הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, איננו נכתב, ואיננו נערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————————–

פוסט מס' 656 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 4 בינואר 2017.

———————————————————————————————————-

טכנולוגיה וכלכלה טלוויזיונית. אנוכי ממשיך את מדיניות קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי ו- בונה בהדרגה את הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי ארוך השנים בין השידור הטלוויזיוני הציבורי לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א אלופת ישראל בכדורסל באישור המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה שלי. בימאי הספורט המצוין שלי יואב פלג. ווירטון – בלגיה 17 בפברואר 1977. בלגראד – יוגוסלביה 7 באפריל 1977. פוסט מס' 656. כל הזכויות שמורות.

הערה 0 : על הרשויות שומרות החוק במדינת ישראל מוטלת החובה לנקוט עכשיו, מייד, ולאלתר יד חזקה וזרוע נטויה נגד ארגוני האספסוף "לה פאמילייה" למיניהם, שהכריזו כי אינם מקבלים את החלטת השופטת שמצאה את החייל אלאור אזריה חייב. על מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית להגן על עצמה מפני אנשי עם הארץ ש- שרו היום (יום רביעי – 4 בינואר 2017) במקהלה בפרהסיה בתל אביב ללא כל בושה את סלוגן הנְבָלָה והתּוֹעֵבָה, "גדי אייזנקוט היזהר יצחק רבין מחפש חבר". יפה שעה אחת קודם.

הערה 1 : קובי ניב כתב אתמול (יום שלישי – 3 בינואר 2017) פוסט מעניין בעיתון ה"ארץ" שכותרתו "היסטוריה זה לא מה שהיה פעם". הפוסט הלוגי כתוב היטב וברור, וראוי לקריאה ולעיון בו פעם נוספת.

הערה 2 : ליאור שליין ולא הצליח לגבור ב- "גב האומה" על סגנית שר החוץ גב' ציפי חוטובלי. יתירה מזאת : בניסיונותיו הבלתי פוסקים להכניע אותה התפרץ ליאור שליין לדבריה וכך נבלעו והלכו לאיבוד חלק מהטיעונים של האורחת וגם חלק מהטקסטים של המנחה. קו השידור בטלוויזיה וגם ברדיו איננו יכול להכיל באופן בהיר וקליט בו זמנית יותר מדובר אחד.

הערה 3 : העיקר שה- Owner של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע אלונה ברקת חתמה חוזה ארוך טווח עם המאמן ברק בכר עד 2020. מדובר בהבעת אמון חריגה בנוף הספורט והכדורגל בישראל. רָאֹה נִרְאֶה אם אלונה ברקת צדקה במחשבתה ובמהלך השחמט שלה מרחיק לֶכֶת שלה. ברק בכר איננו נושא רזומה וניסיון אימון ומנהיגות כמו של פפ גווארדיולה ו/או יוהאן קרויף ו/או מאט באסבי ו/או אלכס פרגוסון, ו/או ג'ון וודן ו/או גרג פופוביץ' ו/או רד אוורבך. מעניין יהיה לעקוב אחר שניהם. אחר המֵמַנָה ואחר המֵמוּנֶה.

הערה 4 : כיצד קורה שראש הממשלה בנימין נתניהו נקרא לחקירה משטרתית תחת אזהרה בענייני קבלת כספים מאנשים פרטיים שלא כחוק בעוד ראשי ממשלה בעבר כמו דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, ויצחק שמיר היו רחוקים משלמונים ונותרו צחים כבדולח.

הערה 5 : עונג רב לי הוא להקשיב לתוכנית המוסיקה היומית שירים ישראליים ב- "ארבע אחה"צ" ברדיו גלי צה"ל בהגשת מנחה ערב לאוזן ורדיופוני בשם ערן אליקים.

הערה 6 : אין אושר גדול עבורי מאשר להכניע בהיגיון שלי את ההיגיון של חידות הסודוקו , "סודוקו קשה מאוד", ו- "סודוקו קטלני" המתפרסמים מידי יום שישי במוסף "המשבצת" של העיתון "מעריב". העיסוק בפתירת "סודוקו קשה מאוד" הוא בבחינת משחק ילדים לעומת "סודוקו קטלני" שדרגת הקושי שלו גבוהה הרבה יותר.

טקסט מסמך : יום שישי – 23 בדצמבר 2016. להלן הפתרון שלי את שתי חידות הסודוקו "סודוקו קשה מאוד" ו- סודוקו קטלני" המופיעות במוסף "המשבצת של העיתון "מעריב".

טקסט מסמך : יום שישי – 30 בדצמבר 2016. להלן הפתרון שלי את שתי חידות הסודוקו "סודוקו קשה מאוד" ו- סודוקו קטלני" המופיעות במוסף "המשבצת של העיתון "מעריב". 

הקדמה קצרצרה (1). ארבעה אישים ממועדון הכדורסל של מכבי ת"א זכו בפרס ישראל לספורט : השחקן טל ברודי, שני המאמנים יהושע רוזין ז"ל ורלף קליין ז"ל, והיו"ר שמעון מזרחי. מכבי ת"א של הימים האלה איננה מכבי ת"א של הימים ההם שלי בעת היותי עיתונאי טלוויזיה מאז 1971 ועורך, מפיק, ו- מנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית (לאחר עידן דן שילון ואלכס גלעדי) בשנים 2002 – 1980. 

קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2017 – 2016 היא מועדון ספורט פרטי שממומן ע"י כמה אנשים עשירים אולם לפי שעה מהווה נבחרת ספורטיבית מגוחכת דלת הישגים, בעיקר ב- Euroleague. מכבי ת"א מתופעלת ומוזנת ע"י תקציב עצום בן 100.000000 (מאה מיליון) שקל שמספקים לה כמה אנשים עשירים מכיסם שלהם אבל אין שום קורלאציה בין הממון הרב שמושקע בפרויקט לבין התוצאות הנבובות המושגות על זירת הפרקט בעיקר באירופה וגם תצוגות דלות בליגת העל בארץ. אין מִתְאָם בין הכסף הגדול ששַמִים כמה אנשים עשירים על מכבי ת"א לבין כישרונם והאמביציות והשאיפות הנשגבות של שני האנשים הניצבים בפסגת הניהול של המועדון, חתן פרס ישראל שמעון מזרחי והתעשיין דייוויד פדרמן. ראיתי אמש את השידור הישיר מנס ציונה בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בו גברה מכבי ת"א על קבוצת נס ציונה במסגרת שלב רבע הגמר של גביע המדינה בתוצאה המינימאלית 75:73. רחמנות.

על פי המראות שהתרחשו אמש בזירת הפרקט של נס ציונה ו- אותם תיארו ושידרו עידו גור (שדר טלוויזיה חלש, נעדר קול רדיופוני ונוכחות, ולכן לא חשוב) והפרשן שלו שמעון אמסלם (פרשן כדורסל טוב) אין שום דמיון בין מכבי ת"א בימים ההם שלי כעיתונאי ברשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בין השנים 1970 ל- 2002 (מתוכם כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין 1980 ל- 2002) לבין מכבי ת"א בעונת 2017 – 2016. ואסייג את עצמי : לפחות ברגע זה בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי מס' 656 בבלוג yoashtvblog.co.il . מכבי ת"א איננה עוד הקבוצה של המדינה. היא במידה רבה היום קבוצה פרטית של ערוץ נישה בכבלים. פעם לפני הרבה שנים היא הייתה הקבוצה של המדינה. בערבו של יום חמישי – 17 בפברואר 1977 נטל ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל פסק זמן מעיסוקיו הממלכתיים כדי לצפות בשידור הישיר ההוא שהעביר השדר אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעיירה שכוחת אל בשם ווירטון בבלגיה, את המשחק במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, בו ניצחה מכבי תל אביב ניצחון סנסציוני את אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. הטלוויזיה ישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין שערך קבלת פנים לשחקני הקבוצה ומנהליה ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 בלשכתו בקרייה בתל אביב 6 (שישה) ימים לאחר ניצחונה על האלופה הסובייטית נתן לכך גושפנקא רשמית. היום מכבי ת"א היא נבחרת פרטית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מכבי ת"א היא היום אובייקט שידור טלוויזיוני מבודד, כמעט נטול ערך, שהציבור הישראלי התרחק ממנו ולא מזדהה עמו. גם בשל בידודו. משהו שאיננו מלהיב. אף על פי כן באופן פרדוקסלי ממשיכה מכבי ת"א לעורר עניין אצל כתבי הספורט ולספק פרנסה לעיתונות. המועדון התל אביבי המובס שמפטר מאמנים בסיטונות ורוכש שחקני כדורסל זרים בכמויות ובשפע עדיין לוכד כותרות. נוצר כאן מצב תמוה ואבסורדי. מעין סתירה. מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל פגיעה ולא מלוכדת רוחשת מחלוקות וריבי כוח פנימיים. למרות זאת מכבי ת"א ממשיכה לעניין ולסקרן את העיתונות שמייחדת לה כותרות גם בשעה שהיא גוברת בקושי על יריבותיה, ובעיקר לרתק את צופי הטלוויזיה בשעה שהיא מפסידה.

הערה לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ההנהלה שלו מסתירה מידע ואיננה משחררת מידע אודות כמות המדרוג שצוברים השידורים הישירים שעוסקים במשחקי מכבי ת"א במסגרת ליגת העל ובמסגרת ה- Euroleague, וגם לא מגלה את סכום תשלום זכויות השידורים שהיא מזרימה למכבי ת"א.

הקדמה קצרה (2). מחקר וכתיבת הבלוג. 

הפוסט הרצ"ב הוא מורכב וארוך. הוא נכתב במסגרת סדרת הפוסטים שדנה בברית השידור שהתקיימה במשך 37 שנים 2007 – 1970 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הפרטים הכספיים הרגישים הקשורים לברית השידור הארוכה שערכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 מוסווים על ידי לפי שעה בפוסט הזה כמו גם בפוסטים הקודמים שדנו בנושא. הנתונים הכספיים הנוגעים לעשרות החוזים ולהסכמים המדוברים שערכו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בשנים המצוינות לעיל 2007 – 1970, מובאים במלואם בפרוטרוט ולפרטי פרטים, בדייקנות מתמטית, עונה אחר עונה, שנה עוקבת שנה, והם נמצאים כולם בספר רחב ההיקף בן כ- 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, ונקרא : "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". הספר "הקשר הסימביוטי" הוא אחד המרכיבים את סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף שאני חוקר וכותב "מפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ודנה ועוסקת ב- קורות התפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884, השנה בה חשף מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) את פטנט הטלוויזיה הראשוני שלו ה- Spinning Disk. אני מודע לכך שהמידע המצורף בבלוג ובפוסטים נוגע לצל"שים / מכתבי ההערכה שהורעפו עלי במשך השנים הארוכות המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומנהלי חטיבת החדשות  לדורותיהם – עלול להיות צורם. אך אני מסביר זאת בטקסט מקדים כי אני רואה במסמכי הערכה הללו אסמכתא ומוניטין על מנת להפיק, לכתוב, ולערוך את הבלוג, ולא כֶּתֶּר כדי להתקשט בו. אני מתנצל מראש בפני הקוראים אם אנוכי מצטייר כגאוותן. אני לא.

הקדמה קצרה (3). אריה מליניאק. יורם ארבל. משה גרטל. 

קביעתו של אריה מליניאק ב- 18 בנובמבר 2016 ברדיו גלי צה"ל אצל השדרן מולי שפירא בתוכנית "בילוי נעים" ז"ל כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- 1994 תשלום זכויות שידורים על סך של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בעוד שכמונופול היא הייתה יכולה לשלם 1.90 (שקל ותשעים אגורות) בלבד, איננה רק שקרית אלא גם מטומטמת. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמו לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א זכויות תמורת השידורים הישירים שלה (כמארחת בבית בהיכל הספורט ביד אליהו) במסגרת האירופית החל מעונת הכדורסל ההיא של 1974 – 1973. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמו בנפרד גם זכויות שידורים למועדונים היריבים האירופאים שלה שאירחו אותה במשחקי החוץ ברחבי הקונטיננט. כל המנכ"לים של רשות השידור הסמנכ"לים כספים שלהם, ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם תמכו במדיניות השידורים ובמדיניות הכלכלית שלי שהצעתי להם. הנימוק שלי היה ברור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה בית תמחוי, לא מוסד שידור שוויוני, ולא בית דין גבוה לצדק. היא מוסד שידור גם אם הוא קרוי "שידור ציבורי", שאיננו משוחרר מעול המִדְרוּג. חלק מתפקידיה וממשימותיה של חטיבת הספורט שאנוכי הייתי המפקד והמנווט שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית צועדת היה לצעוד שלובת זרוע עם אלופת המדינה ונציגת הכדורסל שלנו במפעל האירופי הקרוי גביע אירופה לאלופות בכדורסל (למרות שמדובר במועדון ספורט פרטי). האמת, לא הייתה בכך כל רבותא. כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU ובראשן ה- BBC (אנגליה), TVE (ספרד), ו- RAI (איטליה) שילמו זכויות שידורים למועדוני כדורגל וכדורסל שייצגו את מדינותיהן במפעלי הספורט האירופיים. תשלום זכויות שידורים מיוחדות של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לקבוצת ספורט ישראלית פרטית שמתחרה במסגרת אירופאית לא הייתה המצאה שלנו. יתירה מזאת. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמו בימים ההם ללא כל היסוס זכויות שידורים לאמנים פרטיים ובראשם הזָמָר אריק איינשטיין ז"ל (אולם לא רק לו) בעבור ההופעות שלהם על מסך הטלוויזיה הציבורית. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית למרות היותן גופי שידור מונופוליסטיים שילמו בזמנו תבין וטקילין, הרבה כסף, לאורי זוהר ואריק איינשטיין שהיוו קבוצה של אמני בידור פרטיים. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית למרות היותן בלבדיות ובלעדיות ב- "אוויר" שילמו שתיהן אז עשרות ומאות אלפי ל"י עבור שידורי הסדרה "לול" בהפקת אורי זוהר ואריק איינשטיין. לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית לא הייתה שום זכות להתייצב מול אורי זוהר ואריק איינשטיין ולהציב בפניהם אולטימטום כוחני בזאת הלשון כלהן : "…אנחנו נשלם לכם זכויות שידורים בגובה של חמש ל"י…זהו המקסימום שאנחנו מציעים לכם…אם אינכם מסכימים למחיר אז חפשו את החברים שלכם…". שום מנכ"ל רשות שידור שמכבד את עצמו לא היה מרשה לעצמו להתנשא ולהתנהג ככה בצורה כה כוחנית. הצהרתו ההיא של אריה מליניאק ב- 18 בנובמבר 2016 בתוכנית "בילוי נעים" ברדיו גלי צה"ל מלווה בתרעומת, בחרון, ובכעס  כי שני גופי השידור הציבוריים המונופוליסטיים, היו יכולים לשלם למכבי ת"א בגלל היותם מונופוליסטיים, זכויות שידורים בגובה של 1.90 שקל (זה הסכום בו נקב) אך בחרו במקום זאת לשלם את הסכומים ש- שילמו, ולכן מדובר בבזבוז כסף ציבורי, איננה רק לא מעשית אלא מופרכת מיסודה. אריה מליניאק היה בשעתו פרשן כדורסל שלי אולם תמיד היה רחוק מתעשיית הטלוויזיה כרחוק מזרח ממערב. הוא איננו מבין כיצד היא עובדת ואיך היא מתנהלת. לא כלכלית, לא תכניתית, ולא טכנולוגית. אין לו צל של מושג קלוש כיצד מנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית את המו"מ שלהן להשגת ורכישת זכויות שידורים במישור המקומי והבינלאומי, מו"מ הנוגעים לקנייה של חומרי ספורט, חומרי בידור, סרטים, וסדרות. הוא איננו מכיר את המאפיינים של חיי ה- Media ולא מודע לאקלים, לתנאי התחרות, ולגרפים המשתנים והשונים מ- מו"מ "X" ל- מו"מ "Y", ל- מו"מ "Z". אריה מליניאק איננו מבין כי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית אינן מוסדות שידור שוויוניות גם אם מכנים אותן "שידור ציבורי". השידור הציבורי איננו בג"צ והוא איננו משוחרר מעולם מ- עול הרייטינג והמדרוג. לכן הוא פועל (תמיד) על פי עקרון ה- העדפות. השידור הציבורי הטלוויזיוני הישראלי כמו כל מוסד של תקשורת המונים תמיד יבחר לצעוד שלוב זרוע עם הטובים ביותר בכל תחומי חיינו. כל בחירה שלו בכיסוי וצילום את תחומי הספורט והבידור וחשיפתם על המסך, מבוססת על העדפה (!). מישהו אחד על חשבון מישהו אחר (!). ועוד דבר. מוסד הטלוויזיה היא חברה היררכית. נכון שבמסגרות העיתונאיות שלה מתקיימות ישיבות מערכת, התייעצויות, שיחות, והחלפת דעות אולם עניין ההחלטה הסופית על מי הולכים ואת מי משדרים היא פררוגטיבה של האיש שניצב בראש המערכת. ההחלטה שלי לצעוד שלוב זרוע עם אלופת המדינה בכדורסל תמורת תשלום זכויות שידורים מבלי לחלק אותן בין קבוצות כדורסל אחרות, אפילו לא עם סגנית האלופה, זכתה לגיבוי של כל המנכ"לים לדורותיהם וכל מנהלי הטלוויזיה לדורותיהם בעידן שלי. ובכן, בהצהרתו ההיא ב- 18 בנובמבר 2016 ברדיו גלי צה"ל בפני מולי שפירא ב- "בילוי נעים", "…כי רשות השידור הייתה יכולה לשלם למכבי ת"א ב- עונת 1994 סכום של 1.90 שקל אך ביכרה לשלם לה במקום זאת 7.000000 (שבעה מיליון) דולר…", ניסה אריה מליניאק להציג ברוב טיפשותו, אותי ואת שורת המנכ"לים שלי (ובראשם מוטי קירשנבאום ז"ל) ואת שורת מנהלי הטלוויזיה שלי שתמכו במדיניות הניהול שלי ארוכת הטווח תכניתית, טכנולוגית, וכלכלית כקבוצה של כלים ריקים שמבזבזת כספי ציבור. מדובר בקשקשן שחושב בטעות שהוא חכם יותר וצודק יותר (והוא לאו) מאותה שורת המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה שתמכו במדיניות השידור הטלוויזיונית והכלכלית שלי (ושל קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי) הנוגעת להתקשרות ארוכת הטווח שלנו עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מי שהייתה אלופת המדינה. אנוכי רוצה להוסיף כאן עוד כמה פרטים אולם עוצר מפני שכל האשמה המלוכלכת הזאת שאין בה אמת וגם האשמות בלוף אחרות שהפכו להיות אגדות אורבניות, עתידות להתברר בבית משפט. אני תמה כל פעם מחדש מהיכן אריה מליניאק וגם יורם ארבל ומשה גרטל מרהיבים ושואבים עוֹז לפזר בלופים כאלה לכל עבר ולכל דיכפין ?

טקסט מסמך : 14 באפריל 2007. זהו המקור. עיתונאי בשם אריה מליניאק מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי בשם אהרון ווייסברג, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית. אריה מליניאק מרהיב עוז ומספר שקר נוסף לאהרון ווייסברג שעבודתו כפרשן כדורסל שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הופסקה בשל לחצים של קבוצת מכבי ת"א. הוא מדפיס את השקר הנ"ל ב- 14 באפריל 2007 ב- Ynet מבלי להעניק לי הזדמנות להגן על עצמי ולשאול אותי אם דבריו של אריה מליניאק אודות פיטוריו בגין לחצה של מכבי ת"א, נכונים וכנים. אריה מליניאק יודע היטב את סיבת הדחתו על ידי ב- 1991 מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם משה גרטל יודע היטב מדוע סולק על ידי מחטיבת הספורט בשנת 2000 (באישורו של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן). 

ובכן, כפי שהסברתי בפוסטים קודמים, בעשורים "הפוליטיים" ההם שבין 1971 ל- 1989 מכבי ת"א לא שיחקה את משחקיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נגד קבוצות סובייטיות ו/או צ'כוסלובקיות במדינותיהן ברה"מ ו/או ב- צ'כוסלובקיה. המשחקים של מכבי ת"א נגד אלופת ברה"מ וצ'כוסלובקיה כמו צסק"א מוסקבה + ז'אלגיריס קובנה ונגד אלופת צ'כוסלובקיה זבריובקה ברנו נערכו תמיד רק בערים בלגיות נייטראליות כמו בריסל, ווילובארד, ו- ווירטון. הפשרה הספורטיבית – פוליטית הזאת של קיום משחקי "בית + חוץ" בבלגיה (ולא במדינות האֵם) הושגה ונעשתה בימים ההם בשל היעדר יחסים דיפלומאטיים עם ברה"מ ו- צ'כוסלובקיה. ארגון האירועים הללו, תיווכם, ועריכת התיאומים וסידורם מראש נעשו ע"י ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) ובסיועו הרב של הבלגי המוכשר, איש יקר ומהימן מר ליאון וואנדל, כמובן בהסכמת מועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי ובהסכמת יריבותיה הסובייטיות והצ'כוסלובקיות. ב- 1981 התמודדה נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית. המשחקים נערכו בשלוש ערים צ'כיות ידועות בראטיסלבה, פראג, והאווירוב ובשום אופן לא בעיירות נידחות כפי שציין אריה מליניאק בעדותו אצל העיתונאי אהרון ווייסברג. בנוסף, הפרשן אריה מליניאק לא נמנה על צוות השידור שלי ב- צ'כוסלובקיה של הימים ההם במאי / יוני 1981 מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא אישר את הכללתו בצוות השידור שלי (למרות בקשתי) מסיבות תקציביות. מכבי ת"א התמודדה לראשונה בהיסטוריה במוסקבה בירת ברה"מ נגד האלופה צסק"א מוסקבה ביום חמישי של 12 בינואר 1989. אני בעצמי ניווטתי, הפקתי, ו- ניהלתי את השידור הישיר ההוא ממוסקבה ב- 12 בינואר 1989 שהיא כידוע איננה עיר נידחת. צוות השידור שלי מנה את השַדָּר המוביל יורם ארבל ואת כתב ה- ENG יואב טוקר בלבד, אותו הבאתי אותו למוסקבה ממקום מושבו בפאריס. הפרשן אריה מליניאק לא נכלל על ידי בצוות השידור שהטסתי למוסקבה. הוא נשאר בארץ. סיפורו של אריה מליניאק כי הוא ויורם ארבל, "…עשו טלוויזיה מכלום באיזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה לפני נפילת הקומוניזם…", הוא בדותא רברבנית ש- יסודותיה בשֶקֶר. לא היה כדבר הזה, לא מ- היבט הלוגיסטי, לא מ- היבט הטכנולוגי – טלוויזיוני, וגם לא מהיבט הארגוני – ספורטיבי. תמוה מדוע האיש הזה מנסה לקשור לעצמו כתרי כזב ולהתפאר בחלומות באספמיה שלו, ועוד רץ לספר את אודותיהם לעיתונאי בשם אהרון ווייסברג שמדפיס את הבלוף מבלי למצמץ ומבלי לחקור אם מדובר בחוויית אמת. אנוכי עדיין ממתין לדעת מיורם ארבל ומאריה מליניאק מה שמה של אותה העיירה הנידחת ההיא ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה לפני נפילת הקומוניזם ששניהם מדברים אודותיה ואשר אנוכי הטסתי אותם אליה ? מה שמו של המשחק ששוחק באותה עיירה נידחת ואשר יורם ארבל שידר ואריה מליניאק פִּרְשֵן אותו ? ומי היו שתי הקבוצות ששיחקו באותה העיירה הנידחת ההיא ואשר התמודדות בין שתיהן הועברה כאילו בשידור ישיר על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותו אנוכי הפקתי, ניהלתי וניווטתי מעמדת הפיקוד שלי באולפן בירושלים ? לא היה דבר כזה. אותו כנ"ל אמור לגבי הנתון הכספי השקרי שהעביר אריה מליניאק בשידור ישיר ברדיו גלי צה"ל ביום שישי של 18 ב- נובמבר 2016 לידיעתו של מנחה ומגיש "בילוי נעים" מולי שפירא, בו טען כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה לקבוצת הכדורסל של מכביי ת"א בעונת 1994 סכום זכויות שידורים בגובה של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. מדובר ב– בְדוּתָּא גסה, עלובה, ונכלולית. אריה מליניאק מרהיב עוז ולא מתבייש להפוך לבלופר ולפרסם אצל מולי שפירא נתון כספי לא נכון. 7.000000 (שבעה מיליון) דולר תשלום זכויות שידורים למכבי ת"א בעונת המשחקים של 1994. שקרן שכמותו. המנחה מולי שפירא נחשף כחסר אונים. הוא משולל כל יכולת לאַמֵת את המֵידָע השקרי שהעביר לו אריה מליניאק בשידור ישיר, ובכך הפך באחת את "בילוי נעים" שלו שהיא תוכנית עיתונאית לסיפורי בדים. בכך הוא שותף לדבר השקר של אריה מליניאק.

אני מבקש להדגיש כאן שוב כי על פי אמנת שידורי הטלוויזיה של ה- EBU (איגוד השידור האירופי, ראשי תיבות של European Broadcastung Union) וגם של OIRT (איגוד השידורר המזרח אירופי' ראשי התיבות שלו Organization Intervision Radio and Television), רשתות הטלוויזיה המארחות היו חייבות להעניק שירות ברמה גבוהה ולספק עמדות שידור מרווחות, נוחות, ויעילות לרשתות הטלוויזיה האורחות שלהן. ערכתי, הפקתי, ניהלתי, ו- ניווטתי בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאות רבות של שידורי ספורט על כל גווניו בחו"ל על פני כל הגלובוס במשך רבע מאה של שנים. מדובר בשידורים טלוויזיוניים יקרים ומורכבים ומסובכים מבחינה טכנולוגית, ויקרים גם מהיבט של תשלום זכויות שידורים. לעולם לא הייתי יכול להסתמך בהסכמי השידור המפורטים שלי עם רשתות הטלוויזיה הזרות הרלוואנטיות המארחות אותי בחו"ל, על טכנאי מטעמן שיבוא לעמדת השידור שלי באולם חשוך בעיירה נידחת כרבע שעה לפני ה- Tip off, יחבר שני חוטים, ויסתלק. מעולם לא היה כדבר הזה. אריה מליניאק משקר. אני מדגיש שוב כי רשתות הטלוויזיה המארחות (מה שמכונה באנגלית Host broadcaster) היו מחויבות (!) למסד עמדות שידור מרווחות ומאובזרות לרשתות הטלוויזיה האורחות שלהן בהיכלי הכדורסל, באצטדיוני הכדורגל, בבריכות השחייה, ובאולמות ההתעמלות. הנה למשל תצלום של עמדת שידור מאובזרת ומסודרת שלי בבריסל – בלגיה, זאת שסיפקה לי רשת הטלוויזיה הבלגית RTBF בשני הערבים ההם של יום רביעי – 28 בינואר 1981 ויום חמישי – 29 בינואר 1981, בהם התמודדה מכבי ת"א פעמיים נגד אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה. שני המשחקים ההם נערכו על מגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית "רויאל 4" בבריסל והועברו בשידור ישיר על ידינו מהבירה הבלגית לאולפנים בירושלים. השדר המוביל שלי היה אז יורם ארבל ולצדו המפיק המצוין מטעמי אמנון ברקאי. אין דבר כזה שמשחקי כדורסל Multilateral רבי עניין ומוניטין ברמה אירופית גבוהה, בין אם מדובר בתחרויות גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א ו/או אם עוסקים ב- אליפויות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל, המשחקים הנדונים יתקיימו בערים נידחות, וכי ההצלחה הטכנולוגית שלהם תתבסס על טכנאי שיגיע לאולם חשוך ויחבר שני חוטים כרבע שעה לפני שריקת הפתיחה, כשצוות השידור שלי במקום כלשהו בחו"ל איננו יודע בכלל אם קו השידור ה- 4W שעליו עובר ה- Sound של השדר והפרשן, תקין ועובד, ומגיע בכלל ליעדו האחרון באולפן הבקרה בירושלים. לא היה כדבר הזה. מעולם לא הייתי מסתכן בשם הרשת שלי ומניח את כספי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על קרן הצבי, על הפקה שבנויה מטלאים. אני מדגיש שוב שמדובר בהפקות ספורט בינלאומיות שלנו מורכבות וסבוכות מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ויקרות מן ההיבט הכספי – כלכלי, ובשידורים ישירים בעלי עניין ארצי מניבי רייטינג, שבו הטכנאי המקומי בחו"ל מחבר שני חוטים בעמדת השידור שלי רבע שעה לפני שריקת השופטים ל- תחילת המשחק. מדובר במצב בלתי מתקבל על הדעת. אריה מליניאק משקר ומנסה לקשור לעצמו וליורם ארבל כתרים עשויים כזב כשהוא מכריז ב- 14 באפריל 2007 אצל העיתונאי אהרון ווייסברג מ- Ynet, "…יורם ארבל ואני עשינו טלוויזיה מכלום…". ברור ומובן שאהרון ווייסברג מיהר להוציא את הסיפור המופרך לאור ולא העלה ב– דעתו לחקור ולבקש הוכחות מאריה מליניאק אז ב- 14 באפריל 2007, מה שֵם העיירה הנידחת ושֵם המדינה, מה היה התאריך המדויק של האירוע, מי היו הקבוצות שנטלו בו חלק ובאיזה שלב של המִפעל, ו- מה הייתה תוצאת המשחק בסיום. מובן וברור שאהרון ווייסברג גם לא מצא צורך לשאול אותי ב- 14 באפריל 2007 כעורך, מפיק, ומנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין השנים 2002 – 1980, האם עדותו של אריה מליניאק כנה ו- נכונה. לא היה כדבר הזה. מדובר ב- כַּזְבָן. אין לי מילים אחרות להשתמש בהן. מעבר לשקר שהאיש בודה מלבו מעניין אותי לדעת מה מניע אותו להפוך לשקרן ולהציג אותי ואת הרשת שלי ככלי ריק שבלעדי השניים הללו אריה מליניאק ויורם ארבל לא יכולנו להסתדר. זאת היא "האמת שאין בלתה" על פי גרסתו של אריה מליניאק. העיקר, "…שהוא ויורם ארבל עשו אי שם בעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם, טלוויזיה מכלום…". שקרן. אין מנוס מלהיפגש עם אריה מליניאק, יורם ארבל, ומשה גרטל בבית במשפט.

טקסט מסמך : 9 בינואר 1981. זהו המסמך שנשלח על ידי אל מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני באמצעות מנהל החדשות טוביה סער, ובו אני מבקש להטיס לבריסל בירת בלגיה את יורם ארבל לצורך שני שידורים ישירים של שני המשחקים מכבי ת"א נגד אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בתאריכים 28 ו- 29 בינואר 1981. השדר המקורי שלי היה אמור להיות אלכס גלעדי בשני האירועים הנ"ל כמתנת פרידה שלי ממני עבורו, לאחר שעבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אולם מפני שהיה עסוק והודיעני שאיננו יכול למלא את המשימה, הצבתי במקומו את יורם ארבל. המסמך הנ"ל מלמד את הסדר ההיררכי ועד כמה היו הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור גופים ביורוקרטיים שדרשו אישורים על אישורים הנוגעים ל- 1001 פרטים, דיווח מפורט ותכתובת מדויקת טכנולוגית, לוגיסטית, כספית, ואת שמו של השדר בו בחרתי לבצע את התפקיד. כל צעד שלי שעסק ברכישה וקנייה של אירועי ספורט לגוונים השונים שלהם, לרבות הפקה, עריכה, הזמנת עמדות שידור וקווי שידור, והזמנת ערוץ שידור לווייני, תוקצב במדויק, נרשם במדויק, תועד, והוכנס לקלסרים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מוסד מסודר ומבוקר לפרטי פרטים אך במידה רבה גם איטית ומסורבלת. בצד שמאל של המסמך נראית הודעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בה הוא מודיע למנהל החדשות טוביה סער כי מבצע השידור המתוכנן שלי אושר. אריה מליניאק שימש פרשן שלי בימים ההם של ראשית 1981 אולם לא הטסתי אותו לבריסל והוא לא היה על ה- ליסט מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד סבר שאפשר להפיק שידורים ישירים מזירות הספורט השונות בחו"ל גם ללא פרשנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי / 28 בינואר 1981 + יום חמישי / 29 בינואר 1981. בריסל – בלגיה. היכל הכדורסל של הקבוצה הבלגית "רויאל 4". אני מטיס את יורם ארבל (מחליפו של אלכס גלעדי) לבריסל לצורך שני שידורים ישירים בהיקפים מלאים של שני המשחקים של מכבי ת"א נגד צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. בתמונה נראים השדר המוביל יורם ארבל (מימין) והמפיק המצוין שלי אמנון ברקאי (משמאל, חובש אוזניות ומחזיק מיקרופון) מאיישים את עמדת השידור המְאוּבְזֶרֶת והמרֻוָוחת שלנו שהקצתה לנו רשת הטלוויזיה הבלגית RTBF במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית "רויאל 4" בעת שני השידורים הישירים שלנו ההם מבריסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות : מכבי ת"א מנצחת את צסק"א מוסקבה 74:85 במשחק הראשון ומפסידה לה במשחק השני 83:81. שני המשחקים האלה אורגנו ע"י הבלגי ליאון וואנדל איש ה- FIBA. בתמונה נראה המפיק אמנון ברקאי מרכיב Head set על ראשו ומחזיק מיקרופון עוסק בתיאומי שידור טלוויזיוניים עמי בעמדת הפיקוד שלי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אני מבקש להדגיש כאן שוב בפני קוראי הבלוג כי הזמנת קווי השידור ה- 4W על ידינו וחיבורם לקופסת השידור בכל עמדת שידור שלנו בחו"ל נעשתה כשעה וחצי לפני תחילת המשחקים למען ביטחון השידור הישיר. זה היה פק"ל (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיווחו של אריה מליניאק ב- 14 באפריל 2007 לעיתונאי Ynet, "…יורם ארבל ואני עשינו טלוויזיה מכלום באיזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה לפני נפילת הקומוניזם… אנחנו נכנסים לאולם וחושך…יש לנו בעמדה שולחן וכיסא…רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור…לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו…יורם ארבל לימד אותי כלל…תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך…", הוא דיווח שקר. לא היה דבר כזה. האיש ממציא. אנוכי ניווטתי, ניהלתי, ערכתי, והפקתי את כל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין השנים 1980 ל- 2002, ו- ברור שאריה מליניאק מדווח לאהרון ווייסברג על הפקת שידור טלוויזיונית כלשהי שהייתה אמורה להיות בתחום אחריותי, אולם לא הייתה כזאת על פי כל הרשומות שבידי. אני מבקש שוב מאריה מליניאק ויורם ארבל לומר לי אודות איזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה הם מדברים ואשר לשָם שלחתי אותם, באיזה מסגרת נערך המשחק ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה אודותיו הם מדברים והתאריך שלו, שם הקבוצות שנטלו בו חלק ותוצאת המשחק אודותיו הם מדברים ואשר שהועבר בשידור ישיר טלוויזיוני על ידם לארץ. על פי דיווחו של אריה מליניאק מדובר בשידור טלוויזיה ישיר שאני הייתי לא רק המפיק, העורך, והאחראי על ביצועו כלפי מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אלא גם מי שהטיס אותם לעיירה נידחת ההיא על פי טענתם ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה לפני נפילת הקומוניזם. טבעם של שקרים כאלה להתברר בסופו של עניין בבית המשפט.

אותו כנ"ל לגבי משה גרטל. בשעה שמשה גרטל מדווח ב- 2 בנובמבר 2009 לשלמה מַן איש ביטאון "העין השביעית", כי בשעות הערב של יום חמישי ההוא – 16 בדצמבר 1982 הוא צילם אתת שחקן הכדורסל של מכבי ת"א אולסי פרי, "…שרוע מֵת, שִיכּוֹר, ומנוטרל לגמרי…" על סדיני מיטתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל בדירה שלה בשיכון ל' בצפון תל אביב – הוא משקר ביודעין אתת שלמה מן ואת קוראי "העין השביעית". לא היה כדבר הזה (!). משה גרטל טען בפני שלמה מן איש "העין השביעית" כי ב- 2 בנובמבר 2009 תמי בן עמי פתחה לו ולצוות הצילום שלו את דלת דירתהה שלה בקומה השמינית של אחד הבניינים בשיכון ל' בתל אביב, כדי שהוא וצוות הצילום שלו יוכלו לחשוף בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה שלהם את חַבֵרָה אולסי פרי שוכב שָם מֵת, שִיכּוֹר, ומנוטרל לגמרי על סדיני מיטתה (על פי גרסתו של משה גרטל). משה גרטל משקר (!). מדובר ב- בְּלוֹף עָלוּב. המצאה שקרית. תמי בן עמי ז"ל לעולם לא הייתה פותחת את דלת דירתה בפני צוות צילום של הטלוויזיה כדי להבאיש את דמותו של אָהוּבָה אולסי פרי שָרוּע אֵין אוֹנִים על סדיני מיטתה (ועוד מבלי לבקש את הסכמתו), וכל זאת על מנת שחומר הצילום הסנסציוני שכאילו צילם משה גרטל והוא מחזיק עכשיו בידיו, ישודר ב- "מבט" ו/או ב- "יומן השבוע", על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משה גרטל משקר. מדהים שלילי. אתה מייד שואל את עצמך מה מניע עיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשם משה גרטל לא רק להמציא בלוף אלא גם ללכת ולספר את קורותיו לעיתונאי אחר בשם שלמה מן כדי שזה יוציא אותו לאור ויפרסם את דבר השקר בביטאון "העין השביעית" ? שאלה שנייה : כיצד זה שלמה מַן מאמין לבלוף שמשה גרטל מספר לו שתמי בן עמי ז"ל פתחה למשה גרטל ולצוות הצילום שלו את דלת דירתה בהפקירה את אָהוּב לִבָּה שָרוּעַ חסר אונים, מנוטרל, ושיכור על סדיני מיטתה, רק כדי שמשה גרטל יצלם אותו ויחשוף את קלונו ברבים בפרהסיה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ? מדוע שלמה מן איננו מצליב מקורות ולא מאָמֵת את המֵידָע הבלופרי ? שאלה שלישית : מדוע שלמה מן לא אִמֵתת את הדיווח של משה גרטל ולא דרש מכתב הטלוויזיה ש- התהדר בסנסציה תקשורתית (כביכול)) בטרם הפרסום ב- "העין השביעית", שיוכיח לו לשלמה מן כי אומנם באמת יש בידיו חומר פילם כזה כפי שהוא טוען שהוא צילם ב- 16 בדצמבר 1982, בו נראה אולסי פרי שָרוּעַ על סדיני מיטתה של תמי בן עמי כשהוא שוכב שָם מֵת, שִיכּוֹר, ו- מֵנוּטְרָל לגמרי ? שאלה רביעית : מדוע שלמה מן לא ביקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום של משה גרטל כדי לברר עמם את נכונות הטענה של משהה גרטל כי הוא תיעד את אולסי פרי בכל חִדְלוֹנוֹ שוכב שָם מֵת, שִיכּוֹר, ו- מנוטרל לגמרי על סדיני מיטתה של חברתו תמי בן עמי. (לידיעת קוראי הבלוג : צוות צילום סטנדרטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שפעל בשעות הערב בימים ההם כלל בשורותיו באורח קבע כתב + צלם + מקליט + תאורן) ? שאלה חמישית : מדוע חומר ה- Film הסנסציוני שמשה גרטל טוען ש- הואא מחזיק בידיו, ובו נראה אולסי פרי שוכב מֵת, שִיכּוֹר, ומֵנוּטְרָל על סדיני מיטתה של תמי בן עמי, לאא שודר מעולם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית, לא בתוכניות הספורט, לא ב- "מבט", לא ב- "יומן השבוע", ולא בשום תוכנית טלוויזיה אחרת ? שאלה שישית : משה גרטל מתלונן נגדיי בפני שלמה מן כאילו אני סירבתי, בלמתי אותו, ולא שידרתי את הידיעה שהוא מסר לי ב- תירוץץ שמדובר ברכילות זולה (הכוונה שלו של משה גרטל כי לא שידרתי את הידיעה אודות מצבו של אולסי פרי המעורטל בעת השידור הישיר שלנו ב- 16 בדצמבר 1982 מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת"א – ריאל מדריד 93:99. להד"ם. משה גרטל מעולם לא ביקר בדירתה של תמי בן עמי ולא ראה את אולסי פרי שוכב מת, שיכור, ומנוטרל על סדיני מיטתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל. כפועל יוצא של הבלופים הנ"ל, הוא גם מעולם לא העביר לי כעורך ומפיק השידור הישיר ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 שום ידיעה עיתונאית אודות מצבו של אולסי פרי. הוא כלל לא היה במעמד של כתב – עורך בחטיבת הספורט ההיא בפיקודי. אם היה מעביר לי ידיעה עיתונאית סנסציונית שכזאת אודות אולסי פרי הייתי תובע ממנו בו במקום להביא לי הוכחה מצולמת). אבל נניח לצורך התפתחות העלילה הפואטית הדרמטית שסיפורו של משה גרטל אודות אולסי פרי הוא אמת לאמיתה ואין בִּלְתָּה. מדוע אם כן לא פנה לערכאות הגבוהות מעליי כמו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער ו/או מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, ולא סיפר להם שיואש אלרואי מונע ממנו לשדר את הידיעה ב- ִשידוּר היָשִיר ההוא בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אודות מצבו של אל אולסי פרי הנסמכת על חומר הפילם הסנסציוני שהוא מחזיק בידיו, בו נראה אולסי פרי שרוע על סדיני המיטה בדירתה של אהובתו תמי בן עמי כשהוא שוכב מֵת, שיכור, ומנוטרל ? שאלה שביעית שמופנית לעורכים הבכירים של "העין השביעית" : OK, העיתונאי שלמה מן צעד שלוב זרוע עם משה גרטל, אבל היכן היוו העורכים הבכירים של "העין השביעית" ?  כיצד העורכים הבכירים האלה החליטו לחשוף בביטאונם "העין השביעית" בלוף שכזה מבלי להצליב מקורות מידע ולאַמֵת את פרטיו ? האם גם הם האמינוו לשקר של משה גרטל שאומנם תמי בן עמי פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בפניו ובפני צוות הצילום שלו, רק כדי לחשוף את אָהוּב לִבָּה (מבלי שהוא נותן לה את הסכמתו) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהוא שוכב שָם במלוא עליבותו, מנוטרל, ויָשֵן שנת שיכורים על סדיני מיטתה ? מדובר בעסק בָּזוּי, עָלוּב, נָחוּת, יָרוּד, אוּמְלָל, ושִקְרִי של שני הצדדים המעורבים בסיפור העיתונאי הַנִקְלֶה הנ"ל, של המְסַפֵּר ושל המַדְפִּיסִים אותו ב- "העין השביעית". כמובן ש- אין מְדוּבָּרר רק באגדה אורבנית אלא בנוכלות עיתונאית נִבְזִית במלוא מובן ה- מילה שאין לה דָבָר עם האֶמֶת.. ביזיון (!).

טקסט מסמך (1) : 2 בנובמבר 2009. זהו המקור. עיתונאי X בשם משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y בשם שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". מדובר בנוכלות עיתונאית מתחילתה ועד סופה, מה עוד שלאולסי פרי הייתה דירה משלו והתגורר בכלל ברמת אביב ואילו חברתו תמי בן עמי ז"ל התגוררה בדירה משלה בשיכון ל' בצפון תל אביב.

ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי אודות היחסים הצמודים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א במשך יותר משנות דור, בשנים 2007 – 1970 וקראתי לו "הקשר הסימביוטי".

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר שנחקר ונכתב בין 1998 ל- 2012 מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות רבות ומסביר מדוע החליטה רשות השידור לצעוד שלובת זרוע עם מכבי ת"א במשך 36 עונות בין 1970 ל- 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר שנחקר ונכתב בין 1998 ל- 2012 מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות רבות ומסביר מדוע החליטה רשות השידור לצעוד שלובת זרוע עם מכבי ת"א במשך 36 עונות בין 1970 ל- 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1989. אנוכי באגף מאגפי משרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים. אני עוסק בהפקת עונת הכדורסל 1990 – 1989 של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום שאול שירן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טכנולוגיה וכלכלה טלוויזיונית. אנוכי ממשיך את מדיניות קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי ו- בונה בהדרגה את הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי ארוך השנים בין השידור הטלוויזיוני הציבורי לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א אלופת ישראל בכדורסל באישור המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה שלי. בימאי הספורט המצוין שלי יואב פלג. ווירטון – בלגיה 17 בפברואר 1977. בלגראד – יוגוסלביה 7 באפריל 1977. פוסט מס' 656. כל הזכויות שמורות.

ב- 17 באוקטובר 1999 היה ברור כי ניהול רשות השידור בידי אורי פורת ז"ל הוא בעייתי בלשון המעטה. הבחנתי בכך עם מינויו שוב למשרה הרמה ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריל 1998. הרושם הזה התחזק כשביקר אותי בפאריס ב- IBC בעת שניהלתי, הפקתי, וערכתי את שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. הוא היה עכשיו בן 63 ושונה לחלוטין מאורי פורת בן 49 שהכרתי באפריל 1984 כשמונה בפעם הראשונה למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר. אחר, לא רק במה שנוגע לרכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים. הוא הפך לניהיליסט שפועל ומחליט שלא על דרך ההיגיון, ירא מכל דבר, חסר ביטחון, מתלבט שוב ושוב , פוסח על הסעיפים , ונראה כמי שאיננו שולט במצב. אך נותר אָהוּב. נוצר אבסורד בתוככי רשות השידור הענייה. בעוד אנוכי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ומנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מגייס באופן אישי כ- 1.500000 (מיליון וחצי) דולר (בשל חידלון המחלקה הכלכלית של הרשות ובגיבויו של איש סודי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) לצורך מימון של שלושת מבצעי השידור הבאים הגדולים של הטלוויזיה הציבורית – הרי שסמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי מנסה לטרפד ההישגים המוניטאריים שלי. הציבור איננו מכיר את מבנה ההיררכיה ברשות השידור ומדוע נדרשתי ליוזמה האישית הזאת, לגיוס כספים מחברות מסחריות באופן פרטי על ידי, בגלל חוסר כישרונה המדהים של המחלקה הכלכלית של רשות השידור שהייתה ת"פ (תחת פיקוד) של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי. אולם בל נשכח כי אורי פורת ז"ל מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה הממונה על מוטי לוי והאחריות הכללית על הנעשה ברשות השידור בכל תחום רבצה על כתפיו. גיוס הכספים (באמצעות הקרנת שקופיות חסות) עבור שלוש הפקות הבינלאומיות הגדולות שפניהן ניצבתי היו כלהלן :

1. 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר בעבור השידורים הישירים התמודדות נבחרת ישראל בכדורגל בשני משחקיה נגד נבחרות קפריסין וספרד בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1999 במסגרת Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה). 

2. 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר בעבור השידורים הישירים של ה- Final four של הכדורסל האירופי בסלוניקי 2000 (במידה ומכבי ת"א תעפיל אליו) .

3. 1000000 (מיליון) דולר בעבור 31 שידורים ישירים של 31 משחקי טורניר הגמר של Euro 2000 . שלושה מבצעי שידור טלוויזיוניים מורכבים שללא סיועה הכלכלי של חברת "פלא פון" אי אפשר היה להרימם על פי המתכונת רחבת ההיקף אולם בר ביצוע כפי שהצעתי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (כ- 10000 / רבבה עמודים) במשך תריסר שנים 2012 – 2000 ואשר קרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים ששמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שעליו פיקדתי בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999 של שני המשחקים קפריסין – ישראל וספרד – ישראל הסתיים בהצלחה רבתי מהיבטי השיווק, התוכן והיקף התוכן, והרייטינג. כרגיל כגודל ההשקעה הטלוויזיונית – כך הייתה גדולה האכזבה מנבחרת ישראל בראשות המאמן שלמה שרף ושני שחקניו הבכירים אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. הנבחרת הזאת ניגפה פעמיים ונכשלה בפעם הרביעית ברציפות בעידן שלמה שרף להעפיל לטורניר הגמר של המונדיאל ו/או לטורניר הגמר של ה- Euro. רבים משחקני הכדורגל של הנבחרת שלנו סברו בעידן ההוא (ויש הסוברים גם כיום) כי לרוץ על כָּר הַדֶשֶא זהו הדבר הקשה ביותר בחיינו . בניגוד לנבחרת ישראל בכדורגל שכשלה – דרכה של הטלוויזיה בניהולו של יאיר שטרן צלחה בבירור גם הודות לעבודה קשה ויסודית ורציפה בתחום גיוס החסויות. אני לא הייתי שַר הספורט. הייתי שַר שידורי הספורט אצל אורי פורת ויאיר שטרן. תפקידי היה להפיק, לערוך, לנהל, ולנווט. ואז החלו החריקות בצמרת הרשות. סמנכ"ל הכספים מוטי לוי התלונן אצל מנכ"ל הרשות אורי פורת כי מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי גונב לו את הפרנסה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן. ב- בניין "שערי צדק" בירושלים (מקום משכנה של הנהלת רשות השידור ) החלו להתרוצץ רינונים והשמצות בגיני ובגין מנהל הטלוויזיה שלי . היה ברור מי הוא המקור ב- 17 באוקטובר 1999 נזעק יאיר שטרן ממקומו . בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הטיס מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעברו של סמנכ"ל הכספים מכתב נזיפה כה קשה בגין התנהלותו. זהו לשונו של המסמך.

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1999. מסמך סנסציוני. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן חושף לראשונה בבוטות ובפרהסיה את חולשותיו המקצועיות של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי. עותקים מהמסמך נשלחו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וליועצת המשפטית של רשות השידור עו"ד גב' חנה מֶצְקֶבִיץ'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת נדהם בקוראו את המסמך שכתב יאיר שטרן אך הוא לא היה המום. הוא הפך אומנם לאיש חלש שפוסח על שתי הסעיפים אך לא חסר אונים לחלוטין מכדי להבין את הטקסט החריף שניסח יאיר שטרן במסמך הזה למוטי לוי ואת שיווי המשקל הבלתי אפשרי שנכפה עליו. בצִדוֹ האחד לאורך זמן סוסים דוהרים ובצדו האחר שוורים עַצֵלים. הוא הבין שאין עוד בכוחותיו הדַלִים לייצר מציאות הרמונית בתוככי רשות השידור, מה עוד שיו"ר הוועד המנהל גִיל סַמסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים אַלוֹן אַלְרוֹאִי זינבו בו שוב ושוב. גִיל סַמְסוֹנוֹב נהג לקטר לי : "תראה איזה מנכְ"ל דַל יש לנו". אין לשכוח כי שניהם אורי פורת וגִיל סַמְסוֹנוֹב היו פרי מינויו של ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ואַלוֹן אַלְרוֹאִי פרי מינוי של סִילְבַן שָלוֹם. שניהם היו נחושים להדיח אותו ולהציב מישהו טוב ממנו בתפקיד מנכ"ל רשות השידור, כמובן מישהו שהם סומכים עליו מרשימת הימין הפוליטי.

שני המסמכים החשובים ביותר שהשיגו אותי לאחר שגשוג השידורים הישירים של מבצע (קפריסין וספרד) בספטמבר – אוקטובר 1999 ומבצע ה- Final four  האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 לא היו מכתבי הצל"שים מהבוסים שלי, אלא מסמכי הערכה של גב' רוֹנִית לָטְשוֹבֶר ומר גִיל בּוּל שני אנשי השיווק של חברת "פֶּלֶא פוֹן" ש- מִמְנוּ ב- 600000 (שש מאות אלף) דולר את העלאתם ל- "אוויר" של שני המבצעים הללו. ההצלחה הכלכלית הזאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הובילה אותי למחשבה כי בפינות שונות במדינה מונח כסף מסחרי שניתן לאסוף אותו על ידינו למען מטרות השידור הציבורי. אירועי הספורט הגדולים הרלוואנטיים בארץ ובעולם היוו בהחלט מטרה ויעד כיבוש של השידור הציבורי. נדרשו מאתנו טיפ טיפה של יוזמה, מרץ, וכישרון כדי להביא את הכסף המסחרי הזה לביתנו הטלוויזיוני.

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999. מכתב הצל"ש של גב' רוֹנִית לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של חברת "פלא פון", שנשלח אלי, בתום מבצע השידורים של משחקי קפריסין – ישראל, וספרד – ישראל. זאת הייתה זריקת עידוד חשובה לאורח המחשבה והיוזמה שלי (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. מכתבו של גיל בול מחברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום מבצע השידורים המשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל סלוניקי 2000. זאת הייתה זריקת העידוד השנייה שקיבלתי כמי שמנהל ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שגשוג מבצע סלוניקי 2000 הוליד גם צל"ש חשוב של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (שאין לזלזל בו למרות המחלוקות) שנשלח אלי ב- 23 באפריל 2000 (הובא כבר בפוסטים הקודמים). הוא היה חשוב אך לא מספיק חשוב מפני שנעדר את הפרטים שהבטיח לי לפני כן, אלה שנועדו לשפר את איכות השידור הציבורי בתחום הקונקרטי שאני הייתי אחראי עליו.

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח אלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידור המוצלח והמשגשג של השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל – סלוניקי 2000. המסמך היה חשוב אך לא חשוב מידי מפני שהוא נעדר את ההבטחות שנתן לי אורי פורת בע"פ על מנת לשפר את לוח השידורים הציבורי בתחום הקונקרטי שאנוכי הייתי מופקד עליו. הוא הבטיח בע"פ אך לא הבטיח זאת בכתב. וזה הבדל גדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי – יוון בהשתתפות מכבי ת"א ב- 18 ו- 20 של חודש אפריל 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סופו של חודש אפריל 2000 היווה משבר עבור רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לבטח עבורי. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן פרש לעַד. מעמדו של מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי הוּעַם. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ִגיל סַמְסוֹנוֹב מתומכיי סיים אף הוא את תפקידו ושָב לחברת הפרסום והשיווק שלו בתל אביב. השוק הטלוויזיוני בארץ הפך לתחרותי יותר ויותר בתחום שידורי הספורט. כולם חשקו בכדורגל הישראלי ובקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הייתה אלופת אירופה רק Runner up אולם עוררה סביבה עניין כאילו היא אלופת ה- NBA. היה ברור כי נידרש לשלם עבור זכויות השידורים הון עתק אם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באמת רוצים לשדר אותה על סיגנל הטלוויזיה שלנו. העסק הכלכלי הפך למסובך יותר ויותר. הקושי העיקרי היה לשכנע את מנכ"ל רשות השידור בצורך הקונקרטי הזה ובהזדקקות הכללית לאירועי הספורט הרלוואנטיים באשר הם. אורי פורת התלבט עד בלי די. יו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור נַחְמָן שַי יבד"ל והמִשְנֶה שלו גב' אַהוּבָה אוֹרֶן – פִּינֶס ז"ל הקשו עליו את חייו המקצועיים. לרוע מזלו ניצב לידו סמנכ"ל כספים בלתי יצירתי בדמותו של מוטי לוי. לא פעם אחת שח באוזניי את געגועיו ליכולתו המוכחת של קודמו של מוטי לוי, יוֹחָנָן צַנְגֶן. לא ניתן היה להשוות בין שניהם. יוחנן צנגן שם אותו בכיס הקטן שלו. יוחנן צנגן היה סמנכ"ל פרודוקטיבי בעל ידע ומרחיק ראות וגם איש הגון. ב- 30 באפריל 2000 שלחנו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואנוכי כל אחד בנפרד במקביל את תגובתנו האישית למתחולל באגף הטלוויזיה של רשות השידור בתום מבצע סלוניקי 2000. אנוכי הרצתי את מכתבי בעקבות מכתב ההערכה שקיבלתי מאורי פורת ויאיר שטרן הטיס את המֶסֶר שלו בגלל מכתב הנזיפה שקיבל מהמנכ"ל שלו. חלפו מאז חמש עשרה שנים. אינני מתגעגע כלל לאותם הימים ההם.

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 3 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 4 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 5 ואחרון מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום. התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן). היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

כאמור באותו היום ההוא של 30 באפריל 2000 סיים יאיר שטרן את תפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 7 שנים מאז מונה למשרה הרמה הזאת ב- 1993 ע"י מוטי קירשנבאום. זהו מכתב הפרידה ששלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. המסמך האחרון שנשלח מטעמו למנכ"ל הרשות.

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אותו התאריך ההוא של ה- 30 באפריל 2000 בו כתב את המסמך הנ"ל למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, היה כאמור היום האחרון של יאיר שטרן בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. בתום שלושים שנות קריירה משגשגת ויוצאת דופן כתב לי יאיר שטרן ב- 30 באפריל 2000 מכתב פרידה. פרידה מקצועית אך גם אישית. חלפו מאז יותר מתריסר שנים. גם עכשיו כשאני מעלעל במסמך הזה עוֹרי הופך לעוֹר ברווז. יאיר שטרן נותר עבורי אישיות עַל מיוחדת במינה.

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן נפרד ממני בתום שנות דור של קריירה משגשגת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. הוא נחשב בעיניי לאישיות עַל בעלת הדר, אינטגריטי, ודיגניטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני מעריך שהפוסט הזה הוא אחד לפני אחרון במסגרת הפוסטים שדנו בברית השידור המשותפת הארוכה וחסרת התקדים במשך 37 שנים 2007 – 1970 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א. ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 7000 עמודים) והקרוי, "הקשר הסימביוטי". הספר "הקשר הסימביוטי" הוא אחד מתוך 13 ספרים עבי כרס שחקרתי וכתבתי תחת השם הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

משבצות מכבי ת"א בערבי חמישי נבנות כנדבכי שידור בפירמידה הטלוויזיונית הציבורית. המו"מ הכספי הגרנדיוזי והסבוך של רשות השידור לרכישת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בעונת 2001- 2000. הופעתה של חברת הזכויות הצרפתית + SPORT. אברהם פלדה ועורך דינו עו"ד יעקב וינרוט נאבקים בסתיו 2000 באביב גלעדי על הזכות לשווק את זכויות מכבי ת"א בארץ. המאבק FIBA – ULEB. ההיסטוריה של התפתחות איכות הכיסוי הטלוויזיוני של משחקי מכבי ת"א מאז ימיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה ועד לתקופתם של המנכ"לים של הרשות מוטי קירשנבאום ואורי פורת בעשור ה- 90 וראשית שנות ה- 2000. הבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז מניחה ב- 1970 את יסודות הבימוי של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה. העיתונאי דוב גולדשטיין מפרסם עצומה ציבורית ב- "מעריב ב- 5 במארס 1981 נגד קטיעת השידורים הישירים של מכבי ת"א בתשע בערב לטובת מהדורת החדשות "מבט". קרייני הרצף בטלוויזיה בשנות ה- 70 דן  כנר וענת שרן. התפתחות טכנולוגיית הצילום הטלוויזיונית, טכנולוגיית הסטטיסטיקה, טכנולוגיית השעון וטכנולוגיית הכיתוב האלקטרוני בשידורים הישירים של מכבי ת"א.

ה- FIBA  (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) בשנת 2000 הייתה שרויה כבר בתהליך מתמשך של קריסה מוסרית. אנשי עסקים ספרדיים בראשותו של מר ג'ורדי ברטומיאו הנתמכים כלכלית ע"י חברת התקשורת הממלכתית של ספרד "טלפוניקה", זיהו זה זמן רב את חולשתה הציבורית של הפיב"א והחליטו למרוד בה. הם הוציאו לפועל את מזימתם בתום משחקי ה- Final Four של סלוניקי 2000. זאת הייתה קבוצת אנשים רצינית ועשירה, ובעלת יוזמה, המקורבת לכדורסל הספרדי ולספורט הבינלאומי , שלא ראתה בעין יפה את המתחולל בין כתלי הפיב"א. הם קראו תגר על שלטונה המסורתי של הפיב"א באירופה, ונגסו ככל שיכלו בגוף הספורט הבינלאומי הזה שנראה מסואב בעיניהם. לגוף הכדורסל האירופי החדש שהקימו ביבשת קראו ULEB (ראשי תיבות של United League European Basketball) ואת הליגה הנפרדת שמיסדו על חורבות הסדר הישן באירופה , כינו Supro – League. הכדורסל האירופי התפצל , ועמו השתנה גם מבנה זכויות השידורים . כמובן שלא היה לי כל עניין לשָדֵר את קבוצות הכדורסל הישראליות המשניות. בחרתי שוב להתרכז במכבי ת"א שהייתה אלופת המדינה, מחזיקת הגביע, והפיינליסטית בגמר גביע אירופה של סלוניקי 2000. היא הייתה אומנם אובייקט שידור יקר, אך מניב רייטינג, איכותי ופופולארי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הייתה צריכה יותר מזה. המנכ"ל אורי פורת ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני הסכימו עמי. פילוסופיית השידור שלי גרסה כמו תמיד שעלינו לרכז את מירב מאמצינו הפיננסיים באלופת ישראל, ואם ניתן (תוכניתית וכספית) גם בסגניתה. אך לעולם לא בסגנית ללא האלופה. מהלך כזה לא בא בחשבון מצדי . לקו המחשבה שעל פיו פעלתי שנים רבות, היה גיבוי מלא של כל המנכ"לים ברשות השידור הישראלית לדורותיהם תחתיהם שרתי.

המו"מ על זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א לעונת 2001 – 2000 היה סבוך והחל מוקדם מהרגיל, עוד בטרם משחקי ה- Final Four של סלוניקי 2000, והיה מסובך יותר מתמיד. כל מי שהיה לוֹ יד ורגל כמעט בעסקי תעשיית הטלוויזיה בישראל, היה קשור איך שהוא לקפיטאל שהתגלגל סביב ליגת הכדורסל האירופית היוקרתית ה- Suproleague. שני אנשי עסקים תל אביביים מר אביב גלעדי (בעל מניות בערוץ הספורט בכבלים) ומר אברהם פלדה (לשעבר יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ת"א), טען כל אחד בנפרד בפני, שהוא זה שקנה מידי חברת תיווך זכויות השידורים הצרפתית "+ SPORT" מיסודה של רשת הטלוויזיה הצרפתית "+ Canal" אתת הזיכיון וההרשאה הבלעדיים למכור את זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בארבע השניםם הבאות 2004 – 2000 לשידור ארצי (Terrestrial) בישראל. שניהם הודיעו לי חד משמעית כי לעו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א אין Say (אין לו מה לומר) בעניין ואיננו יכול להתערב או להשפיע למי מגופי השידור בישראל יימכרו זכויות השידורים. "זכויות השידור אינן יותר של המועדון של עו"ד שמעון מזרחי", אמרו בגאווה בלתי סמויה, והדגישו, "אַל לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשאת ולתת עוד עִמו. שמעון מזרחי איננו רלוואנטי יותר למו"מ מן היבט זכויות השידורים שלוֹ". אברהם פלדה האמין בכל לִבּוֹ כי זכויות השידורים של מכבי ת"א להפצה בישראל באמת שלוֹ והציע לנו את עסקת השידורים ארוכת הטווח בת ארבע השנים ב- 5.000000 (חמישה מיליון) דולר זול יותר מאשר הציע אביב גלעדי. זה מה שהיה ניתן להבין מהמסמכים השונים שהתרוצצו בשטח והגיעו לידיי. העניינים הסתבכו והמחירים התייקרו. המו"מ התנהל עם אנשים שונים בכמה ערוצים, ריחֵף מעל מכשולים ומהמורות, ונע בדרך מפותלת. שני גופים מתווכים, צרפתי וישראלי, עמדו לגזור קוּפּוֹן מרשות השידור באם המו"מ הזה יצלח. ביום ראשון – 16 באפריל 2000, יומיים לפני תחילת מבצע סלוניקי, החלטנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1יאיר שטרן, ואנוכי להעמיד במבחן את אמינותו של אברהם פלדה, את רצינות כוונותיו ואת אופציות השידור והעלויות הכספיות שהוא מציע לנו. שִיגרתי לוֹ מכתב אישי וסודי ביותר [1]. רק המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה היו בסוֹד העניין. הרחקנו את סמנכ"ל הכספים ומנהל החדשות לפי שעה מתהליך הרכישה . ככל שפחות אנשים ברשות השידור יהיו מעורבים ברכישת הפרויקט היוקרתי, כך תקטן סכנת דליפת האינפורמציה הסודית.

טקסט מסמך : 16 באפריל 2000 . זהו המסמך שנכתב על ידי לאברהם פלדה האיש שהציג את עצמו כמי שמחזיק בזכויות השידורים שלקבוצת מכבי ת"א בכדורסל במשחקי גביע אירופה לאחר שקיבל אותן מגב' סטפאני מיניו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פחות מחודש מתום ה- Final Four  של סלוניקי 2000 , נפגשנו המנכ"ל אורי פורת ואנוכי ביום רביעי – 11 במאי 2000  לשיחת גישוש עם עו"ד שמעון מזרחי. הפגישה המצומצמת התקיימה כהרגלינו במסעדה האיטלקית הקטנה של חֵן שַפִּירָא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. כולנו הבנו שמבנה הזכויות מסובך ורווי פלונטרים וצריך להמתין להתבהרות התמונה. ההמתנה חייבה אותי לעמוד על משמר הזכויות במשנה זהירות. עבדתי עכשיו מידֵי יום 18 שעות סביב השעון. הייתי כל כולי שקוע בניהול שתי הפקות בינלאומיות גדולות שניצבו בשער, אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה (המכונה טורניר 2000 EURO) ואולימפיאדת סידני 2000. פחדתי לאבד את ערנותי בדרך המפותלת והקשה ועמה גם את זכויות השידור של מכבי ת"א. כל העסק היה נתון בסבך מאבקי כוחות של קונגלומרטים . נעשו שם לכאורה דברים לא כשרים. סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ סיפרה לי בשיחת טלפון שמישהו מישראל בשם אביב גלעדי החפץ בזכויות השידורים שוחח אתה, והציג את עצמו כנציג רשות השידור. מכיוון שהכירה אותי באופן אישי וידעה כי אני הוא הנציג הבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא אף אחד אחר זולתי, השתוממה ודאגה להעמיד אותו במקומו. ביום שישי – 26 במאי 2000, פִקססתי לסְטֶפָאנִי מִינְיוֹ (Stephanie Mignot) המתאמת והמפיקה הראשית של "+ SPORT", ואשת סודו של זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerome Valcke), וביקשתי ממנה הבהרות מדויקות בכתב הנוגעות למו"מ המבולבל הזה, ומי מהשניים אביב גלעדי ו/או אברהם פלדה מחזיק באמת בזכויות השידורים של מכבי ת"א בישראל. הנה המכתב כלשונו [2] .

טקסט מסמך : 25 במאי 2000. זהו המסמך הסודי שנשלח לגב' סטפאני מיניו עוזרתו האישית של מר ז'רום וואלקה ובו התהיות שלנו כיצד שניהם מנהלים את מכירת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפני כן ניהלתי עם גב' סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ שיחת טלפון ארוכה ממנה הבנתי שהיא מבולבלת ולא בטוחה באינפורמציה שהיא מחזיקה בידה. שאלתי אותה, "מדוע חברת "+ SPORT" איננה מנהלת מו"מ ישיר עם רשות השידור אלא באמצעות מתווכים", והוספתי, "אנחנו מוכנים לטוס לפאריס מייד כדי לנהל את המו"מ מול ז'רום וואלקה בעצמנו. נזמין אתכם למסעדה נחמדה בשדרות שאנס – אליזה ושם נחתום על חוזה שיחסוך כסף רב לנו וגם לכם". כל הביזנס הזה עם זֶ'רוֹם וָואלְקֶה שהצטייר כאיש בלתי אמין ושליחתו סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ נראה לי לקוי מיסודו. המון פרטים היו נסתרים ולא ברורים. מעולם לא קיבלתי תשובה רשמית בכתב מסְטֶפָאנִי מִינְיוֹ או מהבוס שלה זֶ'רוֹם וָואלְקֶה מי באמת מחזיק בזכויות השידורים בישראל. הם גם לא הגיבו אף פעם להצעת המו"מ הישיר שלי עימם ללא מתווכים שגוזרים לעצמם בדרך המפותלת קופון כספי (גדול). שוחחנו רבות בטלפון, אך הם לא גיבו את מילתם המדוברת שלהם בשוּם מסמך. בשוּם מילה כתובה. זה היה מוזר. הדבר עורר חששות כבדים בלִבִּי. דיווחתי על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולמ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הפורש כבר לא היה בסביבה לאחר שהוועד המנהל בראשותו של גיל סמסונוב סירב להאריך לוֹ תקופת ניהול נוספת בתום שבע שנים). הייתה חסרה לי אמינותו של עו"ד שמעון מזרחי. כמה שנים אח"כ פורסם בעיתונות הבינלאומית כי זֶ'רוֹם וָואלְקֶה שנטש את FIBA והפך להיות מאוחר יותר איש שיווק של ה- FIFA פוטר מעבודתו ב- FIFA, בשל אשמת רמאות ושוחד בעקבות פסיקה חמורה של בית משפט בניו יורק נגד ארגון הכדורגל. FIFA הודיעה כי ז'רום וואלקה ניהל במקביל מו"מ עם שתי חברות כרטיסי האשראי הבינלאומיות VISA ו- MASTERCARD על חוזה חסות לשידורי גביע העולם, "וכי הוא ועובדיו הוליכו שולל את הארגון ומסרו לו אינפורמציה לא נכונה". בפסיקתו קיבל בית המשפט בניו יורק את ערעור חברת "מאסטרקארד" על כך ש- FIFA חתמה חוזה חסות על 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר עם חברת "וויזה" לתקופה של שמונה שנים (הכולל שני מונדיאלים), מכיוון שלחברת "מאסטרקארד" הייתה זכות ראשונים להארכת החוזה שלה. השופטת בניו יורק קבעה כי ה- FIFA באמצעות זֶ'רוֹם וָואלְקֶה, "שיקרה באופן רצוף לחברת "מאסטרקארד" [3].

אביב גלעדי הציע לי חוזה בלעדי לארבע שנים של  2005 – 2001 תמורת 20.000000 (עשרים מיליון) דולר, כ- 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לשנה. "מחיר לא יקר", הוא אמר לי. הוא צָדָק  זה היה באמת מחיר סביר. אברהם פלדה הרהיב עוֹז והציע לי את  אותו ההסכם לאותן טווח שנים בעבור 15.000000 (חמישה עשר מיליון) דולר. המשכנו להמתין. ביום שני – 29 במאי 2000, טלפן אלי אביב גלעדי לביתי ברמת גן , ובטון קצר רוח אמר, "שאם לא נחתום עמו על עסקת שידורי מכבי ת"א בתוך שבוע, הוא ישדר את משחקי מכבי ת"א בערוץ הלוויני לכל דיכפין". הוא השתמש כמובן באיום סרק . אביב גלעדי שוחח עמי בחרון אף ובאגרסיביות רבה עדד כדי אובדן שליטה כמעט . הוא כעס וזִלזֵל בטלוויזיה וברשות השידור וגם פגע במוניטין של עו"דד שמעון מזרחי. הוא המעיט מיכולתו של עו"ד שמעון מזרחי להנהיג את מועדון הכדורסל היוקרתי. מייד פִקססתי את תַּמליל שיחת הטלפון שלי עם אביב גלעדי לידיעת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הנהו כלשונו [4].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                        30.5.2000

למנכ"ל שלום רב ,

להלן תמליל שיחת הטלפון ביני (בביתי ברמת גן) לבין אביב גלעדי , הנוגעת לזכויות השידורים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- Supro League. מזכירתו של אביב גלעדי : יואש אלרואי, אביב גלעדי רוצה לדבר אתך.

אני : תבקשי ממנו שיתקשר בעוד כרבע שעה (הייתי עסוק בשיחת טלפון אחרת הקשורה לעבודתי במכשיר טלפון שני המותקן בביתי ברמת גן).

 אביב גלעדי (כעבור 15 ד') : יואש שלום רב.

 אני : שלום גם לך.

אביב גלעדי : אל תדברו יותר עם שמעון מזרחי בנוגע לזכויות השידור של מכבי ת"א.

 אני : למה ?

אביב גלעדי : אין לכם מה לדבר איתו יותר, דברו איתי ישירות.

אני : אבל עד היום דיברנו עמו…

אביב גלעדי : כי זה מה שהוא אומר לי…שנוח לכם יותר לדבר עמו ולא איתי.

אני : מעולם לא השמענו בפניו טענה כזאת…

אביב גלעדי : זה מה שהוא אמר לי…אל תדברו אתו , דברו איתי ישירות…

אני : מדוע ?

אביב גלעדי : אמרתי לך את דעתי על שמעון מזרחי לפני כמה חודשים…אין לו מה לומר…המשחקים לא שלו…(הכוונה למשחקי החוץ ב – Euro League בעונת המשחקים  2000 – 1999) , ואם הוא לא ישלם לי את המגיע לי, אתה יואש אלרואי לא תשדר…מי זה שמעון מזרחי …המזרחי הזה הוא איש קטן וקמצן…אין לו כסף והוא על הקרשים…

אני : ככה אתה דיברת עליו באמת לפני כמה חודשים…

אביב גלעדי : כן… נכון…אין לי חברים בביזנס הזה…אותי מעניין רק הכסף…

אני : באמת…? מה אתה אומר…? את ערוץ 1 ורשות השידור מעניין מאוד הכסף, העסקים וזכויות השידורים, אבל איננו מדברים בסגנון בוטה כמו שלך…אנחנו אנשים הגונים, ישרי דרך, ובעלי מוסר. רשות השידור היא אולי קצת מסורבלת מעצם הווייתה כמשדר ציבורי – ממלכתי, אך מילה שלה היא מילה (!)

אביב גלעדי : לא מעניין אותי…אם מישהו יציע לי 6.000000 (שישה מיליון) , ואתם תציעו 4.000000 (ארבעה מיליון) …אין לי חברים…שמעון מזרחי לא מעניין אותי…רק הכסף מעניין אותי…בטח שאני אקח את ה- 6 מיליון…

 אני : הבנתי.

אביב גלעדי : אני רוצה מכם הצעה כספית עד סוף השבוע…אל תדבר יותר עם שמעון מזרחי…אני מוכן לתת לכם את מכבי ת"א ב- 20.000000 (עשרים מיליון) דולר לארבע שנים…5 מיליון דולר לעונה…איך זה ?

 אני : תודה רבה לך על ההצעה.

אביב גלעדי : אני מחכה לרשות השידור רק עד סוף השבוע…אם אינכם חוזרים אלי, לא יישאר לכם ביד שום דבר אני אפתח ערוץ ספורט ב- DBS, ואשדר שם את מכבי ת"א, וגם את הליגה האנגלית בכדורגל, ואת הליגה האיטלקית בכדורגל ומכבי ת"א בכדורסל.

אני : תודה על ההצעה.

אביב גלעדי : מצידי אל תחתמו איתי…תמשיכו לזבל את המוח לז'רום וואלקה…הלוואי והוא יעשה את זה. את המיליונים אני ארוויח ממנו במקום מכם…אני אתבע אותו…אל תדאג…מיליונים אני אקח ממנו…

אני : אביב, תודה רבה לך על שיחת הטלפון (סוף התמליל).

בברכה, יואש אלרואי                                                                                                                                                                                                                                         

טקסט מסמך : 30 במאי 2000. מסמך שנשלח מטעמי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 2) אודות תמליל שיחת הטלפון ביני לבין מר אביב גלעדי הנוגע לרכישת זכויות השידורים של משחקי מועדון מכבי ת"א בכדורסל באירופה בעונת 2001 – 2000. אביב גלעדי טען בפניי בלהט כי הוא האיש שמחזיק בזכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בליגה האירופית בכדורסל. הוא התגלה כאיש עסקים אגרסיבי ביותר וגם בעל סגנון דיבור בוטה באופן מיוחד. גם מר אברהם פלדה טען בפניי באמצעות עורך דינו עו"ד יעקב וינרוט כי הוא האיש שמחזיק בזכויות השידורים של מכבי ת"א ולא אביב גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 במאי 2000 . מסמך שנשלח מטעמי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2) אודות תמליל שיחת הטלפון ביני לבין מר אביב גלעדי הנוגע לרכישת זכויות השידורים של משחקי מועדון מכבי ת"א בכדורסל באירופה בעונת 2001 – 2000. אביב גלעדי טען בפניי בלהט כי הוא האיש שמחזיק בזכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בליגה האירופית בכדורסל. הוא התגלה כאיש עסקים אגרסיבי ביותר וגם בעל סגנון דיבור בוטה באופן מיוחד. גם מר אברהם פלדה טען בפניי באמצעות עורך דינו עו"ד יעקב וינרוט כי הוא האיש שמחזיק בזכויות השידורים של מכבי ת"א ולא אביב גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינתיים הצטרף למאבק גם אברהם פלדה שהציע את אותה המרכולת של מכבי ת"א הרבה יותר בזול. כדי להדגיש את רצינות הצעתו, צירף לדיון עמי את עו"ד שלו ד"ר יַעֲקב וַיְנְרוֹט. ביום רביעי – 12 ביולי 2000, דיווחתי מייד במכתב סודי ואישי למנכ"ל אורי פורת את פירטי שיחת הטלפון של עו"ד יעקב וַיְנְרוֹט עִמִי. עו"ד יעקב וינרוט ייצג את אברהם פלדה במאבקו המשפטי נגד מר אָבִיב גִלְעָדִי בעניין המריבה על החזקת זכויות השידורים של מכבי ת"א בכדורסל האירופי. כמו כן צירפתי למכתב את הערכתי לגבי יחסי הכוחות בין אביב גלעדי לאברהם פלדה [5]. עו"ד יעקב וַיְינְרוֹט אמר לי כלהלן:  "שלום לך יואש אלרואי, אנחנו מתכוונים לפתוח בימים הקרובים בתביעה משפטית נגד מר אביב גלעדי בעניין הבעלות על זכויות השידור של מכבי בליגה האירופית בכדורסל, ועל סמך הכירי את החומר הנדון, יש לנו סיכויים טובים לזכות במשפט". סטפאני מִינְיוֹ הודתה בפני שוב בשיחת טלפון מפאריס שהבעיה סבוכה. היא הבטיחה לי שהם יודיעו לי בקרוב וסופית מי הוא נציגם המוסמך בארץ, אָבִיב גִלְעָדִי ו/או אברהם פְּלָדָה. במחלוקת שהתעוררה בין הנִצִים אביב גלעדי ואברהם פלדה מי מהם מחזיק בזכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בליגת ה- Supro League נטיתי להאמין לאברהם פלדה. אולי בגלל שדיבר עִמי כבן אדם בצורה נינוחה וג'נטלמנית, בניגוד לאביב גלעדי שהתנהג עם רשות השידור כאיש עסקים קשוח, בוטה, כוחני, ומתנשא. ביום ראשון – 16 באפריל 2000, (יומיים לפני תחילת משחקי ה – Final Four הודעתי לאברהם פלדה כי אנחנו מעוניינים לרכוש מידיו בעיקרון את זכויות השידורים של מכבי ת"א באירופה בבית ובחוץ לארבע השנים הבאות, 4/ 2003 – 1/ 2000 [6]. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה מכותב על המסמך. הערכתי שאם אברהם פלדה ינצח את אביב גלעדי, רשות השידור תידרש לשלם פחות. הרבה פחות. אך הערכתי גם שמועדון מכבי ת"א יתמוך במאבק הזכויות והכוח הזה באביב גלעדי שהיה בעצמו חבר בתנועת "המכבי" ואוהד מושבע של מכבי ת"א, בניגוד לאברהם פלדה שהיה בעברו איש "הפועל" מובהק ומזוהה עם הצבע האדום. אברהם פלדה שימש גם שנים רבות בעבר כיו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ת"א (בשנים 1992 – 1975) ונחשב כמו קבוצתו ליריב עִיקֵש של מכבי ת"א. הבהרתי לאורי פורת את עניין פיצול הכדורסל האירופי, ואת העדפתי ורצוני המוחלט להתקשר פעם נוספת עם מועדון מכבי ת"א ב- Supro League. "הייה חכם ונבון וגם צודק במו"מ המסובך והמורכב הזה", סיימתי את מכתבי. ביום שני – 17 ביולי 2000 השיגני מכתבו של עו"ד יעקב וינרוט, המזהיר אותי מפני התקשרות עם אביב גלעדי או מישהו מטעמו, הנוגע לבעלות על זכויות השידור של משחקי הליגה האירופית בכדורסל לשנים 2004 – 2000. משחקיה של קבוצת מכבי ת"א כאלופת המדינה ומחזיקת הגביע וגם סגנית אלופת אירופה בכדורסל, היו אם כן אובייקט שידורי בעל פוטנציאל כספי רב ערך . כך הזהיר והתריע אותי עו"ד יעקב וינרוט [7].

טקסט מסמך : 17 ביולי 2000. זהו המסמך המקורי שכתב לי עו"ד – ד"ר יעקב וינרוט בא כוחו של מר אברהם פלדה בעת המו"מ על רכישת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לעונת 2001 – 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עו"ד יעקב וינרוט התנסח ברור ותקיף . בפסקה 3 במסמך שלו כתב כלהלן : "יואש אלרואי , ברצוני להודיעך כי כל התקשרות עם מר אביב גלעדי ו/או מי מטעמו ביחס לזכויות השידורים של משחקי הליגה האירופאית בכדורסל לשנים 2000 – 2004, הינה חסרת תוקף ותהא על אחריותו של המתקשר בלבד". אח"כ חזר על דבריו באוזניי בע"פ. מכתבו של עו"ד יעקב וָיְנְרוֹט תויק בתיק המו"מ, ופוּקסס מייד ללשכות המנכ"ל אורי פורת ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . עניין שידורה או אי שידורה של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הסתבך הפעם ונגרר ללא סוף. שידורי 2000-Euro שלנו (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בהולנד ובלגיה בחודשי הקיץ של יוני ויולי 2000), חלפו להם, ועדיין לא הייתה החלטה. נכנסתי לתקופה האולימפית. המשחקים האולימפיים של סידני 2000 עמדו בשער. טרם ידענו כיצד ואיך להחליט. בינתיים מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (יאיר שטרן סיים את תפקידו ב- 30 באפריל 2000), ואנוכי כינסנו מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בתל אביב שם הכרזתי כי אנחנו אנשי הערוץ ה- 1 הולכים להכות שוק על ירך בשידורים האולימפיים מסידני 2000 את ערוץ 5 בכבלים שניסה לנשוף בעורפנו. הטקסט היה ברור ונוקב.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- אוגוסט 2000. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי ראינו בערוץ הספורט (ערוץ 5) יריב שידור לא הגון ולא ראוי. לא אהבנו אותם. הטקסט בעיתון "ידיעות אחרונות", "נביס את ערוץ 5 ואת ערוץ 2 כל אחד לחוד ושניהם ביחד", לא הייתה נבואה. זאת הייתה עובדה. ועם עובדות לא מתווכחים. 

כבר שבתי ארצה מאולימפיאדת סידני 2000, ובעיית מכבי ת"א עדיין רבצה לה אי שם על המדוכה כאבן שאין לה הופכין. בשבת – 7 באוקטובר 2000 שידרנו ישיר מספרד את משחק הכדורגל ספרד – ישראל במסגרת קדם גביע העולם של יפן וקוריאה 2002. שילמנו סכום של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת הזיכיון הבלעדי, אך טרם ידענו אם נוכל לשדר ישיר גם את משחקי מכבי ת"א באירופה. ערפל קרב סמיך רבץ זמן רב על שביבי האינפורמציה שניפקה חברת "+ Sport" הצרפתית. מבנה זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופהה בליגת ה- Supro League בעונת 2001 – 2000 היה סבוך מבחינה משפטית אך מעניין. עלל מיסוד גוף הכדורסל האירופי החדש ULEB (ועמו מבנה זכויות השידורים ומעורבותה של חברת התיווך הצרפתית "+ SPORT" הצרפתית מיסודה של + Canal) נודע לי לראשונה מפי עמיתיי בטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית ERT דווקא באמשטרדם בקיץ 2000 בעת אליפות אירופה לאומות בכדורגל. "הולכת להיות רעידת אדמה בכדורסל האירופי", הם אמרו לי, ומייד שאלו : "האם מכבי ת"א תישאר עם FIBA או תחבור ל- ULEB…?".

שלושה ימים בלבד לפני תחילת משחקי ה- Supro League , בצוהרי יום ראשון – 15 באוקטובר 2000, נפגשנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר אלוני, ואנוכי עם יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי לצורך רכישת זכויות השידורים של עונת 2001 – 2000. עו"ד שמעון מזרחי לא היה המארח בפעם הזאת. פגישת המו"מ התקיימה במשרדו של עו"ד יגאל ארנון בקומה ה- 46 של מגדל עזריאלי העגול. אירח אותנו עֵרָן אִילָן עו"ד צעיר ונחמד מאיר עיניים ממשרדו של העו"ד רב המוניטין יגאל ארנון שהעניק למשלחת רשות השידור אירוח נעים ואווירה ביתית .זכות הקניין של ה- Supro league  נפלה בסופו של דבר לידיו של אביב גלעדי. אברהם פלדה הפסיד. החברה הצרפתית "+  Sport", דאגה להעביר אלי את האינפורמציה החשובה הזאת בע"פ , חס וחלילה לא בכתב. בסופה של הפגישה נקבע כי שידור משחקי מכבי ת"א בליגה האירופית לעונת 2001 – 2000 בבית ובחוץ, הם חזקה בלעדית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לרבות משחקי ה- Final Four (בפאריס) במידה ומכבי ת"א תעפיל אליהם. במקביל נקבע כי ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) רשאי לשדר לצד השידור הציבורי את משחקי מכבי רעננה, וכן את שאר משחקי ה- Supro League. אך למי זה היה אכפת …I could not care less. עיקר המשימה הושלמה סוף כל סוף. זה מה שהיה חשוב. רשות השידור שוב כרתה ברית שידור עם המועדון המצליח ביותר בישראל ואחד מן המפוארים באירופה. מכבי ת"א הייתה ערב חתימת החוזה מועמדת טבעית לזכות בכתר האירופי ולכן נחשבה בעיניי כאובייקט שידור מן המעלה הראשונה. היא הייתה שוב נֶכֶס שידור חיוני של חטיבת הספורט והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

שילמנו תמורת זכויות השידור הבלעדיות לעונה אחת בלבד הון עתק על בסיס מודולארי בן סכום עצום בדולרים. (פרטי התשלום הללו מצויים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ונקרא "הקשר הסימביוטי"). זאת הייתה עסקה כספית סיבובית, יקרה, ומורכבת, שהיו מעורב בה גם ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים). היא השתלמה בסופו של דבר והגשימה שוב הלכה למעשה את רעיון השידור הספורטיבי כי הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הולכת יד ביד עם הקבוצה שהיא אלופת המדינה בכדורסל. כדי לקבל את מלוא הסכום ברמה כספית מודולארית לא מבוטלת מרשות השידור ומהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (הסכום הנקוב המדויק מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") היה על מכבי ת"א להעפיל למשחקי ה- Final Four שנקבעו להיערך ביום שישי – 11 במאי, וביום ראשון – 13 במאי 2001 בבירת צרפת. ההסכם היקר הרגיז הרבה מאוד אנשים ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי לחתנו ידיים עם עו"ד שמעון מזרחי. אהבנו אותו והערכנו אותו מקצועית. נותרו לנו שלושה ימים בעיצומו של חג הסוכות תשס"א, להיערך טכנולוגית ולוגיסטית לקראת משחקה הראשון של מכבי ת"א נגד סקאווליני פזארו באיטליה ביום רביעי – 18 באוקטובר 2000 .זכויות שידורי הספורט החשובים תפחו לממדים אדירים. מכבי ת"א כקניין שידור לא הייתה יוצאת מן הכלל. עכשיו כשחתמנו עם עו"ד שמעון מזרחי על ההסכם היקר בן שבע הספרות, נזכרתי בערגה בימי המו"מ ההם ובמחירים והתשלומים הנמוכים ששילמנו אז. הימים האלה חלפו לבלי שוב. מי חלם שבתוך שתיים עשרה שנה מאז 1988, יתייקר הסכם שידורי הכדורסל עם מכבי ת"א פי חמישים ותשעה יותר ויצמח מסכום מזערי ממדרגה שנייה של כמות יחסית של דולרים לעונה (פרטי התשלום הללו מצויים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ונקרא "הקשר הסימביוטי") עד לסכום פנטסטי של המון המוני דולרים. (פרטי התשלום הללו מצויים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ונקרא "הקשר הסימביוטי"). תוספת עצומה של  אלפי אחוזים. (מִפְרָט וחישוב העלויות באחוזים מתועד בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי"). הפקת השידורים התרחבה נוכח גודש המשימות. זמן השידור תפח . המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היו הראשונים שתמכו בדרישתי לעַצֵב Pre Game Show בשידורי מכבי ת"א. זהו זמן שידור לפני תחילת המשחק עצמו שנועד לבנות את מתח השידור, וכולל בדרך כלל כתבות קצרות אודות כוכבי המשחק, ראיונות קצרים עם השחקנים הבולטים והמאמנים, קטעים קצרים מהיסטוריית המפגשים הקודמים, צילומי Long shot של הקהל והאווירה בהיכל, והצגת השחקנים הקונקרטית. לצורך כך הם ייחדו לי כרבע שעה – עשרים דקות לפני שריקת הפתיחה. בניגוד לקודמיהם הבינו שני הבוסים העליונים של הרשות והטלוויזיה כי שידור המשחק איננו עושה את צעדיו הראשונים בזריקת הפתיחה של הכדור ע"י השופטים, אלא מתחיל עם שידורו בטלוויזיה. ה- Pre Game Show היה חידוש גדול בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהביא משב רוע מרענן של תוספת אינפורמציה לטובת צופי הטלוויזיה.

חלפה לבלי שוב תקופת האֶבֶן בה נקטעו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בתשע בערב, ללא שום הצדקה עיתונאית, לצורכי שידור מהדורת החדשות "מבט". הרי העורכים הראשיים ברשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית שעשו זאת, היו בעצמם עיתונאים וותיקים ובעלי מוניטין, וידעו היטב שהשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א הם החדשות החמות שמתרחשות באותו הרגע On line בזמן אמת. אף על פי כן קטעו באיוולתם את השידורים. כל מחאותיי במשך זמן רב בפני מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה שלו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל להתערב בנעשה ולהפסיק את הנוהג הנפסד נפלו על אוזניים ערלות ולא צלחו. כרגיל, תגובת הציבור לעוולות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אפקטיבית יותר ממני. ב- 5 במרס 1981 , פִּרסם העיתונאי דוב גולדשטיין ב- "מעריב" מאמר שכותרתו הייתה , "בקשה" [8] . זה היה כחודשיים וחצי לאחר פרסומו של המאמר החריף "טלוויזיה מתנכרת" שנכתב ע"י עיתונאיי ישראל פז בעיתון "על המשמר" ב- 14 בדצמבר 1980, בו תקף בחריפות את מדיניות שידוריי הספורט של הטלוויזיה הישראלית . את מאמרו של ישראל פז ביטל יוסף "טומי" לפיד ז"ל באחתת והשליך אותו לסל האשפה הניצב ליד שולחנו בלשכת המנכ"ל אך יחסו לאלגוריה של דוב גולדשטיין ז"ל הייתה שונה לחלוטין. דוב גולדשטיין תבע במפגיע במאמר ה- "בקשה" מראשי הטלוויזיה בשם הציבור להפסיק את אִיוֶולֶת קטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בְּאִיבָּם, בשעה תשע בערב לטובת "מבט". יוסף "טומי" לפיד שלא נעתר להגיון הצודק שלי , נכנע לבקשת העיתון בו עבד לפנים. לפתע הבין כי החדשות החמות באותו הרגע בתשע בערבֵי חמישי הם השידורים הישירים עצמם של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. לפתע עלה בדעתו של העיתונאי המנוסה הזה שהיה גם העורך הראשי של שידורי רשות השידור (בטלוויזיה וברדיו), כי את שידור "מבט" ניתן להקדים לשמונה בערב ו/או לאחר אותו ולשדרו בתום המשחק. לפתע תפש כי תשע בערב איננה שעה קדושה. מדהים לחשוב כי מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי התבטל כל העת מפני רצונותיו של המנכ"ל שלו , אך יישר קו לאחר מאמרו של דוב גולדשטיין . למרבה הצער הבין יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי באיחור רָב כי השידור הישיר הרלוואנטי באותו הרגע הוא לב העניין וקדוש , גם אם מדובר באירוע ספורט. שידור "מבט" בשמונה בערב היה פתרון הוֹלֵם.. אם רוצים להביא לידיעת הציבור שוב את חדשות החמות בעִתּוֹת משבר הרי שניתן לעשות זאתת באמצעות שידור כותרות "מבט" בהפסקת המשחק.

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1980. זהו מאמרו של ישראל פז ז"ל "טלוויזיה מתנכרת" בעיתון "על המשמר". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהיה אמביוואלנטי לשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית השליך אותו לפח . (באדיבות "על המשמר").

טקסט תמונה : 5  במארס 1981 . מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל ב- "מעריב" ששינה לעד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לפתע, לאחר הופעת המאמר, הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע למהדורות "מבט". מהדורת החדשות של תשע בערב לא קטעה עוד את מהלך השידור הישיר מיד אליהו. (באדיבות "מעריב").

מגוחך לחשוב שדווקא העיתונאי דוב גולדשטיין היה האיש שהצביע על חשיבות רצף היקף השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה ושינה לעד את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות ובראשם המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל. סדר העדיפויות בטלוויזיה הישראלית הציבורית השתנה. יוסף "טומי" לפיד שלא הקשיב לי שעה לבקשתו של העיתונאי דוב גולדשטיין חבר מערכת "מעריב" (עיתונו בעבר של יוסף "טומי" לפיד). הוראתו הגורפת אז של יוסף "טומי" לפיד ז"ל להפסיק לחלוטין את קטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א, ולשָדֵר את "מבט" בהפסקת המשחק הייתה לצנינים בעיני אנשי החדשות. הם הרגישו נפגעים . רבים מהם נעלבו ממש ולא הסכימו עם החלטת המנכ"ל כי שידור ספורט נחות דוחה את יצירת כפיהם . אך יוסף "טומי" לפיד ז"ל מגובה בדעתו האיתנה וההגיונית של עיתונאי "מעריב" דוב גולדשטיין ז"ל עמד בלחץ ולא שעה עוד להפצרותיהם.

רבים מעורכי "מבט" בימים ההם וכתביהם ראו במהדורתם כמעין נחלת קודש. מאחז פרטי . דיווח ישיר ל- "מבט" מאירועי הספורט עתירי הרייטינג לא כל שכן כשמדובר במשחקי מכבי ת"אא בגביע אירופה היה מחוץ לתחום ולא בא בחשבון. האנשים האלה שהתיימרו להיות עיתונאי חדשות בטלוויזיה סירבו מכל וכול לפרוץ לתוך משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה במהלך מהדורת "מבט", ולוּ לכמה שניות, על מנת לעדכן את הצופים בתוצאת המשחק שהשידור הישיר שלוֹ נגדע באופן מלאכותי בתשע בערב. חלק מהעיתונאים האלה שחלקם מוכרים וידוּעי שֵם בחטיבת החדשות ראו בדיווח ושידור ידיעות ספורט פחיתות כבוד. פשוטו כמשמעו . הם סירבו גם לשַדֵּר לצופים בסיום מהדורת "מבט" ידיעת קידום (Promo), כלהלן : "המשך משחק הכדורסל ישודר ישיר מייד בתום 'מבט' ". מה שנראה מובן מאליו היום לא היה בהיר בימים . סירובם של אנשי החדשות לא נבע מרוע לב אלא מאטימות וטיפשות . פריצה חיה ב- "מבט" ליד אליהו לעדכוןן התוצאה של משחק קטוּע נראתה להם אווילית. עֶצֶם קטיעת השידור הישיר של המשחק בתשעע בערב מוכיחה על פי שיקול דעתם כי האירוע איננו חשוב דיו , ולכֵן גם אין צורך לעדכן את הצופים בתוצאה. על פי תפישתם, מדיניות השידור הציבורית המעדיפה את שידור "מבט" בתשע בערבב בכל תנאי על פני השידור הישיר של מכבי ת"א המצוי בעיצומו והורדתו מהמרקע, מצביעה עלל העובדה שהמשחק איננו רלוואנטי. "לכן , מדוע צריך להתעדכן בתוצאה של משחק לא חשוב ?", אמרו לעצמם. ידיעת הסיום של "מבט" המודיעה על המעבר להיכל הספורט יד אליהו בתום המהדורה להמשך השידור הישיר של מכבי ת"א שנקטע, נראתה להם חשודה, ולא באה בחשבון מבחינתם. הם סברו שזאת הודעת רֶצֶף ולא ידיעה עיתונאית. "זה תפקידם של מגישי הרֶצֶף דן כנר וענת שרן להודיע הודעות מן הסוג הזה", כך טענוּ וסָברוּ. בימים ההם שימשו בתפקיד קרייני ומגישי רצף את הטלוויזיה הישראלית, דָן כָּנֶר, צבי סַלְטוֹן, תקווה מוֹר, ברוריה זִימְרוֹן, ענת שָרָן, אביבה מִילְגֶלְטֶר ואחרים. דליה מזור החלה את הקריירה הטלוויזיונית שלה כמגישת רֶצֶף. תפקידם של מגישי הרֶצֶף היה להופיע על המסך כאינפורמאטורים ומקדמי שידור של התוכניות השונות. שדרני הרֶצֶף הפכו בעל כורחם לאנשים מפורסמים מאוד במדינת ישראל. כמה שניות של הודעת רצף על מסך הטלוויזיה המונופוליסטית הספיקו להפוך כל קריין או קריינית לידוען. הם היו נאים וקריינים טובים אך משקלם הסגולי המקצועי בטלוויזיה היה נמוך. הודעות קידום המשדרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עברה מהפכים דרמטיים בחמש עשרה השנים האחרונות.

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. דן כנר קריין רדיו "קול ישראל" מדויק , רהוט , ומוכשר שהפך לשדרן רצף פופולארי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. צילום מהמוניטור. (התמונה באדיבות דן כנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי גב' ענת שרן קריינית חדשות מקצועית ברדיו 'קול ישראל' ובטלוויזיה הציבורית. קנתה את פרסומה הראשון כמגישת רצף בטלוויזיה בשנות ה- 70 בטרם השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. משקלם הסגולי של קרייני הרצף בטלוויזיה היה קטן ובטל בשישים, אך מצלמות הטלוויזיה העניקו להם פרסום אישי רב ממדים. צילום מהמוניטור. (התמונה ניתנה לי באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי מגישת הרצף בטלוויזיה הישראלית גב' אביבה מילגלטר. שימשה גם מזכירת ההפקה של הבימאי יוסי צמח. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה . זוהי מגישת הרצף בטלוויזיה  הישראלית הציבורית גב' ברוריה זימרון. היא שימשה גם מזכירה שנייה בלשכת מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה . זהו מגיש הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית צבי סלטון. צילום מהמוניטור. (באדיבות צבי סלטון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוויכוח שלי עם אנשי "מבט" בעניין ידיעות, תִּזכּורות, ושידורי כתבות ספורט במהדורות החדשות היה חריף ונמשך שנים . כמו של אלכס גלעדי בזמנו. ב- 14 באוגוסט 1980 שלח אלכס גלעדיי מכתב למנהל הטלוויזיה צחי שמעוני באמצעות הבוס הישיר שלו חיים יבין מנהל חטיבת החדשות בו התריע כי אם "מבט" ישודר בתשע בערב הרי שלא יוותר מאום משידור המחצית הראשונהה של משחק הפרידה שאמור להיערך לכבודו של טַל בּרוֹדִי גדול שחקני הכדורסל של ישראל בכלל הזמנים בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 4 בספטמבר 1980, בין מכבי ת"א לנבחרת אירופה . הנה המסמך [9].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית                                                      ירושלים, 14.8.1980

אל     :  מנהל הטלוויזיה באמצעות חיים יבין

מאת  :   אלכס גלעדי

                            הנדון  :  מבט לחדשות ביום 4.9.1980

ביום זה תשחק נבחרת אירופה בהיכל הספורט לכבוד פרישתו של טל ברודי . הטקס יחל ב- 20.30 ויימשך כ- 20 דקות. המשחק יחל אפוא סמוך מאוד "למבט". אם "מבט" ישודר כרגיל לא יוותר מאום מן המחצית הראשונה. אני מציע אפוא לבחור בין שלוש האפשרויות הבאות :

1.  הקדמת "מבט" לשעה 20.00

2.  איחורו ל-  22.15

3.  קיצוץ "מבט" למשך ההפסקה (15 דקות)

                                                בברכה ,

                                                אלכס גלעדי

חיים יבין שִרְבֵּט את חתימתו על מכתב הבקשה בדרכו אל מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, אך לא חיווה את דעתו אם הוא מחייב את הצעתו של אלכס גלעדי או שוֹלֵל אותה. יצחק "צחי" שמעוני אַץ עם הבקשה ליוסף "טומי" לפיד ז"ל. "מבט" הקדוש שוב ניצח . ברבות השניםם השתנתה התפישה העיתונאית של עורכי "מבט" הנוגעת לשידורי הספורט מקצה לקצה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה האחראי הראשי לשינוי התפישה הזאת. הוא הבין הראשון בהשכלתו הטלוויזיונית שיש למַסֵד מוספי כלכלה וספורט קבועים במהדורת החדשוֹת של "מבט", ממש כמו שעושה זאת העיתונות הכתובה. מוספי הספורט והכלכלה בעיתונים "מעריב", "ידיעות אחרונות", ו- "הארץ" שימשו לוֹ מודל. מוטי קירשנבאום סבר שלא יכול להיות מצב בו מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתעלמת ביודעין משני מוקדי אינפורמציה המעניינים ציבור גדול והנוגעים לאוכלוסיית צופים רבה. באיחור שנות דוֹר נבנה מודל חדש של שידורי חדשות בטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור הרחיב את "מבט" למהדורת חדשות בת 45 דקות במקום חצי שעה כמקובל עד כה, וכפה על העורכים את שידורי הכלכלה והספורט בהן. מוטי קירשנבאום הקדים גם את שידור "מבט" לשמונה בערב במקום בשעה תשע המסורתית. הוא ביקש להתחרות "ראש בראש" במהדורת החדשות של ערוץ 2. כיצד לא חשבו על רעיון הטריוויאלי הזה של הרחבת "מבט" והוספת יומני כלכלה וספורט לפני בואו של מוטיי קירשנבאום. הרי גם המנכ"לים של רשות השידור שקדמו למוטי קירשנבאום, אנשים בשיעורר קומתם של שמואל אלמוג, יצחק לבני, יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, אריה מֶקֶל, ומנהלי הטלוויזיה כמו ארנון צוקרמן, טוביה סער, וחיים יבין – שהיו עיתונאים בעצמם ואנשי שידור בעלי ניסיון היו יכולים לחולל את השינוי המתבקש. עובדה. הם לא עשו זאת. היינו צריכים להמתין זמן כה רב לבואו של מוטי קירשנבאום. לפתע השתנה הכל לטובה בטלוויזיה הישראלית. התכונה הטלוויזיונית הטבעית סביב אירועי הספורט הפופולריים הפכו אותם באחת לידיעות עיתונאיות חשובות. שום עורך רציני ב- "מבט" לא יכול היה יותר להתעלם מהם ולסלקם מלַיין אַפּ השידורר שלו. היום ניתן לראות מידֵי עֶרֶב בסיום מהדורות "מבט" את המגיש הראשי הוותיק חיים יבין בן ה- 73, הופך לקריין רצף בדמותו של דָן כָּנֶר מהימים ההם, כשהוא מפרסם בקולו כ- Promoter (ממריץ ומקדם שידורים) את לוח שידורי העֶרֶב. אגב הוא עושה זאת בחדווה רבה. פעם זה נחשב לחטא בל יסוּלַח.

לרשותנו עמדו עכשיו הרבה יותר מצלמות, פי שניים מבעבר. עכשיו סיקרנו את משחקי מכבי ת"א שהתקיימו בהיכל הספורט ביד אליהו עם עשר מצלמות, שמונה מצלמות גדולות ושתי מצלמות "אצבע" קטנות בעלות עדשות רחבות שהותקנו על הסלים. חמש מצלמות מתוך העשר היו מצלמות Isolated (מצלמות המחוברות כל אחת בנפרד למכשיר הקלטה משלה). זהו יתרון טכנולוגי המביא להישגים עיתונאיים בשידורים הישירים. יכולנו לשָדֵר בנקל חמישה הילוכים חוזרים איטיים מחמש זוויות שונות. כמות המצלמות ועימם גודש ההילוכים החוזרים, תבעה מאתנו להכשיר קאדר צלמים גדול יותר המיומן ומאומן במשימות הצילום הקונקרטיות של משחק הכדורסל. נדרשנו גם להרחיב את מספר הטכנאים בניידת האחראים והמפעילים את ההילוכים החוזרים המיידיים. לאיכותם וטיבם הייתה השפעה מכרעת על התוצאה הסופית של השידור. הצלמים ואנשי ההילוכים החוזרים הפכו למומחי כדורסל וחוקה. עושר המצלמות והעדשות הגדולות והחזקות שלהן, אִפשר לנו למצות את הדרמה הספורטיבית עד תומה. הטלוויזיה היא מדיום של Close ups. היכולת להציץ מקרוב בפניהם המאומצות של שחקני מכבי ת"א, ומאמניהן הדומיננטיים והנמרצים פיני גרשון ודייויד בלאט המתרוצצים על הקווים ושואגים את הוראותיהם, הפכה את ההתמודדות לדרמה אנושית. יכולנו להתקרב מאוד גם לספסלי הקבוצות היריבות ולמאמניהן. גם פרישת המיקרופונים השתפרה לבלי הכר. הצבתי במשחקים ביד אליהו שני כתבי שטח עם מיקרופונים צמודים, שכיסו בצורה שיטתית את התכנסות הקבוצות בפסקי הזמן ואת החלטות מזכירות המשחק. יכולנו לשדר לצופים בבית את דברי המאמנים המחלקים את הוראותיהם לשחקנים.

בראש מחלקת הפיתוח הטכנולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצב פעם איש יצירתי ומבריק וגם עָנָיו מהנדס הטלוויזיה מר אריה מולצ'ינובסקי. הוא היה מתמטיקאי בעל הגיון ברזל ואופי של ממציא. במשך שנים רבות תרם תרומה חשובה בתקציב מגוחך לשיפור הנדסת השידורים. גדולתו הייתה לא רק בהמצאותיו אלא בהקמה והכשרת דוֹר חדש של מפתחים טכנולוגיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מחלקת הפיתוח הטכנולוגי הנוכחית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשותו של ישי פרנקל ובסיועם של טכנאים מוצלחים ומסורים כמו מוטי גיא, זיגי זיגל, פסיה לפלר, וארנון וועדיה, בנתה בשנות ה- 80 של המאה הקודמת מערכת סטטיסטיקה ממוחשבת מודרנית לצורכי שידורי בכדורסל והכדורגל. המערכת הייתה בשימוש בשידורים ישירים On Line על מסך הטלוויזיה, וסייעה בצורה משמעותית ביותר בידי ציוותי השידור שלנו , מאיר איינשטיין ואלי סהר ואורי לוי ורלף קליין להעביר לצופים במהירות אינפורמציה אמינה ומהימנה. הצופים בביתם קיבלו נתוני אמת בעת התהוותם כמו כמה נקודות קולע כל שחקן , מניין הנקודות שהושגו מן השדה ובעונשין, אחוזי הקליעות וההחטאות, מספרי הריבאונדים , וסך חטיפות הכדורים. מחשב הסטטיסטיקה ידע לספר לצופים גם על ממדי השחקנים, גובהם ומשקלם וגם גילם. אבל הישגה הגדול באמת של אנשי מחלקת הפיתוח בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה פיתוח טכנולוגי של שאִפשֵר לניידת השידור הדיגיטאלית להתחבר לשני שעוני המשחק האנלוגיים  בהיכל הספורט ביד אליהו, המופעלים Count down (הספירה לאחור) ע"י שולחן המזכירות של המשחק. אלה הם שעון המשחק הראשי ושעון 24 השניות המודד את משך החזקת הכדור בידי הקבוצה התוקפת (בעבר שעון ה- 30 שניות) , ולהציגם על המסך לאורך כל המשחק באמצעות גרפיקה משוכללת.

זאת הייתה התקדמות חשובה לעומת ימי השעון במשחק השנוי במחלוקת בו ניצחה מכבי ת"א ביום חמישי – 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו בגביע אירופה את אלופת איטליה קבוצת סקוויב קאנטו 86:87. במשחק הזה קלע צ'ארלס קיופק שחקנה האמריקני של סקוויב קאנטו סל בשנייה האחרונה של המשחק והפך את תוצאת המשחק על פניה כשקבע 87:88 לזכות הקבוצה האיטלקית. השופטים אישרו את הסל אך המשקיף הבינלאומי שישב במזכירות פסל אותו. מכבי ת"א ניצחה 86:87 למגִנת לִבָּם של שחקני סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. הצבת שעוני הזמן על מסך הטלוויזיה הישראלית תרמה תרומה מכרעת לאמינות ומהימנות השידורים הישירים של משחקי הכדורסל בארץ בכלל ומשחקי מכבי ת"א בפרט. שנים רבות לא מצאנו פתרון טכנולוגי נאות ופשוט כיסינו את משחקי כדורסל בארץ ללא חשיפת שעוני הזמן על מסך הטלוויזיה. שַדָּר הטלוויזיה היה מדווח לצופיו כמה זמן נותר בדיוק כפי ששַדָּר הרדיו מספר למאזיניו. פגם עיתונאי כל כך חמוּר בשידור הישיר שנמשך שנים רבות.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה . מימיני יושבים שלושה טכנאים מסורים ובעלי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות בשידורים הישירים של הכדורסל והכדורגל. הקרוב אלי הוא מוטי גיא, לידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו . לא ניתן היה לשדר את משחקי מכבי ת"א בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר הצדעתי להם . (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1981. היכל הספורט ביד אליהו. גיורא איילון איש חטיבת הספורט מפעיל את מערכת הסטטיסטיקה הישנה שבנה עבורנו מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית אריה מולצ'ינובסקי. כאן הוא נראה בעת שידור ישיר של אחד ממשחקיה של מכבי ת"א מסייע ליורם ארבל. זאת הייתה התחלה צנועה של עידן המחשבים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  קיץ 1981. טרום עידן המחשב. זוהי גב' מירה הראל – יָגֶן נערת הקארקטר ג'ניירטור (Charchter Generator) הראשונה בתולדות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ברקע ניידת השידור המש"י של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מירה הראל- יגן הייתה צריכה להדפיס במהירות עצומה בעת השידורים הישירים טקסטים, כתוביות, ותוצאות רצות מצטברות על המוניטור של משחקים כמו כדורסל וטניס. בעת ההיא לא הייתה שנייה לה במיומנויות האלה שדרשו אחריות רבה. היא הייתה ספרינטרית ורצה מרתון בעת ובעונה אחת. אלכס גלעדי "המציא" אותה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחלקת הספורט הייתה הראשונה שהשתמשה בשידורים הישירים שלה במכונת ההדפסה האלקטרונית (Character Generator) פרי המצאתו של מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית אריה מולצ'ינובסקי. זה היה אחד המהלכים הטכנולוגיים החשובים ביותר שביצע המפיק אלכס גלעדי בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. בשעה שחטיבת החדשות בטלוויזיה השתמשה עדיין בשידורי "מבט" בכתוביות ידניות על המסך באמצעות הורדת אותיות Letraset לבנות על גיליוןן שחור , צעדה כבר מחלקת הספורט בפיקודו של אלכס גלעדי עוד צעד אחד קדימה לפניה. ה– Character Generator שידרג מייד את השידורים הישירים של הכדורסל והטניס. המכשיר האלקטרוני הזה אִפשר לנו להציב לראשונה על מסך הטלוויזיה בצורה מיידית ושוטפת On line את תוצאת המשחק המשתנה כל כמה שניות. אלמנט מידע הכרחי בסימביוזה הבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לספורט. זה נכון ששדר המשחק מכריז בעצמו על התוצאה המצטברת במשחק, אך הניסיון לימד אותנו כי השידור הישיר בסלון ביתם של הצופים איננו מתקיים לעולם באווירה סטרילית. קיימים רעשים וגרויי שמיעה שונים בבית. משחקי חברה וילדים, בכי תינוקות, שיחות חברים, וכו' מונעים עקיבה רצופה אחרי קולו של השדר. ה- Super Imposing האלקטרוני של התוצאה הרצה על המסך לאורכה של ההתמודדות, התחרות, או המשחק שינה שינוי מרחיק לכת את אופי שידורי הספורט הישירים. כמובן שניצלנו את יתרון ה- Character Generator לזיהוי On line של השחקנים, המאמנים, ומתראיינים אחרים בעת השידורים הישירים. מידע חשוב שרבים מאנשי הטלוויזיה הלא מקצועיים נוטים לזלזל בו. השימוש ב- Character Generator התרחב בתוך זמן קצר לשידורים ישירים ומוקלטים רבים לעוד ענפי הספורט, כדורגל, א"ק, שחייה והתעמלות. הצרה הייתה שמירה הראל-יגן לא הייתה יכולה להשתלט לבד על כמות כל כך גדולה של שידורים ישירים. החלטנו להביא לה תגבורת בדמותה של רוֹזִי קוֹקָה.

טקסט תמונה :  קיץ 1985 . זוהי "נערת הקראקטר ג'ניירטור" רוזי קוקה ליד מכשיר ה- Character Generator והמוניטור באחת מתחרויות הטניס במרכז הטניס ברמת השרון בסוף עשור שנות ה- 70 של המאה הקודמת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידור משחקיה של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר הם סיפור דרמטי של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה ולצִדם האבולוציה של התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית. לא ניתן כלל להשוות את איכות הסיקור של משחקי מכבי ת"א באמצעות הטכנולוגיה המיידית של עשור ה- 90 במאה הקודמת וראשית שנות ה- 2000 לבין הטכנולוגיה המסורבלת בעשורי ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת. הבדלים של יום ולילה.

טקסט תמונה : נסים קיוויתי (מימין) מראיין בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה בהיכל הספורט יד אליהו את שחקן מכבי ת"א ארל וויליאמס , בימים ההם שצילמנו בשחור / לבן. הצלם הוא שמולי'ק ברעם (בגבו). שני משמאל הוא המקליט דני יגר. מצלמות ה- Video הן היום הרבה יותר קומפקטיות בהשוואה לדור המצלמות הקודם . (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1979. זהו טכנאי ה- Video פאול ווייסמן ומכונת ה- VTR המסורבלת עליה מורכב טייפ כבד בעל רוחב סרט מגנטי של שני אינטשים. התמונה צולמה בתוך ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ה- OB הלבן) החונה ליד שער שש בהיכל הספורט יד אליהו כמחצית השעה לפני תחילת השידור הישיר של אחד ממשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה אז ב- שחור/לבן וטרם הייתה מצוידת ביכולת להריץ הילוכים חוזרים במהירות איטית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחק הכדורסל של מכבי ת"א נגד סקוויב קאנטו ביום חמישי – 28 בינואר 1982 בו ניצחה אלופת ישראל את האלופה האיטלקית 87 : 86 הוא ציון דרך היסטורי, לא בגלל ניצחונה של מכבי ת"א, אלא בשל הצבת שעון בפעם הראשונה על מסך הטלוויזיה הישראלית שהוכיח מפורשות כי במשחק הזה ניצחה סקוויב קאנטו ולא מכבי ת"א. מן ההיבט הזה, הבדיקה בדיעבד של סל הניצחון של צ'ארלס קיופק באמצעות שעון הטלוויזיה המרכזי בירושלים מהווה ציון דרך חשוב מאין כמוהו בשידורי הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת החלטנו להעלות את שעון המשחק המרכזי על המסך בשתי הדקות האחרונות בלבד של ההתמודדות, אך נאלצנו בשל כך לוותר במקביל על מצלמה אחת מתוך מאגר המצלמות הקטן בלאו הכי של ניידת השידור. הצבת אחת המצלמות בכיוון השעון המרכזי הממוקם ברוֹם ההיכל ביד אליהו הייתה דוגמא לאִלתּוּר אך מאידך גם העידה על שימוש פרימיטיבי בציוד יקר ומועט. הכנסת השעון של ההיכל ל- "אוויר" (בצד הימני התחתון של המרקע) באמצעות אפקט טכני מיוחד הקיים בשולחן הניתוב בניידת השידור של הטלוויזיה הקרוי, Super Imposing ("הנחת" תמונה אחת על תמונה אחרת), דרשה תיאום טכני מוקדם מסורבל ופגעה בסופו של דבר ברזולוציה של הצילום. תמונת ה- Video בנתונים טכניים כאלוּ לא הייתה חדה מספיק. בהיעדר כמות סבירה של מצלמות בניידת השידור התעלמנו בלֵית ברירה בעת ההיא משעון 30 השניות. אף על פי כן קו המחשבה של הצגת שעוני הזמן על המסך בשידורי הכדורסל היה נכון והִיווה צעד אחד קדימה לשיפור מהימנוּת השידור הישיר. ליכולת שלנו לחשוף בעת ובעונה אחת את שני שעוני הזמן על מסך הטלוויזיה מאוחר יותר בעת השידורים הישירים (באמצעות גרפיקה ברורה ואסתטית), הייתה חשיבות רבה ביותר כחלק אינטגרלי מהמידע הכללי שזרם ממגרש המשחקים לסלון ביתו של משלם האגרה. זה נכון שגיבורי המשחק ומהות התחרות והתהוות העלילה הם בסיס המידע של השידור הישיר, אך גם מֶשֶך זמן העלילה והשעון המודד את קצב התפתחותה הם נתונים הכרחיים השזורים בתוך המידע הקונקרטי הזה ומשלימים את התמונה כולה. מחוגי הזמן האוֹזֵל בכל רגע בחיינו והצורך להציץ בשעונינו עשרות פעמים בכל חלקי היממה היא תופעה כל כך אלמנטרית, עד שקשה להאמין מדוע לקח עידן ועידנים לאנשי הטלוויזיה לאמֵץ את רעיון מחוגי השעון לצורכי שידורי הספורט שלהם. טכנאי הפיתוח בחטיבת ההנדסה שלנו השלימו במהלך השנים מבצע טכנולוגי מרשים בו הצליחו "לתרגם" הלכה למעשה את תפישת עולמי הטלוויזיונית ופילוסופיית השידור שלי שקובעת נחרצות כי אינפורמציית מחוגי השעונים הנעים Count down במשחק כדורסל לעבר ייעדם הסופי, וּגלויים על המסך לעין כול לאורכו של כל השידור הישיר, הם מרכיב חיוני בכינון מצלמות הטלוויזיה וחשיפת הדרמה המתפתחת על המגרש. לא היה ספק בכך. מחוגי השעונים הנעים בהתמדה לעבר נקודת הזמן האחרונה (הדקה ה- 40 של המשחק), בעת שתעלומת הניצחון אופפת את התחרות, מהווים סממני מתח כבירים כמו בעלילת קולנוע ומחברים את הצופים בעבוֹתוֹת למסך הטלוויזיה.

בימאי הקולנוע האמריקני פְרֵד זִינֶמַן (Fred Zinneman), בנה וביסס את דרמת הקולנוע המפורסמת שלוֹ "בצֹהריי היום" (High Noon), מערבון משנת 1951 עם הכוכבים גֶרי קוּפֶּר וגְרֵייס קֶלִי, לא רק על האופי ההיסטורי של מקום העלילה ומאבק אנשי קהילה קטנה ושליווה בפשע , אלא ייחד תשומת לב לקֶצֶב התרחשות האירועים בסרט בפרק זמן קצוּב. הוא הגביל את סיפור העלילה לתשעים דקות בדיוק כפי שקרה הדבר באמת במציאות. הסרט המצוין "בצֹהריי היום" בן שעה וחצי מתאר דרמה שנמשכה תשעים דקות. ה- Count down, מחוגי השעון המתקתקים במשך שעה וחֵצי לעבר נקודת הזמן בה יפגוש גֶרִי קוּפֶּר את ארבעת האחים האקדוחנים לקרב הגורלי והמכריע, מכתיבים את עוצמת המתח. בשלב העריכה הסופית של הסרט דאג הבימאי לחשוף את השעון והזמן האוזֵל שוב ושוב בסצנות הנחוצות. מחוגי השעון הנִגלים וניבטים אל הצופים מעֵת לעֵת במהלך הקרנת הסרט והזמן הכַּלֶה לקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת והסוף הלא ידוע קובעים את שיא הדרמה. ה- Count down של מחוגי השעון מלווים בפס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי בלתי נשכח שחיבר המלחין הנודע דימיטרי טיומקין. מילות השיר בסרט "בצֹהריי היום" אותן מבצע הזמר טֶקְס רִיטֶר (Tex Ritter), ואח"כ של הזמר האגדי פרנקי ליין (Franky Lane) שהחליף את הזמר המקורי, "Do not forsake me oh my darling … I only know I must  be brave" וכמובן המנגינה הנפלאה של דימיטרי טיומקין,, מחדדים היטב את המתח בסרט הקולנוע הבלתי נשכחת הזה. ללא ספק יצירת מופת.

משחק הכדורסל איננו קולנוע אך הוא דרמה. בעת שוויון כוחות, ה- Count down האוזל של שעון מדידת הזמן המופיע על המרקע, מעצים את הדרמה. לא הייתי זקוק לשידורי ה- NBA ברשתות הטלוויזיה האמריקניות כדי להבין את חשיבות הצגת שעוני הזמן (השעון המרכזי ושעון 30 השניות שהפך מאוחר יותר ל- 24 שניות) על מסך הטלוויזיה. היה ברור לי כבר בתחילת דרכי ברשות השידור ששעוני הזמן במשחק הכדורסל חשובים לבניית דרמת השידור כמו השחקנים עצמם . לא היו לי שום רגשי נחיתות מול הטלוויזיה האמריקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסינו את משחקי הכדורסל בארץ היטב כפי שעשו זאת הרשתות האמריקניות בצילום ה- NBA. מיקום הצבת המצלמות על ידינו, בחירת זוויות הצילום, ושימוש מושכל בהילוכים החוזרים (גם בעידן הישן של VTR שני אינטשים) וכמובן הסלקציה המדויקת במינוי השדרים והפרשנים זכו להערכת הציבור כולו.

ביום חמישי – 28 בינואר 1982 ניצחה מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסיום שנוי במחלוקת את הקבוצה האיטלקית סְקְוִויבּ קָאנְטוּ  86:87. בשניית הסיום של המשחק קלע צ'ארלס קיוּפֶּאק שחקן החיזוק האמריקני של סְקְוִויבּ קָאנְטוּ סל והפך את הקערה על פיה. שופטי המשחק הצרפתי מַארָאזִין והפורטוגלי וַואלֶנְטִי אישרו תחילה את הסַל, אך המזכירות פסלה אותו בטענה שנקלע לאחר תום זמן המשחק. פסילת הסַל שהתברר בדיעבד כחוקי ע"י מחלקת הספורט, הביאה להשתוללות השחקנים האיטלקיים בראשות רכז המשחק הצעיר פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי. הוא ממש איבד את עשתונותיו בשידור ישיר לעין המצלמות. על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו כמעט פרצה תגרה בין האיטלקים לבין שני השופטים והמשקיף הבינלאומי המערב – גרמני היינץ יֶגֶר. בהיעדר יכולת טכנולוגית לחבר בימים ההם את שעוני המשחק למסך הטלוויזיה שלנו, לא יכולתי לצערי הרב להוכיח בסיום השידור הישיר האם הסל חוקי באם לאו. העבודה העיתונאית שלנו הייתה לקויה ופתטית בשל טכנולוגיה אלמנטארית חסרה. למדתי לקח מר. אחת ממטרות ההפקה שלי הייתה עכשיו להציב מונה זמן על המרקע בעת השידורים הישירים. ציבור צופי הטלוויזיה חייב לראות כל הזמן את ה- Count down של מחוגי השעון.

למחרת השידור הישיר גייסתי את ידידי המפקח הטכני עמירם שטדלר ואת השעון המרכזי הדיגיטאלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים, כדי לפתור את תעלומת שניית הסיום של המשחק השנויה במחלוקת והאִם הסַל של צ'ארלס קְיוּפֶּאק נקלע בתחום הזמן החוקי של המשחק או מחוצה לוֹ. קראתי למבצע הטכנולוגי של הצבת השעון על המסך, "מבצע אוֹרְלוֹגִין". עמירם שְטָדְלֶר השקיע מאמצים רבים בבדיקת התעלומה ועבד שעות על שעות באותו בוקר של יום שישי – 29 בינואר 1982 כדי למצוא פתרון טכנולוגי לתעלומת הסַל האיטלקי השנוי במחלוקת, האם היה כשר או שֶמָא לָאו. והוא הצליח. לבסוף מצא פתרון טכני מורכב כשהֵציב את שעון הטלוויזיה הדיגיטאלי המרכזי של התחנה על מסך הטלוויזיה בדיוק כפי שקרה במשחק עצמו כשנותרו שמונֶה שניות לסיומו. הפעלנו את השעון Count down (ספירה לאחור) ובמקביל הרצנו את סרט ההקלטה. בד בבד ערכנו את השעון באפקט טכני אולפני מיוחד על המרקע למעלה מימין . התקבלה תמונת Video של המשחק פלוס שעון. השעון הוכיח שהסל של צ'ארלס קיופֶּאק היה חוקי וכשר למהדרין. הוא נקלע בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 שלאחר המשחק. זאת הייתה היסטוריה ששינתה לנצח את שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יומיים לאחר התוצאה הקונטרוברסאלית שהוציאה את האיטלקים מדעתם , שידרנו במוצ"ש – 30 בינואר 1982 ב- "מבט ספורט" את "מבצע אורלוגין" בו קובעת כתבת השעון ל– לא היסוס כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה את מכבי ת"א 87:88. התוצאה 86:87 בהה הסתיים המשחק לא הייתה נכונה וקיפחה את הקבוצה האיטלקית. שופטי המשחק טעו. מכבי ת"א לא ניצחה בנקודה. היא הפסידה בנקודה. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה בישראל בה נעזרתי בהצבת טכנולוגיה אלקטרונית גם אם מיושנת המודדת Count down את זמן המשחק האוזֵל על המרקע כדי לחקור את האֶמֶת האבוּדה. או אם להיות פחות פומפוזי כדי לבדוק האם הסַל של צָ'ארְלְס קיוּפֶּאק היה כָּשֵר וחוקי.

הצבת השעון על המסך צלחה. היא נעשתה אומנם בדיעבד בקטע מוקלט ולא בשידור ישיר אך היוותה חידוּש מפליג ותקדים לעתיד. מלאכת המדידה הזאת הייתה מסובכת ומסורבלת. משהו כמו למדוד זמן של ריצה ארוכה בשעון מעורר במקום שעון עֶצֶר. אך שָעוֹן הוא שָעוֹן ומדידת הזמן הייתה אמינה ומדויקת. צ'ארלס קיופק קלע את סל הניצחון לזכות סקוויב קאנטו בתוך הזמן החוקי של המשחק כשנותרה שנייה אחת לסיומו. לא היה ספק בכך. "כתבת השעון" הפוסלת אתת ניצחונה של מכבי ת"א ומעניקה אותו לסקוויב קאנטוּ עוררה הדים גדולים בעיתונות ובציבור. היאא הייתה כמו שוֹק לצופי הטלוויזיה. "לחֶבְרֶה האלה במחלקת הספורט ברוממה יש איזה פנס קֶסֶם באמצעותו הם יכולים להפליל את מכבי ת"א קבל עם ועוד בזמן צפיית שיא בטלוויזיה, ולהוכיח לנו שהסַל האיטלקי חוקי למרות ששופטי המשחק קבעו שהוא לא", אמרו לעצמם . מלאכת ההוכחה הטלוויזיונית נראתה אומנם כמו "פוטו פיניש" מיושן בתחרויות ריצה בא"ק לפני שנות דוֹר, אך זה היה מסמך מתמטי מובהק. ה- "פוטו פיניש" הכריע . מכבי ת"א הפסידה. זאת הייתה עובדה ועם עובדות אין מתווכחים. התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש של 30 בינואר 19822 הייתה אבן פינה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא שינתה באחתת את מהימנות העבודה העיתונאית בשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית והיוותה קטליזאטור לבניית המוסף "רגע של מחלוקת". יכולתי להוביל ולערוך תוכנית ספורט עיתונאית למרות טכנולוגיה מיושנת אולם בגלל התעקשותו של טכנאי מזהיר אחד בשם עמירם שטדלר.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. משמאל, איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפקח ה- Video עמירם שטדלר. מימין , צלם הטלוויזיה המצוין והחרוץ משה "משהל'ה" פרידמן. עמירם שטדלר היה טכנאי מוכשר ונאמן שתרם תרומה חשובה במשך שנים רבות להצלחת כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסיום "מבצע אורלוגין" הודיתי לו מקרב לבי. (באדיבות משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק מייד להחמיאא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית שבקעהה ממנו, בו נקבע ללא צל של ספק כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאיי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון  אובייקטיבי".  כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט [10]. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400". הנה הטקסט במלואו [11].

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. העיתון "ידיעות אחרונות". מאמר ביקורת טלוויזיה של ארנון מוזס "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי" בעקבות שידור הכתבה "מבצע אורלוגין" בתוכנית "מבט ספורט". (באדיבות "ידיעות אחרונות".

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. העיתון "דבר". מאמר ביקורת טלוויזיה של העיתונאי טדי פרויס "חידת השנייה האחרונה ה- 2400" בעקבות שידור הכתבה "מבצע אורלוגין" בתוכנית "מבט ספורט". (באדיבות "דבר"). (הערה שלי : טעות חשבונית של מפרסם המאמר. 40 דקות משחק כדורסל מכילות 2400 שניות ולא 2700).

נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל, כדוריד, ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק, שחייה, אִגרוף, תחרויות סקי של גלישת סלאלום במורד הרים מושלגים ומה לא. השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית. עיקרון הצבת השעון על המסך היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול.

היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף. הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים , לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי . לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת . רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת. שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין. קצב ואופי השידור הישיר השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי ששי אפרתי. פאזל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות. נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להפרותו ולהרכיב אותו במהירות לתמונה כוללת אחת.

מִכלול השידורים המורכבים של מכבי ת"א ביד אליהו תבע ממני למַסֵד שני מוקדי הגשה בהיכל הספורט ביד אליהו בעת משחקי הבית של מכבי ת"א. מֵאִיר אַיְינְשְטַיִין ואֵלִי סַהַר הובילו את השידור. אוּרִי לֵוִי ורָלְף קְלָיִין פעלו לצִדם כצוות משלים. בבניין הטלוויזיה בירושלים פעל אולפן בקרה שנועד להפחית את נֶטֶל השידור המסובך מהניידת שהוצבה ביד אליהו (סמוך לשער שֵש). שני בימאים עיקריים נשאו במשך שנים רבות בעול בימוי שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל, ובמשחקי מכבי ת"א בפרט. היו אלה רְאוּבֵן (רוּבִיק) פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן. בעברם צלמי ספורט וחדשות. מידי פעם תגבר אותם בימאי שלישי בשם צְבִי סְלֶפּוֹן. צבי סלפון היה בימאי משדרת הבימאים הקלאסיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. רוביק פודגור ואמנון אוסמן רכשו את יכולת הבימוי באמצעות כשרון הצילום שהיה טמון בהם. שנים רבות ניצבו מאחורי המצלמות באלפי תחרויות באִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הספורט, בשבתות וחגים כבימי חול, וכיוונו את העדשות האלקטרוניות לעבר גיבורי הספורט, חשפו בהתמדה את המאמץ האדיר שהשתקף על פניהם ועקבו אחרי התנועות המרהיבות שדרשו קואורדינציה מיוחדת במינה. שניהם נכללו באורח קבע בצוותי הצילום של אירועי הספורט החשובים, ועבדו בשירותו של בימאי הספורט הראשי יוֹאָב פֶּלֶג. אישיות טלוויזיונית דגולה ורבת פעלים.

טקסט תמונה : חורף 1983 . זהו יואב פלג (בן קיבוץ אושה בגוש זבולון) , טיפוס בוהמי ובימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצטיין. יואב פלג הוביל במשך שני עשורים את כל שידורי הספורט הישירים שלנו ואת שתי תוכניות הטלוויזיה הנודעות , "מבט ספורט" ו- "משחק השבת". הוא היה גם בימאי מצוין של מהדורות "מבט" ותוכניות אקטואליה. הייתי קשור אליו בכל נימי נפשי. דן שילון קרא לו "ג'ייסון קינג" בשל דִמיונו לבלש הטלוויזיה הנודע ג'ייסון קינג. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  קיץ 1989. מחלקת הספורט משדרת ישיר מאולם הכדורסל העירוני בראשל"צ . הצלם ראובן "רוביק" פודגור (מימין) עומד מאחורי מצלמת ה- Close ups במכנסי ג'ינס וחולצת טי שירט לבנה חבוש ב- Head set  ואוזניות. הוא נראה כאן מנהל שיחה באמצעות מערכת הקשר הפנימית עם בימאי ניידת השידור יואב פלג. רובי פודגור נחשב לאחד הצלמים הטובים ביותר בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הפך בעצמו אח"כ לבימאי טלוויזיה מוכשר בזכות עצמו בתחומי הספורט והחדשות. יושבים בעמדת השידור מימין לשמאל : התאורן- חשמלאי חזי קוקה, השדר אורי לוי, הכתב דני לבנשטיין, ועוזר השדר רמי שמש. (באדיבות אדוארדו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. זהו בימאי שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה יואב פלג בן קיבוץ אוּשָה (גוש זבולון) . בראשית הקריירה שלו ב- 1970 שימש יואב פלג עוזר הפקה של דן שילון ואלכס גלעדי והיה גם בראשית דרכו עוזר של הבימאית ורדינה ארז ז"ל. מאוחר יותר הפך לבימאי ספורט וחדשות מוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הציב סטנדרטים חדשים בבימוי טלוויזיה ונחשב לאחד מגדולי בימאי הספורט בטלוויזיה הגדולים ביותר בישראל בכל הזמנים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . בריכת השחייה במכון ווינגייט. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר בשנים ההן את אליפויות ישראל בשחייה. יואב פלג היה בימאי הספורט המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית וביים את כל סוגי תחרויות הספורט. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל :  מגישת "מבט ספורט" אורלי יניב, הבימאי יואב פלג, ועוזרת ההפקה והבימוי עדה קרן . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשעה שיואב פלג נטש את השידור הציבורי בדרכו לשוק הפרטי, קרא הבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אוֹרֶן שִינְדֶל לדֶגֶל את שני הבימאים רוּבִיק פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן. רובי פודגור ואמנון אוסמן מילאו את החלל שנוצר הודות לניסיון הצילום העשיר שלהם. שניהם היו צלמי Video מצטיינים. אביו של רוביק פודגור הוא צלם טלוויזיה בעצמו חיים פודגור. אישיות טלוויזיונית ערכית נדירה. חיים פודגור שימֵש עשרות שנים צלם כללי בטלוויזיה החינוכית וצלם ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מהטובים בארץ במקצועו. הוא תופקד ע"י הבימאי יואב פלג כצלם תחתון (בדרך כלל צלם המאייש את מצלמת ה- Video השלישית במערך הצילום הכללי) ומשמש צלם Close ups, זה הניצב במרכז על כר הדשא סמוך לקווי האורך של המגרשים. הוא צילם עשרות שנים בכל אִצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל במדינה. אפשר היה לראותו תדירות באצטדיון הלאומי ברמת גן, ב- "בלומפילד", קריית אליעזר, "טֶדִי", וגם בהיכל הספורט ביד אליהו, בעצם בכל אתר ספורט בישראל. צלם התקריבים הוא אחד התפקידים הקשים , הרגישים , והמדויקים ביותר המוטלים על צלם הספורט באשר הוא . חיים פודגור מעולם לא הכזיב. ה- Frame שלו נקי. הוא היה צלם יוצא מגדר הרגיל. הילד רוביק פודגור היה נושא הכלים של אביו. היה לו ממי ללמוד.

טקסט תמונה : בוקר של אחת השבתות באוקטובר 1980. אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. חמש שעות לפני שריקת הפתיחה למשחק . איזי אברון (מימין) וחיים פודגור (משמאל) הם שני צלמי הטלוויזיה הלימודית שתִגברו במשך שנים רבות את צוותי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכיסו את משחקי הכדורגל של הליגה החאומית (ליגת העל היום) בשבתות . כאן הם נראים מציבים על כר הדשא את החצובה של המצלמה האלקטרונית מספר שלוש המיועדת לצילומי Close ups במערך הצילום הכללי. משמאל מתבונן בהם רוביק פודגור הילד בן ה- 13. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוּבִיק פּוֹדְגוֹר הצטרף למסעות הצילום של אביו באִצטדיוני הספורט במדינה עוד כשהיה בן עֶשֶר. כעבור עשרים שנה. ברבות השנים הפך להיות צלם ספורט בעצמו ואח"כ בימאי ספורט וחדשות מצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ונכנס בקלות לנעליו הגדולות של יואב פלג. בסופו של דבר נחטף ע"י מיילן טנזר לערוץ הספורט בכבלים ומשם עבר לביים גם תוכניות החדשות והספורט בערוץ 10. איש מקצוע מהשורה הראשונה.

טקסט תמונה :  שנות ה- 90 של המאה שעברה. חיים פודגור האב (מימין) ורוּבִיק פודגור הבֵּן מצלמים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. רשות השידור חבה לשניהם חוֹב עולם. (התמונה באדיבות חיים פודגור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לרוּבִיק פודגור ואַמְנוֹן אוֹסְמַן היה מורה טוב בדמותו של יוֹאָב פֶּלֶג. אך גם ליואב פלג היה ממי ללמוד. מורתו בראשית שנות ה- 70 הייתה הבימאית הוותיקה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. יואב פלג החל את הקריירה המצוינת שלו במחלקת הספורט של טלוויזיה הישראלית ב- 1969. שֵש שנים שימש שָם עוזר הפקה ובימוי וישב באולפן הספורט לידה של הבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז מאות פעמים. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה אישה מופלאה. בעלת ידע רב בבימוי טלוויזיה, אישיות קורנת, וגם ענווה וצנועה, ושקטה מאוד. הכרתי אותה מקרוב. אישיות מיוחדת במינה. אני יודע שגם דן שילון ואלכס גלעדי רחשו לה הערכה רבה. כבימאית ספורט (האישה היחידה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים שהייתה בימאית ספורט) הובילה בהצלחה גדולה אין סוף שידורים ישירים מאִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הכדורסל. היא הייתה במשך שש שנים הבימאית הראשית של התוכנית "מבט ספורט". אישיות טלוויזיונית נדירה.

טקסט תמונה : 1968 . זוג בימאי הטלוויזיה ורדינה ארז ז"ל (מימין) וחגי מאוטנר יבד"ל בראשית ימי ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד. חגי מאוטנר ו- ורדינה ארז למדו את תורת בימוי הטלוויזיה במשך שבע שנים באוניברסיטאות בארה"ב. (באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הניחה ב- 1970 את יסודות הבימוי והצילום האלקטרוני בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. דן שילון סמך עליה וכיבד אותה. יואב פלג בימאי הספורט המצטיין היה שנים רבות עוזר ההפקה והבימוי שלה. היא הייתה אישה רצינית, ענווה וצנועה, ומִקצועית מאוד. ורדינה ארז הייתה אחותה של אופירה נבון רעייתו המנוחה של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון. שמונה שנים למדה טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת ניו יורק בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. היא הייתה נשואה אז לזָמָר בעל הקוֹל הנפלא איתמר כהן, אחיהם של הזמרים יזהר כהן וחופני כהן לבית משפחת סולימאן הגדול. רבים נטו להתבלבל בין קולו המיוחד של איתמר כהן לזה של הזמרת הלאומית שושנה דאמארי כשחזרה לישראל התמנתה להיות בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה קמה על רגליה. היא הופקדה על שידור הספורט הישיר הראשון שנערך אי פעם  בתולדות הטלוויזיה הישראלית. זה היה ביום שלישי – 24  בנובמבר 1970. מכבי ת"א אירחה בהיכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו, ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ, את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' למִפגַש הגומלין בגביע אירופה אִצטדיון הכדורסל ביד אליהו טרם היה מקורה בימים ההם. בלית ברירה הרחיקה מכבי ת"א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- "נעמן" למגרשה הביתי הזמני שלה. ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית התמקמה בהיכל "נעמן" כעשרה ימים לפני המשחק, כדי להתכונן לשידור הישיר ההיסטורי הראשון שלה. לעובדיה לא היה שֶמֶץ של מושג וכמעט אפס ניסיון בתחום השידורים הישירים. דן שילון מנהל מחלקת הספורט ושַדָּר המשחק כל כך דאג וחשש מכישלון במבצע השידור הישיר הראשון והיוקרתי בתולדות הטלוויזיה ומחלקת הספורט שלה, עד ששלח את צוות הניידת בראשות המפיק שלוֹ אלכס גלעדי ל- "נעמן", כדי להתאמן ולהתכונן מבחינה טכנית לקראת המשימה זמן רב לפני ביצועה. כך עבדו בימים ההם. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה בימים ההם בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מספר אחת. במשך שמונה שנים למדה טלוויזיה בניו יורק ועכשיו בחרה את מיקום המצלמות וזוויות הצילום שלהן. היא הייתה זאת שהעניקה לכל מצלמה ומצלמה את משימתה הייחודית במערך הכולל של הצילום. היא הייתה הבימאית הראשונה שפקדה על חיתוך הגיוני וניתוב עבודת המצלמות "באוויר" בניידת השידור בעת שידור ישיר של משחק כדורסל. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה חלוצת הבימאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמימשה את מֶסֶר הבימוי הטלוויזיוני החבוי בתפעול מצלמות רבות בשידור ישיר של אירוע ספורט. הבשורה הזאת קובעת באופן נחרץ : "לא משנה איזה מצלמה מנותבת ל- "אוויר" והיכן היא ממוקמת – החשוב הוא שלכל מצלמה הנמצאת באותו הרגע ב- "אוויר" (AIR הוא גם מונח טלוויזיוני)  בעת השידור הישיר יש את האופציה ההגיונית להושיב את צופה הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע האִצטדיון". זהו בעצם על קצה המזלג כל התורה של פילוסופיית הצילום והבימוי בטלוויזיה והכלל הראשון המעצב את היחסים בין המִרקע לבין הצופה בו. "הושבת כל אחד מצופי הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע", הוא חוֹק ברזל בתקשורת המונים ובבימוי ושידור ישיר של תחרויות ספורט בטלוויזיה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 24 בנובמבר 1970. היכל הספורט ב- "נעמן" ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. מכבי ת"א מארחת הרחק מביתה את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' בגביע אירופה בכדורסל. בימאית שידורי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל (בחולצה לבנה) בודקת עם הצלם הוותיק קרלוס פופ את ה- Frame של אחת המצלמות האלקטרונית המופקדות על כיסוי המשחק. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל (אחותה של אופירה נבון ז"ל אשתו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון ז"ל) הניחה את יסודות הבימוי בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה. היא למדה שבע שנים קולנוע וטלוויזיה בארה"ב. תרומתה כבימאית להתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה משמעותית וחשובה מאין כמותה. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונה האלקטרונית שהפיקה נידת השידור בהיכל הספורט ב- "נעמן" הייתה אומנם בשחור/לבן, אך בלטה באיכותה לעומת תמונות הפילם הישנות והבלתי חדות ששודרו בתוכניות הספורט אז. הבדל האיכות התהומי בין תוצרת המצלמות האלקטרוניות העדיפות על מצלמות הפילם נבע ממגבלה טכנית של שידור פילם בטלוויזיה. בעת שידור פילם מפרוז'קטור הטלסיני (Telecine) בימים ההם היה צורך טכנולוגי "לתרגם" או "להעביר" אותו באמצעות הווידיקון (Vidikon) של התמונה לאינפורמציה אלקטרונית בשעה ששידרו אותו "לאוויר". הדבר הביא מייד להפחתה באיכות התמונה בשיעור של כ- % 25. צופים רבים תמהו אז מדוע תמונת הפילם בסרטי הקולנוע המוקרנים בבתי הקולנוע עולה לאין ערוך באיכותה על תמונת הפילם של אותם סרטי קולנוע הבוקעים ממרקע הטלוויזיה בסלון ביתם. זוהי אם כן התשובה. מכונת ההקרנה הגדולה בבתי הקולנוע משדרת את תמונת הפילם בן 35 מ"מכמו שהוא (As is) על מסך לבן גדול, בעוד מכונת ההקרנה הטלוויזיונית "מתערבת" באיכות הפילם בן 16 מ"מ, בשעה שהיא הופכת אותו באמצעות שפופרת הווידיקון מסרט פילם רגיל לאינפורמציית שידור אלקטרונית. פעולת ההמרה הטלוויזיונית הזאת מפחיתה ופוגעת באיכות התמונה שהטלוויזיה עצמה מקרינה.

טקסט תמונה :  קיץ 1970. חדר מקרנות הטלסיני (Telecine) במאסטר קונטרול . תפקידן היה להקרין סרטי פילם ברוחב של 16 מ"מ. ברקע מצד שמאל נראה ה- VTR מכונת  (Video Tape Recording). בקדמת התמונה נראה תוף השקופיות עליו מודבק סטיקר : "אין להישען – מכשיר עדין". ליד הדלת מונחים טייפים VTR מסוג AMPEX שרוחב הסרט המגנטי שלהם הוא שני אינטשים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970. מכונת VTR מסוג Ampex ממוקמת במאסטר קונטרול בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דָן שִילוֹן שִידֵר ישיר את המשחק שהפך ללהיט טלוויזיוני. כל המדינה צפתה בו. היכל הספורט בנעמן היה מלא מפֶּה לפֶה. משה דיין שר הביטחון שהיה ידיד קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כיבד את המשחק בנוכחותו. מכבי ת"א ניצחה את סטנדרד ליאז' 62:74, אך לא הצליחה למחוק פיגור בן 21 נקודות (הפסידה במשחק הראשון בבלגיה86:107). הקבוצה נשרה באותה עונה מהמפעל האירופי. היה לדן שילון עוזר קרוב מהמעלה הראשונה. אלכס גלעדי. שניהם הפיקו שידור ישיר של משחק כדורסל שהיווה מהפכה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דורון רוזנבלום אז עיתונאי ב- "דבר" הפליג בשבחים ב- 29 בנובמבר 1970 במדור ביקורת הטלוויזיה בעיתונו [12]. כך כתב, "רעיון מצוין – ביצוע מבריק. שידור תחרות הכדורסל בין מכבי ת"א לבין נבחרת "סטנדרד- ליאז' ", היה מבצע מזהיר אשר הטלוויזיה יכולה בהחלט להתגאות בו לאורך זמן. הרעיון עצמו, שידור משחק חשוב בשידור ישיר, הוא טוב מאוד. הביצוע הטכני של העברת השידור ואון תיאורו היו מצוינים. שלא כבהעברת שידורי כדורגל, היו הצילומים "נקיים" מאוד. המצלמות היו ממוקמות בצורה נבונה וידעו להתעכב על האנשים הנכונים במקומות הנכונים. המבצע היפה והחלק הזה שהתנהל בשטף מרתק הדגיש לא רק את אווירת המתח שבהתמודדות, אלא גם את היופי, האלגנציה, והחֵן שבמשחק הכדורסל. "כל הכבוד, כפי שאומרים, "כל הכבוד". שנה אח"כ, ביום חמישי – 9 בדצמבר 1971 אירחה מכבי ת"א את יריבתה הנצחית פאנאתאנאייקוס היוונית למשחק גומלין במפעל האירופי בהיכל הספורט ביד אליהו החדש והמקוּרֶה שבניית יציעיו טרם הושלמה. במשחק הראשון שנערך באתונה שבוע קודם לכן (לא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הפסידה מכבי ת"א בהפרש סביר בן שמונה נקודות 73:81. סטיב צ'ובין שחקן החיזוק האמריקני של מכבי ת"א קלע במשחק 33 נק'. פער שמונה הנקודות היה סביר וניתן למחיקה. במכבי ת"א שיחקו אז טל ברודי, מולי אבישר, תנחום "תני, כהן מינץ ז"ל, גבי נוימרק ז"ל, מיכה שוורץ, מיקי ברקוביץ (אז בן 17 ועשרה חודשים בעונתו הראשונה בקבוצה) ושחקני החיזוק האמריקניים רון דנלופ (2.10 מ') וסטיב צ'ובין. שררו שם תקוות גדולות. קדמה למשחק התרוצצות ביורוקרטית כדי לקבל אישור מיוחד לשחק בהיכל הספורט התל אביבי הבלתי גמור. השמועות אמרו כי מכבי ת"א גמרה אומר לשחק במגרש הביתי האמיתי שלה וגייסה לצורך האירוח בהיכל הספורט ביד אליהו הבלתי גמור את עזרתו של ידיד המחלקה שַר הביטחון משה דיין . השַר סידר את העניין  אך המשחק תועד בתנאי תאורה ירודים. אלכס גלעדי שידר את המשחק לסירוגין באמצעות שתי מצלמות פילם מסוג BL שהוצבו ביציע המזרחי. כל מחסנית במצלמה הכילה 400 רגל (Feet) של פילם. כשמצלמה אחת סיימה את התחמושת שלה, החלה מצלמת הגיבוי לפעול. על שידור ישיר איש לא חשב. זה היה משחק גומלין בשלב המוקדם בלבד ומנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור חשב שאין בו די עניין ציבורי. אלכס גלעדי בחר בי לשמש כעוזר שדר שלו למרות שהגעתי למחלקת הספורט רק חמישה חודשים לפני כן ונחשבתי לטירון. שימשתי כמעין "מחשב סטטיסטיקה" אנושי שלו. הוא בחר בי לתפקיד בשל היותי מצטיין במתמטיקה ובעל יכולת חישוב מהירה. מכבי ת"א ניצחה בהפרש של נקודה 80:81 ועפה מהמשך התחרויות. תוצאת המשחק הייתה טרגדיה כספית ואכזבה גדולה למכבי ת"א כמו תוצאת הפילם המיושן שניבט מן המסך כעבור יומיים במוצ"ש – 11 בדצמבר בתוכנית "מבט ספורט". תמונת הפילם הכהה והלא חדה ששודרה למאות אלפי צופי טלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוּגָה כפליים מתוצאת המשחק.

אריה ברנוביץ' גזבר מועדון מכבי ת"א זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הפסדנו רק בשמונה הפרש לאלופת יוון . הייתה התרוממות רוח גדולה לקראת משחק הגומלין נגד פאנאתאנאייקוס. היינו בטוחים שעם סטיב צ'ובין וטל ברודי נוכל לעבור את היוונים בקלות. הכסף הגדול המתין לנו בבית הגמר. ציפינו לקהל רב בהֵיכַל הלא גמור ביד אליהו . את הסלים החדשים התקנו ברגע האחרון וחיזקנו אותם בבלוקים נגדיים. הניצחון בנקודה אחת בלבד שלא הספיק היה לא רק אכזבה ספורטיבית אלא טרגדיה גם כלכלית. הקופה שלנו נותרה ריקה . נסענו כולנו בתום ההפסד לאכול ארוחת ערב משותפת במלון רמת אביב. גם אבא שלי ז"ל קבלן הבניין רב המוניטין אברהם צבי ברנוביץ' הגיע למקום . האווירה הייתה קודרת. כגזבר, הייתי עצוב מאוד בגלל הכישלון. צריך להבין, לא היה כסף בקופה כדי להמשיך לתפעל את הקבוצה. פתאום פרצתי בבכי ליד אבא שלי, וליד שמלוק מחרובסקי ושמעון מזרחי ועוד כמה אנשים, ומִלמלתי, "כיצד נמשיך עכשיו קדימה לאחר שלא הצלחנו לעבור את פאנאתאנאייקוס, הרי אין לנו כסף". אני זוכר שאבא שלי המתין כמה שניות ואז לקח את רשות הדיבור ואמר לנוכחים כלהלן : "אריה, חברת א. צ. ברנוביץ' לא תיתן למכבי ת"א ליפול". ניידת השידור על מצלמותיה האלקטרוניות הייתה מיצרך נדיר בימים ההם. לא כל שכן כשהיה מדובר באירועי ספורט שנתפשו ע"י ההנהלה כלא חשובים מספיק, ולכן הוצבו במקום האחרון בד"כ בסולם העדיפויות שלה. מצלמות הפילם שהועמדו לרשותו של אלכס גלעדי לתיעוד המשחק השתמשו בחומר מיוחד המכונה  Reversal, עליו גם מצוי פס ההקלטה של שידור המשחק. לעבודת הצילום בפילם כשפס הקול מחובר לתמונה קראו Single system . יתרונו של פילם Reversal שנועד בד"כ לצורכי צילום של אירועי חדשות בטלוויזיה, נעוץ בפיתוחו המהיר יחסית, וקבלת תמונת האמת וקוֹל השדר הצמוד אליו לצורכי עריכה ושידור מיידים . (בניגוד לפילם Negative שהיה בשימוש לעיתים רחוקות מאוד בטלוויזיה הישראלית ושמור רק לצילום תוכניות מיוחדות שטווח זמן שידורן רחוק מיום צילומן). צילומי אירועי הספורט הליליים בטלוויזיה בתנאי תאורה נחותים דרשו שימוש בפילם "Reversal" רגיש בעל ASA 400. פיתוחו באמצעות הליך טכני הקרוי Push 2 Stop שידרג את חומר הצילום ל- ASA 3200. מעבדת פיתוח הפילם בטלוויזיה הישראלית באחריותו של אחד מטובי בניה וטכנאיה עמוס בינקין, פעלה כמעט נון סטופ סביב השעון. היא שירתה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנאמנות רבה ובקפדנות רבה כ- 25 שנה, ונסגרה בשנת 1993 עם המעבר המלא לשיטת כיסוי החדשות והספורט באמצעות מצלמות ווידיאו ENG (ראשי תיבות שלElctronic News Gathering). עמוס בינקין וחבר עוזריו פיתחו במעבדה שלהם במרתף בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה הזאת של רבע מאה שנים ברוממה – ירושלים כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) רגל של פילם "Reversal", משהו סביב כ- 50.000000 (חמישים מיליון) מטר פילם.

מכבי ת"א השקיעה בראשית שנות ה- 70 מאמצים כספיים וארגוניים לא מעטים כדי להעפיל לצמרת הכדורסל האירופי שם שכנו באורח קבע קבוצות ברמתן של ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, זימנטאל מילנו, ומועדוני הכדורסל היוגוסלוויים. היו כמה סימנים שהעידו על רצינות הכוונות. אחד מהם היה הניצחון בינואר 1973 עם שחקן החיזוק האמריקני סטיב צ'ובין על אלופת איטליה זימנטאל מילנו בהיכל הספורט יד אליהו בתוצאה הסנסציונית 88:113. הטלוויזיה הישראלית העבירה את המשחק בשידור ישיר באמצעות ניידת השידור שלה ה- "OB הלבן" שמצלמותיו האלקטרוניות צילמו רק בשחור / לבן. דן שילון היה כרגיל השַדָּר הבלעדי ואלכס גלעדי המפיק שלוֹ. ורדינה ארז הייתה הבימאית בניידת. אני שימשתי עוזר שדר ו- "מחשב" סטטיסטי של דן שילון שלא נעזר בפרשן. במכבי ת"א שיחקו אז גם טל ברודי, מיקי ברקוביץ', שמואל אבישר אלי קורן, חיים שטרקמן, יוסי לז'ה, אריק מנקין, גבי נוימארק, דובי רוזין (בנו של המאמן), ומיכה שוורץ. הטלוויזיה רדפה אחרי מכבי ת"א לכל מקום. ב- 6 ביוני 1973 התקיים משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל באולם הפועל חולון בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים . למרות הפרשי הכוחות והעדיפות העצומה של מכבי ת"א נעתר מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור לבקשתם של דן שילון ואלכס גלעדי להעביר את המשחק בשידור ישיר, כאירוע ממלכתי. תחרות ספורטיבית ממשית לא הייתה שם. מכבי ת"א הביסה את בית"ר ירושלים בה שיחק הענק היהודי – אמריקני ג'ק אייזנר בתוצאה 79:118 והציבה עוד גביע בארון הגביעים שלה. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי, הציתו אז את לפיד מכבי ת"א בשידורים הישירים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ונטעו את תודעת מועדון הכדורסל המכביסטי הזה בציבור למשך שנים רבות. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה הבימאית מספר אחת של כל שידורי הספורט בשנותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון לקח אותה עִמו לאולימפיאדת מינכן 1972 כדי לביים את שידורי היומנים ה- Unilateral. אלכס גלעדי נהג כקודמו וצרף אותה למשלחת השידור של מחלקת הספורט שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7  מטהראן בירת איראן באוגוסט – ספטמבר של שנת 1974.

ביום שלישי – 8 בדצמבר 1987 בשעה שֵש בערב, נפגשנו המנכ"ל אורי פורת, סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן ואנוכי במסעדת "אפרופו" ליד תיאטרון "הבימה" בתל אביב למו"מ נוסף וחדש עם הנהלת מכבי ת"א. הרכבה כלל את עו"ד שמעון מזרחי, אריה ברנוביץ', ורוני שטייניץ. חוזה המשחקים בין שני הצדדים של השנתיים האחרונות 1987 – 1985 הסתיים זה מכבר ולא חוּדַש בשל השביתה הממושכת בת ה- 52 ימים שנקטו עיתונאי רשות השידור העובדים בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" גם יחד נגד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. עתה משתמה השביתה ב- 27 בנובמבר 1987 שלא השיגה דבר אפשר היה לדבר ביזנס. עונת הכדורסל האירופית הייתה כבר בעיצומה ואת המשחקים הראשונים של מכבי ת"א פִספסנו. עכשיו "באפרופו" הייתי להוּט לחתום מהר ככל האפשר על החוזה החדש. עונת משחקי גביע אירופה החלה זה מכבר ואנחנו דִשְדָשְנוּ. טרם התחלנו לשדר אותם בשל אותה השביתה הארוכה ההיא בת 52 ימים שנקטו עיתונאי רשות השידור (הטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל"). מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלו היו נלהבים כמוני להשיג הסכם מיידי. מכבי ת"א הגיעה לשולחן המו"מ במסעדת "אפרופו" (כאלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה וגם כסגנית אלופת אירופה בעונת המשחקים של 1987 – 1986. אך כשם ששחקניה היו טובים במגרש הכדורסל, הרי מנהליה היו חסרי ניסיון ונאיביים בזירת המו"מ על זכויות השידורים שלהם עצמם. בסופה של 1987 השתנו פני הדברים. רביבים של אֶגוֹ כבר בִּצְבֵּצוּ מבעד לחליפות. עו"ד שמעון מזרחי וגזבר המועדון אריה ברנוביץ' ביקשו את סליחתנו באמצע המו"מ והלכו לרגע להסתודד לבדם . מששבו לשולחן דרשו להעלות את תשלום זכויות השידורים ב- % 300 כמעט מ- 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר ששילמנו להם בעונת המשחקים האחרונה של 1987 – 1986 לסכום של 100000 (מאה אֶלֶף) לעונת השידורים הקרובה של  1988 – 1987. אורי פורת, יוחנן צנגן, ואנוכי לא התווכחנו וניאותנו לדרישה. מכבי ת"א קיבלה כמעט פי שלושה יותר אך הסכום היה עדיין צנוע בממדים הבינלאומיים שלוֹ. ההסכם נחתם כהֶרֶף עין אך המועדון המפואר הזה היה שווה חוזה כספי טוב יותר. מכבי ת"א הייתה נֶכֶס שידור מן המדרגה העליונה ואורי פורת הבין זאת. היא הייתה הרבה יותר מקבוצה. היא הייתה סמלה של האומה במשחקיה באירופה. מיהרנו לחתום על החוזה הבלעדי הזוֹל והנמוך לשנתיים ושילמנו למועדון 200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר. יומיים אח"כ, ביום חמישי – 10 בדצמבר 1987, ישב כבר השדר המוביל שלי יורם ארבל בעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו, ושידֵר ישיר את משחקה הביתי של מכבי ת"א נגד אריס סלוניקי עם כוכבה נִיקִי גָאלִיס המרשים.

המנכ"ל אורי פורת אהב את רשות השידור והיה מסור לה בדרכו שלו . לטלוויזיה ולרדיו כאחד . הוא ראה כמוני בשידורי מכבי ת"א פרוייקט שידור חשוב שרשות השידור שילמה בעבורו כסף רב וביקש לשמור על הבלעדיות של "קול ישראל" בכל מחיר. בשעה שרדיו גלי צה"ל ניסה להפר את הבלעדיות הזאת ע"י שידור מבזקי עדכון בעת משחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו , לא היסס להתייצב בקנאות להגנת האינטרסים של רדיו "קול ישראל". הוא שלח מכתב מחאה לנחמן שי מפקד גלי צה"ל בימים ההם [13]. זה היה חלק מקֶסֶם המנהיגות של אורי פורת בקדנציה הראשונה שלו. היה אכפת לו מהישגי הטלוויזיה והרדיו, לבטח אֵלוּ שהושגו במאמץ רב ובסיסם היה בהסכמים כספיים יקרים. הוא היה חדור אֵש קרב להלחם על זכותה של רשות השידור לשמור על קניין הבלעדיות שבגִינָה שילם ממון רב.

טקסט מסמך :  24 בינואר 1988. מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל המגונן על זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בפני מפקד גלי צה"ל נחמן שי. אורי פורת לא אהב ולא העריך את נחמן שי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להיסטוריה יש מנהג מגונה. היא סובבת על צִירָה. שתיים עשרה שנה אח"כ בשנת 2000 מונה נחמן שַי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת שאורי פורת שימֵש המנכ"ל שלה בקדנציה השנייה שלו. נחמן שַי עם קבוצת אנשים נוספת בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור קראו תיגר על מנהיגותו של המנכ"ל. קריאת התיגר התפרשה כמעין פעולה נמרצת להדחת אורי פורת מתפקידו. והם הצליחו. נחמן שַי איש פוליטי מובהק לא רק שפעל להדחת מנכ"ל רשות השידור אלא ביקש גם לרשת אותו. זה לפחות מה שהוא אמר לי לאחר שהעניק וכתב לי את אחד הצל"שים שלו. נחמן שי הוא בעל מראה תמים אולי אך לא לטעות בחזותו. הוא אמביציונר לא קטן. למרות הבחישות לא עלה בידו להתמנות מינוי קבע לתפקיד מנכ"ל רשות השידור אף על פי שתקופה מסוימת כיהן כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ומ"מ המנכ"ל אורי פורת שהתפטר ו/או התפוטר. במלחמת התככים בצמרת הפוליטית של מדינת ישראל על מינוי מנכ"ל חדש קבוע לרשות השידור, בה היו מעורבים אישים רבים, לרבות השר הממונה על רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה עצמו אריק שרון, זכה לבסוף יוסף בר-אל.

יורם ארבל היה שַדָּר הכדורסל האקסקלוסיבי שלי. היה עליו קונצנזוס לאומי. הוא היה שַדָּר כל כך מוצלח עד שאליעזר יערי מנהל התוכניות בימים ההם בגיבויו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין, החליט להציב אותו כמנחה לצידה של הזמרת – מנחה ירדנה ארזי בתחרות שירי קדם הארו – וויזיון (Eurovision) שהתקיימה בתל אביב ביום רביעי – 1 באפריל 1987. יורם ארבל ראה בכך מחמאה ולא סירב להצעה. הוא לא ראה שום פגם בעֵירוב תחומי השידור של חדשות וספורט עם בידור. על פי תפישת עולמי זה היה פסול מיסודו. ניסיתי להסביר את הנימוק הזה לבוס הישיר שלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות אז. "תראה, הבוסים שלך קיבלו החלטה חובבנית", אמרתי ליאיר שטרן, והוספתי, "אני מבקש ממך להתנגד לה". עיני לא הייתה צרה כמובן ביורם ארבל. חשבתי רק ששידורי הספורט שיורם ארבל היה נציגם ואני הייתי מנהלם יאבדו את המהימנות העיתונאית שלהם מפני שהשָדָר האקסקלוסיבי הפך להיות גם שַדָּר בּידוּר. לא חסר היה  שיהפוך בתוך זמן קצר גם לשָדָר אופנה. הרי שַדָּר פרסומות מסחריות ברדיו הוא כבר ממילא היה. המחלוקת הגיעה לבוררות מנכ"ל רשות השידור. אורי פורת הכריע ותמך במנהל הטלוויזיה. יורם ארבל הפך לשַדָּר בִּידוּר. הופעתו של יורם ארבל שַדָּר הספורט הבכיר שלי (ומוכשר ביותר במדינת ישראל) כמנחה ומגיש תחרות שירים הייתה פתטית. מיצובו כשַדָּר עַל בשידורי הספורט בטלוויזיה נפגם בעיניי. אינני מעלה בדעתי ששדרי ספורט ברמתו כמו דֵייוִיד קוֹלְמָאן (David Coleman) מה- BBC, דִיק סְטוֹקְטוֹן (Dick Stockton) מ- CBS, ו/או בְּרֶנְט מַאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) מ- ABC היו מסכימים להוביל שידורי בידור. אך זה היה עניינוֹ.

ריכוז יתר של משימות השידור בידיו של שַדָּר מצטיין פוגע לבסוף באיש עצמו. לא חסרות דוגמאות לכך. דניאל פאר שדרן טלוויזיה בעל קול איכותי ודיקציה מצוינת השכיר את שירותיו לכל דיכפין. הוא היה מגיש "מבט" ושדר חדשות, הוא היה שַדָּר תוכניות ומגיש "כל בו טק", הוא היה מנחה תחרויות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) וגם שַדָּר פרסומות מסחריות. הוא היה שַדָּר רב תחומי מצליח שאיבד לבסוף את ייחודו הקונקרטי. דבר דומה קרה לדָן כָּנֶר שדרן הרדיו יפה התואר בעל הקול הרדיופוני הייחודי והדיקציה הפנטסטית שלו, ובעל העברית הנפלאה השגורה בפיו. דָן כָּנֶר הוא שדרן רדיו כה מצטיין עד שכולם התנפלו על כישרונותיו. הטלוויזיה הפכה אותו לשַדָּר רֶצֶף שלה, הרדיו הפך אותו לשדר חדשות אך גם מגיש תוכניות פּוֹפּ ושירֵי "Oldies" כמו "צפיחית בדבש", "מתוק מאז", "רִגעי קֶסֶם", ומדינת ישראל שכרה את קולו והופעתו הנעימה כדי לשַמֵש מנחה טקסי האבל והשמחה הממלכתיים שלה.

יורם ארבל הצליח להימלט בסופו של דבר מהחיבוק הפופוליסטי של מציעי מִשְרוֹת הקריינות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית. מינויו באותה שנה לשַדָּר בידור נגע לי והרגיז אותי מפני שהייתה סכנה שהוא לא יגיע במועד לעיר לוֹזַאן – בשווייץ שם עמדה להיערך ביום חמישי בעֶרֶב – 2 באפריל 1987 אירוע שיא של הספורט הישראלי, ההתמודדות במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין מכבי ת"א לאלופת איטליה טרסר מילנו (Tracer Milano) . רק 24 שעות הפרידו מתום הנחייתו את תחרות קדם שירי הארו – וויזיון שלנו בארץ לבין תחילת השידור הישיר בלוֹזָאן.

בדרך כלל נהגתי להטיס את ציוותי השידור שלי למשימות השידור באירופה לפחות יומיים לפני מועד התחרויות. במִרווח הזמן הזה שבין הגעתם לזירת ההתמודדות בחו"ל לבין תחילת משימת השידור הישיר משָם הייתה מוטלת החובה על השַדָּרים והטכנאים לבדוק בתיאום עם רשתות הטלוויזיה המארחות בחו"ל את טיב עמדת השידור, לבחון את איכות קווי השידור, להכיר את הסידורים הטכנולוגיים הדרושים בין ה- Host broadcaster לבין ירושלים, וללמוד את חומר השידור  המסע מהארץ לעמדות השידור שלנו הפרושות ברחבי העולם ואירופה מעולם לא היה טיול נופש.

ווירטון-17 בפברואר 1977 ו- בלגראד-7 באפריל 1977.

אנוכי שימשתי עורך ומפיק בירושלים של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל במהלך כל השבוע ההוא כששיאה של ההפקה היה כאמור ביום חמישי – 7 באפריל 1977. שזירת החוטים של השידור הישיר ההוא של מכבי ת"א – מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה נמשכו במרץ רָב כשבוע ימים. אלכס גלעדי ואנוכי, הוא בבלגראד ואנוכי בירושלים, היינו חייבים להיות מדויקים וקפדניים. בתשע בערב שעון ישראל החל ה- Pre Game Show. בתשע ועשרים עברנו בשידור ישיר אל השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שישב בעמדת השידור שלנו בהיכל "Pioneer" בבלגראד. המשחק עצמו החל בתשע ושלושים בערב. את תמונת הלוויין היוגוסלבית ה- Multilateral קיבלתי ב- 21.15. קו השידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire / ארבע גידי. זהו קו שידור משוכלל יותר מתקשורת טלפונית רגילה שמבוססת על 2W) בין השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בעמדת השידור ב- "Pioneer" לביני בעמדת הפיקוד שלי ב- "Master" בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים החל לפעול כבר החל מהשעה 19.30. מעניין, ה- Originator של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי שיצא כאמור מבלגראד הייתה רשת הטלוויזיה היוגוסלבית המצוינת JRT שהייתה חברה באיגוד השידור האירופי ה- EBU (כלל בתוכו את מדינות מערב אירופה וגם כמה מדינות מאפריקה ואסיה כולל ישראל) למרות שיוגוסלביה המדינה הייתה שייכת לחלק הקומוניסטי של מזרח אירופה בראשות ברה"מ (האותיות JRT הן ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) שכיסתה את המשחק באמצעות ניידת שידור שכללה בתוכה 8 (שמונה) מצלמות ושלושה מקורות של הילוכים חוזרים . צריך לזכור שעולם הטלוויזיה לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במצלמות אלקטרוניות גדולות ומסורבלות ועבדו על טייפים שרוחב הרצועה המגנטית שלהם היה 2 אינטשים. בימאי השידור היוגוסלבי היה הסלובני בֶּנוֹ הָאבְלָה (Beno Havlla). השַדָּר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעמדת השידור בהיכל "Pioneer" בבלגראד היה כאמור אלכס גלעדי. הוא היה ראוי בעיניי אז לצל"ש טלוויזיוני על פעילות המזהירה בבלגראד משום שהיה לבד בשטח וניהל בהצלחה (רבה) את השידור הלווייני הישיר ה- Unilateral המורכב והמסובך מבלגראד – יוגוסלביה ללא מפיק ללא טכנאי, ללא פרשן, וללא עוֹזֵר שַדָּר. הוא אלכס גלעדי פעל לחלוטין לבד והיה בודד בזירה למַעֵט העזרה שקיבל ממני ומאנשי ציוותי בירושלים באמצעות קו השידור ה- 4W. החטיבה הטכנית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcating Union) שמקום מושבה היה בבריסל בעת ההיא, הפיצה את סיגנל הטלוויזיה היוגוסלבי (באמצעות רשת ה- Microwave הקרקעית שהייתה פרוסה כשתי וערב על פני מערב אירופה ומזרחה) ל- 19 מדינות חברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU , ועוד כ- 8 חברות אז באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT (איננו קיים יותר. ה- OIRT התפרק עם נפילת חומת ברלין ב- 1990). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלנו את סִיגְנָל הטלוויזיה מבלגראד באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. הסיגנל היוגוסלבי נחת בתחנת התקשורת ל- לוויינים של ישראל הממוקמת בעמק האלה ומשם נשלח בקווי קרקע ל- Master Control שלנו בקומה ב' של הבניין ברוממה בירושלים.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה שעברה. תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. זאת צלחת התקשורת היחידה לתקשורת לוויינים שניצבה בעת ההיא בעמק האלההה ו- כוונה לעבר הלוויין האטלנטי ה- Primary. לוויין ה- Primary נשא עליו כ- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון וקווי מחשבים אולם רק שני Transponders להעברת שידור סיגנלי הטלוויזיה הבינלאומיים. (לע"מ תמורת תשלום).

הגרסה שלי המובאת להלן אודות פעילותו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 נשענת גם על תחקיר וראיונות שניהלתי בעת כתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" עם פרופסור ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה בימים ההם של 7 באפריל 1977, עם דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות, עם הכתב המדיני בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר, עם דָן פַּתִּיר (לשעבר דָן פַּחְטֶר עיתונאי בעל מוניטין ב- "דָבָר") מי ששימש יועץ התקשורת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ב- 1977, ועם מאפרת הטלוויזיה היפה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי מי שאיפרה את ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בבניין מערכת תל אביב בקרייה בטרם ריאיון ההתפטרות שלוֹ. התברר לי כבר אז כי יִצְחָק רָבִּין רחש הערכה גדולה לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקנה למכבי ת"א בעשור ה- 70 של המאה שעברה מעמד של "הקבוצה של המדינה", העניק ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין גושפנקה רשמית לתואר הזה. ב- 23 בפברואר 1977 ערך יִצְחָק רָבִּין בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב קבלת פנים ממלכתית בלתי נשכחת למכבי ת"א לאחר ניצחונה המרשים בעיירה הבלגית וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. הוא ברר את המילים בקפידה וכינה את הניצחון הזה כניצחון "דָוִד על גֹלְיָת". לא פחות. ככתב ועיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי נוכח שָם בלשכתו בקרייה בתל אביב יחדיו עם הצלם שלי מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד אז ב- 23 בפברואר 1977, יחדיו תיעדנו את האירוע ההוא.

1. סעיפי ההקדמה הקצרצרה.

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משלמת לראשונה למכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 סכום של 7000 דולר (לכל העונה) עבור זכויות השידורים הישירים במשחקי גביע אירופה לקבוצות אלופות.

ב. ב- 17 בפברואר 1977 מחוללת מכבי ת"א סנסציה עולמית כשהיא מנצחת ב- ווירטון עיירה בלגית קטנה את אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א בתוצאה המכרעת של 79:91.

ג. המשחק מועבר בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית  השדר הוא אלכס גלעדי. ראש הממשלה יצחק רבין מקבל את הקבוצה בלשכתו בקריה בתל אביב ומעניק לה את הגושפנקא הממלכתית "הקבוצה של המדינה". 

ד. ב- 7 באפריל 1977 זוכה מכבי ת"א בבלגראד בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שהיא מנצחת את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78.

ה. ב- 7 באפריל 1977 מודיע יצחק רבין על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל בשל חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב כפי שחשף העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ". היועץ המשפטי לממשלה אהרון ברק דורש להעמיד את גב' לאה רבין לדין פלילי.

ו. יצחק רבין מבקש למסור בנאום בשידור ישיר בטלוויזיה כי הוא נושא יחד עם רעייתו באחריות לחשבון הדולרים האסור ומודיע על התפטרותו מראשות הממשלה.

ז. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת החדשות דן שילון נקלעים לדילמת שידור קשה האם לשדר ישיר בתשע בערב ביום חמישי – 7 באפריל 1977 את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין ו/או את משחק הגמר בכדורסל. יצחק רבין אציל הנפש חוסך להם את ההתלבטות . "אני אדבר לעם אחרי השידור הישיר של הכדורסל", הוא אומר לארנון צוקרמן ודן שילון.

ח. ההפקה המזהירה של אלכס גלעדי ושל הטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית – ממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television).

ט. ראש הממשלה מנחם בגין ומשה דיין ממשיכים את מסורת יצחק רבין ומעניקים גם הם למכבי ת"א חסות ממלכתית.

מכבי ת"א מחוללת סנסציה ומנצחת ביום חמישי – 17 בפברואר ב- ווירטון עיירה שכוחת אל בבלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 בדרכה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל שאמור להתקיים ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. השדר אלכס גלעדי מעביר את המשחק מעמדת שידור ב- ווירטון – בלגיה בשידור ישיר לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. הרייטינג נושק ל- % 100.

עונת הכדורסל של 1976 – 1975 הייתה נוראית למכבי ת"א . תקופה שהמועדון ירצה לשכוח . הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו.

דָוִד מוֹשֵבִיץ בנו של התעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ' ז"ל מבעלי חברת "עֵלִית" זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה, מיקי ברקוביץ' שחיפש קריירה בארה"ב לא היה חוזר הביתה. חזרתו למכבי ת"א באותה עונה הייתה דרמטית. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' בן ה- 23 שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977- 1976 והפך בה לבורג חשוב ביותר לשחקן מפתח בהא הידיעה. ובאמת באותה שנה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות" . צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976 — 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דווילי ועוזרו רָלְף קְלָיִין . ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבייי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה. במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות חסר תקדים בתוצאה 78:125. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת-יגור 66:69. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, אִיתָּמָר מַרְזֶל, אוֹר גוֹרֶן, גָבִּי טָיְיכְנֶר, עִירָא הַרָרִי ושחקנים ידועים נוספים) והפועל ת"א (עם בָּארִי לֵיְבּוֹבִיץ', מַרְק טוֹרֶנְשָיְין, מוּלִי אָבִישַר, דָנִי בְּרָכָה, פִּינִי חוֹזֵז, שְמוּאֵל נַחְמִיאָס ואחרים) זינבו בה ונשפו בעורפה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון, הבכורה בליגה , הועמד בסכנה גדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית ששידורי מחלקת הספורט של אלכס גלעדי העניקו לה. הטלוויזיה מטבע בריאתה צועדת שלובת זרוע עם האלופים ודוחה את המפסידנים. עו"ד שמעון מזרחי היה הראשון שתפש את הקֶשֶר ופיצח את קוד הטלוויזיה. הוא ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. זה לא היה Case של כסף מפני שהטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה ושידרה ישיר אז את מכבי ת"א בחינם ועדיין ללא תשלום זכויות שידורים. זה היה עניין של זֵהוּת. לא נותרה בידיו ברירה. הוא הדיח את פְרֶד דֵוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין. מינוי נבון. לעוזרו של רָלְף קְלָיִין התמנה אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמכבי ת"א נמצאת בין המֵצַרִים. עם הופעת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניצבו שתי קבוצות הכדורסל התל אביביות הבכירות על קו זינוק טלוויזיוני משותף. לקבוצת הפועל ת"א היה יתרון גדול בהתחלה. היא גברה בעונת 1969- 1968 פעמיים על מכבי ת"א וזכתה באליפות הליגה ובגביע המדינה. הטלוויזיה הראתה זאת. זה היה תחילת עידן שחקני החיזוק שהגיעו מארה"ב לשני המועדונים הגדולים בארץ בעיקר שחקני כדורסל יהודיים כמו טַל בְּרוֹדִי, בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מָרְק טוֹרֵנְשָיְין אבל גם המשכה של תקופה נוסטאלגית בה מכבי ת"א והפועל ת"א השקיעו השקעה מהותית בקבוצות הנוער שלהן, בו ראו ברכה וממנו שאבו את כוחם. שחקנים כמו דָוִד פְרִיש, אָבְרָהָם חַסִיד, תָּנְחוּם "תָּנִי" כּהֵן מִינְץ, שַבְּתָּאי "סַבִּי" בֵּן בַּסָט, יַעֲקב אֶדֶלִיסְט ז"ל, משֶה גוֹלוֹבֵיי ואחרים עלו לשורות קבוצת מכבי ת"א הבוגרת מהנוער. המועדון ברחוב המכבי ליד קולנוע "אוריון" הישן שקק חיים עשרות שנים. אבל גם הפועל ת"א טיפחה את עתידה. הנערים אִילָן זָיְיגֶר, צְבִי לוּבֶּצְקִי, חַיִים חַזָן, אֶרֶז לוּסְטִיג, אוּרִי גוֹטְהָלְף, ואפילו שחקן הנוער אָרִיק אָיְינְשְטֵיְין ז"ל ראו במגרש "אוסישקין" בצפון העיר על גדות הירקון את ביתם השני. שתי הקבוצות האלה היו שוות בכוחן והייתה להן היסטוריה משותפת מזהירה עד שעו"ד שמעון מזרחי פענח את צופן מצלמות הטלוויזיה . הפועל ת"א נעלמה ברבות השנים מהמפה ומכבי ת"א זכתה מאז 1977 חמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות ועוד עשרות פעמים באליפות המדינה ובגביע המדינה . מכבי ת"א זכתה במוניטין עצום בארץ ובאירופה. עו"ד שמעון מזרחי משמש יו"ר המועדון ומנווט אותו בכשרון ארגוני וכלכלי ובדבקות במשימה, כבר 44 שנה מאז חודש ספטמבר של שנת 1969. מן ההיבט הזה הוא היה ראוי לפרס ישראל ואומנם קיבל אותו.

טקסט תמונה :  שנות ה- 50 של המאה שעברה . תל אביב הישנה והוותיקה של הימים ההם . מועדון מכבי ת"א מכשיר את שחקני קבוצת הנוער במגרש המרצפות הישן ליד קולנוע "אוריון". זיהוי ה עומדים מימין לשמאל : המאמן שלמה הרשמן, מרדכי קומורניק, חייםם משגבב (מוסקוביץ'), שחקן לא מזוהה, תנחום "תני" כהן מינץ, שבתאי "סבי" בן בסט, גדעוןן בירכץ,, שחקן לא מזוהה, האפסנאי ואיש המשק של מכבי ת"א פנחס "פטקה" חפץ. זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : איתן צווייג, שחקן לא מזוהה, מנחם אילון, בועז דגן, שניי שחקנים לאא מזוהים. הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה סבי בן בסט. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין ילדיו של יהושע רוזין ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. קבוצת הנערים של הפועל ת"א ניצבת במגרש הכדורסל הפתוח של האגודה ברחוב אוסישקין בתל אביב בצפון תל אביב. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : צבי קצ'רגינסקי רכז הכדורסל והאבא של קבוצות הילדיםםם והנערים , שמואל רוכברג ז"ל, אריק איינשטיין ז"ל, אורי פופילס, שמואל שנהר (שיינברג) ,,, יענקל'ה רוזן, אילן זייגר, והמאמן אורי הולינגר. זיהוי הכורעים משמאל לימין : דוב "דובה""" פרומן (מייסד ונשיא לשעבר של חברת "אינטל"), וחיים קליגמן. הערה : סייעו לי בזיהוי הנוכחים צבי לובצקי ואילן זייגר. (התמונה באדיבות משפחת איינשטיין, הגרפיקאית תמר בר דיין, והמו"ל דניאלה דִי נוּר).

טקסט תמונה : קיץ 1960. מגרש המרצפות של אגודת הפועל ת"א ברחוב אוסישקין הממוקם על גדות הירקון. זוהי חמישיית קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א נושאת התקוות שהדיחה את מכבי ת"א מהפסגה בשנת 1960 ושינתה את מציאות הכדורסל בישראל בימים ההם. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עזרי לובושיץ ז"ל, אורי גוטהלף, צבי לובצקי, ארז לוסטיג, וחיים חזן ז"ל. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריית הכדורסל של ישראל בה זוכה הפועל ת"א בתואר אלופת המדינה בכדורסל. חמישיית השחקנים הזאת של הפועל ת"א עשתה צרות צרורות למכהי ת"א לפני 53 שנים. (התמונה באדיבות מר צבי לובצקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינויו של רָלְף קְלָיִין ב- 1976 לראשונה למאמן מכבי ת"א (במקום פְרֶד דֶוִוילִי) לא היה בכְדִי. רלף קליין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל ניחן בטביעת עין חדה. הוא היה מוכשר ומנהיג מטִבעו, ואולי חשוב מכל הוא היה ראשית דבר מורה ומחנך . הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשך עונות נוספות. בעונת 1977- 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא החזיר ראשית דבר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ מארה"ב בעזרת מרק ודָוִד מוֹשֶבִיץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני אוֹלְסִי פֶּרִי. זאת הייתה רכישה מוצלחת. תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה. את תפקיד קפטן הקבוצה נשא השחקן טַל בְּרוֹדִי בן ה – 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', ואוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ושוּקִי שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומתודיקות לימוד מדויקות. הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחד עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים והייתה לה גם הנהלה יוזמת מצטיינת. לראשונה בהיסטוריה נחתם בעונה ההיא של 1977 – 1976 הסכם כספי בין המועדון לבין רשות השידור המונופוליסטית. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר ישראל דוֹרִי שילם למכבי ת"א עבור כל העונה האירופית של 1977- 1976 סך של זכויות השידורים בגובה של 7000 (שבעת אלפים) דולר. 7000 דולר בסך הכל. כמעט סכום סמלי. ההסכם הכספי הזה היה מודולארי ובין השאר התנה את העפלתה של מכבי ת"א לשלבים הגבוהים במשחקיה במפעל הכדורסל הזה של FIBA שנקרא גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ורבת כוח שלטה בשטח. מנהלה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בפקודת הוועד המנהל של רשות השידור בראשו ניצב ד"ר וָולְטֶר אִיתָּן (וולטר איתן שימש בשעתו מנכ"ל משרד החוץ ושימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשש השנים של 1978 – 1972) הסכים לשלם למכבי ת"א זכויות שידורים מינימאליות , אך אסר עליה ללבוש מדים עם הפרסומת המסחרית של "עֵלִית". מכבי ת"א נכנעה. עד כדי כך הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתלטנית. רק בשני המשחקים הבלתי נשכחים בחו"ל ב- 17 בפברואר 1977 נגד אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בוִוירְטוֹן – בלגיה ובמשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד במשחק נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה, התירה רשות השידור למכבי ת"א ללבוש גופיות עם הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באותיות באנגלית.

ה- "OB הלָבָן", הלא היא ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמצלמות ב- שָחוֹר / לָבָן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו. הניצחונות לא איחרו לבוא ועוד בשידורים ישירים. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה אז שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם עוזר שדר בשם רָפִי גִינָת ועוזר של עוזר שַדָּר בשם הֶרְצֵל רָוֶוה (היה פעם שוערה של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים). מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סִינוֹדִינֶה בּוֹלוֹנְיָה 81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר. ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100, וחשיפת ההצלחה של מכבי ת"א בטלוויזיה הפכו אותה לקבוצה של המדינה. אך הפִּסְגָה האמיתית ניצבה עדיין מנגד.

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ו- רפי גינת, השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה (Floor manager)  יוסף "פונצי" הדר ז"ל קיצוני משמאל. (צילום משה "משהל'ה" פרידמן מ- מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה כשמדבור ביוקרה לאומית. באותה העונה של 1977 – 1976 העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִויוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א, לא ב- ברנו ולא מוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זְבְּרִויוֹבְקָה בְּרְנוֹ ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטרלי. הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילובארד. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי ב- 17 בפברואר 1977 גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן. ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הקבוצה הרוסית. רק אז נודע לי שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין איננו מחמיץ את שידורי הכדורסל של מכבי ת"א במסגרת האירופית ועושה כל מאמץ לא להפסיד את הצפייה ב- "מבט ספורט". רחובות הערים היו ריקים מאדם . אלכס גלעדי נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות גדולה. בימים ההם נחשבו השידורים הישירים האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב. יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת התקשורת ל- לוויינים הממוקמת בעמק האלה בישראל (סמוך ירושלים) נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר. בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני ללא ביטחונות, ערבויות , ואלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי , וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית). לדָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו הרבה פּרפּוּרֵי בֶּטֶן . הדברים האלה השתנו במרוצת השנים ונעשו פשוטים הרבה יותר. השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה ואשר הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים) זכו לאבטחה ע"י שימוש במערכת גיבוי כפולה.

אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- ווירטוֹן בבלגיה בגפו על פי הוראתם של מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה השַדָּר, הפַּרְשָן של עצמו, וגם המפיק והטכנאי במקום של עצמו. לפני שטָס מינה אותי לעורך ומפיק המִשְדָר בירושלים. עֲנָת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שענת שָרָן הייתה קריינית מצוינת, רהוטה, וגם אישה נאה. כשניבטה דמותה של עֲנָת שָרָן מהמסך כשהיא מְבַשֶרֶת את בשורת השידור הישיר הלווייני לציבור ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 בתשע בערב דקות ספורות לפני תחילת המשחק צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977, חשתי הקלה עצומה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זוהי גב' עֲנָת שָרָן שדרנית וקריינית חדשות רהוטה ברדיו "קול ישראל" קנתה את פרסומה גם מפני שהייתה קריינית רצף איכותיתתת בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה . בחללים האלה של הפסקות המשחקים נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס פרי יצירתו של וולט דיסני , ואת פּוֹפַּאיי המלח (Popeye The Sailor man) אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה לא ייאמן אבל זה היה סטנדרט השידור בימים ההם. ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין בעיירה בלגית קטנה ושכוּחת האֵל וִוירְטוֹן את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גוֹמֶלְסְקִי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא של 17 בפברואר 1977 את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות  . ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א שבה לישראל אפופת תהילה.

אבל נדמה לי שהצל"ש הטלוויזיוני האמיתי מנקודת מבטי מגיע לשדר שלנו אלכס גלעדי שעמד בכבוד במשימות השידור המסובכות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום. כעורך מפיק שלו בירושלים התבוננתי בו כיצד הוא צועד ומנווט את עצמו ואותנו בהיגיון ובביטחון במשעול ההפקה האירופי. אין זה דבר פשוט כלל ועיקר. היכל הכדורסל של העיירה הבלגית ווירטון דָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, אולם שם בחרה קבוצת צסק"א מוסקבה להתמודד מול מכבי ת"א , ושם ניצבה ניידת שידוּר בלגית קטנה של רשת הטלוויזיה RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי היה מוריס לאוזאו.  שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה של מכבי ת"א באותו הערב , ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה . בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר שאוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש , ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אָלֶכְּס גִלְעָדִי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה את המאמן רלף קליין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּול". סיגנל השידור הטלוויזיוני של RTBF נשלח מ- ווירטון ל- בריסל ומשם נעשה Up link ל- לוויין ה- Primary האטלנטי וממנו Down link לתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה.

הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל על האלופה הסובייטית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל  האירופי. לפתע היא הפכה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין צָפָה בשידור הישיר . הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון הסנסציוני של המכבים על הרוסים והחליט להזמין כמחווה של כבוד והערכה את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב. בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל מזמין ראש המדינה קבוצת ספורט פרטית להתארח בלשכתו. ראשי הממשלות דוד בן גוריון, לוי אשכול, וגב' גולדה מאיר ערכו קבלות פנים לנבחרות ספורט לאומיות שונות ששבו ממאבקים בחו"ל אולם לא נפגשו עם קבוצות פרטיות. שר הביטחון משה דיין היה אורח כבוד קבוע של קבוצת מכבי ת"א במשחקי הבית שלה בגביע אירופה לקבוצות אלופות מאז ההתמודדות באצטדיון יד אליהו הפתוח נגד ריאל מדריד ב- 22 בפברואר 1968, אך יִצְחָק רָבִּין היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שהעניק קבלת פנים למכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 ובירך את שחקניה והנהלתה לאחר הניצחון ההוא ב- וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 91 : 79 . לקבלת הפנים הזאת הייתה משמעות היסטורית. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א אט – אט מאז 1970 ובמשך השנים לקבוצה לאומית שכל המדינה חפצה ביקרה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה רשמית. יִצְחָק רָבִּין יצר מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מנחם בגין למכבי ת"א בלשכתו בירושלים לאחר זכייתה במארס 1981 בגביע אירופה, וידועות שיחות הטלפון שערך ראש הממשלה אריאל שרון באמצעות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000. אבל ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה הראשון.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. אצטדיון הכדורסל הפתוח בשכונת יד אליהו בתל אביב . שר הביטחון משה דיין מגיע כלאחר כבוד לשערי האצטדיון על פי הזמנההה מיוחדת של מועדון מכבי ת"א כדי לחזות במשחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בין מכבי ת"א לאלופת ספרד קבוצת ריאל מדריד. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אסי דיין, רב"ט עוזי דיין (אחיין של משה דיין לימים האלוף עוזי דיין, והיום יו"ר מפעל הפיס), שר הביטחון משה דיין (בן 53), ומזכירו הצבאי של שר הביטחון אל"מ מתי ניב, ואיש לא מזוהה. (התמונה באדיבות צלם העיתונות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. חדר ההלבשה של קבוצת מכבי ת"א באצטדיון הכדורסל ביד אליהו . שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בטרםםם שריקת הפתיחה למשחק נגד ריאל מדריד. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יו"ררר מועדון מכבי ת"א מר נוח קליגר (חתוך) , אמנון אבידן, משה דיין, ברנארד חוואסט גזבררר מכבי ת"א, שחקן החיזוק האמריקני בוב פדרהסט (ממושקף מאחור), טל ברודי, המאמן יהושע רוזין (מציץ מאחור למעלה בקצה התמונה), חיים "חיימון" שטרקמן, יוסף "יוסי" לֶזָ'ה, ומשה גולוביי. בין טל ברודי ליוסי לז'ה נראים שני אנשים מוסתרים צבי אבידן (ממושקף) והשחקן אברהם נתנאל (מחייך חיוך רחב). (התמונה באדיבות צלם העיתונות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אלכס גלעדי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יצחק רבין העניק במשרדו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מחלקת הספורט של אלכס גלעדי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם פרילאנסר מיכאל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש . שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו . דָן פַּתִּיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה ניצב בצד. התבוננתי בו. הוא נראה כמי שמעריץ את יִצְחָק רָבִּין . מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה בזה אחר זה , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', טַל בְּרוֹדִי, לוּ סִילְבֶר , גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, אוֹלְסִי פֶּרִי, מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי, אֶרִיק מֶנְקִין, שוּקִי שְוָורְץ, עו"ד ויו"ר המועדון שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, הגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' וצמד המאמנים, המאמן הראשי רָלְף קְלָיִין ועוזרו אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה משחקן לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבנו סמוך ליִצְחָק רָבִּין עצמו. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה להם מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה קרובה מאוד ליצחק רבין. הייתי קרוב אליו. שני מטרים לכל היותר ממנו . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי על פניו שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. ראש הממשלה לא היה מאלה המאריכים בדבריהם. בלשכה הקטנה שררה דממה. השתררה דריכות. קולו הרדיופוני של יצחק רבין נקלט היטב במיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה קצר וענייני, הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר : "ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית במאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגֹלְיָת. תודה רבה לכם". עדשתו של מיכאל "מיכי" מולד לכדה את שחקני מכבייי ת"א מאזינים ברוב קשב לנאומו הקצר של ראש הממשלה יצחק רבין. החלו להישמע מחיאות כפיים אך יצחק רבין סימן כי טרם סיים את דבריו.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . יצחק רבין יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל), ומביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי . (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. מיקי ברקוביץ' שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה  : 23 בפברואר 1977. מוטי ארואסטי שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. אולסי פרי שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. מאמן מכבי ת"א  רלף קליין. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. עוזר מאמן מכבי ת"א אריה דווידסקו. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה  : 23 בפברואר 1977. לו סילבר שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. שוקי שוורץ שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : מנהל מכבי ת"א שמואל "שמלוק" מחרובסקי. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977.  ג'ים בורטרייט שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

שחקני מכבי ת"א האזינו בדריכות ברוב קשב לנאום הברכה הקצר של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. לא כולם הבינו את השפה העברית אך תפשו את גודל המעמד. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עשה פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי בירכתו אך יִצְחָק רָבִּין ביקש לומר עוד משפט אחד מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, וכך אמר : "…וכרגיל ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני". כדי להדגיש את משפט הסיום, סימן ראש הממשלה בכף יד ימין שלוֹ את המרווח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה של מיכאל "מיכי" מולד צילמה והמיקרופון שלי הקליט את הסצנה במלואה.

הייתה לי שהות להסתכל בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו. הוא היה בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, צניעוּת, וגם רוֹגָע. באופן אישי אהבתי אותו אהבה רבה והערכתי אותו. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים . הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל – טירון בחטיבת גולני בגדוד 12 והוא אלוף פיקוד הצפון. יצחק רבין העניק למכבי ת"א גושפנקה ממלכתית והטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה אותה לקבוצה של המדינה.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. יצחק רבין מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א נותן את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בלשכתו בקריה בתל אביב העניקה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א את הגושפנקה הממלכתית הרשמית כקבוצה של המדינה, והיא באמת הפכה לכזאת. הקבוצה של המדינה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי, דן פתיר יועץץץ התקשורת המוצלח של ראש הממשלה יצחק רבין, ראש הממשלה יצחק רבין, ועו"ד שמעון מזרחי. (לע"מ תמורת תשלום).

אנוכי זוכר היטב גם את עו"ד מר שִמְעוֹן מִזְרָחִי מאופק ועצור באותו הרגע שהעניק לראש הממשלה יצחק רבין את נֵס המועדון. שמעון מזרחי לא הראה שום סימן התרגשות כשהעביר את דגל הקבוצה ליצחק רבין. הוא היה קר רוח לחלוטין והתנהג כאילו מדובר במעשה רגיל של יום – יום . מלשכת ראש הממשלה נסענו מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד ואנוכי לכיכר מלכי ישראל (כיכר יִצְחָק רָבִּין היום) הסמוכה לקריה כדי להנציח את קבלת הפנים הרשמית שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי ושחקן הקולנוע אוּרִי זוֹהַר הנחה את הטקס על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון. מאות אלפי אנשים התאספו בכיכר העיר והצדיעו למכבי ת"א הצטרפו לשאגתו של הבדרן אורי זוהר "כִּיפָק הֵיי" למכבי ת"א. זה היה מחזה מַרְנִין והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל, מאורע שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. כיכר מלכי ישראל ליד בניין העירייה. מאות אלפים מעניקים למכבי ת"א קבלת פנים המונית ומשולהבת בהנחיית הבדרן אורי זוהר. (לע"מ תמורת תשלום).

הכתבה הזאת שהפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות הנציחה את אהבת העם למכבי ת"א , והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה הישראלית נגד אלופת ברה"מ צסק"א . אלכס גלעדי שידֵר אותה בשלמותה ב- "מבט ספורט" בשבת – 2666 בפברואר 1977 אולם היה חסר בה סרט הצילום ופס הקול בו ראיינתי את ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. ביקשתי מיצחק רבין לנתח ולהשוות בין מנהיגות מדינית למנהיגות ספורטיבית. הכתבה הזאת נעשתה על ידי ועל ידי מיכאל "מיכי" מולד במצלמת BOLEX ומכשיר הקלטה של Sound בנפרד. חומר הצילום בפילם בן 100 feet וסרט ההקלטה נשלחו ל- Intake שלנו בירושלים כמקובל אך משום מה הלך לאיבוד. ריאיון הסיכום שערכתי עם ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בעת הסיקור ההוא היה חסר מאוד בכתבה. עד היום אינני יודע מה היא הסיבה להיעלמותו של החומר העיתונאי – טלוויזיוני בעל הערך העצום. על כל פנים הפופולריות של מכבי ת"א בישראל גאתה והרקיעה שחקים בחודש אפריל ההוא של שנת 1977. גם זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : שניים מאדריכלי הניצחון של מועדון הפאר של מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל ב- 1977. המאמן רלף קליין (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי. מכבי ת"א הייתה משפחה. במשפחתיות שלה ובחברות הקרובה בין השחקנים לבין עצמם וגם עם ההנהלה היה טמון סוד כוחם והצלחתם. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום חמישי – 7 באפריל 1977. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את זכייתה של קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. אלכס גלעדי משדר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר גדעון הוד משדר למאזיני "קול ישראל". דקות בתום השידור הישיר ההוא מודיע ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על התפטרותו בגין חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב, כפי שחשף עיתונאי "הָאָרֶץ" מר דן מרגלית. 

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות של קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה . אנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפנו אחרי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה קבוצת הכדורסל הטובה באירופה. בהרכבה שיחקו שחקני החיזוק האמריקניים בּוּבּ מוֹרְס ו- רֶנְדִי מָאיְיסְטֶר וכן שחקני נבחרת איטליה דִינוֹ מֶנֶגִין , ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, אִיבָאן בִּיסוֹן, אָלְדוֹ אוֹסוֹלָה ואחרים. מובילג'ירג'י ווארזה הייתה עדיפה על מכבי ת"א. היא גברה עליה פעמיים באותה העונה ההיא בבית הגמר שם המשחקים נערכו בשיטת ליגה בת שני סיבובים, משחק בית ומשחק חוץ. ביד אליהו הביסה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה את מכבי ת"א בקלות 79:102, ובביתה ב- וָוארֶזֶה (עיירה בצפון איטליה לא רחוק מ- מילאנו) ניצחה 70:81. אך משחק הגמר על גביע אירופה הוא מטרה ייחודית ושוֹנָה מפני שהוא התמודדות יחידה. מכבי ת"א נחשבה ע"י הפרשנים המקצועיים לקבוצת ה- Under dog במפגש הזה עם מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. חישוב שעשוי להועיל ולשמש לפעמים יתרון במשחקי גביע, סוּג של מפעל ספורט בּוֹ אירעו כבר הרבה הפתעות בעבר.

יום חמישי – 7 באפריל 1977 הפך להיות יעד שידור חשוב מאין כמוהו של הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובעל ערך עצום לשידור הציבורי בכללו. זה יעד שידור מבוצר כה מרכזי וחשוב שאינך ישן שבוע לפני כיבושו ולא מסוגל לישון גם שבוע לאחר שכבשת אותו. האדרנלין שזרם בגופי בימים ההם בכמויות עצומות – רתח ! פשוט לא יכולתי להירדם במשך שבועיים בשל הפעילות הטלוויזיונית והאחריות הענקית והרצופה. שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד נשלחו לבלגראד. חבורת עיתונאים בכירים מהעיתונות הכתובה על מגזריה השונים נשלחה אף היא לבלגראד כדי לכסות את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָורֶזֶה שנועד להתקיים כאמור בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 6 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. יממה בטרם משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, אלופת ישראל קבוצת מכבי "עלית" תל אביב נגד אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י וורזה. שורת כתבי ספורט בכירים בעיתונות הכתובה ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי נשלחו ליוגוסלביה לסקר את אחד מאירועי הספורט החשובים בתולדות מדינת ישראל בעשור ה- 70 של המאה שעברה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי, מיכאל "מייק" קרנון (כתבבב "הארץ"), משה לרר (כתב "מעריב"), רלף קליין מאמן קבוצת מכבי "עלית" תל אביב, אריההה ברנוביץ' גזבר מועדון מכבי ת"א בכדורסל, סאנדרו גאמבה מאמן מובילג'ירג'י ווארזה, איתן עמית, ורפאל "רפי" נאה (שניהם כתבי "ידיעות אחרונות"). (התמונה באדיבות מיכאל "מייק" קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באקראי נשזרו באותו הערב על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שני אירועים דרמטיים בשני שידורים ישירים נפרדים. הראשון – השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל, אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה וזכייתה ההיסטורית הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. השני – התפטרותו הסנסציונית של יצחק רבין ראש הממשלה האהוּב בשידור ישיר באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מאוחר בלילה בתּוֹם השידור הישיר מבלגראד בשל גילוי חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב. סקופ של עיתונאי "הארץ" דאז דָן מַרְגָלִית. אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא היה הפעם לבדו במטוס הג'מבו הענקי של אל-על שהטיס את הקבוצה ומאות אוהדיה לבלגראד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אישר לו בפעם הראשונה בתולדות סיקור אירועי הספורט בחו"ל לקחת עִמו צֶוֶות צילום (פילם) כדי ללוות ולתעד את סיפור מכבי ת"א ואוהדי הקבוצה  בבלגראד לכתבה דוקומנטארית מעבר לשידור הישיר עצמו שכוסה ע"י המצלמות האלקטרוניות של הטלוויזיה היוגוסלבית JRT. הטסת צוות צילום בפילם בן שני אנשים, הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קארוואני, היוותה תקדים חשוב בימים ההם.

בטֶרֶם יצאה הקבוצה באוטובוס ממלון "יוגוסלביה" שם השתכנה בדרכה להיכל "פאיוניר" המפורסם של בלגראד שם ייערך המשחק המכריע נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה, החליט רָלְף קְלָיִין ז"ל לקיים את התדריך המקצועי הלפני אחרון לשחקניו בצהרים כמה שעות לפני המשחק באחד מחדרי המלון הענק. התדריך המקצועי הפך בעצם לנאום מוטיבציה חינוכי יוצא דופן באיכותו של המאמן. זאת לא הייתה שיחה רגילה בין מאמן לשחקניו אלא דרשה שהפכה מייד לנכסי צאן ברזל בתורת מנהיגות הספורט. הטפת הסבר בעל ערך ספורטיבי עצום שהייתה לה השפעה כה מכרעת על השחקנים. נאומו של רָלְף קְלָיִין במלון "יוגוסלביה" תועד במקרה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערכו לא אבד גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז, יותר משנות דוֹר.

מולו של רלף קליין ניצב המאמן האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ "סַאנְדְרוֹ" גַאמְבָּה. לרשותו של סַאנְדְרוֹ גַאמְבָּה ניצבה חמישיית כדורסל מגובשת ונפלאה בראשותם של שחקן החיזוק האמריקני בּוֹב מוֹרְס ורביעייה איטלקית בלתי נשכחת : דִינוֹ מֶנֶגִין, אִיבַאן בִּיסוֹן, ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, ואָלְדוֹ אוֹסוֹלָה. אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה גברה פעמיים על מכבי ת"א באותה עונה של 1977- 1976. ביד אליהו היא הביסה את אלופת ישראל 79:102 ובווארזה (Varese) עיר קטנה בצפון איטליה היא ניצחה 70:81. עכשיו עמדו להתמודד שתי הקבוצות בפעם השלישית. מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה טובה יותר על פי התוצאות המוקדמות , אך הפעם זה היה משחק אחד ומכריע בו הכל אפשרי. רָלְף קְלָיִין החל להזיז את הכלים שלו על לוח השח-מט במאבק המוחות נגד סאנדרו גאמבה (Allesandro Gamba). אלכס גלעדי הרגיש בחושו העיתונאי שמשהו קורה והזעיק את הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני לחדר במלון כדי לתעד את תדריך המאמן לשחקניו . התברר שזה היה רגע היסטורי מכונֵן בעל חשיבות עליונה בדרכה של קבוצת מכבי ת"א אל הניצחון הסנסציוני.

רָלְף קְלָיִין היה לא רק מאמן דָגוּל. הוא היה מנהיג בעל כריזמה, טקטיקן, אסטרטג , וגם מחנך. הוא ניצב שם מול הקפטן טל ברודי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', אוֹלְסִי פֶּרִי, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי , אֶרִיק מֶנְקִין , בּוֹבּ גְרִיפִין, שוּקִי שְוָורְץ , ונכחו שם גם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי.  השעה הייתה שתיים בצהרים ביום חמישי – 7 באפריל 1977. המאמן החל את ההרצאה הטקטית – מקצועית שלו המסבירה את הדרכים כיצד לנצח את המשחק. הוא נשא את דבריו והשחקנים האמינו בו ונהוּ אחריו. רלף קליין ז"ל זכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "שררה דממה. רק קוֹלי נשמע. הסתכלתי לשחקנים בעיניים. המבטים שלי ושלהם נפגשו. הרגשתי שאני מדבר אליהם. הם היו מתוחים ודרוכים. ידעתי שהם מרוכזים ומקשיבים לי. הטפתי להם ציונות", אמר לי לאחר שנים רבות. נאום המוטיבציה של רלף קליין לפני חניכיו בשפה האנגלית כמאמן ומנהיג ספורט בצוהרי היום באותו יום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 הוא אחד החשובים ביותר בדברי הימים של הספורט וההיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל. מלאכת התיעוד של הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני – מרשימה. מבחינה וויזואלית וטכנית כאחת. זהו מסמך דוקומנטארי מרתק עשוי היטב מתמונות פילם בשחור / לבן והקלטה בהירה של קולו של רלף קליין על "הנגרה" (Nagra). המצלמה של דני ברנע מתעדת היטב ב- Close ups את פני השחקנים ואנשי ההנהלה יושבים קשובים, מתוחים, ודרוכים. טל ברודי, מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, מוטי ארואסטי, אריק מנקין, בוב גריפין, עו"ד שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי. האווירה בחדר הייתה מתוחה מאוד. הנה תמליל נאום התדריך של רלף קליין כלשונו מסרט ה- Video שתיעד את הרגע ההוא ב- 7 באפריל 1977 :

“And now we are before the last station. You are before the biggest thing that can happen for any sportsman and for any basketball player to be the champion of Europe and you are very close to it. But we have to be we have to go to the floor with a smiling on our face, not to get too be nervous let them be nervous".

"Tonight in nine thirty Israel will be watching you. Mobilegirgi Varese is only a team for Varese. I don’t think that in Napoli no one even knows who is Mobilegirgi Varese. But you are now watched in television by all the country. In this game we can win, we can lose but when we go up on the floor we just have to fight! Everybody has to do his 100 %. Maximum that he can do ! That is the top of your basketball career! More than this you cannot get ! Mobilegirgi Varese will not give you a gift, you have to take this!  You have to take this for you in your hands!  And again you can do it we will do it! This means we have to fight. We have to know that we can win and we can lose but we will do that like sportsmen”. 

הטקסט והמילים האלה לא יישכחו : "אינני יודע אם מישהו בנאפולי שמע על מובילג'ירג'י ווארזה אבל אתם קבוצת כדורסל תל אביבית שכל המדינה תצפה בה הערב". הוא הצליח באמצעות תמליל קצר לאבחֵן בדייקנות רבה את הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה לספורט ואת האצת והגברת המוטיבציה של שחקני ספורט באמצעות תקשורת המונים הבאה לידי ביטוי מרבי בשידורים הישירים בטלוויזיה. השידור הישיר הוא האדרנלין של השחקנים . נאום המוטיבציה של רָלְף קְלָיִין לשחקניו בצוהרי יום חמישי – 7 באפריל 1977 במלון "יוגוסלביה" בבלגראד היה עוד צעד בדרכו של האיש המופלא הזה לעבר פרס ישראל אותו קיבל כעבור 29 שנים מהמדינה בחג העצמאות של 2006. רלף קליין היה מאמן מזַן מיוחד. מדריך, מחנך בעל יושרה, ונטול פוזות. אינני רואה כיום מאמנים מסוגו בשורות הכדורסל הישראלי. אישיות בעלת קומה, לֵב רחב, וידען גדול במשחק הכדורסל שהכיר היטב את נפש שומעיו וחדר לליבותיהם. הוא ביקש לטעת בהם את התּקוָוה שהם מסוגלים לעשות את זה. לנצח את המשחק. מִילותיו היו פשוטות, אמיתיות וכנות. הן יצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. הן חקוקות בסלע. מצלמת הפילם והמיקרופון של דָנִי בַּרְנֵעַ וסְעַדְיָה קָארָאוָואנִי תיעדו את דבריו של המאמן והנציחו אותם לעַד על סרט הצוללויד. עד אז מעולם לא שמעו צופי הטלוויזיה בישראל נאום מוטיבאציה ותדריך מקצועי ספורטיבי מהסוג שרָלְף קְלָיִין הֵכין ובנה לשחקניו. דלתות חדרי ההלבשה בהם מתקיימים בדרך כלל התדריכים האחרונים לפני שריקת הפתיחה תמיד היו נעולות ומוגפות בפנינו. של כל הקבוצות והמועדונים ללא יוצא מן הכלל. כל המאמנים, בכדורגל כמו בכדורסל, סירבו להתיר למצלמות שלנו להיכנס "לקודש הקודשים" של חדרי ההלבשה. כאילו נערכוּ שם התייעצויות סודיות בין השב"כ למוסד. רָלְף קְלָיִין היה המאמן הראשון ששִיבֵּר את המסורת הטיפשית הזאת, ופתח את השערים בפני צֶוֶות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הכתב אלכס גלעדי, הצלם דני ברנע, והמקליט סעדיה קאראוואני.

רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) אחת הטובות באירופה, כיסתה את המשחק בצורה מזהירה. היא הציבה שמונה מצלמות בהיכל "פאיוניר" והעניקה לאלכס גלעדי ופרשנו יהושע רוזין (פעם ראשונה שאָלֶכְּס גִלְעָדִי אימֵץ אליו פרשן צמוד) ולכל השדרים האחרים של רשתות הטלוויזיה באיגוד השידור המערב אירופי ה- EBU ורשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שפע של תמונות ואינפורמציה. הבימאי בשידור הישיר הזה היה כאמור בֶּנוֹ הָאבְלָה מסלובניה. הוא הגיע לשיא תּפקודו בדקות האחרונות של המשחק כשהצליח לתמרן היטב בין המצלמות המכסות את שטף המשחק לבין המצלמות העוקבות אחרי המתח העצום בהם שרויים שני המאמנים הישראלי רָלְף קְלָיִין ועמיתו האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ גָאמְבָּה, הנהלות שני המועדונים, וספסלי הקבוצות. הבימאי המוכשר הצליח להעביר היטב את אווירת התחרות במגרש. בימוי למופת. היה לנו מה ללמוד מהטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית שהשתייכה אומנם מבחינה פוליטית לגוש המזרחי הקומוניסטי אך ליבה היה במערב והיא הייתה חברה מלאה ופעילה (Active Member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד. השנייה האחרונה של ההתמודדות משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מתעדים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה המתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני).

בחודש ספטמבר של שנת 1969 נבחר עו"ד שמעון מזרחי ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א באסיפת האגודה שהתקיימה במלון רמת אביב. שמעון מזרחי היה אדם בעל חזוֹן שביקש ליצור דפוסי ארגון של קבוצת כדורסל בעלת גב כלכלי. מגרשה הביתי של מכבי ת"א בימים הם היה מגרש כדורסל פתוח עשוי מרצפות גסות ליד קולנוע "אוריון" הישן. משחקי ליגת הכדורסל נערכו אז בערבי שישי ועו"ד שמעון מזרחי גבה כסף מהצופים שביקשו לראות את מכבי ת"א . הוא היה הראשון שקבע את הסלוגן שקומם עליו רבים : "כולם משלמים אך חברי "מכבי" משלמים הראשונים". בדרכו ארוכת השנים לעבר פסגת הכדורסל הישראלית והאירופית רכש ידידים אך איבד חברים. בעיקר את אלו שחשבו שמגיע להם להיכנס בחינם למגרש הכדורסל הישן ליד קולנוע "אוריון" ברחוב המכבי בתל אביב. מכבי ת"א הפכה לקבוצה מסודרת, מחושבת, ומנוהלת כלכלית . גם בסיועה של חברת "עלית" מאז 1971.

טקסט תמונה :  עו"ד שמעון מזרחי ב- 1970 בתחילת הקריירה שלו כיו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ערב סיום כתיבת הספר אמר לי, "באתי ב- 1969 למלא באופן זמני את תפקיד היו"ר ונשארתי שם 40 שנה". (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי.. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שמונֶה שנים לאחר שנבחר עו"ד שמעון מזרחי לעמוד בראש מכבי ת"א הוא הגשים את חזונו . הקבוצה זכתה לראשונה בתולדותיה, ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל הבינלאומי "פָּאיוֹניר" בבלגראד בירת יוגוסלביה בגביע אירופה היוקרתי לקבוצות אלופות. מכבי ת"א גברה במשחק הגמר על אלופת איטליה איניס ווארזה 77:78. טַל בְּרוֹדִי הניף את הגביע, ושַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגראד אָלֶכְּס גִלְעָדִי זעק למיקרופון כלא מאמין, "…אני לא מאמין…גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". אלכס גלעדי רשם באותיות של זהב את שמה של מכבי ת"א ואת שמו כמתעד האירוע באותיות של זהב בתולדות ההיסטוריה הספורטיבית של מדינת ישראל. מכבי ת"א הייתה הראויה לכך. גם אלכס גלעדי. 

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 6 באפריל 1977. בלגראד. אלכס גלעדי נוכח באימון האחרון של מכבי ת"א בהיכל "פאיוניר" בבלגראד בטרם השידור הישיר של משחק הגמר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עמוס זלוטולוב, אמנון שלאין, אלכס גלעדי, העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון, ואשר שְלָאג. (באדיבות משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל  1977. בלגראד – יוגוסלביה . אלכס גלעדי (במרכז) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בפגישה עם השחקן האיטלקי דינו מנגין בן ה- 27 בטרם משחק הגמר מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה. (באדיבות אלכס גלעדי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום חמישי בצהרים – 7 באפריל 1977 , הודיע לפתע דן פתיר יועץ התקשורת המצוין של ראש הממשלה יצחק רבין לכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר ולכתב המדיני של רדיו "קול ישראל" מר שלום קיטל הודעה מרעישה : "יצחק רבין החליט להתפטררר העֶרֶב מראשות הממשלה בשל פרשת "חשבון הדולרים" של אשתו לאה בארה"ב כפיי שחשףף אותה העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ", והוא מבקש לעשות זאת בשידור ישיר בטלוויזיה", והוסיף, "תהיו ב- Stand by", ביקש מהם. דן פתיר הטיל אמברגו על הידיעה הסנסציונית. אי אפשר היה לשדרה בשום אופן במהדורות החדשות ברדיו . דן פתיר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "הודעתי לשני אנשי התקשורת כי אתן להם אור ירוק מתי לראיין את ראש הממשלה ומתי לשדר את הידיעה. זה היה מצב רגיש מאוד וסוד כמוס". הייתה דרושה כאן זהירות עיתונאית רבה. יעקב אחימאיר מיהר לבשר את הבשורה הדרמטית למנהל חטיבת החדשות דן שילון.

טקסט תמונה : שנת 1977. דן פתיר מנחה מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל). מימין, הקצרנית. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : ראש הממשלה יצחק רבין (שלישי מימין) ודן פתיר יועץ התקשורת שלו וגם עוזר מצטיין נאמן שלו (ראשון מימין) מתכוננים לריאיון טלוויזיוני בארה"ב ב- 1975. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 עמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר ישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בבלגראד ואנכי העורך בירושלים סיימנו את ההכנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האחרונות לקראת השידור הישיר של המשחק שמדינה שלמה ציפתה לו בכיליון עיניים. שנינו לא ידענו דבר על פרשת ההתפטרות המיועדת של ראש הממשלה יצחק רבין המתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם כן בזמן צפייה ראשי באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977. הודעתו הדרמטית הסודית של יועץ התקשורת של יִצְחָק רָבִּין דָן פַּתִּיר סיבכה את לוח השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי והעמידה את מנהליו בפני דילמה חריפה מאין כמוה.

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. יעקב אחימאיר הכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה האיש הראשון ברשות השידור שידע על כוונתו של ראש הממשלה יצחק רבין להתפטר בשל "פרשת חשבון הדולרים" שנחשפה ע"י העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ". (לע"מ תמורת תשלום).

דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות שהיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו לסערת ניהול בעקבות הידיעה המרעישה של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר על התפטרותו המתוכננת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בשידור ישיר בטלוויזיה. הם ניצבו בפני תסבוכת שידור ונדרשו להכריע ולפתור בתוך זמן קצר בעיה סבוכה. השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל מבלגראד בהשתתפות קבוצה ישראלית התנגש עם נאום ההתפטרות של ראש הממשלה. לא היה צריך לקנֵא באַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ודָן שִילוֹן שהיו צריכים להפעיל שיקול דעת ובחירה בין שתי אפשרויות שידור היסטוריות. מחלוקת שידור מורכבת ואולי בלתי ניתנת לפתרון. האם לשָדֵר ישיר את התפטרותו של ראש הממשלה על חשבון שידור הספורט או להפך. הם לא היו בטוחים בעצמם והתלבטו האם צריך לגְדוֹע את השידור הישיר מבלגראד כדי לאפשר לראש הממשלה להודיע על התפטרותו, הודעה בעלת חשיבות לאומית ובינלאומית עצומה, או להמתין עם הודעת ההתפטרות ולתת לשידור הכדורסל שכל המדינה ציפתה לוֹ לזרום. דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין והמוערך הודיע לי בערך בשמונה בערב על התפטרותו הצפויה של ראש הממשלה יצחק רבין. למיטב ידיעתי רק אנחנו ידענו על כך באותה שעה. הודעתי על ההתפטרות הצפויה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. אכן שנינו, ארנון צוקרמן ואנוכי היינו בדעה כי יש לבַטֵל את השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר בכדורסל בין מכבי ת"א למובילג'ירג'י ווארזה. לא הייתה לנו כל התלבטות בעניין, אבל יצחק רבין סירב לאַכְזֵב את ציבור צופי הטלוויזיה העצום אוהדי הכדורסל בישראל, ואולי גם לא רצה לקומם את הקהל נגדו . הוא החליט להודיע על התפטרותו רק לאחר סיום המשחק. אינני מכיר תקדים שידור כזה בשום רשת טלוויזיה בעולם, בו שידור ישיר של אירוע ספורט דוחה שידור ישיר של סנסציה פוליטית ברמה של התפטרות ראש ממשלה מתפקידו". דן שילון לא שוחח עם ראש הממשלה יצחקק רביןן לפני ההתפטרות.

יצחק רבין ראש הממשלה אציל הנפש חסך לדן שילון וארנון צוקרמן את הדילמה הטלוויזיונית שלהם. הוא החליט להודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בטלוויזיה בתום השידור הישיר של המשחק. ראש הממשלה ביקש את דן פתיר להודיע לטלוויזיה הישראלית הציבורית כי תמשיך בהכנותיה לקראת השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה כאילו לא קרה דבר. יצחק רבין לא רצה לגזול לעצמו את זמן המסך על חשבון אירוע ספורט ייחודי וחד פעמי שהציבור הישראלי כולו מצפה בדריכות לראותו בשידור ישיר בטלוויזיה. הוא וויתר. רייטינג הטלוויזיה באותו ערב של זכיית מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד וודאי נשק ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה הישר, ההגון, והעָנָיו, אין מילים אחרות לתאר את גדולתו כאדם – עקב בעניין ובאהדה רבה יחד עם רעייתו לאה, יועץ התקשורת שלוֹ דן פתיר, נהגו המסור יחזקאל שרעבי, ומאבטח מהשב"כ אחר השידור הישיר של אלכס גלעדי מיוגוסלביה מלשכתו בקרייה בתל אביב.

ראה הקריקטורה של זאב פרקש שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ביום חמישי – 7 באפריל 1977 ערב השידור הישיר של אלכס גלעדי מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לבין הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה. הקריקטורה רומזת על שיא של צפייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור הישיר. הרייטינג התקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה ראה בוודאי את הקריקטורה הזאת. אולי גם היא תרמה להחלטתו לדחות את הודעת ההתפטרות שלו לאחר תום השידור הישיר מבלגראד. 

דָן שִילוֹן שלח כבר את הכתב המדיני שלו בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר למערכת הטלוויזיה בת"א כדי להפיק את השידור ולראיין את יִצְחָק רָבִּין ראש הממשלה המתפטר. בסוף המשחק עזב יִצְחָק רָבִּין ז"ל את לשכתו בקרייה בתל אביב והגיע יחד עם רעייתו לֵאָה ז"ל שכל הזמן ליוותה אותו ושלושת עוזריו לבניין אולפן מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב הממוקמת אף היא בקרייה ומרוחקת כדקה נסיעה במכונית. בתום המשחק הייתה הפסקה של עֶשֶר דקות בשידור הישיר ה- Multilateral (שידור רָב משתתפים של 22 רשתות טלוויזיה) של ה- EBU מבלגראד לכל אירופה וגם לירושלים. בעוד ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עושה את דרכו הקצרה במכוניתו מלשכתו בקרייה אל אולפן הטלוויזיה הישראלית ה ציבורית (אף הוא בקרייה) , נערכנו אלכס גלעדי (בהיכל "פאיוניר" בבלגראד) ואנוכי (ב- Master Control בירושלים) לקראת השידור ה- Unilateral (שידור של משתתף בודד) הישיר שהיה אמור לכלול ראיונות סיכום עם אלופי אירופה החדשים.

דָן פַּתִּיר יועץ התקשורת של יצחק רבין זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "נעצרנו לפני שער "ויקטור" בקריה בתל אביב, וראינו את אלפי תושבי ת"א נוהרים בדרכם לכיכר מלכי ישראל ולמזרקות הבריכה. היה ניגוד משווע בין האווירה הקודרת ששררה בתוך מכוניתו של ראש הממשלה לבין השמחה והעליצות ששררה בחוץ. יצחק רבין לא רצה לקלקל לעם את השמחה, לכן ביקש לבַשֵר על התפטרותו רק בתום השידור הישיר. הוא היה אדם הגון, ישר, וצנוע. אפשרתי כיועץ תקשורת של ראש הממשלה לשלום קיטל להקליט את ריאיון ההתפטרות לרדיו, אך לא אפשרתי לו לשדר אותו לפני השידור הישיר בטלוויזיה".

את פניו של יצחק רבין קיבלו בבניין המערכת בקרייה בתל אביב המראיין יעקב אחימאיר ומאפרת הטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי. המאפרת הושיבה את ראש הממשלה על כיסא האיפור בחדר האיפור הקטן במערכת ת"א ואיפרה בקפידה את פניו. כשסיימה את מלאכת האיפור היה אלכס גלעדי עסוק עדיין בראיונות בשידורים ישירים עם הקפטן טל ברודי, עם עוד כמה משחקני מכבי ת"א, ועם עוזר המאמן אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ. השידור הישיר מבלגראד התארך מעבר למצופה בשל ניצחונה של האלופה הישראלית . זכייתה ההיסטורית בפעם הראשונה בתולדותיה ובתולדות מדינת ישראל בגביע אירופה חייבה אותנו לפתוח שוּב את לוויין התקשורת לצורך עריכת ריאיונות Unilateral עם השחקנים המנצחים המניפים את הגביע אל – על. גביע אירופה שהוענק לקפטן הנרגש טַל בְּרוֹדִי מידיו של נשיא ה- FIBA היוגוסלבי מר בּוֹרָה סְטָנְקוֹבִיץ' כמעט נשמט מידיו. אי אפשר לקטוע שידור ישיר מהסוג הזה ללא אינפורמציה נוספת באמצעות ראיונות עם גיבורי העלילה ובראשם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. השידור הישיר שתיאַר את השמחה הגדולה בבלגראד נמשך והתארך מעבר לצפוי ויעקב אחימאיר נכנס ללחץ גדול גם מפאת כבודו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין שעדיין ממתין לתורו. המצלמות בת"א שוּלחוּ באותו לילה לכמה רגעים לבריכה בכיכר מלכי ישראל כדי לתעד את המוני האוהדים החוגגים מזנקים למימי הבריכה וטֶרֶם שָבוּ לאולפן. יַעֲקב אֲחִימֵאִיר חשש והיה מודאג. היה כבר מאוחר ומחוגי השעון נעו לעבר חצות הלֵיל. דווקא ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניו והצנוע היה סבלני והמתין בשקט לתורו כשהוא יושב נינוח בבניין הטלוויזיה בקרייה בתל אביב וצופה במשחק. הוא כבר היה שלם עם החלטתו להתפטר מתפקידו הרָם כראש ממשלת ישראל.

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל "Pioneer" בבלגראד. התמונה ההיסטורית שגם ראש הממשלה יצחק רבין צפה בה בשידור ישיר במקום מושבו במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב (בקרייה). זהו אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי בכל הזמנים. מכבי ת"א מנצחת את מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 במשחק הגמר בבלגראד על גביע אירופה לאלופות בכדורסל וזוכה בגביע. יצחק רבין היה מנהיג צנוע ועניו. הוא דרש שלא לבטל את השידור הישיר מבלגראד והמתין בסבלנות לנאום ההתפטרות שלו מראשות הממשלה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חזונם של עו"ד שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' ודוד מושביץ יחדיו עם אביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ראשי חברת "עלית", קרם עור וגידים לאחר שבע שנים של העפלה משותפת במעלה ההר . מכבי ת"א ו- "עלית" זכו בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריק מנקין, מיקי ברקוביץ', בוב גריפין, שוקי שוורץ, ו- לוּ סילבר (מס' 12). מציץ מימין למטה מיקרופון ה- "Gun Microphone" של סעדיה קאראוואני. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי הצטרפה בתום מלאכת האיפור אל ראש הממשלה ורעייתו וצפתה בריאיונות הישירים שערך אלכס גלעדי עם קפטן הקבוצה טַל בְּרוֹדִי שמחזיק את הגביע הענק בידיו, ועם מיקי ברקוביץ', וגם עם המאמן רלף קליין. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין צפה בדריכות ועניין רב בשידור הישיר והמתין בסבלנות לתורו כדי להתפטר בשידור ישיר בטלוויזיה מכהונתו הרמה. ראה הסֶפֶר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 שאנוכי חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ראש הממשלה צפה בדרמת הכדורסל והמתין בסבלנות לתורו באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב להכרזת ההתפטרות הטלוויזיונית אצל המראיין שלו יעקב אחימאיר. הדקות נקפו בקושי. יעקב אחימאיר היה על קוצים וחסר סבלנות, אולם דווקא בעת ההמתנה הזאת היה כבר ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א מממועדון ספורט פרטי מנבחרת פרטית לקבוצה של המדינה ואת הקפטן שלה טל ברודי לגיבור ישראלי לאומי, והיה זה ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין ז"ל שנתן לכך גושפנקא רשמית.

טקסט תמונה  : 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. אלכס גלעדי בבלגראד ממתין ל- Cue ממני כעורך ומפיק השידור בירושלים כדי להתחיל בריאיון ה- Unilateral עם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. לא ניתן היה לסיים את השידור הישיר שלנו ללא ריאיונות עם גיבורי הניצחון. יעקב אחימאיר המתין באותן דקות דרוך ולחוץ באולפן הטלוויזיה בתל אביב כדי להתחיל מייד אחרינו בשידור ישיר את ריאיון ההתפטרות הדרמטי והמפתיע של ראש הממשלה יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ריכזה בליל חמישי – 7 באפריל 2006 סביבה מקסימום רייטינג של צפייה. ה- Sponsorship של מכבי ת"א חברת "עלית" שילמה באותה עונה של 1977 – 1976 למועדון סכום שיא של כ- 100000 (מאה אלף) דולר. שתיהן, מכבי ת"א וחברת "עלית" יצאו נשכרות משיתוף הפעולה ביניהן. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגרד . דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכייתה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים, אך מחלקת הספורט פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין את שחקני מכבי ת"א ומאמניה בתום הזכייה ההיסטורית. יעקב אחימאיר שהמתין במערכת ת"א לריאיון הדרמטי עם ראש הממשלה יצחק רבין העומד להודיע בהפתעה מוחלטת על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל, היה לחוץ מאוד מהתמשכותו של השידור הישיר מבלגראד, גם מפאת כבודו של יצחק רבין שנאלץ להמתין עוד ועוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אריה דווידסקו עוזרו של רלף קליין , אוהד לא מזוהה, אלכס גלעדי, אלכס פרלסמן עיתונאי "מעריב" (פניו הממושקפות מציצות מתחת למיקרופון), והקפטן טל ברודי אוחז בגביע. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. השדר אלכס גלעדי מראיין בשידור ישיר  Unilateral את מיקי ברקוביץ' (בן 23) לאחר הניצחון על אלופת איטליה והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Unilateral של הראיונות והתגובות מבלגראד עם אלופי אירופה התארך לכדי 20 דקות וזכה לרייטינג של כמעט % 100. לשידור ה- Unilateral  הזה הייתה חשיבות עיתונאית עצומה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצלה את הטכנולוגיה המיידית והקדימה בשעות רבות את העיתונאות הכתובה. לא עלה כלל על דעתנו לסיים את השידור הישיר ועבודתנו העיתונאית מבלי לקיים ראיונות טלוויזיוניים עם המנצחים הישראליים גיבורי העלילה. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. היכל "פאיוניר" בבלגרד. אלכס גלעדי מראיין את עוזר המאמן אריה דווידסקו בתום הניצחון המזהיר והזכייה היסטורית הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך התהוות של ההיסטוריה הספורטיבית תמה לה היסטוריה מדינית. יצחק רבין הודיע בקולו העמוק ובשקט נפשי רב למראיין יַעֲקב אֲחִימֵאִיר בשידור ישיר כי הוא שותף ונוטל אחריות מלאה על החזקת חשבון הדולרים בבנק בארה"ב של רעייתו לאה, דבר שאסור היה אז על פי החוק הישראלי (נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אהרון ברק אמר לרביב דרוקר כי נניח אם היה מדובר בחשבון בנק בן 2000 (אלפיים) דולר, אך היה מדובר בתוספת עוד ספרה "0" שהפכה את הסכום ל- 20000 (עשרים אלף) דולר שהופך את העסק לפלילי על פי החוק הישראלי דאז). ראש הממשלה יצחק רבין הודיע בשידור ישיר לאומה כי הוא מתפטר לאלתר מראשות הממשלה. זה היה רגע דרמטי בתולדות האומה ובתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המדהים במבט לאחור הוא שסדר עדיפויות השידור בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית המונופוליסטית בימים ההם היה שונה. אירוע ספורט נטל לעצמו את הבכורה להיות משודר בלב ה- Prime time הטלוויזיוני, ודחה את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה לשעת לילה מאוחרת. היום בעידן הרב ערוצי זה כמובן איננו יכול לקרות. התפטרות ראש ממשלה בישראל מבטלת כל שידור ספורט ישיר בערוץ הטלוויזיה הראשי, חשוב ופופולארי ככל שיהיה. יעקב אחימאיר היה נסער ונרגש מאוד בתום חוויית המפגש והריאיון הטלוויזיוני עם ראש הממשלה המתפטר. יעקב אחימאיר זוכר כפי שסיפר לי בעת שיחת התחקיר עמו : "בתום הריאיון ניגשתי אל יצחק רבין שהיה בודד מאוד, ומכיוון שהיינו חברים קרובים מעבר לעבודתי כעיתונאי בטלוויזיה, אמרתי לו, "יצחק, זכור שיש לך חברים…". אני בעצמי הייתי עצוב ומדוכדך".

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה העיתונאי המצוין והכתב המדיני של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר (מימין) וראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) באחד הראיונות הקודמים לפני הריאיון ההוא שזעזע את אמות הספים במדינה (צילום יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין מערכת ת"א בקרייה . ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) ושדר הטלוויזיה יעקב אחימאיר דקה אחת בתום הריאיון בו הודיע ראש הממשלה על התפטרותו מתפקידו בשידור ישיר בטלוויזיה . (התמונה באדיבות הצלם דוד רובינגר ויעקב אחימאיר) .

בתום השידור הישיר של התפטרות ראש הממשלה צעד יעקב אחימאיר עצוּב והמום מהאולפן לעבר מכוניתו החונה בחניון הקטן של מערכת הטלוויזיה בתל אביב כדי לחזור לביתו בירושלים . לפתע נתקל בנהג מונית אלמוני שהמתין אף הוא בחניון וזיהה את פניו המוכרות מהטלוויזיה . נהג המונית שִרבֵּב את ראשו מבעד לשִמשת החלון וצעק לעברו , "הֵיי, יעקב אחימאיר, אולי אתה יודע במקרה מה הייתה תוצאת המשחק בבלגראד בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוביל ג'ירג'י ווארזה…?". יעקב אחימאיר נדהם. "לא אשכח את השאלה הזאת של נהג המונית" , התוודה בפני כעבור שנים רבות בעת שיחת התחקיר בינינו. "הייתי עדיין המום מהודעת ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין שהיה גם חבר אישי שלי. תוצאת המשחק לא כל כך עניינה אותי", אמר לי בעת שמסר אתתת עדותו לספר "הקשר הסימביוטי".

מאפרת הקולנוע והטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי נשארה באולפני מערכת תל אביב כדי לצפות בנאום ההתפטרות של יצחק רבין שנעל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו לילה . גם היא פסעה עצובה והמומה מהודעת ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה האהוב עליה מבניין מערכת ת"א לעבר מכוניתה שחנתה בסמוך . בדרכה ראתה את ההמונים נוהרים לכיכר מלכי ישראל ולבריכת המים שלה כדי להפגין את שמחתם המשותפת בזכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה . רבים מהם לא ידעו שיצחק רבין איננו כבר ראש הממשלה שלהם . "לא יכולתי להצטרף לשמחת המוני בית ישראל בניצחונה של מכבי ת"א באותו ערב , הייתי עצובה מידַי בגלל ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה שכה אהבתיו" , העידה בפני חווה כפרי – אוסטרובסקי כעבור שנים רבות, והוסיפה, "אבל ההיסטוריה סובבת בקפדנות על צירה . הספקתי לפגוש אותו שוב חמש עשרה אח"כ, ושוב כמאפרת טלוויזיה אך בנסיבות הרבה יותר משמחות. זה היה ב- 1992 לאחר שנבחר בפעם השנייה לראש ממשלה והוא כבר כבן 70". דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "למחרת ההודעה, ביום שישי בבוקר – 8 באפריל 1977 , חשתי אהדה רבה לצעדו האמיץ של ראש הממשלה יצחק רבין , ואולי גם צער וחמלה. בניגוד מוחלט לעיקרון שהנחה אותי במשך כל חיי המקצועיים שלא להיקלע ליחסים אישיים וחברתיים עם פוליטיקאים הזמנתי את עצמי לביתו באותו ערב. יצחק רבין ורעייתו לאה קיבלו אותי ואת רעייתי בביתם ברמת אביב. עד השעות הקטנות של הלילה ניהלנו שיחה מרגשת שלא אשכח אותה לעולם. רק ראש הממשלה ורעייתו ואני ואשתי היינו שם. הטלפון בביתו של מי שהיה ראש ממשלה לא צִלצל אפילו פעם אחת. אני חושב שגם יצחק רבין התרגש מהאווירה ומהשיחה האינטימית. לימים כאשר הייתי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק והוא ראש ממשלה לשעבר, נהג לטלפן ולבוא לביתנו בניו יורק כל אימת שהגיע לשָם, והוא הגיע פעמים רבות".

יִצְחָק רָבִּין לא שכח לעולם לדָן מַרְגָלִית את פרסום הידיעה בעיתון "הארץ" ב- 1977 אודות חשבון הדולרים שפתחה רעייתו לאה בארה"ב , והביאה להתפטרותו . צריך להתבונן בקטע ה- Video הזה משנת 1994 בו מראיין דן מרגלית ב- Two Shot עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ואת מלך ירדן חוסיין יחדיו בעת חתימת הסכם השלום בערבה בין שתי המדינות. יצחק רבין לא הסתיר את סלידתו מהמראיין דן מרגלית, ואם ניסה להסתיר זאת הרי שלא הצליח בכך. במהלך צילום הריאיון החשוב עם שני האישים התעוררה בעיה מקצועית חריפה. המלך דיבר אנגלית אוקספורדית , יצחק רבין שלט היטב בשפה האנגלית שהייתה שגורה בפיו, אך המראיין שאל את שאלותיו באנגלית מאוד בסיסית אם לא לומר עילגת . אבל זהו כבר סיפור אחר. (הטייפ שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). ביום שישי – 8 באפריל חזרה אלופת אירופה החדשה מכבי ת"א מבלגראד לישראל עטורת תהילה עצומה אולם יצחק רבין כבר לא היה ראש ממשלה. ביום ראשון – 10 באפריל 1977 ערך ראש עיריית ת"א שלמה להט קבלת פנים מלכותית לאלופת אירופה בפארק הירקון . 100000 (מאה אֶלֶף) איש העניקו למכבי ת"א כבוד מלכים ובראשם האוהד מספר שתיים של המועדון משה דיין (בן 62) שלא נשא בשום תפקיד ממלכתי. הוא משה דיין גנב את ההצגה רק משום שהאוהד מספר אחד של מכבי ת"א ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין (בן 55) הצנוע והעניו בחר שלא להגיע למקום. יִצְחָק רָבִּין החליט לא להגיע לפארק הירקון לא רק משום שלא נשא עוד במשרה הרמה, אלא גם בגלל הדרך בה אולץ לנטוש אותה. אנוכי הערצתי את יִצְחָק רָבִּין. חייל, לוחם, רמטכ"ל צה"ל ומדינאי חכם וקפדן. ברור שהוא היה מנהיג בעל עוצמה מוסרית גדולה גבוה משכמו ומעלה מכל העם.

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. 100000 (מאה אלף) אנשים נוהרים לפארק הירקון בתל אביב כדי להעניק קבלת פנים חמה לאלופת אירופה קבוצת מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. ראש העיר תל אביב שלמה "צ'יץ' " להט מארגן קבלת פנים עירונית למכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. זיהוי העומדים משמאל לימין : מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, מוטי ארואסטי, בובבב גריפין, אריק מנקין, יהושע "שוקי" שוורץ, טל ברודי (מוסתר מאחורי גבו של שוקי שוורץ), וראש העיר שלמה "צ'יץ'" להט. שלושת האנשים הבאים אינם מזוהים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק הירקון בתל אביב. משה דיין לוחץ בחום וחיבה את ידי שחקני מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. כעבור חודש וחצי התמנה משה דיין לשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : רחל דיין, טללל ברודי, משה דיין ג'ים בוטרייט (מוסתר) אולסי פרי, איש לא מזוהה, אריק מנקין, ו- לווו סילבר. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שהתפטר מתפקידו ב- 7 באפריל 1977 נשאר ספון בביתו. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב . מיקי ברקוביץ' (מימין בן 23) וטל ברודי (בן 34 משמאל ) עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הסגידה למכבי ת"א במדינת ישראל הייתה עצומה ובעיצומה. (לע"מ תמורת תשלום). 

41 יום לאחר ההתפטרות הדרמטית של יצחק רבין מראשות הממשלה נערכו הבחירות לכנסת . הן הוקדמו ל- 17 במאי 1977. איש לא תיאר לעצמו כי להתפטרותו של יצחק רבין תהיה השפעה כה מכרעת על התוצאות הסופיות, אחריהן התחולל המהפך הפוליטי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל . מנחם בגין האופוזיציונר הנִצְחִי נבחר בפעם הראשונה להיות ראש הממשלה בחלוף 29 שנים מקוֹם המדינה. מנחם בגין מינה את משה דיין איש תנועת העבודה לשר החוץ שלו . מפלגת המערך של ראש הממשלה היוצֵא יצחק רבין שצברה 51 מנדטים בבחירות לכנסת בדצמבר 1973, ירדה עכשיו ל- 32 מנדטים. מפלגת הליכוד עלתה מ- 39 מנדטים ב- 1973 ל- 43 מנדטים בבחירות 1977. את ההצגה הפוליטית ב- 1977 גנבה מפלגת ד"ש החדשה שנוסדה זה עתה בראשותו של הרמטכ"ל השני של צה"ל, ועכשיו ארכיאולוג וחוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל, פרופסור יגאל ידין. היא השיגה 15 מנדטים.

ב- 1970 נכרתה ברית שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. ב- בעונת 1977 – 1976 הפכה הברית לקשר סימביוטי בתשלום. דן שילון החל את ההתקשרות הזאת ב- 24 בנובמבר 1970 במשחק גביע אירופה בהיכל הספורט בנעמן במפרץ עכו ליד קיבוצי כפר מסריק ועין המפרץ [2] בו אירחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בשנים 1980 – 1974 המשיך את המסורת, ואנוכי העמקתי אותה בתקופתי כמנהל מחלקת הספורט בשנים 2002- 1980. שלושתנו העמדנו לשמעון מזרחי תנאי אחד. עליך להיות אלוף. במשך תקופה של שנות דוֹר בין 1976 ל- 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א סכום כולל של 46.570000 (ארבעים ושישה מיליון ועוד חמש מאות ושבעים אלף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות. שני הצדדים הפיקו תועלת זה מזה . מכבי ת"א הרוויחה ממון ומוניטין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומשלם האגרה שלה תוגמלו ביוקרה ורייטינג. תחילתו של הקשר הסימביוטי בעונת 1977- 1976 היה כזכור צנוע. רשות השידור מונהגת ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ובתמיכתו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שילמה לראשונה למכבי ת"א 7000 (שבעת אלפים) דולר עבור זכויות השידורים בעונת 1977 – 1976. בחלוף רבע מאה של שנים בעונת 2002 – 2001 בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית והתחרותית שילמנו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט למכבי ת"א אלופת אירופה, אלופת ישראל, ומחזיקת גביע המדינה סכום נאה ביותר עבור זכויות השידורים הבלעדיות. (הסכום הנקוב מצוי בפרוטרוט אותו שילמנו בעונת 2002 – 2001 למכבי ת"א מצוי בספר "הקשר הסימביוטי").

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1970 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות התעשיינים מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. חברת "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 לראשונה בהיסטוריה סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. סכום עצום בקנה מידה ישראלי לפני 43 שנים. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מַפִּית נייר (חיפשתי אותה בנֵרוֹת בעת ביצוע התחקיר הממושך כדי לתעד אותה אולם לא מצאתי אותה. על פי עדותם של דוד מושביץ ואריה ברנוביץ' המפית לא נשמרה). חתימת חוזה כספי על מפית מעיד כי שני הצדדים האמינו זה לזה ובטחו זה בזה . מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה לקונגלומרט וקונצרן תעשייתי יציב איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס . ב- 1973 הפכו שני התעשיינים מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה בר מזל ששניהם מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו התאהבו דווקא בהם. "בלעדי שני הג'נטלמנים האלה, ללא מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל הנדיבים והנערצים עלי, הייתה מכבי ת"א שווה הרבה פחות", העיד בפני כעבור שנים רבות גזבר מכבי ת"א מר אריה ברנוביץ'.

טקסט תמונה : 1981. מלון "דן" בתל אביב. מכבי ת"א עורכת בפעם השנייה את נשף הניצחון שלה במלון "דן" בתל אביב לאחר שניצחה בסטרסבורג – צרפת במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את אלופת איטליה סינודינה בולוניה 79:80. תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון , אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון , מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית" – בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב כלהלן : "…בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י…". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת "עֵלִית" העשירה החליטה ב- 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, וגם ארוכת טווח בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל ו- "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה כאמור עסק משתלם ביותר. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו.

סוף הפוסט מס' 656. הועלה לאוויר ב- 4 בינואר 2016.

 סוף הפוסט מס' 656. הועלה לאוויר ב- 4 בינואר 2017.