ועוד מילה על הרייטינג הנאה בשידור הישיר של מכבי ת"א – ברצלונה 68:70. צוות ערוץ 10 בראשות רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר, נִיב רָסְקִין , וגוּר שֶלֶף צבר בעת השידור הישיר של המשחק מבי ת"א – ברצלונה 68:70 מִדְרוּג ממוצע של % 13.7 (שיא עונה) ו- Peak של % 17.4 בין 22.45 ל- 23.00. שיא העונה הזה היה מחזיק מעמד גם ללא ריבוי Close ups של פיני גרשון מנופף שוב ושוב באגרופיו. צריך לזכור כי פיני גרשון הוא אומנם סַפָּן בכיר בספינה אך איננו הקברניט שלה . הקברניט הוא גיא גודס. יש הבדל אדיטוריאלי משמעותי בין לחשוף את פיני גרשון שוב ושוב ב- Action ב- Frame רק שלו , לבין להראות אותו (וגם את אלון שטיין) ואת גיא גודס יחדיו ב- Frame משותף. כש- הבימאי מראה שוב ושוב את עוזר המאמן פיני גרשון בזמן המשחק בפעולה על הספסל ומבודד אותו ב- Frame "פרטי" משלו הוא משתמש באמירה . רוביק פודגור נוטע בלב צופיו תחושה כי פיני גרשון הוא המאמן המוביל. נפנוף אגרופים ו/או מימיקה של שרירי הפנים יוצר אומנם אקשן ב- Frame אך אינם עילה וארגומנט מוחלטים לחשוף את ה- מְבָצֵעַ גם אם קוראים לו פיני גרשון.

הערה 7 : ח"כ מֵרָב מִיכָאֵלִי ממפלגת העבודה הפסידה בהתקוטטות שלה מול מירי רגב הסוערת והנמרצת ח"כ של הליכוד בזירת המאבק של "המטה המרכזי" בערוץ 10 בהנחיית נדב פרי (מוצ"ש – 17 בינואר 2015). היא הפסידה לא בגלל שהיא פחות חכמה אלא מפני שהמיקרופון שלה היה חסום בשעה שנשאה את טיעוניה . לא שמעו אותה. מרב מיכאלי יודעת דבר ו/או שניים בטכנולוגיה של רדיו וטלוויזיה . היה עליה לבדוק את תקינות המיקרופון שלה בטרם נפתח הדיון גם על חשבון ניקיון השידור הישיר. היא לא אמורה להיות אדיבה כלפי יריבתה וגם לא כלפי המנחה נדב פרי על חשבון מיקרופון בלוי. מוזר שאשת הרדיו והטלוויזיה הזאת לא הייתה עֵרָה דיה , מה עוד שלאחר שהבעיה נפתרה, היא נגררה לסוג של תירוצים , גילתה וחשפה את קלפיה ופנתה אל מירי רגב ואמרה לה בכעס, "הרי החלטנו לא לתקוף האחת את רעותה אז למה את תוקפת אותי…?". כח"כ בכירה במפלגה שאני מתעד להצביע בעבורה ב- 17 במארס 2015 היא אכזבה אותי ברשלנות הטכנית שלה.

הערה 8 : ראיתי את הריאיון שערך גיל ריבה עם הח"כ סתיו שפיר מהעבודה (ח"כ אָהוּדָה שמשדרת תום ו- כֵּנוּת) ב- "שישי" בערוץ 10 (יום שישי – 16 בינואר 2015). מעניין אותי לדעת מדוע גיל ריבה לא התעניין אצל סתיו שפיר בשלומה של המנטור שלה דָפְנִי לִיף ומדוע סתיו שפיר לא מצאה מקום מיוזמתה היא להזכיר ולו במילה אחת בכתבה הארוכה את מנהיגת המחאה "העם דורש צדק חברתי", זאת שסללה לסתיו שפיר את הדרך לכנסת.

בימאי הטלוויזיה המוכשר והפּוֹרֶה יוסי צמח ז"ל שהלך לעולמו בטרם עת בגיל צעיר והוא רק בן 74 שייך לעידן "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 תחת ניהולו ו- הנהגתו של ארנון צוקרמן. מדובר ביוצר מחונן, בימאי טלוויזיה מוכשר ורב גוני ובעל נוכחות רבה , וגם אדם נעים הליכות. יוסי צמח ז"ל שייך לדור המייסדים שהניח את הנדבכים הראשונים של השידור הטלוויזיוני הציבורי במדינת ישראל . הוא בן לתקופת טלוויזיה שחלפה לבלי שוב. בטרם לכתו לעולמו חרת את שמו באותיות של זהב בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ. למען קוראי הבלוג אני מרחיב את היריעה הדנה בתקופתו ובחלק מפועלו.

א. פרופסור ארנון צוקרמן הוא מנהיג שידור ברמה גבוהה ביותר. פרופסור ארנון צוקרמן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 והוביל אותה בתקופה ההיא ל- "תור הזהב" שלה. פרופסור ארנון צוקרמן הוא אדם מיוחד וייחודי גבוה משכמו ומעלה מכל העם. 

בשנים 1979 – 1973 ניצב בראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהיג שידור כריזמטי , יישר דרך, והגון בשם ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן יליד 1934, בן 80). מינויו של ארנון צוקרמן ב- 1 באוגוסט 1973 במכרז (בראשו ישבו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם יבד"ל חבר קיבוץ בית אלפא) למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא האירוע המכונֵן והחשוב ביותר בתולדותיה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. ארנון צוקרמן היה בעת ההיא גם מנהלו הישיר של יוסף בר-אל האחראי על חטיבת החדשות בשפה העַרבית.

ארנון צוקרמן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר בעל כריזמה מתפוצצת אלא גם מנהל מיטבי . איש רציני וגם קשוח אולם ישר כסרגל. אני הכרתי את ארנון צוקרמן כאדם מופנם ועצוּר שהחזיק "קָצָר" בשנים ההן את כל פיקודיו וגם את יוסף בר-אל , וכשהיה צריך, נתן להם להבין גם מי כאן הבוס. ארנון צוקרמן היה מנהל שקדן וקפדן שתמיד הכין את שיעורי הבית שלו. הוא מעולם לא התעסק בטלוויזיה בשמועות, רכילויות, שטויות, וזוטות. אני מתערב על כל כספי (שאין לי) שהילד ארנון צוקרמן היה תמיד עסוק בהכנת שיעורי בשעה שחבריו לספסל הלימודים הלכו לשחק כדורגל בשכונה ו/או סתם לבצע תעלולים כמו לפַלֵח שוקולד מהמכולת שבסביבה . לנגד עיניו של ארנון צוקרמן עמדה תמיד מטרה אחת : להצעיד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר הפסגה ככלי חשוב ואמין בתקשורת המונים. הוא עמד במשימה בכבוד . ארנון צוקרמן שימש בראשית הקריירה שלו ברשות השידור כמִנְהָלָן ראשי (בתפקיד סמנכ"ל) בשנים 1972- 1969. מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל גייס אותו ב- 1969 ממשרד האוצר על פי המלצתו של פרופסור ירמיהו יוֹבֵל. ארנון צוקרמן לא היה איש תּוֹכֶן, גם לא עיתונאי, לא בימאי, ואף לא מפיק. למרות זאת זכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1973 והוכיח כי מנהל הטלוויזיה איננו חייב לבוא מתחום היצירה והעיתונאות. גם איש אדמיניסטרציה שאישיותו ברוכה יכול לעשות זאת לא פחות טוב מעיתונאי, בימאי, ו/או איש הפקה. משהוטלה על ארנון צוקרמן המשימה להתייצב בראשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית התברר שהוא לוחם ומפקד קנאי לתפקידו ולעצמאות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא התרחק מהפוליטיקאים כמו מאֵש ואפילו לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי (מינוי פוליטי ב- 1 באפריל 1974 של ממשלת גולדה מאיר) דריסת רגל חופשית במסדרונות המוסד אותו ניהֵל. ארנון צוקרמן לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לבני כדבר מובן מאליו. זאת הייתה התנהגות בלתי מקובלת ולא מוכרת מפני שמנכ"ל רשות השידור שימֵש בתוקף תפקידו לא רק העורך הראשי של מִשדרי הטלוויזיה אלא היה גם הממונה הישיר על ארנון צוקרמן עצמו. מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל אמר לי באחת משיחות התחקיר שניהלתי עמו באמצע שנות ה-2000 בביתו ברמת אשכול בירושלים אודות הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", כי ארנון צוקרמן היה "שְוִויצֶר" לא קטן אבל איש נבון וישר והגון לחלוטין. צריך להזכיר כאן שוב למען קוראי הבלוג כי המנכ"ל נמצא בדרגה אחת בהיררכיה של הרשות מעל לכל מנהלי המדיה הפועלים תחתיו בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל".

ארנון צוקרמן הנבון חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים. אי אפשר לצייר את התמונה הענקית הזאת למען קוראי הבלוג מבלי לאזכר שוב את הפרשה ההיא. הוא תהה על קנקנו של יוסף בר-אל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר. ארנון צוקרמן חשד כל הזמן ביוסף בר-אל מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית שאיננו מנהל אותה על פי קריטריונים עיתונאיים ראויים ומקובלים. לכן הניח עליו זכוכית מגדלת. כעבור שנים רבות אמר לי בשיחת תחקיר ממושכת בינינו בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", ב- 27 בספטמבר 2005 במסעדה "סיליה ורביבה" ברמת השרון, כלהלן : "ניהול חטיבת החדשות בשפה הערבית ע"י יוסף בר-אל בשנות ה- 70 הייתה שערורייה שאין כדוגמתה. הפוליטיקאים עמדו אצלו בתור. לא הייתה שם שום עיתונאות, רק שוחד מסך וחנפנות".

לא בכדי בחן ארנון צוקרמן ובדק את יוסף בר-אל בציציותיו כל הזמן ועקב אחר מהלכיו . ב- 18 בנובמבר 1976 שלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מכתב נזיפה חמור ליוסף בר-אל האחראי על החדשות בשפה הערבית. המסמך נחשף ומתועד בסדרה ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו. איש לא העיז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוסף בר-אל. הנאשם קרא את המכתב ולא שכח. ששת המילים , "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה", ריצדו בזיכרונו.

טקסט מסמך : 18 בנובמבר 1976. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נוזף קשות ביוסף בר-אל ומתרה אותו אתראה חמורה. עותק ממכתב הנזיפה נשלח למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 בתחתית המסמך מופיעה הפסקה: "חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה, מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך. ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה".

האירועים הללו התחוללו לפני שנים רבות. ב- 1979 עזב ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור ויוסף בר-אל המשיך להתקדם במשעול ההיררכיה. ב- 1977 מונה ע"י מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני והוועד המנהל של רשות השידור למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית והפך לאקוויוולנט לארנון צוקרמן. ב- 1990 מונה יוסף בר-אל ע"י ועדת המכרזים בראשות מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל והיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 1995 מינה מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל למנהל ערוץ 33. ב- 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצת השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. בחלוף שלוש שנים במאי 2005 הדיחה אותו מכהונתו הרמה והבינה כי הצבתו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל הייתה מעשה מופרך. הנה עדות אחת מיני רבות, טבלת מִדְרוּג השוואתית המתעדת ומציגה את הרייטינג האפסי ועליבות הצפייה של ערוץ 33 מנת חלקו התמידית של מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל בשנים 2002 – 1995. ערוץ 33 של רשות השידור היה צ'אנל נידח ולא חשוב, נטול כריזמה וחיוניות ונעדר רייטינג, שנוהל בחוסר כישרון מדהים.

טקסט תמונה : שנת 2002 . דָף מִדרוּג צפייה אחד של חברת "טל גאל" בהנהלת אורן טוקאטלי המשמש מִדגם מייצג של אלפי  דו"חות רייטינג מצהיבים דומים לוֹ של ערוץ 33 והמוּנחים בארכיון רשות השידור. דף המדידה הקונקרטי הזה של אחד מימי מארס 2002 מהשעה 16.45 ועד 01.00  מעיד על עליבותו הנוראית של ערוץ 33 תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועד כמה ערוץ הטלוויזיה הזה לא היה אז רלוואנטי לציבור הצופים. העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה רענן כהן להציע לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון למנות את האיש הכושל והלא מוכשר למנכ"ל רשות השידור, והוא אכן התמנה. ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי, "רוֹש ולַעֲנָה – הפוליטיזציה בשידור הציבורי". (ארכיון יואש אלרואי).

בספרו "בשידור חי" שיצא לאור ב- 1998, כותב דן שילון כלהלן : "שני המנהלים של השידורים בשפה הערבית בטלוויזיה, יוסף בר-אל מנהל החדשות וסלים פתאל מנהל התוכניות, האמינו בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית. שניהם שאפו להשתחרר מחיבוק הדוב של השידורים בשפה העברית וביקשו להקים ישות טלוויזיונית עצמאית בערבית. לא היה פוליטיקאי שלא הצליח להתברג למהדורות החדשות בטלוויזיה בשפה העברית. טלפון לעורך, לכתב, או למנהל וצוות צילום הוחש ללשכת השר. מהדורות החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הפכו עד מהרה לאוסף לא מקרי של אינטרסים פוליטיים, של כיבודים ו- "עליות לתורה". ראשי ממשלות, שרים ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית כבתוך שלהם. כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול, כמו בירדן, מצרים, וסוריה. זו הייתה התקופה שבה נולד הביטוי "שוחד מסך".

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל) עם אחד מתומכיו המובהקים ביותר מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום. מוטי קירשנבאום תמך במאבקו של ארנון צוקרמן נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. ארנון צוקרמן הגשים את חלומו של כל מפקד באשר הוא בכל תחום. הוא היה נערץ על עובדיו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מהלכי הניהול של ארנון צוקרמן בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידו מהפכת מידע. חלקם התפרשו על ידי מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי כהתרסה נגדו אך צלחו גם מפני שארנון צוקרמן זכה לגיבוי עצום ללא סייג של מנהלי החטיבות שלוֹ. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי רחשו לו הערכה ונאמנות . לפי דעתי בלתי מוגבלת וללא קץ. ייתכן וארנון צוקרמן היה יוצא לסוג כזה של מלחמת ניהול נגד מפקדו הראשי המנכ"ל יִצְחָק לִבִנִי גם ללא תמיכת חייליו והערצת המח"טים אך הסגידה הזאת כלפיו וודאי לא הזיקה לו. ארנון צוקרמן הגשים את חלום הניהול של כל מנהיג באשר הוא. החיילים והמפקדים העריצו אותו. באוקטובר 1977 סיים דָן שִילוֹן (מנהיג שידור בזכות עצמו) תקופת ניהול מוצלחת בת שלוש שנים של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חולל שינויים רבים בחטיבה בתוכן ובוויזואליה שלה. דן שילון היה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שייצר את מודל ההגשה הזוגית של מהדורת "מבט", והראשון שהשתמש ב- "Sit up" באולפן כאמצעי להעברת אינפורמציה קונקרטית ע"י הכתבים השונים בתחומי הכיסוי השונים שלהם בנוסף לצוות ההגשה הקבוע באולפן.

טקסט תמונה : 1975. אולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא. תמונה חשובה המתעדת את המבנה החדש של הגשת "מבט". הכתב המדיני אלימלך רם (מימין) משדר ב- "Sit up" לצדו של צוות המגישים חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד. ה- "Sit up" הטלוויזיוני הוא היום עמדת שידור טריוויאלית – אז זה היה חידוש. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון ייחס את הצלחת מאמצי חטיבת החדשות בפיקודו לשקף נאמנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תהפוכות חיי החברה הישראלית בשלוש השנים האלה שבין 1974 ל- 1977 הודות למנהיגות השידור האמיצה והיוצאת דופן של ארנון צוקרמן. כך כתב לו בדו"ח הסיכום שלו , ב- 16 באוקטובר 1977. "עם סיום תפקידי, מצאתי לנכון להעלות על הכתב בהרחבה יחסית, הערות סיכום לעבודת חטיבת החדשות בשלוש השנים האחרונות. הייתה זאת אחת התקופות המרתקות בחייה של החברה הישראלית, ובמאמציה של הטלוויזיה לשקף נאמנה את תהפוכותיה. אם תהיה שותף להערכתי כי מאמצים אלה הוכתרו עקרונית בהצלחה, כי אז לא אוכל שלא להעלות על נס את תרומתך המכרעת לכך. דרך קבלת החלטותיך, חשיבתך התוכניתית והמבצעית, מוסריות עקרונותיך – עשו את עבודתי ואת עבודת חטיבת החדשות בכפיפות אליך לחוויה עמוקה" [1] .

טקסט מסמך : אוקטובר 1977. מסמך הסיכום "סיכום תקופה" שכתב דן שילון בתום תפקידו כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והגיש אותו למנהל הטלוויזיה מר ארנון צוקרמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1975. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין, בן 41) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות דן שילון (משמאל, בן 35). (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באוקטובר 1977. זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 1 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974. כותרת המכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באוקטובר 1977 . זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974 . כותרת המכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : חוברת דו"ח הסיכום של מנהל חטיבת החדשות דן שילון שהוגש ב- 16 באוקטובר 1977 למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן.

ב. דן שילון.

דָן שִילוֹן הפך למנהל חטיבת החדשות הצעיר ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה. עם מינויו לתפקיד הרם (במקום יורם רונן ז"ל) בחודש מאי של שנת 1971 מיהר להצהיר לפיקודיו בחטיבת החדשות "הסתיימה תקופת המסדרונות והמזנון, עכשיו תתחילו לעבוד" על פי עדותו של העיתונאי אהרון "אהרל'ה" בכר מ- "ידיעות אחרונות". האווירה סביב המכרז לבחירת מנהל החדשות במאי 1971 הייתה תחרותית , שאפתנית , וגם ורוויה קנאוֹת (כמו בכל אזור אחר בטלוויזיה). "לאחר שדן שילון נבחר לתפקיד הודיע מוטי קירשנבאום חברו של דן שילון, כי בדעתו לעזוב את חטיבת החדשות. היה זה צד מפתיע מפני שדן שילון ומוטי קירשנבאום היו הרבה יותר משכנים וחברים טובים. ב-"בית היהלומים" ראו בהם צמד בעל כוונות מרחיקות לכת בחטיבת החדשות" (כפי שכתב אהרון בכר ז"ל ב- 3 ביוני 1971 בעיתונו "ידיעות אחרונות") . צְבִי גִיל שהיה כתב רדיו "קול ישראל" בארה"ב ושב ארצה ב- 1968 חשב שניהול החטיבה מגיע לו בזכות עברו וביקש לעצמו את משרת הניהול ללא השתתפות במכרז. הנהלת רשות השידור סירבה לבקשתו. צבי גיל שלא הסכים עם שיטת המכרזים וויתר ולא ניגש אליו. גם כוכב הייצוג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין לא היה מאושר ממינויו של איש הספורט דן שילון ואמר , "אני חבר של דן שילון, אבל באופן אישי יש לי דעות מסוימות ומוגדרות על התפקיד שהוא נטל עצמו , ועל כך אינני רוצה לדבר" [1]. חיים יבין איש חדשות כל ימי חייו , לפני כן ברדיו "קול ישראל" ועכשיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, חש פגוע עד עמקי נשמתו מוועדת המכרז שהעדיפה עורך ומפיק ממחלקת הספורט על פניו. הוא כל כך נעלב מהצבתו של דן שילון בראש הפירמידה העיתונאית – חדשותי בטלוויזיה עד שפנה בבקשה אישית למנכ"ל שמואל אלמוג ז"ל שימנה אותו לתפקיד כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארה"ב לצדו של יגאל לוסין כתב רדיו "קול ישראל" שָם. שמואל אלמוג ז"ל נעתר לבקשתו זאת.

הטלוויזיה היא מקום מפגש של אנשים תחרותיים ואמביציוזיים. כבר דנתי בכך בפוסטים קודמים. באופן אישי אינני מאמין בחברויות בעבודה. אני דוגל ביושרה מוחלטת ובמקצוענות אך אינני סבור שהעובדים בטלוויזיה חייבים להיות חברים. ליד המיקרופון והמסך כל החברויות מתבטלות.

מדהים באיזה גיל צעיר נטל על עצמו דן שילון אחריות טלוויזיונית כה כבדה. הוא היה בן 28 כשניהל את מחלקת הספורט ובן 31 התייצב בראש חטיבת החדשות מהחשובות ביותר בטלוויזיה ובעיתונות הישראלית. אלכס גלעדי נבחר ב- 1974 למנהל מחלקת הספורט כשהיה בן 32 . מוטי קירשנבאום מונה בגיל 36 ב- 1975 להיות מנהל חטיבת התוכניות ובגיל 37 זכה בפרס ישראל . חיים יבין מונה להיות מנהל חטיבת החדשות ב- 1977 בגיל 45. אני הייתי בן 43 בנובמבר 1980 כשמוניתי ע"י הטריאומוויראט מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל + ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר יבל"א להתוות את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 1971 נחשב דן שילון למֶגָה – סְטָאר. הוא זכה להערכה מקצועית רבה בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולמחמאות רבות בעיתונות הכתובה. מערכת העיתון "ידיעות אחרונות" הטילה על כתבה אהרון בכר ז"ל לכסות את האירוע הטלוויזיוני בו נבחר דן שילון למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית פרי מינויו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . אהרון "ארהל'ה" בכר ז"ל אחד העיתונאים הבכירים והנבונים בארץ פירט ברשימה עיתונאית בת 800 מילה ב- "ידיעות אחרונות" ב- 3 ביוני 1971, את עתיד חטיבת החדשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה לאחר המינוי החשוב והמעניין של דן שילון למנהל חטיבת החדשות [2].

שום איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא זכה עד אז (יוני 1971) למאמר כה מפרגן מפרי עֵטוֹ של עיתונאי כל כך מוערך וידוע בציבור כמו אהרון "ארהל'ה" בכר ז"ל. כעבור חמישה חודשים בלבד ב- 25 באוקטובר התפטר דן שילון מתפקיד מנהל חטיבת החדשות מפני שחשב שמנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג איננו מעניק לוֹ את הגיבוי הנדרש ואיננו מקבל את תפישת ניהול שידורי החדשות שלו. הקָש ששבר את גב הגמל של המנהל הטרי היה שידור כתבה של הכתב לעניינים ערביים אֶדִי סוֹפֶר ב- "מבט" באוקטובר 1971 בו הראו נשים ערביות בשכם, מתלוננות ומאשימות את שלטונות כלא אשקלון בהתעללות בעליהן הכלואים בגין עבירות ביטחוניות חמורות נגד מדינת ישראל. שר המשטרה שלמה הילל, מפקד שב"ס אריה ניר, והנהלת הכלא סירבו להשתתף בכתבה ומיאנו להגיב להאשמות . ללא דברי התגובה של ישראל נשמעו דבריהן של נשות הכלואים כהסתה נגד המדינה. עורך מהדורת "מבט" שהחליט לשָדֵר את הכתבה כמות שהיא, היה יאיר אלוני. בבת אחת הפכה הכתבה על נשות שכם המזדעקות לשנויה במחלוקת. הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של ד"ר חיים יָחִיל והמשנה שלוֹ הסופר נתן שחם התעורר. המאורעות האחרונים במדינת ישראל ודרך טיפולה של הטלוויזיה הישראלית בשביתות, הפגנות הפנתרים השחורים, משברים ביחסי העבודה, ועכשיו הגיעה תורה של שידור הכתבה בו נותנת הטלוויזיה הישראלית פתחון פה לשונאי ישראל, הניעו את הוועד המנהל לבחון מחדש את שיקולי העריכה של עורכי "מבט". בסופו של דבר החליט הוועד המנהל כי יש מקום למנות עוזר מיוחד למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לענייני חדשות. שמואל אלמוג אימץ את החלטת הוועד המנהל. דן שילון ביקש הבהרות מהמנכ"ל וזה הודיע לוֹ כי הכרעתו של הוועד המנהל מחייבת אותו ואין בכוחו למנוע את ביצועה, מה גם שהוא עצמו סבור שיש מקום להגביר את הפיקוח המקצועי והציבורי על שידורי חטיבת החדשות . דן שילון ראה במינוי פונקציה של מתווך והצבתו בינו לבין המנכ"ל כמעין "קומיסר חדשות" . זאת הייתה לא רק פגיעה בסמכויותיו אלא הבעת אי אמון כלפיו . הוא החליט להתפטר מייד . מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והממונה החדש של הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור (כיהן בתפקיד שלושה חודשים בלבד) ביקשו להניאו מצעדו זה. דן שילון לא שעה לבקשתם. למרות שהיה מנהל מצטיין המבנה הפוליטי של רשות השידור היה בעוכריו. הוא לא התיפייף, לא התחנן, ולא התחנף לאף אחד. הוא קם והלך. זה היה בחודש נובמבר 1971. התפטרותו של דן שילון גררה תגובות נסערות בחטיבת החדשות. וועד העיתונאים דרש מ- מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומיו"ר הרשות ד"ר חיים יחיל ז"ל לבטל את ההחלטה ולהחזיר את דן שילון לתפקידו. וועד עיתונות – הפקה ראה בהצבת עוזר אישי לענייני חדשות לצִדו של המנכ"ל מינוי של צנזור – פוליטרוּק מטעם הוועד המנהל והגיב בחריפות רבה. זה לא עזר להם. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג [4] לא חזר בו ודן שילון שָב למחלקת הספורט . בעת עריכת התחקיר בינואר 2003 אמר לי דן שילון כלהלן : "אולי הייתי צעיר מידי, רק בן 31, ולא בשל מספיק כדי לנהל אז את חטיבת החדשות בטלוויזיה". את מקומו של דן שילון תפש בנובמבר 1971 צבי גִיל ללא מכרז אלא בהסכמה משותפת של אנשי הנהלת הרשות [5]. צבי גיל היה מנהל החדשות הראשון בטלוויזיה שהשלים קדנציה מלאה של שלוש שנים וכיהן בתפקידו עד נובמבר 1974 .דן שילון חזר בינתיים למחלקת הספורט בנובמבר 1971 והמשיך במפעל חייו של טיפוח שידורי הספורט . ביקורות העיתונות הללו את מעשה ידיו. מבקר הטלוויזיה של העיתון "ידיעות אחרונות" בן – עמי פיינגולד כתב רשימה בעיתונו ב- 1971 כלהלן : "מדור הספורט בטלוויזיה על הגובה , ומדור הספורט בטלוויזיה מתמיד בהישגיו".

מייד בתום סיום הקדנציה של צבי גִיל בנובמבר 1974 החליט מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן להציב מחדש את דן שילון בראש חטיבת החדשות. זאת הייתה התנסות השנייה שלוֹ באחד התפקידים המכריעים בעיתונות האלקטרונית בישראל. ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון ב- 2005 כלהלן : "למכרז מנהל חטיבת החדשות ניגש חוץ מדן שילון גם מועמד ראוי אחר, מוטי קירשנבאום. היו עוד כמה. שניהם דן שילון ומוטי קירשנבאום סיכמו בינם לבין עצמם כי המפסיד במִכְרָז יהפוך לסגנו של המנצח. אני רוצה להדגיש בפניך כי חיים יבין לא היה אז בכלל בתמונת המאבק. הוא לא היה קנדידט לניהול חטיבת החדשות. לא היה לי בכלל ספק מי יהיה המנצח בין דן שילון למוטי קירשנבאום. רציתי יותר מכול המועמדים את דן שילון כמנהל חטיבת החדשות על סמך הישגיו הגדולים במחלקת הספורט כעורך, מפיק, ושַדָּר. הוא היה במקור איש חדשות לפני שהפך לעורך ומגיש שידורי הספורט . רציתי שדן שילון ינהיג את עיתונאי החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא טעיתי בהחלטתי. הוא ביצע את תפקידו בצורה מצוינת".

תקופת ניהולו של דן שילון את חטיבת החדשות במשך שלוש שנים עד סתיו 1977 תיזכר כפרק חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית. הוא ערך שינויים מפליגים בחטיבה וחיזק את הרובד העיתונאי. באותה מידה בה חיזרו אחריו עיתונאים רבים כשהיה מנהל מחלקת הספורט ביקשו אחרים להצטרף לחטיבת החדשות שלו. דן שילון החזיר לארץ את חיים יבין שהיה כתב רשות השידור בניו יורק ומינה אותו לסגנו ולמגיש הראשי של צמדי המגישים ב- "מבט". עד אותה עֵת התחלפו מגישי "מבט" מידֵי ערב על פי מפתח של כיבודים ומעמד. יעקב אחימאיר מונה לכתב המדיני. רָם עברון ז"ל שהיה שַדָּר תרבות ברדיו "קול ישראל" קוּדַם לתפקיד עורך ומגיש של התוכנית "השבוע – יומן אירועים" ששודרה מידֵי יום שישי בערב והפכה לאחת מספינות הדגל של חטיבת החדשות .דן שילון סמך את ידו על אהוד יערי שהיה הכתב לענייני ערבים וגייס אותו לחטיבת שלו מהעיתון "דָבָר". אהוד יערי מונה לראש הדסק הערבי / מזרח תיכון בטלוויזיה במקומו של וויקטור נחמיאס. גם את הכתב הכלכלי של העיתון "דָבָר" אברהם קושניר חטף דן שילון מידיה של גב' חנה זֶמֶר עורכת העיתון והציב אותו בראש הדסק הכלכלי בחטיבה. אבי אנג'ל הכתב הכלכלי של "הארץ" עזב את עיתונו למען דן שילון והוצב לצדו של אברהם קושניר. עמירם ניר מונה לכתב מוניציפאלי של ירושלים ואח"כ הוסב לתפקיד הכתב הצבאי במקומו של נחמן שָי. באחד הימים בעת ההיא זכה נחמן שי במלגת השתלמות טלוויזיה בת כשמונה חודשים בארה"ב . הוא ביקש מדן שילון לשמור לו את משרת הכתב הצבאי עד שובו. דן שילון גיחך והשיב לו מניה וביה, "תפקיד הכתב הצבאי של הטלוויזיה איננו פיקדון". הוא ראה בנחמן שי כבר אז מעין עסקן ומינה מייד לתפקיד במקומו את עמירם ניר שתמיד הותיר מאחוריו שובל של מסתוריות.טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. רם עברון ז"ל (מימין) מחשובי העיתונאים והשדרנים ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים מתקבל בבית הלבן ע"י נשיא ארה"ב ג'ראלד פורד. (באדיבות עדנה עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).טקסט תמונה : ינואר 1972. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נחמן שי (משמאל) מראיין בראשית הקריירה שלו באולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים את הרמטכ"ל ה- 9  של צה"ל דוד "דדו" אלעזר לאחר שהתמנה לתפקיד במקומו של חיים בר- לב. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אֵלִי אֵיָיל שימש הפרשן המדיני של עיתון "הארץ". דן שילון הביא גם אותו והפקיד בידיו את התוכנית "מוֹקֵד". שמעון טסלר מונה לעורך ומגיש "מבט שני". עמוס כרמלי היה שַדָּר ספורט בעיקר בתוכנית "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל". הוא קודם ומונה לכתב הטלוויזיה שמכסה את העיר חיפה. אֵלִימֶלֶך רָם נלקח ע"י דן שילון מרדיו "קול ישראל" והוצב ככתב פרלמנטארי של הטלוויזיה ואח"כ כתב מדיני. יורם המזרחי היה עיתונאי ב- "הארץ" אך דן שילון מינה אותו לכתב קבוע בגבול הצפון שמקום מושבו היה במטולה. נסים משעל היה כתב פוליטי ואחד מעורכי "מבט" ומונה לכתב מוניציפאלי של העיר תל אביב. אליעזר יערי טייס קרב בעברו בחיל האוויר הגיע לפגישה עם דן שילון . הוא רצה להיות עיתונאי בחטיבת החדשות למרות שלא היה לוֹ כל רקע מקצועי. דן שילון התרשם מהשיחה עמו והעניק לו את ההזדמנות. אליעזר ("גֵיְיזֶר") יערי לא החמיץ אותה. גִיל סַדָן מונה לעוזרו של אהוד יערי בדסק הערבי. יצחק אֶרְגָז הצטרף לדסק הכלכלי בראשותו של אברהם קושניר . חיים פלטנר מונה לכתב לענייני ההסתדרות. שלמה אָרָד מונה לכותב הטקסטים של "מבט". יָעֵל חֵן מונתה לעורכת משנה קבועה של "מבט". היסודות האיתנים שיָצָק בהפקה ועריכה של שידורי החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני שלושים ושֵש שנה שרירים וקיימים גם עכשיו לעֵת הזאת .בהיותו אדריכל טלוויזיה, יוזם, ומפיק בעל שיעור קומה הוא העניק לחטיבת החדשות תנאי עבודה משובחים. הוא הוריד אותה ממשרד צַר מידות בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשכונת רוממה בירושלים) לשורת משרדים מרווחים ומתוכננים בקומה השלישית. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נעתר לכל בקשותיו הלוגיסטיות של דן שילון . חטיבת החדשות הייתה מצוידת בתקשורת טלפוניה מקומית ובינלאומית הטובה בבניין ולרשותה עמד חדר טלקס מיוחד שהיה מחובר לסוכניות הידיעות הבינלאומיות "רויטרס" ו- "אסושיאייטד פרס". דן שילון הפך בתוך זמן קצר לעורך ומפיק החשוב ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת החדשות שידרה תחת ניהולו את התוכניות הנִצפות והמשפיעות ביותר על הציבור והחברה בישראל. אנשי החטיבה העריצו אותו. הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי. "מבט", מהדורת חדשות יומית בת חצי שעה בשעה תשע בערב, "מוקד" – תוכנית ריאיונות חדשותית שבועית בת 40 דקות עם אישיות קונקרטית, שודרה ביום רביעי בשבוע בתשע וחצי בערב. "מבט שני", תוכנית תחקיר חדשותית שבועית בת 40 דקות , שודרה ביום שני בתשע וחצי בערב. "השבוע – יומן אירועים" – תוכנית שבועית בת שעה העוסקת באירועי החדשות המרכזיים באמצעות שלוש או ארבע כתבות מורחבות בנושאים שונים. דן שילון וחבריו העיתונאים הציבו כל ערב מחדש מַרְאָה בפני העַם וציוו עליו להתבונן בה. לרוב השתקפו מבעד למַרְאָה הזאת מראות בלתי מרנינים. כתבי חטיבת החדשות והמצלמות שלהם היו בכל מקום בארץ וסיקרו את בעיותיה הביטחוניות של המדינה, בעיות הכלכלה שלה, ובעיותיה החברתיות, ההתנחלויות, והיחסים המורכבים בין האוכלוסייה היהודית למיעוט הערבי. זכור היטב סיקור הטלוויזיה את התקפת המחבלים על מלון "סבוי" בתל אביב ב- 5 במארס 1975 ואת סיקור הפיגוע ההמוני ב- 4 ביולי 1975 בירושלים בו נהרגו 19 אנשים מהתפוצצות מקרר תופת. ב- 30 במארס 1976 סיקרה חטיבת החדשות את "יום האדמה" בגליל בו נהרגו שישה אזרחים ערביים ושבעים נפצעו מהתנגשות עם המשטרה . חטיבת החדשות עשתה את המוטל עליה וחשפה גם את שחיתויות השלטון. ב- 25 במאי 1975 נשלח מיכאל צור מנכ"ל החברה לישראל לחמש שנות מאסר בכלא בגין קבלת שוחד ומעשי מרמה ומעילה. ב- 18 באוקטובר 1976 נעצר אשר ידלין מועמד השלטון לתפקיד נגיד בנק ישראל בחשד לקבל שוחד וטובות הנאה. הוא ניסה להסתיר את החשדות אבל אנשיו של ניצב בנימין זיגל ראש היחידה לחקירות הונאה הוכיחו מעל לכל ספק כי אשר ידלין הוא שודד הקופה הציבורית ונשלח לכלא לחמש שנים . ב- 3 בינואר 1977 התאבד שר השיכון אברהם עופר לאחר ששמו נקשר לפעולות שחיתות עם אשר ידלין . חטיבת החדשות לא הניחה גם לחשבון הדולרים בארה"ב של ראש הממשלה יצחק רבין (הגילוי הראשוני היה של כתב "הארץ" בארה"ב דן מרגלית). דן שילון מגן השידור הציבורי הגיע לשיאו הטלוויזיוני בשנים 1977- 1974 כשהגשים הלכה למעשה את הסיסמה העיתונאית "ללא מורא – ללא משוא פנים" (ניסוח של אורי אבנרי). המערך בראשות יצחק רבין ז"ל הפסיד את הבחירות לליכוד בראשות מנחם בגין ב- 17 במאי 1977 בראש ובראשונה בשל שחיתויות שלטוניות שנחשפו בקלונן בטלוויזיה ולא בשל ניהול מדיניות חוץ פוליטית מאופקת של מדינת ישראל (לעומת תביעות טריטוריאליות קיצוניות ונחרצות של הליכוד ביהודה ושומרון ובסיני). חיים יבין היה עורך ומגיש "מבט" בשנים 1977- 1974 וגם סגנו של דן שילון. המושג "סגן" מסביר את זה ההבדל התהומי בין שניהם. דן שילון היה המנהיג והמתכנן, היוזם והנושא הראשי באחריות. חיים יבין היה רק הסגן. לתוכניות האקטואליה של חטיבת החדשות נוספו שלוש תוכניות ספורט שבועיות תחת אחריותו המיניסטריאלית של דן שילון. אלכס גלעדי היה מנהל מחלקת הספורט ושידֵר את "מבט ספורט" – תוכנית שבועית בת שעה, שודרה בתשע בערב בכל מוצ"ש, "משחק השבוע" – תוכנית שבועית בת שעה, שודרה בכל יום חמישי בשמונה בערב, "מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר", תוכנית שבועית בת חצי שעה, שודרה בחמש אחה"צ בכל יום שלישי.  לכל ההפקות הראשוניות האלה וגדולות בקנה מידה ישראלי לצרף גם את מִשדרי ה- Special השונים של חטיבת החדשות ומחלקת הספורט, בעיקר המשדרים המיוחדים והמגוונים של האולימפיאדות והמונדיאלים , המכביות וכינוסי הפועל, אליפויות אירופה בכדורסל , ליגת הכדורגל ומשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל  [6] .ב- 24 בפברואר 1976 התפרסמה ידיעה בלעדית בעיתון "ידיעות אחרונות" [7] כי ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הציע למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה דן שילון לכהן כיועצו לענייני עיתונות ותקשורת במקומו של דן פתיר. דן שילון דחה את ההצעה על הסף . העיתון "ידיעות אחרונות" דיווח כי, "ראש הממשלה יצחק רבין נועד עם דן שילון זמן מה לפני צאתו לוושינגטון. בהתאם לדרישת ראש הממשלה נתקיימה הפגישה בתנאי סודיות מוחלטת בביתו של ראש הממשלה בירושלים. יצחק רבין שוחח בעצמו עם דן שילון והזמינו לפגישה עִמו".טקסט תמונה : קיץ 1976. ראש הממשלה יצחק רבין (מימין) ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974. שני אישים חשובים בעלי שיעור קומה ומנהיגים, כל אחד בתחומו. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משסיים את תקופת כהונתו המוצלחת כמנהל חטיבת החדשות בת השלוש שנים, חיבר ב- 16 באוקטובר 1977 דו"ח סיכום מיוחד הדן בשלוש שנות עבודתו כראש החטיבה, ספר בן 80 עמוד, והגיש אותו לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "סיכום תקופה דצמבר 1974 – אוקטובר 1977", קרא למסמך. הדו"ח הזה הוא אחד המסמכים החשובים שנכתב אי פעם בישראל בתחומי הפקה ועריכה  של שידורי חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השילוב בין חדשות לטלוויזיה הוליד את ההשפעה הענקית של המדיה על המציאוּת אבל דן שילון היה מפיק הגון וישר דרך ושמר בשבע עיניים על עקרונות העיתונאות הנקייה וההוגנת. שום מנהל חטיבת חדשות בטלוויזיה לפניו וגם אחריו לא סיכם בצורה כזו בכתובים את פעילותו בחטיבה, פעילות שגם הייתה ברוכה. המסמך החשוב נשמר אצלי. זה היה כבר לפני יותר משנות דוֹר אך מורשתו לא דהתה . הנה תוכן העניינים שלו.

[1] ראה עיתון "ידיעות אחרונות" מ- 3  ביוני 1971.

[2] ראה נספח : כתבה של העיתונאי אהרון בכר ב- "ידיעות אחרונות" מ- 3 ביוני 1971 הנוגעת למינויו של דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית.

[3] ראה נספח : כתבה של העיתונאי אהרון בכר ב- "ידיעות אחרונות" מ- 3 ביוני 1971 הנוגעת למינויו של דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[4] שמואל אלמוג היה מודע לפונקציה הזאת של "עוזר אישי לענייני חדשות" . הוא שימש בתפקיד הזה של עוזר אישי לענייני חדשות  של ד"ר בנימין אריאב ז"ל שהיה מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במלחמת ששת הימים 1967. תפקידו של שמואל אלמוג ז"ל היה לסייע לבנימין אליאב ז"ל  לפקח על עבודתו העיתונאית של מנהל רדיו "קול ישראל" בעת ההיא חנוך גבתון ז"ל.

[5] צבי גיל אמר לי בעת שיחות התחקיר עמו : "לא הסכמתי לגשת למכרז. המכרזים ברשות השידור הם פוליטיים. ניצבתי מעל המכרז וכך גם הודעתי למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג כי אם הוא חושב שאני מועמד ראוי וטוב בעיניו לנהל את החדשות אזי שימנה אותי לתפקיד ללא מכרז".

[6] ראה נספח : ספר בן 80 עמוד שחיבר דן שילון בתום תקופת כהונתו כמנהל חטיבת החדשות הנקרא "סיכום תקופה דצמבר 1974 –  אוקטובר 1977" והוגש כדו"ח סיכום ב- 16 באוקטובר 1977 לידיו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן.

[7] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" מ- 24 בפברואר 1976.

האנשים נטו להאמין כי "תור הזהב" של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויצחק לבני יימשך לנצח אך אז הגיעו הבחירות לכנסת ה- 9  ב- 17 במאי 1977 ומפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין חוללה סנסציה וזכתה ב- 43 מנדטים לעומת 32 של המערך. מנחם בגין הרכיב בקלות את הממשלה בסיוע 15 המנדטים שקיבלה מפלגת ד"ש (בראשות פרופסור יגאל ידין) ו- 12 המנדטים שצברה המפד"ל. הוא מינה את זבולון המֵר מהמפד"ל לשַר החינוך שהיה עכשיו בתוקף תפקידו גם הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדלקו נורות אדומות וחששות מפני סתימת פיות. כמה שרים דרשו מראש הממשלה מנחם בגין להפקיע מייד את משרת מנכ"ל הרשות מיצחק לִבְנִי ולמנות במקומו מישהו משלהם, אך מנחם בגין שהיה מנהיג דָגוּל ודמוקרט למופת השיב כי לא יעלה על דעתו לעשות מעשה שכזה, והוא ימתין בסבלנות ל- 1 באפריל 1979 תאריך סיום כהונתו החוקי של יִצְחָק לִבְנִי [1]. המטמורפוזה שעברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשש השנים שבין 1973 ל- 1979 כוללת כמה פרקים מזהירים. מבחני שידור רציניים ביותר שנוגעים להפקות המורכבות של שידורי ספורט, שידורי חדשות, והפקה ישראלית מקורית. אחד מהם היה תכנון והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הבחירות לכנסת התשיעית ביום שלישי – 17 במאי 1977 ע"י מנהל חטיבת החדשות הסמכותי דן שילון, המפיק המזהיר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שלא היה שני לו בכל הארץ, והבימאי המוכשר ועתיר הניסיון יוֹסִי צֶמַח ז"ל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית השקיעה מאמץ טכנולוגי ולוגיסטי רב ממדים בסיקור ישיר רחב היקף של הבחירות לכנסת ה- 9 ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977 . זהו פרק מרשים ונקודת מפנה בתולדות רשות השידור והטלוויזיה הציבורית. מנהל חטיבת החדשות דן שילון הופקד מטעם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן על ביצוע פרויקט השידור . דן שילון הביא את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בעל ניסיון תכנון והפקה במבצעי שידור גדולים של אירועי ספורט בינלאומיים לשמש מפיק ראשי של אותו משדר הבחירות ההוא (אלכס גלעדי הפיק וערך בכישרון את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ושל אולימפיאדת מונטריאול 1976). יוסי צמח ז"ל נבחר על ידי דן שילון לשמש בימאי המִשְדָר הארוך והמורכב ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית עד אז , מִשְדָר שהחל בשמונה בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, ונמשך שתיים עשרה שעות רצופות עד שמונה בבוקר למחרת יום רביעי – 18 במאי 1977. דן שילון האמין ביכולתם של שניהם של אלכס גלעדי ויוסי צמח ז"ל בעיניים עצומות. מאידך ארנון צוקרמן העניק סמכות ותימוכין מלאים לדן שילון. בפיקוד העליון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אפוא הרמוניה.

בקיץ 1979 הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כהונתו לא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל. אי הארכת כהונתו לקדנציה שלישית פורשה ע"י עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כפעולת הדחה). הצלחתו של מר ארנון צוקרמן בשֵש שנות ניהול את מוסד התקשורת החשוב במדינה איננה מוטלת בספק אך היא לא עמדה לזכותו. מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי לַפִּיד ז"ל וחברי הוועד המנהל בראשותו של היו"ר פרופסור למשפטים רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל סברו ששתי קדנציות בת שלוש שנים כל אחת הן די והותר. הם סירבו להעניק לו קדנציה שלישית. לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראה הדבר כפעולת הדחה. ארנון צוקרמן ניחן בהופעה מרשימה. גבר עם נוכחות ותווי פנים יפים ובעל קול עמוק וסמכותי. תחת חזוֹן השידור שלוֹ, ניהולו המתוכנן והקפדני, ומשמעת השידור שהנהיג ואכף אותה צעדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמה צעדים גדולים לפנים . היחסים בין ארנון צוקרמן לבין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני היו רעועים, אף על פי כֵן הוא לא היה יכול לחולל את ההצלחה הגדולה ללא הגיבוי המקצועי שהעניק לו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי .מִשְדָר הבחירות ההיסטורי לכנסת  ה- 9  בלֵיל יום שלישי – 17 במאי 1977 ייזכר לעַד . בלילה הזה הכתה מפלגת הליכוד בראשותו של מנהיג האופוזיציה הנצחי מנחם בגין לראשונה מזה 29 שנים את המערך בראשות יצחק רבין ושמעון פרס . האירוע הבלתי נשכח כוסה היטב ובצורה מרשימה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך הבליט את הקרע החמוּר בין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לבין הבוס שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. הליכוד זכה ב- 43 מנדטים, המערך צבר 32 (אני שימשתי מטעמו של אלכס גלעדי מפיק ניידת השידור שכיסתה את מפלגת המערך) , מפלגת ד"ש בראשות הפרופסור יגאל ידין השיגה 15 מנדטים, והמפד"ל קיבל 12 מנדטים. נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין את הרכבת הממשלה. אך לא זה הסיפור המרכזי של ההפקה. בתווך של מִשְדַּר הבחירות ניצבת המחלוקת הקשה בין ארנון צוקרמן ליצחק לבני. ארנון צוקרמן עשה כל מאמץ אפשרי כדי למנוע דריסת רגל של הבוס שלו ביו כותלי הטלוויזיה. דן שילון מנהל חטיבת החדשות עמד בראש מבצע השידור המורכב. הוא האיש שהכניס לשידור הפוליטי המסקרן הזה לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ את מִדְגַם הבחירות הטלוויזיוני (על פי מודל של שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV). עמירם ניר ז"ל היה האחראי מטעמו על ביצוע האקספרימנט החדש של הצבת קלפיות המִדְגָם. הסטטיסטיקאי ואיש הסקרים ד"ר חנוך סמית נבחר ע"י דן שילון להיות מנתח תוצאות המדגם. המִדְגַם הפך כידוע להצלחה סנסציונית. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט התמנה על ידי דן שילון להיות המפיק הראשי. המִשְדָר הישיר של הבחירות השתרע על פני 12 (שתיים עשרה) שעות. הוא החל בשמונה בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 והסתיים למחרת בשמונה בבוקר. מוקד המשדר הייתה היה אמור להיות השעה עשר בערב בה יפורסמו תוצאת מדגם הטלוויזיה שערך ד"ר חנוך סמית ז"ל מומחה הסקרים והסטטיסטיקאי שנשכר ע"י דן שילון. ההכנות למִשְדָר הישיר המורכב והמסובך הזה נמשכו באינטנסיביות כחודש ימים . אלכס גלעדי מפיק משכמו ומעלה האמוּן על מבצעי שידור ספורט גדולים גייס למען מטרת השידור את כל מכלול האפשרויות הטכנולוגיות הגלומות בטלוויזיה באותם הימים ואת כל כוח האדם שלה, ובנה מערך לוגיסטי ותקשורתי איתן. בראש מערך התקשורת הטלוויזיוני שכלל קווי שידור 4W וטלפוניה מתריסר מוקדי שידור במדינה ניצבו שני מפקחים טכניים מוכשרים ועתירי ידע, מנהל מחלקת הקוֹל הוותיק מיכה לויירר יבד"ל וסגנו יאיר שרף ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העניק גיבוי מקצועי וכספי טוטלי להיערכות הטכנולוגית ולפריסת הציוד הרחבה של דן שילון ואלכס גלעדי. הוא לא דיווח ולא יִידָע במאום בשום פרט את הבוס הישיר שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי. הוא הרגיש שזאת הפררוגטיבה שלו והוא איננו מחויב לעשות זאת כפי שסיפר לי אז בשיחת התחקיר עמו ב- 2005 במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון.טקסט תמונה : יום שלישי תשע בערב- 17 במאי 1977. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים שרוי בהכנות האחרונות לקראת משדר הטלוויזיה המסכם את הבחירות לכנסת ה- 9. מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף מימין עם המגיש חיים יבין (בן 45) טרם שידור התוצאות הסנסציוניות לכנסת. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).טקסט תמונה : עמדת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בליל הבחירות ב- 17 במאי 1977 ברוממה – ירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דן שילון מנהל חטיבת החדשות, דוד שניידר ז"ל מנהל הביצוע, אלכס גלעדי המפיק הראשי (מרכיב הד-סט על ראשו), ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מעשן סיגר), ועמית גולדנברג עוזרת ההפקה של אלכס גלעדי. חסר בתמונה יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל דריסת רגל ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. יוסי צמח ז"ל (משמאל) הפך להיות הבימאי הטוב ביותר בשידור הציבורי. הוא הוביל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי את מבצעי השידור הגדולים בטלוויזיה של הבחירות לכנסת במאי 1977, סיקור ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 , ובימוי תחרות הזמר האירופית של הארו – וויזיון  (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במארס 1979. כאן הוא נראה עם השדר והמנחה יורם רונן ז"ל (מימין). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                             טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. ליל הבחירות לכנסת. יוסי צמח ז"ל (מימין) הבימאי הראשי והטוב ביותר של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 ו- 80  של המאה הקודמת בהתייעצות עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בטרם הסיקור הישיר של תוצאות מדגם הטלוויזיה. יוסי צמח יוצא "להקת התרנגולים" המיתולוגית של נעמי פולני (בה היו חברים גם ליאור ייני ו- הגששים שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל "פולי" פוליאקוב ז"ל) היה רב אומן בבימוי טלוויזיה בתחומים שונים של התעשייה ובורג חשוב במערך השידור של ארנון צוקרמן. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הצעידו את שידורי הטלוויזיה הציבורית בשנים 1979- 1974 לתור הזהב שלה. ארנון צוקרמן ראה את עצמו בצדק כמנהיג השידור הציבורי והוא אכן היה כזה. מכיוון שנהנה מגיבוי ואמון ללא סייג של שרשרת הפיקוד הכפופה לוֹ בתוך בניין הטלוויזיה ובראשה מנהל חטיבת החדשות דן שילון, מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום, וגם של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט, הרשה לעצמו להַצֵר את צעדיו של יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור העורך הראשי של רשות השידור (על פי חוֹק). יִצְחָק לִבְנִי היה הבוס הישיר של ארנון צוקרמן אך מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנע ממנו מלהתערב בשיקולי ההפקה והעריכה של הטלוויזיה תחת ניהולו. יצחק לִבְנִי נבלם ע"י ארנון צוקרמן ונדחק הצידה. המחלוקת הזאת בלטה לעין על רקע ההרמוניה ששרה בתוך חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. דן שילון ניהל את השידור הישיר המורכב בקפידה רבה ושלח למערכה את טובי אנשיו. על רָם עֶבְרוֹן איש אשכולות ומעמודי התווך של החטיבה (שימש גם עורך המגזין "יומן השבוע") הוטלה המשימה לסקר את מפלגת ד"ש המפתיעה. אֵלִימֶלֶך רָם דיווח על ניצחונו הסנסציוני של הליכוד וכך רבים אחרים. ליל השידורים הישירים של הבחירוֹת לכנסת בטלוויזיה ביום שלישי – 17 במאי 1977, בהם הביס מנחם בגין ז"ל את שמעון פרס, הייתה הצלחה תוכניתית, טכנולוגית, ולוגיסטית עליה ניצחו דן שילון ואלכס גלעדי. בעקבות תוצאות הבחירות האלה טבע חיים יבין בפתיחת הדיווח הישיר בעֶשֶר בערב את האמירה רבת המוניטין בעלת שמונה מילים, "גבירותיי ורבותיי על פי תחזית מדגם הטלוויזיה – מהפך".

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. מטה מפלגת ד"ש בבחירות לכנסת. זיהוי היושבים מימין לשמאל : אלי אייל, פרופסור יגאל ידין יו"ר מפלגת ד"ש, שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית רם עברון ז"ל, ואיש לא מזוהה. זיהוי העומדים מאחור משמאל לימין : שמואל  תמיר ז"ל, יורם אלסטר, עקיבא נוף, ואיש לא מזוהה. (באדיבות גב' עדנה עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מה שקרה באותו לילה במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה מדהים מבחינה ההיררכיה הניהולית. שרר נֶתֶּק בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה דווקא באחד משיאי השידור בליל הבחירות ההוא. מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה שמרו על מרחק זה מזה . כשיצחק לִבְנִי ביקש להתארח במפקדת השידור הישיר שהוקמה בקונטרול של אולפן א' קם ארנון צוקרמן ממושבו, פינה אותו, והלך לשוחח עם המגיש הראשי חיים יבין . עד כדי כך בלטה היריבות שלהם לעין. הם גם לא ניסו להסתיר את זה. יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הגיעו בנפרד כל אחד בגפו בשעות העֶרֶב של יום שלישי – 17 במאי 1977 לביקור מקצועי במוקֵד הבקרה והשליטה של הטלוויזיה הישראלית באולפן א' בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שָם פעלו דן שילון מנהל חטיבת החדשות ואלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט שהיה המפיק הראשי של המִשְדָר. בדרך כלל מקובל שמנהל הטלוויזיה מתפנה מכל תפקידיו כדי ללווֹת את המנכ"ל הבכיר ממנו בהיררכיה ברשות השידור כשזה מבקר בצמתי העצבים של השידור בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זה לא קרה הפעם. כשיִצְחָק לִבְנִי התארח בחדר הפיקוד אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נעדר מהמקום, ולהפך.

טקסט תמונה : 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מתעדכן לפני תחילת המשדר המפורסם ההוא שהעניק מוניטין עצום למנחם בגין ראש הממשלה הנבחר ולאנשי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נעדר מהתמונה. בגבו למצלמה זהו גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ליל ה-  17 במאי 1977 . דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר"  והודעתו הסנסציונית של חיים יבין (משמאל) על "המהפך" בבחירות לכנסת ישראל 77' . מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השדר . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נמצא כרגיל בסביבה . הסטטיסטיקאי חנוך סמית ז"ל רוכן מימין על ניירותיו . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני נעדר מהתמונה מפני שאיננו נמצא באזור . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל חטיבת החדשות דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו וגם בחליפת emails כלהלן : "היחסים בין ארנון צוקרמן לבין יצחק לבני היו רעועים למדי ולא פעם נדרשתי לפַשֵר ביניהם . אלכס גלעדי ואנכי באמת אירחנו אותם בנפרד בחדר הבקרה באותו ליל הבחירות ב- 17 במאי 1977" . בשעה עֶשֶר בערב הייתה אמורה להתפרסם תחזית מִדְגַם הטלוויזיה של הסטטיסטיקן חנוך סמית . זאת הייתה התנסות ראשונה של הטלוויזיה הישראלית בהפקת קלפי מדגמי , רעיון ויוזמה של דן שילון , בדומה למה שנהגו לעשות זה מכבר בעִתּוֹת בחירות במדינותיהן שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV, ורשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב . המתח בחדר הבקרה ובאולפן השידור היה עצום. כולם היו דרוכים. האווירה ערב הבחירות ההן ב- 17 במאי 1977 הייתה פרדוקסאלית רוויית סתירות. סקרי דעת הקהל ניבאו ניצחון למערך אבל בציבור שררה כבר זמן ארוך אווירת אכזבה ואנטגוניזם מהשלטון הוותיק. מנהל חטיבת החדשות דן שילון זוכר את הפרטים בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני זוכר היטב את ליל "המהפך" בבחירות לכנסת ה- 9. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה העברנו את מהלכן בשידור ישיר במשך 12 שעות רצופות, משמונה בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 עד לשמונה בבוקר למחרת. זה היה מבצע מורכב ומסובך מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית שתבע מאמץ עילאי מכל עובדי הטלוויזיה. הצבתי את אלכס גלעדי כמפיק ראשי שלי ואת יוסי צמח כבימאי ראשי. בתשע ורבע בערב פלט המחשב את תוצאות מדגם הטלוויזיה. הסטטיסטיקן חנוך סמית הגיש לי את פלט המחשב עליו הייתה רשומה התוצאה המפתיעה בה המערך מודח מן השלטון ע"י הבוחר בקלפי לראשונה מאז קום המדינה ב- 1948. הראיתי את תוצאת המדגם חסרת התקדים והבלתי צפויה רק לחיים יבין. לידיעתו בלבד. נעלתי את דלתות אולפן השידור ואסרתי על כולם לצאת. לא רציתי שהמידע הסנסציוני ידלוף אך לא הסברתי לאיש מדוע אני סוגר אותן. האולפן היה מוגף . הודעתי כי אשוב בתוך דקות ספורות. עליתי לחדרו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בקומה השלישית והצגתי לוֹ את תוצאות המִדְגָם. רציתי להיוועץ עמו לפני  הפרסום . תגובתו הייתה נרגזת ועצבנית , '"דן שילון זה בלתי מתקבל על הדעת . קשקוש מקושקש אחד. זרוק את זה לפח". שאלתי אותו, "ארנון האם זאת הוראה או המלצה ?". "זאת המלצתי", השיב ארנון צוקרמן, והוסיף, "אני ממליץ לא לשָדֵר את התוצאה המופרכת הזאת" .

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. תשע וחצי בערב. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת החדשות דן שילון (עומד) ומגיש משדר הבחירות חיים יבין (מימין) מתבוננים בנתוני פלט המחשב המבשר על ניצחון הליכוד בבחירות וכישלון טוטאלי של המערך. נתוני המחשב המבוססים על "מדגם הטלוויזיה" שהרכיב הסטטיסטיקאי ואיש הסקרים ד"ר חנוך סמית (משמאל) התבררו כמדויקים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות דאז דן שילון מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "מצויד בגיבוי המאולץ של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נכנסתי לחדרי, התיישבתי ליד מכונת כתיבה שלי, והדפסתי במו ידיי את מכתב ההתפטרות שאותו טמנתי בכיסי למקרה שתוצאת מדגם הקלפי תתברר כשגויה. לא רציתי להטיל על ארנון צוקרמן את האחריות לכישלוני אם אכן יהיה זה כישלון. ירדתי לאולפן והוריתי לחיים יבין לנוע קדימה עם תוצאת המדגם המפתיעה. הייתי משוכנע שתוצאת המדגם של הטלוויזיה בפיקוחו של ד"ר חנות סמית אמיתית ונכונה. למדתי את הנושא ביסודיות חודשים ארוכים לפני ליל הבחירות. נשענתי על הניסיון שרכש פיטר סנואו (Peter Snow) הכתב הפוליטי הבריטי של ITN בישראל. פיטר סנואו סייע לי רבות בהכנת מדגם הטלוויזיה הזה. עמירם ניר ז"ל שימש מפיק מִדְגָם הטלוויזיה. סמכתי על עמירם ניר".

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9 , יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שעות ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ד"ר חנוך סמית מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה, והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת. הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית. (באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                             

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה) וחנוך סמית מימין. ברקע, טלפניות המשדר. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מופתע . כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך . זה נראה כ- Flop. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור . צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ. הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון. הוא האמין בו בכל נפשו. אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר, "זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפח", אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית. דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה. כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב , "נוּעַ, נוּעַ, סוֹף". בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה את שלוש המילים המילה האלמותית , "גבירותיי ורבותיי – מהפך !".

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב . ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים. בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פרסום תחזית מִדְגָּם הבחירות לכנסת של חנוך סמית ב- 17 במאי 1977 בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל והדיוּק הווירטואוזי הִיווּ הצלחה עיתונאית מסחררת וסנסציונית של חטיבת החדשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את פרסום ההצלחה המתמטית של המִדְגָּם לאחד האירועים הבלתי נשכחים הדרמטיים ביותר שהתחוללו בחייה של מדינת ישראל. הן השתקפו היטב ב- Prime time לפני מיליוני צופים מבעד למוניטור הטלוויזיה שעליו היו אחראיים במשותף שני ברי פלוגתה , יצחק לבני וארנון צוקרמן. אבל דן שילון גנב את המלוכה. הוא היה האיש שנטל אחריות אישית והכריע לבדו ועם מצפונו על שידור תוצאות המדגם כמות שהם. מכיוון שהיה לא רק איש מקצוע (מְעוּלֶה) אלא גם איש מוּסָר ישר והגון , השאיר אקדח טעון במשרדו למקרה של "פְלוֹפּ" שבו תוצאות המִדְגַם יכזיבו. הוא כתב מראש עוד באותו ערב את מכתב ההתפטרות שלוֹ מניהול חטיבת החדשות , הכניס אותו לכיס מקטורנו , ועמד להגישו למחרת בבוקר לבוסים שלו במידה ויתברר כי המדגם הכזיב והיה כישלון. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו שותפים להחלטת החשיפה של דן שילון אך פרטנרים זוטרים. מקרה חסר תקדים בתולדות רשות השידור .

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא זוכר את הדברים בצורה קצת שונה בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ארנון צוקרמן בא אלי עם הנתונים המדהימים של תוצאות מדגם הטלוויזיה שנעשה ע"י הסטטיסטיקן חנוך סמית, ושאל אותי, "מה עושים עם זה…?". נתתי לו תשובה חיובית. אישרתי לוֹ לפרסם את תוצאות המדגם. נגולה לי אבן גדולה מהלב לאחר שהוברר כי תוצאות המדגם היו מדויקות ביותר".

דן שילון מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי : "לא הייתי נוכח בשיחתו של ארנון צוקרמן עם יצחק לבני שהתרחשה כנראה לאחר שיצאתי מחדרו של מנהל הטלוויזיה. אינני יודע מה נאמר שם. את מכתב ההתפטרות שלי במקרה של "פְלוֹפ" הוצאתי בסופו של דבר מכיסי והשמדתי אותו למחרת לפני ישיבת הבוקר".

ד"ר חנוך סמית קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977. חנוך סמית יליד ארה"ב נחשב לבר סמכה מספר אחת בארץ בסטטיסטיקה וסקרים. הוא היה בקי בתחום ובעל ניסיון ושירת את הטלוויזיה הישראלית בסיקור הבחירות לכנסת ה- 8  ב- 31 בדצמבר 1973. זה היה בראשית כהונתו של ארנון צוקרמן ואז עוד טרם נערך מדגם קלפיות של הטלוויזיה. מנהל החדשות ב- דצמבר 1973 היה מר צבי גיל. ב- 1977 זכר דן שילון את פועלו של ד"ר חנוך סמית ארבע שנים קודם לכן. יחדיו הגו את רעיון המִדְגָם וייבאו אותו ארצה מחברת הטלוויזיה הבריטית ITV וסוכנות הצילום ITN . חיים יבין אמר "מהפך" אבל הצלחת השידור ב- 17 במאי 1977 שייכת ללא כל ספק למנהל החדשות דן שילון, מתכנן ועורך בעל שיעור קומה ולמפיק שלו אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : קיץ 1973 . צבי גיל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית בשנים 1974 – 1971. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1974. מנהל חטיבת החדשות דן שילון הצטיין בארבעת התחומים של תעשיית טלוויזיה : תכנון, הפקה, עריכה, ושידור. משדר הבחירות של 1973 שהופק ע"י צבי גיל נראה כמשדר לילדים בהשוואה להפקה הווירטואוזית של דן שילון. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 31 בדצמבר 1973. אולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים ירושלים טרם עידן המדגמים. מנהל חטיבת החדשות צבי גיל מינה את יאיר אלוני (במרכז) וד"ר חנוך סמית להוביל את משדר הבחירות לכנסת ה- 8. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 31 בדצמבר 1973 . מגיש הטלוויזיה יאיר אלוני מציג את תחזית תוצאות הבחירות לכנסת ה- 8 כפי שחזה אותן ד"ר חנוך סמית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשעה עֶשֶר בערב של יום שלישי – 17 במאי 1979 הכריז חיים יבין עם פתיחת משדר הבחירות הארוך (בן תריסר שעות רצופות שנמשך עד שמונה בבור למחרת) את הכרזתו הבלתי נשכחת , "גבירותיי ורבותיי – מהפך". הסלוגן הזה סִימֵן באופן אירוני למדי את המהפך הפוליטי העתידי שנרקם כעבור שנתיים גם ברשות השידור. כל שלטון המתין לשעת הכושר כדי להפקיד בידי נאמנו את רשות השידור. במובן הזה ממשלת מנחם בגין לא הייתה שונה במאום מ- ממשלות יצחק רבין, גולדה מאיר, ולוי אשכול. היא עשתה זאת אומנם באיחור אך דאגה להציב בראש רשות השידור את היו"ר פרופסור ראובן ירון ז"ל ואת המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

ב- 1 באפריל 1979 הודח יִצְחָק לִבְנִי ממִשְרָת המנהל הכללי של רשות השידור או במילים אחרות כהונתו הסתיימה ולא הוארכה. הממשלה מינתה תחתיו את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור. לפתע התברר כי לארנון צוקרמן אין שום סיכוי. בקיץ 1979 סילק יוסף "טומי" לפיד את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד המדיח. בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידון מאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד לכישלון. אולי מראש. השלושה לא שידרו על אותו הגל של המנכ"ל החדש. משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 שהיה עיתונאי מחונן ב- "מעריב" ופיגורה תקשורתית בעלת עוצמה ומוכשרת בפני עצמה אך מעולם לא ניהל רשת שידור, מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את המוסד בעקבות מנהיגם ארנון צוקרמן שסולק הראשון. זאת הייתה טרגדיה מפני ש- דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום היו האנשים שבנו את יסודות הבית ועכשיו נטשו אותו. שלושתם היו מוכשרים ועלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון אך היו נחותים ממנו בסולם הסמכויות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא מוסד היררכי (כמו כל רשת טלוויזיה באשר היא) וכל השלושה הובסו בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד ז"ל. לוּלֵא פרשו ממנה נכון היה לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר. עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד עצמו אולי מבלי שהיה מודע לכך. בלעדיהם וללא ארנון צוקרמן קטנו סיכוייו להצליח בתפקידו ולשַגְשֵג.

יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר היטב את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן וגם את המנכ"ל שהחליף אותו יוסף "טומי" לפיד ז"ל. כך התנסח בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית . אני עזבתי והוא בא . אבל את אותו הדבר ניתן לומר על התקופה בה החלפתי את מנכ"ל רשות השידור . זה היה ב- 1 באפריל 1974. איש לא תדרך אותי גם לא שמואל אלמוג עצמו. הוא עזב ולא סייע לי להתאקלם. כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית, מוכשרת, הגונה וישרה, וגם מסודרת וממושמעת מאוד. רוחמה איילון הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את יוסף "טומי" לפיד לתפקידו. כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת. שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור, רק בן 39. לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית . היא הכניסה אותי לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 הייתה הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את הפיקוד על רשות השידור. ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור.

מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן. היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל. אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה בשלוש שנים נוספות 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי לתפקיד רב האחריות הזה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה בימינו מהפכת שידור ענקית לטובה. בימינו הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision song contest) במארס 1979. וגם את הפקות הספורט הבינלאומיות של כיסוי גביע העולם בכדורגל במערב גרמניה 1974 , סיקור משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בסתיו 1974, כיסוי אולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976, וגם כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978. ולא לשכוח ששלחנו לכל המקומות המרוחקים האלה צוותי שידור שלנו. אני הייתה זה שביטל את פסטיבל הזמר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו – וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר. הצלחנו להכניס לטלוויזיה הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה. הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום, סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוסין, תוכנית הריאיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון. הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה – נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות. בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה" של THAMES הבריטית. וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים. כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1976. בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה.

אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ריאיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה. מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה. הדברור הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית. לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש גם הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא . כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא . בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור.

ראש הממשלה גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין. הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עלי ואמר לי. "יצחק לבני אתה חייב להסכים לדִבְרוּר. אני מאוכזב ממך". שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה, וכך נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979. רציתי מאוד להמשיך בכהונה נוספת כמנכ"ל רשות השידור אך הפוליטיקאים מהימין לא רצו. הם ביקשו להציב מישהו משלהם" .

טקסט תמונה : שנת 1961 . יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי צעיר בן  29  ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן . עיתונאי מבריק ואיש חכם שמעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו עד בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979. יוסף "טומי" לפיד הגיע לרשות השידור ולטלוויזיה לא רק חסר ניסיון אלמנטרי בניהול רשת שידור אלא הביא עִמו גם דעות קדומות. מרדכי "מוטי" קירשנבאום אמר עליו : "הוא ידע לפרק את הטלוויזיה אך לא ידע להרכיבה מחדש". (לע"מ תמורת תשלום).

[1] על פי עדותו האישית של מנכ"ל רשות השידור לשעבר יצחק לבני.

[2] הטלוויזיה המצרית כמו רשות השידור הישראלית הייתה גם היא חברה מלאה באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

ד. מוצ"ש – 31 במארס 1979. ה- "ארו – וויזיון" תחרות השירים האירופית (Eurovision Song Contest) מתקיימת בבנייני האומה בירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משמשת Host broadcaster בראשות המפיק אלכס גלעדי יבד"ל והבימאי יוסי צמח ז"ל ומפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי לכל רחבי אירופה לתפארת מדינת ישראל והטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

בינואר 1979 מינה ארנון צוקרמן את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק את שידור "הארוֹ -ויזיון" (תחרות השירים האירופית) שעמדה להיערך במוצ"ש – 31 מארס 1979 לראשונה בישראל בבנייני האומה בירושלים . יוסי צמח קר הרוח והמדויק נבחר להיות בימאי האירוע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכתה באירוח הארו- וויזיון ב- 1979 בירושלים בשל ניצחונו של הזמר יזהר כהן עם השיר "אָ – בָּ – נִי – בִּי" בארו – וויזיון הקודם ב- 1978 בפאריס . מפיקים נוספים לטשו את עיניהם אל התפקיד הבכיר ביניהם חיים מלובן ז"ל ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר יבד"ל, אבל אלכס גלעדי זכה במינוי בקלות ללא קרב. הוא היה לא רק מפיק הטלוויזיה הטוב ביותר בארץ, הוא השתייך לשורה הראשונה של הטובים בעולם. צריך להבין שאלכס גלעדי היה מפיק טלוויזיה חדשני בעל אין סוף רעיונות ויוזמות פוריות שנשענו על הבנה מעמיקה בעיתונאות ובטכנולוגיה הייחודית של הטלוויזיה. מהיבט טלוויזיוני הוא פשוט היה איש אשכולות. כתב ושדר, וגם בעל עיני נֵץ של בימאי טלוויזיה. אלכס גלעדי הוא אחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים ביותר שפגשתי מעודי בארץ ובחו"ל. אתו אתה לא יכול להפסיד במלחמות. הדבר לא נעלם מעיניו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. הוא זכר את שתי ההפקות הגרנדיוזיות (במונחים ישראליים) שתכנן וניהל אלכס גלעדי בהצלחה גדולה, את זאת של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת הבאה אחריה שעסקה בביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22 – 19 בנובמבר 1977. איכויות ורמות ההפקה והשידור הישיר שהציגו המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח במוצ"ש – 31 במארס 1979 בתחרות הארו – וויזיון התקבלו בהערכה גדולה ע"י מומחי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ובראשם פרנק נף .

ארנון צוקרמן הטיל על יצחק "צחי" שמעוני ז"ל להקים את Operation Group של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת מבצע הסיקור הישיר הגדול של תחרות הארו – וויזיון האירופית בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979. האירוע הועבר בשידור ישיר בארץ ובכל מדינות מערב אירופה. הרוח החיה בצוות בן 200 (מאתיים) עובדים היה מטבע הדברים המפיק אלכס גלעדי. הוא היה באמת כל יכול. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו בימים ההם של 1979 ניידת שידור בצבע רק את ניידת ה- OB בשחור / לבן בפיקוחם של אלי קובו ועודד כהן. ארנון צוקרמן הורה לשכור את ניידת השידור בצבע של מט"ח (מרכז לטכנולוגיה חינוכית) בראשות ה- Supervisor שלה מאיר בן ארי. אלכס גלעדי זוכר היטב בעת שיחות התחקיר שלי עמו את הימים ההם כלהלן : "לא השתמשנו בניידת שידור מכיוון שהמקום סביב בנייני האומה בירושלים היה צר מלהכיל את הניידת הגדולה על מנת לבצע עבודה טובה. הוצאנו את הקרביים מהניידת ופרסנו אותם בקומה השנייה בבנייני האומה. למעשה הקמנו חדר בקרה שלם בבנייני האומה. הקרביים האלה היו של הטלוויזיה החינוכית. ה-supervisor של מט"ח היה מאיר בן ארי". ארנון צוקרמן יבל"א ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היו ברי מזל משום שאת צוות ההפקה המיוחד של האירוע היוקרתי הנהיגה שלישייה עתירת ניסיון : אלכס גלעדי יבל"א, יוסי צמח ז"ל, ומאיר בן ארי יבד"ל.

באותו הערב ההוא של מוצ"ש – 31 במארס 1979 ישב יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא. והוא חָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה" בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולרית המכונה ה- "ארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest ). את מילות השיר כתבה גב' שִמְרִית אוֹר ואת המוסיקה הלחין קוֹבִּי אוֹשְרָת . גלי עטרי היפה וזמרת מקסימה ולהקתה "חלב ודבש" הקדימו 22 מדינות אירופיות . הדקורציה הנאה שעִיצֵב איש שירותי אומנות ותפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוב בן – דוד על בימת התחרות בבנייני האומה השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה ורייטינג באירופה וגם בישראל .הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו – וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח הבימאי שלוֹ. צֶמֶד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש. הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם , וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור, ובעל חזות נעימה ואמינה. ירדנה ארזי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שָי נֶשֶר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה. היא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שהתקרב ל-  % 100.

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יצחק לִבְנִי ברשות השידור. בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו. כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- "ארו – וויזיון" אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם, אך יצחק לִבְנִי כמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק. יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. כבר נאמר כאן כי ארנון צוּקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי ודחק משם את רגליו של יצחק לבני . דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים היו כמו נְעוּלוֹת בפני יצחק לבני. ארנון צוקרמן סגר אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל שלו להתערב יותר מידי בענייני הטלוויזיה. תופעה מדהימה חסרת תקדים . לכולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין יצחק לבני לארנון צוקרמן הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. או אם תרצו מתוחים. הם לא דיברו איש עם רעהו. למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוסף "טומי" לפיד ז"ל את יצחק לִבְנִי בתפקידו . אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו – וויזיון אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוסף "טומי" לפיד ז"ל כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את ארנון צוקרמן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה מגדול עד קטן. ארנון צוקרמן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג. עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה .מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי , והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוסי צמח, המפיק אלכס גלעדי, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע נוצץ ופופולרי ועתיר רייטינג מאין כמוהו . ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולרית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכשרון רָב אלכס גלעדי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו ארהל'ה גולדפינגר וחיים מְלוּבַּן , בחרו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן וראש צוות המבצע יצחק "צחי" שמעוני ז"ל דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג . אלכס גלעדי היה הטוב ביותר . חד משמעית .

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את מינויו הנכבד של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר לוֹ כי נבחר להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984 . מייד לאחר ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" וויתר יוסף "טומי" לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות בירושלים במארס 1980 את התחרות היוקרתית הבאה של ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" . יוסף "טומי" לפיד נימק זאת מסיבות כלכליות . עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "ארו-וויזיון" ע"י רשות השידור נאמדה במיליון וחצי דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני. הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית , ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן, אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה, מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה . ניצחונו של יזהר כהן "בארו-וויזיון" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח, שבת – 22 באפריל 1978, עם השיר שכתב אהוד מנור , "אָ – בָּ – נִי – בִּי" . הזכייה הישראלית רבת המוניטין ההיא הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה – "ארו-וויזיון" (Eurovision Song Contest) של 1979 . משזכתה גלי עטרי במקום הראשון מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו, "גלי עטרי היא זמרת  נ-ה-ד-ר-ת  אבל למה הייתה צריכה לזכות דווקא במקום הראשון , גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד", והוסיף, "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ואנחנו לא תפיק את הארו- וויזיון הבא". מנכ"ל רשות השידור החדש מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה. הוא וויתר. תחרות שירי הארו-וויזיון Eurovision Song Contest) ) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל טירון שוויתר. יוסף "טומי" לפיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית.טקסט תמונה : 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision) האירופית. ברקע נראית הדקורציה היפה והאדיטוריאלית של דוב בן דוד תפאורן הטלוויזיה הישראלית. (לע"מ תמורת תשלום).

גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו במקום הראשון עם שירם הבלתי נשכח "הללויה" וסיבכו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים ה- "שמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת אך אין בכוח עטם להסיט את הצופים מהמרקע . הטלוויזיה הישראלית שותפה ל- "אֶרוֹ- וִויזְיוֹן" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי. ביום שידור התחרות היא חוגגת. עוד מקדמת דנה, מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת חנה צח, הלא היא "אִילָנִית". היא ייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם" וזכתה במקום הרביעי מתוך 17 מדינות. אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה. רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגן, "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות, והרייטינג חשוב משניהם" . ב- 1974 זכתה להקת "כָּוֶורֶת" במקום השביעי, ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי, להקת "שוקולד מנטה מסטיק", ושוב אִילָנִית ב- 1977 עם שירה, "אהבה היא שיר לשניים". 1978 הייתה שנת השיא. יזהר כהן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש. תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל. לפחות מן ההיבט הזה אין שונה עם הסֶפֶר הנבחר היושב בציון בטעמו מעמי אירופה. יצחק לבני בעל ניסיון עיתונאי עצום, לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל תחנת הרדיו של "גלי צה"ל", ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים. זה השתלם לשידור הציבורי. הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר. לִבְנִי גרס שרשות השידור איננה צריכה להיות רצינית וכבדה בכל עת ומותר לה לעסוק מפעם לפעם בבידור קל.טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. יצחק לבני (ממושקף משמאל) עורך "במחנה" מראיין את הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים. הוא ראה ב- "ארו-וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי ובּומבַּסטי, וגם יָקָר מידי. תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סדרי העדיפויות של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים מאלה של יצחק לבני לפחות בעניין אירוח ה- אֶרוֹ – וויזיון. "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים", חשב, וכך גם אמר יוסף "טומי" לפיד. בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור / לבן לצבע, מהלך טכנולוגי יקר. יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי האֶרוֹ – וויזיון במדינתו למגנת לִבָּם של עובדיו . יוסף "טומי" לפיד יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות. פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה שנה אחת אח"כ ב- 1981.

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1980 לרשות השידור והטלוויזיה הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה. חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך מכיוון שלא חל על שידור שקופיות חסות , נפתחה אופציה כלכלית – כספית חדשה. הייתה לו לפתע משמעות מרחיקת לכת. ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה והיות ושקופיות החסות אינן שידור על פי ההגדרה הטכנית המקצועית הטלוויזיונית, הרי שלרשות מותר להקרין אותן. כמנווט שידורי הספורט במשך שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית הענייה באופן כרוני ניצלתי באופן אישי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת הפקות השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים .  בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כמה מו"מ , בסופם ערכתי עסקה ענקית חסרת תקדים של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל שלוחת חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל. סוכם בינינו כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת שְלוֹש מֵאוֹת שקופיות חסות של החברה במשך שישה עשר ימי השידורים האולימפיים . 1000 (אֶלֶף) דולר דמי כניסה אחת. זה היה הוֹן עצום בימים ההם, מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת . ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 שניות (50 דקות). המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84'.

לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הציבורי באמצעות שקופיות חסות. לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94' חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נִימרוֹדִי מו"ל "מעריב" על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר תמורת שידורן של 1000 שקופיות חסות. חטיבת הספורט שידרה ממונדיאל ארה"ב 94' כ- 120 (מאה ועשרים) שעות שידורים ישירים ותקצירים ובכל שעת שידור נחשפו הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כשמונה פעמים לציבור הצופים. באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame של מרקע הטלוויזיה אלא גם במה שנקרא בעגת הטלוויזיה השטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כמו בשיט צוללות בתחתית המסך במהירות איטית משמאל לימין. הדבר ניתן לעשות באמצעות ה- Character generator  תוך כדי השידורים הישירים עצמם.

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 נגד ערוץ 5 הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000, ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת 'פֶּלֶא פוֹן' של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית. הכסף נועד לשפר את התשתית הטכנולוגית שלנו בסלוניקי 2000 שעלותה הייתה רבה. בלעדי הטכנולוגיה החדשנית הזאת לא היינו אנחנו בשידור הציבורי העני מסוגלים למלא את המשימה באיכות הנדרשת . מחשש להדלפה היה רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן שותף לסוד המו"מ שלי. לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי. בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וחברת "פלא פון" כאחת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר. מדד הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנת מִדְרוּג נפלאה של % 30 ורק % 6 לערוץ 5 בכבלים. חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל וביוקרה ומוניטין.

הבה אחזור ליוסף "טומי" לפיד ז"ל באפריל 1980. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה , אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה של רשות השידור לא מרוע לב אלא מחוסר ידע בניהול .ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הספר. יצחק לבני זוכר כלהלן באת שיחות התחקיר עמי : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, "יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו" , הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך. רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי הארו- וויזיון. הארו- וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית אך בשָחוֹר/לָבָן. זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש  'אָ- בָּ- נִי- בִּי'  זכו במקום הראשון.בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי הארו- וויזיון של 1979 תתקיים בירושלים . אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב, האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה, ובצֶבַע. הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר/לָבָן. השבתי להם בו במקום תשובה חיובית, "אנחנו נשדר את הארו- וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע". מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית".

יצחק לבני מתבונן בי ומוסיף כלהלן : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979, ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור, הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל. עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו- וויזיון ב- 1980. השבתי להם מייד ב– "כן" החלטי. פתאום מישהו הזיז אותי הצידה. זה היה יוסף "טומי" לפיד. "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני", הודיע לשואלים, ואמר, "כן, הארו- וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים". אח"כ טומי לפיד  התחרט . אני לא הייתי מעיז לפספס את הפקת הארו – וויזיון. הערכתי את טומי לפיד אך במקרה הזה הוא עשה שגיאה גדולה בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור".טקסט תמונה : ספטמבר 1979. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בן 47 (במרכז) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקיד הרם. הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". "ראיתי בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר מפני שלטלוויזיה הישראלית הציבורית נכונו משימות חשובות הרבה יותר מסיקור ה- ארו – וויזיון הבא", כפי שאמר לי בשיחות התחקיר עמו ב- 2004 כשכיהן כשר המשפטים וסגן ראש הממשלה וראש מפלגת "שינוי" בעלת 15 מנדטים בכנסת . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, גב' רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור, אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה מאחורי רוחמה איילון), יוסף "טומי" לפיד (בן 47) מנכ"ל רשות השידור, שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד, וישעיהו איילון בעלה של רוחמה איילון. (באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בואו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מהעיתון "מעריב" לרשות השידור ב- 1979 הולידו התנגשויות קשות בינו לבין אלכס גלעדי המוכשר ומצביא שידורי הספורט שלו. בסופו של דבר נחטף אלכס גלעדי כ- כישרון מקצועי ב- 1980 ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. רשתות הטלוויזיה האמריקניות אינן נעזרות בדרך כלל בכוחות מבחוץ. במקרה של אלכס גלעדי היה העניין שונה ובמידה רבה גם חסר תקדים. אלכס גלעדי עשה ועושה חיל כבר 35 שנים ב- NBC, ב- IOC, ובחברת "קשת". יותר משכעסתי על יוסף "טומי" לפיד רגזתי על הקולגות של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1980 אלה שהיו אמורים להתייצב לצדו ו- לקדם אותו לעמדות ניהול בכירות בשידור הציבורי אך עמדו בצידי הדרך ולא עשו דבר. קנאים קטנים. גמדים. הליכתו של אלכס גלעדי ל- NBC הייתה אובדן גדול לטלוויזיה הישראלית הציבורית.

יוסי צמח היקר נוח על משכבך בשלום ותנוחם משפחתך כשהיא יודעת ששמך חרות באותיות זהב בהיסטוריה ובקורות השידור הציבורי של מדינת ישראל.