הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 354 : הועלה לאוויר בשבת אחה"צ – 15 בפברואר 2014.

—————————————————————————————————-

אוריינטציית ניהול ומנהיגות. Follow Up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 7 מ- 8). פוסט מס' 354. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : יום חמישי – 13 בפברואר 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו : מכבי ת"א מנצחת את הקבוצה הגרמנית באיירן מינכן בתוצאה 66 : 64 , במסגרת המחזור ה- 6 ב- Top 16 ב- Euroleague.

המאמן הראשי של מכבי ת"א דיוויד בלאט התראיין הפעם היטב ובכנות בתום המשחק לשדר הקווים של ערוץ 10 מר טל שורר . כשהוא נוטף זיעה ואף נרגש שטח את צרותיו והסביר לצופי ערוץ 10 כיצד ניצחה מכבי ת"א בעור שיניה : "זה היה אחד המשחקים הקשים ביותר שאימנתי בחיים שלי . היה לנו קשה מאוד מול באיירן מינכן המהירה במחצית הראשונה . בלעדי שלושת השחקנים הגבוהים שלי אלכס טיוס, סופוקליס שחורציאניטיס, ושון ג'יימס זה היה קשה מאוד . עבודת המאמן היא קשה מאוד. בהיעדר השחקנים הגבוהים נדרשתי להציב את דיוויד בלו בעמדה 5 (שחקן ציר). היה עליו להתמודד בפנים מול שחקנים של 2.10 מ' ו- 2.11 מ'. תוכנית המשחק שלי הפעם הייתה גם להשתמש בדברים לא שגרתיים בהתאם לסיטואציות שמתפתחות על המגרש . השחקנים שלי היו מאוד עייפים ממשחקים קודמים ,זה לא היה משחק פשוט נגד באיירן מינכן" , ואז הוסיף "אני מקווה שתהיה לי חמישייה למשחק הבא נגד צסק"א מוסקבה במוסקבה ביום שישי – 21 בפברואר 2014". חשתי לפתע אהדה לדיוויד בלאט. הוא דיבר בדם לבו ונראה מותש. ריאיון הסיכום עם דיוויד בלאט היווה אנטי תזה לדברי הפתיחה התמוהים נושאי תקוות שווא של השַדָּר המוביל יורם ארבל בתחילת השידור הישיר . יורם ארבל שאל את הפרשן שלו פיני גרשון על סמך סטטיסטיקת תוצאות קודמות ב- Euroleague הנוגעות להפסדי באיירן מינכן העונה ליריבות שקלעו לסלה יותר – 100 (מאה) נקודות , כלהלן : "האם מכבי ת"א יכולה לקלוע יותר מ- 100 (מאה) נקודות הערב הזה נגד באיירן מינכן ?" כזכור קלעה מכבי ת"א במשחק הזה אמש בקושי 66 נקודות , ניצחה בקושי בהפרש של שתי נקודות בלבד , והותירה את יורם ארבל מגוחך ומנותק עיתונאית מהמציאוּת בעמדת השידור שלו בהיכל הספורט ביד אליהו . אתה מתבונן Pre Game Show של ערוץ 10 , תוהה ולא מבין מכורסת הטלוויזיה שלך מהיכן יורם ארבל שואב את המידע ואת העיתונאות המגוחכת שלו . איזה 100 ואיזה נעליים…? על מה הוא מדבר בדיוק…? מאפוא זה בא לו…? נשמע כמו שאלה מההפטרה . פיני גרשון היה זהיר בתשובתו ליורם ארבל בתחילת השידור הישיר אמש וכך השיב לו : "באיירן מינכן היא קבוצה שצריך להיזהר ממנה" . הוא צדק . פיני גרשון מדבר לעיתים קרובות בשפת רחוב אולם הוא אוכל , שותה , נושם , וישן כדורסל . עם שריקת הסיום להתמודדות הכריז פיני גרשון ללא שהות : "מכבי ת"א לא ניצחה – באיירן מינכן הפסידה" . מוזר ששחקני מכבי ת"א המקצועניים משחקים לעיתים כה מפוזר ומאבדים 16 (שישה עשר) כדורים במשחק , וכושלים במגרשם הביתי בזריקות לשלוש . רק 6 קליעות מתוך 20 ניסיונות (% 30 בלבד) . הבימוי הטלוויזיוני היעיל של ראובן "רוביק" פודגור והשימוש הבלתי נלאה שלו עוֹד ועוֹד ושוּב ושוּב בשוֹטִים של SSM חושף את מכבי ת"א במלוא פגיעותה . מדובר בקבוצת כדורסל שהיא עדיין הטובה במדינה ואשר מדורגת ברגע זה בשלב גבוה בסולם ה- Euroleague , אולם עייפה וגם פצועה . הליגה הישראלית והליגה האירופית טרם הגיעו למחצית הדרך אבל מכבי ת"א נראית מותשת . עוד הדרך רב עוד רבה המלחמה . להקות צבועים ממתינות ואורבות בדרך ל- לביאה הזאת שקוראים לה "מכבי אלקטרה תל אביב" הפוסעת במסלול ארוך רווי משימות אתגרים. הם לא יניחו לה ולא יהססו לנשוך אותה כשיזדמן להם.

פרשן הכדורסל של העיתון "ידיעות אחרונות" מר אריה מליניאק קובע היום (יום שישי – 14 בפברואר 2014) קביעה מעניינת בטור הפרשנות שלו בתום הניצחון הדַל של מכבי ת"א על באיירן מינכן 66 : 64 , "כדורסל בניגוד למה שמקובל לחשוב , הוא משחק של גארדים" . קביעתו זאת של אריה מליניאק תופשת אותי בדיוק כשאני קורא ומעיין שוב בספר כדורסל יָשָן מ- 1966 אך המרתק בעל היבטים חינוכיים ופילוסופיים שכתב ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) המחנך ומאמן הכדורסל המצליח הנודע ורב המוניטין של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס (בשנים 1975 – 1948) , וקרוי , "PRACTICAL MODERN BASKETBALL" . ספר מפורט בתוכן וגם רווי תצלומי הדרכה . ג'וֹן ווּדֶן קבע : "איכותו של שחקן כדורסל נמדדת במהירותו , ובאמצעות מהירות אפשר לגבור על כוח פיזי עדיף של כל יריב" , אולם מיהר להוסיף : "כאשר היה ל- UCLA את השחקן הגבוה לוּ אָלְסִינְדוֹר (Lew Alcindor התנשא ל- 2.18 מ' ומאוחר יותר המיר את שמו האמריקני לשם איסלאמי ל- קארים עבדול ג'אבר / Kareem Abdul Jabar) , הייתי הרבה יותר רגוע , שקט , ובטוח…" . את אליפות הכדורסל הראשונה של אוניברסיטת UCLA בליגת המכללות האמריקנית הקרויה NCAA (ראשי תיבות של National Collegiate Athletic Association)  לקח ג'וֹן ווּדֶן בעונת 1964 – 1963 עם חמישייה נמוכה, "חבורה של גארדים", אך מהירה מאוד ומתואמת היטב . יש מכנה משותף בין הפרשנות של אריה מליניאק הנוגעת למשחק הגארדים אֶמֶש (יום חמישי – 13 בפברואר 2014) בהתמודדות מכבי ת"א – באיירן מינכן שהסתיימה בתוצאה 66 : 64 (לזכות מכבי ת"א) , לבין הבנה ותפישת המשחק של מאמן הכדורסל ג'וֹן ווּדֶן בימים ההם של עשורי ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה .

טקסט תמונה : 1966 . ג'ון וודן מוציא לאור את ספרו "PRACTICAL MODERN BASKETBALL" (ארכיון יואש אלרואי) .

טקסט תמונה : עונת 1964 – 1963 בליגת הכדורסל של המכללות בארה"ב ה- NCAA (ראשי תיבות של National Collegiate Athletic Association) . זוהי חמישיית הכדורסל הנמוכה יחסית של אוניברסיטת UCLA, חמישייה של גארדים, שזכתה תחת הדרכתו של ג'ון וודן באותה השנה באליפות ה- NCAA. זיהוי השחקנים משמאל לימין : פרד סלאוטר (1.96 מ') , קית' אריקסון (1.96 מ') , ג'ק הירש (1.92 מ'), וולטר האזארד (1.88 מ'), וגֵייל גוּדְרִיץ' (1.86 מ'). (באדיבות אוניברסיטתUCLAׂ).

ג'וֹן ווּדֶן (John Robert Wooden) נולד ב- 1910 ומת בגיל 100 ב- 2010 . הוא היה שחקן כדורסל מצטיין באוניברסיטת פּוּרְדוּ (Purdue) באינדיאנה בשנים 1933 – 1929 . במלחמת העולם ה- 2 שירת כקצין קרבי בחיל הים של ארה"ב . בשנתיים של 1948 – 1946 אימן באוניברסיטת פורדו (Purdue) ובשנים 1975 – 1948 אימן ברציפות את נבחרות הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . הוא היה מאמן כדורסל יוצא מהכלל וגם דמות מחנכת . אישיות מיוחדת . קבוצות NBA רבות הציעו לג'וֹן ווּדֶן שוב ושוב לאמן אותן תמורת משכורות עתק אולם הוא סירב לעזוב את אוניברסיטת  UCLA . בעשור ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה , למעשה בין השנים 1964 ל- 1975 הביא את אוניברסיטת UCLA לפסגות חדשות ועִמן – 10 (עשר) אליפויות של ה- NCAA (ראשי תיבות של National Collegiate Athletic Association). הישג חסר תקדים בכדורסל המכללות האמריקני מאז ומעולם . ג'וֹן ווּדֶן ביסס כמובן את שיטת הכדורסל שלו על תנועה מהירה מאוד של השחקנים והתקפות מתפרצות שנשענו על כושר גופני נפלא , אך תמיד נהג להזכיר כי לולא לוּ אָלְסִינְדוֹר (קָארִים עַבְּדוּל גָ'אבָּר / Kareem abdul Jabar) ובלעדי בִּיל ווֹלְטוֹן (Bill Walton) אף הוא סטודנט גבוה 2.12 מ' שבא לאוניברסיטת UCLA (לאחר שלוּ אלסינדור סיים את לימודיו והפך לכדורסלן מקצועני בקבוצת "מילווקי באקס" / Milwaukee Bucks ב- NBA) – לא יכול היה להגשים את מטרותיו הספורטיביות . קבוצת כדורסל מודרנית גם אם היא מהירה ושוטפת זקוקה לשחקנים גבוהים מתחת לסלים .

טקסט תמונה : התמונה צולמה בתקופת השנים שבין 1929 ל- 1933 . זהו ג'ון וודן (John R. Wooden) הצעיר שחקן כדורסל מצטיין באוניברסיטת פורדו . (באדיבות אוניברסיטת פורדו) .

טקסט תמונה : 2008 . ג'ון וודן בן 98 מאמן הכדורסל הדגול של אוניברסיטת UCLA בערוב ימיו. (באדיבות אוניברסיטת UCLA).

טקסט מסמך : סטטיסטיקת ההישגים של אוניברסיטת UCLA בכדורסל באליפויות ה- NCAA בשנים 1975 – 1964 תחת שרביט אימונו של ג'ון וודן. (הנתונים על פי "Sport Illustrated") .

טקסט מסמך : זהו מבט על שחקני ה- MVP באליפויות ה- NCAA בכדורסל . אפשר לשים לב כי בין השנים 1964 ל- 1975 זכו שחקני UCLA וולט האזארד , לו אלסינדור (קארים עבדול ג'אבר) שלוש פעמים ברציפות, סידני וויקס , ביל וולטון (פעמיים ברציפות) , וריצ'ארד וושינגטון שמונה פעמים סך הכל בתואר ה- MVP (ראשי תיבות של Most Valueable Player) באליפויות ה- NCAA בכדורסל . (הנתונים על פי "Sport Illustrated").

קביעתו של אריה מליניאק כי , "כדורסל בניגוד למה שמקובל לחשוב הוא משחק של גארדים" , הייתה  Coincidence , מעין צירוף מקרים , עם חלק מתורת הכדורסל של ג'ון וודן שטען כי מהירות יכולה לנצח כוח פיזי עדיף , וכי גארדים זריזים ומהירים הם במידה רבה תשובה לשחקנים גבוהים שמדרך הטבע הם איטיים ומסורבלים יותר (אם כי הוא סייג זאת) . מעניין כי על אחד המדפים בחדר העבודה שלי מונח ספרו של האמריקני אלכסנדר וויאנד (Alexander Weyand) שכתב ב- 1960 את הספר "The Cavalcade of Basketball" (אבירי הכדורסל) שדן בהיסטוריה של הכדורסל האמריקני  ובחר להציב בשער הספר שלו תמונה של שחקן כדורסל Guard נמוך (1.86 מ') בשם בּוֹבּ קוּזִי (Bob Cousy) רכז המשחק הנודע של קבוצת בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) ולא של שחקן ציר גבוה . בוב קוזי הוביל את בוסטון סלטיקס ל- 6 (שש) זכיות באליפות ה- NBA בעונות של 1962/1963 – 1957/1956. הצבתו של בּוֹבּ קוּזִי בשער הספר הייתה חוות דעת אדיטוריאלית. אמירה מערכתית של מחבר הספר הנוגעת לחשיבותם של הגארדים במשחק הכדורסל . בּוֹבּ קוּזִי רכז משחק ווירטואוז (כונה בשעתו "Hudini של הכדורסל") היה נציגם .

טקסט תמונה : 1960 . ספרו של אלכסנדר וויאנד "אבירי הכדורסל" . הצבתו של ה- Guard בוב קוזי (Bob Cousy) בשער הספר לא הייתה מקרית . הייתה לכך אמירה אדיטוריאלית של מחבר הספר המעידה על חשיבותם של הגארדים והרכזים במשחק הכדורסל . בוב קוזי בעל המוניטין העצום בזמנו בליגת ה- NBA בכדורסל היה רכז המשחק של קבוצת בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) וזכה עמה 6 פעמים באליפויות ה- NBA בשנים 1963 – 1957. (ארכיון יואש אלרואי).

אי אפשר לסיים את החלק הקונקרטי בפוסט הנוכחי הדן בקביעה של אריה מליניאק כי יש חשיבות עליונה להשתתפות הגארדים במשחק הכדורסל והשתלבות הקביעה הזאת עם תורת הכדורסל של ג'וֹן ווּדֶן הדגול מאוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס הטוענת שמהירות מפצה על כוח – מבלי להזכיר כאן שוב את מוטי קירשנבאום מגדולי אישי הטלוויזיה שצמחו במדינת ישראל בכל הזמנים . מוטי קירשנבאום אוהד ספורט מושבע למד טלוויזיה , קולנוע , כתיבה ותסריטאות , ותקשורת באוניברסיטת UCLA שֵש שנים רצופות בשנים 1968 – 1962 . שם צמח והתפתח לראשונה למה שהוא היום . הוא היה עֵד מקרוב לשגשוגה הגדול של נבחרת הכדורסל של UCLA בשנות ה- 60 של המאה שעברה תחת מנהיגותו של ג'וֹן ווּדֶן הדגול . מוטי קירשנבאום למד סמסטר ו/או שניים יחדיו עם לוּ אָלְסִינְדוֹר (Lew Alcindor) שכידוע המיר את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר (Kareem Abdul Jabar) . כזכור נִמְנָה מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום עם שובו ארצה מ- UCLA על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 מעפרה . ראש צוות ההקמה היה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור שלמה אהרונסון מינה ביולי 1968 את מוטי קירשנבאום לתפקיד העורך הראשון של "מבט" . אולם זהו כבר סיפור אחר.

כותרת הפוסט :

אוריינטציית ניהול ומנהיגות. follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 7 מתוך 8). פוסט מס' 354. כל הזכויות שמורות.

"Something is rotten in the state of Dennmark" , אומר מרצלוס ל- הורציו וברנרדו היכן שהוא בראשית המחזה "הַמְלֶט" (של וויליאם שייקספיר) בחצות לֵיל קַר בעת סיור קבוצת קציני הארמון בחומות החשוכות של טירת אֶלְסִינוֹר. נראה לפתע כי בטקסט האמור לעֵיל הוא כאילו מתכוון במשהו גם לערוץ 1 בשנות חֶשְרָת הֶעָבִים של 2005 – 2001. פוסט מס' 354. (רשימה מס' 7 מתוך סך של 8) .

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. (רשימה מס' 7 מתוך 8). פוסט מס' 354. 

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטרם הדחתו מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון במאי 2005 . (לע"מ תמורת תשלום).

הקדמה קצרצרה מס' 7 . הפוסט השביעי מתוך שמונה שחקרתי וכתבתי בנושא :

2005 – 2001 . רשימה מס' 7 מתוך יומני . נראה לי כי רשות השידור הציבורית בתוכה אני שוהה יותר משנות דור , הופכת להיות נכלולית , פוליטית , ערמומית , חורשת מזימות , ובעלת תחבולות . הממשלה בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של המנכ"ל המודח מר רן גלינקא . אני תוהה כיצד זה מפקד צבאי מזהיר וכעת ראש ממשלה מוכשר ופרגמטי ומנהיג מדיני בעל חוש הבחנה מר אריאל "אריק" שרון , מתפתה , ונענה להצעתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , להציב את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . ראש הממשלה אָרִיאִל "אָרִיק" שָרוֹן ידע היטב מה מתחולל בין ארבעת כותלי רשות השידור כמו גם מה היה צריך להיעשות ולא נעשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת מנכ"לותו וניהולו של יוסף בר-אל בתקופה שבין אפריל 2002 לבין מאי 2005 (הערה שלי : יוסף בר-אל היה המועמד היחיד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן כבר בחודש אפריל 2002 לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני מר רן גלינקא . ביוני 2002 מונה יוסף בר-אל באופן רשמי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור) . עובדה ש- בתום שלוש שנים לכהונה מבחינה ממשלת ישראל בראשותו של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן באיחור רב באי התאמתו של יוסף בר-אל לתפקיד הנִישָא . לראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל מחליטה ממשלת ישראל בראשות אותו אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן הפרגמטי וברוב עצום של 13 שרים להדיח בחודש מאי של שנת 2005 את האיש העומד בראש אותה רשות שידור . מנכ"ל רשות שידור מר יוסף בר-אל מודח ומסולק לאלתר ממשרתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך. שני שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ותמכו בהצבעה הממשלתית ביוסף בר-אל. הדחתו של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 לא הייתה אפשרית בלעדי התערבותם המסיבית של היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז ושל עו"ד אֵלִיעַד שְרָגָא (סא"ל מיל. בחטיבת הצנחנים) מייסד ויו"ר התנועה למען אֵיכוּת השלטון במדינת ישראל . סמנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני התמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של המנכ"ל המודח . ראש הממשלה אריאל שרון היה אדם פרגמטי באופיו . היה לו נוח פוליטית כשיוסף בר-אל שימש מנכ"ל רשות השידור אולם מאידך הוא לא עשה שום מאמץ מיוחד ולא יצא מגדרו במאי 2005 כדי להתייצב לימינו של יוסף בר-אל ועל מנת לגונן עליו מפני ההדחה הדרמטית . תמוה , מפני שהאיש הזה יוסף בר-אל היה המועמד המועדף והנבחר של אריק שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפני שלוש שנים בחודש אפריל של שנת  2002 . מוזר עד למאוד כיצד ומדוע נפל ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בפח והסכים להצעת הנֶפֶל של השר רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . אולם בחלוף שלוש שנים התעשת אריק שרון והבין כי מדובר במינוי מופרך. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה של עבר עגום.

כותרת הפוסט :

אוריינטציית ניהול ומנהיגות. follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 7 מ- 8). פוסט מס' 354. כל הזכויות שמורות.

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל בשנים 2005 -2001. (רשימה מס' 7 מתוך 8).

רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001 (רשימה מס' 7 מתוך 8) . הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל . תקופת מנכ"לותו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווה דיון ציבורי היסטורי מעבר לכמה הפוסטים הללו שאני מפרסם כעת בבלוג שלי. כיצד זה נפלה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט בפח ומינתה בקיץ 2002 איש כה שנוי במחלוקת בלשון המעטה ולא מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל ? עד כדי כך נכשלה בבחירתה עד שבתום שלוש שנים מאז המינוי נאלצה אותה הממשלה הזאת במאי 2005 להדיח אותו לאלתר ממשרתו הרָמָה בבושת פנים . כיצד זה הסתמכה הממשלה רק על עדותו והמלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן , האיש שהמליץ המלצה חמה בפני ראש הממשלה אריאל שרון להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, מבלי לבדוק עדויות ומקורות מידע נוספים אודות המועמד ? איזה אינטרס מובהק היה למר רענן כהן להמליץ דווקא על יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ? אלו יתרונות הפיקו ו/או אמורים היו להפיק השר רענן כהן וראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בשעה שהפקידו את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בעליל על השידור הציבורי של מדינת ישראל באפריל 2002 ? השאלות האלה שעסקו במינויו המגוחך של יוסף בר-אל לכהונה הרמה לפני תריסר שנים נותרו ללא מענה. לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מינימאלי אודות כישוריו וכישרונותיו של יוסף בר-אל בטרם המינוי הרם . לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון נפל ככה סתם בפח והלך שֶבִי אחרי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן האיש שהעלה את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב של הרייטינג האפסי והמעליב שערוץ 33 אגר . לא ייתכן כי ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מוקדם בטרם המינוי המופרך ולא ידע מה מתחולל באמת ברשות השידור ובערוץ 1 לאחר מינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 . אינני מתכוון לסגוד לראש הממשלה אריאל שרון כפי שעשו רבים לאחר הסתלקותו . אוסיף ואומר רק שראש הממשלה אריק שרון התעשת אם כי לאחר זמן רב וב- 2 במאי 2005 הדיח וסילק את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר באמצע כהונתו הרמה . ההדחה המבישה הזאת של מנכ"ל רשות שידור מכהן היא חסרת תקדים בתולדות המדינה ובהיסטוריה של השידור הציבורי . השידור הציבורי – רוֹש וְלַעֲנָה (מס' 7 מתוך 8) . ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור הזמני ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הפוליטיקאים בוחשים ברשות השידור חסרת הַיֶשָע כבתוך שלהם – לטוֹב ולרָע. (רשימה מס' 7 מתוך 8). 

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש וְלַעֲנָה (רשימה מס' 7 מתוך 8).

הייתה זאת שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני ז"ל , אישה נאורה ודעתנית , שהייתה מצפן ומצפון של השידור הציבורי . היא אמרה לי בעת שיחות התחקיר עמה ב- 2006 , 2007 , ו- 2008 שנגעו למחקר וכתיבת הספר עב הכרס "רוֹש וְלַעֲנָה" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , כלהלן : "לאחר שממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ועל פי המלצה שלי כשרה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינתה את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור במקום אריה מקל , ביקשתי ממנו במפורש להדיח לאלתר את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית משום שסברתי שמדובר באיש טלוויזיה מושחת מבחינה פוליטית שכל הזמן עסוק בהענקת טובות טלוויזיוניות – פוליטיות לכל מיני פוליטיקאים".

שולמית אלוני ז"ל הוסיפה : "בשלוש שנות שלטונו של יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית בשנים 1993- 1990 הגיעה הפוליטיזציה לשיאים חדשים. ההתערבות של העסקונה הפוליטית ברמתה הרדודה ביותר בשידור הציבורי הייתה מעשה של יום – יום. מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הכביד עולו . לטלוויזיה הישראלית הציבורית נגרמו נזקים מקצועיים עצומים. היא איבדה את אמינותה ואת היושרה שלה" , אמרה לי שולמית אלוני ז"ל בשיחות התחקיר עמה .

בקיץ 1992 התחולל המהפך הפוליטי ההוא במדינת ישראל . מפלגת המערך בראשותו של יצחק רבין בן ה- 70 זכתה בבחירות לכנסת . יצחק רבין שָב לשלטון בתום היעדרות בת 15 שנה ויצחק שמיר ראש הליכוד חזר לאופוזיציה . מעורבותו הפוליטית של יוסף בר-אל כאיש טלוויזיה לא נעלם מעיניה של שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין אישה נאורה גב' שולמית אלוני . שולמית אלוני הנמרצת עשתה עסקת ברטר עם מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל (איש משרד החוץ במקורו) . הממשלה החדשה הציעה לו את משרת הקונסול באטלנטה (ארה"ב) תמורת וויתר על משרתו כ- מנכ"ל הרשות . אַרְיֵה מֶקֶל ממילא לא ראה את עתידו בשידור הציבורי וניאות להצעה . גב' שולמית אלוני החליטה למנות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את מוטי קירשנבאום ודרשה ממנו במפגיע להדיח מייד את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה . שולמית אלוני תיעבה אותו , את אופיו , ואת מעלליו כפי שהעידה בפני ב- 2005 . גב' שולמית אלוני ז"ל מי שהייתה שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זוכרת היטב בשיחות התחקיר עמי את הסיטואציה ההיא , וחשוב להזכיר אותה שוב ושוב , כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 במקומו של אריה מקל , ביקשתי ממנו לפטר לאלתר את יוסף בר- אל מתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לפני תום כהונתו . לא רציתי בשום אופן את יוסף בר- אל בשידור הציבורי בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים . תיעבתי אותו ואת מעלליו ברשות השידור . הוא לא היה ראוי מבחינתי לכהן בתפקיד אפילו יום אחד נוסף".

רבים אינם יודעים כי גב' שולמית אלוני סטודנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים החלה ב- 1957 להגיש תוכנית ברדיו "קול ישראל שנקראה , "מחוץ לשעות הקבלה" , ועסקה בתלונות הציבור . שולמית אלוני הייתה משפטנית מוכשרת ורגישה לזכויות האזרח . תוכנית הרדיו שלה הפכה לפופולארית מאין כמותה אך היא לא הגיעה לשורות הטלוויזיה . לקראת הבחירות לכנסת ב- 1965 הוכנסה שולמית אלוני לרשימת מפא"י ע"י הוועדה המסדרת . כך היא נולדה לפוליטיקה .

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה . גב' שולמית אלוני ז"ל סטודנטית יפת מראה למשפטים מגישה בסוף שנות ה- 50 ברדיו "קול ישראל, את התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" . (התמונה באדיבות גב' שולמית אלוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שולמית אלוני נולדה ב- 1928. היא החלה את עבודתה ברדיו "קול ישראל" כשהייתה כבר משפטנית בת 29. שולמית אלוני זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן :  "הסיבה להצלחתה המיידית של התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" הייתה מפני היותה אנטי ממסדית . הכרחתי את רשות השידור לענות לכל הפונים . התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" הייתה בעלת ההאזנה הגדולה ביותר ברדיו בעת ההיא ועתירת רייטינג . השותף שלי בעשייתה היה השדרן אלימלך רם . אני בעצמי הייתי עובדת פרי לאנסרית על חוזה מיוחד ברשות השידור . לא רציתי להיות עובדת מן המניין . שאפתי לשמור על עצמאות עבודתי . התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" היא הורתה של תוכניות הטלוויזיה לצרכנות , "כל בו טק" בעריכתו של רפי גינת ו- "שומר מסך" של אמנון לוי . התוכנית שלי רצה ברדיו שמונה שנים מ- 1957 עד 1965 . בשנה זאת נבחרתי לכנסת ישראל מטעם מפלגת העבודה ופרשתי מהרדיו" . שולמית אלוני אישה נאורה רבת יכולות פרשה ממפלגת העבודה ב- 1973 והקימה בכשרון ובמרץ רב את מפלגת ר"צ . היא הפכה לנושאת דגל זכויות האזרח והקימה מאוחר יותר את מפלגת מר"צ . היא נחשבה כל השנים לאישה לוחמת , יישרת דרך ופוליטיקאית הגונה . ב- 1992 מינה אותה ראש הממשלה יצחק רבין לשרת החינוך והתרבות . זמן קצר אח"כ מינתה שולמית אלוני את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור .

טקסט תמונה : חורף  1973 . גב' שולמית אלוני ז"ל (בת 45) מקימה את התנועה הפוליטית לזכויות האזרח "רצ" ונכנסת בראש רשימתה לכנסת. גב' שולמית אלוני נואמת בעת מסע בחירות בקיבוץ אפיקים. (באדיבות גב' שולמית אלוני וארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי מכרז שערך ב- 10 ביולי 1990 . בראש וועדת המכרז ההוא ישבו מנכ"ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל ז"ל. יוסף בר-אל זכה אז במשרה והביס את המתחרה הראשי שלו לתפקיד נסים משעל. מר נסים משעל נשא בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני בתקופה שבין נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מנהל הטלוויזיה הקודם מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז המדובר . אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר. בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990 . במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא. את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש. יוסף בר-אל. 

השידור הציבורי – רוש ולענה (רשימה מס' 7 מתוך 8). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005.הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000. (רשימה מס' 7 מתוך 8). 

תזכורת של ראשי פרקים קצרים קודמים :

 1. הופעתו הכושלת של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא בסתיו 2001.

 2. מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ממנה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 ליועץ מקורב .

 3. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת במגזין "יומן" בערב שישי ב- Prime time (צפייה ראשי) של 7 בדצמבר 2001 בעיצומה של האינתיפאדה כשנחלי דם של אזרחים ישראליים מפוצצים מרווים את אדמת הארץ , ריאיון ארוך ומפורט בן 20 דקות עם הארכי-טרוריסט יאסר עראפאת המכנה את עצמו יו"ר הרשות הפלסטינית.

 4. ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון מחליט בו ברגע לפטר את רָן גָלִינְקָא מתפקידו הרם כמנכ"ל זמני של רשות השידור.

5. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן ממליץ לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקום רן גלינקא המפוטר.

 6. ראש הממשלה אריאל "אריק שרון מקבל את ההמלצה.

 7. ביום שישי – 26 באפריל 2002 מפרסם יוסף בר-אל בעיתון "מעריב" באמצעות ריאיון עם העיתונאית שרי מקובר את ה- "אני מאמין" הטלוויזיוני שלו ואת נאמנותו המוחלטת לממנה הפוליטי שלוֹ הלא הוא ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ז"ל . עובדי רשות השידור ברדיו ובטלוויזיה ממלאים פיהם מים ושותקים בעקבות המינוי המופרך.

 8. יוסף בר-אל מנהל באפריל 2002 מו"מ כושל עם חברת "צ'ארלטון" העוסקת בתיווך זכויות שידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . הוא קונה 8 משחקים בסכום חסר תקדים של כ- חצי מיליון (כ- 500000) דולר למשחק מבלי שנבחרת ישראל נוטלת חלק בטורניר . חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של מר נַחְמָן שַי מאשרים את העסקה הכושלת.

 9. אנוכי מחליט להתפטר מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה לאחר מינוי יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור ועוזב מייד את הרשות . אנוכי שולח מסמך מפורט למועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בו אני מאשים אותו בחומרה רבה הנוגעת לדרך התנהלותו המקצועית ברשות השידור. המסמך מועבר גם לידיעת אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ולידיעתו של השופט יצחק רביבי הממונה על מינויים בכירים בשירות הציבורי. 

10. השידור הציבורי – רוש ולענה . הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000 . (רשימה מס' 6 מתוך 8).

צעדיו הראשונים של מנכ"ל רשות השידור הזמני רָן גָלִינְקָא בספטמבר 2001 לאחר מינויו לתפקידו הרם ע"י ממשלת אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן (רשימה מס' 7 מתוך 8).

הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל , עלוב , ומדהים בשלילה שלו . בספטמבר 2001 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השר הממונה על רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא"ל מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם אורי פורת שפרש באוגוסט 2001 . רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל . במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רן גלינקא מתפקידו . באפריל 2002 שלף רענן כהן את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב הטלוויזיוניים של ערוץ הנפל מס' 33 בממיר, והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח . "יוסף בר-אל יהיה מנכ"ל רשות שידור נאמן לך" , הבטיח השר הממונה לראש ממשלתו . ביום שישי – 26 באפריל 2002 הכריז מועמד ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בפרהסיה בפני גב' שרי מקובר בעיתון "מעריב" על נאמנותו לראש הממשלה המכהן אריאל "אריק" שרון . ביוני 2002 הוצא ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ"ל רשות השידור החדש . חשרת העבים כיסתה שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . החלו שנות החוֹשֶך והאוֹפֶל של השידור הציבורי במדינת ישראל . ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינו בנעשה ברשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ"ל שלה וסילקה אותו לאלתר במאי 2005 מתפקידו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן . (זוהי רשימה מס' 7 מתוך 8) .

אתה עֵד לפתע לאוריינטציית ניהול ומנהיגות שידור שליליות ביותר ובלתי מתקבלות על הדעת . הבנתי שבראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב אדם בשם יוסף בר-אל שלא רק שאיננו מוכשר אלא גם קל להשפעה ונוח ללחצים ע"י פוליטיקאים שעומדים במוקדי כוח שונים . כלל לא היה מפתיע כשהצהיר פוליטית את מה שהצהיר ללא כחל ושרק כעבור אחת עשרה שנים שחלפו (מאז 9 בפברואר 1991) בעיתון "מעריב" של יום שישי – 26 באפריל 2002 , הצהרה שזעזעה את אוֹשְיוֹת העיתונאות הדמוקרטית במדינה חופשית כישראל . הוא הביע את דעתו באותו היום ההוא בפני גב' שרי מקובר עיתונאית "מעריב" כי הוא כמנהיג השידור הציבורי המיועד (עֶרֶב מינויו למנכ"ל רשות השידור על פי החלטת ראש הממשלה אריאל שרון ובהמלצת השר הממונה רענן כהן) מתחייב כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…!

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר את על עצמו : אלוהים קרא לי ואמר : ג'ו סיים את המשימה שלך" והוסיף בריאיון שזעזע את אושיות העיתונאות במדינה דמוקרטית כישראל : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הדיחה אותו ממשלת ישראל במאי 2005 מכהונתו הרמה . (באדיבות העיתון "מעריב") .

ב- 6 ביוני 2002 פִקְסֵס מזכיר הממשלה מר גדעון סהר למר יוסף בר-אל את כתב המינוי שלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . יוסף בר-אל התייצב בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל .

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה ב- 2 ביוני 2002 למנות אותו למנכ"ל רשות השידור . המסמך נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33. עותק ממנו נמסר לשר הממונה רענן כהן. המינוי החשוב נמצא בחלוף שלוש שנים מופרך מיסודו . נמצאו בניהול שלו פגמים כה רבים עד שלאותה הממשלה שמינתה אותו לא הייתה כל ברירה והיא הדיחה אותו בבושת פנים וסילקה אותו מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח במאי 2005 מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש להדגיש כי אין בטקסט המופיע בבלוג הזה כל רבותא ושום הפרזה . בחודש מאי של שנת 2005 הבינה ממשלת ישראל את פשר המעשה המופרך של הצבת יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל והפקדתו בידיו , והדיחה וסילקה אותו לאלתר . צריך להדגיש כי ראש הממשלה אריאל שרון לא העיף אותו בחפץ לב אולם נאלץ לעשות כך לאור פסילתו החד משמעית של יוסף בר-אל ע"י היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז בגין התנהלות חסרת מידות ויושרה (בלשון המעטה). בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובפעם הראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי במדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן .

1. הקדמה

הצבתו של רָן גָלִינְקָא טירון ירוק חסר כל ניסיון בעיתונאות ותקשורת המונים לתפקיד מנכ"ל רשות השידור החדש בספטמבר 2001 ע"י השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן (במקום אורי פורת שהתפוטר) , התבררה כשגיאה חמורה . נואשת . מינויו לתפקיד הרָם יצר מייד אי שקט , אי וודאות , וחוסר ביטחון בעיקר בתחומי המו"מ על רכישת זכויות שידורי הספורט הרלוואנטיים ותכנון של מבצעי שידור בינלאומיים ומקומיים טלוויזיוניים עתידיים בטווח הקרוב והבינוני – בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שלא לדבר על טווחי התכנון הרחוקים והרחוקים מאוד. אין דבר גרוע יותר בעבודה טלוויזיונית מאִי וודאות וחוסר ביטחון הנוגע לשקט תעשייתי. תעשיית הטלוויזיה המורכבת והמסובכת עד אימה זקוקה לא רק לממון אלא לתפעולו ההגיוני . תפעולו ההגיוני והחכם הוא שאמור להוביל לאווירה של עשייה ויצירה והענקת ביטחון ליוצרים , למפיקים , ולעיתונאים . זה לא התקיים בתקופתו של רָן גָלִינְקָא . לחלוטין לא . במהרה התרבו ההוכחות כי רָן גָלִינְקָא הוא לא רק מנכ"ל רשות שידור בלתי מוכשר אלא בשל חוסר ניסיונו המדהים הפך מייד לכלי משחק בידיו של השַר שמינה אותו לתפקיד הרם מר רענן כהן . מר רן גלינקא הודה כי בשל מינויו הזמני ע"י השר הממונה הוא בעצם נמצא בתקופת מבחן ונתון להשפעתו של רענן כהן . זה לא היה סוד . רן גלינקא ביקש מינוי של קבע ורצה לזכות בתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופת כהונה בת חמש שנים עד 2006 . הוא היה תלוי לחלוטין בידי הממנה שלו . עוד בטרם הספיקה חתימתו של עוזרתו הראשית גב' ליאורה שמעוני להתייבש על אותו הגיליון ההוא מ- 21 בנובמבר 2001 , גיליון שסִיכֵּם פגישה בדרג העליון של רשות השידור (מנכ"ל רשות השידור + סמנכ"ל כספים מוטי לוי + מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי + אנוכי מנהל חטיבת הספורט) הדן ועוסק בהחלטתנו הטקטית המשותפת כי מונדיאל 2002 לא ישודר , והנה חיש מהר התרחשו ההדלפות המכוערות . הן צצו כפטריות לאחר הגשם בצורת כתבות בכל העיתונים היומיים שדיווחו כי רשות השידור מתכוונת בכל הרצינות לשדר נתח ממונדיאל 2002 בניגוד מוחלט למה שכתוב באותו המסמך ההוא שנכתב ב- 21 בנובמבר 2001 . (ראה המסמך המצ"ב)  .

טקסט מסמך : 21 בנובמבר 2001. חצי שנה לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קןריאה 2002  . זהו המסמך המקורי של סיכום הפגישה אצל מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא . סעיף 4 במסמך קובע : המונדיאל לא ישודר. המסמך נכתב ע"י גב' ליאורה שמעוני עוזרתו הראשית של מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא . המסמך נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור כי השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן מחזיק את רָן גָלִינְקָא כמעין "בן ערובה" ובוחש ומושך בחוטים מאחורי הקלעים (דבר שאסור לו לעשות על פי חוק) . רָן גָלִינְקָא נעדר כל ידע בתחומי התקשורת הטלוויזיונית וחסר כל ניסיון ניהולי של רשת שידור מורכבת ומסובכת במתכונת רשות השידור (כוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעברית וערבית ושתי רשתות רדיו בעברית וערבית + כ- 2000 עובדים + וועדי עובדים גם בטלוויזיה וגם ברדיו) – הודה בפניי מאוחר הרבה יותר כי הבין שאם ברצונו לזכות במינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור (מספטמבר 2001 עד ספטמבר 2006) עליו לשתף פעולה עם השר הממנה שלו , להשביע את רצונו ו- לשמוע בקולו . "ברור שעשיתי שגיאות אבל טיפש אני לא . הבנתי את המשחק הפוליטי. רציתי לזכות במינוי מנכ"ל רשות השידור לחמש שנים" . רָן גָלִינְקָא לא מצא את ידיו ורגליו בתוככי רשת שידור ציבורית שכאמור וצריך להדגיש זאת שוב כוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה ושתי רשתות רדיו בשתי שפות עברית וערבית , מורכבת ומסובכת ביותר להפעלה מטבע בריאתה , מכילה ומעסיקה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים , ורווייה גם בוועדי עובדים מיליטאנטיים שנהנים מגיבוי מאסיבי של ההסתדרות הכללית . השידורים הרוטיניים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המשיכו לתפקד כרגיל בששת החודשים של כהונתו כמנכ"ל רשות השידור בין ספטמבר 2001 למארס 2002 אולם תכנון וביצוע מבצעי השידור הגדולים בתחומי הספורט נפגע ללא תקנה . בראש וראשונה נפגעה אנושות לראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו , ההפקה והשתתפותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של מונדיאל 2002 . פגיעה חמורה מכל היבט : עיתונאי , טכנולוגי , וכלכלי . דבר כזה לא קרה מעולם . פתאום התברר כי אורי פורת השאיר אחריו אדמה חרוכה עם פרישתו מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור באוגוסט 2001 . רָן גָלִינְקָא נעדר כל כישרון וניסיון ניהולי לא הצליח להשתלט על הבלגן שהתרחש ברשות ובטלוויזיה לאחר תום העידן השני של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור . סיום כפוי באוגוסט 2001 .  אנוכי כמנהל שידורי הספורט שלו לא סמכתי עליו על רן גלינקא . הוא לא היה יציב . הוא התנדנד . הוא כל הזמן נראה לי כמי שנחת בטעות עם האסדה שלו בחופיה של רשות השידור וכי הוא מין אישיות שמטה ליפול .

חיכוכים תמידיים ומריבות שררו לאורך כל דרכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז היווסדה ב- 1968 בין חטיבת החדשות לבין מחלקת הספורט הנוגעים לשימוש באמצעי שידור צילום והפקה ועריכה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, והקצאת זמן מסך . שני גופים אמביציוזיים  שיחסי אהבה ביניהם לא שררו שָם מעולם . מחלוקות ואי הסכמות היו מנת חלקם של שני הצדדים . מחלקת הספורט הייתה אומנם ת. פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות על פי ההיררכיה המקובלת ברשות השידור אולם שימשה במשך שנים רבות חוד החנית של הטלוויזיה למרות מידותיה הכמותיות המעטות אולם לא האיכותיות . בדרך כלל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם הכירו במומחיות וגדולת מבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים והמקומיים וכישרון מנהיגיה ושמרו על הגָחֶלֶת (שלה) מפני ניהולם התובעני ולעיתים רבות גם מְקַפֵּח של כל מיני מנהלי חטיבת החדשות בעיתות זמן שונות . המחלוקות נבעו לא רק בגלל החובה להקצות בהגינות את אמצעי השידור המוגבלים של כלל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למחלקת הספורט הכישרונית , תאבת הפקות , ואפופה בשאיפות קרב ונחושה בשל המיומנות שאפיינה אותה להציב את דגלו של ערוץ 1 בכל אתר ספורט בארץ וברחבי העולם , אלא גם בשל חוסר ידע של הניצבים בראש חטיבת החדשות ואי התחשבות פעמים רבות בצרכיה הטלוויזיוניים המיוחדים של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה כפופה למנהלי חטיבת החדשות בהיררכיה הטלוויזיונית . אמביציות השידור הבלתי נלאות של מחלקת הספורט וחטיבת החדשות בסבך דליל של אמצעי צילום ועריכה הביאו להתנגשויות חריפות קבוצתיות ואף אישיות . שתי יחידות השידור הללו בעלות המוניטין פעלו על פי כללים מאוד פשוטים . שתיהן חוננו בדבקות עליונה במשימה של אנשיהן ועשו מאמצים כבירים לבצע את משימות השידור כיאות . לא היה מושג כזה "אי אפשר" . הדבקות חסרת התקדים במשימות השידור של חטיבות החדשות והספורט כללה גם הסרת כל מיני אילוצים בדרכן אל יעדי השידור וכיבושם . האמביציות של שימוש באותם אמצעי שידור והפקה מעטים הן שהביאו להתנגשויות יום יומיות רבות וממושכות לאורכן של שנים רבות בין חטיבת החדשות לבין חטיבת הספורט . כל צד דאג ליוקרתו . זה לא היה סוד כי לחטיבת החדשות היה יותר כוח מאשר למחלקת הספורט בגלל המעמד ההיררכי שלה . לכן המאבק המקצועי על השתלטות אמצעי השידור הצילום וההפקה מצִדָה הביא עמו גם מדנים וריבים אישיים , בְּרוֹגֶזִים , והאשמות והתנכלויות שפיתחו מנהלי מחלקת הספורט לדורותיהם , ואף הוענקו להן פרשנות אישית .

חוסר ידע , חוסר התמצאות , ואי בקיאות אלמנטרית גילתה גם הבוסית שלי גב' יָעֵל חֵן סגנית מנהל חטיבת החדשות בישיבת מנהלים בטלוויזיה ב- 14 בינואר 2001 כשהכריזה כהַאי לִישָנָא באותה ישיבת מנהלים, "שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים , ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שם שום שידורי ספורט…" . לא רק חובבנות לשמה אלא גם טיפשות . זה היה בתקופה שמנכ"ל רשות השידור הזמני מר רָן גָלִינְקָא התנדנד כעלה נידף ו/או כ- לוּלָב רפוי שמתנודד מצד לצד (כל הגדרה טובה) תחת עוֹל משרתו הרמה והנכבדה (והנחשקת). כמעט הכול היה מותר אז . גם להצהיר הצהרות חסרות שחר כי ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט . דווקא מפני שכיבדתי אותה החלטתי לכתוב לה מסמך מפורט (מגובה במסמכי RAR) ולהעמיד אותה על טעותה החמורה ועד כמה אין לה מושג בתחום . בחודש ינואר 2002 החלה כבר חֶשְרָת עַבִים לכסות את שמי השידור הציבורי . במארס 2002 הודח רָן גָלִינְקָא מתפקידו ע"י ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן לא התייצב לצידו . במקומו של רָן גָלִינְקָא התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל . אולם בל אקדים את המאוחר בעניין חובבנותה של גב' יָעֵל חֵן וגב' צְלִילָה רוֹז באותה ישיבת מנהלים דאז ב- 14 בחודש ינואר של שנת 2002 . התיעוד הקונקרטי הזה מופיע בסוף הפוסט .

2. המחלוקות בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן מנהל מחלקת הספורט דן שילון בשנים 1970 – 1969

"מבט ספורט" שתיעד את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) שינה את פני הטלוויזיה הציבורית בישראל והפך ללהיט שידור עתיר צפייה בקרב הציבור בארץ , אך סבל בד בבד מתנאי הפקה לקויים . השידור הציבורי היה כבד , מסורבל , ועצלן מרגע לידתו , והתשתית הטכנולוגית שלו מצומצמת ומיושנת . בראש חטיבת שירותי ההפקה ומחלקת הצילום בפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבו אנשים שלא ראו עין בעין את מאמצי השידור והעבודה העיתונאית האדירה שהשקיעו אנשי מחלקת הספורט בראשותו של דן שילון. אנשי שירותי ההפקה היו ממונים על הקצאת אמצעי הצילום לכל התחנה והתייחסו ל- "מבט ספורט" מנקודת מבט של פקידים ביורוקרטיים כאל סניף בטלוויזיה . הפקת "מבט ספורט" בשבתות הייתה מרוץ נגד הזמן בשל הפרש הזמן בין שעת סיום המשחקים לבין שעת תחילת התוכנית . למרות הפופולאריות המדהימה של התוכנית רצו הממונים בטלוויזיה לחסוך כסף במהירות הביצוע של ההפקה. דן שילון ועוזרו אלכס גלעדי רצו מאידך לשפר את הלוגיסטיקה ואמצעי השידור של "מבט ספורט" . הם ביקשו להעניק את התנאים הטובים ביותר לשדרים הבכירים שלהם יאיר שטרן , איתן עמית , דן מרגלית , נחמן שי , חנוך קינן , עמוס כרמלי , ואמציה לבקוביץ' .

בעונת הכדורגל של 1970- 1969 הוקדמה התוכנית "מבט ספורט" משידור מיום ראשון בעֶרֶב למוצ"ש . רק ארבע שעות הפרידו עכשיו בין סיום המשחקים ומלאכת הצילום שלהם לבין מועד שידורה של התוכנית . זה היה צפוף ונטול סיכונים ודן שילון חש שחטיבת שירותי ההפקה בראשות יוֹסִי לַנְדָאוֹ ומחלקת הצלמים בניהולם של הצלמים דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד ושְרָגָא מֶרְחָב אינן עונות לצרכים המיוחדים של הפקת "מבט ספורט" . ב- 28 בדצמבר 1969 הריץ שוב מכתב תלונה נרגז למנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר באמצעות מנהלו הישיר יוֹרָם רוֹנֵן .

טקסט מסמך : 28 בדצמבר 1969 . מכתבו של מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל הדן בקשיי ההפקה של התוכנית "מבט ספורט" המשודרת מידי מוצ"ש ומסקרת את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל הנערכים בשבתות בשעות אחה"צ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. עמוס בינקין (משמאל) ויחזקאל גרופר (מימין) רבי אומנים בפיתוח מהיר ויעיל של כ- 100000000 (מאה מיליון)  feet  של פילם  Reversal  בצילומי חדשות, ספורט, ותוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה של רבע מאה של שנים בין 1968 ל- 1993. (התמונה באדיבות יחזקאל גרופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין עורכי התוכנית דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי לבין יוֹסִי לַנְדָאוֹ מנהל שירותי ההפקה הייתה עַלוּת איסוף החומר המצולם מהמגרשים באמצעות הפעלת מוניות מיוחדות והבאת פילם ה- Reversal לפיתוח מיידי במעבדה של עָמוֹס בִּינְקִין ויְחזקאֵל גְרוּפֶּר בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . עָמוֹס בִּינְקִין היה הממונה הראשי על פיתוח הפילם בתחנה ויחזקאל גרופר שימש סגנו . דן שילון הקציב שתי מוניות לכל משחק מצולם . מונית אחת הביאה את חומר הפילם לחדר המעבדה בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים בתום המחצית הראשונה . המונית השנייה הטיסה אותו בסיום המשחק כללו גם את הראיונות שערכו הכתבים עם השחקנים והמאמנים במגרש .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 . מעבדת הפילם בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . טכנאי מעבדת הפילם יורם שירזילי עסוק בפיתוח חומר הפילם של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית . (לע"מ תמורת תשלום) .

מנהל חטיבת שירותי ההפקה והביצוע בטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסִי לַנְדָאוֹ התנגד לרעיון איסוף חומרי הצילום מהמגרשים של דָן שִילוֹן ורצה לחסוך . הוא דרש להקים מערכת היסעים מרוכזת מתל אביב . הדבר האט כמובן את שיטת האיסוף כולה . בעניינים האלה שגיאה גוררת שגיאה . הבאה מאוחרת של החומר למעבדה לצורך פיתוחו , גורמת לפיגור בעריכה , והכנתו לשידור . דָן שִילוֹן שוב צעק "געֶוָואלד" לעברם של מנהל החדשות יוֹרָם רוֹנֵן ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל . זה היה ב- 4 בינואר 1970 .

טקסט מסמך : ימי בראשית , 4 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל החדשות יורם רונן , ובו הוא מתלונן נגד תפקודו של מנהל שירותי ההפקה בטלוויזיה הישראלית יוסי לנדאו (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נדמה היה כי אנשי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית פשוט מתנכלים במודע להצלחתו המטאורית של דָן שִילוֹן ולתוכניתו . לא נתנו לו להמריא . הם לא עשו זאת מרוע לב אך בטוח בגלל מחסור בכשרון . שילון פשוט עבר "וויה דולורוזה" משבת לשבת . "מבט ספורט" במוצ"ש – 10 בינואר 1970 היה קצר בשבע דקות מהמקובל . הוא שודר בנֵס . קשיי הפקה , לוגיסטיקה מסורבלת ותחבורה עצלנית כמו גם צילום בתנאים קשים היו בלתי מתקבלים על הדעת . למחרת ביום ראשון – 11 בינואר 1970 הציע דָן שִילוֹן ברוב ייאושו לחַגַּי פִּינְסְקֶר : "הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט" [1] .

טקסט מסמך : ימי בראשית , 11 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תנאי העבודה הפכו להיות בלתי נסבלים ורק נס מביא אותנו לשידור . הזהרתי בשבוע שעבר כי מרבית הצלמים ששובצו לשבת אינם מתאימים לצילומי כדורגל וכי הצלמים הטובים לא שובצו לעבודה מזה תקופה ארוכה . זאת לבד מן הבעיות הקבועות של עורכי הסרטים , תחבורה , וכיו"ב . תוכנית הספורט בטלוויזיה אינה זוכה להתעניינות מזערית מצד שירותי ההפקה בבניין . הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט" .

 ביום שישי – 23 בינואר 1970 הוא כבר לא היה יכול יותר ושלח לחַגַּי פִּינְסְקֶר שוּב S.O.S. "אנא הושיעני חגי , או שאני מסיר ממני אחריות להפקת "מבט ספורט" , כתב לוֹ  [2] .

טקסט מסמך :  מי בראשית , 23 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר . "עד רגע  זה – יום שישי – לא מצא מר דודו הירשפלד לנכון לשבץ צלמים למשחקים . במצב זה , אני מסיר מעצמי אחריות לתוצאות ולמה שעתיד להופיע על המסך – מחר ב- 'מבט ספורט' " , כתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר באמצעות מנהל חטיבת החדשות יורם רונן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 1969. חגי פינסקר ז"ל אחד העיתונאים הברוכים והדגולים ברדיו "קול ישראל" שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנה אחת בלבד , 1970 – 1969 . (התמונה באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שני – 16 בפברואר 1970 המשיך דָן שִילוֹן במאמציו לשפר את הפקת "מבט ספורט" . הוא לא הרפה ממנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר [3] .

טקסט מסמך : 16 בפברואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח דו שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר הדן במספר ציוותי הצילום שהוקצו לסיקור ותיעוד תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

16 קבוצות נמנו על הליגה הלאומית בכדורגל בעונת 1970 – 1969 . באליפות המדינה זכתה קבוצת מכבי ת"א שצברה 39 נקודות והפרש שערים של 51 – 21 . גם הפועל ת"א השיגה 39 נקודות אך הפרש השערים שלה היה 48 – 24 . מכבי ת"א זכתה גם בגביע המדינה לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי נתניה .

מצלמות הפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסו 115 משחקים באותה עונה מתוך 256 שנערכו . אך חלק מהשערים לא נקלטו בעדשות המצלמות בגלל שתי סיבות עיקריות : חלק מהצלמים ששובצו לעבודה לא היו מוכשרים לצילומי משחק כדורגל וגם בשל כמות חומר צילום (Film Reversal) המוגבלת ובלתי מספקת שניתנה להם , כ- 800 Feet (ארבע מאות רגל לכל מחצית) , שבתרגום לזמן שווים לעשרים דקות צילום , בעוד משך משחק כדורגל עומד על תשעים דקות . התוכנית "מבט ספורט" הייתה מסמך עיתונאי פגום . המאבק בין שני הגופים הציבוריים הטלוויזיה והתאחדות הכדורגל על גובה זכויות השידורים לא פסק , לבש ופשט צורה , ולעיתים אף הפך ליריבויות אישיות . ראה הספר עב הכרס שחקרת וכתבתי "סמן ימני" במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .