הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.  התוכנה מורכבת מידי ורווייה אופציות יתר על המידה .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. לא במאגרי ידע פרטיים ו/או מסחריים . 

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי . הפוסטים מתעדכנים מעת לעת.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 224 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום שני – 28 במאי 2013.

——————————————————————————————————–

נבואתו האפוקליפטית של מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ב- 1 באוקטובר 1986 : "חוק הקמתו של הערוץ השֵנִי הוא חוק סגירתו של הערוץ הראשון". פוסט מס' 224. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נבואתו האפוקליפטית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתאריך 1 באוקטובר 1986 : "חוק הקמתו של הערוץ השני הוא חוק סגירתו של הערוץ הראשון". פוסט מס' 224. כל הזכויות שמורות.

1. עידן מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל וסמנכ"ל הכספים יוֹחָנָן צָנְגֶן יבל"א בשנים 1989 – 1984 . התעצמות הערוצים המסחריים ברחבי תבל בעשור ה- 80 של המאה הקודמת לבלי הכר במקביל להתעצמות הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים ובעקבותיהן האמרת זכויות השידורים. הקמתה של הטלוויזיה בכבלים במדינת ישראל ב- 1989 ומיסודו של ערוץ 5 (ספורט) משנה לחלוטין מקצה לקצה את מחירי זכויות השידורים של שני הענפים המרכזיים, כדורגל וכדורסל .

אוּרִי פּוֹרָת היה נאמן לשידור הציבורי . באוקטובר 1986 חוקקה הממשלה את חוק הערוץ השני שהחל בשידוריו הניסיוניים . מידי ערב שודרו שירים ישראליים ברצף וסרטי נוף מלווים במוסיקה . זה היה רק עניין של זמן עד שערוץ 2 יעלה לאוויר ויחל בשידוריו המסחריים . אוּרִי פּוֹרָת נחרד . נותרו לו כשנתיים וחצי לסיום המשימה שלו והוא חשב שהדבר יתרחש עוד בעידן שלו כמנכ"ל הרשות . ימים ספורים לפני חג ראש השנה של תשמ"ו ב- 1 באוקטובר 1986 , שלח איגרת ברכה נרגשת לעובדי רשות השידור בה העלה את חששותיו מפני מיסוד ערוץ 2 וגם נימק אותם : "בעצם אין מדובר בחוק הקמתו של הערוץ השני אלא בחוק סגירתו של הערוץ הראשון , ובפגיעה קשה מאוד ביכולת תפקודו של רדיו "קול ישראל" . עלינו להיאבק על קיומנו , ואין למאבק כזה סיכוי להצלחה , אלא אם כן תהא השנה הקרובה שנה של שקט תעשייתי והשקעת כל מאמץ אפשרי – לשיפור השידור , לייעול , ולחיסכון" , כתב לאנשי הטלוויזיה והרדיו" . אורי פורת ב- 1986 נבעת מרעיון מיסוד חוק הקמתו של הערוץ השני . הוא היה מבוהל . אפשר לראות זאת בטקסט הרגשני שכתב לעובדי רשות השידור ב- 1 באוקטובר 1986 בפרוס חג ראש השנה . אורי פורת חשש כי לשידור הציבורי אין את מקורות המימון הדרושים (קרי האגרה) כדי להתמודד עם הערוץ ה- 2 המסחרי לכשיקום . 

 

טקסט מסמך : 1 אוקטובר 1986 . נבואתו האפוקליפטית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מקופלת בתוך איגרת ברכה נרגשת ששלח לעובדי הטלוויזיה והרדיו לקראת חג ראש השנה של תשמ"ו , בו הוא מבקש לשמור אל אחדות השורות לקראת הקמתו של ערוץ טלוויזיה מסחרי במדינת ישראל (עמוד מס' 1 מתוך 2) . "…בעצם אין מדובר בחוק הקמתו של הערוץ השני, אלא בחוק סגירתו של הערוץ הראשון…" כתב אורי פורת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 1 אוקטובר 1986 . איגרת ברכה נרגשת ששלח מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לעובדי הטלוויזיה והרדיו לקראת חג ראש השנה של תשמ"ו , בו הוא מבקש לשמור אל אחדות השורות לקראת הקמתו של ערוץ טלוויזיה מסחרי במדינת ישראל (עמוד מס' 2 מתוך 2). "הורגלתי לדבר אמת ולא אכחד גם ברגע זה", כתב מנכ"ל רשות השידור הנחרד אורי פורת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת היה נרעש מאוד מהחלטת ממשלת ישראל בסתיו 1986 לאשר הצעת את חוק הקמת הערוץ השני לשידורי טלוויזיה ורדיו תחת מטרייה מסחרית . האמת לא הייתה כל רְבוּתָּא בהחלטה זו של הממשלה לאשר את הקמת ערוץ 2 . דובר במסדרונות הטלוויזיה ישראלית הציבורית על התחרות הטלוויזיונית שתיווצר בין שני גופי השידור  מאז ימי הקמת וועדת חַיִים קוּבֶּרְסְקִי ב- 1979 שהמליצה לממשלת מנחם בגין להקים ערוץ טלוויזיה מסחרי . בסופו של דבר חלפו 14 שנים מאז אותה ההמלצה החיובית של וועדת חיים קוברסקי (בוועדה ההיסטורית ההיא כיהנו עוד 6 חברים חוץ מהיו"ר חַיִים קוּבֶּרְסְקִי : קְרִיאֵל גָרְדוֹש , יוֹסֵף בַּר שְלמה , יְהוֹשֻע בּוּרְלָא , זַלְמָן שָלֵו , עו"ד נָתַּן כּהֵן היועץ המשפטי של רשות השידור ששימש מתאם הוועדה, ויְהוּדָה דוֹן) בדבר הקמת ערוץ שני מסחרי . אולם רק בנובמבר 1993 נעמד ערוץ 2 דרדק תקשורת על רגליו , כך שלטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה שהות מספקת די והותר כדי להתכונן לקראת התחרות הממשמשת ובאה , אולם היא בזבזה את זמנה ובמקרים והזדמנויות לא מעטים השחיתה אותו לריק . הגורל הטיל על מוטי קירשנבאום להתמודד עם ערוץ 2 הצעיר והחדש תאב האמביציות . הוא התמנה ב- 18 באפריל 1993 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום אריה מקל) ע"י ממשלת יצחק רבין ובהמלצה חמה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני . בנובמבר 1993 במשמרת של מוטי קירשנבאום החל ערוץ 2 המסחרי לפעול . הוא היווה מייד עם היווסדו אלטרנטיבה ואיום על השידור הציבורי המסורבל ובמידה רבה יָגֵעַ . העול להילחם בו ונגדו הוטל על מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום . זה נפל על המשמרת שלו

טקסט תמונה : מארס 1979 . מר חַיִים קוּבֶּרְסְקִי איש המפד"ל ששימש יו"ר "וועדת קוברסקי" שדנה בבירור נושא כדאיות הפעלתו של ערוץ שני בטלוויזיה בישראל . (לע"מ) .

טקסט מסמך :  18 במארס 1979 . מר חיים קוברסקי יו"ר וועדת קוברסקי שדנה בנושא הפעלתו של ערוץ שני לטלוויזיה במדינת ישראל מגיש את דו"ח הוועדה לשר החינוך זבולון המר ושר התקשורת יצחק מודעי . (ארכיון ממשלת ישראל) .

כבר ב- 2 באוגוסט 1983 פרסם מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מִנְשָר – מכתב לבכירי הטלוויזיה    הקורא להם להתכונן לקראת הקמתו של ערוץ 2 , אולם הוא היה הרבה יותר Cool ממחליפו אורי פורת , הרבה פחות היסטרי , ויותר שכלתן . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא נבהל משום דבר . הוא החליט להתכונן לבאות כנדרש אולם כעבור שמונה חודשים מאז פרסום המנשר שלו , ב- 1 באפריל 1984 , לא היה עוד ברשות השידור . את מקומו ירש מנכ"ל חדש , אוּרִי פּוֹרָת . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד רצה מאוד לזכות בכהונה שנייה רצופה בת חמש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור , שתימשך עד 1 באפריל 1989 . הוא האמין שהוא האיש הראוי וחשב בקיץ 1983 שהטלוויזיה הישראלית הציבורית בימי כהונתו היא נהדרת והרבה יותר טובה מאשר קיבל אותה לידיו באפריל 1979 מהמנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי . בהיותו אדם ממלכתי ואיש התקשורת החשוב במדינה וגם שחקן שח – מט ראה את הנולד . בראייתו הייחודית צפה כמה מהלכים מראש והקדים רבים לידו . הוא הבין שערוץ 2 המסחרי ניצב בשער ורצה להכין לו קבלת פנים ציבורית מנצחת . ב- 2 באוגוסט 1983 כתב את המסמך הבא לקבוצת אנשי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית , איגרת התרעה חשובה ביותר בתולדות רשות השידור בעת ההיא , שנועדה להאיץ במפיקיו ועורכיו של השידור הציבורי וגם באנשי המנהל והכספים לחשוב כיצד להגן עליו בפני ההסתערות של הערוץ השני המסחרי בחסות הממשלה הממשמשת ובאה : "אין ספק כי הערוץ השני יופעל ביום מן הימים וכי להפעלתו תהיה השפעה מרחיקת לכת על רשות השידור מבחינה פרסונאלית , תכנית , כלכלית , וטכנית . כמו כן תהיינה השלכות גם בתחום הקשרים הבינלאומיים , היחסים עם מוסדות ישראליים וביחסי ציבור . עלינו לעשות חושבים !" .

טקסט מסמך :  2 באוגוסט 1983 . מכתבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד לקבוצת מנהלים ועורכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המתריע על הקמת ערוץ טלוויזיה מסחרית במדינת ישראל והשלכותיו המרחיקות הלכת . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) . 

הערה . להלן זיהוי תפקידי האנשים המכותבים במנשר – מכתב של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מ- 2 באוגוסט 1983 : טוביה סער שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , רון נחמן ז"ל היה המשנה למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד , עו"ד – ד"ר נתן כהן כיהן כ- יועץ המשפטי של רשות השידור , נקדימון רוגל ז"ל שימש יועץ מיוחד של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , ארי אבנר ז"ל התמנה זה מכבר לאומבודסמן של רשות השידור (Ombudsman / נציב תלונות הציבור) , צביקה שפירא (לשעבר מפקד רדיו גלי צה"ל) היה מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה ישראלית הציבורית , דוד הירשפלד ז"ל ניהל את חטיבת שירותי הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית , גבי פישר היה מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית , יאיר שטרן התמנה בפברואר 1983 למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית , אנוכי יואש אלרואי הייתי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , יוחנן צנגן היה סמנכ"ל כספים וכלכלה ברשות השידור , גב' מרים רוטשילד הייתה מנהלת יחידת הרכש של קניית סרטים ותוכניות טלוויזיה שונות מרשתות טלוויזיה בינלאומיות בעולם (למעשה בעיקר מה- BBC ומארבעת הרשתות האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC וגם מרשת הכבלים האמריקנית HBO , אריאלה רבדל הייתה דוברת רשות השידור . 

 מבוקשו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להתמנות לקדנציה שנייה בתקיד הרם כדי לקדם את פני ערוץ 2 בקדנציה השנייה שלו לכשייבחר לא ניתנה לו . ב- 1באפריל 1984 מינה ראש הממשלה יצחק שמיר את אורי פורת למנכ"ל רשות השידור ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הלך הביתה ושב לעיתונו "מעריב" . ערוץ 2 יצא לדרך בנובמבר 1993 עשור שנים לאחר נבואתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . השפעתה של הטלוויזיה המסחרית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מיידית ודרמטית בכל תחום כפי שניבא . במקום כלשהו עשה ערוץ 2 שַמוֹת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה כבר שם כדי להגן על השידור הציבורי שאותו הוביל במשך חמש שנים . ב- 18 באפריל 1993 הטיל הגורל על מנכ"ל רשות השידור חדש בשם מרדכי "מוטי" קירשנבאום את מלאכת ההתמודדות של השידור הציבורי הוותיק והעני עם הטלוויזיה המסחרית הצעירה והעשירה . ערוץ 2 נשף בעורפו של ערוץ 1 . לפחות בשני מקרים ניגף מוטי קירשנבאום ע"י יריביו המוכשרים בערוץ 2 ( דָן שִילוֹן , יוֹחָנָן צָנְגֶן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ועוּזִי פֶּלֶד) בשני קרבות שידור יקרים ויוקרתיים ביותר . היו אלה תבוסת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי במאי 1994 (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החזיקה בהן רבע מאה של שנים מ- 1969 עד 1994) ותבוסת כיסוי שבוע האֵבֶל , ימי הצער והיגון , לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בנובמבר 1995 , ממש על פי נבואתו האפוקליפטית של אורי פורת ז"ל . צריך להבין כי מוטי קירשנבאום נחשב בעיני רבים ביום מינויו לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993, למשהו שמקביל למִשְרַת ה- אוֹרַאקְל מדֶלְפִי . התבוסות המפתיעות ההן הוכיחו כי הוא איננו מצביא שידור מוכשר יותר מיריביו בערוץ 2 . הוא אומנם יוצר וחתן פרס ישראל שכבודו במקומו מונח אך לחלוטין איננו אוֹרַאקְל ולא דובר האֵלִים . מוטי קירשנבאום הוא איש טלוויזיה מהשורה ככל שהדבר נוגע לענייני מנהיגות ותכנון מודלים לטווח ארוך . התמוטטות ערוץ 1 ותבוסות השידור שנחל מערוץ 2 אירעו במשמרת שלו כמנכ"ל רשות השידור . ביולי 1994 אמר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי במשרד ההפקה שלי ב- IBC בדאלאס – טקסס (Dallas – Texas בעת הפקת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 וכחודשיים לאחר שערוץ 2 זכה לראשונה בתולדותיו בזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי) בטוֹן מתנשא בזאת הלשון : "יואשיש , דיוויד פדרמן ואני עשינו בי"ס למוטי קירשנבאום". 

רבים חשבו שיוסף "טומי" לפיד האינטלקטואל מוכשר יותר מאורי פורת ועליו להמשיך לכהן קדנציה שנייה כמנכ"ל רשות השידור עד 1989 , אך ראש הממשלה יצחק שמיר סבר אחרת . ברגע ההדחה (או אי הארכת הקדנציה שלוֹ) העריך יוסף "טומי" לפיד שהוא מוסר ב- 1 באפריל 1984 לאורי פורת רשות שידור טובה יותר מזאת שקיבל  ב- 1 באפריל 1979 מידיו של יִצְחָק לִבְנִי . ב- 28 בדצמבר 1983 פגשה כתבת השבועון "להיטון" גב' מרי אוסקובסקי את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שניאות להעניק לה ריאיון עיתונאי רחב ממדים . הריאיון היה בעִתּוֹ מפני שב- 1 באפריל 1984 עמדה להתחולל מהפכה ברשות השידור . לראשונה בתולדות המוסד יתחלפו בתאריך הזה כל הגופים והאישים הנבחרים של רשות השידור : הוועד המנהל של רשות השידור , מליאת רשות השידור , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ,ומנכ"ל רשות השידור . כותרת הריאיון הייתה : "יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל השנוי במחלוקת של רשות השידור , מספר על ילדותו בהונגריה , על מלחמתו לשיפור פני רשות השידור , על מערכת יחסיו עם עובדיו , ומצהיר : 'אני משתוקק להיות פחות חשוב' " .                                                                                           

טקסט מסמך : 28 בדצמבר 1983 . השבועון "להיטון" . כותרת הריאיון של גב' מרי אוסקובסקי עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . (באדיבות ארכיון "להיטון" ותודה לאנשי בית אריאלה בתל אביב) .

יוסף "טומי" לפיד הרשה למרי אוסקובסקי לשאול אותו 27 שאלות . שאלה מס' 27 והאחרונה נגעה להמשך כהונתו כמנכ"ל רשות השידור : "יוסף "טומי" לפיד במידה ואתה לא נבחר לקדנציה נוספת מה אתה עושה ?" . יוסף "טומי" לפיד לא המתין אפילו שנייה אחת והשיב : "אני חוזר ל- "מעריב" . זהו ביתי ומבצרי . טבעי שעיתונאי בגילי יעסוק בפובליציסטיקה . אבל בינתיים אני לא רוצה לדבר מה אני אעשה ב- "מעריב" , כי אני עוד לא יודע , מלבד העובדה שאם אני לא אמשיך פה , אני אחזור ל- "מעריב" . את צריכה להבין שהקשר שלי עם "מעריב" זה לא רק קשר עם מקום עבודה . אני לא עשיתי שום דבר בחיים שלי חוץ מ- "מעריב" . התחתנתי עם בת "מעריב" שולמית גלעדי . ב- 15 בפברואר 1984 מתחתנת הבת הבכורה שלי מיכל . זה יהיה יום השנה ה- 25 לנישואיי וזה גם יהיה יום ההולדת של "מעריב" . הקשר הוא כל כך אמיץ , שבשבילי "מעריב" הוא בית שני"  [1] . עם כל ההערכה ליוסף "טומי" לפיד צריך לזכור שהמינוי שלו לתפקיד הרם של מנהיג השידור הציבורי במדינת ישראל היה פוליטי גרידא ולא בשל כישרון , יכולת , ו/או ניסיון מוצלח קודם . זה הדבר האחרון שעניין את ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך והממונה על רשות השידור זבולון המר אלה שהפקידו את רשות השידור בידיו של יוסף "טומי" לפיד . למען הרקורד ההיסטורי צריך לציין שמשרת מנכ"ל רשות השידור הוצעה קודם לכן למזכיר הממשלה אריה נאור , ולאחר מכן לסטיריקן "מעריב" אפרים קישון . היה זה אפרים קישון שסירב אף הוא להצעה לשמש מנכ"ל רשות השידור והציע למנחם בגין וזבולון המר את ידידו יוסף "טומי" לפיד לכהונה הרמה . הפוליטיקאים ראו בתפקיד המקצועי של מנכ"ל רשות השידור מִשְרָת נאמנות לשלטון .

באפריל 1989 הסתיימה כהונתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נקרתה הזדמנות שנייה למנות לתפקיד מישהו מתומכיו . הוא וויתר על אורי פורת ובחר למשימה הנכבדה ורבת האחריות את איש משרד החוץ אַרְיֵה מֶקֶל והפקיד בידיו את רשות השידור הציבורית לחמש שנים הבאות עד 1994 .

בקיץ 1990 נערך טורניר גביע העולם בכדורגל באיטליה . הטלוויזיה האיטלקית הציבורית (והעשירה) RAI שימשה Host broadcaster בינלאומי ועשתה את עבודתה נאמנה . RAI  הציבה בכל משחק מ- 52 משחקי המונדיאל שנערכו ב- 12 ערים ברחבי איטליה , 15 מצלמות ו- 6 הילוכים חוזרים איטיים מזוויות צילום שונות . שהיתי ברומא היפהפייה כחודש וחצי בתפקיד עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי המונדיאל . לקראת סופם היה מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל אורח שלי לכמה ימים בבירה האיטלקית . באחד מימי המנוחה בטורניר סעדנו את לבנו במסעדה נחמדה בוויה – וונטו רחוב מרכזי וסואֵן בליבה של רומא. בעוד שנינו טועמים מהלזניה וגומאים יין "Chianti" , סיפר לי שָם בחוש הומור הידוע שלו את ההליך הפוליטי של מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "ב- 1989 הייתי איש משרד החוץ . בכלל לא דימיתי להיות מנכ"ל הרשות וגם לא חשבתי שאני מתאים למשימה . המועמדים הראשיים לתפקיד היו אורי פורת שעמד לסיים קדנציה בת חמש שנים ורצה בשנייה ויוסף בר-אל שנשא עיניו אל על . מליץ היושר שלו של יוסף בר-אל היה אדם בעל משקל , שר החינוך יצחק נבון בכבודו ובעצמו . לראש הממשלה יצחק שמיר נמאס מאורי פורת ובעניין יוסף בר-אל היה אמביוולנטי . הדאיגה אותו התגייסותו הבלתי מובנת ומלחמתו והתעקשותו הבלתי מתפשרת של יצחק נבון למען מינויו של יוסף בר-אל (שימש בתפקידו אז כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית) – לתפקיד המנכ"ל . לבסוף נפטר משניהם גם מיוסף בר-אל וגם מיצחק נבון ופנה אלי כדי שאטול אני את התפקיד . השבתי לו בכל הרצינות ראויה , אדוני ראש הממשלה אין לי שום הכשרה לנהל רשת שידור שמונה בשורותיה שתי רשתות רדיו של "קול ישראל" בשתי שפות עִברית ועַרבית ושתי רשתות טלוויזיה בשתי שפות עִברית ועַרבית , שמעסיקה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים , מה עוד שעד היום הזה ניהלתי במשרד החוץ בקושי שולחן ומזכירה ?" . הייתה הפוגה קצרה בדבריו . הוא נגס מהפיצה והוריד לכרסו עוד לגימת "קייאנטי" , ואז הוסיף : "יצחק שמיר היה המום אבל רק לרגע . מייד התעשת והשיב לי , "נו אריה מה אתה חושב לעצמך , גם אני לא ניהלתי כלום לפני שהתמניתי לראש ממשלה . אין לך ממה לחשוש" . אַרְיֵה מֶקֶל צחק צחוק מתגלגל ואמר , "הסכמתי , והנה כמנכ"ל רשות השידור יש לי את העונג לאכול עכשיו ארוחת צהרים עם יואש אלרואי ברומא , ואני גם משלם" .  אריה מֶקֶל היה איש שיחה שָנוּן שלא לקח את עצמו ברצינות יתירה אך כמנכ"ל ובניגוד לאופיו החייכני הקפיד ולא וויתר על קוצו של יוד בביצוע חוק רשות השידור.

חלפה שנה בדיוק מאז משבר ערוץ 2 אליו נקלע אורי פורת. ב- 5 באוקטובר 1987 פרצה שביתת העיתונאים הגדולה ביותר מאז ומעולם בשידור הציבורי, בטלוויזיה וברדיו, שנמשכה 52 ימים רצופים על רקע תביעות לשיפור השכר. וועד עיתונאי רשות השידור בז למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולעג לו. רשות השידור נכנסה ל- "קוֹמָה" בת כחודשיים . השביתה הממושכת לא השיגה דבר . באוקטובר 1987 בעת קיום השביתה הממושכת שִחְרְרוֹ שלטונות ברה"מ במפתיע את אסירת ציון הוותיקה והנודעת גב' אִידָה נוּדֶל מכלאה בסיביר . היא עלתה מייד לארץ וממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר ושמעון פרס ערכה לה בנתב"ג קבלת פנים ממלכתית . הטלוויזיה ישראלית שבתה והשחירה את המסך שלה אולם ערוץ 2 הניסיוני בראשות שר התקשורת גד יעקובי היה נוכח במקום ושידר ישיר את הטקס. בואה של אִידָה נוּדֶל לארץ שימש קטליזאטור שזירז את הקמתו הממשמשת ובאה של ערוץ 2. בסתיו 1986 ניצבו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בפני מהפכה כלכלית הנוגעת לתשלום זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. ערוץ 2 וטכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים בישראל טרם מוסדו אך התעצמותם של הערוצים המסחריים באירופה (כמו "קאנאל צ'ינקואה" באיטליה בראשות סילביו ברלוסקוני, ITV האנגלית, TV3 מברצלונה ואחרים) ובעולם, ושגשוג כלכלי עצום של הקהילה האירופית דחף את הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הגדולים לתבוע את ליטרת הבשר שלהם. איגוד השידור האירופי ה- EBU שאיגד בשורותיו שלושים וחמש רשתות טלוויזיה ציבוריות לרבות הטלוויזיה הישראלית, ביניהן רשתות עשירות כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, ARD ו- ZDF המערב גרמניות, A2F ו- TF1 הצרפתיות, RAI האיטלקית, ו- RTVE הספרדית – נתבע לשלם מאות אחוזים יותר ממה ששילם בעבר. מכיוון שהטלוויזיה הישראלית הייתה חברה מלאה (Active member) ב- EBU ההסכמים וכללי התשלום חלו גם עליה. הסמן הימני העולמי היה נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שניאות לשלם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר, סכום שבאותן השנים נחשב לפנטסטי. תשלום דמיוני של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית במסגרת אירועי הספורט בכלל ובמשחקים האולימפיים בפרט. צריך לזכור שאותו האמריקני רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) שילם עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת מונטריאול 1976 רק 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. מכאן אפשר להבין את עוצמת עליית גרף המחירים. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת חברותה ב- EBU תפח לממדים שלא הכרנו קודם לכן. צריך לזכור שזה היה עוד בטרם הופעת ערוץ 2 וערוץ הספורט (5) בכבלים. השידור הציבורי בישראל לא היה בנוי להתמודד לאורך זמן עם עלויות בסדר גודל כזה. ברור שכמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקחתי את זה אישית. זה עלה לי בבריאות. הרהרתי כל הזמן ביני לבין עצמי כמה מרץ יעמוד לי להילחם עבור הרשת שלי ועד כמה יהיה כוח לרשות השידור לתמוך בי ובשאיפותיי. הרי אורי פורת ויוחנן צנגן לא יישארו בתפקידם לנצח. להלן השוואה קצרה של עליית גרף מחירי זכויות השידורים של הטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי שלושת אירועי הספורט הגדולים הבינלאומיים : אולימפיאדות, מונדיאלים, ואליפויות עולם בא"ק, ווימבלדון. וככל שנוגע לתעשיית הטלוויזיה בארץ מדובר גם בזכויות השידורים של מועדון מכבי ת"א בכדורסל ושל הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים.

1. אולימפיאדות

אולימפיאדת מוסקבה 80    אולימפיאדת לוס אנג'לס 84    אולימפיאדת סיאול 88    אולימפיאדת ברצלונה 92

תשלומי ה- EBU איגוד השידור האירופי : 

5.95 מיליון דולר               19.8 מיליון דולר                 28 מיליון דולר              90 מיליון דולר

תשלומי הטלוויזיה הישראלית הציבורית :

אנחנו 150 אלף דולר        אנחנו 200 אלף דולר           אנחנו 600 אלף דולר     אנחנו 800 אלף דולר

2. מונדיאלים

מונדיאל ארגנטינה 78       מונדיאל ספרד 82        מונדיאל מכסיקו 86          מונדיאל איטליה 90

תשלום EBU  :              תשלומי המשדר הציבורי :

7.85 מיליון דולר           המשדר הציבורי כולו       המשדר הציבורי כולו        המשדר הציבורי כולו

                                  26 מיליון דולר               32.6 מיליון דולר             63.3 מיליון דולר

אנחנו 92 אלף דולר     האיגוד 9 מיליון דולר        האיגוד 12 מיליון דולר     האיגוד 23.3 מיליון דולר

                               אנחנו 128 אלף דולר       אנחנו 150 אלף דולר         אנחנו 303 אלף דולר

3. אליפויות עולם בא"ק

אליפות העולם ה- 1         אליפות העולם ה- 2            אליפות העולם ה- 3         אליפות העולם ה- 4

בא"ק הלסינקי 1983        בא"ק – רומא 1987           בא"ק – טוקיו 1991        בא"ק – שטוטגרט 1993

אנחנו 3000 דולר            אנחנו 30 אלף דולר           אנחנו 150 אלף דולר       אנחנו 190 אלף דולר

4. ווימבלדון

ווימבלדון 1980              ווימבלדון 1985                 ווימבלדון 1990             ווימבלדון 1995

אנחנו 1500 דולר           אנחנו 10000 דולר          אנחנו 15000 דולר         אנחנו 40 אלף דולר

5. מועדון מכבי ת"א בכדורסל

מכבי ת"א בכדורסל        מכבי ת"א בכדורסל           מכבי ת"א בכדורסל        מכבי ת"א בכדורסל

עונת 1977 – 1976      עונת 1987 – 1985      עונת 1989 – 1987       עונת 1995 – 1994

אנחנו 7000 דולר        אנחנו 70 אלף דולר     אנחנו 200 אלף דולר    אנחנו כמיליון ורבע דולר

                                35 אלף דולר בעונה     100 אלף דולר בעונה

6. הכדורגל הישראלי

הכדורגל הישראלי בעונות 1989 – 1985

אנחנו : 400 אלף דולר לארבע עונות (100 אלף דולר לכל עונה) .

6. 1. הכדורגל הישראלי

הכדורגל הישראלי בעונות 1992 – 1989

אנחנו : 3 מיליון דולר לשלוש עונות (מיליון דולר לכל עונה) [1] .

6. 2 . הכדורגל הישראלי

הכדורגל הישראלי בעונות 1994 – 1992

אנחנו : 3.3 מיליון דולר לשתי עונות (1.65 מיליון דולר לכל עונה) [2] .

עליית מדד המחירים והופעתם במלוא התנופה של ערוץ 2 וערוץ 5 (בארץ) יצרה לחץ , בלבול , ופאניקה במערכות הפיננסיות והתוכן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור . יתירה מזאת : היא העלתה חששות בנוגע לרכישת זכויות השידורים עתידיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים שהפכו זה מכבר לנכסי צאן ברזל של השידור הציבורי . דוגמא מצוינת היה המאבק הטלוויזיוני על קניית זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לשלוש השנים של 1997 – 1994 , בין רשות השידור הוותיקה לבין ערוץ 2 המסחרי שזה עתה נולד . צריך להבין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בזכויות האלה מאז ראשית היווסדה ב- 1968 . במשך רבע מאה של שנים היא הייתה זאת שחשפה באופן בלבדי את הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים , ליגה , גביע המדינה , ומשחקי נבחרת ישראל באמצעות שידורים ישירים ובאמצעות שתי תוכניות הדגל שלה "מבט ספורט"  ו- "משחק השבת". דורות שלמים של צופי טלוויזיה בישראל "גדלו" על שתי התוכניות הפופולאריות האלה.

לקראת עונת 1995 – 1994 נוצר מצב חדש . לתמונת המאבק של רכישת זכויות הכדורגל הישראלי המחודשות נכנס גם ערוץ 2 הצעיר והדָרְדַקִי שזה אך נעמד על רגליו . על ערוץ 1 הציבורי הוותיק שהיה עד כה מונופול טלוויזיוני נכפתה תחרות שמעולם לא התנסה בה . התאחדות הכדורגל ניצלה את הופעתו של ערוץ 2 , פתחה מכרז לחוזה בן שלוש שנים 1997 – 1994 , והעלתה את רָף התשלומים למינימום 5000000 (חמישה מיליון) דולר בראשית המו"מ לכל עונה מהשלוש . מינימום 15.000000 (חמישה עשר מיליון) דולר לשלוש שנים . ההתאחדות הציבה את השעה שתיים עשרה של יום שלישי – 17 במאי 1994 (למחרת חג שבועות תשנ"ד) כתאריך יעד להגשת מעטפות ה- Bid בהן טמונות ההצעות הכספיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 המסחרי . המרבה במחיר היה אמור לזכות בחוזה הנחשק . את המו"מ של הרשות עם ההתאחדות ניהל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לבדו ובעצמו . הוא לא הקים קבוצת מו"מ ולא שיתף את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן וגם לא אותי במהלכיו. את המו"מ בשם שלוש זכייניות ערוץ 2 "רֶשֶת" , "קֶשֶת" ו- "טֵלְעַד" עם ההתאחדות ניהלו אָלֶכְּס גִלְעָדִי (מנכ"ל הזכיינית "קֶשֶת") ודֵיוִויד פֶדֶרמן מבעלי המניות של הזכיינית "רֶשֶת".

ביום הדין של שליפת מעטפות המכרז ביום שלישי בשתים עשרה בצהריים – 17 במאי 1994 במשרדי ההתאחדות באצטדיון ר"ג , היה עסוק מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בהכנת כתבה על פינוי כוחות צה"ל מרצועת עזה . צוות ה- ENG שלו מנה את הצלם צָ'ארְלִי שִטְרִית ואיש הקוֹל אִילָן מַנֶס . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם סבר כי אנשי ערוץ 2 לא יגישו את מעטפת ה- Bid (הצעת מחיר) שלהם להתאחדות מפני שהעריך אז כי אין להם עדיין מספיק כסף להרפתקה טלוויזיונית יקרה (יחסית) ולכן נמנע מלהגיע למשרדי ההתאחדות באצטדיון רמת גן ולהגיש את מעטפת רשות השידור . הוא העדיף לביים באותו יום שלישי של 17 במאי 1994 כתבה למגזין "יוֹמָן" (ביום שישי – 20 במאי 1994) העוסקת בנסיגת צה"ל מרצועת עזה בעקבות ההבנות שהושגו בין ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין לבין יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת . מנהל החדשות דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ במקום לומר לו , "מוטי קירשנבאום לך תתעסק עם העניינים החשובים שלך לרבות הגנה על זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי שערוץ 2 הצעיר לוטש אליהם עיניים גדולות , יש 20 כתבים אחרים שיעשו את הכתבה אודות פינוי רצועת עזה לא פחות טוב ממך" – שתק . הצרה הייתה שדודו גלבוע היה מנותק . הוא כלל לא ידע שמתנהלת זה מכבר מלחמת זכויות שידורים בין ערוץ 2 הצעיר לערוץ 1 הוותיק אודות קניית החוזה של הכדורגל הישראלי לשלוש שנים הבאות של 1997 – 1994 , וכי אָלֶכְּס גִלְעָדִי ודֵיוִויד פֶדֶרְמַן הערמומיים פזרו מסך עשן וטמנו מארב לידידם מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . בעסקים אין יְדִידוּת . יש אוֹיְבוּת .

אלכס גלעדי ודייויד פדרמן הגיעו למשרדי ההתאחדות בתאריך שנקבע ובשעה היעודה . הם רשמו צֶ'ק על סך 5.550000 (חמישה מיליון וחמש מאות וחמישים אלף) דולר , 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) דולר מעל רף המינימום והצמידו את מעטפת ה- Bid היקרה לחזה שלהם . שניהם המתינו בדריכות להתייצבותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום עם מעטפת ה- Bid שלוֹ . הם לא ידעו שמוטי קירשנבאום נמצא ברצועת עזה עם צוות ה- ENG שלו הצלם צָ'אְרִלי שִטְרִית ואיש הקוֹל אִילָן מָנֶס ועסוק בכלל בתיעוד פינוי כוחות צה"ל מהרצועה במסגרת כתבה המיועד לשידור בערב שישי – 20 במאי 1994 . גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן ואנוכי לא ידענו כי הוא איננו מתכוון לנטוש את כתבתו בעזה ולסוּר למשרדי ההתאחדות . יומיים קודם לכן ביום ראשון – 15 במאי 1994 בטרם עֶרֶב חַג השבועות פרש כנפיו על עם ישראל ונכנס לתוקפו נפגשו אלכס גלעדי יחדיו עם דיוויד פדרמן ומוטי קירשנבאום לארוחת צהריים במסעדת "מי ומי" ברחוב פינסקר בתל אביב . זאת הייתה מעין פגישת עבודה ואולי גם לצורך תיאום עמדות בטרם הגשת מעטפות ה- Bid . הם היו אומנם מתחרים טלוויזיוניים שניצבו משני צידי המתרס אך היו גם ידידים ששררה ביניהם אחווה ארוכת שנים . מוטי קירשנבאום נמנע כאמור מלהביא לפגישה הזאת את מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן ואותי . הוא ניהל את העניינים בעצמו ולא שיתף איש מאתנו בסוד המו"מ . מוטי קירשנבאום אמר לאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן את הטקסט הזה כלהלן : "אין לכם כסף כזה גדול להציע להתאחדות . אתם לא תיגשו למו"מ וגם אנחנו לא ניגש . מהלך כזה שבו שני גופי הטלוויזיה מתעלמים מהמכרז יצריך את התאחדות הכדורגל להוריד מייד את רף המחירים ואז אנחנו רשות השידור נזכה בו , ונזרוק לכם עצם . ניתן לכם לשדר ישיר כמה משחקים בכל עונת משחקים" . אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן מיהרו לתקן את מנכ"ל רשות השידור : "מוטי קירשנבאום טעות גדולה בידך . אנחנו ניגשים למכרז. שלא תטעה בנו", השיבו לו . מוטי קירשנבאום פטר אותם : "אל תספרו לי מעשיות , אין לכם כסף" . לרגע דומה היה כי מנכ"ל רשות השידור שנודע בעומק מחשבתו המקורית הוא בעצם קלפן שמשחק פּוֹקֶר נגד שני אָָסִים ברמתם של אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן . שני הצדדים נפרדו בברכת חג שבועות שמח .

עכשיו ביום שלישי בשתים עשרה בצהריים – 17 במאי , יממה לאחר חג שבועות , ישבו אלכס גלעדי ודייויד פדרמן בחדר צדדי במשרדי ההתאחדות והמתינו לבואו של מנכ"ל רשות השידור שבושש להגיע . כשהבינו שני נציגי ערוץ 2 כי מוטי קירשנבאום באמת מקיים את דיבורו ואיננו מגיע למכרז , וכי הם נותרו בודדים במערכה , שלפו את הצ'ק מהמעטפה ומחקו ממנו 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) דולר . הם הגישו אותו להתאחדות עליו היה רשום סכום המינימום 5000000 (חמישה מיליון) דולר . בהיעדר הצעה נגדית מצד ערוץ 1 זכה ערוץ 2 בהתמודדות ללא קרב . זאת הייתה סנסציה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , רשות השידור , והמפקד העליון שלה מוטי קירשנבאום ניגפו במערכה מבלי שהשיבו מלחמה שערה . בחלוף עשרים וחמש שנה הוטל השידור הציבורי פרקדן לזירה מאֶגְרוֹף Knock out של ערוץ 2 . מאוחר יותר נימק מוטי קירשנבאום את אי התייצבותו למאבק הפיננסי נגד ערוץ 2 הצעיר בכך שהוא כמנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי של הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" , וניסח זאת כלהלן :"אינני רואה לנכון ואינני מתכוון להניח את הז'יטונים של השידור הציבורי על שולחן הרולטה" . ביטוי הגיוני ושָנוּן שלא היה בכוחו למנוע את גודל ההשתוממות אודות ההפתעה העצומה הבלתי כפויה . האם מוטי קירשנבאום שיחק עם יריביו פּוֹקֶר בעוד הם שיחקו נגדו שחמט ? התשובה איננה עלומה . לפחות לא על פי התוצאה הסופית . מוטי קירשנבאום נִיגָף . אָלֶכְּס גִלְעָדִי ו- דֵיוִויד פֶדֶרְמַן הביסו אותו . אָלֶכְּס גִלְעָדִי אמר לי לאחר הניצחון המזהיר של ערוץ 2 הצעיר על ערוץ 1 הוותיק כהַאי לִישָנָא : "יואשיש , דיוויד פדרמן ואנוכי עשינו בית ספר למוטי קירשנבאום" . צריך לציין כאן עוד עובדה חשובה . יו"ר מועצת ההימורים והטוטו אריה זייף הבטיח במאי 1994 למַמֵן שליש מעלות זכויות השידורים במידה והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יזכה בבכורה . אַרְיֵה זָיְיף אמר לי : "אתם חייבים לקחת את המכרז ואתה יודע שרשות השידור יכולה לסמוך על המילה שלי" . לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה עדיין ב- 1994 מספיק ממון כדי להתמודד בכבוד מול ערוץ 2 ולגבוֹר עליו אך היא כשלה ואיבדה בטרם עת נכס שידור כבד משקל . היה מדובר בהשקעה לא פשוטה בזכויות שידורים בסדר גודל של חמישה עד שישה 5 מיליון בכל שנה משלוש שנות ההסכם אך הייתה לו את המטרייה הכספית האיתנה של מועצת ההימורים והטוֹטוֹ בראשות מר אַרְיֵה זָיְיף  כששליש מהעלות ממומן באופן רשמי ע"י המועצה .

ביום רביעי בבוקר – 18 במאי 1994 , פחות מיממה לאחר ההפסד ההיסטורי של זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2, נפגשתי עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בלשכתו לישיבת הפוסט מורטם היומית. זאת ישיבת בוקר שגרתית של הפקת לקחים המתקיימת מידי יום בשמונה ושלושים בה משתתפת קבוצת אנשים הנושאים באחריות תפקידים ומשרות בכירות בשתי פונקציות , תכניות וטכניות. האנשים האלה מדווחים כל אחד בתורו למנהל הטלוויזיה על טִיב ואיכות התנהלות עֶרֶב ולֵיל השידורים הקודם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו/או על קלקולים הנראים להם מנקודת מבטם.                                                                                                                            

התייצבתי לישיבת הבוקר מוקדם מהרגיל . אפילו מגש כוסות הקפה המסורתי ותרמוס המים החמים טרם הועלו מהמזנון ללשכת מנהל הטלוויזיה בקומה השלישית של הבניין הישן זַב הכישלונות . מנהל הטלוויזיה ואנכי היינו עדיין לבד . יאיר שטרן היה מזועזע מאובדן זכויות השידורים . אחזה בו תדהמה. לעולם לא אשכח את מראה פניו באותו בוקר של 18 במאי 1994 לאחר תבוסת השידור הגדולה בהיסטוריה . עיניו היו טרוטות כשלי . הוא לא האמין שזה קורה לוֹ . יאיר שטרן היה מנהל טלוויזיה מוּבַס. "יואש, חשבתי להתפטר בעקבות התבוסה האומללה של מוטי קירשנבאום", אמר לי בייאוש כשראשו לָפוּת בשתי כפות ידיו . לעולם לא אשכח את מִילותיו אלה ואת מראהו הדַל . הוא נראה מנוצח ומובס , עייף עם עיניים אדומות , שבע תלאות , והַמוּם . השבתי לוֹ : "יאיר שטרן לא ישנתי כל הלילה. לא הצלחתי להירדם. התהפכתי במיטתי שהייתה מיתתי". המחשבות התרוצצו בראשי במהירות שוב ושוב . ערוץ 2 המסחרי חתם על הסכם בלעדי לשלוש שנים והבטיח לעצמו גם את זכות הסירוב הראשונה (First Refusal ) ויתרון עצום במו"מ הבא שיתקיים בשנת 1997. איבדנו את הכדורגל כנראה להרבה שנים, סברתי לעצמי. "יאיר שטרן" , אמרתי למנהל הטלוויזיה, "ראה מי ניהל את המו"מ ומי הפסיד אותו . הרי הוא מורנו ורבנו . "האוֹרַאקְל" מדֶלְפִי החמיץ אותו . זה שנחשב בעיני רבים ל- "גוּרוּ" של הטלוויזיה ומדליק פנס הקסם הראשון שלה . לא יוסף בר- אל הפסיד את הזכויות,  גם לא אריה מֶקֶל, לא יוסף "טומי" לפיד, לא אורי פורת ולא ויוחנן צנגן , לא חיים יבין ולא טוביה סער , גם לא יצחק לבני . מוטי קירשנבאום הפסיד ואנחנו הובסנו", אמרתי לו . יאיר שטרן מנהל טלוויזיה היה מדוכדך ונבוך מאוד מהמצב החדש המפתיע הבלתי כפוי שנוצר. לא רק ההפסד הדאיג אותו. צוּרת ההפסד והמידור שלו ע"י מוטי קירשנבאום הייתה בושה גדולה להנהגת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהוא עמד בראשה , וכלימה לרשות השידור. התחוללה רעידת אדמה בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים וגם בתעשיית הטלוויזיה בארץ . התברר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהצטיירה כמונופול אכזר ורב זרועות הוא בעצם גוף תקשורת מסורבל , כבד תנועה , בעל מותניים עבות , מגיב בטיפשות ופגיע . אם הוא פגיע כעת הוא יהיה גם פגיע בעתיד , וכנראה שהוא גם לא מוכשר מי יודע מה . אפשר להתעסק אתו ולהטרידו . לנשוך אותו . ההפסד הבלתי צפוי יצר מציאות בלתי צפויה ושרטט אותה כתבוסה . התבוסה הפכה לטראומה [3].

 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 19 במאי 1994 . ידיעה של העיתונאית אורה עריף ב- "ידיעות אחרונות" ב- 19 במאי 1994 "הפאשלה הגדולה ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 25 שנה" . 

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא התקשר אלי לדווח על תבוסתו . יתירה מזאת : הוא האשים אותי כי אני הוא זה שהדלפתי את סיפור התבוסה לעיתון "ידיעות אחרונות" . כתבת העיתון גב' אורה עריף יודעת היטב שלא דיברתי עמה . מעולם לא הדלפתי דבר לה ו/או לעיתונאים אחרים ולא דיברתי מאחורי גבה של רשות השידור . אם דיברתי עם העיתונאים זה היה בגלוי ובפרהסיה . דרשתי מהם לפתוח מירכאות . אינני יודע אם סיפר זאת באותו היום לדרגי הניהול האחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . יכול להיות שלא היה לו זמן לעסוק בכישלון מפני שהיה עסוק מאוד באותו היום בהכנת הכתבה "ליומן" בעניין פינוי כוחות צה"ל את רצועת עזה . הראשונים שידעו על אובדן זכויות שידורי הכדורגל היו אנשי צוות ה- ENG , צוות הצילום שלו ,שמנה את צָ'ארְלִי שִיטְרִית ואִילָן מַנֶס . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום דיווח להם במילה אחת , "הפסדנו". שניהם אמרו לי כי הוא נראה המום וצבע פניו היה כשל קיר כשיצאה מפיו המילה "הפסדנו". לי הוא לא מצא לנכון לדַוֵוח .

דבר התבוסה נודע לי בכלל מפי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דוד "דוּדוּ" גלבּוֹע ששמע את הבשורה המרעישה והמרה בחדשות רדיו "קוֹל ישראל" . הוא מיהר להתקשר אלי בטלפון נדהם . "איך קרה דבר כזה ?" , שאל . השבתי לו מייד בכעס גדול , "אפוא היית אתה מר חדשות כל הזמן יחדיו עם החבר שלך אוהד הספורט ועורך "מבט" מר רפיק חלבי , היכן התחבאתם" , והוספתי מייד , "כמנהל ישיר שלי דוּדוּ גִלְבּוֹעַ היית חייב להיות בתמונת המו"מ קודם לכן , ולומר למנכ"ל רשות השידור את מה שאני אמרתי לוֹ . לשאול עכשיו "איך קרה דבר כזה זה" , זה בפירוש פתטי ולא לעניין . דוּדוּ גלבּוֹע דע לך שקרה לנו אסון שידורי קשה ולרוע המזל גם בלתי מחויב המציאות . תהיה לו השפעה שלילית מרחיקת לכת בתחרות המתפתחת עכשיו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 המסחרי , ולאו דווקא רק בשידורי הספורט האטרקטיביים ". ערוץ 2 שָרָה עם המלאך ויכול לוֹ . מנהל חטיבת החדשות דוּדוּ גִלְבּוֹע (חטיבת הספורט כפופה לניהולו הישיר של מנהל חטיבת החדשות) כמו אחרים לפניו בתפקיד , היה מנותק ממהלך האירועים וההתרחשויות שהביאו לאובדן נכס שידור בלעדי החשוב ביותר שהיה בידי ערוץ הטלוויזיה הציבורי מאז ומעולם , במשך 25 שנה רצופות מאז 1969 . הוא לא היה בעניינים ולכן הופתע .

טקסט תמונה :  דודו גלבוע מנהל חטיבת החדשות (משמאל) ב- 1994 יחד עם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה . דודו גלבוע היה הבוס הישיר שלי היה מנהל חדשות מוצלח אך מנותק משידורי הספורט והמו"מ על רכישת זכויות השידורים של ענף הספורט הפופולארי במדינה . לכן הופתע . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המפסידנים חושבים שלהיסטוריה יש תכונה מגונה . היא אוהבת לזכור תאריכים  שהם המפסידַנים היו רוצים לשכוח . בכל אירוע שיש בו מנצח נמצא מן העבר השני המפסידַן שלו . לצדם של המנצחים המאושרים ניתן למצוא תמיד את המובסים ספוגי העֶצֶב והלומי צער. ההיסטוריה כורכת אותם בזיכרונה את "שמחת הניצחון ותוגת ההפסד" , לעַד יחדיו . באנלוגיה הזאת , ערוץ 2 הוא המנצח המאושר והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא הערוץ המובס , הַלוּמת כְּאֵב , יָגוֹן , וצער .

ב- 23 במאי 1993 , בחרה מועצת הרשות השנייה בחברות "קשת" , "רשת" , ו- "טלעד" כזכייניות הערוץ ה- 2   המסחרי . זה היה אור אדום לערוץ הטלוויזיה הציבורי כי עליו להתכונן לתחרות הצפויה . ב- 4 בנובמבר 1993 הושק ערוץ 2 לראשונה "באוויר" . יעקב איילון הגיש באותו ערב לראשונה את מהדורת החדשות של ערוץ 2 המסחרי . בדיוק כפי שעשה זאת חיים יבין בטלוויזיה הישראלית 25 שנה לפניו . זה היה איתות ירוק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כי הגיע הרגע להתחיל את הנסיקה "לאוויר" אך היא נשארה מקורקעת . ב- 17 במאי 1994 הפסיד השידור הציבורי המגולם בדמותה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את זכויות שידור הכדורגל שלו לערוץ 2 המסחרי בתום 25 שנים רצופות . ב- 6 בנובמבר 1995 למחרת רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ולאורך כל שבוע אירועי האבל , ניצחה חברת החדשות של ערוץ 2 והביסה את חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בסיקור ובדיווח , ולראשונה גם ברייטינג . ערוץ 2 קיבע את עצמו בתודעת הציבור בתוך שנתיים בלבד מיום הקמתו כרשת טלוויזיה מנצחת .

ביום חמישי – 2 ביוני 1994 , יומיים לפני מִשדר הסיכום של "עונת הזהב" בכדורגל שלא תחזור על עצמה לעולם , ושבוע לפני טיסתי לדָאלָאס (Dallas) בירת מדינת טקסס (Texas) להפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 , כתבתי את המסמך הבא למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בדם לִבִּי [4] . פתחתי במילים  האלה .

הטלוויזיה הישראלית – רשות השידור

מחלקת הספורט – ירושלים                                                                                                                       2.6.1994

יאיר יקירי שלום רב,

ערב נסיעתי לדאלאס כדי לנהל משם את מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 , אני מבקש לפרוס בפניך את האפשרויות העומדות בפנינו להמשך שידורי הספורט בערוץ 1 לאחר אובדן זכויות השידור של הליגה הלאומית בכדורגל . יממה אחת לאחר תום השידור הישיר של משחק הגמר בגביע העולם ארה"ב 1994 (יום ראשון – 17 ביולי 1994), נתייצב כולנו אתה , אני  ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בפעם הראשונה מזה 25 שנה בפני מציאות חדשה , עידן שונה לחלוטין ותקופה לא קלה לאחר אובדן זכויות השידור של הליגה הלאומית בכדורגל. למרות שספגנו מהלומה קשה ובלתי צפויה, הכול יחסי. יש דברים יותר קשים בחיים, לכן לא צריך לאבד את הראש. לפי דעתי כדאי לכנס מייד צוות מוחות (ברמה שלך לרבות מנהלי חטיבות החדשות והתוכניות ואולי גם אנשים אחרים , וחלק מאנשי הספורט) כדי לבחון את האפשרויות הרלוונטיות הנוספות חוץ מהכדורגל, הניצבות בפנינו בעידן התחרות הקשה נגד ערוץ 2 והכבלים – ביוקרה, בזמן והיקף השידורים עצמם, וכמובן גם בממון.

יאיר היקר, אנשים רבים (וטובים) שואלים שאלות בדם ליבם . תשובות מדויקות וברורות הם לא קיבלו , ואולי אין בנמצא כאלה. אני יודע יאיר היטב עד כמה כואב לך באופן אישי אובדן זכויות הכדורגל , ושאתה לא ישן בלילות ומתהפך במיטתך כמוני . צריך להודות – חטפנו מכה קשה ביותר, אבל יחד עם זה לא נשכח שמוטי קירשנבאום נתן לנו את השנה הגדולה מכולן…נגענו סוף סוף בשמיים…עונה כזאת לא הייתה לטלוויזיה הישראלית…אין זה הזמן להתבכיין ולהטיח האשמות. פשוט צריך לחשוב בהגיון קר ובחוכמה מה ניתן לעשות הלאה, ומה כדאי לבצע בעתיד הקרוב והרחוק למען ולטובת הטלוויזיה הישראלית. חשוב מאוד לתכנן את תוכניותינו לטווח ארוך ככל שניתן, ואל תתבייש להתייעץ בעניין עם מוטי קירשנבאום ומיכה ינון (יו"ר הועד המנהל של רשות השידור בשנים ההן).

אוהב אותך מאוד  –  יואש אלרואי .

טקסט מסמך :  2 ביוני 1994 . זהו עמוד מס' 5 של המסמך המקורי שכתבתי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הוכה מכה אנושה, כאדם ומנהל. הוא הוטל לקרשים . יאיר שטרן התיימר להמריא ולהוביל את רשת טלוויזיה ציבורית שעליה הופקד לעבר פסגת התקשורת במדינת ישראל . "נבנה את השידור הציבורי בדמותו של עיתון "הארץ" המיועד לאנשים חושבים", הצהיר בתחילת כהונתו בריאיון שהעניק לדן שילון בתוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית . לפתע קוצצו כנפיו . איזה להמריא ואיזה נעליים . אובדן הכדורגל הותיר אותו המום ונדהם. זה לא היה בתכנון שלו . הוא היה חסר אונים ושפת גופו שידרה אי שביעות רצון קיצונית מהמנכ"ל שלוֹ . כשהתעורר מחוויית ההֶלֶם זה היה כבר מאוחר מידי. את הגלגל אי אפשר היה להחזיר לאחור. יאיר שטרן לא גייס לעזרתו את בכירי חטיבת החדשות כמו ובראש בראשונה את מנהל חטיבת החדשות עצמו דודו גלבוע. גם לא את עורך "מבט" רפיק חלבי והמפיק הראשי של חטיבת החדשות אמנון ברקאי . הוא גם לא ניסה לרתום לעגלתו אישים נוספים בעלי ידע טלוויזיוני בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , כדי לעלות במשותף לרגל אל מוטי קירשנבאום ולהזהירו מפני המפולת . מנהל חטיבת החדשות דודו "דוד" גלבוע כלל לא היה בסוד העניינים . האיש מודר ולא שותף אך אין הוא פטור מהאחריות לכישלוֹן . לא מפני שהיה שותף למהלכים חס וחלילה אלא דווקא מפני שלא היה שותף ולא התעניין בהם . כמוהו יורשו . מצד שני לך תדע אם זה היה עוזר מפני שהמנכ"ל היה נעול מראש כבר זמן רב על קונספציה שהתבררה כשְגוּיָה ולא היה מוכן להקשיב לאיש חוץ מעצמו , והפסיד . מוטי קירשנבאום הוא ככלות הכול בֵּן – מַלְכוּת , ובבֵן מַלְכוּת לא פוגעים . אני מקווה שהטקסט הדן באובדן הכדורגל ב- 1994 ושנכתב בדם לִבִּי בכל ה- Sequence  הכואב הזה איננו מעליב ולא פוגע בוֹ . על דבר אחד אין וויכוח . רשות השידור יצאה מפרשת הכדורגל מוכה וחבולה בצורה איומה .

סוף דבר . בספטמבר 1994 יצא ערוץ 2 לדרך חדשה ולראשונה בידיו זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לתקופה של שלוש שנים . בעוד אלכס גלעדי , עוזי פלד , ודן שילון ויוחנן צנגן חוגגים את ניצחונם נחת על שולחני מכתב בירוקראטי של מנהל חטיבת החדשות דודו גלבוע , נציג של הממסד המסורבל , ובו כתוב כלהלן : "יואש אלרואי , נוכח המצב הכלכלי החמוּר שבו נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית , הוחלט על שורה של צעדים לצמצום ההוצאות השוטפות, החל מ- 1 בספטמבר 1994. בין היתר הוחלט על קיצוץ ריאלי של כ- % 20 מהמכסה החטיבתית של השעות הנוספות של כל עובדי הבניין. אני יודע כי קשה מאוד לתחום עבודה עיתונאית עפ"י מכסת שעות, אך חובת הצמצום חלה גם עלינו. אבקשכם להקפיד. בברכה, דוד גלבוע מנהל חטיבת החדשות".  הבנתי עכשיו כי אבדו הסיכויים להשיב לנו את היהלום שבכתר שידורי הספורט.

טקסט מסמך :  11 בספטמבר 1994 . ערוץ 2 יצא לדרך חדשה מצויד בכדורגל הישראלי ואנחנו חזרנו לסוּרֶנו . במידה מסוימת לאותה העליבות שהייתה מנת חלקנו שנים כה רבות לפני עונת הזהב ההיא של 1994 – 1993 .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "סמן ימני" (8000 עמודים) במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים שקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

אך בל אקדים את המאוחר . ב- 1986 ניצבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן בפני דילמות כלכליות מורכבות . החלטתי לשלוח מסמך ל- Controller Sports הראשי של EBU ריצ'ארד באן (Richard Bunn) הנושא ונותן בזכויות השידורים עם הוועדות המארגנות מטעם האיגוד והצבעתי בפניו על עליית רף התשלומים המסכֵּן עד למאוד את הרשתות הקטנות בתוכן הטלוויזיה הישראלית . המסמך הביע דאגה מהמוכנות של ה- EBU להגביר את התשלומים עבור זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים וממבנה נוסחת ה- Cost Sharing המתוחכמת של ה- EBU שמקטינה ומצמצמת את הנטל הכספי הרובץ על רשתות הטלוויזיה הגדולות והעשירות והופכת במידה מסוימת את הרשתות הקטנות והעניות לעוד יותר עניות .

ההיסטוריה של קשרי ה- EBU איגוד השידור הציבורי העשיר והחשוב בעולם עם הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם , והשפעתו הבינלאומית על תזרים זכויות השידורים תמורת שידורם בטלוויזיה , היא ארוכה ומשמעותית ביותר , והחלה ב- 1954 (שנת היסוד של ה- EBU ומיקומו בג'נבה) . במחצית השנייה של ה- 120 פעלו שישה איגודי שידור ציבוריים בינלאומיים : EBU (איגוד השידור המערב אירופי) [5] , OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) , ASBU (איגוד השידור של המדינות הערביות), URTNA (איגוד השידור של מדינות אפריקה) , OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה) , ו- ABU (איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה) . ה- EBU הוא ללא ספק הגדול , החשוב , והמשפיע ביותר מכולם עד עצם היום הזה .

במשך שנים הייתה שיטת קניית זכויות השידורים ב- EBU של אירועי הספורט השונים מבוססת על הצעה כספית מרבית של כל רשת טלוויזיה החברה באיגוד . השיטה נקראה "Maximum offer" . וועדה כלכלית מיוחדת ב- EBU הייתה מחליטה האם ההצעה הכספית היא סבירה ו/או על המציע להוסיף מכיסו או שמא לא יוכל להשתתף ברכישה , ולכן יהיה מנודה משידור האירוע המדובר . למשל , ה- "Maximum offer" של הטלוויזיה הישראלית להשתתפות בשידור אליפות העולם ה- 1 בא"ק (אתלטיקה קלה / Athletics) שנערכה בהלסינקי באוגוסט 1983 עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד , והוועדה קיבלה אותו . כעבור ארבע שנים באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 , האמירו המחירים בצורה דרמטית ,  והטלוויזיה הישראלית הציבורית נתבעה לשלם על פי הנוסחה המתמטית המתוחכמת שקבע ה- EBU פי עשרים יותר , סכום של 60000 (שישים אלף) דולר . ה- EBU חתם על חוזים ארוכי טווח ושיטת התשלום של כל רשת טלוויזיה באשר היא נקבעה על פי נוסחא מתמטית חכמה שדרגה את מספר היחידות הבסיסיות (Basic units) של כל מדינה ומדינה , והורכבה מנתונים של שורש ריבועי של כמות המוניטורים בבתי אב חלקי עשרת אלפים . על הטלוויזיה הישראלית הציבורית הושתו אט- אט סכומי כסף גדולים . פקססתי לריצ'ארד באן את המסמך .

טקסט מסמך :  17 באוקטובר 1986 . זהו המסמך (עמוד מס' 1 מתוך 4) שנשלח לריצ'ארד באן ה- Sports Controller הראשי של ה- EBU במו"מ על חוזי הספורט הבינלאומיים . המסמך דן בשני נושאים : מוכנות ה- EBU  להעלות שוב ושוב את רף התשלומים תמורת רכישת זכויות השידורים , והמבנה של נוסחת התשלומים .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  17 באוקטובר 1986 . זהו המסמך (עמוד מס' 2 מתוך 4) שנשלח לריצ'ארד באן ה- Sports Controller הראשי של ה- EBU במו"מ על חוזי הספורט הבינלאומיים . המסמך דן בשני נושאים : מוכנות ה- EBU  להעלות שוב ושוב את רף התשלומים תמורת רכישת זכויות השידורים , והמבנה של נוסחת התשלומים .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  17 באוקטובר 1986 . זהו המסמך (עמוד מס' 3 מתוך 4) שנשלח לריצ'ארד באן ה- Sports Controller הראשי של ה- EBU במו"מ על חוזי הספורט הבינלאומיים . המסמך דן בשני נושאים : מוכנות ה- EBU  להעלות שוב ושוב את רף התשלומים תמורת רכישת זכויות השידורים , והמבנה של נוסחת התשלומים .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  17 באוקטובר 1986 . זהו המסמך (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) שנשלח לריצ'ארד באן ה- Sports Controller הראשי של ה- EBU במו"מ על חוזי הספורט הבינלאומיים . המסמך דן בשני נושאים : מוכנות ה- EBU  להעלות שוב ושוב את רף התשלומים תמורת רכישת זכויות השידורים , והמבנה של נוסחת התשלומים .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ריצ'ארד באן השיב לי בנימוס ב- 13 בנובמבר 1986 . הוא העביר את המסמך לידיעתם של אנשי הוועדה הכלכלית של ה- EBU איגוד השידור האירופי (Eurovision Cost – Sharing Sub Group) שעסקו בחלוקת התשלומים של רכישות זכויות שידורים של אירועי ספורט בין רשתות הטלוויזיה בתוככי האיגוד מר וולקוויסט (Wallqvist) ומר באק (Buck) . זה היה לפני יותר מרבע מאה של שנים . המציאות הייתה חזקה מכל . המחירים המשיכו להאמיר והגיעו לממדים אסטרונומיים כפי שהם מפורטים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

טקסט מסמך : 13 בנובמבר 1986 . תשובתו של ריצ'ארד באן אלי (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 13 בנובמבר 1986 . תשובתו של ריצ'ארד באן אלי (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

---