הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 172 : הועלה לאוויר בערבו של יום רביעי – 6 במארס 2013.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 172. משחק כדורגל איננו זירת מלחמה. מנצ'סטר יונייטד – ריאל מדריד 2:1 אמש ב- Old Trafford ב- Leg 2 של 1/8 גמר ליגת האלופות. פוסט מס' 172. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 172. משחק כדורגל איננו זירת מלחמה. מנצ'סטר יונייטד – ריאל מדריד 2:1 אמש ב- Old Trafford ב- Leg 2 של 1/8 גמר ליגת האלופות. פוסט מס' 172. כל בזכויות שמורות.

1. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים + יורם ארבל ושגיא כהן.

העסק הזה בערוץ 5 בכבלים מתחיל אֶמֶש לא טוב. השדר יורם ארבל מדווח אתמול בתשע וחצי בערב לצופי הטלוויזיה : "המשחק הערב ב- "אולד טראפורד" מנצ'סטר יונייטד – ריאל מדריד הוא בעצם משחק הגמר של ליגת האלופות רק הפרשן שלי שגיא כהן ואני תקועים בארץ ומשדרים לכם את המשחק Off tube מהמוניטור באולפן בתל אביב". (אולי מהאולפן בהרצליה. מה זה משנה) ואז מגיעה ה- Flop השני. יורם ארבל תוהה ושואל את הפרשן שלו שאלה שכל צופה טלוויזיה שואל את עצמו מדוע וויין רוני שנראה בצילום הטלוויזיה בריא ובמלוא כושרו בעת החימום איננו פותח בהרכב הראשון ? יורם ארבל מדגיש זאת ולוחץ על מיתרי גרונו בתוספת שלושה סימני שאלה : "…אבל שגיא כהן למה…???". חידה של ממש. וֵויין רוּנִי, אחד משחקני הכדורגל הטובים באנגליה ובעולם, איננו פותח בהרכב הראשון של מנצ'סטר יונייטד. צריך להבין זה לא עוד משחק. זה בעצם משחק הגמר של ה- "Champions League" כפי שמכריז יורם ארבל בפתח השידור הישיר. העניין תמוה ומעורר מחשבות וספקולציות מה פתאום מוותר אלכס פרגוסון על שירותו של גדול השחקנים שלו. תארו לכם את רלף קליין מותיר את מיקי ברקוביץ' על הספסל במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל. שגיא כהן במקום להשיב ליורם ארבל תשובה כנה ולהודות בפשטות, "יורם ארבל מאיפה לנו לדעת הרי שנינו תקועים באולפן בתל אביב ומשדרים Off tube", מחליט להתפלסף : "…אלכס פרגוסון איננו רק עוסק בשיקולים טאקטיים אלא גם יודע ללחוץ על הכפתורים של השחקנים שלו… אולי זה מה שקרה היום". זאת השערה כללית מידי בלתי מחייבת, ולחלוטין איננה פרשנות. כל ילד בכיתה א' מסוגל להגות אותה. יורם ארבל מהנהן בעקבותיו באולפן "אולי". חֶרְבּוֹן עיתונאי של ממש ומפלה לערוץ 5 בכבלים. ברור שאיש איננו מאמין להערכות של שגיא כהן שמפרשן מתל אביב ומנותק כמו הצופים שלו ממקורות האינפורמציה הבריטיים . שגיא כהן אולי מבין כדורגל כמו כולם אבל פרשן הוא לא.

מתכנס לו פאנל נרחב של עיתונאים של ערוץ 5 בכבלים ביניהם נדב יעקובי ואבי מלר בהנחיית מודי בר און בטרם שריקת הפתיחה, ואיש מהם איננו יודע לפתור את החידה שמרתקת את כל צופי הטלוויזיה בארץ ובעולם מדוע, למה, וכיצד יכול להיות שהשחקן המצוין, הכוכב האנגלי בעל המוניטין העצום, וכובש השערים בהֵא הידיעה של מנצ'סטר יונייטד וויין רוני נעדר מההרכב הפותח. חבר הפאנל איציק זוהר מעלה שם איזה השערה כאילו אָלֶכְּס פֶרְגוּסוֹן מעוניין ליצור מסגרת הגנתית בתחילת המשחק וכנראה יעלה את וֵויין רוּנִי במחצית השנייה כדי שיחולל את השינוי. הסבר שטוח נטול סימוכין שכל בר בי רב יכול להגות אותו. הפאנל עסוק ומייחד זמן רב ב- Pre Game Show לרכילות ולחדר המיטות של רָאיֵין גִיגְס אבל איננו מסוגל לספק תשובה ולהסביר לצופיו מדוע אלכס פרגוסון מקפיא את וֵויין רוּנִי על ספסל המחליפים . ברור שעיתונאות דגולה אין כאן. החֶבְרֶה האלה מערוץ 5 בכבלים חזקים ב- Promos אך משמגיע העניין לדבר הבסיסי ביותר של שידור ישיר בטלוויזיה שקוראים לו עיתונאות, הדבר הזה מהם והלאה כרחוק מזרח ממערב. מה כל כך קשה להרים טלפון למקורות המידע באנגליה כדי לברר האם אָלֶכְּס פֶרְגוּסוֹן יצא מדעתו או שמא יש שִיטָה בשִיגָעוֹן שלו.

2. מנצ'סטר יונייטד.

מנצ'סטר יונייטד היא קבוצה מרתקת ב- Premier League – ליגת העל האנגלית, אולם משעממת וצפויה במסגרת ה- Champions league ליגת האלופות. ריאל מדריד ניצחה אמש את מנצ'סטר יונייטד 2:1 ואת שלושת השערים הבקיעו שחקנים ספרדיים. גם אילו נמשך המשחק אמש 90 דקות נוספות הבריטיים הכל כך שקופים וכה בלתי מתוחכמים מקדמת דנה לא היו כובשים שערים. מנצ'סטר יונייטד מעולם לא כפתה יתרון מספרי על ריאל מדריד במשחק אמש בשום מהלך התקפי וגם לא השיגה אף פעם עדיפות בשום פיסת שטח. באופן פרדוקסאלי הופך המשחק למרתק בשל שתי שגיאות לא כפויות ובלתי מחויבות המציאות : השער העצמי של סרג'יו ראמוס ונעיצת הנעל המסומרת של נאני בלִבּוֹ של ארבלואה. אני רושם לעצמי ביומן המעקב שלי כי אמש השחתתי שעתיים וחצי מזמני היקר בצפיית סרק במשחק הגמר של ה- Champions League כפי שיורם ארבל מכנה אותו מנצ'סטר יונייטד – ריאל מדריד. מיותר. נמתין לברצלונה – מילאן בשבוע הבא.

3. צל"ש לשופט המשחק האמיץ צ'וּנְיֶיט צָ'אקִיר מטורקיה.

שופט המשחק צ'וּנְיֶיט צָ'אקִיר (Cuneyt Cakir) מתגלה כאיש אמיץ ושולף בדקה ה- 56 בצֶדֶק רָב כרטיס אדום לנאני מ- מנצ'סטר יונייטד. אני מתבונן שוב ושוב בהילוכים החוזרים ושואל את עצמי מייד מה פתאום נָאנִי מנסה לתקל ולחלץ כדור אווירי במאבק עם יריבו אָרְבֶּלוֹאָה באמצעות הנפת רגל נעולה בנעל מְסוּמֶרֶת שפוגעת וננעצת בחזהו של השחקן הספרדי. מדוע אָרְבֶּלוֹאָה מנסה להשתלט על הכדור האווירי בגופו ובראשו כשרגליו שמוטות מטה, בעוד נאני מזנק עליו בסגנון קאראטה ו/או תקיפת טייקאונדו ורגלו מונפת אל על. זהו משחק ברוטאלי ומסוכן ביותר בעל כוונת זדון שאין לו דבר עם רוח הספורט. רוח הספורט קוראת למתחרים לחתור בהתמדה לניצחון אולם ביושר והגינות. כר הדשא איננו זירת מלחמה. השופט צ'ונייט צ'אקיר פועל בדיוק כפי שמנחה אותו חוק מס' 12 בספר חוקת הכדורגל הקרוי "עבירות והתנהגות פרועה". להלן ציטוט החוק : "שחקן יורחק משדה המשחק אם הוא אשם בהתנהגות גסה, לדוגמא הוא משתמש בביטויים גסים ומעליבים, ו/או לפי דעתו של השופט משחק בצורה פראית". מוצא חן בעיניי שהשופט הטורקי צ'ונייט צ'אקיר לא עושה חשבון לאלכס פרגוסון החיוור ואדום הלחיים ופועל בדיוק כפי שמצווה עליו החוקה : הרחקה מיידית של שחקן פוגעני מהמגרש. ההתייחסות המסויגת של יורם ארבל להחלטת ההרחקה, "איזו החלטה קיצונית של השופט במעמד כזה…על דבר כזה לא מוציאים כרטיס אדום…" היא בסופו של דבר גם התבוננות אישית, לא רק מהיבט החוקה. יכול להיות שאם הנעל המסומרת של נאני הייתה נתקעת בחזהו של יורם ארבל כשחקן כדורגל, הוא לא רק היה נשכב על כר הדשא ומיילל, אלא מצווה על השופט לשלוף מייד לשחקן האנגלי כרטיס אדום, אולם ממרחק של אלפי קילומטרים והתבוננות במוניטור הטלוויזיה בלבד הפגיעה המטונפת והפראית של נאני ב- ארבלואה נראית דבר של מה בכך שאפשר לפסוח עליה ולעבור לסדר היום.

4. חוקת הכדורגל. 

נקודת התורפה של חוקת הכדורגל נעוצה בעובדה שהיא "סַפְרוּתִּית" מִידַי ולא מַתֵּמָטִית". בשל כך איננה הומוגנית, ונתונה כל הזמן לאין סוף פרשנויות. במתמטיקה 1 + 1 תמיד שווה 2. הפילוסוף הצרפתי רב המוניטין ז'אן פול סארטר חולק על ההיגיון הצרוף ומעניק למתמטיקה הזאת פרשנות אחרת משלו : "למשל באהבה 1 + 1 תמיד נשאר 1". חוקת הכדורגל הופכת פעמים רבות לפילוסופיה. "האם הכדור פגע ביד ו/או היד שיחקה בכדור" (עבירה מס' 9 בחוק 12 "עבירות והתנהגות פרועה") היא שאלה פילוסופית שנתונה ל- 1001 פרשנויות ולכן מעוררת אין סוף מחלוקות שיפוט. העבירה המכוערת האדומה של נָאנִי איננה נתונה לפרשנות מפני שמדובר בסיכון חיי אדם. גם אם לא היה מתנגש ב- ארבלואה מסתתרת מאחורי הרמת רגל נעולה בנעל מסומרת כוונת זדון . צ'ונייט צ'אקיר מבין שבכל מקרה הנפת רגל בעלת נעל מסומרת המכוונת לגופו של היריב דומה להנפת קנה אקדח בטרם הלחיצה על ההדק, והיא עבירה שהעונש עליה הוא הרחקה מהחברה האנושית, ופועל בהתאם .

בקיץ 1982 ערכתי, הפקתי, וניהלתי במדריד עבור מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער את שידורי מונדיאל ספרד 82'. ב- 8 ביולי 1982 הפקדתי בידי רפי גינת את השידור הישיר של משחק חצי הגמר בין נבחרות גרמניה וצרפת שהתקיים בסביליה בתשע בערב (הסתיים בתיקו 3:3 בתום 120 דקות. גרמניה ניצחה 4:5 בעיטות הכרעה מ- 11 מ' והעפילה למשחק הגמר). כל מי שראה את השידור הישיר ההוא ביציעי אצטדיון "Sanchez Pizjuan" בסביליה ו/או מ- מסך הטלוויזיה לא ישכח לעולם את הפגיעה הנוראית והנפשעת של שוער גרמניה האראלד שומאכר בשחקן הצרפתי פאטריק באטיסטון. ההתנגשות הקטלנית שלחה את פאטריק באטיסטון חסר הכרה עם זעזוע מוח קשה ועמוד שדרה פגוע לבית חולים למשך חצי שנה. מישל פלאטיני התראיין בתום המשחק ל- RTVE (הטלוויזיה הציבורית הספרדית) ואמר כי סבר בתחילה שפאטריק באטיסטון מת. שופט המשחק ההולנדי צָ'ארְלְס קוֹרְבֶר (Charles Corver) אפילו לא שלף כרטיס צהוב לעבריין . צפיתי במשחק ההוא מה- Control שלי ב- IBC במדריד. האירוע הקשה התרחש לפני 31 שנים אך אני זוכר היטב עד היום את הצעקה שנפלטה לי ואת האנחה, כאילו הנָבָל הגרמני האראלד שומאכר פגע בי באופן אישי. חוקת הכדורגל גמישה מידי ומאפשרת כל מיני פרשנויות. צָ'ארְלְס קוֹרְבֶר עבר לסדר היום. שופט אחר היה שולף אדום, ועוד שופט אולי היה מסתפק בכרטיס צהוב . אני הייתי שולח את העבריין היישר לבית הסוהר.

5. הטלוויזיה הבריטית בחסות UEFA.

מוצא חן בעיניי כי בימאי הטלוויזיה האנגלית על שלל מצלמותיה (כמות פנטסטית של הילוכים חוזרים לרבות SSM מזוויות שונות) מבליט את תרבות המשחק וההתנהגות המאופקת של כריסטיאנו רונאלדו. כריסטיאנו רונאלדו מתייחס בכבוד לאביו הרוחני סֵיר אָלֶכְּס פֶרְגוּסוֹן ומסרב לרקוד בביתו של המובס . Shot מלבב נוסף היה החיבוק בין כריסטיאנו רונאלדו ו- וֵויין רוּנִי בתום המשחק. רואים שאת הניידת מאיישת נבחרת עיתונאית מאומנת שאיננה מחמיצה דבר. השוער הספרדי המצוין דְיַיגוֹ לוֹפֶּז הוא שחקן מחליף של השוער הראשון איקאר קאסיאס ומציל את ריאל מדריד שוב ושוב מכל מיני מִטְוָוחִים והַפְגָזוֹת של שחקני מנצ'סטר יונייטד . בדקה ה – 84 מגיע דְיֶיגוֹ לוֹפֶּז לשיאו. הבימאי האנגלי מאתר בדיוק בשנייה הזאת את איקאר קאסיאס הרציני יושב בשורה הראשונה מאחורי הספסל של ריאל מדריד ב- "Old Trafford", מתבונן ומהרהר במחליף שגונב לוֹ את ההצגה .הציבור איננו מודע ולא מבין כי שגשוגה של הטלוויזיה הבריטית אֶמֶש מותנה בעבודת הכנה והפקה יסודית וקפדנית ביותר שכוללת גם חזרות צילום "על יבש" . שום דבר אינו מובן מאליו. כל צלם מתוך 28 הצלמים מקבל כרטיס עבודה מיוחד ועמו גם סימון מושבם של כל האנשים הרלוואנטיים והאח"מים הנוכחים באצטדיון . צילום ה- Replay האחורי ב- SSM של שערו של לוּקֶה מוּדְרִיץ' בדקה ה- 66 הוא מלאכת מחשבת. רק צלם מיומן ומאומן מאוד מסוגל להפיק תוצאה צילומית שכזאת. רזולוציית התמונה פנטסטית. כל צופה טלוויזיה שמתעניין באווירודינמיקה של הכדור במשחק הכדורגל, יכול לעקוב בנינוחות אחרי תנועתו המהירה של הכדור (תערובת של בעיטת סחרור והסעה של לוּקֶה מוּדְרִיץ' שמאיצה את הכדור למהירות ממוצעת , משהו בסביבות 90 קמ"ש). וזאת מפני שה- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) שמבוסס על מהירות צילום של 75 Frames / בשנייה אחת, מאט את תאוצת הכדור עד פי שלוש מאשר במציאות. ההילוך האיטי מאוד, מאפשר להבין את אפקט התנגדות האוויר וכיצד הפרש הלחצים בין שכבות האוויר שזורמות סביב הכדור הבוגדני מסיטות אותו מצד לצד, מעקמות את מסלול תעופתו, והופכות אותו למתעתע וקטלני. ברור שכיסוי המשחק מנצ'סטר יונייטד – ריאל מדריד הוא מוצר טלוויזיוני משובח.

6. ז'וזה מוריניו.

האיש הזה שקוראים לו ז'וזה מוריניו חונן בכריזמה מושלמת. בלתי נדלית. אולם דיקציית הדיבור שלו איננה כזאת. הדבר ניכר עוד יותר כשהוא מדבר בשפה האנגלית. ז'וזה מוריניו בולע מילים. אין פלא שאבי מלר איש הפאנל של ערוץ 5 בכבלים נופל בפח למשמע הריאיון עם המאמן הספרדי בשידור ישיר בתום המשחק. אוזנו איננה מפרשת נכון את הטקסט. ז'וזה מוריניו מסיים את הריאיון במילים, "The best team lost", שנשמע לאבי מלר איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כתובנה הפוכה, "The best team won". איש הפאנל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איציק זוהר עַט על המציאה וממהר לפרשן : "…מוריניו רוצה לאמן את מנצ'סטר יונייטד בעונה הבאה…" , ובעבור זה עוד משלמים לו.

7. מדינת Off tube. 

תעשיית העיתונות בארץ שוקטת על שמריה. אולי בצדק מבחינתה. אם יורם ארבל ושגיא כהן מיירטים את סיגנל הטלוויזיה שנוחת אליהם היישר מ- "אולד טראפורד" לאולפן בתל אביב (ו/או בהרצליה מה זה משנה), מדוע אם כך צריכה העיתונות הכתובה לשלוח את נציגיה למקום ההתרחשות בעת שאחותה הבכירה הלא היא הטלוויזיה מדירה את רגליה משם. כך עובד העסק. כולם מעתיקים מכולם. אֶמֶש לא היה אפילו נציג אחד של התקשורת הישראלית נוכח ב- Old Trafford, אולם ה- Space בעיתונות הספורט הישראלית הבוקר הזה רווי "Plagiarism" בכמות ענקית. העיתונות הכתובה הישראלית רובה ככולה מתעלקת כהרגלה על סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים כמו שהיא נוהגת לעשות בנוגע לשידורים הישירים של משחקיה מכבי ת"א בערוץ 10. עוזי דן עיתונאי "הארץ", עמית לווינטל מ- "ישראל היום", ואייל לוי איש "מעריב" נשארים בארץ ומעתיקים מהמוניטור בתל אביב מבלי לדווח על כך דבר לקוראיהם. קוראים ומכנים זאת כתיבה ועיתונאות Off tube.

8. שרת הספורט גב' לימור לבנת.

"ידיעות אחרונות" עוקף את המהמורה באמצעות גימיק "נשים כותבות" וכופה על גב' יעל שחרור לכתוב ראש בראש על הספה במקום להטיס אותה ל- Old Trafford. מישהו ממערכת העיתון היה צריך לתדרך את גב' מיקי שוורץ כיצד להתכונן ולתכנן ריאיון שהיא מתכוונת לערוך עם שרת הספורט גב' לימור לבנת. מתברר שהשרה הנכבדה איננה צנועה יתר על המידה ולא ענווה כפי שסברתי. בהיעדר קומפלימנטים ודברי שבח מהציבור טופחת גב' לימור לבנת לעצמה על כתפה שלה ללא מעצורים כלהלן (כל שבעת הציטוטים נלקחו מהעיתון "ידיעות אחרונות" של יום רביעי – 6 במארס 2013) :

1. "בכל חיי הציבוריים ראיתי חלק נכבד מהייעוד שלי בפריצת דרך עבור נשים ובשבירת סטריאוטיפים. במרבית המקרים גם הצלחתי".

2. "אין לי כוונה להעניק לעצמי ציונים , אני שלימה לחלוטין עם מה שעשיתי, ולשמחתי הצלחתי לממש חלק ניכר מהיעדים שהצבתי לעצמי".

3. "הובלתי רפורמות ומהלכים רבים בספורט הישראלי כמו קידום תשתיות, הקמת מתקנים, הקצאת משאבים ותקציבים חסרי תקדים לספורט , הטמעת קוד אתי בגופי הספורט , וביצוע תיקוני חקיקה".

4. "אני מביטה בסיפוק על הקדנציה שלי ויכולה למנות שורת הישגים ארוכה".

5. "שיניתי את הקריטריונים לתמיכה באיגודי הספורט באופן שבו מחייבים אותם היום להציב נשים כנציגות ההנהלה באופן יחסי למספר הספורטאיות באיגוד".

6. "מי שמכיר אותי יודע שאני פועלת על פי האמת שלי ומעולם לא חששתי מתגובות של אחרים".

7. "שר טוב צריך להיות בראש ובראשונה מנהל טוב , אדם עם חזון שיידע לקבוע מדיניות וליישם אותה, לגייס תקציבים, למנות את האנשים הטובים והמוכשרים ביותר. בנוסף הוא צריך להתמצא היטב בנבכי הביורוקרטיה הישראלית, מערך החקיקה וניהול משרדי הממשלה. כישורים ספורטיביים יכולים להיות בעלי ערך מוסף, אך בדיוק כשם ששר תקשורת לא צריך להיות מהנדס ושר חינוך לא צריך להיות מורה, כך גם שר הספורט לא אמור להיות ספורטאי". 

מדהים לכל הדעות. כבר מזמן לא נתקלתי מאז ימי השַר סילבן שלום בשַר ו/או שָרָה שאומר ושוֹנֶה ומעיד על עצמו בפרהסיה : "אני, אני, אני, אני, אני…" ועוד פעם אני. איפה גב' לימור לבנת ואיפה אלכס גלעדי מגדולי אנשי הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית בתחומו בכל הזמנים. אינני מכיר כלל את גב' לימור לבנת. ב- 1996 מינה אותה ראש הממשלה החדש הנבחר מר בנימין נתניהו לשרת התקשורת ובתוקף מִשְרָתָה גם המְמוּנָה על ביצוע חוק רשות השידור. עוד בטרם החלה לכהן בתפקידה מיהרה להכריז במאי – יוני 1996 כי מנכ"ל רשות השידור המכהן מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום יתחיל עכשיו להזיע. זה היה מעשה תוקפנות פוליטי לא צודק וגם לא חכם נגד בֵּן מַלְכוּת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור, ומי שנבחר לחתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 1976 (מוטי קירשנבאום היה ב- 1976 בן 37 בלבד כשהוענק לו פרס ישראל). מוטי קירשנבאום כינס את עובדי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" בחצר מאחורי בניין הטלוויזיה הגדול, ואמר להם כהאי לישנא בתשובתו המאופקת לשָרָה : "אנחנו אנשי רשות השידור נמשיך לעשות נאמנה את מלאכתנו העיתונאית ללא מורא וללא משוא פנים".

טקסט תמונה : 1976. מוצאי חג העצמאות ה- 28 של מדינת ישראל. מוטי קירשנבאום מקבל את פרס ישראל ב- 1976. לוחץ את ידו הנשיא אפרים קציר. עומד מימין שר החינוך אהרון ידלין. יושב משמאל יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו. שני האנשים האחרים בשתי קצוות התמונה אינם מזוהים. (באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 172. הועלה לאוויר בערבו של יום רביעי – 6 במארס 2013.