פוסט מס' 56.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג וחומריו נמצאים תחת זכויות יוצרים. אין להפר אותן. אין לעשות בחומרים כל שימוש. 

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ולא למען הרייטינג. הוא הוקם כניסיון להפיק וליצור מוצר איכותי , ונכתב לטובת פלח צר (מאוד) באוכלוסייה. הצלחת הבלוג היא לפי שעה דרמטית. כמות הנכנסים היא בלתי משוערת ומפתיעה.

הערה 4 : באותה מידה שהקוראים הרבים אומרים את המילה "תודה" (בעצם כניסתם שוב ושוב לקריאה ועיון ב- בלוג הדרדק ובפוסטים שהתפרסמו), אז במבנה יחסי הגומלין הזה ביניכם לביני, אני משיב לכם דבר "תודה" משלי.

הערה 5 : כתיבת הפוסטים מורכבת ולוקחת זמן – תכנית וטכנולוגית.

——————————————————————————

פוסט מס' 56 : הועלה לאוויר ב- 21 בספטמבר 2012.

——————————————————————————

פוסט מס' 56. ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן (בן 75) הוא אָבִי הַטֶנִיס המודרני בישראל וחתן פרס ישראל בשנת 1989. אישיות נדירה ואדם נדיר. לא היה כמותו, אין כמותו, וספק אם יהיה כמותו. (פוסט מס' 2 בסדרה מתוך 3 אודות פועלו של ד"ר איאן פרומן). פוסט מס' 56.  הועלה לאוויר ב- 21 בספטמבר 2012. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

( פוסט 2 מתוך 3 בסדרה). פוסט מס' 56. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 56 הוא המשך של הפוסט הקודם מס' 55, ואף הוא דן בגדולתו של ד"ר איאן פרומן.

זאת הייתה עובדה. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית כרתו בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה ברית של שידורים ישירים עם ד"ר איאן פרומן למורת רוחו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (היה מנכ"ל בשנים 1984 – 1979) , אולם בשני תנאים. התנאי הראשון : "איננו משלמים למרכז הטניס ברמת השרון זכויות שידורים" . התנאי השני : "הצבת פרסומות מסחריות באצטדיון "קנדה" תיעשה על פי תשעת העקרונות של ה- EBU". למרות השידורים הישירים בטלוויזיה המונופוליסטית, אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון היה מלא על גדותיו במשחקי חצי הגמר והגמר של טורנירי הגראנד פרי. 

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת . אִצטדיון "קנדה" (Canada) במרכז הטניס ברמת השרון. שתי מצלמות אלקטרוניות שלנו המכסות את משחקי הטורנירים הוצבו תמיד באופן מדורג ביציע הצפוני של אִצטדיון "קנדה". בתחתית התמונה פרסומת של חברת "YY YONEX" למחבטי טניס. ד"ר איאן פרומן מומחה ורב אומן בשיווק ניצל את מעקות האצטדיון לפרסום ושיווק מסחרי של מוצרי הטניס. הפרסומות כיסו חלק מהעלויות הגדולות של תפעול מרכז הטניס. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ההיסטוריה שלתוכה יצק אִיָאן פְרוֹמָן את תוכנת הטניס רבת המוניטין שלו מאז 1972, חבקה מדינה שלימה והייתה שונה לחלוטין מזאת שהייתה מוכרת לציבור צר בשנים שלאחר קום המדינה. משחק הטניס בישראל היה קניינו של המעמד הגבוה ורחוק מעין הציבור. כמה עשרות צופים בלבד נהגו להסתופף במגרשים ברמת גן ובאלה שליד בית הקולנוע "אוריון" בתל אביב שהיו שייכים למועדון מכבי ת"א. אפילו העיתונאים (הרבים) שליוו את הטניס הישראלי לא הצליחו להטמיע את תודעתו ולשדרג את רמת הפופולאריות שלו בקרב האוכלוסייה בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה. ההיסטוריה הספורטיבית הזאת המתינה בסבלנות לד"ר אִיָאן פְרוֹמָן, ואיאן פרומן מצידו הבין שללא סיוע מצלמות הטלוויזיה הוא לא יוכל להגשים את חלום חייו : טניס להמונים. התמונות הישנות הללו שהעניק לי עיתונאי הספורט יהודה גבאי, מספרות משהו אודות האישים שליוו את אותה התקופה ההיא מלפני 60 – 50 שנים.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. תל אביב. הטניס הישראלי בחיתוליו. הימים ההם – הזמן ההוא. שני הטניסאים המקצועניים האמריקניים (להקת ג'ק קרמר) פראנק פארקר (בקדמת התמונה בבגדים לבנים) ופאנשו סגורה (עומד רביעי משמאל בשורה הראשונה בחליפה ועניבה) מגיעים לביקור בישראל בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. את פניהם הקביל מעט קהל והרבה עיתונאים . הטניס היה ענף ספורט אנונימי בישראל בשנים ההן . התמונה צולמה על המדרגות של בית סוקולוב . זיהוי הנוכחים בשורת העומדים העליונה משמאל לימין : עיתונאי "מעריב" משה לרר , עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי , עיתונאי "ידיעות אחרונות" נוח קליגר , הטניסאי המקצועני פאנשו סגורה , איש העסקים מרדכי "מוטקה" מאיר , איש לא מזוהה , הטניסאי היהודי אמריקני דיק סאביט (אלוף ווימבלדון ב- 1951) , עיתונאי "דבר" אברהם שילה , ועיתונאי "ידיעות אחרונות" אברהם בן – שלום . זיהוי הנוכחים עומדים משמאל לימין בשורה התחתונה : אמיל העליון, עיתונאי "חדשות הספורט" אלכסנדר אלכסנדרוני, הטניסאי המקצועני פראנק פארקר (בסוודר ומכנסיים לבנים), פול כהן, עורך מדור הספורט בעיתון הפועלים "דָבַר" אהרון "אהרל 'ה" להב, ועורך מדור הספורט בעיתון "Jerusalem Post" ז'אק ליאון. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1959. טרום עידן ד"ר איאן פרומן . היציע הקטן במגרשי הטניס של אגודת מכבי תל אביב ליד קולנוע אוריון הישן בתל אביב . קבוצת עיתונאים מתכנסת במאי 1959 במגרשי הטניס ליד קולנוע אוריון בתל אביב וצופה במשחק הגמר על אליפות ישראל בין אלעזר דווידמן וגבריאל דוביצקי. הטניס היה מנת חלקם של מעטים בימים ההם. יושבים בשורה העליונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, יוסף דגן, יחיאל ארזי, יזהר "זוריק" ברנר, יעקב אפלויג, וישראל פז (גולדשמידט) משופם. יושבים בשורה אמצעית משמאל לימין : איש לא מזוהה, עו"ד אמנון חלד (ממושקף), יהודה גבאי (מרכיב משקפי שמש), נחמיה בן אברהם (מרכיב משקפיים רגילות), נתן דונביץ', ברוך שיינברג, ושני אנשים הם בלתי מזוהים. האיש החתוך במדים בשורה השנייה הוא משה לרר. כל האנשים האחרים בשורות הקדמיות אינם מזוהים. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רופא השיניים ד"ר אִיָאן פְרוּמַן הוא אבי הטניס בישראל והאחראי על מהפכת המשחק הזה שהתחוללה בימים ההם במדינת ישראל. ד"ר איאן פרומן זוכר בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו, כלהלן : "הכול התחיל בהתמודדות שלנו בתחרות גביע דייוויס נגד נבחרת הטניס של איראן ב- 1973 במגרשי הטניס ברמת גן ליד מועדון הנכים "ספיבק". הארגון היה מביש. לא היו שירותים וגם לא מזנונים. ההתמודדות נמשכה ארבעה ימים. בשלב מסוים לא הסכימו חברי המועדון לפנות את המגרשים לטובת המשך התחרות. הם אמרו לנו, "…הזמנתם את המגרשים לשלושה ימים ולא עבור ארבעה…". היה בלגן גדול. הבנתי שכך זה לא יכול הימשך. הייתה דרושה מהפכה. ב- 1972 החלטתי לטוס לדרום אפריקה כדי לגייס כסף להקמת מרכז טניס עצמאי מבלי להזדקק לטובות של אי . כבר אז הכרתי את שני יהודים אמריקניים שהחליטו לעזור ולתרום למען קידום ענף הטניס בישראל. בלעדי התורמים האלה לא הייתה תקומה לטניס בישראל. בשלב מאוחר יותר הייתי טס לארה"ב עם ילדי הטניס שלנו כמו עמוס מנסדורף, גלעד בלום, מאקס אשרוב ואחרים, מסתובב בין הקהילות היהודיות העשירות ועורך תצוגות טניס של השחקנים הצעירים בפניהם . כך הצלחתי לגייס כספים רבים למען הטניס בישראל. לא קיבלנו שום סיוע מהמדינה. אפילו לא אגורה אחת. גם לא ביקשתי עזרה כזאת. פחדתי שעזרה כספית מהמדינה תביא עמה התערבות פוליטית וכל מיני עסקני מפלגות חובבניים . התרחקתי מהפוליטיקה כמו מאש. הסתמכתי רק על הסיוע של אותם הנדבנים היהודים העשירים מארה"ב וקנדה. לולא אותה נדיבות ליבם הנפלאה של יהודי ארה"ב וקנדה בשנים ההן לא היה קם טניס בישראל . הם הוציאו מכיסם 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר. סכום השווה לחצי מיליארד דולר במונחי הזמן של היום . אולי היה קם טניס בישראל גם ללא הנדבנים היקרים האלה, אך אם כן, זה היה לוקח הרבה יותר זמן".

בתקופתו של ד"ר אִיָאן פְרוּמַן עלו לגדולה ארבעת כוכבי הטניס הגדולים ביותר של ישראל בכל הזמנים, עַמוֹס מַנְסְדוֹרְף, שְלמה גְלִיקְשְטֵיְין, שחר פֶּרְקִיס, וגִלְעַד בְּלוּם. גדולתו של ד"ר אִיָאן פְרוּמַן הייתה לא רק בייצור אלופים, אלופי טניס,  אלא בהקמת מערך הדרכה מסודר של מאמני טניס שפעל במדינת ישראל בכל המרכזים על פי מודל חינוכי נחרץ לאורך זמן שהוגדר בפיו, "חינוך ומשמעת וגם טניס". המוטו היה ברור. החינוך והמשמעת הם מרכיבים חיוניים המעצבים את אופיו של הילד צועדים שלובי זרוע עם המשחק ולא פוסעים אחריו. היה ידוע שאיאן פרומן דורש מכל הילדים והנערים להשקיע באימוניהם אך לעולם לא על חשבון הלימודים בבית הספר. זה היה מן המפורסמות. זכורה לי לפחות כתבת טלוויזיה אחת שדנה במורשת החינוך של איאן פרומן וריאיון אישי עמו, מֶסֶר שקשר בין ההצלחה במגרש לבין ההצלחה בלימודים בכותלי בית הספר.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה שעברה. מרכז הטניס ברמת השרון. גלעד בלום בן ה- 12 (במרכז עם סרט על ראשו) אחת מתקוות הטניס של ישראל בימים ההם מנהל שיחה עם הטניסאי הרומני אילי נאסטאסה משמאל (בז'קט עור שחור) ועם הטניסאי האמריקני ג'ים קונורס (אלוף ווימבלדון ב- 1974 ואח"כ גם ב- 1982) משמאל. במרכז, ד"ר איאן פרומן והיהודי – אמריקני ו- ד"ר ביל ליפי (מרכין את ראשו) אחד מהתורמים הגדולים בכל הזמנים לטניס הישראלי. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ד"ר איאן פרומן משקיע את כל זמנו וכִישרונו בטיפוח הדור הצעיר. הסיסמא שלו הייתה כלהלן : "סדר, משמעת, וחינוך קודמים לכל דבר אחר בספורט". (באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהשראת שידורי ווימבלדון והטמעת הטניס בישראל מיסד ד"ר איאן פרומן לראשונה ב- 1977 את טורניר הגראנד פרי המקצועני הראשון במדינת ישראל במרכז הטניס המפורסם ורב מוניטין ברמת השרון. מפני שהיה רב אומן בשיווק הבין שהוא זקוק למצלמות הטלוויזיה כדי לפרסם את המוצר שלו. ניידת השידור שלנו הייתה שם ב- 1977 ותיעדה את ניצחונו של הטניסאי יהושע שלם על אלוף ישראל יאיר וורטהיימר. כיסוי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הטניס המקומי הייתה פעילות חדשה ועמה חזון שונה. טורנירי הטניס שאִרְגֵן ד"ר איאן פרומן ברמת השרון זכו לתשומת ליבו של הציבור וצברו מייד מוניטין. באמצעות יוזמה הברוכה שלו ובעזרת הממון הצליח להביא לישראל טניסאים בינלאומיים בעלי מוניטין עולמי ביניהם, סְטִיב קְרוּלֶבִיץ', תּוֹם אוֹקֶר, אהרוֹן קְרִיקְסְטִיין, הַרוֹלְד סַלוֹמוֹן, אִילִי נַאסְטָסֶה, גִ'ימִי קוֹנוֹרְס, ורבים אחרים. היציעים התמלאו באלפי צופים. לאצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון נהרו יותר אנשים מאשר למגרשי הכדורגל. לפתע מצאנו ביציע המכובדים באִצטדיון המרכזי אישי ציבור יידועי שם ובראשם שחקן טניס חובב העונה לשם יצחק רבין.

טקסט תמונה : ד"ר איאן פרומן (משמאל) מקבל ב- 1985 את פניו של יצחק רבין (מימין) במרכז הטניס היפה והיעיל ברמת השרון. ביניהם נראה המיליונר הישראלי מרדכי "מוטקה" מאיר בונה מגדל שלום בתל אביב ותומך נלהב של הטניס הישראלי. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי הטניס של ווימבלדון וגם אלה של רמת השרון הפכו לפנינת שידור טלוויזיונית. האִצטדיון המרכזי במרכז הטניס ברמת השרון היה גדוש מפה לפה. מאות אלפי צופי טלוויזיה ישראליים בכל רחבי המדינה מצאו עניין בשידורי הטניס שלנו למעט איש אחד, מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. שידורי הטניס הציעו לצופים בישראל תרבות ספורט שונה לחלוטין ועמה תוכן ואווירה רגועים מאלו המוכרים להם בשדות הכדורגל והכדורסל. את יוסף "טומי" לפיד זה שיעמם. הוא נשאר קר לחבטות הטניס כלשונו של מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" אברהם טל. הטניס לא הזיז לוֹ. הוא פשוט ניצל את סמכותו ונִטְרֵל את אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : שבת – 13 באוקטובר 1980. זהו מגרש הטניס הראשי אצטדיון "קנדה", הממוקם במרכז הטניס המטופח, היפהפה, והיעיל ברמת השרון, כשהוא הוֹמֶה וגדוש בצופים מפה לפה. מימין למטה, זהו שחקן הטניס הישראלי הביכר ביותר בימים ההם – בזמן ההוא, שלמה גליקשטיין בעת החימום בטרם משחק הגמר. ניתן לשים לב לשלטי הפרסומות המעטרים את המגרש המרכזי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד ניצל את מרותו ולעג לאמביציות של אַלֶכְּס גִלְעָדִי להעביר בשידורים ישירים בתאריכים 12 ו- 13 (שישי ושבת) באוקטובר 1979 את משחקי חצי הגמר והגמר של טורניר הטניס ברמת השרון. זה היה בחג הסוכות תשל"ט. היה לנו בימים ההם שפע של זמן פנוי בטלוויזיה. יתירה מזאת : ד"ר אִיָאן פְרוּמַן יו"ר הוועדה המארגנת לא דרש מאתנו אפילו פרוטה אחת עבור זכויות השידורים, אך מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עמד בסירובו. "אלכס, לא מאשר, הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור" [1], השיב יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בכתב ידו והמסורבל וגדול האותיות לפניותיו של אלכס גלעדי. יוסף "טומי" לפיד לא אהב טניס ועוד פחות מזה את אלכס גלעדי.

טקסט מסמך :  24  בספטמבר 1979. "אלכס, לא מאשר. מתי הגמר ?" (26 בספטמבר 1979) משיב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בכתב ידו המסורבל והלא אסתטי לאלכס גלעדי בתאריך 26.9.1979 . יוסף "טומי" לפיד סירב להעביר בשידורים ישירים את משחקי חצי הגמר של טורניר הטניס ברמת השרון בחג הסוכות תשל"ט – 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  26 בספטמבר 1979. אלכס גלעדי מנסה את מזלו בשנית : "אודה לך אם תפרט הסיבות לאי אישור שידור הטניס שסכום הזכויות בו אפס והניידת תהיה בו ממילא", כותב אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. "הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור…", משיב לו יוסף "טומי" לפיד. אלכס גלעדי ראה בתשובותיו של טומי לפיד התנכלות אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לבסוף שנה אח"כ באוקטובר 1980 אלכס גלעדי ואנוכי הגשמנו את חלומנו. הצבנו לראשונה ניידת שידור במרכז הטניס ברמת השרון כדי לעקוב ולצלם את טורניר הטניס המקצועני מראשיתו ועד סופו, וכדי לשַדֵר ישיר בפעם הראשונה את משחקי חצי הגמר והגמר.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. מרכז הטניס ברמת השרון. צוות שידור של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מתכונן לקראת שידור ישיר של אחד מ-טורנירי הטניס ברמת השרון בתחילת שנות ה- 80 במאה הקודמת. אנוכי (יושב במרכז בחולצה כהה מסמן האצבע) מתדרך את הצוות בטרם תחילת השידור ישיר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הבימאי יואב פלג, צלם לא מזוהה (מוסתר), השַדָּר נסים קיוויתי (המרוחק בצד ימין), המפקח הטכני אלכסנדר לבריק, איש הקול והתקשורת דני  יֶגֶר, הצלם שלמה גרשנגורן – ספיטירקי, אנוכי יואש אלרואי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מתדרך את הצוות, המפיק יוסי לנדאו (עומד), איש התאורה והחשמל ז'אן לב ארי, ומנהל חטיבת ההנדסה דוב "דובל'ה" גולדשטיין. (תיעוד וצילום במצלמת הסטילס שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה  : שבת אחה"צ – 11 באוקטובר 1980. אִצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. נסים קיוויתי (מימין חובש אוזניות) משדר ישיר באוקטובר 1980 מהמגרש המרכזי באצטדיון "קנדה" את משחק הגמר בטורניר הפרס הגדול בטניס של רמת השרון בין הישראלי שלמה גליקשטיין לבין הרולד סלומון מארה"ב. משמאל, פרשן הטניס שלנו בימים ההם עו"ד יוסי שטבהולץ. הרולד סלומון ניצח במשחק הגמר אבל שלמה גליקשטיין הפתיע כשניצח בשלב חצי הגמר את הטניסאי הרומני הנודע איליה נסטאסה. משחקי הטניס בראשית עידן איאן פרומן בסוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 במאה הקודמת משכו אליהם 7000 צופים שמילאו עד אפס מקום את אצטדיון "קנדה". התמונה הזאת לא הייתה חזיון נפרץ בתחרויות הטניס בישראל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קדמה להפקת הטניס הראשונית והבראשיתית הזאת והבלתי מקובלת באוקטובר 1980 ע"י חטיבת הספורט, הפקה היולית אחרת שלנו בראשית אוקטובר של 1980 של אליפות ישראל בסְקִי מַיִם שנערכה במימי הכינרת, בחוף "גיא" בטבריה, בהשתתפותו של הגולש המצטיין ואלוף ישראל משה גנזי. הבאנו את אורלי יניב להגיש ולהנחות  ממקום התחרות. את הפתיחה המיוחדת של התוכנית ליוו מילות השיר "שם הרי גולן" של המשוררת רחל והלחן של נעמי שֶמֶר. צופים רבים שלנו שגדלו על משחקי הכדורגל, הכדורסל, וטניס נחשפו לסוג של ספורט שמעולם לא שודר לפני כן ב- "מבט ספורט". זאת הייתה הצלחה גדולה.

טקסט תמונה : 2 באוקטובר 1980. חוף "הגיא" בכינרת ליד טבריה. מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מפיקה ומשדרת את אליפות ישראל בסקי מים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עדה קרן עוזרת ההפקה של מחלקת הספורט, המגישה אורלי יניב, אלוף סקי המים של ישראל משה גנזי, והכתבנית האלקטרונית נערת הקאראקטר ג'נרייטור (Character Generator) רוזי קוקה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת. זהו אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס היפהפה והמטופח ברמת השרון. צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמואליק ברעם מצלם את מגישת תוכניות הספורט אורלי יניב (למעלה) בטרם שידור ישיר של תחרות טניס. בתמונה התחתונה יושב קיצוני מימין וחובש כובע, צלם העיתונות לובה קנפר. בתמונה העליונה, הטניסאי הישראלי ואלוף ישראל שלמה גליקשטיין (ברקע של אורלי יניב). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

שידורם של שני ענפי הספורט הקטנים הוענקו לנו אז בחינם ללא זכויות שידורים. הוועדות המארגנות שרצו לזכות בחשיפה טלוויזיונית בכל מחיר ולכן וויתרו על קבלת זכויות שידורים ממחלקת הספורט, ביקשו להחזיר את  ההשקעה באמצעות הצבת שלטי פרסומת מסחרית שיצולמו ע"י אותן המצלמות שאנחנו הצבנו בחינם באתר בתחרויות. אלכס גלעדי ואנכי פחדנו מהצבת פרסומות מסחריות בכמות רבה מידי ומעל למקובל נוכח עדשות המצלמות. הדבר הוליד וויכוחים רבים בינינו לבין הוועדות המארגנות. ד"ר איאן פרומן לא נבדל בשאיפותיו מעו"ד שמעון מזרחי וקבלן הבניין אליעזר ווקסמן. גם הוא רצה להינות מהפרסומות המסחריות שזרמו בשפע לטורניר הטניס המסורתי שנערך מידי חג הסוכות בהנהלתו והפך בהדרגה לסיפור הצלחה טלוויזיוני יוצא מגדר הרגיל. היה קשה מאוד להשיב לאיאן פרומן תשובות שליליות. הוא לא רק ניחן באישיות מקסימה, אלא עמד בכל ההתחייבויות הארגוניות כלפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מילה שלו הייתה מילה. מעת לעת גם שימש פרשן שלנו בעמדת השידור לצדו של השדר אורי לוי בתחרויות שהוא היה הבוס והמנהל שלהן.

טקסט תמונה : קיץ 1981. ד"ר איאן פרומן (שני מימין) נושא "במשרה כפולה". הוא מכהן בתפקיד נשיא מרכזי הטניס בישראל ומנהל תחרות הפרס הגדול ברמת השרון ומשמש בעת ובעונה אחת גם פרשן של שידורי הטניס הישירים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין : השדר יורם שִמרון. משמאל : השדר אורי לוי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹרָם שִימְרוֹן היה שַדָּר הטניס הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובר סמכה ראשי של המשחק בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. הוא היה עובד ש.ת. (שובר תשלום) של מחלקת הספורט ונותר כזה כל ימיו. שדר צדדי למשימות מיוחדות. בעשור ה- 90 חֲבָר לכבלים. נִסִים קִיוִויתִּי נטל ממנו את הבכורה ב- 1980. ב- 1981 הצבתי לראשונה את אורי לוי כשַדָּר טניס במקומו של נסים קיוויתי במשחק גביע דֵייווִיס ישראל נגד הונגריה ברמת השרון. בתפקיד הזה נשאר שנים רבות ובאמת זוהה כשדר הטניס בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. נסים קיוויתי הובך אולי נעלב לרגע , אך הייתה לו מספיק עבודה כשַדָּר אולימפי, שַדָּר א"ק , ושַדָּר כדורגל, מספר שתיים של יורם ארבל.

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. אנוכי יחדיו עם נסים קיוויתי ואורי לוי בעמדת הצילום האחורית הגבוהה של הטלוויזיה הישראלית באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה. המרדף אחרי תחרויות הטניס של ד"ר איאן פרומן לא ידע גבולות. שידרנו ישיר עשרות פעמים ממרכז הטניס היפה, הנוח, והיעיל ברמת השרון. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : איש הקול דָנִי יֶגֶר, הצלם – בימאי שלמה "ספיטירקי" גרשנגורן, ומציץ מימין המפקח הטכני החרוץ אריה קולקר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 80 של המאה הקודמת. זהו המפקח הטכני אריה קולקר הבלתי נלאה של ניידת השידור ה- מש"י, כלי נשק טלוויזיוני וותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך עשרות שנים. אחד מחשובי הטכנאים של רשות השידור בכל הזמנים. הוא נטל חלק באלפי הפקות ושידורים ישירים של מחלקת הספורט בענפי הכדורגל, כדורסל, טניס, א"ק, שחייה, ומה לא. הוא היה טכנאי אמין וישר. מעולם לא שמעתי אותו מתלונן כי הוא עייף. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. אִצטדיון קנדה במרכז הטניס ברמת השרון. ההפקה הטכנית במרכז הטניס ברמת השרון הייתה קלה ונוחה. פרישת ציוד השידור באִצטדיון קנדה, התקנת הכבלים, המצלמות, והמיקרוגל הייתה מהירה. בתמונה נראה יובל קפלן מהטלוויזיה הישראלית הציבורית מציב את צלחת המיקרוגל (Microwave) ברוֹם אִצטדיון קנדה מול תחנת הממסר המרכזית של הטלוויזיה על מגדל שלום. בימים ההם שרר קשר עין טבעי בין מרכז הטניס ברמת השרון לבין מגדל שלום בתל אביב דבר שאפשר העברה נוחה של סיגנל השידורים ישירים לירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1986. אנוכי (בן 48) יחדיו עם הבימאי הראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הניהול והניווט שלי, יואב פלג (יושב בתוך ניידת השידור), והמפיק יוסי לנדאו (משמאל). במושב שליד הנהג היה מוצב מכשיר ההקלטה ה- BVU שהקליט את סיגנל ה- Video על קסטות של ¾ אינטש. סטנדרט שידור מקובל בימים ההם. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסתיו 1986 היה חיים יבין יבד"ל ובתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן אורי פורת ז"ל.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1980 היה הטניסאי שלמה גליקשטיין אחד הספורטאים הבולטים והאהודים בישראל . שלמה גליקשטיין ניצח בחצי הגמר בטורניר "הפרס הגדול" הטניס ברמת השרון את הטניסאי הרומני המפורסם אילי נאסטסה והעפיל למשחק הגמר נגד הטניסאי היהודי האמריקני הרולד סלומון. המשחק המסקרן בימים ההם סחף ליציעי המגרש המרכזי באִצטדיון "קנדה" כשבעת אלפים צופים. כמות שיא חסרת תקדים שנראית היום כחלום רחוק. ד"ר איאן פרומן פיגורה ספורטיבית מיוחדת במינה וכאמור משומנת מאוד באִרגון ושיווק ניצל את הצלחת הטורניר לא מעט בזכות חשיפתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והפך אותו למנוף של פרסומות מהלכות. כולם לבשו שם פרסומות. השחקנים, השופטים המרכזיים, שופטי הקווים, ואפילו ה- Ball boys  (הילדים אוספי הכדורים במגרשים) לבשו פרסומות על חולצותיהם, שלא לדבר על גודש עצום של שלטים שד"ר איאן פרומן דחף אותם לכל מקום אפשרי במגרש כדי שמצלמות הטלוויזיה שלנו יחשפו את קיומם ויממנו את הטורניר שלו.

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. אמנון ברקאי פורש לפני מצלמת הסטילס שלי את חולצות אוספי הכדורים והשופטים הנושאת פרסומת מסחרית של חברת המשקאות "סאברה". משמאל, מציץ ראשו של איאן פרומן. התמונה צולמה על ידי באוקטובר 1980 כדו"ח פרסומות כללי שנמסר לעיונו של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. הוא היה צריך להכריע אם המשחקים יצולמו על ידינו אם לאו בשל נוכחות כמות הפרסומות העצומה שנפרסה במגרשי הטניס ברמת השרון בשל השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה  : אוקטובר 1980. מרכז הטניס ברמת השרון. זהו צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית קרלוס פופ, ומאחוריו Banner (כרזה) מאירת עיניים של חברת המשקאות "סברה", הספונסר הראשית של טורניר הפרס הגדול בסבב ה- ATP ברמת השרון באוקטובר 1980. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 באוקטובר  1980. אני מכריח את שופטי הקווים להחליף את חולצותיהם הנושאים את הפרסומת המסחרית "סברה" בטרם תחילת השידור הישיר . זה היה אחד התנאים לקיום השידור הישיר של משחק הגמר אליו העפילו השחקן הישראלי שלמה גליקשטיין והיהודי – אמריקני הרולד סלומון. ד"ר איאן פרומן דאג להציב שלטי פרסומות מסחריות הרבה מעל המותר והציב אותן מול עדשות המצלמות האלקטרוניות. התפתח וויכוח מר ביני לבין איאן פרומן עד כדי שימוש באיום של ביטול השידור הישיר. הטלוויזיה הציבורית הייתה מנועה מלשדר כמות נרחבת כזאת של שלטי פרסומות מסחריות בשידורי הספורט שלה. ד"ר איאן פרומן לא ביקש מאתנו שום זכויות שידורים עבור השידורים הישירים אך דרש לעצמו "פיצוי כלכלי", ומטבע הדברים ראה בהצבת הפרסומות במגרשי הטניס אמצעי לכיסוי העלויות היקרות של הפקת הטורניר. לבסוף התפשרנו. הגענו ל- "מודוס וויוונדי" והשידורים הישירים התקיימו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1980. מגרשי הטניס ברמת השרון הפכו למרכז נדל"ן של פרסומות מסחריות. מכל עבר זעקו שלטי החברות השונות. זהו המעבר הראשי בקומפלקס המוביל לעבר המגרש המרכזי באִצטדיון "קנדה". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הצבת פרסומות מסחריות בצד החיצון של רוֹם אִצטדיון קנדה נועדו למשוך גם את תשומת לבן של מאות אלפי המכוניות הנעות על הכביש הראשי הנקרא "כביש גהה" זה המפריד בין מרכז הטניס לבין רמת השרון, וגם מוביל אל תל אביב וממנה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. כרזות (Banners) של פרסומות מסחריות של "סברה" ו- "וולבו" נשתלו ביציעים, והפריעו לנו לצלם שוטים של קהל. הנהלת רשות השידור הורתה לנו באופן ברור ו-מפורש להיצמד לתשעת עקרונות הצילום של ה- EBU ולהימנע מחשיפת פרסומות שאינן קשורות למשחק. עומד במרכז אמנון ברקאי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

הייתי נוכח בשטח כמפיק ומנהל השידורים מטעמו של אלכס גלעדי. התפתח מו"מ קשה ביני לבין ד"ר אִיָאן פְרוּמַן. הצרה בוויכוח בינינו הייתה שהוא היה טיפוס מיוחד, קר מזג, וג'נטלמן דרום אפריקני חייכן בעל גינוני נימוס ותרבות בריטיים. אני לעומתו הייתי אסייתי, בוטה ומהיר חֵמָה, ולהוּט להגן על האינטרסים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אסור היה לטעות בו . הוא היה ג'נטלמן אבל דבק למטרות הטניס שלו . כשרצה ידע להיות לא נחמד . ד"ר איאן פרומן לא ביקש תשלום בעבור זכויות השידורים, אך דרש להציב פרסומות מסחריות כפיצוי לעלויות הגבוהות של ארגון טורניר טניס מקצועני בישראל. איימתי בתמיכתו של אלכס גלעדי בסגירת השידור הישיר . תיעדתי במצלמה הסטילס שלי את וויכוח הפרסומות כדי להביא את עובדות קיומן בשטח לדיון פנימי מאוחר יותר בטלוויזיה. זה היה סוג של מו"מ שבו שני הצדדים גם יחד היו עשויים לנצח או עלולים להפסיד. לכן הושגה פשרה. ד"ר איאן פרומן הבין שהגזים  וּ- וִויתֵּר על כמה פרסומות שעמדו להכניס לוֹ כסף רב. נסים קיוויתי שידר ישיר את משחק הגמר ב- 1980 בו ניצח הרולד סלומון את שלמה גליקשטיין לפני קהל עצום בן 7000 צופים . ניצחנו בהפקת השידור הישיר אך הפסדנו במערכה הכללית על מניעת שידור פרסומות מסחריות בטלוויזיה. אי אפשר היה לבלום את הסחף הזה. הפרסומות המסחריות ניצחו את הטלוויזיה . בדרך כלל היו שמורים משחקי הטֶנִיס ברמת השרון לניידת השידור הקטנה התל אביבית שכונתה בפי אנשי הטלוויזיה הישראלית , המש"י (מכונית שידור ירוקה). הפעילו אותה בימים ההם שני מפקחים טכניים מסורים וידענים מהטובים שעבדו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אריה קולקר ואלכס לבריק.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. הפקת שידורי הטניס ממרכז הטניס ברמת השרון בראשית שנות ה- 80. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דוב גולדשטיין מנהל הביצוע בחטיבת ההנדסה, עדה קרן עוזרת ההפקה של מחלקת הספורט, וריימונד לוי מפקח ניידת השידור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. וויכוח עם מנהל מרכז הטניס ברמת השרון פסח פוני על כמות שלטי הפרסומות המסחריות המותרת להצבה במגרש המרכזי באצטדיון "קנדה". משמאל, אמנון ברקאי עוזרי הצמוד והמצוין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1980. סיור קדם הפקה במרכז הטניס ברמת השרון. מניעת הצבת פרסומות מסחריות בשידורי הספורט מעל הכמות המותרת לא הייתה אמביציה אישית פרטית שלי. זה היה צו עליון של הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד וה- Board הציבורי שלה (הוועד המנהל של רשות השידור) בראשותו של פרופסור ראובן ירון. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי (בגבי נושא תיק על כתף ימין), איתן לבנשטיין, אמנון ברקאי (מציץ), איאן פרומן, פסח פוני (מציץ), בגבו למצלמה זהו עוזי מור, ואיש נוסף בלתי מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : איאן פרומן (במרכז) מקדם ב- 1990 את טניס הנכים בישראל. מימין, ברוך חגאי חתן פרס ישראל לספורט נכים ומשמאל הכנר יצחק פרלמן. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה זה שוב ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן שדאג להביא וליישם את משחק הטניס לטניסאים – ספורטאים נכים בעגלות בארץ. איאן פרומן זוכר בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו, כלהלן : "ב- 1980 ביקרתי בקנדה והמארחים הציגו לי משחק טניס לנכים בעגלות. זה היה כמובן מאבק מרשים. בתומו הציעו לי המארגנים לשחק משחק טניס בעצמי נגד אחד הנכים , אני זוכר אפילו את שמו Brad Parks, עד לספירה של 11 נקודות. התנגדתי לשחק עם ספורטאי נכה בגלל אי שוויון כוחות מראש , אולם לאחר הפצרותיהם , הסכמתי. הובלתי כבר 8 : 0 אבל אז ביקשו אותי אנשי הוועדה המארגנת להתיישב בעצמי בכיסא עגלות לנכים וכך לשחק באותם התנאים נגד בראד פארקס. בתוך שתי דקות הוא הביס אותי 11 : 8. באותו הרגע גמלה בליבי ההחלטה ליָיבֵא את טניס הנַכים ארצה למען הספורטאים הישראלים הנַכים". ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן מוסיף : "יואש אלרואי אתה לא מתאר לך כמה התרגשתי לראות את נועם גרשוני זוכה במדליית הזהב בהתמודדות הטניס ליחידים, במשחקים הפארא – אולימפיים של לונדון 2012".

טקסט תמונה : שנות ה- 90 של המאה הקודמת. נשיא מרכזי הטניס של ישראל ד"ר אִיָאן פְרוֹמַן מארח ברמת השרון את הטניסאית האמריקנית הדגולה בִּילִי גִ'ין – קִינְג. (באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 90 של המאה הקודמת. אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. עמוס מנסדורף שחקן הטניס הטוב ביותר של ישראל בכל הזמנים (בגבו למצלמה) בוכה על כתפו של איאן פרומן במרכז הטניס של רמת השרון לאחר הודעת הפרישה שלו ב- 1995 מהטניס התחרותי. צופים משמאל במחזה המרגש גב' ג'ויס אייזנברג (Joyce Aizenberg) ובעלה מל קיפר (Mel  Kiffer). גב' ג'ויס אייזנבג אישה היהודייה – אמריקנית היקרה תרמה מיליוני דולרים לפיתוח הטניס הישראלי. טורניר סבב ה- ATP ברמת השרון נקרא על שמה של גב' ג'ויס אייזנברג. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו עמוס מנסדורף (בן 22) ב- 1987. הוא הגיע לדירוג העולמי הגבוה ביותר מבין כל הטניסאים הישראליים ונחשב לאחד מגדולי שחקני הטניס שלנו בכל הזמנים. (באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו הילד עמוס מנסדורף בן ה- 12 בראשית הקריירה שלו במרכז הטניס ברמת השרון. הוא נולד ב- 20 באוקטובר 1965. איאן פרומן הבחין בכישרונו כבר מהרגע הראשון. (התמונה באדיבות איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 90 שח המאה הקודמת. ד"ר איאן פרומן (משמאל) עם הטניסאי היהודי – אמריקני ברד גילברט מאמנו של הטניסאי אנדרה אגסי. (באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).