הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה : במידה ונפלה שגיאה ו/או טעות במתן קרדיט לצלמי התמונות אנוכי מבקש להעיר את תשומת לבי כדי שאתקן את הדרוש תיקון .

———————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 297 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום שלישי – 8 באוקטובר 2013.

———————————————————————————————————–

פוסט מס' 297. ראשית עשור ה- 80 במאה הקודמת. התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנחנו מכסים לראשונה את אליפות ישראל בסקי מים בחוף "הגיא" בטבריה. הפקות שידורי חטיבת הספורט בראשותי את הכדורגל בארץ ואת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 297. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : ערוץ 1 שומר על בכורת הרייטינג שלו מול ערוץ 10 בשעה שהוא עוסק בשידורים ישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל. השידור הישיר שלשום (יום ראשון – 6 באוקטובר 2013) מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את ההתמודדות בין מכבי חיפה לבין הפועל באר שבע במחזור ה- 5 (0 : 0) מוכיחה זאת שוב. הרייטינג בשני מגזרי משקי הבית של "כלל האוכלוסייה" ושל "האוכלוסייה היהודית" מעניק רוח גבית לשידור הציבורי בשעות שבין 20.45 ל- 23.00 . מדהים להיווכח כי בשעת הערב של יום ראשון – 6 באוקטובר 2013 בין שש בערב לשמונה בערב צובר ערוץ 1 רייטינג עלוב שנע בין מינימום של % 0.3 לבין % 3.0 (ואפילו פחות במדידה בשעתיים הללו במגזר של "כלל האוכלוסייה") אולם מתעורר בשידור "מבט" ב- 19.50 וקם על רגליו שעה מאוחר יותר ב- 20.45 כאשר מתחיל השידור הישיר של המשחק מכבי חיפה נגד הפועל באר שבע. ערוץ 1 שאמור להיות פאר השידור הציבורי נמצא היום בסכנת חיים . מביך במידה רבה ואולי באותה נשימה כלל לא מוזר כי דווקא שידורי הכדורגל הבלעדיים מאפשרים לשידור הציבורי לצוף מעֵת לעֵת מעל למים. בעוד השידור הישיר של משחק הכדורגל באחריות ערוץ 1 מביס את ערוץ 10 (עוסק מ- 21.00 בתוכנית "הורים רוצחים" בהנחיית גב' אורלי ווילנאי ומר גיא מרוז), הרי שערוץ 2 שהפך לבית חרושת לרייטינג בפני עצמו, ומי שמשדר בין 21.00 ל- 23.00 סרטי תעודה של יומני מלחמת יום הכיפורים מאוקטובר 1973, קובר בעוצמת המִדְרוּג שלו כליל את ערוץ 1 וערוץ 10 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד.

הכיסוי הטלוויזיוני של ערוץ 1 שלשום את המשחק מכבי חיפה – הפועל באר שבע 0 : 0 הוא רוטיני , מניח את הדעת , ומחזיק מעמד למרות התוצאה המאכזבת. תמוה מאוד כיצד עדיין באוקטובר 2013 אין מצלמות SSM כלולות במִפְרָט הציוד של ניידת "מִזְמוֹר" באחריות המהנדס דָנִי לָנְקְרִי ובכך הופכות את המלאכה העיתונאית של בימאי ניידת השידור ג'ימי סובחי לשבלונית . צילומי ספורט בשידורים ישירים בטלוויזיה לרבות משחקי כדורגל ואשר נעדרים הילוכים חוזרים מזוויות התבוננות שונות במהירות איטית מאוד אינם עוד מרתקים ושובי עין. צילומי הכדורגל של ערוץ 1 בליגת בעל ב- 2013 חשופים להשוואה עם המתחולל בערוצי 5 בכבלים וערוצי הספורט של "צ'ארלטון" . ערוצי הנישה האלה מייבאים ארצה את ה- "Premier League" האנגלית, הליגות הספרדית והגרמנית , ומעל לכל את ה- "Champions League" – שמכוסים בסטנדרט טלוויזיוני גבוה רוויים צילומים בהילוכים חוזרים ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) – ובכך מטילים צֵל כבד על ניידת "מִזְמוֹר" של דני לנקרי.

בחודש דצמבר של שנת 1983 נתקלתי לראשונה בטכנולוגיית הצילום הטלוויזיונית המרהיבה ב- SSM  בעת ביקורי בפגישת ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) הראשונה בלוס אנג'לס שעסקה ודנה בהפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (12.8.1984 – 28.7.1984). רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ששימשה Host broadcaster אולימפי ובראשה נשיא חטיבות הספורט והחדשות של הרשת רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) והמהנדס הראשי של ABC בּוֹבּ טְרָאקִינְגֶ'ר (Bob Trachinger) הציגו בפגישה ההיא את יכולתם וכישרונם הטלוויזיוני המרשימים וחשפו בפני משתתפי ה- WBM את המצאת מצלמת ה- SSM. מצלמת ה- SSM היקרה נחשבה בימים ההם לחידוש טכנולוגי מפליג ולשיא השִכלול הטלוויזיוני. היא הוצבה אז בשלושה מוקדים אולימפיים בלבד בתחרויות הא"ק, ההתעמלות , והקפיצות למים. ברור שהיא שינתה מקצה לקצה את עונג חוויית הצפייה בטלוויזיה. ראוי לציין למען קוראי הבלוג את העובדה הטלוויזיונית הבאה : בעת סיקור משחק כדורגל בשידור ישיר המצלמות המובילות (Leading Cameras) נוטלות חלק חשוב ביותר ומהותי בסיקור ונמצאות ב- "אוויר" כ- % 70 – % 65 מזמן הכיסוי הכללי, אולם מצלמות ה- SSM הן אלה שמשאירות חותם.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. זהו רון ארלדג' (Roone Arledge) נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. אחד מחלוצי הטלוויזיה VJAUCHO Uהמפורסמים ביותר בכל הזמנים והמשפיעים ביותר מאז סוף שנות ה- 50 של המאה שעברה על התפתחות שידורי הטלוויזיה בתחום סיקור הספורט והחדשות. (באדיבות ABC).

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. זהו בוב טראקינג'ר (Bob Trachinger) מהנדס הטלוויזיה הראשי רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ומי שאחראי על כמה מההמצאות הטכנולוגיות החשובות ביותר בתעשיית הטלוויזיה, ביניהן המצאת ה- Replay ב- 1961, כמו גם אבי חזון השימוש במצלמת ה- SSM בשידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (באדיבות ABC).

טקסט תמונה : דצמבר 1983 . לוס אנג'לס – ארה"ב. אנוכי בעת פגישת ה- WBM הראשונה שנערכה בלוס אנג'לס (World Broadcasters Meeting) ועסקה בלימוד והכנות לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה שנועדו לכסות את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. ברקע שחקן הכדורסל הענק (2.18 מ') והמפורסם של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס לו אלסינדור (Lew Alcindor) שהחליף את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר (Kareem Abdul Jabar). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (1) : יום ראשון – 6 באוקטובר 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 18.00 ל- 20.44 בשני מגזרי המדיה של "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית". בין שש לשמונה בערב השידור הציבורי נעלם ממפת המדרוג. (באדיבות וועדת המדרוג).

טקסט מסמך (2) : יום ראשון – 6 באוקטובר 2013 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 20.30 ל- 23.14 בשני מגזרי המדיה של "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית". ערוץ 1 הציבורי מתחרה בשוויון כוחות עם ערוץ 10 אך ניגף בפני ערוץ 2 . (באדיבות וועדת המדרוג).

הערה 4 : סיקור מותו והלווייתו אמש של מר"ן עובדיה יוסף בן 93 בערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) עבר את גדותיו, הפך ל- Over doing, ומעורר מחשבות. חלקן נוגות. אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 השתפכו והעניקו אין ספור תארים, דברי שבח, ומילות הערכה לגדולתו התורנית והצניעו את הקלקולים שלו. המתעד אמנון לוי הצטייר אמש כמעין חנפן – מתחסד לאומי בשעה שהותיר הרחק מאחור בדוקומנטציה שלו את המדינאית הנאורה והאמיצה גב' שולמית אלוני מי שהותקפה התקפות נאצה מילוליות חסרות תקדים ע"י עובדיה יוסף (רק משלא קיבלה את מרותו והתנגדה לדרכו ומורשתו הפוליטית – דתית). בכך התקרב לדרגת חומרת ההתרפסות של נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול בערב בהתייחסותם לפועלו של המר"ן עובדיה יוסף. חנפנות בלתי נסבלת של ראשי המדינה. עצוב לשמוע ש- שמעון פרס קובע בנחרצות כי דעתנותו התורנית של עובדיה יוסף משולה "לעומק של תהום וגובה של נשגבות", ואיננו מתייחס כהוא זה לקעקוע ולשֶבֶר הפוליטי – מוסרי שיצר האיש בחברה הישראלית. כמו כן אין נשיא המדינה שמעון פרס מגנה את ההתקפות וההסתות המילוליות הפראיות משוללות כל רסן של הרב עובדיה יוסף נגד ציבור חילוני ענק המהווה את חוט השדרה של המדינה באִצטלה של גדול בתורה. אנוכי איש חילוני שמאמין באמונה שלי באלוהים בדרכי שלי. את אמונתי זאת בקב"ה ואת התייצבותי בין אלוהים לבין מצפוני ונפתולי נפשי אינני זקוק לחלוק עם שום מתווך. אינני מרגיש שום חובה לדווח על כך לרב כזה ו/או אחר. ערוץ 10 בסיקורו הרחב הצניע את העובדה המרה כי עובדיה יוסף הצליח (גם בעזרת מנהיגים דתיים נוספים) בסופו של דבר לחצות את האומה הישראלית לשניים. גדולתו בתורה אוֹבֶדֶת בשעה שהוא מקלל , מנאץ , ומגדף מיליוני אנשים חילוניים אמיצים ו- יישרי דרך שחולקים על דרכו , ובשעה שאיננו תובע ממעריציו את החובה האלמנטרית היסודית והראשונית של כל אזרח במדינת ישראל להתגייס לצה"ל ל- שירות צבאי קרבי. הסצנה המגוחכת ביותר בשידורי אֶמֶש הייתה תחינתו הבוכייה בפני שר האוצר לשעבר מר יובל שטייניץ לחוס על צאן מַרְעִיתּוֹ אנשים מזי רעב שאין להם מה לאכול. אנשים שלא עובדים למחייתם, אינם יצרניים, ומסתתרים במקום זאת באוהלה של תורה בשם לימוד ושינון החומר כביכול – ברור שאין להם מה לאכול. עובדיה יוסף (ודומיו) חולל קרע רחב וטרגדיה עמוקה בשעה שחילק את העם לשניים. הסיפורים המטומטמים אמש על לימודיו בתורה ובקודש של עובדיה יוסף אפילו באוטובוס והתעלמותו אפילו מהאדם הקרוב לו ביותר מרעייתו מרגלית הזקוקה לעזרתו, חושפים עליבות אנושית שאין לתארה. הרכילות הזאת בינו לבין אשתו בתוך המשפחה לא מזיזה לי וגם לא מעניינת אותי. מעצבן אותי כי הכותרת הראשית אמש של אסון פילוג וחציית האומה הישראלית לשניים ע"י עובדיה יוסף במשך שנים רבות בשם לימוד התורה יחדיו עם הצעד הפוליטי של מיסוד תנועת ש"ס הספרדית בהנהגתו, וההטפה לא לשרת שירות קרבי בצבא ולהצטנף בישיבות במקום לצאת לעבוד – נדחקה לשוליים, הוצנעה, והוסתרה באקראי (ואולי לא) – ע"י כתבי ערוץ 10 רביב דרוקר, דובי גילהר, גיא זוהר, נדב פרי ואחרים. החֶבְרֶה האלה שיודעים אומנם את מלאכתם העיתונאית לא שירתו שירות קרבי בצה"ל. הם מעולם לא החזיקו רובה ביד אלא מיקרופון ונַגְרָה בלבד ואף פעם לא נדרשו להתייצב בחזית המלחמה ולהתמודד עם הדילמה הנוראית של הרצון לחיות בכל מחיר מול הנכונות לחרף נפשך ולהקריב את חייך למען המדינה . הם היו בסך הכל שדרנים ברדיו גלי צה"ל. העיתונאים האלה מערוץ 10 שלא התייצבו בעצמם מול מַר המָוֶות, עסקו אתמול בערב (יום שני – 7 באוקטובר 2013) בכל מיני תחזיות פוליטיות משעממות שחוזרות על עצמן, לרבות עתידה של ש"ס ואחרית הימים של אריה דרעי ואלי ישי, כאילו רק זה מה שחשוב באמת. למתבונן מהצד נראה כי קיימת קורלציה בין כתבי רדיו גלי צה"ל מהימים ההם שתרומתם הצבאית כחיילים משולה לכלום ולא חוו חוויה של קרב ומלחמה לבין אותם שדרני גלי צה"ל שהפכו ברבות הימים לכתבי ערוץ 10 היום ואשר נמנעו מלהכריז אמש בכותרת ראשית בריש גלי מול צופיהם, כי מר"ן עובדיה יוסף הוא שפילג את עם ישראל לשניים, ולא רק זאת, אלא הותיר מאחוריו את מאמיניו עניים ודלים שחלק מהם משתמטים בגלוי לאור השמש לא רק מתעסוקה אזרחית שאמורה לפרנס אותם ואת בני ביתם, אלא גם משירות צבאי קרבי. אנוכי מדגיש שירות צבאי קרבי ולא שירות באפסנאות ו/או הסתפקות בעבודות שירות תחת פקודותיו של רס"ר המחנה. שירות צבאי קרבי גם בימינו אנו ב- גולני, גבעתי, צנחנים, שריון, תותחנים, חיל האוויר וביחידות קרביות אחרות , ושירות קרבי במילואים הוא משימתו החשובה ביותר, זכותו וחובתו , וגולת הכותרת של כל  אזרח ישראלי באשר הוא . במצב עניינים זה אין שום סיכוי לתקומתו של עם ישראל בארצו אם רק חצי ממנו עובד ומתפרנס ומגן על גבולות המדינה , ואילו חציו השני מתבטל ומשתמט כדרך חיים ב- "אוהלה של תורה" על פי המלצה של איש גדול בתורה שמטנף את פיו כלפי החולקים עליו ומשמש עבור מאות אלפים מודל לחיקוי שנוי מאוד במחלוקת. הטענות שלי מופנות בראש וראשונה למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 מר גולן יוכפז ולשורת כתביו שלפחות אמש התגלה כרוֹטִינִית, כְּנוּעָה, ו- נַסְגָנִית. ורק אח"כ לתומכי מר"ן עובדיה יוסף. תיעוד מסכת חייו של הרב עובדיה יוסף ומסע הלווייתו אמש בערוץ 10 לוותה לא פעם ולא פעמיים בהתחסדות והתרפסות צורמות על חשבון דיווח עובדות אמת לציבור.

פוסט מס' 297. ראשית עשור ה- 80 במאה הקודמת. התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנחנו מכסים לראשונה את אליפות ישראל בסקי מים בחוף "הגיא" בטבריה.הפקות שידורי חטיבת הספורט בראשותי את הכדורגל בארץ ואת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (רשימה מס' 6). פוסט מס' 297. כל הזכויות שמורות. 

הקדמה (2). 

ההקדמה כוללת חלק מהמחקר שלי אודות רקע התקופה ההיא שעוסק בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי ובראשותי תחת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער. תמצית המנהיגות הטלוויזיונית איננה מסתכמת ולא נבחנת בקניית כרטיסי טיסה והטסת שדרני ספורט ליעדי השידור השונים בחו"ל לרבות מונדיאל ספרד 1982. מנהיגות טלוויזיונית בעלת חזון ויכולות מייצגת מאמץ שידור רצוף בלתי נלאה לאורך זמן. מנהיגות טלוויזיונית מגלה דבקות במשימה ללא פשרות לאורכן של שנים רבות באין סוף תחומים של תכנון והפקה ויכולת הוצאה לפועל הלכה למעשה, צילום, שידור, פרשנות, ומסירת אינפורמציה עיתונאית לציבור מהשטח. ההדגשה מהשטח ממוקדי ההתרחשויות. הערך העליון של ניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי גרס ראשית דבר שידור מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל ובהיכלי הכדורסל, מעמדות שידור הסמוכות למסלולי הא"ק, מבריכות השחייה, ומאולמות ההתעמלות. בארץ כמו גם בעולם הרחב. דיווח בשיטת ה- Off tube (בעיקר בעת שידורים ישירים) הוא מעשה עיתונאי נִקְלֶה, במידה לא מועטה מעשה הוֹנָאָה, במידה רבה מעשה מְזוּיָף, ובסיכומו של דבר מעשה בָּזוּי ולגלגני כלפי צופי הטלוויזיה באשר הם . האשמה איננה מוטלת רק לפתחן של ההנהלות שמחליטות בהבל פה על שידור Off tube אלא שרויה גם ליד מפתן דלתם של המשת"פים, כל מיני שדרנים כנועים, שמסכימים לאבד את כבודם וריבונותם, רק כדי לשמור על שלום בית מטופש ומלאכותי עם מעסיקיהם.

הקמת מגדלים ומיסוד עמדות צילום ותקשורת בראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית (2)

אנוכי ממשיך ליזום ולקדם הקמת מתקני ומגדלי צילום ושידור באצטדיוני הכדורגל בארץ ובאתרי ספורט אחרים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

אין נער בעמק הירדן שלמד בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" ולא קרא את שיריה של המשוררת הנערצת רָחֵל ביניהם "כינרת", שיר שכתבה ב- 1927. המלחינה והמשוררת נעמי שמר העניקה לו תהילת עולם וחיי נצח (כפי שהמלחין סשה ארגוב העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "הַרֵעוּת" של חיים גורי, וכפי שהמלחין שמואל "שמולי'ק" קראוס העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "זמר נוגה" אף הוא של רחל המשוררת). לא העליתי אז בדעתי כי בחלוף שנות דור ישמש השיר ההוא תפאורה בכתבת טלוויזיה בנושא ספורטיבי. בחג הסוכות באוקטובר 1980 החלטתי להעניק ב- "מבט ספורט" חשיפה טלוויזיונית לאליפות ישראל בסקי מים שנערכה ב- "חוף הגיא" בטבריה ולגיבור האליפות נער בן 18 בשם משה גנזי. מנגד השקיפו הרי גולן. יצאתי לסיור קדם הפקה במוקד ההתרחשות כדי תכנן ולאתר זוויות צילום ולוודא את מיקום המצלמות בחוף. בתום סיור קדם ההפקה חזרתי לירושלים ולקחתי עמי לטבריה את המגישה הקבועה שלי גב' אורלי יניב, את הבימאי הקבוע שלי יואב פלג, את הצלמים והצוות ההנדסי, וכמובן את הריגרים כדי שיקימו עבורי את "מגדלי בלולו". שני הצלמים שהופקדו על המצלמות האלקטרוניות היו קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן (ספיטירקי) שכונה בפי כל "סאלו". שני החברה האלה ילידי ארגנטינה קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן היו יהודים ציוניים כמו כל יהודי ארגנטינה והחליטו לפני שנים רבות לעלות מבואנוס איירס לישראל כדי לבנות כאן את ביתם. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי קשור במשך שנים רבות לצלמים ולטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חייתי אִתָּם וביניהם. אהבתי והערכתי אותם. לשידור הציבורי לא הייתה תקומה בלעדיהם. Shot הפתיחה הפסטורלי של אותה הכתבה ההיא אודות אליפות ישראל בסקי מים באוקטובר 1980 במימי הכינרת הראה את את אורלי יניב ב- Stand up משדרת את האליפות , כשברקע תמונת ה- Video שלה מבצבצים הרי גולן, וברקע ה- Audio שלה מתנגן לרגע קט שירה של רחל "כינרת" ומילות השיר, "שם הרי גולן הושט היד וגע הם…". צופי "מבט ספורט" שהיו מכורים לכדורגל הוכו בתדהמה נוכח שידור כתבה שעוסקת באליפות ישראל בסקי מים ושירה של המשוררת רחל משמש פס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי שלה. משה גנזי הפך גיבור ספורט ישראלי לרגע קט.

טקסט תמונה : "רחל" ספרו המצוין והבלתי נשכח של העיתונאי וההיסטוריון אורי מילשטיין (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

טקסט מסמך : שירה של המשוררת רחל "כינרת" מ- 1927. (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. חטיבת הספורט מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזרת ההפקה עדה קרן, המגישה אורלי יניב, אלוף ישראל בסקי מים הנער משה גנזי (בן 18), ונערת הקאראקטר ג'נרייטור (מכונת כתיבה אלקטרונית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוזי קוקה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. זהו בימאי הטלוויזיה המצטיין ספורט וחדשות יואב פלג בן קיבוץ אושה בגוש זבולון. בימאי טלוויזיה ייחודי ומקורי בלתי נשכח עבורי. אהבתי והערכתי אותו עד למאוד. יצאתי עמו אלפי פעמים לשדות המערכה הטלוויזיוניים ומעולם לא הפסדתי. אי אפשר היה ליפול עמו. איש קר רוח ובעל תעוזה, מוכשר, חרוץ, ומסור מאוד לתפקידיו בטלוויזיה. שירת בצה"ל בצנחנים והיה מדריך צניחה בעל מוניטין . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1980. חג סוכות. טבריה. "חוף הגיא" בכינרת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. כרגיל את מגדלי הצילום המודולריים והשימושיים הקימו נערי בלולו. הצלם העליון על המגדל הגבוה הוא שלמה גרשנגורן – ספיטירקי (לובש מכנסיים קצרים כהים). הצלם על המגדל הנמוך מימין הוא קארלוס פופ (חובש כובע לבן ולובש מכנסיים לבנים קצרים) (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980. טבריה . "חוף הגיא" בכינרת. הצלמים קארלוס פופ (התחתון מימין) ושלמה גרשנגורן העליון משמאל מצלמים את אליפות ישראל בסקי מים. באליפות ניצח משה גנזי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גורלו של רדיו "קול ישראל" הנוגע לעמדות שידור באצטדיונים היה עַגוּם עוד יותר מזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שדרי התוכנית הפופולארית "שירים ושערים" נדרשו לדווח מגובה הדֶשֶא, ולעולם ללא קורת גג. הם עבדו בתנאים קשים, חשופים תמיד לרוחות, גשם, ואו שמש, ולוויכוחים אין ספור עם הסדרנים. עמדת השידור של אנשי הרדיו מוקמה אומנם במרכז המגרש אך זאת הייתה תצפית קרקעית לכל דבר בלתי מוגנת. המיקום הגרוע ביותר של כל שַדָּר כדורגל באשר הוא. קשה להאמין שנחמיה בן אברהם שַדָּר הרדיו הממלכתי הנודע ורב המוניטין, שאב את האינפורמציה שלו מנקודת התצפית הגרועה ביותר במגרש, ושידר את שידוריו הישירים הנודעים בעמידה היכן שהוא בקצה כר הדֶשֶא ומגובה פני הקרקע .

טקסט תמונה :  4 בדצמבר 1969 . אִצטדיון ר"ג . נחמיה בן אברהם (עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ב- 4 בדצמבר 1969 מגובה הדשא באצטדיון ר"ג את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970. זאת הייתה נקודת התצפית הגרועה ביותר לכל שדר טלוויזיה ורדיו באשר הוא. לימינו של נחמיה בן אברהם ניצב עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני מעיתון "חדשות הספורט". (התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם אלמנתו של נחמיה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התאחדות הכדורגל וקבוצותיה לא עשו דָבָר במשך חמש עשרה שנה כדי להקים מגדלי צילום ועמדות שידור, וגם כדי לתמוך בתשתיות התקשורת של הטלוויזיה הישראלית ו- "קול ישראל", הנוגעות למיסוד טלפוניה, קווי שידור 4W, ותמסורות מיקרוגל (Microwave). שערורייה. קשה להאמין היום באילו תנאי עבודה ירודים של הפקה, צילום, ושידור עבדנו בימים ההם. זאת הייתה תקופת החלוציות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. איש במחלקת הספורט בראשות דן שילון ואלכס גלעדי לא עשה שם חשבון ותרם את מלוא כישרונו ומרצו לטובת המָסָך הקדוֹש.

היה חייב לבוא שינוי דרסטי לא רק בשיפור תנאי הצילום המבישים במגרשים אלא גם הטבה משמעותית בצורת העבודה. היינו חייבים למצוא דרך לבוֹדֵד את פרישת הציוד ועובדי ניידות השידור במשחקים מקהל הצופים ומקבוצות אוהדים שלעיתים היו אלימים. בשבת – 12 בדצמבר 1981 שלחתי למגרש בשכונת התקווה את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרות עובדיה לצלם את המשחק בני יהודה נגד הפועל ת"א. הפועל ת"א ניצחה 0:2. התוצאה הזאת לא מצאה חן בעיני חלק מאוהדי בני יהודה שהחליטו לתקוף במכות ובמקלות ואבנים ולכלות את זעמם בעובדי הניידת וציוד הצילום היקר. הבימאי צבי סלפון נפצע קשה והובהל לבית החולים. שַדָּר המשחק נסים קיוויתי ועובדים נוספים חולצו בידי ניידת משטרה. למחרת התקרית הקשה הוציא אלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מסמך חריף בתוכנו וחסר תקדים  שבו תבע ממני להתרחק לאלתר מאתר ספורט במדינת ישראל. מדובר במגרש הכדורגל בשכונת התקווה  מחשש לביטחון עובדי הטלוויזיה [1].

טקסט מסמך : 13 בדצמבר 1981. מכתבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הנוגע לפרשת ההתפרעות של אוהדי קבוצת בני יהודה ת"א בשכונת התקווה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אל  :  יואש אלרואי באמצעות יצחק שמעוני וטוביה סער

בעקבות התקרית שאירעה אתמול במגרש בני יהודה , בה הוכה באכזריות וללא עוול בכפיו הבימאי צבי סלפון , ואף נשברה מצלמה שלנו , אני מורה לך שלא לשדר עוד משחקי כדורגל ממגרש זה , אלא אם כן יתקיימו שני התנאים הבאים :

1. הנהלת קבוצת הכדורגל של בני יהודה תתנצל על מה שקרה .

2. ייעשו סידורים נאותים כדי להבטיח בעתיד את שלומם של עובדי רשות השידור ושל ציודה .

בברכה ,

יוסף לפיד

באותו השבוע בו חטפנו מכות במגרש קבוצת בני יהודה בשכונת התקווה בתל אביב נפגשתי לשיחה ארוכה עם ניצב אברהם תורג'מן מפקד משטרת מרחב תל אביב. קצין המשטרה הבטיח בו במקום ללא חוכמות להקצות כוחות משטרה לאבטחת עובדי ניידות השידור בכל מגרשי הכדורגל במרחב ת"א. היה ברור עכשיו שניידות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומפעיליהן הפכו להיות מטרת לפגיעה, התנכלות, ועוינות של חלק מהאוהדים במגרשים השונים . מוזר ומביך כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדה את אירועי החברה, הכלכלה, צבא וביטחון, ספורט, אומנות, ותיאטרון במדינת ישראל נזקקה להגנת המשטרה מפני צופיה שלה, אזרחי המדינה כמוני וכמוך.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת. שוטר מאבטח את ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחת מהפקות הכדורגל שלה. אוהדי הכדורגל האשימו מעת לעת את הטלוויזיה הישראלית בהפסדי קבוצותיהם ולא היססו להרים יד ולהתנכל לעובדים כמו גם ליידות אבנים בניידות השידור ולזרוק עליהן לפידים בוערים. זה קרה בעבר במגרש ימק"א בירושלים ועכשיו בשכונת התקווה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הצלם הוותיק, החרוץ, והמצוין מוני שם טוב מצלם אירוע ספורט מתמשך מתוך קהל. זהו מצב "מסוכן" תרתי משמע. פרישת כבלי החשמל והכבלים של המצלמות והסאונד בין שורות הקהל מסכנת את ביטחון השידור וגם את בטיחותם של הצופים. אנשי הטלוויזיה היו חשופים פעמים רבות לגחמותיו של הקהל אותו הם משרתים. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 17 במאי 1975 הותקפנו באלימות רבה במגרש ימק"א ע"י אוהדי בית"ר ירושלים . על ניידת השידור שחנתה בצדו הדרומי של המגרש צר המידות נזרקו אבנים ומוטות ברזל מידי אוהדים אלימים . הוטח בה אף לפיד בוער כדי להציתה. קבוצת בית"ר ירושלים תחת ניהולו של יו"ר המועדון אליעזר "לייזי" ריבלין אחיו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ספגה באותה שבת הפסד ביתי 2:3 למכבי פ"ת וירדה יחד עם הקבוצה שניצחה אותה וגם עם קבוצת מכבי יפו לליגה א' . לטיב מזלה של בית"ר ירושלים ושתי היורדות האחרות הוקפאו באותה העונה ברגע האחרון כל הירידות מהליגה הלאומית ע"י התאחדות הכדורגל שקיבלה את ההמלצה של וועדת בדיקה מיוחדת מטעם הכנסת שחקרה את הטענות לשחיתות בכדורגל הישראלי. בעקבות ההקפאה מנתה הליגה הלאומית בכדורגל בעונת  1976 – 1975 מספר שיא של 18 קבוצות. האוהדים הנאמנים מצאו מייד את האשמים בהפסדה של בית"ר ירושלים. כמובן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועובדיה. ההתנכלות לעובדים ולציוד הטכני מצד חלק מהאוהדים הפרועים במגרש ימק"א התווסף לתנאי ההפקה המבישים במקום, פרישת ציוד בלתי אפשרית כמעט ועמדות צילום עלובות. מגרש ימק"א היה הפרובלמאטי ביותר מבין כל המגרשים בליגה הלאומית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. הצבת מצלמות אחוריות מאחורי יציע האבן הדרומי ו/או על יציע העץ הצפוני הייתה בלתי אפשרית לחלוטין. תמונת הטלוויזיה שהופקה באִצטדיון ימק"א הייתה ענייה ודלה. משטרת ירושלים התייחסה בדרך כלל בסלחנות לסכנה שנשקפה לצופים ביציעים האלו. פעם באחד המשחקים אסרה המשטרה על הצופים להתנחל ביציע העץ והניחה עליו גדר תיל. האוהדים השרופים שבכל זאת קנו כרטיסים למשחק טיפסו והתיישבו על ענפי הבְּרוֹשים שצמחו בצדו המזרחי של המגרש. מחזה סוריאליסטי. המראה הבלתי מציאותי הזה גרר את אחד מאוהדיה המובהקים של בית"ר ירושלים נִסִים "סימיקו" שַלֵם להשתמש בניסוח מבריק כדי לתאר את המצב העלוב . כך אמר למצלמה של הצלם הוותיק משה ניניו ולכתב משה גרטל : "המגרש בימק"א הוא היחיד בעולם שבו מונחות קונצרטינות על היציעים והאוהדים יושבים על העֵצים".זה היה נכון. אמירה של קופירייטר.

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה הקודמת. ירושלים. נסים "סימיקו" שלם אוהד מושבע של בית"ר ירושלים וקופירייטר מבריק (בחולצת טריקו לבנה נשען על קביים) בחזית הקיוסק שלו ברח' המלך ג'ורג' בירושלים. (התמונה באדיבות סימיקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלוש פעמים בהיסטוריה של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הותקפו ציוותי הצילום שלה באלימות פיסית בעת עבודתם בכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל. הפעם הראשונה הייתה במאי 1975 במגרש ימק"א בירושלים בו הפסידה בית"ר ירושלים 3:2 למכבי פ"ת, בפעם השנייה זה קרה בדצמבר 1981 במגרש בשכונת התקווה בו הפסידה בני יהודה 2:0 לקבוצת הפועל ת"א, ובשבת – 26 בספטמבר 1987 באִצטדיון "בלומפילד" במשחק בו אירחה האלופה בית"ר ירושלים את הפועל כפר סבא. בפעמיים הראשונות היו אלו קבוצות אוהדים ברוטאליות שתקפו את ציוותי הצילום באשמה שהטלוויזיה שמביאה את ניידות השידור למגרשים מביאה עִמן גם מזל רע. העונש שהוטל על עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה הכאתם בידי האוהדים. התקיפה השלישית הייתה החמורה מכולן. התוקף האַלים היה מאמן בית"ר ירושלים בהווה שהיה גם פרשן כדורגל בהזדמנויות שונות בעבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. קוראים לו מרדכי שפיגלר. מכנים אותו מוטל'ה [2]. מרדכי שפיגלר בעט בציוד של צֶוֶות הצילום מהטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של הכתב משה גרטל שהגיע מירושלים לאִצטדיון "בלומפילד" כדי לתעד את ראשית עבודתו כמאמן במועדון שהוא אלוף המדינה בכדורגל. מרדכי שפיגלר שבר את ה- Nagra (מכשיר רָשַם קוֹל בשימוש טכנאי הטלוויזיה) והכריז למיקרופון הפתוח שהקליט את דבריו לפני שיצא מכלל פעולה, "חוֹלירות שכמותכם אתם מסיתים את הקהל נגדי".

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1987. אני מעניק ריאיון לכתבת עיתון "על המשמר" גב' אתי רונאל הנוגע לתקיפתו של מאמן בית"ר ירושלים מרדכי שפיגלר את צוות הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק בית"ר ירושלים – הפועל כפר סבא באצטדיון "בלומפילד" ביפו. (ארכיון "על המשמר ובסיוע אגף העיתונות של "בית אריאלה" בתל אביב).

זה היה מעשה נבזי. האיש הרים יד ורגל על עיתונאים בעת עבודתם. איש הקוֹל אִילָן מַנֶס הגיש תלונה פלילית נגד התוקף במשטרת יפו. ביקשתי את המנכ"ל אורי פורת למנות וועדת חקירה לבדיקת המקרה השערורייתי והנפשע הזה חסר התקדים. מרדכי שפיגלר שנבהל מהאלימות של עצמו הצהיר מייד, "אם הם רוצים אני אשלם את הנֶזֶק". הפרשה המכוערת גוועה מאליה אך לא נשכחה.

טקסט תמונה :  מרדכי שפיגלר (משמאל) היה שחקן כדורגל גדול אך מאמן כושל. הוא תקף את צוות הטלוויזיה בראשותו של הכתב משה גרטל (מימין) שהגיע לאצטדיון "בלומפילד, כדי לכסות את משחק האלופה בית"ר ירושלים נגד הפועל כפ"ס בשבת – 26 בספטמבר 1987. מרדכי שפיגלר טפל על צוות הטלוויזיה אשמה חמורה. הוא טען שצוות הצילום מביא מזל רע לקבוצת בית"ר ירושלים. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעיקבות האלימות הקשה נגד עובדי הטלוויזיה החלטנו לצלם מעתה ואילך את משחקי בית"ר ירושלים והפועל ירושלים הנערכים במגרש ימק"א מחוץ למגרש, אלא מדירה פרטית של משפחת גב' זיוה אומידבר בקומה השלישית של אחת הדירות באחד הבתים ברחוב לינקולן שהשקיפה על המגרש מצדו המערבי. זווית הצילום של המצלמה המובילה (Leading Camera) מהדירה הייתה טובה. משפחת אומידבר הנחמדה זאת שמוצאה מפרס הסכימה מייד להשכיר את סלון ביתה מידי שבת במשך שנים רבות תמורת סכום צנוע למִבצעי הצילום של משחקי הבית של בית"ר ירושלים במגרש ימק"א . הצבנו שם שתי מצלמות אלקטרוניות גדולות. ניידת השידור הגדולה שלנו עצמה חנתה מתחת לדירה ברחוב לינקולן הצר ואובטחה ע"י קבוצת שוטרים. זווית הצילום של המצלמה המובילה מהדירה המוגבהת הייתה טובה. זה גם היה סידור ביטחוני נוח אך לחלוטין לא עיתונאי. הצילום היה סטרילי. היינו מנותקים מהשחקנים והמאמנים, משופטי המשחק ומהקהל. לעולם לא יכולנו לראיין איש לפני ו/או אחרי המשחק.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. מגרש ימק"א בירושלים, מגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. זוהי עמדת הצילום הישנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחד החורפים בימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמונה מתעדת משחק חשוב כלשהו מפני שלעמדת השידור הובאו שלא כרגיל שני צלמים ושתי מצלמות פילם BL ועוזר צלם. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הצלמים שרגא מרחב וברטו אלדג'ם, ועוזר הצלם מכבי ליפשיץ. יושב משמאל אוהד מקומי של בית"ר ירושלים. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לצורך השוואה. עמדת צילום של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI  בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה באחד מאצטדיוני הכדורגל באיטליה. (באדיבות  RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הגנראטור הנגרר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריותו של הריגר יהודה מרציאנו, מפריע את מנוחת השכנים בשבת בבוקר ברחוב לינקולן בירושלים הסמוך למגרש ימק"א , מתחת לדירתה של גב' זיווה אומידבר בקומה השלישית של הבניין שם הוצבו מצלמות הטלוויזיה כדי לכסות את משחקיה של בית"ר ירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. שתי מצלמות אלקטרוניות כבדות מוצבות במרכז סלון של דירה פרטית השייכת למשפחת אומידבר ברחוב לינקולן בירושלים , כשהן משקיפות על מגרשה של בית"ר ירושלים. מאחורי המצלמה הימנית עומד עזרא שקורי איש הבֶּדֶק וההחזקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתווך ממוקמת עמדת השידור, וממול ניצב לו מגדל ימק"א המפורסם. ביקשתי מגב' זיווה אומידבר להציב מצלמה אלקטרונית שלישית גם בחדר המיטות שלה כדי לקבל זווית צילום שלישית אך היא סירבה. "זהו מקום פרטי מידי", אמרה. שנים רבות כיסינו את משחקיה הביתיים של בית"ר ירושלים באמצעות שתי מצלמות בלבד המוצבות בבית דירות הצופה אל המגרש. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1981. ניידת השידור (ה- OB הלבן) של הטלוויזיה הישראלית חונה מתחת לבית הדירות ברחוב לינקולן הסמוך למגרש ימק"א. אפשר להבחין בשתי המצלמות האלקטרוניות המגיחות ומשקיפות על מגרש ימק"א מהמרפסת העליונה הנבלעות ברקע החשוך של הדירה. בפתח הניידת ניצב המפיק אמנון ברקאי. מימין יהודה מרציאנו (מזוקן) מלך ה- "ריגרים". שוטרי ירושלים שרובם היו אוהדים מושבעים של בית"ר ירושלים עשו כל מאמץ להימנות על הצוות המאבטח את הניידת. הדבר הבטיח להם הכנסה כספית נוספת למשכורתם וכניסה חינם למגרש. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. רחוב לינקולן הסמוך למגרש ימק"א בירושלים. זוהי אחת מקבוצות השוטרים שאבטחה מידי שבת בשנות ה- 80  את ניידת השידור האלקטרונית שלנו (ה- OB הלבן) ברחוב לינקולן בירושלים ליד מגרש ימק"א. השוטרים לא היו יכולים לעמוד בפיתוי עדשת המצלמה והתייצבו בפניה כמו במסדר צבאי. זה היה חלק מריטואל הווי הטלוויזיה בשבתות בימים ההם שחזר על עצמו שוב ושוב. (תיעוד וצילום יואש אלרואי .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. יורם ארבל משדר מדירה פרטית של משפחת אומידבר ברח' לינקולן בירושלים המשקיפה על מגרש ימק"א בעת משחק של קבוצת בית"ר ירושלים. (באדיבות העיתון "מעריב לנוער").

ב- 1983 הבטיח טדי קולק ראש עיריית ירושלים לאוהדי הכדורגל בעיר הבירה בתוכנית "מבט ספורט", "לא ירחק היום ויהיה לנו בירושלים אִצטדיון כדורגל מפואר…בּוּבָּה של אִצטדיון", אמר. הסידור הזה של צילום משחקיה של בית"ר ירושלים מדירה פרטית החולשת על מגרש ימק"א נמשך כשבע עשרה שנה, מספטמבר 1975 עד ינואר 1992, עד שראש העיר טדי קולק מימש את הבטחתו והקים את אִצטדיון הכדורגל העירוני "טֶדִי" במלחה (מנחת) בירושלים הנושא את שמו. ב- 14 בינואר 1992 שידרו מאיר איינשטיין ואבי רצון ישיר לראשונה מאִצטדיון "טֶדִי" החדש את משחק הכדורגל החגיגי שחנך את האצטדיון בין אלופת צרפת 'אולימפיק' מארסיי נגד נבחרת ירושלים. רשת הטלוויזיה הצרפתית הממלכתית 2 FR שידרה ישיר את המשחק לצרפת.

למחרת ב- 15 בינואר 1992 מצאתי על שולחני מכתב אישי מטדי קולק. הנה הוא כלשונו [3].

                                                         ראש העירייה

                                                    Mayor of Jerusalem

ירושלים , י' בשבט תשנ"ב

15 בינואר  1992

לכבוד

מר יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט

הטלוויזיה הישראלית רוממה – ירושלים

ליואש אלרואי ברכות ,

תודה על הסיקור הנרחב של משחק הכדורגל בין אולימפיק מארסיי לנבחרת ירושלים לכבוד הפתיחה הרשמית של אצטדיון הכדורגל בירושלים. הסיקור הנרחב והשידור הישיר אפשר לקהל הרחב בארץ (וגם בצרפת) להינות מאירוע ספורטיבי מרהיב – המהווה גם הישג תקשורתי והסברתי לעיר ירושלים – ואתם שותפים מלאים להישג הזה.

אומנם לא ראיתי את השידור בטלוויזיה – אולם דווח לי כי נעשה במקצועיות רבה ואני מוצא לנכון להודות מיוחד לשדרים שחזרו, ציינו, ושיבחו את המיתקן היפה בארץ . לאחר שנים של צפייה – עומד לרשותנו מתקן מפואר – שוודאי גם מבחינתכם משפר את איכות העבודה ויכולת השידור ומעמיד לרשותכם את התנאים הטובים לסקר את אירועי הספורט מירושלים.

אני מקווה שהאירוע אתמול היה פתח לאירועים נוספים בסדר גודל דומה באצטדיון בירושלים כאשר מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית תהיה שותפה מלאה בהכנתם ובסיקורם.

העתק : מר אריה מקל  –     מנכ"ל רשות השידור

          מר יוסף בר-אל   –  מנהל הטלוויזיה הישראלית

שלך בברכה,

טדי  קולק

טקסט תמונה : שנת 1995. אצטדיון "טדי" בירושלים על שמו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק . טדי קולק חבר קיבוץ עין גב בעברו היה מנהל לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ועוזרו הקרוב . טדי קולק אישיות ביצועית מיוחדת במינה בעל קשרים בינלאומיים וכושר הפקה נדיר, היה ראש העיר הטוב ביותר שירושלים יכולה הייתה להתברך בו. פועלו האדיר במשך עשרות שנים למען עיר הבירה של מדינת ישראל הוא בלתי נשכח. (באדיבות עיריית ירושלים).

יוזמת השינוי שלי לצורך שיפור דרמטי של תנאי העבודה והצילום של מחלקת הספורט במגרשי הליגה הלאומית בכדורגל באה לידי מימוש רק בתחילת 1983. הודעתי להתאחדות וליו"רים של קבוצות הליגה הלאומית שאיננו מתכוונים עוד להמשיך לצלם את משחקיהם בתנאים תת אנושיים כאלה. יהיה אשר שיהיה. זה היה איום מוצדק והגיוני של ערוץ טלוויזיה שבנוסף לצדקתו היה גם מונופוליסטי רב כוח. עובדה שכמה מנהלי אִצטדיונים בעלי תושייה וכמה יו"רים בודדים של קבוצות מליגת העל (הליגה הלאומית אז) לקחו מייד את איומיי ברצינות.

קשה להבין מדוע דן שילון ואלכס גלעדי הסכימו לכסות את הכדורגל הישראלי כל כך הרבה שנים בתנאי צילום מאוד לא נוחים (בלשון המעטה) בתקופות ניהולם את מחלקת הספורט מאז 1968 . אין תשובה אחת לשאלה המורכבת מדוע לא הוקמו מגדלי צילום במגרשי הכדורגל בתקופה מוקדמת יותר של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. רָף הדרישות המקצועיות נעוץ בקצב התפתחות הצילום והשידורים ואיכות טכנולוגיית הצילום שזורה בטִיב הלוגיסטיקה התומכת אותה. יכול להיות שאיש מהם לא חשב שכדאי לבנות מִבְצָר צילום רק כדי להציב עליו מצלמת פילם ישנה. שוב הוברר כי אין איש שהקדים את דורו בהתפתחות שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה גם בפרטים שנראים לכאורה שוליים וחסרי ערך. הודעתי לכל היו"רים, מנהלי האִצטדיונים ובעלי הממון והנותנים את החסויות למועדונים דַוִד מושביץ ואבי פילוסוף אנשי "עֵלִית" שתמכו בקבוצת בני יהודה תל אביב (הקימו את בניין 'דני' בשכונת התקווה), הקבלן זכריה דרוקר הספונסר של מכבי חיפה ואחרים, "אם אתם מעוניינים באמת ובתמים בחשיפה מקצועית של המשחקים והפרסומות הניצבות לאורך ולרוחב הקווים, עליכם לסייע לנו מייד בצורה רצינית בהקמת עמדות שידור ומגדלי צילום ותשתיות תקשורת כפי שהדבר מקובל באירופה. אילו הם מרכיבי יחסי הגומלין הנכונים בין רשתות הטלוויזיה לבין מועדוני הכדורגל". ראשון היזמים היה אהרון קְלָז מנהל אִצטדיון "בלומפילד". יליד חדרה שנראה כאיכר. אדם מחוספס וקשוח אבל איש מקצוע בעל יכולות ועקרונות, מצטיין בכושר ביצוע, והעיקר מילתו אמת. הוא פשוט קנה ורכש בעבורנו "דירת צילום" מרווחת ואיתנה  מחברת "הארגז", והציב אותה במרומי היציע המערבי של אִצטדיון "בלומפילד". החרוּ – החזיקוּ אחריו דָוִד מוֹשֶבִיץ' ואָבִי פִילוֹסוֹף מבעלי חברת "עֵלִית" המאמצת את קבוצת בני יהודה. הם הקימו לנו מגדל צילום מפואר ונוח במגרש בשכונת התקווה. לא עברו ימים אחדים וצבי ווייצנר ממכבי חיפה ונותן החסות שלו זכריה דרוּקר מיסדו עבורנו  עמדת שידור ראויה באִצטדיון הכדורגל בקריית חיים מגרשה הביתי אז של מכבי חיפה. אח"כ הוענקו לנו תנאי עבודה טובים באִצטדיון העירוני בקריית אליעזר בחיפה. זה היה אחד ממחוזות הכדורגל ששאפנו לבוא ולבַקֵר בו שוב ושוב . לא רק בגלל תנאי הצילום הטובים והצטיינותה של מכבי חיפה תחת הנהגתו של יעקב שחר בעל VOLVO, אלא גם בשל קבלת הפנים החמה והמקצועית שהעניקה לנו הנהלת האִצטדיון בראשותו של חיים ניב. ראש מועצת יבנה מר מאיר שטרית (לימים שר החינוך, שר התחבורה, ושר האוצר בממשלת ישראל), הורה לאנשיו להקים לנו עמדת שידור וצילום לתפארת. בתוך כמה חודשים השתנו מקצה לקצה תנאי העבודה ורמת הצילום של מחלקת הספורט כמעט בכל המגרשים. ללא השוואה ממש. לא בגלל ההתאחדות, למרות ההתאחדות. אך הם עדיין לא היו מַסְפּיקים ומְסַפּקים.

בסופה של 1984 דיווחתי למנכ"ל אורי פורת על החשיבות הרבה שיש לתנאי העבודה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במגרשי הכדורגל. אורי פורת היה המנכ"ל הראשון שהבין כי ללא בניית עמדות צילום משופרות וללא מיסוד תשתית מינימאלית לקווי שידור, טלפוניה, וקווי תמסורת מיקרוגל (Microwave), והצבת ניידות השידור בנוחיות בסמוך למגדלי הצילום ופרישה קלה של ציודן, יקשה מאוד על מחלקת הספורט להפיק ביעילות ובמהירות תמונה איכותית מן המגרשים השונים. מכתבו אלי מ- 30 באוקטובר 1984, היה בעל חשיבות עליונה לשיפור תנאי העבודה שלנו [4] .

רשות השידור

המנהל הכללי

ירושלים ד' חשוון תשמ"ה

30 באוקטובר 1984

אל : מנהל מחלקת הספורט באמצעות מנהל הטלוויזיה ובאמצעות מנהל חטיבת החדשות

 ליואש שלום ,

קיבלתי את מכתבך בעניין המדיניות שיש לנקוט בה במגעינו עם ההתאחדות לכדורגל , ואני מסכים עם כל מילה כתובה בו .

הארגומנטציה שאתה מעלה בכִישרון רב היא מיסודה אותה הארגומנטציה שבה השתמשתי בדיונים שהתקיימו בעקבות ניסיונות התיווך של וועדת הכספים של הכנסת.

אני מתרשם כמוך שאין להתאחדות הכדורגל שום סֶקֶר לגבי "שירים ושערים" , אלא מסיבות מובנות נוח להם להיטפל לרדיו ולא לטלוויזיה . אני מסכים אִתך שאם וכאשר ייחתם הסכם חדש בינינו לבין התאחדות הכדורגל , יש לעמוד על כך שהקבוצות מצִדן יעשו משהו על מנת להקל על תנאי העבודה הקשים שלנו במגרשים , אשר רובם אינם ראויים כלל להיחשב כמתקני ספורט.

אל חשש ידידי, אין בדעתי לוותר על עמדתנו הצודקת ולוּ גם במחיר הקדשת כל זמנה של מחלקת הספורט לענפים אחרים  –  פרט לכדורגל בארץ.

 בברכה ,

 אורי פורת

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אצטדיון רמת גן. זוהי עמדת צילום מאולתרת של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הממלכתית הממוקמת על גג תא הנשיא באצטדיון ר"ג הישן. ליד המצלמה האלקטרונית הכבדה ניצב הצלם הוותיק והמצוין שמואל "שמולי'ק" ברעם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי) .

טקסט תמונה  :  שנת 1981 . זהו שמואל "שמולי'ק" ברעם צלם הספורט המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא שימש במשך שנים רבות הצלם המוביל בכל השידורים הישירים בכדורגל, כדורסל, וטניס. צלם מוכשר, חרוץ, דבק במשימה, ונאמן לתפקידו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : חורף של שנת 1981. אנחנו עורכים את "מבט ספורט" באמצעות טכנולוגיה ישנה של מכונות  VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) וטייפים מגנטיים ברוחב פס של שני אינטשים תוצרת AMPEX. לא רק תנאי הצילום בשטח היו ירודים. גם העריכה האלקטרונית איכותית וכמותית עצמה של תוכנית "מבט ספורט" בכל מוצ"ש הייתה מסורבלת ונעשתה תמיד תחת לחץ זמן עצום. פעמים רבות בעשורי ה- 70 ו- 80 עריכת התוכנית "מבט ספורט" בעונת הכדורגל נעשתה תוך כדי שידורה "באוויר". זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הכתב גיורא צור, המפיק יצחק גליקסברג (מעשן), וטכנאי  ה- Video דני בכר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקמת מגדלי צילום פונקציונאליים במגרשי הכדורגל הייתה משימה חשובה מאין כמוה לשיפור תוצאת הכיסוי והצילום של משחקי הכדורגל בישראל. הקושי הגדול היה לנהל ולקדם את הפרוייקט במהירות מול אנשי התאחדות הכדורגל ובראשם מנכ"ל ההתאחדות יעקב אראל. הייתי שבע ביורוקרטיה עד לגרוני. לכן הרגיז אותי מאוד לקבל את מכתבו של יעקב אראל מנכ"ל התאחדות הכדורגל בו הוא מציע רק עכשיו לאחר 17 שנות כיסוי כדורגל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתנאים מבישים, "להקים צֶוֶות משותף שיבדוק את מגדלי הצילום במגרשים וירכיב רשימת צרכים". רק זה עוד היה חסר לי. קֶצֶב הביצוע האיטי של ההתאחדות הוציאה אותי משלוותי . ב- 11 ביולי 1985 נתתי לכך ביטוי במכתב חריף למנכ"ל התאחדות הכדורגל יעקב אראל עם תפוצת נָאטוֹ [5] .

מחלקת הספורט / ירושלים

לכבוד

מר יעקב אראל                                                                                         11 ביולי 1985

מנהל התאחדות הכדורגל

רח' קרליבך 12

תל אביב

ליעקב שלום רב ,

קיבלנו כמובן באכזבה רבה את מכתבך מ- 29 ביוני 1985 בנוגע למגדלי צילום במגרשים . אתה מיתמם ו/או מנסה להיות ציני כאשר לאחר 17 שנות צילום טלוויזיה במגרשי הכדורגל, אתה נזכר לפתע "להציע להקים צוות שיבדוק את מגדלי הצילום והשידור בכל מגרשי הליגה הלאומית וירכיב רשימת צרכים. רק כאשר יהיו בפניך הנתונים הספציפיים של כל מגרש ומגרש , תוכל להתייחס לבעיה, תוך הערכת עלויות ייחודיות לכל אחד מן המגרשים…".

מר יעקב אראל ממי אתה מנסה לעשות צחוק ? אילו היינו צריכים להמתין ולחכות כל השנים הארוכות האלה , לכושר הביצוע שלך, ולהקמת וועדות וציוותי בדיקה, לא היה מתרומם אפילו מגדל צילום אחד במגרשי הכדורגל של הליגה הלאומית.

לידיעתך ולידיעת המכותבים האחרים במכתב הזה . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשיתוף פעולה עם אנשים רציניים בקבוצות שונות בליגה הלאומית , פעלה והצליחה לבנות ולהקים שורה של מגדלי צילום ושידור במגרשים הבאים, מבלי שאתה נקפת אצבע, יזמת, או התעניינת בנושא.

1. אצטדיון קריית חיים

2. אצטדיון קריית אליעזר

3. מגרש בני יהודה

4. אצטדיון הפועל פתח תקווה (כולל שחקיה של מכבי פ"ת

5. אצטדיון 'בלומפילד'

6. אצטדיון הפועל באר שבע

7. אצטדיון "גאון" – מכבי יפו

8. מגרש הפועל לוד

9. מגרש מכבי יבנה

10. מגרש מכבי נתניה

11. אצטדיון "ווינטר"

12. שכירת דירת צילום בפאתי מגרש ימק"א (אנחנו מצלמים מדירת מגורים. לא ייאמן כי יסופר).

אני שב וחוזר ומודיע לך שהתאחדות הכדורגל וקבוצותיה הן הנושאות באחריות להקמת מגדלי הצילום , כדי שיאפשרו לצוותי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לכסות כהלכה את המשחקים . בחלק מהמגרשים הוקמו מגדלי צילום ושידור מצוינים, פשוט הודות לאנשים טובים באגודות . במגרשים אחרים צריך לשפר אלמנטים שונים והדבר ייעשה. אני מבטיחך. מר יעקב אראל, רק אנא הפסק לכתוב לנו, "שצריך להקים צוות שיבדוק וירכיב רשימת צרכים".

אנו מבקשים שוב מהתאחדות הכדורגל לפעול למען מיסוד כניסות נפרדות לצוותי השידור הנכנסים ויוצאים בענייני עבודתם על מנת למנוע כל חיכוך בינם לבין קהל הצופים.

 בברכה ,

 יואש אלרואי

עותקים :

יוסף בר-אל – מנהל הטלוויזיה

יוחנן צנגן – מנהל יחידת כספים וכלכלה

נסים אבולוף – יו"ר בית"ר ירושלים

חגי אפרת – יו"ר הפועל ירושלים

חיים הברפלד – יו"ר התאחדות הכדורגל    

עזריקם מילצ'ן – סיו"ר התאחדות הכדורגל

טדי קולק – ראש עיריית ירושלים

פינחס גולדשטיין – ח"כ

טקסט תמונה : זהו יעקב אראל מנכ"ל התאחדות הכדורגל בשנות ה- 80 של המאה שעברה. תרומתו לשיפור מתקני התקשורת של הטלוויזיה והרדיו במגרשי הכדורגל בשם ההתאחדות הייתה אפסית. המאמץ הגדול והכנה למעננו היה של מנהלי האצטדיונים, ראשי המועדונים, והספונסרים של הקבוצות.(התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל והארכיונאי מר רוני דרור).

טקסט תמונה : סתיו 1982. השדר יורם ארבל מטפס על קונסטרוקציה מודולרית מברזל המרכיבה את עמדת השידור והצילום המאולתרת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במגרש "הקופסה" של מכבי נתניה ב- 1982. היה נדרש כושר גופני לא מבוטל כדי להעפיל שוב ושוב לרוֹם העמדה מקום מושבו של השדר והמצלמות. הקונסטרוקציה הפכה למִתקן טיפוס ומשחקים עבור ילדי נתניה במשך מהלכי ההקמה, ההפקה, והצילום שלנו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. טכנאי התאורה המסור והחרוץ של הטלוויזיה ז'אן לב ארי מטפס לגג אולם הכדורסל של אוניברסיטת ת"א במשחקי המכבייה ב- 1981, כדי להתקין פנסים ולשפר את תנאי התאורה לקראת שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המצלמה האלקטרונית זקוקה לכמות אור של 1000 לוקס כדי לייצר תמונת Video מניחה את הדעת. טכנאי הטלוויזיה על כל מגזריהם יצאו מגדרם בעת ההיא כדי להפיק מהטכנולוגיה שעמדה לרשותם את מאכסימום האיכות עבור שידורי הספורט. הצדעתי להם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. עמדת הצילום והשידור הרעועה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הניצבת ברוֹם אצטדיון "בלומפילד" ביפו ב בשנת 1975. העמדה הורכבה מקונסטרוקציה ברזל מודולרית ומחומרי "פרספקס", וחוברה בחוטי ברזל לשתי גדרות של האצטדיון. (באדיבות התאחדות הכדורגל).

טקסט תמונה : לצורך השוואה. עמדת שידור של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה באצטדיון כדורגל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1981. עמדת הצילום והשידור החדשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הפועל באר שבע. בקומה העליונה אפשר להבחין בצלחת ה- Microwave האחראית על העברת סיגנל השידור מהאצטדיון לאחד הבתים הגבוהים בעיר, ומשם לתחנת הממסר "איתנים" בדרך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1981. אנוכי (מימין) מתדרך את יורם ארבל (בחולצה המשובצת בגבו למצלמה) ואת מאמן הפועל בא"ש אליהו עופר לקראת ריאיון בתום משחק ליגה בבאר שבע. הריאיון ישודר עוד באותו ערב בתוכנית "מבט ספורט". (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1981. יורם ארבל מראיין באצטדיון העירוני בבאר שבע את מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר בתום משחק ליגה. סיגנל השידור מועבר ישירות לבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים. (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אצטדיון הכדורגל של העיר באר שבע. נקודות הראיונות עם המאמנים והשחקנים לא היו סטריליות. האוהדים התפרצו שוב ושוב לעבר המראיין והמרואיין שלו. פעמים רבות עמדו השוטרים מנגד ולא נקפו אצבע. מימין, הצלמים קרלוס פופ (חובש כובע ו- Head set) ואיזי אברון ז"ל. משמאל, יורם ארבל מתכונן לראיין את מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1981. תנאי עבודה לא סטריליים באצטדיון הכדורגל של הפועל באר שבע. יורם ארבל מראיין את מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר בתום אחד ממשחקי הליגה באצטדיון העירוני המקומי. השוטרים הניצבים במקום אינם מונעים מילדים וקהל אוהדים להצטופף סביב נקודת הריאיון ולהפריע לביצועו. יורם ארבל היה שדר דגול אך חסר כל כישרון עיתונאי לשאול שאלות. מגרעתו העיקרית הייתה שהיה משולל ונעדר כל סקרנות, אולם הוא ידע לשָדֵר. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המגעים עם התאחדות הכדורגל, הקמת מגדלי הצילום והשידור ומיסוד תשתיות התקשורת היו עבורי הקזת דם. את בנייתם תיעדתי בעצמי במצלמה הסטילס פרטית שלי. התאחדות הכדורגל והמנכ"ל שלה יעקב אראל לא נקפו אצבע לדחיפת יוזמת בניית מגדלי הצילום עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל,.

טקסט תמונה : שנת 1981. אצטדיון הפועל באר שבע. ניידת השידור הגדולה (ה- OB הלבן) ממוקמת בפאתי אצטדיון באר שבע בין עוברים ושבים. כבלי המצלמות וה- Sound הפרושים מסביב טבולים באדמת הלֶס המאובקת של האזור. עבודת הטלוויזיה במקום נעשתה בתת תנאים וללא שום סיוע של ההתאחדות . אנוכי ניצב למעלה בתוך קבוצת אנשים (שיער אפור – לבן). מימין נראה הרכב שמוביל את הגנראטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למגרשים. בקדמת התמונה נראה הבימאי יואב פלג בחולצת טי- שירט לבנה סוחב ביד ימין את טייפ ההקלטה הכבד שני אינטשים. (הצילום נעשה ע"י שמואל "שמולי'ק" ברעם במצלמת הסטילס של יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1981. ניידת השידור נהוגה ע"י מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה הישראלית יונה יונה מתייצבת למשימת השידור דרך שערי הבטון הצרים, בריחי הברזל המטים ליפול, וגדרות תיל של אצטדיון הכדורגל ב- באר שבע. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נסים קיוויתי משדר משחק כדורגל בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה דרך "חרך יֶרִי" . עמדות הצילום והשידור היו רעועות ובחלקן שדה הראייה היה מוגבל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  קיץ 1979. אצטדיון רמת גן. ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית (ה- OB הלבן) חונה ב- 1979 בצדו הדרום מערבי של אצטדיון ר"ג הישן. תנאי פרישת הציוד והצילום היו קשים ועלובים. אני ניצב בגבי על גרם מדרגות סולם האלומיניום הקטן המוביל לניידת השידור. (צילום שמוליק ברעם במצלמת הסטילס שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש ינואר 1983 היה תחילתה של תקופה חדשה. הודעתי למנהלי האצטדיונים ויו"ר הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל כי אם לא ייבנו מייד מתקני צילום ושידור נאותים באִצטדיונים אזי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תפסיק להופיע באותם המקומות וצילומי הכדורגל יוקפאו. המנהלים נכנעו ללחצים. מנהל אצטדיון "בלומפילד" מר אהרון קלאז היה הראשון שהלך לקראתי והציב עמדת צילום ושידור חדישה תוצרת מפעל "הארגז" ברום האצטדיון במקומה של העמדה הישנה שלנו אותה כינינו "מגדלי בלולו". מבצע התקנת עמדת צילום ושידור חדשה ב- אִצטדיון "בלומפילד" עלה למועצת פועלי ת"א סכום בן 30000 (שלושים אלף) דולר. הנצחתי במצלמת הסטילס שלי את ההבדלים הברורים. הצילום נשמר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : ינואר 1983. זהו מגדל הצילום החדש שהוקם במגרשה של בני יהודה בשכונת התקווה. טיפסתי על עמדת השידור (מנופף בידי) כדי להעניק ממד של יחסיות לקומת המגדל הגבוהה. הספונסרים של בני יהודה שני אנשי חברת "עלית" מר דוד מושביץ ומר אבי פילוסוף השקיעו בבניית המגדל כ- 46000 (ארבעים ושישה אלף) דולר. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1983. עמדת השידור החדישה שהקים לנו במגרש מכבי יבנה ראש המועצה מאיר שטרית. עלות הבנייה עמדה על כ- 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. (באדיבות מאיר שטרית ראש מועצת יבנה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עמדות השידור החדשות שינו מקצה לקצה את איכות הכיסוי ורמת הצילום. הייתי אסיר תודה לאותם האנשים שסייעו לנו כה רבות לשפר את הכיסוי הטלוויזיוני במשחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום).

טקסט תמונה : שנת 1988. אצטדיון ר"ג המתחדש. זוהי עמדת השידור והצילום שנבנתה במיוחד עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברום יציע המערבי החדש שהוקם באותן השנים באצטדיון רמת גן . העמדה הייתה מרווחת ונוחה ובעלת תצפית טובה , אך שני השדרים שלי יורם ארבל ונסים קיוויתי , טענו שהיא גבוהה מידי ורחוקה מידי מכר הדשא. הם כל הזמן אמרו לי שהם אינם מצליחים לזהות היטב את השחקנים בגלל המרחק. לבסוף ננטשה העמדה הזאת והפכה "לפיל לבן". ההתאחדות הקימה עבורנו עמדה חליפית במקום נמוך יותר. (באדיבות התאחדות הכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

---