הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי. הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 407 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום ראשון – 29 ביוני 2014.

————————————————————————————————

מונדיאל ברזיל 2014 יסתיים בעוד שבועיים, אולם כבר עכשיו ברור כי קבוצת HBS ה- Host broadcaster הטלוויזיוני לימדה מיליארדי צופים ברחבי תבל שיעור יסוד ופרק מאלף בטלוויזיה : "Television is a media of close ups". (חלק ח'). פוסט מס' 407. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : אני קורא עכשיו במקביל שני ספרים מעניינים שמרתקים אותי. הספר הראשון הוא "סיפורה של מדינה במחתרת" של יאן קרסקי. הספר השני נכתב ע"י מארק ריבובסקי, וקרוי, "Howard Cosell the man, the mith, and the transformation of american sports" . אני קורא גם את העיתונים היומיים. אני כותב את הבלוג הזה, ובמקביל ממשיך לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שכוללת בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים ודנה בקורות שחדורי ותעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884 בשלושה תחומים עיקריים שמעניינים אותי : שידור חדשות, הפקה ושידור אירועי ספורט לגוונים השונים, ותיעוד. הסדרה קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אני צופה גם בכל משחקי מונדיאל ברזיל 2014 וישן שלוש שעות בלילה. מספיק לי. (בתשובה לשאלה של אוהד קורא הבלוג כיצד אני מספיק לעשות את הכל).

שלשום ביום שישי (27 ביוני 2014) מצאתי עניין בארבעה ראיונות בשלושה עיתונים שונים . ריאיון שערכה איילת שני בעיתון "הארץ" עם פרופסור מרק גלזרמן "היקום המקביל של רפואת הנשים", ריאיון שערך אהרון ווייסברג ב- "ישראל היום" עם מאמנה המיועד של קבוצת מכבי ת"א גיא גודס, ריאיון שערך יעקב לויתם ב- "ישראל היום" עם ילדיו של הקומפוזיטור סשה ארגוב אודות מורשתו המוסיקאלית , וריאיון שקיים יהודה נוריאל ב- "ידיעות אחרונות" עם הזמרת גלי עטרי בת 60. שלושת הראיונות הראשונים התקיימו עם אנשים צנועים. הריאיון הרביעי היה שונה. ריאיון עם זמרת יפה וכנראה מצליחה בקנה מידה ישראלי שמצאה צורך להבליט את עצמה , להשתחץ, ולהתנשא באופן צורם וכה לא עֲנָיו בפני המראיין שלה , כולל הצורך להתפשט שוב בפרהסיה ולדווח לציבור על רומן ה- אהבהבים שהיה לה עם שחקן הקולנוע רוברט דה נירו . מדוע היא חושבת שמדובר באינפורמציה חשובה בעבור הציבור ומה יוצא לה מה- אקסהיביציוניזם התמוה זה…? מגוחך.

יהודה נוריאל שואל : אני מחזיר אותך לניצחון ב- ארו – וויזיון עם "הללויה" ב- 1979 , הרגע הכי דרמטי של הבידור הישראלי , זוכרת ? שמפניות וצעקות אושר…

גלי עטרי משיבה : לגמרי…ואתה רוצה לדעת מה אמרתי לעצמי ? איזה רגע משכר , אבל עכשיו אני תקועה עם הלהקה "חלב ודבש"…

אינני זוכר שאלוויס פרסליי (Elvis Presley) אמר אי פעם לעיתונאי כלשהו שעכשיו הוא תקוע עם להקת ה- "Jordanairs" שלו…

טקסט גלי עטרי : ל- "חלב ודבש" הוצע להתאחד המון פעמים . לא הסכמתי וסליחה על השחצנות , לא הייתי צריכה אותם , כי כל כך הייתי הללויה , והללויה זה אני…

טקסט גלי עטרי : אני לא יכולה להאשים את אבי נשר שהיה גרידי על הגוף שלי בסרט "דיזנגוף 99" , כי סליחה עם כל הצניעות היה קשה לא להיות גרידי על הגוף שלי…

יכול להיות שגלי עטרי היא זמרת מחוננת ובעלת מוניטין בארץ אולם אני לא שומע אותה ולא מקשיב לה. אין לי גם אף CD שלה. אני מעדיף עליה את נשות הדור שלי ברנדה לי, שרה ווהן, רוזמרי קלוני, הלן שפירו, פגי לי, דוריס דיי, אלה פיצג'ראלד, ועוד כמה זמרות בלתי נשכחות שמיתרי הקול שלהן הפיקו איכות וממון . מאידך הריאיון שלשום עם הזמרת היפה גלי עטרי סחף אותי במפתיע הרחק לאחור לשנה האחרונה של "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהסתיים היכן שהוא באביב של שנת 1979. הזיכרונות הציפו אותי. במוצ"ש – 31 במארס 1979 סיים מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני תקופת כהונה בת חמש שנים. למחרת ב- 1 באפריל 1979 ירש אותו מנכ"ל חדש בשם יוסף "טומי" לפיד. ב- 2 באוגוסט 1979 הודח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מתפקידו בתום שתי קדנציות ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל. לא הוארכה לו קדנציה שלישית. הדחתו הובילה לשֶבֶר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף "טומי" לפיד נשא במשך שמונה חודשים בשתי המשרות הבכירות ביותר בשידור בציבורי במדינת ישראל : הוא שימש בו זמנית מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הטלוויזיה. במארס 1980 מינה את יצחק "צחי" שמעוני ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. באותם ימים ההם של סוף עידן "תור הזהב" הפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המפיק אלכס גלעדי (הבלתי נשכח) והבימאי יוסי צמח את השידור הישיר הבינלאומי ההוא של תחרות הזמר האירופית, ה- ארו – וויזיון (European Song Contest), שנערכה ב- 31 במארס 1979 ב- בנייני האומה בירושלים.

מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. ה- "ארו – וויזיון". הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". אלכס גלעדי, יצחק "צחי" שמעוני, יוסי צמח, דוב בן דוד, ירדנה ארזי, ודניאל פאר, ארנון צוקרמן, יצחק לבני, ויוסף "טומי" לפיד.

לא הייתה כל התלבטות או פקפוק כי יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היו שני אנשים מוכשרים בעיתונאות אלקטרונית ובעיתונאות בכלל. תקופתם הייתה "תור הזהב" של הטלוויזיה הציבורית . צריך לזכור שהם פעלו באווירה פוליטית נוחה יחסית. לזכותו של יצחק לבני כמנכ"ל רשות השידור נזקפים הישגים נוספים. הוא מיסד גם את רשת ג' ברדיו "קול ישראל" שיוחדה לשירים ופזמונים . ייחֵד וייעֵד את רשת ב' לערוץ של שידורי אקטואליה. ולא צריך לשכוח, יִצְחָק לִבְנִי היה מפקד גלי צה"ל והאיש שהפך אותה מתחנת רדיו צבאית בעלת האזנה דלה לתחנת רדיו ארצית פופולארית ואהובה, ומחוברת עד למאוד לציבור האזרחי. רדיו אמיתי. יצחק לִבני פרש מרשות השידור ב- 31 במארס 1979 שבע פעלים ופינה את מקומו ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שירש אותו ב- 1 באפריל 1979. הוא לא הצטער יתר על המידה. יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי ואומר כלהלן : "לא הצטערתי לעזוב את התפקיד ב- 1979 . רשות השידור הציבורית לא היה מקום נעים לעבוד בו. השטיח בטלוויזיה היה אדוֹם מהדם שנשפך עליו במאבקי העובדים לאורך השנים . מקום עבודה הציבורי הזה היה פרובלמאטי ורחוק מלהיות רומנטי. אף על פי כֵן הגענו להישגי שידור מפליגים ובסופו של דבר זאת הייתה בעיניי תקופה נפלאה".

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 והמקטרת הנצחית שלוֹ. אינטלקטואל קורא ספר ומנהיג אמת של השידור הציבורי. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (עיתונאי "מעריב" במקורו) נעדר כל ניסיון אופרטיבי של הפקות ספורט גדולות בטלוויזיה. הוא התמנה לתפקידו ב- 1 באפריל 1979 אך עַד מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 לא חווה שוּם ניסיון ניהולי הנוגע להפקות הטלוויזיוניות הבינלאומיות המורכבות והיקרות בסדר גודל של מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל, ו/או אליפויות עולם בא"ק. לא היה לו שום מושג ב- מו"מ אודות זכויות שידורים הנוגעים לאירועי הספורט הרלוואנטיים הגדולים בארץ ובעולם, גם לא בתחום הפקות הבּידוּר הטלוויזיוניות הגדולות כמו הפקת תחרות הזֶמֶר האירופית הארו – וויזיון שנודעה בשם האנגלי שלה "Eurovision Songs Contest". כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה להפיק את תחרות שירי הארו – וויזיון בחורף 1980, מיהר יוסף ,טומי" לפיד לפסוח עליה מטעמים כלכליים. ניצב לצִדו של יוסף "טומי" לפיד בימים ההם ברשות השידור שַר כספים וותיק ומוכשר, כלכלן מוצלח ועתיר ניסיון בדמותו של ישראל דוֹרִי, מי שהיה יכול לסייע לו במציאת פתרונות כספיים יצירתיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מסוגלת לשֵאת בנטל הכספי אך היה מנוי וגמור עם יוסף "טומי" לפיד לבטל את ההפקה הגרנדיוזית. אנשי הפקה בכירים דרשו מיוסף "טומי" לפיד לבטל את הביטול אך הוא לא הקשיב למי מהם ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סילק במחי יד בראשית כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את הפקת תחרות שידורי הארו – וויזיון שנועדה להיערך באביב 1980 שוּב בישראל בטענה המוכרת והשחוקה שאין לו כסף.

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דוֹרִי נולד ב- 6 ביוני 1942 בסופיה בולגריה. ב- 1948 עלתה המשפחה לישראל. ישראל דורי למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הגיע לנציבות מַס הכנסה. ארנון צוקרמן הסמנכ"ל למִנהל של רשות השידור הכיר אותו מעבודתם המשותפת באגף מס הכנסה בימים ההם והציע לו ב- 1970 להשתתף במכרז על תפקיד מנהל כספים וכלכלה של הרשות. ישראל דוֹרִי נענה לאתגר וזכה בו. אדם שקט ונבון , שלֵו וצנוע , שהצליח במשימתו כ- כלכלן ראשי של רשות השידור. מר ישראל דוֹרִי כיהן בתפקידו רָב החשיבות תריסר שנים בין 1970 ל- 1982, וסייע לשלושה מנכ"לים שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, יִצְחָק לִבְנִי ייבדל לחיים ארוכים, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למען ביצורה של הרשות. הוא התווה דרך כלכלית מְבוּקֶרֶת וניהל בחסכנות את כל המו"מ הגדולים של רשות השידור לרבות אלה שדנו ברכישות זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. אלכס גלעדי ואנוכי רחשנו לו הערכה רבה.

טקסט תמונה :  זהו ישראל דורי הכלכלן הראשי של רשות השידור בשנים 1982 – 1970. "החלטתו של טומי לפיד לוותר על זכות האירוח של תחרות הזמר הארו-וויזיון ב- 1980 הייתה ספונטנית. הוא לא התייעץ עמי", שח לי כעבור שנים רבות. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ושני אדריכלי הניצחון ייבדלו לחיים ארוכים המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח שניהלו את שידור הארו – וויזיון הקודם שנערך ב- 1979 בירושלים, נערכו להפקת הארו – וויזיון הבא של 1980 בישראל. הם ביצעו כבר סיור קדם הפקה ב- Location חוּץ , בים המלח . הם ביקשו להפיק ארו – וויזיון גרנדיוזי מחוץ לכותלי האולמות כמקובל בשטח פתוח במקום הנמוך ביותר בעולם. הם ראו בדמיונם הפקת שידור של תחרות שירים אירופית במִדְבָּר, בישימון הישראלי, ורצו לעשות זאת בשיתוף פעולה עם צה"ל . לבסוף השיגה אותם הבשורה. יוסף "טומי" לפיד הודיע לצחי שמעוני שאין לו כסף. בטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אכזבה גדולה. יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח, ניסו להניא את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וביקשו אותו לשנות את החלטתו התמוהה : "טומי לפיד, זכייה בתחרות שירי הארו – וויזיון איננה מתרחשת כל שנה, מי יודע מתי נזכה שוב בתחרות היוקרתית, ומי יודע מתי תהיה לנו שוב הזדמנות להפיק שידור חשוב מהסוג הזה לא רק לטלוויזיה, אלא בשביל מדינת ישראל כולה, ובעבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU", אמרו השניים למנכ"ל. אך יוסף "טומי" לפיד סירב לחזור בו.

טקסט תמונה : 1969. יוסי צמח בראשית עבודתו כבימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא היה בשעתו הבימאי הטוב ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית והתחנן בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כי לא יוותר על הזכות לארח את תחרות שירי הארו- וויזיון האירופי (Eurovision songs contest)  שוב בירושלים ב- 1980. יוסף "טומי" לפיד לא התחשב בתחינותיו. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסי צמח ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני צדקו. חלפו בדיוק 20 שנה עד שתחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision Song Contest) חזרה שוּב ב- 1999 לישראל ולרשות השידור . זה היה לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנשיונל בתחרות השירים באנגליה שנה קודם לכן , ב- 1998. על פי תקנון איגוד השידור האירופי (EBU), עמדה לרשות השידור הממלכתית הזכות לארח שוּב פעם שנייה ברציפות את תחרות שירי הארו – וויזיון בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות השירים שהתקיימה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים. ב- 1978 זכה הזמר יִזְהָר כּהֵן במקום הראשון עם שירו "אָ – בָּ – נִי – בִּי" בתחרות שירי הארו – וויזיון שהתקיימה בפאריס. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן קפצו על המציאה ולקחו אותה בשתי ידיים . תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים הייתה הפקה גרנדיוזית ומוצלחת מאוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מבצעיה הראשיים המפיק הבכיר אלכס גלעדי והבימאי הבכיר יוסי צמח, ומעצב התפאורה היפהפייה דוב בן – דוד.

מדהים שיוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון שזה אך נכנס לתפקידו וויתר על ההפקה המרהיבה הזאת בטענה שהרשות היא גוף שידור עני, ולא פחות מפתיע שהוא עשה זאת מבלי לחפש שום פתרון לעונייה. אפשר לחשוב שבתקופת יצחק לבני – ארנון צוקרמן היא הייתה עשירה. יוסף "טומי" לפיד הצעיר למרות מוצאו ממוסד העיתונות ומעיתון לא עני במיוחד ורָב תפוצה כ- "מעריב" היה נטול אז כל כישרון של שיווק ויחסי ציבור . הוא יכול היה ללכת לממשלה ולשר האוצר יורם ארידור כדי לבקש סיוע כספי למבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי שטומן בחובו לא רק יוקרה רבה אלא מהווה מנוף ופוטנציאל תיירותי – תעמולתי. הוא לא עשה זאת. יוסף "טומי" לפיד יכול היה להשתמש בפטנט של שקופיות חסות שהיו יכולות להניב כסף גדול למימון השידור היקר בתקופת המונופול, אך הוא לא השתמש ברעיון הזה. ביטול הארו-וויזיון (Eurovision song contest) היה ביטוי מובהק לחוסר ניסיונו להניע תנועה של ממש את גלגלי התנופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשות השידור היא גוף גדול, בית שידור הבנוי להפקות ענק, אך המנכ"ל החדש יוסף "טומי לפיד פחד להשקיע דולר כדי לקַדֵם את הפקות היוקרה של הטלוויזיה הישראלית . כעורך ראשי בימים ההם התעסק בהמון זוּטוֹת מסביבו. הוא אפילו נבר בסעיף הקצאת כספים למוניות ברשות השידור . לפעמים שאלתי את עצמי מתי נותר לוֹ זמן לתכנֵן ולקדֵם את הדברים החשובים באמת ברשות השידור. יום אחד ב- 11 בינואר 1982 לאחר שכבר כיהן שנתיים וחצי כמנכ"ל רשות השידור קיבלתי ממנו באמצעות הבוסים שלי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל וייבדל לחיים ארוכים טוביה סער מכתב קובלנה שטוען כלהלן [1] : "יורם ארבל שנסע לשָדֵר בהולנד משחק כדורסל בגביע אירופה דֶן – בּוֹס נגד מכבי ת"א, השתמש במונית מיוחדת שלקחה אותו מאמשטרדם להִילְבֶרְסוּם והחזירה אותו למלונו באמשטרדם, ושילם לה קרוב ל- 80 דולר", והוסיף, "וזאת על אף העובדה שבין אמשטרדם להילברסום יש רכבת כמעט בכל שעה. ייתכן כי הייתה סיבה טובה לכך, ואם כן אשמח להיווכח כי אומנם כן. אם לאו – יש לנו כאן דוגמא של התנהגות שהדעת אינה סובלת".

טקסט מסמך : 11 בינואר 1982. קובלנה מגוחכת של מבקרת הפנים של רשות השידור שהטרידה שלא לצורך את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

נסיעתו של יורם ארבל במונית לצורכי השידור הייתה מוצדקת לחלוטין מנקודת ראות של ההפקה ואני אישרתי את נסיעתו במונית. הופתעתי שמנכ"ל רשות השידור התערב באופן אישי בעניין שולי ופעוט שכזה . יש לו שכבת מנהלי ביניים רחבה שעוסקת בחיסכון ושימוש נכון בכספי הרשות . עניין כה זַניח לא היה צריך להגיע כלל לטיפולו.

[1] ראה נספח : מכתב התלונה של יוסף "טומי" לפיד אלי  מ- 11 בינואר 1982 באמצעות מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות המתלונן על שימוש מיותר במונית בהולנד ע"י יורם ארבל, שנשלח לשָדֵר את המשחק דן- בוס נגד מכבי ת"א.

חלפו שנתיים וחצי מאז טורניר גביע העולם של ארגנטינה 1978. שעון החול פעל וה- Count down של מונדיאל ספרד 1982 היה כבר בעיצומו. זה היה בפברואר 1981 זמן קצר לאחר שמוניתי למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקומו של אלכס גלעדי שעזב ל- NBC. הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה עבורי כמו Start up. התנעה והקמת עסק שידור מראשיתו . זה היה מבצע השידור הגדול הבא של טלוויזיה הישראלית הציבורית אך תנאי הפתיחה שלוֹ היו מעורפלים. היו לכך כמה סיבות. בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני בשם יוסף "טומי" לפיד אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט בינלאומי כה מורכב מסוגו של מונדיאל או אולימפיאדה. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן , אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק. הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי. מזה היה לו בשפע. הוא אומנם לא עסק אף פעם בנושאי הפקה טלוויזיוניים כה מורכבים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים בעת תכנון ההפקה. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסים את טורניר המונדיאל של ספרד 1982 וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה . לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך, המורכב, והיקר של שזירת החוטים. את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות, בוטות, וציניות. מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה, אך שניהם התבטלו מפני המנכ"ל הדומיננטי ושתקו. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר שלמה עבדי היה אנטגוֹניסט להפקות ספורט. הוא ראה בהפקת ספרד 1982 מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות. האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם, לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים. הם ניזונו משמועות אודות הכלכלה היקרה מידי של מונדיאל ספרד 1982, ואלה הפחידו אותם. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חגור פילים" כמו בצבא אל הלא נודע. לאמיתו של דבר זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה . לא יקר מידַי, וודאי לא ב- 1982. היה ברור כי מייד בראשית המסע החל מהצַעַד הראשון כי מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס ולשלם עבורו. נוצר בלבול בצמרת הרשות מפני שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים. צרה לא קטנה. מנהל הטלוויזיה יִצְחָק"צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם. הייתה עוד סיבה. הבוס שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה. גם לא מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . ארנון צוקרמן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978 ולפני כן אולימפיאדת מונטריאול 1976. בקיץ 1979הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף '"טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל . פרופסור ראובן ירון לא היסס לומר את דברו בריש גלי לחבריו בוועד המנהל בקיץ 1979, "או אני או ארנון צוקרמן" [1].

הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק. את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה דאז. לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חַיים יָבִין מנהל החדשות  ב- 1978 וגם לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יִצְחָק לִבְנִי. הפקת ארגנטינה 78' לא העסיקה את חַיִים יָבִין יותר מידַי. כמו רבים מהקולגות בחטיבה גם הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא נִרְאוּ לוֹ חשובות מספיק. הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה. חַיִים יָבִין לא התערב בנעשה בהפקת ארגנטינה 1978 אף על פי שהיה המפקד הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושלי בהיררכית הפיקוד בטלוויזיה. פעלנו לבד, ישירות מול מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. מצב בהחלט בלתי תקין. ליִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו . היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין. זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין. שניהם, חַיִים יָבִין (בן 82 היום) ויִצְחָק לִבְנִי(בן 80 היום) נותרו בצד. כל אחד מסיבותיו הוא. אף על פי כן הפקת ארגנטינה 1978 צלחה בלעדיהם.

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלט ביד רמה בטלוויזיה ופעל מעל מנהלה יצחק 'צחי' שמעוני. יחסי הניהול בצמרת היו שונים מבעבר אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 1978. הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי טוביה סער ויצחק "צחי" שמעוני. היחסים בין מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בראשית 1982 היו כבר מעורערים וחסרי תקנה. צחי שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוסף "טומי" לפיד בהחלטותיו. הוא רגז מאוד ונעלב ממנו, והחליט להתפטר. לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דן שילון ומוטי קירשנבאום או לפחות להיוועץ בהם. שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה בטלוויזיה. אנשים חכמים משני עברי המתרס נלחמו זה בזה בתוך שורות הטלוויזיה וברשות השידור. גם אלכס גלעדי כבר לא היה בטלוויזיה. הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' נמשכה כשנה וחצי. לקראת סופה התעשת יוסף "טומי" לפיד ז"ל, לקח את האחריות ונתן את הטוֹן. בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה וכר פעולה לא מועטים.

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה בירת ברה"מ . מר אלכס גלעדי הבלתי נשכח נושא את דבריו בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפגישת התיאום של נציגי איגוד השידור האירופי ה-  EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) במוסקבה לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה האולימפיים . אלכס גלעדי נאם בטרם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ומנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד סיכלו את תוכניותיו [2]. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי התכוונה להפיק ולשדר ישיר כ- 100 שעות מאולימפיאדת מוסקבה 1980. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

למרבה הפלא, הייתה הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 באֶמֶת המבצע הבינלאומי הראשון של יוסף "טומי" לפיד בקנה מידה רחב היקף מהשטח בתום שלוש שנות ניהול את רשות השידור. וגם של שבעת חברי הוועד המנהל ושל מנהל הטלוויזיה החדש בימים ההם טוביה סער שהתמנה זמן קצר קודם כן במקומו של יצחק "צחי" שמעוני. יוסף "טומי" לפיד וויתר ביום מינויו ב- 1 באפריל 1979 מטעמים כספיים על הפקת שידור תחרות שירי הארו – וויזיון בירושלים שאמורה הייתה להיערך ב- 1980 שוב בירושלים בעקבות זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלה ודבש" במקום הראשון. הוא נימק זאת כי בפני רשות השידור ניצבים אתגרים חשובים יותר מאשר להפיק שוב תחרות שירים עבור אירופה . בקיץ 1980 עמדה רשות השידור לשפוך ממון תמורת סיקור אולימפיאדת מוסקבה 80'. ראש הממשלה מנחם בגין הצטרף לחֶרֶם האמריקני של הנשיא ג'ימי קרטר על משחקי מוסקבה והוועד האולימפי הישראלי החליט לתמוך בהחלטתו ולא להטיס את ספורטאיו ל- ברה"מ. קופת רשות השידור ניצלה. בהיעדר ספורטאים ישראליים במוסקבה החליט מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לסקֵר את התחרויות האולימפיות מהמוניטורים המוצבים בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים.

עכשיו ניצבה לפתחו הפקת ספרד 1982 ובהיותו נטול ניסיון בהפקת מבצעי טלוויזיה גדולים של אירועי ספורט בינלאומיים, חשש ממנה. היו לוֹ לא מעט הסתייגויות שנבעו בעיקר מנימוקים כלכליים . שידורי הטלוויזיה והרדיו היו אמורים לגזול מקופת הרשות לא מעט דולרים בארבעה סעיפים עיקריים של המבצע : תשלום זכויות שידורים ל- FIFA. שכירת אמצעי הפקה, עריכה, ושידור מה- Host broadcaster הספרדי רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ספרד שכונתה RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espana). הטסת ציוותי שידור של הטלוויזיה והרדיו לספרד לתקופה של 35 ימים שכוללת את הלנתם והאכלתם. והסעיף הרביעי מימון שכירת שני רכבים להפקה ותשלום דמי שימוש בתחבורה מקומית, רכבות ומטוסים כדי להגיע ליעדי השידור ברחבי ספרד הענקית. מלאכת ההפקה הבינלאומית שלי שהחלה בראשית  1981, צברה עכשיו תאוצה. היא לא דמתה לאחרות שקדמו לה מפני שהייתה רחבה וגדולה יותר. בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורנירי הגמר בכדורגל שהחלו בשנת 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי, החליטה ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לארגן את המפעל היוקרתי בצורה שונה. היא הגדילה את מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר הגמר ל- 24 (14 מתוכן אירופיות) במקום 16 נבחרות כפי שהיה נהוג עד כה. הועדה המארגנת הספרדית פיזרה את 52 (חמישים ושניים) משחקי הטורניר על פני 14 (ארבע עשרה) ערים ו- 17 (שבעה עשר) אצטדיונים בכל רחבי המדינה (השלישית בגודלה באירופה). בנתח הגדול של האירוח התחלקו כמובן שתי הערים המרכזיות של המדינה הנפלאה והמתוירת הזאת , הבירה מדריד וברצלונה העיר הראשית של מחוז קָאטָאלוּנְיָה. זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שניצבתי לבד לגמרי מול אתגרי טלוויזיה מורכבים וגם מוּל הנהלת רשות השידור שנטתה להגביל את שאיפות ההפקה שלי. אלכס גלעדי אחד האנשים החכמים והמוכשרים ביותר בתעשייה הזאת ומי שהיה המטרייה הטלוויזיונית שלי במשך עשור לא היה עוֹד עִמי כדי לסייע לי ולגוֹנֵן עלי.

תוספת של שמונה נבחרות הנוטלות חלק במשחקי טורניר הגמר של אליפות העולם, הגדילה את כמות המשחקים  מ- 38 במונדיאל ארגנטינה 1978 ל- 52  במונדיאל ספרד 1982. גאות גדולה של % 36. משך הטורניר התארך. האופציות גדלו ואינטנסיביות השידורים ועלותם תפחו בהתאם. מונדיאל ספרד 82' הפך להיות בפעם הראשונה אירוע כלכלי רווחי והפך את ה- FIFA לא רק לגוף בעל השפעה עצומה בשדה הספורט הבינלאומי, אלא גם לאובייקט עשיר ובעל ממון. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם. טמון בו כסף רב . המְשָדֵר הציבורי העולמי שילם 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 25 מיליון דולר) עבור זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. ביזנס ענק שהלך והתפתח. הלך והתעצֵם. ההכנסות במונדיאל ספרד 82' הסתכמו ב- 77000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר. 27000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר הגיעו ממכירת הכרטיסים . 26000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר מזכויות השידורים, ו- 24000000 (עשרים וארבעה מיליון) דולר ממכירת פרסומות מסחריות (Advertising).

לאחר ניקוי ההוצאות השונות בגובה של 34000000 (שלושים וארבעה מיליון) דולר, נשארו בקופה 43000000 (ארבעים ושלושה מיליון) דולר. הסכום חולק כלהלן. % 10, כ- 4.300000 (ארבעה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר הועברו ל- FIFA. סך של  % 25 , כ- 10.600000 (עשרה מיליון ושש מאות אלף) דולר ניתנו לוועדה המארגנת הספרדית של המשחקים (RFEF) . סך של  27600000 (עשרים ושבעה מיליון ושֵש מאות אלף) דולר הוענקו כבונוסים לקבוצות המשתתפות בטורניר ספרד 82'. נבחרת איטליה שזכתה באליפות העולם ב- 1982 לאחר שגברה על מערב גרמניה 3 : 1 גרפה בונוס של 3000000 (שלושה מיליון) דולר. מערב גרמניה סגניתה צברה 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר בטורניר. הכדורגל הפך לתעשייה של ממון . עידַן התמימות חלף זה מכבר. כשמדברים היום על רוח והאחווה בספורט צריך לזכור שמניעים אותן לא רק השאיפה למצוינות והביצוע המושלם. הכדורגלנים ושאר אלופי הספורט מתוגמלים היום בכסף גדול תמורת הצטיינותם.

[1] על פי עדותו האישית של פרופסור ראובן ירון כפי שנמסרה לי בעת בתחקיר והריאיון עמו ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים.

[2] הערה : ראש ממשלת אנגליה גב' מרגרט תאצ'ר הצטרפה לחרם על אולימפיאדת מוסקבה 80' אך הוועד האולימפי הבריטי  ושירות השידור הציבורי של אנגליה ה- BBC לא קיבלו את דעתה . משלחת בריטית גדולה נשלחה למוסקבה ו-ה- BBC  העביר משם לאנגליה 200 שעות של שידורים ישירים.

אך הבה אשוב לגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" ולתחרות שירי הארו – וויזיון האירופית שנערכה במוצ"ש – 31 במארס 1979 ב- בנייני האומה בירושלים.

הפקת הארו – ווזיון (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979.  

בראשית 1979 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק את מבצע שידור "הארוֹ – ויזיון" (תחרות השירים האירופית) שעמדה להיערך במוצ"ש – 31 מארס 1979 בבנייני האומה בירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכתה באירוח הארו-וויזיון ב- 1979 בירושלים בשל ניצחונו של הזמר יזהר כהן עם השיר "אָ – בָּ- נִי – בִּי" בארו – וויזיון הקודם שנערך ב- 1978 בפאריס. מפיקים נוספים לטשו את עיניהם אל התפקיד הבכיר ביניהם חיים מלובן ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר אבל אלכס זכה במינוי בקלות ללא קרב . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן זכר את שתי ההפקות הגרנדיוזיות (במונחים ישראליים) שניהל אלכס גלעדי בהצלחה, את זאת של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת הבאה אחריה שעסקה בביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977. איכויות ההפקה והשידור הישיר שהציגו המפיק אלכס גלעדי יחדיו עם הבימאי רב המוניטין יוסי צמח (הטוב ביותר בעת ההיא בתחום בימוי של אירועי בידור בטלוויזיה) ב- 31 במארס 1979, התקבלו בהערכה גדולה ע"י מומחי הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי במקום  מושבו ב- ג'נבה, הלא הוא ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union).

טקסט תמונה : שנת 1979. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה (מימין) וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב הפקת השידור הישיר הבינלאומי של תחרות הזמר האירופית , שירי הארו – וויזיון במוצ"ש – 31 במארס 1979 מבנייני האומה בירושלים. השידור הישיר הועבר לכל בית בישראל וגם לאירופה וזכה לשבחים רבים. בתחרות ניצחו במשותף הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם שירם "הללויה" וגם המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותו הערב ישב יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא, וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה" , בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולארית המכונה ה- "ארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest). את מילות השיר כתבה גב' שִמְרִית אוֹר ואת המוסיקה הלחין מר קוֹבִּי אוֹשְרָת . גלי עטרי היפה כנראה זמרת טובה בקנה מידה מקומי  ולהקתה "חָלָב וּדְבָש" הקדימו 22 מדינות אירופיות. הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוב בן-דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו-וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה. אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח הבימאי שלוֹ. צמד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש . הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם, וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה. ירדנה ארזי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שָי נֶשֶר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ירדנה ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה . היא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שהתקרב ל- % 100.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. הימים ההם הזמן ההוא. הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה, גב' ירדנה ארזי  ומר דניאל פאר, מנחים את תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision Song Contest). טביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. בתחרות הפופולארית זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". (לע"מ תמורת תשלום).

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יִצְחָק לִבְנִי ברשות השידור . בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו. כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- "ארו-וויזיון" אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם , אך יצחק לִבְנִי כמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק . יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. כבר נאמר כאן כי אַרְנוֹן צוּקֶרְַמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979- 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש, בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי, ודחק משם את רגליו של יצחק לבני. דלתות בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים היו נְעוּלוֹת בפני יִצְחָק לִבְנִי. ארנון צוקרמן סגר אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני הטלוויזיה. לכולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין יִצְחָק לִבְנִי לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. או אם תרצו מתוחים כקפיץ. הם לא דיברו איש עם רעהו.

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל את יִצְחָק לִבְנִי בתפקידו . אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו – וויזיון אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגדול עד קטן. ארנון צוקרמן זכה במִכְרָז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל. עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה. מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי, והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוסי צמח, המפיק אלכס גלעדי, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע בידורי נוצץ ופופולארי ועתיר רייטינג מאין כמוהו. ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולארית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכשרון רָב אלכס גלעדי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית, ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו ארהל'ה גולדפינגר וחיים מְלוּבַּן ז"ל, בחרו מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל התוכניות יצחק "צחי" שמעוני דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את מינויו הנכבד של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר לוֹכי נבחר להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984. מייד לאחר ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" וויתר יוסף 'טומי' לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות בירושלים במארס 1980 את התחרות היוקרתית הבאה של ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן". יוסף "טומי" לפיד נימק זאת מסיבות כלכליות. עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" ע"י רשות השידור נאמדה במיליון וחצי דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני. הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית, ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן, אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה, מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה. ניצחונו של יזהר כהן "בארו-וויזיון" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח, שבת – 22 באפריל 1978, עם השיר שכתב אהוד מנור, "אָ – בָּ – נִי – בִּי" .  הזכייה הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה – "ארו – וויזיון" של 1979. משזכתה גלי עטרי במקום הראשון מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו :  "גלי עטרי היא זמרת  נ – ה – ד – ר – ת  אבל למה הייתה צריכה לזכות דווקא במקום הראשון , גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד", והוסיף, "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ואנחנו לא תפיק את הארו- וויזיון הבא". מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה. הוא וויתר. ובאמת, תחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision Song Contest) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל רשות שידור טירון שוויתר. יוסף "טומי" לפיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) האירופית. ברקע נראית הדקורציה היפה והאדיטוריאלית של דוב בן דוד תפאורן הטלוויזיה הישראלית בציבורית. (לע"מ תמורת תשלום).

גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו במקום הראשון עם שירם הבלתי נשכח "הללויה" וסיבכו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים "השמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת אך אין בכוח עטם להסיט את הצופים מהמרקע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית  שותפה ל- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי . ביום שידור התחרות היא חוגגת. עוד מקדמת דנה, מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת חנה צח , הלא היא "אִילָנִית". היא ייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם" וזכתה במקום הרביעי מתוך 17 מדינות. אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה . רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגאן, "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות , והרייטינג חשוב משניהם". ב- 1974 זכתה להקת "כָּוֶורֶת" במקום השביעי , ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי, להקת "שוקולד מנטה מסטיק", ושוב אִילָנִית ב- 1977 עם שירה "אהבה היא שיר לשניים". 1978 הייתה שנת השיא. יִזְהָר כּהֵן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש . תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל. לפחות מן ההיבט הזה אין שונה עם הסֶפֶר הנבחר היושב בציון בטעמו מעמי אירופה. יצחק לבני בעל ניסיון עיתונאי עצום , לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל תחנת הרדיו של "גלי צה"ל", ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים. זה השתלם לשידור הציבורי. הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר. יִצְחָק לִבְנִי גרס כי רשות השידור איננה צריכה להיות רצינית וכבדה בכל עת ומותר לה לעסוק מפעם לפעם בבידור קל.

טקסט תמונה :  שנות ה- 60. יצחק לבני (ממושקף משמאל) עורך "במחנה" מראיין את הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים האירופית. הוא ראה ב- "ארו-וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי ובּומבַּסטי , וגם יָקָר מידי. תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סדרי העדיפויות של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים מאלה של יצחק לבני לפחות בעניין אירוח האֶרוֹ – וויזיון. "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים", חשב, וכך גם אמר יוסף "טומי" לפיד. בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור / לבן לצבע, מהלך טכנולוגי יקר. יוסף "טומי" ללפיד היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי האֶרוֹ – וויזיון במדינתו למגינת לבם של עובדיו. יוסף "טומי" לפיד יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות . פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה שנה אחת אח"כ ב- 1981 בעיקר בתחום שידורי הספורט לגוונים השונים.

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1980 לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה. חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך מכיוון שלא חל שידור שקופיות חסות הייתה לו לפתע משמעות מרחיקת לכת. ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה והיות ושקופיות החסות אינן שידור על פי ההגדרה הטכנית המקצועית הרי שלרשות מותר להקרין אותן . כמנווט שידורי הספורט במשך שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית הענייה באופן כרוני ניצלתי באופן אישי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת הפקות השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים.  בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מו"מ וערכתי עסקה ענקית חסרת תקדים של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל שלוחת חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל. סוכם כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת שְלוֹש מֵאוֹת שקופיות חסות של החברה במשך שישה עשר ימי השידורים האולימפיים. 1000 (אֶלֶף) דולר לכניסה אחת. זה היה הוֹן עצום בימים ההם , מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת. ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 שניות (50 דקות). המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של משחקי לוס אנג'לס 84'.

לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הישראלי הציבורי באמצעות שקופיות חסות. לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נִימרוֹדִי מו"ל "מעריב" על סכום של מיליון דולר תמורת שידורן של 1000 (אֶלֶף) שקופיות חסות . מחלקת הספורט שידרה מארה"ב 1994 כ- 120 שעות שידורים ישירים ותקצירים ובכל שעת שידור נחשפו מועצת ההימורים ו- הטוֹטוֹ ו- "מעריב'" כשמונה פעמים לציבור הצופים. באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame של מרקע הטלוויזיה אלא גם במה שנקרא בעגת הטלוויזיה השטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- 'מעריב' כמו בשיט "צוללות" בתחתית המסך במהירות איטית משמאל לימין. הדבר ניתן לעשות באמצעות ה- Character generator  תוך כדי השידורים הישירים עצמם.

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. מסמך ששווה רבע מיליון דולר. המסמך של חברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום שידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעיד על שביעות רצון משיתוף הפעולה בין שני הגופים , הגוף המממן והגוף המשדר גם אם קוראים לו ערוץ 1 הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של ערוץ 1 נגד ערוץ 5 הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000, ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת "פֶּלֶא פוֹן" של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של   000 250 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית. הכסף נועד לשפר את התשתית הטכנולוגית שלנו בסלוניקי שעלותה הייתה רבה. בלעדי הטכנולוגיה החדשנית הזאת לא היינו אנחנו בשידור הציבורי העני מסוגלים למלא את המשימה באיכות הנדרשת . מחשש להדלפה היה רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שותף לסוד המו"מ. לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי. בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית וחברת "פלא פון" כאחת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 של מיילן טנזר. מדד הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי העניק % 30 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורק % 6 לערוץ 5 בכבלים. חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל.

הבה נחזור ליוסף "טומי" לפיד בחודש אפריל של שנת 1980. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה , אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות. תחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision song contest) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה של רשות השידור לא מרוע לב אלא מחוסר ידע בניהול.

ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יצחק לבני (בן 80 היום) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, 'יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו' , הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5 מיליון דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך. רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם  משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי הארו- וויזיון. הארו- וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית אך בשָחוֹר/לָבָן . זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש  "אָ- בָּ- נִי- בִּי" זכו במקום הראשון. בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי ה- "ארו- וויזיון" של 1979 תתקיים בירושלים. אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה ובצֶבַע . הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר / לָבָן. השבתי להם בו במקום תשובה חיובית , "אנחנו נשדר את הארו – וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע. מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית".

 

טקסט תמונה : הימים ההם הזמן ההוא. עשור ה- 70 של המאה הקודמת. זהו מר יצחק לבני, מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 איש הספר ואדם רחב אופקים, שראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה מהבא אחריו יוסף "טומי" לפיד, אך זמנו עבר. (התמונה ניתנה לי באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מר יצחק לבני מתבונן בי ומוסיף בשיחות התחקיר ההן ב- 2005 : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979 , ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור , הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" . זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל . עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו- וויזיון ב- 1980 . השבתי להם מייד ב- 'כן' החלטי . פתאום מישהו הזיז אותי הצידה . זה היה טומי לפיד . "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני" , הודיע לשואלים , ואמר , "כן , הארו- וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים" . אח"כ טומי לפיד  התחרט . אני לא הייתי מעיז לפספס את הפקת הארו- וויזיון . הערכתי את טומי לפיד אך במקרה הזה הוא עשה שגיאה גדולה בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור" .

טקסט תמונה : מסיבת גן בחודש ספטמבר של שנת 1979. הימים ההם הזמן ההוא. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בן 47 (במרכז לובש ז'אקט) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקידו הרם. הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". הוא ראה בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, גב' רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור , מאחוריה מר אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה מאחורי רוחמה איילון), יוסף "טומי" לפיד (בן 47) מנכ"ל רשות השידור, גב' שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד, ומר ישעיהו איילון בעלה של רוחמה איילון. (התמונה הוענקה לי באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

מונדיאל ברזיל 2014 יסתיים בעוד שבועיים, אולם כבר עכשיו ברור כי HBS לימדה מיליארדי צופים ברחבי תבל שיעור יסוד ופרק מאלף בטלוויזיה :

"Television is a media of close ups". (חלק ח'). כל הזכויות שמורות. 

HBS עושה שמות באולפן הירושלמי המנווט את שידורי ערוץ 1 ב- מונדיאל ברזיל 2014. מירי אליקים, ניר לווין, וזאב זלצר אינם תחליף ל- סיגנל הטלוויזיה המופלא שמייצרת HBS. ליאו מסי, חמאס רודריגז, ארייאן רובן, תומאס מולר, ואחרים גדולים בכמה מידות טובות על האולפן המנווט. זאת לא אותה ליגה. זה כמו שמורים / מורות לחשבון בכיתה ג' ינתחו הרצאה מצולמת של פרופסור אלברט איינשטיין. חוששני שמצב דומה שורר באולפני טלוויזיה רבים ברחבי תבל . HBS מגמדת את כל הפרשנים שיושבים בכיסאות הטלוויזיה כ- 10000 (עשרת אלפים" ק"מ ממקום ההתרחשויות ונראים כמנותקים מהמציאות. תמונות ה- Video המגיעות מברזיל גדולות על המפענחים שלהן. הציורים בתערוכה מעורר השתאות הרבה יותר מהמבקרים בה . אילו אני הייתי יושב היום כפרשן ערוץ 1 בירושלים הייתי שואל את עצמי מה אני עושה כאן…? אולפן ברזיל 2014 של ערוץ 1 בירושלים הוא נושן וארכאי כמו גם המטרות שלו. ייתכן ואילו היו מאיישים אותו בקביעות וותיקי מונדיאל מכסיקו 1970 הנוסטלגיה הייתה מאפילה איך שהוא על האיכות . המנחה מירי אליקים נטולת כל משקל סגולי בתחום יחדיו עם ניר לווין וזאב זלצר אינם מוכשרים לנווט אולפן מונדיאלי ב- 2014.

טקסט תמונה : קיץ 1998. הימים ההם הזמן ההוא. אולפן גביע העולם בכדורגל – צרפת 98' של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בירושלים בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ערב פתיחת השידורים הישירים. אחת התמונות הנוסטלגיות האהובות עלי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגיש הראשי מטעמי באולפן אורי לוי וחטיבת הספורט בראשותי חולקים כבוד לשני שדרי הכדורגל שלנו מהעבר הרחוק נסים קיוויתי ויורם ארבל. משמאל זהו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן. מה שהתאים ל- 1998 איננו מתאים ל- 2014. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. הימים ההם הזמן ההוא. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע שידורי מונדיאל צרפת 1998. שהיתי כעורך ראשי ומפיק ראשי ב- IBC בפאריס כחודש וחצי יחדיו עם העוזר הראשי שלי ויד ימיני ששי אפרתי, משם ניווטתי את ההפקה כולה בצרפת ובארץ. לראשונה בהיסטוריה של ה- FIFA נטלו חלק במונדיאל הזה 32 נבחרות ולראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרנו ישיר את כל 64 המשחקים בטורניר מעמדות שידור שהוקמו עבורנו ועבור המְשַדֵר הבינלאומי בתריסר אצטדיונים שהיו פרוסים על פני צרפת. עלות זכויות השידורים של כל 64 המשחקים עמדה על 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר. משך התכנון וההפקה שלי התארכו לשנתיים וחצי. המנכ"ל של במרבית הזמן ההוא היה מוטי קירשנבאום (מאפריל 1993 עד אפריל 1998). החליף אותו אותו באפריל 1998 אורי פורת ז"ל . כשאורי פורת הגיע בפעם השנייה לרשות השידור ההפקה הייתה כבר גמורה וחתומה. יאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מיולי 1993 עד אפריל 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

HBS התמודדה בכבוד רב עם הדרמה שסיפק המשחק ברזיל – צ'ילה אמש (מוצ"ש – 28 ביוני 2014). 32 המצלמות של HBS יוצרות מגוון עצום של אפשרויות כיסוי. בעיקר כשמדובר בהילוכים חוזרים איטיים מאוד של שערים ועבירות גסות, וב- Reactions shots של השחקנים , המאמנים, והקהל הססגוני ביציעים לאחר הבקעת השערים. נכון שהמצלמות המובילות של HBS נמצאות באוויר בין % 60 ל- % 70, אולם הציבור יזכור את המראות שסיפקו לו מצלמות ה- SSM והמצלמות שהראו מקרוב את שמחת המנצחים ואת תוגת המפסידים. הפנדל החמישי והמוחמץ של הצ'יליאני גונזאלו חארא (Gonzalo Jara) שהעלה את ברזיל לשלב רבע הגמר תפש את HBS מוכנה. בתוך שלוש דקות וחצי של כיסוי טלוויזיוני אינטנסיבי מלא הוד וגאוות צילום, ביצע הבימאי בניידת השידור 45 חיתוכים ומעברים בין המצלמות שכללו בהמוני צילומי Close Ups את שמחת הניצחון הפנטסטית של שחקני נבחרת ברזיל ומאמנם סקולארי, שמחת ניצחון שמניבה דמעות גיל של ניימאר ומאידך את תוגת ההפסד של שחקני נבחרת צ'ילה ומאמנם חורחה סמפאולי מעורבת בדמעות עצב ויגון. הכיסוי הטלוויזיוני על כל מרכיביו של בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' במשחק ברזיל – צ'ילה הוא שיעור טלוויזיה מאלף . אחד מהטובים ביותר שראיתי בחיי. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את ה- Shot בו שחקני ברזיל מתגודדים ומתפללים יחדיו לפני ריטואל בעיטות ההכרעה מ- 11 מ'. HBS תודה.

"The thrill of victory and the agony of defeat" זהו שמה של הסצנה הסופית בהתמודדות אמש בין ברזיל ל- צ'ילה, פרי הגדרה ישָנָה אך נכונה של רון ארלדג' (Roone Arledge) המנוח מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ונדב יעקובי חוזרים מברזיל ארצה בעוד שבועיים. מה הם יעשו כאן לא רק מבחינת התוכן העני והרופף המתהווה על כר הדשא הישראלי אלא גם מהיבט ציוד הטלוויזיה הדל בארץ , כמות המצלמות , מספר זוויות הצילום, ו- מערכות SSM ? מה אנחנו נעשה כצופי טלוויזיה שלהם ?

שדרנית החדשות של ערוץ 1 גב' מיכל רבינוביץ' עלתה אמש (מוצ"ש – 28 ביוני 2014) לאוויר בעשר בערב ודיווחה ב- Headlines  של המהדורה כי בברזיל החלו משחקי שמינית הגמר ונראה איזה נבחרת תשעט קדימה. כמה דקות לפני כן הסתיים המשחק הדרמטי ב- בלו הוריזונטה ברזיל – צ'ילה בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' ולאחריהן העפילה ברזיל לשלב רבע הגמר . מיכל רבינוביץ' בחרה משום מה להחביא את האינפורמציה הזאת מצופיה. העורך ו/או העורכת שלה יוצאים מגוחכים אולם גם היא נפגעת מפני שהיא ניצבת באותה הרגע של הסיטואציה המבוישת בחלון הראווה של הרשת שלה. ובאשר לאייל לחמן : ככל שהוא מרים יותר את קולו באולפן בירושלים וככל שהוא מדבר יותר צפוף – אני פחות מאמין לפרשנות שלו. אם הוא כל כך מוצלח כפרשן ויודע הכל אפילו יותר מ- 32 מאמני הכדורגל במונדיאל, כיצד זה איננו מצליח כמאמן במגרשי הכדורגל בארץ ?

סוף הפוסט מס' 407. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום ראשון – 29 ביוני 2014.