הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 482 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 11 במארס 2015.

——————————————————————————————

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (3). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 482  עוסק גם בחלק מהעבר הספורטיבי של קיבוץ גבעת חיים וב-אודותם של שני השחיינים המוכשרים ורבי המוניטין האחים ראובן וגרשון שפע בני קיבוץ גבעת חיים, שניהם יבד"ל, ובשחיין המוכשר והנפלא יורם מנדלבאום ז"ל, גם הוא בן קיבוץ גבעת חיים. יורם מנדלבאום ז"ל היה הצלם הראשי שלי בעת שהפקתי וביימתי בשנים 1980 – 1979 את הסרט התיעודי "גופייה מס' 6" אודות הכדורסלן היהודי – אמריקני טל ברודי יליד ניו-ג'רסי שעלה לישראל ב- 1966 ובמשך יותר מ-עשור של שנים הפך להיות שחקן מרכזי ועמוד התווך של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א וגם של נבחרת ישראל בכדורסל.  פוסט מס' 482. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 482 הועלה לאוויר על ידי ב- 1 במארס של שנת 2015.  

פוסט מס' 482. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-עבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני ההוא פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא בעלת כרס עבה מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ליל חמישי – 5 במארס 2015 , שידור ישיר בערוץ 10 : הכוכב האדום בלגראד מביסה את מכבי ת"א ללא תנאי בתוצאה 89 : 76 במסגרת המחזור ה- 9 ב- Top 16 בבית מס' 5 של ה- Euroleague.

בפתיחת השידור הישיר בטרם השריקה לתחילת ההתמודדות מבלגראד שאל השדר המוביל ניב רסקין כהרגלו את הפרשן שלו גור שלף אודות יחסי הכוחות העכשוויים בין בין הקבוצה המארחת הכוכב האדום המדורגת בירכתי בית מס' 5 (שבעה הפסדים לעומת ניצחון בודד) לעומת מכבי ת"א הממוקמת בצמרת (לזכותה שישה ניצחונות מול שני הפסדים לרבות שני ניצחונות בית על שתי הקבוצות הספרדיות ריאל מדריד וברצלונה) . גור שלף השיב לניב רסקין משהו כלהלן בסגנון הזה אם זיכרוני איננו מטעה אותי : "…אילו היית שואל אותי את השאלה לפני כמה שבועות הייתי ספקן… עכשיו ברור לי שמכבי ת"א טובה יותר והיא תנצח הערב את הכוכב האדום…" . ניב רסקין וגור שלף לא מספרים את כל אמת לקהל הצופים של ערוץ 10 . מכבי ת"א היא קבוצה תועה ופגיעה שעדיין מחפשת את דרכה . בליגת העל היא מנצחת לאחרונה את יריבותיה בהפרשים לא בולטים לפעמים בפער של סל בלבד . משחק בהרכב הראשון שלה שחקן יווני גבוה גס , כבד , מסורבל , מגושם , משעמם , בעל סגנון משחק צפוי ומכוער בשם סופוקליס שחורציאניטיס . האוריינטציה הפיזית – ספורטיבית שלו על הפרקט ב- Euroleague מגוחכת ומשולה לכלום . נוכחותו המוראלית – מינימאלית . הוא מנפק למאמן שלו גיא גודס זמן משחק משהו בקושי שנע בין 12 ל- 15 דקות . לא יותר מזה . הוא בקושי מתאים לליגת העל הישראלית . ואין להתבלבל סופוקליס שחורציאניטיס חתום על חוזה של כ- 1.000000 (מיליון) דולר לעונה . הוא איננו שווה חמישית מהסכום . את אותו הדבר אפשר לומר על ג'ייק כהן , ניית לינהארט , מרקז היינס , ג'ו אלכסנדר ו- הישראלי יוגב אוחיון . מדובר בשחקני כדורסל בינוניים שמשתכרים הון עתק ומנפקים יחדיו במשחק נגד "הכוכב האדום" נתונים מדאיגים , רק % 44.4 בזריקות עונשין (4 מ- 9) , ורק % 31.25 בזריקות מהשלוש (10 מ- 32) . את הסטטיסטיקה המגוחכת הזאת מייצרים שחקני כדורסל שמשתכרים מיליוני דולרים בעונת משחקים אחת . אני מאמין למאמן הראשי חסר הניסיון של מכבי ת"א מר גיא גודס, מאמן בעל יושרה, ותמה היכן הניסיון ו- חוכמת המשחק של עוזרו פיני גרשון. בשעה שמכבי ת"א חוטפת מהכוכב האדום בלגראד בשידור ישיר 20 : 0 , אתה מצפה גם מפיני גרשון לעצור את המפולת . ברור שגיא גודס זקוק ל- Think Tank סביב מחשבת ניהול הכדורסל שלו אולם "טנק המחשבות" של הקבינט ריק מתוכן . אפוא פיני גרשון ? אפוא אלון שטיין ? צריך להבין שפיני גרשון זכה לפני עשור שנים עם מכבי ת"א פעמיים בכתר ה- Euroleague כשבשורות המועדון כיכבו גם שחקני על כמו הקרואטי ניקולה ווייצ'יץ' (2.12 מ') , הליטאי שָארָאס יָאצֶקְבִיצְ'יוּס , והאמריקנים מֵיסֵיאוֹ בָּאסְטוֹן ואנת'וני פָּארְקֶר . הוא איננו באמת גאון כדורסל כפי שחשבתי פעם . היכן פיני גרשון עכשיו כשצריך אותו . ו- מי יש היום בהרכב לגיא גודס בהשוואה להרכב של פיני גרשון לפני עשור ? קבוצת מכבי ת"א היום של גיא גודס היא קבוצת כדורסל בינונית ומטה לא מוכשרת , צפויה , ובעיקר משעממת . וודאי כשהיא נעדרת בשעה זאת גם את שני החיילים שלה גיא פניני וסילבאן לנדסברג . ניב רסקין וגור שלף לא מספרים את האמת לצופים שלהם בתחילת השידור הישיר מבלגראד . אין שום מתאם בין הערכת הכוחות של צוות השידור של ערוץ 10 ניב רסקין וגור שלף בטרם שריקת הפתיחה לבין התוצאה הסופית של ההתמודדות . לא בטוח כלל כי בשעה זאת יש למכבי ת"א בכלל את הכלים והכישרון הדרוש לסיים בין ארבעת הראשונות בבית ה' כדי להעפיל לשלב ההצלבה הראשון .

אולם כשמדובר ברייטינג העסק שונה . המורשת והמוניטין של מכבי ת"א עדיין משחקים תפקיד חשוב בקלקולציה וחישובי המִדְרוּג . הציבור אוהב את מסורת הכדורסל של מכבי ת"א ונשאר נאמן לה בשידורים הישירים של ערוץ 10 . ערוץ 10 שידר ישיר כאמור את המשחק הכוכב האדום בלגראד – מכבי ת"א 89 : 76 וצבר מדרוג כלהלן :

א. Pre Game Show בין 21.25 ל- 21.46 , % 10.6 

ב. המשחק עצמו בין 21.46 ל- 23.23 , % 13.2 

ג. Post Game Show בין 23.23 ל- 23.35 , % 8.4

ניב רסקין העביר את מטה השידור בשעת לילה מאוחרת ובאיחור רב למגישת "היום שהיה" ענת גורן (אני אוהב את ההגשה הנבונה שלה) שהתארחה בסלון ביתי ובישרה לי כי מהדורת "היום שהיה" בהגשתה הופכת עוד רגע קט ל- "מחר שהיה" . המדרוג שלה צנח מייד ל- % 5.4 . אולם אין זאת באשמתה .

הערה 4 : ליל ראשון – 8 במארס 2015 . "גב האומה" של ערוץ 10 מוֹעֵך את השידור הישיר של משחק הכדורסל בערוץ 1 הפועל אילת – הפועל ירושלים בתוצאה 76 : 88 .

"גב האומה" בהובלת ליאור שליין המשודרת בערוץ 10 הביסה ביום ראשון – 8 במארס 2015 ללא תנאי את השידור הישיר של משחק הכדורסל בליגת העל בערוץ 1 בו הפסידה הפועל אילת (עם מאמן ההצלה החדש שלה אריק שיבק) ל- הפועל ירושלים 76 : 88 . מדובר ב- Knock out תוצאה של חבטת אגרוף . % 19.0 של ערוץ 10 מול % 2.55 של ערוץ 1 . ליגת העל הישראלית בכדורסל חסרת עניין . הציבור הישראלי מקיים קשר רופף עם תהליך האמריקניזציה ש- פשה בכדורסל הישראלי . הוא איננו מכיר את השחקנים האמריקניים , לא יודע את שמם , ואיננו מזדהה עם הקבוצות הישראליות בהן הם משחקים . אי ההזדהות והרייטינג הנמוך נובעים גם מחשיפה טלוויזיונית דלת מִדְרוּג בערוץ 55 בכבלים (ערוץ נישה) וחשיפה חַד שבועית של משחק בודד בערוץ 1 (ערוץ ארצי) . סיקור המשחק הפועל אילת – הפועל ירושלים בערוץ 1 שנחשב למשחק המרכזי של המחזור זוכה לרייטינג מחורבן . התופעה איננה מפתיעה . זה היה עלול להיות גם מנת חלקו של המשחק הפועל חולון – הפועל ת"א 82 : 70 אילו היה נבחר למשחק המרכזי של ערוץ 1 (במקום הפועל אילת – הפועל ירושלים) . הדבר שונה במידה רבה כשמדובר במכבי ת"א . בגלל החשיפה הארצית שלה ב- Euroleague באמצעות ערוץ 10 וכמובן בשל המורשת ארוכת השנים שלה , היא מוכרת יותר ונותרה בעלת מוניטין למרות ריבוי שחקנים אמריקניים בשורותיה . מכבי ת"א בהרכבה הנוכחי היא בעצם מכבי ארה"ב – יוון . בשורותיה משחק ישראלי אחד בלבד , יוגב אוחיון . אולם חלק ניכר מהציבור עדיין מזדהה עמה למרות האמריקניזציה הפושה בשורותיה . מדד רייטינג % 13.2 במשחק ההפסד האחרון הכוכב האדום בלגראד – מכבי ת"א 89 : 76 הוא תוצאה כלל לא רעה . הציבור הזה מזהה את מכבי ת"א גם כבעלת עדיפות ושררה בכדורסל הישראלי ולכן ליגת העל הישראלית מזדעזעת, צוברת עניין, ו- מתעוררת לחיים כשמכבי ת"א מועדת ומפסידה . ציבור מצומצם ביותר מתעניין לדעת מה התחולל בשאר מפגשי המחזור כמו באלה של נס ציונה – גלבוע / גליל (86 : 84 לנס ציונה) , מכבי חיפה – נהריה 101 : 81 , מכבי אשדוד – בני הרצליה 79 : 92 (מכבי אשדוד ניגפת בביתה עם מאמן ההצלה שלה מר צבי שרף) . לרוע מזלה של הליגה מביסה מכבי ת"א את מכבי ראשל"צ בתוצאה  113 : 93 .

ערוץ 1 הוציא מקופתו הדלה יותר מ- 200000 (מאתיים אלף) שקל שמורכבים מזכויות שידורים והוצאות הפקה לצורך הסיקור הישיר מאילת של המשחק הפועל אילת – הפועל ירושלים 76 : 88, אולם ניפק רייטינג אומלל חסר כל צידוק מהיבטי ההפקה והכלכלה הטלוויזיונית של % 2.5 . משחק הכדורגל בית"ר ירושלים – מכבי ת"א 1 : 0 (באצטדיון סמי עופר בחיפה) ניפק לערוץ 1 בעת השידור הישיר בין 21.00 ל- 23.00 סך רייטינג ממוצע של % 12.7 ו- Peak של % 15.6 בין 22.30 ל- 22.45 . עלות השידור הישיר הזה מסתובבת סביב סכום של כ- 500000 (חצי מיליון) שקל שמורכב כאמור מזכויות שידורים והוצאות הפקה . המשדר המסכם של בית"ר ירושלים – מכבי ת"א 1:0 בהובלת שרון פרי משעמם וחסר עניין . העובדות מדברות נגדה . שרון פרי מקבלת ב- 23.00 את מטה השידור מעמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר כשהרייטינג של ערוץ 1 ניצב על % 13.1 . שרון פרי מועדת . הרייטינג שלה צונח מייד ל- % 6.3 וב- 23.15 פוחת כבר ל- % 4.0 .

גם מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בהגשת תמר איש שלום צוברת יותר מ- מדרוג כפול ביום ראשון – 8 במארס 2015 % 11.9 מול "מבט" בהגשת יעקב איילון עם % 5.7 . ליאור שליין מנווט היטב את "גב האומה" אולם ביום ראשון – 8 במארס 2015 הוא הפליץ בדיחה גסה ותפלה ופגע ביוקרתו ובכבוד הצופים שלו . מוטב לו להיזהר בעיקר בכבודם של צופיו .

הקדמה (3).

כתיבת שרשרת הפוסטים הללו הדנים במחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית המפוארת בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 איננה יוזמה שלי , אלא אינציאטיבה של בני פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה . כתיבת הפוסטים נעה בשני מישורים : תולדות ארגון "הפועל" מאז שנות ה- 20 של המאה הקודמת ותולדות פס תעשיית הספורט המהוללת של ההתיישבות העובדת לאחר מלחמת העולם ה- 2 שעסקה ב- ייצור אלופים . צריך לזכור שבשנת 1933 פרסם כתב העת של "הפועל" , "עוּזֵנוּ" , מאמר בשם "אלפים או אלופים" מאת יצחק לנדוברג (הלא הוא יצחק שדה) בו קבע הכותב עובדת יסוד כי מטרת "הפועל" היא בראש ובראשונה תרבות גוף להמונים . עם התחזקותו של "הפועל" ניתן לו הכוח למלא את שני התפקידים כאחד . על הבסיס הרחב של האלפים צמחו גם הספורטאים המצטיינים . לכן אימץ "הפועל" מאוחר יותר את הסלוגן , "אלפים ואלופים" . תעשייה הספורט הקיבוצית ההיא איננה קיימת עוד . היא חלפה מהעולם . בחרתי להתחיל עם הספורטאי המוכשר הרב גוני זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר יליד 1936 . מדובר בעיניי באתלט ווירטואוז מוכשר ו- ייחודי מאין כמותו שהגיע להישגים נפלאים בא"ק (היה שיאן ישראל בקפיצה משולשת) ובמשחק הכדורסל בקבוצת הפועל גבעת ברנר (זאביק רייס שיחק גם במקביל כדורעף בקיבוץ נען וכדוריד ב- הפועל רחובות) . אולם הוא לא היה היחיד . הפוסט הנוכחי מס' 481 יעסוק במעצמת הספורט של קיבוץ גבעת חיים ובספורטאיה הבלתי נשכחים .

פוסט מס' 482. כל הזכויות שמורות.

 הפוסטים האלה מוקדשים בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה , ביניהם : שמוליק חדש ז"ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , עמוס לין (קיבוץ משמר העמק), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טוּר – טוּרִין (קיבוץ גבעת ברנר) , יָקִי גְרוֹף ז"ל (קיבוץ בית קמה) , אוֹמְנִיָהוּ "אוֹמָנָה" לְבָבִי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , אֵהוּד דֶקֶל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר) , שלושת האחים האחים זאביק רייס , יהודה רייס , ו- גדעון רייס (קיבוץ גבעת ברנר) , עמי שלף ז"ל (קיבוץ שובל) , עודד גינדין (קיבוץ נען) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען) , רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי) , חיותה מרצ'ביאק (קיבוץ תל עמל) , דָוִד כָּפְרִי (קיבוץ שריד), דָוִד בַּר נֵצֶר (קיבוץ המעפיל), האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים) , פינדה פישר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים אביו של גרשון שפע) , יורם מנדלבאום ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , אורי שטרן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יצחק "איקי" לוריא (קיבוץ גבעת ברנר), אברהם מלמד (קיבוץ רמת יוחנן) , משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן) , בועז ינאי (נהלל) , איתמר מרזל (קיבוץ יגור) , נועה זילברמן נערה יפת תואר בת קיבוץ גניגר (אתלטית מצטיינת רב גונית ש- הייתה אלופת הקפת התבור שלוש פעמים ברציפות ב- 1955, 1956, ו- 1957) ונוֹח רָם – זלדמן שחיין וכדורסלן (אף הוא בן קיבוץ גניגר), מאמן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי), מאמן הכדורעף מִיכָה שַמְבָּן ז"ל, מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אוּרִי אָפֶק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , המורה והמחנך שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (קיבוץ אפיקים) , ועוד רבים רבים אחרים . אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה את רובם והם החמיצו את הטלוויזיה .

זה היה לפני המון שנים . מאות אלפי יהודים בעיקר במזרח אירופה נטשו את הסדר הישן של אירופה הישנה , עזבו את בתיהם ברוסיה ופולין, והעפילו לארץ ישראל בהמוניהם במשך יותר משנות דור של 1939 – 1904 בעקבות הסיסמה "בשנה הבאה בירושלים" , כדי להקים כאן חברה חלוצית צודקת יותר ושוויונית יותר. העלייה השנייה של האימיגראנטים היהודיים ממזרח אירופה לארץ ישראל התרחשה במשך עשור בשנים 1914 – 1904 בתקופת השלטון של האימפריה העותמנית . לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנים 1923 – 1919 התחוללה העלייה השלישית . בין השנים 1924 ל- 1931 אירעה העלייה הרביעית שהביאה עמה כ- 80000 (שמונים אלף) אימיגראנטים יהודים שעלו לארץ ישראל ממדינות מזרח אירופה רוסיה , פולין , ליטא , ורומניה . העלייה החמישית התפתחה בשנים 1939 – 1931 . כ- 180000 (מאה ושמונים אלף) אימיגראנטים יהודים העפילו לארץ ישראל מארצות מזרח אירופה , ארה"ב , וגרמניה . כשליש מהם עלו מגרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר בהנהגת הקנצלר פאול פון הינדנבורג ורובם לאחר ייסוד הרייך ה- 3 הנודע לשמצה ע"י השלטון הנאצי בראשות הקנצלר והפיהרר אדולף היטלר .

בשנת 1928 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות . בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . באותה שנה של 1932 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת חיים . בשנת 1931 עלה על הקרקע קיבוץ רמת יוחנן בגוש זבולון וחמש שנים אח"כ ב- 1936 הוקם בסמוך לו קיבוץ כפר מכבי ע"י עולים חדשים חברי תנועת "מכבי הצעיר" שעלו לארץ ישראל מגרמניה וצ'כוסלובקיה וקראו לקיבוצם החדש על שם תנועת הספורט המכביסטית שלהם . הקיבוצים האלה וגם אחרים הפכו במשך הזמן לחברה משגשגת ומצליחה ו- למעצמות ספורט . החינוך הקבוצתי לעבודה קשה והסתפקות במועט (כמו למשל העברת נעליים וסנדלים מילדים מבוגרים לילדים קטנים מבלי לקנות חדשות) , הדבקות במשימה , השדות והמרחבים , וכישרון בניית מתקנים , מגרשי ספורט ובריכות שחייה , ואולמות ספורט הפכו חלק מהקיבוצים למעצמות ספורט. קיבוצים כמו גבעת ברנר, אפיקים, גבעת חיים , אשדות יעקב , רמת יוחנן וכפר מכבי , גבת ויגור , גניגר , בית זרע , ספיח / בית קמה , עין שמר , המעפיל , וגם אחרים היו בשנים ההן שבין 1945 ל- 1985 מעצמות ספורט . הספורטאים והספורטאיות ההם בני הקיבוצים לא היו יכולים להעפיל לפסגה אילולא ניצבו בקרבם אנשים מיוחדים מדריכים , מורים , ומחנכים שנחנו בתכונות של מנהיגות והיו משוגעים לעניין ההוא של העברת ידע וחתירה ל- מצוינות בספורט כמו שמריהו נאבל מקיבוץ אפיקים (נולד ב- 1919 בפולין, בן 96 היום ומתגורר בדיור מוגן בביתן אהרון) ויוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל מקיבוץ כפר מכבי (נולד ב- 1918 בסלובקיה) .

ההיסטוריון עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל (1983 – 1906) ממשיך לתעד : המועצה הראשונה של ארגון "הפועל" התכנסה ב- 15 במאי 1926 בצריף הנוער העובד במגרש שבו נטוע עכשיו גן מאיר . הירצו , מיכאל אסף מטעם הוועד הפועל של ההסתדרות ושניאור צירלין (צורי) . בזיכרונותיו מונה שניאור צורי בין משתתפי המועצה המייסדת את החברים : יאיר (יורקו) אהרוני מחיפה . אריה בן גד , חיים גלובינסקי , מרים קלצ'קין – רטנובסקי , ישראל מינץ , כל אלה מתל אביב . דוב פרסיץ מזכרון יעקב , זאב הים (יצקוביץ'), דוד לינקובסקי (לין) מעפולה, א. רובינשטיין (יהלום) ושלמה יצחקי מפתח תקווה. אליהו עממי מעין חרוד . יצחק נשר מרחובות . במועצה נבחר וועד זמני בהרכב שניאור צורי , דוב פרסיץ , א. רובינשטיין , ב"כ חיפה , ב"כ תל אביב , נציגי הוועד הפועל של קופת חולים ו- וועדת התרבות . למזכירות : שניאור צורי , יאיר אהרוני , ודוב פרסיץ . המועצה הראשונה הגדירה באופן ברור את תפקידו של "הפועל" : "תנועת הפועלים בארץ המאורגנת בתוך ההסתדרות הכללית של העובדים היא הגורם הראשי בהחייאת הארץ . היא הפכה המוני נוער למעמד עובד בארץ , הקימה את תנועת הנוער והחלוץ בגולה . הקימה מוסדות תרבות והנחילה את השפה העברית להמונים רחבים . ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל" איננה הסתדרות העומדת מחוץ למסגרת הארגונית של כל ציבור הפועלים , ומשום כך אין "הפועל" קובע את תוכנו הלאומי והסוציאלי של מעמד הפועלים , אלא מניח ביסוד התאגדותנו את יעודי תנועת הפועלים בתוך ההסתדרות הכללית של העובדים , והתאגדות "הפועל" היא בִּתָּה" .

המועצה השנייה של "הפועל" נערכה בשלהי קיץ תרפ"ז (1926). המזכירות פעלה בהרכב ישראל מינץ , מרדכי ישעיהו אלבינגר , חיים גלובינסקי , שניאור צורי , ויאיר אהרוני . המזכירות עברה לחיפה וכמזכירים שימשו ישראל מינץ ואבא חושי .

המועצה השלישית של "הפועל" התקיימה ב- 23 באוקטובר 1926. המועצה השלישית קבעה במידה רבה את הדפוס לארגון התאגדות "הפועל" . המועצה אישרה את הסניפים חיפה , תל אביב , ירושלים , פתח תקווה , רחובות , נס ציונה , וזיכרון יעקב . המועצה החליטה לבוא בדברים עם קבוצות בעמק ובגליל . המועצה החליטה שהחֲבֵרוּת בהסתדרות הכללית ובקופת חולים היא חובה על כל חברי "הפועל" . כמו כן החליטה המועצה לחייב קשרים עם אינטרנציונאל ספורט הפועלים . המועצה הגדירה את תפקידו של "הפועל" : "בפיתוח כוחותיו הגופניים והפיזיים של העובד , בטיפוח הרגלים של תרבות גופנית , סדר , משמעת , ודייקנות . ביצירת תנאים סניטריים והיגייניים בחייו היום יומיים של העובד , בארגונו לגוש בעל משמעת הסתדרותי , בחיזוק הכרתו המעמדית והנאמנות לבניין חברת העובדים בארץ ישראל" . על ישראל מינץ הוטל התפקיד להביא דו"ח לפני המועצה הרביעית כאשר תתכנס באפריל 1927 .

וויכוח על ייחודו של ארגון "הפועל" . כאשר נוסד בחיפה סניף בשם "הפועל" הוא היה קשור במידה זאת או אחרת להסתדרות "מכבי" . על גבי כרטיס החבר מס' 1 שהוצא ב- 1925 על שם יהודה גבאי בנאי בן 20 , פעיל , חבר בסקציות הכדורגל , התעמלות , שחייה , ושחמט , והחתום ע"י המזכיר יהושע שרפשטיין כתוב במפורש : הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל , וועדת התרבות חיפה , קלוב ספורטיבי "הפועל" (ענף להסתדרות העולמית של "מכבי") . מעבר לדף צוינו "עיקרי התקנות" . מטרת הקלוב היא כלהלן : 1. התפתחות גופנית של הפועל והנוער העובד ע"י התעמלות וספורט שיאורגנו לגוש בעל משמעת , סדר , ודייקנות . 2. בתור חבר קלוב אין החבר יכול להיחשב כחבר הרשום בקלוב אחר . 3. החברים מחויבים בתרגילים ובמשחקים . עליהם להיכנע לפקודות ראש הקבוצה .

כבר בראשית דרכו התחילו דיונים על אפשרות של שיתוף פעולה עם "מכבי" בארץ ישראל . היו דעות לכאן ולכאן גם בקרב חברי "הפועל" וגם בקרב חברי "מכבי" . הד לוויכוח הזה אפשר למצוא במכתב שנשלח ב- 27 בינואר 1927 להנהלה המרכזית של הסתדרות "המכבי" בתל אביב עם העתק למרכז "המכבי" העולמי ולקולונל קיש (לכתובת ההנהלה הציונית בארץ ישראל בירושלים) . העילה למכתב קשורה עם קבוצת  הכדורגל של "מכבי" חיפה שקבעה את הרכבה לצורך נסיעה לאמריקה לשם ייצוג ארץ ישראל ללא שיתוף שחקנים משאר האגודות הספורטיביות , וכן האשמה שהציעו ושילמו כספים לשחקנים מ- "הפועל" חיפה בעד כניסתם ל- "מכבי" בתור שחקנים פעילים . במכתב השתמע כי "הפועל" רואה את הנעשה ב- "מכבי" כ- עניין פנימי" ו- "נושא משפחתי" . המכתב הזה היה גם מעין ביטוי של הושטת יד של ארגון "הפועל" למרכז "מכבי" למען ולצורך מלחמה משותפת באחת מקבוצות ה- "מכבי" שאיננה נוהגת כיאות .

המועצה הרביעית של ארגון "הפועל התכנסה בחיפה בתאריכים 23 – 21 בחודש אפריל של שנת 1927 . המועצה הזאת קבעה במידה רבה את הדפוסים שלפיהם התנהל "הפועל" בשנים שלאחר מכן . במועצה השתתפו חברי המרכז האלה : ישראל מינץ , יאיר אהרוני , יוסף יזרעאלי , אפרים פרלשטיין , אוריק , שניאור צורי , מ"י אלבינגר . באי כוח הסניפים : חיפה – אבא חושי , יהושע שרפשטיין . תל אביב – זייגרמן , ליפשיץ . רמת גן – ישראל רם . ירושלים – גובישוב , אוגודניקוב . רחובות – יצחק נשר . פתח תקווה – א. רובינשטיין . זיכרון יעקב – ינובסקי . עתלית – ירדני . עפולה – המר . כפר ילדים – טוביה . עין חרוד – אליהו עממי . טבריה – ווייס . המועצה אישרה את הקלובים בעין חרוד , כפר ילדים , עפולה , עתלית , ורמת גן (יחד עם שכונת בורוכוב ובני ברק) וצירפה אותם להתאגדות כסניפי "הפועל" . המועצה החליטה להכריז תחרות על הצעת הסמל . היסודות לקביעת הסמל הם כלהלן :

1. המומנט הספורטיבי.

2. המומנט של העבודה.

3. הטבע והסגנון הארץ ישראליים.

4. התכונה הדינמית של תנועת הפועלים בארץ ישראל.

המועצה קידמה בברכה את החלטת מרכז "הפועל" על הוצאת הקובץ "עוזנו" והחליטה שיש להוציא לאור חוברות "ספריית הפועל". המועצה החליטה על פעולה תרבותית והסברה. המועצה אישרה את החלטת המועצה הקודמת על פעולה ספורטיבית בתוך הנוער העובד והצופים העובדים כפלוגות מיוחדות שבהסתדרויות הנ"ל וחייבה ארגון קורסים לעזרה ראשונה וקיום קבוצת סדרנים בסניפי "הפועל". כמו כן החליטה המועצה על הצורך להתרכז בפעולה ספורטיבית. על סידור פגישות של מעמלים. על ארגון קורס ארצי להשתלמות מעמלים ומורי התעמלות . על פיתוח שיטתי של תרגילי גוף וסדר, שעשועים ומשחקים המוניים. על חובת ההתעמלות . על יצירת קרן מכשירים . על בחירת וועדה להדרכה מקצועית בת שלושה חברים. הוחלט להמשיך ולגמור את המו"מ עם "מכבי" תוך הדגשת התועלת הכרוכה בקשרים עם האגודות הספורטיביות בארץ ישראל בשאלות מקצועיות ספורטיביות . כן החליטה המועצה על טיפוח קשרים עם תנועת "החלוץ", עם תנועות הנוער העובד בחו"ל, ועל הסתפחות אל אינטרנציונאל ספורט הפועלים בלוצרן – שווייץ. לבסוף אישרה המועצה את המלחמה הציבורית המתנהלת ע"י מרכז "הפועל במחלת הפרופסיונליזם בספורט העברי בארץ ישראל ומאמצת את ידי המרכז שייבחר להמשיך את מלחמתו בכיוון הבראת הספורט העברי בכללו . למרכז "הפועל" נבחרו ז. פיינשטיין , ישראל מינץ , יוסף יזרעאלי , יאיר אהרוני , אבא חושי , א. פרלשטיין , יהושע שרפשטיין , שניאור צורי , ז. יעקוביץ' , אוריק בליץ , מ"י אלבינגר . המזכירות המרכזית הורכבה מישראל מינץ (תל אביב) , ו- אבא חושי ויאיר אהרוני (חיפה) . אחת ההחלטות החשובות של המועצה הרביעית הייתה ההצטרפות לאינטרנציונאל ספורט הפועלים . בדין וחשבון של המרכז נאמר בעניין הזה : "אחרי שנים אחדות של פעילות מילאה ההתאגדות את ידי החבר חורני ששהה באירופה ואת החבר דוב הוז שייצג את ההסתדרות באמריקה , ליצור קשרים עם תנועת ספורט הפועלים בארצות שונות  . בעקבות פעולה זאת הצטרף "הפועל" לאינטרנציונאל . מזכ"ל אירגון אינטרנציונאל ספורט הפועלים הבלגי ז'יל דווליגר בירך במכתב מיוחד את "הפועל" . "הנני מבקשכם לקבל את רגשי האחווה שלי", כתב במילים נרגשות.

טקסט תמונה : פראג 1934. משלחת של ספורטאי "הפועל" ארץ ישראל משתתפת בתחרויות בינלאומיות של של הפועלים בפראג. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אריה בן גד (לובש ז'אקט כהה), דוב ליטמן, חיים גלובינסקי , וברוך בג (מייסד מכון "ווינגייט" ב- 1958 ליד נתניה). (מקור : הספר, סיפורו של "הפועל") .

חג בעבודה ה- 1 במאי . ב- 1 במאי 1927 נערכה ע"י "הפועל" בשכונת בורוכוב חגיגה לציון חג הפועלים . על מגרש האמפיתיאטרון הופיעו בהתעמלות הצופים העובדים . באותה שנה נוסדה בחיפה על ידי אבא חושי פלוגת הסדרן הראשונה . כמפקד הפלוגה נבחר משה אסתריך . בחלוף שנה ב- 1 במאי 1928 חגגה הפלוגה במלוא הרכבה את ה- 1 במאי .

ההיסטוריון הידען עמנואל גיל מביא תיעוד מעניין אודות קבוצת הכדורגל של הפועל אלנבי תל אביב. מהחולות שבין תל אביב ליפו צמחה כאילו מעצמה קבוצת כדורגל שכינתה את עצמה בשם "אלנבי" ואשר הייתה קשורה קודם עם "מכבי" ואח"כ עם אגודת ספורטיבית בשם "הגיבור" . ב- 3 באפריל 1927 פרסמה קבוצה זאת ב- "דבר" הצהרה על הצטרפותה ל- "הפועל" כלהלן : "אנחנו החתומים מטה חברי קבוצת הכדורגל בשם אלנבי מצהירים בזה כי מיום היותנו קשורים לאגודה הספורטיבית "הגיבור" בתל אביב, נמצאנו ב- אטמוספירה מרעילה של פרופסיונליזם ומסחר על כדורגל עד אשר נשארנו בודדים בתוך ציבור אשר עיניו אך לבצעו . מתוך הכרת הצורך במלחמה עם הפרופסיונליזם בספורט הננו מודיעים בזה כי אנו מפסיקים את כל הקשרים עם "הגיבור", נכנסים לשורות "הפועל" וקושרים את עמדתנו עם תנועת הפועלים המאורגנת בהסתדרות הכללית. אנו קוראים את החברים העוסקים בספורט בארץ ישראל להילחם נגד מחלת הפרופסיונליזם המתפשטת כיום במקומות אחרים בארץ, וכמו כן לשלול את האפשרות של קבלת משכורת קבועה בעד משחק , מבלי להתקשר לאיזו עבודה פרודוקטיבית בבניין החברה, העם והארץ. סיסמת ספורט הפועלים בארץ כמו בכל העולם צריכה להיות : ספורט לשם הבראה גופנית ורוחנית ! על כן אנו רואים את מקומנו בהתאגדות לתרבות גופנית "הפועל". אנו קוראים לכל הנוער הוסק בספורט להתקשר עם תנועת הספורט של הפועלים והנוער העובד בארץ ישראל, המאורגנים בתוך ההסתדרות הכללית". על ההצהרה חתמו יוסף ווייסברג, גבריאל ליס, אברהם ישראלי, שלמה פוליאקוב, משה בק, אליעזר בירמן , ישראל בריקר , פאר , אברהם זובורובסקי, חיים ויניקוב , משה פוליאקוב. קבוצה זאת שנודעה אח"כ בשם הפועל ת"א הקנתה בהישגיה כבוד לספורט הפועלים ולספורט היהודי בכלל . ב- 18 ביולי 1927 נערך משחק כדורגל בין "הפועל" חיפה ל- "הפועל" תל אביב לכבוד הוועידה השלישית של ההסתדרות בנוכחותו של דוד בן גוריון . הקבוצות החליפו ביניהם דגלים ועליהם רקומה הסיסמה "בריאות העובד ערובה לניצחונו". הפועל ת"א ניצחה 1:2. בספטמבר , לרגל חנוכת מגרש "הפועל" תל אביב (מאחורי הצריפים של שכונת "המכבי"), ניצח "הפועל" תל אביב את קבוצת "אלחוט" הבריטית בתוצאה 1:2.

הקבוצות האנגליות בעשור ה- 20 של המאה שעברה נתנו בדרך כלל את הטוֹן בכדורגל הארצישראלי וניצחו את הקבוצות העבריות אך הדבר השתנה בשנת 1928 . קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א הוכיחה זאת בתחרות הגמר על גביע ארץ ישראל בכדורגל באותה השנה ההיא של 1928. ב- 26 במאי 1928 העפילו שתי קבוצות עבריות למשחק גמר הגביע. הפועל "אלנבי" ת"א ניצחה את מכבי "חשמונאי" ירושלים 0:2. הניצחון על קבוצת מכבי "חשמונאי" ירושלים בשיעור 0:2 עוררה התלהבות עצומה בקרב ציבור הפועלים בארץ ישראל. לראשונה נשמעה קריאת הספורט בארגון "הפועל", "הגביע הוא שלנו ודגלנו ברמה". הירושלמים עִרערו על ההפסד בטענה ששחקני ת"א שיתפו שחקן שלא כחוק. השלטון הבריטי נקבע כבורר ופסק שקבוצת מכבי חשמונאי צודקת. הנציג הבריטי קבע כי כל קבוצה תחזיק בגביע למשך חצי שנה. בשורות הפועל אלנבי ת"א שיחקו שחקנים בעלי מוניטין שהפכו מאוחר יותר גם לשחקני נבחרת ארץ ישראל כמו השוער ווילי ברגר, הקיצוני השמאלי אברהם נודלמן, האחים משה "מוּסְטָה" ושלמה פוליאקוב (אביו של "הגשש" פולי ז"ל). מוסטה פוליאקוב שימש גם כמאמן מקורי ומצליח. שנה לאחר מכן ב- 1929 הוזמנה קבוצת הפועל למשחקי כדורגל בסוריה וזכתה בניצחון כפול ספורטיבי ולאומי. בפעם הראשונה הונף הדגל הציוני בארץ ערבית.

טקסט תמונה : 26 במאי 1928. זוהי קבוצת הפועל "אלנבי" ת"א שזכתה לראשונה ב- 1928 בגביע ארץ ישראל בכדורגל לאחר שניצחה את מכבי "חשמונאי" ירושלים 0:2. זה היה משחק הגביע הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי. הקבוצה הירושלמית ערערה על הניצחון בטענה שקבוצת הפועל "אלנבי" ת"א שיתפה שחקן שלא כחוק. שלטון המנדט הבריטי  קיבל את הערעור ופסק כי כל קבוצה תחזיק בגביע בתור חצי שנה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : שמחה חינקיס, גבריאל ליס, השוער ווילי ברגר, אליעזר בירמן, ישראל בריקר, ומרדכי "מוטקה" מאיר (בונה בניין "מגדל שלום" רב הקומות בתל אביב). זיהוי השורה האמצעית : חבורת עסקנים וחברים אגודת "הפועל" תל אביב שאיננה  מזוהה. זיהוי היושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : יוחנן סוקניק, חיים וויניקוב, משה "מוסטה" פוליאקוב, אברהם נודלמן, ושלמה פוליאקוב אחיו של מוסטה פוליאקוב ואביו של פולי ז"ל (ישראל פוליאקוב) מ- "הגשש החיוור". (התמונה באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1928 נערך בתל אביב כינוס הפועל הראשון . משחקי כינוס הפועל היו תשובה למפעל המכבייה . "הפועל" ו- "מכבי" הן אגודות ספורט ארציות ששררה ביניהן מאז שנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה יריבות ספורטיבית אידיאולוגית מרה . ספורטאי "הפועל" בני מעמד הפועלים ראו בארגון אידיאה . היריבות נמשכה שנים רבות והייתה מכאיבה לשני הצדדים ולספורט הארץ ישראלי בכלל מפני שבסיסה היה רעיוני. "עם התארגנותו של "הפועל" כגוף ארצי התעורר הצורך במפגן כללי של חבריו . ואכן , כאשר הוחלט על כך , נקבע באופן טבעי השם  כ י נ ו ס , כיוון שלחגיגה באו והתכנסו כמעט כל חברי "הפועל" באותה תקופה" , כך כותב יצחק נשר בעיתון "האבוקה" שטופסו הראשון הודפס ב- 1928 [1]. בחג הסוכות שנת תרפ"ט בחודש ספטמבר 1928 נפתח כינוס "הפועל" בתהלוכה מקלוב "הפועל" תל אביב עד למגרש "הפועל" בדרך יפו . 780 חברים  מ- 18 סניפים השתתפו בכינוס. סיסמת הכינוס הייתה, "בריאות העובד – ערובה לניצחונו". מר מ. יבנה שסיקר את משחקי הכינוס הראשון ב- 1928 כתב בעיתון "האבוקה" שראה אור ב- 8 בספטמבר 1928 כלהלן : "התהלוכה עברה בסדר למופת, בלי סממנים צבאיים ובלי פקודות קולניות השכיחות בתהלוכות כאלה". כינוסי "הפועל" שנוסדו ב- 1928 כמו משחקי המכבייה שנוסדו ב- 1932 הפכו למסורת . באותו היום של טקס הפתיחה של כינוס "הפועל" הראשון ב- 1928 ולמחרת נערכו תחרויות ההתעמלות, א"ק, כדוריד, כדורגל, התאבקות, דג'יאו ג'יטסו, אופניים, ועזרה ראשונה . מ. יבנה שסיקר את התחרויות כתב , "כי ניכר חוסר העבודה הממושך אשר התשיש את כוחות הרבה מחברינו בסבל הקשה אשר עבר עלינו . גם העובדים קשה להם להפנות מתוך הדאגות המטרידות והמתמידות במלחמת הקיום והעבודה היום יומית . יחד עם זאת הכינוס הפגין את יצירתו הקולקטיבית של העובד העברי" . את מפקדת הכינוס היוו אריה בן גד , ישראל כרמי , אפרים פרלשטיין , ברון קוטון (המפקד) , חיים גלובינסקי , יעקב גלישינסקי , ומימון .הוועד הפועל לקח את הכינוס תחת חסותו והדגל נמסר על ידו ל- "הפועל" לפני התחרויות . ציבור הפועלים קיבל את הכינוס בהתלהבות ויומיים נמשכו ריקודים ברחובות העיר עד אור הבוקר .

בהתעמלות הכללית השתתפו 300 חברים . כפי שהיה מקובל ב- "הפועל" באותם הימים ובהתאם לעקרונות ספורט הפועלים , נערכו תחרויות קבוצתיות בלבד . לא צוינו רשמית ולא נרשמו שמות של יחידים , אולם העיתון "דָבָר" (בעריכת ברל כצנלסון) פירט כמה מהן . מדובר בהישגים דלים ביותר של ספורטאים חובבים לא מאומנים . בריצת 60 מ' היו שבעה מתחרים . ניצח בריצה חסן מחיפה ש- "עבר את השטח" ב- 7.8 שניות . אחריו היו ים שחור מירושלים בתוצאה 8.2 שניות , וחיון מחיפה . בריצת 100 מ' היו 22 משתתפים . ניצח פרנקל מתל אביב ב- 12.5 שניות . אחריו חסן מחיפה 12.8 שניות וחיט מתל אביב . בקפיצה לגובה היו 32 משתתפים . המנצחים היו אפרים מתל אביב , 1.45 מ' , וחיון ולווין מתל אביב שעברו 1.40 מ' . בקפיצה לרוחק נטלו חלק 21 משתתפים . ניצח אורנשטיין מבנימינה , 5.16 מ' . שני היה חסן מחיפה , 4.97 מ' . חיון מחיפה , 4.86 מ' . 12 הודפי כדור ברזל התייצבו במעגל ההדיפות . בורנשטיין מנס ציונה ניצח בהדיפת כדור ברזל 8.94 מ' . לימונצ'יק מירושלים וברקהולץ מתל אביב דורגו במקום השני עם 7.00 מ' . בזריקת דיסקוס ניצח ברנר מתל אביב שהשיג מרחק של 24.15 מ' . בריצת 1500 מ' ניצח ווקספרס בהישג של 5:09.2 דקות .

טקסט תמונה : חג סוכות של תרפ"ט (1928) לפני 87 שנים. מצעד הספורטאים ב- 1928 ברחובות תל אביב הקטנה בעת הכינוס הארצי הראשון של "הפועל" (קרן שדרות רוטשילד ורחוב אלנבי בתל אביב). (ארכיון "הפועל". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תחרות משיכת חבל בכינוס "הפועל" השני ב- 1930 בתל אביב בהנהלת ישראל כרמי . השופט הוא ניסיון העתקה מהמשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה. (ארכיון "הפועל". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מופע ראווה המוני בטקס הפתיחה של כינוס "הפועל הראשון ב- 1928. (ארכיון "הפועל". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של ה- 120. קבוצת הכדורסל הראשונה לנשים בתל אביב במסגרת התאגדות הספורט "הפועל". (ארכיון "הפועל". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלפו 43 שנה מאז 1928. בין ה- 29 באפריל ל- 5 במאי של שנת 1971 נערך בתל אביב הכינוס ה- 9 של "הפועל". דן שילון ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן הפילם היו כבר שם. המפעל הספורטיבי שהיה פעם צנוע התרחב לממדים גדולים. מיום פתיחתו ועד סיומו התקיימו 114 אירועים בענפי הספורט השונים. מאות ספורטאי "הפועל", "מכבי", ו- "אליצור" נטלו בו חלק יחד עם 800 ספורטאים אורחים מחו"ל. טקס פתיחת משחקי הכינוס ה- 9 ביום חמישי – 29 באפריל 1971 עמד במרכז חגיגות יום העצמאות ה- 23 של מדינת ישראל. תחרויות הספורט חולקו לשני רבדים. האחד ברמה של ספורטאי תנועת הפועלים , והשני בהשתתפות ספורטאי עילית בינלאומיים. בראש המטה הנרחב של הכינוס הקובע את דרכו של המפעל הגדול ניצב מזכיר "הפועל" יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל חבר קיבוץ גבעת חיים. יו"ר הוועדה המארגנת היה רפאל פנון ו-סגנו יוסי דוֹר (עטיה) ז"ל. חברים נוספים בוועדה המארגנת היו יריב אורן, עשהאל בן-דוד, עמנואל גיל , חיים תמיר, אורי זמרי, יצחק אופק (פוקס), יצחק פינטל, ואבי אלון.

טקסט תמונה : כינוס הפועל בחודש מאי – שנת 1975. טקס הפתיחה המרשים נערך באִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. התמונה מספרת על הכנות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתכוננת לכסות את טקס הפתיחה ואת התחרויות בשידורים ישירים. מנהל מחלקת הספורט דאז היה אלכס גלעדי עומד שלישי מימין. משמאלו הבימאי יוסי צמח (במשקפי שמש) מתכננים העלאת מצלמה אלקטרונית לגובה 40 מ' באמצעות מנוף של מכבה אש. עומד מימין, אליהו קובו המפקח הטכני של ניידת השידור (נקראה בימים ההם ה- "O B הלבן") של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. קיצוני משמאל, זהו המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מעשן). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : משחקי כינוס "הפועל" בחודש מאי של שנת 1975. תיעוד של הכנות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליד אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב לקראת כיסוי האירוע בשידורים ישירים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מפצח גרעינים), מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי, והמפקח הטכני של ניידת השידור האלקטרונית אליהו "אלי" קובו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                             

דן שילון ואלכס גלעדי הפיקו מידי ערב יומני כינוס באמצעי הפקה מוגבלים ובפילם . תחרויות הספורט בכינוס הפועל ב- 1971 בעיקר בא"ק ושחייה, עמדו על רמה גבוהה. העיתונאי מיכאל 'מייק' קרנון מהעיתון "ידיעות אחרונות" ששימש אז כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , היה מהראשונים שהביא למסך הציבורי את תודעת הא"ק. האתלט האוגנדי ג'ון אקיבואה (John Akii- Bua) ניצח בקלות בריצות ל- 110 מ' משוכות ו- 400 מ' משוכות. שנה אח"כ הפך לאלוף אולימפי כשקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ' משוכות באולימפיאדת מינכן 72', 47.82 ש' והקדים את שני הפייבוריטים רלף מן (Ralph Mann) מארה"ב 48.51 ש' והאלוף האולימפי הקודם מאולימפיאדת מכסיקו 1968 האנגלי דייויד המרי (David Hemery). בריצת 100 מ' לנשים ניצחה אליס אָנוּם (Alice Annum) בתוצאה של 11.2 ש'. באולימפיאדת מינכן 72' היא סיימה שישית בריצת הגמר. בבריכת השחייה ב- "גלי גיל" ברמת גן הדהימה השחיינית האמריקנית סנדרה נילסון (Sandra Neilson) בניצחונותיה הקלילים בסגנון חופשי ב- 100 מ' בתוצאה של 7. 01 : 1 דקה ו- 200 מ' בזמן של 4. 15 : 2 דקות. היא הפכה לכוכבת עַל בבריכת השחייה האולימפית במינכן 72' כשזכתה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.59 ש'. משחקי כינוס הפועל והמכביות היו בשנים ההן כמעין אולימפיאדות זוטא. לפחות מן ההיבט האִרגוני. מאות חברים היוו את המנגנון האִרגוני המורכב של משחקי הכינוס. נערכו כאן תחרויות בהשתתפות המוני ספורטאים מהארץ ומהעולם ב- 17 ענפי ספורט. א"ק, אופניים, היאבקות, הרמת משקלות, התעמלות, טניס, טניס שולחן, כדוריד, כדורסל, כדורעף, כדורגל, סיוף, קליעה למטרה, שחייה, כדור מים, שיוט, ושחמט. מבצע רב תחרויות ולא פשוט כלל לתכנון, ארגון, וביצוע.

בכינוס ה- 10 של משחקי הפועל שהתקיימו בתל אביב במאי 1975 הטיל עלי אלכס גלעדי לביים כתבת ספורט הנוגעת לתחרויות ה-א"ק במשחקים עבור המגזין "יומן השבוע" שערך אותו אז רם עברון . בחרתי להביא למסך כתבה העוסקת בריצת הגמר ל- 100 מ'. שני המועמדים לניצחון בריצה היו האָצָן התאילנדי אָנָאט רָאטָאנָאפּוֹל והאָצָן השחור האמריקני סְטִיב רִידִיק. הצלם איתן הדר נבחר על ידי לצַלֵם את הכתבה. לצורך צילום הריצה שנמשכת קצת יותר מ- 10 שניות השתמשנו במצלמת הפילם Master Action של מכון ווינגייט שהייתה מסוגלת לצלם במהירות של 500 (חמש מאות) פריימים בשנייה אחת, פי 20 לאט יותר מאשר במציאות. מנגנון הצילום של מצלמת ה- High Speed בשל מהירותו העצומה מושך פילם מיוחד שעשוי "פרפורציות" משני צדדיו (Double Perforated) ומשמיע רעש גדול בעת הפעולה . זאת הייתה מצלמה חדשנית ובלתי מוכרת . איתן הדר נדרש להתאמן עליה כדי להגיע לתוצאות צילום טובות. הכתבה עסקה במעקב וריאיונות עם ששת האצנים המשתתפים וכיצד הם נערכים לקראת ריצת הגמר. לצילום הריצה עצמה גייסתי שלוש מצלמות נוספות. הצלם עמנואל פרת עקב במצלמתו אחר הכנות האתלטים לקראת הזינוק וצילם גם את הזינוק עצמו בהילוך איטי. שני הצלמים האחרים עמנואל אלדמע ופָּז נְבוֹ שתיים צילמו ממול בתנועה איטית של 50 פריימים בשנייה אחת בקלוז אפ את שני המועמדים לניצחון, אנאט ראטאנאפול וסטיב רידיק. איתן הדר צילם את הריצה במצלמה ה- Master Action המהירה. העורך גדעון דרורי ערך את הכתבה. בעריכה מתוחכמת של צילומים יפהפיים מארבע זוויות שונות ארכה הריצה באצטדיון עשר ומשהו שניות ובכתבה בעת שידורה על מסך הטלוויזיה היה מִשכה כ- 150 שניות. צילומי ה- Super Slow Motion בריצת 100 מ' היו חדשניים בטלוויזיה בארץ ומיקדו את עיקר תשומת הלב . אלכס גלעדי ביקש לצפות בכתבה על ה- Steenbeck (שולחן העריכה) לפני שידורה במגזין "יומן השבוע" אצל רם עברון. "יואשיש, תדע לך, הכתבה הזאת היא פסגת העשייה שלך כבימאי ספורט", אמר.

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1975. לפני ארבע עשרות של שנים. אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. סיקור משחקי "כינוס הפועל" ה- 10 במאי 1975 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם של אולפני הרצליה בני כרמלי, הבימאי יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעיון כינוס הפועל שנולד ב- 1928 כמוטיב נעלה וצורך להפגנת הצטיינות המונית של ספורטאי מעמד הפועלים שהתאגדו באגודת ספורט ארצית "הפועל" , הפך ברבות השנים למפגן עוצמה ספורטיבי בינלאומי נטו אך חסר כל מוטיב לאומי . גם לא מוטיב של ספורט הפועלים . בתחילה קיבל ציבור הפועלים את הכינוסים בהתלהבות רבה עד כדי כך שהריקודים ברחובות העיר תל אביב נמשכו עד אור הבוקר אך ברבות השנים קיבל המיזם צִביון זר. גברי לוי יו"ר ההתאחדות לכדורגל מונה לבימאי הראשי של טקס הפתיחה של משחקי הפועל ב- 1995. הוא נפגש עם מוטי קירשנבאום ועִמִי כדי לשכנע אותנו לשדר ישיר את הטקס שבינו לבין ספורט הפועלים לא היה דבר. הזמרת האמריקנית דיאנה רוס הפכה לאימפורט של מרכז "הפועל". היא שרה שירים בטקס הפתיחה תמורת סכום הנאמד ביותר מרבע מיליון דולר . פתטי והוצאה כספית מוגזמת. רעיון כינוס "הפועל", מסגרת משחקים ותחרויות האמורים לייצג את הספורטאים בני מעמד הפועלים כפי שבאו לידי ביטוי במתכונתם החדישה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת, הרעיון הזה לא צלח וגווע בסופו של עשור ה- 90 גם כן במאה הקודמת. גוועו לפניו הדֶגֶל האדום -דֶגֶל הפועלים ונעלמו מהנוף גם חגיגות האינטרנציונאל הבינלאומי של ה- 1 במאי. צריך להבין שגם הרעיון הנשגב של משחקי המכבייה האולימפיאדה היהודית הגיע לפרשת דרכים ועידן חדש. גם בתקשורת. ביצועו חייב לעבור רוויזיה, פן ייעלם גם הוא מן ההוויה הישראלית.

[1]  ראה נספח : ספרו של עמנואל גיל "סיפורו של "הפועל" – 50 שנה להתאגדות "הפועל" , בהוצאת הקיבוץ המאוחד , מ- 1977 .

ראוי לציין כאן בטרם האזכור את הצטיינותו הספורטיבית הבולטת של קיבוץ גבעת חיים מאז שחבר קיבוץ גבעת חיים ואחד המייסדים פִּינְדָה פִישֶר ז"ל זכה ב- 1943 במקום השני בצליחת הכינרת התחרותית הראשונה מקיבוץ עין גב לחוף טבריה (מרחק של 10 ק"מ) בתוצאה 3:19.02 שעות אחרי שְמוּלִיק חָדָש ז"ל מקבוצת כינרת 3:13.45 שעות) – את תחרויות השחייה הראשונות שאורגנו ע"י "הפועל" ונערכו בכינרת ב- 6 באוקטובר 1928. בתחרויות השחייה האלה לפני 87 שנים השתתפו 30 חברים מנהריים, מ- קבוצת כינרת, שתי הדגניות דגניה א' ודגניה ב', טבריה, עפולה, גשר, ומגדל. את הפרס הראשון בשחייה קיבל ט' בילוצרקובסקי .

כמו כן ראוי לפרט כאן את סיפור צליחת הכינרת הראשונה שאורגנה ע"י "הפועל" ב- 1929 מהכפר הערבי סמרה (קיבוץ האון היום) לחוף קבוצת כינרת מרחק של 6 ק"מ. זאת היא עדותו של ההיסטוריון עמנואל גיל (גליקמן) : היוזמה למבצע הצליחה העממי הראשון הייתה של המעמל המחוזי בעמק הירדן מרדכי ויניצקי. השחיינים לֻווּ ע"י סירות ושופטים כדת וכדין. קהל רב התכנס על מדרגות חצר כינרת (מושבת כינרת כיום) שבה שכן קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. (קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. עלה על הקרקע ב- 1932 כ- 3 ק"מ דרומה משם בעמק הירדן ונקרא מאז קיבוץ "אפיקים") כדי לקבל את פני הצולחים . ואלה שמות השחיינים הצולחים : שמואל סטולר (קבוצת כינרת), מרדכי חדש (אביהם של שמוליק ואבינועם חדש, קבוצת כינרת) , מרדכי רוטנברג (קבוצת כינרת), חיים גינזבורסקי (קבוצת כינרת), שאול פטרוקובסקי (קבוצת כינרת), ד' שפרירי (קבוצת כינרת), ז'ורה (גיורא) שנאן (קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. הלא הוא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן), שוּרָה (ישראל) אילנאה (קיבוץ אפיקים), נחום שוחט (קיבוץ אפיקים), זימה חייקין (קיבוץ אפיקים), דוד שפירא (קיבוץ אפיקים), מרדכי הלפרין (נהריים). ההישג הטוב ביותר היה שעתיים ועשרים דקות.

ראובן שפע, גרשון שפע (ייבדלו לחיים ארוכים), וגם יורם מנדלבאום ז"ל ניצבים ב- Front בקו הראשון של תעשיית הספורט ההיסטורית של קיבוץ גבעת חיים.

שני השחיינים האחים ראובן שפע (יליד 1937, גובה 1.90 מ') וגרשון שפע (יליד 1943) הם פאר היצירה הספורטיבית של קיבוץ גבעת חיים בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת . ראובן שפע וגרשון שפע הם מעבר לסטטוס של ספורטאים. הם יותר מספורטאי עַל רבי מוניטין במדינת ישראל של הימים ההם מפני שהפכו למנהיגים ומחנכים. הם היו ספורטאים קיבוצניקים מצטיינים ונערצים שהפכו מופת ומודל לחיקוי ע"י בני קיבוצם גבעת חיים ו- ע"י בני ההתיישבות העובדת בכללה, לא רק בגלל הישגיהם אלא גם בשל אופיים ההגון והמאופק ויכולת ההוראה והחינוך שלהם. ראובן שפע וגרשון שפע מהווים את חוד החנית של תעשיית הספורט בקיבוץ גבעת חיים. יורם מנדלבאום ז"ל הוא סיפור שונה במקצת. יורם מנדלבאום (יליד 1939) נחשב לגדול הכישרונות של כלל השחייה הישראלית בתקופתו. הוא היה שחיין חתירה מזהיר אולם נער קשה יום וגם נטול משמעת. לאחר קריירת השחייה הקצרצרה שלו רבת ההישגים (היה אלוף ושיאן ישראל בימים ההם במשחים הקצרים בסגנון חתירה) הפך לצלם טלוויזיה בארה"ב ומאוחר יותר בישראל. יורם מנדלבאום היה צלם מצוין וחרוץ וגם ממושמע בעבודתו. הוא היה הצלם שלי ב- 1980 כשהפקתי וביימתי את הסרט הדוקומנטארי (75 דקות) "גופייה מס' 6" אודות הכדורסלן טַל בְּרוֹדִי.

קיבוץ גבעת חיים עלה על הקרקע בעמק חפר בשנת 1932. בתוך שנתיים לערך כבר נמנו על מייסדיו ספורטאים ממרכז אירופה, שחשו צורך לגוון את חייהם בענפי הספורט שהם שלטו בהם . מי יותר ומי פחות . לפי עדותו של איתן חפר , כבר בשנת 1933 היה מפגש בכדורגל עם כפר ערבי מהסביבה . לכן אפשר לומר שב- 1933 הוקם מועדון "הפועל" גבעת חיים . הפעילויות הספורטיביות בקיבוץ היו מגוונות . כדורגל , כדורעף , כדורסל , התעמלות אישית וקבוצתית , מירוצי אביב (מירוץ שדה לכל חברי וחברות המשק , כולל נוער וילדים) , שחייה , וכדור מים . האמצעים לקיום כל אלה לא היו הולמים כיום מתנ"ס בעיירת פיתוח כלשהי . המִתקנים והמגרשים שהוקמו בקיבוץ גבעת חיים נעשו בעבודה עצמית ובהתגייסותם של המשוגעים לדבר.

בשנת 1941 נפל דבר . נבנתה והוקמה בריכת השחייה בקיבוץ גבעת חיים , הראשונה בהתיישבות העובדת . כעבור מספר שנים הוקם אולם ספורט בכספי הקיבוץ ובגיוסים של חברי הקיבוץ . אותה חבורה של ספורטאים חובבים הצליחה ל"שגע" את כל הקיבוץ . נדמה כי התחום שבו הגיעו שמותיהם של אותם ספורטאים לתקשורת בעת ההיא היה בשל מפעל צליחת הכנרת מקיבוץ עין גב לטבריה. באותן צליחות הכינרת במחצית שנות ה- 40 של המאה הקודמת השתתפו מספר חברי קיבוץ גבעת חיים ביניהם יוכבד, ישראל פרקר מנצח צליחת הכינרת השלישית ב- 1945 בתוצאה 3:05:36.0 שעות (נהרג בקרבות נהריים במלחמת השחרור ב- 1948), יעקב קופלר, ופינדה פישר (שֶפַע). את האווירה הזאת ינקו מלידתם בני ובנות הדור השני בקיבוץ. הספורט זרם בעורקיהם. הראשונות שבישרו כי משהו מתרחש בדור השני היו הבנות ילידות השנים 1936 – 1934. הן זכו באליפות הפועל לנערות בשנת 1949 דומני. אחריהן החרו והחזיקו קבוצת ילדים ילידי שנים 1939 – 1937, שכינו את עצמם "ספורט קומפני", והיוו את הבסיס לקבוצת הכדורסל העתידית של הפועל גבעת חיים.

הפילוג הפוליטי המַר בתנועה הקיבוצית בשנת 1951 הפריד את גבעת חיים לשני קיבוצים (איחוד ומאוחד) אולם לא הצליח לפגוע במועדון הספורט של "הפועל" גבעת חיים. אותה שכבת מייסדים החליטה להמשיך את היחד. תוך שנים ספורות מתגבשות במועדון הזה שלוש מגמות ברורות : כדורגל, ענף המים (שחייה וכדור מים), וכדורסל. לשיאו מגיע הפועל גבעת חיים בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. ראובן שפע מוסר האינפורמציה איננו יכול לנקוב בשנה המדויקת אך  נדמה לו שמדובר בשנת 1965. לגבעת חיים הייתה קבוצת כדורגל מצליחה בליגת המשנה (כיום לאומית)בראשות החלוץ הפורה ומבקיע השערים עוזי נבון . לקיבוץ גבעת חיים הייתה קבוצת כדורסל בליגה לאומית (כיום ליגת העל), צמחו בקיבוץ שחיינים שאיישו את נבחרות ישראל לדורותיהן, היה בקיבוץ מועדון אתלטיקה קלה רב פעלים, הייתה בקיבוץ קבוצת שחמט בליגת העל של ישראל (בראשות השחמטאי עוזי גלר), הייתה בקיבוץ קבוצת מתאבקים, ואחרון אחרון חביב קבוצת כדור מים שהוקמה ב-1962 ושלטה בליגה הישראלית משך כמעט 30 שנה (!). אפשר לומר כי בשנות השישים של המאה הקודמת, "הפועל" גבעת חיים היה מועדון הספורט המגוון ביותר בישראל ברמות הספורט הגבוהות של המדינה.

כל מי שהגיע לבריכה יכול היה לראות את יכולתם של הילדים. פינדה פישר, בן זוגה השני של אִימוֹ של ראובן שפע (שם משפחתו הקודם של ראובן שפע היה שנפר. אביו נהרג בתאונת דרכים. אימו התחתנה מאוחר יותר עם פינדה פישר והם ההורים של גרשון שפע), היה אחראי על כל הפעילות הגופנית בקיבוץ והוא ארגן את התחרויות הפנימיות בקיבוץ. כך נוצרה קבוצה של שחיינים שהשתתפו בתחרויות אזוריות, ומאוחר יותר ארציות. בשלב מסוים הביא פינדה פישר לגבעת חיים את מאמן השחייה צבי כתבי.

אני עוזב לרגע קט את ראובן שפע וגרשון שפע ומתרכז ב- כדורעפן נבחרת ישראל אהוד דקל ז"ל בן קיבוץ עין שמר . אהוד דקל אף הוא יליד 1937 היה בשעתו שחיין חתירה טוב שהתחרה נגד ראובן שפע אך הוא אהוד דקל ז"ל העדיף בסופו של דבר את ענפי הכדור. אהוד דקל היה אף הוא אחד מפלאי היצירה של פס התעשייה הספורטיבית של ההתיישבות העובדת. ב- 1955 בהיותו בן 18 לבש לראשונה את מדי הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף. ב- 1956 נמנה על ההרכב הראשון של נבחרת ישראל שנטלה חלק באליפות העולם בצרפת . קפטן הנבחרת דאז היה המנחית חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן. אהוד דקל ז"ל היה ספורטאי על רב גוני שהוביל ארבע פעמים את נבחרת קיבוצו הפועל עין שמר לזכייה באליפות המדינה בכדורעף בשנים 1957 , 1959 , 1960 , ו- 1961 , ולזכייה שלוש פעמים בגביע המדינה בכדורעף בשנים 1960 , 1961 , ו- 1962 . מאמן קבוצת הפועל עין שמר בכדורעף ומי שהוביל אותה להישגים ההם היה אורי אפק (פינצ'וק) . אהוד דקל שיחק גם כדורגל בשעתו ב- "הפועל" גבעת חיים לצדו של כוכב הקבוצה בן קיבוץ גבעת חיים עוזי נבון . אהוד דקל שיחק מאוחר יותר בשורות קבוצת "הפועל" המעפיל  וסייע לקיבוץ המעפיל לזכות תשע פעמים באליפות המדינה בשנים 1971 – 1963 ושמונה פעמים בגביע המדינה בשנים 1970 – 1963 . מאמן "הפועל" המעפיל היה חבר הקיבוץ צבי סינטו ז"ל .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה הקודמת. זוהי אלופת המדינה ו-מחזיקת גביע המדינה קבוצת הכדורעף של "הפועל" עין שמר. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מיכה מילשטיין, עוזי מור, אהוד דקל ז"ל, המאמן אורי אפק (מורה, פדגוג, ומאמן ספורט שאנוכי רוחש לו חיבה יתירה), ו-חגי ארליכמן. למעלה מימין זהו דוד בן אשר. (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 60 של המאה שעברה. זוהי קבוצת הפועל המעפיל אלופת המדינה בכדורעף מחוזקת באהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר (רביעי מימין). זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : עומד שלישי מימין אבישי קרפובסקי, עומד קיצוני משמאל דוד בר נצר, עומד שני משמאל עמי שפרן, כורע ראשון מימין גיורא הלפרין. (באדיבות אורי אפק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחזרה לאחים ראובן שפע וגרשון שפע . הישגיו הבולטים של ראובן שפע כשחיין בשנים ההן בקיבוצו "הפועל" גבעת חיים הם כלהלן :

100 חתירה  1:02.0 ד' , 200 חתירה 2:29.0 ד' , 100 חזה 1:18.5 ד' , 200 חזה 2:49.5 ד' , 100 פרפר 1:11.6 ד' , 200 פרפר 2:45.7 ד' , 100 גב (קלאסי) 1:18.8 ד' , ו- 200 מעורב אישי 2:35.9 ד' .

גרשון שפע הוא הספורטאי הישראלי היחיד שייצג את מדינת ישראל (כ- שחיין) בשלוש אולימפיאדות רצופות של רומא 1960 (היה בן 17), טוקיו 1964, ומכסיקו 1968. ב-משחקים האולימפיים של מכסיקו 68' נשא גרשון שפע את הדגל הלאומי בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים . דווקא שם היו הישגיו פושרים. באולימפיאדת רומא 1960 קבע ב- 200 מ' חזה תוצאה של 2:51.7 דקות. גרשון שפע היה שותף במשחקים האולימפיים של רומא 60' לשיא ישראלי חדש במשחה השליחים הקבוצתי  4 פעמים 100 בסגנון מעורב 4:37.6 דקות (יורם שניידר – גב, גרשון שפע – חזה, יצחק לוריא – פרפר, ועמירם טראובר – חתירה). באולימפיאדת טוקיו 1964 שחה גרשון שפע 200 מ' בסגנון חזה והשיג תוצאה של 2:40.6 דקות (דורג 19 מתוך 33) וקבע ב- 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב אישי 5:11.2 דקות (דורג 20 מתוך 30). באולימפיאדת מכסיקו 1968 לא הצליח גרשון שפע לעבור את השלב המוקדם . במשחקי אסיה ה- 5 ב- בנגקוק 1966 זכה ב- 3 מדליות כסף : 200 חזה ושיא ישראלי. 400 מעורב אישי ושיא ישראלי, ובמשחה 400 מעורב שליחים בהרכב : יורם שניידר (גב), גרשון שפע (חזה), אברהם מלמד (פרפר), ומשה גרטל (חתירה).