פוסט מס' 662.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

——————————————————————————–

פוסט מס' 662 : הועלה לאוויר בשבת – 4 בפברואר 2017.

——————————————————————————–

פוסט מס' 662. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2017 – 2016 היא כישלון ניהולי, תרבותי, ספורטיבי, מוראלי, וכלכלי של דייוויד פדרמן + שמעון מזרחי + אודי רקנאטי. מדובר בבזבוז ממון פרטי בסדר גודל עצום ולא בהון ציבורי. לכן אין לנו מה להלין. פרשן הכדורסל פנחס "פיני" גרשון תוהה בצדק בפני השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : "…השקיעו במכבי ת"א העונה 27.000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר בשביל לקחת אליפות בארץ ו/או להיכנס ל- Final four…?". הווה ועבר. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימי הַדוֹר ההוא והברית עם מועדון הכדורסל מכבי ת"א כ- אובייקט שידור שהולידה את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". היו לא מעט חיכוכים ואי הסכמות בין שני הגופים. היסטוריה חלקית. פוסט מס' 662. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 4 בפברואר 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דגול דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית הציבורית במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. זהו מפתן בניין ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסיאול בירת דרום קוריאה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : גב' לאה זהבי (עבדה בקבוצת ה- EBU), אנוכי העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גב' פאטימה (ספרדייה שעבדה כמו לאה זהבי בקבוצת ה- EBUׂ), מהנדס התקשורת והקול סעדיה קאראוואני. שידרנו ישיר 132 שעות של המשחקים האולימפיים מסיאול 88' לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יולי 1996. המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. זהו אגף חדר הפיקוד במשרד ההפקה, השידורים והתקשורת שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broacasting Center) באטלנטה 1996. שידרנו ישיר 196 שעות מאטלנטה 96" לירושלים. הספורטאי שניבט מהמוניטורים הוא קופץ המוט הישראלי דני קראסנוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 1996. אנוכי יחדיו עם עוזרת ההפקה גב' אורלי שעיה – רביד באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה במפקדת התקשורת, העריכה, והשידורים שלי ב- מרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חושף את עצמו שוב כאדם קטנוני, איש של ריב ומדון, ומסית ומדיח. הפוך ב- 180 מעלות ממנהיג האומה. עכשיו בעת החקירות המשטרתיות נגדו הוא מדבר על התקשורת הבולשביקית שחותרת נגדו, ציטוט : "…התקשורת השמאלנית מגויסת למסע ציד בולשביקי…". קודם לכן לחש לאוזנו של הרב הישיש כדורי, ציטוט : "…נכון שהשמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים…". לפני כן בשלהי 1995 היכן שהוא בחודשים ספטמבר ואוקטובר של אותה שנה, בטרם נבחר לכהונתו הראשונה כראש ממשלה, התעלם בנימין נתניהו בצומת רעננה מאנשי הימין הקיצוני שנשאו סמוך אליו ממש לידו ארון קבורה עטוף שחורים וחבל תלייה שהיה מיועד לראש הממשלה ושר הביטחון המכהן יצחק רבין ז"ל. הוא בנימין נתניהו לא אמר מילה בגנות הנִבְזִים והמְנֻוָולִים. בפעם אחרת צפה יחד עם חבריו במפלגת "הליכוד" באוקטובר 1995 מגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים בכנס הפגנה המוני של הימין והימין הקיצוני בו מִתְנָבְזִים ו- בני בליעל הלבישו את ראש הממשלה ושר הביטחון בן המלכות יצחק רבין ז"ל במדי SS של מפקדי הגסטאפו היינריך הימלר וריינהארדט היידריך וכָּפיָיה של יאסר עראפאת. בנימין נתניהו התבונן במראות הזוועה ושתק גם הפעם. בכך הפך בעצמו את עצמו גם הוא לבן בליעל כמו המפגינים שניצבו לפניו. ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו נבחר כחוק באופן דמוקרטי למשרה הרמה אולם הוא מתנהג גם היום הפוך ממנהיג האומה. איש קטן ונכלולי שמסית ומֵפַלֵג. ככה לא מתנהג מנהיג האומה שאמור לאַחֵד את העַם. ככה לא מתנהג ראש ממשלה שאמור להיות ראש ממשלה של כולם.

פרפרת 2 : פרשני הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים פיני גרשון וגור שלף מספרים לציבור את האמת אודות קבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת"א בעקבות תבוסתה ביום חמישי – 2 בפברואר 2017 במשחק חוץ במסגרת ה- Euroleague לקבוצה הגרמנית באמברג 75:90.

נאמר כאן לא פעם אחת כי זכותם של ראשי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מר שמעון מזרחי ומר דייוויד פדרמן להפוך את קבוצתם לקבוצת נישה טלוויזיונית איזוטרית ולא חשובה. כאזרח מן השורה אין לי שום כוונה להצטרף לערוץ 58 של YES מעבר לעסקת ההתחברות הרגילה. לא ראיתי את המשחק התבוסה של מכבי ת"א ל- באמברג בגרמניה 75:90 (הפסד עשירי בשניים עשר המשחקים האחרונים ב- Euroleague) אבל צפיתי בריאיון המשעמם והפושר שניהל ניב רסקין עם המאמן הכושל הנוכחי, לא מוכשר, ונעדר אישיות של מכבי ת"א הלטבי איינראס בגאצקיס (ברור שהוא לא ימשיך בעונה הבאה). צפיתי במאמר המערכת של פיני גרשון כשהסביר לשדר המוביל שלו בעמדת הראיונות ב- באמברג מדוע קבוצת הכדורסל הנוכחית של מכבי ת"א היא קוריוז. חלטורה. וצפיתי גם בדברי הפרשנות של גור שלף באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בארץ כששטח את טענותיו (התנסחות כבדה מסורבלת) בפני המגישה מירי נבו נגד התנהלותה של מכבי ת"א. הנה עיקרי הדברים של שני הפרשנים.

פיני גרשון (בתגובה לריאיון סיכום המשחק שערך ניב רסקין עם איינארס בגאצקיס בו קבע שהמטרות העיקריות של מכבי ת"א הן בארץ, זכייה באליפות המדינה ובגביע המדינה). הנה עיקרי טענותיו :

"…הנהלת מכבי ת"א השקיעה 27.000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר בעונת 2017 – 2016 בשביל לקחת אליפות בארץ ולא בשביל להיכנס ל- Final four…? אנחנו מדברים כל הזמן על שמונה, גם מקום שמונה זה לא הישג גדול…שמו את כל הכסף הזה כדי להגיע ל- Final four… וזה לא נראה כמו…אני שמעתי את הריאיון שערכת עם איינארס בגאצקיס ורציתי לשאול אותך באמצעה הריאיון האם אתה מראיין את שאראס יאצקוויציוס ו/או אותו…אתה שואל אם אפשר לקחת מקום שמיני…מכבי ת"א לא בטוח…לא שאני לא בטוח, אני בטוח שלא (!)…אני אומר לך כבר כמה משחקים וזה עומד לי על הלשון…תשמע…לא יכול להיות שקבוצה שמקבלת 90 נקודות, 49 נקודות במחצית השנייה לא מוציאה את הידיים ומפרקת את שחקני הקבוצה היריבה…אני אומר את זה בשפה…תעשה 100 עבירות – ישרקו לך עשרים…מכבי ת"א עשו היום 14 עבירות וחטפו 90 נקודות…במשחק כזה חשוב לעשות 14 עבירות, לא לשמור, ולחטוף 90 נקודות…נגמרו המילים (!)…".

ואז מחזיר השדר המוביל ניב רסקין את השידור מ- באמברג למירי נבו וגור שלף באולפן בארץ. גור שלף טוען את גרסתו שלו בעברית בעלת תחביר דַל וניסוחים מסורבלים שחוזרים על עצמם. הנה עיקרי דבריו :

"…יש במכבי ת"א כל כך הרבה בעיות…סוני ווימס הייתה בעיה אחת…זה לא פותר את כל הבעיות…ברגע שאתה מוציא את סוני ווימס זה לא אומר שהכול נפתר פתאום… זה לא זה…אין קסמים בעניין הזה…הלחם והחמאה זה האליפות והגביע…אינטליגנציית המשחק של מכבי ת"א השנה היא לא מהגבוהות ביותר שידע הכדורסל במועדון הזה…וברגע שהעניינים קצת לא הולכים ו/או הקבוצה השנייה גם אם היא לא גדולה…אז העסק מתפרק בשנייה אחת כי אינטליגנציית המשחק היא לא גבוהה…מכבי ת"א חייבת חיזוק בעמדת הפנים…שחקן לטבי יאניס סטרלניקס בקבוצת באמברג שהוא גם שחקן נבחרת לטביה ומאמנו הלאומי הוא איינארס בגאצקיס צולף נגד מכבי ת"א % 100 מבחוץ 5 קליעות מ- 5 זריקות ל- 2 נקודות ו- 5 קליעות מ- 5 זריקות ל- 3 נקודות…הרי מאמן מכבי ת"א איינארס בגאצקיס מכיר אותו היטב…לגבי המשחק הפועל ירושלים נגד מכבי ת"א בליגה שלנו ביום ראשון (5 בפברואר 2017) בארנה בירושלים…אם מכבי ת"א רוצה לנצח את ירושלים היא צריכה לעשות את זה עם הישראליים…כרגע לא נראה משהו חיובי בעניין הזה…".

גור שלף מבין ויודע כדורסל טוב יותר מרבים מאתנו אבל הוא מתנסח גם היום ברמה ילדותית. גור שלף חייב לשפר הידע שלו בדקדוק של השפה העברית ואת השימוש בתחביר תקני, ובניית משפטים קצרים, ברורים, ופשוטים. הבה אנדוד להיסטוריה לעָבָר הרחוק ושיתוף הפעולה הטלוויזיוני ההוא בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

פוסט מס' 662. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2017 – 2016 היא כישלון ניהולי, תרבותי, ספורטיבי, מוראלי, וכלכלי של דייוויד פדרמן + שמעון מזרחי + אודי רקנאטי. מדובר בבזבוז ממון פרטי בסדר גודל עצום ולא בהון ציבורי. לכן אין זה עניינו של הציבור. פרשן הכדורסל פנחס "פיני" גרשון תוהה בצדק בפני השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : "…השקיעו במכבי ת"א העונה 27.000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר בשביל לקחת אליפות בארץ ו/או להיכנס ל- Final four…?". הווה ועבר. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימי הַדוֹר ההוא והברית עם מועדון הכדורסל מכבי ת"א כ- אובייקט שידור שהולידה את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". היו לא מעט חיכוכים ואי הסכמות בין שני הגופים. היסטוריה חלקית. פוסט מס' 662. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 4 בפברואר 2017.

עונות 1972 / 1971 ו- 1985 / 1984.

זה היה מזמן. בעונת 1985 – 1984 העמידה הנהלת מועדון מכבי ת"א בראשותם של היו"ר עו"ד שמעןן מזרחי, מנהל הקבוצה איש הפרסום שמואל "שמלוק" מחרובסקי, וגזבר הקבוצה קבלן הבניין אריה ברנוביץ' קבוצת פאר לרשותו של מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ועוזרו משה וויינקרנץ. בשורות מכבי ת"א שיחקו אז קווין מגי המנוח, לי ג'ונסון, אולסי פרי, האווי לאסוף ז"ל, לו סילבר, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, חן ליפין ואחרים. הקבוצה דרסה את הליגה והביסה בקלות בגביע אירופה לאלופות את אלופת קפריסין אכילס ניקוסיה ואת אלופת רומניה סטיאור בוקרשט. לפתע קרה לה תקר. ביום חמישי – 1 בנובמבר 1984 החליקה לפתע קבוצת מכבי ת"א בבלגיה מדרגה אחת לפני בית הגמר. הקבוצה הפסידה באופן מפתיע במשחק חוץ לאלופה הבלגית סַאנְאֵיר אוֹסְטֶנְד בהפרש של 10 נקודות, 80:90. מכבי ת"א הייתה צריכה לנצח במשחק הגומלין בהיכל הספורט ביד אליהו כעבור שבוע לפחות בהפרש של 11 נקודות כדי להעפיל לשלב הבא של המשחקים למקום בו נמצא הכסף הגדול. מכבי ת"א פחדה שלא תוכל לעשות זאת רק עם החמישייה הפותחת. היא הייתה זקוקה נואשות ל- "שחקן השישי" שלה אותו הקהל הנאמן של האגודה שגוֹדֵש זה עשרות שנים מידי שבוע את היכל הספורט ביד אליהו ודוחף בשאגותיו את השחקנים קדימה. עו"ד שמעון מזרחי ושָמְלוּק מחרובסקי ועמם אריה ברנוביץ' חששו כי השידור הישיר המתוכנן בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגומלין בערבו של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 יבריח את קהלם מהיציעים. רווחה אז שמועה חסרת כל בסיס כי שידור ישיר של משחק כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הוא כל כך מפתה עד שימנע מרִבְבת הצופים או לפחות מחלקה להגיע ליציעי ההיכל כדי לעודד את הקבוצה ברגע החשוב שלה. רבים מהם עלולים להישאר בבית ולהתרווח בנוחות כורסתם מול מוניטור הטלוויזיה שלהם. מדוע צריך להתאמץ להגיע להיכל ביד אליהו אם אפשר לראות את השידור הישיר בחינם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה מדובר כמובן בגרסה מוטעית ולא נכונה. עיתונאות הטלוויזיה כמדיה של תקשורת המונים שמטפחת ומקדמת את האירוע המשודר ישיר על ידה מגייסת ומביאה את הצופים להיכל הספורט ביד אליהו ולא מגרשת אותם משם. כך אנוכי ראיתי את פני הדברים כמנווט ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת מכבי ת"א סברה אחרת ב- 180 מעלות ממני. נוצרה מחלוקת. מכבי ת"א הייתה ב- 1984 עסק בעל אוריינטציה כלכלית מגובשת. תפישת עולמה של הנהלתה הייתה אקונומית מוצקה. מכבי ת"א עוסקת בכדורסל ורוח הספורט מרוממת ומנפחת את מפרשיה אך הַמָמוֹן מֵנִיעַ ומֵאִיץ את גלגליה. הפסדים אינם באים בחשבון. הם אינם פוגעים רק ביוקרת הסמל והקבוצה. נזקם חמור בהרבה מעבר לכך. תבוסות מערערות את המערך הפיננסי ואת היסודות הכלכליים של המועדון ואת קשריו של המועדון עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בחלק האָרִי של העונה. לכן צריך לנצח ולשם כך מותר להפר את חוזה השידורים עם רשות השידור. מה גם שרשות השידור ההיא תחת ניהולם של המנכ"ל אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים של יוחנן צנגן יבד"ל שילמה למכבי ת"א בעונת 1985 – 1984 סכום זכויות שידורים בן פרוטות במונחי טלוויזיה, רק 10000 (עשרת אלפים) דולר לכל העונה. על כל פנים הפסד לאוסטנד הבלגית ייחשב לאסון כלכלי. ניצחון על אוֹסְטֶנְד הבלגית במשחק הבית הקרוב ב- 8 בנובמבר 1984 בפחות מ- 11 נקודות הוא ראשית דָבָר תבוסה כספית גדולה וגם כישלון מקצועי – ספורטיבי של המועדון. זה סדר הדברים.

יו"ר המועדון שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, וגזבר המועדון אריה ברנוביץ' זכרו היטב את יום חמישי הנורא ההוא של 9 בדצמבר 1971 בו קרסה מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו מול הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס והתמוטטה מכל ההיבטים : נפשית, ספורטיבית, וכלכלית. הכישלון ההוא ב- 9 בדצמבר 1971 ריצד היטב בזיכרונם גם עכשיו ב- 8 בנובמבר 1984 בערב התמודדות הגומלין נגד הקבוצה הבלגית סאנאיר אוסטנד.

הנה הפרטים. בתאריך ההוא של יום חמישי – 9 בדצמבר 1971 אירחה מכבי ת"א את יריבתה הנצחית פאנאתאנאייקוס היוונית למשחק גומלין במפעל האירופי בהיכל הספורט ביד אליהו החדש והמקוּרֶה שבניית יציעיו טרם הושלמה. במשחק הראשון שנערך באתונה שבוע קודם לכן (לא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הפסידה מכבי ת"א בהפרש סביר בן שמונה נקודות 73:81. סטיב צ'ובין שחקן החיזוק האמריקני של מכבי ת"א קלע במשחק 33 נק'. פער שמונה הנקודות היה סביר וניתן למחיקה. במכבי ת"א שיחקו אז טל ברודי, מולי אבישר, תנחום "תני, כהן מינץ ז"ל, גבי נוימרק ז"ל, מיכה שוורץ, מיקי ברקוביץ (אז בן 17 ועשרה חודשים בעונתו הראשונה בקבוצה) וגם שחקני החיזוק האמריקניים רון דנלופ (2.10 מ') וסטיב צ'ובין. שררו שם תקוות גדולות. קדמה למשחק התרוצצות ביורוקרטית כדי לקבל אישור מיוחד לשחק בהיכל הספורט התל אביבי הבלתי גמור. השמועות אמרו כי מכבי ת"א גמרה אומר לשחק במגרש הביתי האמיתי שלה וגייסה לצורך האירוח בהיכל הספורט ביד אליהו הבלתי גמור את עזרתו של ידיד המחלקה שַר הביטחון משה דיין. השַר סידר את העניין  אך המשחק תועד בתנאי תאורה ירודים. אלכס גלעדי שידר את המשחק לסירוגין באמצעות שתי מצלמות פילם מסוג BL שהוצבו ביציע המזרחי. כל מחסנית במצלמה הכילה 400 רגל (Feet) של פילם. כשמצלמה אחת סיימה את התחמושת שלה, החלה מצלמת הגיבוי לפעול. על שידור ישיר איש לא חשב. זה היה משחק גומלין בשלב המוקדם בלבד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ישעיהו "שייקה" תדמור העריך שאין בו די עניין ציבורי. אלכס גלעדי בחר בי לשמש כעוזר שדר שלו למרות שהגעתי למחלקת הספורט רק חמישה חודשים לפני כן ונחשבתי לטירון. שימשתי כמעין "מחשב סטטיסטיקה" אנושי שלו. הוא בחר בי לתפקיד בשל היותי מצטיין במתמטיקה ובעל יכולת חישוב מהירה. מכבי ת"א ניצחה בהפרש של נקודה 80:81 ועפה מהמשך התחרויות. תוצאת המשחק היוותה טרגדיה ספורטיבית ו- כספית ואכזבה גדולה למכבי ת"א כמו תוצאת הפילם המיושן שניבט מן המסך כעבור יומיים במוצ"ש – 11 בדצמבר בתוכנית "מבט ספורט". תמונת הפילם הכהה והלא חדה ששודרה למאות אלפי צופי טלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוּגָה כפליים מתוצאת המשחק.

אריה ברנוביץ' גזבר מועדון מכבי ת"א זוכר היטב את כל הפרטים בעת שיחות התחקיר עמי כפי שסיפר לי כלהלן : "הפסדנו באתונה רק בשמונה הפרש לאלופת יוון. הייתה התרוממות רוח גדולה לקראת משחק הגומלין נגד פאנאתאנאייקוס. היינו בטוחים שעם סטיב צ'ובין וטל ברודי נוכל לעבור את היוונים בקלות. הכסף הגדול המתין לנו בבית הגמר. ציפינו לקהל רב בהֵיכַל הלא גמור ביד אליהו. את הסלים החדשים התקנו ברגע האחרון וחיזקנו אותם בבלוקים נגדיים. הניצחון בנקודה אחת בלבד שלא הספיק היה לא רק אכזבה ספורטיבית אלא טרגדיה גם כלכלית. הקופה שלנו נותרה ריקה. נסענו כולנו בתום ההפסד לאכול ארוחת ערב משותפת במלון רמת אביב. גם אבא שלי ז"ל קבלן הבניין רב המוניטין אברהם צבי ברנוביץ' הגיע למקום. שררה אווירת נכאים. המצב רוח של כולנו היה קודר. כגזבר, הייתי עצוב מאוד בגלל הכישלון. צריך להבין, לא היה כסף בקופה כדי להמשיך לתפעל את הקבוצה. פתאום פרצתי בבכי ליד אבא שלי, וליד שמלוק מחרובסקי ושמעון מזרחי ועוד כמה אנשים, ומִלמלתי, "כיצד נמשיך עכשיו קדימה לאחר שלא הצלחנו לעבור את הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס, הרי אין לנו כסף". אני זוכר שאבא שלי המתין כמה שניות ואז לקח את רשות הדיבור ואמר לנוכחים כלהלן באופן חד משמעי : "אריה בני, חברת א. צ. ברנוביץ' לא תיתן למכבי ת"א ליפול".

הגיון המָמוֹן הדריך את עו"ד שמעון מזרחי, שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי, ואריה ברנוביץ' באותו הערב ההוא של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 לפני כל שיקול אחר. קו המחשבה הזה על פי שיקול דעתם אומר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבריחה את הקהל מהיציעים ומשאירה אותו בביתו. מחסור בקהל עלול לפגוע בעידוד שהקבוצה כה זקוקה לוֹ, ולהביא להפסד. הנימוקים האלה הנחו את שניהם לפעול נגד החוזה החתום בין שני הגופים (היו"ר שמעון מזרחי מצד מכבי ת"א וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן מצד רשות השידור) ונגד השידור הישיר המתוכנן על ידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות טוביה סער והביצוע בידי חטיבת הספורט בפיקודי. המועדון פרסם מודעות מאירות עיניים בתשלום במוספי הספורט של עיתוני הערב רבי התפוצה "מעריב" ו- "ידיעות אחרונות" בהן קרא לאוהדיו למלא את יציעי ההיכל ב- 8 בנובמבר 1984. הטקסט היה חד משמעי : "יותר מתמיד אנו זקוקים לעידוד שלכם במשחק הגורלי". כתב "ידיעות אחרונות" רפי נאה המלווה את המועדון עשרות בשנים, פִּרְסֵם ידיעה בעיתונו בזו הלשון : "משחק הגומלין בין מכבי ת"א לסאנאיר אוסטנד ביום חמישי – 8 בנובמבר 1984, לא ישודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלא רק ברשת ב' של רדיו קול ישראל ", אף על פי שהיה ידוע כי בין מכבי ת"א לרשות השידור קיים הסכם כספי חתום המאפשר לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר ישיר בעונת 1985 – 1984 את כל משחקי הבית של מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. למרות חששה הבלתי מבוסס מפני שידור ישיר נזהרה מכבי ת"א שלא להתריס בפומבי נגד רשות השידור. את העבודה עבור הקבוצה של המדינה עשה עבורה העיתונאי רָפִי נָאֶה בשולי מאמרו בעיתון של המדינה. הדבר הרתיח את דמי. מכבי ת"א העמידה את עצמה לשעה קלה מעל להסכם החתום עם רשות השידור. זה היה חוזה קשוח בו אסור היה לנו לפרסם עד שעתיים לפני שריקת הפתיחה למשחק את דבר השידור הישיר. לוחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתפרסמו בעיתונות היומית בילפו את הציבור וסיפרו לוֹ כי בשמונה בערב בימי חמישי תשודר תוכנית הספורט "משחק השבוע" ובשמונה וחצי תשודר תוכנית המדע "תַּצְפִּית". אפילו לא מילה אחת אודות השידור הישיר. הדיווח בעיתון "ידיעות אחרונות" על ביטול חד צדדי של השידור הישיר המתוכנן העלה את חמתי שלי ושל סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן. מכבי ת"א הייתה שווה פחות הרבה פחות ללא חשיפתה בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך זה לא הפריע לה לבטל את הסכם השידור הישיר של המשחק בהיכל יד אליהו נגד אוֹסְטֶנְד. ביום שני – 5 בנובמבר 1984 ירדתי מייד מבניין הטלוויזיה בירושלים לתל אביב לאימון הקבוצה בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לדוּן עם ראשיה בנושא השידור הישיר שנראה לי כמובן מאליו, בזכות ולא בחסד. שילמנו בעבורו במיטב כספנו והוא שוּבַּץ כבר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "על איזה ביטול שידור ישיר אתה מדבר מר שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי…?", אמרתי – שאלתי את מנהל הקבוצה שמלוק מחרובסקי בפגישה מוקדמת בהיכל הספורט ביד אליהו בעניין החוזה החתום בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למכבי ת"א. בפיו של מנהל מכבי ת"א בעל משרד פרסום ושיווק נודע בעיר כבר היה סלוגן מוכן ונחרץ : "יואש אלרואי, נכון שיש לנו הֵסְכֵּם חתוּם אך הסכּמים נועדו כדי להָפֵר אותם". מילָה במילָה. לזכותו ייאמר כי אמר את הטקסט בגלוי ומבלי למַצְמֵץ. מעולם לא שמעתי תמליל כה מִתְּגָרֶה ומשתחֵץ שכזה. למרות הקשר ההדוק בין האגודה לרשות נוצרה אווירת חשדנות. היה ברור כי אם לא נשדר ישיר את המשחק המכריע נגד סאנאיר אוסטנד ביום חמישי – 8 בנובמבר 1984, הרי שלרשות השידור יש את הזכות המלאה לנטוש את מכבי ת"א ולחבור אל הפועל ת"א מחזיקת גביע המדינה. הייתי מוכן נפשית לקראת הפרת ההסכם. נראה את מכבי ת"א מנסה לנוּע לפנים בלעדי מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שסוללות לה את הדרך. לפחות חלק ממנה.

גם ביום המשחק עצמו המשיך כתב עיתון "ידיעות אחרונות" לפַמְפֵּם לקוראיו במאמר שכותרתו הייתה "ממינוס 10 – לחורף חם", ובשוליו, "לא יהיה שידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" " [10]. לא התכוונתי לוותר לאנשי מכבי ת"א. הסכם הוא הסכם . יהיה שידור ישיר פסקתי. דווקא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת חשב אחרת, "לא נורא אם לא יהיה שידור ישיר אחד העיקר שמכבי ת"א תנצח ותגיע לבית הגמר", הסביר את עצמו. סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן תמך בי ובקיום ההסכם כלשונו ובשידור הישיר. לטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הציבורית היה הרבה כוח אך למכבי ת"א לא פחות. היכל הספורט ביד אליהו היה גָדוּש מפֶּה לְפֶה. מכבי ת"א נעלה את השערים בפנינו והביסה את אלופת בלגיה באותו העֶרֶב ההוא של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 בתוצאה אסטרונומית  75:132 והעפילה לשלב הבא. מיקי ברקוביץ' קלע 35 נקודות, קֶוִוין מֶגִי – 29 נקודות, לי ג'ונסון – 27 נקודות, ואולסי פרי הוסיף עוד 13 נקודות. יורם ארבל ואנוכי והצוות הגדול של ניידת השידור שלנו לא היינו בהיכל ביד אליהו באותו הערב של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984. כולנו העפלנו לקיבוץ כפר גלעדי בגליל העליון למשימת כדורסל אחרת.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נודדת צפונה ומצלמת את משחק הכדורסל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אנוכי (מימין) מתדרך ומעביר הוראות בכתב לשַדָּר יורם ארבל והמפיק יוסי לנדאו (יושב לשמאלו של השדר). צלם ה- Close up התחתון הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפתיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הופתעתי מאוד מסירובו של יו"ר מועדון הגליל העליון גד יעקב לחתום בקיץ 1993 על הסכם שידורים בלעדי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית תמורת סכום שיא של זכויות שידורים בגובה של 1000000 (מיליון) דולר. (התמונה צולמה והוענקה לי באדיבות אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                 

הפּוֹאֶנְטָה בסיפּוּר הפרת החוזה ע"י מכבי ת"א הזה הייתה מקוממת. מכבי ת"א מונהגת ע"י שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי הרגישה מספיק חזקה כדי להתחכם לטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותה ולא חששה להתפלמס עם רשות שידור שהייתה נאמנה לה נאמנות מופלגת. האמירה הזאת בעת לחץ רִגְעִי, "כי כל הסכם נועד להפר אותו", הייתה בלתי מקובלת ובלתי מתקבלת על הדעת. רשות השידור נאמנה להסכם עליו הייתה חתומה עם מכבי ת"א הביסה את האמירה המתריסה בסופו של דבר וגם את כתבותיו של רפי נאה בעיתון "ידיעות אחרונות".

טקסט מסמך : יום חמישי – 8 בנובמבר 1984. עיתון "ידיעות אחרונות" מפרסם בסוף המאמר של הכתב רפי נאה, "ממינוס 10 – לחורף חם", את האינפורמציה הבאה, "המשחק לא יועבר בשידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברדיו ברשת ב' ". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

במשך שנים רבות נַח לו בתוך חוזה השידורים בחוזה בין רשות השידור לבין המועדון המפואר, סעיף סוֹדי מיוחד, שלא הֵתּיר לנו לפרסם ולהודיע לציבור משלמי האגרה מראש את דבר השידורים הישירים של משחקי הבית, אלא רק בימי המשחקים עצמם (בימי חמישי בשבוע) בשבע בערב כשעה וחצי לפני תחילתם. סעיף אנכרוניסטי, שגוּי, ופתטי שהיה בעצם גם סוֹד גלוּי לציבור. כולם ידעו שמשחקי מכבי ת"א ישודרו ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק אסור רק היה לדבר על זה. עו"ד שמעון מזרחי התעקש להכניס את הסעיף הזה לחוֹזֶה וביקש את הרשות להקפיד על מילויו כעל קוצו של יוד. היה לו פּחד אובּססיבי מאֵימת הקהל שלא יגיע להיכל ביד אליהו בשל השידורים הישירים. עורבה ופרח. הקהל איננו מֵדיר את רגליו מהמגרשים בגלל שידורי הטלוויזיה אלא בשל רמת העניין וחשיבות האירוע. חששוֹ במשך שנים ארוכות התברר כפחד שווא. בתקופה שבה שימֵש מוֹטִי קִירְשֶנְבַּאוּם מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הֵסרנו את הסעיף המטוּפּש, המופרך והשערורייתי הזה מן ההסכם. וראו זה פֶּלֶא הקהל לא פחת ולא הדיר רגליו. הוא המשיך לנהוֹר בהמוניו למשחקי מכבי ת"א במקביל למָסוֹת הענקיות של השידורים הישירים. מעגל הקסמים בו עסקי טלוויזיה עתירי רייטינג שזוּרים לעַד עם הצלחות ספורטיביות ומגרשים גדושים בצופים הוכיח שוּב את עובדת קיומו. נוסחת ההצלחה הזאת לא פסחה על מכבי ת"א. השידורים הישירים השיטתיים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית העלו והציבו אותה על סדר היום הציבורי. מצלמות הטלוויזיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית זיהו אותה כקבוצה לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי, אחד מיני רבים בארץ, וחיבבו אותה על האומה. פשוטו כמשמעו. הכתבות אודות הקבוצה וקידום השידורים סביבה במשך יותר משנות דוֹר רק העשירו את כמות הצופים בהיכל הספורט ביד אליהו ומעולם לא גרעו אותם. מכבי ת"א של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי הייתה קבוצה מצליחנית והרייטינג שלה במגרש ומחוצה לו הרקיע שחקים. שניהם לא הבינו בשנים ההֵן את סוֹד חוֹק הכֵּלִים השלובים שבין השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הגעתו של קהל אוהדיהם להיכל, כשבתווך ניצבת ההצלחה. עֶרֶב המשחק נגד אוֹסְטֶנְד הבלגית ביום חמישי ההוא ב- 8 בנובמבר 1984, ביקשו שניהם למנוע ללא כל הצדקה חוקית והגיונית את השידור הישיר שלנו.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו. המאמן יהושע רוזין (עומד ראשון מימין) שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) ועוזר המאמן חיים שטרקמן (משמאל) באחד הרגעים המותחים במשחקי גביע אירופה, ובימים שהשידורים הישירים היו סוד טלוויזיה ברמה של סוד שב"כ. (התמונה באדיבות שמלוק מחרובסקי ,ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פעם לקראת סופה של 1984 טעתה שחקנית התיאטרון והקולנוע יוֹנָה אֵלִיאַן – קֶשֶת מגישת תוכנית הבידור "סיפורי בדים" בעריכת שאול שִירָן בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והודיעה בניגוד להסכם, "…התוכנית תיעדר מהמסך בשבועיים הקרובים בשל שני שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א  מהיכל הספורט ביד אליהו ב- 6 בדצמבר 1984 נגד בנקו רומא, וב- 13 בדצמבר 1984 נגד ריאל מדריד…". הודעתה המקרית והלא מכוונת בדבר השידור הישיר הסודי של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניפצה את מסך המיסתורין ומכבי ת"א נזעקה והפכה אותה מייד לסקנדל ושערורייה רבתי. עו"ד שמעון מזרחי ראה ושמע את הודעת השידור של יוֹנָה אֵלִיאַן והתפוצץ מזעם. הוא שמר בקנאוּת על סעיף הסכם חשיפת השידורים במועֵד המותר ולא היסס לשלוח ב- 2 בדצמבר 1984 מכתב בוטה גדוש איומים וניתוק קשרים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מלווה בעותקים ליוֹחָנָן צַנְגֶן ולי [11]. הנה תוכנו.

טקסט מסמך :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת, "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת : "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוחנן צנגן ואנכי יצאנו מדעתנו כשקיבלנו את המכתב. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת – פחות. "איזו חוצפה", שַׂחְנוּ איש לרעהו. "על איזה נֶזֶק מָמוֹנִי בל ישוער הוא מדבר", שאלנו בפליאה האחד את השני. אבל זה היה עו"ד שמעון מזרחי. הוא התנהג כראש משפחה והיה מסור לאגודת מכבי ת"א כמו אב לבנו ו/ארו בתו. כל ניסוח טוב כמובן ששידרנו ישיר את שני משחקי הבית הבאים נגד בנקו רומא וריאל מדריד, ואם לנקוט בלשון המשפטנים, "למותר לציין שבשני המשחקים האלה גדשו הצופים את יציעי ההיכל עד אֶפֶס מקום, ולא נגרם שום נזק ממוני למכבי ת"א בשל הודעתה השגויה של גב' יוֹנָה אֶלִיאָן – קֶשֶת. אפילו לא בסֶנְט אחד". הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהתה בצדק אחרי מועדון הפאר הזה שמכונה מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הכזיבה וגברה על בנקו רומא 86:95, וניצחה גם את ריאל מדריד 97:101. זהו העיקרון הראשון של הסימביוזה בין קבוצה מנצחת לבין רשת טלוויזיה שבוחרת לצעוד עמה שלובת זרוע ולשדר ישיר את המשחקים שלה. כמו האוהדים גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה שבי אחרי מכבי ת"א אך בתנאי אחד. עליה להיות נבחרת מנצחת.

עונת 1987 / 1986.

בנובמבר 1986 חזר הגילוי האניגמתי על עצמו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין נכשל בלשונו וגילה לציבור את פרטי הרָז הכמוס. הוא סיפר בגאווה לאחד העיתונאים כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצאת אוֹ טוֹ טוֹ למִבצע השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. עו"ד שמעון מזרחי תפש את חיים יבין בקלקלתו ונזעק. יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שלח מייד מכתב חריף ומאיים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , בו הוא מאשים אותו בהפרת הסכם הסודיות ואיום בביטול חוזה השידורים עם רשות השידור. הוא התנהג כמשפטן ולא כבעל ברית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותו. חיים יבין שחש כאילו חֶרֶב פיפיות מונחת על צוואר רשות השידור, נבהל ומיהר להתנצל. עד כדי כך היה גדול כוחו של עו"ד שמעון מזרחי בימים ההם. עֹצמתו של שמעון מזרחי נבעה מחולשתו של חיים יבין. במקום לומר בתקיפות לעו"ד שמעון מזרחי, "…מר מזרחי אל תתעסק אתנו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית…לא כדאי לך…", הוא כמעט ירד על ברכיו. מ- התנצלותו המביכה נעדרת היגיון ונטולת כבוד עצמי של המנהל חיים יבין ניתן היה כמעט להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עובדת בכלל אצל מכבי ת"א.

טקסט מסמך :  24 בנובמבר 1986. זהו מכתב התשובה המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין מנהל רשת שידור ישראלית מונופוליסטית רבת עוצמה מיהר למחול על כבודו ועל כבוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוקדם מידי. הוא היה איש בעל דרכי נימוסין אירופיים שלא היה צריך להתנצל בצורה כזאת ובסגנון כמעט מתרפס בפני מכבי ת"א. טקסט שמחליש את מנהיגותו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חַיִים יָבִין באמת חשש מאיומו של יו"ר המועדון שכתב למנכ"ל רשות השידור מכתב בוטה, אך עם כל הכבוד לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, הוא לא הבין ו/או אולי שכח כי מכבי ת"א ללא מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחושפות אותה מידֵי שבוע בבת אחת למיליוני צופים, איננה שָוָוה אפילו קליפת השוּם. בסימביוזה הבלתי נמנעת וההכרחית הזאת שני הצדדים הפיקו את מלוא התועלת. ממון, יוקרה, ופופולאריות. רשות השידור המשיכה לכבד את חוזי הכדורסל שחתמה עם מכבי ת"א, ולשלם לה במשך השנים ביד רחבה, והקפידה גם לשמור על השידורים הישירים המקודשים בערבֵי חמישי כעל סוֹד כמוּס מפני הצופים המממנים בכיסם את ההסכמים היקרים המאפשרים את השידורים האלה. פָארְסָה.

עונת 1992 / 1991.

כעבור שמונה שנים ב- 27 באפריל 1992 שוּב שָנָה עניין פרסום השידורים הישירים בטרם זמן על עצמו. מדורי הספורט העיתונות הכתובה פירסמו בהבלטה רבה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר ישיר את סדרת משחקי הגמר סַל בין מכבי ת"א לבין הפועל ת"א. חמישה משחקי "דרבי" באבחת שידורים אחת. "…מי צריך יותר מזה…?", חייכתי לעצמי. האֵל הטוב שמע את תפילתי והעניק לי בשנה אחרונה של חוזה הכדורסל שלנו עם איגוד הכדורסל את המיטב. ההתגוששויות בין מכבי ת"א והפועל ת"א על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ובאולם צר המידות באוסישקין היוו אובייקט שידור לא פחות מעניין ממשחקיה של מכבי ת"א בזירה האירופית. רבבות צופים גדשו את היציעים לעייפה ביד אליהו ובאוסישקין בסדרת ה- "דרבי" המסקרנת הזאת מאין כמותה. זה היה קרב ההישרדות האחרון של הפועל ת"א במלחמה בת 60 שנה נגד מכבי ת"א. הצ'אנס האחרון שלה. מנהל הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה הגשים את חלומו. הוא ניצב על קו זינוק משותף עם יו"ר מכבי ת"א שִמְעוֹן מִזְרָחִי. נקרתה לו לפתע שוב ההזדמנות להדיח את העו"ד מהפסגה. המדינה הייתה כמרקחה לקראת סדרת הגמר סל שהייתה גם דרבי תל אביבי בין שתי קבוצות כדורסל הטובות במדינה והנהנות מקהל אוהדים עצום לא רק בתל אביב אלא בכל הארץ. זה לא הפריע לעו"ד שמעון מזרחי להאיץ כתב אישום חריף למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ב- 27 באפריל 1992 הטוען כנגד ההפרה הבוטה של ההסכם בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת"א בדבר הגילוי המוקדם של השידורים הישירים כאילו מנכ"ל רשות השידור אחראי על הפּרסומים בעיתונות [12]. כך כתב יו"ר קבוצת מכבי ת"א לרשות השידור כשהוא משבש בטעות חלק מתארי הניהול של הנמענים. אריה מֶקֶל היה מנכ"ל רשות השידור ולא היו"ר, ויוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה ולא מנכ"ל רשות השידור.

מכבי תל – אביב                                                                 27 באפריל 1992                                                                                                                 

מחלקת הכדורסל

לכבוד

מר אריה מקל  –  יו"ר רשות השידור.                                     מבלי לפגוע בזכויות.

מר יוסף בר-אל – מנכ"ל רשות השידור.

מר יואש אלרועי – מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית.

א. נ.  

הנדון  :  הסכם בין רשות השידור למכבי ת"א.

(…) להפתעתנו, הודיעו בכל העיתונים שיצאו לאור, היום 27.4.1992, כי משחק הדרבי בין מכבי עלית ת"א והפועל ת"א, בשלב הגמר סל, ישודר בשידור ישיר החל מהשעה 20.30. יתרה מזאת בלוח המשדרים אשר פורסם על ידי רשות השידור עוד בתאריך 23.4.1992 נאמר מפורשות כי לשעה 20.30 נקבע משדר ספורט מיוחד. והרי כל בר דעת יודע כי ביום שני לא מתקיימות תוכניות ספורט רגילות והמשדר היחידי המתוכנן הינו משחק הדרבי (…).

(…) למותר להוסיף, כי הפרה בוטה זו מצידכם של ההסכם הנדון גרמה ותגרום לנו בשבועיים הקרובים נזק כספי בלתי הפיך, אשר עלול להגיע למאות אלפי שקלים (…).

בכבוד רב,

שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל במכבי ת"א

טקסט מסמך :  27 באפריל 1992. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל , מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר . (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר . (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל איננו איש סנטימנטאלי והיה האחרון להתרגש מעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי וממכתביו. הכרתי אותו היטב. הוא לא נבהל ולא נרתע ממכתבו של יו"ר מועדון מכבי ת"א (בניגוד לחיים יבין בשעתו) ולא התכוון לוָותֵּר. הוא הורה לי להמשיך בעבודתי כרגיל. "התכונן לשידורים הישירים של כל חמשת המשחקים בסדרה", פקד עלי, והוסיף : "שמעון מזרחי לא מפחיד אותי. שלא יאיים. הוא איננו שווה פרוטה ללא מצלמות הטלוויזיה שלנו, והוא יודע זאת. אנחנו נראה לו מאפוא משתין הדג". מנכ"ל רשות השידור אריה מקל היה חד משמעי. ב- 1 במאי 1992 הורה אַרְיֵה מֶקֶל בניגוד לחַיִים יָבִין למנהלת לשכתו גב' שַרִית יָאִיר להשיב לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולהסביר לו מדוע הוא דוחה את תוכן מכתבו מ- 27 באפריל 1992 [13]. הוא גיחך ו- אפילו לא הטריח את עצמו להתכתב עם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולא חתם את שמו על מסמך התגובה. הוא נתן למזכירתו שרית ישי לעשות זאת. הנה הוא כלשונו וכתבו.

רשות השידור – המנהל הכללי

כ"ח  בניסן  התשנ"ב – 1  במאי  1992

                                                                  

לכבוד

מר שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל

מכבי ת"א

רח' המכבי 4

תל אביב  63293

א. נ.

                                                           הנדון  :  מיכתבך מיום 27.4.1992

נמסר למנכ"ל על ידי מנהל הטלוויזיה כלהלן –

1. הטלוויזיה לא הודיעה ולא פירסמה שהיא משדרת את משחק הכדורסל.

2. אם היו ספקולציות בעיתונים לגבי שידור המשחק , הדבר לא היה באחריות רשות השידור ןאין רשות השידור אחראית למה שמתפרסם בעיתון.

3. הטלוויזיה חייבת בפירסומיה להודיע שלוח השידורים הרגיל לא מתקיים .. כך נהגה במשך החודשים האחרונים. לא ייתכן שנפתיע את הצופים ברגע האחרון ונשדר ספורט במקום מישדר אחר מתוכנן . לכן אנו מודיעים שמישדר ספורט מיוחד ישודר בשעות שבהן מתבטלות התוכניות הרגילות ., זה מקל על האוכלוסייה שאוהדת ספורט ועוד יותר על האוכלוסיה שאיננה אוהדת ספורט.

4. אינני רואה אלטרנטיבה הולמת, אלא אם כן ננקוט במדיניות של להטעות את הציבור בארץ בכך שביודעין נשבץ בלוח השידורים משדרים שלא ישודרו, ובמקומם ישובצו ללא כל התראה, מישדרי ספורט.

לפי כך דוחה רשות השידור את האמור במכתבך הנ"ל.

בברכה ,

שרית יאיר

מנהלת הלשכה

עותקים : מר יוסף בר-אל, מנהל הטלוויזיה.

             מר יואש אלרואי, מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה.

טקסט מסמך : 1 במאי 1992. זהו המסמך המקורי ששלח מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לשמעון מזרחי באמצעות מנהלת לשכתו שרית ישי. הוא אפילו לא חתם עליו והשאיר את הזכות הזאת למנהלת הלשכה שלוֹ . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבוא קצרצר לספר עָב הַכֶּרֶס בן כרבבת עמודים, "הַקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי".

* הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואלופת הכדורסל קבוצת מכבי ת"א במשך יותר משנות דוֹר הוא ייחודי. לסוג כזה של יחסי גומלין אין אח ורע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם.

* הברית העסקית- כלכלית רבת השנים בין חברת "עֵלִית" למכבי ת"א בשנים 2007 – 1970 מסייעת למועדון הפאר הישראלי בכדורסל להעפיל לפסגה האירופית . מכבי ת"א לא הייתה יכולה מעולם להעפיל לפסגה ללא הסיוע הכלכלי רב המשמעות של מנהלי חברת "עלית" לדורותיהם.

*  ריבי הפרסומות המסחריות בשידורים הישירים של מכבי ת"א מאז 1970 והתנגדותה הנמרצת של רשות השידור בשנים 1977 – 1971 להצבת פרסומת "עלית" על גופיות שחקני מכבי ת"א . המחלוקת הגיעה לבג"צ.

* הופעתו המזהירה של טל ברודי באוקטובר 1966 במגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע אוריון. עשר שנים וחצי לאחר הגעתו לישראל זוכה מכבי "עלית" ת"א ב- 7 באפריל 1977 לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל . מדינת ישראל מעניקה לטל ברודי ב- 1978 את פרס ישראל.

* עו"ד צעיר בן 30 בשם שמעון מזרחי נבחר בקיץ 1969 ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

* שתי קבוצות הכדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א ניצבות ב- 1969 על קו זינוק טלוויזיוני משותף. מכבי ת"א מנצחת במירוץ.

* תולדות שני מועדוני הכדורסל התל אביביים מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה.

* המרדף המטורף ללא הצלחה של יו"ר הפועל ת"א אברהם פלדה בעקבותיו של המצליחן עו"ד שמעון מזרחי .

* הפועל ת"א מתמוטטת ונעלמת ממפת הכדורסל. מכבי ת"א זוכה מאז 1977 חמש פעמים בגביע אירופה לאלופות בכדורסל.

* תשע בערב – 7 באפריל 1977. הדילמה הגדולה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת החדשות  דן שילון : האם לשדר ישיר מבלגרד את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א למובילג'ירג'י ווארזה האיטלקית או את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין בגין חשבון הדולרים של רעייתו לאה.

* 8 בנובמבר 1984. מועדון מכבי ת"א בכדורסל מפר הסכם עם רשות השידור הישראלית ואיננו מאפשר שידור ישיר של משחק הבית בהיכל הספורט ביד אליהו נגד הקבוצה הבלגית סאן אייר אוסטנד. להערתי לשמואל "שמלוק" מחרובסקי כי יש לשני הצדדים חוזה חתום המאפשר שידור ישיר, משיב לי מנהל הקבוצה המיתולוגי ההוא : "הסכמים נעשים כדי להפר אותם". המשחק לא הועבר בשידור ישיר.

* מכבי "עלית" תל אביב מדבירה את קבוצות הכדורסל הטובות ביבשת אירופה לרבות אלופות ספרד, יוגוסלוויה, איטליה, וברה"מ.

* התפתחות מואצת של טכנולוגיית הצילום הטלוויזיוני בעולם וגם בארץ.

* מקומה של חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחום כיסוי אירועי הספורט והשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א באירופה.

ב- 1970 כורתת הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ברית שידור היסטורית עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הברית נמשכת יותר משנות דוֹר עד עונת 2007 – 2006. אין לכך אָח ורֵע בתולדות קשרי הגומלין בין הטלוויזיה ומוסדות ספורט בארץ ובעולם. עליית רָף זכויות השידורים והתפתחות טכנולוגיית הטלוויזיה. המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם מברכים ומאשרים את הקשר הסימביוטי הנצחי בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים מתאר את הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים בני 37 שנה, בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשותו של יו"ר אמיץ ומוכשר, ישר דרך, ודבק במשימה – עו"ד שמעון מזרחי, בשנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969. ב- 1969 ניצבו שתי קבוצות כדורסל תל אביביות מצטיינות על קו הזינוק הטלוויזיוני. שתי יריבות עירוניות מושבעות, הפועל ת"א ומכבי ת"א. מכבי ת"א זוכה מאז חמש פעמים בגביע אירופה. הספר מביא את היסטוריית הכדורסל המפוארת של שני המועדונים מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. בשנות ה- 2000 נמחקת הפועל ת"א ממפת הכדורסל הישראלית. אולמה צר המידות רָב המוניטין המכונה "אוסישקין", זה הניצב מזה שנים רבות על גדות הירקון נהרס ע"י העירייה והופך לגן ציבורי.

הספר "הקשר הסימביוטי" דן גם בחִבּוּר העסקי המדהים חסר התקדים והרצוף בין חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" עם מכבי ת"א מאז 1970 ועד היום הזה. סיפורם האישי של אנשיי "עֵלִית" בעבר ובהווה אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מָרְק מוֹשֶבִיץ, עו"ד דָוִד מוֹשֶבִיץ, עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מָיִיק" שְטְרָאוּס. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא התמיכה הכלכלית של "עֵלִית". "עֵלִית" הייתה Sponsor נדיב, מהיר, ויעיל. הספר עוסק בעלייה התלולה של גרף זכויות השידורים. רשות השידור וחברת "עֵלית" משלמות למכבי ת"א במשך 30 עונות  2007 – 1976 סכומים מצטברים של עשרות מיליונים של דולרים. בעונת 1977 / 1976 שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית לראשונה תשלום מיוחד אך פעוט למכבי ת"א עבור זיכיון השידור לעונה אחת (הערה : העובדות המתמטיות והפרטים הכספיים המדויקיםם מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי"). כעבור רבע מאה של שנים ב- 2001 שילמה רשות השידור עבור זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א ב- 2001 תשלום עצום ללא כל השוואה לזה ששולם לראשונה בעונת 1977 – 1976 (הערה : העובדות המתמטיות והפרטים הכספיים המדויקיםם מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי"). "הקשר הסימביוטי" הוא גם מסמך כלכלי המסביר אתת קשרי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמדיום של תקשורת המונים לבין הוועדותת המארגנות של אירועי הספורט הרלוואנטיים. הספר מפרט את גובה הממון והתשלומים ששילמו רשות השידור וחברת "עֵלִית" למכבי ת"א אלופת ישראל ואירופה מידי עונה בעונה, במשך עשרות שנים. השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות ניצחונה של מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון עיירה קטנה בבלגיה על אלופת ברה"מ צסק"א בתוצאה 79:91, וזכייתה במשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד בגביע אירופה לאלופות בכדורסל (גברה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78) הופכים אותה באחת לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין נותן לכך גושפנקא רשמית ומעניק למכבי ת"א בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית. כמוהו נוהג ראש הממשלה מנחם בגין במארס 1981 לאחר זכייתה השנייה של הקבוצה בגביע אירופה בסטרסבורג – צרפת.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הופכת בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בעקבות שידור ניצחונותיה בטלוויזיה הישראלית הציבורית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נותן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית ועורך למכבי ת"א קבלת פנים רשמית בלשכתו בקריה בת"א לאחר הניצחון הסנסציוני ההיסטורי בעיירה הבלגית ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 על אלופת  ברה"מ  צ.ס.ק.א. מוסקבה 79:91. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי (יושב ומוחא כף), דן פתיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה (עומד מאחורי טל ברודי), ראש הממשלה יצחק רבין, ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).                                 

טקסט תמונה : יום ראשון – 28 במארס 1981. לשכת ראש הממשלה בירושלים. ראש הממשלה מנחם בגין תיאטראלי יותר מיצחק רבין מניף את גביע אירופה עם שחקן מכבי ת"א לו סילבר. מכבי ת"א ניצחה שלושה ימים קודם לכן בסטרסבורג – צרפת את אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה 79:80 במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בפרס היקר. משמאל, מזכירו האישי של ראש הממשלה יחיאל קדישאי וקיצוני מימין, שמואל "שמלוק" מחרובסקי המנהל הוותיק של מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

תשע בערב, יום חמישי – 7 באפריל 1977. אלופת ישראל בכדורסל קבוצת מכבי ת"א מעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בבלגראד בירת יוגוסלביה מול אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. בעוד דקות ספורות תינתן שריקת הפתיחה למשחק. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ממתין ל- Cue שלי כעורך המשדר מה- Master Control בירושלים כדי להתחיל את השידור הישיר אך מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דן שילון ניצבים בפני דילמה קשה ומורכבת : האם לשדר מבלגראד את משחק הגמר שכל צופי הטלוויזיה בישראל מחכים לו, או להעביר במקומו בתשע בערב בשידור ישיר את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין מתפקידו בגין חשבון הדולרים של רעייתו, ידיעה מרעישה, שחשף העיתונאי דן מרגלית חבר מערכת "הארץ". יצחק רבין ראש הממשלה האציל והנדיב מסייע למתחבטים : "שדרו ישיר את משחק הכדורסל. אני אמתין ואדבר אל הציבור בתום המשחק", אומר ראש הממשלה לשני ראשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ודן שילון. הספר "הקשר הסימביוטי" מדגיש את תמיכתם המובהקת של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם ומקדמת דנה ברכישת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א ושידורם הישיר עלל המרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעיתים תמורת ממון רב. להלן הרשימה : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל המנכ"ל ה- 1 1974 – 1969, יִצְחָק לִבְנִי המנכ"ל ה- 2 1979 – 1974, יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל המנכ"ל ה- 3 1984 – 1979, אוּרִי פּוֹרָת ז"ל המנכ"ל ה- 4 בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984, אַרְיֵה מֶקֶל המנכ"ל ה- 5 1993- 1989, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם המנכ"ל ה- 6 1998 – 1993, אוּרִי פּוֹרָת ז"ל המנכ"ל ה- 7 בקדנציה השנייה שלו (2001 – 1998), רָן גָלִינְקָא המנכ"ל ה- 8 (חצי שנה בלבד 2002 – 2001), ויוֹסֵף בַּר-אֵל המנכ"ל ה- 9 (המסולק) בשנים 2005 – 2002, מי שהודח מתפקידו ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן באשמת שחיתות ושוחד מסך). האישים האלה לרבות מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם ומנהלי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית תמכו ללא סייג ביוזמה ובמהלכים שלי (ושל קודמיי בתפקיד דן שילון ואלכס גלעדי) לקידום השידורים הישירים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במסגרת האירופית על המסך הציבורי. יתירה מזאת : הם הבינו כי יש לשלם זכויות שידורים עבור אובייקט צילום מבוקש ופופולארי בין אם מדובר בתחום הבידור ו/או בתחום הספורט. הם כולם ללא יוצא מן הכלל הורו לפתוח את הקופה הציבורית ולשלם למכבי ת"א.

ב- 1998 עובר מועדון מכבי ת"א תהליך הפרטה. נוצרת תחרות ומאבק על רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א בשנים 2001 – 1999 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין הטלוויזיה בכבלים. העסק מסתבך. מעורבותה של חברת הטלוויזיה הצרפתית "Canal+" וחברת הבת שלה  "Sport +" בראשות זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerome Valcke) ועוזרתו גב' סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ (Stephanie Mignot) במכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לכל המרבה במחיר בתוך הטריטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. הספר דן במאבק על השליטה בזכויות השידורים של מכבי ת"א בארץ בין המפיק אביב גלעדי לבין מר אברהם פלדה והיועץ המשפטי שלו עו"ד יעקב וינרוט. ב- 18 ו- 20  באפריל  2000 מכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוֹק על ירך את  ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים ואת ערוץ 2 המסחרי, כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד, בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Final four בסלוניקי – יוון. השידור הציבורי צובר רייטינג של % 30.0 מול % 6.0 בלבד של ערוץ 5 בכבלים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הופכת למותג ועוגן שידור של הטלוויזיה הציבורית בישראל בדיוק כשם שריאל מדריד הייתה עוגן שידור של הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE, מנצ'סטר יונייטד עוגן שידור של הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC, ומילאן עוגן שידור של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. הספר "הקשר הסימביוטי" מספר גם על דעיכתה של קבוצת הפועל ת"א ועלייתה לגדולה של הפועל ירושלים על חשבון הפועל ת"א. בעונת 2008 – 2007 מוותרים מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוֹטִי" שְקְלָאר ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור משֶה גָבִיש לראשונה על  זכויות השידורים של מכבי ת"א. לאחר 37 שנה הופכת מכבי ת"א לקניין שידור של הטלוויזיה המסחרית. ערוץ 10 זוכה בבכורה.

שם הספר : הקֶשֶר הַסִימְבּיוֹטִי.

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה טלוויזיונית, וזכויות שידורים.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו .

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2014. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2013.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2016.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל).

ציטוט : "Tell it like it is". (האווארד קוסל / Howard Coselll, שדר הספורט המפורסם ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1984 – 1964). 

שני שדרני הספורט, היהודי – אמריקני המנוח האווארד קוסל ז"ל ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ו- יורם ארבל שלנו יבד"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – הם בלתי נשכחים.

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס אם כן את אנשי העיתונות הכתובה במהירות הדיווח, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וורד" יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות" , "מעריב", "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם צד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה , כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתינו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יורם ארבל היה בעת ההיא גאון הניסוח הטלוויזיוני בשידור ישיר. בלתי נשכח (!). יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית, וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is".

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולאריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי, "סַמָּן יְמָנִי".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון ובולט מכולם בימים ההם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

טקסט תמונה :  1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו במשך שנים רבות ביעילות ובתבונה את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת. החבר'ה האלה הם פשוט בלתי נשכחים עבורי. זיהוי הנוכחים בתמונה : הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר ישיר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א באירופה בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עונת 1982 / 1981.

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל “Tell it like it is”. ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי וניווטתי את מהלך השידור הישיר. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 78:88 לזכות סקוויב קאנטו, אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות, פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי. שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א, 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור. חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם. הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו. הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק, "…כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי. גנבתם לנו ניצחון…". פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה.

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותינו לפני 35 (שלושים וחמש) שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו בסופו של דבר. בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני הפענוח האלקטרוני המדויק של התמונה שקבע כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק והמשקיף טעו. במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי. כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָאווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר.

ובכן, משחק הכדורסל של מכבי ת"א נגד סקוויב קאנטו ביום חמישי – 28 בינואר 1982 בו ניצחה אלופת ישראל את האלופה האיטלקית 86:87 הוא ציון דרך היסטורי, אבן נדבך של מדידת זמנים. לא בגלל ניצחונה של מכבי ת"א, אלא בשל הצבת שעון בפעם הראשונה על מסך הטלוויזיה הישראלית שהוכיח מפורשות כי במשחק הזה ניצחה סקוויב קאנטו ולא מכבי ת"א. מן ההיבט הזה, הבדיקה בדיעבד של סל הניצחון של צ'ארלס קיופק באמצעות שעון הטלוויזיה המרכזי בירושלים מהווה ציון דרך חשוב מאין כמוהו בשידורי הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת החלטנו להעלות את שעון המשחק המרכזי על המסך בשתי הדקות האחרונות בלבד של ההתמודדות, אך נאלצנו בשל כך לוותר במקביל על מצלמה אחת מתוך מאגר המצלמות הקטן בלאו הכי של ניידת השידור. הצבת אחת המצלמות בכיוון השעון המרכזי הממוקם ברוֹם ההיכל ביד אליהו הייתה דוגמא לאִלתּוּר אך מאידך גם העידה על שימוש פרימיטיבי בציוד יקר ומועט. הכנסת השעון של היכל הספורט ביד אליהו ל- "אוויר" (בצד הימני התחתון של המרקע) באמצעות אפקט טכני מיוחד הקיים בשולחן הניתוב בניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקרוי, Super Imposing ("הנחת" תמונה אחת על תמונה אחרת), דרשה תיאום טכני מוקדם מסורבל ופגעה בסופו של דבר ברזולוציה של הצילום. תמונת ה- Video בנתונים טכניים כאלוּ לא הייתה חדה מספיק. בהיעדר כמות סבירה של מצלמות בניידת השידור התעלמנו בלֵית ברירה בעת ההיא משעון 30 השניות. אף על פי כן קו המחשבה של הצגת שעוני הזמן על המסך בשידורי הכדורסל היה נכון והִיווה צעד אחד קדימה לשיפור מהימנוּת השידור הישיר שלנו. ליכולת שלנו לחשוף בעת ובעונה אחת את שני שעוני הזמן על מסך הטלוויזיה מאוחר יותר בעת השידורים הישירים (באמצעות גרפיקה ברורה ואסתטית), הייתה חשיבות רבה ביותר כחלק אינטגרלי מהמידע הכללי שזרם ממגרש המשחקים לסלון ביתו של משלם האגרה. זה נכון שגיבורי המשחק ומהות התחרות והתהוות העלילה הם בסיס המידע של השידור הישיר, אך גם מֶשֶך זמן העלילה והשעון המודד את קצב התפתחותה הם נתונים הכרחיים השזורים בתוך המידע הקונקרטי הזה ומשלימים את התמונה כולה. מחוגי הזמן האוֹזֵל בכל רגע בחיינו והצורך להציץ בשעונינו עשרות פעמים בכל חלקי היממה היא תופעה כל כך אלמנטרית, עד שקשה להאמין מדוע לקח עידן ועידנים לאנשי הטלוויזיה לאמֵץ את רעיון מחוגי השעון לצורכי שידורי הספורט שלהם. טכנאי הפיתוח בחטיבת ההנדסה שלנו השלימו במהלך השנים מבצע טכנולוגי מרשים בו הצליחו "לתרגם" הלכה למעשה את תפישת עולמי הטלוויזיונית ופילוסופיית השידור שלי שקובעת נחרצות כי אינפורמציית מחוגי השעונים הנעים Count down במשחק כדורסל לעבר ייעדם הסופי, וּגלויים על המסך לעין כול לאורכו של כל השידור הישיר, הם מרכיב חיוני בכינון מצלמות הטלוויזיה וחשיפת הדרמה המתפתחת על המגרש. לא היה ספק בכך. מחוגי השעונים הנעים בהתמדה לעבר נקודת הזמן האחרונה (הדקה ה- 40 של המשחק), בעת שתעלומת הניצחון אופפת את התחרות, מהווים סממני מתח כבירים כמו בעלילת קולנוע ומחברים את הצופים בעבוֹתוֹת ברזל למסך הטלוויזיה. שעון שמודד את משך הדרמה משדרג את בניית ויצירת המתח של הסיפור.

בימאי הקולנוע האמריקני פְרֵד זִינֶמַן (Fred Zinneman), בנה וביסס את דרמת הקולנוע המפורסמת שלוֹ "בצֹהריי היום" (High Noon), מערבון משנת 1951 עם הכוכבים גֶרי קוּפֶּר וגְרֵייס קֶלִי, לא רק על האופי ההיסטורי של מקום העלילה ומאבק אנשי קהילה קטנה ושליווה בפשע המאורגן, אלא ייחד תשומת לב לקֶצֶב התרחשות האירועים בסרט בפרק זמן קצוּב. הוא הגביל את סיפור העלילה לתשעים דקות בדיוק כפי שקרה הדבר באמת במציאות. הסרט המצוין "בצֹהריי היום" בן שעה וחצי מתאר דרמה שנמשכה תשעים דקות. ה- Count down, מחוגי השעון המתקתקים במשך שעה וחֵצי לעבר נקודת הזמן בה יפגוש גֶרִי קוּפֶּר את ארבעת האחים האקדוחנים לקרב הגורלי והמכריע, מכתיבים את עוצמת המתח. בשלב העריכה הסופית של הסרט דאג הבימאי לחשוף את השעון והזמן האוזֵל שוב ושוב בסצנות הנחוצות. מחוגי השעון הנִגלים וניבטים אל הצופים מעֵת לעֵת במהלך הקרנת הסרט והזמן הכַּלֶה לקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת והסוף הלא ידוע קובעים את שיא הדרמה. ה- Count down של מחוגי השעון מלווים בפס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי בלתי נשכח שחיבר המלחין הנודע דימיטרי טיומקין. מילות השיר בסרט "בצֹהריי היום" אותן מבצע הזמר טֶקְס רִיטֶר (Tex Ritter), ואח"כ של הזמר האגדי פרנקי ליין (Franky Lane) שהחליף את הזמר המקורי,

"Do not forsake me oh my darling … I only know I must  be brave…"

וכמובן המנגינה הנפלאה של דימיטרי טיומקין, מחדדים היטב את המתח בסרט הקולנוע הבלתי נשכחת הזה. ללא ספק יצירת מופת.

משחק הכדורסל איננו קולנוע אך הוא דרמה. בעת שוויון כוחות, ה- Count down האוזל של שעון מדידת הזמן המופיע על המרקע, מעצים את הדרמה. לא הייתי זקוק לשידורי ה- NBA ברשתות הטלוויזיה האמריקניות כדי להבין את חשיבות הצגת שעוני הזמן (השעון המרכזי ושעון 30 השניות שהפך מאוחר יותר ל- 24 שניות) על מסך הטלוויזיה. היה ברור לי כבר בתחילת דרכי ברשות השידור ששעוני הזמן במשחק הכדורסל חשובים לבניית דרמת השידור כמו השחקנים עצמם. לא היו לי שום רגשי נחיתות מול הטלוויזיה האמריקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסינו את משחקי הכדורסל בארץ היטב כפי שעשו זאת הרשתות האמריקניות בצילום ה- NBA. מיקום הצבת המצלמות על ידינו, בחירת זוויות הצילום, ושימוש מושכל בהילוכים החוזרים (גם בעידן הישן של VTR שני אינטשים) וכמובן הסלקציה המדויקת במינוי השדרים והפרשנים זכו להערכת הציבור כולו. אנוכי שב לרגע קט שוב לאותו יום חמישי ההוא ב- 28 בחודש ינואר של שנת 1982 שהיה אירוע מכונן מבחינתי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ניצבתי אז בדילמה נוראית. מחד אין לך כלי נשק טלוויזיוניים כדי לחקור את האמת שעוסקת בהתרחשות ב- שנייה האחרונה במשחק. מאידך המנהל תורן מלחיץ ו- מבקש ממך לסיים ולהחזיר את השידור הישיר לירושלים כדי שהתחנה תוכל להמשיך בלוח השידורים המתוכנן שלה. כעורך ראשי ומנווט השידור אתה חייב להחזיר אותו ל- Master Control בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. משמעת היא תמיד משמעת. בטלוויזיה מדובר במשמעת ברזל. מכבי ת"א ניצחה כאמור בהיכל הספורט ביד אליהו בסיום שנוי במחלוקת את הקבוצה האיטלקית סְקְוִויבּ קָאנְטוּ 86:87. כ- 1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה בארץ ראו ביום חמישי ההוא – 28 בינואר 1982 בשניית הסיום של המשחק את צ'ארלס קיוּפֶּאק שחקן החיזוק האמריקני של סְקְוִויבּ קָאנְטוּ קולע סל והופך את הקערה על פיה. שני שופטי המשחק הצרפתי מַארָאזִין והפורטוגלי וַואלֶנְטִי אישרו תחילה את הסַל, אך המזכירות פסלה אותו בטענה שנקלע לאחר תום זמן המשחק. פסילת הסַל שהתברר בדיעבד כחוקי ע"י מחלקת הספורט, הביאה להשתוללות השחקנים האיטלקיים בראשות רכז המשחק הצעיר פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי. הוא ממש איבד את עשתונותיו בשידור ישיר לעין המצלמות. על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו כמעט פרצה תגרה בין האיטלקים לבין שני השופטים והמשקיף הבינלאומי המערב – גרמני היינץ יֶגֶר. בהיעדר יכולת טכנולוגית לחבר בימים ההם את שעוני המשחק למסך הטלוויזיה שלנו, לא יכולתי לצערי הרב להוכיח בסיום השידור הישיר האם הסל חוקי באם לאו. העבודה העיתונאית שלנו הייתה לקויה ופתטית בשל טכנולוגיה אלמנטארית חסרה. למדתי לֶקָח מַר. אחת ממטרות ההפקה שלי הייתה עכשיו להציב מונה זמן על המרקע בעת השידורים הישירים. ציבור צופי הטלוויזיה חייב לראות כל הזמן את ה- Count down של מחוגי השעון.

למחרת השידור הישיר גייסתי את ידידי המפקח הטכני עמירם שטדלר ואת השעון המרכזי הדיגיטאלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים, כדי לפתור את תעלומת שניית הסיום של המשחק השנויה במחלוקת והאִם הסַל של צ'ארלס קְיוּפֶּאק נקלע בתחום הזמן החוקי של המשחק או מחוצה לוֹ. קראתי למבצע הטכנולוגי של הצבת השעון על המסך, "מבצע אוֹרְלוֹגִין". עמירם שְטָדְלֶר השקיע מאמצים רבים בבדיקת התעלומה ועבד שעות על שעות באותו בוקר של יום שישי – 29 בינואר 1982 כדי למצוא פתרון טכנולוגי לתעלומת הסַל האיטלקי השנוי במחלוקת, האם היה כשר או שֶמָא לָאו. והוא הצליח. לבסוף מצא פתרון טכני מורכב כשהֵציב את שעון הטלוויזיה הדיגיטאלי המרכזי של התחנה על מסך הטלוויזיה בדיוק כפי שקרה במשחק עצמו כשנותרו שמונֶה שניות לסיומו. הפעלנו את השעון Count down (ספירה לאחור) ובמקביל הרצנו את סרט ההקלטה. בד בבד ערכנו את השעון הדיגיטאלי של התחנה באפקט טכני אולפני מיוחד על המרקע למעלה מימין. התקבלה תמונת Video של המשחק פלוס שעון. השעון הוכיח שהסל של צ'ארלס קיופֶּאק היה חוקי וכשר למהדרין. הוא נקלע בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 שלאחר המשחק. זאת הייתה היסטוריה ששינתה לנצח את שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יומיים לאחר התוצאה הקונטרוברסאלית שהוציאה את האיטלקים מדעתם, שידרנו במוצ"ש – 30 בינואר 1982 ב- "מבט ספורט" את "מבצע אורלוגין" בו קובעת כתבת השעון ל– לא היסוס כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה את מכבי ת"א 87:88. התוצאה 86:87 בהה הסתיים המשחק לא הייתה נכונה וקיפחה את הקבוצה האיטלקית. שופטי המשחק טעו. מכבי ת"א לא ניצחה בנקודה. היא הפסידה בנקודה. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה בישראל בה נעזרתי בהצבת טכנולוגיה אלקטרונית גם אם מיושנת המודדת Count down את זמן המשחק האוזֵל על המרקע כדי לחקור את האֶמֶת האבוּדה. או אם להיות פחות פומפוזי כדי לבדוק האם הסַל של צָ'ארְלְס קיוּפֶּאק היה כָּשֵר וחוקי.

הצבת השעון על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית צלחה (!). היא נעשתה אומנם בדיעבד בקטע מוקלט ולא בשידור ישיר אך היוותה חידוּש מפליג ותקדים לעתיד. מלאכת המדידה הזאת הייתה מסובכת ומסורבלת. משהו כמו למדוד זמן של ריצה ארוכה בשעון מעורר במקום שעון עֶצֶר. אך שָעוֹן הוא שָעוֹן ומדידת הזמן הייתה אמינה ומדויקת. צ'ארלס קיופק קלע את סל הניצחון לזכות סקוויב קאנטו בתוך הזמן החוקי של המשחק כשנותרה שנייה אחת לסיומו. לא היה ספק בכך. "כתבת השעון" הפוסלת אתת ניצחונה של מכבי ת"א ומעניקה אותו לסקוויב קאנטוּ עוררה הדים גדולים בעיתונות ובציבור. היאא הייתה כמו שוֹק לצופי הטלוויזיה. "לחֶבְרֶה האלה במחלקת הספורט ברוממה יש איזה פנס קֶסֶם באמצעותו הם יכולים להפליל את מכבי ת"א קבל עם ועוד בזמן צפיית שיא בטלוויזיה, ולהוכיח לנו שהסַל האיטלקי חוקי למרות ששופטי המשחק קבעו שהוא לא", אמרו לעצמם. מלאכת ההוכחה הטלוויזיונית נראתה אומנם כמו "פוטו פיניש" מיושן בתחרויות ריצה בא"ק לפני שנות דוֹר, אך זה היה מסמך מתמטי מובהק. ה- "פוטו פיניש" הכריע . מכבי ת"א הפסידה. זאת הייתה עובדה ועם עובדות אין מתווכחים. התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש של 30 בינואר 1982 הייתה אמפליטודה והפכה ל- אבן פינה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא שינתה באחתת את מהימנות העבודה העיתונאית בשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית והיוותה קטליזאטור לבניית המוסף "רגע של מחלוקת". יכולתי להוביל ולערוך תוכנית ספורט עיתונאית למרות טכנולוגיה מיושנת אולם בגלל התעקשותו של טכנאי מזהיר אחד בשם עמירם שטדלר.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. משמאל, איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפקח ה- Video עמירם שטדלר. מימין, צלם הטלוויזיה המצוין והחרוץ משה "משהל'ה" פרידמן. עמירם שטדלר היה טכנאי מוכשר ונאמן שתרם תרומה חשובה במשך שנים רבות להצלחת כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסיום "מבצע אורלוגין" הודיתי לו מקרב לבי. (באדיבות משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק מייד להחמיאא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית שבקעהה ממנו, בו נקבע ללא צל של ספק כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון  אובייקטיבי".  כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט [10]. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דָבָר" טֶדִי פְרוֹיְס ז"ל שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400". הנה הטקסטים במלואם כפי ש- התפרסמו לפני 35 (שלושים וחמש) שנים בעיתונים שלהם [11].

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר וההוכחה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה ויוזם הבדיקה. הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת. שניהם דיברו אלי בטון חריף ועוד איזה טון מתלהם, בחרי אף ממש, וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם סקוויב קאנטו. להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות" כמו בעת הנוכחית ב- Euroleague, ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים. טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של השחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך  : יום ראשון – 31 בינואר 1982. גם העיתון "מעריב" מספר כי הטלוויזיה הישראלית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר. (באדיבות העיתון "מעריב").

מר אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו, היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק אף הוא (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו, בו נקבע ללא צל של ספק, כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי" כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של חטיבת הספורט בפיקודי [1]. הצטרפות של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו ורמתו של "נוֹנִי" מוֹזֶס לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה.

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982 . זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

הטקסט של מר ארנון "נוני" מוזס :

"הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה. לאחר הפעמיםם הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ -אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין. עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית ,כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים. אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית. עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בליל – שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".

 מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי. הדפתי את לחצם. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א. האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו", הבהרתי להם והוספתי, "תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור". אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם . זהו שלא הייתי נגדם. הייתי בעד הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי. "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה", אמר לי יוסף "טומי" לפיד באופן אישי, והוסיף , "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100". ה- FIBA  אגב לא התערבה. גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400". הנה הטקסט במלואו [2].

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון "דבר", ונכתב ע"י מר טדי פרויס. (באדיבות העיתון "דבר" ואנשי אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב). 

הטקסט של טדי פרויס ז"ל :

"במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401. הווה אומר הסל היה חוקי, ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת. אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט", מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן. בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס, פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין. הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות. המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבחח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית. לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה". לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני".

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 ו- הייתה מיושנת ודלה הוכיחה כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל, כדוריד, ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק, שחייה, אִגרוף, תחרויות סקי של גלישת סללום במורד הרים מושלגים ומה לא. השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית. עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול. (הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO. כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין). ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה. היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף. הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים, לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי. לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת. רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת. שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין. קצב ואופי השידור הישיר השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי שלצדי ששי אפרתי. פאזל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות. נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להפרותו ולהרכיב אותו במהירות לתמונה כוללת אחת.

קבוצת הטלוויזיה העשירה של "Telemexico 1986" שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986 היוותה אנטי תזה לטלוויזיה הישראלית הציבורית הדלה ו- הענייה ב- 1982. כמות הטכנולוגיה האיכותית והכמותית שהחזיקה "Telemexico 1986" בידיה, היא זאת שאפשרה ליורם ארבל להכריז ב- 22 ביוני 1986 באצטדיון ה- "AZTECA" במכסיקו סיטי את הכרזתו הבלתי נשכחת בדקה ה- 51 של המשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה באותו הרגע המחלוקת ההוא כאשר דייגו ארמאנדו מאראדונה כבש את שערו השנוי במחלוקת מול השוער האנגלי פיטר שלטון : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" (!). אנחנו נזקקנו ב- ינואר 1982 לעבודת מחקר טלוויזיונית בת שבע שעות כדי להוכיח באיחור של שתי יממות כי סל הניצחון של האיטלקי צ'ארלס קיופק היה אומנם כשר למהדרין במשחק מכבי ת"א – סקוויב קאנטו בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 28 בינואר 1982. 

לפני 31 (שלושים ואחת) שנים, ב- 22 ביוני 1986, הבקיע דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה בעל הכריזמה האלוהית שער שנוי במחלוקת ספק בראשו ספק בידו במשחק ארגנטינה – אנגליה בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 86'. זה קרה בדקה ה- 51 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן יצא להדוף כדור גובה שהתעופף כ-7 מטרים משערו, אך דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה שניתר יחד עִמו הקדים אותו וכבש. המשחק הזה הועבר בשידור ישיר ממכסיקו לירושלים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם עוד 110 (מאה ועשר) רשתות טלוויזיה בתבל. יוֹרָם אָרְבֶּל היה השַדָּר שלי בעמדת השידור שלנו ב- "אַצְטֶקָה". אני הופקדתי ושימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 מטעמם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין, ומנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן. מקום מושבי כמנהל ו- בַּקָּר השידור היה ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. שופט המשחק הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר שניצב כ- 15 מטרים מהאירוע לא הבחין במעשה חריג כלשהו ואישֵר את השער. ארגנטינה צעדה ביתרון 0:1. בעוד השופט נפנה למרכז המגרש מחו האנגלים נמרצות וטענו שהקפטן הארגנטיני כבש את השער באגרוף יד שמאל שלו ולא בראש. זה לא עזר להם. ניידת השידור המשוכללת של קבוצת השידור המיוחדת של הטלוויזיה המכסיקנית הקרויה, "1986 TELEMEXICO", מי ששימשה ה- Host broadcaster הבינלאומי של המונדיאל ההוא ב- 1986 הריצה מייד שלושה הילוכים חוזרים ממוחשבים בזה אחר זה משלוש זוויות צילום שונות : מצלמת קו 16, מצלמה אחורית שהוצבה מאחורי השער האנגלי, ומצלמה מהזווית ההפוכה לבדיקת האירוע. בתום ההילוך החוזר השלישי אִבְחֵן השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל את השערורייה וניסח טקסט מדויק בן 12 מילים בלבד, "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". מובן מאליו כי איכות הטקסט המזהיר של יוֹרָם אָרְבֶּל בשידור ישיר היה מותנה בכמות אמצעי השידור וטיב הטכנולוגיה והבימוי שסיפקה לו קבוצת "1986 TELEMEXICO". הטקסט הטלוויזיוני ומכשירי הטלוויזיה הפכו את דְיֶיגוֹ אָרֱמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה לעבריין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכניע את שופט המשחק עֶלִי בֵּנָאסֶר ואת השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן אך לא את 12 מצלמות הטלוויזיה שנכחו ב- "אַצְטֶקָה" וגם לא את יורם ארבל. הקפטן הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הודה בסיום המשחק בריאיון עיתונאי בכיבוש השער בידו אך ניסח זאת באמצעות אמירה תיאולוגית מבריקה שהותירה לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוסרי. "Era la mano de dios" (זאת הייתה יד האלוהים), השיב למקטרגים. הייתי שָם כשיוֹרָם אָרְבֶּל מילא את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל , “Tell it like it is” בסיוע טכנולוגייתת הטלוויזיה המכסיקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים יכולנו ב- 1986 רק לחלוםם על איכות ציוד טלוויזיה כפי שעמד לרשות TELEMEXICO. ראה הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים אודות התפתחות שידור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית והישראלית מ- 1884, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

טקסט תמונה :  22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86'. אחת התמונות החשובות ביותר בהיסטוריה של צילום תחרויות הספורט בטלוויזיה. מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO לוכדות את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בקלקלתו. שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר ניצב קרוב לאירוע אך לא הבחין במעשה הרמאות של גאון הכדורגל הארגנטיני שניצב אליו בפרופיל כשידו השמאלית מוסתרת, ואישר את השער. דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את שלישיית השופטים ואת שוער אנגליה פיטר שילטון אך לא את המצלמות המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית יורם ארבל. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית המיוחדת "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" , פרי עטו של ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. כל הזכויות שמורות.

עונות 2002 / 1999.

חודש מאי של שת 2000. הייתי במצב רוח מרומם. עונת שידורים חדשה של מכבי ת"א באירופה ניצבה בשער. תכנון שתי הפקות הבינלאומיות הגדולות על ידי שישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה) ואולימפיאדת סידני 2000 – הושלמו. זכויות השידורים של שני מפעלי העַל הללו היו שלי. כלומר של הרֶשֶת שלי. שתי פקודות המבצע / ספרי השידורים של Euro 2000 (כ- 100 עמודים) ו- Sydney 2000 (כ- 150 עמודים) על פיהן תפעל הרשת שלי, נכתבו זה מכבר עַל יָדִי כמנהל חטיבת הספורט והעורך ראשי ומפיק ראשי של שני מבצעי השידור האלה , ומנווט את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הציבור איננו מבין כמו גם אנשי מקצוע וקולגות לעבודה כי מנהל חטיבת הספורט הוא כמו אלוף ספורט אולימפי אך אין זה תואר כדי להתפאר בו. התואר הזה הוא כמעט חלול או אולי אוורירי מפני שאיננו מאפשר למתבונן מהצד לחוש אותו, לגעת בו, למשש אותו. השאיפות שלי כמנהל חטיבת הספורט של השידור הטלוויזיוני הישראלי הייתה להציב את דגלנו בכל אתר ספורט בארץ ובכל אתר בינלאומי ברחבי תבל. מוסרות הממון, הכלים הטכנולוגיים, וזמן המסך בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמיד הגבילו אותי. לא אחת ניצבו המנהלים שלי בין החזון שלי לבין יעדי השידור שביקשתי לכבוש. במשך עשרות שנים עבדתי משעת בוקר מוקדמת עד שעות הלילה המאוחרות – 8 ימים בשבוע , 35 ימים בחודש, 425 ימים בשנה. לציבור אין שום מושג אילו ייסורים חוויתי בדרכי לפסגה (ראה אודותיי) לבטח בעת כישלונות. היו לא מעט כישלונות לצד הרבה הצלחות. גם הקולגות הקרובות ביותר אינם יודעים אילו עוצמת התרוממות רוח יחדיו עם מכאובים, שזורים באושר, סבל, ועינוי אותם אתה חש בעת הנהגתך את רשת הטלוויזיה שלך בזירת התחרות התקשורתית . הם אינם יודעים מפני שהם לא חולקים עמך את עוֹל האחריות שמוטלת על כתפיך בלבד. האנשים לא מבינים עד כמה הרייטינג מהלל אך עלול להיות גם אכזרי, ועד כמה אנו עבדים למוֹלֶך הזה שנקרא מִדְרוּג. כמנווט שידורי הספורט של הרשת שלך אתה דומה לרץ מרתון ו/או לרוכב טור דה פראנס. הקטע אינו נגמר אולם האדרנאלין אוזל. אתה מתעייף לפעמים כי אתה אתה כל השנים הארוכות האלה דרוך, מתוח, ועצבני, ומתחרה לאורך זמן נגד יריבים טלוויזיוניים וגם נגד עצמך. לעיתים גם נגד המנהלים שלך. אתה בודד. אתה מנהל מלחמות לבד. אתה מנווט לבד. אתה מתווכח לבד. אתה מנהל מו"מ לבד. אתה משכנע לבד. נכון שמאחוריך ניצבת קבוצת אנשים אך אתה הוא המנווט והאחראי הראשי לתוצאות הניווט (לא יהיה מנוס מלהקדיש בעתיד כמה פוסטים לאופני הניהול וההתנהלות בימים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההם ולמרורים ש- שבעתי שם). המחשה טובה ניתן למצוא במודל השידורים הישירים של ה- NBA שבניתי והבאתי לראשונה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1987. מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנגד לחלוטין לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של אליפות ה- NBA בחודשים מאי ויוני של שנת 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית (בטענה שמדובר בתוכן אמריקני). הוא העריך שיעד השידור הזה איננו מעניין כל כך את הצופה הישראלי, מה עוד שהמסך היה רווי שידורי ספורט ממילא על פי השקפת עולמו. נדרשתי להתעקש עמו. "מה זאת אומרת תוכן אמריקני ? ומה אם כך עם אופרות הסבון "DALLAS" ו- "DYNASTY" שאתה משדר תדירות על המסך שאותו אתה מנהל כבר מזה שנה ?", התווכחתי עמו. לבסוף השתכנע. היה שווה להתעקש. צריך להבין שבסדרת הגמר ההיא של ה- Play off של ה- NBA נטלו חלק שתי קבוצות בעלות מוניטין לוס אנג'לס לייקרס בשורותיה קארים עבדול ג'אבר, מג'יק גונסון, ג'יימס וורת'י, מייקל קופר, ביירון סקוט, ואחרים, ובוסטון סלטיקס שם שיחקו שחקנים בדרגתם של לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג'ונסון ועוד. שלא לדבר על שני המאמנים ידועי שם מוכרים היטב בארץ פאט ריילי מאמנה של האלופה אז Los Angeles Lakers ורד אוורבך המאמן הוותיק של הטוענת לכתר Boston Celtics. בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והמוצלח ההוא של ה- NBA ב- 1987 (הלייקרס ניצחו 2:4), מורכב בעיקר בשל תקשורת לוויינית מוגבלת ו- יְשָנָה של הבאת סיגנל הטלוויזיה מאולפני רשת הטלוויזיה האמריקנית בניו יורק CBS לאולפנים שלנו בירושלים, היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין מספיק הגון כדי להודות כי עם ההצלחה לא מתווכחים.

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA. "אני מעביר לך את תודתי ותודת אלפי צופים על יוזמתך, התעקשותך (שלא תמיד קל לנו איתה) ודבקותך במשימה לשידור משחקים אלה שהפכו להיות להיט בקרב חובבי הספורט, לא מעט לעובדה כי הם הועברו בשידור ישיר בטלוויזיה". המגבלה העיקרית שלנו בימים ההם לא היו זכויות השידורים אלא פיגור טכנולוגי מדאיג של תקשורת לוויינים, לרבות תהליך ה- Booking המסורבל באמצעות אנשי "בזק" בעמק האלה וה- Match up ההכרחי של החברה האמריקנית COMSAT. בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק באלה ניצבו רק שתי צלחות אנטנות שהיו מחוברות לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה – Major. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום השידור הישיר של המשחק בשלב הגמר של ה– Eastern conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אני זוכר שלאחר שעזבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ ההוא של 2002 בטריקת דלת בתום 32 שנות שירות (לאחר שממשלת ישראל מינתה את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל) היה זה אלכס גלעדי האיש היחיד שכתב לי כמה מילות עידוד כנות. הן היו עבורי כמדליית זהב בעת שניצבתי בודד, עייף, ומותש על קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית הארוכה ביותר בהיסטוריה. הטקסט שרשם היה בעל ערך עצום עבורי, מפני שהוא חווה מסעות ייסורים דומים לשלי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. מילות עידוד שכתב לי אלכס גלעדי בעת שחציתי את קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית בתום 32 שנים  שנות שירות את הטלוויזיה הישראליתת הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. עזבתי את ביתי השני בטריקת דלת. משהתמנה יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל לשמֵש בעל הבית של השידור הציבורי במדינת ישראל, לא היה לי עוד חלק ונחלה בו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

בחודש מאי של שנת 2000 הייתי שבע רצון. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה נכונה להתייצב מול האתגרים הבינלאומיים. חשתי ביטחון מפני שלידי ניצב מפיק ממושמע, מסודר, ובעל ידע ברמה גבוהה בדמותו של ששי אפרתי. הוא נכנס בשעתו בהצלחה לנעליו הגדולות של המפיק אמנון ברקאי שעזב לטובת חטיבת החדשות. אמנון ברקאי היה מפיק ספורט ברמה בינלאומית (!). חשתי ביטחון עִמוֹ בעת היציאה לאין סוף קרבות שידור. בדיוק אותה תחושה ליוותה אותי עכשיו בשעה ש- ששי אפרתי ניצב לימיני (במקום אמנון ברקאי) בשנת 2000 ושנינו התכוננו לקראת שלושת מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים : ה- Final four של סלוניקי 2000 + טורניר הכדורגל של אליפות אירופה לאומות Euro 2000 האמור להתקיים במדינות הולנד ובלגיה + המשחקים האולימפיים של סידני 2000. ששי אפרתי כמו אמנון ברקאי גם הוא מפיק ברמה עולמית (!). ששי אפרתי שתמיד ניצב מאחורי הקלעים הוא אדם בעל יושרה, נאמן, מסור, ורווי דוגמא אישית נפלאה לכפופים לו. אני חושב שמעטים מבינים את ערך מורל היחידה והמוּכָנוּת שלה בטרם ההסתערות על היעד. אני מבוגר משניהם כמעט בשנות דוֹר אולם עלי לציין שאמנון ברקאי כמו גם ששי אפרתי היו כל אחד בתקופתו עמודי התווך שלי. לא רק שלי גם של הטלוויזיה של הרשות. אני חושב שהייתי גם בר מזל משהתמנה יאיר אלוני למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן. יאיר אלוני היה מנהל ישר והגון. הניהול בכל דרג, קבוצה, ומקום – מתחיל מיושרה. הכל היה מוכן במאי 2000 לְמַעֵט החוזה הכספי של 2001 – 2000 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר שידורי הטלוויזיה בן 100 עמודים של Euro 2000. פקודת המבצע המפורטת שמסבירה את כל מהלכי ההפקה, העריכה, והשידור מהיבטיי התוכן, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה – משמשת כמעין תנ"ך שידור בתקופה הקונקרטית האמורה לעיל. רק מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה רשאים לסטות מהפקודה. פקודת המבצע / ספר השידור חולקה לתשעים וחמישה אנשים בטלוויזיה, ברדיו "קול ישראל", ורשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר השידור בת 150 עמודים של אולימפיאדת סידני 2000 שחיברתי וכתבתי בה הסברתי בפרוטרוט למאה ועשרים פונקציות בטלוויזיה, ברדיו "קולל ישראל", וברשות השידור כיצד אנחנו הולכים לכסות את המשחקים האולימפיים של סידני 2000 מהיבטי התוכן , הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. בתקופה של 17 ימים העברנו מסידני לירושלים כמות של 233 שעות בשידורים ישירים ללא טעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הניצחון הגדול של ערוץ הטלוויזיה הציבורי מחד ותבוסת ערוץ 5 מאידך בשידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 האיצו את המו"מ הבא עם מכבי ת"א, ולחיסול יחסי הידיות ביני לבין מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים. מיילן טנזר נעלב מהתבוסה הקשה ולקח זאת באופן אישי. ביום חמישי ב- 11 במאי 2000 נפגשנו כרגיל שוב אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם אנשי מכבי ת"א במסעדה האיטלקית הנחמדה והשקטה רחוקה מהעין של חֵן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב הקבוצה שלנו כללה את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי. את מכבי ת"א ייצגו עו"ש שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אמי אשל.

את מקומו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שסיים את תפקידו ימים ספורים קודם לכן תפש מ"מ מנהל הטלוויזיה הנִצחי יאיר אלוני. אורי פורת רצה את רפיק חלבי כמנהל טלוויזיה, אך ההליך היה מסורבל וגם לא נקי מתככים . פרוצדורה תקועה. למנכ"ל רשות השידור לא נותר זמן. בַצר לוֹ מינה לתפקיד באופן זמני את חברו הוותיק יאיר אלוני מראשל"צ כשראשון לציון עוד הייתה מושבה יאיר. מכבי ת"א ניצבה במו"מ הזה נושאת את התואר סגנית אלופת אירופה בכדורסל. בהסכם הכספי של 1995 – 1994 חצינו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהסכים לשלם למכבי ת"א את מה שבאמת הגיע להם.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי".

טקסט מסמך (1) : זהו השער הקדמי של כריכת הספר עָב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי במשך עשר שנים 2010 – 2000. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והממון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט מסמך (2) : זהו השער האחורי של כריכת הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי במשך עשר שנים 2010 – 2000. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והממון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

שש שנים חלפו מאז הפגישה של מוטי קירשנבאום, יאיר שטרן, ושלי ב- 1994 עם מכבי ת"א. סכום שבע הסְפָרוֹת של  הסכם השידורים החדש לעונת 2001 – 2000 זינקו לשיא חדש ונעצרו רק כשהמחוג הצביע על סכום פנטסטי של דולרים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניסה לחַלֵץ לעצמו את שקופיות החסות אך ללא הועיל. מכבי ת"א סירבה. תקדים החסויות של מוטי קירשנבאום עדיין עבד למרות שהוא עצמו כבר לא היה מזה שנתיים ברשות השידור. המו"מ המורכב התנהל בצֵל חולשתה של ה- FIBA ותקומתו של גוף כדורסל חדש באירופה, ULEB. אנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר גִיל סמסונוב וידידו ב- Board הציבורי אַלוֹן אלרואי רחשו הערכה מקצועית מעטה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. שניהם ראו בו מנהיג שידור דַל וכוֹשֵל אך הדבר לא מנע מהם לאשר את ההסכם הכספי היקר חיש מהר וללא שום בעיות. שני הליכודניקים האלה שליחי מפלגת "הליכוד", גִיל סַמְסוֹנוֹב נאמנו המוצהר של בנימין נתניהו ואָלוֹן אָלְרוֹאִי איש אמונו המובהק של סִילְבָן שלום, היו ראשית דבר מעריצי מכבי ת"א. ההסכם עבר את כל דרגי הניהול של הוועד המנהל ומליאת רשות השידור.

זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הספורט ב- "בֶּרְסִי" (Bercy) בפאריס, הגדילה את נתח זכויות השידורים לקראת עונת המשחקים הבאה של 2002 – 2001 לשיא חדש של מיליוני דולרים שטרם נשבר עד עצם היום הזה (לרבות ההכנסות משקופיות החסות שגם הן זרמו תקופה מסוימת לקופתה של מכבי ת"א).שני המו"מ בעונת המשחקים של 2001 – 2000  והמו"מ בעונת 2002 – 2001 היו הקשים והמורכבים ביותר שניהלה רשות השידור מול מכבי ת"א אי פעם. עלות החוזים היקרים שצמחו לגבהים חדשים כמעט בלתי סבירים אך בתנאים טלוויזיוניים תחרותיים, ונחתמו בסופו של דבר בין שני הגופים , נבעו בחלקם גם בשל מאבקי כוח, ממון, ושליטה על מבנה הכדורסל האירופי (לקבוצות) בין התאחדות הכדורסל הבינלאומית ה- FIBA (ראשי תיבות של Federation International Basketball Associatio) לבין גוף כדורסל אירופי (ספרדי) חדש ULEB שנטל לעצמו את ראשי התיבות של United League European Basketball. בראשו ניצב הספרדי איש קטלוניה מר ג'ורדי ברתומיאו. כל מי שהיה לו יד ועניין בקנייה ומכירה של זכויות השידורים של קבוצת מכבי ת"א סגנית אלופת אירופה באותה שנה היה מעורב בעניין. ה- FIBA מחד, וזֶ'רוֹם וָואלְקֶה ועוזרתו סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ מאידך מרשת הטלוויזיה הצרפתית קָאנָאל פלוס (+ Canal) שנשכרו על ידי התאחדות הכדורסל הבינלאומית לקדם את ענייני השיווק של ULEB, וכן בארץ – אביב גלעדי, אברהם פלדה עם עורך דינו יעקב וָיְנְרוֹט, ערוץ 5 בכבלים, רשות השידור, וכמובן בעלת הבית מכבי ת"א. מדהים עד כמה היה מועדון הכדורסל של מכבי ת"א פופולארי. הציבור איננו מבין את התחרות הנוראית והקשה בין רשות השידור בימים ההם לבין גופי התקשורת המסחריים על ליבו ועינו של הצופה, שביקשו לנגח אותה ולקפח אותה. מו"מ כספיים וכלכליים תחרותיים בין רשתות טלוויזיה באשר הן לבין וועדות מארגנות אודות אובייקטים נחשקים מתחילים היכן שהוא במקום סמוך לקרקעית שאתה יכול לחוש אותה אך נוסקים חיש מהר אל על לאטמוספרה אפילו לסטרטוספרה כמעט ללא שליטה ו- וודאי ללא כל יכולת וזכות למשש אותם שוב. אין דבר מתסכל מזה. מכבי ת"א בשל היותה סגנית אלופת אירופה בכדורסל ב- 2000 ואלופת אירופה ב- 2001 הפכה לאובייקט שידור נלהב, יקר, ונחשק. ברור שהיא ניצלה את המהומה לטובתה. אין בלִבִּי דבר עליהם. אני מדבר כאיש טלוויזיה. אלו הם חוקי התחרות. Take it or leave it.

דוגמא אחת מיני אלפים למו"מ טלוויזיוני [במקרה הזה אודות רכישת זכויות שידורים אולימפיות בארה"ב בתנאים תחרותיים בין רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות האמריקניות NBC, CBS, ו- ABC]. מו"מ טלוויזיוניים מהסוג הזה שטומנים באמתחתם יוקרה רבה וממון עצום, לעולם רוויים בדמעות. דמעות של אושר של המנצחים שזכו בבכורה ודמעות של עצב ואכזבה של אלה שהפסידו. המו"מ שלנו עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים ההן שבין 1973 ל- 2002 (מועד נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור) הציבו אותנו תמיד בשדרת המנצחים.

המנכ"לים של רשות השידור בעידן ההוא המצוין לעיל היו כלהלן : שמואל אלמוג ז"ל 1974 – 1969, יצחק לבני יבד"ל 1979 – 1974, יוסף "טומי" לפיד ז"ל 1984 – 1979, אורי פורת ז"ל 1989 – 1984 (קדנציה ראשונה), אריה מקל יבד"ל 1993 – 1989, מרדכי "מוטי קירשנבאום ז"ל 1998 – 1993, אורי פורת ז"ל 2001 – 1998 (קדנציה שנייה).

בינואר 1984 ניהלו בלוזאן – שווייץ שלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות של ארה"ב ABC , ו- NBC, כמו גם CBS מו"מ עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 בקנדה. האירוע האולימפי הזה היה חשוב לרשתות הטלוויזיה האמריקניות בשל הסמיכות הגיאוגראפית ושעות הצפייה נוחות. חטיבת הספורט של ABC בראשות רון ארלדג' (Roone Arledge) בגיבוי אנשי ההנהלה שלו בניו יורק ליאונארד גולדנסון ופרד פירס הקציבה סכום מאכסימום  של 275000000 (מאתיים שבעים וחמישה מיליון) דולר. אולם חטיבות הספורט של NBC בראשות ארתור ווטסון (Arthur Watson) ו- CBS בראשות ניל פילסון (Neal Pilson) שהיו גם הן להוטות לקנות את הזכויות השיבו מלחמה שערה. התנהלה שם מלחמת "גוֹג וּמַגוֹג". כל רשת הציגה מחדש את מעטפות ה- Bid שלה ואנשי IOC העלו בהתאם גם כל פעם מחדש את רף התשלום . CBS פרשה הראשונה. אחריה NBC (אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת היה חבר בקבוצת המו"מ של NBC). לבסוף ניצחה ABC של רון ארלדג' אך התברר כי זה היה ניצחון פירוס. ABC שילמה סכום פנטסטי של 309000000 (שלוש מאות ותשעה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של משחקי החורף של קאלגארי 1988 שהיה גבוה ב- 34 מיליון דולר יותר מהסכום המְרָבִּי המקורי עליו סיכמה בטרם תחילת המו"מ. הפרסומות המסחריות לא היו יכולות לכסות את ההשקעה בשידורי קאלגארי 1988 ו- ABC הפסידה כ- 50000000 (חמישים מיליון) דולר . האמביציה חסרת הגבולות של אנשי הספורט של ABC לרכוש את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 הביאו לזעזועים גדולים ברשת.

ובכן, אתה יודע היכן המו"מ מתחיל – אינך יודע אפוא הוא ייגמר. זהו פחות או יותר מה שקרה בינינו לבין מכבי ת"א במו"מ רוויי האמביציות שלי בשנת 2000 ושנת 2001. בעת השיחות ההן עם שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן, שוטטו לידינו רוחות הרפאים המבהילות של ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. רוחות הרפאים האלו העלו את המחירים השמימה. במאי 2000 נדרשתי להסביר למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את המצב הסבוך. אורי פורת נחרד. הוא רצה בתחילה להסתלק מהפגישה עם אנשי מכבי ת"א. "אינני מתכוון לשלם למכבי ת"א סכומים מטורפים כאלה", שַח לי שוב ושוב. הוא היה מבוהל וחיוור. הייתי צריך לאחוז בזרועו. מנכ"ל רשות השידור הרגיש נשדד. הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו מבולבלות מהמצב. כמותם הפיקוח הציבורי שלהן. המו"מ של רשות השידור עם מכבי ת"א בקיץ 2000 לקראת עונת השידורים של 2001 – 2000 היה מלא תהפוכות ומהווה עוד ציון דרך בהתפתחות שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הציבורית. הוא מובא בפרוטרוט בספר "הקשר הסימביוטי". את מקומו של גִיל סַמְסוֹנוֹב כיו"ר רשות השידור תפש נחמן שָי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים. אפילו הוא לא הצליח למנוע את התשלום הענק לאובייקט שידור מהמעלה הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר. בעונת השידורים של 1977- 1976 בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד שילמה לה רשות השידור באותה עונה סכום מועט ומגוחך. חופן של דולרים. כעבור רבע מאה צמח והֶאֶמִיר ההסכם ל- כמעט פי 1000 (אֶלֶף) יותר מההסכם ההוא שנחתם לפני 25 שנה בין שני הצדדים ושהיו לו עֵדים רבים (הערה שלי : נתוני עשרות החוזים הכספיים בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מופיעים בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי"). ב- 2002 נותרו רק שניים פעילים. אני בצִדָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ועו"ד שמעון מזרחי מעברו השני של המִתְרָס במועדון מכבי ת"א [1].

עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מועדון הכדורסל של מכבי ת"א + חברת הקפה והממתקים "עלית". הקרב שניהלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד הצבת פרסומת מסחרית "עלית" על גופיות שחקני מכבי ת"א.

הברית הכלכלית שנחתמה בין מכבי ת"א לבין ראשי חברת "עֵלִית" מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו מאז 1970 הייתה היסטורית והקדימה את זמנה (על פי עדותו של גזבר מכבי ת"א אריה בראנוביץ'). מכבי ת"א הופכת למכבי "עלית" תל אביב . ללא הסיוע הנדיב של הספונסר "עֵלִית" במשך כ- 37 שנה לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל לפסגה ולקשור את גורלה הטלוויזיוני עם השידור הציבורי של מדינת ישראל. מרק מושביץ' ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל יהיו לעולם ועד חקוקים על ליבותיהם של אנשי מועדון מכבי ת"א בכדורסל. בטרם עונת המשחקים של 1971 – 1970 כרתו מנהלי מכבי ת"א, יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, וגזבר הקבוצה הקבלן הבניין אריה בַּרָנוֹבִיץ', ברית חסות היסטורית עם חברת הממתקים "עֵלִית". את חברת "עֵלית" ניהלו שתי משפחות ידועות עשירות ומוכשרות בתל אביב, מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. הדוֹר השני של אנשי "עֵלִית" דוד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואבי פִילוֹסוֹף (היה נשוי לבת של אבא פרומצ'נקו) בעצמם אוהדים מובהקים של מכבי ת"א, ייצגו חברה עשירה במו"מ הכספי עם מכבי ת"א על גובה החסות. זה היה ניסיון התקשרות ראשוני במדינת ישראל בין מועדון ספורט לחברה מסחרית. "עֵלִית" ניאותה להעניק למכבי ת"א כבר בשנה הראשונה של ההסכם בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת Sponsorship (מִימון וחסות) שנתי בגובה של 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר, ובתמורה הציבה את שֵם החברה על גופיות שחקני מכבי ת"א. מכבי ת"א קיבלה ממון, ו- "עֵלִית" חשיפה ופרסום בטלוויזיה. עסקה מסחרית לכל דבר ומשתלמת לשני הצדדים. אף אחד לא ידע ולא שיעֵר כי שיתוף הפעולה הזה יחזיק מעמד עשרות שנים ועוד זרועו נטויה. ב- 1970 זרחה השמש מעל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ולא שקעה מזה עשרים ושלוש שנים. ב- 1970 החלו דן שילון ואלכס גלעדי את מסע מצלמות הטלוויזיה הנעות אחרי מכבי ת"א הקבוצה שהייתה אלופת ישראל בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה, וגם השתתפה במשחקי גביע אירופה. ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970 הרחיקה ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית, ה- ".O. B הלָבָן", מירושלים עד היכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו ליד קיבוצי השומר הצעיר עין המפרץ וכפר מסריק) כדי להעביר משָם בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה את משחק הבית של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. מכבי ת"א נאלצה להרחיק עד "נעמן" מפני שהיכל הספורט ביד אליהו היה בתהליך בנייה והרחבה. קרתה בישראל תופעה ספורטיבית מדהימה שאין לה אָח ורֵע. מכבי ת"א זכתה מידי שנה מאז 1970 שוב ושוב בבכורה ואספה ברציפות עד 1993 עשרים ושלושה תארי אליפות. אליפות הליגה הפכה לרִיטוּאַל ו- "עֵלִית" השביחה את דמי החסות בהתאם. מכבי ת"א ו- "עֵלית" היו עכשיו מודל עסקי לקבוצות ספורט רבות, בעיקר כדורגל וכדורסל, אך שום מועדון ספורט בישראל לא זכה לגיבוי כספי כפי שהעניקה חברת "עֵלית" למכבי ת"א. עו"ד שמעון מזרחי היה האיש הראשון שפיצח את נוסחת הקוֹד של הטלוויזיה הספורטיבית. הוא הבין שההצלחה במגרש לא רק מביאה קהל אלא גם את מצלמות הטלוויזיה. הטלוויזיה יוצרת חשיפה, והחשיפה מביאה עִמה את נותן החסות והפרסומת המסחרית. מכבי ת"א נטשה את מגרשה הביתי הישן צַר המידות ליד קולנוע אוריון שם שיחקה במשך 35 שנים רצופות ועברה להיכל הספורט ביד אליהו. השינוי הארגוני של מעבר ממשחק על מרצפות לכדורסל על פרקט היה דרמטי והפך בבת אחת להצגה הטובה בעיר. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שִגשגה והפכה מודל ניהול. קבוצות ספורט רבות ניסו לחקות את מכבי ת"א. החיקוי לא השתווה מעולם למקור. לא כמותית ולא איכותית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. בית המקדש של הכדורסל הישראלי ומבצרה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. (באדיבות גרשון פורמן מנכ"ל היכל הספורט ביד אליהו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. מגרש החניה הסמוך להיכל הספורט אליהו מלא וגדוש בערבי ימי חמישי. משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה הפכו להצגה הטובה בעיר. (באדיבות גרשון פורמן וגב' עליזה יונתן .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית מובילת השידור הציבורי במדינה ומכוח חברותה ב- EBU (איגוד השידור הציבורי האירופי) התייחסה באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת בחשד גדול לריבוי ושטף הפרסומות המסחריות המופיעות על המרקע שלה. הוועד המנהל של ראשות השידור בראשותו של היו"ר וולטר איתן ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני פעל על פי תשעת עקרונות הפרסום של ה- EBU, והטילו וֶוטוֹ על צילום תחרויות ספורט בישראל בהן יש שילוט עודף סביב קווי המגרש ופרסומת מסחרית על גופיות או חולצות השחקנים. הנפגעת העיקרית המיידית מההחלטה הייתה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . בתחילתה של עונת המשחקים 1975 – 1974, הודיעו יצחק לִבני ו- וולטר איתן למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן כי היות ורשות השידור הציבורית איננה מסחרית לא ניתן יהיה להעביר את משחקי מכבי ת"א בשידורים ישירים בגביע אירופה כל עוד ממשיכה הקבוצה ללבוש את הגופיות עליהן רקומות חברת "עֵלִית".

טקסט תמונה : וולטר איתן יו"ר הוועד המנהל  של רשות השידור בשנים 1978- 1972. הוא תמך תמיכה נמרצת ב- 9 עקרונות של ה- EBU המנחים את השידור הציבורי כיצד לנהוג עםם הפרסומות המסחריות המופיעות במגרשי הספורט ועל גופיות השחקנים בעת המשחקים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור הורו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שלא לצלם ולשדר את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה כל עוד שחקני הקבוצה לובשים גופיות עם הפרסומת "עֵלִית". (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את פרסומת "עֵלִית" לא הייתה בגדר המלצה אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דן שילון ולאלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג"צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה. המחלוקת הגיעה לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מאיר שמְגר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג"צ. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, אך זה לא עזר למכבי ת"א. הקבוצה ספגה תבוסה 94:114 מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו ישיר בטלוויזיה מכוח הצַו של השופט העליון מאיר שמגר, למַעֵט משחק אחד. משחקה החגיגי של נבחרת אירופה ב- 22 ביוני 1975 נגד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בו נפרד המועדון מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- "O.B. הלָבָן") אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. המשחק לא היה מתוכנן ולא הוצב כלל בלוח השידורים [2]. זה היה משחק רֵעים שבו לבשו שחקני מכבי ת"א את גופיות "עֵלִית". בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם כדי לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע"י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו כדי להנציח את פרידתו של תנחום "תני" כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ') מזירת הכדורסל. צילמנו 800 (שמונה מאות) רגל בפילם  Reversal. עָמוֹס בִּינְקִין פיתח את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת"א לא וויתרה שיחקה עם פרסומת "עֵלִית" רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה לא וויתרה ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה.

נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת"א 88:115. משחק הכדורסל האחרון של תנחום "תני" כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים ענפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס . בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים מכוח צַו הביניים של השופט העליון מאיר שמגר. לקראת עונת המשחקים של 1976 – 1975 החליט בג"צ בהרכב שלושה שופטים לא להתערב עוד בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור המחמירה והאוסרת את שידור משחקי מכבי ת"א עם הפרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. נימוק השופטים קבע כי לא קיימת בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור מחלוקת המעידה על אי סבירות קיצונית . מעתה לא ניתן יהיה לצלם את משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית אם הנהלת המועדון וה- Sponsorship "עֵלִית" יתעקשו כי השחקנים ילבשו את הגופיות עם שם החברה. המחלוקת גולגלה לפתחם של שני אנשים בעלי הגיון. דן שילון מהטלוויזיה ודוד מוֹשֶבִיץ מ- "עֵלִית". עונת השידורים החדשה כבר המתינה בשער. צריך לזכור שמכבי ת"א נחשבה כבר אז לאובייקט שידור מוצלח מניב רייטינג. התחלת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" ב- 1970 הייתה הרבה יותר צנועה, אבל כבר מראשית הדרך נוצר אֵמוּן מלא בין ראשי החברה "עֵלִית" לבין מנהלי המועדון. ההסכמים הכספיים נחתמו על מפית נייר בעת ארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב. תופעה יוצאת דופן בפני עצמה.

דָוִד מוֹשֶבִיץ נולד בתל אביב ב- 26 ביולי 1946 לתעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ. הוא נכנס לעסקי אביו ב- 1972 בהיותו בן 26 לאחר מות אחיו דָנִי מוֹשֶבִיץ בתאונת מטוס. ביום ראשון – 8 ביולי 2007 נפגשתי עם עו"ד דוד מוֹשֶבִיץ במשרדו במגדל השחור ברחוב פריש 3 בתל אביב. דוד מושביץ זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי את פרטי פרשת החסות הכספית שהעניקה בעידן ההוא "עלית" למכבי ת"א, כיצד החל העניין, ומחלוקת הצילום והשידורים הישירים בטלוויזיה שנוצרה חיש מהר סביב משחקי מכבי ת"א : "ההרשאה להתקשר מסחרית עם מועדון מכבי ת"א הייתה של אבא שלי מַרְק מוֹשֶבִיץ ועמיתו אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ אך את המגע הישיר עם שמעון מזרחי ואריה בראנוביץ' יצרנו אנוכי ואָבִי פִילוֹסוֹף . אני בניתי יחד עם שמעון מזרחי את מהלך החסות הראשוני של חברת "עֵלית" עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. גם שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי שהיה איש פרסום בחברת "אריאלי" השתתף בפגישה. אנשי "עֵלִית" ואנוכי יחד עם חברי עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף חיפשנו דרך שונה לקשר עם הקהילה ונתיב חדש בתחום השיווק והפרסום. שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה היו עדיין בחיתוליהם. ראשית התהוות המסורת . חשבנו שהחשיפה העקיפה בטלוויזיה תועיל ל- "עֵלִית" מחד ודמי החסות שתשלם החברה למכבי ת"א יעזרו לה מאידך במאבקיה הספורטיביים. ההסכם הראשון בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" נחתם בעונת 1972 – 1971 ועמד על כ- 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. זה היה חידוש והפעם הראשונה שנחתם במדינת ישראל הסכם חסות בין חברה מסחרית לקבוצת ספורט. הכל הלך למישרין וכולם היו מבסוטים. כעבור זמן מה ופתע, החליטה הטלוויזיה הישראלית להגביל את היקף הפרסומות בשילוט ליד קווי המגרש ועל גופיות השחקנים. בעינינו זה נראה החלטה בלתי הגיונית. הגשנו עתירה לבג"צ מפני שחשבנו שההחלטה לא לשדר את "עלית" יוצרת אפליה על מסך הטלוויזיה. קבוצות כדורסל שהגיעו מחו"ל עטורות פרסומת מסחרית על תלבושתן זכו לחשיפה טלוויזיונית בעוד עלינו אסרו. חשנו מקופחים, מה עוד שפרסומת מסחרית על גופיות השחקנים היה מקובל בטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה החלטה מטומטמת ולא הגונה של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1975 לאסור את הקרנת "עֵלִית". למיטב זיכרוני הטלוויזיה המונופוליסטית טרם שילמה אז עבור זכויות השידורים, אך הדבר לא מנע ממנה להתנהג בקשיחות רבה מול קבוצת ספורט ש- "עֵלִית" הייתה עורק הנשימה שלה. החלטת בג"צ מאוד ציערה אותי. בטרם החלה עונת המשחקים של 1976 – 1975 הרים לי דָן שִילוֹן שהיה כבר אז מנהל חטיבת החדשות טלפון ושאל אותי, "איך פותרים את הבעיה". שנינו חששנו מכעס כפול של הציבור. על הטלוויזיה שאיננה מוותרת בעניין כה פעוט כמו ארבע אותיות מסחריות על גופיות השחקנים, ועל "עֵלִית" שהיא חברה מסחרית מצליחה שממילא מוכרת את הממתקים שלה בכל חוֹר, ואַל לה להתעקש יותר מידי בעניין ארבע האותיות הפוגעת בסופו של דבר בצופי הטלוויזיה. זה היה מן משחק פוקר בין הטלוויזיה ל- "עֵלִית" מי ימצמץ ראשון. אני זוכר שאבא שלי שהיה אז נשיא התאחדות התעשיינים נשאל ברדיו "קול ישראל" אם יהיו שידורים ישירים בטלוויזיה. תשובתו הייתה חיובית. 

לבסוף הגענו דן שילון ואנוכי לפשרה משותפת. החלטנו יחדיו כי מכבי ת"א תשחק ללא גופיות "עלית", אך הטלוויזיה תודיע מצִדה בתחילת השידור כלהלן : "השידור הישיר התאפשר בעקבות הסכמתה של חברת "עֵלִית" להוריד את הפרסומת מגופיות השחקנים". דָן שִילוֹן הביא את הפשרה לאישור בטלוויזיה ואני הבאתי את העניין לאישור במכבי ת"א ו- "עֵלִית". ההסכם הזה החזיק מעמד שנה או שנתיים, עד שכולם הסכימו לבסוף לפרסומת "עֵלִית", והמחלוקת הסתדרה בסופו של דבר. למרות ש- "עֵלִית" לא נחשפה בשידורי מכבי ת"א בטלוויזיה, המשיכה החברה להעניק חסות נדיבה למכבי ת"א. בעונת 1976- 1975 נתנה "עֵלִית" למכבי ת"א סכום של כ- 80000 (שמונים אלף) דולר. בעונת 1977 – 1976 העונה בה זכתה מכבי ת"א הפעם הראשונה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות (ניצחה 77:78 את מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית ב- 7 באפריל 1977), העניקה "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר. באמת חתימות ההסכמים נעשו על מפיות נייר בארוחות בוקר משותפות של נציגי "עֵלִית" ואנשי מכבי ת"א. בין שני הגופים "עלית" ומכבי ת"א שרר אמון מוחלט". עד כדי כך שחוזה האימוץ המסחרי בינינו נחתם על מפיות אוכל במלון "הילטון" בתל אביב.

טקסט תמונה : שנת 1992. דוד מושביץ (מימין) ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות דוד מושביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עו"ד דָוִד מוֹשֶבִיץ מוסיף בעת שיחות התחקיר  עמי כלהלן : "אני בכלל הייתי בתחילה אוהד של מכבי חיפה. הקשר העסקי עם מכבי ת"א הפך אותי לאוהד נלהב שלה. בעונת 1976 – 1975 עזב מיקי ברקוביץ' את מכבי ת"א ונסע ללמוד בארה"ב. הוא ביקש להיות בסופו של המסע שחקן כדורסל מקצועני ב- NBA בארה"ב. חברת "עֵלִית" התגייסה לעזרת מכבי ת"א כדי להחזיר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הביתה לקראת תחילת עונת המשחקים של 1977 – 1976. עשיתי זאת בנפש חפצה. ללא "עֵלִית, אי אפשר היה לשלֵם את משכורתו של השחקן הישראלי המצטיין. צריך לזכור שבאותה עונה רכשה מכבי ת"א את שחקן החיזוק אוֹלְסִי פֶּרִי, ובשורותיה כבר שיחקו שחקני החיזוק היהודים – אמריקניים גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, בּוֹב גְרִיפִין, וגם אֶרִיק מֶנְקִין. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' היה דרוש מאוד למועדון כדי לחזק את האופי הישראלי של הקבוצה, וכדי שהציבור יזדהה עם הקבוצה באמצעות שידורי הטלוויזיה הישירים".

עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף נולד בתל אביב ב- 1 בספטמבר 1946. הוריו גרו בבית מס' 125 בשדרות רוטשילד. בבית הזה של תל אביב הישנה בימים ההם התגוררו הוריה של צִיפָּה קָרָסוֹ רעייתו של שמעון מזרחי. אָבִי פִילוֹסוֹף היה כמו רבים בעיר אוהד של מכבי ת"א מילדות. אבי פילוסוף התחתן עם תמר פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ונכנס לעסקי "עֵלִית". אָבִי פִילוֹסוֹף זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "רעיון החסות נולד בעונת 1970 – 1969. אני זוכר שראינו שמות של חברות מסחריות על גופיות שחקני הכדורסל באיטליה. דָנִי מוֹשֶבִיץ ז"ל ואני ניהלנו בשם "עֵלִית" את השיחות הראשונות לשיתוף פעולה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. נציגי מכבי ת"א כללו תמיד שלושה אנשים. שִמְעוֹן מִזְרָחִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי. לאחר שדני נהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו דוד מושביץ חברי וידידי היקר. ההסכמים הראשונים בין "עֵלִית" למכבי ת"א נחתמו באמת סביב כוס קפה ועוגה על מפיות נייר במלון "הילטון" בתל אביב. לפחות ארבעה או חמישה ההסכמים הראשונים נחתמו על מפיות ברור שהדבר מעיד על חֲבֵרוּת ויחסי אמון בין שני הצדדים. אני זוכר היטב את שמעון מזרחי מקפל יפה ובעדינות את מפייות החוזה , ושנה אחר שנה טומן אותן בארנק שלו . צריך להבין שמעבר לחסות הכספית מימנה "עֵלִית" את רכישת התלבושות , בגדי האימון , והציוד הספורטיבי של הקבוצה. קשר החסות עם מכבי ת"א היה אפקטיבי מאוד לטובת "עֵלִית". בתחילה שילמנו למכבי ת"א כמה עשרות אלפים של דולרים. כשעזבתי את "עלית" ב- 1983 שילמה החברה למכבי ת"א כבר רבע מיליון דולר ויותר".

טקסט תמונה : קיץ 1975. ראש הממשלה יצחק רבין עורך סיור במפעל הממתקים והקפה המצליח "עלית", הממוקם ברמת גן. מימין לשמאל : עו"ד אבי פילוסוף, ראש הממשלה יצחק רבין, עו"ד דוד מושביץ, ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנת 1985 קנתה משפחת פֶדֶרְמַן את "עֵלִית" ממשפחות מרק מוֹשֶבִיץ ואבא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. דייויד פדרמן המשיך את מדיניות התמיכה הנדיבה של "עֵלִית" במכבי ת"א שהגה לראשונה דוד מוֹשֶבִיץ ב- 1971. בעונת המשחקים של 1972- 1971 העניקה חברת "עלית" למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה Sponsorship (מימון וחסות) בגובה של 35000 (שלושים וחמִישה אֶלֶף) דולר. סכום עצום בימים ההם. בעונת המשחקים של 1977- 1976 (העונה בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות) נתנה חברת "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר (שווה ערך לחמש מֵאוֹת אֶלֶף דולר בשנת 2007). הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה בעונת 1977 – 1976 רק 7000 (שִבעת אלפים) דולר זכויות השידורים עבור כל משחקיה של מכבי ת"א באותה עונה. בעונת המשחקים של 1986 – 1985 תפחו דמי החסות של "עֵלִית" כבר ל- 350000 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר. במקביל האמיר גם מחיר זכויות השידורים של הקבוצה תמורת שידוריה בטלוויזיה הישראלית. אנחנו שילמנו למכבי ת"א באותה הרבה פחות ממה שדייויד פֶדֶרְמַן העניק לה. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חתם על צ'ק בן 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים עבור עונת השידורים 1986- 1985, ועוד 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת עונת 1987 – 1986.

הערה חוזרת : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי". הספר נחקר ונכתב במסגרת סדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב ואשר עוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץמאז 1884.

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הפך להיות עסק כלכלי לכל דבר. זכייה באליפות המדינה הייתה לא רק ניצחון ספורטיבי אלא גם הישג פיננסי. המקום הראשון בליגה, הזכייה בגביע המדינה, וההשתתפות במסגרת האירופית של מכבי ת"א משכו אליה את מצלמות הטלוויזיה . החשיפה הטלוויזיונית היא זאת שהולידה בסופו של דבר את עִסקת הממון עם "עֵלית". ההצטיינות הפכה לאקוויוולנט של כסף. מכבי ת"א זכתה לחשיפה טלוויזיונית חסרת תקדים והפכה לקבוצה של המדינה. החל מ- 1990 שילמה "עֵלִית" למכבי ת"א בכל שנה סכום שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) הדולר. דֵייוִיד פֶדֶרְמַן בנו של יצחק פדרמן היה המְמַמֵן וגם חבר הנהלת הקבוצה. כמנהל מחלקת הספורט אני זוכר היטב את דמותו בעת המו"מ הקשוחים שהתנהלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת בין רשות השידור לבין מכבי ת"א על גובה זכויות השידורים. איש שקט ורציני, נעים הליכות, ממעיט בדיבור, אך חריף שכל בעסקים. בשנת 1997 הייתה החסות של "עֵלִית" שווה כ- 2000000 (שני מיליון) מיליון דולר. סכומים חסרי תקדים במונחים של קבוצת ספורט ישראלית. החברה ראתה במכבי ת"א אומנם מקדמת מכירות אך יחסה החַם לא נבע רק משיקולים מסחריים. אנשי "עֵלית" אהבו באמת את מכבי ת"א מעבר למניעים הכלכליים. נכרתה כאן מעֵין ברית דמים. עדות ליחסים המופלאים והחמים השוררים בין "עֵלית" למכבי ת"א אפשר למצוא בקיץ 1993, שנת המשבר בה איבד המועדון את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון לאחר 23 שנות שלטון רצופות. באותה עונה של 1993 – 1992 בה מכבי ת"א הפסידה את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון שילמה חברת הממתקים לקבוצה 000 000 1 (מִיליון) דולר חסות עבור השֵם "עֵלית" הרקום על גופיות השחקנים. לאחר אובדן האליפות באופן כה לא צפוי להפועל גליל עליון התכנס דירקטוריון "עֵלִית" והעביר החלטה נדיבה להעניק לקבוצה עוד 1.000000 (מִיליון) דולר בנוסף לסכום החסות המקורי שקיבלה כבר כדי להקל על מצוקתה ועל מנת לאפשר לה להתחזק לקראת עונת המשחקים הבאה. ב- 1996 חברה משפחת שְטְרָאוּס למשפחת פֶדֶרְמַן בניהול "עֵלִית", וב- 1999 קנתה את החברה מידיה, אך היחס האוֹהֵד למכבי ת"א לא השתנה. זוהי עִסקה משתלמת לשני הצדדים הנמשכת כבר קרוב ל- 40 שנה.

בצוהרי יום שלישי חַם ולָח – 26 ביוני 2007 נפגשתי עם דייויד פדרמן במשרדו בבניין "הצוּק" המשקיף על קו החוף של הרצליה. מחלון המשרד נראים מימיו התכולים של ים התיכון כראי . קיבלה את פני מזכירתו האישית גב' דליה פרי. כוס מים קרים והתחקיר מתחיל. דייויד פדרמן איש עסקים מוכשר ומצליח נשאר כרגיל צנוע בלבושו וממעיט בדיבורו. הוא זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "משפחת פדרמן רכשה את "עֵלית" ממשפחות מוֹשביץ ופרומצ'נקו ב- 1984. ב- 1985 העניקה "עלית" למכבי ת"א “Sponsorship“ (מימון באמצעות חסות) בסדר גודל של 350000 (שלוש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לעונת משחקים אחת. סכום הגדול פי עשרה מסכום זכויות השידורים ששילמה לה הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה שנה. מידי שנה הוסיפה "עלית" למועדון מכבי ת"א. הסכום תפח לחצי מיליון דולר בעונה, האמיר לגובה של 600000 (שש מאות אלף) דולר, 800000 (שמונה מאות אלף) דולר, ובעונת 1991 – 1990 חצה את גבול ה- 1000000 (מיליון) דולר. אני זוכר שבקיץ 1993 תמכנו במכבי ת"א ביתר שאת למרות שהקבוצה איבדה תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. באותה עונה החליט דירקטוריון "עלית" לא רק לתת 1000000 (מיליון) דולר כ- “Sponsorship” של המועדון אלא גם להעניק למכבי ת"א סכום בונוס של 1000000 (מיליון) דולר נוספים כדי שהקבוצה תתחזק לקראת עונת המשחקים של 1994- 1993. שיא  ה- “Sponsorship” שהעניקה "עלית" בתקופתי היה ב- 1997 ועמד על 2000000 (שני מיליון) דולר".

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי קוצרים את פרי עמלם. קבוצת מכבי ת"א היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת הגביע. זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש, עו"דד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בפברואר 1996 הצטרפה משפחת שְטְרָאוּס בראשותו של מיכאל "מייק" שטראוס לניהול חברת "עֵלִית". ב- 1999 השתלטה חברת "שְטְרָאוּס" על "עֵלִית" ורכשה אותה לאלתר מידיה של משפחת פדרמן. מיכאל "מייק" שטראוס נשיא מפעלי שטראוס נולד בגרמניה ב- 1 במאי 1934 בעיר אוּלְם ליד שטוטגארט. אימו הִילְדָה ואביו ד"ר ריכרד שטראוס חזו את הנולד, את ההשתלטות הפוליטית של המפלגה הנאצית על גרמניה. כשהיה מיכאל בן שנתיים עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בנהריה. להילדה וריכארד שטראוס הייתה ב- 1937 רפת קטנה בנהריה שהתמחתה בייצור גבינות משפחת שטראוס היא אחת מחלוצות תעשיית המזון בארץ ישראל ונודעה תחילה בזכות ייצור הגבינות שלה ובשנות ה- 50 רכשה את המוניטין שלה בשל הגלידה והארטיקים הטעימים שלה. ברבות השנים הרחיבה המשפחה את עסקיה. ב- 1969 חתמה חברת "שטראוס" על הסכם עם חברת "דָנוֹנֶה" העולמית על ייצור המעדן "דָנִי". ב- 1975 עברה הבעלות על מפעלי "שטראוס" לבן מיכאל שטראוס שהיה דומיננטי בעסקי החברה עוד קודם לכן . ב- 1995 החלה שטראוס לייצר את הסלטים הארוזים והחומוס "אחלה". ב- 1997 רכשה חברת "שטראוס" מחצית מהבעלות על מחלבות יטבתה. התברר כי מיכאל שטראוס הוא גאון כלכלי ומסחרי כאחד.

טקסט תמונה : קיץ  1972. מיכאל "מייק" שטראוס (בן 37) שלישי מימין בתחילת דרכו כאחד מבכירי תעשיית המזון במדינת ישראל עם שר המסחר והתעשיה חיים בר- לב (מריח פרח וורד). מיכאל שטראוס היה אוהד נלהב של מכבי ת"א. הוא ממשיך דרכם של קודמיו בחברת "עלית" דוד מושביץ ודייויד פדרמן ומעניק חסות מסחרית שנתית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בסדר גודל של כ- 000 000 2 (שני מיליון) דולר בכל עונה. (התמונה באדיבות מיכאל "מייק'" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" לחברת מזון אחת הגדולה בישראל. חברת 'שטראוס' מתמקדת בתעשיית מוצרי חלב ו- "עֵלִית" מייצרת ממתקים וקפה . חברת "שטראוס – עלית" מעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. ביום ראשון – 5 באוגוסט 2007 נפגשתי עם מר מיכאל "מייק" שטראוס במשרדו ברחוב היצירה 3 ברמת גן. מזכירתו הנאמנה רותי קיבלה את פני בכוס קפה. מיכאל שטראוס זוכר בשיחות התחקיר עמי : "במקור אני איש הפועל נהריה. הייתי שחקן כדורגל. במשך השנים נוצרה אצלנו קבוצת חברים שהייתה יורדת בקביעות בימי חמישי לבלות בתל אביב. לאט לאט הפכתי להיות אוהד של מכבי ת"א. הייתי חבר עם דייויד פדרמן. החיבור הגדול עם המועדון נוצר ב- 1996 בשעה שמשפחת שטראוס רכשה מחצית מחברת "עֵלִית". כעבור שלוש שנים, ב- 1999, רכשה "שטראוס" את כל חברת "עלית". חברת "עלית" ברשותי שילמה מייד חוב של 'הרבה מיליונים של דולרים שצברה מכבי ת"א, יותר מ- 10.000000 (עשרה מיליון) דולר למס הכנסה [3] זה היה חוֹב גדול מאוד. אני זוכר שבתחילה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ומוֹנִי פַנָאן היו מגיעים לנהריה ומבקשים פעם אחר פעם שאעשה טובה ואתן עוד קצת כסף לקבוצה". מיכאל שטראוס עושה הפסקה קצרה בשיחה עמי ומחייג בנוכחותי בטלפון הסלולאריי שלו לשמואל "שמלוק'" מחרובסקי, "היי "שָמְלוּקִי" אתה זוכר שהיית עולה לנהריה יחד עם מוני פנאן ומבקש ממני שוב ושוב 50000 (חמישים אלף) ₪ לכיסוי כל מיני הוצאות של מכבי תל אביב". שמואל "שמלוק" מחרובסקי ממהר לענות לו כלהלן : "אל מה אתה מדבר מייק , זה היה תמיד הרבה יותר מ- 50000 (חמישים אלף)…עבור סכום של 50 אלף ₪ לא היה כדאי לי בכלל לעלות לנהריה…". מיכאל "מייק" שטראוס לבוש ג'ינס כחול וחולצת טי שירט כחולה מצית לעצמו סיגריה במשרדו היפהפה בקומה ה- 18 של המגדל המפואר, מחייך וממשיך לתאר את המצב : "או. קיי. אולי מדובר ב- 000 100 שקל ואולי זה נסב על 000 150 שקל, אני באמת לא זוכר כמה, אך היה צריך להפסיק את זה . נערכו חוזים מתוקנים בין "עֵלִית" לבין מכבי ת"א כיאה לחברה ציבורית. כמובן שלא חתמנו על מפיות נייר כמו בימי הבראשית של משפחת מושביץ. הזמנים השתנו. ב- 1995 עדיין בתקופתו של דייויד פדרמן נחתם חוזה כספי ארוך טווח לחמש שנים בין "עלית" למכבי ת"א. בחוזה נקבע כי החברה תשלם חסות שנתית בגובה של  1.600000 (מיליון ושש מאות אלף) דולר, ובכל שנה תוסיף עוד 100000 (מאה אלף) דולר. בשנת המשחקים של 2000 – 1999 העניקה "עלית" דמי חסות למכבי ת"א בגובה של 2.000000 (שני מיליון) דולר".

מיכאל שטראוס מוסיף לי בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "בעונת 1998 – 1997 הצעתי להפריט את מכבי ת"א כדי לצאת מהחובות הגדולים. חברת "עלית" רכשה % 10 מהמניות. כך עשתה גם קבוצת "גיבור ספורט". לעסק של מכבי ת"א נכנסה גם חברת "קומברס" בראשותו של קובי אלכסנדר. קבוצה נוספת בראשותו של עו"ד שמעון מזרחי רכשה % 20. החל משנת 2001 – 2000 חתמה חברת "עלית" על חוזי חסות דו שנתיים ושילמה למכבי ת"א סכומים שנעים בן 1.900000 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לבין  2.000000 (שני מיליון) דולר. אני באופן אישי אינני מתערב לעולם בניהול המקצועי של הקבוצה".

טקסט תמונה : קיץ 1987. שנת הפריצה הגדולה של חברת "שטראוס" בראשות מיכאל "מייק" שטראוס בתעשיית המזון בישראל . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שרר המסחר והתעשייה אריאל "אריק" שרון, רעייתו לילי, מיכאל "מייק" שטראוס, דוב לאוטמן,, דוד מושביץ, ואיש בלתי מזוהה. (התמונה באדיבות מיכאל שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993 + ימי בראשית של 1972.

בעונת המשחקים של 1994 – 1993 החזירה מכבי ת"א לידיה את תואר האליפות לאחר שגברה בסדרת הגמר סל האחרונה על הפועל ת"א 0:3, וזכתה גם בגביע המדינה לאחר שגברה על הפועל גליל עליון 70:83. במשחק השלישי בסדרת הגמר ניצחה קבוצת מכבי ת"א את קבוצת הפועל ת"א בהיכל הספורט יד אליהו בתוצאה 69:79 זה היה גם משחק פרידה משחקן הציר לָאבָאן מֶרְסֶר. בשורות מכבי ת"א שיחקו אז דורון ג'מצ'י, גיא גודס, נדב הנפלד, מוטי דניאל, לָאבָאן מֶרְסֶר, דאנקלי, אלכסיס, אלימלך, ואחרים. בקבוצת הפועל ת"א שיחקו ת'רדקיל, תומר שטיינהאואר, מרקוביץ', ארדיטי, פליישר, שידלצקי, אלוש ושחקנים נוספים. מאז 1994 לא הפסידה עוד מכבי ת"א את תואר האליפות . בקיץ 1994 ישבנו מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי'" קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנכי למו"מ עם אלופת ישראל בכדורסל לאחר הפסקה בת שנה. היה ברור לי כי מרדכי "מוטי" קירשנבאום סייע לי לשמור על ברית השידור ההיסטורית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם מכבי "עלית" תל אביב – כקניין שידור מועיל ומניב רייטינג.

הקשר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם איגוד השידור האירופי ה- EBU הוא אמיץ. ה- EBU רוחש הערכה מקצועית לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משמשת בהצלחה רבה Host broadcaster של ה- Final four האירופי בכדורסל ביד אליהו באפריל 1994 . עלייתה לגדולה של הפועל ירושלים במחצית שנות ה- 90 במאה הקודמת. המשך המאבק עם ערוץ 5 בכבלים על רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ ובעולם. חוסנה והצטיינותה של מכבי ת"א בגלל שיתוף הפעולה המוצלח ויוצא הדופן עם "עֵלִית'" הוליד בעקבותיו את ברית השידור הארוכה בין הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 של מדינת ישראל לבין מכבי ת"א. ברית חסרת תקדים בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה. אין לזה אָח ורֵע לא רק בארץ אלא גם בעולם. יסודות ברית השידור הזאת יצוקים על פני שני רבדים. הצטיינותה של מכבי ת"א לאורך שנים כה ארוכות ויכולתו של השידור הציבורי לחשוף את ההצלחה הזאת תמורת ממון סביר. מ- 1980 ועד 2002 דחפתי כמנהל ומנהיג שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית חמישה מנכ"לים, יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, אריה מקל מוטי קירשנבאום, ושוב אורי פורת, לכְרוֹת ברית שידור עם אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה. הם ניצבו לצִדי ומאחוריי בשעה שחתמנו על חוזי השידורים היקרים עם מועדון הכדורסל רָב המוניטין בעל הפוטנציאל התמידי לזכות בגביע אירופה. הטלוויזיה הישראלית איננה מוסד שידור שִוויוני ולא יכולה להיות כזאת גם אם היא מכוּנה "השידור הציבורי". כמו כל רשת טלוויזיה באשר היא , גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להיבנות מעוגני שידור אם ברצונה לשרוד באקלים התחרותי המתפתח במדינת ישראל. מותגים טלוויזיוניים עולים כסף אך שווים זהב ורייטינג. השידור הציבורי איננו משוחרר מעוּלם.

השידור הציבורי בנה את מכבי ת"א, אך באותה מידה ניתן לומר כי מכבי ת"א בנתה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שאלו אותי פעמים רבות בעבר את השאלה הזאת, "מי עשה את מי, הטלוויזיה הציבורית את מכבי ת"א, או מכבי ת"א אותנו ?". השאלה אינה חשובה. חשוב המענה. מכבי ת"א היא אובייקט שידור בו מוצר הרייטינג הוא תוצר משולב של המְשָדֵר והמְשוּדָר. לכן היה מוטל על השידור הציבורי להניח את ידו עליו. בהתאם לכך הייתה תשובתי : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות". רבים התריסו כנגדי והאשימו אותי במשך שנים רבות, "כי אני אוהד את מכבי ת"א, ומְשָדֵר אותה משיקולים אישיים", והוסיפו, "אין זה מתפקידו של הערוץ הציבורי לשָדֵר כל כך הרבה שנים קבוצת ספורט פרטית אחת". הנה תשובתי מפני שאני אוהד את השידור הציבורי בחרתי במכבי ת"א כאובייקט שידור. חלק מיעדֵיי השידור הציבורי הוא לא רק להחליט מה טוב לציבור, אלא לשָדֵר לציבור גם את מה שהוא רוצה לראות. אינני זוכר אֵי מִי מהמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, שראה בהסכם השידורים עם מכבי ת"א פגם מוסרי כלשהו. איש מהם לא מנע ממני מעולם לחתום על החוזים הנכספים. כפי שאני ניצבתי לצִדם ומאחוריהם, כך ובאותה מידה הם תמכו בי והעניקו לי גיבוי לאורך כל הדרך. בקיץ 1997 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנוכי על עוד חוזה שידורים עם מועדון מכבי ת"א. טקס השקת החוזה נערך בבוקרו של יום שישי אחד בחודש יולי במלון "הילטון" בתל אביב. עו"ד שמעון מזרחי ודייויד פדרמן בירכו על המוגמר מצד מכבי ת"א ומוטי קירשנבאום ואנוכי נשאנו דברים בזכות החוזה החתום מצד רשות השידור. מוטי קירשנבאום אמר שם באותה פגישה כמה מילים בלתי נשכחות בשפתו השנונה : "שמעון מזרחי, שמלוק מחרובסקי, ודייויד פדרמן אני רוצה לומר לכם בשמה של רשות השידור שאנחנו מאוד נהנים לשלם לכם. אנחנו רוצים להודות לכם על השנים שעברו ומאחלים לכם הצלחה לקראת העונה המתקרבת".

מכבי ת"א לא הייתה תמיד אובייקט שידור מושלם אך הייתה תמיד מוצר טלוויזיוני אָהוּב ואָהוּד. מידי פעם קרו לה פנצ'רים. ב- 1993 הפסידה מכבי ת"א את האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. ב- 1995 הודחה מגביע המדינה ע"י קבוצת הפועל בני הרצליה שנוהלה ע"י המאמן המוכשר אפי בירנבוים. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נערך בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 23 במרס 1995 נערך בין בני הרצליה לקבוצת הפועל חולון שאומנה ע"י רלף קליין ומומנה בידי נחום מנבר. בשורותיה שיחקו אז עַדִי גורדון, דורון שפע, קוֹרֶן אמישה, ותומר שטיינהאואר. בני הרצליה ניצחה 77:88 וזכתה בגביע המדינה. בשנים 1996 ו- 1997 הוכתה מכבי ת"א פעמיים ברציפות ע"י הפועל ירושלים במשחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו, אך זוהרה לא הועם. מכבי ת"א לא הייתה מושלמת אך שימשה אובייקט שידור משגשג. אינני מצטער לרגע על כך שבמהלך שמונה עונות שידורים שבין 1994 ל- 2001, שילמה רשות השידור בראשותם של מוטי קירשנבאום ואורי פורת למכבי ת"א סכום של עשרות מיליוני דולרים. חלק גדול ממנו עבור זכויות השידורים, ועוד כמה מיליונים של דולרים שהפיקה קבוצת מכבי תל אביב משקופיות החסות בשנים שהעמדנו אנשי רשות השידור לרשותה בתקופה האמורה לעיל. תועלת השידור הייתה כאמור הדדית.

אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה באתונה – יוון בקיץ 1995 הוכיחה לי שוב שמוטי קירשנבאום הוא מנכ"ל רשות שידור מזַן אחר. ביום שישי – 17 במרס נודע לי מ- EBU  כי הוועדה המארגנת היוונית שיבצה את משחקי נבחרת ישראל בשלב הראשון של המשחקים לשעות הבוקר המאוחרות או בשעות אחר הצהרים המוקדמות. לא רק שעות צפייה רעות בטלוויזיה, גם זמן השידור איננו שלנו אלא שייך לטלוויזיה החינוכית. שוחחתי על כך עוד באותו ערב עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום וסיפרתי לו שהודעתי לקולגות שלי ב- ERT הטלוויזיה היוונית הממלכתית המשמשת כ- Host broadcaster של האירוע בצורה חד משמעית, שאם זמני המשחקים של נבחרת לא יוזזו לפחות בחלקם לכיוון ה- Prime Time, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תפרוש מהשידורים וגם מהחוזה עם ה- FIBA, כאחת מחמש הרשתות ב- EBU החתומות עליו. חמישה מתוך ששת המשחקים בשלב המוקדם של נבחרת ישראל משוחקים בכלל על זמני השידור של הטלוויזיה החינוכית. מוטי קירשנבאום שמח. "יואש אלרואי , עשית מעשה נבון", אמר, והוסיף כשהוא רוֹטֵן, "איזה מין דבר זה, אנחנו בין הרשתות הבודדות באיגוד המממנות את החוזה והם ברוב חוצפתם משבצים אותנו בזמנים שהם בכלל None TV Viewing". המנכ"ל לא המתין והתיישב לכתובב מייד מכתב מחאה למזכ"ל ה- EBU מר זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ'. זה היה ביום ראשון – 19 במרסס 1995. הנה הטקסט המדויק והישיר שלו, ללא כחל ושרק  [4].

טקסט מסמך : 19 במארס 1995. זהו המסמך המקורי שכתב מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום למזכ"ל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ז'אן ברנארד מונץ' בעניין שיבוץ לוקה של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה ב- 1995 ביוון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אי אפשר היה שלא להעריך את מנכ"ל רשות השידור מוטי קישנבאום. הוא היה לא רק איש מקצוע אלא כמעין "ראש משפחה" שאיכפת לוֹ מרשות השידור הציבורית עליה הופקד שנתיים ימים קודם לכן. ה- EBU באמת התערב אצל ה- FIBA ושעות המשחקים שונו לטובתנו, אך כרגיל כגודל ההשקעה כך גודל האכזבה. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן צביקה שרף לא הצליחה במשחקים. באפריל 1994, התקיימו משחקי ה- Final Four בפעם השנייה בהיסטוריה בהיכל הספורט ביד אליהו. משחקי מכבי ת"א  באירופה שלא התחרתה בגביע אירופה לקבוצות אלופות באותה עונה (האלופה הייתה הפועל גליל עליון), שודרו בערוץ 2 ע"י השַדָּר רָפִי גִינַת והפרשן רָלְף קְלָיִין. מכבי ת"א נכשלה באותה עונה באירופה וגם על מִרקע הטלוויזיה מכל היבט לרבות בחירת שַדָּר המשחקים . רפי גינת לא היה שַדָּר ספורט. הוא היה כרוז כדורסל . ערוץ 2  הצעיר מלא האמביציות בראשותם של דן שילון ויוחנן צנגן המנכ"לים המשותפים של קבוצת "רשת", אָלֶכְּס גִלְעָדִי מנכ"ל "קשת", ועוּזִי פֶּלֶד מנכ"ל "טלעד", טרם סיכנו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה. זכויות השידורים של ה- Final Four בגביע אירופה לאלופות שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו באפריל 1994, היו שלנו מכוח החוזה הארוך טווח בין ה- FIBA ל- EBU. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה כ- Host broadcaster של האירוע אך לרוע מזלנו מכבי ת"א לא הייתה שם. מלאכת הארגון של מפעל ה- Final Four היוקרתי בהיכל הספורט ביד אליהו הוטלה על מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי אחד מ-פיגורות הספורט הרציניות ביותר שקמו אי פעם במדינת ישראל . הטלוויזיה הישראלית שימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של האירוע. היה עלינו לספק את סיגנל השידור ה- Multilateral של ארבעת המשחקים, ושידורים Unilateral  נוספים לכל רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU החפצות והמתעניינות בשידורי ה- Final Four. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן הטילו עלי לעמוד בראש מבצע השידור הבינלאומי ולנהל אותו. בפעם הראשונה נדרשנו לסדר גודל כזה של הפקת שידור רבת משתתפים, ולמיסוד ובניית עשרים וחמש עמדות שידור בהיכל הספורט ביד אליהו עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו של ה- EBU. זאת הייתה משימת הפקה מורכבת ומסובכת ורבת אחריות שמעולם לא התנסינו בה. מה חבל היה שמכבי ת"א נעדרה מהמעמד המכובד של ה- Final Four ומהמשחקים האלוּ, דווקא בשעה שהם נערכים בישראל ואנחנו משמשים בעלי הבית של הפקת השידורים. העוזרים הטכניים הישירים שלי היו מיכה לוירר וסעדיה קאראוואני בתחום ה- Sound והתקשורת ומנחם וולף ואלי קרייתי בתחום ה- Video. מפקח ניידת השידור הבינלאומית היה שמואל פוקס. את מלאכת ההפקה הענקית הפקדתי בידיו של ששי אפרתי (מחליפו של אמנון ברקאי שעבר לחטיבת החדשות). שַשִי אפרתי בן ה- 36 נכנס זה מכבר בהצלחה גדולה לנעליו הגדולות. יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות כפי שיכולתי לסמוך בימים ההם על קודמו אמנון ברקאי. ששי אפרתי חונן בתכונה חשובה של מפיק טלוויזיה. יכולת תכנון, יושרה מוחלטת, ודבקות ללא תנאי במשימה. למשחקי ה- Final Four  בתל אביב של 1994, העפילו שתי קבוצות ספרדיות באדאלונה וברצלונה, ושתי קבוצות יווניות אולימפיאקוס  ופאנאתנאייקוס. אף על פי כן עוררו המשחקים עניין רב גם בין חובבי הספורט בישראל. היכל הספורט של יד אליהו היה מוצף באוהדי כדורסל ספרדיים, יווניים, וגם ישראליים.

חלפו עשרים ושתיים שנה מאז אירח היכל הספורט ביד אליהו בפעם האחרונה את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. זה היה ביום חמישי – 23 במרס 1972 בו התמודדו בתל אביב אלופת איטליה קבוצת אִינִיס וַוארֶזֶה האיטלקית והקבוצה הקרואטית יוּגוֹפְּלַסְטִיקָה סְפְּלִיט אלופת יוגוסלביה (69:70 ל- ווארזה). ערב קודם לכן ערכו דן שילון ואלכס גלעדי סיור קדם הפקה בהיכל . יאיר שטרן ואנוכי הצטרפנו לבוסים שלנו . כל כך אהבנו את הטלוויזיה עד שהבאנו עמנו את הילדים שלנו לסיור קדם הפקה ולימוד מוקדם של החומר במקום. זאת הייתה הפעם הראשונה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה בשידור ישיר אירוע ספורט יוקרתי לכל אירופה ולפחות שמונה רשתות טלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי החשוב והעשיר בעולם ה- EBU (ראשי תיבות של European Btoadcastung Union) הורידו את סיגנל השידור אליהן. השידור לאירופה הצריך הכנות טכנולוגיות מיוחדות שאפיינו את ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית לפני 45 שנים.

טקסט תמונה : יום רביעי – 22  במרס  1972. היכל הספורט יד אליהו. יממה לפני משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין אלופת איטליה איניס ווארזה לבין אלופת יוגוסלביה קבוצת יוגופלסטיקה ספליט. יאיר שטרן בן 30 (מימין) ואנכי בן 34 מבקרים עם ילדינו בהיכל הספורט ביד אליהו ערב משחק הגמר ההיסטורי על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית לבין יוגופלסטיקה ספליט היוגוסלבית. ההיכל המיתולוגי מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי ילדינו עומדים מימין לשמאל : שי שטרן (בן 6), רועי אלרואי (בן 6 וחצי), גור אלרואי (בן 4). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אִינִיס וַוארֶזֶה ניצחה 69:70 לאחר משחק מרתק. קבוצת מכבי ת"א נותרה בימים ההם הרחק מאחור אך לא הטלוויזיה . דן שילון שהיה אז אחד מכוכבי הטלוויזיה הישראלית שידֵר ישיר את המשחק. לא היו לו מתחרים ליד המיקרופון והמסך בעת ההיא. דן שילון שִידֵר ללא פרשן כמובן . הוא נחשב אז לאלוהים ואלוהים לא צריך פרשנים לידו. בהיותי מתמטיקאי נבחרתי ע"י אלכס גלעדי לשמֵש עוֹזֵר שַדָּר ועושה החישובים הסטטיסטיים של דן שילון באמצעות פּתקאות נייר שהעברתי אליו ללא הרף בתוך השידור הישיר. השימוש הזה בי בעמדת השידור ביד אליהו נראה לאלכס גלעדי כדרך הטובה ביותר לסייע לבּוס שלו. מי חשב אז על פרשנים ולמי היו מחשבים . אלכס גלעדי ניגש אלי לפני תחילת השידור ואמר לי : "יוֹאָשִיש בהצלחה, תראה לאן הבאתי אותך", והתכוון לשדות התלתן והאספסת של קיבוץ אפיקים ולזירת פרקט הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הוא הציב אותי כבר אז מטעמו בפִסגת ההפקות והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב, בית המקדש של הכדורסל הישראלי וגם של מועדון הפאר של מכבי ת"א. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של גרשון פורמן מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית ליוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה והמאוחדת בימים ההם . אני משמש סטטיסטיקאי ו- "מחשב אלקטרוני" של דן שילון באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא ידע אבל בלילה שקדם למשחק לא הצלחתי להירדם בשל האחריות הגדולה שהטיל עלי. בתפקיד עוזר שַדָּר של דן שילון הייתי צריך לחשֵב במהירות רבה את המהלכים המתמטיים ואת חישובי הכמויות והאחוזים של הקליעות וההחטאות מהשדה ובעונשין של כל שחקן בשתי הקבוצות, קליטת הכדורים החוזרים בהגנה ובהתקפה, מסירות שהופכות לסלים (Assists), איבודי כדור, וחטיפות. את התרגילים המתמטיים האלה היה צריך להעלות על הכתב ולהעבירם מייד לידי השַדָּר. זה היה בטרם עידן המחשב והאינטרנט. עכשיו לקראת שידורי ה- Final Four של 1994 ההיערכות שלנו הייתה שונה ובהיקף גדול הרבה יותר ללא השוואה עם העבר של דן שילון. ראשית בניתי "פתיחה וויזואלית – מוסיקלית" בינלאומית מיוחדת באורך של 1:40 דקה שהייתה אמורה להיות משודרת לכל אירופה בעת המשחקים בעזרתם של הצלם דני ברנע והגרפיקאית הצמודה של מחלקת הספורט וֶורוֹנִיקַה רָבּוטְנִיקוֹף עולה חדשה מארגנטינה . תמונות הפתיחה המיוחדת כללו "שוטים אוויריים" של מראות העיר תל אביב וחוף ימה ממבט של הליקופטר, גרפיקה חדשנית וקטעים נבחרים ממשחקיהן של ארבעת הקבוצות שהעפילו ל- Final Four. ערכתי לתוך הפתיחה הגרפית המיוחדת הזאת גם תמונות היסטוריות מתהילתה של מכבי ת"א ששתי זכיותיה בגביעי אירופה ב- 1977 בבלגראד – יוגוסלביה, ובשנת  1981 בסטרסבורג שבצרפת , וכמובן את הכרזתו המונומנטאלית של טַל בְּרוֹדִי לאלכס גלעדי ב- 17 בפברואר 1977 לאחר הניצחון של מכבי ת"א בווירטון – בלגיה על הקבוצה הסווייטית  צסק"א , הצרובה לנצח בזיכרון האומה, "אנחנו על המפה לא רק בספורט, אלא בהכּול". התמונות ההיסטוריות והסלוגן האימורטאלי של טַל בְּרוֹדִי (לווה בתרגום לאנגלית) שודרו שוּב ושוּב לכל צופי הטלוויזיה באירופה.

הפתיחה הגראפית הזאת שימשה כותרת ראשית לשידורי הכדורסל ה- Multilateral שהופצו בכל רחבי אירופה . בדומה לזאת המקשטת את העמוד הראשון של עיתון. היא שודרה פעמים רבות לפני המשחקים כ-Promo  ובאמצעותה שיווקנו לחו"ל ול – EBU את כוונת השידורים שלנו ואת מראות העיר הכי בינלאומית בישראל הלא היא תל אביב. לצופים בארץ היה עם מה ועם מי להזדהות. אלמנט חשוב מאין כמוהו להשגת הרייטינג . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הפיקה בהצלחה את סיגנל השידור הבינלאומי בארץ וחו"ל. למרות הראשוניות וחוסר הניסיון בהענקת שירותי שידור Multilateral של אירוע ספורט בינלאומי לגורמי שידור רבים כל כך באירופה הייתי בטוח מאוד בעצמי. פעלתי בסביבה מקצועית ומקצוענית. מולי ניצבו יו"ר הוועדה המארגנת עו"ד שמעון מזרחי ועוזרו אמי אשל. אנשי אִרגון למופת. מאחורי עמדו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ולצדדי פעלו מפקחי ה- Video אלי קרייתי ושמואל פוקס ומומחי התקשורת וה- Sound מיכה לוירר וסעדיה קאראוואני. מפיק שידורי ה- Final Four מטעמי היה ששי אפרתי. כולם אנשי טלוויזיה ברמה גבוהה ובעלי ניסיון רב בתחומם . מחלקת הספורט פעלה כ- Host broadcaster של שידורי ה- Final Four עבור ה- EBU . היינו צריכים להקים כ- 25 עמדות שידור טלוויזיה ורדיו בהיכל הספורט יד אליהו עבור הקולגות האירופיות שלנו. מבצע הנדסי לא פשוט וגם יקר מן ההיבט הכספי עבורנו בימים ההם. מכיוון שרשות השידור הייתה אז ענייה ומצוידת באופן מוגבל בטכנולוגיה טלוויזיונית, נדרשנו לשלוח את מנהל מחלקת הקול בטלוויזיה מר מיכה לויירר לגרמניה כדי לשכור ציוד טלוויזיה ותקשורת מיוחד הרשתות הציבוריות ARD ו- ZDF (חברות כמונו באיגוד) לצורך בניית והרכבת עמדות השידור . ה- Final Four הוא התכנסות תחרותית מידי שנה של ארבעת הגדולות בכדורסל האירופי והפעם בישראל הפך זה מכבר לאירוע תקשורתי מן המעלה הראשונה . מיסדנו כ- 25 עמדות שידור בהיכל הספורט יד אליהו לאותן רשתות הטלוויזיה והרדיו ב- EBU שחפצו ליטול חלק בשידורים ה- Multilateral, ובראשן עבור רשתות הטלוויזיה של יוון וספרד. היה לי העונג והכבוד לעמוד בראש מבצע השידורים הבינלאומי ולצעוד שלוב זרוע עם יו"ר הוועדה המארגנת. שררה בינינו הבנה ותיאום מוחלט למרות שהיכל הספורט ביד אליהו הוא קטן מידי להכיל כל כך הרבה אנשי תקשורת מהעיתונות הכתובה ושתי המדיות האלקטרונית טלוויזיה ורדיו.

בימי שלישי – 19 באפריל 1994 וחמישי – 21 באפריל 1994 ערכתי תדריך מפורט לכל שדרי הטלוויזיה והרדיו בו הסברתי לכולם את פילוסופיית הכיסוי והשידור שלנו, מִפְרָט עבודת הגרפיקה והסטטיסטיקה, זיהוי השחקנים, ה- Super Imposing של ה- Count Down של שעון המשחק המרכזי ושעון ה- 30 שניות, תכנון ותכנות הכנסת ההילוכים החוזרים (Replays) והסבר הנוגע לנקודות הכניסה, מִשְכַם, ונקודות היציאה שלהם. אני באופן אישי חסיד נלהב של היגיון אדיטוריאלי שדוגל בהרצה ושימוש בהילוכים חוזרים ואיטיים מאוד ורבים ככל האפשר SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion), אך הדבר מחייב ערנות רבה ביותר של כל צוות השידור בניידת ובראש וראשונה של בימאי השידור. צריך להבין שבכל שימוש והכנסת Replay באשר הוא לאוויר מתחולל תמיד משהו אחר בזירה. שידור ההילוך החוזר צריך להיעשות בחוכמה רבה ובעיתוי נכון. שידור ה- Replay לצופים בבית צריך להיות תמיד חשוב יותר מאותו האירוע שה- Replay  משודר על חשבונו. במשך שני ימי השידורים הישירים לא הייתה לנו כ- Host broadcaster אפילו טעות טלוויזיה אחת. הביצוע הטלוויזיוני היה מדויק, מקצועי, ונעשה ברמה גבוהה בכל הקריטריונים שלו. הצל"ש ששלחה לנו גב' הָיְידִי גְרוֹמָן מקבוצת ISL Marketing המייצגת את ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) מדבר בעד עצמו. חודש ימים לפני מבצע שידורי ה- Final Four בתל אביב חזרתי מפגישת עבודה של קבוצת הספורט של ה- EBU בג'נבה (מארס 1994), ובידי המסמך הרשמי של איגוד השידור האירופי, המאפשר לנו לראשונה כ- Host broadcaster בינלאומי לגבות תשלום עבור הענקת שירותי שידור ומיסוד 25 עמדות שידור עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו של  ה- EBU. בשורה טובה וחשובה שהקלה על המאמץ הכספי שלנו. נפנפתי בשמחה במִסְמַך המלבב לנגד עיניהם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן.

טקסט תמונה :  1990. ג'נבה – שווייץ. EBU Sports Group Meeting. אני נוטל חלק פעיל בפגישות העבודה של קבוצת הספורט של ה- EBU  שהתקיימו באורח קבע פעמיים בשנה. במארס – בג'נבה, ובספטמבר – באחת מערי אירופה על פי תור שנקבע מראש. יושבת מאחורי משלחת השידור של הטלוויזיה ההולנדית – NOS. יושב מצד ימין לבוש חולצה לבנה מעונב ומרכיב משקפיים – ניקולאס טאקאץ' מרשת הטלוויזיה הבלגית RTBF. שני מימין בחליפה אפורה זהו ניקוס קאצארוס מהטלוויזיה היוונית ERT. בפגישות העבודה האלה למדתי טוב יותר כיצד לנהל את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית מן ההיבט הבינלאומי שלהם. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום ואורי פורת הבינו טוב יותר מכל מנכ"ל רשות שידור אחר את החשיבות המקצועית של השתתפותי בפגישות העבודה האלה. אי אפשר ללמוד את מהלכי התעשייה הטלוויזיונית הבינלאומית המורכבת, המסובכת, והיקרה בהתכתבות. המסמך המצ"ב חשוב להבנת התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית ומסביר היטב את חשיבות שיתוף הפעולה והסולידריות בתוך מִגזר השידור הציבורי המסונף ל- EBU. לכולם היה ברור שאין להטיל עוד מאמץ כספי בלבדי על ה- Host broadcaster הטלוויזיוני המארח אירוע ספורט בינלאומי גדול במדינתו. אני מוצא צורך להציג את המסמך בפני הקורא.

טקסט מסמך :  23 במארס 1994. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 2) שהוציא לאור ה- EBU  ואחד החשובים בתולדותיו. המסמך מסביר את רעיון הסיוע הכספי של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU ל- Host broadcaster  המקומי  שחלות עליו הוצאות שידור רבות. רעיון התמיכה בתשלום עבור שימוש בעמדות שידור של הטלוויזיה והרדיו, וקריטריונים של התשלומים על פי משך השימוש, היה הגיוני וצודק. (המסמך, באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 במארס 1994. זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) שהוציא לאור ה- EBU. המסמך מסביר את רעיון התמיכה בתשלום עבור שימוש בעמדות שידור שלל הטלוויזיה והרדיו, וסדר הגודל של התשלומים על פי משך השימוש. (המסמך באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתחרות ה- "Final four" האירופי של 1994 היינו רשאים לגבות מכל רשת טלוויזיה 1600 פרנקים שווייצריים עבור שימוש דו יומי בעמדת השידור. הקלה רבה לרשות השידור הענייה. אני זוכר היטב שפניו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום קרנו משהעברתי את המסמך לעיונו. שידורי מפעל הכדורסל של ה- "Final Four" בהיכל הספורט יד אליהו נערכו במתכונת המוכרת. ביום שלישי – 19 באפריל 1994 התקיימו שני משחקי חצי הגמר, ויומיים אח"כ ביום חמישי – 21 באפריל 1994 נערכו המשחק על המקום השלישי ומייד אחריו משחק הגמר. צוות השידור שלי כלל אז את השַדָּרִים אורי לוי ואורן רוזנשטיין. צְבִיקָה שֶרְף שימש כפרשן שלנו. הכיסוי הטלוויזיוני שהפיקה הטלוויזיה הישראלית ביומיים האלה של משחקי ה- Final Four נעשה בסטנדרט בינלאומי, אולי הטוב ביותר שנראה באירופה בשנים האחרונות. היה לי ניסיון רב בהפקת צילומי ספורט וכיסוי אירועים גדולים בטלוויזיה באמצעות מצלמות רבות . החידוש החשוב בהשוואה לעבר היה בהפיכת מרבית המצלמות בניידת השידור ל- Isolated Cameras, כאלה המחוברות כל אחת בנפרד ל- VTR משלה, ועל כן הֵן מוכשרות להקליט את הסיגנל של עצמן מבלי להפריע האחת לרעותה. זהו יתרון טכנולוגי חשוב שמניב כמות גדולה של כנסת הילוכים חוזרים איטיים מזוויות צילום שונות. כשזה נעשה בהתאמה בנקודות הזמן הנכונות ובאורך הדרוש הופך הכיסוי הוויזואלי לעשיר הרבה יותר. המורכבות הטכנולוגית הזאת שהעשירה את תמונת ה- Video התאפשרה לאחר שהמנכ"ל מוטי קירשנבאום נתן לי את רשותו לשכור בפעם הראשונה בהיסטוריה של כיסוי אירועי ספורט בארץ מערכת ממוחשבת להילוכים חוזרים (Hard Disc) ולהציבה בניידת השידור שלנו (חנתה תמיד ליד שער מס' 6 בהיכל הספורט ביד אליהו). זהו אלמנט טכנולוגי שלא עמד לרשותי עד אז מעולם. כל עיתונאות טלוויזיונית באשר היא, לבטח זאת המועברת בשידור ישיר לצופים בבתיהם, איננה שווה דבר ללא טכנולוגיה מודרנית ומיידית, כמותית ואיכותית. הקבוצה הספרדית חובנטוד בּאדאלונה ניצחה במשחק הגמר את אולימפיאקוס היוונית 57:59. זה כמובן לא שינה עבורי דבר. חשוב היה שמחלקת הספורט העניקה לצופי הטלוויזיה בספרד ויוון איכות שידור מרהיבה. הייתי שבע רצון מאוד מצִוותי ההפקה, הצילום והשידור שעמדו לרשותי. רמת הכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה מייד להֵדים גדולים ושבחים רבים בכל רחבי אירופה ובשלושת המוקדים החשובים של תעשיות הטלוויזיה והספורט : בהנהלת ה- EBU  בג'נבה, ב- FIBA במינכן, ובחברת ISL – marketing  המשווקת התקשורתית של ה- FIBA.

טקסט תמונה : אפריל 1994. זהו אמנון אוסמן בימאי השידורים הישירים של משחקי ה- Final 4 האירופי בכדורסל שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו. (באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 3 במאי 1994 השיגני מכתב הערכה – צל"ש של חברת  ISL marketing הדן בהפקת שידורי הטלוויזיה של תחרויות ה- "Final four 1994" בתל אביב. הנה תוכנו שהיה מיועד לי ולמפיק המצוין שלי ששי אפרתי [5].

טקסט מסמך : 4 במאי 1994. זהו מסמך השבח המקורי ששלחה לנו היידי גרומן (Heidi Gromann) מקבוצת ISL Marketing בתום הפקת שידורי ה- Final Four בכדורסל ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

according to my colleagues yours was the best final four in our basketball history

כתבה לנו הבוסית של ISL היידי גרומן. איזה עוד יחידת שידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צברה מכתבי הערכה והוקרה כה רבים…? (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבאתי את תוכנו של הצל"ש של גב' הָיְידִי גְרוֹמָן לידיעתם של עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השותפים להצלחה הגדולה, ופִקססתי אותו גם למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אדריכלי השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום קפץ מייד על המציאה, וביקש ממני ומדוברו צְבִי לִידַר לפרסם את דבר הצל"ש בעיתונות הכתובה. הוא מאוד אהב את מכתבה של גב' הָיְידִי גְרוֹמָן אז, אך התייחס בשִוויון נפש למכתב ההערכה ששלח סגן שר החינוך והתרבות ח"כ מיכה גולדמן [6]. מכתבי הערכה של פוליטיקאים לא הזיזו לו ולא לי.

הבאתי את תוכנו של הצל"ש של גב' הָיְידִי גְרוֹמָן לידיעתם של עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השותפים להצלחה הגדולה, ופִקססתי אותו גם למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אדריכלי השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום קפץ מייד על המציאה , וביקש ממני ומדוברו צְבִי לִידַר לפרסם את דבר הצל"ש בעיתונות הכתובה. הוא מאוד אהב את מכתבה של גב' הָיְידִי גְרוֹמָן אז, אך התייחס בשִוויון נפש למכתב ההערכה ששלח סגן שר החינוך והתרבות ח"כ מיכה גולדמן [6]. מכתבי הערכה של פוליטיקאים לא הזיזו לו ולא לי.

טקסט מסמך : 3 במאי 1994. מכתב הצל"ש ששלח סגן שרת החינוך ח"כ מיכה גולדמן למנכ"ל רשות השידור בתום מבצע שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל בהיכל הספורטט ביד אליהו ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פלוס עותקים למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ולי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכיסוי האיכותי של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל באפריל 1994 בהיכל הספורט ביד אליהו ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הוא זה שהאיץ ופתח את הדלת לחתימה מחודשת שלנו על הסכם זכויות שידורי הכדורסל הבינלאומי והעולמי עם ה- FIBA לשלוש השנים הבאות של, 1998- 1995. למרות אובדן הפופולריות שלו באירופה, נחשב ענף הכדורסל לשני בחשיבותו בישראל אחרי הכדורגל. מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן אישרו לי להצטרף לחוזה החדש FIBA / EBU. שניהם ידעו שיש להם על מי לסמוך.

טקסט תמונה : אפריל 1994. היכל הספורט ביד אליהו. דינו מנגין גובהו 2.05 מ' (במרכז) שחקנה האגדי של קבוצת הכדורסל האיטלקית רבת המוניטין מובילג'ירג'י ווארזה ונבחרת איטליה בחברת שני מעריצים שלו. מימין, מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, ומשמאל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו בקיץ 1998 עמד לפוּג חוזה הכדורסל הישן עם ה- EBU בתוך חודשים ספורים. מוטי קירשנבאום כבר לא היה עִמי עוֹד. אורי פורת החליף אותו. בחודש נובמבר 1998 הגיעה הצעת המכרז החדש של זכויות השידורים של הכדורסל הבינלאומי עליו חולשת ה- FIBA לרשות השידור ולערוץ הספורט. שולח המכרז והמפקח עליו היה מתווך זכויות השידורים מר זֶ'רוֹם וָואלְקֶה מחברת "+ SPORT" חברת בת של רשת הטלוויזיה הצרפתית "+ CANAL". המכרז החדש הציע חוזה ארוך טווח לחמש שנים 2004 – 1999, וכלל הרבה מאוד אירועי כדורסל אירופיים ועולמיים לגברים ונשים. אותי עניינו ראשית דבר משחקי ה- Final Four (הנערכים מידי שנה בעיר אחרת באירופה) בשל הסיכויים הטובים של מכבי ת"א להעפיל אליהם. מכבי ת"א אומנם נעדרה ממשחקי הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות כבר שבע שנים רצופות מאז 1991, אך היה ברור לאורי פורת ולי שחוזה ה- Final Four שהוא חוזה נפרד, אמור להיות על פי תפישתנו המשך ישיר להסכם שהיה לנו עם מכבי ת"א במשחקי העונה הרגילה. כמו כן כללה הצעת המכרז של חברת + SPORT הצרפתית את משחקי אליפות אירופה לגברים המתקיימת אחת לשנתיים. חשיבות שידורי אליפות אירופה נבע מהשתתפותה הקבועה של נבחרת ישראל במפעל הזה. יכולנו לשָדֵר גם את אליפות העולם שנערכת אחת לארבע שנים ונחשבת לאירוע עַל בכדורסל הבינלאומי. אירוע בחיר ובכיר גם ללא השתתפות נבחרת ישראל. הפעם האחרונה שנבחרת הכדורסל של ישראל הצליחה להעפיל לאליפות העולם, הייתה זאת שהתקיימה בספרד ב-1986. את הנבחרת אימן אז צביקה שרף.

נפגשתי עם סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי כדי להכין את הנתונים הכספיים למנכ"ל החדש – ישן אורי פורת. לדאבון לב הוא היה עכשיו הססן ו- איטי, ולא הזכיר במאום את עברו המפואר כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984. הססנותו "הטבעית" של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים כשומר הקופה הציבורית וחוסר תעוזתו שהצטרפו לזו של המנכ"ל אורי פורת הפכה את ההשתתפות שלנו במכרז החשוב לפתטית. שניהם הסכימו להוסיף כ- 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר בלבד לסכום החוזה הישן מתקופתו של המנכ"ל הקודם מוטי קירשנבאום. תוספת מגוחכת. לא הצלחתי לשכנע את אורי פורת. אוזנו הייתה כרויה שלא בצֶדֶק לעבר סמנכ"ל הכספים שלו. הסברתי לשניהם כלהלן : "אם מכבי ת"א תעפיל ל- Final Four ואנחנו כגוף שמשדר את משחקי מכבי ת"א בעונה הרגילה לא נוכל לשָדֵר את משחקי הגמר, ובזכויות השידורים האלה יזכה גוף שידור אחר בישראל, יחל כאן מסע שֵדים וביקורת ציבורית מוצדקת שלא נוכל לעמוד בפניה". איזו איוולת מקצועית היא לקנות את זכויות שידורי המשחקים המוקדמים של מכבי ת"א מבלי להבטיח לעצמך את יכולת השידור של משחקי הגמר עצמם. ה- יעלֶה על הדעת שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC  תקנה את זיכיון ה- NBA רק למשחקים המוקדמים ותפקיר את זירת משחקי הגמר לרשתות המתחרות שלה מ- ABC אוֹ CBS. יכול להיות שמִן ההיבֵּט הסטטיסטי בו מכבי ת"א לא ביקרה ב- Final Four כבר שנים רבות מאז הפעם האחרונה שלה ב- 1991, צָדָק אורי פורת בחישוביו. יתכן והֵניח שגם בעונה הקרובה ואולי גם בעונות הבאות לא תצליח מכבי ת"א להעפיל ל- Final Four, ולכן אין צורך להתחרות עם ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר כדי לחתום על החוזה היקר. על פי שיקול דעתו, גם הסכם בדבר שידורם הישיר של כעשרים משחקי מכבי ת"א לאורכה של העונה הרגילה (בערבי יום חמישי בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית), היה הֵישג נכבד לכשעצמו לרשת הענייה שהוא המנכ"ל שלה. זה היה הימור מסוכן שאורי פורת נטל על עצמו שהצליח באותה שנה של 1999. מכבי ת"א שוּב לא הצליחה להעפיל ל- Final Four בעונת המשחקים של 1999 / 1998. ה- Final Four שודר ע"י ערוץ 5 בכבלים.

נדמה היה לי שבשל חתירתי המתמדת לעסקה כספית כוללת עם מכבי ת"א ו- FIBA, ראה בי המנכ"ל מעין טרובדור – הרפתקן לא זהיר של שידורי ספורט. ביקשתי מזֶ'רוֹם וָואלְקֶה שיעניק לי אורכה כדי להתארגן מחדש. הוא ידע עד כמה מסורבלת דרך התנהלותו של השידור הציבורי , לא רק בישראל, והסכים להמתין לי עוד פרק זמן קצר. ההמתנה לא הועילה. ניצבתי בודד במערכה הפיננסית הזאת . שום דבר לא הסתייע בידי. ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים הסכים לשלם לחוזה החדש בן החמש שנים כמיליון וחצי דולר. סכום סביר לחלוטין, רק פי שניים וחצי יותר מהסכום שאנחנו נקבנו בפני זֶ'רוֹם וָואלְקֶה. לא הייתה כאן אפילו תחרות. הגמון הכספים הראשי של רשות השידור פעל כחובבן פעיל באגודת החובבנים. הוא הציע תמורת חוזה בן חמש שנים סכום דוֹמֶה ששילמנו בעבור חוזה לשלוש שנים. זה היה לחלוטין לא ריאלי. טוב היה לוּלֵא התייצבו כלל למערכה הזאת מדולדלי תחמושת בצבע ירוק. אם אין לך כסף להשתתף בתחרות, וותר, ואל תתייצב כלל על קו הזינוק. אין שום טעם והגיון להיות מובס ברבים ולהציג את קלונך בפרהסיה . זה היה עוד כישלון במערכת כישלונות מתמשכת. ב- 1992 איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באשמתו של מנהלה יוסף בר-אל את המונופול שהיה לה על שידורי הליגה הלאומית בכדורסל לטובת ערוץ הספורט בכבלים. עכשיו שבה והפסידה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את זכויות השידורים של הכדורסל הבינלאומי והעולמי שוב לערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) לראשונה מזה שלושים שנה. אובדן הקשר עם FIBA בחו"ל ואיגוד הכדורסל בארץ בתחום שידור כל כך פופולרי וחשוב (כמו ענף הכדורסל), הפך את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שלא באשמתה להרבה פחות רלוואנטית לציבור משלם האגרה. לא רק שהטלוויזיה הישראלית איבדה את העליונות שלה , אלא נמנע מאתנו עכשיו לשָדֵר את שלושת האירועים החשובים ביותר של הכדורסל האירופי והעולמי בהשתתפות נבחרת ישראל ומכבי ת"א : ה- Final Four האירופי השנתי, אליפות אירופה הדוּ שנתית, ואליפות העולם הנערכת מידֵי ארבע שנים. זכויות השידור הבלעדיות היו בידי ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים.

בעונת 1996- 1995 עלה בידי לשכנע את המנכ"ל מוטי קירשנבאום לתקן את נִזקי ההנהלה הקודמת. חלקנו עכשיו עם ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) בזכויות השידורים של הכדורסל הישראלי המקומי עם ערוץ הספורט בכבלים. הסידור הזה שאנחנו מכסים רק את משחקי מכבי ת"א באירופה ומתעלמים לחלוטין מהכדורסל הישראלי לא נראה לי הוגן וגם לא מוסרי. מוטי קירשנבאום קיבל את המלצתי. על פי ההסכם החדש בין שני גופי השידור שנחתם לתקופה של שלוש שנים 1999 – 1996, יכולנו לשדר ישיר עכשיו לסירוגין עם ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) את סדרות חצי הגמר והגמר סל של הטוב מחמישה משחקים על אליפות המדינה. שידורי משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל היו בלעדיים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בעונת 1999 – 1998 עשתה מכבי ת"א ניסיון נוסף להסתער על גביע אירופה של ה- FIBA. הקבוצה הדיחה את מאמנה הקודם הסרבי – קרואטי מר וִוינְקוֹ יֶילוֹבַאץ' ומינתה תחתיו את עוזרו הישראלי יורם חַרוּש. חילופי המאמנים לא הועילו. עד מהרה נקלעה מכבי ת"א לשורת הפסדים, בעקבותיהם נולד משבר אי אימון חמור בין המאמן לשחקניו ובין המאמן להנהלה שמינתה אותו. להנהלה בראשותו של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא הייתה סבלנות להמתין לשיטה וצורת המשחק ולדרך ניהול ההתמודדות של יוֹרָם חָרוּש שאמורים היו להביא ניצחונות בהמשך. ההצלחות פשוט בוששו להגיע, וכמו תמיד במקרים כאלה המאמן משלם בראשו. המאמן יורם חַרוּש ג'נטלמן בעל אישיות מקסימה הודח. תחתיו מונה פיני גרשון, מאמן כדורסל מוכשר, ורב אומן ביחסי ציבור, שיווק, ותקשורת. פיו הפיק מרגליות. פיני גרשון היה מאמן מוערך במכבי ת"א אך לא אהוּד בטרם מינויו. אולי מפני שהיה עצמאי מידי בדעותיו. אמירות ה- שָחָץ הססגוניות שלו למצלמות הטלוויזיה הוציאו חלק מאנשי מכבי ת"א משיווי משקלם. פיו הגדול היה לוֹ למכשול. אישיותו הפתוחה והחייכנית טמנה בחובה חֵן רב, פתיחות, הומור, אך גם משהו שחצני ופרובוקטיבי. לבטח ביטחון עצמי גדול. מינויו של פיני גרשון בנובמבר 1998 למאמן מכבי ת"א הוכיח שמאמנים גדולים ומוכשרים אינם מתים, הם רק מחליפים שחקנים.

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. פיני גרשון היה כבר מאמן עתיר ניסיון . לפני הגיעו ב- 1998 למכבי ת"א, הדריך כבר קבוצות רבות בליגה הלאומית בכדורסל . בשנות ה- 80 אימן פיני גרשון את קבוצת מכבי חיפה שמנהלה היה מִיכָה רָב (היום ראש אגף ביטחון ובטיחות באוניברסיטת חיפה). מִיכָה רָב זזוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "פיני גרשון ניחן בטביעת עין מקצועית בלתי רגילה. אחד השחקנים הבולטים במכבי חיפה אז היה דיוויד בלאט, אך פיני גרשון הודיע לי נחרצות כי אינו מוכן שהוא יישאר בקבוצה מפני שאיננו מתאים למחשבת הכדורסל שלו. הוא נימק זאת כך : "דייויד בלאט הוא מעין רכז משחק שלאחר קבלת הכדור נוהג תמיד להקפיץ אותו ורק אח"כ מחפש מסירה . אני רוצה רכז משחק שיעיף את הכדור קדימה כדי שההתקפה תסתיים בתוך שניות ספורות". השבתי לו : "דייויד בלאט הוא שחקן כדורסל רציני ששיחק בנבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 10 של 1977. הוא הגיע מאוניברסיטת סטאנפורד בארה"ב, שם הכדורסל מתוכנן וההתקפה נמשכת כארבעים וחמש שניות, וזאת כדי לחפות בתחכום על פער באיכות השחקנים". פיני גרשון לא קיבל את דעתי, והשיב לי : "תביאו לי את זה מהנוער, גִ'ינוֹ, הוא יעבור מהר את החצי, וימסור ל- קוק לניהול המשחק", והִתכוון ליעקב ג'ינו שכיהן מאוחר יותר כעוזרו של פיני גרשון במכבי ת"א והפך למאמן בזכות עצמו בליגה הלאומית בכדורסל. פיני גרשון הדיח את דייויד בלאט מההרכב. דייויד בלאט עבר לשחק בשורות קבוצת מכבי חדרה ממנה הגיע באותה שנה למכבי חיפה רכז משחק אלמוני בשם עדִי גוֹרְדוֹן".

בקיץ 1992 הביא עַמִית גַל חבֵר קיבוץ עמיר ומנהל מועדון הכדורסל של הפועל גליל עליון את פיני גרשון לאמן את הקבוצה במקומו של המאמן המצליח מר מולי קצורין. יו"ר הקבוצה אז יָדִין כּהֵן הסכים לשלם למאמן החדש 40000 (ארבעים אלף) דולר לעונה אחת. שני הקיבוצניקים הנמרצים אמרו לו ללא כחל ושרק, ובעצם ציוו עליו, מוּלִי קָצוּרִין עשה כאן עבודה נהדרת . אל תיגע בסגל השחקנים ואל תשנה. נותר לך רק לקחת את האליפות ולהביאה בפעם הראשונה בהיסטוריה לגליל. בעונת 1993 – 1992 זכה פיני גרשון באליפות המדינה לאחר שניצח כמאמן הפועל גליל עליון את מכבי ת"א בסדרה של הטוב מחמישה משחקים בשלב חצי הגמר סל  3 : 2. זאת הייתה הדחה סנסציונית של מכבי ת"א מאליפות המדינה ע"י קבוצת הפועל גליל עליון . במשחק החמישי והמכריע ניצחה הפועל גליל עליון במגרשה הביתי בכפר בלום את מכבי ת"א  88 : 80. זה היה גם ניצחון מזהיר של מאמן הגליל העליון פיני גרשון על יריבו (וידידו לשעבר) צביקה שרף מאמן מכבי ת"א. בסדרת הגמר סל הסופית ניצחה הפועל גליל עליון יחד עם פיני גרשון את הפועל ת"א גם כן בתוצאה 2:3. בסיום משחק האליפות ב- 19 במאי 1993 במגרשו הביתי בכפר בלום, שלף מאמן האלופה החדשה פיני גרשון משרוולו הצהרה מעניינת קבל עם ועדה מול מצלמות ערוץ הספורט בכבלים בשידור ישיר, ופיו הפיק מרגלית, "הזכייה בתואר האליפות היא הדובדבן שבקצפת". היה ברור שפיני גרשון הוא לא רק מאמן כדורסל מוכשר אלא גם קופירייטר מבריק . כוכבי הכדורסל הצעירים של הפועל גליל העליון ובראשם דוֹרוֹן שֶפֶר בן ה- 21 ולצִדוֹ שחקני החיזוק האמריקניים בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, מַיִיק גִיבְּסוֹן, גֶ'רִי סַיְימוֹן, וסְטִיב מָאלוֹבִיק לימדו לקח מַר את שתי הקבוצות התל אביביות המצטיינות בעלות המוניטין, מכבי ת"א והפועל ת"א.