הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 492 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 9 באפריל 2015.

——————————————————————————————

פוסט מס' 492. המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945 (4). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. עמוס לין וקבוצת הכדורסל של הפועל משמר העמק. פוסט מס' 492. כל הזכויות שמורות. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : צוות שידורי הכדורגל של ערוץ 1 עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר ממלא את תפקידו כהלכה. השידור הישיר שלהם את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל מאצטדיון "בלומפילד" ביום שני – 6 באפריל 2015 מכבי ת"א – הפועל באר שבע 3 : 1 גרף רייטינג ממוצע של % 11.3 ו- Peak צפייה של % 16.2 (לקראת סיום המשחק). בשידור הישיר הזה צפו בממוצע כ- 339000 צופים במדינת ישראל ואנוכי בתוכם. היה מדובר במשחק משעמם שחוּקָיו בישראל הם אותם החוּקִים הנהוגים גם בליגה הספרדית בכדורגל שם נוטלים חלק ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. אולם המשחק בארץ מגוחך. אחר ושונה. אגב, בשתי הליגות האלה הישראלית והספרדית משחקים גם באותו כדור, בעל אותם מידות של משקל כ- 400 גרם והיקף של כ- 70 ס"מ אבל זה לא אותו המשחק. הטלוויזיה הספרדית היא אויבתו של ערוץ 1 בארץ כמו שליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, וגארת' בייל קָמִים לכלות את זיכרונם של  ערן זהבי וטל בן חיים ממכבי ת"א ו/או אם תרצו גם את מורשתם של אליניב ברדה ומאור בוזגלו מבאר שבע. הרי החֶבְרֶה האלה מישראל לא הבקיעו אפילו שער אחד בשני משחקי הבית האחרונים שלהם נגד ווילס (28.3.2015 באצטדיון "סמי עופר" בחיפה) ונגד בלגיה (31.3.2015 באצטדיון "טדי" בירושלים) במסגרת קדם Euro 2016. ההשוואה הזאת באמצעות מסך הטלוויזיה היא בלתי נמנעת. מדובר בטרגדיה ישראלית מתמשכת : אותם חוקים, אותו כדור, רק לא אותו משחק. אנחנו בעצם בני מזל שהקִדְמָה הטלוויזיונית הטכנולוגית פותחת לנו צוהר בינלאומי רחב כדי לראות עכשיו שוב ושוב, ועוד פעם שוב ושוב, את ברצלונה ואת ריאל מדריד, וגם את בַּאיֶירְן מינכן.

הַיָמִים הָהֵם – הַזְמָן הָהוּא. 1978.

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקות ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל מחלקת הספורט אָלֶכְּס גִלְעָדִי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם היה חַיִים יָבִין, מי שבתוקף תפקידו הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי, אולם לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק. הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה ללא ספק אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978. יִצְחָק לִבְנִי נשא בעוֹל תפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית השוכן בשכונת רוממה בירושלים. יחסי העבודה ביניהם היו בלתי מוצלחים. שערורייתיים ומלאי כוחנות. יצחק לבני היה אדונו של ארנון צוקרמן אולם זה לא הספיק לכופף אותו מפני שארנון צוקרמן היה לא רק מנהל מצוין וכריזמטי אלא גם מפני של הסובבים אותו בכל הרמות העריצו אותו וסגדו לו. נדמה היה שארנון צוקרמן בעל אוטוריטה עצומה מתייחס לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כמעט כאל טריטוריה פרטית שלו. זאת הייתה האֶמֶת.

אין לשכוח את העובדות ההתחלתיות אודות מאבקי השליטה בתוככי השידור הטלוויזיוני בעת ההיא של עשור ה- 70 במאה הקודמת. ב- 1 באוגוסט 1973 התקיים מכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שני המועמדים הבכירים לזכייה במשרה הרמה היו אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מי שנשא בתפקיד מנהלי ברשות השידור כסמנכ"ל כספים וכוח אדם אצל מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל (אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הגיע לרשות השידור ב- 1969 ממשרד האוצר) ויצחק לבני מי שהיה באותם הימים מפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נתן שחם יבד"ל הודיעו ליִצְחָק לִבְנִי מראש כי הם תומכים בכל לב במועמדותו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (שמואל אלמוג ז"ל אמר לי בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו ב- 2005 בביתו בשדרות אשכול בירושלים "כי ארנון צוקרמן היה קצת "שוויצר" אולם הוא אישיות ברמה גבוהה וידע כי ארנון צוקרמן יהיה מנהל טלוויזיה מצוין"). יִצְחָק לִבְנִי לא וויתר. הוא ניגש למכרז והפסיד. ארנון צוקרמן זכה במשרה הרמה והתמנה ב- 2 באוגוסט 1973 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של המנהל הקודם ישעיהו "שייקה" תדמור. מזלו של יִצְחָק לִבְנִי שפר עליו שמונה חודשים אח"כ ב- 1 באפריל 1974 בשל תהפוכות פוליטיות. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג סיים את כהונתו בת חמש השנים ופנה לעיסוק חדש באקדמיה באוניברסיטה העברית בירושלים ׁ(לימים היה ל- פרופסור שמואל אלמוג). ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ושר התקשורת שמעון פרס הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינו את יִצְחָק לִבְנִי מפקד רדיו גלי צה"ל למנכ"ל השני בהיסטוריה של רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג שכאמור פרש. יצחק לבני הפך לבוס של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בתוקף תפקידו. עובדה חשובה לידיעת קוראי הבלוג הצעירים : מנכ"ל רשות השידור הוא העורך האחראי של כל משדרי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל". הוא ניצב בפסגת ההיררכיה של רשות השידור של מדינת ישראל ובתוקף סמכותו הוא גם יושב על הברז המוניטרי – כספי – כלכלי – תקציבי של רשות השידור. לפני שנים העיד ארנון צוקרמן בפניי כלהלן : "לא רציתי את יצחק לבני כמנהל הטלוויזיה וקיבלתי אותו כמנכ"ל רשות השידור". זה נכון. ארנון צוקרמן ויצחק לבני הפכו לברי פלוגתא. אף על פי כן תקופת ניהולם המשותפת בשנים 1979 – 1974 הולידה את "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אני חייב לומר כי אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ניחן באישיות ניהול מופתית. בעל אופי מוצק, ישר כסרגל, וגם איש אמיץ. אם לדבר גבוהה במטפורה צבאית הרי שכ- רמטכ"ל נהנה מאמונם המוחלט של אלופי הפיקודים שלו דן שילון, חיים יבין, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי. אם אני זוכר נכון הוא היה נערץ על ידיהם. בעבור רבים מבני דורי וגם בעבורי הוא ארנון צוקרמן בלתי נשכח. אשתמש שוב בקלישאה ף הוא היה משכמו ומעלה. בכל האמור לעיל אין להפחית מאישיותו של יִצְחָק לִבְנִי. איש ספר, אדם רחב אופקים, ומי שהפך את גלי צה"ל בשנים 1974 – 1967 לתחנת רדיו איכותית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. ועוד דבר : יצחק לבני לא היה איש שומר טינה. למרות המחלוקות שלו עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן היה זה הוא שהאריך לארנון צוקרמן קדנציית ניהול שנייה ב- 1 באוגוסט 1976 מפני שהכיר בכישרונו. מדובר בהיסטוריה רחוקת שנים כמרחק כדור הארץ מהמאדים אולם ראוי להזכירה כאן ב- בלוג הזה מעת לעת מפני שהיא בעלת חשיבות ענקית להתפתחותו ושגשוגו של השידור הציבורי של מדינת ישראל בטלוויזיה עוּלַת הימים וברדיו "קול ישראל" הוותיק. ארנון צוקרמן ויצחק לבני הם בני 81 היום בעת כתיבת שורות אלה. (שניהם ילידי 1934).

טקסט תמונה : קיץ 1969. חלק מראש החץ של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : סמנכ"ל כספים וכוח אדם ארנון צוקרמן (בן 35), מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל (בן 44), והמהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" שלמה גל (בן 35). מנכ"ל רשות השידור ב- 1969 היה שמואל אלמוג ז"ל. (באדיבות שלמה גל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה הספר עב הכרס בן 10000 עמודים (רבבה) שחקרתי וכתבתי "שמונה ימי בראשית" אודות תקומתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1973 – 1967. הספר "שמונה ימי בראשית" במסגרת סדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב הדנה בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

בתוך מִרְוָוח זמן של שנה שבין 1978 ל- 1979 הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של יִצְחָק לִבְנִי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל פעל להדיח את ארנון צוקרמן כבר בראשית כהונתו. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל (איש פוליטי משכיל שנמנה על מרכז מפלגת "חירות" בראשות מנחם בגין, ושימש גם דִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים), החליטו השניים שלא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן למרות שהיה מנהיג שידור כריזמטי ומנהל טלוויזיה מוצלח. ארנון צוקרמן הביא לשגשוגו של השידור הציבורי במשך שֵש שנים מאז קיץ 1973 אולם עובדה זאת לא עמדה לזכותו ושניהם תיעבו אותו וגמרו אומר לסלקו. אי הארכת המינוי התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ב- 23 ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל" ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל. ארנון צוקרמן זכה לאהדה חסרת תקדים של כל חטיבת העיתונאים והמפיקים בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַארְיוֹ מטעם הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (בעצם המערב אירופי ש- ראשי התיבות שלו הם European Broadcasting Union). במאי 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת מנתה שני שַדָּרִים דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בניו יורק) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף ז"ל (Sound) ומוֹרִיס בַּרוּךְ (Video), עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת והמסובכת (מאוד) מבחינה טכנולוגית על מרכיביה השונים התנהלה עם כמעט כמעט אפס תקלות. הבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה בירושלים צלחה בסופו של דבר בשל סיוע עצום ונדיב (בתחום התקשורת הלוויינית הבינלאומית) של שלושה אנשים מצוינים מחו"ל שעזרו לי לחולל את הבלתי אפשרי. היו אלה גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה יהודי וציוני חם בשם מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל ז"ל. בלעדי השלושה האלה לא ניתן היה להגיע בקיץ 1978 לדרגת ביצוע כזאת והישגי שידור כאלה ממקום כה מרוחק, מקצה העולם.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר , על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם. ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת הארכי טרוריסט יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון. תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי". ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן  ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן וראש הממשלה מנחם בגין לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוֹטָה גוּר. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית עמירם ניר ז"ל הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו הטלוויזיוניות של ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה בשבע מילים לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות הגיוניות, ואח"כ נפנה ממנו.

ב- 1978 נבחר מר יִצְחָק נָבוֹן לנשיאה החמישי של מדינת ישראל , הזמר יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור ז"ל והלחינה נוּרִית הִירְש (מוסיקאית מוכשרת ויפת תואר). הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה. לוחם זכויות האדם בברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969. בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 מ- בואנוס איירס לירושלים. 38 (שלושים ושמונה) משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית : בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת מן ההיבט הטכנולוגי וגם מורכבת ביותר בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל שהייתה תלויה בתקשורת לוויינים בינלאומית ענייה וחסרה (מאוד) שעמדה לרשותנו בעת ההיא בתחנת התקשורת ללוויינים ב- עמק האלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא. היא ניצבה שוב כגוף נַכֶה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית מפני שהייתה תלויה כאמור בתקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת שסיפקה לה התחנה הישראלית שלנו ב- עמק האלה. וגם מפני שקווי השידור ה- 4W שלנו מחמשת עמדות השידור שלנו באצטדיונים ב- בואנוס איירס, קורדובה, רוסאריו, מאר דל פלאטה, ומנדוזה עברו דרך יבשתית ארוכה ביותר של 10000 (רבבה) קילומטרים ו- רווייה אין סוף צמתים טכניים שונים במדינות שונות (ללא שליטה שלנו) , מה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הממוקם במחוז "פיגורואה אלקורטה" בבואנוס איירס הרחוקה בואכה לאולפנים שלנו בירושלים. זאת הייתה הפקה בינלאומית מורטת עצבים. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגר שידור שמתרחש במקום כל כך מרוחק על פני הגלובוס. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלעת הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור בינלאומי גדול ממדים ורָב עניין. "יואשיש , אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו בבואנוס איירס. אתה תהיה אחראי מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים וגם על המערכת הפועלת בירושלים", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה כשלושה חודשים לפני שהחל הטורניר בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם לא התייעצו ולא עירבו את מנהל החדשות חיים יבין במינוי הרָם למרות שהיה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי.טקסט תמונה : פברואר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא. זה אני יואש בלינדמן – אלרואי. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, עורך ראשי ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית – ארכיון יואש אלרואי).

אָלֶכְּס גִלְעָדִי (אחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים ביותר שהכרתי בארץ וגם בחו"ל) עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של ה- "EBU sports Operation Group" בארגנטינה 1978 שתיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV, מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס טלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית – ממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972, מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך במחשבתו זאת. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים ו/או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות. שימשתי אצל אלכס גלעדי כתב – עורך, מפיק שטח, עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מצא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שם. זאת הייתה תכלית חיי.

טקסט תמונה : 1978. הימים ההם – הזמן ההוא . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978 (Operation Group – Argentina 78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי המורכב והמסובך, הממושך, והמרוחק מגבולות המדינה. לאינפורמציה המתייחסת להפקת טלוויזיה מרוחקת מגבולות המדינה והעברת שידורים ישירים מבואנוס איירס לירושלים יש חשיבות מפני שהיא נשענה על תקשורת לוויינים רעועה בכמות פריסתם בימים ההם ומספר הטראנספונדרים המוגבל שייוחדו בלוויינים האלה לשידורי טלוויזיה הדורשים פס השידור הרחב. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 17 בדצמבר 1980 זכור לי היטב. הוא שייך לתקופה בה החלה כבר ההיערכות שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל הכדורגל 1982 שיתקיימו בתוך שנתיים בספרד. אָלֶכְּס גִלְעָדִי הזכיר לי את מהות הפֶּתֶּק הקטן שכתב לי ב- 1978 בכתב ידו בו הוא ממנה אותי שוב למפיק שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של ספרד 82' (מפני שהיה שבע רצון מדרך ההפקה והניהול שלי את שידורי טורניר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978). בסופו של אותו חודש דצמבר ב- 1980 היה אָלֶכְּס גִלְעָדִי איש הטלוויזיה המוצלח והמוכשר ביותר ברשות השידור כבר בדרכו החוצה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר קריירה מפוארת ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הפתק ההוא נשמר וזה מה שהיה כתוב בו בכתב ידו : "יואש יקירי, הָרֵיךָ מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82'. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת. אלכס גלעדי". זה היה קומפלימנט רב משמעות. בכך העניק לי את הפרס הגבוה ביותר שאתה יכול לקבל בתעשיית הטלוויזיה בעבור אותה ההפקה ההיא של מונדיאל ארגנטינה 1978 הרחק מגבולות המדינה, הפקה שרק תֶּפֶר דק הפריד בין הצלחתה לכישלונה.

טקסט מסמך : פתק הערכה מעין צל"ש שהעניק לי הבוס הישיר שלי אלכס גלעדי בתום הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. הוא הפקיד בידיי גם את פרויקט מונדיאל ספרד 1982 ולא בידי שום איש אחר בחטיבת הספורט שלו. ברור שבחירתו בי שוב לנהל את משימת השידור הבינלאומית הזאת בטווח של ארבע שנים החמיאה ומילאה אותי גאווה מפני שהיה מדובר במינוי אישי מטעם פיגורה המוצלחת והמוכשרת ביותר שצמחה בנירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא שמעתי דבר, שום תגובה, ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן וגם לא ממנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין עם חזרתי ארצה מארגנטינה. אולם זה לא היה חשוב. שמעתי מאלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : אלכס גלעדי היה רעיונאי טלוויזיה פורה, יוזם טלוויזיה קלסי, וביצועיסט טלוויזיה מהמדרגה העליונה. הוא שירת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכישרון עצום במשך 11 שנים בין 1969 ל- 1980. היום ממרום גילי או טו טו בן 80 אני בטוח לחלוטין בהגדרה הזאת שאלכס גלעדי היה הטוב ביותר כאן. ב- 1980 העבירה אותו רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לשורותיה ומאז ועד היום הזה הוא פועל בה בהצלחה ובשגשוג רב. מדהים שהנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם (המנכ"ל היה יוסף "טומי" לפיד ז"ל, המשנה למנכ"ל היה שלמה עבדי ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות היה טוביה סער יבד"ל ) נתנו לו ללכת ככה סתם מבלי להילחם על כישרונו.

הַקְדָמָה (4).

כתיבת שרשרת הפוסטים הללו הדנים במחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית המפוארת בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 איננה יוזמה שלי, אלא אינציאטיבה של בני פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה. כתיבת הפוסטים נעה בשני מישורים : תולדות ארגון "הפועל" מאז שנות ה- 20 של המאה הקודמת ותולדות פס תעשיית הספורט המהוללת של ההתיישבות העובדת לאחר מלחמת העולם ה- 2 שעסקה ב- ייצור אלופים. צריך לזכור שבשנת 1933 פרסם כתב העת של "הפועל", "עוּזֵנוּ", מאמר בשם "אלפים או אלופים" מאת יצחק לנדוברג (הלא הוא יצחק שדה) בו קבע הכותב עובדת יסוד כי מטרת "הפועל" היא בראש ובראשונה תרבות גוף להמונים. עם התחזקותו של "הפועל" ניתן לו הכוח למלא את שני התפקידים כאחד. על הבסיס הרחב של האלפים צמחו גם הספורטאים המצטיינים. לכן אימץ "הפועל" מאוחר יותר את הסלוגן, "אלפים ואלופים". תעשייה הספורט הקיבוצית ההיא איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. בחרתי להתחיל עם הספורטאי המוכשר הרב גוני זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר יליד 1936. מדובר בעיניי באתלט ווירטואוז מוכשר ו- ייחודי מאין כמותו שהגיע להישגים נפלאים בא"ק (היה שיאן ישראל בקפיצה משולשת) ובמשחק הכדורסל בקבוצת הפועל גבעת ברנר (זאביק רייס שיחק גם במקביל כדורעף בקיבוץ נען וכדוריד ב- הפועל רחובות). אולם הוא לא היה היחיד. הפוסט הנוכחי מס' 492 יעסוק במעצמת הספורט של קיבוץ משמר העמק ובספורטאיו הכדורסלנים הבלתי נשכחים בראשות עמוס לין.

פוסט מס' 492. כל הזכויות שמורות.

הפוסטים האלה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. הם ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה, ביניהם : שְמוּלִיק חָדָש ז"ל ואחיו אָבִינוֹעַם חָדָש (קבוצת כינרת), חַיִים בּוֹרֵר (קיבוץ בית זרע), עָמוֹס לִין (קיבוץ משמר העמק), רְאוּבֵן פֶכֶר (קיבוץ מזרע), משֶה "מוּסָה" דָנִיאֵל (קיבוץ חולתא), יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), אַרְנוֹן טוּר – טוּרִין (קיבוץ גבעת ברנר), יָקִי גְרוֹף ז"ל (קיבוץ בית קמה), אוֹמְנִיָהוּ "אוֹמָנָה" לְבָבִי ז"ל (קיבוץ מרחביה), אֵהוּד דֶקֶל ז"ל (קיבוץ עין שמר) מִיכָה מִילְשְטֵיין (קיבוץ עין שמר), שלושת האחים האחים זְאֵבִיק רָיְיס, יְהוּדָה רָייס, ו- גִדְעוֹן רָייס (קיבוץ גבעת ברנר), עָמִי שֶלֶף ז"ל (קיבוץ שובל), עוֹדֵד גִינְדִין (קיבוץ נען), עָמוֹס "פָאיוֹץ" יְרוּשָלְמִי (קיבוץ נען), רוּתִּי אָבֶּלֶס (קיבוץ כפר גלעדי), חַיוּתָּה מָרְצֶ'בְיָאק (קיבוץ תל עמל), דָוִד כָּפְרִי (קיבוץ שריד), דָוִד בַּר נֵצֶר (קיבוץ המעפיל), האחים רְאוּבֵן שֶפָע  (1.90 מ') וגֵרְשוֹן שֶפָע (קיבוץ גבעת חיים), פִּינְדָה פִישֶר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים אביו של גרשון שפע), יוֹרָם מַנְדֶלְבָּאוּם ז"ל (קיבוץ גבעת חיים), אוּרִי שְטֶרְן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים), יִצְחָק "אִיקִי" לוּרְיָא (קיבוץ גבעת ברנר), אָבְָרָהם "בֵּיְינוּש" מְלָמֵד (קיבוץ רמת יוחנן), משֶה גֶרְטֶל (קיבוץ רמת יוחנן), בּוֹעָז יָנָאי (נהלל), אִיתָּמָר מַרְזֶל (קיבוץ יגור), נוֹעָה זִילְבֶּרְמַן נערה יפת תואר בת קיבוץ גניגר (אתלטית מצטיינת רב גונית ש- הייתה אלופת הקפת התבור שלוש פעמים ברציפות ב- 1955, 1956, ו- 1957) ונוֹח רָם – זֶלְדְמָן שחיין וכדורסלן בראשית הקריירה שלו ב- הפועל משמר העמק (גובהו 1.93 מ', אף הוא בן קיבוץ גניגר), מאמן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי), מאמן הכדורעף מִיכָה שַמְבָּן ז"ל, מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אוּרִי אָפֶק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), המורה והמחנך שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (קיבוץ אפיקים), ועוד רבים רבים אחרים. אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה אותם והם החמיצו את הטלוויזיה.

ההיסטוריון עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל מספר כלהלן : המועצה ה- 5 (חמישית) של ארגון "הפועל" התקיימה ב- 1928 והשתתפו בה 23 צירים מ- 12 נקודות בארץ . במועצה הזאת נבחר מרכז חדש כלהלן : אוריק בליץ, אפרים פרלשטיין, ישראל כרמי מירושלים, ניסן סט מחיפה, א. רובינשטיין מפתח תקווה. הוחלט לספח גם בא כוח של סניף תל אביב. שנה לאחר מכן, 1929, הייתה שנת מבחן ל- "הפועל" גם מוץ לשדה הספורט. פרצו מאורעות הדמים של תרפ"ט והישוב העברי בארץ ישראל שהופקר ע"י שלטון המנדט הבריטי היה חסר מגן לולא ההגנה העצמית. מאות מחברי "הפועל" נחלצו והתייצבו בכל מקום לשורות "ההגנה". מאז היה שם חבר "הפועל" זהה עם השם חבר "ההגנה". אחד מחברי "הפועל" בימים ההם שחקן מצטיין בקבוצת הכדורגל בתל אביב השוטר שלמה חינקיס הואשם בהריגת משפחה ערבית ונשפט ל- 15 שנות מאסר.

טקסט תמונה : 1928. המועצה הארצית החמישית של "הפועל" מתכנסת לדיונים ב- 15 ו- 16 ביוני של שנת 1928 בתל אביב. יושב באמצע בשורה הראשונה מלפנים רביעי מימין ניסן סט (ממושקף ומצח גבוה). יושב ראשון מימין בשורה השנייה מלמטה למעלה חיים גלובינסקי (מעונב). (מקור : הספר סיפורו של "הפועל").

ראוי להזכיר כאן שוב כי בשנת 1929 צצה יוזמה שביצועה היה בידי ה- מעמל המחוזי בעמק הירדן מרדכי וויניצקי, שמטרתה הייתה לצלוח את הכינרת מרחק של 6 (שישה) ק"מ מהכפר הערבי סמרה (ליד קיבוץ האון היום) בצד המזרחי של האגם לעבר מדרגות חצר כינרת (היום מושבת כינרת) בצדו המערבי של האגם. קבוצת השחיינים לֻווּ ע"י סירות ושופטים כדת וכדין . על מדרגות חצר כינרת שבה שכן קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. (נודע בשמו המאוחר יותר קיבוץ אפיקים), התכנס קהל רב. ואלה שמות השחיינים : שמואל סטולר, מרדכי חדש (אביהם של שמוליק ואבינועם חדש), מרדכי רוטנברג, חיים גינזבורסקי, ד. שפרירי (כולם מקבוצת כינרת) . וכן ז'וֹרָה שיננסקי (שנאן), שוּרָה אילנאה, נחום שוחט, זיאמה חייקין, דוד שפירא (כולם חברי קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר.), וגם מרדכי הלפרין מנהריים.

המועצה ה- 6 (שישית) של "הפועל" התכנסה ב- 3 ו- 4 בינואר של שנת 1930 . היא סיימה תקופה של תהיות וחתמה על דפוסים ארגוניים בסיסיים שהתגבשו ב- "הפועל". הביטאון "ידיעות" מס' 11 שהופיע לקראת המועצה ה- 6 מסכמת ואומרת : "המועצה השישית עמדה במזל המשבר הקבינטי. חברי המרכז הקודמים לא מצאו לאפשרי, לרגל התנאים המיוחדים שהם היו נתונים בהם להמשיך את עבודתם. נדמה היה אז שהמשבר עלול לשים קץ למאמץ שהושקע ביסוד התאגדות "הפועל", ולהרוס את התוכניות שתוכננו בשעת הקמת המוסד לתנועת ספורט הפועלים בארץ ישראל…אולם לבסוף גברו האראלים וההתאגדות יצאה לדרך המלך".

בתקופה שקדמה למועצה הוסדרו היחסים עם מוסדות ההסתדרות ועל ידי כך התבסס והתמסד "הפועל". על הקשרים עם הוועד הפועל של ההסתדרות כותב הדו"ח : "מאז עברה המזכירות המרכזית לתל אביב התחילה תקופה חדשה בקשרים שלנו עם הוועה"פ, התקיימו פגישות משותפות בהן התברר השאלות – העברת המרכז לתל אביב, התקציב לשנת 1930, שיתוף חברינו במשלחת ההסתדרות והפעולה בחו"ל, רכישת מכשירים, סידור ה- מעמלים בעבודה, עזרת מועצות הפועלים לסניפים במקומות, המועצה הארצית ועוד". ההסתדרות שילמה עבור "הפועל" 6 לא"י מס לאינטרנציונל ו- 2 לא"י דמי חתימה על "Vorturner" הביטאון המקצועי של ספורט הפועלים. קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל) הגדילה ב- 1930 את תקציב "הפועל" פי שניים. הושגה הלוואה בבנק הפועלים בערבות קפא"י בסך 25 לא"י למכשירים לסניף תל אביב. הוועד הפועל מסר ל- "הפועל" חדר מיוחד בתוך ביתו למשרד המרכז. הוצא מכתב ל- "החלוץ" ולהסתדרות הנוער בגולה על הצורך בשיתוף פעולה עם "הפועל". בנובמבר 1929 התקיימה ישיבה עם מרכז קופת חולים. מטעם קופת חולים השתתפו פרלסון (פרי), קנבסקי (קנב) , וד"ר גליקר וכמובן מאיר בניהו. מטעם "הפועל" השתתף אפרים פרלשטיין. הוחלט על שיתוף פעולה כדלקמן : קופת חולים התחייבה בתקציב למכשירי ספורט לסניפים בסך 60 לא"י. ענייני עזרה ראשונה ירוכזו בידי המחלקה המדיצינית. כברי כוח של קופת חולים למרכז "הפועל" מונו אלבינגר ובניהו. הוסדרו היחסים עם וועדת התרבות המרכזית, ועם זאת צוין שהעיתון "דבר" איננו מקדיש לנו תשומת לב מחוץ לידיעות כרוניקליות.

ב- 25 בנובמבר 1929 התקיימה בתל אביב המועצה השלישית של מעמלי הסניפים. במועצה הרצו יעקב פלנר על ההתעמלות והאתלטיקה. פניה חצרונית דיברה על "השתתפות הפועלת והאישה בספורט". שניאור צורי דיבר על "החינוך הגופני בקרב העובדים". ישראל כרמי הרצה על "התעמלות במכשירים". הוקמה הוועדה המקצועית שמרכזית של "הפועל" בהרכב הבא : ברוך בג, פניה חצרונית, יעקב פלנר, ושניאור צורי (צירלין). מרכז קופת חולים קבע את מאיר בניהו כבא כוחו בוועדה. מטעם המרכז השתתף ניסן סט. ברוך בג נקבע כמזכיר הוועדה .

טקסט תמונה : ראש השנה 1930 . וועד סניף "הפועל" תל אביב עם חברי מזכירות המרכז . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית מימין לשמאל : ניסן סט , חיים גלובינסקי (מעונב), ואפרים פרלשטיין . זיהוי הנוכחים בשורה האחורית מימין לשמאל : יצחק ביאלר מזכיר הסניף (עומד), יוסף אפרת (יושב ומניח את יד שמאלו על כתפו של חיים גלובינסקי, ובנימין מרקוביץ' (עומד יד ימין בכיסו). (מקור : הספר סיפורו של "הפועל"). 

ב- 7 בדצמבר 1929 התקיימה הישיבה הראשונה של הוועדה המרכזית לכדורגל בהרכב : יוסף אפרת, יהודה בלומרוזן, ויעקב לנגר. כבא כוח "הפועל בוועדת הגביע הארץ ישראלי . נספח לוועדה היה ישראל כרמי. יוסף אפרת נקבע כמזכיר הוועדה. המועצה השישית הייתה מוקדשת להפצת רעיון "הפועל" בקרב הנוער, לתוכנית הפעולה לקשרים בינלאומיים, לכינוס השני של משחקי "הפועל" (נדחה לרגל המאורעות), ולהשתתפות באולימפיאדת הפועלים בווינה ב- 1931. את הרצאות הפתיחה במועצה הרצו : על הספורט – ברוך בג. על בעיות הארגון – אפרים פרלשטיין, על הקשרים עם חו"ל – יוסף אפרת, ועל ההדרכה הארצית – ניסן סט. בסיום המועצה נבחר מחדש הוועד המרכזי (מרכז) של "הפועל".

ערב המועצה השישית הוציא מרכז "הפועל" דו"ח אודות סניפיו בארץ ישראל וציין במיוחד את הסניפים הבאים : תל אביב, חיפה, ירושלים, רחובות, נס ציונה, ראשון לציון, מגדיאל, כפר סבא, רעננה, גן חיים, פתח תקווה, בני ברק, מקווה ישראל, כינרת (הסניף אשר רוב חבריו הם חברי קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. הוא נושא ומדריך הפעולות הספורטיביות בכל הגליל. קיימים שיעורים קבועים של חברים וחברות בהתעמלות, א"ק, ובמשחקי כדוריד, כדורסל, פינג פונג, ועוד. שחייה ושייט. בפעולה משתתפים גם חברים בודדים מהדגניות, מבית זרע, ומקבוצת כינרת) סניף נהריים, טבריה, וקיבוץ כפר גלעדי.

במארס 1930 הצטרפו אנשי "השומר" ל- "הפועל". הצטרפותם של וותיקי "השומר" ובראשם אליעזר קרול, מניה שוחט, חיים ציפורי (קווצ'קה), ישראל שוחט, יוֹסֵף חָרִיט ואחרים הזרימה דם חדש ורעיונות חדשים ל- "הפועל". יוסף חריט איש "השומר" מספר כעבור שנים לעיתונאי אליעזר רואי על מניעי הצטרפותם שלו ושל חבריו להתאגדות "הפועל" : "רק על סף שנות השלושים הגענו להכרה ש- "הפועל" במבנהו החיצוני יוכל לחפוף את פעולתנו הפנימית, אבל הייתה עוד סיבה שהזמן גרמה : הנוער שלה מחו"ל ו- רַבָּה בארץ, בישוב שגדל ורחב בכפר ובעיר, הוא עצמו כמה לצורה של ביטוי חיצוני, לערנותו ולמִרְצוֹ. הייתה זו אפוא הדרך היחידה שיכולנו למשכו ולחנכו, כך הגענו ל- "הפועל" עם מניה וישראל שוחט ועם דוב הוז העדין והחביב". אליעזר רואי שואל : "אבל זה נמשך בעצם רק חמש שנים עד "כינוס הרבבה" (הכינוס הרביעי של "הפועל") בשנת 1935, ולאחר מכן נתפרדה החבילה, מה היו הסיבות האמיתיות לכך ?". יוסף חריט משיב : "בחמש השנים הללו הונחו יסודות מוצקים למה שנתפתח אחר כך גם בלעדינו . אנשי "השומר" הניחו את היסוד לתלבושת אחידה כביטוי לליכוד ולמשמעת . קיימנו את הקורס הראשון למעמלים עם פנימייה ועם תוכנית אימונים שכללה תרגילי סדר , אימון בנשק , והעיקר לימוד השטח וההכרה היסודית של הסביבה והסתגלות למציאות (!) . לחטיבות העזרה הראשונה , הסדרן , הימייה , האופניים , והאופנוע יוחסה משמעת ברורה ותוכן חינוכי מכוון של התגוננות ומאבק . הפעולה לא צומצמה בתחומי הארץ בלבד. ע"י שיגור משלחות לאולימפיאדות הפועלים באירופה ובהזדמנותן סיורי קבוצות אופניים , האופנוע , והכדורגל בישובים היהודיים בגולה – הביא "הפועל" את רוח המאבק חירות לנוער היהודי בתפוצות". יוסף חריט מוסיף אודות הסיבות שגרמו לאי הבנות : "אחת הסיבות העיקריות, ובתל אביב במיוחד, הייתה אי הבנה בינינו לבין "האיש" ו/או "זליק" כינויו ב- "הגנה" (זליקוביץ' ואח"כ אלוף אבנר). הצעתנו ותביעתנו היו , שיחידות מגובשות של "הפועל" יהיו יחידות גם בתוך מסגרת "ההגנה". ואילו הוא בהעדיפו כביכול את הגורם הלאומי על הגורם המעמדי הפועלי – לא השלים עם כך. בשטח זה לא מצאנו בנה גם בקרב מנהיגי ההסתדרות ואפילו דב הוז לא הצליח לפשר בינינו. תכונה נוספת, הורשנו ואינני יודע אם נשתמרה גם היום ב- "הפועל" : יוזמה עצמית מתוך התנדבות מלמטה למעלה. כל חבר "הפועל" ידע אז שהתנועה נישאת על כתפיו הוא. בדבר קטן כגדול, מרכישת תלבושת שרד עד להשתתפות עצמית בנסיעות למפעלי ספורט בארץ ישראל ובחוץ לארץ על חשבונו הוא. זכורני איך בקופה ריקה (יוסף חריט היה הגזבר במרכז "הפועל") נחלצנו לקיומם של הכינוסים, להתקנת מגרשים ועוד. וזכור לטוב ישראל טייכר ז"ל שרחש לנו אמון והיה נותן לנו חומרי בניין בהקפה עד "לכשירחיב". כמובן שהצדקנו את האמון, והעיקר לא היינו מסוגלים לפשרנות, ומכייוון שלא רצינו לתת מקום לפירודים, נתנו ל- "הפועל" שילך בלעדינו בדרכו, ובה הוא ממשיך מאז ועד היום". העיתונאי אליעזר רואי מוסיף ומסכם : "השפעת ארגון "השומר" בתקופה הקצרה ב- "הפועל" לא הייתה בת חלוף. אין כל ספק כי פלוגות "הפועל" המגן על המעמדיות, כמו כן מבצעי חומה ומגדל, בתנאי המאורעות וההתנפלויות מצד הערבים על היהודים בשנים 1939 – 1936, לא היו אלא המשך ותוצאה של החריש והזרע שנזרע ע"י אנשי ארגון "השומר" בהתאגדות הארצית של "הפועל".

ההיסטוריון עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל (1983 – 1906) מספר על ההתלהבות הגדולה ששררה בהתאגדות "הפועל"  מחד וגם על העוני והמחסור שאפיינו את הימים ההם של עשורי ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה. "כשאתם מבקרים היום האצטדיונים של חיפה ו'קריית חיים האם עולה פעם במחשבתכם איך הושג המגרש הראשון של "הפועל" ? על פרשה זאת יכול לספר רק האיש בעל הכינוי יוֹרְקוֹ (שמו האמיתי היה יאיר אהרוני) הצנוע אם כמובן מצליחים לדובבו . כשהוא מדבר על על כך מסתמן על שפתיו חיוך קל ותמים והעיניים נוצצות כאילו זה קרה אתמול . זה היה בשנת 1924. מצאו שטח קרקע מתאים במושבה הגרמנית. לפני ההסכם היו צריכים לשלם 10 פונטים לשנה ועם חתימת החוזה 5 פונטים נוספים לבעל המגרש מר מינצנמאייר. מה עושים ? איך להשיג סכום כה עצום ? חשבו וחשבו והגיעו למסקנה שיש לחכות רק לנס. והנס התגלה בדמותו של יהושע שרפשטיין אשר יגע ומצא שארוסתו שהגיעה זה עתה מ- ווינה בירת אוסטריה גילןתה לו כי נשארו בכיסה 5 פונטים. בשעה טובה הועברה ה- "נדוניה" לידי מר מינצנמאייר והחוזה נחתם. עכשיו בא תורם של של הגדר, הספסלים והאביזרים השונים. היו דרושים לשם כך 20 פונטים. בראשו של יורקו נצנץ רעיון והוא פנה אל ברל רפטור שהיה אז גזבר ארגון "ההגנה". ברל רפטור מדד את יורקו מלמטה למעלה ושאל : "נניח שאומנם תקבל את הכסף , אפוא תיקח להחזיר ?". יוֹרְקוֹ גירד את פדחתו וגמגם : "מה זאת אומרת איך ? נציג סרט בקולנוע "עדן", נמכור כרטיסים ותהיה לנו הכנסה". ברל רפטור השתכנע משום מה הוציא פתק שאותו חטף יורקו מידו ורץ ברגל לחברת החשמל לקבל את הכסף מקפלן . קרה עוד נס והכסף אמנם שולם. דבר זה הוסיף לחֶבְרֶה אומץ, והלכו לבקש מברל רפטור עוד הפעם 40 פונטים, כי הפעם יציגו בסינמה "עדן" את הסרט "מיכאל סטרוגוף" בכמה המשכים והכסף בוודאי יזרום כמים. כנראה שזרמו באמת הרבה מים כי הכסף לא הוחזר מעולם. מלא זעם וקצף הסתער ברל רפטור על יורקו וחבריו ולבסוף תבעם משפט חברים . יוֹרְקוֹ מחייך ונזכר איך השופט דוד הכהן פסק שיש לחייב את כל חברי "הפועל" לשלם את החוב. כששאל אותו יוֹרְקוֹ : "חבר דוד איך מוציאים את זה לפועל ענה לו השופט הנכבד ביידיש : "גיי, דריי נישט דעם קופ לאז מיד אפ" (לך, אל תבלבל לי את המוח, הנח לי). בפרט אחד אין יוֹרְקוֹ שלנו יכול היזכר עד היום, אם שילמו את החוב או לא…

יוֹרְקוֹ הזה (יאיר אהרוני) לא שיחק אף פעם בכדורגל, אך מאחורי הפרגוד שיחק לא פעם תפקיד של "שוער" ו- "צנטר פור" , כי תמיד כשצצה בעיה חמורה והיה צריך להסתער או לעמוד בשער ולהגן , נחלץ לעזרה. בשנת 1927 הבחין אחד מעובדי הדור במברק שממנו התברר כי האנגלים הכריזו חרם על קבוצת "הפועל". הדבר הסעיר את הנהלת הקבוצה, הייתכן ? יורקו החליט לפעול ואמר לנסוע לתל אביב. באין כסף בכיסו בא לידידו הגזבר ברל רפטור וסיפר שהוא קבע פגישה עם בחורה בתל אביב. ברל רפטור שהכיר את יוֹרְקוֹ התייחס בכל החשיבות למאורע והוציא מכיסו לירה. יורקו הגיע לוועד הפועל ומצא את משה שרתוק (שרת) , סיפר לו את פרטי הפרשה, וביקש לעשות הכל להסרת הגזירה. בפה פעור ישב והקשיב איך משה שרתוק מרים ומוריד את השפופרת ומתקשר בארבע שפות (טורקית, אנגלית, צרפתית, וערבית) עם אנשים שונים וכשגמר את המלאכה חייך ואמר ליורקו (יאיר אהרוני) : "אתה יכול לשוב הביתה".

ההיסטוריון החשוב והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל מוסיף : יום אחד בבואו לחיפה הכריז שניאור צירלין (צורי) שהוא בא לארגן "ספורט פועלים". מעטים ידעו אז איך מעכלים את זה. הואיל וצירלין אהב ללכת הרבה ברגל , מדד את הרחובות עד שהגיע לרחוב אלנבי, שם נערכה אסיפה כללית של "הפועל". הוויכוח היה ער והצעקות בשפה ההונגרית הגיעו עד לב השמיים . גם צירלין ביקש את רשות הדיבור ואז הוסבר לו : תוכל לדבר כמה שאתה רוצה אם תצליח לסדר משחק עם "מכבי". באותו הזמן נפגש צירלין עם שרפשטיין , וויינשטיין , פילקס , ולנגר ויחד עמם החל בעיצוב דמות "הפועל" והכנסתו תחת מרות המרכז. כששואלים את צירלין ממה בכל זאת התקיימת אז, הוא מחייך ומספר, "לנתי בקיבוץ הרוסי וכשהייתי רעב מאוד קיבלתי פתק מליפשיץ ז"ל למטבח הפועלים".

ברוך בָּג רכז מקצועי – ספורטיבי. בארץ מוצאו לטביה היה ברוך בג מהראשונים שארגנו את "המכבי". הוא זה שארגן את אגודת הצופים הראשונה "בר כוכבא" שממנה צמח "השומר הצעיר". ברוך בָּג היה ה- "סקאוטמאסטר" היהודי הראשון והמורה להתעמלות היהודי הראשון בגמנסיה העברית. הוא עלה ארצה ב- 1929. בעת שלמד הנדסת בניין בטכניון נכנס למלאכת הארגון של "הפועל" בחיפה ובמרכז . בשנים 1933 – 1930 היה הרכז המקצועי של מרכז "הפועל". בשנים 1935 – 1934 היה שליח "הפועל" בפולין. לאחר מכן היה מזכיר מארגן של המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי ושל משרד החינוך. מ- 1957 עד 1969 היה מנהל מכון ווינגייט.

טקסט תמונה : עשור ה- 30 של המאה הקודמת . ברוך בג . נולד בריגה בירת לטביה בדצמבר 1901 . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל").

עמנואל גיל ממשיך לתעד : ואז הגיע המועד של כינוס "הפועל" השני ב- 1930 . 1200 חברים מ- 36 סניפים ברחבי ארץ ישראל נטלו חלק בכינוס השני של "הפועל". הכינוס ה- 2 שעמד להיערך בסוכות של שנת 1929 נדחה בגלל מאורעות הדמים (נודעו בשם מאורעות תרפ"ט) , התקיים לבסוף בחג הסוכות של תרצ"א בין 10 ל- 12 באוקטובר של שנת 1930 . לכינוס באו 1200 חברים משמונה מחוזות – מ- 36 סניפים :

1. הגליל והעמק :כפר גלעדי, מגדל, טבריה, כינרת, שתי הדגניות דגניה א' ודגניה ב', יבניאל, נהריים, ועפולה.

2. חיפה והסביבה : חיפה, הר הכרמל, נשר.

3. השומרון : חדרה, בנימינה, חפציבה, כרכור, פרדס חנה, זיכרון יעקב, ועתלית.

4. השרון : מגדיאל, כפר סבא, הרצליה, רעננה, תל מונד, ומשק אידלמן.

5. יהודה : פתח תקווה, גבעת השלושה, השוה"צ עיו גנים, בני ברק.

6. ירושלים והסביבה : ירושלים, רמת רחל, ארזה, וים המלח.

7. הדרום : רחובות, הקיבוצים בנס ציונה, ראשון לציון, מקווה ישראל.

8. תל אביב.

"לשם עריכת הכינוס השני של "הפועל" נערכה מגבית לקרן הכינוס שהצליחה, וגם ההכנסה בימי הכינוס הייתה למעלה מהמשוער, מציין הדו"ח וגם מביא פרטים על מחיר הכרטיסים . כרטיס רגיל למגרש בשבת – 30 מא"י (מיל ארץ ישראל), ביום ראשון – 20 מא"י. כרטיס טריבונה למגרש בשבת – 75 מא"י, ביום ראשון – 49 מא"י. לנֶשֶף הסיום 36 – 26 מא"י. באירועי הכינוס נכחו אלפי פועלים ופועלות וגם קבוצת פועלים ערביים מ- קלוב הפועלים הערביים בחיפה. נכחו בכינוס חברי המשלחת של פועלי אמריקה. מפאת הקהל הרב היו במגרש "ליקויים של אי סדר".

הכינוס נפתח בליל שבת – 10 באוקטובר 1930 ברחוב בן יהודה בתל אביב באסיפת עם גדולה כאשר הקהל מילא את האולם מפה לפה. ליד שולחן הנשיאות ישבו חיים ארלוזורוב, דוד רמז, ד. בדר, מניה וישראל שוחט, וזאב פיינשטיין. הושמעו ברכות של מועצת פועלי תל אביב, מברקים מהתנועה הבינלאומית , הרצאת ד"ר יוסף קוט על הנושא "התרבות הגופנית והעובד העברי" והרצאת חיים ארלוזורוב על הנושא "הפועל וההסתדרות". למחרת נערכה תהלוכת המשתתפים בלוויית תזמורת חיפה מבית הפועלים (הבית האדום ברחוב הירקון) דרך רחובות אלנבי, נחלת בנימין, הרצל, יפו – תל אביב עד למגרש. במגרש של סניף "הפועל" ת"א בדרך יפו – תל אביב נערכה התעמלות כללית לחברים ולחברות , ותחרויות ב- א"ק. התחרויות היו בין המחוזות. כל מחוז שיתף בכל ענף קבוצה מורכבת משלושה חברים , שלוש חברות , ושלושה נערים. היו גם תחרויות חופשיות לחברים לפי רשימה מיוחדת, לא יותר משלושה משתתפים מכל מחוז. הפרסים שניתנו היו בעלי ערך ספורטיבי ותרבותי שיסייעו להתפתחות התרבות הגופנית בסניפים, כגון : מכשירי התעמלות ואתלטיקה, תלבושת ספורט, ספרות ספורטיבית, ספרות יפה, ספרי מדע, תעודות הצטיינות מיוחדות למחוזות, לסניפים, לקבוצות ולבודדים.

תוכנית הא"ק כללה את המקצועות הבאים . לחברים במסגרת התחרות הקבוצתית : ריצות ל- 100 מ' ול- 200 מ' ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. קפיצות לגובה ולרוחק "מתוך ריצה", הטלת כידון, זריקת דיסקוס, והדיפת כדור ברזל. המקצועות החופשיים היו : קפיצה לגובה במוט וריצה ל- 5000 מ'. לחברות במסגרת התחרות הקבוצתית : ריצה ל- 60 מ' ומירוץ שליחות 4  פעמים 60 מ'. קפיצה לגובה "מתוך ריצה" וזריקת כדור תלי. המקצוע החופשי היה קפיצה לרוחק "מתוך ריצה". לנערים עד גיל 18 היה התפריט כלהלן : ריצה ל- 60 מ' מירוץ שליחים 4 פעמים 60 מ' , קפיצה לגובה "מתוך ריצה", הדיפת כדור ברזל (5 ק"ג), וקפיצה לרוחק "מתוך ריצה". המנצחים בתחרויות השיגו את התוצאות הבאות : ריצת 100 מ' – 12.1 ש' , ריצת 1500 מ' – 5:09.5 ד' , קפיצה לגוה – 1.50 מ', קפיצה לרוחק 5.17 מ', קפיצה במוט – 2.50 מ', הדיפת כדור ברזל – 9.40 מ', זריקת דיסקוס – 28.12 מ', הטלת כידון – 34.56 מ' , ריצת 5000 מ' 21:48.0 ד'. נערכו גם תחרויות במשיכת חבל, כדוריד, וכדורגל. נבחרת "חשמונאי" ירושלים מתוגברת במשטרה הבריטית ניצחה את נבחרת "הפועל" (הורכבה מסניפי תל אביב וחיפה) בתוצאה 2 : 0. כמו כן נערכו "משחקים דמונסטרטיביים" בכדורסל (קבוצות של חברות מתל אביב והדרום) וגם כדור גבולין, וכדור מחניים. ברחוב אלנבי נערך מירוץ שליחים בין קבוצות מחוזיות 20 פעמים 50 מ' (בכל קבוצה עשרה חברים, חמש חברות, וחמישה בני נוער).

עם סיום הכינוס השני של "הפועל" נערך ביום ראשון 12 באוקטובר 1930 נערך נשף סיום ובתוכניתו : תרגילים חופשיים  של חברות מסניף תל אביב בהדרכת אדית בלוך וחברים מהדרום בהדרכת ישראל כרמי. דז'יאו – דז'יטסו של סניף ירושלים בהדרכת הח' מניקס. ריקודים פלסטיים ע"י הח' פרידל ברוייר. התעמלות על מכשירים מקבילים ומתח בהדרכת יעקב פלנר. במרכז הנשף עמדה "סטיליזציה" מאת ברוך בג שזה עתה עלה לארץ ישראל מלטביה, "מהמחצבה עד לכביש", מילים "המהלך הגדול" מאת מקס ברטל בתרגום יהודה בורלא , דקלום קולקטיבי בלוויית פסנתר ובביצוע קבוצת הסדרן של חיפה בהשתתפות חברות מסקציות ההתעמלות. ליתר הדגשה פרטה התוכנית את משמעות הסטיליזציה : "פועלים יוצאים לעבודה, חוצבים בסלע – התפוצצות. נסוגים אחורנית בעת ההתפוצצות . סוחבים גושי סלעים המנופצים למכונות. מכונות מפוררות את הגושים. מעבירים את האבנים ומתיישבים לנפץ חצץ . ברגליהם מרחיקים את החצץ המוכן הצדה. בקרוניות מועבר החצץ לכביש. סלים ממולאים חצץ מפוזרים על הכביש. המכבש".

בנשף הסיום ניגנה תזמורת כלי רוח של חיפה בניצוחו של משה ביק ותזמורת מיתרים של כפר סבא בניצוחו של הח' צבי. הוצג "פילם" מחיי הפועלים בארץ ובחוץ לארץ ולבסוף סודרה פירמידה כללית. אחרי הנשף עמדה להיערך תהלוכה ברחובות אל שלטונות המנדט אסרו לקיימה. הכינוס השני של "הפועל" צולם ב- "פילם מיוחד" מטעם הקרן הקיימת לישראל . ניהלו את הכינוס : ברוך בג מחיפה, חיים גלובינסקי מתל אביב, יעקב פלנר מחיפה, ישעיהו אלבינגר מתל אביב, יוסף אפרת מתל אביב, יהושע שרפשטיין מחיפה, ישראל כרמי מרחובות, ושניאור צורי מחיפה. מנהל המגרש היה ברוך בג וסגנו חיים גלובינסקי. מנהל ההתעמלות ומפקד התהלוכה יעב פלנר , מנהלת ההתעמלות של החברות אדית בלוך מתל אביב ופניה חצרונית מחיפה. חבר השופטים כלל את שניאור צורי, דוד לוויתן, ויהושע שרפשטיין. השופט הראשי לריצות היה ד"ר יוסף קוט. לזריקות ישראל כרמי. לקפיצות יעקב פלנר. שופטים לסטארט שניאור צורי ודוד לוויתן. שופטים למשחקים פניה חצרונית ואריה אדלר (תל אביב). שופט לכדוריד – יהושע שרפשטיין. לכדורגל – קסטנר. שופט ראשי במשיכת חבל – ישראל כרמי מרחובות. וועדת הלינה והאוכל – חיים גלובינסקי. האחראי לתוכנית הנשף – יוסף אפרת. רופא הכינוס ומנהל פלוגת העזרה הראשונה – ד"ר ד"מ לוריא.

הפלוגות הימיות בתל אביב ובחיפה. בתקופה שבין הכינוס הראשון ב- 1928 והשני ב- 1930 חלה התפתחות בפעולה הימית. לאחר שעוד ב- 1927 התקינה הפלוגה הימית של סניף הפועל ת"א את סירת החתירה הראשונה וקבוצת חברים רכשה סירת מפרשים "עיט", קמה בשנת 1930 פלוגה ימית בחיפה, וממנה ימאו עובדי נמל יהודיים ראשונים ובוני ספינות (לעתיד קואופרטיב "עוגן"). בתל אביב נוסדה ב- 1930 חטיבת רוכבי אופניים ושבעה מחבריה ערכו סיבוב בארץ והגיעו עד לגבולות סוריה. לאחר שנוסדה בחיפה התזמורת הראשונה של "הפועל" בהדרכת משה ביק קמה תזמורת גם בתל יוסף בהדרכת ש. חיטריק (שדמי). העיתון "דבר" הסוקר את הכינוס השני עמד על כך שמספר הפועלות איננו מגיע אפילו ל- % 20. באותה שנה נשלחה גרט קאופמן (גורית קדמן שלאחר מכן יצרה את תנועת ריקודי העם בארץ ישראל מטעם "הפועל" ל- לייפציג לבית הספר הגבוה של אינטרנציונאל ספורט הפועלים לקורס בהתעמלות נשים.

ב- 1930 נוצר שיתוף הפעולה של "הפועל" עם קופת חולים. מדובר בבית נופש על הכרמל . כך כותב העיתון "דבר" ב- 25 בנובמבר 1930 : "נסתיימה העונה הראשונה של בית בורוכוב על הכרמל, בית נופש לאנשים בריאים הזקוקים למנוחה. זאת הפעם הראשונה שבית הבראה הנהיג משטר רשמי של תרבות גוף (אם כי במידה מצומצמת עדיין) בהדרכת מורה מקצועית מטעם הפועל, והניסיון עלה יפה. 290 מבריאים שבילו חופשתם במוסד מציינים מתוך סיפוק את התוצאות הטובות שהושגו. החשש שמא תשפיע התנועה הרבה לרעה על תוספת המשקל נתבדתה. כל אלה שמשקלם היה פחות מהנורמה, הוסיפו משקל, ודעת הכל היא, כי ההתעמלות והמשחקים הספורטיביים ראויים לתפוס מקום כבוד בבית ההבראה ". (ראה המשך ברשימה מס' 5 העוסקת במחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית רבת התהילה בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945, תעשייה שאיננה קיימת עוד וחלפה מהעולם).

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (4). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. עמוס לין וקבוצת הכדורסל של "הפועל" משמר העמק. פוסט מס' 492. כל הזכויות שמורות.

המחקר מוביל אותי אל אחת ממעצמות הספורט בשנים ההן של התעשייה הקיבוצית, אל קיבוץ השומר הצעיר משמר העמק. הקיבוץ היה מעצמת ספורט בזכות קבוצת הכדורסל הנפלאה והמיוחדת שלו בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. נסיך הקבוצה הזאת היה עָמוֹס לִין (בן 82 היום). היו שם עוד שחקנים טובים אולם הוא היה המצוין שבהם. קבוצת הפועל משמר העמק שיחקה 15 שנים בליגה הלאומית (ליגת העל היום) מ- 1955 ועד 1969. עמוס לין יליד 1933 ובן קיבוץ משמר העמק היה גם שחקן נבחרת ישראל בכדורסל. 

העפלתו של הקיבוצניק הצעיר ממשמר העמק עמוס לין (לינקובסקי) לפסגת הכדורסל הישראלי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת הוא סיפור מרתק, יוצא דופן, וגם מרומם נפש. כמו סיפורם המדהים של האתלט האלוף מקיבוץ גבעת ברנר זאביק רייס, כמו גם עלייתו לגדולה של הכדורעפן חיים בורר מקיבוץ בית זרע, וכמו הצטיינותם הבולטת של האחים השחיינים ראובן וגרשון שפע מקיבוץ גבעת חיים, ועוד רבים אחרים. הספורטאים הנפלאים האלה מהבכירים ביותר במדינת ישראל בתקופתם היו ראשית דבר חקלאים ועובדי אדמה, פלחים, רפתנים, עובדי ענף המספוא, ו- עובדי ענף הבננות. הם היו פועלים שעבדו קשה לפרנסתם כמעט תריסר שעות מידי יום לרבות תורנויות שבת. רק אח"כ הם היו ספורטאים. ספורטאים חובבים לכל דבר. אף על פי כן בעזרת כישרונם העצום, נבונותם, וכושרם הגופני הם העפילו לצמרת הספורט של מדינת ישראל. עמוס לין (גובהו 1.88 מ') שחקן מוביל של קבוצת הכדורסל "הפועל" משמר העמק נמנה גם על שורות נבחרת ישראל כבר בגיל 19. הוא היה כדורסלן מצטיין ו- ספורטאי הגון ואציל, ו- נערץ ע"י בני דורי. כדורסלן משכמו ומעלה. עמוס לין (היום עוד מעט בן 82) שייך לתקופה במדינת ישראל שחלפה לבלי שוב. הפוסט הזה הוא מעין שיר הלל לתקופה ההיא, לעמוס לין, ולקיבוץ משמר העמק.

טקסט תמונה : 1969. קיבוץ משמר העמק. עמוס לין (בן 36 בתמונה) מעמיס שקי תבואה ליד הסילו של הקיבוץ. שחקני הכדורסל של הקיבוץ היו ראשית דבר חקלאים ורק אח"כ ספורטאים. (באדיבות רונית אגיב מנהלת הארכיון של קיבוץ משמר העמק).

מדהים לחשוב שמחשבת ומטרת התאגדות "הפועל" בעשורי ה- 20 ו- 30 של המאה העשרים בארץ ישראל הייתה ראשית דבר להעניק חינוך ספורטיבי בריא ותרבות גוף להמוני מעמד הפועלים, ולא בכדי לייצר אלופים. ניתן למצוא חיזוק לרעיון הזה בכתביו של אחד ממנהיגי גדוד העבודה וממנהיגי הפלמ"ח יצחק שדה (לנדוברג) שהגדיר בקנאות את השליחות הציבורית החיובית של ארגון "הפועל" לעומת תנועת "מכבי" במאמר חריף חוצב הרים ב- ביטאון "עוּזֵנוּ" מס' 1 ואשר יצא לאור בירושלים ב- 4 באוקטובר 1933 כלהלן : "אנחנו "הפועל" מוותרים למפרע על יצירת "תותחים" בספורט. הסיסמה שלנו היא הענקת תרבות גופנית כל – צדדית לכולם. "אלפים ולא אלופים". ועיקרו : כל עוד בעלי אמצעים מועטים אנו, לא נצליח בשני הדברים. לכן הבה נטפל בספורט להמונים ולוּ גם ברמה ספורטיבית נמוכה יותר. אמנם אנחנו מתלבטים עדיין בחיפוש דרכים לשם ביצוע תחרויות של המונים, במקום קבוצות נבחרות של כל סניף וסניף . אנו מתנגדים לחלוקם העולם לאלופים ועלובים (!) והואיל ושאיפתנו היא אחרת, לא לאלופים, אלא לאלפים, אין אנו להוטים לצאת לתחרויות עם קבוצות "מכבי". פשוט אין להשוות בינינו".

טקסט תמונה : יצחק שדה במלחמת העצמאות 1948. איש "הפועל" בכל רמ"ח אבריו ואנטי מכביסט מובהק ומי שהיה אחד ממנהיגי גדוד העבודה ומפקדיו הראשיים של הפלמ"ח. יצחק שדה פיקד באפריל 1948 על הגנת קיבוץ משמר העמק בקרבות ההרואיים נגד צבא ההצלה של קאוקג'י. בקרבות המרים והקשים שהתנהלו בין מגיני משמר העמק ליחידותיו הצבאיות של קאוקג'י, איגפה תגבורת הפלמ"ח את צבא ההצלה מאחור, ודחקה אותו צפונה. בעת הקמת צה"ל ב- 1949 ע"י שר הביטחון דוד בן גוריון הוענקה ליצחק שדה דרגת אלוף. יצחק שדה נולד ב- 1890 ומת ב- 1952. הוא נקבר בקיבוץ גבעת ברנר. (באדיבות ארכיון הפלמ"ח).

ברבות השנים התברר כי בניגוד להכרזתו זאת של יצחק שדה, היו אלה דווקא אותם הפועלים בקיבוצים ובהתיישבות העובדת ב- גבעת ברנר, גבעת חיים, משמר העמק, מזרע, גניגר, אפיקים, אשדות יעקב, בית זרע, מעיין ברוך, חולתה, רמת יוחנן, כפר מכבי (וקיבוצים אחרים נוספים), מי שהרכיבו עם תום מלחמת העולם השנייה החל מ- 1945 פס ייצור נפלא של תעשייה ספורטיבית איכותית בו צמחו חלק מטובי הכדורסלנים, הכדורעפנים, האתלטים, והשחיינים של מדינת ישראל.

בעת עריכת המחקר ונבירה בארכיונים השונים גיליתי עוד עובדה מעניינת המאששת את עדותו של יצחק שדה כי התאגדות "הפועל" התעניינה באמת באלפים ולא האלופים. דוב "בולק" פרוסק מי שהיה הרכז המקצועי של ענף הכדורסל במרכז "הפועל" במשך שנים רבות מסר ב- 1975 את עדותו לעמנואל גליקמן (גיל) כלהלן : "לפני ארבעים שנה ב- 1935 הוזמנתי מחו"ל על ידי ברוך בג כדי לנהל את ענף הכדורסל ב- "הפועל" . בכינוס "הפועל הרביעי ב- 1935 הופיעו קבוצות כדורסל בעלות רמה כה נמוכה עד כדי כך שתוצאות המשחקים דמו לאלה של כדורגל 4 : 2 , 3 : 1 , וכיו"ב . בראותי את המצב הופתעתי לרעה . לא רק הרמה הייתה גרועה ומספר הקבוצות זעום אלא גם האדישות ביחס למשחק הכדורסל היו בעוכריו של הענף . קשה מאוד היה להשפיע על הסניפים ולהניע אותם להקים מגרשים לכדורסל ולו גם הפרימיטיביים ביותר כמו גם לקנות כדורים ולארגן מחלקות . זכורני שפנו אלי ספורטאים טובים בעלי רמת משחק גבוהה (היה זה אחרי משחקי המכבייה ה- 2 ב- 1935) והביעו את רצונם להצטרף ל- "הפועל". לשווא התדפקתי על דלתות "הפועל" תל אביב , ומפי רכז הסניף קיבלתי תשובה שאיננה משתמעת לשתי פנים, ענף הכדורסל הזה איננו מעניין את "הפועל". אך לא אמרתי נואש. התחלתי להדריך כדורסל בתל אביב , פתח תקווה, ורמת גן. אח"כ הצעתי את שירותיי למרכז "הפועל". זמן רב עבר עד אשר אנשי "הפועל" הבינו את הברכה הצפונה בענף משחקי הכדורסל . כאשר הצעתי הצעה אפיקורסית לערוך את אליפות "הפועל" בכדורסל , נתקלתי בהתנגדות חזקה : "הפועל" והאליפות, "הפועל" ואלופים הרי אלה ניגודים…! אך היו גם חברים שהבינו שהודות לאליפויות כדורסל אפשר יהיה לבסס את הספורט ההמוני ב- "הפועל" והודות לאליפויות למעגל הספורט והחינוך הגופני המוני בוגרים ונוער . כאשר הבטחתי להעמיד לאליפות הראשונה של "הפועל" אחרי הכנה של חצי שנה 50 – 40 קבוצות כדורסל, נתקבלתי לעבודה חלקית במרכז "הפועל" . ייזכרו לטובה שני התומכים ברעיון אליפויות הכדורסל הח' זאב שרף מזכיר מרכז "הפועל" והח' עמנואל גליקמן (גיל) הרכז המקצועי , והודות להם הוחלט לקיים את האליפויות". דוב "בולק" פרוסק הפך חיש מהר לבר סמכא ומומחה הכדורסל בהא הידיעה של "הפועל". בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת היה בעל מעמד שווה כוחות בידע ואוטוריטה לזה של מאמן הכדורסל של מכבי ת"א יהושע רוזין. שניהם ליוו את מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני טבי רסקין שהכין ואימן את נבחרת ישראל עליה נמנה גם עמוס לין (בן 19 מקיבוץ משמר העמק), לקראת טורניר הכדורסל הקדם אולימפי שנערך בהלסינקי בטרם אולימפיאדת הלסינקי 1952.

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1952. תל אביב. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לטורניר הכדורסל המוקדם בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 52' . זיהוי העומדים משמאל לימין : יהושע רוזין, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, עמוס לין (חבר קיבוץ משמר העמק בן 19) , המאמן היהודי – אמריקני מוריס "טבי" רסקין, משה "מוסה" דניאל (חבר קיבוץ חולתה), רלף קליין, ראובן פכר (בן 19 חבר קיבוץ מִזְרָע), זכריה עופרי, ודוב "בולק" פרוסק (מרכיב משקפי שמש). זיהוי הכורעים משמאל לימין : דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור, פרדי כהן, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) 

חזון הכדורסל של דוב "בולק" פרוסק דרש כוחות ארגון וריכוז רבים שנמצאו ב- "הפועל" , ולכן התגשם וצלח . כוחות כאלה בעלי כישרון ויכולת ארגונית והרבה רצון טוב התגלו בדמותם של רכזי המחוזות : ברוך שליין מהפועל ת"א, ברוך קליבנסקי בגליל העליון, שמריהו נאבל (בן 96 היום) ויעקב חסיד בעמק הירדן, שאול רוזנפלד בעמק יזרעאל המזרחי, איתן צוקר בעמק יזרעאל המערבי, דולק אומשווייף ומנדל פירסט במפרץ והגליל המערבי, פינדה פישר בשומרון, דוד וולץ ב- השרון, אפרים שיין בנגב, וזאב לבנדהל בירושלים. דוֹב פְּרוּסָק ייזכר כמי שהפיץ את תורת הכדורסל בקבוצות "הפועל" בארץ ישראל מאז עלה ארצה ב- 1935.

להלן רשימת  אלופי "הפועל" בכדורסל לבוגרים בשנים 1951 – 1939 :

1939 הפועל תל אביב (מתוך 23 קבוצות)

1940 הפועל תל אביב (מתוך 39 קבוצות)

1941 הפועל תל אביב (מתוך 47 קבוצות)

1942 הפועל חיפה (מתוך 48 קבוצות)

1943 הפועל תל אביב (מתוך 56 קבוצות)

1944/5 הפועל תל אביב (מתוך 59 קבוצות)

1945/6 הפועל תל יוסף – עין חרוד (מתוך 60 קבוצות)

1946/7 הפועל ירושלים (מתוך 57 קבוצות)

1949/50 הפועל ירושלים (מתוך 58 קבוצות)

1950/1 הפועל מעיין ברוך (מתוך 171 קבוצות)

להלן רשימת אלופי "הפועל" בכדורסל לנערים בשנים 1951 – 1939 :

1939 הפועל תל אביב

1940 הפועל ת"א

1941 הפועל חיפה

1942 הפועל תל יוסף – עין חרוד

1943 הפועל תל יוסף – עין חרוד

1944/5 הפועל תל יוסף – עין חרוד

1945/6 הפועל חיפה

1946/7 הפועל משמר העמק

1949/50 הפועל מזרע

1950/51 הפועל יגור

טקסט תמונה : קיץ 1950. עמוס לין (בגבו למצלמה) במשחק כדורסל ב- שומריה" בקיבוץ משמר העמק. שימו לב לאיכות מתקני הספורט של הימים ההם – הזמן ההוא. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

   טקסט תמונה : קיבוץ משמר העמק ב- סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת . נוף כפרי , ובתוכו מגרש הכדורסל הישן. פה גדלו וצמחו כדורסלני משמר העמק שהיו עובדי אדמה חקלאים ואיכרים שמשחק הכדורסל היה עבורם רק הובי, תחביב. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון של קיבוץ משמר העמק) .

עמוס לין (לינקובסקי) נולד ב- 2 ביולי 1933 בקיבוץ משמר העמק להוריו עמנואל ורחל. הוא הפך לאחד מגדולי שחקני הכדורסל בהתיישבות העובדת וגם בנבחרת ישראל.

משפחות לינקובסקי ו- יבזורי (יש ביניהן קשר דם) מתפרסות על פני ארבעה קיבוצים : משמר העמק, אפיקים, תל יוסף, וגבע. משפחת לינקובסקי בקיבוץ משמר העמק החליטה על פי בקשת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לעברת את שמה ל- לין. זה היה ב- 1954 . שאלתי את עמוס לין מדוע אביו עמנואל ו- דודיו בּוֹרְיָה ודוֹדְיָה חברי קיבוץ משמר העמק נענו לבקשת דוד בן גוריון שהיה בר פלוגתה של "השומר הצעיר" ומפ"ם ויריב (מר) של שני מנהיגי מפ"ם יעקב חזן ומאיר יערי ? תשובתו הייתה קצרה : "דוד בן גוריון היה בכל זאת ראש ממשלה…". הדוד סְיוֹמָה לינקובסקי בקיבוץ אפיקים הלך בעקבות אֶחָיו במשמר העמק והחליף אף הוא שם משפחתו ל- לין. אבא שלי משה בלינדמן ז"ל נענה נייד לבקשתו של דוד בן גוריון והחליף את שם משפחתו לאלרואי. אולם באפיקים זאת לא הייתה חוכמה גדולה מפני שהקיבוץ היה מעוז של מפא"י ושל דוד בן גוריון. שאלתי את אבא שלי ז"ל מדוע הוא מְעָבְרֵת את שם משפחתו ל- אלרואי, הרי "בלינדמן" הוא הזיכרון היחיד שנותר לזכר הוריו שנרצחו בליטא בשואה ? תשובתו נשאה שש מילים : "כי כך אמר דוד בן גוריון". חבר קיבוץ אפיקים בנימין יָבְזוֹרִי ורעייתו רִיבָה לא עִברתו את שם משפחתם ונותרו עם המקור. גם שני ילדיהם מעינה ז"ל ואיתן נשאה ו- נושא עד היום את השם יָבְזוֹרִי. משפחת יָבְזוֹרִי בקיבוץ תל יוסף עברתה את שמה ל- יִזְהָר.

סבו של עמוס לין שלמה לינקובסקי ורעייתו קלרה – שרה וחמשת ילדיהם בוריה (נולד ב- 1898), עמנואל (נולד ב- 1901), דודיה (נולד ב- 1902), סיומה (נולד ב- 1907), וז'ניה (נולדה ב- 1909) עלו לארץ ישראל ב- 1919 לאחר מלחמת העולם ה- 1. מוצאם היה מדרום רוסיה . דרכם הארוכה לארץ ישראל הייתה רווייה חתחתים לרבות שהייה לא קצרה בטורקיה . לבסוף הגיעו ב- 1919 מבולגריה ב-אוניית מעפילים שהביאה אותם לביירות. שם שכרו עם עוד משפחה אחת סירת משוטים בעלת מפרש והגיעו לחוף יפו . סבלים ערביים סייעו להם לפרוק את ציודם . הם התיישבו בחדרה . אח"כ בבן שמן . ולבסוף הגיעו למשמר העמק. הם היו אימיגראנטים שנמנו על גל העלייה השלישית בשנים 1923 – 1919. הסבא שלמה לינקובסקי מת ברחובות ב- 1928. הסבתא קלרה שרה מתה בקיבוץ משמר העמק ב- 1937. ארבעת ילדיהם בוריה, עמנואל, דודיה, וז'ניה חברו לקיבוץ משמר העמק. סיומה הלך לחבריו בקיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. (היה בינתיים רק גרעין בכינרת) שהפך מאוחר יותר ב- 1932 ל- קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. עמנואל נשא לאישה את רחל. עמוס לין הוא בנם. האחים לבית לינקובסקי בנו לתפארת יחדיו עם החברים והחברות האחרים את קיבוץ משמר העמק. מי תיאר לעצמו אז כי בקיבוץ הזה המורכב מאימיגראנטים יוצאי מזרח אירופה חסרי מורשת ספורטיבית תקום נבחרת כדורסל נהדרת של חקלאים ואיכרים צעירים עובדי אדמה. ועוד הערה : כל הגברים במשפחות לינקובסקי ויבזורי הם נאים ויפים .

טקסט תמונה : משפחת לינקובסקי ההורים וילדיהם עם עלייתה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים . מימין לשמאל : האב שלמה לינקובסקי, הבן עמנואל (אביו של עמוס לין), דודיה, סיומה (לימים חבר קיבוץ אפיקים ואביהם של יאיר לין, שי לין ז"ל, ואלי לין), ז'ניה, בוריה האח הבכור, והאימא שרה קלרה. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט תמונה : 1930 . עמנואל לין אביו של עמוס לין שומר על הכרמים של האיכרים היהודיים בעמק יזרעאל. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

קיצור תולדות קיבוץ משמר העמק. 

קיבוץ משמר העמק נוסד בשנת 1922 כקיבוץ ב' של השומר הצעיר בנווה שאנן ליד חיפה, על ידי קבוצה של יוצאי השומר הצעיר מגליציה ומפולין. בקיץ של שנת 1922 עבר הקיבוץ לנהלל, שם עסקו החברים בייבוש ביצות ובסלילת כבישים. ב- 1925 עבר הקיבוץ לעפולה, שהייתה מרכז לפועלים שחיפשו עבודה, ולקיבוצים שחיכו לקבל חלקת קרקע להתיישבות . שם בעפולה הכירו קיבוץ ב' וקיבוץ ד' של השומר הצעיר, ולאחר מגעים ממושכים התאחדו שני הקיבוצים. בנובמבר 1926 עברה קבוצת חלוץ של 15 אנשים למבנה עתיק בכפר אבו שושא, ולאחר כשנה עברו לנקודה הסמוכה לכפר, בה עלה לקרקע הקיבוץ באופן סופי. במשך מספר שנים לא היה כביש לקיבוץ משמר העמק והדרך לחיפה עברה בחולות שבחורף הפכו לבוץ. בתחילת שנת 1929 נסלל כביש 66 מחיפה למגידו וכביש זה שימש את קיבוץ משמר העמק‏.

טקסט תמונה : מראה כללי של קיבוץ משמר העמק בעשור ה- 30 של המאה הקודמת. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת . ראשיתו של קיבוץ משמר העמק שזה עתה נעמד על רגליו. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

במחקר הרשומות מהימים ההם אני מוצא כלהלן : בליגה של 1955 הוכתרה מכבי ת"א לאלופה המדינה בליגה הרשמית הראשונה לאחר ליגת המבחן של שנת 1954. ב- 1955 שיחקה קבוצת הפועל משמר העמק לראשונה בליגה הזאת תחת מנהיגותו של עמוס לין ודורגה בתומה במקום ה- 6. הקבוצה היחידה שאיימה במעט על מכבי ת"א הייתה הפועל חולון שסיימה שוב שנייה. שחקן המפתח שלה היה מרסל חפץ (נולד ב- 1930 במצרים) וחבר ל- הפועל חולון מהפועל עין חרוד. לצדו של מרסל חפץ בלט גם שחקן נבחרת ישראל פרדי כהן אף הוא יליד מצרים . שני אלה קיבלו סיוע בחולון משחקני הסגל הלאומי אביגדור חיים גורמיזנו (גם כן יליד מצרים) והצבר יצחק "צחי" פלד. צריך להזכיר כאן שמאז 1954 שיחקו בליגה הלאומית בכדורסל קבוצות ההתיישבות העובדת האלה : קיבוץ גבע, קיבוץ משמר העמק, קיבוץ אשדות יעקב, קיבוץ בית אלפא, קיבוץ גבעת ברנר, קיבוץ גבעת חיים, קיבוץ יגור, קיבוץ גבת, קיבוץ ניר דוד, קבוצה משותפת של קיבוצי אשדות יעקב ואפיקים, קבוצה משותפת של קיבוצי גבעת ברנר ונען, קיבוץ מגידו, קבוצה משותפת של קיבוצי ניר דוד ובית אלפא, בוצה משותפת של קיבוצי גבת ויגור, הפועל גן שמואל, הפועל עפולה / יזרעאל, הפועל יגור / העמק, הפועל גליל עליון, הפועל עפולה העמק.

הדירוג בליגת הכדורסל של 1955 היה כלהלן :

1. מכבי ת"א 44 נקודות.

2. הפועל חולון 40 נק'.

3. מכבי דרום 38 נק'.

4. הפועל ת"א 37 נק'.

5. הפועל אשדות יעקב 36 נק'.

6. הפועל משמר העמק 32 נק'.

7. מכבי ירושלים 30 נק'.

8. הפועל חיפה 30 נק'.

9. מכבי חיפה 30 נק'

10. ברית מכבים עתיד ת"א 28 נק'.

11. מכבי הצפון 24 נק'.

12. הפועל ירושלים 23 נק'.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 50 של המאה שעברה. זוהי קבוצת הכדורסל של הפועל משמר העמק בהרכבה המלאה. מימין לשמאל : אדם "פוטו" גורן, נוח זלדמן (רם), חנן צור, עמוס לין (מעונב), אבנר אילון (משופם), יואש אזוב, שחקן לא מזוהה, אברהם שחר, ואדם לא מזוהה. כורע שני מימין אמיר יבזורי. השאר אינם מזוהים (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

תזכורות לתולדותיה של  קבוצת הכדורסל של קיבוץ משמר העמק בשנים 1969 – 1955

קבוצת הכדורסל של הפועל משמר העמק דורגה שבע פעמים במקום הרביעי בליגה הלאומית בשנים : 1958, 1959, 1960, 1962, 1963, 1964, ו- 1967. יש לומר כאן שבשיא גדולתה הכניעה קבוצת הפועל משמר העמק גם את קבוצות הכדורסל הטובות ביותר בארץ, מכבי ת"א, הפועל ת"א, והפועל חולון. הישג חסר תקדים לקבוצת חקלאים ואיכרים שהכדורסל היה עבורם רק הובי, התחביב שלהם. לטובת קוראי הבלוג בעיקר הצעירים אני מביא אוסף קטעי עיתונות שמספרים על גדולתה של הפועל משמר העמק תחת הנהגתו של עמוס לין. מדובר בהיסטוריה מופלאה. ב- 1969 כשעמוס לין היה כבר בן 36 סיימה קבוצתו במקום ה- 13 והאחרון ונשרה.

טקסט מסמך (1) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955 . (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק) .

טקסט מסמך (1) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955 . (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק) .

טקסט מסמך (2) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955 . (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק) .

טקסט מסמך (3) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955 . (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק) .

טקסט מסמך (4) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955 . (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק) .

טקסט מסמך (5) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט מסמך (6) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט מסמך (7) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט מסמך (8) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט מסמך (9) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

טקסט מסמך (10) : הישגי קבוצת הפועל משמר העמק בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) בשנים 1969 – 1955. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק). 

טקסט תמונה : 1975. עמוס לין חבר איגוד הכדורסל מבקר עם נבחרת ישראל בכדורסל בבית הלבן בוושינגטון בירת ארה"ב. זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית מימין לשמאל : מיקי ברקוביץ' (בן 21), מנהל הנבחרת עמירם שפירא, יונתן זקס, עמוס לין (בן 42), אפרים אטלס, איש לא מזוהה. זיהוי הנוכחים בשורה האמצעית מימין לשמאל : חנן קרן, אור גורן, איתמר מרזל, שוקי שוורץ (ממושקף), שמואל נחמיאס , כתב "מעריב" אלכס דורון (ממושקף ומשופם), המאמן אלברט חמו. זיהוי הנוכחים בשורה עליונה מימין לשמאל : סטיב קפלן (מוסתר), בועז ינאי, ג'ק אייזנר. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

במהלך התחקיר גיליתי עובדה מעניינת אודות הכדורסלן עמוס לין. התברר לי שהוא מוסיקאי ורב אומן בפריטה על מנדולינה. ראוי להזכיר כאן בעבור קוראי הבלוג הצעירים כי התנועה הקיבוצית על שלושת זרמיה השונים איחוד הקבוצות והקיבוצים (מפא"י), הקיבוץ המאוחד (אחדות העבודה) והשומר הצעיר (מפ"ם) השקיעו במשך דורות משאבים גדולים בחינוך מוסיקאלי ברמה גבוהה בבתי הספר החל מגיל צעיר מאוד. עמוס לין אדם בעל שיעור קומה עצום של מוסר , דרך ארץ , ודוגמא אישית אומר לי כי אהבתו למנדולינה ולמוסיקה לא הייתה פחותה מאהבתו לכדורסל .

טקסט תמונה : 1970. קיבוץ משמר העמק חוגג את יום הולדתו. משמאל לימין : האבא עמנואל לין, נמרוד יבזורי (מאחור) , אלישע לין , חבר משפחה, רמי יבזורי, אמרי רון, עמוס לין (בן 37), ולפניו תלמה לין – יזרעאלי. (באדיבות רונית אגיב מנהלת ארכיון קיבוץ משמר העמק).

קיבוץ משמר העמק ממשיך לדבוק באותם האידאלים הסוציולוגיים והתרבותיים בהם תמך מאז ראשית הקמתו בעשור ה- 20 של המאה הקודמת : "כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". קיבוץ העַל הזה איננו מופרט. הישג נפלא של הקהילה הקיבוצניקית הדְגוּלָה הזאת במשמר העמק. אף על פי כן אי אפשר להימנע מהמחשבה המטרידה כי עמוס לין (וחבריו בקיבוץ משמר העמק) אדם בעל אישיות כובשת וספורטאי עַל בלתי נשכח עבורי, שייך לתקופה שחלפה ואיננה עוד. תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם . Gone with the Wind .

אחד הפוסטים הבאים יעסוק ב- המשך המחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת שאיננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם (רשימה מס' 5). הפוסט ידון במאמן השחייה הנודע וגם פרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, מי שהקים בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה קבוצת שחייה מופלאה בגוש זבולון בראשות אברהם "בינוש" מלמד ומשה גרטל.

סוף הפוסט מס' 492. הועלה לאוויר ביום חמישי – 9 באפריל 2015.