הערה 1 : הבלוג yoashtvblog.co.il על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 693 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 ביולי 2017. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי

—————————————————————————————————-

פוסט מורכב מס' 693. לא לקריאה, אלא לקריאה ועיון. רכישת זכויות שידורים טלוויזיוניות מונדיאליות, Euros, ואולימפיות. עלויות. שיעור חלקי בכלכלה חלקית בתחום חשוב ומשפיע של שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה בכלל ובטלוויזיה הישראלית הציבורית בפרט. עבודת ה- Off tube של מנכ"ל "כאן" אלדד קובלנץ ויו"ר "כאן 11" גיל עומר יחדיו עם צוות השידור שלהם רמי ווייץ ומוטי איוואניר בעת כיסוי טורניר הכדורגל של גביע הקונפדרציות 2017 ברוסיה משול לחובבנות. הייתה כאן בפירוש הצהרת כוונות חלטוריסטיות. עסק מְמוּטָט. פוסט מס' 693. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, הלוא היא מהפכת הטלוויזיה החלה ב- 1884, באותו הרגע כשמהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. חלפו מאז 133 שנים, 1596 חודשים, ו- 48545 ימים. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בטלוויזיה באשר היא.    

הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998 כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה ראשית דבר בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו). למחקר ולכתיבה כמה זוויות התבוננות מנקודות מבט של כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד טקסט הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות, וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה המורכבת והמסובכת של תעשיית הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראשית דבר, פרפראות :

פרפרת 1 : חוקת הכדורגל היא ספרותית ולא מתמטית ולכן נתונה לאין סוף פרשנויות של השופטים השונים. (1). הפרת חוקת הכדורגל ע"י שוער נבחרת צ'ילה קלאודיו בראבו בעת בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' במשחק 1/2 הגמר צ'ילה – פורטוגל 0:3 (0:0 בתום 120 דקות) על גביע הקונפדרציות 2017 בכדורגל ברוסיה. בלתי מתקבל על דעתי.

קלאודיו בראבו (Claudio Bravo) שוער נבחרת צִ'ילֶה בכדורגל עבר על החוק בכל שלוש העצירות הרצופות שלו את שלושת בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' של שלושת שחקני פורטוגל נגדו (ריקארדו קוארסמה / Rucardo Quaresma + ז'ואאו מאוטיניו / Joao Moutinho + נאני / Nani) במשחק 1/2 הגמר בקאזאן – רוסיה בטורניר גביע הקונפדרציות (ביום ראשון – 28 ביוני 2017 ברוסיה) ללא תגובת השופט האיראני אליראזה פאגהאני (Aliraze Faghani). החוק מתיר לשוער לנוע באופן חופשי על קו השער בטרם מגע נעל הבועט בכדור, אולם אוסר עליו לנטוש את הקו ו- לנוע לפנים בטרם הבעיטה. קלאודיו בראבו הפר את החוק שלוש פעמים ברציפות אולם לא נענש בבעיטות חוזרות. רואים בבירור שהוא עוזב את קו שערו ונע לפנים בטרם מַגָע נעליהם של שלושת הבועטים הפורטוגלים הנ"ל בכדור. בכך צִמְצֵם את אורך קו השער שעליו נועד לשמור. רואים זאת שוב היטב בהילוכים החוזרים ללא תגובת השופט המרכזי במשחק אליראזה פאגהאני ובעיקר ללא תגובתו של צוות השידור ה- אופטיובניק של "כאן", רמי ווייץ ומוטי איוואניר. כבר נכתב בבלוג הזה yoashtvblog.co.il כי חוקת הכדורגל היא סַפְרוּתִית. כלומר היא איננה מתמטית ולא מדע מדויק. לכן אירועים דומים נתונים לפרשנות פרטית כזאת ו/או אחרת של כל מיני שופטי "X" מבית הִלֵל ש- גורסים גישה שיפוטית פשרנית, סבלנית, וסלחנית ו/או שופטי "Y" מבית שַמָאי ש- מעדיפים גישה קפדנית, נוקשה, ומדוקדקת. לשונו ככתבו. וגם להפך. כל ניסוח טוב. מתמטיקה טהורה היא מדע מדויק לחלוטין. נטולת פירושים, פשרות, ופרשנות. 1 + 1 תמיד, לנצח,  שווה 2. לפי הפרשנות של המתמטיקה הספרותית עליה מבוססת חוקת הכדורגל, הרי 1 + 1 יכול להיות לפעמים גם 2.5 ואפילו 3.0. מעין רֶמֶז להפרת החוקה ע"י שוער נבחרת צ'ילה קלאודיו בראבו שעושה זאת אומנם באופן לא בּוֹטֶה אולם אף על פי כן עובר על החוק. השופט האיראני אליראזה פאגהאני מבית הלל העניק לשלושת אירועי העצירה פרשות מתמטית לא מדויקת, כאילו 1+ 1 יכול להיות שווה ל- 2.1 ו/או 1.9. כל ניסוח טוב. שופט אחר מבית שמאי היה מורה על בעיטות חוזרות. הפערים השיפוטיים המתמטיים הספרותיים הללו אינם צודקים ולא מתקבלים על דעתי.

פרפרת 2 : חוקת הכדורגל היא ספרותית ולא מתמטית ולכן נתונה לאין סוף פרשנויות של השופטים השונים. (2). במשחק הגמר על גביע הקונפדרציות 2017 ברוסיה, גרמניה – צ'ילה 0:1 (יום ראשון – 2 ביולי 2017) פגע הצ'יליאני גונזאלו חארא בכוונה פגיעה חמורה במרפקו בפניו של הגרמני טימו וורנר. שופט המשחק למרות שנעזר בתמונות ה- Video של הטלוויזיה שלף רק כרטיס צהוב. בלתי מתקבל על דעתי.

סיוע שיפוט ה- Video הטלוויזיוני (Video Assistant Referees) לשופטי משחקי הכדורגל הוא מבורך בעליל (!). אילו הסרבי מילוראד מאזיץ' (Milorad Mazic) שופט משחק הגמר בין נבחרות גרמניה ו- צ'ילה בטורניר גביע הקונפדרציות, 0:1 לגרמניה בסיינט פטרסבורג / רוסיה (שידור ישיר ביום ראשון – 2 ביולי 2017 ב- "כאן") היה חוטף את המרפק הנוראי הנבזי הזה שהכניס הצ'יליאני גונזאלו חארא (Gonzalo Jara) ללסתו של יריבו הגרמני טימו וורנר (Timo Werner) הוא היה שולף מולו אדום ולא צהוב. הכול יחסי בחיינו. מדובר שוב בשיפוט ספרותי לא מדויק ו- פרשנות פרטית נוספת של עוד שופט כדורגל מבית הִלֵל ששיקול דעתו גובל בשערורייה.

פרפרת 3 : גיא פניני הקפטן הוותיק של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (איננה עוד הקבוצה של המדינה) הודח השבוע משורות מועדונו בתום 8 (שמונה) שנות שירות. לפחות בשני אירועי כדורסל (ב- 2 בדצמבר 2012 ו- 9 בינואר 2014) התגלה לא רק כ- קפטן מֵבִיש ומחפיר אלא גם אדם שָפָל ובן בליעל. בשני המקרים המדוברים הללו התברר כי המנגנון המוסרי של קפטן מכבי ת"א גיא פניני (וגם של מי שמינה אותו לתפקיד) פגומים לחלוטין ולא שווים ביקורת משום שהם מתחת לכל ביקורת. גיא פניני וגם מי שמינה אותו לתפקיד ראש קבוצת מכבי ת"א בכדורסל התריסו וניתצו את הסלוגן של עמנואל גיל ושמריהו נאבל (בן 98 היום, היה במשך שנים רבות המורה לספורט, התעמלות, וחינוך גופני בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ שלי שבו נולדתי, התחנכתי, גדלתי, וצמחתי), הקובע כלהלן : "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד" (!). 

הימים ההם – הזמן ההוא. תקופת הפאר של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- 1977 לפני 40 (ארבעים) שנים. קפטן מכבי ת"א דאז היה טל ברודי. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי יחדיו עם שַדָּר רדיו "קול ישראל" גדעון הוד הִילֵלוּ את מכבי ת"א והפכו אותה מנבחרת פרטית לקבוצה לאומית של כל מדינת ישראל. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא רשמית. מדהים. סטטוס חסר תקדים בתולדות הספורט בארץ ישראל ובמדינת ישראל. אולם מדהים גם לשלילה כי אֵין היום שוּם דִמְיוֹן בין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- 2017 לבין מועדון הכדורסל ההוא של מכבי ת"א ב- 1977. בדיוק כפי שאין חפיפה בין קפטן קבוצת מכבי ת"א ב- 1977 מר טל ברודי לבין קפטן מכבי ת"א ב- 2017, גיא פניני. אנוכי משתמש במשחק השחמט וכליו כמטפורה, כ- דימוי : אם טל ברודי הוא הַמֶלֶךְ על לוח האִישְקוּקָה אזי גיא פניני איננו אפילו ה- Pion (רגלי) שלו. פער האישיות הרָמָה ו- הגְבוֹהָה של טל ברודי האדם והשחקן רחוק כמזרח ממערב משיעור קומתו הנמוכה והרדודה של האדם והשחקן גיא פניני. מגוחך לראות כי יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי חתן פרס ישראל לספורט ב- 2012 הותיר את גיא פניני על מקומו בעמדת הקפטן למרות העבירות המורליות הנבזיות שחוֹלֵל נגד ועל יהוֹנָתָן שוּלְדְבְּרָאנְד (גובהו 2.04 מ') אז שחקן הפועל ת"א בכדורסל בליגת העל בארץ, ב- 2 בדצמבר 2012, ונגד ועל אלכס מאריץ' (Alexs Maric גובהו 2.11 מ') אז שחקן לוקומוטיב קובאן, ב- Euroleague בהיכל הספורט ביד אליהו, ב- 9 בינואר 2014. נבזי ו- פתטי. על עבירות מורליות של ניאוץ, קללות, וגידוף של יריב אחד על הפרקט בעת משחק, ותפישה ולפיתת אשכיו של יריב אחר בזמן של התמודדות כדורסל ספורטיבית – אין סליחה ו- אין מחילה (!). ההתרה ההיא של שמעון מזרחי את פתרון הנוסחה, "רוח האדם + מחשבת בן אנוש + המעשה והביצוע של הספורטאי", בה הפתרון שנמצא הוא להשאיר את גיא פניני בתפקיד הקפטן המוביל למרות עברותיו הנבזיות, הייתה לא רק שגיאה גסה אלא גם נְבוּבָה. קפטן של כל קבוצת ספורט באשר היא נושא עליו במידה כזאת ו/או אחרת לפחות שָרְווּל של אִצְטָלָת מחנך אם לא גְלִימָה שלימה. לגיא פניני אין שֶמֶץ מזה. האם ניתן לעלות על הדעת כי קפטן מכבי ת"א טל ברודי היה נושף שיחת "Trash talk" בעורפו של וויין בראבנדר מריאל מדריד מפני שכאילו כל האמצעים מקדשים את הניצחון…??? האם ניתן לדמיין את טל ברודי לופת את אשכיו של בוב מורס שחקן מובילג'ירגי ווארזה רק כדי להביס אלופת איטליה ולקחת את הגביע…??? התרתו הבעייתית והשגויה לחלוטין של שמעון מזרחי את הנוסחא ההיא "רוח + מחשבה + מעשה" היוותה שגיאה חינוכית / מקצועית / מנהיגותית פַטָלִית וסימנה את ראשית נפילתה של אימפריית הכדורסל הזאת שקרויה מכבי ת"א. לא בכְדִי משרטט היום העיתונאי אלי סהר ב- "ישראל היום" (יום רביעי – 5 ביולי 2017) את דמותו של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א כמוסד חַמְקָן ו- רָקוּב כולל ההנהלה שלו  שמסתתרת מאחורי מנהל הקבוצה הקרואטי הזר ניקולה ווייצ'יץ'. עגום ומסריח. וגם לא כשר.

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. ימים אחרים ו-שונים… הזמן ההוא שחלף לבלי שוב (!). תמונה היסטורית בלתי נשכחת. משרד ראש הממשלה ב-קרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 55, בתמונה) מקבל את את קבוצת מכבי ת"א בלשכתו לאחר ששבה לארץ מעיירה קטנה בשם ווירטון (Virton) בדרום בלגיה, ובאמתחתה אותו הניצחון המזהיר על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91, ביום חמישי – 17 בפברואר 1977, כאמור בעיירה הבלגית הקטנטונת ההיא ווירטון. יו"ר ומנהיג מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי (בן 38, בתמונה) מעניק לראש הממשלה יצחק רבין את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית. יושב מימין ומוֹחֵא כָּף, הקפטן טל ברודי (בן 34, אז). עומד מאחורי טל ברודי בחליפה ועניבה מר דָן פַּתִּיר (ממושקף, בן 46) יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין. עומד קיצוני מימין בחולצה משובצת איש בלתי מזוהה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. ימים אחרים. תמונה היסטורית בלתי נשכחת. היכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. מכבי "עֵלִית" תל אביב זוכה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי ז"ל זועק בשידור ישיר למיקרופון שלו בעמדת השידור ב- "Pioneer", "…אני לא מאמין…אני לא מאמין…גביע אירופה לתל אביב…", ואָץ לראיין על פודיום המנצחים את הקפטן טל ברודי (מס' 6' בן 34) אוחז בפרס הנכסף. מתבונן משמאל מיקי ברקוביץ' (מס' 9 בן 23) שמסתיר במקצת את השחקן המחליף חנן אינדיבו. (צילום משה פרידמן איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו בחודש יולי של שנת 2017 תם שירותו של גיא פניני הקפטן המביש בן 34 של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א שאיננה עוד הקבוצה של המדינה. גיא פניני נדרש ע"י המאמן החדש הקרואטי נוון ספאחיה בימים אלה לעזוב את שורות מועדונו (בינתיים חתם גיא פניני על חוזה חדש עם קבוצת הפועל חולון). גיא פניני ייזכר לפחות בשני אירועי כדורסל כקפטן מלוכלך וראש קבוצה לא רק רחוק מלהיות הגון של מועדון כדורסל בכיר בארץ (מכבי ת"א) אלא עלוב, גס רוח, ושפל. הציבור יזכור אותו לתמיד כמי שנִיאֵץ וקילל את יריבו יהונתן שולדבראנד מהפועל ת"א ב- "Trash talk" נבזי ומטונף, בעת התמודדות ספורטיבית בין שתי הקבוצות במשחק כדורסל שהתקיים ב- 2 בדצמבר 2012 בליגת העל הישראלית, וכן, כמי שתפש וחפן את אשכיו של יריבו אָלֶכְּס מָארִיץ' (Alexs Maric, גובהו 2.11 מ') בעת התמודדות במשחק כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 9 בינואר 2014, מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן במסגרת ה- Euroleague. בשני האירועים הנ"ל היה מדובר בקפטן וספורטאי מֵבִיש ואדם עָלוּב. איש נטול מנגנון מוסרי.

תזכורת מס' (1) שלי מדצמבר 2012 : הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים גיבורי העלילה.

יום ראשון בערב – 2 בדצמבר 2012. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א מארחת את הפועל ת"א במחזור ה- 8 של ליגת העל בכדורסל. ערוץ 5 בכבלים משדר ישיר את המשחק. 1:46 דקה לפני תום הרבע השלישי כשלוח התוצאות מראה 51:66 לטובת מכבי ת"א, לוחץ הבימאי זִיו רָסְקִין על אחד ממקשי המצלמות בניידת השידור ומנתב לצופים בישראל בפריים הטלוויזיה שלו תמונה ב- Close Up הַמַרְאָה את גיא פניני שחקן מכבי ת"א בגופייה צהובה צמוד מאוד קצת מאחור לכתפו הימנית של יהונתן שולדבראנד שחקן הפועל ת"א. ניתן להבחין בקלות כי שפתיו של גיא פניני נעות. רואים שהוא מדבר, אך אל מי ? כל צופה טלוויזיה שואל את עצמו מייד האם גיא פניני מדבר אל עצמו ו/או פונה אל יהונתן שולדבראנד ? יהונתן שולדבראנד האציל והמאופק שומע את הטקסט הארסי הנאמר מאחורי עורפו, אך פניו נשארים אטומים. הוא נשאר ספורטאי כֵּן, אדם מכובד, קר רוח (!) ואיננו מגיב. רוח הספורט וההגינות מצדיעה לכדורסלן יהונתן שולדבראנד. למרות הוויזואליה המצוינת שמשדר לנו זיו רסקין אי אפשר לשמוע את קולו של גיא פניני. ה- Video טוב מה- Audio. כאן נכנס לתמונה שַדָּר המשחק ניב רסקין שהוא גם עיתונאי שאפשר לסמוך עליו ועושה סדר בעניינים. ניב רסקין פונה אל הפרשן שלו צבי שרף, עושה סדר בעניינים, ומסייע לצופים להבין את המתרחש. הוא שַח לפרשן את הטקסט הבא : "רואים שגיא פניני אומר ליהונתן שולדבראנד אתה זֶבֶל…תראה את השפתיים שלו…אתה דָפוּק בראש". צבי שרף מחזיר לו בפליאה : "אתה קורא שפתיים…?". ניב רסקין : "כן". צבי שרף : "אתה עברת קורס למה לא לקחת אותי ?". ניב רסקין : "אני לא מת על זה שאתה יכול לבוא לשחקן ולהגיד לו שאתה זֶבֶל…אתה אֶפֶס…לא מֵת על זה…לא אוֹהֵב את זה…". צבי שרף : "אז למה לא התייחסת קודם לקטטה המילולית בין שון ג'יימס לג'ף אלן…?" ניב רסקין מדגיש פעמיים : "כי גיא פניני הוא היום קפטן מכבי ת"א…כי גיא פניני הוא קפטן מכבי ת"א…". והייתי מוסיף משלי לניב רסקין : "…גיא פניני הוא קפטן מכבי ת"א אך הוא קודם לכן וראשית דבר אמור להיות בן אדם…". גיא פניני חשף את עצמו בפני מצלמות ערוץ 5 בכבלים ומיליוני צרכני תקשורת עליהם נמנים צופי טלוויזיה, קוראי עיתונים , וגולשי אינטרנט – כאיש רדוד, ירוד, ועלוב, וגם מטונף. מה מניע ספורטאי ברמה של קפטן של מועדון פאר לאומי ואירופי בעל מוניטין בכדורסל, מי שאמור לשמש השראה למאות אלפי ילדים ובני נוער ולהוות דוגמא אישית עבורם – לפעול כפי שפעל כפרובוקטור מחליא ומסריח, וללא כל סיבה ? מדובר במעשה נְבָלָה של שחקן וקפטן שמתיימר להיות ספורטאי. אין לי מילה אחרת. אנוכי משאיר את התשובות (אם יש כאלה) למאמרי המערכת בעיתונות הכתובה והמדיה האלקטרונית. אותי מעניין כיצד הטלוויזיה טיפלה בנושא.

ראיתי אז בדצמבר 2012 בערוץ הבית שלי, ערוץ 10, את גיא זוהר חושף במהדורה המרכזית את הטקסט המדויק, מילות נאצה קשות, שהטיח גיא פניני (שחקן עלוב ו- מטונף של מכבי ת"א כפי חשף את עצמו במשחק הכדורסל מכבי ת"א – הפועל ב- 2 בדצמבר 2012) לעברו של יונתן שולדבראנד באמצעות כתוביות : "יָא בֶּן שֶל זוֹנָה…יא גֶרְמָנִי נָאצִי…זֶבֶל…שאַבָּא שֶלְךָ יָמוּת מסַרְטָן ברֹאש…אַתָּה זֶבֶל…שֶאַבָּא שֶלְךָ יָמוּת". הגורל בדרך כלל מתחשבן בבוא העת עם כדורסלנים מטונפים מהסוג הנקלה הזה שמתקראים בטעות ספורטאים. מתברר שמר אוּרִי דָגוֹן העורך הראשי העֵירָנִי של אתר האינטרנט של ערוץ 5 בכבלים הוא אבי הכתבה שסיפק ערוץ הכבלים שלו לערוץ 10. אוּרִי דָגוֹן עלה על פרשת הטקסט המביש כבר בלילה של 2 בדצמבר 2012 לאחר תום השידור הישיר של המשחק בערוץ 5 בכבלים. (ערוץ 5 הוא ה- Originate של שידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – הפועל ת"א ובעל הזכויות). אורי דגון ניצב על המשמר ובאינסטינקטים העיתונאיים שלו חשד מייד בגיא פניני. הוא חש שיש לו סיפור. אורי דגון פעל במהירות והזמין את המומחית המיומנת לקריאת שפתיים גב' צְבִיָיה בורנשטיין כדי לפענח את טקסט הנְאָצוֹת הנוראי. לביאור הטקסט הנבזי והמחליא ופרסומו בפני הציבור יש ערך עיתונאי וחינוכי בל ישוער. צריך לומר כאן בריש גלי וכהאי לישנא כי אוּרִי דָגוֹן חולל כאן עבודה עיתונאית מהירה וערכית חשובה ביותר. אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס 55 בכבלים הגיש אם כן לערוץ 10 כתבה בלעדית מוכנה ומגובשת. אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ראוי לשבחים על עבודתו העיתונאית המצוינת. בימאי ניידת הטלוויזיה זיו רסקין, העורך שלו עופר גרוס, ועורך אתר האינטרנט של ערוץ 5 אורי דגון שווים קומפלימנטים כפולים. אנוכי סמוך ובטוח ששלושת האישים האלה רשאים להיות גאים בהישגם המקצועי על מרקע הטלוויזיה וגם על צַג המחשב. לטלוויזיה יש מעמד ותפקיד מיוחד בשל הכלים העומדים לרשותה כדי לשמור על דין צדק, הגינות ויושרה. היא כלב שמירה על טוהר הספורט. ערוץ 5 בכבלים הגשים זאת הלכה למעשה.

טקסט תמונה : 2 בדצמבר 2012. מר אורי דגון עורך אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. האיש הזה עשה עבודה עיתונאית ראויה לכל שבח ועל כן זכאי לכל המחמאות. (התמונה באדיבות אורי דגון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת מס' (2) שלי מדצמבר 2013 : גיא פניני שחקן מכבי ת"א לוֹעֵג אמש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) שוב לכללי ההגינות האלמנטריים הנוגעים ליריבות ספורטיבית. הוא שולח תוך כדי המשחק את יד ימין שלו למכנסיו של יריבו מקבוצת לוקומוטיב קובאן אָלֶכְּס מָארִִיץ' (Alexs Maric, גובהו 2.11 מ'), תופס את מְבוּשָיו, לוחץ על אָשָכָיו, וממוטט אותו לזירת פרקט הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. האירוע הנבזי מתרחש 1:49 דקה לסיום הרבע ה- 3 בשעה שמכבי ת"א צועדת ביתרון בתוצאה 58:61. 

יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. דקה אחת וארבעים ותשע שניות לסיום הרבע ה- 3 במשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן (רוסיה) במסגרת המחזור השני ב- Top 16 של ה- Euroleague. התוצאה במשחק 61 : 58 לטובת מכבי ת"א. שחקני קובאן תוקפים את הסל הצפוני. אָלֶכְּס מָארִיץ' (Alexs Maric, גובהו 2.11 מ') שחקנה הגבוה של קובאן (2.11 מ') מבצע חסימה נגד גיא פניני. גיא פניני מנסה לעקוף אותו. בעודו נע במסלול העקיפה שולח גיא פניני את יד ימין שלו למכנסיו של אלכס מאריץ'. אלכס מאריץ' מנסה לסלק את היד הזדונית אולם גיא פניני זריז ומיומן יותר במאבקים סמויים מעין השופטים, מ- העיתונאים הרבים שנוכחים בהתמודדות בהיכל, וגם מעיניהם של 11000 (אחד עשר אלף) צופים המאכלסים עד לעייפה את יציעי ההיכל ביד אליהו. הוא תופש את מְבוּשָיו של אָלֶכְּס מָארִיץ' בכף ידו הימנית ומועך את אשכיו. הענק הסרבי מתמוטט על הפרקט, אולם המשחק נמשך כאילו לא קרה כלום. רק מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 10 בראשות הבימאי המצוין והעירני ראובן "רוביק" פודגור חושפות לפרטי פרטים בשידור הישיר את מעשה הַנְבָלָה הַמְנוּבַז של גיא פניני. המצלמות כידוע אינן משקרות. הן דוברות אֶמֶת. ביום חמישי – 9 בינואר 2014 דאז, התברר כי האיש גיא פניני הזה שמתחזה לספורטאי, לועג שוב לכל חוקי וכללי ההגינות המקובלים בעת התמודדות ספורטיבית. לפני זמן לא רב כינה את שחקן הכדורסל של הפועל ת"א יונתן שולדבראנד במונולוג נבזי של Trash Talk בשעת התמודדות תחרותית "נָאצִי", ואיחל לו "סַרְטָן ברֹאש". מצלמות הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חשפו אז את גיא פניני כ-בן בלייעל. שחקן הכדורסל המכוער הזה נתפש כ-מלוכלך. אגודת מכבי ת"א שללה ממנו אז את תפקיד הקפטן והוא גם הורחק מזירת הכדורסל לפרק זמן כלשהו ואף נקנס. גיא פניני הביע אז צער על התנהגותו הנבזית ההיא והבטיח כי הדבר לא יִישָנֶה. הוא חזר למגרשים אולם שָב לסוּרוֹ. מה מניע את האיש הזה לשחק משחק כה מטונף ושָפֵל ? מדהים ששום עיתונאי משלושת העיתונים המובילים בארץ "ידיעות אחרונות", "הָאָרֶץ", ו- "ישראל היום" לא ראה אמש דבר ביד אליהו. בעיניהם גיא פניני נותר ספורטאי זך וטהור שחזר בתשובה .

אתה נוטל וקורא בבוקר את עיתוני יום שישי (10 בינואר 2014) ולא מאמין למראה עיניך. Nada. מדהים. כל העיתונאים וכתבי ופרשני הכדורסל הבכירים במדינת ישראל לא הבחינו במעשה ידו של בן בליעל. רפי נאה ואריה מליניאק מ- "ידיעות אחרונות" מספרים בפרוטרוט במאמרי הדיווח והפרשנות שלהם לקוראיהם כי מכבי ת"א ניצחה את לוקומוטיב קובאן 75:85, אך לא מתייחסים ולו במילה לאירוע המביש של גיא פניני. הכותרת של הפוסט של רפי נאה היא "סופו שואו" ושל אריה מליניאק "מיתולוגיה יוונית", כאילו שני העיתונאים הוותיקים הללו מנותקים מהמציאות וכלל לא היו נוכחים בהיכל הספורט ביד אליהו אֶמֶש (יום חמישי – 9 בינואר 2014). כנ"ל אבי סגל ואלי סהר מ- "ישראל היום". הכותרת של אבי סגל "הוריקן סופו" ושל אלי סהר "הפצוע היווני". שום דבר מפְּרִי המַקְלָדוֹת שלהם אודות המקרה המְשוּקָץ של גיא פניני. אריה ליבנת מ- "הארץ" מתעלם גם הוא מהאירוע הנִקְלֶה. הכותרת שלו "חיה פצועה" מתייחסת ל-סופוקליס שחורציאניטיס כמובן ולא לאלכס מאריץ'. כמוהו אבי אורנן מ- "מעריב". הכותרת של אבי אורנן היא "סופו ברצון", אולם שום אוֹת אודות גיא פניני. כאילו לא היה נוכח במשחק. ומה תגידו גם על ערן ווייצמן ואלון סיני מהעיתון "סוף השבוע". הכותרת שלהם "משחק ענק לסופו, מכבי ת"א ניצחה את קובאן", בעמוד מס' 41 של העיתון, לא מְגָלָה מאום לקוראים שלהם אודות עבירת המורל הגסה והמְנוּוֶלֶת של גיא פניני נגד אלכס מאריץ'.

קרה כאן מקרה בלתי מתקבל על הדעת. נבחרת עיתונאים וותיקה ובעלת ניסיון מהעיתונות הכתובה נשלחה ע"י המערכות שלהם לכסות אמש את המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן , אולם שבה בידיים ריקות. לא ייאמן כי איש מהם לא ראה את גיא פניני שולח את יד ימין שלו 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי של המשחק (במצב של 58:61 לזכות מכבי ת"א) אל מְבוּשָיו של אלכס מאריץ', מועך בפרהסיה את אשכיו, ומשליך את הענק הסרבי ארצה נאנק מכאביו. טינופת בהתגלמותה ללא תגובת השופטים וגם ללא תגובת העיתונאים. מדהים כיצד הוויזואליה הַנִקְלֵית הזאת נעלמה מעיני העיתונאים הבכירים בעלי ניסיון מופלג בסיקור משחקי כדורסל. משהו חמוּר, עלוב, בלתי מובן, מביך, ומוזר התרחש אמש ביציע העיתונות בהיכל הספורט ביד אליהו.

ערוץ 10 על ציוותו הגדול בראשות הבימאי המקצוען המצוין שלוֹ דאז, כמעט האחד והיחיד, מר רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר איש טלוויזיה נפלא ואדם נפלא (מצויד בניידת השידור של אולפני הרצליה) לרבות השדר מר יורם ארבל והפרשן שלו שמתעקש לדבר גם בשפת רחוב מר פנחס "פיני" גרשון – נשלח בשעתו ב- 9 בינואר 2014 כמו אנשי העיתונות הכתובה למשימת הסיקור הישיר בהיכל הספורט ביד אליהו של המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 75:85. ערוץ 10 שילם אז למכבי ת"א סכום של כ- 120000 (מאה ועשרים אלף) דולר זכויות שידורים תמורת התענוג לשדר מידי ערב בימי חמישי בשבוע את משחקי המועדון התל אביבי ב- Euroleuge. לכך יש להוסיף את הוצאות ההפקה השונות לרבות שכירת ניידת השידור של אולפני הרצליה. עלות הפקת כדורסל שבועית כזאת מידי יום חמישי מסתכמת ביותר מחצי מיליון שקל (משהו סביב 540000 שקל). זה לא מעט. השידור הישיר של ערוץ 10 בתאריך ההוא של 9 בינואר 2014 את המשחק מכבי ת"א – לוקומוטיב קובאן 75:85, הניב בין 21.00 ל- 23.00 רייטינג ממוצע במגזר ה- "אוכלוסייה היהודית" בכמות של % 11.62. הוא צבר Peak של % 12.9 בין 22.15 לבין 22.30 ועוד שיא של % 13.3 בין 22.30 לבין 22.45. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל היווה אז עדיין נֶכֶס שידור בּוֹהֵק.

פרפרת 5 : ספר "מִשְלֵי" בתנ"ך, ומי שכתב אותו, גדול הקופירייטרים בהיסטוריה בכל הזמנים, שלמה המלך.

כבוד שלמה המלך, סיימתי לקרוא אמש בפעם המי יודע את הספר הנהדר,המעניין, המרתק, והשָנוּן  שלך "מִשְלֵי", שכתבת ברוב חוכמתך לפני כ- 3000 שנים. מדובר בקריאה ו- עיון שהם עונג צרוף. אושר אמיתי. יש לי רק שאלה אחת ל- רעיונאי ל- Copywriter הכי מפורסם, הכי אותנטי, והכי חכם בהיסטוריה הבינלאומית של כתיבת מכתמים, אמירות, וסלוגנים : תאמר לי כבוד שלמה המלך, מה היה השיקול שלך בעת כתיבת הפסוק הראשון בפרק העשירי של ספרך הנפלא "מִשְלֵי", כלהלן : "בֵּן חָכָם יְשַמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ", ומדוע לא רשמת, "בֵּן חָכָם יְשַמַּח אֵם וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אָבִיו…? מה היה הנימוק שלך להפריד את השמחה והתוגה בין שני ההורים ?

פרפרת 6 : טל בורשטיין עוזר המאמן השני של המאמן הראשי החדש של מכבי ת"א הקרואטי נוון ספאחיה. 

אבי סגל פרסם ב- "ישראל היום" (יום שני – 3 ביולי 2017) כי מר טל בורשטיין עוזר המאמן השני של נוון ספאחיה בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, התבטא כלהלן במסיבת העיתונאים אודות החוליים של המועדון : "…לא היו במכבי ת"א כימיה, אנרגיה, וחוכמת משחק…". אם מידע הטריוויה הזה שמפרסם אבי סגל נכון, הרי שמדובר ממש ב- "תגלית עַל". לא פחות. טל בורשטיין מגלה את אלוהים. מגוחך.

פוסט מורכב מס' 693. לא לקריאה. לקריאה ועיון. רכישת זכויות שידורים מונדיאליות, Euros, ואולימפיות. עלויות. שיעור חלקי בכלכלה חלקית בתחום חשוב ומשפיע של שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה בכלל ובטלוויזיה הציבורית בפרט. עבודת ה- Off tube של מנכ"ל "כאן" אלדד קובלנץ ויו"ר "כאן" גיל עומר יחדיו עם צוות השידור שלהם רמי ווייץ ומוטי איוואניר בעת כיסוי טורניר הכדורגל גביע הקונפדרציות ברוסיה משול לחובבנות. הייתה כאן בפירוש הצהרת כוונות חלטוריסטיות. עסק מְמוּטָט. פוסט מס' 693. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ציטוט : "When you have the rights – You have the  show" (רוּן אָרְלֶדְג' המנוח מי שהיה נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית, ABCׂ).

רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) צָדָק. בראשית 2015, היכן שהוא בחודש מארס, ערכו מנהל ערוץ 1 דאז אלי בבא (אדם שאנוכי רוחש לו הערכה רבה) ומנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל מסע רכש וקניות חשוב של זכויות שידורי כדורגל הנוגעים לכל משחקי נבחרת ישראל בית וחוץ בקדם Euro 2016 ובקדם מונדיאל רוסיה 2018, וכן את טורניר גביע הפדרציות שהסתיים לפני ימים אחדים ברוסיה, וכמובן את הטורניר עצמו של מונדיאל רוסיה 2018 שייערך שם בין 14 ביוני 2018 לבין 15 ביולי 2018. מסע הרכש החכם ולחלוטין לא יקר נערך בהתייעצות ושיתוף עם איגוד השידור האירופי ה- EBU ׁ(ראשי תיבות של European Broadcasting Union). להלן העלויות :

1. תשלום זכויות השידורים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בשני המפעלים היוקרתיים והמסקרנים של קדם Euro 2016 וקדם מונדיאל רוסיה 2018 נָסָב יחדיו על סכום של 3.000000 (שלושה מיליון) euro. עסקת רכש הזכויות הזאת נעשתה כאמור באמצעות ה- EBU. סך התשלום הנ"ל עבור שני הטורנירים הנ"ל ע"ס של 3.000000 יורו חולק ל- 8 (שמונה) תשלומים מ- 2014 עד 2017.

2. עלויות ההפקה וההוצאות הטכניות של כיסוי והשידורים הישירים של משחקי הבית של נבחרת ישראל בשתי המסגרות של Euro 2016 ומונדיאל רוסיה 2018, מוערך בסך של 1.750000 (מיליון ושבע מאות וחמישים אלף) שקל. כ- 160000 (מאה ושישים אלף) שקל per הפקה ושידור ישיר אחד. מדובר בהפעלת שתי ניידות שידור בכל הפקת שידור ישיר שכוללות בתוכן 18 (שמונה עשרה) מצלמות, על פי ה- פורמט השידור הנקוב והמחייב של UEFA ו- FIFA.

3. תשלום זכויות השידורים של ערוץ 1 ב- 2015 (ועכשיו באחריות "כאן") לכיסוי ושידורים ישירים של טורניר גביע הקונפדרציות 2017 ומונדיאל רוסיה 2018 (בתיווך ה- EBU) כרוך בעסקת חבילה אחת ועומד על 6.300000 (שישה מיליון ושלוש מאות אלף) euro. אלי בבא ויונה וויזנטל ערכו מסע רכש מוצלח, יעיל, וגם זול יחסית. 

4. הערה אישית שלי : בראשיתו של חודש נובמבר 2015 הציעה הנהלת ערוץ 1 לאנשי תאגיד השידור הציבורי החדש להגיש הצעה משותפת רציונאלית ו- רוויית עניין בעקבות מכרז של מנהלת והתאחדות הכדורגל הישראלית לצורך, "הליך תחרותי משותף של ערוץ 1 והתאגיד לרכישת זכויות השידורים הישירים וסיקור שוטף של משחקי ליגת העל בכדורגל בישראל לרבות שידורים ישירים של משחקי גביע המדינה בשלבים המכריעים 1/4 גמר + 1/2 גמר + משחק הגמר". שפרסמה מנהלת הליגות לכדורגל בנובמבר 2015. ערוץ 1 לא יכול היה להגיש הצעה בנפרד משום שהיה בהליך פירוק ותחת עול של כונס נכסים (פרופסור דוד האן) ולקראת סגירה. אנשי הנהלת ערוץ 1 הציבורי העריכו כי ראוי שהשידור הציבורי, אם באמצעות רשות השידור הישנה ואם באמצעות תאגיד השידור הציבורי החדש, ישדר באופן שיטתי ורציף את עלית הכדורגל ישראלי לטובת כלל הציבור באשר הוא וכי שידור כזה הוא עוגן משמעותי (בנוסף לשידורי חדשות ואקטואליה, תעודה, דרמה, תרבות, ובידור). ובכן, אנשי תאגיד השידור הציבורי החדש ובראשם המנכ"ל אלדד קובלנץ והיו"ר גיל עומר, בחרו להתנתק ו- שלא להיענות להצעה משיקוליהם. בין היתר האישם הנ"ל טענו שהחוק אינו מאפשר להם לשדר ספורט בהיקף התקציבי שנדרש אז במכרז ההוא של נובמבר 2015.

5. אנשי הנהלת ערוץ 1 ובראשם אלי בבא עשו בראשית 2016 גם Deal נוסף עם רואה החשבון מר אדר זהבי מ- חברת "צ'ארלטון" הנוגע לקנייה ספורדית של 8 (שמונה) משחקים במסגרת טורניר הגמר של Euro 2016 ושידורם הישיר תמורת 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) שקל. סך של 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל לכל שידור ישר אחד. אולם סעיף מס' 5 איננו שותף אורגאני לסקירת הפוסט הזה שמספרו 693. 

שידורי ה- Off tube הישירים של צוות השידור של "כאן" רמי ווייץ ומוטי איוואניר את משחקי טורניר הכדורגל של גביע הקונפדרציות ברוסיה הייתה עבודת פלסתר טלוויזיונית בגיבויים של מנכ"ל "כאן" מר אלדד קובלנץ ויו"ר "כאן" מר גיל עומר. היה מדובר כאן בהצהרת כוונות של חובבנות וחלטורה. עסק מְמוּטָט מבראשית. 

ערוץ "כאן" עלה לפני כחודש וחצי בסערה לאוויר, השמיימה על חורבותיהם של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתמוטטו וקרסו. השידור הציבורי הישן הטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל" כפי שהכרנו אותו מאז 1968 נשבר ו- נקבר. הוא איננו עוד. שידורי החדשות והאקטואליה הטלוויזיוניים הדרדקיים של "כאן" צברו בימים הראשונים רייטינג היכרות נאה שנסב על % 6.2. המדרוג הכללי הזה נסוג בתוך זמן קצר ל- % 4.1. צריך לומר כאן בריש גלי לאלדד קובלנץ וגיל עומר, "אל יתהוללו חוגרים כמפתחים". יש להבדיל אֶלֶף אָלְפֵי הבדלות בין הסתערות על היעד ו- כיבושו לבין שיטת השימור של הכיבוש לאורך שנים רבות. החלק השני קשה יותר. "כאן" הציבורית והדרדקית שרויה בתחרות עזה עם שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים הארציים 2 ו- 10. מצבה בסקרים רחוק מלהיות מזהיר. המדרוג משרטט על פניה של "כאן" הצעירה כבר עכשיו סימני קמטים בטרם מלאו לה חודשיים ימים. "…עוֹד רָב הַדֶרֶךְ – עוֹד רַבָּה הַמִלְחָמָה…" כפי שאמר המשורר. מדובר במאבק תחרותי עיקש ארוך שנים שמבוסס על מָמוֹן רָב, תשתיות וטכנולוגיות מודרניות, וכוח אדם מוכשר שבו שום דבר איננו מובטח לשניים הנ"ל.

טורניר גביע הפדרציות 2017 בכדורגל שהסתיים זה עתה ברוסיה הוא אירוע ספורט חסר עננין ואיכות, כמעט מופרך, שבו נבחרת גרמניה המשנית זכתה בבכורה לאחר שניצחה במשחק הגמר ב- 2 ביולי 2017 בסיינט פטרסבורג היפהפייה (לשעבר לנינגראד) את צ'ילה 0:1 (שידור ישיר ב- "כאן" ב- 2 ביולי 2017). טורניר גביע הפדרציות 2017 בכדורגל משמש בעצם כ- Rehearsal לוגיסטי של הוועדה המארגנת הרוסית וטכנולוגי לקבוצת הטלוויזיה של FIFA בטרם ה- עיצוב והארגון הסופיים של המונדיאל במדינה הענקית, רוסיה 2018. מכיוון שמדובר בתקופת הקיץ של 2017, המכונה "עונת המלפפונים" בז'רגון עיתונות הספורט, החליטו המון רשתות טלוויזיה באירופה, בדרום ומרכז אמריקה, וגם ביפן, אוסטרליה, וארה"ב לקנות ב- מֵעֵין עִסְקָת Barter את זכויות השידורים של המפעל הנ"ל (טורניר גביע הפדרציות 2017) והוסיפו עוד כמה סנטים לרכישה האמיתית והגדולה של זכויות שידורי הטלוויזיה של מונדיאל רוסיה 2018, לרבות "כאן". הנהלת "כאן" עשתה כאן בכיסוי הטלוויזיוני של מפעל גביע הקונפדרציות 2017, מעשה חובבני. היא החליטה להעניק למשחקי חצי הגמר והגמר של טורניר גביע הקונפדרציות 2017 חשיבות יתר כפולה : גם שידורים ישירים וגם שיבוצם ב- Prime time של השידור הציבורי, אולם מבלי לבצע את העבודה העיתונאית הנדרשת שהיא מילוי המשימה תוך התייצבות כוחותיה במוקד ההתרחשויות, באצטדיוני הכדורגל ברוסיה. הצורה והאופן המחורבנים האלה של תכנון מראש של שידורי Off tube ב- "כאן" הפכו את רמי ווייץ ואת מוטי איוואניר לחובבנים ו- משת"פים מגוחכים. לא פחות. הנהלת "כאן" מנהלת מדיניות שלטון של "הפרד ומשול", כלומר : אם רמי ווייץ יסרב לבצע את מלאכת ה- Off tube המתוכננת של "כאן", יוזמן במקומו לא רק שַדָּר אחר למלא את המשימה, אלא אולי גם יוחרם האיש ויקוטלג כ- סרבן. שהיתי בתעשיית הטלוויזיה ארבע עשורים של שנים. אנוכי יודע מניסיוני האישי כי לא שוררת שום סולידריות אנושית ושום פרגון של מרבית השדרנים זה לזה, איש לרעהו, ליד המיקרופון הטלוויזיוני (וגם לא של הרדיו). מדובר ב- Environment טלוויזיוני Super תחרותי ואגוצנטרי נעדר אהבה וידידות ו- לעיתים רווי קְנָאוֹת ושְנָאוֹת. ו- כתוצאה מכך גם במְדָנִים. הארכיון האישי הפרטי שלי מלא במכתבים ופתקים של כל מיני שדרים שנכתבו על ידם, מוענו אליי, ו- התלוננו בפניי על קיפוח והעדפות שלי משום מה את האחרים על פניהם. ואף רצו לעיתונות הכתובה והדליפו מידע אָפֵל, לא נכון, לא מדויק, משובש, ורווי ושקרים אודותיי. קשה להאמין עד להיכן מרקיעה האמביציות של השדרנים הרבים והשונים. רבים מהם חושבים כי המיקרופון הטלוויזיוני הוא צעצוע פרטי שלהם ואין להפקיע את הממברנות שלו לעולם מידיהם ו/או ממיתרי גרונם. כאילו מגיע להם הכל. אולי יגיע פעם הרגע לפרסם את המכתבים והפתקים רוויי עצב וחרון שהם כתבו לי בשעת דחק, ולהעניק להם אוֹר ציבורי.

טקסט תמונה : 10 בדצמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים (בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 693). עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו – תל אביב. אנוכי ממנה את דן שילון (בן 41) לשדר ישיר את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מתמודדת אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת יוון פאנאתאנאייקוס אתונה, ובאותה העֵת שומר גם על גבו. הייתה לי זכות גדולה בקריירה העיתונאית הממושכת שלי בשידור הציבורי להיות חניך שלו ב- 1971 ובוס שלו עשור שנים אח"כ. ראיתי בדן שילון לא רק איש טלוויזיה וורסטילי ומוכשר, אלא ראשית דבר אדם כֵּן ועיתונאי אמיץ והגון שדבֵק במשימתו. השַדָּר המפונק שלי יורם ארבל נעלב מאוד ממהלך המינוי ויצא כמעט מדעתו. הוא ראה במינויו של דן שילון לשדר כדורסל בחורף 1981 צעד מגמתי שלי שנועד לקפח אותו ולגנוב את פרנסתו. זה כמובן לא היה נכון. האמת, ההתבכיינות שלו גם לא עניינה אותי. הוא יורם ארבל היה בכיין שראה מהרהורי לבו. חטיבת הספורט בפיקודי הלכה, התרחבה, והתפתחה במהירות והפקותיה עמדו לחבוק אֶרֶץ וְעוֹלָם. היה מקום כמובן לשדר ספורט ברמתו של דן שילון ולעוד כמות כפולה של שדרני וכתבי ספורט נוספים בענפי הספורט השונים. הייתי צריך לצרף את מאיר איינשטיין לשורות חטיבת הספורט שלי מוקדם יותר ולא להמתין ל- 1990. השדר יורם ארבל ראה במינוי הזה מעשה בגידה שלי בו כשדר ספורט מוביל של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. שני השדרים המובילים שלי יורם ארבל ונסים קיוויתי לא החשו ו- רצו לעיתונאי משה ליכטמן (עיתונאי שכתב ב- 1981 פוסטים שונים במגזין "אנשים") והתלוננו והתמרמרו בפניו מאחורי גבי כי אנוכי נתון להשפעתו של דן שילון מפני שהוא ואלכס גלעדי גייסו אותי פעם ב- 1971 לשורות חטיבת הספורט שלהם, ולכן עכשיו בתום עשור, אנוכי חש חייב לדן שילון את המיקרופון ששרוי תחת אחריותי, ועל כן ממנה אותו לשדר כדורסל שווה בשווה לִצִדוֹ של יורם ארבל וגם מתכנן להציב אותו את דן שילון כשדר נוסף שלי בטורניר מונדיאל ספרד 1982 ה- ממשמש ובא, ובכך גונב את פרנסתם ואת המוניטין שלהם למענו. היה מדובר ברכילות נְבוּבָה שאין לה דבר עם הַאֶמֶת. האמביציות האנושיות האגוצנטריות סביב המיקרופון והמרקע לא ידעו גבולות. חלקן נסמכו על לכלוכים ו- דיווחים שקריים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

שידור ה- Off tube הישיר של משחק הגמר גרמניה – צִ'ילֶה בגביע הקונפדרציות רוסיה 2017 בידי השדר המוביל רמי ווייץ והפרשן שלו מוטי איוואניר נפתח בדברי שבח חסרי כיסוי של השניים לנבחרת צ'ילה. שניהם מכריזים כי הם הולכים על צ'ילה. מוטי איוואניר מסייג את עצמו בשפת רחוב, "…אני לא יודע אם נֹאכָל אותה…", וממשיך להעטיר קומפלימנטים על הנבחרת הצ'יליאנית. מגוחך. אינני יודע מי עורך הַמִשְדָר הישיר הנ"ל הזה מטעם "כאן" ? אינני יודע מי מפיק התוכן של המשדר הנ"ל הזה מטעם "כאן" ? אינני יודע מי הנושא באחריות הטלוויזיונית מטעם "כאן" לשידור ה- Off tube המשעמם, הכבוי, המרדים, ורווי שגיאות של רמי ווייץ ומוטי איוואניר מאולפן דל ו- עלוב. אינני יודע מי המפקח כאן ומי בעל הבית ? האם רמי ווייץ שניצב ב- וִויטְרִינָה הקדמית של "כאן" הוא כל יכול ? אינני יודע מהו הסד"כ של "כאן" בשידור הישיר של גרמניה – צִ'ילֶה. האם רמי ווייץ הוא העורך המפיק של עצמו, וגם המגיש וגם השַדָּר המוביל ? שום נוהל הרצת Roller credits ושום דירוג פונקציות וסמכויות. מעולם בכל 40 (ארבעים) שנותיי בתעשיית הטלוויזיה לא פגשתי הליך כזה בו ההנהלה הראשית מחביאה ומסתירה את שמם של האחראים להפקה, לעריכה, לשידור הישיר, ולניהול הראשי של מבצע שידורי ה- Off tube הקרוי "Confederation cup 2017". שידורי כדורגל של גביע הקונפדרציה 2017 ב- "כאן" התנהלו כאילו ללא אֵם, אָב, וסָב. מדובר בטלוויזיה שאיננה מנוהלת ו- מתנהלת נכון. האכזבה גדולה היא בעיקר מרמי ווייץ שנבחר להיות שַדָּר כדורגל הצמרת של "כאן". הנה אחת הסיבות. לפתע ובמפתיע מגיחה הדקה ה- 20 והמכריעה במשחק. שחקני גרמניה מבקיעים את שערה של צ'ילה בעקבות טעות חמורה של שחקן הגנה צ'יליאני בשם מארסלו דיאז (Marcelo Diaz). הנה הטקסט שה- אופטיובניק רמי ווייץ הוֹגֶה – משדר ישיר לצופיו : "…הוּ הָא…הנה הטעות…והנה גם בא השער…איזה טעות נוראית של מארסלו דיאז נותנת לגרמניה את ה- 0:1…מה שגרמניה לא הצליחה לעשות במשחק מסודר במשך 20 דקות עושה הטעות הזאת וגרמניה מובילה 0:1…". אף מילת זיהוי אודות שני גיבורי העלילה הגרמניים שמחוללים את המפנה, מי הם ומה שמם. חולפות 26 (עשרים ושש) שניות מאז הבקעת השער ורמי ווייץ שמשדר כידוע Off tube מאולפן "כאן" בארץ, עדיין לא מזהה ולא נוקב בשמותיהם של שני גיבורי העלילה, שני הגרמנים המעורבים בכיבוש השער הצ'יליאני המבקיע לארס שטינדל (Lars Stindle) על חולצתו מופיע המספר 13 וחוטף הכדור ממארסלו דיאז טימו וורנר (Timo Werner) מס' 11. כל צופה של "כאן" מבין שהתעוררה כאן בעיה. השַדָּר הַמוֹבִיל איננו מכיר את ההרכב הגרמני ולא מזהה את השחקנים ברגע האמת. לא בסדר. אחת מהשתיים : אם אתה רוכש זכויות שידורים של אירוע ספורט כלשהו ומשדר אותו בזמן צפייה ראשי שלך, עשה זאת מהשטח. אם לָאו וותר על כל העסק. ואז עולה לאוויר פרשן ה- Off tube מוטי איוואניר שכנו של רמי ווייץ בעמדת השידור, וממלמל למיקרופון אף הוא מבלי לזהות את שני השחקנים הגרמניים שמאיישים את ה- הרכב הַמִשְנִי של נבחרת גרמניה : "…כמה כדורגל יכול להיות אכזר…כמה כדורגל יכול להיות משוגע…ראינו בשתי הדקות האחרונות צ'ילה שולטת במשחק בצורה מוחלטת…מחמיצה שער בטוח מצד אחד…ובסוף עושה שטות מהצד השני וגרמניה מענישה בשנייה…". רמת פרשנות בינונית לגמרי ועדיין אף מילת זיהוי ו- זֵהוּת, הדבר הכי בסיסי בידור ישיר של משחק כדורגל אודות הצמד למען צופיהם : איך קוראים לשני הגרמנים שזה עתה הִיטוּ את הכף. חולפות עוד כמה שניות ורמי ווייץ עולה שוב לאוויר. ב- Replay השני, כנראה לאחר שעלעל בניירותיו, הוא נזכר לחשוף למען צופיו את שמותיהם של לארס שטינדל וטימו וורנר. מאוחר מידי. מדובר בשידור Off tube מחורבן.

בעת הפסקת השידור הישיר של המשחק גרמניה – צ'ילה, מתאר רמי ווייץ קטעים מוקלטים מהמשחק על המקום השלישי בגביע הקונפדרציות פורטוגל – מכסיקו 1:2. הוא טועה ומתבלבל בזהות השחקן הפורטוגלי שלובש את החולצה מס' 23 ובועט את הפנדל השני, וקורא לו אנדרה סילבה (Andre Silva) אולם אנדרה סילבה לובש בכלל את החולצה מס' 9. ל- שחקן שלובש את החולצה מס' 23 קוראים אדריאן סילבה (Adrien Silva). הפרשן מוטי איוואניר נזעק ממקום מושבו ומתקן on line את השַדָּר המוביל שלו. "…אה נכון…" משיב לו רמי ווייץ (ולא אומר לו תודה). "…טעות חוזרת בטעות על עצמה…", כדברי המשורר. רמי ווייץ איננו כזה שדר גרוע ומוטי איוואניר איננו פרשן רע כפי שאולי משתמע מהטקסט, אולם שניהם נכנעים לקללת, למֵאירָת ה-  Off tube. שניהם אינם בקיאים בחומר השידור הישיר. ועוד דבר : שניהם מחמיצים את הרגע כדי לערוך לציבור הצופים שלהם שיעורים בחוקת הכדורגל הַסָפְרוּתִית. שני הנושאים העיקריים של הפרת החוקה ברגל גסה ע"י שוער צ'ילה קלאודיו בראבו בעת בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' במשחק חצי הגמר צ'ילה – פורטוגל וה- Foul הַאָדוֹם הנבזי, האָלִים, המסוכן, והמכוון של הצ'יליאני גונזאלו חארא באמצעות מרפקו על הגרמני טִימוֹ וֶורְנֶר (השופט מילוראד מאזיץ' הפך אותה לעבירה צהובה בלבד) במשחק הגמר גרמניה – צִ'ילֶה חלפו מתחת לראדאר שלהם. בעוד מוטי איוואניר בצדק מתעקש על שליפת כרטיס אדום מתלונן רמי ווייץ כי "התייעצות ה- Video" של מילוראד מאזיץ' וההתבוננות שלו בארבעת ההילוכים החוזרים של הטלוויזיה פוגמת בשטף המשחק. איוולת. מוטי איוואניר צודק ורמי ווייץ טועה לא רק בגלל ההיגיון ההגיוני של מוטי איוואניר אלא גם מנקודת מבט חוקתית – חינוכית (!). אילו רמי ווייץ היה סופג מהלומה כזאת כפי שספג טימו וורנר הוא היה מדבר על זה שנה ולא עובר ככה סתם לסדר היום בטענה הזויה, משהו כמו, "…תראה כמה זמן גוזל התייעצות השופט מילוראד מאזיץ' עם מצלמות ה- Video וההילוכים החוזרים…". זה מה שמעסיק אותו לא הפגיעה האלימה והמכוונת של גונזאלו חארא בטִימוֹ וֶורְנֶר. רמי ווייץ סובל מעליות וירידות. הוא עלול לאבד את המוניטין שלו מפני שהטלוויזיה כמדיום של תקשורת המונים איננה סובלת תנודות כאלה של עליות וירידות. אלא רק עליות ו/או לפחות גְרָף של קו ישר ורָמָה אחידה.

השידור הישיר ב- "כאן" של המשחק גרמניה – צ'ילה צבר מִדְרוּג דַל שֶל % 7.8. היו לשידור הציבורי פעם ימים יפים יותר. יפים הרבה יותר. גם ל- אופטיובניק רמי ווייץ. לא בסדר שאנשי טלוויזיה וכל אדם באשר הוא אדם, ניאות למכור את כבודו האנושי והמקצועי ואת המוניטין שלו לבוסים שלו, בתמורה לנזיד עדשים.

מַסְעוֹת הַרֶכֶש של זכויות השידורים הטלוויזיוניים. תזכורת. סעיף 1.

ווילס – ישראל 0:0 (יום ראשון – 6 בספטמבר 2015) במסגרת מוקדמות Euro 2016. שידור ישיר מקארדיף של ערוץ 1 בהובלת השדר עמיחי שפיגלר והפרשן מוטי איוואניר. מנכ"ל רשות השידור בפועל יונה וויזנטל ומנהלו בפועל של ערוץ 1 הארצי – ציבורי אלי בבא, רכשו בהיגיון (רב) את שני חוזי הכדורגל של כל השידורים הישירים של נבחרת ישראל הלאומית (20 שידורים ישירים בית + חוץ) בשני המפעלים היוקרתיים של קדם Euro 2016 וקדם מונדיאל 2016 על סך כולל של 3.000000 (שלושה מיליון) יורו. רכישה מוצדקת ונאה.  

מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 אלי בבא נהגו בהיגיון רב משחתמו עם ה- EBU על שני חוזי הכדורגל היוקרתיים והמסקרנים הנוגעים למשחקי נבחרת ישראל בקדם Euro 2016 (תחת המטרייה של UEFA) בבית אחד עם נבחרות בלגיה, ווילס, בוסניה, קפריסין, ואנדורה. וגם של קדם מונדיאל רוסיה 2018 (תחת המטרייה של FIFA) : ישראל + ספרד + איטליה + אלבניה + מקדוניה + ליכטנשטיין. מדובר בשני חוזי שידור לא זולים אולם הכרחיים ומניחים את הדעת למען קיומו של השידור הציבורי (ומיטיבים עִמוֹ) על סך כולל של כ- 3.000000 (שלושה מיליון) יוּרוֹ. מדובר בכמות של כ- 20 (עשרים) משחקים בית + חוץ. העלות הממוצעת של כל שידור ישיר כזה עומדת על 150000 (מאה וחמישים אלף) יוּרוֹ. סכום המקביל לכ- 645000 (שש מאות ארבעים וחמישה אלף) שקל. עלות כל הפקת בית כזאת שמכילה בתוכה קריטריונים בעלי מסות טכנולוגיות, לוגיסטיות, ושימוש נרחב בכוח אדם המרכיבים שידור ישיר בהיקף כזה שמפיק ערוץ 1, מוערכת ב- לפחות ב- 150000 (מאה וחמישים אלף) שֶקֶל. כלומר כל שידור ישיר שמבצע ערוץ 1 בבית במסגרת קדם Euro 2016 ו/או שיבצע במסגרת קדם מונדיאל רוסיה 2018 נע סביב 800000 (שמונה מאות אלף) שקל שמורכב כפי שניתן לראות מקניית זכויות שידורים + הוצאות הפקה. בהפקות ספורט נצפות כאלה יכול ערוץ 1 ל- מַזְעֵר במשהו את נזקי העלויות. כ- חמישית מהסכום הנ"ל, משהו כמו 160000 שקל מתוך ה- 800000 שקל, הוא מצליח לכסות באמצעות שקופיות חסות. בהפקות יוקרתיות ומורכבות כאלה של ה- Host broadcaster הישראלי נוטלים חלק יותר מ- 100 (מאה) עובדים, לרבות הפעלתן של שתי ניידות שידור הכוללות בתוכן 18 (שמונה עשרה) מצלמות ומערכות הילוכים חוזרים, מערכות קול ומיקרופונים, ויחידות שידור (על פי פורמט שידור שמעוצב ונדרש ע"י UEFA – התאחדות הכדורגל האירופית). מדובר בסכומי כסף לא קטנים אולם השידור הציבורי מחויב להם וצריך לומר שהוא מקבל Feedback ציבורי טוב בדמותו של אלוהי הרייטינג והמדרוג. לית מאן דְפָליג כי אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ ובעולם מהווים נדבכי שידור חשובים בכל רשת טלוויזיה המחשיבה את עצמה. אין חולק על כך. יונה וויזנטל ואלי בבא צעדו אם כך במשעול הנכון.

השידור הישיר של ערוץ 1 הציבורי את משחק הכדור רגל הבין ארצי במסגרת מוקדמות יורו 2016 מקארדיף ווילס – ישראל 0:0 בהובלת עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר מהשטח מעמדת שידור באצטדיון בקארדיף (יום ראשון – 6 בספטמבר 2015 בין 19.00 ל- 21.00), הניב רייטינג ממוצע נאה של % 12.9 ו- Peak צפייה של % 20.0. בשידור הישיר של ערוץ 1 מקארדיף ווילס נגד ישראל צפו בממוצע 335000 צופים במדינת ישראל. סך של 645000 צופים במדינת ישראל נחשפו לשידור הישיר של ערוץ 1 בזמן כלשהו בין 19.00 ל- 21.00. השידור הישיר של ערוץ 1 נעשה בסטנדרט של HD. צריך לציין כי בין 19:00 ל- 21:00 הביס ערוץ 1 את ערוץ 2 ואת ערוץ 10. השידור הישיר של המשחק ווילס – ישראל שימש פלטפורמה נאה למהדורת "מבט" ב- 21.00 בהגשת יעקב איילון שצברה רייטינג ממוצע של 8.2%. בתרגום מתמטי לבני אנוש נראה כי רבע מיליון צופים במדינת ישראל ראו את "מבט" של יום ראשון – 6 בספטמבר 2015. הישג משמעותי לערוץ 1 לאחר מפלת הרייטינג ומפח הנפש של מבצע שידורי ה- Off tube מהתא האטום בירושלים בהובלת אורי לוי וגלעד וויינגרטן את אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015. ה- Post game Show בהנחיית שרון פרי הניב רייטינג דל רק % 2.5. ה- Post Game Show בהנחייתה צבר רייטינג ממוצע כפול בן 5.1%. השידור הישיר של המשחק וויילס – ישראל 0:0 במוקדמות Euro 2016 בערוץ 1 (כאמור בין 19.00 ל- 21.00) צמצם את הצפייה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 ל- % 15.6 ואת זאת של ערוץ 10 ל- % 10.1 ומאידך רומם את זאת שלו ל- % 8.2.

נבחרת ישראל תחת שרביטו של המאמן הלאומי אלי גוטמן הפגינה כדורגל לא רק לא מעניין אלא כזה שדומה לפשיטת רגל. במילים אחרות : משחק עלוב. מי מסוגל לשבת מול מסך ערוץ 1 במשך שעה וחצי ולהתבונן בכדורגל כל כך עצל, דל, ומוגבל ? אני כמו רבים בארץ הזאת מחזיק מעצמי פטריוט של המדינה ונבחרות הספורט שלה, אולם לא בכל מחיר. היה לי משעמם לצפות בשידור הישיר הנ"ל שהובילו עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר, מפאת גישתו ותפיסת עולמו של ה- Team leader של הכדורגל הישראלי, אלי גוטמן. הוא מצטייר כפוליטיקאי ולא מנהיג. שחקני נבחרת ישראל שיחקו בקארדיף על פי אותם החוקים שחוקקה ה- FIFA אולם לפחות בהתמודדות הנ"ל אין מדובר באותו הכדורגל שמשחקים בברצלונה ומינכן, וגם לא בטורינו וב- בואנוס איירס. רחוק מכך. אני לוקח מהשידור הישיר ביום ראשון – 9 בספטמבר 2015 את שתי הצהרותיו של השַדָּר המוביל המצוין של ערוץ 1 עמיחי שפיגלר שהודיע לי בדקה – 17, "…ישראל לא נראית טוב ואני אומר זאת בעדינות…". תשע דקות אח"כ הוסיף ואמר לי עמיחי שפיגלר, "אלי גוטמן מוטרד מאוד ממה שהשחקנים שלו עושים…". די אם אציין כי ישראל החלשה נעדרת כל אטרקטיביות התקפית ניצלה משתי בעיטות עונשין מ- 11 מטרים לרעתה. המחזה הדַל ביותר על כר הדשא היה כשקפטן נבחרת ישראל טל בן חיים התחזה למכשף ווּדוּ וניסה להטיל את כישופיו בתנועות ידיים מכוערות על כדור חופשי שבעט גארת' בייל. המשחק הסתיים בתיקו אפס, תוצאה שכאילו אמורה להחמיא לישראל, אולם מדובר בכדורגל יָרוּד ורָדוּד ועמו אכזבה גדולה. המחזה הטלוויזיוני שנקרה לי לפני שלושה ימים לא היה לרוחי.

אני אוהב את העיתונאי והשדרן עמיחי שפיגלר שמהווה לפי שעה תקווה גדולה לערוץ 1 (ובמידה רבה גם את מוטי איוואניר). עמיחי שפיגלר איננו רק מוביל את צוות השידור הגדול של ערוץ 1, הוא גם מאפיל עליו, לרבות הפנל. הפנל של שרון פרי באולפן בירושלים (דני נוימן + אביעד פוהורילס + אבי רצון) – אפרורי. הם אינם מחדשים ולא מוסיפים תובנות על אלה שנמסרו לי מפיהם של עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר במהלכי השידור הישיר. אני מנסה להיזכר בדבר חוכמה חריג אחד של מי מהשלושה. כלום. לא שלהם ולא של המנחה. אלי בבא, מה יש לפנליסט דני נוימן לעשות שוב ליד המיקרופון של ערוץ 1 ? הרי נפנפת אותו כבר וגם את יורם ארבל לאחר ביזיון השידורים של מונדיאל ברזיל 2014. איזה גדולה אתה מוצא בו כדי להושיב אותו מחדש על כס הפרשן. העיתונאים אבי רצון ואביעד פוהורילס יודעים כדורגל. לדעת כדורגל איננו מספיק. לדבר אודותיו זה כבר סיפור שונה. אם המַנְחָה שלהם שרון פרי איננה מתעלת אותם בכיוון הנכון, עליהם לנווט את דרכם בעצמם ולומר לצופים שלהם את האמת. נשקף מהמסך של ערוץ 1 כדורגל מחורבן, שחקנים מפונקים שחושבים שלרוץ על כר הדשא זה הדבר הכי קשה בעולם, ומאמן חששן ופחדן. נעזוב לרגע את הטקסטים הרוטיניים וכל כך צפויים של המַנְחָה שהייתה הפעם כל כך רדודה ושל שלושת המומחים שלה. הרי איש מהם איננו פֶּפ גוּאָרְדִיוֹלָה, יוֹהָאן קְרוֹיְף, ו/או גוּסְטָב שֶבֶּש. איש מהשלושה איננו וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ ולא אָרִיגוֹ סָאִקי. איש מהם איננו סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ולא וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה. מעט מאוד אישים מוכשרים ויוצאי דופן בגדולתם רשאים להופיע במרושל בתקשורת המונים. הם מנהיגים כל מוכשרים, בעלי ידע ומוניטין, וברי סמכא עד שאיש לא ישים לב לרישולם. וויטוריו פוצו מאמן נבחרת איטליה בכדורגל בעשור ה- 30 של המאה הקודמת ו- וויסנטה פאולה מאמן נבחרת ברזיל בסוף עשור ה- 50 של המאה הקודמת נראו כמו פרופסורים מפוזרים מאוניברסיטאות רומא וריו דה ז'ניירו, אבל הם היו אלופי עולם בכדורגל. בטקס הענקת גביע העולם בכדורגל לקפטן גרמניה פְרִיץ וָולְטֶר (Fritz Walter) במונדיאל שווייץ 1954 ניצב ספ הרברגר ליד שחקניו במעיל גשם מרופט אבל הוא היה אָלוּף עוֹלָם.

טקסט תמונה : 1934. רומא. המונדיאל השני נערך באיטליה בשנת 1934. נבחרת איטליה בכדורגל בראשות מאמנה הדגול וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo, ראשון משמאל) מנצחת במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה 1:2 לאחר הארכה וזוכה באליפות העולם. התמונה צולמה בעת התדריך לשחקניו בטרם תחילת ההארכה. וויטוריו פוצו בעל לבוש מרושל לא נראה כאיש כדורגל. אולם היה הרבה יותר מזה. הוא היה אלוף עולם, מנהיג ומחנך שהשחקנים שלו העריצו אותו. וויטוריו פוצו הוביל את נבחרת איטליה בכדורגל לזכייה שנייה רצופה במונדיאל השלישי שנערך בצרפת ב- 1938. איטליה גברה במשחק הגמר על הונגריה 2:4. (באדיבות RAI. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום ראשון – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" בעיר הבירה של שווייץ, ברן. מונדיאל שווייץ 1954. טקס הענקת גביע העולם לנבחרת גרמניה לאחר ניצחונה הסנסציוני 2:3 במשחק הגמר על נבחרת הונגריה. המאמן ספ הרברגר עומד ראשון משמאל עוטה מעיל גשם. בהמשך השורה, הקפטן פריץ וולטר מחזיק בגביע העולם (ע"ש ז'יל רימה), השוער אנטון טורק, הרץ הימני הורסט אקל, והחלוץ הלמוט ראהן מבקיע שער הניצחון. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אם היית פוגש את וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Vicente Feola) באחד מרחובות ריו דה ז'אניירו לא היית מפנה אליו מבט חוזר. לא הייתה לו הופעה מרשימה. הוא היה גוץ ושמן ולא נראה כספורטאי. וודאי לא איש כדורגל. אבל וויסנטה פֵאוֹלָה היה מנהיג כדורגל מן הדרגה העליונה ביותר. הוא היה מאמנה של נבחרת ברזיל והוביל אותה לזכייה הראשונה שלה באליפות העולם במונדיאל של שוודיה 1958. פֶּלֶה, גָארִינְצָ'ה, דִידִי, בֶּלִינִי, זַאגָאלוֹ, וכל האחרים נלחמו עבורו. וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה הפך את ברזיל לא רק לנבחרת נפלאה אלא לקבוצה שהגשימה ב- 1958 את האמירה ההכרחית הניצבת מאחורי כל הצלחה בכל תחום, "כולם בשביל אחד – אחד בעבור כולם". (באדיבות TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוויזואליה של הפנל של ערוץ 1 במדיה וויזואלית – מגוחכת. קיימים חוקים ברורים ומוקפדים של לבוש, התייצבות, והופעה בתקשורת המונים בפני מצלמות הטלוויזיה באולפן. מי ש- משבש אותם נוטל את האחריות על עצמו. ראה גם את הופעתו המסורבלת והאנטי טלוויזיונית של הפרשן מר רון קופמן באולפן ערוץ 55 בכבלים באליפות אירופה בכדורסל. מנהל ערוץ 1 משלם כ- 700000 (שבע מאות אלף) שקל בממוצע בעבור זכויות השידורים של כל משחק בית + חוץ במסגרת מוקדמות Euro 2016. מה כל כך קשה להלביש את אנשי הפנל בלבוש רשמי מוקפד ואחיד שנושא בגאווה את הלוגו של ערוץ 1 על דָש הז'אקט. הרי ערוץ 1 עדיין חי וקיים. מדוע אם כך חושבים אנשי השידור הציבורי שהם משוחררים בהופעתם מעוֹל הוויזואליה ?

הריאיון שניהל עמיחי שפיגלר בתום המשחק עם אלי גוטמן (מאמן בעל חזון הגנתי ומשחק סגור וזהיר מידי ללא שום אינציאטיבה התקפית) – היה חובבני וחנפני. בהרכב נבחרת ישראל משחקים כוכבי כדורגל עשירים ומקצועניים בעלי ניסיון שעשו ועושים קריירה בחו"ל. בתוכם ניר ביטון, תומר חמד, ביברס נאתכו, בירם כיאל, מונאס דאבור, שחקן ההגנה טל בן חיים (הקפטן, משחק היום בשורות מכבי ת"א), בן שהר, השוער אופיר מרציאנו וכן שני הישראלים המובילים ערן זהבי וטל בן חיים (שניהם ממכבי ת"א) – שחקנים לאומיים שאפשר לדרוש מהם הרבה הרבה יותר. תפקידו של המראיין עמיחי שפיגלר היה להעמיד את המאמן הלאומי אלי גוטמן במקומו ולשאול אותו ללא כחל ושרק, מה צריכה להביע שיטת המשחק המגוחכת והמכוערת הזאת שכפה על נבחרת ישראל בקארדיף, שיטה דומה לסגנון ה- "בונקר" שנקט לפני 60 (שישים) שנים מאמן נבחרת ישראל ג'רי בית הלוי המנוח…? הציבור בישראל רוצה לראות את נבחרת ישראל מעפילה לגמר טורניר Euro 2016 בשנה הבאה בצרפת (24 נבחרות), אולם לא בצורה כל כך נרפית, ו- אין המטרה מקדשת את האמצעים. למרות המשחק העני חסר דמיון ואופק, הציבור הישראלי שומר אמונים לנבחרת הלאומית בכדורגל. הרייטינג הוא ההוכחה לכך. Peak של % 20.0 הוא נתון שערוץ 1 רק יכול לחלום עליו בימי שגרה.

מסעות הָ-רֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 2.

הערה 5 : מַפָּח נֶפֶש. יום שלישי – 13 באוקטובר 2015. בריסל בלגיה. אצטדיון "המלך בודואן". שידור ישיר של ערוץ 1 את משחק מס' 10 ואחרון במסגרת בית 2 המוקדם של Euro 2016, בלגיה – ישראל 1:3. השַדָּר המוביל בבריסל הוא עמיחי שפיגלר יחדיו עם הפרשן שלו מוטי איוואניר. האולפן בירושלים בראשות שרון פרי הוא המנווט את השידור הישיר בין 21.00 ל- 24.00. הרייטינג אפרורי כמו המשחק רק % 13.1.

טקסט תמונה : יום שלישי – 13 באוקטובר 2015. תשע בערב. האולפן המנווט בירושלים את השידור הישיר מאצטדיון "המלך בודואן" בבריסל בטרם שריקת הפתיחה למשחק בלגיה – ישראל 1:3 במסגרת המחזור ה- 10 והאחרון בבית מס' 2 בקדם Euro 2016. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אביעד פוהורילס (האיש הכי רציני בפנל), אייל לחמן, המנחה והמגישה שרון פרי, דני נוימן (בטל בשישים), ומישל דיין. רמת הפנל והפרשנות של ערוץ 1 איננה עונה על צרכי הצופים. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שרון פרי המנחה הוותיקה אך חובבנית ברמה נמוכה של אולפן ערוץ 1 הציבורי (בירושלים), המנווט את טורניר קדם Euro 2016 עולה לאוויר בתשע בערב, ו- לצִדָה ארבעה פרשנים אביעד פוהורילס, אייל לחמן, דני נוימן, ומישל דיין, ובפיה מֶסֶר סוגסטיבי ילדותי לציבור הצופים שלה בטרם שריקת הפתיחה למשחק בלגיה – ישראל באצטדיון "המלך בודואן" בבריסל, כלהלן : "יכול להיות שנבחרת ישראל בכדורגל תעשה את הבלתי יאומן הערב נגד בלגיה בבריסל, ואנחנו נאכל את הכובעים שלנו, כולנו…?". ההתנסחות שלה מלווה באינטונציה מתקתקה, חיוכים מלבבים, ו- טקסט רווי פליאה ו- תקוות של גן ילדים המבוסס על תחינה לנֵס. שרון פרי היא ראשית דבר עיתונאית שפונה לציבור צופים רחב. אולם היא איננה מתנהגת כך. ואז היא מעבירה את רשות הדיבור לאביעד פוהורילס, שלא המתין והתפרץ קודם לכן לדבריה כשהוא מכנה את ההתמודדות בלגיה – ישראל במשחק מילים תרתי משמע, "נֵס אוֹ שָחוֹר…". אביעד פוהורילס משיב לשאלתה של שרון פרי כלהלן : "שחקני נבחרת ישראל הציגו מחויבות אפסית במשחק כל כך מכריע לפני כמה ימים באצטדיון "טדי" בירושלים נגד קפריסין…אי אפשר לצפות לקחת נקודות באצטדיון "המלך בודואן" מנבחרת בלגיה המדורגת בדירוג האיכות של FIFA במקום ה- 1 בעולם…הסיכוי קטן מאוד".

המנחה – מגישה שרון פרי ממשיכה לנפח בלון ולצעוד בכיוון התנועה שלה המנוגד לכל היגיון. היא פונה כעת לדני נוימן תוך כדי שהיא מושכת אותו בלשונו, "דני נוימן זה לא נגמר עד שזה לא נגמר…", ונשמעת שוב כל כך ילדותית. מה את אומרת שרון פרי ? באמת…זה לא נגמר עד שזה לא נגמר…??? על מה את מדברת בדיוק גבירתי…??? דני נוימן משיב לשאלתה של שרון פרי באריכות, במסורבלות, ו- בפלפול חסר בינה ולא נָבוֹן. כל רשת טלוויזיה באשר היא מתעבת טקסט ארוך ו- נעדר חוכמה כפי שהוגה דני נוימן באולפן בירושלים בטרם שריקת הפתיחה בבריסל : "יכול להיות שהיום יהיה נס ולא שחור כפי שאמר אביעד פוהורילס… אם יהיה נֵס זה כבר לא תלוי בנו…כי אז נחפש את הניסים בניקוסיה…אני חושב שאם אנחנו ננצח את בלגיה אז גם בוסניה תנצח את קפריסין בניקוסיה…ואם אנחנו נסיים בתיקו ו/או נפסיד אז נראה לי שקפריסין תנצח את בוסניה…וקפריסין היא תהיה זאת שתעפיל מהמקום ה- 3…". טקסט בלתי מתקבל על הדעת של פרשן שמחויב לפרשנות ולא לקשקוש להג של ילד מכיתה ג' שעסוק בבניית טור חשבוני. שרון פרי ממשיכה לנשוף אוויר לתוך הבלון ומנסה לרמוז למישל דיין, "מישל אתה חושב שאפשר לעשות את זה הערב…?". מישל דיין דמות חיוורת ואנטי טלוויזיונית משיב לשאלתה של שרון פרי : "אי אפשר לעשות את זה הערב בבלגיה…". מהצד מתפרץ דני נוימן ש- שַח למישל דיין, "אפשר לעשות את זה הערב בבלגיה…". שרון פרי הסוגסטיבית פונה לאייל לחמן ולא מרפה : "אייל, בלגיה הבוטחת יכולה למצוא את עצמה באיזה שהוא מקום מופתעת…?". אייל לחמן משיב לשאלתה של שרון פרי באריכות של פילוסוף, מנתח ומנתח, מרעיף עוד ועוד נתונים, עד שלבסוף הוא אומר, "מדובר בנבחרת בלגית מושלמת…". לשרון פרי אין סבלנות אליו והיא קוטעת אותו מבלי שהוא עונה על שאלתה. המנחה – מגישה מעבירה את השידור הישיר לבריסל. המאמן הלאומי אלי גוטמן בטרם שריקת הפתיחה בבריסל : "אין אחד בנבחרת שהוא חסר אמונה…אני חושב שזה הבסיס לכל…אמונה מייצרת רצון". קפטן נבחרת ישראל טל בן חיים בטרם שריקת הפתיחה בבריסל : "השחקנים לא עולים אף פעם למשחק בהרגשה שהם הולכים להפסיד את המשחק…אנחנו נעלה במטרה לעמוד כמו שצריך ולנסות להשיג תוצאה טובה…זאת השאיפה של כולנו…". הפרשן מוטי איוואניר ניצב על כר הדשא באצטדיון "המלך בודואן" ושַח לנו : "לקחת את התקווה הקטנה…ואולי נצא מכאן עם איזה שהוא נס קטן…בלי חלומות נישאר במקום…". השַדָּר המוביל עמיחי שפיגלר (עיתונאי ושדר טלוויזיה טוב) משתעשע אף הוא לפרק זמן קצר בזיכרון הַנֵס ביום רביעי ההוא – 13 באוקטובר 1993 בשעה שנבחרת ישראל מנצחת בקדם מונדיאל ארה"ב 1994 באצטדיון "פארק דה פראנס" את נבחרת צרפת 2:3. (המשחק הועבר אז ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור ישיר. צוות השידור באצטדיון "פארק דה פראנס" בפאריס כלל את השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל, הפרשן אבי רצון, והמפיק יואב טוקר).

ואז שורק השופט היווני טאסוס סידירופולוס לתחילת המשחק באצטדיון "המלך בודואן". הבלון של שרון פרי מתפוצץ ומתרסק כמו גם מִשְאָלוֹתָיו של דני נוימן. מדהים שערוץ 1 חוזר להעסיק בשורותיו פרשן ממדרגה שנייה, פרשן נפל כה טפל, משמעמם, ומגוחך. בעוד אחיהם של שחקני נבחרת ישראל בכדורגל הלוא הם חיילי הצנחנים, גולני, גבעתי, הנח"ל, השריון, התותחנים, הסיירות, חיילי דובדבן, טייסי חיל האוויר, חיילי משמר הגבול, אנשי המשטרה, ואנשי שירות הביטחון הכללי עושים ימים כלילות לשמירת הגבולות של מדינת ישראל ונלחמים באומץ לב נגד הטרור הפלסטיני – הרי ששחקני נבחרת ישראל המפונקים ממשיכים לשַרֵך את רגליהם על כר הדשא הבלגי ועדיין חושבים שלרוץ אחרי הכדור זה הדבר הכי קשה בחיים. בסיום המערכה הארוכה והכושלת של הניסיון להעפיל לגמר טורניר Euro 2016 בשנה הבאה בצרפת מתברר כי המאמן הלאומי אלי גוטמן איננו מנהיג ונבחרת הכדורגל של ישראל איננה קבוצה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 13 באוקטובר 2015. חצות הליל. האולפן המנווט את השידור הישיר מאצטדיון "המלך בודואן" בבריסל בתום המשחק בלגיה – ישראל 1:3 במסגרת המחזור ה- 10 והאחרון בבית מס' 2 בקדם Euro 2016. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אביעד פוהורילס (הטוב בצוות), אייל לחמן, המנחה והמגישה שרון פרי, דני נוימן, ומישל דיין. המאמן הלאומי אלי גוטמן לוקח את האחריות עליו ומצהיר לאומה "הכל עליי", אולם אין בכך די. רמת הפנל והפרשנות של ערוץ 1 איננה עונה על צרכי הצופים. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 3. כלכלה טלוויזיונית. סיכום מבצע עשרת שידורי קדם Euro 2016 (חמישה משחקי בית + חמישה משחקי חוץ) ע"י ערוץ 1 הציבורי תחת הנהלתו של מר אלי בבא.

בראש ערוץ 1 הציבורי ששרוי תחת עול פירוק ניצב היום מר אלי בבא איש שאני רוחש לו הערכה כמנהל וכאדם. אין לי צל של מושג מה טומן העתיד הפוליטי לשידור הציבורי אולם הייתי רוצה שבכל מקרה יעמוד בראשו אלי בבא. הוא איננו מוכר לציבור אולם מדובר באיש מקצוע בעל ידע רחב בתחום משלושת ההיבטים של תוכן, טכנולוגיה, וכלכלה טלוויזיונית. אלי בבא איננו רק פיגורה מקצועית מעולה בעלת ניסיון וידע עצום בתעשיית הטלוויזיה, הוא לפני הכל איש רציני, בעל יושרה, דרך ארץ, ודוגמא אישית. אלי בבא עומד מאחורי מסע הכיסוי הטלוויזיוני הממושך של ערוץ 1 הציבורי את עשרת משחקי נבחרת ישראל בית וחוץ במסגרת קדם Euro 2016. אלי בבא הוא האיש שקידם את החתימה על החוזה הכפול של זכויות שידורים בלעדיות עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שכלל בתוכו את שני מפעלי הכדורגל של קדם Euro 2016 בצרפת ואת קדם מונדיאל 2018 ברוסיה. ערוץ 1 הציבורי שילם בעבור שתי העסקאות הללו סכום לא מבוטל של 3.000000 (שלושה מיליון) יורו. הסכום הנ"ל חולק ל- 8 תשלומים שמתבצעים כמקובל בין 2014 ל- 2017. מדובר בעצם במבצע של כ- 20 (עשרים) שידורים ישירים של ערוץ 1 הציבורי במהלך ארבע שנים בו הוא נדרש לשלם כ- 150000 יורו (שווה ערך אז ל- 650000 שקל) פֶּר שידור ישיר בודד בעבור הזכויות בלבד. כמו כן נדרש ערוץ 1 הציבורי להשקיע כ- 300000 (שלוש מאות אלף) שקל בעלויות ההפקה וההוצאות הטכניות של כל משחק בית. מדובר בהפעלת שתי ניידות שידור ותפעול של כ- 18 מצלמות בכל אחד מהשידורים הישירים של משחקי הבית (באצטדיון ר"ג, ו/או אצטדיון סמי עופר בחיפה, ו/או אצטדיון "טדי" בירושלים) על פי קריטריון ופורמט הכיסוי המפורט והמורכב שדורשים שני בעלי הבית של זכויות השידורים UEFA ו- FIFA. ובכן זה המקום לומר תודה אישית שלי למר אלי בבא מנהל ערוץ 1 הציבורי ולאנשיו : תחזקנה ידיכם בטרם מפולת (!).

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 4. יום שלישי – 17 במאי 1994. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה והמבוססת מאבדת במפתיע ובאופן לא כפוי את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי (כל מחזורי ומשחקי הליגה הלאומית / ליגת העל היום + כל משחקי גביע המדינה) לערוץ 2 הצעיר לאחר שהחזיקה בהן ברציפות רבע מאה של שנים מאז 1969. המפסידן הגדול היה מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מוטי קירשנבאום ז"ל. יאיר שטרן יבד"ל כיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אני ניווטתי את שידורי הספורט בעבור שניהם. ערוץ 2 המסחרי דַרְדָק תקשורת זכה בחוזה האטרקטיבי ההוא של 1997 – 1994 תמורת תשלום של סך 15.000000 (חמישה עשר מיליון) דולר לשלוש שנים. (5.000000 דולר בכל עונה).

הערה מתמטית לצורך הבנת יחסי המחירים אז (ב- 1994) והיום (ב- 2015) : ערוץ 1 חתם לפני שנתיים ב- 2013 עם התאחדות הכדורגל הישראלית על חוזה שידורים ישירים של משחק מרכזי אחד בלבד בשבוע (!) לשלוש שנים 2016 – 2013 תמורת תשלום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל לשלוש שנים. תשלום של 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל בממוצע לכל שידור ישיר שבועי בודד לאורך שלוש שנים. 

ציטוט : "When you have the rights – You have the show". ציטוט שבא מפיו של רוּן אָרְלֶדְג' / Roone Arledge המנוח מי שהיה מנהל חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 2001 – 1968. רון ארלדג' התמנה למנהל חטיבת הספורט של ABC ב- 1968 ולמנהל החדשות ב- 1976. הוא הופקד על שתי המשרות הרמות ע"י שני נשיאי רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בעת ההיא ליאונארד גולדנסון ו- פרד פירס. רון ארלדג' נולד ב- 1931 ומת ב- 2002.

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של ספרו של רון ארלדג' "ROONE" שיצא לאור בארה"ב לאחר מותו ב- 2003 בהוצאת Harper Collins Publishers. ספר חובה לכל איש טלוויזיה ותקשורת באשר הוא. (נמצא על מדפי הספרייה שלי).

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של ספרו של רון ארלדג' "ROONE" שיצא לאור בארה"ב לאחר מותו ב- 2003 בהוצאת Harper Collins Publishers. ספר חובה לכל איש טלוויזיה ותקשורת. (נמצא על מדפי הספרייה שלי).

אם יורשה לי להעיר ולהשוות, היחיד שמזכיר אותו כאן בארץ מההיבט של היקף רמת העבודה המבצעית הטלוויזיונית המורכבת והכלכלה היקרה הכרוכה בכך ועול הנשיאה באחריות, הוא איש הטלוויזיה מר אלכס גלעדי יבד"ל, מי שמשמש תקופה ארוכה סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (מאז 1981) וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (מאז 1994). ובכן, זכויות השידורים הפנטסטיות שמשלמות רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם לוועדות המארגנות הבינלאומיות הגדולות ובראשן IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) + FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) + UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) + IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) וגם להתאחדויות הכדורגל המקומיות – הן הדלק שמניע את תעשיית הספורט באשר היא.

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 5.

לחצים, שמועות שווא, שבבים, מניפולציות, השמצות זדוניות בעיתונות ובתעשיית ה- Internet, ו- גִיצֵי שקרים שעפים מכל עבר מבית ומחוץ – אינם סיבה לוויתורים. ניסוחים בינלאומיים כלהלן : שום אדם מכל הגוונים איננו דָגוּל דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו, גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור יָרוּד ו- עָלוּב נטול כל כישרון בשם מר יוסף בר-אל. אותו יוסף בר-אל שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון סילקה אותו מתפקידו הרָם ב- 2 במאי 2005. וכן, גם אִם מְדוּבָּר בנשיא ה- FIFA המושחת והמושעה ספ בלאטר, גם אם מדובר במיליארדר הגרמני לאו קירש, גם אם מדובר ביו"ר הוועד המנהל לשעבר של רשות השידור נחמן שי (היום ח"כ) וגם אם מדובר במר גדעון לוי כתב "הארץ". פוסט מס' 562. כל הזכויות שמורות.

אני אוהב מתמטיקה וכלכלה. הפוסט הקונקרטי ההוא מס' 562 היה מסמך טלוויזיוני כלכלי בינלאומי סבוך ומפותל שנוגע לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט עולמיים בכירים ע"י רשתות הטלוויזיה בארץ לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובעולם כולו. במבוך הכספי והכלכלי הענק, המסובך, הנסתר, והפתלתל הזה גם אני הייתי צריך לפלס את דרכי במשך רבע מאה של שנים (יחדיו עם עוד אלפי אנשי טלוויזיה מכל רחבי תבל) ולנווט בידע, במחשבה, בהבנה, וביוזמה את דרכן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור אל מטרות השידור היקרות והיוקרתיות שניצבו בפנינו. היה לי כל הזמן מודיעין טלוויזיוני טוב אודות המתרחש בעולם וכמובן בארץ. סמכתי על ההיגיון והידע שלי וידעתי לתמרן את עצמי (כנציג רשות השידור) בתוך חומרי השידור היקרים מפז תרתי משמע. זה לא היה הכל. אתה יכול להיות מצויד במודיעין והיגיון אולם אינך שווה פרוטה ומשול לקליפת השום אם אתה לא יכול ו/או אינך יודע לשכנע את המנכ"לים שלך כי ההיגיון שלך הוא הגיוני. 22 (עשרים ושתיים) שנים רצופות ניווטתי את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שֵירָתִּי את השידור הציבורי תחת פיקודם של 8 (שמונה) מנכ"לים, 8 (שמונה) מנהלי טלוויזיה, 9 (תשעה) מנהלי חדשות, ו- 3 (שלושה) סמנכ"לים לענייני כספים. ההרמוניה הגדולה ביותר שררה בעבורי בעת עבודתי ארוכת השנים בתקופות ההן תחת פיקודם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993 ו- מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984. וגם בתקופה שיאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות בשנים 1989 – 1983 ואח"כ כשאותו יאיר שטרן כיהן בתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנים 2000 – 1993. ניסיון החיים המתמשך של כל בן אנוש (גם שלי) משפיע, משנה, ועשוי להרכיב מחָדָש מעת לעת את הערכתו והשקפת עולמו בנושאים שונים של חיינו. אני כותב את העדויות הנ"ל שלי כשגילי מתקרב אוֹטוֹטוֹ ל- 80 שנים. צריך להבין שאורי פורת התמנה ב- 1 באפריל 1984 לקדנציה הראשונה שלו כ- מנכ"ל רשות השידור (ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר) בטרם מלאו לו 49 שנים. צעיר מאוד יחסית לגילי היום וכמי שמתעד את ההיסטוריה של תולדות הטלוויזיה והרדיו, בעולם מאז 1884, ובארץ מ- 1936. מוטי קירשנבאום ז"ל התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 (ע"י ראש הממשלה יצחק רבין) בטרם מלאו לו 54 שנים. צעיר. יאיר שטרן יבד"ל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 10 ביולי 1993 בהיותו בן 51. צעיר. ניסיון החיים שלי לא גרם לי לשנות את דעתי אודות השלושה הנ"ל. הם בלתי נשכחים עבורי.

הפוסט ההוא מס' 562 נכתב על ידי בעקבות הידיעה העיתונאית שהופיעה בעיתון "ישראל היום" (יום שלישי – 8 בדצמבר 2015) ואשר דיווחה כי תוכנית התחקירים רבת המוניטין "פנורמה" (Panorama) של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC, עסקה אמש בחשדות כבדים שמוטחים בנשיא המודח של ה- FIFA השווייצרי ספ בלאטר (גם ע"י ה- FBI האמריקני) על שנטל שוחד בסכומים עצומים מחברת השיווק ISL לפני כעשרים שנים, ב- 1995, בהיותו מזכ"ל ה- FIFA דאז. האם ייתכן שחברת ISL שיחדה את מזכ"ל ה- FIFA ספ בלאטר וחבריו בארגון בסכום אסטרונומי של כ- 100.000000 (מאה מיליון) דולר כדי שימסור לה את זכויות השיווק של המונדיאלים כסחורת שידור לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ? מדובר בחשדות כבדים ומדהימים בהיקפם של נטילת שוחד. צריך להזכיר כי נשיא ה- FIFA ב- 1995 היה הברזילאי ז'והו האבלאנז' (João Havelange בן 99 היום) שאף הוא איננו נקי מחשדות. לא בכְדי הגה הסופר הצרפתי המהולל אונורא דה באלזאק בשעתו את הסלוגן רב המוניטין שלו : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". התברר גם כי גם נשיא UEFA הנוכחי הצרפתי מישל פלטיני אפוף חשדות כבדים של נטילת שוחד והושעה מתפקידו לפי שעה. האם שני החשודים בנטילת שוחד רב ממדים ספ בלאטר ומישל פלטיני הולכים לבלות חלק משארית חייהם מאחורי סורגי הכלא ?

טקסט תמונה : מדהים. גם נשיא UEFA הצרפתי מישל פלטיני נמצא אפוף חשדות כבדים של נטילת שוחד ובימים אלה של נובמבר – דצמבר 2015 הושעה מתפקידו הרם ע"י הוועד הפועל של UEFA התאחדות הכדורגל האירופית. (באדיבות UEFA). 

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 6.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסבך זכויות שידורים של המונדיאלים, ה- Euros, והאולימפיאדות. כלכלה טלוויזיונית. זכויות היוצרים שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

1. שיעורים מאלפים בכלכלת טלוויזיה.

2. קיימת קורלציה מוחלטת בין הגלובליזציה של שידורי הספורט לבין כישרון הטלוויזיה הבינלאומית להפיץ במהירות את סיגנל השידור לבין עלוּת זכויות השידורים. שגשוגה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית הבינלאומית גובה ממון עצום מהמְשָדֵּר העולמי. הוועדות המארגנות החשובות בעולם : FIFA ,IOC ,UEFA, ו- IAAF תובעות את ליטרת הבשר שלהן ומעלות את רָף התשלומים לשמיים.

3. חוסנו וכוחו הפיננסי – כלכלי של ה- EBU איגוד השידור העשיר בעולם.

4. הופעתו בזירה הטלוויזיונית של המיליארדר איל התקשורת הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) ולצדו חברות תיווך ושיווק של זכויות שידורים. הולדתה של חברת "צ'ארלטון" בישראל. השתלבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- EBU מאבד לראשונה את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- 2002 ו- 2006 לגורם מסחרי פרטי בשם לאו קירש.

5. מונדיאל הכדורגל הראשון באורוגוואי 1930 הופך למסורת ומורשת.

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא". (אראסמוס).

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". (הונורא דה באלזאק).

15 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 (1984 EURO) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת. אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים. רק 10000 (עשרת אלפים) דולר מתוך הסכום הגלובלי של 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ב- EBU. סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר. "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך, תסתפק בתקצירים מוקלטים", נהג לסנוט בי. התוכן עניין אותו הפעם יותר מהמָמוֹן. כל 40 רשתות הטלוויזיה הציבוריות החברות ב- EBU בעת ההיא ב- 1984 שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד ניצב מהצד ו- התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס בזמן צפייה נוח לצופי הטלוויזיה בישראל.

דווקא הפעם הגיח לעברי טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על מנת לסייע. טוביה סער שִכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984 EURO, שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984, להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984, ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד להיערך שלושה ימים אחריו [1]. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור, שלא הסכים ודחה את הרעיון שלי על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה הרגיז אותי. אמרתי לו מייד מה אני חושב עליו. "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי שעלות זכויות שידורים שלה מינימלית, ולפתע כעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?". יוסף "טומי" לפיד לא המתין וירה : "…יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינם אותו הדבר…".

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 0:2, אך חיש מהר התברר ששלחתי את השדר המוביל שלי יורם ארבל לפאריס לַרִיק. בחינם. זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה. את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר (צרפת ניצחה כאמור 0:2) לא ראו בארץ בשל העיצומים שנקט וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער יבד"ל ונגד מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל. וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח ציון סווירי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) באולפני השידור שלנו בירושלים. את השערים בלבד שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984. אורי פורת נדהם מהברוטליות של וועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנוכי הייתי המום וגם יצאתי מדעתי. אכזבה ענקית. צִיוֹן סְוִוירִי כיו"ר וועד ההנדסה היה כמעט שווה כוח למנהל הטלוויזיה טוביה סער ובמפגשי הכוח ביניהם הוא בדרך כלל היה המנצח. ידו הייתה על העליונה.

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 693. אחת השבתות בראשית חודש אוקטובר של שנת 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו. הפקת הספורט בשבת. ציון סווירי (משמאל לימין) יחד עם חבריו הטכנאים אלי רפאלי, אבנר מריומה, ומאיר חיימי מפצחים גרעינים ביציע המוזמנים באצטדיון בתום התקנת ניידת השידור ה- "OB הלבן" לקראת הקלטת המשחק המרכזי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום). המשחק הוקלט בירושלים באמצעות מערכת מיקרוגל, נערך, ושודר במוצ"ש בתוכנית "מבט ספורט". סיגנל הטלוויזיה נשלח מהניידת לתחנת ממסר גבוהה במגדל שלום ומשם לתחנת הממסר ב- "איתנים" בהרי יהודה, ומשם ל- Master Control בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרוֹם שנותיי ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית, טכנולוגית, ותוכניתית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968. דן שילון מנהל מחלקת הספורט בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי 1972 EURO שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה. מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל. ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והממונה על ענייני הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור בלמו את יוזמתו. שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוונטי למשלם האגרה לא עניין אותם. שידורי הספורט בטלוויזיה נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים. מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ 0:3, ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות משחק הגמר ב- "מבט ספורט".

גורלו של אלכס גלעדי לא שפר עליו ב אליפות 1976 EURO שנערכה ביוגוסלביה. זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב. גם דן שילון שכיהן כמנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי לא התאמץ יותר מידַי למען אותם שידורי אליפות אירופה בכדורגל של 1976 (הלוא הם EURO 1976) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו על הסַף. זה הספיק להם. לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי, הטורניר השני ביוקרתו וחשיבותו אחרי גביע העולם, ועוד ללא כל תשלום. בצר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה ברוממה כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה. רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית. המפיק איציק גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות. פריבילגיה שהייתה שמורה למעטים בלבד. נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטר בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2:2. במצב של 7:7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּּלִִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976. פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים. כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט".

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד ז"ל שימש מנכ"ל רשות השידור ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980 EURO שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו. ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מ- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים. הסכום הכללי הפעוט נעצר לפי שעה רק על גבול  3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא התווכח עם הבוס שלו יתר על המידה, והסכין עם תפישת הניהול הבלתי מובנת של הבוס שלו. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש גם הוא. כל המנכ"לים של שלושים וחמש רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את כל 15 (חמישה עשר) משחקי הטורניר של 1980 EURO, והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT. רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד ז"ל הטיל טָאבּוּ על הנושא. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב חימה ותדהמה. הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 1:2. חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הורסט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות למערב גרמניה.

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת השתנתה התמונה מקצה לקצה. אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו. הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988 EURO שהתקיימו במערב גרמניה. מנקודת מבטי היום ברור שאורי פורת הוא מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת. הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988. כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יָעָף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 0:2 לזכות הולנד נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים. יורם ארבל שידר ישיר את המשחק מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן. "איזה שער, איזה שער", זעק למיקרופון. הרייטינג היה נפוּח. הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת. נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר זכויות שידורים מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU. המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984, אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר. 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU באליפות אירופה למדינות בכדורגל ב- 1988. מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות כפי שתלמדו לדעת.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סייע לי בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984 לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. שלושה חודשים לאחר סיום משחקי 1988 EURO, אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988. שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אורי פורת ואף שום מנהל טלוויזיה לא העזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EUROs, כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969), יצחק לבני יבד"ל (בשנים 1979 – 1974), ויוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979).

באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין היה מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU איגוד השידור האירופי שבו היינו Active Members (חברים פעילים) [2] ואשר שילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. שתי האליפויות של 1988 ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת. נטלו בהן חלק 8 (שמונֶה) נבחרות אירופיות. זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 0:2. כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה. ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק. בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל. דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992, אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוסיפ בארוז טיטו) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית. מאיר איינשטיין שידר ישיר את המשחק והפרשן שלו באולפן בירושלים היה אבי רצון. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה. לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה. הוא ראה באבי רצון מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי וגם ידיד ורע. הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן מ- מֵילָא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה 92'. בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב ומקובל עלי אך שָנוּא על יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב.

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO) משמונה לשש עשרה נבחרות, הוכפלה גם כמות המשחקים בטורניר מחמישה עשר לשלושים ואחד. זכויות השידורים האמירו בהתאם. ה- EBU נדרש לשלם 80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו צמח ל- 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר. מדובר בעלות זכויות השידורים בטרם מחשבים ולוקחים בחשבון את עלויות ההפקה עצמה. באליפות אירופה לאומות 2000 שנערכה בשתי מדינות הולנד ובלגיה (EURO 2000) הצטווינו לשלם כבר זכויות שידורים ע"ס 666000 (שש מאות ושישים ושישה אלף) דולר.

UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור. הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי שכולנו גדלנו עליו "Citius, Altius, Fortius" (מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר), קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל. הָשְוַואָה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של  IOC על פני ה- FIFA. עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 והכבלים. המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ומוטי קירשנבאום ז"ל עמדו בפרץ. בדרך כלל היו להם תשובות כספיות.

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 7.

1990 – 1988 / השוואת גְרָף מחירי זכויות שידורים בין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC  לבין התאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA.

ששת גופי השידור העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול ב- 1988. (הערה שלי : מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית סך של 300.000000 (שלוש מאות מיליון ו/או 301 מיליו, הדעות חלוקות) דולר. ה- EBU שִילֵם 28.000000 (עשרים ושלושה מיליון) דולר, וחלקה של רשות השידור הישראלית ניצב אז על 600000 (שש מאות אלף) דולר.

ה-FIFA קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה. בהחלט כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC.

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC  לבין התאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA.

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף IOC הוועד האולימפי הבינלאומי סכום של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר לכיסו מהמְשָדֵר העולמי. ה- FIFA לעומת זאת שילשה לכיסה 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994.

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC  לבין התאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA.

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם המשדר העולמי סכום של 900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC. שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה ה- FIFA מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות ממה שקיבל  IOC בעבור אולימפיאדת אטלנטה 1996. רק 90.000000 (תשעים מיליון) דולר. זהו כמובן פער מדהים. אפילו הא"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל. ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את מפעל הספורט היוקרתי, אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי. כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד ז"ל כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU, סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף. "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי יוסף "טומי" לפיד. "המוֹן זה מונח יחסי", אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו ולצורך המחשה הוסיף, "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן". השתמשתי בסלוגן הזה.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על 3000 דולר בלבד), אך השיב לי, "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב. אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל", והוסיף, "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983". אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן, הפרשן איננו כה חשוב", סבר. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התגנב ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל הבין כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה. רשות השידור שילמה עבור שעת שידור כ- 150 (מאה וחמישים) דולר. סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של תעשיית הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (שני מיליון) דולר.

טקסט תמונה : 1982. תמונה היסטורית לפני 36 שנים. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על רכישת זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר. זיהוי הנוכחים בשורה האחורית משמאל לימין : אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC), ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו), ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC), פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF). זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי), האיטלקי המנוח ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF), הפיני קארל אולף – הומן (Carl – Olaf Homen , נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983). (באדיבות YLE ו- IAAF).

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סכום של 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר. מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU, אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ז"ל ארבע שנים קודם לכן בעבור הלסינקי 1983. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 (אלף וחמש מאות) דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק  ב- 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אַרְיֵה מֶקֶל כבר 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. פי 50 יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983. הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן, נסק כבר לגבהים שלא הכרנו אותם והיווה תשלום עַתֵּק בימים ההם. אקוויוולנט לזה ששילמנו בעבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986. זהה (!). המשדר הציבורי התבונן בנשיא IAAF האיטלקי פרימו נביולו מנצל את ההצלחה והסקרנות הבינלאומית בכוכבי הא"ק שלו כשהוא תוחב את ידו הארוכה לכיסה וקופתה של הטלוויזיה הבינלאומית, יש לציין ולהדגיש בהסכמתה (!).

פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) למשחקים האולימפיים. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000. נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית, כלכלית, וארגונית מוכשרת ויוצאת דופן. בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם. לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף. הנה המחשה נוספת.

טקסט תמונה : 1983. הלסינקי. נשיא IAAF  ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC  חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות IAAF ו- YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה- EBU ל- IOC לשיאו. הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ענק המעניק ל- EBU את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות כלהלן : המשחקים האולימפיים של סידני 2000, אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002, אולימפיאדת אתונה 2004, אולימפיאדת החורף טורינו 2006 ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור היה מתומכי החוזה בין ה- EBU  ל- IOC. פירוט התשלומים מעיד על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש לשידור הציבורי. ה- EBU  התחייב לשלם לוועד האולימפי עבור זכויות השידורים הבלעדיות כדלקמן :

א. 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה .

ב. 120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור אולימפיאדת החורף בסֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב.

ג. 394.000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון.

ד. 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים כדי לשדר את אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה.

ה. 443.000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר זכויות שידורים על מנת לשדר את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין.

מייד בתום טקס החתימה האולימפי של ה- EBU עם IOC פִּרסמו אַלְבֶּרְט שָרְף נשיא ה- EBU וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' המזכיר הכללי של איגוד השידור האירופי בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה בפרהסיה את מִנְשָר הניצחון. זה היה ניצחונו של השידור הציבורי בטלוויזיה על השידור המסחרי [3].

טקסט מסמך : 31 בינואר 1996. איגוד השידור האירופי ה- EBU. זהו המסמך המקורי הנוגע לרכישת זכויות השידורים האולימפיות של חמש אולימפיאדות, שלוש קיץ ושתיים חורף, בין השנים 2000 ל- 2008. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הצמד המלכותי של ה- EBU ב- 1996. הנשיא אלברט שארף (משמאל) והמזכיר הכללי ז'אן ברנרד מונץ'. תרומתם רבת השנים למען השידור הציבורי הייתה עצומה, אך הם מיהרו באותה שנה לנתק מגע מספ בלאטר נשיא ה- FIFA, ואִפשרו בכך את כניסתו המוקדמת מידי של לאו קירש לשוּק המו"מ במערכה העקוֹבה מדולרים ירוקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. שניהם הפסידו ועימם גם ה- EBU. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 8.

אלברט שארף (Albert Scharf) איש רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD, נבחר להיות נשיא ה- EBU בשנת 1983. הוא היה נשיא נערץ שזכה לאמון מרבי של כל המדינות החברות באיגוד. אלברט שארף כיהן בתפקיד הציבורי החשוב הזה במשך 17 שנה, 2000- 1983. הוא היה האיש המרכזי בקבוצת המו"מ של ה- EBU שניהלה את המו"מ על זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף והמונדיאלים כשלצִדו פועלים שני ראשי הקבוצה המבצעית של שידורי הספורט של האיגוד, הנורווגי יארלה הויסאטר והספרדי מנולו רומרו. אלברט שארף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד. בשנות ה- 80 של המאה הקודמת שילם איגוד השידור האירופי ל- IOC מחירים מינימאליים תמורת רכישת זכויות השידורים של גביעי העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים. ה- EBU שילם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 7.100000 (שִבְעָה מִילְיוֹן ומֵאָה אֶלֶף) דולר. תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שילם האיגוד 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של משחקי סיאול 1988 שילם ה- EBU סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מִיליון) דולר.

גם התשלומים ל- FIFA היו סבירים בשנים ההן. המְשָדֵר הציבורי העולמי שילם תמורת מונדיאל ספרד 1982 סכום של 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU מתוך הסכום הזה עמד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 10 מיליון דולר) דולר. המחירים האמירו לקראת טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1986. ששת גופי השידור הציבורי בעולם נתבעו להוסיף % 25 והסכום הגיע ל- 49000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 32.6 מיליון דולר). איגוד השידור האירופי ה- EBU (גוף השידור העשיר ביותר מבין סך ששת איגודי השידור הציבורי הבינלאומיים בעולם OIRT + URTNA + ASBU + ABU + OTI וה- EBU כאמור בראשם) נשא כרגיל בעול העיקרי ושילם 22.500000 (עשרים ושניים וחצי מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 15 מיליון דולר). ההישג הגדול ביותר של אלברט שארף ועוזריו ב- EBU היה ראשית דבר יכולתם לשכנע ב- 1987 את אנשי ה- FIFA בכדאיות החתימה על הסכם זכויות שידורים משולש עם המְשָדֵר הציבורי המקנה לו בלעדיות על שלושה מונדיאלים רצופים, אלוּ של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. עליית המחירים אז נראית כעבור 20 שנה מנקודת מבט של שנת 2006, סבירה ומתונה יחסית. אך צריך לזכור שבין מונדיאל מכסיקו 1986 למונדיאל של איטליה 1990 הייתה קפיצת מחירים בסדר גודל של % 54.4. התשלום הכולל עבור שלושת המונדיאלים של 1990, 1994, ו- 1998 ביחד עמד על 340000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים. זאת הייתה החלוקה המשולשת :

מונדיאל איטליה 1990

ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים שילמו ל- FIFA עבור מונדיאל איטליה 1990 סכום של 90000000 (תשעים מיליון) פרנקים שוויצריים מתוכו שילם ה- EBU, סכום של 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר).

מונדיאל ארה"ב 1994

תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים כשחלקו של ה- EBU היה 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 30 מיליון דולר).

מונדיאל צרפת 1998

בשביל מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם מתוכו 53000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר).

התמונה הפסטוראלית הזאת שהייתה כה נוחה ל- EBU עמדה להשתנות מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי הבינלאומי על תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ. אָלְבֶּרְט שָארְף וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU, לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי, הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006 למיליארדר הגרמני לאו קירש שהיה מתווך. הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל, 1996 EURO באנגליה וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה, ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה (Euro 2004) של פורטוגל 2004. ההשפעה הייתה כמובן מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל. ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 זִינֵק בבת אחת לרמה של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר קפיצה של % 800 בהשוואה ל- 1992, וארבע שנים אח"כ  בְּ- 2000 EURO  הֶאֶמִיר לְ- 660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר. בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 ( 2004 EURO) עמד סכום הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר. מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן. אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר ברשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל לסֶגֶת מהשידורים היקרים.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 9. העסקה הטלוויזיונית המונדיאלית הכספית המשולשת ו- המזהירה שערך ב- 1987 ה- EBU המוכשר עם ה- FIFA חסרת הידע (בראשות הנשיא שלה הברזילאי ז'והו האבלאנז' והמזכ"ל שלו השווייצרי ספ בלאטר). ה- FIFA גילתה חוסר ניסיון ו-בּוּרוּת כלכלית מדהימה בעת החתימה על הסכם זכויות השידורים ההוא עם איגודי השידור הטלוויזיוניים בעולם הנוגעים ל- שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998.

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי על ששת גופי השידור שלו ובראשו ה- EBU, את עִסקת חייו עם ה- FIFA. מדובר ב- עִסְקָה זוֹלָה של רכישת זכויות שידורים חשובה ויוקרתית דלת ממון שאִפְשֵרָה סיקור טלוויזיוני של שלושה מונדיאלים רצופים של איטליה 1990 + ארה"ב 1994 + צרפת 1998, שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם. בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו אלברט שרף. הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך הוא היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר. עוזריו הראשיים היו יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים, וגם רִיצָ'ארְד בָּאן  ה-Sports Controller  של האיגוד. ששת גופי השידור הציבורי בעולם, בתוכם איגוד השידור האירופי גוף השידור העשיר ביותר, חתמו עם ה- FIFA התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים בזה אחר זה. איטליה 1990, ארה"ב 1994, וְ- צרפת 1998. ההסכם המשולש נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי בנושאי מדע הטלוויזיה וההתפתחות הטכנולוגית שלה. ה- FIFA התייצבה למו"מ המשולש ההוא ברשלנות ובחובבנות, וללא הכנת שיעורי הבית שלה. הנה הנתונים הכספיים המדויקים :

ה- FIFA קיבלה סכום גלובאלי כולל של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים [4] עבור זכויות השידורים של שלושת המונדיאלים הנ"ל של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 שהתחלק כלהלן :

תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של  90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- עשרים ושלושה מיליון דולר). עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים סכום השווה לְ- 30.000000 (שלושים מיליון) דולר. תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם  135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU  נָסָב על סכום של  53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים, השווה ל-  35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר. [5].

ה- EBU שילם 133.000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 88 מיליון דולר) עבור שלושת המונדיאלים הללו של איטליה 1990 + ארה"ב 1994 + צרפת 1998. איגוד השידור האירופי ה- EBU נחשב כאמור לגוף השידור העשיר ורב היכולות ביותר מבין ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים הנוספים OIRT + URTNA + ASBU + ABU + OTI ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה בתחשיב באחוזים כ- % 39.1 מהסך הכללי. % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים. זה היה  Deal כספי רציף, מדהים, וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית, חובבנית, וטיפשה בימים ההם.

ה- FIFA (ברשלנותה) ועל כל אגפיה לרבות יועצי התקשורת שלה לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 של המאה הקודמת באירופה. היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית, הטלוויזיה הירדנית, הטלוויזיה המרוקאית, הטלוויזיה הטוניסאית, הטלוויזיה האלג'ירית, הטלוויזיה הלוּבּית, ורשת הטלוויזיה המצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות. ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם, בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים – עולמיים : OIRT (מאגדת בתוכה את רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה, ASBU (איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות), ABU (מאגדת בתוכה את רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק), URTNA (איגוד השידור של מדינות אפריקה), ו- OTI (איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה), וְכמובן ה- EBU עצמו, נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים. שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה  להתחרות בעושר ובעוצמה הכלכלית שהיו מנת חלקן של רשתות הטלוויזיה באירופה עליהן נמנו ה- BBC ו- ITV האנגליות, RAI האיטלקית שתי הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF TVE הספרדית, ו- 1 TF הצרפתית המסחרית ו- 3/FT ו- 2/FT הציבוריות הצרפתיות. כפי שהוסבר הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים שניצבו לצדו.

הנוסחה המתמטית המתוחכמת הנוגעת לנטל החלוקה הכספית של תשלומי זכויות השידורים עבור אירועי הספורט הבינלאומיים ב- EBU (איגוד השידור האירופי). 

חלקה של רשות השידור הישראלית הציבורית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU, ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות. הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים.

טקסט מסמך : להלן הנוסחה המתמטית שבה השתמשה החטיבה הכלכלית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) כדי לחלק באופן הגיוני את הַנֶטֶל הכספי בין חברותיה באיגוד.

התוצאה המעניינת של פתרון הנוסחא המתמטית הזאת מניבה ו- יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU. כל "יחידה בסיסית" כזאת היא בעלת ערך מוניטרי מוחלט. מכאן ברור היחס המתמטי הישר שמתקיים בין גודל האוכלוסייה של כל חברת ב- EBU לבין כמות ה- "היחידות הבסיסיות" שלה לבין סך התשלום. כַּמּוּתַן של אותן "יחידות בסיסיות" מרכיבות וקובעות את אמות המידה לתשלום. זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר "היחידות הבסיסיות" של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 7 ואח"כ צמח ל- 8 ולבסוף האמיר ל- 9. כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52, של אנגליה נָסָב על 45, צרפת עומד על 45, איטליה – 39, ושל ספרד – 34, וכן הלאה. החשבונאות הזאת מצביעה כאמור על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לבין ה- עניוֹת ב- EBU. רשות השידור הישראלית משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD וְ- ZDF, וכחמישית ממה שמשלם ה- BBC. במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים, ה- EUROs, האולימפיאדות, ואליפויות העולם בא"ק מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU. הם מגדילים במשהו את העוֹל הכספי הרובץ על רשתות הטלוויזיה העשירות ומאידך מקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות.

על פי השיטה המתמטית הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי (כוונה לרמת זכויות שידורים) של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 90' יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (כְּ- 303000 דולר). במונדיאל ארה"ב 94' שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (כְּ- 384000 דולר). במונדיאל צרפת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים של מכסיקו 1986 וספרד 1982. במונדיאלים של ארגנטינה 1978 וגרמניה 1974 התקיימו סך כולל של 38 משחקים. במונדיאלים של מכסיקו 1970, אנגליה 1966, צ'ילה 1962, ו- שוודיה 1958 נערכו סך של 32 משחקים. במונדיאלים הקודמים של שווייץ 1954, ברזיל 1950, צרפת 1938, איטליה 1934, ו- אורוגוואי 1930 נערכו עוד פחות משחקים בשל שיטות ארגון שונות. מזכ"ל ה- FIFA יוזף בלאטר ונשיא ה- FIFA ז'ואהו האבלאנז' ביקשו ב- 1996 תוספת כספית מ- EBU בעבור מונדיאל צרפת 1998 בשל תוספת המשחקים, אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתם, והשיב לוֹ בנחרצות : "החוזה נחתם כדת וכדין ב- 1987. חוזה הוא חוזה, ואיננו מתכוונים להוסיף אפילו פרנק שווייצרי שחוק אחד ל- FIFA". במונדיאל צרפת 98' שילמנו סכום של 703962 פרנקים שוויצריים (שווה ערך ל- 470000 דולר). מנכ"ל רשות השידור דאז ב- 1998 מר אורי פורת ז"ל המשיך את מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ז"ל, ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מהאִצטדיונים ברחבי צרפת הגדולה.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 10. סֶפּ בְּלָאטֶר (Sepp Blater) מתנקם ב- EBU ומעניש אותו. הוא מעניק כבר ב- 1996 את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- 2002 ביפן וקוריאה ואת זה של 2006 בגרמניה, לאיש העסקים והמיליארדר הגרמני לאו קירש (Leo Kirch).

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי ובמידה לא מועטה גם גורלי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים הנוגעים ל- רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל. נָפָל דָבָר. קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מששת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU, הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה ו- 2006 לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974. בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh). לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ- 1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום שהוא שווה ערך ל- מיליארד דולר). סכום הגדול פי 7.4 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי (ששת הגופים : OTI, OIRT, ABU, URTNA, ASBU, EBU) תמורת מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן. את מונדיאל גרמניה 2006 רכש לאו קירש בתוספת של % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של 1.500000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 1.19 מיליארד דולר). היה מדובר במהפך דרמטי וקיצוני ביותר בכלכלת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית שהיה לו מייד השלכה גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו- עלי כמנווט שידורי הספורט של הרשת שלי.

ה- EBU, איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה, אסיה, ואפריקה) היה בהֶלֶם. יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של  ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי חטיבות הספורט, מנוסחת כמודעת אֵבֶל, המסבירה את פֵּשֶר ו/או בֵּיאוּר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו. הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מגֶ'נֶבָה (מקום מושבו של האיגוד). שהיתי בארץ כיממה. רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO. הייתי מופתע מאוד. אך לא היה לי זמן להתאבל. בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אטלנטה 1996, האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש.

בהודעת התבוסה הדרמטית, נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום בטקסט חריף ביותר חסר תקדים . הוא האשים את  ה- FIFA בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות, המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש כנגד האיכות , קידום השידורים, וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו השידור הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי, יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים. הנה הטקסט ההיסטורי [6] .

Sent by EBU – UER      03 / 07 / 1996      19:55

RECIPIENT:  Director Generals

Heads of sport departments

SENDER : Jean Bernard Munch

SUBJECT:  FOOTBALL WORLD CUP 2002

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich it was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group.

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years (even longer for the EBU).

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague.

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent, thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world.

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view, as well as being very high in financial terms.

The President of the FIFA Mr. Havelange, has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football.

The EBU of course respects the FIFA’s decision, but deplores the selection procedure which was characterized a luck of transparency, conditions that were continually changed, and an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group.

France 98’ will be a major loser, since the Consortium had offered to make a considerable Upward review of the contract concluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended.

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup in France.

Best regards,

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני. יאיר שטרן צחק. "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…? מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה, זה יהיה רק בעוד שֵש שנים", אמר והוסיף, "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים, עזוב את זה". לא האשמתי אותו. שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה. היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי. ב- 2002 יאיר שטרן כבר לא היה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

מוטי קירשנבאום ז"ל נטל חלק בפגישת המנכ"לים של רשויות השידור הציבוריות באירופה החֲבֵרוֹת ב- EBU איגוד השידור האירופי במועצת ה- General Assembley, שהתקיימה בפראג בירת צ'כיה בסתיו 1996. אולם כמנהיג השידור הציבורי בישראל הוא לא ראה בוויתור של ה- EBU לרכוש את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002 ו- 2006 אסון גדול וגם לא כישלון. מבחינתו דַמָה הוויתור של איגוד השידור האירופי ב- 1996 על קניית זכויות השידורים של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל 2002 ו- 2006 להחלטת הוויתור שלוֹ שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1994 שלא לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מארבעת האדונים חיים הברפלד, עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, ויעקב אֶרְאֵל אנשי התאחדות הכדורגל. מוטי קירשנבאום ז"ל ו- EBU הפסידו את קרבות השידור שלהם באותן נסיבות התחרות ומאותם הנימוקים : היעדר ממון ציבורי מספיק כדי לממן את עִסקאות השידור היקרות.

ההתבכיינות בדיעבד של זָ'אן – בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו. ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש, והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נשברה לרסיסים. ה- EBU  מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות  השידורים של שני המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב. צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מסקרנת מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי של FIFA. ה- FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה בהרבה (בהשוואה ל- IOC) מהטלוויזיה הבינלאומית בגין זכויות השידורים בין השנים 1998 – 1966. ה- FIFA קיבלה פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים. יש להעיר כאן שהתשלומים האולימפיים הגדולים ל- IOC נבעו ראשית דבר מכך שהפקת אולימפיאדה אחת מניבה כ- 4500 (ארבעת אלפים וחמש מאות) שעות שידור בעוד הפקת מונדיאל אחד מניב כ- 160 (מאה ושישים) שעות שידור בלבד. אולי זאת הסיבה שבגינה הפכה ה- FIFA בסופו של דבר כשהיא רווייה רגשי נחיתות לחמדנית וגם לעשירה מאוד. רבים רואים היום ב- FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת, בעוד UEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות בעידן של השוודי לינארט יוהאנסון. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן נשיא UEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה- FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

טקסט תמונה : 16 במאי 2002. שבועיים לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קוריאה 2002. זהו טקסט ה- "אני מאשים" של לינארט יוהאנסון נשיא UEFA  את ספ בלאטר נשיא FIFA בשחיתות. (באדיבות SPORTCAL).

1930. מונטווידיאו – אורוגוואי. תזכורת מבראשית של מורשת המונדיאלים.

ההתחלה הייתה צנועה. ב- 1930 ייסד נשיא ה- FIFA דאז הצרפתי זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet) את משחקי המונדיאל הראשון באורוגוואי. זה היה מעשה חלוצי נועז רב השראה שדמה למעשהו המפואר של הברון הצרפתי פייר דה – קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים המודרניים ב- 1896. זִ'יל רִימֶה הבין היטב איזו פופולאריות, יוקרה, ועניין ציבוריים טמונים במשחקי הכדורגל במשחקים האולימפיים. נבחרת אורוגוואי זכתה פעמיים במדליית הזהב בטורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים של פאריס 1924 ואמשטרדם 1928. ז'יל רִימֶה הוקסם ונפעם מיכולתה של הנבחרת הדרום אמריקנית והחליט לייחד טורניר כדורגל בינלאומי רשמי בנוסף לזה של המשחקים האולימפיים. ז'יל רִימֶה החליט לערוך את הטורניר ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי. בכך העניק את הכבוד הראוי לנבחרת הווירטואוזית האולימפית של המדינה הקטנה הזאת. למסגרת החדשה קרא אליפות העולם. אנשי ה- FIFA החליטו כי הפרס שיוענק לנבחרת הזוכה בתואר אלופת העולם יהיה הרבה יותר ממדליית זהב. יהיה זה פסל זהב שיישא את שמו של נשיא ה- FIFA עצמו זִ'יל רִימֶה. רק 13 נבחרות נטלו חלק בטורניר הראשון. צרפת, מכסיקו, ארגנטינה, צ'ילה, יוגוסלביה, ברזיל, בוליביה, רומניה, פרו, אורוגוואי, ארה"ב, בלגיה, ופרגוואי אבל זאת הייתה הצלחה גדולה. אפילו שורטטה כרזת המשחקים.

טקסט תמונה : הצרפתי ז'יל רימה נשיא ה- FIFA הראשון (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) בשנים 1954 – 1921 נחשב ליוזם המונדיאלים. היוזמה שלו הייתה מסחררת בחזונה ועוצמתה. התמונה הזאת צולמה בשנות ה- 20  של המאה שעברה. (FIFA).

טקסט תמונה : זהו גביע הזהב של ה- FIFA שנושא את שמו הנשיא ז'יל רימה. נבחרת ברזיל זכתה בו לצמיתות ב- 1970 לאחר שזכתה בשלושה מונדיאלים, אלוּ של 1958, 1962, ו- 1970. (FIFA).

טקסט תמונה : כרזת המשחקים של המונדיאל הראשון ב- אורוגוואי 1930. (FIFA).

13 הנבחרות חולקו לארבעה בתים מוקדמים. המשחקים החלו במונטבידאו ב- 13 ביולי 1930 ובמשחק הפתיחה הביסה צרפת את מכסיקו 1:4. למשחק הגמר העפילו לבסוף נבחרות אורוגוואי וארגנטינה. אורוגוואי ניצחה 2:4 והפכה לאלופת העולם הראשונה בכדורגל.

טקסט תמונה : 1930. לחיצת ידיים דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר ב- 30 ביולי 1930. משמאל קפטן אורוגוואי חוזה נאסאזי (Jose Nasazzi) ועמיתו קפטן ארגנטינה מנואל פריירה (Manuel Ferreira). משקיפים מאחור על הטקס השופט המרכזי של המשחק הבלגי לאנגנוס (Langenus) במרכז, ושני קווניו קריסטוף (Christophe) מבלגיה, וסאוסדו (Saucedo) מבוליביה. (באדיבות התאחדות הכדורגל של אורוגוואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 1930. שחקני אורוגוואי אלופי העולם (מימין, לבושים במדי ספורט) מריעים ומודים לעשרות אלפי אוהדיהם באִצטדיון "סנטנאריו" במונטבידאו. משמאל, שחקני ארגנטינה ההמומים חלקם בראש מורכן. (לבושי ז'אקטים). (באדיבות התאחדות הכדורגל של אורוגוואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1930. מונטבידיאו אורוגוואי. זוהי נבחרת אורוגוואי אלופת העולם הראשונה בכדורגל ב- 1930 במונדיאל שערך בארצה. זיהוי העומדים מימין לשמאל : מעסה הנבחרת, לורנצו פרנאנדז, השחקן האגדי חוזה ליאנדרו אנדראדה (Jose Leandro Absrade), ארנסטו מאסקרוני, השוער אנריקה באלסטררו, חוזה נאסאזי, אלווארו גסטידו, ומנהל הנבחרת. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : הקטור פדרו סקארונה, וויקטוריאנו סאנטוס איריארטה, פדרו סאה, פאבלו דוראדו, והקטור קסטרו. (התאחדות הכדורגל של אורוגוואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : שנת 1930. מונטבידיאו אורוגוואי. זוהי נבחרת ארגנטינה סגנית אלופת העולם ב- 1930. כורע שלישי משמאל גיירמו סטאבילה (Guillermo Stabile) מלך השערים של האליפות. עומד שלישי משמאל הבלם לואיזיטו מונטי. במונדיאל איטליה 1934 פשט לואיזיטו מונטי את מדי ארגנטינה ולבש את מדי איטליה שזכתה באותה שנה באליפות העולם (לואיזיטו מונטי היה אזרח ארגנטיני ממוצא איטלקי). (התאחדות הכדורגל של אורוגוואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מונדיאל הכדורגל הראשון של אורוגוואי ב- 1930 הפך למסורת. בעקבותיו נערכו שני המונדיאלים הבאים על אדמת אירופה. ב- 1934 באיטליה ו- 1938 בצרפת. בשניהם זכתה נבחרת איטליה בראשות מאמנה וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo) האגדי. מלחמת העולם ה- 2 שפרצה ב- 1939 קטעה את רצף הטורנירים. המונדיאל הבא נערך שוב רק ב- 1950 בברזיל. זכתה בו שוב באופן סנסציוני נבחרת אורוגוואי.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1934. רומא. המאמן וויטוריו פוצו (בחליפה משמאל) ניצב עם נבחרת איטליה ב- 10 ביוני 1934 על כר הדשא באִצטדיון הכדורגל של רומא, דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל נגד נבחרתה של צ'כוסלובקיה. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן המיתולוגי וויטוריו פוצו, השוער ז'אן פיירו קומבי, אטיליו פראריס ה- 4, לואיג'י אלמאנדי, לואיג'י "לואיזיטו" מונטי, אנריקו גואיטה. זיהוי הכורעים משמאל לימין : לואיג'י ברטוליני, ריימונדו אורסי, טסיו מונז'ליו, ג'וזפה מאצה, בורל, ודה מאריה. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : לואיג'י "לואיזיטו" מונטי נולד באיטליה ב- 24 ביולי 1901. הוריו היגרו לארגנטינה כמה שנים אח"כ. לואיג'י מונטי שיחק כמגן – בלם במדי נבחרת ארגנטינה שזכתה במקום השני במונדיאל הראשון שנערך ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי. ארגנטינה הפסידה במשחק הגמר לאורוגוואי בתוצאה 2:4 . 

טקסט תמונה : הכרזה הצבעונית של מונדיאל ברזיל 1950. ברזיל הייתה בטוחה מידי בעצמה בטורניר הזה שנערך על אדמתה ושילמה על כך ביוקר. (FIFA).

טקסט תמונה : 1950. ריו דה ז'אניירו. נבחרת אורוגוואי היא אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1950 הנערך בברזיל. זיהוי העומדים משמאל לימין : הקפטן אובדוליו ג'נסינטו ווארלה, המאמן חואן לופז, עוזרי המאמן וואסקואז ואבאטה, סקוברט גאמבטה, מאתיאס גןנזאלס, השוער גאסטון מאספולי, ומעסה הנבחרת קירשברג. זיהוי הכורעים משמאל לימין : עסקן ההתאחדות אלווארז, אדגארדו ג'יג'יה, חוליו גרוואזיו פרז, אוסקר מיגואז, חואן סקיאפינו, רובן מוראן, ועסקן לא מזוהה. (התאחדות הכדורגל של אורוגוואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטורנירים הפכו ברבות השנים להיות כל כך פופולאריים עד ש- FIFA נאלצה לערוך משחקים מוקדמים באזורים שונים בעולם כדי לקבוע את 16 הנבחרות המעפילות לטורניר הגמר. המונדיאלים של שווייץ 1954 ושוודיה 1958 היו ראשית מהפכת הטלוויזיה ותחילת הסימביוזה המופלאה בין הטלוויזיה והכדורגל. הטלוויזיה הממלכתית השווייצרית הממלכתית SRG שידרה ישיר 9 משחקים בטורניר לרבות שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. נבחרת מערב גרמניה זכתה בבכורה ב- 1954 וברזיל ניצחה ב- 1958. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT שידרה ישיר 11 משחקים. גביע העולם בכדורגל הפך לאירוע ספורט בינלאומי מצליח מבחינה אִרגונית וכלכלית המתחרה היטב מבחינת היוקרה שלו באולימפיאדה. המונדיאל של 1962 נערך בצִ'ילֶה וברזיל זכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות. ב- 1966 חזר המונדיאל לאירופה והמשחקים נערכו על אדמת אנגליה בשמונה ערים. הפקת הטלוויזיה הגרנדיוזית של ה- BBC הפכה את המונדיאל לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור FIFA. בפעם הראשונה שולמו זכויות שידורים ב- 1966תמורת השידורים הישירים. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם כ- 750000 (שבע מאות וחמישים אלף) דולר. שאר העולם הוסיף עוד 250000 (מאתיים וחמישים אלף) זכויות שידורים. ה- FIFA ראתה לראשונה בתולדותיה רווח כספי של 1.000000 (מיליון) דולר מזכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה ההתחלה .

אני לא בטוח שכל מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU הכירו את ההיסטוריה הכלכלית ואת הסימביוזה הכספית שנרקמה בין תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית למוסד הכדורגל הבינלאומי של ה- FIFA החמדנית. מוּסַר התשלומים עובד בדרך כלל על היצע וביקוש אך גם על פי תקדימים, והתקדים ב- 1966 עמד על סכום נמוך. מן ההיבט ההיסטורי ברור היום ש- FIFA קיבלה לאורך 32 השנים מן המְשָדֵר הציבורי בשנים 1998- 1966 פחות משוֹוְיָם הכלכלי האמיתי של המונדיאלים. עד לאותו הרגע בו פגש ספ בלאטר בנעלב את הפריץ הגרמני לֵאוֹ קִירְש ב- 1996.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 11. תחילת הריב הגדול ב- 1996 אודות זכויות שידורים בין איגוד השידור האירופי ה- EBU לבין מזכ"ל ה- FIFA ספ בלאטר ונשיא ה- FIFA ז'ואהו האבלאנז'. 

בתחילת חודש אוקטובר 1996, ליתר דיוק  ב- 9 בו, השתתפתי בפגישה הדרמטית של מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בלוֹזאן, בה הודיע נשיא ה- EBU הגרמני אָלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) בצער רב כי, "האיגוד החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם ה- FIFA הדורשת ממנו תשלומי זכויות שידור מופלגים ומוגזמים עבור המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002, הרבה מעבר ליכולתו ולרצונו של איגוד השידור האירופי לשַלֵם". ה- FIFA דרשה הפעם מאיגוד השידור האירופי את התמורה הכספית המלאה, אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים. על פי הבנת ה- FIFA, איגוד השידור האירופי קיפח אותה בצורה בולטת בתשלומיו עבור זכויות השידורים של טורנירי גמר גביעי העולם בכדורגל בעבר בהשוואה לאלו ששילם תמורת זיכיון השידורים האולימפיים. קבוצת המו"מ של ה- EBU וִויתּרה מראש ונסוגה ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדר הגרמני Leo Kirsh. לֵאוֹ קִירְש (פשט בינתיים את הרגל) הציע לנשיא  ה- FIFA השווייצרי יוֹזֵף (סֶפּ) בְּלָאטֶר (Sepp Blatter) המוֹן כֶּסֶף. פי  28 (עֶשרים ושמוֹנָה) יותר ממה ששילמו יחדיו כל שישים רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU תמורת שידורי המונדיאל האחרון בצרפת 1998. מדהים.

הידידים שלי ב- EBU שחו באוזני כי המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש השתמש במפגש הראשון שלו עם ספ בלאטר בסלוגן הנודע, “I will make him an offer he cannot refuse” (הגה אותו בשעתו המאפיונר האיטלקי – אמריקני דון קורליאונה). זה היה לפני יותר מ- 20 שנים, היכן שהוא ב- 1995, אולי 1996. הם סיפרו לי ש- סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סֵירַב אלא חִיבֵּק את המציע. שנים רבות חש מקופח ונבגד. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלוֹ ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף שידור ציבורי לגוף מסחרי. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור מונדיאל 2002 סכום אסטרונומי של 1.000000000 (מיליארד) דולר עבור מונדיאל 2002 שנערך במדינות יפן וקוריאה, ו- 1.240000000 (מיליארד ומאתיים וארבעים מיליון) דולר תמורת טורניר גביע העולם של גרמניה 2006. המיליארדר הגרמני הפך למתווך זכויות השידור הגדול בעולם, ואיגוד השידור האירופי ה- EBU הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה וה- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי ניסו להיאחז באמירת האמת הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, "מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים לאחר התבוסה. זאת דרכם של המפסידנים, אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֵף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא פלילי ולא היה כָּשֵר.

טקסט תמונה :  יוזף "ספ" בלאטר הנשיא ה- 8  והשאפתני של ה- FIFA מאז 1998. ספ בלאטר נולד בשווייץ ב- 10 במארס 1936. שימש כ- 17 (שבע עשרה) שנים בתפקיד מזכ"ל ה- FIFA  בשנים 1998 – 1981. הוא נחשב ע"י ה- EBU  ל- Business man חמדן אך מוכשר. היה לו מורה טוב, האיש שקדם לו בכהונתו נשיא ה- FIFA הברזילאי ז'והו האבלאנז' מי שמשל בכיפת הכדורגל בשנים 1998 – 1974). (FIFA).

סֶפּ בְּלָאטֶר נשיא ה- FIFA (אזרח שווייצרי, נולד ב- 1936) בעצמו איש עסקים ממולח לא הרגיש שהוא צריך להתנצל על עושרה של ה- FIFA שבראשה ניצב. ערב משחקי מונדיאל 2006 בגרמניה הצהיר כי ההכנסות בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל בגרמניה 2006 יגיעו לסכום פנטסטי של כ- 1.52 מיליארד euro (שווה ערך ל- 1.825 מיליארד dollar). המונדיאל על פי תפישתו של סֶפּ בְּלָאטֶר הוא ביזנס כלכלי לכל דבר וכך הוא צריך להתנהל. FIFA קיבלה תמורת מונדיאל 2006 יותר מ- 900.000000 (תשע מאות מיליון) euro, סכום שהוא שווה ערך ל- 1.100000000 (מיליארד ומאה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים לרבות 600 מיליון euro, שווה ערך ל- 720000000 (שבע מאות ועשרים מיליון) דולר מהספונסרים, ועוד כ- 200 מיליון euro שאמורים להיכנס לקופת ה- FIFA  מ- 3 מיליון צופים במגרשים שירכשו כרטיסים ל- 64 המשחקים של הטורניר. ביזנס אטומי.

הוועדה מארגנת הגרמנית של מונדיאל 2006 אמורה הייתה לקבל החזר הוצאות של 250000000 (מאתיים וחמישים מיליון) דולר שיחולקו בין 12 הערים הגרמניות המארחות את 64 משחקי הטורניר. הנבחרת שתוכתר אלופת העולם תזכה לבונוס של 16 מיליון euro (שווה ערך ל- 19.2 מיליון דולר). סגנית אלופת העולם תקבל 15 מיליון euro (שווה ערך ל- 18 מיליון דולר). הנבחרת שתזכה במקום השלישי תרוויח 14 מיליון euro (שווה ערך ל- 16.8 מיליון דולר), ולזוכה במקום הרביעי יוענק פרס כספי בגובה של 8 מיליון euro (שווה ערך לסכום של 9.6 מיליון דולר). כל נבחרת שהשתתפה בשלבי המשחקים המוקדמים ולא העפילה לגרמניה 2006 קיבלה מ- FIFA בונוס ניחומים של 660 אלף euro (שווה ערך ל- 800 אלף דולר).

לסֶפּ בְּלָאטֶר היה ממי ללמוד. ה- FIFA הפכה להיות גרידית עוד בימיו של הנשיא הקודם ז'וּאהוֹ הָאבֶלָאנְז' (Joao Havelange) מברזיל. ז'ואהו האבלאנז' היה אחד מאישי הספורט החזקים והמשפיעים ביותר בעולם. בתוקף תפקידו הרָם היה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). ז'ואו הבלאנז' היה הראשון שהפך את ארגון הכדורגל הבינלאומי הגדול בעולם לגוף חמדן. ז'ואהו האבלאנז' טען כבר בתחילת שנות ה- 90 כי הכדורגל העולמי על כל שלוחותיו מנהל כלכלה גלובאלית רבת עוצמה ומחזור כספים שנתי שנע סביב 250.000000000 (רבע טריליון) דולר. מחזור כספים ענק הרבה יותר גדול מזה שמנהל קונצרן הענק האמריקני ג'נרל מוטורס GM (ראשי תיבות של General Motors) העומד על מחזור שנתי בן כ- 150 מיליארד דולר. ז'ואהו האבלאנז' טען כי ה- FIFA מנהלת מוצר מסחרי לכל דבר ועל כן עליה לשקול היטב ובזהירות את צעדיה בעת מכירת זכויות השידורים לרשתות הטלוויזיה בעולם. "צריך לעשות זאת בתבונה ובשכל. טמון בביזנס הזה כסף רב וצריך לדעת להגיע אליו", אמר לאנשיו.

טקסט תמונה : זהו ז'והו האבלאנז' הנשיא ה- 7 של ה- FIFA במשך 24 שנים בין 1974 ל- 1998. הוא היה מורה טוב של ספ בלאטר. גם הוא לא שנא כסף. טענתו העיקרית הייתה כי מונדיאל הכדורגל הוא ההצגה הטובה בתבל ועבור הצגות טובות צריך לשלם, והרבה. (FIFA).

טקסט תמונה : 1975. נשיא ה- FIFA הברזילי ז'ואהו האבלאנז' עם יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מיקה אלמוג. ז'ואהו האבלאנז' החליף בתפקידו את נשיא FIFA הקודם סיר סטנלי רואוס מאנגליה. הוא היה מורה טוב של מזכ"ל הארגון ספ בלאטר שהפך ב- 1998 לנשיא ה- FIFA אחריו. (באדיבות התאחדות הכדורגל הישראלית והארכיונאי רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר מזה זמן רב. סֶפּ בְּלָאטֶר זנח את הקשר המסורתי של ה- FIFA בן 32 שנים עם ה- EBU מאז המונדיאל של אנגליה 1966 מפני שחשב שהמְשָדֵר הציבורי לא משלם לו מספיק. לֵאוֹ קִירְש המיליארדר ההרפתקן הגרמני היה מבחינתו האיש הנכון, במקום הנכון, ובזמן הנכון. לאו קירש היה איש תקשורת וטלוויזיה מצליח ומפורסם ובעל חברת התקשורת “Kirshmedia” בגרמניה. הוא נחשב לאיש עסקים עשיר מאוד בעל ידע רחב בעִסקי תקשורת ושיווק. לֵאוֹ קִירְש הבין היטב את מהות ואופי התחרות הטלוויזיונית הפנימית בכל מדינה ומדינה, בעיקר בקהילייה האירופית העשירה, על השגת מִצְרַךְ השידור ההמוני והפופולארי הזה הקרוי משחקי המונדיאל. הוא הסכים לעשות את מה ש- EBU סירב, וניאות לשַלֵם 1.000000000 (מיליארד) דולר לסֶפּ בְּלָאטֶר תמורת מונדיאל 2002.

כניסתו של אֵיל התקשורת והמִילְיָארְדֶר הזה לזירת התחרות וחבירתו לביזנס היקר עם ה- FIFA של סֶפּ בְּלָאטֶר יצרה מייד מצב כספי חדש ובלתי מוכר. רשתות הטלוויזיה המסונפות ל- EBU זועזעו. עולם הטלוויזיה היה בשוֹק. לֵאו קִירְש לא היסס לרגע. כסוחר עולמי ראשי קנה ביוקר רב את סחורתו, ייקר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן ובעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן ידע למצוא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המִשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד. לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה. צריך היה רק להתגנב לשם כדי לאסוף אותו. לֵאוֹ קִירְש הבין כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU איננו יכול להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית כזאת, על כן טָווּ הוא וסֶפּ בְּלָאטֶר בהתחכמות את קורי העכביש שלהם סביב הגלובוס. הם הלכו בדרך, "הבה ניתחכמה לוֹ", ופיצלו בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי המונדיאלים את הרכב השידורים ומבנה הזכויות שלהם.

טקסט תמונה : המיליארדר הגרמני המנוח לאו קירש (נולד ב- 1926 ומת ב- 2011). (EBU).

בתיאום עם ה- FIFA המציא לֵאוֹ קִירְש את נוסחת המכירות המבריקה, בה נקבע, כי ארבעת המשחקים הראשיים במונדיאל מתוך 64, משחק הפתיחה + שני משחקי חצי הגמר + משחק הגמר ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית (Television Network free to air), כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו/או ערוץ 2 המסחרי, כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה בתנ"ך. שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים, כבלים או לוויין, או כל ערוץ אחר שירבה במחיר. לֵאוֹ קִירְש מכר את זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין רב בתחום. האחת חברת ISL (בינתיים התמוטטה כמו לאו קירש ופשטה את הרגל) והשנייה חברת PRISMA. על האחת הוטל "לטפל" בכל רשתות הטלוויזיה בעולם (למַעֵט אירופה), ועל האחרת הוטל הג'וֹב "לגבות את החוב" מאירופה העשירה. צצו חברות תיווך משניות המתמחות בסחר זכויות שידורים והתייצבו לפתחו של לאו קירש. פעם קנו רשתות הטלוויזיה את זכויות השידורים ישירות מ- FIFA. עכשיו נאלצו לקנות את סחורת השידור באמצעות שורה של מתווכים ומתווכי משנה . עמלת המתווכים הפכה למרכיב לא קטן בעלות הכללית של הזכויות.

ISL ו- PRISMA היו חייבות למכור את סחורתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו להן בדרכן, אלה שהמתינו בתור העת ההיא, כדי לכסות את מחיר הקרן וכמובן כדי שהבוס הראשי הגרמני לֵאוֹ קִירְש, ה- CAPO DE CAPI העולמי (כפי שהגדירו אותו כמה מהקולגות ב- EBU), ירוויח הכי הרבה ברִיבִּית דֶה רִיבִּית.

החברה הישראלית "MEGA TV" בבעלותו של זִיו סִידִי והמנכ"ל ישראל דוֹרִי (מנהל הכספים והכלכלה של רשות השידור בשנים 1982 – 1970) עסקה בעשור ה- 90 של המאה הקודמת בהבאת תכנים לחברות הכבלים בארץ. ב- 1999 רכשו זיו סידי וישראל דורי מהחברה השווייצרית ISL את רישיון מכירת זכויות השידורים של 2002 בישראל (וגם בצ'כיה) כדי למכור אותן לרשתות הטלוויזיה המקומיות. חברת "מֶגָה טִי. וִי." קנתה את הזכויות מ- ISL במחיר של 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר. התוכנית העסקית של החברה הייתה להרוויח כמיליון דולר. זִיו סִידִי עשה את העסקים בצ'כיה (רק לפני כמה שנים הייתה עדיין מדינה קומוניסטית ועכשיו מופרטת לחלוטין) וישראל דורי שהיה אמון על השוק המקומי היה אמור למכור אותן בישראל. ישראל דורי הציע חמישים אחוז מהמשחקים לאביב גלעדי מהכבלים תמורת 5.550000 (חמישה מיליון וחצי) דולר, ועוד מחצית מהמשחקים (32) למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא יאיר שטרן עבור 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אמורה לשלם כ- 93750 (תשעים ושלושה אלף ושבע מאות וחמישים) דולר לכל משחק מסך ה- 32. זה היה ב- 1999. ישראל דורי סיפר לי בשיחות התחקיר שלי עמו כי מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן השיב לו כשהוא מאוכזב למדי, "אין היום עם מי לדבר ברשות השידור" (הוא התכוון לכך שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל היה בעת ההיא כבר שבר כלי) וירד מההצעה. גם עם הנהלת הכבלים העניין לא הסתדר. חברת "מֶגָה טִי. וִי." החזירה אם כן את זיכיון המכירה לחברת ISL.

ישראל דורי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לזיו סידי השותף שלי ולי לא היו עיניים גדולות. רצינו להרוויח מיליון דולר. לא יותר. הצענו את סחורת השידור של מונדיאל 2002 ליאיר שטרן שהיה אז מנהל הטלוויזיה הישראלית במחיר הוגן של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר עבור שידור ישיר של 32 משחקים אך הוא הודיע לנו קטגורית שאין עם מי לדבר היום ברשות השידור ואין לצפות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תיכנס למו"מ עמנו. בסופו של דבר החלטנו זיו סידי ואנוכי להחזיר את רישיון התיווך בישראל ל- ISL. לעומת זה צלחה דרכו של זיו סידי בצ'כיה שם עלו עסקי המכירה יפה. לאחר שחברת "מגה טי. וי." ירדה מהעניין בישראל, השתלטה על העניינים חברת "צ'ארלטון" בראשותם של אלי עזור ופינחס זהבי. "צ'ארלטון" קנתה לפי דעתי מ- ISL את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002  ו- 2006 לצורך מכירה בישראל במחיר שנע סביב 000 000 20 (עשרים מיליון) דולר".

טקסט תמונה : 1999. ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." במונטה – קארלו. נשיא החברה היה זִיו סידי. בשעתו שימש ישראל דורי מנהל כספים וכלכלה מוצלח ברשות השידור בשנים 1982 – 1970. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חברת הקניות הישראלית "צ'ארלטון" בראשות אנשי העסקים אלי עזור ופינחס זהבי הייתה השנייה לעמוד בתור אצל לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirch) כדי לזכות מידיו בנזיד העדשים של זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006 ולמוכרן לכל המרבה במחיר בישראל. באמצעות חברת "צ'ארלטון" קיווה לֵאוֹ קִירְש לעשות את מה שלא עשתה חברת "מגה טי. וי." עבורו. היינו, ל- גבות מרשתות הטלוויזיה הישראליות את מיליוני הדולרים שלוֹ. לאו קירש ציפה שרשות השידור הציבורית בישראל בראשה ניצב המנכ"ל יוסף בר-אל וכל גוף שידור אחר בישראל יְיאוֹתו ליפול בפח, במלכודת הכספית שייטמנו לוֹ אנשי חברת "צ'ארלטון". על פניו יש לדעת כי apriori מדובר בסכומים מטורפים שאין הצדקה לשלמם. כדי להבין עד כמה הם מטורפים צריך להשוותם למחירי המונדיאל הקודם זה של צרפת 1998.

כל 65 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שילמו ביחד למונדיאל צרפת 1998 סכום של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על פחות מחצי מיליון דולר (ליתר דיוק 470000 דולר). הסכום הקטנטן הזה אִפְשֵר לי כמנהל שידורי הספורט בימים ההם לשָדֵר ישיר באופן בלעדי בתקופת המנכ"ל מוטי קירשנבאום ז"ל את כל 64 המשחקים בטורניר מעמדות שידור שלנו שנפרסו על פני תריסר ערים ברחבי צרפת הגדולה. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור תיווך במכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 פי 28 (עשרים ושמונה) יותר ממה ששילמו 60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU גם יחד. רק מגלומן מטורף יסכים לשלם סכומי כסף מופרזים שכאלה מבלי שיהיה בטוח בכלל כי אומנם יוכל לעמוד בהחזרים של התחייבויות האדירות האלה.

האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסוֹפוֹ של דָבָר. לֵאוֹ קִירְש נותר חייב לנושיו סכום אסטרונומי של 6.000000000 (שישה מיליארד) דולר. הוא הוכרז כפושט רגל. יחד עם לֵאוֹ קִירְש התמוטטה גם חברת הטלוויזיה שלו KirshMedia ששידרה בגרמניה בטכנולוגיית כבלים Pay Per View. הדיווחים שסיפרו על התמוטטות הממלכה שלו נשאו את המושגים Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בהן. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן ואמביציונר חסר מעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית של ההיסטוריה. הוא לא היה חשוב יותר.

לתוך עולם הכספים יש אומרים האָפֵל הזה, נכנסה בזמנו חברת צָ'ארְלְטוֹן הישראלית. צ'ארלטון קנתה את נזיד העדשים הזה מידיו של לֵאוֹ קִירְש בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל תמורת מחיר עצום יחסית לשוק הטלוויזיה הישראלי שנע סביב 22.000000 – 20.000000 (עשרים עד עשרים ושתיים מִיליון) דולר. מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה כבר בפתח בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של כולנו וגם של אלי עזור ופינחס זהבי. חברת "צ'ארלטון" ביססה את יוהרת הצלחת המו"מ של מכירת זכויות השידורים עם גופי השידור בארץ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10 המסחרי, חוזקו והאיתנות הפיננסית של ערוץ 2 המסחרי, ועל האמביציה האישית שלי לרכוש את סחורת השידור על דרך המסורת של שידורי המונדיאל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 28 שנה רצופות מאז מונדיאל מכסיקו 1970. חברת "צ'ארלטון" שלחה את המנכ"ל אדר זהבי בכיוון שלי, אליי, כחֵיל חלוץ שלה כדי לגשש מהיכן יבוא הכסף הציבורי. אדר זהבי ואנוכי נפגשנו לראשונה ב- 15 בינואר 2001 במסעדה האיטלקית "מזאלונה" ברחוב קרליבך בתל אביב ושם שמעתי ממנו כי "צ'ארלטון" דורשת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום זכויות שידורים של כ- 12.000000 (תריסר מיליון) דולר בעבור שידורם הישיר של ארבעה משחקים בלבד במונדיאל יפן / קוריאה 2002 : משחק הפתיחה + שני משחקי חצי הגמר + משחק הגמר.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 12. מלחמת זכויות השידורים בשנים 2002 – 2000. מאבק רשות השידור נגד חברת "צ'ארלטון" של מר פנחס זהבי ומר אלי עָזוּר (שני אנשי עסקים מוכשרים ובעלי ניסיון) וגם נגד המתווך אביב גלעדי.

באוקטובר 2001 הגיע לרשות השידור מנכ"ל זמני חדש , רָן גַלִינְקָא בן 49, לשעבר תא"ל בצה"ל ובעל עבר קרבי. מפקד שייטת 13. רָן גָלִינְקָא נקלע מייד עם מינויו לסערת המו"מ הישן על זכויות השידורים של מונדיאל 2002 שגווע בתקופתו של המנכ"ל הפורש אורי פורת, והתחדש עכשיו ביוזמתו של השר הממונה על רשות השידור השר רענן כהן, האיש שהציב את רן גלינקא בפסגת השידור הציבורי. למו"מ היקר של רשות השידור עם חברת צ'ארלטון על רכישת זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להיערך בחודש יוני 2002 בשתי מדינות יפן ודרום קוריאה הייתה היסטוריה ארוכה. תחילתה ביום רביעי – 9 באוקטובר 1996 הבלתי נשכח ההוא בלוֹזאן – שווייץ, שם החליט ה- EBU כמְשָדֵר ציבורי החלטה גורפת היסטורית המוותרת לחלוטין על זכויות השידורים של שני המונדיאלים של  2002 ו- 2006  בשל עלותם הגבוהה מידַי, יחסית למונדיאלים הקודמים. צריך לזכור ש- EBU שייצג עד 1990 את כל רשתות השידור הציבוריות של מערב אירופה, ומ- 1990 לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי גם את מדינות מזרח אירופה הישנה, נחשב לא רק לאיגוד השידור העשיר ביותר בעולם, אלא רבות מרשתות הטלוויזיה המאוגדות בו, מייצגות מדינות הנחשבות למעצמות כדורגל הנוטלות חלק באורח קבע בטורנירי הגמר של המונדיאלים ביניהן נבחרות אלופות עולם וסגניות אלופות עולם. ה- EBU, הוא אותו האיגוד שחתם על חוזי שידור רצופים עם ה- FIFA מאז המונדיאל של אנגליה 1966. הוויתור ההיסטורי הדרמטי על מסורת השידורים, אִפשֵר כאמור את חדירתו של איש פרטי עשיר מאוד מיליארדר גרמני בשם לֵאוֹ קִירְש בעל חברת התקשורת “KIRSHMEDIA” לתוך התעשייה היקרה הזאת של תיווך מכירת זכויות שידורי הכדורגל לטלוויזיה. לֵאוֹ קִירְש השקיע את כל הונו בביזנס הזה ובסופו של דבר פשט את הרגל. זהו אחד הסיפורים המדהימים וחסרי תקדים בהתפתחות שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה הבינלאומית.

המשכה של ההיסטוריה המטורפת והבלתי מתקבלת על הדעת הזאת היה ביום שני – 15 בינואר 2001, בפגישת היכרות ראשונה ביני כשליחו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לבין מר אדר זהבי נציג חברת "צ'ארלטון" (החברה שקנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קירש) במסעדת האיטלקית "מזאלונה" ברחוב קרליבך בתל אביב. כשאכלנו את המאקארוני ולגמנו מיין המֶרְלוֹ האדום והערב לחך שמעתי לראשונה מבן שיחי, נושא ונותן קשוח כנציג חברת "צ'ארלטון" הישראלית (אך אדיב וג'נטלמן), את ההצהרה המדהימה הזאת כלהלן : "יואש אלרואי, חברת צ'ארלטון מבקשת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 12 מיליון דולר תמורת זכויות השידורים של משחקי מונדיאל 2002". אומר בגלוי, נדהמתי אבל לא הגבתי. הייתה לי רק בעיה קטנה מפני שהספאגטי בולונז נתקע בגרוני, והייתי זקוק נואשות ללגימת יין הגונה כדי לעזור לוֹ לרדת לבטני. כעבור דקה הגיע הפירוט הראשון מפיו של הנושא ונותן : "חברת צ'ארלטון מציעה לרשות השידור לשלם 10.000000 (עשרה מיליון) דולר תמורת ארבעה שידורים ישירים בלבד של משחק הפתיחה, שני משחקי חצי הגמר, ומשחק הגמר. בתמורה תממן החברה ב- 2.000000 (שני מיליון) דולר את ההוצאות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של הפקת מבצע השידורים הזה. כל 60 המשחקים הנותרים יופקו וישודרו ע"י רשות השידור אך סיגנלי השידור האלה יופנו למקורות שידור אחרים בישראל, לאלה המרבים במחיר". זאת הייתה יריית הפתיחה של אדר זהבי במו"מ עם רשות השידור. היו לי פרפרים בבטן. המחירים נשמעו מופקעים ומופרכים מיסודם. לא קמתי מכיסאי במסעדה ולא ניתקתי מגע ממנו, מפני שהשאיפה הטבעית שלי הייתה להמשיך את מסורת שידורי המונדיאלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז ימיו של דן שילון האיש ששִידֵר לראשונה את משחקי גביע העולם של מכסיקו 70'. לא רציתי לאבד את הזכויות של רכוש ונֶכֶס שידור שהיה של רשת השידור ושלי במשך 28 שנים רצופות. חברת "צ'ארלטון" בבעלות אלי עַזוּר ופנחס זהבי (ואנשי עסקים נוספים) קנתה מלֵאוֹ קִירְש הגרמני את זכויות השידורים של שני המונדיאלים 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה כאמור תמורת סכום המוערך בין 20 ל- 22 מיליון דולר. עסקה כלכלית טהורה שמטרתה ביזנס ושאיפתה למכור את זכויות השידורים במחירי רווח לכל המרבה במחיר מבין רשתות הטלוויזיה במדינת ישראל.

זאת הייתה סנסציה. אורי פורת היה אמור לחטוף את שוֹק חייו. 10 מיליון דולר הייתה אומנם הצעה ראשונית בלבד של חב' "צ'ארלטון", שוודאי ניתן להתמקח עליה, אך לא היה ספק, מדובר בשינוי דרמטי ומהפך כספי עצום ומרחיק לכת במבנה זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל מאז מכרה אותם ה- FIFA לראשונה משנת 1966 ובמשך תשעה מונדיאלים רצופים ל- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי המאגד בתוכו כ- 60 רשתות טלוויזיה ממלכתיות באירופה וגם מספר מדינות מאסיה כמו ישראל, טורקיה, וירדן, וכֵן מאפריקה, מצרים, לוב, טוניס, אלג'יריה, ומרוקו.

ה- הנהגה הפלשתינית בראשות היו"ר יאסר עראפאת חשבה אחרת. לפתע חלו תמורות כלכליות מרחיקות לכת במדינת ישראל עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. חברת "צ'ארלטון" הבינה שאין זה פשוט כלל ועיקר לבקש 12 ו/או 10 מיליון דולר מערוץ טלוויזיה ישראלי ארצי תמורת שידורם של ארבעה משחקים בלבד (מתוך 64) ואת השאר למכור לכל המרבה במחיר. שוּק התקשורת בישראל מצומצם מידַי. טרם בַּשָל הרעיון להקים כאן ערוץ טלוויזיה בתשלום (Pay Per View). לכן חברות הכבלים המתינו מהצד לשעת הכושר שבוששה לבוא. חברת "YES" הייתה עדיין בחיתוליה. את ערוץ 2 זה לא עניין בשל הפרש השעות. המשחקים היו אמורים להיות משוחקים בשעות אחה"צ, לפנות ערב, והחשובים שבהם בערב על פי שעונן של יפן וקוריאה שאוחד לצורך ארגון המשחקים במשותף. שתי המדינות פשוט איחדו את השעונים שלהם לצורך אירוח הפרויקט. פירוש הדבר שהמשחקים ישוחקו בשעות הבוקר והצהריים של מדינת ישראל . היה ברור שהרייטינג יהיה apriori נמוך והפרסומות המשודרות בערוץ 2 המסחרי לעולם לא יוכלו לכסות את ההשקעה ברכישת זכויות השידורים, שלא לדבר על עלויות ההפקה עצמה. שליחת ציוותי שידור ליפן וקוריאה, שכירת עמדות שידור באִצטדיונים, שימוש בתקשורת לוויינים, ועלויות יקרות של מלונות ותחבורה תלת ממדית בתוככי יפן וקוריאה במכוניות, רכבות, ומטוסים.

האינתיפאדה הפלשתינית נכנסה להִילוך חמישי וגבתה מחיר דמים וכלכלי יקר . העימות המלחמתי עם טרור הדמים שכפה יאסר עראפאת על מדינת ישראל יצר מיתון קשה ומתמשך , פגיעה אנושה בתיירות, אבטלה גבוהה, ואינפלציה. כוחו של המשק הישראלי ועמו תעשיית הטלוויזיה ותעשיית ה- High Tech נחלש והידרדר פלאים. חברת "צ'ארלטון" נתקעה עם נזיד העדשים שלה "במֶכֶס". אין משחרר ואין קונה. החברה שחשבה לעשות ביזנס גדול בישראל מצאה את עצמה לפתע במצב בלתי אפשרי. מישהו מאנשי צ'ארלטון לחש לי שאילו היו נדרשים להיכנס שוב לעסקה הבעייתית הזאת עם לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh), הם היו חושבים פעמיים, ולבטח לא היו משלמים סכומים אגדיים כאלה. ספק אם היו משלמים לו חצי מהסכום ששילמו לו בעבר. זאת השורה התחתונה הקשורה לרשות השידור. בשל המצב הכלכלי ובהיעדר קונה נתקעה חברת צ'ארלטון עם זכויות המונדיאל, כשהיא מוכנה עכשיו להציע את נכס השידור היקר בזיל הזוֹל. ערוץ 10 הכושל בימים ההם יצא זה מכבר מתמונת הקרב והמאבק על הרייטינג בישראל, ערוץ 2 החליט החלטה אסטרטגית לא להיכנס להרפתקת השידור היקרה שסופה מי יישורנו. ערוץ הספורט בכבלים ניתק מגע מ- צ'ארלטון, כמוהו גם חברת הלוויין YES.

כאן נכנס לתמונה, באפריל 2002, המועמד הוודאי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור של יוסף בר-אל. בתמיכתו של השר הממונה רענן כהן, ובתמיכתם של חלק מאנשי הוועד המנהל של ראשות השידור ובראם היו"ר נחמן שי, אך ללא ידיעת המצב לאשורו, ללא תחקיר שוּק, ללא בדיקת הפרטים ונתונים אלמנטאריים, זרק יוסף בר-אל "גלגל הצלה" לחברת צָ'ארְלטוֹן שהייתה משולה לסירה טובעת. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור יצא רע מאוד מהעסקה הכושלת. גם היו"ר נחמן שָי יצא ממנה בשֵן ועין. זה אותו נחמן שָי שהיה פעם כתב צבאי בחטיבת החדשות בטלוויזיה תחת ניהולו של דן שילון, יועץ ומקורב של שר הביטחון משה ארנס, יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ועכשיו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. נחמן שָי היה האיש שתמך תמיכה גלויה בריש גלי בהרמת ידו הימינית במינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. כעבור שלוש שנים היה בראש עצומת החותמים להדיחו.

טקסט תמונה : קיץ 1972. נחמן שי (משמאל) הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מראיין בראשית ימי הטלוויזיה את הרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר. במשך השנים "התקדם" והפך מעיתונאי למקורב לפוליטיקאים. בשנת 2000 התמנה לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. בחלוף זמן לא רב הצטרף למפלגת "קדימה" בראשות גב' ציפי לבני. ב- 2009 נבחר לח"כ. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העסקה הלא מוצלחת של רשות השידור עם חברת "צ'ארלטון" גררה את תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל להיכנס ביודעין לסערה מערבולית – גַלית בלֵב יָם. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יצאה מופסדת לאורך כל חזית השידורים. שילמנו 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת שמונה משחקים בשידור ישיר בעוד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר שילם סכום דומה אך רכש 56 משחקים שהועברו כמובן בשידור ישיר מהשטח. הטלוויזיה בכבלים מיסדה את ערוץ + 5 בתשלום (Pay per View) ושלחה את יורם ארבל ורמי ווייץ לשדר את 56 המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים של יפן וקוריאה. אנוכי והצוותים שלנו נכפינו לעשות זאת בשידור Off Tube מאכזב מן האולפן בירושלים. זאת הייתה מכה אנושה למחלקת הספורט של ערוץ 1 ולכלל שידור הציבורי שבראשו ניצב יוסף בר-אל. אִבְחָת חֶרֶב. חברת צ'ארלטון וערוץ חמש של הטלוויזיה בכבלים העניקו לנו Nock out מוחץ. הרי כל בר בי רב יודע  ש- "השטח" הוא מקום עבודתו של כל שַדָּר – עיתונאי באשר הוא ולא המשרד בירושלים. שַדָּר הספורט מלֶקֶט ואוסף "מודיעין" בשטח, מעבד אותו, ומעביר אותו לארץ באמצעות מראה עיניו ומעמדת השידור שלוֹ לארץ. עמדת השידור באִצטדיון היא כלי נשקו הראשון והאחרון של כל שדר ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא.

היה ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שקיבלה את נתח השידורים הקטן ביותר במונדיאל 2002, תתקשה בשל כך לגייס שקופיות חסות כדי למזער את נזק העלויות היקרות . המפרסמים הגדולים טענו בצדק כי צופים פוטנציאליים רבים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ערקו לערוץ 5 בכבלים כדי לצפות ב- 56 משחקים בשידורים ישירים. הם גם טענו ששידור התקצירים המוקלטים מידי ערב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הם בעצם בִּימָה לשידורים חוזרים של ערוץ 5, כשהתוצאות כבר ידועות מראש. הטקסט האמור לעיל הוסבר על ידי יותר מפעם אחת למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, אך הוא התעקש יחד עם השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן וגם עם חלק מחבריו בוועד המנהל של רשות השידור לא להקשיב לי, רק כדי לרצות את אלי עזור וכדי לשלם לחברת "צ'ארלטון" כחצי מיליון דולר לשידור ישיר של משחק בודד במונדיאל 2002. בזבוז משווע של כספי ציבור בעיקר נוכח העובדה שלנבחרת ישראל לא היה כל חלק במשחקים האלה.

תבוסת ה- EBU לספ בלאטר שברה וריסקה לרסיסים את סולידריות האִרגון. כ- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות אירופיות בעיקר אֵלוּ שהיו להן נציגות במונדיאל 2002 (אבל לא רק הֵן), בגדו בעקרונות הסולידריות של הארגון. "ההבנה, ההסכמה, וההזדהות של הרשתות האירופיות הציבוריות זוֹ בזוֹ", מאז ימי 1996, הפכו למילים גבוהות אך נבובות וריקות מתוכן. מילות סרק. הן חִיזרוּ עכשיו ביוזמתן לפִתחוֹ של הגביר העשיר לֵאוֹ קִירְש וניאותו לשלם טבין ותקילין תמורת הזכויות כדי לזכות בנתח מעוגת השידורים. כזכור גם רשות השידור הציבורית בישראל תחת ניהולו של המנכ"ל יוסף בר-אל הסכימה לשלם לחב' "צ'ארלטון" (סוכנת המשנה של קבוצות לֵאוֹ קִירְש ו- PRISMA בישראל) סכום  שערורייתי של 3.8 מיליון דולר תמורת 8 (שמונה) שידורים ישירים בלבד במונדיאל 2002. כחצי מיליון דולר בקירוב לשידור בודד. רשות השידור שילמה עכשיו בעבור מונדיאל יפן / קוריאה 2002 פי שמונָה יותר מאשר בשביל מונדיאל צרפת 1998, אך קיבלה פי שמונֶה פחות סחורת שידור. תבוסה קשה ביותר של רשות השידור והמנכ"ל הכה בלתי מוכשר שלה יוסף בר-אל במו"מ ההוא. בנוסף לכך כפה יוסף בר-אל על שָדָרֵי הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 לבצע את מלאכת השידור של שמונת המשחקים Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים, במקום מהשטח. מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם עצם את עיניו. ביזיון. זאת הייתה האחת הסיבות לכך שטרקתי את הדלת בפרצופו של אותו יוסף בר-אל ואותו יוסי משולם ונטשתי לעד את השידור הציבורי.

ה- BBC הציבורי ורשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV התייחסו אל המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש מלכתחילה בחשדנות רבה. שתי הרשתות הבריטיות התכוונו לשָדֵר את מונדיאל 2002 רק אם נבחרת אנגליה תעפיל אליו. לֵאוֹ קִירְש דרש משתיהן ביחד תשלום אדיר של 270000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר. (כל אחת מהן שילמה 4.5 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998). שתי הרשתות דחו אותו על הסף. הן פשוט העיפו אותו מכל המדרגות. אך השער הנפלא ההוא מבעיטה חופשית מסובבת של דייויד בקהאם  בדקה ה- 93 שהשווה את התוצאה ל- 2:2 במשחק המכריע ההוא באִצטדיון "וומבלי" (Wembley) בלונדון נגד יוון באוקטובר 2001 ואשר העלה את אנגליה למוּנְדִיאַל יפן / קוריאה 2002 שינה את תוכניותיהן, וגרר את שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות להפקת השידור ההכרחית והיקרה. לֵאוֹ קִירְש שעט מייד לאנגליה במטוסו הפרטי כמי שעַט על מוֹצֵא שלל רב. הוא הטיל את חכתו למים העכורים כדי לצוּד את דג הזָהָב ששוויו היה 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר אך החכה העלתה נעל ישנה [7].

נציגיו של מנכ"ל ה- BBC הגאון ורב התושייה גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) ונציגי ITV ניהלו עִמו מו"מ מבריק וקשוּח. בסופו שִילמוּ לוֹ כל אחת  37.5 מיליון דולר תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים. לא מעט, אך הרבה פחות מאשר המיליארדר הגרמני תאב הבצע דרש לקבל. בניגוד למנכ"ל הכושל של רשות השידור מר יוסף בר-אל הֵטִיס מנכ"ל ה- BBC הבריטי מר גְרֶג דַיְיק ליפן וקוריאה צֶוֶות הפקה ושידור בן 200 אנשים. ה- BBC מעולם לא וויתר על עיקרון עיתונאות השטח ושִידֵר ישיר את כל המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים. מנכ"ל ה- BBC לשעבר גְרֶג דַיְיק הוא איש נערץ על רבים וגם עלי. ביקשתי את הסברו להצלחת המו"מ ההוא עם לאו קירש. בשבת – 10 בספטמבר 2005 קיבלתי את תשובתו המסודרת [8].

September 10 2005

Dear Yoash,

Thank you for your letter and the kind things you said about me. To answer your questions. I cannot recollect how much the Leo Kirsh organization wanted for the rights to the Japan – Korea World Cup 2002, but it was massively more than we were prepared to pay. We knew that Leo Kirsh was in financial difficulties and that we had the “Listed Events Legislation”, which meant that B Sky B could not buy the World Cup. As a result we decided to wait and let Leo Kirsh stew. In the end they had to do a deal because his company was in danger of going under. I managed the negotiations with Peter Salmon the BBC head of sports. We worked very closely together.

Greg Dyke

לא יכולתי להימנע ולשאול אותו מדוע פרש מתפקידו כמנכ"ל השידור הציבורי באנגליה בעקבות דו"ח הלורד האטון שהטיל ספק באמינות שידורי ה- BBC שעליהם היה מופקַד והנוגע לאחריותה של ממשלת טוני בלייר בפלישה לעיראק במלחמת המפרץ ה- 2 במארס 2003. ה- BBC האשים ותקף כזכוּר את אמינות הדיווח של הממשלה הבריטית בראשות טוֹנִי בְּלֵייר לציבור ואת הסיבות שהניעו אותה להצטרף לג'וֹרְג' בּוּש נשיא ארה"ב במסע המלחמה לכיבוש עיראק של סאדם חוסיין. דו"ח הָאטוֹן סתר זאת. גְרֶג דָיְיק השיב לי ללא כחל ושרק כשאינו ירא למתוח ביקורת על אנשי הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי :

I did not quit – I was sacked by a bunch of gutless governors…!

מר גְרֶג דָיְיק התמנה למשרת מנכ"ל ה- BBC הציבורי הבריטי ב- 1999 במקומו של ג'וֹן בִּירְת (John Birt) מי שכיהן בתפקיד שבע שנים מ- 1992. ב- 29 בינואר 2004 התפטר גְרֶג דָיְיק מתפקידו הרם בעקבות דו"ח הלורד הָאטוֹן. ספרו המצוין של גְרֶג דָיְיק מנכ"ל ה- BBC הציבורי הבריטי "GERG DYKE – INSIDE STORY", אודות קורותיו בתאגיד השידור הציבורי החשוב בעולם הוא ספר מרתק וחשוב לקריאה עבור כל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא.

לֵאוֹ קִירְש הצליח לפַרֵק את הסולידריות המדומה ולכן השברירית של ה- EBU. ברגע המשבר ההוא כל רשת טלוויזיה אירופית עשתה את החישובים הציבוריים והכלכליים של עצמה מבלי להתחשב באחרות. ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ. נשיא ה- EBU הגרמני אלברט שרף הודיע לנו אז כי קבוצת המו"מ של ה- EBU משכה את ידיה וניתקה מגע מ- FIFA בכל הנוגע לרכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של 2002 ו- 2006 מפני ש- FIFA דורשת מחירים מופרזים. השתרר שקט באולם הכֶּנֶס. הייתה הסכמה מיידית ותמיכה מקיר לקיר בהודעתו הדרמטית של אלברט שרף כי אין לשלם ל- FIFA החצופה את מה שהיא מבקשת מהשידור הציבורי. אז גם שמעתי לראשונה את שמו של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש . שררה סולידריות מלאה בין באי הכנס והסכמה מוחלטת בין כל הרשתות באיגוד כי צריך לדעת מתי לומר לא לנשיא ה- FIFA ספ בלאטר. ההיסטוריה הוכיחה כי הסולידריות המדומה הזאת ששררה ב- EBU ב- 1996 יכולה הייתה להתקיים (למראית עין) רק מפני שיעדיי השידור ההם של 2002 ו- 2006 נראו רחוקים. ככל שהתקרבו תאריכי המשחקים של מונדיאל 2002 הוברר כי הסולידריות הזאת של המְשָדֵר הציבורי שה – EBU משתבח בה היא שברירית וחסרת בסיס. שררו שָם יותר מידי ניגודי אינטרסים מכדי שהאחווה הזאת תשרור לאורך ימים.

השוק האירופי לא עמד בסופו של דבר בפיתוי. בעיקר אילוּ מבין הרשתות הגדולות והעשירות ב- EBU שהנבחרות שלהן העפילו לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל ב- 2002. רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ארציות של אנגליה, איטליה, צרפת, וגרמניה לא היו מוכנות להפסיד את החוויה. אך בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בתמיכת יו"ר הוועד המנהל נחמן שי וחלק מחבריו שכזכור קנו רק 8 משחקים והחליטו לשדר אותם Off Tube מן האולפן בירושלים במקום מעמדות שידור באִצטדיונים, הן רכשו את זכויות השידורים של כל המשחקים בשני המונדיאלים של 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה, הקימו ציוותי הפקה ושידור נרחבים ושידרו אותם מהשטח. הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI שילמה ללֵאוֹ קִירְש תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של שני המונדיאלים יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006 סכום של 137000000 (מאה שלושים ושבעה מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה המסחרית הצרפתית 1 TF שילמה ללֵאוֹ קִירִש עבור שני המונדיאלים הללו 168000000 (מאה שישים ושמונה מיליון) דולר. רשתות השידור הגרמניות הציבוריות ARD ו- ZDF  שילמו יחדיו תמורת שני המונדיאלים כ- 200.000000 (מאתיים) מיליון דולר. ה- BBC ו- ITV שילמו עבור שני המונדיאלים כ- 216 מיליון דולר [9]. היחידה שעמדה בפרץ הייתה רשת הטלוויזיה הציבורית של ספרד TVE. למרות שנבחרת ספרד בכדורגל העפילה לטורניר מונדיאל 2002, והכדורגל בספרד נחשב לדַת, סירבה TVE לשָלֵם מחיר מנופח כזה ופרשה מהמירוץ הכספי. לזירה הספרדית נכנסה רשת הטלוויזיה המסחרית הספרדית 3 ANTENA שרכשה את זכויות השידורים של 2002 ו- 2006 תמורת 164.000000 (מאה שישים וארבעה מיליון) דולר.

לֵאוֹ קִירְש שלח את ידו הארוכה גם לכִיסַן של רשתות הטלוויזיה במדינות מרכז ודרום אמריקה ושאב מכיסן 860000000 (שמונה מאות ושישים מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של שני המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. למרות הכסף הגדול פשט סוחר הכספים הזה לאו קירש את רגלו. הוא לא יכול היה לכסות את סכומי ההשקעה הענקיים שהעביר לידיו של סֶפּ בְּלָאטֶר. לֵאוֹ קִירְש נעלם ממפת שידורי הטלוויזיה לעַד. הוא מת ב- 2011 בגיל 85. נשיא ה- FIFA ספ בלאטר ידע טוב יותר מכולם מה צריך לעשות כעת עם פשיטת הרגל של לאו קירש. הוא לא חשב פעמיים ולקראת מונדיאל דרום אפריקה 2010 שב לזרועותיו של המשדר הציבורי אל ה- EBU.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 13. תזכורת להסדר הכספים הישן של העולם החדש עם ה- FIFA העוסק ברכישת זכויות השידורים של שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, ו- צרפת 1998.   

יחסי המסחר בין ה- EBU ל- FIFA עלו על שִרטון. משחקי המונדיאל של צרפת 1998 היו המפעל האחרון שהמשדר הציבורי החזיק בו ולראשונה טורניר גמר שנטלו בו חלק 32 נבחרות במקום 24 עד כה. משכו של הטורניר התארך ומספר המשחקים גדל מ- 52 ל- 64 משחקים. סֶפּ בְּלָאטֶר רצה לנַצֵל את המצב ועל כן ביקש תוספת תשלום של % 18.75 מ- EBU וגופי השידור הבינלאומיים אחרים לחוזה היָשָן. החוזה היָשָן בין המְשָדֵר הציבורי ל- FIFA נחתם אחת עשרה שנה קודם לכן ב- 1987. בחוזה נקבע כי המשדר הציבורי ישלם תמורת מונדיאל צרפת 1998 סכום של 135 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר). סֶפּ בְּלָאטֶר תבע עכשיו (ב- 1996) תוספת של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) מעין פיצוי הנוגע להסכם הזול ההוא מ- 1987 כדי להעמיד את סכום הזכויות עבור מונדיאל צרפת 1998 ע"ס של  160000000 (מאה ושישים מיליון) פרנקים שווייצריים. אנשי ה- EBU השיבו לו בשם כל גופי השידור האחרים באדיבות, אך בנחרצות, ללא כחל ושרק כלהלן :

"No Way Mr. President, Contract is a contract".

UEFA והנשיא השוודי שלה לינארט יוהאנסון.

המתמטיקה הטלוויזיונית הזאת לא נעלמה בסופו של דָבָר מנשיא UEFA לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן (Lennart Johansson). הג'נטלמן השוודי כְבַד הגוּף ידע שברחובותיה של אירופה (וגם באלה של ישראל) מתגלגל כֶּסֶף גדול. צריך היה להתכופף קצת ולאֶסוֹף אותו. "אם הֵם היו מוכנים לשלם סכומים אגדיים כאלה ללֵאוֹ קִירְש אז שיואילו בטובם לשלֵם גם לי", הכריז. בעצם דרש ותבע בכל תוקף. זה מזכיר לי שפעם ביקשתי ממוטי קירשנבאום ז"ל כמה הטבות כספיות כדי לשכלֵל את הפקת שידורי מונדיאל צרפת 1998. המנכ"ל השָנוּן ז"ל השיב לי מייד : "יואש אלרואי  בל תטעֶה בשמי, קוראים לי קירשנבאום ולא קירש".

טקסט תמונה : 1997. לינארט יוהנסון משוודיה נשיא UEFA (משמאל) יחד עם גברי לוי (מימין) יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל. לינארט יוהאנסון רחש הערכה רבה ל- EBU ומכר לשידור הציבורי את זכויות השידורים של הכדורגל האירופי במחירים סבירים. משהוברר לו ולאנשיו כי הרשתות העשירות באיגוד השידור האירופי ניאותו לשָלֵם הון עתק ל- לאו קירש תמורת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006, תבע גם הוא את ליטרת הבשר שלו מהמְשָדֵר הציבורי. (התמונה באדיבות גברי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שינויים דרמטיים התחוללו בשוק הטלוויזיה הבינלאומי ובמערכת המוניטארית שלוֹ בעשור האחרון המרכיבה את זכויות שידורי הספורט באירופה וגם בתבל . מחירי זכויות השידורים הפכו ל- Windfall Cash, רווח בלתי צפוי ובמזומן. הם האמירו במהירות ובצורה בלתי צפויה וגררו את רשות השידור של יוסף בר-אל למלחמת הִישרדוּת. אנשי התאחדות הכדורגל האירופית ממש נעלבו ממחירי העבר ששולמו להם ע"י ה- EBU. על סף דלתה של UEFA התדפקו עכשיו מחזרים חדשים אֵילֵי השידור המסחרי באירופה בראשותם של האיטלקי סילביו ברלוסקוני האיש העשיר בארץ המגף ובעליו של קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה (סילביו ברלוסקוני מכהן כראש ממשלת איטליה כיום) ורופרט מרדוק בעליו של BSB באנגליה . הם הציעו ללִינַארְט יוֹהָנְסוֹן סכומים אסטרונומיים כדי לגנוב את סחורת הכדורגל האירופי מהמְשָדֵר הציבורי.

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי  זכויות השידורים של אליפויות אירופה בכדורגל (EURO`s)  מ- 1980 עד 2000. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הסכים לשלם זכויות שידורים ל- UEFA עבור הטורנירים של אליפות אירופה לאומות בכדורגל רק מ- 1980. אליפויות אירופה בכדורגל בשנים 1980 – 1960 שודרו בחינם. להלן הסכומים ששולמו עבור זכויות השידורים החל מ- 1980 EURO.

1980 EURO. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – איטליה 1980 : 3200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר.

EURO 1984. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 : 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אלף) דולר.

EURO 1988. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 1988 : 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר.

EURO 1992 אליפות אירופה לאומות בכדורגל – שוודיה 1992 : 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר.

EURO 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 : 80.000000 (שמונים מיליון) דולר.

EURO 2000. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 : 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר .

EURO 2004. אליפות אירופה לאומות בכדורגל פורטוגל 2004 שנערכה בפורטוגל ניאות ה- EBU לשלם סכום פנטסטי של  600.000000 (שש מאות מיליון) דולר.                               הערה : הנתונים הכספיים באדיבות  ה-  EBU.

לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן (Leanart Johnsson) בניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר עמד לפי שעה בפיתוי שהעמידו הגורמים המסחריים בפניו והסכים להישאר נאמן למְשָדֵר הציבורי (קרי ה- EBU), אך דרש תמורת הנאמנות הזאת מחיר כָּבֵד. ה- EURO הוא טורניר הכדורגל השני בחשיבותו אחרי המונדיאל. הוא חשוב יותר מאליפות דרום אמריקה. ה- EBU שניגף בקרב על זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006, סָבָר שאיננו יכול להרשות לעצמו לספוג תבוסה נוספת ועוד במגרש הביתי שלוֹ. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ניאות לשלם עכשיו סכום מדהים ובלתי נתפש של 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים זכויות שידורים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת 2004 EURO. פי 4.4 יותר ממה ששילם האיגוד ארבע שנים קודם לכן 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) פרנקים שווייצריים בְּמשחקי 2000 EURO שנערכו במדינות הולנד ובלגיה. גורמים מסחריים באירופה הציעו ל- UEFA סכום גדול מ- 800 מיליון פרנקים שוויצריים אך לינארט יוהנסון צעד שוב שלוב זרוע עם השידור הציבורי כפי שהדבר מוסבר במסמך ששלח מזכ"ל ה- EBU זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) למנכ"לים ומנהלי מחלקות הספורט ב- EBU.

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1999. המזכיר הכללי של ה- EBU  ז'אן ברנארד מונץ' מודיע באמצעות פקס לכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU ולמנהלי מחלקות הספורט, כי סך זכויות השידורים עבור אליפות 2004 EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שתיערך בפורטוגל, יעמדו על סכום בן 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים. פי חמש יותר ממה ששולם תמורת אליפות 2000 EURO שהתקיימה בהולנד ובלגיה, שם שילם ה- EBU זכויות שידורים בגובה של 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) פרנקים שווייצריים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסכומים האדירים הרתיעו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בזמנו להיעתר לפנייה של ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." לקנות את זכויות השידורים של מונדיאל 2002. הסכום הזה כידוע כבר לא הספיק לאליפות 2008 EURU. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הציע ל- UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) סכום של כ- 600000000 (שש מאות מיליון) euro שהם כ- 750 מיליון דולר תמורת רכישת זכויות השידורים של משחקי אליפות אירופה 2008 EURO שנערכו בשווייץ ואוסטריה [10].

UEFA דחתה את ההצעה הציבורית הכספית של ה- EBU וחתמה על הסכם זכויות שידורים עם חברת התיווך הגרמנית – צרפתית SPORTFIVE (לשעבר UFA). התאחדות הכדורגל האירופית UEFA ציפתה לעשות רווחים של כ- 640.000000 מיליון euro בטורניר 2008 שהם כ- 800 מיליון דולר . המו"מ לקראת 2008 נערך ע"י UEFA עם כל רשת טלוויזיה בנפרד. Network by Network. לבסוף קנו את זכויות השידורים של 2008 EURO רק שתי רשתות טלוויזיה החברות ב- EBU, הטלוויזיה הולנדית הציבורית NOS והטלוויזיה הממלכתית של יוון ERT. יוון הייתה כזכור אלופת אירופה הנוכחית בטורניר 2004. לבסוף התייאשה התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) מאיגוד השידור האירופי (EBU) ומכרה את זכויות השידורים של 2008 EURO (משחקי האליפות ייערכו בשווייץ ואוסטריה) למתווך פרטי. "שהוא המתווך הפרטי יתעסק עם ה- EBU", אמרו שָם. כמו שאמר ספ בלאטר בשעתו ב- FIFA.

הכדורגל האירופי הפך להיות בּיזְנֶס ענק על גַבּוֹ של המְשָדֵר הציבורי. הבונוסים הכספיים ב- 2004 EURO גדלו ב- % 56 לעומת אלה של 2000 EURO. שש עשרה (16) הנבחרות שהעפילו לטורניר האטרקטיבי בפורטוגל 2004 תוגמלו כל אחת ב- 6.000000 (שישה) מיליון דולר עוד לפני ששיחקו אפילו משחק אחד. כל נבחרת שניצחה בבית המוקדם שלה בפורטוגל 2004 צברה 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. תוצאת תֵּיקוּ הִקנתה 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. כל נבחרת שהעפילה לרבע הגמר תוגמלה ב-  2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) דולר. נבחרות פורטוגל, יוון, הולנד, וצ'כיה שהעפילו לשלב חצי הגמר קיבלו כל אחת בונוס של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר. צ'כיה צברה את הסכום הגדול ביותר מבין ארבע הנבחרות, כ- 14.000000 (ארבעה עשר מיליון) דולר. פורטוגל שהפסידה 1:0 ליוון במשחק הגמר בטורניר 2004 פוצתה בסכום נוסף של 4.800000 (ארבעה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. לאלופה יוון הוענק חוץ מהגביע היוקרתי גם פרס כספי של 8.000000 (שמונה מיליון) דולר. יוון צברה 20 מיליון דולר רווחים בטורניר 2004 EURO.

המו"מ המורכב על חלוקת הנטל הכספי של משחקי טורניר פורטוגל 2004 היה מסובך ונעשה ע"י נציגי ה- EBU בג'נבה בנפרד – Country by Country. הטלוויזיה האוסטרית הממלכתית ORF למשל שלא הייתה לה נבחרת בפורטוגל הסכימה לשלם 6.000000 (שישה מיליון) דולר. ה- BBC ו- ITV הרודפות אחרי נבחרת אנגליה לכל מקום שילמו כל אחת ל- UEFA עבור טורניר פורטוגל 2004 סכום שנע סביב 28.000000 (עשרים ושמונה) מיליון דולר והתחלקו ביניהן בשידורים הישירים. רק את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר הם שידרו "ראש בראש".

כאן נכנסה לתמונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- EBU  ניהל מו"מ נוקשה עם יוסף בר-אל. לבסוף התרצתה רשות השידור הענייה והדלה ורכשה את זכויות השידור הבלעדיות (החלק היחסי במסגרת ה- Share הכללי האירופי) תמורת 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר. סכום עַתֵּק בהתחשב במצבה הכספי הרעוּע של רשות השידור. אפשר כמובן היה לנהל את המו"מ הזה טוב הרבה יותר מאשר ניהל אותו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. הוא שוב שגה קשות כמו במו"מ על רכישת הזכויות של מונדיאל 2002. אנשי רשות השידור והטלוויזיה הישראליתהציבורית – ערוץ 1 הוסיפו חטא על פשע במו"מ על 2004 EURO. הֵם עשו כל מאמץ להחביא את אינפורמציית התשלומים הזאת מעין הציבור. רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יוסף בר-אל ובאמצעות דוברו אורן הלמן, טענה במקומון "זמן תל אביב" (של העיתון "מעריב") ב- 4 ביוני 2004 [11] "כי הרשות היא חברה באיגוד השידור האירופי, לכן היא מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי הספורט המתקיימים באירופה". דברי הֶבֶל. אין דבר כזה. הפרסום המטעה (או המוּטעה) המסתיר מעֵין הציבור את התשלום האדיר ששילמה רשות השידור בהנהגתם של המנכ"ל יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל אברהם נתן נעשה אולי כדי להימנע מהמשך העימות הצפוי להנהלת רשות השידור שקופתה ריקה ומדולדלת עם יוצרי הטלוויזיה והקולנוע וההפקה המקורית בישראל. אלה עושים לה צרות צרורות ודורשים למַתֵּן את עלויות הספורט הגבוהות מידַי לטעמם בשידור הציבורי.

מאזן התשלומים בין IOC לבין  UEFA ו- FIFA מתקרב לשִוויון, אך צריך לזכור שהפקת השידורים האולימפיים מסובכת ומורכבת הרבה יותר וגם יקרה יותר משידורי המונדיאלים. לאֵין ערוֹך. רשות השידור שילמה כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר תמורת הבלעדיות של שידורי אולימפיאדת אתונה, שנפתחה ב- 13 באוגוסט 2004 וננעלה כעבור 17 יום ב- 29 באוגוסט. עלות זכויות השידורים היא נפרדת מהעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ביצוע השידורים עצמם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. העלות הסופית של הפקת שידורי אולימפיאדת אתונה 2004 הסתכמה בעבור ערוץ 1 בסכום של כ- 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. נשיא AOB (ראשי תיבות של Athens Olympics Broadcasting) הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ העמיד לרשות המְשָדֵר הציבורי באולימפיאדת אתונה 2004 כמות אדירה של כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות ו- 65 ניידות שידור שכיסו 300 תחרויות אולימפיות, והפיקו כ- 3500 (שלושת אלפים וחמש מאות) שעות שידור.

המשחקים האולימפיים הם יַעַד שידור חשוּב מאין כמוֹהוּ של המְשָדֵר הציבורי מקדמת דנה. ה- EBU קנה גם את אולימפיאדת החורף של טורינו ב- 2006 והמשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008. בעבר נחתם הסכם שידורים חדש בין ה- EBU ו- IOC המַקְנֶה לאיגוד השידור האירופי בלעדיות על אולימפיאדת החורף של וָואנְקוּבֶר ב- 2010 ומשחקי הקיץ בלונדון 2012 תמורת כ- 850000000 (שמונה מאות וחמישים מיליון) דולר. לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הובטחה אפוא עבודה לטווח זמן נוסף.

המְשָדֵר הציבורי איננו לבד. רשת השידור האמריקנית NBC בתמיכת גֶ'ף אִימָאלְט נשיא הקונצרן הענק General Electric שילמה עבור שתי האולימפיאדות האלה של וואנקובר 2010 ולונדון 2012 יותר מ- 2.000000000 (שני מיליארד) דולר בעבור זכויות השידורים הבלעדיות בארה"ב. 820.000000 (שמונה מאות ועשרים מיליון) דולר עבור אולימפיאדת וָונְקוּבֶר 2010, ו- 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר תמורת שידורי אולימפיאדת לונדון 2012. סכומים פנטסטיים.

אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן נשיא בכיר ב- NBC סייע רבות לבוס שלו דיק אברסול (Dick Ebersol) נשיא חטיבת הספורט של NBC לשבור מְאז 1988 את מסורת השליטה האולימפית בארה"ב של רשת הטלוויזיה ABC בראשותו של רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המיתולוגי. ABC החזיקה בקניין השידור האולימפי בארה"ב בשנים 1984 – 1964 הודות ליוזמתו הטלוויזיונית והכלכלית וראייה ארוכת טווח של נשיאה רון ארלדג'.

בחודש יוני 2011 חתמה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC על חוזה זכויות שידורים אולימפי חדש עם הוועד האולימפי הבינלאומי IOC על סך 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר, וכולל בתוכו ארבע אולימפיאדות כלהלן :

א. אולימפיאדת החורף 2014 בסוצ'י – רוסיה תמורת 775000000 (שבע מאות שבעים וחמישה מיליון) דולר .

ב. אולימפיאדת הקיץ 2016 בריוֹ דֶה זָ'אנֵיְירוֹ – ברזיל תמורת 1.226 מיליארד דולר .

ג. אולימפיאדת החורף 2018 (טרם נקבע המקום) תמורת 963.000000 (תשע מאות שישים ושלושה מיליון) דולר .

ד. אולימפיאדת הקיץ 2020 (טרם נקבע המקום) תמורת 1.418 מיליארד דולר.

בכך משלימה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שליטה טלוויזיונית אולימפית מרשימה בת יותר משנות דור מאז אולימפיאדת סיאול 1988. לאלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי חלק נכבד במסורת האולימפית הנכבדה הזאת וגם בהשתלטות המחודשת על ארבעת האולימפיאדות העתידיות.

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 14. EURO 2000 בהולנד ובלגיה. נותני החסות לרשות השידור קובי בן גור (פלא פון) ואילן בן דוב (סאני).

המָמוֹן והטֶכְנוֹלוֹגְיָה וכמובן הכּישָרוֹן הם אבות ההצלחה של העיתונאות הטלוויזיונית. בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC  באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל שלושים ואחד (31) המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום ז"ל .

נפגשתי שוב עם אילן בן דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת וקובי בן גור יו"ר הדירקטוריון של פלא פון שהסכימו להעניק 750 אֶלֶף דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות . סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU . אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000 EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה אחרת. הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת, ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית. זה היה בשמונה בערב.

לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה. הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות. רתחתי מזעם. ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספרה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אינני מנהל מו"מ עם אנשים שעל פי הבנתי חוזרים ממילתם. טורניר הכדורגל של 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו גם נותני חסות אחרים חוץ מחברות פלא פון וסאני". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרי אַף את המסעדה והלכתי הביתה. אני מתעב שותפים למו"מ שאומרים לי דבר אחד ואח"כ בטקס החתימה משנים את הטקסט גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר בזכות התערבותו. החלק הכספי של קובי בן גור ואילן בן דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור הכניסה לעסקה חברות אחרות שעמדו בתור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות, תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. כתבתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה שלי בערוץ 1 וברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי, זה של 2000 EURO. הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון פלא – פון ניצב לימיני והציל את המצב. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO ) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

טקסט תמונה : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי בן 80 עמודים שחיברתי לקראת 31 השידורים הישירים של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (טורניר 2000 EURO). מבצע השידורים הבינלאומי הזה נמשך 33 (שלושים ושלושה) ימים והתפרס לאורכן ורוחבן של שתי מדינות "BeNelux" הללו. את מפקדת ההפקה והשידורים שלי מיקמתי באמשטרדאם – הולנד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה (X 55) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל : מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שהושכר מערוץ 5 בכבלים. זאביק זלצר שימש כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה מייד ע"י המנכ"ל אורי פורת ז"ל . זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדאם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי  ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדאם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה . הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. עלות מבצע השידורים הישירים של 2000 EURO עמדה על מיליון דולר אולם החסויות המסחריות הניבו הכנסה של 1.500000 (מיליון וחצי) שקל, וזכה להצלחה גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה לא היה כוחות.

טקסט תמונה : דיאגרמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אישר לי לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב וחברו אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדם לבין ה- Master control  בירושלים. סוד ההצלחה של כל הפקת טלוויזיה מקומית ו/או בינלאומית מותנה בשימוש מיומן בטכנולוגיה גבוהה ושגשוג מוחלט של פעילות קווי השידור של השדרנים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידור). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר. נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה. עם שובי לארץ בתום השלמת תהליך ההפקה וּפירוק המשרד ב- IBC באמשטרדם, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכותרתו "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים . הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתוכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק ושבו וקבעו כי יש חשיבות רבה ב- החזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000, ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

העברתי לידיעתו של גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU , הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי 2004 EURO שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל , הסכים האיגוד האירופי לשלם 800000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים [13]. "גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000 EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים. "אני כבר לא אהיה ברשות השידור", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות.

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי רפיק חלבי בתום שידורי הטלוויזיה של  2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 15.

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ביוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם באורוגוואי ב- 1930 ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה.

באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות האולימפיות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה מ- BBC של 1948. בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 (טרם נקבע המקום), ומשחקי הקיץ של 2020 (טרם נקבע המקום). משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל , FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין , העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין שיצר סביב המשחקים . הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת, מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח. נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו, ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני מר הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של  ADIDAS, ומר פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם, ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות . אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים פפסי-קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר-קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260 אֶלֶף דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 16. האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית מול הרבולוציה של זכויות השידורים בספורט.

לשלם עבור זכויות שידורים צריך – השאלה כמה? דרך ניהול הכדורגל הבינלאומי ע"י נשיא FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) השוויצרי ספ בלאטר ונשיא UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) השוודי לינארט יוהנסון. המו"מ הכספיים הגדולים בין FIFA ו- UEFA לבין הטלוויזיה הבינלאומית ובראשה ה- EBU. האבולוציה איננה נעה לעולם לאחור, אך הרבולוציה משנה פניה . הסיפור הזה מגולם בסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים והמונדיאלים .

בשנת 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU (איגוד השידור האירופי) את עסקת חייו במסכת הארוכה של מאבקים בלתי פוסקים לרכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים הרלוואנטיים. ה- EBU המייצג כ- 65 רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה, לרבות רשתות טלוויזיה האפריקניות של מרוקו, אלג'יר, טוניס, לוב, ומצרים וגם מאסיה – רשות השידור הישראלית, טורקיה, ירדן, ולבנון הוביל עסקה פנטסטית וחתם באותה שנה ישירות וללא מתווכים על חוזה שידורים משולש עם ה- FIFA, המאפשר לו לשָדֵר שלושה מונדיאלים רצופים בזה אחר זה תמורתו שילם 340 מיליון פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 227 מיליון דולר) . החוזה הנַדִיב העניק למְשָדֵר הציבורי את הזדמנות האחרונה והבלעדית שלוֹ  לשָדֵר ללא תחרות וללא הפרעה את שלושת טורנירי הגמר של גביע העולם בכדורגל , אלה של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. מנקודת מבט רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבִית של 2006 הסכם השידורים הזה היה ניצחון כספי גדול והישג כלכלי ענק של קברניטי ה- EBU. השתתפתי באותה פגישה היסטורית של מנהלי מחלקות ב- EBU שהתקיימה ב- 16 בספטמבר 1987 בברצלונה-ספרד, בה סיפר לנו נשיא איגוד השידור האירופי הגרמני ד"ר אלברט שרף (Albert Scharf) בשקט האופייני שלו על הישג השידור החשוב. מייד צִלצלתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ודיווחתי לו את הפרטים הכספיים. התרוצצו כבר אז שמועות על הקמת ערוץ 2 המסחרי ומיסוד הכבלים. רציתי להרגיע וליָידֵע אותו כי סחורת השידור השנייה בחשיבותה בעולם (לאחר המשחקים האולימפיים) היא שלנו עד 1998 לרבות זכויות השידורים של האולימפיאדות שגם הן היו בידינו.

השידור הציבורי בישראל (רשות השידור) וגם הבינלאומי היה בשנים ההן מונופול אדיר ורָב עוצמה. הקונגלומרטים של התקשורת המסחרית, מיליארדרים מסוגם של האיטלקי סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi), רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) האוסטרלי, והגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) כבר צַצוּ באופק אך טרם היוו איום ממשי על השידור הציבורי הוותיק ורָב הניסיון. המונופול בראשותו של ה- EBU כפה בלעדיות ואִפְשֵר לשידור הציבורי להשיג חוזים כספיים סבירים. היום הם נראים זולים. חלקם תמוהים. לפחות חוזה הכדורגל המשולש מצביע על חובבנותם של אנשי ה- FIFA שלא הכינו שיעורי בית ולא צַפוּ אז את השינוי הטכנולוגי המפליג העומד להתחולל בתוך זמן קצר בעולם התקשורת הבינלאומי, מיסודם של שידורי טלוויזיה באמצעות כבלים ולוויין. במונחים כספיים של היום מותר לקבוע ללא צֵל של ספק כי  ה- FIFA מכרה ב- 1987 את בכורתה ל- EBU (ולכלל המְשָדֵר הציבורי העולמי) תמורת נזיד עדשים. זאת בעצם הסיבה העיקרית להופעתו הדרמטית של לֵאוֹ קירש תשע שנים מאוחר יותר אז ב- 1996. הוא היה האיש שחוֹלֵל רבולוציה ושינה לעַד את פניו של הסחר – מֶכֶר בזכויות השידורים של הכדורגל. אך בַּל אקדים את המאוחר.

ה- EBU היה תמיד גוף השידור הציבורי הגדול והעשיר בתבל מבין ששת גופי השידור הנוספים המרכיבים את קונסורציום השידור הציבורי העולמי. הוא הוביל את מדיניות השידורים וכריתת חוזי הטלוויזיה של הקונסורציום. שותפיו לצורך ביצוע העסקה הכלכלית עם ה- FIFA ב- 1987 היו, OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), OTI (איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה הדוברות ספרדית), ABU (איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה), ASBU (איגוד השידור הערבי), ו- URTNA (איגוד השידור האפריקני). ל- EBU הייתה מטבע הדברים את ההשפעה הגדולה ביותר מפני שיִיצֵג לא רק 65 רשתות טלוויזיה באירופה, אלא גם את הגדולות והעשירות ביניהן, כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, ARD ו- ZDF הגרמניות, RAI האיטלקית,  F 2 A ו- 1 TF הצרפתיות, ו- TVE הספרדית. קפיצת התשלומים הגדולה והמשמעותית הראשונה התחוללה במונדיאל של ספרד 1982. ה- FIFA כוועדה מארגנת ראשית החליטה להגדיל ב- % 50 את מספר הנבחרות מ- 16 ל- 24 הנוטלות חלק בטורניר הגמר וגבתה את המחיר הכספי בהתאם. במונדיאל ארגנטינה 1978 נטלו חלק 16 נבחרות. למונדיאל ספרד 1982 העפילו כבר 24 נבחרות. המְשָדֵר הציבורי העולמי נדרש לשלֵם את ההפרש. זה עלה לוֹ 39 מיליון פרנקים שווייצריים.

טקסט מסמך : זהו גרף עליית המחירים של המונדיאלים מאז ספרד 82' ועד גרמניה 2006 אותם נתבע ה- EBU לשלם. איגוד השידור האירופי (רשות השידור הישראלית נמנית על שורותיו) הסכים לשלם רק עד צרפת 1998 ופרש מהמו"מ עם ה- FIFA על המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. לתוך החלל ההוא שנפער נכנס המיליארדר הגרמני לאו קירש. (באדיבות EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לתשלומי זכויות השידורים שמשלם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ל- FIFA , היסטוריה ארוכה . הטלוויזיה כזרוע תקשורתית Multilateral המפיצה אינפורמציה פופולארית באופן מיידי למיליארדֵי צופים בבת אחת, התגלתה כתרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור ה- FIFA. המונדיאל של אנגליה 1966 היה הצעד הראשון בסימביוזה הדרמטית בין הטלוויזיה והספורט. הקבוצה המבצעית המשותפת של ה- BBC ו- ITV עשתה מלאכת כיסוי לתפארת. בפעם הראשונה בהיסטוריה הוצבו שמונה ניידות שידור אלקטרוניות בכל רחבי אנגליה. כל שלושים ושניים משחקי הטורניר הועברו בשידורים ישירים לרחבי הגלובוס באמצעות לווייני התקשורת האמריקניים של חברת COMSAT. בשידור הישיר של משחק הגמר עצמו שנערך ב- 30 ביולי 1966 באִצטדיון "Wembley" בו ניצחה אנגליה את גרמניה 2:4, צפו כבר בימים ההם 600.000000 (שש מאות מיליון) צופים. רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV שינו ב- 1966 את ההיסטוריה ואת מפת התקשורת הלאומית. זאת הייתה מהפכה. קו זינוק חדש. מפני שעד אז יכולנו לצפות במונדיאלים רק בקולנוע "המרכז" בתחנה המרכזית של תל אביב.

רָף התשלומים עלה ממונדיאל אחד למשנהו והאמביציה של ה- FIFA לא ידעה שוֹבַע. החל תהליך פרדוקסלי היסטורי בלתי נמנע בעל משמעות כלכלית מכריעה שתוצאתו ידועה מראש. ככל שהטלוויזיה הייתה חרוצה יותר והטכנולוגיה שלה עשירה יותר, ככל שנוספו עוד ועוד מצלמות אלקטרוניות ועִמַן זוויות צילום חדשות, ככל שמערכת ההילוכים חוזרים בניידות השידור הלכה והשתכללה, וככל שתקשורת הפצת האינפורמציה המיידית באמצעות מערכות המיקרוגל הקרקעיות ושימוש בתקשורת לוויינית הפכו לחוֹבְקוֹת עולם – כך היא נדרשה לשַלֵם יותר ויותר לוועדה המארגנת הראשית הלוא היא ה- FIFA. עלויות ההפקה ושימוש בטכנולוגיות טלוויזיונית חדשניות הרקיעו שחקים אך ה- FIFA דרשה את ליטרת הבשר שלה. תביעה הגיונית. הצגת הכדורגל דומה להקרנה קולנועית בו זמנית בסלון ביתם של מיליארדי צופים. היא עולה כסף. ממקום מושבה בצִירִיך סחרה  ה- FIFA עם ה- EBU במטבע השווייצרי האהוב עליה. לא בדולרים. הפרנק השווייצרי יציב ואיננו סובל מזעזועים. הוא לעולם אינו מתכלה ואף פעם לא מאבד מערכו. הטלוויזיה הסירה ב- 1966 את המסכה מפניה של ה- FIFA ועשתה לעולם הכרה עם גוף ספורט Greedy, החמדן ביותר בהיסטוריה של הספורט.

זכויות השידורים של משחקי גביע העולם במכסיקו 1986 טפחו לממדים חדשים והגיעו ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. במונדיאל איטליה 1990 זינק הסכום ב- % 46 והאמיר ל- 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU נשא בעול העיקרי ושילם מתוך התשלום הזה 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר). תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 30 מיליון דולר). השיא היה במשחקי גביע העולם של צרפת 1998. תשלום זכויות השידורים האמיר ל- 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם  53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר). ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על 705000 (שבע מאות וחמישה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (כ- 470 אלף דולר) בגין חברותה המלאה (Active Member) ב- EBU. כשהגשתי לאורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור במאי 1998 את ספר השידורים שלי בו מצוי תכנון פקודת המבצע המפורטת של 64 השידורים הישירים אמרתי לו, "אדוני המנכ"ל זכור את הרגע הזה. רשות השידור משלמת עבור כל שידור ישיר מתוך ה- 64 סכום של 7344 (שבעת אלפים שלוש מאות ארבעים וארבעה) דולר. הגע הזה לא ישוב עוד לעולם. ההיסטוריה לא תסוב על צירה".

מונדיאל צרפת 1998 היווה נקודת מפנה ארגונית וחידוש ברמת הצילום . הטלוויזיה הצרפתית בראשותו של המפיק הראשי פרנסיס טלייה (Francis Tellier) הציבה 22 מצלמות בכל משחק . שליש מהן היו מצלמות SSLM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) לצורכי הילוכים חוזרים. התוצאה הייתה מרהיבה. המשחק כוסה מכל זווית אפשרית. בטורניר נטלו חלק 32 נבחרות במקום 24. משך הטורניר התארך ומספר המשחקים בטורניר טפח מ- 52 ל- 64. סֶפּ בְּלָאטֶר (Sepp Blater) תבע פיצוי כספי באותו יחס, תוספת של % 18.75 ל- 135 מיליון פרנקים שווייצריים שכבר קיבל. הוא דרש עכשיו סכום של 160 מיליון פרנקים שווייצריים, אך נענה בלאו רבתי ע"י אנשי ה- EBU שאמרו לו בנחרצות כהאי לישנא :

"No way Mr President, contract is a contract".

סֶפּ בְּלָאטֶר רתח. הוא חש את עצמו מקופח ומרומה. הוא לא הבין מדוע ה- EBU מעדיף את IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על פני ה- FIFA, כשניאות לשַלֵם לחוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש את מה שהוא לא מסכים לשַלֵם לוֹ. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמַארָאנְש נבחר לנשיא IOC מייד בתום משחקי אולימפיאדת מוסקבה 1980. הוא התגלה מייד כאישיות נבונה, חכמה וכריזמטית ברמה של ראש מדינה. הוא היה לא רק נשיא ה- IOC , אלא גם ראש הממשלה, שר החוץ , ושר האוצר של הארגון העשיר. סוג של מדינאי שהיה גאון פיננסי, ובניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר החליט לקשור את גורל המשחקים האולימפיים עם המְשָדֵר הציבורי העולמי. הוא, חואן אנטוניו סאמאראנש הפקיד בידי השידור הציבורי את סיגנל השידורים, נשאר נאמן לוֹ, וגבה ממנו תשלום הוגן. ה- EBU שילם עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכויות שידורים בגובה של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ועוד שמונה מאות אלף) דולר. תמורת המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 עלה הסכום ל- 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. סילביו ברלוסקוני הציע ל- IOC עבור סיאול 1988 סכום כפול מזה ששילם ה- EBU אך חואן אנטוניו סאמאראנש דחה אותו. הנשיא הספרדי כבר אִימֵץ את עקרונות מדיניות השידור הציבורי אל לִבּוֹ. "כל ילד ונער בעולם יוכל לצפות בחינם בשידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה", אמר. זאת הייתה התזה שלוֹ ואיגוד השידור האירופי ה- EBU חִיבֵּק אותה ואימצה אל ליבו.

טקסט תמונה : ספ בלאטר נשיא ה- FIFA דרש מה- EBU להשוות מחירים לאילו של IOC. ה-EBU דחה את בקשתו על הסף ולאלתר. ספ בלאטר חש את עצמו נעלב ונבגד. הוא מצא ניחומים בזרועותיו של לאו קירש. (FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת ברצלונה 1992 נסבו זכויות השידורים ל- 90000000 (תשעים מיליון) דולר 0, ובאטלנטה 1996 הן נַסְקוּ ל- 240000000 (מאתיים וארבעים מיליון) דולר. ה- EBU שילֵם אותן ברצון.

בחודש ינואר 1996 נחתם חוזה חדש ויקר ארוך טווח בין ה- EBU ל- IOC המאפשר לאיגוד השידור האירופי לשדר עוד חמש אולימפיאדות רצופות נוספות . שלוש קיץ ושתיים חורף . נשיא  ה- EBU אַלְבֶּרְט שָרְף ומזכ"ל האיגוד זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מיהרו לנַפְנֵף בגאווה בקומוניקט ההסכם שהוחזק בידיהם והופץ בין 55 רשתות הטלוויזיה של האיגוד האירופי. נאמר בו, "הִצלנו את זכויות השידורים האולימפיות בדורנו". איגוד השידור האירופי החליט לשַלֵם 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סידני 2000, 394.000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר עבור אתונה 2004, ו- 443.000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר למשחקים האולימפיים של בייג'ינג (סין) 2008. סכומי כסף פנטסטיים. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום ז"ל תמך תמיכה מלאה בהסכם המחומש ובכך העניק יתרון עצום לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ה- EBU נֵיאות גם לשלֵם עבור אולימפיאדת החורף של סוֹלְט לֵייק סִיטִי ב- 2002 סכום של 120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר, והוסיף עוד 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר לאולימפיאדת החורף של טורינו 2006. חשבון מתמטי פשוט מצביע כי בין השנים 2000 ל- 2008, משלֵם ה- EBU ל- IOC סכום של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. זה נראה דִמיוני אך הוא הוגדר ע"י משלמיו כ- Reasonable Price (תשלום סביר המניח את הדעת).

טקסט מסמך ה- EBU : זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS" (עמוד מס' 1 מתוך 3)  המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של  442000000 1 ( 1.442  מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA  ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. חוקר וכותב יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מסמך ה-EBU איגוד השידור האירופי, "OLYMPIC GAMES CONTRACTS" (עמוד מס' 2 מתוך 3). (חוקר וכותב יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי, "OLYMPIC GAMES CONTRACTS" (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3). (חוקר וכותב יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ב- Prime שלו בשנים 1998 – 1993. בחמש שנות כהונתו כמנכ"ל רשות השידור תמך מוטי קירשנבאום ז"ל תמיכה יעילה ומסיבית בקיום השידורים האולימפיים והמונדיאליים בהיקף נרחב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אנוכי יכול לומר במצפון שקט שמוטי קירשנבאום ז"ל היה במידה רבה גבוה משכמו ומעלה מכל העם. (חוקר וכותב יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסעות הֶרֶכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 17.

דבר תשלומי ה- EBU  ל- IOC  לא נעלם מעיניו של סֶפּ בְּלָאטֶר. הוא ביקש להשוות את המחירים. נשיא ה- FIFA דרש לשנות מן היסוד את מוֹסַד התשלומים בינו לבין ה- EBU לקראת תחילת המו"מ החדש על שידור המונדיאלים של יפן וקוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA דרשה הפעם מ- EBU את התמורה הכספית המלאה אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים. על פי הבנתו של ספ בלאטר , קיפח איגוד השידור האירופי את FIFA בצורה בולטת בתשלומיו בעבר בהשוואה לאֵילוּ ששילם ל- IOC. ה- EBU סירב לתביעת ה- FIFA. קבוצת המו"מ שלו בראשות הנשיא אַלְבֶּרְט שָרְף טענה בפני סֶפּ בְּלָאטֶר כי הפרשי המחירים הוגנים וריאליים. המשחקים האולימפיים על 35 ענפי הספורט שלהם מְנִיבִים בכל אולימפיאדה כ- 4000 שעות שידור בטלוויזיה ואילו מונדיאל המכיל 32 נבחרות מְנַפֵּק מאכסימום 160 שעות שידורים (64 משחקים כפול שעתיים וחצי) כולל Pre ו- Post Game Show. גם כמות הטכנולוגיה שונה. את 64 משחקי מונדיאל 2002 כיסו 180 מצלמות. באולימפיאדת אתונה 2004 הופעלו יותר מ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות באמצעות יותר מ- 60 ניידות שידור. אין Match up.

סֶפּ בְּלָאטֶר כעס ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא ניתק מגע מ- EBU והחליט לנקום. ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בשליחותו של מוטי קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ. על בימת נשיאות האיגוד העשיר בעולם שכלל בשורותיו 55 רשתות טלוויזיה ציבוריות ביניהן BBC , ITV , TVE , RAI , ARD  FR2, FR3, TF1ו- ZDF, ישבו כבר דרוכים אֶלְבֶּרְט שָרְף, זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ', ה- Controller רִיצָ'ארְד בַּאן, ויו"ר הכנס בּוֹרִיס אָקוּאַדְרוֹ המנוח. האווירה הייתה מתוחה. אַלְבֶּרְט שָרְף הודיע למשתתפים כלהלן : "איגוד השידור האירופי החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם  ה- FIFA בראשות ספ בלאטר הדורשת ממנו תשלומים מופלגים ומוגזמים עבור שידור המונדיאלים של יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006. הרבה מעבר ליכולתו ורצונו של ה- EBU לשלם". אי אפשר לשכוח את הדממה שאפפה את האולם מפני שהייתה רועמת כל כך. ההיסטוריה רצופת ההצלחות הטלוויזיוניות והכלכליות אצה במהירות לפני העיניים ועימה המונופול של ה- EBU  שחלף עם הרוח. רגע עצוב בתולדות השידור הציבורי.

קבוצת המו"מ של ה- EBU נלחמה על העקרונות שלה ו- וויתרה מראש ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדֶר הגרמני לֵאוֹ קִירְש , סוחֵר זכויות שידור , וגם בעל רשת טלוויזיה בגרמניה KIRSHMEDIA המשדרת בשיטת PPV (ראשי תיבות של Pay Per View). הוא הציע לסֶפּ בְּלָאטֶר המון כסף תמורת רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002. פי 28.5 יותר מאשר שילמו כל 65 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU יחדיו עבור מונדיאל צרפת 98'. ה- EBU שילם עבור צרפת 1998 סכום של 35 מיליון דולר. המתווך הממולח הציע תמורת מונדיאל 2002   1.000000000 (מיליארד) דולר. מדהים. הוא הגדיל לעשות ונֵיאות לשַלֵם לסֶפּ בְּלָאטֶר תוספת של % 24 עבור המונדיאל הבא של גרמניה 2006. סכום של 1.24 מיליארד דולר.

כאיש עסקים קשוח וודאי השתמש לאו קירש בסלוגן הספרותי הנודע שהגה דון קורליאונה בספרו של מריו פוזו "הסנדק", "I will make him an offer he cannot refuse" (על פי עדותם של קולגות ב- EBU). סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סירב אלא חִיבֵּק את המַצִיע. כבר שנים חש את עצמו מקופח ונבגד ע"י השידור הציבורי. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלו ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף מְבַצֵע (ציבורי) לגוף מְתַּוֵוך. במבט לאחור אֵין בכך כל רבותא. כבר בראשית עַשוֹר ה- 90 של המאה הקודמת הסתיים עידן ה- Reciprocity במו"מ על משחקי הכדורגל. התאחדויות הכדורגל באירופה כולל ההתאחדות הישראלית מכרו את זכויות השידורים של נבחרותיהן למתווכים פרטיים כמו חברות UFA , CWL , ו- APF . ב- 1 בספטמבר 2001 אירחה בוסניה את נבחרת ישראל בסרייבו. נדרשנו אז לנַהֵל את המו"מ עם המתווך מר אביב גלעדי שקנה את הזכויות מ- UFA, שקנתה את הזכויות מההתאחדות הבוסנית.

לֵאוֹ קִירְש הפך למתווך זכויות השידורים הגדול בעולם ובהיסטוריה , ואיגוד השידור האירופי הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה וה- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי תמהו וניסו להיאחז באמירה הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, כי "מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים מאחורי הגב. זאת דרכם של המפסידנים. אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֶף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא ולא היה כָּשֵר. לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר. המיליארדֶר הגרמני המוכשר והאמביציוזי, אולי מוכשר ואמביציוזי יתר על המידה כדרכם של אנשי עסקים, היה מבחינת ה- FIFA  האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון. הוא היה איש מוכשר ומגלומן שהסכים לשַלֵם סכומי כסף מטורפים מבלי שיהיה בטוח כלל כי אומנם יוכל לעמוד בהחזרים של ה- התחייבויות האדירות האלה. הוא הבין את אופי התחרות והכיר מקרוב את מהות יחסי הקנאה לפעמים האיבה השוררים בין רשתות הטלוויזיה בכל מדינה ומדינה בעיקר בקהילה האירופית העשירה. הוא לא היסס להיכנס לתפר הדַק. לֵאוֹ קִירְש ידע שהמונדיאל הוא מִצְרַך שידור המוני פופולארי. זה רק עניין של זמן עד שהתקשורת תיפול לרגליו. בעל יֶדַע רחב בעסקי ציבור ושיווק טווה בחוכמה רבה את קורי העכביש שלו סביב הגלובוס . כסוחר עולמי קנה ביוקר רָב את סחורתו ויִיקֵר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן. בעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן היטב מצא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המְשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד. לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה. צריך היה רק להתגנֵב לשָם כדי לאסוף אותו.

לֶאוֹ קִירְש בנה מודל מעניין של מנגנון מכירות. הוא נעזר בשיווק זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין בתחום : חברת ISL (בינתיים התמוטטה ופשטה את הרגל) וחברת PRISMA. על האחת הוטל "לטַפֵּל" במכירת הזכויות לרשתות הטלוויזיה בעולם למַעֵט אירופה, ועל האחרת הוטל הג'וֹבּ "לגבות את החוֹב" מאירופה העשירה. ISL  ו- PRISMA היו חייבות למכור את מרכולתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו בדרכן, כדי לכסות את מחיר הקֶרֶן וכדי לגזור קופון בעצמן, וכמובן כדי שהבוס הראשי, ה- CAPO DE CAPI העולמי בלשון המטפורית של הביזנס הזה, ירוויח הכי הרבה בריבית דה ריבית.

השיטה ברורה. יש ליצור מנגנוני הפרדה של תיווך ומכירה בין הבוס העולמי לבין רשתות השידור עצמן. בלתי אפשרי לקנות את סַם הכדורגל ישירות מהמוכֵר. נדרשו לכך תחנות ביניים. זה תוכנַן כך שזכויות השידורים יגיעו למְשָדֵר בישראל (ולא חשובה זהותו) בדרך מפותלת. מ- FIFA שהעבירה אותן ללֵאוֹ קִירְש, שהעביר אותן ל- ISL, שהעבירה אותן לצ'ארלטון של אֵלִי עַזוּר, שמכרה אותן למרבה במחיר בישראל. כולם גוזרים קופונים על גבו של האזרח הצרכן הפשוט. לֵאוֹ קִירְש העריך תחילה כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU  לא יוכל להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית וכה נועזת שכזאת. על כן הלך בדרך "הבה ונִיתחכּמה לו". בפעם הראשונה בהיסטוריה פוצלו השידורים הישירים ועִמם מבנה התשלום. המנה הראשית הוזרקה לעורקי הטלוויזיה הארצית והשאר לוורידי הכבלים והלוויין. לֵאוֹ קִירְש המציא נוסחת מכירות עסקית בה נקבע כי ארבעה משחקים במונדיאל מתוך ה- 64 (משחק הפתיחה, שני חצאי הגמר, ומשחק הגמר) ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית. מה שנקרא "free to air services". כמו ערוץ 2, ערוץ 10, ו/או ערוץ 1. העולם קיבל את דבריו כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה בתנ"ך. שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים לוויין או כבלים וגם בשיטת PPV. בתקופת מונדיאל 2002 נוצר בישראל ערוץ  5 פלוס בכבלים. לידתו הייתה בעייתית. הרגולטורים אז כמו היום עצמו עיניים.

המיליארדר לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) נמנע במתכוון מלהיפגש ישירות עם נציגי רשתות הטלוויזיה עצמן , למַעֵט ה- BBC. בריטניה היא המדינה היחידה בה מעוּגן בחוֹק השידור האנגלי רשימה מובהקת של אירועי ספורט חשובים ורבי מוניטין (Listed Events Legislation) המותרים לשידור רק בערוצים ארציים כמו ה- BBC ,ITV, ו/או 4 Channel. האירועים האלה הם קניין השידור הציבורי הארצי על פי חוֹק ולא ניתן לשָדֵר אותם בערוצי כבלים או לוויין. החוֹק חוקק לראשונה כבר ב- 1954 ותוקן כמה פעמים במרוצת השנים. רשימת האירועים הייחודית שלוֹ כוללת את המונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, האולימפיאדות, משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל (FA) והגביע הסקוטי, אליפויות העולם בא"ק, וגם תחרויות של מועדונים פרטיים כמו טורניר ווימבלדון בטניס, מרוץ הסוסים רָב המוניטין בליוורפול ה- Grand National, ומרוץ הסוסים The Derby. דווקא משחקי נבחרת אנגליה בכדורגל אינם כלולים ברשימה למַעֵט אלה הנערכים במונדיאלים או ב- EURO`s . ל- לֵאוֹ קִירְש לא נותרו אופציות שידור אחרות באיים הבריטיים. היה עליו להידבר ישירות עם ראשי ה- BBC  ו- ITV.

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 18.

לתוך עולם הכספים המפותל אולי האָפֵל הזה נכנסה בזמנו חברת "צ'ארלטון" הישראלית בראשה ניצב איש העסקים אֵלִי עַזוּר. החברה קנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קִירְש בסכום  אסטרונומי המוערך ב- 22 מיליון דולר כדי למכור אותו בישראל לכל המרבה במחיר. זה היה בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. חברת צ'ארלטון ביססה את יוהרת ניהול המו"מ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10 , חוזקו ואיתנותו הפיננסית של ערוץ 2, ועל האמביציה האישית שלי לשָמֵר את סחורת השידור בת 28 שנה רצופות של רשות השידור מאז המונדיאל של מכסיקו 1970. החברה שלחה לקראתי את המנכ"ל שלה אדר זהבי כחֵיל חלוץ כדי לגַשֵש מהיכן יבוא הכסף הציבורי. מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה בפתחנו כבר בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של שני אנשי "צ'ארלטון" אלי עזור ואדר זהבי.

ב- 15 בינואר 2001 סעדתי ארוחת צהריים במסעדה האיטלקית "מֶזָלוּנָה" בתל אביב עם אדר זהבי מנכ"ל חברת צ'ארלטון. שם נפתח לראשונה המו"מ. בין הספגטי ליין הקיאנטי שמעתי לראשונה את המספר הבלתי נתפס בו מבקש המתווך תשלום של 12.000000 (שניים עשר מיליון) דולר תמורת שידור ישיר של 4  משחקים בלבד ו- "בונוס" של שידור תקצירים יומי (שהיה עד אז מוצר חינם- By Product). הייתי המום. בצרפת 1998 שילמנו 470000 (ארבע מאות ושבעים אֶלֶף) דולר עבור שידורם הישיר של כל 64 משחקים ועכשיו מבקש סוחר השידורים בישראל כ- 12 מיליון דולר עבור ארבעה משחקים בלבד. עלייה של עשרות אלפי אחוזים. דיווחתי את הנתונים למ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי ולמנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת אחד הטובים בתולדות רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת ז"ל אמר לי מייד, "נתק מגע, שיחפשו את החברים שלהם", והוסיף את האמירה השנונה שהגה פעם מוטי קירשנבאום ז"ל, "אינני מתכוון להניח את הז'יטונים הציבוריים של רשות השידור על שולחן הרולטה". יאיר אלוני ואנכי ביקשנו ממנו זמן נוסף . לא התכוונו כמובן לשלֵם מחירים מטורפים כאלה אך גם לא רצינו לוותר לגמרי. ביקשנו לשמור על עַמִימוּת. פחדנו מהתחרות נגד ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. בינתיים חלו תמורות ברשות השידור. אורי פורת התפטר מתפקידו באוגוסט 2001. במקומו התמנה למנכ"ל רשות השידור תת אלוף (במיל.) רָן גַלִינְקָא. במרס 2002 הודח רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. במקומו הובא מירכתי אוֹב הרייטינג של ערוץ 33 יוסף בר-אל. זאת הייתה נדוניה צנועה שהגיש השַר הממונה רענן כהן לראש הממשלה לקראת מִינוּיוֹ למנהל הבנק "לתעשייה ופיתוח".

באמצעות צ'ארלטון ואֵלִי עַזוּר קיווה לֵאוֹ קִירְש לגבות את מיליוני הדולרים שלו מרשות השידור הציבורית בישראל. עכשיו נקרתה לו ההזדמנות. זה הצליח לוֹ מפני שבקדמת הבימה של השידור הציבורי ניצב יוסף בר-אל. יו"ר הוועד המנהל נחמן שי תמך בצעדיו. רשות השידור נפלה מרצונה לתוך זרועות המלכודת הכספית שטמנו לה. רשות השידור ניאותה לשַלֵם 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר בעבור שמונה משחקים בלבד. כמעט חצי מיליון דולר למשחק בודד כשישראל איננה נוטלת חלק בטורניר. סכום דִמיוני חסר תקדים והרה גורל. צ'ארלטון גזרה מייד קופון נחמד. השאר היסטוריה.

קיץ 2002 מְסַמֵל את השָלָב בו החלה הטלוויזיה לכרות את הענף המוזהב עליו היא יושבת. עלויות זכויות  השידורים טפחו לממדים כה עצומים. הייתה רעידת אדמה. רשתות טלוויזיה ציבוריות רבות בעולם נמחקו ונעלמו מהמפה. הן לא יכלו עוד להרשות לעַצמן לשלם כסף כה רב תמורת הזכויות . במקומן צצו רשתות כבלים וערוצי לוויין. נדרשו רגולציות ממשלתיות או מסחריות מְבִישוֹת כדי להסדיר מחדש את תשלומי הזכויות היקרות. חלק מהרגולטורים במדינת ישראל שלח את זרועו הארוכה ללא בושה ובפרהסיה לכיסו של האזרח הקטן כדי שיְמַמֵן באמצעות תשלום נוסף בן 492 שקל את שידורי מונדיאל 2006.

למצב העגום הזה יש שני לקחים ברורים. המחוקק הישראלי חייב ללכת בדרכו של עמיתו הבריטי ולהציב apriori רשימת של אירועי עַל בספורט שיהפכו לקניינו הבלעדי של המְשָדֵר הציבורי. ביניהם המונדיאלים. החוֹק יבטל לחלוטין את יתרון הברוקרים וסַרְסוּרֵי הַזְכוּיוֹת. בכך יימנע מִפְגַע תקשורתי שחוזר על עצמו חדשים לבְקרים. לא רק בתקופת המונדיאלים. הלקח השני הוא לתקן ולחוקק מחדש את חוק רשות השידור עצמו כדי להרחיק אותה לצמיתות מהפוליטיקאים . צריך לזכור וגַם להבין שרשות השידור הציבורית אומנם שייכת לממלכה אך היא עצמאית וכזאת הפועלת במדינה דמוקרטית בעלת שוק תקשורת חופשית. היא סוּבֶרֶנִית לקבל את החלטותיה בעצמה כמו ה- BBC, וחשובה במארג התקשורת הלאומי.

התערבות השַר הממונה דאז אֵיתַּן כַּבֶּל בענייניה בין אם לשָדֵר את מונדיאל 2006 ו/או את מכבי ת"א היא בלתי נסבלת ומיותרת לחלוטין. כמוה עבודת הרגולטורים. ועוד דבר. אֵין לשידורי מכבי ת"א והמונדיאל דבר עם מצבה העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השידור הטלוויזיוני הציבורי יכול ומסוגל להסתער על שתי החזיתות גם יחד. לשידורי הספורט הרלוואנטיים יש את יתרון השימוש בחסויות מסחריות. בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א או משחקי כדורגל רלוואנטיים, מסוגל ערוץ 1 בשיווק נכון לגרוף לקופתו מיליוני דולרים משידור החסויות המממנות חלק לא מבוטל מהעלויות. בנוסף ל- 900 מיליון שקל שמַזְרִים משלם האַגְרָה מכיסו מידי שנה. היה זה דווקא מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (ולא אורי פורת ז"ל) שהסכים לשַלֵם למכבי ת"א בעונת 1995 – 1994 לראשונה סכום שגדול מ- 1.000000 (מיליון) דולר. שילמנו למועדון הפאר שהפך להיות אובייקט חשוב בלוח השידורים הציבורי באותה עונה כמעט מיליון וחצי דולר תמורת זכויות השידורים. שנה אחת קודם לכן הצענו מוטי קירשנבאום ז"ל ואנוכי לקבוצת הפועל גליל עליון אלופת המדינה בכדורסל, זאת שהדיחה עם מאמנה פיני גרשון את מכבי ת"א מהתואר בעונת השידורים של 1993 – 1992, סכום של 1.000000 (מיליון) דולר. יו"ר המועדון אז מר גדי יעקב מקיבוץ מנרה דחה את ההצעה שלנו ובִיכֵּר ללכת עם ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים של מיילן טנזר.

בשנתו האחרונה כמנכ"ל רשות השידור בעונת 1998- 1997 ניאות מוטי קירשנבאום לשַלֵם למכבי ת"א סכום של 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר והסכים גם בהחלטה חסרת תקדים להפקיד בידי עו"ד שמעון מזרחי את ההכנסות הכספיות הצפויות משקופיות החסות. מוטי קירשנבאום צדק. הוא פעל בסביבה תחרותית נגד ערוצי שידור אחרים והיה חייב לשַמֵּר בידי השידור הציבורי את נֶכֶס השידור הזה שקרוי מכבי ת"א. הוא נִיהֵל נכון ובצורה הגיונית ומדויקת את הרשות. צריך לזכור שבתקופתו היו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את "החמישייה הקאמרית", הופקו ושודרו דיוּקו-דרמות כמו, "קו 300", "ד"ר קסטנר", "עו"ד סיטוֹן", שודרה הסדרה התיעודית המונומנטאלית "תְּקוּמָה", ובנוסף שודרו גם המונדיאלים, האולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs), אליפויות העולם בא"ק, טורנירי ווימבלדון בטניס, וגם משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה.

דוגמא נוספת : זכויות השידורים של משחקי ה- Final Four בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א הוחזקו בידי ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט והיום ערוץ 55 בכבלים). מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל גִיל סמסונוב נענו לבקשתי לרכוש אותן ב- 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר. רשות השידור לא התמוטטה. הבעיה של השידור הציבורי בישראל כיום איננה כספית אלא של מנהיגות, יושרה, כיוון, ודרך ארץ. גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) המנכ"ל המוכשר, הפעלתן, ורָב המוניטין של רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC זאת המשמשת מודל לערוץ 1, שידר בשנת 2000 ב- 1 BBC ו-  2 BBC מספר שיא של  כ- 1800 שעות שידורי ספורט. השידורים כללו גם כיסוי של מועדונים וקבוצות פרטיות. גרג דייק קצר שבחים רבים על כך. וודאי שהייתה גם ביקורת ציבורית נגדית אך היא נעשתה ללא התערבות פוליטית וללא רגולטורים.

ובאשר ללֵאוֹ קִירְש. הצעה הראשונית שלו ל- BBC  ו- ITV עמדה על 270 מיליון דולר. באוקטובר 2001 שיחקה אנגליה את משחקה האחרון והמכריע נגד נבחרת יוון באצטדיון "וומבליי" בדרכה למונדיאל של יפן וקוריאה. היא הייתה זקוקה לתוצאת תיקו . דווקא היוונים הוליכו 1:2 שניות לפני הסיום. בדקה ה- 93 נקבעה בעיטה חופשית ממרחק 20 מ' לזכות אנגליה. דֵייוִיד בֶּקְהָאם בעט היטב כדור מסובב והִשווה את התוצאה ל- 2:2. אנגליה העפילה למונדיאל. לֵאוֹ קִירְש חַש ללונדון כדי לנַהֵל אישית את המו"מ מול ה- BBC  ו- ITV. הוא ביקש 270000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר והשליך את החכה כדי לדוג את דָג הזָהָב. אך החכה העלתה נעל ישנה. תוצאות המו"מ יילמדו בכל בי"ס לתקשורת באשר הוא. ה- BBC ו- ITV שילמו 35 מיליון דולר כל אחת תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים ודאגו לרכוש גם את זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006. שתי הרשתות שלחו ליפן וקוריאה ציוותי שידור בני 300 איש. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל רכש כזכור רק 8 משחקים ב- 2002 וכפה עלינו לשָדרם מן האולפן בירושלים. חֵטְא טלוויזיה קשה מנשוא. את זירת 2006 הוא הפקיר לחלוטין. זהו נזק שהוברר כבלתי הפיך. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכה רוצה להידמות ל- BBC האנגלי, נכשלה בכל פרמטר. לא בגלל עובדיה. בשל מנהליה ובראשם יוסף בר-אל. זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. החלטתי להתפטר מתפקידי ולעזוב לנֶצַח את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 19. 

האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסופו של דבר בקול ענוֹת חלוּשה. זכויות השידורים של שני המונדיאלים הבאים שנעערכו ב- 2010 בדרום אפריקה וב- 2014 בברזיל חזרו ושבו לידיו של המִשָדֵר הציבורי העולמי בראשותו של ה- EBU. האבולוציה נעה קדימה והרבולוציה שינתה פניה. היא כילתה את מחוללה. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן כספי חסר תקנה נותר חייב לנוֹשָיו סכום אסטרונומי של 6 מיליארד דולר ופשט את הרגל. דיווחי ההתמוטטות של ממלכתו נשאו מושגים של Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בפירושן. האמביציונר הזה חסר המעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית בלתי חשובה של ההיסטוריה. איש לא יזכור אותו כשֵם שאיש לא יזכור את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל חסר המעצורים שנֵיאות לשלֵם ללא כל הצדקה לנציגיו של לאו קירש בישראל סכומי כסף אסטרונומיים מהקופה של השידור הציבורי, וב- 2 בחודש מאי של שנת 2005 הודח לעד ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט.

לשַלֵם זכויות שידורים צריך – השאלה כמה. כיצד אני יודע את זה…?  פשוט הייתי שם.

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 20.

עבור זכויות השידורים של מונדיאל ספרד 1982 שילמו ששת גופי השידור של הקונסורציום הציבורי העולמי (EBU , OIRT , OTI , ASBU , URTNA , ו- ABU) סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. תמורת זכויות השידורים של מונדיאל מכסיקו 1986 שולמה תוספת ניכרת של % 25.6 והסכום צמח ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בחודש אוקטובר 1987 בברצלונה. בשולחן הנשיאות ישבו מלאי גאווה גם נשיא האיגוד אלברט שרף הגרמני וה- Controller הראשי רִיצָ'ארְד בָּאן (Richard Bunn) האחראי ב- EBU על מו"מ של זכויות שידורי הספורט. שניהם סיפרו ודיווחו לנו, כי בהסכם הכספי המשולש החדש שנחתם עם ה- FIFA  נקבע כי ששת גופי השידור בקונסורציום (Consortium) העולמי ישלמו לשלושת המונדיאלים הבאים סכום של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 227 מיליון דולר). תשלום סביר שנחשב בעיני רבים להצלחה מסחררת במו"מ אך זאת לא הייתה הדעה היחידה. חלק מהמשתתפים חשב שמדובר בהון עתק. דיווחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן אודות ההסכם המזהיר. שניהם הסכימו עמי כי מדובר במו"מ מוצלח. לספקנים ב- EBU שחשבו שמדובר בהסכם יקר המתינה הופעתו של המיליארדר הגרמני לאו קירש כעבור שמונה שנים שגזל את זכויות השידורים מ- EBU והסכים לשלם ל- FIFA תמורת המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002 סכום של 1.000000000 (מיליארד) דולר, ו- 1.200000000 (מיליארד ומאתיים מיליון) דולר עבור המונדיאל של גרמניה 2006.

ב- 1987 הוחלט ש-EBU  כגוף השידור העשיר ביותר מבין השישה יישא בעול העיקרי של התשלומים, כ- % 39 המהווים כ- 88.5 מיליון דולר מתוך הס"ה של 227 מיליון דולר. בתוך קלחת התשלומים הזאת התמקמה לה בפינה קטנה של ה- EBU הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא נדרשה לשלם את חלקה על פי נוסחת התשלומים המתמטית של ה- EBU. עבור שידורי מונדיאל איטליה 1990 שילם קונסורציום השידור העולמי 90000000 (תשעים מיליון) פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 60 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU עמד על  35 מיליון פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 23.3 מיליון דולר). לצורך השוואה, איגוד השידור הערבי ASBU שילם עבור איטליה 91990 לעומת ה- EBU רק 6.390000 (שישה מיליון ושלוש מאות ותשעים אלף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 4.26 מיליון דולר). החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל איטליה 1990 בגין החבֵרוּת ב- EBU עמד על 455285 (ארבע מאות חמישים וחמישה אֶלֶף + 285 פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 303 אֶלֶף + 500 דולר).

במונדיאל ארה"ב 1994 שילם הקונסורציום העולמי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 76.6 מיליון דולר). ה- EBU שילם מתוך הסכום הזה 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 30 מיליון דולר). ASBU שילמה 7.770000 (שבעה מיליון ושבע מאות ושבעים אֶלֶף) פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 5.18 מיליון דולר). חלקה הכספי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמיר ל- 576738 (חמש מאות שבעים ושישה אֶלֶף + 738) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 384 אֶלֶף דולר). במונדיאל צרפת 1998 שילם הקונסורציום (Consortium) כולו 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 90 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU עמד על 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 35.3 מיליון דולר). חלקה של ASBU היה 5.680000 (חמישה מיליון + 680 אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 3.8 מיליון דולר). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשנו לשלם 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 470 אֶלֶף דולר) [15] .

עליית מחירי זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאלים) הייתה מתונה והגיונית עד משחקי מונדיאל 2002 שהתקיימו ביפן וקוריאה. הנה דירוג המחירים והאנשים שהשפיעו על רכישת זכויות השידורים ועיצוב שידורי אחד עשר המונדיאלים במשך 40 שנה, מ- 1966 ועד 2006 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 [16].

מסעות הַרֶכֶש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 21. המונדיאלים לדורותיהם.

מונדיאל אנגליה 1966 [17].

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 טרם נוסדה.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16.

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 32.

מספר רשתות הטלוויזיה ב- EBU ששידרו ישיר את הטורניר : 26.

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 300000 (שלוש מאות אלף) פאונדס סטרלינג (כ- 750 אלף דולר).

כל העולם ביחד : כ- 1.000000 (מיליון) דולר.

מונדיאל מכסיקו 1970 [18].

מנהל מחלקת הספורט : דן שילון

שַדָּר ומפיק ראשי במכסיקו : דן שילון

מפיק משנה / עוזרת הפקה : אין

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 1.750000 (מיליון + 750 אלף) דולר .

עלות זכויות השידורים ל- OTI : סכום של 2.000000 (שני מיליון) דולר .

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של  11150 פרנקים שווייצריים (כ- 7000 אלפים דולר).

מנכ"ל רשות השידור : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל.

מנהל חטיבת החדשות : יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (לרבות נבחרת ישראל)

סך מספר המשחקים הכללי בטורניר : 32

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : כלום (טרם הייתה תקשורת לוויינית בישראל).

מספר המשחקים שהוקלטו ושודרו בישראל באיחור של כמה ימים בשל היעדר תקשורת לוויינים בין מכסיקו לישראל : 4 משחקים בלבד. בבית המוקדם בטולוקה : אורוגוואי – ישראל 0:2, ישראל – שוודיה 1:1, ישראל – איטליה 0:0, וכן משחק הגמר ברזיל – איטליה 1:4.

מונדיאל גרמניה המערבית 1974 [19].

מנהל מחלקת הספורט : דָן שִילוֹן

מפיק ראשי וראש הצוות בגרמניה : דָן שִילוֹן.

מפיק משנה בגרמניה : אַלֶכְּס גִלְעָדִי.

שַדָּרים בגרמניה : דָן שִילוֹן, נִסִים קִיוִויתִּי, אֶלֶכְּס גִלְעָדִי, יָאִיר שְטֶרְן.

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של  8.314000 (שמונה מיליון + 314 אלף) מרקים גרמניים (כ- 4.2 מיליון דולר).

עלות זכויות שידורים ל- OTI : סכום של 9.686000 (תשעה מיליון + 686 אלף) מרקים גרמניים (כ- 4.8 מיליון דולר).

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 70055 פרנקים שווייצריים (כ- 44 אֶלֶף דולר).

מנכ"ל רשות השידור : יִצְחָק לִבְנִי ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן.

מנהל חטיבת החדשות : צְבִי גִיל.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

סך מספר המשחקים הכללי בטורניר : 38 (שיטת המשחקים שונתה ביחס לטורניר מכסיקו 70')

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : 13

מונדיאל ארגנטינה 1978 [20].

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי.

עורך ומפיק ראשי וראש הצוות בארגנטינה : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ב- בואנוס איירס.

עוזר הפקה בארגנטינה : יצחק גליקסברג.

שדרים בארגנטינה : דן שילון, יורם ארבל.

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של  7.850000 (שבעה מיליון ו- 850 אלף) מרקים גרמניים (כ- 3.9 מיליון דולר).

עלות זכויות שידורים ל- OTI : סכום של  13.250000 (שלושה עשר מיליון ו- 250 אלף) מרקים גרמניים (כ- 6.6 מיליון דולר).

עלות זכויות שידורים ל- OIRT : סכום של  3.900000 (שלושה מיליון ו- 900 אלף) מרקים גרמניים (1.95 מיליון דולר).

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : סכום של  146897 (מאה ארבעים ושישה אלף ועוד שמונה מאות תשעים ושבע פרנקים שווייצריים (כ- 92 אֶלֶף דולר).

מנכ"ל רשות השידור : יצחק לבני ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ארנון צוקרמן.

מנהל חטיבת החדשות : חיים יבין

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 38 (שיטת המשחקים כמו בטורניר מערב גרמניה 1974)

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : 21. הערה : 17 המשחקים הנותרים הוקלטו ושודרו מהם תקצירים חדשותיים. 

מונדיאל ספרד 1982 [21].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

עורך ראשי : מפיק ראשי וראש הצוות בספרד 82' : יואש אלרואי.

משרד הפקה : תקשורת ושידורים : במדריד.

מפיק משנה שלי בספרד : אורי לוי.

עוזרת הפקה בכירה בספרד : עדה קרן.

שַדָּרים בספרד : יורם ארבל, נסים קיוויתי, רפי גינת.

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של 39 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר).

ה- EBU שילם 9 מיליון דולר.

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : 128 אֶלֶף דולר.

מנכ"ל רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד.

מנהל הטלוויזיה :  טוביה סער.

מנהל החדשות  : טוביה סער.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : בפעם הראשונה 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת).

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 52.

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 23.

מונדיאל מכסיקו 1986 [22].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות במכסיקו : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בפיגורואה אלקורטה במכסיקו סיטי.

מפיק משנה שלי במכסיקו : אמנון ברקאי.

עוזרת הפקה בכירה במכסיקו : שמחה שטרית.

שַדָּרים במכסיקו : יורם ארבל, נסים קיוויתי, יורם שִמרון.

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי 49 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 32.6 מיליון דולר).

EBU שילם 12 מיליון דולר.

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 150 אֶלֶף דולר.

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל.

מנהל הטלוויזיה : חיים יבין.

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת).

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 33.

טקסט מסמך : זהו ה- Share הכספי של זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל צרפת 1998 (עמוד מס' 1 מתוך 2), ומבנה וסדר הגודל של ארבעת התשלומים. (המסמך, באדיבות ה- EBU).

טקסט מסמך : ה- Share  הכספי (בפרנקים שווייצריים) של רשתות השידור ב- EBU  במונדיאלים של איטליה 1990 וארה"ב 1994. (עמוד מס' 2 מתוך 2) ניתן לראות במסמך הזה כי 5 (חמש) רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU  של גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה, וספרד נושאות בעיקר הנטל הכספי. (המסמך באדיבות ה- EBU) .

מונדיאל איטליה 1990 [23] .

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות באיטליה : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ברוֹמָא.

מפיק משנה שלי באיטליה : אמנון ברקאי.

עוזרת הפקה בכירה באיטליה : לורה קורנפילד.

שַדָּרִים באיטליה : יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ.

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של  95 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 63.3 מיליון דולר)

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 35 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר) .

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית בשל החברות ב- EBU סכום של 455 אלף פרנקים שווייצריים (כ- 303 אֶלֶף ו- 500 דולר).

מנכ"ל רשות השידור : אריה מֶקֶל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית :  נִסִים מִשְעַל ואח"כ יוסף בר-אל.

מנהל החדשות : אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 26

מונדיאל ארה"ב  1994 [24].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בארה"ב : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בדָאלָאס (טקסס).

מפיק משנה שלי בארה"ב : ששי אפרתי.

עוזרת הפקה בכירה בארה"ב : רלי בורקו.

שַדָּרִים בארה"ב : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, דני דבורין.

זכויות השידורים של כלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של  115 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 76.6 מיליון דולר).

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 45 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 30 מיליון דולר) עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשל החברות ב- EBU : סכום של 576 אלף פרנקים שווייצריים (כ- 384 אֶלֶף ו- 500 דולר).

מנכ"ל רשות השידור : מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : יאיר שטרן

מנהל החדשות : דוד "דוּדוֹ" גלבוע.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת).

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 52.

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 42.

מונדיאל צרפת 1998 [25] .

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בצרפת : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ב- פאריס

מפיק משנה שלי בצרפת :  ששי אפרתי.

עוזרת הפקה בכירה בצרפת : דורית חיימי.

שַדָּרִים ברחבי צרפת הגדולה : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, זוֹהֵייר בַּהָלוּל.

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : 135 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר). החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 53 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 35.3 מיליון דולר).

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בגין החברות ב- EBU : סכום של 705 אֶלֶף פרנקים שווייצריים (כ- 470 אֶלֶף דולר).

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל.

מנהל הטלוויזיה : יאיר שטרן.

מנהל החדשות : רפיק חלבי.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : בפעם הראשונה 32 (ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועברים בשידור ישיר לישראל : כל 64 המשחקים (!). לראשונה בתולדות ערוץ 1.

מונדיאל יפן וקוריאה – 2002 הפקת Off tub [מס' 26] .

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי ומפיק ראשי בירושלים : יואש אלרואי

משרד הפקה ושידורים : בירושלים

מפיק משנה שלי בירושלים : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בירושלים : דורית חיימי

שַדָּרִים Off Tube באולפן בירושלים : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול.

עלות זכויות השידורים לכלל המִשָדֵר הציבורי הבינלאומי וכלל המִשָדֵר המסחרי הבינלאומי גם יחד :  1.3 מיליארד פרנקים שווייצריים (כ- 1 מיליארד דולר).

עלות זכויות שידורים לא בלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : 3.8 מיליון דולר (עבור שידור של  8 משחקים בלבד).

עלות זכויות שידורים של ערוץ הספורט (5) בכבלים : כ- 700 אלף דולר (הערכה).

מנכ"ל רשות השידור : יוסף בר-אל.

מנהל הטלוויזיה (מ"מ) : יוסי משולם.

מנהל חטיבת החדשות  :  רפיק חלבי.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 32

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : רק 8 שידורים ישירים Off Tube מהאולפן בירושלים.

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים : 56 מיפן וקוריאה.

מונדיאל גרמניה 2006  [27].

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי וכלל המשדר המסחרי הבינלאומי גם יחד : 1.55 מיליארד פרנקים שווייצריים (כ- 1.192 מיליארד דולר).

מונדיאל דרום אפריקה 2010 [28]

ה- EBU משלם סך של 155.000000 (מאה חמישים וחמישה מיליון) euro.

החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית 4.500000 (חמישה מיליון) euro.

מונדיאל ברזיל 2014 [29]

ה- EBU משלם סך של 167500000 (מאה שישים ושבע מיליון וחצי) euro.

החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית 4.905000 (ארבעה מיליון ותשע מאות וחמש אלף) euro.

מונדיאל רוסיה 2018 [30]

ה- EBU משלם סך של 190.000000 (מאה ותשעים מיליון) euro.

החלק של הטלוויזיה בישראלית הציבורית (היום "כאן") 6.300000 (שישה מיליון ושלוש מאות אלף) euro.

רשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל שגתה שגיאה קרדינאלית היסטורית כשהסכימה בתמיכתו של רענן כהן (השר הממונה על רשות השידור והאיש שהעלה מירכתי האוֹב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל והציע אותו לראש הממשלה אריאל שרון והציב אותו בקדמת השידור הציבורי), לשלם לחברת צ'ארלטון בעבור זכויות השידורים של מונדיאל 2002 סכום כספי שהוא פי שמונה יותר מאשר שילמה רשות השידור למונדיאל צרפת 1998 אך קיבלה פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבל ערוץ 1 בצרפת 1998. בנוסף לכך כפה עלי יוסף בר-אל לשדר בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את שמונת משחקי מונדיאל 2002 מן האולפן בירושלים בטענה שאין די כסף לשלוח צוות שידור ליפן וקוריאה.

יוסף בר-אל יכול היה לנהל את המו"מ עם חברת צ'ארלטון טוב יותר ולחסוך כסף רב לקופה הציבורית המדולדלת שלו. צריך להדגיש שהוא לא היה לבד. הוא נהנה מגיבוי של כמה חברי וועד מנהל בראשותו של היו"ר נחמן שי דאז, שתמכו בבורות במהלך הרכישה שהוביל כמנכ"ל רשות השידור. להיטותו ולהיטותם לרכוש את סחורת השידור המוקטנת והיקרה במחיר מטורף יצרה טרגדיית שידור שהיו לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת. זה היה לחלוטין בלתי הגיוני שהם לא התייעצו עמי כמנהל מחלקת הספורט בעת ניהול המו"מ רשות השידור בכלל ויוסף בר-אל בפרט האיש שהוביל את מהלך הרכישה מחברת צ'ארלטון, לא הכירו את נקודות התורפה במו"מ ולכן לא ידעו להתגונן מפני המחיר המופרז. רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה מחיר אדיר חסר כל הצדקה של כ- 500 אֶלֶף (חצי מיליון) דולר תמורת כל משחק ומשחק במונדיאל 2002 (זכויות שידורים + עלויות טכניות וטכנולוגיות).

כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דהאן החרישו נוכח הפארסה. הנהלת רשות השידור תחת שִלטונו של יוסף בר-אל שגתה שגיאה היסטורית נוספת כשאישרה בקיץ 2002 את מיסודו של ערוץ 34 הלווייני בשפה הערבית במימון של כ- 80 מיליון שקל שנלקח ישירות מתקציב הפעולות של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". גם הפעם הזאת נצרו את לשונם כל חברי הוועד המנהל והמליאה. ערוץ 34 קרס בינתיים, אך בקופת רשות השידור נוצר Overdraft עצום בלתי נסבל ולא ניתן לסגירה.

אי הידיעה הזאת של רשות השידור תחת הנהלתו של יוסף בר-אל את חוקי הכלכלה האלמנטאריים ביותר במו"מ לרכישת זכויות שידורים של הכדורגל הבינלאומי לרבות חוֹק ההיצע והביקוש של שוק הטלוויזיה בישראל, הובילו לשגיאות וכישלונות נוספים, שעלו למשלם האגרה ולרשות השידור ביוקר רב ובמיליוני דולרים נוספים ללא צורך גם באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בפורטוגל ב- 2004, ונודעה בכינויה 2004 EURO. הנה גרף המחירים והאנשים המשפיעים והקובעים את מדיניות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית [28].

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 22. ה- Euros לדורותיהם.

1960 EURO  בצרפת ( ה- EURO  הראשון)

זכויות שידורים : אין.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טרם קיימת.

1964 EURO  בספרד

זכויות שידורים : אין.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טרם קיימת.

1968 EURO באיטליה

זכויות שידור : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נוסדה באותה שנה ואיננה משדרת. בראש צוות ההקמה עומד פרופסור אליהוא כ"ץ. עוזרו האישי של אליהוא כ"ץ הוא חַיִים יָבִין. כסגנו של אליהוא כ"ץ משמש עוּזִי פֶּלֶד.

מחלקת הספורט : טרם קיימת

מנהל רדיו "קול ישראל" : שמואל אלמוג ז"ל

1972 EURO  בבלגיה

זכויות שידורים : אין.

מנהל מחלקת הספורט : דן שילון.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי החלטה של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה ישעיהו תדמור, למרות שה- EBU מציע להם את זכויות השידורים בחינם.

מנכ"ל רשות השידור : שמואל אלמוג ז"ל.

מנהל הטלוויזיה : ישעיהו "שייקה" תדמור (בן 81 היום).

מנהל חטיבת החדשות : צבי גיל (בן 86 היום).

1976 EURO  ביוגוסלביה

זכויות שידורים : אין.

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי החלטתו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ובגיבויו של מנהל חטיבת החדשות דן שילון למרות שה- EBU מציע את זכויות השידורים בחינם.

מנכ"ל רשות השידור : יצחק לבני (בן 81 היום).

מנהל הטלוויזיה : ארנון צוקרמן (בן 81 היום).

מנהל החדשות : דן שילון (בן 75 היום).

1980 EURO באיטליה  [29].

מספר הנבחרות : 8. מתקיימים 15 משחקים בטורניר/

זכויות שידורים : ה- EBU משלם לראשונה זכויות שידורים ל- UEFA בגובה של 3.2 מיליון דולר.

זכויות שידורים : החלק (Share) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עומד על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלב.

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית :  נמנעת מלשדר את הטורניר על פי הוראה מפורשת של מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל ובתמיכתם הבלתי מסויגת של מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות .

מנכ"ל רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : יצחק "צחי" שמעוני ז"ל.

מנהל החדשות :  חיים יבין.

1984 EURO  בצרפת [30].

מספר הנבחרות : 8. מתקיימים 15 משחקים בטורניר.

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 4.1  מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 10000 (עשרת אלפים) דולר.

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בירושלים/

הטלוויזיה הישראלית  הציבורית : חותמת לראשונה בתולדותיה על חוזה השידורים האירופי. יורם ארבל נשלח לצרפת, אך איננו משדר את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר (צרפת – ספרד 0:2) בשל שביתה של עובדי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טוביה סער.

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן.

1988 EURO בגרמניה המערבית [31].

מספר הנבחרות : 8. נערכים 15 משחקים בטורניר.

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 5.2 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עומד על 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר.

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת. ושידורים : בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : משדרת ישיר 12 משחקים מתוך 15 משחקי הטורניר

שדרים בגרמניה : יורם ארבל, נסים קיוויתי.

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חיים יבין.

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן.

1992 EURO  בשוודיה [32].

מספר הנבחרות : 8. נערכים 15 משחקים.

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 25 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוֹפֵח ל- 150 אֶלֶף דולר.

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בירושלים.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : משדרת ישיר 10 משחקים מתוך 15 משחקי הטורניר.

שדרים בשוודיה : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ.

מנכ"ל רשות השידור : אריה מֶקֶל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : יוסף בר-אל.

מנהל חטיבת החדשות : אלימלך רם ז"ל.

1996 EURO באנגליה [33].

מספר הנבחרות : בפעם הראשונה 16. מתקיימים 31 משחקים בטורניר.

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 80 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA.

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 400 אֶלֶף דולר.

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות באנגליה : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ממוקם בלונדון.

מפיק משנה באנגליה : ששי אפרתי.

עוזרת הפקה בכירה בלונדון : דליה מונטיליו ז"ל.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר בהיקף מלא את כל 31 משחקי הטורניר בערוץ 1, למעֵט המשחק אנגליה – הולנד ב- 18 ביוני 1996 ששודר ישיר בערוץ 33 בשל השידור הישיר באותו ערב של השבעת ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה החדש מר בנימין נתניהו.

שדרים באנגליה : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול יחדיו עם הפרשנים אבי רצון וחיים ברעם.

מנכ"ל רשות השידור : מוטי קירשנבאום ז"ל.

מנהל הטלוויזיה : יאיר שטרן.

מנהל החדשות :  דוד "דוּדוּ" גלבוע.

2000 EURO  בהולנד ובלגיה [34].

מספר הנבחרות :  16. נערכים 31 משחקים בטורניר.

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 140 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA.

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 666 אֶלֶף דולר.

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי,

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בהולנד ובלגיה : יואש אלרואי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : באמשטרדם.

מפיק משנה שלי בהולנד / בלגיה : ששי אפרתי.

מזכירת הפקה בכירה בהולנד : רותי ליפקין.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר את כל 31 משחקי הטורניר.

שדרים בהולנד ובלגיה : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ.

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל.

מנהל הטלוויזיה (מ"מ) : יאיר אלוני.

מנהל חטיבת החדשות : רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל).

2004 EURO בפורטוגל [35].

מספר הנבחרות : 16. מתקיימים 31 משחקים.

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 600 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA.

זכויות שידורים : החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 3.1 מיליון דולר.

מנהל מחלקת הספורט : אורי לוי.

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בירושלים

מפיקים בפורטוגל : ששי אפרתי, מאיר בר.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר את כל 31 משחקי הטורניר.

שדרים בפורטוגל : רמי ווייץ, עמית הורסקי.

מנכ"ל רשות השידור : יוסף בר-אל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 :  מוטי עדן.

מנהל חטיבת החדשות : יורם כהן.

2008 Euro  במדינות אוסטריה ושווייץ

זכויות השידורים שייכות לראשונה בהיסטוריה לטלוויזיה המסחרית בישראל ולא לשידור הציבורי.

מסעות הרכש של זכויות שידורים. תזכורת. סעיף 23. הדיון התחיל בספ בלאטר ומישל פלטיני ומסתיים במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מי שהודח וסולק ממשרתו הרמה ב- 2 במאי 2005 (בעוון שוחד מסך ושחיתות) ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון המנוח. כמעט סוף דבר. 

ביום שישי – 4 ביוני 2004 פּרסֵם כתב "מעריב" נועם שיזף במקומון "זמן תל אביב" מאמר שכותרתו הייתה "ערוץ בר-אל פלוס", מין משחק מילים הרומז על ריבוי שידורי הספורט בערוץ 1 ובו ציטוט שגוי ומטעה (האם במכוון…?) בלשון המעטה כלהלן : "…אגב, את הזכויות למשחקי 2004 Euro  ואולימפיאדת אתונה 2004 מקבל ערוץ 1 ללא תשלום מתוקף חברותו ב – EBU , איגוד השידור האירופי…". החרה החזיק אחרי נועם שיזף דובר רשות השידור מר אורן הלמן שהגיב בשמו של המנכ"ל יוסף בר-אל דברי לטענות ליוצרים ובימאים ישראליים כי רשות השידור משקיעה סכומים אסטרונומיים בשידורי הספורט, הנה הציטוט של הדובר : "…כערוץ השידור הציבורי , ערוץ 1 מחויב לשדר גם משדרי ספורט כשירות לציבור. זו גם דעתם של מר אברהם נתן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ומר יעקב שחם יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור…רשות השידור היא חברה באיגוד השידור האירופי (EBU), ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי ספורט המתקיימים באירופה…".

טקסט מסמך : 4 ביוני 2004. ""זמן תל אביב". נוסח הודעתו המבלבלת, המטעה, והבלתי נכונה (אני מדגיש : בלשון המעטה) של דובר רשות השידור מר אורן הלמן : "…רשות השידור היא חברה באיגוד השידור האירופי (EBU), ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי ספורט המתקיימים באירופה…". האם מר אורן הלמן ניסח בעצמו את הטקסט הנ"ל השגוי, המטעה, והבלתי נכון וכך שחרר אותו לעיתונות הישראלית, ו/או שמא נכפה לעשות זאת ע"י מעבידיו…??? (באדיבות "זמן תל אביב"). 

מעולם לא נזרעה אינפורמציה כה מטעה וכה מבלבלת בקרקע השידור הציבורי וכך הועברה לציבור משלם האגרה. מעולם לא נטמן מידע כה כוזב באדמת השידור הציבורי ע"י איזו שהיא הנהלת רשות שידור מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. בלתי מתקבל על הדעת. לצורך הבהרת העובדות אומר מייד שאין שום קשר או זיקה בין חֲברוּת רשות השידור ב- EBU לבין תשלומי זכויות השידורים עבור אירועי ספורט הנערכים על אדמת אירופה.

רשות השידור שילמה זכויות שידורים תמורת 2004 Euro בפורטוגל סכום חסר תקדים כ- 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר ותמורת אולימפיאדת אתונה 2004 כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר נוספים בניגוד מוחלט לאינפורמציה שפיזר לציבור מר אורן הלמן. מדובר על תשלום של יותר מ- 5 מיליון דולר בעבור שני אירועי עַל בספורט לפני חישובי עלויות ההפקה כמו שכירת עמדות שידור וקווי שידור, מיסוד משרד הפקה, תקשורת ושידורים על כל תכולתו, שכירת רכבים, שכירת מלונות, לוגיסטיקה אולימפית מורכבת, וכמובן הטסת כוח אדם של 30 אנשים לאתונה ומִימוּן שהייתו שם במשך כשלושה עד ארבעה שבועות.

רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה בעונת השידורים 2004 – 2003 כ-  2.750000 (שני מיליון ושבע מאות וחמישים אלף) דולר זכויות שידורים תמורת שידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה בגביע ה- Euro League, ועוד כמיליון דולר זכויות שידורים למשחקיה של קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל באירופה בגביע ULEB.

בנוסף לכך שילמה רשות השידור להתאחדות הכדורגל באמצעות חברת תיווך צ'ארלטון, הון עתק כ- 2.5 מיליון דולר זכויות שידורים תמורת תקציר חַסֵר ומַשְמִים של ארבעת משחקי ליגת העל בכדורגל בשבתות בכל מוצ"ש (שני משחקים בליגת העל ששודרו ישיר בימים ראשון ושני בשבוע ע"י ערוץ 2 וערוץ 10 לא נכללו מטבע הדברים בתקציר הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) . מדובר במאזן אימה של זכויות שידורים בלבד ללא תחשיב הוצאות ההפקה הנִלווֹת לשידורי ספורט בינלאומיים בהיקף ובפריסה כזאת. ההערכה היא שרשות השידור הוציאה ממון בעבור רכישת זכויות שידורים והפקה בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעונת 2004 – 2003 סכום בסדר גודל של כ- 15.000000 (חמישה עשר) מיליון דולר שלא היה לה. בעונה הקודמת 2003 – 2002 שילמה רשות השידור של יוסף בר-אל ללא חשבון גם לאיגוד הכדורסל תמורת שידורים ישירים של משחקים לא חשובים ב- Prime Time (זמן צפיית שיא). היערכות שגויה והחלטה תוכניתית – כלכלית בלתי הגיונית שקרסה בהמשך והובילה להתמוטטות הפיננסית של רשות השידור. הייתה זאת עיתונאית "הארץ" החרוצה בימים ההם ענת בלינט מי שחשפה לעין כל את התנהלותו החובבנית והבעייתית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. בסופו של עניין התעשתה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון ו- הדיחה וסילקה את יוסף בר-אל מהכֵּס הרָם שנתיים לפני תום כהונתו. זה קרה ב- 2 במאי 2005.

טקסט תמונה : העיתונאית ענת בלינט חושפת במדור הכלכלה של עיתון "הארץ" (משפחתי ואני מנויים על "הארץ" מאז 1975) ב- 22 ביולי 2004 את ההידרדרות החמורה ומצבה הכספי הנואש של רשות השידור בעידן המנכ"ל יוסף בר-אל. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : מאי 2005. סופרת עיתון "הארץ" (משפחתי ואני מנויים עליו מאז 1975) העיתונאית ענת בלינט מדווחת לקוראי העיתון כי ממשלת ישראל החליטה ברוב גדול להדיח את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ממשרתו הציבורית הרמה. לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור סולק מנכ"ל רשות השידור מכהונתו. (באדיבות "הארץ" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : מאי 2005. סופרת עיתון "הארץ" (משפחתי ואני מנויים עליו מאז 1975) העיתונאית ענת בלינט מדווחת לקוראי העיתון כי השר אהוד אולמרט סגן ראש ממשלת ישראל מודיע כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לו שוחד, תוכנית טלוויזיה שבה יופיע לעיתים קרובות. לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו. (באדיבות "הארץ" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : יולי 2002. לאחר שטרקתי את הדלת בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל והתפטרתי מתפקידי הוא מיהר לעיתון "ידיעות אחרונות" ואמר לכתב משה שיינמן כלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : חודש מאי של שנת 1985. זהו מכתב הערכה אישי שכתב לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל, בו הוא מביע דעה שונה עליי מזאת שהביע בחלוף 17 שנים ב- 2002 אודותיי לעיתון "ידיעות אחרונות". מישהו בין שנינו השתנה וזה לא הייתי אני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).    

[1] ראה נספח : מכתבו של טוביה סער מנהל הטלוויזיה אלי מתאריך  28  במאי  1984 המתייחס ל-  1984 EURO.

[2] ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מנה בשורותיו ב- 1992 כ- 65 רשתות טלוויזיה ציבוריות מחמישים מדינות לרבות אלה של מדינות מזרח אירופה שהיו מאוגדות קודם ב- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי). לאחר קריסת ברה"מ והקומוניזם ונפילת חומת ברלין  ב- 1990, הצטרפו כל רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה ל- EBU. ה- EBU נחשב לאיגוד השידור הגדול והעשיר ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין כל איגודי השידור האחרים הקיימים בעולם .

[3] ראה נספח : מסמך ה- EBU מ- 30 בינואר 1996 המודיע בגאווה על רכישת זכויות השידורים של חמש אולימפיאדות קיץ וחורף רצופות כלהלן : סידני 2000, סאלט לייק סיטי 2002, אתונה 2004, טורינו 2006, ו- בייג'ין 2008, תמורת סכום שיא של מיליארד ו- 442 מיליון דולר (1.442000000).

[4] הערה: 1.5 פרנק שווייצרי היה שווה ערך בימים ההם לדולר אמריקני אחד.

[5] ראה נספח : על פי מסמך נתונים כספיים של ה- FIFA.

[6] ראה נספח : הודעתו הדרמטית של מזכ"ל ה- EBU  מר זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' מ- 3  ביולי  1996 הנוגעת להפסד זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לקבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לאו קירש (MEDIA KIRCH).

[7] ראה נספח : על פי הנתונים : סעיף א. "SPORTSCAL.COM – the business site for sports" סעיף ב. "RAR Richard Russel Associates".

[8] ראה נספח : מכתבו של גרג דייק (Greg Dyke) אלי מ- 10 בספטמבר 2005.

[9] ראה נספח : גם מידע של  Association) RAR (Richard  Russell  ו-  Sport.cal.

[10] ראה נספח : על פי נתוני ה- EBU. הנתונים הועברו אלי ע"י מַרְק יוֹרְג (Marc Jorg) מ- EBU.

[11] ראה נספח : הצהרתו של דובר רשות השידור מר אורן הלמן בשם המנכ"ל יוסף בר-אל במקומון "זמן תל אביב" של העיתון "מעריב" ב-  4 ביוני 2004, "כי רשות השידור בגין חברותה ב- EBU, איננה משלמת זכויות שידורים עבור אירועי הספורט הנערכים על אדמת אירופה".

[12] ראה נספח : מכתב השבח של גִיל סַמְסוֹנוֹב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אלי , בתום 2000 EURO, וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים".

[13] ראה נספח : מכתבו של ז'אן ברנארד מונץ' מזכ"ל ה- EBU מ- 14 בדצמבר 1999 המודיע לי כמנהל מחלקת הספורט כי איגוד השידור האירופי ניאות לשלם ל- UEFA התאחדות הכדורגל האירופית סכום של 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים תמורת 2004 EURO.

[14] ראה נספח : מכתב הצל"ש של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות אליי בתום המבצע המוצלח של שידורי 2000 EURO.

[15] חישובי ההמרה מפרנק שווייצרי לדולר מתבססים על נתוני בנק ישראל בהם דולר אחד שווה ל- 1.5 פרנק שווייצרי.

[16] ראה נספח : מקורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, EBU, ו- FIFA.

[17] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU.

[18] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU

[19] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU .

[20] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[21] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU.

[22] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU.

[23] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[24] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU.

[25] ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU.

[26] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[27] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[28] ראה נספח : מקורות ה- EBU והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

[29] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[30] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[31] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[32]   ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[33]   ראה נספח :  על פי מסמכי ה- EBU.

[34]   ראה נספח  : על פי מסמכי ה- EBU.

[35]   ראה נספח  :  על פי מסמכי ה- EBU.

סוף הפוסט מס' 693. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 ביולי 2017. כל הזכויות שמורות לחוקר, ה-כותב, וה-מחבר יואש אלרואי.