הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 5 : כמות הנכנסים והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il נעה סביב חצי מיליון.

———————————————————————–

פוסט חדש מס' 675. הועלה לאוויר בשבת – 25 במארס 2017.

———————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב אך בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 675. The camera never blinks twice. ל- זִכְרוֹ של מאיר איינשטיין ז"ל (2017 – 1951. רשימה מס' 1). השַדָּר המוביל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך תריסר שנים 2002 – 1990. אנוכי עורך פאוזת אֵבֶל בת שבוע ימים במחקר ובכתיבה שלי את הבלוג והספרים ומבקש להתאבל על מותו ואובדנו של מאיר איינשטיין ז"ל. ביום ראשון הבא – 2 באפריל 2017 אפרסם פוסט נרחב ומפורט מס' 676 לזכרו של השַדָּר הדָגוּל מאיר איינשטיין ז"ל שהלך לעולמו בטרם עֵת. מאיר איינשטיין ז"ל לא היה יכול לעולם להעפיל לפסגת המיקרופון ומרקע הטלוויזיה ללא סיועה ותמיכתה העצומים של רעייתו המסורה אוליביה "אוֹלִי" איינשטיין היקרה תבד"ל. פוסט מס' 675. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 25 במארס 2017.

הבאתי את מאיר איינשטיין ז"ל לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש ספטמבר של שנת 1990 מרדיו "קול ישראל" לאחר שהשדר שלי יורם ארבל נטש אותי בהיחבא בתאריך המדובר ההוא. ידעתי שמאיר איינשטיין הוא עיתונאי ושַדָּר רָם מעלה בטרם גייסתי אותו לחטיבת הספורט שלי. ידעתי שלכל סיום יש התחלה חדשה. מאיר איינשטיין היווה את תחילתו של עידן חדש. לא ידעתי ולא שיערתי עד כמה הוא טוב ועד כמה ה- Start up שלו היה חיוני ומדויק. מאיר איינשטיין לא החמיץ את ההזדמנות. The camera never blinks twice אומרת הקלישאה. ובאמת מאיר איינשטיין ז"ל ניצב בצומת הזמנים והדרכים שבין הרדיו לטלוויזיה כשהמצלמה ההיא הבהבה. זה היה לפני 27 (עשרים ושבע) שנים. מאיר איינשטיין היה בן 39.

מאיר איינשטיין ז"ל לא היה חבר שלי. איש מפיקודיי לא היה חבר שלי. לא היו לי לחברים. אין לי חברים. אבל הוא היה קרוב ללבי. אהבתי אותו ורחשתי לו הערכה רבה בתריסר השנים שבהן עבדנו יחדיו בין 1990 ל- 2002. פעמים רבות (מאוד) התייעצתי עמו. הוא היה איש חושב, מאופק, אמין ומהימן, ושומר סוד. ידעתי תמיד שהוא אף פעם לא ידליף מילה מתוכן פגישותינו, התייעצויותינו, ושיחותינו. מאיר איינשטיין היקר לי, נוּח על משכבך בשלום. אנוכי לעולם לא אשכח אותך. אזכרך לעַד, עד ייתמו ימיי שלי. חבל על דאבדין ולא משתכחין.  

טקסט תמונה : 17 בדצמבר 1991. המסעדה המזרחית "שמש" בירושלים. לפני 26 שנים. אני עורך ומפיק מסיבת פרידה לשדר נסים קיוויתי בן 65 שפורש לגימלאות. מאיר איינשטיין נכנס זה מכבר בהצלחה גדולה לנעליו הגדולות. הזמנתי את צלם הטלוויזיה הישראלית הוותיק איציק בורוביץ' לתעד את אירוע הפרידה בו השתתפו כל עיתונאי חטיבת הספורט בראשותי. הזמנתי ליטול חלק בפרידה מהשדר הוותיק נסים קיוויתי גם את מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשעבר חיים יבין, ומתוך נימוס גם את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוכחי בעת ההיא יוסף בר-אל. אותו יוסף בר-אל לא הופיע ולא בא להיפרד מנסים קיוויתי. הוא כמובן לא היה חסר לי. הוא לא היה חסר שם לאף אחד. משהבחנתי בזווית עיני כיצד אוֹלִי מחבקת את בעלה מאיר איינשטיין רמזתי לאיציק בורוכוביץ ללחוץ על הדק מצלמתו, וזאת הייתה התוצאה שנראית בתצלום לעיל. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אוליביה "אוֹלִי" איינשטיין, מאיר איינשטיין ז"ל, רמי ווייץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. תמונה היסטורית לפני 25 שנים. אנוכי (משמאל) יחדיו עם שדר ה- א"ק האולימפי המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (מימין) ענודים Accreditations אולימפיים מטעם הוועדה המארגנת האולימפית הספרדית. תליתי בו תקוות רבות. (לראשונה בקריירה שלו הוא משדר ישיר את תחרויות הא"ק האולימפיות בהצלחה רבתי, אלה של ברצלונה 1992). התמונה צולמה בתום אחד מלילות השימורים האולימפיים, הארוכים, והמפרכים באולימפיאדת ברצלונה 1992 שלעולם אינם מסתיימים להם. מאיר איינשטיין ז"ל היה שדר – עיתונאי יסודי, שקדן, מהימן, רב אמן בהכנת שיעורי בית, וגם מוכשר שראוי להערכה מיוחדת. אהבתי אותו. העברנו מברצלונה 92' לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים יותר מ- 155 (מאה חמישים וחמש) שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. לא הייתי יכול להשלים את משימות ההפקה והעריכה האינטנסיביות של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולשדר את כמות האינפורמציה העצומה – בלעדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. תמונה היסטורית לפני 20 שנים. אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק האולימפי באתונה. מאיר איינשטיין ז"ל היה עיתונאי בחסד ו- רב אמן בהחזקת המיקרופונים של הטלוויזיה והרדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 2000. עמדת שידור שלנו בתקופתי בהיכל הספורט ביד אליהו. תמונה היסטורית לפני 17 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו בעמדת השידור הראשונה עם צוות השידור המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) והפרשן אלי סהר יבד"ל (במרכז). מאיר איינשטיין היה עיתונאי ושדר וורסטילי מצטיין יחיד ומיוחד מכמה היבטים טלוויזיוניים. ולכן בלתי נשכח. חשתי רגוע ובטוח לצאת עמו לכל קרב ו- מלחמה טלוויזיונית, בארץ ובעולם. ידעתי שעמו תמיד אנצח ו- לעולם לא נפסיד בשום קרב מאלפי קרבות השידור המקומיים והבינלאומיים שנכונו לנו באתרי הספורט הרבים בארץ ועל פני הגלובוס כולו במשך תריסר השנים ההן שבין 1990 ל- 2002. לא היינו חברים. הוא היה פַּקוּד שלי ואני מפקדו. אולם מאיר איינשטיין היה קרוב מאוד אלי ואל לִבִּי. עיתונאי – שדר שקדן. עיתונאי  – שדר קפדן. עיתונאי – שדר חרוץ. עיתונאי – שדר רציני. עיתונאי – שדר מוכשר. עיתונאי – שדר אדם. עם אנשים כאלה כמו מאיר איינשטיין ז"ל אתה מנצח מלחמות. הערה : תפאורת הרקע המזהה את נוכחותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשטח, בהיכל הספורט ביד אליהו, נועדה לשמש גם חיץ כדי להפריד גם בין עמדת השידור הסטרילית לבין אזרחים – פרחחים המבקשים לטמא אותה מסיבותיהם הם. לא הייתה קיימת כל אפשרות אז בתקופתי ובתקופתו של המפיק המעולה שלי ששי אפשרתי כי נשדר תמונות מזוהמות לצופינו משלמי האגרה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1998 הפקתי, ניווטתי, הפקתי וערכתי בפאריס את המבצע הממושך והמורכב של שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. הצבתי שוב את מאיר איינשטיין ז"ל בקדמת בימת השידור של מפעל השידור ההוא. המנכ"לים של רשות השידור ב- 1998 מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל נענו לבקשתי לשדר ישיר מצרפת לירושלים את כל 64 (שישים וארבעה) משחקי הטורניר. מאיר איינשטיין יחדיו עם הפרשן שלנו אבי רצון חרשו את צרפת הגדולה לאורכה ורוחבה. שניהם הגיעו לשיאם באותו מפעל הכדורגל הטלוויזיוני ההוא של צרפת 1998. זה מצא את ביטויו במכתב ההערכה – צל"ש שכתב ו- שלח לי ב- 15 ביולי 1998 הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. הנה הוא כלשונו.

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מסמך הצל"ש שכתב ושלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים (וגם תקצירים מוקלטים) של מונדיאל צרפת 1998 שכלל בתוכו 192 (מאה תשעים ושתיים) שעות בפרק זמן של 40 (ארבעים ימים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פתק אישי שכתב לי מאיר איינשטיין ז"ל בפאריס בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני המפואר של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. השבתי לו כי נפלה לי זכות אלוהית גדולה לנהל אותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מתוך אחד הכרכים הרבים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

"…יותר מכולם אהבתי במונדיאל צרפת 1998 את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. שניהם היו עיתונאים בעלי ניסיון עצום ויכולת שידור מוכחת. הם אימצו באופן טבעי את סלוגן השידור העיתונאי של הווֹאַרְד קוֹסֶל מבלי שהכירו אותו כלל, "Tell it like it is". הצֶמֶד "איינשטיין – רָצוֹן" היה צֶוֶות השידור הטוב במדינה בעת ההיא. ללא כל ספק. שניהם היו שַדָּרִים שעשו חשבון רק למסך. הם היו Team שידור. חיבקתי אותם בחוֹם ובאהדה רבה אל לִבִּי ואִפשרתי לשניהם בפעם הראשונה בהיסטוריית המינויים שלי במחלקת הספורט לבחור בעצמם את המשחקים האהובים עליהם אותם ירצו לשָדֵר ישיר במונדיאל צרפת 1998. הטלתי עליהם רק את מגבלת הלוגיסטיקה. הם היה צריכים לחשֵב נכון את המרחקים בין עשרת האִצטדיונים הפרושים על פני צרפת ענקית וכֵן להיות מודעים לזמינות הטיסות, הנסיעות ברכבות, והיכולת האפשרית של הרכב הצמוד להפקה שלנו להביא אותם ואת הטכנאי המצורף אליהם איש הקוֹל והתקשורת יוסי מנקו במועד לעמדות השידור. ההספק שלהם היה מדהים. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר 27 משחקים בגביע העולם בכדורגל של צרפת 98' ביניהם את משחק הפתיחה ברזיל – סקוטלנד ועוד 16 משחקים בשלב המוקדם, ארבעה משחקים בשלב שמינית הגמר, שני משחקים ברבע הגמר את שני המשחקים בשלב חצי הגמר, את המשחק על המקום השלישי וכמובן את משחק הגמר בו הביסה צרפת את ברזיל 0:3. בשלל השידור הנותר של 37 המשחקים האחרים התחלקו שני השדרים הנוספים במשלחת שלי לצרפת 1998 זוהייר בהלול, ורמי ווייץ…". 

"…שידור מונדיאל צרפת 1998 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה ניצחון תקשורתי מושלם של פיקודיי ושלי. "חד, חלק, ואלגנטי", כפי עשתה זאת נבחרת צרפת וכפי שאמר המשורר. במשך 35 ימים רצופים הבסנו את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). את שניהם יחדיו ואת כל אחד לחוּד. התיישבתי עכשיו על כיסאי במחלקת הספורט ועשיתי את מה שעשיתי תמיד בעונג רב בתום מבצעי השידור הגדולים. כתבתי 50 מכתבי תודה אישיים ל- 50 אנשים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בהנדסה , בעיתונות ובדירוג המשולב שסייעו לי להעמיד בהצלחה את פרויקט השידור עתיר הרייטינג הזה על הרגליים בהצלחה כה גדולה. אני רואה במכתבֵי התודה האלוּ חובה אך גם זכות גדולה לכתבם. לחמישה מהם אני נותן פרסום. הראשון מהם היה מופנה למאיר איינשטיין השַדָּר שהוביל בכישרון עיתונאי כה רָב את שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998 [3]. הוא לעולם לא יידע כמה אהבתי אותו כשַדָּר וכאדם. הוא היה האחד והיחיד בשבילי…". להלן הטקסט. 

רשות השידור–הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1            28 ביולי 1998 

מחלקת הספורט / ירושלים

אל    :  מאיר איינשטיין.

מאת  :  יואש אלרואי.

הנדון : הבעת הערכה ותודה על השתתפותך כשַדָּר בפרויקט השידור עתיר הרייטינג, מונדיאל צרפת 1998.

מאיר היקר,

תודה רבה לך מקרב לִבִּי על תרומתך החשובה והמכרעת כשדר מוביל להצלחת שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 98', ככל הנראה המונדיאל הפורה והמוצלח ביותר בכל הזמנים, גם מן ההיבט הטלוויזיוני. אני רואה בך את שַדָּר הכדורגל והספורט הטוב ביותר כיום במדינת ישראל. שַדָּרוּת שנובעת ויונקת ראשית דבר מהעיתונאות הטבועה בדמך. לא טעיתי כשהצבתי אותך בעמדת השָדָר מס' 1 שלנו היכן שהוא בסתיו 1990. להתראות שוב במהרה בציר התנועה המשותף, הקשה הפתלתל והמסובך. אני מקווה שננווט נכון ליעדים שאליהם אנו אמורים להגיע, אם כי לרוע המזל מפת הניווט איננה תמיד בנמצא בידינו.

בהערכה רבה וידידות רבה,

יואש אלרואי

עותקים : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת.

        מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן.

        מנהל החדשות רפיק חלבי.

                                                                  אני עורך הפסקה במחקר ובכתיבה הבלוג והספרים ומבקש להתאבל שבוע ימים על מותו ולכתו בטרם עת של מאיר איינשטיין ז"ל. הוא היה לא רק איש טלוויזיה מרשים עבורי הוא היה אדם.

ביום ראשון הבא – 2 באפריל 2017 אפרסם בבלוג פוסט רחב ידיים ומפורט בעובדות, טקסט, מסמכים, ותמונות לזכרו של ענק טלוויזיה ואיש יחיד ומיוחד בדורנו, מאיר איינשטיין ז"ל. אנוכי אסיר תודה לאלוהי הטלוויזיה שהפגיש אותי עמו והעניק לי זכות גדולה וממושכת בת תריסר שנים בין 1990 ל- 2002, להיות לצדו ולנָהֵל אותו.

סוף הפוסט מס' 676. הועלה לאוויר בשבת – 25 במארס 2017.