הערה 1 :  הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו הגראפי . נותרה עוד לא מעט עבודה כדי להשתלט לחלוטין על שפע האופציות שמעניקה התוכנה הנפלאה והמתוחכמת הזאת שקרויה WORDPRESS .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים .

הערה 3 : הפוסטים נכתבים שלא למטרת רווח ו/או להשגת פרסום אישי . היו לי מספיק רגעי תהילה בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי בת כ- 40 שנים .

—————————————————————————–

פוסט מס' 64 : הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2012.

—————————————————————————–

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אנוכי מנהל בחו"ל את אחת מההפקות הבינלאומיות הסבוכות של שידורי הספורט עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת  שלי ב- IBC במכסיקו סיטי . אנוכי משמאל עם שַדָּר רדיו "קול ישראל" דני דבורין בימים שעוד טיפח תקוות להיות שדר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

הסברה

ועכשיו מתחיל ווידוי אישי קצרצר , או בסגנון פחות מלודרמטי : גילוי אישי להֶרֶף עין . הבלוג הזה במתכונתו הנוכחית הוא עד כה הצלחה דרמטית וסנסציונית . לא שיערתי כי כמות הנכנסים , הקוראים , והמתעניינים בפוסטים השונים תהיה כה רבה בזמן כה קצר . הבלוג המשגשג הזה הוקם לבקשתי ע"י מר רָן טוֹקֶר . הוא עשה עמי כברת דרך טכנולוגית לא קצרה מאֶפֶס , ועוד נותרה לו עבודה לא מעטה להשלים . ברור שאני מודה לו מקרב לִיבִּי על כך שהוא נחמד וסבלני כלפיי וכלפי דרישותיי . היום בגיל 75 בהיותי יחדיו עם רעייתי סבא וסבתא לתשעה נכדים ונכדות אני רשאי לגלות שלא הייתי כל כך נחמד בעבודתי במובן החיובי – פרדוקסאלי של המונח . לא הייתי איש רֵעִים להתרועע ודרשתי מפיקודיי כל השנים האלה את מה שדרשתי מעצמי : דבקות במשימות ובמטרות ללא תנאי ועד תום . מאידך אי אפשר לומר עלי בשום אופן שאני שקרן , רמאי , ו/או נוכל . לפי דעתי זה המון . אני אדם בעל יושרה מוחלטת (כמותכם) , תחרותי מאוד , דבק עד למאוד במשימות השידור , בעל דוגמא אישית ודרך ארץ , ונאמן לחלוטין לשידור הציבורי שהיה פעם ביתי השני (אבל לא איש רֵעים להתרועע) . אלכס גלעדי היה נוהג לומר לי לפני כארבעים שנים : "יואשיש , אני הרבה פעמים מתרגז ולא נחמד – אבל זה לא מהלֵב – זה מהעצבים" . אני נתלה לרגע בתירוץ שלו . אינני מצדיק את אלכס גלעדי אך מבין אותו . ברור ש- שוּם בן אנוש איננו רשאי להיות אדיב ו/או לא אדיב כלפי זולתו מתי ואיך שמתחשק לו . אני מאמין בציווי התנ"כי "ואהבת לרעך כמוך" . אני מודה מקרב לִיבִּי לאלפי קוראי הפוסטים שכתבתי עד כה ולאלה שלא מתעצלים ושולחים אלי את התשבחות והקומפלימנטים שלהם . גם בגיל 75 נעים להיתקל בדברי שבח . אינני עונה באופן אישי אך אין זה אומר שאינני מעריך . חלק מכתיבת הפוסטים נשען על הכתיבה והמחקר שלי שהחלו באוקטובר 2000 מייד בתום אולימפיאדת סידני 2000 הנוגעים לסדרה עבת כרס בת 13 הספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . כתיבת הסדרה ומחקרה העצום טֶרֶם הסתיימו . לצורך המחקר והכתיבה חקרתי , ראיינתי , ושוחחתי עם יותר מ- 1000 (אֶלֶף) אנשים בארץ ובעולם . רובם מתעשיית הטלוויזיה . כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנשא במשרה בכירה של התוויה וניהול שידורי הספורט במשך 22 שנים (2002 – 1980) ביקרתי בתוקף תפקידי בחמש יבשות תבל , סיירתי ב- 150 ערים בעולם, שהיתי באין ספור מרכזי שידור בינלאומיים International Broadcasting Center (ראשי תיבות של IBC) , והייתי אורחן של יותר מ- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות . ברור שההפקות המורכבות והמסובכות ביותר שהובלתי וניהלתי עבור הרשת שלי היו שידורי הטלוויזיה של האולימפיאדות והמונדיאלים (אבל לא רק) . אני מספר ומתעד את העובדות האלה במסכת הכללית כדי לשמור על מהימנות ואמינות הבלוג שלי . בפוסטים השונים מופיעים טקסטים שנלקחו ממסמכים שונים והם מצוטטים בצבע כחול . לא תמיד המסמכים המקוריים הישנים יותר והישנים פחות – אומנם נשמרו . במידה מסוימת חסרון תיעוד של מסמכים במקומם הרלוואנטי עלול לפגוע באמינות העובדות . אין לכם ברירה אלא להאמין לי (ו/או לא) . היחסים בין המתעד לקורא ברורים . עם עובדות לא מתווכחים . אני משתדל למַסְמֵך את הפוסטים ככל שניתן . כלומר : אני שואף לגבות את טקסט התיעוד שלי באמצעות המסמכים התיעודיים המקוריים ובאמצעות העדויות האישיות שגביתי . הגיבוי מביא לעיתים לכפילות אינפורמציה באותו הפוסט ו/או בפוסטים הבאים הנוספים . למשל פוסט מס' 3 שדן בברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 , מביא שלושה ציטוטים בצבע כחול של שלושה מסמכים שכתבתי ב- 23 באפריל 2000 (לאחר ניצחון הרייטינג המכריע שלנו על ערוץ 5 בכבלים) לעו"ד מר שמעון מזרחי , ב- 24 באפריל למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , וב- 30 באפריל 2000 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . המסמכים המקוריים נמצאו והגיעו לידיי רק עתה והם יופיעו בפוסט הבא הדן באותו נושא של "הקשר הסימביוטי" בין שני הגופים . כמו כן יובאו בפוסט הבא חלק מהמסמכים המקוריים שמנכ"ל ערוץ 5 בכבלים מר מיילן טנזר ואנוכי החלפנו בינינו בטרם ה- Final four של סלוניקי 2000 ואחריו , והנוגעים לרכישה של חלק מזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מידי ערוץ 5 . חילופי המכתבים הללו בין שנינו החלו בחודש אפריל 2000 באווירה רגועה ומלאת תקוות והבטחות בטרם ה- Final four  של סלוניקי 2000 והסתיימו בקול ענות חלושה ואווירת חשדנות מצד ערוץ 5 כלפיי במאי 2000 לאחר שהובררו ממדי תבוסתו חסרת התקדים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של ה- Final four  של סלוניקי 2000 ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 .

ועוד דבר : לתמונות בבלוג יש חשיבות עצומה . לא תמיד ולא כל תמונה שווה 1000 (אלף) מילים על פי הקלישאה העיתונאית . גם למילים יש וויזואליה משלהן אך בטלוויזיה הֵן זקוקות למצלמות . זה נכון שהתמונות הן חַזוּת העין אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה . כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים ניחנו בכישרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב, ביניהם יורם ארבל , נסים קיוויתי , קנת' וולסטנהולם , דיוויד קולמאן , האווארד קוסל , וגם חיים יבין . ולסיום : הפקות שידורי הספורט בטלוויזיה בכל רשת באשר היא , הֵן המורכבות והמסובכות ביותר וגם היקרות והיוקרתיות ביותר ללא כל השוואה עם הפקות בתחומים אחרים במדיה .

הפוסטים בבלוג הזה נכתבים כידוע מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה ותעשיית הטלוויזיה באשר היא . המשך הפוסט הזה מוקדש לאחד המפקדים הוותיקים שלי ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנים ארוכות ורבות , מי שהיה מפקד , ידיד , ורֵע בעת ובעונה אחת – יאיר אלוני . יאיר אלוני חגג אתמול יחד עם רעייתו חַג נפלא בטרם חַג סוכות , את חתונת הזָהָב שלהם . הקדוש ברוך הוא מעניק את הזכות המיוחדת הזאת למְעַט זוגות ואנשים בעולמנו . אז דרך הבלוג הזה ובאמצעותו , רעייתי ואנוכי מאחלים ליאיר ורבקה אלוני ולמשפחה המורחבת שלהם עוד הרבה שנות אושר ובריאות יחדיו . אין דבר נפלא יותר מאשר להזדקן ביחד ולצעוד שלוב זרוע עם אותה האישה שלפני 50 שנים נדרת לה מתחת לחופה אהבת נצח והנֶדֶר נשמר . יאיר אלוני יליד המושבה ראשל"צ הוא מראשוני המקימים של הטלוויזיה הציבורית בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . עיתונאי וקריין וותיק שעבד במחלקה העברית של ה- BBC , היה מגיש "מבט" בשעתו , מראיין ומנחה של תוכניות אקטואליה בטלוויזיה הציבורית הישראלית – ערוץ 1 , מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל" , מ"מ מנהל הטלוויזיה פעמיים ב- 1986 – 1985 , ו- 2002 – 2000 , וגם סמנכ"ל ברשות השידור בענייני רכש והצטיידות טכנולוגית . מעל לכל בן אדם ישר והגון שהיה מורה דרך לרבים מאיתנו .

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה . לונדון . יאיר אלוני מראיין עבור רדיו ה- BBC את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . (התמונה באדיבות יאיר אלוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני היכרתי את יָאִיר אַלוֹנִי בנסיבות אחרות לחלוטין . בדצמבר 1970 נערכו משחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק בירת תאילנד . מדינת ישראל הטיסה למשחקים 27 ספורטאים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה הטיסה לשָם צוות צילום אחד בפילם וכתב / שדר אחד : יאיר אלוני . הצלם היה יַעֲקב סַפּוֹרְטָה ואיש הקול והמקליט שלום שלום "שוּלְקָה" גֶרִי . במשחקי בנגקוק 1970 השתתפו 2000 ספורטאים מ- 18 מדינות אסיתיות . לרשותו של מנהל מחלקת הספורט דן שילון עמדו מועמדים נוספים , שדרים – עיתונאים ברמתם של אלכס גלעדי ויאיר שטרן , אך הוא בחר למילוי המשימה ב- בנגקוק את יאיר אלוני . טכניקת הצילום והכיסוי הייתה מסורבלת ואיטית . יעקב ספורטה צילם את התחרויות במצלמת ה- BL שלו Film מסוג Reversal בו הפס המגנטי שמקליט את קוֹל השַדָּר (לרבות האפקטים של רעשי הרקע) מודפס על סרט הפילם עצמו . כל מחסנית צילום הכילה כ- 400 feet חומר צילום (כ- 133 מטרים) של פילם Reversal . בתום הצילום הוציא הצלם את החומר המצולם הבלתי מפותח לתוך קופסת פח מיוחדת באמצעות שק שחור , אטם אותה , וטען שוב באמצעות אותו שק שחור את המחסנית הבאה שנושאת 400 feet נוספים לקראת פעולת הצילום הבאה . ספורטאי ישראל זכו ב- 6 מדליות זהב ועל הצוות הצילום בראשותו של יאיר אלוני הוטל לרוץ מאתר לאתר . בתום כל יום צילום נסע יאיר אלוני לשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק עם התוצרת והטיס את החומר המצולם לארץ . עמוס בינקין ויחזקאל גרופר פיתחו בדחיפות את הפילם במעבדת הפילם שלהם ששכנה בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירודלים . דן שילון ואלכס גלעדי ערכו אותו לאחר הפיתוח עם עורכי ה- Film בימים ההם בוב גולדמן , רינה בן מלך , ונטע עפרוני על שולחן ה- Steenbeck. משם הורץ החומר לשידור ב- "מבט" וב- "מבט ספורט" . זאת הייתה עבודה עיתונאית ולוגיסטית רבת שעות מידי יום . הגיבורות הגדולות של המשלחת הישראלית בבנגקוק 1970 היו האצניות אסתר שחמורוב (מאוחר יותר אסתר רוט – שחמורוב) וחַנָה שֶזִיפִי . אסתר שחמורוב זכתה בשתי מדליות זהב בקרב חמש לנשים ובריצת 100 מטרים משוכות חנה שזיפי השיגה שתי מדליות זהב בריצות ל- 800 מטרים ו- 1500 מטרים . מבחנו העיתונאי הגדול של יאיר אלוני הייתה ריצת 800 מטרים לנשים . על קו הזינוק התייצבו שתי הפייבוריטיות הישראליות אביבה בלס וחנה שזיפי . שתיהן היו ב- 1970 הרצות הטובות ביותר למרחק הזה ביבשת של מיליארד וחצי תושבים . המירוץ עניין וסִקרן את אוהדי הספורט בארץ . יאיר אלוני התלבט היכן להציב את מצלמת הפילם הבודדת שלו . ברוֹם היציע ו/או על המסלול קרוב לאצניות ולמוקד ההתרחשות והמתח . הוא הימר על האפשרות השנייה . האיש היה באופיו גם מפיק ובגלל ששלט היטב בשפה האנגלית שכנע את אנשי הוועד המארגנת לאפשר לו להתמקם עם המצלמה של יעקב ספורטה והמיקרופון של שוּלְקָה גֶרִי ליד קו הזינוק . ההימור השתלם מפני שהוא תפש בתמונה וקול את כל הדרמה המפתיעה שהתרחשה שם . אביבה בַּלָס הוגרלה למסלול מס' 8 החיצוני ביותר . עם יריית הזינוק פרצה חנה שזיפי מייד קדימה . אביבה בלס נעצרה משום מה אחרי חמישה מטרים והסתכלה סביבה חסרת ישע אל המזניק והיציעים . מאמנה דוד "דוּדִיק" קושניר שאג לעברה מהיציע "אביבה רוצי מדוע נעצרת…? רוצי !" . אולם היא נשארה תקועה במקומה ומבולבלת בעוד כל המתחרות מתרחקות ממנה במהירות . כשהבינה מה קורה פרצה בבכי מר על המסלול . יאיר אלוני וצוות הצילום שלו צילמו את כל הדרמה בשלמותה , לרבות כמובן הריצה הנפלאה של חנה שזיפי עצמה , שזכתה במקום הראשון . יאיר אלוני לא התמהמה . הוא ראיין את המנצחת והמובסת ממש על נקודת הגמר , ארז את החומר וטס במהירות לשדה התעופה כדי לא להחמיץ את המטוס היוצא לישראל . בחלוף יממה שודר ה- Film הזה , הדרמה בהשתתפות אביבה בלס וחנה שזיפי , ב- "מבט" . ההימור של הצבת המצלמה היחידה ליד קו הזינוק – השתלם . דן שילון שיבח את יאיר אלוני על מבצע השידור שלו . לא פחות חשוב הייתה התפעלות צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שקיבלו דרמה ספורטיבית שתועדה כולה ע"י צוות צילום ישראלי סמוך מאוד למקום התרחשותה . יאיר אלוני הוכיח שהוא הכל : שדר , כתב , עיתונאי דבק במשימה , מפיק , ושליח נאמן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

הפוסט הבא ייוחד שוב לפרק נוסף בברית השידור שנרקמה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 / 1969.

סוף הפוסט מס' 64. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2012.