הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 275 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום ראשון – 25 באוגוסט 2013.

————————————————————————————————– 

פוסט מס' 275. יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון. אוגוסט 2013. פוסט מס' 275. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסו מס' 275. יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון. אוגוסט 2013. פוסט מס' 275. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : דברי קהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים לפני כ- 3000 (שלושת אלפים) שנים ופרשנותו הפילוסופית למעגלי החיים, "…מָה שֶהָיָה הוא שֶיִהְיֶה וֹמָה שֶנַעֲשָה הוּא שיֶעָשֶה ואֵין כּל חָדָש תַּחַת השָמֶש…", מתייחסים גם למחזור הראשון של ליגת העל של כדורגל הישראלי (שבת – 24 באוגוסט 2013) כפי שנגלו אתמול בערוצי הטלוויזיה של צ'ארלטון וערוץ 5 בכבלים. צילומי הטלוויזיה חושפים רמה נמוכה , יציעים ריקים, שיממון, חוסר עניין, וריקנות. פשוט לא להאמין כי למשחק הפועל רעננה – מכבי פ"ת (0:1) באצטדיון בנתניה הגיעו 700 (שבע מאות) צופים בלבד (ביניהם יו"ר התאחדות הכדורגל בישראל מר אבי לוזון). למשחק רמת השרון – הפועל חיפה באצטדיון "גרונדמן" באו אתמול רק 600 (שש מאות) צופים (על פי דיווח של "הארץ" ו- "ישראל היום"). ערוצי הכבלים אינם מפרסמים את נתוני וועד המדרוג , אולם סביר להניח כי הרייטינג אתמול הנוגע לצפייה בחמשת משחקי ליגת העל בית"ר ירושלים – הפועל באר שבע 2:0, הפועל עכו – מכבי ת"א 2:0, בני יהודה – מכבי אשדוד 0:1, הפועל רעננה – מכבי פ"ת 0:1, ורמת השרון – הפועל חיפה 2:0 – הוא אפסי אני מת לראיין לבלוג הזה את היו"ר אבי לוזון אולם הדוברים ואנשי יחסי הציבור שלו גב' מיכל גרונדלנד ומר אמיר אפרת מגוננים עליו בחירוף נפש ולא מאפשרים לי כבר כמעט שנה להיפגש עמו ולראיין אותו למרות בקשות חוזרות ונשנות שלי.

ב- 13 ביולי 2013 פרסמתי פוסט בבלוג הזה שכותרתו כלהלן : יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אָבִי לוּזוֹן הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך, ורווי סימני שאלה". אינני חוזר בי ומזכיר לקוראי הבלוג שאינני מכיר את מר אבי לוזון ומעולם לא דיברתי. אנוכי זוכר שפעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה חשפו מצלמות הטלוויזיה של "משחק השבת" ההוא, מתפרץ לכר הדשא באחד ממשחקי הבית של קבוצת מכבי פ"ת. כמו רבים אחרים אנוכי עוקב אחריו באמצעות העיתונות ו/או בראיונות רדיו שהוא מעניק פה ושם. אנוכי יודע שמידותיו האישיות, המשמעת העצמית והדוגמא האישית שנדרשים מאיש כמוהו המכהן במשרה ציבורית כה רמה ורגישה, לא תמיד עמדו במבחן ובגדו בו מעת לעת. אולם מאידך על רקע התמונות החיוורות שראינו כתב "הארץ" מר ניר צדוק ואנוכי (בנפרד) אֶמֶש בעשר בערב (מוצ"ש – 24 באוגוסט 2013) בתוכנית "שער השבת" של המגיש מר יונתן כהן והפנל שלו בערוץ 5 בכבלים , מצטייר מר אבי לוזון כאשף פיננסי בעל יכולת ניהולית שמביא תועלת להתאחדות שבראשה הוא ניצב . הוא בעל כושר תמרון לא רק ספורטיבי אלא גם פוליטי. אנוכי מבין שאבי לוזון מתכנן בקפדנות ולפרטי פרטים מדיניות גיוס כספים רב שנתית בשלוש השנים של 2016 – 2013, על מנת להביא להתאחדות מ- "מועצת ההימורים והטוטו" בראשות מר צחי פישביין, סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) שקל . וזאת בנוסף לפעולותיו הכלכליות היעילות בתחום זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה השונות בארץ, ובניין "בית הנבחרות" בקיבוץ שפיים. אנוכי מתרשם שהוא איש בעל חזון כלכלי שמביא רווח כספי ותכלית כלכלית לכדורגל הישראלי המשעמם, הירוד, והכושל שאיננו מצליח להתרומם ולהרקיע לשחקים של מונדיאלים ו- Euros.

יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית הנוכחי מר אבי לוזון הוא בטוח מומחה כלכלי ברמה גבוהה, וכפי הנראה גם מוכשר לנהל ולהוביל מו"מ עם גופי הטלוויזיה בארץ ובעולם. העובדות המתמטיות מראות כי הוא בעל יכולת לשכנע את ראשי הרשתות לשלם לו כהוגן. מר אבי לוזון ניצב בצומת פיננסית בה הוא רחוק מלהיראות קבצן. הוא מתנהג כאיש כספים דייקן וקפדן שאוסף ואוגר ביעילות שוב ושוב ממון לקופת ההתאחדות. מזה כמה שנים מנבאים לכדורגל הישראלי תחזיות טלוויזיוניות שחורות אולם הנתונים הפיננסיים של אבי לוזון נותרו מרשימים. בהשוואה לרמה הירודה שמייצר הכדורגל הישראלי ולהכנסות המועטות שהוא מפיק, מצטייר אבי לוזון כיו"ר התאחדות משגשג שמאפיל לחלוטין על המוצר שעליו הוא אחראי ואותו הוא מייצר. לפחות מנקודת מבט בנקאית. הַרָף הכספי שמציב אבי לוזון לערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם איננו נמוך כלל ועיקר. "היי, אתם רוצים לשדר את הכדורגל הישראלי, אז תשלמו לי בהתאם", אומר אבי לוזון כהַאי לִישָנָא לערוץ 1, ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ערוץ ONE, חברת "צ'ארלטון", וחברת התיווך הבינלאומית לזכויות שידורים "Infront Sports and Media". הנה רָף ההכנסות המְשוּשֶה מזכויות שידורי הטלוויזיה שזורם לכיסה של התאחדות הכדורגל פרי ניהולו של היו"ר אבי לוזון :

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משלמת לאבי לוזון לשלוש העונות 2016 – 2013 סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל עבור שידור שבועי ישיר של המשחק המרכזי.

ב. ערוץ 5 בכבלים משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 18.000000 (שמונה עשר מיליון) שקל עבור תקציר שבועי במוצ"ש של תוכנית קטועה "שער השבת".

ג. ערוץ ONE משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2012 סך של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל.

ד. חברת צ'ארלטון משלמת לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 51.000000 (חמישים ואחת מיליון) שקל עבור 6 שידורים ישירים מידי מחזור בליגת העל (למעט המשחק המרכזי ששייך לערוץ 1) .

ה. יו"ר ההתאחדות מר אָבִי לוּזוֹן הצליח למכור את זכויות השידורים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לחברת "Infront Sports and Media" תמורת 33.000000 (שלושים ושלושה מיליון) שקל .

ו. יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מכר את חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לרשות השידור בעבור 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל .

הנתונים הכספיים הללו נוצצים לעומת חיוורונו של הכדורגל הישראלי ומאשרים את העובדה כי אבי לוזון הוא אם כך איש כספים וכלכלה משגשג. אשף פיננסי. קבוצות הכדורגל הישראליות צריכות לנשק את רגליו. הוא ממש תרנגולת שמטילה עבורם ביצי זהב. למי אין חסרונות ? אולם יתרונותיו של אבי לוזון כמנהל הכדורגל הישראלי רבים לאין ספור מחסרונותיו.

הערה 4 : אנוכי לא מאמין לפוליטיקאים. אנוכי זוכר היטב עד עצם היום הזה מה אמרה שרת התקשורת גב' לימור לבנת (יריבתו של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון בהווה ושל מנכ"ל רשות השידור בעבר מרדכי "מוטי" קירשנבאום) כשהכריזה בתום הבחירות ב- 1996 בהן הודח יו"ר מפלגת העבודה וראש הממשלה שמעון פרס מכהונת ראש הממשלה והעפלתו של מר בנימין נתניהו לתפקיד במקומו : "…שמוטי קירשנבאום יתחיל להזיע עכשיו…". זאת הייתה אמירה שחצנית , כוחנית, נאסטית, וגם מגוחכת של עסקנית פוליטית ירודה שנורתה לעבר אחד מאנשי הטלוויזיה ההגונים והדגולים בתעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים. מה זאת אומרת שיתחיל להזיע…? למה בכלל מוטי קירשנבאום שהוא איש טלוויזיה מקצועי ומקצועני צריך להזיע…? מדוע זה פוליטיקאית רברבנית מחליטה בכלל להשתלח במנכ"ל רשות שידור אקספרט ופרופסיונל, ונקי כפיים…? אינני מאמין לה ולאינטרסים שלה במאבקה באבי לוזון. גב' לימור לבנת איננה מדינאית. היא עסקנית פוליטית. כתוב לה על המצח.

הערה 5 : תוכנית הטלוויזיה "שער השבת" אמש בערוץ 5 בכבלים : המגיש והמנחה יונתן כהן + המאמן גיא לוי (מוצא חן בעיניי מפני שהוא מדבר ב- Understatement, מציג את דעותיו באיפוק, איננו מתנשא וחולק כבוד לשותפיו לפנל) + שחקן העבר עומרי אפק + העיתונאי מוטי פשחצקי, איננה יכולה להמריא. הרביעייה הזאת עוסקת במשהו לא מעניין ונחות. a priori רדוד. אנוכי חושב שגם אם ז'וזה מוריניו וקארלו אנצ'לוטי היו מהווים חברה ליונתן כהן באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא היה יוצא שום דבר. "שער השבת" אמש איננו מבשר טובות . צילומי הטלוויזיה בחמשת המשחקים גם אם הם מייצגים קדמה טכנולוגית בת שלושה הילוכים חוזרים מזוויות שונות , הם בראש וראשונה חושפים יציעים ריקים ומשטחים רוויי פרסומות מסחריות מכוערות. התמונה הטלוויזיונית מתעדת מצב עגום. ריקנות. העליבות הזאת של היעדר דרמה מעצימה את עצמה ובוהקת כפליים בשעה ששני השדרים רמי ווייץ ומאיר איינשטיין נותנים דרור למיתרי הקול שלהם. לא מתחולל שום מפגש הגיוני ואין כל Match up בין עוצמת הקול לבין המְצִיאוּת הדלה על כר הדשא. חוק "הכלים השלובים" מופר.

הערה 6 : ראיתי אמש את העיתונאית גב' רינה בפתח תוכניתה "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 . רינה מצליח הנחושה , נוטלת פיקוד מחליפה את דוברת התאחדות הכדורגל גב' מיכל גרונדלנד , כשהיא נושאת בפַּתּוֹס מאמר מערכת מגוחך הקורא בשם ערוץ 2  לאוהדי הכדורגל במדינת ישראל להצביע ברגליים ולמלא את יציעי האצטדיונים בארץ (כאילו שזה תפקידה), כהאי לישנא : "שלום לכם. בשעות אלה ממש נפתחת עונת ליגת העל בכדורגל, והכדורגל בחושים האחרונים יצא ממדורי הספורט שלא בטובתו. המלחמות של יו"ר ההתאחדות בשָרָה ולהפך, ומעורבותם של אנשי הטוטו עם הסנקציות הכלכליות שלהם, הביאו אותנו לזה שבשבת הראשונה של של כדורגל מדברים על הכל חוץ מאשר על כדורגל .ובלי קשר למי צודק ומי יצא לבסוף מנצח, הכדורגל הוא של כולנו והקבוצות הן שלנו . והשחקנים צריכים אותנו ביציעים . אז לכל אוהדי הכדורגל בארץ אני אומרת בואו נצביע ברגליים , נבוא למשחקים לעודד את האדומים מבאר שבע…טוב…אפשר גם את האחרים, ונזכיר לכולם כי אנחנו כאן בשביל הספורט, בשבילנו", והוסיפה, "וזה מה שעל סדר יומנו הערב ב- "פגוש את העיתונות". מעניין מה דעתו של יו"ר חברת החדשות בערוץ 2 מר אבי ווייס אודות טקסט גרוטסקי וילדותי שכזה וגם רחמני אודות הכדורגל הישראלי שהגתה גב' רינה מצליח בטרם הגשימה את מטרות התוכנית "פגוש את העיתונות" לשמה נועדה, דיון הנוגע למערכת החינוך בישראל וריאיון ארוך עם האלופה אורנה ברביבאי (מהירה וחריפה ומשדרת בקיאות רבה בחומר) ראש אגף כוח אדם בצה"ל, והאם זה תפקידה לשאת מאמר מערכת מגוחך שכזה בשם הערוץ שהיא מייצגת.

גב' רינה מצליח ילידת באר שבע ועובדת רדיו "קול ישראל" שימשה לפני שנים רבות בתפקידי עוזרת הפקה בחטיבת החדשות והייתה גם לעת מצא כתבת התוכנית הישנה והוותיקה ההיא "שירים ושערים" . מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 מר שלום קיטל העביר בשעתו את את האישה האמביציוזית הזאת גב' רינה מצליח מרדיו "קול ישראל" לשורותיו ומינה אותה לעיתונאית ועורכת בחברה שלו .

הופעתה אמש (שבת – 24 באוגוסט 2013) של גב' רינה מצליח האמביציוזית כמנחה ומגישה של התוכנית "פגוש את העיתונות", הזכירה לי קטע שחקרתי וכתבתי לפני כמה שנים בספר עב הכרס בן כ- 9000 (תשעת אלפים), הקרוי, "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם" ( י"ז כרך ו' ). הספר הזה נחקר ונכתב במסגרת סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף שדנה ועוסקת בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשלושה תחומים עיקריים חדשות, ספורט, ותיעוד, ואשר קרויה "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה", ובתוכה התייחסות לשני סעיפים עיקריים :  

1. השַדָּרִים, הפרשנים, העיתונאות האלקטרונית, והפוליטיקאים .

2. האמביציות האישיות, הכבוד, והקְנָאוֹת השוררות סביב המיקרופון ומסך הטלוויזיה.

ציטוט : "קנאה היא היותר גדולה שבצרות" (ר' משה אבן עזרא).

ציטוט : "קנאה היא שנאה שאין לה תרופה" (רבנו בחיי).

ציטוט : "הקנאה היא גם סוג של שבח" (ג'ון גיי).

מר רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח עבד בשיטת גיוס כוכבים ממש ובדיוק כמו שאַלֶכְּס גִלְעָדִי פעל למען חברת "קֶשֶת" 15 שנה מאוחר יותר לאחר קבלת הזיכיון. הנהלת CBS כל כך פחדה ממסע רכישות הכוכבים של רוּן אָרְלֶדְג' כמנהל חטיבות החדשות והספורט של ABC, עד שלאחר פרישתו של המגיש המיתולוגי שלה ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) לגמלאות, היא הציעה ליורשו ב- CBS דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) חוזה עתק בן עשרות מיליוני דולרים העיקר שלא יערוק לשורותיו של רוּן אָרְלֶדְג'. רוּן אָרְלֶדְג' הבין כבר מזמן שתעשיית החדשות בטלוויזיה כמו שידורי הספורט שלו נשענת על מגישים – כוכבים. אתה אומנם צריך תכני שידור מרתקים אך אתה זקוק גם למגישים – כוכבים כדי לזהות באמצעותם לציבור את אותם חומרי הטלוויזיה שעולים ממון רב. תרכובת של מגישים – כוכבים עם חומרי טלוויזיה מרתקים יוצרת את הצלחת הרייטינג ואת מבול הפּרסומות.

רוּן אָרְלֶדְג' ייצר את כוכבי השידור של ABC והפך אותם ל- Celebrities (ידוענים) בכל רחבי ארה"ב. הַוֹואָרְד קוֹסֶל, בַּרְבַּרָה ווֹלְטֶרְס, דַאיָיאן סוֹיֶיר (Diane Sawyer), סֶם דוֹנַלְדְסוֹן (Sam Donaldson), פִּיטֶר גֶ'נִינְגְס (Peter Jeninngs), פְרָאנְק רֵיְינוֹלְדְס (Frank Reynolds), וטֶד קוֹפֶּל (Ted Koppel). חלק מהאנשים האלה היה על ה- Payroll של רשת ABC עוד לפני בואו של רון ארלדג' לחטיבת החדשות של הרשת, אך מכיוון שהיה "Programmer" מעולה בעל טביעת עין חדה בביזנס הזה, יצר והפיק עבורם תוכניות ייחודיות בעלות זכות ראשונים (Programming Franchises), והפך אותם בן לילה לכוכבים בעל משכורות עתק שנתיות בגובה של מיליוני דולרים.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000 . נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רון ארלדג' (Roone Arledge) בערוב ימיו עם מגישי החדשות ברברה וולטרס, טד קופל, פיטר ג'נינגס ואחרים. (מקור : הספר "a memoir ROONE". באדיבות ABC. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

רוּן אָרְלֶדְג' אימץ בניהול החדשות את העקרונות הטכנולוגיים של הפקות הספורט הידועות שלו בהן רכש את המוניטין העצום שלו. הוא נחשב למנהיג טלוויזיה ומפיק דגול ב- ABC. גם מתחריו ב- CBS ו- NBC הכירו בגדולתו. המאפיינים הבולטים שלו בהתוויית דרך שידורי החדשות ב- ABC היו האלמנטים של  Split screens בראיונות, שידורים לווייניים, "Remotes", וגרפיקה ממוחשבת. הוא הציב שלושה מגישים בתוכנית החדשות רבת המוניטין שמיסד בשנת 1978, “World News Tonight”, ממש כפי שעשה שמונה שנים קודם לכן ב- 1970 כשמיסֵד ב- ABC את תוכנית הספורט הפופולארית רבת המוניטין ב- “Monday Night Football” עם הַוֹואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) ושני פרשניו דוֹן מֶרֶדִית' (Don Meredith) ופְרָאנְק גִיפוֹרְד (Frank Giford). רוּן אָרְלֶדְג' בנה את מגזין החדשות "20 / 20" אותו הובילה שנים רבות השדרנית בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס (Barbara Walters). ב- 1979 יצר את תוכנית החדשות הלילית שטיפלה תחילה במשבר החטופים האמריקניים באיראן האיסלאמית של חומייני, ומאוחר יותר קיבלה את השם “Nightline”, פורמט שידור של תוכנית חדשות ששודר חמש פעמים בשבוע מאוחר בלילה והפך את טֶד קוֹפֶּל לכוכב טלוויזיה בעל שם עולמי. רוּן אָרְלֶדְג' הלך לעולמו בגיל 71 ב- 5 בדצמבר 2002. הוא נפטר מסרטן הערמונית.

טקסט תמונה : שנת 1998 . שלושה מכוכבי חטיבת החדשות של ABC תחת ניהולו של רון ארלדג' . זיהוי מימין לשמאל : טד קופל , ברברה וולטרס , ופיטר ג'נינגס . (מקור : הספר "a memoir ROONE". באדיבות ABC . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראשית 1988 היה פוסט עידן אורלי יניב בטלוויזיה כבר בעיצומו. ב- 1979 הופיעה אורלי יניב (אז בת 22) לראשונה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לצדו של יורם ארבל. אורלי הייתה כוכבת טלוויזיה בימים ההם במלוא מובן המילה, אולם משחדלה להופיע על המסך – נשכחה חיש מהר. בינואר 1988 חיפשתי לה מחליפה. 60 (שישים) נשים אמביציוזיות ביקשו להתיישב בכס הרם של מגישת תוכניות הספורט שהותירה מאחוריה בלכתה , ביניהן גם גב' רינה מצליח. זה היה מ- מזמן לפני כרבע מאה של שנים. רינה מצליח לא הרשימה אותי אז . לא רק היא. מתוך עשרות בחרתי והבאתי בעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל למסך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחורף 1988 את המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף במקומה של אורלי יניב . הראשונה עברה את המבחן בציון בינוני . השנייה נכשלה והודחה . ההדחה הפכה לסיפור רכילות והפוליטיקאים הקטנים עטו על המציאה . התערבות פתטית של הפוליטיקאים בשידורי הספורט של הטלוויזיה . הם לא הזיזו לי מהסיבה המופיעה בציטוט של מוריס ברה .

ציטוט : "הפוליטיקאי הוא אקרובט השומר על שיווי באומרו את ההפך ממה שהוא עושה". (הגה את הציטוט הזה מר מוריס  ברה).

ינואר 1988 היה פוסט עידן אוֹרְלִי יָנִיב. בתוך חודשים ספורים מאז לכתה בקיץ 1987 המגישה המצוינת ושובה לכור מחצבתה ברדיו גלי צה"ל , איש לא זכר אותה ולא קרא עוד בשמה . אם אינך בטלוויזיה משמע אתה לא קיים. אוֹרְלִי יָנִיב הייתה בתקופה ההיא של הטלוויזיה המונופוליסטית "The one and the only" . האחת והיחידה. באותה תקופה ערכתי בבנייני מערכת הטלוויזיה הישראלית בתל אביב מבחני מסך (Audition) ל- 60 מועמדות בתוכן חיפשתי שתי פנים חדשות לתוכניות הספורט במקומה של אוֹרְלִי יָנִיב שפרשה כאמור זה מכבר. רציתי שתי מגישות – עיתונאיות טובות ממנה שיוכלו להשתלב בעבודת השטח ולהגיש כתף אל כתף ובמעמד שווה את שידורי הספורט לצידם של יוֹרָם אָרְבֶּל, נִסִים קִיוִויתִּי, ואוּרִי לֵוִי. רציתי לשחזר את רעיון ההגשה המשולבת שהגה אלכס גלעדי ב- 1979 להציב שדרנית ליד שדר . בדיעבד זאת הייתה שגיאה גדולה. גדולה יותר מזאת של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ב- 1979 כשהביא למערכת הספורט מגישה שלא היה לה דבר עם הטקסטים והחומרים שהיא עוסקת בהם. גב' אוֹרְלִי יָנִיב הייתה קריינית רהוטה ומיומנת מאוד אולם בסופו של דבר תוצאה טלוויזיונית של תקופה שחלפה לבלי שוב. הייתי צריך ללמוד את הלקח המַר ולהבין שמגישה או קריינית בטלוויזיה רהוטה ככל שתהיה, לעולם איננה תחליף להגשה עיתונאית אמינה. אין לצפות למהימנות משום קריין ו/או קריינית בטלוויזיה, גבר או אישה, המקריאים טקסטים ומגישים לציבור חומרים שהם עצמם אינם בקיאים בתוכנם.

טקסט תמונה : גב' אורלי יניב מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשמונה השנים של 1987- 1979. שימשה תקופה קצרה כמגישת "מבט". נעלמה ממרקע הטלוויזיה ב- 1987. במידה רבה החמיצה אורלי יניב את משכורות הרווחה הטמונות בטלוויזיה ומיועדות בראש וראשונה למגישים ומגישות כוכבים, ואורלי יניב הייתה כוכבת טלוויזיה בעידן המונופול לפני שנות דור. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : קיץ 1983. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי מכסה בשידורים ישירים את תחרויות השחייה בבריכת אוניברסית תל אביב במשחקי כינוס "הפועל" ה- 12 בתל אביב. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עדי אינגבר , אורלי יניב (בת 26) מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראל הציבורית , השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (בן 33 בתמונה, זכה באולימפיאדת מינכן 1972 בשבע מדליות זהב ובכל אחד מהמשחים גם הציב שיא עולם), והכתב משה גרטל (בן 37 בתמונה). (התמונה הוענקה לי באדיבות הצלם לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                

תרתי אחר מועמדות חדשות שחשבתי והאמנתי שאוכל להפכן לעיתונאיות ספורט וחדשות מעבר לתפקידן כמגישות אולפן. משהו מהסוג של מִירִי נְבוֹ מערוץ הספורט (ערוץ 5) ו/או מוּרַן בָּרָק בערוץ 10 רק דגם משופר שלהן. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל צפה יחד עמי בלשכתו בקלטות מבחני המסך של המועמדות הרבות כדי לקבל עמי החלטה משותפת . היו שם כמה מועמדות רציניות וראויות. למרות גילן הצעיר הן היו בעלות ניסיון בקריינות וחלקן אף הספיק כבר לקנות לעצמו מוניטין התחום. ביניהן וֶורֶד דָוִיד, אוֹרָה חַיוּן, רִינָה מַצְלִיח, מֵרָב מִיכָאֵלִי, אוֹרִית כָּסִיף, פְּנִינָה רוֹזֵנְבְּלוּם , לֵאָה עוֹז, שחקנית הכדורסל ענת דרייגור ואחרות. לכולן הייתה שאיפה אחת. הן רצו להתיישב על הכס הרֵיק שהותירה אוֹרְלִי יָנִיב . די הופתעתי מהאמביציות של הנשים האלה שביקשו לרשת את הַכֵּס של אורלי יניב. הן לא הסתירו את שאיפותיהן לרשת את מי שנחשבה למגישת הספורט המצוינת והפופולרית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, האחת שאין בִּלְתָּה, בימים ההם בזמן ההוא.

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988 . זוהי גב' רינה מצליח מרדיו 'קול ישראל' בינואר 1988 ב- Audition שערכתי באולפן הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת תל אביב בקרייה בתל אביב. היא הייתה אחת מעשרות מועמדות שניסתה את כוחה ב- Audition וביקשה לרשת את מקומה של המגישה אורלי יניב שפרשה בימים ההם . בפתח דבריה באודישן הציגה רינה מצליח את עצמה והכריזה למיקרופון באוזניי : "אני בכלל לא קריינית. אני עובדת בצוות ההפקה של החדשות ברדיו "קול ישראל", אבל אני רוצה להיות קריינית ושדרנית". היא לא הרשימה אותי אז והיא לא מרשימה אותי היום. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה בתל אביב. אורית כסיף (בת 28, בתמונה) משתתפת ב- Audition הטלוויזיוני בינואר 1988. היא הייתה מגישה מוכשרת אך שאפתנית מידי ובעלת אמביציות מופרזות ללא בסיס. זכתה במקום השני אחרי מרב מיכאלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה בתל אביב. זאת היא ענת דרייגור בכירת שחקניות הכדורסל של ישראל בכל הזמנים. גם היא רצתה לרשת את מקומה של אורלי יניב ולהיות מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה. הפכה מאוחר יותר לפרשנית כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חודש ינואר – שנת 1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה בתל אביב. זוהי מרב מיכאלי (בת 22, בתמונה) לשעבר שדרנית וקריינית בגלי צה"ל . היא הייתה בסופו של דבר מגישת טלוויזיה מיוחדת וייחודית . משכמה ומעלה . היא ניצחה בקלוּת בנוק אאוט בסיבוב הראשון ב- Audition  הטלוויזיוני בינואר 1988 את כל מתחרותיה, וזכתה במקום הראשון. צפיתי לה עתיד טלוויזיוני מזהיר. בשלב מאוחר יותר זיהיתי אצלה את אותה הבעיה העיתונאית שהייתה לרועץ לאורלי יניב. היא הייתה קריינית – שדרנית ברמה גבוהה אך לא באה מתחום עיתונאות הספורט. הוברר כי הבאתה למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1988 הייתה החלטה שגויה שלי. מנקודת מבט מאוחרת הופעתה על מרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית בסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 של המאה שעברה הייתה דומה יותר לתחבולה שיווקית מאשר לניסיון עיתונאי ממשי של שיפור הניווט והובלת תוכניות הספורט העיתונאיות האלה. לא כך חשבתי והערכתי אולם זאת הייתה כנראה התוצאה הסופית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש ינואר – שנת 1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה בתל אביב. זוהי פנינה רוזנבלום (בת 33, בתמונה) ב- Audition הטלוויזיוני שנערך בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת". פניה רוזנבלום היא אישה מוכשרת ושאפתנית. הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה אז את אופציית הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פנינה רוזנבלום הייתה מועמדת בהחלט מרשימה ב- "Screen Test" הטלוויזיוני ההוא בינואר 1988. המראה הפוטוגני וחיתוך הדיבור המיטבי שלה משכו מייד תשומת לב. אישה רצינית, רהוטה, ובעלת דיקציה מושלמת. "יואש אלרואי, איך נביא אותה למחלקת הספורט", שאל מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אורי פורת ז"ל וסינן מבין שיניו, כשהוא מוסיף, "הרי היא גיבורת טורי הרכילות , היא מייצגת בהיסטוריה האישית שלה וגם במעשיה היום אישיות וז'אנר בידורי, השונה לגמרי מטיפוס המגישה – עיתונאית שאנחנו מחפשים. הציבור יראה בבחירה ובהעדפה הזאת שלנו בדיחה במקרה הטוב, וטיפשות ואידיוטיזם במקרה הרע. מבחינתי זה בלתי אפשרי". פנינה רוזנבלום בת ה- 33 נפסלה ב- 1988 על הסַף להגיש את תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לבסוף בחרנו במֵרב מיכאלי בת ה- 22 שהשתחררה זה עתה מגלי צה"ל והייתה הבולטת ביותר ב- Audition הזה. למרות גילה הצעיר הייתה קריינית ושדרנית בעלת ניסיון. היה לה ביטחון עצמי רָב ליד המיקרופון והמצלמה התאהבה בה חיש מהר. היא הייתה לבטח הטובה מכולן והובילה עליהן בהפרש גדול. אוֹרִית כָּסִיף בת ה- 28 נבחרה למגישה השנייה. היו עוד מועמדות ראויות אך הן פשוט נפלו מחוסר מקום ולא מפני שלא היו ראויות. נפלה גם מועמדותה של לאה עוֹז ז"ל אז שדרנית מצטיינת ובעלת מוניטין בגלי צה"ל. הערכתי, שמֵרָב מיכאלי ואוֹרִית כסיף תוכלנה להיטמע במהרה בחברה העיתונאית של יוֹרָם אַרְבֵּל, נִסִים קִיוִויתִּי, אוּרי לֵוִי, ורָמִי וָויְיץ. רציתי אותן כעיתונאיות ולא קרייניות – מגישות בלבד. תקופת דִקְלוּם הטקסטים באולפני הספורט חלפה לבלי שוב. טעיתי.

זאת הייתה טעות מָרָה ומיותרת להביא לקלחת שידורי הספורט בטלוויזיה שתי מגישות כה חסרות ניסיון ולהטיל עליהן משימות בשידורים ישירים כמעט בלתי אפשריות ליישום. לא ניתן לאַלֵף אנשים בכוח להתעניין בצורה מלאכותית ובלתי טבעית בתחום שמעולם לא עניין אותם , רק בשל הילת המסך. זהו ניסיון שנידון בסופו של דבר לכישלון מראש ומוכרח להביא בסופו של דבר לעגמת נפש. מנקודת מבט היסטורית, הקריירה של שתיהן כמגישות ספורט הייתה קצרה, ולמעשה הסתיימה כמעט לפני שהחלה. אורית כסיף הודחה ב- 1990 ומֵרָב מִיכָאֵלִי הדיחה את עצמה זמן קצר לאחר מכן. הן היו קרייניות אך לא שדרניות ספורט. זה היה חסרונן הגדול. נפרדתי מ- מרב מיכאלי בידידות. רחשתי לה הערכה רבה כקריינית טלוויזיה אך לא בשידורי הספורט. זה לא היה מקומה הטבעי. טוב שהלכה מעצמה. אורית כסיף הודחה על ידי לאחר שגיאות קריינות מביכות חוזרות ונִשנות. פעם אמרה, "הא"ק היא מלכת ההתעמלות", ובהזדמנות אחרת כינתה את קבוצת הכדורגל האנגלית הנודעת, Liverpool  בשם Liberfool. לקרוא את תוצאות המשחקי הליגה הגרמנית ולהגות שמות של קבוצות כמו "איינטראכט פראנקפורט ו/או מינשנגלדבאך", ו/או קבוצת הכדורסל של ניו יורק "ניקס" ניקרבאקרס מ- NBA נקנה על ידה בייסורים. ולא רק על ידה.

הערה 7 : סיומה של אליפות העולם ה- 14 בא"ק – של מוסקבה 2013 הותירה חלל בלבי . התכוונתי לייחד את הפוסט הנוכחי לטרום עידן העילוי הג'מייקני יוסיין בולט, לתקופת ה- Photo finish בא"ק ולהופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה השיפורים הטכנולוגיים הספורטיביים ומדידת הזמנים האלקטרונית. מעניין, יוסיין בולט איננו זקוק ל- Photo finisf מפני שניצחונותיו בריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' על מסלולי רקורטאן הם משכנעים כמו ניצחונותיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס בנעלי ריצה ישנות מסומרות ("Spikes") על  מסלולי פחם בריצות הקצרות באמצע עשור ה- 30 של המאה שעברה . זה יהיה נושא הפוסט הבא.

סוף הפוסט מס' 275. הועלה לאוויר לפנות ערב של יום ראשון – 25 באוגוסט 2013.