הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.  

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 351 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שישי ערב שבת – 7 בפברואר 2014.

———————————————————————————————-

פוסט מס' 351. מַה שֶהָיָה הוּא שֶיִהְיֶה, וּמַה שֶנַעֲשֶה הוּא שֶיֵעָשֶה, וְאֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָמֶש. מכבי ת"א זכתה אמש (6 בפברואר 2014) בפעם ה- 41 בתולדותיה בגביע המדינה בכדורסל לאחר שגברה בקלות על הפועל אילת 73:80. פוסט מס' 351. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התכוונתי לייחס את הפוסט הזה לדור המתעמלות האולימפיות החדש שקם בעשור ה- 70 של המאה שעברה בראשות שתי הסובייטיות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט והרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י, דוֹר שירש את הדור הישן של אלופות ההתעמלות בעבר מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי (בת 93 היום), לָארִיסָה לָאטִינִינָה, ו- וֶורָה צָ'אסְלָאבְסְקָה. דחיתי זאת לפעם הבאה.

הערה 3 : המתעד הדגול מוטי קירשנבאום ו- "מעיין הנעורים" בקוסטה ריקה. סרט תיעודי בערוץ 10. 

לא ראיתי אֶמֶש (יום חמישי – 6 בפברואר 2014) בזמן אמת את השידור הישיר של ערוץ 1 מהיכל הספורט ביד אליהו , מכבי ת"א מנצחת בקלות את הפועל אילת במשחק הגמר על גביע המדינה 73:80. צפיתי בו בהקלטה של YESMAX הפלאי בשלוש לפנות בוקר. משמונה בערב עד תשע צפיתי בערוץ הבית שלי (ערוץ 10) במהדורת החדשות שמגישה המחליפה של תמר איש שלום גב' טלי מורנו (יותר מבסדר גמור) ובתשע בערב צפיתי בסרט הדוקומטארי "מעיין הנעורים" של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום שעסק בפעם השנייה בחיי הטבע העשירים של מדינת קוסטה ריקה במרכז אמריקה . סרט מקסים ומעניין שמצולם ומוקלט (Video & Audio) ע"י מוטי קירשנבאום עצמו ובנו הבכור כנען קירשנבאום . מפיק הסרט הדוקומנטארי הוא בנו השני של מוטי קירשנבאום נועם קירשנבאום. מוטי קירשנבאום הוא בעל חוש תיעודי מפותח חובב טבע , חקלאות , ונוף , ויודע גם לכתוב ולספר סיפור בהומור ובשנינות . בשיאו של הסרט התיעודי מ- אמש נראה מוטי קירשנבאום משתכשך ב- "מעיין הנעורים" של איזה יזם ישראלי שהקים אתר תיירות אי שם בקוסטה ריקה היפהפייה (מדהים שהיוצר בן 75 מסכים לחשוף את גופו השמן והמתדלדל בפרהסיה). היזם הישראלי מבטיח למוטי קירשנבאום כי הרחצה במֵימי הנעורים שלו מבטיחה את חידוש המרץ הגופני מימים עברו . ואומנם מוטי קירשנבאום דיווח הבוקר (יום שישי – 7 בפברואר 2014) ברדיו גלי צה"ל למנחה מולי שפירא, "זה נכון…למעיין הנעורים הזה השפעה אפקטיבית אך לא על כל האברים בגוף…". מוטי קירשנבאום גדול המתעדים בארצנו תגיד לי מה יהיה בסופך…? מנקודות מבט טלוויזיוניות אחדות – מוטי קירשנבאום הוא בלתי נשכח עבורי.

טקסט תמונה : 18 באפריל 1993. אחת התמונות החשובות המתעדות את תולדות השידור הציבורי במדינת ישראל. שרת החינוך בממשלת יצחק רבין גב' שולמית אלוני ז"ל (מימין) ממנה את מרדכי "מוטי" קירשנבאום (חתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 1976 , משמאל) לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין תומך במינוי . בתווך עו"ד מיכה ינון שנשא באותה העת בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . מיכה ינון שימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1995 – 1992. החליפה אותו בתפקיד פרופסור רינה שפירא. (התמונה באדיבות עו"ד מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מה שהוא מוטי קירשנבאום עושה באולפן "לונדון את קירשנבאום" איננו פחות מבזבוז זמן. אילו הייתי מנכ"ל ערוץ 10 הייתי מפקיד בידו מקל נדודים וממון ומצווה עליו לתעד את המתרחש בארץ וגם בעולם. מוטי קירשנבאום כבר בן 75. כמה שנים עוד נותרו לנו לההנות ממנו. ממילא את "לונדון את קירשנבאום" לא עושים הוא ולא הקולגה שלו ירון לונדון. "לונדון את קירשנבאום" היא תוכנית עיתונאית אקטואלית מעניינת ובעלת מוניטין שמושכת תשומת לב בגלל שורה ארוכה של כתבי חברת החדשות החרוצה והנמרצת של ערוץ 10 כמו נדב אייל, מתן חודורוב (מבריק), רביב דרוקר, אור הלר, ברוך קרא, מואב וורדי, אלון בן דוד, הילה אלרואי, ורבים אחרים. בזמן שנותר מוטי קירשנבאום צריך לחקור ולתעד.

הערה 4 : "המקור" בערוץ 10.

שמה של "המקור" בערוץ 10 ושל הכתב המוביל והמגיש שלה מר רביב דרוקר הולכים לפניהם . לא כל כך ברורה לפי שעה תרומתו של רזי ברקאי כנספח ליד רביב דרוקר. בינתיים הוא איננו מציאה גדולה מידי. אני תומך תמיכה בלתי מסויגת – לא ב- % 99 אלא ב- % 100 – בג'ודוקא אליס שלזינגר. יו"ר איגוד הג'ודו מר משה פונטי מצטייר בתחקיר "המקור" כעסקן רדוד ומגוחך שתר אחרי כבוד שווא ולא כספורטאי עבר ואלוף ג'ודו.

הערה 5 : "רגעי קסם" ברדיו "קול ישראל". 

התוכנית "רגעי קסם" העוסקת במוסיקת שירי ה- Oldies והמשודרת ברדיו "קול ישראל" מידי יום כשעה בין שתיים לשלוש אחה"צ, היא המואזנת ביותר מבין כל תוכניות הרדיו האחרות. רבת הרייטינג ביותר למעט "מאז יצא מתוק", שאף היא משדרת את שירי ה- Oldies הישנים והאהובים של אלביס פרסלי, ברנדה לי, פרי קומו, פט בון , דוריס דיי, פאול אנקה, האחים אוורלי, קליף ריצ'ארד , החיפושיות , ורבים רבים אחרים . לאחרונה נבחר המגיש הוותיק מר גֶדִי לִיבְנֶה להוביל את "רגעי קסם" , אולם הוא כוכב שוקע שרק מקלקל ומסרבל אותה בדברי הקישור המיותרים שלו . אפוא הוא ואפוא השדרן דן כנר המוכשר והמהולל שמוביל בשבתות את "מאז יצא מתוק" .

הערה 6 : אולימפיאדת החורף – סוצ'י 2014 . ההיסטוריה של אולימפיאדות החורף בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

אולימפיאדת החורף נפתחת הערב בסוצ'י – רוסיה. היא שנויה במחלוקת עוד בטרם החלה מכל מיני סיבות לוגיסטיות והומניות . ערוץ 5 בכבלים רכש את זכויות השידורים של אירוע יפהפה וצריך להודות לו על כך. ערוץ 5 בכבלים מזכיר לי את הימים ההם שלי לפני 16 שנים כשמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום התיר לי בפעם היחידה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לרכוש את זכויות השידורים ולכסות את אולימפיאדת החורף של נָאגָאנוֹ (Nagano) ביפן בפברואר 1998 . זה היה הישג עיתונאי כביר ובאמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה לראשונה בהיסטוריה את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף נאגאנו – יפן 1998. זה היה אפשרי רק בעידן מוטי קירשנבאום. המנכ"לים שכיהנו לפניו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, אוּרִי פּוֹרָת ז"ל , ואַרְיֵה מֶקֶל (ייבדל לחיים ארוכים) סירבו לבקשתי לכסות את אולימפיאדות החורף בטענה שמשחקי החורף האולימפיים אינם מעניינים את הציבור הישראלי שמתגורר במדינת קיץ . בדיעבד התברר כי אולימפיאדת נָאגָאנוֹ 1998 ששודרה מהשטח בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (צוות השידור שלי ב- נָאגָאנוֹ 98' כלל את הכתב אורי לוי , המפיק ששי אפרתי וטכנאי התקשורת אמירן בכורי) הייתה לא רק הפעם הראשונה אלא גם האחרונה . מוטי קירשנבאום אפשר לי להגשים חלום ילדות עיתונאי. כמו רבים אחרים גדלתי על התנועה האולימפית וגיבוריה. מסורת אולימפיאדות החורף נולדה ב- 1924 (4.2.1924 – 25.1.1924) בשאמוני (Chamonix) בצרפת, 28 שנים אחרי מיסוד אולימפיאדת הקיץ הראשונה ב- 1896 באתונה . אלופי ההחלקה האומנותית על הקרח / Figure Skating הנורווגית סוניה הני, הסובייטית / רוסייה אירינה רודנינה האמריקני דיק בּוֹטוֹן , המזרח גרמנית קתרינה וויט, מחליק הסקי האלפיני במורד / Down Hill הצרפתי ז'אן קלוד קילי (שלוש מדליות זהב באולימפיאדת גרנובל 1968), המחליק המהיר על הקרח / Speed Skating האמריקני אֶרִיק הָיְידֶן (זכה בחמש מדליות זהב באולימפיאדת לייק פלאסיד 1980) הם אחדים מהגיבורים הרבים בהיסטוריה של אולימפיאדות החורף שאנוכי גדלתי עליה. ב- 18 באפריל 1998 סיים מוטי קירשנבאום חמש שנות כהונה בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. סיום כהונתו והליכתו ונטישתו בפעם השנייה את רשות השידור הייתה ללא ספק אבדה לשידור הציבורי. אנוכי ורבים אחרים בשידור הציבורי למדנו ממנו רבות אודות סודותיה האין סופיים של תעשיית הטלוויזיה. להלן כמה ציוני דרך של ההיסטוריה האולימפית ההיא במקצוע החלקה אומנותית על הקרח כפי שהשתקפה בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה זה ערוץ 2 שרכש בפעם הראשונה בתולדותיו את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף בטורינו – איטליה 2006.

אִירִינָה רוֹדְנִינָה (Irina Rodnina) ואָלֶכְּסַנְדֶר זָיְיצֶב (Aleksander Zaitsev) אינם אומרים דבר אולי דבר לחובבי הספורט בישראל היום. אבל הזוג הרוסי המלכותי הזה זכה פעמיים רצופות במדליות הזָהָב בהחלקה על הקרח לזוגות באולימפיאדות החורף אינסברוק 1976 ולֵייק פְּלַאסִיד 1980, וחמש פעמים בזו אחר זו באליפויות העולם בשנים 1978- 1973. אירינה רודנינה הווירטואוזית הייתה אלופה אולימפית גם לפני כֵן באולימפיאדת סָאפּוֹרוֹ (Saporo) ביפן ב- 1972 אך עם בן זוג אחר אלכסיי אולאנוב (Alexei Ulanov). היא ניצחה עם אלכסיי אוּלָאנוֹב שהפך להיות בעלה גם בארבע אליפויות עולם רצופות בשנים 1972- 1969 עד למפנה המפתיע בחייה . היא פגשה אז את המחליק אלכסנדר זָיְיצֶב יפה התואר התאהבה בו והתגרשה מבעלה. אירנה רודנינה התחתנה עם אלכסנדר זייצב. הם הפכו להיות צמד מחליקים ווירטואוזי. אירינה רודנינה היא אחת הספורטאיות הדגולות בהיסטוריה הבינלאומית מאז ומעולם . שלוש פעמים אלופה אולימפית ותשע פעמים אלופת עולם. סיבה מספקת כדי להראות אותה ואת בעלה מחליקים בצוותא בתוכניות הספורט שלנו "מבט ספורט" ו- "משחק השבוע". אירינה רודנינה ואלכסנדר זייצב הפכו לגיבורי ספורט של אלכס גלעדי ושלי למורת רוחם של עיתונאי הכדורגל. ב- 1975 הופיע הזוג המלכותי בעלי הקואורדינציה המושלמת בתרגיל מורכב מאוד בזירת ההחלקה על הקרח לצלילי השיר הרוסי הנודע "קָאלִינְקָה" וקנה את תהילתו לעַד. שניהם הפכו למיתוס. לא רק  ב- "מבט ספורט". בכל העולם.

אחרי הזוג הרוסי יפה המראה כבשה את מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המזרח גרמנית קָאטָארִינָה וִויט (Katarina Witt) פעמיים אלופה אולימפית במשחקי החורף של סָארָאיֶיבוֹ 1984 וקַאלְגָארִי 1988, וארבע פעמים אלופת עולם בשנים 1984 ו- 1985 ואח"כ ב- 1987 ו- 1988 . לגברדיה הנכבדה הזאת הצטרפו בשנים ההן אָנְדְרֵיי נֶפַּאלָה  הצ'כוסלובקי אלוף אולימפיאדת סָאפּוֹרוֹ 1972 ושלוש פעמים אלוף עולם 1973 – 1971, שני המחליקים האנגליים ג'וֹן קָארִי (John Curry), אלוף אולימפיאדת אִינְסְבְּרוּק באוסטריה ב- 1976 ורוֹבִּין קָאזִינְס (Robin Cousins) אלוף לייק פלאסיד (Lake Placid) ב- 1980, והאמריקניים סְקוֹט הַמִילְטוֹן (Scott Hamilton) אלוף אולימפיאדת החורף של סָארָאיֶיבוֹ (היום בירת בוסניה – הרצוגובינה) 1984 וארבע פעמים אלוף עולם בשנים 1984 – 1981 ובְּרָאיְין בּוֹאִיטָאנוֹ (Brain Boitano) אלוף קאלגארי 1988. היה לי עונג רב לשדר אותם על המסך הציבורי.

תחילתו של ענף הספורט ריקוד על הקרח באליפות העולם (הדומה במרכיביו להחלקה הקרח) באליפות העולם ב- 1950. במשחקי אולימפיאדת החורף של אִינְסְבְּרוּק – אוסטריה 1976 הוא נכנס לראשונה כענף ספורט חדש. בריקוד על הקרח מתחרים צְמָדִים של גֶבֶר וְאִישָה. באולימפיאדת סאראייבו 84' זכה בבכורה ב- Ice Dance הצמד הבריטי גֵ'יין טוֹרְבִיל וקְרִיסְטוֹפֶר דִין (Jayne Torvil & Christopher Dean) לצלילי פס הקול המוסיקאלי "בּוֹלֶרוֹ" (Bolero) של המלחין הצרפתי מוֹרִיס רָאוֶול. ריקוד "ה- בּוֹלֶרוֹ" הזה היה חלון הראווה שלהם במשך שנים רבות ממש כשם שההחלקה האומנותית על הקרח לצלילי "קָאלִינְקָה" הפך לסמל המסחרי של אִירִינָה רוֹדְנִינָה ואָלֶכְּסָנְדֶר זָיְיצֶב . הצמד האנגלי המרשים גֵ'יין טוֹרְבִיל וקְרִיסְטוֹפֶר דִין זכה גם ארבע פעמים רצופות באליפות העולם 1984 – 1981 . הם היו אורחים אהובים בתוכניות הספורט שלי . הנבחרת הווירטואוזית הזאת פתחה בפנינו צוֹהַר למקצועות ספורט החורף אחרים . במשך שנים רבות שידרנו באורח קבע את לקטים נבחרים יפהפיים מאליפויות אירופה והעולם בהחלקה על הקרח וגם ענפי ספורט חורף קלאסיים כמו החלקה במדרון , סלאלומים , וקפיצות סקי . אבל לא היה דבר שישווה להחלקה על הקרח . תנועות ההחלקה והריקוד , האקרובטיקה על הקרח , יופיים של המחליקים והמחליקות , והמוסיקה האדיטוריאלית המלווה את הופעתם היפהפייה של הזוגות בהחלקה וריקוד , וגם של המחליקים והמחליקות הבודדים גורפת את כל הקופה והופכת את השידור הקונקרטי הזה ליצירת מופת . נהניתי עד למאוד לערוך לציבור הישראלי הכרה עם מחליקי הקרח הבינלאומיים הללו . חלקם ברמה של ווירטואוזים .

העלייה הרוסית המסיבית הטמיעה את ספורט ההחלקה האומנותית על הקרח גם בישראל . במטולה נבנה בהשראתו של יו"ר המועצה המקומית יוסי גולדברג ז"ל "מרכז קנדה" המפואר לספורט החורף . העולה החדש מברה"מ מִיכַאֵל שְמֶרְקִין הציב את ישראל לראשונה על מפת העולם בהחלקה על הקרח . שלחתי למטולה ב- 1993 את השדרנית המתחילה שלי גב' גְאוּלָה אֶבֶן כדי להביא את סיפורו של המחליק המוכשר .

טקסט תמונה : 1993 . גאולה אבן כתבת ספורט וחדשות ושדרנית מוכשרת עד למאוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית מראיינת במרכז קנדה להחלקה על הקרח במטולה את התקווה האולימפית של מדינת ישראל בהחלקה על הקרח מיכאל שמרקין . צלם ה- ENG שלה הוא בני ברזל ואיש הקוֹל הוא יהודה אזולאי . (באדיבות מרכז קנדה במטולה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אחרי מיכאל שְמֶרְקִין עלה לגדולה הצמד הישראלי הנפלא גלית חייט וסרגיי סחנובסקי . גלית חייט וסרגיי סחנובסקי הפכו למשב רוח מרענן בשידורי הספורט . החלטתי להעניק לכִשרונם זמן מסך גדול יותר מבעבר . הם הפכו לאחד מהצמדים הטובים ביותר בעולם בריקוד על הקרח וזכו בהישגים חשובים באליפויות אירופה , אליפויות העולם , ובאולימפיאדות .

טקסט תמונה : חורף 1996 . מטולה . שדר הספורט אמיר בר- שלום (מימין) מראיין במרכז ההחלקה על הקרח במטולה את צמד המחליקים המצטיין גלית חייט וסרגיי סחנובסקי . הופעתם הייתה משובבת עין . שניהם הפכו את תוכניות הספורט שלנו לאטרקטיביות ומעניינות יותר . הם הוכיחו כי יש חיים גם אחרי הכדורגל . (באדיבות מרכז קנדה במטולה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1998 העניק לי המנכ"ל מוטי קירשנבאום "מתנת פרידה" עיתונאית לפני שפינה את כיסאו לאורי פורת . הוא אישר לי בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מאז ומעולם לרכוש את זכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף שנערכו בעיר היפנית נָאגָאנוֹ (Nagano) בפברואר 1998 , ונענה לבקשתי לשלוח ליפן הרחוקה  צוות שידור שלנו כדי לשדר ישיר לארץ את תחרויות ההחלקה על הקרח . זה היה חידוש מפליג ועצום ששום מנכ"ל לפניו לא התיר לי לחולל אותו .

דָן שִילוֹן היה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתעניין בספורט החורף והציב אותו על מפת השידורים של "מבט ספורט" . למרות שבא מהכדורגל והתגורר בסביבתם של עיתונאי כדורגל , והיה בעצמו שַדָּר מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכדורגל משחק שהיה כמעט כל עולמו , מצא לנכון לייחד בפברואר 1972 תוכנית שלמה בת 50 דקות ב- "משחק השבוע" לאולימפיאדת החורף על מגוון מקצועותיה שנערכה בעיר סָאפּוֹרוֹ (Sapporo) ביפן . הייתי בימים ההם עיתונאי טירון במחלקת הספורט שלוֹ והדבר נראה לי לפתע כחידוש מפליג חוֹבֵק עולם . דָן שִילוֹן הפך את שידור מקצועות ספורט החורף בטלוויזיה הישראלית הציבורית למעשה עיתונאי לגיטימי . הוא שָבָה את לִבִּי כעיתונאי כשהסתכן בנפשו בשידור המקצועות האולימפיים של ספורט החורף בהרחבה כה גדולה בטלוויזיה הישראלית הציבורית של מדינת קיץ מזרח תיכונית כמו ישראל שהייתה עסוקה בדרך כלל בביצת הספורט המקומית . זה נראה כמעט כמעשה התאבדות . מעין הפתעה מָרָה לאוהדי הכדורגל בארץ ולעיתונאי הספורט שהתחנכו כאן על מכבי ת"א בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, וגם מכבי נתניה, הפועל ת"א ואולי הכוח ר"ג . תחרויות הגלישה במורדות ההרים המושלגים של סָאפּוֹרוֹ , תחרויות המזחלות , ההחלקה על הקרח ומשחקי ההוקי קרח לא אמרו דבר למרבית צופי הטלוויזיה בישראל . 1972 הייתה שנת כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . באותה שנה זכתה מכבי ת"א של גיורא שפיגל , צבי רוזן , ומִיקוֹ בֶּלוּ באליפות המדינה והקדימה את בית"ר ירושלים עם אודי רובוביץ' , ארצי בן יעקב , יוסף חכם , ויצחק ג'אנו . אבל אירוע הכדורגל שייזכר יותר מכל באותה שנה היה משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין קבוצות הפועל ת"א והפועל ירושלים שהתקיים ב- 26 בספטמבר 1972 באיצטדיון "בלומפילד" . חלפו רק שלושה שבועות מאז רצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת הדמים של מינכן 72' . מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור לא חפץ בשידור הישיר של משחק הגמר הזה . שידורי הספורט לא היו מעולם בראש מעייניו . המשחק היה אמור להתחיל בחמש אחה"צ ולגלוש אל לֵב ה- Prime Time . במקרה של הארכה בת חצי שעה ובעיטות הכרעה מ- 11 מ' לרבות טקס הענקת הגביע הוא היה עלול לשַבֵּש בכלל את לוח השידורים באותו ערב מנקודת ראותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה . זה לא התאים לו . זה לא נראה טוב בעיניו . ישעיהו "שייקה" תדמור הציע לדן שילון לשדר ישיר את המחצית הראשונה בלבד , ואת השנייה להקליט ולהראות מאוחר יותר היכן שהוא באותו ערב . אולי בלילה . דן שילון נפל מהכיסא . הוא לא ידע את נפשו . לבסוף אושר המשחק לשידור ישיר בהיקף מלא (לאחר לבטים רבים) ע"י מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל.

טקסט תמונה : זהו סגן אלוף ישעיהו "שייקה" תדמור סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל ב- 1971. הוא הוצע באותה שנה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י נתן שחם המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . נתן שחם ראה בשייקה תדמור מועמד מתאים להנהיג את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בה שרר אי סדר ניהולי רב. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ויו"ר הוועד המנהל ד"ר חיים יחיל ראו בישעיהו "שייקה" תדמור מועמד ראוי . נתן שחם חשב שצריך להביא את "שייקה" תדמור משורות הצבא כדי לחולֵל ולעשות סדר חדש בשורות הטלוויזיה הציבורית של רשות השידור. מדיה צעירה מהרדיו אך משפיעה וחשובה ממנו. (באדיבות ישעיהו "שייקה" תדמור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שימשתי כעוזר שַדָּר של דן שילון במשחק הגמר על גביע המדינה בו ניצחה הפועל ת"א ניצחה את הפועל ירושלים 1 : 0 משער של יהושע "שייע" פייגנבאום . אי אפשר היה שלא להתפעל מההכנות המקצועיות הרבות שעשה כשַדָּר לקראת השידור הישיר .  הוא ביקר באימוני הקבוצות ולמד כל פרט . הוא הכיר את הסטטיסטיקות של השחקנים , וידע את הרקורד שלהם ושל מועדונם בע"פ . הוא נבר בתולדות חייהם , עקב אחר ציוני הדרך החשובים בקריירה המקצועית שלהם , ידע את פרטיהם האישיים , גיל , גובה , ומשקל , ומצבם המשפחתי , ומספר ההופעות של כל שחקן במועדונו . דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלו כאילו היה זה השידור הישיר הראשון בחייו . ראשו היה פנוי רק לשידור מפני שאלכס גלעדי הפיק אותו באמצעות הניידת הלבנה האלקטרונית הגדולה . התרשמתי אז ממשמעת השידור של הצוות העיתונאי בראשותו של דן שילון וקבוצת הטכנאים בראשות המפקח הטכני אלי קובו . שני הכוחות פעלו בהרמוניה להפקת השידור הישיר . אליהו "אֵלִי" קוֹבּוֹ היה שנים רבות המפקח הטכני של ניידת השידור ההיסטורית הזאת שצילמה ב- Video שָחוֹר / לָבָן וכיסתה אלפי אירועים בתולדות המדינה . הנה היא הוצבה שוב , הפעם באצטדיון "בלומפילד" , כדי לצלם את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל . המפקח הטכני גבה הקומה ואֶרֶך המידות נחשב אז לאחד מאנשי המקצוע הטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . השפעתו על השידור הייתה עצומה . הוא היה איש כל יכול , והטכנאים האחרים בסביבתו לא רק שסרו לפקודותיו אלא רעדו ממנו .

טקסט תמונה : אלי קובו מראשוני המפקחים הטכניים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מאז היווסדה ב- 1968 . הוא היה המפקח הראשי של ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונתה ה- "OB הלבן" שתי האותיות OB הן ראשי תיבות של Out Broadcasting. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- הפועל ירושלים שיחקו אז צבי סינגל, אלי בן-רימוז', אברהם אלקובי, נחום תא-שמע, שלמה מהטבי, יצחק מרילי, אריה בראשי ואחרים. נשיא המדינה זלמן שָזָ"ר המנוח, אישיות דגולה מבוני המדינה ומקימיה ובעצמו איש מעמד הפועלים, ברך את הפועל ת"א הקבוצה המנצחת  אך לא הסתיר את חיבתו למפסידה הפועל ירושלים. הוא ייזכר במשחק הזה בגלל הנאום הנפלא שנשא באיצטדיון במבטא האידישאי הייחודי שלו בטרם העניק את הגביע לקפטן הקבוצה המנצחת שמעון בן – יהונתן. נאום הברכה הממלכתי הקצר בן כ- 40 מילים של הנשיא כשהוא מרים מעלה ומנופף בידו הימנית, נשמע כמו תפילת ניצחון וגם נבואה היסטורית, "ברכה וכבוד למנצחים לכל אלה שהשתתפו במשחק וגילו אומץ ויופי במשך השעתיים. אבל כבוד וגיל למנצחים, הפועל תל אביב …ואילו לבני החברים בירושלים אני רוצה להגיד , לא שכחנו את השבועה , אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, יום יבוא וירושלים תנצח". שר החינוך והתרבות בימים ההם אהרון ידלין שניצב סמוך לנשיא המדינה זלמן שז"ר בעֵת הנאום בשידור הישיר , נראה מחייך ומתמוגג מאושר לנוכח דברי הנבואה של כבוד נשיא המדינה . זאת הייתה באמת נבואה . במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל כעבור שנה , ב- 20 ביוני 1973 , זכתה באמת הפועל ירושלים בפרס על פי נבואתו של הנשיא זלמן שז"ר לאחר שניצחה את הכוח ר"ג  2 : 0 משעריהם של נחום תא – שמע וציון תורג'מן . דן שילון העביר שוב את המשחק בשידור ישיר בהיקף מלא .

טקסט תמונה : סתיו 1972. אצטדיון "בלומפילד" ביפו. נשיא המדינה זלמן שז"ר (משמאל) מעניק ציביון מיוחד לטקס הענקת גביע המדינה בכדורגל באותה השנה של 1972 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כונתה בימים ההם "הטלוויזיה הכללית) נהנתה מהופעתו החמה , האוהבת , והמקורית של הנשיא זלמן שז"ר. מימין, זהו אהרון ידלין שר החינוך והתרבות בממשלת גולדה מאיר. משמאל, זהו זאב בר סבר יו"ר התאחדות הכדורגל. (מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

בימים ההם טרם שילמו זכויות שידורים עבור הצגות הספורט המרהיבות של אולימפיאדות החורף. אף על פי כן החלטתו של דן שילון לשדר בהיקף כזה את אולימפיאדת החורף – סאפורו (Sapporo 1972) היה מעשה עיתונאי אמיץ. הוא הבין שיש מקום לשָדֵר גם תוכניות ספורט שאינן עוסקות בכדורגל ונראות על פניהן חסרות עניין ודַלוּת רייטינג ומדרוג. בשנות ה- 70 של המאה שעברה התגורר במדינת ישראל ציבור מבוגר שמוצאו מאירופה ומארה"ב. לחלק גדול ממנו הייתה נגיעה וודאי לתרבות ספורט החורף. הייתי לידו כשערך בעצמו רכון עם ה- Splicer (מכשיר לחיבור סרטי פילם) על שולחן ה- Steenbeck (שולחן מיוחד לעריכת סרטי פילם תוצרת גרמניה) , ובורר את תמונות הפילם הראויות להיכנס לשידור . הוא למד את הפרטים בענפי ספורט שהיו חדשים גם לוֹ, למד את טרמינולוגיית המונחים, ואח"כ כתב את הטקסטים ושינֵן אותם שוב ושוב. הוא היה אדם מאוד יסודי . בערב גם הגיש את התוכנית בעצמו . מאז הפכו כל אולימפיאדות החורף לנכסי שידור למורת רוחם גם של עיתונאי ספורט רבים שהשתוממו בעזרת עטם , כיצד מרשה לעצמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר בהרחבה כה גדולה את ספורט החורף במדינה נטולת שֶלֶג, והקֶרַח הוא מעשה ידי אדם ולא מתת טבע יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

ביום שישי – 18 בנובמבר 1983 ערך עִמִי אמיר אפרת אז עורך הספורט במקומון "העיר" של תל אביב ראיון נרחב על הפקת וניהול שידורי הספורט בערוץ הציבורי. לא הופתעתי כששאל ולמעשה תקף לפתע במהלך הריאיון ההוא לפני יותר משנות דור מדוע אני רואה צורך לשדר את ההחלקה האומנותית על הקרח , שעל פי תפיסתו העיתונאית מדובר בבידור ולא בספורט [1] . "(…) יואש אלרואי , דבר נוסף שיש לך שליטה עליו הוא ההחלקה על הקרח. מדוע אתם מתעקשים לקרוא לריקוד האומנותי הסחריני הזה ספורט ?". השבתי לו מייד, "ההחלקה האומנותית על הקרח היא מקצוע אולימפי שמרתק אליו אוכלוסייה מגוונת במדינה בתוכה גם הרבה הנשים שאינן צופות בטלוויזיה באירועי ספורט אחרים. אחרי כל שידור כזה של החלקה אומנותית על הקרח מגיעים למחלקת הספורט עשרות מכתבי תודה מכל הארץ. זאת האמת". המראיין המשיך להקשות, "יואש אלרואי, אפשר לשדר את התוכנית במקום בידור מונטה-קרלו או שעה עם ג'יימס לַאסט , ולחסוך כסף למחלקת הספורט ועצבים לצופים הקבועים בשידוריה". זאת הייתה תשובתי הבאה, "מחלקת הספורט משדרת כ- % 40 כדורגל מסך שעות השידור שלה, כ- % 20 נוספים מוקדשים לכדורסל, ו- % 15 לטניס. השאר מתחלק בין א"ק, שחייה, התעמלות, וענפי ספורט אחרים, וגם החלקה אומנותית על הקרח. שידורי החלקה אומנותית על הקרח לא צריכים לעורר אנטגוניזם כזה ואינני חושב גם שהם אומנם כאלה על פי טענותיך(…)".

ב- 15 באוקטובר 1996 שבתי לארץ מלוֹזָאן מפגישה מוצלחת של מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU. שטחתי בפני המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן את הצעתי לשָדֵר ישיר לראשונה בתולדות רשות השידור את משחקי אולימפיאדת החורף של נָאגָאנוֹ 1998. מוטי קירשנבאום לא נפל מהכיסא. הנושא לא היה זָר לוֹ. יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה ורפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות זקפו גבה. מנכ"ל רשות השידור – לא ! מוטי קירשנבאום עצמו ניצב שנה קודם לכן ב- 1995 במרכזו של דיון של שהתקיים ב- General Assembley הלא היא הוועידה השנתית של מנכ"לי רשתות השידור ב- EBU, שהתכנסה בג'נבה, שנָסָב והתחבט בשאלה, האם יש צורך להתחרות מול אייל התקשורת האוסטרלי רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) כדי לחתום על חוזה כספי יקר ארוך טווח עם IOC  בגובה של 1.440000000 (1.44 מיליארד) דולר שיבטיח למְשָדֵר הצִיבּוּרִי את רכישת זכויות השידורים של שלוש האולימפיאדות הקיץ הבאות הבאות , אלה של סידני 2000, אתונה 2004, ובייג'ין 2008 ובנוסף את שתי אולימפיאדות החורף של סאךט לייק סיטי 2002 וטורינו 2006. (חוזה השידור של אולימפיאדת אטלנטה 96' נחתם בעסקה הקודמת בין ה- EBU  ל- IOC). רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק הציע לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת חמש האולימפיאדות האלה יותר מ- 2.000000000 (שני מיליארד) דולר. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשות הנשיא הספרדי שלו חואן אנטוניו סאמאראנש בניגוד ל- FIFA בראשות הנשיא ספ בלאטר העדיף את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי על פני הפרטי / מסחרי . מוטי קירשנבאום היה אחד המנכ"לים הבולטים בשירות הציבורי באותו רָב שיח האירופי הזה שדחף והוביל את ה- EBU לפני כעשור שנים לחתום על החוזה המשולש החשוב הזה .

יצא לי פעם לשוחח עם מוטי קירשנבאום בראשית כהונתו על אולימפיאדת החורף שהחמצנו , זאת שנערכה בעיר לִילְהָאמֶר (Lillehammer) בנורווגיה בפברואר 1994 . כמנכ"ל רשות השידור הבין את חשיבות שידור המשחקים האולימפיים בערוץ הציבורי . סיפרתי למוטי קירשנבאום כי ה- Host broadcaster של המשחקים הייתה הטלוויזיה הציבורית-ממלכתית הקטנה של נורווגיה NRK. הטלוויזיה הנורווגית לא עשתה זאת לבדה אך בכישרון הארגון שלה היא הצליחה לרכז 232 מצלמות ב- 11 אתרי ספורט [2] . סייעו לה רשתות שידור מ- EBU ומהעולם הרחב . היה חשוב לי לפרט למנכ"ל רשות השידור את פירוט חלוקת המצלמות והצבתן ב- Locations  השונים של המשחקים האולימפיים כדי לקבל מושג ופרופורציה כיצד מפיקים ברצינות אירועי ספורט בעולם בהשוואה לנו. את ה- Giant Slalom כיסתה רשת הטלוויזיה הצרפתית 3 TF עם 21 מצלמות. הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות ה- Downhill בעזרת 23 מצלמות. את תחרויות ה- Cross country למרחק 15 ק"מ כיסתה NRK בעצמה באמצעות 27 מצלמות . NRK כיסתה גם את אירועי ה- Ski Jumping  עם 19 מצלמות. הטלוויזיה הולנדית NOS כיסתה את מרוצי ה- Speed Skating עם 15 מצלמות. הטלוויזיה מסחרית של קנדה CTV כיסתה את משחקי ה- Ice Hockey עם 14 מצלמות בשני Venues נפרדים וגם את תחרויות ה- Figure Skating עם 10 מצלמות נוספות. ה- BBC האנגלי תרם את חלקו בכיסוי תחרויות ה- Bob עם 28 מצלמות . הפקה גרנדיוזית ומושקעת מאוד של רשת טלוויזיה קטנטונת.

לא שהיה צריך להאיר את עיניו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום אבל זה בוודאי נתן לו מושג נוסף למתרחש בעולם התקשורת המודרני אליו נכנס רק לפני שעה קצרה . הפקות הספורט אינן חלטורה . הספורט הוא נושא שידורים בעל ערך עליון בטלוויזיה וכך יש להתייחס אליו . הנה הבקשה והצעת השידורים של משחקי נַאגָאנוֹ 98' כלשונה [3].

טקסט מסמך :  15 באוקטובר 1996 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום והנוגע להפקת שידורי אולימפיאדת החורף של נאגאנו 1998 . המסמך היה בסופו של דבר הבסיס להפקה עצמה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  15 באוקטובר 1996. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) שנשלח למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום והנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת החורף – נאגאנו (יפן) 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1997 הצטרפו אלכס גלעדי והוועד האולימפי הישראלי ליוזמת השידור והסכימו לסייע במימון המבצע באמצעות שקופיות חסות . מוטי קירשנבאום הזמין את אלכס גלעדי לפגישת עסקים לצורך סיכום מימון שידורי נאגאנו 98' (NAGANO 98). בשעה שאלכס גלעדי חצה את סַף לשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים קידם אותו מוטי קירשנבאום בחיוך רחב ובבִרכת, "ברוך הבא", והוסיף, "הנה הגיע אלכס הגדול" (על משקל אלכסנדר מוקדון). יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה ואנוכי ישבנו לצִדוֹ של מנכ"ל רשות השידור והאזנו לדבריו . ראו שמוטי קירשנבאום אוהב ומעריך את אלכס גלעדי. אלכס גלעדי עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו ל- NBC בדצמבר 1980. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת התוכניות דאז מוטי קירשנבאום קנו לו יחדיו מתנת פרידה. אנציקלופדיה הדנה בתולדות הקולנוע והטלוויזיה. "אל תשכח אותנו בצאתך לדרכך החדשה", כתבו לו שניהם בהקדשה בספר.

אלכס גלעדי סייע לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להסכם הכספי של ה- EBU עם IOC המאפשר לנו להפיק ולשדר בפעם הראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי אולימפיאדת חורף . זאת של אולימפיאדת נאגאנו – יפן 98' . זוהי הפקה מרוחקת מאוד שדורשת זהירות רבה בעיקר תכנון קווי השידור ומערך התקשורת ה- Unilateral שלנו בין ירושלים לנאגאנו ובין נאגאנו לירושלים . זאת הסיבה שבתחילתו של חודש פברואר 1998 הטסתי ליפן יחד עם השַדָּר אורי לוי והמפיק ששי אפרתי גם את טכנאי הקול והתקשורת המוכשר אַמִירָן בְּכוֹרִי . על מוקד התקשורת באולפן בירושלים הופקד כרגיל האחד והיחיד סעדיה קאראוואני. הוא עבד ימים ולילות כדי להבטיח את ביטחון השידור . ערב תחילת השידורים הישירים מנאגאנו ב- 6 בפברואר 1998 מצאתי ממנו הודעה צנועה על פתק בכתב ידו [1] : "יואש יקירי, רק המתח יכול הכריע אותי. רגע הבדיקה וההצלחה ביצירת התקשורת בינינו לבין נאגאנו הצליח…! ההצלחה מרוממת את נפשי. כמו שנאמר אני עייף אך מרוצה. אני שופך לפניך את מחשבותיי, כי  מי כמוך מבין את המתח שעובר עלי . השותפות שלך במחשבות שלי והדאגה שלך מקלה מעט. שלך סעדיה". הוא לא תיאר לעצמו עד כמה חתיכת הנייר הזאת שמצאתי על שולחני רוממה את נפשי. הוא גם לעולם לא יידע עד כמה אהבתי אותו והערכתי אותו . סעדיה קאראוואני היה סוג מיוחד של איש ומהנדס טלוויזיה. מוכשר כמו שֵד, בעל כושר מנהיגות טבעי, מנהל תקיף שדרש מעצמו ומעובדיו את המכסימום, אך תמיד נשאר בן אדם.

שידורי משחקי אולימפיאדת החורף של נָאגָאנוֹ 98' עברו ללא תקלה. לרוע המזל הם היו הראשונים והאחרונים ששוּדְרוּ ישיר אי פעם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כהפקה מקורית שלנו. מיכאל שמרקין דורג במקום ה- 18 בתחרות ההחלקה האומנותית על הקרח ליחידים וצמד המחליקים הישראלי גלית חייט וסרגיי סחנובסקי שנטל חלק בתחרויות ה- Ice Dance ודורג במקום ה- 14, הפכו לבני בית אצל משפחות רבות בישראל. אולימפיאדת נָאגָאנוֹ 98' הייתה מתנת פרידה עיתונאית של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולמחלקת הספורט שלה. אולימפיאדת החורף 2002 בסֹאלְט לֵייק סִיטִי (Salt Lake City) שודרה בצורה מצומצמת מאוד בערוץ הציבורי. מוטי קירשנבאום כבר לא היה שם. גם לא אורי פורת. אפילו לא יאיר שטרן. דוֹר המנהיגים ההוא התחלֵף. לא יכולתי להבקיע עכשיו להבקיע את המחסום שהציבו רפיק חלבי מנהל החדשות ורן גלינקא המנכ"ל החדש במקומו של אורי פורת. לא היה עם מי לדבר שם עוד.

טקסט תמונה : תקופת השנים של 1998 – 1993. מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (משמאל) ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן (מימין). (באדיבות יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לשעבר עו"ד מיכה ינון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : התמונה הנ"ל צולמה ב- 1996. מוטי קירשנבאום כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 . יאיר שטרן כיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993.

משחקי אולימפיאדת החורף של טורינו 2006 שודרו ע"י ערוץ 2 המסחרי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הדועכת וויתרה מראש וללא קרב על זכויות השידורים שהיו בידיה. מר אלכס גלעדי נשיא חברת "קשת" (אחת משתי הזכייניות של ערוץ 2 יחד עם חברת "רשת") וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי קפץ על המציאה. הוא שִכנע את הבוסים שלוֹ בערוץ המסחרי ללכת ללא פחד על שידור מקצועות החורף המרהיבים ובראשם ההחלקה והריקוד על הקרח ב- Prime Time של ערוץ 2 . חידוש ויוזמה מעניינים של אלכס גלעדי. הם היו כדאיים גם בגלל שהצֶמֶד הישראלי הוותיק גָלִית חַיָיט ואנדריי סחנוֹבסקי עוד היו שָם.

הפקת שידורי טורינו 2006 ע"י ערוץ 2 נעשתה כמעט ברגע האחרון ונעשו בה שגיאות חמורות של השָדָרִים יורם ארבל ומירי נבו בעת השידורים הישירים. יורם ארבל שידר ישיר את טקס הפתיחה בערוץ 2 מעמדת שידור בטורינו בזמן צפייה ראשי בערב שישי – 25 בפברואר 2006 . את השידור באולפן בארץ הובילו שַדָּר החדשות מר אַהֲרוֹן בַּרְנֵעַ וגב' מִירִי נְבוֹ. יורם ארבל נכשל כישלון חרוץ . הוא פשוט לא ידע מהחיים שלוֹ. הוא לא הכיר את ליין השידור ולא זיהה את גיבורי הטקס . שיא ביזיון השידור שלו התרחֵש ברגע השיא של טקס הפתיחה. יורם ארבל לא זיהה את הספורטאים האיטלקיים גאוות האומה המארחת מעבירים את הלפיד האולימפי מיד ליד באצטדיון עד להדלקת המשואה האולימפית עצמה. גם באולפן השידור שררה אווירה חובבנית. יורם ארבל הוכיח שוב שהוא שַדָּר נטול עיתונאות. אין גבול לחלטורה שלו. רבים מצוֹפֵי ערוץ 2 שאלו את עצמם מדוע השַדָּר הלאומי מר יורם ארבל הסכים ביודעין להפוך את עצמו שוּב ושוּב לחלטוריסט. זאת לא הייתה הפעם הראשונה וגם לא השנייה. לרוע מזלו אהרון ברנע ומִירִי נְבוֹ באולפן לא יכלו להושיעוֹ ולסייע לו לצאת מהמֵצַר.

גב' מירי נבו הופקדה על השידורים הישירים של ההחלקה והריקוד על הקרח . חיש מהר הוברר שאין לה מושג בשידור של ענף ספורט יפהפה ו- ווירטואוזי, שהערכת השופטים בו את המנצחים היא סובייקטיבית. ההפתעה הגדולה ביותר מנקודת מבטי שהשדרנית בעלת המוניטין (המליצו עליה והציעו לי אותה כשדרנית בנאגאנו 1998 במקומו של אורי לוי) הסכימה לשָדֵר את האירועים האולימפיים המרהיבים מזירת ההחלקה על הקרח של טורינו 2006 , מעמדת שידור Off Tube באולפן בנווה אילן . מחדל שאין כמותו. היא כשדרנית ועיתונאית מקצועית ולבטח בעלת כבוד עצמי, הייתה אמורה לסַרֵב לשדר בצורה עלובה שכזאת. היה עליה לומר למפיקים שלה, "אני משדרת אך ורק מעמדת שידור בהיכל ההחלקה לצִדו של הפרשן שלי אלכס זיידמן . זהו עיקרון עיתונאי של ייהרג ובל יעבור. ולא –  מִצאו לכם פראייר אחר". עמדת השידור באִצטדיון היא כלי נשקו האחרון של השַדָּר או השַדְרָנִית המעביר אינפורמציה לצופיו בשידורים ישירים . האם מירי נבו וויתרה עליו בהסכמה וביודעין ? אם כן מדובר בחטא טלוויזיוני שלא יכופר . אינני רואה מצב בו שדרי NBC, או ה- BBC או כל רשת שידור רצינית אחרת היו מסכימים לשתף פעולה עם החלטה אפופת חידלון שכזאת, לשדר ישיר אירוע שמתרחש באיטליה כשהם ישובים באולפני הטלוויזיה בלונדון או ניו יורק.

בסיום משחקי החורף האולימפיים של טורינו 2006 כתבתי לאלכס גלעדי את תגובתי לפארסה הזאת שלא צעדה יד ביד עם חזון השידור החשוב שלו  [2] .

                              ט ו ר י נ ו   6 0 0 2

אלכס היקר ,

אולימפיאדת החורף טורינו 2006 הייתה (שוּב) חווית צפייה טלוויזיונית מעצימה למרות מירי נבו ויורם ארבל. תודה לך שהצלחת לשכנע בחזון הטלוויזיה שלך כל מיני אנשים בתעשייה הזאת שעדיין מנסים להתעקש שאין לשָדֵר את אולימפיאדת החורף אצלנו בנימוק שישראל היא מדינת קַיץ חסרת שלג , והקרח בארצנו הוא בכלל מעשה ידי אדם . נימוק חסר רמה המעיד על תת תרבות טלוויזיונית. תהיה גאה בעצמך שעשית זאת. אני לא החמצתי רגע מהחזון שלך 

דן שילון ואתה הפקדתם בידי מורשת חשובה . דן שילון היה הראשון שהֵעז לשדר תקציר בן 50 דקות של  אולימפיאדת החורף שנערכה בסאפורו – יפן ב- 1972, במסגרת התוכנית "משחק השבוע" על חשבון הכדורגל ולמגנת ליבם של צופי הכדורגל. התקציר היה עשוי מאוסף סרטי החדשות ששלח לנו בימים ההֵם ניל מאלארד ראש דסק הספורט ב- Visnews. דן שילון היה העורך, המגיש , וגם שַדָּר ה- Voice over. אתה הייתה השני. אני זוכר שהיית "פתוח" מאוד אז לרעיונות שונים ומגוונים, למרות שדן שילון סלל בראשית הדרך נתיב ברור של עניין , שהורכב בעיקר מכדורגל וכדורסל.

אני אהבתי באופן טבעי את אולימפיאדות החורף משחר ילדותי . לכן היה לי אולי קַל לשמֵר את המסורת שהורשתם לי . שידרנו אז כשלוש שעות בשנה החלקה על הקרח . בעצם רק את  ה- Gala של אליפויות אירופה והעולם אבל זאת הייתה חוויה מעצימה ועשירה . בפברואר 1984 קפצתי על המציאה הנפלאה שהציעה לנוJRT הטלוויזיה היוגוסלבית שהייתה  ה- Host broadcaster של אולימפיאדת סאראייבו. מידֵי יום הם שלחו ב- EVN`s לפחות 15 דקות של חומר מצולם נפלא מהתחרויות . הם עשו עבודת צילום פנטסטית . אינני יודע אם היה מותר להם לשלוח חומר כה רב מנקודת מבט של זכויות השידורים. אני על כל פנים ניצלתי זאת ושידרתי ללא הרף את אירועי ספורט החורף של סאראייבו. הביקורות השליליות שחטפתי במדורי הספורט בעיתונות מאנשי הכדורגל אבי מלר, איתן עמית, ויהודה שהרבני לא הזיזו לי. הנימוקים הלעוסים והטרוויאליים חסרי הערך שלהם, "בדבר שידור ספורט חורף ברשת טלוויזיה של מדינת קיץ שאין בה שלג , לא הזיזו לי . הם פשוט לא צדקו. אין שום קשר בין צפייה בטלוויזיה במקצועות כה מרתקים ו- וויזואליים של ענפי הספורט הנורדיים והאלפיניים כמו Ski Jumping , Speed Skating  Downhill , Biathlon, או Figure Skating וכו', לבין הימצאותו הפיסית של שלג לרגלך. ספורט החורף הוא Event אוניברסאלי שמצטלם היטב בטלוויזיה. צריך כמובן לדעת לערוך , להגיש , ולשדר אותו נכון מההיבט המקצועי והעיתונאי, אבל זהו כבר סיפור אחר.

פעם באוקטובר 1986 השתתפתי בסימפוזיון תקשורת שערך אריה רוזנצווייג באוניברסיטת ת"א . יריב בן אליעזר שאל אותי אז שאלה מקניטה , "למה אני משדר כל הזמן החלקה על הקרח ולא מראה מספיק כדורגל…?". באותה שנה של 1986 שידרה מחלקת הספורט כמות גדולה וחריגה של  כ- 300 שעות . שליש מהן , כ- 100 שעות , היו ממשחקי המונדיאל של מכסיקו 86', וזאת בנוסף לסיקור הליגה הלאומית בכדורגל לרבות השידור הישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה בשבת – 24 במאי 1986 מאצטדיון "בלומפילד" של המשחק המכריע בליגה על אליפות המדינה בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי חיפה , וכן שלושת השידורים הישירים , שני משחקי חצאי הגמר ומשחק הגמר, של גביע המדינה בכדורגל . שידרנו כמעט 30 שעות מאליפות העולם בכדורסל (בהשתתפות נבחרת ישראל) שנערכה אותה שנה בספרד , שידרנו את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות , סיקרנו את הליגה הלאומית בכדורסל ושידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל. ב- 1986 שידרנו ישיר גם כ- 15 שעות מווימבלדון. והנה עולה לבימת הסימפוזיון מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", ושואל בפרהסיה וברצינות כמעט תהומית, "מדוע יואש אלרואי משדר כל הזמן החלקה על הקרח", כשבפועל מדובר על % 1 בודד בלבד מס"ה של מאות שעות שידורים. הייתי המום לכמה שניות משאלתו שנראתה על פניה כמכשילה . לפתע תפשתי שאולי אין כאן זדון מראש. הבנתי שייתכן וגם יריב בן אליעזר הושפע מהאימפקט והזוהַר העצום שהפיצו סביבם רבי אומנים בהחלקה וריקוד על הקרח כמו רובין קאזינס , סקוט האמילטון, קתרינה וויט, הצמדים יילנה וואלובה ואולג וואסילב בהחלקה, וג'יין טורוויל וקריסטופר דין, ורבים אחרים. הנוכחות הוויזואלית שלהם על מסך הטלוויזיה הייתה כל כך מרשימה עד שהשתבש היחס בין הרושם האדיר שהותירו על הצופים לבין זמן המסך המועט שצברו. לרבים נדמה היה שהם אורחי נֶצַח  ב- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת". מבחינה סטטיסטית הם היו על מסך הטלוויזיה רק אחוז אחד מזמן השידור הכולל שלנו, אך אימפקט השידור של שעה החלקה על הקרח היה שווה כנראה ל- 20 שעות כדורגל. 

בפברואר 1988 שידרנו ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הרעים בכדורגל ישראל נגד אנגליה . כהרגלי שהיתי בחדר הבקרה של ניידת השידור . בתום המשחק הגיחו משערי האצטדיון לעבר הניידת יחדיו שלמה שרף ואברהם גרנט . שלמה שרף זיהה אותי ומייד תקף, "תגיד לי יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט , מדוע אתה כל הזמן משדר החלקה על הקרח…איזה מין דבר זה…?"  . לא השבתי לו . הבנתי את העיקרון . ה- Figure Skating נצרב לעַד בתודעת הציבור בארץ…אצל אוהביו ושונאיו כאחד…

אלכס , אין לי מושג כיצד הצלחת לשכנע את מי שהיה צריך לשכנע כדי להציב את שידורי טורינו 2006 על מסך ערוץ 2, אך זה מזכיר לי את הוויכוחים הנצחיים שהיו לי בשעתו עם המנכ"לים של רשות השידור טומי לפיד, אורי פורת, ואריה מקל הנוגעים להצטרפות שלנו לחוזי ה- EBU לצורך שידורים חלקיים וסלקטיביים של אולימפיאדות החורף על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הם הסתכלו עלי כמו על משוגע… עד בואו של מוטי קירשנבאום. האשמה לא הייתה רק בהם אלא גם בקבוצת המנהלים – מנהיגי שידור בדרג השני (אם אפשר לקרוא להם בכלל מנהיגי שידור) , כמו יאיר שטרן , רפיק חלבי , יוסי משולם וכו'…שידור של כל משחק כדורגל זניח היה תמיד עדיף על ריקוד-החלקה של אירינה רודנינה ואלכסנדר זייצב , ג'יין טורוויל וקריסטופר דין , או קטרינה וִויט…לעולם אי אפשר היה לקַדֵם את שידור אולימפיאדת החורף אצלנו בשל שחצנותם המתנשאת והפרובינציאליות העלובה שהפגינו…עד הגעתו של מוטי קירשנבאום . נעזוב אותם את השטרנים , החלביים , והמשולמים …שלפחות בעניין הזה התנהגו כקיסרי שידור מדומים…הם לא שווים אפילו ביקורת , הם מתחת לכל ביקורת…

ובאשר ליורם ארבל ומירי נבו…

לא הייתה שום קורלאציה בין הביצוע המרהיב של טורינו 2006 לבין ה- Commentary הדַל שבקע מאולפן אולימפיאדת החורף של ערוץ 2 . יורם ארבל היה שותף לפארסה המגוחכת של שידור טקס הפתיחה … שָדָר פתטי שחושב עדיין ב- 2006 שקולו היפה יכול לשמֵש כְּסוּת על ערוותו העיתונאית …איך הוא בכלל הסכים להשתתף בחלטורת שידור כזאת שנעשתה מעמדת שידור באִצטדיון בטורינו…כש- 24 שעות קודם לכן הוא שידר בתל אביב משחק כדורסל… ? הרי כל בַּר בִּי רָב רואה שהשָדָר משולל כל ידע עיתונאי ואין לוֹ כל מושג בחומר השידור… הוא לא מבין , הוא לא יודע , הוא לא מכיר את Line up השידור , והוא לא מזהה ברגעי השיא של טקס הפתיחה את נושאות הדגל האולימפי ואת גיבורי ספורט החורף של איטליה נושאים ומעבירים מיד ליד את הלפיד באִצטדיון ואת מדליקת המשואה…שערוריית שידור אמיתית . לקַשקֵש בבומבסטיות , "איזה יופי…זאת הפתעה…והנה עוד הפתעה…" , הוא עדיין קִשקוש גם אם הדברים נאמרים בקול בריטון היפהפה שלוֹ…אם הדבר היה קורה  ב- NBC או בכל רשת שידור רצינית אחרת ברחבי תבל , השָדָר היה מודח בו במקום מהמיקרופון…ככה משדרים ב- Prime time קבל עַם ועדה בשידור ישיר ברשת שידור ארצית טקס פתיחה אולימפי…??? זאת עיתונאות…??? מדובר ב- בושה וחרפה אחת גדולה…

יורם ארבל צריך לבוא חשבון עם עצמו ובטענות רק לעצמו , ואולי גם למוביל השידור באולפן (אהרון ברנע) שסייע בטיפשותו לחשוף שוּב ושוּב אולי מבלי דעת את חולשותיו של השָדָר…קטע הפרידה של יורם ארבל מהצופים והחזרת השידור לאולפן ערוץ 2 …ובעקבותיו הדיאלוג המוזר בין מוביל השידור לבין השָדָר בשטח עם הופעתו (המפתיעה…איך לא) של זמר האופרה לוצ'אנו פאבארוטי …"יורם אתה עוד שָם…?" –  היה הזוי . צריך היה לראות את הפיאסקו הזה כדי להאמין , ובאמת פיאסקו הוא כינוי הולם לשידור הישיר של יורם ארבל בטקס הפתיחה שלאולימפיאדת החורף טורינו 2006…לא ייאמן .

מירי נבו חוננה בחֵן טבעי שאינו מצליח לחפות במאום על חוסר הבנתה במקצוע . שמעתי בעבר שהיא מהווה מעֵין "מוסד שידור" בהחלקה וריקוד על הקרח…הנחתי שזה נכון…אולי מפני שבכמה שידורי הא"ק שצפיתי בערוץ הספורט בכבלים בהם שידרה לצִדוֹ של הפרשן המצוין ד"ר מולי אפשטיין היא דאגה להוכיח שאין לה צֵל של מושג …לכרוך את שמה באותה נשימה למשל עם נסים קיוויתי זה לעג לרש…מירי נבו הציגה את עצמה כל ערב מחדש בשידורי טורינו 2006 כמרחנית ופטפטנית שידור . באמצעות אוצר מילים ומונחים מוגבל ניסתה לשווק את עצמה כברת מקצוע ומומחית בתחום . והיא לא . כשהשתמשה שוב ושוב בקלישאות , "איזה יופי…ספין…ספירלה…הוא מדהים…אה אלכס אני מסכימה אתך…" , הפכה את עצמה יותר ויותר לחלולה . לא היה די בקלישאות האלה לכסות על חוסר הידע הבסיסי שלה בענף ספורט יפהפה , ווירטואוזי , ומורכב מאוד שבו השיפוט הוא סובייקטיבי…לטיב מזלה גם קהל הצופים שאליו פנתה , היה משולל כמעט כל ידע בסיסי בענף ספורט כה וויזואלי אך מאוד לא מוכר… הצבתה באולפן בישראל במקום בעמדת השידור בטורינו 2006 חשפה ביתר שֵאת  את רזון האינפורמציה הדלה והכחושה שניסתה להעביר לצופים .

אלה הנימוקים לחִדְלוֹנָה .

1.  מירי נבו מעולם לא הסבירה, לא ניתחה, ולא שקללה או תִּרגמה את ביצוע האלמנטים השונים , חלקם מורכבים ואקרובטיים – למתמטיקה. כמה שווה למשל בנקודות הניתור והביצוע המדהים של ארבעה סיבובים מלאים של פלושצ'נקו באוויר סביב ציר גופו במניין הנקודות הכללי…? מה היחס המתמטי בין החלק האומנותי לבין החלק הווירטואוזי בתרגיל…?  איזה משקל בתרגיל יש לסיבובים במקום על הזירה של המחליקים כשהם מבצעים תוך כדי הסיבובים המהירים תרגילי גמישות , ומאיצים חליפות את הסיבובים סביב עצמם ע"י קיצור או הארכת מנופי זרועות הידיים…? איזו הרמה של בת הזוג נחשבת להנפה גבוהה בריקוד בזוגות ומה השִקלול שלה בנקודות לעומת הנפה נמוכה…?  פעם בריקוד של הזוג הרוסי קוחלובה / נוביצקי היא שידרה, "…רואים הרבה דברים מיוחדים…", אך היא לא מצאה צורך להסביר באופן קונקרטי מה הם "הדברים המיוחדים" שהזוג הרוסי מבצע…מירי נבו מעולם לא סיווגה את דרגות הקושי בתרגילים השונים…השידור שלה חובבני וכללי מידי … ככה לא משדרים ישיר שעות על גבי שעות למאות אלפי צופים את ענף הספורט המרטיט והמלהיב ביותר באולימפיאדה…נכון שהשיפוט הוא סובייקטיבי (אגב , כמה שופטים / שופטות בתחרות…?  מהיכן הם…שמותיהם…?) , אבל התוצאה הסופית מומרת למספר מתמטי ולא הערכה במילים…אתה מצפה כל הזמן מהשדרנית שתיקח אותך בסיום כל תרגיל למקום שבו נמצאת תוצאת הסיום לפני ההכרזה הרשמית…היא מעולם לא עשתה זאת , לא מפני שלא רצתה , אלא בגלל שלא ידעה לעשות זאת…

2.  היא סיפרה למשל שהזוג וואטאנאבה / קידו רוקד לצלילי המוסיקה "גבירתי הנאווה"…אך לא גילתה לצופים בהמשך הערב אֵלוּ מוסיקות ליוו את חמשת הזוגות הבאים…לא הייתה שום אחידות ושיטה בזיהוי שלה את המוסיקות המלוות את הביצועים…פעם כן…והרבה פעמים לא…

3.  היא מעולם לא זיהתה את האנשים היושבים ליד המחליקים והרוקדים ביחידים ובזוגות, בעֵת הענקת הניקוד והציון הסופי. אם הבימאי דואג להציג באופן שיטתי וסדיר ב- Close up ליד המְבַצְעִים עוד קבוצת אנשים , נשים וגברים סימן שיש להם חשיבות , ומין הדין שהשדרנית תזהה אותם לצופים, את שמותיהם…מי הם …מה תפקידם…האם הם מאמנים, יוצרים , כוריאוגרפים וכו'…בעת הענקת הניקוד לצמד שלנו חייט / סחנובסקי לא זיהתה השדרנית את הגבר והאישה שישבו לידם…הרי כל בַּר בִּי רָב יודע שהמאמן-כוריאוגרף הוא בורג מרכזי, סוּפֶּר-חשוב במערכת הזאת…המשקל הסגולי של חשיבות המאמנים והכוריאוגרפים בהחלקה וריקוד על הקרח אקוויוולנטי בדיוק לערך חשיבותו של פיני גרשון במכבי ת"א…זה כמו להציג בשידורי מכבי ת"א את פרקר, באסטון, שארפ, וויצ'יץ' ובורשטיין אך לא לזהות ולספר מי הוא מאמנם…

4.  השדרנית (או צוות ההפקה שלה) לא דאגו מעולם להביא את הפרטים האישיים האלמנטריים של המשתתפים , כמו גובה, משקל, וגיל …מידי פעם היא ציינה את גילם אך זה לא נעשה בצורה שיטתית …

5.  חבל שהפרשן אלכס זיידמן (עלה לאין ערוך על הפרטנרית שלוֹ…פעם ראשונה אגב , שאני נתקל בתופעה בה הפרשן יושב בעמדת שידור באצטדיון והשדרנית משדרת Off Tube מהאולפן בארץ) לא תודרך אף הוא לשקלל ולתרגם את האלמנטים השונים לשפת המתמטיקה , ולא ניסה "לנבא" על סמך הידע שלו (והוא יודע…) את הציון הסופי…הפרשן איננו יושב בעמדת השידור רק על תקן של בלשן מונחים מקצועיים…ניבוי מקצועי והערכה הגיונית של התוצאה הסופית לפני פרסומה הרשמי , גם אם איננו פוגע תמיד בול, היה משדרֵג את אמינות הפרשנות שלו…זה היה הערך המוסף בזמנו של יוסף טלקי בבריכה (שיפוט אובייקטיבי של שעוני העצר), ושל ז'אקי ווישניה בהיכל ההתעמלות (שיפוט סובייקטיבי של הערכה אנושית)…

6.  השדרנית נהנתה עד היום ממוניטין שאיננה זכאית לוֹ…ולוּ מחמת העובדה שהסכימה כאשת מקצוע (והיא וודאי מחשיבה את עצמה לכזאת…) לשָדֵר אולימפיאדה שלמה Off Tube מהאולפן בישראל…איו לי מושג אם היא נכפתה לכך…אין לי מושג מדוע לא נשלחה לטורינו 2006…אין לי מושג מה הציעו לה…אני לא יודע מה הייתה מיומנות צוות ההפקה שלה… אך היא הייתה צריכה לקוּם ולומר בצורה נחרצת למערכת שהפקידה בידה אחריות כל כך גדולה , "תשמעו רבותיי אני משדרת מעמדת שידור בהיכל ההחלקה על הקרח בטורינו …עמדת השידור באצטדיון היא כלי נשקו האחרון של השדר…ולא , חפשו לכם פראייר אחר…אין דבר כזה לשדר אולימפיאדה Off Tube  מהאולפן בישראל…זהו מעשה חובבני שאני אינני מוכנה להיות שותפה לו…" . אם הצלחתי להבחין נכון בשמות בקרדיט רולר שרץ בתחתית המסך , הרי העורך שלה היה נועם שניידר והמפיק גוסטב קולינסקי . אינני יודע מה הייתה מידת אחריותם וחלוקת הסמכויות ביניהם ובתוך המערכת המקצועית . אינני יודע מה הייתה מידת השפעתם של העורך והמפיק על הפקת השידורים האלה , לא רק טכנולוגית, אלא גם תכנית. איזה כיוון הם העניקו לשידור, האם היו אחראים גם על הטקסטים והכיתובים , האם הייתה להם רשות לפַקֵח על הדיאלוג הפתטי שהתרחש בין אהרון ברנע ליורם ארבל, האם נערכו תדריכי שידור כמקובל , והאם נטלו גם אחריות על ה- Commentary הנַבוּב שבקע מגרונה של מירי נבו . לא צריך לשלוח את אנשי ערוץ הספורט בכבלים ואנשי ערוץ 2 כה רחוק אל דיק אברסול מ- NBC…אפשר ללמוד את זה גם כאן בארץ…לא כתבתי את זה מקנאה … אתה יודע היטב שאינני צַר עין…אמרתי זאת מדאגה עיתונאית לרמת השידור בארץ …קשה להאמין שעליבות כזאת מתרחשת ב- 2006 …חלפו שנות דוֹר , שלושים שנה בדיוק, מאז שַדָּר מחלקת הספורט יאיר שטרן שידר ללא בושה ב- "מבט ספורט" את קופץ הסקי הצרפתי "Relanti", מפגין שוב ושוב את ביצועיו במקפצת  ה- Ski Jumpimg  באוברסדורף… מירי נבו של 2006 איננה טובה יותר מיאיר שטרן של 1976…

אולימפיאדת החורף של טורינו 2006 ובראשה ההחלקה והריקוד על הקרח הייתה הנאה כה צרופה ואסתטית עד שעשתה אותי מאושר יותר בחיי. אפילו יורם ארבל ומירי נבו לא הצליחו לחבל באושר הזה.

אלכס, שוב תודה לך על חזון השידור שלך בערוץ 2. אתה ראוי לכל שבח על כך.

בברכה ,

יואש אלרואי