פוסט מס' 807.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הוא מוגש בחינם לקוראיו, לנכנסים אליו, ולמתעניינים בו. 

הערה 3 : מומחי סטטיסטיקה מעריכים כי הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL שעלה לאוויר ביולי 2012 מונה היום ב- 4 במאי 2019 כ- 800000 (שמונה מאות אלף) קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 807. הועלה לאוויר ביום ראשון-5 בחודש מאי של שנת 2019. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו הניסיונית, המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי בן 5 שנים (תקופת זמן הקבועה בחוק) ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל היה עתיד לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה הרבה קודם לכן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות גם של העיתונות בארץ ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור לדורותיה) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור מופרך, יָרוּד, עָלוּב, וחַנְפָן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם ההוא 3 שנים קודם לכן. יוסף בר-אל הכושל ההוא סולק והודח לעַד לירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא.

פוסט מס' 807: דיון (3). מסמך קטיגורי (3). הסופר עמוס עוז ז"ל והכדורגלן רב אמן ליאו מסי יבד"ל. אני כורך את שניהם בפוסט מס' 807  בנשימה אחת.  פוסט מס'807. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון-5 במאי 2019.

פרפראות.

1. ה-סְבָרָה אותה סבר שדרן רדיו גלי צה"ל קובי סודרי לפני כמה ימים והשמיע אותה לצופיו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אודות ה- השמדה המתוכננת של 6.000000 (שישה מיליון) יהודים בעת מלחמת העולם ה- 2 ע"י גרמניה הנאצית, כ- "…נתון בלתי נתפס ולא מובן…" – היא מאכזבת, מרגיזה, ומקוממת (אותי). קיים פער אישי עצום ביני לבין נפתולי נפשי ומצפוני והכרה והבנת ימי ה- הוד רוויי הכאב הנורא של קיום טקסי ימי הזיכרון לשואה ולגבורה באותן השנים ההן כשהיינו ילדים רכים בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן לובשים את החולצות הכחולות והשרוכים האדומים, לבין היותנו בהמשך חיינו הורים לשלושה ילדים ועכשיו גם סבא וסבתא של עשרה נכדים ונכדות. קיים הבדל ענק בין יכולת ההבנה, הניתוח, והזדהות של ילדים בני 10, 11, ו/או 12 עם האסון הנורא ו-טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין הבנה והזדהות של אנשים מבוגרים, הורים אבות ואימאות, וסבים וסבתות עם השמדתם של 6.000000 יהודים בשואה בתוכם 1.000000 ילדים. מעיין הדמעות שלי יבש כבר מזמן מִידֵי יום זיכרון לשואה ולגבורה ומשנהו. אני בוכה.

בסדרה הזאת בת 13 ספרים שאנוכי עדיין חוקר וכותב ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", רואות אוֹר אלפים רבים של תמונות. ביניהן צילום אחד שהשפיע על דורנו ועליי יותר מכל והיה המשמעותי והחשוב ביותר בתקופתנו. התמונה שזעזעה אותי יותר מכל, עיצבה את עולמי, ונצרבה יותר מכל בזיכרוני, איננה תמונת ספורט. זהו אותו התיעוד והצילום ההוא של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה ב- 1943 במלחמת העולם ה- 2. בהיותו חסר אונים ויֶשָע נכנע הילד היהודי הרך והתמים בעל מבט מבוהל, כשהוא מרים את זרועותיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי, לאחר שהגטו נפל.

טקסט תמונה : תיעוד התמונה הזאת הוא מהחשובים והמשמעותיים ביותר בדורנו. ילד יהודי רך בשנים וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה מול קני הרובים של הקלגסים הנאציים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2. לעולם לא עוד. (התמונה באדיבות יגאל לוסין, עורך סדרת הטלוויזיה המצוינת והבלתי נשכחת "עמוד האש" ששודרה ב- 1980 בטלוויזיה הישראלית הציבורית).

אבא ז"ל שלי נולד בעיירה שירווינט ב- ליטא ב- 1913 להוריו חייקל ושטירל בלינדמן. היו לו עוד שני אחים ואחות, טֵיְיבֶה, אושר, ויוסל'ה. סבא חייקל שלי היה סוחר עצים. סבתא שטירל החזיקה את משק הבית. משפחה דתית ציונית שחיה את חייה בשלווה בעיירה יהודית בשם שִירְוִוינְט (שירווינטוס בליטאית). למרות ש- לִיטָא הייתה כאמור מדינת חסות פולנית הם דיברו יידיש בביתם. אבא שלי למד ב- "חֶדֶר". אח"כ הצטרף לתנועת הנוער הציונית בעיירה שחרתה על דגלה את הסלוגן "בשנה הבאה בירושלים". אבא ושני אחיו עלו לארץ ישראל. האחות טֵיְיבֶה היגרה לקוּבָּה. יותר הם לא ראו את הוריהם. שלא כמו אימא שלי אבא לא הביא את הוריו לארץ. אינני יודע מה הסיבה. כששאלתי אותו פעם מדוע השאיר אותם מאחוריו בליטא ולא הביאם ארצה, כעס עלי ולא ענה. הוא אף פעם לא דיבר יותר מידי. הוא ידע לעבוד. הוא היה קיבוצניק, חקלאי חרוץ, ואיש המִסְפּוֹא הטוב ביותר שהכרתי מעודי. אבא היה חלוץ, והעבודה הייתה תכלית חייו (כמו כל חברי קיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ בימים ההם). סבא חייקל וסבתא שטירל נִספו בשואה. הגרמנים רצחו אותם כנראה כבר ב- 1941. מעולם לא ראיתי אותם. נותרו לזיכרון רק כמה תמונות דהויות. ילדיהם העפילו לארץ ישראל בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. שניהם סבא וסבתא שלי נשארו בליטא ונספו בשואה כנראה ב- 1941. הצורר הנאצי רצח אותם והשמיד את כל יהדות ליטא. התמונה הבאה צולמה כנראה ב- 1930.

טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט (שירווינטוס בליטאית) בליטא. זוהי משפחת בלינדמן בעיירה שירווינט ב-ליטא. סבא חייקל וסבתא שטירל שלי. שיבה זרקה בשיערם בטרם עֵת. כאן הם בתמונה עם ילדיהם אושר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טֵייבֶה נעדרת מהתמונה (היגרה לקובה). התמונה צולמה בשירווינט, כנראה ב- 1930. אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

2. הפסוק החשוב ביותר בהגדה של פסח על פי הבנתי היא האמירה הזאת של עורך הסדר בשעה שהוא מצביע על הַמָרוֹר ומגביה אותו מעלה, וכה אומר : "…בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים…". בסופו של דבר הכל אישי.

3. סלוגן לתפארת מדינת ישראל הדמוקרטית והחופשית פרי הגותו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שאמר השבוע כלהלן : "…דין הבוחר לא יחליף את דין המשפט…".

עמוס עוֹז ז"ל הבלתי נשכח הוא גאון ההיגיון, המחשבה, הכתיבה, והטקסט והחיבור ביניהם. אדם משוכלל (!). יש כאלה והם לא רבים. עמוס עוֹז לא רק נמנה על השורה המצומצמת הזאת בארץ ובעולם, הוא מוביל אותה.   

הסופר עמוס עוז ז"ל הוא ללא ספק גאון ההיגיון ומחשבה. הסופר עמוס עוז הוא ללא ספק כותב מוכשר בעל יכולת ביטוי מרשימה באספקטים השונים של כתיבתו. ללא ספק אדם שיודע להגות רעיון סבוך ומפורט, יודע לפתח אותו, יודע כיצד לאחות את שבריו ומשעוליו, מוכשר להוליך אותך בסבך העלילה המפורטת קדימה ולאחור, ושוב לפנים, ולהסביר ולנתח אותה עבורך בזכות הגיונו הנפלא והמעניין, ומוכשר ומהימן לא רק להתחיל את כתיבת רעיון הסיפור אלא גם לסיים אותו.  לא הייתי פותח את פוסט מס' 807 בחוות דעתי אודות עמוס עוז וכישרון הגותו וכתיבתו, אילולא רעייתי זימנה לי לפני כמה ימים את המסה האחרונה הבהירה והברורה שכתב, המסה האחרונה שקרויה, "כל החשבון עוד לא נגמר, ההרצאה האחרונה" אותה נשא ב- כ' סיוון תשע"ח – 3 ביוני 2018 מעל בימת המרכז למורשת יהודית ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב. המסה  "כל החשבון עוד לא נגמר, ההרצאה האחרונה", עוסקת בסכסוך הארוך והממושך בין הפלסטינים למדינת ישראל, וכונסה ע"י הוצאת הספרים "כתר", והוּצְאָה על ידה לאור כספרון קטן, אולי סִיפְרוֹנְצִ'יק. במרכז המסה המדהימה והמרתקת הזאת עומד הדו שיח שניהל עמוס עוז בשעתו (אשנה ואומר שוב, עמוס עוז הוא גאון ההיגיון וגאון יכולת חיבור הגות מחשבתו שלו עם הגות כתיבתו שלו) משהו לפני כ- עשרים שנים בעת ביקור שערך בפאריס וכאשר נפגש שם עם אינטלקטואל פלסטיני (אז כבן 30) שמוצאו מהכפר "ליפתא" ליד ירושלים. 

המסה הזאת שהוצאה לאור ע"י "כתר" לפני זמן מה, ב- 2019,  "כל החשבון עוד לא נגמר, ההרצאה האחרונה", ראויה וחייבת להיקרא ולהילמד בכל מוסד חינוכי שמכבד את עצמו במדינת ישראל. כל ילדי ונערי ישראל חייבים לקרוא, ללמוד, ולעיין במסמך העל והחשוב הזה, במסה הזאת הקרויה,  "כל החשבון עוד לא נגמר, ההרצאה האחרונה", כפי שמוֹרִי ומְחַנְכִי בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" בעמק הירדן מר מרדכי שלו ז"ל לימד אותי ב- 1955 את שתי הַמַסוֹת שכתב חיים נחמן ביאליק, "הלכה והגדה" (ב- 1917) ו- "שירתֵנו הצעירה" (ב- 1907). אח"כ למדתי ושיננתי שנן היטב את אותן שתי המסות הנ"ל של ח.נ. ביאליק יחדיו עם מוֹרִי ומְחַנְכִי חבר קיבוץ אפיקים עמיקם אֹסֶם בעת שלמדתי, ערכתי, ועשיתי ב- 1963 את בחינות הבגרות שלי, בטרם התקבלתי כסטודנט ב- 1963 למדרשה למורים למורים לחינוך גופני וספורט במכון ווינגייט. מוֹרִי ומְחַנְככי במדרשה למורים לחינוך גופני וספורט ב- ווינגייט היה אורי אפק (אישיות יקרה ונדירה).

טקסט מסמך : המסה, "כל החשבון עוד לא נגמר, ההרצאה האחרונה", שהגה, כתב, וחיבר הסופר עמוס עוז ז"ל ב-2018 היא יצירת מופת. המסה הזאת יצאה לאור ע"י הוצאת הספרים "כתר" ב-2019 ומהווה מסמך שכל אזרח ישראלי באשר הוא חייב לקרוא אותה , לעיין בה, ולשַנֵן אותה. (כל הזכויות שמורות להוצאת הספרים "כתר").

רעייתי ואנוכי אהבנו, אוהבים, ותמיד נאהב את עמוס עוז ז"ל. אובדנו עצום. תמיד נזכור אותו ותמיד נרכוש לו הערכה והערצה. עמוס עוז אינו רק סוֹפֵר דָגוּל. הוא אָדָם דָגוּל. כך תמיד נזכור אותו. אף על פי שלא נפגשנו עמו מעולם ולמרות שאף פעם לא שוחחנו עמו, תמיד הוא יהיה עמנו. זִכְרוֹ ברוך לעַד.

ליאו מסי (Lio Messi) הוא ווירטואוז כדורגל. רב אמן מלוטש, קפדן, מדויק, ופדנט בטיפולו בכדור. מתמטיקאי חכם של המשחק הפופולארי בעולם. וגם גלאי חולשות של השוערים שניצבים מולו ואשר אינם מתודרכים נכון ע"י מאמניהם לרבות אליסון (Allison) שוער קבוצת ליוורפול. אילו יורגן קלופ מאמן ליוורפול (ו-גם אליסון) היו מבינים משהו בתורת האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל, היה המאמן מפעיל שיקול דעת מהיר ו-מצווה בצעקות על השוער שלו להתייצב על קו שערו מטר אחד ו/או מטר ורבע, אולי מטר וחצי, סמוך יותר לקורה הימנית שלו בטרם הבעיטה של ליאו מסי. אילו זה היה מצב פתיחת העמדות בהתמודדות בין השוער והחומה שלו לבין הבועט, אזי ליאו מסי לא היה מצליח להשחיל את הכדור החופשי המסובב שלו לרשת הליוורפולית, שער שהפך לשיחת היום באָרֶץ ובעולם. ליאו מסי שבועט ברגל שמאל, יכול היה לשגר את הכדור החופשי המסובב היעיל שלו במצב העמדות הנתון רק לעבר הקורה השמאלית מנקודת מבטו, והימנית מנקודת מבטו של אליסון. בועט למשל ברגל ימין יכול היה במצב הנתון הזה לסובב את הכדור החופשי רק לעבר הקורה הימנית מנקודת מבטו, והשמאלית מנקודת מבטו של אליסון. מדהים ומפתיע מדוע יורגן קלופ נדם ברגע המכריע ומדוע אלון עידן ושדרני ערוץ הספורט מסק 55 בכבלים רבי המלל  לא דנו בנושא המורכב ולא חקרו את ה-Issue אלא הסתפקו בהרעפת אין סוף שבחים על ליאו מסי מבלי שהוא זקוק להם.  

הפוסט המגוחך של אלון עידן שהודפס במדורו "בעיני המתבונן" בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שישי – 3 במאי 2019, וכותרתו, "הגוף הכריע : הוא הגדול מכולם", הוא ברמה של פייליטון. אינני מכיר את אלון עידן. מעניין אותי לדעת מה מניע את מו"ל "הָאָרֶץ" עמוס שוקן ועורכיו להעניק לפייליטון הזה חסר כל חשיבות, כל כך נפוח מקלישאות, כל כך סתמי, כל כך דַל, כל כך רווי התרשמויות אישיות קטנוניות ברמה של ילד בכיתה ג' שאין בהן דבר ולא ערך עבורי כ-קורא העיתון, Space נכבד בן 850 / 800 מילים בעיתון…??? מדוע המו"ל ועורכיו התעקשו ביום שישי האחרון – 3 במאי 2019 להעניק עדיפות יתירה לאלון עידן ולהדפיס בעיתונם מאמר כל כך יָרוּד, כה נטול נתונים, כה נעדר עובדות וחסר ניתוחים, נימוקים, והוכחות, וכותרתו, "הגוף הכריע : הוא הגדול מכולם"…??? מדובר בפוסט רווי אין סוף מילות התפעלות אולם ללא סיפור. מאמר שאין בו כלום למַעֵט טקסטים חנפניים שהכותב מעניק ללא סוף ועד בלי דַי ל-ליאו מסי. וגם הצעת בקשה מגוחכת לפלה, מאראדונה, יוהאן קרויף, זינאדין זידאן, וכריסטיאנו רונאלדו לא להיעלב מהשבחים שהוא אלון עידן מרעיף בפייליטון שלו על ליאו מסי. מגוחך.

אנוכי אוהב בדרך כלל את עיתון "הָאָרֶץ" של עמוס שוקן וגם נאמן לו מזה 44 שנים. נאמן לו מאז 1975. המעסיקה שלי הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית אפשרה לי ב- 1975 לחתום עליו כעיתון "אישי" על חשבונה משום שהייתי עיתונאי בשורותיה. ובכן, קראתי ביום שישי – 3 במאי 2019 את הפייליטון המגוחך, הריק, והנבוב רווי קלישאות של אלון עידן שהתפרסם בעיתון "הָאָרֶץ", וכותרתו, "הגוף הכריע, הוא הגדול מכולם", הנוגע לבעיטה החופשית של ליאו מסי בדקה ה- 83 במשחק 1/2 הגמר הראשון ב- Champions League ביום רביעי – 1 במאי 2019, ירייה שהניבה שער, בו הביסה ברצלונה את ליוורפול 0:3. זאת שאלתי למו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן : אילו שיקולים מדריכים ו- מניעים אותו ואת עורכיו להעניק לאלון עידן עדיפות במילוי Space במדור הספורט של העיתון, מרחב כתיבה ש- שווה לכַמוּת של 850 / 800 מילים, ב- עבור פייליטון כל כך לא חשוב, כל כך נפוח, כל כך סתמי, כל כך דַל, כל כך רווי התרשמויות אישיות קטנוניות שאין בהן דבר ולא ערך עבורי כ-קורא העיתון. מדוע המו"ל ועורכיו התעקשו ביום שישי – 3 במאי 2019 להעניק עדיפות יתירה ולהדפיס בעיתונם פייליטון כל כך ירוד של אלון עידן. פוסט נטול נתונים, נעדר עובדות ניתוחים, והוכחות. פוסט חסר כיסוי ללא שום סיפור. מאמר שאין בו כלום למעט צל"שים חנפניים לליאו מסי מידיו של אלון עידן. כאילו שהוא זקוק להם. ממש כלום, חוץ מקלישאות. Over doing עיתונאי חסר ערך ותקנה. מה זה צריך להיות הדבר הפגום הזה…???

ליאו מסי + יורגן קלופ מאמן ליוורפול + אליסון שוער ליוורפול.

הדקה ה- 83 במשחק 1/2 הגמר הראשון בליגת האלופות שנערך ביום רביעי – 1 במאי 2013 באצטדיון "קאמפ נואו" בברצלונה בין הקבוצה הספרדית לבין הקבוצה הבריטית ליוורפול, יוצרת עניין חדש במשחק למרות שברצלונה צועדת כבר ביתרון ביתי 0:2. שופט המשחק מורה על בעיטה חופשית לזכות ברצלונה מטווח של 25 מטרים לאחר עבירה שנעברה על ליאו מסי שנדחף והופל לכר הדשא ע"י שחקני ליוורפול. קיימים כאן חמישה נתונים שאינם משתנים : נתון 1 : הכדור מונח על כר הדשא במרחק של 25 מטר מהשער האנגלי. נתון 2 : הכדור מונח על כר הדשא לא רק בטווח של 25 מטר מהשער האנגלי אלא הוא ניצב בדיוק של סנטימטרים מול מרכז שערה של ליוורפול. נתון 3 : בועט הכדור החופשי הוא ליאו מסי. נתון 4 : לאו מסי איטר רגל ימין בועט את הכדורים החופשיים שלו לעבר שערי היריב אך ורק ברגל שמאל. נתון 5 : השוער שניצב מול הברצלונאי ליאו מסי הוא אליסון שמתנשא לקומה של 1.92 מ'. הנתונים האלה אינם משתנים. כאן בנקודת הזמן הזאת מתחיל מאבק מוחות ו/או סיעור מוחות בין אליסון ואנשי החומה שלו לבין הבועט ליאו מסי. למרות טווח הבעיטה הגדול של 25 מטר, ואף על פי שלא בטוח כלל שנדרשת הקמת חומה, אליסון איננו מתלבט ומבקש להציב קיר של חמישה שחקנים ליוורפוליים מול ליאו מסי. משהו ברמה של רפלקס פאבלובי מותנה. מעֵין אותה תגוּבה קבועה מסוּימת של הגנת היריב המתקבלת תמיד ובכל מקרה עִם פסיקת השופט על בעיטה חופשית לטובת הקבוצה התוקפת. כאילו מול כל "כדור חופשי" ובכל טווח יש למַסֵד חוֹמָה. סיעור מוחות הוא במהותו תהליך של חשיבה קבוצתית. מדובר בנוהל וותיק ו-מגובש וידוע של גיוס משאבי הגנה יצירתיים של התגוננות מפני הבעיטה החופשית המסובבת של ליאו מסי. את סיעור המוחות של הגנת ליוורפול מנהל כמקובל השוער אליסון. הוא אדריכל החומה. עליו לפתח את רעיון בניית החומה והרכבתה, היכן למַקֵם ולהציב את "הנדבכים", עליו לקבוע את גובה ורוחב קיר המגן כדי לאתר ו- למצוא את פתרון החסימה הטוב ביותר, בו צוות השחקנים שלו בחומה ישמש כ- "נדבכים" עמידים בלתי חדירים מול הבועט ליאו מסי. להזכירכם, מלאכת בנייה וניהול משחק שחמט דומים הוטלו בשעתו על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג, כשהוא בוני גינזבוג משמש בנאי ואדריכל החומה במשחק קדם גביע העולם איטליה 1990 לפני שנות דור של נבחרת ישראל נגד נבחרת אוסטרליה, ומול בועט הכדורים החופשיים שלה צ'ארלי יאנקוס.     

טקסט תמונה (1) : יום רביעי – 3 במאי 2019. אצטדיון "קאמפ נואו". מראה נוף פאסטוראלי. זוהי הדקה ה- 83 במשחק 1/2 הגמר הראשון בליגת האלופות בכדורגל במשחק ברצלונה (תלבושת כחולה) – ליוורפול (תלבושת לבנה "מלוכלכת"). ברצלונה כבר צועדת ביתרון 0:2. שופט המשחק מעניק בעיטה חופשית מטווח של 25 מ' לזכות ברצלונה אותה יבעט ליאו מסי השחקן שניצב במרכז השלישייה הכחולה מצד ימין. מול ליאו מסי ניצבת חומה בת חמישה שחקנים ליוורפוליים במרחק של כ- תשעה מטרים ממנו אליהם השתחל שחקן ברצלונאי (בכחול). בשער ליוורפול ניצב אליסון (שחקן חיזוק ברזילאי) בתלבושת כל וורודה / אדומה. (צילום ב- Iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

מדובר בתמונה טלוויזיה כאילו "פסטוראלית", בהירה ומדויקת ב- Long shot, שמציגה את מסכת הנתונים במרחב המשחק : כמויות ומרחקים. אולם תמונה הטלוויזיה הזאת איננה משדרת את מלוא האינפורמציה הנוגעת להתרגשות האירוע ההולך וקרֵב. שדרני ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם יודעים דבר וחצי דבר אודות מה אמר, יעץ, וציווה המאמן הגרמני של ליוורפול יורגן קלופ על שוערו ושחקניו כיצד ובאיזה דרך יש להתגונן באירוע המדובר העומד להתרחש בתוך שניות ספורות מפני בעיטה חופשית של ליאו מסי שהוא כידוע איטר רגל ימין. שדרני ה- Off tube של ערוץ מס' 55 בכבלים אינם יודעים מי הם חמשת השחקנים הליוורפוליים שנקראו לדגל חייבים להרכיב את נדבכי החומה במקרה הקונקרטי המדובר מול הבועט ליאו מסי, מדוע דווקא הם ולא אחרים, ומהו גובהם האישי. שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם יודעים אֵילו וכמה תִּרְגוּלי לימוד והכנה של בניית חומה ביצעו שחקני ליוורפול באימונים שלהם באצטדיון "אנפילד" נגד מגוון האפשרויות ואופציות הבעיטות החופשיות שעלולות היו להיווצר בנקודות זמן שונות במשחק, בשטחי האש ו- "ההוצאה להורג" הסמוכים ל-רחבת ה- 16 שלהם, בטווחים שבין 16 מטר ל- 30 מטר, והוצאתם לפועל ע"י ליאו מסי.

שני שחקני הכדורגל הברזילאים המהוללים גָארִינְצָ'ה (Garrincha) ו-פֶּלֶה (Pele) השתמשו בבעיטה החופשית המסובבת כנשק השמדה במשחק עוד בטרם ליאו מסי (Lio Messi) נולד.

ליאו מסי אולי הכדורגלן הכי פופולארי בעולם בימים אלה לא המציא את סגנון הבעיטה החופשית המסובבת לעבר שער היריב. קדמו לו ברשימה הנכבדה שני הברזילאים הנודעים גארינצ'ה ו-פלה, ובן ארצו הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה. הבעיטה החופשית המסובבת המתוחכמת הזאת מרשימה את עולם הספורט מאז ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת ועד עצם היום הזה. בצדק. הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה הפך אותה במחצית שנות ה-80 של המאה הקודמת בהיותו שחקן קבוצת נאפולי האיטלקית לנשק השמדה המוני ו- אחד מנכסי צאן ברזל של משחק הכדורגל. המוניטין של הבעיטה החופשית המסובבת הרקיע שחקים, כמו גם השימוש בה, גם מפני שדייגו ארמאנדו מאראדונה עצמו היה כדורגלן מוכשר, פופולארי, נערץ ו- אובייקט טלוויזיוני בינלאומי מצולם ראשון במעלה, מוכשר מאוד ובעל רגל שמאל נהדרת ו- יעילה, ו-מחונן ביכולת להוציא לפועל את פסקי הדין של אותם השופטים שגזרו את עונש הבעיטה החופשית נגד יריביו שפגעו בו חדשים לבקרים בליגה האיטלקית. באותה העונה ההיא של 1986 / 1985 קיבלתי מידידיי ב- RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) לפחות תריסר צילומי Video של דייגו ארמאנדו מאראדונה שחקן נאפולי מכניע שורה כמעט אין סופית של שוערים איטלקיים מ- Seria A בבעיטות החופשיות המסובבות והמדויקות להפליא שלו. ברבות השנים קמו לדייגו ארמאנדו מאראדונה יורשים לא מעטים, ובראשם הגרמני ריינר בונהוף והאנגלי דיוויד בקהאם.

צריך לומר ולהדגיש כאן שוב שכדורגלני ברזיל ובראשם שני השחקנים המהוללים בימים ההם – בזמן ההוא גָארִינְצָ'ה (ב- מונדיאל צ'ילה 1962 במשחק 1/4 הגמר ברזיל – אנגליה 1:3, וגם במונדיאל אנגליה 1966 במשחק בבית המוקדם ברזיל – בולגריה 0:2 ) ו- פֶּלֶה (במונדיאל אנגליה 1966 במשחק ברזיל – בולגריה 0:2 בבית המוקדם, וגם במונדיאל מכסיקו 1970 במשחק ברזיל – רומניה 2:3 בבית המוקדם) – השתמשו בכישרון רב בבעיטה החופשית המסובבת והפכו אותה לנשק הכרעה שהתחמושת שלו, כדוריו הירויים, היו מסוגלים לעקוף את החומות שניצבו מולם בדרכם לפגוש את רשתות שערי הנבחרות היריבות. גָארִינְצָ'ה ו- פֶּלֶה עשו זאת היטב שנים רבות לפני ליאו מֶסִי, עוד בטרם נולד.

יום רביעי-1 במאי 2019. ברצלונה מביסה ב-משחק  1/2 הגמר הראשון בליגת האלופות האירופית בכדורגל באצטדיון "קאמפ נואו" את קבוצת ליוורפול האנגלית בתוצאה 0:3. 

התמונה הטלוויזיונית הראשונה ב- Long shot המופיעה בסדרת הרצף של ארבע תמונות, איננה חושפת את הסכנה הנשקפת לשער הליוורפולי. מדובר בטווח גדול של 25 מטר, ולפחות בתצלום הפתוח הרגוע הנ"ל, לא נראה כי שורר אי ביטחון ו/או קיים חשש כלשהו לשערו של אליסון.

חקרתי ובדקתי עבור עצמי את מהירות הבעיטה החופשית המסובבת של ליאו מסי (ברגל שמאל שלו) בדקה ה- 83 של המשחק ברצלונה – ליוורפול 0:3. הכדור עבר את כברת הדרך בת 25 מטר ממקום מנוחתו ועד חציית קו השער של אליסון בתוך שנייה אחת. כלומר הוא נע באוויר במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש. מדובר במהירות גבוהה יחסית מפני שבעת הבעיטה החופשית המסובבת המדויקת בכדור, ליאו מסי מפריד כוחות. הכוח הראשי והעיקרי של הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור ומאיץ אותו קדימה מול התנגדות האוויר לעבר המטרה, ואילו הכוח השני והמִשְנִי מסובב אותו סביב מרכז הכובד של הכדור עם כיוון השעון. בשל סיבוב הכדור סביב עצמו (משמאל לימין עם כיוון השעון) נוצרים הפרשי לחצי אוויר משני צידיו. לחץ גדול מצד שמאל על הכדור (בגלל שהתנגדות האוויר פועלת נגד כיוון סיבוב הכדור) ולחץ קטן יותר מצד ימין שלו (מפני שהתנגדות האוויר זורמת עם כיוון סיבוב הכדור). הפרשי הלחצים הזה יוצרים מעין "כוח עילוי" שמסיט את הכדור המסובב בהתמדה שמאלה וגורם לו לטוס במסלול פארבולי בלתי צפוי. 

עכשיו מתברר כי ליאו מסי הכין היטב את שיעורי הבית שלו בטרם הבעיטה החופשית, ואילו שוער ליוורפול אליסון ומאמנו יורגן קלופ לא עשו כך. ליאו מסי מכניע את אליסון בבעיטה החופשית המסובבת שלו, לא רק בשל טכניקת המגע המדויק של נעלו השמאלית בכדור, אלא גם בגלל המיקום השגוי מראש של אליסון. במצב הנתון, במרחב הגיאוגרפי המדובר, בו מונח הכדור על כר הדשא היכן שהוא מונח, ליאו מסי איטר רגל ימין יכול לבעוט ולסובב את הכדור ברגל שמאל שלו רק לעבר הקורה השמאלית של השער הליוורפולי (מנקודת מבטו של ליאו מסי, והימנית, מנקודת מבטו של אליסון) ולא לעבר הקורה הימנית של שער ליוורפול (מנקודת מבטו של ליאו מסי, והשמאלית מנקודת מבטו של אליסון). הערה שלי : בועט ברגל ימין בניגוד ל- ליאו מסי היה יכול לסובב את הכדור החופשי רק לעבר הקורה הימנית של השער הליוורפולי, מנקודת מבטו, והשמאלית מנקודת מבטו של אליסון שוער ליוורפול. 

ליאו מסי כבר החליט להיכן הוא משגר הכדור החופשי. שפת גופו, שבריר שנייה לפני מגע רגלו השמאלית בכדור, מסגירה את כיוון השיגור. הכדור המסובב ינוע לעבר הקורה השמאלית של השער הליוורפולי (מנקודת מבטו של ליאו מסי, והימנית מנקודת מבטו של אליסון. בתצלום למטה רואים שאליסון מי שמיקם חומה בת 5 שחקנים ניצב כמעט במרכז השער אולם משום מה סמוך יותר לקורה השמאלית שלו. ליאו מסי יבעט את הכדור החופשי המסובב שלו דווקא לעבר הקורה הימנית מנקודת מבטו של אליסון. אליסון איננו קורא נכון את מפת הקרב. כפי שיוברר מייד החומה האנושית ש- הִינְדֵס ובנה מול ליאו מסי קוטעת את קו הראייה הישיר בינו לבין הבועט. אליסון איננו יודע להיכן מתכוון ליאו מסי לשגר את הכדור החופשי המסובב, האם לצד ימין ו/או האם לצד שמאל. 

בתחום הבעיטות החופשיות המסובבות, ליאו מסי הוא רב אמן של ממש בעל מוניטין, וגם עתיר ניסיון עצום. הוא איננו היחיד בתחום אולם הוא המוביל. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות השונות תיעדו עשרות פעמים במשך השנים שחלפו את הריבונות האישית בתחום הקונקרטי הזה של המשחק. ליאו מסי בחר את הכיוון. ההתפעלות שלי מהביצוע שלו נובעת לא רק מהטיפול הטכני המדויק בכדור אלא גם מעוצמת הבעיטה. תראו, הרגל שמשקלה כ- % 18 ממשקל הגוף היא איבר הליכה ו/או ריצה מסורבל במידה רבה. הרגל איננה מכשיר מדויק כמו היד. אינך יכול לבעוט ולקלוע סלים כפי שהיד יודעת לעשות זאת היטב במשחק כדורסל. אף על פי כן רגלו השמאלית של ליאו מסי על שריריה ומפרקיה, מספיק מדויקת כדי להעניק לכדור (משקלו כ- 400 גרם והיקפו כ- 70 ס"מ) במקרה הקונקרטי המדובר, תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו בד בבד מלווה בתנועה אופקית מדויקת לפנים במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש. הפרדת הכוחות שמבצע ליאו מסי בעת הבעיטה ו-מגע נעלו בכדור כמעט איננה משפיעה ולא מאיטה את תאוצת הכדור לפנים. זהו דבר נפלא ורב ערך שראוי תמיד להתעכב עליו.

ועוד דבר : ליאו מסי ראוי וודאי לשירי "הללויה" בעקבות הביצוע המושלם נגד אליסון. הוא כדורגלן בעל מגע מעֵין קסם שהניב תוצאה מרהיבה, אולם באותה מידה הוא גם בר מזל שמולו ניצב הפעם שוער טירון נעדר ידע ואשר איננו מכיר את תורת מדע האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל.     

טקסט תמונה (2) : יום רביעי – 3 במאי 2019. אצטדיון "קאמפ נואו". זוהי הדקה ה- 83 במשחק 1/2 הגמר הראשון בליגת האלופות בכדורגל במשחק ברצלונה (תלבושת כחולה) – ליוורפול (תלבושת לבנה "מלוכלכת"). ברצלונה כבר צועדת ביתרון 0:2. שופט המשחק מעניק בעיטה חופשית מטווח של 25 מ' לזכות ברצלונה אותה יבעט ליאו מסי השחקן שניצב במרכז השלישייה הכחולה מצד ימין. מול ליאו מסי ניצבת חומה בת חמישה שחקנים ליוורפוליים במרחק של כ- תשעה מטרים ממנו אליהם השתחל שחקן ברצלונאי (בכחול). בשער ליוורפול ניצב אליסון (שחקן חיזוק ברזילאי) בתלבושת כל וורודה / אדומה. התמונה המצוינת והמפורטת הזאת המציגה את מערך הכוחות ברחבת השער הליוורפולי בטרם הבעיטה החופשית המסובבת של ליאו מסי, היא אחד ה- Frames הראשונים הקשורה ל- Replay הראשון (מתוך חמישה) שהעלה בימאי ניידת השידור הספרדי לאוויר ב- SSM לטובת צופיו. בחירה טלוויזיונית ראשונית מצוינת של מסע חמשת ההילוכים החוזרים בהילוכים איטיים מאוד. (צילום ב- Iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : יום רביעי – 3 במאי 2019. אצטדיון "קאמפ נואו". זוהי הדקה ה- 83 במשחק 1/2 הגמר הראשון בליגת האלופות בכדורגל במשחק ברצלונה (תלבושת כחולה) – ליוורפול (תלבושת לבנה "מלוכלכת"). ברצלונה כבר צועדת ביתרון 0:2. שופט המשחק מעניק בעיטה חופשית מטווח של 25 מ' לזכות ברצלונה אותה יבעט ליאו מסי. מול ליאו מסי ניצבת חומה דלילה ורופפת אולי רופסת בת חמישה שחקנים ליוורפוליים במרחק של כ- תשעה מטרים ממנו אליהם השתחל שחקן ברצלונאי (בכחול). בשער ליוורפול ניצב אליסון (שחקן חיזוק ברזילאי) בתלבושת כל וורודה / אדומה. התמונה המצוינת והמפורטת הזאת מעלה לדיון את השאלה האם החומה הליוורפולית הדלילה מסוגלת באמת לחסום את ליאו מסי והאם היא אינה קוטעת, מסתירה, ו/או משבשת את קו הראייה של השוער אליסון העוקב אחר תנועתו של הבועט ליאו מסי לעבר הכדור. (צילום ב- Iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (4) : יום רביעי – 3 במאי 2019. אצטדיון "קאמפ נואו". ברצלונה מביסה במשחק 1/2 הגמר הראשון בליגת האלופות בכדורגל את ליוורפול האנגלית בתוצאה 0:3. ליאו מסי מבשר לי מכר הדשא ב- "קאמפ נואו" בעודי יושב בכורסת הטלוויזיה שלי בביתי הפרטי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, לא רק מה הוא שווה, אלא כמה הוא שווה. (צילום ב- Iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

אינני מכיר את אלון עידן. הפוסט שכתב בעיתון "הָאָרָץ" ביום שישי – 3 במאי 2019 אודות שערו השלישי של ליאו מסי אותו הבקיע מבעיטה חופשית מסובבת לרשתה של ליוורפול בדקה ה- 83 של המשחק, היה סתמי ושחוק. כלום. בלתי מתקבל על הדעת לחרוז כאילו פניני ספרות בשעה שאתה בכלל עוסק במתמטיקה. הפוסט הדל של אלון עידן הוא אקוויוולנט לטקסט המגוחך והילדותי שהשמיעו שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לצופיהם בתום אותו האירוע המדובר של הבקעת שערה של ליוורפול מבעיטה חופשית מסובבת של ליאו מסי : "…איזה גולאסו… ליאו מסי… ככה מבקיעים שער 600… שער מארץ השערים …שער ממדינת ליאו  מסי… וואהו… וואהו… וואהו… וואהו… (ארבע פעמים), איזה גוֹל…זה לא אנושי… אם אתה עושה תוכנית לשיווק טילים באליסטיים ונותן להם לשלוח את הכדור זה לא קורה יותר טוב…". אף מילת ניתוח ופרשנות אודות נתוני הבעיטה, אף מילה אודות הצבת החומה הליוורפולית הדלילה ו- הרופפת / רופסת מול ליאו מסי, אף מילה אודות משחק השחמט הסמוי המתנהל בין השוער המגן הליוורפולי אליסון לבין הברצלונאי התוקף ליאו מסי, אף מילה אודות האוריינטציה ו- מיקומו השגוי של אליסון על קו שערו, אף מילה אודות סגנון הבעיטה בכדור והטכניקה האישית העילאית של ליאו מסי, אף מילה על זמן שהיית הכדור באוויר ומהירות טיסתו לעבר אליסון שוערה של ליוורפול, ואף מילה על נתוני האווירודינמיקה ועל מאפייני התנגדות זרמי האוויר לכדור החופשי המסובב שבעט ליאו מסי, ואשר גרמו לו לטוס במסלול פראבולי עקום, הסיטו את מעופו מהכיוון הצפוי, ובכך הפכו אותו לקטלני. מדובר בטקסט של גן ילדים. לקוראי "הארץ", לצופי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (ולי), מגיע הרבה יותר (!).

סוף הפוסט מס' 807. הועלה לאוויר ביום ראשון – 5 במאי 2019. כל הזכויות שמורות.