הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 493 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 15 באפריל 2015.

—————————————————————————————————-

ערוץ 1 משתדל למלא את ייעודו. אולם חוזי הספורט הכלליים של רשות השידור עם התאחדות הכדורגל ואיגוד הכדורסל גוררים אותו בעל כורחו מעת לעת לאבסורד, היעדר עניין, וחוסר היגיון כלכלי ועמם מנות רייטינג דלות בשידורים הישירים שלו באפריל 2015. לא באשמתו, והוא איננו צריך להתחשב בחוות דעתה של אַלוֹנָה בַּרְקָת. עדיפות כוחם הבולטת של שני מועדוני מכבי ת"א בכדורסל וכדורגל יוצרת עניין טלוויזיוני גדול הרבה יותר בשידורים הישירים בהשתתפותם בהשוואה לאחרים. בזה יתרונו של ערוץ 1 אולם בכך גם חולשתו. פוסט מס' 493. כל הזכויות שמורות. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אולי יותר אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : חברת החדשות החוֹשֶבֶת של ערוץ 10.

יש לערוץ 10 חברת חדשות חוֹשֶבֶת שאיננה צועדת תמיד בתלם המקובל . מוצא חן בעיניי שמהדורות החדשות המרכזיות והמעניינות של ערוץ 10 שתחילתן ב- 20.00 פתוחות בזמן השידור שלהן. הן לא חייבות להסתיים ב- 21.00. כאילו סיום בשעה הנקובה המצוינת בלוח השידורים מעיד על תכונה של משמעת שידור . מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 אינן כלואות בתוך מסגרת זמן נוקשה והן יכולות להיגמר גם ב- 21.06 , ו/או ב- 21.10 , ו/או ב- 21.15 על פי הצורך. חברת החדשות החושבת של ערוץ 10 מפיקה סדרות עיתונאיות חדשותיות בתוך המהדורות המרכזיות הנוגעות לאיכות חיינו בתחומים השונים . לאחרונה הפיקה חברת החדשות של ערוץ 10 סדרה חשובה ומרתקת בת שלוש כתבות מחקר שדנו בשלושת אסונות הגרעין האטומי הגדולות בהיסטוריה שאירעו מאז 1979 בארה"ב, ברה"מ, ויפן. חברת החדשות של ערוץ 10 שלחה את כתבי העל שלה, את נדב אייל לסיקור ומחקר האסון הגרעיני בפוקושימה ביפן ב- 11 במארס 2011, את מואב וורדי לסיקור ומחקר אסון צ'רנוביל באוקראינה שהתחולל ב- 26 באפריל 1986, ואת גיל תמרי כתב ערוץ 10 בארה"ב לסיקור ומחקר התאונה גרעינית שהתרחשה ב- 28 במרץ 1979 וגרמה להתכת הליבה של הכור הגרעיני באי שלושת המילין בפנסילבניה – ארה"ב. נָדָב אֶיָיל סיכם בחוכמה ובבהירות רבה את השידור המשולש הסוּפֶּר – מעניין הזה שדן בסכנות העצומות הטמונות בהפעלת כורים גרעיניים למטרות אזרחיות כמו הפקת חשמל , וקשר את מילות הסיכום שלו גם לעניין הפיקוח ו- ביטחון הפעלת הכור האטומי הישראלי הפועל מזה שנים בדימונה על פי פרסומים זרים . הרעיון של שידור סדרות – כתבות תחקיר נרחבות הדנות בתחומי חיינו ב- חברה , כלכלה ובנקים , ביטחון , דת ומסורת , וכו' בתוך מהדורות חדשות קצביות של ערוץ 10 – הוא חדש, שובר מוסכמות, פורה ומשגשג, מעניין מאוד, וגם יעיל. חברת החדשות של ערוץ 10 מצוידת בלא מעט יתרונות וכישרון. סדרות התחקירים שהיא מפיקה ומשדרת בתקופה האחרונה אודות תחומי חיינו השונים במסגרת המהדורות המרכזיות הוא אחד מהם.  

הערה שלי : בעשור ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את "מבט" בסד זמן נוקשה בן חצי שעה בלבד מ- 21.00 עד 21.30 . גלישה וחריגה מתחום הזמן המיועד (לא רק בשידור "מבט" אלא גם בכל תוכנית אחרת) העידה על היעדר משמעת שידור של המפיקים והעורכים . האנשים האלה שלא עמדו במסגרת הזמן , קיבלו מייד מכתבי אזהרה ממנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים לדורותיהם המתרים בהם לשמור בשבע עיניים על לוח הזמנים . לא פעם ולא פעמיים קטעו המנהלים התורניים את תוכנית "מבט ספורט" בהפקת אלכס גלעדי משום שחרג בדקה שלימה מזמן השידור (60 דקות) שהוקצה לו . הגישה בתוך אילוץ הזמן ההוא הניעה כל מיני עורכים בחטיבת החדשות ההיא לתמוך בקצב המהדורה באמצעות גרזן עריכה המתיר שידור כתבות קצרצרות בלבד . נוצר אז מושג עריכה חדש "לגָרְזֵן את הכתבה" . המומחים ההם הביאו לחיזוק טענתם את אופי מהדורות החדשות הארציות של הרשתות הגדולות בארה"ב שם כתבה בת חצי דקה נחשבה לארוכה . כאילו מדובר באיזה גְדוּלָה מיוחדת . "מבט" לבש ופשט צורה בדמות עורכיו השונים ושודר תמיד במשך שנים ארוכות בשעה הקדושה של תשע בערב במשך 30 (חצי שעה) דקות. לא יותר. באפריל 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור וערך בצלמו שני שינויים קרדינליים : הוא הקדים את "מבט" מהשעה המסורתית (והקדושה) שלו תשע בערב לשמונה בערב והרחיב את מסגרת זמן המהדורה ל- 45 דקות . "מבט" ההוא של מוטי קירשנבאום כלל בתוכו מידי ערב שני מוספים בני חמש דקות כל אחד של ספורט וכלכלה . לפתע גם היה מותר לגלוש מפעם לפעם מעבר לזמן המוקצב . זה כבר לא נחשב לחטא כל כך חמור . מאז הימים ההם חלו עוד ועוד שינויים והרחבות זמן של מהדורות החדשות המרכזיות בערוצים 10, 2, ו- 1. בצדק רב. אורכן של מהדורות החדשות היומיות בשלושת הערוצים הארציים הנ"ל הוא היום לפחות שעה אחת, ואורכם של "אולפן שישי" בערוץ 2 , "שישי" בערוץ 10 ו- "יומן" בערוץ 1 בערב שישי מתפרס על פני שעה וחצי לפחות . אני מחויב להביא לקוראי הבלוג דוגמא – הוכחה אחת הנוגעת לסצנת קטיעת התוכנית "מבט ספורט" ע"י המנהל תורן יוסף "יוסי" בסון, באשמת גלישה של דקה אחת מעבר לזמן המוקצב, תוכנית שאני ערכתי ואלכס גלעדי הפיק, ואשר שודרה במוצ"ש של 24 בנובמבר בשנת 1979במשך שעה בין תשע לעשר בערב. ובכן , זה הלך ככה :

מקרה המבחן הראשון אירע בתשע בערב במוצ"ש – 24 בנובמבר 1979 בעת שידורה של אחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הלוא היא התוכנית "מבט ספורט" שהוקצבו לה 60 דקות ואני שימשתי עורכה. ל- הפקת ועריכת התוכנית "מבט ספורט" ושידורה תחת לחץ זמן עצום מידי מוצ"ש הייתה הצדקה עיתונאית משום שמרביתה יוחדה לכיסוי המחזור השבועי של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שנערכו אחה"צ ברחבי המדינה באותה השבת המדוברת. ההפקה והעריכה נעשו כאמור תחת לחץ זמן כבד. צריך להבין שצילום המשחקים נעשה אז בימים ההם של 1979 במצלמות פילם מסוג BL. כל צוות צילום משימתי הורכב מכתב / שדר + צלם + איש קול מצויד ב- Nagra (מכשיר הקלטה) קיבל כ- 1000 רגל חומר מסוג Reversal (שווה ל- 25 דקות צילום), ובמסגרת ההקצבה הזאת היה על הצלמים לתפוש בעדשותיהם את הגולים במשחקים שאליהם נשלחו. ב- 1979 סוקרו מרבית המשחקים בפילם בשיטה טכנולוגית טלוויזיונית שנקראה "Double System" בה פסי התמונה והקול היו נפרדים (בניגוד לשיטת הפילם ב- Single System שם פס הקול המגנטי היה מצורף ומותקן על התמונה). נדרשה מערכת היסעים נרחבת ולוגיסטיקה מדויקת בשבתות ההן כדי להביא את חומרי הפילם ממגרשי הכדורגל השונים ברחבי הארץ למעבדת פיתוח הפילם של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר, ששכנה בקומת המרתף בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. היה דרוש זמן כדי לפתח את הפילם ועֵת נוספת כדי לערוך אותו בקומה הרביעית של הבניין על שולחנות ה- Steenbeck (שולחנות עריכת פילם ברוחב 16 מ"מ תוצרת גרמניה). כלומר לדְלוֹת נטו את Highligths  מהברוטו כדי להרכיב כתבה. במקביל לפיתוח הפילם במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר (ומאוחר יותר גם יורם שירזילי) הובאו סרטי ההקלטות של המשחקים לרבות ראיונות עם מאמנים ושחקנים לחדר קול בקומה ב' של הבניין והועברו באופן סלקטיבי לפס Sound מגנטי ברוחב של 16 מ"מ. בתום עריכת התמונה והקול על ה- Steenbeck היה על הכתבים למהר ולקריין בחדר קול בקומה ב' פס קול חדש המתאר במדויק את המתחולל בתמונת הכתבה . היה מדובר בתהליך עיבוד קולי של Mix sound (בין קולו של השדר ורעש הקהל) שנועד ליצירת פס קול חדש המלווה את התמונה . בתום הקריינות היה על הכתבים האלה לחזור מייד עם הסרט (שעבר כאמור הליך קריינות ועשיית Mix sound בין הקריינות לבין רעש הקהל במגרשים ובאצטדיונים) אל העורכים שהמתינו להם ליד ה- Steenbeck . סרטי ה- Double System הללו הונחו שוב על ה- Steenbeck כדי להניח את פסי הכסף על רצועת התמונה ורצועת הקול (שלוש שניות לפני ה- Frame הראשון) על מנת לשמור על סינכרוניזציה מושלמת בין התמונה לקול בעת שידור ה- Item באוויר (שודר כאמור משני מקורות שונים) . השלב האחרון בטיפול בכתבות הפילם היה העלאת פסי התמונה והקול על גלגלי השידור בטרם הרכבתם על פרוז'קטור ה- Telecine (טלסיני) . עוזרות ההפקה נדרשות לערוך רישום מדויק וקפדני ביותר של כל חומרי השידור , מיונם וחלוקתם , על אֵלוּ גלגלים יורכבו , ו- מאיזה Telecine הם יוקרנו וישודרו לאוויר . על עוזרות ההפקה היה לוודא ולרשום את אורכה המדויק (על השנייה) של כל כתבה וכתבה , וכן לדעת מה הן המילים האחרונות בכל כתבה וכתבה כדי לרדת ממנה בזמן בעת סיום שידורה מבלי ליפול ל- Black . הפקת "מבט ספורט" בעת ההיא הייתה תוכנית עיתונאית חדשותית מורכבת ומסובכת ביותר שנשענה על טכנולוגיה ישנה ומסורבלת בעשייה ובקביעת הליין – אפ שלה, ב- עריכתה , ו-כתיבת הטקסטים – אולם גם הייתה נצפית ועתירת רייטינג עד למאוד. מישהו המציא אז סלוגן ואמר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בעשור ה- 70 של המאה שעברה פנס הקסם של מדינת ישראל . בשל עבודת העריכה תחת לחץ הזמן העצום היה כמעט בלתי אפשרי לחשב מראש ולהעמיד את התוכנית על 60 דקות בדיוק שהוקצבו לה. "מבט ספורט" ההיא במוצ"ש – 24 בנובמבר 1979 הייתה מסובכת במיוחד ועלתה ל- "אוויר" כששתי כתבות פילם של שני משחקי כדורגל היו עדיין בשלבי עריכה. היינו בלחץ זמן היסטרי אך בקונטרול שררה דממה והכל דפק כשורה. הבימאי המצוין שלי באותו ערב היה יואב פלג ועוזרת ההפקה החרוצה והקפדנית שסייעה לידו הייתה ריקי רנד – אריכא. המפיק ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי עמד בדרך כלל בפינה הימנית של ה- Control room והתבונן בשקט בהרצת המהדורה למרות הקשיים . הוא ידע שמיליון צופי טלוויזיה ברחבי הארץ מתבוננים ביציר כפיו . "מבט ספורט" הייתה ספינת הדֶגֶל שלו ושל הרשת כולה . בעֶשֶר בערב נשמע באינטרקום התקשורת הפנימי המחבר את המסטר קונטרול לאולפן ב' בבניין קולו של המנהל תורן יוסי בסון, "התוכנית גולשת". אלכס גלעדי שישב אז קצת מאחוריי התערב, והשיב לו, "אנחנו מייד מסיימים". יוסי בסון ענה בחזרה, "אין לכם אישור ממנהל הטלוויזיה לגלוש". עורקי הצוואר של אלכס גלעדי התנפחו. היה ברור שהוא נדלק. הוא חזר על תוכן דבריו, "אנחנו כבר מסיימים". ואז נחתה החֶרֶב . המנהל התורן יוסי בסון גדע את שידור "מבט ספורט" בטרם סיומה בעודה "באוויר" ולפני הרצת הקרדיטס רולר באישורו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ששימש גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל. המנהל התורן התקשר לביתו של יוסף "טומי" לפיד בתל אביב וקיבל אישור מפורש לגדוע את אלכס גלעדי ואת התוכנית שלו . אלכס גלעדי לא היה אָשֵם. אני הייתי עורך התוכנית והאשמה של חישוב הזמן הקומולטיבי הייתה נעוצה בי, אך הוא לקח אחריות כבוס ישיר שלי.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. קומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זהו אחד מחדרי מכונות ה- Telecine (טלסיני) המקרינות את סרטי הפילם של הטלוויזיה. מכונות ה- Telecine האלה הותקנו עשור קודם לכן ע"י טכנאי CBS. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד באותו מוצ"ש ההוא התפתח וויכוח נוקב בין אלכס גלעדי ויוסי בסון בעניין הגדיעה הברוטאלית של "מבט ספורט". היו שם צעקות רמות. "מישהו עובד כמו חמור 15 – 14 שעות בשטח בשבת ואז בא פקיד במסווה של מנהל תורן ושומר הזמן, וחותך את התוכנית", הטיח אלכס גלעדי בפני יוסי בסון. הוא רתח. פניו היו אדומים ועורקיו עמדו להתפוצץ , ואז ירה לעברו של המנהל התורן : "תיגדע היד שגדעה את שידור 'מבט ספורט' ". בדיעבד התברר כי זאת הייתה דרישתו המפורשת של מנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד שהורה ליוסי בסון, "תחתוך אותו", והוסיף, "שאלכס גלעדי ילמד לעבוד במסגרת הזמן המוקצבת לו. מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננו הפקר".

למחרת כתב אלכס גלעדי מכתב מחאה מפורט רווי בדם ליבו למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (כאמור, שימש באותה העת גם כמנהל הטלוויזיה בפועל) שכותרתו הייתה, "אלימות ברוטאלית על המסך" [1] . במכתבו הסביר אלכס גלעדי את המורכבות של הפקת ועריכת "מבט ספורט", ואת הקושי של העמידה בסד זמן מדויק של שישים דקות. המסמך החשוב נשמר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא לקח אותו ברצינות יתירה. הוא אפילו לא טרח לענות לאלכס גלעדי.

טקסט מסמך (1) : 25 בנובמבר 1979 . זהו מסמך המחאה המקורי (עמוד מס' 1 מתוך  2) "אלימות ברוטאלית על המסך" שכתב אלכס גלעדי בדם ליבו ושלח אותו למנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד בעקבות קטיעת שידור התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש –  24 בנובמבר 1979, ע"י המנהל תורן יוסי בסון. יוסף "טומי" לפיד כלל לא טרח לענות לאלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 25 בנובמבר 1979. זהו מסמך המחאה המקורי (עמוד מס' 2 מתוך  2) "אלימות ברוטאלית על המסך" שכתב אלכס גלעדי בדם ליבו ושלח אותו למנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד בעקבות קטיעת שידור התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש – 24 בנובמבר 1979 ע"י המנהל תורן יוסי בסון. יוסף "טומי" לפיד כלל לא טרח לענות לאלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הנ"ל מלמד משהו על דמותו של אלכס גלעדי האדם . איש טלוויזיה מוכשר ועצמאי , בלתי כנוע , דבק במשימה, ויודע לעמוד על שלו. אוסף תכונותיו הפכו אותו למורה ומחנך. זה מה שאני הרגשתי אז. אהבתי והערכתי לאלכס גלעדי מי שהיה הקפטן של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – היו בלתי מוגבלות . הבנתי מהר כבר בקיץ 1971 כשהוא גייס אותי למחלקת הספורט בראשות דן שילון ובראשותו, שגורלי ואלוהי הטלוויזיה שלי זימנו לי בונוס . נפלה לידי זכות גדולה לעבוד תחתיו במחיצתו של איש טלוויזיה דגול. אלכס גלעדי היה כבר אז איש טלוויזיה נבון משכמו ומעלה בתחומי טלוויזיה רבים. הוא היה בעל אופי חם, אדם מדויק ופדנט, שנטה לכעוס ולהתרגז במהירות עצומה. הוא תמיד היה אומר לי, "יואשיש עזוב אני מתרגז מהעצבים, לא מהלב". ובאמת היה נרגע באותה המהירות בה היה נדלק. אלכס גלעדי היה הקפטן שלי ואני הזדהיתי עמו ועם המצוינות שלו אליה שאף. עבדתי בשבילו. בדיוק כפי שנלחמתי במלחמה הראשונה שלי ב- "מבצע סיני" ב- 1956 בקרבות רפיח בעבור ה- מ"מ שלי זאב שטרנהל, שיחקתי כדורסל ב- הפועל אשדות יעקב בעבור יגאל דר – וולודרסקי, שיחקתי כדורעף ב- הפועל אפיקים בעבור חיים בורר, עבדתי במספוא בקיבוץ אפיקים יחד עם אבי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל ובעבורו, וניווטתי אח"כ את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעבור הקפטנים שלי אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום יבד"ל.

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1979 / 1978. הוא היה עבורי מופת ומודל לחיקוי במשך עשרות שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (שימש במקביל גם מנהל הטלוויזיה בפועל) מתאריך יום ראשון – 25 בנובמבר 1979.

הערה 4 : "המילה האחרונה" בגלי צה"ל

יוסי שריד ורוני בר-און הם שתי הפיגורות הרדיופוניות הבולטות והמעניינות אותי ביותר בשני ציוותי השידור החדשים שנוטלים חלק ב- תוכנית הדיון היומית הישנה "המילה האחרונה" המשודרת בגלי צה"ל בין 11.00 ל- 12.00. מנחי הצוותים הם עירית לינור ודניאל זילברשטיין.

הערה 5 : "גב האומה" בערוץ 10

שידורים חוזרים של קטעי סטירה של "גב האומה" בערוץ 10 – מגוחך. 

הערה 6 : השידור הישיר אמש (יום שלישי – 14 באפריל 2014) של ערוץ 10 מטורקיה את המשחק הראשון בסדרה הטוב מ- 5 משחקים ב- Euroleague , פנרבאחצ'ה אולקר – מכבי ת"א 80 : 72. לפחות בחלקו, תיאור המשחק ע"י השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו גור שלף הוא כמעט שיגעון גדלות, לא מסויג, ורווי תקוות שווא. אף על פי כן צובר השידור הישיר הזה של ערוץ 10 רייטינג ממוצע כלל לא רע של % 13.6 ו- Peak של % 14.9 (בין 22.00 ל- 22.45). פי 3.56 יותר מהרייטינג של ערוץ 1 ששידר ישיר את המשחק הפועל ת"א – הפועל ירושלים 82:78 (יום ראשון – 12 באפריל 2015) וצבר מדרוג ממוצע נמוך של % 3.9 .

זה התחיל אמש כבר בפתיחת השידור הישיר מטורקיה שם מכריז ניב רסקין בטרם שריקת הפתיחה למשחק ההצלבה הראשון פנרבאחצ'ה אולקר – מכבי ת"א 80 : 72, "מכבי ת"א בהצלבה… והיא נחושה לשמור על הכתר…". מבלי לסייג את עצמו. אני אוהב את מאמן מכבי ת"א גיא גודס ואני גם חושב שהוא מאמן חכם , אולם הוא מנהיג קבוצת כדורסל פגיעה ומעוררת תהייה. כיצד יכול להיות למשל שג'ייק כהן וג'ו אלכסנדר אינם נוטלים כלל חלק בהתמודדות . ההתלהבות המגלומנית של ניב רסקין וגור שלף בטורקיה מעפילה לשיאים חדשים של שיגעון גדלות (מבלי לסייג את עצמם) באמצעו של הרבע השלישי שם צועדת מכבי ת"א ביתרון במשחק החוץ הזה 52:43 , 54:43 , ו- 56:46. גור שלף טוען כלהלן : "יופי של הגנה של מכבי ת"א…" , ובחלוף זמן קצר ממשיך, "הם שחקני פנרבאחצ'ה אולקר לא יודעים מה לעשות מול "הפיק אנד רול" של מכבי תל אביב…". ניב רסקין מלבה את התקוות של צופי ערוץ 10, "מה שלא הולך ביותר כוח הולך ביותר נחישות…יתרון שיא למכבי ת"א 54:43…", וממשיך ב- 3:18 דקות לפני תום הרבע השלישי (לאחר קליעת המשך של אלכס טיוס 56:46), להתפעל כלהלן , "איזה כדורסל מראה כאן מכבי ת"א הערב…", מבלי לסייג את עצמו ולהסביר כי נותר עוד המון זמן , וכי למרות ההפרש העכשווי בן 10 נקודות לזכות מכבי ת"א , התוצאה הסופית מותנית בתנאים , אילוצים , וכמעט אין סוף משתנים שונים שכופה ההתמודדות שוב ושוב על שתי הנבחרות . בעיקר לכמה עבירות תזדקק מכבי ת"א בהמשך כדי לבלום את שחקני פנרבאחצ'ה אולקר הגבוהים. (עול השמירה על השחקנים הגבוהים של פנר – אולקר מוטל על בראיין ראנדל + אלכס טיוס + סופוקליס שחורציאניטיס + דווין סמית'). ואז באה באמת המציאות וטופחת על פניו של צוות השידור של ערוץ 10 ופניהם של צופיהם . מגיע רגע הנפילה ו- יחסי הכוחות מתהפכים לחלוטין . 3:26 דקות לפני תום הרבע הרביעי כבר צועדת פנרבאחצ'ה אולקר ביתרון מכריע 63:72. במחנה הצופים הישראלי שוררת אכזבה . אני מתפלא על ניב רסקין שדר בעל ניסיון שנגרר להתפרצויות של התפעלות ממכבי ת"א ותמה על גור שלף שאיננו מרגיע אותו . המשחק מסתיים בתום 40 דקות בהפסדה של מכבי ת"א 72:80. אני משאיר את מלאכת הפרשנות לפרשנים המקצועיים. השידור הישיר אמש חסר את שדרן הקווים העירני של ערוץ 10 טל שורר שאמור להיות כה חיוני בשידור הישיר הזה מאיסטנבול…היכן הוא ?

ערוץ 10 מחזיק מזה כמה שנים בזכויות השידורים של מכבי ת"א בליגת ה- Euroleague. ציוותי השידור שם לבשו ופשטו צורה בשנים הללו . יורם ארבל + צבי שרף, יורם ארבל + עופר שלח, יורם ארבל + פיני גרשון , ניב רסקין + פיני גרשון , וניב רסקין + גור שלף . משחקי הכדורסל של מכבי ת"א במסגרת ה- Euroleague בערוץ 10 גורפים פי שלושה, פי ארבעה, ואפילו גם פי חמישה יותר רייטינג מאשר השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל הישראלית המשודרים בערוץ 1. ערוץ 10 שילם בעבור כל שידור ישיר למכבי ת"א בעונת 2015 – 2014 בשלב הראשון וב- Top 16 זכויות שידורים על סך של 220000 (מאתיים ועשרים אלף) שקל לכל משחק ועכשיו הוא אמור לשלם בשלב ההצלבה נגד הקבוצה הטורקית פנרבאחצ'ה בעבור כל שידור ישיר סכום של כ- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) שקל. (הנתונים האלה המופיעים בבלוג הם על פי אינפורמציה שמספק העיתונאי טל וולק בימים אלה בעיתון "גלובס"). אם מכבי ת"א תעפיל לשלב הסופי של ה- Final four של שנת 2015 ב- Euroleague , ערוץ 10 ישלם לכל שידור ישיר כ- 800000 (שמונה מאות אלף) שקל . השקעתו הכספית הענקית של ערוץ 10 בשידורים הישירים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- Euroleague מחייב אותו לשלוח את כתב הספורט שלו טל שורר לעקוב אחר התכוננותם המקצועית של גיא גודס ופיני גרשון ערב ההתמודדות בשלב ההצלבה המכריע הבא נגד פנרבאחצ'ה אולקר . כתבתו של טל שורר במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 חשפה לפתע שתי ישויות הזויות של גיא גודס ופיני גרשון . מדובר היה במפגן של התנהגות מביכה וניהוג עגום של שני מנהיגי הקבוצה המאמן המוביל של מכבי ת"א ועוזרו להתעודד ולהיתלות בתקוות ניצחון על הטורקים באמצעות ביקור בהיכלי הקודש בירושלים וסגידה לקְמֵעוֹת . כאילו זה מה שיעזור. כתבתו זאת של טל שורר שודרה אמש בערוץ 10 והועלתה לאוויר ע"י קריינית המהדורה טלי מורנו . שידור הכתבה הזאת בערוץ 10 חשפה שני פגמים עיתונאיים. הראשון, זה בסדר גמור שהוא טל שורר הנחמד מראה את שני מנהיגי מכבי ת"א משתטים ביודעין בפרהסיה בפני מצלמת הטלוויזיה שלו, אך כיצד זה איננו שואל אותם במהלך עשיית הכתבה ממתי הם תולים את תקוותיהם ואת מאוויי הניצחון שלהם בתפילות ל- "כוחות עליונים נסתרים ונעלמים" במקום להאמין במחשבת כדורסל הגיונית ו- בשחקנים שלהם. השני, מדוע המגישה טלי מורנו מסתפקת ב- Leading in אך איננה מתעניינת ולא חוקרת את טל שורר היושב לצדה באולפן בתום שידור הכתבה, "מה זה צריך להיות הקשקוש הזה…האם גם ב- 2015 היהודים עדיין מאמינים בנסים…? ולא רק מאמינים בהם…אלא גם סומכים עליהם…?". מגוחך. אתה רואה את הכתבה המשונה ולא מאמין להיכן פיני גרשון גורר את גיא גודס.

ערוץ 1 ממלא את ייעודו. אולם חוזי הספורט הכלליים של רשות השידור עם התאחדות הכדורגל ואיגוד הכדורסל גוררים אותו בעל כורחו מעת לעת לאבסורד, היעדר עניין, וחוסר היגיון כלכלי ועמם מנות רייטינג דלות בשידורים הישירים שלו באפריל 2015. לא באשמתו, והוא איננו צריך להתחשב בחוות דעתה של אלונה ברקת. עדיפות כוחם הבולטת של שני מועדוני מכבי ת"א בכדורסל וכדורגל יוצרת עניין טלוויזיוני גדול הרבה יותר בשידורים הישירים בהשתתפותם בהשוואה לאחרים. בזה יתרונו של ערוץ 1 אולם בכך גם חולשתו. פוסט מס' 493. כל הזכויות שמורות.

אבסורד 1.

ערוץ 1 ממלא את ייעודו החלקי בתחום סיקור ליגת העל בכדורסל . הוא חתום על חוזה שנתי עם איגוד הכדורסל בו הוא משלם לו 6.000000 (שישה מיליון) שקל בגין רכישת הזכויות של שידור ישיר שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל. אף על פי כן מדובר באבסורד לשלם כ- 225000 (מאתיים עשרים וחמישה אלף) שקל תשלום (תשלום שכולל בתוכו זכויות שידורים + הוצאות הפקה) ע"י ערוץ 1 הציבורי לאיגוד הכדורסל בעבור שידור ישיר של משחק כדור סל משעמם (יום ראשון – 12 באפריל 2015) במסגרת ליגת העל, הפועל ת"א – הפועל ירושלים 82:78. השידור הישיר הדַל של המשחק הבלתי חשוב גרף רייטינג רדוד בן % 3.9 ו- Peak צפייה של % 7.3. השידור הישיר הזה איננו מעניין את כלל הציבור. מתעניינים בו אוהדי הפועל ירושלים ואוהדי הפועל ת"א. אינני מדבר ברגע זה על ה- Commentary המונוטוני והרדום של השדר המוביל אורי לוי. אם באמת מדובר בדרמת כדורסל צמודה הנוגעת לצמרת ליגת העל שהתרחשה שלשום בהיכל הכדורסל של הפועל ת"א אז כיצד זה ה- Voice over נשמע כל כך אדיש, כה מדוקלם, וכה אפרורי ? אולם נעזוב את זה כעת . תריסר קבוצות ליגת העַל הישראלית בכדורסל כוללות בשורותיהן כ- 90 (תשעים) שחקנים אמריקניים זרים ומשלמות להם הון עתק. כמעט אין שָם שחקנים ישראלים אותנטיים . מכבי ת"א היא ה- Challenge וכל הקבוצות לא רק מתחפשות לאתגר ושואפות להיות במקום מכבי ת"א אלא גם מבקשות להיות יד הנפץ שלו כדי לרשת את כתר . אף על פי כן ולמרות היווצרות ב- 15 השנים האחרונות תהליך אמריקניזציה חסר תקדים בכדורסל הישראלי, והשתלשלות עניינים "אמריקנית" שכזאת כפי שהציבור הישראלי ורשתות הטלוויזיה שלו חוֹוֹת אותו כעת, מכבי ת"א (לרוע מזלו של הכדורסל הישראלי) היא בעלת המורשת וזאת שנושאת בעול הסקרנות היחיד, האם תקרוס מול יריבותיה אם לאו. ליגת העַל הישראלית בכדורסל היא טרגדיה, מפני שהיא חסרת עניין ובגלל שתשומת הלב היחידה האופפת אותה מתמקדת ב- מכבי ת"א האם תהיה שוב אלופה ו/או שמא תמעד . לכן שידור ישיר בערוץ 1 ו/או בערוץ 55 בכבלים של משחק כדורסל בין מכבי ת"א ל- הפועל ת"א טומן בחובו סקרנות , כמו גם שידור ישיר בין מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים שצובר אף הוא עניין מוקדם. אפילו שידור ישיר של משחק כדורסל בין מכבי ת"א למכבי ראשל"צ הוא נושא תקוות שמא חובשת הכתר תיכשל . לעומת זאת שידורים ישירים של הפועל ת"א נגד הפועל ירושלים ו/או מכבי ראשל"צ נגד הפועל חולון הם מלאכה לבטלה. שלא לדבר על המשחקים האחרים. הם מראש חסרי עניין ונעדרים שמץ של סקרנות. מדוע המשחק הפועל חולון עם המון שחקנים אמריקניים נגד הפועל אילת עם המון שחקנים אמריקניים צריך לעניין אותי ? הפועל אילת ניצחה בחולון 88:86…So what מדוע זה צריך להיות חשוב לי ? שליטתה ומורשתה הדומיננטית של מכבי ת"א בליגת העל בכדורסל דומה לשליטתן המוחלטת של מועדוני ברצלונה וריאל מדריד בליגת הכדורגל הספרדית. איזה עניין יש שם בשידורים ישירים של ווייאריאל נגד חטפה ו/או אייבר נגד אלמריה…?

ערוץ 1 קיזז כאמור מקופתו הציבורית שלשום בעבור השידור הישיר של הפועל ת"א – הפועל ירושלים 82:78 סכום של כ- 225000 שקל (מתוכם כ- 150000 זכויות שידורים). ייתכן ואין לו ברירה גם בגלל שהוא מחויב לחוזה עם איגוד הכדורסל וגם בגלל שהתוכניות האחרות שלו מתמוטטות ומניבות רייטינג גרוע . תוכנית "המוסף" עם ליאת רגב והפרק בסדרה "משפחת סימפסון" קיבלו רק % 1.3. מדובר ברייטינג מפורק. התוכנית "הערב בשש" עם מירב מילר השיגה % 1 בלבד. מדובר במדרוג אפסי. תכנית "המהדורה" דורגה עם % 0.7. מדרוג עלוב. מהדורת "מבט" עם יעקב איילון מפגרת הרחק מאחורי ערוץ 2 וערוץ 10 וצברה % 5.8 . פרק נוסף בסדרה "חוק וסדר מדור מיוחד" רק עם % 4.5 רייטינג . משחק הכדור סל הפועל ת"א – הפועל ירושלים 82:78 שהוקרן בשידור חוזר לאחר חצות קיבל רייטינג מגוחך של % 0.5 . עובדות המדרוג הללו הן בשורה מָרָה לשידור הציבורי בראשות ערוץ 1 שחתום על חוזה כללי עם איגוד הכדורסל הישראלי ומחויב לשלם לו בעבור כל שידור ישיר של כל משחק סכום של 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל בטרם הוא פוסע את פסיעותיו הראשונות בתחום ההפקה הטלוויזיונית.

אבסורד 2.

ערוץ 1 ממלא את ייעודו החלקי בסיקור ליגת העל בכדורגל . בעבור החוזה ה- תלת שנתי 2016 – 2013 הוא משלם להתאחדות הכדורגל סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל . 15.000000 (חמישה עשר מיליון) בעונה אחת. מדובר בתשלום הון עתק עבור רמת כדורגל מגוחכת . אבסורד לשלם כ- 500000 (חצי מליון) שקל ע"י ערוץ 1 הציבורי להתאחדות הכדורגל (תשלום שכולל בתוכו זכויות שידורים + הוצאות הפקה) בגין השידור הישיר, המשעמם, והנרפה ביום שני – 13 באפריל 2015 שחושף רמת כדורגל כה נמוכה וכה לא אטרקטיבית כמו המשחק המרכזי הזה בליגת העל הישראלית בכדורגל, עירוני קריית שמונה – מכבי ת"א 0 : 0. השידור הישיר והדַל, אפילו בהשתתפות מכבי ת"א , מניב רייטינג ממוצע נמוך מהמצופה של % 8.3 ו- Peak צפייה של % 10.9. נשיאת מועדון הפועל באר שבע גב' אלונה ברקת מתלוננת כי ערוץ 1 מוּטֶה וכי הוא רץ באופן עיוור אחרי מועדון הכדורגל המוביל של מכבי ת"א. ואיזה ברירה אחרת יש לו ? נכון שמדובר בערוץ ציבורי אך אין זה אומר שעליו להתאבד בבור רייטינג דלוח. גם ככה מצבו קשה וכמעט בלתי נסבל. הסיפור הטלוויזיוני הספורטיבי העיקרי מתמקד תמיד בקבוצה שמתיימרת להיות האלופה ומוצא עניין משני בדרך אגב גם בשתי היורדות. זוהי דרכה של הטלוויזיה מאז ומעולם. היא מרכינה ראש בפני המנצחים ומבליטה את הנחשלים. לרוע מזלו של ערוץ 1 לא רק רמת הכדורגל הישראלית רדודה אלא גם הפער בצמרת בין מכבי ת"א לבין הדולקות אחריה הפועל באר שבע וקריית שמונה הוא עצום ובלתי סגיר. אין תחרות. אין התמודדות. אין דרמה. בעונת הזהב שלי כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1994 / 1993 (שנתו הראשונה של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור) שידרנו לראשונה בהיסטוריה בעונה ההיא 20 שידורים ישירים ממגרשי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בת 39 מחזורים. 15 פעמים מתוכם שידרנו ישיר את משחקיה של מכבי חיפה בראשות נשיאה יעקב שחר ומאמנה דאז גיורא שפיגל למורת רוחו של מועדון מכבי ת"א). שידורי הכדורגל הישירים ההם בעונת 1994 – 1993 גרפו רייטינג שנע בין % 35 ל- % 45.

 אבסורד 3. 

ערוץ 1 שרוי תחת עול מפרק וצו כונס נכסים. הוא ניצב בפני התארגנות מחדש שסופה מי יישורנו. בראש וראשונה מהיבטי תוכן, כלכלה, כוח אדם, וטכנולוגיה. מדובר בפיטורים אפשריים המוניים בערוץ 1 (וגם ברדיו "קול ישראל"). כל רשת טלוויזיה היא ביזנס יקר שדורש היערכות כספית וטכנולוגית יסודית מוקדמת ומפורטת לקראת מבצעי השידור הגדולים בעיקר בתחום אירועי הספורט הבינלאומי. לא ברורה מוכנותו של ערוץ 1 להתמודד תוכניתית וכלכלית גם כלקוח עקיף עם שידור טורניר גמר אליפות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת (Euro 2016) באחריות UEFA, אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 , וטורניר גמר גביע העולם בכדורגל מונדיאל רוסיה 2018. בשל תהליך הפירוק וההרכבה של רשות השידור מחדש אין כעת בסמכותה של ההנהלה בראשות המנכ"ל יונה וויזנטל להתחייב על כספים גדולים כאלה ואחרים ואין היא רשות השידור רשאית להיכנס כעת למו"מ על זכויות עתידיות. ה- EBU מחזיק בזכויות השידורים של Euro 2016 ועל פי הפרסום ב- "גלובס" חברת "צ'ארלטון" רכשה זה מכבר מ- EBU את זכויות Euro 2016 (בהשתתפות 24 נבחרות) תמורת 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) יורו.

חברת צ'ארלטון תידרש למכור 6 משחקים (משחק הפתיחה, שני משחקי 1/4 גמר, שני משחקי 1/2 הגמר, ומשחק הגמר) לערוצים ארציים פתוחים. האם יהיה זה ערוץ 1 ששרוי עדיין תחת עול מפרק וכונס נכסים, מי שיזכה בנזיד העדשים שיזלוג מכיסיה התפוחים של חברת צ'ארלטון…??? גרף המחירים מטפס במהירות מעלה – מעלה, ומכרזי הטלוויזיה היקרים הדנים באירועי ספורט יוקרתיים ונחשקים אינם ממתינים לנחשלים ולמפגרים בצעדה המהירה במשעולים הטלוויזיוניים . יש להזכיר כאן שערוץ 1 מחזיק בנכס יקר ויוקרתי של זכויות השידורים הבלעדיות הנוגעות לכל משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בית + חוץ במסגרת קדם Euro 2016 (טורניר הגמר ייערך בשנה הבאה בצרפת), ולכל משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בית + חוץ במסגרת קדם מונדיאל רוסיה 2018. הוא משלם בעבור שני המפעלים סכום של 3.000000 (שלושה מיליון) יורו. תשלום ממוצע של כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) יורו זכויות שידור Per כל משחק ומשחק (סכום נפרד מהוצאות ההפקה). לעומת כל אלה חברת צ'ארלטון.

חלק מהיסטוריית המאבקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים וה- Euros. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצב בחזית המאבק בשנים 1998 – 1993.

יום רביעי – 9 באוקטובר 1996 היה יום רגיל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בשֵש בערב שידרנו ישיר מאִצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – רוסיה שהסתיים בתיקו אחת במסגרת קדם גביע העולם של מונדיאל צרפת 98' . גדי ברומר הבקיע לישראל בבעיטה חופשית בדקה ה- 63 , ואיגור קוליבאנוב הִשווה את התוצאה ל- 1 : 1. ששי אפרתי בישר לי בטלפון את תוצאת המשחק מפני שלא הייתי באצטדיון ר"ג. שהיתי בלוֹזאן – שווייץ. מעבר לתוצאה עניין אותי לדעת כיצד התבצעו כניסות ההילוכים החוזרים בעת השידור הישיר ההוא שלנו מרמת גן. בדיוק באותו יום רביעי – 9 באוקטובר 1996 וממש באותה השעה, התחוללה בלוֹזאן הדרמה ההיסטורית השנויה במחלוקת עד עצם יום הזה שסיפרה על הסתלקותו הסופית של ה- EBU מהמו"מ על זכויות השידורים עם ה- FIFA הנוגע לשידורי המונדיאלים העתידים לבוא, אלה של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006.

לוֹזאן השוכנת על שפת אגם לימן הייתה כבר צוננת באוקטובר 1996. העצים החלו להשיר את עליהם וריחות הסתיו בקעו מרחובות העיר היפה והנקייה. ב- 9 ו- 10 באוקטובר 1996 התקיימה במשכנו של הוועד האולימפי הבינלאומי בלוֹזַאן הפגישה החצי שנתית של מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU. השתתפתי בפגישה הזאת כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשליחותם של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור ויאיר שטרן מנהל הטלוויזיה. הדיונים החשובים בפגישה הזאת עסקו בלִקחֵי שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996, והיערכות ה- EBU לקראת שידורי אליפות העולם ה- 7 בא"ק של אתונה 1997, והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל צרפת 1998. ואז עלו לבימת האמפיתיאטרון הקטן בבניין IOC בלוזאן בו נערכו הדיונים נשיא ה- EBU הגרמני ד"ר אַלְבֶּרְט שָרְף ומזכ"ל איגוד השידור האירופי זָ'אן – בֶּרְנַארְד מוּנְץ', ובישרו על השינוי הדרמטי בגישתו של ה- EBU למו"מ עם ה- FIFA הנוגע לזכויות השידורים של משחקי המונדיאל שייערכו ביפן וקוריאה ב- 2002 . אלברט שרף הודיע לנוכחים כי ה- EBU החליט לסגת לאלתר מהמו"מ בשל הדרישות הכספיות המופרזות של ה- FIFA התאחדות הכדורגל הבינלאומית בראשותו של נשיאה ז'והו האבלאנז' מברזיל והמזכ"ל שלה השווייצרי מר סֶפּ בְּלָאטֶר. זה היה צעד מפתיע מצִדוֹ של איגוד השידור האירופי הציבורי העשיר ביותר בעולם ולפחות באותו הרגע גם לא היה שנוי במחלוקת . אני לא זוכר שפרצה מהומה באמפיתיאטרון . כולם הסכימו בשתיקה עם הודעתו המפתיעה של אלברט שרף . אווירת הסולידריות באיגוד נשמרה לפי שעה , אולי מפני שמונדיאל 2002 נראה רחוק , ודיה לצרה בשעתה . רוב המשתתפים הסכימו עם הרעיון שלא ייתכן מצב בו ה- FIFA  תסחט כספית את ה- EBU . "מוטב לנו לפרוש מהמו"מ עם סֶפּ בְּלָאטֶר מאשר לשלֵם לוֹ את הסכומים הבלתי מתקבלים על הדעת שהוא דורש מאתנו", סברו מרבית השומעים, ביניהם נציגי רשתות הטלוויזיה הגדולות  של ה- BBC ו- ITV מאנגליה, RAI האיטלקית, TVE הספרדית , וכן רשתות הטלוויזיה הצרפתיות  TF1 המסחרית ו- 3/F/2 + F הציבוריות , וגם שתי הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF .

בדיעבד התברר ש- EBU וִויתֵּר מוקדם מידי , והיום אנחנו יודעים גם שהסולידריות של איגוד השידור האירופי התרסקה בגין מונדיאל 2002 ששימש אובייקט שידור מפתה מידי, וודאי לרשתות הטלוויזיה הציבוריות הגדולות כמו גרמניה , אנגליה , צרפת (אלופת העולם), איטליה, ואחרות שהיו להן נציגות שם . בסופו של דבר כ- 40 רשתות טלוויזיה ציבוריות ב- EBU לא עמדו בפיתוי השידור, ביניהן הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הן ניאותו לשלֵם ללֵאוֹ קִירְש וסוכניו סכומי כסף כבדים תמורת זכויות השידורים , הרבה מעבר לנדרש באמת כדי לשָדֵר את המשחקים. ה- EBU התנהג ב- 1996 בהתנשאות במו"מ עם ה- FIFA . למרות שנחשב לאיגוד השידור העשיר בתבל שיחק את המסכן. אין ספק שאַלְבֶּרְט שָארְף ג'נטלמן גרמני ואיש מכובד ומוערך מאוד ב- EBU רצה ללַמֵד סנגוריה על השידור הציבורי מפני עושקיו. אַלְבֶּרְט שָארְף ומזכ"ל ה- EBU חשפו בפגישת מנהלי מחלקות הספורט בלוֹזאן את הסיפור המלא ואת שמו של לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) כפרטנר החדש של סֶפּ בְּלָאטֶר. שניהם דאגו להשחיל באינפורמציה הדרמטית שמסרו למנהלי מחלקות הספורט בלוֹזאן ב- 9 באוקטובר 1996 רמזים לקנוניה שנרקחה מתחת לשולחן בעִסקת המיליארדים "סֶפּ בְּלָאטֶר – לֵאוֹ קִירְש". לרבים ב- EBU נראתה העסקה הזאת מסריחה . לחלוטין לא כשירה ולא הגונה . רבים הצביעו על סימנים לשחיתות . להודעתם ההיסטורית של אַלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) על החרמת המו"מ עם ה- FIFA בראשותו של נשיאה סֶפּ בלאטר היו השלכות כלכליות מרחיקות לכת. הן השפיעו לא רק על מערכת יחסי "קונה – מוכֵר" המסורתיים בין ה- EBU ל- FIFA, אלא דלפו והשפיעו מאוחר יותר "בהַפוּך על הַפוּך" גם על מערכת הקשרים המסועפת של ה- EBU (איגוד השידור האירופי( עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) בראשותו והנהגתו של הנשיא השוודי הוותיק לינארט יוֹהנסון.

צריך להבין שהתמונה הפסטורלית הזאת של שוק טלוויזיה בינלאומי נטול תחרות בה פעל ה- EBU בנחת ובנוחיות השתנתה מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי על תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ . ד"ר אָלְבֶּרְט שָארְף וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU , לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי , הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006 למיליארדר הגרמני לאו קירש שהיה מתווך . הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל , 1996 EURO באנגליה וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה , ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה של פורטוגל 2004 . ההשפעה הייתה כמובן מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל . ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 זִינֵק בבת לרמה של  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר קפיצה של % 800 בהשוואה ל- 1992, וארבע שנים אח"כ בְּ- 2000 EURO הֶאֶמִיר לְ- 660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר . מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת העתיד הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן. אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר מוטי קירשנבאום ואורי פורת לסֶגֶת מהשידורים היקרים . בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 ( 2004 EURO) שימש יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור ונכנע לדרישה הכספית של ה- EBU הנוגעת ל- Euro  ההוא של קיץ 2004 . יוסף בר-אל נתבע לשלם תשלום הגדול פי 4.84 ממה שמוטי קירשנבאום ואנוכי שילמנו בעבור Euro 2000 . סכום זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעבור Euro 2004 בפורטוגל האמיר ו- נסב על 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר . יוסף בר-אל לא עמד בלחץ המו"מ ושילם טבין ותקילין מהקופה הציבורית הריקה שלו .

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU  את עִסקת חייו עם ה- FIFA , עסקה שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם . בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו אלברט שרף. הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך הוא היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר. עוזריו הראשיים היו יארלה הויסאטר ומנולו רומרו ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים, וגם ריצ'ארד בָּאן  ה-Sports Controller  של האיגוד. ששת גופי השידור הציבורי בעולם, בתוכם איגוד השידור האירופי גוף השידור העשיר ביותר, חתמו עם ה- FIFA התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים בזה אחר זה. איטליה 1990, ארה"ב 1998, וְ- צרפת 1998. ההסכם המשולש נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי. הנה הנתונים הכספיים המדויקים.

ה- FIFA קיבלה סכום גלובאלי של  340000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים  [1] עבור שלושת המונדיאלים של איטליה 90' , ארה"ב 94' , וצרפת 98'  –  שהתחלק כלהלן : תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של  90000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 23000000 מיליון דולר) . עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של 115000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU עמד על 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה לְ- 30000000 מיליון דולר . תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU  נָסָב על סכום של 53000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 000 000 35 מיליון דולר) [2] . ה- EBU שילם  133000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 0 88000000 מיליון דולר) עבור שלושת המונדיאלים . ה- EBU נחשב לגוף השידור העשיר ביותר מבין השישה ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה ב- % 39.1 מהסך הכללי. % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים . זה היה  Deal כספי רציף, מדהים, וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית וטיפשה בימים ההם ולא ראתה את הנולד הטכנולוגי.

ה- FIFA ברשלנותה , לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 באירופה. היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית הטלוויזיה הירדנית, המרוקאית, הטוניסאית, האלג'ירית, הלוּבּית, והמצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות . ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם, בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים-עולמיים  OIRT- רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה, ASBU- איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות , ABU- רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק , URTNA- איגוד השידור של מדינות אפריקה , OTI- איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה, (וְכמובן EBU עצמו) , נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים. שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה  להתחרות בעשירות שברשתות הטלוויזיה באירופה עליהן נמנו ה- BBC  ו- ITV האנגליות , RAI האיטלקית שתי הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF  TVE הספרדית, ו- 1 TF  ו- 3 / 2FT   הצרפתיות. כפי שהוסבר, הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים.

חלקה הכספי (Share) של רשות השידור הישראלית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU, ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות. הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים . התוצאה המעניינת יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU. כַּמּוּתַן קובעת את אמות המידה לתשלום . זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר היחידות הבסיסיות של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 9 . כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52 , של אנגליה נָסָב על 45, צרפת עומד על 45, איטליה – 39, ושל ספרד – 34, וכן הלאה. החשבונאות הזאת מצביעה על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לעניוֹת ב- EBU. רשות השידור משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD  וְ- ZDF, וכחמישית מאשר משלם ה- BBC.

במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים , ה- EURO`s , והאולימפיאדות , מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU , המגדילים את עוֹל רשתות הטלוויזיה העשירות ומקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות . על פי השיטה הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 1990 יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (כְּ- 303000 דולר) . במונדיאל ארה"ב 1994 שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (כְּ- 384000 דולר) . במונדיאל צרפת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות (במקום 24) ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים. נשיא ה- FIFA יוזף בלאטר ביקש תוספת כספית מ- EBU  בשל תוספת המשחקים , אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתו, והשיב לוֹ, "חוזה הוא חוזה, איננו מתכוונים להוסיף אפילו פרנק שוויצרי שחוק אחד". במונדיאל צרפת 98' שילמנו סכום של 703962 פרנקים שוויצריים (כְּ- 470000 דולר). מנכ"ל רשות השידור אז אורי פורת ז"ל המשיך את מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מהאִצטדיונים ברחבי צרפת הגדולה.

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים על רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל. נפל דבר. קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מחמשת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU , הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה  ו- 2006 לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974 . בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) . לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ-  1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (כמיליארד דולר) . סכום הגדול פי 7.4 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי (כולל ה- EBU) תמורת זכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן. את מונדיאל גרמניה 2006 רכש המיליארדר הגרמני לאו קירש בתוספת של כ- % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של  1.250000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שווייצריים (כ- 1.19 מיליארד דולר). ה- EBU , איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו יותר מ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה, אסיה, ואפריקה) היה בהֶלֶם מוחלט. יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי מחלקות הספורט, מנוסחת כמודעת אֵבֶל, המסבירה את פשר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו.

הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מג'נבה (מקום מושבו של האיגוד). שהיתי בארץ כיממה. רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO. הייתי מופתע מאוד. אך לא היה לי זמן להתאבל. בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ובעבור מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אולימפיאדת אטלנטה 1996, הלא היא האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש. בהודעת התבוסה המרעישה, נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' בטקסט חריף ביותר וחסר תקדים. הוא האשים ללא שום תנאים מוקדמים את התאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA) בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות, המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש, וכנגד איכות קידום השידורים וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו המשדר הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי ה- EBU, יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים. הנה הטקסט ההיסטורי במלואו [3] :

 

Sent by EBU – UER 

                                                                     03 / 07 / 1996    19:55

RECIPIENT  :  Director Generals

Heads of sport departments

SENDER   :  Jean Bernard Munch

SUBJECT  :  FOOTBALL  WORLD  CUP  2002

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich ut was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years (even longer for the EBU)

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent , thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view , as well as being very high in financial terms

The President of the FIFA Mr. Havelange , has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football

The EBU of course respects the FIFA’s decision , but deplores the selection procedur which was characterized a luck of transparency , conditions that were continually changed

And an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group

France 98’ will be a major loser , since the Consortium had offered to make a considerable

Upward review of the contract cocluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup in France

Best regards

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני. יאיר שטרן צחק. "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…?  מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה, זה יהיה רק בעוד שֵש שנים", אמר והוסיף, "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים, עזוב את זה". לא האשמתי אותו. שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה. היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי.

מוטי קירשנבאום נטל חלק בפגישת המנכ"לים של רשויות השידור הציבוריות באירופה החֲבֵרוֹת ב- EBU איגוד השידור האירופי (General Assembley) שהתקיימה בפראג בירת צ'כיה בסתיו 1996 . כמנהיג השידור הציבורי בישראל הוא לא ראה אז בוויתור של ה- EBU לרכוש את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002 ו- 2006 אסון גדול מחד וגם לא כישלון מאידך. הערכתי שמבחינתו דַמָה הוויתור של איגוד השידור האירופי ב- 1996 על קניית זכויות השידורים של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל 2002 ו- 2006 להחלטת הוויתור שלוֹ שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1994 שלא לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מהאדונים חיים הברפלד עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, ויעקב אראל אנשי התאחדות הכדורגל דאז. מוטי קירשנבאום והנהלת ה- EBU הפסידו את קרבות השידור הספורטיביים שלהם באותן נסיבות התחרות ומאותן הסיבות . היעדר ממון ציבורי מספיק כדי לממן את עִסקאות השידור היקרות .

ההתבכיינות בדיעבד של זָ'אן- בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו . ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש , והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נשברה לרסיסים. ה- EBU  מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות  השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב . צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי של FIFA. ה- FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה מהטלוויזיה בגין זכויות השידורים בין השנים 1998- 1966. הוא קיבל פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים . אולי זאת הסיבה שבגינה הפך בסופו של דבר לחמדני וגם לעשיר מאוד. רבים רואים היום ב- FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת, בעוד UEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן נשיא UEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה- FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

טקסט תמונה : 16 במאי 2002. שבועיים לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קוריאה 2002 . זהו טקסט ה- "אני מאשים" של לינארט יוהאנסון נשיא UEFA את ספ בלאטר נשיא FIFA. (באדיבות SPORTCAL).

[1]  הערה :  1.5 פרנק שווייצרי היה שווה ערך בימים ההם לדולר אמריקני אחד.

[2]  ראה נספח : על פי מסמך נתונים כספיים של ה- FIFA.

[3]  ראה נספח : הודעתו הדרמטית של מזכ"ל ה- EBU  מר ז'אן ברנארד מונץ' מ- 3  ביולי  1996 הנוגעת להפסד זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לקבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לאו קירש (MEDIA KIRSH).

המסמך מעיד כי מעולם לא שררו יחסי אחווה ואהבה גדולה בין לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן לסֶפּ בְּלָאטֶר . מזה זמן רב דלפו שמועות על אי סדרים כספיים ב- FIFA תחת ניהולו של הנשיא סֶפּ בְּלָאטֶר . אולם לא היו כל הוכחות מעשיו לכך . ב- 16 במאי 2002 פִּרסֵם כאמור לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן את אזהרתו החריפה פומבית חסרת תקדים לעברו של סֶפּ בְּלָאטֶר , ובה נשמע כמוזכר לעיל איום מפורש שלו כלהלן : "אם FIFA לא תסדיר מייד את סקנדל השערורייה הכספית השוררת בתוכה , ולא ייפתרו בעיותיו של העומד בראשה סֶפּ בְּלָאטֶר הנתון בקשיי ניהול בשל כך , הרי שההתאחדות האירופית UEFA תשקול צעדי פרישה לאלתר מ- FIFA ותתנתק ממשחקי גביע העולם בכדורגל – המונדיאלים בעתיד" [1] . בנושא אחד לא חלק לִינָארְט יוֹהָנְסוֹן על סֶפּ בְּלָאטֶר . הוא קינא בכhשרונו של נשיא ה- FIFA להידחק לכיסו של המְשָדֵר הציבורי ולשלוח לשם ללא כל בושה את ידו הארוכה . ה- EBU הצטייר שנים רבות כאיגוד שידור אמין ואחראי שמפקח היטב על הממון הציבורי . האיגוד איננו מפזר שלמונים ככה סתם . הוא קנה בצדק במשך יובל שנים את הסטיגמה רבת המוניטין שלוֹ כגוף שידור ציבורי עשיר , אך אמין , אחראי , וחסכן . בשנים 2001 ו- 2002 הופרכה הסטיגמה הזאת לחלוטין . רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU התגלו כצַדקניות , מתחסדוֹת , וגם מתרפּסוֹת . לא היה עוד זכֶר להבטחתם ההיסטורית של אַלְבֶּרְט שָרְף וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' מאוקטובר 1996 , "איגוד השידור האירופי לא ינהל מו"מ עם עושקי הכסף הציבורי". כ- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות שקיבלו על עצמן את ההתחייבות לא לנהל מו"מ עם הפריץ הגרמני, התרפסו עכשיו בפני לֵאוֹ קִירְש ושילמו ל- FIFA תמורת מונדיאל 2002 טבין ותקילין, הרבה מעבר לנדרש. הרבה מעבר למצופה. לרבות יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל. לכניעתו של ה- EBU בפני ה- FIFA במונדיאל 2002 מן ההיבט הכלכלי שלוֹ היה מחיר. הוא לא נעלם מעיניו של נשיא UEFA. לינארט יוהנסון לא התמהמה ושיגר איגרת ל- EBU בה הודיע לאיגוד חַד וחלק, "גם לנו מגיע". ובאמת, זכויות השידור הבלעדיות של משחקי אליפות אירופה 2000 EURO שנערכו בהולנד ובלגיה שנמכרו ל- EBU תמורת 150000000 (מאה וחמישים מיליון) פרנקים שווייצריים, האמירו בתוך 4 שנים בבת אחת ב- % 530. הן תפחו ל- 800000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים בטורניר 2004 EURO שהתקיים בפורטוגל, אך ה- EBU רכש אותן. רשתות הטלוויזיה הציבוריות ששילמו תשלום נֶשֶך גלוי ללאו קירש ב- 2002, שילמו אח"כ בריבית דה ריבית ב- 2004  לנשיא UEFA לִינַארְט יוֹהָנְסוֹן משוודיה . ל- לִינַארְט יוֹהָנְסוֹן היה מורה טוב . סֶפּ בְּלָאטֶר קוראים לוֹ.

טקסט תמונה : 1997. לינארט יוהנסון משוודיה נשיא UEFA (משמאל) יחד עם גברי לוי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל. לינארט יוהנסון רחש הערכה רבה ל- EBU ומכר לשידור הציבורי את זכויות השידורים של הכדורגל האירופי במחירים סבירים. משהוברר לו ולאנשיו כי הרשתות העשירות באיגוד השידור האירופי ניאותו לשָלֵם הון עתק ללאו קירש תמורת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006, תבע גם הוא עכשיו את ליטרת הבשר שלו מהמְשָדֵר הציבורי. (התמונה באדיבות גברי לוי . ארכיון יואש אלרואי) . כל הזכויות שמורות) .

לבסוף מתברר כי כולם אוהבים כסף וממון. לנשיא השוודי כבד הגוף נמאס מהיבָבוֹת והבְּכִי רָב השנים של המְשָדֵר הציבורי המזיל דִמעות תנין. ה- EBU מתלונן על עוניו הכספי מול המְשָדֵר המסחרי וטוען בהתמדה כי כיסיו תמיד ריקים, כשלפתע משתלשלים מהכיסים הריקים האלה סכומי כסף "מפחידים" הזורמים לעברם של לֵאוֹ קירש וסֶפּ בְּלָאטֶר. המהלך הפיננסי החדש שננקט ע"י לִינַארְט יוֹהָנְסוֹן כלפי ה- EBU היה מחויב המציאות וכלל לא מפתיע והעמיד את השידור הציבורי האירופי במקומו. אם הייתה זאת הפתעה הרי שהיא לא הייתה הראשונה שהכין נשיא UEFA ל- EBU. לקראת מכרז זכויות השידורים על 2008 EURO, נִפְנֵף לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן את איגוד השידור האירופי הציבורי מכל המדרגות, ומכר את זכויות השידורים הבלעדיות של אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 2008 למְשָדֵר המסחרי רשתות טלוויזיה רבות  ב-EBU, קטנות כגדולות, היו עתידות להצטער צער רב על כי לא התמידו לתמוך תמיכה גורפת בהודעת הפרישה המוקדמת של אַלְבֶּרְט שָארְף וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' מהמו"מ עם ה- FIFA ב- 1996, וצער רב עוד יותר על התרפסות המחירים שלהן בפני הפריץ הבינלאומי לאו קירש.

תמורת חוזה השידור הכפול של טורניר 1996 EURO (נערך באנגליה) ו- טורניר 2000 EURO (התקיים לראשונה בשתי מדינות פלנדריה, הולנד ובלגיה) שילמנו מוטי קירשנבאום ואנוכי סכום של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר לראשון, ו- 660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר לשני . מחירים סבירים לחלוטין. אי אפשר שלא לציין כאן שוב את ההערכה שרחשתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בעת ההיא ואת הזכות שהייתה לי לפעול כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 תחת מנהיגותו. מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל שלי בשנים 1998 – 1993.

יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור ב- 2002 היה האיש שהסכים יחד עם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן לשלם לחברת צ'ארלטון (קנתה את זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 מלֵאוֹ קירש לצורך שידורם בישראל), מבלי להיות כפוי, תשלום נֶשֶך בן 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת 8 משחקים בלבד . עכשיו נדרש מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לשַלֵם ל- לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן בריבית דה ריבית תמורת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – 2004 EURO הנערך כאמור בפורטוגל, סכום עצום בלתי מתקבל על הדעת של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר. יוסף בר-אל לא היה מנכ"ל רשות שידור ציבורית היחיד ב- EBU שנדרש לשַלֵם מחיר מופקע ל- UEFA. הוא הבין שהוא שילם שוב מחיר זכויות שידורים פנטסטי הרבה מעבר ליכולתה של רשת השידור (כמו במונדיאל 2002) ולכן ביקש יחד עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן להצניע את כמות הכסף הענקית 3.200000 דולר מעֵין הציבור . הם פחדו מביקורת ציבורית. הנהלת רשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ"ל שלה הטילה על דוברה מר אורן הלמן להוציא הודעת הגנה לעיתונות שאפשר היה להבין ממנה כי זכויות השידורים של משחקי אליפות אירופה בכדורגל – פורטוגל 2004 (2004 EURO) נרכשו בחינם. טקסט הודעת ההגנה הזאת של מר אורן הלמן כפי שהתפרסם בעיתונות התבררה כעמומה, סתומה, ולא ברורה לקורא. דובר רשות השידור אורן הלמן יצא בהצהרה גורפת לעיתונות בה מסר בריש גלי ב- 4 ביוני 2004 למקומון "זמן תל אביב" של העיתון "מעריב" את הטקסט הבא, בזה הלשון, וכלהלן [2] : "כערוץ השידור הציבורי , הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מחויבת לשדר גם משדרי ספורט כשירות לציבור . זו גם דעתם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אברהם נתן ויו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור מר יעקב שחם . רשות השידור היא חברה באיגוד השידור האירופי (EBU) , ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי הספורט המתקיימים באירופה" . לא ייאמן …?  דווקא ייאמן …! מה פירוש הדבר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי הספורט המתקיימים באירופה…??? הרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה ל- UEFA את ה- Share שלה באמצעות ה- EBU (תהליך מוניטארי שהושת על כל רשתות הטלוויזיה האחרות החברות באיגוד השידור האירופי) סכום של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר…מה ביאור הטקסט של אורן הלמן האומר כי ערוץ 1 מקבל ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי הספורט המתקיימים באירופה…??? איש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לא מנהל הטלוויזיה, לא מנהל חטיבת החדשות, לא מחליפי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט, ושום איש ממליאת רשות השידור ומהוועד המנהל שלה – לא שאל שאלות ולא דאג לתקן ולהסביר את פשר ההודעה הסתומה הזאת לעיתונות. המֶסֶר הזה של אורן הלמן ממנו ניתן היה להבין כאילו הטלוויזיה הציבורית משדרת בחינם את תחרויות טורניר 2004 EURO עבר בשלום. הציבור לא שאל שאלות. גם לא העיתונאים המסקרים את רשות השידור.

[1] ראה נספח : כותרות Sportcal.com  מ- 16 במאי 2002, בהן לינארט יוהנסון נשיא UEFA מאיים לפרוש לאלתר מ- FIFA אלא אם יוסדרו העניינים הכספיים השערורייתיים במוסד העליון של הכדורגל הבינלאומי בראשותו של ספ בלאטר.

[2] ראה נספח : מאמר של מר נועם שיזף ב-  4 באפריל 2004 במקומון "זמן תל אביב" וכותרתו, "ערוץ בר-אל + פלוס".

עניין של ניהול. חשיבות שידורם של אירועי הספורט הרלוונטיים בשידור הציבורי.

טקסט מסמך : 14 ביולי 2002. פוסט שלי מתפרסם בעיתון "מעריב". (באדיבות "מעריב").

סוף הפוסט מס' 493. הועלה לאוויר ביום רביעי – 15 באפריל 2015.