הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————–

פוסט חדש מס' 274 : הועלה לאוויר בליל שישי – 23 באוגוסט 2013.

——————————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מהווה הצלחה כלכלית בקנה מידה ישראלי ומשמש מודל עסקי של ניהול ספורטיבי. אל לו לוותר לשרת הספורט גב' לימור לבנת שמשחקת תפקיד של עסקנית – פוליטיקאית ברמה חובבנית , ואל לו להביע חרטה ולהיכנע לפקיד מועצת ההימורים והטוטו שלה מר צחי פישביין. טופס הספורט – טוטו בלעדי הקבוצות הישראליות שווה כקליפת השום. נכון שהמועצה מקיימת סוגי הימורים שונים אולם "ספינת הדגל" של הימורי הכדורגל בישראל הוא טופס הספורט טוטו הישן והוותיק שמרכז סביבו את מרבית תשומת הלב של חובבי ומהמרי הכדורגל במדינת ישראל. מר אבי לוזון אל תתכופף !

הערה 4 : מה יש לרמטכ"ל צה"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר רב אלוף דן חלוץ לחפש באיגוד הכדורסל הישראלי המט ליפול ? לשם מה הוא צריך את זה ?

הערה 5 : אנוכי חסיד של רדיו גלי צה"ל. אנוכי מאזין לו אך לא לאורך כל היממה . מעת לעת אני פוסח עליו ומאזין לרשת ב' של רדיו "קול ישראל". למרות שרדיו גלי צה"ל הוא ערוץ הבית שלי , אינני מתמצא די ברשימת המגישים – מגישות, השדרנים – שדרניות , והמנחים – מנחות . בצהרי יום שישי בין 12.00 ל- 13.00 (23 באוגוסט 2013) האזנתי לראשונה לשדרנית בשֵם גב' סיוון רהב ולצדה מישהו שאינני יודע בדיוק את שמו. הגבר שלידה משדר פחות מילים ממנה בשעת השידור הזאת, אולם הוא עושה זאת בהיגיון יתר ומותר נבונות שמאפילים עליה.

פוסט מס' 274. סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של מר אמנון לוי כפי ששודרה בערוץ 10 היא מסמך עלוב וכושל. פוסט מס' 274. כל הזכויות שמורות.

"השד העדתי" היא הפקת טלוויזיה מופרכת מיסודה מעשה ידיו של מר אמנון לוי איש ערוץ 10 . קשקוש מקושקש . סדרת הטלוויזיה הזאת שהיא בטלה בשישים מתיימרת לדוג במים עכורים ולנסות לייצר רייטינג מלאכותי כאילו מקונפליקט היסטורי ששורר כביכול בין אשכנזים שתלטניים למזרחיים מקופחים . מעניין מה מניע את מנכ"ל ערוץ 10 מר רפי גינת לשדר לציבור אינפורמציה כה לא נכונה וכה מעוותת. איזה עניין יש להנהלת ערוץ 10 לתת בימה למר אמנון לוי שמבקש לעורר וויכוחי סרק ולהפיק יתרון מכלום. "השד העדתי" הוא מסמך טלוויזיוני עלוב שאיננו שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת. עדותו של מר אריה דרעי יו"ר מפלגת ש"ס ב- מסמך "השד העדתי", האיש שהורשע בפלילים ונכלא בבית הסוהר, היא בושה וחרפה ליוצר הסדרה העלובה הזאת שיצר מר אמנון לוי, ואות קלון לערוץ 10 שניאות לשמש אכסניה שלה.

אבא שלי משֶה בְּלִינְדְמַן – אַלְרוֹאִי ז"ל ואימא שלי שַרְקָה פְּרֶס ז"ל עלו ב- 1930 מליטא לארץ ישראל כדי לבנות כאן חברה חלוצית חדשה, שוויונית, וצודקת. על פי תפישתו של אמנון לוי מדובר באשכנזים. ה- "אשכנזים" האלו עזבו בתים מסודרים , משפחות דתיות ומסורתיות עד למאוד , וגם פרנסה נאה בעיירות שירווינט וקורשאן בליטא, והקימו בשנים ההן יחד עם חבריהם בעמל כפיים בתנאי מזג אוויר קשים, ומחלת הקדחת את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. עמק הירדן היה בימים ההם סביבה ערבית עוינת . איש לא ערך לשני העולים החדשים מליטא שבאו לארץ ישראל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה כל קבלת פנים ואיש לא העניק להם מאום. הם בנו לתפארת את מה שבנו בעמק הירדן שהיה כמעט שוֹמֵם בעשר אצבעות . מעולם לא שמעתי את ההורים שלי מדברים על קיפוח. מעולם לא שמעתי אותם מתאוננים. מעולם לא התפנקו. מעולם לא אמרו שאי אפשר. שניהם היו אנשים פשוטים שמעולם לא חשבו כי מגיע להם משהו ממישהו . הם קמו מידי יום ביומו בחמש בבוקר בחורף ובקיץ לעבודת האדמה, חריש, זריעה, וקציר.

טקסט תמונה :  שנת 1931 . אימא שלי שרק'ה פרס – בלינדמן / אלרואי ז"ל בהיותה בת 19 . התמונה צולמה בקיץ 1931 בארץ ישראל . אימא שלי יחדיו עם אחיה השאירו את הבית וההורים מאחור בליטא ועלו לארץ ישראל כדי לבנות חברה חדשה חלוצית וצודקת שמבוססת על ערכים שיתופיים וערבות הדדית . הקמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בתנאים קשים היה מרכיב חשוב בהגשמת החזון הציוני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יתירה מזאת האנשים האמיצים והצעירים האלה שלא ביקשו דבר מאיש , התגייסו כשהיה צריך לארגון "ההגנה" כדי להגן על גבולות ארץ ישראל . אחרים שירתו כ- "גָפִירִים" (נוֹטְרִים) במשטרה הבריטית , ועוד עשרות נוספים מחברי הקיבוץ התגייסו לבריגדה היהודית הלוחמת במלחמת העולם ה- 2 תחת פיקוד בריטי שנטלה חלק במיגור הצוֹרֵר הנאצי . חברי קיבוץ אפיקים חיו חיי אדמה צנועים ופשוטים , לא ביקשו כלום מאף אחד , והסתפקו במועט . קהילת הקיבוץ , קומונה דמוקרטית במהותה , טוותה בימים ההם את הסלוגן ההיסטורי האנושי הבלתי נשכח : "כל אחד תורם לקהילה על פי יכולתו – ומקבל על פי צרכיו" . התנועה הקיבוצית רְווּיָית חָזוֹן הגשימה מִיתּוֹס במעט מילים אולם ברוֹב מעשים . בחיי הקהילה של הקיבוץ שָרָה חופש הפרט . זאת הייתה קומונה דמוקרטית שנשענה על ערבות הדדית , עבודת כפיים , עבודת האדמה , וכיבוש הקרקע . סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של אמנון לוי איש ערוץ 10 היא מסמך נוראי שאיננו מתקבל על הדעת ולא עומד במבחן המציאוּת .

טקסט תמונה : שנת 1930. הימים ההם הזמן ההוא. בית משפחת בלינדמן בעיירה שירווינט בליטא בטרם עלייתו של אבי משה בלינדמן – אלרואי לארץ ישראל . מלפנים יושבים סבא חייקל וסבתא שטירל שלי . שיבה זרקה בשיערם בטרם עת . לא הכרתי אותם . הם נרצחו בשואה ב- 1942 . כאן הם בתמונה יחדיו עם ילדיהם לפני מסע האחים לארץ ישראל . מימין לשמאל : אושר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טֵיְיבֶה שהיגרה לקוּבָּה (Cuba) נעדרת מהתמונה . התמונה הזאת צולמה בשירווינט כנראה ב- 1930 . אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו במושב רמת צבי בעמק יזרעאל . אבא שלי היה ממקימי ובוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1928 (תרפ"ח) . חברי גרעין קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת בטרם הקמת הקיבוץ במקומו הנוכחי . חדי העין מאנשי קיבוץ אפיקים יכולים לזהות בתמונה את סיומה פינסקי (שורה שנייה יושב קיצוני משמאל) , אליק שומרוני (יושב בשורה השלישית חמישי משמאל בחולצה פתוחה) , אריה אופיר (שוכב מלפנים בקדמת התמונה) , אברשה לכטמן – לשם (שורה ראשונה שלישי מימין) , סיומה לינקובסקי – לין (שורה שנייה ראשון מימין , שני ראשים מעל אריה אופיר) , שלמה אלפרט (שורה שלישית שני מימין יושב בגו זקוף , ראש מורם , ומבט נחוש . שלמה אלפרט הוא אביו של איש הטלוויזיה והקולנוען משה אלפרט חבר קיבוץ אפיקים) . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שנת 1930. חברי גרעין קיבוץ אפיקים בונים את תחנת הכוח להפקת חשמל של פנחס רוטנברג בנהריים . שני מימין , סיומה פינסקי . ראשון משמאל , דוסיה קורין . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה . קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. קבוצת חקלאים שבה מהשדה בפלטפורמה עמוסת חבילות חציר. יושב בקדמת התמונה בני קירשון (נהרג במאורעות תרצ"ו – תרצ"ט / 1939 – 1936). יושב ראשון מימין בשורה השנייה שלמה אלפרט. יושב שלישי משמאל, חיים ייני. השאר אינם מזוהים . החרמש , הקלשון , המגרפה , והמעדר הפכו לסמליו המובהקים של הקיבוץ . (התמונה באדיבות קיבוץ אפיקים) .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 40 של המאה שעברה. קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי בן 5 בקיבוץ השומם עדיין . התנועה הקיבוצית האמיצה הייתה סמל לענווה , פשטות , והסתפקות במועט בימים ההם של ארץ ישראל . התנועה הקיבוצית רוויית חזון הגשימה מיתוס במעט מילים אולם ברוב מעשים. בחיי הקהילה של הקיבוץ שרה חופש הפרט והיא הייתה קומונה דמוקרטית שנשענה על ערבות הדדית , עבודת כפיים, עבודת האדמה, וכיבוש הקרקע. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (גיל 19) בן יליד קיבוץ אפיקים בעמק הירדן , בגיל שבו הוריי שרקה פרעֶס ומשה בלינדמן נטשו את בית הוריהם הדתיים בשתי עיירות בליטא , קורשן ושירווינט , והחליטו לעלות לארץ ישראל כדי לבנות כאן חברה יהודית – ארצישראלית חדשה ענווה , בעלת הליכות פשוטות , מסתפקת במועט , וצודקת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1932. חברי קיבוץ אפיקים גרים בסוכות ואוהלים בטרם בניית הבתים הראשונים ב- "טוצ'קה" נקודת ההתיישבות של קיבוץ אפיקים היכן שהוא ממוקם היום. (באדיבות קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה .  הקמת ה- "טוצ'קה" . ראשית התיישבות קיבוץ אפיקים בעמק הירדן במקום בו ניצב היום . אחד מבנייני המגורים הראשונים של קיבוץ אפיקים לצד האוהלים . התנועה הקיבוצית האמיצה וחסרת הפינוק לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת . (באדיבות ארכיון אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : תקופת המאורעות בשנים 1939 – 1936 בארץ ישראל. חברי קיבוץ אפיקים משרתים כגפירים (נוטרים) במשטרה הבריטית המנדטורית. כולם אוחזים ברובים אנגליים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : זיאמה גורין, חיים לוצ'אנסקי, ישה הלמן, בני קירשון , מנחם פוכרט, לזר וולוכוביאנסקי. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף  1945 . מלחמת העולם ה- 2 . קבוצה מחברי קיבוץ אפיקים מתנדבת לשרת בבריגדה היהודית הלוחמת על אדמת אירופה תחת פיקוד בריטי ונוטלת חלק במיגור הצורר הנאצי . זיהוי הנוכחים שורה אחורית מימין לשמאל : מנחם מצגר , דוד "דודיק" פרדקין , יהודה לווין , שלום גרא , יצחק גרשוני , לא מזוהה , משה בכר . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית מימין לשמאל : דוד זיגלמן , איש לא מזוהה , סרג'נט בני אילן (עלה לארץ ישראל מארה"ב) , יעקב רוזנהאוך , סרג'נט צבי ברנר (עלה לארץ ישראל מארה"ב ושירת במחצית השנייה של שנות ה- 30 בפלוגות הלילה של צ'ארלס אורד ווינגייט) , חיים הורוביץ .(באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

ערב עליית גרעין קיבוץ אפיקים ב- 1932 ל – "טוצ'קה" ("הנקודה" בתרגום מרוסית לעברית) כתב אריה אופיר ביומן הקיבוץ : "ערב העלייה ל- "נקודה" הייתה עבודה רבה. מאמצים מרובים , מאמצי נפש וגוף, קדמו לה : הכנה, הכשרה ונטיעה, הקמת נקודות מצפה וכיוצא בהם. והנה בא היום והמשמר הוצב . בוקר בוקר היינו עושים את גרכנו לנהריים. הדרך הייתה שוממה עמכט כולה . אדמת קוצים ודרדרים השתרעה לעין ההולך. רק בשלוש נקודות מוריקות נתקלו עינינו בחצותינו את הירדן מזרחה. השאר, אדמה עזובה המצפה לגואלה.

כשנתקבלה בקשתנו לשתף אותנו בהנאה ממימי ההשקאה של הירדן, וחברינו יצאו יום יום עם המכוש והאת לחפור תעלות ואף החלו אח"כ לצקת בהן רצפות וקירות בטון , ונמתחה תעלת ההשאה גם על שטח החרב שנמסר לידינו לעבדו, ידענו : אך יעלה טרקטור השרשראות החדש ויפתח את התלם , וצעדנו את צעדינו הראשון לבטח, מראה התלמים הנפתחים אחרי המחרשה הגדולה הרחיבה את הלבבות , עמוק עמוק , נבקעו הרגבים היבשים ונרטבו ע"י החורשים ב- "יין"…נטיעת הפרדס והבננות , שדרות הברושים והקזוארינות , למען יגנו עליהם מפני חמת הרוחות, זריעת האספסת, הכנות לגן ירק , בחירת חלקה שנועדה למשתלה – היו למאורע נפשי לכל אלה שהשתתפו בהם במעשה ידיהם, ולכל החברים וגם לילדים המעטים, שכבר הבינו קצת את טעמם של מעשי בראשית במשק !

מי ישים לב לתלאות הטירונים, גם אם מאחוריה "דיפלומים" של הכשרה במשקים בעמקים ואפילו בטירה שלנו . רבות היו התלאות ונוסף עליהן ההתרוצצות בין חצר כינרת ו- "הנקודה" , מי ברגל מי באופניים , ומי בעגלה רתומה לוותיק בפרדים הפרד אפורצ'יק . והנסיעה הייתה לשם . לחזור היה צריך ברגל .

ומי ישים עין פקוחה לרכוש היקר מכל יקר בלילות ? לילות השקאה שהיו גם לילות שמירה – לא היו קבועים. אז גמלה ההכרה להקים מחנה ולוּ גם זמני, מפני שלא הייתה עדיין תוכנית הנקודה ואף לא אמצעים חומריים מספיקים כדי להקים מחנה קבע. על כן הוקם מחנה של סוכות ממחצלות לשכן בו את חבר העובדים הקבועים ב- "נקודה" – במשק . זה היה ליל שימורים וליל קישורין, שבו החלנה ההתקשרות הקבועה והשלמה של הקיבוץ עם אדמתו. בחינת, "וארשתיך לי לעולם" . בלי הכנות רבות נחנך המחנה ובליל זה התכנסו רבים . מלבד החברים מהחצר , באו גם השושבינים , חברים מכל משקי הסביבה , לשמוח בשמחתנו הגדולה ונשאו איש איש את ברכתו. התרגשות רבה הייתה בקרבנו , בקרב צעירי העמק הזה למראה וותיקי עמק הירדן כשהם באים מצפונו של השטח ומהם נושאים לחם ומלח , כדי להקביל את פני החטיבה הצעירה התוקעת יתדה בשממה, כשפניה זוהרים לאור הלפיד הגדול שהותקן ע"י בני קירשון ז"ל (נהרג במלחמת העצמאות ב- 1948). .

בלי טקסים רשמיים נפתח החג הגדול ב- "הורה " סוערת ומסעירה . מעגל נכנס לפנים מעגל עד שחלקת השדה היבשה והסדוקה נטחנה עפר דק ועמוק מתחת לכפות הרגליים היוצאות במחול . השירה מילאה את חללה של בקעת כנרות כולה וצליליה הגיעו למרחוק . בשעה מאוחרת בלילה בקעה את הדממה שירת "תחזקנה" אדירה (של חיים נחמן ביאליק) . המכוניות זזו . קשה הייתה הפרידה מעם הקבוצה שזכתה לשכון כבוד בלילה הראשון בנקודה. קריאות "הידד" ושלום נדמו והלכו עם המתרחקים בחשכת הליל. וייסע הרוב לחצר בכינרת . ויחנו המעט בסוכות ב- "נקודה". ובלב כולם תפילה זכה וטהורה : להתראות בקרוב".

סדרת הטלוויזיה "השד העדתי" של מר אמנון לוי כפי ששודרה בערוץ 10 היא מסמך עלוב וכושל . אנוכי מתקשה להאמין שבן מדינת ישראל עיתונאי בעל מוניטין, ממציא מסמך טלוויזיוני כל כך שגוי אולם בעל זיזים שכל מיני טרמפיסטים נתלים עליהם בעל כורחם ו/או ביודעין כדי להפיק יתרונות פוליטיים ואזרחיים כאלה ואחרים. מסמך "השד העדתי" הוא עורבה ופרח, מרגיז ומעצבן אבל לא חשוב, ובטל בשישים – מפני שאיננו כֵּנֶה .

סוף הפוסט מס' 274. הועלה לאוויר בליל שישי – 23 באוגוסט 2013.