הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 409 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום שישי – 4 ביולי 2014.

מחיר החופש והחירות לעולם איננו גבוה מידי (חלק י'). פוסט מס' 409. כל הזכויות שמורות.  

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחיר החופש והחירות לעולם איננו גבוה מידי (חלק י'). כל הזכויות שמורות.  

זה נכון שעיני העולם ומדינת ישראל נשואות בימים אלה אל מונדיאל ברזיל 2014 . היום ומחר (יום שישי ושבת – 4 ו- 5 ביולי 2014) ייערכו בברזיל ארבעת משחקי רבע הגמר בטורניר : גרמניה נגד צרפת, ברזיל – קולומביה, ארגנטינה – בלגיה, והולנד – קוסטה ריקה. ארבעת המשחקים בשיטת המפסיד – יוצא , מעניינים בזכות עצמם , וגם בגלל עבודת ההפקה והצילום ברמה גבוהה מאוד של HBS. אולם לא פחות מעניין הוא קיצו ואחריתו של ערוץ 1 הציבורי במתכונתו הקיימת וגם מצבו הרופף והבלתי ברור של ערוץ 10 המסחרי לאחר שהמנכ"ל שלו רפי גינת פוטר ונזרק בשל ניהול כושל. ערוץ 1 עומד בפני צו הריסה . על חורבותיו יקום שידור ציבורי במתכונת חדשה. איש איננו יודע כיום איזה מלבושים טלוויזיוניים ילבש השידור הציבורי העתידי, כיצד ייראה לוח השידורים שלו, מה יהיה תקציבו הכספי ו- כישרונו הכלכלי, האם יהיה ביכולתו להתמודד על זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם, ומה תהיה מידת המעורבות הפוליטית בו. דבר אחד ברור לכולם : שום טלוויזיה ציבורית איננה משוחררת מעול הרייטינג. כפי שרדיו "קול ישראל" איננו מפסיד בתחרות רייטינג ההאזנה לרדיו גלי צה"ל, אין שום סיבה שערוץ 1 הציבורי יינגף מידי ערב לאורכן של שנים רבות מול שני הערוצים המסחריים 2 ו- 10. שידור ציבורי איננו רק הגשת "מבט" ע"י מירב מילר ואמיר איבגי. שידור ציבורי איננו רק "מבט שני" בעריכת איתי לנדסברג. שידור ציבורי איננו רק הפקת תוכנית אקטואליה נידחת נטולת רייטינג (בשם השידור הציבורי) בימי שישי בשבוע "שישי בחמש", מוגשת ע"י עו"ד כינרת בראשי ומר אורי לוי. חלק מהעיתונאים הכושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית –  ערוץ 1 המציאו במשך השנים מושג טלוויזיה מתעתע שקרוי "השידור הציבורי" , ונאחזו בו היטב . כאילו שקיים בארץ סוג שידור טלוויזיה אחד שחייב ברייטינג ומולו סוג של שידור טלוויזיה שני שמתקרא "שידור ציבורי" שמשוחרר מעוּלוֹ. בלוף. הגדרת השידור הציבורי הזה שלהם המתנגן ב- ערוץ 1 ובערוץ 33 הפך אט – אט לכְסוּת, לשמיכה שכיסתה את הרייטינג והמדרוג העירומים . הציבור שמשלם מִידֵי שנה כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל דְמֵי אַגְרָה נטש מאז עידן יוסף בר-אל ב- 2002 את המסך הציבורי העלוב. לא סתם נַטָש. הפנה לו עורף. רשות השידור העשירה מנוהלת רָע מאז עידן יוסף בר-אל ורדוד גם בתקופת המנכ"ל הנוכחי יוני בן מנחם שסובל אף הוא מ- היעדר ידע ו- חוסר כישרון מדהים. אין שום סיבה להותיר את ערוץ 1 על כנו עם רייטינג כה מדשדש בעל כסות מִרְמָה של "שידור ציבורי". הונאה, כזב, חיפוי, גְנֵבַת דַעַת, הַעֲרָמָה , ו- הסתרה מוחלטים . קשקוש. המערכת העיתונאית של ערוץ 1 היא זאת ש- דרדרה אותו במסווה של שידור ציבורי אל עברי פי פחת. הטכנאים ואנשי הדירוג המשולב שניבטים בחודש האחרון מידי ערב מהמסך הציבורי בשחור / לבן אל משלם האגרה ומבקשים ממנו את תחינתם – אינם אשמים . עליבותו של ערוץ 1 נובעת מהתנהלותה של מערכת עיתונאית עשירה בממון וכוח אדם, לא מוכשרת , לא יעילה , ובזבזנית . ציפיתי שהעיתונאים, העורכים, המפיקים, הבימאים, ואנשי חטיבת התוכניות יחוללו את המהפכה הטלוויזיונית בכוחות עצמם ויניחו יחדיו כאיש אחד את המפתחות על שולחנם של יוני בן מנחם, זליג רבינוביץ', ואמיר גילת. אולם הם כמובן בחרו להסתגר בבועה שלהם בטענה שהם אנשי מקצוע ונקיים מעל עוון וחטא. הנימוק העיקרי להסתגרות בבועה ואי הבעת מחאה כלפי הנהלתם הרופסת הוא פיננסי. כדאי ו/או לא כדאי . רבים מעיתונאי ערוץ 1 הציבורי הם בלתי מוכשרים ולא יעילים. מקומם העכשווי בערוץ 1 מפני ששם נולדו . לא בטוח שמדובר בפטריוטים נכספים של השידור הציבורי אלא ב- כאלה שמאיישים אותו בעל כורחם ואשר מפיקים רייטינג עלוב שנע בתחתית הסולם, כמות מזערית, משהו שנע בין % 1.0 לבין % 3.0, אולם משתכרים משכורות מופלגות יחסית לאלה הקיימות בשוק התקשורת הישראלי. לא כולם. יש ביניהם עדיין כמה צדיקים ספורים. לרובם לא כדאי להם למחות. לרובם יש משכנתאות , תשלומי הלוואות כבדות, החזרים כספיים, וקיום רמת חיים גבוהה של משפחותיהם . למה אם כן כדאי להם לעלות על בריקדות ? מדוע המִדְרוּג הדַל אמור להעיק עליהם וצריך להדאיג אותם ? מן המפורסמות הוא כי אנשי טלוויזיה שמחוללים רייטינג נמוך משולים לבני אדם שחוטפים סטירות שמאדימות את לחייהם מבּוּשָה. אנשים עם לחיים אדומות אינם מסתובבים בציבור סתם ככה כאילו לא קרה מאום . כולם רואים ש- לחייהם של מרבית עובדי ועיתונאי ערוץ 1 אדומות ולא מפּוּדְרָה, אולם הרייטינג המגוחך והרדוד איננו כפי הנראה מ- עניינם. משובר בטרגדיית שידור ציבורית מתמשכת בת שנים. מדובר בסיפור עצוב .לא פחות.

אחריתו של ערוץ 1 נוגעת לכלל הציבור בארץ ולכן איננה מעניינת פחות מ- מונדיאל ברזיל 2014. כמו גם זאת של ערוץ 10 המתנדנד כלולב. בעלי השליטה בערוץ 10 העיפו את המנכ"ל רפי גינת לאחר ששרף להם כ- 80.000000 (שמונים מיליון) שקל על פי הדיווח של שני כתבי TheMarker הפעלתנים ובעלי מקורות טובים , נתי טוקר ואמיר טייג משלשום (יום רביעי – 2 ביולי 2014) . פיטוריו של רפי גינת והדחתו כעת מניהול ערוץ 10 – הם לא פחות מסנסציוניים מפני שמדובר בפיגורה מוכשרת שהגיעה לעמדת ניהול בכירה משורות התעשייה עצמה. האֶמֶת, שמות העבר של שני המנכ"לים ההם בל ערוץ 10 מודי פרידמן ויוסי וורשבסקי מתבטלים מאימת שמו של רפי גינת . רפי גינת הובא לערוץ 10 בפברואר 2013 על תקן של מושיע ע"י שני נציגיו של המיליארדר היהודי – אמריקני רוֹן לָאוּדֶר, אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי. את ערוץ 10 שירתו לפניו המנכ"לים לשעבר מודי פרידמן, יוסי וורשבסקי, ויואב הלדמן שיצרו כל אחד בתורו בורות ענקיים של Over draft תקציבי. רפי גינת נחשב ע"י אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי לעילוי טלוויזיוני בתחום העיתונאות ומשום מה גם בתחום הניהול. על סמך מה ? אולם נעזוב זאת כעת. שניהם הבטיחו כנראה לאייל ההון רון לאודר גדולות ונצורות ערב מינויו הרם של רפי גינת, אולי מדובר בכלל במשיח, מה עוד שרפי גינת הביא עמו לערוץ 10 נדוניה, את "כלבוטק" שלו. לפתע בחלוף שנה וחצי בלבד של ניהול, מתנפץ הכל בפרצופם של אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי , והמושיע שלהם מסולק הביתה כ- מפסידן. מנכ"ל לא יוצלח על פי חוות דעתם. מה שמעיד אולי על יכולת אבחנה לקויה של אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי בתחום הזה של ניהול רשת שידור והיעדר הבנה וחוסר כישרון של שניהם שמתבטאים בבחירה ההיא בפברואר 2013 באישיות לא מתאימה לשמש מנכ"ל של רשת טלוויזיה פרובלמטית כ- ערוץ 10 בתקופה של תחרות קשה מנשוא מול ערוץ 2. פרשת העדפתו של מר רפי גינת והצבתו בפברואר 2013 בתפקיד הרם של מנכ"ל ערוץ 10 ופיטוריו לאלתר כעבור שנה וחצי בלבד ביולי 2014 – מהווה הפתעה מרעישה. פרטים קרדינליים בפרשת הפיטורין נותרו חסויים . הפרשה טרם הסתיימה. קוראי הבלוג יוכלו להתרשם מרשימותיהם וניתוחיהם של העיתונאים החרוצים של TheMarker, מר אמיר טייג ומר נתי טוקר אודות הדחתו של רפי גינת ו/או עזיבתו מרצון תפקיד כה רם, ולהסיק את מסקנותיהם לבד.

בקיץ 2002 אמרתי ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המיועד בפניו את חוות דעתי השלילית עליו ואודותיו. "אתה איש לא מוכשר. ב- Unserstatement. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שממנים אותך עכשיו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור, הם אלה שיעיפו וידיחו אותך כשיגלו עד כמה הנך לא מיומן". סיימתי את דבריי, הנחתי את המפתחות על שולחנו , ונפניתי ממנו לעַד . מחיר החופש והחירות לעולם איננו גבוה מידי. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. 

העיתונות והעיתונאות הציבורית – ממלכתית (לא כל שכן ערוץ 1 אבל גם הפרטית- מסחרית) , אמורות לנוע  בציר מקביל  לציר התנועה וההתנהלות של הממלכה והשלטון הפוליטי. כל עיתונאי מתחיל מאמץ מייד את העיקרון הקדוש אל ליבו ושומר עליו כעל בבת עינו. האקסיומה המתמטית הקובעת שקווים מקבילים אינם נפגשים לעולם – מהווה את הבסיס העיקרי לעיתונאות אמת ול- "מסמך נקדי" (קוד אתי  המדריך את עבודת העיתונאים ברשות השידור שחובר ע"י העיתונאי נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל). מבחנה היומי של העיתונות, רגע – רגע, שעה – שעה, הוא לוודא שאקסיומת "הקווים המקבילים" תשמר לעַד . אין על כך וויכוח, אין על זה עוררין. זהו המניפסט העיתונאי שלי, ולכן אני מבקש לשאול אותך ברצינות הרַבָּה ביותר כפַּקוּד שלך ברגע זה, האם תוכנו של הריאיון שהענקת לעיתונאית שָרִי מָקוֹבֶר ב- "מעריב" ביום שישי – 26.4.2002, כאיש הניצב בעת הזאת בפסגת השידור הציבורי במדינת ישראל, איננו מנוגד ל- "מסמך נקדי", קוד אתי המחייב את כל עיתונאי רשות השידור באשר הם (וגם אותך) לנהוג לפיו להיצמד אליו ללא כחל ושרק ? מה פירוש הדבר כי כמנכ"ל רשות השידור המיועד אתה מצהיר כעיתונאי ומנהיג שידור בפרהסיה, "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מה שהוא יאמר לי" ? שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק שרון את מר יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור ושלחה אותו הביתה.

ביום שישי – 3 במאי 2002 ערך העיתונאי מר דן שילון ב- "מעריב" ריאיון נוקב עם שר התקשורת ראובן "רובי" ריבלין אודות מצב התקשורת האלקטרונית בארץ , טלוויזיה + רדיו . בריאיון הזה התייחס דן שילון גם למינוי המופרך של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . החלק הרלוואנטי מהימים ההם הזמן ההוא מובא לידיעת קוראי הבלוג , כלהלן :

ראה "מעריב" מ- יום שישי – 3 במאי 2002 . Headlines בעיתון "מעריב". העיתונאי דן שילון מראיין את שר התקשורת ראובן "רובי" ריבלין (המיועד לנשיא המדינה היום) אודות מצב התקשורת האלקטרונית טלוויזיה + רדיו בארץ, לרבות התייחסות למינוי המופרך של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. 

ראה "מעריב" מ- יום שישי – 3 במאי 2002 . העיתונאי דן שילון מראיין את שר התקשורת ראובן "רובי" ריבלין (המיועד לנשיא המדינה היום) אודות מצב התקשורת האלקטרונית טלוויזיה + רדיו בארץ , לרבות התייחסות למינוי המופרך של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . 

דן שילון כמו הילד הקטן ההוא בסיפור המפורסם של האנס כריסטיאן אנדרסן, "המלך הוא עירום" , ביטא מייד את גודל תדהמתו מהריאיון שהעניק המנכ"ל המיועד יוסף בר-אל לעיתונאית "מעריב" בעת ההיא שרי מקובר ביום שישי – 26 באפריל, כשהפנה בחלוף שבוע שאלות נוקבות וברורות מאוד מיוזמתו לשר התקשורת ראובן (רובי) ריבלין במוסף השבת של "מעריב"  יום שישי- 3 במאי 2002 .

דן שילון שואל : ראש הממשלה רוצה ערוץ פטריוטי , וכוונתו לערוץ פוליטי ?

רובי ריבלין משיב : ראש הממשלה רוצה ערוץ פטריוטי , וגם פואד בן אליעזר.

דן שילון שואל : בגלל זה אתם הופכים עכשיו את המנכ"ל הזמני יוסף בר-אל לבן ערובה ולעבדו האישי של ראש הממשלה ?

רובי ריבלין משיב : ראש הממשלה הוא לא השר היחיד הממונה על הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 .

דן שילון שואל : לכן תקין בעיניך שראש הממשלה מעודד עכשיו מסע חנופה כלפיו של המנכ"ל הזמני , שמבקש להשיג לעצמו מינוי של קבע ?

רובי ריבלין משיב : לא , בהחלט לא . אני חושב שזה דבר לא טוב ולא תקין.

דן שילון שואל : וראש הממשלה לא מבין את זה ? הוא לא יודע שפסו מן העולם העבדים הנרצעים , ואלה שנותרו נשבעים אמונים להרבה אדונים ? הרי ברגע שיוסף בר-אל יקבל את מינוי הקבע שלו , הוא יתחיל במסע החנופה והזחילה שלו לאדונו הבא , כנראה לביבי נתניהו ?

רובי ריבלין משיב : כל העניין הזה חוֹרֶה לי מאוד , לא רק כשר אלא כאזרח .

דן שילון שואל : קראת את הריאיון שהעניק יוסף בר-אל "למעריב" בשבוע שעבר ? לא להאמין שקיימת תופעת זוועה שכזאת ?

רובי ריבלין משיב : קראתי והתקשיתי גם אני להאמין .

דן שילון שואל : והמסקנה ?

רובי ריבלין משיב : להערכתי אריק שרון חושב היום אולי בקורטוב של ציניות , שהכי טוב לא למנות עכשיו מנכ"ל קבוע לרשות השידור, לפחות כל עוד הוא מכהן בשלטון עד 2008. זהו המצב הכי טוב לראש הממשלה…

דן שילון שואל : כדי שהמנכ"ל הזמני ימשיך את מסע החנופה שלו לשרון , ויאסוף כמה פירורים שיפלו משולחנו ?

רובי ריבלין משיב : שרון לא מבקש את זה , אבל זה המצב שנוצר . 

טקסט מסמך קטע עיתונות :  יום שישי – 26 באפריל 2002. המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל איננו מסתיר את כוונותיו מצהיר בפני המראיינת שלו גב' שרי מקובר: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". מדהים !  (באדיבות העיתון "מעריב") .

טקסט מסמך קטע עיתונות : 3 במאי 2005. כותרת ראשית ב- Front Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב". הודח !  לראשונה בתולדות מדינת ישראל ותולדות רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן . (באדיבות עיתון "מעריב").

הדיווח אודות פיטוריו וסילוקו של רפי גינת מתפקידו הרם כמנכ"ל ערוץ 10 בחודש יולי של שנת 2014 הוא לא פחות מרעיש מהדחתו של יוסף בר-אל כמנכ"ל רשות השידור בחודש מאי של שנת 2005. מלבד הערתי כי נפנופו המפתיע של רפי גינת מערוץ 10 הוא סנסציוני ואשר חלק גדול מפרטיו עדיין שרויים באפלה , אני מונע מעצמי מלהתייחס לפרשה מפני ש-בִּתִּי הגר אלרואי – בינו משמשת מפיקה בחברת החדשות של ערוץ 10. אף על פי כן מדובר בסנסציה מפני שרפי גינת בעל וותק של 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה בארץ ונחשב לפיגורה מוכשרת ובעלת קשרים, מפוטר בגין אי הצלחה ונשלח הביתה. באדיבות "הארץ" והמוסף הכלכלי שלו "TheMarker" (עיתוני הבית שלי אני מביא לקוראי הבלוג את האינפורמציה המעניינת של אמיר טייג ונתי טוקר בעניינו של רפי גינת משלשום , יום רביעי – 2 ביולי 2014 . הקוראים ישפטו בעצמם את טיב המידע .

ראה את המוסף הכלכלי "דה מארקר" מ- יום רביעי – 2 ביולי 2014 . כותרת ראשית במוסף הכלכלה של "הארץ" , "TheMarker" (עיתוני הבית שלי) – מאת נתי טוקר : "לאחר ששרף 80 מיליון שקל רפי גינת עוזב את ערוץ 10" . האם מדובר בהדחה ו/או בעזיבה מרצון של רפי גינת שנחשב לפיגורה מוכשרת בתעשייה ? 

ראה את המוסף הכלכלי "דה מארקר" מ-יום רביעי – 2 ביולי 2014. כותרת במוסף הכלכלה של "הארץ", "TheMarker" (עיתוני הבית שלי) הנוגעת להדחתו של רפי גינת מתפקיד מנכ"ל ערוץ 10 – מאת אמיר טייג : "טאלנט – לא מנהל". האם מדובר בהדחה ו/או בעזיבה מרצון של רפי גינת שנחשב לפיגורה מוכשרת בתעשייה ? 

סוף הפוסט מס' 409. הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום שישי – 4 ביולי 2014.