הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו שרוי תחת זכויות יוצרים ברורות . פרסומו לציבור על ידי באמצעות מערכת האינטרנט איננו אומר שהוא שסוע ופרוץ . ברור שאין להשתמש בשום אופן בטקסט ובתמונות וקיים איסור מוחלט להעתיקם .

הערה 3 : למתקשים בהעלאת הבלוג למחשב שלהם , אתם יכולים לעשות זאת בקלות רבה ביותר בתוכנה google chrome . היא קלה להורדה ונוחה מאוד לשימוש . ישנן הוראות הפעלה בעברית . מומלץ לשימוש .

הערה 4 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך לשם מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי .

———————————————————————————

פוסט מס' 91 : הועלה לאוויר ב- 5 בנובמבר 2012.

———————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  

פוסט מס' 91. נובמבר 2012. הגיון טלוויזיוני הפוך ורדוד. ערוץ 5 וערוץ 1. בשולי שידורי הטלוויזיה. בשוליים ממש. פוסט מס' 91. כל הזכויות שמורות.

הקדמה.  

ערוץ 5 הוא ברכה אך רווי פגמים. מכיל הרבה כסף אך חסר ידע טלוויזיוני בסיסי בניהול אולפן , גם אם מדובר כרגיל בתפישה העיתונאית המעוותת שלו, הלא הוא שידור ה- 0ff tube שזהו פגם בפני עצמו, זיהוי גיבורי העלילה משני צידי המרקע הטלוויזיוני, וחיבור הצופים שמורכבים מפלחים שונים, גילאים שונים, דורות שונים וגם ידע שונה בקריאת אינפורמציה באנגלית ממסך הטלוויזיה.

אני רואה את עצמי בר סמכא לבקר ולהטיף מוּסָר לערוץ 5 בכבלים ולהעיר לאנשיו על ביצועיהם ולו מהסיבה שהבסתי אותם לפני תריסר שנים בתחרות שידור טלוויזיונית ישירה ראש בראש האחד מול השני . פעם אחת בלבד בקריירה הארוכה שלי בת כ- 40 שנים ב- 18 וב- 20 באפריל 2000, הזדמן לי להתמודד "ראש בראש" מול ערוץ 5 ואנשיו לרבות המנכ"ל שלהם בעת ההיא מר מָיְילֶן טָנְזֶר והמפיק הראשי שלו מר שַכֶי פֶרֶנְץ . זה היה ב- Final four  של הכדורסל האירופי בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . הבסתי אותם אנוכי וציוותי השידור שלי בסלוניקי ובירושלים פעמיים שוק על ירך בשידורים הישירים בשני ערבים ארוכים של 18 באפריל 2000 ושל 20 באפריל 2000. זאת לדעת : ערוץ 5 הצעיר והפופולארי היה באפריל 2000 הפייבוריט של המדינה ואהוד על העיתונות הכתובה ונהנה מקידום , לעומת ערוץ 1 הוותיק והזָקֵן נטול יחסי ציבור ושיווק שנראה מקומט וכמי שמובל לתבוסת רייטינג וטבח טלוויזיוני באותה ההתמודדות ההיא לפני שתיים עשרה שנים "ראש בראש". ברור שהכיתי את ערוץ 5 בכל פרמטר וקריטריון בהתמודדות הישירה ההיא ראש בראש . ברור גם שהכיתי באופן מאסיבי ללא תנאי את ערוץ 2 בשני התאריכים ההם של 18 ו- 20 באפריל 2000. ברור שערוץ 1 הוותיק והזָקֵן החטיף חבטת "Uppercut" לערוץ 5 ולערוץ 2 והשכיב אותם ב- Knock out בזירת האִגְרוּף הטלוויזיונית כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד. התרשימים המצורפים מוכיחים במפורש כי הרייטינג והניצחון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 היו מוחלטים.

טקסט מסמך (1) : ערב וליל של יום שלישי – 18 באפריל 2000. ערב השידורים הישירים הראשון של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, "ראש בראש" הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. תרשים הרייטינג מציג את ניצחון הרייטינג העצום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ועל ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 1 הציבורי הוותיק ההוא גבר ללא תנאי על מתחריו ההם כל אחד לחוד ועל שניהם ביחד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט מסמך (2) : ערב וליל של יום חמישי – 20 באפריל 2000. ערב השידורים הישירים השני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, "ראש בראש" הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. תרשים הרייטינג מציג שוב את ניצחון הרייטינג ללא עוררין של ערוץ 1 הציבורי הוותיק ההוא על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ועל ערוץ 2 המסחרי . ערוץ 1 גבר שוב בקלות ללא תנאי על מתחריו כל אחד לחוד ועל שניהם ביחד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צ'כיה – סרביה בגמר גביע הקונפדרציה בטניס לנשים אתמול בפראג.

ערוץ 5 סובל מעליות וירידות. יותר ירידות. יש להבדיל בין ירידה ונפילה במודע ופגיעה ביודעין בצופה לבין תאונת שידור שלא במודע. השידור הרדוד של תחרות הגמר בטניס בין צ'כיה לבין סרביה בגביע הקונפדרציה בערוץ 5 היא תאונה מכוונת וזלזול מוחלט בצופים. אתמול התכנס שבט מורחב של אחת המשפחות הענפות שאני מכיר לרבות עשרת הנכדים בבית סבם וסבתם. בכנס כזה יש איסור לפתוח טלוויזיה כדי לשמור על מסורת האחדות המשפחתית. אולם שני נכדים ששבו לא מכבר ממסע עם סבתם לפראג היפהפייה כמתנת בר מצווה, שמעו כי בפראג מסתיימת ביום ראשון אחה"צ – 4 בנובמבר 2012 תחרות הגמר בגביע הפדרציה לנשים בטניס בין נבחרות צ'כיה וסרביה. הם הפרו את ההוראה המשפחתית והדליקו את הטלוויזיה וחשפו את ערוץ 5 בחולשתו. יש לו כסף אך הוא איננו יודע לטפל בחומר. יירוט סיגנל טלוויזיוני – לווייני צ'כי בתל אביב ושידור שלו Off tube מהמוניטור בתל אביב איננו מצביע על כישרון עיתונאי ולא על היגיון טלוויזיוני, אלא מאכסימום מעיד על כיס תפוח. היות והשידור נעדר אולפן מנווט מחביאים את דמותם ושמותיהם של השדר והפרשן המובילים את השידור. אין שום כתוביות מזהות (Super imposing) בשפה העברית (גם אין באנגלית) מי הן הנבחרות המתמודדות , ומי הן הנשים שחובטות האחת נגד השנייה . קול השַדָּרִים נבלע בהמולת הכנס המשפחתי . הילדים שצופים בטלוויזיה אינם יודעים כי הם חוזים במשחק המכריע של הצ'כית לוסי סאפארובה נגד הסרבית ילנה יאנקוביץ . פשוט מפני אין כתוביות מזהות . בתוך הרעש נחלץ הסבא לעזרת שני נכדיו ומזהה להם את שתי היריבות. הצ'כית לוסי סאראפובה מביסה את יריבתה הסרבית יילנה יאנקוביץ' בתוצאה המכרעת 6 : 1, 6 :1. ואז מתחילה שמחת הניצחון לה שותפות עוד שלוש שחקניות צ'כיות פטרה קוויטובה, א. הלאבצ'קה, ו- ל. הראדצ'קה, והקפטן של קבוצת הנשים . אין שום Super imposing מזהה מי הוא מה ומי היא מי. הסבא שדווקא בקי בטניס איננו יודע את השמות הפרטיים של הלאבצ'קה והראדצ'קה . נכדיו מאבדים אט אט את האוריינטציה וגם את העניין בהתמודדות . פטרה קוויטובה ולוסי סאראפובה נראות נשים צעירות גבוהות מאוד אך אין שום התייחסות לפרטים אישיים בכתוביות. אח"כ נקראות שתי הנבחרות המנצחת והמפסידה לדוכן חלוקת הפרסים . את סרביה מייצגות בנוסף ליילנה יאנקוביץ' גם אנה איבנוביץ', ב. יובאנובסקי ו- א. קרוניץ'. גם להן יש קפטן. מכיוון שאין כתוביות זיהוי אתה לא לא יודע מימינך ומשמאלך מי הוא מה ומי היא מי. בהפסקה הארוכה שבין ניצחונה של לוסי סאראפובה לבין טקס חלוקת הפרסים מראה הטלוויזיה הצ'כית מִגְוָון עצום של פרצופים של נשים וגברים שקשורים לתחרות הטניס הזאת של גמר גביע הפדרציה . הטלוויזיה היא מדיה של Close ups . כל בר בי רב מבין שאם מראים מישהו על המסך בצילום מקרוב ב- Close up סימן שהוא חשוב ורלוואנטי , ושיש לכך הצדקה. אולם אין שום Supers מזהים. מי הם הנשים והגברים שמופיעים בצילומים הללו ? ואֵלוּ הן הסיבות שבגינן הטלוויזיה הצ'כית מקרינה אותם ב- Close ups על המסך ? הזקנים מזהים את יאנה נובוטנה עדיין מ- "תור הזהב" של הימים ההם. הסבא מנסה לסייע לנכדיו לזהות את הנוספים ולמקד את העניין בתחרות אך הם כבר מזמן נטשו את השידור והמסך ונעלמו ונטמעו בקהילת קרוביהם. הסבא שמתעניין בשידורי הטלוויזיה בטניס לא צריך להזמין את ארתור קונן דויל ושרלוק הולמס לחקור את התעלומה להיכן נעלמו נכדיו. הוא צריך לבקש את דמון ראניון לתעד בעטו השנונה את הסיטואציה המביכה. מעולם לא נתקל הסבא הזה בזלזול כה מביש של ערוץ טלוויזיה כלפי צופיו הצעירים שטרם מבינים בכלל איזה עוול נגרם להם. חלטורה של חובבנים בעלי היגיון טלוויזיוני הפוך ורָדוּד.

מנהלי ערוץ 5 לא מבינים כי צופי הטלוויזיה מזדהים עם גיבורי העלילה על משטח הטניס באמצעות המתווכים שלהם, הלא הם השדרנים. השדר והפרשן חשובים מפני שהם מספרים את הסיפור של הספורטאים. הסבא והסבתא הם השדרנים שמקריאים מהספר לנכדיהם את סיפורי האנס כריסטיאן אנדרסן. הציבור מבקש לדעת מי הם האנשים שמשדרים לו, בדיוק כשם שהוא רוצה לדעת בעת קריאת מאמרים בעיתונות הכתובה מי הם האנשים שחתומים עליהם  . שערו בדמיונכם מאמר (בכל נושא) נטול קרדיט של כותבו. תארו לעצמכם חוזים בדייגו ארמאנדו מאראדונה מבקיע את שער אנגליה בידו ב- 1986 ב- Mute, ללא התיווך והשידור הבהיר והממצה של יורם ארבל.

זיהוי גיבורי העלילה בטלוויזיה בכתב (Super imposing) הוא הכרחי וצריך להיעשות באורח קבע, בשיטתיות, ובמחשבה, בעיקר בעידן ה- "זִיפְּזוּפּ". מי שרוצה לקשור את צופיו בעבותות לכורסא חייב לזהות להם כל הזמן באמצעות כתוביות את המתמודדים בתחרות. תיאור וורבאלי איננו מספיק בגלל רעש הרקע הסביבתי . פעם בראשית עשור ה- 80 כשהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עדיין מונופול התהלכה לה שמועה מטופשת בין הבימאים ועוזרות ההפקה כי "סוּפֶּרִים" מלכלכים את המסך. הרבה אנשים כולל  אנשי מקצוע טובים האמינו לשמועה. מתראיין שזוהה בכתובית פעם אחת בראשית כתבה משודרת בת עשר דקות, לא זוהה פעם שנייה בחלוף חמש דקות בנימוק בלתי הגיוני של עוזרת ההפקה : "כי היה לו כבר "Super בהתחלה". בעת ההיא ערכה והפיקה גב' נַאָווָה כּהֵן עם המגיש שלה רָם עֶבְרוֹן את תוכנית האקטואליה "זה הזמן" . יום אחד הגעתי הביתה באיחור ו- "זה הזמן" כבר הייתה On air (ב- אוויר) בשלהי הזמן שהוקצב לה כשרָם עֶבְרוֹן מראיין לקראת סיום אישיות כלשהי מרתקת. רָם עֶבְרוֹן ידע לראיין והאיש שישב מולו היה כובש ומעניין , אך אנוכי לא הכרתיו , ורָם עֶבְרוֹן לא קרא בשמו , ונַאָוָוה כֵּהן לא זיהתה אותו עבור הצופים שלה באמצעות כתובית. השיחה בין השניים הייתה ברמה גבוהה והגיונית  מבלי שאני יודע במי מדובר עד סופה של התוכנית. אפילו ברולר – קרדיטס באותיות ה- לטראסט הלבנות על גליל הבריסטול השחור לא צוין שמו של המרואיין . מכיוון שמשרדה של נַאָוָוה כהן שכן בסמוך למשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של הבניין הערתי לה על אי ידיעתי מי היה האיש שעִמוֹ ניהל אמש רָם עֶבְרוֹן ריאיון כה קולח ומעניין . תשובתה אִפיינה את כוחו של המונופול ואת חוסר מקצועיותה : "יואש אלרואי מגיע לך… למה איחרת ולא ראית את התוכנית מההתחלה ? בהתחלה שלה הודיע רם עברון לציבור הצופים את שם שלושת המרואיינים שלו בתוכנית". למרות שהייתה מפיקה נבונה הבנתי עם מי יש לי עסק . נאווה כהן הייתה שבויה בקונספציה המטומטמת ההיא כי ה- "סוּפֶּרִים" שנועדו לזהות את הנוכחים על המסך, בעצם מלכלכים את המִרְקָע.

שער השבת בערוץ 5 בכבלים.

המנחה יונתן כהן, ושלושת חברי הפאנל שלו אראל סג"ל, עומרי אפק, ואייל ברקוביץ' מנסים בכל כוחם להחיות את התוכנית הבינונית "שער השבת" בערוץ 5 בכבלים בה צפיתי שלשום במוצ"ש של 3 בנובמבר 2012. גם שאיפת חמצן ענקית ע"י כל הארבעה כדי לנשוף יחדיו פחמן דו חמצני למרכז הנשימה של המשחקים בתוכנית המפרפרת לא תועיל . הכדורגל הישראלי הנוכחי הוא פרודיה. הוא מבוסס על אותם חוקי המשחק כמו בספרד, אנגליה, וגרמניה אך הוא שונה. הוא כה רדוד ושבלוני. מצלמות הטלוויזיה אינן מטיבות עמו מפני שהן חושפות את הקצב האיטי ומיעוט קהל ביציעים. בכל חמשת משחקי המחסור השמיני נכחו רק 27000 (עשרים ושבעה אלף) צופים ביציעים . הטרגדיה הגדולה היא בעיקר של הפרשן אייל ברקוביץ' מפני שהוא היחיד שחווה על בשרו בהצלחה יתירה במשך זמן רב את עוצמת ואיכות הכדורגל האנגלי – כשחקן . עכשיו הוא נדרש להתייחס מידי שבת באולפן ערוץ 5 בכבלים לרמת הכדורגל הישראלי על המסגרות והמרכיבים השונים : טיב המשחק, איכות המתקנים, כמות הקהל, הטיפול בנוער, הידע של המאמנים , כישרון השחקנים , מסורת השיפוט. אייל ברקוביץ' תמיד נסער כשהוא מדבר על מבנה הכדורגל הישראלי, האימון, וההדרכה ואני לחלוטין מבין אותו. הטלוויזיה הבינלאומית על ערוציה הרבים שחדרה לארץ היא זאת שמאפשרת לנו הצופים להשוות. השוואה היא מלאכת שיפוט אוטומטית של כל בן אנוש בכל תחום בחיינו. גבינת קוטג' מול גבינת סקי, נקניק טירת צבי מול נקניק לא כשר, חולצות אמריקניות של Gap מול אופנה ישראלית , בנימין נתניהו מול שלי יחימוביץ' וציפי לבני, בין מוטי קירשנבאום לבין ירון לונדון (מי קריין רהוט יותר ומי מגיש ומראיין טוב יותר בצמד), מי איכותית ממי תמר איש שלום ו/או יונית לוי, רומי נוימארק ו/או גאולה אבן, וגם הכדורגל הישראלי מול ברצלונה של מֶסִי , אִינְיֶיסְטָה, ו- צָ'אבִּי. אפשר להפיק ולערוך את "שער לשבת" כך ו/או אחרת עם מנחה כזה ו/או אחר, ועם פאנל כזה ו/או אחר. ו/או בלעדי פאנל בכלל. הבעיה היא גרעין החומר ממנו מורכבת התוכנית וערוצי הטלוויזיה הבינלאומיים שמגלים לנו כל פעם מחדש שאלו אותם החוקים אך לא אותו המשחק. 

שבת ביציע בערוץ 5 בכבלים.

התוכנית "שבת ביציע" המשודרת במוצ"ש בערוץ 5 בכבלים היא המשכה של "שער לשבת". תוכנית פטפוטים במסווה של דיון בהנחיית מאיר אינשטיין . נפולת של תוכנית . לא המשתתפים . התוכנית היא אפיזודה טלוויזיונית חסרת בסיס מאותם הטעמים של רמה ירודה ומיעוט צופים ביציעים . הפקת ושידור התוכנית "שבת ביציע" מעידים על היגיון טלוויזיוני נבוב . יש הצדקה לאסוף פאנל מומחים כדי לדון במשחקי ה- Champions League האירופית מאותה סיבה שאין שום הצדקה לערוך Post Mortem לכדורגל הישראלי . 

"בועטים" בערוץ 1.

לפני 19 שנים הפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי (בסיוע צוות מאומן , מיומן , חרוץ , ודבק במשימה) את עונת הזהב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יחדיו עם הכדורגל הישראלי של 1994 – 1993. זאת הייתה הליגה הארוכה ביותר מאז קום המדינה שכללה בתוכה 39 מחזורים. הייתי בר מזל שמוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות השידור ויאיר שטרן מנהל הטלוויזיה שלי. יוסף בר-אל כבר לא היה בשטח. באותה עונה ארוכה שידרתי ישיר לראשונה בהיקפים מלאים 22 משחקים מרכזיים שונים ב- 22 מחזורים שונים מתוך סך ה- 39 (בנוסף לשידור בכל מוצ"ש את התוכנית "משחק השבת"). אבי רצון היה הפרשן הראשי והמוביל שלי . מאיר איינשטיין השדר הראשי והמוביל שלי וגם המגיש הראשי יחדיו עם אורי לוי. אבי רצון נחשב בעיניי לעיתונאי הספורט הטוב ביותר במדינה ומי ששימש עורך מוספי הספורט של "מעריב", "חדשות", ו- "הארץ". הפקדתי בידיו ב- 1990 את סמכות הפרשנות הראשית של משחקי הכדורגל בערוץ 1 (למרות שלא היה מאמן ו/או שחקן מפורסם) מפני שניחן בידע עצום בתחום בארץ ובעולם , מפני שהכדורגל על מרכיביו זרם בטף בעורקיו והוא הבין את תורת המשחק ללא כל מאמץ, מפני שהיה נבון, מפני שהיה שחונן באופן טבעי באוטוריטה עיתונאית, ומפני שהתנסח כראוי ודיבר עברית תקנית. שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את "עונת הזהב" של הכדורגל הישראלי בין אוגוסט 1993 ליוני 1994 צלחה בצורה מזהירה (הרייטינג של שידורי הכדורגל נסק לגבהים פנטסטיים בלתי נתפשים שבין % 38 ל- % 45 ) לא רק בגלל שמוטי קירשנבאום, יאיר שטרן, מאיר איינשטיין, ואָבִי רָצוֹן ניצבו לצִדִי אלא גם מפני שחדירת הטלוויזיה הבינלאומית לשוק הישראלי הייתה באִיבָּה. מוגבלת עדיין. לציבור הישראלי טרם הוענקה ההזדמנות חובקת זרועות להשוות בין הכדורגל הישראלי לבין מקורותיו בעולם . מועדון מכבי חיפה של הנשיא יעקב שחר והמאמן גיורא שפיגל שלט שלטון ללא מיצרים ב- 1994 – 1993 . הציבור הישראלי נטה חסד רב למועדונים הגדולים מכבי חיפה , מכבי ת"א , בית"ר ירושלים , והפועל ת"א וטרם התוודע לתורת המשחק החדישה שטוו יוהאן קרויף ומאוחר יותר פפ גווארדיולה, וודאי לא לחזון ולתיאוריית "האדם השלישי" במשחק הכדורגל שבו שחקן אחורי כמו זה של ברצלונה בשם ג'ורדי אלבה בעל כושר גופני פנטסטי חודר מאחורי קווי ההגנה בעומק היריב ומבקיע שערים. תפישת המשחק של מאמן נבחרת הולנד ריינוס מיכאלס "הכדורגל הטוֹטָאלִי" נשכחה זה מכבר. הכדורגל הישראלי בעונת הזהב" של 1994 – 1993 ניצב אז ב- פסגת הטלוויזיה.

אתמול צפיתי בתוכנית הספורט החדשה של ערוץ 1 "בעיטות" בהנחיית גב' שָרוֹן פֶּרִי שהיא המשכה של השידור הישיר של המשחק המרכזי בהנחיית בוני גינזבורג והשַדָּר הראשי יורם ארבל כמו ש- "שבת ביציע" היא המשכה של "שער השבת" בערוץ 5 בכבלים. "בעיטות" היא ניסיון עיתונאי כושל מפני שגם היא עוסקת בפרודיית הכדורגל הישראלי. לא הופתעתי לצפות בהיגיון הטלוויזיוני ההפוך שלה . אבי רצון שהיה פעם מקברניטי שידורי הכדורגל בערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה שעברה, מי שהיה בזמני "King" במעמד של מלך הפרשנים, הפך להיות בנובמבר 2012 "Pawn" בלוח השחמט של ערוץ 1, כלי זעיר אותו מזיזה שָרוֹן פֶּרִי ממשבצת למשבצת . לא הופתעתי גם לגלות שמי שהיה עורך, מגיש, ושדר בכיר בחטיבת הספורט שלי, ומאוחר יותר מנהל חטיבת החדשות , ואף מועמד למשרת מנהל הטלוויזיה – אורי לוי, נדחק לשוליים והוא עכשיו בסופה של 2012 עורך זניח של תוכנית ספורט איזוטרית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שמכונה בזָ'ארְגוֹן הטלוויזיה : "Late Late Show". נכון שאין שום ג'וֹבּ שמְבַזֶה את עובדו והעוסק בו אולם זהו עולם טלוויזיה הפוך. מבלי לפגוע בגב' שָרוֹן פֶּרִי, אָבִי רָצוֹן המְבוּגָר שבחבורה ומי שנמצא שלב אחד ודרגה שלימה מעל השאר בידע העיתונאי וההתמצאות הרחבה והמעמיקה שלו בספורט בכלל ובכדורגל בפרט, וגם בניסיונו הטלוויזיוני – אמור לשמש המנחה הראשי.

רכישת זכויות הכדורגל הישראלי (המשחק המרכזי) ע"י רשות השידור שמשלמת להתאחדות הכדורגל לשנת 20013 – 2012 סכום של 15000000 (חמישה עשר מיליון) שקל חייבת להדיר שינה מעיניי קברניטי ערוץ 1. בטוח שהיא מעוררת כל הזמן מחשבות והשוואות. אין זה אומר שהקנייה איננה מוצדקת אך היא חשופה לתמיהות . האם זה שווה ? אני משוכנע שיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אָמִיר גִילַת ומנכ"ל הרשות מנהלים מעת לעת עם הצוות הבכיר שלהם Think tank, ושואלים את עצמם האם העסק הזה של ברית השידור בין הרשות היא רנטאבילית, רצינית, ומועילה למי שמממן אותה, הלא הוא משלם האגרה. אולם הם אנשי ההנהלה כבר שילמו וקנו את הסחורה, ואינם יכולים לקחת בחזרה את כספם. הרייטינג הפושר ורמת ליגת העַל הלא מחמיאה מצביעים על כך כי ערוץ 1 וגם ערוץ 5 בכבלים המסקרים את הכדורגל הישראלי מדוושים בעלייה בהילוך סרק. האם שני הפאנלים של שני הערוצים שאמורים לעסוק בכדורגל הישראלי ולדווח אודותיו הם ערכיים, טובים, בינוניים, ו/או פושרים – הוא עניין מִשְנִי. ה- Issue הוא שהבוסים של הפאנלים הללו מטילים עליהם להתפלש ביריעה נמוכה כגובה הדשא הקצור עליו משוטטים שחקני הכדורגל. הנסיעה ב- "Freilauf" היא טרגדיה . היה זה אבי רצון , היום בס"ה "Pwan" ב- "בעיטות" שהצהיר בשלהי התוכנית אֶמֶש , והעניק לה את כותרת הבאה כלהלן : "אל תכתירו את מכבי ת"א כאלופה. בס"ה מכבי ת"א מנצלת עוד עונה שְדוּפָה בכדורגל הישראלי". מידי שבוע בשבוע מרוקן הכדורגל הישראלי השָדוּף את קופת רשות השידור בעוד כ- 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) שקל, ובשבוע שלאחריו ב-  (מאתיים וחמישים אֶלֶף) נוספים, ובשבוע הבא שבא אחרי השבוע הבא בעוד 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) שקל. וכן הלאה. האם זה כדאי ? האם זה חיוני ? 

סוף הפוסט מס' 91. הועלה לאוויר ב- 5 בנובמבר 2012.