הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 314 : הועלה לאוויר לפנות בוקר של יום רביעי  – 6 בנובמבר 2013

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 314. מַסָּה בענייני רֵייטִינְג ומִדְרוּג. (4 בנובמבר 2013). רשימה מס' 2. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 314. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 314. מַסָּה בענייני רֵייטִינְג ומִדְרוּג. (4 בנובמבר 2013). רשימה מס' 2. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 314. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : אין זה חדש, ערוץ 10 הוא ערוץ הבית שלי ועיתון "הָאָרֶץ" הוא עיתון הבית שלי.

אין זה סוד כי ערוץ 10 הוא ערוץ הבית שלי, גם אין זה רָז כי עיתון "הארץ" הוא עיתון הבית שלי. אני אוהב ומעריך את הובלת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 ע"י גב' תמר איש שלום . אי אפשר היה שלא להתרשם מהעיתונאות הטלוויזיונית המצוינת שלה ומהריאיון המעניין והחשוב שערכה בוושינגטון פנים אל פנים עם תת מזכיר המדינה האמריקני גב' וונדי שרמן מי שמְמוּנָה מטעם ממשלה בראשות הנשיא ברק אובמה על המו"מ המורכב והמסובך עם מדינת האיסלאם הקיצוני איראן בהנהגת האייאתוללה עלי חמינאי. תמר איש שלום מייצגת בשלמות את חלון הראווה של ערוץ 10. לא רק מפני שהיא נבונה, רהוטה, מדברת היטב אנגלית על בוריה ללא שום גמגום ו/או ליפסוס  מיותר, עיתונאית ספקנית, אסרטיבית, וחכמה שיודעת לשאול מייד ולעניין שאלות חוזרות מתוך התשובות המתחמקות של מרת וונדי שרמן – אלא גם מפני שהיא אישה אסתטית ויפת תואר. הטלוויזיה כמדיה וויזואלית מוכשרת ויודעת להבליט את העובדה הזאת. לא ברור כיצד זה ומדוע חברת החדשות של ערוץ 10בראשה ניצבים הסמנכ"ל והמפיק מר אמנון ברקאי יחדיו עם מנהל חברת החדשות מר גוֹלָן יוֹכְפָּז, ובימאי תוכניות החדשות והספורט מר ראובן פודגור על שלל העיתונאים המפיקים, העורכים, והפרשנים המצוינים שלה מפגרת נואשות ברייטינג אחרי ערוץ 2 . מעניין אותי לדעת האם מנכ"ל ערוץ 10 מר רפי גינת מתכוון לחולל תפנית דרמטית בכינונו של ערוץ 10, במסה "הגרעינית" שלו, יסודות כיוון השידור של ערוץ 10, הפחתה מיידית בכמות תוכניות הבידור הקל והתפל , סילוק לאלתר מופעי ריאליטי כמו "הכפר" (ירושה מחורבנת מתקופת מנכ"ל ערוץ 10 הקודם יואב גולדמן) , וקידום הפקה של סדרות תיעודיות היסטוריות שלכל ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל יש בהם עניין . אין בכלל ספק שהמממן הראשי של ערוץ 10 המיליארדר רון לאודר יסכים לצעוד בחפץ לב בנתיב החדש הזה שרפי גינת אמור לסלול עבורו .

הערה 4 : איכות ערוץ 1 הציבורי. הרייטינג מתדרדר באין מפריע לרמת אֶפֶס. כיצד זה הנהלה כושלת ויְרוּדָה של רשות השידור בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם ו- עוזרו הראשי זליג רבינוביץ', כמו גם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת איננה נכלמת להופיע בפרהסיה בציבור ? כיצד זה פרצופו ודמותו של הטריאומוויראט השליט הזה טרם חפוי ראש ? וכיצד זה לחייהם טרם אדומות מבושה ?

מאז 2002 אינני רואה כמעט את ערוץ 1 הציבורי. יש שם עדיין כמה כוחות טובים, רעיונות טובים, ומבצעים טובים . אולם בסך הכל מדובר בערוץ טלוויזיה שהוא נֶפֶל מוחלט. ממשיכי דרכו ונאמניו של יוסף בר-אל מנכ"ל הנֶפֶל של רשות השידור עדיין מאיישים בנובמבר 2013 כל מיני משרות בכירות בטלוויזיה וברשות השידור. כזכור הודח וסולק מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מרשות השידור בחודש מאי של שנת 2005, באמצע כהונתו הפעילה בתפקיד הרם, ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון בגין שוחד מסך, נפוטיזם, ושחיתות. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל בשנה ההיא של אביב 2002 עו"ד מֶנִי מָזוּז הודיע לאריאל שרון כי לא יוכל להגן עוד על מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל מ- 2 ביוני 2002, וזאת בעקבות ומפני האשמות חמורות ביותר ע"י משרד מבקר המדינה ושל התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד שרגא אליעד, שקבעו על בסיס עובדות אמת שמהימנותן לא מוטלת בספק , כי יוסף בר-אל הוא מנכ"ל רשות שידור מושחת וגם רווי נפוטיזם . עובדות האשם כנגד מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל (משל ברשות השידור בין אפריל 2002 כבר כמועמד למשרת מנכ"ל רשות השידור בעקבות הדחתו של המנכ"ל הזמני רן גלינקא ועד לרגע הדחתו במאי 2005), מופיעות ברשומות של משרד מבקר המדינה וברשומות של התנועה לאיכות השלטון. הוברר כי מינויו של יוסף בר-אל ביוני 2002 למנכ"ל רשות השידור הייתה תאונה פוליטית. מגוחך לראות כי מנכ"ל רשות השידור הנוכחי והכושל יוני בן מנחם ועוזרו הראשי זליג רבינוביץ' מנהלים בימים אלה מלחמה רבתי מלחמת חורמה נגד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת. עקבות הסכסוך הציבורי המטונף הזה בצמרת רשות השידור של מדינת ישראל לאור היום ולעיניי הכל ואשר עטוף באחוזי רייטינג דלילים מותירים סימני שאלה אדומים ובוהקים ברקיע. זהו השידור הציבורי שגובה מידי שנה מהציבור כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל אולם מניב תוצרת טלוויזיונית אפסית . הציבור הישראלי שמממן אותו כמעט ולא צופה בו. מדובר בעסק ביש טלוויזיוני. מפולת מִדְרוּג. טרגדיית רייטינג.

הערה 5 : "Monday Night Basketball & Soccer" הוא רעיון טלוויזיה נכון של ערוץ 1, אך מבוצע בצורה שלומיאלית.

ראיתי אתמול את "Monday Night Basketball & Soccer" בערוץ 1. השַדָּר אורי לוי והפַּרְשָן שלו גוּר שֶלֶף שידרו אמש ישיר משחק הכדורסל גלבוע / גליל – מכבי ת"א 74 : 85. הצמד הציבורי נעדר את המזל ששיחק בשבוע שעבר לידיהם של  צוות ערוץ 5 בכבלים השַדָּר גיל ברק והפַּרְשָן אלי סהר, שהעלו בחכתם (בשידור מוקלט), את הניצחון הסנסציוני של נֵס צִיוֹנָה על מכבי ת"א 72 : 71. ערוץ 1 איננו רשאי להטיל את יהבו על על צוות שידור כה משעמם וצפוי כמו ההתמודדות עצמה ב- גן הנר בדמותם של אורי לוי וגור שלף. אי אפשר לבסס שידור ישיר Play by play על מין Voice over מונוטוני, ודקלום רוטיני אין סופי בין השדר לפרשן . המפגש הטלוויזיוני הממושך שמארגן ערוץ 1 בין צוות השידור שלו בהיכל הכדורסל "גן הנר" (ממוקם בישוב גן הנר בגלבוע) לבין צופי הטלוויזיה שלו , מפגש שמבוסס על שאלות טריוויה צפויות ותשובות טריוויה צפויות עוד יותר…ו- "בוא נדבר על…" , ו- "הוא מעניש…" , ושיחה רדודה ואיטית במשך שעתיים בקצב הכתבה – נועד לכישלון . מילא הפרשן גור שלף חסר כל ניסיון עיתונאי – תקשורתי שנחשף כל פעם מחדש ב- "אוויר" כטירון טלוויזיה במערומיו…אבל אורי לוי…? הרי האיש הזה כבר שידר בעברו כמה משחקי כדורסל…אז נכון שממברנות המיקרופון אינן רוחשות סימפתיה ל- גוון קולו הבעייתי אך אין זה אומר שהוא רשאי לזייף את תורת הטלוויזיה הקלסית שדוגלת מימים ימימה בשידור Play by play קולח ודרמטי של משחקי כדורסל , משחקי כדורגל, תחרויות א"ק , תחרויות שחייה, וכ'ו. זה לא שהוא איננו רשאי. אורי לוי חסר אישיות טלוויזיונית ליד מיקרופון ה- Play by play ונעדר כל כריזמה (כזאת שה- Media דורשת משדרניה במראה ובקול) , עד שלחלוטין איננו יכול ולא מסוגל להחזיר את הגלגל הזה של תעשיית הטלוויזיה לאחור . לשידורי ספורט ישירים  Play by play יש חוקים טלוויזיוניים תובעניים וברורים . הם אינם דיון פוליטי באולפן . אפילו עמית הורסקי המאכזב והמט ליפול שם את אורי לוי בכיס הקטן שלו . סגנון שידור ישיר של התמודדות בכדורסל בליגת העל הישראלית שמבוסס על Voice over איטי , משעמם , וצפוי , שאלות קְלוֹץ קָאשעֶס של אורי לוי ותשובות רדודות בהתאם של גור שלף , החלפת דעות בקצב של ריקוד Slow בין השדר לפרשן שלו במסווה של ניתוח מעמיק מרדים אותי על הכורסא. מעולם לא שמעתי את שדרני הטלוויזיה האמריקניים שכיסו את ליגת ה- NBA לדורותיהם, כמו דִיק סְטוֹקְטוֹן (Dick Stockton) ובְּרֶנְט מַאסְבֶּרְגֶר (Brent Musberger) מ- CBS, מַארְב אָלְבֶּרְט (Marv Albert), בּוֹבּ קוֹסְטָאס (Bob Costas) , ודִיק אֶנְבֶּרְג (Dick Enberg) מ- NBC , קִית' גֶ'קְסוֹן (Kieth Jackson) וקְרִיס שֶנְקֶל (Chris Schenkel) מ- ABC משדרים ברשתות שלהם בסגנון עלוב כזה של שיחות Voice over כפי שמפתח אורי לוי. אורי לוי היה שַדָּר כדורסל שלי בראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה לאחר שיורם ארבל נטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה מראש שַדָּר בעייתי עם קול בעייתי, אך אז הוא לא דִקְלֵם. הוא שידר. בחלוף זמן קצר בבוא העת סילקתי אותו ממיקרופון הכדורסל והפקדתי עליו במקומו את מאיר איינשטיין שהגיע אלי מרדיו "קול ישראל" כשחקן מחליף של יורם ארבל. אורי לוי יכול לראיין ו/או להוביל פורמט בדמות פנל, אולם איננו יכול לשמש שַדָּר שמְשָדֵר ישיר דרמות של משחקי כדורסל ב- Play by play . מה שהיה טוב לתקופה קצרה לפני כמעט שנות דוֹר איננו יפה עוד ל- 2013. הבעיה ב- 2013 איננה של אורי לוי אלא של ההנהלה שלו בחטיבת הספורט שמציבה אותו למשימה שאיננו יכול למלא אותה , ושל הנהלת ערוץ 1 שמנהלת את חטיבת הספורט , ושל הנהלת רשות השידור שמנהלת את הנהלת הטלוויזיה – שמאפשרות כולן למצב מגוחך ופתטי שכזה לראות אור.

ואז מגיע אֶמֶש (יום שני – 4 בנובמבר 2013) הקטר יורם ארבל לבאר שבע כשהוא גורר מאחוריו את הקרון שלו דני נוימן. הפועל באר שבע מנצחת את מכבי ת"א 3 : 2 אבל הצילום של ערוץ 1 איננו מעניין ומרתק מספיק . המצלמה המובילה נמוכה מידי (נמצאת % 70 – % 65 באוויר) ומזכירה זווית צילום משנות ה- 70 של המאה שעברה . ישנן בעיות בימוי לא מעטות שקשורות להצבת תריסר המצלמות של ניידת "מזמור" של מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע בעל היציעים הנמוכים והמרוחקים מכר הדשא , כמו גם אופי ואיכות הרצת ההילוכים החוזרים , והיעדר לפחות מצלמת SSM אחת ב- Menu של ערוץ 1 . אולם יורם ארבל מציל איך שהוא את השידור הישיר של משחק הכדורסל המרכזי בקול הבריטון הסמכותי שלו ובכישרון הבלתי מעורער שלו לתאר דרמות בשידור ישיר . ערוץ 1 ניצב בתחרות טלוויזיונית גלובאלית בלתי פוסקת שאיננה ווירטואלית . מדובר בתחרות ממשית בה צופה הטלוויזיה הישראלי הפוטנציאלי מצויד בכלים מתאימים כדי לבדוק ולהשוות את איכות סחורת הטלוויזיה הבינלאומית שנוחתת מידי יום ביומו בסלון ביתו עם זאת המקומית שמספק לו ערוץ 1 . ערוץ 5 בכבלים שידר הערב ישיר מטורינו את המשחק יובנטוס – ריאל מדריד 2:2 במסגרת ה- Champions League. נעזוב לרגע את שידור ה- Off tube של נדב יעקובי ואלי אוחנה במדי ערוץ 5 בכבלים ואת ההגשה המגוחכת של מודי בר און באולפן . מה שחשוב באמת הוא כי ערוץ 5 בכבלים נושא אותנו לחמש יבשות תבל ובין השאר מביא לנו לסלון ביתנו את ה- Champions League ואת ה- NBA. עיתונאות ה- Off tube שלו היא בדיחה של ממש . אבל לא זה נושא הדיון ברגע זה. ההבדל העצום בין שתי ניידות השידור, זאת הישראלית הממוקמת באצטדיון "ווסרמיל" ב- באר שבע, וזאת האיטלקית העוגנת באצטדיון החדש בטוֹרִינוֹ שנבנה על הריסותיו של האצטדיון הישן "Delle Alpi" – איננו טמון רק ברמת המשחק ובכמות המצלמות . החיץ הגדול המפריד בין שתי ניידות השידור הטלוויזיוניות הללו נעוץ ומותנה גם בבחירת זוויות הצילום וביכולת האפשרית להשתמש בכמות מוגברת של הילוכים החוזרים לרבות שימוש במצלמות ה- SSM . ההילוכים הסופר איטיים מזוויות התבוננות שונות הם שצורבים בסופו של דבר את הזיכרון הצילומי בתודעה שלנו . המצלמות המובילות של הטלוויזיה האיטלקית מושיבות אותך במושב הטוב ביותר ברום היציע המרכזי בטורינו והמשחק יובנטוס – ריאל מדריד 2 : 2 כאילו מונח על כף ידך . לא כאילו , הוא מונח על כף היד שלך .

ועוד דבר : מבזק החדשות של ערוץ 1 בהגשת מיכל רבינוביץ' במעבר שבין השידור הישיר של משחק הכדורסל המרכזי גלבוע / גליל – מכבי ת"א 74 : 85 (אמש יום שני – 4 בנובמבר 2013) לווה בתקלה טכנית חמורה . בעת הסיקור של ציון יום השנה ה- 18 לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל בהשתתפות אחותו רחל יעקב – רבין (חברת קיבוץ מנרה) נכנס לפתע לאוויר של ערוץ 1 ללא כל הודעה מוקדמת , קטע Video של ריאיון שערך ליאב נחמני עם מאמן גלבוע/ גליל שָרוֹן דְרוּקֶר בעניינו של השחקן יובל נעימי , ואשר קטע את טקס האזכרה . בתום ריאיון הכדורסל חזרה המצלמה אל המגישה גב' מיכל רבינוביץ' באולפן שנראתה נבוכה ומבולבלת מאוד, וגם אובדת עצות. היא לא התנצלה כמקובל בפני צופיה על התקלה המביכה והמרגיזה, והעבירה את המשך השידור הישיר של ערב הספורט הישראלי בערוץ 1 יורם ארבל בבאר שבע, כאילו מאום לא קרה.

"Monday Night Basketball & Soccer" הוא רעיון טלוויזיה נכון שהביצוע שלו משמים . צריך להבין שערוץ 1 מוציא מידי יום שני בשבוע כ- 700000 (שבע מאות אלף) שקל עבור זכויות השידורים של שני שני שידורים ישירים ברצף של שני המשחקים המרכזיים בליגות העל של הכדורסל והכדורגל . לכך יש להוסיף עוד כ- 100000 (מאה אלף) עד 125000 (מאה עשרים וחמישה אלף) שקל הוצאות הפקה, הסעות, ארוחות, שעות נוספות , ושכר עובדים קבועים ועובדי חוזה פרילאנסרים לרבות שדרנים ופרשנים . צריך לזכור שעובדי ערוץ 1 אשר משתתפים בכיסוי משחקי הכדורגל בימי שני בעיקר במקומות מרוחקים כמו באר שבע, חיפה, וקריית שמונה מסיימים את עבודתם רק לקראת חצות וחוזרים לביתם בשתיים – שלוש לפנות בוקר. זאת בהחלט עבודה קשה שראויה לתגמול. ערוץ 1 משלם 150000 שקל זכויות שידורים עבור כל שידור ישיר של כל משחק מרכזי בליגת העל בכדורסל וצובר רייטינג קלוש כמו אמש % 3.0 בלבד. ערוץ 10 משלם פי שלושה יותר למשחקי מכבי ת"א ב- Euroleague (כ- 450000 שקל) אבל גם צובר רייטינג פי שתיים וחצי עד פי שלושה יותר מערוץ 1. השידור הישיר של ערוץ 10 ביום שישי האחרון – 1 בנובמבר 2013 בין 17.45 ל- 20.00 לוקומוטיב קובאן – מכבי ת"א 73:58 צבר % 7.88 .

פוסט מס' 314. מַסָּה בענייני רֵייטִינְג ומִדְרוּג. (4 בנובמבר 2013). רשימה מס' 2. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 314. כל הזכויות שמורות.

הריאיון המסקרן והדרמטי שערכה גב' איילה חסון ב- "יומן" של ערוץ 1 ביום שישי האחרון – 1 בנובמבר 2013 עם סגן אלוף במיל. בועז הרפז היה בעל ניחוח של עוד שערורייה פוליטית . הריאיון עסק במלחמת לשכות גנרלים ישנה, כמו הגנרלים עצמם, בין הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף מיל. גבי אשכנזי לבין שר הביטחון לשעבר אהוד ברק. המפגש של אשת הטלוויזיה מערוץ 1 גב' אָיָילָה חָסוֹן עם מר בועז הרפז הוליד משוב עיתונאי וציבורי מסחרר וסערת רוחות עזה במדינת ישראל. לא רק באגפים הפוליטיים. גם בתוך אולפני הטלוויזיה השונים ובמערכות העיתונים . אָיָילָה חָסוֹן כבר חשפה בהיסטוריה שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמה שערוריות פוליטיות רמות דרג ובראשן גילוי פרשת "בַּר-אוֹן – חֶבְרוֹן" בחודש ינואר של שנת 1997.

חשיפות שערוריות פוליטיות בשידור הציבורי בסדר גודל של פרשת "בַּר-אוֹן – חֶבְרוֹן" מחייבות את התערבותו הפעילה של מנכ"ל רשות השידור שמשמש עורך ראשי של הטלוויזיה והרדיו. מוטי קירשנבאום שימש מנכ"ל רשות השידור בינואר 1997. יָאִיר שְטֶרְן היה מנהל ערוץ 1 הציבורי, ורפיק חלבי כיהן כמנהל חטיבת החדשות. שלושתם אישרו לשידור ב- 22 בינואר 1997 את התחקיר הטלוויזיוני המפורט של אָיָילָה חָסוֹן בו קבעה כי מינויו של עו"ד פרטי בשם רוֹנִי בַּר-אוֹן לתפקיד היועץ המשפטי של ממשלת ישראל הוא חלק מקנוניה שיזם אריה דרעי בתיווכו של הקבלן דוד אפל ובה צֶפִי של המעורבים כי רוֹנִי בַּר-אוֹן אם ימונה לתפקיד הרם, יאפשר לאַרְיֵה דֶרְעִי להגיע לעסקת טיעון נוחה במשפט הפלילי שהתנהל נגדו. רָפִיק חַלָבִּי הגדיר את התחקיר ההוא ב- 1997 של אָיָילָה חָסוֹן "אֶבֶן יסוד שיצוקה עשרה טון באדמה". הכתבת אָיָילָה חָסוֹן טענה בראשית ינואר 1997 כי מינויו של עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי של ממשלת ישראל (החזיק כאמור במשרה הרמה ארבעים ושמונה שעות והתפטר) , היווה תשלום של ראש הממשלה בנימין נתניהו למפלגת ש"ס, כדי שבתמורה היא תעניק תמיכה פוליטית להסכם חברון, ולאפשר את העברתו בהצבעה בכנסת. אָיָילָה חָסוֹן קנתה ב- 1997 בבת אחת את המוניטין הטלוויזיוני העצום שלה בגיבויים של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל החדשות בימים ההם רָפִיק חַלָבִּי (היום ראש מועצת הכפר הדרוזי הגדול דליית אל כרמל). ב- 20 באפריל 1997 פרסמו היועץ המשפטי של הממשלה אֵלְיָקִים רוּבִּינְשְטַיִין (מי שהחליף בתפקיד את רוֹנִי בַּר-אוֹן היועץ המשפטי הקודם של הממשלה שכיהן בתפקידו 48 שעות בלבד) ופרקליטת המדינה גב' עֶדְנָה אָרְבֵּל את מסקנותיהם בעקבות התחקיר העיתונאי – טלוויזיוני של אָיָילָה חָסוֹן כי אומנם מדובר בקשר פלילי להשתלט על משרת היועץ המשפטי לממשלה מתוך אינטרסים אישיים של גורמים פליליים. גב' אָיָילָה חָסוֹן קיבעה את תודעתה בציבור כבר אז לפני 17 שנים כאשת תקשורת שנלחמת למען טוהר המידות הציבורי ובשחיתות הפוליטית הנוגעים לדרגים הבכירים ביותר בשלטון. בסופו של דבר היחיד שהתנהגותו עולה לכדי אפשרות להעמדה לדין הוא אַרְיֵה דֶרְעִי . אשת הטלוויזיה אָיָילָה חָסוֹן גנבה כבר אז לפני 17 שנים את ההצגה לכולם.

אינני בקי כיום כיצד מתקבלת החלטה קרדינאלית כזאת לראיין מישהו בטלוויזיה כמו בועז הרפז רק בקולו מבלי להראות אותו מתראיין ב- "Television two shot frame" עם המראיינת שלו אָיָילָה חָסוֹן , מה משקלה של עורכת ה- "יומן" ענת שרן בסיטואציה הזאת בה נשמע קולו של בועז הרפז אך לא נראתה דמותו ? האם הסכימה לכך כמי שחתומה על עריכת המהדורה ? האם מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם היה מודע להחלטה לשדר בריאיון הזה Audio בלבד + אפקטים טלוויזיוניים ? איזה "אתנן" טלוויזיוני נתבעה אָיָילָה חָסוֹן לשלם לבועז הרפז כדי לא להראות את פניו מתראיין אצלה On camera בטלוויזיה בערוץ 1 ? ואלו תנאים עיתונאיים ודרישות העמיד בועז הרפז בפני אָיָילָה חָסוֹן בטרם קיום הריאיון ? נותרו עוד הרבה שאלות מקצועיות נוספות באמתחת הציבור הנוגעות לריאיון הזה שערכה אָיָילָה חָסוֹן עם בועז הרפז ביום שישי האחרון 1 בנובמבר 2013 ב- "יומן" והנוגע לחשיפת שערורייה פוליטית – צבאית – ביטחונית. הציבור לא קיבל בינתיים את התשובות לשאלותיו. לא רק עיתונאים ומבקרי טלוויזיה שואלים בדָם לִבָּם את השאלה מדוע בחר והחליט בועז הרפז, מי שהתנתק מאגף גבי אשכנזי וחבר לאגף אהוד ברק , להעניק ריאיון טלוויזיה מכל המשחרים לפִתחו דווקא לגב' איילה חסון מערוץ 1 ? (הקריקטוריסט של עיתון "הָאָרֶץ" עָמוֹס בִּידֶרְמַן משווה את סיפורי בועז הרפז לסיפורים הבִּדיוניים והדִמיוניים של הברון מינכנהאוזן). וכיצד זה הסכימה מגישת ה- "יוֹמָן" לשדר Audio בלבד ללא תמונת Video של מושא הריאיון שלה. מבקר הטלוויזיה השנון של "הָאָרֶץ" מר מוּרָן שָרִיר מנמק ונותן לכך תשובה בעיתונו ביום ראשון – 3 בנובמבר 2013 : "…כמעט כל מהדורת "יומן" הוקדשה לריאיון שערכה איילה חסון עם בועז הרפז . האולפן של איילה חסון משמש זה חודשים בית חם למחנה אהוד ברק בפרשה , ועשיו זה השתלם…" .

ראה "הארץ" מ- יום שני – 4 בנובמבר 2013 . קריקטוריסט עיתון "הארץ" עמוס בידרמן לועג בשנינה לסיפורי הבדים של בועז הרפז ומשווה את דיווחיו של הנ"ל לאיילה חסון כמו לאלה של עלילות הברון מינכההאוזן. 

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . עיתון "הארץ". מבקר הטלוויזיה המצוין מר מורן שריר קובע עובדה ברורה כי "האולפן של איילה חסון משמש זה חודשים בית חם למחנה אהוד ברק , ועכשיו זה השתלם". בכך הוא מטיל דופי באובייקטיביות ובמהימנות העיתונאית של איילה חסון. 

עיתונאי "מעריב" קַלְמָן לֵיבְּסְקִינְד נזף קשות במהימנות העיתונאית של איילה חסון ובחשיבות הריאיון שקיימה עם בועז הרפז. במענה ובמאמר התשובה הענקי שלו ביום ראשון – 3 בנובמבר 2013 ב- "מעריב" מקעקע קַלְמָן לִיבְּסְקִינְד את אמינותה של אָיָילָה חָסוֹן ואומר עליה הכל חוץ מלכנות אותה שקרנית בפרהסיה. הנה כמה ציטוטים של קַלְמָן לִיבְּסְקִינְד הנוגעים לאָיָילָה חָסוֹן ולרמת העיתונאות הכושלת שלה (על פי דעתו) כפי שהפגינה בריאיון שערכה עם בועז הרפז . הציטוטים האלה מסגירים את הרהורי לִבּוֹ של קַלְמָן לִיבְּסְקִינְד ומה באמת הוא חושב על המהימנות של הקולגה הטלוויזיונית שלו איילה חסון מהשידור הציבורי. קַלְמָן לִיבְּסְקִינְד נשך בעיתונו את אָיָילָה חָסוֹן. שִיניו ולִסתותיו נשארו נעולות בגופה מבלי להרפות כפי שניתן להיווכח . הוא נגס ופצע אותה.

א. קלמן ליבסקינד מגדיר את טִיב הריאיון שערכה איילה חסון עם בועז הרפז, כ- "פשע נגד העיתונות".

ב. קלמן ליבסקינד מוסיף : "איילה חסון הביאה את השקרן שיעיד מי הנוכל האמיתי".

ג. כמו כן קלמן ליבסקינד כותב : "מה שמטריד זה שעיתונאים כמו איילה חסון שמכירים את החומר, משתפים פעולה עם השקר הזה". 

ד. וקלמן ליבסקינד רושם עוד : "בועז הרפז לוקה בתסמונת שפסיכולוגים ו/או פסיכיאטרים יידעו להסביר טוב ממני…אבל הוא לא מטריד , גם לא העובדה המגוחכת שאיילה חסון מביאה את השקרן כדי שיעד מיהו הנוכל האמיתי…".

ה. המקלדת של קלמן ליבסקינד איננה פוסקת מלפעול : "מכיוון שמסמך בועז הרפז לא רלוואנטי לביטול המינוי של יואב גלנט, הלכה איילה חסון ועשתה סלט בין שתי הפרשיות בתקווה שתצליח לבלבל את הצופה. עד כדי כך עשתה סלט שבסוף התוכנית בועז הרפז אפילו מבקש סליחה מיואב גלנט".

ו. וקלמן ליבסקינד מסכם : התזה שמכר בועז הרפז לאיילה חסון ב- "יומן" , לפיה לאחר עלייתו של יואב גלנט לגדולה בעקבות "עופרת יצוקה" , החל גבי אשכנזי לחפש עליו חומרים – לא מחזיקה מים".

ראה "מעריב" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד לועג בעמוד הראשון של עיתונו ל- איילה חסון כי הריאיון שלה עם סא"ל מיל. בועז הרפז , ומכנה זאת כ- "פשע נגד העיתונות". 

ראה "מעריב" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . החלק הראשון של הכתבה של עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד המתייחס בחומרה רבה ל- ריאיון שניהלה איילה חסון ב- "יומן" ביום שישי – 1 בנובמבר 2013  עם סא"ל מיל. בועז הרפז , ומכנה זאת כ- "פשע נגד העיתונות". 

ראה "מעריב" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . החלק השני של הכתבה של עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד המתייחס בחומרה רבה ל- ריאיון שניהלה איילה חסון ב- "יומן" ביום שישי – 1 בנובמבר 2013 עם סא"ל מיל. בועז הרפז , ומכנה זאת כ- "פשע נגד העיתונות". 

ראה"מעריב" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . שניים מגיבורי "פרשת בועז הרפז" מימין , הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי . משמאל המועמד לרשת אותו האלוף יואב גלנט . שתי התמונות הללו פורסמו במסגרת כתבה של עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד אשר מתייחסת בחומרה רבה ותוקפת את האיכות העיתונאית של ריאיון שניהלה איילה חסון ב- "יומן" ביום שישי – 1 בנובמבר 2013  עם סא"ל מיל. בועז הרפז.  וקלמן ליבסקינד מכנה זאת כ- "פשע נגד העיתונות". 

ראה "מעריב" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . מימין, בועז הרפז. משמאל, גב' איילה חסון מגישת "יומן" בערוץ 1 ומחוללת הריאיון השנוי במחלוקת מהיבטים שונים שניים. שתי התמונות הללו פורסמו במסגרת כתבה של עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד אשר מתייחסת בחומרה רבה ותוקפת את האיכות העיתונאית של ריאיון שניהלה איילה חסון ב- "יומן" ביום שישי – 1 בנובמבר 2013  עם סא"ל מיל. בועז הרפז . קלמן ליבסקינד מכנה זאת כ- "פשע נגד העיתונות", ומוסיף, "איילה חסון הביאה את השקרן שיעיד מי הנוכל האמיתי". 

עמוס הראל מעיתון "הארץ" קובע ביום ראשון – 3 בנובמבר 2013 ב- Follow up שלו לריאיון של איילה חסון עם בועז הרפז כלהלן : 

א. בכותרת הראשית של פוסט : "הדקות החסרות בפרשת אשכנזי".

ב. בכותרת המשנית של הפוסט : "בראיונות בסוף השבוע (איילה חסון מערוץ 1 ואמירה לם מ- "ידיעות אחרונות") בועז הרפז הציע את עצמו במשתמע כמעין עד מדינה בפרשה".  

ראה "הארץ" : יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . עיתון "הארץ" . העיתונאי עמוס הראל מגיב לריאיון של איילה חסון עם בועז הרפז ב- "יומן" בערוץ 1 ביום שישי – 1 בנובמבר 2013 באמצעות כותרת "הדקות החסרות בפרשת אשכנזי" .

מבקר הטלוויזיה של העיתון "ידיעות אחרונות" מר עינב שיף קורא לריאיון שערכה איילה חסון ב- "יומן" עם בועז הרפז, "עסק ביש", מלגלג עליה, ומיידה בה בליסטראות :

א. "מרוב שריאיון היה דרמטי, הוא הוא שודר רק 200 שנה מתחילת התוכנית, אחרי לא פחות משני פרומואים בתוכנית עצמה (1) במקום למשל לשדר כבר את הריאיון".

ב. "זה מילא. מתברר שה- "ריאיון" לא כלל , וזה באמת חתיכת קטע , תיעוד של המרואיין מדבר למצלמה . בכל השיחה נשמע קולו של בועז הרפז ונראו צילומי אילוסטרציה שלו לצד אין סוף קטעי ארכיון . כאילו הריאיון נערך עם אדם שמתחבא בערבות אפריקה ולא גר עם משפחתו בעיר מודיעין".

ג. " גם מחוך לריאיון הפארסה נמשכה : הכתבה חולקה לשתיים כדי שבהפסקה יוכלו הפרשנים באולפן להלל את איילה חסון".

ד. "אחד מלקחי הסיפור הזה הוא מה עושים בדרך להישג , ושם "יומן כשלה לחלוטין . זה עצוב כי "יומן" היא ספינת הדגל האחרונה של השידור הציבורי . ביום שישי התותח שלה ירה לתוך הסיפון".

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . ביקורת טלוויזיה של מר עינב שיף המתייחס בחומרה רבה ובלגלוג עצום לאיכות העיתונאית של הריאיון שערכה איילה חסון עם ביומן בערוץ 1 ביום שישי – 1 בנובמבר 2013 עם סא"ל מיל. בועז הרפז . 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . ביקורת טלוויזיה של מר עינב שיף המתייחס בחומרה רבה ובלגלוג עצום לאיכות העיתונאית של הריאיון שערכה איילה חסון עם ביומן בערוץ 1 ביום שישי – 1 בנובמבר 2013 עם סא"ל מיל. בועז הרפז . "ביום שישי התותח של איילה חסון ירה לתוך הסיפון של ספינת הדגל של ערוץ 1" , הוא מסכם ונועץ את שיניו בשדרנית הוותיקה של ערוץ 1 . 

הכותרת הראשית של העיתון "ישראל היום" מיום ראשון – 3 בנובמבר 2013 שייכת לעיתונאי הוותיק מר דן מרגלית . וכך הוא אומר : "השערורייה הגדולה מכולן לדמוקרטיה" , ומוסיף , "חייבים לבדוק במסרקות ברזל את עדות בועז הרפז בריאיון לערוץ 1 . אבל אם דבריו אמת , והתיאורים המאוסים על התנהגות חבורת אשכנזי נכונים – זהו שפל מוסרי שמחייב חקירה עד הסוף" .

ראה "ישראל היום" מ- יום ראשון – 3 בנובמבר 2013 . העיתון "ישראל היום". דן מרגלית מתרשם מהאינפורמציה הדרמטית שהביאה איילה חסון בריאיון שלה עם בועז הרפז ב- "יומן" – ביום שישי – 1 בנובמבר 2013 וקובע בכותרת ראשית בעיתונו, "השערורייה הגדולה מכולן לדמוקרטיה". דן מרגלית תובע לבדוק במסרקות ברזל את עדות בועז הרפז לערוץ 1. 

העיתון "מעריב" מסכם אתמול את חוות דעתו אודות פרשת הרמטכ"ל גבי אשכנזי – שר הביטחון אהוד ברק בקריקטורה כלהלן של רוני גורדון :

ראה "מעריב" מ- 4 בנובמבר 2013. העיתון "מעריב". כך רואה הקריקטוריסט רוני גורדון את מצב העניינים בין שר הביטחון לשעבר אהוד ברק לבין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. 

אָיָילָה חָסוֹן הוזמנה ע"י חברת החדשות של ערוץ 10 להתראיין אצלם ביום ראשון – 3 בנובמבר 2013 בשֵש בערב בתוכנית האקטואליה של "לונדון את קירשנבאום". המערכת הושיבה לצידה את קַלְמָן לִיבְּסְקִינְד העיתונאי הנשכן מ- "מעריב" ואת רָבִיב דְרוּקֶר איש ערוץ 10. שניהם לא השתגעו עליה בלשון המעטה. ירון לונדון ביקש את הסברה של גב' איילה חסון לריאיון השנוי במחלוקת שקיימה עם בועז הרפז, מי שנחשב על ידי רבים לרמאי. הריאיון הזה הוא שנוי במחלוקת מהיבטים עיתונאיים שונים, ביניהם מדוע לא נחשף בועז הרפז במהלך הצילומים אפילו לא פעם אחת ? כל צופה טלוויזיה שואל את עצמו למה לא נראו אָיָילָה חָסוֹן ובועז הרפז אף פעם כמקובל ב- Frame משותף במהלך הריאיון הארוך בן 20 דקות ובן שני חלקים ? כיצד זה לא נחשף Location הצילום ? מדוע גילתה המראיינת טפח והסתירה טפחיים ? איילה חסון התפתלה מול יָרוֹן לוֹנְדוֹן הערני והקפדן. היא לא הייתה חד משמעית ושידרה לפחות לי חוסר ביטחון עצמי. כשהגיע תורם של שתי הקולגות להגיב התברר כי רביב דרוקר הוא דיפלומט לא קטן שנזהר בלשונו . הוא נראה לי מבויש ונבוך . לא היה ברור מדוע הוזמן בכלל להיות נוכח באולפן של יָרוֹן לוֹנְדוֹן ומוטי קירשנבאום , ולמה בכלל את הריאיון המסקרן עם בועז הרפז קיימה איילה חסון מערוץ 1 ולא הוא כ- איש חברת החדשות של ערוץ 10. רָבִיב דְרוּקֶר הוא עיתונאי אמיץ וטוב אבל באותו הרגע ליד אָיָילָה חָסוֹן, נראה קטנטן וחלשלוש . קַלְמָן לִיבְּסְקִינְד הגיע לאולפן ערוץ 10 על תקן של כֶּלֶב אַמְסְטָאף והתנהג כפּוּדֶל. הוא היה היה הרבה יותר מאופק באולפן ערוץ 10 מאשר בעיתונו. ירון לונדון סיכם את הדיון והסביר לצופיו שהוא אובד עצות מכל הנתונים שהתעופפו בחלל האוויר. הוא נראה תוהה ובלתי יציב עם כניסתו לשיחה עם איילה חסון ונותר מבולבל עם סיומה. משפת גופו של ירון לונדון הבנתי שהוא לחלוטין איננו מרוצה מהשיח שניהל עם גב' איילה חסון ומתשובותיה. התרשמתי שהוא לא נהנה. הפרטנר שלו מוטי קירשנבאום התנהג כאילו הוא דיין שנשלח לאולפן ערוץ 10 מטעם ה-אומות המאוחדות, והכריז שגם העיתונאים הם ברי פלוגתא בעניין "פרשת בועז הרפז" כמו הפוליטיקאים. התשובה לשאלה מדוע העדיף בועז הרפז להתראיין דווקא לאיילה חסון (מבלי לגלות את פרצופו בעת צילום הריאיון) נותרה עלומה וחסרת פשר . בסופו של דבר הוברר פעם נוספת שהעיתונאית איילה חסון מערוץ 1 העמידה את עצמה שוב במוקד העשייה העיתונאית של חקירת שערורייה פוליטיות ענקית , "פרשת בועז הרפז" – כפי שעשתה לראשונה לפני כ- שבע עשרה שנים בינואר 1997 ב- "פרשת בר-און – חברון". אָיָילָה חָסוֹן גנבה את כל ההצגה לקולגות העיתונאיות שלה מכל ערוצי הטלוויזיה והעיתונות הכתובה . היא לא חייבת להם כל התנצלות . איילה חסון היא עיתונאית מוכשרת , וותיקה ובעלת ניסיון עצום, בעלת Touch טוב עם ה- Media, וגם חרוצה, שעשתה בית ספר לאמנון אברמוביץ' מערוץ 2 וגם לקולגה שלה מערוץ 10 רָבִיב דְרוּקֶר. מה שכן, אָיָילָה חָסוֹן חייבת לי אינפורמציה נוספת מטלטלת הנוגעת ל- "פרשת בועז הרפז", כפי שהבטיחה בעת שערכה הפרדת כוחות ביום שישי שעבר ב- "יומן" בין הכתב הצבאי של ערוץ 1 אמיר בר שלום לבין איש הפנל שלה תת אלוף מיל. שמוליק זכאי. היא הכריזה בפרהסיה כי באמתחתה עוד פרטים מטלטלים. כמו רבים גם אנוכי ממתין ל- יומן" הבא של איילה חסון ביום שישי הקרוב – 8 בנובמבר 2013 ב- 19.55.

סוף הפוסט מס' 314. הועלה לאוויר לפנות בוקר של יום רביעי – 6 בנובמבר 2013.