הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 271 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 17 באוגוסט 2013.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 271. אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה 2013 מול רדידות הביצוע וכישלון הרייטינג של ערוץ 1 (רשימה מס' 13). פוסט מס 271. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. כיכר "Del Popolo" ברומא. אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. ד"ר גלעד וויינגרטן (מימין) ואנוכי (משמאל) בעת סיור רגלי בבירה האיטלקית היפהפייה ב- Day off של האליפות ושידורי הטלוויזיה הבינלאומית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שישי – 15 בספטמבר 2000. סידני – אוסטרליה. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי בטרם השידור הישיר של טקס הפתיחה היפהפה של האולימפיאדה ה- 27 בסידני במניין הזמן החדש. זיהוי הנוכחים בתמונה : השדר אורי אורי לוי (קרוב למצלמה), מאיר איינשטיין (ממושקף באמצע), ד"ר גלעד ווינגרטן מאחור.

טקסט תמונה : 3 באוקטובר 2000 . סידני – אוסטרליה . פרשן הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ד"ר גלעד וויינגרטן (משמאל) ואנוכי, בטרם הנסיעה לנמל התעופה הבינלאומי של סידני בתום מבצע השידורים האולימפי שכלל 232 שעות שידורים ישירים מסידני לאולפנים בירושלים במשך תקופה של 17 ימים. האיש ש- שימש פרשן א"ק בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל רחבי תבל לצידם של נסים קיוויתי ויורשו מאיר איינשטיין, בחר להוריד את הרמה משהחליט להצטרף לאותן עמדות השידור אליהן נקלעו באקראי "שדרי אתלטיקה קלה" ברמתם של אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי. גרוטסקי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 3 : אין לי צל של מושג כיצד קובע עורך "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי) מר אָלוּף בֵּן ומחלק את מכסות העבודה ותור הופעתן של  יצירות הציור הסטיריות ב- "הָאָרֶץ" בין ושל שני הקריקטוריסטים שלו מר עָמוֹס בִּידֶרְמַן ומר עֵרָן ווֹלְקוֹבְסְקִי. אינני יודע גם מהי חלוקת העבודה המדויקת בין שלושת מבקרי הטלוויזיה של עיתון ה"הָאָרֶץ" מר מוּרָן שָרִיר לבין גב' מַיָה סֶלָע (וגם גב' לִיאָת אֵלְקָיָים ב- "גַלֶרְיָה" של ימי שישי). אין מנוס מהשוואה בגין חלוקת תפקידים כזאת. עָמוֹס בִּידֶרְמַן הוא צלף לעומת עֵרָן ווֹלְקוֹבְסְקִי. מוּרָן שָרִיר שנון ותכליתי לעומת שתי הקולגות שלו. וצריך להוסיף : הוא שַם בכיס הקטן גם את מבקרי הטלוויזיה האחרים ב- "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "ישראל היום".

הערה 4 : ב- 30 באוגוסט 2013 ימלאו 70 שנה לשחקן הכדורסל הבלתי נשכח טַל בְּרוֹדִי , מי שלבש במשך תקופה ארוכה בין השנים 1980 – 1966 את גופיה מס' 6 בקבוצת מכבי ת"א ובמדי הנבחרת הלאומית של ישראל. טַל בְּרוֹדִי הוא גם חתן פרס ישראל. במובנים רבים ולמרות ריחוק הזמן אפשר לומר שהיה כדורסלן מיתולוגי. מר טַל בְּרוֹדִי מצהיר היום (יום שישי – 16 באוגוסט 2013) בריאיון עיתונאי בעיתון "ישראל היום" כְּהַאי לִישָנָא : "אני זה מכבי ת"א – ומכבי ת"א זה אני" . אין לי שום דבר נגד ההכרזה של טַל בְּרוֹדִי, אבל אם כך השתתפותו אז בוועדת פרס ישראל ובחירתו שלו כ- יו"ר הוועדה (שני החברים הנוספים בוועדה היו האתלטית גב' אסתר רוט – שחמורוב ומנהל היחידה לספורט הישגי מר גיל לוסטיג) ביו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שמעון מזרחי לקבל ב- 2011 את הפרס היקר ביותר שמעניקה המדינה לבניה, יש בה טעם גדול לפְגָם והיא יותר מבעייתית. הוויכוח איננו סביב מקבל פרס ישראל שמעון מזרחי מי שהיה הבוס של טַל בְּרוֹדִי במשך שנים. כבודו במקומו מונח. ברור שלהענקת הפרס היקר לעו"ד שמעון מזרחי יש תומכים רבים כמו גם לא מעט מתנגדים. אולם לא זאת השאלה. השאלה היא כיצד טַל בְּרוֹדִי לא השעה את עצמו מראש מאותה הוועדה ההיא שהמליצה על יו"ר מועדון מכבי ת"א שלו להיות חתן פרס ישראל ויצר במו ידיו תחושה ציבורית לא נוחה של משחק מכור מראש.

טקסט מסמך : יום שישי – 16 באוגוסט 2013 . העיתון "ישראל היום" . טל ברודי מכריז ביום הולדתו ה- 70 : "אני זה מכבי ת"א – ומכבי ת"א זה אני". (באדיבות "ישראל היום").

הערה 5 : לא ידעתי שהזמר האהוב עלי (מאוד) מר שלמה ארצי יודע גם להתנסח היטב ולכתוב מדויק. לא ידעתי שהוא מחזיק בביתו מקלדת כה מאוזנת . שלמה ארצי מפרסם במוסף "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות" אתמול (יום שישי – 16 באוגוסט 2013) פוסט שכותרתו, "ישו מהטלוויזיה – הרהורים אודות עלייתו ונפילתו של דודו טופז, האיש שנגע בהצלחה ונכחד בניסיונות לשאוב את אהבת כולם לנצח, 4 שנים למותו". מאמר מעניין. הטקסט של שלמה ארצי קפדני, מדוקדק, וחסכוני. ולכן ברור ויעיל. דודו טופז מעורר תשומת לב אחרי מותו לא פחות מאשר בחייו אולם את אותה תשומת הלב ניתן לייחס לכתיבתו של שלמה ארצי. נבונה, מכובדת , ובעלת רספקט. What a coincidence. בעוד אנוכי כותב את הערה 5, חוות דעתי אודות כתיבתו של שלמה ארצי (בצהריי שבת – 17 באוגוסט 2013), בוקעת מרדיו ללא הפסקה 103 FM (מתנגן ברקע בחדר העבודה שלי בגלל תוכנית השירים "שבת עברית" בעריכת מר יואב חנני) שירו של שלמה ארצי, "רוב הזמן את אשתי". אני אוהב את שלמה ארצי.

דילמות עיתונאיות. אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה 2013 מול רדידות הביצוע וכישלון הרייטינג של ערוץ 1 (רשימה מס' 13). פוסט מס' 271. כל הזכויות שמורות.

עיתונאות היא עניין מורכב ורציני שמציב אין ספור אופציות ועמן דילמות בפני העורכים. לכן העסק הוא גם חמקמק מפני שהפתרונות שמציעים העורכים והמפיקים משביעים את רעבונו של חלק מהציבור אך מקפחים את חלקו האחר. ערוץ 1 ניצב אמש (ליל שישי – 16 באוגוסט 2013) בפני דילמה עיתונאית : כיצד מסקרים במגזין ה- "יומן" סיקור משולב שכולל בתוכו את המשבר הפוליטי החמור המתרחש במצרים בין השלטון שנתמך ע"י הצבא לבין האחים המוסלמים , ובד בבד גם את תחרויות הגמר במסגרת אליפות העולם ה- 14 בא"ק הנערכת במוסקבה 2013 בימים אלה, מבלי להחמיץ דבר בקהיר וגם במוסקבה. [זהו אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 2013 כשלערוץ 1 הציבורי יש חזקה בלעדית ובלבדית על שידור התחרויות עליהן שילם סך של זכויות שידורים בגובה של כ- 250000 (רבע מיליון) דולר]. הנה היסטוריה קצרצרה ואקראית של דילמות טלוויזיוניות שאנוכי שולף מהזיכרון שלי .

א. בערבו של יום חמישי – 7 באפריל 1977 השלימה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הכנותיה לקראת השידור הישיר המתוכנן לתשע בערב מבלגראד שעתיד היה לעסוק במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א (לראשונה בתולדותיה במעמד הספורטיבי הנכבד הזה) לבין הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן) היה מנהל הטלוויזיה, דן שילון היה מנהל חטיבת החדשות, מוטי קירנשבאום היה מנהל חטיבת התוכניות, אלכס גלעדי היה השדר בהיכל הכדורסל "פָּאיוֹנִיר" ב- בלגראד, ואנוכי שימשתי עורך ומפיק השידור הזה בירושלים. זמן קצר בטרם תחילת המשחק והשידור הישיר הודיע הכתב המדיני מר יעקב אחימאיר הודעה מרעישה לדן שילון כי מר דָן פַּתִּיר קצין העיתונות ודוברו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין מסר לו בסודי סודות כי ראש הממשלה מבקש להתפטר מתפקידו (בשל פרשת הדולרים) בשידור ישיר של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתשע בערב (אותה ההודעה נמסרה ע"י דָן פָּתִּיר גם למר שלום קיטל הכתב המדיני של רדיו "קול ישראל"). בתשע בערב היה אמור להתחיל כאמור שידור משחק הכדורסל המסקרן ורווי הרייטינג מבלגראד . כל המדינה הצטופפה סביב מדורת השבט. ארנון צוקרמן ודן שילון נקלעו לדילמה נוראית . מה עושים ? כיצד מתמודדים עם הדילמה ? לא כל יום קם ראש ממשלה מכהן מכיסאו הרם ומבקש להתפטר בשידור ישיר בטלוויזיה אולם גם לא כל יום מעפילה קבוצת ספורט ישראלית למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל. יִצְחָק רָבִּין ראש ממשלה אציל ואהוב חסך לארנון צוקרמן ודן שילון את הדילמה. הוא אמר לדן פתיר : "תשמע, תגיד להם שימשיכו עם לוח השידורים המתוכנן שלהם. אני אצפה בשידור הישיר של מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה כמו כל עם ישראל, ואומר את דבריי לאומה בתום ההתמודדות הספורטיבית". מאפרת הטלוויזיה גב' חווה כפרי הייתה זאת שאיפרה אותו לקראת שידור ההתפטרות . יצחק רבין התפטר באותו לילה בשידור ישיר ב- 23.30 אצל המראיין מר יעקב אחימאיר. יִצְחָק רָבִּין המנהיג הדגול צפה במשחק יחד עם רעייתו לֵאָה, דָן פַּתִּיר, ונהגו האישי בבניין מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והמתין ללא תלונות בסבלנות לתורו. הוא העריך והוקיר עד למאוד את מועדון מכבי ת"א בעיקר לאחר ניצחונה ב- 17 בפברואר בוִוירְטוֹן – בלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א בתוצאה 91 : 79 . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה מודע היטב לפופולריות העצומה של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בציבור , גם הודות לשירותה הפעיל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהטמיעה את תודעת מועדון מכבי ת"א בקהל הישראלי .

לא היה לי כל ספק כמי שחקר את התקופה וכמי ששירת בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית במשך כ- 40 (ארבעים) שנים , כי באותו השידור הישיר ההוא ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מהעיירה הבלגית ווירטון בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א 91 : 79 , הפכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה . הסלוגן האלמותי שטבע טַל בְּרוֹדִי בתום המשחק בווירטון , באולם הכדורסל הקטנטן של העיירה , בריאיון בשידור ישיר עם השדר אָלֶכְּס גִלְעָדִי "…אנחנו על המפה, לא רק בספורט, אלא בכול…", יָצָק נופך מיוחד בתוכן השידור הספורטיבי ויָצָר אופוריה. ההערצה הציבורית למכבי ת"א בימים ההם לא רק גברה היא כמעט לא ידעה גבולות. ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 החליט ראש הממשלה יצחק רבין להעניק כבוד למועדון הכדורסל התל אביבי ולקבל בלשכתו בקרייה בתל אביב את הקבוצה הישראלית שניצחה את הענק הרוסי – סובייטי. מנהל מחלקת הספורט אָלֶכְּס גִלְעָדִי שלח אותי לתל אביב ברגע האחרון ממש לתעד את האירוע , והוא תועד . הצלם שלי היה מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה זה מכבר את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך באותה קבלת פנים ההיא בלשכתו ביום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977 גושפנקא ממלכתית. יִצְחָק רָבִּין היה בבסיסו אוהד ספורט. אנוכי יודע מ- מידע אישי כי הוא היה צופה טלוויזיה נאמן של התוכנית "מבט ספורט".

יִצְחָק רָבִּין הבין שהתפטרותו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתשע בערב ביום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 על חשבון השידור הישיר ההיסטורי המסקרן של משחק הכדורסל מבלגראד מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה בגמר גביע אירופה לקבוצות אלופות וביטולו, יפגע ויזיק מאוד ליוקרתו האישית. מפני שהבין ביחסי ציבור והיה נבון – וויתר. בכך כמובן פתר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן את הדילמה הקשה בה היו שרויים שניהם.

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע – 23 בפברואר 1977. חודש וחצי לפני התפטרותו הדרמטית והמפתיעה של ראש הממשלה יצחק רבין מתפקידו. הצילום הזה התקיים בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. יצחק רבין מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. יו"ר קבוצת מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א נותן את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה בלשכתו בקריה בתל אביב העניקה למועדון את הגושפנקא הממלכתית הרשמית. מכבי ת"א הפכה לקבוצה של המדינה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי, מר דן פתיר (יועץ התקשורת ודוברו של ראש הממשלה יצחק רבין), ראש הממשלה יצחק רבין, ועו"ד שמעון מזרחי. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט מסמך : הקריקטורה של זאב כפי שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ביום חמישי – 7 באפריל 1977 ערב השידור הישיר של אלכס גלעדי מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לבין הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה. הקריקטורה רמזה על שיא של צפייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור הישיר. הרייטינג התקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה ראה בוודאי את הקריקטורה הזאת. אולי גם היא תרמה להחלטתו לדחות את הודעת ההתפטרות שלו לאחר תום השידור הישיר של התמודדות הכדורסל מבלגראד. (באדיבות עיתון "הארץ"). 

טקסט תמונה : יום חמישי בשבוע – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכייתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Multilateral לכל אירופה הסתיים, אך מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין את שחקני מכבי ת"א ומאמניה בתום הזכייה ההיסטורית. יעקב אחימאיר שהמתין במערכת ת"א לריאיון הדרמטי עם ראש הממשלה יצחק רבין העומד להודיע בהפתעה מוחלטת על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל היה לחוץ מאוד מהתמשכותו של השידור הישיר מבלגראד. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי, קפטן מכבי ת"א טל ברודי אוחז בגביע אירופה המוכסף, שחקן לא מזוהה, ומיקי ברקוביץ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1977. יעקב אחימאיר (מימין) וראש הממשלה יצחק רבין. (צילום יוסף "פונצי' הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה גם הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי, "הקשר הסימביוטי". הספר המפורט דן ביחסי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים, בין 1969 ל- 2007 .  

ב. ביום שישי – 17 ביוני 1994 שידרה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את המשחק החמישי בסדרת הגמר של ה- "NBA Finals" יוסטון רוקטס – ניו יורק ניקס (הניקס ניצחו במשחק החוץ הזה 91 : 84 , אולם יוסטון רוקטס בסדרה כולה 4 : 3) . אולם לא זה הסיפור . במהלך השידור הישיר של משחק הכדורסל התברר כי או. ג'יי. סימפסון (O. J. Simpson) שחקן פוטבול עבר מפורסם מאוד בליגת ה- NFL וגם פרשן טלוויזיה רב מוניטין , מי שנחשד ברצח אשתו ניקול בראון – סימפסון וידיד שלה רונאלד גולדמאן , ברח מבית המעצר בלוס אנג'לס בג'יפ שלו כשהוא חמוש. כל רשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות והכבלים קטעו את שידוריהן ועברו לסיקור המרדף שניהלה משטרת לוס אנג'לס אחרי או. ג'יי. סימפסון על ה- High ways של העיר הענקית . כל רשת טלוויזיה שרק יכלה העלתה לאוויר הליקופטר כדי להיות עוד יותר יעילה ומהימנה בסיקור הסנסציה. או. ג'יי. סימפסון היה אישיות סלבריטאית פופולארית בארה"ב. גם NBC העלתה הליקופטר לאוויר אולם היא לא קטעה את השידור הישיר של ההתמודדות רוקטס – ניקס . נשיא הרשת ניצב בפני דילמה מה עושים במצב כזה ? בעצה אחת עם נשיא הספורט שלו דיק אברסול החליטו שניהם על חציית המסך (Spleet Screen) של NBC . חציו האחד עסק בשידור ישיר של המרדף המשטרתי אחרי או. ג'יי. סימפסון וחציו השני עסק בשידור הישיר של משחק הכדורסל. מהיכן אני ודע זאת ? באותו יום השישי ההוא של 17 ביוני 1994 שהיתי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדאלאס – טקסס, שם עסקתי בהפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל ארה"ב 1994.

ג. מר עוזי פלד מי שהיה מנכ"ל זכיינית חברת "טלעד" בערוץ 2 נקלע לדילמה טלוויזיונית בעשור ה- 90 של המאה שעברה. בעוד יורם ארבל משדר ישיר משחק כדורגל בליגה הלאומית שלערוץ 2 היו זכויות בלעדיות עליו, אירע פיגוע רב נפגעים בירושלים. עוזי פלד שלא רצה לקטוע את השידור הישיר הספורטיבי ומאידך לא וויתר על הסיקור החדשותי של פיגוע הטרור , החליט על Spleet Screen. בחציו האחד של המסך ראו משחק כדורגל ובחציו השני את המולת התוֹפֶת . מנכ"ל חברת "טלעד" עוזי פלד חטף על הראש. חלק מהמבקרים קבע שאם כך הוא איננו רשאי לנהל רשת שידור. אולם אלה שביקרו אותו והחטיפו לו מעולם לא עמדו בפני הדילמה העיתונאית כפי שהוא ניצב בפניה.

ד. תחום שונה אבל דומה . העורכת האמריקנית המוכשרת גב' טינה בראון (בת 60) ביקשה בנובמבר למזג את את אתר האינטרנט רב המוניטין שלה "The Daily Beast" עם שבועון החדשות הוותיק "Newsweek" . בחלוף שנתיים וחצי התברר כי טינה בראון שגתה קשות מההיבט המסחרי של השיתוף ופתרון משוואת המיזוג. האתר והשבועון הפסידו בתקופה הזאת כ- 30000000 (שלושים מיליון) דולר ויעד המיזוג לא הושג. עיתונאות הופכת במקרים רבים לאניגמה . כישלונותיה נותרות לא פעם ולא פעמיים חידתיות, מסתוריות, ותמוהות. כיצד זה אשת תקשורת כה מנוסה טעתה כה קשות בהערכות המיזוג שלה בין "The Daily Beast" לבין "Newsweek" ומה הן הסיבות המדויקות שהביאו לכישלון המיזוג. "הארץ" (עיתון הבית שלי) מביא אתמול (יום שישי – 16 באוגוסט 2013) במוסף "גלריה" רשימה מעניית של לזלי קאופמאן וקריסטין הוני "שער עצמי" שהתפרסמה בעיתון "ניו יורק טיימס" אודות גב' טינה בראון הנועזת וחזון העיתונאות המרחיק לכת שלה , שנכשל לפי שעה.

ה. אם להקיש למה שקורה בתעשיית הטלוויזיה בארץ, כלל לא ברור, עלום, ולא מובן מדוע מהדורות החדשות המצוינות של ערוץ 10 בהגשת גב' תמר איש שלום ומר גיא זוהר בהשתתפות פעילה ומקפת של פרשני טלוויזיה מעולים בדמותם של נדב אייל, צבי יחזקאלי, אלון בן דוד, רביב דרוקר ואחרים כמו גם "שישי" לא רק שלא מזנבת בחברת החדשות של ערוץ 2 אלא מפסידה בקרב הרייטינג לערוץ 1.

ו. ערוץ 1 פתח אמש (יום שישי – 16 באוגוסט 2013) כמה דקות לפני השעה שמונה בערב את מהדורת "יומן" שלו בראשות מר עודד שחר (החליף את גב' איילה חסון) בנושא הפוליטי הבוער שמרתק את כל מדינת ישראל, "מצרים בוערת". הפנל של עודד שחר כלל את עודד גרנות וח"כ ישראל ממפלגת "קדימה", שניהם פשוט מצוינים, וגם את מר אורן נהרי, מר אמיר בר שלום , ומרי ארי שביט (מעיתון "הארץ") – שלושתם בינוניים ומטה. עודד שחר הודיע בפתח ה- "יומן" כי מהדורת החדשות שלו תימשך עד תשע וחצי בערב. לרוע מזלו של ערוץ 1 התקיימו אמש בין שבע ארבעים וחמש בערב לשמונה ארבעים וחמש בערב שלוש תחרויות גמר באליפות העולם ה- 14 בא"ק המתקיימת במוסקבה בריצת 5000 מ' לגברים, ריצת 200 מ' לנשים, ומרוץ שליחים 4 פעמים 400 מ'. כידוע ערוץ 1 מחזיק בידו את זכויות השידורים הבלעדיות של אליפות מוסקבה 2013 תמורתם שילם 250000 (רבע מיליון) דולר, ואף הטיס לשָם משלחת שידור שכוללת את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר עמית הורסקי, המפיק יצחק פרז, ואיש הקול והתקשורת צבי בירנבלום. מערכת ערוץ 1 ניצבה בפני דילמה. היא חשה מחויבות עיתונאית כלפי שני האירועים הבינלאומיים הגדולים שאין שום קשר ביניהם. האחד משבר פוליטי חמור ואלים ביותר במצרים המשפיע במישרין על המזרח התיכון כולו והשני מחזה ספורטיבי טלוויזיוני מרהיב ו- וויזואלי , דרמטי מההיבט הספורטיבי שלו ומרנין נפש . ערוץ 1 החליט ללכת על כל הקופה . ללכת על שני האירועים יחדיו . זוהי החלטה אמיצה מחד ומגלומנית מאידך . בעוד עודד שחר חושף את אנשי הפנל ובעודו בונה את הדרמה המצרית הנוראית של ירי והרג המוני של הצבא המצרי באחים המוסלמים ברחובות קהיר , התבקש ב- 20.05 להעביר את המיקרופון למוסקבה לד"ר גלעד וויינגרטן ועמית הורסקי לצורך שידור ישיר של ריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים . ארשת פניו הייתה נוקשה וחמוצה . הוא נראה לחוץ ממשחק הפינג פונג בו קוטעים שידור פוליטי לטובת שידור ספורטיבי . מהירות המעבר מקהיר למוסקבה בִּלְבֵּלָה את שדרני הא"ק שלא הציגו את גיבורי העלילה בדרמה המתפתחת . הם שוחחו אודות המועמד לניצחון מוֹ פַארָה, אך לא זיהו אותו בתוך חבורת הרצים הסבוכה למען צופי ה- "יומן" שאינם בקיאים בפרטי האליפות וריצת ה- 5000 מ' וכאילו מדובר בקהל ספורט מיומן. הם לא סיפרו לצופים בפתח המעבר מהאולפן בירושלים לאצטדיון "לוז'ניקי" כי מוֹ פַארָה הוא רץ בריטי דגול (סומאלי במוצאו) שזכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' באולימפיאדת לונדון 2012 אשתקד , וכעת באליפות העולם של מוסקבה 2013 זכה כבר במדליית הזהב בריצת 10000 מ' ועכשיו הוא נושא את עיניו לעוד מדליית זהב בריצה ל- 5000 מ'. והוא באמת זכה בה אולם מערכת ערוץ 1 לא התירה לצופיה להתמוגג מהאתלט הנפלא הזה שהוא "עילוי אנטומי ופיזיולוגי". אין מילים אחרות. יצירה גופנית נפלאה של בן אנוש ע"י הטבע . שני שדרני הא"ק נדרשו להחזיר את השידור חיש מהר לירושלים. עודד שחר הספיק בקושי להקרין את התמונות הלווייניות האַלִימוֹת המגיעות ממצרים בעוד עודד גרנות וישראל חסון משלימים משפט וחצי של פרשנות נדרש עודד שחר להעביר שוב ב- 20.15 את השידור למוסקבה ל- ריצת הגמר ל- 200 מ' לנשים. ראו שהוא איננו אתלט ואיננו שבע רצון מהעברת מטה השליחים לקולגות שלו במוסקבה. הריצה הסתיימה בניצחונה של האצנית הג'מייקנית שלי אן פרייזר אולם הדרמה רק התחילה. על המסלול הייתה שרועה המועמדת לניצחון האצנית האמריקנית  אליסון פליקס כשהיא פצועה ונאנקת מכאבים. היא לא סיימה את הריצה . פציעתה העצימה את הדרמה הספורטיבית אולם גלעד וויינגרטן ועמית הורסקי שרק התחילו לנתח את סיבות הדרמה הוכרחו להחזיר את השידור נייד לירושלים. ריטואל  הנדידה חזר על עצמו שוב ב- 20.30 . עודד שחר טרם הספיק לפתח את הדרמה הטרגית המצרית בסיוע חמשת אנשי הפנל שלו, ושוב האיצו בו העורכים למסור את מטה השליחים לגלעד ווינגרטן ועמית הורסקי במוסקבה לצורך שידור ישיר של מירוץ הגמר של השליחים 4 פעמים 400 מ'. ארה"ב ניצחה. צופי הטלוויזיה לא הספיקו להתבשם ממראם העולז של הרביעייה האמריקנית וכבר אולצו שדרני הא"ק להשיב את רשות הדיבור לעודד שחר וחבר מרעיו באולפן בירושלים.

ז. ערוץ 1 ניצב אמש בליל שישי – 16 באוגוסט 2013 בפני דילמה עיתונאית כבדת משקל כיצד לטפל בעת ובעונה אחת בשני אירועים בינלאומיים גדולים שבאחד מהם הוא מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות תמורתן שילם כאמור כ- 250000 (רבע מיליון) דולר. הוא העלה לאוויר את העדפה והשילוב שלו, בדרכו שלו, כפי שהיא מצוינת לעיל. יכול להיות שזאת הייתה האופציה הטובה ביותר מכל הגרועות האחרות שהיו לו. הייתה שם נקודת דיון אחת באולפן שעלתה לי על העצבים וניקרה עיניים ואוזניים. זה היה כשמר ארי שביט דיבר על עצמו בגוף ראשון באולפן ערוץ 1 בשעה שהתפאר בפני הפנל בעניין נחיצותו של השידור הציבורי . ברור . הוא יושב אתמול בערב באולפן ה- "יומן" של ערוץ 1 ומתחנף למעסיקיו. הטקסט שהגה היה Follow up לכתבה ששודרה ב- "יומן" דקה קודם לכן אודות הפגנת עיתונאי ערוץ 1 נגד שר התקשורת מר גלעד ארדן המתכוון ברצינות גמורה לסגור ולנעול את השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית. אילו היה מר ארי שביט חכם יותר היה מבכר לשתוק. אבל ארי שביט מצטייר כמי שיש לו מה להגיד בכל תחום . הוא לא הבליג ולא התאפק.

ח. ערוץ 1 הציבורי שרוי במשבר טלוויזיוני עצום מהיבטים שונים של התעשייה למרות שמשרתים בו עדיין קצינים וחיילים טובים. לפי שעה המצב המשברי חסר פתרון. ערוץ 1 ניצב בפני בעיה קיומית ומחדל מדרוג שמסכן את חייו. רואים שהוא מתקשה לנשום אם הוא מרשה לעצמו להציב בחלון הראווה שלו שדרני קווים במשחקי כדורגל ולהפכם לפתע לשדרני על של אליפויות העולם בשחייה וא"ק . עמית הורסקי הוא "בר מזל". מעולם לא קרה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ששדר א"ק כה מוגבל נחות, ישמיע את דעתו וקולו בהרחבה כה רבה במסגרת Super Prime Time, בערב שבת בתוכנית חדשות. ליאן ווילדאו ועמית הורסקי לא עברו שום הכשרה כדי להתייצב בחלון ראווה טלוויזיוני ארצי. האשמה איננה מוטלת רק על מי שהציבו אותם שָם כאילו מדובר בהעמדת בובות מאחורי קיר זכוכית , אלא טבועה גם בשני השדרנים הטירונים האלה מפני שלא היו צנועים דיים כדי לומר למציבים : "עדיין לא. טרם הגיעה השעה".

ט. ערוץ 1 שידר היום אחה"צ (שבת – 17 באוגוסט 2913) כשלוש וחצי שעות רצופות ממוסקבה 2013. אי אפשר לפטור אותו בלא כלום. אף על פי כן ולמרות הכל .מביא לנו השידור הציבורי תמונות נפלאות ודרמטיות ממוסקבה 2013 . בנוגע למֶלֶל הכיסוי, הפרשן היה אמור לציין הרבה יותר מוקדם כי הזוֹכָה במדליית הזהב בקפיצה לגובה הרוסייה סְוֶוטְלָאנָה שְקוֹלִינָה (Svetlana Shkolina) שעברה רף של 2.03 מ', מתנשאת לקומה של 1.88 מ'. הדבר מקנה לה יתרון על הקופצות האחרות בטרם הניתור, וזאת מפני שמראש מרכז הכובד של גופה ממוקם גבוה יותר בהשוואה למיקום מרכז הכובד של מתחרותיה הצמודות האמריקנית בריגטה בָּארֶט (Brigetta Barret) שמתנשאת לגובה של 1.83 מ' וזכתה במדליית הכסף (עבר גובה של 2.00 מ') והרוסייה אָנָה צִ'יצֶ'רוֹבָה (Anna Cicherova) שגובהה האישי הוא 1.79 מ' ואשר זכתה במדליית האָרָד לאחר שהכניעה יחדיו עם הספרדייה רוּת' באיטיה (Ruth Beitia) רף בגובה של 1.97 מ'. בנוסף לגובהה יש לסווטלנה שקולינה ניתור טוב וטכניקת סגנון טובה. מתחרות הקפיצה לגובה במוסקבה 2013 לנשים נעדרה הקופצת הקרואטית הנפלאה בלאנקה וולאסיץ' (Blanka Vlasic) בת 29 שגובהה האישי הוא 1.93 מ'.

י. עמית הורסקי ו/או גלעד וויינגרטן היו צריכים להרחיב את הדיבור סביב האתלט הארמני / סובייטי אִיגוֹר טֶר אוֹבַאנֶסְיָאן (בן 75) שהעניק את המדליות למנצחים בקפיצה לרוחק. אִיגוֹר טֶר אוֹבַאנֶסְיָאן זכה במדליית הארד בקפילה לרוחק באולימפיאדת רומא 1960 בהישג של 8.04 מ' (במדליית הזהב זכה האמריקני רָאלְף בּוֹסְטוֹן בתוצאה 8.12 מ' ובמדליית הכסף זכה אמריקני נוסף אִירְוִוין רוֹבֶּרְטְסוֹן בהישג של 8.11 מ'). אִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן שב וזכה במדליית האָרָד בקפיצה באולימפיאדת טוקיו 1964 בהישג של 7.99 מ' (במדליית הזהב זכה הבריטי לִין דֵיְיוִויס בתוצאה של 8.07 מ', ובמדליית הכסף זכה ראלף בוסטון בהישג של 8.04 מ'). אִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן דורג במקום הרביעי באולימפיאדת מכסיקו 1968 בתוצאה של 8.12 מ'. באותה שנה של 1968 היה שותף יחד עם שני האמריקנים רָאלְף בּוֹסְטוֹן ו- בּוֹבּ בּימוֹן לשיא העולם 8.35 מטרים בו החזיקו שלושתם. ביום שישי אחה"צ ההוא של 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 קבע בּוֹבּ בִּימוֹן בניסיונו הראשון בשלב הגמר שיא עולם חדש של 8.90 מ' והפך את מקצוע הקפיצה לרוחק מאז ובמשך 23 (עשרים ושלוש) שנים לחסר עניין. (באליפות העולם ה- 3 בא"ק שהתקיימה בטוקיו בקיץ 1991 קבע האתלט האמריקני מָיְיקְל פָּאוּאֶל שיא עולם חדש קפיצה לרוחק, 8.95 מ'. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה). הקופץ לרוחק המזרח גרמני קְלָאוּס בִּיר זכה במדליית הכסף באולימפיאדת מכסיקו 1968 בתוצאה של 8.19 מ'. רָאלְף בּוֹסְטוֹן זכה במדליית האָרָד בהישג של 8.16 מ'. יפה מאוד שנשיא IAAF מר לָאמִין דִיאָק העניק את הכבוד הראוי לקופץ הרוחק הארמני הוותיק. אולם מי הוא האיש שניצב ליד לָאמִין דִיאָק וִאִיגוֹר טֶר אוֹבָאנֶסְיָאן לאורך כל הטקס כשהטלוויזיה הרוסית דואגת לחשוף אותו שוב ושוב. אם צילמו אותו פעם אחר פעם בשידור ישיר סימן שהוא רלוואנטי ואות שהוא אישיות חשובה. אולם גלעד וויינגרטן ועמית הורסקי לא ידעו מי הוא ולא זיהו אותו עבורנו.

י"א. יוּסֵיְין בּוֹלְט (גובהו האישי 1.96 מ') הוא מוטציה – מחד. מאידך – הוא הופך את התחרות בהשתתפותו לאִי – תחרות בשל ניצחונו הוודאי. הוא ניצח כצפוי היום (שבת – 17 באוגוסט 2013) בריצת הגמר ל- 200 מ' בתוצאה של 19.66 שניות, וגמא את 200 המטרים ב- 81 (שמונים ואחד) צעדים ענקיים. אורך כל צעד שלו בממוצע שווה ל- 2.469 מטרים. אבל אפילו ה- Replays שלו והתנהגותו הילדותית מול מצלמות הטלוויזיה כבר לא כל כך מעניינים אותי.

סוף הפוסט מס' 271, רשימה מס' 13. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 17 באוגוסט 2013.

ראה המשך בפוסט הבא, "אליפות העולם ה- 14 בא"ק של מוסקבה 2013 מול רדידות הביצוע וכישלון הרייטינג של ערוץ 1", רשימה מס' 14. כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 271, רשימה מס' 13. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 17 באוגוסט 2013.