פוסט מס' 330. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשלהֵי כהונתו הרמה בין ינואר 1983 לאפריל 1984. פוסט מס' 330. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 14 בדצמבר 2013.
הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.
הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.
הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il ממשיך לצבור תנופה גדולה. מידי יום נכנסים אליו בין עשרות רבות לבין מאות אחדות של קוראים.
—————————————————————————————
פוסט חדש מס' 330 : הועלה לאוויר בשבת – 14 בדצמבר 2013.
—————————————————————————————
פוסט מס' 330. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל (2) בשלהֵי כהונתו הַרָמָה בין ינואר 1983 לאפריל 1984. פוסט מס' 330. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, ולמחבר יואש אלרואי.
טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הערה 4 : האזנתי כהרגלי אתמול (יום שישי – 13 בדצמבר 2013) לרדיו גלי צה"ל (ערוץ הבית שלי) . בין 10.45 ל- 13.00 מצאתי את עצמי מקשיב בעניין לשדרן – עיתונאי מר עִידָן קְוֶולֶר. מטבע הדברים עסק עִידָן קְוֶולֶר במצב מזג האוויר והאקלים החורפי הקיצוני שנחת על מדינת ישראל לא במפתיע אולם תפש אותה עם התחתונים למטה. בלתי מוכנה. אין לי מושג מי האיש הזה עִידָן קְוֶולֶר. מעולם לא ראיתיו אך את קולו אני מזהה. מדובר בעיתונאי קולח ובוטח בעל קול רדיופוני וקל ביטוי. נוח ומעניין להקשיב לו. גם מפני שהוא משדר אופטימיות. ברור שהוא לא לבד. הוא נציג של מערכת חדשות שניצב בחלון הראווה שלה ומשדר למאות אלפי מאזינים. וצריך לומר זאת שוב. עִידָן קְוֶולֶר עושה זאת היטב. גם בזכותו – כשדרן חרוץ, פעלתן, ומוכשר מתמודד רדיו גלי צה"ל בהצלחה בתחרות מול מערכת החדשות של רדיו "קול ישראל" .
הערה 5 : חברת החדשות ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) גייסה כמעט את כל מִכְמָנֵי האנרגיה שלה כדי לסקר את בהיקף הראוי את עוצמת סערת השלג וכמות המשקעים הענקית שנחתו על מדינת ישראל מאז יום רביעי (11 בדצמבר 2013) כאמור ללא הפתעה. חיש מהר התברר כי למרות שאין מדובר בהפתעה העסק החורפי הקיצוני שהתפתח למצב חירום לאומי, גדול לא רק על תשתיות החשמל של המדינה אלא גם שירותי הצלה אזרחיים, ועל משטרת ישראל. בדיוק כפי שקרה בשרפה הנוראית בכרמל לפני שלוש שנים בין 2 ל- 6 בדצמבר 2010. ברור שהיה צריך לגייס ולהכניס לפעולות הצלה ופינוי בירושלים והפריפריה שלה ובצפון את צה"ל ואת פיקוד העורף הרבה יותר מוקדם. אגב ל- היכן נעלם השר הממונה על פיקוד העורף מר גלעד ארדן שלא שומעים אותו ? הרגיז אותי שוב לראות אתמול (יום שישי – 13 בדצמבר 2013) את ראש הממשלה מר בנימין נתניהו מנצל היטב את נוכחות מצלמות הטלוויזיה כדי להדריך את השַר לביטחון פנים יִצְחָק אַהֲרוֹנוֹבִיץ' מה צריך לעשות באמצעות פקודות טריוויה של הכרח חידוש אספקת חשמל, ביטחון הציבור והצלת חיים, וערבות הדדית. יִצְחָק אַהֲרוֹנוֹבִיץ' מי שננזף בפרהסיה לא יכול היה להסתיר את ארשת פניו הסמוקה והנבוכה. בנימין נתניהו לשעבר קצין מצטיין בסיירת מטכ"ל מי שהשתתף במבצעים מסובכים שדרשו הכנות מרובות, לימוד רב, ותכנון מרחיק לכת מבין כבר שאירעה כאן פַשְלָה לאומית. אבל היום הוא פוליטיקאי ולכן הוא יוצא בהצהרות סרק, משמש Shock Obsorber , ומגן על שותפיו הקואליציוניים ועל הרשויות הצולעות. מחרה – מחזיק אחריו שַר הביטחון מר משֶה "בוגי" יעלון רמטכ"ל לשעבר והיום פוליטיקאי משופשף. אנוכי לא מאמין לטקסט שמנפקים לנו ראש הממשלה ושר הביטחון שלו. האנשים האלה נחים על זרי דפנה בטרם עת. OK בסדר, קיבלנו סופות שלג וכמות משקעים הרבה מעל הממוצע בשליש השני של חודש דצמבר של שנת 2013, אבל מדובר בעַם חכם שהוציא מתוכו תריסר מקבלי פרס נובל. אפשר היה להתכונן אחרת לגמרי ובאופן הרבה יותר יסודי לפני שבוע בטרם נחתה הסופה החורפית במדינת ישראל. בנימין נתניהו רץ להשתתף במוצ"ש במין אירוע שנראה כמו תחקיר, אולי תדריך, ו/או שמא הערכת מצב מקדימה במטה הארצי בירושלים יחדיו עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ומפקד משטרת ישראל רָב נִיצָב יוֹחָנָן דָנִינוֹ. יוֹחָנָן דָנִינוֹ ניהל זמן קצר קודם לכן מסיבת עיתונאים דלוחה במקום הזה ולא אמר דבר חוץ מלהחמיא לשוטריו. כמובן שמצלמות ערוץ 1, ערוץ 2, וערוץ 10 היו שם והמתינו לראש הממשלה הראוותן. זה היה מעין תחקיר טלוויזיוני לא רציני ברמה של פָּארְטָאץ' בו ראש הממשלה עושה כל מאמץ לגְבוֹת תהילה אישית . אפילו מערכת מיקרופונים איתנה לא ידעו להתקין שם. שוב ושוב נדרשו כל מיני טכנאים להזיז את המיקרופונים מפה של איש זה לפה של איש אחר וגם לכוון אותם. אפשר להשתגע ממסע החנופה שמרעיף ניר ברקת על בנימין נתניהו בתחילת התחקיר. טקסט מְרוּפָּש ומִתְרָפֵּס בלתי נסבל. ראש הממשלה הוא בפירוש כוכב טלוויזיה ברמה של מניפולטור. כמו באסון השרפה בכרמל לפני שלוש שנים מבין בנימין נתניהו הראשון שהוא מנהל ממשלה שעסוקה כל הזמן וללא הרף ב- להפחיד את הציבור מהגרעין האיראני, ולא בנתינת שירותים ציבוריים בסיסיים ביותר . הוא יודע היטב שחלק מהממשלה הזאת על שריה ומשרדיה איננה יודעת לשחק שחמט ולא מוכשרת ולא מסוגלת לראות כמה מסעים מראש. כ- 62000 (שישים ושתיים אֶלֶף) בתי אב במדינת נותקו כהרף עין מרשת החשמל ללא כל הודעה מוקדמת וללא כל אפשרות להתכונן לקראת התנאים הקשים שנכפו עליהם. מדובר בכ- רבע מיליון אזרחים לרבות עשרות אלפי תינוקות, ילדים קטנים וטָף, וזקנים שנקלעו בחטף לא רק לחשכה מוחלטת, אלא גם ללא כל יכולות חימום ובלעדי תקשורת מינימאלית. מצב בלתי נסבל המעיד כי כל מיני שירותים ארציים ועירוניים אזרחיים מתרשלים בתפקידם ואינם מבצעים מראש את מלאכתם כמו שצריך ומצופה מבם ולא מתכוננים היטב לקראת כשלים אפשריים לרבות פגעי מזג האוויר. ברור שהערכת הציבור כולו נתונה כעת לצוותי חברת החשמל וציוותי הפינוי וההצלה הפועלים בתנאים פיזיים קשים בתנאי חירום חורפיים לתיקון ושיפור המצב. אולם ברור כי לקראת חלק גדול מהכשלים ניתן היה להיערך לפני שנים מבעוד מועד. כשכתב השטח החרוץ של ערוץ 10 אֵלִי לֵוִי שואל את השר לביטחון פנים יִצְחָק אַהֲרוֹנוֹבִיץ' שאלות קשות ומשווה את פשלת השלג לפשלת השרפה בכרמל, הודף יִצְחָק אַהֲרוֹנוֹבִיץ' את השאלה ומוסיף כי אין זה הזמן להעביר ביקורת. זה בדיוק הזמן להעביר ביקורת ועוד איזה ביקורת. חבל ש- אֵלִי לֵוִי והשדרנית המובילה שלו באולפן גב' אשְרָת קוֹטְלֶר וויתרו לשַר המתחמק. מר נִיר בַּרְקָת מצטייר שוב כראש עירייה בלתי מרשים ולא יעיל. לגב' טָלִי מוֹרֶנוֹ מי שהובילה אמש (יום שישי – 13 בדצמבר 2013) את מהדורת "שישי" בהיעדרו של מר אלון בן דוד נקרתה הזדמנות להנהיג את האולפן המרכזי של הרשת שלה ולשאול (בשם מאות אלפי אזרחים מודאגים) שאלות נוקבות את הנוגעים בדבר אולם היא עיתונאית מינורית שנתנה לטרפה לחמוק מבין טפריה. האזנה לתוכנית האקטואליה המצוינת של רדיו גלי צה"ל אֶמֶש במוצ"ש – 14 בדצמבר 2013 בין 22.00 ל- 24.00, אשר משמשת תחנת האזנה וקשר לעשרות אלפי אזרחים נצורים שרשויות ההצלה כלל לא יודעות שהם נצורים, חושפת את פשלת החורף הקר, הסוער, והמושלג שמתחוללת מזה ארבעה ימים באזורים הגבוהים של מדינת ישראל, ובעקבותיה מצוקות נוראיות של המוני אזרחים שתקועים בבתיהם בקור הנורא ללא חשמל, ללא חימום, וללא אוכל חם. בחצות הליל של מוצ"ש – 14 בדצמבר 2013 דיווח רדיו גלי צה"ל כי 20000 (עשרים אלף) בתי אב בישראל עדיין מנותקים מחשמל בעוד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו מחמיא להתארגנות וה- היערכות מראש של שירותי ההצלה של מדינת ישראל. צריך לומר זאת שוב. פעילות ופעולות ציוותי חברת החשמל ושירותי ההצלה לרבות צה"ל ראויים להערכה רבה, אולם כישרון ממשלת ישראל, כישרון חברת החשמל, וכישרון ראש עיריית ירושלים לשחק שחמט ולראות כמה מהלכים קדימה מוטל בספק גדול, ועל כן ראוי לבחינה מקפת ומהירה של מבקר המדינה. יורשה לי כאזרח וותיק להביע הערכה לסיקור הממושך, העֵירָנִי, והטוב של "אירוע השלג" ע"י רדיו גלי צה"ל וערוץ 10, ועל דבקותם במשימות השידורים והדיווחים הישירים בתנאי מזג אוויר לא קלים.
הערה 6 : צפיתי לפני כמה ימים באחת מהמהדורות של "לונדון את קירשנבאום". המגיש הקבוע ומנווט תוכנית האקטואליה הזאת שצברה במשך השנים מוניטין עיתונאי מר יָרוֹן לוֹנְדוֹן נעדר, ואת מקומו תפס בָּרוּךְ קְרָא. בָּרוּךְ קְרָא הפך לרגע קט למגיש לצדו של מוטי קירשנבאום שהיה הקריין המוביל. פתאום אתה מבחין בחסרונו של יָרוֹן לוֹנְדוֹן באולפן ולמד לראות כי הוא גדול בכמה מידות על מחליפיו הצעירים ממנו ביותר משנות דוֹר כמו בָּרוּךְ קְרָא, אוֹר הֶלֶר, רָבִיב דְרוּקֶר, נָדָב פֶּרִי, ואחרים. מדובר אומנם בכתבים חרוצים ובעלי ניסיון, אך הגשה בטלוויזיה היא מקצוע אחר ושונה. הגשה והנחייה בטלוויזיה, מהאולפן ו/או מהשטח, היא תחום התמחות מיוחד . לא כל כל כתב טוב בתחומו מוכשר לאייש את כס המגיש.
הערה 7 : עניין אותי לדעת מה הניע השבוע את נשיא ארה"ב מר בָּרָק אוֹבָּמָה וראש ממשלת אנגליה מר דֵיוִויד קָאמֶרוֹן להתנהג בעליצות כה בוטה בטקס האשכבה לנשיא דרום אפריקה נֶלְסוֹן מַנְדֶלָה שנערך באצטדיון "Soccer City" ביוהנסבורג. בסצנה טלוויזיונית נדירה ובלתי מכופתרת לחלוטין ביציע המכובדים נראו ברק אובמה ו- דיוויד קאמרון עוטפים בהתלהבות של נערים את ראש ממשלת דנמרק היפה גב' הֶלֶה ת'וֹרְנִינְג – שְמִידְט (Helle Thorning – Schmidt) שישבה בין שניהם. שני המנהיגים נראו שולפים את האייפונים שלהם, מתקרבים אליה מאוד כל אחד ממקום מושבו מימין ומשמאל, ומנציחים את הרגע. שני הגברים הצטלמו עם מושא אהבתם. הֶלֶה ת'וֹרְנִינְג – שְמִידְט אפילו לא התכוונה להסתיר את הנאתה הצרופה ממלאכת החיזור. מן ההיבט הטלוויזיוני ניתן לציין כאן את ה- Wide Angle Shot העירני של צלם ניידת השידור הדרום אפריקנית שהבחין בגב' מישל אובמה יושבת מהצד נבוכה, חמורת סבר, וחמוצת פנים, ומפנה ראשה נוכח מעשה החיזור "הקונדסי" של בעלה – וביצע Zoom Out על מנת לתפוש את מכלול הסיטואציה הטלוויזיונית הרכלנית. פניה הנפולות של מישל אובמה הדגישו את היעלבותה. נכון שאי אפשר להתעלם מיופייה של הֶלֶה ת'וֹרְנִינְג – שְמִידְט אולם מעולם לא ראיתי סצנה טלוויזיונית כזאת בה שני המנהיגים פורקים כמעט כל עוֹל ומרשים לעצמם להשתובב בפרהסיה. ייתכן כי אווירת "ריקודי הַזוּלוּ" שביצעו המוני אזרחי דרום אפריקה כמחווה של כבוד האחרון אותו העניקו לנשיאם שיבשה במקצת את דעתם של בָּרָק אוֹבָּמָה ודֵיוִויד קָאמֶרוֹן. אולם ריקודי הַזוּלוּ הללו הביעו תוגה ועצב בעת אֵבֶל כדרך מסורת ותרבות של חלק מהאוכלוסייה שחורה גדולה בדרום אפריקה ואילו התנהגותם של נשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה הביעה השתובבות בפרהסיה כמעט ללא רֶסֶן ומאוד לא מקובלת בטקס אַבְלוּת.
הערה 8 : נחמד לדעת כי ערוץ 5 בכבלים התגייס למשימת השידור ישיר של אליפות אירופה בשחייה בבריכה קצרה (25 מ') המתקיימת בדנמרק, ובהשתתפות קבוצה גדולה של שחיינים ושחייניות ישראליים. לביצוע המשימה גויסו השדר הפנסיונר משֶה גֶרְטֶל והפרשן מִיקִי חַלִיקָה. אבל שוב Off tube ? שוב שידור מהמוניטור באולפן בהרצליה ? מה כל כך קשה להטיס את צוות השידור לשלושה – ארבעה ימים לדנמרק ? ומה כל כך מסובך למשה גרטל לומר למעסיקים החדשים שלו, "או מהשטח – או כלום".
הערה 9 : מכבי ת"א ניצחה שלשום את רִיטָאס וִוילְנָה בהיכל הספורט ביד אליהו 71:78 במסגרת המחזור ה- 9 בבית המוקדם מס' 4 ב- Eoroleague. השידור הישיר של ערוץ 10 נשא תקוות כבר מבראשית כשמאמן מועדון מכבי ת"א דיוויד בלאט הכריז בטרם שריקת הפתיחה כי עם השחקנים שעומדים לרשותו אזי יש תמורה לאגרה. הכרזה לא מדויקת. כבר בפתיחה צעדה רִיטָאס וִוילְנָה החלשה ביתרון 3:17 וחשפה שוב את פגיעותה של מכבי ת"א המשעממת והצפויה. בהמשך התאזנו איך שהוא הכוחות. השדר יורם ארבל ניסח היטב את מצוקת הקבוצה לאחר סל "קשה ומתנדנד" של טייריס רייס שהעלה את מכבי ת"א ליתרון 59:66, 6:10 דקות לפני תום הרבע האחרון : "…כשאלוהים רוצה גם מטאטא יורה…". הפרשן פיני גרשון עושה את מלאכתו ויורה שלושה חיצים בדיוויד בלאט כלהלן : 1. "במקום לתרץ פציעות היא צריכה לשפר את משחקה". 2. "למכבי ת"א יש המון חמישיות, אך אינני מזהה ולא יודע מי היא החמישייה המיועדת ברבע האחרון שהוא בדרך כלל חלש של מכבי ת"א ומה ה- Performance שלה" . 3. "מכבי ת"א לא יודעת לרוץ ולעשות סלים קלים מול ריטאס החלשה". סַל ההטבעה היפה במשחק של אלכס טיוס שהעניק למכבי ת"א יתרון מבטיח בדרך לניצחון 66:74, זכה לחמישה עשר הילוכים חוזרים משלוש זוויות צילום שונות . יורם ארבל ופיני גרשון צברו שלשום (יום חמישי – 12 בדצמבר 2013) בין 21.00 ל- 23.00 רייטינג ממוצעי של % 10.4.
הערה 10 : לא הבנתי מהשיחה שהתנהלה לפני כמה ימים בערוץ 10 בין מוביל השידור אביב פרנקל לבין רביב דרוקר ונגעה לנאמנות העיתונאית של האחרון, למי נתונה הראשוניות ומי קודם למי בעניין כלשהו, הערוץ ו/או הבלוג שלו.
פוסט מס' 330. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל (2) בשלהי כהונתו הרָמָה בין ינואר 1983 לאפריל 1984. פוסט מס' 330. כל הזכויות שמורות.
הפוסט הזה הוא במידה רבה המשך של פוסט מס' 329 שדן בחלקה ה- 4 והאחרון של פקודת המבצע / סֶפֶר השידורים שכתבתי לקראת מבצע מונדיאל ספרד 1982 ותרומתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד.
1. יוסף "טומי" לפיד ז"ל + יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. מארס 1980.
בפברואר 1982, שנתיים ועשרה חודשים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור (ב- 1 באפריל 1979) השלים יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את מהפכת הניהול שלו, אותה כפה עם מינויו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל". המהפכה הניהולית צלחה על פי תפישתו גם הודות לשיתוף פעולה הדוק עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. ב- 1 באוגוסט 1979 הדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אולם לא מינה לתפקיד שהתפנה איש חדש תחתיו אלא את עצמו. הוא ראה בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעוז של השמאל ונותר חשדן כלפי חטיבת החדשות ועיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד יומו האחרון ברשות השידור ב- 31 במארס 1984. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הסביר, הצטדק, וטען כי בסך הכל כי הוא לא האריך לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תקופת ניהול שלישית (אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שתי קדנציות רצופות בשנים 1979 – 1973), אולם העובדים העיתונאיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שרחשו הערכה רבה לארנון צוקרמן, פירשו את התייחסותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כלפיי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלהם, כ-מדיח ו-מסלק. אי מתן תקופת הארכה נוספת של ניהול המוסד לארנון צוקרמן מנהיג הטלוויזיה המצוין בשלוש השנים הבאות של 1982 – 1979, נחשב בעיני רבים לא רק למהלך של סילוק ו-הדחה, אלא נראה כפעולת טיהור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מינה כאמור את עצמו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפוֹעַל במקביל לתפקידו כמנכ"ל עד חודש מארס של 1980. הוא מאוד לא אהב את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן וראה בו אֶבֶן נֶגֶף. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן הרחיק לכת ממנו. הוא תיעב את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. לא פחות. במארס 1980 הועיד את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה. ב- 1979 מינה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל". הוא ראה בגִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל מנהל מוכשר ונאמן לו. בנובמבר 1980 הדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את חַיִים יָבִין מניהול חטיבת החדשות ומינה במקומו את טוּבְיָה סַעַר. הוא היה מנכ"ל רשות שידור שתלטן ודומיננטי שהתערב בכל פרט, עניין. ותחום. הדבר היה למורת רוחו של מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שנפגע מצורת הניהול הזאת, ראה בה פיקוח לא ראוי, והתפטר בינואר 1982 מתפקידו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת. הוא המתין קמעא בלבד ובפברואר 1982 מינה את טוביה סער למנהל הטלוויזיה החדש. ב- 1982 סיים מר צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא תקופת ניהול בת ארבע שנים של רדיו גלי צה"ל. מנכ"ל רשות השידור קפץ על המציאה ומינה את צְבִי שַפִּירָא למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של מר מרדכי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ראו במוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם עוד שריד של המאפיה השמאלנית בטלוויזיה. אנוכי יודע מיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא העריך את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם אך לא רצה אותו כמתכנן ומנהיג בטלוויזיה שהוא משמש העורך הראשי שלה. כנ"ל לגבי דָן שִילוֹן ששימש מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974 ואח"כ כתב הטלוויזיה בניו יורק במשך ארבע שנים 1981 – 1977. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הסתייג משניהם, ראה בהם תומכיו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, והִקְצָה אותם מחמת מיאוס מקצועי. הוא החליט שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת מנכלותו היא נהדרת גם ללא שירותם של דָן שִילוֹן ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, וגם בלעדי נוכחותו של יָרוֹן לוֹנְדוֹן.
טקסט תמונה : קיץ 1980. אצטדיון הספורט של האוניברסיטה העברית בגבעת רם – ירושלים. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל (בן 54 במרכז), ולימינו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 48), ומנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב- ארי ז"ל (בן 45 מרכיב משקפי שמש), מברכים את נבחרת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכדורגל שזכתה בגביע רשות השידור ע"ש של שדר הספורט המיתולוגי של רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל הטיל את צלו הכבד על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בכל מקום ופרום אפשרי בו שהו השניים. גם בטקס הענקת פרסי הכדורגל לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אלי מגן, אילן קיסר, ששי אפרתי (לימים מנהל מחלקת הספורט), יעקב ארמוזה, יצחק "צחי, שמעוני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, וגדעון לב ארי ז"ל. יצחק "צחי" שמעוני לא הסכים לקבל את ההתערבות הבלתי פוסקת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בענייני הטלוויזיה שעליהם היה מופקד. בראשית 1982 התפטר מתפקידו כמנהל הטלוויזיה. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לא רק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה אותי אלא גם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אז פרופסור ראובן ירון שהיה בכלל חבר מרכז הליכוד. ראובן ירון היה חריף וקיצוני מיוסף "טומי" לפיד. הוא הצהיר מפורשות, "או אני או ארנון צוקרמן". האמירה הזאת מצאה חן בעיני יוסף ,טומי" לפיד. הם פשוט העיפו אותי". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד גם לא האריך כאמור את כהונתו של חַיִים יָבִין שכיהן באותה העת בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בנובמבר 1980 מינה במקומו את טוּבְיָה סַעַר. היה ידוע זה מכבר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נתפשת ע"י גוש הימין הפוליטי כמאפיה שמאלנית. צריך לזכור כי יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל הופקד על רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 מטעמה של ממשלת הימין בראשות מְנָחֵם בֵּגִין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שִר החינוך והתרבות והאיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל.
הערה שלי : כדי להבין את תרומתם של דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום לטלוויזיה בעשור ה- 70 של המאה שעברה לבניינה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור, עוסק הכרך "מטמורפוזה" (הכרך השלישי בטרילוגיה הארוכה ועבת כרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972") גם בפוסט עידן ארנון צוקרמן ועלייתו לשלטון של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור. הגעתו של יוסף "טומי" לפיד לרשות השידור מהעיתון "מעריב" הביאה לקיצו והדחתו של ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1979 , ולמינויים כאמור של יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער בזה אחר זה למנהלי הטלוויזיה במארס 1980 של הראשון ובפברואר 1982 של השני. הספר "מטמורפוזה" מציג את הפער בין שתי התקופות המדוברות בטלוויזיה וברשות השידור ומשלים את הדיווח.
יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נבחר באיחור של שמונה חודשים על מנת למלא את החלל שהותיר אחריו אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל רְאוּבֵן יָרוֹן וגם עו"ד מִיכָה יִנוֹן תמכו בו ללא סייג. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה בן 54 כשהתמנה במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה בעברו שַּדָּר מפורסם ב- רדיו "קול ישראל" מפורסם ואבי תוכנית הרדיו הוותיקה בשנות ה- 50 , "שלושה בסירה אחת", מִשְדָר רדיו מרתק ופופולארי שכיכבו בו דָן בֵּן אָמוֹץ ז"ל, שָלוֹם רוֹזֵנְפֶלְד ז"ל (עורך "מעריב" לשעבר), גָבְרִיאֵל צִיפְרוֹנִי ז"ל מנהל תיאטרון "הַבִּימָה", המשוררים והפזמונאים חַיִים חֶפֶר ז"ל ודָן אַלְמָגוֹר, שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, אַמְנוֹן אֲחִי-נעמִי, ומי לא. מנהל הרדיו הוותיק חֲנוֹךְ גִבְתוֹן ז"ל הפקיד בידיו גם שידור התוכניות הפופולאריות , "מחפשים את המטמון", ו- "החידון המוסיקאלי". יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל היה איש אשכולות ברדיו "קול ישראל" ונחשב לכוכב שידור. הוא היה בפירוש סלבריטאי. משקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעָפָרָה בשנים 1968- 1967 ע"י ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד, נפרד יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל משְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל ומ- רדיו "קול ישראל", והתמנה למנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה בעל רזומה וניסיון עשיר בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן שמו עליו עין. שניהם התייצבו מאותו הצד הימני של המתרס הפוליטי, והיו לא רק שליטים בעלי השפעה בוועדת המכרזים, אלא גם מתואמים ביניהם כמעט בכל נושא, וודאי בתיעובם המשותף את מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שהודח וסולק על ידם ב- 1 באוגוסט 1979. בעיניהם , מינויו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ב- 16 במארס 1980 לתפקיד החשוב היה תשובה ראויה להדחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מְהַכֵּס הַרָם.
טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה ברדיו "קול ישראל" שנקרא אז "שירות השידור". יצחק "צחי" שמעוני (מימין) מנחה ומגיש את התוכנית הרדיו הפופולארית, "שלושה בסירה אחת". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שמואל אלמוג, אמנון אחי- נעמי, דן אלמגור, ומנחה המִשדר יצחק "צחי" שמעוני. (באדיבות יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + לע"מ).
טקסט תמונה : זהו יצחק "צחי" צחי שמעוני ז"ל מוותיקי רדיו "קול ישראל", הטלוויזיה, ורשות השידור היה איש של תוכניות. כאן הוא נראה מנחה את התוכנית הפופולארית "מחפשים את המטמון". הוא התמנה לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-מארס 1980 ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ואומנם בראשית 1980 הציע המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ברגע של משבר מתמשך ברשות השידור להתמנות לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המשרה הייתה פנויה מזה חודשים אחדים לאחר סילוקו כאמור של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חיפש מועמד מתאים שיסייע לו לתחזק את מוסד השידור החשוב במדינה. פנייתו לא נעשתה אל הגברדייה הצעירה של הטלוויזיה בתוכה דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, ו/או אָלֶכְּס גִלְעָדִי. גם לא אל חַיִים יָבִין מבוגר מהשלישייה הזאת שכיהן באותה העת כמנהל חטיבת החדשות. הוא פנה אל יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי וחיפש מישהו שיהיה נאמן לו אך גם נאמן לשידור הציבורי מקובל על רבים, ובעל כישורי עבר מוכחים. על פי דעתו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי התאים למשימה גם מפני שהיה איש נעים הליכות. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הכיר את היסטוריית המריבה הניהולית בין המנכ"ל הקודם יצחק ללבני לבין מנהל הטלוויזיה הכריזמטי אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן , וסבר והאמין שמנהל הטלוויזיה צריך להיות עושה דברו . בין אוגוסט 1979 ל- מארס 1980 החזיק יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בו זמנית בשני התפקידים הבכירים של מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל. בכך ריכז בידיו עוצמה תקשורתית אדירה. הימים נקפו והוא הבין שזהו מצב לא בריא. ב- 1980 שינתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את פניה. או אולי היה הזה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שניתח את פניה ניתוח פלסטי ושינה את המַרְאֶה שלה. מר אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה כבר בדרכו לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הוא התמנה לסגן נשיא ועתיד היה בתוך זמן קצר להעתיק את מקום מגוריו מירושלים ללונדון. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם מתומכיו ואיש אמונו של אַרְנוֹן צוֶּקְרַמן הורחק מניהול חטיבת התוכניות ובמקומו הובא צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא לשעבר מפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל. דָן שִילוֹן שימש בשנים ההן כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק ונמצא רחוק ממוקד התככים . יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי נענה לאתגר שהציב בפניו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. הוא לא שיער לאיזה גוֹב אריות נכנס וכנראה לא הכיר מספיק טוב את הממנה שלוֹ. מנכ"ל רשות שידור היה איש בוטה, ובאותה מידה חכם וגם שתלטן שנוטה להתערב שוב ושוב בחיי פּיקוּדָיו. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי (סטודנט מצטיין בשעתו במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים) היה מנהל עַדִין ואולי ג'נטלמן מִידַי מול נמנכ"ל שלו, יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. ב- 16 במארס 1980 כתב מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מכתב הערכה לבבי רווי נוֹפֶת צוּפִים ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, המנמק מדוע בחר בו להיות האיש שינהל ויוביל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר עידן אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן.
טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הימים ההם – הזמן ההוא. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשיא כוחו יחד עם עוזריו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. תקופה מסוימת שימש יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ובעונה אחת, וריכז בידיו סמכות עיתונאית וארגונית רבה ועצומה חסרת תקדים. זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : דוד "דוּדוּ" הירשפלד ז"ל מנהל חטיבת שירותי הפקה, גבי פישר מנהל שירותי ההנדסה, יעקב אורן מנהל כוח אדם, יעקב סווירי מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה, ג'קי גורן ז"ל מנהל מחלקת הבימאים, יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות, צבי "צביקה" שפירא מנהל חטיבת התוכניות, ושרה פרל (מוסתרת קמעא) פקידה בלשכת מנהל הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בשורה קדמית משמאל לימין : מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 50, יושב), גב' רוחמה איילון מנהלת לשכתו, גב' חנה קלופפר – נווה מנהלת מחלקת הגשה ורצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וגב' אסתי אלירז מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי האיש שיושב לפנים : מר גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור. (התמונה ניתנה לי באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 16 במארס 1980. זהו כתב מינוי מטעם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (מ- 16 במארס 1980) בו הוא ממנה את יצחק "צחי" שמעוני למנהל הטלוויזיה ה- 6 (מאז נוסדה ב- 1968). "הכישורים המקצועיים שלך, ניסיונך ואישיותך הנינוחה יחד עם החלטתך הנחושה להצדיק את האמון שניתן לך, הִנם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך", כתב יוסף "טומי" לפיד ליצחק "צחי" שמעוני. מנכ"ל רשות השידור לימד סנגוריה על מנהל הטלוויזיה המיועד. כתב הסנגוריה היה בעצם מסמך הערכה רווי נופת צופים. אף על פי כן החזיק יצחק "צחי" שמעוני מעמד שנה ו- 10 חודשים בלבד ולא היה יכול עוד. בינואר 1982 התפטר מתפקידו והניח את המפתחות על שולחנו של יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי זוכר בכעס רב בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "טומי לפיד לא העניק לי עצמאות כמנהל טלוויזיה. הוא כל הזמן התערב לי בחיים ועקב בשבע עיניים אחריי. הוא בדק ובחן אותי ואת מעשיי והחלטותיי, והסתובב לידי בצורה מרגיזה. לא הייתה לו את היכולת להעניק לי סמכויות". האם היה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי אדיב מידי ? האם מנהל הטלוויזיה החדש היה אולי נדיב מידי ? האם מנהל הטלוויזיה שכח שסמכויות לא מחלקים. לוקחים. יִצְחָק "צָחִי" שִמְעוֹנִי בתחילה ואח"כ טוּבְיָה סַעַר היו אומנם יורשיו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בניהול הטלוויזיה אך לא היה להם שום ניסיון אופרטיבי – ספורטיבי מהסוג הבינלאומי. יִצְחָק "צָחִי" שִמְעוֹנִי היה מנהל טלוויזיה לחלוטין נטול כריזמה ביצועית (גם בשל חוסר ניסיונו) בהשוואה לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אולי מפני שמנכ"ל רשות השידור הטיל עליו את צִלוֹ הכבֵד. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי היה איש אהוב , אולם הוא לא היה מסוג האנשים המאושרים והשמחים שיבוא ויאמר לך, "איזה כֵּיף, הבה נשדר את מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' בגדול". גם מפני שהוא עצמו לא היה מאושר בתפקידו. שידורי הספורט ונֶטֶל הניהול רבצו על צווארו כאָבְנֵי רֵחַיים. לפחות לי הוא נתן תחושה כזאת. הוא היה איש רדיו וותיק בעל זכויות רבות שעבר לשורות הטלוויזיה הישראלית עם הקמתה בסוף שנות ה-60 ושימש בה מייד כמנהל התוכניות.
בינואר 1982 התפטר יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מתפקידו כמנהל הטלוויזיה . "לא יכולתי עוד", אמר לי בשיחות התחקיר עמו כעבור שנים רבות. הוא לא היה מסוגל עוד לעבוד עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. דרכיהם נפרדו. בעת כתיבת הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נפגשתי בקיץ 2005 לשיחות תחקיר ארוכות עם יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בביתו בירושלים. הוא היה כבר בן 79 ואמר לי באכזבה גלויה מלווה בלא מעט כעס כהאי לישנא : "התפטרתי מניהול הטלוויזיה לא בשל רוע לִיבּוֹ של המנכ"ל טומי לפיד, אלא בגלל גסוּת רגליו". יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שָב למקום ממנו בא. הוא היה שוב שַדָּר ומנחה חִידוֹנֵי מוסיקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית , מגיש ומנחה של התוכנית "משלוש יוצא אחד", וגם של התוכנית "מקבילית המוחות". אמירתו המפורסמת בתוכנית, "התחלתי – לכן אסיים", השתרשה בתודעת הציבור והפכה לסלוגן. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת בגין התפטרותו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מניהול הטלוויזיה אולי מפני שעבר כמה דברים קשים יותר בחייו. הוא לא התמהמה והֵמִיר אותו מייד בטוּבְיָה סַעַר שניהל קודם לכן תקופה קצרה את חטיבת החדשות והציב אותו בחוֹד חנית השידורים של הטלוויזיה הישראלית. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי חזר לכור מחצבתו ולמיקרופון, וקנה שוב את פרסומו לא בניהול אלא בשידור עצמו.
טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. יצחק "צחי" שמעוני (משמאל) התפטר מניהול הטלוויזיה ב- 1982 וחזר לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות. להפיק תוכניות בידור ולחוד חידונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חידוני המוסיקה הטלוויזיוניים "משלושה יוצא אחד" ו- "מקבילית המוחות" היו לחם חוקו. לידו שני הטכנאים המפעילים את הסטטיסטיקה הממוחשבת בחידונים שלו. מימין, מהנדס הטלוויזיה מר ישי פרנקל ו-במרכז גב' פסיה לפלר. (באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
2. יוסף "טומי" לפיד + טוביה סער. נובמבר 1980 – פברואר 1982.
פרישתו של יִצְחַק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בראשית 1982 מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה סיומה של תקופה ברשות השידור. הוא היה האחרון בדוֹר מנהיגי השידור הציבורי בישראל בטלוויזיה וברדיו שנולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה בן דורם של חֲנוֹך גִבְתוֹן ז"ל , אֵלִיהוּא כָּ"ץ, שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל, אָרִי אָבְנֵר ז"ל, גב' מִרְיָם רוֹטְשִילְד, יַעֲקב חַזְמָה ז"ל, אֶפְרָיִם סְטֶן ז"ל, ונַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל – שנטשו את תפקידי הניהול ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית כל אחד מסיבותיו הוא . אל שורת האנשים הנכבדה שעיצבה את ההיסטוריה של השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה ופרשה ממנו הצטרפו גם עוּזִי פֶּלֶד, יִגְאָל לוֹסִין, משֶה חוֹבָב ז"ל, מִיכַל זְמוֹרָה כּהֵן, ואחרים. בעקבות התפטרותו של יצחק "צחי" שמעוני מניהול הטלוויזיה פרשה גם מנהלת לשכתו המסורה גב' יָפָה מִישוֹרִי לאחר ששהתה בלשכה שתיים עשרה שנה ברציפות מאז 1970 שנת שלטונו הקצרה של מנהל הטלוויזיה הרביעי נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל [1]. נוצר עכשיו בפברואר 1982 טריאומווירט חדש ומלוכד בצָמֶרֶת הרשות. המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מתואם לחלוטין עם יו"ר הוועד המנהל מר רְאוּבֵן יָרוֹן, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפדנט והצייתן טוּבְיָה סַעַר, עושה דברו המובהק של מנכ"ל רשות השידור. שלושתם היו חסרי כל ניסיון גם המועט ביותר בתפעול הפקות טלוויזיה בינלאומיות גדולות ותִּקְצוּבָן. הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל בספרד 1982 נכללה בקטגוריה הזאת.
בקיץ 1982 כיהן יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שלוש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. למען האמת שום דבר מסעיר לא קרה ברשות השידור בשלוֹש השנים האלה, למַעֵט אולי ההחלטה המשותפת שלוֹ ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן בשיתוף עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוּבְיָה סַעַר בשנים ההֵן להפסיק לאלתר את מחיקת שידורי הצבע משידורי הטלוויזיה הישראלית. המעבר ההיסטורי לשידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית יוני 1982 נעשה בפיגור של שנות דוֹר אחרי העולם, אך הפך סיבה למסיבה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וטוּבְיָה סַעַר נכחו באירוע והשיקו כוסות יין עם העובדים. ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נותרו עוד שנתיים לסיום כהונתו ואז פרצה מלחמת לבנון ה- 1 ובמקביל החלו משחקי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. עננה רבצה מעל ראשו. הוא היה מוטרד ומודאג מאוד מכובדן של שתי משימות השידור שהוטלו עליו. הוא ערך חילופי גברי בשלטון הטלוויזיה כדי לייצבה אך באותה מידה הם גרמו לאי שקט וזעזעו את אמוֹת הסִפִּים שלה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חש שהמינוי החשוב ביותר שכונן בטלוויזיה היה מינויו של טוּבְיָה סַעַר בפברואר 1982 למנהל הטלוויזיה. טוּבְיָה סַעַר היה עיתונאי מצוין במגוון רחב של תפקידים ואיש בעל יכולות מוכחות בתחום הארגון וההפקה. מנכ"ל רשות השידור ראה בו תעודת ביטוח שלו. טוּבְיָה סַעַר נחשב בעיניו לעוגן של יציבות ומנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד סמך עליו בעיניים עצומות.
ציטוט : "דברים מועטים דרושים כדי לגרום אושר לחכם אולם דבר לא יעשה את הכסיל למאושר. לכן כמעט כל האנשים אומללים". (לה רושפוקו).
ציטוט : "הניסיון הוא מורה טוב אך שכר הלימוד שלו גבוה". (וויליאם ראלף אינג').
המבחן הגדול של כל מנכ"ל רשות השידור ושל כל מנהל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא איזו ממלכה ותקוות וגם סיכויים הוא מותיר ליורש הבא אחריו. בכל תחום של תעשיית שידורי הטלוויזיה : סיקור מהיר ודיווח מהימן של חדשות ואקטואליה, שידורים ישירים של ענפי ספורט רלוואנטיים, תיעוד ודוקומנטציה, הפקות מקור של דרמה ובידור, תוכניות רכש וסרטים קנויים , מדע, אומנות ומוסיקה, שיפור מתמיד של המערך הטכנולוגי, ותקציב מאוזן. וודאי שנשאלו שאלות ונערכו השוואות. האם האקספרימנט של מנכ"ל רשות השידור השני יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 היה מוצלח יותר משל המנכ"ל הראשון שמואל אלמוג בשנים 1974- 1969 ? והאם הירושה שהשאיר ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הייתה טובה יותר מזה שקיבל מקודמו ? לעומת זאת הייתה הסכמה כללית כי מנהל הטלוויזיה בשנים 1979- 1973 אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן [1] משאיר ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל נחלה משובחת מזו שמסר לו יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1973 1971. שאלת השאלות ב- 1984 הייתה אילו נִכְסֵי שידור יעביר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל בסוף תקופת כהונתו באותה שנה ליורש אוּרִי פּוֹרָת ? ואיזו טלוויזיה ימסור מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מנהל הטלוויזיה מאז מארס 1980 בחלוף שלוש שנים לבא בעקבותיו ומי יהיה האיש ? ההיסטוריה המתעתעת טרפה את הקלפים ועשתה שמות בשרשרת הפיקוד של הטלוויזיה הציבורית. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מינה במארס 1980 את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן [2]. בכתב המינוי מ- 16 במארס 1981 הרעיף מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הבוטה והדומיננטי שבחים על המנהל המיועד : "הכישורים המקצועיים שלך, ניסיונך ואישיותך הנינוחה , יחד עם החלטתך להצדיק את האמון שניתן לך הינם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך. קבלת הפנים שבה זיכו אותך העובדים עם כניסתך לתפקיד, היא ערובה נוספת לכך שנבחר האיש המתאים לכהונה ההולמת אותו" [3]. כעבור שנה ועשרה חודשים הניח יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי את מפתחות הניהול על שולחן המְמַנֶה שלוֹ, והתפטר. מדהים. יצחק "צחי" שמעוני חסה בצִלוֹ של מנכ"ל רשות השידור בעל כורחו ומבלי שרצה בכך. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה שתלטן וכוחני ממנו. מפני שלא היה יכול לסבול את התערבותו הבלתי פוסקת של מנכ"ל הרשות במהלכי הניהול שלו, וִויתֵּר. במקומו התמנה טוּבְיָה סָעַר בפברואר 1982 לתפקיד מנהל הטלוויזיה. טוּבְיָה סָעַר בחר ביודעין לקבל עליו את עוֹל השלטון. הוא היה פֶּדָנְט, ממושמע, וצייתן מאין כמוהו למנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. בחודש נובמבר של שנת 1980 קיבלה קריירת הניהול שלו תפנית מפתיעה משמוּנָה ע"י יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין. בחודש פברואר 1982 התמנה למנהל הטלוויזיה במקום יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי [4]. בתוך תקופה של שנה וארבעה חודשים עשה טוביה סער קפיצת דרך פנטסטית חסרת תקדים בהיררכיה של הטלוויזיה הישראלית. האם היה ראוי לקידום המטאורי או שמא הייתה זו יד המקרה.
[1] אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויָאִיר שְטֶרְן היו היחידים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים שניהלו אותה שתי קדנציות רצופות . ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 , ויאיר שטרן בשנים 2000 – 1993.
[2] על פי מכרז ובתמיכה מופלגת של הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר הפרופסור למשפטים רְאוּבֵן יָרוֹן (רְאוּבֵן יָרוֹן כיהן כ- דִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים).
[3] ראה מכתב המינוי של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מ- 16 במארס 1981 הממוען למנהל הטלוויזיה החדש יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי.
[4] על פי מכרז. טוּבְיָה סַעַר הביס במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 ברוב של 1:8 מועמד נוסף המשנה למנכ"ל שלמה עַבָּדִי ז"ל ששאף אף הוא להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.
טקסט תמונה : חורף 1982. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש טוביה סער מתמנה לתפקיד הרם ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור פרופסור ראובן ירון במקומו של המנהל המתפטר יצחק "צחי" שמעוני. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מינויו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בברכה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך זה של טוּבְיָה סַעַר אחריו בפברואר 1982 נתקל בהרמת גבה בלשון המעטה. חלק מוותיקי הטלוויזיה שלל את יכולתו של טוביה סער להנהיג את המוסד במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ולבטח לא להיכנס לנעלי הניהול המזהיר של ארנון צוקרמן. הוא הצטייר כאישיות קלילה שאיננה בעלת שיעור קומה ונחשב ע"י רבים לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. ההערכה המקצועית אל טוּבְיָה סַעַר כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה למרות שהיה בעל הישגים לא מבוטלים בתחום העיתונאות והניהול העיתונאי . הוא נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה ב- 1968 שימש ראש מערכת החדשות במערכת תל אביב במשך שבע שנים 1975 – 1968. טוּבְיָה סַעַר קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור. אלה התעלמו ממנו. מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל, כמשרות מפתח תקשורתיות, העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי. לכן חשבו הפוליטיקאים האלה כי צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה.
מר טוּבְיָה סַעַר התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה. זו הנוהל המקובל ברשות השידור. תקופת ניסיון בת חצי שנה. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה שבע רצון ממנו. ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חַם ונרגש המסמיך אותו לשאת בתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים הבאות עד 1985 בזו הלשון : "טוביה יקירי, בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה, ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך, תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל". הטלוויזיה הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור.
טקסט מסמך : 9 באוגוסט 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מביע את שביעות רצונו מדרך ניהולו של טוביה סער את המוסד, ומאשר את מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלוש שנים בתום תקופת הניסיון. "טוביה יקירי", פנה יוסף "טומי" לפיד אל טוביה סער בכתב ידו ובכך שבר את הסגנון הפורמאלי של מכתבים מהסוג הזה. אח"כ חתם את המכתב, "שלך יוסף לפיד". מנכ"ל רשות השידור רחש אימון רב למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1982. היוצרות התהפכו. טוביה סער היה עכשיו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והבוס הישיר של חיים יבין ויאיר שטרן בעיצומם של ימי מלחמת לבנון ה- 1 ושידורי מונדיאל ספרד 1982. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ב- 1975 היו שני אנשי "מבט" טוּבְיָה סַעַר ואֵלִי נִיסָן מועמדים להחליף את יַעֲקב אֲחִימֵאִיר בתפקידו ככתב הטלוויזיה והרדיו בארה"ב. מנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן ומנהל הטלוויזיה תמכו במועמדות של טוּבְיָה סַעַר אך מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי חשב אחרת והצליח להעביר את מינויו של אֵלִי נִיסָן ככתב בוושינגטון . טוביה סער רגז ויצא לחופשת מחאה. העניין דלף לעיתון "ידיעות אחרונות" שפרסם כותרת, "טוביה סער לחופשת זעם". מר חַיִים הֶרְצוֹג שהתמנה זה עתה לשגריר ישראל באו"ם קרא את הידיעה בעיתון והציע לטוּבְיָה סַעֶר לשמש הדובר שלו באו"ם. טוּבְיָה סַעַר נענה לה.
טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. טוביה סער (משמאל) ויעקב אחימאיר (מימין). (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מר טוּבְיָה סַעַר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ב- 1975 הציע לי באמת חיים הרצוג שגריר ישראל באו"ם לשמש דובר המשלחת. הייתי כל כך מרוגז על הרשות שהסכמתי מייד. לא היה מקום להשוואה בין כשרוני לבין זה של אלי ניסן. הייתי טוב ממנו בהרבה. מאוד התאכזבתי מהנהלת רשות השידור. עברתי מרשות השידור בהשאלה למשרד החוץ . אני דובר היטב אנגלית וגם צרפתית. זכיתי להצלחה גדולה במילוי תפקידי כדובר משלחת ישראל באו"ם בשנים 1978 – 1975 וגם קיבלתי על כך שבחים רבים מכל הגורמים".
מר דָן שִילוֹן זוכר בשיחות התחקיר עמי : "אני יודע משליחותי ככתב הטלוויזיה בניו יורק כי טוביה סער נחשב לדובר מצוין של משלחת ישראל באו"ם ועשה את תפקידו בכישרון רב".
טקסט תמונה : שנת 1975. טוביה סער (מימין) דובר משלחת ישראל באו"ם בניו יורק יחדיו עם השגריר חיים "וויוויאן" הרצוג, לימים הנשיא ה- 6 של מדינת ישראל. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 1977. מר טוביה סער מנהל מסיבת עיתונאים של משלחת ישראל באו"ם בהשתתפותו של שר החוץ משה דיין בבניין האו"ם בניו יורק בתום דיוני העצרת של האומות המאוחדות. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : חיים הרצוג שגריר ישראל באו"ם , מאיר רוזן , משה דיין , טוביה סער , נפתלי לביא (אחיו של הרב ישראל לאו ועוזרו של משה דיין ) , ועו"ד אליקים רובינשטיין יועצו המשפטי של משה דיין. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : שנת 1977. טוביה סער (מימין) במסיבת Cocktail באו"ם עם שדרנית ABC גב' ברברה וולטרס והשגריר חיים "ויווייאן" הרצוג. (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ב- 1978 חזר טוּבְיָה סַעַר לטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמשך שנתיים שימש עורך תוכנית האקטואליה "מוקד" ומידי פעם גם מגיש "מבט". מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד העריך אותו ושַם עליו עין. עלייתו והעפלתו של טוּבְיָה סַעַר לצמרת הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מרשימה. בתוך שנה ורבע התמנה בזה אחר זה לתפקיד מנהל החדשות ומייד אח"כ למנהל הטלוויזיה. בנובמבר 1980 מינה אותו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין, ובפברואר 1982 הוקפץ לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי.
טקסט תמונה : שנת 1961. טוביה סער כתב רדיו "קול ישראל" נושא נגרה (מכשיר הקלטה) על כתפו, מראיין את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בנמל התעופה לוד. מימין, זהו יצחק נבון מזכירו של ראש הממשלה ומנהל לשכתו. (התמונה באדיבות טוביה סער ולע"מ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 1963. טוביה סער כתב רדיו "קול ישראל" מראיין את שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס. שר החקלאות משה דיין מאזין לריאיון. (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
הסיפור הזה פחות או יותר ידוע. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה ב- 1 באפריל 1979 המועמד המועדף של ממשלת ישראל להחליף את יִצְחָק לִבְנִי בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה מנחם בגין לא ספר את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והציע את התפקיד הרָם בתחילה למר אַרְיֵה נָאוֹר מזכיר הממשלה, אחד מנסיכי הליכוד, ובן ונכד למשפחה הלוחמת של אִרגוני מחתרות האצ"ל ולח"י. אַרְיֵה נָאוֹר סירב. לזְבוּלוּן הָמֶר שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל והשַר הממונה היה מועמד משלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הסופר, המחזאי, והסטיריקן אֶפְרָיִם קִישוֹן.
עו"ד נָתָן כּהֵן ז"ל היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור בימים ההם נזכר בשיחות התחקיר שניהלתי עמו, כלהלן : "זבולון המר באמת רצה למנות את הסופר אפרים קישון למנכ"ל רשות השידור. אפרים קישון סירב ואמר לשר החינוך כי יש לו מועמד טוב ממנו. קוראים לו יוסף לפיד ומכנים אותו "טומי". רק אז נעשתה הפנייה ליוסף "טומי" לפיד אחד העיתונאים הבולטים של העיתון "מעריב". אֶפְרָיִם קִישוֹן בעצמו איש "מעריב" הפך למליץ יושר מספר אחת של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והצטרף לדעתו זו קריקטוריסט העיתון קריאל "דוֹש" גָרְדוֹש. שניהם נודעו באהדתם לאגף הימני במפה הפוליטית של ישראל. יִצְחָק לִבְנִי היה מינוי של שִמְעוֹן פֶּרֶס מהמערך. הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. זמן כהונתו תָם. הממשלה בראשות מְנָחֵם בֵּגִין לא האריכה את כהונתו. על פי דעתה של הממשלה הזאת הגיע הזמן לשנות ולהציב בפסגת השידור הציבורי מישהו שהוא מינוי שלה.
הממנים החדשים טיפחו תקוות חדשות. הם ראו ביוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד המנכ"ל הבא של רשות השידור וביו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן חבר מרכז מפלגת חירות (החליף בתפקיד את ד"ר וָולְטֶר אֵיתָּן איש המערך שנה קודם לכן) את שני האנשים הנכונים במקום הנכון. שרים רבים בממשלת ישראל קיוו שיהיה ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן את הכוח והנחישות לחולל שינויים פרסונאליים בדרגי הניהול שיביאו לשינויים אופרטיביים הכרחיים על פי דעתם בתפישת השידור , שינויים שישתקפו וייראו על המסך. בעיקר כמובן בתחום שידורי החדשות והאקטואליה . זכורה עקיצתו של ראש הממשלה מנחם בגין הנוגעת לסגנון הגשת החדשות והרמת הגבה של המגיש הלאומי והחיוך של חַיִים יָבִין.
בשלוש השנים האלה שבין 1979 ל- 1982 ערך יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שינויי גַברֵי בשלטון הטלוויזיה. מייד עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979, הדיח את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא דאג שלא תאושר הארכת כהונתו בוועד המנהל של רשות השידור. לתפישת הניהול של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן היה משקל והשפעה מכרעת בצמרת רשות השידור. הדבר ניכר בשליטה בוועדת המכרזים שם הם תמיד השיגו רוב מרשים. אי הארכת תקופת כהונתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בקיץ 1979 לשלוש שנים נוספות עד קיץ 1982 התפרשה כהדחה. סילוק. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה איש ניהול מוכשר, אולי עצמאי מידי, אך בטוח מנהל טלוויזיה מצליח בעל קבלות במשך שֵש שנים. ציבור עובדי הטלוויזיה לא הבין כיצד מנפנפים לפתע פתאום מנהיג שידור בהינף יד, מנהיג שידור שהביא מערכת עיתונאית מורכבת לשיאים והצלחתו בה הייתה מוכחת . אם כי צריך להכיר בעובדה שהצלחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא הייתה בלעדית אלא גם הודות לקו המחשבה והעשייה העיתונאית והתרבותית של מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי בשנים 1979- 1974 שקודם לכן ניהל בהצלחה גדולה את רשת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. אחרי הדחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הגיע תורו של חַיִים יָבִין מנהל חטיבת החדשות. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא האריך את כהונתו ובנובמבר 1980 הריץ את טוביה סער כמועמד מטעמו למשרת מנהל חטיבת החדשות הבא . טוּבְיָה סַעַר צלח בקלות את וועדת המכרזים הודות לתמיכתם והשפעתם העצומה במסגרת הזאת של המנכ"ל ויו"ר רשות השידור. טוּבְיָה סַעַר זוכר בשיחות התחקיר עמי : "זכיתי לתמיכה מרשימה בוועדת המכרזים . במכרז למנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 לאחר התפטרותו של צחי שמעוני התמודדתי על התפקיד מול סמנכ"ל הרשות שלמה עבדי. הבסתי אותו 1:7 בהצבעה החשאית בוועדת המכרזים ושני נמנעים".
טקסט תמונה : חורף 1981. טוביה סער (ראשון מימין) מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה, מנהל את ישיבת הבוקר היומית של מערכת "מבט" בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. בראש השולחן יושב עורך "מבט" יעקב אחימאיר. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : דוד "דודו" גלבוע, יעקב אחימאיר (קרוב למצלמה) , יעל חן, יאיר שטרן (מרכיב משקפיים), יורם רונן, ישראל סגל, דניאל פאר (ממושקף), ובני ליס (משופם). השאר אינם מזוהים. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מינויו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בהבנה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה, אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל במבט תמוה. רבים מוותיקי הטלוויזיה שללו את יכולתו של טוּבְיָה סַעַר להנהיג את המוסד לאחר הניהול המזהיר של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . הוא לא הצטייר כאישיות בעלת שיעור קומה ונחשב לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. ההערכה המקצועית אל טוּבְיָה סַעַר כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה. טוּבְיָה סַעַר קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור. אלה התעלמו ממנו. מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל כמשרות מפתח תקשורתיות, העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי . לכן צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה. טוּבְיָה סַעַר התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה שבע רצון ממנו. ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חם המסמיך אותו להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים הבאות עד 1985 : "טוביה יקירי, בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה, ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך, תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל". הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור.
מר יָרוֹן לוֹנְדוֹן התוסס, ספקן, טיפוס שאוהב להתווכח, בעל אופי מרדני, מוותיקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ראה במינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנכ"ל רשות השידור והאיש שמינה את טוּבְיָה סַעַר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – סֵיאוּב. הוא תקף בחריפות רבה את מינויו של טוביה סער למנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 מפני שלא הגן עליו מפני יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, והגדיר את המינוי המופרך לטעמו בזאת הלשון : "הנהג שקיבל את הפיקוד על הגדוד", והוסיף, "היינו בני שלושים כשהטלוויזיה נולדה ב- 1968. בזמן כה קצר יש כבר תהליך של סתימת עורקים בטלוויזיה, ובה מתקדם רק מי שהוא בּוּעת אוויר. רק מי שאין לו לחלוטין משקל, כישרון, עמדה, ואינטגריטי – צָף !". הוא חיווה את דעתו הנחרצת על מנהל הטלוויזיה הנוכחי שלו טוּבְיָה ַסַער , אך כיוון את חִצָיו המושחזים גם אל מנכ"ל רשות השידור שמינה סוג כזה של אדם לתפקיד כה חשוב של ניהול ערוץ טלוויזיה ציבורי. הפוליטיקאים בניגוד ליָרוֹן לוֹנְדוֹן אצו לברך את מנהל הטלוויזיה החדש . זה נראה כמו איזה מסע הערכה מתוכנן ומאורגן לטובת המנהל החדש בו הפוליטיקאים מבקשים את קרבתו של האיש האחראי על גוף התקשורת החשוב במדינה . מצאתי צורך לתעד את התופעה הזאת.
טקסט מסמך : 18 בפברואר 1982. זהו מכתב הברכה ששלח ח"כ אבא אבן (לשעבר שר החוץ) לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית. אבא אבן תוקף את רדידות ושִעמום שידורי הטלוויזיה הישראלית, "פרט ל- "מבט", הטלוויזיה הישראלית מייסרת את הציבור באוסף מדהים של מעמדי שעמום ורדידות. זהו שירות הטלוויזיה הגרוע ביותר בעולם – לפי מיטב התרשמותי". אבא אֶבֶן לא הזכיר במכתבו כי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרדודה והמשעממת על פי דבריו ניהלו לפני טוביה סער, יצחק "צחי" שמעוני, וארנון צוקרמן ומנכ"ל רשות השידור שקדם ליוסף "טומי" לפיד היה יצחק לבני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 14 בפברואר 1982. מברק ברכה משמעון פרס לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט מסמך : 15 בפברואר 1982. חיים "וויויאן" הרצוג, רעייתו אורה, והילדים שלחו מברק ברכה לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טוּבְיָה סַעַר מנהל הטלוויזיה החדש מפברואר 1982 היה נאמנו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ואהוב הפוליטיקאים. טוּבְיָה סַעַר מונה לתפקידו במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי לא יכול היה לסבול עוד את צורת ניהולו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וחזר לכור מחצבתו , למה שהוא יודע לעשות הכי טוב. לחוּד חִידוֹת בתוכניות המוסיקה ו- "מקבילית המוחות" בטלוויזיה. מבחנו של טוּבְיָה סַעַר בעיניי כמנהל טלוויזיה יהיה במידת מעורבותו, הבנתו ותמיכתו בשלוש הפקות הבינלאומיות המורכבות והמסובכות שעמדתי בראשן ואותן ניהלתי : מונדיאל הכדורגל – ספרד 1982, אליפות העולם ה- 1 בא"ק-הלסינקי 1983, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אהבתי אותו.
טקסט מסמך : 17 בפברואר 1982. מכתב הברכה של שר החינוך זבולון המר (בממשלתו של מנחם בגין) לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : יום שני בערב – 23 ביולי 1984. משדר הבחירות לכנסת ה- 11. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער (שני משמאל) מנחה ומתדרך את המגיש חיים יבין ואת הסטטיסטיקאי האחראי על מדגמי הטלוויזיה ד"ר חנוך סמית במשדר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר בצוות של חנוך סמית, חיים יבין , ד"ר חנוך סמית, טוביה סער, ומיכה לימור. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
יום ראשון – 1 באפריל 1979 היה תאריך רב משמעות בתולדות רשות השידור. ביום הזה נערכו חילופי משמרות ברשות השידור הציבורית שייזכרו לנצח. יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור מאז 1974 איש תרבות מהמעלה העליונה, אדם שקרא אולי הכי הרבה ספרים בחייו בישראל , משכיל בעל אופי נוח ונינוח , ואיש שיחה מרתק סיים את תפקידו בן חמש השנים. יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן יצרו בין השניים 1979- 1974 טלוויזיה איכותית. שנות דוֹר חלפו מאז . ניתן לקבוע היום ללא כל צֵל של ספק כי שניהם יצרו בתקופה של חמש שנים שידור ציבורי מקצועני ברמה גבוהה וייצגו רשת שידור מצטיינת מאין כמוה. בין יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות שידור סובלני לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן השאפתן לא שררה כל ידידות. מנכ"ל רשות השידור הראשון שְמוּאֵל אַלְמוֹג, האיש שמינה את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לתפקיד מנהל הטלוויזיה ב- 1973, אמר לי בעת שיחת התחקיר עמו כלהלן : "ארנון צוקרמן היה "שוויצר" אך עם ידע וכישרון". יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא רק שלא היו חברים, הם היו יריבים. שררו ביניהם ריבי סמכויות ומחלוקות (לא מעטות). אף על פיכן ידעו לאַחֵד את השורות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הרבה יותר מנבחרת שידור. היא הייתה קבוצה. הישג ראוי להערכה של הקפטן שניצב בראשה. יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היו כל אחד בנפרד מנהיגי שידור. שררה ביניהם קורלציה למרות היריבות. עיקר כוחם הייתה באמינותם. העיתונאים, היוצרים, והמפיקים בטלוויזיה וברשות השידור האמינו להם ובהם, ונהוּ אחריהם. הישג מנהיגותי בעל ערך.
טקסט תמונה : יצחק לִבני אלוף הסֶפֶר כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. למרות חילוקי הדעות המקצועיים שהיו לו עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הגיעה הרשות להישגי שידור מפליגים. תקופת המנהיגות של יצחק לבני וארנון צוקרמן בשנים האלה נחשבת לתור הזהב של השידור הציבורי. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
אחד המבחנים של כל מנהיגות רצינית, מנהיגות אמת, הוא הכישרון להציב לידה בעמדות ניהול בכירות אנשים מוכשרים נוספים. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הצליח בכך מעל המצופה. לזכותו של יִצְחָק לִבְנִי צריך לומר שהוא אישר את המינויים של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. הם קידמו לעמדות הניהול הקובעות והמכריעות בטלוויזיה שלושה אנשים צעירים ומוכשרים. דָן שִילוֹן מונה למנהל חטיבת החדשות. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הוצב בראש חטיבת התוכניות. אלכס גלעדי קוּדַם לתפקיד מנהל מחלקת הספורט במקומו של דָן שִילוֹן. החמישייה הזאת יחד עם המהנדס הראשי של רשות השידור שלמה גַל סחפה בשנות ה- 70 את הטלוויזיה להישגים מקצועיים רבי משמעות. בשנות שלטונם של יצחק לבני ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שידרה הטלוויזיה יותר מ- % 70 מזמנה יצירה מקורית והפקה ישראלית. תוכנית הטלוויזיה הסטירית "ניקוי ראש" והפקת הסדרה "עַמוּד האֵש" העידו על המגמה. שיפור עצום בהיקף הפקת שידורי החדשות והאקטואליה ליד סיקור הספורט המקומי על כל גווניו והראש וראשונה כיסוי שיטתי של הכדורגל והכדורסל הישראלי , ושידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות לרבות ההפקות הבינלאומיות של אולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978 – הפכו לעמודי התווך של השידור הציבורי. ניתן היה להגיע להישגים האלה בגלל המנהיגות המקצועית. לא בכדי שבה וחוזרת על עצמה בספר הזה המילה מנהיגות. מנהיגות אמת יישרת דרך היא המפתח להצלחה בכל תחום בחיינו. גם בטלוויזיה.
ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ושר החינוך והתרבות זבולון המר השר הממונה על רשות השידור לא לקחו ברצינות ולא עשו כל חשבון להצלחה הטלוויזיונית המזהירה של יצחק לבני ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של מְנָחֵם בֵּגִין את עיתונאי "מעריב" יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנכ"ל רשות השידור במקומו של יִצְחָק לִבְנִי. מר יִצְחָק לִבְנִי היה סרח עודף שהודח. היה עליו כתם פוליטי. הוא היה פרי מינויה של הממשלה הקודמת בראשותה של גוֹלְדָה מֵאִיר ו- השַר הממונה שִמְעוֹן פֶּרֶס. הצלחתו המקצועית הייתה שיקול משני ולא נזקפה לזכותו. הוא סולק מתפקידו .
יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש שונה לחלוטין באופיו מיצחק לבני. אדם צנטרליסטי שמפעיל את סמכותו בכל רגע ובכל מקום , מתערב בכל פרט , חכם וגם ובוטה, רציני וגם ציניקן. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שינתה את פניה בתוך זמן קצר לאו דווקא לטובה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הדיח מתפקידו את מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (לא האריך את כהונתו לקדנציה שלישית אך הדבר התפרש כהדחה). עיתונאים בכירים בטלוויזיה נאמני אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שלא הסכימו עם דרך ניהולו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד פרשו בעקבות מנהלם. ביניהם גדולי הכישרונות שצמחו בטלוויזיה דָן שִילוֹן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, יָרוֹן לוֹנְדוֹן ואחרים. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם היטיב לבַטֵא את המצב אז ונִיסֵח אותו בלשונו השנונה והסרקסטית : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש".
יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית . אני עזבתי והוא בא . כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית מאוד, מוכשרת, הגונה וישרה, וגם מסודרת מאוד. היא הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את טומי לפיד לתפקידו . כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת . שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור , בן 39 . לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. גב' רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית. היא הייתה המורה והכניסה אותי לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 היו הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את רשות השידור. ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן. היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל. אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה בשנים 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה בימינו מהפך שידור ענק. בימינו הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו-וויזיון במארס 1979. ביטלתי את פסטיבל הזמר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו- וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר. הצלחנו להכניס לטלוויזיה הישראלית הציבורית הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה. הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאו, סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוֹסִין, תוכנית הראיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון. הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה- נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות . בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה". וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים. כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1976. בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה.
אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ראיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה. מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה. הדִבְרוּר הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית. לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא. כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא. בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור.
ראש הממשלה גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין. הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עלי. הוא אמר לי, "יצחק לבני אתה חייב להסכים לדברור. אני מאוכזב ממך". שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה. נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979".
טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (משמאל) בן 45 מפנה את כיסאו לבא אחריו יוסף "טומי" לפיד בן 47 נוטף ביטחון עצמי. הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שר החינוך והתרבות מר זבולון המר ניצב בתווך. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ב- 27 בחודש נובמבר של שנת 1980 מינו אותי שלושה אנשים ברשות השידור, מנכ"ל הרשות יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, יִצְחָק "צַחִי'" שִמְעוֹנִי ז"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, וטוביה סער יבד"ל מנהל חטיבת החדשות – לתפקיד הרָם של מנווט ומנהל שידורי הספורט והעורך והמפיק הראשי שלהם במקומו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. מר אָלֶכְּס גִלְעָדִי עזב את השידור הטלוויזיוני הציבורי בישראל בינואר 1981 ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אלכס גלעדי הביא אותי לטלוויזיה הישראלית בקיץ 1971. הוא איש הטלוויזיה הגָדוֹל ביותר והדָגוּל ביותר במדינת ישראל שעבדתי לצִדוֹ ועִמוֹ במשך עשור שנים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא התאבל על נטישתו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומעברו ל- רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.
טקסט תמונה : זהו אלכס גלעדי לפני שנות דוֹר. איש מעשה דגול. מוכשר מאוד בתחום תעשיית הטלוויזיה. ככה אזכור אותו. הוא לבטח אחד מגדולי אנשי הטלוויזיה במדינת ישראל בכל הזמנים , והאיש שהשפיע עלי במשך עשרות שנים יותר מכל איש תקשורת אחר בישראל או בעולם, גם לאחר שעזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדצמבר 1980 ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. תרומתו להתפתחות שידורי הטלוויזיה הציבורית והמסחרית בישראל הייתה מכריעה. (צילום CBC קנדה באולימפיאדת מונטריאול 1976. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
7 בינואר 1983. יוסף "טומי" לפיד מעניק בביתו ריאיון לגב' אורית שוחט ממקומון "העיר", ומצהיר, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת".
הוא האמין שהוא בונה מנהיגות שידור איתנה לטווח ארוך בדמותם של מנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב ארי ומנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי (במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן), אליהם צירף את מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה טוביה סער (במקומו של חַיִים יָבִין) ואת מנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא (במקומו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום). אלכס גלעדי פרש בנובמבר 1980 והצטרפו אליו בזה אחר זה מוטי קירשנבאום ודן שילון. יוסף "טומי" לפיד איבד בבת אחת את שדרת הפיקוד המרכזית שלו שהייתה לא רק מוכשרת אלא גם בעלת ניסיון. אחריהם עזבו גם יָרוֹן לוֹנְדוֹן, יִשְרָאֵל סֶגָל ז"ל, יָעֵל חֵן, ורָפִיק חַלָבִּי. הפורשים ניהלו עם מנכ"ל הרשות קרבות אגרוף מילוליים מעל גבי העיתונות. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הצהיר קבל עם ועדה, "הטלוויזיה הישראלית גוססת". מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה מינוי פוליטי כל יכול של ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין . הוא לא שקט על שמריו והתנהג כך בריאיון רחב היקף שהעניק בביטחון רב לעיתונאית אוֹרִית שוֹחַט ב- 7 בינואר 1983 במקומון "העיר" של תל אביב. "בתנאים הקיימים , הטלוויזיה היא נהדרת", הכריז, ולא שכח להוסיף בבוטות שהייתה סימן ההיכר שלו, "דן שילון גמר את הסוס וירון לונדון הוא שמאלן" [1].
זאת הייתה הכותרת הראשית, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת". העיתונאית גב' אוֹרִית שוֹחַט תמכה אותה בכותרות משנה מפיו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד : "רק האיסטניסטים הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה. כשראיתי שהטלוויזיה זזה לצד השמאלי של המגרש נלחמתי להזיז אותה לאמצע . עכשיו אני נלחם שלא תגלוש ימינה. אלישע שפיגלמן חסר אתיקה מקצועית. ירון לונדון הכריז שהוא שמאלן. דן שילון גמר את הסוס". הראיון עורר זעם וכעס בבניין היהלומים, בית הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים.
7 בינואר 1983. ראה קטע עיתונות ממקומון "העיר" של תל אביב. אלו הן כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב (בהוצאת "הארץ" בראשות המו"ל עמוס שוקן). יוסף "טומי" לפיד הצהיר, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", והוסיף, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה". על דן שילון אמר, "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתנגדו למדיניות השידור שלו אמר, "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא בעצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה", והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון.
ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות עולם" והטרילוגיה רחבת ההיקף "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".
טקסט תמונה : 7 בינואר 1983. קטע עיתונות ממקומון "העיר" של תל אביב. אלו הן כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב (הוצאת "הארץ" של המו"ל עמוס שוקן). יוסף "טומי" לפיד הצהיר, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", וקבע באופן נחרץ, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה". על דן שילון אמר , "דן שילון גמר את הסוס", והוסיף, "ירון לונדון הוא שמאלן". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה שהתנגדו למדיניות השידור שלו אמר, "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא בעצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה", והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום וירון לונדון. (באדיבות מקומון "העיר" תל אביב, ובאדיבות מר עמוס שוקן מו"ל "הארץ").
"דָן שִילוֹן גמר את הסוּס …?". הרי הוא היה אז גבר בן 43 בשיא הקריירה המקצועית שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. עמדו מאחוריו 15 שנות עשייה מרשימות בטלוויזיה. הוא מאֹשיות רשות השידור, ממקימי הטלוויזיה הישראלית, מייסד מחלקת הספורט, שַדָּר ספורט ומגיש חדשות מיומן, מנהל מוצלח של חטיבת החדשות, וכתב משגשג של הטלוויזיה בניו יורק ו- וושינגטון . לפתע מתייצב מנכ"ל רשות השידור בשנת כהונתו הרביעית בפני עיתון תל אביבי נפוץ מעיד על עיסתו כי היא נהדרת ומכריז באותה נשימה כי אחד האנשים המצוינים בשורות הטלוויזיה בכל הזמנים, "גמר את הסוּס". ככה לא אמור להתנהג מנהיג שידור. להתנהלות הבוטה הזאת של מנכ"ל רשות השידור היו כמובן השלכות מרחיקות לכת על רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית מהיבטים שונים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הגיע ברוח סערה לרשות השידור לאחר עידן יִצְחָק לִבְנִי וערך בה שינויים כה מסיביים בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בתמיכתו המובהקת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אז פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן, עד שנותר ללא מפקדים. לא לכולם נמצאו מחליפים ראויים. מוטי קירשנבאום הגה אז את הסְלוֹגָן המפורסם שלו, שכבר דנתי בו ב- בלוג כמה וכמה פעמים, "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש".
שנת 1979 הייתה נקודת מפנה בתולדות רשות השידור. בלתי נשכחת מפני שבמידה מסוימת הייתה סיומה של תנופה והמטמורפוזה שהחלו באוגוסט 1973. פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן (בן 55) יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשתי קדנציות רצופות בשנים 1984- 1978 ויוסף "טומי" לפיד (בן 47) מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984- 1979 חברו איש לרעהו. שניהם היו אנשים משכילים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר הרמוניה ושפה משותפת איש עם רעהו. ברית השידור הזאת העניקה מרחב תמרון גדול לפעילותו המקצועית והשקפתו הפוליטית של המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. שניהם תפשו את מהותו ואופיו של השידור הציבורי בדרך שונה לחלוטין מזאת של הקודמים להם מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, והגנרלים שלהם דָן שִילוֹן , מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, יָרוֹן לוֹנְדוֹן ואחרים. הם לא התביישו לתת לכך ביטוי הולם במעשיהם. פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן אף הכריז קבל עם ועדה עם תחילת כהונתו, "או אני או ארנון צוקרמן" [2]. בשיחות התחקיר עמי בביתו בשכונת רחביה בירושלים הבליט את סלידתו העמוקה מדרך ניהולו של ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא התגאה באמירה שלו, ברירת המחדל שהציג בפני מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, "או אני או הוא". דָן שִילוֹן ויָרוֹן לוֹנְדוֹן תיעבו את יוֹסֵף "טוֹמִי'" לַפִּיד ולא הסתירו זאת. שניהם קטלו את מנכ"ל רשות השידור והביעו אותה בביקורת חריפה ובמילים בוטות וחסרות תקדים בחריפותן בכתבתה של גב' אוֹרִית שוֹחַט במקומון "העיר" של תל אביב, ב- 7 ינואר 1983 [3] .
טקסט תמונה : שנת 1979. פרופסור ראובן ירון בן 55 (מימין) יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בן 47 מי שכיהן בתפקיד הרם בחמש השנים של 1984- 1979. שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת איש עם רעהו. ברית השידור כמעט ברית דמים שנכרתה בין יוסף "טומי" לפיד לבין פרופסור ראובן ירון העניקה מרחב תמרון עצום למנכ"ל רשות השידור. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
בין מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הפרופסור למשפטים ראובן ירון שררה הרמוניה והבנה מלאה. שניהם תפשו את מהותו ואופיו של השידור הציבורי בדרך שונה לחלוטין מזאת של מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, והגנרלים שלהם דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, ואחרים. הם לא התביישו לתת לכך ביטוי הולם במעשיהם [1]. דָן שִילוֹן תיעב בימים ההם את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. הוא קטל בביקורתו את מנכ"ל רשות השידור והביע אותה במילים בוטות וחסרות תקדים בחריפותן בכתבתה של גב' אורית שוֹחַט במקומון "העיר" של תל אביב , ב- 7 ינואר 1983 [2] . בהיותו שדר ספורט בעברו ידע להתנסח בבהירות ובדייקנות : "העובדות שוב לא מפריעות ליוסף "טומי" לפיד לספר את סיפוריו…כוחו של לפיד בלשונו…במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם. התמודדות ישירה, דיון ענייני , ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו. במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר טומי לפיד להסתכל אל הבית פנימה ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד , במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר".
זה לא הזיז למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. הוא הגיב בביטול על האשמותיו של דן שילון נגדו. כך אמר לאוֹרִית שוֹחַט [1] : "דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי, נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו – יורק. הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה. הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי". כבר נאמר כאן ובהזדמנויות אחרות כי מרדכי "מוטי" קירשנבאום קבע בלשונו השנונה : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש". בהזדמנות הראשונה באותה ה- הפגנה הגדולה ב- 23 ביולי 1979 של עיתונאי רשות השידור נגד המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, הניף מרדכי קירשנבאום שלט מחאה וזעק לעברו, "טומי לפיד תתפטר כבר, הזנית את הטלוויזיה". גם דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי תיעבו את מנכ"ל רשות השידור ועשו מעשה. אלכס גלעדי ארז את הפקלאות שלו בדרך לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). דן שילון עזב גם הוא את הטלוויזיה וחבר ליעקב לווינסון יו"ר בנק הפועלים. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ויָרוֹן לוֹנְדוֹן המשיכו להילחם ביוֹסֵף "טוֹמִ" לַפִּיד אך הדבר לא נגע לו. רשות השידור איננה מוסד דמוקרטי והעורך הראשי שלה יוסף "טומי" לפיד הבוטה והחכם השיב מלחמה שערה וניצח את האופוזיציונרים. הוא נהנה מגיבוי מוחלט של שבעת אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. המנכ"ל והיו"ר שיתפו פעולה ושמו את "המורדים" על ספסל המחליפים. יוסף "טומי" לפיד נִטְרֵל ללא כל קושי את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ויָרוֹן לוֹנְדוֹן. למרות ההתנגדות החריפה למנכ"ל רשות השידור לא התחוללה כל מהפכה בטלוויזיה וגם לא ברדיו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא רק שנשאר על כנו אלא הגביר את אחיזתו בטלוויזיה באמצעות טוביה סער ויָאִיר שְטֶרְן . מרדכי "מוטי" קירשנבאום התנבא אז בקול רם : "ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור ספורים". נבואה שלא התגשמה.
[1] ראה נספח : המאמר של גב' אוֹרִית שוֹחַט ביום שישי – 7 בינואר 1983 במקומון התל אביבי הנפוץ "העיר" בהוצאת מו"ל עיתון "הארץ" מר עמוס שוקן.
[1] הערה : נאמר לי בשיחה אישית עם פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. גם מנהל הטלוויזיה לשעבר ארנון צוקרמן זוכר את האמירה הזאת.
[2] ראה נספח : דברי הביקורת של דָן שִילוֹן על מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כפי שהתפרסמו במקומון "העיר" של תל אביב ב- 7 בינואר 1983.
7 בינואר 1983. ראה מקומון "העיר" תל אביב. דן שילון תוקף בחריפות רבה את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ולא מוותר לו.
7 בינואר 1983. ראה מקומון "העיר" תל אביב. ירון לונדון משיב מלחמה שערה ותוקף אף הוא את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד.
יוֹסֵף "טוֹמִי'" לַפִּיד בעל האופי השתלטני לא חשש להתעמֵת עם יָרוֹן לוֹנְדוֹן. הוא ראה בו עיתונאי מוּטֶה שמאלה ששבר את כללי העיתונאות האובייקטיבית ולא פחד לומר לו זאת בפרצוף. כעורך ראשי של רשות השידור חש שצו מצפונו הוא לפעול כנגד יָרוֹן לוֹנְדוֹן או מול כל כתב או שַדָּר אחר בטלוויזיה שיסטה מהנורמות שהוא חשב שהן נכונות, וכך אומנם עשה. "אני רוצה עיתונות טלוויזיונית אובייקטיבית אבל לא ניטראלית", אמר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לאנשי "מבט" והוסיף , "אני רוצה עיתונות טלוויזיונית חינוכית, לאומית, וציונית". מי שהכיר את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וידע את ההיסטוריה שלו הבין את מניעיו ליצור כאן טלוויזיה חינוכית , לאומית , וציונית . הוא לא העריך את יָרוֹן לוֹנְדוֹן כהוא זה ויָרוֹן לוֹנְדוֹן החזיר לו כגמולו. יָרוֹן לוֹנְדוֹן לא אהב אותו ולא יכול היה לסלוח ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד על מינוי טוביה סער למנהל הטלוויזיה. עם דָן שִילוֹן הסיפור היה שונה במקצת. דָן שִילוֹן היה מנהיג שידור כריזמטי בעל ניסיון ניהולי והשפעה רבה בטלוויזיה. נוכחותו בלטה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חשש ממנו. לאחר לכתו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי הזמין אותי יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לפגישה עבודה בלשכתו ששכנה באותם הימים בבניין "החוטים" בירושלים. המינוי למנהל מחלקת הספורט נעשה שָם. זה היה בסופו של חודש נובמבר ב- 1980. בעוד המינוי שלי היה פרי מהלך משותף של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי הרי שהסכמה כזאת נעדרה דווקא ביחסי העבודה הישירים בין השניים הניצבים בצמרת השלטון של רשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מינה את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה ב- 16 במארס 1980 במקומו של ארנון צוקרמן. הצבתו של יצחק "צחי" שמעוני בראש הפירמידה הטלוויזיונית לוּוָה כידוע בכתב מינוי יפהפה ששלח מנכ"ל רשות השידור למנהל הטלוויזיה החדש שלו, אך היה שם בסופו של דבר מפח נפש גדול. המסמך נשמר ומתועד בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי אמר לי כעבור שנים רבות בעת התחקיר שקדם לכתיבת הסדרה : "לא יכולתי לעבוד עוד עם האיש הזה יוסף "טומי" לפיד. שנתיים הספיקו לי. הוא התערב לי בניהול ללא הרף ורמס ברגל גסה רבות מההחלטות שלי כמנהל טלוויזיה. לא אהבתי אותו". כעבור פחות משנתיים בפברואר 1982 הניח מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי את מפתחות הבניין על שולחנו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והתפטר מתפקידו . הוא לא היה יכול עוד. זה היה ארבעה חודשים לפני תחילת ההפקה של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ממונדיאל ספרד 1982. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת על הליכתו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי . אולי הצטער בסתר לבו אך מעולם לא חשף זאת. הוא לא המתין אפילו רגע ומינה לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית את טוּבְיָה סַעַר.
[1] ראה נספח : מקומון "העיר" מ- 7 בינואר 1983.
[2] הערה : נאמר לי בשיחה אישית עם פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשעבר אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן זוכר את האמירה הזאת.
[3] ראה נספח : דברי הביקורת של דָן שִילוֹן על מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כפי שהתפרסמו במקומון "העיר" של תל אביב ב- 7 בינואר 1983.
5. אחרית דבר. יוסף "טומי" לפיד + מוטי קירשנבאום. שנת 1993.
הדבר הראשון שעשה המנכ"ל החדש מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם היה להיפטר ממנהל הטלוויזיה היָשָן יוֹסֵף בַּר-אֵל. גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 זוכרת בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמה בשנים 2006 + 2007 + 2008, כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 ביקשתי ממנו לפטר מייד את יוֹסֵף בַּר- אֵל מנהל הטלוויזיה הישראלית , לפני תום כהונתו. נותרו לבר- אל כמה חודשים בלבד עד לסיום הקדנציה שלו, אך לא רציתי להמתין בשום אופן לסיום הקדנציה בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הוא רחמן יותר ממני ודחה את ההדחה בחודשיים אולי שלושה עד שיוסף בר-אל יסיים את תפקידו על פי כתב המינוי שלו". במקומו של יוֹסֵף בַּר-אֵל המודח התמנה לתפקיד יָאִיר שְטֶרְן. זה היה ביולי 1993 .
טקסט תמונה : אפריל 1993. מהפך פוליטי ברשות השידור. מוטי קירשנבאום (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני (מימין) במקומו של מנכ"ל רשות השידור הקודם מר אריה מקל, נציגו הישן של ראש הממשלה הקודם מר יצחק שמיר. באמצע, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון. (התמונה באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : אביב 1993. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון (מימין) נפרד ממנכ"ל רשות השידור אריה מקל. (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
שאלתי את גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי כיצד ידעה מראש בטרם המינוי שאומנם מוטי קירשנבאום יהווה הצלחה ניהולית. שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני השיבה כהאי לישנא : "כשמוטי קירשנבאום ערך והפיק את התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" הוא היה צריך להפעיל, לשלוט, ולהוביל קבוצת אנשים גדולה בדרך להצלחה. הוא היה עיתונאי ובעל כושר ארגוני , וזה היה הנימוק לבחירתו למנכ"ל רשות השידור והצבתו שם ללא תנאי ובמהירות במקומו של אריה מקל". מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם פעל לחולל שינויים מידיים בתחומים שונים בטלוויזיה . כמנהל תוכניות בטלוויזיה בעשור ה- 70 מצא עניין בשיפור התוכנית "פופוליטיקה". מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם החליט לשכוֹר ללא היסוס את שירותיו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ולהעניק לו תפקיד מרכזי כמשתתף קבוע ופעיל בפַּנֶל התגוּבוֹת של התוכנית הצעקנית, "פּוֹפּוֹלִיטִיקָה". מנחה "פופוליטיקה" היה השדרן דן מרגלית והעורך והמפיק שלה שימש אַהֲרוֹן "אהרל'ה" גוֹלְדְפִינְגֶר הוותיק.
טקסט תמונה : מאי 1975. הרחבה הדרומית של אצטדיון "בלומפילד". המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מתכופף מימין במשקפי שמש) יחד עם מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי במשחקי כינוס הפועל ב- 1975. הוא היה מפיק בעל ניסיון רב בכל תחומי התוכניות בטלוויזיה לרבות שידורי הספורט. אהרון גולדפינגר היה העורך והמפיק של שתי של שתי תוכניות הבידור היוקרתיות ש- שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בערבי שישי בשנות ה- 80 של המאה שעברה, "שעה טובה" ו- "סיבה למסיבה" בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. ניצב על הפלטה הצרה של המנוף הצלם בנעלי ספורט עמוס בן שחר. משמאל נראה (חתוך) המפקח הטכני מוריס ברוך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : קיץ 1969. אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר מגדולי המפיקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים בראשית הקריירה העשירה שלו. (התמונה ניתנה לי באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
להכרזתו של מוטי קירשנבאום מהימים ההם כי, "יוסף "טומי" לפיד פרק את הטלוויזיה הישראלית – אך לא ידע להרכיבה מחדש", לא היה כל זכר. יתירה מזאת. בהיותו מנכ"ל רשות השידור שילם מוטי קירשנבאום ליוסף "טומי" לפיד 1000 (אֶלֶף) דולר דמי השתתפות בכל תוכנית אקטואליה של "פופוליטיקה" כדי שיפתח את הפה שלו. יוסף "טומי" לפיד הצטייר בתחילה כאישיות ליבראלית ושוחרת תרבות בתוכנית המריבה הצעקנית "פּוֹפּוֹליטיקה". בשל מראהו המגוּשם נראה כמו דוֹד טוב שנקלע בטעות לאולפן השידור. כשאמרו חז"ל, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", התכוונו ליוסף "טומי" לפיד. הוא היה ג'נטלמן אירופי ומנומס רק למראית עין בחברתם של שני משתתפים אדיבים ממנו בפָּנֶל, אַמְנוֹן דָנְקְנֶר ז"ל (עורך העיתון "מעריב" בימים ההם) והרב ישראל אייכלר. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה במידה רבה אלטרואיסט שזקוק לקטליזאטור כדי לשחרר את נִיצרַת פיו השנון והנוֹקֵב. סגנון התבטאויותיו הבוטות התאים למנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום שרצה להיות הזַרָז והמֵאִיץ שישחרר את חרצובות לשונו של המנכ"ל היָשָן. מוטי קירשנבאום ואהרון גולדפינגר לא אהבו בתחילה את דרכי הנועם של יוסף "טומי" לפיד בתוכנית . חלקו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בעיצוב אופי התוכנית הסוערת "פופוליטיקה" היה צנוע משל מוטי קירשנבאום. המנכ"ל התערב ותמך ברצונו המובהק של מפיק התוכנית אַהֲרוֹן "אהרל'ה" גוֹלְדְפִינְגֶר לעורר וויכוחים ומדון, כדי לשוות לְ- "פּוֹפּוֹליטיקה" אופי צעקני, ולהעניק לה אווירת שידור חסרת סבלנות וסובלנות. השקפות עולמם הטלוויזיונית של מנכ"ל רשות השידור ועורך ומפיק התוכנית נפגשו ב- "פופוליטיקה", ותאמו זו את זו. מוטי קירשנבאום ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר רצו צורה של שִיח וּוִיכּוּח קולניים וצעקניים בין חברי הפָּנֶל לאורחי התוכנית ממש כמו אלה המאפיינים את הציבור הישראלי ואת בית הנבחרים שלו. הכנסת. זאת הייתה פילוסופיית השידור שלהם, ושניהם מצאו את מבוקשם ביוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אחיו התאום של אָרְצִ'י בָּאנְקֶר. מוטי קירשנבאום שהיה בעצמו סרקסטי וחד חיפש "אקשן" ו- "רייטינג" לתוכנית. הוא העביר ליוסף "טומי" לפיד בר פלוגתה שלו בעבר מֶסֶר ברור, כלהלן : "אינני משלם לך 1000 (אֶלֶף) דוֹלָר לתוכנית כדי להיות מנומס ואדיב ואיש שיחה להתרועע", ויָצָק שֶמֶן למדורה כשהוסיף : "התוכנית "פופוליטיקה" איננה תוכנית תרבות, היא תוכנית מֶלֶל שמשקפת את ההוויה הפוליטית חסרת התרבות והחֵן ולעיתים הגסה שהשתרשה זה מכבר בפרלמנט הישראלי וגם ברחוב שלנו" [1]. רמז ברור לבאות. התוכנית תפשה תאוצה אך הפכה למופע של גלדיאטורים המנסים לפגוע איש ברעהו. למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לא הייתה בעצם כל השפעה על התהוות אופי התוכנית. הוא היה ג'נטלמן ובעל הרבה תכונות טובות. אחת מהן דיבור שקול ושקט ההיפוך הגמור של "פופוליטיקה". אולי בשל כך משך את ידו מהתוכנית הצעקנית הזאת ולא התערב בה יותר מידי, אך צריך לזכור גם מאידך שהיה לו מנכ"ל רשות שידור דומיננטי ומוכשר שהטיל עליו מעֵת לעֵת צֵל והאפיל עליו. מוטי קירשנבאום היה ראשית דבר עיתונאי, מתעד, ויוצר טלוויזיה לפני שנשא בתואר מנכ"ל רשות השידור. ליאיר שטרן אין במה להתבייש משום שמוטי קירשנבאום האפיל בקלוּת גם על שני מנהלי חטיבת החדשות בימים ההם מר דוד "דוּדוּ" גלבוע ומר רָפִיק חַלָבִּי. מוטי קירשנבאום היה משכמו ומעלה. הוא ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר בחשו היטב ב- "פופוליטיקה" ועשו בה כבשלהם, כרצונם.
יוסף "טומי" לפיד שיחק בטבעיות רבה בטלוויזיה את תפקיד הטיפוס גַס הרוּח הפּוֹנה בצורה בלתי מנומסת ופרובוקטיבית אל יריביו וידידיו כאחד. בצוּרת התקשורת הבוטה, העוקצנית, והארוגנטית הזאת שלוֹ וגם במראהו החיצוני דָמָה באופן מפתיע לארצ'י באנקר כוכב סדרת הטלוויזיה האמריקנית של CBS, שהפיקה את הסדרה העוקצנית הבלתי נשכחת “All in the Family“ (הכול נשאר במשפחה). גם יוסף "טומי" לפיד היה לא רק עיתונאי בעל עט שנונה ורב אמן בכתיבה וניסוח, אלא גם מעין "שחקן" וכוכב טלוויזיה בעל אישיות כריזמטית ומרתקת בלתי נדלֵית.
טקסט תמונה : שאלה רטורית : האם זהו יוסף "טומי" לפיד שיושב לנגד עיננו על כורסתו בביתו ו-מופיע בטלוויזיה האמריקנית (?). התשובה היא לא (!). זהו שחקן הטלוויזיה הנפלא קארול אוקונור (Carroll O'connor) שני מימין, המגלם את דמותו של ארצ'י באנקר בסדרת הטלוויזיה המצליחה של CBS רשת הטלוויזיה האמריקנית "All in the Family" (הכול נשאר במשפחה). הוא דומה בצורת הדיבור, ההתנהגות, ושפת הגוף שלו דמיון מפתיע ליוסף "טומי" לפיד. או אם תרצו גם ניסוח הפוך. יוסף "טומי" לפיד מזכיר מאוד בשפת גופו ובהופעתו בתוכנית "פופוליטיקה" בטלוויזיה הישראלית את דמותו השתלטנית והשוביניסטית של ארצ'י באנקר. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : צוות השחקנים בסדרה, ג'ין סטפלטון (Jean Stapleto), קארול אוקונור, סאלי סטרות'רס (Sally Struthers), ורוב ריינר (Rob Reiner) סעיף [2]. (באדיבות CBS).
טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (משמאל) העמיד לעיתים קרובות בצל והאפיל על מנהל הטלוויזיה שלו יאיר שטרן (מימין). (באדיבות מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מצלמות אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אהבו ורחשו כבוד ל- יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מכיוון שהיה אותנטי והתנהג מולן בטבעיות רבה. הוא היה לא רק עיתונאי מעולה ואיש חכם ונבון, אלא היה כוכב טלוויזיה מלידה שבעצם נולד גם ל- "שחק" לפני המצלמות. התיאטרליות שלוֹ והתנהגותו השחצנית והבוטחת של יוסף "טומי" לפיד ב- "פּוֹפּוֹליטיקה" הייתה במידה רבה גם יציר כפיו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור שהיה בימאי טלוויזיה וקולנוען מחונן בפני עצמו, ואף חתן פרס ישראל בתחום. מוטי קירשנבאום הבין משהו בענייני תקשורת המונים וזיהה ותפש את כישרון המשחק לפני המצלמות של יוסף "טומי" לפיד. הוא לא ערך והפיק את התוכנית הצעקנית באופן אישי אך רוחו שרתה שם. הוא ויוסף "טומי" לפיד הפכו את "פופוליטיקה" לתוכנית טלוויזיה בוטה, צינית, ושנויה במחלוקת אך עתירת רייטינג. תוכנית מכוערת מרוב צעקות ומילים אבל הציבור אהב לצפות בה. מן ההיבט הזה אין ספק שהקריירה הטלוויזיונית של יוסף "טומי" לפיד כפי שנחשפה לראשונה באולפן "פופוליטיקה" נסקה וסללה את דרכו מאוחר יותר ב- 1999 לכנסת כמנהיג מפלגת "שינוי" ואח"כ לעבר שולחן ממשלת ישראל כשמונה לשַר המשפטים וסגן ראש הממשלה של אריאל שרון. מי יודע, יכול להיות בכלל שיוסף "טוֹמי" לפיד שהפך למותג שידור, חייב בסופו של דבר את הצלחת הקריירה הפוליטית שלו למוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בחמש שנים ההן של 1998- 1993. צריך לזכור שהניסיון הפוליטי הראשון של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להגיע לכנסת ישראל היכן שהוא בסוף שנות ה- 80 ללא מצלמות הטלוויזיה, כשניסה לעשות זאת במסגרת מיסוד מפלגה חדשה "המרכז הליברלי", שהקים יחד חבריו עם שלמה "צ'יץ'" להט, יצחק ברמן, אריה דוּלצין, ויחזקאל פלוּמין ואחרים – כשל. בלי עזרתו הגלויה של מוטי קירשנבאום ומצלמות הטלוויזיה – יוסף "טומי" לפיד לא היה צולח קריירה פוליטית.
בְּרִית השידוּר שכרת המנכ"ל מוטי קירשנבאום בשנות ה- 90 של המאה שעברה עם שְנוּא נפשו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד משנות ה- 70 של המאה הקודמת, מעידה כי מרבית האנשים משתנים עם השנים. שְנָאוֹת גדולות חולפות בדיוק כפי שאהבות גדולות נמוגות. הזמן ממיס את הזיכרונות הקשים ולכן הוא משכך הכאבים הטוב ביותר. בעסקי שידור יש כידוע חשיבות גדולה לאינטרסים ופחות לרגשות ומוטי קירשנבאום לא היה רגשן. אם היה כזה בלִבּוֹ הרי שפני הפוקר שלוֹ מעולם לא הסגירו זאת . עד היום אני משוכנע שמוטי קירשנבאום בעל המבע הקר יכול היה להיות אלוף העולם במשחקי קלפים אילוּ רצה בכך. מפני שלא היה קלפן אלא איש טלוויזיה מקצועני ונאמן השידור הציבורי היה לו אינטרס שהתוכנית "פופוליטיקה" שלוֹ תביס ברייטינג את המתחרים מולו בערוץ 2. לכן גייס את יוסף "טומי" לפיד לטלוויזיה הישראלית הציבורית. יָרוֹן לוֹנדוֹן עמית וחבֵרו למקצוע של מוטי קירשנבאום בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 היה שונה בגישתו. רגשות הזעם והכעס שלו כלפי יוסף "טומי" לפיד פעפעו ולא חלפו גם לאחר שנים רבות. ירון לונדון תיעב את דעותיהם ומעשיהם של טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשנים 1985 – 1982) ויוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן. הוא לא הסתיר זאת מאיש. בדיוק באותה מידה גם יוסף "טומי" לפיד לא הסתיר את סלידתו מהעיתונאי השמאלני, והודיע בפרהסיה לכל מי שרצה להקשיב ולשמוע : "ירון לונדון אמר בראיון לעיתונות שהוא בעל דעות שמאלניות ושהן צריכות לדעתו לבוא לידי ביטוי בטלוויזיה, גם אם יידרש לשלם על כך את המחיר. אם הוא מעיד על עצמו כך מדוע שלא אאמין לוֹ".
יָרוֹן לוֹנְדוֹן נחשב למגיש ומנחה טלוויזיה מנוסה ומוערך בין אנשי רשות השידור. יש אומרים גם החריף והאינטליגנטי ביניהם. הוא ניחן בקול רדיופוני ודיקציה משובחת והיה בעברו קריין חדשות ברדיו "קול ישראל". כמו רבים עשה הסבה ועבר לטלוויזיה הישראלית הציבורית שם התגלה כמראיין סקרן שלא עושה חשבון לאיש. שתי תוכניות הראיונות שלו בשנות ה- 70 בטלוויזיה הישראלית , "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת", נחשבו לבעלות עניין בשל אישיותו המיוחדת כעיתונאי חוקר ומראיין חד עין ולשון. הוא היה איש שיחה ישיר לפעמים בוטה ותוכניותיו זכו לצפייה גדולה בימים ההם . מאוחר יותר נבחר למנחה התוכנית "סוף שבוע" בערבי שישי בהפקתו של אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר ובימויו של חַגַּי מַאוּטְנֵר. יָרוֹן לוֹנְדוֹן היה אחד מאנשי הטלוויזיה הפופולאריים והידועים ביותר במדינת ישראל בשנות ה- 70 ו- 80 במאה הקודמת.
טקסט תמונה : קיץ 1985. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. ירון לונדון (משמאל) נערך לריאיון עם ראש הממשלה יצחק שמיר בתוכנית "סוף שבוע" ששודרה בערבי שישי בטלוויזיה הישראלית. נוכחים בהתייעצות המפיק אהרון "אהרל'ה גולדפינגר (שני מימין), והבימאי חגי מאוטנר (שני משמאל). באותה תקופה היה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור. (התמונה באדיבות בימאי הטלוויזיה הוותיק חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
מר יָרוֹן לוֹנְדוֹן ראה במינויו של יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור והאיש שמינה את טוביה סער למנהל הטלוויזיה – סֵיאוּב. הוא תקף בחריפות רבה את טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא הגן עליו מפני המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, וכינה אותו את טוּבְיָה סַעַר, "הנהג שקיבל את הפיקוד על הגדוד", והוסיף, "היינו בני שלושים כשהטלוויזיה נולדה ב- 1968. בזמן כה קצר יש כבר תהליך של סתימת עורקים בטלוויזיה, ובה מתקדם רק מי שהוא בּוּעַת אוויר. רק מי שאין לו לחלוטין משקל, כישרון, עמדה, ואינטגריטי – צָף!". הוא חיווה את דעתו הנחרצת על מנהל הטלוויזיה שלוֹ מר טוּבְיָה סַעַר אך כיוון את חִצָיו המושחזים אל מנכ"ל רשות השידור שמינה סוג כזה של אדם לתפקיד כה חשוב של ניהול ערוץ טלוויזיה ציבורי. בשיח טלוויזיה אחד התבטא יָרוֹן לוֹנְדוֹן נגד המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בזו הלשון, ואמר כלהלן : "טומי לפיד שהובא לרשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין, הביא עמו אִידֵיאָה. הוא אמר מִכְתַּם נפלא לדעתי, "אני אובייקטיבי אבל לא נייטראלי". מִכְתַּם המהווה כסות לעיתונות חסרת חוּט שִדְרָה המקשיבה לקול השלטון".
האווירה בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכוּרה וטעוּנה. מר יָרוֹן לוֹנְדוֹן היטיב לבטֵא זאת וסיפר כלהלן : "בתקופת טוביה סער – טומי לפיד לא עבדתי אך המשכתי לקבל משכורת חינם כמו רבים מעמיתיי". על האשמותיו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא עיתונאי שמאלני הגיב בצורה מקורית ואולי גם חכמה : "אני חוזר וטוען שיש להשלים עם כך שעיתונאי איננו יכול להיות אובייקטיבי . מה שנדרש תכופות כאובייקטיביות, איננו אלא פסיעה זהירה במרכז הקונצנזוס, ועל כן אין לתבוע מעיתונאי לרבות אלוּ של רשות השידור אובייקטיביות אלא הגינות. זה איננו פִּלפּוּל סמנטי אלא מיצויה של השקפה מנומקת שבה אני מחזיק . יוסף "טומי" לפיד נזכר כנראה בהתבטאויות שלי והצמיד לי הצהרה שלא השמעתי. אינני סבור שמקורו של שיבוש זה באי הבנה". יָרוֹן לוֹנְדוֹן לא סלח מעולם ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד על דרך ניהולו את רשות השידור כפי שמחל לוֹ מאוחר יותר מוטי קירשנבאום. פעם נקלעו מוטי קירשנבאום , יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , ויָרוֹן לוֹנְדוֹן לרָב שיח משותף בטלוויזיה החינוכית. ירון לונדון ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא יכלו להסתיר את איבתם איש לרעהו . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם עַט על המציאה כמוצא שלל רב והגה בחוש ההומור השנון שלו את רעיון העימות המסחרי בין השניים. "אם לא תפסיקו להתקוטט ביניכם, אקח אתכם לסיבוב הופעות בקיבוצים ובערים וגם ארוויח עליכם גם כֶּסֶף".
יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש מוכשר. לא היה בכך ספק. הוא היה עיתונאי מצוין, פובלציסט וכותב מעולה, מהיר תגובה, מוכשר בניסוח בע"פ, וגם שחקן טלוויזיה יוצא דופן. במידה רבה הרחיק ראות מכולם. באחת מתוכניות "פופוליטיקה" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באמצע עשור ה- 90 של המאה שעברה הגה אמירה בלתי נשכחת : "האינטרנט הוא המהפכה השנייה בחיינו אחרי הטלוויזיה". לידו ב- פָּנֶל ישב העיתונאי אמנון דנקנר והרב ישראל אייכלר. אייכלר שתק למשמע ההצהרה. הוא לא הבין דבר בענייני האינטרנט. אמנון דנקנר המעיט בערך האמירה והיה ספקן. יוסף "טומי" לפיד מהיר מחשבה, שנון, ורב אמן בניסוח ומאבחן מופלא היה חכם וגם צודק מאמנון דנקנר. לא היה איש כובש ומרתק כמוהו בתקשורת הישראלית ומוטי קירשנבאום הבחין בכך. מאות מיליונים גולשים ישראליים בפּוֹרְטַלִים השונים באינטרנט הגשימו ב- 2008 את נבואתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. כמות דמיונית שאיש לא חלם עליה לפני שני עשורים של שנים. מיליארדים רבים עושים זאת מידי רגע ברגע ברחבי תבל. האינטרנט חולל רבולוציה בינלאומית. בזמינותו הנגישה והמיידית, השימוש הקל והמהיר בו, הפעלתו הקלה, וכישרונו הטכנולוגי להביא מידע חדשותי מיידי בכל תחומי חיינו הוא מהווה גורם תחרותי תקשורתי בינלאומי חובק עולם ורב כוח, ו-איום ממשי על בכורתה של הטלוויזיה והעיתונות במתכונתם הנוכחית.
סיכום.
הערה קצרה שלי : יוסף "טומי" לפיד (שם משפחתו הקודם היה לֶמְפֶּל ושמו הפרטי, טומיסלאב) ז"ל נולד ב- 27.12.1931 ב-עיר הסרבית נוביסאד שהייתה שייכת אז ל- ממלכת יוגוסלוויה הגדולה, שעברה ברבות השנים תהפוכות פוליטיות עצומות. עד "חוזה טריאנון" (מדובר בהסכם מדיני שהסדיר את מעמדה ושטחה של הונגריה שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו – הונגרית לאחר מלחמת העולם ה- 1, ואשר נחתם ב- 4 ביוני 1920, בארמון הטריאנון הגדול שנמצא בגנים של ארמון וורסאי ב- פאריס), שכן האזור המדובר בממלכת הונגריה. לכן הייתה משפחת לֶמְפֶּל דוברת הונגרית. יוסף "טומי" לפיד ומשפחתו חוו את התופת הנוראית של מלחמת העולם ה-2 לאחר פלישת הצבא הגרמני הנאצי להונגריה ב- 19 במארס 1944. בחסות ה-וורמאכט הגיעו גם גייסות ה- SS של הגסטאפו בפיקודו של אדולף אייכמן, ואז החלה השמדה שיטתית של יהדות הונגריה. בשלושת החודשים מאי, יוני, יולי של שנת 1944 נרצחו ע"י יחידות ה-SS כ- 564500 (חמש מאות שישים וארבע אלף וחמש מאות) מיהודי הונגריה. יוסף "טומי" לפיד עלה ארצה ב- 1948 כ- אוּד מוּצַל מאֵש, ושירת בצה"ל. עד מהרה הפך לעיתונאי מוכשר ומחונן בעיתון "מעריב" והיה גם סוֹפֵר. יוסף "טומי" לפיד היה רב אמן בכתיבה וניסוח, גם ב-ע"פ. הוא היה מוכשר לשפות ודיבר סרבית, הונגרית, ואנגלית על בוריין, וכמובן עברית. היה מדובר באיש נבון וחכם שעבר תלאות קיומיות קשות ביותר כילד ונער במלחמת העולם ה- 2 בשנים ההן שבין 1939 ל-1945. הוא שרד אותן. ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 1 באפריל 1984. בעת שיחות התחקיר הרבות שניהלתי עמו סיפר לי יוסף "טומי" לפיד שרצה להמשיך את כהונתו כמנכ"ל רשות השידור עוד קדנציה, אולם ראש הממשלה יצחק שמיר חשב אחרת ומינה במקומו ב- 1 באפריל 1984 את אורי פורת למנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד חבר לשדה הפוליטי והקים את מפלגת "שינוי". בבחירות לכנסת ה- 16 שנערכו ב- 28 בינואר 2003 זכתה מפלגת "שינוי" בראשותו ב- 15 מנדטים והפכה לשלישית בגודלה בכנסת אחרי הליכוד והעבודה. ראש הממשלה אריאל שרון מינה את יוסף "טומי" לפיד לשר המשפטים בממשלתו וגם לסגן ראש הממשלה. יוסף "טומי" לפיד ז"ל איש מוכשר, נבון, וחכם מת ב- 1 ביוני 2008 ממחלת הסרטן בטרם מלאו לו 77. יוסף "טומי" לפיד היה כאמור מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו והערכתי אותו. עבורי הוא נותר בלתי נשכח.
מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל חצה 1001 גֵאָיוֹת, מישורים, עמקים, Iוהעפיל ל- 1002 הרים בתקופת מנכלותו את רשות השידור בשנים 1984 – 1979, ביניהם כיבוש יעדי הספורט בארץ ובעולם בשנות כהונתי כמנווט שלו של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. למרות שהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 הרי מבצע השידור הישיר ה- בינלאומי הגדול הראשון שלו במסגרת שידורי הספורט בתקופת כהונתי כמנווט שלו היה אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד ב-1983 בין 7 ל-14 באוגוסט. בתום המבצע השידורים הישירים ההם מהלסינקי שלח לי בתוקף תפקידו כ-מנכ"ל רשות השידור את מכתב ההערכה הזה. הנה המסמך כלשונו.
טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך – מכתב ההערכה המקורי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד ז"ל. הוא הבין כי נקרה לידו יהלום שידור טלוויזיוני בדמותם של שידורי הא"ק ברמתם הגבוהה, במדינה מוּכֵּית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית-תרבותית לצופיה בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
ידעתי שאני בדרך הנכונה המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, ומפיק בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שאהב והעריך אותי. אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר כל הזמן פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל ומנכ"ל רשות השידור עצמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות. לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן, כוח אדם, מחסור כרוני בממון, וטכנולוגיה מעוטה וגם יְרוּדָה ויְשָנָה, לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ו-למַנְכֵּל ולא להיות חבֵר. יוסף "טומי" לפיד סמך עליי כי גם תוכניות ומבצעי השידורים הישירים במסגרת הפקות הטלוויזיה הבינלאומית שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה, יצדיקו את ההשקעה הכספית, ויניבו את העניין והרייטינג המצופים. אין לי ספק שהבין כי אירוע "אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור טלוויזיוני והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד ז"ל נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער. זה היה ב- 25 באוגוסט 1983 [6].
מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו את מסמך מנכ"ל רשות השידור. וכתב לי כלהלן. הנהו כלשונו.
טקסט מסמך : מכתב הערכה של יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית המתייחס לכיסוי ול-שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
אורותיה של העיר האמריקנית לוס אנג'לס ריצדו מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים היא תארח את האולימפיאדה ב- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות. ב- 1 באפריל 1984 הדיח ראש הממשלה יצחק שמיר (מחליפו של ראש הממשלה הקודם מנחם בגין) את יוסף "טומי" לפיד מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ומינה במקומו למשרה הרמה את מנכ"ל רשות השידור הבא אורי פורת.
תגובות
פוסט מס' 330. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשלהֵי כהונתו הרמה בין ינואר 1983 לאפריל 1984. פוסט מס' 330. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 14 בדצמבר 2013. — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>