פוסט חדש מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע  הכתיבה והניסוח בטלוויזיה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דָבָר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. הועלה לאוויר ביום ראשון-26 ביולי 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 895 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 26 ביולי  2020.

—————————————————————————————————–

טקסט תמונה : יוני 1982. מונדיאל ספרד 1982. ה- IBC במדריד. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנוכי (מימין) כמנווט, מפיק, ועורך ראשי את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ספרד 82' יחדיו עם צוות הטלוויזיה הצרפתי A2F בעת לימוד החומר ב-IBC במדריד בטרם תחילת המבצע הטלוויזיוני הארוך, המורכב, והמסובך. לראשונה בתולדות המונדיאלים התירה ה- FIFA ב- 1982 ל- 24 נבחרות להעפיל לטורניר הגמר של מונדיאל ספרד 82' במקום 16 נבחרות כפי שהיה מקובל עד אז. כמות סך המשחקים בטורניר מונדיאל ספרד 82' טפחה מ- 38 (במונדיאל ארגנטינה 1978) ל- 52. תוספת של % 37. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 895 על ידי ב-26 ביולי 2020. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל הבלתי נשכח שלי מאיר איינשטיין ז"ל. הגעתו לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 30 שנים ב-ספטמבר 1990, היוותה משב רוח מרענן ו- תחליף ראוי ליורם ארבל יבד"ל שנטש אותי. משב רוח מרענן במידה רבה בגלל יתרונו העיתונאי של מאיר איינשטיין ז"ל ו- מֵמַד העיתונאות החשוב שהביא עמו מרדיו "קול ישראל". התמונה הנ"ל תועדה ו-צולמה באוגוסט 1997 בעמדת השידור שלנו הממוקמת באצטדיון האולימפי באתונה בעת מבצע השידורים הישירים שלנו את אליפות העולם ה- 6 ב- א"ק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אלכס גלעדי (מימין) בטרם מעברו לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBCׂ, ואנוכי (משמאל), בטרם נכנסתי לנעליו הגדולות כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלכס גלעדי היה מורי ורבי. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל פלוס מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל מינו אותי בנובמבר 1980 למנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של אלכס גלעדי.  (התמונה באדיבות רודולפו כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט חדש מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה והניסוח בטלוויזיה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דבר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. פוסט מס' 895 הועלה לאוויר ביום ראשון – 26 ביולי 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פרפראות.

1. המגיש והשדרן ערן אליקים ברדיו גלי צה"ל.

אנוכי מאוד אוהב להאזין לתוכנית השירים הישראליים והארץ ישראליים שמשדר רדיו גלי צה"ל חמש פעמים בשבוע בין 16.00 ל- 17.00, בהנחיית מגיש רהוט, רגוע ושליו, עָרֵב, ידען, ובוטח בשם ערן אליקים. יופי של שדרן רדיו בתחום הקונקרטי המדובר של הגשת מוסיקה.

2. בני גנץ.

בני גנץ יו"ר כחול / לבן מי שמכהן עכשיו כשר הביטחון וראש ממשלה חליפי בממשלת בנימין נתניהו נחשף אמש בערוץ 12 אצל דנה ווייס לא רק כאיש לא חכם, מסורבל, כבד, ואיטי, אלא כ- תמוּה ו- "בּוֹק" של ממש. אינני מכיר את בני גנץ. מעולם לא ראיתיו, ואף פעם לא שוחחתי עמו ולא החלפתי אתו דברים. אולי בני גנץ הוא איש נבון ומבריק אולם מצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים שמחוברים אליהן, עושות לו שירות רַע. כלי האלקטרוניקה הללו מוציאים אותו פעם אחר פעם ובזה אחר זה על המסך ובאוויר, כאדם מוגבל ו-טיפש, כבד ניסוח, איטי, ו-איש לא מבריק. האלקטרוניקה המיידית הזאת חושפת בשידורים ישירים ראש ממשלה חליפי גמלוני נטול מינימום כריזמה וכישרון להתייצב כהלכה בפני מצלמות הטלוויזיה. פוליטיקאי בלוף. אפילו לא רבע מדינאי, וגם לא בדחן קוֹמִי. מאוד מוזר ומביך, וגם לא ברור, מפני שמדובר באיש שהיה פעם רמטכ"ל צה"ל. בנימין נתניהו לא רק הורג אותו אלא גם קובר אותו. לא יהיה כאן Happy end.

3. פרופסור גָבִּי בָּרְבַּש (בן 71) הפרשן הרפואי המצוין, הבהיר, המחושב, והמרתק של מהדורות החדשות המרכזיות בערוץ 12 בחודשים האחרונים מאז פרצה מגיפת נגיף הקורונה האָלִים במדינת ישראל, הוא "אַס" (Ace) טלוויזיוני מובהק בהֵא הידיעה בכל קריטריון ומדד.

אשנה ואחזור ואכתוב שוב את הכותרת : פרופסור גבי ברבש הפרשן הרפואי המצוין, והמנתח הבהיר והמחושב, והמרתק, שהצטרף ל-מהדורות החדשות המרכזיות בערוץ 12 בחודשים האחרונים (מאז פרצה מגיפת נגיף הקורונה במדינת ישראל), התגלה כ- "אַס" (Ace) טלוויזיוני מובהק בהֵא הידיעה בכל קריטריון ומדד תקשורתי. כוכב טלוויזיה של ממש. חברת החדשות של ערוץ 12 זכתה בקלף עיתונאי חשוב מאין כמותו. פרופסור גבי ברבש הוא ראשית דבר איש חכם (מאוד) וגם בעל ניסיון עצום בתחום מדע הרפואה. פרופסור גבי ברבש הוא מדען רפואה ובעל ידע מקצועי ברמה הגבוהה ביותר, ומי שהיה בשעתו מנהל מוכשר ומוצלח מאוד של ביה"ח "איכילוב" בתל אביב, וכנ"ל גם מנכ"ל מצטיין ורב ניסיון של משרד הבריאות. אינני מכיר כלל את פרופסור גבי ברבש. מעולם לא ראיתיו ואף פעם לא שוחחתי עמו. עשיתי עמו הכרה רק לאחרונה באמצעות מסך הטלוויזיה המוצב בסלון דירתנו הפרטית הממוקמת ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. פרופסור גבי ברבש פיצח במוּדָע (ואולי לא במוּדָע) את קוֹד הפרשנות היעילה בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הוא מעביר את המסרים ואת המידע שלו, ומפרשן ומסביר את רעיונותיו אודות המלחמה בנגיף הקורונה המסוכן והמתעתע, ואת המתחולל במדינת ישראל בשקט, בקור רוח, בענווה, בקצרה, ובמינימום טקסט, ואף על פי כן פוגע בולים במטרות הפרשנויות שלו. זה המון בטלוויזיה שהיא Media וויזואלית. יתרון עצום. זהו הַמֵיטַב המאפיין את כלל מדע הפרשנות בתקשורת הטלוויזיונית. מדע הפרשנות ומדע הכתיבה בטלוויזיה מבוססים ראשית דבר על מומחיות וידע מקצועי, איש איש בתחומו הקונקרטי, אולם האינפורמציה הנמסרת לציבור חייבת להיאמר ולהיכתב במשפטים קצרים, ברורים, ו-פשוטים (!). פרשנותו העניינית והיעילה, וניסוחיו התמציתיים בהם משתמש פרופסור גַבִּי בַּרְבָּש מזכירים לי מייד את הפרשן הפוליטי המבריק איש חברת החדשות של ערוץ 12, מר אמנון אברמוביץ', וכנ"ל גם פרשן הכדורסל הַמְעוּלֶה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, מר שַי האוזמן. אישים ספורים ו-מעטים הם פרשני ושדרני הטלוויזיה בישראל (וגם בעולם) בכל תחומי הכיסוי (לא רק בתחום הרחב של שידורי הספורט) שמחזיקים במיקרופון ומבינים את תפקידם העיתונאי ו-מוכשרים להביע את רעיונותיהם ומחשבותיהם במסגרת מהודקת של מֶלֶל ובמעט מילים. שדרני הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל ונסים קיוויתי נמנו בשעתו על החבורה הנכבדה והמצומצמת הזאת שהעבירה מידע המסרים שלה באמצעות ניסוחים קצרים. גם שַדָּר הכדורגל ההוא של ה- BBC הבריטי קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) היה כזה. שַדָּר הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית abc האווארד קוסל (Howard Cosell) נמנה בשעתו על חבורת העַל המצומצמת והייחודית הזאת. גם ברנט מאסברגר (Brent Musberger) שַדָּר הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS נחשב בזמנו לעילוי. אשנה ואומר שוב : יֶדָע ומומחיות בכל תחום הם מרכיבים חיוניים המעניקים לכל פרשן באשר הוא בכל תחום את כוחו, סמכותו, ומהימנותו כדי לפנות אל הציבור, אולם אלה אינם חָזוּת הכל. לא פחות חשוב (גם במקרה של פרופסור גבי ברבש) הוא כישרונו לתַּמְצֵת את דבריו, ולהסביר, לנמק, לנתח את העובדות, ולהביע את דעתו בטלוויזיה על המצב לרבות סיטואציות רפואיות מורכבות שמתהוות בעקבות התפשטות מגיפת נגיף הקורונה, במינימום טקסט ומילים (!!!). מדובר ביכולת גְדוּלָה תקשורתית. מרבית אנשי התקשורת בטלוויזיה (וגם ברדיו) אינם מוכשרים להעביר את מסר המידע שלהם לציבור בתחומי חיינו הרבים בקצרה, בתמציתיות, בחדות, ובשנינות והופכים חיש מהר לפטפטנים. הציבור בישראל לא רק כָּמֵהַ להקשיב ולהאזין לדעותיו ולפרשנויותיו התכליתיות, המרתקות, והחשובות של פרופסור גבי ברבש אלא גם רוחש לו ריספקט עצום, סומך עליו, ו- מאמין ב- % 100 לכל מילה שיוצאת מפיו. הצטיינותו כפרשן רפואי של חברת החדשות של ערוץ 12 היא מעל לכל מחלוקת (!). הפרוייקטור החדש שהתמנה להוביל את המערכה הרפואית הכבדה והמורכבת מול מגיפת נגיף הקורונה המתחוללת בכל עוזה במדינת ישראל, ועל פיו יִישַק דָבָר, הוא פרופסור רוֹנִי גָמְזוּ המנכ"ל העכשווי של בית החולים "איכילוב" בתל אביב. פרופסור רוֹנִי גָמְזוּ קרא לפרופסור גבי ברבש, "מורי ורבי". פרופסור גבי ברבש התגלה לפתע כ- עילוי תקשורתי. דמות ו- אישיות טלוויזיונית נבונה, חושבת, ו-מרתקת מהמדרגה הראשונה. חסרת פגמים. חברת החדשות של ערוץ 12 רשאית להיות גֵאָה בעצמה שהייתה הראשונה להעניק לפרופסור גבי ברבש בימה תקשורתית מקצועית ו- וויזואלית כל כך בולטת וחשובה.

נסים קיוויתי (בן 94, היום) ויורם ארבל (בן 80, היום) שניהם יבד"ל, ומאיר איינשטיין ז"ל היו בימים ההם לפני שנות דוֹר שלושה Grand Masters בלתי נשכחים ששידרו את אירועי הספורט מרובי תחומים וגוונים בארץ ומכל רחבי העולם, ושאותם העברנו בשידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. המיקרופון הטלוויזיוני היה בפירוש יְדִידָם של השלושה האלה. הימים ההם חלפו לבלי שוב.

הערה אישית שלי (1) : השידור הישיר Play by play של אירועי הספורט והחדשות ב- Media הטלוויזיונית הוא המבחן העליון של השַדָּר. מעטים מצליחים בו. זאת הסיבה שהטובים באמת בשני התחומים האלה, ספורים. אפשר למנות אותם על אצבעות יד אחת. על החבורה המצליחנית המצומצמת הזאת של שדרי הטלוויזיה הכישרוניים ובעלי היכולת נמנה נסים קיוויתי (בן 94, היום). נסים קיוויתי הוא לבטח גדול שדרי ה-א"ק והשחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים ואחד הטובים בתבל בתחום. רב אומן בבניית הדרמה בשידור ישיר על כל מרכיביה ובעל כושר ביטוי עילאי ובמידה רבה גם נדיר. אחד משיאיו של נסים קיוויתי היה השידור הישיר שלו באולימפיאדת מונטריאול 1976 בריצת הגמר ל- 5000 מ' בהשתתפות הרץ הפיני המהולל לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren). ה- Host broadcaster ומפיק ו-ספק סיגנל השידור הבינלאומי באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה קבוצת השידור המבצעית אד הוק ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC. ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה כמו בכל אולימפיאדה אירוע מרתק וסוער מאוד וגם אחת הריצות המלהיבות ביותר בלוח תחרויות הא"ק ואחד ממוקדי שידורי הטלוויזיה ב- 1976. האִצטדיון האולימפי במונטריאול היה גַדוּש מפֶּה לפֶה. דחוס עד אפס מקום. 80000 (שמונים אלף) אלף צופים כיסו כל פיסת שטח ביציעים והמתינו בכיליון עיניים ליריית הזינוק. הייתי נוֹכֵח שָם בשליחותו של ראש צוות הטלוויזיה במונטריאול 76', אלכס גלעדי במסגרת תפקידי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שימשתי עוזר שדר של נסים קיוויתי. מֵאות מיליונים ישבו דרוכים מול מסכי הטלוויזיה ברחבי תבל. שידורי ה-א"ק והריצות על המסלול הן לֵב התחרויות האולימפיות. גם נסים קיוויתי ישב דרוך במרכזה של עמדת השידור שלנו חבוש באוזניות כשהוא מכוון את המיקרופון של ה- Headset למרחק האופטימאלי הדרוש מ-פיו. היו ל-לָאסֶה וִוירֶן שלושה יריבים קשים בריצה הזאת. שניים מניו זילנד רוד דיקסון ודיק קווקס, ואחד מ-גרמניה קלאוס הילדנבראנד. הוא לאסה ווירן לא הצליח לברוח מהם. לא עלה בידיו לנַעֵר אותם מעליו. הם לא אפשרו לו לעשות זאת. התפתחה ריצה דרמטית אפופת דרמה ו- מתח מאין כמותם. נסים קיוויתי שידֵר אותה בצורה נפלאה שאין טובה ממנה. זה היה שידור טלוויזיה ישיר Play by play בלתי נשכח המעביר רֶטֶט וצמרמורת בגופו של כל חובב א"ק עד עצם היום הזה. האִצטדיון האולימפי במונטריאול געש. היה שם רעש נוראי. 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים יצאו מדעתם נוכח הדרמה מורטת עצבים שנגלתה על המסלול. 300 מ' לפני הסוף פתח לָאסֶה וִוירֶן "בפיניש" המפורסם שלו אך זה לא היה עדיין פער המבטיח מדליית זהב. חבורת הרצים דלקה בעקבותיו. הוא לא ניתק מהם. לאסה ווירן לא הצליח לנַעֵר אותם. נצמדו אליו שני הניו – זילנדיים במדים השחורים המסורתיים של ארצם דִיק קְווֹאקְס (Dick Quax) ורוֹד דִיקְסוֹן (Rod Dickson), וגם הרָץ הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָנְד (Klaus Hildenbrand). ב-יְשוֹרֶת האחרונה כ- 80 מ' מקו הסיום, הוביל לָאסֶה וִוירֶן בסנטימטרים. לרגע נדמה היה שהנֵה הוא יִישָבֵר ולא יזכה בבכורה. אלו הן השניות המכריעות בהתמודדות הספורטיבית המבליטות את תכונות המנצח ואת יכולת הדבקות שֶלוֹ במשימה. כל החבורה המובילה הייתה כבר עייפה מאוד. לא נותר בהם כוח. הם רצו על מכמני האנרגיה האחרונים של גופם. גם האתלט הפיני המחונן היה לבטח לֵאֶה אך לָאסֶה וִוירֶן קורץ מגזע של מנצחים. הוא לא וויתר וחצה ראשון בשארית כוחותיו את קו הסיום כשקבע זמן של 13:24.76 דקות. לאסה וִוירֶן הקדים את דִיק קְווּאֶקְס ב- 40 מאיות השנייה. בתרגום מתמטי של זמן למרחק מדובר בטווח ממוצע של 65 ס"מ בלבד. דִיק קוואֶקְס הקדים את קְלָאוּס – פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד ב- 22 מאיות השנייה. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הגמר אך זכה בתהילה ובמדליית הארד. רוֹד דִיקְסוֹן סיים רביעי בזמן של 13:25.50 דקות. פחות משנייה אחת חצצה בין המקום הראשון לרביעי. זה היה סיום דרמטי לריצה מדהימה ושידור ישיר נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית של נסים קיוויתי בשעה שהזוכה במדליית הארד האולימפית קלאוס הילדנבראנד שָכוּב וּמְמוּטַט על קו הגמר. איכות הריצה ההיא וטיב התיאור ו-השידור הישיר ההוא ע"י נסים קיוויתי לא יישכחו לעולם.

בימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC, הִיתֵּל לרגע בשַדָּרִים בעיצומה של הדרמה, והפתיע גם את נסים קיוויתי שלנו. הוא הסיט את המצלמות המתעדות את המאבק שהתחולל על קו הסיום שם היה שרוע עדיין קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד על המסלול מְעוּלָף וחסר נשימה, וניתב אותן לעברו של לָאסֶה וִוירֶן המנצח הצוהל המתרחק לאיטו ממוקד הדרמה כשהוא מקיף בריצה קלילה את האִצטדיון, ומנופף בידיו הגרומות לקהל המריע. נסים קיוויתי שַדָּר עטור מוניטין, שעיניו התרוצצו ללא הפסק בין מוניטור הטלוויזיה המוצב בעמדת השידור שלנו, לבין הנעשה על המסלול באִצטדיון, היה מוכן ועירני ולא התבלבל. הוא העניק בסמכותיות חותמת היסטורית לתמונת הטלוויזיה שנגלתה לפתע על המסך, במוקדה נראה לָאסֶה וִוירֶן המאושר עטוף קהל (באמצעות אפקט טכני), וכך שידר למיקרופון את הטקסט הבלתי נשכח, ההוא לפני 44 שנים, כלהלן : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד, הוא גדול יותר מאֶמיל זָטוֹפֶּק הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי, הוא גדול הרצים של הריצות הארוכות בהיסטוריה…". הטקסט ההוא של נסים קיוויתי חרוּת לעַד בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. הסיום הבלתי נשכח של ריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים. אחת הדרמות הגדולות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים לדורותיהם. "…מי מסתכל בנופלים כשמנצח מופיע במרכז התמונה…", זעק נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המנצח לאסה ווירן מפינלנד (מס' גופייה 301) מקדים בפחות ממטר את דיק קואקס הניו-זילנדי (מס' גופייה 691), ואת קלאוס-פיטר הילדנבראנד הגרמני שזרק את עצמו אל קו הסיום, התמוטט, ונפל אולם זכה במדליית הארד. הקיצוני משמאל הוא רוד דיקסון (מס' גופייה 689) אף הוא מניו-זילנד הגיע למקום הרביעי, ברנדן פוסטר מאנגליה (שני משמאל בין רוד דיקסון לדיק קואקס) היה חמישי, רביעי משמאל הוא האנגלי יאן סטיוארט שסיים שביעי, ראשון מימין מספר גופיה 96 הוא ווילי פולאוניס מבלגיה שהיה שישי בריצה הזאת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים שנערכו ב-מונטריאול 1976. (באדיבות CBC קנדה ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי (2) : יורם ארבל נזף פעמיים בעת שידור ישיר בשחקני נבחרת ישראל בכדורגל במשחקם נגד אוסטרליה ביום ראשון בערב – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בעת שידור ישיר, משהכריז : "ככה לא בונים חומה" והחריף את הטון בפעם השנייה, "אמרתי לכם ככה לא בונים חומה". ההכרזה באה לאחר שהשוער בוני גינזבורג ספג בשל שיקול דעת מוטעה שער מבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס וחרת את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ. נסים קיוויתי נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה ההיא ב-א"ק ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' ההיא הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן ניהל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה. זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על יתרות האנרגיה האחרונות שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך יוהא וואטאיינן לחגוג בריצה מהירה ורעננה את הקפת הניצחון שלו, כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי והריעו לו עוד ועוד ועוד. זה היה מראה יוצא דופן. נסים קיוויתי (היה אז כתב העיתון "ידיעות אחרונות" ו-במקביל שימש שַדָּר Freelancer של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ונשלח מלונדון לאצטדיון האולימפי בהלסינקי ע"י דן שילון ואלכס גלעדי) שידר ישיר אז למיקרופון כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד בעצמו לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים". איזה יופי של Punch line, איזה יופי של משפט מחץ, איזו פינאלה נהדרת של שידור ישיר מהימן ו- רָב הָדָר של נסים קיוויתי, וצריך לזכור שהוא אמר זאת בעת שידור ישיר. זה היה נסים קיוויתי. שַדָּר טלוויזיה ענק (!).

הערה אישית שלי (3) : נִסִים קִיוִויתִּי (בן 94, היום) הטיל את צִלוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית על מיקרופון ה-א"ק והשחייה במשך חמש אולימפיאדות רצופות : מינכן 1972, מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, וסיאול 1988. לא היה עוד אחד כמותו. כשנסים קיוויתי היה בשטח איש לא העז להתקרב לסביבתו. אפילו לא להתגנב. נסים קיוויתי היה כמו יוֹרָם אָרְבֶּל : רב אמן בניסוח בשידור ישיר. זאת ההגדרה המדויקת. זכור במיוחד השידור הישיר שלו מעמדת שידור באצטדיון האולימפי (ישבתי לידו ושימשתי עוזר שדר שלו) את ריצת הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' לגברים באולימפיאדת מונטריאול 1976. הפיני לָאסֶה וִוירֶן זכה במדליית הזהב (13:24.76 דקות) והקדים ב- 40 מאיות השנייה את הזוכה במדליית הכסף דִיק קְווקְס מניו זילנד (13:25.16 דקות) שהקדים ב- 22 מאיות השנייה את הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד שקבע תוצאה של 13:25.38 דקות וזכה במדליית הַאָרָד. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הסיום והצליח להקדים ב- 12 מאיות השנייה את הרביעי רוֹד דִיקְסוֹן אף הוא מניו זילנד שעצר את השעון על 13:25.50 דקות. זה היה חיזיון אגדתי על המסלול ומבחן כוחות על אנושי בין בני אנוש, שכל אחד מהם רצה לכבוש לעצמו מדליה אולימפית. נסים קיוויתי הגיע באותו הרגע הדרמטי ההוא לשיאו כשדר טלוויזיה. לרוע מזלו, הבימאי הקָנָדִי של קבוצת ORTO הקנדית (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organizatio) התנתק לפתע מקו הסיום שָם אירעה הדרמה הגדולה ובמוקד שלה היה אותו קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד שָרוּעַ על המסלול מְעוּלָף מהמאמץ העצום, והחליט לעקוב עם המצלמות שלו אחר המנצח לָאסֶה וִוירֶן (זוכה במדליית הזהב) הַצוֹהֵל שהחל כבר בהקפת הניצחון. נסים קיוויתי לא התבלבל, התעשת וטבע את הסלוגן הטלוויזיוני הממוקד הבלתי נשכח שלו בעת שידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא גדול יותר יותר מאמיל זטופק…הוא גדול יותר מפאבו נורמי…". פנטסטי. דמיוני ואולי אפילו גאוני, מפני שזה נאמר בשידור ישיר כש-הבימאי הקנדי של קבוצת הטלוויזיה הקנדית ORTO חותך ממצלמה למצלמה כהרף עין ומבלי ליידע את השדרים. נסים קיוויתי היה שדר א"ק ושחייה בסטנדרט בינלאומי גבוה ביותר.

הערה אישית שלי (4) : תפקידו של פרשן בטלוויזיה הוא מורכב ומסובך. לעיתים קשה אף יותר מאשר של השַדָּר המוביל בטלוויזיה, בעיקר בתחומי הספורט הפופולאריים המוכרים לכולם. בעוד האויב הגדול של השַדָּר המוביל הוא פַּס הַ- Audio של תמונת ה- Video שדורש ממנו להלך הליכת שיווי משקל זהירה ומתונה על קו התפר הדק שמפריד בין שידור לברבור, בין זעקות ושאגות לבין איפוק ו- איננו מעניק לו רישיון לפטפט, הרי ה- אנטגוניסט שאורב לפרשן היא דווקא תמונת ה- Video. היא אורבת לפתחו מפני שהיא נחלת הכלל. מצלמות הטלוויזיה מוכשרות לתעד. הן אינן יודעות לשקר. תמונת ה- Video שנפלטת מעדשותיהן מתנהגת בשוויון ו- אובייקטיביות מוחלטת כלפי הפרשן מחד, וכלפי הצופים שלו מאידך. שני הצדדים, המוסר והמקבל, נהנים מאותה האינפורמציה שמגיעה מאותו מקור. העומסים הטלוויזיוניים הוויזואליים ואחריות הטקסטים הרובצים על הפרשן – רבים ו- גדולים לאורך כל משימת השידור הישיר. אולם הם מתעצמים ביתר שֵאת בשעת הקרנת ה- Replays למיניהם, בעת שהפרשן נוטש את תמונות הנוף של כר הדשא בגלל שהוא חייב להתבונן בתמונות ה- Video בעת ניתוח ההילוכים החוזרים שטומנים בחובם מחלוקות בין חוות דעתם של השחקנים אודות הביצועים שלהם לבין מה שמרשה ומתירה החוקה, לבין מה שרואה ופוסק השופט. תמונות ה- Video אינן רק אויבות של הפרשן, הן גם אויבות של השופטים. את מה ששניהם רואים, הפרשן על המסך בעמדת השידור שלו והשופט בעיניו האנושיות, רואים הצופים על המוניטורים שלהם בסלון ביתם. משחק הכדורגל הוא כה פופולארי וכה מוכר עד שכל צופה טלוויזיה הופך בביתו הפרטי לא רק לפרשן של עצמו אלא גם לשופט המרכזי של עצמו. הטקסטים והפרשנות של הפרשן הממונה עלולים להפוך בקלות לברי פלוגתא עם צופיו. שניהם הפרשנים והשופטים מסתכנים אם אינם מדייקים באבחנותיהם. מחלוקות גוררות וויכוחים, ו- וויכוחים גוררים אי הסכמות ובסופם איבוד אמון במערכת המשפט של משחק הכדורגל. מצלמות הטלוויזיה הן אויבות של הפרשנים והשופטים באותה מידה, ולעיתים גם של השדרנים המובילים. הן אויבות מפני שהן דוברות אמת ולא יודעות לרמות. ההיסטוריה המשותפת של הטלוויזיה והכדורגל רוויה באין סוף מקרים ועדויות בהם עדשות המצלמות הרגו את הפרשנים וקברו את השופטים, בארץ וגם בעולם. וגם את השדרנים. ב- יום ראשון – 22 ביוני 1986 העפיל יורם ארבל לשיאו הטלוויזיוני בעת ששידר ישיר מעמדת השידור שלנו הממוקמת באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) במכסיקו סיטי את המשחק ארגנטינה – אנגליה 1:2 בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1986. בדקה ה- 51 של המשחק הזה הבקיע קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) שער בידו השמאלית שנסתר מעיני שופט המשחק הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר (Ali Benasser). השופט אישר את השער וארגנטינה צעדה ביתרון 0:1. מחאותיהם של השחקנים האנגליים נדחו על הסף ע"י השופט הסוּמָא. השחקנים האנגליים התחננו וטענו בפניו שדייגו ארמאנדו מאראדונה כבש את שערם בידו. בתום הרצת ה- הילוך החוזר השלישי של המצלמה המכסיקנית שניצבה ברום היציע מאחורי השער האנגלי (עליו הגן פיטר שילטון / Peter Shilton) ע"י בימאי ניידת השידור של קבוצת TeleMexico הכריז יורם ארבל, כלהלן : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון", והפך את הקפטן הארגנטיני לעבריין. בּוּל – פגיעה באמצעות תריסר מילים בלבד. יורם ארבל צדק (!) השופט עַלִי בִּן נאָסֶר (Ali Bin Nasser) שָגָה קשות. למחרת ביום שני – 23 ביוני 1986 הוא נענש והודח ו-סולק ממערכת השיפוט של ה- FIFA, והוטס בחזרה לארצו טוניס. הוא לא שפט מאז לעולם במסגרות ה- FIFA. ברור שלא היססתי ללחוץ על מתג ה- Talk back במפקדה שלי במשרד התקשורת, ההפקה, והשידורים ב- IBC במכסיקו סיטי, כדי להיכנס לקו השידור ה- 4W שלו, להתערב ולומר לו ליורם ארבל מילה אחת, "בראוו" (!). הוא היה ראוי לכך.

זה מעניין וגם מוזר. גם שדרני העל בטלוויזיה המצליחנים שבהם אינם חסינים בפני אסונות שידור. יורם ארבל התנסח אז היטב ובמדויק ביום ראשון ההוא של 22 ביוני 1986 באצטדיון "אצטקה" במשחק רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 ארגנטינה – אנגליה 1:2, משזיהה (בשידור ישיר) בדקה ה- 51 של המשחק ההוא (בסיוען של 15 המצלמות של Telemexico ושלושה Replays שלהן) את התעלול ומעשה הקונדס של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) כשהוא גובר בידו על השוער הבריטי פיטר שלטון (Peter Shilton). יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" / AZTECA במכסיקו סיטי בעלת תצפית טובה על הנעשה בכר הדשא ירה תחמושת במינון מוגבל דרך הקוונות של כלי הנשק רובה הצלפים שלו, משסיכם את הסיטואציה בתריסר מילים בלבד, והתנסח במדויק : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון". ניסוח מזהיר מפני שהוא נאמר לא רק בשעת לחץ של שידור ישיר, אלא נאמר גם במינימום מילים ואף על פי כן קלע בול במטרה (!). יורם ארבל חשף אז את דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן 26 וקפטן נבחרת ארגנטינה כ- רמאי. בלופר.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. יום ראשון בשבוע ההוא של 22 ביוני  1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. ארגנטינה – אנגליה 1:2. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי והדקה ה- 51 של המשחק. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער המצוין של נבחרת אנגליה בכדורגל פיטר שילטון (Peter Shilton) וגם על שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Benacer) אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל. תיעוד חשוב והכרחי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. בשעה ש- הטכנולוגיה של תעשיית הטלוויזיה (מורכבת + מסובכת +  יקרה כספית / כלכלית) מאפשרת ריבוי מצלמות, ריבוי זוויות צילום, וריבוי Replays מנקודות מבט שונות (לרבות המרשימים שבהם, הילוכים חוזרים ב- SSM / ראשי תיבות של Super Slow Motion), היא הופכת את סך האינפורמציה לא רק למפורטת יותר, מדויקת יותר, ואמינה ומהימנה יותר, אלא מאריכה גם משך חוויית הצפייה בטלוויזיה באירועי השיא של אירועי הספורט בכלל ושל הכדורגל בפרט. וגם : מצלמות הטלוויזיה המפקחות ו- מתעדות את חיי שופטי משחקי הכדורגל בהתמודדויות השונות, חושפות את חולשותיהם, ולכן מכבידות עליהם. הן הופכות במידה רבה את חייהם על כר הדשא לסיוט. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית, "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" ומיקומם של גיבורי העלילה על כר הדשא, מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר, לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור, ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן. גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור. אֶגְרוֹף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני. השופט הטוניסאי עלי בנאסר היה מצוי ב- כושר גופני מניח את הדעת ובסך הכול ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ', והתמקם גם באופן סביר, משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם. אולם לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה. דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שָטָן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו. לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו ולא הבחין במעשה הרמאות שלו. אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו. במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון חינם. בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו. המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה.

אומר ואוסיף עוד : שלוש דקות חלפו, וליורם ארבל הוענקה הזדמנות נוספת לשדר בשידור ישיר בשפתו העשירה ובקול הבריטון העמוק שלו עוד מהלך של גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. זה היה בדקה ה- 54 של המשחק. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נטל את הכדור לעצמו כעשרה מטרים בתוך המחצית של נבחרתו ו- ת"ק פרסה מהשער האנגלי והתחיל לשעוט עִמוֹ לעבר פִּיטֶר שִילְטוֹן. במבצע פריצה אישי שטרם נראה כמותו בהיסטוריה, לאורך של יותר משישים מטר, חלף על פני ארבעה שחקנים אנגליים ובסופו מוֹטֵט את השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן בדחיקת כדור קטנה כזאת אופיינית בכף רגלו השמאלית. יורם ארבל שאג למיקרופון עוד פְּנִינַת שידור, "ש-ע-ר, מֵאָה אַחוּז חוּקי, אֶלֶף אַחוּז חוּקי (!)". הוא שוב צָדָק (!). גָארִי לִינִיקֶר האנגלי רק צִמְצֵם את התוצאה בדקה ה- 80 של המשחק ל- 1:2. ארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר.

נסים קיוויתי ויורם ארבל יבד"ל, ומאיר איינשטיין ז"ל נותרו עבורי גם היום בלתי נשכחים. בלתי נשכחים לעַד.

טקסט תמונה : שנת 1986. הימים ההם שחלפו לבלי שוב לפני 34 שנים. שני שדרי הספורט המובילים בימים ההם נסים קיוויתי (מימין, בן 60) ויורם ארבל (משמאל, בן 44) מתארחים בביתי בירושלים ב- 23 בנובמבר 1986. רעייתי ואנוכי חגגנו אז לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60. שניהם היו שדרי ספורט דגולים ובלתי נשכחים על ידי ורבים אחרים. מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול בריטון חזק יותר, אך נסים קיוויתי חיפה על היעדר בַּסִים בגרונו, בעיתונאות איתנה ואמינה. (תיעוד וצילום יעל תג'ר – אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט חדש מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע  הכתיבה והניסוח בטלוויזיה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דָבָר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. הועלה לאוויר ביום ראשון-26 ביולי 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

תזכורת : שַר טִיפֵּש ועָלוּב בממשלת ישראל בשֵם צַחִי הנגבי. זה לא היה כל כך מזמן. הציטוט הר"מ נדרש להיכתב ולהיחשף שוב לטובת ציבור קוראי הבלוג נוכח אמירתו המטומטמת והמסואבת והבלתי מתקבלת על הדעת של שַר בממשלת ישראל בשם צחי הנגבי שהצהיר לאוּמָה במדינת ישראל שטופת נגיף הקורונה, כלכלה דלה, ואבטלה המונית לפני כמה ימים, כלהלן : "…השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול, זה חרטא….". מדהים ב-חרפתו ומְקוֹמֵם.  

טקסט תמונה (1) : יום שישי – 10 ביולי 2020. "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 12 בהגשתו והנחייתו של דני קושמרו חושף ביום שישי – 10 ביולי 2020 את השַר מר צחי הנגבי (אחד מ- 36 השרים ו- 36 סגני שרים המאיישים את ממשלת בנימין נתניהו / בני גנץ) כאיש נָבוּב במלוא חוסר נבונותו, במלוא אי חוכמתו, וברוב טמטומו. "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 12 הציג שַר בממשלת ישראל בשם צחי הנגבי כ- מישהו שמנותק לחלוטין משורות העַם. על פי הכרזתו זאת של צחי הנגבי ביום שישי – 10 ביולי 2020, כלהלן, "…השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול, זה חרטא….", הוא נשמע לא רק טיפש, אלא שַר חושף את עצמו כפוליטיקאי ירוד שמצויד ב- IQ נמוך. פשוט לא ייאמן מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מעיף קיבינימט את השַר הכושל שמפטפט ומלהג. (סריקה וצילום ב-iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (2) : יום שישי – 10 ביולי 2020. "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 12 בהגשתו והנחייתו של דני קושמרו חושף ביום שישי – 10 ביולי 2020 את השַר מר צחי הנגבי (אחד מ- 36 השרים ו- 36 סגני שרים המאיישים את ממשלת בנימין נתניהו / בני גנץ) כאיש נָבוּב במלוא חוסר נבונותו, במלוא אי חוכמתו, וברוב טמטומו. "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 12 הציג שַר בממשלת ישראל בשם צחי הנגבי כמישהו שהוא מנותק לחלוטין מהעַם. על פי הכרזתו זאת של צחי הנגבי ביום שישי – 10 ביולי 2020, כלהלן, "…השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול, זה חרטא….", הוא נשמע לא רק טיפש אלא שַר שמצויד ב- IQ נמוך. פשוט לא ייאמן מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מעיף קיבינימט את השַר הכושל שמפטפט ומלהג. (סריקה וצילום ב-iphone. באדיבות ערוץ 12).

טקסט תמונה (3) : יום שישי – 10 ביולי 2020. "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 12 בהגשתו והנחייתו של דני קושמרו חושף ביום שישי – 10 ביולי 2020 את השַר מר צחי הנגבי (אחד מ- 36 השרים ו- 36 סגני שרים המאיישים את ממשלת בנימין נתניהו / בני גנץ) כאיש נָבוּב במלוא חוסר נבונותו, במלוא אי חוכמתו, וברוב טמטומו. "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 12 הציג שַר בממשלת ישראל בשם צחי הנגבי כמישהו שהוא מנותק לחלוטין מהעַם. על פי הכרזתו זאת של צחי הנגבי ביום שישי – 10 ביולי 2020, כלהלן, "…השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול, זה חרטא….", הוא נשמע לא רק טיפש אלא שַר מנותק שלא יודע מהחיים שלו ואשר מצויד ב- IQ נמוך. פשוט לא ייאמן מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מעיף קיבינימט את השַר הכושל שמפטפט ומלהג. (סריקה וצילום ב-iphone. באדיבות ערוץ 12).

ולכן יש לקרוא ו-לעיין בציטוטים הבאים של ז'אן פול סארטר + מר קול + ג'ורג' ברנארד שואו, שהגו אותם במדויק עבור אישים קטנוניים וטיפשים כ-צחי הנגבי ומסוגו של צחי הנגבי, וכתבו אותם כלהלן :

ציטוט : "דרושה שֶמֶש כְּפוּלָה כדי להָאִיר את מְלוֹא הָטִיפְּשוּת הָאֱנוֹשִית". (ז'אן פול סארטר).

ציטוט האקסיומה של מר קול : "כָּמוּת האינטליגנציה בעולם קבועה, אבל  האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה". (מר קול).

ציטוט : "כולנו צאצאים של הַקוֹף אבל על כמה אנשים זה נראה יותר". (ג'ורג' ברנארד שואו").

תזכורת : נתן אשל.

את אותו כנ"ל, את אותם התייחסותם של שלושת הציטוטים הנ"ל יש לחבר למר נתן אשל מקורבו הטיפש והאפל של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהצהיר לא מזמן, כלהלן: "הממשלה וראש הממשלה בנימין נתניהן אינם אחראיים למשבר הרפואי והכלכלי החמור ביותר המתרחש בימים אלה במדינת ישראל, אלא העַם עצמו הוא האשם".

תזכורת : ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו וראש הממשלה החליפי בני גנץ. 

ממשלת האחדות בה מכהנים 36 שרים ו- 36 סגני שרים בהנהגת וראשות בנימין נתניהו (ליכוד) ובני גנץ (כחול / לבן), הוקמה אך לפני זמן קצר בצל משבר נגיף הקורונה ומגיפת הקורונה שמשתוללים במדינת ישראל. מצלמות רשתות הטלוויזיה בארץ שלוכדות מעת לעת ב- Frame משותף את בנימין נתניהו ובני גנץ עוטים מסיכות ויושבים סביב שולחם הממשלה, אפילו הן אינן יכולת לכסות והסתיר את הבוז, החשדנות, אי הערכה, וחוסר האמון שרוחשים שני האישים האלה זה לזה. איזה ממשלת אחדות ואיזה נעליים. וגם : ראש הממשלה בנימין נתניהו מאשים בפרהסיה המונית את היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט ב- "מזימת הפיכה שלטונית" לאחר שה- יועמ"ש מתנגד התנגדות נמרצת למימון הגנתו המשפטית ע"י מקורבו איש הנדל"ן המיליארדר האמריקני מדטרויט, ספנסר פרטרידג'. ראה גם עיתון "הארץ" מתאריך יום רביעי – 1 ביולי 2020.    

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם כן על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא, ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים לשאת במשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר, ולא בהפתעה : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים. ממשלת ישראל החליטה להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק מחורבן שכזה, מאז ומעולם בתולדות רשות השידור. אשנה ואומר את הדברים שכתבתי רק לפני רגע בפוסט מס' 890 : מדינת ישראל מצטיירת בימים אלה שוּב כמדינת פארטאץ', בעלת 1000 (אלף) דִימוּיִים, זֵהוּיוֹת, והִזְדָהוּיוֹת מכל הכיוונים הפוליטיים והחברתיים. כמות ה- .I.Q  (ראשי תיבות של Intelligence Quotient) בה חוננה מדינת ישראל ו-תוצאת מְנָת המִשְכָּל הַלְאוּמִית הנמוכה שֶל הַאוּמָה היושבת ב-צִיוֹן באה לידי ביטוי בכל פעם שמצלמות רשתות הטלוויזיה בארץ חושפות את ראש "ממשלת הָאַחְדוּת" בנימין נתניהו ואת ראש הממשלה החליפי של "ממשלת הָאַחְדוּת" בני גנץ יושבים יחדיו כאילו בחֶבְרוּתָּא סביב שולחן הממשלה. אפילו מסיכות הקורונה ששניהם עוטים על פרצופם אינן יכולות להסוות ולהסתיר את הניכור, הבוז, החשדנות, הסלידה, ואת אי הערכה, וחוסר האמון שרוחשים שני האישים האלה זה לזה. איזה ממשלת אחדות ואיזה נעליים.

תזכורת: חינוך לשירות צבאי למען המולדת. פוסט חדש מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה והניסוח בטלוויזיה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דבר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. הועלה לאוויר ביום ראשון- 26 ביולי 2020.

אני בן 82 היום. אנוכי נעדר כל הזדהות עם סרבנית הגיוס ההיא תאיר קמינר וחבריה. ומאידך מלא גאווה בשלושת נכדיי ונכדותיי הגדולים ש- שירתו שירות צבאי מלא בצה"ל מתוך תחושת שליחות (!). אבא ואימא שלי ז"ל ממקימי וחברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן היו חברי ארגון "ההגנה". אנוכי שרתי שירות קרבי כ-טירון, מ"כ, וקצין ב- גדוד 12 של חטיבת "גולני" בשנים 1959 – 1956. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים בימים ההם ב-גדוד 12 של חטיבת "גולני" ארבעה מג"דים : אורי בר רצון ז"ל, שמואל עמיר, קותי אדם ז"ל, ואורי ביידץ', והיו לי בתקופת הזמן ההיא ארבעה מח"טים : חיים בן דוד ז"ל, בנימין ג'יבלי ז"ל, אהרון "ארווין" דורון ז"ל, ואלעד פלד יבד"ל (בן 93, היום). ילדיי שירתו בזמנו שירות קרבי בן שלוש שנים בצנחנים ובגבעתי, ו-בתי שירתה בשעתו שירות קרבי בחמ"ל בקריית שמונה תחת פיקודו של האלוף משה קפלינסקי. אביה של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל היה חבר בארגון "ההגנה". רעייתי שירתה בנח"ל. אנחנו כולנו, ו- ילדינו ונכדנו צועדים בעקבות הורינו ואבותינו. נפלה בידינו זכות גדולה להתנדב לשרת בצה"ל כדי להגן על האומה ועל מדינת ישראל, ולעשות זאת אם נידרש בחירוף נפש. 

אני כותב את השורות הנ"ל בשעה שהנכדה הבכורה היפה שלי השתררה לא מכבר משירות צבאי בן שנתיים בצה"ל כסמלת תנאי שדה. אני כל כך גאה בה ובאישיותה מפני שהיא תרמה את כל כישרונה, מִרְצָה, וטוּב לִיבָּה ואת דבקותה במשימה ללא הרף למען המדינה, ולטובת שיפור תנאי השדה של חיילים נזקקים. אני גאה בנכד הבכור היפה שלי שלחם ב- "צוק איתן" ואמור והשתחרר מצה"ל. אולי הוא עוד ישנה את מסלול חייו ויבחר להיות כדורסלן מקצועי מפני שהוא כל כך מוכשר בתחום. אני גאה בעוד נכדה יפה שלי שסיימה קורס קצינות והשתחררה מצה"ל כ-קצינת חינוך. אי אפשר להסביר מה זאת גאווה של סבא עד שאינך מגיע בעצמך לרמה העליונה המשפחתית הזאת להיות סבא יחדיו עם הסבתא שהיא רעייתי ל- 10 (עשרה) נכדים ונכדות ולהיות כה קשור ומחובר אל נכדיך והוריהם. אי אפשר להסביר ולנתח למישהו אחר את חוויית ה- הוֹרוּת עד שאינך מתנסה בה בעצמך. כנ"ל מדובר בניסיון חיים עוצמתי שמעניק לך מעמד נפלא ואושר עילאי להיות סבא. עבדתי עשרות שנים בתעשייה המטורפת והתובענית שקרויה טלוויזיה, כפוף אין סוף פעמים ל- Dead line, עבד של העבודה, ומשרת נִרְצָע בעל כורחך של ה- Rating. צלחתי את עשרות השנים ההן בשלום. אינני יודע בדיוק איך אולם משפחתי נותרה שלימה ומאוחדת (!). אני מפנה את מבטי לאחור. הילדים שלי עברו שירות קרבי מפרך ומסוכן. הבכור בצנחנים והשני בגבעתי. אחותם, הבת שלי שירתה בחמ"ל קרבי בגבול הצפוני. אני שרתי ב- גולני. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל שירת ב- "הגנה". גם אבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל שירת בהגנה. ההורים שלנו, אנחנו וילדינו, ועכשיו גם נכדינו נשבענו כולנו להקריב את היקר מכל את חיינו למען מדינת ישראל אם נידרש. אז עכשיו לחזור, לכתוב, ולהתייחס שוב ב- בלוג הזה לעיתונאי "הָאָרֶץ" גדעון לוי (ו- שכמותו), נראה לי מגוחך ומטופש. אפשר להסתדר היטב בלעדיו. בסרטי הקולנוע והספרים הנ"ל האלה רבי ההערכה אתה מוצא לא רק אומנות קולנועית, כישרון כתיבה, ומיומנות מפליגה ביצירת מוסיקה אלא גם יכולת תיעוד ואמינות של הבעה בע"פ ובכתב ברמה מדעית. כאלה שהעניקו תהילת עולם למבצעיהם. איכות הטקסט, גאונות הכתיבה, וכישרון השדר בעת שידור ישיר בטלוויזיה ובקולנוע כאחד – הם אינם רק עניין של ניסוח והגדרה. לחלוטין לא. אנשי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים הללו בתחומים השונים שניצבים בקדמת הבמה של תקשורת ההמונים הזאת שקולים למדינאים. ההשפעה הציבורית שלהם היא עצומה. אקח לדוגמא את מוטי קירשנבאום ז"ל שהגה בשעתו את הסלוגן המופלא, "למילים יש וויזואליה משלהן". כל כך פשוט, ברור, וקולע בדייקנות למטרה. כל כך נכון. ולכן פנטסטי (!). שקול לסלוגן שהגה אייברהאם לינקולן (Abraham Lincoln) הנשיא ה- 16 של ארה"ב בשנים 1865 – 1860 בענייני יושרה ודרך ארץ, "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אתה יכול לרמות חלק מהזמן את כל האנשים, אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן".

"You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time".

כל אחד מאתנו יודע שמדובר בהגדרה כל כך נכונה. אמת לאמיתה. אולם אייברהאם לינקולן היה האיש שהרכיב וניסח אותה. בכך הוא היה יוצא דופן. כמה סלוגנים כבר יוצא לבן אדם להגות בחייו אם בכלל ? אחד, שניים, אולי שלושה מקסימום. רק שלמה המלך התנ"כי הגה בחייו מאות סלוגנים. אולם Copywriter ברמתו ושכמותו היה רק אחד בהיסטוריה האנושית. ספריו "מִשְלֵי" ו- "קֹהֶלֶת" מוכיחים היטב את גדולתו וכישרונו בתחום יכולת הכתיבה הקצרה, הפשוטה, והברורה. בשבת אחה"צ של 30 ביולי 1966 נערך באצטדיון "וומבלי" בלונדון משחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 בין נבחרות אנגליה וגרמניה. אנגליה ניצחה 2:4 לאחר הארכה וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה (ולפי שעה גם האחרונה) בגביע העולם בכדורגל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שימשה Host broadcaster של מפעל הכדורגל ההוא. את משחק הגמר ההוא ב- 30 ביולי 1966 שידר ישיר שַדָּר ה- BBC קנת' וולסטהולם (Kenneth Wolstenholme) עבור האומה הבריטית וגם בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה כמעט בכל רחבי תבל (בסיוע לווייני תקשורת), אגב ללא פרשן. השידור והתיאור שלו נכנסו לקלסיקה ההיסטורית הטלוויזיונית הבינלאומית בזכות מילות הסיום שלו בשניות האחרונות של ההתמודדות ההיא בדקה ה- 120. הנה הן כבר באות.

תזכורת: אנשי טלוויזיה שהפכו לאייקונים. פוסט חדש מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה והניסוח בטלוויזיה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דבר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. הועלה לאוויר ביום ראשון- 26 ביולי 2020.

ב- 2006 יצר לאור באנגליה ספרו של אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) בימאי הספורט והמפיק המפורסם מרשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC, שקרוי, "Under Auntie's Skirts". בספרו רב הערך, מנתח אָלֶק וִויקְס בדקדקנות את ההיערכות וההכנות האינטנסיביות של ה- BBC בשנתיים שבין 1964 ל- 1966 לקראת הכיסוי הטלוויזיוני הפנטסטי של מונדיאל אנגליה 1966. ההכנות האלה כללו בין היתר הפקת כרטסות מיוחדות + צילומים של כל שחקני 16 הנבחרות (ותפקודם במערכי הנבחרות) שהעפילו לטורניר הגמר, ואספקתם לעשרות צלמי ה- Video של ה- BBC שאיישו את 8 (שמונה) ניידות השידור האלקטרוניות שכיסו את המשחקים.

הערה שלי : 8 ניידות השידור האלקטרוניות הבריטיות שכיסו את 32 משחקי מונדיאל אנגליה 1966 כללו 45 מצלמות Video ו- 60 צלמים . בפעם הראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים ובהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית, שודרו כל המשחקים באנגליה 66' ישיר והועברו באמצעות לווייני התקשורת של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT למרבית רשתות הטלוויזיה בחמש יבשות תבל . שני איגודי השידור האירופיים ה- EBU העשיר והגדול בו מאוגדות רשתות השידור של מדינות מערב אירופה ו- OIRT בו מאוגדות רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה קיבלו את סיגנלי השידור של ה- BBC (וגם של ITV) באמצעות מערכת תמסורת קרקעית Microwave , אשר מרושתת היטב לאורכה ולרוחבה של היבשת . המרכז הטכני של ה- EBU ב- 1966 שכן בבריסל – בלגיה , ומרכז התיאום והלוגיסטי שלו מוסד בג'נבה – שווייץ . מאוחר יותר אוחדו שני המרכזים של ה- EBU במקום אחד – בג'נבה . מרכז השידורים של OIRT הוקם בפראג בירת צ'כוסלובקיה אז .

צלמי ה- BBC נדרשו לעשות הכרה מוקדמת מיטבית עם מושאי הצילום שלהם . בנוסף התבקשו שדרי ה- BBC  של מונדיאל 1966 אָלָאן וִויקְס (Alan Weeks אין קרבת משפחה ל- אָלֶק וִויקְס), ווֹלִי בָּארֶנְס (Walley Barnes) , פְרָאנְק בָּאף (Frank Bough), והשַדָּר המוביל קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kennert Wolstenholme) ללמוד בע"פ ולהכיר באופן יסודי את גיבורי העלילה במונדיאל אנגליה 1966. אותם כמובן לא היה צריך לדרבן. הְיוּ ג'וֹנְס (Hugh Jones) שידר חלק קטן מהמשחקים בעבור רשת הטלוויזיה הבריטית המסחרית ITV. דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman אז בן 40) היה השַדָּר והמגיש הראשי באולפן המנווט של ה- BBC בלונדון ולא שידר מהשטח. דֵיוִויד קוֹלְמָאן הפך לשַדָּר הכדורגל המוביל של ה- BBC במונדיאל מכסיקו 1970, ולאחר פרישתו של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם.

טקסט מסמך : תזכורת : מונדיאל אנגליה 1966. זוהי כריכת ספרו התיעודי המעניין והמרתק של בימאי הטלוויזיה הבריטי אלק וויקס, הקרוי, "Under Auntie's Skirts" (אלק וויקס נראה בתצלום שער הכריכה של ספרו, חובש Headset). הספר עוסק בעיקר בתולדות ההפקה הבלתי נשכחת של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC את טורניר מונדיאל אנגליה 1966. הספר מונח כלאחר כבוד ביציע הספרים בחדר העבודה שלי. (באדיבות אלק וויקס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלק וויקס המנוח (2011 – 1927) היה אחד האישים המרכזיים עמם שוחחתי והתכתבתי בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס "השער שלא היה" בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאנוכי חוקר, כותב, ועורך, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". המחקר והכתיבה יסתיימו ב- 2019. הכי מאוחר ב- 2020. ההכנות הקפדניות של ה- BBC התמקדו בהכרה מירבית וזיהוי מיידי של כל שחקן ושחקן ב- 16 הנבחרות שנטלו חלק בטורניר, ע"י שדרני ה- BBC. לא היה מקום לבלבול, שגיאות, ופספוסים. אין מדובר בהצגת טלוויזיה במעגל סגור. השידור הישיר של משחק הגמר ההוא ב- BBC ע"י קנת' וולסטנהולם בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" בלונדון , בו ניצחה אנגליה את מערב גרמניה 2:4, זכה לצפיית שיא בכל הזמנים באיים הבריטיים בתולדות הטלוויזיה באנגליה, 32.300000 (32.3 מיליון) צופים (600000000 צופי טלוויזיה ראו אותו בכל רחבי העולם). הסיקור הישיר של ה- הלוויה הממלכתית של הנסיכה דיאנה ב- 1997 זכה ל- רייטינג של 32.100000 (32.1 מיליון) צופים. השידור הישיר של משחק הגמר החוזר על הגביע האנגלי ב- 1970 בין צ'לסי ל- לידס השיג רייטינג של 28.490000 (28.94 מיליון) צופים. השידור הישיר של הצֶמֶד הבריטי בהחלקה על הקרח ג'יין טורוויל וכריסטופר דין באולימפיאדת החורף בלילהאמר בנורווגיה ב- 1994 צבר רייטינג של 23.950000 (23.95 מיליון) צופים.

אוסיף ואומר כי שדרי טלוויזיה לא מעטים – בארץ וגם בעולם הפכו את הטקסט הפתטי שלהם רווי שגיאות לחֶרֶב פִּיפִיוֹת. הם הפכו ללעג וקלס, משל ושנינה, לחוכא ואיטלולא. לעומת הנופלים קיימים אישי שידור אחרים. אני מתייחס ל- ארבעה אנשי טלוויזיה אוניברסאליים שהביאו את השידור הישיר של הספורט הכדורגל בטלוויזיה לדרגת אומנות : האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שַדָּר ה- BBC הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme), יורם ארבל, וגם נסים קיוויתי בשידורי הא"ק והשחייה שלו. הווארד קוסל הוביל במשך 20 שנה (1985 – 1965) את שידורי הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC וטבע את הסלוגן העיתונאי שרבים מאתנו התחנכו עליו, "Tell it like it is". קנת' וולסטנהולם היה שַּדָּר כדורגל אנגלי יוצא דופן באיכותו של רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC, ללא ספק אלוף האיפוק וה- אנדרסטייטמנט. הדקה ה- 120 של משחק הגמר במונדיאל הכדורגל 1966 שנערך באצטדיון "וומבליי" בשבת – 30 ביולי 1966 בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה זכורה לנצח. לא רק בגלל הזכייה ההיסטורית הראשונה (והאחרונה עד כה) של נבחרת אנגליה בגביע העולם, אלא גם בשל השידור הישיר של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם. אנגליה צעדה בדקה ה- 120, הדקה האחרונה של ההארכה והמשחק, ביתרון 2:3. כל הנבחרת הגרמנית "שכבה" על השער האנגלי במאמץ להשוות את התוצאה ל- 3:3. אלה היו שניות הסיום של תקופת ההארכה. שופט המשחק השווייצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט (Gottfried Dienst) הציץ בשעונו וכבר עמד לשרוק לתום המשחק, כשג'ף הרסט בלתי מכוסה קיבל לפתע כדור ארוך טווח מהקפטן שלו בּוֹבִּי מוּר והחל שועט עמו לעבר שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. המגן הגרמני וולפגאנג אובראט דלק אחריו אך זה לא עזר לו. ג'ף הרסט ניצל את המקדמה, חדר לרחבה הגרמנית, ומ- 14 מ' בעט בעוצמה ברגלו השמאלית והבקיע את שערו האישי השלישי והשער הרביעי לזכות נבחרתו. אנגליה ניצחה 2:4. קנת' וולסטנהולם שידר ישיר את סיומו של האירוע שהכתיר את אנגליה בתואר אלופת העולם בכדורגל בקור רוח ובאיפוק רב עוצמה יוצאים דופן בשעה שניסח את הטקסט הבלתי נשכח הבא במילים האלה תחת לחץ :

“And here comes Hurst…he's got…some people are on the pitch…They think it's all over…it is now…”.

באותן השניות האחרונות של תקופת ההארכה במשחק הגמר ההוא של מונדיאל אנגליה 1966 שנערך בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" בלונדון בשעה שאנגליה צועדת ביתרון 2:3, ו-בעוד שדר ה- BBC קנת' וולסטנהולם מספר לצופי הטלוויזיה באנגליה ובעולם כולו, כי כמה אנשים כבר פרצו למגרש ונמצאים על כר הדשא מפני שהם חושבים שתם המשחק והסתיימה ה-התמודדות בין נבחרות אנגליה וגרמניה, ואנגליה ניצחה 2:3 וזכתה בגביע העולם, מבקיע החלוץ האנגלי ג'ף הרסט בינתיים עוד שער, את שערו השלישי, וחותם את תוצאת המשחק 2:4 לזכות אנגליה. או אז מסיים קנת' וולסטנהולם את שליחותו הטלוויזיונית ואת משימת השידור הישיר שלו ומבשר לכל העולם בשלוש מילים : "עכשיו זה נגמר". מדובר בגְדוּלָה טלוויזיונית (!).

שדרי טלוויזיה לא מעטים – בארץ וגם בעולם הפכו את הטקסט הפטפטני שלהם לפתטי רווי שגיאות לחֶרֶב פִּיפִיוֹת. הם הפכו ללעג וקלס, משל ושנינה, לחוכא ואיטלולא. לעומת הנופלים קיימים אישי שידור אחרים. שלושה אנשי טלוויזיה אוניברסאליים הביאו את השידור הישיר של הספורט והכדורגל בטלוויזיה לדרגת אומנות, ואלה הם : השדר האמריקני של רשת הטלוויזיה abc, הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שַדָּר רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית של ה- BBC הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme), והישראלי יורם ארבל. הווארד קוסל הוביל את שידורי האגרוף וה- NFL במשך 20 שנה (1985 – 1965) ברשת הטלוויזיה האמריקנית abc, וטבע את הסלוגן העיתונאי שרבים מאתנו התחנכו עליו, "Tell it like it is". קנת' וולסטנהולם היה שַּדָּר כדורגל אנגלי יוצא דופן של רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC, ללא ספק אלוף האיפוק והאנדרסטייטמנט הבריטי. הדקה ה- 120 של משחק הגמר במונדיאל הכדורגל 1966 שנערך באצטדיון "וומבליי" בשבת – 30 ביולי 1966 בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה זכורה לנצח. לא רק בגלל הזכייה ההיסטורית הראשונה (והאחרונה עד כה) של נבחרת אנגליה בגביע העולם, אלא גם בשל השידור הישיר של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם. אנגליה צעדה בדקה ה- 120, הדקה האחרונה של ההארכה והמשחק, ביתרון  2:3. כל הנבחרת הגרמנית "שכבה" על השער האנגלי במאמץ להשוות את התוצאה ל- 3:3. אלה היו שניות הסיום. שופט המשחק השווייצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט (Gottfried Dienst) הציץ בשעונו וכבר עמד לשרוק לתום ההארכה והמשחק, כשג'ף הרסט בלתי מכוסה קיבל לפתע כדור ארוך טווח מאחור מהקפטן שלו בּוֹבִּי מוּר והחל שועט עמו לעבר שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. המגן הגרמני וולפגאנג אובראט דלק אחריו אך זה לא עזר לו. ג'ף הרסט ניצל את המקדמה, חדר לרחבה, ומ- 14 מ' בעט בעוצמה דווקא ברגלו השמאלית והבקיע את שערו האישי השלישי והשער הרביעי לזכות נבחרתו. אנגליה ניצחה 2:4. אשנה ואומר שוב כי קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) שידר ישיר את סיומו של האירוע שהכתיר את אנגליה בתואר אלופת העולם בכדורגל בקור רוח , ב- Understatement, באיפוק רב עוצמה יוצאים דופן בשעה שניסח את הטקסט הבלתי נשכח הההוא במילים האלה :

"…And here comes Hurst, he's got…some people are on the pitch…They think it`s all over… it is now…"

(השלים את הניסוח לאחר ש- ג'ף הרסט מבקיע תוך כדי ההתייחסות של קנת' ולסטנהולם את שערו השלישי וחותם את תוצאת המשחק 2:4). אנגליה ניצחה את נבחרת מערב גרמניה 2:4 וזכתה בגביע העולם. השַדָּר קנת' וולסטנהולם מהווה זיכרון נצח עבור בני עמו הבריטיים וגם עבור אנשי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר שדרנים וכותבי טקסטים.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה. זהו הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלִם (Kenneth Wolstenholme בן 46) שדר הכדורגל הדָגוּל של ה- BBC במונדיאל אנגליה 1966. מחליפו בעתיד דיוויד קולמאן (David Coleman בן 40) שימש המגיש הראשי באולפן המנווט של ה- BBC בלונדון שהוביל את שידורי מונדיאל אנגליה 1966. (התמונה הוענקה לי באדיבות ה- BBC).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30 ביולי יולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. השדר קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) יושב בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC ב- אצטדיון "וומבליי" בלונדון, בידיו מיקרופון השפתיים ההוא (Lips  Microphone). אנגליה מנצחת במשחק הגמר את מערב גרמניה לאחר הארכה בתוצאה 2:4. קנת' וולסטנהולם משדר את משפט המחץ הסופי שלו ואת בשורת הניצחון וזכיית נבחרת אנגליה בגביע העולם לאומה הבריטית ול- 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, ואומר כלהלן :

"…And here comes Hurst, he's got…some people are on the pitch…They think it`s all over… it is now…".

(באדיבות ה- BBC ואלק וויקס / Alec Weeks. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד הספרים עבי הכרס שאני חוקר וכותב במסגרת סדרת הטלוויזיה רחבת היקף בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", קרוי, "השער שלא היה". הספר הזה עוסק בהפקה הנפלאה והיעילה של ה- BBC את מונדיאל אנגליה 1966. בראש ההפקה הטלוויזיונית הבריטית הבלתי נשכחת ההיא ניצבו בראיין קאוגיל (Bryan Cowgill) ו – אלק וויקס (Alec Weeks). 

בישראל של 1966 טרם נוסדה והוקמה טלוויזיה הישראלית הציבורית. הסרט התיעודי הזה "2:4" נקנה על ידי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ושודר שוב ושוב בהזדמנויות שונות. פנינת שידור בעלת ערך תיעודי רב ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך לצפות בקטע ה- Video הזה כדי להבין את גדולתו האימורטאלית של השַדָּר האנגלי הנבון והבלתי רגיל הזה שאיננו עוד בין החיים. דן שילון ואלכס גלעדי התחנכו על מורשת השידור של ה- BBC ואימצו אותה אל לִבָּם. קטעי Video ו- Film רבים של Play by play מסוף עשור ה- 60 ועשור ה- 70 במאה הקודמת של דן שילון, אלכס גלעדי, וגם של יאיר שטרן השמורים בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מלמדים כיצד שידרו כאן אירועי ספורט לפני שלושים וארבעים שנה.

טקסט תמונה : שבת לפנות ערב – 30 ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון  ה- BBC הציבורי הבריטי מגיע לשיאו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. הבימאי והמפיק המזהיר אָלֶק וִויקְס ז"ל (Alec Weeks, משמאל) יחדיו עם השדר הראשי המזהיר של ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ז"ל (Kenneth Wolstenholme, מימין) חוגגים את כיבוש היעד והשלמת המשימה הבינלאומית העצומה של הפקת מונדיאל אנגליה 1966 ואת השידור ישיר של משחק הגמר אנגליה – גרמניה 2:4 באיים הבריטיים וגם בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. (התמונה הוענקה לי באדיבות אלק וויקס ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנגליה ניצחה את נבחרת מערב גרמניה 2:4 וזכתה בגביע העולם. קנת' וולסטנהולם מהווה זיכרון נצח עבור בני עמו הבריטיים וגם עבור אנשי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר שדרנים וכותבי טקסטים. במדינת ישראל אומנם טרם הייתה קיימת טלוויזיה אך הסרט התיעודי ההוא של ה- BBC הקרוי "4 : 2", נקנה על ידי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ושודר כמה פעמים בהזדמנויות שונות על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פנינת שידור בעלת ערך תיעודי רב ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך לצפות בקטע ה- Video הזה כדי להבין את גדולתו האימורטאלית של השַדָּר האנגלי הנבון והבלתי רגיל הזה שאיננו עוד בין החיים. אוסיף ואומר כי דן שילון ואלכס גלעדי התחנכו על מורשת התיאור והשידור של ה- BBC ואימצו אותה אל לִבָּם. כך הם גם חינכו את תלמידיהם עליהם נמנו בשעתו יורם ארבל, רפי גינת, חנוך קינן, גדי ליבנה, איתן עמית, עמוס כרמלי, יאיר שטרן ורבים אחרים. קטעי Video ו- Film רבים של Play by play מסוף עשור ה- 60 ועשור ה- 70 של דן שילון ואלכס גלעדי, וגם של יאיר שטרן השמורים בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 מלמדים כיצד שידרו כאן אירועי ספורט לפני 40 ו- 45 (ארבעים וארבעים וחמש) שנים. אני נפרד לרגע מהאישים והסלוגנים ושב לדקה לפרפראות כדרכו של הבלוג הזה.

פוסט מס' 895.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג מופק, נכתב, ונערך שלא למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי.

————————————————————————————–              פוסט חדש מס' 895 : הועלה ל- אוויר ביום ראשון – 26 ביולי 2020.

————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).    טקסט תמונה : 26 במאי 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 34 שנים. זהו אגף במשרד ההפקה התקשורת והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. אנוכי יחדיו עם המפיק המצוין שלי אמנון ברקאי בטרם תחילת השידורים הישירים הלווייניים שלנו את 52 משחקי מונדיאל מכסיקו 1986 והעברתם לקומת ה- Master control של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים ו-משם לכל המדינה. יושבת מלפנים עוזרת ההפקה המצוינת שלי גב' שמחה שטרית. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה והניסוח בטלוויזיה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דבר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. פוסט מס' 895. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה ל- אוויר ביום ראשון – 26 ביולי 2020.

תהילה ושכחה. כישרון הטקסט וגאונות הכתיבה. הכל עניין של ניסוח והגדרה – בטלוויזיה ובקולנוע כאחד.

ה-1 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. אצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחארה. נסים קיוויתי הוטס על ידי ממכסיקו סיטי לעיר גוואדאלאחארה יחדיו עם הטכנאי יצחק "בניו" בן יוסף כדי לשדר את המשחק ברזיל – ספרד בבית המוקדם מס' 4 של הטורניר. עוזרת ההפקה שלי גב' שמחה שטרית טיפלה בכל הבעיות הלוגיסטיות של הטיסה. נסים קיוויתי היה בר מזל. ערב קודם לכן ב- 31 במאי 1986 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הפתיחה המשעמם באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי בו סיימה אלופת העולם איטליה את משחקה נגד בולגריה בתוצאה 1:1. נסים קיוויתי השדר השני בגווארדיה בצוות של שלושה שדרים (השדר השלישי היה יורם שִימרון) נטל לידיו אתגר שידור מסקרן : ברזיל נגד ספרד. לרשותו הועמדה עמדת שידור נוחה הצופה היטב אל המגרש. אצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחארה היה מונח כמו על כף ידו. ואז הוא עשה טעות נוראית בלתי מובנת ולא הגיונית. במשך כ- 6 דקות שידר שער שלא היה והעניק לברזיל יתרון 0:1 שלא היה ולא נברא. למרות שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון הוא לא שם לב ששופט המשחק האוסטרלי קריסטופר באמברידג' ביטל מייד שער שהבקיע שחקן ברזילאי בידו מבעיטת קרן לרשתה של ספרד. קריסטופר באמברידג' פסק על עבירה ברזילאית לא ספורטיבית והעניק לספרד בעיטה חופשית מקו ה- 5 של שערה. המשחק כלל לא חודש מקו האמצע . שגיאה כה גסה של שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ומשדר לצופים שלו בישראל מידע כוזב (בתום לב) איננה מתקבלת על הדעת. והיא באמת לא התקבלה על הדעת. המוניטין הציבורי של נסים קיוויתי כשַדָּר כדורגל נפגע וצנח ללא תקנה . הוא ספג מהלומה קשה. כשפרש לגִמלאות בדצמבר 1991 מעבודתו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הציבורית, הצטייר כשַדָּר Loser (מפסידן) שאיש איננו חפץ בו יותר. הטרגדיה הגדולה של נסים קיוויתי הייתה שהצלחות העבר במשך שנים רבות לא עמדו לו בעת כישלון בודד. שגיאה אחת העיבה עליהן וליוותה אותו כצֵל לעַד. למרות שהיה שַדָּר ספורט מצטיין והחזיק חמש אולימפיאדות על כתפיו, עיתונאי טלוויזיה מנוסה, עורך וכותב ברמה גבוהה, וגם עיתונאי פוליטי מוכשר ומוערך ששירת את "ידיעות אחרונות" בהצלחה גדולה שנים רבות, דבק בו כתם מכסיקו 86' והֵעיב עליו לנצח. הציבור לא סלח לו. ערוצי הטלוויזיה החדשים שקמו במדינת ישראל פנו לו עורף. הם לא ביקשו את ידו. הוא נדון לשכחה.

שנים רבות העסקתי את עצמי בשאלה, כיצד קרתה תקלה מביכה ומרה כזאת לשדר טלוויזיה כל כך וותיק ו-מנוסה ? איך לא הבחין מעמדת השידור שלו באצטדיון "חַלִיסְקוֹ" (Jalisco) כי המשחק לא חודש כלל מקו האמצע ? הרי לוּ באֶמֶת הובקע שער חוקי והשופט היה מאשר אותו, הייתה נדרשת כמות זמן מינימלית כדי להביא את כדור המשחק לנקודת האמצע כדי לחדש את ממנו את המשחק, והַרֵי הוא מעולם לא הגיע לשָם ? מדוע לא הרים את עיניו מהמוניטור כדי לראות את הנעשה במגרש ? תשובות ברורות לכל השאלות האלה לא קיבלתי מעולם. עיוורון רגעי (Black out) וצירוף מקרים מטופש גרמו לשגיאה נוראית. סטטיסטית היא נמדדת אחת למיליארד שידורים, והיא אירעה דווקא לנסים קיוויתי. נסים קיוויתי הרגיש נורא עם שגיאתו הבלתי נסלחת . הוא היה אומלל ושילם מחיר מקצועי כבד. ה- "הקולגות" העיתונאים בישראל השחיזו את עטיהם ורדפו אחריו עד למכסיקו. הם לא המתינו ופגעו בו אנושות.

טקסט תמונה : יום חמישי – 29 במאי 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זהו מראה של חלק ממשרד ההפקה שלנו ב- IBC של מכסיקו סיטי 1986. מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC הוקם באחריות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO (ראשי תיבות של IBC הן, International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי 1986. זיהוי הנוכחים בתמונה : יורם ארבל (שני מימין) נראה מאושר וטוב לב. נסים קיוויתי (משמאל) – מהורהר. קיצונית מימין זוהי המפיקה המכסיקנית גב' מוֹנִיקָה זָאמְבְּרָאנוֹ (Monica Zambrano). שני משמאל, אמנון ברקאי יד ימיני במשך שנים רבות בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האירוניה בפרשה המביכה עברה את גדותיה. שמונים אחוז מכלל רשתות הטלוויזיה העולמית ששלחו את צִוותיהן לאִצטדיון "חליסקו" ב- גְוָואדָאלָאחָרָה מכל רחבי תבל , לא הצליחו לשדר כלל את המשחק ברזיל – ספרד בשל תקלה טכנולוגית חמורה וחסרת תקדים (במפעל שידור בסדר גודל כזה) של רשת הטלוויזיה המכסיקנית המארחת  TELEVISA בתפעול קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים (ראשי תיבות של Four Wires). אחד מלווייני התקשורת הביתיים של מכסיקו קרס ולא הצליח להוביל את קווי השידור הרבים מאִצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במכסיקו סיטי (International Broadcasting Center). בדיעבד, ולרוע מזלו של נסים קיוויתי, היינו בין היחידים בחבורת התקשורת הבינלאומית הנכבדה שקיבלנו כהלכה את קו השידור ה- 4W (באיכות סבירה של kh 3.5) בדרך יבשתית המובילה מהעיר גוואדאלאחרה ל- IBC  הממוקם בעיר הבירה של המדינה הענקית. שגיאת השידור הטראגית והבלתי מובנת של נסים קיוויתי נשמעה בכל רחבי ישראל והונצחה לעַד על טֵייפּ השידוּר.

נסים קיוויתי היה שַדָּר כדורגל טוב. הכי טוב אחרי יורם ארבל. כשהתמודדה נבחרת ישראל ב- 1973 בדרום קוריאה במסגרת טורניר קדם גביע העולם בכדורגל, שלח לשם דן שילון (מנהל חטיבת הספורט אז) את נסים קיוויתי. הוא העדיף את אופציית נסים קיוויתי על נבחרת השַדָּרִים שעמדה לרשותו בארץ בימים ההם. לא היו חסרים במחלקת הספורט אז מועמדים יידועי שם ובראשם יאיר שטרן, איתן עמית, ואלכס גלעדי, ואפילו הטירון יורם ארבל. דן שילון בחר בנסים קיוויתי והעניק לו אשראי רב כשַדָּר ועיתונאי. נסים קיוויתי שידר ב- 28 במאי 1973 מסיאול את משחק הגמר של הטורניר אליו העפילו נבחרות קוריאה וישראל. החלוץ הקוריאני צֶ'ה בּוּם קוּן הבקיע את שער הניצחון בהארכה בדקה ה- 109, ושלח את ישראל הביתה ואת נבחרתו למונדיאל של גרמניה בקיץ 1974. דן שילון הזמין אותו שוב להצטרף למשלחת השדרים של הטלוויזיה הישראלית, שכיסתה את משחקי גביע העולם גרמניה. נסים קיוויתי שידר בתקופתי שלושה מונדיאלים. ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. הוא היה שַדָּר כדורגל טוב . עיתונאים קטנים נטפלו אליו. עורך העיתון הידוע "The New York Times" מר הָאוֶול רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם (פישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב בעיתון שלוֹ), אמר פעם, כלהלן : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר". נִסִים קִיוִויתִּי שהיה שַדָּר אהוּב והָגוּן נהג בתמימות כעצתו . הוא מיהר לתקן את עצמו בצורה כל כך גלויה וכנה (וגם תמימה) על המסך, וזכה לקיטונות של בּוּז מהציבור והעיתונות. אינני מכיר הרבה שַדָּרים שהיו נוהגים כמוהו בדרך האמיצה בה בחר להתנצל בפומבי על המסך.

יורם ארבל ונסים קיוויתי היו שַדָּרֵי ספורט מחוננים כל אחד בדרכו שלו. שניהם היו רבי אומנים בשעתו  בניסוח הטקסט בעת השידור הישיר. הדברים שיצאו מפיהם היו לא רק תולדה של כשרון אלא של רגש. הם יצאו מחדרי לִבָּם ונאמרו בדם לִבָּם. הם האמינו בטקסט ששידרו. טכנולוגיית התקשורת המיידית חשפה את גדולתם של יורם ארבל ונסים קיוויתי במשך שנים רבות. אך הייתה מסוכנת לשדרים כשתפשה אותם בלתי מוכנים לשידור ולכן שימשה ללא התראה כ- בומרנג. לשניהם קרה אסון שידור כבד באמצע שנות ה- 80  במאה שעברה. האחד התאושש כי היה עשוי מטֶפְלוֹן. דווקא השני שקורץ מפלדה – כוּפַף. הטעויות הקשות של שני שדרי הספורט הבכירים, העלו מחדש ברשות השידור את שאלת חשיבות שכירת עמדות שידור ב- Venues. "המומחים" למיניהם ששרצו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר יצאו מחוריהם כעכברים ןשידרו לי סיגנלים מאחורי גבי, "…אם השַדָּרִים שלך טועים ממילא בצורה כל כך גסה בשעה שהם ישובים בעמדות שידור במגרש שעולות ממון רב, מוטב שילמדו מהטלוויזיה הירדנית, ולפחות ייעשו את השגיאה מהאולפן בירושלים…". את הטענה הקנטרנית הזאת ביטל באחת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הוא כלל לא התייחס אליה. שידורי מונדיאל מכסיקו 86' זעזעו את הציבור ובעיקר את העיתונות. אפילו העיתונאי חיים ברעם ירה אש לעברי בימים ההם, "…לא זכיתי להכיר אישית את מר יואש אלרואי, ובעקבות קריאת הטלפון שלוֹ מ-מכסיקו לביתי פחתה אצלי המוטיבציה לעשות כן…" [1]. נכתב בעקבות שיחת טלפון שלי אליו ממכסיקו לאחר שפרסם כתבת ענק במקומון "כל העיר" ב- 27 ביוני 1986, שהכילה על פי הבנתי פרטים ועובדות שגויות. הוא ממש לא הזיז לי. האיש כמו עיתונאים רבים לפניו וגם אחריו, לא הבין דבר בתעשיית הטלוויזיה וכמו רבים מעמיתיו בעיתונות הכתובה ניסה להתעמק בנושא שאיננו בקי בו . משום היבט. לא מההיבט הטכנולוגי, לא מההיבט הכלכלי, לא מההיבט התֹכניתי, ולא מהיבט של משאבי אנוש וכוח אדם. חיים ברעם ירה באפלה.

את פרשת שידורי מונדיאל מכסיקו 86' שעלו לסדר היום הציבורי של מדינת ישראל כל כך הרבה פעמים במשך 30 יום, הֵיטִיב לסכם בקולו השפוי הפרופסור לתקשורת דן כספי ז"ל. כך כתב בטוּר האישי שלוֹ "תקשורת" בקיץ 1986 במקומון "קול ירושלים" (המסונף ל- "ידיעות אחרונות") [2].

טקסט תמונה : יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. מבקר הטלוויזיה פרופסור דן כספי בצעירותו. (באדיבות פרופסור דן כספי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986. מאמר ביקורת טלוויזיה של פרופסור דן כספי במקומון "ירושלים" בהוצאת "ידיעות אחרונות". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

טקסט של פרופסור  דן כספי מחודש יוני 1986 :

"בלילות כדורגל אלה עולות מחדש השגות וטרוניות כלפי הטלוויזיה הישראלית. שוב נדמה שדינה של הטלוויזיה נגזר. מה שלא תעשה ותשדר או לא תשדר בערוץ הבודד והמסכן, לא ישביע את רעבונם של ארבעה מיליון מכורים למסך הכחלחל. שידורים כמעט יומיומיים וליליים, מ- מכסיקו מעוררים את חמתם של רבים מבין הצופים שאינם מתעניינים בספורט זה או אחר. אולי יש אמת סטטיסטית בטענתם שרוב הצופים נמנים עליהם. ומדוע הם יקופחו וייגזל מהם זמן שידור לטובת מיעוט גדול ככל שיהיה של אוהדים וחסידי כדורגל. רשות השידור אף השקיעה ממון לשלוח שדרים על מנת להבטיח תיאורים המלווים את התמונות המגיעות בלוויין. ומה התוצאה ? גם רבים מן הצופים בשידורים אינם מרוצים . הפעם מרמת התיאור של השדרים והפרשנים. כרגיל מנצלים המבקרים את הטלוויזיה הירדנית כדי לעקוץ את הטלוויזיה הישראלית. בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית משודרים המשחקים נקיים מבליל תיאורים ופרשנויות. אבל מה היה קורה לוּלֵא הועברו השידורים הישירים ממכסיקו 86' מידֵי יום או מידֵי לילה בטלוויזיה הישראלית ?  מה היה קורה לוּ הסתפקה רשות השידור בתיאורים קצרים ויבשים מן האולפן כנהוג בטלוויזיה הירדנית או הסוּרית ? או אז הייתה קמה צעקה על זִלזול במשלם האגרה , על הרמה העיתונאית הנמוכה הנהוגה במחלקת הספורט של הטלוויזיה , ועוד . לא שאין מה לשפר בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית . אולי אפשר להשתמש בה בטלוויזיה הירדנית כדי לנגח את הטלוויזיה הישראלית, אך בשום אופן אין לראות בטלוויזיה הירדנית או באחותה הסורית דגם לחיקוי, לא במִשְדָרֵי הספורט ולא בתחומים אחרים. גם לא חייבים להיות צרי עין. מותר לפַרגֵן לשדרי הספורט המסתובבים בעולם מידֵי פעם כדי להביא לסלון את המשחקים בעטיים משתעבדים למסך הקטן בלילות הקיץ".

כישלונות השידור של יורם ארבל (ב- 29 במאי 1985) ונסים קיוויתי (ב- 1 ביוני 1986) בכירי השַדָּרִים של חטיבת הספורט שלי, הזכירו לי סיפור נשכח מהיסטוריית הפספוסים בשידורי הספורט הבינלאומיים. בראש הקבוצה המבצעית של ה- EBU  בשידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, ניצב בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) מאנגליה. בִּיל ווֹרְד היה בעברו איש רשת הטלוויזיה המסחרית באנגליה ITV. כששהינו יחד בבואנוס איירס, סיפר לי סיפור מדהים. רשת ITV שלחה שַדָּר ואותו כמֵפיק לפני שנים רבות ליפן לשידור משחק כדורגל שעניין משום מה את הצופים האנגליים. השַדָּר נרדם ולא הגיע במועד לתחילת השידור. מנהלי הרשת באולפן בלונדון, הורו לו לקחת את המיקרופון ולהתחיל לשדר עד לבואו של השדר המיועד. מספר בִּיל וֹורְד, כלהלן : "קיבלתי שבחים רבים על השידור שלי מהממונים עלי בלונדון בתום המחצית הראשונה, דווקא הרגשתי טוב כשַדָּר . זה היה באמת שידור מצוין . הייתה רק בעיה אחת. החלפתי בין הקבוצות אבל באנגליה לא ידעו על כך. הכדורגל היפני היה לחלוטין בלתי מוכר". שאלתי את בִּיל וֹורְד : "איך בכל זאת עלית על הטעות הנוראית הזאת רק בתום המחצית הראשונה ?". הוא ענה לי במין חיוך מריר שכזה : "לא אני עליתי על הטעות, יואש, השַדָּר שלי שהתעורר משנתו העמוקה הופיע בעמדת השידור לקראת תחילת המחצית השנייה ו- "קִלְקֵל" את הכל. הוא חטף ממני את המיקרופון שהיה בעצם שלוֹ, ושִידֵר את המשחק כראוי וכפי שצריך לעשות, ו-לרוע מזלי גם זיהה נכון את הקבוצות", והוסיף, "אתה מתאר לך וודאי איזה בלגן נוצר באולפן השידור בלונדון . רציתי לקבור את עצמי מבושה". כשנפרדנו אִיחֵל לי : "מר יואש אלרואי שלא תקרה לך טרגדיה כזאת מעולם, לא כשַדָּר ולא כמֵפיק".

הטניסאי השוודי הנודע בְּיוֹרְן בּוֹרְג היה הטוב בעולם באמצע שנות ה- 70 של המאה ועשרים. הוא זכה חמש פעמים ברציפות באליפות ווימבלדון בשנים 1980- 1976. ביורן בורג היה גבר יפה תואר בעל שיער בלונדיני ארוך שגלש לכתפיו. הנערות האנגליות השתגעו עליו. בילדותו זכה לחינוך ספורטיבי נוקשה וקפדני שהפך אותו לג'נטלמן מושלם בעל נימוסים טובים. מין ספורטאי – עַל, שתקן ושליו, שמעולם לא מתווכח עם השופטים ואיננו מתקוטט עם יריביו. קַר מֶזֶג, מדויק, ומאוזן להפליא. קרחון שוודי של ממש. ב- 1981 קרא עליו תגר שחקן הטניס האמריקני ג'וֹן מֶקֶנרוֹ אִיטֵר יד ימין. ג'ון מֶקֶנרוֹ היה היפוכו של ביורן בּוֹרְג. מן הִיפִּי כזה מוכשר מאוד, אך צעקן וחם מזג שבא בטענות לשופטים, כועס על האחרים וגם על עצמו. להבה בוערת בעצמותיו.

טקסט תמונה : שנת 1978. מרכז הטניס ברמת השרון. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס הכל יכול מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון. ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק הגמר בווימבלדון באותו קיץ של 1981 אירעה הפתעה גדולה. ג'ון מקנרו ניצח את בְּיוֹרְן בּוֹרְג והדיח אותו ממַלכוּתוֹ הרצופה בת חמש שנים. שידרנו קטעים נבחרים מן המשחק הזה כעבור ארבעה ימים בתוכנית הספורט "משחק השבוע". אך משהו היה חסר לי בדברי הסיכום של צוות הטניס שלי שכתב וערך את התוכנית . שלושה ימים אח"כ קראתי בעיתון האמריקני היומי והנפוץ באירופה, " Herald Tribune International ", מאמר אנליזה מקיף של כתב הטֶניס של העיתון, בו ניתח וסיכם את משחק הגמר ג'ון מקנרו נגד ביורן בורג בווימבלדון ביולי 1981, וחילופי המשמרות שבאו בעקבותיו בשש מילים  בלבד : "תמה תקופת הקֶרַח – החלה תקופת האֵש". טקסט נפלא שמנוסח בבהירות ובדייקנות. הבנתי מייד מה היה חסר לי בדברי הסיכום שלנו. ב- 1981 טרם הבשילה מערכת הספורט לדבר בשפה עיתונאית כה מבריקה שכזאת.

כמה ימים לאחר תום תחרויות ווימבלדון, החל במרכז הטניס ברמת השרון, מפגש גביע דייוויס בטניס ישראל  נגד הונגריה. זה היה ביום שישי – 10 ביולי 1981. מיניתי את אורי לוי לשָדֵר ישיר את האירוע. ד"ר איאן פרומן היה הפרשן שלנו. ההתמודדות הזאת הייתה השידור הישיר הראשון בחייו של אורי לוי, אך הוא ביצע את המשימה כאילו הייתה לחם חוּקוֹ מימים ימימה והפך לשַדָּר טֶניס טוב. הצלחתו הזילה ריר של קנאה מהקולגות הוותיקות שלו.

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הראשי ב-מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן (במרכז) נושא "במשרה כפולה". הוא מכהן כנשיא מרכזי הטניס בישראל ומנהל תחרות הפרס הגדול ברמת השרון, ומשמש בעת ובעונה אחת גם פרשן של שידורי הטניס הישירים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטניס הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם שִמרון, ד"ר איאן פרומן, והשדר אורי לוי שתפס את מקומו של יורם שִמרון. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הילד משמאל הוא סער פרידמן בנו של צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית משה פרידמן.

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָאגִית עלינו. האירוע לא ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו, אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו. איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989. אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה, "ככה לא בונים חומה". אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות. כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים. באחד מביקוריי בארה"ב סיפר לי המארח שלי ב- CBS בניו יורק כי שדרן הספורט של הרשת ברנט מאסברגר כה התלהב מ- ג'רי ווסט הקלע המחונן של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס עד שבשידור ישיר אחד סיפר לצופיו, "…כאשר גֶ'רִי וֶוסְט (Jerry West) מתרומם לקליעת ג'אמפ שוט – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר…". אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו במונחים כאלה ובשפה ציורית שכזאת. האמריקנים חושבים שונה מאיתנו וכותבים שונה, לבטח כשהם מתעדים את היסטוריית ההווה ו/או את היסטוריית העבר. ניסוחם מלא ברק וזוהר. צריך לקרוא ולעיין בספר, "Court room" (בית דין) שכתב קוונטין ריינולדס ב- 1951, כדי להבין אודות מה אני כותב.

טקסט תמונה : דצמבר 1983. בעת ביקורי ברשת CBS בניו יורק שמעתי ממארחיי את השמועה אודות שפת השידור הציורית האמריקנית שהשתמש בה השדר ברנט מאסברגר. (צילום CBS ניו יורק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" (AZTECA), הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה שיקרי , בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בעת שידור ישיר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בשפת טלוויזיה מְמַצָה וממוקדת גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. כבר דנתי בכך בפוסט הקודם , אולם לא ציינתי כי הווירטואוזיות בניסוח הזה עולה על ההתנסחות מאוחרת יותר שלו "ככה לא בונים חומה". הניסוח אודות מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית. הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת ב-אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים לפני תחילת המשחק ההוא ארגנטינה – אנגליה, ובטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". (באדיבות גב' שמחה שטרית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

פוסט חדש מס' 895. תזכורת : כישרון השידור, יכולת התיעוד, ואמינות מדע הכתיבה. לא בכדי טבע ר' משה אבן עזרא את הסלוגן התמציתי, "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". אין דבר כזה שַדָּרוּת ללא עִיתוֹנָאוּת. הועלה לאוויר במוצ"ש 25 ביולי 2020.     

אלכס גלעדי ואנכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו לראות סרטים. בבתי הקולנוע . "יואשיש הולכים לראות הערב לראות את "חלף עם הרוח" , יואשיש הולכים הערב שוב לראות את "הארי המזוהם". ובאמת את "חלף עם הרוח" ו- "הארי המזוהם" (Dirty Harry) , ראינו כמה וכמה פעמים יחדיו באולמות הקולנוע של תל אביב . בכל פעם שוחחנו על כמה מסצנות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן . זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט . הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind), ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו . טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית הענק באחוזת טָרָה רחבת הידיים לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שהיא אשתו סקארלט מפגינה כלפיו על פי תחושותיו ו- הרגשתו. רט באטלר השארמנטי והמיוחד (קלארק גייבל היה גבר נאה בעל יופי לאטיני) משיב לה בציניות בטון שָלֵיו ונוֹן – שָאלָאנְטִי ואומר כלהלן : “Frankly my dear, I don`t give a damn” במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט שונה טיפ – טיפה מזה הנאמר בסרט רב המוניטין : “My dear, I don`t give a damn” אך התסריטאי סִידְנִי הָווֹאַרְד והמפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת . לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו , כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו , מעודדת את עצמה כשהיא שחה למצפונה :

”I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day”.

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

”Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts”

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" (Dirty Harry) של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס. בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר, כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף, ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם, מהמר קלינט איסטווד על חייו. בטוֹן הדיבור הסמכותי, קר הרוח, והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי, הוא פונה אל הפושע שנלכד ואומר את האמירה המונומנטאלית הבלתי נשכחת הנון שאלנטית בסרט הזה : “O. K. go ahead and make my day“, סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים. הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס, ברורה, "…או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי…". הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע . הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו. הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה. הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו. נשמע קליק קטן. צליל הנוֹקֵר. לא נוצרה ירייה. מחסנית האקדח הייתה ריקה. לא נותרה בו עוד תחמושת. הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח. אלכס גלעדי ואנוכי ראינו שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את הסרט "הארי המזוהם".

הסרט "הסַנְדָק" (The Godfather) בן השלוש שעות, מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוזוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה, ייזכר לעַד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר , דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה. באחת הסצנות הידועות ביותר ורבת המוניטין בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקידב- Showbiz  באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח. אמירתו האימורטאלית של הסנדק : “I will make him an offer he can’t refuse” נכנסה כבר מזמן לפנתיאון ההיסטורי של האמירות שהפכו כותרת לאירוע.

המערבון הנודע , “The Good, The Bad, and the Ugly”  ("הטוב, הרע, והמכוער") של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך – וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות) , ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית “…If you have to shoot , shoot , don`t talk…” של הפושע מבוקש עז נפש וחסר רחמים בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן. כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים , מחברי מחזות , אומנים, מדינאים ומנהיגי מדינות, מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים  מן הלב לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו , הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייבראהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח . בעל יושרה מוחלטת , גאון כתיבה ובעל הגיון ברזל . ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות , בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו בטקס הקדשת בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) עיירה קטנה בפנסילבניה . בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה , ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם ידוע אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett)  בן ה- 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ופרופסור ונשיא אוניברסיטת "הארווארד" . הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה, אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה ב-חֵרוּת". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום ההוא של אייברהאם לִינְקוֹלְן במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

19 בנובמבר 1863.

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת , או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם , במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה , שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן . עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוף מעל פני האדמה".

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג. זהו טקסט הנאום של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ , טקסט נאומיו, וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים . מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את כל כתביו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).