הערה 1 : הַבְּלוֹג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הַבְּלוֹג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוגש בחינם לקוראים.

הערה 3 : המחקר והכתיבה שנפרסים לאורך 17 שנים מאז 1998 טרם נגמרו. הם אמורים להסתיים ב- 2019. סדרת 13 הספרים "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה" אמורה לצאת לאור לכל המאוחר ב- 2020. לצורך המחקר והכתיבה ראיינתי במשך 17 שנים כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם הקשורים לתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. ברשימת האישים הארוכה שעמם שוחחתי כלולים גם שמותיהם (לא לפי סדר החשיבות) של אלוף במיל. אלעד פלד, איתמר גבתון (בנו של חנוך גִבְתוֹן ז"ל), פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ, לואיס "לואי" לֶנְטִין, סטן גֶרֶנְדֵיְיזִי, ג'וזף "ג'ו" סטרן, הרברט "הֶרְבּ" קְרוֹסְנִי, פרופסור ראובן ירון ז"ל, פרופסור שלמה אהרונסון, רחל רונן (אלמנתו של יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל), שרגא מרחב, "פונצי" הדר ז"ל, בוב גולדמן, דוד "דודו" הירשפלד ז"ל, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, ארנון צוקרמן, יצחק לבני, צבי גיל, גבריאל "גָבִּי" שֶקֶל ז"ל, אברהם יצחק נָגֶל ז"ל, יצחק "איציק" גינת, חיים יבין, עוזי פֶּלֶד, ארנון צוקרמן, יוחנן צנגן, יגאל לוסין, גדעון דרורי, חנוך ברטוב, ירון לונדון, שמואל אלמוג ז"ל, חגי פינסקר ז"ל, נקדימון "נַקְדִי" רוגל ז"ל, ישעיהו "שייקה" תדמור, חגי מאוטנר, יפה מישורי, רוחמה איילון, גיל חובב (בנו של משה חובב ז"ל), יאיר שטרן, עודד בן עמי, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, מנחם וולף, דובל'ה גולדשטיין, דוב גולדשטיין ז"ל (עיתונאי בכיר ב- "מעריב"), טוּבְיָה סַעַר, אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, יצחק לבני, אורי פורת ז"ל, אריה מֶקֶל, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, יוחנן צנגן, יוסף ביניא, יצחק נבון ז"ל, הספרדי מנואל "מנולו" רומרו, הנורווגי יארלה הויסאטר, הגרמני אלברט שארף, הבריטי ריצ'ארד באן, הבריטי אלאן הארט, הבריטי ג'ונתן מרטין, הבריטי גרג דייק, האמריקני באד גרינספאן ז"ל, האמריקנית נֶנְסִי בֶּפָה, הפורטוגלית מנואלה פוּרְטָאדוֹ, המכסיקני אָמָאוֹרִי דָאוּמָאס, הארגנטיני מאסימו גָארְפִינְקֶל ז"ל, ועוד רבים, רבים, רבים אחרים בארץ ובעולם.

—————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 557 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 24 בנובמבר 2015.

—————————————————————————————-

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (2). מי חשוב יותר לברצלונה שני המהנדסים לאו מסי ואנדרס אינייסטה ו/או שני קבלני הביצוע לואיס סוארז וניימאר ? פוסט מס' 557. כל הזכויות שמורות.

הימים ההם – הזמן ההוא. חלפו שנות דור אולם כאילו האירועים התרחשו אתמול.

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום מבצע הכיסוי הטלוויזיוני הממושך מידי שבת בשבת של עונת השידורים 1985 – 1984 המפרכת ההיא של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים (של ליגת הכדורסל האמריקנית המקצוענית. מבצע השידורים הנ"ל היה מוצלח למעלה מהמשוער והניב רייטינג בכמויות נדירות. לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הבאתי למסך בשידורים ישירים (בסיוע רשת הטלוויזיה האמריקנית CBSׂ שהייתה בעלת זכויות השידורים בארה"ב, והשדר המוביל שלהם היה דיק סטוקטון) את משחקי ההכרעה בסדרות ה- Play offs של החוף המזרחי והמערבי וכן את משחקי הגמר בסדרת ה- Play off האחרונה בו גברה קבוצת לוס אנג'לס לייקרס (Los Angeles Lakers) על בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) בתוצאה 2:4. במכתב ההערכה הקונקרטי הזה קיבל מנהל הטלוויזיה חיים יבין את טענתי והערכתי כי יש חשיבות לשידורים ישירים של משחקי ההכרעה ב- NBA בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא האחראי הראשי על תכניה וערכיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג של תחרויות אולימפיאדת אטלנטה 1996, מבצע שידורים ישירים אינטנסיבי שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. בעיקר שמחתי שהוא מעריך ומדגיש את עבודתם של שני העורכים הצעירים שלי דאז במערכת בירושלים יגאל שמעוני ויוני קנלר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור המלבלבת ההיא בעשור ה- 60 של המאה הקודמת ורשות השידור הקורסת של 2015. חנוך גבתון ז"ל (1976 – 1917) ושמואל אלמוג ז"ל (2008 – 1926).

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנהל רדיו "קול ישראל" המיתולוגי בשנים 1967 – 1960 מר חנוך גבתון (מימין) מארח באולפן הרדיו את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. ב- 8 במארס 1965 נחקק בכנסת חוק רשות השידור הראשון בטרם עידן הטלוויזיה. בתפקיד ראש הממשלה כיהן בתקופה ההיא לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי היה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. חנוך גבתון המוכשר נשא עיניו ב- 1967 להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. לשר ישראל גלילי היו מחשבות ותוכניות אחרות. הוא מינה בתחילה בפברואר 1967 לתפקיד המֵקִים את האלוף אלעד פלד שהסכים, אולם שינה את דעתו לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 וסירב מפני שרצה להיות רמטכ"ל. ישראל גלילי הציב במקומו למשרת ראש צוות ההקמה את פרופסור אליהוא כ"ץ בן 42 עולה חדש מארה"ב (יחסית, עלה לארץ מניו יורק ב- 1963) וכיהן כדיקן הפקולטה לתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. באוקטובר 1967 סיים חנוך גבתון את דרכו כמנהל / מנכ"ל רדיו "קול ישראל". במקומו מונה לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל" שמואל אלמוג. ב- 1968 תוקן חוק רשות השידור והותאם לימי הטלוויזיה הקרבים ובאים. ב- 31 במארס 1969 קודם שמואל אלמוג ומונה למנכ"ל רשות השידור ה- 1, שכללה לראשונה את הטלוויזיה הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת, על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר ועל פי המלצתו של ישראל גלילי. מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון הנבון, המוכשר, והשאפתן הורחק באוקטובר 1967 ע"י השר ישראל גלילי ובתמיכת ראש הממשלה לוי אשכול מכל מוקדי בתקשורת האלקטרונית הציבורית של מדינת ישראל בעת ההיא. ב- 1967 מונה לציר לענייני הסברה במשלחת ישראל לאו"ם. ב- 1970 מונה ל מנכ"ל משרד התיירות. ב- 1975 מונה לקונסול כללי בלוס אנג'לס בדרגת שגריר. ב- 1976 נפטר צעיר רק בן 59 במותו. יש אומרים גם מצער לאחר שהשר ישראל גלילי נטרל אותו ממפעל חייו רדיו "קול ישראל, והסיר את מועמדותו להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ומי ששאף להיות מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמאגדת בתוכה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה.

רשות השידור היא רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פועלת מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי. המנכ"ל הראשון שלה היה חנוך גבתון. עד שנות ה-90 של המאה הקודמת הייתה רשות השידור הגוף היחיד שהפעיל ערוץ שידורי טלוויזיה והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כערוץ אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים. מדהים : ב- 29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי החדש, תשע"ד – 2014, ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור.

טקסט תמונה : 1971. מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג (בן 45) לוחץ את ידה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (בת 73). שמואל אלמוג שימש מנהל רדיו קול ישראל בין אוקטובר 1967 לבין מארס 1969. ב- 31 במארס 1969 מונה למשר הרמה של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שכללה לראשונה בתולדותיה יחדיו את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה. שמואל אלמוג כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים עד 1 באפריל 1974 ואז פנה לקריירה אקדמאית באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לפרופסור שמואל אלמוג. בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו בעת כתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" (הספר הראשון בסדרת 13 ספרים שאני חוקר וכותב וקרויה "מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה", שַח לי בביתו ברמת אשכול בירושלים כי אילו רצה היה מתמנה לתקופה נוספת של מנכ"ל רשות השידור עד 1979. זה היה ידוע כי השרים ישראל גלילי ויגאל אלון וגם ראש הממשלה העריצו את שמואל אלמוג. את אותו הטקסט שָנָה בפניי בשעתו גם חתן פרס ישראל לספרות נתן שחם (בן 91 היום, וחבר קיבוץ בית אלפא מ- 1945) ומי ששימש בשנים ההן של 1975 – 1967 כמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הוא אמר לי כלהלן : "גם אני הערצתי את שמואל אלמוג. היה במה להעריץ אותו". שמואל אלמוג ז"ל מת ב- 2008 בגיל 82. (באדיבות שירה אלמוג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : עיתונאי העַל הוותיק של "ידיעות אחרונות" מר נחום ברנע עושה מעשה וטס לבריסל כדי לדווח מהשטח אודות הטרור האיסלאמי הקיצוני שתוקף את צרפת ובלגיה. נחום ברנע מתרחק מעיתונאות ה- Off tube ו- מפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (יום שישי – 20 בנובמבר 2015) פוסט נרחב במקלדת הקולחת שלו שכותרתו "במלחמה כמו במלחמה". מעניין ביותר. בית ספר למחקר, ל- יצירת והשגת מקורות, ול- עיתונאות.

פרפרת 2 : נכדתי השמינית בת שבע וחצי ואנוכי צופים נאמנים בתוכנית הטלוויזיה הנפלאה "בית ספר למוסיקה" המשודרת בערוץ 2. שנינו מאוד נהנים מהמורים והמורות ומהתלמידים והתלמידות   בניגוד מוחלט לדעתו של מבקר הטלוויזיה הירוד של עיתון "הארץ" מר רוגל אלפר שדחס לביקורת שלו אודות התוכנית המוסיקאלית היפה ועָרֵבָה לאוזן הזאת את המונח הדוחה "פדופיליה…". בעניין המורים והמורות, נכון שיורם גאון הוא מוסד בפני עצמו, אבל שנינו נכדתי הצעירה ואנוכי רוחשים אמפטיה רבה גם לקרן פלס ורוני דלומי.

פרפרת 3 : מר עוזי ברעם נזכר. אתמול הוא מפרסם בעיתון "הארץ" פוסט שכותרתו "אינה ראויה להגנה". בגוף הפוסט כותב עוזי ברעם כלהלן : "…אני מכיר את השייח ראאד סלאח מתוך פעילותי הממושכת בחברה הערבית. כבר לפני 20 שנה סברתי שהפלג הצפוני שבראשותו איננו ראוי להגנה מהדמוקרטיה הישראלית. שהרי מי שמטיף בגלוי לחיסולה של המדינה בידי כוחות חיצוניים ועושה כל שביכולתו למנוע צעדי התקרבות בין יהודים לערבים, ריננו ראוי לכל הגנה ויש לשלול את הלגיטימציה של תנועתו. הטעות היחידה בעניין זה היא שצעד זה לא ננקט כבר שנים קודם לכן…המאבק שאסרה הממשלה על ראאד סלאח וארגונו הוא נכון ומידתי". טוב שנזכרת עוזי ברעם.

פרפרת 4 : לא שמעתי עד לרגע זה שום נימוק והסבר מפיו של מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 מר גולן יוכפז מדוע הוא מפרק את ה- Trio המשגשג שלו ב- "שישי" טלי בן עובדיה + טלי מורנו + אלון בן דוד ומציב במקומם את עריקת ערוץ 1 איילה חסון.

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (2). מי חשוב יותר לברצלונה שני המהנדסים לאו מסי ואנדרס אינייסטה ו/או שני קבלני הביצוע לואיס סוארז וניימאר ? פוסט מס' 557. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את השידור הציבורי בטלוויזיה וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה נגד מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. בטרם טריקת הדלת ולמרות שניצבתי בפני חתימה על חוזה עבודה אישי בערוץ 1 עד אולימפיאדת בייג'ינג 2008 (כולל) אמרתי לאותו יוסף בר-אל שהיה מועמד וודאי ובלעדי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא שהודח) מטעמו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן כלהלן : "אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון שממנה אותך למשרה הרָמָה ומציבה אותך כעת בפסגת בשידור הציבורי (על פי המלצתו החמה של הממונה על ביצוע חוק רשות השידור השר רענן כהן), היא גם זאת שתעיף אותך משתגלה מי אתה ותחשוף את פרצופך האמיתי", ונפניתי ממנו לעַד. יוסף בר-אל התמנה למ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 כאמור במקומו של רן גלינקא שסולק באופן אישי ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. ב- 2 ביוני 2002 קבעה ממשלת ישראל כי יוסף בר-אל ישמש מנכ"ל קבע של רשות השידור במשך חמש השנים הבאות עד 2 ביוני 2007 (!). ובאמת, עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד העיתונאי הבכיר, הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 מכהונתו הרמה באשמת שחיתות ושוחד מסך (ראה ארכיון הממשלה). בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהיגות ופַּרְפְּרָאוֹת (2). מי חשוב יותר לברצלונה שני המהנדסים לאו מסי ואנדרס אינייסטה ו/או שני קבלני הביצוע לואיס סוארז וניימאר ? פוסט מס' 557. כל הזכויות שמורות.

ערוץ one בכבלים (מס' 50 בממיר) עושה בי"ס לערוץ הספורט (מס' 55 בכבלים) הבכיר והוותיק ממנו בשעה שהוא גונב ממנו בקיץ הזה של שנת 2015 את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל, פוגע במוניטין שלו, ומסב לו נזק כלכלי. ערוץ 55 בכבלים פישל בגדול אולם שום ראש לא נערף שם. אמש (יום ראשון – 22 בנובמבר 2015) משך ערוץ one את כל תשומת הלב של אוהדי הספורט והכדורגל במדינת ישראל בשעה ששידר ישיר את משחק הכדורגל המסקרן בליגה הספרדית מאצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" בו ריאל מדריד מובסת בביתה 4:0 ע"י יריבתה ברצלונה. מעריכים כי 1.000000000 (כ- מיליארד) צופי טלוויזיה בכל חמש יבשות תבל חזו במשחק המדובר ואנוכי נמנה עליהם. one צובר % 14 רייטינג בארץ. זה המון לערוץ נישה (!). רמת ההתמודדות לרבות התוצאה הסופית הבלתי צפויה והמרעישה שלו (ניצחון כה מכריע ודרמטי של ברצלונה במשחק חוץ במדריד) וגם איכות הצילום הגבוהה של הטלוויזיה הספרדית, מחבלים ומשבשים לא רק את המוניטין של ערוץ 55 בכבלים (החזיק שנים רבות בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הספרדי ועכשיו הפסיד אותו ברשלנות ובחוסר מקצועיות לערוץ one), אלא עושים שַמוֹת גם במוניטין של ערוץ 1 וחברת צ'ארלטון, שעוסקים באורח קבע ובאופן שיטתי בכיסוי ליגת העל של כדורגל הישראלי. החיץ הטלוויזיוני בין שני מוקדי השידור – עצום (!). אתה צופה בשידור הישיר של ערוץ 1 אמש מנתניה (יום שני – 23 בנובמבר 2015) הפועל ת"א – מנוצחת 3:0, אותו מובילים השדר עמיחי שפיגלר והפרשן מוטי איוואניר (מִדְרוּג ממוצע של % 8.1 ו- Peak בן % 10.9), ומבין שמדובר באותם חוקים אך לא באותו משחק. באותה טכנולוגיה של תקשורת המונים אך לא באותה תעשיית טלוויזיה. לא כמותית ולא איכותית. אין לערוץ 1 בשנת 2015 או טו טו 2016, במשחק הפועל ת"א – מכבי חיפה 3:0, אפילו מצלמת Replay אחת ב- SSM.

ערוץ one העניק את מיקרופון השַדָּר הַמוֹבִיל ליורם ארבל ואת מיקרופון הפרשן לחיים רביבו במשחק ריאל מדריד – ברצלונה 4:0 שריכז סביבו עניין בינלאומי רב. יורם ארבל פתח את השידור הישיר מ- "סנטיאגו ברנביאו" במדריד סיפר לצופיו כ- להלן : "ערב טוב לכם, חיים רביבו ויורם ארבל כאן בעמדת השידור כדי להיות אתכם", אך איננו מגלה אם הוא מדווח להם ובעבורם מכר הדשא במדריד ו/או עושה זאת Off tube מהארץ. על מסך ערוץ one בכבלים מופיעה הודעת Super imposing בעברית "משדרים יורם ארבל וחיים רביבו", אך לא נכתב מהיכן. עיקרון הדיווח העיתונאי בעיתונות האלקטרונית כמו בכתובה, מחייב את ה- Originate (במקרה זה ערוץ one בכבלים) להודיע לצופים ולקוראים בע"פ ובכתב, מהיכן הוא מוסר להם את האינפורמציה : מהשטח באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד ו/או שמא הוא מעתיק זאת מהמוניטור בארץ. יורם ארבל כמו ההנהלה שלו מפרים את ההתחייבות הבסיסית הזאת כלפי לקוחותיהם ומסתירים אותה מפניהם. מדוע נחום ברנע מודיע לקוראי "ידיעות אחרונות" כי הוא מדווח בעבורם מבריסל (אודות פרשת הטרור האיסלאמי הקיצוני). השידור הישיר המסקרן של ערוץ one בכבלים מתחיל בהסתרת מידע אך נעזוב זאת לעת עתה. יורם ארבל איננו הנושא היום בין אם הוא מדווח ממדריד ו/או העתיק מהמוניטור בארץ.

אני מתעניין בתורת משחק הכדורגל משחר נעוריי מאז ששיחקתי בתפקיד חלוץ מרכזי בקבוצת הפועל של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ בו נולדתי.

טקסט תמונה : 1962 – 1960. נבחרת הכדורגל של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. מגרש הכדורגל של הקיבוץ. זיהוי משמאל לימין של השחקנים הכורעים מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר), יוחאי קורין, עמיחי איילון (בן 16 מקיבוץ מעגן בתמונה, לימים מפקד שייטת 13, אלוף ומפקד חיל הים, וראש השב"כ), בני רוזן ז"ל, וחיים טל (טובול). זיהוי משמאל לימין של השחקנים העומדים בשורה האחורית : אנוכי יואש אלרואי (בלינדמן), חנן קרפ ז"ל, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, אלישע הירשפלד, שלמה "מומו" חביה מקיבוץ תל קציר), וצביקה שדה (בירקנפלד). (התמונה באדיבות תמר רוזן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מועדון הכדורגל של ברצלונה שמפגין כדורגל למען אנשים חושבים מאז תקופתם של יוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה ועכשיו של לואיס אנריקה. אני אוהב את מועדון ברצלונה ורוחש הערכה רבה לשני המהנדסים והמתכננים של מהלכי הקבוצה לאו מסי ואנדרס אינייסטה אומני המסירות המדויקות, סוללי הדרך, ומחוללי הפרצות בהגנות היריב. חבל שהמהנדס השלישי צ'אבי הרננדס עזב את שורות ברצלונה מפאת גילו המבוגר. לואיס סוארז וניימאר הם שני חלוצים תאבי שערים וקבלני ביצוע ש- שגשוגם מותנה ביכולת התכנון וההנדסה של לאו מסי ואנדרס אינייסטה. לאו מסי ואנדרס אינייסטה הם שני מהנדסים שמוכשרים גם להבקיע. לואיס סוארז וניימאר לעומתם מוכשרים להבקיע אולם לא להנדס את המשחק. הבלוג הצעיר הזה עסק לא אחת במחשבת ותורת הכדורגל ובהשוואה שבין המהנדסים לקבלני הביצוע. בשנים שבין 1950 ל- 1954 הגתה קבוצת החשיבה של אנשי הכדורגל ההונגרי מרטון בוקובי (Maron Bukovi), ד"ר גזה קאלוצ'אי (Dr. Geza Kalocsai), ויאנוש קאלמאר (Janos Kalmar) יחדיו עם המאמן הראשי של נבחרת הונגריה בשנים ההן גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes) את "תיאוריית האדם השלישי" (The Third Man Theory). אין טעם ברגע זה לחזור שוב על תוכנם של פוסטים קודמים שמופיעים בבלוג ודנים במחשבת הכדורגל ההונגרית ההיא שעלתה לדיון לפני יותר מ- 60 שנים, אולם יש להזכיר כי הָגוּת ולוֹגִיקָת הכדורגל המזהירה ההיא שעסקה בפיתוח, ביצוע, והגשמת רעיון תיאוריית "האדם השלישי" על כר הדשא, העניקה עדיפות ו- יתרון עצומים להונגריה בעת ההיא על פני כל נבחרות הכדורגל הטובות בעולם. האירופיות והדרום אמריקניות כאחת, לרבות שני הניצחונות המזהירים על נבחרת אנגליה ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון 6:3 (זה היה הפסד הבית הראשון בהיסטוריה של אנגליה בביתה) וב- 23 במאי 1954 ב- "נפ סטדיון" בבודפשט 1:7. גוּסְטָב שֶבֶּש הפך את נבחרת הונגריה למכונה שמבקיעה שערים בכמויות והכריז : "על כל שער שהונגריה תחטוף – היא תבקיע שניים". בין שנת 1949 ל- 1954 ניצחה נבחרת הונגריה בראשות גוסטב שבש והקפטן שלו פרנץ פושקש ב- 39 (שלושים ותשעה) משחקים בינלאומיים. שני משחקים היא סיימה בתיקו. היא לא הפסידה עד אותו התאריך ההוא של יום ראשון ההוא של ה- 4 ביולי 1954. התקשורת הבינלאומית העניקה לקבוצת הכדורגל המאגיארית ההיא את התואר "נבחרת הזהב" (Aranycsapat בהונגרית). מן הראוי להזכיר כאן שאותה נבחרת הזהב ההונגרית הזאת, הקבוצה המהוללת והבלתי מנוצחת, הפסידה לראשונה ב- 4 ביולי 1954 בעיר השווייצרית ברן במבחן היכולת ההיסטורי החשוב ביותר שלה, היינו : במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 לנבחרת גרמניה בתוצאה 3:2. באוקטובר 1975 הזדמן לי להיפגש בלונדון ולשוחח ארוכות עם בילי רייט (Billy Wright) ב- Workshop בינלאומי שערכו ה- BBC ו- ITV בראשות שני הבימאים – מפיקים אלק וויקס (Alec Weeks) מ- BBC ו- בוב גארדאם (Bob Gardam) מ- ITV. בילי רייט (קפטן ורץ ימני בקבוצת וולבס / Wolves ונבחרת אנגליה ומי שלבש 105 פעמים את המדים הלאומיים) שימש אז פרשן כדורגל של ה- BBC. שוחחנו אודות שתי התבוסות הכבדות ההן שספגה נבחרת אנגליה ב- 1953 ו- 1954 מרגליהם של שחקני נבחרת הונגריה ובראשם שלושת החלוצים המפורסמים שלה הקפטן פרנץ פושקש (Ferenc Puskas), נאנדור הידגקוטי (Nandor Hidegkuti), ושאנדור קוצ'יש (Sandor Kocsis). הכל הפרטים מצויים בפוסטים בבלוג אולם אחזור ואספר לקוראים כי מאמן נבחרת אנגליה דאז היה וולטר ווינטרבוטום (Walter Winterbottom) ומאמן נבחרת הונגריה היה גוּסְטָב שֶבֶּש. בילי רייט שַח לי כלהלן : "בכך מתמצת ההבדל דאז בין שיטות המשחק של שתי הנבחרות. נבחרת הונגריה הביאה עמה אז בראשית שנות ה- 50 את רעיון "האדם השלישי" ואת המשך פיתוח מחשבת ה- Wall pass, ואילו אנחנו המשכנו לשחק בשיטת ה- WM המיושנת. גוסטב שבש הסיט לאחור את החלוץ המרכזי שלו נאנדור הידגקוטי וקידם לפנים את הרץ הימני בונה המשחק יוזף בוז'יק. בכך יצר את העמדת השחקנים החדשנית כל כר הדשא שכונתה מאוחר יותר 4 – 2 – 4. ברזיל בראשות מאמנה דאז וויסנטה פאולה שיחקה בשיטת 4 – 2 – 4 משודרגת במונדיאל שוודיה 1958 וזכתה שם לראשונה תולדותיה בגביע העולם". ואז הוסיף את ה- Punch line שלו באותה השיחה המרתקת עמי ב- 1975 , ואמר : "הכדורגל הוא משחק פשוט אולם נועד לאנשים חושבים" (!).

טקסט תמונה : 1954 – 1950. זוהי נבחרת הזהב של נבחרת הונגריה בכדורגל שכונתה בשנים ההן "The Golden Team" (בהונגרית : Aranycsapat) והרכב השחקנים הקלאסי שלה. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : מיחאלי לאנטוש (מגן ימני), הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי), והשוער גיולה גרושיץ'. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : גיולה לוראנט (בלם), יינה בוז'אנסקי (מגן שמאלי), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי), שאנדור קוצ'יש (מקשר ימני), יוזף זאכאריאש (רץ שמאלי), זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי), יוזף בוז'יק (רץ ימני), ולאסלו בודאי (קיצוני ימני). הערה שלי : כל השחקנים ההונגריים האלה המופיעים בתמונה אינם עוד בין החיים. (התמונה באדיבות מרתה ראפאיי מהטלוויזיה ההונגרית הציבורית).

רעיון והגות "האדם השלישי" במשחק הכדורגל של קבוצת החשיבה ההונגרית הלאומית בשנות ה- 50 של המאה הקודמת (הייתה סוד כמוס בימים ההם) שווה עיון ולימוד גם היום. אני התוודעתי לרעיון "האדם השלישי" באותה הפגישה ההיא שלי באוקטובר 1975 בלונדון עם פרשן הכדורגל של ה- BBC שחקן נבחרת אנגליה בשנים 1959 – 1945, בילי רייט. אני יודע שפוסט מרתק ביותר ומפורט מאוד אודות "האדם השלישי" התפרסם בתקשורת הבריטית באחד מהכרכים של סדרת הספרים "International Football Book" ב- 1968. בחורף 1978 נפגשתי במדריד עם ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) ושוחחתי גם עמו אודות רעיון "האדם השלישי" וגם אודות נושא המנהיגות בקבוצת ספורט. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (דיבר שש שפות) הפליג בשבחיו של המאמן שלו גוּסְטָב שֶבֶּש וקבוצת מאמני המחקר שלו מַרְטוֹן בּוּקוֹבִי, ד"ר גֶזָה קָאלוֹצָ'אי, ויָאנוֹש קָאלְמָאר (תקופה מסוימת ב- 1960 היה מאמן הפועל ת"א). פֶרֶנְץ פּוּשְקָש דיבר עמי מפורשות על חידושים וחשיבות חיפוש הדרך ע"י מאמני כדורגל הונגריים באמצעות שיטות משחק שונות לצורך השגת עדיפות מספרית על שחקני קבוצת היריב בכל ניסיון התקפה של הונגריה במגרש, כדי להגיע בסופו של דבר להכרעה בשטחי "ההוצאה להורג" הסמוכים לשערה של הקבוצה היריבה. השיחות ההן שלי עם פרנץ פושקש ובילי רייט לפני 40 (ארבעים) שנים אודות הסוד של "האדם השלישי" במשחק הכדורגל היו מעניינות, משכילות, ולימודיות גם מפני שהיה מדובר במֵידָע יָשָן, ו- לשניהם לא הייתה עוד סיבה להסתיר אותו. 

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זוהי הכותרת של הפוסט המרתק והמפורט "האדם השלישי" שהתפרסם בתקשורת הבריטית ב- 1968. התמונה נלקחה מהמשחק בו הביסה הונגריה את אנגליה 3:6 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון. בצילום נראה החלוץ הונגרי שאנדור קוצ'יש (Sandor Kocsis) צוהל לאחר הבקעת אחד השערים מתוך השישה, בעוד השוער האנגלי גילברט מריק (Gilbert Merrick, מימין) והמגן אלף ראמזי (Alfred "Alf" Ramsey, במרכז) נראים נבוכים ומביעים אכזבה.

אי אפשר שלא לתהות על קנקנה של ברצלונה ולא להתרשם ממחשבת הכדורגל שלה, ו- מתַפקידם ותִפקודם של לאו מסי ואנדרס אינייסטה על כר הדשא. אתה מוצא את עצמך מתעניין בשניים האלה בעל כורחך. נפלא לשמוע בריאיון הסיכום של המשחק את מאמן ברצלונה לואיס אנריקה מצהיר כלהלן : "אנדרס אינייסטה איננו רק שלנו…הוא של כל האנושות". התנסחות כה אדיבה, מכובדת, ומלאת השראה. לא תוכל למצוא כמותה בתוכנית הנֶפֶל הוולגרית והחלולה "יציע העיתונות" המשודרת בערוץ הספורט / מס' 55 בכבלים. מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל מצאו חן בעיניי וקסמו לי משום שהיו כדורגלנים חושבים ובד בבד גם קבלני ביצוע. את אותו הדבר ניתן לומר על נבחרת ברזיל בשנים 1970 – 1958 תחת שרביט אימונם של אבות תורת הכדורגל הברזילאי וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Vicente Feola), איימורה מוריירה (Aimore Moreira) ו- זאגאלו (Zagalo). נבחרת ברזיל ההיא לא הייתה יכולה להתקיים ללא מתכנני משחק כמו דידי (Didi), גארינצ'ה (Garrincha), ו- פלה (Pele). נבחרת אנגליה של המאמן אלפרד "אלף" ראמזי לא הייתה יכולה להתבלט ב- 1966 ללא כישרונו של עושה המשחק שלה בובי צ'ארלטון (Robert "Bobby" Charlton), גרמניה של המאמן הלמוט שן (Helmut Schon) לא הייתה מעפילה להיכן שהעפילה ללא פרנץ בקנבאואר (Franz Beckenbauer), והולנד של המאמן רינוס מיכלס (Rinus Michels) לא הייתה יכולה להצליח בלעדי יוהאן קרויף (Johan Cruyff). המאמן עמנואל שפר לא היה יכול להעפיל לטורניר הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בלעדי שיתופם של המהנדסים והמתכננים החושבים שלו מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל (שהיו כאמור גם מוציאים לפועל) .

המהנדסים לאו מסי ואנדרס אינייסטה שהם גם מוציאים לפועל חשובים יותר מקבלני הביצוע שלהם לואיס סוארז וניימאר. הגרמני פריץ וואלטר (Fritz Walter) היה חשוב יותר מקבלן הביצוע שלו הלמוט ראהן (Helmut Rahn) במונדיאל שווייץ 1954, הבריטי בובי צ'ארלטון היה חשוב יותר מג'ף הרסט (Geoff Hurst) במונדיאל אנגליה 1966, פרנץ בקנבאואר (Franz Beckenbauer) היה חשוב יותר מגרד מילר (Gerd Muller) במונדיאל גרמניה 1974, דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) היה חשוב יותר מחורחה וואלדאנו (Jorge Valdano) במונדיאל מכסיקו 1986 וכן הלאה. הדוגמאות רבות מספור.

סוף הפוסט מס' 557. הועלה לאוויר ביום שלישי – 24 בנובמבר 2015.