הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 515 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 7 ביולי 2015.

—————————————————————————– 

פוסט מס' 515. הא"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה) הישראלית היא ענף ספורט אָהוּד שמפגר עשרות שנים אחרי הא"ק הבינלאומית. פוסט מס' 515. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון. עמדת הפיקוד והשליטה שלי ב- IBC באתונה בעת אליפות העולם ה- 6 בא"ק באתונה – יוון. ואיך אפשר בלעדי המרענן הרשמי של אליפויות העולם והאולימפיאדות, ה- Sponsorship העשיר קוקה קולה, שמעניק את המשקה בחינם לאתלטים ולאנשי הטלוויזיה שמסקרים אותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : צפיתי ב- "חמש עם רפי רשף" מארח את שלושת הקולגות שלו ברוך קרא + רביב דרוקר + דורון הרמן. הארבעה דנו בסיפור התאבדותו הרגיש והסבוך של חוקר משטרת ישראל תנ"צ אפרים ברכה. כל הארבעה התפתלו והתפלספו מסביב לסיבות אירוע בה החוקר המשטרתי הידוע נטל את חייו במו ידיו, והתעקשו ככל יכולתם להימנע מלנסח משפט הגיוני אחד ו/או לפחות להעלות השערה : "אנשים יישרי דרך שאינם מועדים ביודעין ובזדון – לעולם אינם מתאבדים. אנשים יישרי דרך – אינם מתאבדים רק מפני שלוחצים עליהם, חוקרים אותם, ואף משמיצים אותם. אנשים יישרי דרך שטעו אולם לא בכוונה תחילה – תמיד יילחמו בחירוק שיניים על כבודם כדי להוכיח את חפותם ואת יושרתם. אנשים יישרי דרך שבטוחים בצדקת דרכם – לעולם לא יבחרו במוות למרות הפצת שמועות אודותיהם גם אם הן מרושעות". רפי רשף, ברוך קרא, רביב דרוקר, ודורון הרמן התעקשו והצליחו. הם לא אמרו ולא חידשו דבר. הם פטפטו סחור סחור ובעקיפין. הייתה מוטלת עליהם על שלושת העיתונאים המבוגרים הללו החובה לכבד את המת אך גם להעלות לדיון, לפחות לשעֵר, אלו סיבות הסתתרו מאחורי התאבדותו של תנ"צ אפרים ברכה. העיתונאי יואב יצחק עשה זאת במקומם באתר שלו "News1".

הערה 4 : התמונה בה נראה תנ"צ המשטרה אפרים ברכה בלבוש אזרחי מתחנף ומנשק את ידו וזקנו של הרב יאשיהו פינטו בהערצה גלויה בעת קבלת פנים לקהל אוהדיו – מעוררת הרבה יותר מ- מחשבות נוגות. אין לדבר כעת סָרָה במֵת אולם מדובר במחזה חסר פשר ומעורר מחלוקת בו קצין החקירות הראשי של משטרת ישראל נמנה באופן רשמי וגלוי על חצר חסידיו של הרב שלו שמואשם בפלילים. עיתון "הָאָרֶץ" הביא אתמול (יום שני – 6 ביולי 2015) את התמליל המשטרתי המפורט מ- 12 בנובמבר 2012 בו עומת תנ"צ אפרים ברכה החסיד המעריץ של הרב יאשיהו פינטו עם האדמו"ר שלו הרב יאשיהו פינטו בכבודו ובעצמו. את העימות ההוא לפני קרוב לשלוש שנים ניהל מפקד יחידת "לָהָב" ניצב מני יצחקי. רפי רשף ושלושת מרעיו התעלמו אפילו מהמסמך של עיתון "הָאָרֶץ" שלו היה את אומץ הלב העיתונאי לאָזְכֵּר ו- לפרסם אותו כלשונו.

הערה 5 : מ"מ של המפכ"ל רב ניצב יוחנן דנינו, הלוא הוא ניצב בני סאו נשא נאום הספד רווי דברי שבח וציונים מעולים לעבודתו של תנ"צ אפרים ברכה ששלח יד בנפשו. לא שמעתי אותו אומר זאת בטרם ההתאבדות. עכשיו הוא נזכר.

הערה 6 : לא ראיתי את חברת החדשות של ערוץ 10 מתאמצת לתחקר ולסכם את תקופת כהונתו של מפכ"ל המשטרה היוצא רב ניצב יוחנן דנינו. האם מדובר במנהיגות כושלת ו/או שמא משגשגת של המפכ"ל היוצא ? האם יתגעגעו אליו בעתיד ? האם הוא הצדיק את המינוי שלו ? הרי מתחת לאפו כמנהיג משטרת ישראל התגלו אין סוף מעשי שחיתויות ומעשי שוחד. ראו פרשת עו"ד רונאל פישר. תקופת מפכלותו הייתה נגועה ו- רוויה באי סדרים ציבוריים, ומלווה ב- פרשיות מוסר והטרדות מיניות של ניצבים מכוערים ומגוחכים את השוטרות הסרות למרותם, שלא לדבר על אי אכיפה שיטתית ומתמדת של חוקי התנועה בכבישים עירוניים ובכבישים בין עירוניים. אתה נוסע בכבישי הארץ ובכבישי תל אביב, עד לאין סוף עבירות תנועה קלות וחמורות, ושואל את עצמך לעזאזל היכן משטרת ישראל…??? אם המפכ"ל יוחנן דנינו ידע על על כל רבדי השחיתויות שהתנהלו במשך שנים ארוכות תחת אפו ולא פעל ו/או פעל ללא הצלחה – מגיע לו עונש. אם לא ידע שעסקים רקובים ומבאישים מתנהלים בשורות המשטרה במשך שנים רבות ממש מתחת לאפו – מגיע לו עונש כפול.

הערה 7 : ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל כבר שנים מדינה מבורדקת, שחלק מהנהלותיה בכל התחומים וחלק מאזרחיה בכל התחומים לא רק נעדרי חינוך ונוהגים בחוסר כבוד וסובלנות כלפי הכפופים להם, אלא עושים באופן קבוע ושיטתי מעשי רמייה, פשע, קרימינליות, טומאה, מעשי מַעַל, עוון ורשע. אבל מה ? ראש הממשלה הוא אדם פיקח אז כל יום שני וחמישי הוא מסיט את תשומת הלב מהעניין המרכזי של ניהול המדינה לאיום האיראני.

הקדמה להערה מס' 8 (מתוך הספר שאני חוקר וכותב "למילים יש וויזואליה משלהן") :

שם הספר :

למילים יש וויזואליה משלהן (1)  

כישרון התיעוד והשידור הישיר בתחומי הספורט והחדשות בטלוויזיה.

חלק קצרצר ביותר מקובץ מס' 1 מתוך 19 קבצים בספר "למילים יש וויזואליה משלהן".

כותרות משנה של הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים שקרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן".

הפקות הספורט הגדולות, היקרות כלכלית, והמורכבות והמסובכות שלהן בטלוויזיה הישראלית – בארץ ובעולם. כשרון השַדָּרִים ויכולת השידור הישיר בשדות הספורט והחדשות הטלוויזיוניים. כשרון ויכולת התיעוד. הופעתה המזהירה בשנות ה- 30 של המאה שעברה של בימאית הקולנוע הדוקומנטארי הגרמנייה גב' לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ומורשת התיעוד שלה. הופעתו המופלאה של הדוקומנטריסט האולימפי ובימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מרדכי "מוטי" קירשנבאום הוא המתעד הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה. סביבתם של המיקרופון ומסך הטלוויזיה רוויה אמביציות אישיות וקנאות. הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בפועלם של שדרני הטלוויזיה דן שילון, אלכס גלעדי, יורם ארבל, מאיר איינשטיין, נסים קיוויתי, רמי ווייץ, הָווֹ­אַרְד קוֹסֶל, קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם, ברנט מאסברגר, חיים יבין, גאולה אבן, ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט, בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס, דֵייוִיד קוֹלְמָאן, אִישְטְוָואן פְּלוּהָאר, גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי, ורבים אחרים. המגישים והמגישות, הפרשנים והפרשנוּת בשידורי הספורט בטלוויזיה ובראשם אבי רצון. הטקסט והכיתוב. הקריינות באולפן. הכתבוֹת וחשיבות המוסיקה האדיטוריאלית בטלוויזיה ובקולנוע.

סיסמת הסדרה :

FROM MY POINT OF VIEW: IF YOU DO, DO IT RIGHT – IF NOT GIVE IT UP

השורה התחתונה של הספר :

THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS ( + News and Docummentary) – IN  ISRAEL AND AROUND THE  WORLD, 1936 – 2015

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 ליולי 2015, וממשיך להיחקר ולהיכתב גם בימים אלה של יולי 2015.

ציטוט : "למילים יש וויזואליה משלהן". (מרדכי "מוטי" קירשנבאום).

ציטוט : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". (סוזן סונטאג).

ציטוט : "סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלשון". (אחד העם).

אמינות הכתיבה, כישרון השידור, ויכולת התיעוד.

זה נכון. למילים יש וויזואליה משלהן. אך בטלוויזיה הֵן זקוקות למצלמות. התמונות הן חַזוּת העין, אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה. כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים ניחנו בכשרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב. כולם עשו זאת בנסיבות מיוחדות ובאירועים מסוקרים בעלי רייטינג שהעניקו להם את ההשראה הטלוויזיונית לייצר את הסְלוֹגָנִים של חייהם. חיים יבין הצהיר בשידור ישיר במשדר מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית עם סגירת הקלפיות של הבחירות לכנסת התשיעית בעשר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 ועל פי תוצאות המדגם של הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חיים יבין ייזכר בגלל שלוש המילים האלה לדורות.

טקסט תמונה : יום שלישי בשבוע, ליל ה- 17 במאי 1977, 21.55. תמונה היסטורית. דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר" והודעתו הסנסציונית של השדר חיים יבין (משמאל) אודות המהפך הפוליטי בבחירות לכנסת ישראל התשיעית ב- 1977. מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השדר. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן עומד בתווך ונמצא כרגיל בסביבה. הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל רוכן מימין על ניירותיו. מאחורי חלון הזכוכית נראים עוזרים וטלפניות. בתוך דקות ספורות יאמר חיים יבין בשידור ישיר לאומה טקסט בן שלוש מילים : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חיים יבין ושלוש המילים האלה שלו ייזכרו לדורות וייכנסו לדברי הימים של תולדות וקורות הטלוויזיה. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן יבד"ל ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. תמונה היסטורית. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות הדן בתוצאות הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה שמע מיוחדת לחדר הבקרה) והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל, מימין מעיין בדפי הסטטיסטיקה שלו. ברקע – טלפניות המשדר ועוזריו של ד"ר חנוך סמית  (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יורם ארבל נזף פעמיים בעת שידור ישיר בשחקני נבחרת ישראל בכדורגל במשחקם נגד אוסטרליה ביום ראשון – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בעת שידור ישיר, משהכריז "ככה לא בונים חומה" והחריף את הטון בפעם השנייה, "אמרתי לכם ככה לא בונים חומה", לאחר שהשוער בוני גינזבורג שגה ו- יצר חלל, ו- ספג ברוב טיפשותו שער בלתי מחויב המציאות מבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של 28 מטרים של החלוץ האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. ל- וואקום שהותיר בוני גינזבורג חדר השדר יורם ארבל ו- חרת את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית לדורותיה. חלפו מאז 26 (עשרים ושש) שנים והסלוגן "ככה לא בונים חומה" עדיין רותח ו- מבעבע. חוכמת המשחק של האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ו- סִכְלוּתוֹ של שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג הפכו את יורם ארבל ב- 19 במארס 1989 ל-Copywriter בלתי נשכח.

הערה : מי שמחפש הוכחה לטענה שלי כי שוער נבחרת ישראל בוני גינזבוג גילה חולשה מקצועית בלתי נתפשת מול צ'ארלי יאנקוס במשחק ההוא באצטדיון ר"ג (במסגרת קדם גביע העולם איטליה 1990) ישראל – אוסטרליה 1:1 ב- 19 במארס 1989, יכול למצוא אותה בפוסט מס' 116 שחקרתי וכתבתי ב- 14 בדצמבר 2012 וקרוי : "הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה ספורטיבי. חולשתו של השוער בוני גינזבורג ב- 19 במארס 1989. פוסט מס' 116. כל הזכויות שמורות".

נסים קיוויתי (שימש ב- 1971 עיתונאי מצטיין של "ידיעות אחרונות" בלונדון וכתב Free lancer של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא), נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה ב- א"ק. האליפות ההיא שימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה ההיא הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן (Juha Vaatainen) ניהל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה (Jurgen Haase). זאת הייתה מלחמת התשה כששני האתלטים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוּהָא וָואטָאיְינֵן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יוּרְגֶן הָאסֶה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי שישב בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בהלסינקי הגה כהרף עין טקסט נפלא ושידר אותו ישיר למיקרופון שלו כלהלן : "מהיכן נותר ליוּהָא וָואטָאיְינֶן כוח…?" , והשיב מייד לשאלתו הרטורית במֶלֶל חסכוני, "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים".

במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה שנערך באצטדיון ה- "אצטקה" (AZTECA) בעיר הבירה מכסיקו סיטי ביום ראשון ההוא של 22 ביוני 1986, הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) במעשה מִרְמָה לאחר שכבש בדקה ה- 51 את שערו של שוער אנגליה פּיטֶר שִילְטוֹן (Peter Shilton), והעלה את נבחרתו ליתרון 0:1. יורם ארבל גאון הביטוי והניסוח בשידורים ישירים עשה זאת בהבזק של שבריר שנייה בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בתום ה- Replay השלישי של TELEMEXICO, והצהיר שוב בשידור ישיר ממכסיקו הרחוקה לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל כלהלן : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן", והפך אותו את מָארָאדוֹנָה באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. השַדָּר הישראלי לא היה יכול להגיע להבחנה מדויקת ונכונה ללא עבודת הצילום של קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO וחמש עשרה המצלמות שלה באצטדיון ה- "אצטקה" שהזינו אותו בשלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות, אך זהו כבר סיפור אחר בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יורם ארבל היה במידה רבה בר מזל משניצב כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית סמוך לשני אירועי כדורגל, בהם האחד היה חסר ידע ו- טיפש והשני גאון ו- רמאי. שני אלה הכתיבו לו לספר את סיפור העלילה בשתי כותרות, בשני סלוגנים קצרים ובלתי נשכחים.

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ניצח הרץ הפיני לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) בריצה דרמטית מאין כמותה ל- 5000 מ' בהפרשים זעירים מהרץ הניו זילאנדי דיק קואקס (Dick Quax) שזכה במדליית הכסף ומ- הרץ הגרמני קלאוס – פטר הילדנבראנד (Klaus Peter Hildenbrand) שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית האָרָד. לפתע הסיט בימאי ניידת הטלוויזיה הקנדית CBC את תשומת הלב מקו הגמר שם היה שרוע קלאוס – פטר הילדנבראנד כמעט מֵת, וכיוון את המצלמות אל לָאסֶה וִוירֶן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול. הבימאי עטה באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד את לאסה ווירן שנראה בלב ה- Frame בקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה. לאסה ווירן הפיני הרזה, הצנום, והמזוקן שזכה זה עתה במדליית הזהב ניצב מן הסתם במוקד. בימאי הטלוויזיה הקנדי עשה את המוטל עליו אולם הפתיע את כל שדרני הטלוויזיה באצטדיון האולימפי. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת מהחיתוך הפתאומי, והגיב בטקסט קצרצר בלתי נשכח מבלי לבזבז יותר מידי מילים והכריז בשידור ישיר כלהלן : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק". שדרי טלוויזיה טובים ויעילים (לרוע המזל הם ספורים) אינם מפזרים מילים לריק. גם משום שהם מאיישים עמדות שידור נוחות בעלות תצפית טובה שמשקיפות על המתרחש באצטדיונים. השדרים האלה רגישים לעבודת הטלוויזיה והמצלמות שלה, הם מכירים בערך התמונה התמונה הטלוויזיונית, ויודעים להשתמש בכמות מילים נדרשת מתקבלת על הדעת. מינון המֶלֶל בטלוויזיה חשוב שבעים ושבעה מונים יותר מאשר ברדיו. יורם ארבל ונסים קיוויתי שידרו ו- עשו זאת בדרמטיות מפני שתיארו דרמה, אך נותרו שדרנים קפדניים ו- מדויקים. לא פטפטנים.

הספר הזה "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בשני מקרים גם בכישרון הביטוי, הכתיבה, והנאום (הנעלים) של אייברהאם לינקולן ודוד בן גוריון. אין לשני המנהיגים הדגולים האלה קשר עם שידורי הספורט, אולם מיומנות הכתיבה והניסוח המדוד והמדויק שלהם ו- יושרתם, משיקים לאותן היכולות של ביטוי, ניסוח, וכתיבה, ו- יושרה שאמורים לאפיין אנשי טלוויזיה רציניים באשר הם. שדרני הטלוויזיה כמו המדינאים, נדרשים גם הם לתכונות הנ"ל מפני שגם הם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו. מתי מעט השפיעו באמת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי השידור, הכתיבה, העריכה, וההפקה. למען המעטים האלה אני מצדיע ומרכין את ראשי בהכנעה. כתיבה מדויקת וחסכונית היא כשרון טבעי. אך כמו בכל תחום היא גם תוצאה של אימון ופרקטיקה הנשענת לא רק על החזקת עֵט אלא גם על קריאת סֶפֶר. הטקסט הטלוויזיוני הקלאסי מבוסס על ניסוח נבון של משפטים קצרים, פשוטים, וברורים ללא התחכמויות. זהו סוד כוחו. למרבית התמיהה מרבית עיתונאי הטלוויזיה שוללים זאת. לא מפני שהם באמת רוצים לשלול, אלא מפני שאין להם את הכישרון לא לשלוֹל. כתיבת טקסטים עיתונאיים מוצלחים בטלוויזיה היא מעשה אומנות ואיננה חזון נפרץ. אילו ניהלתי בימים ההם את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומני שהייתי שוֹכֵר את שירותי הכתיבה של אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי אומני המטפורות והניסוח לצורכי כתיבת טקסטים ופתיחים של שידורי מהדורות החדשות ובראשן "מבט". פעם בסתיו 2004 התעניין שַדָּר גלי צה"ל רָזִי ברקאי בתוכנית האקטואליה שלוֹ "מה בוער" אצל אמנון אברמוביץ' בשידור ישיר מה דעתו על חזרתו הצפויה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לחיים הפוליטיים בישראל ולהנהגת מחודשת של מפלגת העבודה. אמנון אברמוביץ' עיתונאי עַל וחַד הלשון השיב מייד בניסוח מזהיר : "אהוד ברק יגלה כי ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה". זה היה מזמן והוא צדק. יופי של טקסט. מלבד שני אלה יש עוד כותבים ומנסחים טובים ברשתות הטלוויזיה בישראל, מוטי קירשנבאום, דן שילון, יעקב אחימאיר, ירון לונדון, ואבי רצון, ואולי עוד כמה אך הם וודאי לא רבים. אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי חדי הלשון הם בעלי כושר ביטוי ייחודי רבי אומנים בניסוח ולהטוטני המטפורות. שפתם עשירה, מהוקצעת, וקולעת. הם מוכשרים. השאלה הרלוואנטית בטלוויזיה היא כמה זמן לוקח להם לרקוח את האמירות הבלתי נשכחות שלהם בלחץ העשייה  ותעשיית הטלוויזיה היא סיר לחץ. דבר אחד ברור ומוחלט : אין סיכוי שהאמירות השנונות של הטובים במנסחים הטקסטים בטלוויזיה נשלפות מהשרווּל. הן מחושבות מראש.

רבים חשבו שאמירותיו האימורטאליות של מנחה הטלוויזיה האמריקני רָב המוניטין ג'וֹנִי קָארְסוֹן המנוח נורו על ידו אינסטינקטיבית מהמותן. רבים סברו שההתחכמויות שלו, הטקסטים השנונים, הבדיחות החכמות, וההומור העוקצני של גאון תוכניות ה- Talk Show בתוכנית הטלוויזיונית המפורסמת שלוֹ, "The Tonight Show", שרצה שנות דוֹר רצופות 1992- 1962 ברשת NBC, אומנם נשלפו מהשרווּל ונאמרו כלאחר יד. טעות, זה לא נכון. לאחר שפרש מהטלוויזיה גילה לציבור האמריקני כי מעולם לא אִלְתֵּר ולא הִמציא. הכל היה כתוב, מחושב, ומתוכנן לפרטים מראש. המפיקים והעורכים של "The Tonight Show" ערכו חזרות והתאמות קפדניות לקראת שידורה הישיר של כל תוכנית. הם שיננו ותרגלו באופן מדויק ותִּזמנו את האמירות של ג'וני קארסון, בעוד למיליוני צופי הטלוויזיה היה נדמה כאילו הן פרי תגובה של הרגע ונשלפו לפתע מהשרוול ע"י המנחה המוכשר והשנון.

תמונה חסרה…

טקסט תמונה : 1965. ג'וני קארסון השנון (מימין) מראיין בתוכנית "The Tonight Show" של NBC את בימאי הקולנוע וודי אלן שהיה בעצמו חריף ביטוי. ג'וני קארסון קבע כי הטקסט איננו מקרי והוא תמיד מחושב מראש גם אם נדמה כי נשלף מהשרוול. זאת הייתה גאוניותו. (באדיבות ארכיון NBC).

כישרונו של ג'וֹנִי קָארְסוֹן היה טמון ביכולתו להתכונן ולהתאמן שבעים ושבע פעמים לקראת השידור הישיר. נדמה היה כי אמירותיו השנונות באמת נאמרו כלאחר יד ונשלפו מפני שהדבר נעשה בחֵן ובטבעיות כה רבה (ללא הקראה מהנייר) וכמובן בעיתוי הנכון. אך הן תוכננו בקפידה ולמפרֵע. זאת הייתה גאוניותו של המנחה. "לא השארתי דבר ליד המקרה", אמר, והוסיף ג'וני קארסון : "הצהרות טלוויזיוניות הנשלפות מהשרווּל משולות ל- Gembling. הן הימור שעלולות להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת ואת אומרם לטמבל וטיפש גמור". מן ההיבט הזה היה ג'וֹנִי קָארְסוֹן איש טלוויזיה מחושב וזהיר שלא נטל מעולם סיכונים מיותרים. "מעולם לא שלפתי", אמר. אנשי טלוויזיה חכמים ומיומנים נזהרים בהצהרות והבעות דעה שנשלפות מהשרוול. המיקרופון ומסך הטלוויזיה שהיו מקום הולדתם עלולים באבחה אחת של טיפשות להפוך למקום קבורתם.

קריינות הפתיחים של מגישי ומגישות מהדורות החדשות בטלוויזיה הם בעלי חשיבות עליונה. כמוהו איכות הטקסט ומבנה הכתבה העומדת לעלות ל- "אוויר". טקסט המגיש מהווה את האֶלֶמֶנְט הראשון המוביל את הצופה בסלון ביתו ומחבר וקושר אותו לאינפורמציה המשודרת. אין על זה וויכוח. יש יתרון ברור להופעה נאה של המגיש והמגישה מול המצלמה. יש חשיבות גדולה לסגנון הקריינות שלהם, לגוון הקול, ול- חיתוך הדיבור. אך חשוב מכל אלה ומכל אולפן נוצץ הוא מהות הטקסט ואיכות התוכן. כתיבת טקסטים בטלוויזיה היא אומנות.

הדוקומנטאריסט האולימפי רב המוניטין, היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) המנוח היה רָב אמן בכתיבת טקסטים לטלוויזיה. הטוב ביותר שהִכרתי בחיי בתחומו. עוד תגיע השעה לדוּן בסִדרה רחבת ההיקף של 13 הספרים שאני חוקר וכותב העוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" באיש הכביר והנדיר הזה שהשפעתו על התפתחות תיעוד הספורט בטלוויזיה היא מכרעת ומדהימה כאחת.

הערה 8 : מנחה "גב האומה" ליאור שליין מאפיל בקלות וללא שום מאמץ על הקולגות שלו כולל השחקנית עלמה זק (בינונית לגמרי) ומוטי קירשנבאום (נותר שנון אולם משום מה חושף את עצמו יתר על המידה, כמי שמקריא מהנייר ולא זוכר בע"פ את הטקסט המושחז שלו). עינב גלילי שנונה לאין שיעור מ- אורנה בנאי ההיסטרית. ליאור שליין הוא Super Talent, מוכשר, חד ושנון, מהיר כמו שד, ולכן דמות טלוויזיונית יוצאת דופן שמטילה צֵל על כל מי שמסתובב באולפן שלו. משהו בדומה למה שעשה בזמנו רב אומן של ה- Talk show הטלוויזיוני האמריקני ג'וני קארסון השנון לאורחיו בתוכנית "The Tonight Show" ההיא של NBC. הקולגות והאורחים שמבקשים לבלות ב- "גב האומה" לצדו של ליאור שליין צריכים לקחת בחשבון מראש שהם נידונים להיות שרויים בצִלוֹ. אם ליאור שליין הוא באמת כזה מבריק, הייתי מת לראות אותו מארח ומנחה את "גב האומה" כשלצדו יושבים ג'ורג' ברנארד שאו, ג'וני קארסון, מרק טוויין, ו- ווינסטון צ'רצ'יל. וגם הרכב מאתגר נוסף : ליאור שליין + וויליאם שייקספיר + אוסקר וויילד + רבי משה בן עזרא שטבע חידוד לשון כלהלן : "דברים שאינם יוצאים מן הלב – לא יעברו דרך האוזן".

הערה 9 : כל פעם שאני נפגש מחדש עם עמוס בידרמן בעמוד השני של "הארץ" אני חושב ומרחם על ערן וולקובסקי.

הערה 10 : השידור הישיר שלשום (מוצ"ש – 4 ביולי 2015) Off tube של ערוץ 55 בכבלים מסנטיאגו בירת צ'ילה (לרבות הפרשן באולפן יהודה ארם מומחה והיסטוריון של הכדורגל הארגנטיני לדורותיו) את משחק הגמר של ה- "קופה אמריקה" צ'ילה – ארגנטינה (1:4 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ') היה דלוח ומשעמם. הטלוויזיה הצ'יליאנית התאימה את הסיקור שלה לגובה כר הדשא שעליו התרוצצו השחקנים. דרמת הפנדלים בסוף היוותה פיצוי מה למשחק רדוד ו- שידור דַל. מה יהי הסוף עם ה- Off tube הזה ?

הערה 11 : ההתמודדות הצבאית הבאה של העולם החופשי עם ארגון הטרור דאע"ש (ותומכיו כמו ארגון הטרור חמאס) חייבת להתבסס על המחשבה הצבאית של המנהיגים הדמוקרטיים הדגולים ווינסטון צ'רצ'יל, פראנקלין דילאנו רוזוולט, והארי טרומן במלחמתם נגד הטרור הנאצי -גרמני והטרור היפני במלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. איזה הודנה ואיזה נעליים. ממתי עורכים הסכמים קצרי טווח וארוכי טווח עם רוצחים ?

הערה 12 : פרופסור ירון זליכה הוא קול קורא ברמה. גם בענייני מתווה הגז. אבל גם הוא איננו מסביר ומפרט מדוע המדינה שנכשלה באופן טוטאלי בחיפוש גז בים מבקשת להטיל עכשיו כל מיני מגבלות על יזמים פרטיים שהשקיעו מיליארדים מכיסם ומצאו בעבורה טריליונים. כנ"ל לגבי "החברה הפרטית לכימיקלים בישראל" ועסקי ים המלח.

פוסט מס' 515. הא"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה) הישראלית היא ענף ספורט אָהוּד שמפגר עשרות שנים אחרי הא"ק הבינלאומית. פוסט מס' 515. כל הזכויות שמורות.  

אני אוהב א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה). אני פריק של א"ק בכל רמה. גם היום מרום גילי או טו טו 80 אני אוהב להתבונן בדרדקים בני ובנות 6 בכיתה א' מנהלים ביניהם תחרות ל- 60 מ' על מדרכה צרה בשכונה שלהם, אפילו בחורף כשהם נעולים במגפיים. הם צדים את עיניי כשהם מדלגים מעל שלולית בעזרת מקל של מטאטא. הם מסקרנים אותי כשהם נאחזים בידיהם הרכות בסורגים של מקבילית ועוברים בתנועות גמישות משלב אחד למשנהו כמו קופיפים קטנים. אני מתבונן בהם בדאגה שמא לא יישמטו ויצנחו על גבם. אני מסתכל בהם בהנאה כשהם קופצים לרוחק לעבר החול הרטוב ומשתטחים על פניהם (בהיעדר סגנון) וקול צחוקם מהדהד באוויר. ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) ביצע מצווה גדולה וחשובה כשהעביר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים ב- 2 וב- 3 ביולי 2015 את כל מהלכי אליפות ישראל בא"ק. ישבתי על כורסת הטלוויזיה שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב ורחשתי חיבה לתומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ 55 בכבלים על כך שהוא מקדיש זמן טלוויזיוני לאליפות ישראל בא"ק ו- מאיץ בפיקודיו לכסות אותה ולהתייחס אליה. אינני יודע מה הייתה כמות הרייטינג הטלוויזיוני ביומיים האלה שהניבה אליפות הא"ק הישראלית בערוץ 55 בכבלים ב- ראשית חודש יולי בשנת 2015. אני כן יודע שערוץ 55 בכבלים חשף ענף ספורט יפהפה ומדליק שמפגר עשרות רבות של שנים אחרי הא"ק הבינלאומית. עומר אלמוג שלנו ניצח בריצה ל- 1500 מ' גברים באליפות ישראל ב- 2 ביולי 2015 בתוצאה של 3:51.22 דקות. עומר אלמוג יכול היה לגבור על הפיני פאבו נורמי (Paavo Nurmi) מי שניצח בריצה ל- 1500 מ' באולימפיאדת פאריס 1924 בתוצאה 3:53.6 דקות, אולם היה מפסיד למנצח בריצה הזאת של 1500 מ' באולימפיאדת ברלין 1936 הניו זילאנדי ג'ק לאבלוק (Jack Lovelock) שקבע זמן של 3:47.8 דקות. האצנית שלנו אולגה לנסקי המהירה ביותר בארץ, ניצחה בריצה ל- 100 מ' נשים ב- 2 ביולי 2015 באליפות ישראל בתוצאה 11.57 שניות. אולגה לנסקי הייתה מפסידה לאצנית האמריקנית הלן סטפנס (Helen Stephens) מי ניצחה בריצת 100 מ' נשים באולימפיאדת ברלין 1936 בתוצאה 11.5 שניות. הא"ק הישראלית מפגרת אחרי העולם בעשרות רבות של שנים כמעט בכל המקצועות. למרות האהדה לא"ק הישראלית והחיבה שנתונה לאתלטים והאתלטיות הישראליים בכל הזמנים וגם של 2015 המשקיעים מאמץ גדול באימונים ו- וויתורים משמעותיים על מנעמי החיים, הרי הסטטוס שלה של ה- א"ק קבוע ונמוך מזה עידן ועידנים. תמיד הרחק הרחק מהצמרת האולימפית ומהצמרת של אליפויות העולם. דוגמא נוספת לפער העצום השורר בין הא"ק הישראלית לבין הבינלאומית היא האָצָן המחונן (בקנה מידה ישראלי) אמרי פרסיאדו שקבע כעת ביולי 2015 באליפות ישראל ה- 79 באצטדיון הדר יוסף תוצאה של 10.47 שניות ב- 100 מ' וזמן של 21.25 שניות ב- 200 מ'. אין מנוס מהשוואה. האצנית האמריקנית המנוחה פלורנס גריפית' – ג'ויינר (Florence Griffith Joyner) קבעה כבר ב- 1988 שני שיאי עולם בשתי הריצות הקצרות שמחזיקים מעמד עד עצם היום הזה : ב- 100 מ' לנשים עצרה את השעון האלקטרוני על זמן של 10.49 שניות וב- 200 מ' קבעה זמן של 21.34 שניות.

שום דבר לא השתנה מאז שנות ה- 40 של המאה הקודמת למעט כמה הישגים יחידים של אתלטים בודדים שאינם תוצרת ישראלית אותנטית, ואשר הגיעו אלינו מרוסיה ואוקראינה בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה, ואשר התחנכו ו- שאבו את מורשת הספורט והא"ק שלהם מאימא רוסיה. כמו קופץ המוט אלכס אוורבוך, הקופץ לגובה קונסטנטין מטוסביץ' (קבע באולימפיאדת סידני 2000 הישג של 2.32 מ' בקפיצה לגובה ודורג במקום החמישי), קופצת המשולשת חנה קנייזבה – מיננקו, ולאחרונה גם מטילת הכידון מרגריטה דורוז'ון, וגם רץ ה- 400 מ' האמריקני דונאלד סאנפורד מתאזרח ישראלי שהגיע לארץ מ- ארה"ב (נשוי לדניאל דקל – סאנפורד בתו של הכדורעפן אהוד דקל ז"ל בן קיבוץ עין שמר). שמות עבר של אתלטים ישראליים דגולים תוצרת עצמית כמו האצן דוד טבק ז"ל ו- אסתר רוט – שחמורוב תבד"ל היוו מטאורים אקראיים. הבלחה היסטורית לפרק זמן קצר.

כשאתה מתבונן בשידורים הישירים של ערוץ 55 בכבלים את אליפות ישראל ה- 79 ב- א"ק   ביולי 2015, נדמה לך שהעולם קפא והזמן עצר מלכת. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש. אפילו העיתונאי ופרשן הא"ק מר דודיק אייגר הוותיק עדיין נמצא שם. דודי אייגר הוא היסטוריון א"ק ו- אנציקלופדיה מהלכת (לא פחות). הוא שימש עכשיו פרשן באליפות ישראל ה- 79 בא"ק ביומיים האלה של ראשית יולי 2015 וסיפר לשדר המוביל שלו רן מלובני כי נכח וסיקר בימי חלדו כ- 50 (חמישים) אליפויות ישראל בא"ק. מדהים. דודיק אייגר שימש בכמה הזדמנויות גם פרשן שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת סיקורים ישירים בעת ההיא של שתי אליפויות ישראל בא"ק כמו גם פרשן בתחרויות ה- א"ק בשתי המכביות, ה- 11 של 1981 וה- 12 של 1985. הוא שימש בעצם ממלא מקום של הפרשן הקבוע שלי ד"ר גלעד וויינגרטן. לצערו של דודיק אייגר ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 77 היום) מיעט להיעדר מזירות ה- א"ק בארץ וגם ב- חו"ל והמקום הזה בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נשאר תפוש. תפוש גם לקראת אליפות העולם ה- 15 ב- א"ק שתיפתח בבייג'ינג ב- 22 באוגוסט 2015 ותסתיים ב- 29 באוגוסט 2015. דודיק אייגר נותר מעריץ ותומך של הא"ק הישראלית. לא פעם ולא פעמיים הוא מתאר בחדווה את הביצועים של האתלטים שלנו ומגדיר אותם בשם התואר של "יוצא מהכלל". גם היו"ר החדש של איגוד הא"ק הישראלי רפי פלד מפרגן באופן נחרץ לאתלטים שלו בטרם תחילת התחרויות : "אני חושב שמה שיראו כאן ביומיים האלה של אליפות ישראל זה את האתלטיקה הישראלית גדולתה…הענף מראה בתקופה האחרונה סימני חיים…ההישגים בארץ ובחו"ל אינם מבוטלים…", ואח"כ מבטיח להתאמץ להשיג תנאים כלכליים טובים יותר ותנאי אימון משופרים לאתלטים שמשקיעים המון זמן ומאמץ כדי להוסיף עוד ס"מ להישגיהם ולהפחית עוד מאית שנייה משיאיהם. רפי פלד נשמע אמיתי ונלהב אולם גם תמים. התוצאות באליפות ישראל אינן תומכות בהצהרה הנאיבית שלו. ישראל רחוקה עדיין מרחק של שני דורות מצמרת הא"ק הבינלאומית באולימפיאדות ואליפויות העולם (להוציא כמובן את שתי האתלטיות היהודיות – אוקראיניות חנה קנייזבה – מיננקו ו- מרגריטה דורוז'ון, וגם דונאלד סאנפורד. בריאיון הסיכום שערך עמו ערוץ 55 בכבלים התעקש דונאלד סאנפורד לענות בעברית.

טקסט תמונה : קיץ 1981. מימין זהו שַדָּר הא"ק הבלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי (מימין), ומשמאל פרשן הא"ק דוד אייגר (אז עיתונאי "מעריב'") במגרשי מרכז הטניס ברמת השרון ב- 1981. דודיק אייגר הוא ידען א"ק מופלג ובעל זיכרון פנומנאלי בתחום. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת הקיץ של סיאול 1988. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים קיוויתי מימין היה שדר א"ק נערץ ודגול. נפל בחלקי כבוד רב להפיק ולנהל אותו במשך שנים כה רבות. משמאל, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. אנוכי באמצע. ד"ר גלעד וויינגרטן מחזיק בשיא עולם של פרשן א"ק בטלוויזיה במשך 43 (ארבעים ושלוש) שנים מאז אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 ועד עצם הימים האלה של קיץ 2015. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון. אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק. אנוכי יחדיו עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. אנוכי (משמאל) יחדיו בעמדת השידור עם צוות השידור שלי מאיר איינשטיין (בתווך) והפרשן מולי אפשטיין (חובש כובע מצחייה). עמדות השידור היו חשופות לשמש. שרר במקום חום רב בבוקר ובצהריים בעת התחרויות המוקדמות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגיבורים הספורטיביים בימי ילדותי ונערותי היו האצנים דוד טבק ז"ל (בית עובד), יהודה גבאי (תל אביב, בן 89 היום), ויצחק כספי (נתניה), קופץ המוט האגדי ממכבי צפון תל אביב צְבִי יָנוֹבֶר ז"ל, הרצים למרחקים בינוניים 400 מ' ו- 800 מ' אריה גְלִיק, נסים קיוויתי ועמוס קריזה, הקופצים לגובה אַהוּבָה קְרִיבִיצְקִי – קְרָאוּז ז"ל ואריה קליינשְטוֹבּ (נָוֶוה), האתלטיות דליה קליינמן, רות קורן ולאה הורוביץ (זִמְרִי) ז"ל, מטיל הכידון והודף כדור הברזל איציק מנדלבְּרוֹיד מקריית חיים (בן 83 היום), ועוד כמה אחרים. דוד טבק היה האתלט היחיד בימים ההם שהתקרב איך שהוא לרמה הגבוהה של הא"ק הבינלאומית. הוא החזיק בשיאי ישראל ב- 1952 בריצה ל- 100 מ' בזמן של 10.6 שניות ו- 21.6 שניות בריצה ל- 200 מ'. יהודה גבאי קבע ב- 1946 תוצאה של 10.8 ב- 100 מ' ו- 22.8 בריצה ל- 200 מ'. לצורך השוואה : שיא העולם בריצת 100 מ' ב- 1952 הוחזק ע"י האצן הפנמי לויד לביץ' (Lloyd LaBeach) בתוצאה 10.1 שניות. שיא העולם בריצה ל- 200 מ' ב- 1952 הוחזק ע"י האצן האמריקני אנדי סטנפילד (Andrew Stanfield) בתוצאה של 20.6 שניות.

טקסט תמונה : שנת 1946. זינוק נמוך של האָצָן יהודה גבאי (בן 20 בתמונה) במדי נבחרת ארץ ישראל בא"ק. ב- 1947 קבע יהודה גבאי שלושה שיאים ארציים ביום אחד בריצות הקצרות. הוא רץ 60 מ' בזמן של 6.8 ש'. בריצת 100 מ' השיג תוצאה של 10.9 ש'. את ריצת ה-  200 מ' סיים בתוצאה של 22.8 ש'. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא. תקופה שחלפה לבלי שוב. צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל באִצטדיון "המכבייה" הישן בצפון תל אביב ב- 1949 כובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריה גליק (הפועל ת"א) אצן ל- 400 מ' ו- 800 מ', אהובה קראוז- קריביצקי (הפועל רחובות) קופצת לגובה, יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון והודף כדור ברזל, רות  קורן אצנית, ודוד טבק (הפועל בית עובד לובש חולצה "רוסית") אָצָן ל- 100 מ' ו- 200 מ'. (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1950. אצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב. צבי ינובר מנתניה חולף מעל רף שגובהו 2.70 מ'. לנו כילדים זה נראה גובה עצום, אך צריך לזכור ששִיא העולם באותה התקופה ההיא עמד על 4.77 מ'. שיא העולם הושג ב- 1941 והיה שייך לאמריקני קורנליוס וורמרדאם. קופצי המוט בימים ההם השתמשו במוטות במבוק. התאחדות הספורט בישראל הביאה לארץ את מאמן הא"ק האמריקני אירווינג מונדשיין כדי שישפר את הישגי האתלטים לקראת אולימפיאדת הלסינקי 1952. (התמונה באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : שנת 1950. אִצטדיון "המכבייה" הישן בצפון בתל אביב. שלושה מטילי כידון המצטיינים במדינת ישראל ובאגודת ,הפועל" קריית חיים – הפועל חיפה. זיהוי של הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : משה "מוסקה" מוסטון ז"ל, יפתח זייד ז"ל, ויצחק "איציק" מנדלברויד (בן 18 בתמונה) יבד"ל. (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. תחרויות הא"ק במשחקי  המכבייה ה- 3 באצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב. אלה הם שני אצנים ישראליים מחיפה : עמק פרי (מימין, מס' גופייה 132, התפרסם בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 כקריין חדשות רב מוניטין בעל סגנון הגשה אישי ברדיו "קול ישראל" ולאחר מכן גם כמגיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית) ואלי קיש (מס' גופייה 131) משתתפים בתחרות לריצת 100 מ' בריצות 100 מ' ו- 200 מ' במשחקי המכבייה ה- 3. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רמת ה- א"ק בישראל של האתלטים האותנטיים הישראליים כל כך נמוכה עד שאין שום סיכוי שמי מהם ייצג את המדינה באליפות העולם ה- 15 בא"ק הממשמשת ובאה ותיערך ב- בייג'ינג – סין. הטבלה ה- השוואתית הבאה מסבירה עד כמה התוצאות של אלופי ואלופות ה- א"ק הישראליים האותנטיים באליפות ישראל ה- 79 ב- 2015 מפגרת אחרי ה- א"ק הבינלאומית.

מקצוע        אלופי ואלופות ישראל ב- 2015    הפער בין ה- א"ק הישראלית לבינלאומית

100 מ' נשים אולגה לנסקי 11.57               הלן סטפנס (ארה"ב) 11.5 באולימפיאדת ברלין                                                             1936

100 מ' גברים אמרי פרסיאדו 10.47          ארמין הארי (מערב גרמניה) 10.2 באולימפיאדת                                                           רומא 1960

100 מ' משוכות נשים מאיה אביעד 14.25   אנלי ארהארדט (מזרח גרמניה) 12.59                                                                        באולימפיאדת מינכן 1972

400 מ' נשים דריה לוקשין 56.38 56.38     אליזבת' קאטברת' (אוסטרליה) 52.0                                                                          באולימפיאדת טוקיו 1964

400 מ' גברים דונאלד סאנפורד 45.52       מייק לאראבי (ארה"ב) 45.1 באולימפיאדת                                                                   טוקיו 1964

1500 מ' נשים מאור טיורי 4:28.07          לודמילה בראגינה (ברה"מ) 4:01.4                                                                             באולימפיאדת מינכן 1972

1500 מ' גברים עומר אלמוג 3:51.22         ג'ק לאבלוק (ניו זלאנד) 3:47.8 באולימפיאדת                                                               ברלין 1936

קפיצה משולשת נשים חנה מיננקו 14.37     אינסה קראביץ (אוקראינה) 15.33                                                                               באולימפיאדת אטלנטה 1996

קפיצה משולשת גברים יוחאי לוי 16.25       אדמאר פריירה דה סילבה (ברזיל) 16.35                                                                     באולימפיאדת מלבורן 1956

קפיצה לגובה גברים דימה קרויטר 2.21       ריצ'ארד "דיק" פוסברי (ארה"ב) 2.24                                                                           באולימפיאדת מכסיקו 1968

יידוי פטיש נשים יבגניה זבולוטני 57.64       אולגה קוזיינקובה (רוסיה) 75.02                                                                                באולימפיאדת אתונה 2004

יידוי פטיש גברים וויקטור זניניאקו 61.80     הארולד קונולי (ארה"ב) 63.19                                                                                  באולימפיאדת מלבורן 1956

הדיפת כדור ברזל נשים ענבל כהן 12.74       מישלין אוסטרמאייר (צרפת) 13.75                                                                            באולימפיאדת לונדון 1948

הטלת כידון גברים אלן פרבר 66.48              אריק לונדקוויסט (שוודיה) 66.60                                                                               באולימפיאדת אמשטרדם 1928

קפיצה במוט נשים אולגה בורנשטיין 3.75      סטייסי דרגילה (ארה"ב) 4.60 באולימפיאדת                                                                 סידני 2000

הדיפת כדור ברזל גברים איתמר לוי 18.20     פרי אובראיין (ארה"ב) 18.57 באולימפיאדת                                                                 מלבורן 1956

זריקת דיסקוס נשים אסטל וולנו 39.81         ליליאן קופלנד (ארה"ב) 40.58 באולימפיאדת                                                                לוס אנג'לס 1932

זריקת דיסקוס גברים מרק אלטרמן 53.04     סים אינס (ארה"ב) 55.03 באולימפיאדת                                                                      הלסינקי 1952

400 מ' משוכות נשים אלכסנדרה לוקאשין 1:01.10  נאוואל מוטאווסקאל (מרוקו) 54.61                                                                            באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984

400 מ' משוכות גברים מאור סגר 52.08        רוברט טיסדול (אירלנד) 51.7 באולימפיאדת                                                                 לוס אנג'לס 1932

קפיצה לגובה נשים מעיין שחף 1.85             אולריקה מייפארת (בת 16 מ- מערב                                                                           גרמניה) 1.92 באולימפיאדת מינכן 1972

800 מ' נשים שני לנדן 2:09.6                      לודמילה שבצובה (ברה"מ) 2:04.3                                                                             באולימפיאדת רומא 1960

800 מ' גברים דסטין אמרגי 1:50.45             תומאס המפסון (אנגליה) 1:49.7                                                                               באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932

5000 מ' גברים איימרו עלמיה 14:24.59      גונאר הוקרט (פינלנד) 14:22.2                                                                                 באולימפיאדת ברלין 1936

200 מ' נשים אולגה לנסקי 23.45               אליזבת' קאטברת' (אוסטרליה) 23.4                                                                           באולימפיאדת מלבורן 1956

200 מ' גברים אמרי פרסיאדו 21.25          אדי טולאן (ארה"ב) 21.2 באולימפיאדת לוס                                                                 אנג'לס 1932

הטלת כידון נשים מרגריטה דורוז'ון 61.78     רות פוקס (מזרח גרמניה) 63.88                                                                               באולימפיאדת מינכן 1972

קפיצה לרוחק גברים רועי אליקים 7.33     פראנסיס איירונס (ארה"ב) 7.48 באולימפיאדת                                                              לונדון 1908 (לפני 107 שנים)

קפיצה במוט גברים אדוארד פלוטניקוב 5.05  פרדריק האנסן (ארה"ב) 5.10 באולימפיאדת                                                                טוקיו 1964

סוף הפוסט מס' 515. הועלה לאוויר ביום שלישי – 7 ביולי 2015.