הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 706 : עלה לאוויר ביום ראשון – 3 בספטמבר 2017.

——————————————————————————————

פוסט מס' 706. ביקורת טלוויזיה. ישראל – מקדוניה 1:0 באצטדיון "סמי עופר" בחיפה במסגרת קדם מונדיאל רוסיה 2018 (שידור ישיר ב- "כאן", מוצ"ש – 2 בספטמבר 2017). סרט האֵימָה הטלוויזיוני החמור ביותר בתולדות הספורט הישראלי והארץ ישראלי מאז ומעולם שהתרחש במשחק ישראל – מקדוניה 1:0, בו הסיר קפטן נבחרת ישראל ערן זהבי את סרט הקפטן וזרק אותו בזעף, חֵמָה, וזלזול על כר הדשא היכן שהוא בין הדקה ה- 82 ל- 85, תפש את צוות השידור השדר המוביל רמי ווייץ + הפרשן שלו אברהם גרנט + שדרנית ו- כתבת הקווים שלהם הדס גרינברג בלתי מוכנים בעליל. ולא רק אותם אלא גם את העושים במלאכה בניידת השידור, וגם את הממונים עליהם החתומים באותיות מאירות עיניים ב- Roller credits על הפקת ועריכת השידור הישיר האומלל, ובראשם מנהל מחלקת תרבות ובידור אושר אסולין + העורך האחראי קובי נוסבאום + + המפיק הראשי זיו בצלאל + העורך הראשי משה סגל. עסק עלוב. בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 706. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 3 בספטמבר 2017.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 706 : עלה לאוויר ביום שני – 4 בספטמבר 2017.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני המודח, תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא) ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, היא זאת שהתעשתה גם אם מאוחר מידי, והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי וברמה נמוכה הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי. התחולל דבר מדהים במובן השלילי של המילה בשירות הציבורי של מדינת ישראל : בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שב עוד מעולם לשירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

גיבורי העלילה באצטדיון "סמי עופר" בחיפה : קפטן נבחרת ישראל בכדורגל ערן זהבי, מאמן נבחרת ישראל בכדורגל אלישע לוי (חסר כריזמה, נעדר סמכות ו- אוטוריטה, ומשולל כל יכולת של מנהיגות), יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל עופר עיני מי שהעניק בשעתו את המשרה הרמה של המאמן הלאומי לאלישע לוי, ערוץ הטלוויזיה הציבורי החובבני והכושל "כאן", צוות השידור רמי ווייץ + אברהם גרנט + הדס גרינברג + ארבעת הממונים על פרויקט השידור הישיר ישראל – מקדוניה 1:0 מנהל מחלקת תרבות ובידור של "כאן" אושר אסולין + העורך האחראי קובי נוסבאום + המפיק הראשי זיו בצלאל + העורך הראשי משה סגל. אינני מכיר אותם אולם שמותיהם עיטרו ברוב עַם ו- הָדָר את ה- Roller credits של "כאן". מדובר ברמת טלוויזיה נמוכה במיוחד.

אנשים רבים רואים את ערן זהבי הקפטן הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל באור שונה מאשר ההתבוננות שלהם בשחקני נבחרת אחרים. הם מודדים אותו על פי קריטריונים ו- ערכים אחרים. בעיני רבים הקפטן – ראש הקבוצה על כר הדשא בעת ההתמודדות נגד היריב הוא מעֵין מוֹסָד שמסמל יושרה, נאמנות, כישרון, השפעה חיובית, דבקות במשימה, הגינות ו- דרך ארץ, חינוך, ומנהיגות. ההתייחסות הציבורית לקפטן נבחרת ישראל בכדורגל משולה כמעט כמו להערכתם של האנשים את הדגל הלאומי כסמל מְאָחֵד. מה עוד שערן זהבי איננו רק קפטן הוא גם שחקן כדורגל דומיננטי, מוכשר, ועשיר. הסרת סרט הקפטן ע"י ערן זהבי מזרועו בהתרסה והפרחתו בזלזול גמור לחלל האוויר היכן שהוא בין הדקה ה- 82 ל- 85, היווה שוֹק תרבותי – ספורטיבי לרבים וטובים. מדובר במעשה לא מכובד, מחאה לא מקובלת, ולא ערכית. אקט אימפולסיבי חסר תקדים בתולדות הספורט והכדורגל מאז נולדה מדינת ישראל ב- 1948 וגם בתולדות הספורט והכדורגל בארץ ישראל מאז ראשית ה- 120 ועד 1948. וגם בתולדות הספורט הבינלאומי. מעולם לא ראיתי תופעה כזאת בכל ימי חלדי בארץ ובקורות חיי הטלוויזיוניים בישראל ומחוצה לה. הציבור בישראל, לא רק אוהדי כדורגל, זועזע עמוקות מהתנהגותו זאת של ערן זהבי. אבל, ויש כאן אבל גדול…דווקא השַדָּר המוביל של "כאן" רמי ווייץ, מי שישב בעמדת שידור מאובזרת ובעלת תצפית נוחה על הנעשה בכר הדשא באצטדיון "סמי עופר", לא הבחין בזמן אמת באירוע הַאֵימָה שהתרחש מתחת לאפו. גם אברם גרנט לא שַת לִבּוֹ לאירוע המתריס חסר התקדים. גם שדרנית וכתבת הקווים הדס גרינברג לא שמה לב להתנהגותו המבישה חסרת ההיגיון של ערן זהבי. אילו הייתה רואה זאת היא וודאי הייתה קוטעת ומתפרצת מייד לשידור הישיר של רמי ווייץ. מדובר בכישלון מוחץ. ההבדל בין שידור ישיר של הפרחת סרט הקפטן הלאומי לאוויר לבין דיווח מאוחר בדיעבד, דומה למרחק שמפריד בין מזרח למערב.

כשמתרחשת החמצה של דרמה כזאת בעת שידור ישיר, בשעה שכל 20 המצלמות של שתי ניידות הטלוויזיה בשירות "כאן" מכסות כמעט כל מטר מרובע על כר הדשא, אתה שואל את עצמך היכן הם מפיקי ועורכי המשדר הישיר של המשחק ישראל – מקדוניה 1:0, אלה שחתומים ב- Roller credits על מעשה הטלוויזיה המחורבן הזה, ואפוא הם מנהלי ומנהיגי ערוץ "כאן". מדובר ביותר מכישלון. מדובר בביזיון עלוב.

ביקורת טלוויזיה. ישראל – מקדוניה 1:0 במסגרת קדם מונדיאל רוסיה 2018. שידור ישיר בערוץ הטלוויזיה הציבורי "כאן" מאצטדיון "סמי עופר" במוצ"ש – 2 בספטמבר 2017. צוות השידור של "כאן" כלל את השדר המוביל רמי ווייץ, הפרשן אברם גרנט, ושדרנית וכתבת הקווים הדס גרינברג.

השדר המוביל של המשחק ישראל – מקדוניה 1:0 במסגרת קדם גביע העולם – רוסיה 2018 (באצטדיון "סמי עופר" בחיפה, ב- מוצ"ש – 2 בספטמבר 2017) מטעם ערוץ "כאן" רמי ווייץ והפרשן שלו אברהם גרנט נתפסו בשלהי השידור הישיר של המשחק הנ"ל עם המכנסיים למטה. בעיקר השדר המוביל רמי ווייץ. רמי ווייץ שישב בעמדת שידור נוחה, מאובזרת, ובעלת תצפית מיטבית באצטדיון "סמי עופר" לא דיווח בזמן אמת לציבור צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל אודות סרט האֵימָה הטלוויזיוני החמור ביותר בתולדות הספורט הישראלי והארץ ישראלי מאז ומעולם, שהתרחש במשחק ישראל – מקדוניה 1:0, ונחשף על כר הדשא באצטדיון "סמי עופר", בו הסיר קפטן נבחרת ישראל ערן זהבי את סרט הקפטן וזרק אותו בזעף, חֵמָה, וזלזול לחלל האוויר היכן שהוא בין הדקה ה- 82 ל- 85 של המשחק. למרות תנאי השידור הישיר הנוחים באצטדיון "סמי עופר" בחיפה רמי ווייץ לא הבחין ולא ראה את האירוע המקומם חסר התקדים בו קפטן נבחרת ישראל מסיר את סרט "ראש הקבוצה" הצָהוֹב עליו רשומה האות האנגלית "C" מזרועו ומעיף אותו לכר הדשא. רמי ווייץ נתפש לא מוכן, לא עירני, מגמגם, לא בטוח בעצמו, לא יודע מהחיים שלו, כשהוא מנסה לדלות מֵידָע מהסביבה הקרובה בשעה שקו השידור שלו נשמע Mute. דוֹמֵם. סָגוּר. נָעוּל. בלתי מתקבל על הדעת. אתה מבין כצופה טלוויזיה שרמי ווייץ שרוי בצרה צרורה. קרה משהו לא רגיל על כר הדשא, אולם הוא כממונה על הפצת המִידָע לציבור, לוֹ, לא ידוע דָבָר. הפספוס הזה של רמי ווייץ הוא אקוויוולנט לבלבול ואי הזיהוי של השדר יורם ארבל את פרשת "משחק השרוכים" ב- מאי 1998, בעת משחק הַנֶפֶל המָכוּר בליגת העַל בו מכרה קבוצת הפועל בית שאן את בכורתה לאלופת המדינה בית"ר ירושלים, ו/או מָשוּל לטעות האיומה של נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986 בו דיווח ב- יוני 1986 לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל במשך כשבע דקות מאצטדיון "חליסקו" בעיר גוואדאלאחרה כי ברזיל צועדת ביתרון 0:1 נגד ספרד, למרות שהשער נפסל מייד עוד ב- אִבּוֹ על ידי שופט המשחק המרכזי האוסטרלי קריס באמברידג' (Chris Bambridge) .

אנוכי מתבונן בלוחות הזמנים למיניהם והטקסטים למיניהם של התרחשויות ה- Flop, החרבון הגדול במשחק ישראל – מקדוניה 1:0. לא רק הפסד מביש של שחקני כדורגל ישראליים מקצועניים שמשתכרים מיליוני דולרים בארץ ובחו"ל, אלא גם אירוע ביזיוני מחפיר בו ראש הקבוצה ערן זהבי מסיר מעל זרועו הימנית בכעס ובזעף את סרט הקפטן וזורק אותו בשידור ישיר לכר הדשא. רמי ווייץ לא רואה את האירוע המביש חסר התקדים בזמן אמת. גם לא הפרשן שלו.

דקה 75. שדרנית הקווים הדס גרינברג משדרת, "…מדברים על כך שאם המשחק יסתיים בהפסד, אזי אלישע לא ימשיך בקמפיין הבא…".

הפרשן אברהם גרנט מגיב, "…אני מציע להיות קצת יותר סבלניים…יש עוד רבע שעה ויותר… סיכומים אפשר לעשות בסוף המשחק…".

דקה 86:15. ניידת השידור משדרת לפתע במהלך השידור הישיר ללא כל הודעה מוקדמת של צוות השידור, Replay מדהים וחסר תקדים ב- Close up של האירוע בו נראה הקפטן ערן זהבי מסיר את סרט "ראש הקבוצה" מזרועו וזורק אותו לחלל האוויר. קו השידור של של רמי ווייץ ואברהם גרנט נותר אָטוּם. Mute. רמי ווייץ ואברהם גרנט אינם מתייחסים למתחולל בתמונה שהמוני צופי הטלוויזיה בישראל רואים אותה ברגע זה בשידור ישיר, אולם ללא שום הסבר. תמונה קשה נטולת מידע. נעדרת פרשנות. בלתי מתקבל על הדעת.

דקה 86:28. השדר המוביל רמי ווייץ ממשיך לשדר כרגיל את מהלך המשחק ישראל – מקדוניה, מבלי להתייחס אפילו במילה לאירוע של הפשטת סרט הקפטן מזרועו ע"י ראש הקבוצה ערן זהבי וזריקתו בזלזול לחלל האוויר, תמונה שנראתה על המסך שלו רק לפני שניות אחדות.

דקה 86:35. על מסך "כאן" מופיע Close up של ערן זהבי ללא סרט הקפטן שלו, סמל שהיה מונח רק לפני זמן קצר על זרוע ימין שלו, אולם רמי ווייץ שותק. לא משדר ולא מסביר. גם הפרשן שלו אברם גרנט מדמים את המיקרופון שלו. דממת האלחוט הזאת נמשכת כ- 20 שניות עד 86:55. אף מילה. כנראה עסוק רמי ווייץ ב- לקבל מֵידָע אודות האירוע היוצא דופן שהתרחש על כר הדשא באצטדיון "סמי עופר", ושהוא לא ראה אותו בעצמו, היינו, השלכת סרט הקפטן לכר הדשא ע"י הקפטן עצמו. בלתי מתקבל על הדעת.

דקה 86:56 : רמי ווייץ נזכר באיחור זמן עצום לדווח לצופיו, "…הזעם של האוהדים ביציע מופנה לערן זהבי שהסיר את סרט הקפטן וזרק אותו…מעשה חמור ביותר…".

דקה 87:35. מקדוניה מובילה 1:0. לפתע נראה ערן זהבי ב- Close up על מסך "כאן" ללא סרט הקפטן על זרועו, ורמי ווייץ מצייץ לצופיו באיחור גדול, ומגלה שערן זהבי איננו עונד את סרט הקפטן על זרועו "…לא כך מתנהגים אדון סקורר…".

דקה 87:55. רמי ווייץ מתעניין באיחור זמן גדול אצל שדרנית הקווים שלו הדס גרינברג, כלהלן : "…הדס גרינברג, יש לך מושג אפוא סרט הקפטן…?".

הדס גרינברג משיבה לו : "…כן, סרט הקפטן בגרביים של דן אייבינדר…הוא מצא את הסרט… אלישע לוי כשראה שהסרט בגרביים של דן אייבינדר, הורה לו להחזיר את הסרט לערן זהבי…דן אייבינדר ניגש לערן זהבי ואמר לו הנה קח את הסרט, אבל ערן זהבי סימן לו עם היד שישאיר את זה אצלו…".

דקה 88:12. רמי ווייץ מסיק מסקנות באיחור זמן גדול, "…תשאיר אצלך בגרביים…עד כדי כך הנבחרת מושפלת כשסרט הקפטן שלה נמצא בגרביים של אחד השחקנים…אני פשוט לא מאמין שזה קורה…אני לא מאמין שאני משדר את זה…".

רמי ווייץ פונה אל אברהם גרנט On air בשיחת הסיכום ביניהם אודות הסרת סרט הקפטן מזרועו ע"י הקפטן עצמו והשלכתו לכר הדשא, :…בלתי נסלח אברם…אתה יותר אדיב, בכל זאת אתה הייתה מאמן הנבחרת בעבר…".

אברם גרנט : "רמי…אני אגיד לך משהו…אני אוהב את ערן זהבי…הוא היה שחקן שלי…הוא שחקן מאוד מחויב לנבחרת…הוא לא היה צריך לעשות את מה שהוא עשה…מעניין אותי לדעת מה הן הסיבות שהניעו אותו לעשות את זה… אני לא חורץ דין כרגע…אבל ערן זהבי הוא שחקן שאינני מטיל ספק במחויבות שלו לנבחרת ישראל…".

ואז רמי ווייץ מעביר את השידור למנווטת שרון פרי וצמד חברי הפאנל שלה ניר קלינגר ולירן שטראובר. כעבור דקות ספורות רץ ה- Roller credits כשהוא נושא את שמות האחראיים לשידור הישיר הכושל : מנהל מחלקת תרבות ובידור אושר אסולין + העורך האחראי + קובי נוסבאום + המפיק הראשי זיו בצלאל + העורך הראשי משה סגל.

סיכום קצרצר.

רמי ווייץ הוא שַדָּר הכדורגל הטוב במדינת ישראל כיום, אולם גם הוא כמו כל שדר טלוויזיה ו/או כמו כל פרשן טלוויזיה כפוף ל- חוק "כלים שלובים". מן ההיבט המתמטי הוא מוגדר כ- פלוס (+). אולם אין זה מספיק לבדו. פלוס (+) בודד נידון לכליה אם איננו נהנה מהתמיכה הדרושה. רמי ווייץ חייב כמה פלוסים לידו לרבות פרשן טלוויזיה עירני ודינאמי כדי לצלוח בשלום את המשימה. אברהם גרנט אומנם מבין כדורגל טוב יותר מרבים מאיתנו אולם הוא "אדם ישנוני, צפוי, איטי, ויָבֵש כ- צְנִים" בעגת הטלוויזיה. הוא איננו אישיות טלוויזיונית. הוא אדם משעמם על המסך. לא בהכרח מתקיים קשר חיובי בין יֶדָע ותואר המאמן לבין הכישרון הטלוויזיוני שלו ליד המיקרופון. במבט מתמטי, אברם גרנט הוא מינוס (-), כישלון טלוויזיוני. רמי ווייץ זקוק למערכת עיתונאית עירנית, יעילה, ואנליטית סביבו, כזאת שתזרים כל הזמן מולקולות חמצן שיבעבעו בדיפוזיה לתוך ממברנות המיקרופון שלו. את רמי ווייץ (אני חוזר ושונה שוב, מדובר בשדר כדורגל ברמה גבוהה) צריכה להפעיל מערכת עיתונאית קפדנית ברמה שלו שמקיימת תדריכים מפורטים בטרם מבצעי השידורים הישירים, וגם הפקת לקחים אחריהם. בקיצור רמי ווייץ הוא שַדָּר כדורגל מצוין אולם גם הוא זקוק למערכת הגנה היקפית, ל- מערכת הפקה עיתונאית מפורטת ומדויקת עד לפרט האחרון. אחרת גם הוא מוּעַד לפורענות כמו האחרים שקדמו לו. ושוב, היא לא תאחר לבוא אם התנאים הנזכרים לעיל לא יקוימו.

שַי האוזמן.

הפוסט הבא מס' 707 יתייחס למר שי האוזמן פרשן הכדורסל המוכשר, הדינאמי, הסוחף, האותנטי, והמרתק של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הוא נחשף עכשיו לציבור במבצע השידורים הישירים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המשדר את משחקי קדם אליפות אירופה בכדורסל ספטמבר 2017 הנערכים בהיכל הספורט ביד אליהו, תל אביב. שי האוזמן הטלוויזיוני מטיל צֵל על שני עמיתיו גור שלף ועידו גור בדסק הדיונים. אינני מכיר כלל את שי האוזמן. התוודעתי אליו רק כעת. מעולם לא ראיתיו ואף פעם לא שוחחתי עמו. אולם אנוכי מוצא בו איש טלוויזיוני חכם, מוכשר, עירני, רענן, כובש, כֵּן, בעל עין חדה, מתנסח היטב ובמהירות בעברית תקנית, ובקצרה. שי האוזמן הוא אישיות טלוויזיונית רבת עניין. הוא מוצא חן בעיניי.

סוף הפוסט מס' 706. עלה לאוויר ביום ראשון – 3 בספטמבר 2017.