הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 606 : הועלה לאוויר ביום שישי – 10 ביוני 2016.

———————————————————————————————

"אוֹר הַבּוֹקֶר אֵינֶנוּ זָקוּק למְנוֹרָה" (אמירה של ר' משה אבן עזרא). "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האמת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו לא קרה דָבָר" (אמירה של ווינסטון צ'רצ'יל). "הצרה העיקרית באשר לשקרנים היא שאין כל ערובה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת" (אמירה של קינגסלי אמיס). ככל שהשֶקֶר צוֹבֵר שָנִים כך קָשֶה יותר להפריכו (אמירה שלי אנוכי, יואש אלרואי – בלינדמן בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן). פוסט מס' 606. כל הזכויות שמורות. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור ואשר הציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. הוא סולק. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ההוא הואשם בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : תושבי הצפון הישן של תל אביב בגזרה שבין רחוב ז'בוטינסקי לרחוב יהודה המכבי ורחבת הספורט טק ממחזרים מהר יותר עיתונים ונייר ואת בקבוקי הפלסטיק ואריזות הניילון מ- עיריית ת"א האיטית שאמורה לפנות אותם ביתר יעילות וחריצות.

פרפרת 2 : שני רכלנים קטנים משעממים ואיטיים מגלי צה"ל עמית סגל וירון דקל שמיתרי גרונם מפיקים צליל דהוי, ניהלו ריאיון דַל עם אלכס גלעדי (אתמול, יום חמישי – 9 ביוני 2016), מבין אלה שמגשים את הרעיון הטלוויזיוני כי אור הבוקר איננו זקוק למנורה. פספוס. שני הרכלנים הישנוניים האלה עמית סגל וירון דקל מתעסקים שוב בשוליים של השוליים עם המונח שטבע בשעתו מנכ"ל "קשת" אלכס גלעדי, "מסעודה משדרות", בעת ש- יָצָר וברָא את "קֶשֶת" מעפרה בימים ההם של הקמת ערוץ 2 המסחרי בנובמבר 1993. במקום לנצל את ההזדמנות, את נוכחותה של פיגורה טלוויזיונית וורסאטילית ישראלית ובינלאומית בעלת ניסיון עצום בשם אלכס גלעדי על גלי האתר של הרדיו הצבאי לצורך דיונים עיתונאיים – חדשותיים פי 1000 חשובים ומעניינים יותר, גם אם בראשי פרקים, נגיד האולימפיאדה ה- 31 במניין הזמן החדש, זאת הממשמשת ובאה של ריו דה ז'אניירו 2016, הם מדשדשים ומעלים גֵרָה עם "מסעודה משדרות" נושא לעוס משכבר הימים, וגם מחממים איטריות ישנות הנוגעות ל- רמי סדן פוליטיקאי טיפש נאמנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומי שהוצב על ידי בנימין נתניהו (מכהן גם כ- מ"מ שר התקשורת) לתפקיד יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 10. OK, עמית סגל וירון דקל ממש שני רשלנים נוּך שְלֶעפֶּערְס, תתעסקו עם "מסעודה משדרות" כמה שאתם רוצים, אבל תשחילו לפחות שאלה "אולימפית" אחת לאלכס גלעדי, תפגינו איזה סקרנות עיתונאית בטרם נפתחים המשחקים האולימפיים של ריו 2016.

מר אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מאז נובמבר 1980, נמנה ב- 1995 על שורות הנהלת הרשת שלו יחדיו עם הבוס שלו נשיא חטיבת הספורט הנערץ של הרשת דיק אברסול (Dick Ebersol) שבתום מחשבה ארוכה קשרה את גורלה עם התנועה האולימפית הבינלאומית, וחתמה באוגוסט 1995 על הסכם / חוזה טלוויזיוני מפואר עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בראשות נשיאו דאז הספרדי המנוח חואן אנטוניו סאמאראנש. NBC החליטה לקנות בקיץ 1995 את זכויות השידורים של כל אולימפיאדות הקיץ והחורף בין 1996 ל- 2008 (כולל) תמורת סכום כספי פנטסטי של 3.550000000 (שלושה מיליארד וחמש מאות וחמישים מיליון) דולר. היה מדובר אז ברכישת אולימפיאדת אטלנטה 1996 (קיץ) + אולימפיאדת נאגאנו 1998 (חורף) + אולימפיאדת סידני 2000 (קיץ) + אולימפיאדת סאלט לייק סיטי 2002 (חורף) + אולימפיאדת אתונה 2004 (קיץ) + אולימפיאדת טורינו 2006 (חורף) + אולימפיאדת בייג'ינג 2008 (קיץ). כשהתרחש המפץ הטלוויזיוני המוניטארי ההוא של NBC / IOC בעיר השוודית גטבורג ב- אוגוסט 1995, שהיתי בעצמי בעיר החוף הזאת כמנווט, מפיק, ועורך את אליפות העולם ה- 5 בא"ק מטעמם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ויבד"ל יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אלכס גלעדי שהיה אף הוא בגטבורג בעת ההיא סיפר לי בגאווה את תולדות ההתקשרות ההיסטורית ההיא בין הרשת שלו לוועד האולימפי הבינלאומי. NBC קשרה אם כן את גורלה עם IOC לשנים ארוכות (הרבה הודות גם לאלכס גלעדי שבאוגוסט 1995 כיהן כבר שנה כחבר בשורות IOC) ודחקה משם את רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC הקודמת ואת מנהיג החדשות והספורט שלה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) שעשו עסקים עם IOC מ- 1964 ועד 1984 (כולל). NBC ירשה את המסורת האולימפית של ABC.

צריך לזכור ש- NBC שידרה גם את אולימפיאדת סיאול 1988 תמורת תשלום זכויות שידורים של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר וכן כיסתה ארבע שנים אח"כ את אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעבור תשלום זכויות שידורים של 401.000000 (ארבע מאות ואחד מיליון) דולר. ואז הגיעה כאמור התפנית הגדולה ב- 1995. רשת NBC ממשיכה גם היום את שותפות הגורל שלה עם IOC והייתה זאת ששידרה את אולימפיאדת החורף של וואנקובר 2010, את אולימפיאדת הקיץ של לונדון 2012, את אולימפיאדת החורף של סוצ'י 2014, ועכשיו תשדר גם אולימפיאדת ריו 2016 בתוככי ארה"ב. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא בעצם המממנת הראשית של התנועה האולימפית. למשל, בעבור זכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת לונדון 2012 בלבד שילמה NBC ל- IOC סך של 1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר. ירון דקל (מפקד רדיו גלי צה"ל) ועמית סגל מפקיעים לעצמם תוכנית רדיו מידי יום חמישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 אולם שניהם כל כך רוטיניים, איטיים, ומשעממים וגם בעלי גוון קול שאיננו ערב ולא רדיופוני.

גלית אלטשטיין שמשדרת אף היא מידי יום חמישי בשבוע ברדיו גלי צה"ל את "השעה הבינלאומית" שלה בין 13.00 ל- 14.00 מרתקת מהם פי שבעים ושבעה, מעניינת מהם, קצבית מהם, וגם יש לה קול רדיופוני נאה. היא שמה את שני ה- נוּכְ שְלֶעפֶּערְס הללו באצטלה יָעֵנִי של שני עיתונאים כאִילוּ בעלי מוניטין, בכיס הקטן שלה.

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) יחדיו עם מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי (משמאל, יושב). עומד מאחור צבי ברק, כלכלן רשות השידור, חבר בצוות של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת (1) :

אולימפיאדת מוסקבה 1980 – אולימפיאדת ה- Off tube. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מבטיח למנהל הספורט אלכס גלעדי בכתב ב- 19 ביוני 1980, הבטחה בעלת חשיבות עיתונאית – טלוויזיונית היסטורית כלהלן : "כדי למנוע אי הבנות אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל, ואיננו משמש תקדים לעתיד". יוסף "טומי" לפיד ז"ל העריך וירא באותה מידה את כישרונותיו ויכולותיו של אלכס גלעדי. המסמך הנדיר המצ"ב שחיבר ושלח יוסף "טומי" לפיד ז"ל לאלכס גלעדי יבד"ל ב- 19 ביוני 1980 מוכיח עד כמה הוקיר אותו. אלכס גלעדי רשאי להיות גאה במסמך ההיסטורי, אבן מסד רבת ערך המצ"ב, שחיבר מנכ"ל רשות השידור בעבורו. בחודש נובמבר של שנת 1980 נטש אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ואת רשות השידור תחת מנכלותו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, וחבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הוא בלט ו- שגשג שם מייד ומשגשג בה עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC האריכה ארבע פעמים מאז 1980 את חוזה העבודה שלה עם מר אלכס גלעדי ורואה בו נֶכֶס אנושי (!).   

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. חודש ימים בדיוק בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 (3.8.1980 – 19.7.1980). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כותב למנהל הספורט אלכס גלעדי מכתב שהפך ל- אבן מסד בחייו של השידור הציבורי. זהו אחד המסמכים החשובים, הקרדינליים, המכריעים, והמוערכים ביותר בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. הטקסט ההיסטורי שכתב יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשעתו ב- 19 ביוני 1980 ושלח אותו לאלכס גלעדי באמצעות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובאמצעות מנהל החדשות חיים יבין יבד"ל, מדגיש את חשיבות השמירה על עיקרון הסיקור העיתונאי הטלוויזיוני מהשטח. המסמך נשמר על ידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 3 : תוכנית "המקור" המשודרת בערוץ 10 בהובלת רביב דרוקר וברוך קרא היא מקור מידע חשוב, משמעותי, ו- מהימן עבורי. כמו רבים צפיתי גם אני ב- "ידוע מראש", סרטה התיעודי המצמרר של ענת גורן שעסק ברצח בתוך המשפחה. אביטל רוקח ז"ל נרצחה ע"י בעלה. ענת גורן היא מתעדת טלוויזיונית יסודית, מדויקת וגם רגישה, ולכן מְעוּלָה. עדויות ילדיה של הנרצחת בסרט "ידוע מראש" חושפים בזה אחר זה את מחדליה החמורים של משטרת ישראל שידעה היטב כי בעלה של אביטל רוקח ז"ל מאיים שוב ושוב על חייה, ולא עשתה דבר (!). נורא. תהיתי כיצד זה שני אנשים גבר ואישה שנשבעו תחת החופה אהבת נצח אדם לרעהו, הופכים ברבות השנים לשונאים שמתעבים זה את זו עד חורמה, ולהפך. מדינת ישראל על כל אגפי האוכלוסין שלה רווייה בהיסטוריה של מעשי אלימות קשים ופרשות רצח בתוך המשפחה. חשבתי לעצמי מדוע בחרה ענת גורן דווקא לתעד את מקרה הרצח של אביטל רוקח ולא פרשות אחרות של מקרי רצח בתוך המשפחה ? רצח אביטל רוקח ז"ל הוא תיעוד טלוויזיוני מזעזע משפחתי וציבורי ששווה ראשית דבר הקרנה פרטית למפכ"ל החדש רב ניצב רוני אלשייך ולמשטרה הבינונית והרדודה שלו שדורשת תיקונים ושיפורים רבים.

פרפרת 4 : שלושת משחקי ה- Final four של הכדורסל הישראלי ש- שודרו לאחרונה ישיר ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וערוץ 1 הארצי הציבורי מה- "Arena" הירושלמית (שני חצאי הגמר ביום שני / 6 ביוני 2016 + משחק הגמר ביום חמישי / 9 ביוני 2016) שוב שרטטו חיץ מהותי בין ניב רסקין מתוגבר בפרשניו ארז אדלשטיין ופיני גרשון לבין אורי לוי החלש והפרשן שלו גור שלף. המזל ניצב לצדו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ששידר ישיר החל מ- 18.00 את משחק חצי הגמר הראשון הסנסציוני בו גברה מכבי ראשל"צ על הפייבוריטית מכבי ת"א בתוצאה 69:71 ומקדים את ערוץ 1 הציבורי.  בטרם נופח את נשמתו ו- הופך לז"ל,  משדר ערוץ 1 ישיר בפעם הלפני אחרונה בחייו התמודדות בכדורסל, את משחק חצי הגמר השני ב- זמן צפייה ראשי ב- 21.00, הפועל ירושלים – הפועל אילת 78:82. דווקא השידור הישיר של ערוץ 1 הניב ב- Prime time כמות רייטינג מגוחכת, רק % 5. מִדְרוּג ירוד מפני שמדובר בהישג דַל של ערוץ טלוויזיה ארצי שמשדר ישיר בזמן צפייה ראשי אירוע עַל, משחק צמרת של כדורסל ישראלי, במסגרת אליפות המדינה. הערה שלי : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שהוא רשת טלוויזיה מסחרית אומנם, אך ממומנת מכספי הצופים, מתעקש לא ל- דווח על כמות הרייטינג שלו שהוא אוגר, כאילו מדובר בסוד של השב"כ והמוסד. מוזר ומשונה מדוע יו"ר איגוד הכדורסל מר עמירם הלוי ויו"ר מנהלת הכדורסל מר שמואל פרנקל גוזרים על עצמם שתיקה ומרשים לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להתנהג במסתוריות שכזאת ולהסתיר את אחוזי המדרוג מעיניו של הציבור. האם לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יש סיבה כלשהי להסתיר את דוחות הרייטינג שלו ? האם מדובר ברייטינג נמוך בהשוואה למחירי הצפייה הגבוהים שהוא גובה מלקוחותיו ? האם שוררת (ו/או לאו) קורלציה בין בחירת האירועים ותשלומי זכויות השידורים הגבוהים לבין התעניינות רדודה של הציבור. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא כמעט אשף ביחסי ציבור, שיווק, ועשיית סרטי Promo אולם על פי מראה עיניי הוא חובש על ראשו זר עלי זית ללא הצדקה.

תזכורת (2).

כזכור בתאריכים ההם של 18 וב- 20 באפריל 2000 ימי המשחקים של ה- Final Four האירופי בכדורסל בסלוניקי בהשתתפות מכבי ת"א, ניהלתי נגד ערוץ 5 בכבלים בראשות המנכ"ל מיילן טנזר שלו שני קרבות טלוויזיה "ראש בראש" בעת שני שידורים ישירים. שורת המומחים בארץ ואנשי העיתונות הכתובה ניבאו תבוסה ל- יואש אלרואי הסָבא העני בעל ראש מאפיר ומלבין מול מיילן טנזר הצעיר והעשיר שחור השֵיעָר. זה היה מדהים. החבר'ה האלה שמכנים את עצמם עיתונאים – מומחים ואשר מעולם לא השתייכתי ל- מִילְיֶיה שלהם, העניקו ליריבי את תואר האלוף בטרם עת, לפני שהחלה התחרות בינינו, וכבר מיהרו להניח על ראשו את זר המנצחים קלוע מענפי זית. ביום שלישי ההוא של 18 באפריל 2000 הבסתי את מיילן טנזר ברייטינג % 27.8 מול % 7.3 שלו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הנדהם הרים לי טלפון בבוקרו של יום רביעי – 19 באפריל 2000 ושאג לשפופרת מרוב שמחה, "יואש אלרואי ניצחת את מיילן טנזר…איזה יופי…איזה יופי…אתה מלך…". נאלצתי להשקיט אותו, "יאיר שטרן תירגע…זה היה רק היומן – הסרט טרם החל…אתמול הרגתי אותו – מחר אקבור אותו…". ובאמת כך היה. ביום חמישי – 20 באפריל 2000 הכיתי את מיילן טנזר שוק על ירך : אנוכי והרשת שלי צברנו מדרוג של % 29.9 מול % 5.6 של מיילן טנזר וערוץ 5 בכבלים שלו.

טקסט תמונה : נובמבר 1989. אנוכי באגף מאגפי משרדי חטיבת הספורט שלי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אני עוסק בארגון והפקת עונת הכדורסל הבאה של 1990 – 1989 הנוגעת למשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצלחת שידורי ה- Final Four של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , עוררה הדים חיוביים עצומים ברשות השידור. המברך השלישי אחרי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן היה מנכ"ל רשות השידור עצמו אורי פורת ז"ל, שכתב לי שלושה ימים לאחר תום מבצע שידורי סלוניקי מכתב נרגש באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי . הנה הוא כלשונו  [5] .

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מעניק צל"ש לעובדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מילאתי את בקשתו ותליתי את מכתבו של המנכ"ל לידיעת הנוגעים בדבר בשני מקומות מרכזיים בבניין הטלוויזיה ברוממה – במחלקת הספורט, ובלב ליבה של חטיבת ההנדסה שכה אהבתי והערכתי , בחדרי המאסטר שלה. החלטתי להגיב למכתבו של המנכ"ל בעיקר לנושא שכותרתו , "תנאי תחרות קשים במיוחד", שהוא במו ידיו והחלטותיו כפה עלי יחדיו עם סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי, כשלפתע השיגני ברכתו של רפיק חלבי. מנהל חטיבת החדשות כתב לי מכתב הערכה נרגש במיוחד [6].

טקסט מסמך : 23 באפריל  2000. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב ושלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע הפקת השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של משחקי ה- Final  four בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות .

למחרת ביום שני – 24 באפריל 2000, מיהרתי להשיב למנהל החדשות על מכתבו החם. ביקשתי אותו לפעול מייד ולהירתם להשגת זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בשנים הבאות ולמשחקי ליגת העל בכדורגל שכה נכספנו אליהם. ידעתי שבהיעדרו של יאיר שטרן המנהל המצוין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (הפורש מתפקידו בתוך 6 ימים התום תקופת ניהול בת שבע שנים מאז קיץ 1993), יקשה הדבר שבעתיים  [7].

טקסט מסמך : 24 באפריל 2000. מכתבי למנהל החדשות מר רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) המאיץ בו לסייע לי לרכוש את זכויות השידורים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- Supro League לארבע השנים של 2004 – 2000 ואת זכויות השידורים של ליגת העל הישראלית בכדורגל לשנים 2005 – 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית.   24.4.2000 .

מחלקת הספורט / ירושלים     

אל   :  רפיק חלבי

מאת : יואש אלרואי

הנדון : רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א במשחקי ה- Supro  League לעונות 2004 – 2001 ורכישת זכויות השידורים של ליגת העל בכדורגל 2005 – 2001.

רפיק היקר,

1. תודה על מכתב ההערכה שלך אלינו הנוגע לשידורי הפיינל – פור בסלוניקי, בתאריכים 18 ו- 20 באפריל 2000.

2. אנחנו חייבים לחתום על הנ"ל במהירות האפשרית (ניתן לעשות את זה עד סוף החודש הזה בשני המישורים), לנצל את ההצלחה ולהכות בברזל כל עוד הוא חם.

3. כמי שניצב היום בראש ההיררכיה בערוץ 1 בהיעדרו של יאיר שטרן, אל תיתן להנהלת רשות השידור להתחמק מאחריותה הראשית לנ"ל. כדי שלא נתבכיין ונדרש לומר בעוד ימים אחדים "…איך הפסדנו את זכויות השידורים מתחת לאפינו…לשנים כה רבות…".

רפיק, אני שב וחוזר ואומר, אין לנו זמן וצריך לפעול מייד. מבנה זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ (ובעולם) , השתנה והפך להיות מסובך ומורכב. זה לא פשוט לנהל ביום ביום הזה מו"מ לשידורים יקרים שרבים במדינה חפצים בהם, אבל זה לא בלתי אפשרי. מרכיב הזמן חשוב להצלחה . אל תהסס , קח את היוזמה ונצא לדרך.

 בברכה,

 יואש  אלרואי

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים), הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים. מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים הרלוואנטיים, מהימנות עבודתה העיתונאית, וראשוניות הדיווח. עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים. שום "קליפיזציה" מוסיקלית של ערוץ הספורט איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית. ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ערוץ הספורט בכבלים גדול עוד יותר לנוכח "קמפיין" מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד מחלקת הספורט שלה ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי. התבוסה של ערוץ הספורט בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת של יחסי ציבור ושיווק, החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. הניצחון הדרמטי של ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאלף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור. אין תחליף לעיתונאות ישרה, אמינה והוגנת, וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין. לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט וגם את ערוץ 2 שוֹק על יָרֵךְ בשידורי ה- Final Four ב- סלוניקי יוון של אפריל 2000, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור. לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה כי מחלקת הספורט שלי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק הזה "ראש בראש" עם ערוץ הספורט אז מס' 5 בכבלים. יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט ואגרסיביות השיווק, שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ 2, פעלו את שלהם והשפיעו על כולם. על פי הערכות "המומחים" למיניהם עמד ערוץ 1 בפני תבוסה מוחצת. לא היה בכך ספק. משהגיעה בשורת הניצחון שלנו הופתעו כולם. לא אני.

היו לי ולנו אוהדים בהנהלת הרשות. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב, התרשם אף הוא מאוד ממבצע השידורים הארוך, והביע את תודתו על הניצחון הסוחף. כך כתב לי [8] כלהלן :

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. זהו המסמך המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור יצא ממש מגדרו לנוכח הניצחון הגדול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). הוא שלח לי כשי את מפות הרייטינג הענקיות של הצפייה בטלוויזיה ב- 18 וְ- 20 באפריל 2000, המצביעות על ההישג הייחודי והבלתי רגיל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועל תבוסות שנחלו ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 המסחרי מול השידור הציבורי [9]. 

טקסט מסמך : יום שלישי – 18 באפריל 2000. זוהי מפת תבוסת הרייטינג (על פי דו"ח המדרוג של חברת טל גאל) שהנחילה חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 5 בכבלים ולערוץ 2 לכל אחד לחוד ולשניהם יחדיו באותו יום שלישי ההוא של 18 באפריל. את גרף הרייטינג הכין עבורנו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב. הוא הגיש לי אותה כשי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה כה נרגש מהניצחון שלנו באותו יום שלישי – 18 באפריל 2000 עד שהרים לי טלפון מוקדם בבוקרו של יום רביעי, ושאג לשפופרת מבלי יכולת לעצור בעצמו, "יואש אלרואי ניצחת את ערוץ 5 בגדול...אתה מלך…". נאלצתי להרגיע אותו. הייתי Cool והשבתי לא בקול שָלֵיו, "יאיר יקירי, תירגע…זה היה רק היומן…הסרט האמיתי טרם הגיע…אתמול הרגנו אותם…מחר ביום חמישי – 20 באפריל 2000 נקבור אותם". ואומנם כך היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  יום חמישי – 20 באפריל 2000. זוהי מפת הרייטינג (על פי דו"ח המדרוג של חברת טל גאל) של השידור הישיר השני ביום חמישי בערב – 20 באפריל 2000  מסלוניקי – יוון, בו שידרנו "ראש בראש" נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לפנאתנאייקוס היוונית. מכבי ת"א הפסידה במשחק הגמר אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה. הִכֵּינוּ את ערוץ 5 בכבלים ברייטינג שוק על ירך כפי שמראה הגרף. צברנו % 32.9 רייטינג מול  % 5.8 בלבד של ערוץ 5. מרבית צופי הטלוויזיה במדינת ישראל הלכו עמנו וצפו בשידורים הישירים שהובילו השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי והפרשנים אלי סהר ורלף קליין. שום אושר, חדווה, גיל, וישועה לא ישוו לאותה תבוסת הרייטינג ההיא שהנחלתי ב- 20 באפריל 2000 ל- מיילן טנזר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה בשני ערבי השידורים האלה את ערוץ 2 המסחרי ואת ערוץ 5 בכבלים, כל אחד לחוד ואת שניהם גם יחד. אפקטיביות הכיסוי הטלוויזיוני הישיר הענק של מחלקת הספורט בשידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 התאפשר תודות לקובי בן – גוּר יו"ר דירקטוריון "פלא-פון", גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של פלא – פון וגב' רוני לָטְשוֹבֶר, ואִילָן בֵּן – דוֹב מנכ"ל "סאני תקשורת". קובי בֶּן – גוּר העמיד לרשותי 250000 (רבע מיליון) דולר למבצע השידורים הזה תמורת חשיפת שקופיות החסות של פלא-פון וְ- Samsung. ברור שבלעדי הממון הזה לא הייתי יכול לגבור על מיילן טנזר ושַכִי פרנץ מנהלי ערוץ 5 בכבלים. ב- 11 במאי 2000 קיבלתי את מכתבו הכלכלי – כספי החשוב של גִיל בּוּל המודה לי על שיתוף הפעולה העִסקי המוצלח בין חברת פלא – פון לבין ערוץ 1 הציבורי המשגשג בשידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000. שגשוג הרייטינג והמדרוג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם שני התאריכים של 18 ו – 20 באפריל 2000 הוכיח כי ב- שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים של ערוץ 1 בארץ ובעולם טמון אוצר כלכלי. ממון רב מצוי שם. צריך רק לדעת כיצד לשווק את הסחורה מניבת הרייטינג שאתה אוחז בידך ואח"כ לאסוף את הכסף. היה לי עונג ו- חוויה גדולה לעבוד מול הצוות הכלכלי של יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור (בתמיכתו האיתנה וגיבוי אישי שהעניק לי  מנהל ערוץ 1 בעת ההיא מר יאיר שטרן). הנה הוא כלשונו [10] :

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. זהו המסמך המקורי ששלח לי סמנכ"ל השיווק של חברת פלא – פון מר גיל בול. מסמך חשוב ביותר שתיעד והוכיח את האפשרויות הכלכליות הגלומות וטמונות במימון שידורים ישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון מר קובי בן- גור שילמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור הקרנת שקופיות החסות שלה בשני השידורים הישירים בטורניר הכדורסל של ה- Final four בסלוניקי באפריל 2000 סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

המסמך הזה של גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן" הוכיח שיש עתיד כלכלי לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מבצע שידורי ה- Final Four היה מאחוריי. עמדתי עכשיו לפני שני מבצעי שידור בינלאומיים יקרים ויוקרתיים נוספים קרובים ומלאי אתגר של טורניר הכדורגל של "2000 EURO" (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) והמשחקים האולימפיים של סידני 2000. הייתי צריך למַמֵן אותם. מבצע השידור המוצלח והמשגשג של ה- Final Four בסלוניקי נראה כמשחק ילדים לעומתם. ואז פרסמתי פוסט בעיתון "הארץ" שכותרתו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" בו הסברתי וניתחתי מדוע ידי הייתה עליונה בעת המאבק ההוא נגד שני מנהלי ערוץ 5 בכבלים מיילן טנזר ושכי פרנץ.

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא. אני מפרסם במדור הספורט של עיתון "הארץ" (בעריכת מר אבי רצון) את המאמר שלי שכותרתו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש". הפוסט מסביר את חוות דעתי אודות ניצחונה המובהק והצפוי בשעתו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים בעת שני קרבות השידור הישירים "ראש בראש", שסיקרו את טורניר ה- Final four של סלוניקי 2000. לא הייתה כאן יד המקרה. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל של העיתון מר עמוס שוקן).

אני שב לנושא הקונקרטי העכשווי. ואז מגיע משחק הגמר על אליפות המדינה בכדורסל והשידור הישיר של אורי לוי וגור שלף בו מביסה ומשפילה מכבי ראשל"צ בראשות המאמן של אריק שיבק את הפועל ירושלים במגרשה הביתי תחת שרביט אימונו של דני פרנקו, 77:83. הרייטינג מגוחך : % 8.0 בלבד. משחקי סדרות הגמר אל אליפות המדינה בכדורסל הניבו בתקופתי בשנים של 1999 – 1985 כמויות רייטינג שנעו בין % 30 ל- % 40. ה- Pre Game Show אמש (יום חמישי – 9 ביוני 2016) מניב תוצאה נמוכה של % 4.1. ה- Post Game Show של אורי לוי + גור שלף + הדס גרינברג + ליאב נחמני מייצר רק % 8.0 ולא חוצה אותו. מבין הארבעה הנ"ל אני אוהב את העיתונאית הדס גרינברג. "מבט" בהגשתה של מיכל רבינוביץ' צובר % 3.8. גרף הרייטינג של "מבט" המהדורה המוקדמת גם כן בהגשת מיכל רבינוביץ' מעפיל ל- % 1.7 בלבד. מהדורת חדשות הלילה לסיכום אירועי היום בהגשת דניאל אופיר נוגע בקושי ב- % 2.0. ערוץ 1 גוסס.

פרפרת 5 : השַדָּר המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ניב רסקין (נבחר להיות השדר המוביל של תחרויות הא"ק באולימפיאדת ריו – 2016 יחדיו עם הפרשן ד"ר מולי אפשטיין) התגלה (לי) כבר סמכא ומוּסָר בשעה שעצר ובלם את המתקפה הטלוויזיונית הנבזית והמכוערת שערך הפרשן פיני גרשון ׁבעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהיכל הספורט ביד אליהו על שרון דרוקר המאמן המפוטר של מכבי ראשל"צ בתום השידור הישיר של חצי הגמר הראשון במסגרת ה- Final Four הישראלי, מכבי ראשל"צ – מכבי ת"א 69:71. כזכור הוצב אריק שיבק לתפקיד מאמן מכבי ראשל"צ במקומו של שרון דרוקר. מינוי שצלח. שָרוֹן דְרוּקֶר למרות פיטוריו ע"י יו"ר המועדון יִצְחָק פֶּרִי הוא מאמן כדורסל טוב וגם פרשן כדורסל טוב. קריירת האימון שלו לא הסתיימה וברור שעתידו לפניו. הפרשן פיני גרשון ניסה במסווה תפקידו להפוך את עמדת השידור הניטראלית למוסד "הנהלת חשבונות" פרטי שלו והטיח רֶפֶש בשרון דרוקר. ניב רסקין העֵירָנִי עמד על המשמר ו- בלם אותו על הסף. פיני גרשון חשף את עצמו כ- חוצפן, ואיש לא הָגוּן שתוקף באמצעות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את מאמן הכדורסל שָרוֹן דְרוּקֶר, מבלי ש- שרון דרוקר נוכח במקום, ומבלי שיש בימה משלו כדי להשיב לכתב הקטגוריה של אותו המשמיצן. ניב רסקין סתם לו את הפה והשתיק אותו בצֶדֶק.

פרפרת 6 : ראיתי בשידור ישיר את שני האופטיובניקים הישנוניים, המנומנמים ו- המגוחכים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גיל ברק + שימי ריגר מככבים בשידור ישיר באולפן בהרצליה את משחק מס' 3 של סדרת הגמר הסופית של ה- NBA קליבלנד – גולדן סטייט 90:120. Off tube ישראלי מחורבן שמתנהל ללא בושה על גוּפָה של ESPN האמריקנית ספקית סיגנל הטלוויזיה. עליבות בלתי מתקבלת על הדעת.

פרפרת 7 : אחת האסוציאציות שלי חיברה לפתע אך לא במקרה, את יוליוס קיסר למוחמד עלי. שניהם חצו את הרוביקון, כל אחד בתקופה שלו, וחשו בלתי מובסים. יוליוס קיסר חצה עם צבאו את נהר הרוביקון ב- 10 בינואר 49 לפנה"ס בדרכו לעיר רומא. ביטחונו העצמי השופע נסק לשמיים והתיר לו להכריז הכרזות רהב. מוחמד עלי (אז עוד נקרא קאסיוס מארצלוס קליי) עשה זאת ב- 25 בפברואר 1964 במיאמי משזכה לראשונה בתואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד לאחר שיריבו אלוף העולם הקודם סוני ליסטון בחר שלא להתייצב להמשך הקרב בסיבוב השביעי. המוסיקאית המחוננת (וגם יפה) קֶרֶן פֶּלֶס טענה את הטיעון הבא לפניי, הנוגע לשניהם, ליוליוס קיסר ומוחמד עלי, וכה אמרה : "כמה מסוכן להרגיש בלתי מוּבָס". היא צדקה. זה מדהים שמדינאי רומאי כה מזהיר ומצביא צבאי כה מוכשר כ- יוליוס קיסר מיהר להכריז בשעתו בשנת 47 לפני הספירה, לאחר ניצחונו המהיר על פארנאקס מלך פונטוס כלהלן : "באתי, ראיתי, ניצחתי ובמקור בלשון הלטינית : Veni, vidi, vici". התנסחות רוויית עודף ביטחון עצמי שבאה להפגין את הניצחון הסוחף והמהיר של הקיסר הרומאי בקרב ההוא ואת עצמתו וכישוריו הצבאיים. מדהים שאותו יוליוס קיסר שחש בלתי מובס נכנע לבסוף לקושרים נגדו והובס מדקירות סכיניהם של ברוטוס, קסיוס, ו- קסקא ליד גבעת הקפיטול ברומא. מוחמד עלי מתאגרף מוכשר ו- מבריק וגם תמלילן ופַּיְיטָן, ו- חַרְזָן לעת מצוֹא, טבע בהתלהבות והתרגשות עצומים ב-  25 בפברואר 1964 בזירת האגרוף ההיא במיאמי לאחר ניצחונו על סוני ליסטון את הסלוגן רב המוניטין שלו : "אני הגדול מכולם, אני מלך העולם / I'm the greatest, I'm the king of the world". לא פחות מדהים הוא שמוחמד עלי בעל אגרופי הברזל מי שקטל את יריביו בזה אחר זה והיה שלוש פעמים אלוף עולם באגרוף במשקל כבד, נפגע אף הוא בזירות האגרוף השונות ברבות השנים מאגרופי יריביו, הפך לחולה במחלת הפארקינסון, ונכנע לה לפני כמה ימים ספורים. מוחמד עלי מת בן 74. מוחמד עלי הצעיר היה איש שקרא תיגר על כל יריב שזז לידו. הוא היה מתאגרף מיומן בעל הישגים פנטסטיים אמריקניים, עולמיים, ובינלאומיים בזירה במשך שני עשורים בשנים 1980 – 1960, אישיות פופולארית ומצולמת למכביר, בעל מוניטין עצום גם בתחום הפוליטי, חברתי, וזכויות האדם ובעל יכולות פיזיות – ספורטיביות וגם נפשיות בלתי רגילות. מוחמד עלי היה מתאגרף היה רווי ביטחון עצמי עצמי ואולי בגלל זאת גם רברבן ואדם מתגרה מאין כמותו. מושך אש ותשומת לב. לועג ומביך את יריביו בפרהסיה בטרם קרב. מוחמד עלי הפרובוקטיבי היה בנוסף לכישרונו הספורטיבי גם פסיכולוג לא קטן ורב אמן ביחסי ציבור, ומי שניהל עבורו ועבור מאמנו אנג'לו דנדי מסעי שיווק בממדים חסרי תקדים בימים ההם בזמן ההוא. לפני הקרב נגד יריבו ארצ'י מור חרז את נבואתו ב- חרוזים :

I'll say it again, I've said it bffore – Archie Moore will fall in four.

בתום קרב הניצחון נגד סוני ליסטון ב- 25 בפברואר 1964 במיאמי זעק בקולי קולות :

I'm the greatest…I'm the king of the world…not Sony Liston…Cassius Clay.

כשצבר עוד ביטחון עצמי המציא את השיר הבא :

Float like a butterfly, Sting like a bee…your hands can't hit what your eyes can't see…

משרכש עוד ועוד מוניטין הפך מוחמד עלי לשחצן חסר תקנה ו- כינה את יריבו סוני ליסטון "Agly bear" ויריב אחר שלו פלויד פאטרסון "Coward rabbit". כשאנוכי פגשתי אותו את מוחמד עלי בן 42 באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984הוא כבר לא היה יכול לדבר מחמת מחלת הפארקינסון שפקדה אותו. הוא נותר גבר יפה תואר ומראה אולם מוגבל, מאופק, ושתקן.

טקסט תמונה : השער האחורי של ספרו עשיר התוכן של הסופר האמריקני Stanley Weston "האלופים במשקל כבד מסאליבאן ועד עלי". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1970 ומונח על מדפי הספרים בחדר העבודה שלי.

טקסט תמונה : עמוד פנימי בספרו עשיר התוכן של הסופר האמריקני Stanley Weston "האלופים במשקל כבד מסאליבאן ועד עלי". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1970, ומונח על מדפי הספרים בחדר העבודה שלי.

טקסט תמונה : תמונה של קאסיוס מראצלוס קליי (מוחמד עלי) יפה התואר והמראה מעטרת את השער הקדמי של ספרו עשיר התוכן של הסופר האמריקני Stanley Weston "האלופים במשקל כבד מסאליבאן ועד עלי". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1970, ומונח על מדפי הספרים בחדר העבודה שלי. 

טקסט תמונה : מתוך ספרם הביוגרפי המצולם של Don Atyeo ו- Felix Dennis שיצא בארה"ב ב- 1975, וקרוי, "The Holy Warrior Muhammad Ali". מוחמד עלי מופיע (למעלה בתמונה) במטהו של סוני ליסטון בעת בדיקות רפואיות (יחדיו עם מאמנו אנג'לו דאנדי, עוזרו באנדיני, ואחיו) ומכנה אותו בפרהסיה בכינוי גנאי "דוב מכוער". (באדיבות ספרם הביוגרפי המצולם של Don Atyeo ו- Felix Dennis, הקרוי, "The Holy Warrior – Muhammad Ali").    

טקסט מסמך : המחזה "יוליוס קיסר" מאת וויליאם שייקספיר (תרגום של יוסף ליבס). יצירת מופת שכל בר דעת חייב לקרוא אותה ולעיין בה. יצא לאור בישראל ב- 1959 ע"י הוצאת הספרים של יהושע צ'צ'יק, ומונח על מדפי הספרים בחדר העבודה שלי.

טקסט מסמך : ארבעה מחזות טרגיים של וויליאם שייקספיר על פי המקור : המלט + רומיאו ויוליה" + יוליוס קיסר + מאקבת'. חובת קריאה על כל בר דעת. הספר הזה מונח על מדפי הספרים בחדר העבודה שלי.

פרפרת 8 : מערכת ספורט "הארץ" משבשת חלק מ- מקורות השידור של 51 משחקי טורניר Euro 2016 בצרפת, אלה הנוגעים ל- 7 המשחקים שמשדר ערוץ 1 תחת ניהולו של מר אלי בבא. "הארץ" מנפה ומוחק את ערוץ 1 כאילו איננו קיים וכאילו איננו אמור לשדר ישיר שבעה משחקים בטורניר "Euro 2016", חמישה בשלב המוקדם, אחד בשמינית הגמר, ועוד אחד ברבע הגמר.

פרפרת 9 : אין אושר גדול יותר מלראות מאמן כדורסל ישראלי בשם אריק שיבק של מכבי ראשל"צ מביס את מאמן מכבי ת"א הקרואטי ז'אן טבק ועמו גם את כל ההנהלה העשירה וההיררכיה הכבדה של מועדון מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן. העיקר שהחבר'ה האלה פיטרו והדיחו את המאמן הישראלי גיא גודס, גייסו במקומו את ז'אן טבק, והשאירו על כנו את מנהל הקבוצה הקרואטי ניקולה ווייצ'יץ'.

פרפרת 10 : העניין איננו מסע הסרק, ההתרפסות, והחנופה מלווה בתנועות ידיים וגוף שניהל אורי לוי בעבור מאיר בר בתום השידור הישיר אמש (יום חמישי – 9 ביוני 2016) מה- Arena הירושלמית, מתקן כדורסל נאה, אסתטי, ויעיל בו זכתה מכבי ראשל"צ לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה לאחר שניצחה את המארחת הפועל ירושלים 77:83. מדובר בדברי לקקנות והתחסדות דוֹחים ובלתי נסבלים, טקסט מתקרנף ו- אופורטוניסטי שהגה אורי לוי ושיגר אותו לעבר מאיר בר ו- צופיו בערוץ 1. מגוחך ומעורר סלידה.  אולם זה כבר איננו חשוב. מעט מאוד אנשים בערוץ 1 המט ליפול שווים דברי תודה. מאיר בר איננו נמנה עליהם. מה כבר משנה לעובדי ערוץ 1 ומדוע זה חשוב להם אם מכבי ראשל"צ רכשה את תואר האלופה ונישלה ממנו את הפועל ירושלים כשממילא הכל מתעניינים בקִיצוֹ, סוֹפוֹ, ונפילתו של ערוץ 1, ובקִצָה ובנפילתה של מכבי ת"א וגם במינויו של הישראלי מר ארז אדלשטיין למאמנה החדש במקום הקרואטי ז'אן טבק. גם זאת איננה השאלה החשובה. הדיון החשוב הוא מה יִוָותֵּר עכשיו מערוץ 1 ש- או טו טו הופך ל- ז"ל. מה יישאר מהטלוויזיה הישראלית הציבורית שמנהליה ומנהיגיה מאז 2002 / 2001 ובראשם מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל דאז נחמן שי ודומיו, ואח"כ מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' והיו"ר ההוא שלהם אמיר גילת, גלגלו אותה במדרון ו- הובילו אותה בהתמדה לעברי פי פחת. במשך 14 שנים מאז 2002 מאז מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור נעצרו עיתונאי רשות השידור בשולי הדרך כשהם ממלאים פיהם ושותקים. OK, מכבי ראשל"צ אלופה + נפולת של רייטינג רק % 8.0, כאילו מה…כאילו אז מה…? So what. הרי מדובר באסון טלוויזיה בלבד כאילו באסון…רק במפולת כאילו מפולת…רק בטרגדיה לאומית כאילו בטרגדיה…לא יותר מזה כאילו לא יותר מזה. העיקר שמכבי ראשל"צ זכתה באליפות המדינה לעונת 2016 – 2015. אולם לא. שנת 2016 לא תיזכר בגלל האלופה קבוצת הכדורסל של מכבי ראשל"צ. היא תיזכר בשל ערוץ 1 שנפח את נשמתו והפך ז"ל. בשל השידור הציבורי הישן שנקבר בטרם עת.

זאת לדעת : מאז מינויו המופרך של יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור החל מסע ההתדרדרות המואצת במדרון של השידור הציבורי בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". שורת עיתונאים ארוכה בשני מוסדות השידור הציבוריים הנ"ל התבוננה בשקיעתם והתפוררותם של רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהיא מכסה ביודעין את עיניה, אוטמת את אוזניה מבלי שהיא נכפית לכך, וסוגרת את פיה מרצון ולא על פי צו. ב- 2005 נזכרה ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון בדבר המינוי הכושל ההוא שלה, ובתמיכת היועץ המשפטי שלה מֶנִי מָזוּז הדיחה את יוסף בר-אל לשוליים האפלים לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. זה היה מאוחר מידי משום שלרשות השידור נגרמו כבר נזקים בלתי הפיכים. יוסף בר-אל הודח מכיסאו הרם ע"י ממשלת ישראל בשל אשמה חמורה וכבדת משקל, שוחד מסך ושחיתות (ראה ארכיון הממשלה). עם מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 והפקדתו הביצועית והמוסרית על ניהול השידור הציבורי המורכב מ- רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה התדרדרות הרייטינג המואצת של ערוץ 1, שהפך בתוך תקופה קצרה לכמעט בלתי רלוואנטי עבור המממן ו- משלם האגרה שלו. ערוץ 2 וערוץ 10 עשו שמות ביוסף בר-אל. ב- 1 באוקטובר 2016 מסיים ערוץ 1 את חייו והופך ל- ז"ל. כל חורבותיו קם תאגיד השידור הציבורי החדש תחת מַנְכָּלוּתּוֹ של אלדד קובלנץ מי שמיהר לאמץ לזרועותיו את גב' גילי שם טוב כדוברת שלו. אין איש יודע ברגע זה האם יש בדעתו של אלדד קובלנץ לרכוש את זכויות השידורים של אירועי הספורט הבכירים והבחירים בארץ ובעולם כפי שנהגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעשות מאז קמה מעפרה ב- 1968.

ועוד דבר : ערוץ 1 שילם לאיגוד הכדורסל בשנים 2016 – 2013 זכויות שידורים על סך של 19.000000 (תשעה עשר מיליון) שקל תמורת שידורם הישיר של המשחקים המרכזיים השבועיים בשלוש העונות הנ"ל. כמו כן שילם ערוץ 1 להתאחדות הכדורגל זכויות שידורים בשנים 2016 – 2016 בגובה של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל גם כן בעבור שידור ישיר שבועי של המשחקים המרכזיים בשלוש העונות המדוברות האלה. דו"חות הרייטינג של וועדת המדרוג הארצית מכריזים בשנים האחרונות בראשי חוצות כי ערוץ 1 למרות שידורי הספורט שלו שווה רק פרוטה. בלעדיהם הוא אפילו לא שווה גם את זה.

יש להציב כאן את המראה הציבורית כלפי אזרחי מדינת ישראל ולומר להם כהאי לישנא : ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון לא סילקה ב- 2 במאי 2005 את יוסף בר-אל מכיסאו הרם בשל כישרונו והצטיינותו. היא עשתה זאת והענישה אותו גם אם באיחור לוחות זמנים גדול מפני שאותו יוסף בר-אל היה מנכ"ל עלוב וכושל, למרות חנופתם והתרפסותם אליו של לא מעט עיתונאים ברדיו "קול ישראל" ובערוץ 1. מעניין, שממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו עשתה ב- 2014 כמעט את אותו הדבר. על פי המלצת שר התקשורת דאז גלעד ארדן היא חוקקה ב- 2014 חוק שדן את רשות השידור בראשות מנכ"ל כושל ולא מוצלח נוסף בשם מר יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' לדיראון. לסגירה והמשך עבודה זמנית תחת צו של עול פירוק וכונס נכסים בשם פרופסור דוד האן. פרופסור דוד האן מינה מייד למנכ"ל בפועל את יונה וויזנטל שמיהר לסלק מכיסאם את המנכ"ל הקודם יוני בן מנחם ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת מכיסאם הרם. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שהכרנו את דמותה ופועלה מאז 1968, מתה. היא לא קיימת יותר. ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" נקטלו לא רק בשל כישלונותיהם חסרי התקדים של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם, אלא בראש וראשונה בשל אוזלת ידם הוותרנית והפחדנית של עיתונאי רשות השידור (לא כולם) שלא עלו על בריקדות והפכו לפתע מתרפסים וחנפנים לשלטון החדש ולשליט החדש יוסף בר-אל שנבחר בעבורם ע"י ממשלת ישראל בחודשים מארס – יוני של 2002, ומי שאותה הממשלה בראשות אריאל שרון העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של מנכ"ל קבע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד יוני 2007. אני משוחח מעת לעת גם בעת הזאת עם קומץ מעיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שנענשו ושומע את זעקתם ושוועתם שעולה מעלה אל אלוהי הטלוויזיה, רק אין שם אף אחד שיאזין לנאקתם. נאקתם של הסובלים ברשות השידור אותם הנאמנים שנענשו לעולם איננה פוסחת על הטקסט הבא, "יואש אלרואי אתה לא מאמין למה שמתחולל כאן בין ארבעת כתליו של ערוץ 1 ושָם בתוך ארבע הקירות של רדיו "קול ישראל…אתה לא מתאר לעצמך באלו סיטואציות מחורבנות של וודאות ואי וודאות שרויים העיתונאים כאן כבר שנים…אתה לא מתאר לעצמך מה שנעשה כאן…". ואז אתה רואה ו- שומע את אורי לוי מתרפס ומתחנף בפני מאיר בר בתום השידור הישיר בו הוכרזה מכבי ראשל"צ לאלופת ישראל בכדורסל. להיסטוריה יש מנהג מגונה, היא מתחשבנת גם אם באיחור עם אותם האישים שנעצרו שם באמצע המשעול, בצידי הדרך, ו- כיסו את עיניהם, אטמו את אוזניהם, סגרו את פיהם, וסירבו לעלות על בריקדות. זה רק עניין של זמן עד שהחשבון ייסגר. 

יהיה מעניין לעקוב עכשיו אחרי מר אלדד קובלנץ ולהיווכח אם קורץ מחומר של מנהיג שידור לאומי אמיץ ובעל יושרה כפי שהיה מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993. 

פרפרת 11 : מועדון הכדורסל של מכבי ת"א רווי ממון אך נעדר כישרון נזכר עכשיו להחתים את ארז אדלשטיין למאמן הראשי שלו. יש לזכור שלא הוא מר ארז אדלשטיין בחר את שחקניו לעונת 2017 – 2016. טוב שנזכרתם.

תזכורת (3) :

ברצלונה – מכבי ת"א 71:89 (יום חמישי – 12 במארס 2015) במסגרת המחזור ה- 10 בבית מס' 5 ב- Top 16 ב- Euroleague. שידור ישיר בערוץ 10.

הפוסט נכתב לאחר העיון בריאיון המגוחך שערכו אלי סהר ואבי סגל בעיתון "ישראל היום" עם מנכ"ל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א דני פדרמן ביום חמישי – 12 במארס 2015 וכותרתו "התאכזבתי מסופו. הוא מקבל יחס אחר אצלנו". כותרות המשנה בריאיון מביכות : "צביון ישראלי ? שמישהו יביא לי פתרון אחר", "הייתי בטוח שהצמד גיא גודס את פיני גרשון יצליח", "אחרי העונה שעברה התקשורת כבר חוששת לתקוף אותנו". קשקושים מוחלטים של מרואיין לא מבריק שאינם זוכים לשאלות Follow ups של שני המראיינים . אפשר לחשוב שמושא הריאיון של אלי סהר ואבי סגל הוא לכל הפחות רד אוורבך ו/או לחליפין פיל ג'קסון. מכבי ת"א שדני פדרמן משמש מנכ"ל ומנהיג ארגוני שלה היא קבוצת כדורסל מוגבלת ומשעממת ולא מוכשרת ב- Euroleague אך נותרה דומיננטית במסגרת ליגת העל הארצית .צפיתי בשידור הישיר של ערוץ 10 לכל אורכו בהובלת נִיב רָסְקִין וגוּר שֶלֶף. מכבי ת"א בשורותיה משחקים 8 אמריקניים וישראלי אחד בלבד (יוגב אוחיון) מעוררת רחמים. היא מנצחת כמה ימים קודם לכן את מכבי ראשל"צ בקלות 93:113 בליגת העל הישראלית ומפסידה בקלות אמש לברצלונה ב- Euroleague בהפרש רב 71:89. אין תחרות . אין מאבק . אין מתח . אין דרמה . טקסט השידור הישיר של ערוץ 10 וגוון קולו של צוות השידור משמעם כמו המשחק . אני מוצא את עצמי עסוק במקביל בקריאת שני ספרי המתמטיקה והפיזיקה המעניינים של החוקר ומאמן הא"ק הבריטי Geoffrey Dyson (ג'פרי דייסון) "The Mechanics of Athletics" ושל החוקר ואיש הספורט האמריקני John Bunn (ג'ון באן) "Scientific Principles of Coaching". אני זוכר ש- 6:40 דקות לפני תום הרבע השני מכריז גור שלף כי "…סופו גמור אין לו כוח…" . 5:00 דקות לפני סיום הרבע השלישי צועדת ברצלונה ביתרון 44:61 והשדר המוביל ניב רסקין שואל עת עצמו "…האם מכבי ת"א נשברה…?". 2 שניות לפני סיום הרבע השלישי יש למכבי ת"א סיכוי לקלוע עוד סל . היא צריכה להוציא כדור חוץ מתחת לסל שלה. מי שמכיר את חוקת הכדורסל יודע שהשעון הופך מנָח לנָע רק כשאחד השחקנים נוגע בכדור. הדרך היחידה להשיג סל בסיטואציית זמן מינימלית כזאת היא להוציא את הכדור במסירת ארוכת טווח קרוב ככל האפשר לעבר שחקני מכבי ת"א סמוך סל של ברצלונה (כמו בסיום המשחק בגמר אולימפיאדת מינכן 1972 בין נבחרות ברה"מ וארה"ב שבו קלע הסובייטי אלכסנדר בלוב את סל הניצחון 51:50 לאחר מסירה ארוכת טווח "Cost to cost" כשנותרו 3 שניות לסיום המשחק). למכבי ת"א אין שום תוכנית משחק בשניות הסיום של הרבע השלישי במשחק המצוין לעיל נגד ברצלונה . מישהו ממכבי ת"א מוציא את כדור החוץ לשחקן אחר סמוך לסל של מכבי ת"א ושתי השניות חולפות ביעף . צוות השידור אפילו איננו מתייחס לתוכנית המשחק החסרה של מכבי ת"א. היכן הפרשן גוּר שֶלֶף שאמור להאיר את האירוע הסתום ? הרי זהו אותו גוּר שֶלֶף שחקן עבר של מכבי ת"א שמסר את את הכדור ארוך הטווח ההוא לדריק שארפ בהתמודדות ההיא נגד ז'אלגיריס בהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א , ודריק שארפ קלע את סל בשנייה האחרונה של המשחק וכפה הארכה בסופה ניצחה מכבי ת"א. מכבי ת"א יורדת מנוצחת 53:64 בתום הרבע השלישי להפסקה בת דקה בהתמודדות נגד ברצלונה. אני זוכר ש- 4:50 דקות לפני תום הרבע הרביעי ניב רסקין עוד מנסה לטעת תקוות שווא בצופי ערוץ 10 ונושף על גחלי השידור הטלוויזיוני הגוֹוֵעַ אולם ללא הועיל. מכבי ת"א – מובסת.

טקסט תמונה : אביב 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 16 שנים. היכל הספורט יד אליהו. שדרנית רדיו "קול ישראל" דאז גב' אופירה אסייג מראיינת את שחקן מכבי ת"א גור שלף, היום פרשן כדורסל בלעדי של ערוץ 1. הערכתי אותו הרבה יותר כשחקן אז מאשר פרשן היום. לי כצופה הוא תורם מאום. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אתה מתבונן בסטטיסטיקה שמספקת הטלוויזיה הספרדית אמש ונדהם להיווכח כי שחקני מכבי ת"א (שחקני כדורסל מקצועניים לכל דבר) ש- דני פדרמן משלם להם הון עתק מיליוני דולרים מידי עונה, להם ולצוות המאמנים גיא גודס ועוזרו פיני גרשון, פוגעים % 50 בלבד בזריקות עונשין (10 מ- 20) ורק % 35 בזריקות לשלוש (7 מ- 20), שלא לדבר על הגנה מגוחכת. אני מרחם על הנהלת מכבי ת"א שצריכה לשלם כל כך הרבה ממון לשחקנים כל כך לא יצירתיים ונד לצופי ערוץ 10 שנדרשים לבזבז את זמנם על שיעמומון. ג'רמי פארגו קולע 6 נקודות בלבד ב- 26 דקות משחק והחבר שלו יוגב אוחיון רק 3 נקודות ב- 24 דקות משחק. החברה האלה לא שווים ביקורת כי הם מתחת לביקורת. לפחות אתמול נגד ברצלונה. מדובר בבדיחה. בעסק לא מוצלח. לפחות כפי שנראו אמש התמונות מברצלונה על מסך הטלוויזיה של ערוץ 10 בארץ.

תזכורת (4) :

ריאיון שערכו שני כתבי "ישראל היום" אלי סהר ואבי סגל ביום חמישי – 12 במארס 2015 עם מנכ"ל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א דני פדרמן.

כבר מזמן לא קראתי ריאיון עיתונאי כל כך דל, משעמם, ולא חשוב עם אחד ממנהיגי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א המנכ"ל דני פדרמן. שני העיתונאים הללו אלי סהר ואבי סגל מכריזים כי דני פדרמן ג'וניור בן 37 היה זה שהגה את הרעיון של חיבור פיני גרשון ל- גיא גודס כעוזר מאמן שלו, וקובעים שבינתיים נראה שמדובר בהמצאת העונה. "זו הנכונות של גיא גודס לתת לפיני גרשון להיות פיני. הבסיס לכך מגיע מהצד של פיני גרשון – זה שפיני גרשון מאוד מכבד את גיא גודס ומעריך אותו", אומר דני פדרמן לשני עיתונאי "ישראל היום" אלי סהר ואבי סגל. ואז באה השאלה המשותפת הזאת של אלי סהר ואבי סגל כלהלן : "מאפוא בא הרעיון שנראה כחסר סיכוי ?", ודני פדרמן משיב כלהלן תשובה תמוהה שמתורצת ו- מנומקת בנימוקי רכילות פוליטיים מגוחכים שבינם לבין ערכי אמון הדדי, הדרכה, ומנהיגות ספורטיבית ישרה ואמיצה אין כל קשר : "הייתי בטוח שזה יצליח", הוא אומר ומוסיף , "הטריד אותי שזה מטריד את גיא גודס לא מבחינה מקצועית, אלא מה יגידו האוהדים ומה תגיד התקשורת. בניתי על הסמכות של גיא גודס. ידעתי שיש לו את היכולת אם יהיה צורך להעמיד את פיני גרשון במקום, כי הוא העוזר שלו. פיני גרשון מאוד תמך בגיא גודס. נתן לו שקט , ועצם העובדה שהוא היה שם נתנה שקט למערכת. אם פיני גרשון היה פרשן באותו זמן של משבר, בתקשורת כבר היו כותרות שגיא גודס צריך ללכת, וצריך למנות את פיני גרשון, וגם היו ממציאים סיפור שנפגשתי כבר עם פיני גרשון. היו הופכים איזו ארוחת צהריים לפגישה שבה אנחנו מציעים לו לאמן" . ואז הוא מוסיף את משפט במחץ , "זה גם מה שאמרתי לגיא גודס כשהוא היסס : דווקא במשבר ויהיה משבר, טוב לך שפיני גרשון יהיה לידך ולא מחוץ למערכת". דני פדרמן חושף בפני אלי סהר ואבי סגל שיקולים מביכים של מנהיגות רופפת אבל שני העיתונאים הוותיקים בולמים את פיהם ולא מקשים בשום שאלת Follow up כגון זאת, "תגיד אדוני המנכ"ל מה זה צריך להיות…? מחד אתה מחמיא לאופיו של פיני גרשון ומאידך טוען שאם פיני גרשון היה פרשן טלוויזיה במקום לשמש עוזר מאמן כבר היו בתקשורת כותרות שגיא גודס צריך ללכת וצריך למנות במקומו את פיני גרשון…מה לך אדוני המנכ"ל…? האם אתה נבהל מיריות סרק…? תגיד אדוני המנכ"ל מה זה צריך להיות…? אתה קובע שבעת משבר ויהיה משבר טוב לגיא גודס שפיני גרשון יהיה לידו ולא מחוץ למערכת…והיכן אתה…? מנכ"ל אמיתי שהוא מנהיג ובעל חזון היה אומר שבעת משבר הוא המנכ"ל כמנהיג מועדון מכבי ת"א יתייצב הראשון לימינו של המאמן גיא גודס , ולא ממציא תירוץ רכילותי עלוב כי במקרה של שֶפֶל טוב שפיני גרשון יהיה במערכת…". דני פדרמן יוצא מגוחך בריאיון הנֶפֶל הזה ב- "ישראל היום" ואלי סהר ואבי סגל מסיימים אותו כעיתונאים כְּנוּעִים. מעולם לא שמעתי שמנהיג כלשהו משתמש בתירוצים ו- נימוקים רכילותיים – פוליטיים כל כך צדדיים, "מי יגיד מה…", כדי להצדיק את החלטותיו. בשידוך הזה בין המאמן הראשי לעוזרו, גיא גודס הוא עד עתה המפסיד הראשי. לא ראיתי שום ניצוץ של חוכמה, לא זיק של מחשבה אותנטית, ולא גחלת של פילוסופיית כדורסל מקורית של עוזר המאמן פיני גרשון ולא סיוע מצדו למאמן הראשי גיא גודס בשני משחקי הַמַשְבֵּר האחרונים נגד הכוכב האדום בלגראד ונגד ברצלונה.

תזכורת (5) :

דיוויד פדרמן.

אנוכי פונה שוב לרגע לאותו הריאיון החנפני ההוא שערכו לפני זמן לא רב שני עיתונאי "ישראל היום" אלי סהר ואבי סגל עם מנכ"ל מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מר דני פדרמן. בריאיון הנפל ההוא הכריז בפניהם דני פדרמן כי הוא המציא ב- 2014 נוסחת ההצלחה שכורכת יחדיו באותה המשוואה את המאמן הראשי הצעיר גיא גודס עם עוזרו פיני גרשון הוותיק. מדובר כמובן בהצהרה רברבנית של דני פדרמן חסרת כל כיסוי. מדובר בתרכובת כושלת שתוצאתה פספוס ענק ואובדן אליפות עליה חתום גיא גודס. אולם היכן האחריות של עוזרו ? להיכן נעלם צִלוֹ של העוזר פיני גרשון ? אינני מכיר את דני פדרמן. אני מכיר קצת את אבא שלו דיוויד פדרמן. בעת עריכת המחקר והכתיבה על ידי של הספר "הקשר הסימביוטי" (אחד מ- 13 הספרים המרכיב את הסדרה שאני חוקר וכותב "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") תחקרתי וראיינתי גם את דיוויד פדרמן לשעבר בעל חברת "עלית" וספונסר ראשי של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. הוא סיפר לי ב- 2007 סיפור מדהים: "לאחר שמכבי ת"א נוצחה והודחה בשלב סדרת חצי הגמר סל ב- 5 במאי 1993 באולם כפר בלום ע"י הפועל גליל עליון בתוצאה 88:80, החלטתי להעניק לגזבר מכבי ת"א אריה ברנוביץ' עוד 1.000000 (מיליון) דולר נוספים לעונת הכדורסל הקרובה של 1994 – 1993, כדי שתבוסה כזאת לא תקרה שנית". בחלוף 22 שנים היא קרתה שוב. עושר וכסף לא יענה את הכל. דיוויד פדרמן כמו שמעון מזרחי הותיר עלי גם הוא בזמנו רושם בידע שלו, באיפוק שלו, ובדיסקרטיות שלו. שניהם היו ברי פלוגתא שלי ושל רשות השידור משני צדדיו של שולחן המו"מ. הם היו יריבים שלנו ופרטנרים באותה מידה. שני אנשי עסקים קשוחים אולם בעלי יושרה שעמדו במילה שלהם לאחר שנחתמו החוזים. לא הייתי חבר שלהם אולם כיבדתי אותם.

טקסט תמונה : התעשיין דייויד פדרמן יו"ר דירקטוריון "עלית" בשנים 1997 – 1985. חברת "עלית" בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א והעניקה לה חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום עליהם. מאוחר יותר היה דייויד פדרמן חבר הנהלת הקבוצה ואח"כ גם אחד מבעליה. אביו יצחק פדרמן היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת (6) :

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א נראה מגוחך, נלעג, ו-גרוטסקי ברגע זה. הגיחוך דבק במידה מסוימת גם בעיתונאות השידור הישיר של ערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 12 בנובמבר 2015). 

מדובר בחוויית שידור לא מרטיטה. משעממת וטפלה. מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל נלעגת וגרוטסקית ברגע זה על הפרקט (וגם מחוצה לו). מועדון מפואר שמובס בביתו בהיכל הספורט ביד אליהו 84:73 לקבוצה הטורקית דרושפאקה ביום חמישי – 12 בנובמבר 2015 במסגרת המחזור החמישי בבית מס' 4 המוקדם ב- Euroleague. שריקת הסיום מוצאת את השַדָּר המוביל ניב רסקין ממלמל לצופיו : "אוי לבושה…אוי לבושה…מכבי ת"א מפסידה בבית לדרושפאקה…הולכת ומתקרבת לסיום עונת ה- Euroleague הגרועה ביותר בתולדות מכבי תל אביב…". ניב רסקין מדווח לצופיו את מה שהם רואים על מסך הטלוויזיה שלהם, אודות קריסתה של מכבי ת"א, בעוד אני מתעניין בסיבות לקריסה. אני טוען שהסיבה העיקרית להתמוטטות היא היעדר מנהיגויות ברבדים השונים של הניהול בתוככי המועדון. השאלה הגורלית בכל המצב הסבוך הזה האם שחקני מכבי ת"א האמינו בגיא גודס כמנהיג ? האם שיחקו בעבורו למענו ? והאם היו נכונים להקריב את נפשם למען נפשו ? אני רושם את הר"מ מזיכרוני, לא מיומני.

א. השידור הישיר בערוץ 10 של משחק התבוסה בהיכל הספורט ביד אליהו של מכבי ת"א ל- דרושפאקה הטורקית 84:73, הוא הגרוע ביותר של הצוות ניב רסקין את גור שלף ותואם – חופף את רמת משחקה של מכבי ת"א. נשפך שָם ליד המיקרופון המון מֶלֶל אך בצורה חסרה, מפוזרת, ולא ממוקדת. שניהם ניב רסקין וגור שלף אינם מייצבים את תמונת המידע אודות מכבי ת"א שהשדר המוביל קורא לה "אוי לבושה…". שניהם אינם עושים סדר בין חלקי הפאזל השונים. אינך יודע מה קורה שם בדיוק בתחומי המועדון. מיהו הנווט הראשי ? מי בוחר את השחקנים ? מי מאשר את הבחירה ? מהו תפקידו של הקרואטי ניקולה וויצ'יץ' שמוגדר כמנהל הקבוצה ? מדוע סולק והועף בשעתו בפתאומיות מנהל קבוצת מכבי ת"א הקודם אותו גור שלף שעכשיו הוא שדר כדורסל ? ולמה הוצב במקומו ניקולה וויצ'יץ' ? במה מועיל ניקולה וויצ'יץ' למועדון ומה הן סמכויותיו ? למה המאמן הראשי גיא גודס שסולק והודח מאימון מכבי ת"א זה עתה מסרב להעניק מידע לעיתונאי "ידיעות אחרונות" נדב צנציפר אודות חוות דעתו הנוגעת ל- ניקולה וויצ'יץ', למרות שיש לו לדבריו הרבה מה לומר עליו ? כיצד השתחל נער קרואטי צעיר בן 17 דרדק כדורסל בשם דראגאן בנדר שנראה לפי שעה כדחליל ל- שורות מכבי ת"א ? מי החליט ומי אישר להביא את ג'ורדאן פארמר וטיילור רוצ'סטי למכבי ת"א תמורת משכורת של יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר לכל אחד משניהם בעונת 2016 – 2015 ? מי מוציא את הארנק ומשלם לשני הכדורסלנים הבינוניים האלה שכר עתק שכזה ? במה מתבטא סקאוטינג וכיצד נראה יום עבודה של הסקאוטר ? מה הם יחסי הכוחות, גודל הווקטורים, איכות הסמכויות, ומבנה ההיררכיה בתוך הטריו של מכבי ת"א שמורכב מהמאמן הראשי גיא גודס + מנהל הקבוצה ניקולה וויצ'יץ' + הסקאוטר הראשי אבי אבן ?

השַדָּר המוביל ניב רסקין הגיע לעמדת השידור של ערוץ 10 מעולם העיתונאות אבל הוא מפשל מפני שהוא כל הזמן מפשפש בכיסיו של גור שלף כדי למצוא את מטמון המֵידָע. הוא בעצמו איננו מפיק ולא מוסר שביב של אינפורמציה אודות המתחולל בתוככי קבוצת הטְרִיוֹ מחוץ לקווים. שום עיתונאות ושום מילה על מנהיגות המועדון. רק שידור Play by play מי מוסר למי ומי קולע למי. כאילו שזהו הדבר היחיד שמעניין. פספוס. מן המפורסמות הוא כי מנהיגות כריזמטית על הפרקט ומחוצה לו היא יסוד הכרחי וחיוני בהובלת יחידה לוחמת. ב- 7 באפריל 1977 בהיכל Pioneer בבלגראד בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל הייתה אלופת איטליה מובילג'ירג'י וורזה לא רק עדיפה על מכבי ת"א ו- טובה יותר מ- ממנה על פי כל החישובים והשוואת מאזן הכוחות על הנייר, ומועמדת וודאית לניצחון, אלא שהיא ניצחה אותה באותה העונה ההיא של 1977 – 1976 פעמיים 79:102 ו- 70:81. אבל מועדון מכבי התל אביבי התאפיין בימים ההם במנהיגות של המאמן רלף קליין ז"ל והיו"ר עו"ד שמעון מזרחי יבד"ל מחוץ לקווים, ושל הקפטן טל ברודי בין הקווים על הפרקט. כזכור ניצחה מכבי ת"א במשחק הגמר ההוא ב- 7 באפריל 1977 את מובילג'ירג'י 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה באותו גביע אירופה הנכסף לקבוצות אלופות בכדורסל. טקסט כנ"ל מתייחס להתרחשות הכדורסל ההיא ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה. שחקני מועדון צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי היו עדיפים בטרם שריקת הפתיחה על המועדון התל אביבי, אולם את מכבי ת"א שירתו כאמור מנהיגים בעלי שיעור קומה כמו המאמן רלף קליין, היו"ר שמעון מזרחי, והקפטן טל ברודי. מכבי ת"א ניצחה אז ב- 17 בפברואר בווירטון את צסק"א מוסקבה 79:91. המתחולל מחוץ לקווים מעניין יותר לפעמים ממה שנעשה בין הקווים. אי אפשר לנתק בין שני המוקדים. למנהיגות ספורטיבית (כמו מנהיגות בתחומים אחרים) יש ערך עליון ומכריע בשגשוג של כל מועדון וכל נבחרת לאומית. לא בכדי בחרתי בתמונות האדיטוריאליות האלה שמופיעות בשערי הכריכה הקדמית והאחורית של הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי בן רבבת עמודים ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי" כלהלן :

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס בן כ- 10000 שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס בן כ- 10000 שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא לחינם הבלוג הזה עסק ועוסק תדירות בערך המנהיגות כערובה להצלחה. אין צורך להכביר מילים אודות אישים – מנהיגים ותרומתם העצומה לנבחרות ולמועדונים שלהם כלהלן (ללא סדר היסטורי ולא על פי סולם החשיבות) : וויטוריו פוצו, גוסטב שבש, ספ הרברגר, מאט באסבי, וויסנטה פאולה, אלף ראמזי, הלמוט שן, רד אוורבאך, ג'ון וודן, פיל ג'קסון, רלף קליין, סזאר לואיס מנוטי, יהושע רוזין, עמנואל שפר, יוסף "יוז'ו" טלקי, שמריהו נאבל, שמעון מזרחי, ד"ר איאן פרומן, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרנץ בקנבאואר, פפ גווארדיולה, יוהאן קרויף, ביל ראסל, הארי הופמן, ביל שאנקלי, בוב פייזלי, הרברט צ'אפמאן, איימה ז'אקה, מירקו נובוסל, פאט ריילי, ורבים אחרים. הרשימה ארוכה. אתם רשאים להוסיף לה משלכם.

בניגוד לניב רסקין הפרשן שלו מר גור שלף איננו עיתונאי. הוא נפגש עם השדר המוביל שלו בעמדת השידור של ערוץ 10 לאחר שעשה כברת דרך ארוכה בעולם הכדורסל הישראלי, בתוכה בילה תריסר שנים במועדון מכבי ת"א בהן גם שימש קפטן. ברור שגור שלף יודע כדורסל ובקי גם בתורת המנהיגות ובמתחולל מחוץ לקווים, אולם דיבורו ארוך ומסורבל. הוא איננו מסוגל להביע רעיון פשוט במעט מילים. זהו חיסרון נואש בטלוויזיה. ניב רסקין חייב לאמן, להדריך, ולשפר את הפרשן המסורבל ולהסביר לו שוב ושוב כיצד להתמקד, להתנסח, ולבטא ביתר יעילות, חסכנות מלל, ושנינות את דברי הפרשנות שלו הנוגעים למהלכי המשחק וגם למתחולל בתוך ההיררכיה הניהולית של המועדון. לא רק ניב רסקין וגור שלף היו חיוורים בשידור הישיר האחרון גם כתב השטח טל שורר התגלה כ- עיתונאי וותרן. השלישייה הזאת שהיא כה חשובה לערוץ 10 איננה עושה שיעורי בית ומתייצבת לשידור הישיר האחרון בלתי מוכנה.

ב. אני שולף מהזיכרון. בתום משחק התבוסה נגד דרושפאקה הטורקית פונה ניב רסקין אל גור שלף (טוען כי יש במכבי ת"א כמה שחקנים שצריכים לנפנף אותם משורות הקבוצה) ואומר לו, "אנחנו מדברים באופן כללי…תן שמות…". גור שלף מדבר המון סביב סביב אולם לא מספק ולא נותן לניב רסקין אפילו שֵם אחד. הוא איננו משיב לשאלתו של השדר המוביל שלו. האם הוא מתעלם בכוונה תחילה, אולי הוא מתחמק ו/או שמא ייתכן כי איננו זוכר עוד את השאלה. ניב רסקין איננו מדרבן אותו ולא לוחץ עליו להשיב לו. אפרט יותר בסעיף 11.

ג. בראשית ה- "Pre Game Show" מעלה מערכת ערוץ 10 Super imposing (כתובית) בה נאמר כי המאמן הטירון אָבִי אֶבֶן לא הדריך מעולם קבוצה בוגרת באחת משתי הליגות הבכירות ועד העונה שימש ראש מערך הסקאוטינג של מכבי ת"א ועוזר מאמן שני. הפרשן איננו מסביר לצופיו מה פירוש הדבר : האם אבי אבן הוא הסקאוטר שבחר בעבור גיא גודס את השחקנים שגור שלף טוען שחלק מהם צריך להעיף מהמועדון, והם נכפו על המאמן הראשי, ובגינם ובגין חוסר כישרונם הודח גיא גודס ? ו/או שמא גיא גודס שיתף פעולה עם אבי אבן והבאתם לשורות הקבוצה נעשתה על דעתו ? מצב מעורפל. מדובר בהשקעה של מיליוני דולרים שיורדים לפי שעה לטמיון. גור שלף המסורבל והבלתי ממוקד איננו עושה סדר כלכלי – ספורטיבי בתמונה המורכבת של המועדון, ולא מסביר באופן מדויק ובהיר לצופיו במה הדברים אמורים. מה כל כך קשה לומר למשל לצופי ערוץ 10 כי תמורת גיוסו והבאתו של הכדורסלן הכושל, האיטי, והכבד, שמנמן בעל משקל עודף, הברזילאי וויטור פבראני (2.10 מ' בן 27) לשורות מכבי ת"א, נדרש המועדון לשלם לו שכר של 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) דולר לעונת 2016 – 2015. האם היה זה הסקאוטר אבי אבן שהמליץ על גיוסו של וויטור פבראני למכבי ת"א ? האם היה זה המאמן הראשי גיא גודס שאישר את מעשה האיתור הכושל ?

ד. גור שלף לא מגדיר לצופיו בערוץ 10 בטרם שריקת הפתיחה את תחומי התפקידים המדויקים, הרשאת הסמכויות, וגבולות ההיררכיה של ראש מערך הסקאוטינג במועדון מכבי ת"א ושל מנהל הקבוצה, ומהות כפיפותם למאמן הראשי. התמונה איננה ברורה ולא בהירה. אינך יודע למי שמורה בטריו הזה המילה האחרונה וזכות הווטו. הסיפורים של הפרשן גור שלף במהלך השידורים הישירים האחרונים כי הוא אוהב את גיא גודס אינם חשובים ולא רלוואנטיים. גור שלף (וגם ניב רסקין) נעדרים מקורות מידע ועל כן אינם מוכשרים דיים להרכיב ולאחות את שברי הפאזל הרבים לתמונה שלימה בעבור צופיהם. ואז אתה מחפש להיעזר בעיתונאי והשַדָּר המוביל ניב רסקין כדי שישלים פרטים עבורך ויוביל אותך במבוך, אולם הוא איננו. גם נדב צנציפר איננו מצליח להרכיב את פאזל הסמכויות של מועדון מכבי ת"א ב- "ידיעות אחרונות" בריאיון שלו עם גיא גודס. לשאלה של נדב צנציפר, "איזה מערכת יחסים יש לך עם מנהל הקבוצה ניקולה וויצ'יץ' ?" משיב גיא גודס, "אני לא מדבר מילה עליו. יש לי הרבה מה לומר, אבל אני לא מדבר". מכל אלה אתה מבין שמועדון מכבי ת"א רוחש ברגעים אלה תככים ומזימות טרם בואו של המאמן הקרואטי החדש ז'אן טבק. מאמן העבר פיני גרשון מגלה ברדיו גלי צה"ל לעידן קוולר ומירי נבו כי ל- פיטוריו של גיא גודס והשלכת גלגל הצלה נוסף למים הסוערים בדמות המאמן הקרואטי ז'אן טבק יש מחיר רב. התחלופה הזאת מקזזת יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר מקופת המועדון. את האינפורמציה הזאת אין מספק ניב רסקין לצופי ערוץ 10 אלא פיני גרשון למאזיני רדיו גלי צה"ל.

ה. הערת אגב : המאמן הראשי גיא גודס יוצא רע בריאיון שערך עמו העיתונאי נדב צנציפר והתפרסם במוסף "7 ימים" של העיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות". האמירה שלו לנדב צנציפר, "שלא יספרו לך כל הגאונים והמאמנים…מי שנמצא במערכת של מכבי ת"א צריך להתיישר איתה…אם לא תתיישר לא תהיה שם…כל אלה שמשחקים אותה בחוץ אני מכיר אותם טוב מאוד…הם יכולים להגיד עד מחר שהם לא Yes men…הכל סיפורי סבתא…כולם בסופו של דבר את מיישרים את עצמם עם מכבי תל אביב…", חושפת בר סמכא פשרן וכנוע. גיא גודס נעדר מנהיגות ומציג את עצמו כ- מאמן ראשי וותרן ומוּבָל. מה כל כך קשה היה לגיא גודס לומר לצמד שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן כלהלן : "כדי לעמוד ולהצליח במשימה הנכבדה שהטלתם עלי אני דורש את א' + ב' + ג' + ד' + ה' וכולי…ואם לא חפשו את החברים שלכם…". אינני מכיר את גיא גודס אולם בהצהרתו הנ"ל למען קוראי "ידיעות אחרונות" בתוספת עוד הצהרה אחרת בריאיון שהעניק לעיתון הנפוץ במדינה, "אני תחת חוזה, מה ציפית שאעזוב ? יש לי חוזה טוב ומקום עבודה טוב, אני צריך למצוא את הדרך הנכונה", הוא מסגיר את אישיותו הסתגלנית ואת נכונותו לוותר על עקרונות ברורים של מנהיגות תמורת המשך קבלת משכורת גם לאחר ההדחה. זה מעניין. אתה מבין שהוא מוחל על כבודו האישי ומסכים לחיות על ברכיו ואין לו שום כוונה למות על רגליו. מה כל כך קשה לגיא גודס לומר לשמעון מזרחי ודייוויד פדרמן אם אינכם מקיימים את הדרישות המקצועיות שלי אזי חפשו את החברים שלכם, ולהפנות להם עורף.

ו. המשך להערת אגב : מה זה צריך להיות נפולת הנמושות הללו, מומחי הסקאוטינג של מכבי ת"א שמכניסים עכשיו לאמתחתם את וויטור פבראני ודומיו, וקודם לכן בעונות שעברו גייסו לשורותיהם את השחקנים הכושלים האלה, ג'ו אלכסנדר, נייט לינהארט, ג'ייק כהן, סופוקליס שחורציאניטיס שחקן מגוחך כבד ומסורבל בעל סגנון משחק מכוער, מארקז היינס, דייוויד לוגאן, אנדריאה ז'יז'יץ', ניק קיינר – מדלי, דארקו פלאניניץ' ואחרים ? מה צריך להיות הקשקוש הזה ? כיצד הם טועים שם פעמים כל כך רבות ? מי קובע שם באמת ? מיהו המושך בחוטים ? מיהו מומחה הסקאוטינג הראשי במחנה הזה של מכבי ת"א ? מי החוֹבְבָן שם ש- וויתר על בראיין ראנדל ? כיצד זה שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן מסכימים לפתוח את ארנקם ולשלם ל- וויטור פבראני העייף, הכבד, והאיטי שמהווה ברגע זה כישלון מוחלט, שכר עצום של 550000 דולר לעונת 2016 – 2015 ? אין זאת כי מדובר בחוסר שיקול דעת והיעדר חדות וידע של אנשים עשירים בעלי מועדון מכבי ת"א שמאפשרים לרובד חובבני, נפולת של שכבת נמושות שמתחזה לסקאוטרים, לפעול לידם באין מפריע. אני מתבונן בהנאה מעת לעת בכדורסלן עניו וצנוע אך מרשים שמשחק העונה בשורות קבוצת מכבי אשדוד, אמריקני בשם דיאנטה גארט (1.93 מ' בן 27), ומבין לפתע את בעיית הסקאוטינג הנרפית של מכבי ת"א. דיאנטה גארט שם בכיס הקטן הימני שלו את טיילור רוצ'סטי, בכיס הקטן השמאלי שלו את ג'ורדן פארמאר, ובכיס האחורי הקטן שלו את יוגב אוחיון.

ז. אני שולף מהזיכרון. 4:21 דקות לפני סיום הרבע השלישי במשחק מכבי ת"א – דרושפאקה טורקיה 84: 73 מכריז גור שלף "הכרזת מלחמה" ובשפתו המסורבלת טוען כלהלן : "…יש עדיין מספיק זמן שמכבי ת"א תתעורר…ויש לה מספיק זמן להתעורר…ההגנה חייבת להיות הרבה יותר אגרסיבית…ההגנה חייבת לתת יותר מכות…להרביץ…". אולם איננו מסייג את עצמו ולא מספר לצופיו כי יש שופטים במשחק שמענישים את המרביצים. כמה שניות לפני כן ג'ורדאן פארמאר באמת מרביץ מכה הגונה בפניו של סמי ארדן ושולח את הענק הטורקי (2.10 מ') לקו העונשין. ניב רסקין טוען, "אלה דקות לא טובות של מכבי תל אביב…". 0:53 שניות לפני תום הרבע השלישי מרביץ בראיין ראנדל לשחקן טורקי על פי משנת המלחמה של גור שלף אולם הפרשן מסתייג הפעם מרעיון האגרסיביות וההרבצה, וקובע, "העבירה של בראיין ראנדל טיפשית ורחוקה מהסל…". 5:50 דקות לפני תום הרבע הרביעי מרביץ טיילור רוצ'סטי לשחקן טורקי וגור שלף טוען, "עבירה סתמית…". 2:05 לפני שריקת הסיום מרביץ אייק אופייבו לשחקן טורקי על פי עצתו של גור שלף. השופטים שורקים לעבירה. גור שלף סותר את עצמו ואומר לצופיו כדלקמן, "אתה לא יכול לשים את הראש שלך בידיים של השופטים…אתה רואה שהשופטים לא נותנים יותר מידי קרדיט למכבי תל אביב…". פרשנות והיפוכה.

ח. גור שלף פותח את דרשת הטריוויה המפוזרת שלו בראשית ה- Pre Game Show כדלקמן : "…לאחר פיטוריו של גיא גודס השחקנים גם הם יודעים עכשיו שהאחריות מונחת על הכתפיים שלהם…". בסדר, גור שלף איננו עיתונאי אבל על ניב רסקין להעיר לו לפני תחילת השידור הישיר כי גם אם הוא איננו עיתונאי הרי שבעבור משפטי טריוויה מהסוג הזה הנאמרים על ידו ברמה של תלמיד בכיתה ו', הוא איננו זקוק לו בעמדת השידור.

ט. ניב רסקין בפתח ה- Pre Game Show אודות המאמן החדש של מכבי ת"א מר אבי אבן : "אבי אבן הוא שם אלמוני למרבית הצופים שלנו…מאמן שלא אימן בכלל בבוגרים…פתאום הוא מוזנק למקום הזה…אני רוצה לקחת אנלוגיה, זה כמו לקחת דייל ולהפוך אותו לטייס…", ומוביל לשדר הקווים טל שורר.

י. טל שורר מתייצב נוכח פני האומה ומצהיר בסגנון דרמטי של הדרמטורג וויליאם שייקספיר, "במכבי ת"א רואים במשחק הזה להיות או לחדול…". לא פחות. ואז הוא נפנה לריאיון עם אבי אבן בטרם שריקת הפתיחה. מצלמת הראיונות של ערוץ 10 מציגה לראשונה את אבי אבן שמצטייר כדמות שולית, חיוורת, ילדותית, נטולת כל סמכות, שנכנס לפתע לנעליו של המאמן המפוטר גיא גודס. ייתכן ואבי אבן הוא גאון כדורסל אולם מצלמת ערוץ 10 עושה בו שַמוֹת. הוא איננו מופיע על המסך כמושיע וגם לא כ- מנהיג. איש לא הדריך אותו כיצד מתייצבים ומופיעים בפני מצלמת טלוויזיה. אבי אבן הרך וחסר ביטחון מספר לצופי ערוץ 10 באמצעות טל שורר כי בימים האחרונים לאחר הדחתו של המאמן המוביל עסק בעיקר ב- תרפיה מנטאלית עם השחקנים. טל שורר מנמנם ולא לוחץ. איזה מנטליות ואיזה נעליים. אתה מבקש לדעת ממר אבי אבן איזה תוספת תרם משלו למען השחקנים מעבר למה שגיא גודס עשה לפניו, אולם שדר הקווים איננו עירני. שיחתו של טל שורר עם אבי אבן משולה לאירוניה טלוויזיונית.

י"א. שיחת הסיכום בין ניב רסקין לגור שלף בתום המשחק ב- Sequence הדיון האחרון בן שלוש דקות של ה- Post Game Show בהיכל הריק, מעידה על הבלבול, הטלטלה, ועגמת הנפש שחוו השניים בעמדת השידור שלהם. למרבית הפליאה ה- Sequence הזה מעיד גם על חוסר ההקשבה של הפרשן לשדר המוביל שלו. הנה זה בא. גור שלף פותח במונולוג הראשון הכבד שלו ופונה כלהלן לניב רסקין : "…מתוך 41 שנים שאני חי שתיים עשרה שנים העברתי פה…לא זכור לי כזה שבוע…לא זכורים לי כאלה שבועיים של מעין תוהו ובוהו… ואתה יודע החשיבות הזאת של המשחק…כולם ידעו מה החשיבות…המאמן כבר בבית ואתה מגיע למשחק הכי חשוב בעשר השנים האחרונות אולי בחמש עשרה השנים האחרונות ואתה סופג כל כך הרבה נקודות בכל רבע…", ואז גור שלף מתפרץ ואומר לניב רסקין בתרעומת, "תעיף כבר כמה שחקנים הביתה…". ניב רסקין שואל אותו : "מי…?". גור שלף עונה : "מי לא…?". ניב רסקין מקשה על גור שלף : "מי צריך ללכת הביתה פה…? אתה יודע גור שלף אנחנו מדברים כללית…תגיד שמות…". ושוב פותח גור שלף במונולוג השני המסורבל וארוך המֶלֶל שלו, טקסט שאיננו נקי מבחינה תחבירית – לשונית וגם לא מדויק : "…לקבל 24 נקודות ברבע האחרון אחרי שאתה שולח מאמן הביתה ובאים השחקנים, אתה יודע, שבהם כאילו אסור לגעת והם מקבלים בשלושה רבעים 20 נקודות ומעלה…וברבע אחד הם עוצרים את הטורקים על 17 נקודות…הם גם קולעים 18 נקודות…זה לא משהו…לא עשית פה גם במחצית הראשונה… כאילו מכבי ת"א הראתה שהיא עם הרבה יותר מוטיבציה ומתלהבת…אתה יודע מה זאת קבוצה שקולעת בממוצע 75 נקודות וקלעה פה 84 נקודות…אז לא יכול להיות כזה מצב שבמשחק הכי חשוב באה קבוצה…בוא נקרא לילד בשמו…קבוצת כדורסל בינונית…נכון יש פה סגל טוב ושחקנים שמכירים…היא שיחקה היום יפה עם ביטחון…לא היה שום לחץ על הכדור של שחקנים של מכבי ת"א…ההתקפה כמו שתרגלו אותה באימונים בקבוצה הטורקית ככה היא שיחקה פה…ליוו אחד את השני… ובמשחק הכי חשוב שלך בשנים האחרונות אתה לא יכול לעשות תצוגה הגנתית כל כך חלשה…". מונולוג ארוך ומגושם שבסופו של דבר גור שלף כלל לא עונה לניב רסקין על שאלתו ואיננו נוקב בשמות שחקני מכבי ת"א שאותם הוא רוצה להדיח. בעת השמעת הנאום הארוך הוא מאבד קשר ו- איננו זוכר מה שאל אותו השדר המוביל שלו רק לפני דקותיים, "תגיד מי צריך ללכת הביתה פה…? אתה יודע גור שלף אנחנו מדברים כללית…תגיד שמות…". להפתעתי הרבה גם ניב רסקין מתבלבל בתום המונולוג הגמלוני והעמוס של גור שלף, ואיננו זוכר עוד בעבור מה ומדוע התכנס כאן עם הפרשן שלו ואיזה מֵידָע שאל וביקש ממנו. מגוחך אבל זאת האמת. צריך להתבונן ב- Sequence המלל הממושך הזה כדי להיווכח כי זיכרונו של ניב רסקין בוגד בו והוא עובר לדון במשחק הבא של מכבי ת"א נגד הקבוצה הרוסית צסק"א מוסקבה. משהו מהנלעגות והגרוטסקיות של מועדון מכבי ת"א דבק בצוות השידור ה- שכחן של ערוץ 10.

י"ב. אני כותב עדיין מהזיכרון. בימאי השידור הישיר של ערוץ 10 מר איתי צפריר נכנס לנעליו הגדולות של ראובן "רוביק" פודגור. שני אירועים משמעותיים (ומרהיבים) בהתמודדות בהם נחסמו ניסיונות זריקות – הטבעות של ארינזה אונואקו 2.06 מ' ע"י מרקוס סלוטר 2.04 מ' (9:20 דקות לפני תום הרבע הרביעי) ושל דווין סמית' 1.98 מ' גם כן ע"י אותו מרקוס סלוטר (2:40 דקות לפני תום המשחק) – לא זכו לשום הילוך חוזר מטעמו של איתי צפריר. פספוס מאכזב. מה שכן, הוא איתי צפריר למד מרוביק פודגור לתעד את פניו המיוסרות של מנהיג מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי בתום התבוסה. עדות חשובה שמסייעת להבין מייד מה התחולל על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ואת תוצאות הקרב שהיו לרעת מכבי ת"א. תמונה אחת שווה 1000 מילים. אמירה מדויקת.

טקסט תמונה : יום חמישי – 12 בנובמבר 2015. היכל הספורט ביד אליהו. בימאי ערוץ 10 איתי צפריר מתעד ב- Close up את שמעון מזרחי המיוסר לקראת תום השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – דרושפאקה 84:73. אי אפשר לטעות בתווי פניו של שמעון מזרחי שמספרות היטב את קורות התבוסה. מדובר במנהיג ספורט חתן פרס ישראל של קבוצת כדורסל מגוחכת, נלעגת, וגרוטסקית (ברגע זה בעת כתיבת פוסט מס' 606). (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 10. באדיבות ערוץ 10).

אשנה ואומר שוב : "אוֹר הַבּוֹקֶר אֵינֶנוּ זָקוּק למְנוֹרָה" (ציטוט מפיו של ר' משה אבן עזרא). "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האמת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו לא קרה דָבָר" (ציטוט מפיו של ווינסטון צ'רצ'יל). "הצרה העיקרית באשר לשקרנים היא שאין כל ערובה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת" (ציטוט של קינגסלי אמיס). ככל שהשֶקֶר צוֹבֵר שָנִים כך קָשֶה יותר להפריכו (ציטוט שלי, יואש אלרואי – בלינדמן). פוסט מס' 606. כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט מס' 606. הועלה לאוויר ב- 10 ביוני 2016. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי