הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי.

הערה 4 : מפני שהפוסטים ארוכים ומורכבים וכוללים בתוכם חוץ מהטקסט גם תמונות ומסמכים (ולכן הם "כבדים") רצוי להשתמש בתוכנת Google chrome. התוכנה קלה להורדה ונוחה להפעלה +הורות בעברית. 

————————————————————————————

פוסט מס' 96 : הועלה לאוויר ב- 12 בנובמבר 2013.

————————————————————————————

פוסט מס' 96. כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט (רשימה 3), אך תחילה שמירה על האגפים. פוסט מס' 96. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1976. מונטריאול. אולימפיאדת מונטריאול 1976. אנחנו חוגגים את סיום השידורים של המשחקים האולימפיים במסעדה נחמדה בסמוך לקומפלקס האולימפי הקנדי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עקיבא מלמד, דובל'ה גולדשטיין, אנוכי, יואב פלג, דסי שטרן (רעייתו של יאיר שטרן), הרצל רווה, ויאיר שטרן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : ינואר 1980 . וועידת ה- EBU במוסקבה כחצי שנה בטרם המשחקים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 . זהו אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 96. כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט (רשימה 3), אך תחילה שמירה על האגפים. פוסט מס' 96. כל הזכויות שמורות.

שמירה על האגפים.

תִּילֵי תִּלִים של בלופים ודברי הֶבֶל יחדיו עם הַרֵי הַרְרֵי של שקרים , רַעוּת רוּח , וּבְדוּתּוֹת נכתבו בעשור ה- 2000 על קרבתי והקשרים האישיים שלי (כביכול) עם אנשי מועדון מכבי ת"א מעבר לקשרים המקצועיים . הם נאמרו והושמעו ע"י כל מיני אנשים שוב ושוב , וזה לא היה כל כך מזמן . גם בחטיבת הספורט בפיקודי הושמעו כל מיני הדלפות שקריות ומכוערות והערכות מטופשות ולחלוטין בלתי נכונות על ההשפעה שהייתה לאנשי מכבי ת"א עלי (כביכול), עד כדי התערבות בקביעה מי יהיה פרשן הכדורסל בעמדת השידור ליד השדרים שלי יורם ארבל, אורי לוי, ומאיר איינשטיין בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור ה- 2000. אנוכי יודע כי סיפרו מאחורי גבי כי התערבות מכבי ת"א היא שגרמה (כביכול) לסילוקו של אריה מליניאק מכס הפרשנות ב- 1991. קשקוש מוחלט. שקר עלוב. אינני מכחיש כי בראשית הדרך שלי כמנהל מחלקת הספורט לאחר עידן אלכס גלעדי הרשתה לעצמה מכבי ת"א כקבוצה של המדינה לבדוק אי אלו עובדות אולם היחסים בינינו היו ברורים . "אני לא מתערב בקביעת החמישייה שלכם על הפרקט ואתם אל תתערבו לי בקביעת החמישייה שלי ליד המיקרופון". הטקסט הזה שלי נאמר על ידי לשמלוק מחרובסקי ועו"ד שמעון מזרחי בסופה של שנת 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו (לאחר מעברו של אלכס גלעדי ל- NBC) בתום אחד השידורים הישירים בו השַדָּר שלי היה דני דבורין מרדיו "קול ישראל" (הערכתי שאני יכול להפוך אותו משדר רדיו לשדר טלוויזיה, אך טעיתי. התמחות ומיומנות של שידור ברדיו ובטלוויזיה הן שונות לחלוטין) והפרשן לצִדוֹ אריה מליניאק . כך זה התחיל ופה זה נגמר . שני אנשים הרחיקו לכת בסיפורי הבדותות שלהם אודותיי שהיו ללא נכונים, היו אלה אריה מליניאק ומשה גרטל.

הפרשן שלי אריה מליניאק (פרשן כדורסל טוב) הלך אצל העיתונאי אהרון ווייסברג ב- 13 באפריל 2007 ואמר לו כלהלן . תחילת ציטוט של אהרון ווייסברג : "עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90 ". תחילת ציטוט של אריה מליניאק : "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני אני לא ממשיך לפרשן את מכבי. לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא . ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בלי אריה מליניאק. למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב". סוף שני הציטוטים של אהרון ווייסברג ואריה מליניאק מ- 13 באפריל 2007.

 ערכתי, הפקתי, ניהלתי, וניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה, בשנים 2002 – 1980. בתוקף תפקידי השתתפתי בכל עשרות פגישות המו"מ עם מכבי ת"א (ללא יוצא מהכלל) שדנו בכל פעם מחדש ברכישת זכויות השידורים וסדר הגודל של התשלומים. מעולם שמעון מזרחי ו/או דיוויד פדרמן לא העלו תנאי מסריח כזה של רכישת הזכויות תמורת הדחתו של הפרשן אריה מליניאק. אילו מי מהם היה מציב תנאי כזה הייתי קם משולחן המו"מ ומסתלק משם מייד . מה מניע אנשים כמו אריה מליניאק ומשה גרטל לבלף , לטפוח לעצמם על השֶכֶם מבלי שהם ראויים לכך , ולא לומר אמת ? ברור שאדון בכך באחד הפוסטים בעתיד הקרוב. אריה מליניאק יודע היטב שהערכתי אותו מן ההיבט המקצועי כפרשן כדורסל שלי (וגם נתתי לו בימה), אך הוא גם יודע כמוני מה הן הסיבות ומדוע הודח על ידי , מדוע הוחזר על ידי , ומדוע סולק בהמשך שוב על ידי. במשרד שלי בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים אמרתי לו בטרם ההדחה הראשונה : "אריה מליניאק אחי, אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים. עוף לי מהעיניים". והוא עף. ההדחה הזאת היא סיפור מפורט שהגיע גם לעיתון "ידיעות אחרונות" בשעתו . אריה מליניאק דרש שימוע בטרם ההדחה אצל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שלא היה כידוע מאוהביי. לקראת חידוש עונת השידורים ב- 1991 הענקתי לאריה מליניאק הזדמנות להגן על עצמו מפני צו ההדחה שלי. הִפגשתי אותו בפני בּוֹרֵר. הבּוֹרֵר כאמור היה מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בכבודו ובעצמו. גררתי את עצמי ואת אריה מלניאק ללשכתו בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. "אריה מליניאק אני הולך להפגיש אותך עם אדם שאיננו רוחש לי כל חיבה. הוא ישמש כבורר, ומי יודע, יכול להיות שיעניק לך סיכוי מחודש לשוב לכס פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינני אוהב את יוסף בר-אל ואינני מעניק לו קמצוץ של אשראי מקצועי אך אקבל את הדין. אשר יפסוק כך יהיה, מפני שהוא מנהל הטלוויזיה ובעל האוטוריטה העליונה כאן", אמרתי לו בעוד שנינו יורדים במדרגות הבניין.

מזכירתו הנאמנה של יוסף בר-אל גב' אילנה זנגילבף פתחה בפנינו את הדלת ואריה מליניאק לא המתין אפילו שנייה והסתער על מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בלשכתו . ללא שמץ של ענווה העיד על עצמו מייד וללא היסוס : "יוסף בר-אל אם אתה תומך בהחלטתו של יואש אלרואי להדיח אותי , אז צריך לפטר אותך מפני שאני ידוע ומוכר כפרשן כדורסל מצוין המסייע להצלחת השידורים של הטלוויזיה", והוסיף ללא מחשבה שנייה : "תשאל את הציבור". יוסף בר-אל לא נשאר חייב והשיב לו בתקיפות : "תשמע אריה מליניאק, יהיה צריך לפַטֵר אותי אם אני לא מְפַטֵר אותך בעקבות דבריך הבוטים ולא נכונים נגד מחלקת הספורט של יואש אלרואי . אני מוכן לסלוח על הכל אך אם יש לך טענות נגד הטלוויזיה אתה אמור לדעת שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית". מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ניסה לסגור עסקה עם המודח והציע לו פתח מילוט : "תשמע אריה מליניאק, תוכל להמשיך לפרשן בתוכנית "סל לילה" אך בשום אופן לא במשחקי ה- NBA וגם לא באלה של מכבי תל אביב". אריה מליניאק ישב שם המום . בקול נעלב ובגרון חנוק השיב למציע העִסקה : "איך אוכל לשבת באולפן הטלוויזיה קבל עם ועדה כשהלֶחִי שלי אדומה מהסטירה שהעפתם לי אתה ויואש אלרואי…?". הוא ידע להתנסח ולהביע רעיון. בס"ה היה איש מבריק בעל לשון ועט. הפגישה הקצרה עם מנהל הטלוויזיה הסתיימה ואריה מליניאק מצא את עצמו מחוץ לכותלי רשות השידור. ברור שהדחתו הייתה אבדה מקצועית לשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך זה לא היה פְּחַת מוסרי . עמדו בפני אופציות אחרות. מאמני כדורסל, עיתונאים, ואנשי אקדמיה התדפקו על דלת מחלקת הספורט. "לא אלמן ישראל", כפי שאמר הנביא ירמיהו. אריה מליניאק הושעה. אפילו גדול המתנגדים שלי ברשות השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו יוסף בר-אל, תמך ללא סייג בהחלטתי לסַלֵק את אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות.

טקסט תמונה : נובמבר 1980 . היכל הספורט ביד אליהו . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו. הוא כפרשן של הטלוויזיה ואני כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הערה : את עמדת פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתי איישו כ- 10 פרשנים ביניהם צבי שרף , משה וויינקרנץ, רני כהנא, רון קופמן, פרופסור גבריאל "גבי" בן דור מאוניברסיטת חיפה ועוד כמה. אריה מליניאק ואלי סהר ניצבו בדרגה שלימה מעל היתר.

רעיון שידור קבוצת הפאר של מכבי ת"א על מִרְקַע הטלוויזיה הציבורית היה חשוב מכל המְבַצְעִים אותו, השדרנים והפרשנים גם יחד, בעיקר מפני שזכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . זהו כלל חשוב בתעשיית הטלוויזיה שכוכבי המסך, בארץ וגם בעולם, נוטים לשכוח אותו מעת לעת. אריה מליניאק כל כך נעלב מהדחתו עד שחשב בסתר לִיבּוֹ כי לא נסתדר בלעדיו. הוא טעה טעות מרה. לא הגיע אפילו מכתב אחד של צופה טלוויזיה הדורש להשיב לוֹ את מִישְרת הפרשן . מרבית שדרני הספורט הם בעלי אֶגוֹ נפוח. נדמה להם שרשת הטלוויזיה שנתנה להם במה ואח"כ סילקה אותם ממנה הופכת לפגיעה. מחשבה אווילית ואגואיסטית. תמיד ולעולם יהיו אירועי הספורט חשובים מהשדרים והפרשנים. אני זוכר שאחד מגדולי שדרי הספורט בטלוויזיה בארה"ב היהודי – אמריקני הָווֹאַרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) חשב ש- ABC תיכשל בלעדיו לאחר שהודח מהמיקרופון והמסך. כשאנשי הרשת ביקשו להיפרד ממנו , השיב להם , "דברו עם העו"ד שלי", וטרק להם את הטלפון. למרות שהיה שַדְרָן עַל וייחודי ורבים מאתנו גדלו על הסלוגן רב המוניטין שלו, "Tell it like it is", מערכת הספורט של ABC הסתדרה היטב בלעדיו. המִמְסַד חזק תמיד מהפרט.       

אחד הפוסטים הקרובים יסביר היטב ובמדויק את עובדות המהלכים והסיבות שהביאו לסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ברור שלמכבי ת"א ו/או לאיש ממנה לא הייתה שום יד בהדחה. לא עבדתי אצל אנשי מכבי ת"א ולא הייתי חייב להם דבר. הייתי חייב למצפוני ולבוסים שלי. זהו סדר ההתחייבות. מנהליי ברשות השידור היו היחידים שרשאים להתערב בניהול שלי. 

באותו התאריך של  13 באפריל 2007 הלך גם כתב חטיבת הספורט משה משה גרטל להתראיין אצל אהרון ווייסברג וגם בפיו האשמות אודות שפע כוחו המאגי (כביכול) של שמעון מזרחי על יואש אלרואי :  תחילת ציטוט של אהרון ווייסברג : "אלא שאריה מליניאק, מתברר כעת, הוא לא היחיד שזה קרה לו. גם שדר הקווים המיתולוגי משה גרטל טוען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו קיבלו בהנהלת מכבי תל אביב ולא במליאת רשות השידור. תחילת ציטוט של משה גרטל : "מתחילת דרכי בטלוויזיה הרגלתי את מכבי ת"א לשאלות נוקבות . כנראה שחקרתי יותר מידי לעומק ושאלתי יותר מידי שאלות , והם ממש לא אהבו את זה . לשמעון מזרחי יש או היה כוח מאגי על מחלקת הספורט , ובעקבות דרישה של מכבי ת"א נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000". סוף ציטוט של אהרון ווייסברג ומשה גרטל. ידיעה מופרכת ומצוצה מהאצבע. על איזה כוח מאגי בדיוק הוא מדבר ? איזה מין הפרחת שמועות חסרות כל בסיס ? ממתי מליאת רשות השידור מתערבת בשיבוץ כתבים בחטיבת הספורט שלי ? מעולם לא היה כדבר הזה. ברור שהדחתי את משה גרטל בשנת 2000 (הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי) בשל כל מיני מקרים מצטברים (מתועדים) של אי אמינות בשידור וחוסר מהימנות עיתונאית. כך אני ראיתי כממונה על שידורי הספורט את השגיאות האלה שלו שהיו גלויות לחלוטין לעֵין כל רואה. וכך דיווחתי לממונים עלי מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות. לא הייתה כאן כל התנכלות אישית במזיד והבלוג הזה איננו בימה לחיסול חשבונות. לחלוטין איננו הנהלת חשבונות . אולם הוא דרוש להגנת האגפים מפני שקיימת סכנה גדולה שהאינפורמציה המגמתית ולא נכונה בלשון המעטה תיטמע בתודעת הציבור. אני ראיתי את העבודה העיתונאית הנכונה והמקצועית בדרך שונה לחלוטין ממנו. משה גרטל היה יכול להתלונן עלי בטרם הדחתו בפני שני הבוסים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי כי אני סתם יורד לחייו. כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ולא כמעין נקמן ו/או מדיח מקצועי. עובדה שיאיר שטרן ורפיק חלבי תמכו בהחלטתי ללא סייג.

בעניין מהימנותו העיתונאית של משה גרטל כבר דנתי בקצרה בפוסט קודם שפורסם ב- 25 בספטמבר 2012 בבלוג הזה ודן בברית השידור בין ערוץ הטלוויזיה הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א בזאת הלשון : בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר, שמבוססות על הרהורי לִיבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם . אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים" .                                                                                                  

אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מַן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009  במגזין ה- "עין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו. תחילת ציטוט של שלמה מן : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד . היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת . משה גרטל כתב צעיר, אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו". ציטוט של משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מֵת, מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה של שלמה מן : מי זה "האנשים שלנו ?" . משה גרטל : "יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) . לא נעים לי אבל זאת האמת". סוף ציטוט.

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009 . "העין השביעית" . חלק מריאיון שערך העיתונאי שלמה מן עם כתב הטלוויזיה משה גרטל ופורסם ב- "עין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009 . משה גרטל טען בפני המראיין שלו כאילו הוא נכנס עם צוות צילום בערב חמישי – 16 בדצמבר 1982 לדירה של גב' תמי בן עמי ואולסי פרי בשיכון ל' בתל אביב (צוות צילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלל ב- 1982 צלם , מקליט , ותאורן) , כשכולם ממתינים לו בהיכל הספורט ביד אליהו בטרם המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד (הועבר בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט בפיקודי) וצילם אותו , "כשהוא שוכב שם מת , מנוטרל לגמרי – לגמרי , וישן שנת שיכורים" , על פי ציטוט של משה גרטל עצמו . צריך לציין כי באותו ערב נשלחו כמה שוטרים ממשטרת ישראל על פי בקשת מכבי ת"א לדירה של אולסי פרי ברמת אביב ולדירה של גב' תמי בן עמי ז"ל  בשיכון ל' בתל אביב כדי לאתר אותו ולברר מה קרה לו ומדוע איננו מגיע למשחק . השוטרים ביקרו בשתי הדירות שהיו חשוכות , דפקו על הדלת , אך לא נענו . הם השוטרים שבו להיכל הספורט ביד אליהו והודיעו להנהלת מכבי ת"א כי שתי הדירות היו חשוכות ומשדפקו על דלתות הכניסה איש לא ענה להם ואיש לא פתח אותן בפניהם . ברור שאין מצב כי גב' תמי בן עמי הייתה פותחת את דלת דירתה בפני אנשי הטלוויזיה כדי שהצוות של משה גרטל יצלם את אולסי פרי שרוע מת , מנוטרל , ושיכור על מיטתה ויחשוף את קלונו של אַהוּבָה ברבים . אינני מאמין למילה אחת של משה גרטל כפי שסיפר את הסיפור ב- 2007 לעיתונאי שלמה מַן מ- "העין השביעית" . על פי כל היגיון וניתוח , הדיווח הזה אודות כניסתו של משה גרטל וצוות הצילום שלו לדירה של גב' תמי בן עמי לא היה ולא נברא . אין שמץ של סיכוי שגב' תמי בן עמי הייתה מרשה לבזות בצורה כה נבזית בפרהסיה את הַאָהוּב שלה , מבלי שהוא יודע כלל כי הפקירה אותו לטובת מצלמות הטלוויזיה וכלל הציבור . (עמוד 1 מתוך 2) . הטכניקה של הריאיון שקיים שלמה מן הייתה ברורה : קודם כל נשמע מה יש למשה גרטל לומר ואח"כ נבקש את תגובתו של יואש אלרואי . התמיהות והשאלות שלי אז והיום שמופנות לשלמה מַן נותרו בעינן : מדוע לא הצליב מידע ? מדוע לא שאל את שאלות האימות ? מדוע לא שאל את שאלות ה- Follow up המתבקשות מתוך סיפורו המופרך של משה גרטל , כלהלן : 1. גב' תמי בן עמי לא פתחה את דלת דירתה בפני משטרת ישראל מדוע אם כן תפתח את הדלת בפני מצלמות הטלוויזיה שלך כדי שתצלם את החבר האהוב שלה בשיא החרפה והמבוכה בהם הוא שרוי . 2. מי הם אנשי צוות הצילום שלך כדי שאוכל לראיין גם אותם ועל מנת לאמת את הדיווח שלך ? (באדיבות "העין השביעית") .

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009 . "העין השביעית" . (עמוד 2 מתוך 2) . העיתונאי שלמה מן מחפש תגובות ממני , משמעון מזרחי , ויאיר שטרן (היה אז מפיק "מבט") לאחר שמשה גרטל סיפר לו כי בליל חמישי של 16 בדצמבר 1982 נכנס עם צוות צילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדירתה של גב תמי בן עמי ז"ל וצילם את אולסי פרי בחרפתו . בסופן של התגובות הביא שלמה מן את עדותו של אריה מליניאק שטען : "כי יואש אלרואי ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת הודיעו חגיגית שאם הם (הכוונה ל טלוויזיה הישראלית הציבורית) רוצים את זכויות השידורים אז צריך להעיף אותי" . שקר מוחלט .  אריה מליניאק יודע היטב כמוני מדוע הודח וסולק מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (עמוד 2 מתוך 2) . (באדיבות "העין השביעית") 

להלן כמה הערות שלי שנכתבו לא מכבר בבלוג והתייחסו למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009  ב- "העין השביעית" : משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות"  אך העיתונאי שלמה מן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות האִימוּת וה- Follow up המתבקשות כלהלן :  א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה למכור את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל אותו דווקא מולך ובפניך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…?  ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי נעלה את דלת דירתה בפני אנשי המשטרה שבאו לחפש את אולסי פרי. הדירה הייתה חשוכה. היא לא ענתה לשוטרים, אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה משפיל מזה של החברה הקרובה ואהובתו של אולסי פרי בשעה שהיא חושפת אותו בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מבלי לשאול להסכמתו ומבלי שהוא יודע על כך.  ג. משה גרטל : האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם, שֵם המקליט, ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 כדי להצליב מֵידָע…? ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך בירוקראטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו למפרע…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…? ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל , יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה ב- 1982. טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה וברשות כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה אולסי פרי מוטל שיכור חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע לא העברת את הכתבה למפיק "מבט" יאיר שטרן כדי שישדר אותה במועד מאוחר יותר ? מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך, מה שמו של המקליט בצוות, ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ?אני פשוט מעוניין לאַמֵת את גרסתך…תן לי בבקשה את שמות צוות הצילום שלך…!

הערה נוספת למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" :

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה שלי אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009  ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם , אל הכותב והמרואיין , כהבנתו . האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר , ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? כל העסק הזה בין שלמה מן ומשה גרטל נראה תמוה מאוד ולחלוטין לא אמין. 

טקסט מסמך : 14 באפריל 2007. Ynet / ידיעות אחרונות. העיתונאי אהרון ווייסברג מראיין את אריה מליניאק ואת משה גרטל אודות הדחתם על ידי, את אריה מליניאק מכס הפרשן של שידורי מכבי ת"א בכדורסל, ואת משה גרטל מחטיבת הספורט. הוא שמע את גרסתם, אך מעולם לא פנה אלי ולא שאל לגרסתי. (באדיבות Ynet / ידיעות אחרונות).

ברור שאינני רשאי להשאיר את המצב כמות שהוא . אחד הפוסטים הבאים הקרובים יתייחס במלוא החומרה לדיווחם הכוזב של אריה מליניאק ומשה גרטל בשנים 2007 ו- 2009 למר אהרון ווייסברג ומר שלמה מן.

פוסט מס' 96. כלכלה טלוויזיונית בשידורי הספורט (רשימה 3), פוסט מס' 96. כל הזכויות שמורות. 

בחודש נובמבר 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער לתפקיד מנהל חטיבת הספורט במקומו של אלכס גלעדי שְשַם כבר את פעמיו לקריירה פנטסטית ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. נכנסתי לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי. הייתי כבן 42 נשוי לרעייתי יעל ואב לשלושה ילדים צעירים (אנחנו יחדיו כבר יובל שנים וסבא וסבתא לתשעה נכדים ונכדות). הימים ההם בסופה של שנת 1980 שינו את חיי לעַד.

מנהל ומנהיג של כל יחידה בכל תחום בחיינו חייב להיות מצויד ביושרה, ידע, מנהיגות, חזון וכישרון תיכנון, דבקות במשימה, דוגמא אישית ודרך ארץ, אומץ לב, סבלנות (שאין לי), ואנושיות. כל מנהל ומנהיג חייב לדבוק ולהילחם על ההיגיון שלו במידה והוא הגיוני . אולם שום דבר לא שווה ונותר חסר ערך אם אינך מסוגל לשכנע את הבוסים שלך שאתה לא רק הגיוני אלא גם צודק. הייתי בר מזל להיות חכם וגם צודק במרבית 32 שנות השירות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. לא הייתי יכול להעפיל לפסגת הטלוויזיה בלא חבריי וציוותי השידור שלי (חלקם ברמה בינלאומית) כשהם לצִדִי, וללא סיועם של המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (1984 – 1979) , אורי פורת (1989 – 1984), אריה מקל (1989 – 1993), מרדכי "מוטי" קירשנבאום (1998 – 1993), ושוב אורי פורת בקדנציה החלקית השנייה שלו (2001 – 1998). לא הייתי יכול להציב שיאים חדשים ללא עזרת חבריי וציוותי השידור שלי וללא תמיכת מנהלי הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני (1982 – 1980), טוביה סער (1985 – 1982), יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה (1985) יאיר אלוני כמ"מ מנהל הטלוויזיה (1986 – 1985), חיים יבין (1989 – 1986), נסים משעל כמ"מ מנהל הטלוויזיה 1989 – 1990), יאיר שטרן (2000 – 1993), ושוב יאיר אלוני כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה (2002 – 2000). לא הייתי יכול לכבוש אין ספור יעדי שידור בארץ ובעולם ללא חבריי וציוותי השידור שלי שצעדו עמי כתף ליד כתף במשעולים רבי מהמורות וללא סיועם ועצותיהם המועילות והטובות של שני הסמנכ"לים לענייני כספים של רשות השידור ישראל דורי (1982 – 1973) ויוחנן צנגן (1991 – 1982) . זאת רשימת המפקדים שלי בתקופה של 22 שנים בין שנת 1980 לשנת 2002. הם סמכו ידיהם עלי ונתנו לי במידה רבה אוטונומיה בהובלת חטיבת הספורט ליעדי השידורים, כשם שהעניקו לי מידה רבה של עצמאות בתכנון תכני וטכנולוגי וחיזוי כלכלי, והִרשו לי להיות אינדיבידואליסט. המכנה המשותף שלי עמם הייתה ההבנה ובעקבותיה המסקנה כי מנהיגות וניהול מיטבי של חטיבת הספורט ושידורי הספורט האטרקטיביים ומניבי הרייטינג, כרוכים בין השאר גם בצעדה ארוכה אין סופית בתוככי מבוך כלכלי מורכב. המסמכים הבאים אינם מובאים על ידי כדי להתפאר בהם ולנסות להרוויח פרסום אישי. היה לי מזה די והותר. הם מסבירים לקורא איזה עוֹל ואחריות מבצעית רבצו על כתפיי כלפיי הממונים עלי בעת ההפקות המקומיות בישראל והבינלאומיות בחו"ל – מהיבטי התוכן העיתונאי, הממון המבצעי וזכויות השידורים, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והובלת כוח האדם וחתירה למגע לצורך ביצוע משימות השידור הממושכות, המורכבות, והמסובכות.

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה טוביה סער . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 במאי 2001 . מכתבו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 1991 . מכתבו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן לאחר שחבר ל- "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס' 96. ראה המשך בפוסט הבא מס' 97 : כלכלה טלוויזיונית (רשימה מס' 4) 

סוף הפוסט מס' 96. הועלה לאוויר במוצ"ש – 2 במארס 2013.