פוסט מס' 158. הצצה לפרק בהיסטוריה כלכלית (2). מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כקניין שידור מובהק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2007 – 1969. פוסט מס' 158. כל הזכויות שמורות. הועלה ל- "אוויר" אחה"צ של יום שני – 18 בפברואר 2013.
הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.
הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.
הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. אולם נחמד לגלות כל פעם מחדש כי הצלחתו מרהיבה וסנסציונית. כמות ה- Entries מידי יום ביומו מלמדת על שגשוגו של הבלוג הקונקרטי הזה.
———————————————————————————————————–
פוסט חדש מס' 158 : הועלה ל- "אוויר" אחה"צ של יום שני – 18 בפברואר 2013.
———————————————————————————————————–
פוסט מס' 158. הצצה לפרק בהיסטוריה כלכלית טלוויזיונית (חלק 2 ). מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כקִנְיָין שידור מובהק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2007 – 1969.
טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות רצופות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
הערה 4 : אחד הדברים היפים והרעננים ברדיו גלי צה"ל הוא רוח הנעורים והמרץ האנושי שמפעמים בתחנה ומתפעלים אותה . מוזר ומביך בעיניי שהמנחה הוותיק (והטוב) של תוכנית האקטואליה בבוקר "מה בוער" (בין 09.00 ל- 11.00) מר רזי ברקאי נזקק אמש לשירותם של שדרני הטלוויזיה אמנון אברמוביץ' , רביב דרוקר , וברוך קרא במקום להיעזר בכתבי השטח הזריזים , העירניים , והמקוריים שלו . רדיו גלי צה"ל הוא ערוץ הבית שלי שנהנה מיוקרה ציבורית רחבה ומתקציבים לא קטנים . לאחרונה זכה בעוד מגוון וזמן שידורי חסות שמסייעים לו לממן את עלויות השידורים היקרות . פניית המנחה המוביל לאנשי טלוויזיה על מנת להעניק מהימנות לתוכנית שלו מעידה על חולשה כללית של גלי צה"ל (כרשת שידור וותיקה וארצית) ועמה הפגנת אי אמון בכתבי השטח המקוריים של התחנה . היכן הגאווה המקצועית שלכם אנשי גלי צה"ל ? תאמינו בעצמכם . אתם מספיק טובים ומוכשרים ויכולים להסתדר מצוין ללא הכנסת אורחים בדלת האחורית . מעניין אותי לדעת מה חושב על כך מפקד גלי צה"ל מר ירון דקל . רדיו גלי צה"ל הוא אטרקטיבי ומהימן דיו כדי להרחיק מעליו סיוע טריביאלי של ידועני טלוויזיה שאינם מוסיפים לו דבר . לפחות אתמול .
הערה 5 : תוכנית הטלוויזיה "בית ספר למוזיקה" בערוץ 2 היא משדר מרתק לעין ולאוזן . המנטורים הנפלאים יורם גאון , קרן פלס , משה פרץ , ומתי כספי (על פי סדר הישיבה מימין לשמאל) וחניכיהם , ילדים וילדות סופר מוכשרים – מעוררים הערכה והזדהות עצומה עִמם . למַעֵט המנחה הפטפטן והוולגארי צבי הדר .
הערה 6 : היה ברור לי ששחקן הפועל ת"א סלים טועמה (בועט ברגל שמאל) יסובב בדקה ה- 83 בבעיטה חופשית את הכדור לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו) של שער הפועל קריית שמונה (הקורה השמאלית מנקודת מבטו של השוער דני עמוס). אמרתי זאת בטרם ביצוע הבעיטה החופשית ע"י סלים טועמה שזה עתה עלה לכר הדשא מספסל המחליפים . לסלים טועמה לא הייתה אופציה אחרת. דני עמוס עשה שלוש טעויות נפוצות שעושים מרבית השוערים בטרם הבעיטות החופשיות : א. הוא אינו שוקל באופן הגיוני אם הקמת החומה דרושה לו בכלל כדי להגן על שערו ובונה אותה כעניין רוטיני מתוך שגרה , מפני שכך אמרו לו פעם לעשות . ב. לאחר שהחליט לבנות את החומה הוא ממקם אותה במקום לא נכון . ג. לאחר שמיקם אותה במקום הלא נכון הוא מתייצב במקום הלא נכון על קו שערו, כשהחומה שאותה בנה במו ידיו מסתירה את שדה הראייה שלו. העסק הופך בבת אחת להיות קריטי. דבר והיפוכו. השוער בונה חומה שמסתירה לו את מעוף הכדור. הכדור מונח על כר הדשא במרחק של 24 מטרים משערה של קריית שמונה . סלים טועמה סוקר את הנתונים , מבנה החומה גובהה ורוחבה ואת מיקום השוער מאחוריה , ואז בועט כדור לא עוצמתי במיוחד שפוגש את הרשת של דני עמוס כעבור 1.5 שנייה. הבעיטה של סלים טועמה בכדור (כמו של כל בועט-מְסוֹבֵב אחר) גורמת להפרדת כוחות . כוח אחד מסובב את הכדור (נגד סיבוב השעון מפני שסלים טועמה בועט ברגל שמאל) והכוח השני מאיץ אותו לפנים בכיוון שערו של דני עמוס. לפחות על פי מה שנראה בטלוויזיה תנופת הרגל של סלים טועמה איננה מי יודע מה חזקה. הפרדת הכוחות בעת הבעיטה מאיטה את מהירות תנועת הכדור. מהירותו הממוצעת שווה ל- 58 קמ"ש. (לצורך השוואה : כריסטיאנו רונאלדו מריאל מדריד בועט כדורים חופשיים כאלה שצוברים תאוצה של יותר מ- 100 קמ"ש) , אף על פי כן דני עמוס נכנע לסלים טועמה . כמה פוסטים קודמים בבלוג הזה דנו כבר בתורת הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל ובתכונות האווירודינאמיות הפיזיקליות והמתמטיות שמלוות אותה . אלמנט מורכב ומעניין במשחק שמהווה עדיין תעלומה ושטח הפקר בקרב המאמנים והשחקנים . מאמני הכדורגל והשחקנים שלהם לרבות השוערים הם ברובם שבלוניים עד להחריד ונעדרי השכלה מתמטית . אולי בשל כך הם מסרבים לחקור את הנושא (ו/או שלא יודעים כיצד לחקור), ואינם מקדישים לו שנייה אחת של מחשבה. הצבת חומה איננה עניין רוטיני ואוטומטי ולא כורח תמידי. על כל פנים ובכל תנאי הצבתה דורשת מומחיות ושיקול דעת נבון וידיעה מראש באיזה רגל בועט המוציא לפועל את הכדור החופשי. ווקטור קרדינלי במסכת המורכבת שמצלמות הטלוויזיה הופכות אותה לדרמה.
פוסט מס' 158. הצצה לפרק בהיסטוריה כלכלית (חלק 2). מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כקניין שידור מובהק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2007 – 1969.
חוסנה והצטיינותה של מכבי ת"א גם בגלל שיתוף הפעולה המוצלח ויוצא דופן עם "עֵלִית" מאז 1970 הוליד בעקבותיו את ברית השידור הארוכה בין הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל לבין מכבי ת"א . ברית חסרת תקדים בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה . אין לזה אָח ורֵע לא רק בארץ אלא גם בעולם . יסודות ברית השידור הזאת יצוקים על פני שני רבדים . הצטיינותה של מכבי ת"א לאורך שנים כה ארוכות ויכולתו של השידור הציבורי לחשוף את ההצלחה הזאת תמורת ממון סביר . מ- 1980 ועד 2002 דחפתי כמנהל ומנהיג שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית חמישה מנכ"לים, יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת בקדנציה הראשונה, אריה מקל, מוטי קירשנבאום, ושוב אורי פורת בקדנציה השנייה, לכְרוֹת ברית שידור עם אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה . הם ניצבו לצִדי ומאחוריי בשעה שחתמנו על חוזי השידורים היקרים עם מועדון הכדורסל רָב המוניטין בעל פוטנציאל תמידי לזכות בגביע אירופה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה מוסד שידור שִוויוני ולא יכולה להיות כזאת גם אם היא מכוּנה "השידור הציבורי" . כמו כל רשת טלוויזיה באשר היא , גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להיבנות מעוגני שידור אם ברצונה לשרוד באקלים התחרותי המתפתח במדינת ישראל . מותגים טלוויזיוניים עולים כסף אך שווים זהב ורייטינג . השידור הציבורי איננו משוחרר מעוֹל המִדְרוּג .
הערוץ הציבורי בנה את מכבי ת"א , אך באותה מידה ניתן לומר כי מכבי ת"א בנתה את הטלוויזיה הישראלית . שאלו אותי פעמים רבות בעבר את השאלה הזאת, "מי עשה את מי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מכבי ת"א, ו/או מכבי ת"א אותנו". השאלה אינה חשובה. חשובה התשובה : "אנחנו הבאנו את המצלמות ומכבי ת"א את הכישרון". מכבי ת"א משמשת אובייקט שידור טלוויזיוני בו תבנית הרייטינג היא תוצר משולב של המְשָדֵר והמְשוּדָר . לכן היה מוטל על השידור הציבורי להניח את ידו עליו . רבים התריסו כנגדי והאשימו אותי במשך שנים רבות , "כי אני אוהד את מכבי ת"א ומְשָדֵר אותה משיקולים אישיים", והוסיפו, "אין זה מתפקידו של הערוץ הציבורי לשָדֵר כל כך הרבה שנים קבוצת ספורט פרטית אחת". זה היה קשקוש מוחלט והאנשים הללו שטענו זאת לא הזיזו לי. את הדו"ח המקצועי שלי הייתי חייב למצפוני ולבוסים שלי. זהו סדר ההתחייבות. מפני שאני אוהד את השידור הציבורי בחרתי במכבי ת"א כאובייקט שידור . חלק מיעדֵיי השידור הטלוויזיוני הציבורי ומדיניות הביצוע שלו אינם רק להחליט מה טוב לציבור אלא לשָדֵר לו מעת לעת גם את מה שהוא רוצה לראות . אינני זוכר אֵי מִי מהמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , שראה בהסכם השידורים עם מכבי ת"א פגם מוסרי כלשהו . איש מהם לא מנע ממני מעולם לחתום על החוזים הנכספים . כפי שאני ניצבתי לצִדם ומאחוריהם , כך ובאותה מידה הם תמכו בי והעניקו לי גיבוי לאורך כל הדרך .
בקיץ 1997 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי על עוד חוזה שידורים עם מכבי ת"א . טקס השקת החוזה נערך בבוקרו של יום שישי אחד בחודש יולי במלון "הילטון" בתל אביב . עו"ד שמעון מזרחי ודייויד פדרמן בירכו על המוגמר מצד מכבי ת"א ומוטי קירשנבאום ואנוכי נשאנו דברים בזכות החוזה החתום מצד רשות השידור . מוטי קירשנבאום אמר שם באותה הפגישה ההיא כמה מילים בלתי נשכחות בשפתו השנונה : "שמעון מזרחי , שמלוק מחרובסקי, ודייויד פדרמן, אני רוצה לומר לכם בשמה של רשות השידור שאנחנו מאוד נהנים לשלם לכם. אנחנו רוצים להודות לכם על השנים שעברו ומאחלים לכם הצלחה לקראת העונה המתקרבת". היה זה מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (ולא אורי פורת) שחצה ב- 1994 לראשונה את רף התשלום של יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר בעבור זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. הוא עשה זאת בהיגיון ובמחשבה תחילה. תמכתי בו. מוטי קירשנבאום צדק בנקיטת המדיניות המוניטארית הנוגעת לשידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (הפרטים והחוזים הכספיים במלואם נמצאים בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי").
מכבי ת"א לא הייתה תמיד אובייקט שידור מושלם אך הייתה תמיד מוצר טלוויזיוני אָהוּד . מידי פעם קרו לה פנצ'רים . ב- 1993 הפסידה מכבי ת"א את האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון . ב- 1995 הודחה מגביע המדינה ע"י קבוצת הפועל בני הרצליה שנוהלה ע"י המאמן המוכשר אפי בירנבוים . משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נערך בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 23 במרס 1995 נערך בין בני הרצליה לקבוצת הפועל חולון שאומנה ע"י רלף קליין ומומנה בידי נחום מנבר . בשורותיה שיחקו אז עַדִי גורדון, דורון שפע, קוֹרֶן אמישה, ותומר שטיינהאואר. בני הרצליה ניצחה 88 : 77 וזכתה בגביע המדינה. בשנים 1996 ו- 1997 הוכתה מכבי ת"א פעמיים ברציפות ע"י הפועל ירושלים במשחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו , אך זוהרה לא הועם. מועדון הפאר של מכבי ת"א לא היה מושלם אך שימש אובייקט שידור ונדבך נדיר בלוח השידורים הציבורי. אינני מצטער לרגע על כך שבמהלך שמונה עונות שידורים שבין 1994 ל- 2001, שילמה רשות השידור בראשותם של מוטי קירשנבאום ואורי פורת למכבי ת"א סכום מצטבר של כ- 36.000000 (שלושים ושישה מיליון) דולר . כ- 31.000000 (שלושים ואחד מיליון) דולר עבור זכויות השידורים ועוד כ- 5.000000 (חמישה מיליון) דולר שהפיקה הקבוצה משקופיות החסות בשנים שהעמדנו לרשותה בתקופה האמורה לעיל . תועלת השידור הייתה כאמור הדדית. (המסמכים והחוזים מופיעים בפרוטרוט בספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי").
אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה באתונה – יוון בקיץ 1995 הוכיחה לי שוב שמוטי קירשנבאום הוא מנכ"ל רשות שידור מזַן אחר . ביום שישי – 17 במרס נודע לי מ- EBU כי הוועדה המארגנת היוונית שיבצה את משחקי נבחרת ישראל בשלב הראשון של המשחקים לשעות הבוקר המאוחרות או בשעות אחר הצהרים המוקדמות . לא רק שעות צפייה רעות בטלוויזיה , גם זמן השידור איננו שלנו אלא שייך לטלוויזיה החינוכית . שוחחתי על כך עוד באותו ערב עם מוטי קירשנבאום וסיפרתי לו שהודעתי לקולגות שלי ב- ERT הטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית המשמשת כ- Host broadcaster של האירוע בצורה חד משמעית , שאם זמני המשחקים של נבחרת לא יוזזו לפחות בחלקם לכיוון ה- Prime Time , הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תפרוש מהשידורים וגם מהחוזה עם ה- FIBA , כאחת מחמש הרשתות ב- EBU החתומות עליו . חמישה מתוך ששת המשחקים בשלב המוקדם של נבחרת ישראל משוחקים בכלל על זמני השידור של הטלוויזיה החינוכית .
מוטי קירשנבאום שמח. "יואש אלרואי , עשית מעשה נכון", אמר, והוסיף כשהוא רוֹטֵן : "איזה מין דבר זה, אנחנו בין הרשתות הבודדות באיגוד המממנות את החוזה והם ברוב חוצפתם משבצים אותנו בזמנים שהם בכלל None TV Viewing". לכעוס ולרטון הוא ידע . מנכ"ל הרשות הפעלתן לא המתין והתיישב לכתוב מייד מכתב מחאה למזכ"ל ה- EBU מר זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ'. זה היה ביום ראשון – 19 במרס 1995. הנה הטקסט המדויק והישיר שלו, ללא כחל ושרק הנוגע לשיבוץ משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה בקיץ 1995 באתונה – יוון, בשעות צפייה שאינן נוחות בטלוויזיה [1]. למסמך הזה שהוציא תחת ידו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הייתה חשיבות יתירה.
טקסט מסמך : 19 במארס 1995. זהו המסמך המקורי שכתב מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום למזכ"ל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ז'אן ברנארד מונץ' בעניין שיבוץ לוקה של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה ב- 1995 ביוון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אי אפשר היה שלא להעריך את מוטי קירשנבאום הביצועיסט כ- מנכ"ל רשות השידור. אני גם אהבתי אותו. הוא היה לא רק איש מקצוע אלא "ראש משפחה" שאִכפת לוֹ מרשות השידור הציבורית שעליה הופקד שנתיים ימים קודם לכן ע"י ממשלת יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני. לא הייתי חבר של מוטי קירשנבאום ולא נמניתי מעולם על מקורביו אם בכלל היו לו כאלה. כמתבונן מהצד נראה לי שהוא אינדיבידואליסט (נבון) שמנהל מערכת תקשורתית ציבורית סבוכה (תְּכַנִית וכלכלית) ביד רָמָה. השפעתו ושליטתו על מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ועל מנהלי חטיבת החדשות בטלוויזיה דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ (ורָפִיק חַלָבִּי אחריו) ועל מנהלת חטיבת התוכניות גב' דַלְיָה גוּטְמַן – הייתה ענקית. מוטי קירשנבאום הוא מבניה הבכורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומי שנמנה ב- 1968 על צוות ההקמה שלה. אין לי ספק שעשה בשנים 1998 – 1993 את כל מאודו למען רשות השידור והיה נחוש למסור אותה במצב טוב יותר לבא אחריו (אורי פורת) מאשר קיבל אותה מקודמו (אריה מקל). הוא לבטח איש רציני וערכי. ה- EBU קיבל את מכתבו הנ"ל של מוטי קירשנבאום ובאמת התערב אצל ה- FIBA ושעות המשחקים שונו לטובתנו , אך כרגיל כגודל ההשקעה כך גודל האכזבה. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן צביקה שרף לא הצליחה במשחקים.
בחודש אפריל של שנת 1994 התקיימו משחקי ה- Final Four של הכדורסל האירופי בפעם השנייה בהיסטוריה בהיכל הספורט ביד אליהו. משחקי מכבי ת"א באירופה שלא התחרתה בגביע אירופה לקבוצות אלופות באותה עונה (האלופה הייתה הפועל גליל עליון), שודרו בערוץ 2 ע"י רָפִי גִינַת והפרשן רָלְף קְלָיִין . מכבי ת"א נכשלה באותה עונה באירופה וגם על מִרקע הטלוויזיה מכל היבט לרבות בחירת שַדָּר המשחקים. רפי גינת לא היה מעולם שַדָּר כדורסל ברמה של יורם ארבל ומאיר איינשטיין ו/או אפילו ברמתו של ניב רסקין. הוא קנה את המוניטין שלו כ- כרוז כדורסל בעל קול רועם. ערוץ 2 הצעיר מלא האמביציות בראשותם של דָן שִילוֹן ויוֹחָנָן צַנְגֶן המנכ"לים המשותפים של קבוצת "רשת", אָלֶכְּס גִלְעָדִי מנכ"ל "קשת", ועוּזִי פֶּלֶד מנכ"ל "טלעד" , טרם סיכנו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה. זכויות השידורים של ה- Final Four בגביע אירופה לאלופות שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו באפריל 1994 היו שלנו מכוח החוזה הארוך טווח בין ה- FIBA ל- EBU. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שימשה כ- Host broadcaster של האירוע, אך לרוע מזלנו מכבי ת"א לא הייתה שם . מלאכת הארגון של מפעל ה- Final Four היוקרתי בהיכל הספורט ביד אליהו הוטלה על מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי אחד מ- פיגורות הספורט הרציניות ביותר שקמו אי פעם במדינת ישראל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של האירוע. היה עלינו לספק את סיגנל השידור ה- Multilateral של ארבעת המשחקים ושידורים Unilateral נוספים לכל רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU החפצות והמתעניינות בשידורי ה- Final Four. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הטילו עלי לעמוד בראש מבצע השידור הטלוויזיוני הבינלאומי והמולטילאטראלי, לתכנן ולנהל אותו . בפעם הראשונה נדרשנו להפקת שידור בינלאומית רבת משתתפים בסדר גודל כזה, ולמיסוד ובניית עשרים וחמש עמדות שידור בהיכל הספורט ביד אליהו עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו של ה- EBU. זאת הייתה משימת הפקה מורכבת ומסובכת ורבת אחריות שמעולם לא התנסינו בה. מה חבל היה שמכבי ת"א נעדרה מהמעמד המכובד של ה- Final Four ומהמשחקים האלוּ, דווקא בשעה שהם נערכים בישראל ואנחנו משמשים בעלי הבית של הפקת השידורים. העוזרים הטכניים הישירים שלי היו מיכה לוירר וסעדיה קאראוואני בתחום ה- Sound והתקשורת ומנחם וולף ואלי קרייתי בתחום ה- Video. מפקח ניידת השידור הבינלאומית היה שמואל פוקס. את מלאכת ההפקה הענקית הפקדתי בידיו של עוזרי ששי אפרתי (מחליפו של אמנון ברקאי שעבר לחטיבת החדשות) . שַשִי אפרתי בן ה- 36 נכנס זה מכבר בהצלחה גדולה לנעליו הגדולות. יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות כפי שיכולתי לסמוך בימים ההם על קודמו אמנון ברקאי. ששי אפרתי חונן בכמה תכונות חשובות של מפיק טלוויזיה . יכולת תכנון, יושרה מוחלטת, ודבקות ללא תנאי במשימה. למשחקי ה- Final Four בתל אביב של 1994 העפילו שתי קבוצות ספרדיות באדאלונה וברצלונה, ושתי קבוצות יווניות אולימפיאקוס ופאנאתנאייקוס . אף על פי כן עוררו המשחקים עניין רב גם בין חובבי הספורט בישראל. היכל הספורט של יד אליהו היה מוצף באוהדי כדורסל ספרדיים, יווניים, וגם ישראליים. כעבור שלוש שנים שניתי מבצע דומה של משחק ה- Euro Stars בהיכל הספורט ביד אליהו. ברור שחברת ISL בראשות רוס קלוז (Ross Close) הריצה אלי בתום ההפקה מכתב תודה והתפעלות . חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה הטובה ביותר בכיסוי כדורסל באירופה. כולם ידעו זאת. אנוכי יחדיו עם צוות מחלקת הפיתוח בראשות אריה מולצ'ינובסקי וישי פרנקל היינו הראשונים באירופה להעלות את שני שעוני ה- Count down (השעון המרכזי ושעוני ה- 30 ו – 24 שניות) באופן שיטתי וברור על מסך הטלוויזיה לאורכו של כל המשחק. זאת הייתה בעת ההיא הצלחה סנסציונית. הזמן האוזל הוא מרכיב חשוב בדרמה המתפתחת על פרקט הכדורסל.
ליכולת שלנו לחשוף בעת ובעונה אחת את שני שעוני הזמן על מסך הטלוויזיה מאוחר יותר בעת השידורים הישירים (באמצעות גרפיקה ברורה ואסתטית) , הייתה חשיבות רבה ביותר כחלק אינטגרלי מהמידע הכללי שזרם ממגרש המשחקים לסלון ביתו של משלם האגרה. זה נכון שגיבורי המשחק ומהות התחרות והתהוות העלילה הם בסיס המידע של השידור הישיר , אך גם מֶשֶך זמן העלילה והשעון המודד את קצב התפתחותה הם נתונים הכרחיים השזורים בתוך המידע הקונקרטי הזה ומשלימים את התמונה כולה. מחוגי הזמן האוֹזֵל בכל רגע בחיינו והצורך להציץ בשעונינו עשרות פעמים בכל חלקי היממה היא תופעה כל כך אלמנטרית , עד שקשה להאמין מדוע לקח עידן ועידנים לאנשי הטלוויזיה לאמֵץ את רעיון מחוגי השעון לצורכי שידורי הספורט שלהם . טכנאי הפיתוח בחטיבת ההנדסה שלנו השלימו במהלך השנים מבצע טכנולוגי מרשים בו הצליחו "לתרגם" הלכה למעשה את תפישת עולמי הטלוויזיונית ופילוסופיית השידור שלי שקובעת נחרצות כי אינפורמציית מחוגי השעונים הנעים Count down במשחק כדורסל לעבר ייעדם הסופי וּגלויים על המסך לעין כול לאורכו של כל השידור הישיר, הם מרכיב חיוני בכינון מצלמות הטלוויזיה וחשיפת הדרמה המתפתחת על המגרש. לא היה ספק בכך. מחוגי השעונים הנעים בהתמדה לעבר נקודת הזמן האחרונה (הדקה ה- 40 של המשחק), בעת שתעלומת הניצחון אופפת את התחרות, מהווים סממני מתח כבירים כמו בעלילת קולנוע ומחברים את הצופים בעבוֹתוֹת למסך הטלוויזיה.
בימאי הקולנוע האמריקני פְרֵד זִינֶמַן (Fred Zinneman) בנה וביסס את דרמת הקולנוע המפורסמת שלוֹ "בצוהרי יום" (High Noon), מערבון משנת 1951 עם הכוכבים גֶרי קוּפֶּר וגְרֵייס קֶלִי , לא רק על האופי ההיסטורי של מקום העלילה ומאבק גיבוריה של קהילה קטנה ושליווה בפשע, אלא ייחד תשומת לב לקֶצֶב התרחשות האירועים בסרט בפרק זמן קצוּב . הוא הגביל את סיפור העלילה לפרק זמן של תשעים דקות בדיוק. ה- Count down, מחוגי השעון המתקתקים במשך שעה וחֵצי לעבר נקודת הזמן בה יפגוש גֶרִי קוּפֶּר את ארבעת האחים האקדוחנים בצוהרי היום לקרב הגורלי והמכריע, מכתיבים את עוצמת המתח. בשלב העריכה הסופית של הסרט דאג הבימאי לחשוף את השעון והזמן האוזֵל שוב ושוב בסצנות הנחוצות מחוגי השעון הנִגלים וניבטים אל הצופים מעֵת לעֵת במהלך הקרנת הסרט והזמן הכַּלֶה לקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת והסוף הלא ידוע – קובעים את שיא הדרמה. ה- Count down של מחוגי השעון מלווים בפס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי בלתי נשכח שחיבר המלחין הנודע דימיטרי טיומקין . מילות השיר בסרט "בצהריי יום" אותן מבצע הזמר טֶקְס רִיטֶר (Tex Ritter) , ואח"כ של הזמר האגדי פרנקי ליין (Franky Lane) שהחליף את הזמר המקורי, "…Do not forsake me oh my darling … I only know I must be brave", וכמובן הלחן – המנגינה הנפלאה של דימיטרי טיומקין מחדדים היטב את המתח בסרט הקולנוע הבלתי נשכח הזה. ללא ספק יצירת מופת. ראיתי אותה לפחות שלושים פעם בחיי.
משחק הכדורסל איננו קולנוע אך הוא דרמה. בעת שוויון כוחות, ה- Count down האוזל של שעון מדידת הזמן המופיע על המרקע, מעצים את הדרמה. לא הייתי זקוק לשידורי ה- NBA ברשתות הטלוויזיה האמריקניות כדי להבין את חשיבות הצגת שעוני הזמן (השעון המרכזי ושעון 30 השניות שהפך מאוחר יותר ל- 24 שניות) על מסך הטלוויזיה . היה ברור לי כבר בתחילת דרכי ברשות השידור ששעוני הזמן במשחק הכדורסל חשובים לבניית דרמת השידור כמו השחקנים עצמם המתרוצצים על הפרקט. לא היו לי שום רגשי נחיתות מול הטלוויזיה האמריקנית . אנחנו בטלוויזיה הישראלית כיסינו את משחקי הכדורסל בארץ היטב כפי שעשו זאת הרשתות האמריקניות בצילום ה- NBA . מיקום הצבת המצלמות על ידינו, בחירת זוויות הצילום, ושימוש מושכל בהילוכים החוזרים (גם בעידן הישן של VTR שני אינטשים) וכמובן הסלקציה המדויקת במינוי השדרים והפרשנים – זכו להערכת הציבור כולו.
אני חושב שמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היו גאים בי ובנו . הנה מכתב התודה וההתפעלות ששלח לי מר רוס קלוז ב- 7 בינואר 1998 .
טקסט מסמך : 7 בינואר 1998. זהו מכתב ההערכה ששלחה לי חברת ISL בראשות מר רוס קלוז (Mr. Ross Close) המשווקת של ה- FIBA , בו היא משבחת את הכיסוי המצוין של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחק הכדורסל של ה- Euro stars ה- 2 שנערך ב- 30 בדצמבר 1997 בהיכל הספורט יד אליהו. לעבוד בטלוויזיה – ידעתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
חלפו עשרים ושתיים שנה מאז אירח היכל הספורט ביד אליהו בפעם האחרונה את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. זה היה ביום חמישי – 23 במרס 1972 בו התמודדו בתל אביב אלופת איטליה קבוצת אִינִיס וַוארֶזֶה האיטלקית והקבוצה הקרואטית יוּגוֹפְּלַסְטִיקָה סְפְּלִיט אלופת יוגוסלביה. ערב קודם לכן ערכו דן שילון ואלכס גלעדי סיור קדם הפקה בהיכל . יאיר שטרן ואנוכי הצטרפנו לבוסים שלנו . כל כך אהבנו את הטלוויזיה עד שהבאנו עמנו את הילדים שלנו לסיור קדם הפקה ולימוד החומר במקום. זאת הייתה הפעם הראשונה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה העבירה בשידור ישיר אירוע ספורט יוקרתי לכל אירופה ולפחות שמונה רשתות טלוויזיה החברות ב- EBU (ראשי תיבות של European Btoadcastung Union) הורידו את סיגנל השידור אליהן . השידור לאירופה הצריך הכנות מיוחדות .
אִינִיס וַוארֶזֶה ניצחה 70 : 69 לאחר משחק מרתק . קבוצת מכבי ת"א נותרה בימים ההם הרחק מאחור אך לא הטלוויזיה . דָן שִילוֹן שהיה אז אחד מכוכבי הטלוויזיה הישראלית שידֵר ישיר את המשחק . לא היו לו מתחרים ליד המיקרופון והמסך בעת ההיא . דָן שִילוֹן שִידֵר ללא פרשן כמובן . הוא נחשב אז לאלוהים ואלוהים לא צריך פרשנים לידו . בהיותי מתמטיקאי נבחרתי ע"י אלכס גלעדי לשמֵש עוֹזֵר שַדָּר ועושה החישובים הסטטיסטיים של דן שילון באמצעות פּתקאות נייר שהעברתי אליו ללא הרף בתוך השידור הישיר . השימוש הזה בי בעמדת השידור ביד אליהו נראה לאלכס גלעדי כדרך הטובה ביותר לסייע לבּוס שלו . מי חשב אז על פרשנים ולמי היו מחשבים . אלכס גלעדי ניגש אלי לפני תחילת השידור ואמר לי , "…יוֹאָשִיש בהצלחה, תראה לאן הבאתי אותך…". הוא הציב אותי כבר אז לידו בפִסגת ההפקות והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בקיץ 1974 לקח אותי אלכס גלעדי יחדיו עמו לטהראן בירת איראן כדי לסייע לו לכסות, להפיק, ולשדר ישיר את משחקי אסיה ה- 7.
טקסט תמונה : ערבו של יום חמישי – 23 במארס 1972. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של גרשון פורמן מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית ליוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה . אני משמש סטטיסטיקאי והמחשב האלקטרוני של דן שילון באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אלכס גלעדי לא ידע אבל בלילה שקדם למשחק לא הצלחתי להירדם בשל האחריות הגדולה שהטיל עלי. בתפקיד עוזר שַדָּר של דן שילון הייתי צריך לחשֵב במהירות רבה את המהלכים המתמטיים ואת חישובי הכמויות והאחוזים של הקליעות וההחטאות מהשדה ובעונשין של כל שחקן בשתי הקבוצות, קליטת הכדורים החוזרים בהגנה ובהתקפה, מסירות שהופכות לסלים (Assists), איבודי כדור, וחטיפות. את התרגילים המתמטיים האלה היה צריך להעלות על הכתב ולהעבירם מייד לידי השַדָּר. זה היה בטרם עידן המחשב והאינטרנט אולם מצאתי דרך לסייע לדן שילון במהירות ויעילות.
[1] ראה נספח : מכתב מחאה של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום מ- 19 במרס 1995 למזכ"ל ה- EBU מר זָ'אן בֵּרְנַרְד מוּנְץ'.
גב' וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הניחה ב- 1970 את יסודות הבימוי והצילום האלקטרוני בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . ראשית דבר בכיסוי משחקי הכדורסל והכדורגל שני הענפים הפופולאריים ביותר במדינת ישראל. דן שילון סמך עליה , העריך אותה , וכיבד אותה . יוֹאָב פּלֶגֶ בימאי הספורט המצטיין היה שנים רבות עוזר ההפקה והבימוי של ה. היא הייתה אישה רצינית , ענווה וצנועה , ומִקצועית מאוד. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה אחותה של אוֹפִירָה נבון ז"ל רעייתו המנוחה של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון (שתי האחיות נפטרו ממחלת הסרטן). שמונה שנים למדה וַרְדִינָה אֶרֶז טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת ניו יורק בשנות ה- 60 של המאה שעברה ואף עבדה כבימאית. היא הייתה נשואה אז לזָמָר בעל הקוֹל הנפלא איתמר כהן , אחיהם של הזמרים יזהר כהן וחופני כהן לבית משפחת סוּלִימַאן הגדול. רבים נטו להתבלבל בין קולו המיוחד של איתמר כהן לזה של הזמרת הלאומית שושנה דָמָרִי. כשחזרה ב- 1968 לישראל מארה"ב חברה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. היא מונתה להיות בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה קמה על רגליה . ורדינה ארז הופקדה על שידור הספורט הישיר השני שנערך אי פעם בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זה היה ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970 . מכבי ת"א אירחה בהיכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו (ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ) את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' למִפגַש הגומלין במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל .
טקסט תמונה : 1968. זוג בימאי הטלוויזיה וַרְדִינָה אֶרֶז (מימין) וחַגַּי מָאוּטְנֵר בראשית ימי ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. שניהם למדו את תורת בימוי הטלוויזיה במשך חמש שנים באוניברסיטאות בארה"ב. (באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .
אִצטדיון הכדורסל ביד אליהו טרם היה מְקוּרֶה בימים ההם . בלית ברירה הרחיקה מכבי ת"א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- "נעמן" למגרשה הביתי הזמני שלה . ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית התמקמה בהיכל "נעמן" כעשרה ימים לפני המשחק, כדי להתכונן לשידור הישיר ההיסטורי הראשון שלה . לעובדיה לא היה שֶמֶץ של מושג וכמעט אפס ניסיון בתחום השידורים הישירים . דָן שִילוֹן מנהל מחלקת הספורט ושַדָּר המשחק כל כך דאג וחשש מכישלון במבצע השידור הישיר הראשון והיוקרתי בתולדות הטלוויזיה ומחלקת הספורט שלה , עד ששלח את צוות הניידת בראשות המפיק שלוֹ אלכס גלעדי ל- "נעמן", כדי להתאמן ולהתכונן מבחינה טכנית לקראת המשימה זמן רב לפני ביצועה. כך עבדו בימים ההם.
וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה בימים ההם בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה . מספר אחת . במשך שמונה שנים למדה טלוויזיה בניו יורק ועכשיו בחרה את מיקום המצלמות וזוויות הצילום שלהן . היא הייתה זאת שהעניקה לכל מצלמה ומצלמה את משימתה הייחודית במערך הכולל של הצילום . היא הייתה הבימאית הראשונה שפקדה על חיתוך הגיוני וניתוב עבודת המצלמות "באוויר" בניידת השידור בעת שידור ישיר של משחק כדורסל. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה חלוצת הבימאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמימשה את מֶסֶר הבימוי הטלוויזיוני החבוי בתפעול מצלמות רבות בשידור ישיר של אירוע ספורט. הבשורה הזאת מקבעת עיקרון נחרץ : "לא משנה איזה מצלמה מנותבת ל- 'אוויר' והיכן היא ממוקמת – החשוב הוא שלכל מצלמה הנמצאת באותו הרגע ב- "אוויר" בעת השידור הישיר יש את האופציה ההגיונית להושיב את צופה הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע האִצטדיון". זהו בעצם על קצה המזלג כל התורה של פילוסופיית הצילום והבימוי בטלוויזיה והכלל הראשון המעצב את היחסים בין המִרקע לבין הצופה בו. "הושבת כורסתו של כל אחד מצופי הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע באצטדיון", הוא חוֹק ברזל בתקשורת המונים ובבימוי ושידור ישיר של תחרויות ספורט בטלוויזיה.
טקסט תמונה : יום שלישי – 24 בנובמבר 1970. היכל הספורט ב- "נעמן" ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. מכבי ת"א מארחת הרחק מביתה את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' בגביע אירופה בכדורסל. בימאית שידורי הספורט וורדינה ארז (בחולצה לבנה) בודקת עם הצלם הוותיק קרלוס פופ את ה- Frame של אחת המצלמות האלקטרונית הגדולות (מסוג Marconi) המופקדות על כיסוי המשחק. וורדינה ארז (אחותה של אופירה נבון אשתו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון) הניחה את יסודות הבימוי בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא למדה שש שנים קולנוע וטלוויזיה בארה"ב. תרומתה כבימאית לשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הייתה משמעותית וחשובה מאין כמותה. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
התמונה האלקטרונית שהפיקה נידת השידור בהיכל הספורט ב- "נעמן" הייתה אומנם בשחור/לבן, אך בלטה באיכותה לעומת תמונות הפילם הישנות והבלתי חדות ששודרו בתוכניות הספורט דאז. הבדל האיכות התהומי בין תוצרת המצלמות האלקטרוניות העדיפות על מצלמות הפילם נבע ממגבלה טכנית / טכנולוגית של שידור פילם בטלוויזיה. בעת שידור פילם מפרוז'קטור הטלסיני (Telecine) בימים ההם היה צורך טכנולוגי "לתרגם" או "להעביר" אותו באמצעות הווידיקון (Vidikon) של התמונה לאינפורמציה אלקטרונית בשעה ששידרו אותו "לאוויר". הדבר הביא מייד להפחתה באיכות התמונה בשיעור של כ- % 25. צופים רבים תמהו אז מדוע תמונת הפילם בסרטי הקולנוע המוקרנים בבתי הקולנוע עולה לאין ערוך באיכותה על תמונת הפילם של אותם סרטי קולנוע הבוקעים ממרקע הטלוויזיה בסלון ביתם. זוהי אם כן התשובה. מכונת ההקרנה הגדולה בבתי הקולנוע משדרת את תמונת הפילם בן 35 מ"מ כמו שהוא (As is) על מסך לבן גדול , בעוד מכונת ההקרנה הטלוויזיונית "מתערבת" באיכות הפילם בן 16 מ"מ, בשעה שהיא הופכת אותו באמצעות שפופרת הווידיקון מסרט פילם רגיל לאינפורמציית שידור אלקטרונית . פעולת ההמרה הטלוויזיונית הזאת מפחיתה ופוגעת באיכות תמונת ה- Film שהטלוויזיה עצמה מקרינה.
טקסט תמונה : שנת 1970. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זהו מִרְאֶה של חדר מקרנות הטלסיני (Telecine) במאסטר קונטרול. תפקידן היה להקרין סרטי פילם ברוחב של16 מ"מ. ברקע מצד שמאל נראית מכונת VTR (Video Tape Recording). בקדמת התמונה נראה תוף השקופיות עליו מודבק סטיקר : "אין להישען – מכשיר עדין". ליד הדלת מונחים טייפים VTR מסוג AMPEX שרוחב הסרט המגנטי שלהם הוא שני אינטשים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : שנת 1970. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מכונת VTR מסוג Ampex ממוקמת בקומה ב' ב- Master Control בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
דָן שִילוֹן שִידֵר ישיר את המשחק שהפך ללהיט טלוויזיוני . כל המדינה צפתה בו . היכל הספורט בנעמן היה מלא מפֶּה לפֶה . משה דיין שר הביטחון שהיה ידיד קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כיבד את המשחק בנוכחותו. מכבי ת"א ניצחה את סטנדרד ליאז' 62:74, אך לא הצליחה למחוק פיגור בן 21 נקודות (הפסידה במשחק הראשון בבלגיה 86:107). הקבוצה נשרה באותה עונה מהמפעל האירופי . היה לדן שילון עוזר קרוב מהמעלה הראשונה. אלכס גלעדי. שניהם הפיקו שידור ישיר של משחק כדורסל שהיווה מהפכה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דורון רוזנבלום אז עיתונאי ב- "דָבָר" הפליג בשבחים ב- 29 בנובמבר 1970 במדור ביקורת הטלוויזיה בעיתונו [1]. כך כתב : " רעיון מצוין – ביצוע מבריק. שידור תחרות הכדורסל בין מכבי ת"א לבין נבחרת "סטנדרד- ליאז' ", היה מבצע מזהיר אשר הטלוויזיה יכולה בהחלט להתגאות בו לאורך זמן. הרעיון עצמו, שידור משחק חשוב בשידור ישיר, הוא טוב מאוד. הביצוע הטכני של העברת השידור ואון תיאורו היו מצוינים. שלא כבהעברת שידורי כדורגל, היו הצילומים "נקיים" מאוד. המצלמות היו ממוקמות בצורה נבונה וידעו להתעכב על האנשים הנכונים במקומות הנכונים. המבצע היפה והחלק הזה שהתנהל בשטף מרתק הדגיש לא רק את אווירת המתח שבהתמודדות, אלא גם את היופי, האלגנציה, והחֵן שבמשחק הכדורסל. "כל הכבוד" כפי שאומרים, "כל הכבוד' ".
שנה אח"כ, ביום חמישי – 9 בדצמבר 1971, אירחה מכבי ת"א את יריבתה הנצחית פאנאתאנאייקוס היוונית למשחק גומלין במפעל האירופי בהיכל הספורט ביד אליהו החדש והמקוּרֶה שבניית יציעיו טרם הושלמה . במשחק הראשון שנערך באתונה שבוע קודם לכן (לא שודר בטלוויזיה הישראלית) הפסידה מכבי ת"א בהפרש סביר בן שמונה נקודות 81 : 73 . סטיב צ'ובין שחקן החיזוק האמריקני של מכבי ת"א קלע במשחק 33 נק'. פער שמונה הנקודות היה סביר וניתן למחיקה. במכבי ת"א שיחקו אז טל ברודי, מולי אבישר, תנחום "תני" כהן מינץ, גבי נוימרק, מיכה שוורץ, מיקי ברקוביץ (בן 17 ועשרה חודשים בעונתו הראשונה בקבוצה) ושחקני החיזוק האמריקניים רוֹן דָנְלוֹפּ (2.10 מ') וסְטִיב צ'וּבִּין. היו שם תקוות גדולות. קדמה למשחק התרוצצות ביורוקרטית כדי לקבל אישור מיוחד לשחק בהיכל הספורט התל אביבי הבלתי גמור . השמועות אמרו כי מכבי ת"א גמרה אומר לשחק במגרש הביתי האמיתי שלה וגייסה לצורך האירוח בהיכל הספורט ביד אליהו הבלתי גמור את עזרתו של ידיד המחלקה שַר הביטחון משה דיין. השַר סידר את העניין אך המשחק תועד בתנאי תאורה ירודים. אלכס גלעדי שידר את המשחק לסירוגין באמצעות שתי מצלמות פילם מסוג BL שהוצבו ביציע המזרחי . כל מחסנית במצלמה הכילה 400 רגל (Feet) של פילם. כשמצלמה אחת סיימה את התחמושת שלה , החלה מצלמת הגיבוי לפעול. על שידור ישיר איש לא חשב. זה היה משחק גומלין בשלב המוקדם בלבד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור חשב שאין בו די עניין ציבורי. אלכס גלעדי בחר בי לשמש כעוזר שדר שלו למרות שהגעתי למחלקת הספורט רק חמישה חודשים לפני כן ונחשבתי לטירון. שימשתי כמעין "מחשב סטטיסטיקה" אנושי שלו. הוא בחר בי לתפקיד בשל היותי מצטיין במתמטיקה ובעל יכולת חישוב מהירה.
מכבי ת"א ניצחה בהפרש של נקודה 80:81 ועפה מהמשך התחרויות. תוצאת המשחק הייתה טרגדיה כספית ואכזבה גדולה למכבי ת"א כמו תוצאת הפילם המיושן שניבט מן המסך כעבור יומיים במוצ"ש – 11 בדצמבר בתוכנית "מבט ספורט" . תמונת הפילם הכהה והלא חדה ששודרה למאות אלפי צופי טלוויזיה הייתה נוּגָה כפליים מתוצאת המשחק.
אריה ברנוביץ' גזבר מועדון מכבי ת"א זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הפסדנו רק בשמונה הפרש לאלופת יוון . הייתה התרוממות רוח גדולה לקראת משחק הגומלין נגד פאנאתאנאייקוס. היינו בטוחים שעם סטיב צ'ובין וטל ברודי נוכל לעבור את היוונים בקלות. הכסף הגדול המתין לנו בבית הגמר. ציפינו לקהל רב בהֵיכַל הלא גמור ביד אליהו. את הסלים החדשים התקנו ברגע האחרון וחיזקנו אותם בבלוקים נגדיים. הניצחון בנקודה אחת בלבד שלא הספיק היה לא רק אכזבה ספורטיבית אלא טרגדיה גם כלכלית. הקופה שלנו נותרה ריקה. נסענו כולנו בתום ההפסד לאכול ארוחת ערב משותפת במלון רמת אביב. גם אבא שלי ז"ל קבלן הבניין רב המוניטין אברהם צבי ברנוביץ' הגיע למקום. האווירה הייתה קודרת. כגזבר, הייתי עצוב מאוד בגלל הכישלון. צריך להבין, לא היה כסף בקופה כדי להמשיך לתפעל את הקבוצה. פתאום פרצתי בבכי ליד אבא שלי, וליד שמלוק מחרובסקי ושמעון מזרחי ועוד כמה אנשים, ומִלמלתי : "כיצד נמשיך עכשיו קדימה לאחר שלא הצלחנו לעבור את פאנאתאנאייקוס, הרי אין לנו כסף". אני זוכר שאבא שלי המתין כמה שניות ואז לקח את רשות הדיבור ואמר לנוכחים את הטקסט הבא : "אריה בְּנִי ואנשי מכבי ת"א , חברת א. צ. ברנוביץ' לא תיתן למכבי ת"א ליפול" (!). צריך להזכיר כאן שגם חברת הממתקים והקפה המצליחה והמשגשגת "עֵלִית" בראשות שני התעשיינים המוכשרים ורבי המוניטין מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו, נותנת החסות האדיבה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א מאז 1970, התערבה, ולא נתנה למכבי ת"א ליפול.
ניידת השידור על מצלמותיה האלקטרוניות הייתה מיצרך נדיר בימים ההם . לא כל שכן כשהיה מדובר באירועי ספורט שנתפשו ע"י ההנהלה כלא חשובים מספיק , ולכן הוצבו במקום האחרון בד"כ בסולם העדיפויות שלה . מצלמות הפילם שהועמדו לרשותו של אלכס גלעדי לתיעוד המשחק השתמשו בחומר מיוחד המכונה Reversal עליו גם מצוי פס ההקלטה של שידור המשחק. לעבודת הצילום בפילם כשפס הקול מחובר לתמונה קראו Single system . יתרונו של פילם Reversal שנועד בד"כ לצורכי צילום של אירועי חדשות בטלוויזיה, נעוץ בפיתוחו המהיר יחסית , וקבלת תמונת האמת וקוֹל השדר הצמוד אליו לצורכי עריכה ושידור מיידים. (בניגוד לפילם Negative שהיה בשימוש לעיתים רחוקות מאוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית ושמור רק לצילום תוכניות מיוחדות שטווח זמן שידורן רחוק מיום צילומן).
צילומי אירועי הספורט הליליים בטלוויזיה בתנאי תאורה נחותים דרשו שימוש בפילם "Reversal" רגיש בעל ASA 400. פיתוחו באמצעות הליך טכני הקרוי Push 2 Stop שידרג את חומר הצילום ל- ASA 3200. מעבדת פיתוח הפילם בטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריותו של אחד מטובי בניה וטכנאיה עמוס בינקין, פעלה כמעט נון סטופ סביב השעון . היא שירתה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנאמנות רבה כ – 25 שנה , ונסגרה בשנת 1993 עם המעבר המלא לשיטת כיסוי החדשות והספורט במצלמות ה- ENG (ראשי תיבות של Elctronic News Gathering). עמוס בינקין וחבר עוזריו פיתחו במעבדה שלהם במרתף בניין הטלוויזיה הישראלית בתקופה הזאת של רבע מאה שנים ברוממה – ירושלים כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) רגל של פילם "Reversal" (כ- 50 מיליון מטר).
מכבי ת"א השקיעה בראשית שנות ה- 70 מאמצים כספיים וארגוניים לא מעטים כדי להעפיל לצמרת הכדורסל האירופי שם שכנו באורח קבע קבוצות ברמתן של ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, זימנטאל מילנו, ומועדוני הכדורסל היוגוסלוויים. היו כמה סימנים שהעידו על רצינות הכוונות. אחד מהם היה הניצחון המפואר בינואר 1973 עם שחקן החיזוק האמריקני סטיב צ'ובין על אלופת איטליה זימנטאל מילנו בהיכל הספורט יד אליהו בתוצאה הסנסציונית 88:113. הטלוויזיה הישראלית העבירה את המשחק בשידור ישיר באמצעות ניידת השידור שלה ה- "OB הלבן" שמצלמותיו האלקטרוניות צילמו רק בשחור / לבן. דן שילון היה כרגיל השַדָּר הבלעדי ואלכס גלעדי המפיק שלוֹ. ורדינה ארז הייתה הבימאית בניידת. אני שימשתי עוזר שדר ו- "מחשב" סטטיסטי של דן שילון שלא נעזר בפרשן. במכבי ת"א שיחקו אז גם טַל בְּרוֹדִי, מיקי ברקוביץ', שמואל אבישר, אלי קורן, חיים שטרקמן, יוסי לז'ה, אריק מנקין, גבי נוימארק, דובי רוזין (בנו של המאמן), ומיכה שוורץ.
ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי אודות היחסים הצמודים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א במשך יותר משנות דור, בשנים 2007 – 1970 וקראתי לו : "הקשר הסימביוטי".
טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר נחקר וכתב בשנים 2011 – 1999. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : שער הכריכה האחורי של הספר "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר נחקר וכתב בשנים 2011 – 1999 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפה אחרי מכבי ת"א לכל מקום (גם לאחר שהפכה לערוץ 1) . ב- 6 ביוני 1973 התקיים משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל באולם הפועל חולון בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים. למרות הפרשי הכוחות והעדיפות העצומה של מכבי ת"א נעתר מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור לבקשתם של דן שילון ואלכס גלעדי להעביר את המשחק בשידור ישיר, כאירוע ממלכתי. תחרות ספורטיבית ממשית לא הייתה שם . מכבי ת"א הביסה את בית"ר ירושלים בה שיחק הענק היהודי – אמריקני ג'ק אייזנר בתוצאה 79:118 והציבה עוד גביע בארון הגביעים שלה . וַרְדִינָה אֶרֶז יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי, הציתו אז את לפיד מכבי ת"א בשידורים הישירים ההם בטלוויזיה ונטעו את תודעתה בציבור למשך שנים רבות. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה הבימאית מספר אחת של כל שידורי הספורט בשנותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית. דן שילון לקח אותה עִמו לאולימפיאדת מינכן 1972 כדי לביים את שידורי היומנים ה- Unilateral. אלכס גלעדי נהג כקודמו וצרף אותה למשלחת השידור של מחלקת הספורט שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7 מטהרן בירת איראן באוגוסט – ספטמבר של שנת 1974.
ביום שלישי – 8 בדצמבר 1987 בשעה שֵש בערב, נפגשנו המנכ"ל אורי פורת ז"ל, וייבדל לחיים ארוכים סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן ואנוכי במסעדת "אפרופו" ליד תיאטרון "הבימה" בתל אביב למו"מ נוסף וחדש עם הנהלת מכבי ת"א. הרכבה כלל את היו"ר עו"ד שמעון מזרחי, הגזבר אריה ברנוביץ', ולמרבית הפתעתי גם את מר רוני שטייניץ (שחקן עבר של מכבי ירושלים). חוזה המשחקים בין שני הצדדים של השנתיים האחרונות 1987 – 1985 הסתיים זה מכבר ולא חוּדַש בשל השביתה הממושכת בת 52 ימים שנקטו עיתונאי רשות השידור העובדים בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" גם יחד נגד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. עתה משתמה השביתה ב- 27 בנובמבר 1987 שלא השיגה דבר אפשר היה לדבר ביזנס. עונת הכדורסל האירופית הייתה כבר בעיצומה ואת המשחקים הראשונים של מכבי ת"א פִספסנו. עכשיו "באפרופו" הייתי להוּט לחתום מהר ככל האפשר על החוזה החדש . עונת משחקי גביע אירופה החלה זה מכבר ואנחנו דשדשנו. טרם התחלנו לשדר אותם בשל השביתה . מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלו היו נלהבים כמוני להשיג הסכם מיידי. מכבי ת"א הגיעה לשולחן המו"מ במסעדת "אפרופו" כאלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה וגם כסגנית אלופת אירופה בעונת המשחקים של 1987 – 1986. אך כשם ששחקניה היו טובים במגרש הכדורסל, מנהליה היו חסרי ניסיון ונאיביים בזירת המו"מ על זכויות השידורים שלהם עצמם . בסופה של 1987 השתנו פני הדברים . רביבים של אֶגוֹ כבר בִּצבצו מבעד לחליפות. עו"ד שמעון מזרחי וגזבר המועדון אריה ברנוביץ' ביקשו את סליחתנו באמצע המו"מ והלכו לרגע להסתודד לבדם . מששבו לשולחן דרשו להעלות את תשלום זכויות השידורים ב- % 300 כמעט מ- 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר ששילמנו להם בעונת המשחקים האחרונה באירופה של 1987 – 1986 לסכום של 100000 (מאה אֶלֶף) דולר לעונת השידורים הקרובה של 1988 – 1987 שהייתה כבר בעיצומה. אורי פורת, יוחנן צנגן, ואנוכי לא התווכחנו וניאותנו לדרישה. מכבי ת"א קיבלה כמעט פי שלושה יותר אך הסכום היה עדיין צנוע בממדים הבינלאומיים שלוֹ. ההסכם נחתם כהֶרֶף עין אולם המועדון המפואר הזה היה שווה חוזה כספי טוב יותר . מכבי ת"א הייתה נֶכֶס שידור מן המדרגה העליונה ואורי פורת הבין וידע זאת . היא הייתה הרבה יותר מקבוצה. היא הייתה סמלה של האומה במשחקיה באירופה. מיהרנו לחתום על החוזה הבלעדי הזוֹל והנמוך לתקופה של שנתיים ושילמנו למועדון 200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר. יומיים אח"כ, ביום חמישי – 10 בדצמבר 1987 , ישב כבר יורם ארבל בעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו, ושידֵר ישיר את משחקה הביתי של מכבי ת"א נגד אריס סלוניקי עם כוכבה נִיקִי גָאלִיס.
המנכ"ל אורי פורת אהב את רשות השידור והיה מסור לה בדרכו שלו. לטלוויזיה ולרדיו כאחד . הוא ראה כמוני בשידורי מכבי ת"א פרוייקט שידור חשוב שרשות השידור שילמה בעבורו כסף רב וביקש לשמור על הבלעדיות של "קול ישראל" בכל מחיר . בשעה שרדיו גלי צה"ל ניסה להפר את הבלעדיות הזאת ע"י שידור מבזקי עדכון בעת משחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו , לא היסס להתייצב בקנאות להגנת האינטרסים של רדיו "קול ישראל". אורי פורת שלח מכתב מחאה לנחמן שי מפקד גלי צה"ל בימים ההם [2] . זה היה חלק מקֶסֶם המנהיגות של אורי פורת בקדנציה הראשונה שלו . היה אִכפת לו מהישגי הטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם רדיו "קול ישראל" , לבטח אֵלוּ שהושגו במאמץ רב ובסיסם היה בהסכמים כספיים יקרים. הוא היה חדור אֵש קרב להלחם על זכותה של רשות השידור לשמור על קניין הבלעדיות שבגִינָה שילם ממון רב . אורי פורת לא אהב את מפקד גלי צה"ל מר נחמן שי וגם לא העריך אותו. הוא ראה בו טפיל שמנסה לחיות בחינם על חשבון רשות השידור.
טקסט מסמך : 24 בינואר 1988. מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל המגונן על זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" בפני מפקד תחנת רדיו גלי צה"ל נחמן שי. אורי פורת לא אהב ולא העריך את נחמן שי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
להיסטוריה יש מנהג מגונה. היא סובבת על צִירָה. שתיים עשרה שנה אח"כ בשנת 2000 מונה נחמן שַי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת שאורי פורת שימֵש המנכ"ל שלה בקדנציה השנייה שלו. נחמן שַי עם קבוצת אנשים נוספת בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור קראו תיגר על מנהיגותו של המנכ"ל. הוא לא אהב את אורי פורת ולא העריך אותו. הייתה שם קבוצת אנשים בתוכה גם גב' אהובה אורן ז"ל המשנה של נחמן שי ואלון אלרואי שפעלו פעולה נמרצת להדחת אורי פורת מתפקידו. והם הצליחו.
נחמן שַי איש פוליטי מובהק לא רק שפעל להדחת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת משיקולים מקצועיים. הוא חשב שאורי פורת ז"ל איננו מנכ"ל רשות שידור טוב (זה מה שלפחות אמר לי מאוחר יותר) אלא ביקש גם לרשת אותו. הוא העריך שהוא יכול לבצע את הג'וב טוב יותר ממנו אולם זה כבר לא עלה בידו. במלחמת התככים בצמרת הפוליטית של מדינת ישראל על מינוי מנכ"ל חדש קבוע לרשות השידור, בה היו מעורבים אישים רבים, לרבות השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה עצמו אריק שרון – זכה לבסוף יוסף בר-אל.
יורם ארבל היה שַדָּר הכדורסל האקסקלוסיבי שלי. היה עליו קונצנזוס לאומי. הוא היה שַדָּר כל כך מוצלח עד שאליעזר יערי מנהל התוכניות בימים ההם בגיבויו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין, החליט להציב אותו כמנחה לצידה של הזמרת – מנחה ירדנה ארזי בתחרות שירי קדם הארו – וויזיון (Eurovision) שהתקיימה בתל אביב ביום רביעי – 1 באפריל 1987 . יורם ארבל ראה בכך מחמאה ולא סירב להצעה. הוא לא ראה שום פגם בעֵירוב תחומי השידור של חדשות וספורט עם בידור. על פי תפישת עולמי זה היה פסול מיסודו . ניסיתי להסביר את הנימוק הזה לבוס הישיר שלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות אז. "תראה, הבוסים שלך קיבלו החלטה חובבנית", אמרתי ליאיר שטרן, והוספתי : "אני מבקש ממך להתנגד לה". עֵינִי לא הייתה צָרָה כמובן ביורם ארבל . חשבתי רק ששידורי הספורט שיורם ארבל היה נציגם ואני הייתי מנהלם יאבדו את המהימנות העיתונאית שלהם מפני שהשַדָּר האקסקלוסיבי הפך להיות גם שַדָּר בּידוּר . לא חסר היה שיהפוך בתוך זמן קצר גם לשַדָּר אופנה. הרי שַדָּר פרסומות מסחריות ברדיו הוא כבר ממילא היה. המחלוקת הגיעה לבוררות מנכ"ל רשות השידור. אורי פורת הכריע ותמך במנהל הטלוויזיה חיים יבין. יורם ארבל הפך לשַדָּר בִּידוּר. הופעתו של יורם ארבל שַדָּר הספורט הבכיר שלי כמנחה ומגיש תחרות שירים הייתה פתטית על פי תפישתי. מיצובו כשַדָּר עַל בשידורי הספורט בטלוויזיה נפגם בעיניי. אינני מעלה בדעתי ששדרי ספורט ברמתו כמו דֵייוִיד קוֹלְאמָן (David Coleman), דִיק סְטוֹקְטוֹן (Dick Stockton), ו/או בְּרֶנְט מַאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) היו מסכימים להוביל שידורי בידור. אך זה היה עניינוֹ. היה מדובר בעסק מגוחך וקטנוני שיורם ארבל של היה מעולם עיתונאי קשר את עצמו אליו ביודעין ובתשוקה.
ריכוז יתר של משימות השידור בידיו של שַדָּר מצטיין פוגע לבסוף באיש עצמו. לא חסרות דוגמאות לכך. דניאל פאר שדרן טלוויזיה בעל קול איכותי ודיקציה מצוינת השכיר את שירותיו לכל דיכפין . הוא היה מגיש "מבט" ושדר חדשות, הוא היה שַדָּר תוכניות ומגיש "כל בו טק", הוא היה מנחה תחרויות שירי הארו-וויזיון (Eurovision) וגם שַדָּר פרסומות מסחריות. הוא היה שַדָּר רב תחומי מצליח שאיבד לבסוף את ייחודו הקונקרטי. דבר דומה קרה לדָן כָּנֶר שדרן הרדיו יפה התואר בעל הקול הרדיופוני הייחודי והדיקציה הפנטסטית שלו , ובעל העברית הנפלאה השגורה בפיו. דָן כָּנֶר הוא שדרן רדיו כה מצטיין עד שכולם התנפלו על כישרונותיו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה אותו לשַדָּר רֶצֶף שלה, הרדיו הפך אותו לשַדָּר חדשות אך גם מגיש תוכניות פּוֹפּ ושירֵי "Oldies" כמו "צפיחית בדבש", "מתוק מאז", "רִגעי קֶסֶם", ומדינת ישראל שכרה את קולו והופעתו הנעימה כדי לשַמֵש מנחה טקסי האבל והשמחה הממלכתיים שלה.
טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70. שדרן רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה יפה התואר דן כנר משמש קריין רצף במשחקיה של מכבי תל אביב בגביע אירופה. (התמונה באדיבות דן כנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
יורם ארבל הצליח להימלט בסופו של דבר מהחיבוק הפופוליסטי של מציעי מִשְרוֹת הקריינות בטלוויזיה. מינויו באותה שנה לשַדָּר בידור נגע לי והרגיז אותי מפני שהייתה סכנה שהוא לא יגיע במועד לעיר לוֹזַאן בשווייץ שם עמד להיערך ביום חמישי בעֶרֶב – 2 באפריל 1987 אירוע שיא של הספורט הישראלי, ההתמודדות במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לאלופת איטליה טְרֶסֶר מִילָאנוֹ (Tracer Milano). רק 24 שעות הפרידו מתום הנחייתו את תחרות קדם שירי הארו-וויזיון שלנו בארץ לבין תחילת השידור הישיר בלוֹזָאן. בדרך כלל נהגתי להטיס את ציוותי השידור שלי למשימות השידור באירופה לפחות יומיים לפני מועד התחרויות. במִרווח הזמן הזה שבין הגעתם לזירת ההתמודדות בחו"ל לבין תחילת משימת השידור הישיר משָם הייתה מוטלת החובה על השַדָּרים והטכנאים לבדוק בתיאום עם רשתות הטלוויזיה המארחות בחו"ל את טיב עמדת השידור, לבחון את איכות קווי השידור, להכיר את הסידורים הטכנולוגיים הדרושים בין ה- Host broadcaster לבין ירושלים, וללמוד את חומר השידור. המסע מהארץ לעמדות השידור שלנו הפרושות ברחבי העולם ואירופה מעולם לא היה טיול נוֹפֶש.
[2] ראה נספח : מכתבו של אורי פורת מנכ"ל רשות השידור מ- 24 בינואר 1988 אל נחמן שי מפקד גלי צה"ל בו הוא מגן על זכויות השידורים הבלעדיות של רדיו "קול ישראל" במשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל.
סוף הפוסט מס' 158. הועלה ל- "אוויר" אחה"צ של יום שני – 18 בפברואר 2013.
תגובות
פוסט מס' 158. הצצה לפרק בהיסטוריה כלכלית (2). מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל כקניין שידור מובהק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2007 – 1969. פוסט מס' 158. כל הזכויות שמורות. הועלה ל- "אוויר" אחה"צ של יום שני – 18 בפברואר 2013. — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>