פוסט מס' 86.

הערה 1 : הבלוג שרוי עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפקת הבלוג, הכתיבה והעריכה בו אינם נעשים כדי להרוויח ממון ו/או לרכוש מוניטין.

———————————————————————————————–

פוסט מס' 86 : הועלה לאוויר ב- 28 באוקטובר 2012.

 

———————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דגול דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. מפתן ה- IBC  בסיאול. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : גב' לאה זהבי (עבדה בקבוצת ה- EBU), אנוכי (בן 50) העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גב' פאטימה (ספרדייה שעבדה כמו לאה זהבי בקבוצת ה-EBUׂ, מהנדס התקשורת והקול סעדיה קאראוואני. שידרנו ישיר 132 שעות של המשחקים האולימפיים מסיאול 88' לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יולי 1996. אולימפיאדת אטלנטה 1996. חדר הפיקוד שלי במשרד ההפקה, השידורים והתקשורת ב- IBC באטלנטה 1996. שידרנו ישיר 196 שעות מאטלנטה 96' לירושלים. הספורטאי שניבט מהמוניטורים הוא קופץ המוט הישראלי דני קראסנוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 1996. אנוכי יחדיו עם עוזרת ההפקה שלי גב' אורלי שעיה ב- IBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשולי פרשת לָאנְס אָרְמְסְטְרוֹנְג.

שלשום עלינו רעייתי ואנוכי משפלת תל אביב לירושלים לאכול ארוחת ערב שבת עם בני הבכור רועי, רעייתו, וחמשת ילדיהם שהם הנכדים שלנו (שָם כל אחד יותר יפה מהשני). 40 שנות עבודה מטורפות בטלוויזיה לא שברו את האחדות המשפחתית. אנחנו אבא ואימא לשלושה ילדים וסבא וסבתא ל – 9 נכדים. המשפחה נשארה קשורה ומלוכדת ומאוחדת מאוד. השיחה ביני לבין בני הבכור ונכדי הבכור איתמר נסבה איך לא, על לאנס ארמסטרונג. רועי אלרואי כמו מיליונים בעולם מעריץ כבר שנים רבות את לאנס ארמסטרונג. הוא קנה בשעתו את שני הספרים שכתב לאנס ארמסטרונג (עם סאלי ג'נקינס) "בחזרה לחיים – זה לא רק סיפור על אופניים" ו- "כל שנייה קובעת" שיצאו לאור בארץ ב- 2003 ו- 2004 ע"י הוצאת מטר. איתמר ענד על מפרק כף ידו בגאווה את הרצועה של "Livestrong". הבן הבכור שלי והנכד הבכור שלי גדלו שניהם על לאנס ארמסטרונג . השיחה התארכה והתארכה . "תראה אבא מה זה, הרוכבים החברים הכי קרובים אליו הכי טובים שלו פלויד לאנדיס וג'ורג' הינקאפי' העידו נגדו והפלילו אותו", סח לי בני . בסוף הערב המשפחתי הנפלא הזה בטרם נפרדנו אמר לי בני הבכור שאיננו כבר ילד בעצמו (אדריכל במקצועו בן 47), "אבא אולי זה לא נכון…". זאת לא רק הטרגדיה של לאנס ארמסטרונג. השֶבֶר הוא גם שלנו. מתברר שהספורטאי הגדול ביותר עלי אדמות בהיסטוריה האנושית, אדם שהערצנו – הוא שקרן שמשתמש ביודעין בסמים אסורים כדי לנצח את מתחריו גם בדרכים לא כשירות, ולצבור על חשבונם תהילה וממון.

בפרק הראשון של ספרו הראשון של לאנס ארמסטרונג "בחזרה לחיים – זה לא רק סיפור על אופניים" (בהוצאת "מטר") כותב רוכב האופניים הנודע כלהלן: "כאשר הייתי בן 25 לקיתי בסרטן האשכים וכמעט מַתִּי. סיכויי ההישרדות שנתנו לי היו פחותים מ- 40 אחוזים. ואם להודות על האמת, הרי שאחדים מרופאיי גילו אדיבות רבה כשהעניקו לי אפילו את הסיכויים האלה. מוות איננו בדיוק נושא השיחה המועדף למסיבת קוקטייל, אני יודע, וגם לא סרטן או ניתוח מוח, או עניינים שמתחת לחגורה. אבל אני לא נמצא כאן כדי לנהל שיחת נימוסים . אני רוצה לספר את האמת. אני בטוח שאתם רוצים לשמוע כיצד לאנס ארמסטרונג נהפך לאמריקני המופלא, השראה, לכולנו, כיצד הוא זכה בטור דה פראנס, מרוץ הכביש של 3660 ק"מ הנחשב לאירוע הספורט המפרך ביותר על פני כדור הארץ. אתם רוצים לשמוע על אמונה ותעלומה, ועל החזרה המדהימה שלי אל המרוצים, ועל האופן שבו הצטרפתי אל דמויות – עַל כמו גרג למונד ומיגל אינדוראין המופיעות בספר השיאים . אתם רוצים לשמוע על הטיפוס הלירי שלי בהרי האלפים ועל הכיבוש ההירואי שלי את הפירנאים על ההרגשה שלי בשעה שעשיתי זאת. אך הטור דה פראנס הוא החלק הקטן ביותר בסיפור. חלקים מתוכו אינם קלים לשחזור ואינם נוחים לשמיעה. אני מבקש כעת בראשית הדברים, להניח הצדה את הרעיונות שלכם על אודות גיבורים ונסים, מפני שאני לא גיבור של אגדת ילדים. זה לא דיסנילנד ולא הוליווד. אתן לכם דוגמא : קראתי שאני עפתי במעלה ההרים של צרפת. אך לא עפים במעלה הַר. נאבקים לאט ובעמל כדי לטפס עליו. ואולי אם עובדים קשה מאוד, מגיעים לפסגה לפני כל היתר. גם מחלת הסרטן היא כזאת. אנשים טובים וחזקים לוקים בסרטן. הם עושים את כל הדברים הנכונים כדי לגבור עליו, והם בכל זאת מתים. זאת האמת החיונית שאתם לומדים. אנשים מתים . ואחרי שלומדים את זה , כל הדברים האחרים נראים חסרי חשיבות. הם פשוט נראים קטנים". ברור שמדובר בטקסט של אדם אמיץ מאין כמותו. אין אדם שיקרא את שני ספריו של לאנס ארמסטרונג ולא ילך שֶבִי אחריו. זוהי הטרגדיה של כולנו. כולי תקווה שטניסאי העַל השווייצרי רוג'ר פדרר לא ישבור גם הוא את ליבנו .

יאיר בן – עמי כותב בכישרון הקדמה לספר הזה של לאנס ארמסטרונג "בחזרה לחיים – זה לא רק סיפור על אופניים" (לאחר ניצחונו החמישי הרצוף ב- 2003 בטור דה פראנס) תחת הכותרת "בפעם השישית ?". הוא מסיים את ההקדמה המעניינת שלו כלהלן : "ניצחונו הראשון של לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס בשנת 1999, נחשב לנס . כולם דיברו על החזרה המדהימה שלו לדבוקה לאחר שהתאושש ממחלת הסרטן. הניצחון השני בשנת 2000 הוכיח כי הניצחון הראשון לא היה מקרי, והניצחון השלישי בשנת 2001 היה מרשים ביותר והוכיח כי לאנס ארמסטרונג הוא רוכב ברמה הגבוהה בעולם גם בראי ההיסטוריה. הניצחון של שנת 2002 הוכיח כי שמו של לאנס ארמסטרונג ראוי להופיע לצדם של גדולי הרוכבים בכל הזמנים . ניצחונו החמישי בשנת 2003 הוכיח כי גם תחת הלחץ הגדול ביותר, לצד הטובים שברוכבי האופניים בעולם, הוא מסוגל להתעלות על עצמו ועל כל האחרים. ניצחון זה, החמישי במספר, הוא הוכחה ניצחת כי מעבר להחלמה מסרטן לאנס ארמסטרונג הוא ספורטאי על נדיר, מהסוג שהעולם זוכה לראות פעם בשנים רבות".

עד לרגע זה מהדהדת בראשי אותה השיחה אמש עם בני אודות לאנס ארמסטרונג, בתומה אמר בפשטות וכֵנוּת, "אבא אולי זה לא נכון".

טקסט מסמך :  2003 . ספרו המרתק הראשון של לאנס ארמסטרונג שנכתב עם סאלי ג'נקינס "בחזרה לחיים – זה לא רק סיפור על אופניים" לאחר שניצח בפעם החמישית ברציפות בטור דה פראנס. בהוצאת "מטר". הספר נקרא בנשימה עצורה (באדיבות "מטר"). 

טקסט מסמך : 2004 . ספרו המרתק השני של לאנס ארמסטרונג שנכתב אף הוא עם סאלי ג'נקינס "כל שנייה קובעת " בעקבות ניצחונותיו הדרמטיים בטור דה פראנס . בהוצאת "מטר". (באדיבות "מטר"). 

תמיד תיוותר בלבנו ההתלבטות שלעולם לא תהיה עליה תשובה : האם הספורטאי הנוכל הזה שלא רק שהשתמש בסמי מרץ אלא הפיץ אותם גם בקרב חבריו לקבוצת הרכיבה US Postal, מי שנחשב לסוּפֶּר מוכשר מהיבטים גופניים, היה יכול להעפיל לפסגה גם ללא אותם החומרים האסורים שהזריק לגופו ? אם מתעוררים פה ושם רחמים אודותיו של לאנס ארמסטרונג הרי שהעיתונאי יואב בורוביץ' (כותב מעולה שמשום מה מפציע ונעלם לסירוגין) הוֹלֵם וסוֹגֵר סופית חשבון בעיתון "Markerweek" מיום שישי – 26 באוקטובר 2012 עם רוכב האופניים האמריקני המהולל הזה , שהחלים ממחלת הסרטן, וניצח בשנים 2005 – 1999 שבע פעמים ברציפות בטור דה פראנס . המאמר מכנה את לאנס ארמסטרונג "מנהיג של קרטל להפצת סמים". ניצחונותיו של לאנס ארמסטרונג בטור הצרפתי הפכו אותו לאישיות סלבריטאית בינלאומית נערצת והעשירו את חשבון הבנק שלו ב- 125000000 (מאה עשרים וחמישה מיליון) דולר . עכשיו לאחר שכל שבעת תאריו בטור דה פראנס נשללו ממנו ע"י UCI (התאחדות האופניים הבינלאומית) ו- USADA (הרשות למלחמה בסמים בארה"ב) פרסמה את קלונו ברבים, הוא נתבע להחזיר ממון עצום לחברות שתמכו בו ופרסמו אותו וכעת הפכו לנוֹשָיו. הנהלת הטור דה פראנס, חברת "Nike" , ורשות הדואר האמריקני (US Postal) הגדירו את לאנס ארמסטרונג כמסומם ורמאי , והסירו לחלוטין את התמיכה בו. סיפור השקר והמרמה איננו מסתיים בממון. הוא עלול להסתיים באופן הרבה יותר עצוב בשעה שלאנס ארמסטרונג יימצא את עצמו בבית הסוהר מפני ששיקר ל- USADA ולסוכני ה- FBI .

ראה דה מארקר מ- 26 באוקטובר 2012. אם היה למי שהוא עוד איזה שהוא ספק קטן בא העיתונאי יואב בורוביץ וסוגר חשבון סופי בעיתון "Markerweek" עם לאנס ארמסטרונג. עם עובדות אמת אי אפשר להתווכח. הטרגדיה איננה רק של לאנס ארמסטרונג רוכב האופניים המופלא והנערץ בעולם עד לפני כמה ימים. השֶבֶר הוא גם שלנו. 

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. פוסט מס' 10 וכנראה אחרון בסדרה. פוסט מס' 86. כל הזכויות שמורות.

מאי 2000. הייתי במצב רוח מרומם. עונת שידורים חדשה של מכבי ת"א באירופה ניצבה בשער. תכנון שתי הפקות הבינלאומיות הגדולות על ידי שישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה) ואולימפיאדת סידני 2000 – הושלמו. זכויות השידורים של שני מפעלי העַל הללו היו שלי. כלומר של הרֶשֶת שלי. שתי פקודות המבצע / ספרי השידורים של Euro 2000 (כ- 100 עמודים) ו- Sydney 2000 (כ- 150 עמודים) על פיהן תפעל הרשת שלי, נכתבו זה מכבר עַל יָדִי כמנהל חטיבת הספורט והעורך ראשי ומפיק ראשי של שני מבצעי השידור האלה , ומנווט את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הציבור איננו מבין כמו גם אנשי מקצוע וקולגות לעבודה כי מנהל חטיבת הספורט הוא כמו אלוף ספורט אולימפי אך אין זה תואר כדי להתפאר בו. התואר הזה הוא כמעט חלול או אולי אוורירי מפני שאיננו מאפשר למתבונן מהצד לחוש אותו , לגעת בו , למשש אותו. השאיפות שלי כמנהל חטיבת הספורט של השידור הטלוויזיוני הישראלי הייתה להציב את דגלנו בכל אתר ספורט בארץ ובכל אתר בינלאומי ברחבי תבל. מוסרות הממון, הכלים הטכנולוגיים , וזמן המסך בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמיד הגבילו אותי. לא אחת ניצבו המנהלים שלי בין החזון שלי לבין יעדי השידור שביקשתי לכבוש. במשך עשרות שנים עבדתי משעת בוקר מוקדמת עד שעות הלילה המאוחרות – 8 ימים בשבוע , 35 ימים בחודש , 425 ימים בשנה. לציבור אין שום מושג אילו ייסורים חוויתי בדרכי לפסגה (ראה אודותיי) לבטח בעת כישלונות. היו לא מעט כישלונות לצד הרבה הצלחות . גם הקולגות הקרובות ביותר אינם יודעים אילו עוצמת התרוממות רוח יחדיו עם מכאובים , שזורים באושר, סבל, ועינוי אותם אתה חש בעת הנהגתך את רשת הטלוויזיה שלך בזירת התחרות התקשורתית . הם אינם יודעים מפני שהם לא חולקים עמך את עוֹל האחריות שמוטלת על כתפיך בלבד. האנשים לא מבינים עד כמה הרייטינג מהלל אך עלול להיות גם אכזרי , ועד כמה אנו עבדים למוֹלֶך הזה שנקרא מִדְרוּג. כמנווט שידורי הספורט של הרשת שלך אתה דומה לרץ מרתון ו/או לרוכב טור דה פראנס. הקטע אינו נגמר אולם האדרנאלין אוזל. אתה מתעייף לפעמים כי אתה אתה כל השנים הארוכות האלה דרוך, מתוח, ועצבני, ומתחרה לאורך זמן נגד יריבים טלוויזיוניים וגם נגד עצמך. לעיתים גם נגד המנהלים שלך. אתה בודד. אתה מנהל מלחמות לבד. אתה מנווט לבד. אתה מתווכח לבד. אתנ מנהל מו"מ לבד. אתה משכנע לבד. נכון שמאחוריך ניצבת קבוצת אנשים אך אתה הוא המנווט והאחראי הראשי לתוצאות הניווט (לא יהיה מנוס מלהקדיש בעתיד כמה פוסטים לאופני הניהול וההתנהלות בימים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההם ולמרורים ששבעתי). המחשה טובה ניתן למצוא במודל השידורים הישירים של ה- NBA שבניתי והבאתי לראשונה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1987. מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנגד לחלוטין לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של אליפות ה- NBA בחודשים מאי ויוני של שנת 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית (בטענה שמדובר בתוכן אמריקני). הוא העריך שיעד השידור הזה איננו מעניין כל כך את הצופה הישראלי, מה עוד שהמסך היה רווי שידורי ספורט ממילא על פי השקפת עולמו . נדרשתי להתעקש עמו. "מה זאת אומרת תוכן אמריקני ? ומה אם כך עם אופרות הסבון "DALLAS" ו- "DYNASTY" שאתה משדר תדירות על המסך שאותו אתה מנהל כבר מזה שנה ?", התווכחתי עמו. לבסוף השתכנע. היה שווה להתעקש. צריך להבין שבסדרת הגמר ההיא של ה- Play off של ה- NBA נטלו חלק שתי קבוצות בעלות מוניטין לוס אנג'לס לייקרס בשורותיה קארים עבדול ג'אבר, מג'יק גונסון, ג'יימס וורת'י, מייקל קופר, ביירון סקוט, ואחרים, ובוסטון סלטיקס שם שיחקו שחקנים בדרגתם של לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג'ונסון ועוד. שלא לדבר על שני המאמנים ידועי שם מוכרים היטב בארץ פאט ריילי מאמנה של האלופה אז Los Angeles Lakers ורד אוורבך המאמן הוותיק של הטוענת לכתר Boston Celtics. בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והמוצלח ההוא של ה- NBA ב- 1987 (הלייקרס ניצחו 2:4), מורכב בעיקר בשל תקשורת לוויינית מוגבלת ויִשָנָה של הבאת סיגנל הטלוויזיה מאולפני רשת הטלוויזיה האמריקנית בניו יורק CBS לאולפנים שלנו בירושלים, היה חיים יבין מספיק הגון כדי להודות כי עם ההצלחה לא מתווכחים.

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA. "אני מעביר לך את תודתי ותודת אלפי צופים על יוזמתך, התעקשותך (שלא תמיד קל לנו איתה) ודבקותך במשימה לשידור משחקים אלה שהפכו להיות להיט בקרב חובבי הספורט, לא מעט לעובדה כי הם הועברו בשידור ישיר בטלוויזיה". המגבלה העיקרית שלנו בימים ההם לא היו זכויות השידורים אלא פיגור טכנולוגי מדאיג של תקשורת לוויינים, לרבות תהליך ה- Booking המסורבל באמצעות אנשי "בזק" בעמק האלה וה- Match up ההכרחי של החברה האמריקנית COMSAT. בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק באלה ניצבו רק שתי צלחות אנטנות שהיו מחוברות לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה – Major. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום השידור הישיר של המשחק בשלב הגמר של ה- Eastern conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אני זוכר שלאחר שעזבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ ההוא של 2002 בטריקת דלת בתום 32 שנות שירות (לאחר שממשלת ישראל מינתה את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל) היה זה אלכס גלעדי האיש היחיד שכתב לי כמה מילות עידוד כנות. הן היו עבורי כמדליית זהב בעת שניצבתי בודד, עייף, ומותש על קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית הארוכה ביותר בהיסטוריה. הטקסט שרשם היה בעל ערך עצום עבורי , מפני שהוא חווה מסעות ייסורים דומים לשלי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. מילות עידוד שכתב לי אלכס גלעדי בעת שחציתי את קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית בתום 32 שנים  שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. עזבתי את ביתי השני בטריקת דלת. משהתמנה יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל לשמֵש בעל הבית של השידור הציבורי במדינת ישראל, לא היה לי עוד חלק ונחלה בו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

בחודש מאי של שנת 2000 הייתי שבע רצון. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה נכונה להתייצב מול האתגרים הבינלאומיים . חשתי ביטחון מפני שלידי ניצב מפיק ממושמע, מסודר, ובעל ידע ברמה גבוהה בדמותו של ששי אפרתי. הוא נכנס בשעתו בהצלחה לנעליו הגדולות של המפיק אמנון ברקאי שעזב לטובת חטיבת החדשות. אמנון ברקאי היה מפיק ספורט ברמה בינלאומית. חשתי ביטחון עימו בעת היציאה לאין סוף קרבות שידור. בדיוק אותה תחושה ליוותה אותי עכשיו בשעה ש- ששי אפרתי ניצב לימיני (במקום אמנון ברקאי) בשנת 2000 ושנינו התכוננו לקראת שלושת מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים : ה- Final four של סלוניקי 2000 + טורניר הכדורגל של אליפות אירופה לאומות Euro 2000 האמור להתקיים במדינות הולנד ובלגיה + המשחקים האולימפיים של סידני 2000.  ששי אפרתי כמו אמנון ברקאי הוא מפיק ברמה בינלאומית בעל יושרה, נאמן, מסור, ורווי דוגמא אישית נפלאה לכפופים לו. אני חושב שמעטים מבינים את ערך מורל היחידה והמוּכָנוּת שלה בטרם ההסתערות על היעד. אני מבוגר משניהם כמעט בשנות דוֹר אולם עלי לציין שאמנון ברקאי כמו גם ששי אפרתי היו כל אחד בתקופתו עמודי התווך שלי. לא רק שלי גם של הטלוויזיה של הרשות. אני חושב שהייתי גם בר מזל משהתמנה יאיר אלוני למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן. יאיר אלוני היה מנהל ישר והגון. הניהול בכל דרג , קבוצה , ומקום – מתחיל מיושרה. הכל היה מוכן במאי 2000 לְמַעֵט החוזה הכספי של 2001 – 2000 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר שידורי הטלוויזיה בן 100 עמודים של Euro 2000. פקודת המבצע המפורטת שמסבירה את כל מהלכי ההפקה, העריכה, והשידור מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה – משמשת כמעין תנ"ך שידור בתקופה הקונקרטית האמורה לעיל. רק מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה רשאים לסטות מהפקודה. פקודת המבצע / ספר השידור חולקה לתשעים וחמישה אנשים בטלוויזיה, ברדיו "קול ישראל", ורשות השידור (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר השידור בת 150 עמודים של אולימפיאדת סידני 2000 שחיברתי וכתבתי בה הסברתי בפרוטרוט למאה ועשרים פונקציות בטלוויזיה, ברדיו "קול ישראל", וברשות השידור כיצד אנחנו הולכים לכסות את המשחקים האולימפיים של סידני 2000 מהיבטי התוכן , הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. בתקופה של 17 ימים העברנו מסידני לירושלים כמות של 233 שעות בשידורים ישירים ללא טעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הניצחון הגדול של ערוץ הטלוויזיה הציבורי מחד ותבוסת ערוץ 5 מאידך בשידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 האיצו את המו"מ הבא עם מכבי ת"א, ולחיסול יחסי הידיות ביני לבין מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים. מיילן טנזר נעלב מהתבוסה הקשה ולקח זאת באופן אישי. ביום חמישי ב- 11 במאי 2000 נפגשנו כרגיל שוב אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם אנשי מכבי ת"א במסעדה האיטלקית הנחמדה והשקטה רחוקה מהעין של חֵן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב הקבוצה שלנו כללה את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי. את מכבי ת"א ייצגו עו"ש שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אמי אשל.

את מקומו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שסיים את תפקידו ימים ספורים קודם לכן תפש מ"מ מנהל הטלוויזיה הנִצחי יאיר אלוני. אורי פורת רצה את רפיק חלבי כמנהל טלוויזיה, אך ההליך היה מסורבל וגם לא נקי מתככים . פרוצדורה תקועה. למנכ"ל רשות השידור לא נותר זמן. בַצר לוֹ מינה לתפקיד באופן זמני את חברו הוותיק יאיר אלוני מראשל"צ כשראשון לציון עוד הייתה מושבה יאיר. מכבי ת"א ניצבה במו"מ הזה נושאת את התואר סגנית אלופת אירופה בכדורסל . בהסכם הכספי של 1995 – 1994 חצינו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהסכים לשלם למכבי ת"א את מה שבאמת הגיע להם.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי".

טקסט מסמך ( 1 ) : זהו השער הקדמי של כריכת הספר עָב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי במשך עשר שנים 2010 – 2000. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והממון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט מסמך ( 2 ) : זהו השער האחורי של כריכת הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי במשך עשר שנים 2010 – 2000. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והממון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

שש שנים חלפו מאז הפגישה של מוטי קירשנבאום, יאיר שטרן , ושלי ב- 1994 עם מכבי ת"א. סכום שבע הסְפָרוֹת של  הסכם השידורים החדש לעונת 2001 – 2000 זינקו לשיא חדש ונעצרו רק כשהמחוג הצביע על סכום פנטסטי של דולרים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניסה לחַלֵץ לעצמו את שקופיות החסות אך ללא הועיל. מכבי ת"א סירבה. תקדים החסויות של מוטי קירשנבאום עדיין עבד למרות שהוא עצמו כבר לא היה מזה שנתיים ברשות השידור. המו"מ המורכב התנהל בצֵל חולשתה של ה- FIBA  ותקומתו של גוף כדורסל חדש באירופה , ULEB. אנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר גִיל סמסונוב וידידו ב- Board הציבורי אַלוֹן אלרואי רחשו הערכה מקצועית מעטה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. שניהם ראו בו מנהיג שידור דַל וכוֹשֵל אך הדבר לא מנע מהם לאשר את ההסכם הכספי היקר חיש מהר וללא שום בעיות . שני הליכודניקים האלה שליחי מפלגת "הליכוד", גִיל סַמְסוֹנוֹב נאמנו המוצהר של בנימין נתניהו ואָלוֹן אָלְרוֹאִי איש אמונו המובהק של סִילְבָן שלום, היו ראשית דבר מעריצי מכבי ת"א. ההסכם עבר את כל דרגי הניהול של הוועד המנהל ומליאת רשות השידור.

זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הספורט ב- "בֶּרְסִי" (Bercy) בפאריס, הגדילה את נתח זכויות השידורים לקראת עונת המשחקים הבאה של 2002 – 2001 לשיא חדש של מיליוני דולרים שטרם נשבר עד עצם היום הזה (לרבות ההכנסות משקופיות החסות שגם הן זרמו לקופתה של מכבי ת"א).שני המו"מ בעונת המשחקים של 2001 – 2000  והמו"מ בעונת 2002 – 2001 היו הקשים והמורכבים ביותר שניהלה רשות השידור מול מכבי ת"א אי פעם. עלות החוזים היקרים שצמחו לגבהים חדשים כמעט בלתי סבירים אך בתנאים טלוויזיוניים תחרותיים, ונחתמו בסופו של דבר בין שני הגופים , נבעו בחלקם גם בשל מאבקי כוח, ממון, ושליטה על מבנה הכדורסל האירופי (לקבוצות) בין התאחדות הכדורסל הבינלאומית ה- FIBA (ראשי תיבות של Federation International Basketball Associatio) לבין גוף כדורסל אירופי (ספרדי) חדש ULEB שנטל לעצמו את ראשי התיבות של United League European Basketball. בראשו ניצב הספרדי איש קטלוניה מר ג'ורדי ברתומיאו. כל מי שהיה לו יד ועניין בקנייה ומכירה של זכויות השידורים של קבוצת מכבי ת"א סגנית אלופת אירופה באותה שנה היה מעורב בעניין. ה- FIBA מחד, וזֶ'רוֹם וָואלְקֶה ועוזרתו סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ מאידך מרשת הטלוויזיה הצרפתית קָאנָאל פלוס (+ Canal) שנשכרו על ידי התאחדות הכדורסל הבינלאומית לקדם את ענייני השיווק של ULEB, וכן בארץ – אביב גלעדי, אברהם פלדה עם עורך דינו יעקב וָיְנְרוֹט , ערוץ 5 בכבלים, רשות השידור, וכמובן בעלת הבית מכבי ת"א. מדהים עד כמה היה מועדון הכדורסל של מכבי ת"א פופולארי. הציבור איננו מבין את התחרות הנוראית והקשה בין רשות השידור בימים ההם לבין גופי התקשורת המסחריים על ליבו ועינו של הצופה, שביקשו לנגח אותה ולקפח אותה. מו"מ כספיים וכלכליים תחרותיים בין רשתות טלוויזיה באשר הן לבין וועדות מארגנות אודות אובייקטים נחשקים מתחילים היכן שהוא במקום סמוך לקרקעית שאתה יכול לחוש אותה אך נוסקים חיש מהר אל על לאטמוספרה אפילו לסטרטוספרה כמעט ללא שליטה ו- וודאי ללא כל יכולת וזכות למשש אותם שוב. אין דבר מתסכל מזה. מכבי ת"א בשל היותה סגנית אלופת אירופה בכדורסל ב- 2000 ואלופת אירופה ב- 2001 הפכה לאובייקט שידור נלהב, יקר, ונחשק . ברור שהיא ניצלה את המהומה לטובתה. אין בלִבִּי דבר עליהם. אני מדבר כאיש טלוויזיה. אלו הם חוקי התחרות. Take it or leave it.

דוגמא אחת מיני אלפים למו"מ טלוויזיוני אולימפי בארה"ב בתנאים תחרותיים : 

בינואר 1984 ניהלו בלוזאן – שווייץ שלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות של ארה"ב ABC , ו- NBC, כמו גם CBS מו"מ עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 בקנדה. האירוע האולימפי הזה היה חשוב לרשתות הטלוויזיה האמריקניות בשל הסמיכות הגיאוגראפית ושעות הצפייה נוחות. חטיבת הספורט של ABC בראשות רון ארלדג' (Roone Arledge) בגיבוי אנשי ההנהלה שלו בניו יורק ליאונארד גולדנסון ופרד פירס הקציבה סכום מאכסימום  של 275000000 (מאתיים שבעים וחמישה מיליון) דולר. אולם חטיבות הספורט של NBC בראשות ארתור ווטסון (Arthur Watson) ו- CBS בראשות ניל פילסון (Neal Pilson) שהיו גם הן להוטות לקנות את הזכויות השיבו מלחמה שערה. התנהלה שם מלחמת "גוֹג וּמַגוֹג". כל רשת הציגה מחדש את מעטפות ה- Bid שלה ואנשי IOC העלו בהתאם גם כל פעם מחדש את רף התשלום . CBS פרשה הראשונה . אחריה NBC (אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת היה חבר בקבוצת המו"מ של NBC). לבסוף ניצחה ABC של רון ארלדג' אך התברר כי זה היה ניצחון פירוס . ABC שילמה סכום פנטסטי של 309000000 (שלוש מאות ותשעה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של משחקי החורף של קאלגארי 1988 שהיה גבוה ב- 34 מיליון דולר יותר מהסכום המְרָבִּי המקורי עליו סיכמה בטרם תחילת המו"מ. הפרסומות המסחריות לא היו יכולות לכסות את ההשקעה בשידורי קאלגארי 1988 ו- ABC הפסידה כ- 50000000 (חמישים מיליון) דולר . האמביציה חסרת הגבולות של אנשי הספורט של ABC לרכוש את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 הביאו לזעזועים גדולים ברשת.

ובכן, אתה יודע היכן המו"מ מתחיל – אינך יודע אפוא הוא ייגמר. זהו פחות או יותר מה שקרה בינינו לבין מכבי ת"א במו"מ רוויי האמביציות שלי בשנת 2000 ושנת 2001 . בעת השיחות ההן עם שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן, שוטטו לידינו רוחות הרפאים המבהילות של ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. רוחות הרפאים האלו העלו את המחירים השמיימה.

במאי 2000 נדרשתי להסביר למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את המצב הסבוך. אורי פורת נחרד. הוא רצה בתחילה להסתלק מהפגישה עם אנשי מכבי ת"א. "אינני מתכוון לשלם למכבי ת"א סכומים מטורפים כאלה", שח לי שוב ושוב . הוא היה מבוהל וחיוור . הייתי צריך לאחוז בזרועו. מנכ"ל רשות השידור הרגיש נשדד. הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו מבולבלות מהמצב. כמותם הפיקוח הציבורי שלהן . המו"מ של רשות השידור עם מכבי ת"א בקיץ 2000 לקראת עונת השידורים של 2001 – 2000 היה מלא תהפוכות ומהווה עוד ציון דרך בהתפתחות שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הציבורית. הוא מובא בפרוטרוט בספר "הקשר הסימביוטי". את מקומו של גִיל סַמְסוֹנוֹב כיו"ר רשות השידור תפש נחמן שָי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים. אפילו הוא לא הצליח למנוע את התשלום הענק לאובייקט שידור מהמעלה הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר . בעונת השידורים של 1977- 1976 בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד שילמה לה רשות השידור באותה עונה סכום מועט ומגוחך. חופן של דולרים. כעבור רבע מאה צמח והֶאֶמִיר ההסכם ל- כמעט פי 1000 (אֶלֶף) יותר מההסכם ההוא שנחתם לפני 25 שנה בין שני הצדדים ושהיו לו עֵדים רבים. ב- 2002 נותרו רק שניים פעילים. אני בצִדָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ועו"ד שמעון מזרחי מעברו השני של המִתרס במועדון מכבי ת"א [1].

הברית הכלכלית שנחתמה בין מכבי ת"א לבין ראשי חברת "עֵלִית" מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו מאז 1970 הייתה היסטורית והקדימה את זמנה (על פי עדותו של גזבר מכבי ת"א אריה בראנוביץ'). מכבי ת"א הופכת למכבי "עלית" תל אביב . ללא הסיוע הנדיב של הספונסר "עֵלִית" במשך כ- 37 שנה לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל לפסגה ולקשור את גורלה הטלוויזיוני עם השידור הציבורי של מדינת ישראל . מרק מושביץ' ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל יהיו לעולם ועד חקוקים על ליבותיהם של אנשי מועדון מכבי ת"א בכדורסל. בטרם עונת המשחקים של 1971 – 1970 כרתו מנהלי מכבי ת"א , יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, וגזבר הקבוצה הקבלן הבניין אריה בַּרָאנוֹבִיץ', ברית חסות היסטורית עם חברת הממתקים "עֵלִית". את חברת "עֵלית" ניהלו שתי משפחות ידועות בתל אביב, מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. הדוֹר השני של אנשי "עֵלִית" דוד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואבי פִילוֹסוֹף (היה נשוי לבת של אבא פרומצ'נקו) בעצמם אוהדים מובהקים של מכבי ת"א, ייצגו חברה עשירה במו"מ הכספי עם מכבי ת"א על גובה החסות. זה היה ניסיון התקשרות ראשוני במדינת ישראל בין מועדון ספורט לחברה מסחרית. "עֵלִית" ניאותה להעניק למכבי ת"א כבר בשנה הראשונה של ההסכם בתחילת שנות  ה- 70 Sponsorship (מִימון וחסות) שנתי בגובה של 000 35 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר, ובתמורה הציבה את שֵם החברה על גופיות שחקני מכבי ת"א . מכבי ת"א קיבלה ממון , ו- "עֵלִית" חשיפה ופרסום בטלוויזיה. עסקה מסחרית לכל דבר ומשתלמת לשני הצדדים. אף אחד לא ידע ולא שיעֵר כי שיתוף הפעולה הזה יחזיק מעמד עשרות שנים ועוד זרועו נטויה.

ב- 1970 זרחה השמש מעל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ולא שקעה מזה עשרים ושלוש שנים. ב- 1970 החלו דן שילון ואלכס גלעדי את מסע מצלמות הטלוויזיה הנעות אחרי מכבי ת"א הקבוצה שהייתה אלופת ישראל בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה, וגם השתתפה במשחקי גביע אירופה. ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970 הרחיקה ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית , ה- ".O. B הלָבָן", מירושלים עד היכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו ליד קיבוצי השומר הצעיר עין המפרץ וכפר מסריק) כדי להעביר משָם בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה את משחק הבית של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. מכבי ת"א נאלצה להרחיק עד "נעמן" מפני שהיכל הספורט ביד אליהו היה בתהליך בנייה והרחבה .קרתה בישראל תופעה ספורטיבית מדהימה שאין לה אָח ורֵע. מכבי ת"א זכתה מידי שנה מאז 1970 שוב ושוב בבכורה ואספה ברציפות עד 1993 עשרים ושלושה תארי אליפות. אליפות הליגה הפכה לרִיטוּאַל ו- "עֵלִית" השביחה את דמי החסות בהתאם . מכבי ת"א ו- "עֵלית" היו עכשיו מודל עסקי לקבוצות ספורט רבות , בעיקר כדורגל וכדורסל, אך שום מועדון ספורט בישראל לא זכה לגיבוי כספי כפי שהעניקה חברת "עֵלית" למכבי ת"א.

עו"ד שמעון מזרחי היה האיש הראשון שפיצח את נוסחת הקוֹד של הטלוויזיה הספורטיבית. הוא הבין שההצלחה במגרש לא רק מביאה קהל אלא גם את מצלמות הטלוויזיה. הטלוויזיה יוצרת חשיפה, והחשיפה מביאה עִמה את נותן החסות והפרסומת המסחרית. מכבי ת"א נטשה את מגרשה הביתי הישן צַר המידות ליד קולנוע אוריון שם שיחקה במשך 35 שנים רצופות ועברה להיכל הספורט ביד אליהו. השינוי הארגוני של מעבר ממשחק על מרצפות לכדורסל על פרקט היה דרמטי והפך בבת אחת להצגה הטובה בעיר . קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שִגשגה והפכה מודל ניהול. קבוצות ספורט רבות ניסו לחקות את מכבי ת"א. החיקוי לא השתווה מעולם למקור. לא כמותית ולא איכותית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. בית המקדש של הכדורסל הישראלי ומבצרה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. (באדיבות גרשון פורמן מנכ"ל היכל הספורט ביד אליהו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. מגרש החניה הסמוך להיכל הספורט אליהו מלא וגדוש בערבי ימי חמישי. משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה הפכו להצגה הטובה בעיר. (באדיבות גרשון פורמן וגב' עליזה יונתן .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית מובילת השידור הציבורי במדינה ומכוח חברותה ב- EBU (איגוד השידור הציבורי האירופי) התייחסה באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת בחשד גדול לריבוי ושטף הפרסומות המסחריות המופיעות על המרקע שלה. הוועד המנהל של ראשות השידור בראשותו של היו"ר וולטר איתן ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני פעל על פי תשעת עקרונות הפרסום של ה- EBU , והטילו וֶוטוֹ על צילום תחרויות ספורט בישראל בהן יש שילוט עודף סביב קווי המגרש ופרסומת מסחרית על גופיות או חולצות השחקנים. הנפגעת העיקרית המיידית מההחלטה הייתה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . בתחילתה של עונת המשחקים 1975 – 1974, הודיעו יצחק לִבני ו- וולטר איתן למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן כי היות ורשות השידור הציבורית איננה מסחרית לא ניתן יהיה להעביר את משחקי מכבי ת"א בשידורים ישירים בגביע אירופה כל עוד ממשיכה הקבוצה ללבוש את הגופיות עליהן רקומות חברת "עֵלִית".

טקסט תמונה : וולטר איתן יו"ר הוועד המנהל  של רשות השידור בשנים 1978- 1972. הוא תמך תמיכה נמרצת ב- 9 עקרונות של ה- EBU המנחים את השידור הציבורי כיצד לנהוג עם הפרסומות המסחריות המופיעות במגרשי הספורט ועל גופיות השחקנים בעת המשחקים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 . הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור הורו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שלא לצלם ולשדר את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה כל עוד שחקני הקבוצה לובשים גופיות עם הפרסומת "עֵלִית". (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את פרסומת "עֵלִית" לא הייתה בגדר המלצה אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דן שילון ולאלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג"צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה . המחלוקת הגיעה לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מאיר שמְגר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג"צ. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, אך זה לא עזר למכבי ת"א. הקבוצה ספגה תבוסה 114 : 94  מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו ישיר בטלוויזיה מכוח הצַו של השופט העליון מאיר שמגר, למַעֵט משחק אחד. משחקה החגיגי של נבחרת אירופה ב- 22 ביוני 1975 נגד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בו נפרד המועדון מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום "תני" כהן מינץ. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- O.B. הלָבָן) אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. המשחק לא היה מתוכנן ולא הוצב כלל בלוח השידורים [2] . זה היה משחק רֵעים שבו לבשו שחקני מכבי ת"א את גופיות "עֵלִית" . בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם כדי לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע"י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו כדי להנציח את פרידתו של תנחום "תני" כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ') מזירת הכדורסל . צילמנו 800 (שמונה מאות) רגל בפילם  Reversal. עָמוֹס בִּינְקִין פיתח את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת"א לא וויתרה שיחקה עם פרסומת "עֵלִית" רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה לא וויתרה ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה.

נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת"א 115 : 88. משחק הכדורסל האחרון של תנחום "תני" כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים ענפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס . בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים מכוח צַו הביניים של השופט העליון מאיר שמגר. לקראת עונת המשחקים של 1976 – 1975 החליט בג"צ בהרכב שלושה שופטים לא להתערב עוד בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור המחמירה והאוסרת את שידור משחקי מכבי ת"א עם הפרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. נימוק השופטים קבע כי לא קיימת בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור מחלוקת המעידה על אי סבירות קיצונית . מעתה לא ניתן יהיה לצלם את משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית אם הנהלת המועדון וה- Sponsorship "עֵלִית" יתעקשו כי השחקנים ילבשו את הגופיות עם שם החברה. המחלוקת גולגלה לפתחם של שני אנשים בעלי הגיון . דן שילון מהטלוויזיה ודוד מוֹשֶבִיץ מ- "עֵלִית". עונת השידורים החדשה כבר המתינה בשער. צריך לזכור שמכבי ת"א נחשבה כבר אז לאובייקט שידור מוצלח מניב רייטינג . התחלת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" ב- 1970 הייתה הרבה יותר צנועה , אבל כבר מראשית הדרך נוצר אֵמוּן מלא בין ראשי החברה "עֵלִית" לבין מנהלי המועדון. ההסכמים הכספיים נחתמו על מפית נייר בעת ארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב . תופעה יוצאת דופן בפני עצמה.

דָוִד מוֹשֶבִיץ נולד בתל אביב ב- 26 ביולי 1946 לתעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ . הוא נכנס לעסקי אביו ב- 1972 בהיותו בן 26 לאחר מות אחיו דָנִי מוֹשֶבִיץ בתאונת מטוס. ביום ראשון – 8 ביולי 2007 נפגשתי עם עו"ד דוד מוֹשֶבִיץ במשרדו במגדל השחור ברחוב פריש 3 בתל אביב. דוד מושביץ זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי את פרטי פרשת החסות הכספית שהעניקה בעידן ההוא "עלית" למכבי ת"א, כיצד החל העניין, ומחלוקת הצילום והשידורים הישירים בטלוויזיה שנוצרה חיש מהר סביב משחקי מכבי ת"א : "ההרשאה להתקשר מסחרית עם מועדון מכבי ת"א הייתה של אבא שלי מַרְק מוֹשֶבִיץ ועמיתו אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ אך את המגע הישיר עם שמעון מזרחי ואריה בראנוביץ' יצרנו אנוכי ואָבִי פִילוֹסוֹף . אני בניתי יחד עם שמעון מזרחי את מהלך החסות הראשוני של חברת "עֵלית" עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. גם שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי שהיה איש פרסום בחברת "אריאלי" השתתף בפגישה. אנשי "עֵלִית" ואנוכי יחד עם חברי עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף חיפשנו דרך שונה לקשר עם הקהילה ונתיב חדש בתחום השיווק והפרסום. שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה היו עדיין בחיתוליהם. ראשית התהוות המסורת . חשבנו שהחשיפה העקיפה בטלוויזיה תועיל ל- "עֵלִית" מחד ודמי החסות שתשלם החברה למכבי ת"א יעזרו לה מאידך במאבקיה הספורטיביים. ההסכם הראשון בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" נחתם בעונת 1972 – 1971 ועמד על כ- 000 35 (שלושים וחמישה אלף) דולר. זה היה חידוש והפעם הראשונה שנחתם במדינת ישראל הסכם חסות בין חברה מסחרית לקבוצת ספורט . הכל הלך למישרין וכולם היו מבסוטים. כעבור זמן מה ופתע, החליטה הטלוויזיה הישראלית להגביל את היקף הפרסומות בשילוט ליד קווי המגרש ועל גופיות השחקנים. בעינינו זה נראה החלטה בלתי הגיונית. הגשנו עתירה לבג"צ מפני שחשבנו שההחלטה לא לשדר את "עלית" יוצרת אפליה על מסך הטלוויזיה. קבוצות כדורסל שהגיעו מחו"ל עטורות פרסומת מסחרית על תלבושתן זכו לחשיפה טלוויזיונית בעוד עלינו אסרו. חשנו מקופחים, מה עוד שפרסומת מסחרית על גופיות השחקנים היה מקובל בטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה החלטה מטומטמת ולא הגונה של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1975 לאסור את הקרנת "עֵלִית". למיטב זיכרוני הטלוויזיה המונופוליסטית טרם שילמה אז עבור זכויות השידורים, אך הדבר לא מנע ממנה להתנהג בקשיחות רבה מול קבוצת ספורט ש- "עֵלִית" הייתה עורק הנשימה שלה. החלטת בג"צ מאוד ציערה אותי. בטרם החלה עונת המשחקים של 1976 – 1975 הרים לי דָן שִילוֹן שהיה כבר אז מנהל חטיבת החדשות טלפון ושאל אותי, "איך פותרים את הבעיה". שנינו חששנו מכעס כפול של הציבור. על הטלוויזיה שאיננה מוותרת בעניין כה פעוט כמו ארבע אותיות מסחריות על גופיות השחקנים, ועל "עֵלִית" שהיא חברה מסחרית מצליחה שממילא מוכרת את הממתקים שלה בכל חוֹר, ואַל לה להתעקש יותר מידי בעניין ארבע האותיות הפוגעת בסופו של דבר בצופי הטלוויזיה. זה היה מן משחק פוקר בין הטלוויזיה ל- "עֵלִית" מי ימצמץ ראשון. אני זוכר שאבא שלי שהיה אז נשיא התאחדות התעשיינים נשאל ברדיו "קול ישראל" אם יהיו שידורים ישירים בטלוויזיה. תשובתו הייתה חיובית. 

לבסוף הגענו דן שילון ואנוכי לפשרה משותפת. החלטנו יחדיו כי מכבי ת"א תשחק ללא גופיות "עלית" , אך הטלוויזיה תודיע מצִדה בתחילת השידור, "כי השידור הישיר התאפשר בעקבות הסכמתה של חברת "עֵלִית" להוריד את הפרסומת מגופיות השחקנים". דָן שִילוֹן הביא את הפשרה לאישור בטלוויזיה ואני הבאתי את העניין לאישור במכבי ת"א ו- "עֵלִית". ההסכם הזה החזיק מעמד שנה או שנתיים , עד שכולם הסכימו לבסוף לפרסומת "עֵלִית" , והמחלוקת הסתדרה בסופו של דבר. למרות ש- "עֵלִית" לא נחשפה בשידורי מכבי ת"א בטלוויזיה , המשיכה החברה להעניק חסות נדיבה למכבי ת"א. בעונת 1976- 1975 נתנה "עֵלִית" למכבי ת"א סכום של כ- 80000 (שמונים אלף) דולר. בעונת 1977 – 1976 העונה בה זכתה מכבי ת"א הפעם הראשונה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות (ניצחה 78 : 77 את מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית ב- 7 באפריל 1977), העניקה "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 000 100 (מֵאה אֶלֶף) דולר. באמת חתימות ההסכמים נעשו על מפיות נייר בארוחות בוקר משותפות של נציגי "עֵלִית" ואנשי מכבי ת"א. בין שני הגופים שרר אמון מוחלט".

טקסט תמונה : שנת 1992 . דוד מושביץ (מימין) ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות דוד מושביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עו"ד דָוִד מוֹשֶבִיץ מוסיף בעת שיחות התחקיר  עמי כלהלן : "אני בכלל הייתי בתחילה אוהד של מכבי חיפה . הקשר העסקי עם מכבי ת"א הפך אותי לאוהד נלהב שלה . בעונת 1976 – 1975 עזב מיקי ברקוביץ' את מכבי ת"א ונסע ללמוד בארה"ב. הוא ביקש להיות בסופו של המסע שחקן כדורסל מקצועני ב- NBA  בארה"ב. חברת "עֵלִית" התגייסה לעזרת מכבי ת"א כדי להחזיר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הביתה לקראת תחילת עונת המשחקים של 1977 – 1976. עשיתי זאת בנפש חפצה. ללא "עֵלִית, אי אפשר היה לשלֵם את משכורתו של השחקן הישראלי המצטיין. צריך לזכור שבאותה עונה רכשה מכבי ת"א את שחקן החיזוק אוֹלְסִי פֶּרִי, ובשורותיה כבר שיחקו שחקני החיזוק היהודים – אמריקניים גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, בּוֹב גְרִיפִין , וגם אֶרִיק מֶנְקִין. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' היה דרוש מאוד למועדון כדי לחזק את האופי הישראלי של הקבוצה, וכדי שהציבור יזדהה עם הקבוצה באמצעות שידורי הטלוויזיה הישירים".

עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף נולד בתל אביב ב- 1 בספטמבר 1946. הוריו גרו בבית מס' 125 בשדרות רוטשילד. בבית הזה של תל אביב הישנה בימים ההם התגוררו הוריה של צִיפָּה קָרָסוֹ רעייתו של שמעון מזרחי. אָבִי פִילוֹסוֹף היה כמו רבים בעיר אוהד של מכבי ת"א מילדות. אבי פילוסוף התחתן עם תמר פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ונכנס לעסקי "עֵלִית" אָבִי פִילוֹסוֹף זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "רעיון החסות נולד בעונת 1970 – 1969. אני זוכר שראינו שמות של חברות מסחריות על גופיות שחקני הכדורסל באיטליה. דָנִי מוֹשֶבִיץ ז"ל ואני ניהלנו בשם "עֵלִית" את השיחות הראשונות לשיתוף פעולה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . נציגי מכבי ת"א כללו תמיד שלושה אנשים. שִמְעוֹן מִזְרָחִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי. לאחר שדני נהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו דוד מושביץ חברי וידידי היקר. ההסכמים הראשונים בין "עֵלִית" למכבי ת"א נחתמו באמת סביב כוס קפה ועוגה על מפיות נייר במלון "הילטון" בתל אביב. לפחות ארבעה או חמישה ההסכמים הראשונים נחתמו על מפיות ברור שהדבר מעיד על חֲבֵרוּת ויחסי אמון בין שני הצדדים. אני זוכר היטב את שמעון מזרחי מקפל יפה ובעדינות את מפייות החוזה , ושנה אחר שנה טומן אותן בארנק שלו . צריך להבין שמעבר לחסות הכספית מימנה "עֵלִית" את רכישת התלבושות , בגדי האימון , והציוד הספורטיבי של הקבוצה. קשר החסות עם מכבי ת"א היה אפקטיבי מאוד לטובת "עֵלִית". בתחילה שילמנו למכבי ת"א כמה עשרות אלפים של דולרים. כשעזבתי את "עלית" ב- 1983 שילמה החברה למכבי ת"א כבר רבע מיליון דולר ויותר".

טקסט תמונה : קיץ 1975. ראש הממשלה יצחק רבין עורך סיור במפעל הממתקים והקפה המצליח "עלית", הממוקם ברמת גן. מימין לשמאל : עו"ד אבי פילוסוף, ראש הממשלה יצחק רבין, עו"ד דוד מושביץ, ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

בשנת 1985 קנתה משפחת פֶדֶרְמַן את "עֵלִית" ממשפחות מרק מוֹשֶבִיץ ואבא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. דייויד פדרמן המשיך את מדיניות התמיכה הנדיבה של "עֵלִית" במכבי ת"א שהגה לראשונה דוד מוֹשֶבִיץ ב- 1971. בעונת המשחקים של 1972- 1971 העניקה חברת "עלית" למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה Sponsorship (מימון וחסות) בגובה של 000 35 (שלושים וחמִישה אֶלֶף) דולר. סכום עצום בימים ההם. בעונת המשחקים של 1977- 1976 (העונה בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות) נתנה חברת "עלית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 000 100 (מֵאה אֶלֶף) דולר (שווה ערך לחמש מֵאוֹת אֶלֶף דולר בשנת 2007). הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה בעונת 1977 – 1976 רק 7000 (שִבעת אלפים) דולר זכויות השידורים עבור כל משחקיה של מכבי ת"א באותה עונה. בעונת המשחקים של 1986 – 1985 תפחו דמי החסות של "עֵלִית" כבר ל- 000 350 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר. במקביל האמיר גם מחיר זכויות השידורים של הקבוצה תמורת שידוריה בטלוויזיה הישראלית. אנחנו שילמנו למכבי ת"א באותה הרבה פחות ממה שדייויד פֶדֶרְמַן העניק לה . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חתם על צ'ק בן 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים עבור עונת השידורים 1986- 1985, ועוד 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת עונת 1987 – 1986.

הערה חוזרת : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי".

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הפך להיות עסק כלכלי לכל דבר. זכייה באליפות המדינה הייתה לא רק ניצחון ספורטיבי אלא גם הישג פיננסי. המקום הראשון בליגה, הזכייה בגביע המדינה, וההשתתפות במסגרת האירופית של מכבי ת"א משכו אליה את מצלמות הטלוויזיה . החשיפה הטלוויזיונית היא זאת שהולידה בסופו של דבר את עִסקת הממון עם "עֵלית". ההצטיינות הפכה לאקוויוולנט של כסף. מכבי ת"א זכתה לחשיפה טלוויזיונית חסרת תקדים והפכה לקבוצה של המדינה. החל מ- 1990 שילמה "עֵלִית" למכבי ת"א בכל שנה סכום שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) הדולר. דֵייוִיד פֶדֶרְמַן בנו של יצחק פדרמן היה המְמַמֵן וגם חבר הנהלת הקבוצה. כמנהל מחלקת הספורט אני זוכר היטב את דמותו בעת המו"מ הקשוחים שהתנהלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת בין רשות השידור לבין מכבי ת"א על גובה זכויות השידורים. איש שקט ורציני, נעים הליכות, ממעיט בדיבור, אך חריף שכל בעסקים. בשנת 1997 הייתה החסות של "עֵלִית" שווה כ- 2000000 (שני מיליון) מיליון דולר . סכומים חסרי תקדים במונחים של קבוצת ספורט ישראלית. החברה ראתה במכבי ת"א אומנם מקדמת מכירות אך יחסה החַם לא נבע רק משיקולים מסחריים. אנשי "עֵלית" אהבו באמת את מכבי ת"א מעבר למניעים הכלכליים. נכרתה כאן מעֵין ברית דמים. עדות ליחסים המופלאים והחמים השוררים בין "עֵלית" למכבי ת"א אפשר למצוא בקיץ 1993, שנת המשבר בה איבד המועדון את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון לאחר 23 שנות שלטון רצופות. באותה עונה של 1993 – 1992 בה מכבי ת"א הפסידה את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון שילמה חברת הממתקים לקבוצה 000 000 1 (מִיליון) דולר חסות עבור השֵם "עֵלית" הרקום על גופיות השחקנים. לאחר אובדן האליפות באופן כה לא צפוי להפועל גליל עליון התכנס דירקטוריון "עֵלִית" והעביר החלטה נדיבה להעניק לקבוצה עוד 1.000000 (מִיליון) דולר בנוסף לסכום החסות המקורי שקיבלה כבר כדי להקל על מצוקתה ועל מנת לאפשר לה להתחזק לקראת עונת המשחקים הבאה . ב- 1996 חברה משפחת שְטְרָאוּס למשפחת פֶדֶרְמַן בניהול "עֵלִית", וב- 1999 קנתה את החברה מידיה, אך היחס האוֹהֵד למכבי ת"א לא השתנה . זוהי עִסקה משתלמת לשני הצדדים הנמשכת כבר קרוב ל- 40 שנה.

בצוהרי יום שלישי חַם ולָח – 26 ביוני 2007 נפגשתי עם דייויד פדרמן במשרדו בבניין "הצוּק" המשקיף על קו החוף של הרצליה. מחלון המשרד נראים מימיו התכולים של ים התיכון כראי . קיבלה את פני מזכירתו האישית גב' דליה פרי. כוס מים קרים והתחקיר מתחיל. דייויד פדרמן איש עסקים מוכשר ומצליח נשאר כרגיל צנוע בלבושו וממעיט בדיבורו. הוא זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "משפחת פדרמן רכשה את "עֵלית" ממשפחות מוֹשביץ ופרומצ'נקו ב- 1984. ב- 1985 העניקה "עלית" למכבי ת"א “Sponsorship“ (מימון באמצעות חסות) בסדר גודל של 350000 (שלוש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לעונת משחקים אחת. סכום הגדול פי עשרה מסכום זכויות השידורים ששילמה לה הטלוויזיה הישראלית באותה שנה. מידי שנה הוסיפה "עלית" למועדון מכבי ת"א. הסכום תפח לחצי מיליון דולר בעונה, האמיר לגובה של 600000 (שש מאות אלף) דולר, 800000 (שמונה מאות אלף) דולר, ובעונת 1991 – 1990 חצה את גבול ה- 1000000 (מיליון) דולר. אני זוכר שבקיץ 1993 תמכנו במכבי ת"א ביתר שאת למרות שהקבוצה איבדה תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. באותה עונה החליט דירקטוריון "עלית" לא רק לתת 1000000 (מיליון) דולר כ- “Sponsorship” של המועדון אלא גם להעניק למכבי ת"א סכום בונוס של 1000000 (מיליון) דולר נוספים כדי שהקבוצה תתחזק לקראת עונת המשחקים של 1994- 1993. שיא  ה- “Sponsorship” שהעניקה "עלית" בתקופתי היה ב- 1997 ועמד על 2000000 (שני מיליון) דולר".

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי קוצרים את פרי עמלם. קבוצת מכבי ת"א היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת הגביע. זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש, עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בפברואר 1996 הצטרפה משפחת שְטְרָאוּס בראשותו של מיכאל "מייק" שטראוס לניהול חברת "עֵלִית". ב- 1999 השתלטה חברת "שְטְרָאוּס" על "עֵלִית" ורכשה אותה לאלתר מידיה של משפחת פדרמן. מיכאל "מייק" שטראוס נשיא מפעלי שטראוס נולד בגרמניה ב- 1 במאי 1934 בעיר אוּלְם ליד שטוטגארט. אימו הִילְדָה ואביו ד"ר ריכרד שטראוס חזו את הנולד, את ההשתלטות הפוליטית של המפלגה הנאצית על גרמניה . כשהיה מיכאל בן שנתיים עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בנהריה . להילדה וריכארד שטראוס הייתה ב- 1937 רפת קטנה בנהריה שהתמחתה בייצור גבינות משפחת שטראוס היא אחת מחלוצות תעשיית המזון בארץ ישראל ונודעה תחילה בזכות ייצור הגבינות שלה ובשנות ה- 50 רכשה את המוניטין שלה בשל הגלידה והארטיקים הטעימים שלה . ברבות השנים הרחיבה המשפחה את עסקיה. ב- 1969 חתמה חברת "שטראוס" על הסכם עם חברת "דָנוֹנֶה" העולמית על ייצור המעדן "דָנִי". ב- 1975 עברה הבעלות על מפעלי "שטראוס" לבן מיכאל שטראוס שהיה דומיננטי בעסקי החברה עוד קודם לכן . ב- 1995 החלה שטראוס לייצר את הסלטים הארוזים והחומוס "אחלה". ב- 1997 רכשה חברת "שטראוס" מחצית מהבעלות על מחלבות יטבתה. התברר כי מיכאל שטראוס הוא גאון כלכלי ומסחרי כאחד.

טקסט תמונה : קיץ  1972. מיכאל "מייק" שטראוס (בן 37) שלישי מימין בתחילת דרכו כאחד מבכירי תעשיית המזון במדינת ישראל עם שר המסחר והתעשיה חיים בר- לב (מריח פרח וורד) . מיכאל שטראוס היה אוהד נלהב של מכבי ת"א. הוא ממשיך דרכם של קודמיו בחברת "עלית" דוד מושביץ ודייויד פדרמן ומעניק חסות מסחרית שנתית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בסדר גודל של כ- 000 000 2 (שני מיליון) דולר בכל עונה. (התמונה באדיבות מיכאל "מייק'" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" לחברת מזון אחת הגדולה בישראל. חברת 'שטראוס' מתמקדת בתעשיית מוצרי חלב ו- "עֵלִית" מייצרת ממתקים וקפה . חברת "שטראוס – עלית" מעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. ביום ראשון – 5 באוגוסט 2007 נפגשתי עם מר מיכאל "מייק" שטראוס במשרדו ברחוב היצירה 3 ברמת גן. מזכירתו הנאמנה רותי קיבלה את פני בכוס קפה. מיכאל שטראוס זוכר בשיחות התחקיר עמי : "במקור אני איש הפועל נהריה. הייתי שחקן כדורגל. במשך השנים נוצרה אצלנו קבוצת חברים שהייתה יורדת בקביעות בימי חמישי לבלות בתל אביב. לאט לאט הפכתי להיות אוהד של מכבי ת"א . הייתי חבר עם דייויד פדרמן. החיבור הגדול עם המועדון נוצר ב- 1996 בשעה שמשפחת שטראוס רכשה מחצית מחברת "עֵלִית". כעבור שלוש שנים, ב- 1999, רכשה "שטראוס" את כל חברת "עלית". חברת "עלית" ברשותי שילמה מייד חוב של 'הרבה מיליונים של דולרים שצברה מכבי ת"א, יותר מ- 000 000 10 (עשרה מיליון) דולר למס הכנסה [3] זה היה חוֹב גדול מאוד. אני זוכר שבתחילה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ומוֹנִי פַנָאן היו מגיעים לנהריה ומבקשים פעם אחר פעם שאעשה טובה ואתן עוד קצת כסף לקבוצה". מיכאל שטראוס עושה הפסקה קצרה בשיחה עמי ומחייג בנוכחותי בטלפון הסלולארי שלו לשמואל "שמלוק'" מחרובסקי, "היי "שָמְלוּקִי" אתה זוכר שהיית עולה לנהריה יחד עם מוני פנאן ומבקש ממני שוב ושוב 50000 (חמישים אלף) ₪ לכיסוי כל מיני הוצאות של מכבי תל אביב". שמואל "שמלוק" מחרובסקי ממהר לענות לו כלהלן : "אל מה אתה מדבר מייק , זה היה תמיד הרבה יותר מ- 50000 (חמישים אלף)…עבור סכום של 50 אלף ₪ לא היה כדאי לי בכלל לעלות לנהריה…". מיכאל "מייק" שטראוס לבוש ג'ינס כחול וחולצת טי שירט כחולה מצית לעצמו סיגריה במשרדו היפהפה בקומה ה- 18 של המגדל המפואר , מחייך וממשיך לתאר את המצב : "או. קיי. אולי מדובר ב- 000 100 שקל ואולי זה נסב על 000 150 שקל, אני באמת לא זוכר כמה, אך היה צריך להפסיק את זה . נערכו חוזים מתוקנים בין "עֵלִית" לבין מכבי ת"א כיאה לחברה ציבורית. כמובן שלא חתמנו על מפיות נייר כמו בימי הבראשית של משפחת מושביץ . הזמנים השתנו. ב- 1995 עדיין בתקופתו של דייויד פדרמן נחתם חוזה כספי ארוך טווח לחמש שנים בין "עלית" למכבי ת"א. בחוזה נקבע כי החברה תשלם חסות שנתית בגובה של 000 600 1 (מיליון ושש מאות אלף) דולר, ובכל שנה תוסיף עוד 000 100 (מאה אלף) דולר. בשנת המשחקים של 2000 – 1999 העניקה "עלית" דמי חסות למכבי ת"א בגובה של 000 000 2 (שני מיליון) דולר".

מיכאל שטראוס מוסיף לי בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "בעונת 1998 – 1997 הצעתי להפריט את מכבי ת"א כדי לצאת מהחובות הגדולים. חברת "עלית" רכשה % 10 מהמניות. כך עשתה גם קבוצת "גיבור ספורט". לעסק של מכבי ת"א נכנסה גם חברת "קומברס" בראשותו של קובי אלכסנדר. קבוצה נוספת בראשותו של עו"ד שמעון מזרחי רכשה % 20. החל משנת 2001 – 2000 חתמה חברת "עלית" על חוזי חסות דו שנתיים ושילמה למכבי ת"א סכומים שנעים בן 000 900 1 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לבין 000 000 2 (שני מיליון) דולר. אני באופן אישי אינני מתערב לעולם בניהול המקצועי של הקבוצה".

טקסט תמונה : קיץ 1987. שנת הפריצה הגדולה של חברת "שטראוס" בראשות מיכאל "מייק" שטראוס בתעשיית המזון בישראל . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שר המסחר והתעשייה אריאל "אריק" שרון, רעייתו לילי, מיכאל "מייק" שטראוס, דוב לאוטמן, דוד מושביץ, ואיש בלתי מזוהה. (התמונה באדיבות מיכאל שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת המשחקים של 1994 – 1993 החזירה מכבי ת"א לידיה את תואר האליפות לאחר שגברה בסדרת הגמר סל האחרונה על הפועל ת"א 3 : 0, וזכתה גם בגביע המדינה לאחר שגברה על הפועל גליל עליון 83 : 70. במשחק השלישי בסדרת הגמר ניצחה קבוצת מכבי ת"א את קבוצת הפועל ת"א בהיכל הספורט יד אליהו בתוצאה 79 : 69. זה היה גם משחק פרידה משחקן הציר לָאבָאן מֶרְסֶר. בשורות מכבי ת"א שיחקו אז דורון ג'מצ'י, גיא גודס, נדב הנפלד, מוטי דניאל, לָאבָאן מֶרְסֶר, דאנקלי, אלכסיס, אלימלך, ואחרים. בקבוצת הפועל ת"א שיחקו ת'רדקיל, תומר שטיינהאואר, מרקוביץ', ארדיטי, פליישר, שידלצקי, אלוש ושחקנים נוספים. מאז 1994 לא הפסידה עוד מכבי ת"א את תואר האליפות . בקיץ 1994 ישבנו מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי'" קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנכי למו"מ עם אלופת ישראל בכדורסל לאחר הפסקה בת שנה. היה ברור לי כי מרדכי "מוטי" קירשנבאום סייע לי לשמור על ברית השידור ההיסטורית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם מכבי "עלית" תל אביב – כקניין שידור מועיל ומניב רייטינג.

הקשר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם איגוד השידור האירופי ה- EBU הוא אמיץ. ה- EBU רוחש הערכה מקצועית לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משמשת בהצלחה רבה Host broadcaster של ה- Final four האירופי בכדורסל ביד אליהו באפריל 1994 . עלייתה לגדולה של הפועל ירושלים במחצית שנות ה- 90 במאה הקודמת. המשך המאבק עם ערוץ 5 בכבלים על רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ ובעולם . חוסנה והצטיינותה של מכבי ת"א בגלל שיתוף הפעולה המוצלח ויוצא הדופן עם "עֵלִית'" הוליד בעקבותיו את ברית השידור הארוכה בין הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 של מדינת ישראל לבין מכבי ת"א . ברית חסרת תקדים בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה. אין לזה אָח ורֵע לא רק בארץ אלא גם בעולם . יסודות ברית השידור הזאת יצוקים על פני שני רבדים . הצטיינותה של מכבי ת"א לאורך שנים כה ארוכות ויכולתו של השידור הציבורי לחשוף את ההצלחה הזאת תמורת ממון סביר. מ- 1980 ועד 2002 דחפתי כמנהל ומנהיג שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית חמישה מנכ"לים, יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, אריה מקל מוטי קירשנבאום, ושוב אורי פורת, לכְרוֹת ברית שידור עם אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה. הם ניצבו לצִדי ומאחוריי בשעה שחתמנו על חוזי השידורים היקרים עם מועדון הכדורסל רָב המוניטין בעל הפוטנציאל התמידי לזכות בגביע אירופה. הטלוויזיה הישראלית איננה מוסד שידור שִוויוני ולא יכולה להיות כזאת גם אם היא מכוּנה "השידור הציבורי". כמו כל רשת טלוויזיה באשר היא , גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להיבנות מעוגני שידור אם ברצונה לשרוד באקלים התחרותי המתפתח במדינת ישראל. מותגים טלוויזיוניים עולים כסף אך שווים זהב ורייטינג. השידור הציבורי איננו משוחרר מעוּלם.

השידור הציבורי בנה את מכבי ת"א, אך באותה מידה ניתן לומר כי מכבי ת"א בנתה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שאלו אותי פעמים רבות בעבר את השאלה הזאת, "מי עשה את מי , הטלוויזיה הציבורית את מכבי ת"א , או מכבי ת"א אותנו ?". השאלה אינה חשובה. חשוב המענה. מכבי ת"א היא אובייקט שידור בו מוצר הרייטינג הוא תוצר משולב של המְשָדֵר והמְשוּדָר . לכן היה מוטל על השידור הציבורי להניח את ידו עליו. בהתאם לכך הייתה תשובתי : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות". רבים התריסו כנגדי והאשימו אותי במשך שנים רבות, "כי אני אוהד את מכבי ת"א, ומְשָדֵר אותה משיקולים אישיים", והוסיפו, "אין זה מתפקידו של הערוץ הציבורי לשָדֵר כל כך הרבה שנים קבוצת ספורט פרטית אחת". הנה תשובתי מפני שאני אוהד את השידור הציבורי בחרתי במכבי ת"א כאובייקט שידור . חלק מיעדֵיי השידור הציבורי הוא לא רק להחליט מה טוב לציבור, אלא לשָדֵר לציבור גם את מה שהוא רוצה לראות. אינני זוכר אֵי מִי מהמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, שראה בהסכם השידורים עם מכבי ת"א פגם מוסרי כלשהו. איש מהם לא מנע ממני מעולם לחתום על החוזים הנכספים . כפי שאני ניצבתי לצִדם ומאחוריהם, כך ובאותה מידה הם תמכו בי והעניקו לי גיבוי לאורך כל הדרך . בקיץ 1997 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנוכי על עוד חוזה שידורים עם מועדון מכבי ת"א . טקס השקת החוזה נערך בבוקרו של יום שישי אחד בחודש יולי במלון "הילטון" בתל אביב. עו"ד שמעון מזרחי ודייויד פדרמן בירכו על המוגמר מצד מכבי ת"א ומוטי קירשנבאום ואנוכי נשאנו דברים בזכות החוזה החתום מצד רשות השידור. מוטי קירשנבאום אמר שם באותה פגישה כמה מילים בלתי נשכחות בשפתו השנונה : "שמעון מזרחי, שמלוק מחרובסקי, ודייויד פדרמן אני רוצה לומר לכם בשמה של רשות השידור שאנחנו מאוד נהנים לשלם לכם. אנחנו רוצים להודות לכם על השנים שעברו ומאחלים לכם הצלחה לקראת העונה המתקרבת".

מכבי ת"א לא הייתה תמיד אובייקט שידור מושלם אך הייתה תמיד מוצר טלוויזיוני אָהוּב ואָהוּד. מידי פעם קרו לה פנצ'רים. ב- 1993 הפסידה מכבי ת"א את האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. ב- 1995 הודחה מגביע המדינה ע"י קבוצת הפועל בני הרצליה שנוהלה ע"י המאמן המוכשר אפי בירנבוים. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נערך בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 23 במרס 1995 נערך בין בני הרצליה לקבוצת הפועל חולון שאומנה ע"י רלף קליין ומומנה בידי נחום מנבר. בשורותיה שיחקו אז עַדִי גורדון, דורון שפע, קוֹרֶן אמישה, ותומר שטיינהאואר. בני הרצליה ניצחה 88 : 77 וזכתה בגביע המדינה. בשנים 1996 ו- 1997 הוכתה מכבי ת"א פעמיים ברציפות ע"י הפועל ירושלים במשחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו, אך זוהרה לא הועם. מכבי ת"א לא הייתה מושלמת אך שימשה אובייקט שידור משגשג. אינני מצטער לרגע על כך שבמהלך שמונה עונות שידורים שבין 1994 ל- 2001, שילמה רשות השידור בראשותם של מוטי קירשנבאום ואורי פורת למכבי ת"א סכום של עשרות מיליוני דולרים. חלק גדול ממנו עבור זכויות השידורים, ועוד כמה מיליונים של דולרים שהפיקה קבוצת מכבי תל אביב משקופיות החסות בשנים שהעמדנו לרשותה בתקופה האמורה לעיל. תועלת השידור הייתה כאמור הדדית.

אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה באתונה – יוון בקיץ 1995 הוכיחה לי שוב שמוטי קירשנבאום הוא מנכ"ל רשות שידור מזַן אחר. ביום שישי – 17 במרס נודע לי מ- EBU  כי הוועדה המארגנת היוונית שיבצה את משחקי נבחרת ישראל בשלב הראשון של המשחקים לשעות הבוקר המאוחרות או בשעות אחר הצהרים המוקדמות. לא רק שעות צפייה רעות בטלוויזיה, גם זמן השידור איננו שלנו אלא שייך לטלוויזיה החינוכית.

שוחחתי על כך עוד באותו ערב עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום וסיפרתי לו שהודעתי לקולגות שלי ב- ERT הטלוויזיה היוונית הממלכתית המשמשת כ- Host broadcaster של האירוע בצורה חד משמעית, שאם זמני המשחקים של נבחרת לא יוזזו לפחות בחלקם לכיוון ה- Prime Time, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תפרוש מהשידורים וגם מהחוזה עם ה- FIBA , כאחת מחמש הרשתות ב- EBU החתומות עליו . חמישה מתוך ששת המשחקים בשלב המוקדם של נבחרת ישראל משוחקים בכלל על זמני השידור של הטלוויזיה החינוכית. מוטי קירשנבאום שמח. "יואש אלרואי , עשית מעשה נבון", אמר, והוסיף כשהוא רוֹטֵן, "איזה מין דבר זה, אנחנו בין הרשתות הבודדות באיגוד המממנות את החוזה והם ברוב חוצפתם משבצים אותנו בזמנים שהם בכלל None TV Viewing". המנכ"ל לא המתין והתיישב לכתוב מייד מכתב מחאה למזכ"ל ה- EBU מר זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ'. זה היה ביום ראשון – 19 במרס 1995. הנה הטקסט המדויק והישיר שלו, ללא כחל ושרק  [4].

טקסט מסמך : 19 במארס 1995. זהו המסמך המקורי שכתב מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום למזכ"ל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ז'אן ברנארד מונץ' בעניין שיבוץ לוקה של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה ב- 1995 ביוון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אי אפשר היה שלא להעריך את מנכ"ל רשות השידור מוטי קישנבאום. הוא היה לא רק איש מקצוע אלא כמעין "ראש משפחה" שאיכפת לוֹ מרשות השידור הציבורית עליה הופקד שנתיים ימים קודם לכן. ה- EBU באמת התערב אצל ה- FIBA ושעות המשחקים שונו לטובתנו , אך כרגיל כגודל ההשקעה כך גודל האכזבה. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן צביקה שרף לא הצליחה במשחקים. באפריל 1994, התקיימו משחקי ה- Final Four בפעם השנייה בהיסטוריה בהיכל הספורט ביד אליהו. משחקי מכבי ת"א  באירופה שלא התחרתה בגביע אירופה לקבוצות אלופות באותה עונה (האלופה הייתה הפועל גליל עליון), שודרו בערוץ 2 ע"י השַדָּר רָפִי גִינַת והפרשן רָלְף קְלָיִין. מכבי ת"א נכשלה באותה עונה באירופה וגם על מִרקע הטלוויזיה מכל היבט לרבות בחירת שַדָּר המשחקים . רפי גינת לא היה שַדָּר ספורט. הוא היה כרוז כדורסל . ערוץ 2  הצעיר מלא האמביציות בראשותם של דן שילון ויוחנן צנגן המנכ"לים המשותפים של קבוצת "רשת", אָלֶכְּס גִלְעָדִי מנכ"ל "קשת", ועוּזִי פֶּלֶד מנכ"ל "טלעד", טרם סיכנו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה. זכויות השידורים של ה- Final Four בגביע אירופה לאלופות שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו באפריל 1994, היו שלנו מכוח החוזה הארוך טווח בין ה- FIBA ל- EBU. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה כ- Host broadcaster של האירוע אך לרוע מזלנו מכבי ת"א לא הייתה שם. מלאכת הארגון של מפעל ה- Final Four היוקרתי בהיכל הספורט ביד אליהו הוטלה על מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי אחד מפיגורות הספורט הרציניות ביותר שקמו אי פעם במדינת ישראל . הטלוויזיה הישראלית שימשה כ- Host broadcaster  בינלאומי של האירוע. היה עלינו לספק את סיגנאל השידור ה- Multilateral של ארבעת המשחקים , ושידורים Unilateral  נוספים לכל רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU החפצות והמתעניינות בשידורי ה- Final Four. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן הטילו עלי לעמוד בראש מבצע השידור הבינלאומי ולנהל אותו. בפעם הראשונה נדרשנו לסדר גודל כזה של הפקת שידור רבת משתתפים , ולמיסוד ובניית עשרים וחמש עמדות שידור בהיכל הספורט ביד אליהו עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו של ה- EBU . זאת הייתה משימת הפקה מורכבת ומסובכת ורבת אחריות שמעולם לא התנסינו בה . מה חבל היה שמכבי ת"א נעדרה מהמעמד המכובד של ה- Final Four ומהמשחקים האלוּ, דווקא בשעה שהם נערכים בישראל ואנחנו משמשים בעלי הבית של הפקת השידורים . העוזרים הטכניים הישירים שלי היו מיכה לוירר וסעדיה קאראוואני בתחום ה- Sound והתקשורת ומנחם וולף ואלי קרייתי בתחום ה- Video. מפקח ניידת השידור הבינלאומית היה שמואל פוקס . את מלאכת ההפקה הענקית הפקדתי בידיו של ששי אפרתי (מחליפו של אמנון ברקאי שעבר לחטיבת החדשות). שַשִי אפרתי בן ה- 36 נכנס זה מכבר בהצלחה גדולה לנעליו הגדולות. יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות כפי שיכולתי לסמוך בימים ההם על קודמו אמנון ברקאי. ששי אפרתי חונן בתכונה חשובה של מפיק טלוויזיה. יכולת תכנון, יושרה מוחלטת, ודבקות ללא תנאי במשימה. למשחקי ה- Final Four  בתל אביב של 1994, העפילו שתי קבוצות ספרדיות באדאלונה וברצלונה, ושתי קבוצות יווניות אולימפיאקוס  ופאנאתנאייקוס . אף על פי כן עוררו המשחקים עניין רב גם בין חובבי הספורט בישראל. היכל הספורט של יד אליהו היה מוצף באוהדי כדורסל ספרדיים, יווניים וגם ישראליים.

חלפו עשרים ושתיים שנה מאז אירח היכל הספורט ביד אליהו בפעם האחרונה את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. זה היה ביום חמישי – 23 במרס 1972 בו התמודדו בתל אביב אלופת איטליה קבוצת אִינִיס וַוארֶזֶה האיטלקית והקבוצה הקרואטית יוּגוֹפְּלַסְטִיקָה סְפְּלִיט אלופת יוגוסלביה (70 : 69 ל- ווארזה). ערב קודם לכן ערכו דן שילון ואלכס גלעדי סיור קדם הפקה בהיכל . יאיר שטרן ואנוכי הצטרפנו לבוסים שלנו . כל כך אהבנו את הטלוויזיה עד שהבאנו עמנו את הילדים שלנו לסיור קדם הפקה ולימוד מוקדם של החומר במקום. זאת הייתה הפעם הראשונה שהטלוויזיה הישראלית העבירה בשידור ישיר אירוע ספורט יוקרתי לכל אירופה  ולפחות שמונה רשתות טלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי החשוב והעשיר בעולם ה- EBU (ראשי תיבות של European Btoadcastung Union) הורידו את סיגנל השידור אליהן. השידור לאירופה הצריך הכנות טכנולוגיות מיוחדות שאפיינו את ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית לפני 40 שנים.

טקסט תמונה : יום רביעי – 22  במרס  1972. היכל הספורט יד אליהו. יממה לפני משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין אלופת איטליה איניס ווארזה לבין אלופת יוגוסלביה קבוצת יוגופלסטיקה ספליט. יאיר שטרן בן 30 (מימין) ואנכי בן 34 מבקרים עם ילדינו בהיכל הספורט ביד אליהו ערב משחק הגמר ההיסטורי על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית לבין יוגופלסטיקה ספליט היוגוסלבית . ההיכל המיתולוגי מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי ילדינו עומדים מימין לשמאל : שי שטרן (בן 6), רועי אלרואי (בן 6 וחצי), גור אלרואי (בן 4). ( ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אִינִיס וַוארֶזֶה ניצחה 70 : 69 לאחר משחק מרתק . קבוצת מכבי ת"א נותרה בימים ההם הרחק מאחור אך לא הטלוויזיה . דן שילון שהיה אז אחד מכוכבי הטלוויזיה הישראלית שידֵר ישיר את המשחק . לא היו לו מתחרים ליד המיקרופון והמסך בעת ההיא . דן שילון שִידֵר ללא פרשן כמובן . הוא נחשב אז לאלוהים ואלוהים לא צריך פרשנים לידו . בהיותי מתמטיקאי נבחרתי ע"י אלכס גלעדי לשמֵש עוֹזֵר שַדָּר ועושה החישובים הסטטיסטיים של דן שילון באמצעות פּתקאות נייר שהעברתי אליו ללא הרף בתוך השידור הישיר. השימוש הזה בי בעמדת השידור ביד אליהו נראה לאלכס גלעדי כדרך הטובה ביותר לסייע לבּוס שלו. מי חשב אז על פרשנים ולמי היו מחשבים . אלכס גלעדי ניגש אלי לפני תחילת השידור ואמר לי : "יוֹאָשִיש בהצלחה, תראה לאן הבאתי אותך", והתכוון לשדות התלתן והאספסת של קיבוץ אפיקים ולזירת פרקט הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הוא הציב אותי כבר אז מטעמו בפִסגת ההפקות והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב, בית המקדש של הכדורסל הישראלי וגם של מועדון הפאר של מכבי ת"א. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של גרשון פורמן מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית ליוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה והמאוחדת בימים ההם . אני משמש סטטיסטיקאי ו- "מחשב אלקטרוני" של דן שילון באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא ידע אבל בלילה שקדם למשחק לא הצלחתי להירדם בשל האחריות הגדולה שהטיל עלי. בתפקיד עוזר שַדָּר של דן שילון הייתי צריך לחשֵב במהירות רבה את המהלכים המתמטים ואת חישובי הכמויות והאחוזים של הקליעות וההחטאות מהשדה ובעונשין של כל שחקן בשתי הקבוצות, קליטת הכדורים החוזרים בהגנה ובהתקפה, מסירות שהופכות לסלים (Assists), איבודי כדור, וחטיפות. את התרגילים המתמטיים האלה היה צריך להעלות על הכתב ולהעבירם מייד לידי השַדָּר. זה היה בטרם עידן המחשב והאינטרנט . עכשיו לקראת שידורי ה- Final Four של 1994 ההיערכות שלנו הייתה שונה ובהיקף גדול הרבה יותר ללא השוואה עם העבר של דן שילון. ראשית בניתי "פתיחה וויזואלית – מוסיקלית" בינלאומית מיוחדת באורך של 40 : 1 דקה שהייתה אמורה להיות משודרת לכל אירופה בעת המשחקים בעזרתם של הצלם דני ברנע והגרפיקאית הצמודה של מחלקת הספורט וֶורוֹנִיקַה רָבּוטְנִיקוֹף עולה חדשה מארגנטינה . תמונות הפתיחה המיוחדת כללו "שוטים אוויריים" של מראות העיר תל אביב וחוף ימה ממבט של הליקופטר , גרפיקה חדשנית וקטעים נבחרים ממשחקיהן של ארבעת הקבוצות שהעפילו ל- Final Four . ערכתי לתוך הפתיחה הגרפית המיוחדת הזאת גם תמונות היסטוריות מתהילתה של מכבי ת"א ששתי זכיותיה בגביעי אירופה ב- 1977 בבלגראד – יוגוסלביה, ובשנת  1981 בסטרסבורג שבצרפת , וכמובן את הכרזתו המונומנטאלית של טַל בְּרוֹדִי לאלכס גלעדי ב- 17 בפברואר 1977 לאחר הניצחון של מכבי ת"א בווירטון – בלגיה על הקבוצה הסווייטית  צסק"א , הצרובה לנצח בזיכרון האומה , "אנחנו על המפה לא רק בספורט, אלא בהכּל". התמונות ההיסטוריות והסלוגן האימורטאלי של טַל בְּרוֹדִי (לווה בתרגום לאנגלית) שודרו שוּב ושוּב לכל צופי הטלוויזיה באירופה.

הפתיחה הגראפית הזאת שימשה כותרת ראשית לשידורי הכדורסל ה- Multilateral שהופצו בכל רחבי אירופה . בדומה לזאת המקשטת את העמוד הראשון של עיתון. היא שודרה פעמים רבות לפני המשחקים כ-Promo  ובאמצעותה שיווקנו לחו"ל ול – EBU את כוונת השידורים שלנו ואת מראות העיר הכי בינלאומית בישראל הלא היא תל אביב. לצופים בארץ היה עם מה ועם מי להזדהות. אלמנט חשוב מאין כמוהו להשגת הרייטינג . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הפיקה בהצלחה את סיגנל השידור הבינלאומי בארץ וחו"ל. למרות הראשוניות וחוסר הניסיון בהענקת שירותי שידור Multilateral של אירוע ספורט בינלאומי לגורמי שידור רבים כל כך באירופה הייתי בטוח מאוד בעצמי . פעלתי בסביבה מקצועית ומקצוענית . מולי ניצבו יו"ר הוועדה המארגנת עו"ד שמעון מזרחי ועוזרו אמי אשל. אנשי אִרגון למופת . מאחורי עמדו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ולצדדי פעלו מפקחי ה- Video אלי קרייתי ושמואל פוקס , ומומחי התקשורת וה- Sound מיכה לוירר וסעדיה קאראוואני . מפיק שידורי ה- Final Four מטעמי היה ששי אפרתי . כולם אנשי טלוויזיה ברמה גבוהה ובעלי ניסיון רב בתחומם . מחלקת הספורט פעלה כ- Host broadcaster של שידורי ה- Final Four עבור ה- EBU . היינו צריכים להקים כ- 25 עמדות שידור טלוויזיה ורדיו בהיכל הספורט יד אליהו עבור הקולגות האירופיות שלנו . מבצע הנדסי לא פשוט וגם יקר מן ההיבט הכספי עבורנו בימים ההם . מכיוון שרשות השידור הייתה אז ענייה ומצוידת באופן מוגבל בטכנולוגיה טלוויזיונית , נדרשנו לשלוח את מנהל מחלקת הקול בטלוויזיה מר מיכה לויירר לגרמניה כדי לשכור ציוד טלוויזיה ותקשורת מיוחד הרשתות הציבוריות ARD  ו- ZDF (חברות כמונו באיגוד) לצורך בניית והרכבת עמדות השידור . ה- Final Four הוא התכנסות תחרותית מידי שנה של ארבעת הגדולות בכדורסל האירופי והפעם בישראל הפך זה מכבר לאירוע תקשורתי מן המעלה הראשונה . מיסדנו כ- 25 עמדות שידור בהיכל הספורט יד אליהו לאותן רשתות הטלוויזיה והרדיו ב- EBU שחפצו ליטול חלק בשידורים ה- Multilateral , ובראשן עבור רשתות הטלוויזיה של יוון וספרד . היה לי העונג והכבוד לעמוד בראש מבצע השידורים הבינלאומי ולצעוד שלוב זרוע עם יו"ר הוועדה המארגנת . שררה בינינו הבנה ותיאום מוחלט למרות שהיכל הספורט ביד אליהו הוא קטן מידי להכיל כל כך הרבה אנשי תקשורת מהעיתונות הכתובה ושתי המדיות האלקטרונית טלוויזיה ורדיו .

בימי שלישי – 19 באפריל 1994 וחמישי – 21 באפריל 1994 ערכתי תדריך מפורט לכל שדרי הטלוויזיה והרדיו בו הסברתי לכולם את פילוסופיית הכיסוי והשידור שלנו , מִפְרָט עבודת הגרפיקה והסטטיסטיקה , זיהוי השחקנים , ה- Super Imposing של ה- Count Down של שעון המשחק המרכזי ושעון ה- 30 שניות , תכנון ותכנות הכנסת ההילוכים החוזרים (Replays) והסבר הנוגע לנקודות הכניסה , מִשְכַם , ונקודות היציאה שלהם . אני באופן אישי חסיד נלהב של היגיון אדיטוריאלי שדוגל בהרצה ושימוש בהילוכים חוזרים ואיטיים מאוד ורבים ככל האפשר SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) , אך הדבר מחייב ערנות רבה ביותר של כל צוות השידור בניידת ובראש וראשונה של בימאי השידור . צריך להבין שבכל שימוש והכנסת Replay באשר הוא לאוויר מתחולל תמיד משהו אחר בזירה . שידור ההילוך החוזר צריך להיעשות בחוכמה רבה ובעיתוי נכון . שידור ה- Replay לצופים בבית צריך להיות תמיד חשוב יותר מאותו האירוע שה- Replay  משודר על חשבונו . במשך שני ימי השידורים הישירים לא הייתה לנו כ- Host broadcaster אפילו טעות טלוויזיה אחת . הביצוע הטלוויזיוני היה מדויק, מקצועי, ונעשה ברמה גבוהה בכל הקריטריונים שלו. הצל"ש ששלחה לנו גב' הָיְידִי גְרוֹמָן מקבוצת ISL Marketing  המייצגת את ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) מדבר בעד עצמו . חודש ימים לפני מבצע שידורי ה- Final Four בתל אביב חזרתי מפגישת עבודה של קבוצת הספורט של ה- EBU בג'נבה (מארס 1994) , ובידי המסמך הרשמי של איגוד השידור האירופי , המאפשר לנו לראשונה כ- Host broadcaster בינלאומי לגבות תשלום עבור הענקת שירותי שידור ומיסוד 25 עמדות שידור עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו של  ה- EBU . בשורה טובה וחשובה שהקלה על המאמץ הכספי שלנו . נפנפתי בשמחה במִסְמַך המלבב לנגד עיניהם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן .

טקסט תמונה :  1990. ג'נבה – שווייץ. EBU Sports Group Meeting. אני נוטל חלק פעיל בפגישות העבודה של קבוצת הספורט של ה- EBU  שהתקיימו באורח קבע פעמיים בשנה . במארס – בג'נבה , ובספטמבר – באחת מערי אירופה על פי תור שנקבע מראש . יושבת מאחורי משלחת השידור של הטלוויזיה ההולנדית – NOS. יושב מצד ימין לבוש חולצה לבנה מעונב ומרכיב משקפיים – ניקולאס טאקאץ' מרשת הטלוויזיה הבלגית RTBF. שני מימין בחליפה אפורה זהו ניקוס קאצארוס מהטלוויזיה היוונית ERT. בפגישות העבודה האלה למדתי טוב יותר כיצד לנהל את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית מן ההיבט הבינלאומי שלהם. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום ואורי פורת הבינו טוב יותר מכל מנכ"ל רשות שידור אחר את החשיבות המקצועית של השתתפותי בפגישות העבודה האלה. אי אפשר ללמוד את מהלכי התעשייה הטלוויזיונית הבינלאומית המורכבת, המסובכת, והיקרה בהתכתבות. המסמך המצ"ב חשוב להבנת התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית ומסביר היטב את חשיבות שיתוף הפעולה והסולידריות בתוך מִגזר השידור הציבורי המסונף ל- EBU. לכולם היה ברור שאין להטיל עוד מאמץ כספי בלבדי על ה- Host broadcaster הטלוויזיוני המארח אירוע ספורט בינלאומי גדול במדינתו. אני מוצא צורך להציג את המסמך בפני הקורא.

טקסט מסמך :  23 במארס 1994. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) שהוציא לאור ה- EBU  ואחד החשובים בתולדותיו . המסמך מסביר את רעיון הסיוע הכספי של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU ל- Host broadcaster  המקומי  שחלות עליו הוצאות שידור רבות. רעיון התמיכה בתשלום עבור שימוש בעמדות שידור של הטלוויזיה והרדיו, וקריטריונים של התשלומים על פי משך השימוש, היה הגיוני וצודק. (המסמך, באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 במארס 1994. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) שהוציא לאור ה- EBU . המסמך מסביר את רעיון התמיכה בתשלום עבור שימוש בעמדות שידור של הטלוויזיה והרדיו, וסדר הגודל של התשלומים על פי משך השימוש. (המסמך, באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתחרות ה- "Final four" האירופי של 1994 היינו רשאים לגבות מכל רשת טלוויזיה 1600 פרנקים שווייצריים עבור שימוש דו יומי בעמדת השידור. הקלה רבה לרשות השידור הענייה. אני זוכר היטב שפניו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום קרנו משהעברתי את המסמך לעיונו. שידורי מפעל הכדורסל של ה- "Final Four" בהיכל הספורט יד אליהו נערכו במתכונת המוכרת. ביום שלישי – 19 באפריל 1994 התקיימו שני משחקי חצי הגמר, ויומיים אח"כ ביום חמישי – 21 באפריל 1994 נערכו המשחק על המקום השלישי ומייד אחריו משחק הגמר. צוות השידור שלי כלל אז את השַדָּרִים אורי לוי ואורן רוזנשטיין . צְבִיקָה שֶרְף שימש כפרשן שלנו. הכיסוי הטלוויזיוני שהפיקה הטלוויזיה הישראלית ביומיים האלה של משחקי ה- Final Four נעשה בסטנדרט בינלאומי, אולי הטוב ביותר שנראה באירופה בשנים האחרונות. היה לי ניסיון רב בהפקת צילומי ספורט וכיסוי אירועים גדולים בטלוויזיה באמצעות מצלמות רבות . החידוש החשוב בהשוואה לעבר היה בהפיכת מרבית המצלמות בניידת השידור ל- Isolated Cameras, כאלה המחוברות כל אחת בנפרד ל- VTR משלה , ועל כן הֵן מוכשרות להקליט את הסיגנל של עצמן מבלי להפריע האחת לרעותה. זהו יתרון טכנולוגי חשוב שמניב כמות גדולה של כנסת הילוכים חוזרים איטיים מזוויות צילום שונות. כשזה נעשה בהתאמה בנקודות הזמן הנכונות ובאורך הדרוש הופך הכיסוי הוויזואלי לעשיר הרבה יותר. המורכבות הטכנולוגית הזאת שהעשירה את תמונת ה- Video התאפשרה לאחר שהמנכ"ל מוטי קירשנבאום נתן לי את רשותו לשכור בפעם הראשונה בהיסטוריה של כיסוי אירועי ספורט בארץ מערכת ממוחשבת להילוכים חוזרים (Hard Disc) ולהציבה בניידת השידור שלנו (חנתה תמיד ליד שער מס' 6 בהיכל הספורט ביד אליהו) . זהו אלמנט טכנולוגי שלא עמד לרשותי עד אז מעולם. כל עיתונאות טלוויזיונית באשר היא , לבטח זאת המועברת בשידור ישיר לצופים בבתיהם, איננה שווה דבר ללא טכנולוגיה מודרנית ומיידית , כמותית ואיכותית. הקבוצה הספרדית חובנטוד בּאדאלונה ניצחה במשחק הגמר את אולימפיאקוס היוונית 59 : 57. זה כמובן לא שינה עבורי דבר . חשוב היה שמחלקת הספורט העניקה לצופי הטלוויזיה בספרד ויוון איכות שידור מרהיבה. הייתי שבע רצון מאוד מצִוותי ההפקה, הצילום והשידור שעמדו לרשותי. רמת הכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה מייד להֵדים גדולים ושבחים רבים בכל רחבי אירופה ובשלושת המוקדים החשובים של תעשיות הטלוויזיה והספורט . בהנהלת ה- EBU  בג'נבה, ב- FIBA במינכן ובחברת ISL – marketing  המשווקת התקשורתית של ה- FIBA.

טקסט תמונה : אפריל 1994. זהו אמנון אוסמן בימאי השידורים הישירים של משחקי ה- Final 4 האירופי בכדורסל שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו . (באדיבות אמנון אוסמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 3 במאי 1994 השיגני מכתב הערכה – צל"ש של חברת  ISL marketing הדן בהפקת שידורי הטלוויזיה של תחרויות ה- "Final four" בתל אביב. הנה תוכנו שהיה מיועד לי ולמפיק המצוין שלי ששי אפרתי [5].

טקסט מסמך :  4 במאי 1994 . זהו מסמך השבח המקורי ששלחה לנו היידי גרומן (Heidi Gromann)  מקבוצת ISL Marketing  בתום הפקת שידורי ה- Final Four בכדורסל ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

                                                                                                                     according to my colleagues yours was the best final four in our basketball history

 כתבה לנו הבוסית של ISL .איזה עוד יחידת שידור בטלוויזיה הישראלית כמו מחלקת הספורט צברה מכתבי הערכה והוקרה כה רבים…? (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבאתי את תוכנו של הצל"ש של גב' הָיְידִי גְרוֹמָן לידיעתם של עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השותפים להצלחה הגדולה, ופִקססתי אותו גם למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אדריכלי השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום קפץ מייד על המציאה , וביקש ממני ומדוברו צְבִי לִידַר לפרסם את דבר הצל"ש בעיתונות הכתובה. הוא מאוד אהב את מכתבה של גב' הָיְידִי גְרוֹמָן אז, אך התייחס בשִוויון נפש למכתב ההערכה ששלח סגן שר החינוך והתרבות ח"כ מיכה גולדמן [6]. מכתבי הערכה של פוליטיקאים לא הזיזו לו ולא לי.

טקסט מסמך : 3 במאי 1994. מכתב הצל"ש ששלח סגן שרת החינוך ח"כ מיכה גולדמן למנכ"ל רשות השידור בתום מבצע שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פלוס עותקים למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ולי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכיסוי האיכותי של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל באפריל 1994 בהיכל הספורט ביד אליהו ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הוא זה שהאיץ ופתח את הדלת לחתימה מחודשת שלנו על הסכם זכויות שידורי הכדורסל הבינלאומי והעולמי עם ה- FIBA לשלוש השנים הבאות של, 1998- 1995. למרות אובדן הפופולריות שלו באירופה, נחשב ענף הכדורסל לשני בחשיבותו בישראל אחרי הכדורגל. מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן אישרו לי להצטרף לחוזה החדש FIBA / EBU. שניהם ידעו שיש להם על מי לסמוך.

טקסט תמונה : אפריל 1994. היכל הספורט ביד אליהו. דינו מנגין גובהו 2.05 מ' (במרכז) שחקנה האגדי של קבוצת הכדורסל האיטלקית רבת המוניטין מובילג'ירג'י ווארזה ונבחרת איטליה בחברת שני מעריצים שלו. מימין, מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, ומשמאל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציברוית יאיר שטרן. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו בקיץ 1998 עמד לפוּג חוזה הכדורסל הישן עם ה- EBU בתוך חודשים ספורים. מוטי קירשנבאום כבר לא היה עִמי עוֹד. אורי פורת החליף אותו. בחודש נובמבר 1998 הגיעה הצעת המכרז החדש של זכויות השידורים של הכדורסל הבינלאומי עליו חולשת ה- FIBA לרשות השידור ולערוץ הספורט. שולח המכרז והמפקח עליו היה מתווך זכויות השידורים מר זֶ'רוֹם וָואלְקֶה מחברת SPORT + חברת בת של רשת הטלוויזיה הצרפתית  CANAL +. המכרז החדש הציע חוזה ארוך טווח לחמש שנים 2004 – 1999, וכלל הרבה מאוד אירועי כדורסל אירופיים ועולמיים לגברים ונשים. אותי עניינו ראשית דבר משחקי ה- Final Four (הנערכים מידי שנה בעיר אחרת באירופה) בשל הסיכויים הטובים של מכבי ת"א להעפיל אליהם. מכבי ת"א אומנם נעדרה ממשחקי הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות כבר שבע שנים רצופות מאז 1991 , אך היה ברור לאורי פורת ולי שחוזה ה- Final Four שהוא חוזה נפרד, אמור להיות על פי תפישתנו המשך ישיר להסכם שהיה לנו עם מכבי ת"א במשחקי העונה הרגילה. כמו כן כללה הצעת המכרז של חברת SPORT + הצרפתית את משחקי אליפות אירופה לגברים המתקיימת אחת לשנתיים. חשיבות שידורי אליפות אירופה נבע מהשתתפותה הקבועה של נבחרת ישראל במפעל הזה. יכולנו לשָדֵר גם את אליפות העולם המשוחקת אחת לארבע שנים ונחשבת לאירוע עַל בכדורסל הבינלאומי. אירוע בחיר ובכיר גם ללא השתתפות נבחרת ישראל. הפעם האחרונה שנבחרת הכדורסל של ישראל הצליחה להעפיל לאליפות העולם, הייתה זאת שהתקיימה בספרד ב-1986. את הנבחרת אימן אז צביקה שרף.

נפגשתי עם סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי כדי להכין את הנתונים הכספיים למנכ"ל החדש – ישן אורי פורת. לדאבון לב הוא היה עכשיו הססן ו- איטי, ולא הזכיר במאום את עברו המפואר כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984. הססנותו "הטבעית" של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים כשומר הקופה הציבורית וחוסר תעוזתו שהצטרפו לזו של המנכ"ל אורי פורת הפכה את ההשתתפות שלנו במכרז החשוב לפתטית. שניהם הסכימו להוסיף כ- 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר בלבד לסכום החוזה הישן מתקופתו של המנכ"ל הקודם מוטי קירשנבאום. תוספת מגוחכת. לא הצלחתי לשכנע את אורי פורת. אוזנו הייתה כרויה שלא בצֶדֶק לעבר סמנכ"ל הכספים שלו. הסברתי לשניהם כלהלן : "אם מכבי ת"א תעפיל ל- Final Four ואנחנו כגוף שמשדר את משחקי מכבי ת"א בעונה הרגילה לא נוכל לשָדֵר את משחקי הגמר, ובזכויות השידורים האלה יזכה גוף שידור אחר בישראל, יחל כאן מסע שֵדים וביקורת ציבורית מוצדקת שלא נוכל לעמוד בפניה".

איזו איוולת מקצועית היא לקנות את זכויות שידורי המשחקים המוקדמים של מכבי ת"א מבלי להבטיח לעצמך את יכולת השידור של משחקי הגמר עצמם. היעלה על הדעת שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC  תקנה את זיכיון ה- NBA  רק למשחקים המוקדמים ותפקיר את זירת משחקי הגמר לרשתות המתחרות שלה מ- ABC אוֹ CBS. יכול להיות שמִן ההיבֵּט הסטטיסטי בו מכבי ת"א לא ביקרה ב- Final Four כבר שנים רבות מאז הפעם האחרונה שלה ב- 1991 , צָדָק אורי פורת בחישוביו. יתכן והֵניח שגם בעונה הקרובה ואולי גם בעונות הבאות לא תצליח מכבי ת"א להעפיל ל- Final Four, ולכן אין צורך להתחרות עם ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר כדי לחתום על החוזה היקר. על פי שיקול דעתו, גם הסכם בדבר שידורם הישיר של כעשרים משחקי מכבי ת"א לאורכה של העונה הרגילה (בערבי יום חמישי בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית) , היה הֵישג נכבד לכשעצמו לרשת הענייה שהוא המנכ"ל שלה . זה היה הימור מסוכן שאורי פורת נטל על עצמו שהצליח באותה שנה של 1999. מכבי ת"א שוּב לא הצליחה להעפיל ל- Final Four בעונת המשחקים של 1999 / 1998. ה- Final Four שודר ע"י ערוץ 5 בכבלים.

נדמה היה לי שבשל חתירתי המתמדת לעסקה כספית כוללת עם מכבי ת"א ו- FIBA, ראה בי המנכ"ל מעין טרובדור – הרפתקן לא זהיר של שידורי ספורט. ביקשתי מזֶ'רוֹם וָואלְקֶה שיעניק לי אורכה כדי להתארגן מחדש. הוא ידע עד כמה מסורבלת דרך התנהלותו של השידור הציבורי , לא רק בישראל, והסכים להמתין לי עוד פרק זמן קצר. ההמתנה לא הועילה. ניצבתי בודד במערכה הפיננסית הזאת . שום דבר לא הסתייע בידי. ערוץ הספורט הסכים לשלם לחוזה החדש בן החמש שנים כמיליון וחצי דולר. סכום סביר לחלוטין, רק פי שניים וחצי יותר מהסכום שאנחנו נקבנו בפני זֶ'רוֹם וָואלְקֶה. לא הייתה כאן אפילו תחרות. הגמון הכספים הראשי של רשות השידור פעל כחובבן פעיל באגודת החובבנים. הוא הציע תמורת חוזה בן חמש שנים סכום דוֹמֶה ששילמנו בעבור חוזה לשלוש שנים. זה היה לחלוטין לא ריאלי. טוב היה לוּלֵא התייצבו כלל למערכה הזאת מדולדלי תחמושת בצבע ירוק. אם אין לך כסף להשתתף בתחרות, וותר, ואל תתייצב כלל על קו הזינוק. אין שום טעם והגיון להיות מובס ברבים ולהציג את קלונך בפרהסיה . זה היה עוד כישלון במערכת כישלונות מתמשכת. ב- 1992 איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באשמתו של מנהלה יוסף בר-אל את המונופול שהיה לה על שידורי הליגה הלאומית בכדורסל לטובת ערוץ הספורט בכבלים. עכשיו שבה והפסידה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את זכויות השידורים של הכדורסל הבינלאומי והעולמי שוב לערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) לראשונה מזה שלושים שנה. אובדן הקשר עם FIBA בחו"ל ואיגוד הכדורסל בארץ בתחום שידור כל כך פופולרי וחשוב (כמו ענף הכדורסל), הפך את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שלא באשמתה להרבה פחות רלוואנטית לציבור משלם האגרה. לא רק שהטלוויזיה הישראלית איבדה את העליונות שלה , אלא נמנע מאתנו עכשיו לשָדֵר את שלושת האירועים החשובים ביותר של הכדורסל האירופי והעולמי בהשתתפות נבחרת ישראל ומכבי ת"א : ה- Final Four האירופי השנתי, אליפות אירופה הדוּ שנתית, ואליפות העולם הנערכת מידֵי ארבע שנים. זכויות השידור הבלעדיות היו בידי ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים.

בעונת 1996- 1995 עלה בידי לשכנע את המנכ"ל מוטי קירשנבאום לתקן את נִזקי ההנהלה הקודמת. חלקנו עכשיו עם ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) בזכויות השידורים של הכדורסל הישראלי המקומי עם ערוץ הספורט בכבלים. הסידור הזה שאנחנו מכסים רק את משחקי מכבי ת"א באירופה ומתעלמים לחלוטין מהכדורסל הישראלי לא נראה לי הוגן וגם לא מוסרי. מוטי קירשנבאום קיבל את המלצתי. על פי ההסכם החדש בין שני גופי השידור שנחתם לתקופה של שלוש שנים 1999 – 1996, יכולנו לשדר ישיר עכשיו לסירוגין עם ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) את סדרות חצי הגמר והגמר סל של הטוב מחמישה משחקים על אליפות המדינה. שידורי משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל היו בלעדיים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בעונת 1999 – 1998 עשתה מכבי ת"א ניסיון נוסף להסתער על גביע אירופה של ה- FIBA . הקבוצה הדיחה את מאמנה הקודם הסרבי – קרואטי מר וִוינְקוֹ יֶילוֹבַאץ' ומינתה תחתיו את עוזרו הישראלי יורם חַרוּש. חילופי המאמנים לא הועילו. עד מהרה נקלעה מכבי ת"א לשורת הפסדים, בעקבותיהם נולד משבר אי אימון חמור בין המאמן לשחקניו ובין המאמן להנהלה שמינתה אותו. להנהלה בראשותו של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא הייתה סבלנות להמתין לשיטה וצורת המשחק ולדרך ניהול ההתמודדות של יוֹרָם חָרוּש שאמורים היו להביא ניצחונות בהמשך. ההצלחות פשוט בוששו להגיע, וכמו תמיד במקרים כאלה המאמן משלם בראשו. המאמן יורם חַרוּש ג'נטלמן בעל אישיות מקסימה הודח. תחתיו מונה פיני גרשון, מאמן כדורסל מוכשר, ורב אומן ביחסי ציבור, שיווק, ותקשורת. פיו הפיק מרגליות. פיני גרשון היה מאמן מוערך במכבי ת"א אך לא אהוּד בטרם מינויו. אולי מפני שהיה עצמאי מידי בדעותיו. אמירות השחץ הססגוניות שלו למצלמות הטלוויזיה הוציאו חלק מאנשי מכבי ת"א משיווי משקלם. פיו הגדול היה לוֹ למכשול. אישיותו הפתוחה והחייכנית טמנה בחובה חֵן רב, פתיחות, הומור, אך גם משהו שחצני ופרובוקטיבי. לבטח ביטחון עצמי גדול. מינויו של פיני גרשון בנובמבר 1998 למאמן מכבי ת"א הוכיח שמאמנים גדולים ומוכשרים אינם מתים, הם רק מחליפים שחקנים.

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. פיני גרשון היה כבר מאמן עתיר ניסיון . לפני הגיעו ב- 1998 למכבי ת"א, הדריך כבר קבוצות רבות בליגה הלאומית בכדורסל . בשנות ה- 80 אימן פיני גרשון את קבוצת מכבי חיפה שמנהלה היה מִיכָה רָב (היום ראש אגף ביטחון ובטיחות באוניברסיטת חיפה). מִיכָה רָב זזוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "פיני גרשון ניחן בטביעת עין מקצועית בלתי רגילה. אחד השחקנים הבולטים במכבי חיפה אז היה דיוויד בלאט, אך פיני גרשון הודיע לי נחרצות כי אינו מוכן שהוא יישאר בקבוצה מפני שאיננו מתאים למחשבת הכדורסל שלו. הוא נימק זאת כך : "דייויד בלאט הוא מעין רכז משחק שלאחר קבלת הכדור נוהג תמיד להקפיץ אותו ורק אח"כ מחפש מסירה . אני רוצה רכז משחק שיעיף את הכדור קדימה כדי שההתקפה תסתיים בתוך שניות ספורות". השבתי לו : "דייויד בלאט הוא שחקן כדורסל רציני ששיחק בנבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 10 של 1977. הוא הגיע מאוניברסיטת סטאנפורד בארה"ב, שם הכדורסל מתוכנן וההתקפה נמשכת כארבעים וחמש שניות, וזאת כדי לחפות בתחכום על פער באיכות השחקנים". פיני גרשון לא קיבל את דעתי, והשיב לי : "תביאו לי את זה מהנוער, גִ'ינוֹ, הוא יעבור מהר את החצי, וימסור ל- קוק לניהול המשחק", והִתכוון ליעקב ג'ינו שכיהן מאוחר יותר כעוזרו של פיני גרשון במכבי ת"א והפך למאמן בזכות עצמו בליגה הלאומית בכדורסל. פיני גרשון הדיח את דייויד בלאט מההרכב. דייויד בלאט עבר לשחק בשורות קבוצת מכבי חדרה ממנה הגיע באותה שנה למכבי חיפה רכז משחק אלמוני בשם עדִי גוֹרְדוֹן".

בקיץ 1992 הביא עַמִית גַל חבֵר קיבוץ עמיר ומנהל מועדון הכדורסל של הפועל גליל עליון את פיני גרשון לאמן את הקבוצה במקומו של המאמן המצליח מר מולי קצורין. יו"ר הקבוצה אז יָדִין כּהֵן הסכים לשלם למאמן החדש 40000 (ארבעים אלף) דולר לעונה אחת. שני הקיבוצניקים הנמרצים אמרו לו ללא כחל ושרק, ובעצם ציוו עליו, מוּלִי קָצוּרִין עשה כאן עבודה נהדרת . אל תיגע בסגל השחקנים ואל תשנה. נותר לך רק לקחת את האליפות ולהביאה בפעם הראשונה בהיסטוריה לגליל. בעונת 1993 – 1992 זכה פיני גרשון באליפות המדינה לאחר שניצח כמאמן הפועל גליל עליון את מכבי ת"א בסדרה של הטוב מחמישה משחקים בשלב חצי הגמר סל  3 : 2. זאת הייתה הדחה סנסציונית של מכבי ת"א מאליפות המדינה ע"י קבוצת הפועל גליל עליון . במשחק החמישי והמכריע ניצחה הפועל גליל עליון במגרשה הביתי בכפר בלום את מכבי ת"א  88 : 80. זה היה גם ניצחון מזהיר של מאמן הגליל העליון פיני גרשון על יריבו (וידידו לשעבר) צביקה שרף מאמן מכבי ת"א. בסדרת הגמר סל הסופית ניצחה הפועל גליל עליון יחד עם פיני גרשון את הפועל ת"א גם כן בתוצאה 2:3. בסיום משחק האליפות ב- 19 במאי 1993 במגרשו הביתי בכפר בלום, שלף מאמן האלופה החדשה פיני גרשון משרוולו הצהרה מעניינת קבל עם ועדה מול מצלמות ערוץ הספורט בכבלים בשידור ישיר, ופיו הפיק מרגלית, "הזכייה בתואר האליפות היא הדובדבן שבקצפת". היה ברור שפיני גרשון הוא לא רק מאמן כדורסל מוכשר אלא גם קופירייטר מבריק . כוכבי הכדורסל הצעירים של הפועל גליל העליון ובראשם דוֹרוֹן שֶפֶר בן ה- 21 ולצִדוֹ שחקני החיזוק האמריקניים בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, מַיִיק גִיבְּסוֹן, גֶ'רִי סַיְימוֹן, וסְטִיב מָאלוֹבִיק לימדו לקח מַר את שתי הקבוצות התל אביביות המצטיינות בעלות המוניטין, מכבי ת"א והפועל ת"א.

סוף הפוסט מס' 86. הועלה לאוויר ב- 28 באוקטובר 2012.