פוסט מס' 480.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 480 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במארס 2015.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 480. המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (2). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. קיבוץ גבעת ברנר ואתלט העַל זאביק רייס. פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות.

 טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : רמטכ"ל צה"ל היוצא רב אלוף בני גנץ זכה מן ההפקר. הוא התמנה לרמטכ"ל לאחר פסילתו (לא מטעמים צבאיים) של המועמד הראשון והמועדף על שר הביטחון אהוד ברק, הלא הוא האלוף יואב גלנט . רב אלוף היוצא בני גנץ זכה כעת מן הסתם להתעניינות וסקרנות טלוויזיונית רכילותית חסרת תקדים (מביכה) של העיתונאית אילנה דיין בעלת "עובדה" בערוץ 2. קיום המפגש בני גנץ – אילנה דיין ב- "עובדה" ביום ראשון – 1 במארס 2015 הפך למסע יחסי ציבור רדוד וחנפני בעל פטפוט יֶתֶּר חסר כל תועלת ועניין שניהלה העיתונאית הוותיקה עם הרמטכ"ל הפורש. תמוה שהרמטכ"ל היוצא הסכים לשתף פעולה עם ריאיון יחצני עיתונאי כביכול נעדר כל תוחלת, בה מתברר כי הוא נופל בפח וגם מדבר על עצמו בשחצנות וגיחוך בגוף שלישי . מדהים שהרמטכ"ל היוצא מסכים לסוג כזה של דו שיח עיתונאי ציבורי סתמי מתרפס ולחלוטין לא חשוב. הייתי רוצה לשאול אותו מדוע הוא זקוק לשיח מלאכותי ומשעמם שכזה. אילנה דיין וגם בני גנץ יוצאים רע מהמפגש הטלוויזיוני בין שניהם.

הערה 4 : ה- התייחסות שלי לנאום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני (שלשום – 3 במארס 2015) – אמביוולנטית . אין לי שום כלים וכתבי ערוץ 10 , 2 , ו- 1 לא מספקים לי אותם כדי להטיל דופי ו/או לתמוך בטענותיו של ראש הממשלה שלי כנגד הסכם הגרעין ההולך ומתגבש בין ארה"ב בראשות הנשיא אוֹבָּמָה ומזכיר המדינה שלו ג'וֹן קֶרִי . כמתבונן מהצד אני רואה שבָּרָק אוֹבָּמָה וג'וֹן קֶרִי אינם משתלטים על השאפתנות והברדק האיסלאמי המשתוללים בעולם . אני מודאג לגבי עתידם של ילדינו ונכדינו. בנימין נתניהו הוא אוראטור מוכשר אולם כישרונו הפוליטי איננו נושא אותו למחוזות בהם אני כאזרח המדינה שלו שרוי בהם . אינני יכול להפריד ואינני רוצה להפריד בין כישרונו של בנימין נתניהו כנואם לבין מדיניותו ו- התנהגותו הכללית בארץ כ- ראש ממשלה שלי. ראש הממשלה היום בנימין נתניהו הוא אותו יו"ר מפלגת הליכוד לפני 19 שנים  שעצם ב- 1995 את עיניו , אטם את אוזניו, וסגר את פיו נוכח מציאות מזוויעה כשתומכיו ואוהדיו נשאו לידו ארון קבורה וחבל תלייה שהיו מיועדים לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. בנימין נתניהו החריש גם כשתומכיו ואוהדיו הלבישו ב- 1995 את את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל במדי SS של הרייך קנצלר הנאצי היינריך הימלר וכפייה של יאסר עראפאת. בנימין נתניהו ראה ושתק . בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין נרצח בכיכר העיר בתל אביב ע"י בן בליעל ומהימין והכתר וה- אצעדה נגזלו ממנו. בנימין נתניהו ירש את הנרצח בבחירות ההן ב- 1996 והתמנה במקום בן המלכות יצחק רבין ז"ל לראש ממשלה . אי אפשר להשלים עם סצנות פוליטיות מכוערות, נבזיות, ונכלוליות שכאלה שבנימין נתניהו היה שותף להן לפני שני עשורים . אני כאזרח המדינה אינני יכול לסלוח לבנימין נתניהו על התנהגותו ההיא שאיננה מתקבלת על דעתי . אי אפשר מנקודת מבטי לבודד את נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני שלשום (יום שלישי – 3 במארס 2015) מהתנהגותו הכללית . בדיווחים המצולמים הישירים שהגיעו שלשום (יום שלישי – 3 במארס 2015) מארה"ב לערוץ 10 באמצעות רביב דרוקר הסוֹעֵר וגיל תמרי המאופק יותר (אולם גם מצוין) אני נוטה לקבל יותר את דרכו העיתונאית של רביב דרוקר. על פי סקרי הבחירות לקראת 17 במארס 2015 רק כ- 1/6 מהאומה הישראלית תומכת בבנימין נתניהו כראש ממשלה ובמפלגת הליכוד שלו. רק כ- 1/6 תומכת ביצחק הרצוג וציפי לבני ובמפלגת "המחנה הציוני" בהנהגתם. אני מתבונן בדאגה בדמותו נטולת הכריזמה בעלת קול צווחני של יצחק "בוז'י" הרצוג ובדמותו הבכיינית והצעקנית של איתן כבל . מסך הטלוויזיה על פי משנתו של וויליאם שייקספיר הוא במה, הוא Show, וכל אחד משחק את תפקידו, "…כל העולם במה , כל איש ואישה רק שחקנים הם, כולם כניסות ויציאות להם, וכל אדם על פי תורו מופיע בתפקידים שונים…". גם אם יצחק הרצוג , ציפי לבני, ואיתן כבל – צודקים, הם לא נראים כאלה. ההופעה הטלוויזיונית שלהם מגוחכת לעומת זאת של יריבם בנימין נתניהו. אז יכול להיות שאת קולי התם לגווע אני אעניק בכל זאת שוב למנהיגה האנמית שלי מ- "מרצ", גב' זהבה גלאון. עוד לא החלטתי סופית . אני מתנדנד על פי הגדרתו של הסוקר פרופסור קאמיל פוקס.

הערה 5 : רָף ההוֹדָיָה בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 מסקרן אותי . בתום כל שיחה מרתקת, עקרונית, ו/או אזוטרית עם אורחיהם באולפן ערוץ 10 ללא קשר לחשיבות עניין הדיון והריאיון, נזעקים שניהם ויוצאים כמעט מגדרם לומר למרואיינים שלהם בהדגש רב (בעיקר מוטי קירשנבאום), "…תודה , תודה , תודה רבה , תודה , תודה רבה…", וחוזר חלילה. שני הג'נטלמנים האלה נוהגים בנימוס ומשתמשים ב- מנהג תרבותי שמקורו בארה"ב. בעת מסע ביקוריי הטלוויזיה שלי בארה"ב בשליחות רשות השידור ומסגרת ההפקות האולימפיות והמונדיאליות שמעתי ממארחי שוב ושוב את ששת המילים "…Thank you…Thank you very much" בכמות שמאפילה פי 1000 (אֶלֶף) על דברי התודה שהשמיעו בפניי הבוסים שלי והקולגות שלי במשך שנות דוֹר ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. דברי ההוֹדָיָה הממושכים הללו החוזרים ונשנים, מושכים את תשומת לבי הטלוויזיונית. אני מוצא את עצמי לפתע סופר כמה פעמים אומר מוטי קירשנבאום בתוכנית "…תודה , תודה רבה…" לאורחיו, ובאיזה עוצמה קולית הוא משרבט את טקסט ההוֹדָיָה. מצלמת הטלוויזיה באולפן ערוץ 10 יוצרת פער בין דימוי ההופעה ה- "מנומנמת" שלו באולפן מפני שפעמים רבות הוא נשען לאחור ולא יושב זקוף (תנוחה שמבליטה את כרסו ומשרטטת בעל כורחה דמות של אדם עייף) לבין כמיהתו להודות לאורחים . ירון לונדון מצטייר עירני יותר באולפן אולם אין זה אומר שהקולגה שלו פחות חכם וחריף . אתמול שמתי לב שמוטי קירשנבאום הסתפק באמירת "…תודה…" חַלָשְלוּשָה באולפן ערוץ 10 לכתב המצוין של ערוץ 10 לענייני ערבים חזי סימן טוב (בתום שיחת פרשנות שעסקה בתגובות ערביות ואירניות לנאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני) וניפק "…תודה , תודה רבה…" חם ורבתי לאורחת אחרת שלו שניפצה מיתוס והטילה ספק בקיום היסטורי של "מגילת אסתר".

הערה 6 : ערוץ 1 משווה את התוצאות ואף גובר על חברת החדשות המשוכללת של ערוץ 10 בעת מהלך מדידת הרייטינג הטלוויזיוני שלשום (יום שלישי – 3 במארס 2015) שעסק בנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני ובמה שהתחולל סביבו . מדובר בלא פחות מסנסציה אם נזכור כי את דיווחי ערוץ 10 בנושא ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- וושינגטון מובילים רביב דרוקר , גיל תמרי , ונדב אייל . מנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1 איילה חסון אף התרברבה בעניין עליונות המִדְרוּג הזאת של ערוץ 1 על חברת החדשות המשוכללת ערוץ 10 אתמול (יום רביעי – 4 במארס 2015 בין 18.15 ל- 20.00) אצל יעל דן שדרנית רדיו גלי צה"ל . הנה העובדות המתמטיות של טבלאות המִדְרוּג אֶמֶש .

טקסט מסמך : יום שלישי – 3 במארס 2015 . טבלת המדרוג הארצית ב- "אוכלוסייה היהודית" וב- "כלל האוכלוסייה" ברבעי שעות בין 16.00 ל- 18.45 . ב- 16.00 (כשעתיים לפני תחילת השידור הישיר בכל שלושת הערוצים הארציים של נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני) צובר ערוץ 1 % 0.2 לעומת % 1.7 של ערוץ 2 ו- % 4.0 של ערוץ 10. ב- 18.15 עוקף ערוץ 1 במפתיע בסיבוב את ערוץ 10 עם % 4.8 לעומת % 4.3 . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית). 

טקסט מסמך : יום שלישי – 3 במארס 2015 . טבלת המדרוג הארצית ב- "אוכלוסייה היהודית" וב- "כלל האוכלוסייה" ברבעי שעות בין 18.45 ל- 21.30 . ערוץ 1 מכה את ערוץ 10 עד 20.00 בפערים לא קטנים . ב- 19.00 עומד הרייטינג של ערוץ 1 על % 7.6 לעומת % 4.4 של ערוץ 10 וב- 19.15 צובר ערוץ 1 % 8.3 לעומת % 5.4 של ערוץ 10. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית). 

הערה 6 : השופט המרכזי החלש במשחק הפועל עכו – הפועל ת"א 1 : 0 מר אורן סימאניאן חייב להיות מורחק מכר הדשא בעוון שגיאות שיפוט שלו שאינן מתקבלות על הדעת . בדקה ה- 20 כובש שחקן עכו הָאדְזִ'יץ' שער בנגיחה 1 : 0, אולם השופט אורן סימאניאן פוסל אותו בגין עבירה מוקדמת של השחקן הכובש שלא הייתה ולא נבראה. השַדָּר הבינוני ומטה מר לִירָן שֶכְנֶר והפרשן שלו רִיפְעָאת טוּרְק אינם מגיבים למתחולל על כר הדשא ולא קוראים לתיקון המעוות . בדקה ה- 74 פוסק השופט אורן סימאניאן על בעיטת עונשין מ- 11 מ' לזכות הפועל ת"א. שוער הפועל עכו דוּדוּ גוֹרְש מפר את החוק ונוטש את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם שחקן הפועל ת"א דוּדוּ בִּיטוֹן בועט בכדור העונשין. בכך הוא מקצר את אורך קו הבסיס המקורי של משולש שווה השוקיים עליו הוא אמור לשמור ולהגן. הפרת החוק משתלמת ודודו גורש בולם ללא קושי את הכדור שבּוֹעֵט דוּדוּ בִּיטוֹן. כמו כן יש לציין כי שלושה שחקני עכו מפרים אף הם את החוק כשהם חודרים לרחבה בטרם הבעיטה של דודו ביטון. השופט המרכזי אורן סימאניאן מפר אף הוא את חוקת המשחק ואיננו מורה על בעיטה חוזרת. השדר החלש לִירָן שֶכְנֶר והפרשן שלו רִיפְעָאת טוּרְק נרדמים שוב על הָהֶגֶה ומתעלמים מהשיפוט השגוי ו- המגוחך. תמונת ה- Video הבאה מסגירה את מחדל השיפוט של אורן סימאניאן בדקה ה- 74 של המשחק.

טקסט תמונה : שבת – 28 בפברואר 2015 . ערוץ 55 בכבלים משדר קטעים נבחרים ממשחק הכדורגל בליגת העל בעכו, הפועל עכו – הפועל ת"א . הדקה ה- 74 במשחק. שחקן הפועל ת"א דודו ביטון בועט כדור עונשין מ- 11 מ'. תמונת ה- Video המוקפאת מראה כי בטרם הבעיטה (לפני מגע רגל שחקן הפועל ת"א בכדור) עוזב שוער הפועל עכו דודו גורש את קו השער ומתקדם לפנים (אסור באופן מפורש על פי החוק), וכן כי שלושה שחקנים של הפועל עכו חודרים לרחבת ה- 16 בטרם הבעיטה (אסור באופן מפורש על פי החוק). שוער הפועל עכו עצר את הכדור אולם שופט המשחק אורן סימאניאן במקום להורות על בעיטה חוזרת (על פי הכתוב באופן מפורש בספר חוקת הכדורגל) מורה לשתי הקבוצות להמשיך במשחק כאילו לא אירע דבר ו- הכל היה כשורה . ביזיון . כרטיס אדום לשופט אורן סימאניאן . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים). 

מדהים לראות ולהיווכח כי הפאנל של ערוץ 55 בכבלים בראשות יונתן כהן וחבריו משה פרימו, בוני גינזבורג, ואיציק זוהר שמנתח באולפן את עובדות המשחק ב- דיעבד, מתעלם אף הוא לחלוטין מטעותו המכרעת של השופט אורן סימאניאן באירוע בעיטת העונשין מ- 11 מ', איננו מכיר את ספר החוקה, ונמנע מלהעניק מייד בעיטת עונשין חוזרת לדודו ביטון שחקן הפועל ת"א. אני מניף כרטיס אדום לאורן סימאניאן וגם ארבעה כרטיסים אדומים לצוות האנליזה של ערוץ 55 בכבלים.

הקדמה (2).

הפוסט הזה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה, ביניהם : שמוליק חדש ז"ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת), חיים בורר (קיבוץ בית זרע), עמוס לין (קיבוץ משמר העמק), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טור – טורין (קיבוץ גבעת ברנר), יָקִי גְרוֹף ז"ל (קיבוץ בית קמה), אוֹמְנִיָהוּ "אוֹמָנָה" לְבָבִי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר), האחים זאבי'ק רייס וגדעון רייס (קיבוץ גבעת ברנר), עמי שלף ז"ל (קיבוץ שובל), עודד גינדין (קיבוץ נען), עמוס "פאיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען), רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי), חיותה מרצ'ביאק (קיבוץ תל עמל), דוד כפרי (קיבוץ שריד), דוד בר נצר (קיבוץ המעפיל), האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים), פינדה פישר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים אביו של גרשון שפע), יורם מנדלבאום ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , אורי שטרן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים), יצחק "איקי" לוריא (קיבוץ גבעת ברנר), אברהם מלמד (קיבוץ רמת יוחנן), משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן) , בועז ינאי (נהלל) , איתמר מרזל (קיבוץ יגור), נועה זילברמן נערה יפת תואר בת קיבוץ גניגר (אתלטית מצטיינת רב גונית ש- הייתה אלופת הקפת התבור שלוש פעמים ברציפות ב- 1955, 1956, ו- 1957) ונוח רם – זלדמן שחיין וכדורסלן (אף הוא בן קיבוץ גניגר), מאמן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי), מאמן הכדורעף מִיכָה שַמְבָּן ז"ל, מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אוּרִי אָפֶק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), המורה והמחנך שמריהו נאבל (קיבוץ אפיקים), ועוד רבים רבים אחרים. אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה את רובם והם החמיצו את הטלוויזיה.

זה היה לפני המון שנים. מאות אלפי יהודים בעיקר במזרח אירופה נטשו את הסדר הישן של אירופה הישנה , עזבו את בתיהם ברוסיה ופולין, והעפילו לארץ ישראל בהמוניהם במשך יותר משנות דור של 1939 – 1904 בעקבות הסיסמה "בשנה הבאה בירושלים" , כדי להקים כאן חברה חלוצית צודקת יותר ושוויונית יותר. העלייה השנייה של האימיגראנטים היהודיים ממזרח אירופה לארץ ישראל התרחשה במשך עשור בשנים 1914 – 1904 בתקופת השלטון של האימפריה העותמנית . לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנים 1923 – 1919 התחוללה העלייה השלישית . בין השנים 1924 ל- 1931 אירעה העלייה הרביעית שהביאה עמה כ- 80000 (שמונים אלף) אימיגראנטים יהודים שעלו לארץ ישראל ממדינות מזרח אירופה כמו רוסיה, פולין, ליטא, ורומניה. העלייה החמישית התפתחה בשנים 1939 – 1931. כ- 180000 (מאה ושמונים אלף) אימיגראנטים יהודים העפילו לארץ ישראל מארצות מזרח אירופה, ארה"ב, וגרמניה. כשליש מהם עלו מגרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר בהנהגת הקנצלר פאול פון הינדנבורג ורובם לאחר ייסוד הרייך ה- 3 הנודע לשמצה ע"י השלטון הנאצי בראשות הקנצלר והפיהרר אדולף היטלר .

בשנת 1928 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות . בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . באותה שנה של 1932 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת חיים . בשנת 1931 עלה על הקרקע קיבוץ רמת יוחנן בגוש זבולון וחמש שנים אח"כ ב- 1936 הוקם בסמוך לו קיבוץ כפר מכבי ע"י עולים חדשים חברי תנועת "מכבי הצעיר" שעלו לארץ ישראל מגרמניה וצ'כוסלובקיה וקראו לקיבוצם החדש על שם תנועת הספורט המכביסטית שלהם. הקיבוצים האלה וגם אחרים הפכו במשך הזמן לחברה משגשגת ומצליחה ו- למעצמות ספורט. החינוך הקבוצתי לעבודה קשה והסתפקות במועט (כמו למשל העברת נעליים וסנדלים מילדים מבוגרים לילדים קטנים מבלי לקנות חדשות), הדבקות במשימה, השדות והמרחבים, וכישרון בניית מתקנים, מגרשי ספורט ובריכות שחייה, ואולמות ספורט הפכו חלק מהקיבוצים למעצמות ספורט. קיבוצים כמו גבעת ברנר, אפיקים, גבעת חיים, אשדות יעקב, רמת יוחנן וכפר מכבי, גבת ויגור, גניגר, בית זרע, ספיח / בית קמה, עין שמר, המעפיל, וגם אחרים היו בשנים ההן שבין 1945 ל- 1985 מעצמות ספורט. הספורטאים והספורטאיות ההם בני הקיבוצים לא היו יכולים להעפיל לפסגה אילולא ניצבו בקרבם אנשים מיוחדים מדריכים, מורים, ומחנכים שנחנו בתכונות של מנהיגות והיו משוגעים לעניין ההוא של העברת ידע וחתירה ל- מצוינות בספורט כמו שמריהו נאבל מקיבוץ אפיקים (נולד ב- 1919 בפולין, בן 96 היום ומתגורר בדיור מוגן בביתן אהרון) ויוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל מקיבוץ כפר מכבי (נולד ב- 1918 בסלובקיה).

זְאֵב "זְאֵבִיק" רָיְיס ספורטאי עַל מוכשר מאין כמותו ב- א"ק, בן קיבוץ גבעת ברנר. נולד ב- 1936.

זאב "זאביק" רייס ספורטאי מצוין רב גוני מקיבוץ גבעת ברנר בעל אישיות מיוחדת הוא הראשון שמאייש רשימה נכבדה של פאר התעשייה הספורטיבית בתחומים רבים בהתיישבות העובדת . תעשייה שאיננה קיימת עוד . היא חלפה מן העולם . כפי שאמרה הסופרת האמריקנית מרגרט מיטשל בספרה רב המוניטין : "Gone With the Wind".

ספורטאים קיבוצניקים מעטים הפכו למופת ומודל לחיקוי במשפחתם , בקיבוצם , בחברה הקיבוצית וההתיישבות העובדת בכלל וגם במדינת ישראל , כפי שהיה בשעתו זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר . הוריו של זאביק רייס , האבא איזי רייס ז"ל (נולד בדאסאו בגרמניה ב- 1903) ואימו פאולה שמייביץ' ז"ל (נולדה ב- דאנציג – גרמניה ב- 1911) העפילו ארצה ב- 1934 והתיישבו בקיבוץ גבעת ברנר. האב איזי רייס עלה לארץ ישראל כבר ב- 1930 אולם שב לגרמניה בתפקיד שליח הסוכנות. האם פאולה שמייביץ' הייתה ספורטאית פעילה. הַגֵנִים שלה עברו לבנה הבכור זאב "זאביק" רייס שנולד בגבעת ברנר ב- 6 ביולי 1936.

זאביק רייס נולד אצן ונתרן. הוא היה שיאן ישראל בקפיצה משולשת בעשור ה- 60 של המאה הקודמת כשקבע הישג של 15.14 מטרים. הוא היה בעת ההיא גם אחד מקופצי הרוחק הטובים במדינה 7.20 מטרים. אל הישגיו אלה הגיע כמעט ללא אימונים. הוא היה כישרון טבעי. אינני יודע עד כמה התמצא בניתוח המתמטי – פיזיקלי של עקרונות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת אולם ברור כי מלבד ניתור מצוין הוא ביסס את הישגיו בשני סוגי הקפיצות האלה גם על מהירותו העצומה וביצוע סגנון מיטבי (לא ניתן להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מרבית אם לא מבצעים תנועות קואורדינטיביות. אנטי – רוטציוניות מחושבות לאחור של הגוף שמקבל תנועה סיבובית לפנים עם הניתור ברגל אחת על הקרש). זאביק רייס גמא 60 מ' בעת ההיא בזמן של 6.9 שניות (כלומר מהירותו הממוצעת עם הגיעו אל קרש הניתור הייתה 8.7 מטרים בשנייה אחת) . מדהים שהוא זאביק רייס עשה זאת כמעט ללא אימונים. לצורך השוואה : האתלט האמריקני ג'סי אואנס  קבע ב- 25 במאי 1935 על מסלול פחם באצטדיון "אן ארבור" במישיגן – ארה"ב שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. מהירותו הממוצעת עמדה על 9.80 מטרים בשנייה אחת. באולימפיאדת מכסיקו 1968 ב- 18 באוקטובר 1968 קבע האתלט האמריקני בוב בימון על מסלול רקורטאו שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.90 מטרים. מהירותו הממוצעת עמדה על 10.0 מטרים בשנייה אחת. הוא בוב בימון היה בר מזל באותו יום השישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 בשעה שלוש אחה"צ, משום שרוח גבית של 2 מטרים בשנייה אחת (המאכסימום המותר על פי חוקת הא"ק) נשבה בגבו, ולכן גם שיא העולם הזה שלו אושר כרשמי בטבלת השיאים העולמית.

אחיו הצעירים ממנו של זאביק רייס גדעון ויהודה הלכו בעקבותיו. אף הם היו אצנים ו- נתרנים. בתנאי העוני של התחרויות והאימונים בימים ההם היו האצנים מעבירים את נעלי ה- Spikes מאחד לשני. כישרונו של זאביק רייס לא ידע גבולות. הוא פרץ גם לעבר משחקי הכדורסל, הכדורעף, והכדוריד. זאביק רייס היה שחקן כדורסל מצטיין בקבוצת הפועל גבעת ברנר ואח"כ בקבוצת הפועל גבעת ברנר / נען (ביסס את יכולתו גם על כושרו הגופני הגבוה ומהירותו העצומה) וכמו כן שחקן כדורעף ב- הפועל נען , ושחקן כדוריד ב- הפועל רחובות . המוניטין שלו הלך לפניו . קבוצת הפועל גבעת ברנר ומאוחר יותר גבעת ברנר / נען שיחקו בהצטיינות בליגה הלאומית בכדורסל במשך תקופה ארוכה בין השנים 1959 ל- 1979 (למעט עונת 1960). שני הקיבוצים הסמוכים גיאוגראפית גבעת ברנר ונען, מעצמות ספורט בהתיישבות העובדת, היו קרובים מבחינה פוליטית ושייכים לתנועת "אחדות העבודה" תחת מנהיגותם של יצחק טבנקין, ישראל גלילי, ויגאל אלון.

יש להעיר כאן כי קבוצות כדורסל נוספות מההתיישבות העובדת שיחקו בליגה הלאומית בכדורסל מאז 1954 ואלו הן : הפועל מעיין ברוך, הפועל משמר העמק, הפועל בית אלפא, הפועל אשדות יעקב, הפועל גבעת חיים, הפועל יגור, הפועל גבת, הפועל ניר דוד, הפועל אשדות יעקב / אפיקים, הפועל מגידו, ה פועל ניר דוד / בית אלפא, הפועל גבת / יגור, הפועל גן שמואל.

פסגת הישגי קבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר / נען הייתה ב- 1 בדצמבר 1972. הקבוצה הקיבוצניקית הביסה את מכבי ת"א (עם טל ברודי , מיקי ברקוביץ' , סטיב צ'ובין , תנחום כהן מינץ ואחרים) בתוצאה 85:95. עודד גינדין מגבעת ברנר / נען קלע במשחק הזה 36 נקודות. שני שחקני מכבי ת"א טל ברודי ומיקי ברקוביץ' נכשלו בשמירה האישית עליו ויצאו בחמש עבירות. היה מדובר בסנסציה.

ב- 1973 בהיותי איש טלוויזיה צעיר החלטתי לעשות כתבה על שלושת האחים הספורטאים המפורסמים "רייס" בקיבוץ גבעת ברנר. זה היה לפני 42 שנים אולם אני זוכר כל פרט מהכתבה ההיא. מצאה חן בעיניי מאוד בעת עשיית הכתבה האימא (כאמור ממוצא יֶיקֶה) של שלושת האחים רייס. הבוס שלי דאז אלכס גלעדי אמר לי בתום שידור הכתבה ההיא ב- "מבט ספורט" , "היטבת לתאר ולהעביר לציבור את רוחה של המשפחה". זאביק רייס היה ספורטאי מוכשר ששימש ב- 1972 אחד מ- "דוגמני" צילום בסדרת טלוויזיה בת 15 (חמישה עשר) פרקים ב- א"ק (נקראה "כך עושים זאת נכון") שהפקתי וביימתי ב- 1972 בעבור אלכס גלעדי. הסדרה "כך עושים זאת נכון" שודרה ב- 1972 במסגרת התוכנית לנוער "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" . זאביק רייס הוא אדם הגון בעל אופי מאופק מעבר לסטטוס של ספורטאי. זאביק רייס היה מנהיג ומחנך. פאר תעשיית הספורט הקיבוצית של ההתיישבות העובדת. הוא היה קצין קרבי ב- "גבעתי" ו- "גולני". במסגרת שירות המילואים שלו סיים קורס מ"פ ומג"דים של שריון. כמי שמתעד את התקופה ההיא זאביק רייס בעבורי הוא דמות בלתי נשכחת. כמה תמונות מארכיון קיבוץ גבעת ברנר מספרות על קצה המזלג את סיפורו.

טקסט תמונה : מראה של קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר).

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת . קיבוץ גבעת ברנר . זאביק רייס (משמאל) ואחיו גדעון רייס. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה הקודמת. בור הקפיצה לרוחק בקיבוץ גבעת ברנר. זאביק רייס בעת ביצוע קפיצה משולשת לעיני מעריצים. הוא היה אתלט וספורטאי מופת שהפך מודל לחיקוי בתעשיית הספורט בהתיישבות העובדת. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת. אולם הספורט של הפועל גבעת ברנר. זאביק רייס (מס' 10) קולע לסל הפועל גבעת חיים. שומר עליו אמיר קרן מקיבוץ גבעת חיים (מס' 11 בגופייה בהירה). (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1961. לפני 54 שנים. מסמך המתעד את מיקומה של קבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר שלישית בליגה הלאומית בכדורסל. שחקני החמישייה הראשונה היו מימין לשמאל : זאביק רייס, עמי שלף ז"ל, עמיר קמיאל, עמוס ירושלמי (בן קיבוץ נען ושחקן נבחרת ישראל בכדורעף) , ושאול סבירסקי. מאוחר יותר שנים אח"כ דרך כוכבו של אביגדור מוסקוביץ' בקיבוץ גבעת ברנר. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מסמך עיתונות המתעד את מצוינותם של עמי שלף ז"ל וזאביק רייס בקליעה לסל. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למורשתו של זאביק רייס בן קיבוץ גבעת ברנר כאחד מבכירי תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בכל הזמנים אני מצרף גם את פועלם של שחייני קיבוץ גבעת ברנר המפורסמים ארנון טור (טורין) ויצחק "איקי" לוריא .

טקסט תמונה : 1950. השחיין ארנון טורין בן קיבוץ גבעת ברנר אלוף ישראל במשחי החתירה. הוא בן 81 היום. ארנון טורין עברת את שם משחתו ל- טוּר. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1960. השחיין האולימפי יצחק "איקי" לוריא בן קיבוץ בעת ברנר אלוף משחי הפרפר. יצחק לוריא ייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת רומא 1960. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1950. מסמך המתאר את גדולתו של שחיין החתירה ארנון טורין (עִבְרֵת את שם משפחתו לטור) בן קיבוץ גבעת ברנר ואחד הטובים ביותר במדינת ישראל בעת ההיא. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1960. יצחק "איקי" לוריא בן קיבוץ גבעת ברנר נחשב לאחד השחיינים המצטיינים בארץ בסוף שנות ה- 50 ועשור ה- 60 של המאה הקודמת . נבחר לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת רומא 1960. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשך מחקר ו- תיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית התיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (2). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

סמלי "הפועל". הסיסמה. הדגלים וההימנונים.

כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וחבר "הפועל" יש לי יואש אלרואי – בלינדמן את העונג , הזכות , וגם החובה להביא לידי קוראי הבלוג את עדות המידע ההיסטורי אודות "הפועל" מפיו של הספורטאי , המתכנן , איש הרוח , ו- המתעד ו- ההיסטוריון המצוין והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל . עמנואל גיל דמות מפתח רבת מוניטין בארגון "הפועל" נולד בלטביה ב- 1906 . הוא למד משפטים בלטביה . הוא עלה לארץ ישראל ב- 1935 והיה ספורטאי וחבר נבחרת לטביה בא"ק . עם בואו ארצה הוזמן לרכז את "הפועל" בעמק הירדן . בשנת 1936 היה רכז מקצועי של "הפועל ת"א . עמנואל גיל שימש רכז מקצועי של "הפועל" מ- 1 בינואר 1939 ועד דצמבר 1972. הוא כתב ספרים תיעודיים רבי חשיבות אודות תולדות המשחקים האולימפיים .

טקסט תמונה : המתעד ו- ההיסטוריון המצוין והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל 1983 – 1906.

ההיסטוריון עמנואל גיל כותב בספרו סיפורו של "הפועל" כלהלן : "כאשר התכנסה בתל אביב בשנת 1926 מועצת היסוד כבר השתמש "הפועל" באותו שם שהיה לסמל :ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, התאגדות לתרבות גופנית "הפועל". השם הוא ארוך אך כל מילה אומרת דרשני. אין בשם זה שום דבר מקרי. הוא מושג. "הפועל" הוא מכשיר מקיף של תנועת הפועלים העברית להכשרה ולתרבות גוף כוללת של חבריה. מגמות פעולותיו של "הפועל" נקבעו על פי מייסדיו בהגדרה ברורה המקופלת בשמה של התאגדותנו. כבר בשנת 1926 לקראת מועצת היסוד הציע אריה בן גד את הסיסמה : "בריאות העובד ערובה לניצחון המעמד" . החל משנת 1927 משתמש "הפועל" באימרה זו כב-סיסמה של "הפועל" בנוסח הרשמי : "בריאות העובד – ערובה לניצחון" .

טקסט תמונה : 1 במאי 1925 . ארץ ישראל החלוצית . חגיגת ספורט בעפולה . הסיסמה "בריאות העובד ערובה לניצחון המעמד" . (מקור הספר , סיפורו של "הפועל") .

הסיסמה באה לבטא בתמציתיות קולעת את מטרת "הפועל" , הקניית הרגלי בריאות וחיסון גוף לאדם העובד . בשנשף הספורט של "הפועל" ברחובות ב- 1927 נקבעה גם מסורת המקודשת עד היום בציבור פועלי ארץ ישראל : בעקבות וויכוח בשאלת הדגלים וההמונים בין חברי הפועל הצעיר לחברי אחדות העבודה , פסקה ההסתדרות שיש להניף שני דגלים , אדום וכחול לבן , במידות שוות ובגובה שווה . ביחס להימנונים נקבע שיש להתחיל בשיר "תחזקנה ידינו" של חיים נחמן ביאליק ולסיים בשירת "האינטרנציונאל" . צבעי שני הדגלים מסמלים בהתאם לפירוש ההראלדי : לבן מסמל שלום, טוהר המידות , ניקיון המצפון , יושר חיים , צדק , חופש , רצון טוב , אחווה . כחול ותכלת מסמלים כלהלן : תכלת השמיים , תכלת הים , ידידות , צדק , מסירות נאמנות , נדיבות לב , אמת , סדר , תקווה ,מדע , יופי . האדום מסמל : אומץ לב , כוח , להט , חופש , מרדנות , מהפכנות , הקרבה עצמית , דם , מלחמה , שוויון .

לכל סניף של "הפועל" יהיו שני דגלים רשמיים , כחול – לבן ואדום . וזו צורת הדגלים הרשמיים של הסניפים :

א. דגל כחול – לבן הוא דגל המדינה ומידותיו 2.10 מ' על 1.30 מ' , עטור ציציות בצבע זהב ועל קצה במוט סמל "הפועל" , מ- פַּח , מ- ברונזה , ו/או חומר אחר . על הדגל עצמו אסורות כתובות או סמלים כלשהם .

ב. הדגל האדום גודלו אף הוא 2.10 מ' על 1.30 מ' . במרכז הדגל סמל "הפועל" ומעליו כתוב בחצי גורן עגולה "התאגדות לתרבות גופנית "הפועל" ומתחתיו סניף "הפועל" (שם המקום) . הכתובת והסמל צריכים להופיע משני צידי הדגל . הדגל עטור ציציות זהב . על קצה המוט יימצא סמל "הפועל" עשוי מפח , מ- אָרָד , ו/או חומר אחר .

תדרוך נוסף :

1. שני הדגלים חייבים להיות בעלי מידות שוות . המוטות חייבים להיות בעלי אורך שווה . אין מניפים את הדגלים הרשמיים של הסניף על תרנים . הם נישאים על מוטות במפקד ו/או בתהלוכה . להנפה משתמשים בדגלים רגילים כחולים – לבנים ואדומים , ללא כתובת . הם מונפים על תרנים במגרשים .

2. בשעה שמניפים את הדגלים על התורן (מבגרש , מעל הבית) חייב קצהו העליון של התורן להיות בגובה שאיננו פחות מאשר פי ארבעה מאורך הדגל .

3. אין להניף שני דגלים על מוט אחד .

4. במצעד כאשר נושאים את הדגלים לפניו מופיעים שני הדגלים בשורה אחת כשהדגל הלאומי מצד ימין .

5. במגרש מותר להניף שני דגלים על תורן אחד אך לשם כך יש לקבוע מוט אופקי בעל שני מיתרים, והדגלים יעלו בזמן אחד משני הצדדים , כשהדגל הלאומי מצד ימין .

6. כשהדגלים נישאים המצעד , יהיה אורך מוט הדגל גדול לפחות פי שניים וחצי מרוחבו של הדגל .

7. את העלאת הדגלים על התורן מבצעים בקצב איטי וחגיגי ובטקס מתוכנן . אם ההנפה מְלֻוָוה בתרועה , מכוונים את משך ההנפה למשך התרועה , וסיומה חל עם השמעת הצליל האחרון . אם נעשית ההנפה לקול תוף בלבד , מכוון המתופף את סיום התיפוף לרגע שבו מגיע הדגל לראש התורן.

מלבד שני הדגלים הרשמיים רצוי להשתמש בדגלי האזורים . צבעי האזורים הם כלהלן : ירושלים – כחול , נגב – חום , יהודה – צהוב , דן – סגול , תל אביב – ירוק , תיכון – כתום , חיפה – שחור / אדום , צפון – תכלת . בצבעי האזרוים משתמשים גם הספורטאים במדיהם , בכובעי השחיינים וכו' . כמו כן דיגלוני הפלוגות הימיות , דיגלונים שמורכבים על אופניים ואופנועים ועוד , נושאים את אותם הצבעים בנוסף על צבעי הדגלים של "הפועל" .

בשנת 1933 פרסם כתב העת של "הפועל" , ביטאון "עוזנו" מאמר בשם "אלפים או אלופים" מאת יצחק שדה (לנדוברג) . תוכנו של המאמר היה לקבוע עובדת יסוד שבה מטרת "הפועל" היא בראש וראשונה – תרבות הגוף להמונים . עם חיזוקו של "הפועל" ניתן לו הכוח למלא שני תפקידים כאחד . על הבסיס הרחב של האלפים צמחו גם הספורטאים המצטיינים , ולכן משתמשים באמירה בנוסח "אלפים ואלופים" .

מי איננו מכיר את סמל "הפועל" ? אלפים רבים נושאים אותו על דש בגדם , על גופיית הספורט שלהם. עם הסמל הזה מופיעים מבוגרים וצעירים לפעולה הספורטיבית , עוסקים בהתעמלות , בשחייה , בריקוד לבריאותם והנאתם . עם הסמל הזה של "הפועל" מתחרים ועם הסמל הזה מנצחים . לא תמיד הייתה צורת הסמל כמו זאת של היום . הנה הסמל הראשון שאושר ע"י מרכז "הפועל" ב- 28 בפברואר 1927 . את הסמל ציירו פנחס ליטבינובסקי בנוסח המודרני של אותם הימים . למרות שצורתו משונה במקצת הרי מגמתו להבליט חידוש ולהדגיש בזה שהארגון שנוסד איננו מתכוון ללכת בדרכים סלולות , אלא לקבוע דרך של חידוש בחיי הספורט בארץ. תוכנו של הסמל פשוט כפשטות השם שהארגון החדש קבע לעצמו, "הפועל". הצעה אחרת לסמל הבליטה בצורה גראפית מסוגננת שילוב העבודה (פטיש שעליו נשענת הדמות) והספורט (כדור ברזל היא הודפת) . סמל זה צויר בידי יעקב לוית והוא מופיע על גבי העלון לענייני ספורט הפועלים שיצא מטעם מרכז "הפועל" בחיפה ב- 3 ביולי 1927 בעריכתו של ד. כהן. הרעיון התקבל אם כי הרישום דרש עדיין שכלול. והנה בשנת 1927 נוצר הסמל כפי שאנו מכירים אותו : ספורטאי במסגרת עשויה מפטיש ומגל והכתובת "הפועל". סמל זה צויר אף הוא בידי יעקב לוית (לה – ויט). תולדות הסמל הן סיפור לעצמו וראוי לעמוד עליו . סיפר ישראל מינץ : "יום אחד עברתי ליד בית שעמד בבניינו, וראיתי בחור יושב וחורת במסמר ציורים על לבני סיליקט. הקו שלו היה דינאמי ומצא חן בעיניי. שאלתיו האם יסכים לצייר סמל ל- "הפועל". הבחור שהיה מחוסר עבודה, הסכים. הצעתו נידונה במזכירות ואושרה". שמו של האמן היה יאן לה – ויט הלא הוא יעקב לוית.

טקסט תמונה : 1927 . יעקב לוית (יאן לה – ויט) האיש שצייר ושרטט את הלוגו של "הפועל" . (מקור, הספר ספרו של "הפועל") .

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . הציור של פנחס ליטבינובסקי. (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . הגרסה הראשונה של יעקב לוית . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . הגרסה השנייה המשופרת של יעקב לוית שהפכה להיות הסמל הרשמי של "הפועל" . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . המודרניזציה של הסמל כפי ששרטט חובב כרובי. (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

הסופר אהרון מגד מוסיף קווים לדמותו של האמן יאן לה – ויט (יעקב לוית) האיש שצייר וייסד את סמל "הפועל". המאמר התפרסם ב- "משא" ב- 2 במאי 1975.

"יאן לה – ויט היה צייר , משורר , וגרפיקאי שנולד ב- צ'נסטחוב ב- 1907 . בהיותו בן 13 מת עליו אביו ומאז היה עליו לפרנס את עצמו . הוא עבד כרצף , שוליה בבית דפוס , שוטף כלים , צייר שלטים , פועל במשרפת שיכר , בסדנה לתיקון מכונות ועוד . מאוחר יותר הוצעה לו עבודה ברישום גראפי ואז נפתחו לפני אופקים חדשים . לאחר שנות נדודים באירופה הגיע לארץ ישראל  בראשית שנות ה- 20 של המאה העשרים , וכאן עסק בציור גראפי של כרזות , מודעות , ושלטים (כאמור סמל "הפועל" הוא שלו וגם כמה מהכרזות של קק"ל ועוד) , ועיצב את אות הדפוס הנמצאת בשימוש עד היום  בשם "חיים" על שם אביו . ב- 1928 חזר לווארשה – פולין ושם כגרפיקאי עצמאי עבד בשביל בתי הוצאה , חברות פרסומת , תערוכות וכו' . יאן לה ויט קנה לו שם כבעל סגנון מקורי רב המצאות ורב השראה . מאז הוא נחשב לאבי הגרפיקה הפולנית . לאחר סיורים של לימוד בווינה , לייפציג , וברלין פגש את פאול קליי ב- "באוהאוז" שהייתה לו השפעה גדולה עליו . בחזרו לווארשה ב- 1930 נערכה לו תערוכת יחיד של יצירות גרפיות מטעם החברה לאומנויות היפות . לאחר שנתיים ולאחר שהות בפאריס והתוודעות אל גדולי האמנים שם , הוענק לו הפרס הראשון ליצירות גראפיות מטעם העיר ווארשה . ב- 1931 פגש בווארשה את ג'ורג' הים אף הוא גרפיקאי שלמד בגרמניה . שניהם החלו לעבוד בשותפות , שותפות שנמשכה שנים רבות בפולין ואח"כ באנגליה וחתימתם המשותפת לה – ויט / הים זכתה לפרסום כמסמנת מפנה בהיסטוריה של הגרפיקה העולמית . ב- 1937 התיישב יאן לה ויט בלונדון ובעזרת הנרי מור והרברט ריד קנה לו שם מקום של כבוד . במסגרת השותפות לה – ויט / הים עסק בעבודה גראפית למען מיניסטריונים שונים בתקופת המלחמה , ולאחריה עיצב תפאורות בשביל הבאלט, האופרה, והתיאטרון. מעט מעט לאחר סיורים ממושכים בכל רחבי אירופה ובאמריקה עבר לציור ואז התפרקה שותפותו עם ג'ורג' הים. מאמצע שנות ה- 50 של המאה ועשרים מתחילה עלייתו כצייר בעל שם עולמי . תערוכות שלו מתקיימות בלונדון , פאריס , מילנו , אנטיב , ווינה , וונציה , קאן , ועוד . ב- 1967 הוזמן יאן לה – ויט ע"י ממשלת פולין לעריכת תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במוזיאון לאומנות מודרנית בווארשה וזוכה לכבוד גדול ועיטורים לאחר 30 שנות היעדרות . ב- 1971 מופיע אלבום גדול של יצירותיו בלונדון , ניו יורק , ופאריס מלווה במאמרי הערכה נלהבים של הרברט ריד , ז'אן קאסו , המשורר ג'ון סמית , ועם הקדמה של פייר עמנואל . האלבום כולל גם שירים ואפוריזמים של יאן לה – ויט . יאן לה – ויט שומר על קשרים הדוקים עם מדינת ישראל . הוא ביקר בה כמה פעמים ופעל למענה בדרכים שונות בארגונים תרבותיים בין לאומיים , וגם באמצעות מכתביו לעיתונות (מהם שהתפרסמו ב- "TIMES" הלונדוני בתקופת מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 ולאחר החלטת אונסק"ו) ובהשפעתו בחוגי האומנים והסופרים . ב- 1975 היה יאן לה – ויט אורח של ראש עיריית ירושלים טדי קולק והתארח ב- "משכנות שאננים" , שם המשיך בעבודתו" . (מאמרו של הסופר אהרון מגד מ- 1975 בביטאון "משא") .

ארגון "הפועל" הפך בעשורי ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת להתאגדות רב עוצמתית שמנתה בשורותיו עשרות אלפים ספורטאים . ברור שנוצרה יריבות מעמדית וספורטיבית כבירה עם ארגון "מכבי" בארץ ישראל . בשל השתתפות של עשרות אלפי ספורטאים בארגון "הפועל" צצה שוב ושוב השאלה האם מתוך האלפים יצמחו גם אלופים . דוד בן גוריון אמר בוועידת "הפועל" השנייה שהתכנסה בחיפה ב- 23 במארס 1936 כלהלן : "על שלושה דברים עומדת תנועתנו , על העבודה , על המהפכה , ועל הגאולה . אף אחד משלושתם לא יבוצע בלתי אם נזדיין בתכונה אחת : גבורה ! הגבורה נקנית בשתי דרכים , איכות , ליכוד הנפש , וכמות , ריבוי ומספר . ינחיל נא "הפועל" למעמד את הכוח הדרוש לבצע את המהפכה . ניצבנו עתה על שפת הים . לפועל העברי יש עוד פתח רחב לפעולה מלבד היבשה . הוא צריך לצרף את הים . הכוח של הפועל העברי הוא גם ביבשה וגם בים" .

טקסט תמונה : 23 במארס 1936. חיפה . דוד בן גוריון (בן 50) נואם בוועידה השנייה של "הפועל" . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

בטרם אגע שוב באלופי הספורט של תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בעשורים שבין 1945 ל- 1985 אני מבקש להביא עדות נוספת של ההיסטוריון עמנואל גיל ז"ל הנוגעת לביטאון "הפועל" , "עוּזֵנוּ" , שיצא לאור לראשונה בשנת 1927 . לחוברת הזאת "עוּזֵנוּ" לא היה המשך . ב- 1933 בהשפעת דוב עוז יצא "עוזנו" לאור כדו שבועון . האיש אשר שקד על מלאכת ההוצאה היה אריה בן – גד , והעריכה הייתה בידי אליעזר חוברני . דוב הוז שכיהן כבר אז בתפקידים חשובים  מטעם ההסתדרות הציונית , שימש כאב רוחני ל- "הפועל" ונתן ביטוי למגמותיו ורעיונותיו . בחוברת הראשונה משנת 1933 מסופר על סניף "הפועל" דמשק בסוריה שמנה 60 חברים . כן התפרסמה ידיעה על קליטת עולים מגרמניה , מהם 20 מתעמלים . ביניהם מוזכר מכס סלומון שהיה פעיל אח"כ באתלטיקה קלה וכבדה בתל אביב וחיפה . על פי הזמנת מרכז "הפועל" הגיע מווינה לארץ ישראל גרשון קופלר מי ששימש כמדריך נודד בקרב פנים אל פנים ג'יאו – ג'יטסו ובשחייה . גרשון קופלר נמנה על כ"ג יורדי הסירה שלא חזרו ממשימתם הקרבית .

ב- "עוּזֵנוּ" מ- 4 באוקטובר 1933 התפרסמה רשימה מעניינת של יצחק שדה (לנדוברג) המספרת על היריבות הספורטיבית – פוליטית בין "הפועל" ל- "מכבי" . יצחק שדה מספר ב- 1933 כלהלן : "לפני מספר ימים פגשני חבר "מכבי" ושאלה גדולה הייתה בפיו : "שמא עכשיו תסכימו כבר להתחרות אתנו ? הלא כל "התותחים הגדולים" נסעו לפראג וכעת יש לכם שנסה טובה" . החבר המשוחח עמי חשב לתומו כי הסיבה היחידה שאין אנו יוצאים להתחרות עם "המכבי" באתלטיקה קלה הוא הפחד מפני "התותחים הגדולים" העומדים לרשותו . אפס , טעם אחר לגמרי לדבר הזה. קודם כל סיבה פסיכולוגית . מאז ומתמיד יש לנו קושי נפשי להיפגש עם "המכבי" , שעל הסתדרותו "הבלתי מפלגתית" נמנים אנשים מסוג רוכבי זיכרון יעקב ופתח תקווה המצטיינים כמחרימי הפועל העברי והמתנקשים בארגונו בכל עת מצוא ואף נושאי "הכזב הקדוש" , הרבזיוניסטים , מוצאים להם מקלט בתוך שורותיו . ולפי כך אנו מדירים את עצמנו עד כמה שאפשר מפגישות כאלה , מלבד במקרים שהם הכרח לנו , כגון בכדורגל ועוד .

ועוד סיבה אחרית ספורטיבית גרידא : "אגודת "המכבי" ככל אגודות ספורט בורגניות מהוות בעיקרן בית חרושת לתותחים, "ריקורדסמנים", ו- "צ'מפיונים". נקודת הכובד אצלם אצל "המכבי" הוא ההישג היחיד, ספציאליזציה צרה במקצוע אחד או שניים של אנשי ספורט יחידים . ההנחה שלהם היא, שבאותו הזמן שאחרים מתחנכים להיות אלופים , מתחנך חלק גדולן לאליפות יותר קטנה , ומספר עוד יותר גדול מתחנך סתם בתרבות הגוף . הנחתם זאת איננה נכונה , ומצרים תוכיח זאת . בשעה שמצרים הגיעה לגדולות בחינוך אלופים מפורסמים בענף האתלטיקה הכבדה , נמצאת התפתחותם הגופנית של המוני העם המצרי בשפל המדרגה . מכאן אנו למדים כי פולחן האלופות אין בו כדי להשפיע לפיתוח התרבות הגופנית בקרב המוני העם . אם כי הופעת אלופים לשמש לפעמים תעמולה, ורבים אולי ינסו ללכת בעקבותיהם . אבל לרוב הם מתאכזבים במהרה מאחר שאינם יכולים להגיע למדרגת "תותח גדול" או אפילו בינוני כי האליפות איננה נחלת רבים והתוצאה היא הפיכת עורף לספורט. אנחנו אנשי "הפועל" מוותרים למפרע על יצירת "תותחים". הסיסמה שלנו היא תרבות גופנית לכולם ! אומנם אנו מתלבטים עדיין בחיפוש דרכים לשם ביצוע תחרויות של המונים במקום קבוצות נבחרות של כל סניף וסניף. אנו מתנגדים לחלוקת העולם ל- "אלופים ועלובים" ! והואיל ושאיפתנו היא אחרת, לא לאלופים אלא לאלפים (!), אין אנו להוטים לצאת לתחרויות עם "מכבי". פשוט, אין להשוות בינינו ". כתב את המאמר יצחק שדה (לנדוברג) בירושלים ב- 4 באוקטובר 1933 בחוברת "עוּזֵנוּ").

בחלוף לא הרבה שנים יצר המפעל הזה של ארגון "הפועל" פס ייצור של תעשייה ספורטיבית מופלא בהתיישבות העובדת. סדרת הפוסטים הקונקרטית הזאת שלי העוסקת בתיעוד פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית התיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 וייצור אלופי ספורט, סותרת את חזונו דאז של יצחק שדה. אולם התעשייה הספורטיבית המופלאה הזאת של הקיבוצים איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם.

בשנות ה- 50 של המאה שעברה נחשב חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן למנחית ושחקן הכדורעף הטוב בישראל וקבוצתו הפועל בית זרע הייתה הטובה במדינה . המשחקים נערכו בימים ההֵם על מגרשי אדמה ובאור יום . היינו הולכים ברגל מאפיקים לבית זרע כדי להתבונן בחיים בורר שנחשב בשנים ההן למפציץ, המנחית הראשון במעלה, והיה השחקן המוביל בנבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של מִיכָה שָמְבַּן . משחק הכדורעף בעשורים ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי השומר הצעיר . ליד הפועל בית זרע  הצטיינו במשחק הזה גם קבוצות הכדורעף של קיבוץ גן שמואל , קיבוץ מרחביה , וקיבוץ ספיח (בית קמה) . חַיִים בּוֹרֵר , אוֹמָנָה לְבָבִי , ו- יַעֲקב "יָקִי" גְרוֹף היו אלילי ילדותינו . אח"כ עברה השליטה בענף לקיבוץ עֵין שֶמֶר תחת הדרכתו של אוּרִי אָפֵק , שם בלטו אֵהוּד דֶקֶל , מִיכָה מִילְשְטֵיְין , ועִמָנוּאֵל אַלוֹן . הפועל עֵין שֶמֶר הפכה לאלופת המדינה הודות לאימון המסור , המתקדם , והמקצועי של אוּרִי אָפֵק (פִּינְצ'וּק) . לקיבוץ עֵין הָחוֹרֶש הייתה גם כן קבוצה טובה בזכות שחקנה המצטיין אֵלִיָהוּ רָבִּינָא ז"ל . מאוחר יותר עלה לגדולה קיבוץ המעפיל הרבה הודות לשלישיית השחקנים הנפלאה דָוִד בַּר – נֵצֶר , עַמִירָם שַפְרָן , וגיורא הלפרין ומאמנה צבי סינטו . התמונות הבאות מספרות קמעא על ההיסטוריה של משחק הכדורעף בארץ בשנים הראשונות שלאחר קום מדינת ישראל , והן מובאות בפוסט הנוכחי בעיקר למען קוראי הבלוג הצעירים .

בקיץ 1950 הייתי בן 12. רציתי כמו כל הילדים להיות חַיִים בּוֹרֵר. עשור אח"כ ב- 1960 הפכה קבוצת "הפועל" אפיקים למעצמת כדורעף בעמק הירדן ואחת הקבוצות הטובות בישראל הודות למאמן – שחקן דָוִד כָּפְרִי. דָוִד כָּפְרִי בן קיבוץ שָרִיד שימש שנים רבות Play Maker מצטיין בנבחרת ישראל והוא שהפך אותי גם לשחקן הנחתה מצטיין בכדורעף. הייתי לפני כן כדורסלן וכדורגלן. התנשאתי לגובה של 1.90 מ', ויכולתי באמצעות הניתור שלי להרים את מרכז הכובד של גופי לגובה של מטר מעל הקרקע.

טקסט תמונה : שנת 1950. זהו חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ בית זרע , שחקן הכדורעף הטוב בישראל בימים ההם ואליל ילדותי . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1960 התפתח משחק הכדורעף בצעדי ענק בקיבוץ אפיקים שהשתייך פוליטית למפלגת מפא"י של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . אני מזכיר את הצד הפוליטי – ספורטיבי מפני שמשחק הכדורעף בארץ היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי "השומר הצעיר" השייכים רובם ככולם למפלגת מפ"ם אותה הנהיגו מאיר יערי חבר קיבוץ מרחביה ויעקב חזן חבר קיבוץ משמר העמק . התבלטותו של קיבוץ אפיקים בענף הכדורעף לא היה דבר שבשגרה מפני שהיה מדובר כאמור בקיבוץ של מפא"י השייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ונחשב ל- מעוז של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . שברנו את ההגמוניה המסורתית של קיבוץ השכן שלנו בית זרע (השתייך פוליטית למפלגת מפ"ם) . זאת הייתה סנסציה . גייסנו לשורות הקבוצה שלנו את חַיִים בּוֹרֵר מבית זרע אליל ילדותי שהיה כבר בן 32 . גייסנו גם את אַהֲרוֹן רוֹטְשִילְד אף הוא חבר קיבוץ בית זרע . ב- 1960 הייתה קבוצת הפועל אפיקים היחידה בליגה הלאומית בכדורעף שהיה לה אולם ביתי . שאר הקבוצות שיחקו במגרשים פתוחים. ב- 1962 כבר דורגנו במקום הרביעי בישראל . מאמן נבחרת ישראל בכדורעף מִיכָה שַמְבָּן הזמין אותי ליטול חלק באימוני נבחרת ישראל . מִיכָה שָמְבַּן חבר אגודת הפועל משחר נעוריו (בעל אוריינטציה פוליטית של השמאל . היה מפ"מניק בדעותיו) הוא מייסד ענף הכדורעף במדינת ישראל. אישיותו הנמרצת והכובשת הזיזה הרים וסלעים. פשוטו כמשמעו. נפשו הדינמית שלא ידעה מרגוע חיפשה כל הזמן דרכים נסתרות שלו לשפר את המציאות הספורטיבית הדלה במדינת ישראל. הוא היה לא רק מאמן . הוא היה ראשית דבר מחנך ומנהיג . אַמָרְתָּ מִיכָה שָמְבַּן – אמרת כדורעף . הוא הניח את היסודות והיה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם התפתחותו של משחק הכדורעף בארץ ונהנה מאמון מוחלט של השחקנים שגבל בהערצה . בשל אופיו הבלתי מתפשר ולעיתים קשוח נאלץ פעמים רבות להתווכח על מנת לשכנע. מיכה שמבן היה חבר מרכז "הפועל". בהיותו איש חכם , חריף שכל ומחשבה , יזם ורעיונאי בעל ניסיון , רטוריקן בעל כושר ביטוי ותכונות בולטות של מנהיגות – ידע להשפיע . השחקנים האמינו לו ובטחו בו . מִיכָה שָמְבַּן נמנה על נבחרת של אישי ספורט בימים ההם שאפשר לומר עליהם ללא כל היסוס או התלבטות כי הם היו : "The leaders of the people" . חַיִים בּוֹרֵר הוא בן 87 היום ונשאר חבר קיבוץ בֵּית זֶרַע (בעמק הירדן) עד עצם היום הזה . הימים ההם של תום ופשטות חלפו לבלי שוב . הדור ההוא החמיץ את הטלוויזיה כפי שהטלוויזיה החמיצה אותו .

טקסט תמונה : קיץ 1950. ימי התום והפשטות של מדינת ישראל שחלפו לבלי שוב. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין (הפועל ת"א), משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן (המאמן הלאומי), חיים בורר (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי (הפועל מרחביה), דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1950 . זאת היא קבוצת הכדורעף המצטיינת של קיבוץ בית קמה / ספיח בראשותו של יקי גרוף ז"ל (שני משמאל) שהיה גם שחקן מרכזי בנבחרת ישראל בכדורעף אותה אימן מיכה שמבן. זיהוי השחקנים בתמונה מימין לשמאל : יוסל'ה רייכמן , חיים פוטר , ראובן גרוף ז"ל (אחיו של יקי גרוף ז"ל ), מיקי שמיר, יקי גרוף ז"ל , וחיים אשל .(באדיבות אמנון גרוף בנו של יקי גרוף ז"ל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אמנון גרוף בהו של יקי גרוף מוסיף לי : אבא שלי יקי גרוף והדוד שלי ראובן גרוף הם ילידי בודפשט ובילדותם שיחקו עם פרנץ פושקש ברחובות העיר . הם העפילו לארץ מקפריסין וייסדו את קיבוץ ספיח בנגב . מכיוון שהיו בעלי מבטא הונגרי כבד ביטאו את השם "סָפִיח" כ- "סָפִיהָ" , ולכן שינו בסופו של דבר את שם הקיבוץ מ- "ספיח" ל- "בית קמה" .                                         

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורעף בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת מתבססת בעיקר על חברי הקיבוצים. זיהוי העומדים מימין לשמאל : מרדכי גנדלין, שלמה הניג, דוד בֶּגָה (קיבוץ אשדות יעקב), אברהם ווייס, שלושה שחקנים לא מזוהים, קפטן הנבחרת אומניהו "אומנה" לבבי (קיבוץ מרחביה), והמאמן הלאומי מיכה שמבן. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה, יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , ויעקב "יָקִי" גְרוֹף (קיבוץ בית קמה). (התמונה באדיבות חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו אומניהו "אוֹמָנָה" לְבָבִי חבר קיבוץ מרחביה והקפטן הנערץ של נבחרת ישראל בכדורעף בשנות ה- 50 של המאה הקודמת . (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התאמנתי בנבחרת ישראל זמן קצר בלבד בכמה מחנות אימונים שהתקיימו בדרך כלל באולמות של קיבוץ גבעת ברנר וקיבוץ נען. כל מי שהתאמן תחת הדרכתו של מיכה שמבן לא ישכח את את שאגת הקרב המפורסמת שלו בשפה הצרפתית באימונים ובמשחקים, "Allee" . מִיכָה שָמְבַּן היה מנהיג ספורט, מחנך, ומאמן בעל מוניטין רב בארץ שהשריש את המשחק הספציפי הזה בישראל אך צריך לזכור שהכדורעף בארץ היה ברמה חובבנית לחלוטין . נבחרת ישראל בכדורעף הייתה חסרת ניסיון לחלוטין בשנים ההן ונטולת כל סיכוי בזירה הבינלאומית בעיקר בהתמודדויות מול נבחרות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ. באליפות העולם בכדורעף שנערכה ב- 1952 במוסקבה , ניצחו שחקני הכדורעף הסובייטיים את שחקני ישראל בראשות חיים בורר ללא תנאי. זאת אפילו לא הייתה תחרות. שחקני נבחרת ברה"מ אלופת העולם כמו קונסטנטין רֶוָוה, קוֹסְטִיָה, ורכז המשחק מוֹנְזֶ'לֶבסקי שלטו ללא עוררין במשחק. צריך לזכור שממשלת ברה"מ (מדינה ענקית שהורכבה מרוסיה ולאומים שונים) שלאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בראשות הדיקטטור הקומוניסטי שלה יוזף דג'וגאשווילי סטאלין החליטה כבר אז לפתח קו ייצור מדעי של תעשייה ספורטיבית בכל הענפים, וודאי במשחקי הכדור הידועים והפופולאריים כמו כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדור יד, והוקי קרח. הפערים העמוקים בין נבחרות ישראל בכדורגל, כדורסל, וכדורעף היו משמעותיים ביותר. ב- 1952 הביסה ברה"מ את נבחרת ישראל בכדורעף באליפות העולם בתוצאה המכרעת 0:3 ללא התנגדות ממשית. ישראל ייצרה נקודה פה ונקודה שם אולם זאת לא הייתה התמודדות, אפילו לא הפסד בכבוד. חַיִים בּוֹרֵר ואוֹמָנָה לְבָבִי היו שמות מוכרים בישוב הקטן בישראל אך נעלמים בעולם הגדול. בישראל וב- ברה"מ שיחקו כדורעף על פי אותם החוקים אך זה לא היה אותו המשחק.

טקסט תמונה : 1952. מוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורעף צועדת באצטדיון "דינאמו" במוסקבה בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורעף. את הנבחרת מוביל הקפטן אומנה לבבי מקיבוץ מרחביה (ראשון משמאל). שלישי משמאל הוא יוסף "יוסקה" צוק מקיבוץ אשדות יעקב. חמישי משמאל הוא דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל. שישי משמאל הוא חיים בורר מקיבוץ בית זרע (משופם). שביעי משמאל הוא דניאל "שחור" אלוני מקיבוץ גן שמואל. שלישי מצד ימין הוא יעקב "יקי" גרוף מקיבוץ בית קמה. האחרון, קיצוני מצד ימין הוא גדי זוהר מקיבוץ מרחביה. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מוסקבה. אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ברה"מ (משמאל) מנצחת את נבחרת ישראל בתוצאה 3 : 0 (15 : 2 , 15 : 4, ו- 15 : 1) בתמונה נראה חיים בורר מנסה להעביר את הכדור לחלקת היריב אך נתקל בחסימה גבוהה של הנבחרת הסובייטית. סמוך לחיים בורר זהו אומנה לבבי (בברכיים כפופות), ומימין גדי זוהר. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ. אליפות העולם בכדורעף. נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה. זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : ראשון משמאל יקי גרוף (חבר קיבוץ בית קמה), שני משמאל המאמן מיכה שמבן , חמישי משמאל אומנה לבבי (חבר קיבוץ מרחביה), עשירי משמאל יוסקה צוק (חבר קיבוץ אשדות יעקב), קיצוני מימין דוד פרלמוטר (חבר קיבוץ גן שמואל), כורע מלפנים גדי זוהר (חבר קיבוץ מרחביה). (באדיבות אמנון גרוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1952. מוסקבה בירת ברה"מ. אליפות העולם בכדורעף. נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה. זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : רביעי משמאל חיים בורר (משופם, חבר קיבוץ בית זרע), לידו יקי גרוף, במרכז בחולצה לבנה וז'אקט זהו המאמן הלאומי מיכה שמבן, הקיצוני מימן הוא גדי זוהר, שלישי מימין הוא יוסקה צוק, רביעי מימין דוד פרלמוטר, שישי מימין אומנה לבבי. (באדיבות אמנון גרוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1964. נבחרת ישראל בכדורעף תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל)בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (בן קיבוץ שריד), אליהו רבינא (בן קיבוץ עין החורש), מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר), עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר), דוד בר נצר בן קיבוץ המעפיל), אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר), איילון כורש (בן קיבוץ עברון), עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל), עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען), ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל). זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ), איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), איש לא מזוהה, שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה מעצמת כדורעף בינלאומית), אליהו פז, והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ). (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1955. ווארשה בירת פולין. כנס ספורטיבי בעת פסטיבל הנוער הדמוקרטי ב- ווארשה. חלק משחקני נבחרות ישראל בכדורסל וכדורעף אצים להצטלם עם הרץ הצ'כוסלובקי הדגול למרחקים ארוכים אמיל זטופק (שישי מימין לובש בגד אימון עם כוכב נטול כתובת). זיהוי חלקי של תריסר מהנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : איש לא מזוהה (מרכיב משקפי שמש), יוסף דריזין, אליהו עמיאל, משה "פשוש" בארי, איש לא מזוהה, הרץ הנודע למרחקים ארוכים והאלוף האולימפי הצ'כוסלובקי אמיל זטופק, איש לא מזוהה, משה "מוסא" דניאל, איתמר דותן (דותנצ'יק), אהרון "תרנגול" רוטשילד כדורעפן מהפועל בית זרע, איש לבוש אזרחית לא מזוהה, והכדורסלן מרסל חפץ. זיהוי שלושת הכורעים בשורה האמצעית מימין לשמאל : אריה זלינגר, אורי אפק, וזאביק רייס. זיהוי ששת הכורעים בשורה התחתונה בקדמת התמונה : מיכה מילשטיין, איש לא מזוהה, אהוד דקל, יונתן עצמון (מחבק את ברכו של שחקן הכדורסל יצחק "צחי" פלד), עמוס "פאיוץ" ירושלמי, וספורטאי לא מזוהה. (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1955 . פסטיבל הנוער הדמוקרטי בוורשה בירת פולין. ספורטאי ישראלי לא מזוהה נושא את דגל מדינת ישראל בטקס הפתיחה. (באדיבות אמנון גרוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . חלק מנבחרת ישראל בכדורעף . זיהוי חלקי מימין לשמאל : אליהו רבינא ז"ל (קיבוץ עין החורש), אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר), איש לא מזוהה, המאמן הלאומי אורי אפק, איש לא מזוהה, מאמן קבוצת הפועל המעפיל צבי סינטו ז"ל, יונתן עצמון (קיבוץ עין המפרץ), איש לא מזוהה, ז'אן הובר שחקן – מאמן של הפועל קיבוץ נגבה, ודוד בר נצר (הפועל המעפיל). (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה. זוהי קבוצת הפועל המעפיל אלופת המדינה בכדורעף מחוזקת באהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר (רביעי מימין). זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : עומד שלישי מימין אבישי קרפובסקי , עומד קיצוני משמאל דוד בר נצר, עומד שני משמאל עני שפרן, כורע ראשון מימין גיורא הלפרין. (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה :

1. הפועל בית זרע הייתה אלופת המדינה בכדורעף ב- 1956 .

2. הפועל עין שמר הייתה אלופת המדינה בכדורעף ב- 1957 .

3. הפועל שריד הייתה אלופת המדינה בכדורעף ב- 1958 .

4. הפועל עין שמר הייתה אלופה שלוש פעמים רצופות בשנים 1961 – 1959 .

5. הפועל נגבה הייתה אלופת המדינה ב- 1962 .

6. הפועל המעפיל הייתה אלופת המדינה תשע פעמים רצופות בשנים 1971 – 1963.

7. הפועל עין המפרץ הייתה אלופת המדינה ארבע פעמים רצופות בשנים 1975 – 1972.

סוף הפוסט 480 . הועלה לאוויר ב- 5 במארס 2015. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.