פוסט מס' 141.

פוסט מס' 141. כישרון שדר הטלוויזיה ויכולת השידור הישיר מהשטח. (רשימה מס' 1). פוסט מס' 141. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 141. הועלה לאוויר במוצ"ש – 19 בינואר 2013.

הערה 1 :  הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  

פוסט חדש מס' 141 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 19 בחודש ינואר של שנת 2013. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –

הערה 4 : צפיתי אמש ליל שישי – 18 בינואר 2013 בשידור הישיר בערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) במשחק הרביעי של מכבי ת"א במוסקבה נגד חימקי מוסקבה בשלב ה- Top 16 של ה- Euroleague . מכבי ת"א הובסה בתוצאה 67 : 88 . ישימון של כדורסל תל אביבי מול תנופה מוסקבאית . מעניין אותי מה דיוויד בלאט וגיא גודס עושים באימונים עם השחקנים שלהם . אולי "הקוסם" דֵיוִויד בְּלָאט וגָיְא גוּדֶס עוזרו (לפתע מתברר כי הוא שטוף אמביציות ואיננו מתבייש לחשוף מעל כל בִּימָה את שאיפותיו להיות המאמן הבא של מכבי ת"א) נחשבים ל- Team מוכשר, בעל מחשבת כדורסל מסודרת , מקוריות, וידע בניהול משחק אולם אנוכי לא ראיתי דבר מזה אתמול. הבעיה עם מכבי ת"א איננה אם היא משחקת טוב ו/או רע. השאלה איננה אם היא חסרת מזל . ה- Issue המרכזי הוא שמכבי תל אביב משחקת צפוי ולא מעניין. היא נעדרת תוכנית עבודה ומשעממת. אנוכי משאיר את מלאכת הניתוח למומחים אריה מליניאק, אודי הירש , ואלי סהר שלא היו נוכחים במוסקבה וראו את המשחק כמוני מהמוניטור בתל אביב. הרי כולם רואים ושומעים ש-משהו חורק .

אנוכי סקרן למדי לדעת האם מישהו משלושת המומחים הללו מ- "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו- "ישראל היום" דורש מעצמו להתעניין אצל שני המומחים של מכבי ת"א כלהלן : "…מר דיוויד בלאט ומר גיא גודס הרי כ-כלות הכול אתם בניתם את הקבוצה בדמותכם וצלמכם, אז כיצד זה אחרי שדיוויד פדרמן ושמעון מזרחי מעניקים לכם תנאי אימון נוחים ומשכורות יפות , אתם לא נראים כקבוצת כדורסל…? אולי תואילו להסביר לקוראים שלנו מה אתם עושים בדיוק באימונים ומדוע אתם כה כושלים ומצטיירים כנבחרת כדורסל מגוחכת…?". ואז כמובן… לשאול שאלות נכונות נוספות מתוך התשובות שלהם . מה כל כך קשה לערוך תחקיר עיתונאי כדי לבדוק פעם אחת ולתמיד מה מחולל שם המאמן שנחשב על פי השקפת עולמם של כמה ממבקרי הכדורסל בארץ לחכם מכל אדם כמעט . הרי דיוויד בלאט איננו בסופו של דבר רד אוורבך , פיל ג'קסון, ו/או פט ריילי . ערוץ 10 משולל תוכניות ספורט, לערוץ 1 אין נגיעה למכבי ת"א , וערוץ 5 נגוע במחסור כרוני בעיתונאות . אז אולי יואילו מומחי הכדורסל בעיתונות הכתובה לא רק להביע את דעתם בטורי הביקורת אלא יתעניינו אצל האורים ותומים באימון ובניהול כיצד זה טרם הפכו כולם מאוסף שחקנים לקבוצת כדורסל.

הערה 5 : לידיעת נוח קליגר ואריה מליניאק, ושאר התוהים והמפקפקים. לאנס ארמסטרונג הודה בפני אופרה ווינפרי כי נטל סמים אסורים שסייעו לו לזכות בשבע תחרויות טור דה פראנס . הסאגה טרם הסתיימה. בשל שקריו לסוכנים פדראליים ול- USADA הוא עתיד להפסיד לא רק את שארית כספו אלא גם להישלח לכלא. את יוקרתו הוא איבד כבר מזמן (!).     

פוסט מס' 141. כישרון שַדָּר הטלוויזיה ויכולת השִידוּר הישיר מהשטח (רשימה מס' 1). כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 141. כישרון שַדָּר הטלוויזיה ויכולת השִידוּר הישיר מהשטח. (רשימה מס' 1).

הקדמה.

שַדָּר רדיו "קול ישראל" מר דָנִיאֵל "דָנִי" דְבוֹרִין פרש לפני שבועיים בגיל 67 ל-גימלאות בתום 43 שנות עבודה ברשות השידור (!). חתיכת תקופה (!). הוא נמנה על שדרי הספורט ברדיו "קול ישראל" בעידן שחלף זה עתה. למרות שנות השירות הארוכות שלו את השידור הציבורי היחס שלי אל דָנִי דְבוֹרִין אמביוולנטי. אני מניח שלא הייתי נדרש לכתיבת הפוסט הזה כבר עתה אודות "כישרון השדר ויכולת השידור הישיר מהשטח", אלמלא הריאיון המגוחך והנבוב במלוא מובן המילה שערך עמו העיתונאי מר ערן נבון ביום שישי לפני שבועיים – 4 בינואר 2013 בעיתון "ישראל היום" ז"ל ההוא שהיה ואיננו. ערן נבון לא הכין שיעורי בית . אולי הכין אותם אך לא השתמש בהם. ריאיון הפרישה עם הפורש דומה למסע יחסי ציבור זוֹל.

אינני חושב שהשדר דָנִי דְבוֹרִין זקוק לכך בתום 43 שנים בהן החזיק במיקרופון "קול ישראל". הקוראים וודאי לא. על ערן נבון היה לערוך (למען קוראיו) ריאיון נוקב יותר, ערכי יותר, ומכובד יותר, ולברר היכן ניצבת המוֹרֶשֶת של מי שהחזיק במיקרופון הספורט והכדורגל של רדיו "קול ישראל" במשך יותר מארבעה עשורים והאם קיימת מוֹרֶשֶת כזאת. מהות הריאיון והתוצאה הסופית שלו הוא עלבון לשני הצדדים . למראיין ולמרואיין. אינני יודע אם המראיין ערן נבון מטאטא ביודעין ו/או באקראי מתחת לשטיח Issues כה קרדינליים (חלקם לא מחמיאים בלשון המעטה) הנוגעים לקריירה של דָנִי דְבוֹרִין. אולם היה עליו לשאול ללא כחל ושרק את השאלות הנכונות הנוגעות לתקופות שונות מהימים ההם של מר דָנִי דְבוֹרִין (גם אם הן אינן נעימות) לא רק כדי לדווח מה קרה שָם באמת, אלא גם להסביר לקוראי "ישראל היום" באיזה פילוסופיה עיתונאית הוא דוגל ? מהו המתווה והעקרונות שלו כשדר רדיו מוביל בעל וֶותֶּק עצום ב- "קול ישראל" ? האם שידור מהשטח ו/או דיווח Off tube מהמוניטור הוא עניין עקרוני ו/או היינו אך מבחינתו ? היכן ניצבים הקווים האדומים שלו כעיתונאי ושַדָּר רדיו שאותם הוא איננו חוצה ? כיצד עקף חולשות ונקודות תורפה במהלך הקריירה הארוכה שלו , אם בכלל ? מדוע הסכים לשתף פעולה ביודעין ולקבל על עצמו מרצון את הדין ולשדר ברדיו "קול ישראל" (לא פעם ולא פעמיים) אירועי ספורט בינלאומיים כבדי משקל בתנאים עיתונאיים כה ירודים וכה בלתי מתקבלים על הדעת ? לא רק במונדיאל ספרד 1982 אלא גם ארבע שנים קודם לכן במונדיאל ארגנטינה 1978 כששהה שָם מטעם רדיו "קול ישראל" יחדיו עם הפרשן שלו עַמִי פּזְטַל ? מדוע ניאות לטעת בציבור תחושה כאילו הוא מבצע נאמנה את שליחותו העיתונאית מהשטח בעוד הוא משדר את האינפורמציה מאותו המוניטור שמצוי בסלון ביתם של מאזיניו בארץ ? האם לדעתו אין זאת הונאת המאזינים ? מה דעתו על עצמו כשַדָּר א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה) בטלוויזיה הישראלית הציבורית באליפות העולם ה- 10 שנערכה בהלסינקי ב- 2005 ? (הוצב ע"י מנהל הספורט בטלוויזיה דאז שַשִי אֶפְרָתִּי)  מדוע הבדל השידור הישיר של משחק הכדורגל ברדיו ובטלוויזיה הוא כה יסודי , קיצוני , וקרדינאלי ? ומה דעתו על מנהיגות ברדיו ? ברור שדָנִי דְבוֹרִין הוא שַדָּר כדורגל מסור, חרוץ, ובעל ניסיון, ואפשר להוסיף גם בעל ידע, אך עבורי הוא איננו סמל לעיתונאות מיטבית ו- וודאי איננו מיתולוגי . הוא שַדָּר מהשורה . עלילותיו כשַדָּר רדיו במשך שנים כה רבות אינן מצטרפות למורשת ובשום פנים ואופן לא מהוות אוסף של אֵל עיתונאי . מכאן ועד להפוך את ריאיון הפרישה הזה למעין כתב חנופה רב המרחק . נראה לי שבעל הכתבה ערן נבון החמיץ כאן החמצה עיתונאית ופספס תובנות תקשורתיות אודות השדר הבנת כלל השידור ברדיו כמדיה אלקטרונית . לא בכל יום פורש שדר רדיו מצויד בשנות וותק כה ארוכות. האם הפך דָנִי דְבוֹרִין עם פרישתו למודל של שדר רדיו עבור הדור הצעיר ? ערן נבון לא נותן לנו תשובה . כמובן שכמו רבים אחרים גם אני מאחל למר דָנִי דְבוֹרִין שגשוג בפנסיה ושמח שרדיו FM 103 מאמץ אותו אל ליבו. מעתה והילך נגזר עליו לבלות במידה מסוימת את שארית חייו בצִלָם רחב הממדים של שני שדרני רדיו "קול ישראל" בעלי מוניטין עצום שקדמו לו נְחֶמְיָה בֵּן-אָבְרָהָם ז"ל ו-גִדְעוֹן הוֹד יבד"ל. שניהם באמת מיתולוגיים. דָנִי דְבוֹרִין איננו שדר מיתולוגי ולא דמות עיתונאית הירואית. באופן אישי לא הייתי נותן לעולם יד לריאיון מהסוג הזה שערך ערן נבו ועל פי הבנתי החטיא את מטרתו ולא הוסיף כבוד למוּשָאוֹ. מוּשָא הריאיון איננו נטול ביקורת אך הוא לא נבוב. הריאיון נבוב. אני חושב ש-דָנִי דְבוֹרִין ראוי ליותר מאשר ריאיון מלטף ודביק שכזה . בכל האמור לעיל אין לפגוע בדָנִי דְבוֹרִין שמחזיק אולי בשיא העולם של אחיזת מיקרופון ספורטיבי במשך 43 שנים. מעט מאוד שדרני רדיו וטלוויזיה יכולים להתפאר בהישג סנסציוני שכזה. אולם את ריאיון הפרידה מהשיאן הרדיופוני הזה, אפשר היה לעשות אחרת ובצורה הרבה יותר מקצועית ומכובדת. חשבתי לעצמי שראיונות מהסוג הזה כבר פסו מהעולם. אני עוזב את הסוגייה הזאת לפי שעה ואשוב אליה בפוסט נוסף מאוחר יותר.

ברור שהפקת הטלוויזיה הציבורית והרדיו הציבורי הישראליים את שידורי מונדיאל ספרד 1982 (בעת מלחמת לבנון ה- 1) שווים התייחסות ו-דיון מיוחד ופוסט מיוחד מפני שהם נוגעים ישירות להתפתחות שידורי הספורט והכדורגל בשתי ה- Medias האלקטרוניות שהיו החשובות בארץ לפני 31 שנים . מדהים (אם כי יש לכך סיבות מובהקות) כיצד נוצר הבדל כה מהותי וקיצוני בספרד 1982 בין הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-מונדיאלית ההיא בראשותי, לבין הפקת רדיו "קול ישראל" ההוא בראשות גִדְעוֹן הוֹד, ומדוע השתרך הרדיו במרחק כה רב מכל היבט אחרי הטלוויזיה . הבוסים של גִדְעוֹן הוֹד היו מנהל רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן לֵב אָרִי ומנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל. הבוסים שלי היו טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכמובן מנכ"ל הרשות יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. פרשת שידורי רדיו "קול ישראל" במונדיאל ספרד 1982 זעזעה את אַמוֹת הַסִפִּים של הציבור בארץ והייתה כה כושלת עד שהכריחה את מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להקים וועדת חקירה פנימית בראשות נָקְדִימוֹן "נָקְדִי" רוֹגֵל ז"ל כדי לגלות מה קרה שם באמת בקיץ 1982 בספרד, ומה היה שורש הרע . בתום חקירה מקיפה ודו"ח קשה וחַמוּר של נָקְדִימוֹן רוֹגֵל הודח גִדְעוֹן הוֹד בספטמבר 1982 מניהול חטיבת הספורט ברדיו וחזר לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב : לשדר מהשטח ולהגיש. בזה לא היו לו מתחרים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל וגִדְעוֹן לֵב אָרִי שגו פעמיים בעניינו של העיתונאי והשַדָּר גִדְעוֹן הוֹד. במקום להעניק לו חוזה אישי בגין כישרונו המופלג ולשלם לו בהתאם, הם הציבו אותו בעמדת ניהול. גדעון הוד מצִדוֹ שגה כשהסכים לנהל ובד בבד לשמור על בכורת המיקרופון לטובתו האישית. אין דבר כזה שַדָּר – מְנַהֵל. שַדָּר שהוא גם מְנַהֵל מזמין עימותים ומְדָנִים עם הקולגות שלו ואלה לא התמהמהו לבוא. שני השדרים נוספים בחטיבת הספורט של רדיו "קול ישראל" דָנִי דְבוֹרִין ורָמִי יִצְהָר צברו כבר מוניטין והיו מצוידים באמביציות לא קטנות משלהם. מיומנות אחיזת המיקרופון ו/או הגשה על מסך הטלוויזיה אינן אמורות לצעוד שלובות זרוע עם ניהול , עריכה , ומנהיגות שידור . חייבת להתקיים הפרדת רשויות. אין זה טוב שהמנהל הוא גם השדר הראשי גם אם הוא חושב שהוא מוכשר לעשות זאת. קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, דֵיוִויד קוֹלְמָאן, הָאווֹאָרְד קוֹסֶל, בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, ויוֹרָם אָרְבֶּל מעולם לא ניהלו. הם לא היו צריכים לנהל. תפקידם היה לשַדֵר (!). כ-נ"ל שַדָּר עילוי כמו גִדְעוֹן הוֹד (!). האיש נועד ל- שַדֵר ו- לא לנַהֵל…שזו התמחות אחרת לגמרי (!). הדו"ח הקשה של נקדימון רוגל ז"ל בעניין רדיו "קול ישראל" בעת סיקור מונדיאל ספרד 1982 העיד גם על חולשת ניהול, פיקוח, ומעקב ומחסור בידע של גִדְעוֹן לֵב אָרִי ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, הנוגע להפקות רדיו בינלאומיות בסדר גודל של מונדיאל ו/או אולימפיאדה. אחד הפוסטים העתידיים יעסוק וינתח את הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי הנוגעת לשידורי מונדיאל ספרד 1982. חלפו מאז 31 שנים אך ה- Issue של כיסוי מונדיאל ספרד 1982 והאירוע שבו מדיה אלקטרונית משדרת ביודעין מהמוניטור בחו"ל נותרו מסקרנים מפני שהם נוגעים להיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל .

טקסט תמונה : חודש יוני ההוא של שנת 1982 ההיא. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. מדריד בירת ספרד. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת הספורט שלה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד. שטח המשרד היה קצת פחות מ- 12  מטרים רבועים. כניסת אנשי רדיו " קול ישראל " הבלתי מתוכננת אליו יצרה צפיפות בלתי נסבלת והפכה את חיי כולנו לבלתי אפשריים. אף על פי כן עברו שידורי הטלוויזיה בשלום. אך לא של הרדיו. דני דבורין משדר ישיר Off tube מהמוניטור במשרד משחק כדורגל במסגרת המונדיאל. הוא לא שידר מעמדת שידור באצטדיון אולם העניק למאזיניו תחושה כאילו הוא משדר מהשטח מעמדת שידור באצטדיון. על פי השקפת עולמי זוהי טרגדיה והונאה עיתונאית כפולה. טרגדיה של השדר שניאות לשדר Off tube וטרגדיה של המאזין שמאמין לו. כדי לשדר Off tube מהמוניטור לא היה צריך להרחיק עד מדריד . אפשר היה לעשות זאת מהמוניטור בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי, גדעון הוד (מעשן), רמי יצהר (ראשו מוסתר ע"י דף הנייר של דני דבורין), מהנדס התקשורת של הטלוויזיה מיכה לויירר (מצחו מציץ), דני דבורין (מחזיק במיקרופון ומשדר ישיר מהמוניטור במקום מהשטח), נתן זהבי (ממושקף ןמזוקן), מציצה קבוצת שיער של שמואל בונדה, גיורא צור (יושב למטה ממושקף בחולצת פסים), וסולי מוניר (חבוש אוזניות). מציץ בדלת איש אחזקה ספרדי מ- RTVE. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יוני 1982. מונדיאל ספרד 1982. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה ב- IBC במדרי. דיווחתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד על הצפיפות הנוראית במשרד ההפקה והשידורים שגודלו היה רק 12  מטרים  רבועים, על חוסר המקצועיות וסכנת ביטחון השידור, על הסירחון הנודף מהבל פיהם של האנשים במשרד הצר והדחוס והמאוכלס מידי, ורעל עשן הסיגריות המרחף בחלל המשרד, ועל הצורך להיערך בצורה שונה לחלוטין במבצע השידורים הגדול הבא זה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. תשובתו הבוטה, העלובה, והצינית הייתה צפויה : "…בפעם הבאה נשלח פחות אנשים…", אמר לי בטלפון. כאילו מדובר במפעל שידור פרטי שלי…

זיהוי הנוכחים מימין לשמאל בשורה האחורית : שמואל בונדה (עוזר שדר של סולומון "סולי" מוניר) , סולי מוניר (חובש Head set ומאזין לשידור הרדיו של דני דבורין בשורה הקדמית), דובי מאוטנר טכנאי רדיו, איש מוסתר בלתי מזוהה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל בשורה הקדמית : מקס גורפינקל טכנאי רדיו (חובש אוזניות), גדעון הוד (מעשן), רמי יצהר, דני דבורין (מחזיק במיקרופון), ונתן זהבי עורך סרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                      

ראה "ידיעות אחרונות" מ- ספטמבר 1982. קטע מהעיתון "ידיעות אחרונות". השדר רב המוניטין גדעון הוד ספג מפלה קשה . הוא הודח בפרהסיה מניהול שידורי הספורט ברדיו " קול ישראל " ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בעקבות דו"ח נקדימון רוגל שחשף מחדלי שידורי רדיו "קול ישראל" בטורניר גביע העולם בכדורגל של ספרד.

טקסט תמונה : שנת 1970. השנים ההן שחלפו…

בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל הטלוויזיה נקדימון "נקדי" רוגל מארח את שר החינוך והתרבות יגאל אלון והממונה על ביצוע חוק רשות השידור בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יורם רונן מנהל חטיבת החדשות, בוב גולדמן (מזוקן) עורך סרטים, ראובן מורגן בימאי טלוויזיה, נקדימון "נקדי" רוגל בעל ַה- "שוּעַרֶבּ" (שפם) הענקי שלו שהיה סמלו המסחרי, יונה יונה מנהל התחבורה בטלוויזיה (מציץ בדלת), השר יגאל אלון, וגב' רבקה בהירי (מוסתרת) מלשכת מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג. נקדימון "נקדי" רוגל היה אדם מהימן בעל אינטגריטי שחונן גם בכושר אבחנה טכנולוגי. לא בִּכְדִי הטיל עליו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לחקור ולבדוק את שידורי הרדיו והטלוויזיה בספרד 1982. הוא התבקש לא רק לעשות צדק אלא גם להוציאו לאור. בדו"ח הבדיקה והחקירה המפורסם שלוֹ אותו הגיש למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בספטמבר 1982 כתב כלהלן :"…מבצע הטלוויזיה הוכן ותוקצב בקפדנות מקצועית בסדר, ובפירוט ראויים לשבח. כל אנשי הצוות מהללים ללא סייג את עבודתו של האחראי יואש אלרואי. אין מנוס מן הקביעה כי הואיל וזו רשות שידור אחת, דבק גם בטלוויזיה משהו מן הרפש שהוטח ברדיו…". (התמונה ניתנה לי באדיבות נקדימון רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                               

  

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. זהו צל"ש, מכתב ההערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאת מונדיאל ספרד 1982. טוביה סער לא המתין לדו"ח נקדימון רוגל. כבוס ישיר שלי ידע היטב שההפקה המורכבת והמסובכת צלחה היטב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס על 87 כרכיו שחקרתי וכתבתי וקרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם" . (זהו אחד מ- 13 ספרים שמרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף, הקרויה על ידי ומטעמי: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה").

…כישרון ה-שדר ו-יכולת ה-שידור ה-ישיר מה-שטח…

ירון לונדון הוא בעל פוטנציאל של שַדָּר ספורט . אילו היה שדר ספורט היה זוכה לא רק בתהילה ומוניטין (שיש לו כבר) אלא גם בממון . ירון לונדון מסוגל לתרגם ב- Speed אימים את מחשבותיו למילים ללא שגיאה , לדבר בקול רדיופוני במהירות עצומה מבלי לְ- לַפְּסֵס, ולתאר מצבים כאילו הוא שולף אותם משרוולו מבלי לאבד את הדיקציה המושלמת שלו. יש אנשים ספורים מוכשרים כאלה . גם יורם ארבל למשל. היות ול- ירון לונדון אין שום קשר וזיקה לספורט והוא איננו מבין דבר בתחום, הוא ימשיך לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב : לשדר חדשות, לראיין, לשאול את השאלות הנכונות, ולהמשיך להיות סקרן כדי לשאול שאלות המשך נבונות מתוך התשובות שהוא מקבל. שדרי ספורט בטלוויזיה יש המון. שדרי ספורט טובים בטלוויזיה יש מעט. אפשר למנות אותם על יד אחת. הם מיעוט שמשתכר הכי הרבה בתעשיית הטלוויזיה. זהו המצב וסדר העניינים בארץ וכך זה גם בכל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני מכיר. כמה שדרנים ספורים שהם כפי הנראה מיומנים לשדר ישיר משתלטים בכוח כישרונם על המיקרופון ואינם מניחים לאיש להתקרב אליו. לא ליום – יומיים. לשנים. חלקם לשנים ארוכות. יורם ארבל הוא שדר ספורט ראשי בערוצי הטלוויזיה השונים מאז 1978. נחמיה בן אברהם עשה זאת לפניו 30 שנים ברדיו "קול ישראל" במשחקי הכדורגל, 1977 – 1947.

טקסט תמונה : שנת 1961 . האקרופוליס באתונה . נחמיה בן אברהם (עומד שני מימין) שדר הכדורגל הייחודי והבלעדי של רדיו "קול ישראל" במשך 30 ואחת שנה (1978 – 1947) . התמונה צולמה ב- 1961 בביקור נבחרת ישראל בכדורגל באתונה – יוון.

זיהוי העומדים מימין לשמאל : משה "מוסי" ליטבק, נחמיה בן אברהם, רחביה רוזנבאום, אלי פוקס, אלכסנדר אלכסנדרוני, יצחק שניאור, עסקן הספורט חיים גלובינסקי, דוד "דוביד" שווייצר, יזהר "זוריק" ברנר, יוסף "יוסל'ה" מרימוביץ' (לובש ז'אקט אימון עליו רשום ISRAEL), אברהם גינזבורג והמאמן משה "ג'רי" בית הלוי.

 זיהוי היושבים מימין לשמאל : יחיאל ארזי ואברהם "אברמל'ה" בנדורי (לובש ז'אקט אימון). (התמונה הוענקה לי באדיבות גב' תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גִדְעוֹן הוֹד היה בשעתו שדר כדורסל ברדיו "קול ישראל" בבחינת האחד שאין בלתו. שניהם גם הגישו תוכניות ספורט אולם קיים הבדל עצום בין להגיש תוכנית מהאולפן לבין לשדר ישיר משטח.

דָן שִילוֹן היה שדר כדורגל וכדורסל מספר אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לאורך כמעט עשור שלם של שנות ה- 70 במאה שעברה. הוא לא רק שידר שלושה מונדיאלים את אלו של מכסיקו 1970, גרמניה 1974, וארגנטינה 1978 – אלא שידר ישיר בהם גם את שלושת משחקי הגמר : ברזיל – איטליה 4 : 1 ב- "אָצְטֶקָה" במכסיקו סיטי במכסיקו 70' , גרמניה – הולנד 2 : 1 "באצטדיון האולימפי במינכן" בגרמניה 74' , ו- ארגנטינה – הולנד 3 : 1 באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס בארגנטינה 78'.

יוֹרָם אָרְבֶּל הוביל את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכל אורך עשור ה- 80 של המאה שעברה . הוא השווה את השיא של דן שילון מששידר אף הוא ישיר שלושה משחקי גמר במונדיאלים של ספרד 1982 , מכסיקו 1986 , ואיטליה 1990.

מֵאִיר אָיְינְשְטֵיְין ז"ל שלט שלטון ללא מיצרים ליד המיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה שעברה ובראשית המאה ה- 21. הוא השווה את שיאם של דָן שִילוֹן ויוֹרָם אָרְבֶּל לאחר ששידר ישיר את משחקי הגמר של מונדיאל ארה"ב 1994, מונדיאל צרפת 1998, ומונדיאל יפן / קוריאה 2002 (את גמר 2002 הוא שידר מהמוניטור בעמדת Off tube בירושלים. זה היה בתחילת עידן מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל מי שהודח מכהונתו הרמה ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון).

טקסט תמונה : חודש אוגוסט של שנת 2001. אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8 בא"ק  באדמונטון קנדה. ביתן מס' 26 בקומפלקס השידור ב- עיר אדמונטון שהיווה את מרכז ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי בשטח. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : השדר מאיר איינשטיין, אנוכי, וכתב ה- ENG שלי גיל תמרי שהוטס במיוחד מוושינגטון לאדמונטון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1998. היכל הספורט ביד אליהו. ה-שדר מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) והפרשן אלי סהר יבד"לבעת שידור ישיר של משחק מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. (צילום ראובן שוורץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אל הַצֶמֶד הזה הצטרף מאוחר יותר רמי ווייץ מי ששהה תקופה ארוכה בצִלָם של יורם ארבל ומאיר איינשטיין בערוץ 1 של רשות השידור . בסתיו 1994 נטש רמי ווייץ את ערוץ 1 וחבר לערוץ 5 , שם זרחה בבת אחת שִמְשוֹ. תעשו חשבון לבד כמה שנים ניצב הטריאומוויראט הזה בפסגת הטלוויזיה במדינת ישראל מבלי ששדרים אחרים יסכנו את כיסאם ו/או יזעזעו את מעמדם עד עצם היום הזה . יורם ארבל צרב את תודעת היתר שלו בציבור הישראלי על פני הקולגות שלו בזכות שתי האמירות ההיסטוריות הנחרצות בקריירה הארוכה שלו. האחת נאמרה ב- 22 ביוני 1986 במשחק ארגנטינה – אנגליה 2 : 1 בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1986 בה התייחס ל- "יד האלוהים" של דְיֶיגֹו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ושידר ישיר בתמציתיות טקסט איכותי בן תריסר מילים : "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…".

בפעם השנייה ב- 19 במארס 1989 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל (לקראת מונדיאל איטליה 1990) באצטדיון ר"ג ישראל – אוסטרליה 1:1, התריס נגד השוער בוני גינזבורג ושחקני ההגנה שלו , שנכנעו בטיפשותם וחוסר כישרונם לבעיטה חופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס : "זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה". הַסְלוֹגָן "ככה לא בונים חומה" חלחל לכל רובד ושכבה בחיינו . פעם תקף הח"כ בֵּנִי בֵּגִין (בנו של מנחם בגין) בכנסת את מחדלי ממשלת ישראל והודיע בפרהסיה בכנסת כי הוא מצטט את שַדָּר הספורט יורם ארבל : "ככה לא בונים ממשלה". ברור שיורם ארבל הוא ווירטואוז מחשבה, ניסוח מילים, ובניית טקסטים תחת לחץ ובתוך זמן קצר בעת שידור ישיר. מעט מאוד שדרי טלוויזיה (גם בעולם) בנושאים שונים בכלל וספורט בפרט הטמיעו את תודעת הנצח שלהם באמצעות סלוגנים בלתי נשכחים.

שדר הכדורגל הנודע של ה- BBC קנת' וולסטנהולם הנציח את דמותו וקולו הטלוויזיוניים לעַד ב- 30 ביולי 1966 בשניות ה- הארכה האחרונות במשחק הגמר הדרמטי במונדיאל אנגליה 1966 אנגליה – גרמניה 2:4,

"Some people are on the pitch,they think it's all over…it's now".

שַדָּר ומגיש החדשות רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (בשנים 1981 – 1952) הגה סלוגן בתום כל מהדורת חדשות ששידר בימים ההם ושח אותו כלהלן :

"…and that's the way it is…"

וולטר קרונקייט היה אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים ביותר בארה"ב ובעולם במאה ה- 20 בתחום כיסוי ושידור חדשות . פועלו הטלוויזיוני הוא עצום. ספרים רבים נכתבו אודותיו אולם את הציטוט הקונקרטי הזה שלו הנזכר לעיל איש לא ישכח. שַדָּר הספורט רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC הָאווֹאָרְד קוֹסֶל הסביר לאנשי התקשורת וגם לציבור באופן נחרץ בטקסט בן חמש מילים, "Tell it like it is", כיצד יש להיות עיתונאי אמין בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות הכתובה. הסלוגן הזה זוהה עם מורשתו יותר מכל דבר אחר שאמר בקריירה הטלוויזיונית המופלאה והמשגשגת שלו .אלפי עיתונאים בעולם התחנכו לאור אמירתו זאת הבלתי נשכחת של הָאווֹאָרְד קוֹסֶל שהטיפה לעיתונאות אמיצה ובלתי תלויה . אם זיכרוני איננו מטעה אותי, אבי רצון מ- "מעריב" היה העיתונאי הראשון בעיתונות הספורטיבית הכתובה שהגשים את חזונו הלכה למעשה. בשעה שכל מיני עיתונאים ושדרני טלוויזיה הסתופפו תחת כנפי המִמְסַד, אָבִי רָצוֹן תקף אותו כשהיה צריך ללא כל חשבון. לעיתים בבוטות. האווארד קוסל היה כזה.

נִסִים קִיוִויתִּי הטיל את צִלוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית על מיקרופון הא"ק והשחייה במשך חמש אולימפיאדות רצופות : מינכן 1972, מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, וסיאול 1988. כשהוא היה בשטח איש לא העז להתקרב לסביבתו . אפילו לא להתגנב . נסים קיוויתי היה כמו יוֹרָם אָרְבֶּל רב אמן בניסוח בשידור ישיר . זכור במיוחד השידור הישיר שלו מעמדת שידור באצטדיון האולימפי (ישבתי לידו ושימשתי עוזר שדר שלו) את ריצת הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976. הפיני לָאסֶה וִוירֶן זכה במדליית הזהב (76. 24 : 13 דקות) והקדים ב- 40 מאיות השנייה את הזוכה במדליית הכסף דִיק קְווקְס מניו זילנד (16. 25 : 13 דקות) שהקדים ב- 22 מאיות השנייה את הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד שקבע תוצאה של 38. 25 : 13 דקות וזכה במדליית הַאָרָד . קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הסיום והצליח להקדים ב- 12 מאיות השנייה את הרביעי רוֹד דִיקְסוֹן אף הוא מניו זילנד שעצר את השעון על 50. 25 : 13 דקות. זה היה חיזיון אגדתי על המסלול ומבחן כוחות על אנושי בין בני אנוש, שכל אחד מהם רצה לכבוש לעצמו מדליה אולימפית. נסים קיוויתי הגיע באותו הרגע הדרמטי ההוא לשיאו כשדר טלוויזיה. לרוע מזלו, הבימאי הקָנָדִי של ORTO התנתק לפתע מקו הסיום שָם אירעה הדרמה הגדולה ובמוקד שלה היה קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד שרוע על המסלול מְעוּלָף מהמאמץ העצום, והחליט לעקוב עם המצלמות שלו אחר הזוכה לָאסֶה וִוירֶן הצוהל שהחל כבר בהקפת הניצחון. נסים קיוויתי התעשת וטבע את הסלוגן הבלתי נשכח שלו בעת שידור ישיר : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא גדול יותר יותר מאמיל זטופק…הוא גדול יותר מפאבו נורמי…". פנטסטי. דמיוני מפני שזה נאמר בשידור ישיר כשהבימאי הקנדי של ORTO חותך ממצלמה למצלמה כהרף עין ומבלי ליידע את השדרים. נסים קיוויתי היה שדר א"ק ושחייה בסטנדרט בינלאומי גבוה ביותר.

ברבות השנים החליט ערוץ 5 בכבלים לאמץ את תחרויות הא"ק הבינלאומיות (ליגת הזהב) והפקיד על המיקרופון את גב' מירי נבו ולידה את הפרשן מולי אפשטיין. היא שידרה במשך שנים א"ק אולם הייתה מגוחכת. היא לעולם לא הצליחה להיכנס לנעליו של נסים קיוויתי. הפרשן שלה מולי אפשטיין התרסק לידה מכיוון שחוק הכלים השלובים החייב להתקיים בין השדרנית לבין הפרשן בעמדת השידור – הוּפַר. משוואת כישרונם של נסים קיוויתי וגב' מירי נבו, זה מול זו, יוצרת מייד תשובה בת שתי מילים : לא כוחות.

ב- 1991 יצא נסים קיוויתי לגִימלאות ואת מקומו ליד מיקרופון הא"ק הציבורי תפש השדר מאיר איינשטיין. הוא היה הרבה יותר קרוב לסתום את החלל שיצר נסים קיוויתי מאשר אלו שבאו בעקבותיו למלא את החלל שהוא הותיר, לאחר נטש ב- 2002 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי ניסו לרשת את את תפקידם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין כשדרי א"ק , כל אחד בשעתו – אורי לוי באליפות העולם ה- 9 בא"ק בפאריס 2003, דני דבורין באליפות העולם ה- 10 בא"ק בהלסינקי ב- 2005 , ועמית הורסקי באליפות העולם ה- 11 בא"ק באוסאקה – יפן ב- 2007 – אולם שלושתם נכשלו כישלון חרוץ ולא יספו עוד.

משה גרטל איש ערוץ 1 חדר לוואקום שהותיר נסים קיוויתי ליד מיקרופון השחייה. אולם זה לא היה אותו הדבר . ככל שמשה גרטל שידר ושפך מילים עוד ועוד למיקרופון שלו – כך גברו יותר ויותר הגעגועים לנסים קיוויתי . משה גרטל משדר שחייה כבר שש אולימפיאדות רצופות מאז ברצלונה 1992 וכלה באחרונה של לונדון 2012. גם אם דעתי האישית איננה נוחה ממנו בשל הסתבכויותיו החוזרות ונשנות עד כי לפעמים מקננת תחושה כי המיקרופון עושה בו שַמוֹת , הרי זאת עובדה שאותו שַדָּר בודד שקוראים לו משה גרטל קיבוצניק לשעבר מרמת יוחנן , מחזיק במיקרופון השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מזה שני עשורים רצופים ואין בלתו. איש לא מסכן אותו שם. משה גרטל העפיל לצמרת שדרי השטח הייחודיים בענף ספורט אולימפי מאוד קונקרטי שאפשר לו להתבלט פעם בארבע שנים . הוא תפש את מקומו כשדר שחייה זמני לאחר פרישתו של נסים קיוויתי והוכיח שוב שאין דבר קבוע יותר מהזמני . בעצם תמידותו והמשכיותו מאולימפיאדה לאולימפיאדה כשדר שחייה בלבדי הרשה לעצמו לפעול ליד המיקרופון של הטלוויזיה בצורה תמוהה (בלשון המעטה). הוא שבר נורמות שידור קלסיות, חיבר טקסטים בעת השידורים הישירים שאינם מתקבלים על הדעת וחטף ביקורות שליליות ומכל הכיוונים, גם בעיתונים. שיא פעילותו העיתונאית המביכה והשנויה במחלוקת כשדר שחייה התחוללה באולימפיאדת לונדון 2012. ההתרשמות שלי הייתה שבגלל היעדר מערכת מאחוריו , חסר בעורך מקצועי בעל יכולת בקרה וכישרון שליטה, משה גרטל לא רק הפר את הנהלים וכללי השידור הטלוויזיוניים המקובלים (שאנוכי מכיר ועליהם התחנכתי), אלא ניסה להפיק יתרון אישי מהמיקרופון, כאילו האביזר הזה היה פרטי שלו. אני ואפסי עוד. כך אני ראיתי את פני הדברים . קשרי ה- SMS שלו עם הצופים במהלך השידורים הישירים על חשבון אינפורמציה מהבריכה הפכה ללעג, קלס, ושנינה. זה מה שאני הרגשתי כצרכן טלוויזיה . הייתה לי תחושה שהשַדָּר מעמיד את עצמו במרכז הפוזיציה הטלוויזיונית בה הוא חשוב יותר מהאינפורמציה שהוא מעביר לצופים שלו. מגיש החדשות האמריקני דן ראת'ר של CBS התנהג כך ב- 11 בספטמבר 1987 בעת סיקור ביקור האפיפיור במיאמי – פלורידה. דן ראת'ר אף הצהיר שהוא כמוסר מידע חשוב מהמידע עצמו . דן ראת'ר שווה דיון באחד הפוסטים הקרובים . אך הבה אשוב למשה גרטל . ההנהלה שלו ובראשה מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם ועוזרו הראשי מר זליג רבינוביץ' חשבו אחרת ממני והעניקו לו Back up גורף ותימוכין אין קץ כשדר ייחודי ובלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והשאירו אותו על כנו.

אִישְטְוָואן פְּלוּהָאר ו- גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי היו שני שדרי כדורגל הונגריים מוכשרים בעלי מוניטין עצום ברדיו הממלכתי ההונגרי שהחזיקו בזה אחר זה באופן בלבדי במיקרופון במשך כיובל שנים מאז עשור ה- 30 של המאה שעברה איש הכספים הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משה גרינוואלד יליד הונגריה שח לי פעם : "יואש אלרואי על מה אתה מדבר… ? נדמה לכם כאן בישראל שנחמיה בן אברהם הוא הטוב ביותר, אז תדע לך שאישטוואן פלוהאר וגיורגי ספשי שמים אותו בכיס הקטן. לא היו כמותם בעולם. גם לא בהונגריה". זה מסביר במשהו מדוע המיקרופון היה שמור בבודפשט רק להם.

טקסט תמונה : שנת 1950 . זהו גיורגי ספשי שדר הכדורגל המפורסם ברדיו ההונגרי הממלכתי לאחר מלחמת העולם ה- 2 , יורשו של אישטוואן פלוהאר. גיורגי ספשי לא היה רק שדר נפלא אלא גם מומחה כדורגל שנתן עצות לפרנץ פושקש, נאנדור הידגקוטי, ושאנדור קוצ'יש ב-מהלך השידורים הישירים כיצד לבנות את המהלכים על כר הדשא שיובילו לניצחון. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ומה תאמרו על השַדָּר האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל ושני הפרשנים שלו דוֹן מֶרֶדִית' ופְרָאנְק גִיפוֹרְד ועל התוכנית שלהם "MONDAY NIGHT FOOTBALL" ששודרה בהצלחה חסרת תקדים ברשת הטלוויזיה ABC במשך חמש עשרה שנים , 1985 – 1970 ? בְּרוּנוֹ פִּיצוּל שדר הכדורגל הנודע של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI נחשב במשך שנים רבות לבר סמכה מספר אחד של הכדורגל האנגלי.

בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר היה במשך שנים רבות שַדָּר ספורט כל יכול בעשור ה- 70 , 80 , ו- 90 של המאה שעברה ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ואח"כ ב- CBS . הוא שידר בכישרון רב כל דבר שזז והרשתות שילמו לו משכורת בהתאם.

קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם היה בעשור ה- 60 של המאה שעברה שדר הכדורגל הטוב ביותר של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC . לא רק הטוב ביותר גם האהוב ביותר . במידה רבה היה בר מזל מפני שמנהל חטיבת הספורט של ה- BBC בעת ההיא היה בְּרָאיֶין קָאוּגִיל ובימאי הספורט הראשי היה אָלֶק וִויקְס . השלישייה הזאת העפילה לשיאה הטלוויזיוני במונדיאל אנגליה 1966 (ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי :

  A glory and praise to the BBC TV coverage of the England Mondial    1966.

ברור שקנת' וולסטנהולם יועד ע"י הצוות הבכיר של ה- BBC לשדר ישיר את משחק הגמר של מונדיאל אנגליה, אליו העפילו נבחרות אנגליה ומערב גרמניה והוא נערך בשבת אחה"צ של 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" . להפקה הגרנדיוזית ההיא של ה- BBC את מונדיאל אנגליה 1966 היו שלל צדדים ואפקטים מזהירים. לא פחות מכך. והשפעה מרחיקת לכת על התפתחות שידורי הכדורגל בטלוויזיה ותולדות מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . הקדשתי  למחקר וכתיבה אודות פועלו הבלתי נשכח של ה- BBC במונדיאל אנגליה 1966 , 13 שנים מחיי . אני רוצה להתעכב במשפט אודות כישרונו של קנת' וולסטנהולם בעת השידור הישיר של השניות האחרונות של הדקה ה- 120 במשחק הגמר בו צעדה אנגליה ביתרון 3 : 2 על יריבתה מערב גרמניה . שופט המשחק השווייצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט הציץ בשעונו בשעה שההגנה האנגלית הדפה עוד התקפה גרמנית והכדור הגיע לרגליו של הקפטן הִאנגלי בּוֹבִּי מוּר . גוֹטְפְרִיד דִינְסְט עמד כבר לשרוק את שריקת הסיום אולם סימן בידו להמשיך במשחק . בּוֹבִּי מוּר מסר מסירה ארוכת טווח לחלוץ גֶ'פְרִי הֶרְסְט . כמה אוהדים בריטיים שחשבו שהמשחק נגמר פרצו (בניגוד לחוק) לכר הדשא עולזים ושמחים . בינתיים גֶ'פְרִי הֶרְסְט פרץ עם הכדור וטס עמו כמעט כברת דרך באין מפריע לעבר שערו של הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי ומ- 14 מטרים שיגר טיל וכבש ממש בשנייה האחרונה את השער השלישי שלו במשחק ואת הרביעי של אנגליה . אנגליה ניצחה את גרמניה 4 : 2 . אלה היו הנתונים על פי הם שידר קֶנֶתי ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ישיר את המתרחש על כר הדשא בשיא האיפוק וה- Understatment כשאנגליה צועדת ביתרון 3 : 2 וגרמניה עושה מאמצי על להשוות את התוצאה :

The referee looks at his watch…any second now it could be over…there's thirty seconds by our watch …the Germans are going down…they can hardly stand up…It's all over I think …no…it's…and here comes Hurst…he's gotsome people are on the pitch…they think it's all over…it is now…!

אפשר לראות ולשמוע את קנת' וולסטנהולם ב- youtube . כל אזרח בריטי שצפה בשידור הישיר ההוא של ה- BBC ב- 30 ביולי 1966 לא ישכח לעולם את הטקסט ההוא של קנת' וולסטנהולם שתיאר אירוע כה דרמטי , מסעיר , והיסטורי בצורה כל כך מאופקת ורוויית כבוד טלוויזיוני . בעיניי זה כמעט בלתי נתפש . כיצד זה שדר כדורגל בטלוויזיה ברגע השיא המלהיב ביותר של חייו ושל נבחרתו מצליח לגלות שליטה עצמית מרבית . לאחר לכתו של קנת' וולסטהולם ירש את כיסאו ב- BBC הציבורי דיוויד קולמאן ואליו הצטרפו בארי דייוויס וג'ון מוטסון . ברשת הטלוויזיה הבריטית העצמאית – מסחרית בלטו הְיוּ ג'וֹנְס ובְּרָאֶיין מוּר . כמות שדרני טלוויזיה זעומה משלה בטלוויזיה הבריטית יותר מיובל שנים .

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30  ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון. הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מגיעה לשיאה. הבימאי אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) משמאל, והשדר קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme) מימין חוגגים את השלמת משימת השידור הישיר בטלוויזיה הגדולה בהיסטוריה בימים ההם : שידור ישיר של משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ע"ש ז'יל רימה בו גברה אנגליה על מערב גרמניה בתוצאה 4 : 2 לעיניהם של 600000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה ברחבי תבל. (התמונה הוענקה לי באדיבות מר אלק וויקס הבימאי האנגלי של משחק הגמר ההוא מטעם ה- BBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

איש רדיו כמו גִדְעוֹן הוֹד נולד פעם אחת בדור. אולי בשני דורות. אלוהים העניק לו קול רדיופוני , דיקציה נפלאה , שטף דיבור קולח, כישרון מיוחד להציב גבולות ומינון לכמות המילים בה השתמש בעת השידורים הישירים שלו, מיומנות מיוחדת (במינה)  להגות נכון שמות לועזיים, וידע ספורטיבי וכללי בתחומים שונים. גדעון הוד חונן בנוסף לכל באוזן מוסיקאלית, וכישרון ללימוד שפות . קו תפר דק מפריד בין שִידוּר ל-בִּרְבּוּר. גדעון הוד מעולם לא חצה אותו. הוא עיתונאי נפלא ושדר רדיו "קול ישראל" בלתי נשכח שהאפיל לחלוטין במשך עשרות שנים על הקולגות שלו מהרדיו, אלה שהיו סמוכים בשעתו לשולחנו. אולם ב- 1982 הוא היה צריך לבחור בין ניהול ומנהיגות שידור לבין השידור עצמו. הוא בחר בשניהם. הארץ מלאה בשדרי טלוויזיה ורדיו פוטנציאליים אולם בפועל הצמרת שמורה לבודדים ספורים בלבד כפי שמלמד הפוסט הזה. גם בעולם (!).

לקראת אולימפיאדת סידני 2000 הזמנתי את השדר גדעון הוד לשמש שדר מס' 7 ב-צוות הטלוויזיה שלי. למרות שהיה שבע אירועים ואין סוף שידורים זאת הייתה הפעם הראשונה בחייו בו מפיק טלוויזיה מזמין אותו לשדר בטלוויזיה. פגשתי שדר רדיו חרוץ, שש אלי קרב, שלא נס לחו. זוהי המזכרת האחרונה מהימים ההם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000 . משרד ההפקה שלנו ב- IBC  בסידני .                                                                           

זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : וְולָדִימִיר גוֹמֶלְסְקִי (איש הטלוויזיה הרוסית הממלכתית RTR ובנו של אלכסנדר "סשה" גומלסקי) , אנוכי יואש אלרואי , אלכסנדר "סַשָה" גוֹמֶלְסְקִי מאמן הכדורסל המיתולוגי של נבחרת ברה"מ , גִדְעוֹן הוֹד (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) , ומשה מזרחי (טכנאי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) .                                                                                                      זיהוי ה-כורעים משמאל לימין : אמנון אלטשולר (מפקח קול ותקשורת בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) , עו"ד שַי מוּגִילְנֶר (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – הציבורית ערוץ 1) , ויעקב "קוֹבִּי" תְּקוֹעַ (עורך סרטי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסידני ). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 141. הועלה לאוויר ב-מוצ"ש – 19 בינואר 2013. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.