פוסט מס' 346.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 346 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שישי – 24 בינואר 2014.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 346. Follow Up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 5 מ- 8). פוסט מס' 346. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : שולמית אלוני ז"ל (2014 – 1928).

גב' שולמית אלוני הלכה הבוקר לעולמה (יום שישי – 24 בינואר 2014). מדינת ישראל עמה הייתה יפה יותר מאשר בלעדיה. שולמית אלוני ז"ל הייתה מדינאית במלוא מובן המילה. היא הייתה מנהיגה פוליטית יישרת דרך (גם אם בוטה ואגרסיבית מעת לעת), הגונה, צנועה, בעלת מוסר, דוגמא אישית, ודרך ארץ. שולמית אלוני נטיפה הטפה יסודית והיסטורית למען זכויות וחירות האדם באשר הוא אדם ולמען חופש הביטוי. משחזרתי משדות הקרב במלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הלכתי כמו רבים שבי אחריה . בבחירות לכנסת ה- 8 ב- 31 בדצמבר 1973 הצבעתי בעדה ובעד מפלגת ר"ץ שהקימה בחזונה הפוליטי – חברתי. שולמית אלוני הייתה גם שדרנית רדיו מחוננת ב- "קול ישראל" . בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס על ידי "8 ימי בראשית" (הספר נכתב במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" – בארץ ובעולם, ואשר דנה בהתפתחות , קורות , ותולדות הטלוויזיה במשך 130 שנים, שבין 1884 ל- 2014, מאז המציא מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) את פטנט ה- Spinning Disk – העיד בפניי היועץ המשפטי של רשות השידור ד"ר – עו"ד נתן כהן ז"ל על הקריירה המשגשגת שלה כשדרנית רדיו רודפת צדק שעסקה בצרכנות והגינות מחירים זמן רב בטרם הופעת התוכנית "כלבוטק" בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המייסד חנינא אמוץ ז"ל, העיתונאית וורד ברמן, והמגיש דניאל פאר. ד"ר – עו"ד נתן כהן אמר לי שהיא הייתה משכמה ומעלה. אישה רצינית . ב- 1965 נטשה את הרדיו (מוקדם מידי) וחברה למפלגת העבודה. ב- 1973 היא הקימה כאמור את מפלגת ר"צ מעפרה. מאוחר יותר הפכה למנהיגת מר"צ . ב- 1992 מינה אותה יצחק רבין לשרת החינוך ומתוקף תפקידה זה הייתה גם השרה ממונה על ביצוע חוק רשות השידור. בשנים 2008 – 2006 תחקרתי אותה כמה וכמה פעמים אודות המהלכים שהביאו למינויו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל ואודות סילוקו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבלתי מוכשר יוסף בר-אל מתפקידו ביולי 1993 (יוסף בר-אל ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בין 10 ביולי 1990 לבין 10 ביולי 1993). מוטי קירשנבאום לא האריך ליוסף בר-אל קדנציית ניהול שנייה ומינה במקומו לתפקיד הרם את מר יאיר שטרן. זאת הייתה פעולת הדחה מהירה, חזקה, שנעשתה באופן אלגנטי. שולמית אלוני דיברה סרה ובגנותו של יוסף בר-אל אותו הגדירה כמנהל – פוליטיקאי ברמה ירודה. היא סיפרה לי כמה וכמה פעמים כי ביקשה מ- מוטי קרישנבאום לקטוע את כהונתו של יוסף בר-אל גם אם מדובר בשלושה – ארבעה חודשים בטרם סיום הקדנציה שלו . "כל יום נוסף שהוא מר יוסף בר-אל נשאר בתפקידו הניהולי של מוסד התקשורת החשוב במדינה מסכן את טוהר הטלוויזיה, מידותיה, ועצמאותה", אמרה ושיננה באוזניי לא פעם ולא פעמיים. יהיו זכרה ונשמתה של האישה הנערצת הזאת שולמית אלוני ז"ל צְרוּרִים לעַד ב- צרור חיינו.

הערה 4 : איתן ליפשיץ + משה שלונסקי ביום שישי (24 בינואר 2014) בגלי צה"ל בשעה שבין 08.00 ל- 09.00.

מר איתן ליפשיץ ומר משה שלונסקי מגישים מידי יום שישי בין 08.00 ל- 09.00 ברדיו גלי צה"ל תוכנית אקטואליה חד שבועית בה מביעים שניהם את התרשמותם האישית הנוגעת לנושאים שונים . אין שום סיכוי שאטריח את עצמי להקשיב להם באופן סדיר ובצורה סיסטמתית . איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי הם אומנם עיתונאים וותיקים אך כאלה שלא מעניינים משום שהם צפויים , שגרתיים , ולא מחדשים דבר . שניהם רחוקים מלהיות אנשי רדיו שנונים , חדי לשון , חריפים , ומושחזים . שני אנשים רגילים לחלוטין שנגזר עליהם להשמיע את דעתם הלא חשובה בענייני דיומא במשך שעה תמימה . משהו בדומה לאברי גלעד וג'קי לוי בתוכנית  "המילה האחרונה" ו/או עוד צמד משעמם עירית לינור וקובי אריאלי . והנה פרץ לפתע לתוכנית הנדושה של איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי היום (יום שישי – 24 בינואר 2014) הכתב החרוץ (וגם רהוט) עידן קוולר ובידו ידיעה עצובה . הוא דיווח על הסתלקותה של שלומית אלוני ז"ל בת ה- 86. הסיקור אודות מותה של שולמית אלוני ז"ל התארך במקצת ואיתן ליפשיץ ומשה שלונסקי החלו לאבד סבלנות גם משום שהכתב הצעיר עידן קוולר פלש לתוכניתם בהפתעה וללא תכנון מוקדם כשהוא גוזל מזמן "האוויר" שלהם . מישהו מהצוות המוביל אמר , "תודה…תודה…" לעידן קוולר תוך כדי דיווחו בתקווה שיבין את הרמז. האחר טען לעבר מיקרופון בקול מעיק, "מה זה הוא לא שומע…?", אולם הכתב הפוליטי לא שמע והמשיך למלא את תפקידו כשהוא מדווח למאזיני גלי צה"ל אודות האירוע החדשותי הנוּגֶה שהתרחש רק כעת. משה שלונסקי סַפָר לעידן קוולר כי במהלך הדיווח הזכיר ארבע פעמיים את מועד לווייתה של האישה הנערצת הזאת ש- תתקיים ביום ראשון – 26 בינואר 2014 בארבע אחה"צ בכפר שמריהו. בתום הדיווח שאל משה שלונסקי בעוקצנות את איתן ליפשיץ אם הוא זוכר את מועד ה- הלווייה של שולמית אלוני ז"ל (בעקבות ארבעת האִזְכּוּרִים של עידן קוולר). טון השאלה היה לגלגני. נדמה כי הלעג הופנה לעברו של עידן קוולר. איתן ליפשיץ הבין את חומרת השאלה הסרקסטית של ה- רֶפֶרֶנְט שלו וסירב להתייחס מחמת כבודה של הנפטרת. מתברר כי מר משה שלונסקי מפקד גלי צה"ל לשעבר הוא איש תקשורת לא רק משעמם אלא גם נפוח.

הערה 5 : העיתונאי קובי אריאלי ביום חמישי בין 15.15 ל- 16.00 ב-ערוץ 10. 

על פי ליין השידורים של ערוץ 10 ביום חמישי – 23 בינואר 2014 נקבע כי העיתונאי מר קובי אריאלי משדר תוכנית כלשהי בין 15.15 ל- 16.00 . קובי אריאלי הוא הרפרנט של הסופרת והעיתונאית גב' עירית לינור בתוכנית "המילה האחרונה" המשודרת בגלי צה"ל ארבע פעמים בשבוע בימים ראשון – רביעי בין 11.00 ל- 12.00. אינני מכיר את קובי אריאלי אולם כ- שדר רדיו הוא משעמם ונטול כל חשיבות (גב' עִירִית לִינוּר והטקסטים שלה עניינו אותי בעבר הרבה יותר . הייתי קשוב אליה מאז היותה עיתונאית בעיתון "חדשות") . אין לי מושג איזו כמות רייטינג גורף קובי אריאלי  ומביא עִמוֹ לגלי צה"ל כאישיות רדיופונית קבועה בתחנה הצבאית . משום מה עניין אותי לדעת איזה תרומת רייטינג הוא תורם למנכ"ל של מר רפי גינת , וכמה צוברת תוכניתו הטלוויזיונית בת 45 דקות "ארוחת שבת", זאת המשודרת כאמור ביום חמישי בשבוע בין שלוש ורבע אחה"צ לבין ארבע אחה"צ. ובכן, הדו"ח של הוועדה ארצית למִדְרוּג קובע כי מר קובי אריאלי צובר כמות רייטינג ממוצעת אפסית בשלושת רבעי השעה העומדת לרשותו כלהלן : במגזר האוכלוסייה היהודית הוא מקבל % 1.36 ו- במגזר כלל האוכלוסייה הוא אוגר % 1.06. מדובר בכְּלוּם מִדְרוּג . נתונים מתמטיים טלוויזיוניים כה נמוכים ואפרוריים מעידים על עליבות מוחלטת. אולי המוניטורים בבתי האב הנסקרים ע"י וועדת המדרוג נותרים דלוקים אך התוכנית המשודרת איננה נצפית וערכה כערכו של השלג דאשתקד. לעיתונאי מר קובי אריאלי אין במה להתגאות .

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 בינואר 2014 . זוהי מפת המדרוג ברבעי שעות בין 15.15 ל- 15.59 בשני מגזרי המדידה של האוכלוסייה היהודית" ו- "כלל האוכלוסייה" . דו"ח וועדת המדרוג הארצית מציג את תוכניתו של קובי אריאלי "ארוחת שבת" בין 15.15 ל- 15.59 וחושף אותה ככלי ריק . התוכנית הולכת לאיבוד בין מִשברי הרייטינג . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 6 : טלי מורנו ו-תמר איש שלום.

טלי מורנו היא מגישת חדשות מצוינת וקורקטית.

הערה 7 : מכבי ת"א – פרטיזן בלגראד 88 : 67 .שידור ישיר של ערוץ 10 אמש יום חמישי – 23 בינואר 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת המחזור ה- 4 ב- Top 16 ב- Euroleague .

מכבי ת"א היא קבוצת הכדורסל הטובה במדינה . עומק הספסל שלה כעומק הכיסים של פרנסיה . אמש היא צברה את ניצחונה הרביעי הרצוף ב- Top 16 ב- Euroleague . השידור הישיר של ערוץ 10 בין 21.00 ל- 23.00 בהובלת השדר יורם ארבל והפרשן שלו פיני גרשון שמתנסח שוב ושוב בשפת רחוב , גרף רייטינג ממוצע של % 13.11 ושני שיאים בין 22.15 ל- 22.45 של % 14.6 ו- % 15.5 (בהתאמה) . קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למרות מיעוט שחקנים ישראליים בשורותיה עדיין מעוררת אהדה וסקרנות בקרב בציבור בארץ . ההתמודדות של מכבי ת"א עם פרטיזן בלגראד אמש הייתה משעממת מההיבט התחרותי . בתום הרבע ה- 2 צעדה מכבי ת"א ביתרון מכריע 47 : 19 . עם חידוש הרבע ה- 3 העמיקה מכבי ת"א את הפער ל- 30 נקודות . התוצאה הייתה 49 : 19 . בשלב זה נטשתי את כורסתי בסלון ביתי מחמת השעמום . לא כוחות . הבימאי ראובן "רוביק" פודגור עשה כל מאמץ להפוך את כורסתי למושב הטוב והנוח ביותר ביציע בהיכל הספורט ביד אליהו אולם מאמציו לא צלחו . המִדְרוּג שצבר אמש ערוץ 10 הוא גבוה יחסית ועשה זאת בלעדיי . נראה כי מרבית צופי הטלוויזיה בארץ שומרים על נאמנות כמעט מוחלטת למכבי ת"א . הם אינם מתעניינים ברמת המשחק אלא בקבוצתם מכבי ת"א שמביסה שוק על ירך את פרטיזן בלגראד . אנוכי גורס שמשחק שמכיל בתוכו פער גדול מידי בין שתי הקבוצות הופך אותו ל- דַל . משחק מהסוג הזה איננו יעד צפייה טלוויזיוני עבורי . הקבוצה הסרבית היא למרבה ההפתעה קבוצה מפורקת המזכירה קבוצות תחתית בליגת העל הישראלית . שום פרשן כדורסל איננו מסביר כיצד זה מכבי ת"א מתקשה נגד יריבותיה בליגת העל בארץ אולם מכניעה את אלה ב- Euroleague / חזרתי לקראת סיום המשחק מכבי ת"א – פרטיזן בלגראד 88 : 67 כדי להתבונן בהילוכים החוזרים היפים ב- SSM ששיגר רוביק פודגור ל- "אוויר" . הבימאי הזה שולט היטב בשפת הטלוויזיה .

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 בינואר 2014 . מפת המדרוג ברבעי שעות בין 21.00 ל- 23.14 בשני מגזרי המדידה של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה . כמות הרייטינג של ערוץ 10 הנוגעת לשידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – פרטיזן בלגראד 88 : 67 מניחה את הדעת . יורם ארבל מוסר את מטה השליחים במצב טוב ב- 23.00 לשדרנית החדשות גב' נסלי ברדה . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 8 : רפאל נאדאל – רוג'ר פדרר 3 : 0 (7:6 , 6:3, 6:3) בחצי הגמר בטורניר הטניס באליפות אוסטרליה הפתוחה במלבורן. שידור ישיר ב- Eurosport היום (יום שישי – 24 בינואר 2014 בין 10.30 ל- 14.00).

הטלוויזיה האוסטרלית שמצוידת ב- 32 מצלמות ו- 32 מקורות Replays ומסקרת את אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס מחוללת כיסוי מקסימלי יפהפה ויעיל – עיתונאית ו- וויזואלית כאחת . נכון שהחשיפה העצומה של שלטי הפרסומות המסחריות שלחברת המכוניות הדרום קוריאנית KIA אשר משלמת להתאחדות הטניס האוסטרלית כ- 11.000000 (אחד עשר מיליון) דולר אמריקניים תמורת Exclusive Sponsorship , פוגמת באיכות הכיסוי , אף על פי כן מדובר בכישרון טלוויזיוני יוצא דופן . לא כל יום רואים כיסוי טלוויזיה כה מרתק משוכלל ומדויק רווי אין סוף ניואנסים . הבעיה עם המצלמות שהן דוברות אמת ולא יודעות לשקר . הן חשפו היום את רוג'ר פדרר כ- נעֶבּעֶךְ . שֶבֶר כְּלִי . פיזית ומנטלית . מדובר בטרגדיה ספורטיבית מפני שמצלמות הטלוויזיה מתעדות וחושפות קבל עם ועולם את אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של הטניס הבינלאומי מחליק במדרון מתוך בחירה . עשרות מיליוני צופי טלוויזיה בעולם לרבות אושיות טניס בעלות מוניטין על כמו האמריקני פיט סאמפראס והאוסטרלי רוד לייבר ואחרים היושבים ביציע הכבוד באצטדיון הטניס במלבורן, ראו היום את רוג'ר פדרר מובס.

פוסט מס' 346. follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 5 מ- 8). פוסט מס' 346. כל הזכויות שמורות.

"Something is rotten in the state of Dennmark" , אומר מרצלוס ל- הורציו היכן שהוא בראשית המחזה "הַמְלֶט" (של וויליאם שייקספיר) בחצות לֵיל קַר בעת סיור קבוצת קציני הארמון יחדיו עם ברנרדו בחומות החשוכות של טירת אֶלְסִינוֹר. נראה לפתע כי בטקסט האמור לעֵיל הוא כאילו מתכוון במשהו גם לערוץ 1 בשנות חֶשְרָת הֶעָבִים של 2005 – 2001. (רשימה מס' 5 מתוך 8) .

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001. הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל. (רשימה מס' 5 מתוך 8). פוסט מס' 346.

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטרם הדחתו מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון במאי 2005 . (לע"מ תמורת תשלום).

הקדמה קצרצרה מס' 5 . הפוסט החמישי מתוך שמונה שחקרתי וכתבתי בנושא : "follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (5)". כל הזכויות שמורות.

2005 – 2001 . רשימה מס' 5 מתוך יומני . נראה לי כי רשות השידור הציבורית בתוכה אני שוהה יותר משנות דור , הופכת להיות נכלולית , פוליטית , ערמומית , חורשת מזימות , ובעלת תחבולות . הממשלה בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החדש במקומו של המנכ"ל המודח מר רן גלינקא . אני תוהה כיצד זה מפקד צבאי מזהיר וכעת ראש ממשלה מוכשר ופרגמטי ומנהיג מדיני בעל חוש הבחנה מר אריאל "אריק" שרון , מתפתה , ונענה להצעתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן , להציב את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . ראש הממשלה אָרִיאִל "אָרִיק" שָרוֹן ידע היטב מה מתחולל בין ארבעת כותלי רשות השידור כמו גם מה היה צריך להיעשות ולא נעשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת מנכ"לותו וניהולו של יוסף בר-אל בתקופה שבין אפריל 2002 לבין מאי 2005 (הערה שלי : יוסף בר-אל היה המועמד היחיד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מטעם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן כבר בחודש אפריל 2002 לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני מר רן גלינקא . ביוני 2002 מונה יוסף בר-אל באופן רשמי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור) . עובדה ש- בתום שלוש שנים לכהונה מבחינה ממשלת ישראל בראשותו של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן באיחור רב באי התאמתו של יוסף בר-אל לתפקיד הנִישָא . לראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל מחליטה ממשלת ישראל בראשות אותו אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן הפרגמטי וברוב עצום של 13 שרים להדיח בחודש מאי של שנת 2005 את האיש העומד בראש אותה רשות שידור . מנכ"ל רשות שידור מר יוסף בר-אל מודח ומסולק לאלתר ממשרתו הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך. שני שרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ותמכו ביוסף בר-אל. הדחתו של יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 לא הייתה אפשרית בלעדי התערבותם המסיבית של היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז ושל עו"ד אֵלִיעַד שְרָגָא (סא"ל מיל. בחטיבת הצנחנים) מייסד ויו"ר התנועה למען אֵיכוּת השלטון במדינת ישראל . סמנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני התמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקומו של המנכ"ל המודח . ראש הממשלה אריאל שרון היה אדם פרגמטי באופיו . היה לו נוח פוליטית כשיוסף בר-אל שימש מנכ"ל רשות השידור אולם מאידך הוא לא עשה שום מאמץ מיוחד ולא יצא מגדרו במאי 2005 כדי להתייצב לימינו של יוסף בר-אל ועל מנת לגונן עליו מפני ההדחה הדרמטית . תמוה , מפני שהאיש הזה יוסף בר-אל היה המועמד המועדף והנבחר של אריק שרון לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפני שלוש שנים בחודש אפריל של שנת  2002 . מוזר עד למאוד כיצד ומדוע נפל ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בפח והסכים להצעת הנֶפֶל של השר רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . אולם בחלוף שלוש שנים התעשת אריק שרון והבין כי מדובר במינוי מופרך. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה של עבר עגום.

פוסט מס' 346. follow up מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל (רשימה מס' 5 מ- 8). פוסט מס' 346. כל הזכויות שמורות.

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל בשנים 2005 -2001. (רשימה מס' 5 מתוך 8).

רוֹש  ולַעֲנָה בימי האוֹפֶל של השנים 2005 -2001 (רשימה מס' 5 מתוך 8) . הפוליטיזציה לגווניה השונים ממוטטת את השידור הציבורי של מדינת ישראל . תקופת מנכ"לותו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 שווה דיון ציבורי היסטורי מעבר לכמה הפוסטים הללו שאני מפרסם כעת בבלוג שלי. כיצד זה נפלה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט בפח ומינתה בקיץ 2002 איש כה שנוי במחלוקת בלשון המעטה ולא מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל ? עד כדי כך נכשלה בבחירתה עד שבתום שלוש שנים מאז המינוי נאלצה אותה הממשלה הזאת במאי 2005 להדיח אותו לאלתר ממשרתו הרָמָה בבושת פנים . כיצד זה הסתמכה הממשלה רק על עדותו והמלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן , האיש שהמליץ המלצה חמה בפני ראש הממשלה אריאל שרון להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, מבלי לבדוק עדויות ומקורות מידע נוספים אודות המועמד ? איזה אינטרס מובהק היה למר רענן כהן להמליץ דווקא על יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ? אלו יתרונות הפיקו ו/או אמורים היו להפיק השר רענן כהן וראש הממשלה אריאל "אריק" שרון בשעה שהפקידו את יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בעליל על השידור הציבורי של מדינת ישראל באפריל 2002 ? השאלות האלה שעסקו במינויו המגוחך של יוסף בר-אל לכהונה הרמה לפני תריסר שנים נותרו ללא מענה. לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מינימאלי אודות כישוריו וכישרונותיו של יוסף בר-אל בטרם המינוי הרם . לא יכול להיות שראש הממשלה אריאל "אריק" שרון נפל ככה סתם בפח והלך שֶבִי אחרי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן האיש שהעלה את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב של הרייטינג האפסי והמעליב שערוץ 33 אגר . לא ייתכן כי ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה מצויד במודיעין מוקדם בטרם המינוי המופרך ולא ידע מה מתחולל באמת ברשות השידור ובערוץ 1 לאחר מינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 . אינני מתכוון לסגוד לראש הממשלה אריאל שרון כפי שעשו רבים לאחר הסתלקותו . אוסיף ואומר רק שראש הממשלה אריק שרון התעשת אם כי לאחר זמן רב וב- 2 במאי 2005 הדיח וסילק את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר באמצע כהונתו הרמה. ההדחה המבישה הזאת של מנכ"ל רשות שידור מכהן היא חסרת תקדים בתולדות המדינה ובהיסטוריה של השידור הציבורי . השידור הציבורי – רוֹש וְלַעֲנָה (5) . ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ"ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הפוליטיקאים בוחשים ברשות השידור חסרת הַיֶשָע כבתוך שלהם – לטוֹב ולרָע. (רשימה מס' 5 מתוך 8). 

הפוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל. רוֹש וְלַעֲנָה (רשימה מס' 5 מתוך 8).

הייתה זאת שרת החינוך לשעבר גב' שולמית אלוני שאמרה לי בעת שיחות התחקיר עמה ב- 2006 שנגעו למחקר וכתיבת הספר "רוש ולענה" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" כלהלן : "לאחר שממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ועל פי המלצה שלי כשרה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינתה את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור במקום אריה מקל, ביקשתי ממנו במפורש להדיח לאלתר את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית משום שסברתי שמדובר באיש טלוויזיה מושחת מבחינה פוליטית שכל הזמן עסוק בהענקת טובות טלוויזיוניות – פוליטיות לכל מיני פוליטיקאים". 

הערה שלי : יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה במכרז ב- 10 ביולי 1990 . בראש וועדת המכרז ישבו מנכ"ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל . יוסף בר-אל זכה במשרה והביס את המתחרה שלו לתפקיד בימים ההם נסים משעל שנשא בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני מאז נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז . אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר . בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990 . במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא . את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש . יוסף בר-אל .  

ב- 2 במאי 2005 התחוללה כאמור רעידת אדמה במדינת ישראל . ממשלת ישראל בראשותו של אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן וסגנו אֵהוּד אוֹלְמֶרְט מדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל מכהונתו הרמה ומסלקת אותו לאלתר ממנהיגות השידור הציבורי . לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן . יוסף בר-אל נשלח בבושת פנים הביתה . מרבית הציבור בארץ איננו עֵר דיו , לא מתעניין , ולא מבין את חומרת התנהלותו המתמשכת של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל בין כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" בתקופה שבין תאריך מינויו לתפקיד הרם באפריל 2002 לבין תאריך הדחתו במאי 2005 . ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן נטה חֶסֶד ליוֹסֵף בַּר-אֵל . הרי הוא היה השושבין הראשי שמינה אותו למשרה התקשורתית הרמה . באפריל 2005 עדיין התלבט אָרִיאֵל שָרוֹן האם צריך לנקוט במהלך פיטורין כה דרמטי . הוא השתעשע במחשבה שניתן לגרור את העניין ואולי איך שהוא להימנע מההדחה אולם אז ניצב בדרכו היועץ המשפטי לממשלה מֶנִי מַזוּז (יועץ משפטי שהותיר עלי ועל רבים מאזרחי מדינת ישראל רושם עצום כמו אחד מהיועצים המשפטיים שקדמו לו יִצְחָק זָמִיר) שאמר לו "אין לך ברירה לנוכח הסיאוב והשחיתות הנוראית ששוררת ברשות השידור תחת שִלטונו של מנכ"ל הרשות יוסף בר-אל". מֶנִי מַזוּז כתב כהאי לישנא מדוע אין לראש הממשלה שום ברירה אלא להדיח לאלתר את יוסף בר- אל מכהונתו הרמה : "יוסף בר-אל פעל בניגוד לחוק ולכללי מנהל תקין בהקשרים שונים , ובהם מינוי מקורבים, העסקה וקידום עובדים ללא מכרזים כדין, התקשרויות עם יועצים חיצוניים ועם מפיקי תוכניות ללא קבלת אישור של הגורמים המוסמכים". הסוף כאמור ידוע. ראש הממשלה אריאל שרון הביא ב- 2 במאי 2005 את פרשת הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל להצבעה בממשלה. 13 שרים הצביעו בעד ההדחה , 2 שרים הצביעו נגד ההדחה, ו- 3 שרים נמנעו . האם קוראי הבלוג יכולים לתאר לעצמם את ממשלות ישראל לדורותיהן מדיחה מנכ"לים בעבר של רשות השידור ברמת אישיות כמו למשל של שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, ו/או מרדכי "מוטי" קירשנבאום ? מדוע אם כן הודח דווקא יוסף בר-אל מכהונתו הרמה וסולק ממנה ע"י ממשלת אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן וסגנו אֵהוּד אוֹלְמֶרְט ? שִבְעַת הפוסטים הקודמים שכותרתם "השידור הציבורי – רוש ולענה" דנו בעניין וענו במידה רבה על השאלה המורכבת הזאת.

יוסף בר-אל התגלה לי כמי שניווט בשעתו את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמנהל טלוויזיה כושל כבר בשנים 1993 – 1990 . אולם זאת לא הייתה התגלות מיידית . וועדת המכרזים של רשות השידור בראשות מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל בחרה בו ב- 10 ביולי 1993 להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוועדה העדיפה אותו על פניהם של נסים משעל ויוסי צמח . מנהל כל רשת שידור באשר היא נושא על כתפיו אחריות כבדה . הוא איננו רק האחראי הראשי לשידור התוכן אלא מתפעל ראשי של הטכנולוגיה , כוח אדם , וההתנהלות הלוגיסטית בתוכה . התוכן המשודר איננו רק פרי טעמו של מנהל הטלוויזיה שהוא כידוע העורך הראשי של הרשת , אלא גם פועל יוצא של ניהול נבון וניצול הגיוני של משאבי השידור העומדים לרשותו , לרבות תפעול נכון ויעיל של כוח האדם , ושימוש מושכל בלוגיסטיקה המורכבת של רשת הטלוויזיה בראשה ניצב. הבקיעים הראשונים בכישרון הניהול הטלוויזיוני של יוסף בר-אל הופיעו בכל עוצמתם בשידור הישיר בשבת אחה"צ –  9 בפברואר 1991 (בעיצומה של מלחמת המפרץ ה- 1) בו קטע וגדע בעת השידור הישיר ההוא על סמך שיקול עריכה מזויף ופגום את הפנדלים במשחק הגמר על גביע הטוֹטוֹ שהתקיים בבאר שבע בין קבוצות מכבי חיפה – בית"ר ת"א . הוא נימק את הגדיעה חסרת ההיגיון בטענה טלפונית מגוחכת מביתו אותה מסר למפקח המאסטר באותה שעה המהנדס אלי קרייתי כלהלן : "ליואש אלרואי היה כבר מספיק כדורגל". אלי קרייתי העביר לי את הוראת יוסף בר-אל לאולפן ב' שם שהיתי כעורך המשדר הישיר. רצתי בבהלה ל- Mater Control (מרחק של כ- 15 מטרים . חדר ה- Master Control וחדר הבקרה של אולפן ב' שכנו באותה הקומה השנייה של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים) . זאת הייתה ריצת אמוק . הייתי נרגז מאוד נוכח פשר ההחלטה החובבנית של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהספקתי לשמוע את המפקח אלי קרייתי משיב לו ממש לידי בזאת הלשון : "יוסף בר-אל תמתין עוד כמה דקות, המשחק מסתיים מייד, נותרו רק בעיטות ההכרעה מ- 11 מ', זה שיא המתח, אל תקטע". יוסף בר-אל התרתח : "אלי קרייתי תעשה את אשר פקדתי עליך. ליואש אלרואי היה מספיק כדורגל. תוריד אותו ואת הכדורגל שלו מהשידור הישיר ותשים במקומו שידור חוזר של שרה'לה שרון". זה מה שאלי קרייתי סיפר לי בתום שיחת הטלפון המביכה והמטומטמת כדבריו . המשחק בין מכבי חיפה לבית"ר ת"א הסתיים בתיקו 0 : 0 בתום 120 דקות ושתי הקבוצות נערכו לבעיטת הכרעה מ- 11 מ'. השידור ישיר של משחק הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אמור להימשך עוד דקות אחדות עד להכרעה האחרונה. את המשחק ההוא שידרו מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. היציעים היו ריקים לחלוטין (על פי הוראת כוחות הביטחון בשל ירי טילים עיראקיים על ישראל). רק כמה מסכות אב"כ לשעת חירום של עובדי הטלוויזיה שהיו מונחות על כמה מושבים באצטדיון בבאר שבע היו עֵדוֹת יחדיו עם 2000000 (שני מיליון) צופי טלוויזיה מסוגרים בבתיהם לשיאה של דרמת כדורגל שעמדה להסתיים בתוך דקות ספורות בפנדלים . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל גדע את השידור הישיר ברגע השיא שלו בנימוק ש- "ליואש אלרואי היה כבר מספיק כדורגל" , כאילו מדובר במשימת שידור ישיר פרטית שלי . הבנתי שבראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב אדם לא רק שאיננו מוכשר אלא גם קל להשפעה ונוח ללחצים ע"י אנשים שעומדים במוקדי כוח שונים. כלל לא היה מפתיע כשהצהיר פוליטית את מה שהצהיר ללא כחל ושרק כעבור אחת עשרה שנים שחלפו (מאז 9 בפברואר 1991) בעיתון "מעריב" של יום שישי – 26 באפריל 2002, הצהרה שזעזעה את אוֹשְיוֹת העיתונאות הדמוקרטית במדינה חופשית כישראל. הוא הביע את דעתו באותו היום ההוא בפני גב' שרי מקובר עיתונאית "מעריב" כי הוא כמנהיג השידור הציבורי המיועד (עֶרֶב מינויו למנכ"ל רשות השידור על פי החלטת ראש הממשלה אריאל שרון ובהמלצת השר הממונה רענן כהן) מתחייב כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! היה מדובר במנכ"ל רשות שידור לא רק לא מוכשר אלא גם עלוב ומתרפס לראש הממשלה.

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" . שיא הגיחוך והעליבות . מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך", והוסיף בריאיון ההוא לעיתונאית "מעריב" שרי מקובר שזעזע את אושיות העיתונאות במדינת ישראל הדמוקרטית והחופשית כלהלן : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי". מעולם לא נשמע טקסט נלעג וחנפני שכזה של מנכ"ל רשות שידור בשום מדינה חופשית באשר היא . כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור התעשתה ממשלת ישראל והדיחה אותו במאי 2005 מכהונתו הרמה. (באדיבות העיתון "מעריב").

קטעי העיתונות הבאים מחודש מאי של 2005 הם תזכורת איתנה ומספרים היטב את סיפור הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו מתפקידו הרם ע"י ממשלת ישראל . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל מסולק מנכ"ל רשות שידור בעודו נושא בתפקידו. ההדחה חסרת התקדים הזאת סוקרה בהרחבה בעיתונות הישראלית במאי 2005 . יוסף בר-אל כיהן כשלוש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. שנתיים ימים לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להסתיים בקיץ 2007 השליכה אותו ממשלת ישראל משורות רשות השידור . שני שרים בממשלה מר מאיר שטרית וגב' דליה איציק הרימו יד נגד ההדחה והגנו על יוסף בר-אל מהטעמים והנימוקים שלהם כמעט בחרוף נפש. והיו להם נימוקים "טובים". הסֵיאוּב ושוחד המסך הגיעו לשיאים חדשים שלא היו כמותם מעולם בשידור הציבורי . השר מאיר שטרית דיווח כלהלן ב- 2005 לעיתון "הָאָרֶץ" : "מאז שמונו יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ואברהם נתן (הערה שלי : איש "ליכוד" מוצהר) ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור יש שם שקט ואני רואה שינוי לטובה". כמה ימים אח"כ שודרה בערוץ 1 תוכנית שלימה במסגרת "מבט שני" שהוקדשה בלבדית לשַר מאיר שטרית. לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! עיתונאית חוקרת נמרצת ועירנית מעיתון "הָאָרֶץ" בשם ענת באלינט חשפה שוב ושוב את התנהלותו הקלוקלת (בלשון המעטה) בשנים ההן של 2005 – 2002 והעניקה לניהול המר והכושל שלו תהודה ענקית. לא ניתן עוד היה לסובב את הגלגל לאחור. הצטרפו אליה עיתונאים נוספים גב' סימה קדמון, אהוד "אודי" אשרי ז"ל, יניב זך, רז שכניק, גב' יולי חרומצ'נקו , דורון צברי, איתמר אייכנר, אמנון דנקנר, דן מרגלית, בועז גריילסמר, אילאיל שחר, גיא מרוז ואחרים שתיעדו אף הם את מחדלי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ומשרד מבקר המדינה הגדירו זאת כניהול ללא יושרה ולחלוטין לא תקין. להלן חלק מקטעי העיתונות מחודש מאי של 2005 שתיעדו את פרשת ההדחה של יוסף בר- אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור.

טקסט מסמך : 1 במאי 2005. עיתון "הארץ". מאמר מערכת של "הארץ" בראשות העורך הראשי מר דוד לנדאו הדן בפיטורי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל יום לפני הדחתו ע"י ממשלת ישראל. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 21 במאי 2005. עמוד השער של מאמר שכותרתו "מלחמה" של מר דורון צברי בגיליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" שדן ברשות השידור בימי שילטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, וקובע כי רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל היא הגוף המסואב והמושחת ביותר בישראל ". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות"). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2005. גיליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". קטע מתוך המאמר הארוך "מלחמה" של דורון צברי שדן ברשות השידור המושחתת והמסואבת תחת שילטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. נושא המאמר רחב ההיקף נחקר ונכתב ע"י דורון צברי והודפס ב- "ידיעות אחרונות" לאחר שממשלת ישראל ברשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט הדיחה אותו מכהונתו הרמה ב- 2 במאי 2005. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 21 במאי 2005 . גיליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". קטע נוסף מתוך המאמר הארוך "מלחמה" של דורון צברי שדן ברשות השידור המושחתת והמסואבת תחת שילטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. נושא המאמר רחב ההיקף נחקר ונכתב ע"י דורון צברי והודפס ב- "ידיעות אחרונות" לאחר שממשלת ישראל ברשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט הדיחה אותו מכהונתו הרמה ב- 2 במאי 2005. (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

טקסט מסמך : 21 במאי 2005 . גיליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". עוד קטע מתוך המאמר הארוך "מלחמה" של דורון צברי שדן ברשות השידור המושחתת והמסואבת תחת שילטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. נושא המאמר רחב ההיקף נחקר ונכתב ע"י דורון צברי והודפס ב- "ידיעות אחרונות" לאחר שממשלת ישראל ברשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט הדיחה אותו מכהונתו הרמה ב- 2 במאי 2005. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 6 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . העיתונאי המזהיר אהוד "אודי" אשרי ז"ל תוקף בחריפות רבה את שני השרים גב' דליה איציק ומאיר שטרית שהגנו על מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והצביעו בממשלה נגד הדחתו מכהונתו הרמה בנימוקי שווא ותירוצים מסולפים . (באדיבות עיתון "הארץ") .

טקסט מסמך : 29 באפריל 2005. העיתון "ידיעות אחרונות". הכתבת גב' סימה קדמון עוסקת במאמר שלה "נאחז במסך" בהדחתו הצפויה של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 29 באפריל 2005. העיתון "ידיעות אחרונות". גוף המאמר "נאחז במסך" של גב' סימה קדמון העוסק בהדחתו הצפויה של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 2 במאי 2013 . עיתון "הארץ". קריקטורה של הקריקטוריסט החד, השנון, והמדויק מר עמוס בידרמן ומאמר של העיתונאי – משפטן זאב סגל ז"ל העוסקים בהדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט. ההדחה נעשתה על פי חוות דעתו החד משמעית של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. העיתון "מעריב" . הח"כ מסיעת העבודה איתן כבל מדווח ל- "מעריב" כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אמר לו כהאי לישנא : "תרשום את הטלפון שלי ותתקשר בכל עניין שאתה צריך". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! (באדיבות העיתון "מעריב").

ביום חמישי – 22 ביולי 2004 פרסמה גב' העיתונאית הנמרצת גב' ענת באלינט מאמר במוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" שכותרתו זועקת לשמים : "ממצאים חמורים על מצבה של רשות השידור בדו"ח של חב' ברייטמן- אלמגור , הגירעון של רשות השידור גדול פי שישה מכפי שהציג יוסף בר-אל . ממכתב ששלח יו"ר רשות השידור מר אברהם נתן עולה כי המנכ"ל יוסף בר-אל דיווח על גירעון של 35 מיליון ב- 2002 לעומת 200 מיליון כפי שמופיע בדו"ח של חב' ברייטמן – אלמגור" . בגוף המאמר הוסיפה גב' ענת באלינט : "זאת הפעם הראשונה שיו"ר רשות השידור אברהם נתן, אשר עד עתה נקט מדיניות של הסכמה מלאה עם המנכ"ל יוסף בר-אל, יוצא נגדו ומצביע על כך שהמנכ"ל העביר לוֹ ולשרי הממשלה דיווח לא נכון". מאמר התחקיר של גב' ענת באלינט טרם זכה לכתב הגנה של רשות השידור.

טקסט תמונה : 22 ביולי 2004. עיתון "הארץ". העיתונאית החוקרת והנמרצת גב' ענת באלינט חושפת במדור הכלכלה של עיתון "הארץ" ב- 22 ביולי 2004 את ההידרדרות החמורה ומצבה הכספי הנואש של רשות השידור בעידן המנכ"ל יוסף בר-אל. (באדיבות עיתון "הארץ"). 

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . כתבת עיתון "הארץ" גב' ענת באלינט מדווחת לקוראי העיתון כי ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. בנוסף מביאה ענת בלינט את תגובתו של השר אהוד אולמרט שקובע כלהלן : לראש הממשלה אריאל שרון היה קושי פסיכולוגי לנקוט את הצעד הזה של פיטורי יוסף בר-אל". (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. כתב העיתון "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק מדווח לקוראיו כי יוסף בר-אל הוא מנכ"ל רשות השידור הראשון שהודח מתפקידו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . גוף הכתבה של כתב "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק בו הוא מדווח לקוראיו כי יוסף בר-אל הוא מנכ"ל רשות השידור הראשון שהודח מתפקידו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. כתב העיתון "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר סוקר את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. כתבי העיתון "מעריב" מר יניב זך וגב' אילאיל שחר סוקרים את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. ביקורת טלוויזיה של כתב עיתון "הארץ" אהוד "אודי" אשרי ז"ל ביום הדחת יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל מהכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות עיתון "הארץ") .

טקסט מסמך : יום שישי – 6 במאי 2005 . כתבת עיתון "הארץ" גב' ענת באלינט סוקרת (1 מתוך 2) את פרשת פיטוריו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל. (באדיבות "הארץ").

טקסט מסמך : יום שישי – 6 במאי 2005. כתבת עיתון "הארץ" גב' ענת באלינט סוקרת (2 מתוך 2) את פרשת פיטוריו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל. (באדיבות "הארץ").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . עיתון "הארץ". סגן ראש הממשלה אהוד אולמרט מספר כי מכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לו שוחד – תוכנית טלוויזיה שבה הוא יופיע לעיתים קרובות. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 1 במאי 2005. פרופסור גבי וויימן מאוניברסיטת חיפה תוקף את אופן הניהול של יוסף בר-אל את רשות השידור. למחרת הודח יוסף בר-אל ממשרתו ע"י ממשלת ישראל. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 1 במאי 2005. מאמר מערכת של עיתון "הארץ" בגנות התנהלותה של רשות השידור בעידן המנכ"ל יוסף בר-אל . "אין תמורה בעד האגרה", קובע המאמר. (באדיבות "הארץ").

טקסט מסמך : 17 במאי 2013 . כותרת ראשית של העיתון "מעריב" מטעמם של הכורך אמנון דנקנר והכתב דן מרגלית כשבועיים לאחר הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעוון שוחד מסך ושחיתות, "עברתם כל גבול". בגוף המאמר כותבים השניים כהאי לישנא :  "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית  – ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…". (באדיבות "מעריב").

טקסט תמונה : 3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו בעמוד השער שלו כי לראשונה בתולדות מדינת ישראל החליטה הממשלה להדיח את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. (באדיבות "מעריב"). 

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח שלוש שנים לאחר מינויו ע"י ממשלת ישראל בידי הרכב דומה של שַרים שבחר בו לכהונה הרמה  ב- 2 ביוני 2002 . 13 שַרים תמכו בהדחה של מנכ"ל רשות השידור שלפי דעתם שִלטונו ברשות השידור היה מביש . 3 שַרים נמנעו : שר האוצר ביבי נתניהו , וגם דני נווה , ופוּאָד בֵּן-אֵלִיעֶזֶר . 2 שַרים התנגדו להדחה , דליה איציק ומאיר שטרי ת. גב' דליה איציק נימקה את התנגדותה כלהלן :  "מעולם לא היה מנכ"ל רשות שידור שהצליח בתפקידו, כולם נכשלו ואף פעם לא הדיחו אף אחד מהם", והוסיפה, "אז מדוע צריך דווקא להדיח את יוסף בר- אל". טיעון פתטי, שִקְרִי, ומר של שַרה בממשלת ישראל (נבחרה לאחר מכן ליו"ר כנסת ישראל) הגורסת כי ממילא הכל כאילו אבוד בשירות הציבורי, הרווי ממילא בחלוקת ג'ובים ומינויים לא מקצועיים של קרובים ומקורבים, (מבקר המדינה השופט שלמה גולדברג התייחס לפרשה הזאת בחומרה רבה בדו"ח האחרון שלו במאי 2005), טיעון בלתי מתקבל על הדעת המתיישב עם ההסכמה לקבל מראש את הסֵיאוּב וחוסר היושרה הקיימת גם ברשות השידור בתקופת ניהולו של יוסף בר-אל, כאל נורמה. גב' דליה איציק נחשבה לאשת ציבור מוכשרת ומתוקשרת שהייתה למרבית הפליאה באופן בלתי מובן תומכת סדרתית ונלהבת של מר יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בעליל לאורך כל הדרך. בהיותה חברת הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך ב- 1990, הצביעה בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקדנציה של שלוש שנים, 1993 – 1990. ואז מאוחר יותר החלו להתברר יחסי הקרבה וההערכה בין גב' דליה איציק לבין יוסף בר-אל. אודי אשרי וענת בלינט חשדו בה מזמן ועלו עליה. קטע העיתונות הבא ב- "הארץ" מ- 9 במאי 2005 חושף טפח מצורת הקשר והתמיכה ההדדית בין השניים.

טקסט מסמך : 9 במאי 2005 . עיתון "הארץ". ידיעה של הכתבת גב' ענת באלינט המדווחת על קשר שנראה כבלתי הגון בין חלק מהפוליטיקאים לבין מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שזועק מכל עבר. (באדיבות "הארץ").                                                                                       

סגן ראש הממשלה השר אֵהוּד אוֹלְמֶרְט לחם בכל כוחו בחודשים הראשונים להדיח לאלתר את מנכ"ל רשות השידור מתפקידו. "יפה שעה אחת קודם" הכריז אֵהוּד אוֹלְמֶרְט. יש להוסיף כאן שלתביעת הדחת יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור הצטרפה התנועה לאיכות השלטון בישראל (נוסדה ב- 1990) בראשות היו"ר והמייסד שלה עו"ד אליעד שרגא. ראש הממשלה אריאל שרון לא רצה להעיף את יוסף בר-אל. הוא התמהמה, פסח על שני הסעיפים, וסחב זמן. היה לו לא נעים. הרי הוא מינה אותו לתפקיד הרם בקיץ 2002 על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן. אבל אז התערב היועץ המשפטי לממשלה איש משפט הגון וישר דרך בשם מני מזוז ואמר לאריאל שרון כלהלן : "אולי לא נעים לך אבל אין לך ברירה אחרת . זהו בדיוק המהלך שאתה צריך לעשות כראש ממשלה". ביום שני – 2 במאי 2005 התכנסה ממשלת ישראל כדי לדון בהדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו . ראש הממשלה אריאל שרון הביא את פרשת ההדחה להצבעה גלויה בממשלה ואלה תוצאותיה : 13 שרים הצביעו בעד ההדחה לרבות ראש הממשלה וסגן ראש הממשלה. שלושה שרים נמנעו : שר האוצר בנימין נתניהו, דני נווה, ו- פואד בן אליעזר. שני שרים הצביעו נגד ההדחה ויצאו להגנתו של יוסף בר-אל, היו אלה גב' דליה איציק ומר מאיר שטרית. ב- 2 במאי 2005 הודח יוסף בר-אל מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור באמצע כהונתו וסולק משורותיה.                                                                       

סוף הפוסט רשימה מס' 5 שהוא פוסט מס' 346. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שישי – 24 בינואר 2014.

ראה המשך בפוסט הבא "follow up" מנקודת מבטי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור המתבונן בהיסטוריה של ראש הממשלה לשעבר אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ז"ל ", רשימה מס' 6 מ- 8. כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט רשימה מס' 5 שהוא פוסט מס' 346. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שישי – 24 בינואר 2014.