הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 6 מתוך 8. (פוסט מס' 461). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 461 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 בדצמבר 2014.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 5 : הרייטינג שערוץ 1 צובר בשידורי הספורט הישירים האחרונים שלו הופך לרוטיני ובלתי מרשים .

ערוץ 1  כדורגל : מכבי חיפה – הפועל חיפה 4 : 0    14.12.2014     % 8.8

ערוץ 1  כדורסל :  מכבי ת"א – נס ציונה 118 : 89   15.12.2014     % 3.7 

ערוץ 1  כדורסל : הפועל חולון – מכבי ת"א 87 : 113  21.12.2014  % 3.8 

ערוץ 1  כדורגל : בית"ר ירושלים – הפועל בא"ש 0 : 3  22.12.2014  % 7.8 

שני השידורים הישירים האחרונים של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א היו משעממים ונטולי עניין בשל הפרש הרמות העצום בינה לבין שתי יריבותיה, נס ציונה והפועל חולון. הרייטינג בשידורי הכדורסל של ערוץ 1 משתפר כאשר מכבי ת"א מפסידה ואז היא גם מרתקת יותר . השידור הישיר האחרון של ערוץ 10 את משחק הניצחון של מכבי ת"א על הקבוצה הספרדית מאלאגה 81 : 73 ב- 18 בדצמבר 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת המחזור האחרון בבית ב' המוקדם ב- Euroleague ליגת הכדורסל האירופית, צבר רייטינג ממוצע של % 10.6 ו- Peak שידור של % 11.5.

הערה 6 : צבי יחזקאלי איש ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) הוא לא רק כתב טלוויזיה מוכשר ביותר ופורה לעניינים ערביים שמייצר תוצרת עיתונאית מרתקת וחשובה , הוא גם חוקר אמיץ . התיעוד המעניין ביותר שלו אודות התהליך הגובר והולך של האיסלמיזציה הקנאית והברוטאלית בתוככי אירופה הדמוקרטית , ותופעת ה- "היג'רה" בה צעירים נוצריים אירופיים מתאסלמים והופכים לג'יהאדיסטים בשירות דאע"ש – כפי שהתופעה משודרת בימים האחרונים במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 , הוא הוכחה נוספת על ייחודו ורמתו העיתונאית הגבוהה של מר צבי יחזקאלי בתחום . אין מנוס מלציין זאת שוב כי חברת החדשות של ערוץ 10 עושה עבודה עיתונאית משובחת לאורך כל הדרך.

הקדמה (6. 1.). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו במכרז של איש בלתי מוכשר בשם יוֹסֵף בַּר-אֵל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993. הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים. יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור, כל אחד בתקופתו, ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות. לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים. מדובר בסיפור מדהים מפני שהאנשים הללו בכלל לא היו אנשי טלוויזיה מעודם. הם היו לא רק נעדרי רקע ניהולי אלא גם חסרים כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני שנשען על טכנולוגיה יקרה ונדרש מאגר אנושי גדול כדי להפעילו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עיתונאי שנים רבות ב- "מעריב". אוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה עיתונאי שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות". אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל היה איש משרד החוץ (בעברו הרחוק היה גם עיתונאי ב- "מעריב". ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל, סירבו להצעתו של זבולון המר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984. מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מכרז ומינוי לקדנציה שנמשכה כ- שלוש שנים וחצי  מאפריל 1986 עד נובמבר 1989. ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת. ראש הממשלה יצחק שמיר מאס באורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו. מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נִסִים מִשְעַל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990. מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבַּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין, לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי. מוֹטִי קִירֱשֶנְבָּאוּם היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה לא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן.

עובדת הדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשפה העִברית בקיץ 1993 חשובה לדיווח ולדיון שוב ושוב בבלוג הזה ובסדרת 13 הספרים רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מפני שבכל מיני פינות עדיין מסתתרים אנשים שסבורים שהדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ב- 1993 והדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור ב- 2005 נעשו על בסיס של נקמנות, וכי לדעתם הוא היה מנהיג שידור דגול.

יוֹסֵף בַּר-אֵל היה איש טלוויזיה בלתי מוכשר בעליל. הדחתו וסילוקו פעמיים בתוך תריסר שנים משתי כהונות רמות של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניהול רשות השידור – לא היו פרי יד המקרה. שום מנהיג שידור במדינת ישראל לא גורש מעולם בזה אחר זה משני כיסאות כה רמים הנוגעים לניהול השידור הציבורי במדינת ישראל . מן ההיבט הזה מחזיק יוסף בר-אל בשיא ארצי שלילי. לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה הטלוויזיונית "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם, ביניהם גם את שרת החינוך אישה דגולה שולמית אלוני ז"ל (בתוקף תפקידה היא הייתה גם ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור), ומי שהמליצה בחוֹם רָב לראש הממשלה יצחק רבין על הצורך למנות את מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993. גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל סיפרה לי בעת שיחות התחקיר בינינו ב- 2006 (שיחות תחקיר טלפוניות, לא פנים אל פנים) כי היא ביקשה ממוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם להדיח מייד את יוֹסֵף בַּר-אֵל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו [1]. מוטי קירשנבאום המתין ולא שעה לבקשתה זאת כפי שהעידה בפניי שולמית אלוני כלהלן : "אני דרשתי להעיף אותו מייד ללא תנאי אולם האיש אותו מיניתי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה רחמן וחשב אחרת כנראה". על כל פנים כהונתו לא הוארכה ו/או במילים אחרות הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים ההן מקיץ 1990 ועד קיץ 1993, והוּדַח. במקומו התמנה ב- 28 בחודש יוני של שנת 1993 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יָאִיר שְטֶרְן. יאיר שטרן זכה בתפקיד הרם לאחר שצלח את וועדת המכרזים של רשות השידור בראשה ישבו מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן ושניהם תמכו בו תמיכה גורפת. המינוי החדש והתייצבותו של יָאִיר שְטֶרְן במקום יוֹסֵף בַּר-אֵל נשא תקוות רבות והוכיח את עצמו. יָאִיר שְטֶרְן ניהל בהצלחה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שבע שנים מיולי 1993 עד 30 באפריל 2000 וזכה להערכה ממפקדיו כמו גם מפיקודיו.

[1]  הערה :  על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי בשיחה בינינו ב- 2006 . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת יִצָחק רָבִּין ז"ל ב- 18 באפריל 1993. אַרְיֵה מֶקֶל חזר למשרד החוץ וקיבל את מבוקשו. הוא התמנה לקונסול ישראל ב- אטלנטה במדינת ג'ורג'יה הדרומית ב- ארה"ב. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם שימש מנכ"ל רשות השידור עד 18 באפריל 1998.

טקסט מסמך : 1 ביולי 1993 . סמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור מודיע ליאיר שטרן כי וועדת המכרזים החליטה לבחור בו לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הארכה וללא תקופת ניסיון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כפי שציינתי בסדרת הפוסטים הקודמים הדנים בקורות הפקת הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל איטליה 1990 והמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי אֶרֶץ המַגָף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. יורם ארבל נוטש אותי בתום מונדיאל איטליה 1990 ונודד לערוץ 5 בכבלים. אני מגייס לשורותיי את שַדָּר רדיו "קול ישראל" מאיר איינשטיין. עזיבתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בראשותי לא הייתה משמעותית יתר על המידה מפני שזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים ב- 1990 הוחזקו על ידי. להלן הרשימה : הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו + הכדורסל הישראלי על כל מרכיביו + משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל + אליפויות אירופה לאומות בכדורגל / EURO וכדורסל + אולימפיאדות + מונדיאלים + אליפויות העולם בא"ק + אליפויות העולם בשחייה + טורניר ווימבלדון בטניס + NBA + אליפויות ישראל בא"ק , שחייה , והתעמלות , ובעצם מה לא. הופעת הבכורה של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990 עולה יפה הן כשדר מוביל והן כמגיש מוביל. הוא הופך לאיש טלוויזיה משגשג. יורם ארבל נשכח. חיש מהר מתברר כי ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים שהיו בידי כמי שמייצג את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולא אחרי מי שמשדר אותם. גרמניה זוכה בגביע העולם במונדיאל איטליה ב- 1990 בפעם השלישית בתולדותיה.

ציפיות ציבוריות גבוהות מול יכולות מוגבלות ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לספק את מאווייהם של צופי הטלוויזיה שלה.

הציבור איננו מודע ולא מבין את קשיי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכלל ואלה הנוגעים למשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרט. בצדק מבחינתו. מה זה מעניין אותו. הציבור משלם אגרת טלוויזיה שנתית כדי לקבל את המיטב על המסך שלו בסלון ביתו . הציבור איננו מתעניין בקשיים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שלי וגם לא בטיב יחסיי המורכבים עם מנהל הטלוויזיה שלי יוסף בר-אל . אלא מה , בעוד הציבור הזה מדמה את עצמו כמי שטס במכונית מרצדס 500 באוטוסטרדה טלוויזיונית ומשלטט להנאתו , הרי שמשרתיו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסעים על אותו ה- High way הזה באוטובוס אלטעזאכן שמזכיר כרכרה . גם עגלוני הכרכרה האלטעזאכנית הזאת לא היו תמיד רַכָּבִים מי יודע מה . ליד ההגה של מכונית המרצדס ההיא ההוא של 1992 ישבו כל מיני מבקרי טלוויזיה מגוחכים מהעיתונות הכתובה בתוכם גם מאיר שניצר, יריב בן אליעזר, עדי דיסקין, רוגל אלפר ואחרים שלא היססו לשרבט לא פעם ולא פעמיים דברי הבל. טורי הביקורות שלהם היו רוויים גם לא מעט פרטים בלתי מדויקים בלשון המעטה. מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ההיא לא הבינו כיצד פועלת תעשיית טלוויזיה ענייה כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אבל הם כתבו. המבקרים רצו לראות כאן שגשוג של מודל אמריקני. לטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בממון, טכנולוגיה, לוגיסטיקה, ומשאבי אנוש לא היה שום סיכוי להתמודד מול עוצמות העושר האמריקני וגם לא עם האיכות של ה- BBC הבריטי. אולם עובדיה הישראליים לא נפלו ב-מאום ממבקריה. הטיעונים הפתטיים של המבקרים הסיתו ושיסו אולי לא בכוונה את נוסעי ה- מרצדס בנוסעי האוטובוס הישן. אף על פי כן נמצא שם מבקר טלוויזיה אחד של עיתון "הָאָרֶץ" מקצוען וישר – אהוד "אודי" אשרי ז"ל. הוא היה האחד והיחיד . משכמו ומעלה לא רק ביכולת הכתיבה שלו אלא גם בהגינות שלו.

זאת הייתה עבורי טרגדיה טלוויזיונית של ממש . בושה וכלימה מקצועית. בעוד קבוצת הטלוויזיה הספרדית "RTO 1992" בראשות מנולו רומרו (Manolo Romero), והוועדה המארגנת הספרדית של משחקי ברצלונה 1992 "COOB 1992" בראשות ז'וזף מיקל אבאד (Josep Miquel Abad) מסיימות את הכנותיהן הטכנולוגיות והלוגיסטיות העצומות ו- הכבירות לקראת חשיפת הצגת הספורט הגדולה בתבל הממשמשת ובאה אולימפיאדת ברצלונה 1992 – הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יוסף בר-אל ורשות השידור בראשות אריה מקל – נתקעו בשל היעדר מליאה, וועד מנהל, ו- יו"ר וועד מנהל. מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל נותר חסר סמכות לאשר את ההוצאות הכספיות הנוגעות להמשך הפקת שידורי הטלוויזיה שלנו את משחקי אולימפיאדת ברצלונה 1992. גם אני נתקעתי. ההיערכות וההכנות המדוקדקות והמוקפדות שלי נבלמו. מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ וז'וֹזֶף מִיקֶל אָבָּאד כבר היו עסוקים מעל הראש בכתיבת המֶסֶר המקצועי שלהם לאנשי הטלוויזיה הבינלאומית, הרדיו הבינלאומי, והעיתונות הכתובה הבינלאומית שינהרו בהמוניהם אוֹ טוֹ טוֹ לברצלונה 1992 ואנחנו היינו תקועים עם העניינים הביורוקרטיים המסורבלים שלנו. קבוצת RTO 1992 התעתדה להפיק כ- 2500 (אלפיים וחמש מאות) שעות בשידורים ישירים בטלוויזיה של 30 ענפי ספורט באולימפיאדת ברצלונה בעוד רשות השידור נבלמה בהכנות מפני שהיה חסר לה יו"ר וועד מנהל ומליאה. הבלימה והקפאת מהלכי ההפקה הביאו לפיגור עצום בעבודה שלי מול גורמי ה- EBU ו- RTO 1992 . נוצרו פלונטרים ופיגורים שלא יכולתי עוד להתיר אותם ולהדביק אותם.

במשך ארבע שנים בין 1988 ל- 1992 מיסדה RTO 1992 לקראת אולימפיאדת ברצלונה 92' מגוון עצום של תשתיות טלוויזיה וטלפוניה . די אם אציין כי RTO 1992 מיסדה 1500 עמדות שידור מאובזרות כשכל עמדת שידור יכולה להכיל שלושה אנשים . בשל הסקרנות הבינלאומית העצומה במשחקים האולימפיים הקימה RTO 1992 מגדל תקשורת מיוחד שהיה כמו בית קיבול וריכז לתוכו את כל הסיגנלים של הטלוויזיה ללא יוצא מן הכלל בברצלונה 92 כמו גם את סיגנלי הטלוויזיה של תערוכת אקספו שהתקיימה באותה שנה בסביליה ב- 1992 , על מנת להפיצם בסופו של דבר לרחבי העולם כולו .

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . שרטוט של עמדת שידור מאובזרת לשלושה אנשים במשחקים האולימפיים של ברצלונה 92' . קבוצת RTO 1992 בראשות מנולו רומרו מיסדה 1500 (אלף חמש מאות) עמדות שידור כאלה בקומפלקס האולימפי ב- Montjuic (הר היהודים) ובאתרים אולימפיים אחרים בברצלונה 92' . כולן מחוברות ל- IBC הראשי , מרכז השידורים הבינלאומי . מדובר בהנחת תשתיות ענקיות בכל הקריטריונים של תקשורת טלוויזיה ורדיו ו- עבודת טלוויזיה כבירה בסדר גודל שאיננה מוכרת לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (באדיבות RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992. תדריך טכני להפעלת קופסת השידור בעמדת השידור כפי שתוכננה ע"י RTO 1992 . (באדיבות RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בעוד הטלוויזיה הישראלית מקרטעת ופוסחת על הסעיפים הנוגעים להפקת שידורי המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , הרי מנכ"ל RTO 1992 מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel "Manolo" Romero) עסוק בניסוח טקסט שיקבל את 7000 (שבעת אלפים) אנשי הטלוויזיה הבינלאומית הנוהרים מכל העולם לברצלונה 92' כדי לכסות את האולימפיאדה ה- 25 במניין בעת החדשה . כבר במשפט הפתיחה שלו הדגיש מנולו רומרו כי כי הכיסוי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 מההיבט הטכנולוגי מהווה נקודת מפנה . (באדיבות קבוצת RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 (COOB 1992ׂ) מר ז'וזף מיקל אבאד (Josep Miquel Abad) מעמיד את הטלוויזיה הישראלית הבלתי מוכנה בצֵל בשעה שהוא מקביל את פניהן של משלחות הטלוויזיה הרבות שהשלימו את הכנותיהן ונושאות את עיניהן לברצלונה 92' . (באדיבות RTO 1992. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU עמדו כבר על סף סיום הכנותיהן האולימפיות רק אני נעצרתי באמצע הדרך . ב- 1 בנובמבר 1991 הכתבתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל הצעת מֶסֶר בה יסביר הוא לשני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU הנורווגי יארלה הויסאטר והספרדי מנולו רומרו מדוע אנוכי יואש אלרואי (ה- Team Leader של משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לברצלונה 92') אינני יכול לענות תשובות מסודרות בתחומי האקרדיטציה , הטכנולוגיה , והלוגיסטיקה המופיעות ב- Questionnaire של ה- EBU .

סתיו 1991. תקר ערב אולימפיאדת ברצלונה 1992. רשות השידור בראשותו של המנכ"ל אריה מקל נתקעת ללא וועד מנהל וללא יו"ר לוועד המנהל של רשות השידור. הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 על ידי ובראשותי נעצרת לחלוטין.

טקסט מסמך : 1 בנובמבר 1991. הצעת המסר שלי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל בה יודיע הוא לשני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU יארלה הויסאטר ומנולו רומרו מדוע אנחנו תקועים, מה הן הסיבות, ולמה איננו יכולים להשיב ברגע זה לשאלות הרבות של ה- EBU כפי שהן מופיעות ב- Questionnaire של איגוד השידור האירופי. אריה מקל שלח את המכתב כפי שהוא מבלי לשנות את הטקסט. הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) והספרדי מנולו רומרו (Manolo Romero) התחשבו בי על פי נסיבות המכתב הנ"ל אולם הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי ברצלונה 92' בכל זאת נפגעה קשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 19 בפברואר 1992. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל עוצר את פעילות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל". הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי ברצלונה 92' נפגעה קשות. (עמוד 1 מ- 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 19 בפברואר 1992 . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל עוצר את פעילות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" (עמוד 2 מ- 2) . הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי ברצלונה 92' נפגעה קשות . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 16 במארס 1992 התמנה עו"ד מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר ז"ל ועל פי המלצת זבולון המר ז"ל (איש המפד"ל) השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. זבולון המר העדיף את מיכה ינון על פניו של מועמד אחר מטעם המפד"ל אורי פלח . הכרתי את עו"ד מיכה ינון מימים עברו ברשות השידור . בשנים 1984 – 1981 כיהן כמשנה ליו"ר הועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל . אח"כ בשנים 1987 – 1984 התמנה ע"י ממשלת ישראל ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . בשנים 1995 – 1992 שוב כיהן כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . הוא נודע תמיד כאיש ציבור ו- משפטן ישר והגון וגם קשוב ופתוח . איש רנסנס . ניתן לסמוך בעיניים עצומות על שיקול דעתו גם בעניינים סבוכים . בעבורי כעיתונאי בטלוויזיה הוא היה דמות מלאת יושרה ולכן בלתי נשכחת . דיווחתי שוב על מינויו הרָם במארס 1993 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ששהה באותו הזמן בארה"ב .

טקסט מסמך : 16 במארס 1992 . אני מפקסס ליוסף בר-אל הנמצא בארה"ב כי ראש הממשלה יצחק שמיר מינה את עו"ד מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכי הממשלה אישרה את הרכב הוועד המנהל שלרשות השידור ומליאת רשות השידור . הייתי בר פלוגתא של יוסף בר-אל אולם מילאתי את פקודותיו הוראותיו כדת וכדין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 16 במארס 1992. הקבלה (על נייר כימי) המאשרת את שליחת הפקס הנ"ל על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל השוהה בארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כאמור כשמונה חודשים וחצי לפני טקס הפתיחה בברצלונה לא הייתה לנו עדיין את האולימפיאדה של 1992 ביד . לא ניתן לי להפיק אותה ולא הורשיתי ע"י הבוסים שלי לפסוע אפילו פסיעה אחת קטנה לפנים . מעולם לא קרה עיכוב כזה בתולדות רשות השידור . מכונת ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלי נתקעה . הוויכוחים הפוליטיים הנוגעים למינויי העַל ברשות בלם כל קִדְמָה של שידור . הייתי מודאג מאוד ובלחץ גדול . רק בראשית חודש אפריל 1992 משמוּנָה עו"ד מיכה ינון איש המפד"ל ע"י ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור החלו לזוז דברים . ראש הממשלה יצחק שמיר העדיף על פי המלצת השר הממונה זבולון המר ז"ל את עו"ד מיכה ינון על פני מועמד אחר מטעם המפד"ל , אוּרִי פַלָח . בואו של מר מִיכָה יִנוֹן ברגע האחרון הציל את הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ברכתי אותו ובישרתי על מינויו במכתב אישי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ששהה באותה עת בארה"ב [1] . בחודש מאי 1992 אושר התקציב סופית ע"י וועדת הכספים של הכנסת. כחודשיים אולי חודשיים וחצי לפני תחילת המשחקים קיבלתי אוֹר ירוק מהמנכ"ל אריה מֶקֶל, היו"ר מיכה יִנוֹן, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל להתחיל להפיק את שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992, ולהזמין את השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הנדרשים ונחוצים להפקה ולשידורים. זאת הייתה עליבות בהתגלמותה ששום מפיק שידורים אולימפיים ב- EBU וגם ברחבי העולם לא התנסה בה ולא חווה אותה. טסתי עם המשלחת שלי לברצלונה אולם חלק מעבודות ההפקה הנוגעות לתוכן , טכנולוגיה, ולוגיסטיקה לא הושלמו ולא הסתיימו. קבעתי בעצה אחת עם אריה מקל ויוסף בר-אל כי הספורטאים הישראליים, גברים ונשים, הנוטלים חלק במשחקי ברצלונה 92' יועברו בשידורים ישירים מעמדות שידור ב- Locations שם נערכות התחרויות שלהם. באשר לסיקור ענף ה- ג'ודו האולימפי איחרתי את המועד. לא יכולתי עוד לקנות עמדת שידור בהיכל בלאוגראנה (Palau Blaugrana) שם נערכו תחרויות הג'ודו. כולן נתפשו לפניי. נותרה אופציית ה- Off tube בלבד.

טקסט מסמך :  14 ביולי 1992 . זהו המסמך המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל לפני צאת המשלחת שלנו לאולימפיאדת ברצלונה 92'. "ברצוני להביע את הערכתי החמה לטיפול המעולה, למסירות והמקצועיות אשר גילית בארגון לוח השידורים, הכנת הצוות, וההפקה של כיסוי האולימפיאדה בברצלונה", כתב לי יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בניית לוח השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 על ידי לבש ופשט צורה אין סוף פעמים. בשיחות הרבות בינינו הוא לא הבין למשל מדוע צריך לייחד זמן שידור כה רב להצגת המתחרים במסלולים שלהם בטרם יריית הזינוק בריצות השונות , כפי שלא היה ברור לו למה יש לפרט ולהציג את השחיינים באופן כה מדוקדק לפני הקפיצה למימי הבריכה . בעיניו זה היה בזבוז זמן טלוויזיוני. "מה שמעניין בריצת 100 מ' זה מי יחצה ראשון את קו הגמר. תתחיל לשדר ישיר מרגע יריית הזינוק. לא צריך את ההצגה הארוכה לפני…ואם זה תלוי בי הרי שצריך להראות את הריצה רק בחלקה האחרון…ממש בסוף המירוץ…שם נמצא שיא הסיפור", אולם הוא וויתר ואז סיים את שיחתנו בסלוגן המסוים והמדוד שלו, "יואש אלרואי שתהיה לי בריא…". יוסף בר-אל לבוש מהודר ומחונן בלא מעט קסם אישי היה איש כוחני שתבע ממני לחשוב כמוהו . כך הרגשתי. לא הסכמתי לחשוב כמוהו. לא יכולתי לחשוב כמוהו. הייתי שונה ממנו . ואז למרות חילוקי הדעות העצומים בין שנינו הוא התיישב , ובינו לבין עצמו מצא זמן ב- 14 ביולי 1992, לכתוב לי את המילים החמות שכתב לעיל בטרם המראתי לברצלונה 92' . מי יודע אולי בסתר הוא אהב אותי ? אולי בחשאי הוא העריך אותי ? אולי בַּלָאט בחֶרֶש הוא ידע מה אני שווה לו ? אולי הוא בכלל אהד את ה- יושרה המקצועית שלי ואת דבקותי במשימה ואני ראיתי אז צֵל הרים כהרים ?

טקסט מסמך : 10 ביוני 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אנוכי מגיש לסמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור עמרם עמר את רשימת כוח האדם של צוות ברצלונה 92' המצומצם כפי שאושרה ע"י מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל . חסרה פונקציה של עורך ENG . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 92' . אנחנו מקימים באיחור רב את משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלנו במרכז השידורים הבינלאומי בברצלונה ה- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) . אני יחדיו עם עוזרת ההפקה היעילה והמצוינת שלי לורה קורנפילד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זאת הייתה תקופת שֶפֶל קשה ביחסי עבודה בתוך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין קבוצות עובדים שונות לבין המנהל יוסף בר-אל . לברצלונה 92' נשלח צֶוֶות צילום ENG עליו נמנו הצלם שרגא מרחב , איש הקול איציק כהן , והתאורן יוסי מוּסָן . הכתב של הצוות היה יצחק "איציק" גליקסברג . תפקידו הבסיסי והראשוני של הצֶוֶות היה לכסות באופן יסודי את הופעת הספורטאים הישראליים באולימפיאדה ולהביא את סיפורם לצופים בארץ. החומר המצולם היה אמור להיערך לכתבות מסודרות במשרד ההפקה, התקשורת והשידורים שלנו ב- IBC בברצלונה, ואח"כ להישלח במהירות באמצעות שידורים לווייניים Unilateral לירושלים. נוצרה מחלוקת פנימית חריפה בין שתי קבוצות עובדים בטלוויזיה מחטיבות ההנדסה ועיתונות – הפקה על הזכות לערוך את כתבות ה- ENG בברצלונה. מנהיגות רשות השידור לא השתלטה על המחלוקת הזאת. אנשי חטיבת ההנדסה דרשו בתקיפות מיוסף בר-אל שאיש משלהם יישלח לברצלונה כדי לשמש עורך כתבות ה- ENG. הנימוק שלהם היה שהתפקיד מגיע להם מפני שמדובר בחומר Video ולא בחומר Film. עורכי החדשות בקומה הרביעית בבניין הטלוויזיה ברוממה שהיו מסונפים לדירוג עיתונות – הפקה ואמונים על עריכת הפילם מדורי דורות, אך עברו הסבה זה מכבר מעריכה בפילם ל- ENG, טענו מאידך בלהט כי העבודה הספציפית הזאת היא שלהם ורק שלהם . תפקיד עורך ה- ENG האולימפי בברצלונה 92' הוא פונקציה מקצועית שדווקא מגיעה וראויה להם מפני שמדובר בעיתונאות ו- צילומי חדשות – תחום מומחיות העריכה שלהם מימים ימימה מאז ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כל קבוצת עובדים טענה, "שלי הוא", ולא וויתרה. דבר המחלוקת הובא בפני המלך.

יוסף בר-אל שנקלע לריב הקשה בין העובדים ביקש לפתור אותו בנוסח משפט שלמה המפורסם . "לא לכם יהיה עורך, וגם לא לכם", פסק בתקווה שמישהו ייסוג ו- יוותר. לאחר ששום צד לא וויתר החליט לא לשלוח כלל עורך ENG לברצלונה. פתאום אתה למד שהוועדים שאמורים לייצג את העובדים פועלים על פי היגיון הפוך. חסרונו של עורך ENG בברצלונה הטיל על אמנון ברקאי ועלי, וגם על ששי אפרתי במערכת בירושלים, עול ואחריות נוספת, ו- כמובן הוליד בעיות קשות מאין כמותן בכיסוי ושידור הכתבות על הספורטאים האולימפיים הישראליים בברצלונה. בלתי מתקבל על הדעת.

הערה שלי : בחלוף ארבע שנים , באולימפיאדת אטלנטה 1996, נקלעתי שוב לאותו ה עניין של רכושנות ובלעדיות על עריכת כתבות ה- ENG מטעמם של שני הסקטורים עיתונות / הפקה והנדסה . כל אגף טען כי זהו תחום ההתמחות הבלבדית שלו. המחלוקת הקשה הובאה שוב לשיפוט בפני המלך , אך היה זה מלך חדש לרקות השידור ושמו מוטי קירשנבאום. מוטי קירשנבאום היה חכם פי כמה מיוסף בר-אל. הוא החליט לשלוח עורך ENG אחד מטעם חטיבת ההנדסה, דני בכר, ועורכת ENG אחת מטעם עיתונות הפקה , אסתר לווין ובכך השלים בין הניצים. ובאמת שניהם שימשו עורכי ENG ב- IBC באטלנטה. צוות ה- ENG הורכב מהכתב אמיר בר שלום, הצלם טיבי סלומון, איש הקול איציק כהן, והתאורן אבי טובול. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. יולי – אוגוסט 1992. צוות ה- ENG שלי עורך הפסקת אוכל קלה בחדר הפיקוד הוורסאטילי ששימש מרכז בקרה, ומשרד לתקשורת , שידורים, והפקה שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה 92' בעת העברת השידורים הישירים לירושלים מהאצטדיון האולימפי ובריכת השחייה ואתרים אולימפיים נוספים בברצלונה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איציק כהן איש הקול בצוות ה- ENG, יוסי ששון מפקח קול ותקשורת מצוין ובעל יוזמה של הטלוויזיה ב- IBC, שרגא מרחב צלם ENG, איציק גליקסברג כתב ENG, יוסי מוסן תאורן ENG (שותה מכוס) , אנוכי בעמדת הפיקוד והשליטה שלי , ויהודה סנפירי (עומד). כוחו של צוות ברצלונה 92' היה באחדותו ודבקותו במשימה לעומת הפירוד והאיבה ששררו בין וועד עיתונות הפקה בראשותו של משהל'ה פרידמן לבין חטיבת ההנדסה, ולבין מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : מפני שסבלתי מכאבי גב כרוניים ישבתי תמיד בעמדת הפיקוד שלי כשרגל שמאל מונחת על השולחן . זה לא היה אסתטי אבל זה הקל על המכאובים שלי . 

פעולות עונשין של וועד עיתונות / הפקה ב- 1992 נגד יוסף בר-אל וכתיבת ספר השידורים / פקודת המבצע על יָדִי של אולימפיאדת ברצלונה 1992. 

בראש וועד עיתונות – הפקה בימים ההם ניצב איש הצלם משה פרידמן . הוא היה אחד מאותם האנשים שהגשימו את חזונו של בנג'מין פרנקלין האמריקני שאמר פעם , "כי בקבוק הבִּירָה הוא הוכחה חיה שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שנהיה שמחים". אך משה "משה'לה" פרידמן מלבד היותו איש שמח חובב בירה, וחבר ורֵע של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית , היה ראשית דבר אדם בעל עקרונות. הוא לא אהב ולא העריך באותו רגע המחלוקת ההוא את הקולגות שלו מחטיבת ההנדסה וגם לא את מנהל הטלוויזיה שלוֹ שפסח על הסעיפים , ולבסוף פסק את מה שפסק , "לא לחטיבת ההנדסה יהיה עורך ENG בברצלונה 92 וגם לא לחטיבת העיתונאים והמפיקים בטלוויזיה לא יהיה עורך ENG בברצלונה 92". יוסף בר-אל לא הסכים כאמור לשלוח עורך ENG לברצלונה, ו- וועד עיתונות – הפקה בראשותו של האיש שהיה צלם חדשות ENG בעצמו משה פרידמן, הטיל סנקציה מיידית כתגובת נגד ל- החלטתו זאת של מנהל הטלוויזיה. משה פרידמן הורה חיש מהר לאנשי הסקטור שלוֹ כלהלן : "הכתבות המצולמות והראיונות שיישלחו מברצלונה לירושלים לא ייערכו אלא ישוּדרו כמוֹת שהם , או שלא ישודרו כלל". אופציית העריכה נפלה לחלוטין. אווירת נכאים וסִכסוכי עבודה בין העובדים לבין עצמם ובין העובדים להנהלת הטלוויזיה והרשות אפפה את כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . חטפתי מכה אנושה. חשתי בודד וגלמוד במצב המטורף הזה. יוסף בר-אל ואריה מֶקֶל העניקו לי את הרִישיון לשאת באחריות הטלוויזיונית הגדולה מטעמם להפקת וניהול הגדולה בהצגות הספורט בתבל , שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 , אך מבלי להעמיד לרשותי את הכלים המתאימים .

בכך לא תמו הצרות . הנהלת רשות השידור נענתה לפנייתי והחליטה לשלוח לצִדי לברצלונה את לוֹרָה קורנפילד עוזרת ההפקה הקבועה שלי בחטיבת הספורט (מאז 1988) כדי לסייע לי במפעל השידורים העצום , אך נמנעה מלשגר את מזכירת ההפקה שלי רותי ליפקין . מייד פרצה מהומת אלוהים נוספת . ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , או "ההסתדרות" כפי שכונתה בפי כל , האיש האחראי על סקטור הפקידים והפקידות בהסתדרות מר זאֵב לֶבֶּל החליט להתערב . הוא שלח מכתב חריף למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ויצא כנגד הפגיעה והזלזול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעובדי הדירוג המשולב שלה על כך שאיש מהם לא נשלח לאולימפיאדת ברצלונה 1992 [2] . כמה מנהיגי עובדים כמו זאב לבל , אברהם שוטלנד , זלמן שיינקמן (וגם אחרים) ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית סניף של ההסתדרות . לא היה שום פלא כי זאב לבל הרשה לעצמו לכתוב למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ביוני 1992 מכתב על נייר הפירמה של האיגוד המקצועי שלוֹ , מכתב מחאה והתרסה במין סגנון דרמטי מחד ופתטי מאידך , שכה שאִפיין את אנשי ההסתדרות  הכול יכולה בעת ההיא .

טקסט מסמך : יוני 1992. ההסתדרות התערבה ובחשה כל העת בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל השליך את המסמך הזה לפח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל השליך את המכתב הזה לפח ואני הוכרחתי לכתוב את פקודת המבצע של משחקי ברצלונה 1992 בכתב ידי . סֶפֶר השידור מעולם לא הודפס ע"י מזכירת ההפקה שלי . זאת הייתה נקמת ההסתדרות הכללית ב- רשות השידור . כך התנהלו העניינים ברשות השידור ב- 1992 . זאב לֶבֶּל איש ההסתדרות רצה לקבוע את הרכב משלחת השידור לאולימפיאדת ברצלונה 1992 . פקודת המבצע נשלחה בכתב ידי ובדם לבי למאה וחמישים פונקציות ברשות השידור. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל קיבל ממני לידיו את העותק הראשון . הוא העיר לי , "כתב ידך יפה יותר מאותיות הדפוס תענוג לקרוא אותו" , והוסיף כהרגלו , "שתהיה לי בריא" . בתוך אווירת המאבקים הלא סימפטית והבלתי מקצועית הזאת בלשון המעטה הייתי צריך גם להפיק את השידורים האולימפיים היקרים , ולא רק לַרִיב .

טקסט תמונה :  זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורית (100 עמודים) שנכתב על ידי בכתב ידי (ולא הודפסה) לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בפתיחת ספר השידורים / פקודת המבצע של ברצלונה 1992 כתבתי כרגיל את פקודת היום לכל העובדים . עמד לרשותי כוח אדם טוב ומיומן . בחלקו מצוין . לא היה צריך להאיץ בהם . ספר השידורים הכניס את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתלם עבודה מסודר בו נדרשנו לשדר 155 שעות בתוך 16 ימים . לשידורים האולימפיים הייתה עדיפות על כל שידור אחר בטלוויזיה לרבות שידורי החדשות .

טקסט תמונה : שנת 1989 . לפני יותר מרבע מאה של שנים . מתוך ריאיון שהענקתי לעיתונאית יעל אדמוני ב- 1989 , שלוש שנים לפני אולימפיאדת ברצלונה 92' . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

אני לא מכיר הרבה יחידות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור שפעלו בהצלחה כה גדולה ושגשוג כה רָב כמונו בתנאי הפקה כה נחותים .

טקסט מסמך : דף פקודת היום בפתיחת ספר השידורים / פקודת המבצע שיצא לאור לקראת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו עמוד מס' 41 בספר השידורים / פקודת המבצע של אולימפיאדת ברצלונה 1992 המסביר את "השידור וביצועו" . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  מידע המסביר את שיטת ה- Count down  של שידורי ה- Multilateral  האולימפיים בפתיחת השידורים היומיים של RTO 92  באולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  מידע בספר השידורים / פקודת המבצע המסביר את צורת העברת ריִשיון השידור הישיר מעמדת שידור ב- Location  אחד לעמדות שידור ב- Locations אחרים באולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  מעשה חסר תקדים  :  את ספר השידורים / פקודת מבצע בן 135 עמודים של שידורים כל כך מורכבים ומסובכים נאלצתי לכתוב בכתב ידי . 150 אקזמפלרים ממנו חולקו לכל הנוגעים בדבר בטלוויזיה וברשות השידור . אני מקווה שכתב היד הזה לא השיג את הגרפולוגים …כי מי יודע מה הם יגידו עליו . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כלכלה טלוויזיונית ורכישת זכויות שידורים בלעדיות הן עסק יקר. גרף הרכישות והקניות נמצא תמיד בעלייה תלולה. עלות זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י ה- EBU הייתה יקרה ביותר מ- % 300 מאלה של אולימפיאדת סיאול 1988.

מחירי זכויות השידורים האולימפיים האמירו מאוד . ה-EBU  שילם לאולימפיאדת סיאול 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר , ועכשיו נתבע לשלם 90.000000 (תשעים מיליון) דולר עבור אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ה- Share (החלק הכספי) שלנו בזכויות השידורים של ברצלונה 1992 עמד על 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר לפני שפסענו פסיעה טכנולוגית ולוגיסטית אחת . צריך להבין שההזמנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של כל רשת טלוויזיה המכסה את האולימפיאדה נעשות כשנה וחצי בטרם תחילת המשחקים וזאת כדי להותיר בידי ה- Host broadcaster (במקרה זה הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE) מספיק זמן למסד , לבנות , ולהקים יותר כ- 1500 (אלף וחמש מאות) עמדות שידור בשלושים אתרי ספורט אולימפיים , פרישה ענקית של כבלי שידור ומחשבים , בניית מרכז שידור בינלאומי נוח ופונקציונאלי (IBC) למדיה האלקטרונית (טלוויזיה ורדיו) , והקמת מרכז עיתונות ראשי רב ממדים ועצום MPC (Main Press Center) לעיתונות הכתובה , הענקת אפשרויות טכנולוגיות שידור Unilateral בכמות עצומה לרשתות הטלוויזיה השונות , תִּפעול עשרות ניידות שידור ועמן 586 (חמש מאות שמונים ושֵש) מצלמות Video במגרשים ובאצטדיונים השונים . זהו Production ענק מכל היבט שהוא . אנחנו העברנו את הבקשות הסופיות שלנו של הצרכים הטכנולוגיים והלוגיסטיים כחודשיים וחצי לפני טקס הפתיחה . בושה וחרפה .

בשל סכסוכים פנימיים בין קבוצות העובדים השונות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וגם בשל התערבות ההסתדרות , ובהיעדר מנהיגות מקצועית עליונה ראויה לשמה ברשות השידור ובטלוויזיה , נדרשתי להפיק ולנהל את השידורים באמצעים טכנולוגיים מחפירים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה אומנם חברה באיגוד השידור האירופי (EBU) אך התנהגה כאחרונה בשוּרַת האיכות של רשתות הטלוויזיה המבקשות לכנות את עצמן מודרניות . זאת הייתה עליבות שלא הייתה כדוגמתה . כדי להעביר את צילומי הכתבות הלא ערוכות מברצלונה לירושלים אודות הספורטאים האולימפיים הישראליים הנוטלים חלק בתחרויות , נשלחו שני טכנאים במשרה שלמה , המפקח שלום נתנאל ועוזרו יעקב ביטון , אך בידם רק הגוף האחורי של מצלמת ENG  כמכשיר להרצת קלטות הצילום. ביזיון טכנולוגי שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ. שני הטכנאים לא הורשו לשאת עמם לברצלונה אפילו מכשיר BETA תקני כדי להזריק את חומר הצילום מה- IBC בברצלונה 92' לאולפנים בירושלים. ביקשתי מ- 92' RTO  לחבר כֶּבֶל VANDA (ראשי תיבות של Video And Audio) בין חדר הבקרה הראשי של הטלוויזיה הספרדית לבין יחידת התמסורת שלנו במשרד (שהייתה כאמור רק הגוף האחורי של מצלמת ENG) כדי להעביר את חומרי הצילום מהארץ והוריתי לעוזרי אמנון ברקאי להשגיח על העברות החומרים בעת ביצוע השידורים ה- Unilateral האלו . החומרים הבלתי ערוכים הללו , הוקלטו על שלוש ו/או ארבע בֶּטוֹת (מכשירי הקלטה VTR בעלי רוחב סרט של חצי אינטש) ב- Master Control בירושלים (באחריות המפיק ששי אפרתי) , ושודרו מאולפן הספורט האולימפי בירושלים "לאוויר" משלושה ו/או ארבעה מקורות שידור שונים ב-Cross Editing "באוויר" ללא עריכה . היה קיים אִיסוּר מוחלט לערוך את חומרי השידור שהגיעו מברצלונה , צו של וועד עיתונות – הפקה . על שלישיית העורכים יגאל שמעוני , אמיר בר שלום (היום הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) ויוני קנלר בירושלים , ועִמם המפיק ששי אפרתי והמגישים אורן רוזנשטיין , דני רופ , ומרב מיכאלי הוטל עוֹל אחריות מטורף וכבד . כך עבדנו בימים ההם של ברצלונה 92' בידיעתם המלאה של יוסף בר-אל ואלימלך רם מבלי שהם ינקפו אצבע .

זה נכון שמנהל הטלוויזיה הישראלית יוסף בר-אל התיר לי לשָדֵר 155 שעות מאולימפיאדת ברצלונה 1992 , אך מֶשֶך ההפקה וההתכוננות הקצרה בת שלושה חודשים בלבד בשל היעדר יו"ר וועד מנהל לרשות השידור ומחסור חמור באמצעים טכנולוגיים וכוח אדם , גבה מחיר כבד וגרם לנו לעשות שגיאות בלתי נמנעות . המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 היו 16 ימי טירוף . אינני מתגעגע אליהם כלל ועיקר .

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . השרטוט המקורי שלי שהועבר לידי מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל . זהו מערך העברת סיגנל השידורים הטלוויזיוניים שלנו מאולימפיאדת ברצלונה 1992 לירושלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 92' . השרטוט המקורי . מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו בין ברצלונה לירושלים  . (מתוך ספר השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 92') . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

לא ניתן היה לעַצֵב את לוח השידורים האולימפי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ללא סיועה של גב' יוֹהָנָה פְּרֶנֶר ז"ל מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית שהסכימה לוותר על חלק מזמני השידור שלה לטובת שידורי האולימפיאדה . מנהל הטלוויזיה החינוכית בימים ההם היה יעקב לוברבוים אך גב' יוהנה פרנר הייתה הדמות הדומיננטית שם ואִתה הייתי צריך לעשות עסקים . הִכרתי אותה שנים רבות . היא הייתה אישה מקצועית ומקסימה , חכמה ובעלת הגיון , שמעולם לא הרימה את קולה . היא הבינה ששידורי הספורט השונים ברמה הגבוהה שלהם המשודרים במשך שנים רבות בטלוויזיה הישראלית הם רלוואנטיים גם לצופים שלה . אהבתי את גב' יוהנה פרנר והערכתי אותה מאוד . אישה צנועה ומוכשרת שעשתה חשבון למרקע הטלוויזיה ולא לקריירה ולמוניטין שלה שהיה עלול להיפגע בשל וויתוריה הרבים (כביכול) לקונגלומרט מרוממה . היא לא היססה מעולם לפַנות את זמן השידור שלה כשחשבה שזה נחוץ ולא שיחקה משחקי כבוד . היא הייתה אישה לעניין . לאחר שהגענו להסכמות השידור הדרושות הנוגעות לאולימפיאדה שלחה לי לפני יציאתי לברצלונה מכתב ברוח ההבנות שהושגו בינינו . המכתב / מסמך הזה  רלוואנטי מפני שהוא מסביר את החשיבות ההיסטורית של ההתפתחות האיכותית והכמותית של שידורי הספורט בטלוויזיה . לרוע המזל הטלוויזיה הישראלית והטלוויזיה החינוכית שמרכזה היה ברמת אביב שידרו על סיגנאל משותף והדבר יצר חיכוכים לא מעטים וגם אכזבות . הנה דוגמא אחת משנת 1983 .

טקסט מסמך : 27 במארס 1983 . זהו המסמך המקורי ששלחה לי גב' יוהנה פרנר ז"ל המעיד על רצון טוב ונכונות לשיתוף הפעולה מצידה עם השידור הציבורי . גב' יוהנה פרנר הייתה האחת והיחידה בטלוויזיה החינוכית ברמת אביב . אהבתי אותה והערכתי אותה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  מארס 1966 . גב' יוהנה פרנר התחילה את הקריירה שלה בטלוויזיה הלימודית באמצע שנות ה- 60  כמורה לביולוגיה . כאן היא ניצבת מול מצלמת הטלוויזיה באולפן הטלוויזיה הלימודית- חינוכית ברמת אביב ב- 1967 . ברבות השנים הפכה למנהלת התוכניות . היא הייתה אשת מקצוע , אדיבה , ורצינית שהבינה את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 גם לצופי הטלוויזיה הלימודית . במשך שנים רבות פינתה את שידורי הטלוויזיה הלימודית לטובת שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כשהיה צורך בכך . היא עשתה זאת בצורה עניינית , בגדלות רוח , ללא רִגשי נחיתות , וללא וויכוחים מיותרים . (לע"מ תמורת תשלום) .

בסוף שבוע אחד בראשית פברואר 1989 אירחה נבחרת ישראל בטניס בשורותיה שיחקו עמוס מנסדורף וגלעד בלום את נבחרת צרפת בתחרות גביע דייויס בה שיחקו יניק נואה אחד משחקני הטניס הטובים בעולם העת ההיא והנרי לאקונט . מפני שהחורף היה בשיאו הועתקה התחרות מאִצטדיון קנדה במרכז הטניס ברמת השרון להיכל הספורט ביד אליהו . גרשון פורמן המנהל הכול יכול של אחד מאתרי הספורט החשובים במדינה התארגן במהירות לקראת ההתמודדות . על רצפת הפרקט נבנה משטח טניס , חובבי הטניס נהרו ליציעים הנוחים ואני החשתי את ניידת השידור הגדולה שלנו להיכל הספורט כדי להעביר את ההתמודדות בשידורים ישירים . מתכונת התחרות מוכרת . ביום שישי – 3 בפברואר 1989 נערכו שני משחקי יחידים . בשבת – 4 בפברואר 1989 התקיים משחק הזוגות , וביום ראשון – 5 בפברואר 1989 תוכננו משחקי היחידים הנוספים (במידה ויהיה צורך בהם) . ההתמודדות בין ישראל וצרפת עוררה עניין רב בציבור בעיקר בשל המפגש הצפוי בין עמוס מנסדורף ויָאנִיק נוֹאָה . נבחרת ישראל צברה מוניטין רב לאחר שניצחה שנתיים קודם לכן ב- 1987 ברָאדֶץ קְרָאלוֹבָה בגביע דייויס את נבחרתה החזקה של נבחרת צ'כוסלובקיה 3 : 2 .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין הבינו את חשיבות האירוע ואישרו לי הפקת ענק ושידורים ישירים אך יוהנה פרנר נעמדה על רגליה האחוריות . ניהלנו וויכוחים מרים אך היא לא חזרה בה ולא הסכימה לוותר בשום אופן על זמני השידור של הטלוויזיה הלימודית – חינוכית בטענה שמפגש הטניס הזה איננו אולימפיאדה , מונדיאל , או אליפות העולם בא"ק . שידורים ישירים לא היו . הסתפקנו בשידור תקצירים יומיים בלבד . ישראל הפסידה לצרפת 4 : 1 . במשחק המרכזי ניצח עמוס מנסדורף את יאניק נואה . למחרת התחרות הותקפתי באופן אישי על ידי עורך מדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" מפני שלא שידרנו ישיר . כך כתב באי דיוק מובהק [3] והעניק למאמר את הכותרת, "טלוויזיה – בכבלים" . "מי שעוד היה צריך הוכחה עד כמה מחלקת הספורט שלנו עלובה – ואולי נכון יותר לומר עד כמה אין מתחשבים בה – קיבל אותה אמש . הטלוויזיה הודיעה כי לא תשדר את משחקי היחידים מחר בין צרפת לישראל . למה לא תשדר ? בגלל מחלוקת עם הטלוויזיה הלימודית המשדרת בשעות אלה…אתה מבין יואש אלרואי , איזה Push Overs אתם ? קח את הקטע הזה , רוץ לאורי פורת מנכ"ל רשות השידור, ותבקש ממנו לפתור את "המחלוקת עם הלימודית" . ככלות הכול, במדינה שלנו כבר פתרו מחלוקות גדולות מאלה. ואני בטוח שגם "ד'יזראלי" , שהפרק האחרון שלו אמור להיות משודר מחר בשעת פתיחת המשחק , יסכים לדחייה בתור שלו" .

העברתי את דברי הביקורת למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל . הוא לקח את קטע העיתון הזה מידי וזרק אותו לפח כשהוא מסנן בקולו השקט  "אל תיקח את זה ללב. מי זה איתן עמית בכלל. זאת ביקורת לא הגונה. מקומה בדיוק היכן שהיא מונחת עכשיו והצביע בידו על סל האשפה".

כיסוי אולימפיאדת ברצלונה 1992. 

ציטוט : "הסובלנות היא הדת הטובה ביותר" . (וויקטור הוגו) .

יוהנה פרנר שיתפה עמי פעולה מרחיקת לכת בהפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . היה בה שקט נפשי מעורר קנאה . היא הייתה אישה עניינית שפעלה לטובת העניין ולעולם לא לטובתה האישית . כששלחה את מסמך התיאום המשותף בין שתי הרשתות לקראת שידורי ברצלונה 1992 היא עשתה זאת בצורה נינוחה ומעוררת כבוד . הנה המכתב כלשונו מ- 18 ביוני 1992 המצביע על צורת היחסים בינינו [4] .

מדינת  ישראל – משרד החינוך והתרבות.  18 ביוני 1992

הטלוויזיה החינוכית , רח' קלאוזנר 14 , רמת אביב ת"א 69011

 

לכבוד

יואש אלרואי

מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית

ירושלים

שלום יואש ,

מה שלומך ? בברצלונה ביולי זה לא כיף , אבל שיהיה לך לבריאות בחום הספרדי . מצ"ב לוח השידורים המאושר על ידינו . ניסינו להיענות לרוב הבקשות . נא תגובתך בכתב כדי שאעביר לידיעת השיווק וכדי שהעניין ייסגר גם מבחינה כלכלית .

להתראות , יוהנה פרנר

יוהנה פרנר אישה אהובה וחכמה לא ידעה דבר על המאבקים המקצועיים הקשים שהיו לי בבית עם מנהל הטלוויזיה ובחוץ עם כמה עיתונאים שממש הטרידו אותי מכיוון שלא הבינו את מבנה רשות השידור ואת מבנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת ההיררכיה השוררת בתוכן . לא הפריע לי שהם לא נתנו לי מנוח. הפריע לי שהם אינם בקיאים בחומר הריאיון. אחד מהם היה מר אביב לביא. הוא פִּרסם בינואר 1992 במקומון "העיר של תל אביב ריאיון עמי והעניק לו כותרת "נאסטית" , "המחלקה הגריאטרית" .

טקסט תמונה : ינואר 1992 . לפני 23 שנים . מעולם לא דיברתי על מפולת מפני שלא הייתה מפולת . הוא כמובן נמנע מלהזכיר בכותרת המשנה את נוכחותם של השדרים מאיר איינשטיין , רמי ווייץ , ואורן רוזנשטיין בחטיבת הספורט ואת מגישת תוכניות הספורט מרב מיכאלי . היה לו נוח להתעסק עם אורי לוי ויהודה סנפירי . הכותרת שלו לריאיון "המחלקה הגריאטרית" הייתה כותרת ארסית ומבישה של עיתונאי מגוחך ו- עלוב . ("העיר" ו- "כל העיר") .

ניצבה בפני עוד בעיית שידור אחת שדרוש היה להסדירה מראש לפני שתתפתח לפרשת שידור פוליטית . לֵיל צוֹם ט' באב במוצ"ש ב- 8 באוגוסט 1992 והמשכו ביום ראשון – 9 באוגוסט 1992 נפל על שני ימי התחרויות האחרונים של אולימפיאדת ברצלונה 92' . ביומיים האלה מתקיימים כל תחרויות הגמר בא"ק ומשחקי הכדור , כדורעף , כדורסל , וכדורגל , וכן תחרויות הגמר באִגרוף וברכיבה על סוסים . חבר הוועד המנהל מֶנִי ווייצמן התגייס לעזרתי וביקש ממיכה ינון יו"ר הוועד המנהל לראות בשידורים האולימפיים שידורי חדשות ולא תוכנית בידור שיש לבטלה מחמת קדושת האבל . מיכה ינון היה מפד"לדניק טיפוסי , איש דתי חובש כיפה נאמן למסורת ישראל , אך הגיוני בתפקידו הרם כמפקח השידור הציבורי , איש נבון בעל אופקים רחבים , מחונן ביכולת הקשבה וסובלנות ובעל כישרון ניתוח . מיכה ינון כמו ארתור הלפס אמר , "הסובלנות היא המבחן האמיתי היחיד לתרבות" , וכך גם נהג ברשות השידור . הוא היה יו"ר למופת של הוועד המנהל של רשות השידור ואישיות בעלת שיעור קומה . מכתב התשובה הסובלני והתרבותי שלו למֶנִי ווייצמן מ- 14 ביולי 1992 ראוי שייכנס להיכל התהילה של הרשות שאִפשר את התפתחות שידורי הספורט והחדשות וכיסויים בטלוויזיה הישראלית הציבורית של מדינת ישראל . הנה הוא כלשונו [5] .

טקסט מסמך :  14 ביולי 1992 . מכתבו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון ליו"ר וועדת הספורט של המליאה בנוגע לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת ברצלונה 1992 בתאריך ט' באב תשנ"ב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור  לשכת היושב ראש . ב"ה , י"ג בתמוז תשנ"ב . 14  ביולי  1992

לכבוד

מר מני ווייצמן – חבר הוועד המנהל

הוועד- הפועל רחוב ארלוזורוב 93 תל אביב

 

שלום רב ,

הנדון  :  שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992  ב- ט' באב

קיבלתי מכתבך מיום י"א תמוז תשנ"ב , 12.7.1992 , בנדון .

ברצוני להביא לידיעתך כי לפני חודש ימים פנה אלי מנהל הטלוויזיה בשאלה האם יש לבטל את השידורים המיוחדים בליל ט' באב , דהיינו במוצ"ש 8.8.1992 , ולשדר את השידורים המיוחדים של ליל ט' באב , המשודרים מזה עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית . צוֹם ט' באב הוא יום אבל לאומי על חורבן הבית , דבר שקיבל את ביטויו גם בחקיקה במדינת ישראל , והוא איננו קפריזה של יו"ר רשות השידור . יחד עם זאת , שידורי האולימפיאדה יש בהם בהחלט סממנים חדשותיים ואקטואליים . והראייה , מחלקת הספורט בטלוויזיה המפיקה את שידורי האולימפיאדה , נמצאת אף היא במסגרת חטיבת החדשות ולא במסגרת תוכניות הבידור . למיטב זיכרוני , זוהי הפעם הראשונה ששידורי האולימפיאדה משודרים גם ב- ט' באב , ואכן זהו ניסיוננו הראשון בנושא . יש לנהוג בתבונה ולמצוא את שביל הזהב . ואכן סעיף 3 לחוק רשות השידור מנחה אותנו לחזק את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה ולשקף את חייהם ונכסי תרבותם של כל שיבטי העם מהארצות השונות , ויחד עם זאת לשדר שידורי חדשות ואינפורמציה מהימנה בתחומים השונים .

מנהל הטלוויזיה, מנהל מחלקת הספורט, ומנהל המחלקה למורשת ישראל בטלוויזיה העבירו אלי את פרטי התכנון של ערב ט' באב. שילוב של כל התוכניות בתחומים השונים כפי שנמסרו לי , נראה לי הוגן , תואם את חוק רשות השידור, ועונה על צרכיו ותחומי התעניינותו של הציבור בישראל על כל גווניו. באשר ליום ט' באב עצמו , השידורים מתואמים בין מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לבין הטלוויזיה החינוכית .

העתקים  :  מנכ"ל רשות השידור

מנהל הטלוויזיה

מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה                                                          

מנהל מחלקת מורשת ישראל בטלוויזיה

בברכה, מיכה  ינון

יו"ר רשות השידור

טקסט תמונה : קיץ 1992 . צמרת הנהלת רשות השידור . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מני ווייצמן יו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור , עו"ד מיכה ינון היו"ר המצוין של הוועד המנהל של רשות השידור , אריה מקל מנכ"ל רשות השידור , ושלמה קור המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מיכה ינון היה אחד האנשים האהובים עלי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . איש חכם , ישר והגון , אינטליגנטי , ובעל חוש הומור . בן אדם משכמו ומעלה . מיכה ינון כיהן שתי קדנציות בעשור ה- 80 ובעשור ה- 90 כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . הוא אחד האנשים הבולטים ביותר בתקופתו שפעל בסובלנות וסבלנות לכינון השידור הציבורי במדינת ישראל במלוא המובן של משמעות המונח הזה , "השידור הציבורי במדינת ישראל" .

משלחת הטלוויזיה הישראלית לאולימפיאדת ברצלונה 92' בראשותי כעורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים מנתה 19 אנשים. אמנון ברקאי שימש סגני. לוֹרָה קוֹרנפילד הייתה עוזרת ההפקה . צוות השידור מנה חמישה אנשים , מאיר איינשטיין שַדָּר תחרויות הא"ק, אורי לוי שַדָּר הספורטאים הישראליים, משה גרטל שַדָּר השחייה, דני לבנשטיין שַדָּר ההתעמלות הספורטיבית, ההתעמלות האומנותית , והקפיצות למים, ורמי ווייץ נבחר להיות שַדָּר התקצירים המוקלטים ב- IBC בברצלונה. צוות הפרשנים כלל את הגברדיה הוותיקה יוסף טלקי פרשן השחייה, ד"ר גלעד ווינגרטן פרשן הא"ק, וזָ'קִי ווישניה פרשן תחרויות ההתעמלות. צוות צילום ה- ENG היחיד כלל את הכתב איציק גליקסברג, הצלם שרגא מרחב, איש הקוֹל איציק כהן, והתאורן יוסי מוסן . תפקידו הבלתי אפשרי היה לעקוב ולצלם את פעילות 30 הספורטאים והספורטאיות הישראליים ב- 16 ימי המשחקים. טכנאי התקשורת יוסי ששון ואבי שמידט מיסדו והקימו במשרד ההפקה בברצלונה את מערך הקוֹל, קווי השידור, הטלפון, התקשורת, ובקרת השידור. שלום נתנאל היה מפקח השידור כולו וסייע לידו טכנאי ה- Video יעקב ביטון . צוות השידור המצומצם הזה היה צריך להשתלט על 257 תחרויות ספורט אולימפיות בהשתתפות 9367 ספורטאים מ- 169 מדינות ולהפיק 155 שעות שידור. ששי אפרתי מונה על ידי לראש המערכת בירושלים. פעלו לידו כ- 20 עורכים ומקבלי שידור, ובראשם אמיר בר-שלום ויונתן קנלר. טריו המגישים האולימפיים בירושלים מנה את אורן רוזנשטיין, דני רוּפּ חזאי מזג האוויר בערוץ הציבורי בימים ההם, ומֵרָב מִיכַאֵלִי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 92' . השדר רמי ווייץ בהיכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי היפהפה ב- "הר היהודים" (Montjuic) בברצלונה . (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  22 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC בברצלונה . זהו שלב ההכנות ימים ספורים לפני טקס הפתיחה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : שדר השחייה משה גרטל (מינוי זמני שלי בעקבות יציאתו של שדר השחייה רב המוניטין נסים קיוויתי לגמלאות . משה גרטל הוכיח כי אין דבר קבוע יותר מהזמני) , אשת הטלוויזיה המכסיקנית גב' מוניקה פלפס – זמבראנו ( Mrs. Monica Phelps – Zambrano) , פרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון בגבו למצלמה חובש אוזניות), והמפיק שלי אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אנוכי יחדיו עם הטכנאי אבי שמידט במשרד התקשורת והשידורים שלנו ב- IBC  בברצלונה בעת חזרות לקראת טקס הפתיחה של המשחקים . כל החזרות הטכניות נעשות בעצה אחת ובמקביל עם חדר התקשורת באולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים . (צילום שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יולי 1992 . חדר התקשורת בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים בעת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . טכנאי הקול משה אלוני בשיחה בטלפון האדום עם המפקדה בברצלונה. ברקע מספרי הטלפון של פונקציות השידור השונות בברצלונה. (באדיבות משה אלוני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהחל השידור הישיר של טקס הפתיחה , שידור Multilateral בינלאומי על Multi 1 ה- EBU בתשע בערב במוצ"ש – 25 ביולי 1992 ואורי לוי ומאיר איינשטיין תיארו מעמדת שידוּר את המתרחש באצטדיון האולימפי החדש שהוקם ב- "הר היהודים" (Montjuic) המתנשא מעל העיר ברצלונה , נגולה אֶבֶן כבדה מלִבּי . למרות כל קשיי ההפקה הקונקרטית הזאת , הכיסוי המלא והשידורים הישירים של אולימפיאדת ברצלונה 92' יצאו לדרך . זאת הייתה האולימפיאדה הראשונה שפתחה את שעריה והורשו להשתתף בה ספורטאים מקצועניים . נבחרת ה- Dream Team של ארה"ב בכדורסל שהורכבה משחקני ה- NBA בראשותו של מייקל ג'ורדן זכתה במדליית הזהב . הטניסאית האמריקנית המקצוענית ג'ניפר קפריאטי ניצחה במשחק הגמר את הגרמנייה שטפי גראף 2 : 1 . בין הגברים זכה השווייצי מַרְק רוֹסֶט שגבר על הספרדי ג'ורדי ארסה 3 : 2 . זאת הייתה גם האולימפיאדה הראשונה שפתחה את שעריה לג'ודו נשים . החידוש הגדול בטקס הפתיחה היה אופן הדלקת המשואה האולימפית . לתפקיד מדליק האש האולימפית נבחר ספורטאי נכה ספרדי אנטוניו רֵבּוֹלוֹ (Antonio Rebollo) מומחה קליעה בחֵץ וקֶשֶת . על אָנְטוֹנְיוֹ רֵבּוֹלוֹ הוטלה המשימה להשחיל את החֵץ הבוער לתוך ארובת הלפיד . הקלע המצטיין ניצב כ- 70 מטר מהמשוּאָה וירה לעברה חֵץ הנושא את השלהבת האולימפית . עד היום איני יודע אם אֵש התמיד שבערה ב- 16 ימי המשחקים היא מעשה ידיו של הקשת או פרי ההפעלה האוטומטית של הֶתּקֵן הגַז שהיה חבוי בתחתית המתקן (כגיבוי להחטאה אפשרית של אנטוניו רבולו) .

משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלנו ב- IBC בברצלונה , היה קטן מידי וצר מלהכיל את כל ציוותי השידור בעת ובעונה אחת . לא אחת נדרשו שַדָּר השחייה משה גרטל והפרשן שלו יוסף טלקי להתכונן לשידורים בפרוזדור שמחוץ למשרד . גורל דומה פקד מעת לעת גם את שַדָּר ההתעמלות דני לבנשטיין והפרשן ז'קי ווישניה . המקום היה צפוף כל כך עד שציוותי השידורים העדיפו לפרוש ממנו . תנאי העבודה לא היו נוחים , אבל זה מה שאושר לנו תקציבית ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי , וזה גם מה שניתן היה להשיג בשל ההפקה המאוחרת מאוד . אינני זוכר תלונות מיוחדות של האנשים . הם הסכינו עם המצב ועשו את מיטבם . הפריע להם יותר החדרים הקטנטנים במלון שלנו בברצלונה והלובי צר המידות , אך הנהלת המלון פיצתה אותנו כל בוקר בארוחה מפוארת שכללה לחמים מסוגים שונים , חביתות , גבינות צהובות ולבנות מסוגים שונים , נקניקים , מיצי פֵּרוֹת טריים של תפוזים ואשכוליות ללא הגבלה , וכמובן תה וקפה . לצערי לא נהניתי מכל הטוּב הזה משום שאינני מכניס לפי דבר עד הצהריים .

טקסט תמונה :  זוהי הגרפיקה היפהפייה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 המציגה את 32 ענפי הספורט האולימפיים . הגרפיקה הצבעונית הספרדית הייתה ניגוד חריף לאפרוריות ההפקה שלנו . (באדיבות RTO 1992) .

מאיר איינשטיין היה הפתעת המשחקים . הוא שידר לראשונה בחייו את ענף הספורט האולימפי המוביל – הא"ק ונשא בעול העיקרי של השידורים האולימפיים . הפרשן הצמוד שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לחש לאוזניי כל הזמן, "יואש , מאיר איינשטיין איננו נופל במאום מנסים קיוויתי" . זה לא היה מדויק . הוא היה נחוּת מנסים קיוויתי ולוּ רק בגלל העובדה שבניגוד לקודמו לא נולד על מסלול הא"ק . מאיר איינשטיין היה שַדָּר טלוויזיה מחונן בתחומים רבים אך כשמדובר בשידורי הא"ק הקונקרטיים , נסים קיוויתי בשיאו היה עדיף על מאיר איינשטיין בשיאו . נסים קיוויתי עלה על מאיר איינשטיין . אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה הראשונה ממנה נעדר נסים קיוויתי . שַדָּר הא"ק הוותיק שהוביל במשך חמש אולימפיאדות רצופות  את שידורי הטלוויזיה הישראלית מאז אולימפיאדת מינכן 1972 , יצא לפנסיה ב- 1991 , ומאיר איינשטיין נכנס לנעליו הגדולות בהצלחה לא מבוטלת . בתקופה של 40 שנות טלוויזיה בישראל קמו לנו רק שני שדרי א"ק . הראשון נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין אחריו .

טקסט תמונה : יום שישי – 23 בחודש יוני של שנת 1989. ציון דרך ו- מסיבת 1000 (אלף) תוכניות של "מבט ספורט". השדר הנפלא והבלתי נשכח נסים קיוויתי (מימין בן 63) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (בן 57). חיים יבין הפליג בשבחיו ואמר לי, "נסים קיוויתי הוא אחד מעיתונאי ושדרי הטלוויזיה הטובים ביותר שיש לנו". מימין, מציצים השדר אורן רוזנשטיין והבימאי צבי סלפון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23  בנובמבר 1986. רעייתי ואני חוגגים בביתנו בשכונת רמת אשכול בירושלים יום הולדת 60 לנסים קיוויתי. משמאל, יורם ארבל (בן 44). (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 במאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו. יורם ארבל (במעיל עור) ונסים קיוויתי (בסוודר לבן) נחשבו לשני שדרי הספורט הבכירים והמובילים בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורך כל עשור ה- 80. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשך השנים ניסו אנשים שונים את כוחם בשידור א"ק בטלוויזיה אך נכשלו כישלון קולוסאלי . נעליו של נסים קיוויתי היו גדולות עליהם. אורי לוי, עמית הורסקי, דני דבורין, מירי נבו (בערוץ 5 בכבלים), וגם כמה אחרים כינו את עצמם בטעות שדרי א"ק. ההיסטוריה של הטלוויזיה לא העניקה להם אפילו אפס קצהו של חֶסֶד ושום זיכרון אלקטרוני ולוּ הקצר ביותר.

טקסט תמונה : קיץ 1992. ברצלונה – ספרד. השדר מאיר איינשטיין (מימין) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (מרכיב משקפיים ומישיר מבט למצלמה) משתפים לראשונה פעולה בשידורי הא"ק האולימפיים באולימפיאדת ברצלונה 1992. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 היו רצופים אירועים מרגשים לרוב . בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים ניצח האָצָן הבריטי השחור יוצא ג'מייקה לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי 9.96 ש'. בריצת הגמר ל- 100 מ' נשים הפרידו רק 6 מאיות השנייה בין המנצחת האצנית השחורה האמריקנית גֵייל דִיוֶורְס שקבעה 10.82 ש' לבין החמישית מֶרְלִין אוֹטִי מג'מייקה 10.88 ש'. השנייה הייתה ג'וּלְיֶיט קָאתְּבֶּרְת' מג'מייקה 10.83 ש'. הרוסייה אִירִינָה פְּרִיוָואלוֹבָה סיימה שלישית 10.84 ש'. האמריקנית השחורה גְוֵויין טוֹרֶנְס הייתה רביעית 10.86 ש'. בתרגום של זמן למרחק הקדימה גֵייל דִיוֶורְס את ג'וּלְיֶיט קָאטְבֶּרְת' ב- 9.2 ס"מ. בריצות ל- 1500 מ' ו- 5000 מ', מרחקי ריצה קלסיים בו מתמחים הרצים הקנייתיים והאתיופיים וגם אתלטי מדינות הַמָגְרֶבּ, מרוקו ואלג'יר – הפתיעו דווקא שני רצים מספרד וגרמניה. פֶרְמִין קָאצ'וֹ אתלט קטלוני בן ברצלונה ניצח ב- 1500 מ' ודִיטֶר בָּאוּמֶן זכה בריצה ל- 5000 מ' והוכיח פעם נוספת שהגזע הלבן איננו נופל במאום מהגזע השחור בריצות הארוכות. חמישה קופצים חלפו מעל רף שגובהו 2.34 מ'. הבכורה הוענקה לקופץ הקוּבָּנִי חַבְיֵיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.97 מ') לפני פַּאטְרִיק סְיוֹבֶּרְג השוודי והוֹלִיס קוֹנְוֵויי מארה"ב. אולימפיאדת ברצלונה 92' הייתה האולימפיאדה של המתעמל הרוסי וִויטָאלִי שְצֶ'רְבּוֹ והמתעמלת האוקראינית טַאטְיָאנָה גוּטְסוּ ושני השחיינים הרוסיים הפנומנים אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב ויֶיבְגֶנִי סָאדוֹבִי. שחיינית סינית ז'וּאָנְג יוֹנְג ניצחה בפעם הראשונה בתולדות הספורט בסין במשחה הגמר ל- 100 מ' נשים.

על כל אלה האפיל האירוע הדרמטי ביותר מנקודת מבטי . ריצת המרתון לגברים . האירוע המסיים ביום ה- 16 והאחרון של המשחקים האולימפיים , ביום ראשון – 9 באוגוסט 1992 ט' באב תשנ"ב . בתום ריצת המרתון בתשע וחצי בערב תוכנן להתחיל באִצטדיון האולימפי טקס הנעילה של המשחקים . לכן קבעה הוועדה המארגנת שרצי המרתון שיעברו את המרחק ביותר משעתיים ו- 45 דקות לא יסיימו אותה לעיני 80 אֶלֶף באִצטדיון , אלא במקום צדדי .

שלושה אנשים הגיעו לשיאם בריצה הזאת , המנצח הדרום קוריאני הוּואָנְג יָאנְג-צ'וֹ (Hwang Young-cho) וצֶוֶות השדרים שלנו מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן . הריצה המתישה למרחק של 42 ק"מ ו- 195 מ' החלה בשֵש וחֵצי לפנות ערב בברצלונה . שעה אחת בלבד חצצה בין שעון ספרד לישראל . שבע וחצי בערב אצלנו . זמן צפייה ראשי בטלוויזיה בישראל . הבטחתי למנהל הטלוויזיה ליוסף בר-אל אירוע על בשידור ישיר ורייטינג נאה . בברצלונה עיר ים תיכונית יפהפייה כמו בתל אביב שרר ב- 9 באוגוסט 1992 עומס חום כבד . 35 מעלות (צלזיוס) ולחות שנעה בין % 70  ל- % 80 . כל אזרח תל אביבי הגון מכיר היטב את עומסי החוֹם והלחוּת השוררים בחודשים יולי – אוגוסט בעירו , יוצרים אי נוחות , ומקשים את החיים . בנוסף לכל הצרות הבגדים נדבקים לגוף המיוזע . זאת בדיוק הסיבה שבגללה ריצת המרתון בברצלונה 1992 הייתה קשה במיוחד . הגוף מתחמם בעת המאמץ ואיננו מצליח לקרר את עצמו בלחות הגדולה . עומס החוֹם רב מידי . את ארבעת הק"מ האחרונים רץ הוּואָנְג יָאנְג-צ'וֹ כתף אל כתף עם היפני קוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה . מאיר איינשטיין וד"ר גלעד ווינגרטן היטיבו לשָדֵר אותה ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל . פרשן הא"ק הסביר נכון את התהליכים הפיזיולוגיים המתחוללים בגופם של הרצים בעקבות עומס החוֹם . ד"ר גלעד וויינגרטן ניתח בהגיון רב את ריצת המרתון הראשונה בהיסטוריה שהתקיימה לפני 2482 שנים . בקיץ שנת 490 לפני הספירה נשלח חייל יווני בשם פֵיידִיפִּידֶס ע"י מפקדו מִילְתִּיאָדֶס מהכפר מרתון לאתונה , כדי להביא את בשורת הניצחון של הצבא היווני הקטן על צבאו הפרסי העצום של דָרְיָיוֶוש . פֵיידִיפִּידס רץ כ- 40 ק"מ [6] בעומס חום כבד כשהוא לבוש חגור צבאי ובידו כלי נשקו החנית והחרב . מי יודע אם בכלל שתה מים ואם רִענן את גופו בריצה הארוכה . הוא הגיע תשוש ועייף מאוד לכיכר השוּק של הבירה היוונית . אין ספק שחום גופו מוטט אותו והוא התייבש ממחסור בנוזלים בגופו . הוא הספיק לומר מילה אחת , "ניצחנו", ואז התמוטט ומת . כשהברון הצרפתי פייר דה קוברטיין חידש את המשחקים האולימפיים של העידן המודרני ב- 1896 , הוא לא רק ביקש לקיים את האולימפיאדה הראשונה באתונה , אלא החליט גם לכלול את ריצת המרתון בתוכנית המשחקים . ד"ר גלעד ווינגרטן מילא את תפקידו כפרשן א"ק בריצת המרתון באולימפיאדת ברצלונה 1992 בפעם הזאת בדיוק כפי שציפיתי ממנו .בעלייה האחרונה והקשה לעבר האצטדיון האולימפי שנבנה על "הר היהודים" (Montjuic) המשקיף על ברצלונה , ניתק הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ מקוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה . הוא חצה את קו המטרה לאחר 23 .13 : 2 שעתיים בהפרש של 150 מ'  ו- 22 שניות מיריבו היפני . הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ התמוטט על קו הגמר . חום גופו היה יותר מארבעים מעלות וחסר נוזלים . הוא התייבש והיה קרוב לשלם בחייו על דבקותו במשימה כמו הרץ היווני פֵיידִיפִּידֶס בשעתו . גם הוא דבק עד הסוף במטרה המקודשת בסופה המתינה לוֹ מדליית זהב , כבוד , ויוקרה . היה לו מזל . על קו הגמר המתינו לו פרמדיקים ספרדיים שהצילו אותו ממוות והחזירו את גופו לחיים . לאחר שהתאושש ביקש לבצע את הקפת הניצחון באצטדיון עם דגל מדינתו אך רגליו לא נשאו אותו .

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . פרמדיקים ספרדיים מפנים על אלונקה את מנצח ריצת המרתון הוואנג יאנג – צ'ו מדרום קוריאה . הוא היה על סף מוות אך חייו ניצלו בזכות העזרה הראשונה של צוות הרפואה הספרדי . (באדיבות RTO ו- 1992 IOC) .

שוחחתי בתום השידור הישיר ב- Talk Back עם צוות השידור מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן מעמדת ניהול השידור שלי ב- IBC בברצלונה והודיתי להם מקרב לִבִּי על שידור מופלא . בעיקר הפרשן שהיטיב להסביר לצופי הטלוויזיה בישראל את קשיי ריצת המרתון לא כל שכן בתנאי האקלים הקשים של ברצלונה. הוואנג יאנג – צ'ו חזר למולדתו כגיבור לאומי, ואז עשה מעשה שלא יישכח לעולם. את מדליית הזהב האישית שלו הוא העניק לבן ארצו סוֹן קי צ'ונג (Sohn Kee Chung) בן ה- 80. הקוריאני סוֹן קי צ'ונג ניצח בריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936. מכיוון שקוריאה נכבשה אז ע"י יפן ונחשבה למחוז של הקיסרות היפנית הוכרח סוֹן קי צ'ונג להתחרות במדי יפן כשעל גופייתו רקום סמל "השמש העולה". מדליית הזהב שזכה בה הרץ הקוריאני הוענקה לו עבור יפן. המדליה הייתה יפנית.

לאחר שהוואנג יאנג – צ'וֹ ענד כעבור 56 שנה את מדליית הזהב הקוריאנית שלוֹ על חזהו של סוֹן קי צ'ונג, אמר הרץ הישיש, "עכשיו אני יכול למות ללא צער". סון קי צ'ונג נולד בקוריאה ב- 29 באוגוסט 1912. הוא עבר את המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 בזמן של 2:29:19.2 שעות .

טקסט תמונה :  הרץ הקוריאני סון קי צ'ונג רץ בשם יפן ומוביל את ריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 .(באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936 .סוקי צ'ונג חוצה ראשון את חוט המטרה וקובע זמן של 2:29:19.2 [7]  (באדיבות OLYMPIA ZEITUNG 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)

טקסט תמונה :  הרץ הקוריאני סון קי צ'ונג זוכה במדי יפן במדליית הזהב בריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 . סיפורו ההרואי הפך להיות מרכזי בתוכניות הספורט  שלנו בטלוויזיה הישראלית במשך שלושה עשורים של שנים . (באדיבות OLYMPIA ZEITUNG 1936) .

בעֶשֶר וחֵצי בערב שידרו מאיר איינשטיין ואורי לוי ישיר את טקס הנעילה . תמו השידורים האולימפיים מהיפים ביותר בכל הזמנים אך לא הסתיימו מאבקי השידור סביבם . עשיתי עסקה טובה כשהבאתי ב- 1990 את מאיר איינשטיין לחטיבת הספורט של הטלוויזיה ישראלית הציבורית במקומו של יורם ארבל . לא שיערתי אז כי מאיר איינשטיין ישכיח ממני את כל געגועי ליורם ארבל . בתי הקברות הטלוויזיוניים מלאים באנשים שחשבו בתחילה שאין להם תחליפים . אין דבר כזה . הופעתו של מאיר איינשטיין בספטמבר 1990 הטילה צל כבד על אורי לוי . מכל היבט .

כ- 20 שעות ביממה עבדתי בחודש ההוא של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בעצם כמו בכל האולימפיאדות האחרות שקדמו לה ואלה שיבואו אחריה. יום העבודה החל בחמש בבוקר והסתיים באחת בלילה. במשרד ניהול ובקרת השידורים שלי, עמדו לרשותי כעשרה מוניטורים ודרכו עברו שבעת קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו. עשרת המסכים אפשרו לי לעקוב אחרי שידור הסיגנאלים החשובים וכמובן להאזין לשַדָּרִים שלנו הנמצאים וישוּבים בעמדות השידורים באצטדיונים השונים וגם בעמדות השידור Off Tube  ב- IBC בברצלונה . בד בבד ובאותה שעה הייתי מחובר לאולפן בקרת השידור בירושלים . הטכנולוגיה המסועפת והמיידית הזאת אפשרה לי להפיק, לערוך, ולנהל את 155 שעות השידור מעמדת הפיקוד שלי בברצלונה. לידי בברצלונה ישבו לסירוגין שני טכנאי הקול והתקשורת, יוסי ששון ועוזרו אבי שמידט . יוסי ששון נילווה אלי גם לשידורי אולימפיאדת סיאול ב- 1988. הוא היה מפקח שידור מיומן וזריז מאוד בעבודתו , ואחד הטכנאים המוכשרים והמהירים בתקשורת הבינלאומית שהיה צמוד אלי גם באולימפיאדת אטלנטה 1996 ואח"כ גם באולימפיאדת סידני 2000. הוא היה בעל חוש טכני וגם אדם בעל יוזמה מטבעו. הוא לא שקט על שמריו. טיפוס דינאמי. בעברו שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים. אולי משם שאב את המֶרֶץ, היוזמה, ואת הדבקות במשימה. הוא ידע להתגבר במהירות על תקלות אך ידע גם היטב כיצד למנוע אותן. באולימפיאדת ברצלונה 1992 לא הייתה לנו אפילו תקלת תקשורת אחת. אהבתי אותו למרות שהיה אדם לא קַל.

יום אחד הזדמן למשרדי אורח אהוב. זה היה מֶנִי ווייצמן ידיד אישי שלי וחבר הוועד המנהל של רשות השידור. נילווה אליו ח"כ שפניו היו מוכרות לי מהעבר הרחוק . מיכה גולדמן ראש מועצת כפר תבור ומעריץ גדול של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הימים היו ימי המהפך הפוליטי הגדול. מפלגת העבודה הדיחה את "הליכוד" מהשִלטון . יצחק רבין התמנה לראש הממשלה ומיכה גולדמן מצא את עצמו מבקר בהצגת הספורט הגדולה בתבל . לחצנו ידיים ומייד ערכתי להם סיור לימודי ב- IBC. הסברתי למני ווייצמן ומיכה גולדמן כיצד פועלת ההפקה המורכבת והמסובכת הזאת ואיך היא מגיעה בסופו של דבר לארץ. לפתע בשיחה שהתפתחה על כוס קפה שאל אותי מיכה גולדמן, " תגיד יואש אלרואי מדוע ביקשתי לקטוע את הפנדלים במשחק הגמר על גביע הטוֹטוֹ…?". בתחילה לא הבנתי על מה הוא מדבר. הייתי שקוע בשידורים האולימפיים ולא ירדתי לסוף דבריו . הייתה לי הצתה מאוחרת והצִ'יפִּים נפלו לאט מידַי ובאיחור. פתאום הבנתי שהוא מתכוון למשחק ההוא שנערך לפני כשנה וחצי שהועבר על ידינו בשידור ישיר מבאר שבע בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה  בשבת – 9 בפברואר 1991, בין קבוצות מכבי חיפה ובית"ר ת"א והסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות . מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו אותו מהאִצטדיון של בירת הנגב הריק מאדם . העדות היחידה לתיעוד השידור הישיר ההוא היו מסכות ה- אב"כ של העובדים שהיו מונחות על היציעים השוממים . 1.500000 (מיליון וחצי) צופי טלוויזיה היו ספונים בביתם באותה השבת ההיא של 9 בפברואר 1991 מחמת הטילים של סאדאם חוסיין במלחמת המפרץ ה- 1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל פקד אז על מפקח השידור ב- Master Control מר אלי קרייתי לקטוע את השידור הישיר בשעה ששתי הקבוצות התכוננו לבעיטות ההכרעה מ- 11 מטר, בטענה, "…ש- ליואש אלרואי כבר היה מספיק כדורגל…". ככה התנהלו העניינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. בצורה כוחנית וללא כּישרון. הצופים הושפלו.

עכשיו בחלוף 18 חודשים מתעניין לפתע חבר הכנסת המלומד בברצלונה 1992 בהיסטוריה שהוא היה עֵד לה ושואל אותי בהתרסה, "…מדוע ביקשתי ממנהל הטלוויזיה אז לקטוע את השידור בשיאו…?". השבתי למיכה גולדמן מייד, "…היעלה על דעתך כדבר הזה שאני כמפיק ראשי ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 אבקש לקטוע את השידור הישיר של עצמנו כשהוא בשיאו… ?". מיכה גולדמן אפילו לא המתין לסיום הסברי, וירה, "…שאלתי אז בכנסת את יוסף בר-אל כיצד עושים דבר טִיפשי ולא מקצועי כזה כשמפסיקים את השידור הישיר לעם ישראל הספון בביתו בצֵל המלחמה דווקא לפני בעיטות ההכרעה… ?", אמר, והוסיף , "…יוסף בר-אל השיב לי שהוא בעצמו לא רצה לעשות את זה אך היה זה רצונו של יואש אלרואי ששִכנע אותו לקטוע את השידור הישיר בגִין הרמה הנמוכה של המשחק שלא הובקעו בו שערים…".הישרתי את מבטי אל מיכה גולדמן. הסתכלתי לוֹ בעיניים. נדמה לי שהוא מצא את התשובה במבטי. לא ייאמן…? ייאמן ! אלו היו החיים, זאת הייתה המציאות דאז ב- 1992 בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

למרות תנאי ההפקה הקשים והזמן הקצר שעמד לרשותי צָלְחוּ שידורי אולימפיאדת ברצלונה 92' בסופו של דבר, הוֹדוֹת לצִוותי שידור מיומנים שלנו בברצלונה וירושלים וגם לשתי פיגורות נעלות ב- EBU שזכרוּ לנו חֶסֶד נעורים, המפיקים הדגולים מנולו רומרו (Manolo Romero) הספרדי ויארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) הנורווגי. למרות שכל ההזמנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שלי בשם הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 נעשו באיחור זמן עצום , הם כיבדו את בקשותיי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. אני מנהל את אחד השידורים הישירים שלנו מעמדת השידור המרווחת שלנו ב- PALAU SAINT JORDI – היכל ספורט רב תכליתי ורב ממדים שנבנה על "הר היהודים" (MONTJUIC) בברצלונה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי, צלם צוות ה- ENG שלי שרגא מרחב הבלתי נשכח, השדר רמי ווייץ, והשדר משה גרטל. בשל מיעוט השדרים בישראל זכה משה גרטל מן ההפקר ומונה לשדר משחקי  הכדורעף בנוסף להיותו שדר השחייה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

הפוסט מורטם האולימפי נערך מייד בתום משחקי ברצלונה 1992 (באוגוסט 1992) בהשתתפות הדרג הבכיר ביותר של רשות השידור שכלל את מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל , ויו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור מני ווייצמן. במשך חצי שעה השמעתי בפניהם כתב אישום חריף . המסר שלי היה חד משמעי, "ככה לא מפיקים אולימפיאדה" . הושמעו שם אח"כ הרבה מילים אך לא הופקו שום לקחים. ואולי טוב שכך היה. ממילא רבים מדרג הניהול הבכיר של רשות השידור ב- 1992 כבר לא שהו בתפקידיהם לקראת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 ו- אולימפיאדת אטלנטה 1996. אריה מֶקֶל נטש את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור לפני תום הקדנציה לטובת משרד החוץ ולמען קבלת תפקיד הקונסול באטלנטה בירת מדינת הדרום ג'ורג'יה בארה"ב , ופינה את מקומו למוטי קירשנבאום. מוטי קירשנבאום הדיח את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקצה הסקאלה שם ממוקם ערוץ 33 הזניח , ומינה במקומו את יאיר שטרן. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (בלתי נשכח עבורי) סיים את תפקידו וזַז הצידה לטובתה של פרופסור רינה שפירא מאוניברסיטת ת"א.

טקסט תמונה :  חודש מארס של שנת 1995 . ממשלת ישראל ממנה את פרופסור רינה שפירא (במרכז) ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של עו"ד מר מיכה ינון שמפנה את מקומו (משמאל) . שיתוף הפעולה המקצועי בין מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (מימין) לבין מיכה ינון היה מיטבי . תם עידן מוצלח של עו"ד מיכה ינון ברשות השידור מי שכיהן שתי קדנציות בתפקיד הרם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1987 – 1984 ובעפם השנייה בשנים 1995 – 1992 . מיכה ינון הוא אישיות ציבורית חשובה ומיוחדת וגם עתירת הישגים . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה כתם בל ימחה של רשות השידור שדבק גם במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היה לנו הרבה זמן להתכונן לקראתה . ב- 3 באפריל 1989 שלחתי למנהל הטלוויזיה חיים יבין , מנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן , וסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן את פרטי מסמך החוזה הכספי שחתם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ו- 92 COOB (הוועדה המארגנת הספרדית) הנוגע לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ה- EBU התחייב לשלם סכום של  90000000 (תשעים מיליון) דולר עבור זכויות השידורים לרבות הקמת מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה . בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU עמד מזכ"ל האיגוד הבלגי רֶגִ'יס דֶה קָאלְבֶּרְמָאטֶן (Regis De Kalbermatten). זה היה מו"מ קשה ויקר בגלל האיומים של המְשָדֵר המסחרי האירופי והעולמי שביקשו לעצמם אף הם את זכויות השידורים של ברצלונה 1992 . צריך לזכור ש- EBU שילם עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול סכום של  28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר ועכשיו נדרש לשַלֵש את המחיר .

ב- 1992, מר חַיִים יָבִין כבר מזמן לא היה מנהלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במקומו ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל . מר יאיר שטרן היה ב- 1992 כתב הרשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית בוושינגטון . במקומו ניהל את חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם. יוחנן צנגן כבר פרש מרשות השידור והיה מנכ"ל משותף עם דן שילון של חברת התקשורת "רֶשֶת". במקומו ניהל את מחלקת הכספים של רשות השידור איש הרבה פחות מוכשר ממנו בשם מוטי לוי. חילופים פרסונאליים בתפקידי המפתח ובזבוז זמן יקר הפכו את הפקת שידורי הטלוויזיה של ברצלונה 1992 לאכזבה ועגמת נפש. אפשר היה לעשות את זה הרבה יותר טוב. הרבה הרבה יותר טוב.

טקסט מסמך :  3 באפריל 1989 . זהו המסמך המקורי שנשלח למנהל הטלוויזיה חיים יבין , מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן , וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן –  יותר משלוש שנים לפני טקס הפתיחה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  30 במארס 1989 . זהו הטלקס הרשמי ששלח מזכ"ל ה- EBU רג'יס דה קאלברמאטן הנוגע לרכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . המסמך מסביר את התחרותיות הקשה שאפפה את המו"מ  של EBU עם IOC  מצד גורמים מסחריים . כך כתב רג'יס דה קאלברמאטן לרשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי :

You have been kept up to date on the long and difficult negotiations preceding this agreement. The EBU negotiators were confronted with much higher from various commercial sources

טקסט תמונה : אוגוסט 1992. בניין "כלל" בירושלים, מקום מושבה של הנהלת רשות השידור.זהו כנס הפקת לקחים של הפקת ושידורי אולימפיאדת ברצלונה 9219  בהשתתפות מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (משמאל) , יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון , יו"ר וועדת הספורט של המליאה מני ווייצמן (מזוקן) , ואנכי . קיבלתי הראשון את זכות הדיבור . דבריי היו כתב אישום חריף נגד ההנהלה . מה רב היה המרחק המקצועי ביני לבינה . המסר שלי היה , "ככה לא מפיקים שידורים אולימפיים". (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקת שידורי הטלוויזיה של ברצלונה 1992 הייתה אכזבה גדולה . הנחמה הגדולה הייתה העיר הקסומה על אנשיה , מסעדותיה , היין הנפלא , הבניינים והארכיטקטורה ואתרי הנצח שתכנן האדריכל הגאון אָנְטוֹנְיוֹ גָאוּדִי ובראשם הכנסייה המפורסמת ה- Segrada Femilia (המשפחה הקדושה) . תמונת ההפקה השתנתה לחלוטין עם מינויו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 . הנחמה היחידה היו מראות הפקת שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996 ש- האפילה לחלוטין על זאת של ברצלונה 1992 .

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . רשת תפוצת וזרימת הסיגנלים של השידורים האולימפיים . (באדיבות RTO 92 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הנפגע העיקרי מההכנות המאוּחרוֹת והלקוּיוֹת של הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 היה אורי לֵוי שַדָּר הג'וּדוֹ . זאת הייתה הפעם הראשונה שנשים נטלו חלק בתחרויות הג'ודו האולימפיות . דווקא בענף הספורט האולימפי האזוטרי הזה היו לישראל שני מועמדים לזכות במדליות אולימפיות : יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . שני האלופים הישראליים הללו הפכו את הג'ודו מענף ספורט אולימפי קטן וחסר חשיבות מי יודע מה (בהשוואה למקצועות הספורט האולימפיים הראשיים בהשתתפות גברים ונשים , א"ק + שחייה + התעמלות) לענף ספורט ראשי בעבור מדינת ישראל ובעבור רשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. לרוע המזל לא יכולתי לרכוש עמדת שידור בהיכל הג'ודו ב- בלאוגרנה בברצלונה 1992. ההזמנה המאוחרת שלי (בשל אי אישור תקציב רשות השידור במועד) הוּשבה רֵיקָם . כל עמדות השידור בהיכל הג'ודו היו Over booking, ונתפשו זה מכבר ע"י רשתות טלוויזיה אחרות מהעולם. לא נותרה אפילו עמדת שידור פנויה אחת לרפואה. הטלתי על אוּרי לֵוי לשָדֵר את תחרויות הג'ודו מעמדת שידור Off Tube ששכרתי ברגע האחרון ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי בברצלונה . גורלו של פרשן הג'וּדוֹ שלנו יוֹנָה מֶלְנִיק היה מַר עוד יותר. הוא ישב בעל כורחו באולפן בירושלים מנותק לחלוטין ממקורות המידע ומהאווירה האולימפית של התחרויות שאותן היה אמור לשָדֵר ולפָרשֵן. הנהלת רשות השידור לא הסכימה בימים ההם למַמֵן את הטסת  פרשני הספורט של הענפים הקטנים. גם לא של הג'וּדוֹ שהפך להיות מרכזי בשל הייצוג הנכבד בו. הורשה לי להטיס לברצלונה רק את פרשני המקצועות המרכזיים באולימפיאדה ד"ר גלעד וויינגרטן בא"ק, יוסף טלקי בשחייה, וז'קי ווישניה בהתעמלות. השלושה האלה היו כבר חלק אינטגראלי מצֶוֶות השידור כולו מימים ימימה. עניין של תקדים. הפעם נדרשו כל אחד מהם לעבוד לצידה של גברדיית שדרים חדשה.

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . מפת מידע של נתונים והתמצאות גאוגרפית של מיקום היכל בלאוגראנה שם נערכו תחרויות הג'וגו לגברים ונשים . בשל תנאי הפקה מאוחרת לא ניתן היה לרכוש עמדת שידור בהיכל . שדר הג'ודו שלי אורי לוי נאלץ לבצע את השידורים הישירים שלו בהם זכו יעל ארד ואורן סמדג'ה במדליות אולימפיות מעמדת שידור Off tube ב- IBC בברצלונה . פרשן הג'ודו שלנו יונה מלניק מי שהיה אלוף ישראל עשה זאת Off tube מהאולפן בירושלים . (באדיבות RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ד"ר גלעד וויינגרטן ישב כפרשן בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בתחרויות הא"ק בפעם השישית בקריירה שלוֹ, תמיד לצידו של נסים קיוויתי, והפעם לידו של מאיר איינשטיין. למאיר איינשטיין הענקתי את ההזדמנות הראשונה בחייו לשָדֵר ישיר את ענף הספורט האולימפי הדרמטי המורכב, והמעניין ביותר מבין כל ענפי הספורט לשידור בטלוויזיה – תחרויות הא"ק. מאיר איינשטיין החליק לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי ללא קושי מיוחד ועבר בהצלחה את טבילת האֵש. הוא היה שַדָּר נוקשה וסגפן, תובעני כלפי עצמו, וגם קפדן מאוד ודבק במשימה. אף על פי כן ד"ר גלעד וויינגרטן נהנה לעבוד עִמו . שניהם מצאו שפה משותפת והפכו מייד ל- Team. צוות שידור מגובש. מאיר איינשטיין היה שַדָּר ספורט באופיו ולכן היה מסוגל לשָדֵר כל דבר שזז. הוא לא היה מעורה בא"ק העולמית והבינלאומית כנסים קיוויתי לפניו. לכֵן מרחב המִחְיָה של הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ליד המיקרופון, הוכפל.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אנוכי עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בתום אחד מלילות השימורים האולימפיים , הארוכים והמפרכים , שאינם מסתיימים . העברנו מברצלונה 92' לירושלים 155 (מאה חמישים וחמש) שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים  .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף טלקי פרשן השחייה הנפלא נאלץ לעבוד לצדו של השַדָּר משה גרטל שאותו אימן לפני כרבע מאה של שנים בבריכות השחייה של קיבוצי רמת יוחנן וכפר מכבי בגוש זבולון. הפרש דורות עצום. זה היה חיבור מאוד בעייתי שלא היה לו המשך מסיבות מקצועיות שונות. הפרשן עלה בכמה דרגות על השַדָּר שלוֹ. דני לבנשטיין והפרשן ז'קי ווישניה הופקדו כרגיל על מִשְמוֹרֶת שידורי ההתעמלות.

טקסט תמונה :  יוסף טלקי בן  58 פרשן השחייה הדגול (מימין) בצילום משותף באולימפיאדת מונטריאול 1976 עם השחיין היהודי האמריקני הדגול ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller) בן  72 בתמונה, אלוף השחייה באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928. ג'וני ווייסמילר הפך לשחקן קולנוע ושחקן "טרזן" המפורסם. (התמונה באדיבות יוסף "יוז'ו" טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאיר איינשטיין , דני לבנשטיין , ומשה גרטל נשאו מטבע הדברים יחדיו עם שלושת הפרשנים שלהם את השידורים הישירים האולימפיים על כתפיהם . הם שידרו מהקומפלקס האולימפי העיקרי היפהפה של המשחקים בברצלונה 1992 שהוקם על "הר היהודים"(Montjuic) הנישא מעל ברצלונה ושכן קרוב למרכז השידורים הבינלאומי (IBC). מרכזי השידורים והעיתונות הבינלאומיים מוסדו ליד כיכר הפלאזה הספרדית היפהפייה (Placa dEspanya) בברצלונה הנהדרת בשדרת ריינה מאריה קריסטינה (Avinguada De La Reina Maria Cristina) . אולם הייתי גם אסיר תודה לשדר אורי לוי שעמד בכל משימות שידור התקצירים לרבות שידור Off tube של תחרויות הג'ודו בהשתתפות אורן סמדג'ה ויעל ארד ולפרשן הג'ודו שלו בישראל יונה מלניק . הייתי אסיר תודה באופן מיוחד למפיק שלי בברצלונה 1992 יד ימיני אמנון ברקאי כמו גם לראש מערכת ירושלים העורך והמפיק שלי ששי אפרתי. לא ניתן להגיע לשרשרת ביצועים טלוויזיוניים אולימפיים ממושכים רחוק מגבולות המדינה בלעדי אישים כאמנון ברקאי וששי אפרתי.

ראה המשך בפוסט הבא (רשימה מס' 7 מתוך 8) מס' 462 :

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 7 מתוך 8. (פוסט מס' 462). כל הזכויות שמורות.

[1] ראה נספח : מכתבי (באמצעות פקס) למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל השוהה בארה"ב בתאריך  16 במרס 1992, המודיע לו על בחירת מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור.

[2] ראה נספח : מכתבו של מר זאב לבל איש ההסתדרות לאריה מקל מנכ"ל רשות השידור (המכתב חסר תאריך), התוקף את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא מצאה לנכון לשלוח מזכירת הפקה לאולימפיאדת ברצלונה 1992.

[3] ראה נספח : מאמרו של איתן עמית ב- 6 בפברואר 1989 בעיתון "ידיעות אחרונות" התוקף אותי אישית על היעדר שידורים ישירים של הטלוויזיה בתחרות גביע דייוויס ישראל- צרפת בתאריכים 5 – 3 בפברואר 1989.

[4] ראה נספח : מכתבה של יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית אלי מ- 18 ביוני 1992 המאשר את לוח השידורים האולימפי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והנוגס בלוח השידורים המקורי של הטלוויזיה החינוכית.

[5] ראה נספח : מכתבו של מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אל מני ווייצמן חבר בוועד המנהל של רשות השידור הנוגע לשידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 בצום ט' באב תשנ"ב.

[6] הערה : אורך מסלול ריצת המרתון מאז אולימפיאדת לונדון 1908 הוא 42  ק"מ ו- 195 מ'. המרחק נקבע ע"י הוועדה המארגנת הבריטית של המשחקים שהאריכה את המסלול ביותר מ- 2  ק"מ כדי למקם אותו ליד בית המלוכה.

[7]  הערה : במקומות אחרים נקרא הרץ הקוריאני – יפני  Shon  Kee – chung  בשם Kitei Son

ראה המשך בפוסט הבא (רשימה מס' 7 מתוך 8) מס' 462 :

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 7 מתוך 8. (פוסט מס' 462). כל הזכויות שמורות. 

סוף הפוסט 461. 23 בדצמבר 2014.