הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : באוקטובר 1998 התחלתי את המחקר והכתיבה של סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שונים הקרויה תחת כותרת משותפת, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". זה היה לאחר שובי מפגישת ה- WBM ה- 1 שהתקיימה בסידני – אוסטרליה ועסקה בהיערכות SOBO לקראת כיסוי שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. קבוצת SOBO הנפלאה בראשות מנואל "מנולו" רומרו ומנתה כ- 4000 (ארבעת אלפים) עובדים שימשה ה- Host broadcaster שניפק את סיגנל הטלוויזיה האולימפי של משחקי סידני 2000. מדובר בהפקת טלוויזיה פנטסטית מורכבת ומסובכת ביותר שבמשך 17 ימים סיפקה ל- 200 רשתות טלוויזיה ברחבי תבל כמעט 5000 (חמשת אלפים) שעות שידור מ- 38 מוקדי תחרויות. לצורך העשרת סיגנל הטלוויזיה האולימפי וסיקור התחרויות השונות השתמשה SOBO ב- 1000 (אלף) מצלמות ו- 60 (שישים) ניידות שידור. מן הראוי לציין כי למר אלכס גלעדי בתוקף תפקידיו כ- סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ויו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF (אחד התפקידים האחראיים והמרשימים בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית) היה חלק רב בתכנון הסופי של הסיקור והכיסוי של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושגשוגם. היקף המחקר והכתיבה שלי נע סביב כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים המחקר והכתיבה נמשכים גם ביום הזה ואמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2019.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 497 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 באפריל 2015.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 497. המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945 (6). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי אדם נדיר באיכויותיו האישיות והמקצועיות (2). פוסט מס' 497. כל הזכויות שמורות. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ו- לא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1981. הימים ההם – הזמן ההוא. לפני 34 שנים. מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה של הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים מברסי – פאריס של ה- Final four האירופי בכדורסל בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague לאחר שניצחה ב- 13 במאי 2001 ברסי – פאריס במשחק הגמר את הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס 67:81. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. ה- IBC במכסיקו סיטי. אנוכי מאזין בעמדת הפיקוד שלי במטה ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC לשידור הישיר של יורם ארבל והפרשן שלנו מרדכי שפיגלר מאצטדיון "האצטקה" את המשחק בשלב רבע הגמר של המפעל, ארגנטינה – אנגליה 1:2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 3 : רק הראויים ביותר רשאים לאחוז במיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולומר את דברם. אחד מהם היה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918) פרשן השחייה הבלתי נשכח שלנו.

שגשוגם של ציוותי שידור טלוויזיוניים מאז ומעולם, שדרים ופרשנים, בזירות הספורט השונות איננו תמיד הגיוני ושכלתני. צריך גם מזל והזדמנויות אקראיות. שדר הטלוויזיה הנפלא של ה- BBC דיוויד קולמאן (David Coleman) עלה לגדולה רק בשעה שקנתי וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) פינה את מיקרופון הכדורגל. קנת' וולסטהולם היה השדר הראשי של ה- BBC במונדיאל אנגליה 1966. דיוויד קולמאן היה המגיש המוביל באולפן המנווט של ה- BBC בלונדון שניתח יחדיו עם הפרשנים שלו (בילי רייט וג'ו מרסר) את המשחקים במונדיאל ההוא והחזיק את זמן השידור של ה- Pre Game Show, הפסקת הזמן שבין המחציות, ואת ה- Post Game Show. דיוויד קולמאן היה בן 40 משהפך לשדר הראשי והמוביל של ה- BBC בזירת הכדורגל. בני דורי הכירו היטב את קולו האיתן וכישרון השידור של דיוויד קולמאן. בעשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה שידרה חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות דן שילון ואלכס גלעדי אין סוף משחקים מהליגה האנגלית בכדורגל לרבות משחקי הגמר של הגביע האנגלי מאצטדיון וומבלי (Wembley). קולו של דיוויד קולמאן בקע מהם שוב ושוב. וותיקי האזרחים הישראליים צופי "מבט ספורט" זוכרים בוודאי גם את קולו של שדרן ה- BBC בארי דייוויס (Barry Davies), וגם את זה של ג'ון מוטסון (John Motson). חלפו מאז הרבה שנים. קנת' וולסטנהולם ודיוויד קולמאן אינם עוד בין החיים אולם הותירו מאחוריהם מורשת שידור טלוויזיונית בלתי נשכחת. דיוויד קולמאן היה גם שדר א"ק ווירטואוזי. יורם ארבל עלה לגדולה ב- 1980 רק לאחר שאלכס גלעדי ודן שילון פינו עבורו את שני המיקרופונים של הכדורסל והכדורגל. עד אז ידעו שהוא יורם ארבל טוב. לא ידעו עד כמה הוא טוב, עד כמה הוא בעל איכות. יורם ארבל היה בר מזל משום שההיסטוריה הטלוויזיונית האקראית דאגה "לסלק" בימים ההם את אלכס גלעדי לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ואת דן שילון לניו יורק שם שימש כתב במשך כמה שנים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ולא רק זאת. יורם ארבל הפך לא רק לשַדָּר ראשי אלא גם למגיש המוביל באולפן את תוכניות הספורט יחדיו עם הפרטנרית שלו אורלי יניב. צר מאוד שהוא התעייף ומעד בסוף דרכו הארוכה בארץ וגם במונדיאל ברזיל 2014 נתמך ע"י פרטנר ירוד בשם דני נוימן בעמדת השידור המשותפת של שניהם באצטדיוני הכדורגל.

טקסט תמונה : חורף 1979. הימים ההם – הזמן ההוא. זהו אולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הגדול הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. יורם ארבל ואורלי יניב מגישים את אחת מתוכניות הדגל "מבט ספורט". ההיסטוריה הטלוויזיונית האקראית הסיטה והזיזה הצִדָה את דן שילון (נשלח להיות כתב הרשות בארה"ב) ואלכס גלעדי (נרכש ע"י NBC) ופינתה בעבור יורם ארבל כמעט באופן בלעדי את המיקרופונים של הכדורגל והכדורסל וגם את בימת ההגשה באולפן. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא. לפני 35 שנים. אלכס גלעדי (משמאל) נוטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועובר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. מימין, דון וויר מ- NBC. התמונה צולמה בנשף פרידה שערך אלכס גלעדי למאות מוזמנים אנשי תקשורת וספורט במלון "דן אכדיה" בהרצליה פיתוח בטרם עזב את הארץ בדרכו למשרת סגן נשיא של הרשת, ומקום מושבו בלונדון – אנגליה. מיקרופון הכדורסל נדד ליורם ארבל ללא שום חפיפה. (התמונה הוענקה לי ע"י מר רודולפו כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות משורות).

תוכניות הספורט ההן "מבט ספורט", "משחק השבוע", "משחק השבת", וכל מבצעי השידור הגדולים המקומיים בארץ והבינלאומיים כמו האולימפיאדות והמונדיאלים היוו ללא כל ספק את ספינות הדגל של טלוויזיה הישראלית הציבורית. שדרנים דגולים והם מעטים מאוד בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ וגם בהיסטוריה הבינלאומית, מותירים במשעול בו צעדו עקבות ו- סימני דרך בולטים שגלגלי הזמן אינן מצליחים למחוק אותם. כל מי שצפה בשידור הישיר ההוא של ה- BBC בשבת – 30 ביולי 1966 מאצטדיון "וומבלי" במשחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 אנגליה – גרמניה 4 : 2 לאחר הארכה, לא ישכח את מילות הסיום האלה של השַדָּר הבריטי קנת' וולסטנהולם (בשידור ישיר) בשניות האחרונות של הדקה ה- 120 כשנבחרת אנגליה צעדה ביתרון 2:3 :

"Some people are on the pitch…they think it's all over…it's now"

את צמד המילים "It's now" הוסיף קנת' וולסטנהולם באותה הנשימה למשפט המסיים הנ"ל שלו לאחר שג'פרי הרסט הבקיע את השער הרביעי לזכות אנגליה (ואת השער השלישי האישי שלו במשחק הגמר ההוא) ממש בשניית הסיום של ההארכה, וקבע את התוצאה הסופית 2:4.

יורם ארבל נקבע על ידי להיות השדר שלנו ב- 22 ביוני 1986 את משחק רבע הגמר הסוּפֶּר מְסָקְרֵן במונדיאל מכסיקו 1986 באצטדיון ה- "AZTECA", בו גברה ארגנטינה על אנגליה בתוצאה 1:2. מרדכי שפיגלר היה הפרשן שלו. בדקה ה- 51 הבקיע קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) את שערו השנוי במחלוקת "יד האלוהים". יורם ארבל שידר ישיר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשידור ישיר) טקסט חסכוני, יעיל, ומדויק בן תריסר מילים כלהלן :

"לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" (הכוונה לשוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון / Peter Shilton גבה הקומה, 1.86 מ' לעומת דייגו ארמאנדו מאראדונה שגובהו 1,67 מ').

מדהים אותי כיצד בן אנוש מוכשר לסכם ולבטא רעיון בשידור ישיר (!) בטלוויזיה בהצלחה מקסימלית תוך שהוא משתמש בכל כך מעט מילים. בכך הפך את הקפטן הארגנטיני לעבריין כדורגל ואת עצמו לשַדָּר דָגוּל. אלוהי הטלוויזיה חנן את יורם ארבל לא רק בקול בריטון יפהפה אלא גם ביכולת ניסוח והרכבת משפטים קצרים ופשוטים שמצליחים לקלוע בּוּל במטרה במינימום תחמושת בעת שידורים ישירים. זאת הייתה אחת מגדולותיו. יורם ארבל צדק כשמסר את גרסתו המדויקת הזאת "לא יכול היות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" בתום ה- Replay השלישי שהריצה ניידת השידור המכסיקנית. אני זוכר היטב גם היום עד כמה הייתי נפעם ממנו בעת שישבתי במטה הפיקוד שלי ב- IBC במכסיקו סיטי באותו יום הראשון ההוא של 22 ביוני 1986 והאזנתי לשידור הישיר שלו. שחתי לעצמי איזה שדר נפלא הוא הבן אנוש הזה שקוראים לו יורם ארבל. נתתי לו לדעת מה אני חושב עליו. לחצתי על מתג ה- "Talk back" ואמרתי לו מילה אחת, "בְּרָאבוֹ". הוא היה ראוי לכך. יורם ארבל לא היה יכול להגיע להבחנה המוקפדת ההיא וללא ספק נכונה, בלעדי עבודת הצילום המתוכננת של קבוצת הטלוויזיה מכסיקנית TELEMEXICO וחמש עשרה המצלמות שלה שהוצבו באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי, אך זהו כבר סיפור וניתוח אחר בסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

ב- 19 במארס 1989 הגה יורם ארבל בשידור ישיר מאצטדיון ר"ג במשחק קדם גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990 במשחק ישראל – אוסטרליה 1 : 1 בדקה ה- 71 את הסלוגן המפורסם והבלתי נשכח שלו (בשידור ישיר), לאחר שהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס (Charlie Yankos כבש את שערו של הישראלי בוני גינזבורג מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מטרים :

"זה מה שאמרתי לכם, זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חומה, ככה לא בונים חומה…".

נסים קיוויתי נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). נסים קיוויתי הגה את אחד הסלוגנים המפורסמים שלו בשידור ההוא של ריצת 10000 מ' באליפות אירופה שנערכה באוקטובר 1971 בהלסינקי בירת פינלנד. ריצת 10000 מ' ההיא הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן (Juha Vaatainen) ניהל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה (Jurgen Haase). זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף על קו הסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו. זה היה מראה יוצא דופן. נסים קיוויתי שידר למיקרופון בשידור ישיר :

"מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?" , והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני, "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים".

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ניצח הרץ הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) בריצה דרמטית ל- 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס (Dick Quax) ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד (Klaus Peter Hilderbrand) שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד. 13:24.6 דקות של לאסה ווירן מול 13:25.16 של דיק קואקס ו- 13:25.38 דקות של קלאוס הילדרבראנד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מקו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה, כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר :

"מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק".

שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים וחסכניים. הספר עב הכרס שכולל בתוכו כ- 10000 (רבבה) עמודים והקרוי "למילים יש וויזואליה משלהן" (אחד הספרים מתוך סדרת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שחוללה הטלוויזיה") עוסק בשני מקרים גם בכישרון הביטוי, הכתיבה, והנאום הנעלים של המדינאים אייברהאם לינקולן ודוד בן גוריון. אין להם קשר עם שידורי הספורט בטלוויזיה אך הם נוגעים ליכולות הביטוי, הכתיבה, וה- יושרה של מדינאים באשר הם. העיסוק ביכולת הביטוי והכתיבה של אייברהאם לינקולן ודוד בן גוריון בספר "למילים יש וויזואליה משלהן" נובע מהסיבה שגם מדינאי העַל ההם שמופיעים בפני ציבור ומחויבים לו, נדרשים לתכונות הללו של אמירת האמת. מתי מעט השפיעו באמת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי השידור, הכתיבה, העריכה, וההפקה. למען המעטים האלה אני מצדיע ומרכין את ראשי בהכנעה. כתיבה מדויקת וחסכונית היא כישרון טבעי. אך כמו בכל תחום היא גם תוצאה של אימון ופרקטיקה הנשענת לא רק על החזקת עֵט אלא גם על קריאת סֶפֶר. הטקסט הטלוויזיוני הקלאסי מבוסס על ניסוח נבון של משפטים קצרים, פשוטים, וברורים ללא התחכמויות. זהו סוד כוחו. למרבית התמיהה מרבית עיתונאי הטלוויזיה שוללים זאת. לא מפני שהם באמת רוצים לשלול, אלא מפני שאין להם את הכישרון לא לשלוֹל. כתיבת טקסטים עיתונאיים מוצלחים בטלוויזיה היא מעשה אומנות ואיננה חזון נפרץ.

אלכס גלעדי ואנוכי צפינו ב- 1975 בשידור הישיר של שדרן רשת הטלוויזיה האמריקנית ברנט מאסברגר (Brent Musberger) באליפות העולם בשחייה שנערכה בקאלי – קולומביה מתאר את קרב האימים ב- 200 מ' בסגנון חופשי בין השחיינית האמריקנית שירלי באבאשוף (Shirley Babashoff) והשחיינית המזרח גרמנית קורנילה אנדר (Kornelia Ender), כשהוא נקרע בין שמותיהן והמאבק הדרמטי וזועק למיקרופון :

"באבאשוף – אנדר…אנדר – באבאשוף…באבאשוף – אנדר…אנדר – באבשוף…"

לבסוף ניצחה שירלי באבאשוף בזמן של 2:02.50 דקות. קורנליה אנדר סיימה בתוצאה 2:02.69 דקות. בתרגום ממוצע של זמן למרחק הקדימה שירלי באבאשוף את קורנליה אנדר ב- 31 סנטימטרים.

מגיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין הגה את הסלוגן "מהפך" בעת שידור ישיר של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- עשר בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977.

שירת הברבור של יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הייתה באולימפיאדת ברצלונה 1992 שם חבר לראשונה למי שהיה חניכו בבריכה, משה גרטל. השילוב רב המוניטין בין נסים קיוויתי ליוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל הסתיים באולימפיאדת סיאול 1988. משה גרטל הוצב על ידי כשדר שחייה זמני במשחקים האולימפיים ההם של 1992. התברר כי אין דבר קבוע יותר מהזמני. משה גרטל הפך לשַדָּר אולימפי רב פעמי (שש אולימפיאדות רצופות) אולם היה במידה רבה גם חד פעמי מפני שאחז במיקרופון השחייה פעם אחת בלבד בתקופה של ארבע שנים. מעט מידי. הוא לא היה שַדָּר טלוויזיה אקטיביסט עסוק ו- רָב פעלים בערוץ 1 אלא חד משימתי. מישהו שנדלק לרגע ושוב כבה בין המשחקים האולימפיים שהיו לבין אלה הבאים אחריהם. באולימפיאדת אטלנטה 1996 חיברתי את הפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש למשה גרטל. שם באטלנטה 96' אירעה הנפילה הגדולה הראשונה של משה גרטל כשדר מוביל. בתום אחד מהשידורים הישירים בערב מהבריכה האולימפית באטלנטה 1996 נפרד מצופי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 (אשמורת בוקר בארץ), ואיחל להם : "צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום". הערה שלי : שעון אטלנטה 96' ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו על השעה ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). משה גרטל צעד מאז 1996 שלוב זרוע עם הפרשן בוקי צ'יש עד אולימפיאדת לונדון 2012 (ועד בכלל) בהפסקה אחת באולימפיאדת אתונה 2004 שם שידר יחדיו עם הפרשן יואב ברוק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בבריכה האולימפית באטלנטה 96'. זיהוי מימין לשמאל : השדר משה גרטל, הפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש, ומציץ למעלה משמאל שחיין העבר הישראלי אברהם מלמד בן קיבוץ רמת יוחנן שעזב את ישראל ועבר להתגורר בארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני מרחיב את היריעה הנוגעת לשידורי ערוץ 1 בבריכת השחייה האולימפית באולימפיאדת לונדון 2012 גם מהיבט ההשוואה של כישרון ואחריות השידור. מַנוּאֵל "מַנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ נשיא חברת OBS (ראשי תיבות של Olympic Broadcasting System) זאת שסיפקה לעולם את סיגנל הטלוויזיה האולימפי הבינלאומי, שִילֵש את כמות המצלמות בבריכת השחייה האולימפית בלונדון 2012. אולם הותיר כמה סימני שאלה טלוויזיוניים הנוגעים לאינפורמציית הנתונים הגופניים שנוגעת לשחיינים ו- OBS איננה מספקת אותם לצופי הטלוויזיה בטרם תחילת כל משחה. מדוע ב- Super imposing שמזהה לראשונה את שמו כל שחיין/שחיינית עם הופעתם על המסך בטרם תחילת המשחים מצוין שם המדינה ותו לאו. ה- Super imposing הזה חייב לכלול את תוספת הנתונים האישיים הקרדינאליים הבאים : גובה אישי, משקל אישי, מוטת זרועות, אורך כפות הידיים, מידת כף הרגל, ומשקל סגולי. לכל אחד מהנתונים הללו יש השפעה מכרעת על כישרונו של השחיין לבטא את יכולת החתירה שלו נגד התנגדות המים והתקדמותו לפנים, ולא משנה באיזה סגנון הוא שוחה (צפיפות המים היא פי 1000 יותר מצפיפות האוויר). רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ובראשן הטלוויזיה האמריקנית NBC משלמות הון עתק ל- IOC והוועדה המארגנת האנגלית עבור זכויות השידורים. NBC לבדה שילמה סכום של 1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר תמורת הזכויות של לונדון 2012. איגוד השידור האירופי ה- EBU המונה בשורותיו יותר מ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות (לרבות רשות השידור הישראלית) שילשל לכיסם של IOC ו- LOCOG סכום נוסף של עוד 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. מותר להן אם כן למאתיים רשתות טלוויזיה בעולם לדרוש מ – FINA לערוך מחקר משלה ולסייע באספקת חמשת הנתונים הללו לקבוצת הטלוויזיה של מנולו רומרו OBS, ובאמצעותה להעשיר במקצת את הידע של ציבור הצופים בתחומי המתמטיקה, הפיסיקה, וההידרודינמיקה – מעבר להעשרה הוויזואלית המקובלת. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם משה גרטל וד"ר ברוך "בוקי" צ'יש לתור אחריהם בכוחות עצמם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל.

עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 הייתה רשלנית ומביכה, שלא לדבר שוב על שיחות ה- iphone שניהל השַדָּר המוביל עם מאזיניו במהלך השידורים הישירים מלונדון לארץ. כצופה ואזרח מן השורה הבנתי שהחלטורה הזאת אפשרית תחת ניהולו של מנכ"ל רשות השידור דאז יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ', ואין בכך שום דבר יוצא מן הכלל. לעתים רחוקות השידור הישיר של משה גרטל את בוקי צ'יש היה יעיל. לסירוגין בלבד. ברור שהרמה לא הניחה את הדעת, לא הייתה סיסטמתית, ולכן הייתה רוויה אין סוף חורים. מדובר בעסק אירוני משום ש- השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חָלוּדִים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני הפייבוריטים האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס, ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש בבריכה האולימפית בלונדון 2012. בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (Yannick Angel, גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את רָאיֶין לוֹכְטֶה". אנחנו יודעים היטב למי ניתנה הנבואה. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש התנבא מבלי שהיה כפוי לכך ומבלי לסייג את עצמו והפך לנֶטֶל. הוא טעה טעות מרה בשידור ישיר ופשוט עשה צחוק מעצמו בפרהסיה. כמעט שאלתי את עצמי, "האם גם בוקי צ'יש בנביאים…?" הרביעייה הצרפתית בראשות יאניק אנייל זכתה במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה לקחו רק את מדליית הכסף בתוצאה של 3:10.38 דקות. (בתרגום ממוצע של זמן למרחק הרי שיאניק אנייל הקדים את ראיין לוכטה ב- 94.5 סנטימטרים). שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון, וגם בעל ניסיון, תמיד יסייג את תחזיותיו. זהו אחד מכללי השידור והסיקור היסודיים ביותר בטלוויזיה לא רק בתחום שידורי הספורט. ד"ר "בוקי" צ'יש כשל. נפילתו המביכה הזכירה את זאת הכושלת של משה גרטל במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008. תחרות דרמטית שהכילה יָרִִיבוּּת דומה וחריפה בין רביעיית שחייני צרפת לרביעיית ארה"ב. ב- Leg האחרון זינק למים השחיין הצרפתי המסיים אלן ברנארד (Alain Bernard בן 25 גובהו 1.97 מ') קצת לפני השחיין המסיים האמריקני ג'אסון ליזק (Jason Lezak בן 33 גובהו 1.94 מ'). התפתחה תחרות דרמטית ומותחת מאוד בשעה שהשַדָּר משה גרטל הוגה ללא כחל ושרק את הטקסט הבא : "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". כמובן קרה ההפך. שַדָּר נבון מתנה את נבואתו ומסייג את עצמו. ארה"ב סיימה ראשונה בזמן של 3:08.24 דקות והתוצאה שהשיגה צרפת הייתה 3:08.32 דקות. (בתרגום ממוצע של זמן למרחק הרי שג'אסון ליזק הקדים את אלן ברנארד ב- 16.96 סנטימטרים). אני שב לבוקי צ'יש בלונדון 2012. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש באולימפיאדת לונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה אז כחודש – חודשיים לפני תחילת משחקי 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות חסרת גבולות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה, תמורות מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר בעת שידור ישיר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1976. יוסף טלקי ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית, גרמנית, הונגרית, סלובקית, וצ'כית) גם בתכונות דידקטיות. הוא האפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השַדָּר המוביל שלו משה גרטל שנוטה להסתבך. "מויש" הוא קורא לו בטון ידידותי. בוקי צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען שחייה בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט. אין לי שום הסבר מדוע אנשי טלוויזיה בעשור השביעי לחייהם מבקשים להתנהג בצורה ילדותית כל כך.

ההתייחסות שלי אל השַדָּר משה גרטל שונה לחלוטין מאשר לאחרים ומורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט השוואתית – טלוויזיונית מפני שקרה כאן דבר שאיננו מקובל. יותר מבלתי מקובל בתולדות תעשיית הטלוויזיה. תחילתה של ההתייחסות הקונקרטית שלי לעניין השדרות של משה גרטל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היא בקיץ 1978. הביקורת רק אודותיו שווה פוסט מיוחד בפני עצמו שעוד יגיע. השדר האולימפי משה גרטל (בן 69 היום) היה שרוי בעל כורחו באיזולאציה ספורטיבית טלוויזיונית מפני שערוץ 1 איננו מסקר כלל תחרויות שחייה בארץ וגם בינלאומיות למעט אלה של אליפויות העולם (בצורה לא שיטתית) ואלו המתקיימות באולימפיאדות (באופן כן שיטתי). משה גרטל שדר רב מחלוקת שחלק מהציבור מתקלס בו וחלק אחר אוהד אותו איננו נמנה על מחלקת הספורט האותנטית של ערוץ 1 ממנה הודח (על ידי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם מעמדת השידור שלו באולימפיאדה האחרונה שנערכה ב- לונדון 2012. משה גרטל שימש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1 (יצא לגמלאות דומני לפני שנתיים). הסגר ספורטיבי כזה בן ארבע שנים שנגזר עליו ו- חזר על עצמו שוב ושוב בו היה נתון, כמותו בידוד עבורו (וגם עבור כל שדר טלוויזיה אחר באותן הנסיבות) ודומה ל- שהייה ב- "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך מעת לעת לגימיק. הוא התעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עשה בו שַמוֹת. היו לו עוד לא מעט נפילות כשדר טלוויזיה אולם בעיני רבים אין זה חשוב מפני שהוא מחזיק בשיא ארצי של שַדָּר שחייה אולימפי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שֵש אולימפיאדות רצופות מאז ברצלונה 1992 ועד לונדון 2012 (כולל). מי יודע אולי את יום הולדתו ה- 70 הוא יחגוג כשדר אולימפי באולימפיאדת ריו דה זאניירו ב- 2016 (21.8.2016 – 5) ויוכיח שוב שאין דבר קבוע יותר מהזמני.

אני יודע משמועות כי שדר השחייה משה גרטל אהוד ולא רק מבוקר ע"י כל מיני אנשים. אין לי שמץ של מושג כמה אנשים בארץ רוחשים לו הערכה מקצועית ואיזו כמות חולקת על אישיותו הטלוויזיונית. לא נראה לי כי שדר טלוויזיה שנפרד בזו הלשון : "צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום" רשאי לטעון אח"כ כי מדובר בהומור והוא מצטער שהציבור איננו מבין את ההומור הכושל שלו. בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה שלי ב- IBC, ו- הודעתי לו חד וחלק : "משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל". היה מדובר בשידור קליל מידי, שובבי מידי, לא מכופתר, פרוץ, ובעיקר לא מכובד וגם רווי הומור מגוחך.

מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1993) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים, ארוכים, וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום הוא חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. (היה אז רק בן 37). אדם מוכשר בתחומי הטלוויזיה השונים ש- אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו יותר מפעם אחת. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו מעין ליצן שידור קליל מידי, וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה", סח לי במרמור בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור. הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי טרוניה וחימה : 1. "את מי זה מעניין ?" , 2. "מה זה צריך להיות ?", 3. איזה מן דבר זה ?", והוסיף, 4. "מיהו בכלל משה גרטל ומה הוא חושב לעצמו ?". מוטי קירשנבאום היה עצבני ונסער. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו למוטי קירשנבאום לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו ונענוע כפות ידיו לכל עבר הייתה מסגירה את סערת רוחו. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה משנה פַאזָה, הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו, ונוצר את שפתיו. גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני כמה שנים עם סגן ראש הממשלה דאז סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". או טו טו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון מאוד לא מנומס כמעט ברוטאלי אך נסלח, מפני שהציבור רוחש למוטי קירשנבאום עדיין הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 29 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור במשרד התקשורת ההפקה והשידורים באטלנטה 96', והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי שלנו את  שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות, מאכסימום רבע שעה. אולם מכיוון שהדברים שאמר נראו לי חשובים אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ביומני.

טקסט תמונה : 1966 / 1965. הימים ההם – הזמן ההוא. לפני 50 שנים. מאמן השחייה הישראלי הדגול יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (שני מימין, בן 48) עם שלושה מבכירי שחייניו בתחרות נגד יוון. זיהוי משמאל לימין : יורם שניידר בן 25 שיאן ואלוף ישראל בסגנון גב, משה גרטל בן 20 שיאן ואלוף ישראל בסגנון החתירה, המאמן יוסף טלקי, ואברהם "ביינוש" מלמד בן 20 שיאן ואלוף ישראל במשחי הפרפר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין שום מכנה משותף כדי לנסות להשוות בין איכות צוות השידור ההוא הבוגר של נסים קיוויתי את יוסף טלקי ז"ל לבין זה הנוכחי הקונדסי של משה גרטל את בוקי צ'יש. לא קל היה ליוסף טלקי להיפרד מנסים קיוויתי בתום תריסר שנים של שיתוף פעולה באותה עמדת שידור ועכשיו פרש לגמלאות, ולפתוח פרק חדש בחייו כדי לחבור לתלמידו בעבר משה גרטל הצעיר ממנו בשנות דור. הוא הרגיש מאוד לא בנוח. היו לנו בנושא הזה כמה שיחות בטרם טיסתנו לברצלונה 92 וגם בתווך של המשחקים שם. הבנתי ממנו מיוסף טלקי ב- 1992 (כמו גם ב- 1978) בשיחות בינינו כי היחס שלו למשה גרטל בן קיבוץ רמת יוחנן חניך שלו במשך לא מעט שנים בנבחרת השחייה של גוש זבולון, הוא אמביוולנטי ובעל תנודות לא פשוטות, וכי יש לו קושי נפשי גדול לשבת כעת לידו בעמדת השידור כפרשן טלוויזיה שלו. אולם יחד עם זאת הוא איננו יכול להתעלם מכישרון עבר השחייה של משה גרטל. "אך מה להצטיינות בבריכה עם הכישרון ליד המיקרופון…?" תמה.

טקסט תמונה : שנת 1966 / 1965. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (שני משמאל בשורה העליונה) עם שחייני נבחרת ישראל במחנה אימונים בבודפשט טרם הנסיעה למשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק בדצמבר 1966 . זיהוי שורה עליונה משמאל לימין : משה גרטל (בן 20), יוסף טלקי (בן 48), דני רבס, אמנון קראוס, גרשון שפע, אברהם "ביינוש" מלמד (מוסתר), יצחק "איקי" לוריא. זיהוי היושבים מלפנים משמאל לימין : יורם שניידר, וד"ר אימרה שארושי מאמן נבחרת הונגריה בשחייה . (התמונה באדיבות גרשון שפע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה גרשון שפע.

(מאמן השחייה דוד "סוחו" סיבור אמר לי פעם כי משה גרטל היה מוכשר יותר בבריכה מאברהם "ביינוש" מלמד). געגועיו של יוסף טלקי לנסים קיוויתי היו כנים. ייתכן שהקושי של יוסף טלקי להסתגל למעמדו החדש של משה גרטל כשדר מוביל בבריכת השחייה נבע גם מהפרשי התרבויות בין השניים. המאמן יוסף טלקי ז"ל יליד סלובקיה ב- 1918 ספג את משמעת החינוך הפדנטי של אירופה הישנה. הוא העפיל לארץ ישראל ב- 1940 כשהיה בן 22 ואופיו "האירופי – סלובקי" הנוקשה כבר מעוצב. השחיין משה גרטל היה קיבוצניק צַבָּר על כל המשתמע מכך. יוסף טלקי ז"ל ומשה גרטל יבד"ל ייצגו עולמות שונים. אני זוכר שהתאחדות הספורט הישראלית מינתה בעשור ה- 60 של המאה שעברה עולה חדש מרומניה בשם נרקיס שרייבר ז"ל למאמן נבחרת ישראל בכדורעף (נרקיס שרייבר היה מאמן בעל מוניטין בארצו ו- רומניה נחשבה באותה העת למעצמת כדורעף באירופה). נרקיס שרייבר סיפר לי בזמנו שהיה המום ומדוכא באימון הראשון שלו את הנבחרת הלאומית במכון ווינגייט מההיבט החינוכי – ספורטיבי. ברומניה היה מקובל שכאשר הוא המאמן הראשי נכנס לאולם הספורט ומתייצב לאימון, השחקנים כבר מסודרים בקפידה בשורה חזיתית ועומדים דום לכבודו. כך היה נפתח כל אימון בבוקרשט. כאן בארץ היה מדובר במשמעת סחבקית שונה לחלוטין בהשוואה ל- דיסציפלינה הרומנית הסגפנית. השחקנים הישראליים הגיעו במועדים שונים, הרבה מהם איחרו, מקצתם הקדימו, כל אחד היה לבוש שונה מחברו, אולם בעיקר הם כל הזמן ציחקקו ופטפטו בינם לבין עצמם. לקח לו לנרקיס שרייבר ז"ל לא מעט זמן להתרגל לתרבות הספורט הישראלית. יוסף טלקי היה נבוך משיתוף הפעולה החדש עם משה גרטל שכפיתי עליו. הוא לא היה מוכן נפשית לכך ולחלוטין לא שש לקראת הרכב כזה בעמדת השידור האולימפית בברצלונה 1992. לפתע בגיל 74 ניצב על פרשת דרכים.

לרוע מזלם של כל מיני שדרני ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה וביניהם כאלה בעלי שאיפות נעלות שמתחפשים ומתחזים לשדרני ספורט, עליהם לזכור כי היו לפניהם כאן שני שדרים מוכשרים בעלי מוניטין שהטביעו את מורשתם על שידורי הספורט שלנו בארץ ובעולם במשך שנים ארוכות, הלוא הם נסים קיוויתי ויורם ארבל (ובמידה רבה גם מאיר איינשטיין). יורם ארבל ונסים קיוויתי הבלתי נשכחים הציבו בשעתו סטנדרטים גבוהים בשידורים ישירים בטלוויזיה. כל אחד בתחומו. עדיין לא חלף מספיק זמן כדי למסמס את הישגיהם הטלוויזיוניים ההם בזירות הא"ק והשחייה עליהן היה האחראי נסים קיוויתי, והכדורסל והכדורגל תחום מחייתו של יורם ארבל. ההישגים הטלוויזיוניים ההם של נסים קיוויתי ויורם ארבל – זכורים לציבור (!). אם אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי נטולי כל כישרון ויכולת חוטפים לעצמם את מיקרופון הא"ק (באליפויות העולם בא"ק) הם צריכים להבין כי יחדיו עם המחטף הם נושאים לפתע באחריות שידור עצומה שאין להם בתחום. אותם הדברים אמורים לגבי ליאן ווילדאו מי ששידר את אליפות העולם האחרונה בשחייה בברצלונה.

טקסט תמונה : נובמבר 1986. שני שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגולים נסים קיוויתי (מימין, בן 60) ויורם ארבל (משמאל, בן 44) מתארחים במסיבה בביתי הפרטי בירושלים. רעייתי יעל תג'ר צילמה אותם במצלמתה. שניהם הציבו סטנדרטים גבוהים בשידורים ישירים בזירות הספורט עליהם היו ממונים. נסים קיוויתי – באצטדיוני הא"ק ובאתרי בריכות השחייה, יורם ארבל – באצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל. (ארכיון יושא אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 ביולי 1992. אולימפיאדת ברצלונה 1992. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC בברצלונה. שלב ההכנות ימים ספורים לפני טקס הפתיחה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : משה גרטל, אשת הטלוויזיה המכסיקנית גב' מוניקה פלפס – זמבראנו (Monica Phelps – Zambrano), פרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (בגבו למצלמה חובש אוזניות מדבר עם משפחתו בקיבוץ כפר המכבי), והמפיק שלי ויד ימיני אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספר השידורים / פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת סיקור שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992, האולימפיאדה האחרונה של יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כששבתי ארצה מברצלונה 92 שוב לשורותיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל נזכרתי שצילמתי את יוסף "יוז'ו" טלקי רק תמונה אחת באולימפיאדה ההיא. בגבו. הצטערתי על כך מפני שזאת היא התמונה היחידה שלו מהאולימפיאדה האחרונה בה נטל חלק כפרשן טלוויזיה שלי. יוסף "יוז'ו" טלקי חבר קיבוץ כפר המכבי היה ממעצבי תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בענף השחייה. הוא והתעשייה ההיא אינם עוד. יוסף "יוז'ו" טלקי היקר נוח על משכבך בשלום ידיד ורֵע בלתי נשכח שלי.

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העוֹבֶדֶת בשנים 1985 – 1945 (6). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. ארגון "הפועל" בארץ ישראל. פוסט מס' 497. כל הזכויות שמורות. 

התאגדות "הפועל" בארץ ישראל קושרת את גורלה עם ארגוני ספורט הפועלים באירופה. בראשית שנת 1931 החליטו תשעה מחברי "הפועל" לצאת לאירופה לאולימפיאדת הפועלים בווינה ובדרכם זאת לפתיחת ביתן ארץ ישראל בתערוכה הקולוניאלית בפאריס ולקונגרס הציוני בבאזל. לאחר הכנות מייגעות התייצבו ביום חמישי 23 באפריל 1931 בבית המסחר לאופניים של יוסקה יוסיפון ברחוב אלנבי בתל אביב. וכך רשום ביומן המסע : "ראשונה הגענו אל בית הפועלים ברחוב הירקון, הבית האדום, שם קיבלו את פנינו מזכיר מועצת פועלי ת"א הח' ז. אהרונוביץ'. משם אל העירייה ברחוב ביאליק, קיבל את פנינו בהיעדרו של מאיר דיזנגוף, סגנו ישראל רוקח. במערכת העיתון "דבר" נתקבלנו על ידי כל עובדיו בראשות ברל כצנלסון, ואילו בוועד הפועל נתקבלנו ע"י חבריו ו- בראשם הח' דוד רמז. בו בערב הגענו לירושלים. למחרת ברכונו שם ראשי שלטון המנדט.

טקסט תמונה : 1931. שמונת קבוצת רוכבי האופניים של "הפועל" בדרכה לאולימפיאדת הפועלים ב- ווינה – אוסטריה בשנת 1931. זיהוי מימין לשמאל : משולם שור, נחום חת (נוטקה), אהרון אגרנט, זאב קנדלמן, דוב שיפריס, משה שליאסקי, יוסף בן חנוך. (מקור : הספר סיפורו של "הפועל").

אח"כ נפגשנו עם יו"ר הקק"ל מנחם אוסישקין וגם עם הקולונל קיש מהנהלת הסוכנות , עם אנשי קרן היסוד ועוד. הרוכב בתשיעי מרדכי שנפר (סנפיר) לא קיבל אשרה על תעודותיו. מעתה החלו התלאות והצרות בהשגת וויזות. תשעה ימי מריטת עצבים עברו עלינו בחיפה. ביום רביעי 9 במאי 1931 עלינו על האוניה "אדריה" על מנת להפליג לאיטליה. מיום שני ה- 11 במאי ועד ה- 18 ביולי בו הגענו לווינה , עברנו את איטליה, שווייץ, צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה, אלזאס לוטרינגן, באזל, ושוב דרך גרמניה (מינכן) ל- ווינה. בכל הארצות ביקרנו במוסדות הפועלים, בהסתדרויות נוער ציוניות ובמוסדות יהודיים וממשלתיים שונים, שאליהם הבאנו את דבר ארץ ישראל בסיפור, תיאור, שירה וריקוד, ובעיקר בהופעה אחידה ומלוכדת. בתערוכה הקולוניאלית בפאריס היווינו משמר כבוד בזמן פתיחת הביתן הארץ ישראלי והצטלמנו יחדיו עם מאיר דיזנגוף, הברון רוטשילד, מנחם אוסישקין וכן מיניסטר המושבות הצרפתי שקרא : "יחיו רוכבי האופניים הארץ ישראליים". בפתיחת הקונגרס הצייוני ב- באזל שימשנו כמשמר כבוד. בווינה השתתפנו במשלחת הגדולה של "הפועל" ".

אחרי האולימפיאדה נתפזרה הקבוצה. חלקה חזר ארצה עם משלחת "הפועל" והחברים משולם שור ויוסף בן חנוך המשיכו בדרכם, חלק ברכבת וחלק באופניים, לביקור משפחתי בפולין.

על פי החלטת המועצה השישית פתחה התאגדות "הפועל" במימוש מעשי של קשריה עם ספורט הפועלים הבינלאומי. הייתה בכך מטרה ציונית מובהקת, להביא את דבר הציונות ותנועת הפועלים העברית לפני העולם הרחב ובו בזמן ליצור גם הזדמנות של מגע חי עם הגולה היהודית ועם הנוער בתפוצות. האפשרות לכך ניתנה ע"י שיגור משלחת גדולה של "הפועל" לאולימפיאדת הפועלים השנייה בווינה של 1931. קבוצות רוכבי האופניים והאופנועים של "הפועל" התקבלו בהתלהבות רבה בקהילות ישראל ישראל באירופה. התברר שזה היה מאורע חגיגי וגורם של התפעלות על אומץ ליבם וכושרם הגופני הנהדר של הבחורים מארץ ישראל. בהרבה מקומות באירופה הוקמו בעקבות הביקורים הללו סניפים של "הפועל". לתנועה הציונית נוסף בדרך זו מכשיר יעיל למשיכת הנוער לרעיון ארץ ישראל העובדת. רושם עז במיוחד עשתה קבוצת הכדורגל של "הפועל" במסעה הספורטיבי בראשותו של חיים גלובינסקי. לאחר האולימפיאדה של וויה 1931 ערכה נבחרת "הפועל" מסע בן 11 (אחד עשר) משחקים. בשמונה ניצחה, שני משחקים סיימה בתיקו, ובאחד הפסידה. למשחקי נבחרת "הפועל" באירופה נהרו המוני יהודים והשם "ארץ ישראל" נישא בפי כל בכבוד ובהערצה. הופעתה של משלחת "הפועל" באולימפיאדת ווינה 1931 (81 חברים מהם 38 חברות מלבד רוכבי האופניים והאופנועים) בראשותם של ישראל שוחט, י. פלנר, א. פרלשטיין ו- ח. גלובינסקי, תחת דגלי הלאום והמעמד משכה את תשומת לב ההמונים אשר ראו בחברי "הפועל את הנציגים האמיצים של מדינת היהודים שבדרך.

בטקס הפתיחה של אולימפיאדת הפועלים ווינה 1931 בירך את המשלחת הארץ ישראלית יו"ר אינטרנציונאל ספורט הפועלים וישראל שוחט השיב בשם "הפועל".

טקסט תמונה : אולימפיאדת הפועלים של ווינה 1931 . זוהי משלחת "הפועל" : זיהוי המובילים מימין לשמאל : א. פרשלטיין, ח. גלובינסקי, (האיש בחליפה איננו מזוהה), י. שוחט, נ. סט, ו- י. לפנר (חובש כומתה). (מקור : הספר סיפורו של "הפועל").

עמנואל גיל (גליקמן) נטל חלק באולימפיאדת הפועלים של ווינה 1931 כחבר במשלחת של תנועת ספורט הפועלים הלטבית .S.S.S. הוא היה עד להופעתה המצוינת של נבחרת הכדורגל של "הפועל" בווינה. 55000 (חמישים וחמישה אלף) צופים באו לראות משחקה של "הפועל" ארץ ישראל נגד נבחרת הונגריה שהופיעה בתלבושת כל לבנה וגרביים בצבע תכלת והסמל האדום של "הפועל" על החזה. בשער הפועל ניצב ווילי ברגר הידוע. המגינים היו מקלר ובלן. שורת הרצים כללה את דויטש, מרדכי "מוטקה" מאיר (בונה מגדל "כלבו" שלום בתל אביב), וריקלין. חמישיית החלוצים הורכבה מפוליאקוב השני (שלמה פוליאקוב), יוחנן סוקניק, שטרן, פוליאקוב הראשון (מוסטה פוליאקוב), ואברהם נודלמן. נבחרת "הפועל" הפסידה 1 : 3 אולם זכתה להערצה עצומה . בתום המשחק הדהדה הקריאה הסוציאליסטית "פריינדשאפט" (ידידות).

טקסט תמונה : 1931. ווינה – אוסטריה. אולימפיאדת הפועלים. זוהי נבחרת הכדורגל של ה"פועל" ארץ ישראל. ראשון משמאל השוער ווילי ברגר. שני משמאל מרדכי "מוטקה" מאיר. המלווים מימים הם ישראל כרמי וחיים גלובינסקי. שני השחקים בצד ימין הם אברהם נודלמן ומוסטה פוליאקוב. (מקור : הספר סיפורו של הפועל"). 

בין ינואר 1930 לנובמבר 1931, לקראת הוועידה הראשונה של התאגדות "הפועל" פרסם מרכז "הפועל" שנבחר במועצה השישית, דין וחשבון מפורט המספר על התקופה שקדמה לוועידה. במפקד שנערך נמנו 37 סניפים ובהם 2709 חברים. הסניפים הגדולים היו : תל אביב (663 חברים), ירושלים (411 חברים), חיפה (256 חברים), ובאחרים פחות מ- 100 חברים בכל סניף (ביניהם סניף דמשק עם 30 חברים). הדו"ח ההוא ציין במרירות שחברים רבים נודדים בחיפוש אחרי עבודה והמתעמלים אינם קבועים. המספרים האלה אינם כוללים ילדים עד גיל 10 שאינם נרשמים כחברים. במאי 1930 הוחלט להפסיק לארגן סניפים בטרם תהיה אפשרות להבטיח פעולה סדירה. וועדי המחוזות היו קיימים שנתיים אך התפזרו. רק במחוז הגליל יש וועד מחוזי הפועל בקביעות.

טקסט תמונה : דצמבר 1931. פתח תקווה. הוועידה הראשונה של "הפועל". (מקור : הספר סיפורו של "הפועל") .

לפני הכינוס השני התחיל להופיע ביולטין בדפוס (קודם לכם בכתב יד משוכפל). שלושת הביולטינים הראשונים הופיעו בחיפה ובארבעה סניפים בתל אביב. הדו"ח סיפר על תוכן ישיבות המרכז עם הסניפים, עם המחוזות, עם קבוצת האופניים והאופנוע, עם התזמור, בענייני כדורגל, בדבר השתתפות "הפועל" באולימפיאדה בווינה, עם מזכירות הוועד הפועל , עם מרכז קופת חולים , עם וועדת התרבות, ועם המרכז החקלאי . לקונגרס של ארץ ישראל העובדת בברלין הוגש "ממורנדום" (תזכיר) בשפה הגרמנית . פורסמה סקירה של "הפועל" באנגלית ונשלחה לאישים שונים. "הנוער העובד" שותף בפעולה : "ברוב הסניפים – במסגרת פעולות הסניף. בחלקם – בקבוצות מיוחדות ובהדרכת מדריכים מיוחדים" .

המועצה השישית אישרה את החלטת מזכירות המרכז להקים וועדה מקצועית מרכזית כ- "ארגון מקצועי ספורטיבי עליון" . בהנהלה המקצועית היו וויכוחים על דרכי הפעולה ואז צורף יהושע שרפרשטיין כמזכיר , אך הפעולה לא התמידה , "והמרכז קיבל את התפקיד על עצמו אם כי לא היה זה ביכולתו , כותב הדו"ח . בראשית 1930 נקבעו ע"י המרכז המעמלים (הכוונה למורי התעמלות) למחוזות בדרום ובשומרוןובאופן חלקי בשרון , בגליל , בעמק , בחיפה , ובתל אביב וסביבתה.

טקסט תמונה : 1931. חיפה. זוהי תמונה של קורס המעמלים הראשון (הכוונה לקורס למורי התעמלות. המונח השגור אז ב- 1931 היה "מעמלים") שנערך בין 20 במארס 1931 עד 20 במאי 1931 . (מקור : הספר סיפורו של "הפועל").

הייתה זאת מניה שוחט שנכנסה לפעולה ובצאתה לחו"ל בענייניה היא קיבלה על עצמה להשיג אמצעים כספיים למימון קורס המעמלים הראשון. היא השיגה את הכספים הדרושים בלונדון . קורס המעמלים הראשון בהשתתפות 14 חברים ו- 8 חברות התקיים בחיפה ברחוב המדרגות שעל יד רחוב ברזילי, כאמור במשך חודשיים ימים בין 20 למארס ל- 20 במאי של שנת 1931. את הקורס ניהלו יוסף חריט , שניאור צורי (סרלין) , ו- ברוך בג. התוכנית כללה כלהלן :

התעמלות 113 שעות . המורים פניה חצרוני ויעקב פלנר .

אתלטיקה. 83 שעות . המורים ברטה ברנשטיין ויעקב פלנר .

משחקי ספורט. 40 שעות . המורים ברוך בג ושניאור צורי .

שיפוט. 17 שעות . המורים ברוך בג ושניאור צורי .

עזרה ראשונה . 10 שעות . מורים ברטה ברנשטיין וד"ר פיקנזון .

פדגוגיה ופסיכולוגיה . 5 שעות . מורה ד"ר אורנשטיין .

תורת האדם אנטומיה ופיזיולוגיה. 27 שעות. המורה ד"ר מנחם כהן.

היסטוריה של התרבות הגופנית. 5 שעות . המורה ברוך בג .

תרגילי סדר . 30 שעות . המורה אליהו .

טופוגרפיה וידיעת המולדת . 30 שעות . המורה המהנדס רטנר .

שיעורים אחדים בהיאבקות ניתנו ע"י יצחק שדה .

יש לציין כי המשתתפים בקורס המעמלים נבחנו מראש ע"י המעמלים שביקרו במחוזות ברוך בג , מ. וויניצקי , פניה חצרוני , יעקב פלנר , ישראל כרמי , דוד לוויתן , ו-גוריון . בוגרי הקורס החלו לנהל פעולות ב- 17 סניפים . (על פי התיעוד של עמנואל גיל / גליקמן).

בעניין הפלוגות הימיות של "הפועל" נאמר בדין וחשבון כלהלן : "ספורט הים מלבד חשיבותו הרבה לכשעצמו בתור ענף ספורטיבי רב ערך, יש בו משום הסתגלות לעבטדטת הים ולהכשרת חברים לכיבוש המים, הדייג, הנמל וכו'. בתל אביב התחילו לפני 5 שנים חברי השומר הצעיר לעסוק בספורט הים על הירקון. היו עליות וירידות. בשנה האחרונה (1931) מונה הסקציה 40 חבר וחברה. בחיפה הייתה פעולה מועטה, אך בשנה האחרונה הופעלה סקציה בת 70 איש. הועלתה השאלה של הקמת צריפים על שפת הירקון בתל אביב ובחיפה על שפת הים. יש פעולה על שפת הכינרת". הדו"ח מציין עוד את המשחקים כדורגל, כדוריד, כדורסל, וכדור מעופף. התעוררה שאלת משחקי ליגה בכדורגל ובכדוריד בקבוצות שניות, אבל מתוך המרחק שסין סניף לסניף והוצאות הנסיעה הגדולות חא יכולנו להוציא לפועל אף פעם את המשחקים הנ"ל".

בסוף שנת 1929 עורר יצחק רבינוביץ' (אחד האקטיביסטים של "המכבי" במוסקבה) את שאל הצורך במוסד ישובי לענייני התרבות הגופנית. בסוף 1931 קבע הוועד הלאומי "מועצה לתרבות גופנית של הוועד הלאומי", ההנהלה הורכבה מבאי כוח של "המכבי" ו- "הפועל", הסתדרות הרופאים, קופת חולים, "הדסה", הסוכנות, והוועד הלאומי. נציגי ,הפועל" היו אוריק בליץ ו- מ. אלבינגר. בתיווכו של ד"ר רוזנפלד (חבר בנשיאות העולמית של "מכבי"), עובדה הצעת הסכם בין "הפועל" ל- "מכבי" לשיתוף פעולה, עריכת תחרויות, חזית משותפתכלפי המוסדות הלאומיים ועוד ועל הקמת "וועדת ההסתדרויות הספורטיביות בארץ ישראל" בת 5 חברים ושני סגנים (שניים מכל הסתדרות וסגן אחד והחמישי מוסכם ע"י שתי ההסתדרויות. על ההסכם חתמו ישראל שוחט, חיים גלובינסקי, ואפרים פרלשטיין מ- "הפועל" ומצד "המכבי" אביעזר ילין, יהושע אלוף, יוסף יקותיאלי, עוזיאלי, ויצחק רבינוביץ'. אולם אחרי חתימת ההסכם הועלה בפני "הפועל" תנאי, הצטרפות "הפועל" להסתדרות העולמית של "מכבי" , ו- "הפועל" דחה תנאי זה. כאשר קמה התאחדות הכדורגל של ארץ ישראל ב- 1928 והסתפחה ל- FIFA, התחיל דין ודברים על השתתפות "הפועל" במשחקים. "הפועל" קיבל את הסכמת סאס"י (אינטרנציונאל ספורט הפועלים) ובשנת 1931 התחילה פעולה סדירה פחות או יותר. כזה היה מצבו של "הפועל" בשעה שהתכנסה וועידתו הראשונה. (על פי עדותו של עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל).

בחג החנוכה של שנת תרצ"ב (דצמבר 1931) התכנסה בפתח תקווה הוועידה הראשונה של "הפועל". הוועידה אישרה את הדו"ח של המרכז וביססה דפוסים קבועים לכמה עקרונות שלפיהם התנהלה ההתאגדות בשנים שלאחר מכן. הוחלט בין היתר שהתא היסודי של הארגון בסניפיםהוא הסקציה. לכל סקציה בא כוח בוועד הסניף. בין החלטות הוועידה הראשונה, מעניינת זאת העוסקת בתוכנית הפעולה המקצועית : יש בה לוח פעולה שנתית (א"ק בפסח בתל אביב, בוקס + היאבקות בפורים בתל אביב, שחייה + שייט בשבועות בחיפה, בסוכות- אופנוע בירושלים ואופניים בשרון, כדור מעופף, כדוריד, וכדורגל בראש השנה, שני נשפים ארציים בתל אביב ובחיפה וכנס ארצי של מעמלים . יש בה לוח לפעולה מחוזיתותוכנית פעולה מקומית. מעניינת מאוד ההצעה לבחינות בסקציות וכן מופיעה בתוכנית (וודאי לראשונה בארץ) בחינה לקבלת הציון הכללי בתרבות הגופנית (התוכנית דומה בתוכנה ל- "אות הספורט" הרוסי שהונהג באותן השנים). עוד הוחלט על ייסוד איגודים ארציים (ריכוז ארצי של הענף) לכדורגל, ספורט המים, עזרה ראשונה, ומקהלות ותזמורות. ליד מרכז "הפועל" נקבעה מועצה מקצועית הקובעת מידי פעם את השיטה הנאותה לסניפי "הפועל" . הוחלט שהשפה העברית היא לשונה הרשמית של ההתאגדות. על כל החברים להשתמש בה. כל הפעולה התרבותית והמקצועית של ההתאגדות מתנהלת אך ורק בלשון העברית.

בוועידה נבחר המרכז בהרכב הבא : דוב הוז, ישראל שוחט, מניה שוחט, אליעזר קרול, יוסף חריט, מרדכי וויניצקי, אפרים פרלשטיין, אריה בן גד, מאיר בניהו, יצחק רטנר, אוריק בליץ, יהושע שרפשטיין, וברוך בג. ב- 24 צורפו יוסף רוכל (אבידר) וזכריה אוריאלי (זכר). הוועדה המקצועית הורכבה מ : ברוך בג, יוסף חריט, דוב הוז, ואפרים פרלשטיין. הוועדה הכספית הורכבה מאריה בן גד, יוסף חריט, דוב הוז, ישראל שוחט, ומניה שוחט.

ב- 15 בפברואר 1932 פרסם העיתון "דבר" הודעה בעניין מועצת המעמלים (הכוונה למורי התעמלות). "ההנהלה המקצועית בוחנת הנהגת התעמלות ומשחקים במקומות העבודה". וכאן בא ההסבר : "כל מקצוע מטביע את חותמו על גוף האדם, וההתעמלות התכליתיתשוקדת על התיקון. חברים שיש להם הצעות ביחס להכנסת ההתעמלות במקומות העבודה יפנו לחבר ברוך בג. באותה שנה הופיעה חוברת "תרגילי גוף למבוגרים" מאת קטי פיק – ברליןבתרגומה של ריטה גולדברג. בעריכת הוועדה להפצת התעמלות עממית ליד מרכז "הפועל" ובהוצאת בית ההבראה של קופת חולים על שם בורוכוב על הכרמל. ב- 7 במאי 1932 התקיימה מועצת מעמלים ארצית בהשתתפות 18 מעמלים. המטרה הייתה חיפוש אחרי שיטה לאור המציאות של תנועת הפועלים בארץ ישראל ובהתאמה לתנאים המיוחדים של העבודה, האקלים, וכו'.התפתח וויכוח על השיטה. מעמלי "הפועל" שבאו מארצות שונות דגלו באסכולות שונות וזמן רב נמשך הוויכוח על דרכי הפעולה שתהא הולמת את "הפועל", את הארץ, ואת תנאי החיים והעבודה בה. היו שצידדו בשיטה הסקנדינבית. היו שחייבו את שיטת אבר (כמו מרדכי וויניצקי), והיו שגם ההתעמלות על מכשירים נראתה להם. לבסוף נמנו וסיכמו כך על פי העיתון "דבר" מ- 8 במאי 1932 כלהלן : "רוב החברים הראה על הצורך ליטול את העוקץ, המשמעת וההקפדה מן השיעור, להכניס עירנות ועניין ולאפשר לפועל בשעת התעסקותו בהתעמלות לבלות של התבדרות וקורת רוח, אגב תנועה חופשית, מבראיה ומתקנתלאחר עמל של יום מפרך. היו גם שדרשו למעט בתרגילי סדר לשמם ובפיקוד, להימנע מתרגילים חד גוניים ומאמצים, ולעומת זה תרגילי מתיחה והרפיה, שכן שרירי הפועל מכווצים בשעת העבודה, וזקוקים להתרככות וגמישות. הכל הודו שאין למעמל הארץ ישראלי להיות כפוף לשיטה מסוימת. כל שיעור צריך לכלול משחקי תנועה ודווקא מחוץ לכותלי האולם".

ארגוני "הפועל" ו- "מכבי" בארץ ישראל הלכו, התרחבו, והתחזקו , ועימם גם היריבות הספורטיבית והקרע הפוליטי. "הפועל" עמד בפני ארגון כינוס הפועל השלישי במאי 1932 בתל אביב ותנועת "המכבי" ניצבה בפני האתגר הראשון שלה מיסוד "המכבייה" הראשונה בתל אביב. לאחר שנכשל המו"מ בין "הפועל" ל- "מכבי" על האפשרות של שיתוף ספורטאי "הפועל" בתחרויות "המכבייה" ה- 1, הסביר יאיר אהרוני (יורקו) את הסיבות לכישלון המו"מ בעיתון "דבר" מ- 8 במארס 1932 : "וועידת "הפועל" (36 צירים, 9 חברי המרכז, ו- ב"כ הוועד הפועל) החליטה ב- 25 קולות בעד ו- 17 נגד להשתתף במכבייה ה- 1. המכבי העולמי אישר את תנאי "הפועל" בחלקם הגדול, אך פתאום שענה את טעמו. תחת לעשות את "המכבייה" לכינוס של הספורט העברי כולו, בלי הבדל אירגונים, ולהזמין את כל האגודות הספורטיביות העבריות, הודיע בא כוח "המכבי" העולמי מר פרוידנטל שזהו כינוס "מכבי" בלבד. בהודעה זאת עשה פלסתר את ההסכם המפורש של "המכבי" העולמי עם בא כוחנו בברלין האומר ש- "המכבייה" היא כינוס עולמי של הספורט העברי בארץ ישראל. עלינו לומר בגלוי, לא נכון ש- "הפועל" החליט לא להשתתף במכבייה ה- 1. האמת היא ש- "המכבי" איננו נותן ל- "הפועל" להשתתף. עוד מסביר יאיר אהרוני שהקצף של "מכבי" על "הפועל" יצא על כך שאחרי אולימפיאדת הפועלים ב- 1931 בווינה – אוסטריה, התחיל"הפועל" לארגן "כמו "מכבי" גם נוער בחו"ל.

בסוכות תרצ"ג, בין 21 ל- 23 באוקטובר 1932 נערך בתל אביב הכינוס הארצי השלישי. פיקד עליו החבר ברוך בג. הכינוס עלה בהרבה על קודמיו ועשה רושם רב. המזכירות הכללית של הכינוס הייתה בידי אריה בן גד, יאיר אהרוני, ואפרים פרלשטיין. מפקד המגרש היה יוסף חריט. האחראי על לשכת העיתונות היה מ. בניהו. 400 ילדים השתתפו בתוכניות הפעילות של הכינוס השלישי. פתיחת הכינוס הייתה בבית העם. למחרת נערכו התחרויות במגרש "הפועל" בדרך יפו – תל אביב. התחרויות כללו משחקים ואת מרבית מקצועות הא"ק להוציא קפיצה במוט, קפיצה משולשת, יידוי פטיש, וריצות ארוכות ל- 10000 מ' ומרתון. מחירי הכרטיסים היו במגרש 49 מא"י ובטריבונה 99 מא"י. באולם וועדת התרבות ברחוב נחמני 4 נערכו תחרויות קבוצתיות בהתעמלות חופשית ותחרויות על מכשירים (מתח, מקבילים, וקפיצה התעמלותית לגובה של 1.10 מ'). נערכו תחרויות בפינג- פונג, וכן נערך נשף סיום מרהיב. בתיחת הכינוס נאם דוד בן גוריון על מטרות "הפועל" . זיאמה אהרונוביץ' (ארן) בירך בשם מועצת פועלי ת"א . יוסף שפרינצק בירך בשם פועלי ארץ ישראל. אבא חושי בירך בשם מרכז "הפועל" . ברל לוקר וברוך צוקרמן בירכו בשם יהודי התפוצות. שבתאי ברנר בירך בשם סניף הפועל ת"א. ניהל את האסיפה ישראל שוחט.

טקסט תמונה : כרזת כינוס "פועל" השלישי בתל אביב בחג סוכות תרצ"ג. 25 – 21 באוקטובר 1932. (מקור : הספר סיפורו של "הפועל").

טקסט תמונה : שנת 1932. תל אביב. כינוס "הפועל" השלישי. זוהי תזמורת סניף תל אביב. (מקור : הספר סיפורו של "הפועל").

סוף הפוסט מס' 497. הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 באפריל 2015.