הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים. 

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 154 : הועלה לאוויר בערבו של יום שלישי – 12 בפברואר 2013.

————————————————————————————————————

פוסט מס' 154. מכבי ת"א – הפועל ת"א 0:4 באצטדיון בלומפילד, יום שני – 11 בפברואר 2013. שידור ישיר בערוץ 1. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 154. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1972. לפני 41 שנים. היכל הספורט ביד אליהו. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (משמאל, לובש מעיל אקסטרווגנטי צהוב) יחדיו עם יאיר שטרן (מימין) בראשית הקריירה הטלוויזיונית של שנינו. עומדים לפנים מימין לשמאל הילדים שלנו : שי שטרן (היום איש טלוויזיה וסופר), רועי אלרואי (היום אדריכל), גור אלרואי (היום פרופסור באוניברסיטת חיפה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש יוני של שנת 1996. אצטדיון "Old Trafford" במנצ'סטר – אנגליה, אצטדיונה של מנצ'סטר יונייטד. הפרשן אבי רצון (משמאל) והשדר מאיר איינשטיין (מימין) באחד מרגעי השיא שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת שידור ישיר את משחקי EURO 1996 (אליפות אירופה לאומות) שנערכה באנגליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 154. מכבי ת"א – הפועל ת"א 0:4 באצטדיון בלומפילד, יום שני – 11 בפברואר 2013. שידור ישיר בערוץ 1. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 154. כל הזכויות שמורות.

1. תוכן ומהות. 

ערוץ 1 יכול היה אמש לטפוח לעצמו לרגע אחד על השכם. בשעה 22.37 הגיע השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – הפועל ת"א ל- Peak של % 16.2. עבור ערוץ 1 זה היה רגע היסטורי מכונן בו הדביר השידור הציבורי את השידור המסחרי מזה זמן רב. גם אם מדובר בעשירית אחוז . ערוץ 2 צבר באותה העת % 16.1 וערוץ 10 רק % 6.9 . מדובר בשתי גישות שידור שונות. ערוץ 2 על שתי זכייניותיו "קשת" ו- "רשת" מתנשא ומדיר רגליו ביודעין ממגרשי הספורט של מדינת ישראל כאילו מדובר בתת תרבות. ערוץ 1 השקיע אתמול בערב כל כל כוחו וממונו בשידור ישיר של אירוע ספורט נבחר ש- שוחק בתל אביב, ועשה זאת היטב. הבימאי אמנון אוסמן והמפיק יוני קנלר יחדיו עם תריסר הצלמים שלהם הפיקו מאצטדיון "בלומפילד" סיגנל שידור טלוויזיוני ישיר שזכה לאימון הציבור. זאת עובדה ועם עובדות אי אפשר להתווכח. ה- Pre Game Show בהובלת בוני גינזבורג ושני הפרשנים שלו אלון חזן ושביט אלימלך החל מ- 20.30 צבר רייטינג של % 7.2. המשחק עצמו בהובלת יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן צבר רייטינג ממוצע של % 13.1. ה- Post Game Show ב- 22.45 צבר רייטינג של  % 11.4. נתונים מרשימים. ספק אם ערוץ 1 יוכל לשחזר את ההצלחה מעוררת הכבוד הזאת בשידור הישיר של המשחק המרכזי הבא ביום שני הקרוב בו תפגוש מכבי ת"א את קבוצת בני יהודה החזקה בראשות החלוץ הפורה שלה פדרו גאלאבאן והמאמן עתיר הניסיון והחכם דרור קשטן. הבימוי של אמנון אוסמן היה בסדר אך לא נקי לחלוטין וטיפה עצבני, גם מפני שכל מיני אנשים שמסתובבים על כר הדשא סמוך לקווים מסתירים את שדה הראייה למצלמה התחתונה. ה- Frame הטלוויזיוני באצטדיון "בלומפילד" נקי בדרך כלל מעודף שלטי פרסומות מסחריות (אם כי ניתן לראות בשוליים בפינות המגרש כאלה שמצליחים להשחיל שלטים בניגוד למקובל) אבל אז באים אותם  פונקציונרים ומסתובבים לפני עדשת המצלמה התחתונה וחוסמים את זווית הצילום שלה. לא בסדר. שידור סיסטמתי של ארבעה עד חמישה הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות של האירועים החשובים ב- "דרבי" – מיטיבים עם צופי הטלוויזיה. הבימאי הצליח לתמרן בין האירועים המשתנים והרודפים זה את זה על כר הדשא כדי להביא גם את תמונות האווירה היפהפיות של אוהדי שתי הקבוצות. אין זה דבר של מה בכך. לעומת זה מגוחך שעדיין נשמרים במחסנית Replays שצופי הטלוויזיה טרם ראו אותם כדי לשמש Visuals מאוחר יותר לאנליזה בהפסקה ו/או בתום המשחק של המנחה בוני גינזבורג ושני אנשי הפאנל שלו אלון חזן (בולט מאוד) ושביט אלימלך. ילדותי ובלתי מקובל לחלוטין.

2. כלכלה טלוויזיונית.

מדיניות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לחבור לאירועי העַל של הספורט בארץ ובעולם היא נבונה. עד כמה שזכור לי היה זה מנהל חטיבת הספורט הקודם בערוץ 1 מר ששי אפרתי בסיועו של מנכ"ל רשות השידור דאז מרדכי "מוטי" שקלאר שעשה עוד ב- 2005 כל ניסיון לשמר את זכויות השידורים של רשות השידור והשתתפותו של ערוץ 1 בשידורי הספורט הגדולים בארץ ובעולם , כמו הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים לרבות כיסוי משחקי נבחרת ישראל, שליטה של השידור הציבורי במשחקי הנבחרת הלאומית הישראלית בכדורסל לרבות אליפויות אירופה בכדורסל , כיסוי האולימפיאדות , כמו גם כיסוי אליפויות העולם בא"ק ושחייה . ששי אפרתי ביצע בשעתו עבודות ארגון והפקה ברוכות בגין שידורי הספורט שהביאו תהילה לערוץ 1. אולם זאת לדעת כי בניגוד לאובייקטים טלוויזיוניים אחרים שידורי הספורט (בארץ ובעולם) של האירועים הבכירים והנחשבים, כפופים לקניית זכויות שידורים יקרות באמצעות ניהול מו"מ מורכבים ומסובכים. סחורת שידור איכותית נקנית בממון. ניהול וניווט חטיבת הספורט בערוץ 1 (מנהל חטיבת הספורט היום בערוץ 1 הוא מר מֵאִיר בַּר) הוא תפקיד רב ערך ואחריות נטול כל גימיקים. אין מֵאִיר בַּר מנהל חטיבת הספורט בערוץ 1 בהווה יכול להרשות לעצמו להיות בלתי עירני אפילו לא לשנייה אחת . אין הוא רשאי להסיר את ידו מהדופק של תעשיית הטלוויזיה אפילו לשבריר שנייה. המרכיבים הכלכליים את השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה "עולים כֶּסֶף – אך שווים זָהָב" , אך אַל לוֹ לערוץ 1 להירתע. ערוץ 1 משלם להתאחדות הכדורגל תמורת זכויות השידורים של 36 משחקים מרכזיים בליגת העל בעונת 2013 – 2012 סכום של 15000000 (חמישה עשר מיליון) שקל . תשלום של עוד כ- 1.100000 (מיליון ומאה אלף) שקל משולם ע"י ערוץ 1 למר דני לנקרי עבור שכירה שבועית ושימוש בניידת השידור "מִזְמוֹר" באצטדיוני הכדורגל השונים בארץ. זאת הסיבה שערוץ 1 משדר כמויות פנטסטיות של שקופיות חסות (מ- זנים שונים) במהלכו של כל שידור ישיר ממגרשי הכדורגל. הוא חייב לכסות חלק מההשקעה היקרה באמצעות אותן שקופיות חסות המוקרנות במשחקי הכדורגל ואשר מפצות אותו ומכניסות לקופתו בעונת 2013 – 2012 סכום של כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) שקל מפני שגובה תשלום האגרה איננו מספיק. צופי הטלוויזיה משלמי האגרה מבקשים לנסוע במכונית Private מסוג Mercedes אך לשלם עבורו בכרטיס של אוטובוס ציבורי. זה לא עובד ככה. צריך להבין גם שחלק מאנשי ערוץ 1, עיתונאים, טכנאים, ואנשי הדִירוּג במשולב עובד לאורך שנים ארוכות בשעות בלתי מקובלות בערבים ובלילות וגם בשבתות וחגים בשעה שיתר האזרחים מבלים עם משפחותיהם . הנהלת הרשות חייבת לפצות את העובדים הללו בתשלום עבור שעות נוספות בעיתות זמן חריגות, וכך זולג עוד כסף מהקופה הציבורית. אף על פי כן ולמרות הכל, אַל לוֹ לערוץ 1 לוותר על קניין שידורי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם . אַל לוֹ לשְנוֹת את השגיאה החמורה שנעשתה ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ב- 17 במאי 1994 והביאה לאובדן בלתי כפוי של זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לאחר שהחזיק בו 25 שנים רצופות מאז 1969 ועד 1994 . באותו התאריך ההוא בצהריי יום שלישי – 17 במאי 1994 נפלו זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי כפְרִי בָּשֵל ללא קרב בידי ערוץ 2 הצעיר. מנכ"ל רשות השידור הוותיקה מוטי קירשנבאום שיחק בתום לב פּוֹקֶר נגד קברניטי ערוץ 2 הצעיר במשחק הנוגע לרכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי – אולם הם שיחקו נגדו שח-מט והביסו אותו. אַל לו לערוץ 1 להירתע גם אם במו"מ יידרש להוסיף עוד כסף כדי להשאיר את סחורות השידור הרלוואנטיות על המדף הפרטי שלו.

3. טקסט שידור.

יורם ארבל ניצב בדרגה אחת שלימה מעל הפרשן האפרורי שלו דני נוימן ומטיל עליו צל כבד. מטריד אותי שהשַדָּר הווירטואוז והייחודי הזה בעל אורך חיי מדף ו- וותק טלוויזיוני מדהים בן 41 (ארבעים ואחת שנים) מאז 1972 ורב אומן של השפה העברית , משתמש בביטויים כמו "עושה הגנה" ו- "עושה התקפה" במקום לומר "מגן" ו- "תוקף" ו/או "מתקיף". מה פתאום שדר מחונן שכמותו וברמתו גם משתמש בסלנג דל וזול, "אָכוּל מַנְיוּקִי שֶל גֶשֶם". פסול לחלוטין. אינני זוכר רב אומן אחר בשפה העברית מר ירון לונדון שהרשה לעצמו אי פעם להשתמש בטלוויזיה בסלנג כה עכור כפי שעשה זאת יורם ארבל אמש.

4. חוכמת שידור. 

זוהי הקדמה לטקסט הרדוד שהגה אמש המנחה בוני גינזבורג בטרם העביר את השידור אמש בשלהי ההפסקה באצטדיון "בלומפילד" למַנְחָה של התוכנית "בועטים" גב' שרון פרי. "שרון" הוא אמר לה ואז קטע את עצמו לחלקיק זמן, פסח על הסיפים , ולפתע סַח לה בעת חילופי הדברים ביניהם מחמאה, משהו בנוסח הזה : "רציתי להגיד Sharon Stone…". גב' שרון פרי נבוכה אך מחויכת השיבה לו, "תיזהר לך בוני תיזהר". בוני גינזבורג לא שקט על שמריו והמשיך את תזת ההתחנפות בשידור ישיר, "חשבתי שאת אוהבת את זה, לא…?". שרון פרי לא נרגעה וירתה בכיוונו של הקולגה שלה : "אוהבת, אוהבת Mr. Gibson…הכל בסדר…". בוני גינזבורג הלום ומופתע ניסה לכסות על מבוכתו בצחוק מתגלגל. זה לא היה צחוק טבעי. זה היה צחוק מאולץ של אדם שחבטו בו בפרהסיה. לטלוויזיה יש תכונה מגונה. היא הופכת באִבְחָה אחת סוג מסוים של אנשים לחכמים ומאירי דרך וסוג אחר למביכים, מובכים, וטיפשים. הממברנות של המיקרופון אינן יודעות לסַנֵן ולבלום. הן סופגות , מעבירות , ומפיצות כל טקסט לכל עבר. למילים שפלט בוני גינזבורג הייתה וויזואליה משלהן שהציבה אותו באור קלוש. בני אדם נדרשים לבחון את הטקסטים שלהם בטרם אומרם בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" , לא כל שכן כאשר מדובר בשדרני טלוויזיה. בוני גינזבורג מה זה צריך להיות ?

זה נכון . למילים יש וויזואליה משלהן . אך בטלוויזיה הֵן זקוקות למצלמות . התמונות הן חַזוּת העין , אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה . כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים ניחנו בכשרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב . כולם עשו זאת בנסיבות מיוחדות ובאירועים מסוקרים בעלי רייטינג שהעניקו להם את ההשראה הטלוויזיונית לייצר את הסְלוֹגָנִים של חייהם . חיים יבין הצהיר בשידור ישיר במשדר מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית עם סגירת הקלפיות של הבחירות לכנסת התשיעית בעשר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 ועל פי תוצאות המדגם של הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חיים יבין ייזכר בגלל שלוש המילים האלה לדורות.
טקסט תמונה : ליל ה- 17 במאי 1977. דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר"  והודעתו הסנסציונית של חיים יבין (משמאל) על המהפך הפוליטי בבחירות לכנסת ישראל התשיעית ב- 1977. מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השדר רב המוניטין. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נמצא כרגיל בסביבה . הסטטיסטיקאי חנוך סמית רוכן מימין על ניירותיו . בתוך דקות ספורות יאמר חיים יבין בשידור ישיר לאומה טקסט בן שלוש מילים : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חיים יבין ושלוש המילים האלה ייזכרו לדורות . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות. חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה) וד"ר חנוך סמית מימין. ברקע – טלפניות המשדר ועוזריו של ד"ר חנוך סמית . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יורם ארבל נזף פעמיים בעת שידור ישיר בשחקני נבחרת ישראל בכדורגל במשחקם נגד אוסטרליה ביום ראשון – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בעת שידור ישיר, משהכריז "ככה לא בונים חומה" והחריף את הטון בפעם השנייה , "זה מה שאמרתי לכם ככה לא בונים", לאחר שהשוער בוני גינזבורג ספג שער מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מטרים של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס וחרת את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה על חשבון שחקן הכדורגל הישראלי המנוצח. נסים קיוויתי נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000מ' הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן ניהל ב- 300 המטרים האחרונים ניהל מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה . זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים ותשושים ורצים את המרחק שנותר על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום . במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה על המסלול את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי והריעו לו. זה היה מראה יוצא דופן . נסים קיוויתי דייק ושידר למיקרופון : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני, "למנצחים תמיד יש כוח – המפסידים הם העייפים".

במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" ב- 22 ביוני 1986 , הרשיע יורם ארבל בשידור את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה מרמה , בטקסט אפקטיבי ומרשים בן תריסר מילים : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון", והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. הוא לא היה יכול להגיע להבחנה מדויקת ונכונה ללא עבודת הצילום של קבוצת הטלוויזיה מכסיקנית TELEMEXICO וחמש עשרה המצלמות שלה באצטדיון , אך זהו כבר סיפור אחר בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ניצח הרץ הפיני לאסה ווירן בריצה הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מהאתלט הגרמני השרוע קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול . באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד . נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט בלתי נשכח : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק". שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים להפליא ומהימנים עד למאוד.

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בשני מקרים גם בכישרון הביטוי , הכתיבה, והנאום (הנעלים) של אייברהאם לינקולן ודוד בן גוריון . אין להם קשר עם שידורי הספורט אך הם נוגעים ליכולות הביטוי, הכתיבה, והיושרה של אנשי טלוויזיה באשר הם , שכמו המדינאים גם הם נדרשים לתכונות הללו, מפני שהם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו. מתי מעט השפיעו באמת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי השידור, הכתיבה, העריכה , וההפקה. למען המעטים האלה אני מצדיע ומרכין את ראשי בהכנעה. כתיבה מדויקת וחסכונית היא כשרון טבעי. אך כמו בכל תחום היא גם תוצאה של אימון ופרקטיקה הנשענת לא רק על החזקת עֵט אלא גם על קריאת סֶפֶר. הטקסט הטלוויזיוני הקלאסי מבוסס על ניסוח נבון של משפטים קצרים, פשוטים, וברורים ללא התחכמויות. זהו סוד כוחו. למרבית התמיהה מרבית עיתונאי הטלוויזיה שוללים זאת. לא מפני שהם באמת רוצים לשלול, אלא מפני שאין להם את הכישרון לא לשלוֹל. כתיבת טקסטים עיתונאיים מוצלחים בטלוויזיה היא מעשה אומנות ואיננה חזון נפרץ.

אילו ניהלתי בימים ההם את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומני שהייתי שוֹכֵר את שירותי הכתיבה של אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי (אומני המטפורות והניסוח) לצורכי כתיבת טקסטים ופתיחים של שידורי מהדורות החדשות ובראשן "מבט" . פעם בסתיו 2004 התעניין שַדָּר גלי צה"ל רָזִי ברקאי בתוכנית האקטואליה שלוֹ "מה בוער" אצל אמנון אברמוביץ' בשידור ישיר מה דעתו על חזרתו הצפויה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לחיים הפוליטיים בישראל ולהנהגת מחודשת של מפלגת העבודה . אמנון אברמוביץ' עיתונאי עַל וחַד הלשון השיב מייד בניסוח מזהיר : "אהוד ברק יגלה כי ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה" . זה היה מזמן והוא צדק . יופי של טקסט . אמנון אברמוביץ' הוא קנון. מלבד שני אלה יש עוד כותבים ומנסחים טובים ברשתות הטלוויזיה בישראל , מוטי קירשנבאום , דן שילון , יעקב אחימאיר , ירון לונדון , אבי רצון , ואולי עוד כמה אך הם וודאי לא רבים . אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי חדי הלשון הם בעלי כושר ביטוי ייחודי רבי אומנים בניסוח ולהטוטני הדימויים ו- השאלות. שפתם עשירה, מהוקצעת, וקולעת. הם מוכשרים. השאלה הרלוואנטית בטלוויזיה היא כמה זמן לוקח להם לרקוח את האמירות הבלתי נשכחות שלהם בלחץ העשייה . הציבור איינו יודע כי תעשיית הטלוויזיה היא סיר לחץ. דבר אחד ברור ומוחלט. אין סיכוי שהאמירות השנונות של הטובים במנסחים הטקסטים בטלוויזיה נשלפות מהשרווּל. הן מחושבות מראש.

רבים חשבו שאמירותיו האימורטאליות של מנחה הטלוויזיה האמריקני רָב המוניטין ג'וֹנִי קָארְסוֹן נורו על ידו אינסטינקטיבית מהמותן. רבים סברו שההתחכמויות שלו, הטקסטים השנונים, הבדיחות החכמות, וההומור של גאון תוכניות ה- Talk Show במופע הטלוויזיוני המפורסם שלוֹ ברשת NBC בתוכנית "The Tonight Show" שרצה שנות דוֹר רצופות 1992- 1962, אומנם נשלפו מהשרווּל ונאמרו כלאחר יד. טעות, זה לא נכון. לאחר שפרש גילה לציבור כי מעולם לא אִלְתֵּר ולא הִמציא. הכל היה כתוב, מחושב, ומתוכנן לפרטים מראש. המפיקים והעורכים עשו חזרות קפדניות לקראת שידורה הישיר של כל תוכנית. הם ערכו חזרות מדויקות ותִּזמנו את האמירות של ג'וני קארסון, בעוד לצופי הטלוויזיה היה נדמה כאילו הן פרי תגובה של הרגע ונשלפו לפתע מהשרוול ע"י המנחה המוכשר.

טקסט תמונה :  1965 . ג'וני קארסון השנון (מימין) מראיין בתוכנית "The Tonight Show" של NBC את בימאי הקולנוע וודי אלן שהיה בעצמו חריף ביטוי. (באדיבות הוצאת TV Guide, "חמישים שנות טלוויזיה"). 

ג'וני קארסון קבע כי הטקסט איננו מקרי. הוא תמיד מְכוּלְכָּל ונִבְחָן למפרע גם אם נדמה כי הוא נשלף מהשרוול . זאת הייתה גאוניותו של המַנְחֶה הזה רב המוניטין. כישרונו של ג'וֹנִי קָארְסוֹן היה טמון ביכולתו להתכונן ולהתאמן שבעים ושבע פעמים לקראת השידור הישיר. נדמה היה כי אמירותיו השנונות  באמת נאמרו כלאחר יד ונשלפו מהשרוול מפני שהדבר נעשה בחֵן ובטבעיות כה רבה וכמובן בעיתוי הנכון. אך הן תוכננו מראש ולמפרֵע. זאת הייתה גאוניותו של המנחה. "לא השארתי דבר ליד המקרה", אמר, והוסיף ג'וני קארסון : "הצהרות טלוויזיוניות הנשלפות מהשרווּל ונורות מהמותן, משולות ל- Gembling. הן הימור שעלולות להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת ואת אומרם לטמבל וטיפש גמור". מן ההיבט הזה היה ג'וֹנִי קָארְסוֹן איש טלוויזיה מחושב וזהיר שלא נטל מעולם סיכונים מיותרים. קריינות הפתיחים של מגישי ומגישות מהדורות החדשות בטלוויזיה הם בעלי חשיבות עליונה. כמוהו איכות הטקסט ומבנה הכתבה העומדת לעלות ל- "אוויר". טקסט המגיש מהווה את האֶלֶמֶנְט הראשון המוביל את הצופה בסלון ביתו ומחבר וקושר אותו לאינפורמציה המשודרת . אין על זה וויכוח. יש יתרון ברור להופעה נאה של המגיש והמגישה מול המצלמה. יש חשיבות גדולה לסגנון הקריינות שלהם, לגוון הקול, וחיתוך הדיבור. אך חשוב מכל אלה ומכל אולפן נוצץ הוא מהות הטקסט ואיכות התוכן. כתיבת הטקסטים בטלוויזיה היא אומנות.

כרכתי בכפיפה טלוויזיונית אחת את ג'וני קארסון ובוני גינזבורג רק משום שעל השדרן הישראלי לנקוט בפעם הבאה משנה זהירות.

5. בועטים.

התוכנית "בועטים" בהנחיית והובלת גב' שרון פרי והמשודרת בין 23.00 ל- 23.45 צברה אמש רייטינג ממוצע גבוה יחסית של % 4.46 אולם היא איננה מצליחה להתרומם. התוכנית העיתונאית הבלתי מכופתרת הזאת צועדת מבלי שהיא כפויה לכך במשעול רווי מהמורות , ונעה בכוונה תחילה על תפר גס של חדשות מהולות ב- בידור. גם הודות להזמנתו המוזרה והתמוהה אֶמֶש של מר שי שטרן לשמש מוביל משנה לצדה של שרון פרי. התוכנית המבולגנת מופקת וערוכה בצורה רשלנית .. מדוע מופיע באולפן בתל אביב שחקן בני יהודה כפיר אדרי ולא מאמנו המצליח ועתיר הניסיון דרור קשטן ? מדוע שמואל לוי באולפן בירושלים ולא אביו אברהם לוי ? היכן העיתונאי עמיר פלג ? אילו הייתי העורך ו/או הבימאי של "בועטים" הייתי מייעץ למנחה גב' שרון פרי להוביל את תוכניתה בצורה הרבה יותר קורקטית. רגע השיא של "בועטים" אמש היה כשהפרשן אבי רצון הכריז בהאי לישנא בפני שרון פרי והקולגות שלו באולפן וגם בפני עורכי התוכנית , "אינני בדחן. אני עיתונאי שמביא ידיעה בלעדית בשידור ישיר בשעה שריפעאת טורק מסמס ל- iphone שלי כי הוא מאשים את אגודת הפועל תל אביב בגזענות". פאנל "בועטים" באולפן בירושלים הזכיר אֶמֶש מושב לֵצִים שכלל בתוכו כל מיני התחכמויות, דברי הֶבֶל, בדיחות תפלות, ובזבוז זמן. נשגב מבינתי כיצד עיתונאים רציניים כמו אבי רצון ואביעד פוהורילס המאיישים בקביעות את "בועטים" לא מעמידים אולטימטום בפני עורכי התוכנית כלהלן : או עיתונאות חדשותית יחדיו עִמנו – ו/או תוכנית בידור בלעדינו."בועטים" אמש הייתה רדודה במיוחד.

סוף הפוסט מס' 154. הועלה לאוויר בערבו של יום שלישי – 12 בפברואר 2013.