הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט מס' 508 : הועלה לאוויר לפנות בוקר של יום שישי – 4 ביוני 2015.

———————————————————————————————–

פוסט חָדָש מס' 508. הועלה ל- "אוויר" ביום חמישי – 4 ביוני 2015.

פרולוג (2) של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". פוסט מס' 508. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים, אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ערוץ 1 הציבורי איננו כל כך רע והוא משדר גם דברים מעניינים וטובים. אולם התדרדרות מואצת שלו ברייטינג, גם בשידורים הישירים של משחקי הכדורגל + משחקי כדורסל בשתי ליגות העל הישראליות, מסכנת את קיומו. אי אפשר לחיות מבלי לנשום אוויר פסגות. 

מדרוג ערוץ 1 ביום שני – 1 ביוני 2015.

השידור הישיר של משחק הכדור רגל בליגת העל מכבי ת"א – מכבי פ"ת 2:0 (23.00 – 20.50) באצטדיון "בלומפילד" בערוץ 1 צבר רייטינג ממוצע נמוך של % 4.8 בלבד. צריך לזכור שערוץ 1 השרוי תחת עול מפרק וצו כונס נכסים שילם בעבור השידור הישיר המשעמם הזה ונטול כל כל חשיבות, סכום של יותר כ- חצי מיליון שקל המורכב מ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל תשלום בעבור זכויות שידורים + הוצאות הפקה. מדובר ברייטינג מגוחך (!) שאיננו שווה את מאמץ ההפקה ומאמץ תשלום זכויות השידורים. בלתי מתקבל על הדעת.

מהדורת "מבט" (21.00 – 20.00) עם המושיע יעקב איילון צברה רק % 4.4 . רייטינג נמוך באופן מיוחד מול מהדורות החדשות המרכזיות של ערוצים 2 ו- 10.

המשדר המסכם את ההתמודדות בין מכבי ת"א ל- מכבי פ"ת 2:0 (23.30 – 23.00) בהובלת שרון פרי, צבר כמות רייטינג של % 3.9. רייטינג מגוחך (!). בזבוז זמן.

תכנית "החדשות – סיכום אירועי היום" (23.30) עם אבי פירסט צברה % 1.7 בלבד. רייטינג אפסי. עסק עלוב ומחורבן.

ה- "המוסף" עם גאולה אבן-סער צברה % 1.5 בלבד, מדרוג קלוקל ועלוב. גאולה אבן – סער איננה מעניינת עוד את צופי הטלוויזיה. דיווח עצוב.

הפרק בסדרה "משפחת סימפסון" (אחרי 24.00) צבר רייטינג עלוב של % 0.8. אם כך מדוע כדאי להשקיע כספים בקניית הסדרה הזאת שאיש איננו רואה אותה.

"הערב בשש" (19.00 – 18.00) עם ליאת רגב צברה כלום, % 0.5, משהו שדומה ל- בושה וחרפה. מדובר בביקורת רייטינג שעוסקת ב- חמלה הנוגעת לערוץ 1 ששוב מט ליפול.

תכנית "המהדורה" המשודרת היכן שהוא ב- (16.30) צברה אף היא כלום, % 0.4, בושה וכלימה. מדובר בדיווח עצוב. מה זה צריך להיות המדרוג המחורבן והמתמשך הזה…?

מדרוג ערוץ 1 ביום רביעי – 3 ביוני 2015.

"הערב בשש" (18.00) : % 1.25 . תמוה. מדוע חלה התדרדרות כה חמורה בתוכניות האקטואליה של ערוץ 1 והתבוסה בתחום מול שני הערוצים המסחריים 10 ו- 2. מדרוג כה כושל ומתמשך של ערוץ 1 אמור לבייש את העוסקים בהפקה, בעריכה, ובהגשה של משדר הנֶפֶל הזה.

"המוסף" (19.00) : % 2.07 . לא מובן. כמות רייטינג עלובה ומתמשכת שאוגרת תוכנית האקטואליה הזאת בערוץ 1 בהגשת גאולה אבן – סער, מבלי להתרומם. המדרוג המחורבן הזה איננו בא עוד בחשבון סמוך ל- Prime time

"מבט" : % 4.02 . אכזבה רבתי. יעקב איילון איננו וולטר קרונקייט (Walter Cronckite). ערוץ 1 איננו משיב מלחמה שערה לערוץ 10 וודאי לא לערוץ 2.

השידור הישיר מהיכל הספורט ביד אליהו של המשחק הראשון בסדרת ה- Play off בשלב חצי הגמר בליגת העל בכדורסל מכבי ת"א – הפועל אילת 82:91, צבר רק % 5.4 . רייטינג דליל נטול קורלציה עם עלות ומאמץ ההפקה של ערוץ 1 שנסב סביב כ- 200000 (מאתיים אלף) שקל : זכויות שידורים + הוצאות שכירת ותפעול ניידת השידור + תשלומים לכוח אדם הקבוע והשכיר של ערוץ 1.

ביקורת טלוויזיה : השידור הישיר (אמש יום רביעי – 3 ביוני 2015) מהיכל הספורט ביד אליהו של ערוץ 1 בהובלת אורי לוי והפרשן גור שלף, מכבי ת"א נגד הפועל אילת 82:91. מדובר בשיעמומון. 

רק סדרת הגמר, סדרת ה- play offs האחרונה ב- NBA (הטוב מ- 7 משחקים) בין קבוצות קליבלנד עם החופר לברון ג'יימס (בן 30, גובהו 2.04) ומאמנה דיוויד בלאט וגולדן סטייט ווריוס עם הקלע הנפלא סטפן קרי (בן 27, גובהו 1.92) המתחילה באשמורת בוקר של יום שישי / 5 ביוני 2015 – תציל אותי מהשיממון של הכדורסל הישראלי הדַל. צפיתי בשידור הישיר של ערוץ 1 מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק מס' 1 בסדרת חצי הגמר של ליגת העל הישראלית בכדורסל (הטוב מ- 5 משחקים), בו מכבי ת"א מנצחת בקלות את הפועל אילת בתוצאה 82:71. צוות השידור של ערוץ מנה כרגיל את השדר המוביל אורי לוי ואת עוזרו גור שלף. זה נפתח בהכרזה של אורי לוי בפתיחת השידור הישיר כלהלן : "מכבי תל אביב אחרי מנוחה אולי ארוכה מידי…". הוא נראה לי מעתיק מהעיתונים את הערכתו זאת. על סמך אלו עובדות הוא מוסר לי את האינפורמציה הזאת כי למכבי ת"א הייתה מנוחה ארוכה מידי בת כ- 10 ימים בין המשחק האחרון בסדרת רבע הגמר לבין משחק הראשון בסדרת חצי הגמר ? את זאת הוא לא מגלה לי. האם הוא דיבר עם גיא גודס ופיני גרשון שהעידו בפניו כי מנוחת עשרת הימים הזיקה למועדון התל אביבי? ו/או שמא שוחח אודות המנוחה הארוכה עם השחקנים ? הוא איננו מספר לי. אולי דווקא מנוחת עשרת הימים הועילה למכבי ת"א ? הפרשן גור שלף מאמץ את הערכתו של אורי לוי ומקצין אותה בפתיחת השידור הישיר כדלקמן ובאופן נחרץ : "מכבי ת"א באה אחרי עשרה ימים שהיא בעצם לא עשתה כלום מבחינת משחקים…וזה מאוד מאוד קריטי לקבוצה כמו מכבי ת"א…זה נכון שהיא התאמנה…אבל אף פעם האימונים זה לא כמו משחקים…". מתברר שהפרשנות לא רק לא מדויקת אלא גם לא נכונה. עובדה שהאירועים במשחק מכבי ת"א – הפועל אילת הנדון אינם תומכים את חוות דעתו. מי קובע שמנוחה בת עשרה ימים (הכוונה ללא משחקים אך עם אימונים) אמורה להזיק למכבי ת"א ? מפריע לי שצוות השידור איננו מוסר ומדווח לי מה הם מקורותיו אודות עניין המנוחה בת עשרת הימים ומדוע וכיצד היא אמורה להזיק. מכבי ת"א נותרה קבוצה פגיעה ומוחלשת עוד יותר בשל היעדרו של סילבן לנדסברג הפצוע ושובו לזירה של סופוקליס שחורציאניטיס הכבד, העייף, ובעל סגנון מכוער שממשיך להתחזות לשחקן כדורסל. סופוקליס שחורציאניטיס משחק בין 8 ל- 14 דקות בלבד במשחק, ומנכ"ל הקבוצה דני פדרמן משלם לו 1.000000 (מיליון) דולר בעונה אחת. הבעיה עם מכבי ת"א איננה הפוגה בת עשרה ימים אלא בכוח האדם המוגבל (איננו נוטף כישרון מי יודע מה) שהיא מעסיקה. מדובר בקבוצת כדורסל עדיין הכי טובה בארץ (וגם מטופלת הכי טוב בארץ), אולם פגיעה ובעלת חולשות. מכבי ת"א עוטה דמות של לביאת אלקטרה פצועה ומדממת בסוואנה כשלהקות הצבועים כבר מקיפות אותה ומאיימות על בכורתה. Frame הצילום שהפיק אמש ערוץ 1 היה נקי ואסתטי לעומת מלאכת הצילום של ערוץ 55 בכבלים באילת את המשחק הפועל אילת – מכבי חיפה, אולם העניין במשחקים ישראליים רוויי שחקנים אמריקניים בינוניים נותר לפי שעה חסר עניין. ערוץ 1 וערוץ 55 בכבלים צריכים להתפלל שלהקת הפועל אילת לא תפגע אנושות במכבי "אלקטרה" ת"א, ושאומנם לסדרת הגמר יעפילו מכבי ת"א והפועל ירושלים.

הרבה יותר מעניין אותי מה אומרים הפרשנים בטרם שריקת הפתיחה מאשר הסיכומים שלהם לאחר שריקת הסיום. המשחק מתחיל וצוות השידור הופך ומשנה את הערכותיו המוקדמות. אורי לוי וגור שלף שוכחים כי רק לפני זמן קצר הכריזו כי "מנוחה בת עשרה ימים מהווה בעיה מאוד מאוד קריטית לקבוצה כמו מכבי ת"א…". כ- 3 דקות לפני סיום הרבע ה- 1 מדווח לי אורי לוי : "…לאילת אין כלים לעצור את מכבי ת"א…". רגע ומה עם עשרת ימי המנוחה של מכבי ת"א…? כ- 3 דקות לפני תום הרבע ה- 2 שב גור שלף לעסוק ב- "סוגיית המנוחה בת עשרת הימים…", אולם היא כבר איננה רלוואנטית. בהפסקה שבין שתי המחציות קובע גור שלף כי "שחקני מכבי ת"א עדיין רדומים…אולם ההכרעה תלויה במכבי ת"א…". 8 דקות לפני סיום הרבע ה- 3, מספר לי אורי לוי כי "הפועל אילת שרויה בסוג של פניקה…". כ- 4 דקות לפני סיום המשחק משדר לי אורי לוי הערכה חדשה אודות יחסי הכוחות בזירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו : "הפועל אילת מאבדת כל כך הרבה הזדמנויות מול מכבי ת"א…". ואז דקה אחת לפני סיום המשחק שוב משנה אורי לוי את חוות דעתו : "הפועל אילת משדרת סוג של כניעה…ובמהלך המשחק היא לא איימה באופן מעשי על מכבי ת"א…". אינני קונה את הובלת השידור של אורי לוי ואת הפרשנות של גור שלף. מדובר במשחק כדורסל מחורבן, לא מעניין, נעדר כל קסם, וגם צפוי. נכון שג'רמי פארגו הוא ווירטואוז כדורסל שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים, אבל סך הכל הנוגע לתכנון כוח אדם, אדריכלות אנושית, ובניין מכבי ת"א כקבוצה – פגום. זה ניכר לעין. מדובר בקבוצה פגיעה שיכולה לנצח את הפועל אילת בחצי הגמר ובשלב הגמר את הפועל ירושלים, אך גם עלולה לחטוף משתיהן.

הערה 4 : עריקתו של נדב פרי איש ערוץ 10 לשורותיו של המיליארדר איש מונופול הגז מר יצחק תשובה.

העיתונאי והשדרן נָדָב פֶּרִי איש ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) ערק לפתע לקבוצת המיליארדר יצחק תשובה מבלי שהוא מעביר לי הודעה מוקדמת על כך, כצופה נאמן שלו. אולי הוא הודיע על נטישתו את ערוץ 10 ב- Facebook, אולי ב- Twitter אולם אני אינני חבר בשתי הפלטפורמות האלה באינטרנט, וגם לא ב- Whatsup. אני איש הדור הישן. שמעתי על מעשה הנטישה במהדורת חדשות כלשהי. כלפיי עשה נדב פרי מעשה טלוויזיוני שלא ייעשה. לפתע חצה את קווי העיתונות ועבר למגזר העסקי ללא כל הסבר חלקי ו/או מפורט לי. נכון שהוא נעדר מהמסך כבר פרק זמן מסוים (שבועיים אולי שלושה…) אולם זאת עדיין חציית קווים לא מנומקת של שדרן – עיתונאי כלפי נאמן, כלפי צופה שלו. אולי היעדרותו לאחרונה מעבודתו בערוץ 10 נעוצה במחלה ו/או פציעה ולא בפסק זמן שכרוך בצינון. הבעיה המקצועית והמוסרית סביב חציית הקווים המקבילים של נדב פרי נעוצה בהסכם העבודה והשכר שנחתם בין העיתונאי למבוקר שלו… כנראה לא אתמול. אני מעריך שהמו"מ בין מנהל כוח האדם של יצחק תשובה לבין נדב פרי התקיים זמן ממושך, אלא אם נדב פרי יסתור זאת ויחשוף את קלפיו הסודיים לציבור. תחושת צופי ערוץ 10 (לפחות חלקם ואנוכי בתוכם) היא שבעוד נדב פרי משמש עיתונאי ושדרן חוקר ופעיל בחברת החדשות של ערוץ 10, לרבות ניווט והגשת תוכנית "המטה" שדנה בהיערכות הפוליטיות המגוונות לקראת הבחירות לכנסת ה- 20 ולאחריה, ולרבות סיקור מסיבי לעומק של מערכת הבחירות עצמה ותוצאותיה – היה עסוק וניהל במקביל מו"מ מתחת לשולחן על חציית הקווים עם מישהו עשיר, איש עסקים המבוקר על ידו ועל ידי חברת החדשות שלו, מבעלי מונופול גז, שקוראים לו יצחק תשובה (אלא אם יסתור את ההנחה הזאת ויחשוף את קלפיו). נדמה לי שבכך עשה נדב פרי מעשה לא הגון כלפיי. אין העיתונאים רשאים לחצות קווים מקבילים בהם נעים העיתונות והממלכה, אלא אם החוצה הודיע מראש לקליינטים שלו על נטישתו את מקצוע העיתונות ומעברו למגזר העסקי (ולא רק למנהל חברת החדשות של ערוץ 10 גולן יוכפז) והאם צבר לפני ההצטרפות ליצחק תשובה תקופת צינון מוגדרת. חציית קווים מקבילים הוא כמעט "פשע" מתמטי (ומורלי), גם אם עתידו של ערוץ 10 כגוף טלוויזיה מוביל בישראל היה שוב לוט בערפל בתקופה האחרונה. נדב פרי החליט לעשות לביתו וזה בסדר גמור, אולם אני סבור שעל עיתונאים במעמדו מוטלת החובה להיות אמיצים ולהצהיר מראש, בריש גלי, ו- בפרהסיה מקסימלית אודות מעשה חציית הקווים, ולהצטנן לפני החצייה. מעשה חציית הקווים המקבילים ע"י נדב פרי מעורר אצלי אי אמון בפעילותו ובעברו העיתונאי ופוגע גם בחבריו לעבודה בערוץ 10. הוא נתפש כעיתונאי לא אמין. הוויכוח איננו אודות רמת שכרו שמבטיח לו יצחק תשובה, משהו בסביבות 60000 (שישים אלף) שקל בחודש (כפי שמציין העיתונאי נתי טוקר ב- "TheMarker"). הביקורת היא סביב אמינותו העיתונאית וניגוד עניינים בהם הוא שרוי, ולא עניין תשלום משכורתו. היה עליו להתפטר מעבודתו העיתונאית, להשהות ולצנן את עצמו כהוגן, ולהודיע לצופיו ולקולגות שלו מראש על מעשה התפנית שלו. חציים קווים מקבילים של עיתונאים לעבר מסגרות מסחריות היא עניין רגיש ו- אפשרית רק אם היא נעשית ביושרה, מוסר, ובדרך ארץ. מדובר במעבר רגיש מפני שהאקסיומה המתמטית גורסת כי קווים מקבילים אינם נחצים לעולם. אינני יכול לתאר לעצמי את איש הטלוויזיה הנדיר וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מ- CBS עורך תפנית דרמטית שכזאת ו- חוצה בזמנו את הקווים כדי לשרת איל נפט אמריקני גם תמורת משכורת מופלגת. ו/או את המשפטן הנאור האמריקני קלארנס דאראו (Clarene Darrow) מפנה לפתע גב למגילת ה- "Civil Liberties". חציית הקווים של נדב פרי מעוררת מחלוקת בקנה מידה הרבה יותר קטן, אף על פי כן היא מושכת תשומת לב מפני רגישותה. אני מסייג את התרשמותי השלילית מנדב פרי רק באם העובדות המצוינות לעיל אינן נכונות. אם הן עובדות אמת הרי שמדובר בעיתונאי בעל מוניטין ש- שגה. מגוחך ממנו הוא גדי סוקניק אף הוא איש ערוץ 10 מי שהעניק כתב סנגוריה למעשה הנטישה וחציית הקווים של נדב פרי ומצטייר שוב כרכילאי. אני יודע שכמה מצופי ערוץ 10 מרגישים כמוני מרומים.

הערה 5 : אורן הלמן לשעבר דובר רשות השידור בעידן המנכ"ל המודח יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן

הערה 5 מתייחסת לפוסטים הקודמים מספר 506 ומספר 507 הדנים בהיסטוריה כלכלית – טלוויזיונית בינלאומית (1 + 2). ה- FIFA והנשיא השווייצרי ספ בלאטר, UEFA והנשיא השוודי לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים מנקודת מבטי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980. כל הזכויות שמורות.

אני רואה מעת לעת את מר אורן הלמן (נולד ב- 3 בנובמבר 1968) על מסך הטלוויזיה שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. אורן הלמן הוא איש תקשורת ישראלי מצליח שמתמחה ביחסי ציבור ושיווק. הוא סמנכ"ל רגולציה ואחראי על קשרי ממשל ותקשורת בחברת החשמל. בעבר היה מנהל לשכת העיתונות הממשלתית. אורן הלמן מזכיר לי נשכחות מהימים ששימש דוברו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב ואח"כ גם דוברם של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן. באביב 2004, ניהלו נציגי ה- EBU מו"מ כספי יקר וקשוח עם מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אודות תשלום זכויות השידורים הישירים בעבור 31 (שלושים ואחד) משחקים במסגרת טורניר Euro 2004 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – 2004) שהתקיים בקיץ 2004 בפורטוגל. בתום המו"מ האגרסיבי נחתם חוזה ובו נקבע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשלם ל- UEFA (באמצעות ה- EBU) סכום עתק של 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר בעבור Euro 2004. מדובר בתשלום זכויות שידורים גבוה במיוחד שנתבע ערוץ 1 לשלם בעת ההיא, וזאת בנוסף להוצאות ההפקה שלו. המחיר העצום הדליק נורות אדומות וטענות קשות בציבור הישראלי, וגל התמרמרות של היוצרים והמפיקים בתעשיית הטלוויזיה בארץ נגד השקעתו הכספית הענקית של יוסף בר-אל באירוע המדובר. דובר רשות השידור מר אורן הלמן נזעק להגן על שולחיו וכה אמר לעיתונות הכתובה : "כערוץ השידור הציבורי, ערוץ 1 מחויב לשדר גם משדרי ספורט כשירות לציבור. זאת גם דעתם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (אברהם נתן) ויו"ר וועדת הטלוויזיה (יעקב שחם). רשות השידור חברה באיגוד השידור האירופי, ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי הספורט המתקיימים באירופה". קראתי בעיון את הטקסט ההוא שהגה אורן הלמן. אני שב ומצטט את מה שאמר בפרהסיה לעיתונות במדינת ישראל לפני 11 (אחת עשרה) שנים ללא כחל ושרק כלהלן : "הרשות חברה באיגוד השידור האירופי ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי הספורט המתקיימים באירופה", למרות שרשות השידור חתמה טָבִין וּתְקִילִין על חוזה בו היא משלמת 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר זכויות שידורים בעבור Euro 2004. מדהים (!). זאת הייתה תקופה איומה בתולדות השידור הציבורי, שנתיים בדיוק אחרי תבוסת המו"מ הכספי של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הנוגע למונדיאל יפן – קוריאה 2002. והנה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מנהל עוד מו"מ כספי כושל אודות זכויות שידורים הנוגע הפעם ל- Euro 2004 של פורטוגל, ושוב נִיגָף. קיימות ב- Issue הזה של הודעת הדובר בקיץ 2004 שתי אופציות : להאמין לאורן הלמן ו/או לא להאמין לו. אני מניח שכל איש הקורא את הודעת דובר רשות השידור המגוחכת הנ"ל מסיק מייד מסקנות, ואמור להשתמש בכמות ה- IQ שהקדוש ברוך הוא חנן אותו, להתניע את המחשב האנושי המותקן בראשו, להפעיל את שיקול דעתו, ולסמן לעצמו "V" נכון או לא נכון ליד שתי האופציות.

טקסט מסמך : 4 ביוני 2004. המקומון "זמן תל אביב" מפרסם טקסט שהגה דובר רשות השידור דאז מר אורן הלמן לאחר חתימת הסכם תשלום הזכויות בעבור טורניר Euro 2004 בין רשות השידור תחת ניהולם של המנכ"ל יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן לבין ה- EBU. בחוזה נקבע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תשלם ל- UEFA באמצעות ה- EBU סכום של 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר תמורת הזכויות הבלעדיות של שידורם הישיר של 31 (שלושים ואחד) משחקי האליפות מפורטוגל לאולפני ערוץ 1 בירושלים. (באדיבות המקומון "זמן תל אביב" בהוצאת "מעריב").

שתי הערות :

1. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן התמנה לתפקידו התקשורתי הרם ב- 22 באוקטובר 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון במקומו של נחמן שי. מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה יוסף בר-אל. בחלוף פחות משנתיים ב- 24 בספטמבר 2004 הודיע אברהם נתן לראש הממשלה אריאל שרון כי הוא מתפטר מתפקידו בטרם השלים את תקופת כהונתו. אברהם נתן ונחמן שי שני יו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור שלא השלימו את תקופות כהונתם (כל אחד בתורו), היו מינויים פוליטיים תקשורתיים רמים אך כושלים של ממשלת ישראל. אישים בלתי מוצלחים ונטולי כל כישרון ברמה של עסקנים מפלגתיים קטנים בתחום ניהול רשות השידור. שניהם, נחמן שי ואברהם נתן נכשלו לחלוטין בהובלת רשות השידור לעבר פסגות יעדי השידור שלה. ההיסטוריה מסמנת את הנחשלים אך פוסחת עליהם.

2. באפריל 2002 נבחר יוסף בר-אל למ"מ מנכ"ל רשות השידור ע"י השר הממונה רענן כהן ובתמיכת ראש הממשלה אריאל שרון, במקומו של המנכ"ל הזמני המודח של רשות השידור רן גלינקא. ביוני 2002 העניקה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ליוסף בר-אל את כתב מינוי הקבוע לתפקיד הרם, והוא התמנה למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד קיץ 2007. בחלוף שלוש שנים באיחור זמן עצום ב- 2 בחודש מאי של שנת 2005 הבינה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון כי מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה מעשה מופרך מיסודו. היא הדיחה וסילקה אותו לאלתר מכיסאו הרם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל גורש משורות רשות השידור. כאמור, ההיסטוריה מסמנת את הנחשלים אך פוסחת עליהם.    

הערה 5 : המדור השבועי "פלג בחמישי" בעיתון "ידיעות אחרונות", כפי נכתב ע"י העיתונאי מר עמיר פלג. 

מדובר ב- בי"ס לעיתונאות של עיתונאי עַל בודד שאין להחמיץ אותו. המדור השבועי "פלג בחמישי" בעיתון "ידיעות אחרונות" הוא טור ביקורת שמתפרס על פני שטחים נרחבים בתחומי תעשיית הספורט ותעשיית התקשורת במדינת ישראל ובוחן את תקינותם והתנהלותם. עמיר פלג הוא עיתונאי מחונן בעל יושרה ובעל מקלדת נפלאה שיודע לכתוב, קל ביטוי ומתנסח היטב, חסכן בתחמושת אולם פוגע בול במטרה. הוא גם בעל מקורות טובים. אני רואה בו בעמיר פלג עיתונאי אמיץ שמהווה מכון תקנים של איש אחד ואשר מקפיד לשמור על איכות וטיב המוצרים בתחום האחריות שלו כפי שמצוין לעיל.

פרולוג (2) של מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה. פוסט מס' 508. כל הזכויות שמורות.

פרולוג חלק ב :

"מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה" (2)

A series of 13 books: 

"THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY"

קובץ מס' 2 מתוך 5.

הסדרה דנה ועוסקת בהתפתחות ותולדות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה בארץ ובעולם, בשנים 2015 – 1936. זכויות היוצרים שמורות למחבר יואש אלרואי. המחקר והטקסט נעשו ונכתבו בין אוקטובר 1998 למאי 2015.

ציטוט : "Tell it like it is" (האווארד קוסל / Howard Cosell).

ציטוט : "כשהכסף מוביל בראש – כל הדרכים פתוחות" (וויליאם שייקספיר).

א. הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006 – 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם.

ב. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון  לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977.

ג. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1970 לא תסולא בפַז.

ד. סיועה המתמשך והמסיבי של חברת "עלית" הפך לאפקטיבי ואפשר ל- שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי לזעוק פעמיים בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב".

ה. שדרי הטלוויזיה הישראלית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004 ו- 2005.

ו. גדולתו של מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו האמיץ, המוכשר והמקיף, ודבקותו במשימה של היו"ר הדָגוּל בעל החזון עו"ד שמעון מזרחי – מאז 1969. מר שמעון מזרחי הוא חתן פרס ישראל לספורט. 

ז. יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה הוא ערך עליון במועדון מכבי ת"א בכדורסל. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת העבר שלוֹ.

היריבות בינינו אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ הספורט הלוא הוא ערוץ 5 (היום מס' 55) בכבלים נולדה מייד עם עלייתו לאוויר ב- 1990. מדובר בסיפור ממושך רווי שאפתנות משני הצדדים אולם זאת הייתה תחרות בריאה. כך זה צריך להיות ב- ביזנס של שידורי טלוויזיה במדינה חופשית. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ניסה ב- 1995 לתַּעֵל את התחרות הזאת לסוג של שיתוף פעולה בין שני הערוצים לתועלת הציבור. שיתוף פעולה כזה מצריך וויתור על משהו מהאֶגו של כל אחד מהצדדים ושימוש בהגיון מושכל. אמון הדדי. הוא התקיים כל עוד ערוץ הספורט (ערוץ 55 בכבלים) ניצח את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקרב על דימויו בדעת הקהל. התבוסה של ערוץ 55 בכבלים ב- Final Four של סלוניקי 2000 למחלקת הספורט של השידור הציבורי בראשותו של יואש אלרואי "הזַקֵן" עטור שיער השיבה (הייתי אז כבר בן 62), שיבשה את דימויו והעבירה אותו על דעתו. ברגע שיתרון האֶגו שלוֹ שהיה המרכיב החשוב ביותר בהסכם הלא שיגרתי הזה (ולא הכֶּסֶף) אָבָד, התנפץ לרסיסים המכנה המשותף לשיתוף הפעולה. רגש הנָקָם של ערוץ הספורט 55 בכבלים גבר על ההיגיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך לא לעולם חוֹסֶן. בקיץ 2002 ספג ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גבה הלב זה שטוֹבֶלֶת בשֶמֶן רגלוֹ את תבוסת חייו. הוא הושפל עד עפר. ליגת העַל של הכדורגל הישראלי שהייתה רכושו הבלעדי וספינת הדֶגֶל של שידוריו מאז 1999 נלקחה ממנו ע"י יו"ר ההתאחדות גברי לוי לשנים רבות. אולי לצמיתות. זה היה עוד שיא של עימותים במלחמת הדיאדוכים של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל שנמשכה במלוא עוזה. השיא החדש של מלחמת הדיאדוכים החדשה ב- 2002 שבר את שיא העימות הקודם בעת המאבק הקשה במלחמת הדיאדוכים הישנה ב- 1995 בין שתי רשתות הטלוויזיה המובילות בישראל, ערוץ 1 הציבורי הוותיק וערוץ 2 המסחרי הצעיר, בסיקור רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בתשע וחצי בערב בכיכר מלכי ישראל בתל אביב במוצ"ש של ה- 4 בנובמבר 1995.

ציטוט : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל).

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רוויה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעיקר כשהיא מונופוליסטית ומתנהלת לבד בשטח. האפקט שלה היה עצום. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברום שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "על המשמר", "דבר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, נוקב, מדויק, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה . "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה ההיא. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט הטלוויזיונית לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית, וללא הגשמת הצו העיתונאי בן חמש מילים של שדר רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC הבלתי נשכח הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה". (Tell it like it is).

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60, “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן", אחד מ- 13 ספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו  ומידות המגרש הנוחות (28 מ' אורך ו- 14 מ' רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הבימוי והכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט , וכמובן גם ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולאריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין . ראה הספר "הכדורגל סַמָּן יְמָנִי" אחד מ- 13 הספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵרָב שבו קודם כל וראשית דבר בצילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית בציבורית – ערוץ 1 לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון והטוב מכולם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל ביד אליהו למידע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

האבולוציה של שידור משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של הווארד קוסל “Tell it like it is”. ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנווט ומנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 87:88, אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות בהיכל הספורט ביד אליהו, פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי. שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א , 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור וחידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם על פי מצלמות הטלוויזיה. הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו. הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו, "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי . גנבת לנו ניצחון", וניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי שלנות את ההחלטה. למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 28 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא הצליח. בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני הפִּענוח האלקטרוני המדויק של התמונה שקבע כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק והמשקיף טעו . במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי. כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית עשיתי את אשר ציווה עלינו שדר הטלוויזיה היהודי – אמריקני הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו, "אמור את זה כמו שזה…Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר יותר ולא בשידור ישיר.

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר וההוכחה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי יבד"ל והמאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל רגזו וכעסו מאוד עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוזם הבדיקה. הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של רשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיות. שניהם דיברו אלי בטון חריף ובחרי אף, וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר בין שתי הקבוצות. זה כמובן לא קרה.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . כתב העיתון "ידיעות אחרונות" רפי נאה מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" הקובעת כי הסל של האיטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות "ידיעות אחרונות"). 

  

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. העיתון "מעריב" מספר לקוראיו כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר. (באדיבות "מעריב").

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה את אלופת ספרד ריאל מדריד. שבנו להיכל באותו הרכב. גם מכבי ת"א. למעט אוֹלְסִי פֶּרִי. בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע. ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית ה- "מְחִיקוֹן" שהפעילה הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לשדר רק בשחור/לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו"ל, ואת מכשיר ה- "אַנְטִי-מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו לאוויר בשחור /לבן בשל השימוש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו ה- "מחיקון" ההוא. יוסף "טומי" לפיד הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של הטלוויזיה הלימודית – מט"ח (ראשי תיבות של המרכז לטלוויזיה חינוכית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב. הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן- אָרִי שימש מפקח הטכני של הניידת. יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק. סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות. החל כבר שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב. בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה הישראלית הציבורית עושים את ההכנות האחרונות לקראת פתיחת השידור הישיר, הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, וצְבִי רוֹל ז"ל נראית לא שקטה, שרויה במצוקה, ואובדת עצות. חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד הבכיר מס' אחת של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו היפה שָרוֹן שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א. כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מ' אוֹלְסִי פֶּרִי ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל. ראינו את רָלְף קְלָיִין יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4] וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות. לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב. הנהלת מכבי ת"א ביקשה מהמשטרה לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי אך התברר כי הדלת נעולה ואיש לא עונה. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור משתמש ונגוע בסמים, אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה. גם שום עיתון במדינת ישראל לא העיז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל' בצפון תל אביב ולא חש בטוב. כעורך ראשי של מִשְדָּרי הספורט בטלוויזיה לא הרשיתי בשום פנים אופן לשדר שלי יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה והערכות בלתי בדוקות כי היעדרותו ו- חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים. אפילו לא ברמז. מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי. שום אינפורמציה כזאת ו/או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות. יו"ר המועדון עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התייצבותו של שחקן החיזוק השחור הגבוה והאפקטיבי. הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ'. השלושה התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח שלהם. הם החביאו אותה. אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר אך לא הוטל עליו עונש חמור. צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל, גביעי המדינה, ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות. הגִרְסָה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה. מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 93:99 . אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר לפרשיות סמים. מכבי ת"א סלחה ככלות הכול לשחקן המסומם אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5].

לא היינו יכולים להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל  “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום. לא נמניתי על מפריחי השמועות ולכן גם אסרתי על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות כזה. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד נותר בימים ההם תעלומה חלקית. ידענו משהו, היו לנו פיסות רכילות, אולם לא היו לנו הוכחות.

לפני עשרים ותשע שנים ב- 22 ביוני 1986, הבקיע הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה בעל הכריזמה האלוהית שער שנוי במחלוקת ספק בראשו ספק בידו, במשחק ארגנטינה – אנגליה, בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1986. זה קרה בדקה ה- 51 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן יצא להדוף כדור גובה שהתעופף כ- 7 מטרים משערו, אך דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה שניתר יחד עִמו הקדים אותו וכבש. המשחק הזה הועבר בשידור ישיר ממכסיקו לירושלים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם עוד 110 רשתות טלוויזיה במכל רחבי תבל. יוֹרָם אָרְבֶּל היה השַדָּר שלי בעמדת השידור ב- "אַצְטֶקָה". שימשתי עורך ומפיק הראשי של השידורים מטעמם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין, ומנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן. מקום מושבי כבַּקָּר השידור היה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. שופט המשחק הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר שניצב 15 מ' מהאירוע לא הבחין במעשה חריג כלשהו ואישֵר את השער. ארגנטינה צעדה ביתרון 0:1. בעוד השופט נפנה למרכז המגרש מחו האנגלים נמרצות וטענו שהקפטן הארגנטיני כבש את השער באגרופו ולא בראש. זה לא עזר להם. ניידת השידור של TELEMEXICO ה- Host broadcaster הבינלאומי הריצה מייד שלושה הילוכים חוזרים ממוחשבים בזה אחר זה משלוש זוויות צילום שונות : מצלמת קו 16, מצלמה אחורית שהוצבה מאחורי השער האנגלי, ומצלמה מהזווית ההפוכה, לצורך בדיקת האירוע. בתום ההילוך החוזר השלישי אִבְחֵן השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל את השערורייה וניסח טקסט מדויק בן 12 מילים בלבד, "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". מובן מאליו כי איכות הטקסט המזהיר שהגה יוֹרָם אָרְבֶּל בשידור ישיר היה מותנה בכמות אמצעי השידור וטיב הבימוי שסיפקה לו TELEMEXICO. בלעדיהם הוא היה נותר בּוּר עם הארץ. הטקסט הטלוויזיוני של יורם ארבל ומכשירי הטלוויזיה של TELEMEXICO הפכו את דְיֶיגוֹ אָרֱמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה לעבריין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכניע את שופט המשחק עֶלִי בֵּנָאסֶר ואת השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן אך לא את 12 מצלמות הטלוויזיה שנכחו ב- "אַצְטֶקָה" וגם לא את יורם ארבל. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הודה בסיום המשחק בריאיון עיתונאי בכיבוש השער בידו אך ניסח זאת באמצעות אמירה תיאולוגית מבריקה שהותירה לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוסרי. "Era la mano de dios" (זאת הייתה יד האלוהים), השיב למקטרגים. הייתי שָם כשיוֹרָם אָרְבֶּל מילא את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”, בסיוע טכנולוגיית הטלוויזיה המכסיקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים יכולנו ב- 1986 רק לחלום על איכות ציוד טלוויזיה כפי שעמד לרשות קבוצת TELEMEXICO. ראה הספר שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" , אחד מ- 13 הספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה :  22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86'. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. אחת התמונות החשובות ביותר בהיסטוריה של צילום תחרויות הספורט בטלוויזיה. מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO לוכדות את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בקלקלתו. שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר ניצב קרוב לאירוע אך לא הבחין במעשה הרמאות של גאון הכדורגל הארגנטיני שניצב אליו בפרופיל כשידו השמאלית מוסתרת, ואישר את השער. דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את שלישיית השופטים ואת שוער אנגליה פיטר שילטון אך אל את המצלמות המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל. (באדיבות TELEMEXICO ו- FIFA).

ביום ראשון – 19 במארס 1989 אירחה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטרליה בכדורגל באצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם של איטליה 90'. בדקה ה- 71 של המשחק כבש השחקן האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את שערו של השוער הישראלי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מ'. מול צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס המסוכן הציב בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג חומה דלילה ורשלנית. מפני שלא הבין דבר באווירודינמיקה של הכדור כפה על עצמו החלטה לא נבונה בעליל והתייצב חסר ידע במקום הלא נכון בשערו. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ניצל את המיקום המוטעה של השוער ועקף בקלות את החומה הבלתי יעילה. הכדור חדר לשער ובוני גינזבורג נכנע מייד . רב אומן הטקסט יוֹרָם אָרְבֶּל הפיק בשידור ישיר את הסלוגן המפורסם הבלתי נשכח שלוֹ, "ככה לא בונים חומה". הביטוי הנפלא יצר מומנטום אך הוא לא היה מדויק לחלוטין בפרטיו. הוא היה דקדקני ופדנטי יותר אילו היה מוסיף את שמו של השוער הישראלי בוני גינזבורג לסלוגן, ואומר "בוני גינזבורג ככה לא בונים חומה". בעיטות חופשיות בכדורגל והמאבק בין הבועט לבין החומה ושוערה הן אתגר צילום טלוויזיוני מרתק . לא צריך להיות מומחה בפיסיקה ומתמטיקה כדי להבין את עיקרון כוח העילוי הפועל על כנף של מטוס בעת ההמראה וכדי לדעת כי אותו "כוח עילוי" הוא אפקטיבי ומשפיע על מעוף הכדורגל שנבעט בכוח רָב לעבר השער ונַע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לפנים אך בגלל סִחרורו (מימין לשמאל) פועלים עליו כל העת כוחות אווירודינמיים המטים אותו ממסלולו הצפוי. ואומנם הדוּ קְרָב צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס – בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ב- 19 במארס 1989 באִצטדיון ר"ג התבסס על עקרונות הפיסיקה וחוקי המתמטיקה והניב רֶצֶף תמונות (Sequence) טלוויזיוניות דרמטיות. לדאבון לֵב עשה השוער הישראלי ברגע הזה את כל הטעויות האפשריות ונִיגַּף. הכדור שנבעט ע"י צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס עבר את הדרך של 28 מ' בתוך שנייה אחת , וחדר לשער . ראה שני הספרים "הכדורגל סמן ימני" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" המתייחסים בהרחבה לתופעת האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, ומסבירים גם את חוסר מעורבותם של שני מאמני הנבחרת הצמד יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל, שלא הכינו את שיעורי הבית שלהם לקראת ההתמודדות נגד אוסטרליה. לרוע המזל, שני המאמנים המנוחים בעלי ידע במשחק הכדורגל בכללו, היו נעדרי השכלה פיסיקאלית ומתמטית וחסרי כלים בתחום הנחקר של "הבעיטה החופשית המסובבת" כדי להכין את שיעורי הבית המתבקשים ועל מנת למצוא מענה ליכולת המשוכללת של מסובב הכדורים האוסטרליים צ'ארלי יאנקוס. השוער בוני גינזבורג ומאמניו היו חסרי מודיעין מינימאלי ולא ידעו אפילו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין בלבד ולכן יכול לסובב את הכדור החופשי הנייח רק לכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו. השמאלית מנקודת מבטו של השוער). כל השלושה, השוער ושני המאמנים נכשלו מכל היבט בהצבת החומה ובניינה ושילמו את המחיר. צריך להתבונן ב- Sequence הזה כולו כמה פעמים כדי להבין מדוע האמירה הכפולה, "ככה לא בונים חומה, אמרתי לכם, ככה לא בונים חומה", נחרתה בזיכרון הקולקטיבי. מאידך היא כאמור כללית מידי, איננה קונקרטית, ולא מדויקת מספיק. האָשָם הראשי בשוער. המִשְנִי ביַעֲקב גְרוּנְדְמַן ויִצְחָק שְנֵיאוּר המנוחים. הצבת חוֹמָה וגודלה מול בועט מיומן דורשת מחשבה, תרגול מוקדם, ותכנון מראש קונקרטי ולגופו של כל מקרה. בניית חוֹמָה איננה אקסיומה. כדאיות הקמתה מותנה באופי וכישרון השחקן הַבּוֹעֵט, באיזו רגל הוא בועט, ומרחק הימצאותו של הכדור מהשער, ומיקומו הגיאוגראפי ביחס לשער.

בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג הנכבש והמאוכזב סילק את הכדור של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מרשתו ובעט אותו בייאוּש לעבר מרכז המגרש. רואים זאת היטב בסרט הצילום. הוא אפילו לא היה יכול לבוא בטענות לעצמו או לחומה שלו. לא היו לוֹ את הכלים לכך מפני שלא היה לוֹ צֵל של מושג קלוש במתמטיקה הפיסיקאלית של הבעיטה החופשית.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. יורם ארבל רב אומן בניסוח ו- גאון הביטוי בשידור ישיר (כמעט יחיד בדורו), ושדר הכדורגל הטוב ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל הציבורית בכל הזמנים. התמונה צולמה באולם הכדורסל "אוסישקין" של הפועל ת"א. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבעיטה החופשית בכדורגל היא מַדָּע. הרֶגֶל איננה אֵיבָר מדויק כמו היָד אך מספיק מוקפדת ומְיוּמֶנֶת (וגם חזקה) כדי להפריד כוחות בעת הבעיטה בכדור : כוח אחד משגר ומניע אותו בעוצמה לפנים ומעניק לו כיוון. הכוח השני מסחרר אותו. היחס בין משקלו של הכדור הנבעט להיקפו חושף אותו בעת תנועתו המהירה באוויר לכמה השפעות אווירודינמיות המסכנות מאוד את השוערים (ההסבר נמצא בכל ספר פיסיקה אלמנטארי) בעיקר כשמדובר בבעיטות חופשיות מסוחררות מטווחים של 30 – 20 מטר. לכן גם הצבת החומה היא מדע. חקר השחקן הבועט ואיסוף מודיעין אודות הרגל הבועטת החזקה שלו הכרחי כדי לדעת מראש לאן יסוחרר הכדור, וכיצד יש להציב את החומה מולו או מול כל בועט קונקרטי. ב- 14 במארס 1989 חמישה ימים טרם בואה לישראל לפני המשחק באצטדיון ר"ג, ערכה נבחרת אוסטרליה משחק אימון באתונה. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש את השער היווני בבעיטה חופשית ממצב דומה לזה שכבש נגד בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הזמנתי את צֶמֶד המאמנים יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לעלות לירושלים לצפות ב- Item הקצרצר שקיבלנו מהטלוויזיה היוונית הציבורית ERT ואשר חשף את סוד כוחו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט בעיטות חופשיות מוכשר ובעל ניסיון של נבחרתו. שניהם סירבו.

דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַאָראדוֹנָה היה הראשון שהפך את הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל באופן שיטתי לכלי נשק קטלני. אך שחקנים רבים לפניו וגם אחריו, ישראליים ובינלאומיים, קנו אף הם מוניטין בתחום המומחיות הקונקרטי הזה, ביניהם, יהודה שהרבני, אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, רן בן שמעון, ריינר בונהוף, דייויד בקהאם, ורבים אחרים.

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת ששי אפרתי. מפקח הקול והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר המשחק [6] זה היה כבר שש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר המוביל ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי את השידור הישיר לסירוגין משתי עמדות הפיקוד שלי, פעם מניידת השידור ופעם מעמדת השידור במגרש הניצבת על הפַּרְקֶט, ליד שני הפרשנים. המאמן צבי "צביקה" שרף הוביל את מכבי ת"א הפייבוריטית בעת ההיא . בתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּינְחַס "פִּינִי" גֵרְשוֹן. עוזרו היה אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין (היום מאמן נבחרת ישראל בכדורסל). היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לצוותי הצילום והמקליטים בטרם השידור הישיר. "אין להפר אותן בשום פנים ואופן. הן פק"ל (פקודות קבע ללחימה בז'רגון הצבאי)", תדרכתי את אנשיי. הראשונה הייתה להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צביקה שרף למתחרהו פיני גרשון. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים, ושני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. ההוראה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera), בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק . חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00 : 00 – ייחשב הסל ככשר.

לא תיארתי לעצמי בראשית השידור בישיר של המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יסמֵן לוח התוצאות שוויון 65:65. הערכתי שמכבי ת"א היא קבוצה טובה יותר והיא זאת שתזכה בגביע. במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פסק זמן. שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים, שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את מכבי ת"א ויורם מנדלבאום ז"ל בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את הפועל ירושלים – חשו למלא את תפקידם. הנהלת מכבי ת"א בראשות שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן מנעו מהמקליט מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים ב- Time out. לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צביקה שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו כֶּנֶס סודי של השב"כ ותמיד חשש מהדלפות. הוא ירא את מיקרופון הטלוויזיה. הכול היה סודי ובלתי נגיש. יו"ר הפועל ירושלים דני קליין היה יותר גמיש ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום וסַמִי עוֹמֶר נעמדו באין מפריע ליד פיני גרשון, עוזרו ארז אדלשטיין, והשחקנים והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי. המיקרופון הסמוך קלט כל מילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך טלוויזיוני נדיר ומזהיר של ה- Time out הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר ביודעין את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת"א בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו, 65:67 (ראה פירוט התמליל גם בספר "הקשר הסימביוטי"). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו הווארד קוסל, “Tell it like it is”.

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל "NOKIA" בין קבוצות מכבי ת"א והפועל חולון. השדר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח. הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר. 6 שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת"א 71:72 מסל של שחקנה נִיקוֹלָה וִויצִ'יץ'. מאמן הפועל חולון מִיקִי דוֹרְסְמַן נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת"א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם בעת ההיא צבי שרף. זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים מיקי דורסמן וצביקה שרף. זהו מבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה המתעד משחק כדורסל, לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים. המצלמות היו שם אך לא המיקרופונים. בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק. התקרב אליו חברו דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל את הכדור. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת"א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד "בְּלוּ" בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים מחולון ביצעו תרגיל כדורסל בסיסי הקרוי “Give and go”, והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כִּדְרֵר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל של מכבי ת"א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס וקבע את התוצאה הסנסציונית, 72:73 לפועל חולון שזכתה באליפות הליגה.

מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים את תהילת הארץ. מאמן מכבי ת"א צבי שרף שוב נכשל בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות. אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10. לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח-מט בצורת כדורסל נגד צבי שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צביקה שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן . הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר . כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן לציווי העיתונאי של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC הָווֹאַרְד קוֹסֶל הבלתי נשכח, “Tell it like it is”. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היינו הטובים ביותר בשעתו באירופה.

ח. הולדת יחסי הגומלין ב- 1970 בין רשות השידור לבין מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א וראשית הקשר הפילאנטרופי ב- 1970 בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א.

ט. הופעתם ב- 1969 של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

י. המו"מ הכספיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם המועדון לצורך שידור ישיר של המשחקים היו קשוחים ולא תמיד מקור לאושר וגאווה. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בטלוויזיה היו במשך שנים רבות מאז ראשית עשור ה- 70 וגם בשנות- 80 ותחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת סוד ציבורי כמוס . סעיף מיוחד המעוגן בחוזה בין שני הצדדים אסר על הודעת דבר השידורים הישירים בטלוויזיה (ובעיתונות) עד יום המשחק בשעה שבע בערב. המועדון חשש כי פרסומם יבריח את קהל האוהדים מהיציעים וישאיר אותו בבית. החשש התגלה כמופרך אך מכבי ת"א סירבה לוותר. סעיף הפרסום בחוזה הוליד חיכוכים קשים בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת"א. דבר פרסומם המוקדם של שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ה- Promotion שלהם ו- Built up סביבם, השתנה רק עם מינויו של מוטי קירשנבאום לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993.

שחקן הכדורסל האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי עלה לישראל מטְרֶנְטוֹן – ניו ג'רסי ב- 19 באוקטובר 1966 בהיותו בן 23. אוהד מושבע של המועדון אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו במכוניתו היישר מנמל התעופה לוֹד למגרש המרצפות היָשָן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון". הגעתו הייתה סנסציונית ומאות אוהדים המתינו לו במקום. טל ברודי לבש מאות פעמים את גופייה מספר שֵש של מכבי ת"א וגם את מדי נבחרת ישראל. עשר שנים לקח לוֹ להוביל את מכבי ת"א אל הפסגה האירופית. ב- 7 באפריל 1977 ניצחה מכבי ת"א בראשות הקפטן שלה טל ברודי בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות את הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף. טַל בְּרוֹדִי עלם חמודות יפה תואר הוא גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א בכל הזמנים באישיותו וכישרון המשחק שלוֹ. הוא המוביל, הסוחף, ואחד מאבות המורשת המפוארת. הוא מבין האנשים ש- כספורטאי וגם כ- אדם השפיע עלי ביותר ב- 40 שנותיי בתעשיית הטלוויזיה. כשהיה נער בביה"ס התיכון בטרנטון (Trenton) אמר עליו מאמנו פְרֶד פְּרָיְיס, "טַל בְּרוֹדִי היה לא רק מוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של המשחק אלא ניחן באופן יוצא דופן בדבקות במשימה ובכך הפך למנהיג. פעם הייתה סופת שלגים בטרנטון והעיר נסגרה לחמישה ימים. זה לא הפריע לטל ברודי ליטול מָקוֹש ולפנות את הקֶרַח מחלון אולם הכדורסל של בית הספר ולהשתחל דרכו כדי להתאמן לבדו בקליעה לסל. לא היה כמוהו עד כדי כך אהב את המשחק ואת האימון. הוא צעד בסופת שלגים בעיר אל פרקט הכדורסל רק כדי לשמור על כושרו כשחקן. הוא היה Fighter כבר בגיל כה צעיר. מעולם לא ראיתי כדורסלן שכה דבק במשימה ובכך גם הפך לדוגמא חינוכית" .

טקסט תמונה : 1961. אוניברסיטת אילינוי. טל ברודי בן 18 שחקן כדורסל במדי אוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1959. טרנטון – ניו ג'רסי. טל ברודי בן 16 עם מאמנו בביה"ס התיכון פרד פרייס (Fred Price). (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מומחי הכדורסל של אוניברסיטת אִילִינוֹי שטַל בְּרוֹדִי לבש את מדיה חיוו את דעתם כלהלן : "טַל בְּרוֹדִי יכול היה לשחק בכל קבוצה מקצוענית ב- NBA. הוא רק היה צריך לבחור היכן מפני שהיה כוכב עַל . נכונה לו קריירה מזהירה. הוא היה שחקן כדורסלן בעל יכולות ויכול היה להיות ספורטאי עשיר אך בחר לבנות את חייו במדינת ישראל". מנהל קבוצת מכבי ת"א שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי והאיש שקיבל את טַל בְּרוֹדִי לקבוצה סיפר לי בעת שיחות התחקיר עמו בביתו כלהלן : "במשחק הגומלין ההוא במסגרת גביע אירופה נגד חוּבֶנְטוּד בַּדָלוֹנָה באצטדיון יד אליהו הפתוח ב- 2 במארס 1967 היינו זקוקים לניצחון בן 32 נקודות הפרש מפני שניגפנו במשחק הראשון בבדלונה 101 : 69 וכדי לכפות משחק שלישי ומכריע אצלנו בבית. אני זוכר היטב שטל ברודי אמר לי בתום משחק התבוסה בספרד כשהוא מאוכזב עד עמקי נשמתו, " I'm sorry Shamluck ". מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי מוסיף : "הוא לקח את האשמה עליו אך לא התנהג כספורטאי מובס. במחצית משחק הגומלין באצטדיון הפתוח ביד אליהו נגד חובנטוד בדלונה הובלנו בהפרש זעיר בן ארבע נקודות רק  24:28. נזקקנו לניצחון בן 32 נקודות הפרש לפחות כדי לכפות משחק שלישי ומכריע בתל אביב. זה נראה רחוק. בחדר ההלבשה שררה אווירת נכאים. רק טל ברודי עודד את השחקנים ואמר, "חברה מה זה לקלוע עוד 14 סלים – אנחנו נעשה את זה" . הוא היה שחקן נפלא וגם אופטימיסט חסר תקנה שעמד בהבטחתו". טַל בְּרוֹדִי קלע במשחק הגומלין הזה 36 נקודות ומכבי ת"א הביסה את חובנטוד בדלונה בתוצאה 51:83. משחק הניצחון הזה כונה ע"י הציבור "נֵס בַּדָאלוֹנָה" וכפה משחק שלישי בו ניצחה מכבי ת"א בקלות 51:75 והעפילה מאוחר יותר למשחק הגמר הכפול באפריל 1967 נגד הקבוצה האיטלקית אִינִיס ווארזה עם דִינוֹ מֶנֶגִין. מכבי ת"א הפסידה במשחק הראשון ב- 7 באפריל 1967 בווארזה בהפרש של עשר נקודות 77:67, וניצחה כעבור שבוע ביד אליהו 67:68 אך האיטלקים זכו בגביע ומכבי ת"א בסגנות. זאת הייתה ההתחלה. משה דַיָין (מי שהיה רמטכ"ל צה"ל במלחמת סיני 1956, ואח"כ שר הביטחון בממשלות המערך – מפלגת העבודה, וכיהן כשר החוץ בממשלת מנחם בגין בקדנציה הראשונה 1981- 1977), אמר לי בעת עשיית הסרט "גופייה מס' 6" באפריל 1980 כלהלן : "טל הוא מעל לדֶגֶם. ב- טַל בְּרוֹדִי עֶלֶם חמודות מתגלם החלום הציוני". מאמן הכדורסל הישראלי שמואל יעקובסון ז"ל היה הראשון שגילה באקראי ב- 1964 את טַל בְּרוֹדִי ואת יהדותו בשעה שביקר בארה"ב וראה את טַל בְּרוֹדִי משמש יחד עם השחקן ווילט צ'מברליין מדריך במחנה הכדורסל בניו יורק של המאמן האמריקני הנודע קְלֵיְיר בִּי (Klair Bee). שמואל יעקובסון דיווח על "המציאה" לנוֹח קְלִיגֶר יו"ר מועדון מכבי ת"א. בקיץ 1965 השתתף טַל בְּרוֹדִי ככוכב נבחרת ארה"ב בטורניר הכדורסל של המכבייה ה- 7 והתאהב במדינת ישראל. טל ברודי הצטרף לאגודת ספורט חובבנית בשם מכבי ת"א, וחבַר לאידיאל ספורטיבי ציבורי שטוו נערים צעירים מתל אביב בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כמו יִצְחָק פֶדֶרְמַן (אביו של דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן), יְהוֹשע רוֹזִין, שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי [7]  אַל פְלָיְישֶר, אַרְיֵה בֵּן עָטָר, צְבִי שְמֶרְלִינְג , אַרְיֵה קְלִיגְסְבֶּרְג, משֶה בַּרוּךְ, וסֶם שְטַיְינְבֶּרְג. לפני 82 שנים ב- 1933 עמדה אגודת מכבי ת"א בפני סגירה בגלל חובותיה לעיריית תל אביב. מתקני הספורט שלה ברחוב סלאמה הסמוך לשכונת שפירא בדרום העיר ננעלו והועמדו תחת כונס נכסים. באישון לילה באותה שנה עקר הנער החרוץ יִצְחָק פֶדֶרְמַן את עמודי הסלים במגרש ברחוב סלמה, העמיס אותם בעגלה רתומה לסוס, והעביר אותם לרחוב המכבי ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן" ושם נטע אותם בקרקע החוֹלית. זאת הייתה ראשית ההיסטוריה של מועדון הכדורסל המפואר ביותר בישראל, מכבי ת"א.

טקסט תמונה : 1940. מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. דור המייסדים. זוהי החמישייה המפורסמת של מכבי ת"א בימים ההם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז"ל אביו של דיוויד פדרמן יבד"ל.

בחצות הליל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת"א לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בבלגראד, גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי. קראתי לסרט בשם "גופיה מספר שֵש". זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת"א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו  34 אך הוא השלים את המשימה והיה עכשיו אלוף אירופה. עשר שנים לאחר שעזב את משפחתו בניו ג'רסי ולאחר שנטש את הכדורסל המקצועני בארה"ב. הישג חסר תקדים שלו באופן אישי ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה. קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה"ב שמשנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל. הסרט הדוקומנטארי בן שבעים וחמש דקות "גופייה מס' 6" הוקרן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. דמותו ופועלו של טל ברודי היו בלתי נשכחים והסרט התיעודי זכה להצלחה עצומה בארץ וגם בין מבקרי הטלוויזיה.

טקסט תמונה : 1980 – 1977. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי בתקופה שהפקתי וביימתי את הסרט התיעודי "גופייה מס' 6" אודות שחקן הכדורסל טל ברודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "על המשמר". ביקורת טלוויזיה של העיתונאית דורית גפן על הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" ששודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית והביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. (העיתון "על המשמר" איננו קיים עוד. ארכיון "על המשמר". באדיבות בית אריאלה בתל אביב).

טקסט מסמך משמאל : ספטמבר 1980. עיתון "ידיעות אחרונות". ביקורת טלוויזיה של העיתונאי אהרון "ארהל'ה" בכר ז"ל אודות הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" ששודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית והביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "הארץ". ביקורת טלוויזיה של העיתונאי יהושע שגיא לקראת שידורו של הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. (באדיבות "הארץ").

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "דבר". ביקורת טלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס אודות הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" ששודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית והביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. (העיתון "דבר" איננו יוצא לאור עוד. ארכיון "דבר", באדיבות בית אריאלה בתל אביב).

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "דבר". ביקורת טלוויזיה לקראת שידור הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. (העיתון "דבר" איננו יוצא לאור עוד. ארכיון "דבר", באדיבות בית אריאלה בתל אביב).

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "מעריב". ביקורת טלוויזיה של העיתונאי משה לרר ז"ל אודות הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" ששודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית והביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. (באדיבות "מעריב").

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "ידיעות אחרונות". ביקורת טלוויזיה לקראת שידור הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי . (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : ספטמבר 1980. עיתון "הארץ". ביקורת טלוויזיה של העיתונאית הדה בושס אודות הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" ששודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית והביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי. ("הארץ").

טקסט מסמך : ספטמבר 1980 . עיתון "חדשות הספורט" . ביקורת טלוויזיה של העיתונאי אפרים גנור לקראת שידור הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המביא את סיפורו של הכדורסלן טל ברודי . (העיתון "חדשות הספורט" איננו קיים עוד. ארכיון "חדשות הספורט" באדיבות רוני דרור).

וותיקי מכבי ת"א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ורָלְף קְלָיִין, ומנהליהם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית לבין מועדון מכבי ת"א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי –  19 באוקטובר  1966. טל ברודי בן 23 (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי'" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. השפעתו של טל ברודי גדול שחקני ישראל וקבוצת מכבי ת"א בכל הזמנים על מועדונו מכבי ת"א – מההיבט המקצועי וגם החינוכי – הייתה עצומה ו- מרחיקת לכת. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים. זה נכון. ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן. מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ומוניטין תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית. הטלוויזיה הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977- 1976 ועד עונת 2007- 2006 סכום כולל של  46.570000 (יותר ארבעים ושישה מיליון וחצי) דולר אך צברה יוקרה ורייטינג. יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות במפעלים האירופיים , הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה, וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה. 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום. מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים. בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב. חשנו את האוויר החם של ערוץ 5 וערוץ 2 נושף בעורפנו. כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל. זה היה כריטואל. מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות. הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל 'שָמְלוּק' מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם או אליהם. היו לנו רק שתי נקודות מפגש במשך שלוש עשרות שנים. היכל הכדורסל ביד אליהו וליד שולחן המו"מ. מעולם לא התראינו במסגרת פרטית. באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הציבורית. במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט ה- 8 בנובמבר 1984). ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה. המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו . זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה. אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג. תוֹחֶלֶת החיים שלנו כאנשי טלוויזיה מותנית ונגזרת מכמות הצופים שרואה אותנו, שומעת, ומקשיבה לנו. מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ בנובמבר 1968 ואת תחרויות גביע אירופה בנובמבר 1970 אך לשלם לה זכויות שידורים בצורה רצינית ומסודרת, החלה רק בעונת הכדורסל של 1977 – 1976.

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי. ראשיתה בקונטיננט האירופי. מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני . הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה בגביעי אירופה. הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילאנזיות, מִילָאן ואִינְטֶר בגביעי אירופה. שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 ו-90 של המאה הקודמת בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן. הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה, הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק.

הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים . הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי. עליך להיות אָלוּף. זהו אותו הסטאטוס שהציבו בפניהם קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האיתנות התקשורתית שלה היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג. לטלוויזיה יש תכונה מולדת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור. אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין ז"ל היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון זמרים אומנים רבים אחרים. מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש . חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות או בית דין גבוה לצדק . היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור. הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למכסימאלית. המשוואה הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה. נשאלתי פעמים רבות בקריירה הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי לכל הפונים הייתה דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות" (!).

הספר הזה "הקשר הסימביוטי" בסדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", הוא תיעוד וניתוח של הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים שהתקיימו במשך יותר משנות דוֹר 2006 – 1969 בין הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 בישראל לבין מכבי ת"א. תחילתה בצילום ושידור הדרבי התל אביבי בכדורסל שהתקיים ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד" במסגרת המחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל בו גברה קבוצת הפועל ת"א על מכבי ת"א בתוצאה 70:78 [8] והמשכה ב- 24 ביוני 1969 בכיסוי משחק הגמר על גביע המדינה בדרבי התל אביבי בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א ששוחק אף הוא באצטדיון "בלומפילד" ושוב ניצחה הפועל ת"א 70:88 וזכתה בפרס הנכסף. אח"כ העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט "נעמן (במפרץ עכו) [9] את המשחק בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה סטנדרד ליאז' 62:74 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם מאז ימיהם של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ויְשַעְיּהוּ "שָיְיקֶה" תָּדְמוֹר תמכו בסימביוזה המתוכננת וביוזמת יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א שעלתה ממון לקופה הציבורית אך מאידך הניבה מִדְרוּג מזהיר . יתירה מזאת , השידורים הישירים האלה היו אבן הפַּאזֶל שנושקת לכל האחרות וחיברו את צופי הטלוויזיה ביתר שאת למשדרים שקדמו למשחקי מכבי ת"א ולאלה שבאו בעקבותיהם. הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים "הקשר הסימביוטי" הוא גם סיפור אודות שיתוף הפעולה המדהים והיוצא דופן, ואפילו דרמטי בין מכבי ת"א לבין נותנת החסות שלה חברת הממתקים והקפה "עֵלִית", מאז שנת 1971 וכמעט עד עצם היום הזה (החליפה אותה כנושאת חסות חברת "אלקטרה"). מועדון מכבי ת"א לדורותיו חייב חוֹב עולם לתעשיינים המצליחים והמשגשגים מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל, לדָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ (היה נשוי לתָּמָר בִּתּם של רות ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ), לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ולמִיכַאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס . בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל שוב ושוב ופעם אחר פעם לפסגה. ללא סיועה המסיבי של "עֵלִית" בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי. חברת "עֵלִית" הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את קבוצת מכבי ת"א.

במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות והזוויות, שכלל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 + מועדון הפאר של מכבי ת"א + חברת "עֵלִית" , טמון אחד הפרקים המזהירים והחשובים ביותר בהתפתחות ההפקה ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית לדורותיה.

טקסט תמונה : 1970. המייסדים הבלתי נשכחים, שני התעשיינים המוכשרים והמשגשגים ובעלי חברת "עלית" מרק מושביץ ז"ל (מימין) ואבא פרומצ'נקו ז"ל שתרמו מהונם לטובת הקהילה ולמען חיזוקה של קבוצת מכבי ת"א בכדורסל. (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). שני המפגשים שלי עם רות פרומצ'נקו אלמנתו של אבא פרומצ'נקו היו לא רק מרתקים אלא גם מאלפים. 

טקסט תמונה : התעשיין עו"ד דוד מושביץ יבד"ל בנו של מרק מושביץ ז"ל העניק את חסות "עלית" למכבי תל אביב בשנים 1985 – 1971. (באדיבות דוד מושביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : התעשיין מיכאל "מייק" שטראוס נשיא חברת "שטראוס – עלית" מעניק את חסות "עלית" למכבי ת"א בשנים 2008 – 1997. (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : התעשיין דייויד פדרמן יו"ר דירקטוריון "עלית" בשנים 1997- 1985. חברת "עלית" בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א והעניקה לה חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום עליהם. מאוחר יותר היה דייויד פדרמן חבר הנהלת הקבוצה ואח"כ גם אחד מבעליה. אביו יצחק פדרמן היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : התעשיין עו"ד אבי פילוסוף. יחד עם  עו"ד דוד מושביץ קידם בראשית שנות ה- 70 את הסכם החסות ההיסטורי בין חברת "עלית" לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. (באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור הראשון שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל בשנים 1974 – 1969 היה ראשון שסמך ידו על הברית  שנכרתה בחינם ב- 1969 ובשנים הראשונות שלאחריה בין השידור הציבורי על שני מרכיביו הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" לבין מועדון מכבי תל אביב. הוא כמובן לא תיאר לעצמו כי הוא מייסד מסורת. כל המנכ"לים האחרים שבאו בעקבותיו תמכו בהתלהבות ביוזמת ההתקשרות עם אלופת הכדורסל שהיה שוות ממון לעיתים כסף רב מהקופה הציבורית. היו אלה כלהלן : יִצְחָק לִבְנִי (1979- 1974), יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל (1984- 1979), אוּרִי פּוֹרָת ז"ל בקדנציה ה- 1 שלוֹ (1989- 1984), אַרְיֵה מֶקֶל (1993- 1989), מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם 1998- 1993), אורי פורת ז"ל בקדנציה ה- 2 שלו (2001- 1998), רָן גַלִינְקָא (2002- 2001), ויוֹסֵף בַּר-אֵל (2005- 2002). אחד אחר השני כל אחד בתורו הם המנכ"לים ההםאישרו ללא כחל ושרק את ההסכמים הכספיים. גם כשהתשלומים האלה עלו וגאו מחוזה לחוזה ומהסכם להסכם.

טבלת ה- הכנסות המפורטות של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מקבלת דמי חסות של חברת "עלית" וקבלת זכויות שידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, בין 1970 לבין 2007, רשומות בדקדקנות ובקפידה בספר "הקשר הסימביוטי".

סוף פוסט מס' 508. הועלה לאוויר ביום רביעי – 17 בפברואר 2016.

[1] מצלמה מס' 2 בניידת היא מצלמת גיבוי למצלמה המובילה (Leading camera) ומשמשת גם לצילום ב- Medium – Close up.

[2] בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה, "להראות לצופים בשידור ישיר".

[3] ראה בהמשך קטעי עיתונות  מ- 1 בפברואר 1982 , פרי מאמריהם של ארנון "נוני" מוזס מ- "ידיעות אחרונות" , ומבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טדי פרויס.

[4] אולסי פרי היה אומנם שחקן מקצועני בשורות מכבי ת"א אך במקביל היה גם יבואן של הלבשת ספורט מאיטליה.

[5] עובדות אולסי פרי: אולסי פרי נולד בארה"ב ב- 3 ביולי 1950. ב- 1974 הצטרף לקבוצת הכדורסל של ווירג'יניה סקווירס מליגת ה- ABA. הוא התנשא לגובה של 2.10 מ' אך היה רזה למרות גובהו לא ניחן ביכולות פיזיות שיסללו את דרכו לעבר ליגת NBA והכסף הגדול הטמון בה. ב- 1976 רכשה אותו קבוצת מכבי ת"א על פי דרישת המאמן רלף קליין. אולסי פרי הוצב בתפקיד שחקן ציר. במשך השנים בעת היותו שחקן מכבי ת"א הסתבך בפרשיות סמים. בשלב מסוים היה מכור ונתון להשפעה כבדה של החומר הממאיר והאסור. ב- 1985 נעצר בהולנד יחד עם בן דודו קנת' ג'ונסון כשברשותו כמות גדולה של הרואין. הוא הוסגר לארה"ב וממעמד של משתמש בסמים הואשם ע"י השלטונות הפדראליים בסחר בסמים. אולסי פרי נשפט ונשלח למאסר ממושך של 10 שנים. במשך כל שהותו בכלא האמריקני שמרו עמו אנשי מכבי ת"א על קשר. לאחר שריצה את עונשו הציעו לו המכבים לפתוח בחיים חדשים בישראל. אולסי פרי החליט ב- 1997 לבנות לעד את ביתו בישראל.

[6] יורם ארבל נטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בספטמבר 1990 בדרכו לעבר הכבלים וערוץ 2. מאיר איינשטיין נכנס בהצלחה לנעליו הגדולות.

[7] יצחק פדרמן ז"ל (אביו של דיוויד פדרמן יבל"א) קורא לו שאול "קוקה" כַּ סַ פ (ולא כספי).

[8] באצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו נערכו שיפוצים לרגל הגדלתו.

[9] עיריית תל אביב שיפצה את האצטדיון יד אליהו והפכה אותו להיכל כדורסל מְקוּרֶה.

סוף פוסט מס' 508. הועלה לאוויר ב- 4 ביוני 2015.