הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בהתפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו שרוי תחת זכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספיות ולא לשם פִּרסום אישי.

————————————————————————–

פוסט מס' 92 : הועלה לאוויר ב- 9 בנובמבר 2012.

————————————————————————–

כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט. המונדיאלים מול האולימפיאדות בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבת בתָּוֶוךְ (רשימה 1 בסדרה). פוסט מס' 92. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1972. אנוכי (עומד משמאל) בראשית הקריירה העיתונאית הטלוויזיונית הממושכת שלי יחדיו עם שניים מילדיי גור (משמאל ) ורועי (במרכז) ו- יחדיו עם יאיר שטרן ובנו שי (מימין). דן שילון היה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם השדר הראשי שלה. אלכס גלעדי היה סגנו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ישעיהו "שייקה" תדמור. מנהל חטיבת החדשות היה צבי גיל. מנהל חטיבת התוכניות היה יצחק "צחי" שמעוני". המהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם של רדיו "קול ישראל" יחדיו היה שלמה גל. מנכ"ל רשות השידור היה שמואל אלמוג. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט תמונה : אפריל 1980. צהלה. אני מראיין את מר משה דיין בווילה שלו בצהלה. כמה חודשים אח"כ נכנסתי לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום יורם מנדלבאום. רה פרודוקציה משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 92. כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט. המונדיאלים מול האולימפיאדות בשעה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבת בתווך (רשימה 1 בסדרה). פוסט מס' 92. כל הזכויות שמורות.

פוסט ראשון בסדרה.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מסודרת יחסית עם חוזי הספורט הטלוויזיוניים שלה בארץ ובעולם עד 2014, כולל. זכויות השידורים של מונדיאל ברזיל 2014 עדיין שלה בשל החלטתו של נשיא ה- FIFA השווייצרי סֶפּ בְּלָאטֶר (בן 77 בעת כתיבת הפוסט) ב- 2006 לחבור שוב אל השידור הציבורי לאחר הניסיון מַר – מתוק שהיה לו עם המיליארדר הגרמני לֵיאוֹ קִירְש (Leo Kirch) בעל חברת התקשורת Kirsh Media בשני מונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. אולם השידור הציבורי הבינלאומי בראשות EBU הפסיד את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף סוצ'י 2014 ואת אולימפיאדת הקיץ של רִיוֹ דֶה זָ'אנֶיְירוֹ 2016 לחברת Sport Five. ליאו קירש (מת לפני שנה, בן 85) הזרים לקופת ה- FIFA בשתי התקופות של המונדיאלים של 2002 ו-2006 כמות כספים פנטסטית של 2.500000000 (שני מיליארד וחמש מאות מיליון) Swiss Franks (הון של 2.5 מיליארד פרנקים שווייצריים שווה ל- 2.25 מיליארד דולר), סכומים שה- FIFA הייתה רק יכולה לחלום עליהן בעידן של ההתקשרות שלה עם איגודי השידור הבינלאומיים הציבוריים ובראשם איגוד השידור האירופי העשיר מכולם ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בשלושים ושתיים השנים שבין 1966 ל- 1998. העסקה הכספית המטורפת וחסרת ההיגיון שניהל ליאו קירש בה ניאות לשלם ל- FIFA בשני המונדיאלים של 2002 ו- 2006 סכום של 2.5 מיליארד פרנקים שווייצריים הפכה את התאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA לגוף עשיר מאוד אולם הביאה בסופו של דבר להתמוטטות פיננסית מוחלטת של המיליארדר הגרמני עד כדי פשיטת רגל של ממש.

בהמשך הפוסט אדון בנתונים הכספיים המרכיבים את יחסי ה- FIFA עם רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ובעיקר עם ה- EBU שהוא גוף השידור הבינלאומי המוביל והחשוב ביותר לאורך ההיסטוריה המשותפת של מכירה וקניית זכויות השידורים מאז מונדיאל אנגליה 1966 וההשתלבות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערך המוניטארי הזה. תשלומי ה- EBU ל- FIFA מאז מונדיאל אנגליה 1966 ועד מונדיאל צרפת 1998 (כולל) היו מתונים וסבירים. ששת איגודי השידור הציבוריים הבינלאומיים EBU ,OIRT ,OTI ,ASBU ,URTNA, ו- ABU שילמו עבור מונדיאל אנגליה 1966, מונדיאל מכסיקו 1970, מונדיאל גרמניה 1974, מונדיאל ארגנטינה 1978, מונדיאל ספרד 1982 ומונדיאל מכסיקו 1986 מחירים נוחים, מהם נהנתה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה (Active member) ב- EBU. ואז ב- 1987 נולד המו"מ המחודש בין EBU ל- FIFA שהייתי עֵד לוֹ ובו נחתם הסכם זכויות משולש פנטסטי לטובת המשדר הציבורי הבינלאומי בראשות EBU שלא יחזור עוד על עצמו לעולם, עבור שלושת המונדיאלים הבאים :

א. 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים עבור איטליה 1990.

ב. 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) פרנקים שווייצריים תמורת ארה"ב 1994.

ג. 135.000000 (מאה ושלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים בשביל צרפת 1998.

סך של 335.000000 (שלוש מאות ושלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים.

מבנה החוזים וכל הפרטים הכספיים יובאו בהמשך . כמו כן אסקור את ההיסטוריה המוניטארית הקצרה של ה- FIFA עם ליאו קירש והאפקט השלילי שיצרה והשפיעה לרעה על רשתות הטלוויזיה בעולם לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אני בקי היטב בנושא ובר סמכא לכתוב אודותיו מפני שכמנהל מחלקת הספורט ומתווה מדיניות שידורי הספורט (חלק מהתוויית המדיניות היא רכישה וקנייה נבונה של זכויות השידורים בשנים 2002 – 1980) ובעל אוריינטציה ומומחה לכלכלה טלוויזיונית – שהיתי במשך שנים רבות באופן פעיל בזירה הפיננסית הזאת בעצמי – בארץ ובעולם. הייתי שָם מטעמם של שישה מנכ"לים של רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד (1984 – 1979), אורי פורת (בקדנציה הראשונה שלוֹ 1989 – 1984), אריה מקל (1993 – 1989), מוטי קירשנבאום (1998 – 1993), אורי פורת (2001 – 1998), ורן גלינקא (2002 – 2001).

העסקה הכספית הדרמטית וחסרת התקדים Fifa – Kirch במונדיאלים של 2002 ו- 2006 העלתה השערות שונות ומשונות אודות מהותה, איכותה, חוקיותה, והיקפה. ליאו קירש שילם כמתווך בינלאומי עליון לספ בלאטר תשלום של 1.000000000 (מיליארד) דולר עבור זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 (1.3 מיליארד פרנקים שווייצריים) ו- 1.200000000 (מיליארד ומאתיים מיליון) דולר עבור מונדיאל גרמניה 2006 (כ- 1.5 מיליארד פרנקים שווייצריים). מדובר במחירים שוברי שיאים וקופות. תשלומים חסרי תקדים שטרם נשמע דבר אודותיהם בימים ההם של שנת 1996. צריך להבין שעבור מונדיאל צרפת 1998 שילמו ששת איגודי השידור הבינלאומיים יחדיו ובראשם ה- EBU הגדול והעשיר רק 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר) בלבד. ליאו קירש היה מגלומן שנראה כאילו יצא מדעתו הפיננסית. הוא שילם עבור מונדיאל 2002 יותר מפי 11 מאשר שילם העולם עבור מונדיאל 1998. בלתי נתפש. הציניקנים ירו לעבר ההסכם ההוא של לֵיאוֹ קִירְש – סֶפּ בְּלָאטֶר שנחתם כבר ב- 1996 את חיציהם והשתמשו כהאי לישנא בסלוגן שטבע הסופר הצרפתי חד הלשון אוֹנוֹרֶה דֶה בַּאלְזָאק כי : "מאחורי כל כסף גדול – מסתתר פשע", מה שכמובן איננו אומר שהעִסְקָה ההיא "לֵיאוֹ קִירְש – סֶפּ בּלָאטֶר" לא הייתה חוקית ו/או לא כשירה. אחרים היו חריפים יותר. הם סיפרו כי בגבור ייאושו של סֶפּ בְּלָאטֶר עליו בגלל ה- EBU האיגוד העשיר שסירב מכל וכל ב- 1996 להוסיף "משהו" לחוזה השידורים עם ה- FIFA שנוגע למונדיאל צרפת 1998, הופיע לפתע ב- 1996 על סף הדלת של משרדי ה- FIFA בציריך המושיע בדמותו של המיליארדר הגרמני לֵיאוֹ קִירְש. היה מנוי וגמור עם לֵיאוֹ קִירְש האמביציוזי לסלק את ה- EBU הנצחי מדרכו כדי לזכות בחוזה השידורים החדש עם ה- FIFA של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 ובעקבותיו גם בחוזה השידורים של מונדיאל גרמניה 2006. זה התאים לסֶפּ בְּלָאטֶר שתר וחיפש אחר הכנסות יותר גבוהות למונדיאלים שלו. לטענת הרכלנים השתמש הגרמני העשיר כקורח אותו מר לֵיאוֹ קִירְש בסלוגן של ה- "סַנְדָּק" (The Godfather) וסַח לעוזריו בטרם העסקה עם סֶפּ בּלָאטֶר כלהלן : "I will make him an offer he can not refuse". שמעתי את שמועת הסלוגן הזה שהגה מחבר ספר מָארְיוֹ פּוּזוֹ "הַסַנְדָּק" במו אוזניי מידידיי האירופיים בעלי חוש ההומור בפגישת ה- EBU בלוֹזָאן – שווייץ באוקטובר 1996. הם ייחסו אותה ל – לֵיאוֹ קִירְש.

לספ בלאטר המאוכזב נודעו ב- 1996 פרטי ההסכם הכספי החדש , כמעט דִימיוני מהיבט העלויות , שערך ה- EBU בראשית 1996 בראשות נשיא איגוד השידור האירופי הגרמני ד"ר אָלְבֶּרְט שָארְף והמזכ"ל השווייצרי מר זָ'אן בֵּרְנָארְד מוּנְץ' עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש ואנשיו. ההסכם המפורסם  EBU – IOC בכמות הכספים שלו ובטווח הפעולה הארוך הנוגע לתשלום זכויות השידורים עבור חמש אולימפיאדות הבאות היה סנסציוני וכלל את : סידני 2000 (אולימפיאדת קיץ) , סוֹלְט לֵייק סִיטִי 2002 (אולימפיאדת חורף) , אתונה 2004 (אולימפיאדת קיץ) , טורינו 2006 (אולימפיאדת חורף), ו- בייג'ינג 2008 (אולימפיאדת קיץ) . סֶפּ בְּלָאטֶר קרא את הנתונים הכספיים האולימפיים, נחרד והחוויר. גאוותו נפגעה. הוא חש מקופח וטיפש וכמי שהולך שולל ע"י אנשי איגוד השידור האירופי (EBUׂ). סֶפּ בְּלָאטֶר התחנן כמה פעמים בפני אנשי ה- EBU לפתוח את ההסכם של מונדיאל צרפת 1998 כדי לשפר אותו וגם להציל את כבודו האישי. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) המסודר, המחושב, והזהיר שאיננו מאבד פרופורציות, ומי שהתפאר בסולידריות שבין שורותיו, השיב לפונה הנכבד ביהירות בזו הלשון : " Please respect the EBU . No Sir , contract is contract". איגוד השידור האירופי סירב בתחילה בהתנשאות להידבר עם ספ בלאטר אבל מאוחר יותר התרצה והסכים לעיין מחדש בהסכם מונדיאל צרפת 1998 כדי ללכת איך שהוא לקראת נשיא ה- FIFA ואף להגיש לו הצעות כספיות גבוהות הרבה יותר לקראת המונדיאלים של יפן /קוריאה 2002 וגרמניה 2006, אך איחר את הרכבת. סֶפּ בְּלָאטֶר נעלב מ- EBU ונותר מר, כועס, וממורמר. הוא כבר הושיט יד ל- לֵיאוֹ קִירְש וכרת עמו ברית. יחד עם האובדן של זכויות השידורים של שני המונדיאלים של 2002 ו- 2006, צריך להבין כי לסירוב של ה- EBU הציבורי בראשות הנשיא הגרמני אָלְבֶּרְט שָארְף והמזכ"ל זָ'אן בֵּרְנָארְד מוּנְץ' לסֶפּ בְּלָאטֶר היו סיבות כלכליות טובות. ה- EBU על מִכְלוֹל עשרות רבות של רשתות הטלוויזיה המאוגדות בשורותיו התעניין בהמון חוזי ספורט נוספים שעניינו את הקהילייה האירופית ובראשם חוזי זכויות השידורים עם IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), עם FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית), עם UCI (התאחדות האופניים הבינלאומית), עם הוועדה המארגנת של הטוּר דֶה פְרָאנְס, עם FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית), עם ISU (התאחדות ההחלקה על הקרח הבינלאומית), עם LEN (התאחדות השחייה האירופית), עם FIG (התאחדות ההתעמלות הבינלאומית), עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), עם הוועדות המארגנות של Wimbeldon, של Roland Garros, של Australaia Open, של US Open, ועוד ועוד. בנוסף לתשלומי זכויות השידורים עבור אולימפיאדות והמונדיאלים, גם ה- IAAF משך תשומת לב פיננסית ענקית בזכות אליפויות העולם היפהפיות והאטרקטיביות בא"ק שארגן, כפי שניתן יהיה להיווכח מייד. היענות ה- EBU לבקשתו של ספ בלאטר לשפר את חוזה המונדיאל של צרפת 1998 הייתה יכולה להתפרש ע"י וועדות מארגנות אחרות חשובות כחולשה ותקדים, בעיקר מצדן של וועדות מארגנות משגשגות כמו ה- IAAF בראשות האיטלקי פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ו- UEFA בראשות השוודי לִינָארְט יוֹהָנְסוֹן. סֶפ בְּלָאטֶר הרגיש נבגד ומרומה ע"י ה- EBU. אפילו שני החוזים שחתם ה- EBU עם IAAF לשנים 1995 – 1992, ו- אח"כ של 2001 – 1996 האפילו על חוזי ה- EBU – FIFA. סֶפּ בּלָאטֶר ואנשיו לא הבינו מדוע ה- EBU מוכן לשלם יותר ל- IAAF מאשר ל- FIFA. במידה מסוימת היה נואש. הוא החליט להעניש את ה- EBU, להתנתק ממנו, ולחבור בפעם הראשונה לגוף מסחרי פרטי, כאמור, אל המיליארדר הגרמני לֵיאוֹ קִירְש.

הפוסט הזה בעל ההיבטים הכלכליים הוא מורכב. ההסבר אמור להעניק לקוראי הבלוג כלים כיצד להתמצא במבוך רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים והחשובים בארץ ובעולם ע"י גופי השידור השונים בעולם והמו"מ שמנהל ה- EBU למשל עם ה- IAAF, ולתוצאותיו יש השפעה מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הפוסט הזה מסביר כיצד מחירי זכויות השידורים של ענפי הספורט הרלוואנטיים מאמירים בצורה דראסטית וכי על ה- EBU לכלכל את צעדיו בצורה נבונה בעת המו"מ של עם הוועדות המארגנות השונות. ה- IAAF הוא דוגמא מצוינת. ב- 1983 ייסד האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק הבלתי נשכחת שנערכה בהלסינקי. גם הוא עצמו לא ידע כי הוא מניח תשתית לאירוע ספורט ראשון במעלה שמחזיק כבר מעמד 29 שנים ועוד ידו נטויה. הטלוויזיה הבינלאומית נמשכת אליו כמו פרפר לאור. אליפות העולם בא"ק הוא אירוע מהמם ופוטוגני שבתחילה שילמו עליו פרוטות ועכשיו מאות מיליונים של פרנקים שווייצריים ודולרים. דיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU. סכום פעוט ביותר עבור כל רשת טלוויזיה באשר היא. שערותיו של יוסף "טומי" לפיד סמרו והוא כמעט התעלף. "מדוע כל כך הרבה…?", רטן. הוא מעולם לא הבין מדוע העיתונות האלקטרונית הוויזואלית נדרשת לשלם זכויות שידורים עבור שידורים ישירים ו/או הקלטות של אירועי ספורט רלוואנטיים גדולים בארץ ובעולם. "3000 דולר זה הַמוֹן כֶּסֶף…", אמר לי בדאגה, והוסיף : "אנחנו ב- "מעריב" אף פעם לא שילמנו כסף עבור הזכות לכתוב לעיתון". "המוֹן זה מונח יחסי", אמר פעם הפרופסור המדען אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו ולצורך המחשה הוסיף : "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן". 

טקסט מסמך : 9 בדצמבר 1982. זהו המסמך המקורי של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) המאשר תשלום של 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע עַל בספורט הבינלאומי, יפהפה, פוטוגני, מעניין ומרתק, ואדיר ממדים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") תומכת ומסייעת לקדם את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983.

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מביע עניין עצום במבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983.

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") עוזרת לקדם ולשווק לציבור את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983.

יוסף "טומי" לפיד נִבְעַת ממחיר זכויות השידורים (למרות שמדובר ב- 3000 דולר בלבד) , אך השיב לי : "…אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה יואש אלרואי חושב שזה חשוב . אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל…", והוסיף : "…אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983…". אבל את פרשן הא"ק שלי ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן, הפרשן איננו כה חשוב", סבר יוסף "טומי" לפיד. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התגנב ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח. יוסף "טומי" לפיד הבין כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה. רשות השידור שילמה עבור שעת שידור כ- 150 (מאה וחמישים) דולר. סכום אפסי במונחים מוניטריים וכלכליים של כל רשת טלוויזיה באשר היא גם כשמדובר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1983 . רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2000000 (2 מיליון) דולר.

טקסט תמונה :  1982. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר. זיהוי הנוכחים בשורה האחורית משמאל לימין : אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC) , ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו) , ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC) , פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF) . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי) האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF) , הפיני קארל אוֹלָף – הומן (Carl – Olaf Homen , נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983) . (באדיבות YLE ו-  IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : תרומתו של אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר בחטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (חוזה העבודה האישי שלו ברשת הוארך בפעם הרביעית כאות הערכה להצטיינותו) לשיפור איכות וטיב הכיסוי הטלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק והמשחקים האולימפיים – משמעותית ביותר ! 

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילמנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי כמנהל הספורט שלו סכום של 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר. מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU, אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ארבע שנים קודם לכן . עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה ביפן בקיץ 1991 שִילמנו מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ואנוכי כבר סכום של 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. פי 50 יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983. הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם, וזהה לגובה התשלום ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986. עד כדי כך צלחה הא"ק את מרקע הטלוויזיה. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב ולעוֹל כספי טלוויזיוני כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא  IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) למשחקים האולימפיים. האולימפיאדות ואליפויות העולם בא"ק כה צלחו בטלוויזיה ושני הנשיאים תבעו את ליטרת הבשר שלהם. המונדיאלים של ז'והו הבלאנז' וספ בלאטר לא היו עוד סחורה בודדה בשוק הטלוויזיה. הנתח הכספי הכולל של הטלוויזיה הבינלאומית עתיד היה להתחלק בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה לאין סוף נתחים ספורטיביים קטנים יותר. ה- FIFA סבלה מכך. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000. נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית, כלכלית – מוניטארית, וארגונית מוכשרת ויוצאת דופן. בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם. לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף. צריך להבין גם שמונדיאל אחד מייצר 160 שעות שידורים בטלוויזיה. טורניר Euro אחד (הכוונה לאליפות אירופה בכדורגל למדינות) מייצר מכסימום 77.5 שעות שידורים בטלוויזיה. אולימפיאדה אחת מייצרת מבחר ומגוון של 5000 שעות שידורים בטלוויזיה. הנה המחשה נוספת (לאחר ההתבוננות בתמונות).

טקסט תמונה : 1983. יציעי האצטדיון האולימפי בהלסינקי. נשיא IAAF  ד"ר פרימו נביולו האנרגטי (מימין) ונשיא IOC  חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : ראשית ספטמבר 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא בעת אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא באוגוסט – ספטמבר 1987. אנוכי (עומד מימין) מנווט, עורך, ומפיק את השידורים הישירים המועברים באמצעות לוויין תקשורת ה- Primary האטלנטי מרומא לירושלים. השדר נסים קיוויתי יושב חובש כובע מצחייה ו- Head set (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט / ספטמבר 1987. האצטדיון האולימפי ברומא. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. אנוכי יחדיו עם האיטלקייה מ- RAI האחראית על תחזוקת עמדות השידור באצטדיון. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה- EBU  לבין הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא IOC לשיאו. הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ענק המעניק ל- EBU את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות : המשחקים האולימפיים של סידני 2000, אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002 , אולימפיאדת אתונה 2004, אולימפיאדת החורף טורינו 2006 , ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של  1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. זהו אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים. ההסכם האדיר הזה EBU – IOC מינואר 1996 הטיל צל כבד על הסכם היסטורי אחר שנחתם ב- 1987 בין ה- EBU לבין ה- FIFA וכלל בתוכו את המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב, 1994, וצרפת 1998. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בימים ההם היה מתומכי החוזה האולימפי היקר והפנטסטי הזה בין ה- EBU ל- IOC, הסכם שהוציא את ספ בלאטר מדעתו, והכשיר את הקרקע להופעתו הסוּפֶּר דרמטית של ליאו קירש בעולם , ושל חברת "צ'ארלטון" בראשות אלי עזור ופנחס זהבי במדינת ישראל. חשיפת פירוט התשלומים של החוזה EBU – IOC מינואר 1996 עבור חמש אולימפיאדות רצופות, העיד יותר מכל על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש לשידור הציבורי הבינלאומי. ה- EBU התחייב לשלם לוועד האולימפי עבור זכויות השידורים הבלעדיות את המחירים הכבירים הבאים כדלקמן :

א. 350000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה .

ב. 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת החורף ב- סֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב .

ג. 394000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון .

ד. 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה

ה. 443000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון)  דולר זכויות שידורים על מנת לשדר בטלוויזיה וברדיו את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין .

מייד בתום טקס החתימה הרָב אולימפי פִּרסמו אַלְבֶּרְט שָרְף נשיא ה- EBU וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' המזכיר הכללי של איגוד השידור האירופי בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה את מִנְשָר הניצחון, ושלחו אותו לכל ה- Members של ה- EBU. שוחחתי עם שניהם והודיתי להם מקרב לִבִּי על פועלם העצום. זה היה ניצחונו של השידור הציבורי בטלוויזיה על השידור המסחרי. מדובר בסכום כולל של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. [1] .

                                 EBU COMMUNCATION – GENEVA 

IOC  GRANTS  THE  BROADCASTING  TIGHTS  TO  THE  EBU  TILL  2008

טקסט מסמך : 31 בינואר 1996. זהו המסמך המקורי EBU – IOC הנוגע לרכישת זכויות השידורים האולימפיות של חמש אולימפיאדות, שלוש קיץ ושתיים חורף, בין השנים 2000 ל- 2008. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הצמד המלכותי, טראסט המוחות, והאדריכלים של ה- EBU ב- 1996 : הנשיא אָלְבֶּרט שָארְף (משמאל) והמזכיר הכללי זָ'אן בֵּרְנָרְד מוּנְץ' (מימין). תרומתם רבת השנים למען השידור הציבורי הייתה עצומה, אך הם מיהרו באותה שנה לנתק מגע מ- ספ בלאטר נשיא ה- FIFA, ואִפשרו בכך את כניסתו המוקדמת מידי של ליאו קירש לשוּק המו"מ במערכה העקוֹבה מדולרים ירוקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. במידה מסוימת שניהם הפסידו ועימם הפסיד גם ה- EBU. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) איש רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD , נבחר להיות נשיא ה- EBU בשנת 1983. הוא היה נשיא נערץ שזכה לאמון מרבי של כל המדינות החברות באיגוד. אָלְבֶּרְט שָארְף כיהן בתפקיד הציבורי החשוב הזה במשך 17 שנה, 2000 – 1983. הוא היה האיש המרכזי בקבוצת המו"מ של ה- EBU שניהלה את המו"מ על זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף והמונדיאלים כשלצִדו פועלים שני ראשי הקבוצה המבצעית של שידורי הספורט של האיגוד, יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. אָלְבֶּרְט שָארְף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד.

אני שָב למערך תשלומי זכויות השידורים הכבד שגורר אחריו ה- IAAF מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה באוגוסט 1983 בהלסינקי. תרבות הספורט באירופה מתייחסת באהדה רבה לענף הא"ק . רשתות הטלוויזיה האירופיות הפרוסות לאורכה ורוחבה של היבשת היו נכונות לשלם כסף רב עבור השידורים הישירים של תחרויות הא"ק שלא לדבר על ה- Top event של הענף , הלא היא אליפות העולם המתקיימת אחת לשנתיים. ה- IAAF הפך לפקטור שיש להתחשב בו בשוק הטלוויזיה. ב- 1985 התמנה אלכס גלעדי לתפקיד הנכבד של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. כאיש טלוויזיה בעל ניסיון וכישרון שיפר את רמת הכיסוי של אליפויות העולם בא"ק. אולם הייתה זאת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE שהעניקה מימד חדש להפקה ולכיסוי הטלוויזיוני הבלתי נשכחים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי . אליפויות העולם בא"ק הפכו ללהיט טלוויזיוני. כ- 100 (מאה) מצלמות מסוגים שונים ושש ניידות שידור המצוידות בשפע של עשרות רבות של הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות, עסוקות במשך עשרת ימי האליפות בכיסוי התחרויות במסלול ובשדה לרבות כיסוי האירועים מחוץ לאצטדיון ריצות המרתון לגברים ונשים ותחרויות ההליכות לגברים ונשים.

הגרף המצ"ב מראה את נסיקת המחירים בתקופתי כמנהל חטיבת הספורט ומנווט השידורים שלה. אליפות העולם בא"ק מוסדה כאמור ב- 1983 ויועדה להיות אירוע של פעם בארבע שנים . היא נערכה לראשונה בהלסינקי 1983 ובחלוף ארבע שנים ברומא 1987, וכעבור עוד ארבע שנים בטוקיו 1991. מאז היא מתקיימת אחת לשנתיים. ההצלחה הייתה מרהיבה וד"ר פּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את האטרקציה להצגה דו שנתית. מצלמות הטלוויזיה אוהבות לשתף פעולה עם האתלטים והאתלטיות אך הן עושות זאת בצורה סלקטיבית. הן הולכות עם הטובים, פוסחות על הבינוניים והחלשים , ומתרכזות ב- פייבוריטים שנכשלים. אין כמותן כדי להדגיש את המצוינות ואין כמותן להתרחק מהמפסידנים. זאת דרכה של הטלוויזיה באשר היא גם כאשר היא מסקרת את ענפי השחייה, ההתעמלות, ו/או כדורסל. אין להאשים את הטלוויזיה שנועצת את מבטיה בשחיינים המופלאים איאן ת'ורפ, פיטר וואן דן הוגנבאנד, ומייקל פלפס ומדירה את עדשותיה מהאחרים. הטלוויזיה היא מוסד שידור ולא מוסד צדקה. מעצם בריאתה היא נולדה לצעוד שלובת זרוע רק עם הטובים (ולשלם להם גם תגמולים רבים) ונועדה לקפח את הנחשלים והמפגרים. מפני שרוב אוכלוסיית הספורט היא נחשלת אין פלא שהרוב הזה מתקומם באופן תדיר נגד ההעדפות של מנווטי מדיניות השידורים. ה- BBC נתקל בעבר בתגובות אנטי משום שהתרכז יתר על המידה בקבוצות הכדורגל "האירופיות" המצטיינות של ליוורפול, מנצ'סטר יונייטד, וארסנל. הציבור בספרד מתקומם נגד רשתות הטלוויזיה שלו שמעניקות הון עתק ועדיפות פיננסית ברורה לברצלונה וריאל מדריד שהן ממילא עשירות ונותן קמצוץ לקבוצות הפריפריה. ולא רק זאת קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד מקבלת לעונת 2013 – 2012 סכום של 23000000 (עשרים ושלושה מיליון) יורו מ- BWIN נותן החסות הראשי שלה. RAI האיטלקית וקאנאל צ'ינקואה של סילביו ברלוסקוני ספגו תלונות ציבוריות מפני שהתרכזו יתר על המידה בעשור ה- 80 של המאה שעברה בקבוצת מילאן האיטלקית.

בהיותי עדיין בשורות הטלוויזיה הייתי עד ראייה ושמיעה לשני זמרים וסוכניהם מתלוננים בלשכת מנכ"ל רשות השידור מדוע הטלוויזיה הישראלית הציבורית מראה תדירות את אריק איינשטיין ואיננה חושפת אותם אפילו פעם אחת. בראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת הפך יצחק "צחי" שמעוני מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית את סדרת התוכניות הנפלאה "לול" לספינת הדגל של הבידור הישראלי בטלוויזיה הציבורית שלו, לרבות אין סוף שידורים חוזרים. לא הופתעתי לקרוא ביקורת טלוויזיה תמימה (אולי) אך לבטח נִבְעֶרֶת של העיתונאי אריה מליניאק במקומון "תל אביב" של "ידיעות אחרונות" ב- 7 באוקטובר 2005, שם כתב : "בשבוע שעבר פורסמו הסכומים אותם קיבלה מכבי ת"א בכדורסל מרשות השידור בשש השנים האחרונות עבור זכויות השידור של משחקיה. זכויות השידור של מכבי ת"א הן באנקר של רייטינג ששווה הרבה כסף. השאלה כמה. בעונה בה מכבי ת"א לפיינאל פור, ובמיוחד בעונה בה הטורניר נערך בישראל, המפעל קיבל ממדים של אירוע לאומי . גם בשנים פחות מוצלחות ישנו תמיד גרעין קשה ששווה % 15 רייטינג באופן קבוע, אפילו כשבערוץ 2 משודרים באותה שעה "כוכב נולד" או "ארץ נהדרת". מכבי ת"א היא עוגן של רייטינג עבור ערוץ 1. מצד שני, רשות השידור היא גוף ציבורי שממומן מכספי משלמי האגרה. בין הצופים תוכלו למצוא אוהדי מכבי והפועל, חובבי כדורגל וכדורסל, וגם צרכני תרבות. כשקבוצת ספורט אחת מקבלת למעלה מ- 100 מיליון שקל , הכסף הזה מנציח את שליטתה בענף". הדעה הזאת של אריה מליניאק אודות הקשר הסימביוטי הבלתי סביר כביכול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי תל אביב בכדורסל, מלאה חורים כ- כְבָרָה. היא מנומקת בצורה מלאכותית וגם לא נכון, מביאה שבבי אינפורמציה, ואיננה מספרת את כל האמת . כאילו הטלוויזיה מנוהלת בשם הקומונה. אני אומר זאת בבִטחה כמי שניהל ונִיוֵוט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980, בגיבויים ותמיכתם של שישה מנכ"לים. אריה מליניאק שימש פרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ בשנים 2005 – 1979 "On and Off" , מפני ששימש גם כמאמן פעיל. הוא היה פרשן טוב וגם עיתונאי טוב. הייתי שבע רצון ממנו. שמרתי על כֵּס הפרשנות בעבורו כשנעדר ממנו. יתרונו הגדול היה בהבנת המשחק וראיית הדברים על הפרקט הרבה לפני שיורם ארבל ואורי לוי זיהו אותם. אך זה היה גם "חסרונו". הוא צעד לפני שדריו ויצר חַיִץ לעיתים גדול מידי (לטובתו) בינו לבין השַדָּר שלו, ובכך הפר את חוק הכלים השלובים בעמדת השידור שלי. ראיתי זאת מאוחר יותר גם כששימש פרשן כדורסל של השַדָּר רָמִי וָויְיץ. קורלציה בין שַדָּר לְפַּרְשָן היא חשובה ואיננה מובנת מאליה . חוויתי זאת על בשרי כמנווט ושמעתי זאת אין ספור פעמים בקריירה הטלוויזיונית שלי מפיהם של אנשי טלוויזיה בעולם. אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC סיפרו לי, כי בשעה שבִּיל רָאסֶל שימש פרשן שלהם מעת לעת הפרשנות שלו הייתה כל כך נבונה ומעמיקה עד ששם בצֵל את השַדָּר שלו קִית' גֶ'קְסוֹן. במונדיאל ארגנטינה 1978 שמעתי טענה הפוכה של רשת הטלוויזיה הצרפתית TF 1. אנשיה סיפרו לי ב- IBC בבואנוס איירס כי הפרשן שלהם ז'יסט פונטיין (בעבר שחקן נבחרת צרפת בכדורגל ומי שהיה מלך השערים במונדיאל שוודיה 1958) איננו מדביק את רמת השדר המוביל שלו. הוא פשוט איננו טוב מספיק והם רוצים להעיף אותו אך לא נעים להם בגלל הפופולריות שלו בצרפת. קורלאציה טובה ניתן למצוא בשיתוף הפעולה בין שדר הא"ק מאיר איינשטיין לבין הפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן.

במשך עשור ה- 80 של המאה שעברה קיבלתי אין ספור פניות ממאמני כדורסל שונים שביקשו אף הם לנסות את כוחם ולשבת על כֵּס הַפַּרְשָן של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. "…גם אנחנו משלמים את האגרה וגם לנו מגיע..", סנטו בי. "הצחקתם אותי" השבתי להם, והוספתי : "אני הולך עם הטובים בעיקר עם אלה שהוכיחו את עצמם, ואריה מליניאק הוא הטוב שביניכם. חוץ מזה ממתי משלם האגרה משמש יועץ שלי שמסייע בקבלת ההחלטות. לא מוצא חן בעיניכם אתם יכולים לפנות לבוסים שלי, הלא הם המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה". ברור שלא הייתי חייב להם דבר אלא למצפוני בלבד (וגם לממונים עלי). הפקדתו של אבי רצון על ידי ב- 1990 לפרשן המוביל של שידורי הכדורגל בערוץ 1 במשך עשור עוררה אף היא תרעומת (וקנאה) מהסוג שיצר גל מחאה נגד מינוי הקבע של אריה מליניאק לתפקיד הרָם עשור קודם לכן. שניהם היו פרשני עַל מוצלחים אך רחוקים שנות אור מתעשיית הטלוויזיה היקרה והמרכיבים שלה, הכלכליים, הטכנולוגיים, הלוגיסטיים, והתכניים .למשמע המושג הטכנולוגי Four wires נבעתו שניהם ונחרדו . אחד הפוסטים הקרובים ייוחד לאריה מליניאק עיתונאי ופרשן ברמה גבוהה (משרת את "ידיעות אחרונות") המסביר את פשר הדחתו עַל יָדִי מכֵּס הפרשנות למרות שהיה פרשן טוב.

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית)  תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996  סכום פנטסטי של   135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. המחיר הזה היה גבוה בהרבה מסכום ששילמה הטלוויזיה הבינלאומית עבור זכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998. נשיא ה- FIFA ספ בלאטר חש מושפל. הא"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר טלוויזיוני מהנה יותר מא"ק במיטבה. לא בכדי מכנים את הא"ק מלכת הספורט. (המסמך באדיבות EBU. ארכיון יואש אלרואי).

הפקת הלסינקי 1983 צלחה מעל המשוער. זאת הייתה הפעם הראשונה ששידרנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפעל א"ק ברמה כזאת, בכמות חשיפה שכזאת, ולאורך שבעה ימים. ידעתי שאני בדרך הנכונה המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים מהלסינקי. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל המקבילה לוֹ לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו משני ההיבטים הטלוויזיוניים העיקריים תוכן וטכנולוגיה על חטיבת הספורט ועלי ועל חטיבת ההנדסה, ואיך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, ומפיק בעקבותיהם את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. יוסף "טומי" לפיד אהב והעריך אותי. הוא ידע כי אני מוכשר בתחום, וחשוב מזה, נאמן עד כלות לשידור הציבורי שבראשו ניצב. יוסף "טומי" לפיד הבין כי נקרה לו יהלום שידור ביד והמאמץ הצדיק את עצמו. לא הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב ושלח מסמך צל"ש – טקסט הערכה. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער. זה היה  ב- 25 באוגוסט 1983 [1]. הנה המִסְמַך כלשונו.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך – מכתב ההערכה המקורי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. הוא הבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק ברמתם הגבוהה ביותר במדינת ישראל מוכית הכדורגל . בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית – תרבותית לצופים בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, המתייחס לשידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סֶפּ בְּלָאטֶר התעשת והניח מאחוריו את הנעלבות ואת העסקים שלו עם המגזר הפרטי ועם ליאו קירש וחזר לשתף פעולה עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי, ה- EBU העשיר והמנוהל היטב , ואשר מונה בשורותיו 65 רשתות טלוויזיה ציבוריות לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וכמובן את הרשתות הגדולות והעשירות של TVE (הספרדית), 2 FR  ו- 3 FR, וגם 1 TF הצרפתיות, RAI האיטלקית, BBC ו- ITV האנגליות, ARD ו- ZDF הגרמניות ועוד.

סֶפ בְּלָאטֶר מכר את זכויות השידורים של שני המונדיאלים של דרום אפריקה 2010 ושל ברזיל 2014 למשדר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יצאה נשכרת מכך. היא משתתפת גם בחוזה הא"ק EBU – IAAF לשנים 2013 – 2010 ולכן מחזיקה בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 14 בא"ק (אירוע ספורט נפלא) שתיערך בקיץ 2013 במוסקבה עליו היא משלמת כ- 200000 (מאתיים אלף) דולר עבור זכויות השידורים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מחזיקה גם בחוזה בלעדי עם FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית) ובזכויות השידורים של אליפות העולם בשחייה כ- 100000 (מאה אלף) דולר. ואולי אין צורך להזכיר כי ערוץ 1 מחזיק בזכויות השידורים של המשחק המרכזי לעונת 2013 – 2012 האחרונה בהסכם של 2013 – 2010) ומשלם עליו זכויות שידורים של 14883750 (כמעט 15 מיליון) שקל . בעונת 2012 – 2011 שילם ערוץ 1 להתאחדות סך של 14175000 (ארבעה עשר מיליון ומאה שבעים וחמישה אלף) שקל. בעונה הראשונה של 2011 – 2010 שילם ערוץ 1 להתאחדות סכום של 13500000 (שלושה עשר מיליון וחצי) שקל . יריבי השידור של ערוץ 1 במה שנוגע לכדורגל הישראלי לעונת 2013 – 2012 הם חברת צ'ארלטון שמשדרת ישיר את שבעתת משחקי המחזור (למעט המשחק השמיני המרכזי של ערוץ 1) וערוץ 5 בכבלים שמשדר מידי מוצ"ש את תוכנית הסיכום של משחקי המחזור הקרויה "שער לשבת" .

לקראת 2010 נחתם הסכם זכויות השידורים החדש בין ה- EBU (איגוד השידור האירופי) לבין FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) של הנשיא סֶפּ בְּלָאטֶר. בהסכם נקבע כי ה- EBU ישלם עבור מונדיאל דרום אפריקה 2010 סכום של 155000000 (מאה חמישים וחמישה מיליון) יורו ותוספת של % 7 למונדיאל ברזיל 2014 , כלומר : 165850000 (מאה שישים וחמישה מיליון ושמונה מאות וחמישים אלף) יורו. ערוץ 1 נהנה מה- Deal ומה- Share הנוֹח. הוא שילם עבור דרום אפריקה זכויות שידורים על סך של 5000000 (חמישה מיליון) יורו ועוד % 9 למונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 שעומד אם כך על סך של 5450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) יורו. ערוץ 1 מחזיק לפי שעה בכמה נכסי שידור ספורטיביים לא רעים כלל . השאלה כיצד תטפל המערכת עיתונאית והטכנולוגית שלו במפעל כדורגל גלובאלי שנושא במקרה הטוב 64 שידורים ישירים של 64 משחקים, שמניבים סך של מכסימום 160 שעות שעות שידורים ישירים. כשירותה של המערכת של ערוץ 1 לטפל באתגר עיתונאי מהסוג הזה של מונדיאל 2014 עולה לדיון משום שהיא נכשלה באופן שערורייתי ומביש בעיסוקה באולימפיאדת לונדון 2012.

ערוץ 1 הציבורי הולך לקראת רה אורגניזציה מרחיקת לכת ולפטר כ- 750 עובדים מבין שורותיו . מעניין יהיה לעקוב אחר מנהיגותם של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של הרשות ד"ר אמיר גילת וכיצד תשתלב רשות השידור במערך זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. אולם לא רק. לא רק במה שקשור לשידורי הספורט, אלא גם במה שנוגע לניהול כוח אדם והכוונתו המקצועית, וראייה ארוכת טווח של מדיניות שידור נבונה.

סוף הפוסט מס' 92. הועלה לאוויר ב- 9 בנובמבר 2012.

הערה : הפוסט הבא מס' 93 ייוחד אף הוא לכלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט.