הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 387 : הועלה לאוויר בשבת – 10 במאי 2014.

———————————————————————————————–

מִשְחָק הַגְמָר על גְבִיעַ הַמְדִינָה בכדורגל ביום רביעי – 7 במאי 2014 באצטדיון ר"ג, הפועל קִרְיָית שְמוֹנָה – מכבי נתניה 1 : 0. שידור ישיר בערוץ 5 בכבלים. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 387. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו הרָם מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ערוץ 1 מַט לִיפּוֹל. הפוסט הבכייני של פרופסור משה נגבי שהתפרסם אתמול (יום שישי – 9 במאי 2014) בעיתון "הָאָרֶץ" בזכות קיום ערוץ 1 במתכונתו הנוכחית – מגוחך.

ערוץ 1 נתמך ע"י הציבור בישראל בשנת 2014 בסכום שנתי עצום שמיתמר לרום מוניטארי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל באמצעות תשלום אגרה . ערוץ 1 כונה בעבר בטרם עִידָן התחרות ולפני הופעתו של ערוץ 2 ב- 1993 בשם התואר "הטלוויזיה הישראלית" . בעבר הרחוק בעידן הקמתו ב- 1968 נקרא ערוץ 1 בפי כל , "הטלוויזיה הכללית" . תואר שמעיד על מגמה של שידור תכנים מגוונים ע"י המוסד החדש לתקשורת המונים שהוקם בשנים 1969 – 1967 במדינת ישראל, מוסד טלוויזיוני אנטגוניסט ומנוגד בגישתו לטלוויזיה החינוכית – לימודית שנוסדה לפניו ב- 1966. ערוץ 1 לובש כבר שנים כסות טלוויזיונית של "שידור ציבורי" חשוב ונקי כפיים כביכול. מונח זָך וטָהוֹר רב ערך אולם במידה רבה בעל משמעות מזויפת ומסולפת משכבר הימים. בשתיים עשרה השנים האחרונות מאז 2002 השנה בה התמנה יוסף בר-אל ע"י ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן למנכ"ל רשות השידור התנוון והתכווץ ערוץ 1 מ- ממדים של מטרופולין ל- דִימֶנְסִיָה ופרופורציה של עיירה רעועה שכוחת אֵל . המיטיבים לזכור לבטח אינם יכולים לשכוח כי האיש הלא מוצלח והבלתי מוכשר הלז יוסף בר-אל הקיף את עצמו מייד בטבעת של יועצים ועוזרים "יֶסְמֶנִים" בלתי מוכשרים כמותו ובראשם מנהל הטלוויזיה שלו בימים ההם מר מוטי עדן.

ערוץ 1 במתכונתו הקיימת על עובדיו ומנהליו איננו חשוב עוד מפני שהוא מתנהג כאילו אין תחרות תקשורת בארץ. "אני ואפסי עוד". ערוץ 1 טרם הסתגל לתנאי תחרות שוק הטלוויזיה הקדחתני בארץ שהחל לפעול ב- 1990 ו- 1993 עם הופעתה של הטלוויזיה בטכנולוגיית הכבלים והופעתו של ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 1 מתנהג וחושב באופן אוטומטי גם בימים אלה של שנת 2014 שיש לו פטור מעול הרייטינג מפני שהוא משדר תכנים ציבוריים כביכול. עיתונאי ערוץ 1 שמסכינים במשך שנים עם מצב של מִדְרוּג אפסי – מחד, ועוצמים עין ומתעלמים מאידך מ- ניהול כל כך עלוב וכושל של ההנהלה שלהם מאז ימי מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל – ממשיכים להתקיים גם ב- 2014 בתוך בועה, ב- וואקום. מצב מְנֻוָון ו- אֲנוֹרְמָלי שנמשך כבר תריסר שנים ויוצר מוטציות דו כיווניוֹת ועמן גם פרדוקסים. עיתונאי רשות השידור שמתייצבים מול, חושפים את, ונלחמים נגד אי צדק ונגד ניהול כושל ולא הגון ברבדים ומגזרים שונים בחייה של מדינת ישראל, אינם עושים זאת במסגרת הפנימית שלהם ומאפשרים להנהלתם העלובה והמסוכסכת לפעול באין מפריע ככל העולה על רוחה. מוזר וגם מביך. הרי היתרון הראשון שמזהה חברה פתוחה וחופשית במדינה דמוקרטית הוא חופש הביטוי בתוכה. אינני זוכר ששמעתי לאחרונה עיתונאים, עורכים, ומפיקים בכירים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" מרימים קולם נגד יוֹנִי בֵּן מְנַחֵם, זֶלִיג רָבִּינוֹבִיץ, ואָמִיר גִילָת. מי שעושה זאת אם בכלל פועל בהסתר ובעילום שם . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 היה כאמור פרי מינויו של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון והוצב בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל על פי המלצתו החמה של עסקן פוליטי בינוני בשם רענן כהן . ב- 2005 הבין אריאל שרון כי יוסף בר-אל הוא פרי ביאושים ומינוי מופרך והדיח אותו לאלתר בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה מֶנִי מַזוּז בעוון שחיתות ושוחד מסך, ללא שימוע וללא חנינה. 13 (שלושה עשר) שרים בממשלת אריאל שרון הצביעו בעד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . 2 שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק ערכו את החשבון הפוליטי הקטנוני והפרטי שלהם, והרימו את ידם נגד ההדחה. שניהם ביקשו להשאיר את יוסף בר-אל על כנו. זה כמובן לא עזר להם ולא ליוסף בר-אל עצמו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות השידור מכהן וסולק מתפקידו בבושת פנים.

השערוריות שמתחוללות בין כתלי רשות השידור (בערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") מאז 2011 מאז מינויו של יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו, מזכירות במידה רבה את ימי האוֹפֶל של השנים ההן 2005 – 2001. עיתונאי רשות השידור שוב מילאו פיהם בכל הנוגע להתנהלותם של יוֹנִי בֵּן מְנַחֵם , עוזרו הצמוד זֶלִיג רָבִּינוֹבִיץ', ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אָמִיר גִילָת. מוזר כי בשֵם השידור הציבורי הם דואגים לרִווחת צופי הטלוויזיה ומדינת ישראל כולה ומבקשים שאלה ישאפו אוויר פסגות וחמצן נקי, רק לא אצלם בחצר בתוך ארבעת הכתלים של הטלוויזיה והרדיו, שם מותר לזהֵם את האוויר בפחמן דו חמצני מעל למותר. רשות השידור כולה (לרבות רדיו "קול ישראל") מנוהלת באופן שערורייתי ביותר ע"י מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת וכל חברי מליאת רשות השידור. עיתונאי רשות השידור שוב ממלאים פיהם מים ושותקים . מדובר בחידלון של אנשי הפיקוד העליון ברשות השידור שבנוסף לכל כישלונותיהם, הם גם עסוקים בריבים ומדנים בינם לבין עצמם – מחד והתנהלות מגומגמת של הפַּקודים – מאידך. ניהול והתנהלות שיוצרים מוטציה ופרדוקס ובסופו של דבר הֶרֶס בלתי נמנע. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו שהפקיד ב- 2011 את מר יוני בן מנחם ואת ד"ר אמיר גילת הבלתי מוכשרים על ניהול ובקרת השידור הציבורי הוא זה שלא נותן בהם עכשיו אמון וסוגר כעת את רשות השידור במתכונתה הנוכחית . בנימין נתניהו מבין ממש כמו אריאל שרון מי שסילק בשעתו ב- 2005 את יוסף בר-אל מניהול רשות השידור, שהיום הזה כמו אז, מדובר במנהיגות נֶפֶל (שהוא עצמו מינה) בדמותם של יוֹנִי בֵּן מְנָחֵם , זֶלִיג רָבִּינוֹבִיץ', ואָמִיר גִילָת . מדובר במנהיגות חדלת אישים שממומנת כאמור ע"י הציבור במדינת ישראל מידי שנה בשנה בסכום עתק של כ- 1.000000000 (מיליארד) שֶקֶל ומפיקה עבור הצופים שלה רייטינג בגובה דֶשֶא קָצוּר שעליו רצים שחקני כדורגל. עיתונאי רשות השידור על מנהיגיהם, עורכיהם, ומפיקיהם שוב לא מבינים ב- 2014 כי לא ניתן לפעול עוד בחדר אטום, ומבודד, וכאילו סטרילי בעוד המרחב לידו נָגוּעַ, טָמֵא, ומְזוֹהָם. אי אפשר להטיף מוּסָר לכלל ולשמור על עקרונות של יושרה ומקצוענות בעוד אתה בעצמך חי בסביבה ניהולית כה לא מוכשרת וכה לא צודקת, גם אם אינך מסואב בעצמך. הפתרון היחיד נגד הסיאוב, נגד חוסר הכישרון, ונגד אִי צֶדֶק הוא התקוממות של הכלל. ביצוע מהפכה . אם אינך מתקומם ואינך שַש לשנות את המצב הניהולי ברשות השידור מיסודו, סופך ליפול יחדיו עם המנהיגות ו- ההנהלה שלך.

טקסט מסמך : 21 באוקטובר 2013 . עיתון "הארץ" . עדות לסכסוכים , ריבים , ומדנים בתוככי הפיקוד העליון של רשות השידור בין המנכ"ל יוני בן מנחם ליו"ר אמיר גילת . (באדיבות "הארץ") .

טקסט מסמך : 15 באוקטובר 2013 . כותרת ב- "TheMarker" : "התמונה המתגלה ברשות השידור מעוררת חלחלה . (באדיבות "הארץ") .

טקסט מסמך : 3 בספטמבר 2013 . כותרת ב- "Themarker" : "רשות השידור איננה ממלאת את מטרותיה. בשבע השנים האחרונות שילם הציבור כ- 6.000000000 (שישה מיליארד) שקל מבלי לקבל תמורה ראויה . (באדיבות "הארץ").

חוקי ההתקוממות, המרד, והמהפכה נגד חדלי אישים והנהלות כושלות שמפרות שוב ושוב את צווי ה- יושרה, ההגינות, המוסר, הצדק, והדוגמא האישית – נוגעים לכל התאגדות, ארגון, ורובד חברתי באשר הם. פוליטי, כלכלי, ו/או תקשורתי. ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" אינם יוצאים מהכלל ולא יכולים להימלט מאכיפת החוק.

"השידור הציבורי" הוא מונח מורכב והפכפך. לערוץ 1 המט ליפול אין שום חזקה על השידור הציבורי והוא איננו האוֹמֶנֶת שלו. האם התוכנית "לונדון את קירשנבאום" המשודרת בערוץ 10 איננה שידור ציבורי…? האם "הַמָקוֹר" בראשות רביב דרוקר איננה שידור ציבורי…? האם מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בהגשת תמר איש שלום וטלי מורנו איננה שידור ציבורי…? האם "חמש עם רפי רשף" בערוץ 10 איננו שידור ציבורי…? האם "שישי" בערוץ 10 בהובלת גב' טלי מורנו ומר אלון בן דוד איננה שידור ציבורי…? האם "עוּבְדָה" בערוץ 2 בהובלת אילנה דיין איננה שידור ציבורי…? האם מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 2 בהגשת יונית לוי ודני קושמרו איננה שידור ציבורי…? האם "אולפן שישי" בערוץ 2 בהגשת דני קושמרו איננו שידור ציבורי…? האם "שֵש עם עודד בן עמי" בערוץ 2 איננה שידור ציבורי…? האם "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בהנחיית גבי רינה מצליח איננה שידור ציבורי…? האם תוכנית החדשות במוצ"ש בערוץ 2 בהגשת דנה ווייס היא שידור ציבורי…? וגם : האם השידורים הישירים בערוץ 10 של משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- Euroleague לרבות ה- Final four הממשמש ובא אינם שידור ציבורי ? האם השידור הישיר בערוץ 2 של באיירן מינכן – ריאל מדריד 0 : 4 בשלב הגומלין בחצי הגמר של ה- Champions League איננו בבחינת שידור ציבורי …? האם תוכנית הרכילות החדשותית של גיא פינס בערוץ 10 איננה שידור ציבורי…? שידור ציבורי הוא אוסף של יסודות , רכיבים , ורבדים שונים שמתמזגים לפזל משותף וסבוך. השידור הציבורי בכללו הוא רב פנים ו- איננו רכוש וקניין בלעדי . הוא לא רק מה שבעלי הבית רוצים לשדר ולהראות לקליינטים שלהם אלא גם מה שהלקוחות רוצים לראות . העורכים והמפיקים אינם הקובעים ובעלי הסמכות היחידים . הם חייבים לדבר בשפת טלוויזיה משתנה וערכי טלוויזיה משתנים שמובנים לא רק להם אלא גם לקהל היעד שלהם בעידן העכשווי . התוכנית "מבט שני" בעלת הרייטינג הנואש של איתי לנדסברג בערוץ 1 – חשובה בעיקרון אך איננה חשובה מעשית מפני שהיא אוגרת רייטינג דַל עד למאוד בן % 2.0 אולי % 3.0. מדובר במִדְרוּג ארצי קטסטרופלי. לא רואים אותה. אין צופים בה. אם כך מדוע להעניק לה אמצעי ייצור רק בשל תּוֹאֲנָה כי "מבט שני" שייך ל- שידור ציבורי. "עובדה" בערוץ 2 שהוא גם שידור ציבורי ו- "המקור" המשודרת בערוץ 10 שאף הוא שידור ציבורי – עושות שמות ב- "מבט שני". עיתונאי ערוץ 1 יכולים להמשיך להתחפר בבונקר האטום והמבודד שלהם ולצעוק געֶוָואלְד כאוות נפשם. הצילו. זה לא עושה עוד רושם על אף אחד. ערוץ 1 איבד ב- 2002 את מעוזיו האחרונים בציבור. מהיבט טלוויזיוני של תקשורת המונים מדובר בערוץ נפל. הוותיקים, הזקנים, והמוכשרים מביניהם היו אמורים הראשונים לגלות תעוזה ולעלות ראשונים על הבריקדות ב- 2002 וב- 2011 ולהילחם מלחמת חורמה ביוסף בר-אל, יוני בן מנחם, וזליג רבינוביץ'. לפתע לאחר כל כך הרבה שנים מופיע באופק שר אנונימי צעיר ללא כל מוניטין פוליטי מרשים בשם גלעד ארדן וכמו בסיפור של האנס כריסטיאן אנדרסן דווקא הוא זועק "המלך עירום". "תגידו מה אתם עושים צחוק…? אתם שמשתכרים משכורות נדיבות יחדיו עם ההנהלה המגוחכת שלכם גובים מידי שנה מהציבור כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל ומנפקים לו % 1.0 אחד רייטינג בממוצע בלבד בין שמונה בבוקר לאחת אחר חצות…? אם כך מי צריך אתכם לכל הרוחות…? מדוע אם כך נדרש להעניק לכם אמצעי ייצור, הפקה, וצילום יקרים כדי לבזבז אותם על שידור סרק שאיש כמעט איננו צופה בו…?". זה אגב אותו הטקסט שאמרה לא מזמן ממשלת יוון לאנשי רשת הטלוויזיה הציבורית הוותיקה והבלתי יעילה שלה ERT, וסגרה אותם .

מוזר כי אנשי טלוויזיה שאמורים להיות נבונים אינם מבינים למרות ניסיונם וגילם המבוגר את נוסחת ה- Match up ההכרחי בין העשייה והתעשייה לבין הניהול שלה. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לא יכול היה להשתמר כפי שהשתמר במשך 45 שנים מאז 1969 ללא מנהיגותו של עו"ד שמעון מזרחי. במידה רבה שמעון מזרחי כיו"ר ארגון ספורט חשוב יותר מהשחקנים שלו. רשות השידור של מדינת ישראל לא הייתה יכולה לשגשג בשנים 1998 – 1993 ללא מנהיגותו של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מוטי קירשנבאום. במידה רבה היה מוטי קירשנבאום חשוב יותר מהכתבים, העורכים, והמפיקים שעבדו תחתיו בערוץ 1. שיווי משקל עֶרְכִּי דוּ כִּיווּנִי בין ניהול לבין העובדים , בין מנהיגות לבין העם – הוא נִדְבָּך ו- וֶוקְטוֹר הכרחי בכל תא, מוסד, ו- ארגון בחיינו . בפוליטיקה כמו גם בכלכלה . אם לפרוט לפרוטות אזי מאזניים שקולים דרושים גם בעמדת שידור בודדה של הטלוויזיה באצטדיון כדורגל במונדיאל ברזיל 2014 ו/או אם תרצו הם נדרשים גם בכל תא משפחתי באשר הוא. הפרת האיזון מביאה בסופו של דבר לסירוס , עיוות , והתמוטטות של כל תא, כל התאגדות, וכל ארגון באשר הם. עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" אחראים ל- התמוטטותה של רשות השידור במתכונתה הנוכחית ב- 2014 כמו הנהלתם בראשות יוֹנִי בֵּן מְנַחֵם, זֶלִיג רָבִִּינוֹבִיץ', ואָמִיר גִילָת. איכות וטיב דמותה ומהותה של רשות השידור מותנית בראש וראשונה במנהיגות שלה. המנהיגות חשובה מעַמְך רשות השידור. לכן היא לבשה ופשטה צורה כל כל הרבה פעמים. לא בגלל העובדים. בשל המנהיגים. צריך להבין שמנכ"ל רשות השידור האיש שניצב ב- Top ההיררכיה נושא בשררה רבת כוח . הוא איש כל יכול ומשמש גם העורך הראשי של כל שידורי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". פניה ודמותה של רשות השידור טלוויזיה + רדיו מעוצבים בצלמו . פניה של רשות השידור בתקופתם של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ו- יִצְחָק לִבְנִי (יחדיו עם מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הדומיננטי והמוכשר) היו אחרות ובעלות מגמות שונות מאשר בתקופתם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ואחריו אורי פורת ז"ל . לא בכדי הודיע יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1979 פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל על ל- מנכ"ל רשות השידור דאז יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי עליו להעיף ולהדיח מייד ולאלתר מתפקידו את מנהל הטלוויזיה המוצלח והמוכשר אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מקור השראת העיתונאים. רְאוּבֵן יָרוֹן הבין כי מנהיגותו של ארנון צוקרמן שאיננה מקובלת עליו מקרינה על עובדיו ולא חשוב מי הם עובדיו. כדי לשנות את דמותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979 יש להרחיק את המנהיג ולא את אזרחיו . רְאוּבֵן יָרוֹן הרהיב עוז והציב בפני מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אולטימטום כלהלן : "או אני או ארנון צוקרמן" . מדהים כי העיתונאים הוותיקים ומתברר גם הדשנים והשבעים בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" כמו נגיד גב' איילה חסון, גב' גאולה אבן, מר יעקב אחימאיר, ומר דוד וויצטום, כמו גם נאמר גב' אסתי פֶּרֶז ומר אוֹרֶן נַהָרִי – התגלו לי כאנשים חסרי אומץ לב אזרחי מינימלי. אותי הם לא הפתיעו הפחדנים הללו. הם הסכינו ב- 2002 עם שלטונו של יוסף בר-אל ושתקו. ועכשיו הם מסכינים עם שלטונו של יוני בן מנחם ושוב ממלאים פיהם. העיתונאים הללו הם ראשית דבר  אנשים ,בני אדם ש- וויתרו מראש על זכות גדולה לשמש דוגמא אישית לבאים אחריהם. הם לא הניחו את המפתחות על שולחנם של יוֹנִי בֵּן מְנַחֵם וזֶלִיג רָבִּינוֹבִיץ'. חוק רשות השידור ומהות רשות השידור הולכים לעבור עכשיו שינויים דרמטיים. יותר מ- 1000 (אֶלֶף) עובדים בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" יפוטרו ויגורשו לביתם. יכול להיות שהחבורה הוותיקה הנ"ל נעדרת אבירות, עוז רוח, והירואיוּת – שבינה לבין העיתונאים הצעירים לידם לא שוררת שום אחדות וסולידריות – תיקרא שוב לדגל, אולם היא תמצא תפאורה שונה ובימה אחרת.

מאמרו הנרגש נוטף דמעות של פרופסור משֶה נֶגְבִּי הצדקן, "ולתפארת סירוס השידור הציבורי", היום (יום שישי – 9 במאי 2014) בעיתון "הארץ" – מחטיא את מטרתו ואיננו משכנע . בכמה מקומות איננו מדויק, בקטעים מסוימים – מתרפס, ובעניינים אחרים – מגוחך. קו המחשבה שלו תמוה. משֶה נֶגְבִּי איננו מתמודד עם בעיית הבעיות של ערוץ 1 במתכונתו הנוכחית ב- 2014 . מדובר בשתיקת העיתונאים הנוגעת להתנהלותם של יוני בן מנחם וזליג קבינוביץ', שתיקה בהשראת ימי 2002 תקופת מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. הם שתקו אז ושותקים גם היום כאילו העיתונאות ברשות השידור היא מדינה בתוך מדינה. ישות נפרדת. הַרוֹבֵד העיתונאי סוגד בלשון אילמת ובשפתיים חתומות ב- 2014 מרצון ו/או מפחד למנכ"ל הכושל של רשות השידור יוני בן מנחם ולעוזרו הקרוב זליג רבינוביץ'. אחרת היה משמיע קולו ברמה. הסכמתם של עיתונאי רשות השידור לפעול במסגרת ניהולית עלובה, לא מוכשרת, לא צודקת, ולא מוסרית תחת שלטונם של יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' – כאילו לא קרה כלום וכאילו מצב לא טבעי ולא תקין זה עתיד להימשך לנצח – איננה מובנת. ההתרפסות של משה נגבי לאיילה חסון ויעקב אחימאיר – מיותרת, אבל זה העניין שלו . אולם כשהוא כותב בפוסט שלו, "…אין חולק על כך שרשות השידור סובלת מליקויים רבים. אך אלה הם סימפטומים של מחלה ממארת אחת – דריסת הרגל של הפוליטיקאים במינוי המנהלים…", ומציג זאת בתמימות ו/או בטיפשות כמצב נתון וסיטואציה מחויבת המציאות – זה כבר עניין שלי. גב' איילה חסון חקרה עשתה ב- 1997 את מה שהייתה אמורה בסך הכל לחקור ולעשות במסגרת תפקידה העיתונאי בטלוויזיה (פרשת בר-און – חברון). השידור הציבורי היה בר מזל לחשוף את השחיתות הפוליטית ההיא מפני שבראשו ניצב אז מנכ"ל רשות השידור בדמותו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום. אפקט מנהיגותו של מוטי קירשנבאום על עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" והתוויית כר פעולה עיתונאי רחב ידיים על ידו, הוא שדחף את העיתונאים קדימה והכריח אותם לחשוב, לחקור, וליזום. מנהיגות האֶמֶת שלו ומשקלו הסגולי הייחודי כבן אדם מנווט בעל יושרה היו חשובים יותר מ- גב' איילה חסון ומ- מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1 בעת ההיא. תגיד לי פרופסור משה נגבי מה אתה עושה צחוק…? גם מוטי קירשנבאום היה ב- 1993 מינוי פוליטי של ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ועל פי המלצתה של שולמית אלוני ממש כמו יוסף בר-אל בשעתו ב- 2002 ויוני בן מנחם ב- 2011 . תאמר לי פרופסור משה נגבי מדוע אם כך רשות השידור בשנים 1998 – 1993 תחת מנכלותו של מוטי קירשנבאום לא סבלה משום סימפטומים של מחלה ממארת כפי שהיו מנת חלקה בתקופת יוסף בר-אל ? מדוע רשות השידור סובלת נואשות מאותם הסימפטומים של אותה מחלה ממארת גם בתקופה הנוכחית של מנכ"ל רשות השידור הספציפי יוני בן מנחם ? נכון שמדובר בהבדל קיצוני בין בֵּן רוֹמִי אחד מול שני בְּנֵי דנמרק אולם אם כך מדוע אותם העיתונאים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" שנדבקו במחלה הממארת ב- 2002 וב- 2011 אינם משתמשים בכימותרפיה ולא מחוללים מהפכת נגד, אלא מעדיפים להתעלם, לחיות בבועה שלהם, לגסוס בערסל הנוח שלהם ולהמתין למותם שלהם ? "Something is rotten in the state of Denmark", אמר הדמטורג והתכוון גם לנעשה ברשות השידור מאז 2002. עיתונאי רשות השידור ניפצו את נוסחאות ההתנהגות האנושית הדנות ונוגעות ל- אקוויוולנטיוּת ו- אקוויליבריוּם. מעולם לא שמעתי אודות אנשים שדווקא בעת שמתחוללת שריפה בביתם, מאבדים שיקול דעת, ואינם ממהרים לכבות את האש המסוכנת המתפשטת לעל עבר, בטענה שטרם הגיעה למשרדי המערכת שלהם . ניסיונו של משה נגבי להאדיר את טיב העיתונאים הציבוריים ולהפרידם מאיכות הניהול הציבורי השלילי – איננו צולח. העובדות מדברות נגדו. מדובר בפוסט בכייני. אנשים ועיתונאים רציניים בכל תעשיית טלוויזיה באשר היא היו כבר מניחים את המפתחות ולא משתפים פעולה עם הנהלה ומנהיגות מגוחכת שכזאת.

אגב אם איילה חסון, מירב מילר ואמיר איבגי, יעקב אחימאיר, דוד וויצטום (ואחרים) בערוץ 1 הם כל כך טובים בתחומם בעיניו של משה נגבי כיצד זה מרבית הציבור במדינת ישראל איננו מבחין בכך ומדיר רגליו מהם…? מדוע הציבור מעדיף על פניהם ללא כל היסוס והתלבטות את השידור הציבורי – מסחרי ונוהה אחרי המקבילים להם בערוץ 2 ובערוץ 10 – יונית לוי, דני קושמרו, אילנה דיין, תמר איש שלום, טלי מורנו, רביב דרוקר, אלון בן דוד , מוטי קירשנבאום וירון לונדון, דנה ווייס, רינה מצליח, עודד בן עמי, רפי רשף ואחרים. אולם אני עוזב זאת כעת ומשאיר את התשובה לשאלה הרטורית הזאת להיסטוריונים.

טקסט מסמך : יום שישי – 9 במאי 2014. "הארץ" – עיתון הבית שלי . זהו הפוסט של הפרופסור משה נגבי הפרשן המשפטי של רדיו "קול ישראל" וכותרתו , "ולתפארת סירוס השידור הציבורי". אינני מתפעל מהמאמר הבכייני הנ"ל שמחטיא את המטרה. מעניין אפוא היה משה נגבי ב- 2002 בעידן של מנכ"ל רשות השידור הכושל ההוא יוסף בר-אל . (באדיבות עיתון "הארץ"). 

הערה 4 : פרדוקס. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מרתק אותי בגלל חולשתו.

קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הטוענת לכתר המלכות האירופי של ה- Euroleague ולכתר המלכות הישראלי נותרה פגיעה. לְבִיאָת אֶלֶקְטְרָה ננשכת  ע"י שוב ושוב הצְבוֹעִים ומאבדת את כוח ההרתעה שלה. שלשום (יום רביעי – 7 במאי 2014) היא ניגפה בפעם השביעית בליגת העל הישראלית באולם "גָן – נֵר" והפעם מול הפועל גלבוע/גליל 71 : 75. פשוט לא ייאמן עד כמה מכבי ת"א פגיעה ורשלנית. המיליונרים שלה פגעו רק 6 פעמים מ- 27 בזריקות שלוש , דייקו ב- 16 מתוך 23 זריקות עונשין, ואיבדו 17 פעמים את הכדור. מכבי ת"א היא עדיין הטובה בארץ אולם הנתונים הנ"ל מציגים קבוצת כדורסל שקל יחסית להכניס אותה למצב של טראומה. צירוף מקרים משונה בעל סמליות : בעוד הפועל גלבוע / גליל בראשות מאמנה מר שרון דרוקר גורמת קשיים וכאב ראש למכבי ת"א ומאלצת את מאמן הקבוצה דיוויד בלאט לחשוב, צץ לו לפתע בטלוויזיה תשדיר פרסומת מסחרית לתרופה מסוג "נורופן קוויק" בו משתתף מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט בתפקיד הראשי. דיוויד בלאט זועק לשחקנים שלו בפסק זמן שלושים קריאות בזו אחר זו , "כאב ראש…כאב ראש…ושוב פעם כאב ראש…". שלוש עשרות פעמים ברציפות. ערוץ 1 מפספס . במקום ללכת על התמודדות בין לביאת אלקטרה לבין הצבועים האורבים לה בלב הסאוואנה, הוא מעדיף להתחקות אחר מאבקים בין להקות צבועים לבין עצמן. מה מעניין שידור ישיר בין הפועל חולון ל- הפועל ירושלים על השחקנים הזרים שלהן ??? השידורים הישירים המעניינים בליגת העל בכדורסל הם אלו המתעדים את משחקיה של מכבי ת"א . וודאי כשהיא נוחלת מפלות . אבל לא רק. הערב (מוצ"ש – 10 במאי 2014) ישדר ערוץ 5 בכבלים ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את המשחק השלישי בסדרת ה- Play off בין מכבי ת"א ל- הפועל גלבוע / גליל בעוד ערוץ 1 ישדר ישיר את משחק הכדורגל בליגת העל בין בני יהודה לאשדוד שיכריע אם הקבוצה התל אביבית משכונת התקווה תיוותר בליגת העל עונה נוספת . ערוץ 1 עשה בשכל משהתחבר באופן פעיל בעונת 2014 – 2013 לליגות העל הישראליות בכדורגל וכדורסל. מכיוון שלוח המשחקים ידוע זמן רב מראש (למרות השינויים המתחייבים מתוצאות לא צפויות) היה על ערוץ 1 לדאוג לעצמו ולוודא כי המשחק בני יהודה – מ.ס. אשדוד ייערך מחר (יום ראשון – 11 במאי 2014) וכי המשחק השלישי הערב מכבי ת"א – הפועל גלבוע / גליל יישאר בידיו. ערוץ 1 צריך לעקוב היטב אחר מאבק השרידות של לביאת אלקטרה שננשכת שוב ושוב ולשנן את הרעיון הקיומי (צץ ועולה כל פעם מחדש) , "The worst is yet to come", כדי שהוא יהיה ערוץ הטלוויזיה שיתעד את הנפילה המכביסטית אם וכאשר תקרה . מכבי ת"א היא עדיין הטובה בארץ אולם היא Vulnerable. חלשה ופגיעה, ורגישה לתנודות. למרבה התמיהה ואולי סתירה , קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מועדון פאר בקנה מידה אירופי, נושאת את מירב העניין בליגת העל בכדורסל בשל פגיעותה וחולשתה ולא בגלל יתרונותיה.

משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל ביום רביעי – 7 במאי 2014 באצטדיון ר"ג, הפועל קריית שמונה – מכבי נתניה 1 : 0. שידור ישיר בערוץ 5 בכבלים. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות. 

ערוץ 5 בכבלים מילא את שליחותו ועשה את המוטל עליו לאורך כל השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל באצטדיון ר"ג ביום רביעי – 7 במאי 2014, הפועל קריית שמונה – מכבי נתניה 1 : 0. לרבות ה- Pre game Show וה- Post Game Show המפורטים. ההגשה המבודחת והליצנית של מודי בר און – מגוחכת ולא נוחה, וגם פנל הפרשנים הדַל לידו בוני גינזבורג ואיציק זוהר לא מסייע בידו בדברי הטריוויה הצפויים שלהם. אולם הם אינם הציר המרכזי . למרבה ההפתעה השַדָּר המוביל יונתן כהן ושדרני הקווים שלו תומר לוי ועידו גור יעילים ומאפילים על טקסט הקישור של מודי בר און . אתה מאזין לאיציק זוהר כשהוא מרגיע את מודי בר און בטרם תחילת המחצית השנייה (המחצית הראשונה הסתיימה בתיקו אפס) ומתנבא כי בתוך עֶשֶר דקות – רבע שעה אחת הקבוצות תבקיע ׁ(מבלי לנמק, אולי מפני שנבואות אינן זקוקות לנימוקים) – ואינך יכול שלא להתרשם מ- נמיכות הפרשן . חוץ מזה מה עושה האיש הזה איציק זוהר שמתחזה לפרשן כדורגל אצל גב' דורין אטיאס בערוץ 10…? אגב , הובקע אומנם שער בודד ב- שיעמומון הזה של גמר גביע המדינה בכדורגל הפועל קריית שמונה – מכבי נתניה 1 : 0 אולם רק בדקה ה- 97.

הפקתי, ניהלתי, וערכתי בימי חלדי עשרות משחקי גביע המדינה בכדורגל בשנים 1994 – 1971. המשחק הזה הפועל קריית שמונה – מכבי נתניה 1 : 0 היה המשעמם מכולם. משחק דל ומשמים. אין לי מה לקחת ממנו פרט לשתי תמונות. בראשונה נראה יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מקבל את שיירת המכוניות של נשיא המדינה שמעון פרס בתוככי אצטדיון ר"ג . למשמע הפַאנְפָרָה של תרועת החצוצרות מְעֵז אבי לוזון וזוכה. הוא מחבק את הנשיא. חשבתי שזכות חיבוק נשיא המדינה שמעון פרס שמורה נגיד לנשיא ארה"ב ברק אובמה . חשבתי שעל פי כללי הטקס יו"רים של התאחדויות כדורגל מנועים ואינם רשאים לחבק נשיאים ומלכים. ללחוץ יד – כן . חיבוק – לא . אבי לוזון חשב שונה ממני . משטיפס הנשיא ליציע הכבוד הוחלט כי יחצוץ בין שרת הספורט גב' לימור ליבנת לבין יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, אולי בגלל פקודת הטקס ואלי מפני שהשרה והיו"ר עוינים איש את רעהו. הנשיא שמעון פרס ישב בין שניהם. ואז לכדה מצלמת ערוץ 5 בכבלים את זיכרון הצילום השני שנחרת בזיכרוני . במהלך המשחק (זה היה במחצית הראשונה) נראתה שרת הספורט נושאת דברים ב- Close up בפני נשיא המדינה מלווה בתנועת ידיים שלה. היא נראתה היטב אולם לא נשמעה משום מה. (ערוץ 5 בכבלים שגה משנמנע להציב מיקרופון לידם). על כל פנים בעודה מרצה במרץ רב לנשיא שמעון פרס נקלט היו"ר אבי לוזון ע"י מצלמת הטלוויזיה מסיט מבטו מהמשחק, מפלבל עיניים, ומחדד אוזניו לעבר השיחה שמא יקלוט בתוך הרעש העצום משהו, איזה בְּדָל אינפורמציה, איזה שְבָב מהטקסט שנאמר ע"י השרה לנשיא, ולא נועדה לו.

טקסט תמונה (1) : יום רביעי – 7 במאי 2014. אצטדיון ר"ג. יציע הכבוד בעת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל הפועל קריית שמונה – מכבי נתניה 1 : 0. יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מסיט כבדרך אגב מבטו מהמשחק, מפלבל עיניים, ומחדד אוזניים שמא יעלה בידו לקלוט בתוך הרעש העצום את הטקסט שמשמיעה שרת הספורט גב לימור ליבנת (משמאל) לעברו של נשיא המדינה שמעון פרס. ערוץ 5 בכבלים נמנע (באקראי ו/או בכוונה…?) להציב מיקרופון רגיש ליד השלישייה. (צולם במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 5 בכבלים. באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : יום רביעי – 7 במאי 2014 . אצטדיון ר"ג. אותה תמונה קצת יותר מקרוב. יציע הכבוד בעת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל הפועל קריית שמונה – מכבי נתניה 1 : 0. יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מסיט כבדרך אגב מבטו מהמשחק, מפלבל עיניים, ומחדד אוזניים שמא יעלה בידו לקלוט בתוך הרעש העצום את הטקסט שמשמיעה שרת הספורט גב' לימור ליבנת (משמאל) לעברו של נשיא המדינה שמעון פרס . (בהילוך חוזר איטי זה נראה הרבה יותר ברור). ערוץ 5 בכבלים נמנע (באקראי ו/או בכוונה…?) להציב מיקרופון רגיש ליד השלישייה. (צולם במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 5 בכבלים . באדיבות ערוץ 5 בכבלים).

משהו לא מכובד שורר ביציע הכבוד. יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל מר אבי לוזון עשה לא מעט בשנות כהונתו מהיבטי הארגון והכלכלה לטובת הכדורגל הישראלי. אף על פי כן הוא נתפש ע"י רבים כאישיות ספורטיבית לא טהורה וכמי שרוֹחֵץ בנִיקָּיוֹן כַּפָּיו . גב' לימור ליבנת זכורה כמי שהבטיחה והצהירה ביוני 1996 כ- שרת התקשורת המיועדת בממשלת הליכוד (עם חילופי השלטון במדינת ישראל לאחר נפילתו של ראש הממשלה שמעון פרס ועלייתו של בנימין נתניהו), כי עכשיו יידרש מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום להזיע . בעיניי זאת הייתה אמירה נאסטית ומתריסה. מוטי קירשנבאום איננו רק בן אדם בעל יושרה הוא גם בֵּן מַלְכוּת , חתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 1976. בפעם השנייה נתקלתי בשרה לימור לבנת באולימפיאדת אתונה 2004. אני עבדתי באתונה בקבוצת  הטלוויזיה הבינלאומית AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות הספרדי מנולו רומרו, זאת שביימה והפיקה את סיגנל הטלוויזיה העולמי הבינלאומי. לימור ליבנת הגיעה לאולימפיאדה בתוקף תפקידה כשרת החינוך לצורך ביקור הספורטאים הישראליים. נדהמתי לראות אותה מפקיעה את הפודיום האולימפי הסטרילי לצורכי הפרסום שלה, מטפסת עליו ללא אישור, ומחבקת את גל פרידמן הזוכה במדליית הזהב בתחרות השיוט לגלשני רוח. מצלמות AOB הנציחו פוליטיקאית ישראלית עושה דין לעצמה וכמי שאיננה מתחשבת בחוקה האולימפית . באולימפיאדת אתונה 2004 נכחו ראשי ממשלות, שרים, מדינאים, ועסקנים פוליטיים למיניהם מכל רחבי העולם. איש מהם לא הרשה לעצמו לטפס על פודיום אולימפי. השָרָה לימור ליבנת הפרה ביודעין כלל חינוכי – אולימפי כי פודיום המנצחים שייך באופן בלבדי לספורטאים.

סוף הפוסט. הועלה לאוויר בשבת – 10 במאי 2014.