הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק פרסום אישי.

——————————————————————————

פוסט מס' 513 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 ביוני 2015.

——————————————————————————

פוסט חדש מס' 513. הועלה ל- "אוויר" ביום ראשון – 28 ביוני 2015.

יום שני וחמישי, 22 ו- 25 ביוני 2015. סנסציה. הפועל ירושלים בראשות הנהלתה אורי אלון ואייל חומסקי, המנכ"ל שלה גיא הראל, ומאמנה דני פרנקו מנצחת פעמיים בחוץ 65:80 ובבית 68:88 את הפועל אילת וזוכה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורסל. מכבי ת"א מודחת בשלב חצי הגמר. פוסט מס' 513. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום שני וחמישי, 22 ו- 25 ביוני 2015. סנסציה. הפועל ירושלים בראשות הנהלתה אורי אלון ואייל חומסקי, המנכ"ל שלה גיא הראל, ומאמנה דני פרנקו מנצחת פעמיים בחוץ 65:80 ובבית 68:88 את הפועל אילת וזוכה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורסל. מכבי ת"א מודחת בשלב חצי הגמר. (1). פוסט מס' 513. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : הופעתה הפתאומית של העיתונאית ליעד מודריק (יוצאת גלי צה"ל) אתמול (יום חמישי – 25 ביוני 2015) בעמדת מגישה ומנחה ב- "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 לצדו של מוטי קירשנבאום הוותיק – הזרימה לפתע לתוכנית האקטואליה הזאת דם חדש, קצב מהיר יותר, ורעננות יתר. הריאיון הכלכלי הסבוך אודות מונופול הגז במדינת ישראל שהיא ומתן חודורוב ניהלו באולפן עם מר יוּגִ'ין קָנְדֶל היועץ וראש המועצה הלאומית לכלכלה ומנסח מתווה הגז, הצביע עד כמה הציבור נעדר נתונים בנושא החשוב של מונופול הגז וכי הוא שרוי בבלבול אינפורמציות מוחלט. יותר מידי פעמים נזף יוג'ין קנדל בשני המראיינים שלו שעימתו אותו עם מֵידָע הגז שבידיהם, כשאמר להם כהאי לישנא : "לא…", ו/או "לא מדויק…", ו/או "גם זה לא נכון…", ו/או "גם זה לא מדויק…". ליעד מודריק ומתן חודורוב איבדו לרגע את ביטחונם העצמי ונראו כעיתונאים מתחילים נזופים, עד שליעד מודריק התעשתה והציעה ליוג'ין קנדל לפרסם "List" של נתונים ואינפורמציה בנושא הגז מה כן ומה לא, והיכן האזרח הישראלי הפשוט אמור להרוויח אף הוא ממשאב הטבע הלאומי היקר הטמון במעמקי הים בגבולות הטריטוריה של מדינת ישראל. מדובר בנושא כלכלי סבוך הנמדד בעושר עצום של מאות רבות של מיליארדי דולרים ורווי אינטרסים מפני שאנשים פרטיים עשירים ביניהם ישראליים כמו אברהם תשובה הם שהצליחו לקדוח בים ולמצוא את הגז ולהעלותו ממעמקים, ולא המדינה. ליעד מודריק ומתן חודורוב למרות השיחה הארוכה עם יוג'ין קנדל, לא השכילו להתיר ולפתור בשביל צופיהם סוגיה כלכלית מסובכת עתירת ממון. גם ענת גורן ואיתי רום לא פתרו עד הסוף את בעיית הדיווח המורכב כלכלית ופוליטית אודות "החברה לכימיקלים בישראל". בציבור שוררת תחושה שהמיליארדרים אברהם תשובה ועידן עופר הם כמעין טפילים שמתעשרים על חשבון כלל אזרחי ישראל אולם הדבר נשמע כשמועה ואיננו מוכח.

הערה 4 : "הארץ" מודיע הבוקר (יום ראשון – 28 ביוני 2015) בעמוד הראשון לקוראיו כי המגיש יעקב איילון לא הצליח לחזק את מהדורת החדשות "מבט" של ערוץ 1 ומפנה את המתעניינים להתעמק בכתבתו הסטטיסטית רבת הנתונים של העיתונאי האנלייזר מר נתי טוקר במוסף הכלכלי של העיתון "TheMarker". נתי טוקר קובע כי כישלון הרייטינג של "מבט" צורב למרות ולאור גיוסו של יעקב איילון בינואר 2015 וגם נוכח ההשקעה בבניית אולפן חדש והמעבר של "מבט" לשמונה בערב מתוך רצון להתחרות ראש בראש עם מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 ו- 2. גם מגיש איכותי מסוגו של יעקב איילון איננו מסוגל לשנות את מאזן המדרוג, אלא אם תיערך רוויזיה אבסולוטית בערוץ 1 ושידוד מערכות מבראשית לרבות שינויים מהותיים בכוח אדם.

הקדמה.

התאוששותה של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים החדשה ואלופת ישראל החדשה לשנת 2015 תחת מנהיגותם החדשה הנמרצת ובעלת ה- יושרה של מר אֶיָיל חוֹמְסְקִי ומר אוֹרִי אַלוֹן (ושלושת חבריהם הנוספים בהנהלה המחומשת), מהווה אנטי תזה לערוץ 1 ולשידור הציבורי המַט ליפול מאז ימי שלטונו של המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002.

OK… צריך שידור ציבורי…! אולם איזה סוג של שידור ציבורי : האם שידור ציבורי בעל צביון איכותי כמו בתקופתו של ארנון צוקרמן…? ו/או שידור ציבורי על פי הקטגוריה שהגה יוסף בר-אל…? 

סיום השידור הישיר אמש (יום חמישי – 26 ביוני 2015) בן כשלוש שעות מ- 21.00 עד 24.00 של ערוץ 1 מהיכל הכדורסל הירושלמי, ש- תיאר כיצד ניצחה הפועל ירושלים בקלות במשחק השני את הפועל אילת 68:88 וזכתה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה, מצא אותי מתעניין בהפתעה ציבורית שהכין לי השדר המוביל אורי לוי מלווה בדמעות תנין. תמונת הגמר הטלוויזיונית הראתה את עמדת השידור של ערוץ 1 ב- Arena הירושלמית אותה איישו השַדָּר אורי לוי והפַּרְשָן שלו גור שלף. השדר נשמע מוסר דברי תודה לפרשן שלו ואז נפנה לקונן בקול מרוט קִינָה בפני קהל צופי טלוויזיה בסדר גודל ממוצע של כ- 215000 / מאתיים וחמש עשרה אלף צופים (מִדְרוּג ממוצע של % 7.95 המורכב מ- % 6.1 ב- Pre Game Show, מ- % 9.4 בעת השידור הישיר של ההתמודדות עצמה, ומ- % 6.5 ב- Post Game Show). בכי והתאוננות אודות גורלו העתידי המעורפל של השידור הציבורי שמתנדנד ו- מט ליפול כבר יותר מ- 13 שנים מאז אביב 2002 בו מינתה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. מדובר היה בטקסט פרידה מגוחך תרתי משמע. כה אמר אמש השדר המוביל של ערוץ 1 לצופיו : "…מה יהיה הלאה אנחנו לא ממש יודעים…שידור ציבורי…אני רוצה להגיד כאן ש- שידור ציבורי זאת מטרה עליונה…חובתינו חובת כולנו לקיים שידור ציבורי…אני מאוד מקווה שנוכל להמשיך ולקיים את השידור הציבורי…". ממתי עיתונאי שאמור למסור מידע לצופיו דן עמם על עתידו וגורלו של השידור הציבורי ומשתף את צופיו בלבטיו ? באמת מר אורי לוי, מה אתה אומר…? למי אתה מטיף כאן מוסר בדיוק…? תסלח לי מר אורי לוי…אני הרי מכיר אותך מאיזה שהוא מקום… אינני זוכר שאמרת את טקסט המילים הנ"ל "מה יהיה הלאה וכו'…" לפני 13 שנים בשעת המינוי המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 וגם לא בעת תקופת כהונת הנֶפֶל שלו בשלוש השנים של 2005 – 2002. תגיד מה אתה עושה צחוק…? אפוא היית אז…? לפתע עכשיו אתה נזכר…? היום ב- 25 ביוני 2015 כמתבונן ומאזין מהצד, אני חש שמדובר בהצגה פרטית מזויפת וצבועה חסרת ערך, וגם אסורה על פי "מסמך נקדי".

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena בירושלים. צוות השידור של ערוץ 1 אורי לוי משמאל וגור שלף מימין סיים את משימתו. אורי לוי נפרד מצופיו ומודיע להם בהפתעה כלהלן : "…מה יהיה הלאה אנחנו לא ממש יודעים…שידור ציבורי…אני רוצה להגיד כאן ש- שידור ציבורי זאת מטרה עליונה…חובתנו חובת כולנו לקיים שידור ציבורי…אני מאוד מקווה שנוכל להמשיך ולקיים את השידור הציבורי…". ממתי עיתונאי שאמור למסור מידע לצופיו דן עמם לפתע על עתידו וגורלו של השידור הציבורי ומשתף את צופיו בלבטיו ? בלתי מתקבל על הדעת. האם חוזרת שוב התמונה ההיא ממונדיאל ברזיל 2014 בה אנשי ערוץ 1 מעקלים ומפקיעים את "האוויר" כדי לקונן בכי ונהי אודות מר גורלם כאילו להגן על עצמם בשם השידור הציבורי ? לשם כך יש מנכ"ל רשות שידור ומנהל טלוויזיה שאמורים להגן על ערוץ 1 ורשות השידור. המיקרופון איננו רכוש פרטי של איש זה או אחר. מגוחך ששדר ספורט מנצל את מקומו ומיקומו ומתבכיין בפרהסיה בניגוד מוחלט ל- "מסמך נקדי". זה לא תפקידו. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1). 

ברור שיש לקיים שידור ציבורי אולם באיזה שידור ציבורי מדובר ? באיזה איכות של שידור ציבורי מדובר ? באיזה טיב, אופי, ומהות של שידור ציבורי מדובר ? זה של ארנון צוקרמן ו/או ה- הוא של יוסף בר-אל ? לשניהם יש שם בעל מכנה משותף, "שידור ציבורי". והשאלה העיקרית היא מי יתייצב היום בראש השידור הציבורי העתידי, מי יהיה המנהיג, ומי יהיו עובדיו, נתיניו, ו- אזרחיו ? כאמור "שידור ציבורי" התקיים גם בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 והתקיים גם בזמנו של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011. אשנה את שאלתי : השידור הטלוויזיוני שהוביל פרופסור ארנון צוקרמן הבלתי נשכח בשעתו (1979 – 1973) והשידור הציבורי שהובילו יוסף בר-אל ב- 2002 ויוני בן מנחם ב- 2011, מתויג תחת אותה הגדרה של שידור ציבורי, אולם האם מדובר באותו שידור ציבורי…??? האם מדובר בטיב שידור זהה…??? האם מדובר באיכויות שוות ערך…???

בשש השנים הללו שבין 2002 ל- 2005 (יוסף בר-אל) ובין 2011 ל- 2014 (יוני בן מנחם) התקיים שידור ציבורי עלוב, נחות, ומחורבן לו היו שותפים ביודעין גם עובדים רבים ובראשם המוני עיתונאים שהסכינו עם המנהיגות של אותו יוסף בר-אל ההוא ואשר קיבלו את עוּלוֹ ברצון. התופעה הזאת שבה המוני עיתונאים בני חורין בערוץ 1 וגם ברדיו "קול ישראל" (בתוכם גם לתדהמתי הגדולה חלק מייסדי ואבות השידור הציבורי מאז נחקק חוק רשות השידור ב- תשכ"ה / 1965) מסכינים עם מדיניות ניהול של מנכ"ל יָרוּד מסוגו של יוסף בר-אל, ולא רק מסכינים מתוך בחירה וסגידה לתורתו, אלא גם מתייעצים עמו, משוחחים עמו, מהללים אותו, ונכנעים לו בהסכמה וללא בושה הייתה מאכזבת מאין כמותה בגלל מידת הכוללנות. לא היה מדובר עוד בעיתונאי אחד ו/או שניים אלא בקבוצת עיתונאים גדולה שנכנעת ומקבלת מלמעלה ברצון תכתיבים ועקרונות עלובים ומבצעת אותם. הכמות הגדולה הייתה חדשה אך לא חד פעמית. היא נשנתה. תופעת העיתונאים הכנועים והחלשלושים חזרה על עצמה והייתה עותק מדויק מפורט שוב עם מינויו של יוני בן מנחם ההוא לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 2011. זה היה מדהים. המוני העיתונאים ברשות השידור החליטו ביודעין להעריץ ולשתף פעולה עם מנכ"ל רשות שידור אחד שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הדיחה וסילקה אותו לאלתר מכיסאו הרם בעיצומה של תקופת מנכלותו, ואח"כ נרתמה להעריץ ולשתף פעולה עם מנכ"ל רשות שידור שני שבגינו החליטה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו על פי חוק לסגור את רשות השידור, לפרק אותה, ולהציב סביבה גדר של כונס נכסים. אין שום סיכוי לשמור על רשות שידור הגונה, מכובדת, ועצמאית עתירת רייטינג מבלי שהמוני העיתונאים העובדים בעבור השידור הציבורי ובשורות ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל", יעלו ויטפסו על בריקדות, יילחמו את מלחמתם בעבור כבודם המקצועי האבוד שנמעך ב- 2002, ויהיו נכונים לבצע רבולוציה רבתי. גם במחיר של הסתכנות והקרבת קורבן מתוך אמונה שהשידור הציבורי איננו רכוש פוליטי גם לא של ראש הממשלה אריאל שרון המנוח ולא של בנימין נתניהו. אין מהפכות לוקסוס. מאז 2002 מצטיירים המוני העיתונאים כמשת"פים שבעים ודשנים, נעדרים כל שמץ של אומץ לב, ואשר אינם מסכימים לוותר על רצועות השומן שלהם. בדיוק כך הם נראים. איזה שידור ציבורי ואיזה נעליים. המוני עיתונאי רשות השידור נשענים על ענף כרות, איבדו זה מכבר את כבודם וערכם המקצועי, ומתבוססים עדיין במדמנת שידור ציבורי שהיה עכור מאז 2002 וצובר גם היום לפי שעה רייטינג מְזוּפַּת. השידור הציבורי העתידי – חשוב (!). הוא יוותר חשוב ובעל ערך והשפעה רק אם תתחולל מהפכה בעיצובו המחודש. אין שום מקום לסוג של שידור ציבורי ששדר הכדורסל המוביל של ערוץ 1 מטיף וממליץ לנו לשמר ולקיים במתכונתו המעוותת והישנה. הֶרֶף לך.

אינני זוכר עיתונאי, עורך, שדר, ו/או מפיק מחטיבת העיתונאים בערוץ 1 שעלה על בריקדות ב- 2002 כנגד יוסף בר-אל (פרט לאיש אחד, כותב שורות אלה ובעל הבלוג) שטרם התפטרותו לאלתר מערוץ 1 התייצב בפניו של המנכ"ל המיועד ואמר לו כהאי לישנא : "יומך יגיע… כשאותה הממשלה שממנה אותך כעת לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור תגלה את פרצופך ותחשוף מי אתה…זה רק עניין של זמן גם אם הוא בושש בינתיים להגיע עד שתודח ותסולק…אני לא מתכוון לשרת אותך ולעבוד תחת מנהיגותך שהיא פסולה בעיניי". ואז קם והלך ו- נפנה ממנו, מערוץ 1, ומרשות השידור – לעַד. לכן יש לאיש ההוא את הזכות וגם מעבר לכך להזכיר לקוראי הבלוג שלו מה התחולל באמת בין ארבעת הכתלים של השידור הציבורי שיוסף בר-אל היה מנהיגו בשנים ההן של 2005 – 2002. זה לא היה כל כך מזמן. הוא חופשי להקליד ולספר אודות התנהגותם המביכה והמתמיהה של המוני עיתונאים ברשות שידור שאמורה להיות חופשית במדינה דמוקרטית (לרבות אותו אורי לוי) שעמדו בצד ושתקו, ו- וויתרו על הזכות הגדולה ביותר של בֵּן אֶנוֹש להיות אדם ריבוני. המוני העיתונאים ההם קיבלו בחיבה, ברצון, וביודעין את תלותם ביוסף בר-אל ואת הצבתו בקיץ 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. מדהים היה להיווכח כי בעוד אלפי אנשים באדום חוגגים ב- Arena בירושלים את האליפות הסנסציונית, מַטֶה השַדָּר המוביל את הדיון לכיוון אחר לגמרי ועובר לפתע לעסוק בעתידו הפוליטי הלוט בערפל של השידור הציבורי. עכשיו אתה נזכר…??? מגוחך ועלוב.

הבלוג עוסק מן הסתם בפוסטים שונים ברמת האיכות הנמוכה ובהיעדר כישרון הניהול של המנכ"ל יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002, כמו גם ניהולו הכושל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1990 – 1993, כמו גם ניהולו הבלתי מוצלח של יוני בן מנחם את רשות השידור בשנים 2014 – 2011. כזכור הודח מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2005 מכהונתו ע"י ממשלת ישראל, וב- 2014 בעידן המנכ"ל יוני בן מנחם נסגרה רשות השידור במתכונתה הישנה. הוצא לה צו פירוק, ומונה לה כונס נכסים פרופסור דוד האן שמינה מנכ"ל בפועל חדש בשם יונה וויזנטל. יונה וויזנטל פיטר את המנכ"ל הישן יוני בן מנחם וגם סילק את הוועד המנהל של רשות השידור בראשות ד"ר אמיר גילת.

רשות השידור הנוכחית זאת של חודש יוּנִי ב- 2015 שרויה במצב של קריסה מוחלטת. בינתיים עושה ראש הממשלה בנימין נתניהו (בהיותו גם שר התקשורת) מאמצים גדולים לשנות את חוק רשות השידור פרי רפורמה של השר גלעד ארדן, ולהחזיר לידיו את השליטה בשידור הציבורי. בנימין נתניהו מינה את השר החדש אופיר אקוניס כאחראי על רשות השידור (בניגוד מוחלט להנחיות היועץ המשפטי של הממשלה). אופיר אקוניס כבר מיהר להצהיר כי חוק רשות השידור שחוקק גלעד ארדן אשתקד נחקק בחיפזון ואיננו ישים. צריך להבין כי בהיעדר גביית אגרה הגירעון של רשות השידור עלול להגיע בסוף חודש יוני של 2015 לסכום אסטרונומי של 50.000000 (חמישים מיליון) שקל.

תזכורת.

יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין אמצע חודש מארס של שנת 2002 לבין ראשית חודש יוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור ב- 13 במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. המוני עיתונאים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" לא רק שלא מחו נגד המינוי המופרך אלא שקיבלו את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בגיל ושמחה, ובהערצה גלויה. בזרועות פתוחות. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף מושחת ו- מנוון ו- לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל מכהן. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים מכיסאו. תמיד אין לשכוח ולעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל ההן בראשית שנות 2000 עצרו מלֶכֶת המוני עיתונאי רשות השידור מערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" וניצבו בצדי הדרך כשהם שותקים ו- משליכים מעליהם את הגדולה שבזכויות בן אנוש להיות אדם ריבוני. העיתונאים האלה שתמכו במנהיג השידור שלהם יוסף בר-אל חדלו להתייחס בביקורתיות אל סביבתם והסכינו ביוזמתם עם מציאות מרה ועכורה. 

סדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ועוסקת בקורות ותולדות תעשיית הטלוויזיה, היא מסה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית וגם בארץ. התחלתי את המחקר והכתיבה באוקטובר 1998 לאחר ששבתי מסידני – אוסטרליה לארץ בתום כנס – פגישה של ה- WBM ה- 1 מטעם ה- Host broadcaster האוסטרלי קבוצת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) בראשות איש הטלוויזיה הספרדי רב המוניטין מנואל "מנולו" רומרו. קבוצת SOBO ערכה כנס עולמי ותדריך מפורט, מורכב, ומדויק להפליא ל- 600 (שש מאות) עורכי, מפיקי, ושדרני טלוויזיה מכל העולם כיצד היא מתכוונת לסקר את אולימפיאדת סידני 2000 מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. SOBO הציבה באולימפיאדת סידני 2000 כ- 1000 (אלף) מצלמות ו- 60 (שישים) ניידות שידור ב- 35 אתרי התחרויות כדי למקסם את איכות הסיקור והדיווח האולימפי. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים בשנת 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020. המחקר והכתיבה עוסקים גם בהתפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת 13 הספרים ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, לא מוכשרים, כושלים, ולכן לא חשובים.

דיוויד פדרמן

אנוכי פונה שוב לרגע לאותו הריאיון החנפני ההוא שערכו לפני זמן לא רב שני עיתונאי "ישראל היום" אלי סהר ואבי סגל עם מנכ"ל מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מר דני פדרמן. בריאיון הנפל ההוא הכריז בפניהם דני פדרמן כי הוא המציא ב- 2014 נוסחת ההצלחה שכורכת יחדיו באותה המשוואה את המאמן הראשי הצעיר גיא גודס עם עוזרו פיני גרשון הוותיק. מדובר כמובן בהצהרה רברבנית של דני פדרמן חסרת כל כיסוי. מדובר בתרכובת כושלת שתוצאתה פספוס ענק ואובדן אליפות עליה חתום גיא גודס. אולם היכן האחריות של עוזרו ? להיכן נעלם צִלוֹ של העוזר פיני גרשון ? אינני מכיר את דני פדרמן. אני מכיר קצת את אבא שלו דיוויד פדרמן. בעת עריכת המחקר והכתיבה על ידי של הספר "הקשר הסימביוטי" (אחד מ- 13 הספרים המרכיב את הסדרה שאני חוקר וכותב "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") תחקרתי וראיינתי גם את דיוויד פדרמן לשעבר בעל חברת "עלית" וספונסר ראשי של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. הוא סיפר לי ב- 2007 סיפור מדהים: "לאחר שמכבי ת"א נוצחה והודחה בשלב סדרת חצי הגמר סל ב- 5 במאי 1993 באולם כפר בלום ע"י הפועל גליל עליון בתוצאה 88:80, החלטתי להעניק לגזבר מכבי ת"א אריה ברנוביץ' עוד 1.000000 (מיליון) דולר נוספים לעונת הכדורסל הקרובה של 1994 – 1993, כדי שתבוסה כזאת לא תקרה שנית". בחלוף 22 שנים היא קרתה שוב. עושר וכסף לא יענה את הכל. דיוויד פדרמן כמו שמעון מזרחי הותיר עלי גם הוא בזמנו רושם בידע שלו, באיפוק שלו, ובדיסקרטיות שלו. שניהם היו ברי פלוגתא שלי ושל רשות השידור משני צדדיו של שולחן המו"מ. הם היו יריבים שלנו ופרטנרים באותה מידה. שני אנשי עסקים קשוחים אולם בעלי יושרה שעמדו במילה שלהם לאחר שנחתמו החוזים. לא הייתי חבר שלהם אולם כיבדתי אותם.

טקסט תמונה : התעשיין דייויד פדרמן יו"ר דירקטוריון "עלית" בשנים 1997 – 1985. חברת "עלית" בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א והעניקה לה חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום עליהם. מאוחר יותר היה דייויד פדרמן חבר הנהלת הקבוצה ואח"כ גם אחד מבעליה. אביו יצחק פדרמן היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום שני וחמישי, 22 ו- 25 ביוני 2015. סנסציה. הפועל ירושלים בראשות הנהלתה אורי אלון ואייל חומסקי, המנכ"ל שלה גיא הראל, ומאמנה דני פרנקו מנצחת פעמיים בחוץ 65:80 ובבית 68:88 את הפועל אילת וזוכה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורסל. מכבי ת"א מודחת בשלב חצי הגמר. (2). פוסט מס' 513.

מר אייל חומסקי אחד מחמשת בעלי קבוצת הכדורסל החדשה של הפועל ירושלים אלופת המדינה החדשה ל- 2015, מוצא חן בעיניי. הוא אייל חומסקי והמועדון שלו מובילים מכאן והילך את הפוסט הקונקרטי הזה.

הכדורסל הישראלי גדוש ו- רווי אמריקניזציה (על חשבון הנוער הישראלי) איננו מעניין אותי במתכונתו הנוכחית. הרייטינג הדַל שהפיק ערוץ 1 (% 7.95) בשידור הישיר הממושך ביום חמישי – 25 ביוני 2015 שעסק בזכייה של הפועל ירושלים באליפות ההיסטורית לאחר הניצחון הכפול על הפועל אילת, מלמד ומעיד כי קהל אוהדי הספורט שרוי בריחוק מענייני הכדורסל של מדינת ישראל. בשידור הישיר של המשחק אמש (יום חמישי – 25 ביוני 2015) בו הביסה הפועל ירושלים ב- Arena בקלות את הפועל אילת 68:88, הייתה העטיפה ביציעים המשולהבים אטרקטיבית ונוצצת לאין ערוך יותר מהתוכן על הפרקט. בשידור הישיר התעניינו בעיקר תושבי ירושלים ואילת. כבר נאמר ב- בלוג הזה לא פעם ולא פעמיים כי חוקי משחק הכדורסל משותפים לליגת העל הישראלית ול- NBA, אולם אין זה אותו המשחק. הגלובליזציה והאמריקניזציה עושה שַמוֹת בכדורסל הישראלי ובנוער הישראלי. ליגת העַל הישראלית היא במידה רבה עסק ספורטיבי משעמם למעט המקרים בהם מכבי ת"א מפסידה ומודחת. אף על פי כן מצאתי עניין בהליך הכתרתה ההיסטורית של הפועל ירושלים החדשה לאלופת המדינה החדשה בגלל הנהלתה והנהגתה החדשה והאמיצה. הרגע המרגש ביותר בזכייה היה נאומו ההירואי הקָדוֹש של קפטן הפועל ירושלים יותם הלפרין שהוקרא מהכתב והעלה בטרם טקס הענקת צלחת האליפות את זכרם של הנופלים הירושלמים במלחמות ישראל האחים אמיר ואלעד הירשנזון ז"ל וליאל גדעוני ז"ל, שהיו אוהדי הפועל ירושלים, ולא זכו לראות את היסטוריית הכדורסל הזאת. רגע מְקוּדָש ומרגש ובלתי נשכח. מפליא שתהליך האמריקניזציה הַמוּאָץ ורָב המשקל בישראל איננו מפריע לאוהדי הפועל ירושלים (וגם לא לאוהדי הפועל אילת ומכבי ת"א) לשמור אמונים עד כלות למועדונים שלהם. מראות יציעי ה- Arena בירושלים צבועים אדום (ביום חמישי – 25 ביוני 2015) שמצלמות ערוץ 1 הבליטו שוב ושוב בשידור הישיר היוו חיזיון לא נפרץ משובב נפש (!). מדהים שעשרות אלפי ירושלמים "אדומים" סוגדים ללא אבחנה לקבוצת כדורסל ישראלית – אמריקנית, אותה מאיישים ישראליים אותנטיים כמו יותם הלפרין, ליאור אליהו, ובר טימור יחדיו עם האמריקנים דונטה סמית', ברייסי רייט, טוני גפני, ודיון תומפסון. ואולי אין הדבר מדהים כלל ועיקר. הגלובליזציה הפכה את מועדוני הכדורגל העיליים ברצלונה, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד, ופאריס סן ז'רמן, ואחרות לקבוצות כדורגל בינלאומיות עתירות באין סוף שחקני חיזוק זרים אך האוהדים לא נטשו אותם. סמל מועדון הפועל ירושלים הוא מותג ומופת להזדהות בעבור עשרות אלפי ירושלמים כמו הלוגו של מועדון ברצלונה בעבור תושבי קאטאלוניה.

ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד – יוגוסלביה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות לאחר שגברה על מובילג'ירג'י ווארזה האיטלקית 77:78. בשורות מכבי ת"א שיחקו שחקנים זרים אמריקניים כמו אולסי פרי וג'ים בוטרייט וגם יהודים אמריקניים כמו לו סילבר, דני מנקין, ובוב גריפין לצדם של טל ברודי ומיקי ברקוביץ' הצבר הישראלי היחיד. הציבור הזדהה ללא קושי עם מכבי ת"א. רבים שאלו אותי בשעתו מי עשה את מי : הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה ? תשובתי לפונים הייתה אחידה : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות". בתום שני השידורים הישירים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המפיק והשדר אלכס גלעדי ב- 17 בפברואר 1977 מ- ווירטון בלגיה מכבי ת"א – צסק"א מוסקבה 79:91, וב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה 77:78, היה ברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקה רשמית משהעניק לקבוצת הפאר של מכבי ת"א קבלת פנים ממלכתית בלשכתו בקרייה בתל אביב ביום רביעי בערב ההוא של 23 בפברואר 1977 (לאחר שובה מהעיירה הבלגית ווירטון). הייתי שם בלשכת ראש הממשלה, ראיתי זאת במו עיניי, ותיעדתי את האירוע יחד עם הצלם שלי מיכאל "מיכי" מולד. האם ל- קבוצת הפועל ירושלים החדשה תחת הנהגתם החדשה של אוֹרִי אלון ואייל חומסקי יש סיכוי להפוך לקבוצה של המדינה ולשחזר את התקופה ההיא של מכבי ת"א הנערצת והאהודה בראשות שמעון מזרחי ? ימים יגידו.

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר המסביר מדוע צעד השידור הציבורי כברת דרך כה גדולה בת 37 שנים שלוב זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : שער הכריכה האחורי של הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר מסביר מדוע צעד השידור הציבורי כברת דרך ארוכה בת 37 שנים שלוב זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום שני וחמישי, 22 ו- 25 ביוני 2015. סנסציה. הפועל ירושלים בראשות הנהלתה אורי אלון ואייל חומסקי, המנכ"ל שלה גיא הראל, ומאמנה דני פרנקו מנצחת פעמיים בחוץ 65:80 ובבית 68:88 את הפועל אילת וזוכה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורסל. מכבי ת"א מודחת בשלב חצי הגמר. (3). פוסט מס' 513. 

לקראת תומו של השידור הישיר בערוץ 1 מה- Arena הירושלמית ביום חמישי – 25 ביוני 2015, מצאתי עניין יֶתֶּר בדמות ירושלמית אחת עלומה שהופיעה על המסך לבושה במדי מנצחים של הפועל ירושלים וחובשת כובע של אלופים עליו חָרוּת "Champ 2015". צוות השידור של ערוץ 1 לא זיהה אותה. הדמות הזאת נחשפה מרחוק ומקרוב ע"י מצלמות ערוץ 1 בתום המשחק בעיצומו של טקס האליפות ב- Arena במשך זמן רב בלב ה- Frame מתנשקת, מתחבקת, ומסתודדת בקרבה בלתי אמצעית עם שרת הספורט גב' מִירִי רֶגֶב. השַדָּר המוביל של ערוץ 1 לא זיהה את האיש המסתתר מאחורי הדמות העלומה. גם הפרשן שלו לא התייחס אליה. שניהם והמערכת שלהם אינם עושים את עבודתם. אין דבר כזה ולא יכול להיות מצב שכזה בטלוויזיה, שבו המצלמות מתרכזות במשך זמן ניכר באותה הדמות והבימאי בניידת מציב אותה בלב התמונה, מבלי שהשדר יזהה אותה לציבור צופיו בלוויית שני משפטי רקע. באותו ה- Frame ההוא בו נראתה הדמות העלומה ניצבו אנשים נוספים כמו המאמן דני פרנקו, אותו כן זיהה אורי לוי אבל זה היה קונץ קטן מפני שהוא מוכר וחשוף ממילא. הדמות העלומה נותרה נעלמה ו- לא מזוהה. אני דווקא זיהיתי את הדמות החשובה והמרתקת מייד. חשתי אליה על מנת לעשות עמה הכרה מחודשת משכבר הימים ובעיקר להכיר אותה לקוראי הבלוג. עשיתי זאת בשיחת טלפון ארוכה מביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב.

הדמות העלומה הוא מר אייל חומסקי (בן 50 היום). אייל חומסקי למד בחטיבת הביניים של ביה"ס התיכון "רֶנֶה קָאסֶן" ברמת אשכול בירושלים בשנים 1983 – 1977 יחדיו עם בני הבכור רועי אלרואי ועם מוני ברוש. משמעת הלימוד בבית הספר הירושלמי המצטיין הזה לאורך שנים והחינוך בבית ובמשפחה הניעו את אייל חומסקי להתגייס לסיירת מטכ"ל ואת בני רועי לצנחנים. חבר שלהם בן השכבה מוני התגייס לגבעתי. לא רק הם. מדובר בעיניי בערך חינוכי עליון בו נערים צעירים בני 18 מתנדבים ליחידות מובחרות בצה"ל ונשבעים להקריב את חייהם למען המולדת אם יהיה צורך בכך. אייל חומסקי נפצע בתאונת אימונים בסיירת מטכ"ל ואיבד עין. הוא נאלץ לפרוש מהשירות הצבאי. ברבות השנים הפך לפרסומאי ואיש שיווק מצליח ובעל מוניטין אחד המובילים במדינת ישראל בתחום. אייל חומסקי חבר בשעתו לראובן אדלר (בן 72 היום) ויחדיו הקימו את משרד הפרסום הידוע "אדלר / חומסקי". המשרד של ראובן אדלר ושלו עבד בשעתו ב- 2005 באופן משותף והדוק יחדיו עם דוברת צה"ל תא"ל מירי רגב בעת התנתקות גוש קטיף מרצועת עזה. זה הוביל אותי לשאלתי הראשונה.

אני : תאמר לי אייל חומסקי, מצלמות ערוץ 1 חשפו אותך שלשום (יום חמישי – 25 ביוני 2015) ב- Arena מתנשק ארוכות, מסתודד, ולוחש משהו לאוזנה של שרת הספורט מירי רגב בטרם טקס הענקת צלחת האליפות ל- קבוצת הפועל ירושלים שלך. מה הפשר ?

אייל חומסקי : אז זהו…מאז 2005 לא התראינו כלל. אבל היא זכרה והכירה אותי למרות שחלף עשור מאז ואף על פי שחבשתי את כובע האליפות של הפועל ירושלים (Champ 2015). היא שמחה והייתה נרגשת. גם אני שמחתי לראות אותה.

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena בירושלים. אייל חומסקי נפגש בטקס הענקת הפרסים עם שרת הספורט מירי רגב. שניהם ממהרים להושיט את זרועותיהם ולחבק איש את רעהו. משמאל נראה מאמן הפועל ירושלים דני פרנקו וצוות העוזרים שלו. מימין ה- Owner של הפועל אילת דורון הרציקוביץ'. השדר המוביל של ערוץ 1 איננו מזהה את אייל חומסקי למרות שהוא ניצב במרכז ה- Frame. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena בירושלים. טלוויזיה / ערוץ 1 ב- Close up. אייל חומסקי מחבק את שרת הספורט מירי רגב וממתיק עמה סוד בטקס הענקת פרסי האליפות. השדר המוביל של ערוץ 1 מתעלם מהסצנה הטלוויזיונית שממלאת את ה- Frame שלו. אף מילה אודות אייל חומסקי. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena בירושלים. משמאל, זהו אייל חומסקי מבעלי קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. זיהיתי אותו בן רגע ו- הכרתיו מייד. הוא למד יחד עם בני הבכור רועי אלרואי בביה"ס התיכון "רֶנֶה קָאסֶן" בירושלים בשנים 1983 – 1979. מימין, דורון הרציקוביץ' מתחבק עם דני פרנקו. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1). 

אייל חומסקי הוא אחד מחמשת מחזיקי המניות ובעלי קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. רק אייל חומסקי גר בישראל. ארבעת האחרים היו"ר אורי אלון, אורן טלם, שלום מנורה, ואמרה סטודמאייר מתגוררים בארה"ב. הפועל ירושלים עברה שינוי ניהולי דרמטי וצו פירוק ב- 2013 בעקבות מותו של הבעלים הקודם המיליארדר היהודי – אמריקני גומא אגאייר (עשה את הונו העצום בארה"ב מאנרגיה). אורי אלון הוא היו"ר ומי שנמצא בחזית הוויזואלית של ההנהלה המחומשת אולם ההחלטות מתקבלות יחדיו בעצה אחת על ידי כל החברים. נדמה לי שאייל חומסקי חומק מה- Front אולם אין זה מפחית ממשקל ניהולו ומקביעת מדיניות וקצב ההתקדמות המעניינת והמהירה של הפועל ירושלים לעבר הפסגה הישראלית ובעתיד גם לעבר הפסגה האירופית. מדובר בהנהלה צעירה ונמרצת וגם בעלת יכולות ובעלת חזון ספורטיבי – כלכלי ברור ומדויק. מנהיגות ספורט צעירה ונחושה, שובת לב, מלאת כריזמה, ותקוות. אייל חומסקי ואורי אלון לא רק סוחפים אחריהם ציבור ירושלמי גדול שמצדיע להם אלא עכשיו שהם גם אלופים שניהם קוראים תיגר על הנהלת מכבי תל אביב בראשות שמעון מזרחי ו- דיוויד פדרמן. נוכחותם הדומיננטית של אייל חומסקי ואורי אלון ליד הקווים חשובה לא פחות מהימצאותם של ליאור אליהו, יותם הלפרין, ודונטה סמית' על הפרקט. את זאת כדאי לשנן ולזכור. הנהגת אֶמֶת יכולה לסחוף המונים ולחולל מהפכה. מי שהצעיד את מכבי ת"א לעבר הפסגה הישראלית והאירופית הוא היו"ר האלמותי של המועדון עו"ד שמעון מזרחי. דמות ניהולית מיוחדת. איכות המנהיגות של שמעון מזרחי (חתן פרס ישראל) הייתה שקולה לכישרון האימון של רלף קליין וכישרונם של טל ברודי ומיקי ברקוביץ' על הפרקט. מנהיגות אמת ומוכשרת בעלת יושרה וחזון חשובה לא פחות מהעובדים שהיא מעסיקה בזירת הכדורסל. ייתכן כי אייל חומסקי ואורי אלון מייצגים היום את התפנית שחלה שלשום בכדורסל הישראלי. לא בטוח. אולי. שניהם מינו את דני פרנקו למאמן הראשי של המועדון שלהם וצלחו. נכון שהציבור נוהה אחרי הכוכבים ואדיש לאנשי הניהול והאימון, אולם אין לשכוח מי הפך בשעתו את בוסטון סלטיקס ב- NBA למעצמת כדורסל (רד אוורבאך) ומי הציב את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס במשך שנים ארוכות בראש ה- NCAA (ג'ון וודן), וגם מי הביא בפעם הראשונה את גביע אירופה לאלופות בכדורסל למדינת ישראל (שמעון מזרחי יבד"ל ורלף קליין ז"ל). ההמחשות ההיסטוריות של מנהיגים ומנהיגים – מאמנים אינן מעטות : יוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה בברצלונה, רלף קליין במכבי ת"א ב- 1977, מאט באסבי במנצ'סטר יונייטד, ספ הרברגר בגרמניה, וויסנטה פאולה בברזיל, אלף ראמזי באנגליה, פיל ג'קסון בשיקאגו בולס ובלוס אנג'לס לייקרס, ד"ר איאן פרומן אבי הטניס הישראלי וחתן פרס ישראל (תחת הנהגתו של איאן פרומן פרח הטניס הישראלי והגיע לשיאו בעשור ה- 80 של המאה הקודמת לשיאים חדשים ביניהם הניצחון בגביע דיוויס על מעצמת הטניס של צ'כוסלובקיה 2:3 בהראדץ – קראלובה ב 15 – 13 במארס 1987), ואחרים נוספים. 

אני : אייל חומסקי האם אתה הכתבת את הטקסט "לזכר הנופלים" שהקריא קפטן הפועל ירושלים יותם הלפרין בטרם הנפת צלחת האליפות ?

הערה שלי : מר אייל חומסקי נשוי לתמי הירשנזון בתם של מרים ורוני הירשנזון ששכלו את שני בניהם אמיר ואלעד הירשנזון ז"ל שהיו אוהדים מושבעים של הפועל ירושלים .

אייל חומסקי : התשובה שלילית. זה בא לי בהפתעה. רעדתי כולי מהתרגשות.

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. דקה הירואית בהיכל ה- Arena בירושלים. קפטן הפועל ירושלים קורא מהכתב את טקסט שקוּדָש לזכרם של הנופלים אוהדי הפועל ירושלים שנהרגו במלחמות ישראל ולא זכו לראות את הנפת צלחת האליפות ההיסטורית. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

אני : מהו תקציבה השנתי של הפועל ירושלים בהשוואה לתקציבה השנתי של מכבי ת"א שנסב סביב 85.000000 – 80.000000 (שמונים – שמונים וחמישה מיליון) שקל.

אייל חומסקי : שלנו כ- 30.000000 (שלושים מיליון) שקל.

אני : מי האחראי על החתמת שחקנים זרים והליך האמריקניזציה בקבוצת הפועל ירושלים, וכמה אתם משלמים לדונטה סמית' שהמאמן דני פרנקו הביא אותו עמו בעת המעבר ממכבי חיפה ל- הפועל ירושלים.

אייל חומסקי : יש לי הפתעה בשבילך. דני פרנקו לא הביא את דונטה סמית. דונטה סמית' ניהל מו"מ נפל עם מכבי ת"א בתום עונת 2014 – 2013 ביוני 2014. אני ומנכ"ל הקבוצה גיא הראל נפגשנו עמו בבית אלקטרה בתל אביב מייד אחרי המו"מ שלו שלא צלח עם מכבי ת"א. עמנו הוא מצא שפה משותפת מבראשית השיחה עמו. דרכו למועדון הייתה קצרה ומוצלחת. אני מציין כאן את כישוריו של מנכ"ל המועדון המצוין גיא הראל במו"מ עם דונטה סמית'.  גיא הראל הוא בעל תואר אמריקני בניהול ספורט. הוא היה בעברו סוכן שחקנים גם של ניקולה ווייצ'יץ', עומרי כספי , וגל מקל, ואחרים. גיא הראל מתמצא היטב בניהול קבוצות ספורט ובחוזים עם שחקנים. דרך אגב אבא של גיא הראל אבי הראל היה יו"ר הפועל ירושלים לפני דני קליין.

אני : מה אתה חושב ומה דעתך על תהליך האמריקניזציה המתמשך בכדורסל הישראלי.

אייל חומסקי : מדובר במיקרו קוסמוס של המציאות בישראל ושל החברה בישראל. אין מנוס מכך, אולם אנו ב- הפועל ירושלים ננסה לשמור גם על צביון ישראלי. אנו מחויבים להמשיך בטיפוח מתמיד ושיטתי של פעילות הילדים, הנערים, והנוער במועדון הכדורסל של הפועל ירושלים.

אני : תודה לך על שהסכמת להתראיין אצלי.

השידור הישיר של ערוץ 1 מהיכל ה- Arena בירושלים חשף כמה כשלים טכניים ותכניתיים.

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena  בירושלים. זוהי עמדת השידור השנייה של ערוץ ומאיישים אותה מימין לשמאל : איש ערוץ 1 המנחה עמית הורסקי, הפרשן גיל מוסינזון, הפרשן אהרון ווייסברג, הפרשן גדי קידר, ומאמן הפועל ירושלים דני פרנקו ושני ילדיו. עמית הורסקי ודני פרנקו מחויטים ומעונבים אך שלושת הפרשנים מביאים את בגדיהם מהבית ובכך מעניקים לעמדת השידור של ערוץ 1 צביון של פגישת מדריכים מהנוער העובד והצופים. מה כל קשה להלביש את צוות השידור ב- ז'אקטים אחידים ולתפור לדש הז'אקט את לוגו הערוץ 1 כפי שהוא מולבש על המיקרופונים שלו. חיסרון שני : מכיוון שרעש הקהל ב- Arena הוא עצום וחלק מאנשי צוות השידור הזה בתמונה אינם מצוידים בטכנולוגיה של מכשירי שמיעה טלוויזיוניים מיוחדים (המוצמדים לאוזן), הם אינם מסוגלים לשמוע איש את רעהו. בלתי מתקבל על הדעת. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena  בירושלים. תמונה חצופה ובלתי הגיונית. השלישייה ראש עיריית ירושלים ניר ברקת (לובש חולצה אדומה, שרת הספורט מירי רגב, וראש מנהלת הכדורסל שמואל פרנקל נוטלים לעצמם את הראשוניות ו- מניפים אל על את צלחת האליפות כאילו הם זכו בה במקום להעניק אותה לאלוף האמיתי יותם הלפרין קפטן הפועל ירושלים (מזוקן, עומד משמאל לשמואל פרנקל) שניצב לידם ומתבונן בהשתאות במעשה הרברבני שלא ייעשה. השלישייה הייתה אמורה על פי כל כללי הטקס להעניק ליותם הלפרין את זכות הנפת הבכורה של צלחת האליפות. מדובר בהפרה בוטה של סעיפי הפרוטוקול. טעם גדול לפגם. מדובר במעשה מגוחך וילדותי שנועד למשוך פרסומת ותשומת לב. עומדים קיצונים מימין דני פרנקו (לבוש בז'אקט ומעונב) ו- יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena  בירושלים. שדרנית ערוץ 1 העיתונאית הדס גרינברג שואלת את המאמן המנצח והאלוף החדש דני פרנקו שאלה סופר טריביאלית מגוחכת : "איך אתה מרגיש עכשיו…?". (שאלה להדס גרינברג : איך הוא כבר יכול להרגיש…?). דני פרנקו הנרגש משיב במבוכה ותמיהה, "איך אני מרגיש…?", וממשיך, "אני לא יודע להגיד לך…היה יום קשה…". (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

אייל חומסקי.

אני רואה באייל חומסקי איש צנוע, הגון, וישר מודל חדש של מנהיגות וניהול של קבוצת ספורט. אייל חומסקי נשוי לתמי בתם של מרים ורוני הירשנזון. הם הורים לעומר בן 25, אוהד בן 22, וגאיה בת 18 על סף גיוס לצה"ל. גם היום מרום גילי או טו טו 80 אני חושב את מה שחשבתי בגיל 20 כשהייתי קצין קרבי צעיר עוּל ימים בגדוד 12 של חטיבת גולני אודות מנהיגות צבאית אמיצה ובעלת ידע : אם שושלת המח"טים שלנו אהרון "ארווין" דורון ואלעד פלד והמג"דים שלי יקותיאל "קותי" אדם ואורי ביידאץ' תימשך – נוכל לעשות ב- גולני כל דבר. מנהיגות אמת היא מנהיגות סוחפת, משפיעה, ויעילה בכל תחום מתחומי חיינו גם בזירת הספורט. התגייסותם של אנשי עסקים מסוגם וברמתם של אייל חומסקי ואורי אלון (ושלושת חבריהם האחרים בהנהלה) לנהל ולהנהיג את מועדון הכדורסל החדש של הפועל ירושלים תוך הפגנת ידע ויושרה לרבות דוגמא אישית ודרך ארץ – ראויה להערכה רבה.

מישהו הזעיק ברגע האחרון את אייל חומסקי מבעלי הפועל ירושלים אלופת המדינה החדשה לעמדת השידור השנייה של ערוץ 1 ב- Arena הירושלמית בראשות המנחה עמית הורסקי. עמית הורסקי שוחח עמו, ציין כי הוא בלתי חשוף, והעניק לו את רשות הדיבור :

ציטוט חלק 1 מדבריו של אייל חומסקי : "אני לא יכול לתאר מה שאני מרגיש…בשבילנו המשפחה שאיבדה את אמיר ואלעד ומזה בעצם אנו כל המשפחה, כל יום וכל שעה וכל משחק בית וחוץ, אנחנו עם הקבוצה הזאת…וזה בעצם רגע שבא לי לבכות כי באמת בזכות אמיר ואלעד גם הפועל ירושלים החדשה…צריך להגיד המון תודה לדני קליין על כל השנים שהוא עשה עבודת קודש, ואני רוצה להגיד שמה שנבנה כאן בשנתיים האחרונות זה משהו לא יאומן, ובשנה האחרונה יחד עם דני פרנקו התרוממנו לליגה חדשה ובעצם אנחנו רק בעיצומו של תהליך…".

טקסט תמונה : יום חמישי – 25 ביוני 2015. היכל ה- Arena  בירושלים. מישהו נזעק ומביא לעמדת השידור השנייה את אייל חומסקי אחד מבעלי הפועל ירושלים, זה שהשדר המוביל לא הכיר אותו והתעלם ממנו רק לפני דקות ספורות. מפני שעמדת השידור השנייה צפופה ואין מקום לכולם, נזרק ממנה הפרשן אהרון ווייסברג לטובתו של אייל חומסקי. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עמית הורסקי, גיל מוסינזון, גדי קידר, אייל חומסקי, דני פרנקו. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

ציטוט חלק 2 מדבריו של אייל חומסקי : "…אנחנו עשינו צעד אחד אבל יש לנו הרבה מאוד שאיפות…ללכת הרבה יותר קדימה…אנחנו, אבל קודם כל מכבי ת"א…אני מעריך אותה מאוד…רק עכשיו שזכינו באליםות אני יודע להעריך מה זה לנצח בכל משחק וכמה זה קשה וכמה זה כל השנים האלה…מגיע להם כל הכבוד…ועוד יותר לנו אם עשינו את זה…אבל אנחנו מסתכלים קדימה…אני לא רוצה לדבר על מכבי ת"א אני רוצה לדבר על הפועל ירושלים…אנחנו צריכים לעשות את הכל בדרך חכמה, לא בזבזנית, ובעצם להיות קטנים וחכמים ולנצח כי יש בנו אהבה והיא תנצח".

אחזור ואשנה : למנהיגות אֶמֶת יש חשיבות עליונה והשפעה מכרעת על בכל רובד ציבורי ו/או פרטי בכל תחום מתחומי חיינו. יכול להיות… לא בטוח… אולם ייתכן שבאמצעות מנהיגות חדשה, נחושה, ויעילה וגם צעירה בראשות אורי אלון ואייל חומסקי והמנכ"ל גיא הראל תחולל הפועל ירושלים החדשה לא רק תפנית חדשה, אלא תפנית היסטורית חדשה וממושכת (!). ימים יגידו. בעלי מועדון הפועל ירושלים מאז 2013 אורי אלון ואייל חומסקי (ושלושת חבריהם האחרים בקבוצת הניהול) ראויים להערכה רבה.

סוף הפוסט מס' 513. הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 ביוני 2015.