הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בראשית התפתחותו הטכנולוגית וראשית עיצובו.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) תחת Title משותף, ואשר קרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 2000 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מתריסר שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

—————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 173 : עדכון והמשך של "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" (מס' 17). מטמורפוזה. הועלה לאוויר בצהריי יום חמישי – 7 במארס 2013.

——————————————————————————————

פוסט מס' 173. אַחֲרִית דָבָר. מֶטָמוֹרְפוֹזָה. 1979 – 1972 (2). יום חמישי – 7 במארס 2013. פוסט מס' 173. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 173. אַחֲרִית דָבָר. מֶטָמוֹרְפוֹזָה. 1979 – 1972 (2). פוסט מס' 173. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נערכת לעידן שידור חדש לאחר אסון הדמים של אולימפיאדת מינכן 1972 בו נרצחים אחד עשר ספורטאים ישראליים על אדמת גרמניה.

ב. מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור מתפטר מתפקידו בקיץ 1973. ארנון צוקרמן זוכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973.

ג. יצחק לבני מתמנה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצת שר התקשורת שמעון פרס שהוא הממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור.

ד. בשבת – 6 באוקטובר 1973 פורצת מלחמת יום הכיפורים. באופן פרדוקסאלי מתחיל "תור הזהב" של הטלוויזיה הציבורית. מלחמת יום הכיפורים 73' פרצה בהפתעה גדולה בשבת – 6 באוקטובר 1973 . היא תופשת את צה"ל וגם את הטלוויזיה הישראלית בלתי מוכנים. אין לטלוויזיה מלאי מספיק של טייפים VTR של שני אינטשים תוצרת AMPEX. מישהו בטלוויזיה מורה למחוק עשרות טייפים עליהם מוקלטים שידורי ספורט חשובים של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 (ביניהם המשחק ישראל – שוודיה 1:1 בעיר טולוקה) ותחרויות רבות מאולימפיאדת מינכן 1972, וכן תוכניות תעודה ואקטואליה רבות – כדי להכינם להקלטת שידורי המלחמה. נמחקו גם תוכניות האקטואליה ההיסטוריות מ- 1968 שערך והגיש פרופסור ירמיהו יובל.

ה. השדרנית כרמית גיא מובילה את מהדורת החדשות "מבט" במוצ"ש – 6 באוקטובר 1973. כל המדינה המופתעת צופה בה. כרמית גיא המרשימה בעלת קול ודיקציה משובחים מדווחת בקוֹל נרגש על פתיחת המלחמה וההתקפות המסיביות שביצעו צבאות סוריה ומצרים נגד מדינת ישראל ועל הקרבות המתנהלים בתעלת סואץ ורמת הגולן. היא לחלוטין איננה שלווה מול מצלמת הטלוויזיה באולפן. קולה רועד. מרגישים את זה. הציבור טרם יודע דבר אודות הקרבות קשים המתנהלים בשתי החזיתות המצרית והסורית ועל האבדות הקשות שסופג צה"ל.

טקסט תמונה : זאת היא שדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבכירה גב' כרמית גיא. היא הגישה את מהדורת "מבט" ההיא במוצ"ש – 6 בחודש אוקטובר של 1973, שבישרה לעם בישראל על פריצת מלחמת יום הכיפורים 73'. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראש הממשלה גב' גולדה מאיר הופיעה חמורת סבר במוצ"ש – 6 באוקטובר 1973 בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ומסרה לציבור הודעה בשם הממשלה : "…ביום כיפור בשעה שתיים פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה על ישראל בסיני וברמת הגולן. צה"ל משיב מלחמה שערה…", דיווחה לאומה. אחרי נאום גולדה מאיר העביר דן שילון בשידור ישיר בהיקף מלא מברצלונה את משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות יוגוסלביה וספרד. זאת הייתה הוראתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן להמשיך בתוכנית השידורים המקורית כדי לא לפגוע במורל הלאומי. דן שילון ביקש לשוב מייד ארצה עם היוודע כי פרצה מלחמה אך מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הורה לו להישאר בברצלונה ולשדר ישיר את משחק הגמר כמתוכנן.

טקסט תמונה : מוצ"ש ההוא שהיה גם מוצאי יום הכיפורים ההוא ב- 6 בחודש אוקטובר ההוא של שנת 1973 ההיא (!).

זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת אליפות אירופה בכדורסל שנערכה והתקיימה ב-בברצלונה 73'.

דן שילון יבד"ל (מימין) והפרשן משה לרר ז"ל משדרים ישיר ב- 21.00 (תשע בערב) מברצלונה בספרד את משחק הגמר בכדורסל בו גברה יוגוסלביה על המארחת ספרד בתוצאה 67:78. דן שילון ביקש לשוב מייד ארצה עם היוודע לו כי בשתיים בצהריים בצהריים באותה השבת ההיא של 6 בחודש אוקטובר של שנת 1973 פרצה "מלחמת יום הכיפורים" ההיא, אך מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז מר ארנון צוקרמן פקד עליו להישאר בספרד ולמלא את משימת השידור הישיר ההוא, כמתוכנן (!). עומד מימין בחליפה שופט הכדורסל הישראלי דוד דגן. (התמונה ניתנה לי באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראש הממשלה גב' גולדה מאיר באחת מהופעותיה באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הממוקם בשכונת רוממה בירושלים בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. רבצה עליה אחריות עצומה. היא תמיד נראתה בודדה וחמורת סבר . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמו רבים מחבריי התגייסתי גם אני כקצין קרבי למלחמה. כתבי טלוויזיה אחרים הפכו לכתבים צבאיים לעת מצֹא. אחד מהם היה פרופסור ירמיהו יובל. ירמיהו יובל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "מלחמת יום הכיפורים 73' הטילה אותי היישר בחזרה לעולם השידור . גויסתי שוב ככתב צבאי בסיני כמו לפני שש שנים במלחמת ששת הימים ב- 67'. הופתעתי מהדיווחים הכוזבים שהגיעו מהחזית אודות הצבא שהודף בהצלחה את התקפות צבא מצרים. ראיתי מקרוב את כישלונות צה"ל בימים הראשונים. נאבקתי כמעט יחידי להפסיק את דיווחי השווא על ניצחונות צה"ל שלא היו. יצאה מפי אמירה שאמרתי לפני קהל גדול של חיילים בפרפרזה על מלחמת ששת הימים ב- 67' (והתפשטה אח"כ בכל הארץ), "המצרים למדו ללחום כמו הישראליים והישראלים למדו לשדר כמו המצרים". חזרתי לזמן קצר לתל אביב ודיווחתי על המצב הקשה בחזית המצרית. הפכתי עולמות אצל כל מי שיכולתי, בדובר צה"ל וגם ברשות השידור. לאחר שגם האלוף אהרון יריב מסר דיווח פומבי תמציתי של האמת בשדה הקרב, שודרה לבסוף כתבה בקולי בצירוף הקלטות מוקדמות, כולל ה- 8  באוקטובר 1973, התאריך שעמד אח"כ במוקד דו"ח וועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט העליון שמעון אגרנט שזִעזע את אמות הסִפִּים במדינת ישראל".

מלחמת יום הכיפורים פרצה בשבת בשתיים בצהריים – 6 באוקטובר 1973 בעיצומו של הצוֹם ותפשה את מדינת ישראל בלתי מוכנה וגם את הטלוויזיה שלה. בעיקר מהיבטים טכנולוגיים. הטלוויזיה הישראלית הייתה ענייה בציוד בכל תחום, בניידות שידור, מכונות VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), טייפים VTR 2 אינטשים, תקשורת מיקרוגל, מצלמות ווידיאו ומצלמות פילם, ומה לא. אולם חוננה בכוח אדם מוכשר, מיומן, תאב להוכיח את עצמו, ודבק במשימה מאין כמותו. בראש העובדים ניצב מנהל טלוויזיה מזהיר בדמותו של ארנון צוקרמן. כחודש וחצי לפני המלחמה, ב- 1 באוגוסט 1973 מונה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של ישעיהו "שייקה" תדמור שהתפטר מתפקידו וחזר לשורות צה"ל (הערה שלי : ישעיהו תדמור היה ב- 1971 סא"ל וסגן קציך חינוך ראשי והובא באותה שנה לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והמשנה ליו"ר הוועד המנהל נתן שחם. הוא הופקד לנהל את הטלוויזיה במקומו של המנהל הקודם נקדימון "נקדי" רוגל). ישעיהו "שייקה" תדמור התפטר מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית שישים וחמישה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים 73'). הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של ארנון צוקרמן כמו צה"ל ניהלה מלחמת שידור הרואית בתנאים קשים. על חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא פיקד צבי גיל ומנהל חטיבת התוכניות היה יצחק "צחי" שמעוני. בתפקיד מנהל שירותי ההנדסה כיהן שלמה גל, ודוד "דוּדוּ" הירשפלד ז"ל ניהל את חטיבת ההפקה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה חודש ימים בזמן המלחמה 24 שעות ביממה סביב השעון. מאמץ עצום לרשת שידור ענייה בציוד ובכוח אדם. אנשיה היו עייפים ונפלו מהרגליים אך איש מהם לא התלונן. סיקור מלחמת יום הכיפורים 1973 הייתה שעתם היפה.

טקסט תמונה :  מלחמת יום הכיפורים 1973. צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב ספורטה (מימין) מתעד את פגישת ראשי צבאות ישראל ומצרים לאחר הפסקת האש באוהל נטוע בסיני בק"מ ה- 101. (התמונה באדיבות יעקב ספורטה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1973. מלחמת יום הכיפורים. הצלם עמנואל פרת (מימין) בסיני עם מצלמת ה- Bolex שלו מצלם רפורטאז'ות במדבר עבור הטלוויזיה בשפה הערבית. (באדיבות עמנואל פרת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1973. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה הופעה של אומנים בפני חיילי צה"ל לאחר מלחמת אוקטובר 1973. בתמונה נראה הצלם דני ברנע מתפעל מצלמת Video בריטית גדולה מסוג Marconi. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1973. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידור ישיר הופעה של הזמרת שולי נתן בעת ששרה את השיר רב המוניטין של המשוררת והמלחינה נעמי שמר "ירושלים של זהב". עומדים משמאל לימין : הצלם קרלוס פופ, הבימאי חגי מאוטנר, הזמרת שולי נתן, גיטריסטית לא מזוהה, ועורך תוכניות הזמר ברדיו "קול ישראל" יואל רֶקֶם. מציצים בתחתית התמונה : הצלמים הנריק שולץ (מימין) ואורי שמעוני. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סרטו הדוקומנטארי של מוטי קירשנבאום "סֶדֶק בקֶרַח" סימן את תום שידורי הטלוויזיה המיוחדים בתקופת מלחמת יום הכיפורים 1973. החלה תקופה חדשה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועמה היערכות טכנולוגית ותוכניתית חדשנית ונמרצת  ומקיפה הרבה יותר לקראת הבאות , וגם שינויים פרסונאליים. מוטי קירשנבאום הגה בסופה של 1973 את רעיון התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש". הוא שכר ארבעה כותבים מוכשרים וחדים בדמותם של חנוך מרמרי, ב. מיכאל, קובי ניב, ואפרים סידון וערך והפיק תוכנית טלוויזיה מורכבת שהפכה עד מהרה לנכסי צאן ברזל של השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום השָנוּן יצר תוכנית בדמותו שלוֹ ושידר תוכנית בעלת טקסט חריף וסרקאסטי. הוא וכותביו לא עשו חשבון לאיש ודקרו את כולם. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העניק למוטי קירשנבאום גיבוי טוטאלי. "ניקוי ראש" השנונה, הקטלנית, והמרגיזה בעלת רייטינג מכסימאלי שעסקה גם ללא הרף בניואנסים הפוליטיים הפכה לשיחת היום במדינה והגיעה אף לפתחה של ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין. בימאי התוכנית היה יעקב אסל הוותיק מצוות ההשתלמות של אנשי הרדיו שנשלח בשעתו ב- 1965 ע"י חֲנוֹךְ גִבְתוֹן ללמוד טלוויזיה בצרפת.

טקסט תמונה : ראשית 1974. מוטי קירשנבאום (ראשון מימין) מנתח "SEQUENCE" טלוויזיוני בעת הפקת התוכנית הסטירית "ניקוי ראש". מוטי קירשנבאום היה איש בעל היגיון ויכולות שהאנשים האמינו לו. יושבים בשורה הקדמית משמאל לימין : אחד מארבעת כותבי התוכנית "ניקוי ראש" יעקב "קובי" ניב, הבימאי יעקב אסל, ומוטי קירשנבאום. יושבים בשורה השנייה משמאל לימין : הצלם שלמה גרשנגורן (עומד), איש הקול משה אלוני, הצלם אורי שמעוני, ומנהל הבמה יוסף "פונצי" הדר ז"ל. האנשים מאחור אינם מזוהים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי).

בסופה של 1973 החלה מערכת הספורט בראשותם של דן שילון ואלכס גלעדי להתכונן ולהפיק את שני מבצעי השידור הגדולים שנכונו לה בקיץ 1974, מונדיאל הכדורגל של מערב גרמניה ביוני – יולי 74' ומשחקי אסיה  ה- 7 (בהשתתפות ישראל) שנועדו להיערך בטהראן של השָאה הפרסי בספטמבר 74'. ארנון צוקרמן הבין את חשיבות כיסוי אירועי הספורט הרלוואנטיים בשידור הציבורי ונתן לכך גם ביטוי משמעותי מן ההיבט התקציבי והקצאת אמצעי הפקה, עריכה, ושידור. באחת מישיבות רשות הסגל בקיץ 1974 החליט מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן החלטה דרמטית חסרת תקדים בעידן הפילם הקובעת כי הטלוויזיה תפעיל מידֵי שבת את ניידת השידור האלקטרונית הגדולה "ה- O.B. הלָבָן" לטובת סיקור משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות . שום מנהל טלוויזיה לא עשה זאת לפניו . בכך אפשר לאלכס גלעדי להפיק וליצור תוכן חדש ב- "מבט ספורט", המשחק המרכזי. איכות ועושר הצילום שהניבו ארבע מצלמות ב- Video אומנם עדיין בשחור / לבן עלו לאין ערוך על הפילם הדהוי. אלכס גלעדי יכול היה לשדר עכשיו ב- "מבט ספורט" קטע כדורגל ערוך ומוקלט מהליגה הלאומית בן רבע שעה בעל טיב מעולה. הוא רק היה צריך להתפלל שגם יובקעו שערים במשחק המצולם מה שלא תמיד קרה. לא מעט "משחקים מרכזיים" הפכו לשוליים מפני שהסתיימו בתוצאה מאופסת.

הטריאומוויראט מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל חטיבת החדשות דן שילון, ומנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום והשפעתו על התפתחות רמת השידור הציבורי בעשור ה- 70 של המאה שעברה. לאחר מלחמת יום הכיפורים 1973 הוגה מוטי קירשנבאום את רעיון הסטירה הפוליטית "ניקוי ראש". הוא מתמנה לעורך והמפיק הראשי שלה. בגינה הוא מקבל ב- 1976 את פרס ישראל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוכשת ומשדרת לראשונה ב- 1977 את הסדרה הדוקומנטארית הבריטית המונומנטאלית רבת המוניטין "עולם במלחמה". יגאל לוסין יוצר, עורך, ומפיק את הסדרה הטלוויזיונית "עמוּד האֵש". קשה להאמין אך ב- 1974 הסתיימה קריירה השידור הספורטיבית הקצרה של דן שילון בטלוויזיה. היא חלפה ביעף. השַדָּר המוכשר לא מיצה את עצמו מעולם מפני שהיה כישרוני בתחומי עשייה נוספים בטלוויזיה. גם ארנון צוקרמן הכיר בזאת והיה סבור כך. כשחזרה נבחרת השדרים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגרמניה לארץ חלו תמורות מרחיקות לכת ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון מונה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן להיות מנהל חטיבת החדשות במקומו של מר צְבִי גִיל. המינוי הזה הסב בשעתו עגמת נפש למוטי קירשנבאום שראה את עצמו גם כן מועמד לתפקיד החשוב.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן זוכר היטב (בפגישות התחקיר עמי ב- 2006) את ההיסטוריה ההיא לפני שנות דוֹר, אך גם היום בחלוף כל כך הרבה שנים איננו מרבה במילים ומסכם את המאורעות במילים ספורות : "דן שילון היה איש חדשות בטלוויזיה הישראלית לפני שהפך לאיש ספורט. הוא כבר היה מנהל החדשות במשך חצי שנה ב- 1971 והתפטר מתפקידו בגלל התערבות יתר של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ולא בפני שהיה מנהל לא מוצלח. היו לו הצלחות מוכחות בהפקות המורכבות של שידורי הספורט בטלוויזיה וכאמור גם ניסיון ניהול קודם בחדשות. הוא היה המועמד המועדף בעיניי להחליף את צבי גיל כמנהל חטיבת החדשות. למיטב זיכרוני דן שילון ומוטי קירשנבאום סיכמו ביניהם שהמפסיד ישמש כסגנו של המנצח. מוטי קירשנבאום הפסיד אך סירב להיות סגן. חיים יבין לא היה אז כלל בתמונת הניהול ולא היה קנדידט. הוא התמנה על ידי לסגנו של דן שילון".

בפגישה הראשונה שלו עם אנשי מחלקת הספורט לאחר שובו מגרמניה, סיפר דן שילון ליאיר אלוני מגיש שידורי מונדיאל 1974, על השינוי העומד להתחולל בקרוב בעמדת הניהול של אחד מהתפקידים המשפיעים והחשובים ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא ביקש ממנו להישאר בארץ כנראה משום שייעד לו מקום מרכזי בחטיבת החדשות בה עמד לחולל רעידת אדמה בתוכן, הפקה, ולוגיסטיקה. הייתה לו הערכה רבה ליאיר אלוני שלא שעה לבקשתו והפך להיות שליח הסוכנות היהודית בארה"ב. אלכס גלעדי מונה ב- 1974 למנהל מחלקת הספורט במקומו של דן שילון. מוטי קירשנבאום עיתונאי ואיש חדשות מובהק וגם רב אומן בתיעוד דוקומנטארי התגלה ככוכב בתחום הסטירה הטלוויזיונית. הוא החל להפיק ולערוך כאמור בעזרת קבוצת כותבים צעירה ומוכשרת (חנוך מרמרי, אפרים סידון, קובי ניב, ומיכאל בריזון) וקבוצת שחקני טלוויזיה (בראשם טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, ודובי גל) את תוכנית הטלוויזיה הסאטירית המשגשגת ורבת המוניטין שלוֹ "ניקוי ראש". בתוך שנתיים זכה בעקבותיה בפרס ישראל. ארנון צוקרמן מינה אותו זמן לא רב אח"כ לתפקיד החשוב של מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית במקומו של יצחק (צחי) שמעוני ז"ל.

מוטי קירשנבאום הוא מתאגרף במשקל כבד. אחד מאלופי ישראל בטלוויזיה. הוא איש חדשות בכל רמ"ח אבריו. מוטי קירשנבאום היה מניח אבן יסוד וממקימי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית. כבעל אוטוריטה והשכלה טלוויזיונית רחבה היה העורך הראשון של "מבט" ב- 1968. מנהל חטיבת החדשות פרופסור שלמה אהרונסון נטה לו אהדה מקצועית רבה וחלק לוֹ שבחים. מוטי קירשנבאום הפך לאחד מעמודי התווך של השידור הציבורי. שמורה לו זכות אבות. חוש היצירה הטלוויזיוני שלו הוביל אותו למקומות נוספים. הוא ערך והפיק את תוכנית הסטירה הראשונה בטלוויזיה בשנותיה הראשונות, "לא הכל עובר", עוד בטרם "ניקוי ראש". בימאי התוכנית היה צבי דורנר. הסטירה הטלוויזיונית עוררה רעש פוליטי גדול וזעזעה את הממשלה. הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר ד"ר חיים יָחִיל נזעק להציל את המצב. מוטי קירשנבאום זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "היו דיונים בממשלה על התוכנית "לא הכל עובר". הוועד המנהל לחץ על מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג להוריד את התוכנית. חיים יחיל בתמיכת הממשלה עשה מאמץ לפגוע בנו  הבנו שאם הממשלה תוריד בכוח את התוכנית, הסטירה הפוליטית לא תשוב עוד לטלוויזיה. החלטנו על צעד טאקטי משלנו. הקדמנו את הוועד המנהל של רשות השידור. הודענו להנהלה שרמת התוכנית "לא הכל עובר" איננה משביעה רצון מבחינתנו ואנחנו נוריד אותה מ- "האוויר" בעצמנו. זה כמובן היה צעד טאקטי. חיכיתי להזדמנות נוספת שלא איחרה לבוא. מן ההיבט הטלוויזיוני, הביקורת והאווירה הציבורית הקשה במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 הייתה בשלה להעלאת תוכנית סטירה בעלת מוטיבים פוליטיים".

מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 תפשה את מוטי קירשנבאום בארה"ב. הוא שב מייד הביתה . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ביקש ממנו לקחת לידיו את מושכות עורך שידורי המלחמה אך מוטי קירשנבאום ביקש תחילה לצאת לחזית הצפון ולסקֵר משם את המלחמה. זכורה אחת מכתבות הטלוויזיה שלו מהרמה בעת המלחמה הקשה נגד השריון הסורי ולאחר התאוששות צה"ל בה ריאיין בסערת הקרב את שר הביטחון משה דיין והאמירה המפורסמת שלו, כשאמר, "הדרך מדמשק לישראל – היא גם הדרך מישראל לדמשק". מוטי קירשנבאום זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו : "שבתי מהחזית והפכתי להיות עורך החדשות. היו בחטיבת החדשות וויכוחים וריבים רבים מלווים באמביציות אישיות של כל מיני עורכים ומגישים. עצם המינוי שלי היה לעשות שם סדר. ארנון צוקרמן סמך עלי. בתקופת המלחמה שידרנו מידי ערב מהדורת "מבט" באורך של שלוש שעות. ציוותי הצילום והעריכה עשו במלחמת יום הכיפורים עבודה מקיפה ורצינית מאוד". לאחר שהסתיימה המלחמה ירד מוטי קירשנבאום לחזית המצרית. הוא הפיק, ביים, וערך סרט דוקומנטארי באורך שעה וחצי על מלחמת יום הכיפורים 1973. לסרט קרא, "סֶדֶק בַּקֶרַח". ואז עזב את החדשות והתגייס לעשיית תוכנית הטלוויזיה הסטירית, "ניקוי ראש". האווירה במדינה להעלאת סטירה פוליטית בטלוויזיה הייתה בְּשֶלָה, כפי שנזכר לאחר שנים. מוטי קירשנבאום זוכר באחת משיחות התחקיר עמי כלהלן : "התוכנית "ניקוי ראש" עלתה לאוויר בפעם הראשונה באפריל 1974 ושודרה פעם בשבועיים . זאת הייתה תקופה סוערת בחיי המדינה. ראש ההמשלה גולדה מאיר התפטרה מתפקידה בעקבות דו"ח הביניים שהגישה וועדת אגרנט. אווירה ציבורית קשה ומבוכה גדולה השתררה במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים. יצחק רבין התמנה לראש הממשלה במקומה. התוכנית "ניקוי ראש" שידרה במשך שתי שנות קיומה כ- 800 קטעים. היא עוררה תהודה גדולה. גם בממשלה. אפילו יצחק רבין ראש הממשלה צלצל אלי פעם אחת וביקש למחות נגד אחד הקטעים ששודרו בתוכנית והנוגע לו אישית. בקטע המתוחכם הזה ב- "ניקוי ראש" ראו כיצד הקולקטיב רומס את דמותו של יצחק רבין. ניסיתי להסביר לו שדווקא זה מגן עליו אך ראש הממשלה מייד אמר לי שהוא לא צריך ממני הגנה כזאת. "אל תגן עלי", הוא אמר לי". מוטי קירשנבאום מוסיף : "את "ניקוי ראש" לא עשיתי לבד. היו לי ארבעה כותבים צעירים מוכשרים, חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון, ו- ב. מיכאל (מיכאל בריזון), ובימאי מצוין בדמותו של יעקב אסל. התרומה של יעקב אסל להצלחת "ניקוי ראש" היא עצומה. הוא התמסר כל כולו לתוכנית והיה חלק חשוב בלתי נפרד מהמערכת. אני מבקש לציין שארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אף פעם לא התערב בתכני "ניקוי ראש" ולא לחץ להוריד קטע כזה או אחר. הוא לא פסל מעולם שום קטע לשידור. שרר בינינו אמון מוחלט. הוא היה מנהל טלוויזיה הגון מאוד".

ב- 1975 מינה ארנון צוקרמן את מוטי קירשנבאום למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לאחר הצלחתו הדרמטית בהפקת התוכנית "ניקוי ראש". ההילה הטלוויזיונית שנקשרה סביב מוטי קירשנבאום לאחר "ניקוי ראש" וההכרה בכִישרונו כמתעד דוקומנטארי רב גוני, סללה את הדרך בפניו לקבלת פרס ישראל לטלוויזיה. ב- 1976 העניקה מדינת ישראל למוטי קירשנבאום את הפרס היקר ביותר שהיא יכולה לתת לבניה, והוא רק בן 37.

טקסט תמונה : מוטי קירשנבאום (משמאל, מרכיב משקפיים) מביים קטע בתוכנית "ניקוי ראש" בשנים 1976 – 1974. זיהוי הנוכחים בתמונה נגד סיבוב השעון : טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, אהרון אלמוג, שבתאי קונורטי, דובי גל, הבימאי יעקב אסל (מי שביים את כל תוכניות "ניקוי ראש" בשנים 1976 – 1974), והיוצר מוטי קירשנבאום. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                  

טקסט תמונה : שנת 1975. מוטי קירשנבאום (שני מימין) מתדרך את צוות התוכנית "ניקוי ראש בבניין "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים . זיהוי משמאל לימין : שבתאי קונורטי ז"ל, הבימאי  דן בירון, דובי גל (יושב), מוטי קירשנבאום, והבימאי הראשי של התוכנית "ניקוי ראש" יעקב אסל. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מוטי קירשנבאום (מימין) מביים את השחקן ספי ריבלין באחת מתוכניות "ניקוי ראש" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בשנים 1976 – 1974. בתווך המאפרת הוותיקה דליה אטקין. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. מסיבת הסיום של הפקת התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש" בטלוויזיה הישראלית . התוכנית יורדת מהאוויר. הנוכחים מתבוננים בהשתאות והערצה במוטי קירשנבאום בימאי התוכנית בגינה קיבל את פרס ישראל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : חנוך מרמרי אחד מכותבי ה המוכשרים של התוכנית , אדם לא מזוהה, השחקן והחקיין טוביה צפיר, איש לא מזוהה, ענת אוּר- מרמרי אשתו של חנוך מרמרי, אדם לא מזוהה (מאחורי ענת אור – מרמרי), ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מוטי קירשנבאום, יז'י ביאלוֹק מפקח תאורה בטלוויזיה, ויפתח גוטמן (בנו של הגיאולוג שמריהו גוטמן מקיבוץ נען). יושב במרכז (במעיל עוֹר) חצי מפניו למצלמה אפרים סידון אחד מכותבי התוכנית "ניקוי ראש". (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, מוטי קירשנבאום.                                                                  

טקסט תמונה : שנת 1976. מוצאי חג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מקבל את פרס ישראל. לוחץ את ידו הנשיא אפרים קציר. עומד מימין שר החינוך אהרון ידלין. יושב משמאל יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו. שני האנשים האחרים בשתי קצוות התמונה אינם מזוהים. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1976. מוטי קירשנבאום ולידו רעייתו יונה ז"ל (עם השיער השחור הארוך) דקות ספורות לפני טקס הענקת פרס ישראל במוצאי חג העצמאות 1976 בפגישה עם פרופסור אליהוא כ"ץ (שני משמאל) מקים הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969 – 1967. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטריאומוויראט ארנון צוקרמן, דן שילון, ומוטי קירשנבאום יצר באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת טלוויזיה מזַן חדש. הייתה להנהגה הזאת השפעה מרחיקת לכת על התפתחות שידורי הספורט. לאלכס גלעדי הייתה זכות גדולה לעבוד תחתיהם כמנהל מחלקת הספורט. ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הבנתי היטב את ערכם של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה. אני עצמי הייתי אוהד ספורט קטן ולא צפיתי בהם אך הכרתי בחשיבותם כנדבך במארג הכללי של שידורי הטלוויזיה הציבורית". אחד ההישגים הגדולים של ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא בשנת 1976 הייתה רכישת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית הבריטית הנודעת ורבת המוניטין "עולם במלחמה" ( World in War) שהפכה מייד ל- ” Event” בינלאומי בכל העולם. כולם דיברו על הסדרה האדירה הזאת שכמותה לא נראתה קודם לכן בטלוויזיה. ערך והפיק אותה היהודי הבריטי ג'רמי אייזיקס תחת המטרייה הכספית של חברת הטלוויזיה הבריטית THAMES. ג'רמי אייזיקס הפך לימים להיות מנהל Channel 4 הבריטי. 26 פרקי הסדרה הנודעת והאיכותית הביאו את סיפורה של מלחמת העולם ה- 2 ושודרו בהצלחה רבה במשך כחצי שנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . פַּס הקוֹל המקורי של שחקן הקולנוע רִיצָ'ארְד בֶּרְטוֹן הוּמַר בקריינות הבלתי נשכחת של קריינית רדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת ז"ל. לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 1977 רכשו ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום מג'רמי אייזיקס סדרה דוקומנטארית בריטית נוספת בת ארבעה פרקים, שנקראה, "הפתרון הסופי" (The Final Solution), ועסקה בהשמדת שישה מיליון יהודי אירופה ע"י המשטר הנאצי הגרמני. 1977 הייתה ללא ספק שנת שיא בהבנת חשיבות התיעוד, הדוקומנטאציה, והצורך בהקרנת סרטים דוקומנטאריים רלוואנטיים בלֵב ליבו של ה- Prime time של השידור הציבורי. את זרי ההילה הזאת צריך לקשור לראשם של ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום.

טקסט תמונה : 1942. התמונה הזאת היא החשובה והמשמעותית ביותר בדורנו. ילד יהודי קטן וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה נוכח קני הרובים של הקלגסים הנאצים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2. לעולם לא עוד. (התמונה באדיבות יגאל לוסין מפיק סדרת הטלוויזיה "עמוד האש").

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן" (במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"), עוסק אומנם בהתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה המקומית והבינלאומית, אך הטקסט שהשפיע עלי יותר מכל ונחרת בזיכרוני לתמיד לא היה של איש משדרי הספורט , אלא דבריו של יהודי אחד ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, שמספר למראיינו בצורה קורקטית ושלווה באחד הפרקים של "הפתרון הסופי" סיפור מספר שיער : "הייתי חבר באייזאנץ קומנדו, הקבוצה שפינתה מידֵי יום ביומו את מאות אלפי הגוויות מאולמות ההשמדה הענקיים באושוויץ לאחר שהורעלו בגז הציקלון B (ציאניד) לעבר הקרמטוריום תנור שריפת הגוויות. משנכנסו המובלים לטבח במרמה ובהטעיה עירומים כביום היוולדם, נשים וגברים, זקנים וטַף למקלחות ה-דֶמֶה לצורך "חיטוי'", ודלתות המבנה הוגפו ונסגרו הרמטית מאחוריהם, הופעל מנגנון ההרעלה וגז הציאניד הוחדר לחלל האוויר. לאיש לא היה סיכוי לשרוד. המוות לא היה מיידי אלא בחֶנֶק נוראי שנמשך דקות, עֶשֶר אולי רבע שעה. החזקים מבין המושמדים טיפסו בכוח על כתפי החלשים לעבר תקרת אולם ההשמדה בניסיון למצוא למעלה עוד כמה מולקולות של חמצן, אך גם להם זה לא עזר. בתוך מבנה ההשמדה פרצו זעקות זוועה ושֶבֶר נוראיות, אך הן גוועו ונדמו במהירות. במקום השתרר שקט צלמוות נורא. כולם היו מתים". ואז במין שקט נפשי עצוּר במעֵין נוֹן שלנטיות הוסיף המרואיין ואמר – שאל את מראיינו : "אתה יודע מדוע לא שמע אף אחד את הצעקות שהגיעו ללֵב השמיים ?" ומבלי להמתין השיב בעצמו לעצמו ולמראיין הבריטי שלו : "מפני שאין שָם אף אחד".

בסדרת 13 הספרים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", רואים אור כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים ורואות אוֹר יותר מ- 10000 (רבבה) תמונות. התמונה שהשפיעה על דורנו ועלי יותר מכל, המשמעותית והחשובה ביותר בתקופתנו, זאת שעיצבה את עולמי ונצרבה בזיכרוני יותר מכל מראה אחר לא הייתה תמונת ספורט. זאת הייתה תמונתו של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2. כשהוא רועד ומבט מבוהל בעיניו נכנע הילד היהודי ומרים את ידיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי , לאחר שהגטו נפל  ג'רמי אייזיקס שימש מורה דרך ליגאל לוסין אחד המתעדים הדגולים ביותר של השידור הציבורי. יגאל לוסין הוא האיש שתיחקר, יצר, כתב, וערך ב- 1981 את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית המונומנטאלית "עמוד האש". יגאל לוסין ערך את סדרת המופת שלוֹ בת 19 הפרקים בעלות מינימאלית של כמיליון דולר. הסדרה "עמוד האֵש" זכתה להערכה רבה ורייטינג מדהים של כ- % 95 צפייה. הצלם יעקב "יענקלה" אייזנמן שימש מפיק הסדרה שהפכה מאוחר יותר לספר מפורסם, הנקרא על שמה, "עמוד האש".

טקסט תמונה : חורף 1971 בוושינגטון – ארה"ב. יגאל לוסין (מימין) שליח רדיו "קול ישראל" בוושינגטון ב- 1971 יחד עם חיים יבין שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבירה האמריקנית. יגאל לוסין כתב וערך את הסדרה ההיסטורית הדוקומנטארית המצוינת "עמוד האש". הסדרה בת 20 הפרקים זכתה להצלחה רבה וצפיית שיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1981. (התמונה באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יִגְאָל לוֹסִין אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים בתולדות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים יצר סטנדרט שידור מקצועי גבוה ביותר, והיה בעצם מורה דרך של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשייה הדוקומנטארית , וגם של גִדְעוֹן דְרוֹרִי ז"ל, האיש שיצר, ביים, וערך ב- 1997 את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה".

בשנת 1974 השיב מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן את פרופסור ירמיהו יוֹבֵל לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא הטיל עליו לערוך ולהגיש את תוכנית האקטואליה, "השעה השלישית" שהפכה לספינת הדגל החברתית של הטלוויזיה. צבי דורנר התמנה למפיק התוכנית. בסתיו 1974 החל ארנון צוקרמן בעל טביעת העין את חילופי הגברי שלו בתפקידים המרכזיים בטלוויזיה. מנהל מחלקת הספורט דן שילון התמנה למנהל חטיבת החדשות במקומו של צבי גיל. דן שילון נחשב למנהיג שידור מוכשר וסוחף הרבה יותר מצבי גיל. אבל מאידך היה מספיק ג'נטלמן כדי להניח בחיבה את ידו על כתפו של צבי גיל במסיבה רבת משתתפים של אנשי חטיבת החדשות בחאן הירושלמי בנובמבר 1974 ערב המינוי שלוֹ והפרידה מגִיל כדי להעניק לו כמה מילות כבוד : "תדעו לכם שצבי גיל הוא מנהל החדשות הראשון בתולדות הטלוויזיה שמשלים קדנציה שלמה בת שלוש שנים. דבר לא פשוט כלל ועיקר ברשות השידור". חיים יבין נבחר להיות סגנו של דן שילון. אלכס גלעדי התמנה למנהל מחלקת הספורט. בתוך שנה הושלמה מהפכת התפקידים. מוטי קירשנבאום מונה למנהל חטיבת התוכניות במקומו של יצחק "צחי" שמעוני הוותיק. ארנון צוקרמן היה מנהל טלוויזיה בעל כריזמה. אדם מרשים וישר כסרגל שמיעט להשתמש בקול הבריטון העמוק והיפהפה בו ניחן . הוא נחשב למנהל סמכותי אך לא צנטרליסט והקים מערכת עיתונאית מוכשרת בהפקה וביצירה אותה ניהל אותה ביד רמה. הוא הפיח רוח יצירה ויוזמה בין כתלי המוסד ונהנה מתמיכה מרבּית של מנהלי החטיבות שלוֹ. השתתפתי בכמה פגישות הפקה של מבצעי שידור גדולים יחד עם אלכס גלעדי בלשכתו של ארנון צוקרמן והייתי עֵד לדינמיקת הניהול ולרספקט העצום שרחשו לו דן שילון ומוטי קירשנבאום וגם מנהל חטיבת ההפקה דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד ז"ל ומנהל שירותי ההנדסה שלמה גַל. ארנון צוקרמן היה מנהיג. על עיקרון אחד שמר בקנאות. הוא לא נתן לבוס הישיר שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני דריסת רגל בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה – ירושלים. יצחק לבני לא סלח לו על כך.

מהלכי הניהול של ארנון צוקרמן התפרשו על ידי מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי כהתרסה נגדו . הם צלחו גם מפני שמנהל הטלוויזיה זכה לגיבוי עצום ללא סייג של מנהלי החטיבות שלוֹ שילון וקירשנבאום. ייתכן והיה יוצא לסוג כזה של מלחמת ניהול נגד מפקדו הראשי גם ללא תמיכת חייליו והערצת המח"טים אך הסגידה הזאת כלפיו וודאי לא הזיקה לו .באוקטובר 1977 סיים דן שילון (מנהיג שידור בזכות עצמו) תקופת ניהול מוצלחת מאוד בת שלוש שנים של חטיבת החדשות. דן שילון ייחס את הצלחת מאמצי חטיבת החדשות בפיקודו לשקף נאמנה בטלוויזיה את תהפוכות חיי החברה הישראלית בשלוש השנים האלה שבין 1974 ל- 1977 הודות למנהיגות השידור האמיצה והיוצאת דופן של ארנון צוקרמן . דן שילון רחש הערכה עצומה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. כך כתב לו בדו"ח הסיכום שלו, "סיכום תקופה", ב- 16 באוקטובר 1977 : "עם סיום תפקידי, מצאתי לנכון להעלות על הכתב בהרחבה יחסית, הערות סיכום לעבודת חטיבת החדשות בשלוש השנים האחרונות. הייתה זאת אחת התקופות המרתקות בחייה של החברה הישראלית, ובמאמציה של הטלוויזיה לשקף נאמנה את תהפוכותיה. אם תהיה שותף להערכתי כי מאמצים אלה הוכתרו עקרונית בהצלחה, כי אז לא אוכל שלא להעלות על נֵס את תרומתך המכרעת לכך. דרך קבלת החלטותיך, חשיבתך התוכניתית והמבצעית, מוסריות עקרונותיך – עשו את עבודתי ואת עבודת חטיבת החדשות בכפיפות אליך לחוויה עמוקה". [1].

טקסט תמונה : שנת 1975. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות דן שילון. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באוקטובר 1977. זהו מכתב ההערכה החם (עמוד מס' 1 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת בת שלוש שנים של חטיבת החדשות. כותרת המכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באוקטובר 1977. זהו מכתב ההערכה החם (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת בת שלוש שנים את חטיבת החדשות. "…ולבסוף לא נותר לי אלא להודות לך מקרב לב על האמון שנתת בי ועל ההזדמנות שנפלה בחלקי לעבוד במחיצתך…", כתב דן שילון לארנון צוקרמן בסיום מכתבו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה:  שנת 1976. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן (משמאל) יחד עם מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1977. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל) עם אלכס גלעדי (מימין). (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שני – 1 באפריל 1974 התמנה יִצְחָק לִבְנִי מפקד רדיו גלי צה"ל למנכ"ל רשות השידור במקומו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג שפנה לאקדמיה. ממשלת ישראל רחשה אימון רב למנכ"ל היוצא שמואל אלמוג בן ה- 48. שמואל אלמוג זוכר בעת שיחות התחקיר הרבות שניהלתי עמו , "…אילו רציתי יכולתי להתמנות לקדנציה רצופה שנייה ולכהן בתפקיד עד 1979. אך ביקשתי לעזוב ולפנות לקריירה אקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים…". שמואל אלמוג היום בן 82 הוא פרופסור להיסטוריה בעל שֵם באוניברסיטה העברית בירושלים. ב- 31 בדצמבר 1973 נערכו הבחירות לכנסת ה- 8. מפלגת המערך בראשותה של גב' גולדה מאיר צברה 51 מנדטים. מפלגת הליכוד מונהגת ע"י מנחם בגין זכתה ב- 39 מנדטים. שר התקשורת שמעון פרס (בימיו קיבל משרד הדואר מונח חדש "משרד התקשורת") הציע למנות את מר יצחק לבני המנהל המצליח של רדיו גלי צה"ל למנכ"ל רשות השידור החדש במקום שמואל אלמוג הפורש. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר סמכה את ידה על המינוי וממשלת ישראל אישרה אותו.

יצחק לבני הגיע לרשות השידור מלא תוכניות כרימון. הוא השלים כהונה מוצלחת בת חמש שנים בין 1974 ל- 1979. ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן :  "לא רציתי את יצחק לבני כמנהל טלוויזיה באוגוסט 1973 וקיבלתי אותו כמנכ"ל רשות השידור באפריל 1974". אין ספק כי יצחק לבני וארנון צוקרמן היו שני אנשים מוכשרים ובעלי חזון בתחום התקשורת והטלוויזיה.

טקסט מסמך : 1 באפריל  1974. מזכיר הממשלה מיכאל "מייק" ארנון מודיע ליצחק לבני כי ממשלת ישראל (בראשות גב' גולדה מאיר) החליטה למנותו לתפקיד המנהל הכללי של רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  31 בדצמבר 1973. הבחירות לכנסת ה- 8. יצחק רבין (מימין), ישראל גלילי , ושמעון פרס עוקבים אחרי תוצאות הבחירות הזורמות למטה מפלגת המערך בתל אביב. יצחק רבין לא שיער בנפשו כי בתוך חצי שנה יתמנה לראש ממשלת ישראל במקומה של גב' גולדה מאיר. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 31 בדצמבר 1973. המגיש יאיר אלוני (משמאל) והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל מובילים את שידור הטלוויזיה המכסה את הבחירות לכנסת ה- 8. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החל עידן חדש ומלא תקוות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית למרות היחסים המתוחים ששררו בין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לבין ארנון צוקרמן. מנהל הטלוויזיה לא חיבב את המנכ"ל אם לנקוט בלשון המעטה. ארנון צוקרמן כמעט ולא אִפְשֵר דריסת רגל ליצחק לבני בתוך בית היהלומים ברוממה. יחסי העבודה המשובשים ביניהם היו סוד גלוי. למנכ"ל רשות השידור לא הייתה השפעה ממשית על התנהלות הטלוויזיה. למרות היחסים הרעועים בין השניים רבים רואים בתקופה ההיא בין השנים 1974 ל- 1979 בהן כיהן יצחק לבני כמנכ"ל רשות השידור וארנון צוקרמן היה מנהל הטלוויזיה , את "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית . בהיותו מנהל הטלוויזיה חתם ארנון צוקרמן על סכם ארוך טווח עם ה- BBC הבריטי . הטלוויזיה הישראלית החלה לשדר כמויות גדולות של מיטב הדרמות הבריטיות מבית היוצר של רשת הטלוויזיה הציבורית הטובה בעולם כמו "ההגדה לבית פורסייט", "אדונים ומשרתים", "קַו אוֹנִידִין" , ויצירות אנגליות רבות אחרות. אבל הצופה הישראלי כמו עמיתו ברחבי תבל נחשף גם לאין סוף סדרות טלוויזיה אמריקניות בעלות אופי שונה לחלוטין. בתחילה הייתה זאת סדרת המערבונים "בוננזה" עם לורן גרין, ואח"כ נוספו "איש עשיר – איש עני" בהפקת ABC עם פיטר שטראוס וסוזן בלקלי, "סטראסקי והאטץ' " עם פול גלייזר ודייויד סוֹל, "האיש ששווה מיליונים" עם לי מייג'ורס, "הוואיי 5 – 0" של CBS עם ג'ק לורד , "קוז'אק" עם טלי סאבאלאס , "משימה בלתי אפשרית" של CBS עם פיטר גרייבס ומרטין לנדאו , "איירונסייד" עם ריימונד בר, "קולומבו" עם פיטר פאלק, "הכל נשאר במשפחה" פרי יצירתו של נורמן ליר בהפקת CBS עם קארול אוקונור ששיחק בצורה ווירטואוזית את ארצ'י באנקר ועוד רבות אחרות. בתקופתו של ארנון צוקרמן שודרה הסדרה הדוקומנטרית החשובה, "עולם במלחמה", שהפיקה ITV רשת הטלוויזיה המסחרית של אנגליה. ובימי ניהולו החלה גם הפקת הסדרה המונומנטאלית הישראלית והבלתי נשכחת, "עמוד האש" בראשות יוצרה וכותבה מר יגאל לוסין והמפיק שלו יעקב "יענקל'ה" אייזנמן, שניהם מטובי העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור בכל הזמנים.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זהו יגאל לוסין החרוץ, הידען, והמצטיין – כתב רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית. יגאל לוסין הוא העורך והמפיק של הסדרה הדוקומנטארית המונומנטאלית "עמוד האש". מדובר באחד המפיקים והיוצרים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור בכל הזמנים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מהפכה טכנולוגית בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מעתה יקראו מגישי החדשות את טקסט הפתיחים שלהם ממכשיר ה- TELEPROMPTER. עוזרת בחטיבת החדשות מדביקה את דפי טקסט הפתיחים ומתקינה אותם על גליל מיוחד  (לפי ליין – אפ השידור). הגליל מורכב על מצלמת האולפן ומשתקף אל הקריין מבעד לעדשת המצלמה. צופי טלוויזיה רבים בבתיהם חשבו בתחילה כי הקריינים שאינם מסירים מהם את עיניהם למדו את הטקסטים בע"פ. מכשיר הטלה – פרומפטר יצר קשר אישי וחם יותר בין המגיש באולפן הטלוויזיה לבין הצופה בסלון ביתו. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחת התוכניות שזכתה להצלחה עצומה בעידן שלהם הייתה "השעה השלישית". היו לה שני בעלי בית מצוינים. העורך והמגיש פרופסור יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל והמפיק – בימאי צְבִי דוֹרְנֵר. פרופסור ירמיהו יוֹבֵל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי והחלפת emails כלהלן : "אומנם את מלחמת יום הכיפורים 73' ליוויתי ככתב צבאי של רדיו 'קול ישראל', אך עם הפסקת האש חזרתי לקמפוס האוניברסיטה. כתבתי לעיתון "ידיעות אחרונות" בנושאים חברתיים ופוליטיים והשתתפתי מעת לעת בדיונים בטלוויזיה. בינתיים התחלף ברשות השידור הצוות הניהולי. שמואל אלמוג וישעיהו "שייקה" תדמור סיימו את תפקידם. יצחק לבני התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור אך לא הייתה לו השפעה ממשית על הנעשה בטלוויזיה מפי שארנון צוקרמן לא נתן לו להתערב. ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה ביד רמה. מוטי קירשנבאום היה מנהל התוכניות. שניהם החליטו להחיות תוכנית בשם "השעה השלישית" ששודרה בעבר במתכונת שונה ולהפוך אותה לספינת הדגל החברתית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לצדה של התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש" שהייתה אז בשיאה. המפיקים של "השעה השלישית" היו צבי דורנר ודוד מיכאליס. התוכנית שודרה בשידור חי אחת לחודש לאורכו של ערב שלם בתום "מבט". משכה היה כשעתיים וחצי והיא הוקדשה לנושאים חברתיים. בתחילת התוכנית שודר סרט דוקומנטארי בנושא בערב. אחריו התחלפו כמה פנלים של דיונים כשבתווך משולבות כתבות רלוואנטיות קצרות, וגם שידור חי מאחד המקומות בארץ עם קבוצות אנשים הנוגעות לנושא הדיונים, כמו הומוסקסואלים, תושבי שכונות מצוקה, זוגות גרושים, נערים בעלי פיגור שכלי, התמכרות לסמים, שוויון מעמד האישה, בחינות הבגרות, אימוץ ילדים, הערבים בישראל ויום האדמה, שיגעון הספורט, הימורים  תופעת "הירידה", העוני בישראל וכו'. הפקנו ושידרנו 30 תוכניות בתקופה של כשנתיים וחצי. "השעה השלישית" הצליחה באופן יוצא מן הכלל . התוכנית נחשבה לרצינית ויסודית , וגם דרמטית . היא זכתה בימים ההם לרייטינג עצום של % 80. האתגר שלנו היה לעשות סדרה איכותית על בעיות אמיתיות הקיימות במדינה ושתעניין את הקהל הרחב. נדמה לי שהוכחנו שזה אפשרי".

פרופסור ירמיהו יוֹבֵל עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר "המהפך" הפוליטי ב- 17 במאי 1977 ועלייתו של הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון .הוא חש שהתחילה פוליטיזציה מוגברת ברשות השידור והוא אינו רצוי בה עוד . בקיץ 1978 הוזמן ירמיהו יובך לשמש פרופסור אורח לפילוסופיה באוניברסיטת סורבון בפאריס. פרופסור ירמיהו יוֹבֵל מוסיף בשיחות התחקיר שלי עמו : "זאת הייתה הצעה שאי אפשר לסרב לה. נסעתי לפאריס לשנתיים ללמד במוסד יוקרתי שבו הייתי פעם סטודנט. זאת הייתה התקופה השנייה בקריירה שלי בה נגמלתי מעיתונות ובעיקר מן החשיפה האדירה שהעניקה לי הטלוויזיה הישראלית. שמחתי על האנונימיות שהייתה מנת חלקי עכשיו ונהניתי מחדש מחירות הפרטיות".

הבסיס ליחסי העבודה הקשים האלה בין אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לבין יצחק לִבְנִי נעוץ בהכרעה במכרז שהתקיים ב- 1באוגוסט 1973 לבחירת מנהל הטלוויזיה בעקבות התפטרותו של מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור. ישעיהו "שייקה" תדמור וארנון צוקרמן ילידי 1934 למדו באותה כיתה בביה"ס היסודי והתיכון של "הריאלי" בחיפה עד כיתה י"א, אז פנה ארנון צוקרמן ללימודים בביה"ס לקציני ים בעכו. שייקה תָּדְמוֹר היה מועמד טבעי למרוץ במכרז שנקבע ל- 1 באוגוסט 1973 אך בשלב כלשהו החליט לפרוש ממנו. הוא הושאל ב- 1971 לטלוויזיה כשכיהן סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל בדרגת סא"ל. במארס 1973 תכנן ישעיהו "שייקה" תדמור את עונת השידורים הבאה של הטלוויזיה והגיש אותה למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והוועד המנהל של רשות השידור אבל עכשיו בקיץ 1973 ביקש לחזור לצה"ל. הוא נתקל בקשיים ארגוניים וביורוקרטיים רבים בניהול הטלוויזיה וספג ביקורות חריפות מהעיתונות על התנהלותה. "שייקה" תדמור ביקש לנטוש אותה כדי ולשוּב אל המדים. הרמטכ"ל דָוִד "דָדוֹ" אֵלעָזָר העניק לו דרגת אל"מ והפקיד בידיו את פיקוד הגדנ"ע. פרופסור ישעיהו "שייקה" תדמור ופרופסור ארנון צוקרמן הם בני 81 היום ועדיין פעילים כל אחד בתחומו. פרופסור תדמור במכללת יזרעאל ופרופסור צוקרמן בביה"ס "בצלאל" בירושלים . שני המועמדים הבולטים לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של תדמור היו ארנון צוקרמן ויצחק לִבְנִי. ארנון צוקרמן היה סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בשנים 1972- 1969 ועכשיו שימש חבר הנהלת חברת "פז". יצחק לִבני כיהן כמפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל מאז 1968 ונחשב לאיש שהפך אותה מתחנה צבאית מוגבלת לרשת שידור אהודה שמשדרת 24 שעות ביממה וקוראת תגר על העליונות של רדיו 'קול ישראל' בראשות מנהלה משה חובב. גלי צה"ל בראשות לבני הציבה אלטרנטיבה איתנה לרדיו הממלכתי. זה כבר לא היה סוד.

שני המועמדים הראשיים ארנון צוקרמן ויצחק לִבְנִי (אף הוא יליד 1934) היו בני אותה שכבת גיל . צעירים ואמביציוזיים מאוד, שנשאו עיניהם לתפקיד הביצועי הראשי במדיה האלקטרונית החשובה ביותר במדינת ישראל. ב- 1 בספטמבר 1972 בעיצומה של אולימפיאדת מינכן 72' שלח מנהל "קול ישראל" משה חוֹבָב מכתב קובלנה למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג נגד יצחק לִבְנִי מפקד תחנת הרדיו הצבאית של גלי צה"ל ובו התלונן כי לבני נלחם ומתחרה בשיטות לא הוגנות נגד הרדיו הממלכתי. "התחנה הצבאית פולשת לתחום הנושאים האזרחיים", כתב משה חובב בדם לבו. הוא כעס מאוד על יצחק לִבְנִי. שמואל אלמוג והמשנה ליו"ר נתן שחם הצטרפו מייד למחנה חובב. בישיבת הוועד המנהל של רשות השידור המפקח גם על פעילותו של רדיו גלי צה"ל הדף לִבְנִי אחת לאחת את האשמותיו של חובב והמשיך להתחרות בהצלחה ברדיו "קול ישראל". יצחק לבני היה כישרוני ותחרותי מאוד. זה כמובן לא סייע לפופולאריות שלו בוועד המנהל בשנה שקדמה למכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקבע ל- 1 באוגוסט 1973

ראה "ידיעות אחרונות" מ- ראשית ספטמבר 1972. מישהו הדליף לעיתונאי "ידיעות אחרונות" אריה אבנרי את מכתבו החריף של מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג נגד מפקד גל צה"ל יצחק לבני.

בטרם ביצוע המכרז הודיעו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נָתָן שַחַם ליִצְחָק לִבְנִי (שני נאמני שר החינוך יגאל אלון שהיה ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור) כי הם אינם מעונינים בו כמנהל טלוויזיה ולא יתמכו בו . המועמד הוודאי שלהם ומטעמם לראשות הטלוויזיה הוא אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. יִצְחָק לִבְנִי לא נרתע וניגש בכל זאת למִכְרָז אך הפסיד. וועדת המכרז הורכבה משבעת חברי הוועד המנהל , מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג, ונציג אגודת העיתונאים. ארנון צוקרמן קיבל חמישה קולות מתוך השבעה. יו"ר הוועד המנהל של הרשות וולטר איתן ועמו החברים נתן שחם אֵלִיָהוּ חַסִין , חיים קוּבֶּרְסְקִי (נציג המפד"ל), ואהרון כִּידָן הרימו את ידם עבור אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. יַעֲקב גְרוֹמַן (נציג המפלגה הליבראלית) ואֵלִי תָבִין (נציג גח"ל בוועד המנהל) תמכו ביִצְחָק לִבְנִי. זה היה בעצם קרב אבוד של יצחק לבני מפני שוולטר איתן, אליהו חַסִין שהיה מנהל שירותי ההסברה ויועץ של יִגְאָל אַלוֹן, ואהרון כִּידָן שנחשב בשעתו ליועץ סתרים של לוי אשכול קיבלו הוראה ברורה מיגאל אלון מה הם צריכים לעשות. יגאל אלון עצמו קיבל מֶסֶר משמואל אלמוג כי הוא איננו רוצה ביצחק לִבְנִי כמנהל הטלוויזיה ומנגד חפץ בבחירתו לתפקיד של ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן התמנה למנהל הטלוויזיה באוגוסט 1973 וגב' מרים רוטשילד מנהלת כוח האדם ברשות השידור מיהרה לשלוח לו את כתב המינוי הרָם. מהר מאוד התברר כי הבחירה בו הצילה את הטלוויזיה ממעמדה הרעוע והביא אותה לשגשוג חסר תקדים . שנות ניהולו בשנים 1979 – 1973 נחשבות עד היום ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הציבורית לדורותיה. ראה החלק השלישי בטרילוגיה עבת הכרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".

יצחק לבני (בן 81 היום) חש נעלב עד עמקי נשמתו. הוא לא הבין מדוע אנשי המכרז העדיפו על פניו פקיד כספים שינהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצחק לבני המאוכזב לא הסתיר את דעתו וטען כי בהיותו מפקד רדיו גלי צה"ל ניחן ביכולת עיתונאית מוכחת מזה שש שנים, בהן הפך את התחנה הצבאית לרשת שידור ארצית מצליחה ופופולארית ובעלת האזנה עצומה, ובשל כך הוא המועמד הראוי והנכון לנהל את הטלוויזיה. סמנכ"ל הכספים והמִנְהָל ארנון צוקרמן היה בעיניו בעצם פקיד שאיננו בר משקל ובֵן תחרות מולו וכלל לא זכאי לנהל את הטלוויזיה . כמובן שמנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות נתן שחם הדפו את הטענות האלה של יצחק לבני, וסברו שארנון צוקרמן יהיה מנהל טלוויזיה טוב יותר מיצחק לבני.

טקסט מסמך : 2 באוגוסט 1973. גב' מרים רוטשילד מנהלת מחלקת כוח אדם ברשות השידור מודיעה לארנון צוקרמן כי הוא  מתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית לתקופה של שלוש שנים. וועדת המכרז העדיפה את ארנון צוקרמן על פני מועמדותו של יצחק לבני. יצחק לבני נעלב. "…נעלבתי וגם כעסתי מפני שמינו למנהל הטלוויזיה פקיד כספים בעוד אני הבאתי עמי ניסיון עיתונאי מוכח  בניהול מוצלח בן שש שנים של תחנת הרדיו גלי צה"ל…", אמר לי יצחק לבני כעבור שנים רבות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. גב' מרים רוטשילד (מעשנת שנייה מימין) מאוֹשְיוֹת רשות השידור הייתה מנהלת כוח אדם ברדיו "קול ישראל", מנהלת כוח אדם ברשות השידור, ומנהלת מחלקת סרטים קנויים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות איזי מן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

חלפו שמונה חודשים. גלגל השידור המשיך לנוע. ב- 31 במארס 1974 סיים מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג את תפקידו. שִמְעוֹן פֶּרֶס שַר התקשורת והממונה על רשות השידור חשב שיִצְחָק לִבְנִי הוא מועמד ראוי לרשת את שמואל אלמוג. ממשלת ישראל בראשותה של גב' גולדה מאיר אישרה את המינוי. ב- 1 באפריל 1974 התמנה יִצְחָק לִבְנִי למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים והפך להיות הבוס של מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ארנון צוקרמן לא שכח את היום ההוא בו התמנה יִצְחָק לִבְנִי למנכ"ל של רשות השידור.

סא"ל ישעיהו "שייקה" תדמור היה סגן חינוך ראשי בצה"ל. היה זה המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם המליץ להשאיל אותו מצה"ל כדי שישמש מנהל הטלוויזיה בה שרר אי סדר ארגוני רב. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ויו"ר הוועד המנהל ד"ר חיים יחיל סמכו ידם על ההמלצה. היחסים העכורים בין מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא נרגעו מעולם. אף על פי כן הכיר יִצְחָק לִבְנִי בכישרונו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן וכמנכ"ל רשות השידור היה אציל מספיק כדי לתמוך בהארכת כהונתו למנהל הטלוויזיה לקדנציה נוספת בת שלוש שנים מ- 30 ביולי 1976 עד 1 באוגוסט 1979.

טקסט מסמך : 30 ביולי 1976. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מודיע לארנון צוקרמן על הארכת כהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקדנציה נוספת בת שלוש שנים עד 1 באוגוסט 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון, שניהם טרפדו את הקדנציה השלישית של צוקרמן אבל זהו כבר סיפור אחר , ובל אקדים את המאוחר. יחסי החשדנות בין ארנון צוקרמן ליצחק לבני הגיעו לשיאם ב- 1977 משהחליטו מנכ"ל הרשות והוועד המנהל של רשות השידור להפקיע את השידורים בשפה הערבית מידיו של מנהל הטלוויזיה כדי ליצור גוף שידור עצמאי חדש, אקוויוולנט לטלוויזיה הישראלית הציבורית, שתיקרא מעכשיו הטלוויזיה בשפה ערבית בניהולו של יוסף בר- אל . לא היה בכך צורך ארגוני-לאומי או תוכניתי אך זאת הייתה דרכו של יצחק לבני להראות לארנון צוקרמן מי כאן הבוס האמיתי. מעולם לא נערך כל דיון מערכתי אסטרטגי ברשות השידור האם דרושה באמת טלוויזיה בשפה הערבית בעלת ישות עצמאית . ואם כן מה יהיה מעמדה, אילו תכנים היא אמורה לשדר, ובעיקר איזה תקציב יועמד לרשותה לרבות אמצעי הפקה, עריכה, ושידור. זה לא היה סוֹד. ליִצְחָק לִבְנִי לא הייתה כמעט דריסת רגל בבניין הטלוויזיה שארנון צוקרמן היה מפקדו. המחלוקת בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית תועדה באקראי ע"י מצלמת סטילס בעת סיקור הטלוויזיוני הנרחב של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977. יִצְחָק לִבְנִי הגיע בלילה לבית היהלומים ברוממה כדי להתרשם מאיכות הפקת השידור הישיר אך ארנון צוקרמן לא הקביל את פניו והתעלם ממנו. שניהם ביקרו בנפרד בצומת העצבים שניהלו אותו ראש חטיבת החדשות של הטלוויזיה דן שילון והמפיק הראשי אלכס גלעדי ואשר מוקם בחדר הבקרה באולפן א' של הטלוויזיה. יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא החליפו מילה ולא דיברו ביניהם. זה היה מחזה נוּגֶה ולחלוטין לא מַרְנִין שעורר תהיות רבות.

טקסט תמונה : עמדת פיקוד הטלוויזיה בליל הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ברוממה – ירושלים. זיהוי מימין לשמאל : דן שילון מנהל חטיבת החדשות , דוד שניידר ז"ל מנהל הביצוע, אלכס גלעדי המפיק הראשי, ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה והסיגר הנצחי, ועמית גולדנברג עוזרת ההפקה של אלכס גלעדי. חסר בתמונה יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור דריסת רגל "בבית היהלומים". יצחק לבני המתין עד שארנון צוקרמן יעזוב את חדר הפיקוד כדי שהוא יוכל להיכנס אליו על מנת להתבונן מקרוב במערכת השליטה והעריכה של דן שילון ואלכס גלעדי. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . ירושלים . חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית באולפן א' בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . חדר הבקרה מפקח על השידור הישיר מתריסר מקורות שונים המכסים את הבחירות לכנסת ה- 9. הפרש של כמה דקות. אותה בימה רק השחקן הראשי שונה. דן שילון (מימין), אלכס גלעדי, ויוסי צמח (הבימאי הראשי) מארחים בליל ה- 17 במאי 1977 בעמדת הפיקוד של הטלוויזיה את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (שני מימין). ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עזב את המקום עם בואו של יצחק לבני. מאחור עומדים עוזרת ההפקה דָנָה ויוסף "פונצי" הדר מזוקן ה- Floor manager הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה לפני המון זמן. נראה היה כי יצחק לִבְנִי מחכה לשעת כושר וממתין בפינה לארנון צוקרמן . הוא שכנע את הוועד המנהל בנחיצות רשת טלוויזיה עצמאית בשפה הערבית בתוך מסגרת רשות השידור כפי שקיים רדיו בשפה הערבית בעל צרכים נפרדים מ- "קול ישראל' . רוֹב חברי הוועד המנהל נטו לעבר משאלת הלב של יִצְחָק לִבְנִי. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה בעיניהם מנהל מתנשא שמנהל את הטלוויזיה ביד רמה מידַי. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי והמוכשר היה באמת מנהל חזק ומנהיג שידור אמיתי שנהנה מתמיכה מובהקת של פיקודיו. הוא "לא שַם" יותר מידַי על הפוליטיקאים בדמותם של חברי הוועד המנהל של רשות השידור. הוא היה רחוק מאוד באופיו מהפוליטיקאים ומעולם לא נתן להם להתערב בשיקוליו. יִצְחָק לִבְנִי ניצל את המצב ורתם את חברי הוועד המנהל לעגלתו. משנפתח חלון ההזדמנויות זינק יצחק לבני לתוכו וקרע חלק מממלכתו של ארנון צוקרמן והפקיד אותה בידי יוסף בר- אל. כדור השלג הזה לא נעצר והמשיך להתגלגל לעבר שנות ה- 80 של המאה שעברה ומשם לעשור ה- 90 של המאה שעברה ואח"כ הגיע גם לשנות ה- 2000

רעיון הקמתה של הטלוויזיה בעַרבית במסגרת רשות השידור קרם עור וגידים כבר ב- 1976 . הוא צלח ב- 1977 בעקבות טכסיס פוליטי של שינוי מבנה הרשות שהוּבַל ע"י מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי בתמיכת הוועד המנהל. הטלוויזיה בשפה העַרבית הוקמה כיחידת שידור נפרדת ואקוויוואלנט מוסדי לטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית. מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית הוכפף למנכ"ל הרשות . מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי החליט למנוֹת את יוסף בר-אל (היה עד עכשיו כפוף לארנון צוקרמן) למנהל הטלוויזיה הראשון בשפה הערבית . הפרדת שתי פונקציות השידור בעִברית ועַרבית נעשתה בניגוד מוחלט לדעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן וגם בניגוד מוחלט להמלצותיו של מנכ"ל ה- BBC לשעבר הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) שביקר בישראל בקיץ 1973 וערך דו"ח אודות מצבה העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אותו הגיש אותו לשַר החינוך יגאל אלון הממונה על חוק ביצוע רשות השידור. יוּ גְרִין קבע מפורשות בדו"ח המקיף שלו כי אין צורך בישראל בהקמת רשת טלוויזיה נפרדת בשפה העַרבית.

ב- 1985 בשל משבר ניהולי לאחר תום עידן טוביה סער, נבחר יוסף בר-אל ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לשמֵש ממלא מקום זמני כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בתמיכת יצחק נבון שר החינוך והתרבות והממונה על ביצוע חוק רשות השידור) , אך הודח מתפקידו בטרם עֵת ע"י אותו המנכ"ל שמינה אותו. ב- 1990 העדיפה וועדת מכרזים בראשותו של מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל את יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פניו של נסים מִשְעַל. ב- 1993 הדיח מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל ממשרתו גם על פי דרישתה הברורה והמופלגת של שרת החינוך גב' שולמית אלוני והשרה הממונה על הרשות ומי שמינתה בעצה אחת עם ראש הממשלה יצחק רבין את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור . גב' שולמית אלוני העידה בפניי כי היא תבעה במפגיע ממוטי קירשנבאום להדיח מייד את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה משום שמכר את כבודו המקצועי לפוליטיקאים . מוטי קירשנבאום מינה תחת יוסף בר-אל את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה החדש . זמן קצר אח"כ הפקיד מוטי קירשנבאום בצעד תמוה ושנוי במחלוקת את ערוץ 33 של הרשות בידי אותו מנהל הטלוויזיה המודח על ידו, יוסף בר-אל. באפריל 1998 בתום חמש שנים סיים מוטי קירשנבאום את תפקידו ובמקומו התמנה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת [2]. ב- 2001 החלו הוועד המנהל ומליאת רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שָי והמשנה שלוֹ גב' אהובה אוֹרֶן בתהליך הדחת אורי פורת מכהונתו. אורי פורת הקדים אותם ובחודש אוגוסט 2001 התפטר בעצמו מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור. בסתיו 2001 הפקיד רענן כהן השר הממונה על רשות השידור את תא"ל מיל. רָן גַלִינְקָא [3] בידי מנכ"ל חדש לתקופת ניסיון בת חצי שנה. ראש הממשלה אריאל שרון נעתר והסכים למינוי אך רן גלינקא נעדר כל ידע עיתונאי עשה את כל השגיאות האפשריות כמנהל טירון. באחד מערבי שישי של דצמבר 2001 העלה את חמתו של ראש הממשלה כשאִפְשֵר כעורך ראשי של רשות השידור לשדר במגזין "יומן" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ריאיון בן עשרים דקות שערך הכתב עוֹדֵד גְרָנוֹת עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפת. בדצמבר 2001 שטפו נחלי דם את מדינת ישראל לאורכה ורוחבה ממעשי הרצח של הטרור הפלסטיני בפיקודו של יאסר עראפת. ראש הממשלה אריאל שרון יצא מדעתו נוכח שיקול הדעת של האיש האחראי על השידור הציבורי הנותן במה לאויבה המר של מדינת ישראל והורה לרענן כהן להדיח את רָן גלינקא לאלתר ולמצוא במקומו מועמד חדש לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. במארס 2002 הודח רָן גָלִינְקָא מתפקידו כמנכ"ל זמני וסולק מרשות השידור. השַר הממונה רענן כהן העלה את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוֹב של הרייטינג בערוץ 33 כמועמד פוטנציאלי לשמש מנכ"ל רשות השידור . אריאל "אריק" שרון עַט על המציאה וממשלת ישראל בראשותו מינתה באמת את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 לחמש שנים עד 2007. כעבור שלוש שנים בחודש מאי שנת 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון להדיח את מר יוסף בר-אל מכהונתו בעוון שוחד מסך ושחיתות וגירשה אותו לעַד מרשות השידור ומהטלוויזיה הישראלית.

רצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 ב- 5 בספטמבר 1972, הסב צער נוראי למשפחות, גרם נזק רָב לתדמיתה הביטחונית של מדינת ישראל וחשף את פגיעותה , וגם תפש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בלתי מוכנה מכל היבט שהוא : כוח אדם , טכנולוגיה, הפקה, ולוגיסטיקה. אבל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שירתו בעת ההיא עיתונאים חכמים, אמיצים, נבונים, ובעלי תושייה (ולא רק בעלי שררה) – והם ידעו להתאושש. הם הפיקו את הלקחים ובתוך זמן לא ארוך התחשלוּ והובילו את השידור הציבורי ל- "תור הזהב" שלו בתחומי התיעוד והחדשות, הספורט, הבידור, הדרמה והתוכניות, וגם המוסיקה. שמם של אישים כארנון צוקרמן, דָן שִילוֹן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, יִגְאָל לוֹסִין, חיים יָבִין, שַרִי רָז, רוֹן בן יִשָי, יוֹרָם רוֹנֵן , יאיר אלוני, רָם עֶבְרוֹן, שִמְעוֹן טֶסְלֶר, יעקב אחימאיר, יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר, וֶורֶד בֵּרְמַן, חַנִינָא אָמוֹץ, אהוד יערי, דניאל פְּאֵר, רבקה מִיכָאֵלי, טוּבְיָה סַעַר, יצחק שמעוני, צבי דוֹרְנֵר, חגי מאוטנר, שרה'לה בֶּרְקְמָן, אורן שינדל, וַרְדִינָה אֶרֶז, פול סאלינג'ר , בוב גולדמן, נטע עפרוני, רינה בן מלך, סלי סלמה, אסתר דר, גדעון דרורי, יעקב אייזנמן, צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן, דָן בִּירוֹן, ג'וּדי לוֹץ, אסתר סוֹפֵר, צְלִילָה רוֹז, גדעון דרורי, מיכאל קרפין, יָאִיר שְטֶרְן, נסים משעל, ישראל סֶגָל, רָפִיק חַלָבִּי, יָעֵל חֵן, יואב פלג, יורם ארבל, מיכה לוירר, עקיבא מלמד, יאיר שרף, איציק כהן, דוב גולדשטיין, מנחם וולף, ריימונד לוי, שמואל ברעם, קארלוס פּוֹפ, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, זאב שטוקהיים, מנחם וולף, שמואל כהן, אלכס פלדמן, אלי קרייתי, (ורבים אחרים) ינון לעַד.

סוף הפוסט מס' 173. ראה הטרילוגיה עבת הכרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" .

[1] מערב גרמניה הייתה המדינה הראשונה בעולם שאירחה אולימפיאדה ומונדיאל עוקבים . הדבר שנה שוב כשברזיל נבחרה ע"י ה- FIFA לארח את מונדיאל הכדורגל של 2014 וע"י IOC לארח את האולימפיאדה של 2016.