הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חַל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : חלק מהפוסטים מתעדכנים מפעם לפעם בעת הצורך גם לאחר הוצאתם לאור.

—————————————————————————–

פוסט מס' 669 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 25 בפברואר 2017.

—————————————————————————–

פוסט מס' 669. פרפראות טלוויזיוניות, פוליטיות, מסחריות, ותיאטרליות. הרקע הספורטיבי הבינלאומי להענקת פרס ישראל (באיחור זמן עצום) לאלופה האולימפית היהודייה – הונגרית בהתעמלות גב' אגנס קלטי בת 97 היום, אזרחית מדינת ישראל מאז 1957. זה יקרה ביום שלישי – 2 במאי 2017 במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמת מדינת ישראל. גב' אגנס קלטי תעוטר ותהיה כלת פרס ישראל כשהיא בת 97. מדובר בספורטאית עַל בינלאומית, אלופה אולימפית בהתעמלות (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956), ואישה מדהימה (!). פוסט מס' 669. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 25 בפברואר 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דגול דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית הציבורית במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : שדרן רדיו גלי צה"ל ירון ווילנסקי ושרת הספורט מירי רגב.

יש גבול לכל תעלול. שדרן רדיו גלי צה"ל ירון ווילנסקי מתעקש להציג את עצמו כעיתונאי חנפן ופותח ביום חמישי – 23 בפברואר 2017 את תוכנית האקטואליה היומית "חמש בערב" בהנחייתו ושותפו להנחיה יעקב ברדוגו משהו בזאת הלשון : "…שלום לשרת הספורט מירי רגב…אין זה מקובל לעשות זאת, אולם ברצוני לומר לך, כל הכבוד…". ירון ווילנסקי מתכוון לכך שברכת "כל הכבוד" מצדו בפתח "חמש בערב" מגיעה לשָֹרה בגִין הסכמתה להצטרף לשדרוג פוליטי של טיסה ביטחונית של קבוצת הכדורסל עירוני נהריה לעיר גזיאנטפ בטורקיה לצורך התמודדות ספורטיבית במפעל אירופי נגד קבוצת כדורסל טורקית שמקום מושבה הוא בסמוך לגבול הסורי הפרוץ כ- 60 ק"מ צפונית ממנו, וכ- 120 ק"מ צפונית לעיר הסורית חַאלֶבּ ההרוסה והחרבה רוויה בפעילויות צבאיות מלחמתיות נואשות של צבא סוריה נגד ארגוני המורדים ונגד פעילות הטרור של דאע"ש באזור. ממשלת טורקיה התנתה את אבטחת ביקור שחקני מועדון עירוני נהריה בגזיאנטפ – טורקיה, באמצעות פעילות מאבטחים חמושים ונסיעה ברכב ממוגן חסין לקליעים, רק אם אישיות ישראלית בכירה תתלווה לקבוצת הספורט הישראלית ותהיה נוכחת בזירת האירוע. שרת הספורט בממשלת ישראל מירי רגב עשתה את המוטל עליה בתוקף תפקידה המיניסטריאלי, אחריותה המשרדית, ובכורח הנסיבות. זהו תפקידה (!) לא מגיע לה שום "כל הכבוד". היא לא התנדבה לבצע כאן פעולה הירואית יוצאת דופן, משהו Outstanding. אין מדובר ב- רבותא ו/או בגדולה כלשהי, אלא במעשה רֵגוּלָארִי. לא יותר מזה. אילו סירבה לטוס לגזיאנטפ הייתה מועלת ב- תפקידה כשרת הספורט. ירון ווילנסקי הוא עיתונאי וותיק ונדמה לי גם ישר והגון (אם כי רצסיבי לעומת שותפו יעקב ברדוגו ל- "חמש בערב"). הוא העניק בשוגג ובחינם בימה תקשורתית נכבדה ברשת שלו לשרת הספורט שהזדרזה למַנֵף מינוף פוליטי את הטיסה שלה ו- של ועוזריה ל- גזיאנטפ כאילו עמדה להקריב שָם אוֹטוֹטוֹ את חייה למען מדינת ישראל. תפקידו של כל עיתונאי באשר הוא לנוע תמיד בקו המקביל לקו המקביל של הממלכה ולעולם לא לחצות אותו. במתמטיקה- חציית קווים מקבילים איננה אפשרית על פי האקסיומה המתמטית הקובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. במציאות – חציית קווים מקבילים של העיתונות את זה של השלטון היא חטא מוסרי כבד. מירי רגב זכתה בחינם ב- צל"ש מידי עיתונאי תמים. איזה "כל הכבוד" ואיזה נעליים. עירוני נהריה הפסידה במשחק הגומלין הזה נגד גזיאנטפ בהפרש קטן יותר מאשר ניצחה אותה בנהריה ועל כן טיפסה לשלב הבא במפעל האירופי. היא עשתה זאת לא בגלל מירי רגב.

טקסט מסמך : מפת האזור של העיר הטורקית גזיאנטפ הסמוכה לגבול הסורי הפרוץ והעיר הסורית חַאלֶבּ. 

פרפרת 2 : אודיה קורן ונתן דטנר.

ועוד ברדיו גלי צה"ל : אודיה קורן מוסרת את המידע שלה ב- "ענייני דְיוֹמָא" למאזיניה מידי יום שישי בשבוע ב- 13.00 בפשטות ובתום לב. היא נשמעת אמינה ואנוכי מאמין לתום לִבָּה. היא עדיפה לגמרי על שותפה להגשה השחקן נתן דטנר שנוטל ללא רשות ממנה את הזכות להתרברב ולהשתחץ.

פרפרת 3 : יובל שטייניץ ויאיר לפיד.

אנוכי מאמין להסבריו, ניתוחיו, וטיעוניו הפוליטיים – כלכליים – ביטחוניים של יובל שטייניץ הכֵּן ולא ליאיר לפיד שמצטייר כל פעם מחדש כאופורטוניסט.

פרפרת 4 : אמארה סטודמאייר ואנדרו גאודלוק.

איגוד הכדורסל חייב להעמיד לדין ולקנוס את שני שחקני הכדורסל הזרים האמריקניים החוצפנים אנדרו גאודלוק (מכבי ת"א) ואמארה סטודמאייר (הפועל ירושלים) בגין תקיפתם הפומבית, המכוערת, והבלתי נכונה את שופטי הכדורסל הישראליים. אילו שני החבר'ה האלה היו עושים את המעשה הנבזי הזה במסגרת ארגון ה- NBA, הם היו נקנסים בו במקום ב- 100000 (מאה אלף) דולר. אמארה סטודמאייר הביע את דעתו השלילית ביותר על מוסד השיפוט לאחר הפסד הפועל ירושלים באילת ל- הפועל אילת 55:62 (יום רביעי – 22 בפברואר 2017) ואנדרו גאודלוק השתלח בפראות בשופטים הישראליים לאחר הפסד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו לבני הרצליה 99:92 (יום שני – 20 בפברואר 2017).

פרפרת 5 : ה- אופטיובניקים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ובראשם הסטנדאפיסט הליצן מודי בר און. וגם עוללות RGE.

מודי בר און הוא מגיש ומוסר מידע באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקן של סטנדאפיסט לֵיצָן. ראיתי ביְמֵי חֶלְדִי עשרות רבות אולי מאות מגישים ומגישות מכל הגוונים והסוגים של תוכניות ספורט וחדשות בארץ ובעולם, מהאולפן ובשטח. מעולם לא נתקלתי ולא חזיתי ב- 40 שנות שהותי בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית באישיות טלוויזיונית כל כך מביכה כמו מודי בר און. האיש עוסק בהגשה והנחיה תמוהה ו- תיאטראלית. לא נוחה ולא טבעית. מדובר ב- אדם מאולץ ש- כל הזמן מנופף מול המצלמה בידיו, בזרועותיו, ובכפות ידיו לכל הכיוונים, מניע את ראשו ללא שום בקרה, מזיז את גופו בעצבנות ובאי שקט חזור והזז, משתמש באינטונציות ווקאליות מגוחכות, ורואה באולפן הטלוויזיה זירת תיאטרון. אינני רגיל שמגיש טלוויזיה אחוז תזזית פונה ומדבר אליי בסגנון ו- טוֹן לֵיצָנִי שכזה. אנוכי אחד מצופיו של אותו מודי בר און אולם הוא איננו האפוטרופוס שלי. הוויזואליה הבלתי אסתטית והמיותרת שלו מפריעה לי. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו תיאטרון אלא מסגרת תיווך עניינית ומאופקת בין מוֹסֵר הַמֵידָע לצופיו. כך הכרתי בשעתו את מגישי ומנחי הטלוויזיה ההם דן שילון, יורם ארבל, עודד בן עמי, מאיר איינשטיין, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי, יאיר שטרן, אורלי יניב, מירב מיכאלי, חיים יבין, שמעון טסלר, שרי רז, וולטר קרונקייט, האווארד קוסל, בוב קוסטאס, דיק סטוקטון, ברברה וולטרס, ברנט מאסברגר, ג'ים מקאיי, תום ברוקואו, הארי ריזונר ורבים אחרים ורבות אחרות. הם והן היו מוסרי מידע קורקטיים ולא ליצנים. אולי הקולגות שלו של מודי בר און שמסתופפים סביבו באמת מתפעלים ו- שבעי רצון ממנו, וייתכן גם כי הם כאלה בעל כורחם. לי הוא פשוט מפריע. התנהגותו הלא טבעית מול מצלמת הטלוויזיה כ- קומיקאי לא מוכשר מושכת תשומת לב על חשבון תוכן הַמֵידָע שהוא אמור לספק לצופיו. בני אדם אינם משוחחים ו- מדברים כקומדיאנטים איש אל רעהו ולא מוסרים מידע האחד לשני תוך כדי הרמה מגוחכת של זרועותיהם ונפנופם לחלל האוויר, נענועם ללא הרף בליווי הטיות ראש אין סופיות, שימוש בתנועות גוף עצבניות, ונקיטת טונים ווֹקָאלִיים עולים ויורדים כאילו מדובר במורה ותלמידיו. בשעת חינוך. ההידברות שלו עם קהל צופי הטלוויזיה מחורבנת ומביכה. מדובר ב- דיסונאנס טלוויזיוני. אין לי צל של מושג אם אלי אוחנה, נדב יעקובי, אבי מלר, מירי נבו, ואלי אילדיס שמאיישים את פנל האולפן בהובלתו מסכינים עם צורת הפנייה שלו אליהם ואל צופיהם האנונימיים. בעצם להם אין ברירה. אולי יש להם מה לומר אבל אסור להם לדבר. הם כבולים בחוזה להנהלה שלהם ואוי להם אם יצייצו. אף פעם לא ראיתי סגנון הגשת תיאטרלית כזאת באולפן חדשות ו/או ספורט בטלוויזיה, לא בארץ וגם לא בעולם, וגם לא העברת מידע בזָ'אֶנר לֵיצָנִי מגוחך שכזה. שיבושם לו. מודי בר און הוא לֵיצָן סטנדאפיסט מגוחך ברמה שכונתית שנהנה מחשיפה טלוויזיונית מטעם הנהלת RGE. אולם אפילו סתמיותו התיאטראלית אין בכוחה לערער ולהשחית את רושם תמונות הכדורגל וכיסוי הטלוויזיה הנפלא של עשרות מצלמות (חלקן SSM) העוסקות בצילום משחקי ה- Champions League באירופה. מדובר בטלוויזיית חו"ל עילאית.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאימץ בחוזקה אימוץ היסטורי אל לִבּוֹ את שיטת השידור ה- Off tube ומסירת והעברת המידע לצופיו באמצעות ההעתקה מהמוניטורים בהרצליה, גרם כבר נזק עצום למוניטין העיתונאי שלו וגם לעיתונאים – שדרני ה- Off tube שעובדים בשירותו. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא מעצמת Off tube עשיר בזכויות שידורים אולם כזה שהפך את עצמו ביודעין למעֵין פנס קסם נעדר כמעט כל שביב של עיתונאות. שדרניו ופרשניו נדרשים כל פעם מחדש לתווך את המידע בין ה- מְצִיאוּת המתרחשת על כרי הדשא באירופה לבין קהל צופיהם השרוי בארץ, באמצעות ההעתקה מהמוניטורים באולפן בהרצליה. מדובר בטרגדיה עיתונאית – טלוויזיונית מתמשכת שכופה הנהלת RGE על העובדים הַכְּנוּעִים ב- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וכפוֹעַל יוצא גם על הצופים בארץ. מה צריך לחוש ולהרגיש העיתונאי הידען אבי מלר כלפי הנהלתו וצופיו, מי שנגזר עליו לשבת מאסר עולם באולפן בהרצליה, על מנת שיבצע משם את מלאכת ההעתקה העיתונאית הכפולה מהמוניטור "Off tube על Off tube" ? התשובה ברורה : מְבוּזֶה. כפיצוי עצמי הוא חולם ומעצים את התרשמותו מהאירועים הללו ע"י הענקת דרמטיזציית יתר ווֹקָאלִית ל- תיאור קטעי תקצירי הכדורגל שלו, כאילו הוא באמת יושב בעמדות השידור האותנטיות באצטדיונים באירופה. מתקבלת תוצרת Over doing טלוויזיונית. הנהלת RGE זורקת מפעם לפעם עצמות לשדר – עיתונאי נדב יעקובי ושולחת אותו לעיתים רחוקות לרעות בכרי הדשא באירופה, אולם ב- ד"כ היא שמה פס ארוך ביודעין על צופי הטלוויזיה הישראליים שמממנים את קיומה ועושה להם רק חשבון כלכלי ולא עיתונאי. כולל אגב השידור הישיר האחרון ביום חמישי – 23 בפברואר 2017 של משחק הכדורסל ב- Euroleague בו ניצחה צסק"א מוסקבה (במוסקבה) את מכבי ת"א 81:93. ניב רסקין ופיני גרשון עשו את מלאכתם Off tube מהאולפן בהרצליה. הם לא טסו עם מכבי ת"א למוסקבה כדי לחסוך בממון. (על פי דיווח של אתר "וואלה ברנז'ה). מדובר בצעד פתטי. קבוצת RGE עשתה עסקה כלכלית גרועה משרכשה את זכויות השידורים של מכבי ת"א במסגרת ה- Euroleague לתקופה של 6 (שש) שנים תמורת כ- 30.000000 (שלושים מיליון) דולר. 5.000000 (חמישה מיליון) דולר בממוצע לעונה. ההפסד של מכבי ת"א נגד צסק"א שלשום במוסקבה היה ה- 15 (חמישה עשר) במניין במסגרת ההשתתפות בליגת הכדורסל האירופית הבכירה. לכן, כדי למזער נזקים מחליטה עכשיו קבוצת RGE להשאיר את צוות השידור העיתונאי בבית. עלוב. על פי המידע הסטטיסטי המתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (יום שישי – 24 בפברואר 2017) חטפה מכבי ת"א פעם נוספת יותר מ- 90 נקודות. % הקליעה שלה מחורבן. שחקני מכבי ת"א היו שוב חָלוּדִים בשמירה על רשת הסל שלהם במשחק הזה נגד צסק"א מוסקבה וגם עצלנים ב- דיוק הזריקות שלהם ל- 2 נקודות, רק ב- % 51.06 (24 קליעות מתוך 47 ניסיונות), פספוסים בזריקות ל- 3 נקודות ב- % 35.29 בלבד (6 קליעות מ- 17 ניסיונות), וכן החטאות רבות מידי בזריקות עונשין ב- % 62.50 (15 מ- 24). צריך לזכור שדייוויד פדרמן משלם בעונת 2017 – 2016 לשחקנים המקצועניים האלה שלו שעיקר מלאכתם אמור להיות דיוק בקליעה והגנה על הדגל (חלקם מעוררי רחמים), משכורות עתק וסכומים של מיליוני דולרים. אולם הוא עושה זאת מכיסו הפרטי אז שייבושם לו.

פרפרת 6 : ערוץ 10 ובירת עמק הירדן העיר טבריה.

הופעת סגל ערוץ 10 בבירת עמק הירדן, הלוא היא העיר טבריה, והגשת מהדורת החדשות המרכזים משם, הייתה לא יותר ממופע חשפנות משעמם ויחסי ציבור דלים. אולם טבריה איננה עבורי סתם עיר דלה נטולת תיירות פנים וחו"ל. היא הייתה פעם שוקקת חיים ו- מעוררת זיכרונות אישיים. ראש ממשלת ישראל הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון הצנוע בילה את חופשותיו בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת במלון הטברייני "גלי כינרת". הייתה לכך משמעות תודעתית עצומה בקרב היישוב הקטן. בחופשות שלי בעת שירותי הקרבי ב- "גולני" בשנות ה- 50 במאה שעברה בדרכי לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן, האוטובוסים ו/או ההסעות הצבאיות שלנו חצו את טבריה. תמיד עצרתי שם והלכתי לטעום מדוכני הפלאפל הטברייניים הטריים והטעימים. ב- 1960 ראיתי בבית קולנוע בטבריה את הסרט "King Creole" עם אלוויס פרסלי. ב- 1960 נעניתי להצעת קבוצת הכדורגל הפועל טבריה (שיחקה אז בליגה הלאומית, ליגת העל היום) להצטרף לשורותיה. שיחקתי אז גם בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העַל היום) בקבוצת הפועל אשדות יעקב (קיבוץ שכן לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן) וגם בליגה הלאומית בכדורעף במדי הפועל אפיקים. היה בלתי אפשרי להתמיד במשימת הספורט המשולשת ההיא בתוכה גם הנסיעות הרבות באוטובוסים לטבריה הלוך וחזור, וה- השתתפות באימונים ובמשחקי הבית והחוץ של קבוצת הכדורגל של הפועל טבריה מפני שראשית דבר הייתי חקלאי, מספוא'יניק ורפתן בקיבוץ שלי. חובתי החקלאית כחבר קיבוץ אפיקים בעבודה ולמען החברה ניצבה במקום הראשון. אהבתי את האוהדים הטבריינים הפשוטים והחַמים שלי. פעם בתום אחד האימונים במגרש הכדורגל העירוני בטבריה הם סיפרו לי שהתלוו למסע קבוצתם הפועל טבריה לאוסטריה, נסיעתם הראשונה אי פעם לחו"ל, והופתעו לגלות שגם על לוחיות הרישוי של המכוניות באוסטריה רשומות הספרות בעִבְרִית כמו במדינת ישראל. הייתי המום. בתחילה לא הבנתי את כוונתם, חשבתי שהם מתלוצצים, ואמרתי לעצמי, "…מה זאת אומרת שגם באוסטריה המספרים כתובים בעברית…". אולם הטבריינים הצעירים דיברו אמת בדָם לִבָּם. זה מה שהם חשבו וזה מה שהם ידעו. עולמם היה צר כשל נמלה אולם לא באשמתם. הם סיפרו לי גם שפעם אכלו ארוחת בוקר במסעדה אוסטרית והתחשק להם להזמין טוסט, סלט ירקות, ובֵיצָת עַיִן. מכיוון שלא ידעו אנגלית ובטח לא גרמנית הם לא הצליחו לתקשר עם המלצר האוסטרי ולהסביר לו באיזה "Menu" / תפריט בוקר הם חפצים בדיוק. החבר'ה הטבריינים הנחמדים הללו ערכו התייעצות מהירה ביניהם, והחליטו להסביר לאותו המלצר המשרת אותם בשפת הסימנים, באמצעות פנטומימה, למה הם מתכוונים כשהם מבקשים בֵּיצָת עַיִן. הדובר הטברייני של אותה קבוצת התיירים הצעירה הזאת התייצב מול המלצר וסימן ביד אחת על העין שלו וביד השנייה על אשכיו בתקווה שיבין את פשר התנועות שתרגומן על פי דעתו היה "בֵּיצָת עַיִן". המלצר האוסטרי ברח המום מהמקום. ואיך אפשר לשכוח את דור השחקנים הטבריינים ההם כמעט 60 (שישים) שנים שהיה לי הכבוד לשחק בשורותיהם כמו שני "הפולנים" סוסנובסקי הוותיק ורוגוז'ינסקי הצעיר, ושני האחים המוכשרים יעקב ומשה פרג', המגן רפי דומבובסקי, הבלם יעקב "זָ'אקוּ" אדרעי, וקיצוני הסופה יצחק נִזְרִי שהיה נהגו האישי של ראש העיר משה צחר.

תזכורת 1 : רדיו גלי צה"ל ואנוכי כספורטאי בקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן.

מוסף הספורט של גלי צה"ל העלה הקדיש בצהריים של יום חמישי – 10 בינואר 2013 דקות ספורות לזכרו של מנהיג הספורט מיכה שמבן ז"ל בן 93 שהלך לעולמו לפני ימים אחדים. הבעיה אינה נעוצה באורך הקווים הקצרים שהוקדשו לזכרו, אלא באיש שבו בחרה מערכת גלי צה"ל לשרטט את פרי עמלו בן 65 שנים של מיכה שמבן. אין לי כמובן דבר נגד מר עידו אֶשֶד איש "ידיעות אחרונות" שנבחר ע"י מערכת גלי צה"ל לדבר בשבחו של מיכה שמבן אולם הוא צעיר מידי, חסר את הפרספקטיבה המתאימה, ואיננו בר סמכא בתחום. עידו אֶשֶד הוא אומנם בנו של שחקן הכדורסל של הפועל חולון עופר אשד ז"ל ושמו קשור למפעלו של מיכה שמבן בעיר, אך הוותיקים זוכרים את ההיסטוריה של מיכה שמבן מקדמת דנה, מבראשית. קבוצת הפועל חולון בכדורסל הוקמה מעפרה ב- 1950 ע"י מיכה שמבן כשגייס לשורותיה את כדורסלני העלייה המצרית שלאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 אליהו עמיאל, פרדי כהן, מרסל חפץ, סמי חודרה, חיים גורמיזאנו ואחרים. עידו אשד נשמע בגלי צה"ל כמתווך אינפורמציה ולא כמוסר אותה ממקור ראשון. הוא חסר את הממד ההיסטורי. קיימת שורה ארוכה של אישים בארץ שעדיין חיים ונמצאים בעשור ה- 8 ו/או ה- 9 לחייהם ואשר מכירים היטב את אבני היסוד שמיכה שמבן ז"ל הניח במשעול בו צעד. הם בעצמם היו אבני היסוד ויכלו להעיד ולעשות זאת בצורה מהימנה וטובה הרבה יותר לטובת המאזינים. בראשם חיים בורר (בן 84 היום חבר קיבוץ בית זרע ושחקן הכדורעף הטוב ביותר בארץ בעשור ה- 50 של המאה שעברה, ומי שמיכה שמבן היה מאמנו שנים ארוכות בנבחרת ישראל), אורי אפק, אריה זלינגר, אהוד דקל, דוד כפרי ורבים רבים אחרים. החמצה של גלי צה"ל. רדיו גלי צה"ל הוא ערוץ הבית שלי לכן מרגיז אותי שמר אלי ישראלי וחברו בצמד מר אפי טריגר מחפפים.

כבן קיבוץ אפיקים הייתה לי זכות גדולה להימנות על שורות נבחרת ישראל בכדורעף ולהתאמן תחת מנהיגותו של מיכה שמבן. הוא אחד מאישי הספורט הדגולים שקמו למדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 ושייך לימי התום והפשטות של מדינת ישראל ובן לתקופה שחלפה לבלי שוב. הוא תמיד נהג לשאול אותי מהיכן שאבתי את הכישרון והזמן לשחק כמעט במקביל בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה בשלושה ענפי ספורט שונים בשלוש ליגות לאומיות שונות כדורעף (הפועל אפיקים), כדורסל (הפועל אשדות יעקב), וכדורגל (הפועל טבריה) וגם בעת ובעונה אחת להיות רפתן ועובד ענף המספוא בקיבוץ אפיקים. האמת, זה היה בלתי אפשרי. וויתרתי מייד על קריירת כדורגל בשורות הפועל טבריה של הימים ההם.

טקסט מסמך :  1 אוגוסט 1957. כחייל בן 19 ב- "גולני" אנוכי מוזמן לסגל נבחרת ישראל בכדורעף המתכונן למשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב. מפקדת חטיבת גולני וגדוד 12 לאא שחררו אותי בנימוק שאני מיועד להישלח לקורס קצינים בראשית ספטמבר 1957 בבה"ד 1 במחנה סירקין. על המכתב חתומים דוב "בולק" פרוסק ומיכה שמבן). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 1957. לפני 60 שנים. זימון דומה של וועדת הכדורעף בהתאחדות לספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1961. לפני 56 שנים. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : סתיו 1961. לפני 56 שנים. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : סתיו 1961. טקסט דומה לפני 56 שנים רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1960. לפני 57 שנים. העיתון "חדשות הספורט". אנוכי משחק במדי קבוצת הפועל טבריה בכדורגל בליגה הלאומית. זה היה לפני יותר מ-52 שנים. אני מקווה להישמע צנוע. התנשאתי ל- 1.90 מ'. מהירות הריצה שלי הייתה שווה ל- 7.3 שניות למרחק 60 מ', היה לי ניתור מצוין, יכולתי להרים את מרכז הכובד שלי כמטר מעל הקרקע, ולגעת בטבעת הסל במרפק היד שלי. היה לי כושר גופני מצוין והייתי בעל שליטה מוחלטת בכדור ובעיטה חזקה ושווה בשתי רגליי. שערים רבים הבקעתי בנגיחות ראש. הקריירה הספורטיבית הייתה חשובה אולם לא פחות ממנה ההתחייבות שלי כחקלאי לקהיליית הקיבוץ. (ארכיון חדשות הספורט. באדיבות הארכיונאי רוני דרור).

טקסט מסמך : 1960. לפני 57 שנים. אחד מיני קטעים רבים בעיתון "חדשות הספורט" המתאר את פעילותי בקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית בכדורסל. (ארכיון "חדשותת הספורט באדיבות הארכיונאי רוני דרור).

נחשבתי לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים. שיחקתי בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 במאה הקודמת בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי גינס.

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו (באדיבות ספר "גינס").

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963- 1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. לא פלא שאבא של סקרלט אוהרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה". ברור שהזדהיתי עמו לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל, הברזילי פֶּלֶה. ראה הספר עב הכרס"כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : חורף בדצמבר 1961. אנוכי רפתן בקיבוץ אפיקים עם שיאנית החלב הפרה מרוקה. הפרה המדהימה, השקטה, והמוכשרת הזאת הניבה מידי שנה כ- 13000 (שלושה עשר אלף ליטר חלב) ו/או במילים אחרות : 13 טון חלב שנה אחרי שנה, אחרי שנה. רודיק לווין ואנוכי הערצנו אותה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : כעבור 25 שנה ב- 1986 כמנהל ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות International Broadcastingg Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו, המוכר בכינויו  "פלה". התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986. רשת הטלוויזיה הברזילית TVGLOBO שילמה לו שכר של 1.000000 (מיליון) דולר במונדיאל מכסיקו 1986. (התמונה צולמה בקיץ 1986 במכסיקו סיטי ע"י גב' אָנָה מָארִיָה אָגִירֶה מזכירת  OTI). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 2 : הסיקור הטלוויזיוני באוקטובר 1980 את אליפות ישראל בסקי מים בימים ההם כשאגם הכינרת היה מלא עד גדותיו.

אין נער בעמק הירדן שלמד בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" ולא קרא את שיריה של המשוררת הנערצת רָחֵל ביניהם "כינרת", שיר שכתבה ב- 1927. המלחינה והמשוררת נעמי שמר העניקה לו תהילת עולם וחיי נצח (כפי שהמלחין סשה ארגוב העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "הַרֵעוּת" של חיים גורי, וכפי שהמלחין שמואל "שמולי'ק" קראוס העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "זֶמֶר נוּגֶה" אף הוא של רחל המשוררת). לא העליתי אז בדעתי כי בחלוף שנות דור ישמש השיר ההוא תפאורה בכתבת טלוויזיה בנושא ספורטיבי. בחג הסוכות באוקטובר 1980 החלטתי להעניק ב- "מבט ספורט" חשיפה טלוויזיונית לאליפות ישראל בסקי מים שנערכה ב- "חוף הגיא" בטבריה ולגיבור האליפות נער בן 18 בשם משה גנזי. מנגד השקיפו הרי גולן. יצאתי לסיור קדם הפקה במוקד ההתרחשות כדי לתכנן ולאתר זוויות צילום ולוודא את מיקום המצלמות בחוף. בתום סיור קדם ההפקה חזרתי לירושלים ולקחתי עמי לטבריה את המגישה הקבועה שלי גב' אורלי יניב, את הבימאי הקבוע שלי יואב פלג, את הצלמים והצוות ההנדסי, וכמובן את הריגרים כדי שיקימו עבורי את "מגדלי בלולו". שני הצלמים שהופקדו על המצלמות האלקטרוניות היו קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן (ספיטירקי) שכונה בפי כל "סאלו". שני החברה האלה ילידי ארגנטינה קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן היו יהודים ציוניים כמו כל יהודי ארגנטינה והחליטו לפני שנים רבות לעלות מבואנוס איירס לישראל כדי לבנות כאן את ביתם. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי קשור במשך שנים רבות לצלמים ולטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חייתי אתם וביניהם. אהבתי והערכתי אותם. לשידור הציבורי לא הייתה תקומה בלעדיהם. Shot הפתיחה הפסטורלי של אותה הכתבה ההיא אודות אליפות ישראל בסקי מים באוקטובר 1980 במימי הכינרת הראה את את אורלי יניב ב- Stand up משדרת את האליפות, כשברקע תמונת ה- Video שלה מבצבצים הרי גולן, וברקע ה- Audio שלה מתנגן לרגע קט שירה של רחל "כינרת" ומילות השיר, "שם הרי גולן הושט היד וגע הם…". צופי "מבט ספורט" שהיו מכורים לכדורגל הוכו בתדהמה נוכח שידור כתבה שעוסקת באליפות ישראל בסקי מים ושירה של המשוררת רחל משמש פס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי של הסיקור. משה גנזי הפך גיבור ספורט ישראלי לרגע קט.

טקסט תמונה : "רחל" ספרו המצוין והבלתי נשכח של העיתונאי וההיסטוריון אורי מילשטיין (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

טקסט מסמך : שירה של המשוררת רחל "כינרת" מ- 1927. (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. לפני 37 שנים. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזרת ההפקה עדה קרן, המגישה אורלי יניב, אלוף ישראל בסקי מים הנער משה גנזי (בן 18), ונערת הקאראקטר ג'נרייטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוזי קוקה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. לפני 37 שנים. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. זהו בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצטיין ספורט וחדשות יואב פלג בן קיבוץ אושה בגוש זבולון. בימאי טלוויזיה ייחודי ומקורי בלתי נשכח עבורי. אהבתי והערכתי אותו עד למאוד. יצאתי עמו אלפי פעמים לשדות המערכה הטלוויזיוניים ומעולם לא הפסדתי. אי אפשר היה ליפול עמו. איש קר רוח ובעל תעוזה, מוכשר, חרוץ, ומסור מאוד לתפקידיו בטלוויזיה. שירת בצה"ל בצנחנים והיה מדריך צניחה בעל מוניטין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1980. לפני 37 שנים. חג סוכות. טבריה. "חוף הגיא" בכינרת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. כרגיל את מגדלי הצילום המודולריים והשימושיים הקימו נערי בלולו. הצלמים הם קרלוס פופ (הצלם התחתון) ושלמה גרשנגורן ספיטירקי (הצלם העליון). (צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980. לפני 37 שנים. טבריה . "חוף הגיא" בכינרת. הצלמים קארלוס פופ (התחתון מימין) ושלמה גרשנגורן מצלמים את אליפות ישראל בסקי מים. באליפות ניצח משה גנזי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרקע הספורטיבי הבינלאומי להענקת פרס ישראל (באיחור זמן עצום) לאלופה האולימפית היהודייה – הונגרית בהתעמלות גב' אגנס קלטי בת 97 היום (בעת כתיבת פוסט מס' 669), אזרחית מדינת ישראל מאז 1957. זה יקרה ביום שלישי – 2 במאי 2017 במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמת מדינת ישראל. גב' אגנס קלטי תעוטר ותהיה כלת פרס ישראל כשהיא בת 97. 

הספורטאית הגדולה ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים היא המתעמלת והאלופה האולימפית היהודייה – הונגרייה והישראלית גב' אגנס קלטי. ב- 7 בינואר 2018 מלאו לה 97 שנים. איש לא הזכיר את שמה, מורשתה, ויום הולדתה בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות. עכשיו בימים אלה הוחלט להעניק לה את פרס ישראל בספורט במוצאי חג העצמאות ה- 69 לייסוד מדינת ישראל (יום שלישי – 2 במאי 2017).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הפוסט הנוכחי הקצר אודות גב' אגנס קלטי בת 97 מבוסס גם על סקירה מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים ואשר קרוי "הפקות טלוויזיה חובקות ארץ ועולם". 

המתעמלת האולימפית הדגולה היהודייה – הונגרית גב' אגנס קלטי גיבורת המשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 היא הספורטאית הישראלית הגדולה ביותר בכל הזמנים . ב- 9 בינואר 2017 מלאו לגב' אגנס קלטי 96. גב' אגנס קלטי היא אזרחית מדינת ישראל משנת 1957. החמיצה את עידן הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותה.

1. הקדמה קצרה. ההיסטוריה האולימפית של ההתעמלות לנשים.

במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמתה של מדינת ישראל, בערבו של יום שלישי – 2 במאי 2017 תעניק מדינת ישראל את הפרס הגבוה ביותר שהיא יכולה להעניק לבניה ובנותיה, אזרחיה ואזרחיותיה – "פרס ישראל". על מקבלי הפרס היוקרתי השנה בטקס שייערך בירושלים ב- 2 במאי 2017, נמנית האלופה האולימפית בהתעמלות היהודייה – הונגרייה גב' אגנס קלטי בת 97 שזכתה בשם מדינתה הונגריה ב- 8 מדליות אולימפיות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, 4 מהן מזהב. ראוי להזכיר כאן כי אגנס קלטי הייתה המתעמלת מס' אחת במשלחת ההתעמלות ההונגרית לאולימפיאדת לונדון 1948 (הייתה אז בת 27) אולם באימוני ההכנה בלונדון היא נפצעה ולא השתתפה במשחקים האולימפיים. היא שבה להתחרות כמתעמלת מוכשרת ומובילה בנבחרת הונגריה באולימפיאדת הלסינקי 1952, ולשיאה הגיעה באולימפיאדת מלבורן 1956 בהיותה בת 36. כישרונה הספורטיבי המיוחד והמקורי בתחום, הביצועי והיצירתי, אישיותה הכריזמטית, דבקותה חסרת הפשרות במשימה, והמנטליות והחוסן הנפשי בהם ניחנה סייעו לה להיות אחת המתעמלות הטובות ביותר בתבל בעת ההיא של שנות ה- 50 במאה הקודמת. בשנת 1957 החליטה גב' אגנס קלטי רבת המוניטין להעפיל למדינת ישראל ולבנות כאן את ביתה החדש. אגנס קלטי נולדה בבודפשט ב- 9 בינואר 1921. היא ניצולת שואה. לאחר עלייתה לישראל הפכה לאוטוריטה מספר אחת בענף ההתעמלות לנשים.

באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976 פגשתי סגנון חדש בהתעמלות נשים. מְבַשְרוֹת הסגנון החדש היו שתי המתעמלות הסובייטיות אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה במינכן 1972 והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י במונטריאול 1976. הסגנון החדש שלהן בהשוואה לדוֹר המתעמלות האלופות הקודם בשנים 1968 – 1952 של המתעמלות הסובייטיות מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה (Maria gorochovskia, אלופת הקרב רב באולימפיאדת הלסינקי 1952) ולָארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Ltynina, אלופת הקרב רב באולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960), המתעמלת היהודייה – הונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti, אלופת המכשירים והזוכה בשלוש מדליות זהב ב- מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956), והמתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה (Vera Caslavaka, אלופת הקרב רב באולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968) – היה הרבה יותר נועז, אקרובטי, ומסוכן . חלק מהביצועים המטורפים, המרהיבים, והמרתקים של דור המתעמלות החדש הזה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה (Lyudmila Turischeva), אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut), ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (Nadia Comaneci) וגם אחרות גבלו בסכנת חיים של ממש. הסלטה לאחור שביצעה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט על קורה (רוחבה 10 ס"מ) באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה ריזיקו מסוכן מאין כמותו, אלמנט שנלקח מהקרקס, ובסופו של דבר כזה שהעניק לה את מדליית הזהב במקצוע התרגילים על הקורה במינכן 1972. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת בלתי נשכחת. מוכשרת מאוד שעסקה בתרגילים מקוריים בעלי מקדם קושי גבוה. חלקם גבלו כאמור בסכנת חיים. מצלמות הטלוויזיה התאהבו בה וסגדו לה ולמתעמלות נועזות שכמותה, והפכו את מקצוע ההתעמלות לענף ספורט מרכזי באולימפיאדות. הופעתן המדהימה וסגנון ההתעמלות הווירטואוזי של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה וגם של המתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ (Karin Janz) במינכן 1972 ושל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ונֶלִי קִים (Neli Kim) במונטריאול 1976 הטילו צֵל והשכיחו במידה רבה את המתעמלות האלופות האולימפיות שקדמו להן מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה ה- 20. טרגדיית השכחה הייתה נעוצה לא רק בהבדל שבין הסגנון ההתעמלות הלולייני והמרתק עד כדי תדהמה שהפגינו המתעמלות הצעירות לבין הסגנון המאופק של המתעמלות ה- וותיקות, אלא גם בגלל איכות הכיסוי הטלוויזיוני המודרני של DOZ הגרמנית את אולימפיאדת מינכן 1972 ו- CBC / ORTO הקנדית את אולימפיאדת מונטריאול 1976. פועלן של המתעמלות הצעירות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה, אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הונצח בשלמות ובאופן מקצועי על סרטי ה- Video. מורשתן של המתעמלות הוותיקות מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה, ואָגְנֶס קֶלֶטִי הונצח באופן חלקי בלבד על סרטי פילם דהויים . הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה נהנתה באולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968 מהנצחה חלקית משולבת של Film ו- Video. הארגומנטציה הטלוויזיונית מחזקת את ידיהן של דוֹר המתעמלות הצעירות ואת הגדרת בְּשוֹרָת ההתעמלות המרהיבה שלהן. הן באמת הביאו בעשור ה- 70 של המאה שעברה חזון אקרובטי וסגנון חדש בהתעמלות נשים ושיעבדו את מצלמות הטלוויזיה לטובתן. גב' אגנס קלטי העידה על עצמה בזמנו בפניי בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמה בביתה בהרצליה (בשנים 2011 – 2007) שהיא כאלופה אולימפית מהוללת בהתעמלות נטתה יותר לכיוון ההתעמלות האומנותית. אגנס קלטי התבוננה וחשבה שסגנון ההתעמלות הווירטואוזי – אקרובטי – קִרְקָסִי שהביאו עמן לזירה אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י מְסַכֵּן עד למאוד את בריאותן הגופנית עד כדי גרימת נַכוּת ואפילו נַכוּת קשה. שוחחתי עם גב' אגנס קלטי היום שיחת טלפון ארוכה בת שעה (שבת – 1 בפברואר 2014). היא נותרה אישה מרשימה מאוד גם בגיל 93. צלולה לחלוטין ובעלת זיכרון מופלא. כאילו לא חלפו כ- 60 שנים מאז הופעתה ההירואית באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956.

ב- 9 בינואר 2017 חגגה גדולת הספורטאיות היהודיות והישראליות בכל הזמנים גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי את יום הולדתה ה- 96 . שום אמצעי תקשורת, לא רשתות הטלוויזיה בישראל על שלל ערוציהן , לא רדיו "קול ישראל", לא רדיו גלי צה"ל, ולא העיתונות הכתובה – כולם נמנעו מלהזכיר דבר אודות פועלה ומורשתה הכבירה של האלופה האולימפית הנערצת בהתעמלות והישגיה של גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי שמתגוררת וחיה בינינו במדינת ישראל מאז 1957. ואין לשכוח אָגְנֶס קֶלֶטִי הייתה מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות נשים במשך 33 שנים. אני חש הערכה רבה לגב' אָגְנֶס קֶלֶטִי. סיקור קורות חייה הקשים והמרתקים ומעוררי התפעלות של האלופה האולימפית הדגולה והאמיצה מתבטלים ונעלמים, והם כאין וכאפס לעומת הסיקור העצום שזוכה לו הכדורגל הישראלי הדלוח , מיסודו של יציע עיתונות חנפני, מגוחך, ועלוב, ודיווח אודות הכדורסל הישראלי רווי אמריקניזציה עד שורשיו וקצה נשמתו, ועולה על גדותיו מרוב אמריקניים . אם כך אנוכי אביא את סיפרה של אָגְנֶס קֶלֶטִי האלופה האולימפית והספורטאית האמיצה והנערצת שהדוֹר הצעיר לא מכיר ואשר לרוע המזל שמה נשכח והיא אף פעם לא הפכה למופת אצלנו ולא מודל לחיקוי.

2. המתעמלת האולימפית הנפלאה גב' אגנס קלטי בת 97.

אנוכי שָב לדמותה של גב' אגנס קלטי הספורטאית היהודייה הגדולה ביותר בכל הזמנים ילידת הונגריה, אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. היא החמיצה את הטלוויזיה הבינלאומית והישראלית והטלוויזיה הבינלאומית והישראלית החמיצו אותה. קוראי הבלוג הצעירים אינם יודעים כי רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC שילמה לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשו ניצב השוודי זִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם (Sigfrid Edstrom כיהן כנשיא IOC בשנים 1952 – 1946) זכויות שידורים בגין צילום ב- Film וגם ב- Video את אולימפיאדת לונדון 1948 (האולימפיאדה הראשונה לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945). חלק מהכיסוי ב- Video לבש כבר אז ביולי 1948 כסות של שידורים ישירים בפריפריה של לונדון בלבד. ה- BBC שילם ל- IOC סכום צנוע של כ- 5000 (חמשת אלפים) דולר זכויות שידורים תמורת הרשאתו לשדר ישיר חלק מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות. ב- 1952 נבחר נשיא חדש ל- IOC האמריקני אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' (Avrey Brundage כיהן כנשיא IOC בשנים 1972 – 1952). אֶבְרִי בְּרָאְנֶדג' תבע זכויות שידורים עבור שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת הלסינקי 1952. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC הודיעו לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי כי התחרויות האולימפיות הן חדשות ולא בִּידוּר ולכן לא ישלמו לו אפילו סֶנְט שחוק אחד. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' הקשוח השיב מלחמה שערה והכריז כי המשחקים האולימפיים הם הרבה יותר מחדשות ובידור. מדובר בהצגת הספורט הגדולה והמרתקת בתבל. ללא תשלום זכויות שידורים מראש אין לשום רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית באשר היא אירופית ו/או אמריקנית רשות להציב את המצלמות שלה בתחרויות האולימפיות בהלסינקי 1952, קבע. והוא באמת לא הִרְשָה. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' הרהיב עוז וטבע אז בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה את הסלוגן השחצני והמתנשא הבא : "כשם שהסתדרנו עד כה 60 שנים בלי טלוויזיה, נסתדר בלי טלוויזיה גם ב- 60 השנים הבאות". התוצאה הייתה שרשת הטלוויזיה הפינית הציבוריתת YLE הציבה כמה מצלמות Film משלה במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 לצורכי צילוםם של חלק מתחרויות הגמר בא"ק , בשחייה , ובהתעמלות כדי להקרינם ביומי חדשות של חברת "Movietone News" בבתי הקולנוע. הישגיה של אָגְנֶס קֶלֶטִי באולימפיאדת הלסינקי 1952 מתועדים בצמצום ובאופן חלקי בפילם. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' חזר על התעקשותו זאת גם באולימפיאדת מלבורן 1956. מצלמות פילם בודדות של הטלוויזיה האוסטרלית כיסו חלק מהתחרויות האולימפיות. משהו בפילם נשמר גם מהישגיה הבלתי נשכחים של אגנס קלטי בתחרויות ההתעמלות. באולימפיאדת מלבורן 1956 זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי (כמעט בת 36) במדליית הזהב בתרגילי הקרקע, במדליית הזהב בתרגילי הקורה, ובמדליית הזהב בתרגילי המקבילים המדורגים. בטרם התחרויות על מכשיר הסוס קפיצות היא קרעה את מיתר אכילס ואף על פי כן לא וויתרה. הספורטאית האמיצה הזאת קפצה על סוס הקפיצות ברגל אחת ודורגה במקום ה- 23 על מכשיר זה. בסיכום הניקוד של כל ארבעת המכשירים השיגה הספורטאית האבירית הזאת אשת לפידוֹת, המוכשרת, ודבקה במשימה את מדליית הכסף בקרב רב (במדליית הזהב בקרב רב זכתה המתעמלת הסובייטית לָארִיסָה לָאטִינִינָה). ב- 1960 נכנעו רשתות הטלוויזיה האמריקניות לתביעה הבלתי מתפשרת של אֶבְרִי בְּרָאְנֶדג' לשלם זכויות שידורים לוועד האולימפי הבינלאומי , IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) עבור הרשות לצלם את המשחקים האולימפיים חורף וקיץ ולהעביר את התחרויות בשידורים ישירים. רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS זכתה בבכורה ושילמה לראשונה ל- IOC סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר זכויות שידורים תמורת הכיסוי של אולימפיאדת החורף ב- 1960 ב- סְקְווֹ – וָואלִי (Squaw Valley במדינת קליפורניה). כמו כן שילמה CBS ל- IOC בפעם הראשונה סכום של 395000 (שלוש מאות תשעים וחמישה אלף) דולר זכויות שידורים עבור הכיסוי של משחקי אולימפיאדת הקיץ של רומא 1960. צריך להוסיף כאן שאיגוד השידור האירופי (EBU) שילם אף הוא ל- IOC סכום שנע סביב 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. מדובר בסכומים מגוחכים של הימים ההם . נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי בשנים 1972 – 1952 אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' צדק וגם לא צדק בהשקפת עולמו בוויכוח ההוא עם רשתות הטלוויזיה האמריקניות והבינלאומיות . המשחקים האולימפיים הפכו באמת להצגת הספורט הגדולה והמרשימה בתבל אולם טעה בגישה שהאולימפיאדות יוכלו להסתדר בלעדי הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה ל- IOC זכויות שידורים עבור אולימפיאדת לונדון 2012 בגובה של 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC סך של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר עבור ה- הַרְשָאָה לצלֵם ולשַדֵר ישיר את משחקי לונדון 2012. מדובר בתשלום זכויות שידורים בלבד בטרם מבצעות רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את פסיעות ההפקה והשידורים הישירים שלהן שגוררות הוצאות תפעול ענקיות נוספות.

אָגְנֶס קֶלֶטִי עלתה לישראל בקיץ 1957 בהיותה בת 36. היא הייתה שנים רבות המורה הראשית, המאמנת, והמדריכה של מקצוע התעמלות נשים במכון ווינגייט. כמו כן הייתה מאמנת נבחרת ישראל והניחה את היסודות של ההתעמלות הספורטיבית לנשים במדינת ישראל. אגנס קלטי היא בת 97 היום ומתגוררת בהרצליה פיתוח. היא מחלקת את זמנה בין ישראל לבודפשט. אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה לפֶרֶנְץ ורוֹזָה קליין ב- 9 בינואר 1921 בבודפשט. המשפחה שינתה את שמה ל- קֶלֶטִי. היא למדה בגימנסיה "האוונגלית" הידועה בבודפשט. בגימנסיה הזאת למד פעם גם חוזה המדינה תיאודור בנימין זאב הרצל. בימים ההם הייתה הפרדה מוחלטת בגימנסיה בין בנים לבנות. כיתות נפרדות. הגימנסיה אסרה על הבנות ללכת לחוגי ספורט במועדוני הספורט בבודפשט. לאחר לימודי התיכון למדה את מקצוע הַפָּרְוָונוּת. היא הייתה מעבדת עורות פָּרְוָוה וסייעה למשפחתה שהייתה שרויה במצב כלכלי קשה בתקופת מלחמת העולם  ה- 2. אביה נלקח למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נִרצח. אָגְנֶס קֶלֶטִי, אִימָה ואחותה הצליחו להסתתר בבודפשט וניצלו. מגיל ילדות נמשכה אָגְנֶס קֶלֶטִי לענף ההתעמלות. היא הייתה מוכשרת מאין כמותה ודבקה במשימה. החלום להיות אלופה פעפע בה בביה"ס התיכון וגם בימי המלחמה.

טקסט תמונה : שנת 1939. בודפשט בירת הונגריה. זמן קצר בטרם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 . תמונת מחזור של בית הספר "האוונגלי" לבנות. אגנס קלטי עומדת בשורה העליונה ראשונה משמאל. הייתה הפרדה מוחלטת בהוראה וחינוך בימים ההם בהונגריה בין בנים לבנות. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר הרבות עמי כלהלן : "ב- 1925 חלתה אחותי המבוגרת ממני בשמונה שנים ונפלה למשכב. משהחלימה ציווה עליה רופא המשפחה לעסוק בתרגילי התעמלות "בריאותית" כדי להתחזק. הייתי אז בת ארבע. הדבר מצא חן בעיניי. נמשכתי מאוד לתרגילי ההתעמלות. אחותי הפסיקה עם זה אבל אני המשכתי". הונגריה היא מדינהה בעלת מורשת ספורטיבית מפותחת ובעלת הישגים רבים בענפי הספורט השונים. לאחר ששבוו החיים למסלולם בהונגריה בתום מלחמת העולם ה- 2 החלו המוסדות לארגן את אליפויות המדינה במגוון מקצועות הספורט. בהיותה בת 26 זכתה אגנס קלטי באליפות הונגריה בהתעמלות ב- 1947. היא התמידה בכך עֶשֶר פעמים ברציפות והפכה לאחת הספורטאיות המפורסמות במדינה. בקיץ 1948 השתתפה אָגְנֶס קֶלֶטִי עם חברותיה לנבחרת ההתעמלות לראשונה במשחקים האולימפיים, אלה של לונדון 1948. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "הייתי כבר בת 27 . נבחרת ההתעמלות של הונגריה התאמנה כמעט כל השנה שלושש פעמים בשבוע . כל אימון נמשך שלוש שעות. חוץ מזה הייתי מתאמנת גם לבדי הרבה מאודד שעות . לקראת אולימפיאדת לונדון 1948 ערכנו מחנה אימונים באולם התעמלות ברובע צ'לסי בלונדון . הייתי המתעמלת הטובה ביותר בנבחרת הונגריה. לרוע מזלי נפצעתי באחד התרגילים בקרסול רגל ימין ופספסתי את האולימפיאדה בלונדון. זאת הייתה אכזבה גדולה בשבילי כספורטאית. הייתי צריכה להמתין ארבע שנים נוספות לאולימפיאדת הלסינקי 1952. ברה"מ טרם השתתפה במשחקים האולימפיים בלונדון 1948 ובענף ההתעמלות שלטו המתעמלות ההונגריות הצ'כוסלובקיות".

טקסט תמונה : קיץ 1948. שדה התעופה של בודפשט בירת הונגריה. נבחרת הנשים של הונגריה בהתעמלות יוצאת לאולימפיאדת לונדון 1948. גב' אגנס קלטי (בת 27, גובה 1.62 מ') היא השלישית מימין. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה אגנס קלטי בת 31. בנבחרת ההונגרית בלטו אגנס קלטי אלופת המדינה, מַרְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi), אדית פרניי-ווקינגר (Edit Perenyi Weckinger), אולגה טאס (Olga Tass), ארצבט גוליאש (Erzsbet Gulias), מאריה ז'אלאי-קובי (Maria Zalai Kovi), אנדריאה בודו (Andrea Bodo), ואירֶן דארוּז'י – קארשיץ' (Iren Daruhazi Karcscic).

נבחרת ברה"מ העמידה לראשונה נבחרת אולימפית משלה ובראשה מאריה גורוחובסקאיה (Maria Gorochovskia), וגם נינה בוחרובה (Nina Bocharova), גאלינה מינאיצ'בה (Galina Minaicheva), גאלינה אורבאנוביץ' (Galina Urbanovich), פלאגיה דנילובה (Pelageya Danilova), גאלינה שמראי (Galina Shamrai), ויקטרינה קאליצ'וק (Yekaterina Kalinchuk). התפתחה תחרות מרתקת בין שתי קבוצות ההתעמלות של ברה"מ והונגריה . אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה במדליית הזהב, בתרגיל הקרקע, מדליית ארד במקבילים מדורגים, ומדליית כסף קבוצתית באולימפיאדת הלסינקי 1952. במדליית הזהב בקרב רב בהלסינקי 1952 זכתה המתעמלת הסובייטית מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאָיה שצברה 76.78 נקודות בארבעת המכשירים. מָרְגִיט קוֹרוֹנְדִי זכתה במדליית אָרָד עם 75.94 נקודות. אָגְנֶס קֶלֶטִי דורגה במקום השישי כשברשותה 75.58 נקודות. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני הייתי הכוריאוגרפית של עצמי ביצירה וחיבור האלמנטים בתרגיל הקרקע. השתמשתי במוסיקה של גדול המלחינים ההונגריים ב- 120 בֶּלָה בָּארְטוֹק. הכוריאוגרפיה והביצוע שלי עם המוסיקה שלו הניבו מדליית זהב אולימפית. על ההצלחה האולימפית שלי קיבלתי בונוס כספי ממשלת הונגריה".

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. טקס הענקת המדליות למנצחות בתחרות תרגילי הקרקע. הציבור באולם ההתעמלות עומד דום לצלילי ההמנון ההונגרי. זיהוי משמאל לימין : דוכן מס' 2 מריה גורוחובסקיה מברה"מ הזוכה במדליית הכסף, אגנס קלטי עומדתת על דוכן מס' 1 והיא הזוכה במדליית הזהב, ומרגיט קורונדי אף היא מהונגריה על דוכן מס' 33 הזוכה במדליית האָרָד, איש FIG, ונערה פינית הנושאת את המדליות בטקס. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. אגנס קלטי ניצבת על דוכן מס' 3 לאחר שזכתה במדליית הארד במכשיר מקבילים מדורגים. על דוכן מס' 1 ניצבת הזוכה במדליית הזהב בת ארצה מרגיט קורונדי. במדליית הכסף זכתה המתעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקאיה העומדת על דוכן מס' 2. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי ביקשה להיות אלופה אולימפית בקרב רָב באולימפיאדה הבאה במלבורן 1956 . בגיל 35 זכתה אגנס קלטי בפעם העשירית ברציפות באליפות הונגריה. באוקטובר 1956 התחולל בבודפשט המרד ההונגרי נגד שלטון החסות הסובייטי. המרד דוכא באכזריות רבה ע"י הטנקים הרוסיים שעשו כבשלהם ברחובות הבירה ההונגרית. נבחרות הספורט ההונגריות הגיעו בדרך לא דרך לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים שנערך במלבורן ביום חמישי – 22 בנובמבר 1956. אָגְנֶס קֶלֶטִי הגיעה עם חברותיה לאולימפיאדת מלבורן 56' בהסתר במטוס צרפתי כשלהפתעת הכל היא בשיא כושרה. באולימפיאדת מלבורן 1956 הייתה אָגְנֶס קֶלֶטִי בת 35 ו- 10 חודשים. מולה ניצבה המתעמלת הסובייטית לָארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latynina). שוב התפתחה תחרות ספורטיבית – פוליטית בין נבחרות ההתעמלות של נשות הונגריה וברה"מ.

אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. היא ניצחה את לָארִיסָה לָאטִינִינָה במקבילים המדורגים כשצברה 18.966 נקודות מול 18.833 של המתעמלת הסובייטית. אָגְנֶס קֶלֶטִי ניצחה בתחרות על הקורה את המתעמלת הצ'כוסלובקית אֶוָוה בּוֹסָאקוֹבָה (Eva Bosakova) עם 18.800 מול 18.633 של המתעמלת הצ'כוסלובקית. (לָארִיסָה לָאטִינִינָה הייתה רביעית עם 18.533 נקודות). אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה במדליית זהב גם בתרגיל הקרקע לאחר שצברה 18.733 נקודות. גם לָארִיסָה לָאטִינִינָה שצברה מספר נקודות זהה לזה של אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה אף היא במדליית הזהב בתרגיל הקרקע.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. טקס הענקת המדליות בתרגיל הקרקע. אגנס קלטי (בת 36, במרכז) מחלקת את המקום הראשון עם המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 23, מימין). משמאל זאת המתעמלת הרומנייה אלנה לאוסטין (Elena Leustean). (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1956. המתעמלת הנערצת אגנס קלטי (בת 36) באחד האימונים הקשים והמורכבים (על מכשיר המתח לגברים) לקראת תחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956. אפשר להבחין בארשת פניה הרציניות, במבטה ה- מפוקס, ובריכוז העצום בעת ביצוע תרגיל האימון. נפילות ממכשירי ההתעמלות השונים בעת שהגוף שרוי בביצוע תנועה מהירה עלולות להסתיים בפציעות קשות ואפילו במוות. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1956. אגנס קלטי עטורה תהילה אולימפית. הספורטאית הגדולה ביותר של ישראל בכל הזמנים . (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתרגיל על סוס הקפיצות נפצעה אָגְנֶס קֶלֶטִי בגיד אכילס והותירה את מדליית הזהב בקרב רב בידי יריבתה המושבעת והצעירה ממנה בשלוש עשרה לָארִיסָה לָאטִינִינָה. אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה גם במדליית הכסף הקבוצתית. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "הייתי טובה יותר מלאריסה לאטינינה שהייתה צעירה ממני בשלוש עשרה שנה. אילולא נפצעתי בגיד אכילס הייתי האלופה האולימפית גם בקרב רב . אני זוכרת כשעליתי במלבורן 56' על הפודיום וביקשתי ללחוץ את ידה של לאריסה לאטינינה היא סירבה". אָגְנֶס קֶלֶטִי לא חזרה להונגריה בתום משחקי מלבורן 1956. היא נשארה אצל אחותה בסידני. שתי האחיות הביאו את אִימָן מבודפשט. האם נאלצה למכור את דירת המשפחה היפה על גדות הדנובה לשלטונות תמורת הדרכון שקיבלה מהמשטר. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר הרבות שניהלתי עִמָה, כלהלן : "לא יכולתי לקבל עבודה כמורה ומאמנת  התעמלות באוסטרליה מפני שבמדינה לא הייתה התעמלות. כעבור שנה ביקשה אותי ממשלת הונגריה לשוב לבודפשט. הסכמתי. מימנתי את כרטיס הטיסה חזרה הביתה באמצעות הופעות ראווה בהתעמלות במועדון לילה בסידני. ביוני 1957 פגשו אותי במקרה אנשי הארגון של המכבייה ה- 5. הם הציעו לי כמתעמלת יהודייה בעלת שם לבוא לתל אביב לצורך הופעות ראווה במסגרת משחקי המכבייה ה- 5. דחיתי את חזרתי להונגריה ובאתי לתל אביב. התקיימה מסיבת עיתונאים ארצית עם בואי בפעם הראשונה לישראל. ערכו לי קבלת פנים מרשימה ודאגו להפגיש אותי עם ראש הממשלה דוד בן גוריון. הקשר שלי עם ישראל החל באקראי. נפגשתי עם המתעמלות הישראליות רותי אבלס, ראלי בן יהודה, מרים קארה ואחרות ותיקנתי להן את שגיאותיהן במהלך התחרויות. את המתעמלת הישראלית ראלי בן יהודה הכרתי מתחרויות האוניברסיאדה שהתקיימו בבודפשט ב- 1955. מייד נקשרתי אליהן "ותפסנו" ידידות. אהבתי אותן מאוד. ואז הציעו לי עבודה במדרשה להכשרת מורים להתעמלות במחנה יונה בתל אביב. זה היה עוד לפני הקמת מכון ווינגייט. החלטתי להישאר בישראל ולא לשוב עוד להונגריה. בניתי כאן את ביתי".

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. אגנס קלטי נפרדת בדמעות בשדה התעופה של מלבורן מחברותיה למשלחת ההתעמלות החוזרות לבודפשט. אגנס קלטי בת 35 ועשרה חודשים החליטה לא לחזור למולדתה בעקבות המצב הפוליטי בהונגריה. היא נשארה אצל אחותה בסידני. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1957. תל אביב. תא עיתונאי הספורט באגודת העיתונאים מקיים מסיבת עיתונאים עם אגנס קלטי (במרכז) עם בואה לישראל. יושב קיצוני מימין עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1960. אגנס קלטי (במרכז) מאמנת נבחרת ישראל עם המתעמלת מרים קארה. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָגְנֶס קֶלֶטִי הפכה למורה להתעמלות נשים במדרשה ומאמנת נבחרת ישראל לנשים (במשך 33 שנים). רמת ההתעמלות עלתה בישראל עשרת מונים. אָגְנֶס קֶלֶטִי השפיעה על תודעת הספורט של אלכס גלעדי ושלי והגבירה את התעניינותנו בהתעמלות האולימפית. הייתה לכך הוכחה בלוח המשדרים. לאחר נפול מסך הברזל זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי להכרה רשמית וכבוד גדול מידי המִמסד הפוליטי והספורטיבי בהונגריה. היא נבחרה לאחת מתריסר הספורטאים הגדולים ביותר של הונגריה בכל הזמנים. ממשלת הונגריה החליטה להעניק ל- אָגְנֶס קֶלֶטִי קצבה חודשית רטרו אקטיבית קבועה לכל חייה לזכר הישגיה הספורטיביים הנפלאים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, באליפויות הלאומיות של המדינה, ואליפויות אירופה.

טקסט תמונה : שנת 2007. גב' אגנס קלטי בת 87 (עומדת בשורה הראשונה במרכז) עם שורת ספורטאים הונגרים נבחרים, וותיקים, ומפורסמים כמוה. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : פלוריאן אלברטט (כדורגלן), לאסלו האמרל, לאיוש פורטיש (שחמטאי), אווה סקלי (שחיינית), אימרה פוליאק,, גיוז'ו קולצ'אר, אגנס קלטי (מתעמלת אולימפית), גיולה ז'יבוצקי (יודה פטיש), מריה איוואנקה (ספורטאית חרשת), ודז'ו גיארמאטי. (באדיבות אגנס קלטי. יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. תקופת המכביות וכינוסי הפועל בארץ ישראל ואח"כ במדינת ישראל.

עד 1973 הוקרנו קטעים קצרצרים מהמכביות רק ביומני "כרמל – הרצליה" בבתי הקולנוע. דָן שִילוֹן היה האיש שחשף לראשונה את תחרויות המכבייה בסדר גודל אולימפי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הניח את יסודות המחשבה ומסורת הצילום במכביות, וקבע כי לרעיון המכבייה כאירוע ספורטיבי, ביצוע הרעיון והגשמתו יש מקום נרחב בטלוויזיה הציבורית. הוא נתן לכך ביטוי טלוויזיוני נרחב הלכה למעשה במכבייה ה- 9, השנייה שנקרתה לפניו כאיש טלוויזיה. במשחקי המכבייה ה- 8 ב- 1969 לא היו לטלוויזיה מספיק אמצעים טכנולוגיים כדי להתמודד עם אתגר הצילום רב במשימות. השתתפתי בעצמי כאיש טלוויזיה בהפקת השידורים של 7 מכביות. חמש מתוכן מ- 1981 ניהלתי, ערכתי, והפקתי בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כמו דן שילון ואלכס גלעדי לפני, ייחדתי לאירוע החשוב בן עשרת הימים את מֵירב אמצעי השידור והצילום של מחלקת הספורט. פגשתי שם במשך שנות דוֹר אנשים נפלאים ומוכשרים של ארץ ישראל היפה שעמלו קשה במלאכת האִרגון והצליחו לשָמֵר את המורשת של יוסף יקותיאלי משנת 1932. רעיון המכבייה הוא רעיון נשגב הטומן ביסודו רצון לאיחוד התפוצות והפזורה היהודית בתבל מידי ארבע שנים סביב תחרויות ספורט המתקיימות בישראל במשך כעשרה ימים. במשך השנים השתתפו במכביות ספורטאים יהודיים מצטיינים רבים מרחבי העולם, אך אין ספק שהגדולים שבהם היו המתעמלת הנפלאה גב' אגנס קלטי מהונגריה (נולדה ב- 9 בינואר 1921) שנטלה חלק בתחרויות הראווה במכבייה ב- 1957 והשחיין האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz, נולד ב- 10 בפברואר 1950) שהשתתף בתחרויות השחייה במכביות של 1965 ו- 1969 טרם הצלחתו הווירטואוזית  באולימפיאדת מינכן 1972 שם זכה בשבע מדליות זהב. אגנס קלטי זכתה בחמש מדליות זהב בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. לאחר המשחקים האולימפיים של מלבורן 1956 לא חזרה למולדתה הונגריה השסועה מהמרד שפרץ שָם נגד ברה"מ. המרד דוכא באכזריות רבה בדם ואש ע"י הסובייטים. אָגְנֶס קֶלֶטִי נשארה באוסטרליה. מנהל הספורט של המכבייה ה- 5 ב- 1957 ד"ר רוברט אטלס ומאמנה לשעבר פרופסור זולטן דיקשטיין שִכנעו אותה לעלות לישראל. אגנס קלטי ספורטאית ומתעמלת דגולה שינתה את פני ההתעמלות במדינת ישראל .

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי זוכה במדליית הכסף ניצבת על דוכן מס' 2 בתחרויות הקרב רב בהתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956. במדליית הזהב זכתה המתעמלת הסובייטית לאריסה לטינינה. על דוכן מס' 3 ניצבת עוד מתעמלת סובייטית סופיה מוראטובה. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אגנס קלטי מתעמלת יהודייה – הונגרייה (קיצונית משמאל) פעמיים אלופה אולימפית בהתעמלות בשם הונגריה באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, עלתה ב- 1957 לישראל ובנתה כאן את ביתה. מימין העיתונאי יהודה גבאי. (התמונה באדיבות גב' אגנס קלטי ומר יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי המכבייה הם מורשת חשובה ופלא אִרגוני בתולדות מדינת ישראל . במכבייה ה- 1 שנערכה בתל אביב ב-1932, נטלו חלק 390 ספורטאים. כעבור 61 שנה ב- 1993 השתתפו במכבייה ה- 14 5061 ספורטאים. המכבייה הפכה למפעל ספורט בינלאומי מוכר, אָהוּד, ומשגשג. הגידול במספר המשתתפים נבע מתוספת ענפי ספורט, בעיקר ענפי "אנגלו – סאכסיים", כמו סקווש, רוגבי, קריקט, סופטבול, הוקי שדה, קט רגל, וכדורת דשא. בשנים 1993 – 1973 החרים עולם הספורט את ספורטאי דרום אפריקה ולא אפשר את השתתפותם באירועי הספורט הבינלאומיים. מטה המכבייה השכיל לשתף ספורטאים יהודיים מדרום אפריקה במשחקי המכבייה מבלי להפר את החוקים הבינלאומיים. ב- 1989 , ערב התפרקותה הפוליטית של ברה"מ, שָבוּ ספורטאים יהודיים ממדינות מזרח אירופה להשתתף במכביות . הגידול העצום במספרי המשתתפים חייב שינוי בשיטת האִכסון. עד 1981 שוכנו הספורטאים בבתי מלון על פי ארצות המוצא. החל מ- 1981 הם שוכנו לפי ענפי הספורט. שיטת הַאִכְסוּן הזאת אפשרה להגדיל ולהעשיר את תוכנית המשחקים, מבלי לחשוש לבעיות היסעים ותחבורה . משחקי המכבייה היוו מאיץ לפיתוח ורכישת מתקני וציוד ספורט ברמה בינלאומית , לצורך עמידה בתנאי התקנון הבינלאומי והמשקיפים הבינלאומיים אשר נשלחו לארץ למשחקים ע"י התאחדויות הספורט העולמיות. אִצטדיון הא"ק בהדר יוסף, היכל הספורט ביד אליהו, שיפוץ אִצטדיון ר"ג , מִטווח הקליעה הבינלאומי בהצלחה, מערכות המדידה האלקטרוניות בא"ק, שחייה וענפי ספורט אחרים – הם חלק מההישגים שהושגו בעקבות מאמץ אִרגוני בן שנים רבות. מעט אנשים נשאו בעול ההנהגה העיקרי בתקופת הגידול הענק במספר המשתתפים בשנים שבין 1973 ל- 1993 . ביניהם ד"ר ישראל פלד ראש העיר רמת גן ויו"ר מכבי העולמי, חיים ויין ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של המכבייה ה- 9  ב- 1973 והמכבייה ה- 10 ב-1977, מיכאל (מייקל) קווהאזי יו"ר הוועדה מארגנת של המכבייה ה- 11 ב- 1981  ומשחקי המכבייה ה- 12 ב- 1985 ששימש גם יו"ר מכבי העולמי, אריה רוזנצווייג יו"ר הוועדה המארגנת של המכביות ה- 13 ב- 1989 ו- 14 ב- 1993, מרכוס ארבייטמן מברזיל נשיא המכבי העולמי, קן גריידון מאנגליה יו"ר וועדת הספורט הבינלאומית, אורי אפק מנכ"ל הוועד האולימפי וסגן יו"ר הוועדה הבינלאומית, ויריב אורן ז"ל ששימש שנים רבות מנהל רשות הספורט הממלכתית.

ב- 1928 נערך בתל אביב כינוס הפועל הראשון . משחקי כינוס הפועל היו תשובה למפעל המכבייה. "הפועל" ו- "מכבי" הן אגודות ספורט ארציות ששררה ביניהן מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה יריבות ספורטיבית אידיאולוגית מרה. ספורטאי "הפועל" בני מעמד הפועלים ראו הארגון היריבות נמשכה שנים רבות והייתה מכאיבה לשני הצדדים ולספורט הישראלי מפני שבסיסה היה רעיוני. "עם התארגנותו של "הפועל" כגוף ארצי התעורר הצורך במפגן כללי של חבריו. ואכן, כאשר הוחלט על כך, נקבע באופן טבעי השם  "כ י נ ו ס", כיוון של חגיגה באו והתכנסו כמעט כל חברי "הפועל" באותה תקופה", כך כותב יצחק נשר בעיתון "האבוקה" שטופסו הראשון הודפס ב- 1928 [1]. בחג הסוכות שנת תרפ"ט בחודש ספטמבר 1928 נתפח כינוס "הפועל" בתהלוכה מקלוב '"הפועל" תל אביב עד למגרש "הפועל" בדרך יפו . 780 חברים  מ- 18 סניפים השתתפו בכינוס. סיסמאת הכינוס הייתה, "בריאות העובד – ערובה לניצחונו". מר מ. יבנה שסיקר את משחקי הכינוס הראשון ב- 1928 כתב בעיתון "האבוקה" שראה אור ב- 8 בספטמבר 1928 כלהלן : "התהלוכה עברה בסדר למופת , בלי סממנים צבאיים ובלי פקודות קולניות השכיחות בתהלוכות כאלה". כינוסי "הפועל" כמו משחקי המכבייה הפכו למסורת .

טקסט תמונה : חילופי דגלים באחד מכינוסי "הפועל" הראשונים בעשור ה- 30 בתל אביב. רביעי וחמישי מימין (בז'אקטים) שני עסקני הספורט הוותיקים של אגודת "הפועל" חיים גלובינסקי וברוך בָּג (מייסד מכון ווינגייט ב- 1958 ליד נתניה). (ארכיון מרכז הפועל).

טקסט תמונה :  מצעד הספורטאים ב- 1928 ברחובות תל אביב הקטנה בעת הכינוס הארצי הראשון של משחקי "הפועל". (ארכיון מרכז הפועל).

טקסט תמונה : תחרות משיכת חבל בכינוס "הפועל" הראשון ב- 1928 בתל אביב . ניסיון העתקה מהמשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה. (ארכיון הפועל).

טקסט תמונה :  מופע ראווה המוני בטקס הפתיחה של כינוס "הפועל הראשון ב- 1928. (ארכיון הפועל).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 במאה הקודמת. קבוצת הכדורסל הראשונה לנשים בתל אביב במסגרת התאגדות הספורט "הפועל". (ארכיון הפועל).

חלפו 43 שנה . בין ה- 29 באפריל ל- 5 במאי 1971 נערך בתל אביב הכינוס ה- 9 של משחקי "הפועל". דן שילון ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן הפילם היו כבר שם. השדרנים של דן שילון היו אלכס גלעדי, יאיר שטרן, מיכאל "מייק" קרנון, עו"ד חנוך קינן, איתן עמית, רפאל "רפי" נאה, יהושע כהנא, יורם שימרון, אורי נוי, גדי ליבנה, ואחרים. המפעל הספורטיבי שהיה פעם צנוע התרחב לממדים גדולים . מיום פתיחתו ועד סיומו התקיימו 114 אירועים בענפי הספורט השונים. מאות ספורטאי "הפועל", "מכבי", ו- "אליצור" נטלו בו חלק יחד עם 800 ספורטאים אורחים מחו"ל. טקס פתיחת משחקי הכינוס ה- 9 ביום חמישי – 29 באפריל 1971 עמד במרכז חגיגות יום העצמאות ה- 23 של מדינת ישראל. תחרויות הספורט חולקו לשני רבדים. האחד ברמה של ספורטאי תנועת הפועלים, והשני בהשתתפות ספורטאי עילית בינלאומיים. בראש המטה הנרחב של הכינוס הקובע את דרכו של המפעל הגדול ניצב מזכיר "הפועל" יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל חבר קיבוץ גבעת חיים. יו"ר הוועדה המארגנת היה רפאל פנון וסגנו יוסי דוֹר (עטיה) ז"ל . חברים נוספים בוועדה המארגנת היו יריב אורן, עשהאל בן – דוד, עמנואל גיל, חיים תמיר, אורי זמרי, יצחק אופק (פוקס), יצחק פינטל, ואבי אלון.

טקסט תמונה : כינוס הפועל בחודש מאי – שנת 1975. טקס הפתיחה המרשים נערך באִצטדיון "בלומפילד" ביפו. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שלישי מימין ומשמאלו הבימאי יוסי צמח (במשקפי שמש) מתכננים העלאת מצלמה אלקטרונית לגובה 40 מ' באמצעות מנוף של מכבה אש לצורך כיסוי טקס הפתיחה באצטדיון "בלומפילד". עומד מימין, אליהו קובו המפקח הטכני של ניידת השידור (ה- O. B. הלבן). משמאל, מפיק הטלוויזיה אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מעשן). (התמונה באדיבות אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : משחקי כינוס הפועל במאי 1975. ליד אִצטדיון "בלומפילד" ביפו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר, מנהל מחלקת הספורטט אלכס גלעדי, והמפקח הטכני של ניידת השידור האלקטרונית אליהו "אלי" קובו. (באדיבותת אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון ואלכס גלעדי הפיקו מידי ערב יומני כינוס באמצעי הפקה מוגבלים ובפילם. תחרויות הספורט בכינוס הפועל ב- 1971 בעיקר בא"ק ושחייה, עמדו על רמה גבוהה. העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון מהעיתון "ידיעות אחרונות" ששימש אז כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, היה מהראשונים שהביא למסך הציבורי את תודעת הא"ק. האתלט האוגנדי ג'ון אקיבואה (John Akii- Bua) ניצח בקלות בריצות ל- 110 מ' משוכות ו- 400 מ' משוכות. שנה אח"כ הפך לאלוף אולימפי כשקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ' משוכות באולימפיאדת מינכן 72', 47.82 ש' והקדים את שני הפייבוריטים רלף מן (Ralph Mann) מארה"ב 48.51 ש' והאלוף האולימפי הקודם מאולימפיאדת מכסיקו 1968 האנגלי דייויד המרי (David Hemery). בריצת 100 מ' לנשים ניצחה אליס אָנוּם (Alice Annum) בתוצאה של 11.2 ש' . באולימפיאדת מינכן 72' היא סיימה שישית בריצת הגמר. ב- בריכת השחייה ב- "גלי גיל" ברמת גן הדהימה השחיינית האמריקנית סנדרה נילסון (Sandra Neilson) בניצחונותיה הקלילים בסגנון חופשי ב- 100 מ' בתוצאה של 1:01.7 דקה ו- 200 מ' בזמן של 2:15.4 דקות. היא הפכה לכוכבת עַל בבריכת השחייה האולימפית במינכן 1972 כשזכתה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.59 ש'.

משחקי כינוס הפועל והמכביות היו בשנים ההן כמעין אולימפיאדות זוטא. לפחות מן ההיבט האִרגוני. מאות חברים היוו את המנגנון האִרגוני המורכב של משחקי הכינוס. נערכו כאן תחרויות בהשתתפות המוני ספורטאים מהארץ ומהעולם ב- 17 ענפי ספורט. א"ק , אופניים, היאבקות, הרמת משקלות, התעמלות, טניס, טניס שולחן, כדוריד, כדורסל, כדורעף, כדורגל, סיוף, קליעה למטרה, שחייה, כדור מים, שיוט, ושחמט. מבצע תחרותי לא פשוט. בכינוס ה- 10 של משחקי הפועל שהתקיימו בתל אביב במאי 1975 הטיל עלי אלכס גלעדי לביים כתבת ספורט הנוגעת לתחרויות הא"ק במשחקים עבור המגזין "יומן השבוע" שערך אותו אז רם עברון . בחרתי להביא למסך כתבה העוסקת בריצת הגמר ל- 100 מ' . שני המועמדים לניצחון בריצה היו האָצָן התאילנדי אָנָאט רָאטָאנָאפּוֹל והאָצָן השחור האמריקני סְטִיב רִידִיק. הצלם אֵיתָן הָדָר נבחר על ידי לצַלֵם את הכתבה. לצורך צילום הריצה שנמשכת קצת יותר מ- 10 שניות השתמשנו במצלמת הפילם Master Action של מכון ווינגייט שהייתה מסוגלת לצלם ב- DSSM (ראשי תיבות של Double Super Slow Motion) במהירות של 500 (חמש מאות) פריימים בשנייה אחת, פי 20 לאט יותר מאשר במציאות. מנגנון הצילום של מצלמת ה- High Speed בשל מהירותו העצומה מושך פילם מיוחד שעשוי "פרפורציות" משני צדדיו (Double Perforated) ומשמיע רעש גדול בעת הפעולה. זאת הייתה מצלמה חדשנית ובלתי מוכרת. אֵיתָן הָדָר נדרש להתאמן עליה כדי להגיע לתוצאות צילום טובות. הכתבה עסקה במעקב וריאיונות עם ששת האצנים המשתתפים וכיצד הם נערכים לקראת ריצת הגמר. לצילום הריצה עצמה גייסתי שלוש מצלמות נוספות . הצלם עמנואל פרת עקב במצלמתו אחר הכנות האתלטים לקראת הזינוק וצילם גם את הזינוק עצמו בהילוך איטי. שני הצלמים האחרים עמנואל אלדמע ופָּז נְבוֹ שתיים צילמו ממול בתנועה איטית של 50 פריימים בשנייה אחת בקלוז אפ את שני המועמדים לניצחון, אנאט ראטאנאפול וסטיב רידיק . איתן הדר צילם את הריצה במצלמה ה- Master Action המהירה. העורך גדעון דרורי ערך את הכתבה. בעריכה מתוחכמת של צילומים יפהפיים מארבע זוויות שונות ארכה הריצה באצטדיון עשר ומשהו שניות ובכתבה בעת שידורה על מסך הטלוויזיה היה מִשכה כ- 150 שניות . צילומי ה- Super Slow Motion בריצת 100 מ' היו חדשניים בטלוויזיה בארץ ומיקדו את עיקר תשומת הלב . מאוץ של ריצת 100 מ' שנמשך קצת יותר מעשר שניות על המסלול התארך על מסך הטלוויזיה לשלוש דקות וחצי. אלכס גלעדי ביקש לצפות בכתבה על ה- Steenbeck (שולחן העריכה) לפני שידורה ב- "יומן השבוע" אצל רם עברון. "יואשיש , תדע לך הכתבה הזאת היא פסגת העשייה שלך כבימאי ספורט", אמר וחיבק.

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1975. אצטדיון "בלומפילד" ביפו – בתל אביב. סיקור משחקי "כינוס הפועל" בחודש מאי של שנת 1975 היו פרי הפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : בני כרמלי, יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי – בלינדמן. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. הוא נפטר בנכר לפני ארבע שנים וחצי מדינת פלורידה בארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי (מימין) בפגישת הפקה במאי 1975 באצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב עם יוסי דור ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי כינוס הפועל ה- 10. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעיון כינוס הפועל שנולד ב- 1928 כמוטיב נעלה וצורך להפגנת הצטיינות המונית של ספורטאי מעמד הפועלים שהתאגדו באגודת ספורט ארצית "הפועל", הפך ברבות השנים למפגן עוצמה ספורטיבי בינלאומי נטו אך חסר כל מוטיב לאומי. גם לא מוטיב של ספורט הפועלים . בתחילה קיבל ציבור הפועלים את הכינוסים בהתלהבות רבה עד כדי כך שהריקודים ברחובות העיר תל אביב נמשכו עד אור הבוקר אך ברבות השנים קיבל המיזם צִביון זר. גברי לוי יו"ר ההתאחדות לכדורגל מונה לבימאי הראשי של טקס הפתיחה של משחקי הפועל ב- 1995. הוא נפגש עם מוטי קירשנבאום ועִמִי כדי לשכנע אותנו לשדר ישיר את הטקס שבינו לבין ספורט הפועלים לא היה דבר . הזמרת האמריקנית דיאנה רוס הפכה לאימפורט של מרכז "הפועל". היא שרה בטקס הפתיחה תמורת סכום הנאמד ביותר מרבע מיליון דולר. פתטי והוצאה כספית מוגזמת .רעיון כינוס "הפועל", מסגרת משחקים ותחרויות האמורים לייצג את הספורטאים בני מעמד הפועלים כפי שבאו לידי ביטוי במתכונתם החדישה בשנות ה- 70, הרעיון הזה לא צלח וגווע בסופו של עשור ה- 90. גוועו לפניו הדֶגֶל האדום -דֶגֶל הפועלים ונעלמו מהנוף גם חגיגות ה- 1 במאי.

צריך להבין שגם הרעיון הנשגב של משחקי המכבייה הגיע לפרשת דרכים ועידן חדש. גם בתקשורת. ביצועו חייב לעבור רוויזיה פן ייעלם גם הוא מן ההוויה הישראלית.