הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי , ו/או לצורכי פרסום אישי .

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 357 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 23 בפברואר 2014.

———————————————————————————————-

פוסט מס' 357. הַסוֹף. חשיפת הַמִסְמָךְ שכתבתי ב- 16 במאי 2002 למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל. כתיבת המסמך הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנים. אוריינטציית ניהול, מנהיגות, וחזון. Follow Up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 8 מ- 8). פוסט מס' 357. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : מנצ'סטר סיטי – ברצלונה 0 : 2

הצפייה בברצלונה עדיין מציפה אותי אושר מפני שמדובר בקבוצת כדורגל חושבת ובזכות יכולת ומנהיגות של שלושת המהנדסים ליאו מסי , אנדראס אינייסטה , וצ'אבי הרננדס . זאת עדיין אותה הקבוצה שמגשימה את חזון הכדורגל שטוו בשעתו יוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה . משחק המסירות של ברצלונה בנגיעה אחת והשגת עדיפות ויתרון מספרי בכל אחד מחלקי המגרש עד להוצאה לפועל בשטחי האש – מרהיב . שיטת המשחק הזאת של ברצלונה (כפי הנראה בערוב ימיה מפני שמשחק ההגנה של הקבוצה איננו מדביק את כישרון ההתקפה) היא המשך מדויק ל- "תיאוריית האדם השלישי" (Third Man Theory) חזון כדורגל שהגתה קבוצת החשיבה של המאסטרים ההונגריים בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה בראשות גוסטב שבש (Gustv Sebes) , מָארְטִין בּוּקוֹבִי (Martin Bukovi) , ד"ר גֶזָה קָאלוֹצָ'איי (Dr. Geza Kalocsai) , ויָאנוֹש קָאלְמָאר (Janos Kalmar) . חשיבת הכדורגל ההונגרית המקורית לפני שני דורות שדנה ב- "תיאוריית האדם השלישי" כיצד להשיג עדיפות ויתרון מספרי בחלקי המגרש השונים כדי לייעל את שלב ההוצאה לפועל , סייעה לנבחרת הזהב של הונגריה בראשות הקפטן והמנהיג פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) להביס ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון את אנגליה 6 : 3 . זה היה הפסד הבית הראשון של אנגליה מאז ומעולם . גוּסְטָב שֶבֶּש קבע אז סלוגן בלתי נשכח , "על כל שער שהונגריה תחטוף – היא תבקיע שניים" . נבחרת הונגריה בין השנים 1956 – 1949 נהנתה מהרכב אנושי מוצלח , מחשבת כדורגל ושיטות אימון מתקדמות , תמיכה כספית ענקית של הממשלה , ומנהיגות יוצאת דופן של המאמן גוּסְטָב שֶבֶּש והקפטן שלו פֶרֶנְץ פּוּשְקָש . נבחרת הונגריה התבססה באורח קבע על שבעה – שמונה שחקנים של הקבוצה האלופה הוֹנְבֶד (Honved) .  לא בכדי כונתה הונגריה של הימים ההם "נבחרת הזהב" (Aranycsapat) . היא הכתה אז את הטובות בנבחרות האירופיות איטליה , ספרד , אנגליה , אוסטריה , וצ'כוסלובקיה . דווקא ברגע המכריע והחשוב בעת מונדיאל שווייץ 1954 חלו שיבושים בחזון "תיאוריית האדם השלישי" גם בגלל פציעתו החמורה של פֶרֶנְץ פּוּשְקָש בקרסולו ובעקבותיה שֶבֶר המנהיגות בשדה . התברר שההגנה ההונגרית איננה טובה כמו שורת ההתקפה . היא חדירה ופגיעה . הונגריה הפסידה במשחק הגמר הסנסציוני ההוא ב- 4 ביולי 1954 באצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן (Bern) בתוצאה 3 : 2 למערב גרמניה (אימנו אותה סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ועוזרו הֶלְמוֹט שֶן) . בתוך שנתיים נעלמה גדולתה כלא הייתה , מה עוד ששלושה שחקנים בכירים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש , שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש , וזוֹלְטָאן צִיבּוֹר ערקו לספרד בסופה של שנת 1956 בעקבות המרד ההונגרי נגד שלטון החסות הסובייטי . הונגריה התפוררה . נראה כי ברצלונה של 2014 בדומה להונגריה במחצית הראשונה של עשור ה- 50 במאה הקודמת עברה אף היא את שיאה במתכונתה הנוכחית ועומדת בפני שקיעה . קבוצות כדורגל דגולות לפניה בעבר הרחוק כמו הכוח ווינה , הונבד בודפשט וקבוצות עבר פחות רחוק בנפיקה ליסבון , אייאקס ההולנדית , אינטר מילאנו ו- מילאן האיטלקיות ואחרות סיימו את שלטונן וירדו מהבימה העולמית מפני שההרכב האנושי הייחודי שלהן סיים את חייו והגיע לקיצו . אנוכי והדוֹר שלי גדלנו בעת ההיא על שחקני כדורגל כמו פרנץ פושקש, נאנדור הידגקוטי, יוזף בוז'יק, שאנדור קוצ'יש, זולטאן ציבור, לאסלו בודאי, מיהאלי לאנטוש, יינה בוז'אנסקי, גיולה לוראנט, יוזף זאכאריאש, גיולה גרושיץ' ואחרים . הזדהיתי ואהבתי את נבחרת הזהב ה- הונגרית שהסבה לי פעם אושר ספורטיבי גדול בדיוק כפי שמעניקה לי היום ברצלונה . אני ברצלונאי . כשברצלונה חוטפת שער אני חש תחושת אכזבה ומרגיש מפסידן כמותם . ההיסטוריה של הכדורגל זימנה לנו שוב קבוצת כדורגל חושבת . ליאו מסי , אנדראס אינייסטה , וצ'אבי הרננדס הם בעיניי מנהיגים בעלי נוכחות והשפעה. שחקני כדורגל שמשחקים שחמט על כר הדשא ומזכירים לי במידה רבה את בובי פישר, גארי קאספארוב, ומגנוס קארלסן. אין תענוג מזוקק וטהור יותר מלהתבונן באנשים חושבים.

הערה 4 : צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א 100 : 65 (במוסקבה ביום שישי – 21 בפברואר 2014) במסגרת המחזור ה- 7 ב- Top 16 ב- Euroleague.

ערוץ 10 עומד בהתחייבויות שלו אבל לא מכבי ת"א . הקבוצה נעדרת מנהיגות על הפרקט ומחוצה לו . לפחות שלשום . היה נחמד לראות את נציגו של וולדימיר פוטין מעניק תשורה לישראלי דיוויד בלאט על תרומתו לקידום הכדורסל הרוסי . מי היה מאמין פעם בעידן ברה"מ שדבר כזה יכול לקרות בעתיד…? . כיצד זה מכבי ת"א מתפוררת במוסקבה בקלות כזאת גם אם היא נעדרת את דווין סמית' ואלכס טיוס…? מה קורה עם אנדריאה ז'יז'יץ…? ומה חלקם של אלון שטיין וגיא גודס בניהול המשחק הכושל שהוליד מפולת ותבוסה כל כך גדולה…? שידורם של פיני גרשון ויורם ארבל היווה פס קול משעמם ותאם את יכולת הנֶפֶל של מכבי ת"א . אין פלא שהשידור הישיר הזה ממוסקבה שחושף כוחות לא שקולים צובר רייטינג ממוצע של % 5.5 בלבד . מכבי ת"א היא עדיין קבוצת הכדורסל הטובה בארץ אולם ערוץ 1 והפועל ירושלים ממתינים לה מחר בערב בפינה . הרייטינג הצפוי לערוץ 1 : מינימום % 13. שוב מתברר כי מכבי ת"א נושאת לבדה את מירב העניין בליגת העל הישראלית לא בגלל חוזקה אלא מחמת חולשתה .זה איננו פרדוקס . הסקרנות בליגה נובעת מפני שהצבועים בסאוואנה קוראים לפתע תיגר על הלביאה. אין דבר מעניין יותר ב- National Geographic ממאבקים בין צבועים ל- לביאות על בכורת הטֶרֶף. אולם ראו זה פלא כשצבועים רואים אריה הם מוותרים ובורחים. לא במקרה דנן של הכדורסל הישראלי בעונת 2014 – 2013. מכבי ת"א איננה עוד מלך היער.

הערה 5 : "שישי" בערוץ 10 ומר בן כספית.

צסק"א הביסה את מכבי ת"א מהר, חזק, ואלגנטי, 65 : 100. המשחק הסתיים מהר מהצפוי והכריח את "שישי" בראשות אלון בן דוד וטלי מורנו לעלות לאוויר בטרם עת . אני עוזב ומתעלם מהלבוש המגוחך של המגישה המובילה גב' טלי מורנו בז'אקט וָורוֹד שנראה כמו חלוק רחצה (מה זה צריך להיות…? כיצד לבוש פתטי כזה עובר את בקרת ערוץ 10…?) ומתרכז בכמה מילים לפרשן בן כספית. מדוע ערוץ 10 זקוק לבן כספית כשעומד לרשותו עיתונאי ושדרן ברמה בינלאומית כרביב דרוקר…? רביב דרוקר וחבריו בחברת החדשות המצוינת נדב אייל, אלון בן דוד, מואב וורדי, אור הלר, צבי יחזקאלי, נדב פרי ואחרים הם נשמת אפו של ערוץ 10. למה הם צריכים בשורותיהם שחקן חיזוק חלשלוש בדמותו של בן כספית…? דברי הפרשנות הלא חשובים של בן כספית נשכחו ממני אולם אני זוכר היטב את התגייסותו של ניצב המשטרה בדימוס יוֹאָב סֶגָלוֹבִיץ' ב- "שישי" של ערוץ 10 לטובתו של המפכ"ל יוחנן דנינו. שאלתי את עצמי מה דוחף צנחן לשעבר כמו יואב סגלוביץ' להתחנף בפרהסיה למפקד משטרת ישראל…?

הערה 6 : מפכ"ל משטרת ישראל יוחנן דנינו.

הופעותיו הטלוויזיוניות הכושלות בעניין פרשת הרצח ב- "בר נוער" בתל אביב ופרשיות החיסולים ברחובות ישראל הופכות אותו ואת המשטרה שלו לבלתי מהימנים . ברור שאיש איננו מאמין לו . טוב היה אילו היה מודה קבל עם כי יש למשטרה בעיות מקצועיות רבות בתחומים שונים של השיטור לרבות מחסור במודיעין שטח ובכוח אדם מיומן . טוב היה אילו היה פונה לעם ואומר את האמת כי יש למשטרה קשיים לא פשוטים בהתמודדות ראש בראש עם ארגוני הפשע שמצוידים בכלי נשק רבים לרבות חומרי חבלה ומודיעין טוב משלהם . הצהרותיו הטלוויזיוניות האחרונות של יוחנן דנינו היו בלתי נסבלות ובעיקר לא אמינות . 

הערה 7 : רביב דרוקר + יאיר לפיד.

הנכד הבכור שלי זכה יחד עם חבריו החיילים לפני שלושה ימים בכומתה קרבית לאחר שסיים מסע מפרך בן 70 ק"מ בסיום הטירונות הקשה . הייתי נוכח בטקס הענקת הכומתות הקרביות . הייתי גאה בנכדי הבכור שעשה את מה שאביו ודודיו עשו לפני שנות דור ומה שעשה סבו לפני כ- שני דורות , והסבא רבא שלו לפני כ- שלושה דורות . הענקת הכומתות הקרביות לנכדי וחבריו בתום טירונות קרבית מפרכת התערבבה עם הצהרות הרהב של שר האוצר הנוכחי יאיר לפיד (עשה את שירותו הצבאי כ- כתב העיתון "במחנה") על הצלחותיו המטאוריות בעניין כינון חלוקה שוויונית של הנטל וגיוסם של חרדים לשורות צה"ל. שמעתי במקביל את פרשנותו של רביב דרוקר ואת חוות דעתו בערוץ 10 על מר יאיר לפיד. אני מאמין יותר לרביב דרוקר שמדבר על יאיר לפיד מאשר ליאיר לפיד שמהלל את עצמו.

הערה 8 : "שער השבת" בערוץ 5 בכבלים.

צפיתי אמש בתוכנית הרדודה "שער השבת" בערוץ 5 בכבלים בהנחיית מר יונתן כהן . צייה, ישימון, ושיעמומון. לא פחות. מגוחך לראות את יונתן כהן, גיא לוי, משה פרימו, ומוטי פשכצקי דנים ברצינות תהומית בכדורגל נֶפֶל ישראלי. כדורגל עלוב . מבעד למסך הטלוויזיה נשקפו יציעים ריקים ושלל עצום של פרסומות מסחריות מכוערות. גיבורי העלילה הנחותה הולכים לאיבוד . רק 13000 (שלושה עשר אלף) צופים הטריחו את עצמם להגיע לחמישה מגרשים . ביזיון על כר הדשא והתבטלות טלוויזיוניות. לפתע נדחק ל- "אוויר" של "שער השבת" Promo נחות של מאיר איינשטיין כשהוא מקדם את תוכניתו "יציע העיתונות" ונפרד מיונתן כהן אם אני זוכר טוב באלה המילים, "יהיה כרגיל מעניין". אינני צופה ב- יציע העיתונות". ייתכן והתוכנית באמת מעניינת, מסקרנת , ועתירת רייטינג , אך ממתי זה הנחתום מעיד על עיסתו ?

הערה 9 : "מתוק מאז" ברשת ב' של רדיו "קול ישראל".

אני משתדל לא להחמיץ את "מתוק מאז" שמשודרת ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" מידי שבת בין 14.00 ל- 16.00 בהנחיית דן כנר האחד שאין בלתו בתחום . הפדנטיות שלו , העברית שלו , הקול הרדיופוני שלו , הדיקציה שלו , יכולת ההתנסחות והניווט שלו , והמומחיות הקונקרטית שלו בתחום הפזמון הקל במסגרת שירי ה- "Oldies" הבינלאומיים שקישטו בשעתו את מצעדי הפזמונים בארץ ובעולם – הם תכונות מופת של קריין ושדרן רדיו . מודל לחיקוי .

הערה 10 : יורם ארבל.

מעולם לא שררה תקופה טלוויזיונית כזאת בארץ בה שדר אחד מוביל בעצמו את כל שידורי הספורט הרלוואנטיים בערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. שֵם השַדָּר יורם ארבל. הוסרו הגבולות שהפרידו בין ערוצי הטלוויזיה. נשברו המחיצות. בוטלו הבידולים. סולקו המאפיינים. זועזעו הזהויות. נשכחו ההזדהויות. ה- Loser הגדול בעסקה התמוהה והבלתי מתקבלת על הדעת הוא השידור הציבורי שהפסיד במשך השנים את היסודיות , את העומק , את העיתונאות , ואת הייחוד שלו. שידורי הספורט של השידור הציבורי הפכו להיות שטחיים ו- ממוסחרים לאלתר ממש כמו ערוצים 2, 10, ו- 5 בכבלים. אבל בגלל הרייטינג הפגום גם הרווחים הכספיים משקופיות חסות דַלִים. לערוץ 1 המַט ליפול היו שפע הזדמנויות לבנות לעצמו קדר של שדרים משלו ולבדל את עצמו מהשאר אך הוא החמיץ את השעה כמו במובנים ותחומים רבים אחרים .     

הערה 11 : פרסומות מסחריות במשחק הפועל באר שבע – בני סכנין 2 : 1 (17 בפברואר 2014).

אני קורא שוב לנשיאת מועצת העיתונות של מדינת ישראל גב' דליה דורנר להתערב באתיקה העיתונאית ולהגן על ציבור הצופים מפני רשתות הטלוויזיה הישראליות המסקרות את אירועי הספורט השונים, וכופות על הצופים שלהן וחושפות אותם למצבורים וכמויות עצומות של פרסומות מסחריות. הרבה מעל ומעבר למותר ולמקובל.

טקסט תמונה : יום שני – 17 בפברואר 2014 . אצטדיון "ווסרמיל" ב- באר שבע . טקס פתיחת המשחק בו מארחת הפועל באר שבע (מימין) את קבוצת בני סכנין . המצלמה המובילה של ערוץ 1 ברום היציע המערבי מגלה תמונה מכוערת וחושפת את צופי הטלוויזיה בארץ בעל כורחם לכמות פנטסטית של פרסומות מסחריות . רשתות הטלוויזיה במדינות מתוקנות כאנגליה וארה"ב הגיעו כבר מזמן למודוס – וויוונטי עם הוועדות המארגנות כי מותר להציב שלטי פרסומות מסחריות באצטדיוני הכדורגל והכדורסל לאורך קווי האורך והרוחב של המגרשים בלבד . גובה השלטים מטר אחד . הוחלט ונקבע כבר לפני זמן רב כי אין להציב שלטי פרסומות מסחריות בגובה מפני שהן מכערות ומלכלכות את תמונות הטלוויזיה . הן מושכות אליהן את תשומת לב הצופים יתר על המידה מגיבורי העלילה . הכדורגלנים והכדורסלנים הולכים לאיבוד ב- Frame הטלוויזיה בשל גודש הפרסומות המסחריות . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 1) .

טקסט תמונה : יום שלישי – 18 בפברואר 2014 . אצטדיון הכדורגל של מנצ'סטר סיטי . תמונת Long Shot של האצטדיון בטרם שריקת הפתיחה למשחק מנצ'סטר סיטי – ברצלונה 0 : 2 בשמינית הגמר ב- Champions League . השילוט המסחרי נעשה רק לאורך קווי האורך והרוחב של המגרש , ולא בגובה . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) .

טקסט תמונה : יום שלישי – 18 בפברואר 2014 . אצטדיון הכדורגל של מנצ'סטר סיטי . תמונת טלוויזיה נוספת נקייה מפרסומות מסחריות מוגבהות במשחק מנצ'סטר סיטי – ברצלונה 0 : 2 . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 5 בכבלים) . 

הַסוֹף. חשיפת הַמִסְמַךְ שכתבתי ב- 16 במאי 2002 למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל. כתיבת המסמך הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנים. אוריינטציית ניהול, מנהיגות, וחזון. follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 8 מתוך 8). פוסט מס' 357. כל הזכויות שמורות.

"Something is rotten in the state of Dennmark" , אומר מרצלוס ל- הורציו וברנרדו היכן שהוא בראשית המחזה "הַמְלֶט" (של וויליאם שייקספיר) בחצות לֵיל קַר בעת סיור קבוצת קציני הארמון בחומות החשוכות של טירת אֶלְסִינוֹר. נראה לפתע כי בטקסט האמור לעֵיל הוא כאילו מתכוון במשהו גם לערוץ 1 בשנות חֶשְרָת הֶעָבִים של 2005 – 2001. (רשימה מס' 8 מתוך 8).

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. (רשימה מס' 8 מתוך 8).

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטרם הדחתו מכהונתו הציבורית הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון וממלא מקומו שר התמ"ת אהוד אולמרט ב- 2 במאי 2005. (לע"מ תמורת תשלום).

הקדמה קצרצרה מס' 8 . הפוסט השמיני מתוך שמונה שחקרתי וכתבתי בנושא :

2005 – 2001. רשימה מס' 8 מתוך יומני . נראה לי כי רשות השידור הציבורית בתוכה אני שוהה יותר משנות דור, הופכת להיות נכלולית, פוליטית, ערמומית, חורשת מזימות, ובעלת תחבולות. הממשלה בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ממנה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של המנכ"ל המודח מר רָן גָלִינְקָא. אני תוהה כיצד זה מפקד צבאי מזהיר וכעת ראש ממשלה מוכשר ופרגמטי ומנהיג מדיני בעל חוש הבחנה מר אריאל "אריק" שרון, מתפתה, ונענה להצעתו של השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , להציב את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . ראש הממשלה אָרִיאִל "אָרִיק" שָרוֹן ידע היטב מה מתחולל בין ארבעת כותלי רשות השידור כמו גם מה היה צריך להיעשות ולא נעשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת מנכ"לותו וניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל בתקופה שבין אפריל 2002 לבין מאי 2005 (הערה שלי : יוסף בר-אל היה המועמד היחיד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן כבר בחודש אפריל 2002 לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני מר רָן גָלִינְקָא. ביוני 2002 מונה יוסף בר-אל באופן רשמי ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן לתפקיד מנכ"ל רשות השידור). עובדה ש- בתום שלוש שנים לכהונה מבחינה ממשלת ישראל בראשותו של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן באיחור רב באי התאמתו של יוסף בר-אל לתפקיד הנִישָא . לראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל מחליטה ממשלת ישראל בראשות אותו אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן הפרגמטי וברוב עצום של 13 שרים להדיח בחודש מאי של שנת 2005 את האיש העומד בראש אותה רשות שידור . מנכ"ל רשות שידור מר יוסף בר-אל מודח ומסולק לאלתר ממשרתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך. שני שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ותמכו בהצבעה הממשלתית ביוסף בר-אל. הדחתו של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 לא הייתה אפשרית בלעדי התערבותם המסיבית של היועץ המשפטי לממשלה מר מֶנִי מָזוּז ושל עו"ד אֵלִיעַד שְרָגָא (סא"ל מיל. בחטיבת הצנחנים) מייסד ויו"ר התנועה למען אֵיכוּת השלטון במדינת ישראל . סמנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני התמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של המנכ"ל המודח . ראש הממשלה אריאל שרון היה אדם פרקטי באופיו . היה לו נוח פוליטית כשיוסף בר-אל שימש מנכ"ל רשות השידור אולם מאידך הוא לא עשה שום מאמץ מיוחד ולא יצא מגדרו במאי 2005 כדי להתייצב לימינו של אותו יוסף בר-אל (מנכ"ל רשות השידור שהכריז בפרהסיה ב- 26 באפריל 2014 בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר בטרם מינויו לתפקיד הרם ורב האחריות כלהלן: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל אעשה מה שהוא יאמר לי") על מנת לגונן עליו מפני ההדחה הדרמטית. תמוה, מפני שהאיש הזה יוסף בר-אל היה המועמד המועדף והנבחר של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפני שלוש שנים בחודש אפריל של שנת  2002. מוזר עד למאוד כיצד ומדוע נפל ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בפח והסכים להצעת הנֶפֶל של השר רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002. אולם בחלוף שלוש שנים התעשת אריק שרון והבין כי מדובר במינוי מופרך. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה של עָבָר עָגוּם.

כותרת הפוסט : הַסוֹף. חשיפת הַמִסְמַךְ שכתבתי ב- 16 במאי 2002 למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנים. אוריינטציית ניהול, מנהיגות, וחזון. Follow Up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 8 מ- 8). פוסט מס' 357. כל הזכויות שמורות.

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל בשנים 2005 -2001. (רשימה מס' 8 מתוך 8). פוסט מס' 357.

רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001 (רשימה מס' 8 מתוך 8). הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. תקופת מנכ"לותו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווה דיון ציבורי היסטורי מעבר לכמה הפוסטים הללו שאני מפרסם כעת בבלוג שלי. כיצד זה נפלה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט בפח ומינתה בקיץ 2002 איש כה שנוי במחלוקת בלשון המעטה ולא מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל ? עד כדי כך נכשלה בבחירתה עד שבתום שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך נאלצה אותה הממשלה הזאת במאי 2005 להדיח אותו לאלתר ממשרתו הרָמָה בבושת פנים . כיצד זה הסתמכה הממשלה רק על עדותו והמלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, האיש שהמליץ המלצה חמה בפני ראש הממשלה אריאל שרון להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, מבלי לבדוק עדויות ומקורות מידע נוספים אודות המועמד ? איזה אינטרס מובהק היה למר רענן כהן להמליץ דווקא על יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ? אלו יתרונות הפיקו ו/או אמורים היו להפיק השר רענן כהן וראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בשעה שהפקידו את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בעליל על השידור הציבורי של מדינת ישראל באפריל 2002 ? השאלות האלה שעסקו במינויו המגוחך של יוסף בר-אל לכהונה הרמה לפני תריסר שנים נותרו ללא מענה. לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מינימאלי אודות כישוריו וכישרונותיו של יוסף בר-אל בטרם המינוי הרם. לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון נפל ככה סתם בפח והלך שֶבִי אחרי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן האיש שהעלה את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב של הרייטינג האפסי והמעליב שערוץ 33 אגר . לא ייתכן כי ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מוקדם בטרם המינוי המופרך ולא ידע מה מתחולל באמת ברשות השידור ובערוץ 1 לאחר מינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002. אינני מתכוון לסגוד לראש הממשלה אריאל שרון כפי שעשו רבים לאחר הסתלקותו אוסיף ואומר רק שראש הממשלה אריק שרון התעשת אם כי לאחר זמן רב וב- 2 במאי 2005 הדיח וסילק את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר באמצע כהונתו הרמה . ההדחה המבישה הזאת של מנכ"ל רשות שידור מכהן היא חסרת תקדים בתולדות המדינה ובהיסטוריה של השידור הציבורי . השידור הציבורי – רוֹש וְלַעֲנָה (מס' 8 מתוך 8) . ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור הזמני ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הפוליטיקאים בוחשים ברשות השידור חסרת הַיֶשָע כבתוך שלהם – לטוֹב ולרָע. (רשימה מס' 8 מתוך 8). 

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש וְלַעֲנָה (רשימה מס' 8 מתוך 8).

הייתה זאת שרת החינוך לשעבר גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל, אישה נאורה ודעתנית, שהייתה מצפן ומצפון של השידור הציבורי. היא אמרה לי בעת שיחות התחקיר עמה ב- 2006 , 2007 , ו- 2008 שנגעו למחקר וכתיבת הספר עב הכרס "רוֹש וְלַעֲנָה" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , כלהלן : "לאחר שממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ועל פי המלצה שלי כשרה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינתה את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור במקום אריה מקל , ביקשתי ממנו במפורש להדיח לאלתר את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית משום שסברתי שמדובר באיש טלוויזיה מושחת מבחינה פוליטית שכל הזמן עסוק בהענקת טובות טלוויזיוניות – פוליטיות לכל מיני פוליטיקאים".

שולמית אלוני ז"ל הוסיפה : "בשלוש שנות שלטונו של יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית בשנים 1993- 1990 הגיעה הפוליטיזציה לשיאים חדשים. ההתערבות של העסקונה הפוליטית ברמתה הרדודה ביותר בשידור הציבורי הייתה מעשה של יום – יום. מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הכביד עולו. לטלוויזיה הישראלית הציבורית נגרמו נזקים מקצועיים עצומים. היא איבדה את אמינותה ואת היושרה שלה", אמרה לי שולמית אלוני ז"ל בשיחות התחקיר עמה .

בקיץ 1992 התחולל המהפך הפוליטי ההוא במדינת ישראל. מפלגת המערך בראשותו של יצחק רבין בן ה- 70 זכתה בבחירות לכנסת. יצחק רבין שָב לשלטון בתום היעדרות בת 15 שנה ויצחק שמיר ראש הליכוד חזר לאופוזיציה. מעורבותו הפוליטית של יוסף בר-אל כאיש טלוויזיה לא נעלם מעיניה של שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין אישה נאורה גב' שולמית אלוני. שולמית אלוני הנמרצת עשתה עסקת ברטר עם מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל (איש משרד החוץ במקורו). הממשלה החדשה הציעה לו את משרת הקונסול באטלנטה (ארה"ב) תמורת וויתר על משרתו כ- מנכ"ל הרשות. אַרְיֵה מֶקֶל ממילא לא ראה את עתידו בשידור הציבורי וניאות להצעה. גב' שולמית אלוני החליטה למנות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את מוטי קירשנבאום ודרשה ממנו במפגיע להדיח מייד את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה. שולמית אלוני תעבה אותו, את אופיו, ואת מעלליו כפי שהעידה בפני ב- 2005. גב' שולמית אלוני ז"ל מי שהייתה שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זוכרת היטב בשיחות התחקיר עמי את הסיטואציה ההיא, וחשוב להזכיר אותה שוב ושוב, כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 במקומו של אריה מקל, ביקשתי ממנו לפטר לאלתר את יוסף בר- אל מתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לפני תום כהונתו. לא רציתי בשום אופן את יוסף בר- אל בשידור הציבורי בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים. תיעבתי אותו ואת מעלליו ברשות השידור. הוא לא היה ראוי מבחינתי לכהן בתפקיד אפילו יום אחד נוסף".

רבים אינם יודעים כי גב' שולמית אלוני סטודנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים החלה ב- 1957 להגיש תוכנית ברדיו "קול ישראל שנקראה, "מחוץ לשעות הקבלה", ועסקה בתלונות הציבור. שולמית אלוני הייתה משפטנית מוכשרת ורגישה לזכויות האזרח. תוכנית הרדיו שלה הפכה לפופולארית מאין כמותה אך היא לא הגיעה לשורות הטלוויזיה. לקראת הבחירות לכנסת ב- 1965 הוכנסה שולמית אלוני לרשימת מפא"י ע"י הוועדה המסדרת . כך היא נולדה לפוליטיקה.

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. גב' שולמית אלוני ז"ל סטודנטית יפת מראה למשפטים מגישה בסוף שנות ה- 50  של המאה הקודמת ברדיו "קול ישראל, את התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה". (התמונה באדיבות גב' שולמית אלוני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שולמית אלוני נולדה ב- 1928. היא החלה את עבודתה ברדיו "קול ישראל" כשהייתה כבר משפטנית בת 29. שולמית אלוני זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הסיבה להצלחתה המיידית של התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" הייתה מפני היותה אנטי ממסדית . הכרחתי את רשות השידור לענות לכל הפונים. התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" הייתה בעלת ההאזנה הגדולה ביותר ברדיו בעת ההיא ועתירת רייטינג. השותף שלי בעשייתה היה השדרן מר אלימלך רם. אני בעצמי הייתי עובדת פרי לאנסרית על חוזה מיוחד ברשות השידור . לא רציתי להיות עובדת מן המניין. שאפתי לשמור על עצמאות עבודתי. התוכנית "מחוץ לשעות הקבלה" היא הורתה של תוכניות הטלוויזיה לצרכנות, "כל בו טק" בעריכתו של רפי גינת ו- "שומר מסך" של אמנון לוי. התוכנית שלי רצה ברדיו שמונה שנים מ- 1957 עד 1965 . בשנה זאת נבחרתי לכנסת ישראל מטעם מפלגת העבודה ופרשתי מהרדיו". שולמית אלוני אישה נאורה רבת יכולות פרשה ממפלגת העבודה ב- 1973 והקימה בכישרון, במרץ רב, ובדבקות במשימה את מפלגת ר"צ. היא הפכה לנושאת דגל זכויות האזרח והקימה מאוחר יותר את מפלגת מר"צ. שולמית אלוני נחשבה כל השנים למנהיגה לוחמת, יישרת דרך ופוליטיקאית הגונה. ב- 1992 מינה אותה ראש הממשלה יצחק רבין לשרת החינוך והתרבות . זמן קצר אח"כ מינתה שולמית אלוני את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור וביקשה ממנו כאמור לפטר ללא דיחוי את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית גם אם נותרו לו שלושה – ארבעה חודשים לסיום כהונתו החוקית (כהונתו עמדה לפוג ב- 10 ביולי 1993. הוא התמנה ב- 10 ביולי 1990 לתקופה של שלוש שנים) .

טקסט תמונה : חורף  1973 . גב' שולמית אלוני ז"ל (בת 45) מקימה את התנועה הפוליטית לזכויות האזרח "רצ" ונכנסת בראש רשימתה לכנסת. גב' שולמית אלוני נואמת בעת מסע בחירות בקיבוץ אפיקים. (באדיבות גב' שולמית אלוני וארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי מכרז שערך ב- 10 ביולי 1990 . בראש וועדת המכרז ההוא ישבו מנכ"ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל ז"ל. יוסף בר-אל זכה אז במשרה והביס את המתחרה הראשי שלו לתפקיד נסים משעל. מר נסים משעל נשא בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני בתקופה שבין נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מנהל הטלוויזיה הקודם מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז המדובר . אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר. בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990 . במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא. את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש. יוסף בר-אל. 

השידור הציבורי – רוש ולענה (רשימה מס' 8 מתוך 8). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000. (רשימה מס' 8 מתוך 8). 

תזכורת של ראשי פרקים קצרים קודמים :

1. הופעתו הכושלת של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא בסתיו 2001.

2. מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ממנה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 ליועץ מקורב .

3. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת במגזין "יומן" בערב שישי ב- Prime time (צפייה ראשי) של 7 בדצמבר 2001 בעיצומה של האינתיפאדה כשנחלי דם של אזרחים ישראליים מפוצצים מרווים את אדמת הארץ , ריאיון ארוך ומפורט בן 20 דקות עם הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת המכנה את עצמו יו"ר הרשות הפלסטינית.

4. ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון מחליט בו ברגע לפטר את רָן גָלִינְקָא מתפקידו הרם כמנכ"ל זמני של רשות השידור.

5. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן ממליץ לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקום רן גלינקא המפוטר.

6. ראש הממשלה אריאל "אריק שרון מקבל את ההמלצה.

7. ביום שישי – 26 באפריל 2002 מפרסם יוסף בר-אל בעיתון "מעריב" באמצעות ריאיון עם העיתונאית שרי מקובר את ה- "אני מאמין" הטלוויזיוני שלו ואת נאמנותו המוחלטת לממנה הפוליטי שלוֹ הלא הוא ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ז"ל . עובדי רשות השידור ברדיו ובטלוויזיה ממלאים פיהם מים ושותקים בעקבות המינוי המופרך.

8. יוסף בר-אל מנהל באפריל 2002 מו"מ כושל עם חברת "צ'ארלטון" העוסקת בתיווך זכויות שידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . הוא קונה 8 משחקים בסכום חסר תקדים של כ- חצי מיליון (כ- 500000) דולר למשחק מבלי שנבחרת ישראל נוטלת חלק בטורניר . חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של מר נַחְמָן שַי מאשרים את העסקה הכושלת.

9. אנוכי מחליט להתפטר מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה לאחר מינוי יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור ועוזב מייד את הרשות . אנוכי שולח מסמך מפורט למועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בו אני מאשים אותו בחומרה רבה הנוגעת לדרך התנהלותו המקצועית ברשות השידור. המסמך מועבר גם לידיעת אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ולידיעתו של השופט יצחק רביבי הממונה על מינויים בכירים בשירות הציבורי. 

10. השידור הציבורי – רוש ולענה . הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000 . (רשימה מס' 8 מתוך 8).

הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל, עלוב, ומדהים בשלילה שלו. בספטמבר 2001 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השר הממונה על רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא"ל מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם אורי פורת שפרש באוגוסט 2001. רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל . במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רן גלינקא מתפקידו. באפריל 2002 שלף רענן כהן את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב הטלוויזיוניים של ערוץ הנפל מס' 33 בממיר, והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח. "יוסף בר-אל יהיה מנכ"ל רשות שידור נאמן לך", הבטיח השר הממונה לראש ממשלתו . טרם התקררה הבטחתו של השר רענן כהן, והנה כבר ביום שישי – 26 באפריל 2002 התייצב מועמד ממשלת ישראל ל- מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בפני גב' שרי מקובר מהעיתון "מעריב" והכריז בפניה על נאמנותו לראש הממשלה המכהן אריאל "אריק" שרון בזאת הלשון : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו , ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מנה שהוא יאמר לי". ביוני 2002 הוענק ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ"ל רשות השידור החדש . חשרת העבים כיסתה את שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . החלו שנות החוֹשֶך והאוֹפֶל של השידור הציבורי במדינת ישראל. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינו בנעשה ברשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ"ל שלה וסילקה אותו לאלתר במאי 2005 מתפקידו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן . (זוהי רשימה מס' 8 מתוך 8) .

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר את על עצמו : "אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך", והוסיף בריאיון שזעזע את אושיות העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דליה איציק ו- מאיר שיטרית הצביעו נגד ההדחה . שלושה שַרים בנימין נתניהו , סילבן שלום , וצחי הנגבי נמנעו באותה ההצבעה ההיא. (באדיבות העיתון "מעריב").

ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי וסגניתו יָעֵל חֵן לשָדֵר ריאיון רחב ידיים (17 דקות) במגזין החדשות "יומן" עם יאסר עראפאת יו"ר הרשות הפלסטינית. את הריאיון השנוי במחלוקת עם הארכי – טרוריסט אביר האינתיפאדה השנייה יאסר עראפאת ערך כתב הטלוויזיה לעניינים ערביים עוֹדֵד גְרָנוֹת במוקטעה ברמאללה. ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ראה ב- יָאסֶר עָרָאפָאת טרוריסט ורב מרצחים שמקומו לא יָכִּירֶנוּ על מִרְקָע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שוֹבָל דָם אָרוֹךְ של אזרחים ישראלים חפים מפשע, גברים ונשים, זקנים, נערים וטָף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל. אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל יצא מדעתו. ראש הממשלה היה המום מהכנת כתבה נִרְחֶבֶת וריאיון ארוך עם הטרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית שמכנה את עצמו לוחם חירות . למיטב שיפוטו הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת  ב- Prime time  של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים ע"י הטלוויזיה הציבורית. אריאל שרון לא ידע את נפשו. הוא ראה בריאיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית מִשְגֶה פאטאלי קשה מנשוֹא. הוא לא סלח לעורך הראשי של רשות השידור והעניק לו ציון נכשל. ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ביקש לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום . אָרִיאֵל שָרוֹן היה כָּעוּס ונָבוֹךְ. הוא לא הבין כיצד מעז מנכ"ל השידור הציבורי רָן גָלִינְקָא לאשר ריאיון עם הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל, והאם הדבר נובע מתמימות ו/או מטיפשות. כנראה זה גם לא עניין אותו יותר מידי. ראש הממשלה רצה את ראשו של רן גלינקא מייד. הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן הקדים אותו ביממה והוציא ללא ידיעתו מסמך כתוב ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001 בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור מר רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים עד תאריך ה- 12 במארס 2002. רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו.

טקסט מסמך : 6 בדצמבר 2001. צירוף מקרים מוקדם. השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ"ל רשות השידור בשלושה חודשים נוספים ומאריך את חייו הטלוויזיוניים בעוד כשלושה חודשים, מ- 6 בדצמבר 2001 ועד 12 במארס 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רָן גַלִינְקָא זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים אך גזר דינו כבר נחרץ. בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות וניהול רשת שידור מתפקידו. הקרקע הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל . אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו . יִצְחָק רָבִּין , שִמְעוֹן פֶּרֶס , וגם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לחצו את ידו של יָאסֶר עַרָאפַאת גם אם בהסתייגות. אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות , טרוריסט , ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל . חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי שלה היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן) לקיים , לערוך , ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 ריאיון נרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עַרָאפַאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית . לביצוע המשימה נבחר הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עוֹדֵד גְרָנוֹת , לשעבר עיתונאי בכיר בעיתון "מעריב" . עוֹדֵד גְרָנוֹת הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת  במוקטעה הנצורה בראמאללה . הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה השנייה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים מקטון ועד זקן . הרִיאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7 בדצמבר 2001 בתוכנית "יוֹמָן", ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באישורם של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא , מ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ לפני הריאיון. של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו.

באֶמֶת לא חלף זמן רב וב- 12 בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל שרון. תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה. ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד בר תוקף בטענה ששיקולי העריכה של המנכ"ל המיועד מוטעים ושגויים. אָרִיֵאל שָרוֹן קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק. רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השִרְיוֹן אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה, מֶלַח הארץ , מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל. אולם בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת שכללה בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעִבְרִית ועֲרָבִית ושתי רשתות רדיו בעִבְרִית ועֲרָבִית ואיגדה בשורותיה 2000 (אלפיים) עובדים – לא היה לו צֵל של מוּשָג קָלוּש. רָן גָלִינְקָא איש נחמד היה תאומו של יוסף בר-אל רק מצידו השני של המטבע . הוא הודח מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 12 במארס 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן מפני שכלל לא היה עיתונאי , אפילו לא עיתונאי מתחיל, מתלבט, חסר ביטחון , פוסח על שני הסעיפים , ומעל לכל בעל יכולת ארגונית דַלָה. עשרות מסמכים שנמצאים ברשותי מוכיחים כי רָן גָלִינְקָא איש חביב היה טירון תקשורתי תמים (ו/או טיפש) שלא התמצא כלל בעיתונאות אלקטרונית ובסבך הטלוויזיה הציבורית לעיתים רבות לא ידע מימינו ומשמאלו, איבד לחלוטין את חוש הניווט שלו, לא הבין את משחקי הכוח בתוככי הרשות , והיה נתון כל העת להשפעתו המכרעת של מוקד הכוח הפוליטי , הממנה שלו השַר רענן כהן. בעת שתי שיחות התחקיר בינינו טען בפניי כהאי לישנא : "יוסף בר-אל תקע לי סכין בגב". יוסף בר-אל הוּדַח מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון בגין שחיתות והענקת שוחד מסך לפוליטיקאים. בטרם הדחתו תקפה העיתונות את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל גם בגין נפוטיזם חריף ועשיר.

לפני כתשעה עשרה שנים ב- 26 במאי 1995 הגישה עיתונאית צעירה בלתי מוכרת וכמעט עלומת שֵם גב' יוּלִי חְרוּמְצֶ'נְקוֹ אינפורמציה עיתונאית בלעדית לקוראי המקומון הירושלמי "כל העיר" הנוגעת ליוסף בר-אל מנהל ערוץ הטלוויזיה 33 ברשות השידור . היא פרסמה תחקיר עיתונאי ענק בן 2500 מילה והעניקה למאמר הארוך והמלומד שלה כותרת ראשית מדאיגה ובעייתית ביותר שעסקה בנפוטיזם שמתחולל בין כתלי ערוץ 33 של רשות השידור : "ז'וֹ הפקוֹת"  [1] . כותרת הַמִשְנֶה של כתבת הביקורת הציבורית הזאת ב- "כל העיר" הייתה חריפה לא פחות : "ערוץ 33 הלווייני של רשות השידור מתנהל כמו אחוזה פרטית של המנהל יוסף בר-אל . מזכירתו אילנה זנגילבף מגישה תוכנית אישית , בִּתּוֹ מפיקה , ואשתו מתפקדת כיועצת משפטית . עם הצוות הזה עושה יוסף בר-אל טלוויזיה תעמולתית כמו שרק הוא יודע, לתפארת הח"כים שמככבים אצלו, ולכבוד הצופים במדינות ערב , שממילא לא צופים בערוץ המוזר הזה" . כך היה רשום שחור על גבי לבן במקומון הירושלמי "כל העיר" (בהוצאת עיתון "הָאָרֶץ") . כבר מזמן רחשו שמועות סודיות ברשות השידור של מוטי קירשנבאום ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של יאיר שטרן על הנפוטיזם המתחולל בין כתליו של ערוץ 33 המנוהל ע"י יוסף בר-אל . רק אסור היה לדוּן בתוכנן. העיתונאית הצעירה גב' יוּלִי חרוּמצ'נקוֹ לא עשתה חשבון ליוסף בר- אל , אך גם לא למוטי קירשנבאום . היא פרסמה את הנתונים ברבים והפכה את חרושת השמועות לעובדות מוצקות שמעולם לא הוכחשו ע"י הנוגעים בדבר והניחה אותן על מגש של כסף לעיונו וטיפולו של מנכ"ל רשות השידור. אלו לא היו סיפורים. אלו היו עובדות ועם עובדות לא מתווכחים. אינני יודע כיצד התייחס מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) לרשימה העיתונאית של גב' יוּלִי חְרוּמְצֶ'נְקוֹ ולנתוני הנפוטיזם שסיפקה בפוסט רחב היריעה – בחיוב ו/או בשלילה. אינני זוכר שננקטו אז בפומבי סנקציות כלשהן ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נגד מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל. שמועות הנפוטיזם התרוצצו במסדרונות ערוץ 1 וערוץ 33  אולם לבטח הוא לא פוטר מתפקידו. מי שיער אז לעצמו ב- 26 במאי 1995 כי ערוץ 33 העני ברייטינג ודַל ודָלוּח במִדְרוּג, ישמש קרש ניתור ליוסף בר-אל לעבר משרת מנכ"ל רשות השידור.

לצורך הדיון הציבורי עֶרֶב הצבתו של יוסף בר- אל בפסגת השידור הציבורי בקיץ 2002 , חשוב לציין שהיו קיימות בארכיון רשות השידור אלפי דגימות רייטינג יומיות של ערוץ 33 , שהציגו וחשפו את מצב הצפייה המגוחך והמביך שחור על גבי לבן , ואת חולשת הרייטינג האפסי שלוֹ כערוץ טלוויזיה, מאז נוסד ב- 1994. בחרתי מתוכן כמה דגימות בשבוע שבין ה- 15 ל- 22 במרס 2002 בימים שבהם יוסף בר-אל ניהל את ערוץ 33 והסמוכים למינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . דגימות הרייטינג האלה מייצגות ומהוות דוגמא כה מאלפת ואופיינית למצבו הפתטי והעגוּם של ערוץ 33 הבלתי נצפה לאורך זמן רב . לאורכן של שנים רבות [2]. הנה דוגמא אחת. ביום חמישי – 21 במרס 2002 צבר ערוץ 33 בשעות השידור שבין שֵש וחצי בערב לחצות רייטינג של % 0.2. מדהים וחמוּר כאחת. הנה עוד דוגמא. שבוע קודם לכן ביום חמישי – 14 במרס 2002 צבר ערוץ 33 רייטינג לאורכה של יממת שידור מלאה משֵש בבוקר עד שתיים לפנות בוקר הניצב על % 0.18. יוסף בר-אל הוא האחראי הישיר לעוני התוכניות, רדידותן, ועליבותן, ולתופעה העכורה הזאת נטולת הרייטינג והכישרון. זה הרי לא ייאמן ממש. המדרוג כמעט ואינו קיים. כך כתוב שחור על גבי לבן על דפי הדו"ח שמפרסמת וועדת המִדרוּג הראשית טל – גאל. איש אינו צופה בערוץ 33 שמהווה בעצם את ערוץ הטלוויזיה השני של רשות השידור . הנה עוד דוגמא אופיינית ומייצגת . ביום רביעי – 13 במרס 2002 צבר ערוץ 33 של רשות השידור רייטינג אפסי של % 0.2 ב- 20 השעות ששידֵר באותו התאריך . בחלק משעות השידור באותו היום נמדד רייטינג של % 0.0 . הישג חסר תקדים בעליבותו . עובדות הצפייה העגומות האלה  לא הפריע לשַר רענן כהן הממונה על ביצוע חוֹק רשות השידור בממשלה לשאוב את שמו של יוסף בר-אל המנהל הכושל של ערוץ 33 מתהום הנשייה ולהציע אותו לראש הממשלה אריאל שרון כמועמד ראוי לתפקיד החשוב והרם של מנכ"ל רשות השידור .

החלטות נלוזות כאלה גוררות בעקבותיהן בהכרח גזירות ריקות נוספות מתוכן , ואחריהן עוד פסיקות תמוהות וחסרות הגיון , ועוד החלטות ומסקנות שגויות , וכן הלאה . מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הייתה טעות הרת גורל שהביאה לקריסתה של רשות השידור כמגדל קלפים . ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינה בנעשה וידעה על הנעשה אולם משכה את התנהלות הפַארְסָה הגלותית . לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה בתחילה את האומץ להדיח את מי שהבטיח לעשות את מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות , אולם סגנו השר אהוד אולמרט והיועץ המשפטי לא אפשרו לו לברוח מאחריותו הממשלה החליטה להדיח אותו מתפקידו הרָם בחלוף שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך ההוא בקיץ 2002 . ההדחה וסילוקו לאלתר מתפקיד מנכ"ל רושת השידור התחוללו באמצע כהונתו הפעילה ב- 2 במאי 2005 . הדחתו של יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל גררה בעקבותיה סיקור רחב וענֵף בעיתונות . זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל באמצע כהונתו .

טקסט תמונה : 17 במאי 2005. אמנון דנקנר עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים יחדיו אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל, ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו. בגוף הכתבה נכתב :  "…אם הגענו למצב שבו שַרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות עיתון "מעריב") .

המסקנה היא ש- שום גוף תקשורתי , ציבורי ו/או מסחרי , איננו יכול לשרוד לאורך ימים בתוך שחיתות ואווירה עכורה מאין כמותה כפי שהשתררה ברשות השידור ההיא תחת שלטונו של יוסף בר-אל . מדהים שחברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור בעת ההיא שידעו היטב עד כמה יוסף בר-אל הוא חסר הכישרון בלשון המעטה, החליטו להצביע בעד מינויו לתפקיד רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור . מדהים שהאנשים הנכבדים והמשכילים האלה המאיישים את ה- Board הציבורי של רשות השידור, לא התייצבו כאיש אחד נגד מר רענן כהן פוליטיקאי רדוד, ואין זה חשוב שהתמנה בסיטואציה פוליטית מקרית לשַר הממונה על רשות השידור, כדי לנַתֵּץ לאלתר את החלטתו התמוהה והבלתי מובנת להציב בפסגת השידור הציבורי איש כל כך לא מוצלח בדמותו של יוסף בר-אל. מינויים פתטיים מוכרחים להביא בתוך זמן לא רב למַכְשֵלוֹת, ל- נפוטיזם, ל- התחנפות לשלטון, ל- שוחד מסך, ל- חציית קווים מקבילים של העיתונאות והממלכה. בביצה טובענית שכזאת נגרמים נזקים כבדים, חלקם בלתי הפיכים לשידור הציבורי. בסופם מחלוקות קשות בין אנשי האֶמֶת לאנשי השֶקֶר בשידור הציבורי ויצירת אווירת עבודה עכורה שלא הייתה כמותה מעולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" . רשות השידור תהפוך לגיהינום . ימים יגידו אם צדקתי אם לאו.

השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן רץ מייד לאחר הדחת רן גלינקא והעלה מאוב ירכתי הרייטינג הדלוח של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל כמיועד למנכ"ל רשות השידור הבא . רן גלינקא הטירון התמים וחסר הידע עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה של חצי שנה בין ספטמבר 2001 למארס 2002 כמנכ"ל רשות השידור הזמני . מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הוותיק עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002 בטרם קיבל את מינוי הקבע שלו ב- 6 ביוני 2002 . ב- 16 במאי 2002 חיברתי מסמך בן 14 עמודים בו נתתי למנכ"ל המיועד יוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ועל הניהול הפתטי שלו . לקחו איש בלתי מוכשר בעליל והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זה היה אקסידנט . התאונה הטלוויזיונית הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור . עובדה שאותה הממשלה שמינתה אותו למשרה הרמה ביוני 2002 , התעשתה והדיחה וסילקה אותו לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור במאי 2005

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 1 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 2 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 3 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 4 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 5 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 6 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 7 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 8 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 9 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 10 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 11 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 12 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 13 מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 16 במאי 2002 . זהו המסמך שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים . נטשתי בטריקת דלת . עמוד 14 ואחרון מ- 14 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נספח : מכתבו של דן שילון אלי מ- 1 ביוני 2002 :

טקסט מסמך : 1 ביוני 2002. מכתבו של מר דן שילון אלי לאחר שטרקתי את דלתות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בתום 32 שנות עבודה רצופות . דן שילון ואלכס גלעדי קיבלו אותי לעבודה בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1971 והיו שני החונכים הצמודים שלי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 357. הועלה לאוויר ביום ראשון – 23 בפברואר 2014.