הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : תוכנת ה- WordPress שבה ומעדכנת את עצמה ואת הטקסטים בפוסטים המאוחרים בבלוג.

——————————————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 530 / 524 : הועלה לאוויר לקראת חצות של יום חמישי – 20 באוגוסט 2015. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————–

הפוסט הקונקרטי מס' 530 / 524 מוקדש למר אָלֶכְּס גִלְעָדִי יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF במשך 30 שנים רצופות מאז 1985, ולאליפות העולם ה- 15 ב- א"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015 הממשמשת ובאה (4). פוסט מס' 530 / 524. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשים, ו-אולי יותר, בעולם ובארץ. הסדרה היא "בעלת" כרס עבה מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2500 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם ואנוכי היינו חלק ממנה.

להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצע שלה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : שדרן רדיו גלי צה"ל ירון דקל והעיתונאי משה ליכטמן שאלו השבוע בקול רם מדוע ראש העיר תל אביב רון חולדאי איננו מתראיין בעניין הפרויקט המורכב והארוך של מיסוד רכבת קלה בעירו, מֵיזָם עצום וממושך ש- עתיד להימשך 6 שנים עד סתיו 2021. הם לא קיבלו עדיין כל תשובה מהאיש הנושא באחריות הראשית למתחולל בכרך הגדול, מדוע הוא מתחמק ומסרב לענות לעיתונאים הפונים אליו בעניין כל כך קרדינלי.

הערה 5 : מדוע מגבילים את שחיית הדולפין גב לאחר הזינוק ל- 15 מ' בלבד ? האם בגלל הטלוויזיה שטוענת כי לא רואים את השחיינים מתחת למים, ו/או שמא בגלל יעילות יתר שנוצרת בעת החיכוך של כל הגוף עם המים ? דבר שמהווה יתרון לשחייני הגב מסוימים בעלי נשימה ארוכה בעת צלילה בשעה שכל גופם שקוע במים על פני שחייני הגב אחרים שצפים על המים ? האם ייתכן כי מנקודת מבט מכנית של תנועת גוף האדם מול התנגדות המים, שחייה בסגנון דולפין גב יעילה יותר כשכל הגוף שקוע בתוך המים בהשוואה לגוף אחר ששוחה גב ו- נמצא מעל למים ? 

עד לרגע זה לא קיבלתי שום תשובה ושום הסבר משדרני השחייה של ערוץ 1 (ליאן ווילדאו + ליאור בירקאן) ולא משדרני השחייה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (משה גרטל + ברוך צ'יש) מדוע שחייני ושחייניות הגב מוּרְשִים לשחות לאחר הזינוק בסגנון דולפין גב מתחת למים רק 15 (חמישה עשר) מטרים בלבד על פי חוק ? כידוע החוק מצווה לעלות אל פני המים בקו ה- 15 מטרים, אחרת ייפסלו. האם הדבר נובע מבקשת הטלוויזיה הבינלאומית שטוענת כי ציבור הצופים איננו יכול לעקוב אחר השחיינים מתחת למים ? ו/או האם החוק נועד להשוות את יכולות השחיינים ו- מוּנָע מ- "שיקולים פיזיקאליים" של ביטול עדיפות ? ישנם שחיינים ושחייניות בעלי נפח ריאות גדול ויכולת שהייה ארוכה מתחת למים, שנהנים מיתרון הצלילה. הם מסוגלים לשחות דולפין גב מתחת למים גם 50 (חמישים) מטרים, ואפילו יותר, להמשיך בכך גם לאחר הסיבוב והפנייה. שאלה למשה גרטל וברוך צ'יש : האם אותם השחיינים והשחייניות הייחודיים האלה השקועים במים, מנצלים ביתר יעילות את החיכוך המקסימאלי עם המים (דווקא בסגנון דולפין גב) ומתגברים טוב יותר בשל כך על התנגדות החומר בתנועתם לפנים, ובכך משיגים יתרון ועדיפות על השחיינים השוחים בקו המים ?

הערה 6 : קראתי בעיתון "הארץ" את מאמרו המגוחך ומעורר החמלה של משה ארנס שכותרתו  "בראבו, ביבי" (11 באוגוסט 2015), ואת מאמר התשובה ההגיוני "שאיש לא ידמה לו" (גם כן ב- "הארץ" ב- 17 באוגוסט 2015) של קובי ריכטר (בן 70 היום) איש מוכשר ובעל מוניטין הקשור לתעשייה עתירת הידע. מחקר קצר שלי מגלה כי קובי ריכטר הוא בן קיבוץ רמת יוחנן מי שהיה בעברו הרחוק שחיין מצטיין מהטובים בארץ. הוא השתייך בשנות ה- 60 של המאה הקודמת יחדיו עם משה גרטל ואברהם "ביינוש" מלמד לקבוצת השחיינים המוכשרת שכונתה על ידי "תינוקות יוז'ו טלקי" מאמן השחייה הנודע מקיבוץ כפר מכבי. קובי ריכטר היה גם תקופה קצרה חבר בנבחרת ישראל בשחייה. "תינוקות יוז'ו" טלקי" הוא מונח שָאוּל על ידי הדומה למונח "תינוקות מאט באסבי". מאט באסבי (Matt Busby) היה מאמן כדורגל האנגלי הנודע שבנה לאחר מלחמת העולם ה- 2 את קבוצת מנצ'סטר יונייטד על תוצרת עצמית של שחקני הנוער של המועדון. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל שלנו והבריטי מאט באסבי המנוח היו בשעתו לא רק רבי אמנים, מאמני עַל, כל אחד בתחומו. הם היו ראשית דבר מורים, מחנכים, ומנהיגים שהאמינו בנוער שלהם.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת (תיעוד שנעשה כנראה בשנת 1962, והנערים בתמונה הם בני 16 – 15 בערך). תמונה היסטורית. בריכת השחייה של קיבוץ רמת יוחנן. זוהי קבוצת השחיינים שכיניתי אותה "תינוקות יוֹז'וֹ טֶלֶקִי" (מונח שאול על ידי הדומה ל- "תינוקות מאט באסבי". זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : קובי ריכטר, משה גרטל, הלל מלמד, דני רבס, דניאל פרוכטר. זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : יצחקי חן, ישי קנול, אברהם "ביינוש" מלמד, דוד קליין (הפך מאוחר יותר לשחקן כדורעף מצטיין). (התמונה ניתנה לי באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, דוד "סוחו" סיבור.

הפוסט הקונקרטי מס' 530 / 524 מוקדש למר אָלֶכְּס גִלְעָדִי יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF במשך 30 שנים רצופות מאז 1985, ולאליפות העולם ה- 15 ב- א"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015 הממשמשת ובאה (4). פוסט מס' 530 / 524. כל הזכויות שמורות.

הקדמה קצרה.

אלכס גלעדי העניק לי את ההזדמנות הראשונה. הוא הביא אותי לשורות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבת של 3 ביולי 1971. האם אני חייב לו בגלל שהיה הראשון שסלל לי את המשעול הטלוויזיוני ונתן לי את האפשרות להגשים את מאוויי, שאיפותיי, וכישרונותיי בתחום המדהים והמרתק של ה- Media לתקשורת המונים ? התשובה שלילית. זה לא עובד ככה. אנשים אינם חייבים דבר לאנשים מפני שהביאו אותם לכתובת כלשהי. אולם כאן האירוע הישן ההוא שונה. אלכס גלעדי לא רק הביא אותי. הוא היה החונך שלי בקיץ החם ההוא של 1971. הוא היה המנטור הראשון שלי בתחום. במידה לא קטנה מורי ורבי שהקדיש לי מזמנו ומתורתו במשך שנים. משהו שדומה ליחסים בין פרופסור באוניברסיטה לסטודנט צמא דעת שלו. הוא עשה זאת בחפץ לב בגובה העיניים מבלי להתנשא. אני מבוגר מאלכס גלעדי בכמה שנים, אולם לאורך אותו עשור ה- 70 של המאה הקודמת בו אלוהי הטלוויזיה הפגיש בינינו מידי יום ולילה (לרבות שבתות וחגים), הרגשתי שהוא אחי הגדול, וכך התייחסתי אליו. אהבתי אותו אז ואני אוהב אותם גם היום. היכן מתקיימות עוד אהבות בנות 44 שנים ? אהבות אֶמֶת ישנות אינן מתפוגגות. אני מעריך את אלכס גלעדי בגלל גודל כישרונו (העצום) בתחום תעשיית הטלוויזיה (בעולם ובארץ), גודל אישיותו, גודל נפשו, גודל הלארג'יות שלו, גודל נדיבותו (הוא פשוט היה איש נדיב שגם יודע להגיש עזרה), גודל הנבונות שלו גם בתחומים שרחוקים מהטלוויזיה, קורא ספר מובהק, בעל אינטואיציה פנטסטית בתקשורת ישירה ופשוטה בין אנשים ויכולת לממש אותה, ובגלל ש- מוחו מוצף וגדוש רעיונות כרימון (גם היום). הראש שלו עובד כל הזמן. אלכס גלעדי הוא איש יצירה מיוחד. אני שב לשאלה הראשית בראש הפרק, האם אני חייב לו…? כן. מן ההיבטים הנ"ל אני חייב לו. אני מְצֻוֶוה מוסרית לומר לו תודה, לא רק מפני שהיה החונך שלי אלא בגלל גדלותו. אלכס גלעדי הוא ראשית דבר אדם ישר והגון. איש מעניין ומרתק ללא קשר לתעשיית הטלוויזיה. בעל דרך ארץ ודוגמא אישית לפני היותו ידען ואיש מקצוע מעולה בתחום. פדנט ודייקן שדורש קודם כל מעצמו משמעת שידור. אלכס גלעדי ׁ(בן 73 היום) הוא סגן נשיא בכיר ומוערך ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC במשך 35 שנים (מאז דצמבר 1980), חבר פעיל ויוזם ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) מאז 1994, יו"ר וועדת הטלוויזיה (מוכשר ומשגשג גם היום) של ה- IAAF, תפקיד אחראי, מורכב, ו- רָם מעלה ביותר שהוא נושא על כתפיו מאז 1985, וגם נשיא חברת "קשת" הזכיינית הוותיקה בערוץ 2 המסחרי. נשיא IOC המנוח הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samaranch) העריץ את אלכס גלעדי כאיש טלוויזיה פּוֹרֶה בעל חזון עולמי. הוא מינה אותו ב- 1994 ל- Member של הוועד האולימפי הבינלאומי עד שנת 2002 (ב- 9 בדצמבר 2022 ימלאו לאלכס גלעדי 80) כאות הערכה לאישיותו, לדמיונו וחלומותיו, וליכולתו להפוך אותם הלכה למעשה. נשיא IAAF המנוח האיטלקי פרימו נביולו (Primo Nebiolo) מינה ב- 1985 את אלכס גלעדי ליו"ר וועדת הטלוויזיה של התאחדות הא"ק הבינלאומית, לא משיקולים זרים, אלא בגלל שהכיר בכישרונו הטלוויזיוני. חברי IOC ו- IAAF היו במקור באוריינטציה שלהם אנשי ארגון. חלקם אנשי כלכלה שהתמחו במו"מ כספיים ומכירת זכויות שידורים. אלכס גלעדי הביא ל- IAAF ול- IOC מידע בעל ממד עצום ושונה שהם לא הכירו, את ממד הטלוויזיה. נשיאים כמו חואן אנטוניו סאמאראנש ופרימו נביולו היו אנשי ארגון מוכשרים ברמה של מדינאים. הם היו שרי חוץ ושרי אוצר של הארגון בראשו ניצבו ואותו הנהיגו. הם לא הבינו בטלוויזיה. לטיב מזלם הם פגשו ב- 1982 את אלכס גלעדי מ- NBC. השאר היסטוריה כפי שאומרת הקלישאה.

טקסט מסמך : קיץ 1992. תמונת השער של ספרו של דיוויד מילר העוסק בביוגרפיה של נשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. מעבר לתמונת השער ניתן לראות בפנים את ההקדשה המיוחדת והחמה שהקדיש חואן אנטוניו סאמאראנש לאלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC, בעת שהעניק לו עותק מההוצאה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 8 ביוני 1992. משמאל, ההקדשה האישית החמה של נשיא IOC חואן אנטוניו סאמאראנש לאיש NBC אלכס גלעדי. חואן אנטוניו סאמאראנש העריך והעריץ את אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי רוצה שממשלת ישראל תקרא לאלכס גלעדי (בן 73 היום) איש הטלוויזיה הגדול והמוצלח ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה בארץ, ותבקש ממנו להתייצב בראש השידור הציבורי של מדינת ישראל השרוי במשבר קשה כדי להנהיג אותו מעתה ואֵילָך.

סוף הדרך וראשיתה.

לא בכדי הענקתי לפני 15 שנים לסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" את את שתי הכותרות, כלהלן :

“FROM MY POINT OF VIEW – if you do, do it right – if not give it up”.

                                                           +

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIP BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentation) – IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD, 1936 – 2015”.

טקסט תמונה : אביב 1995. אנוכי יחדיו עם אלכס גלעדי הבלתי נשכח ב- WBM ה- 2 באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה הדרומית בארה"ב, בעת סיור קדם ההפקה לקראת ההיערכות של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996. הייתה לי זכות גדולה ומיוחדת במינה להיות תלמידו. אני לבוש ג'ינס ונועל נעלי ספורט. אלכס גלעדי מחויט, לבוש, מעונב, ונעול כרגיל Tiptop. מתחת לחליפה הפורמאלית והמוקפדת מסתתרת אישיות חמה, ידידותית, ובלתי רשמית, ובעיקר הגיונית וחכמה. התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערב נטישתי את שירות הקבע שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנה, כתב לי אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 בכתב ידו את דברי הפרידה הבאים [1] :

ליואש,

על עשרות השנים שעמלת , וטרחת , והשקעת , ועבדת , ולימדת את האהבה לספורט , להישגיות , לניצחון , ועל הפֵּרוֹת שכולם יודעים שהֵם שָם – רק לא יודעים שהבשילו בזכותך , תשורתי הצנועה לפרישתך (הזמנית) !

באהבה אין קֵץ ,

אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF

31.12.2002

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור.

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 31 בדצמבר 2002.

יום שבת  כ'ט בחודש שבט תשס"ג, 1 בפברואר 2003 היה היום הראשון של שארית חיי. ביום הזה יצאתי לגִמלאות. בתום 32 שנות עבודה רצופות פרשתי מעבודתי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור שהיו ביתי השני ולעיתים גם הראשון. אלכס גלעדי היה האיש שהביא  אותי אז לירושלים לעבודתי בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונתה בשנים ההן בפי כל "הטלוויזיה הכללית". זה היה מזמן בשבת קיצית וחמה מאוד, י' בתמוז תשל"א – 3 ביולי 1971 לפני 16051 (שישה עשר אלף וחמישים ואחד) ימים.

ליום ההוא של  שבת – 3  ביולי 1971 ייחלתי וציפיתי זמן רב. המתנתי לו בכיליון עיניים. הוא הגיע לאחר לבטים והיסוסים רבים שנמשכו כשנה. הצטרפו לכך מכשולים חסרי חשיבות במשעול המוביל אל דן שילון ואלכס גלעדי שמנעו ממני לפגוש אותם. לפתע הכל הלך כשורה. אחד ממייסדיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער היה שכן שלי ברמת אביב, והוא הכיר בין שנינו. פגשתי את אלכס גלעדי לראשונה בחיי בצהריי יום שישי – 2 ביולי 1971 במכון ווינגייט שם עשה כתבה בפילם ב- Double system על נבחרת ישראל בכדורסל תחת שרביט אימונו של המאמן הלאומי יהושע רוזין. בתום הכתבה נפרדנו וקבענו להיפגש למחרת בשבת ב- 12.30 בביתו בנווה רום ברמת השרון כדי לקחת אותו עמנו באוטו שלנו לירושלים, למערכת "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים.

רעייתי יעל תג'ר מלווה אותי כבר 52 שנים ונמצאת לצדי ועִמי תמיד בכל התחלה חדשה. היה זה אך טבעי שהיא תצטרף אלי לנסיעתי הראשונה מרמת אביב לטלוויזיה הכללית ברוממה – ירושלים, ותתפוש את מקומה לצדי במכונית הקטנטונת ה- Mini  Cooper האנגלית הרעועה שלנו. אספנו את אלכס גלעדי מביתו בשכונת נווה רוֹם ברמת השרון שם גר עם רעייתו חווה ויצאנו לירושלים. "עבודת העריכה של "מבט ספורט" (מגזין שבועי ששודר בטלווויזיה הישראלית הציבורית מ- 1968 ועד 1984 באורח קבע בכל מוצ"ש) מתחילה בשבתות בשלוש אחה"צ", אמר והוסיף מייד, "אני מבקש להיות במערכת בירושלים לא יאוחר מהשעה שתיים".

טקסט תמונה : יולי 1976. אולימפיאדת מונטריאול 1976. ה- IBC במונטריאול 76'. אלכס גלעדי משמש עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית האולימפיים ממונטריאול לירושלים. הוא ניצב אז באחת מפסגות הטלוויזיה הגבוהות ביותר שלו. ככה זכורה לי דמותו של אלכס גלעדי בראשית הקריירה שלו ושלי בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. אלוהי הטלוויזיה שלח אותו לכדור הארץ. (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעייתי ואנוכי היינו תושבי רמת אביב (תל אביב) בימים ההם וירושלים נראתה לנו רחוקה ביום ההוא. הכביש הישן המוביל מתל אביב לבירת ישראל, העובר דרך העיר רמלה, ומתפתל וחוצה את יישובי עמק איילון ולטרון בואכה שער הגיא – ומזג האוויר הלוהט רק האריכו את הדרך הבלתי מוכרת. ב- שער הגיא רתח המנוע של האוטו הישן שלנו. מהנדסי הרכב הבריטיים בנו את המנוע של ה- Mini Cooper לרוחב ולכן המכונית מתחממת ולא התאימה לקיץ הישראלי החם. נאלצתי לעצור כדי לאפשר לאוטו לפוּש ולהתקרר וכדי למַלֵא שוב את מיכל המים של המנוע. "יואשיש", קרא לי אלכס גלעדי בקולו העמוק, (כך כינה אותי מאז פגישתנו הראשונה ומעולם לא יואש אלרואי), והוסיף, "אני יוצא החוצה מהאוטו אולי אצליח לתפוש טרמפ. אולי מישהו מהכתבים שלנו יאיר שטרן, שוקי כהנא, או יורם שִמרון (שמות שהכרתי מה-  Credit Roler של "מבט ספורט") יקדימו את בואם למערכת, ואז אצטרף אליהם. קח את זמנך אני אחכה לך בירושלים. אני רוצה להיות עד שתיים במערכת".

"כאשר משהו עלול להשתבש – הוא אומנם ישתבש ותמיד ברגע הפחות רצוי", סיננתי לעצמי מבין שיניי. חוֹק ידוע של מרפי שמגשים את עצמו בדיוק כאשר אינך רוצה שזה יקרה לך. היה לי כל כך לא נעים מאלכס גלעדי. הוא שידר אלינו רצון טוב וידידות אך האוטו הישן שלנו הִכזיב. יעל ואני השתדלנו לעמוד בלוח הזמנים שקבע אבל האוטו המקרטע שלי ואנכי לא עמדנו בציפיות שלו. הוא המתין לשווא לטרמפ. כתבי "מבט ספורט" בוששו להגיע. בדרך נֵס ה- Mini Cooper התקררה והתאוששה לקראת העלייה הקשה לירושלים. אלכס גלעדי הגיע לבניין הטלוויזיה ברוממה בסופו של דבר במועד שקבע לעצמו, בשתיים אחה"צ.

יעל ואנוכי עלינו עמו במעלית ישנה קטנת ממדים לקומה החמישית. מחלקת הספורט שכנה שם בחדר דַל, צפוף, לא מסודר, ומרוהט בצורה גסה. הפוך לגמרי מהפאר דמיינתי לעצמי. אלכס גלעדי לפת את ה- Splicer (מכשיר עריכה לחיתוך וחיבור קטעי סִרטי פִילם באמצעות הדבקה של סלילי נייר דבק שקוף) ואחז בגלגל פילם Reversal של ארבע מאות Feet מפותח ע"י המעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר. לפתע קרא לי בהנאה, "בוא יואשיש, אנחנו יורדים לחדרי העריכה בקומה הרביעית, אני אערוך עכשיו כתבת כדוריד של רפי נאה שצולמה אמש", ופקד עלי, "שֵב לצִדי". הבניין היה שומם באותה שעה. כל חדרי העריכה בקומה הרביעית היו נעולים בשעה שתיים בצהריים באותה השבת ההיא של 3 ביולי 1971, למעט חדר עריכה אחד, שנפתח והוכן במיוחד כך חשבתי בעבור אלכס גלעדי. אלכס גלעדי התיישב ליד ה- Steenbeck, שולחן עריכת סרטי פילם (המצאה גרמנית מ- 1923), הצטייד בעיפרון צ'יינוגרף לָבָן לסימון נקודות העריכה על הפילם השחור ו- Leader בצבע לבן (כשמו כן הוא, פס לבן מחורר כמו הפילם עצמו המשמש "מוביל" של כתבת הפילם המשודרת לצורכי השחלתה על ה- Telecine (מכונת ההקרנה הטלוויזיונית של סרטי פילם).

"התחלתי לערוך ברגע זה את "מבט ספורט", דן שילון יגיש את התוכנית בערב", אמר וירה לעברי תוך כדי שהוא עורך את כתבת הכדוריד של השַדָּר רפי נאה, אֶלֶף מונחים ומושגים בשפת הטלוויזיה והקולנוע שהיו עבורי חדשים. מעולם לא שמעתי אותם לפני כן. "אתה רואה יואשיש, אני עורך עכשיו Single System, זהו חומר Reversal, סוג של פילם שמיועד לצילום חדשות ולפיתוח מיידי בניגוד לפילם ה- Negative. המעבדה של עמוס בינקין כבר פיתחה את פילם ה- Reversal. צריך להיזהר מאוד בסימון ה- Frame של הפילם ע"י העיפרון הצ'יינוגרף הלבן, והתאמת החיתוך  על ה- Gate. חיתוך לא נכון יפגע בקוֹלוֹ של השַדָּר. אתה רואה יואשיש, הפס החום המגנטי הצמוד לפילם הוא ה – Sound. כאן נמצא קולו של השדר. הוא בא יחדיו עם התמונה. לכן קוראים למוצר הפילם הזה Single System. כך הוא מגיע אלינו מבית החרושת". ואז המשיך הלאה לשרטט את תמונת המצב. "יואשיש, קיים גם Double System. זהו חומר צילום גם כן ב- Reversal, אך תמונת הפילם וה- Sound נפרדים, אבל על כך בפעם הבאה. אתה רואה יואשיש, שים לב, כאן נכבש שער והצלם עולה עכשיו לקהל, זהו Inter cut (קטע מפריד) טבעי, המאפשר לי כעורך לעבור ל- Highlight (אירוע נבחר) הבא בכתבה. לפעמים צריך לתת לכדור לצאת מה- Frame (מסגרת התמונה) כדי לעבור ל- Shot (מהלך צילום) הבא. יואשיש, חייב להיות Continuity (המשכיות, רציפות ) בכתבה, ועריכת ה- Sequence של הצילום הכללי חייבת להיות הגיונית. לצופה אסור להרגיש ב- Cut, לא בתמונה וגם לא בקול". ה- Splicer חתך והדביק, ואלכס גלעדי המשיך לדבר עמי תוך כדי עבודת העריכה שלו מן שפה משונה שלא הבנתי את פירושה, חצי אנגלית – חצי עברית. הוא זרק לחלל החדר את השם "יואשיש" עשרות פעמים והסב את תשומת לבי כל הזמן לסיטואציות טלוויזיוניות שנראו לי אז בלתי מובנות.  אלכס גלעדי ידע לערוך וגם לההנות ממלאכת העריכה של עצמו.

הקומה הרביעית הייתה עדיין ריקה ושוממה בשבת אחה"צ. לפתע נכנסה לחדר העריכה שלנו דמות מוכרת מעולם הטלוויזיה שאף פעם לא ראיתיה במציאות. איש כועס ונרגן. "אלכס גלעדי, מה זאת אומרת שכל חדרי העריכה בבניין נעולים ?", שאל כשידו הימנית מחזיקה אף היא ב- Splicer משלו והבעת פניו מעידה עליו שאינו ממתין כלל לתשובה. לא חלפו שתי שניות ואותו האיש המוכר לי מהמרקע בסלון ביתי בשיכון לזוגות צעירים ברמת אביב, פרץ בבעיטה חזקה את אחת הדלתות הנעולות, ואז התיישב בניחותא לערוך את חומר הפילם המצולם שלו. "מי  זה ?", שאלתי את אלכס גלעדי. "זהו שמעון טסלר", ענה לי והוסיף, "הוא עורך ומגיש בחדשות".

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. שמעון טסלר ז"ל מטובי העיתונאים בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם אהובתו בימאית הטלוויזיה רינה הררית. (התמונה באדיבות גב' רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינתיים סיים אלכס גלעדי את עריכת כתבת הכדוריד של רפי נאה. הוא פשוט היה בר מזל למצוא דלת חדר עריכה פתוחה באקראי. "אתה רואה יואשיש, לדן שילון יש Item (כתבה) מוכן של דקה ו- 20  שניות", העיד בגאווה על מעשה ידיו. יצאנו מחדר העריכה ולחשתי לרעייתי כדי שאלכס גלעדי לא ישמע, "יעל, האם הבנת משהו ממה שאלכס גלעדי שַח לנו עכשיו על שולחן העריכה ?". בנון-שלנטיות היא מהנהנת בראשה ואומרת לי, "כן". מייד השבתי לה, "יָעֵל, אני לא הבנתי דבר. אני בכלל לא יודע באיזה שפה הוא דיבר אלי". (רעייתי, הייתה אמונה במידה לא מועטה על הניב המיוחד של הקולנוע והטלוויזיה מקרוב יותר, בהיותה סטודנטית – מאפרת בימים ההם בסרטי קולנוע יחדיו עם המדריך שלה המאפר אורי גרוס. היא איפרה לצדו בשני סרטים ישראליים בעת ההיא, "אני ירושלמי" בכיכובו של יורם גאון ו- "התרנגול" בכיכובו של חיים טופול).

הערה שלי : יעל תג'ר הייתה סטודנטית בקורס לאיפור של אורי גרוס ב- 1968. מתוך קבוצה של כ- 25 סטודנטיות בקורס שלו הוא בחר רק בה (בעודה סטודנטית) להיות מאפרת לצדו ב- "אני ירושלמי" ו- "התרנגול". יחסית לסטודנטיות האחרות הקריירה הקצרה שלה בתום הייתה מזהירה ומבטיחה.

טקסט תמונה : 1968. ירושלים. יעל תג'ר – אלרואי בראשית הקריירה המבטיחה אך הקצרה שלה כמאפרת קולנוע וטלוויזיה. היא סיימה בהצלחה את לימודיה והכשרתה כמאפרת קולנוע וטלוויזיה בקורס אצל מר אורי גרוס מי שנודע כאיש מקצוע בתחום הטוב ביותר בארץ בימים ההם. כאן היא מאפרת את הזמר ושחקן הקולנוע והטלוויזיה יהורם גאון בסרט "אני ירושלמי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שבת – 3 ביולי 1971. בשלוש אחה"צ הגיעו כבר לחדר מחלקת הספורט עורכים נוספים יאיר שטרן ושוקי כהנא עיתונאים מ- "מעריב" שראו בעבודתם במחלקת הספורט של דן שילון מעין חלטורה והשלמת הכנסה. אח"כ הגיע למערכת בירושלים גם דוב עצמון הוותיק עורך מדור הספורט ב- "ידיעות אחרונות", וגם יורם שִימרון. אלכס גלעדי שימש אז עורך ראשי של "מבט ספורט" והיה סגנו של אלוהים כלומר המִשְנֶה של דן שילון. האחרים במחלקת הספורט היו כתבים מן הדרג השני ו/או עורכים זוטרים.

את מהדורת "מבט ספורט" באותו מוצ"ש הגיש נסיך הטלוויזיה והמלך הבלתי מעורער של שידורי הספורט, מר דן שילון. העובדים מסביב רחשו לו כבוד גדול והערכה רבה. לא הכרתי כלל את דן שילון. פעם ראשונה שראיתיו בכלל פנים אל פנים. כניסתו לחדר לוּוְתה בנוכחות מרשימה. למרות שהיה קרוב פיסית לאנשים סביבו בשל הצפיפות בחדר הקטן, הוא נראה לי מרוחק מהם. דן שילון עבר על הטקסטים והכיתובים השונים, החליף דברים בשקט עם אלכס גלעדי העורך והמפיק שלו על נושאים הקשורים ל- Line Up שידור התוכנית. אח"כ ניפנה לשוחח עם בימאית "מבט ספורט" וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל ועוזר ההפקה של מחלקת הספורט יבד"ל יואב פלג. האווירה בחדר הספורט הייתה נינוחה ושקטה, אולי בשל העובדה שהמהדורה הקַיְצִית הייתה מוכנה לשידור זמן רב יחסית לפני "העלייה לאוויר". זה היה לפני המון שנים במוצ"ש ההוא של 3 ביולי 1971, אולם אני זוכר ממנה כל פרט. כמו אהבה ישנה אבל ראשונה. הזיכרונות שלה תמיד יצופו.

טקסט תמונה : אולפן "מבט ספורט" בקיץ 1971. דן שילון היה בשנים ההן הרבה יותר מעורך, מפיק, ומנהל. הוא היה האלוהים של "מבט ספורט". (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי הזמין את רעייתי ואותי להיות אורחיו ב- Control  (חדר בקרה) של אולפן B, כדי לצפות בהרצת "מבט ספורט", וכדי להאזין לפקודות השידור של הבימאית ורדינה ארז ועוזרה יואב פלג . בכניסה לחדר הבקרה הבהבה כבר המנורה האדומה, עליה היו חרוטות המילים בשפה האנגלית  On Air. האור האדום התריע על משנה זהירות, והודיע לאנשים הנכנסים בדלת זו, כי האולפן וחדר הבקרה שלוֹ נמצאים "באוויר". בעגת הטלוויזיה עסוקים בשידור.

בדיוק בתשע בערב נשמע האות המוסיקלי המוכר של הגרמני ג'יימס לאסט המבשר את תחילת שידורה של התוכנית הפופולרית "מבט ספורט". שוב נזרקו לחלל האוויר פקודות בשפה האנגלית של ורדינה ארז ויואב פלג, Stand By (היכון לשידור), Roll  V.T.R (הרצת סרט השידור),  Next (לעבור לכתבה הבאה), Open Mic (פתיחת מיקרופון לדן שילון מגיש ושדר התוכנית), Voice Over חי של דן שילון (טקסט שידור בעברית של המגיש המלווה ומסביר את מהות הכתבה המשודרת "באוויר", בעוד ה- Sound המקורי של בכתבה בשפה הלועזית מוחלש ע"י טכנאי הקוֹל של השידור, וקולו של דן שילון מהאולפן מוגבר). Cue Him מונח מקצועי הפוקדת על השַדָּר-מגיש להתחיל לדבר. Super Bottom הוראת הבימאית לנתב התמונה להעלות כתובית בתחתית המסך המזהה את השחקן המרואיין. Take One הוראת הבימאית לנתב התמונה לקחת לאוויר את מצלמה מס' אחת הניצבת באולפן. שים לב ה- Sequence הבא וה- Frame ראשון. מעולם לא חייתי בסביבה שמדברת בשפה דוּ לשונית עברית (תקנית) ואנגלית לסירוגין. הייתי המום ממבנה השפה התקשורתית החדשה ששמעתי ומהסימנים המוסכמים שנתקלתי בהם לראשונה בחיי. שפת הטלוויזיה המיוחדת הזאת ששמעתי לראשונה והייתי קשוב לה קשב רב באותה שבת ההיא של ה- 3 ביולי 1971 הדהימה אותי. הייתי המום. הדוּ – לשון הייחודית הזאת הייתה מן בְּלִיל של שתי שפות בעברית ואנגלית. בעצם מן קוד בינלאומי להבנת מונחים מוסכמים המניעים את תעשיית הטלוויזיה והקולנוע. השפה הזאת נשמעת למאזין מן הצד בתחילה בלתי מובנת, אבל לאנשים העוסקים במלאכה זאת צורת דיבור טבעית לחלוטין המתבססת על הסכמה כלל עולמית בתוך ז'אנר שעוסק במונחים מקצועיים בתחום תעשייה מאוד קונקרטית של הטלוויזיה והקולנוע. אולי ניתן להשוות זאת במידה מסוימת להסכמה הבינלאומית השוררת בכל הנוגע לשפת הסימנים של תמרורי הדרכים. וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הריצו את השידור בסיוע ה- Floor Manager (מנהל במה) באולפן המעביר את פקודותיהם לצלמי האולפן ולמגיש, אבל אלכס גלעדי היה העורך והמפיק שניהל את השידור ב- Control. קל היה לזהות את המנהיגות שלו, ראו אותה מייד.  אלכס גלעדי היה רענן וערני למרות יום העבודה הארוך. באמצעות Line Up השידור (רשימה מסודרת של הכתבות המשודרות באותה התוכנית של "מבט ספורט") שהחזיק בידיו עקב אחר מהלך התוכנית, והיה בקי היטב בכל המהלכים. ניכר היה שהוא מוכשר מאוד לעבודתו. השידור עבר בהצלחה ללא שום תקלה. דן שילון יצא מחויך מן האולפן. אי אפשר היה לטעות בקליק המיוחד שהיה בינו לבין אלכס גלעדי.

בתום השידור בעֶשֶר בערב, הודינו יעל ואני לאלכס גלעדי על האירוח ונפרדנו. חזרנו לביתנו ברמת אביב. ל- Mini Cooper הישנה לא הייתה כל בעיה בירידה לשפלה. היה גם עכשיו הרבה יותר קריר. הייתי נפעם ונרגש מעוצמת הפגישה עם הטלוויזיה והחוויה המרתקת עד עומקי לבי, אבל לא הסגרתי את סערת רוחי למארחי אלכס גלעדי. רק רעייתי יעל שהכירה אותי היטב הבחינה בחושיה הבריאים כי בלילה הזה נפתח פרק חדש בחיי.

טקסט תמונה : רעייתי יעל תג'ר – אלרואי בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. (התמונה צולמה בביתנו ברחוב משמר הגבול בשכונת אשכול בירושלים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את אלכס גלעדי אהבת אחים ממבט ראשון. אהבות אמת גם אם הן ישנות אינן נמוגות. גם יעל אהבה אותו מאוד. מייד ראינו שנינו שהוא איש מיוחד מאוד ורציני, מוכשר ואינטליגנטי, חרוץ ויעיל, ומסור לעבודתו, וגם מסביר פנים. לא תיארתי לעצמי ולא שיערתי כי ביקורי הראשון במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים בשבת ההיא של 3  ביולי 1971, יוליד בעקבותיו יותר מ- 11000 (אחד עשר אֶלֶף) ימי עבודה רצופים במשך 32 שנה בערוץ הציבורי. כולם יוקדשו על ידי באופן טוטלי ובלעדי למען ולטובת מחלקת הספורט של "הטלוויזיה הכללית" של מדינת ישראל כפי שכונתה אז בידי העם.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. אנוכי עם שלושת ילדיי בביתנו ברחוב משמר הגבול בשכונת רמת אשכול בירושלים בתחילת הקריירה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין לשמאל : רועי, הגר, וגור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהתעוררתי בבוקרו של יום ראשון – 4  ביולי 1971 , אלכס גלעדי והטלוויזיה חסרו לי. כמה חודשים אח"כ אינה לי גורלי לפגוש גם את שני הטלוויזיה דן שילון ומוטי קירשנבאום שנטלו חלק בהקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ועיצבו את התקופה הבלתי נשכחת של שמונה ימי בראשית.

פרק אחד מהקריירה המשגשגת של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה, רק בת שֵש. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן באוגוסט – ספטמבר 1974.

פרק 16.

אלכס גלעדי דמות מופת. הרזומה המרשים שלו עטור בהפקות טלוויזיה בלתי נשכחות.

הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן באוגוסט – ספטמבר 1974.

רקע.

היום שאני חושב על היכרותנו ההיא לפני כל כך הרבה שנים. אני נזכר בפתיחות הטלוויזיונית שלו. בעוד מרבית כתבי "מבט ספורט" התעניינו בכדורגל, הוא מצא דווקא עניין בענפי הספורט האולימפיים כמו א"ק ושחייה. לאחר ששב מאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 הוא החליט לביים באוקטובר 1972 כתבה אודות האתלטית ושיאנית ישראל בקפיצה לגובה אורית אברמוביץ' בת ה- 15 (קפצה בסגנון פוסברי) ומאמנה שורה רפפורט. נסעתי עמו לזירת הא"ק במכון ווינגייט. המפתיע בכתבה ההיא היה חזיון ההשוואה הוויזואלית שערך בין אורית אברמוביץ' לבין אלופת אולימפיאדת מינכן 1972 בקפיצה לגובה הגרמנייה אולריקה מייפארת (Ulrike Meyfarth) בת ה- 16 שקבעה במינכן 72' בסגנון פוסברי שיא עולם חדש, 1.92 מ'. אלכס גלעדי שהתמצא במכמני הטכנולוגיה הטלוויזיונית העביר את כתבת הפילם שלו עם אורית אברמוביץ' ל- Video ובאמצעות שימוש באולפן חצה את המסך לשניים, והריץ בבת אחת במקביל את פעולות הקפיצה לגובה של אורית אברמוביץ' ואולריקה מייפארת'. הכתבה שודרה ב- "מבט ספורט" ודן שילון מחא כפיים לאלכס גלעדי. בתום המשדר ההוא שח לו, "אלכס גלעדי עשית כתבה נהדרת". הוא אלכס גלעדי היה עיתונאי מקורי בעל רעיונות משלו ודבק במשימתו. היה מה ללמוד ממנו.

דן שילון קצר את התהילה במונדיאל הכדורגל של מערב גרמניה בקיץ 1974, אך אלכס גלעדי עשה בגרמניה (כרגיל) את העבודה הקשה כמֵפיק ועיתונאי. פעם אחת נהג במונדיאל 1974 בגפו 1800 ק"מ בכבישי גרמניה מפרנקפורט למונסטר (900 ק"מ לכל צד) שם השתכנה הנבחרת ההולנדית כדי לראיין את יוֹהָאן קְרוֹיְף (Johannes Cruyff) לצורך שידור ב- "מבט ספורט". אלכס גלעדי היום סגן נשיא בכיר ב- NBC וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כשהגעתי למחנה האימונים ההולנדי ב- מונסטר כבר המתינו לשחקנים ההולנדיים ולמאמנם ריינוס מיכאלס (Reynnus Michels) עשרות ציוותי טלוויזיה מכל רחבי העולם והרבה מאוד עיתונאים. הראשון שניגשתי אליו כדי לראיינו היה המגן הימני ווים סורבייר (Wimm Suurbier) מפני שעל צווארו ראיתי שרשרת עם מגן דוד. מייד הזדהיתי בפניו ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ווים סורבייר סיפר לי שאשתו יהודייה ו- הרָבִיד על צווארו זאת מתנה ממנה. ראיינתי אותו. בתום הריאיון שאלתי אם אפשר לארגן לי ריאיון עם יוהאן קרויף. ווים סורבייר התנהג אלי יפה מאוד וסידר לי את הריאיון עם יוהאן קרויף. לא נתבקשנו לשלם אך מצוותים אחרים הם גבו כ- 1500 מרקים גרמניים לריאיון". הריאיון ש- שודר ב- "מבט ספורט" היה הישג עיתונאי ממדרגה ראשונה. יוהאן קרוייף נחשב לווירטואוז כדורגל בעל מוניטין עולמי בעת ההיא ולא ניתן להשגה. הוא לא הסכים להתראיין לכל אחד, וודאי לא בחינם אך עם אלכס גלעדי זה היה שונה. יוהאן קרויף ניאות להעניק ראיון בלעדי לאלכס גלעדי מהטלוויזיה הציבורית וגם לא דרש פרוטה.

ביום ראשון – 7 ביולי 1974 הסתיימה באצטדיון האולימפי במינכן מבצע הפקת "מונדיאל הכדורגל של מערב גרמניה 1974" ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות השדרנים דן שילון, אלכס גלעדי, ויאיר שטרן. דן שילון העביר בשידור ישיר את משחק הגמר בו מערב גרמניה (הקפטן היה פרנץ בקנבאואר) ניצחה את יריבתה הולנד (הקפטן היה יוהאן קרויף) בתוצאה 1:2 וזכתה בגביע העולם בפעם השנייה בתולדותיה. הרייטינג נשק ל- % 100.

הערה אישית שלי :

מוזר, אולם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נרתע מהיקף הפקת הטלוויזיה של מונדיאל מערב גרמניה 1974, ואישר לדן שילון לשָדֵר ישיר משחק אחד בכל יום משחקים. בס"ה הועברו 12 משחקים בשידור ישיר מתוך 38 משחקי הטורניר (% 31.5 בלבד). "אי אפשר לשדר ישיר שני משחקים בערב שידורים אחד ולהפוך את הטלוויזיה הישראלית הממלכתית לערוץ ספורט", אמר לדן שילון, והוסיף, "בכל יום משחקים אנחנו נשדר ישיר משחק אחד בלבד. את השערים והקטעים הנבחרים מהמשחקים הנותרים נשדר במסגרת תקצירים ערוכים מוקלטים בעשר בלילה". ארנון צוקרמן עמד בדיבורו ולא נכנע ללחץ. תוכנית השידורים הישירים של מונדיאל גרמניה 1974 הייתה מצומצמת אך עדיפה עשרת מונים על הקודמת לה, זו של מונדיאל מכסיקו 1970. אולם כאמור לחלוטין לא מספקת. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה בפרק זמן של 25 יום, 12 שידורים ישירים ו- 26 תקצירים בני חצי שעה כל אחד. המונדיאל של מערב גרמניה 1974 הפך לשיחת היום במדינת ישראל ושינה בתקופת המשחקים את סדר היום שלה. המדרוג התקרב בחלק מהשידורים הישירים ל- % 100. יוסף בר-אל מנהל השידורים בשפה הערבית נעלב והתרעם כי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן גוזל את זמן השידור שלוֹ (בין 18.30 ל- 20.00), ולא רק זאת, אלא שגם שַדָּר הספורט שלו מַחְמוּד אַבּוּ בָּאכֶּר המקביל בתפקידו לדן שילון נשאר בבית, אך ארנון צוקרמן דבק במשימות השידור שקבע ולא שעה לטענותיו. הוא התעלם ממנו לגמרי.

דן שילון ויאיר שטרן שבו הביתה ב- 8 ביולי 1974 ואלכס גלעדי טס לטהראן כדי לקדם את הפקת מבצע השידורים הישירים שלנו שנועד לכסות את משחקי אסיה ה- 7 שעמדו להתחיל ב- 1 בספטמבר 1974 בבירה האיראנית בהשתתפות משלחת ישראלית גדולה בת 61 ספורטאים, מאמנים, מלווים, ועסקנים. דן שילון מנהל חטיבת הספורט בימים ההם (יועד ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לתפוש את מקומו של מנהל חטיבת החדשות צבי גיל בנובמבר 1974), מינה את אלכס גלעדי למפיק הראשי והעורך הראשי של מבצע השידורים המורכב והמסובך טכנולוגית ולוגיסטית מטהראן. זה היה המבחן הבינלאומי הראשון כאיש טלוויזיה בטרם מלאו לו 32. אינני נלאה מלומר בכל הזדמנות כי הוא איש הטלוויזיה הכי מוכשר שצמח כאן. הממוצעים שלו בתחומי הטלוויזיה הרבים הם הגבוהים ביותר. בנובמבר 1974 התמנה דן שילון למנהל חטיבת החדשות במקומו של צבי גיל. אלכס גלעדי מונה למנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של דן שילון (חטיבת הספורט הייתה ת. פ. של חטיבת החדשות. דן שילון המשיך להיות מפקדו של אלכס גלעדי.

משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן בספטמבר 1974.

אלכס גלעדי היה איש אִרגון מן המעלה הראשונה ופרפקציוניסט שניחן בדבקות עילאית במשימות השידור. הוא הצעיד חיש מהר את שידורי הספורט לרמת עַל, גבוהה יותר משל קודמו דן שילון. אלכס גלעדי ניחן בכוח רצון ואמביציות שידור שטרם נתקלתי בהן קודם לכן בטלוויזיה ודומני שלא הכרתי כמותן אחריו. מפיק בעל השראה שדחף קדימה ושאף לשפר בכל אחת מההפקות המקומיות והבינלאומיות המזהירות שלוֹ. הוא היה מתכנן מעולה שראה את הנולד. האוריינטציה ולעיתים גם האינטואיציה בה חונן וגם הבנתו בטכנולוגיית השידור הטלוויזיונית אִפשרה לוֹ להציב מפת שידור בעלת חזון. אלכס גלעדי היה המפיק הטוב ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 70 של המאה שעברה. הדבר בא לידי ביטוי בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו בתכנון והפקת השידורים הישירים של משחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן בספטמבר 1974, שנתיים ימים לאחר אסון מינכן 72' הוא התגלה כמפיק עַל בתנאים טלוויזיוניים ופוליטיים לא פשוטים בטהראן, כזה שניתן לסמוך עליו, והיה מנהיג שאתה רוצה ללכת אחריו. הייתי שָם. זה היה לפני 41 שנים אך אני זוכר כל פרט ופרט מהימים ההם. הוא אחד מאנשי הטלוויזיה הדגולים והפוריים ביותר שצמחו ברשות השידור שנחל הצלחות שידור כבירות בתקופתם של מנהל חטיבת החדשות דן שילון ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ונחל אכזבות ומפח נפש בדוֹר הניהול הבא של מנהל חטיבת החדשות חיים יבין ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. הרזומה (Rezume) של אלכס גלעדי שווה סקירה מפורטת למרות שהיה מנהל דסק הספורט בלבד. שידורי הספורט בטלוויזיה נושאים עמם פרשנות סטריאוטיפית באשר יפנו אך הם המורכבים, המסובכים, והיקרים ביותר לביצוע וגם היוקרתיים ועתירי הרייטינג ביותר. משקלם הסגולי בלוח השידורים גבוה ורב משמעות.

אלכס גלעדי היה פיגורה מקצועית מיוחדת בנוף רשות השידור. הוא זכה להערכה מכל שכבות העובדים לרבות טכנאים, אפסנאים, אנשי המשק, ונהגי מחלקת התחבורה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסתה בהיקף גדול את משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 בהשוואה למצומצמת של משחקי אסיה ה- 6 שנערכו ב- בנגקוק בדצמבר 1970.

טקסט תמונה : דצמבר 1970. תמונה היסטורית. דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל (במרכז התמונה, בן 84) מקבל בביתו בשדרות בן גוריון בתל אביב בדצמבר 1970 את ספורטאי משלחת ישראל בשובה עטורה מדליות במשחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק 1970. זיהוי העומדים מימין לשמאל : אילן שזיפי (בעלה של הרצה ל- 800 מ' חנה שזיפי), עסקן הספורט הוותיק חיים גלובינסקי, השחיינית דורית זלץ, הרץ למרחקים ארוכים יובל ווישניצר, דוד בן גוריון, הכדורסלן מרק טורנשיין, שמואל "מוליק" ללקין, עמירם שפירא (מנהל נבחרת הכדורסל הלאומית), הכדורסלן חיים שטרקמן, אריה שריג (מזכירו של דוד בן גוריון). זיהוי הכורעות מימין לשמאל : הרצה למרחקים בינוניים חנה שזיפי, האצנית אסתר שחמורוב, והרצה ל- 400 מ' ו- 800 מ' אביבה בלאס. (התמונה באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה אשוב לטהראן של אוגוסט – ספטמבר 1974. השָאָה הפרסי הכל יכול ריזה פאחלאווי שקשר בראשית עשור ה- 60 של המאה הקודמת קשרים מדיניים וכלכליים (בלתי רשמיים) עם מדינת ישראל התיר לספורטאים ישראליים ליטול חלק בתחרויות משחקי אסיה המתקיימות בארצו. השלטון הפרסי המלוכני קיבל בברכה את משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אלכס גלעדי. רק עכשיו התמנה למנהל מחלקת הספורט בפועל ולא היסס להציב את עצמו כשַדָּר ראשי ועורך ראשי של שידורי טהראן 74'. ישראל הפכה למעצמת ספורט באסיה שכל המדינות חששו ממנה. אסתר רוט-שחמורוב שִחְזֵרָה את הישגיה הנפלאים מבנגקוק 70'. הנבחרת הלאומית בכדורסל עם טל ברודי ומיקי ברקוביץ' ותחת הדרכתו של אברהם חמו זכתה במדליית הזהב. מי שיער כי בחלוף ארבע שנים וחצי תהפוך המהפכה האיסלאמית של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני באיראן ב- 1979 את הקערה על פיה ותסיים את דרכה והשתתפותה של ישראל לעַד במשחקי אסיה.

ההצלחה הגדולה של איש הטלוויזיה יאיר אלוני יחדיו עם צוות הצילום הבודד שלו הצלם יעקב ספורטה ואיש הקוֹל (מקליט) שָלוֹם "שוּלְקָה" גֶרִי בסיקור השתתפות הספורטאים הישראליים משחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק בדצמבר 1970 הניחה את יסודות הכיסוי הטלוויזיוני הרחב של מחלקת הספורט במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן ארבע שנים מאוחר יותר בספטמבר 1974. הצמיחה וההתקדמות של הישגי ספורטאי ישראל במשחקי אסיה ה- 5 ב- 1966 ובמשחקי אסיה ה- 6 ב- 1970 (נערכו פעמיים ברציפות בבנגקוק) יצרו סימביוזה מעניינת בין השידור הציבורי של מדינת ישראל לבין ספורט הייצוגי בארץ. לסימביוזה הזאת היה סוף פוליטי מַר עם פרוץ המהפכה האיסלאמית באיראן בינואר 1979 ועלייתו של חומייני לשלטון. ישראל הודחה מההשתתפות במשחקי אסיה שהיו פעם אירוע ספורטיבי בינלאומי נחשב. שִיוּכָה הספורטיבי של מדינת ישראל ליבשת אסיה נראה היום כמו חלום רחוק.

אלכס גלעדי נמנה כמוני בימים ההם על מעריציו של נסים קיוויתי. בשנים הראשונות לעבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית טיפח תקוות של מגיש ושַדָּר. נסים קיוויתי היה המוֹדֶל שלו. לא פעם ולא פעמיים נהג לומר לי, "יואשיש, תראה איזה שַדָּר גדול הוא נסים קיוויתי. תענוג להקשיב לו". אלכס גלעדי העריץ את נסים קיוויתי וראה בו מופת שידור. נסים קיוויתי היה בעיניו איש תרבות, בעל עֵט, ושַדָּר שניחן בכִשרון קולח לתרגם את מחשבותיו לשפת המיקרופון. חלפו ארבע שנים מאז משחקי בנגקוק 1970. דן שילון בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מינה את אלכס גלעדי לתפקיד מבצעי רב זרועי של ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית והמפיק הראשי של  משחקי אסיה ה- 7 בטֶהֶרָאן בירת אִירָאן שנפתחו ב- 1 בספטמבר 1974 בהשתתפות 26 מדינות.

טקסט תמונה : שנת 1967. טהראן בירת איראן. השאה הפרסי (מימין) מקבל את ברכתו של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני אברי בראנדג' (Avery Brundage משמאל) בעת קיום מושב IOC בטהראן ב- 1967. בתווך ניצב הנסיך גוֹלַם רזה פאחלאווי שמונה לנשיא הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 שהתקיימו בטהראן בספטמבר 1974. זאת לא רק לחיצת ידיים ספורטיבית. זאת הייתה השקת זרועות פוליטית בעלת משמעות גיאו – מדינית. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

מושב הוועד האולימפי ה- 65 במניין נערכה בשנת 1967 בטהראן. השָאה הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי לחץ את ידו של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' ובישֵר לעמוֹ כי הוא רואה באִרגון "האולימפיאדה האסיאנית" בארצו, משחקי אסיה ה- 7, אתגר ומשימה לאומית. השָאה הפרסי סבר שלאירוח של כ- 30 מדינות מאסיה במפעל ספורט ראשון במעלה באיראן, ולאִרגון יעיל של התחרויות, יש תפקיד פוליטי מרחיק לכת בהיסטוריה של הממלכה. שיווק אִרגון משחקי אסיה בתוך ארצו והטמעת חזון האידיאלים האולימפיים ואופן הגשמתם בתוככי המדינה בין מיליוני בני עמו, היו בעיניו חלק מראשיתו של תהליך מהפכני שיוביל את המדינה האיסלאמית בעלת המורשת השיעית הדתית העמוקה ואורח החיים השמרני לעבר קדמת תרבות המערב. הוא קיווה למַסֵד שלטון אזרחי יציב באמצעות הפוטנציאל הכלכלי האדיר ועושרה העצום של המדינה בנפט. הוא ביקש להצעיד את האומה לעבר שנות האלפיים. הוא רצה לבנות חברה אזרחית הבנויה על יסודות חילוניים. ב- 1962 העניק השָאה זכות בכירה לנשים במדינה. לרשת הטלוויזיה האיראנית הממלכתית היה בעיניו ובעיני יועציו תפקיד מרכזי בעיצובו של דוֹר העתיד.

השָאה הפרסי היה אדם חילוני בעל אוריינטציות מערביות שאצה לו הדרך. הוא היה דיקטטור שמנוכר לדת השיעית האיסלמית במדינתו ולא ביקר במסגדים. השָאה ביקש ליצור אומה איראנית חדשה ומתקדמת במושגי המערב החדש וכפה בכוח את רצונותיו על העם. שירות הביטחון חסר הפשרות שלוֹ "הסָאוָואק" (Savak) היה ידוע במוניטין האכזרי שלו. בספרי האינפורמציה אודות אִרגון המשחקים שהוגשו לרשתות הטלוויזיה הזרות  (אני מחזיק ספר כזה בידי כמי שהיה כתב ושַדָּר בטהראן המשחקי אסיה ה-7 בשליחות הטלוויזיה הישראלית הציבורית), הוצג השָאה הפרסי פטרון המשחקים, אֵל. כ- אֵל ובן מלכות נחשף בתוארו ולעולם לא בשמו. תחת התמונות הקיסריות שלוֹ במדים המלכותיים אותם לבש, כאדמירל, מרשל, ו/או גנרל, נכתב באותיות קידוש לבנה :

His Imperial Majesty the Shahanshah Aryamehr Patron of the Seventh Asian Games.

אשתו היפה הקיסרית פַארָה דִיבָּה הוצגה כ- Her Imperial Majesty the Shahbanou of Iran

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת אירן. זהו השאה הפרסי רזה פאחלאווי. תמונתו הוצגה ונחשפה לראווה בכל משרד, חנות, או קיוסק בכל רחבי איראן. הוא שווק להמונים כבן אלים. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

אִרגון משחקי אסיה ה-7 בטהראן ב- 1974 נעשה בידי המקורבים למלוכה. בתפקיד נשיא התאחדות משחקי אסיה בשנים 1974- 1970 כיהן הנסיך גולם ריזה פאחלאווי (Gholam Reza Pahlavi). נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים היה מפקד בכיר בצבא האיראני לוטננט – גנראל עלי הוג'אט (Ali Hojjat). הוא היה האיש שטבע את סיסמת משחקי אסיה ה- 7 "EVER ONWARD". מטה המשחקים שיווק את מלאכת האִרגון הצבאית כמסע הצלחה של המדינה כולה מכל זווית אפשרית. את ביקורו של נשיא הוועד האולימפי החדש האירי מייקל קילאנין יורשו של אוורי בראנדג' בטהראן הציגה המונרכיה המלוכנית כחלק מההכרה הבינלאומית וההערכה לה זוכה איראן בעקבות הקִדְמָה שהנהיג השאה בארצו בתוכה ארגון משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. האיראנים הצהירו כי רמת האִרגון של המשחקים לא תיפול מזאת של אולימפיאדת מינכן 72'. הם לא היססו להשתמש בגרפיקה הגרמנית רבת המוניטין של מינכן 72' ועיצבו באמצעותה את סמלי ענפי הספורט במשחקי אסיה ה- 7. הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 שילמה הון עתק למומחי הספורט והטלוויזיה הגרמניים של אולימפיאדת מינכן 1972 כדי שישמשו לה יועצים קרובים ביניהם הורסט זייפארת (בימאי הטלוויזיה הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972) ו- וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה : הוועדה מארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 לא היססה להשתמש באותה הגרפיקה הגרמנית של אולימפיאדת מינכן 72' המציגה את ענפי הספורט של המשחקים. היא וויתרה על הפקת רעיון גראפי משלה. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת אירן. זהו הנסיך גולם רזה פאחלאווי נשיא התאחדות משחקי אסיה, הנושא באחד מתפקידי הספורט החשובים ביותר בממלכה האיראנית. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

טקסט תמונה : 1974. השאה ריזה פאחלאווי והקיסרית פארה דיבה. התמונות האלה קישטו כל מקום פרטי וציבורי בכל רחבי טהראן ואיראן. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן  – 1974).

השלטון המלוכני בראשותו של השָאהָ אהד את מדינת ישראל שהעניקה לו סיוע חקלאי רב ערך מאז סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מומחי חקלאות ישראליים בעיקר מהקיבוצים (כולל קיבוץ אפיקים בו עבדתי בענף המִסְפּוֹא והייתי רפתן בשנים 1962 – 1959) פיתחו את רפתות החלב והקימו באיראן מכוני חליבה. הקיבוצים מכרו לאיראנים פרות מבכירות משובחות כדי להשביח את תעשיית החלב בממלכה הפרסית. השָאה היה אסיר תודה לתרומה החקלאית הישראלית העצומה, והתיר לנציגים ישראליים ליטול חלק בוועידות בינלאומיות שהתכנסו בטהראן בנושאי מדיניות חוץ, תעשייה, חינוך וספורט. שר חינוך זלמן ארן ומנכ"ל משרדו ד"ר חנוך רינות הוזמנו לטהראן להשתתף בוועידת אונסקו ב- 1966 שעסקה בנושאי חינוך.

טקסט תמונה : 1966. טהראן בירת איראן. תמונה היסטורית. שר החינוך זלמן ארן (משמאל) ומנכ"ל משרדו ד"ר חנוך רינות נוטלים חלק בוועידת אונסקו בין המוני נציגים ערביים המתכנסת בממלכה הפרסית. (באדיבות יוסי רינות ומרים ברזון – רינות).

מאוחר יותר הזמין השלטון המלוכני הפרסי את יו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבָּר חבר קיבוץ גבעת חיים להשתתף בישיבות ההכנה והתיאום של הוועדה המארגנת.

טקסט תמונה :  שנת 1974. טהראן בירת איראן. תמונה היסטורית. יוסף "יושו" ענבר יו"ר הוועד האולימפי הישראלי וחבר קיבוץ גבעת חיים (שלישי מימין) לידו דגל מדינת ישראל, נפגש בינואר 1974 (עם עוד נציגים ממדינות אסיה) עם נשיא הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 ב- 1974 הנסיך גוֹלַם רזה פאחלאווי (יושב בראש השולחן). הזכוכית המונחת על השולחן כה נקייה עד שהפכה כמו למראה בה השתקפו דמויות המשתתפים בפגישה. הקשרים הפוליטיים המיוחדים עם השאה הפרסי מלך איראן אִפשרו את השתתפותה הספורטיבית של ישראל במשחקים בטהראן. זאת הייתה הפעם האחרונה בה נטלו חלק ספורטאי ישראל במשחקי אסיה. מדינת ישראל גורשה מהם. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

טקסט תמונה : חודש ספטמבר – שנת 1974. רשימה של 28 המדינות הנוטלות חלק במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן. (ישראל מס' 11). בראש העמוד מתנוססת סיסמת המשחקים שהגתה הוועדה המארגנת המלכותית, "Ever Onward". כעבור ארבע שנים לא היה לכל זה זכר. מהפכת הדמים האיסלאמית בראשותו של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני בסופה של 1978הדיחה את משפחת המלוכה וסילקה אותם מהמדינה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1974. תמונה היסטורית. טהראן. שמואל "מוליק" ללקין (רביעי משמאל, מסתכל בכיוון המצלמה) בפגישת תיאום של מנהלי המשלחות הלאומיות במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן עם אנשי הוועדה המארגנת האיראנית. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי בן 31 היה בפירוש האיש של דן שילון בהפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. הוא שימש מֵפיק ראשי, עוֹרֵך ראשי, שַדָּר ראשי, ומֵגִיש ראשי של יומני החדשות שהוגשו ונשלחו לירושלים מאולפני הטלוויזיה האיראנית בטהראן. הוא היה ראשי בכּל. זאת הייתה הפעם הראשונה בה עמד ברשות עצמו בהפקת טלוויזיה בינלאומית בהיקף עצום שכזה שהתנהלה במדינה מוסלמית השוכנת באזור גיאוגראפי שנוי במחלוקת ואופי ביטחוני לא יציב וגם פרובלמטית בידע ובכישרון הטלוויזיוני שלה. הקשרים הדיפלומאטיים בין ישראל ואִירָאן של השָאָה הפרסי לא היו סודיים אך גם לא גלויים וחשופים לעין כל. היה ידוע לנו היטב על שיתוף פעולה הדוק  המתקיים בתחומי כלכלה, ביטחון וצבא בין שתי המדינות. לפני תחילת עבודתנו העיתונאית בבירה האיראנית קיבלנו סקירה פוליטית חשובה מפיו של מר אורי לובראני הנציג הישראלי בטהראן שערך לנו קבלת פנים במקום. את אלכס גלעדי היה צריך להדאיג כמובן שאיראן איננה מעצמה טלוויזיונית ולבטח חסרת מסורת בהפקת מבצעי שידור בינלאומיים גדולים. שמחתי שמצא לנכון להזמין אותי להצטרף למשלחת השידור שלו כשַדָּר וכתב. זאת הייתה טיסתי הראשונה לחו"ל. משלחת הסיקור הייתה מצומצמת מאוד וכללה גם את יאיר שטרן, בימאית הספורט וָרדִינה אֶרֶז, עוזר ההפקה יואב פלג (הפך מאוחר יותר לבימאי הספורט הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), המפקח הטכני מנחם וולף, ושדר הספורט בשפה הערבית מחמוד אבו באכר. מצאה חן בעיניי בטיסתי הראשונה בחיי לחו"ל יוזמת הפונקציה המשולשת של מתכנן בריח תא השירותים במטוס. נועל את הדלת מבפנים, מדליק את האור בתא, ומסמן Occupied (תפוש) על שלט קטן מאיר עיניים לממתינים בתור. נחמד.

משימת השידור בטהראן הייתה ענקית ומורכבת. המשלחת הספורטיבית הישראלית מנתה 61 אנשים, מתוכם 53 ספורטאים פעילים שכללו גם את שתי הנבחרות הלאומיות שלנו בכדורגל וכדורסל, חדורי אמביציות לזכות במדליות. משלחת השידור הקטנטונת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנתה שבעה אנשים בלבד. בתוכם רק שלושה שַדָּרִים – כתבים : אלכס גלעדי (שדר של טקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות הא"ק והשחייה), יאיר שטרן שדר כדורגל וכדורסל, ואנוכי (כתב שטח ו- שדר התעמלות, כדורעף, טניס, טניס שולחן). הצוות כלל גם את הבימאית ורדינה ארז ז"ל, עוזר הפקה יואב פלג, המפקח טכני מנחם וולף . בנוסף לשידורים הישירים, שידרנו בכל ערב את "יומן המשחקים" שהיה מורכב מתקצירים (בעיקר מה עשו הספורטאים הישראליים, אבל לא רק) מאולפן הטלוויזיה האיראנית. גם ציוותי הצילום שלנו בפילם וציוותי עריכת ה- VTR שלנו היו איראניים. האיש השביעי במשלחת הטלוויזיה הישראלית היה כאמור שַדָּר הספורט בשפה הערבית מַחְמוּד אָבּוּ-בָּאקֶר.

הנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי של טהראן הייתה אפופה כסוד צבאי. קבלת הפנים הייתה חמה, אך מאובטחת ובעלת סגנון "צבאי – ביטחוני". היו שם המון אנשי ביטחון איראניים מטעם שירות הביטחון הפנימי של "הסָוָואק". המארחים לא הסתירו את ידידותם לישראל והצהירו בגלוי, "מינכן שנייה לא תהיה כאן", והתכוונו לרצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972. "אתם האורחים שלנו. ארצנו פתוחה בפניכם ואנו נגן עליכם", אמרו. משדה התעופה הוסענו באוטובוס מלווה ברכבים צבאיים ואופנועי משטרה שלא הפסיקו לצרצר ולשרוק עם הסירנות שלהם. הם לא התחשבו ברמזורים האדומים והביאונו במהירות למלון "Intercontinental" השוכן במרכז העיר. המלון המה אנשי "סָאוָואק" (שירות הביטחון האירני) וגם כמה מאבטחי השב"כ שלנו. בכל קומה במלון שלנו הסתובבו אנשי ביטחון איראנים שרחרחו ובלשו כל פינה ובדקו כל חפץ. זה נראה מוגזם אך העניק תחושת ביטחון.

טקסט תמונה : יום ראשון – 1 בספטמבר 1974. טקס הפתיחה של משחקי אסיה ה- 7 באצטדיון "אריאהמר" (Aryamehr) בטהראן 74'. שמואל ללקין צועד בראש משלחת ישראל בת 61 משתתפים באצטדיון המרכזי "אריאהמר". שימו לב כי לוח המידע ברום האצטדיון עדיין ריק ומושחר. לרגע חשבנו כי הוועדה המארגנת האיראנית החליטה להסיר ממנה לחץ פוליטי ולהימנע מפרסום שמה של ISRAEL בפרהסיה. המשלחת מסירה את כובעיה בעוברה לפני התא המלכותי. האיראנים הבטיחו לישראליים, "מינכן שנייה לא תתרחש בטהראן", והתכוונו לרצח 11 הספורטאים הישראלים שנתיים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 72'. ההבטחה של שמואל ללקין לאחר אסון מינכן 1972 בו נרצחו 11 ספורטאים ישראליים, כי ישראל לא תירתע ליטול חלק בתחרויות ספורט בינלאומיות ובאולימפיאדות הבאות, התממשה כבר בחלוף שנתיים (פחות ארבעה ימים) כאשר ישראל נטלה חלק בתחרויות משחקי אסיה ה- 7 ב- 1974 באיראן. שמואל ללקין הוביל משלחת ישראל בת 61 משתתפים בראשותו שצעדה באון ובגאווה רבה בטקס הפתיחה ביום ראשון – 1 בספטמבר 1974 באצטדיון "אריאהמר" בטהראן. האיראנים של השָאה הפרסי בראשות שירות הביטחון שלהם  ה- "סָאוָואק" הצהירו נחרצות כי לעולם לא תתרחש טרגדיה שנייה כדוגמת מינכן 1972 על אדמת איראן, אך סירבו לאפשר לאנשי השב"כ שלנו שנחתו יחד עמנו בשדה התעופה הבינלאומי בטהראן לשאת על גופם נשק והיו אמורים לאַבטֵח את הספורטאים הישראליים ואת משלחת הטלוויזיה הישראלית בראשותו של אלכס גלעדי. "אנחנו מספיק טובים כדי להגן ולשמור על חייכם", אמרו אנשי הביטחון האיראניים. (התמונה באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1 בספטמבר 1974. אצטדיון "אריהאמר" בטהראן. לוח המידע האלקטרוני ברום האצטדיון חושף את השם ISRAEL. הקלע הנרי הרשקוביץ נושא את דגל ישראל בטקס הפתיחה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן (הוא נשא את הדגל גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 1972 ב- 26 באוגוסט 1972) ומוביל משלחת ענק בת 61 ספורטאים. האיראנים עמדו בהתחייבויות הארגוניות וחיש מהר כתבו על הלוח האלקטרוני את שם ישראל באנגלית ופרסית. זאת הייתה ההופעה הראשונה של משלחת ספורטיבית ישראלית בכינוס בינלאומי בסדר גודל כזה מאז אולימפיאדת מינכן 1972. הספורטאים הישראליים נתקלו בבעיות ארגוניות וקשיים מכוונים שבהם נקטה הוועדה המארגנת האיראנית המוסלמית ומדינות אסייתיות אחרות שראו בישראל נטע זר אך השאה מוחמד ריזה פאחלאווי עמד בדיבורו כי חייהם של הישראליים בטוחים בטהראן ושמואל ללקין ניהל את המשלחת בכישרון דיפלומאטי וביעילות. ספורטאי ישראל זכו ב- 7 מדליות זהב, 4 מדליות כסף, ו- 8 מדליות ארד. אסתר רוט-שחמורוב זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. השחיין דן ברנר זכה במדליית הזהב במשחה היוקרתי ל- 100 מ' בסגנון חופשי והשַדָּר אלכס גלעדי בטהראן הכתיר אותו בשידור ישיר, "דן ברנר הוא השחיין המהיר ביותר ביבשת של מיליארד תושבים". אורית אברמוביץ' ניצחה בתחרות בקפיצה לגובה אך כשניצבה על דוכן מס' אחת ועונדת על צווארה את מדליית זהב סירבו יריבותיה לכבדה וללחוץ לה את ידה. ישראל הייתה מנודה באסיה. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עֶרֶב אחד שתיתי קפה בלובּי המלון היוקרתי עם קפטן יוּסוּף ראש קבוצת אנשי "הסָאוָואק" שאבטחה באופן צמוּד והדוּק את משלחת השידור שלנו. עניינה אותי ההיסטוריה הגיאו – פוליטית של איראן, ומצב השלטון הנוכחי ונאמנות העם לדיקטטור ריזה פאחלאווי שליט הממלכה, ידיד בלתי מוצהר של מדינת ישראל. את המאבטח האירני עניין לדעת מה קורה בישראל. התפתחה בינינו שיחה ערה. סיפרתי לו שאני מאוד מתגעגע לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. "אני בטהראן אך לבי בארץ ישראל", אמרתי לו. שנת 1974 הייתה הרת אסונות טרור. באפריל נטבחו 16 אזרחים בקריית שמונה, רובם ילדים ונשים ע"י שלושה מחבלים מארגוני המרצחים של אחמד ג'יבריל ונאיף חוואתמה. בקרב שהתפתח עם הרוצחים נהרגו גם שני חיילים. מניין הקורבנות עלה ל- 18. חודש אח"כ חדרה קבוצת מחבלים לבית ספר במעלות  בפקודת רב הטבחים יאסר עאראפת. בדרכם לביה"ס "נתיב מאיר" רצחו משפחה בת שלושה אנשים בבית פרטי. אח"כ חדרו לביה"ס בו לנו 105 תלמידי בי"ס תיכון דתי מצפת במסגרת טיול גדנ"ע ולכדו אותם כבני ערובה. צה"ל לא הסכים לנהל מו"מ עם המחבלים ובקרב שהתפתח נרצחו 21 תלמידים ו- 74 נפצעו. המצב הביטחוני בארץ היה בשֶפֶל. וועדת אגרנט הטילה את האחריות על מחדל מלחמת יום כיפור על הרמטכ"ל דוד "דָדוֹ" אלעזר ועל בכירי צה"ל נוספים. ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר. יצחק רבין נבחר במקומה להיות ראש ממשלה. גבול הצפון היה מאוד לא שקט. בנוסף לפעולות הטרור נהרגו כ- 20 חיילים בהתנגשויות חמורות עם הצבא הסורי. המורל היה ירוד.  בתוך האווירה הצבאית והמדינית הקשה בה הייתה נתונה מדינת ישראל, מצאנו את עצמנו שבעת אנשי הטלוויזיה הישראלית נוחתים בטהראן, כדי לכסות את משחקי אסיה ה- 7. איגוד המרצחים של אש"ף (PLO) בהנהגתו של יאסר עראפאת הפך להיות אִרגון אהוּד ומקובל במדינות ערב וארצות האיסלאם. ככל שנרצחו יותר ישראלים ויהודים בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה, וככל שנשפך דמם שוּב ושוּב של אזרחים תמימים ע"י מחבלי הפת"ח בהוראתו של רָב המרצחים יאסר עאראפת, קנה לו האִרגון השטני עוד ועוד פופולאריות  ואחיזת יתר בקרב המדינות המוסלמיות.

זה היה הרקע שהביא אותי לשאול בנימוס באותו ערב בספטמבר במלון המהודר את קפטן יוּסוּף, "האם באמת העם אוהב את מנהיגו השָאה ? האם השלטון יציב ? ומה יקרה אם ארגון הטרור של הפתח ינסה להקים ביום מן הימים סניף באירן כדי לקוֹמֵם את האומה האיסלאמית נגד מלכה, השָאהָ האירני, שלוֹ יש יחסים דיפלומטיים מוצהרים עם מדינת ישראל". על כהן הדת השיעי האייתואללה רוחאללה חוּמֵיינִי מהעיר קוֹם שסוּלָק והוּגלה מאירן ע"י משטר השָאהָ לא שמעתי דָבָר בימים ההם. הקפטן הצעיר הנאה והשזוף הקשיב לשאלתי, הֵצית סיגריה ומשך ממנה שאיפה עמוקה לריאותיו. הוא לגם שוב מספל הקפה השחור, התבונן בי, והניחו בניחותא על השולחן. אט – אט פתח את כפתורי חליפתו הכחולה והמהודרת. זה היה כמו מופע סטנד – אפ בתיאטרון של איש אחד. בצבצו משָם שני אקדחים. הוא נתן לי שהות מספקת להתבונן בהם ואז אמר בשקט אך בביטחון עצמי רב, "אל לכם לדאוג" והוסיף, "שליש מהעם האירני, הוא "סָאוָואק", משטרה, וצבא". הוא עשה פאוזה קלה והבטיח, "ביטחונכם מובטח. איראן היא מדינה איסלאמית חילונית וסובלנית. לעולם לא תהיה כאן מהפכה פוליטית – דתית". הרֶמֶז היה ברור. אפשר לישון כאן בשקט. לא צפויות עלינו שום התקפות מחבלים בטהראן.

הדבר המדהים ביותר בכל מהלכי האבטחה הגלויים והסמויים בטהראן היה שבעוד אנשי "הסָאוָואק" מסתובבים סביבנו מחויטים בחליפות מהודרות וחמושים באקדחים, אנשי השב"כ שלנו היו הרבה יותר צנועים בלבושם ולמרבית ההפתעה לא נשאו כלל נשקים. האיראנים לא אִפשרו לאנשי הביטחון הישראליים להיכנס חמושים לארצם. הם אמרו לאנשי הביטחון שלנו, "את נושא האבטחה השאירו לנו, סִמכו עלינו". מדהים. יום אחד כשהייתי עסוק בצילום כתבה על איכות קומפלקס התחרויות והמתקנים האולימפיים בטהרן (לא נפלו במאום מאלה של אולימפיאדת מינכן 1972), אומר לי איש השב"כ הצמוד אלי, דני, "תראה יואש, זה נכון שאין עלי נֶשֶק, אבל תדע לך שאם יפתחו עליך באש, הם המאבטחים האיראנים של הסאוואק יברחו…ואני אפול עליך כדי להגן עליך בגופי". דבריו היו מרעישים וסנסציוניים אך אסור היה לדבר עליהם. וודאי לא מההיבט העיתונאי. לא להאמין, אנשי ביטחון ישראליים של השב"כ מאבטחים את אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במדינה כ- איראן ללא נשקים. היה לי קשה להאמין אבל זו הייתה האמת. יש לי חיבה מיוחדת ארוכת שנים לכל זרועות הביטחון של מדינת ישראל. לא הופתעתי כשדני אמר לי את מה שאמר, "אני אגן עליך בגופי". לא היה קץ לגאוותי ב- שבכ"ניק הצעיר.

כמה ימים לפני טקס הפתיחה ערך אלכס גלעדי ארוחת ערב מלכותית על גג מלון אינטרקונטיננטל המפואר למשלחת הצנועה עליה היה מופקד. בהיותו אשף יחסי הציבור הזמין את האיראני מילאני נייה המפיק הבכיר בטהראן של שידורי הטלוויזיה הפרסית שכיסו את משחקי אסיה ה- 7 להיות אורחו. אלכס גלעדי הכיר אותו קודם לכן בעת סיור קדם הפקה שערך בטהראן מייד בתום משחקי גביע העולם של גרמניה המערבית בקיץ 1974. הייתי המוּם כשהמלצר הפרסי המהוּדר הניח בצלחת שלי סטֵייק עסיסי ענק וביקש את רשותי לצפות אותו בשָמֶנֶת מתוקה מעורבת בפטריות. אלכס גלעדי שישב לידי, לחש לי, "יואשיש, תראה להיכן הבאתי אותך". מעולם לא אכלתי סוג כזה של מאכלים. הארוחה האהובה עלי בקיבוץ אפיקים היה חביתה משתי ביצים וסלט ירקות מטובל בשמן זית ופטרוזיליה. למחרת ערכה הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 קבלת פנים נוצצת ומדהימה לאלפי אנשי המדיה טלוויזיה, רדיו, והעיתונות הכתובה שהגיעו לטהרן לסיקור המשחקים. מעולם לא ראיתי עד אז כמויות עצומות כאלה של אוכל, מזון ומשקאות מכל הסוגים הקיימים ברחבי תבל.

מצאנו את עצמנו בהֵיכַל מפואר רב ממדים שמתּקרתוֹ משתלשלות נברשות בדולח ענקיות ויפהפיות, שהעניקו למקום צביון של מסעדה מלכותית. אלכס גלעדי ויאיר שטרן עשו כל מאמץ להשקות אותי בוויסקי עם קוביות קרח במסיבת הקוקטיל הראוותנית אך אינני שותה משקאות חריפים. הסתפקתי כהרגלי בכמה בננות ואשכול ענבים. "קיבוצניק שכמוך", הפטירו לעברי באכזבה.

הזוֹהַר והעושר הפרסי נצץ וזעק מכל עבר. איראן הקימה לקראת משחקי אסיה ב- 1974 קומפלקס אולימפי מרהיב ששכן במרחק של שלושת רבעי שעה נסיעה ממרכז הבירה. הוא לא נפל בטיבו מזה של המתקנים האולימפיים במינכן 1972. בניית היכלי הכדורעף, הכדורסל, וההתעמלות הייתה מלאכת מחשבת. חרשי עץ מיוחדים ציפו ביד אומן את הפרקטים בפוּרנירים ודיקטים וליטשו אותם בפּוליטוּרה. מושבי הצופים היו עשויים כורסאות עור. שלא לדבר על הארכיטקטורה הפנימית המצודדת. השָאָה האיראני בעל האוריינטציה המערבית עשה כל מאמץ לשוות לארצו תדמית של מדינה מודרנית. האמת, הייתי נפעם. דיווחתי על התרשמותי לאלכס גלעדי. אלכס גלעדי הורה לי מייד להסב את הרשמים לאינפורמציה עיתונאית, ובּיקֵש להכין כתבה מקיפה בעלת היבטים כלכליים וספורטיביים "ליומן השבוע", המספרת על המודרניזציה של איראן כפי שהשתקפו מבעד להכנות הקדחתניות לקראת פתיחת המשחקים. לא היה ספק, השָאהָ הפרסי השקיע בפרויקט הספורט היוקרתי הזה מיליארדי דולרים. תפקידה של התקשורת הבינלאומית היה לדווח אודותיו ולשווק אותו לעולם. מאות פועלי ניקיון איראנים בסרבלים כחולים המתינו בסבלנות בכל פינה בקומפלקס האולימפי למשימות הניקוי. הם ליקטו כל בדל סיגריה ואספו כל פיסת נייר מקומטת. הם שמרו על ניקיון המקום בחירוף נפש כמעט. הקומפלקס האולימפי “Aryamehr Sports Centre” האיראני המצוחצח, המדושא, והמשולט נראה כמו אתר ספורט שווייצרי. גאוות השאה הפרסי. “Ever Onward”, הייתה סיסמת המשחקים. המונומנט אדיר הממדים ה- "שָאהָייָאד" שהוקם בטהראן בשנת 1971 לציון 2500 להולדת הממלכה הפרסית בלט למרחקים ויחדיו עם הקומפלקס האולימפי המודרני והמפואר עד למאוד היו גאוות השלטון החילוני במדינה שרצה להפוך במהירות יתר את איראן המוסלמית – שיעית למעצמה מודרנית בעלת אוריינטציה מערבית.

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. "השָאהיָיאד". מבנה ארכיטקטוני ענק , רב פאר ועוצמה, שהציב השאה בפאתי טהראן כדי לפאר את מסורת מוסד המלוכה הפרסית הוותיק מאז ימיו של המלך כורש. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

בתוך הקומפלקס האולימפי היפהפה מרחק 45 דקות נסיעה מטבורה של טהראן נבנה מרכז שידורים בינלאומי לטלוויזיה, רדיו, ועיתונות כתובה יעיל ופונקציונאלי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אלכס גלעדי שכר שָם משרד שידורים, הפקה ותקשורת . שיא הנוחות הטכנולוגית. האיראנים הזמינו מומחי טלוויזיה גרמניים לשמש כיועצים ובראשם בימאי הטלוויזיה הראשי של אולימפיאדת מינכן 72' הורסט זייפארת מ- ARD, הם גם השתמשו בגרפיקה הרשמית של המשחקים האולימפיים במינכן, אך שידרו בשיטת הצילום הצרפתית בצבע  Secam  625. יום אחד לפני תחילת המשחקים, התברר לצוות הטכנולוגי האיראני שפריט טכני מסוים ביצירת אפקט טלוויזיה אוּלְפָּנִי המוכר בכינויו "Blue Screen", איננו פועל כהלכה. הם לא התביישו לשלוח מטוס מיוחד לצרפת רק כדי להביא את חלק החילוף הנדרש. העושר הרָב של המדינה זעק שם מכל פינה.

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7  בטהראן 1974 . זהו מתקן הוולודרום היפהפה לרכיבת אופניים שהוקם ע " הוועדה המארגנת המקומית בתוך קומפלקס האולימפי רב הרושם , מרחק כשעה נסיעה מעיר הבירה טהראן. העם האיראני איננו מתעניין בספורט האופניים . הוא מוצא עניין בשלושה מקצועות ספורט מסורתיים שלוֹ. כדורגל, ושני ענפי הכוח היאבקות והרמת משקלות. אף על פי כן השקיע השאה כ- 7.500000000 (שבעה מיליארד וחצי) דולר בתשתיות ובמתקני הספורט מתוך רצון לקדם נכון ובצורה הראויה את מדינתו לעבר המאה עשרים ואחת. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).  

התמונה ב- Down town של טהרן הייתה לעומת זאת שונה  כרך עצום , פקוק וצפוף , ונטול מקומות חנייה. ראיתי שם מכוניות רבות מסונדלות ע"י המשטרה המקומית חונות במקומן זמן רָב כאבן שאין לה הופכין. אנשי המקום סיפרו לי שעשירי העיר מעדיפים לקנות מכוניות חדשות במקום אלה שסונדלו. הם השאירו את המכוניות המסונדלות לגורלן בשטח. מראות המדינה המוסלמית הענקית היו גדושים ניגודים . ליד כל דבר יָשָן בלט משהו חדש ולהפך . ברחובות העיר נראו נשים רבות עטופות צָ'אדוֹר (גלימה שחורה ארוכה) שמסתירות את פניהן. לעומתן, שתי המלוות הנאות שליוו והדריכו את משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית עַלמות החֵן מיטְרָה מֶרְפּוּר ופָארידֶה בָּאאַדוּר היו סטודנטיות לשפות באוניברסיטת טהראן. שתי נשים צעירות בשנות ה- 20 המוקדמות של חייהן לבושות בסגנון מערבי לחלוטין. על גופן כיכבו מכנסי ג'ינס כחולים וחולצות טריקו. תרבות הטלוויזיה באיראן נטתה מערבה גם היא. זאת הייתה מדיניות שידור מכוונת מלמעלה מטעם השִלטון המרכזי, מדיניות שהשתלבה במשימה הלאומית שהציב לעצמו השאה, ליצוֹר מדינה חילונית מודרנית ולהצעידה במהירות לעבר המאה העשרים ואחת.

הוקרנו שם הרבה סדרות טלוויזיה אמריקניות וגם צרפתיות. הופתעתי כשראיתי שם את "קוֹזָ'אק" עם טָלִי סָאבָאלָאס מדבר פַּרסית . גם הסרטים בבתי הקולנוע באיראן עברו בחלקם “Dub” ודובבו לפּרסית. הדבר נובע מחוסר ברירה ומרצונם המאולץ של ראשי התרבות במדינה ומנכ"ל הטלוויזיה האירנית לחסוך את קריאת כותרות התרגום בגוף הסרט (Sub titles) לאוכלוסייה שחלקה איננה יודעת קרוא וכתוב. (תופעה דומה פגשתי במכסיקו ב- 1986 שם כל תוכניות הטלוויזיה בשפות הזרות עוברות “Dub” לספרדית). בשיטה הזאת מאבדים הסרטים את מהימנותם ואמינותם בעת המרת שפת המקור שהיא מהות תרבות הסרט לשפה המקומית אך זהו המחיר שמעצבי התוכן לוקחים על עצמם לשלם. תופעת ה- "הדָאבּ" (Dub) קיימת בהרבה מדינות בעולם השלישי. מדהים היה להיווכח שכל רכב פרטי בטהראן משמש גם כ- מוֹנִית. תופעה מקובלת. תרבות הנהיגה שם הייתה אלימה ומסוכנת, והרמזור האדום שימש כהמלצה בלבד. ראיתי שם בעת שהותנו הממושכת כמה תאונות דרכים קשות דווקא בצמתים מרומזרים.

חלוקת עבודת השידור בתוך הצוות שלנו נעשתה בצורה ברורה. אלכס גלעדי כשַדָּר בכיר מינה את עצמו לשָדֵר את טקסי הפתיחה והנעילה ואת תחרויות הא"ק והשחייה. שאיפתו הייתה להיות מעין נסים קיוויתי חדש. יאיר שטרן הופקד על שידור משחקי הכדור. עלי הוטל לשדר את ענפי הספורט האולימפיים הקטנים כדורעף, התעמלות, וטניס. נבחרות הכדורעף הווירטואוזיות של יפן נשים וגם גברים זכו בבכורה ללא כל מאמץ. בעת השידורים הישירים של המשחקים הופתעתי לראות כי על גופיות השחקנים והשחקניות היפאניים רקום שם מדינתם NIPPON  ולא JAPAN כמקובל. קיבלתי מהן שיעור בגיאוגרפיה. שמעתי מהם סיפור שלא ידעתי. הטַיָיל וחוקר היבשות האיטלקי הסקרן מַרְקוֹ פּוֹלוֹ הגיע במאה החמש עשרה לסין הוא שאל את תושבי המקום האם יש מדינה נוספת מעבר לסין. כן השיבו לו הסינים יש עוד מדינה אחת מעבר לים, קוראים לה JIPPON ושיבשו את השֵם המקורי. גִ'יפּוֹן הפכה לגָ'אפֶּן (JAPAN) כפי שהשם מוכר לכולם מהאטלסים הגיאוגרפיים. אך השם המקורי של יפן הוא נִיפּוֹן.

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. הגאווה היפנית. נבחרת הנשים של יפן בכדורעף אלופת המשחקים. על החולצות תמיד רקום "ניפון", ולעולם לא "יפן". (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

בשעה שהחלו שלבי השידורים הישירים  ההקלטות  העריכות  הפעלת אולפן ההגשה  והרצת סיגנל השידור הלווייני מטהרן לירושלים, הוברר מייד שהסיפור איננו פשוט כלל. לא עבורנו וגם לא בשביל האחרים. השידורים היו עמוסי תקלות טכניות מרגיזות ומנגד הייתה מערכת הבקרה האיראנית עטופה ב- ביורוקרטיה מיותרת שהפריעה לתיקון התקלות.

אלכס גלעדי צבר בטהראן מוניטין כשַדָּר בנוסף להיותו מפיק מצוין ועורך. בזמני הפנוי שימשתי עוזר שַדָּר צמוד שלו בעמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי "אָרִיאָמֶהר" (Aryamehr) בתרגום חופשי מפרסית "השמש העולה", ובבריכת השחייה. ישבתי לצִדוֹ של אלכס גלעדי בעמדת השידור בבריכת השחייה בטהראן בשעה ששידר ישיר לירושלים את דָן בְּרֶנֶר זוכה במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 55.56 ש' לפני שני שחיינים סיניים. בעת שניצב השחיין הישראלי על דוּכַן המנצחים מספר אחת עטור מדליית זהב חיבר אלכס גלעדי טקסט עיתונאי קצר ותיאר את ניצחונו ההיסטורי בשתיים עשרה מילים, "דן ברנר הוא השחיין הישראלי המהיר ביותר ביבשת של מיליארד וחצי תושבים". דֶגֶל מדינת ישראל המתנוסס בראש התורן בבריכה האולימפית בטהראן והִמנון התקווה המתנגן ברקע כמו נתנו אישור לאבחנתו המדויקת. הוא קצר את המוניטין שלו כמפיק אך הוא היה גם עיתונאי שידע לכתוב וגם להתנסח היטב בעל פה. אלכס גלעדי לא היה שַדָּר מלהיב באופיו ולעולם לא צעקן דרמטי ו/או פטפטן. הוא היה חסכן במילים ונזהר מלחשוף את רגשנותו. סגנונו היה מאופק אבל אינטליגנטי, מדוּד בשפתו, ומחושב בלשונו. הוא דיבר עברית תקנית חפה משגיאות והיה בעל קול רדיופוני ערב לאוזן. הוא שידר בקולו את כל הרגעים הגדולים שהשיגו השחיינים והאתלטים הישראליים בטהראן. יובל ווישניצר זכה במדליית כסף בריצה ל- 5000 מ' בזמן של 14:21.00 ד'. אסתר רוֹט – שחמורוב ניצחה בשלוש ריצות וזכתה בשלוש מדליות זהב ב- 100 מ' בזמן של 11.90 ש', 200 מ' ב- 23.79, ו- 100 מ' משוכות בזמן של 13.31 ש'. נערה צעירה בת 17 מ- "הפועל" עמק חפר בשם אורית אברמוביץ' ניצחה בקפיצה לגובה, קבעה שיא ישראלי חדש 1.78 מ', וזכתה במדליית הזהב.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. האצטדיון האולימפי בטהראן בירת איראן. נערה ישראלית צעירה בת 17 אורית אברמוביץ' (מ- "הפועל" עמק חפר) ניצבת על דוכן מס' 1 בתום התחרות בקפיצה לגובה לנשים במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. הישגה 1.78 מ' הקנה לה שיא ישראלי חדש ומדליית זהב. אלכס גלעדי שידר את הרגע החשוב הזה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. משמאל ניצבת על דוכן מס' 2 היפנית מ. סון (M. Sone גם כן בהישג של 1.78 מ'). השלישית הייתה הסינית פ. ס. אוּ (F. S. Wu בתוצאה של 1.74 מ'). (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ב- 1974). 

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ב- 1974. אסתר רוט – שחמורוב בת 22 ניצבת על דוכן מספר אחת באצטדיון האולימפי "אריאמר". האתלטית מספר אחת של מדינת ישראל זכתה בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 100 מ', 200 מ', ו- 100 מ' משוכות והוכתרה למלכת הא"ק של טהראן 1974. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן- 1974).

יום אחד בעת השידורים הישירים של תחרויות הגמר בא"ק באִצטדיון האולימפי "אָרִיאָמֶהר" (Aryamehr) שהיה מלא עד אפס מקום, הופיע השָאה במקום מלווה ברעייתו המלכה פָארָה דִיבָּה וארבעת ילדיהם. הגעתו שיבשה מייד את שידורי הטלוויזיה האיראנית הממלכתית. בימאי ניידת השידור של הטלוויזיה האירנית נטש את השידור הישיר ה- Multilateral (רב משתתפים) שהועבר לעשרות מדינות באסיה והתמקד באמצעות מצלמותיו דקות ארוכות במשפחת המלכותית ובקבלת הפנים הסוערת שהעניקו לה 100000 (מאה אֶלֶף) הצופים באִצטדיון. התחרויות על המסלול נמשכו אך את הבימאי זה לא עניין כלל. הוא היה עסוק בחשיפת משפחת המלוכה. ראיתי זאת במו עיניי. הייתי עוזר שַדָּר של אלכס גלעדי באותו היום בתחרויות הא"ק. ישבנו שנינו בעמדת השידור שלנו באצטדיון "אריאמאהר" נדהמים מהתופעה. זאת הייתה פארסה ובעצם עֵדוּת לסוג של סגידה עיוורת וכפויה לשליט מונרכי, שמי יודע מה היא צוֹפֶנֶת בחוּבָּה, האם היא אמיתית, ומה מסתתר מאחוריה.

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. ספטמבר 1974. התא המלכותי. מצלמות הטלוויזיה האיראנית משווקות ללא הרף לעם האיראני את השאה הפרסי רזה פאחלאווי, המלכה פארה דיבה, ויורש העצר הצעיר רזה פאחלאווי. משפחת המלוכה הייתה מוקפת כל העת באנשי "סאוואק" רבים. חלקם מוסווים. מי תאר לעצמו כי בחלוף ארבע שנים יוציא כהן דת קשיש בן 82 רוחאללה חומייני החי בגלות בפאריס את העם לרחובות ויחולל מהפכה רבתי נגד מוסד המלוכה. השאה ומשפחתו נסו בראשית 1979 מהמדינה. הם לא חזרו אליה עוד מעולם. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974). 

טקסט תמונה : 1 בספטמבר 1974. טהראן בירת אירן. טקס הפתיחה של משחקי אסיה ה-  7. השאה, הקיסרית, ויורש העצר הבן הנסיך זוכים להאלהה על מסך אלקטרוני ענק ברום האצטדיון "אריאמאהר". (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

השָאהָ ניסה לשחק אותה כקיסר עממי היורד אל נתיניו. הוא ביקר במתקנים האולימפיים ושוחח עם הממונים ושלח את רעייתו המלכה פַארָה דִיבָּה לעודד את נבחרות הספורט הלאומיות של איראן המשתתפות במשחקים. יורש העֶצֶר הצעיר העניק מעת לעת את המדליות לגיבורי הספורט האיראניים.

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. המלכה היפה פַארָה דִיבָּה יורדת אל העם ומעניקה זיכרון צילומי לנבחרת ההיאבקות והרמת המשקלות של ארצה. "לרדת אל העם", הייתה מדיניות מכוונת של המלכה פארה דיבה. השָאה היה הרבה יותר מרוחק מעמו.           (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן  – 1974).

הטלוויזיה האיראנית שימשה כמו בכל שלטון טוטליטארי מכשיר תקשורת רב עוצמה בידי שליט הממלכה. היא עסקה ללא הֶרֶף בהאדרת השָאהָ ובהאלהה של שמו. השאה האיראני נחשב לבן האֵלים. מי שלא רצה אותו כשליט בלעדי הוכרח לעשות זאת במצוות ה- "סאוואק". המונרך צבר עוד ועוד שונאים מבני עמו. אף על פי כן לא ניתן היה לשָעֵר אז כי כעבור ארבע שנים וחצי מתום משחקי אסיה ה- 7, יבצע האיאטואללה רוחאללה חומייני כהן דת מוסלמי שיעי פונדמנטליסטי בן 79 יריבו המַר של השאה ממקום גלותו הפוליטית בצרפת, תפנית פוליטית ומדינית כל כך דרמטית וקיצונית בחיי בני עמו באיראן. מי חשב אז שיצליח להוציא ממרחקים מיליוני אנשים לרחובות הבירה טהראן, ויחוֹלֵל מֶרי גלוּי נגד השלטון המושחת של השאה רווי הכוח הצבאי, העושר, בעל עוצמה כלכלית אדירה ומצויד בשירות ביטחון כללי מאומן היטב הנודע בשֵם ה- "סָאוָואק". שום מומחה פוליטי במשרד החוץ של ישראל לא חָזָה את המהפכה האיסלאמית שחולל רוחאללה חומייני ואת גירושו של השָאהָ הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי ומשפחתו בתוך זמן קצר מאִירָאן. השָאה פשוט ברח עם משפחתו מאימת בני עמו למצרים. נשיא מצרים אנוואר סאדאת העניק לו מקלט פוליטי.

רוחאללה חומייני שָב כמושיע לאדמת איראן ב- 1 בפברואר 1979. מטוס של ממשלת צרפת הטיס אותו מפאריס לטהראן. תומכיו אנשי האיסלאם הקיצוני שהחלו את המהפכה אִרגנו לו קבלת פנים מלכותית המונית. מיליונים המתינו לו ברחובות הבירה. רוחאללה חומייני הפך למנהיג הרוחני החדש של המדינה במקום השאה החילוני השליט מייד שלטון דתי קיצוני באיראן במקום אורח החיים האזרחי. הפרלמנט האיראני "המאג'לס" יישם מייד רבים מקביעותיו ופסיקותיו של רוחאללה חומייני והחליט שחוקי האיסלאם על פי פרשנותו של המנהיג הדתי יחליפו את החוקים האזרחיים – חילוניים של המדינה. חומייני ביטל את תחרויות הספורט במדינה, חייב את הנשים לעטות רעלה על פניהן, וביטל את חוק הבחירה שהעניק השָאהָ לנשים ב- 1962. חומייני ביטל את מדיניות השָאהָ לקידום מעמד האישה בממלכה האיסלאמית השמרנית.

העוֹל על אלכס גלעדי כמֵפיק, עוֹרך, ובנוסף גם שַדָּר התחרויות המרכזיות היה עצוּם, ונתן מידי פעם את אותותיו. הוא ישן אולי שעתיים – שלוש בלילה. באחד הימים ערכנו זה ליד זה את חומרי השידור לאחד היומנים היומיים ששידרנו מ- IBC בטהרן לירושלים. מקום העריכה היה אולם ענק בו הוצבו כ- 100 יחידות VTR כפולות (שני אינטש) לטובת רשתות הטלוויזיה הרבות. חצצו ביניהם בלמי רעשים אקוסטיים. יָעָר של טכנולוגיה. מהמם. עושר שאיננו מהעולם הזה. כל יחידות העריכה המודרניות האלה היו מצוידות בהתקן טכני מתקדם הידוע בכינויו הטכנולוגי Q  track. הטלוויזיה האיראנית שידרה בשיטת הצבע הצרפתית 625 Secam.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. ה- IBC בטהראן. יחידת עריכה ו.ט.ר. (VTR – Video Tape Recording) של טייפים 2 אינטשים של הטלוויזיה האיראנית הממלכתית במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. לא היה גבול לעושר הכספי של מדינת הנפט של השאה האיראני. הכסף האדיר והאין סופי הֵניב עושר טכנולוגי טלוויזיוני בלתי מוגבל. במרכז השידורים הבינלאומי בטהראן ניצבו טורים של 100 (מאה) יחידות עריכה VTR כאלה. לצורך השוואה, ב- 1974 עמדו לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק 4 יחידות עריכת VTR. (צילום הטלוויזיה האיראנית – 1974. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן. זוהי עמדת שידור שמיסדה הטלוויזיה האיראנית הממלכתית באצטדיון האולימפי "אריאמהר" (ARYAMEHR) בספטמבר 1974 בעיר הבירה טהראן. העושר הטכנולוגי הטלוויזיוני ניבט מכל עבר. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית – 1974. ארכיון יואש אלרואי).

שפות התקשורת הטלוויזיונית הבינלאומית במרכז השידורים הבינלאומי במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 היו אנגלית וצרפתית. מעולם לא נראו אותיות ערביות על המסך ולא נשמעו הוראות בשפה הפרסית. לעיתים חשבתי שהמשחקים נערכים במרכז אירופה בין שווייץ לצרפת.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. זוהי הודעת אינפורמציה (Super Imposing) בשפה הצרפתית על מוניטור הטלוויזיה עבור המְשָדֵר הבינלאומי במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974, ומיידעת אותו כי השידור נעשה בשיטת השידור הצרפתית בצבע, סקאם 625 (SECAM 625). (באדיבות הטלוויזיה האיראנית – 1974. ארכיון יואש אלרואי).

אלכס גלעדי עבד עם עורכת Video איראנית על עריכת קובץ תמונות אלקטרוניות ששימשו כותרות לפתיחה המיוחדת של המשדרים שלנו שאורכה כדקה וחצי. היה מדובר בעריכה פשוטה, קצרת זמן, ובלתי יומרנית. תחילתה בטִיזֶר (Teaser) והמשכה בלקט של אוסף "תמונות היום" המציגות את הישגי הספורטאים הישראליים באיראן 74' ומשודרות מ- VTR על רקע פס קול מוסיקלי. אך משהו לא הסתדר ולא הלך בעריכה הפשוטה הזאת. אולי אלמנט טכני מסוים היה פגום, ו/או שמא הטכנאית האיראנית לא הבינה מה רוצה ממנה העורך הישראלי שקוראים לו אלכס גלעדי. זמן שידור היומן הלך וקרב. בזווית עיני מעמדת העריכה שלי ראיתי את אלכס גלעדי עמוס אחריות ומשימות, מאבד את סבלנותו מאדים מכעס. עורקי הצוואר שלו היו נפוחים זה מכבר. הוא החל לאבד את פתיל סבלנותו שממילא היה קצר. אלכס גלעדי שהיה המגיש, המפיק, העורך, וכותב הטקסטים, נלחץ. עריכה של חמֵש דקות הפכה למבצע בן שעה וחצי. הוא פשוט יצא אט – אט מדעתו. לפתע התפוצץ מכעס והטיח את ידו מרוב ייאוּש בקיר שהיה עשוי עֵץ ושימש כחומר מבוֹדֵד ובלם זעזועים אקוסטי כשהוא צועק, "די כבר, די כבר". ציפוי העֵץ נסדק והטכנאית האיראנית שלוֹ נטשה בכעס את המקום. היא פשוט נבהלה וברחה. כעבור זמן קצר שָבָה עם מר מִילָאנִי נִיָיה. ה- Chief  Executive Producer של שידורי הטלוויזיה האיראניים התקרב בצעדים מהירים לאלכס גלעדי (שהיה לָבָן כקיר וחש אי נאימות רבה), ואמר לו בפנים חתומות ובשקט, כמעט בלחש :

“Mr. Alex Gilady listen well to me, it was first time and last time, next time you will be out of Iran”.

אלכס גלעדי עמוס עבודה ואחריות הבין שעבר את הגבול וניזהר. הוא העניק פרשנות מעניינת לכעסים שלו שהצטברו במהלך עבודתו וכה אמר לי : "יואשיש, אינני מתרגז מהלב. זה מהעצבים…". לא הייתה לו סבלנות לטיפשים ועצלנים. בהיותו מחונן ב- IQ גבוה ומצויד ב- נְבוֹנוּת כללית, ו- חוכמה טלוויזיונית, מנת חלקם של מעטים, הוא חרג פה ושם מ- "כללי הטקס".

יום אחד טכנאים איראנים ניתקו בטעות שני חיבורי כבלים (Patch) שלנו בעת שידור טלוויזיה ישיר מהאולפן שלנו בטהראן לירושלים. טהראן שידרה "Black" לירושלים. זהו החטא הגדול ביותר של כל רשת טלוויזיה באשר היא. הטכנאים האיראניים לא השתלטו על התקלה. למפקח ה- Video הטכני הצמוד של משלחת השידור בטהראן מר מנחם וולף, לקח כחמש דקות לאתר את הבעיה כדי לפתור אותה. הוא היה טכנאי מיומן ובעל ניסיון, מהטובים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, ועשה זאת כלאחר יד, אך אלכס גלעדי לא ידע את נפשו מרוב צער בסיום השידור ואולי גם בשל הבושה המקצועית מהבוס שלו דן שילון בירושלים. בדרך חזרה מהקומפלקס למלון באוטובוס ההסעה הרשמית של הוועדה המארגנת הוא ממש התייסר. אינני זוכר אם בכה עם דמעות ו/או בלעדיהן, אבל אני זוכר בבירור את טקסט הייסורים שלו, "מה יגיד דן שילון, מה יחשוב עלי דן שילון, ומה יאמר על ה- "Black" (מסך שחור) החטא המחפיר הגדול ביותר הקיים בטלוויזיה שנשקף מהמסך בשידור מטהראן במשך כחמש דקות". מפני שהוא סופר מקצוען היה נסער מאוד. ניסיתי לנחם אותו, "אלכס על מה אתה מתייסר…אני עֵד שאתה מנהל כאן הפקת טלוויזיה נהדרת…תקלות קורות והן אינן באשמתך…", אך זה לא כל כך עזר. אלכס גלעדי היה פדנט ומחמיר עם האחרים, קַל וחומר עם עצמו. האֶמֶת , זאת הייתה טעוּת מצערת, סוג של הפרת משמעת שעלולה לקרות בשידור ישיר, לבטח באולפן שידור בחו"ל המופעל ע"י טכנאים זרים שהתקשורת עימם הייתה בעייתית מראש גם בגלל אי ידיעתם את השפה האנגלית (ואי ידיעתנו את השפה הפרסית). אלכס גלעדי לקח את האחריות וראה בה כישלון אישי שלו.  נדמה לי שהעריץ בימים ההם את מורו ורבו דן שילון , ולכן היה עֵר מאוד לביקורת המקצועית של הבּוֹס שלו. הוא לא יכול היה להירגע עוד זמן ר מהשגיאה הטכנית שלא היה אשֵם בה אך קרתה בשידור שהוא היה חתום עליו. הוא התעטף במצב רוח של כּישָלוֹן גם במָלוֹן.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. זהו טכנאי ה- Video הבכיר מנחם וולף מהטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. בניגוד לרובינו בטלוויזיה הוא היה אירופי יליד גרמניה. מפקח טכני ואיש מקצוע מן המדרגה הראשונה שנכון היה תמיד לסייע לנו בעבודתנו העיתונאית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי.  ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהמשך התחרויות השמיטה הטניסאית שלנו פאולינה פסחוב מדליית זהב בטוחה במשחק הגמר ליחידות בטניס. היא הייתה עדיפה בהרבה על יריבתה האינדונזית לירה סוגיארטו (Lira Sugiarto) אך נוצחה לבסוף בתוצאה 7:6, ו- 6:4. במשחק הגמר לזוגות מעורבים תיקנה את עצמה וזכתה יחד עם יאיר וורטהיימר במדליית הזהב לאחר שניצחו זוג מעורב סיני. בהרמת משקלות במשקל כבד זכה שלמה בן -לולו במדליית הכסף כשהניף 135 ק"ג.

טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בספטמבר 1974. הטניסאית הישראלית פאולינה פסחוב מחמיצה באופן מפתיע את מדליית הזהב. היא לעולם לא תשכח את הפסדה הצורב לטניסאית האינדונזית לירה סוגיארטו. למרות הפסדה נחשבה פאולינה פסחוב לטניסאית הטובה ביותר באסיה. (צילום של הטלוויזיה האיראנית הממלכתית, 1974. ארכיון יואש אלרואי).

לבסוף נשארו עוד שתי משימות שידור. אלכס גלעדי שידר את משחק הגמר בכדורסל בו גברה נבחרת ישראל על דרום קוריאה 85:92 וזכתה במדליית הזהב. יאיר שטרן שידר עם ידידו מוטל'ה שפיגלר (כפרשן מזדמן) באִצטדיון "אריאמֵר" את משחק הגמר בכדורגל בין נבחרות ישראל ואיראן. איראן ניצחה 0:1. באצטדיון שררה אווירה אנטי ישראלית ברורה על רקע פוליטי. ישראל נתפשה ע"י חלק מהעם האיראני כמדינת אויב.

הנסיך הצעיר רֶזָה פאחלאווי (His Imperial Highness Crown Prince Reza Pahlavi) ונשיא הוועדה המארגנת הנסיך גולם רזה פאחלאווי (His Imperial Highness Prince Golam Reza Pahlavi) מיהרו לאצטדיון להעניק את מדליות הזהב לשחקנים. השלטון המלוכני הפרסי ראה לנכון להציג את עצמו כאפוטרופוס של הספורט האיראני על כל ענפיו.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. הנסיך הצעיר רזה פאחלאווי (משמאל) ונשיא הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 הנסיך גוּלָם רזה פאחלאווי, מעניקים את מדליות הזהב לשחקני נבחרת איראן בכדורגל לאחר ניצחונם במשחק הגמר על נבחרת ישראל 0:1. במהלך המשחק נשמעו בקהל קריאות שטנה נגד מדינת ישראל. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית הממלכתית, 1974. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן. הסתיים טורניר הכדורסל. נבחרת הכדורסל של ישראל היא אלופת הכדורסל במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. זיהוי העומדים בשורה האחורית מימין לשמאל : טל ברודי (6), אביגדור מוסקוביץ' (11), איתמר מרזל (13), מוטי ארואסטי, שמריהו זסלבסקי, חנן קרן (8), מיקי ברקוביץ' (9), שמואל "מולי" אבישר (5), שוקי שוורץ, שמואל נחמיאס (12), בועז ינאי (13), וג'ק אייזנר. זיהוי שורת העומדים הקדמית מימין לשמאל : המעסה של נבחרת הכדורסל משה אורגד, איש לא מזוהה, יוסף "יושו" ענבר, אברהם חמו מאמן נבחרת ישראל בכדורסל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי, איש לא מזוהה, אורי אפק, ושופט הכדורסל שלמה פיסטינר. (ארכיון יואש אלרואי).  

ב- 16 בספטמבר עשינו את דרכינו במטוס "אל על" חזרה לארץ. ראש הממשלה יצחק רבין קיבל את משלחת ישראל בנתב"ג בשובה הביתה, ואמר בנאום הקצר בקבלת הפנים, "ספק אם הייתה אי פעם משלחת ספורטיבית ישראלית בחו"ל שהציבור בארץ כל כך אהב וכל כך דאג לה, כפי שקרה במשחקי טהראן".

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 52, עומד במרכז) מקבל את פני משלחת ישראל עטורה מדליות בשובה ארצה מטהראן. זיהוי העומדים מימין לשמאל : שני מימין שר החינוך אהרון ידלין, האתלטית חנה שזיפי (רצה ל- 800  מ' ו- 1500  מ', וראש הממשלה יצחק רבין. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : דוב שחר (שונשיין), שמואל ללקין (מנהל המשלחת), האצנית אסתר רוט – שחמורוב, והשחיין דן ברנר מאגודת מכבי חיפה. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיסוי משחקי אסיה ה- 7 ע"י צוות טלוויזיה כל כך קטן ומצומצם היה הצלחה עיתונאית חשובה, ולוּ מן ההיבט הישראלי בלבד. הבאנו לשידור את כל סיפורי והישגי הספורטאים הישראליים, לרבות הזכיות ב- 7 מדליות הזהב, 4 מכסף, ו- 8 מארד. זאת הייתה הפעם האחרונה שספורטאי ישראל השתתפו במשחקי אסיה. זמן קצר אח"כ סולקה ישראל מטעמים פוליטיים מהמפעל הבינלאומי הזה ולא שָבָה אליו יותר.

הצל"ש העיקרי בהפקת שידורי טהראן מגיע לאלכס גלעדי שנשא בעול העיקרי, כשַדָּר, עורך, מפיק, וגם ראש צוות השידורים. מעניין שהצליח גם כמגיש. למרות שהיה רחוק מלהיות המגיש הקלאסי הציג פן עיתונאי בשַדָּרוּת שלוֹ והעניק לה אמינוּת וידע. לדן שילון היו אז אופציות שידור והגשה נוספות חוץ מאלכס גלעדי  היה לו את יורם ארבל וגם את יאיר שטרן, אך עובדה שהוא העדיף ללא סייג וללא כל התלבטות את אלכס גלעדי על פניהם גם כמגיש. הייתי עֵר לכישרונו הרב תחומי של אלכס גלעדי. שמחתי לשהות במחיצתו זמן כה רב ולאסוף כל פיסת מידע שנשרה ממנו.

בין אלכס גלעדי לדן שילון חצץ גבול היררכי. דן שילון היה המנהל, אך אלכס גלעדי לא נפל מהבּוֹס שלו במאוּם. אלכס גלעדי היה ראוי לשבחים על עבודתו כשדר ראשי בטהרן למרות שנסים קיוויתי השני הוא טֶרֶם היה. אין לדעת לאן היה מרחיק כשַדָּר אילולא נסחף לכיוונים אחרים. כמו דן שילון, היה גם הוא מומחה בתחומי טלוויזיה נוספים. העיסוק בהפקת מבצעי השידור הגדולים גזל ממנו יותר ויותר זמן. בהיותו בן ה- 32, הניח אלכס גלעדי בשידורי טהראן ב- 1974 אבן פינה טלוויזיונית חשובה בעלת פרספקטיבה שוֹנה מזו של השידורים הבינלאומיים הקודמים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לרבות מונדיאל גרמניה 1974. היא הייתה בעלת חשיבות רבה מנקודת מבט היסטורית. תוכניתית וטכנולוגית כאחת. נשקף לו עתיד מזהיר בטלוויזיה. אלכס גלעדי היה עשוי להיות שַדָּר ספורט מצוין. היו לו את כל הנתונים לכך. זה לא קרה, מפני שרחשי ליבו ניתבו אותו לאָפִיק אחר. הוא רצה להיות מֵפיק. הוא אלכס גלעדי היה מפיק ענק ומנהיג שידור דָגוּל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לזכותו של אלכס גלעדי נרשמו אחרי טהראן 1974 עוד ארבע הפקות טלוויזיה אחת ישראלית ושלוש בינלאומיות ברמתן הגבוהה : אולימפיאדת מונטריאול 1976, הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977, ביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים (22.11.1977 – 19), ותחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש של 31 במארס 1979, בה זכתה במקום הראשון הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". חוץ מזה הוא היה מנהל מוצלח ומוכשר מאוד של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשש השנים של 1980 – 1974. תמוה, מטריד, ולא מובן כיצד וויתרו ב- 1980 מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות חיים יבין על שירותיו של אלכס גלעדי, ואפשרו לו ללכת ל- NBC. הם היו חייבים להציע לו תפקיד בכיר ומסלול קידום מהיר לתפקיד מנהל הטלוויזיה, אך הטריאומוויראט בחר להתעלם ממנו. אולי מפני שאיים עליהם בכישרונותיו. הליכתו של אלכס גלעדי ל- NBC הייתה אובדן עצום לטלוויזיה הישראלית הציבורית.

אם לשוב לשנים ההן של 1980 – 1977, אני יודע שאלכס גלעדי הרגיש כי חיים יבין לא "שַם עליו" יתר על המידה. לא מפני שמנהל החדשות היה איש רָע באופיו אלא בגלל שחיים יבין לא מבין ואיננו מתמצא במכמני ההפקה הטלוויזיונית הכל כך מורכבת ומסובכת של האירועים הבינלאומיים. אדם שלא קונה דעת ואיננו בקי בתחום מפתח אדישות לנושא. מנהל חטיבת החדשות גם לא העניק לשידורי מונדיאל ארגנטינה 78' חשיבות יתירה בלוח המשדרים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. התוצאה הסופית הייתה התערבותו הישירה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בפרויקט. נוצר פרדוקס שהביא לעימות. חיים יבין היה קריין רהוט בעל מוניטין שזכה להערצה וקיבל אותה בשפע אך לא במידה שווה וגם לא מכולם. יחסיו המקצועיים של אלכס גלעדי עם חיים יבין בשלוש השנים 1980 – 1977 בהן שימש מנהל החטיבה היו שנויות במחלוקת ורוויות יותר מורדות מעליות. שניהם אלכס גלעדי וחיים יבין חוננו בתפישות שידור שונות שתורגמו לקרבות אינטרסים. הפילוסופיה של מסכת היחסים הזאת הפכה בסופו של דבר להתגוששות. כמנהל "דֶסְק" הספורט רחש אלכס גלעדי הערכה מקצועית מִזערית לכישרון הניהול של הבוס הישיר שלו חיים יבין. הוא היה מצולק מפגיעות מצטברות בו ע"י הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור והבין שמנהליו מצֵרים את צעדיו לא במקרה אלא על פי שיטה מחושבת מראש. המסמכים הרבים (חלקם פורסמו בבלוג) מאששים את הקביעה הזאת. מחלקת הספורט נתפשה כעוֹל והפקותיה כמִטרָד  "דֶסְק" הספורט הונח סמוך מאוד ליד השָלָב התחתון בסולם העדיפויות של החטיבה. אלכס גלעדי היה ממורמר וחַש מפח נפש. הוא לקח את זה אישית. לאחר שלוש שנים בהן היה חיים יבין הבוס הישיר שלו פירש אלכס גלעדי את יחסו אליו כהתנכלות מכוונת. המחלוקות ותחושות האכזבה של אלכס גלעדי מחיים יבין – ממוסמכות (!). הייתי שם לידו וראיתי זאת במו עיניי. למרות שהיה "רק" מנהל דֶסְק הספורט היה טמון באלכס גלעדי יותר מקורטוב של מנהיגות. הוא שאף כל העת לשנות את המצב הקיים בטלוויזיה כאלטרנטיבה לסטטוס קוו הקיים שלא מצא חן בעיניו. היה לו חזון שידור שדחף אותו ללכת נגד הזרם. הוא היה טוב מִידַי. ככל שהרחיק לכת ואמביציות השידור שלוֹ התרחבו, צבר עוד ועוד מתנגדים בתוך הרשות וביקורת בשורות הטלוויזיה על השינויים שאותם רצה לחולל.

ב- 18 באוקטובר 1980 שלח אלכס גלעדי המתוסכל עוד מכתב מחאה למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני נגד חיים יבין הנוגע להקצאת אמצעי עריכה VTR לתוכנית "מבט ספורט". המכתב הזה היה שונה מקודמיו מפני שאלכס גלעדי כתב אותו בכתב ידו. בדרך כלל הכתיב למזכירתו רוחל'ה ברכה את מחאותיו וזו תקתקה אותן על מכונת הכתיבה הישנה ששכנה במשרד הקטן כמו מוצג ארכיאולוגי. הפעם רשם בדם לִבּוֹ. זה היה לפני מעברו הדרמטי לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הוא היה נרגן, חַש מקופח ויותר מזה גם מאוכזב מאוד. אנשים שכותבים בדם ליבם הם בני אדם מיואשים אבל כאלה שלפעמים יש בידם אופציות אחרות. אלכס גלעדי היה שניהם. כאיש טלוויזיה מאוכזב אך בעל אופציות עתידיות טובות יותר מהקיימות כתב למנהל הטלוויזיה בדם ליבו ובסגנון תקיף חסר פשרות. איש מהם לא ידע כי נפתח בפניו נתיב טלוויזיה חדש והוא היה כבר בדרכו ל- NBC. החוזה היה כבר חתום. ב- 1980 היה אלכס גלעדי בן 38 וניצב על גג העולם. ראיתי את החוזה הכספי הנדיב ש- NBC הציעה לו. אלכס גלעדי אומנם קיבל היתר מהרשות "חופשה לשנה ללא תשלום" אך לי היה ברור שהוא לא ישוב עוד לעולם לשידור הציבורי. "למרות הוראת העדיפות הכתובה של מנהל הטלוויזיה הוציא מנהל החדשות הוראה אחרת…בדם לבי אני כותב לך ובפעם האחרונה מבקש פתרון הולם", כתב בכתב ידו. זאת הייתה אווירת המחלוקת ששררה תדירות בין מחלקת הספורט של אלכס גלעדי לבין חטיבת החדשות של חיים יבין.

טקסט מסמך : 18 באוקטובר 1980. מכתבו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי אל מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני בו מפנה בדם ליבו את זעמו לעבר הבוס הישיר שלו חיים יבין מנהל חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. אולפן ב' של הטלוויזיה ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. אלכס גלעדי נותן לבוסים שלו לדעת מה הוא חושב עליהם. כך אני פירשתי את תוכן התצלום שנגלה לעיניי. היום מרום גילי או טו טו 80 אני יכול להצהיר קבל ה- Media בארץ ובתבל כי אלכס גלעדי הוא אישיות הטלוויזיה הגדולה ביותר שפגשתי מעולם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי סבל מקשיים מקצועיים רבים בתקופת שלטונו של חיים יבין בחטיבת החדשות בשנים 1980- 1977. חד משמעית. זה מצא את ביטויו במכתבים הקשים ששיגר למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני. זאת הייתה תקופה לא קלה עבורו. הוא היה המפיק הנבון בהא הידיעה בבניין הטלוויזיה בירושלים אבל לא זכה להערכה מתמשכת ראויה. אלכס גלעדי היה הראשון בימים ההם שהגה יחדיו עם מהנדס הטלוויזיה את השימוש ב- Character Generator (יחידת מחשב אלקטרונית שמדפיסה כתוביות אלקטרוניות בעברית על המרקע) בתוכניות הספורט בשעה שחטיבת החדשות השתמשה עדיין בשיטה הידנית בהורדת אותיות "Letra set" בצבע לבן על נייר בריסטול שחור. השימוש במקלדת האלקטרונית הייתה חידוש מפליג, יעיל, וגם מהיר מאוד וסימלה אולי יותר מכל את ההבדל בין אלכס גלעדי למפיקים האחרים בבניין. הטלוויזיה הייתה כל חייו והוא כל הזמן חיפש פתרונות יצירתיים כדי לשפר את התוצאה על המסך. הוא ומהנדס הטלוויזיה אריה מולצ'ינובסקי אימנו והדריכו בעצמם שתי נשים צעירות ירושלמיות, מירה הראל ורוזי קוקה, בשימוש במכשיר האלקטרוני הנחמד הזה. פתאום התברר שמחלקת הספורט מקדימה בידע הטכנולוגי שלה בשנות דוֹר את חטיבת האֵם שלה. בכל שידורי הספורט הישירים והמוקלטים בצבצו לפתע האותיות האלקטרוניות הלבנות. ברור שאלכס גלעדי הסתובב במסדרונות בגֵו זקוף. הוא היה מפיק פנטסטי ללא מתחרים. שחקן שח מט שראה כמה מהלכים קדימה מראש.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מירה הראל נערת ה- Character Generator הראשונה בתולדות הטלוויזיה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                              

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. רוזי קוקה הגיעה לטלוויזיה הישראלית הציבורית זמן קצר לאחר מירה הראל ונחשבה לנערת הקרקטר השנייה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחלוף יותר מארבע עשרות של שנים, ליתר דיוק, 44 שנים מאז פגשתי לראשונה את אלכס גלעדי באותו יום ששי ההוא של 2 ביולי 1971 במכון ווינגייט.

לאחרונה עיינתי שוב במחזה "יוליוס קיסר" של וויליאם שייקספיר. בסופו כש- אנטוניוס מספיד את ברוטוס, מצאתי את עצמי מהרהר וחושב על אלכס גלעדי.

"This was the noblest Roman of them all …

…His life was gentle, and the elements

So mix’d in him that Nature might stand up

And say to all the world, “This was a man”

(Marcus Antonius)

"הָיָה זֶה הָאָצִיל שֶבְּכוּלָם…

…אוֹרְחוֹ הָיָה אָדִיב וֱהַיְסוֹדוֹת

כּה נִתְמַזְגוּ בּוֹ, שֶיוּכַל הַטֶבַע

לָקוּם קבָל עוֹלָם וּלְהוֹדִיעוֹ :

"זֶה הָיָה האִיש".

(מרקוס אנטוניוס. מתוך המחזה "יוליוס קיסר" של וויליאם שייקספיר).

אפילוג זמני.

אני נמצא על סף סיום העשור השמיני של חיי. הסדרה בת 13 הספרים אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מורכבת  מ- 130000 עמודים, 10000 תמונות ו- 5000 מסמכים אותנטיים של רשות השידור ו- EBU. הוא מכיל יותר מ- 10000 עדויות בעקבות ריאיונות ושיחות שניהלתי עם כ- 2200 אנשי תקשורת וטלוויזיה בארץ ובעולם. אנסח זאת כך מרום גילי או טו טו 80 : אלכס גלעדי הוא האיש שהשפיע עלי יותר מכל דמות אחרת בחיי הטלוויזיוניים. אם הייתי נדרש לומר דברים בשִבחו של אלכס גלעדי בחייו הייתי בוחר ושוֹנֶה את המילים ההן מנאום ההספד הקצר של מרקוס אנטוניוס עַל קִברו של ברוטוס בסופו של המחזה "יוליוס קיסר" (מאת וויליאם שייקספיר). אלכס גלעדי הוא איש אציל רוח ואיש מעשה דָגוּל, וגם חכם, ולבטח אחד אנשי הטלוויזיה היצירתיים ביותר בעולם. ארחיק לכת ואומר בכל הזמנים שאני מכיר. הוא האיש שהעניק לי השראה במשך עשרות שנים יותר מכל איש תקשורת אחר בישראל או בעולם, גם לאחר שעזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועבר לשורות NBC. תרומתו להתפתחות שידורי הטלוויזיה בישראל ובעולם היא עצומה. בלתי נשכחת. אני רוחש לוֹ אהבת אחים.

טקסט תמונה : זהו אלכס גלעדי לפני שנות דוֹר. איש אציל רוח ואיש מעשה דגול. גאון טלוויזיה. הוא לבטח אחד מגדולי אנשי התקשורת  בעולם בכל הזמנים, והאיש שהשפיע עלי במשך עשרות שנים יותר מכל איש תקשורת אחר בישראל או בעולם, גם לאחר שעזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. תרומתו להתפתחות שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל ובעולם הייתה מכריעה.

אלכס גלעדי היה איש הטלוויזיה שרציתי ללכת בעִקבותיו. הוא שימש לי מודל של מופת. מישהו כבר אמר לפניי כי חשוב בעקבות מי אתה הולך ולא מי הם ההולכים בעקבותיך. אנשים מסוגו של אלכס גלעדי הם כפי הנראה ה- המצאה והעיצוב המדויק ביותר של אלוהי הטלוויזיה. אלכס גלעדי העפיל לדרגה הגבוהה ביותר של התעשייה הזאת. הוא היה איש מעשה ומנהיג שידור. הייתי בר מזל לפגוש אותו לפני 44 שנה. אומר עוד כי פגשתי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור אלפי אנשים. דרכם של רבים מהם הצטלבה אין ספור פעמים עם דרכי רבת המהמורות. חלק מאותם הרבים סייע לי להפוך אותה לסלולה. הם אימצו את עיקרון הדבקות במשימות השידור כערך עליון והיו שותפים מלאים להפוך את סיסמתי הטלוויזיונית הלכה למעשה, "תמיד קדימה – אין דבר שהוא בלתי אפשרי".

מחרתיים, שבת – 22 באוגוסט 2015 תחל בבייג'ינג אליפות העולם ה- 15 בא"ק. מפעל ספורט בינלאומי מרתק בעל מסורת שתחילת מורשתו היא אליפות העולם ה- 1 שהתקיימה באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. טרם נס ליחה של ה- א"ק הבינלאומית. מצלמות ה- SSM הפכו אותה להצגת הספורט היפה והאטרקטיבית ביותר בתבל, אך האם לאור אי – שבירת עֵרֶב רב של שיאי עולם לגברים ונשים במסלול ובשדה, כאלה שמתקרבים לקצה גבול יכולת האדם ומחזיקים מעמד כבר שנים רבות בטבלה, לא חל פיחות במעמד הא"ק ? האם הצטמצמה ההתעניינות בה ? האם גרף הרייטינג והמדרוג של שידורי הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית שרוי כבר במדרון ? האם ערוץ 1 ימשיך לירות צרורות בגופו וישדר גם את בייג'ינג 2015, Off tube ? כל התשובות בעוד 48 שעות.

אלכס גלעדי נמנה על שורת אישים מצומצמת שהשפיעה על עיצוב והתפתחות שידורי הספורט והא"ק בטלוויזיה. כזכור הוא התמנה לתפקיד המפתח של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF לפני שלושים שנים ב- 1985. הוא היה אז בן 43. במשך שנות דור פיתח יחדיו עם הקולגות הטלוויזיוניות שלו את אפקטיביות וסגנון הכיסוי של של תחרויות הא"ק. פעם עשו זאת 10 מצלמות וניידת אחת. ב- 1983 בהלסינקי עשו זאת 22 מצלמות וארבע ניידות שידור. את תחרויות אליפות העולם ה- 15 בבייג'ינג יכסו כ- 90 מצלמות וחמש ניידות שידור. מצלמות ה- SSM הן שהפכו את אליפויות העולם בא"ק לבלתי נשכחות. לאלכס גלעדי ולטלוויזיה הסינית CCTV מובטחים מאות מיליוני צופים בכל רחבי תבל, וגם מישהו שדר ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. אינני מתכוון להפסיד אפילו שנייה אחת מהתחרויות.

השנים חולפות להן. לאלכס גלעדי ימלאו או טו טו ב- 9 בדצמבר 2015, 73 שנים. הנה תמונה למזכרת מהימים ההם ב- 1982 לפעולתו הברוכה לפני יותר משנות דור. אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת נמנה על צוות NBC שחותם על זכויות השידורים הבלעדיות של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 לשידור בארה"ב. NBC משדרת ברציפות מאז 1983 את כל אליפויות העולם בא"ק לרבות זאת של בייג'ינג 2015 וברצף את כל אולימפיאדות הקיץ מאז סיאול 1988 ואת כל אולימפיאדות החורף ברצף מאז 1994.

טקסט תמונה : שנת 1982. תמונה היסטורית. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (בן 41, עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה אמריקני ובינלאומי. להלן זיהוי מסודר של הנוכחים בתמונה. יושבים משמאל לימין : שון מקמנס (Sean McMannus) מ- NBC, פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא IAAF, קארל אולאף הומן (Carl Olaf Homen) מפינלנד נשיא הוועדה המארגנת של הלסינקי 1983. עומדים משמאל לימין : אלכס גלעדי מ- NBC, ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen) נשיא כבוד של IAAF, ג'ף קוקים (Geff Cockim) מ- NBC, פרדריק הולדר (Frederick Holder) נושא בתואר כבוד של IAAF Honorary Treasurer. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ועוד תזכורת מאליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983 שם הניחה הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE אבן פינה מדעית ו- אותנטית, וחשובה מאין כמותה בכיסוי תחרויות הא"ק. הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית הציבורית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה, ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רָף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות בא"ק לגבהים חדשים. עלותם האמירה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת ההיא בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מצטיינת ו- מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed). זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת . צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo), מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling), עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות הא"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה :  קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית של YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, פרישת ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל , זריקת דיסקוס , יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18- 16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי עַל שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחרונה, ב- 9 ביולי 2015 כתב אלכס גלעדי מכתב נרגש אך מלא סיפוק לנשיא IAAF לאמיין דיאק (סיים לפני כמה ימים את תפקידו ובמקומו נבחר לנשיא החדש של ה- IAAF הבריטי סבסטיאן קו) בו הוא מבקש לפרוש מתפקידו כ- יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF בתום שירות בן שלושים שנים. המכתב עורר הדים עצומים בתוככי התאחדות הא"ק הבינלאומית שאנשיה פשוט מעריכים ומעריצים את פועלו הממושך והמבורך של אלכס גלעדי עד בלי די. אלכס גלעדי הוא האחראי הראשי בתוקף תפקידו מאז 1985 לכיסוי הטלוויזיוני הפנטסטי של תחרויות הא"ק באליפויות העולם והאולימפיאדות. היפנים ואנשי NBC ביקשו מנשיא IAAF להשאיר את אלכס גלעדי בתפקידו ו/או לחילופין להעניק לו את התואר יו"ר כבוד.

אני מביא לידיעת קוראי הבלוג את תוכן השתלשלות ההתכתבויות והמסמכים הנוגעים לרצונו של מר אלכס גלעדי לסיים את תפקידו כ- כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF, ותמיכת אנשי IAAF בפועלו העצום, הממושך, והמשגשג.

1. מכתבו של אלכס גלעדי ל- לאמיין דיאק נשיא IAAF 

President of the IAAF

Dear Mr. President,

I trust that my mail finds you in excellent health and spirit.

I am proud to present to you the TV Commission report for the upcoming IAAF Congress. I will attend myself and will be ready to present a short verbal report.

Mr. President, with this TV Commission report I conclude 30 years as Chairman of the IAAF RTV Commission. I was appointed in 1985. Looking back I can feel proud and satisfied with the achievements of the TV Commission.

I believe that we have formalized the way athletics is covered all over the world, providing logical clear TV Production. In the 30 year's we also had many seminars and workshops in all corners of the world, in order to educate Television producers in Africa, Asia and even Europe in mastering production of our beloved sport.

I feel it is a good time now to step aside and allow the new President that will be elected to lead the IAAF, to appoint someone else to the post, if he so wish.

Mr. President, it is a great opportunity to Thank you so much for your constant support for those many years, since you chaired the Marketing Commission at times when the TV Commission was under marketing and continued support under your presidency.

I personally owe a big Thanks to Manolo Romero who walked with me all those 30 years and enriched the IAAF with his great knowledge and endless professionalism.

In this occasion I wish to praise Dr. Ernest Obeng for his endless support, hard work and devotion.

I hope it will be ok if, when I present to the congress, I will also Thank all members of the TV Commission for their great service. It was an honor to serve the IAAF and you in particular.

I Thank you for the trust and looking forward to see you in Beijing.

Best Personal Regards,

Alex

Copy :

Mr. Essar Gabriel

Dr. Ernest Obeng

טקסט מסמך (2) : 22 ביולי 2015. מכתבם של חברים בוועדת הטלוויזיה של ה- IAAF לנשיא IAAF לאמיין דיאק, בו הם מדברים בשבח פועלו של אלכס גלעדי ומבקשים להעניק לו תואר של יו"ר כבוד במקרה של פרישה מתפקיד היו"ר, כדי שיוכל לתרום גם להבא את תרומתו החיונית ל- IAAF.

3. מכתבם של מר Masamichi Amano מהטלוויזיה היפנית TBS ושל מר  Peter C. Diamond מרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. 

From: Diamond, Peter (NBCUniversal) [mailto:Peter.Diamond@nbcuni.com]
Sent: 14 July 2015 17:16
To: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; davegordon.sport@gmail.com; 'Hédi Hamel'; djamel0452@yahoo.com; 'Lydia Kaplan'; 'guoli ma'; 'TAKUJI MATSUMOTO'; 'Paquay, Benoit'; 'Tapani Parm' (tapani.parm@yle.fi); 'Grier Patterson'; Micky Payne; 'POGGIOLI, Katharina'; 'Phelan, Garret'; 'Manolo Romero (ISBTV.ES)'; 'YOHEI SHIMIZU'; 'Ternisien, Julien'
Subject: Alex Gilady

Dear IAAF Television Commission Colleagues,

As you are aware, our Television Commission Chairman Alex Gilady will be stepping down after 30 years of great service to athletics and to the broadcasting of our sport. The IAAF has the authority to nominate Alex to be “Honorary Television Commission Chairman,” which would honor him, and officially keep Alex consulting officially with the IAAF in the ways we all value so much.

TBS Japan and NBC USA would like to ask you to join us in a formal communication to President Diack, indicating our support of this appointment. We hope you will do so, by adding your thoughts to this email.

Thank you very much for your kind attention.

Sincerely,

Mr. Masamichi Amano

IAAF Television Commission Member

Senior Vice President

TBS Television

Mr. Peter C. Diamond

IAAF Television Commission Member

Senior Vice President

Olympic Programming, NBC Sports

Members of the IAAF RTV Commission

4. מכתבו של דיוויד קולברט מ- Jump Media & Marketing

Dear alex…congratulations on 30 excellent years as chairman…it was an honor to serve with you for many of them…you showed us a clear path to a revolution in athletics coverage and should be very proud of all you accomplished for this great sport…look forward to being with you in Beijing…warmest regards, peter.

Sent from my iPad.

May I add, three cheers to you Mr Gilady for your devotion to athletics.

See you all in Beijing.

David

David Culbert – Director

Jump Media & Marketing

5. מכתבו של מיקי פיין, מפיק ב- BBC.

Alex…thought you would enjoy seeing the commission responses to the email sent by mr. amano and me…I will be arriving in kuala lumpur on july 29 at 12:05am and leaving at 11:25pm on july 31…lilly in jim bell’s office will provide travel information for the others…all the best, peter.

Dear Colleagues,

Although I have participated only in the last few TV meetings, please allow me to join you in supporting this idea.

Many thanks,

Micky Payne

Producer, BBC TV Sport

 6. מכתבו של YOHEI SHIMIZU. 

—–Original Message—–
From: YOHEI SHIMIZU [mailto:yohei.shimizu@dentsu.co.jp]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 11:02 PM
To: Ternisien, Julien; Manolo Romero (ISBTV.ES); 'Dave Gordon'
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; 'Hédi Hamel'; 'Lydia Kaplan'; 'guoli ma'; TAKUJI MATSUMOTO; Paquay, Benoit; 'Tapani Parm'; 'Grier Patterson'; 'Micky Payne'; 'POGGIOLI, Katharina'; Phelan, Garret; Diamond, Peter (NBCUniversal)
Subject: RE: RE : Alex Gilady

Deal All,

Similarly, although I only participated for the first time in the last TV Commission, I, as well as other Dentsu colleagues, support the idea to honor Alex's tremendous contribution to the sport of athletics.

Kind regards,

Yohei

7. מכתבו של Julien. 

—–Original Message—–
From: Ternisien, Julien [mailto:ternisien@eurovision.net]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 1:44 PM
To: Manolo Romero (ISBTV.ES); 'Dave Gordon'
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; 'Hédi Hamel'; 'Lydia Kaplan'; 'guoli ma'; 'TAKUJI MATSUMOTO'; Paquay, Benoit; 'Tapani Parm'; 'Grier Patterson'; 'Micky Payne'; 'POGGIOLI, Katharina'; Phelan, Garret; 'YOHEI SHIMIZU'; Diamond, Peter (NBCUniversal)
Subject: RE : Alex Gilady

Dear all,

Although I participated only to the last TV commission, please allow me to join you in supporting this idea.

Best regards,

Julien

8. מכתבו של Tapani Parm מהטלוויזיה הפינית הציבורית YLE.

From: Tapani Parm [mailto:tapani.parm@yle.fi]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 10:25 AM
To: Manolo Romero (ISBTV.ES)
Cc: Dave Gordon; mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; Djamel Djabali; Hédi Hamel; Lydia Kaplan; guoli ma; TAKUJI MATSUMOTO; Paquay, Benoit; Grier Patterson; Micky Payne; POGGIOLI, Katharina; Phelan, Garret; YOHEI SHIMIZU; Ternisien, Julien; Diamond, Peter (NBCUniversal)
Subject: Re: Alex Gilady

Dear colleagues, friends

Having followed this e-mail correspondance it is very easy to agree on everything everyone of you have written.

Kind regards

Tapani

Lähetetty iPadista

9. מכתבו של maguoli. 

From: maguoli@yahoo.com [mailto:maguoli@yahoo.com]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 9:14 AM
To: Manolo Romero (ISBTV.ES); 'Dave Gordon'
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; 'Hédi Hamel'; 'Lydia Kaplan'; 'TAKUJI MATSUMOTO'; 'Paquay, Benoit'; 'Tapani Parm'; 'Grier Patterson'; 'Micky Payne'; 'POGGIOLI, Katharina'; 'Phelan, Garret'; 'YOHEI SHIMIZU'; 'Ternisien, Julien'; Diamond, Peter (NBCUniversal)
Subject: 答复: Alex Gilady

Dear Colleagues,

I fully agree with Manolo's suggestion. Alex is still too young to retire.

Best regards.

Ma

发送自我的 BlackBerry 10 智能手机。

10. עוד מכתב הערכה של Djamel Djabali אודות אלכס גלעדי המבקש לפרוש מתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF בתום שלושים שנות שירות.

From: Djamel Djabali [mailto:djamel0452@yahoo.com]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 8:58 AM
To: Diamond, Peter (NBCUniversal)
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; davegordon.sport@gmail.com; Hédi Hamel; Lydia Kaplan; guoli ma; TAKUJI MATSUMOTO; Paquay, Benoit; 'Tapani Parm' (tapani.parm@yle.fi); Grier Patterson; Micky Payne; POGGIOLI, Katharina; Phelan, Garret; Manolo Romero (ISBTV.ES); YOHEI SHIMIZU; Ternisien, Julien
Subject: Re: Alex Gilady

I like Alex as a person and as profesional i was thinking how Will be the next meeting without him.

I agree and support the idea to keep him as active Membre if possible or honorary for a long time.

Regards

Envoyé de mon iPhone

11. המכתב של Hédi Hamel.

From: Hédi Hamel [mailto:hedi.hamel@orange.fr]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 8:50 AM
To: Diamond, Peter (NBCUniversal)
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; davegordon.sport@gmail.com; 'Lydia Kaplan'; 'guoli ma'; 'TAKUJI MATSUMOTO'; 'Paquay, Benoit'; 'Tapani Parm' (tapani.parm@yle.fi); 'Grier Patterson'; 'Micky Payne'; 'POGGIOLI, Katharina'; 'Phelan, Garret'; 'Manolo Romero (ISBTV.ES)'; 'YOHEI SHIMIZU'; 'Ternisien, Julien'
Subject: Re: Alex Gilady

Dear TV Commission Colleagues,

Because of its involvement in three decades, a rather exceptional personal commitment, it seems to me fair and legitimate to see our friend and Commission Chair Alex, rewarded his efforts by making it an honorary member.

We are all very proud of this great recognition.

Thank so much for your Kind attention.

best,

Hédi HAMEL

IAAF Television Commission Member

12. המכתב של Katharina Poggioli.

From: Katharina Poggioli [mailto:KPOGGIOLI@eurosport.com]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 8:14 AM
To: Manolo Romero (ISBTV.ES); 'Dave Gordon'
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; 'Hédi Hamel'; 'Lydia Kaplan'; 'guoli ma'; 'TAKUJI MATSUMOTO'; 'Paquay, Benoit'; 'Tapani Parm'; 'Grier Patterson'; 'Micky Payne'; 'Phelan, Garret'; 'YOHEI SHIMIZU'; 'Ternisien, Julien'; Diamond, Peter (NBCUniversal)
Subject: RE: Alex Gilady

Oh yes, let’s benefit much longer from Alex’s knowledge, implication in the sport, great sense of humour and elegancy.

Katharina Poggioli

13. המכתב של Manolo Romero.

From: Manolo Romero (ISBTV.ES) [mailto:mromero@isbtv.es]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 7:45 AM
To: 'Dave Gordon'
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; 'Djamel Djabali'; 'Hédi Hamel'; 'Lydia Kaplan'; 'guoli ma'; 'TAKUJI MATSUMOTO'; 'Paquay, Benoit'; 'Tapani Parm'; 'Grier Patterson'; 'Micky Payne'; 'POGGIOLI, Katharina'; 'Phelan, Garret'; 'YOHEI SHIMIZU'; 'Ternisien, Julien'; Diamond, Peter (NBCUniversal)
Subject: RE: Alex Gilady

Dear Colleagues

I hope the new President will ask Alex to remain as the active Chairman however if not, he fully deserves the ‘honorary’ role.

Best regards,

Manolo Romero

14. מכתבו של Dave Gordon.

From: Dave Gordon [mailto:davegordon.sport@gmail.com]
Sent: Wednesday, July 15, 2015 5:11 AM
To: Diamond, Peter (NBCUniversal)
Cc: mamano@best.tbs.co.jp; david@jumpmedia.com.au; Djamel Djabali; Hédi Hamel; Lydia Kaplan; guoli ma; TAKUJI MATSUMOTO; Paquay, Benoit; Tapani Parm; Grier Patterson; Micky Payne; POGGIOLI, Katharina; Phelan, Garret; Manolo Romero; YOHEI SHIMIZU; Ternisien, Julien
Subject: Re: Alex Gilady

Dear Colleagues

I am delighted to support the nomination of Alex Gilady as Honorary IAAF Television Commission Chairman. It’s a fitting tribute to a man who has spent many years working tirelessly to raise the standards of television coverage of our sport. International Athletics owes him a great debt and can continue to learn from his experience. He has been instrumental in ensuring that the television presentation of Athletics around the world is the envy of other sports and sets the standards others aspire to. Alex has been a great servant of the sport and this recognition is thoroughly deserved.

Kind regards

Dave

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג אוגוסט 2015. אזור עמדות השידור של הטלוויזיה באצטדיון "קן הציפור" ב- בייג'ינג. האם ניתן לזהות את מיקומה של עמדת השידור של ערוץ 1 הציבורי ו/או שמא נפקד מקומה ? (באדיבות IAAF / CCTV). 

סוף הפוסט מס' 530 / 524. הועלה לאוויר לקראת חצות של יום חמישי – 20 באוגוסט 2015.