פוסט מורכב מס' 930. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 26 באוקטובר 2020.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. מזכירת ההפקה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית רוחל'ה ברכה יחדיו עמי בעת הכנת המסמך הראשוני של הפקת שידורי הטלוויזיה של גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. על דלת המשרד נראים הסטיקרים של מונדיאל ארגנטינה 1978. בתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן יוסף "טומי" לפיד ז"ל, בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיהן יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ובתפקיד מנהל  חטיבת החדשות כיהן יאיר שטרן יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 930. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (1) : חיים גורי ז"ל (2018 – 1923) ושירו "הַרֵעוּת". תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (2) : רָחֵל המשוררת ז"ל (1931 – 1890) ושיריה "כִּינֶרֶת" ו- "זֶמֶר נוּגֶה". תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (3) : שיחתי ב- 1981 עם חיים שוּר ז"ל (2004 – 1926) חבר קיבוץ שוֹבַל שבנו אבידע לוחם וקצין בדרגת סגן, סגן מפקד סיירת הצנחנים נפל במבצע "אָבִיב נְעוּרִים" ב-ביירות ב-1973. אָסוּפוֹת. תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (4) : פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות ואי הסכמות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. הערכתי אותו. קווים לדמותו. וגם: אולימפיאדת מוסקבה 1980 פלוס מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. פוסט מס' 930. הועלה לאוויר ביום שני – 26 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ"כי "קהלת" פרק א', וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין "The thorn birds" (ציפורים מתות בסתר). הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט תמונה : השנים האחרונות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, היכן שהוא בסביבות שנת ה- 2000. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט הממוקם בשכונת יד אליהו בתל אביב בעת אחד מהשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- גביע אירופה לקבוצות אלופות בטרום עידן ה- Euroleague. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עמד בשנים ההן שחלפו במרכז חייה המשגשגים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. המנכ"לים של רשות השידור בשנים ההן של 2001 – 1993 היו מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה יאיר שטרן יבד"ל.  זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : השדר מאיר איינשטיין ז"ל משמאל, הפרשן אלי סהר יבד"ל (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Frame צילום רחב על רקע של שלט מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועד למנוע שרבוב וזליגה של פרסומות מסחריות ושל אנשים, ילדים, ובני נוער שנדחפים ל- Frame הצילום של הצוות המוביל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין ז"ל ואלי סהר יבד"ל. שלט הרקע הזה הובא ע"י ההפקה שלנו באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. אנוכי יושב מימין, עורך ומנהל את השידור הישיר המדובר. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 20 שנים. צילום "פתוח" של עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. משמאל, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, ומימין הפרשן אלי סהר יבד"ל (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Frame צילום רחב על רקע של שלט מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועד למנוע שרבוב וזליגה של פרסומות מסחריות ושל אנשים, ילדים, ובני נוער שנדחפים ל- Frame הצילום של הצוות המוביל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין ז"ל ואלי סהר יבד"ל. שלט הרקע הזה הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. אנוכי יושב קיצוני מימין בעמדת הפיקוד המוסווית שלי מחוץ לטווח מצלמות הטלוויזיה שעליהן אנוכי מופקד ואחראי. הימים ההם לפני שני עשורים חלפו לבלי שוב. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עמד בשנים ההן שחלפו במרכז חייה המשגשגים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. המנכ"לים של רשות השידור בשנים ההן של 2001 – 1993 היו מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2001 – 1993 היה יאיר שטרן יבד"ל. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה. אחת מעמדות הצילום שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. הצלם הוא צחי רביב ולידו משמאל קצת מוסתר שדר הקווים אמיר בר שלום לובש חליפה, מעונב ומחויט לקראת תחילת עבודתו. אנוכי ניצב מימין, מתדרך את הצלם בטרם תחילת השידור הישיר. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עמד בשנים ההן שחלפו במרכז חייה המשגשגים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. המנכ"לים של רשות השידור בשנים ההן של 2001 – 1993 היו מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל. מנהל ערוץ 1 היה יאיר שטרן יבד"ל. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום). 

———————————————————————————————————-

פוסט חדש ומורכב מס' 930 : הועלה לאוויר ביום שני – 26 באוקטובר  2020.

———————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה והעיפה אותו קיבינימט לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח ו-סוּלָק בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצַו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק, הודח, והועף קיבינימט מנכ"ל רשות שידור מכהן שקוראים לו יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם מאז לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 930.

פוסט מורכב מס' 930. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (1) : חיים גורי ז"ל (2018 – 1923) ושירו "הַרֵעוּת". תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (2) : רָחֵל המשוררת ז"ל (1931 – 1890) ושיריה "כִּינֶרֶת" ו- "זֶמֶר נוּגֶה". תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (3) : שיחתי ב- 1981 עם חיים שוּר ז"ל (2004 – 1926) חבר קיבוץ שוֹבַל שבנו אבידע לוחם וקצין בדרגת סגן, סגן מפקד סיירת הצנחנים נפל במבצע "אָבִיב נְעוּרִים" ב-ביירות ב-1973. אָסוּפוֹת. תקרות עשויות מפלדה אינן מתנפצות (4) : פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות ואי הסכמות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. הערכתי אותו. קווים לדמותו. וגם: אולימפיאדת מוסקבה 1980 פלוס מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. פוסט מס' 930. הועלה לאוויר ביום שני – 26 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : שנת 1961. זהו יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי צעיר בן 29 ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן המתנהל בירושלים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל התמנה ב- 1979 בגיל 47 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ועל פי המלצת שר החינוך זְבוּלוּן הָמֶר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. היה מדובר בעיתונאי מבריק בעל יכולות כתיבה וביטוי מרשימים וגם איש חכם שישב תמיד מאחורי שולחן מכונת הכתיבה הישנה ההיא של עיתונו "מעריב" ההוא. לא היה לו שום ניסיון ניהולי ברמה של מנכ"ל של רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ו/או רדיו בטרם מינויו הפוליטי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ז"ל ושר החינוך זבולון המר ז"ל. אף על פי כן ולמרות היעדר כל ניסיון מינימאלי בתחום נקרא ע"י ממשלת ישראל לעשות זאת, לפקד על רשות שידור. משהו ב- דומה ל- מ"כ (מפקד כיתה) שהתמנה לפתע להיות מח"ט (מפקד חטיבה). מדהים (!) אולם יוסף "טומי" לפיד לא סירב להצעת המינוי הממשלתית. עם בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 (החליף כזכור את מנכ"ל רשות השידור שקדם לו יצחק לבני ז"ל), מצא יוסף "טומי" לפיד איש נטול כל מומחיות בתחום, נעדר כל וותק ניהולי ו- שוּם בקיאות קודמת בענף, אפילו לא מינימום סטאז' – מוסד שידור גדול שכלל בשורותיו 2 רשתות טלוויזיה ציבוריות עברית + ערבית ו- 2 רשתות רדיו ציבוריות עברית וערבית, העסיק 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנה מתקציב שנתי של משלם האגרה בגובה של 1/2 מיליארד שקל. מדובר במינוי שעל פניו נראה אבסורדי לגמרי בדומה לסיפור התנ"כי אודות שאול חקלאי צעיר משבט בנימין שחיפש את האתונות של אביו קיש, ושמואל הנביא הזקן הפקיד בידו את המלוכה. גם יוסף "טומי" לפיד עיתונאי ב- "מעריב" חסר כל ניסיון בניהול ופיקוד על רשת שידור שמורכבת מ- 2 רשתות טלוויזיה + 2 רשתות טלוויזיה, מונה 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנית מתקציב של 1/2 מיליארד שקל, נלקח מאחורי מכונת כתיבה ישנה מונחת על שולחן עץ מט ליפול והומלך למלך רשות השידור ע"י ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך שלו זבולון המר.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל הגיע לרשות השידור חסר ניסיון אלמנטרי בהובלה, ניהוג, ו- ניהול רשת שידור ציבורית (טלוויזיה + רדיו) כל כך מורכבת ומסובכת ו- רוויית עלויות כספיות וכלכליות ענקיות. הוא נשא עמו דֵעות קדומות אודות מנהיגות, תכנון, משימות שידור, וגם כ- אלה הנוגעות לחלק מ- כוח האדם העיתונאי שלה שאותו הגדיר "שמאלני" (!). מייד עם התייצבותו ב- 1 באפריל 1979 בלשכת המנכ"ל ב- "בניין החוטים" בשכונת רוממה בירושלים, פתח בקרב דֵעוֹת נגד מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית "השמאלנית" בראשם מנהלה ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 86) ומפקדים אחרים כמו מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון (בן 80, היום) אלכס גלעדי (בן 78, היום), ירון לונדון (בן 80, היום), ועוד רבים אחרים. יוסף "טומי" לפיד לא התמהמה ו- הגה את הסלוגן המפורסם שלו ההוא המגדיר את כיוון וטִיב ניהול מוֹדֶל השידור הציבורי על ידן שבראשו ניצב, בזו הלשון : "…אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא נייטראלית…". אמירה תקשורתית מנוסחת היטב שמעידה על מוצאו הפוליטי של אומרה, ואשר נתמכה ונשאה חֵן רב בעיני יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא המשפטן פרופסור ראובן ירון ז"ל מי ששימש אז דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה במקביל גם חבר מרכז מפלגת חירות. באחד משיאי הַמֶרִי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בחודש יולי של שנת 1979 נגד המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ושיטות הניהול שלו (וגם נגד היו"ר פרופסור ראובן ירון), בשניהם ראתה החטיבה מינויים פוליטיים ימניים של ממשלה ימנית, כינס יוסף "טומי" לפיד את עיתונאי החטיבה לפגישה רבת משתתפים בחדר המערכת הגדול בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, וכה אמר להם : "…על מה יצא קצפכם… אני בכלל הצבעתי למפלגת ד"ש בבחירות 1977…". ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז באפריל 1979 כשהיה כבר מועמד וודאי להדחה ע"י המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל פרופסור ראובן ירון, קפץ כנשוך נחש מכיסאו, והשיב למנכ"ל רשות השידור המתנצל בזעף בקול הבריטון המרשים שלו, "…את מי זה מעניין כאן לאיזה מפלגה פוליטית הצבעת…?". מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל חיווה את דעתו על יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור ואמר עליו ב- ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, כלהלן : "…יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש…". החל עידן חדש ברשות השידור בהנהגתו ועל פי דפוסי ניהולו של יוסף "טומי" לפיד, בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם ברדיו "קול ישראל"(התמונה הנ"ל היא של לע"מ ונרכשה על ידי תמורת תשלום).

טקסט רקע קצרצר אודות מינויו הממשלתי של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979 למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, 1984 – 1979.

הוא יוסף "טומי" לפיד ז"ל, לא היה בראשית 1979 בעדיפות הראשונה של ראש הממשלה דאז מנחם בגין וגם לא של זְבוּלוּן הָמֶר שר החינוך בממשלת מנחם בגין ההיא להציב אותו כמנכ"ל בפסגת השידור הציבורי. בדומה לשאול המלך התנ"כי שהיה חקלאי פשוט שחיפש את אתונות אביו קיש שהלכו לאיבוד ונמשח למלך של עם ישראל ע"י שמואל הנביא הזקן, גם יוסף "טומי" לפיד עיתונאי ב- "מעריב" חסר כל ניסיון בניהול ופיקוד על רשת שידור שמורכבת מ- 2 רשתות טלוויזיה + 2 רשתות טלוויזיה, מונה 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנית מתקציב של 1/2 מיליארד שקל, נלקח מאחורי מכונת כתיבה ישנה מונחת על שולחן עץ מט ליפול והומלך למלך רשות השידור ע"י ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך שלו זבולון המר. חוסר ניסיונו הפיננסי והפיקודי של יוסף "טומי" לפיד לנהֵל צבאות טלוויזיה גדולים, משולבים, ומורכבים, בלט באופן מיוחד והיה רווי שגיאות וטעויות בחמשת הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות של אולימפיאדת מוסקבה 1980, מונדיאל ספרד 1982, אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983, אליפות אירופה לאומות בכדורגל של צרפת 1984 (Euro 1984), ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. 

הסיפור הזה ידוע אך לא לכולם : יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לא היה ב- 1 באפריל 1979 המועמד המועדף של ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין להחליף את יִצְחָק לִבְנִי ז"ל בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לא ספר את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והציע בראשית 1979 את התפקיד הרָם בתחילה למר אַרְיֵה נָאוֹר יבד"ל אז מזכיר הממשלה, אחד מנסיכי הליכוד, ובן ונכד למשפחה הלוחמת של אִרגוני מחתרות האצ"ל ולח"י. אַרְיֵה נָאוֹר סירב ואמר לָאו. לזְבוּלוּן הָמֶר ז"ל שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל והשַר הממונה היה מועמד משלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, העיתונאי, הסופר, המחזאי, והסטיריקן הנודע אֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל. ד"ר – עו"ד נָתָן כּהֵן ז"ל היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור בימים ההם נזכר בשיחות התחקיר עמי, ואמר לי, כלהלן : "…שר החינוך זבולון המר באמת רצה למנות את איש האשכולות אפרים קישון למנכ"ל רשות השידור. אפרים קישון סירב ואמר לשר החינוך כי איננו חושב שהוא מתאים, וכי יש לו מועמד טוב ממנו. קוראים לו יוסף לפיד ומכנים אותו "טומי". רק אז נעשתה הפנייה ליוסף "טומי" לפיד אחד העיתונאים הבולטים של העיתון "מעריב…". אֶפְרָיִם קִישוֹן בעצמו גם איש העיתון "מעריב" הפך למֵלִיץ יושר מספר אחת של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, והצטרף לדעתו זו הקריקטוריסט של העיתון "מעריב" קריאל "דוֹש" גָרְדוֹש ז"ל. שניהם נודעו באהדתם לאגף הימני במפה הפוליטית של ישראל, כמו גם יוסף "טומי" לפיד. יִצְחָק לִבְנִי היה מינוי של שִמְעוֹן פֶּרֶס ממפלגת העבודה / מערך, ו- כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. זמן כהונתו תָם. הממשלה בראשות מְנָחֵם בֵּגִין לא האריכה את כהונתו. על פי דעתה של הממשלה ההיא בראשות מנחם בגין הגיע הזמן לשנות ולהציב בפסגת השידור הציבורי מישהו שקרוב אליה לצד הפוליטי הימני שלה, ואשר יהיה מינוי שלה. ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוסף "טומי" לפיד ז"ל בן 47 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 1 באפריל 1984.

הבלוג הוא עבודה מִשְנִית שלי. המאמץ העיקרי שלי מושקע על ידי מאז 1998 במחקר וכתיבת הסדרה הדוקומנטארית הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", ועוסקת ו-כוללת בתוכה 13 ספרי טלוויזיה תיעודיים שונים עבי כרס שדנים בתולדות תעשיית הטלוויזיה מהיבטים רבים ושונים (לרבות כלכלה, מו"מ ו- זכויות שידורים) בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת, ובארץ מאז 1966 שנת הקמתה של הטלוויזיה הלימודית ו- 1967 תאריך בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, זאת שכונתה בראשית דרכה "הטלוויזיה הכללית". לצורך מחקר וכתיבת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם. 13 הספרים כוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב A4 וכ- 10000 (רבבה) צילומים תיעודיים. המחקר והכתיבה של הסדרה הנ"ל אמורים להסתיים ב- 2020 ו/או לכל המאוחר ב- 2021. 

זיכרון (1). את שיר "הַרֵעוּת" כתב חיים גורי ב-1948 בעת מלחמת העצמאות הקשה של היישוב ורוויית דמים ואבדות כבדות למען תקומת מדינת ישראל. הלחין את שיר "הַרֵעוּת" ב-1948 סשה ארגוב ובכך העניק לטקסט ולמילים ההירואיות של חיים גורי תהילת נֶצַח וזיכרון עולם. 

המשורר והסופר חיים גורי ז"ל (2018 – 1923).

הייתי עסוק השבוע במחקר ו- כתיבת פוסט מס 930 כשברקע בקעו באחד הימים האחרונים קולותיהם של שני שדרני האקטואליה ברדיו גלי צה"ל רזי ברקאי ורינו צרור. לפתע עלה כמו מן האוב כמה שעות בטרם מלאו למדינת ישראל 72 שנים, שמו של האחד, היחיד, והמיוחד המשורר והסופר חיים גורי ז"ל. אדם בלתי נשכח לעולם, ועמו שיר "הַרֵעוּת" ההירואי והבלתי נשכח לעולם שכתב בשלהי מלחמת העצמאות ב- 1948, כשנה בערך לאחר פרוץ הקרבות המרים, ועוסק בזכר הנופלים הישראלים במלחמה על תקומת המדינה. אם זיכרוני אינו מטעה אותי הרי שהביצוע הקונקרטי והנפלא שהשמיעו רזי ברקאי ורינו צרור היה של להקת הנח"ל. את הלחן לשיר "הַרֵעוּת" כתב סשה ארגוב ובכך העניק למילות הגבורה של חיים גורי תהילת נצח. רזי ברקאי ורינו צרור וסיפורם אודות חיים גורי ו- "הַרֵעוּת" נשאו אותי הרחק למקומות אחרים.

ב- 2004 עוד בטרם נולד הרעיון של כתיבת הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL (נוסד ב- יולי 2012 ומונה יותר מ-800000 / שמונה מאות אלף קוראים, נכנסים, ומתעניינים) הייתי עסוק במחקר וכתיבה מפורטים אודות פועלו העצום של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ילד תל אביבי (נולד ב- 1922 ונרצח ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב) מאז היה תלמיד בביה"ס החקלאי "כדורי" בגליל התחתון במסגרת מחקר וכתיבת סדרת 13 הספרים, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הנער יצחק רבין רצה להיות מהנדס מים ולהפתעתי הגדולה היה גם בסוף שנות ה- 30 במאה הקודמת שחקן נבחר ובכיר בקבוצת הכדורגל של ביה"ס "כדורי". יצחק רבין שיחק בתפקיד בלם. גם חיים גורי (היה צעיר מיצחק רבין בשנה אחת, נולד ב- 1923) נימנה אף הוא על שורות נבחרת הכדורגל של ביה"ס החקלאי "כדורי". ואז באותם הימים ההם גיליתי ב- לע"מ את התמונה המפורסמת ההיא של נבחרת ביה"ס "כדורי" בכדורגל (צולמה כנראה ב- 1938 ו/או אולי ב- 1939). קניתי אותה מייד מ-לע"מ. למעט יצחק רבין לא זיהיתי איש מבין הנוכחים בתצלום התיעודי ההוא.

נדמה לי שזה היה ב- קיץ 2005. אולי ב-2004. משפחתי ואנוכי סעדנו את ליבנו במסעדה הערבית המצוינת "אל באבור" בוואדי עָרָה. גם חיים גורי אכל שם עם משפחתו באותה השעה. הצגתי את עצמי בפניו ו-עשינו הכרה. ביקשתי ממנו את עזרתו בזיהוי בנוכחים בתמונה ההיסטורית ההיא. התפתחה שיחה קצרה בינינו. הוא ביקש שאשלח לו את התמונה ההיסטורית של נבחרת הכדורגל של ביה"ס "כדורי" לביתו בירושלים. החלפנו את מספרי הטלפון ואז גם אמרתי לו שאני מעריך אותו הערכה רבה ומעריץ אותו ואת יכולת וכישרון הניסוח והביטוי שלו, ואת שיריו וסיפוריו, והוספתי שהוא בר מזל מפני שהמוסיקאי והמלחין סשה ארגוב העניק לשירו ההירואי "הַרֵעוּת" תהילת נצח וזיכרון עולם. חיים גורי הסכים ואמר לי, "אתה צודק". נפרדנו בלחיצת יד, הודיתי לו, וכל אחד חזר לשולחנו.

כמה ימים אח"כ שוחחנו בינינו בטלפון לצורך זיהוי שלו את הנוכחים בתמונה כשכל אחד מאיתנו מחזיק בתמונה המדוברת מהעבר השני של הקו. להפתעתי הגדולה חיים גורי לא זכר את כולם, וזיהה רק חלק מהאנשים (חיים גורי שהיה אז נער, כנראה בן 16, מופיע גם הוא בתיעוד התצלום ההיסטורי הזה של נבחרת הכדורגל של ביה"ס החקלאי כדור). ואז הוא הציע לי לפנות אל שאול ביבר (גם כן מופיע בתיעוד הצילומי הנ"ל) וציין בפניי, "שאול ביבר בטוח יזהה לך את כולם".

עשיתי מאמץ רב והצלחתי לבסוף לאתר את שאול ביבר ז"ל (2013 – 1922) וכאמור את חיים גורי ז"ל לפניו (2018 – 1923). שניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה נניא שצולמה כאמור ב- 1938. פניתי ראשון למשורר האהוב עלי חיים גורי אולם הוא הפנה אותי למר שאול ביבר ואמר לי בשיחת התחקיר עמו : "…לשאול ביבר זיכרון נפלא. הוא יזהה לך את כולם עד האחרון שבהם…". הוא צדק. שאול ביבר היה פיזמונאי, מחזאי, במאי, ומפיק בעל מוניטין. שאול ביבר בן דורם של יצחק רבין וחיים גורי. שאול ביבר היה מלוחמי ה- ש"י והפלמ"ח ומאוחר יותר הפך לשם דבר ואחד מעמודי התווך של התרבות והבידור במדינת ישראל. נפגשתי עם שאול ביבר ב- "קפה תמר" ברחוב שיינקין בתל אביב. הוא זיהה את כל הנוכחים בתצלום בתוך 30 שניות. שאול ביבר ז"ל מת ב- 2013 בגיל 91.

הערה אישית שלי : קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרה ובבלוג את כל הנוכחים בכל התמונות גם אם חשיבותם של חלק מהם פחותה, גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי כל הנוכחים בתמונות השונות.

טקסט תמונה : 1939 / 1938. תיעוד היסטורי. תזכורת מהימים ההם לפני כ- 81 שנים. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" בתקופת המנדט הבריטי שניצחה אז את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. יצחק רבין  בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין , עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה) מאיר ליכטנשטיין (מחדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס החקלאי כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ביה"ס "כדורי". זיהוי הנוכחים בשורת כורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מסג'רה), יהושע "זיגי'"זייגר, והמשורר חיים גורי (אז גורפינקל). זיהוי השוכבים מימין לשמאל : שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל) והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע. (באדיבות שאול ביבר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אלעד פלד (בן 93 היום) מי שהיה מח"ט "גולני" שלי בשנים 1959-1958 מספיד את המשורר חיים גורי ז"ל. 

היה עצוב. ב- 31 בינואר 2018 נדם קולו של מצפון האומה בן דור הפלמ"ח, המשורר והסופר הלאומי חיים גורי ז"ל, והוא בן 95 (2018 – 1923). האזנתי בבוקר ההוא לשידור הישיר של רדיו גלי צה"ל מתיאטרון ירושלים את טקס האשכבה לזכרו של המשורר והסופר הלאומי חיים גורי ז"ל בן דור הפלמ"ח, בהובלה והנחייה קורקטית ומאופקת של השדר אפי בן אברהם. נגעו בלבי דברי ההספד שנשא לזכרו האלוף במיל. אלעד פלד (בן 93, היום) אף הוא בן דור הפלמ"ח של חיים גורי. אלעד פלד היה מח"ט "גולני" הרביעי והאחרון שלי בעת שירותי הצבאי הקרבי בגדוד 12 של החטיבה בשנים 1959 – 1956. אלעד פלד סיים את נאום ההספד שלו במילים האלה שנלקחו מספרו ושירו של חיים גורי באותו השם, "אף שרציתי עוד קצת", וכה אמר המשורר בערוב יומו : "ודע לך שהזמן והאויבים, הרוח והמים, לא ימחקו אותך. אתה תימשך, עשוי מאותיות. זה לא מעט. משהו בכל זאת יישאר ממך". הטקסט הנ"ל איננו אומר דבר לאנשים צעירים אולם הוא מר עבור הדור המבוגר ששרוי בערוב יומו. חיי נעורים נצחיים הם תקווה של ציבור עוּל ימים, ותקווה נכזבת של אנשים בגיל גבורות. הסופר והמשורר חיים גורי ז"ל קנה את המוניטין העצום שלו כמצפון האומה באוסף העצום של שיריו ובראשם ארבעת המפורסמים ביותר והבלתי נשכחים, "הַרֵעוּת", "בָּאב אֶל וָואד", "פָּנָס בּוֹדֵד", ו- "הִנֵה מוּטָלוֹת גוּפוֹתֵּינוּ". כמו רבים מבני דורי גם אנוכי גדלתי והתחנכתי על שיריו. מצפונו היה אחד מסוללי  דרכינו בין המהמורות השונות והרבות. שוחחתי עם חיים גורי ז"ל בשלוש הזדמנויות. בפעם הראשונה כשביקשתי ממני לזהות את הנוכחים בתמונה של קבוצת הכדורגל של ביה"ס החקלאי "כדורי" בגלילי התחתון, תמונה שצולמה ב- 1939, בה רואים את יצחק רבין ז"ל וגם אותו. כל הדוֹר ההוא קָמָל ואיננו עוד. בפעם השנייה שוחחתי עמו על פוסט קצר שכתב ופרסם פעם בעיתון "הארץ" אודות שני רופאים ישראליים שהחלו את עצמם ביודעין במחלה המסוכנת "קדחת מערות" (קרויה גם "קדחת קרציות") כדי לחקור את מהותה וכיצד להילחם בה. אנוכי חטפתי את "קדחת המערות" היכן שהוא בקיץ 1947 בהיותי בן תשע בכיתה ג' בביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים, בעת שערכנו טיול רגלי כיתתי עם המורה משה ישראלי לרמת יששכר המשקיפה ממערב על הישוב שלנו קיבוץ אפיקים. סיפרתי לחיים גורי כי איתרנו בטיול ההוא "מערת דורבנים", לתוכה רק אני זחלתי כדי לאסוף את הקוצים שלהם הצבועים בשחור / לבן, כמה עשרות, ולחלקם לבני כיתתי. בארוחת הערב בכיתה בתום הטיול ההוא (הימים ההם של הלינה הקבוצתית) התלוננתי אצל מטפלת הכיתה שלי אסתר יסינבסקיה / סיני כי הראש שלי מגרד לי. מטפלת הכיתה סירקה אותי ב- "מַסְרֵק צָפוּף" מתוכו נפלו קרציות לתוך המרק בצלחת שלי. כעבור שבועיים חליתי במחלה שהוגדרה כ- "קדחת המערות". חוֹם גוּפִי טיפס כבר ל- 41.2 מעלות צלזיוס. הרגשתי שאני נשרף. הובהלתי לביה"ח עפולה, שם ניצלו חיי, אולם התקפות הקדחת הזאת שבו חזרו, ונשנו במשך כמה חודשים עד שהתאוששתי לגמרי. בפעם השלישית שוחחתי עם חיים גורי ז"ל אודות שני המלחינים סשה ארגוב ושמואל הרשקו. אמרתי לו שהוא במידה רבה בר מזל מפני ששניהם העניקו תהילת נצח וזיכרון עַד לשיריו "הַרֵעוּת", "בָּאבּ אֶל וַואד", ו- "פָּנָס בּוֹדֵד". בדיוק כשם שהמלחין שמואל "שמולי'ק" קראוס עשה זאת משהעניק תהילת נצח וזיכרון עַד לשירה של רחל בלובשטיין "זֶמֶר נוּגֶה". חיים גורי ז"ל השיב לי, "…יש צֶדֶק רָב בדבריך…". צדק המשורר נתן אלתרמן ז"ל כשאמר לפני שנים רבות : "…פעם ב- 1000 (אלף) שנה קם דוֹר כזה כ-דוֹר הפלמ"ח…". כידוע על דור הפלמ"ח ההוא שהקים את מדינת ישראל נמנו רבים מאוד וטובים מאוד, וביניהם גם יִצְחָק רָבִּין ז"ל וחַיִים גוּרִי ז"ל. בערוב ימיו הזהיר חיים גורי ז"ל את האומה ושליטיה כי לצד הישגיה הגדולים של מדינת ישראל שוכן בה בעת הזאת גם הרָע מכל רָע.

טקסט תמונה : 1939 / 1938. תמונה היסטורית. תזכורת מהימים ההם לפני כ- 81 שנים. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. יצחק רבין  בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מחדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס החקלאי "כדורי" ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ביה"ס "כדורי". זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מ- סֶגֶ'רָה), יהושע "זיגי" זייגר, והמשורר חיים גורי ז"ל (אז גורפינקל) בן 16. זיהוי השוכבים מימין לשמאל : שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל) והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע.                 

הערה 1 : עשיתי מאמץ והצלחתי כאמור לאתר את שאול ביבר ז"ל (2013 – 1922) ואת חיים גורי ז"ל (2018 – 1923), ושניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1938 ו/או 1939. (לע"מ תמורת תשלום).

הערה 2 : קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרה וב- בלוג את כל הנוכחים בכל התמונות גם אם חשיבותם של חלק מהם פחותה, גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי כל הנוכחים בתמונות השונות.

פוסט מס' 930. ראשית עשור ה- 80 במאה הקודמת. התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנחנו מכסים לראשונה את אליפות ישראל בסקי מים ב-"חוף הגיא" בטבריה. הפקות שידורי חטיבת הספורט בראשותי את הכדורגל בארץ ואת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. פוסט מס' 930. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

ההקדמה כוללת חלק מהמחקר שלי אודות רקע התקופה ההיא שעוסק בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי ובראשותי תחת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער. תמצית המנהיגות הטלוויזיונית איננה מסתכמת ולא נבחנת בקניית כרטיסי טיסה והטסת שדרני ספורט ליעדי השידור השונים בחו"ל לרבות מונדיאל ספרד 1982. מנהיגות טלוויזיונית בעלת חזון ויכולות מייצגת מאמץ שידור רצוף בלתי נלאה לאורך זמן. מנהיגות טלוויזיונית מגלה דבקות במשימה ללא פשרות לאורכן של שנים רבות באין סוף תחומים של תכנון והפקה ויכולת הוצאה לפועל הלכה למעשה, צילום, שידור, פרשנות, ומסירת אינפורמציה עיתונאית לציבור מהשטח. ההדגשה מהשטח ממוקדי ההתרחשויות. הערך העליון של ניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי גרס ראשית דבר שידור מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל ובהיכלי הכדורסל, מעמדות שידור הסמוכות למסלולי הא"ק, מבריכות השחייה, ומאולמות ההתעמלות. בארץ כמו גם בעולם הרחב. דיווח בשיטת ה- Off tube (בעיקר בעת שידורים ישירים) הוא מעשה עיתונאי נִקְלֶה, במידה לא מועטה מעשה הוֹנָאָה, במידה רבה מעשה מְזוּיָף, ובסיכומו של דבר מעשה בָּזוּי ולגלגני כלפי צופי הטלוויזיה באשר הם . האשמה איננה מוטלת רק לפתחן של ההנהלות שמחליטות בהבל פה על שידור Off tube אלא שרויה גם ליד מפתן דלתם של המשת"פים, כל מיני שדרנים כנועים, שמסכימים לאבד את כבודם וריבונותם, רק כדי לשמור על שלום בית מטופש ומלאכותי עם מעסיקיהם.

הקמת מגדלים ומיסוד עמדות צילום ותקשורת בראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי ממשיך ליזום ולקדם הקמת מתקני ומגדלי צילום ושידור באצטדיוני הכדורגל בארץ ובאתרי ספורט אחרים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

זיכרון (2). את השיר "כִּינֶרֶת" כתבה רחל המשוררת ב-1927. שנים אח"כ הלחינה אותו המשוררת והמוסיקאית נעמי שמר והעניקה לו תהילת עולם וזיכרון נצח. את השיר "זֶמֶר נוּגֶה" כתבה המשוררת רחל בשנות ה-20 של המאה הקודמת בתל אביב. הלחין את השיר "זֶמֶר נוּגֶה" ב-1967/1966 שמולי'ק קראוס. שלישיית "החלונות הגבוהים" בהרכב ג'וזי כ"ץ, שמואל "שמולי'ק" קראוס, ואריק איינשטיין העניקה לו בשנות פעילותה בין 1966 ל-1968 תהילת עולם וזיכרון נֶצַח.

אין נער בעמק הירדן שלמד בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" ולא קרא את שיריה של המשוררת הנערצת רָחֵל ביניהם "כינרת", שיר שכתבה ב- 1927. המלחינה והמשוררת נעמי שמר העניקה ל- "כינרת" תהילת עולם וחיי נצח (כפי שהמלחין סשה ארגוב העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "הַרֵעוּת" של חיים גורי, וכפי שהמלחין שמואל "שמולי'ק" קראוס העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "זֶמֶר נוּגֶה" אף הוא של רחל המשוררת). לא העליתי אז בדעתי כי בחלוף שנות דוֹר ישמש השיר ההוא תפאורה בכתבת טלוויזיה בנושא ספורטיבי. בחג הסוכות באוקטובר 1980 החלטתי להעניק ב- "מבט ספורט" חשיפה טלוויזיונית לאליפות ישראל בסקי מים שנערכה ב- "חוף הגיא" בטבריה ולגיבור האליפות נער בן 18 בשם משה גנזי. מנגד השקיפו הרי גולן. יצאתי לסיור קדם הפקה במוקד ההתרחשות כדי תכנן ולאתר זוויות צילום ולוודא את מיקום המצלמות בחוף. בתום סיור קדם ההפקה חזרתי לירושלים ולקחתי עמי לטבריה את המגישה הקבועה שלי גב' אורלי יניב, את הבימאי הקבוע שלי יואב פלג, את הצלמים והצוות ההנדסי, וכמובן את הריגרים כדי שיקימו עבורי את "מגדלי בלולו". שני הצלמים שהופקדו על המצלמות האלקטרוניות היו קארלוס פופ ושלמה גֶרְשֶנְגוֹרְן (סָפִּיטִירְקִי) שכונה בפי כל "סָאלוֹ". שני החברה האלה ילידי ארגנטינה קָארְלוֹס פּוֹפּ ושלמה גרשנגורן היו יהודים ציוניים חמים, נאמנים, ונלהבים כמו כל יהודי ארגנטינה והחליטו לפני שנים רבות לעלות מבואנוס איירס לישראל כדי לבנות כאן את ביתם. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי קשור במשך שנים רבות לצלמים ולטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חייתי אִתָּם וביניהם. אהבתי והערכתי אותם. לשידור הציבורי לא הייתה תקומה בלעדיהם. Shot הפתיחה הפסטורלי של אותה הכתבה ההיא אודות אליפות ישראל בסקי מים באוקטובר 1980 במימי הכינרת הראה את את אורלי יניב ב- Stand up משדרת את האליפות , כשברקע תמונת ה- Video שלה מבצבצים הרי גולן, וברקע ה- Audio שלה מתנגן לרגע קט שירה של רחל "כינרת" ומילות השיר, "שם הרי גולן הושט היד וגע הם…". צופי "מבט ספורט" שהיו מכורים לכדורגל הוכו בתדהמה נוכח שידור כתבה שעוסקת באליפות ישראל בסקי מים ושירה של המשוררת רחל משמש פס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי שלה. משה גנזי הפך גיבור ספורט ישראלי לרגע קט.

טקסט תמונה : זוהי כריכת הספר "רחל" ספרו המצוין והבלתי נשכח של העיתונאי וההיסטוריון אורי מילשטיין. (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

טקסט מסמך : שירה של המשוררת רחל "כינרת" מ- 1927. (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זהו "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזרת ההפקה עדה קרן, המגישה אורלי יניב, אלוף ישראל בסקי מים הנער משה גנזי (בן 18), ונערת הקאראקטר ג'נרייטור (מכונת כתיבה אלקטרונית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוזי קוקה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. זהו יואב פלג (בן קיבוץ אוּשָה בגוש זבולון) מי שהיה בימאי מצטיין והטוב ביותר בימים ההם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בתחומי שידורי הספורט, החדשות, והאקטואליה. יואב פלג היה בימאי טלוויזיה ייחודי ומקורי בלתי נשכח עבורי. אהבתי והערכתי אותו עד למאוד. יצאתי עמו אלפי פעמים לשדות המערכה הטלוויזיוניים ומעולם לא הפסדתי. אי אפשר היה ליפול עמו. איש קר רוח ובעל תעוזה, מוכשר, חרוץ, ומסור מאוד לתפקידיו בטלוויזיה. שירת בצה"ל בצנחנים והיה מדריך צניחה בעל מוניטין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1980. חג סוכות. טבריה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. "חוף הגיא" בכינרת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל ב-סקי מים. כרגיל את מגדלי הצילום המודולריים והשימושיים הקימו נערי בלולו. הצלם העליון על המגדל הגבוה הוא שלמה גרשנגורן – ספיטירקי (לובש מכנסיים קצרים כהים). הצלם על המגדל הנמוך מימין הוא קארלוס פופ (חובש כובע לבן ולובש מכנסיים לבנים קצרים). (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. טבריה. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. זהו "חוף הגיא" בכינרת. הצלמים קארלוס פופ (התחתון מימין) ושלמה גרשנגורן (העליון משמאל) מצלמים את אליפות ישראל בסקי מים. באליפות ניצח משה גנזי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גורלו של רדיו "קול ישראל" הנוגע לעמדות שידור באצטדיונים היה עַגוּם עוד יותר מזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שדרי התוכנית הפופולארית "שירים ושערים" נדרשו לדווח מגובה הדֶשֶא, ולעולם ללא קורת גג. הם עבדו בתנאים קשים, חשופים תמיד לרוחות, גשם, ואו שמש, ולוויכוחים אין ספור עם הסדרנים. עמדת השידור של אנשי הרדיו מוקמה אומנם במרכז המגרש אך זאת הייתה תצפית קרקעית לכל דבר בלתי מוגנת. המיקום הגרוע ביותר של כל שַדָּר כדורגל באשר הוא. קשה להאמין שנחמיה בן אברהם שַדָּר רדיו "קול ישראל" הציבורי – ממלכתי הנודע ורב המוניטין, שאב את האינפורמציה שלו מנקודת התצפית הגרועה ביותר במגרש, ושידר את שידוריו הישירים הנודעים בעמידה היכן שהוא בקצה כר הדֶשֶא ומגובה פני הקרקע .

טקסט תמונה :  4 בדצמבר 1969. אִצטדיון ר"ג. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 51 שנים. נחמיה בן אברהם (ממושקף, עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ב- 4 בדצמבר 1969 מגובה הדשא באצטדיון ר"ג את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970. זאת הייתה נקודת התצפית הגרועה ביותר לכל שדר טלוויזיה ורדיו באשר הוא. לימינו של נחמיה בן אברהם ניצב עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני מעיתון "חדשות הספורט". (התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם אלמנתו של נחמיה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התאחדות הכדורגל וקבוצותיה לא עשו דָבָר במשך חמש עשרה שנה כדי להקים מגדלי צילום ועמדות שידור, וגם כדי לתמוך בתשתיות התקשורת של הטלוויזיה הישראלית ו- "קול ישראל", הנוגעות למיסוד טלפוניה, קווי שידור 4W, ותמסורות מיקרוגל (Microwave). שערורייה. קשה להאמין היום באילו תנאי עבודה ירודים של הפקה, צילום, ושידור עבדנו בימים ההם. זאת הייתה תקופת החלוציות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. איש במחלקת הספורט בראשות דן שילון ואלכס גלעדי לא עשה שם חשבון ותרם את מלוא כישרונו ומרצו לטובת המָסָך הקדוֹש.

פוסט מס' 930 : Optimize now. להביא את שדרנות, עיתונאות, ופרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. אשת רדיו גלי צה"ל יעל דן משוחחת עם המשורר הלאומי הנערץ חיים גורי (13 במארס 2017). פוסט מס' 930 נשען בחלקו על פוסט מס' 673. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 26 באוקטובר 2020.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הַרָם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישי שלי : אמפליטודה. הסופר הנעלה והמשורר הלאומי השלישי הנערץ בתולדות האומה (קדמו לו המשורר הלאומי הראשון חיים נחמן ביאליק והמשורר הלאומי השני נתן אלתרמן), מר חיים גורי בן 94 היום (!) משוחח ו- מתראיין אצל יעל דן ברדיו גלי צה"ל ביום שני – 13 במארס 2017 בין 13.00 ל- 14.00, בפרשת הנצחת שמו של רחבעם "גנדי" זאבי בשער הגיא בואכה ירושלים. הוא נוזף בה חמורות. יעל דן מתרצה ומשנה כיוון לא מרצונה אלא מפני שהיא נכפית לעשות זאת ע"י המרואיין עצמו מר חיים גורי. רגע דַל ומֵבִיךְ ליעל דן, למערכת שלה "עושים צהרים", וגם לתחנה הצבאית שאותה היא מייצגת.

תזכורת מ- 13 במארס 2017 : הסופר הנעלה והמשורר הלאומי השלישי הנערץ בתולדות האומה (קדמו לו המשורר הלאומי הראשון חיים נחמן ביאליק והמשורר הלאומי השני נתן אלתרמן), מר חיים גורי בן 94 היום (!), הטיח השבוע ב- 13 במארס 2017 נזיפה פומבית חריפה ו- חסרת תקדים ב- רדיו גלי צה"ל וביעל דן מגישת תוכנית האקטואליה "עושים צהרים" בין 13.00 ל- 14.00. הנזיפה התרחשה בעת שיחה בין יעל דן לחיים גורי בה ביקשה את חוות דעתו למפעל ההנצחה השנוי במחלוקת ציבורית חריפה של רחבעם "גנדי" זאבי בשער הגיא כ- מעשה זיכרון של פריצת הפלמ"ח בציר "באב אל וואד" לעבר ירושלים הנצורה. בעת השיחה שניהלה יעל דן עם חיים גורי נשמעה ברקע במקום המחלוקת בשער הגיא שירה בציבור של וותיקי הפלמ"ח של שיר הגבורה ההירואי "באב אל וואד" שכתב חיים גורי הצעיר בן 25 אז במלחמת העצמאות ב- 1948, והלחין אותו שמואל פרשקו. הזמרת יפה ירקוני הייתה הראשונה ששרה אותו ב- 1949 והעניקה לו פרסום ארצי. נזיפתו של חיים גורי ביעל דן וברדיו גלי צה"ל בפרהסיה ב- 13 במארס 2017 קבל עשרות אלפים מאזיני התחנה הצבאית איננה מעשה שגרתי. יתירה מזאת : היא חסרת תקדים. הנזיפה מהווה שיעור מאלף בתקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה) לטובת עריכת עיתונאות הוגנת וגם מתחשבת, הכנה כהלכה של שיעורי בית, פרק בעריכת מהדורת אקטואליה ולימוד והכנה קפדניים ותכנון מדוקדק של לוחות זמנים, שינון סקלת ערכי נימוס יסודיים ודרך ארץ של השַדָּר / שַדְּרָנִית עם בן שיחו, וכישרון הפרדה בין עיקר לטָפֵל. השדרנית יעל דן ומערכת "עושים צהרים" לא ישכחו עוד הרבה זמן את הטלת הדופי וההוקעה החריפים אותם חטפו מהמשורר הלאומי השלישי והסוֹפֵר רָם המעלה חיים גורי (מדהים לדעת ולהיווכח כמה הוא היה עדיין צלול, הגיוני, ובהיר למרות גילו) בעת שהמגישה והמנחה הוותיקה ערכה עמו ריאיון מפוצל ורגיש הנוגע להנצחה אישית מופרכת של רחבעם "גנדי" זאבי ב- שער הגיא (באב אל וואד). הנצחה אישית שהפכה כאמור לוויכוח קשה ו- לשנויה במחלוקת קיצונית בציבור. מדובר במפעל הנצחה של איש אחד, מפעל הנצחה שמתעלם ממורשת זיכרון קולקטיבית הנוגעת פריצת הדרך לירושלים רוויית הדמים של אלפי לוחמים מחטיבת הראל האמיצה של הפלמ"ח במלחמת העצמאות הקשה ב- 1948, וגם מיחידות צבאיות אחרות, לרבות נהגים אזרחי המדינה שבדך שהתנדבו באוֹמֶץ לִבָּם לנהוג את המכוניות המשוריינות של הישוב הקטן לאורכו של ציר באב אל וואד המוביל לירושלים הנצורה ואשר נשלט ונחסם באֵש והנחת אבנים וסלעים על הכביש הצר והמפותל ע"י כנופיות ערביות. בצלאל "צַלְקֶה" כהן ז"ל חבר קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן היה בין המתנדבים הרבים שנהגו את המשאיות עוטות שכבת ברזל שהולחמו בריתוך במסגריות הקיבוצים, המושבים, והערים והגנו על קבינת הנהג (וגם על חלק מגוף המשאית) בדרכן הקשה והמסוכנת בציר הצַר והממולכד של באב אל וואד. שיאו של השיעור המאלף הסתיים בתלונה קשה של חיים גורי ליעל דן מי שהֵאִיצָה בו בחוסר סבלנות לקצֵר בדבריו. חיים גורי בן דור הפלמ"ח הוא מתנגד חריף כמו רבים מחבריו למפעל הפרטי / בלבדי אבל ממלכתי שמתוכנן להנציח את שמו של רחבעם "גנדי" זאבי בשער הגיא. הוא אומר שברעיון ההנצחה של רחבעם זאבי במקום הקונקרטי המדובר של שער הגיא טמון ריח פוליטי מגעיל וזהו מעשה טיפשות ו/או אטימות. הרי אין מדובר בפועלו של איש יחיד אלא באלפים. מדובר במורשת לאומית של הפלמ"ח ולא אישית של רחבעם "גנדי" זאבי. במהלך השיחה ההיא ב- "עושים צהרים" בין 13.00 ל- 14.00 ב- 13 במארס 2017 (אינני זוכר אם המראיינת ציינה בטרם השיחה את מיקומו הגיאוגראפי של המרואיין שלה, אנוכי מבין שהוא שהה באותו הרגע עם חבריו הפלמ"חניקים הוותיקים בנקודת המחלוקת בשער הגיא) ביקש חיים גורי מיעל דן לא רק להעיד את עדותו הנוגעת למעשה השגוי בפרשה הנדונה, אלא עמד על כך בתחילת השיחה כי עליו לקרוא את שירו הרלוואנטי שכתב המשורר הלאומי השני של מדינת ישראל נתן אלתרמן ב- 10 בדצמבר 1948, "דבר מבקיעי הדרך", ואשר מספר כי פריצת הדרך לירושלים רוויית הדמים והמתים הייתה מעשה אָמִיץ כביר של לוחמים רבים שלנו. קטע ההקראה היה חשוב לו. יעל דן התנתה והגבילה את משך ההקראה של חיים גורי מחמת לחץ מחוגי השעון של "עושים צהריים". כמאזין קבוע של רדיו גלי צה"ל, נדמה היה כי היא שרויה בפניקה. יעל דן המשיכה להתמקח התמקחות נעדרת נימוס עם חיים גורי כמה בתים הוא רשאי לקרוא מ- "דבר מבקיעי הדרך", טענה כי עליו לקצר, וכי לתוכנית האקטואליה בהובלתה אין את העֵת הדרושה להכיל את כל נימוקיו, לרבות קריאת השיר. יעל דן העמידה את חיים גורי בפני מציאות בלתי מתקבלת על הדעת. אני בטוח שיעל דן הוותיקה והמנוסה לא התכוונה לפגוע במשורר אולם תכנון ובניין לוח זמנים לא נבון של "עושים צהרים", דחק בה לדחוק בחיים גורי. הטקסט המֵאִיץ שלה נשמע מתריס ופוגעני בתוך תוכנית האקטואליה שלה בה לוח הזמנים איננו מתוכנן היטב. חיים גורי איננו רק אחד מאנשי הרוח הַדְגוּלִים של מדינת ישראל בכל הזמנים, הוא משמש מַצְפֵּן מוּסָרִי, מדיני, וחברתי של האוּמָה כולה. חיים גורי באמת נעלב מיעל דן (ועמו גם לא מעט מאזינים) וכֹה השיב לדבר הזירוז של מי שנחשבת לאחת מאוֹשְיוֹת הייצוג של התחנה הצבאית : "…תראי יעל דן…אינני ילד קטן…אם הזמנתם אותי לתוכנית שלכם, עליך לתת לי לסיים את דבריי…". הוא בעצם לימד אותה לקח. לפתע הפכה יעל דן את טון הדיבור המאיץ ל- נוֹפֶת צוּפִים. היא התרצתה והרשתה לחיים גורי להמשיך את עדותו כאילו מחוגי הזמן עצרו פתאום מלכת. אולם המשורר הלאומי השלישי שלנו חש בצדק, מבוּזֶה. חיים גורי השיב לה כהאי לישנא, "…אני כבר לא רוצה להמשיך…". היה ברור כי מבנה לוחות הזמנים של "עושים צהרים" ב- 13 במארס 2017 היה פגום וכי יעל דן הייתה חייבת להכין מראש זמן שידור רזרבי לשיחתה עם המשורר. אנוכי בטוח שבעת שיחות ההפקה המוקדמות של "עושים צהרים" עם חיים גורי, הוא הודיע מראש לתחקירניות / מפיקות רדיו גלי צה"ל כי הוא מתכוון להקריא לציבור המאזינים את השיר "דבר מבקיעי הדרך" של נתן אלתרמן ז"ל בו מספר המשורר הלאומי השני (וגם מחזאי מוכשר) כי הפריצה לירושלים הנצורה בציר באב אל וואד הייתה מעשה של לוחמים רבים. ככה לא מתנהגים עם המשורר הלאומי השלישי של מדינת ישראל שעוד רגע קט ימלאו לו 94. המגישה והמנחה יעל דן חשה באיחור כי ההאצה וההתנהגות חסרת הסבלנות של רדיו גלי צה"ל (והיא נציגתו) כלפי חיים גורי גבלה בבוטות וחוצפה, והייתה בלתי מקובלת לחלוטין. בסופו של דבר נכנעה יעל דן לנזיפתו של חיים גורי רק לאחר שאיבדה את כבודה ואת כבוד רשת השידור שלה. איך יודעים זאת ? פשוט מאוד. גוון קולה התובעני נוטף מקָח כלפי המשורר, שינה את סולם הצלילים ל- דְבָש, ו- הפך עכשיו למתרפס. "…לא, לא, לא…", התחננה בפני המשורר הלאומי השלישי, "זה בסדר… תמשיך… תמשיך…", הפצירה בו. חיים גורי האחד שאין בִּלְתוֹ בימינו אנו במדינת ישראל נעתר לתחינתה אולם עשה זאת באי חשק בולט. קולו הסגיר את סערת לִבּוֹ. תום הסצנה הרדיופונית הישירה חשפה את המראיינת המֵאִיצָה והננזפת כדמות מעוררת חמלה.

לטובת קוראי הבלוג הצעירים אוסיף כאן במשפט מוסגר ואוֹמַר כלהלן : מן ההיבט ההיסטורי בעת האירועים הדרמטיים, הקשים, וה- הירואיים בחייה של האומה הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה, בזמן מלחמת ההקרבה ותקומתה של מדינת ישראל ב- 1948, קמו לה בשעה ההיא שני משוררים דגולים נתן אלתרמן ז"ל וחיים גורי ייבדל לחיים עוד יותר ארוכים. שניהם תיעדו בכתיבתם בכישרון עצום את את הגבורה העילאית של בניה של מדינת ישראל, שאותה ייסדו בדָם ואֵש, הקימו אותה בגופם בדבקות עַל במטרה הנכספת, עד כדי הקרבת חייהם.

דבר מבקיעי הדרך.

מילים : נתן אלתרמן (רכש את פרסומו העצום ואת ההערצה של רבים גם בזכות "הטור השביעי" רב המוניטין שכתב במשך שנים ארוכות בעיתון "דָבָר" בין 1943 ל- 1967).

לחן : עקיבא נוף

בית 1 : ההיגיון גזר: לשווא !

הפחד סח: נחתם דיננו !

חשבון המלחמות השב

ירק בבוז אל מול פנינו.

פלדה אנגלית ואש -ערבים

צווחו: אתכם נכריע ברך !"

– ולנו רק מנין רובים…

אבל עברנו את הדרך !

בית 2 : מגבול מזרח שטפה עמון

מגבול דרום עלתה מצרים.

צפון וים בקול- המון

סגרו את מעגל הציד

כסד נתנו רגלינו, אל,

עלי גחון זחלנו הרה,

ועל גבנו אח נופל…

אבל עברנו את הדרך.

בית 3 : עורב ועיט על גבהים

ראה ראו לדת ממלכת

עת הגדודים העבריים

טרפו ולא עמדו מלכת.

כבתום עמל חריש עמוק

נמים הם תחת תל ופרח.

לא ישיגם קול שיר ושחוק

שכן עברו הם את הדרך.

בית 4 : לך, העם הקם וחי

נישאו הם לא הלל וכתר

לך העם הם נתנו שי

את ארבעים הקילומטר…

את ארבעים הפרסאות

העקובות מקרב- ופרך

האפורות ומסולעות…

ומעתה פתוחה הדרך… 

השדרנית יעל דן ורדיו גלי צה"ל בפיקודו של ירון דקל ביזו במידה גסה ולא מיניאטורית את חיים גורי. אין לי מילים אחרות על מנת להגדיר את הסיטואציה המביכה. אשנה ואומר פעם נוספת, מדובר בפגיעה בכבודו ובאישיותו של המשורר הלאומי השלישי הנערץ של מדינת ישראל שעוד מעט ימלאו לו 94 שנים. ואגיד גם עוד הפעם : מדהים עד כמה המשורר צלול, ברור, וענייני. חיים גורי היקר, ברצוני לומר לך שמשפחתי הרחבה ואנוכי מעריכים, מוקירים, ומעריצים אותך עד בלי די. תבורך (!).

תארו לעצמכם את אחת מרשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות מראיינת ומשוחחת נניח בשידור ישיר נוכח פני האומה עם המשורר הלאומי האמריקני וולט וויטמן (1892 – 1819), כשלפתע המגיש והמנחה מתמקח עם המשורר הנערץ, כמה שורות הוא רשאי לקרוא מתוך שיר הקינה שלו, "הו, רב חובל", בשל אילוצי הזמן של המִשְדָר והצורך לשדר פרסומות. על כן ולפי כך מודיע לו המנחה הטלוויזיוני כי טקסט הסיום של השיר, "…אבוי ליבי, ליבי, ליבי, הו כתם דם שותת, באשר רב החובל שלי צונח קר ומת…", לא יוכל להיכלל בתוכנית. יעל דן עשתה עוול גדול לחיים גורי (גם אם לא בכוונה). היא פשוט העליבה אותו בשידור ישיר ברדיו גלי צה"ל ב- 13 במארס 2017 קבל עשרות אלפי מאזינים. ככה לא מתנהגים.

אוסיף כאן שורה או שתיים ואומר עוד : חיים גורי היה לא רק מצפן, משורר, סופר, ועיתונאי שבילה וישב מאחורי שולחן ה-מכתבה והתבונן במכונת ההדפסה הישנה. חיים גורי היה מפקד פלוגה במלחמת העצמאות רוויית הדמים של מדינת ישראל ב- 1948 והוביל לוחמים לקרב. חיים גורי כמו רבים אחרים כמותו נשבע אמונים לדגל ולמדינה כמו גם להקריב את חייו אם יידרש למען תקומת העם היהודי בארץ ישראל. בחרתי להביא כאן תמונה מ- 1939 של חיים גורי כתלמיד בן 16 (יליד 1923) שהיה אז שחקן בקבוצת הכדורגל של בית ספרו, ביה"ס החקלאי "כדורי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור. באותו ביה"ס החקלאי "כדורי" למד גם יצחק רבין בן 17 (יליד 1922) מבוגר בשנה אחת מחיים גורי ששיחק אף הוא בתפקיד בלם בנבחרת הכדורגל של "כדורי". בשעתו ביקשתי מחיים גורי לזהות לי את את כל המצולמים בתמונה ההיא שתועדה לפני 78 (שבעים ושמונה) שנים. הוא השיב לי בנימוס כי הוא חושב שלא יצליח והפנה אותי לשאול ביבר שצלח את משימת הזיהוי. ועוד מילה. חיים גורי כתב בשלהי מלחמת הקוממיות ב- 1948 בדם לבו ובדם לבה של האומה את מילות השיר ההירואי הכביר, הנאצל, והבלתי נשכח "הַרֵעוּת". השיר עוסק בזכר הנופלים במלחמת התקומה ההיא רוויית הדמים של מדינת ישראל. הקומפוזיטור והמלחין סשה ארגוב העניק לשיר "הַרֵעוּת" חיי נצח.

הַרֵעוּת.

מילים: חיים גורי
לחן: אלכסנדר "סשה" ארגוב
כתיבה: 1948
הלחנה: 1948

עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָיו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶך.

כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כּוּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתּוֹאַר –
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכּוֹחַ.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרוֹחַ.

הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפוֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.

הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כּוּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.

וְנִזְכֹּר אֶת כּוּלָּם…

"הַרֵעוּת", שיר הגבורה ההירואי אודות בנינו שהקריבו את חייהם במלחמה הקשה למען תקומת המדינה מדהים בטיב הכתיבה, בחוזק מילותיו, בעומק ההבעה, ובמוזיקה הנפלאה שמלווה אותו – הפך לנֶכֶס צאן ברזל בחיינו בארץ, בה מאבק תקומתנו טרם תם. "הַרֵעוּת" מושר ומושמע ברדיו ובטלוויזיה בעת קיומם של טקסי הזיכרון. שיר "הַרֵעוּת" של חיים חפר שרוי באותה רמה של כישרון ויכולת ביטוי ייחודיים ועוצמתיים הנוגעים ל- קינת דוד התנ"כית וה- נהי לאחר נפילתם של שאול המלך ובנו יונתן במלחמה הקשה נגד פלשתים בגלבוע. שיר "הַרֵעוּת" מקביל בעוצמת איכותו ל- "נאום גטיסברג" בן 250 (מאתיים וחמישים) מילים של נשיא ארה"ב איברהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 בעת חנוכת בית הקברות הלאומי במלחמת האזרחים האמריקנית בגטיסברג בשנים 1865 – 1861. שיר "הַרֵעוּת" משתווה ברמתו למכתב התשובה המרגש והעצום ו- רָב ההשראה שכתב וחיבר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ושר הביטחון במארס 1950 בעת בילוי נופש קצר ב- מלון "גלי כינרת" בטבריה לאחר שקיבל לידיו את ספר הגבורה ההירואי "כינרת בימי מבחן" מבן ציון ישראלי חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן. בן ציון ישראלי נסע באופן מיוחד לטבריה ומסר באופן אישי ל- דוד בן גוריון את הספר "כינרת בימי מבחן". הספר הזה מספר את סיפורה של קבוצת כינרת בעת מלחמת העצמאות ב- 1948 ואת סיפורם של בניה שהקריבו את חייהם במלחמה ההיא למען תקומת מדינת ישראל (יצא לאור ב- 1950). הכתבים ההיסטוריים הללו שיר "הַרֵעוּת", "נאום גטיסברג", הספר "כינרת בימין מבחן", ומכתב התשובה של דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן, חייבים להיקרא ע"י כל אזרח ישראלי, להילמד בכל בית ספר במדינת ישראל, ולשכון על כל מדף בכל ספרייה של כל משפחה במדינת ישראל.

בחרתי להציג כאן את התמונה ההיסטורית מ- 1939 של נבחרת ביה"ס החקלאי "כדורי" בכדורגל עליה נמנו בשעתו גם הנערים יצחק רבין (בן 17), חיים גורי (בן 16), ושאול ביבר (בן 17).     

טקסט תמונה : 1939. תמונה נדירה. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה באותה שנה לפני 78 שנים את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. חיים גורי בן 16 כורע ראשון משמאל. יצחק רבין בן 17 עומד שלישי מימין. שניהם נמנו על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי רב המוניטין ההוא "כדורי". להלן זיהוי כל שורת העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מ- חדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ו- מר נתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ההוא ביה"ס "כדורי". להלן זיהוי כל שורת הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מ- סג'רה), יהושע "זיגי" זייגר, והמשורר והסופר חיים גורי (גורפינקל, כאמור בן 16). להלן זיהוי שני השוכבים מלפנים מימין לשמאל שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל), והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע. (לע"מ תמורת תשלום).                

אשנה ואומר שוב : לא התעצלתי. התאמצתי והצלחתי לאתר את שאול ביבר ז"ל ואת חיים גורי ז"ל, על מנת ש-שניהם יסייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1938 ו/או ב- 1939. קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרת 13 ספרי הטלוויזיה עבי כרס תחת הכותרת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שאנוכי חוקר וכותב וב- בלוג את כל הנוכחים בכל התמונות. גם אם חשיבותם של חלק המצולמים בהן פחותה ו- גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי עקבי ושיטתי של כל הנוכחים בכל התמונות השונות גם אם מדובר בתצלומים ישנים.

להלן עוד יצירה הירואית בלתי נשכחת של המשורר הלאומי חיים גורי ז"ל מימי מלחמת העצמאות ב- 1948, השיר "באב אל וואד". הלחן הוא של שמואל פרשקו והזמרת ששרה אותו והביאה אותו לפרסום לאומי לראשונה ב- 1949 היא יפה ירקוני.

בָּאבּ אֶל ווּאַד.

מילים: חיים גורי
לחן: שמואל פרשקו

פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.

באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.

פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.

באב אל וואד…

ואני הולך, עובר כאן חרש חרש
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.

באב אל וואד…

יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.

באב אל וואד…

זיכרון (3).שיחתי עם חיים שוּר חבר קיבוץ שובל אביו של אבידע ז"ל לוחם סיירת מטכ"ל שנפל במבצע "אביב הנעורים" ב-בֵּיירוּת ב-1973.

שבת-16 במאי 1981, 13.00 בצהריים. אנוכי מוצא את עצמי מאזין לתוכנית "שאלות אישיות" של יעקב אגמון ברדיו גלי צה"ל. אורחו בשיחה ההיא שהתקיימה לפני 39 שנים היה חַיִים שוּר חבר קיבוץ שוֹבַל, לשעבר עורך העיתון "על המשמר", ואביו של אבידע שוּר ז"ל לוחם סיירת מטכ"ל שנפל ב-1973 במבצע הצבאי "אביב נעורים" תחת פיקודו של מפקד סיירת מטכ"ל דאז אהוד ברק. 

תזכורת : זה היה מזמן לפני 39 שנים. בשבת – 16 במאי 1981 הגעתי כרגיל מוקדם לעבודה במשרדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששכנה בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זה היה שבוע ימים לאחר חגיגות יום העצמאות ה- 33 של מדינת ישראל. עונת הכדורגל בעצם הסתיימה. הפועל ת"א ומאמנה דוד "דוביד" שוויצר ז"ל זכו באליפות המדינה בכדורגל. נותרה להם עוד משימה אחת. זכייה בגביע המדינה (הפועל ת"א הפסידה ביום רביעי – 27 במאי 1981 באִצטדיון ר"ג לבני יהודה במשחק דרמטי שהסתיים בתיקו 2:2 בתום 120 דקות, ו- 3:4 לבני יהודה בבעיטות הכרעה מ-11 מ'). המשימה שלי באותה שבת לא עסקה בכדורגל. הגעתי מוקדם לעבודה כדי להשלים את ההכנות להפקת השידורים הישירים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועדו לכסות את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה בכדורסל שעמדה להתחיל בתוך יומיים בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית. הפקה טריוויאלית היום – מסובכת אז. צ'כוסלובקיה שכנה מעבר למסך הברזל של מזרח אירופה. ההפקה הייתה מסורבלת בשל ההתכתבות האיטית (בטלקס) שלא לדבר על קשר טלפוני מסורבל עם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT (המקביל ל- EBU של מערב אירופה) שהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הייתה חברה בו ושלא תמיד מיהר להשיב לפניותיי. רק משלקח נציג צ'כוסלובקיה ב- OIRT הוּבֶּרְט וָואסְלִיק את העניינים לידיו החלו הדברים באמת לזוּז. קבעתי עם הוּבֶּרְט וַואסְלִיק (Hubert Vaclik) ג'נטלמן אמיתי ואיש ביצוע מצוין לשוחח בטלפון בשבת בבוקר 16 במאי 1981, כדי לסכם סופית את כל ההתחייבויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שלהם כלפינו ואת העלויות הכספיות שיהיה עלינו לשלם להם. השדר המוביל שלי יורם ארבל והמפיק שלי איציק גליקסברג טסו כבר לוִוינָה בירת אוסטריה בדרכם לבראטיסלבה הצ'כוסלובקית להפקת השידור הישיר הראשון שטרם סיימתי לטוות את חוטיו.

טקסט תמונה : מאי 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. אגף במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זהו מפיק חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "איציק" גליקסברג. אחד המפיקים האהודים והמוערכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דוֹר. שלחתי אותו לאליפות אירופה בכדורסל שנערכה באותה שנה של קיץ 1981 בצ'כוסלובקיה כדי לסייע לשַדָּר יורם ארבל להעביר בשלום את השידורים הישירים מברטיסלאבה ופראג בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית לאולפנים שלנו בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותה השבת ההיא באחת בצהרים של 16 במאי 1981, מצאתי את עצמי מאזין לתוכנית "שאלות אישיות" של יעקב אגמון ברדיו גלי צה"ל. אורחו לשיחה היה חַיִים שוּר חבר קיבוץ שוֹבָל, לשעבר עורך העיתון "על המשמר", ואביו של אבידע שוּר לוחם סיירת מטכ"ל שנפל ב- 1973 במבצע הצבאי "אביב נעורים", פשיטה נועזת מאין כמותה שערכה הסיירת בפיקודם של אהוד ברק ואמנון ליפקין – שחק על מנהיגי המחבלים במקום מושבם ב-בֵּיירוּת בירת לבנון. התוכנית "שאלות אישיות" הפכה לשיחה כואבת בין איש תרבות ושיחה דָגוּל כיעקב אגמון לבין אָב גיבור ששכל את בנו האמיץ אבידע, חייל שיצא להגן על מדינת ישראל ו- עם ישראל כדי שישכון לבטח במדינתו לדוֹר דוֹר. לבּי נקרע בקרבי. לוואי ויכולתי לבכות עם דמעות שלעולם אינן זולגות. לִבִּי בכה, עֵינַיי נותרו יבשות. החלטתי לכתוב מכתב לחיים שוּר האב השכול [1].

רשות השידור  –   הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                              שבת  –  16.5.1981

חיים שלום רב ,

אינך מכיר אותי וגם אני אינני מכירך .

האזנתי לתוכנית "שאלות אישיות" ברדיו גלי צה"ל שהופנו אליך ע"י יעקב אגמון. בדרך כלל בשעה זו אני כבר עסוק בהכנת תוכניתנו "מבט ספורט" המשודרת באותו הערב. מצאתי את עצמי מאזין לך בקשב רב. זנחתי את עטי. נדהמתי מעוצמת הדברים הפשוטים והכנים שאמרת. האזנתי לך עד הסוף. כשדיברת על בּנך אבידע  ז"ל חשתי מחנק וכאב (השיר "הַרֵעוּת" של חיים גורי הוא לדעתי השיר ההרואי והיפה ביותר שנכתב מאז ומעולם, והמנגינה רק מסייעת לוֹ להיות כזה. מילות השיר הן טהורות ואמיתיות ב- % 100 – ובזה כוחן) . זה נפלא לדעת שיש אנשים כמוך במדינה שלנו. אני מאחל לך ולמשפחתך שתהיו חזקים.                                                                                                           

 בברכה וכבוד רב,

 יואש אלרואי

 מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית רוממה – ירושלים.                                                                                 

טקסט מסמך : 18 במאי 1981. מכתבי למר חיים שוּר חבר קיבוץ שובל שבנו אבידע שור ז"ל לוחם סיירת מטכ"ל נפל במבצע "אביב נעורים" ב- 1973 של סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק וסגנו אמנון ליפקין שחק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 ביוני 1981. זהו מכתב תשובתו אליי של מר חיים שור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני מבקש להרחיב כאן את יריעת כישרון הכתיבה והניסוח מעבר להתייחסות הבלתי מקובלת, נעדרת רגש, וחסרת טאקט שהפגינו לרגע רדיו גלי צה"ל והשדרנית המובילה יעל דן כלפי המשורר הלאומי חיים גורי ב- 13 במארס 2017. כישרון כתיבה הוא כישרון כתיבה באשר הוא. אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, משוררים ומדינאים, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייברהאם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח, בעל יושרה מוחלטת, גאון הכתיבה המדויקת והחסכונית, וגם בעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא אייברהאם לינקולן נאום שהכיל כ- 250 (מאתיים וחמישים) מילים ונמשך משהו סביב שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית רוויית הדמים בין הצפון לדרום בארצו, בשעה שחנך את בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg). בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 (שבעת אלפים) חיילים משני הצבאות של הצפון והדרום ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן הפך ל- יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. כפי שידוע הנשיא בן ה- 54 היה בכלל הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם מקצועי אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה (שר החוץ של ארה"ב) ונשיא אוניברסיטת הרווארד היוקרתית. הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אייבראהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול אותה מלחמת האזרחים הקשה שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה, אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו נשיא ארה"ב. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי והראשון ברשימה שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג ביום ההוא של 19 בנובמבר 1863. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כאמור כ- 250 מילה בלבד ונשא שָם נאום כפי שכתבתי לעיל בן שתי דקות וחצי, הידוע כ- "נאום גטיסברג" ושמו, "לידה חדשה בחירות". הנשיא האמריקני עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים. הוא כתב ומחק, כתב ומחק, וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

זהו הטקסט:

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם, במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן , אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תָּסוּף מעל פני האדמה".

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שאיננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב עוד יותר.

כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, ו/או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם. המשפט האחרון בנאום, "…מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה…", שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – יינון לנצח. כ- 20 אלף איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו כלהלן : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי  דעתך, לא היו דבריי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת.

טקסט תמונה : זהו צילום של אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב הנערץ בעת מלחמת האזרחים בארצו בין הצפון לדרום בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה האמריקנית, הטביעה עליו את חותמה, וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עליי השפעה מכרעת לא רק בשל המֶסֶר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע אתת דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אייבראהם לינקולן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני ב- 19 בנובמבר 1863 שֻוָוק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

[1] ראה נספח : הספר "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Mierss).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם כמו "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו הרָב של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי ממייסדי קבוצת כינרת בעמק הירדן (נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן". ספר הגְבוּרָה הזה מספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, תעוזה, והקרבת חיים צעירים בעת הקרבות המַרִים נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון קרא את הספר וב- 25 במארס 1950 הֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב רווי הוד. נושא מסמך התשובה היה "על הבנים שנפלו".

טקסט מסמך : הספר ההירואי והחשוב, "כינרת בימי מבחן", בן 364 עמודים, אודות קורות קבוצת כינרת בעמק הירדן בעת המלחמה הקשה נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948, נערך ע"י ברכה חבס. הספר יצא לאור ב- תש"י (1950) ע"י דפוס "דבר" בתל אביב. המפות, הציורים, וכריכת השער הם מעשי ידיו של מ. קדושין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט מסמך (2) : הספר ההירואי והחשוב,"כינרת בימי מבחן" בן 364 עמודים, אודות קורות קבוצת כינרת בעמק הירדן בעת המלחמה הקשה נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948, נערך ע"י ברכה חבס. הספר יצא לאור ב- תש"י (1950) ע"י דפוס "דבר" בתל אביב. המפות, הציורים, וכריכת השער הם מעשי ידיו של מ. קדושין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1950. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הַדָגוּל והנערץ והבלתי נשכח של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כתביו. דוד בן גוריון צעיר ממני בהרבה בתמונה הזאת בעת שאנוכי חוקר וכותב את הבלוג ואת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל, בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה, בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי – תום ויפעה, גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באיבם, וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם. מי ימתיק וירפא שברה האנוש, גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים. לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה, הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים. נתייתמו אימהות, אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו.

מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה. בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייבראהם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה, יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום, וכריזמה אישית בלתי נדלית. דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים, ייזכרו לנצח לא רק בשל כישרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני האישים הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה, וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק. כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המקסימלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים. כל אזרח הגון חייב להחזיק בספרייתו גם את כתביהם של דוד בן גוריון, אייבראהם לינקולן, חיים גורי, נתן אלתרמן, ו- וולט וויטמן כפי שאנוכי עושה. עלי להעיד כאן כי המנהל שלי בחטיבת הספורט ההיא מר אלכס גלעדי הכיר על בוריים את כתביו של המשורר נתן אלתרמן לרבות "הטור השביעי".

תזכורת מהימים ההם : הילה אלרואי היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה מעולה, מיומנת, מצוינת של חברת החדשות בערוץ 10 (היום ערוץ 13).

סדרת הכתבות של העיתונאית – שדרנית הטלוויזיה המצוינת הילה אלרואי "אחיות לצרה" המשודרת במסגרת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10, והעוסקת בנעשה ברפואה הציבורית, היא עוד הוכחה כי חזון הניהול של מדינת ישראל בתחומים רבים של חיינו הוא מעשה פארטאץ'. אין מדובר רק בשחיתות וביורוקרטיה ממשלתית, אלא גם בשרים דַלִים, סגני שרים חדלי אישים, ומנכ"לים מחורבנים, ויכולות ניהול עלובות של אלה העומדים בראשי המשרדים, ובמקרה דנן, מדובר במשרד הבריאות. העוֹל המוטל על האחים והאחיות בבתי החולים בארץ הוא בלתי מתקבל על הדעת. הילה אלרואי תבורכי (!).

תזכורת מהימים ההם : תגובת חקי מרפי להצהרתו ההיא של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ראש ממשלת ישראל בנימין "ביבי" נתניהו התפאר לאחרונה בדאבוס – שווייץ בכלכלתה של המדינה בראשה הוא ניצב. חוק בוכוואלד משיב לו, כלהלן : "כאשר הכלכלה משתפרת – כל השאר הולך ומחמיר".

תזכורת מהימים ההם : קלטת שרה נתניהו מ- 2009.

רזי ברקאי הודיע מפורשות לקולגה שלו רינה מצליח בפתח "מה בוער" ברדיו גלי צה"ל ב- 09.00 של יום שלישי – 30 בינואר 2018, כי אין בדעתו להשמיע שוב את, "קלטת שרה נתניהו מ- 2009", בה היא נשמעת זועקת זעקות שֶבֶר מַרוֹת בתוך מצב רוח שנשמע כ- איבוד עשתונות שלה, לעבר יועץ התקשורת שלה לשעבר שעיה סגל ז"ל, "…צריך לעצור, אני עושה את זה, כאשת מקצוע, כאישה משכילה, פסיכולוגית, BA ו- MA, זהו…". רינה מצליח השמיעה אנחת רווחה למשמע הבשורה של המוביל שלה. רזי ברקאי המגיש הנצחי של "מה בוער" נימק את החלטתו לא לשדר את הקלטת הנ"ל בתוכניתו באמתלה מגוחכת כי המידע הנ"ל שודר כבר במקומות אחרים. תירוץ פתטי מפני ש- "מה בוער" היא בכל מקרה תוכנית בוקר שעוסקת ב- Follow up אקטואלי אודות החדשות שאירעו בתחומי חיינו השונים ואשר סוקרו זה מכבר  במהדורות החדשות של רשתות הטלוויזיה הארציות, כמו גם נידונו בערוצי הרדיו ובעיתונות היומית (לפני שרזי ברקאי נוטל ומפעיל את המיקרופון שלו בתשע בבוקר). אינני זוכר מתי אותו רזי ברקאי הוותיק הביא Scoop עיתונאי כל שהו ל- "מה בוער" שלו. הוא אומנם עיתונאי בעל ניסיון, אולם רב אמן ש- דָש ו- ממחזר ב- "מה בוער" אין סוף חומרים חדשותיים ישנים שמקורות עיתונאיים אחרים כבר חשפו אותם לפניו. הרבה זמן לפניו. לכן היה מוזר להאזין לו כשהוא מצהיר דווקא אודות "קלטת שרה נתניהו מ- 2009", משהו בסגנון ובתירוץ, כי לא ישדר אותה שוב כי היא שודרה כבר מספיק במקומות אחרים. כאילו "מה בוער" שלו מעלה לאוויר רק חומרים חדשותיים טריים ו- בלעדיים. ובכן, אריאנה מלמד כותבת ביקורות טלוויזיה ב- עיתון "הארץ" (יום שני – 29 בינואר 2018) וקריקטוריסט ה- "הָאָרֶץ" עמוס בידרמן (יום שלישי – 30 בינואר 2018), משיבים לו ולרינה מצליח כגמולם. תגובתו של ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו לפרסום  "קלטת שרה נתניהו מ- 2009", כי מדובר בהמשך מסע ציד פרוע ואלים שמתחולל נגד משפחת נתניהו, היא תגובה ילדותית של איש מובס. העיתונות הבינלאומית כמו גם העיתונות בישראל מניחות מטבע הדברים זכוכית מגדלת על הנעשה בחצרות המלכות שלהן. אין בכך כל רבותא, אין בכך כל חדש. תשאלו את העיתונאי והסופר התנ"כי כיצד נהג בשעה שתיעד בעקביות ובהרחבה את המתרחש בחצרו של שלמה המלך הטרי ופרשת יחסיו עם אָחִיו (אח למחצה) אדוניהו בן חגית, שטען אף הוא לירושת אביו דוד המלך ולכתר המלכות. בסופה של ההתנגשות והמאבק ההם בין שני האחים, המסופרת לפרטי פרטים בספר מלכים א' פרקים א' ו- ב', מצווה שלמה המלך על שר הביטחון שלו בניהו בן יהוידע להוציא להורג את אָחִיו ללא דין ו- משפט. העיתונאי והסופר התנ"כי יכול היה לחסוך את כל פרטי העלילה ולספר בקצרה כי שלמה המלך הבטיח לעצמו את שלטונו גם ע"י הוצאתו להורג של אחיו אדוניהו בן חגית יפה התואר, אולם הוא בוחר לדווח לקוראיו את את נסיבות הסיפור המרתק במלואן. העיתונאי והסופר התנ"כי מפרט את פרטי הָמְלָכַתוֹ הכושלת של אדוניהו בן חגית את עצמו ל- מֶלֶךְ בתמיכת רמטכ"ל צבא דוד המלך הלוא הוא יואב בן צרויה, וכן בקשתו מבת שבע אֵם שלמה המלך, משהו בסגנון חוצפני ו- פרובוקטיבי, "…OK, שלמה זכה במלוכה מהאלוהים, אז אם כך שלפחות ייתן לו לאישה את אבישג השונמית הצעירה והיפה מי שהייתה סוכנת דוד המלך שהלך לעולמו…". בקשה שאפתנית, לא מקובלת, ולא צנועה ששלֹמה פירש אותה וראה בה קריאת תיגר של אָחִיו על כיתרו הטרי. לכן ציווה על שר הביטחון שלו בניהו בן יהוידע להרוג את אדוניהו בן חגית. ראה ספר מלכים א' פרק ב', פסוקים 25 – 13. אל לעיתונות הישראלית טלוויזיה, רדיו, ועיתונות מודפסת להניח ולהסיר את זכוכית המגדלת מראש הממשלה, רעייתו, וילדיו.  

ועוד דבר : יעקב ברדוגו ו- ירון ווילנסקי מגישי ומנחי "חמש בערב" ברדיו גלי צה"ל ניהלו חקירת שב"כ במסווה של עיתונאים יעני בעלי מוּסָר עליון עם עיתונאי מ- "וואלה ברנז'ה", האיש הראשון שחשף את "קלטת שרה נתניהו מ- 2009" המודלפת. יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי ראיינו את עיתונאי "וואלה ברנז'ה" בהתנשאות בניסיון להטות את הכף לטובתה של אשת ראש הממשלה. להפתעתי אותו העיתונאי של "וואלה ברנז'ה" במקום לנפנף את שניהם ולומר להם, משהו כמו, "…תראו…אינני חייב לכם דבר…", ואז לטרוק להם את הטלפון ו/או את ה- iphone, ענה להם באדיבות ובסובלנות בניגוד מוחלט לחקירתם היומרנית אותו. הפרסום בפרהסיה של "קלטת שרה נתניהו מ- 2009" היא חשיפה עיתונאית חשובה, עניינית, ורלוואנטית לציבור בארץ.

פוסט 930. זיכרון : חיים גורי ז"ל (2018 – 1923). אָסוּפוֹת. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. תקופת מנכלותו בת החמש שנים הייתה רווייה ו- שנויה במחלוקות רבות. אף על פי כן רחשתי לו ריספקט. קווים לדמותו. פוסט מס' 930. כל הזכויות שמורות.

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 878 נשען גם על אינפורמציה המופיעה בפוסטים מס' 242 ו- 294, בתוכם גם מבצע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, מבצע שידורים טלוויזיוני שהיה ממושך, מורכב, ומסובך. כל הזכויות שמורות.

חלקי ו/או שברי תקופות היסטוריות של המנכ"לים של רשות השידור יצחק לבני ז"ל בשנים 1979-1974, ויוסף "טומי" לפיד בשנים 1984-1979. הפוסט עוסק גם ב-חשיבותו האיכותית העצומה של ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן יבד"ל בן 86) מי שהיה מנהל מיטבי ומצוין ברמה גבוהה מאוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך 6 שנים ההן ש-בין 1973 ל-1979. ארנון צוקרמן הוא לעד בלתי נשכח (!)

יום ראשון – 1 באפריל 1979 היה תאריך רב משמעות בתולדות רשות השידור. ביום הזה נערכו חילופי משמרות ברשות השידור הציבורית שייזכרו לנצח. יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור מאז 1974 איש תרבות מהמעלה העליונה, אדם שקרא אולי הכי הרבה ספרים בחייו בישראל, משכיל בעל אופי נוח ונינוח, ואיש שיחה מרתק סיים את תפקידו בן חמש השנים. יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן יצרו בין השנים 1979- 1974 טלוויזיה איכותית. שנות דוֹר חלפו מאז. ניתן לקבוע היום ללא כל צֵל של ספק כי שניהם יצרו בתקופה של חמש שנים שידור ציבורי מקצועני ברמה גבוהה וייצגו רשת שידור מצטיינת מאין כמוה. בין מנכ"ל רשות שידור יצחק לבני הסובלני לבין ארנון צוקרמן השאפתן לא שררה כל ידידות. מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל (1974 – 1969) היה האיש שבעצה אחת עם הַמִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא הסופר נתן שחם יבד"ל חבר קיבוץ בית אלפא (חתן פרס ישראל לספרות בשנת 2012) מינו את ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973. שמואל אלמוג אמר לי בעת שיחת התחקיר עמו ב- 2004 : "…ארנון צוקרמן היה "שוויצר" אך איש עם ידע וכשרון…". יצחק לִבני ז"ל וארנון צוקרמן יבד"ל לא רק שלא היו חברים, הם היו יריבים. שררו ביניהם ריבי סמכויות ומחלוקות לא מעטות. אף על פי כן ידעו לאַחֵד את השורות  הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הרבה יותר מנבחרת שידור. היא הייתה קבוצה. הישג ראוי להערכה של הקפטן שניצב בראשה. יצחק לבני וארנון צוקרמן היו כל אחד בנפרד מנהיגי שידור. שררה ביניהם קורלציה למרות היריבות. עיקר כוחם הייתה באמינותם. העיתונאים, היוצרים, והמפיקים בטלוויזיה וברשות השידור האמינו להם ובהם, ונהוּ אחריהם. הישג מנהיגותי בעל ערך.

טקסט תמונה : 1975. יצחק לִבני ז"ל אָלוּף הספר כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. הוא נבחר למלא את משימתו זאת ע"י ראש הממשלה גולדה מאיר ועל פי המלצת שר התקשורת שמעון פרס. למרות חילוקי הדעות המקצועיים ש- שררו והיו לו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הגיעה הרשות להישגי שידור מפליגים. תקופת המנהיגות של יצחק לבני ז"ל וארנון צוקרמן יבד"ל בשנים האלה נחשבת ל- "תור הזהב" של השידור הציבורי. (התמונה באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד המבחנים של כל מנהיגות רצינית הוא הכישרון להציב סביבה ולידה בעמדות ניהול בכירות אנשים מוכשרים נוספים. ארנון צוקרמן הצליח בכך מעל המצופה. לזכותו של יִצְחָק לִבְנִי צריך לומר שהוא אישר את המינויים של ארנון צוקרמן. הם קידמו לעמדות הניהול הקובעות והמכריעות בטלוויזיה שלושה אנשים צעירים ומוכשרים. דן שילון מונה למנהל חטיבת החדשות. מוטי קירשנבאום הוצב בראש חטיבת התוכניות. אלכס גלעדי קוּדַם לתפקיד מנהל מחלקת הספורט במקומו של דן שילון. החמישייה הזאת יחד עם המהנדס הראשי של רשות השידור שלמה גל סחפה בשנות ה- 70 את הטלוויזיה להישגים מקצועיים רבי משמעות. בשנות שלטונם של יצחק לבני וארנון צוקרמן שידרה הטלוויזיה יותר מ- % 70 מזמנה יצירה מקורית והפקה ישראלית. תוכניות הטלוויזיה הסטירית "ניקוי ראש" (בראשות מוטי קירשנבאום בשנים 1976 – 1974) והפקת הסדרה "עַמוּד האֵש" (ההפקה של "עמוד האש" בראשות יגאל לוסין החלה ב- 1977 בעידן מנהל התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל + מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן יבד"ל + המנכ"ל יצחק לבני ז"ל) ושודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1981 בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל) העידו על המגמה. שיפור עצום בהיקף הפקת שידורי החדשות והאקטואליה ליד סיקור הספורט המקומי על כל גווניו והראש וראשונה כיסוי שיטתי של הכדורגל והכדורסל הישראלי, ושידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות לרבות ההפקות הבינלאומיות של אולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978 – הפכו לעמודי התווך של השידור הציבורי. ניתן היה להגיע להישגים האלה בגלל המנהיגות המקצועית. לא בכדי שבה וחוזרת על עצמה בסדרת 13 הספרים שעוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", המילה מנהיגות. מנהיגות אמת יישרת דרך היא המפתח להצלחה בכל תחום בחיינו. גם בתעשיית הטלוויזיה.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ושר החינוך והתרבות זבולון המר השר הממונה על רשות השידור לא לקחו  ברצינות ולא עשו כל חשבון להצלחה הטלוויזיונית המזהירה של יצחק לבני וארנון צוקרמן. ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין את עיתונאי "מעריב" יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני. יצחק לבני הודח. הוא נשא עליו כתם פוליטי מפני שהיה פרי מינויה של הממשלה הקודמת בראשותה של גולדה מאיר והשַר הממונה שמעון פרס. הצלחתו המקצועית הייתה שיקול משני ולא נזקפה לזכותו. הוא סולק מתפקידו. ו/או במלים אחרות ממשלת מנחם בגין לא העניקה קדנציית ניהול שנייה. יוסף "טומי" לפיד היה איש שונה לחלוטין באופיו מיצחק לבני. אדם צנטרליסטי שמפעיל את סמכותו בכל רגע ובכל מקום, מתערב בכל פרט, חכם וגם ובוטה, רציני וגם ציניקן. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שינתה את פניה בתוך זמן קצר לאו דווקא לטובה. יוסף "טומי" לפיד הדיח מתפקידו את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן (לא האריך כאמור את כהונתו לקדנציה שלישית אך הדבר התפרש כהדחה). עיתונאים בכירים בטלוויזיה נאמני ארנון צוקרמן שלא הסכימו עם דרך ניהולו של יוסף "טומי" לפיד פרשו בעקבות מנהלם המודח. ביניהם מגדולי הכישרונות שצמחו בטלוויזיה דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון ואחרים. מוטי קירשנבאום היטיב לבַטֵא את המצב ההוא ונִיסֵח אותו בלשונו השנונה והסרקסטית : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש".

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר בעת שיחות התחקיר הרבות שניהלתי עמו ואשר התקיימו ב- 2005, כלהלן :

1. "…ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית. אני עזבתי והוא בא. כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית מאוד, מוכשרת הגונה וישרה, וגם מסודרת מאוד. היא הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את טומי לפיד לתפקידו. כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת. שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור, בן 39. לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית . היא הייתה המורה והכניסה אותי לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 היו הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את רשות השידור. ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אז ארנון צוקרמן. היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל. אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה בשנים 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי. הטלוויזיה הישראלית הפכה בימינו מהפך שידור ענק. בימינו הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו – וויזיון במארס 1979. ביטלתי את פסטיבל הזמר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו – וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר . הצלחנו להכניס לטלוויזיה הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה. הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום, סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוֹסִין, תוכנית הראיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון. הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה- נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות . בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה". וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים. כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1976. בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה…".

2. "…אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ראיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה. מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה . הדִבְרוּר הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית. לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא. כמו ברדיו "גלי צה"ל" כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לממשלה, לשלטון, וצבא. בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור. ראש הממשלה גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין. הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עלי. הוא אמר לי, "יצחק לבני אתה חייב להסכים לדברור. אני מאוכזב ממך". שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה. נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979…".

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל (משמאל) בן 45 מפנה את כיסאו לבא אחריו יוסף "טומי" לפיד ז"ל בן 47 נוטף ביטחון עצמי. הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שר החינוך והתרבות זבולון המר ז"ל ניצב בתווך. (באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נכנס לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1974 בתקופה הרת גורל למדינת ישראל, חצי שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים הקשה שניהל צה"ל בגבורה רבה נגד צבאות מצרים וסוריה.

באותו התאריך ההוא של 1 באפריל 1974 הגישה וועדת אגרנט (בראשה עמד השופט העליון ד"ר שמעון אגרנט) שחקרה את אירועי מלחמת יום הכיפורים, את דו"ח הביניים שלה לממשלה. הוועדה קבעה כי האחריות למחדלי מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 מוטלת על הרמטכ"ל דוִד "דָדוֹ" אלעזר ועל המפקדים הבכירים בצה"ל. במלחמה נהרג 2521 חיילים בהם 609 קצינים. לצה"ל היו 440 חיילים נעדרים. וועדת אגרנט ניקתה את הדרג המדיני מאחריות למחדלים. הדו"ח עורר סערה גדולה בעם. ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר בעקבות התפטרותו של הרמטכ"ל דוד אלעזר. הלחץ הציבורי העצום שהצטבר נגד הממשלה בראשותה בעקבות מלחמת יום הכיפורים והפגנות האלפים מול בניין הכנסת בירושלים הביאו אותה להחלטתה להתפטר. שר האוצר פינחס ספיר סירב לעמוד בראש הממשלה לאחר התפטרות גולדה מאיר. המאבק על ראשות הממשלה התמקד בין יצחק רבין לבין שמעון פרס. ב- 22 באפריל 1974 הכריע מרכז מפלגת העבודה בעד מועמדותו של יצחק רבין לראשות הממשלה ברוב של 298 נגד 254. הנשיא אפרים קציר הטיל על יצחק רבין את מלאכת הרכבת הממשלה.

ב- 3 ביוני 1974 הפך יצחק רבין בן ה- 52 לראש הממשלה הצעיר היותר בתולדות מדינת ישראל. יצחק רבין מינה את יגאל אלון בן ה- 55 לשר החוץ, הפקיד בידי שמעון פרס בן ה- 53 את תיק הביטחון, והציב את יהושע רבינוביץ' בן ה- 63 לשר האוצר. ראש הממשלה החדש מינה את מוטה גור לרמטכ"ל צה"ל במקומו של דוד "דדו" אלעזר. צה"ל ניצב עדיין במלוא עוצמתו בסיני וברמת הגולן מול צבאות מצרים וסוריה.

טקסט תמונה : אוקטובר 1974. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין ורעייתו לאה יחד עם גב' גולדה מאיר בהלווייתו של נשיא המדינה זלמן שז"ר. ניצב מאחור (מרכיב משקפי שמש ללא כיפה) איש השב"כ מהיחידה לאבטחת אישים, עוֹבַד. (לע"מ תמורת תשלום). 

הגבול בצפון היה פרוץ. ב- 11 באפריל 1974 חדרו 3 מחבלים מלבנון לקריית שמונה ותקפו בית דירות בעיירה. 16 אזרחים ושני חיילים נהרגו. באותו חודש נהרגו עוד 14 חיילי צה"ל בפעולות מלחמתיות בצפון. שמונה מהם נהרגו מפגיעת פגז סורי ושישה נוספים נהרגו בהתרסקות מסוק שהגיע לחלֵץ את הפצועים. ב- 15 במאי 1974 ביצעה קבוצת מחבלים פעולת רצח נוספת בגליל . חוליית מחבלים חמושה בת 3 אנשים נכנסה לעיירה במעלות רצחה שלושה בני משפחה אחת ומשם המשיכה לביה"ס "נתיב מאיר" בו התאכסנו 105 מטיילים תלמידי כיתות ט', י', ו- י"א מבית הספר התיכון דתי של צפת במסגרת טיול הגדנ"ע שלהם. המחבלים השתלטו לפנות בוקר על התלמידים הנמים את שנתם ועל עשרה מבוגרים שליוו אותם. 10 ילדים ו- 7 מבוגרים הצליחו להימלט. המחבלים דרשו ממשלת ישראל לשחרר 20 מחבלים כלואים ולא יפוצצו את הבניין על יושביו. המו"מ בין המחבלים לשלטונות נמשך כ- 10 שעות. בחמש אחה"צ הורה הרמטכ"ל לשחרר את התלמידים ומלוויהם בפעולה צבאית. התפתח קרב נורא בו נרצחו 21 תלמידים ו- 4 מבוגרי. שלושת המחבלים נהרגו אף הם. 74 נפצעו. מדינת ישראל הזדעזעה מהפיגוע הקשה וראש הממשלה גב' גולדה מאיר שהתפטרה כבר מתפקידה (כיהנה כראש ממשלת מעבר) נדרשה לבוא לאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לתת הסברים לציבור. יִצְחָק לִבְנִי כיהן בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור מזה חודש וחצי. מנהל הטלוויזיה היה ארנון צוקרמן.

בספרו החשוב "בית היהלומים" מיטיב צְבִי גִיל מי שהיה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1974 – 1971 לספֵּר את אשר התחולל באולפן הטלוויזיה בירושלים שאירח אז את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר בעקבות התקפת המחבלים במעלות במאי 1974. את גב' גולדה מאיר ריאיין כתב הטלוויזיה הישראלית בציבורית אלי ניסן למהדורת "מבט". לאחר סדרת שאלות היקשה אלי ניסן : "גבירתי ראש הממשלה, מאז הפיגוע הזה במעלות שואל עצמו כל אזרח בישראל, איך ייתכן שאסון מעלות חוזר ונשנה בדיוק חודש אחרי ההתקפה הרצחנית של המחבלים על קריית שמונה ?". צופי הטלוויזיה של הימים ההם זוכרים את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר התבוננה באלי ניסן שניות ספורות והשיבה לוֹ כי היא שואלת את עצמה את אותה השאלה ויהיה צורך לבחון היטב כיצד קרה הדבר ובאילו נסיבות. כשהסתיים הריאיון יצאה גב' גולדה מאיר מדוכדכת מהאולפן בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה  בירושלים כשהמראיין אלי ניסן משתרך אחריה. היא התנהלה בכבדות, עצרה, הסתובבה לאחור, הוסיפה להתקדֵם, וכשהגיעה למדרגות שוב עצרה ושאלה את אלי ניסן בעיניים לַחוֹת : "אמור לי מר אלי ניסן, מדוע היית צריך לשאול את השאלה עכשיו, מדוע לא מחר, מה היה כל כך דחוּף ?". אלי ניסן הסביר לה שאת השאלה הזאת ששאל, שואל היום כל אזרח במדינת ישראל, והוא רצה לתת לה הזדמנות להשיב. אך היא לא הקשיבה. היא הייתה כה נסערת, עד שלא נפרדה מאיש לשלום, ושבה ללשכתה" [1]. 

טקסט תמונה : אפריל 1974. ראש הממשלה המתפטרת גב' גולדה מאיר (משמאל, התפטרה מתפקידה כראש הממשלה ב- 11 באפריל 1974) מתראיינת באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית אצל שני העיתונאים מחטיבת החדשות אלי ניסן (שלישי מימין) ויורם רונן ז"ל (שני מימין). זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, יורם רונן ז"ל, אלי ניסן , טכנאי הקול יצחק ליכטנבאום, עדה המאירי (מתקינה את המיקרופון על דש הז'קט של ראש הממשלה), וגב' גולדה מאיר ראש הממשלה. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1974 החל מסע התנחלות ענקי של גוש אמונים ללא רשות הממשלה ביהודה ושומרון, בסבסטיה, שילה, וואדי קלט, מעלה אדומים, אלון מורה ונקודות נוספות. ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין פינתה אותם בכוח הצבא. על מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני הוטל לנַווֵט את רשות השידור בתקופה הסוערת והרת הגורל ההיא. הוא היה העורך הראשי מתוקף תפקידו והאחריות הראשית חלה עליו. הוא היה אישיות נבונה ועשה זאת בהצלחה הודות לעובדה שעמדו לרשותו בטלוויזיה אנשים מצוינים וחרוצים, עיתונאים וגם טכנאים, חדורי רוח שליחות והתלהבות ומוטיבציה גדולה, ובראשם הקפטן ארנון צוקרמן והחלוץ המרכזי שלו מוטי קירשנבאום.

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל יצר אז את התוכנית הסטירית רבת המוניטין שלוֹ, "ניקוי ראש". הוא התגלה כעורך ומפיק פורה, חריף, בעל רעיונות, וכשצריך גם היה בוטה. הוא היה אומנם בן רומא אך כשהתרגז או כעס דאג להפוך ל- "פולני". אנשים בוטים וחכמים הם המסוכנים ביותר. שילוב של בוטות וחוכמה יוצר טקסטים שנצרבים בזיכרון. היו למוטי קירשנבאום ארבעה כותבים מוכשרים קובי ניב, אפרים סידון, חנוך מרמרי, ו- ב. מיכאל אך התוכנית השְנוּנָה נעשתה בצלמו ובדמותו. הוא לא עשה חשבון לאיש. רק למסך הטלוויזיה. פרקי הסטירה הפוליטית בתוכנית המפורסמת ההיא דקרו בסיכה חדה ופגעו שוב ושוב בעצבים החשופים של שִלטון ראש הממשלה יצחק רבין. לא היה כל ספק. תכני "ניקוי ראש" פגעו בתדמיתו של ראש הממשלה יצחק רבין ובתדמית הממשלה שבראשה עמד. "ניקוי ראש" הפכה למשנה טלוויזיונית סדורה. היא הושיבה מידי שבועיים את כל עם ישראל מול המסך. לסטירה הישראלית הטלוויזיונית הזאת היה רייטינג שהתקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה הדגול היה מספיק ג'נטלמן (ואציל) כדי לנשוך את שפתיו ולהבליג. הוא מעולם לא דרש להוריד את התוכנית "ניקוי ראש" מהאוויר.

טקסט תמונה : שנת 1974. שדרי הטלוויזיה הישראלית אלי ניסן (ראשון משמאל) ויורם רונן ז"ל מראיינים את ראש הממשלה יצחק רבין בביתו ברמת אביב. יצחק רבין כיהן כראש ממשלת ישראל בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנים 1977 – 1974. רשות השידור פעלה בתקופה ההיא באקלים יצירתי נוח. (התמונה באדיבות גב' רחל רונן אלמנתו של יורם רונן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא הייתה כל התלבטות או פקפוק כי יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היו שני אנשים מוכשרים בעיתונאות אלקטרונית ובעיתונאות בכלל. תקופתם נחשבת ע"י רבים ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הציבורית . צריך לזכור שהם פעלו באווירה פוליטית נוחה יחסית. לזכותו של יצחק לבני ז"ל כמנכ"ל רשות השידור נזקפים הישגים נוספים. הוא מיסד גם את רשת ג' ברדיו "קול ישראל" שיוחדה לשירים ופזמונים. ייחֵד וייעֵד את רשת ב' לערוץ של שידורי אקטואליה. ולא צריך לשכוח, יִצְחָק לִבְנִי היה מפקד גלי צה"ל והאיש שהפך אותה מתחנת רדיו צבאית בעלת האזנה דלה לתחנת רדיו ארצית פופולארית ואהובה, ומחוברת מאוד לציבור האזרחי. רדיו אמיתי. יִצְחָק לִבְנִי פרש מרשות השידור שבע פעלים ופינה את מקומו ליוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא לא הצטער יתר על המידה. יצחק לבני ז"ל זוכר בפגישות התחקיר עמי ב- 2005, בעת מחקרי ו- כתיבתי את סדרת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", כלהלן : "…לא הצטערתי לעזוב את התפקיד ב- 1979. רשות השידור הציבורית לא היה מקום נעים לעבוד בו. השטיח בטלוויזיה היה אדוֹם מהדם שנשפך עליו במאבקי העובדים לאורך השמים. מקום עבודה הציבורי הזה היה פרובלמטי ורחוק מלהיות רומנטי. אף על פי כֵן הגענו להישגי שידור מפליגים ובסופו של דבר זאת הייתה בעיניי תקופה נפלאה…".

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 והמקטרת הנצחית שלוֹ. אינטלקטואל מבריק ומנהיג אמת של השידור הציבורי. אישיות מוערכת ביותר. (התמונה באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום היה מהמעטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמאוד לא אהב את מנכ"ל רשות השידור האינטלקטואל יצחק לבני. הוא חשב שיצחק לבני תוקע כל הזמן מקלות בעגלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה משך ארנון צוקרמן. את יחסו המר ליצחק לבני ואת תיעובו ממנו תרגם ליידוי בליסטראות כשהתראיין לעיתונאי "הארץ" אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978. אלו לא היו סתם בליסטראות אלה אבני סלע שירה חתן פרס ישראל מהמרגמה שלו. משקלן היה גדול מכובדן האמיתי. מוטי קירשנבאום ז"ל נימק את היידוי באופן בוטה מובהק כלהלן :

ראה עיתון "הארץ". יום שישי – 25 באוגוסט 1978. עיתון "הארץ". אלי טייכר עורך ריאיון עם מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וחתן פרס ישראל מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (יד ימינו של מנהל הטלוויזיה מר ארנון צוקרמן), שמיידה בליסטראות במנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, ומנמק את מעשהו המרדני. יצחק לבני התאפק ולא השעה את מוטי קירשנבאום מעבודתו. 

טקסט תמונה : 1978. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1976 היה עילוי ושימש יד ימינו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל בשנים 1979 – 1973. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : המידע המפורסם בפוסט מס' 878 נשען גם על האינפורמציה המופיעה בפוסט מס' 468. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

בחטף אני עובר אל מוטי קירשנבאום ז"ל במסגרת הנושא "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" מי שהיה מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1981 – 1976 תחת פיקודו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון  צוקרמן בן 84 יליד 1934). מוטי קירשנבאום חתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 (היה אז בן 37 בלבד) העניק ב- 25 באוגוסט 1978 ריאיון מזהיר, ערכי, ואנושי לעיתונאי אלי טייכר מ- "הָאָרֶץ". הוא הוכיח שהוא איש אמיץ שמבין את ערך נטילת האחריות בתוך קבוצה שהוא מנהיג אותה. זה המון בתורת המנהיגות. במידה רבה דמותו ורוחו חוצים את הבלוג ואת סדרת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

לפני 42 (ארבעים ושתיים) שנים ב- 25 באוגוסט 1978 העניק מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ריאיון נסער וחשוב לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר במדור שלו "יש עם מי לדבר". מוטי קירשנבאום היה איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית הראשון שהעלה לסדר היום את העניין הזה של "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" בתוככי רשות השידור ע"י הנהלת רשות השידור ולמען רשות השידור באמצעות גורם תקשורת חיצוני. הריאיון ב- "הָאָרֶץ" נגע להפקות תוכניות בטלוויזיה בתנאים תת אנושיים בעוד כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן . מוטי קירשנבאום לא בחל במילים והצהיר בפני המראיין שלו אלי טייכר כי מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה. הריאיון הזה הדגיש גם את הפער העצום שנפער בין הידע והשאיפות הטלוויזיוניות של העורכים והמפיקים לבין התקציבים המגוחכים שהועמדו לרשותם, פער שהוליד תסכול ועגמת נפש. העורכים והמפיקים התהלכו בין כתלי הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים מרי נפש.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1978. כותרת הריאיון הנסער והחשוב שהעניק מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לכתב עיתון "הארץ" אלי טייכר וכותרתו "להילחם אפילו כדון קישוט". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

מוטי קירשנבאום נשא את דבריו בפני אלי טייכר מנקודת מבט של איש תוכניות . הוא לא הזכיר ולו במילה אחת את קשיי ההפקה, העריכה, והשידור ואת מיעוט התקציבים של חטיבת הספורט הסמוכה לשולחנו של מנהל חטיבת החדשות . אף על פי כן דברי הביקורת והערת ההתנסחות החד משמעית שלו "כי כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים – כישרונם של האחראים עיננו עומד כלל למבחן" היו בעלי חשיבות עליונה. הנה חלק מהדברים שאמר מוטי קירשנבאום ז"ל לעיתונאי "הארץ" אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 .

1. "ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום של בזבוז זמן , מאמץ ומשאבים כדי לאלתר, להטליא, ולימור יש מאין. בסופו של דבר עצם הבאת המוצר לשידור ולא איכותו או רמתו הקנתה להם תחושה של הישגיות עילאית". 

2. "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים, כישרונם או אי כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן".

3. "מה חסר לנו כדי שנוכל סוף – סוף להתחיל ביצירה מקורית ? ראשית אמצעים טלוויזיוניים, אולפנים וציוד טכני למינהו. כיום אנו עובדים בשליש אולפן שגודלו כבית שימוש. הציוד המועט מתפורר בידיים. הנגריה עלובה מאין כמותה. מתפרה לתלבושות אין. איש לא חשב להכשיר אנשים לכתיבה לטלוויזיה – מקצוע בפני עצמו – ולאפשר להם להתפרנס מכך בכבוד".

4. "הוא הדין לגבי סרטי תעודה שעל פי טבעם הם יקרים ודורשים ימי צילום ועריכה רבים. הסכום שאנו מוציאים בין 100000 (מאה אלף) ל"י ל- 300000 (שלוש מאות אלף) ל"י, איננו מאפשר מחקר רציני, ימי צילום כמתחייב מן הנושא ועריכה נאותה (ובעקבותיה תיקונים ושיפורים כאשר משתנות עובדות או נוספים גילויים)".

5. "לא ייתכן להניח כמות שהוא את המצב הנוכחי כאשר על מנהלי הטלוויזיה מוטל עול השידור אך אין בידיהם הסמכויות לבצע אותו. ההכרעות לגבי כספים וכוח אדם הן כולן בידי הנהלת רשות השידור".

6. "אינני נגד שידורן של תוכניות קנויות. פעמים הן סבירות וגם זולות . יבוא סרט אחד בסדרת "קוז'אק" עולם 500 (חמש מאות) דולר. ייצורו של סרט בסדרה כזאת בארץ יעלה סכום אגדי : 6.000000 (שישה מיליון) ל"י. אך איננו יכולים לשאוב בסיטונות איכות חיים של עמים אחרים. כיום החזרנו לבריטים את המנדט על הארץ באמצעות המסך הקטן . נעשינו קולוניה תרבותית של עם עם אחר והפגנו את הריקנות שלנו".

7. "שינוי מבנה הטלוויזיה והיערכות מחודשת שלה לייצור תוכניות מקוריות, ומתן כלים נאותים בידי בימאים ומפיקים כדי שיהיה אפשר להטיל עליהם אחריות אישית, היא הדרך היחידה להבטיח כי הטלוויזיה תמלא את ייעודה כתחנה הממלכתית של מדינת ישראל".

8. "לצערי מציג מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני את תביעותינו לשיפור המערכת כשאיפה לכוח, ל- "עשיית שרירים" להשתלטות וכיוצא באלה מונחי מקיאוולי לעניים השגורים בפיו. טענותיו הם הבל גמור. דוגמא קטנה אחת : הפיקוח השרירותי הקיים כיום של אנשי הכספים בטלוויזיה שאין להם הבנה כלשהי במדיום איננו גורם חיסכון כפי שסבורים ומנסים להטיף, אלא נהפוך הוא : הוא מאפשר בזבוז חמור".

9. "אני מצהיר בפניך כי יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז כל הסמכויות בידיו מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג האיש חרף התבטאויותיו הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ובשגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי ורגיל ביחסי ציבור והוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים ובעיני הציבור כולו".

10. "אם יטרח מישהו ללמוד את תולדות החיכוכים בטלוויזיה ימצא שכמעט תמיד החל הדבר באחד מתרגיליו המכוערים של יצחק לבני שמטרתם היחידה הייתה לפגוע במעמדו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה או במעמדם של עובדים אחרים. יצחק לבני איננו רוצה במנהל טלוויזיה חזק. הוא מעדיף אדם חלש כנוע או מתרפס שיקבל את תכתיביו.  יצחק לבני בא אליהו לקדנציה אחת . לאלה שיישארו אחריו יידרשו 10 (עשר) שנים כדי לתקן את השגיאות שעשה יצחק לבני".

מוטי קירשנבאום שוחח עם אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 גם אודותיו ובגנותו של סמנכ"ל רשות השידור שלמה עבאדי ז"ל . הוא תקף בחריפות רבה את שלמה עבאדי שהגיע לרשות השידור לתקופה קצובה , ודרש להעלותו לדרגת משנה למנכ"ל רשות השידור כדי שתהיה בידיו נדוניה יותר דשנה כאשר יתנה לתפקיד במפעל אחר. מוטי קירשנבאום בא גם בטענות לעבודתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל ואמר כלהלן : "ראובן ירון איננו רק יו"ר של יצחק לבני אלא גם שלי ושל עובדים אחרים. אנו מצפים מנו לשעות גם לטענותינו ולא רק לרקוד לצלילי המנכ"ל יצחק לבני". הריאיון ההוא של מוטי קירשנבאום ודבריו לאלי טייכר היה מדהים והכה גלים בתעוזתו ובאמיתותו. הטקסט שהגה מוטי קירשנבאום "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים, כישרונם או אי כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן", היה המוטו של הפוסט ההוא מס' 468. 

הערה שלי : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית". זהו הספר הראשון בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שעוסקת ודנה בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ ב- 130 השנים האחרונות , 2014 – 1884. השם המאחד והכולל של הסדרה הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. מסיבת הסיום של "ניקוי ראש" שיורדת מהאוויר ובסיומה מעניקה מדינת ישראל למוטי קירשנבאום ז"ל את פרס ישראל והוא בן 37 בלבד (!). זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יהודה ביטון (חתוך), איש לא מזוהה, אחד מכותבי "ניקוי ראש" חנוך מרמרי (מפנה את מבטו הצידה), מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מפקח התאורה והחשמלאי יֶזִ'י בְּיָאלוֹק ז"ל (יושב), מוטי קירשנבאום ז"ל (מוזג), ועוזר ההפקה יפתח גוטמן (בן קיבוץ נען). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. חג העצמאות ה- 28 להיווסדה של מדינת ישראל. תמונה היסטורית. מוטי קירשנבאום בן 37 בלבד (!) מקבל את פרס ישראל. הוא נראה בתמונה לוחץ את ידו של נשיא המדינה אפרים קציר. מתבוננים בחתן פרס ישראל הצעיר שר החינוך אהרון ידלין (מימין) ויו"ר הכנסת ישראל ישעיהו (משמאל). (באדיבות מוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1976. פרופסור אליהוא כ"ץ (שני משמאל, בן 94 היום ברגע כתיבת הפוסט הזה מס' 878) מברך את מוטי קירשנבאום ז"ל (ראשון מימין, אז בן 37) על זכייתו בפרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת. בחג העצמאות ה- 28 להיווסדה של מדינת ישראל. שנייה מימין, יונה קירשנבאום ז"ל רעייתו של מוטי קירשנבאום ז"ל (מתה ב- 2006). (באדיבות מוטי קירשנבאום ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : פרופסור אליהוא כ"ץ יבד"ל (בן 94 היום בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה) נמנה בשעתו על הצוות שהמליץ ב- 1976 להעניק למוטי קירשנבאום ז"ל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת. פרופסור אליהוא כ"ץ הוא בעצמו חתן פרס ישראל בשנת 1989 למדעי החברה. 

טקסט תמונה : 1976 – 1974. כישרונו של מוטי קירשנבאום בתקשורת המונים בא לידי ביטוי ו- מתמצת ב- להשיב לממסד כגמולו באמצעות סטירה טלוויזיונית בשם "ניקוי ראש" גם אם מדובר בממשלת ישראל, ולהתחשבן עם הנהלת רשות השידור בראשות יצחק לבני מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית מימין לשמאל : מוטי קירשנבאום ז"ל, בימאי "ניקוי ראש" יעקב אסל, אחד מארבעת הכותבים של "ניקוי ראש" קובי ניב. זיהוי הנוכחים בשורה השנייה מימין לשמאל : ה- Floor manager יוסף "פונצי" הדר ז"ל (מזוקן), צלם ה- Video אורי שמעוני, איש הקול משה אלוני, וצלם ה- Video שלמה גרשנגורן – ספיטירקי (עומד). עומד מאחור באמצע השחקן שבתאי קונורטי ז"ל. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

על פי קריאת טקסט הריאיון שערך עיתונאי "הארץ" אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 עם מוטי קירשנבאום, אתה אתה למד שהוא תיעב ממש את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. "יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז כל הסמכויות בידיו מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג האיש חרף התבטאויותיו הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ובשגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי כרגיל ביחסי ציבור. הוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים, ובעיני הציבור כולו", חיווה את דעתו אודות יצחק לבני. מוטי קירנבאום גם שמר טינה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979) ולצלע החופפת שלו פרופסור ראובן ירון ז"ל ששימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984 – 1978. זכור הסלוגן שטבע מוטי קירשנבאום ב- 1983 אודות כישרונו של יוסף "טומי" לפיד לשמש מנכ"ל הרשות : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיבה מחדש". (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 25 באוגוסט 1978. עיתון "הארץ". על פי קריאת טקסט הריאיון שערך עיתונאי "הארץ" אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 עם מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל, אתה למד שהוא תיעב ממש את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. הטקסט שהוא טוען נגדו חריף ביותר ובלתי מתפשר, "…יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז כל הסמכויות בידיו מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג האיש חרף התבטאויותיו הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ובשגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי כרגיל ביחסי ציבור. הוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים, ובעיני הציבור כולו…", חיווה את דעתו אודות יצחק לבני. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט תמונה (1) : יום שני – 23 ביולי 1979. הכביש הצר של רחוב "מציון תצא תורה" שמוביל מבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבניין החוטים בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל (מינוס כמה עשרות ק"ג) מנהיג הפגנת עיתונאים גדולה נגד הדחתו של ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. "הזנית את הטלוויזיה, הסתלק מכאן…", זעק מוטי קירשנבאום בגרון ניחר לעברו של יוסף "טומי" לפיד" והניף לעומתו שלט, "אל תאיים, התפטר". צריך להבין שמנהל חטיבת החדשות דאז חיים יבין, אקוויוולנט למוטי קירשנבאום בהיררכיה הטלוויזיונית, לא נטל חלק בהפגנה המָרָה ההיא לפני 39 שנים. לשאלתי את חיים יבין בעת פגישת התחקיר עמו במלון "דן אכדיה" בהרצליה ב- 2006 מדוע לא הפגין אז בעוד מוטי קירשנבאום שניצב באותו סטאטוס כמותו (מנהל) לא רק נטל חלק בהפגנה אלא גם הנהיג אותה ? השיב לי כי הוא כמובן תמך בעיתונאים אבל חשב שאין זה מתפקידו במקרה הזה כמנהל להפגין נגד ההנהלה. מוטי קירשנבאום שהיה איש אמיץ ולוחמני ושונה לחלוטין באופיו מחיים יבין, לא היסס לרגע לטפס על הבריקדות ולא חשש לומר ל- מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד את מה שהוא חושב עליו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : יום שני – 23 ביולי 1979. הכביש הצר של רחוב "מציון תצא תורה" שמוביל מבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבניין החוטים בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל (מינוס כמה עשרות ק"ג) מנהיג הפגנת עיתונאים גדולה נגד הדחתו של ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, הסתלק מכאן…", זעק מוטי קירשנבאום בגרון ניחר לעברו של יוסף "טומי" לפיד" והניף לעומתו גם שלט, "אל תאיים, התפטר". צריך להבין שמנהל חטיבת החדשות דאז חיים יבין לא נטל חלק בהפגנה המָרָה ההיא לפני 37 שנים. לשאלתי את חיים יבין בעת פגישת התחקיר עמו במלון "דן אכדיה" בהרצליה ב- 2006 מדוע לא הפגין אז בעוד מוטי קירשנבאום שניצב באותו סטאטוס כמותו (מנהל) לא רק נטל חלק בהפגנה אלא גם הנהיג אותה. הוא השיב לי כי הוא כמובן תמך בעיתונאים אבל חשב שאין זה מתפקידו במקרה הזה כמנהל להפגין כנגד ההנהלה שלו. מוטי קירשנבאום שהיה איש אמיץ ולוחמני ושונה לחלוטין באופיו מחיים יבין, לא היסס לרגע לטפס על הבריקדות ולא חשש לומר ל- מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד את מה שהוא חושב עליו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור נעדר כל ניסיון אופרטיבי מינימלי של הפקות ספורט גדולות בתעשיית הטלוויזיה. הוא נלקח מאחורי מכתבתו בעיתון "מעריב" ברחוב קרליבך בתל אביב והתמנה לתפקידו ב- 1 באפריל 1979. אולם עַד מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' לא חווה שוּם ניסיון ניהולי הנוגע להפקות הטלוויזיוניות הבינלאומיות הגדולות, המורכבות, והיקרות וגם יוקרתיות בסדר גודל של מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל, ו/או אליפויות עולם בא"ק. גם לא בתחום הפקות הבּידוּר הטלוויזיוניות הגדולות כמו הפקת תחרות הזֶמֶר האירופית האֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest). כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה להפיק את תחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן בחורף 1980, מיהר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לפסוח עליה מטעמים כלכליים. ניצב לצִדו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בימים ההם ברשות השידור שַר כספים וותיק ומוכשר, כלכלן מוצלח ועתיר ניסיון בדמותו של ישראל דוֹרִי שהיה יכול לסייע לו במציאת פתרונות כספיים יצירתיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מסוגלת לשֵאת בנטל הכספי אך היה מנוי וגמור עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לבטל את ההפקה הגרנדיוזית. אנשי הפקה בכירים דרשו מיוסף "טומי" לפיד לבטל את הביטול אך הוא לא הקשיב למי מהם ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סילק במחי יד בראשית כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את הפקת תחרות שידורי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן שנועדה להיערך באביב 1980 שוּב בישראל בטענה המוכרת והשחוקה שאין לו כסף.

מר יִשְרָאֵל דוֹרִי נולד ב- 6 ביוני 1942 בסופיה בולגריה. ב- 1948 עלתה המשפחה לישראל. יִשְרָאֵל דוֹרִי למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הגיע לנציבות מַס הכנסה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הסמנכ"ל למִנהל של רשות השידור הכיר אותו מעבודתם המשותפת באגף מס הכנסה בימים ההם והציע לו ב- 1970 להשתתף במכרז על תפקיד מנהל כספים וכלכלה של הרשות . יִשְרָאֵל דוֹרִי נענה לאתגר וזכה בו. אדם שקט ונבון, שלֵו וצנוע, שהצליח במשימתו כ- כלכלן ראשי של רשות השידור. יִשְרָאֵל דוֹרִי כיהן בתפקידו רָב החשיבות בשנים 1982 – 1970 וסייע לשלושה מנכ"לים בשתיים עשרה השנים שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למען ביצורה של הרשות. הוא התווה דרך כלכלית מְבוּקֶרֶת וניהל בחסכנות את כל המו"מ הגדולים של רשות השידור לרבות אלה שדנו ברכישות זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. אלכס גלעדי ואנוכי רחשנו לו הערכה רבה.

טקסט תמונה : 1976. זהו ישראל דורי הכלכלן הראשי של רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלה בשנים 1982 – 1970. "החלטתו של טומי לפיד לוותר על זכות האירוח של תחרות הזמר הארו – וויזיון ב- 1980 הייתה ספונטנית. הוא לא התייעץ עמי", שַח לי כעבור שנים רבות בעת שיחות התחקיר בינינו. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ושני אדריכלי הניצחון המפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי יבד"ל והבימאי יוֹסִי צֶמַח ז"ל של שידור האֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest) הקודם שנערך ב- 1979 בירושלים נערכו כבר להפקת האֶרוֹ – וִויזְיוֹן הבא של 1980 בישראל. הם ביצעו כבר סיור קדם הפקה ב- Location חוּץ, בים המלח. הם ביקשו להפיק אֶרוֹ -וִויזְיוֹן גרנדיוזי מחוץ לכותלי האולמות כמקובל בשטח פתוח במקום הנמוך ביותר בעולם. הם ראו בדמיונם הפקת שידור של תחרות שירים אירופית במדבר במדבר הישראלי ורצו לעשות זאת בשיתוף פעולה עם צה"ל. לבסוף השיגה אותם הבשורה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הודיע ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שאין לו כסף. בטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אכזבה גדולה. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי (ראש צוות הפקת האֶרוֹ – וִויזְיוֹן של 31 במארס 1979 בירושלים ואח"כ היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית) והבימאי הראשי של הטלוויזיה בישראלית הציבורית יוֹסִי צֶמַח ניסו להניא את מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וביקשו אותו לשנות את החלטתו התמוהה. "טומי לפיד, זכייה בתחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן איננה מתרחשת כל שנה, מי יודע מתי נזכה שוב בתחרות היוקרתית, ומי יודע מתי תהיה לנו שוב הזדמנות להפיק שידור חשוב מהסוג הזה לא רק לטלוויזיה, אלא למדינת ישראל כולה, ועבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU", אמרו השניים למנכ"ל רשות השידור. אך יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד סירב לחזור בו.

טקסט תמונה : 1970 – 1969. יוסי צמח ז"ל בראשית עבודתו כבימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה בשעתו הבימאי הטוב ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית והתחנן בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כי לא יוותר על הזכות לארח את תחרות שירי הארו- וויזיון האירופי (Eurovision songs contest) שוב בירושלים ב- 1980. יוסף "טומי" לפיד לא התחשב בתחינותיו. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסי צמח ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני צדקו. חלפו בדיוק 20 שנה עד שהארו – וויזיון (Eurovision) חזר שוּב ב- 1999 לישראל ולרשות השידור. זה קרה לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנשיונל בתחרות השירים באנגליה שנה קודם לכן, ב- 1998. מנכ"ל רשות השידור ב- 1998 היה אורי פורת ז"ל והוא לא פספס את ההזדמנות. על פי תקנון איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), עמדה לרשות השידור הממלכתית ב- 1979 הזכות לארח שוּב פעם שנייה ברציפות את תחרות שירי הארו – וויזיון בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות השירים שהתקיימה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים.

ב- 1978 זכה הזמר יִזְהָר כּהֵן במקום הראשון עם שירו "אָ – בָּה – נִי  -בִּי" בתחרות שירי הארו-וויזיון שהתקיימה בפאריס. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן עטו על המציאה ולקחו אותה בשתי ידיים. תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים הייתה הפקה גרנדיוזית ומוצלחת מאוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של המפיק אלכס גלעדי, הבימאי יוסי צמח, ומעצב התפאורה היפהפייה דוב בן-דוד.

מדהים שיוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון שזה אך נכנס לתפקידו וויתר על ההפקה המרהיבה הזאת בטענה שהרשות היא גוף שידור עני, ולא פחות מפתיע שהוא עשה זאת מבלי לחפש שום פתרון לעונייה. אפשר לחשוב שבתקופת יצחק לבני – ארנון צוקרמן היא הייתה עשירה. יוסף "טומי" לפיד הצעיר (בן 47) למרות מוצאו ממוסד העיתונות ומעיתון לא עני במיוחד ורָב תפוצה כ- "מעריב" היה נטול אז כל כשרון של שיווק ויחסי ציבור. הוא יכול היה ללכת לממשלה ולשר האוצר יורם ארידור כדי לבקש סיוע כספי למבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי שטומן בחובו לא רק יוקרה רבה אלא מהווה מנוף ופוטנציאל תיירותי – תעמולתי. הוא לא עשה זאת. יוסף "טומי" לפיד יכול היה להשתמש בפטנט של שקופיות חסות שהיו יכולות להניב כסף גדול למימון השידור היקר בתקופת המונופול , אך הוא לא השתמש ברעיון הזה. ביטול הארו – וויזיון (Eurovision) היה ביטוי מובהק לחוסר ניסיונו להניע תנועה של ממש את גלגלי התנופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשות השידור היא גוף ענק, בית שידור הבנוי להפקות ענק, אך המנכ"ל החדש שלה פחד להשקיע דולר כדי לקַדֵם את הפקות היוקרה של הטלוויזיה הישראלית. כעורך ראשי בימים ההם התעסק בהמון זוּטוֹת. הוא אפילו נבר בסעיף הקצאת כספים למוניות ברשות השידור. לפעמים שאלתי את עצמי מתי נותר לוֹ זמן לתכנֵן ולקדֵם את הדברים החשובים באמת ברשות השידור. יום אחד ב- 11 בינואר 1982 לאחר שכבר כיהן שנתיים וחצי כמנכ"ל רשות השידור קיבלתי ממנו באמצעות הבוסים שלי צחי שמעוני וטוביה סער מכתב קובלנה שטוען כלהלן [2] : "יורם ארבל שנסע לשָדֵר בהולנד משחק כדורסל בגביע אירופה דֶן – בּוֹס נגד מכבי ת"א, השתמש במונית מיוחדת שלקחה אותו מאמשטרדם להִילְבֶרְסוּם והחזירה אותו למלונו באמשטרדם, ושילם לה קרוב ל- 80 דולר", והוסיף, "וזאת על אף העובדה שבין אמשטרדם להילברסום יש רכבת כמעט בכל שעה. ייתכן כי הייתה סיבה טובה לכך, ואם כן אשמח להיווכח כי אומנם כך. אם לאו – יש לנו כאן דוגמא של התנהגות שהדעת אינה סובלת".

טקסט מסמך : 11 בינואר 1982. קובלנה מגוחכת של מבקרת הפנים של רשות השידור שהטרידה שלא לצורך את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסיעתו של יורם ארבל במונית לצורכי השידור הייתה מוצדקת לחלוטין מנקודת ראות של ההפקה ואני אישרתי את נסיעתו במונית. הוא לא היה מגיע לעמדת השידור שלו ב-הִילְבֶרְסּום (Hilversum)  אילו היה משתמש בשירותה של חברת הרכבות ההולנדית. הופתעתי שמנכ"ל רשות השידור התערב באופן אישי בעניין שולי ופעוט שכזה. יש לו שכבת מנהלי ביניים רחבה שעוסקת בחיסכון ושימוש נכון בכספי הרשות. עניין כה זַניח לא היה צריך להגיע כלל לטיפולו של מנכ"ל רשות השידור. אולם זאת הייתה דרכו להתערב בכל פרט.

יוסף "טומי" לפיד לא היה ב- 1 באפריל 1979 המועמד המועדף של ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין להחליף את יצחק לבני בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה מנחם בגין הציע את התפקיד הרם בתחילה לאריה נאור מזכיר הממשלה, אחד מנסיכי הליכוד, בן ונכד למשפחה הלוחמת של אִרגוני מחתרות האצ"ל ולח"י. אריה נאור סירב. לזבולון הָמֶר שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל והשַר הממונה היה מועמד משלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הסופר, המחזאי, והסטיריקן אפרים קישון. אפרים קישון חשב שהוא איננו מתאים לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הוא סירב להצעתו של זבולון המר והציע לתפקיד כתחליף את חברו וידידו הקרוב יוסף "טומי" לפיד. עו"ד נתן כהן ז"ל היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור בימים ההם זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי ב- 2005 את מה שהתחולל מאחורי הקלעים של השידור הציבורי בחודש מארס של 1979: "זבולון המר באמת רצה למנות את הסופר אפרים קישון למנכ"ל רשות השידור. אפרים קישון סירב ואמר לשר החינוך כי יש לו מועמד טוב ממנו. קוראים לו יוסף לפיד ומכנים אותו "טומי". רק אז נעשתה הפנייה ליוסף "טומי" לפיד אחד העיתונאים הבולטים של העיתון "מעריב". אפרים קישון בעצמו איש "מעריב" הפך למליץ היושר מספר אחת של יוסף "טומי" לפיד והצטרף לדעתו זו קריקטוריסט העיתון קריאל "דוֹש" גָרְדוֹש. שניהם נודעו באהדתם לאגף הימני במפה הפוליטית של ישראל. יצחק לבני היה מינוי של שמעון פרס מהמערך. הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. זמן כהונתו תם. הממשלה לא האריכה את כהונתו. הגיע הזמן לשנות. הממנים החדשים טיפחו תקוות חדשות. הם ראו ביוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הבא של רשות השידור וביו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן יָרוֹן חבר מרכז מפלגת חירות (החליף בתפקיד את וולטר איתן איש המערך שנה קודם לכן) את שני האנשים הנכונים במקום הנכון. שרים רבים בממשלת ישראל קיוו שיהיה ליוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון את הכוח והנחישות לחולל שינויים פרסונליים בדרגי הניהול שיביאו לשינויים אופרטיביים הכרחיים על פי דעתם בתפישת השידור, שינויים שישתקפו וייראו על המסך. בעיקר כמובן בתחום שידורי החדשות והאקטואליה. זכורה עקיצתו של ראש הממשלה מנחם בגין הנוגעת לסגנון הגשת החדשות והרמת הגבה של המגיש הלאומי של חיים יבין. מנחם בגין לא אהב את חיים יבין ואת החיוך שלו ".

בשלוש השנים האלה שבין 1979 ל- 1982 ערך יוסף "טומי" לפיד אין סוף שינויי גַברֵי בשלטון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מייד עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1979, הדיח את ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא דאג שלא תאושר הארכת כהונתו בוועד המנהל של רשות השידור. לתפישות הניהול של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן יָרוֹן בעת ההיא היה משקל והשפעה מכרעת בצמרת רשות השידור. הדבר ניכר בשליטה בוועדת המכרזים שם הם תמיד השיגו רוב מרשים. אי הארכת תקופת כהונתו של ארנון צוקרמן בקיץ 1979 לשלוש שנים נוספות עד קיץ 1982 התפרשה כהדחה . סילוק. ארנון צוקרמן היה איש ניהול מוכשר, אולי עצמאי מידי, אך בטוח מנהל טלוויזיה מצליח בעל קבלות במשך שֵש שנים. ציבור עובדי הטלוויזיה לא הבין כיצד מנפנפים לפתע פתאום מנהיג שידור בהינף יד, מנהיג שידור שהביא מערכת עיתונאית מורכבת לשיאים והצלחתו בה הייתה מוכחת . אם כי צריך להכיר בעובדה שהצלחתו של ארנון צוקרמן לא הייתה בלעדית אלא גם הודות לקו המחשבה והעשייה העיתונאית והתרבותית של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בשנים 1979- 1974 שקודם לכן ניהל בהצלחה גדולה את רשת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. אחרי הדחתו של ארנון צוקרמן הגיע תורו של חיים יבין מנהל חטיבת החדשות. יוסף "טומי" לפיד לא האריך את כהונתו ובנובמבר 1980 הריץ את טוביה סער כמועמד מטעמו למשרת מנהל חטיבת החדשות הבא. טוביה סער צלח בקלות את וועדת המכרזים הודות לתמיכתם והשפעתם העצומה במסגרת הזאת של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ויו"ר רשות השידור פרופסור ראובן ירון . טוביה סער זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2007 : "זכיתי לתמיכה מרשימה בוועדת המכרזים. במכרז למנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 לאחר התפטרותו של צחי שמעוני התמודדתי על התפקיד מול סמנכ"ל הרשות שלמה עבדי. הבסתי אותו 1:7 בהצבעה החשאית בוועדת המכרזים ושני נמנעים".

מינויו של יצחק "צחי" שמעוני למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בהבנה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה, אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל במבט תמוה. רבים מוותיקי הטלוויזיה שללו את יכולתו של טוביה סער להנהיג את המוסד לאחר הניהול המזהיר של ארנון צוקרמן שהודח כאמור ב- 1 באוגוסט 1979. הוא טוביה סער לא הצטייר כאישיות בעלת שיעור קומה ונחשב לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ההערכה המקצועית אל טוביה סער כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה. טוביה סער קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור. אלה התעלמו ממנו. מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל, כמשרות מפתח תקשורתיות, העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי. לכן צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה.

טוביה סער התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה. יוסף "טומי" לפיד היה שבע רצון ממנו. ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חם המסמיך אותו להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית בשלוש השנים הבאות עד 1985, "טוביה יקירי, בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה, ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך, תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל". הטלוויזיה הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור.

הפקת שידורי הטלוויזיה של הארו – ווזיון (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש–31 במארס 1979. יוסף "טומי" לפיד משיב בשלילה ליוזמות השידור של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי. 

בראשית 1979 מינה ארנון צוקרמן את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק את שידור "האֶרוֹ – ווִיזְיוֹן" (תחרות השירים האירופית) שעמדה להיערך במוצ"ש – 31 מארס 1979 בבנייני האומה בירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכתה באירוח האֶרוֹ – וִויזְיוֹן ב- 1979 בירושלים בשל ניצחונו של הזמר יזהר כהן עם השיר "אָ – בָּ – נִי – בִּי" בארו-וויזיון הקודם ב- 1978 בבירת צרפת פאריס. מפיקים נוספים לטשו את עיניהם אל התפקיד הבכיר ביניהם חיים מלובן ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר אבל אלכס זכה במינוי בקלות ללא קרב. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן זכר את שתי ההפקות הגרנדיוזיות (במונחים ישראליים) שניהל אלכס גלעדי בהצלחה , את זאת של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת הבאה אחריה שעסקה בביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977. איכויות ההפקה והשידור הישיר שהציגו המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח ב- 31 במארס 1979 התקבלו בהערכה גדולה ע"י מומחי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי, שמושבו בג'נבה.

טקסט תמונה : מארס 1979. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה (מימין) וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב הפקת השידור הישיר הבינלאומי של תחרות שירי הארו-וויזיון במוצ"ש – 31 במארס 1979 מבנייני האומה בירושלים. השידור הישיר הועבר לכל בית בישראל וגם לאירופה וזכה לשבחים רבים. בתחרות ניצחו במשותף הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש", עם שירם "הללויה" ומפיק המשדר מר אלכס גלעדי. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

באותו הערב ישב יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא, וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש "עם השיר "הללויה", בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולארית המכונה ה- "ארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest). את מילות השיר כתבה גב' שִמְרִית אוֹר ואת המוסיקה הלחין קוֹבִּי אוֹשְרָת . גלי עטרי היפה וזמרת מקסימה ולהקתה "חלב ודבש" הקדימו 22 מדינות אירופיות. הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית דוב בן-דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו-וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה. אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח ז"ל הבימאי שלוֹ. צמד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר ז"ל היה מובטח מראש. הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם, וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה. ירדנה ארזי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שָי נֶשֶר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה. היא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שהתקרב ל- % 100.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה, גב' ירדנה ארזי תבד"ל ומר דניאל פאר ז"ל, מנחים את תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision Song Contest). טביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי יבד"ל והבימאי יוסי צמח ז"ל. בתחרות השירים האירופית הפופולרית זכתה הזמרת הישראלית גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". (לע"מ תמורת תשלום).

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יצחק לִבְנִי ברשות השידור . בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו. כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- "אֶרוֹ – וִויְזיוֹן" אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם, אך יִצְחָק לִבְנִי כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק. יִצְחָק לִבְנִי כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. כבר נאמר כאן כי אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979- 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי ודחק משם את רגליו של יִצְחָק לִבְנִי. דלתות בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים היו נְעוּלוֹת בפני יִצְחָק לִבְנִי. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן סגר אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני הטלוויזיה . לכולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין יִצְחָק לִבְנִי לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. או אם תרצו מתוחים. הם אפילו לא דיברו איש עם רעהו. בעת עריכת פגישות התחקיר עם אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויִצְחָק לִבְנִי ב- 2005, התעניין אצלי יִצְחָק לִבְנִי לדעת אם אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן עדיין שונא אותו. עניתי לו, "אינני יודע". האמת, שְנָאוֹת כמו אַהָבוֹת וקנאות – הן בעלות שורשי נֶצַח ולא נשכחות.

טקסט מסמך (1) : 23 באוקטובר 2005. עמודים 1 ו- 2 מתוך דפי הפגישות שלי עם מנכ"ל רשות השידור לשעבר יצחק לבני ז"ל בביתו ברחוב ווינגייט 22 בהרצליה פיתוח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 23 באוקטובר 2005. עמודים 3 ו- 4 מתוך דפי הפגישות שלי עם מנכ"ל רשות השידור לשעבר יצחק לבני ז"ל בביתו ברחוב ווינגייט 22 בהרצליה פיתוח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את יִצְחָק לִבְנִי בתפקידו. אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה מגדול עד קטן. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שְמוּאֵל אַלְמוֹג . עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה.

מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגָלִי עַטָרִי ולהקתה "חָלָב וּדְבָש" שרו את "הללויה" (מלחין קובי אֹשְרָת) ו- הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבוד ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עַטָרִי ושדרנית הרדיו שוֹש עַטָרִי, והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוֹסִי צֶמַח, המפיק אָלֶכְּס גִלְעָדִי, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע נוצץ ופופולארי ועתיר רייטינג מאין כמוהו. ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולארית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכשרון רָב אָלֶכְּס גִלְעָדִי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית, ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו אָרָהלֶ'ה גוֹלְדְפִינְגֶר וחַיִים מְלוּבַּן, בחרו מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל התוכניות יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את מינויו הנכבד של יוסף "טומי" לפיד למִשְרָה הרמה ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר לוֹ ליוסף "טומי" לפיד כי נבחר להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984. מייד לאחר ניצחונה של גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חָלָב וּדְבָש" וויתר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות בירושלים במארס 1980 את התחרות היוקרתית הבאה של ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נימק זאת מסיבות כלכליות. עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" ע"י רשות השידור ב- 1980 – 1980 נאמדה ב- 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני. הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן, אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה , מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולרשת הטלוויזיה של אותה המדינה להפיק אותה. ניצחונו של יזהר כהן ב- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח, שבת – 22 באפריל 1978, עם השיר שכתב אֵהוּד מַנוֹר והלחינה נורית הירש (היפה והמוכשרת), "אָ – בָּ – נִי – בִּי", עשה חסד טלוויזיוני עם רשות השידור. הזכייה הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" של 1979. משזכתה גָלִי עַטָרִי ב- 31 במארס 1979 במקום הראשון מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו, "גלי עטרי היא זמרת  נ–ה–ד–ר–ת  אבל למה הייתה צריכה לזכות דווקא במקום הראשון, גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד", והוסיף, "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ואנחנו לא תפיק את הארו – וויזיון הבא". מנכ"ל רשות השידור החדש מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים האירופית בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה. הוא וויתר. תחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל טירון שהחמיץ הזדמנות טלוויזיונית נדירה להציב שוב את את הטלוויזיה הישראלית על המפה האירופית. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי (תוכן וכלכלה) של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ב- 1979 רשת כישרונית ושאפתנית ובעלת יכולות כפי שהוכיחה ההפקה של ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979. עובדיה הצעירים בעלי מרץ רב היו תאבי משימות, שליחויות, וביצוען.

טקסט תמונה : 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision) האירופית. ברקע נראית הדקורציה היפה והאדיטוריאלית של דוב בן דוד ז"ל תפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חָלָב ודְבָש" זכו במקום הראשון עם שירם הבלתי נשכח "הללויה", וסיבכו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים "השְמָאלְצִית" הזאת על פי דעתם המלומדת אך אין בכוח עטם להסיט את הצופים מהמרקע. הטלוויזיה הישראלית שותפה ל- "אֶרוֹ- וִויזְיוֹן" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי. ביום שידור התחרות היא חוגגת. עוד מקדמת דנה, מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת חנה צח, הלא היא "אִילָנִית". היא ייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם" וזכתה במקום הרביעי מתוך 17 מדינות. אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה. רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני ז"ל קבעה את הסלוגן הזה, "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות, והרייטינג חשוב משניהם". ב- 1974 זכתה להקת "כָּוֶורֶת" במקום השביעי, ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי, להקת "שוקולד מנטה מסטיק", ושוב אִילָנִית ב- 1977 עם שירה, "אהבה היא שיר לשניים". 1978 הייתה שנת השיא. יִזְהָר כּהֵן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ – בָּ – נִי – בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש. תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל . לפחות מן ההיבט הזה אין שונה עם הסֶפֶר הנבחר היושב בציון בטעמו מעמי אירופה. יִצְחָק לִבְנִי בעל ניסיון עיתונאי עצום, לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל תחנת הרדיו של "גלי צה"ל", ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים. זה השתלם לשידור הציבורי. הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר. לִבְנִי גרס שרשות השידור איננה צריכה להיות רצינית וכבדה בכל עת ומותר לה לעסוק מפעם לפעם בבידור קל.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 במאה הקודמת. יצחק לבני ז"ל (ממושקף משמאל) עורך "במחנה" מראיין את הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין. (באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים. הוא ראה ב- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" אירוע גרנדיוֹזי ובּומבַּסטי, נטל כספי שהוא יָקָר מידי. תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סדרי העדיפויות של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים מאלה של יצחק לבני לפחות בעניין אירוח האֶרוֹ – וִויזְיוֹן. "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים", חשב, וכך גם אמר יוסף "טומי" לפיד. בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית משחור / לבן לצבע, מהלך טכנולוגי יקר. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן במדינתו למגנת לִבָּם של עובדיו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל גיוס שקופיות חסות. פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנה אחת אח"כ ב- 1981.

מאבקים כספיים ומלחמות מוניטריות בתקופה ההיא שיוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984-1979. אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה מתמודד עם העלויות הכספיות הכבדות שהושתו עליה ע"י ה-EBU בעת רכישת זכויות השידורים של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, ומציע את פתרונותיי למנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יוסף "טומי" לפיד.

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1980 לרשות השידור והטלוויזיה הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן 'שידורי פרסומת מסחרית' במובן המקובל של המילה. חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך מכיוון שלא חל שידור שקופיות חסות הייתה לו לפתע משמעות מרחיקת לכת. ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה והיות ושקופיות החסות אינן שידור על פי ההגדרה הטכנית המקצועית הרי שלרשות מותר להקרין אותן. כמנווט שידורי הספורט במשך שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית הענייה באופן כרוני ניצלתי באופן אישי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת הפקות השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים. בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מו"מ וערכתי עסקה ענקית חסרת תקדים של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל שלוחת חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל. סוכם כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת שְלוֹש מֵאוֹת שקופיות חסות של החברה במשך שישה עשר ימי השידורים האולימפיים. 1000 (אֶלֶף) דולר לכניסה אחת. זה היה הוֹן עצום בימים ההם , מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת. ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 שניות (50 דקות). המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של משחקי לוס אנג'לס 84'.

לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הציבורי באמצעות שקופיות חסות. עלות זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בעונת 1994 – 1993 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נסבה סביב 3.300000 (שלושה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר. מועצת ההימורים והטוטו בראשות היו"ר שלה מר אריה זייף מימנה כמעט שליש מהסכום 700000 (שבע מאות אלף) דולר באמצעות שקופיות חסות וכן פרסום הניחוש הנכון בטפסי הספורט- טוטו בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל". לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94' חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אַרְיֵה זָיְיף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נִימרוֹדִי מו"ל "מעריב" על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר תמורת שידורן של 1000 שקופיות חסות. מחלקת הספורט שידרה מארה"ב 94' כ- 120 שעות שידורים ישירים ותקצירים ובכל שעת שידור נחשפו ה- "טוֹטוֹ" ו- "מעריב" כשמונה פעמים לציבור הצופים. באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame של מרקע הטלוויזיה אלא גם במה שנקרא בעגת הטלוויזיה השטת הפרסומות של ה- "טוֹטוֹ" ו- "מעריב" כמו בשיט "צוללות" בתחתית המסך במהירות איטית משמאל לימין. הדבר ניתן לעשות באמצעות ה- Character generator  תוך כדי השידורים הישירים עצמם.

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של ערוץ 1 נגד ערוץ 5 הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סָלוֹנִיקִי 2000, ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת "פֶּלֶא פוֹן" של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של  250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית . הכסף נועד לשפר את התשתית הטכנולוגית שלנו בסָלוֹנִיקִי שעלותה הייתה רבה. בלעדי הטכנולוגיה החדשנית הזאת לא היינו אנחנו בשידור הציבורי העני מסוגלים למלא את המשימה באיכות הנדרשת. מחשש להדלפה היה רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שותף לסוד המו"מ. לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי. בסופו של דבר הייתה זאת הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית וחברת "פלא פון" כאחת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 של מיילן טנזר. מדד הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי העניק % 30 (שלושים) לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ופחות מ- % 6 (שישה) לערוץ 5 בכבלים. חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל.

הבה אחזור ליוסף "טומי" לפיד באפריל 1980. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה, אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה של רשות השידור לא מרוע לב אלא מחוסר ידע בניהול. ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יצחק לבני זוכר היטב בשיחות התחקיר שניהלתי עמו את מה שהתחולל בימים ההם של 1978 ו- 1979, והעיד בפניי כלהלן : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, "יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו", הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית שידורים טובה ואני אאשר את חמישה המילון דולר לרשות". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך. רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם  משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי הארו – וויזיון. הארו – וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בשָחוֹר/לָבָן. זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש  "אָ- בָּ- נִי- בִּי" זכו במקום הראשון. בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי הארו- וויזיון של 1979 תתקיים בירושלים. אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב , האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה, ובצֶבַע. הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר/לָבָן. השבתי להם בו במקום תשובה חיובית, "אנחנו נשדר את הארו – וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע". מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית". יצחק לבני, איש הספר ואדם רחב אופקים, ראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה ממחליפו יוסף "טומי לפיד" אך זמנו עבר.

יצחק לבני מתבונן בי ומוסיף לי בעת שאני חוקר אותו, כלהלן : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979, ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור, הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל. עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1980. השבתי להם מייד ב- "כן" החלטי. פתאום מישהו הזיז אותי הצידה. זה היה יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור. "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני", הודיע לשואלים, ואמר בטון רווי ביטחון עצמי, "כן, הארו – וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים". אח"כ יוסף "טומי" לפיד התחרט. אני במקומו לא הייתי מעיז לפספס את הפקת הארו – וויזיון. הערכתי את יוסף "טומי" לפיד אך במקרה הזה הוא עשה שגיאה גדולה בתפקידו החדש כמנכ"ל רשות השידור".

טקסט תמונה : ספטמבר 1979. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 41 שנים. ראשית שלטונו של יוסף "טומי" לפיד בן 47 מנכ"ל רשות השידור החדש (במרכז) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקידו הרָם ע"י ממשלת מנחם בגין. הוא יוסף "טומי" לפיד דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". הוא ראה בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, גב' רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור (מרכיבה משקפיים), מאחוריה מר אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה), יוסף "טומי" לפיד (בן 47, אז ב-1979) מנכ"ל רשות השידור, גב' שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד, וישעיהו איילון בעלה של רוחמה איילון. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד לא אהב את אלכס גלעדי a priori. העריך – כן. אהב – לא. אלכס היה כוכב טלוויזיה בכל תחום אולם מנכ"ל רשות השידור נתן לו לדעת שאין זה עושה עליו כל רושם. יצחק "צחי" שמעוני חסה בצלו הכבד של יוסף "טומי" לפיד. הוא דווקא אהב את אלכס גלעדי אולם בסתר. הוא ירא את יוסף "טומי" לפיד. ראו את זה. זה היה פתטי. ב- 16 באוקטובר 1979 ערך מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מסע ראוותני בו העניק את פרסי הרשות לכל מיני אינסטנציות ופיגורות בטלוויזיה שהוא חשב שמגיע להן לקבל את פרס המנכ"ל לרבות אלכס גלעדי. אלכס גלעדי קנה את המוניטין הארצי והבינלאומי בשלוש הפקות טלוויזיה עליהן היה ממונה מטעמו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן : הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים ב- 22 – 19 בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו – וויזיון שנערכה ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" במקום הראשון עם השיר "הללויה". שמו של אלכס גלעדי הלך לפניו והוא נכלל ברשימת מקבלי הפרס. אך שוד ושבר הוא סירב לקבל את הפרס מידיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד וגם נימק את סירובו במכתב ששלח לו למחרת הטקס. יוסף "טומי" לפיד נעלב עד עמקי נשמתו ועכשיו בנוסף לזוג עיניו הניח על אלכס גלעדי זכוכית מגדלת. המסמך ההוא שכתב אלכס גלעדי נשמר והוא מובא לידיעת קוראי הבלוג, כמו גם תגובתו של יוסף "טומי" לפיד.

טקסט מסמך (1) : 16 באוקטובר 1979. מכתבו של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בו הוא מודיע לו כי הוא איננו מעוניין בפרס רשות השידור כפי שחוּלָק והוא מחזיר אותו. עמוד מס' 1 מתוך 3. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 16 באוקטובר 1979. מכתבו של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בו הוא מודיע לו כי הוא איננו מעוניין בפרס רשות השידור כפי שחוּלָק והוא מחזיר אותו. עמוד מס' 2 מתוך 3. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : 16 באוקטובר 1979. מכתבו של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בו הוא מודיע לו כי הוא איננו מעוניין בפרס רשות השידור כפי שחוּלָק והוא מחזיר אותו. עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : 19 באוקטובר 1979. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל עונה לאלכס גלעדי יבל"א כלהלן : "קראתי את מכתבך בעניין פרסי רשות השידור. אינני מסכים לטיעוניך וצר לי על התנהגותך , אך אין אני כופר בזכותך שלא לקבל את התעודה", השיב לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמכים הבאים מוכיחים כי אגרופו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה קפוץ באופן שיטתי כלפי מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי. ב- 1 ביולי 1979 הודיע יוסף "טומי" לפיד לאלכס גלעדי כי הוא איננו מאשר הטסת צוות לצורך שידורים ישירים של תחרויות הגביע העולמי בא"ק שנערכו במונטריאול – קנדה. המכתב הזה היה בבחינת סטירת לחי לשידורי הספורט שאלכס גלעדי עמד בראשם מפני שכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה ב- EBU ללא יוצא מן הכלל נתנו אור ירוק למפיקי הספורט שלהם ללכת על תחרויות הא"ק האלה בכל בכוח. רק יוסף "טומי" לפיד החליט אחרת. ב- 24 ב- בספטמבר 1979 הודיע יוסף "טומי" לפיד לאלכס גלעדי כי איננו מאשר את שידור משחקי חצי הגמר והגמר של טורניר הטניס המסורתי המתקיים בחג הסוכות במרכז הטניס ברמת השרון תחת ניהולו של ד"ר איאן פרומן. לא רק שלא אישר אלא שגם לא התעניין יתר על המידה בטקסט המסך. הוא השתמש בכתב ידו הגס, הבוטה, והמסורבל כדי לדווח לאלכס גלעדי את דעתו השלילית על שידור הטניס בארץ, "הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור", שרבט לאלכס גלעדי. לי כמתבונן מהצד זה נראה כמו התנכלות אישית שיטתית.

טקסט מסמך : 1 ביולי 1979. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד" פוסל את הפקת השידורים הישירים של תחרויות הגביע העולמי בא"ק של מונטריאול 79'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך :  24 בספטמבר 1979. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא מאשר לאלכס גלעדי לשדר ישיר את משחקי חצי הגמר והגמר של טורניר הטניס המסורתי הנערך במרכז הטניס ברמת השרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 בספטמבר 1979. אלכס גלעדי לא נכנע ומבקש הסבר מיוסף "טומי" לפיד ששימש אז גם מנהל הטלוויזיה במקביל להיותו מנכ"ל רשות השידור, כלהלן : "אודה לך אם תפרט הסיבות לאי שידור הטניס שסכום הזכויות בו "אפס" והניידת תהיה בו ממילא". כעבור יומיים ב- 28 בספטמבר 1979 פוטר אותו יוסף "טומי" לפיד ז"ל כלהלן : "הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 878 נעזר גם באינפורמציה המופיעה בפוסט מס' 242. 

רקע התקופה בשנים ההן של  1982 – 1980

מייד אמשיך בתיאור מסמכי RTVE ו- CTNE הנוגעים לעלויות הטכנולוגיות של מונדיאל ספרד 1982. אולם בטרם ההמשך אנוכי מבקש לשרטט את רוח התקופה ההיא בשנים ההן של 1982 – 1979 שנשבה בין כתלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר מינויו יוסף "טומי" לפיד ב- 1 באפריל 1979 למנכ"ל ה- 3 של רשות השידור. כזכור מונה יוסף "טומי" לפיד לתפקיד הרם ע"י ממשלת הימין בראשות מנחם בגין ועל פי המלצה חמה של שר החינוך והתרבות זבולון המר איש המפד"ל. כמו כן זכור כי יוסף "טומי" לפיד הופקד על רשות השידור במקומו של המנכ"ל שקדם לו יִצְחָק לִבְנִי. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984 – 1978 היה פרופסור ראובן ירון דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ומי ששימש גם חבר מרכז מפלגת חירות . פרופסור ראובן ירון תיעב את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. שניהם יוסף "טומי" לפיד ורְאוּבֵן יָרוֹן חברו יחדיו איש לרעהו והדיחו את ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה . כדי להיות כֵּנֶה צריך להזכיר לקוראי הבלוג כי ב- 1 באוגוסט 1979 תמה באופן רשמי הקדנציה השנייה של ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה. "לא הדחתי את ארנון צוקרמן, פשוט לא הארכתי את תקופת ניהולו את המוסד לקדנציה שלישית", שַח לי בעת שיחות התחקיר בינינו רבע מאה של שנים אח"כ, ב- 4 בינואר 2004, בבית מפלגת "שינוי" בתל אביב. אולי יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון לא הדיחו את ארנון צוקרמן אולם מאות עיתונאי הטלוויזיה וגם חלק מעיתונאי רדיו "קול ישראל" ראו באי ההארכה הזאת שלהם, הדחה פוליטית מכוערת בריבוע, ויצאו להפגנת תמיכה ענקית חסרת תקדים והבעת אמון מלא במנהל הטלוויזיה המודח. את ההפגנה הענקית שנערכה ב- 23 ביולי 1979 בין בניין הטלוויזיה לבניין החוטים של רדיו "קול ישראל" בשכונת רוממה בירושלים הוביל לא אחר מאשר מרדכי "מוטי" קירשנבאום מי ששימש אז מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה תחת שלטונו של ארנון צוקרמן. מוטי קירשנבאום ניאץ וגידף את יוסף "טומי" לפיד. הוא זעק לעברו בקול ניחר : "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה. הסתלק מכאן. לך מפה. התפטר".

בתוך זמן לא ארוך בין השנים 1982 – 1980 נטשה שדרת הפיקוד המרכזית של הטלוויזיה את רשות השידור ואת הטלוויזיה ובראשה דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . השלישייה האידאליסטית והמוכשרת הזאת שהייתה בסוף עשור ה- 70 של המאה שעברה ברמה של "Pioneer" , ונמנתה עלמקימי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה , הייתה מיואשת עד היסוד משלטונם של יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון . כל השלושה החליטו לעזוב את השידור הציבורי ולחבור לשוק הפרטי. אלכס גלעדי ודן שילון היו "היורדים" הראשונים שהיגרו מהשידור הציבורי לשידור המסחרי. מוטי קירשנבאום נטש את הספינה בסופה של 1982 והקים את התיאטרון המסחרי הסאטירי "יורדים על השבוע". בריאיון פרישה לעיתונאית שרית ישי בעת ההיא הכריז באוזניה את הסלוגן המפורסם ההוא בגנות מנכ"ל רשות השידור כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש". יוסף "טומי" לפיד התייחס בבוז לפורשים – נוטשים לרבות מוטי קירשנבאום אולם היה ברור גם לו כי מדובר באובדן אנושי רב ערך. משהו שדומה לימינו אנו בו מדינת ישראל מאבדת הון אנושי בדמותם של צעירים ישראליים מוכשרים רבים שעוזבים לחו"ל, לאירופה וארה"ב, ומנסים את מזלם בניכר בשל קשיי קיום ועלויות יוקר המִחְיָה הבלתי אפשריים בארץ (ראו בסדרת הכתבות המעניינת והחשובה של הכתב המצוין מתן חודורוב בערוץ 10). דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום לא סבלו חרפת קיום אולם היו מאוכזבים ובלתי שבעי רצון בעליל מהניהול הפוליטי של יוסף "טומי" לפיד בגיבויו ותמיכתו המופלגת של פרופסור ראובן ירון. מייד עם הופעתו בשמי רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 הכריז יוסף "טומי" לפיד כי הוא רוצה "טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא נייטראלית". אמירה בעלת כיוון פוליטי ברור מחד ונתונה לניחושים ופרשנויות מאידך. את הטלוויזיה הישראלית הציבורית נטשו בשנים ההן (בשל ניהולו של יוסף "טומי" לפיד) עיתונאים נוספים כמו ישראל סגל, יעל חן, רפיק חלבי, ירון לונדון, ואחרים אולם הם לא היו מנהלים ולא מעצבים מדיניות שידור. משקלם הסגולי היה פַּחוּת בהרבה משל דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום.

הערה שלי : המידע המתפרסם בפוסט מס' 878 נסמך גם על האינפורמציה המופיעה בפוסט מס' 474.

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות.

בבחירות לכנסת ה- 9 ביום שלישי – 17 במאי 1977 חוללה מפלגת הימין של הליכוד בראשות מנחם בגין מהפך פוליטי (בעזרת מפלגת ד"ש בראשות יגאל ידין) והורידה את מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, שמעון פרס, וחיים בר לב מהשלטון. היה מדובר במהפך סנסציוני מפני שהימין בישראל ניצח לראשונה את מפלגת העבודה בגלגוליה השונים (מפא"י ההיסטורית והמערך) לאחר 29 (עשרים ותשע) שנות שלטון וניהול מדינת ישראל בראשות דוד בן גוריון, ואחריו לוי אשכול, גב' גולדה מאיר, ויצחק רבין. נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין להרכיב את הממשלה. כמה משריו קראו לו להדיח לאלתר את מנכ"ל רשות המכהן יצחק לבני פְּרִי מִינוּיָה של ממשלת גולדה מאיר מנהיגת מפלגת העבודה בעת ההיא, מינוי שנעשה ב- 1 באפריל 1974. מנחם בגין שהיה דמוקרט דָגוּל סירב. הוא אפשר למר יִצְחָק לִבְנִי להשלים קדנציית ניהול שלימה בת 5 שנים עד 1 באפריל 1979. ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ביקשו למנות את אריה נאור למנכ"ל רשות השידור במקום יצחק לבני אך הוא סירב. הפנייה השנייה נעשתה למחזאי והסופר ובימאי הקולנוע אפרים קישון. גם הוא סירב והציע להם להפקיד את חברו עיתונאי מוביל ב- "מעריב" יוסף "טומי" לפיד על רשות השידור. ובאמת ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוסף "טומי" לפיד ע"י ממשלת מנחם בגין למנכ"ל החדש וה- 3 של רשות השידור (אחרי מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל בשנים 1974 – 1969 ומנכ"ל רשות השידור השני יצחק לבני ז"ל בשנים 1979 – 1974). המינוי הרם והפקדתו של יוסף "טומי" לפיד על רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 לתקופה של חמש שנים בין 1979 ל- 1984 פלוס המינוי הבכיר של פרופסור ראובן ירון ב- 1978 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גרמו חיש מהר ו- מייד לזעזועים מרחיקי לכת וחסרי תקדים בשורת הפיקוד הבכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם, יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון לא הסכימו בשום אופן להאריך את קדנציית ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י ארנון צוקרמן (הסתיימה ב- 1 באוגוסט 1979) לתקופה נוספת בת שלוש שנים עד ה- 1 באוגוסט 1982. כזכור זכה ארנון צוקרמן במכרז מנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973 (לתקופה של שלוש שנים). על שורת תומכיו של ארנון צוקרמן למינוי הרם ב- 1973 נמנו בין השאר מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ו-סיו"ר הוועד המנהל הסופר נתן שחם (חבר קיבוץ "השומר הצעיר" בית אלפא). ב- 1976 הוארך מינויו של ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה נוספת של שלוש שנים נוספות עד 1979, ע"י מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. אי הארכת כהונתו השלישית ב- 1979 ע"י יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון, התפרשה ע"י כל עיתונאי רשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם ברדיו "קול ישראל" כפעולת הדחה וסילוק פוליטיים. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשש השנים שבין 1973 ל- 1979, האדם ואיש המקצוע בעל ה-יושרה המוחלטת, ומנהיג ומנהל מעולה בעל כישרון, יכולת, וחזון הודח וסולק. לא היה שום פירוש אחר לאי הארכת המינוי של מנהיג טלוויזיה כה משגשג.

ביום שלישי – 17 במאי 1977 ב- בחירות לכנסת ה- 9 אירעה סנסציה. מפלגת הימין של הליכוד בראשות מנחם בגין בסיוע המפלגה הפוליטית החדש ד"ש בראשות יגאל ידין ניצחה את מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, שמעון פרס, וחיים בר לב והדיחה אותה מהשלטון. נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין להרכיב את הממשלה. כמה משריו הציעו לו לסלק לאלתר את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מתפקידו ולהפקיד עליה מישהו מטעמו. יצחק לבני היה כזכור פרי מינויה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר מאז 1 באפריל 1974. מנחם בגין שהיה דמוקרט דגול סירב ואִפְשֵר ליִצְחָק לִבְנִי להשלים קדנציית ניהול מלאה בת חמש שנים עד 1 באפריל 1979 ואז יחדיו עם שר החינוך שלו והממונה על ביצוע חוק רשות השידור הציעו שנים את המשרה הרמה לאיש שלהם אריה נאור. אַרְיֵה נָאוֹר סירב. מנחם בגין וזבולון המר הציעו את התפקיד לסופר, המחזאי, הסטיריקן, והקולנוען אפרים קישון. גם אפרים קישון סירב והסביר כי יש לו מועמד טוב וראוי ממנו בשם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד עיתונאי בכיר ואיש מערכת העיתון "מעריב". ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל ה- 3 של רשות השידור במקומו של יצחק לבני. המינוי עורר סערה חסרת תקדים בקרב עובדי הסקטור עיתונות / הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף "טומי" לפיד שחש היטב באווירת האנטגוניזם השוררת כלפיו מיהר לכנס ישיבה מיוחדת של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשתתפותו ועיתונאי הטלוויזיה שהתקיימה בחדר המערכת של החטיבה בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . 150 (מאה וחמישים) אנשים מילאו עד אפס מקום את מערכת החטיבה. יוסף "טומי" לפיד נשא דברים בפני הציבור העיתונאי החשוב והמשפיע ביותר בתקשורת הישראלית במדינת ישראל, והבטיח להם כי אל להם לחשוש מפניו, וציין, "אני בכלל הצבעתי בעבור מפלגת ד"ש". בנקודה זאת התערב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן והיסה את דבריו כשאמר לו בפני כל הנוכחים, "…את מי זה מעניין בעד מי הצבעת…" על כל המשתמע מכך. ארנון צוקרמן דיבר על ערכי ניהול ויושרת ניהול.

בלִבָּם של המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון גמלה זה מכבר ההחלטה להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מתפקידו. (כלומר, לא להאריך לו קדנציית ניהול שלישית לאחר שהקדנציה השנייה אמורה הייתה להסתיים ב- 1 באוגוסט 1979). שניהם מינו מאוחר יותר תחתיו את יצחק "צחי" שמעוני לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעקבות הדחתו של ארנון צוקרמן פרשו בזה אחר זה נאמניו אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום הרחיק לכת וקבע כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אולם הוא לא ידע להרכיבה מחדש". מאוחר יותר התפטר גם יצחק "צחי" שמעוני מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטענה שאיננו יכול לעבוד יחדיו עם המנכ"ל שלו. יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה ומינה כהרף עין את טוביה סער למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני המתפטר. יוסף "טומי" לפיד ניהל את רשות השידור ביד רמה ולשון בוטה. הראשון שסבל את נחת זרעו של יוסף "טומי" לפיד היה מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי. אלכס גלעדי היה כבר שבע הישגים טלוויזיוניים. הוא היה המפיק של שידורי הטלוויזיה של הבחירות לכנסת ה- 9 מאי 1977, מפיק סיקור שידורי הטלוויזיה של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977, ומפיק הטלוויזיה של תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית (Eurovision song contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במארס 1979. אולם הישגיו אלה נשכחו ולא עניינו את יוסף "טומי" לפיד ז"ל. אלכס גלעדי יבד"ל שנהנה מיוקרה ומוניטין ואמון בלתי מוגבל של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הפך בבת אחת לבר פלוגתא של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ב- 1979 נבחר אלכס גלעדי לאחד ממקבלי פרס רשות השידור בזכות הישגיו הבולטים מפיק עַל בשנת 1978. אלכס גלעדי היה לא רק מפיק מצוין אלא איש טלוויזיה בעל יושרה ומוּסָר. מענקי תעשיית הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים. ב- 17 באוקטובר 1979 כתב מכתב חריף ליוסף "טומי" לפיד מדוע הוא דוחה על הסף את קבלת פרס רשות השידור ואיננו מוצא את עצמו ראוי לקבל אותו במתכונתו הנוכחית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד קיבל את המכתב ולא שכח.

טקסט מסמך : 23 ביולי 1980. מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי מיידה עוד אבן בליסטרא במשקל כבד לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתקופת שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980. מסמך חריף רווי כאב אישי ומאיים, שאיננו משתמע לשתי פנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : יוסף "טומי" לפיד האשים אז את מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי באיכות לא טובה של התמונה האולימפית שהגיעה לתחנת התקשורת שלנו ללוויינים בעמק האלה ומשם ל- Master control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ביומיים הראשונים מהמשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 (באמצעות תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים של דנמרק ליד קופנהאגן) והייתה רווייה מעת לעת בהפרעות קוֹלִיוֹת במה שנקרא בשפת הטלוויזיה "Crack sound". אלכס גלעדי כמובן לא היה אשם בכלל ולא הייתה לו כל נגיעה לדבר אולם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא היה לו כל מושג בתחום בחר להאשים אותו ולהטיל עליו קלון. תקלת ה- Sound הלוויינית המרגיזה הזאת הייתה נעוצה בעֵת מעבר סיגנל הטלוויזיה בין מוסקבה לקופנהאגן. התקלה תוקנה כעבור יומיים. 

אי אפשר לסיים את הפוסט הקונקרטי הזה מבלי להעניק גם אשראי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ב- 19 ביוני 1980 חודש לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 הוא שיגר לאלכס גלעדי מכתב בעל חשיבות היסטורית. במסמך ההוא בו קבע באופן מפורש כי שידורי ה- Off tube מירושלים של אולימפיאדת מוסקבה 80' ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ואיננו משמש תקדים לעתיד. ככלות הכל היה יוסף "טומי" לפיד עיתונאי שהיה אמון על העיקרון של דיווח מהשטח . גם כשמדובר בעיתונאות טלוויזיונית. העתקה מהמסך הייתה בעיניו דבר פסול.

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משגר מכתב בעל חשיבות היסטורית למנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובו נאמר כלהלן : "…כדי למנוע אי הבנות, אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 , נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ישראל, ואיננו משמש תקדים לעתיד…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש נובמבר 1980 ניתק מר אלכס גלעדי לעַד מגע מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC רכשה את כישרונו ואת שירותיו (תמורת ממון לא קטן). עזיבתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור לפני 35 (שלושים וחמש) שנים הייתה אבדה גדולה מאוד. מר אלכס גלעדי חגג יום הולדת 72 ב- 9 בדצמבר 2014. הוא מכהן גם כחבר בעל סמכויות חשובות ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), הוא משמש בתפקיד רם מעלה ביותר יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ומכהן כנשיא הזכיינית "קשת" בערוץ 2 המסחרי.

בתוך ההמולה הטלוויזיונית הזאת הוטל עלי לנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולהוביל את הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. הציבור איננו מבין את קשיי הניהול , שיקולי העריכה , וקביעת מדיניות שידורי הספורט. האמת, זה גם לא תפקידו. הציבור מבקש ללחוץ על השלט ולקבל את מבוקשו. ב- 27 בנובמבר 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער למנהל מחלקת הספורט. כבר אז ידעתי כי מלבד הידע המקצועי הטלוויזיוני הנדרש בתחום, הרי שמנהל יחידה כל כך חשובה ומשמעותית בטלוויזיה כחטיבת הספורט חייב להיות לא רק מנהיג שמבין בכלכלה ומתמטיקה ובעל יכולת לנהל מו"מ מול סוכנים, סרסורי זכויות שידורים, ויריבים טלוויזיוניים פוטנציאליים – אלא מוכשר גם להציג בהיגיון את דרישותיו ולנהל מו"מ מול מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. את זה אף פעם לא לימדו אותי מה עוד שאותו יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי האפיל לחלוטין על שלושת הבוסים שלי בשנים ההן, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, ויאיר שטרן.

הערה שלי : ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי המכיל כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים, ואשר קרוי, "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם". 

פרק משנה 1 : מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בשנים 1984 – 1979.

פרק משנה 2 : יִצְחָק "צַחִי" שְמְעוֹנִי מתמנה למנהל הטלוויזיה במארס 1980 במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. בחודש ינואר 1982 מתפטר יצחק צַחִי שִמְעוֹנִי בטענה כי איננו יכול לעבוד עוד עם המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. טומי לפיד איננו מזיל דמעה וממנה מייד את טוּבְיָה סָעַר לתפקיד שהתפנה. טוביה סער מנהל את הטלוויזיה בשנים 1985 – 1982 ומחולל קפיצת ניהול נחשונית. בנובמבר 1980 התמנה למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין והנה עכשיו בפברואר 1982 הוא מתמנה למנהל הטלוויזיה.

פרק משנה 3 : התחלות  קשות, תמורות  גדולות, ולקחים חשובים היו מנת חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים של 1982 – 1979 בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד. המהלכים שהובילו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 ומשחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. השידורים הישירים בשני האירועים הבינלאומיים הגדולים הללו הניבו תקדימים חשובים לעתיד לבוא.

ציטוט : "דברים מועטים דרושים כדי לגרום אושר לחָכָם, אולם דָבָר לא יעשה את הכסיל למאושר. לכן כמעט כל האנשים אומללים". (לה רושפוקו).

ציטוט : "הניסיון הוא מוֹרֶה טוב אך שכר הלימוד שלו גבוה". (וויליאם ראלף אינג').

שזירת החוטים הראשונים של הפקת מונדיאל ספרד 1982 על ידי נכרכה עם המון קשיי הפקה טכנולוגיים וממוניים , וגם  התאוריה הטלוויזיונית המופרכת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהמליץ על מיקרופון משותף לשתי שפות עִברית ועַרבית. יועצו הבכיר של מנכ"ל רשות השידור נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מנפץ את ההמלצה המטופשת הזאת לרסיסים. השתלבות מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם תכנון ה- Host broadcaster רשת הטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, היווה ערובה לשגשוג והצלחת המבצע. מהנדס הטלוויזיה רב המוניטין מנואל "מנולו" רומרו ניצב בראש הקבוצה המבצעית הנפלאה של הטלוויזיה הספרדית , הקרויה RTVE. בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל מאז החל ב- 1930 באורוגוואי, משתתפות 24 נבחרות במקום 16 כפי שהיה נהוג בעבר. פירושו של דבר תוספת של % 36 לכמות המשחקים בטורניר. יוקר ההפקה עולה בהתאם. מחירה של כל עמדת שידור באצטדיון שווה ל- 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר לעומת 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר במונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978.

המבחן הגדול של כל מנכ"ל רשות השידור ושל כל מנהל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא איזו ממלכה ותקוות וגם סיכויים הוא מותיר ליורש הבא אחריו. בכל תחום של תעשיית שידורי הטלוויזיה : סיקור מהיר ודיווח מהימן של חדשות ואקטואליה, שידורים ישירים של ענפי ספורט רלוואנטיים, תיעוד ודוקומנטציה, הפקות מקור של דרמה ובידור, תוכניות רכש וסרטים קנויים , מדע, אומנות ומוסיקה, שיפור מתמיד של המערך הטכנולוגי, ותקציב מאוזן. וודאי שנשאלו שאלות ונערכו השוואות. האם האקספרימנט של מנכ"ל רשות השידור השני יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 היה מוצלח יותר משל המנכ"ל הראשון שמואל אלמוג בשנים 1974- 1969 ? והאם הירושה שהשאיר ליוסף "טומי" לפיד הייתה טובה יותר מזה שקיבל מקודמו ? לעומת זאת הייתה הסכמה כללית כי מנהל הטלוויזיה בשנים 1979- 1973 ארנון צוקרמן [1]  משאיר ליצחק "צחי" שמעוני נחלה משובחת מזו שמסר לו ישעיהו "שייקה" תדמור מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1973 – 1971. שאלת השאלות ב- 1984 הייתה אילו נִכְסֵי שידור יעביר יוסף "טומי" לפיד בסוף תקופת כהונתו באותה שנה ליורש אורי פורת ? ואיזו טלוויזיה ימסור מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה מאז מארס 1980 בחלוף שלוש שנים לבא בעקבותיו ומי יהיה האיש ? ההיסטוריה המתעתעת טרפה את הקלפים ועשתה שמות בשרשרת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף "טומי" לפיד ניהל בעצמו את הטלוויזיה בין אוגוסט 1979 למארס 1980 (במקביל להיותו מנכ"ל רשות השידור). רק במארס 1980 מינה את יצחק "צחי" שמעוני לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של ארנון צוקרמן [2]. בכתב המינוי מ- 16 במארס 1981 הרעיף המנכ"ל הבוטה והדומיננטי שבחים על המנהל המיועד כלהלן : "צחי שמעוני, הכישורים המקצועיים שלך, ניסיונך ואישיותך הנינוחה, יחד עם החלטתך להצדיק את האמון שניתן לך, הִנָם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך. קבלת הפנים שבה זיכו אותך העובדים עם כניסתך לתפקיד, היא ערובה נוספת לכך שנבחר האיש המתאים לכהונה ההולמת אותו" [3]. כאמור ההיסטוריה מתעתעת. האנשים מתכננים ואלוהים צוחק. כעבור שנה ועשרה חודשים הניח יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי את מפתחות הניהול על שולחן המְמַנֶה שלוֹ, והתפטר. מדהים. יצחק "צחי" שמעוני חסה בצִלוֹ של מנכ"ל רשות השידור בעל כורחו ומבלי שרצה בכך. יוסף "טומי" לפיד היה שתלטן וכוחני ממנו. מפני שלא היה יכול לסבול את התערבותו הבלתי פוסקת של מנכ"ל הרשות במהלכי הניהול שלו, וִויתֵּר. במקומו התמנה טוּבְיָה סָעַר בפברואר 1982 לתפקיד מנהל הטלוויזיה . טוּבְיָה סָעַר בחר ביודעין לקבל עליו את עוֹל השלטון. הוא היה פֶּדָנְט וצייתן מאין כמוהו למנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. בחודש נובמבר של שנת 1980 קיבלה קריירת הניהול שלו תפנית מפתיעה משמוּנָה ע"י יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנהל חטיבת החדשות במקומו של חַיִים יָבִין. בחודש פברואר 1982 התמנה למנהל הטלוויזיה במקום יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי [4]. בתוך תקופה של שנה וארבעה חודשים עשה טוביה סער קפיצת דרך פנטסטית חסרת תקדים בהיררכיה של הטלוויזיה הישראלית. האם היה ראוי לקידום המטאורי או שמא הייתה זו יד המקרה. צריך להבין : יוסף "טומי" לפיד משל ביד ברזל ברשות השידור, בטלוויזיה, וברדיו "קול ישראל", אולם בתחומים שונים של תעשיית הטלוויזיה נהג כטירון חסר ניסיון. האיש הובא לרשות השידור מאחורי שולחן מכתבה מט ליפול ומכונת כתיבה ישנה בעיתון "מעריב". לא היה לו שמץ של מושג כיצד מנהלים רשות שידור לאומית בעלת 2 רשתות טלוויזיה בשתי שפות עברית וערבית + 2 רשתות רדיו "קול ישראל" בשתי שפות עברית וערבית ואשר כוללת ומעסיקה בשורותיה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים. לא היה לו שום ניסיון קודם כיצד מנהלים תקציב שנתי בן כ- 500000000 (חמש מאות מיליון) שקל. יוסף "טומי" לפיד היה איש של מינוי פוליטי ע"י ממשלת ישראל. הוא היה אדם חסר כל ניסיון ניהולי טלוויזיוני. בשלבים רבים בקדנציה שלו בת חמש שנים 1984 – 1979 נטה לעשות טעויות ולהפיל החלטות שגויות כפי שיהיה ניתן לראות בהמשך. מדובר באיש סוּפֶּר בוטה, סוּפֶּר חכם, ו- סוּפֶּר כוחני. שילוב התכונות הללו של גסות רוח, חוכמה, וכוח – העניקו לו ביטחון עצמי מופרז. הוא טעה לא מעט. מפני שהיה חכם ניסה לתקן חלק מטעויותיו אולם פעמים רבות איחר את המועד.

מינויו של יצחק "צחי" שמעוני למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בברכה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל בהרמת גבה. חלק מוותיקי הטלוויזיה שלל את יכולתו של טוביה סער להנהיג את המוסד במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ולבטח לא להיכנס לנעלי הניהול המזהיר של ארנון צוקרמן. הוא הצטייר כאישיות קלילה שאיננה בעלת שיעור קומה ונחשב ע"י רבים לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ההערכה המקצועית אל טוביה סער כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה למרות שהיה בעל הישגים לא מבוטלים בתחום העיתונאות והניהול העיתונאי. הוא נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה ב- 1968 שימש ראש מערכת החדשות במערכת תל אביב במשך שבע שנים 1975 – 1968 . טוביה סער קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך לא מחבריו הוותיקים ברשות השידור . אלה התעלמו ממנו . מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל, כמשרות מפתח תקשורתיות, העלולות להשפיע על עתידם הפוליטי. לכן חשבו הפוליטיקאים האלה כי צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה.

טוביה סער איש חכם ובעל יכולות התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה. יוסף "טומי" לפיד היה שבע רצון ממנו. ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו מכתב חם המסמיך אותו לשאת בתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים הבאות עד 1985, "טוביה יקירי, בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה, ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך, תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל". הטלוויזיה הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור.

טקסט מסמך : 15 בפברואר 1982. מנהל מנגנון כוח אדם רשות השידור עמרם עמר מבשר לטוביה סער כי וועדת המכרזים בחרה בו להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופת ניסיון בת חצי שנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כישרון הניהול של יצחק "צחי" שמעוני וטוביה סער באותן שנים נגע ישירות אלי כעורך ומפיק שידורי הספורט. בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה ניצבו משימות כיסוי בינלאומיות כבדות משקל : מונדיאל ספרד 1982, אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, אולימפיאדת לוס אנג'לס ביולי – אוגוסט 1984, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל באיטליה בקיץ 1980 (Euro 1980) וצרפת ביוני 1984 (Euro 1984), וגם אליפויות אירופה בכדורסל ב- 1981 ו- 1983 בהשתתפות נבחרת ישראל. שלא לדבר על כיסוי שיטתי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בתוך מדינת ישראל ובראשם משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורגל (ליגת העל היום), הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל, סיקור ישיר של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל, ושידורים ישירים של טורנירי הטניס השנתיים ברמת השרון ובווימבלדון (Wimbledon) בלונדון. העבודה במחלקת הספורט הייתה סיזיפית וביורוקרטית להחריד. מחד מיעוט כוח אדם ומאידך הפקת אירועי ספורט רלוואנטיים מורכבים ומסובכים שכפופים לזכויות שידורים ודורשים אישור מוקדם של קנייתם או רכישתם מהבוסים הגדולים שלי. שלוש פעמים השיב צוות הניהול "צחי שמעוני את טוביה סער" בשלילה מוחלטת לבקשות ההפקה שלי בנימוקים שהטלוויזיה ענייה ואין לה כסף. מדובר באירועים שוליים בהשוואה למשחקים האולימפיים אך לא ידעתי בדיוק למה לצפות מהם. הייתי מנהל טירון בראשית הקריירה שלי כמפיק ומתכנן שידורים רבי עוצמה כאלה.

הפעם הראשונה הייתה בדצמבר 1980 בעת מסיבת הפרידה במלון "דן אכדיה" בהרצלייה לאלכס גלעדי שעבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . ביקשתי להרכיב מערכת שידור טלוויזיה במעגל סגור ובו ארבעה מוניטורים המוצבים בפינות אולם השמחה כדי לשדר בפני מאות המוזמנים את הרגעים הגדולים ההיסטוריים בעשור ה- 70 של המאה הקודמת של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשַדָּר ומפיק . שניהם לא הסכימו ודחו את פנייתי בטענה שאין תקציב . לא להאמין…? להאמין ! הרהרתי ביני לבין עצמי האם דיברו שניהם מגרונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא נטה חסד לאלכס גלעדי ? הרי לא יכול להיות שהם לא העריכו את פועלו העצום של אלכס גלעדי למען השידור הציבורים בין השנים 1969 ל- 1980 . אתה פתאום חושב לעצמך ש- טריאומוויראט הצמרת הזה של רשות השידור מנכ"ל רשות השידור + מנהל הטלוויזיה + מנהל החדשות , שלושת הבוסים העליונים שלך שעמם אתה צריך להתדיין אודות תכנון מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 – מתנהגים כאביונים בעלי אגרוף קפוץ . שאלתי את עצמי, האם שלושת החברה האלה בעלי השררה (והממון) שלא מאפשרים לי להפיק מסיבת פרידה לאלכס גלעדי בדצמבר 1980 ב- עלויות של גרושים, יתנו לי להפיק את מבצע שידורי ספרד 1982 במחיר שנע סביב יותר מחצי מיליון דולר.

טקסט מסמך : 4 בדצמבר 1980. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני" דוחה את פנייתי, "טוביה סער מצטער. אין לנו תקציב וכוח אדם לכך", רשם בכתב ידו. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער הוסיף בתחתית המכתב גם הוא בכתב ידו, "יואש. מצטער. טוביה". לא האמנתי למראה עיניי. חבורה של אביונים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא היה שום כתב, שדר, או מפיק במחלקת הספורט בסוף שנות ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת אותו טיפחתי יותר מאשר מר אמנון ברקאי. אולי מפני שהיה כה מוכשר בתחום ההפקה והעיתונאות. השקעתי בו את מיטב מאמצי החריש, הזריעה, וההשקיה. הוא הניב פירות הרבה יותר מוקדם מהצפוי. אישיות וורסטילית בעלת יוזמה וקרת רוח. וגם הגיונית. מנתח מערכות שמגיע למסקנות הנכונות. ללא ספק הוא היה יוצא דופן בכישורים שלו. שום מערכת טלוויזיה איננה יכולה להסתדר ללא מפיק ברמתו של אמנון ברקאי או שכמותו. ב- 1981 הוא היה עדיין עובד  Free lancer  במחלקת הספורט שהשתכר שכר נמוך כעובד ש.ת. (ראשי תיבות של שובר תשלום) .

ב- 12 באפריל 1981 שיגרתי מכתב למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער ובו בקשתי בשל מצוקת כוח האדם במחלקת הספורט להעלות את אמנון ברקאי על תקן של עובד סטנדרטי במחלקת הספורט. סיימתי את מכתבי במילים האלה, "אין לי ספק שתרומתו של אמנון ברקאי למחלקת הספורט היא תרומה מכרעת והטלוויזיה הישראלית רק תצא נשכרת בהעניקה לנ"ל הזדמנות לשרת אותה". שניהם דחו בפעם השנייה עוד בקשה שלי לזמן בלתי מוגבל.

טקסט תמונה : חורף 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דודיק קופרמן ז"ל ("ראש העיר"), אמנון ברקאי, ומשה גרטל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  12 באפריל 1981. מסמך הבקשה שלי הממוען למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער בו אני מבקש להעלות את אמנון ברקאי על תקן של עובד רשות השידור במקום סטטוס של עיתונאי Free lancer  העובד על שכר של ש.ת. תשובתו של צחי שמעוני המופנית לטוביה סער מופיעה בצד שמאל של המכתב. (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  12 באפריל 1981. מסמך הבקשה שלי הממוען למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער בו אני מבקש להעלות את אמנון ברקאי על תקן של עובד רשות השידור במקום סטאטוס של עיתונאי Free lancer העובד על שכר של ש. ת. תשובתו של טוביה סער אלי בעקבות תשובתו של צחי שמעוני מופיעה בצד ימין של המכתב. (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אמנון ברקאי נכנס לתקן עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באפריל 1983 באיחור של שנתיים.

במארס 1981 ניצבה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שוב במוקד העניינים. היא העפילה למשחק הגמר על גביע אירופה נגד האלופה האיטלקית קבוצת סִינוֹדִינֶה בּוֹלוֹנְיָה שנועד להתקיים ב- 26 במארס 1981 בעיר הצרפתית סטראסבורג. ב- 6 במארס 1981 שיגרתי למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל באמצעות הבוס הישיר שלי טוביה סער את בקשות ההפקה שלי ובראשן שידור ישיר והטסת כתב וצוות צילום בפילם לתיעוד האירוע. השידור הישיר אושר. התיעוד בפילם של קבוצת ספורט ישראלית כמכבי ת"א הניצבת בפסגה האירופית, מחוץ לגבולות הפרקט של זירת הכדורסל ומעבר ליכולת הצילום של המצלמות האלקטרוניות, נדחה על הסף בטענה, "השידור הישיר הוא שחשוב. אין לנו כסף מעבר לכך". טוביה סער ציין בכתב ידו הערה בשולי מכתב הצעת הכיסוי ששלחתי למנהל הטלוויזיה, "זה מייקר מאוד מאוד". הטלוויזיה נהגה בקמצנות יתירה . זאת הייתה נסיגה בולטת לעומת ה- 7 באפריל 1977 אז אישר מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לאלכס גלעדי להטיס צוות צילום פילם (הצלם דני ברנע ואיש הקול סעדיה קאראוואני) למשחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל בבלגראד בין קבוצות מכבי ת"א ומוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וַוארֶזֶה , כדי להביא את תיעוד ההתמודדות מחוץ לפרקט . למרות שקבוצת ספורט ישראלית נוטלת חלק באירוע ספורט ב- 26 במארס 1981 שהוא Top event אירופי, החליט מנהל הטלוויזיה למנוע את הדיווח העיתונאי סביב ההתמודדות בטענה שאין לו כסף. זה היה הסירוב השלישי. ברור שחשתי חוסר נחת וגם חוסר ביטחון בניהול.

טקסט מסמך : 6 במארס 1981. משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א וסינודינה בולוניה שנועד להתקיים ב- 26 במארס 1981 בעיר הצרפתית סטרסבורג. זהו מסמך ההפקה שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני באמצעות מנהל חטיבת החדשות טוביה סער בלוויית הערות והמלצות של טוביה סער. (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 6 במארס 1981. משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א וסינודינה בולוניה שנועד להתקיים ב- 26 במארס 1981 בעיר הצרפתית סטרסבורג. זהו מסמך ההפקה שנשלח למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני באמצעות מנהל חטיבת החדשות טוביה סער. (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שישי בבוקר – 27 במארס 1981. נמל התעופה של סטרסבורג – צרפת לקראת החזרה הביתה. השַדָּר יורם ארבל ופרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית טל ברודי עם גביע אירופה השני לקבוצות אלופות בכדורסל בו זכתה מכבי ת"א. כבר לא היה ספק. מכבי ת"א היא קבוצה לאומית. היא איננה נבחרת ישראל אבל היא קבוצה לאומית שמדינת ישראל מעריצה ומכבדת אותה. עשיתי את כל ההכנות הדרושות לכיסוי קבלת הפנים המונית לאלופת אירופה בכדורסל ביום ראשון – 28 במארס 1981 בכיכר מלכי ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלפו שנתיים וחצי מאז טורניר גביע העולם של ארגנטינה 1978. ה- Count down של מונדיאל ספרד 1982 היה כבר בעיצומו. לא ידעתי לקבוע לעצמי מי טוב ממי בשבילי ובעבור הפקות הספורט המתוכננות, האם זה יצחק "צחי" שמעוני או שמא טוביה סער. האמת, בין כה וכה זה לא שינה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה דומיננטי וחזק משניהם. הטלוויזיה התנהלה על פי הבנתו ורצונותיו ולא חשוב מי ניהל אותה. זה היה בפברואר 1981 זמן קצר לאחר שמוניתי למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקומו של אלכס גלעדי שעזב ל- NBC. הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה עבורי כמו Start up. התנעה והקמת עסק שידור מראשיתו. זה היה מבצע השידור הגדול הבא של הטלוויזיה הישראלית אחרי מונדיאל ארגנטינה 1978 אם לקחת בחשבון כי הפקת שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 ועריכתם נעשו מהאולפן בירושלים בשל החרם הפוליטי. תנאי הפתיחה של הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' היו מעורפלים. היו לכך כמה סיבות עיקריות.

בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט בינלאומי כה מורכב מסוגם של מונדיאל או אולימפיאדה. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק. הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי. מזה היה לו בשפע. הוא אומנם לא עסק מעולם בנושאי הפקה טלוויזיוניים  מורכבים וממושכים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים עִמִי בעת תכנון ההפקה. יוסף "טומי" לפיד לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסה את טורניר המונדיאל של ספרד 1982 וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה. לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך, המורכב, והיקר של שזירת החוטים. את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות, בוטות, וכשהיה צריך גם ציניות. מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה, אך שניהם התבטלו מפני המנכ"ל הדומיננטי ושתקו. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור שלמה עבדי היה אנטגוֹניסט להפקות ספורט. הוא ראה בהפקת ספרד 1982 מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות. האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים. הם ניזונו משמועות שהפחידו אותם. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חגור פילים" כמו בצבא אל הלא נודע. לאמיתו של דבר זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה. לא יקר מידַי אך ברור כי מייד בראשיתו החל מהצעד הראשון, מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס, ולשלם עבורו. הצרה הייתה שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים. מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם .

הייתה עוד סיבה. הבוס והמשענת שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה . גם לא מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי. שלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978 . של אלכס גלעדי ולפני כן באולימפיאדת מונטריאול 1976. בקיץ 1979 הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בעצה אחת עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון. פרופסור ראובן ירון לא אהב את ארנון צוקרמן (בלשון המעטה). מה זה לא אהב ? תיעב (!) הוא לא היסס לחוות את דעתו, לאיים, ולומר את דברו בריש גלי באגרסיביות רבה לחבריו בוועד המנהל בקיץ 1979, כלהלן : "…או אני או ארנון צוקרמן…" [5].

הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק. את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה דאז. לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חיים יבין מנהל החדשות  ב- 1978 ו- וודאי לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יִצְחָק לִבְנִי. הפקת ארגנטינה 78' לא העסיקה את חיים יבין יותר מידַי. הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא היה חשובות לו מספיק. הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה. חיים יבין לא התערב בנעשה בהפקת ארגנטינה 1978 אף על פי שהיה המפקד הישיר של אלכס גלעדי ושלי בהיררכית הפיקוד בטלוויזיה. פעלנו לבד, ישירות מול מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. מצב בהחלט בלתי תקין. ליצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה. ארנון צוקרמן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו . היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין. זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין. שניהם, חיים יבין ויצחק לִבְנִי נותרו בצד. כל אחד מסיבותיו הוא. אף על פי כן הפקת ארגנטינה 1978 צלחה.

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלט ביד רמה בטלוויזיה למרות שמנהלה היה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. יחסי הניהול בצמרת היו שונים מבעבר אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 1978. הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי מר טוביה סער ומר יצחק "צחי" שמעוני. היחסים בין מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בראשית 1982 היו מעורערים זה מכבר ועלו על שרטון. יצחק "צחי" שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוסף "טומי" לפיד בהחלטותיו. הוא רגז מאוד ופשוט נעלב ממנו. לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דן שילון ומוטי קירשנבאום ו/או או לפחות להיוועץ בהם. שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל, והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנשים חכמים בתוככי רשות השידור ניצבים משני עברי המתרס ונלחמים זה בזה ללא הרף. הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 נמשכה יותר משנה וחצי. לקראת סופה התעשת יוסף "טומי" לפיד, לקח את האחריות, ונתן את הטוֹן. בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה ותנאי הפקה לא מעטים.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מחמיץ את ההפקה הטלוויזיונית הבינלאומית של אולימפיאדת מוסקבה 1980. הפקת חטיבת הספורט בפיקודי את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים ב-מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982, הייתה ניסיונו הטלוויזיוני הבינלאומי הראשון בתחום של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת מוסקבה 1980. (באדיבות IOC).

מוזר ותמוה אולם הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הייתה הניסיון הטלוויזיוני הבינלאומי הראשון של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. יוסף "טומי" לפיד משל כבר אומנם שלוש שנים על השידור הציבורי אולם ביטל בדרך את המבצע העתידי של הפקת שידורי תחרות השירים האירופית "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנועדה להיערך באפריל 1980 בירושלים (מנימוקים כספיים). תחרות הזמר האירופית ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" הייתה אמורה להיערך שוב ב- 1980 בארץ בגלל זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה" במקום הראשון בתחרות האֶרוֹ – וִויזְיוֹן שנערכה ב- 31 במארס 1979 בנייני האומה בירושלים .

יוסף "טומי" לפיד גם החמיץ את סיקור משחקי אולימפיאדת מוסקבה 1980 (מהשטח) מפני שראש הממשלה מר מנחם בגין הצטרף לחֶרֶם האמריקני של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר בשל פלישת צבא ברה"מ לאפגניסטן. הוועד האולימפי הישראלי הצביע ב- 22 במאי 1980 וקיבל ברוב של 17 נגד 8 מתנגדים את החלטת החֶרֶם של ראש הממשלה מנחם בגין ולא שלח את ספורטאיו למוסקבה. יוסף "טומי" לפיד היה נאמן למִמְסַד הפוליטי שאִימֵץ אותו שנה אחת קודם לכן ואשר הציב אותו כמנכ"ל רשות השידור . אולי מפני שסבר שאין לו ברירה אחרת ואין הוא יכול לצאת נגד הממשלה שמינתה אותו. יוסף "טומי" לפיד תמך בהחלטת החֶרֶם של ממשלת ישראל ובחר שלא להטיס את נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" למוסקבה. "עשה זאת מירושלים לפחות נחסוך כסף בלית ברירה", ציווה על מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי המאוכזב. יוסף "טומי" לפיד אומנם חסך כֶּסֶף לקופה הציבורית הענייה של רשות השידור משלא שלח את נבחרת השידור שלוֹ למוסקבה, אך מדובר בדולרים ספורים . צריך להדגיש לזכותו הגדולה שעשה זאת לא מטעמי מָמוֹן אלא בגלל העיקרון. החלטתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד נועדה להזדהות עם מעשה החֶרֶם של ממשלת ישראל, שהזדהתה וקיבלה על עצמה בלֵב שלם את יוזמת החֶרֶם המקורי שהגה נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. "לא יכול להיות שראש ממשלת ישראל והוועד האולימפי הישראלי מחרימים את המשחקים האולימפיים של מוסקבה 80', ומנכ"ל רשות השידור הממלכתית מאידך, מטיס משלחת שידור לאולימפיאדה שספורטאים ישראליים אינם משתתפים בה", קבע מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בטיעונו ההגיוני. להחלטה הזאת היה מחיר עיתונאי כבד. יוסף "טומי" לפיד מנע מעצמו ומאנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את חוויית המקצוע של השידור העיתונאי מהשטח, ועוד במוסקבה 80'. הוא כפה עלינו לשדר את כל התחרויות של המשחקים האולימפיים ההם מהמוניטור בירושלים . משחקי מוסקבה 1980 שודרו באמת על ידינו Off Tube מהאולפן בירושלים. קללה ומאירה טלוויזיונית אבל זה היה צו של המפקד העליון של צבאות רשות השידור המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד בכורח הנסיבות. צריך להזכיר כאן שהדבר הזה של שידור Off tube לא שָנַה ולא חזר על עצמו יותר במסגרות שידורי הספורט בשידור הטלוויזיוני הציבורי. ההחלטה הדרמטית ההיא של יוסף "טומי" לפיד בחודש מאי של שנת 1980 לשדר ישיר Off tube מהמוניטורים בירושלים את המשחקים האולימפיים של מוסקבה 80' נבעה אומנם מנימוקים פוליטיים אך הסבה מפח נפש מאין כמותו לכל מפיק, שדר, ועורך, ובעצם לכל איש בטלוויזיה באשר הוא שנשא בעול בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי מבקש להעיר כאן שבאנגליה התנהלו העניינים אחרת לגמרי. ראש ממשלת אנגליה גב' מרגרט תאצ'ר התייצבה לימינו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר ו-החרימה גם היא את משחקי אולימפיאדת מוסקבה 80' אולם הוועד האולימפי הבריטי לא הלך בעקבותיה, התנגד להחלטת החרם שלה, ושלח את ספורטאיו ואת ספורטאיותיו ליטול חלק, להשתתף, ולהתחרות באולימפיאדת מוסקבה 1980. החרה – החזיק אחריו ה- BBC הבריטי שהטיס למוסקבה 80' נבחרת שידור גדולה שלו ושידר משם ישיר את כל התחרויות האולימפיות בכל הענפים.

מן הראוי להזכיר כאן שההחלטה השלילית ההיא של יוסף "טומי" לפיד לא לשלוח נבחרת שידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למוסקבה 80' ו- לסקר ישיר Off tube את תחרויות מוסקבה 80' מהאולפנים בירושלים, לא היוותה משנה סדורה. יוסף "טומי" לפיד היה בעצמו עיתונאי והבין כי על העיתונאות הטלוויזיונית להתייצב במוקד ההתרחשות ולדווח מהשטח. שידור ה- Off tube של אולימפיאדת מוסקבה 1980 היה מעשה חריג ביותר. ב- 19 ביוני 1980 של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי את (באמצעות שני הבוסים שלו מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות חיים יבין) אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי שנכתב ע"י מנכ"ל רשות שידור כלשהו, הנוגע לשידורי ה- Off tube של המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 שהיו בבחינת כורח : "אלכס גלעדי, אני מעריך מאוד את המאמץ שאתם משקיעים בהכנת שידורי האולימפיאדה בתנאים שנוצרו בעל כורחנו. כדי למנוע אי הבנות, אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל, ואיננו משמש תקדים לעתיד". המסמך המקורי החשוב ביותר נשמר והוא מובא לידיעת קוראי הבלוג yoashtvblog.co.il. יוסף "טומי" לפיד הבין ששידור Off tube מהמוניטור הוא דבר מסריח. בהיותו ראשית דבר עיתונאי היה מודע היטב לצורך החיוני וההכרחי של התייצבות המפיקים, העיתונאים, והשדרנים של הטלוויזיה במוקד ההתרחשות על מנת לדווח לציבור מהשטח.

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. מסמך מזהיר בכל חשיבות היסטורית עליונה (!). חודש ימים בדיוק לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980. אולימפיאדת מוסקבה נפתחה ב- 19 ביולי 1980). מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משגר מכתב למנהל הספורט אלכס גלעדי בו הוא מפרסם ומבהיר את התזה העיתונאית – טלוויזיונית שלו העוסקת בחשיבות השידור מהשטח. זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי מאז היווסדו . "כדי למנוע אי הבנות, אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל, ואיננו משמש תקדים לעתיד", כתב . ההתכתבות החשובה הזאת עם אלכס גלעדי ב- 19 ביוני 1980 נעשתה באמצעות ההיררכיה המקובלת ברשות השידור ובטלוויזיה , כלומר דרך שני הבוסים הישירים מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות חיים יבין. אפשר לראות כי יצחק "צחי" שמעוני חתם את חתימתו בעת העברת המסמך החשוב לידי אלכס גלעדי בעוד חיים יבין התעלם. שני מנהליו העליונים של אלכס גלעדי נמנעו מלחוות את דעתם אודות תוכן המסמך הערכי, הבסיסי, והקרדינלי. זאת הייתה אחת הסיבות שיוסף "טומי" לפיד למרות חסרונותיו הטלוויזיוניים היה בעבורי אישיות בלתי נשכחת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מן הראוי להזכיר כאן שהנהלת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שרכשה בשעתו את זכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת מוסקבה 1980 תמורת סכום של 87.000000 (שמונים ושבעה מיליון) דולר, נהגה כמו יוסף "טומי" לפיד, וצעדה בעקבות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר והוועד האולימפי האמריקני שהטילו חֶרֶם על המשחקים. בהיעדר ספורטאים אמריקניים במוסקבה 80' ביטלה NBC את מבצע הכיסוי הענק והיקר שתכננה. ביטול השידורים האולימפיים גרם ל- NBC הפסד כספי ענק. הרשת קיבלה החזר כספי רק של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר מחברות הביטוח. בניגוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית הרי ש- NBC התעלמה לחלוטין מאולימפיאדת מוסקבה 1980 למעט דיווחים חדשותיים. צריך להוסיף ולומר שוב במסגרת הפוסט הזה כי הוועד האולימפי האנגלי ועִמו רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC (זאת המשמשת מופת ומודל חיקוי לרשות השידור הישראלית הציבורית מזה שנים רבות), החליטו שלא להצטרף לחֶרֶם של ראש ממשלת אנגליה גב' מרגרט תאצ'ר על המשחקים האולימפיים של מוסקבה 80'. הוועד האולימפי האנגלי שלח את ספורטאיו לאולימפיאדת מוסקבה 1980 וה- BBC הטיס לשָם בעקבותיו את נבחרת השידור שלו .

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה בירת ברה"מ. זהו אלכס גלעדי פיגורה טלוויזיונית מיוחדת במינה ומוכשרת ברמה גבוהה, ו-נחשבת, שמייצגת את השידור הציבורי הישראלי, בעת פגישת ההיערכות והדיונים של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שהתקיימה בבירת ברה"מ לקראת מבצע השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980. החלטתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא לשלוח צוות סיקור של חטיבת הספורט למוסקבה ציערה אותו מאוד. אלכס גלעדי היה איש טלוויזיה מוכשר אך יוסף "טומי" לפיד סירב להכיר בכישרונו זה. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1980. "…יואשיש , אתה הרי אמן ואימא שלך ציירת ופסלת, תראה איך הרוסים הושפעו מהגרפיקה הגרמנית של אולימפיאדת מינכן 1972…", אמר לי אלכס גלעדי עם שובו מפגישת ה- EBU במוסקבה. הוא נתן לי למַשֵש את המסמך. שנינו לא תיארנו לעצמנו כי לא נהיה שם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החֶרֶם על המשחקים האולימפיים מנע מיוסף "טומי" לפיד לא רק סיקור טלוויזיוני – ספורטיבי ברמה גבוהה מהשטח, אלא בלם הזדמנות עיתונאית בלתי חוזרת לחדור דרך מסך הברזל למוסקבה כדי ליצור קֶשֶר עם הציבור היהודי במוסקבה. האולימפיאדה הייתה אמורה לשמש מקפצת סיקור שמטרתה להביא את סיפורה הטרגי והקשה של הקהילה היהודית הענקית בת מיליוני הנפשות החיה ומתקיימת בפחד ממושך ונורא מפני השלטון המרכזי ב-ברה"מ הקומוניסטית, גם אז בימים ההם של אולימפיאדת מוסקבה ב- 1980 בתקופת נשיאותו של ליאוניד ברז'נייב, ומסתגרת בד' אמותיה מאֵימַת עריצות המשטר.

בשנות ה- 70 של המאה הקודמת עלוּ לישראל כבר יותר מ- 100000 (מאה אלף) יהודי ברה"מ . הגיעו משם הרבה סיפורים קשים וידיעות מצמררות על מסורבי עלייה יהודים הגיבורים ובראשם אנטולי (נתן) שצ'רנסקי, אדוארד קוזנייצוב, ואִידָה נודל המנהלים בכוחותיהם הדלים מאבק עיקש והרואי על שאיפתם לעלות לישראל נגד המדינה הטוטליטרית שמונעת זאת מהם , והמסתתרת עדיין ומאגפת את עצמה במסכי ברזל. השלטונות הסובייטים גזרו על מסורבי העלייה מאסרים ממושכים בתנאים קשים ומחפירים. עונשם היה לחיות בצינוק. חלקם הוגלה למחנות עבודה בסיביר הקפואה. זה היה סיפור עיתונאי גדול וחשוב שניתן היה לכסותו במצלמות טלוויזיה רק לאחר כניסה שלנו לתוככי ברה"מ הטוטאליטארית והקומוניסטית. בשום אופן לא בשלט רחוק. החֶרֶם הפך את רעיון חשיפת מצבם של יהדות ברה"מ בטלוויזיה הישראלית ב- 1980 לחלומות באספמיה. אינני יודע בכלל אם יוסף "טומי" לפיד היה מאפשר לאלכס גלעדי לתמרן את צוותי הטלוויזיה שלוֹ (כלומר, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לבצע תחקירים עיתונאיים, לבדוק, ולחקור את חיי היהודים בברה"מ אילו הגענו בכלל לאולימפיאדת מוסקבה 1980. אינני יודע אם השלטונות הסובייטים היו מרשים לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטייל ברחובות מוסקבה כאילו היו אלה רחובות תל אביב. דבר אחד היה ברור מעל כל ספק. יוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות שידור ממלכתית זהיר ושמרן. הוא לא נָטָה להסתבך בהפקות שנראו לו הרפתקאות טלוויזיוניות כביכול. הוא היה איש מעשה ולא רומנטיקן. למדתי זאת מאוחר יותר על בשרי.

הפקת אולימפיאדת מוסקבה 1980 הייתה מקומית Off tube בכורח הנסיבות והצטמצמה לגבולות הקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים מקום מושבה של מחלקת הספורט, אף על פי כן משכה אליה את טובי בניה של רשות השידור. הפקות הספורט והחדשות היו תמיד לב ליבה של המדיה הציבורית והצילומים שהשתמרו מנציחים את הפעילות העיתונאית השוקקת באותם ארבעת הכתלים של חיטבת הספורט תחת שרביט ניהולו של מר אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : קיץ 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מבצע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אולימפיאדת מוסקבה ביולי – אוגוסט 1980 משכה עולי רגל רבים למשרד מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אמנון ברקאי, כתב חטיבת החדשות אורי גולדשטיין, אנוכי, והשדר היקר והבלתי נשכח נסים קיוויתי (בן 94, היום). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה. מנהל חטיבת התוכניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל מכבד את חטיבת הספורט (בראשות אלכס גלעדי) בנוכחותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מזכירת ההפקה של אלכס גלעדי, רוחל'ה ברכה (בגבה למצלמה), מוטי קירשנבאום ז"ל מנהל חטיבת התוכניות, אנוכי, והכתב – שדר משה גרטל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הטיל כרגיל על נסים קיוויתי את עול השידור העיקרי. הוא שידר את טקסי הפתיחה והנעילה של אולימפיאדת מוסקבה וגם את כל תחרויות הא"ק והשחייה מעמדת שידור Off tube שהוכנה עבור כל קבוצת השדרים באולפן א' בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה – ירושלים. זה היה סיוט טלוויזיוני, מוזר, ובלתי מהימן. אך זאת גם הייתה אמירה של רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל שהיא תומכת בהחלטת ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין והוועד האולימפי הישראלי המחרימים את אולימפיאדת מוסקבה 1980 ואיננה משגרת לשם את משלחת הטלוויזיה שלה. אמנון ברקאי שימש עוזר השדר הראשי של נסים קיוויתי ושני הפרשנים שלו היו ד"ר גלעד וויינגרטן בתחרויות הא"ק ויוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי בבריכת השחייה. מר יורם ארבל וגב' אורלי יניב הגישו מהאולפן הספורט ברוממה את השידורים האולימפיים של מוסקבה 80' לקהל הצופים של ישראל.

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 22 של העת החדשה, אולימפיאדת מוסקבה 1980. רבבת אנשים מאומנים מציגים את הלוגו האולימפי של חמש הטבעות ואת הדובי הרוסי הקמע של המשחקים. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 22 של העת החדשה , אולימפיאדת מוסקבה 1980. רבבת אנשים מאומנים מציגים את הלוגו האולימפי של חמש הטבעות ואת הדובי הרוסי הקמע של המשחקים. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. ההנהגה הסובייטית בראשות נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב (שלישי משמאל) צופים בטקס הפתיחה המרשים. יושבים קיצונים משמאל נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הלורד מייקל קילאנין ורעייתו. רביעי משמאל הוא נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים איגנאטי נוביקוב. חמישי משמאל אלכסיי קוסיגין. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. טקס הפתיחה. המתעמל ניקולאי אנדריאנוב משביע את הספורטאים. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. טקס הפתיחה. אלכסנדר מדווד משביע את השופטים. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הלורד מייקל קילאנין ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים איגנאטי נוביקוב פותחים את המשחקים. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. טקס הפתיחה. הטלוויזיה הסובייטית RTR מעבירה בשידור ישיר את נשיאת הדגל האולימפי בתוך הטקס. (באדיבות RTR ו- IOC).

טקסט תמונה : שבת – 19 ביולי 1980. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 . קופץ המשולשת הסובייטי הנודע וויקטור סאנייב (משמאל) מי שהיה אלוף אולימפי שלוש פעמים ברציפות בקפיצה משולשת באולימפיאדות מכסיקו 1968, מינכן 1972, ומונטריאול 1976 מעביר את הלפיד האולימפי לידיו של הכדורסלן הרוסי אלכסנדר בלוב. סרגיי בלוב נבחר ע"י הוועדה המארגנת הסובייטית לשאת את הלפיד בתוך האצטדיון ולהדליק את המשואה האולימפית. מוזר, אבל שני הספורטאים סרגיי בלוב ו- וויקטור סאנייב נועלים נעלי "adidas". (באדיבות RTR ו- IOC). הערה : סרגיי אלכסנדרוביץ' בלוב נפטר ב- 2013 ממחלת הסרטן.  

טקסט תמונה : חודש יולי – שנת 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אגף במשרד מחלקת הספורט השוכנת בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אלכס גלעדי (יושב משמאל) בהתייעצות עִמי הדנה בהמשך תכנון ומהלך שידורי ה- Off Tube האולימפיים. הוא היה רשאי להיות גאה בעצמו על המבצע למרות תנאי העבודה הכושלים שנכפו עליו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. בתווך עומד צבי ברק יד ימינו של ישראל דוֹרי במחלקה הכלכלית של רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש יולי של שנת 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. משרד חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנשי המערכת גיורא צור (בן 25), אורלי יניב (בת 23), אנוכי (בן 42), ואמנון ברקאי (בן 26). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש יולי – שנת 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. זהו משרד חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנשי המערכת בני עורי (בן 23), מיכל הוכשטט (בת 23), וגיורא צור (בן 25). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. משרד מחלקת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיק אמנון ברקאי, עוזרת ההפקה והבימוי נעמי קארו, והכתב – שדר משה גרטל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש יולי של שנת 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80'. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ירושלים. אנוכי (משמאל) משדר ישיר מהמוניטור Off Tube מאולפן א' בירושלים את תחרויות הכדורעף האולימפיות. אמנון ברקאי (במרכז) משמש עוזר שדר משותף שלי ושל נסים קיוויתי (מימין, ממתין לתורו לשדר ישיר את תחרויות הא"ק). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. אגף במשרד חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם רוחל'ה ברכה מזכירת ההפקה של אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים באחת ההפסקות בין השידורים האולימפיים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יצחק "איציק" גליקסברג, אנוכי – עורך השידורים האולימפיים (יושב), עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם), פרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי), ומשה גרטל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אורי לוי אחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר בחטיבת הספורט ואנוכי עורכים חומרים אולימפיים על VTR של שני אינטשים. בתווך הטכנאי צביקה הירש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. אָגָף ב- משרדֵי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם רוחל'ה ברכה (משמאל) ונערת הקאראקטר המצטיינת רוזי קוקה. בקדמת התמונה זהו פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. משרדֵי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים בעת שידורי אולימפיאדת מוסקבה 80'. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אמנון לנגזם, פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן, איש לא מזוהה, גיורא צור (בחולצת פסים נשען על הארון), נערת הקאראקטר המצטיינת מירה הראל – יגן, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים של אולימפיאדת מוסקבה 80'. אנוכי עם משה גרטל בימים ההם כשעוד בניתי עליו כשדר ספורט מוביל. זה לא הלך. היה לו פוטנציאל שמעולם לא מומש ולא הגיע לשום מקום. בחזית התמונה פרשן הא"ק דוד אייגר, ומשמאל פרשן ההתעמלות יעקב "ז'קי" ווישניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש לי דעה אישית מאוד מגובשת על נורמת הניהול, הנשיאה באחריות והדוגמא האישית. אינך חייב להיות חֲבֵר של העובדים כדי לנהלם. אי חֲבֵרות איננה צריכה או אמורה להתפרש כהִתנשאוּת. פעם שאלו אותי מה הקֶשֶר בין לנהל את ענף הרֶפֶת בקיבוץ אפיקים, לבין לנהל כקצין בצבא קבוצת חיילים ב- "גולני" (שם שרתי כשלוש שנים), לבין לנהל את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. התשובה ברורה. המכנה המשותף הוא שבכל רמות הניהול – קטנות כבכירות – ולא משנה באיזו דיסציפלינה, אתה צריך להסתמך על אנשי מקצוע. אתה קובע מי יהיו אנשי המקצוע ועליך מוטלת החובה לגבש אותם לצֶוֶות ולקבוע מדיניות תפעול ושידור, אך אינך צריך להיות חבר שלהם. תוכל לגבש צֶוֶות רק אם המנהיגות שלך נשענת על יושרה מוחלטת, משמעת קפדנית, דרך ארץ ומתן דוגמא אישית. וכמובן כשרון קונקרטי בתחום בו אתה עוסֵק.

פעם באחד הוויכוחים בינינו הֵטיף לי יוסף "טומי" לפיד מוּסַר בסגנון העוֹקצני שלוֹ כשאמר , "לאנשים יָפִים יש חסרון אחד בולט. הם לא צריכים להתאמץ להיות חכמים". אינני יודע אם התכוון אלי או למשה גרטל. יכול להיות שמישהו העביר לידיו של מנכ"ל רשות השידור פיסת רכילות של כתבת "העולם הזה" תְּחִיָה אָדָר, בו כתבה בשבועון הנפוץ היכן שהוא בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, כלהלן : "כאשר המפיק יואש אלרואי לא נמצא בשטח, משה גרטל הוא הכי יפה במקום". טקסט "נחמד" שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד השתמש בו לא פעם אחת בלשונו הבוטה וגם החוצפנית.

טקסט תמונה : חודש ינואר של שנת 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. אנוכי יחדיו עם משה גרטל במשרד שלי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים לאחר חזרתי מפגישת ה-  WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) העולמית שהתקיימה בלוס אנג'לס לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יתכן מאוד שיוסף "טומי" לפיד החכם והבוטה ביסס את תּיאוריית השנינוּת שלו הנוגעת ליופי ולחוכמה על דברי רכילותה של גב' תחיה אדר. הפקת אולימפיאדת מוסקבה 1980 הייתה מלאכת אומן של אלכס גלעדי. הוא היה רשאי להתגאות במעשה ידיו למרות שהסיקור כולו נכפה עליו והתבצע מהאולפנים בבניין הטלוויזיה ישראלית ברוממה – ירושלים. כשהסתיימו מבצע שידורי ה- Off Tube הישירים שלנו מהאולפן בירושלים, שתיארו את תחרויות אולימפיאדת מוסקבה 1980, לא היסס אלכס גלעדי והחליט לנגן על רקע תמונות הסיום האולימפיות והדובי הַבּוֹכֶה את שירה של נעמי שֶמֶר, "…לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלֵב…". אלכס גלעדי היה מפיק טלוויזיה מושלם בעל טעם רב ובעל חזון ענק. 

טקסט תמונה : 3 באוגוסט 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. אגף במשרד מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. התמונה צולמה בסיום ההפקה והשידורים של אולימפיאדת מוסקבה 80'. מנהל מחלקת הספורט בשפה הערבית מחמוד אבו באכר (בגבו) מברך את המפיק אלכס גלעדי על הצלחת השידורים. מימין, אורי לוי מעלעל ביומון ההוא "חדשות הספורט" ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 3 באוגוסט 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. רגע הסיום ההפקה והשידורים של אולימפיאדת מוסקבה 80'. אלי בואנוס ואנוכי. זאת באמת הייתה שמחה והקלה גדולה בתום ההפקה של כיסוי אולימפיאדה מוחרמת באמצעות שידורי Off tube בלבד מהאולפן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במאי 1981 שלחתי את המפיק איציק גליקסברג והשַדָּר יורם ארבל לצ'כוסלובקיה לכסות את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל שנערכה בברטיסלאבה ופראג. תִּכננתי להגשים חלום יָשָן. ביקשתי לערוך ריאיון נרחב בפראג עם אמיל זטופק האתלט הצ'כוסלובקי הדָגוּל (היה בן 59 ב- 1981), הרץ הנודע למרחקים ארוכים שזכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בהישג מופלא וחסר תקדים (איש לא עשה זאת לפניו וגם לא אחריו), זכייה בשלוש מדליות זהב בריצות הארוכות ל- 5000 מ', 10000 מ', ובריצת המרתון, כדי לשדרוֹ ב- "מבט ספורט". כאמור איש לא חזר על הישגו זה של אמיל זטופק באולימפיאדת הלסינקי 1952 עד עצם היום הזה (בעת כתיבת פוסט מס' 878 ב- 2 במאי 2020). אמיל זטופק המנוח היה אליל נעורים שלי וגם של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ונחשב בצֶדֶק לאחד מגדולי הספורטאים והאתלטים בעולם בכל הזמנים שציבור גדול בישראל הזדהה עִמוֹ. עמד לרשותי צוות שידור בפראג. הטלוויזיה הצ'כוסלובקית CTV שהייתה חברה ב- OIRT (איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה), נהגה בנו באדיבות רבה וניאותה להשכיר לנו לצורך הסיפור צוות צילום בפרוטות. רשות השידור הצ'כוסלובקית הממלכתית אירחה בצורה מכובדת גם אם מאופקת את איציק גליקסברג ויורם ארבל וכן צִוותי שידור רבים מרשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור המערב אירופי היה הרבה יותר גדול מ- OIRT וגם הרבה יותר עשיר) שהגיעו לצ'כוסלובקיה לסקר את אליפות אירופה בכדורסל ה- 22 במניין. היא ראתה בעין יפה את בקשתי לראיין את האתלט הדגול, התייחסה לכך בכבוד רב, ונענתה לכל פניותיי הלוגיסטיות כדי לקיים את הפגישה עִמוֹ. ריאיון עם אמיל זטופק בימים ההם של צ'כוסלובקיה הקומוניסטית ושידורו ב- "מבט ספורט", אמור היה להיות הישג עיתונאי חשוב ובלעדי לטובת צופי הטלוויזיה בישראל. מנכ"ל רשות השידור התנגד ליוזמה שלי. הוא טען בנימוקיו שראיון כזה של הטלוויזיה הישראלית עם אמיל זטופק מסכן את הישראליים העושים במלאכת הריאיון. "…אין לדעת איזה מלכודת מכין להם שירות הביטחון הצ'כוסלובקי…", טען כלפיי. תגובתו של יוסף "טומי" לפיד ב- 4  ביוני 1981 לבקשתי לעשות כתבה נרחבת על הגיבור האולימפי אמיל זטופק לשידור ב- "מבט ספורט" הפתיעה אותי מאוד, נראתה לי בלתי הגיונית, לא סבירה, וגם לא משכנעת [1]. הנה היא כלשונה.

טקסט תמונה : 4 ביוני 1981. זהו המסמך המקורי שכתב לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעניין התכנון שלי להפיק ריאיון טלוויזיה בלעדי עם הרץ הצ'כוסלובקי האולימפי האגדי אמיל זטופק בפראג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכתבו המגוחך של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אִכזֵב אותי מאוד. הרגיז אותי שדווקא הוא כעיתונאי בלם את יוזמתי העיתונאית באמצעות נימוקים כל כך לא משכנעים. בעיקר נראה לי תמוה טקסט הפּסְקָה בו קובע יוסף "טומי" לפיד כי הריאיון הטלוויזיוני שתכננתי לערוך עם האלוף האולימפי הדָגוּל שאין אולי שֵנִי לוֹ בערכו הספורטיבי בתולדות האולימפיאדות, האיש שהעפיל שוב ושוב לפסגת היכולת האנושית, הוא בס"ה, "הישג שהראוותנות בו רבה מן המהות". לעומת זאת אישר לי יוסף "טומי" לפיד את הפקת שידורי הכדורסל הישירים במלואם. הוא זכר היטב את לקח ההיערכות שלנו לקראת אליפות אירופה בכדורסל שנתיים קודם לכן באיטליה ואת כישלון התקשורת הלוויינית משם בראשית תקופתו כמנכ"ל רשות השידור, וזכר היטב גם שנבחרת ישראל בראשותו של המאמן רלף קליין מגיעה לפראג כסגנית אלופת אירופה מטורינו 1979. יוסף "טומי" לפיד וסמנכ"ל הכספים ישראל דורי העניקו לי את המָמוֹן והזמן הדרוש כדי להכין בקפידה את השידורים מצ'כוסלובקיה. כרגיל במקומותינו, כגודל ההכנות והתקוות כן גודלן של האכזבות . נבחרת ישראל סיימה את האליפות במקום השישי. שום דבר מסעיר לא קרה בברטיסלאבה, בטח לא בפראג. בשורות נבחרת ישראל שיחקו אז מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, ג'ים בוטרייט, לו סילבר,  ג'ון וויליס, חיים זלוטיקמן, פיני חוזז, בועז ינאי, בארי ליבוביץ', אביגדור מוסקוביץ', סטיב שלכטר, וגל קנז.

יורם ארבל שידר ישיר מברטיסלאבה את הניצחונות על צרפת 76:88 ועל יוון 71:82, ואת ההפסדים בבית המוקדם לספרד 81:89 ולצ'כוסלובקיה 85:86. בבית הגמר בפראג הובסה ישראל בשלושת משחקיה יוגוסלביה 87:102, ע"י ברה"מ 84:112, ולאיטליה 98:116. נבחרת ישראל בכדורסל מעולם לא שִחזֵרה עוד את הישגה באליפות אירופה בכדורסל בטורינו – 1979 .

משהגיע מועד הפקת שידורי הטלוויזיה באחריותי של מונדיאל ספרד 1982 תפשתי את המנכ"ל שלי לא מוכן. יוסף "טומי" לפיד חי באקלים טלוויזיוני בו נתפשו הפקות הספורט הבינלאומיות המורכבות והמסובכות ע"י ההנהלה שהקיפה אותו כדבר פעוט ערך . בהיותו העורך הראשי של רשות השידור ובמקביל האחראי הראשי על הקופה הציבורית שלה היה איש מודאג ונתקף מעת לעת בחששות כלכליים מחד ופוליטיים מאידך. ב- 1981 עשתה לו הממשלה בראשות מנחם בגין והאופוזיציה בראשות שמעון פרס צרות צרורות והסב נזק למוניטין שלו ולביטחונו העצמי כמנכ"ל רשות השידור. בין ארבעת הכתלים שלו שמע קולות שהקלו ראש וביטלו את חשיבות שיבוצם של שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בלוח השידורים הציבורי. היו כאלה מבין יועציו הקרובים היו שראו בנסיעת ציוותי השידור לחו"ל כמעין מסע תענוגות, קייטנה, בה רשות השידור אמורה לממן את שליחיה בנוסף לכל גם בשכירת מלונות והקצאת דולרים יומית לארוחות. אחד מהמנהלים הקרובים למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אף הציע שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תוכל לחסוך כסף אם תימנע מהטסת ציוותי שידור למונדיאל ספרד 1982, מפני שהיא יכולה לשדר את המשחקים Off tube מהמוניטור בירושלים, בדיוק כפי שעושה הטלוויזיה הירדנית שמשדרת את כל שידורי הספורט שלה מהסטודיו בעמאן. "אין הבדל גדול בין לשדר משחק כדורגל ממדריד ו/או לשדר מירושלים, ולציבור זה גם לא משנה, אם השַדָּר שלו יושב בעמדת שידור באצטדיון ו/או באולפן בירושלים", שַח המלעיז. כאן קפץ יוסף "טומי" לפיד מכיסאו כנשוך נחש ואמר כהאי לישנא : "לא יקום ולא יהיה. שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל ספרד 1982 בראשות יואש אלרואי יתקיימו אך ורק מהשטח, מעמדות שידור באצטדיונים. כמה משחקים נשדר ישיר מסך 52 משחקי הטורניר – זו כבר שאלה אחרת ונדון בה בקרוב".

ההיסטוריה המתעתעת זימנה לכאן אלינו לירושלים גם את קבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי הקרויה, " EBU Sports Operation Group-  Argentina 1978", שעסקה בתכנון שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אנשי הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי ובראשם היו"ר הבריטי ביל וורד (איש ITV), הנורווגי יארלה הויסאטר (איש NRK), מנולו רומרו (איש RTVE), והורסט זייפארת (איש ARD) נזעקו לירושלים כדי להסביר למנהלי מחלקות הספורט של האיגוד כיצד מתנהלת הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מנקודות מבט טכנולוגית, לוגיסטית, והבנת שיטת המשחקים של טורניר הכדורגל החשוב בעולם. ה- Chairman של אותה הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי היה הבריטי ביל וורד (Bill Ward). בִּיל ווֹרְד הכיר את כישוריו של אלכס גלעדי וביקש מארנון צוקרמן לצרף את מנהל מחלקת הספורט שלו לשורות הקבוצה המבצעית של ה- EBU בארגנטינה כ- Liaison Officer באצטדיון בעיר רוסאריו. ארנון צוקרמן נענה לפנייה והפקיד אותי במקומו של אלכס גלעדי על ההפקה הענקית והרחוקה בבואנוס איירס. נכנסתי לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי. אולם משום שגם אנוכי לא ביקרתי מעולם בארגנטינה הלכתי לישון עם מחברת ועיפרון כדי להעלות על הכתב את שאלות ההפקה הטכנולוגיות והלוגיסטיות שיצוצו וראויות לפתרון. והן היו רבות. לציבור לא היה צֵל של מושג קלוש במורכבות ובמסובכות של תכנון שידורי טלוויזיה בינלאומיים בימים ההם ב- מאי / יוני 1978 לפני 38 שנים מארגנטינה לישראל ולקיחת אחריות. אין זה גם תפקידו להבין את מדע הטלוויזיה. הציבור מבקש ללחוץ על השלט ולקבל את הסחורה. השאר איננו מעניין אותו. אתה כמפיק ועורך ומתכנן ראשי של מבצע שידורים כה מורכב ומרוחק מותנה ראשית דבר בכישרונו של מנהל הטלוויזיה שלך ובפתיחות והתעוזה שלו, כמו גם בהבנה הכלכלית והתכנית, יהיו שאיפותיך אשר יהיו. כמו כן אתה תלוי באלפי גורמים מקומיים וחיצוניים טכנולוגיים ולוגיסטיים אחרים. אתה צועד כל הזמן בנתיב מלא מהמורות ומוקשים. לא רק הידע הקונקרטי והמנהיגות שלך עומדים למבחן. גם האישיות שלך מוטלת על כף המאזניים. אתה מנווט בודד בשטח וזקוק לידך למנהלים איתנים שמבינים וסומכים על קו ההתקדמות שלך. מן ההיבט הזה היה מנהל החדשות חיים יבין Out בהפקת מונדיאל ארגנטינה 1978, בעוד מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן היה In. ארנון צוקרמן היה המטרייה האווירית שלי. השאר כתוב ורשום בפוסטים הקודמים בדברי הימים שהתפרסמו זה מכבר ב- בלוג הזה ודנו בהפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. הייתי בודד גם בהפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 ארבע שנים אח"כ. שם העסק היה שונה לחלוטין מפני שלא לימדו אותי אף פעם לנהל מו"מ עם מנכ"ל רשות השידור, וודאי לו עם מנכ"ל רשות שידור שקוראים לו יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

ב. הופעתו המזהירה של מנולו רומרו ראש הקבוצה המבצעית של הטלוויזיה הספרדית RTVE.

ג. התנאי הראשי להצלחה של שידורי טלוויזיה כה מורכבים ברמה של מונדיאל ו/או אולימפיאדה, מותנה בעבודת הכנה מדוקדקת לפרטי פרטים שנמשכת שנים .

ד. אני צועד שלוב זרועות עם RTVE ו- EBU.

ה. החל השלב האחרון של התכנון וההכנות : אני משכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך החיוני להקים משרד תקשורת, הפקה, ושידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בצומת השידורים הטלוויזיוני הבינלאומי החשוב במדריד, ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד 1982.

ביום שני – 18 בינואר 1982 שלח אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למדריד – ספרד לפגישת ה- WBM (המְשָדֵר הציבורי העולמי – World Broadcasters Meeting) שדנה בהיערכות שידורי הטלוויזיה של RTVE ו- EBU לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להתחיל ב- 13 ביוני באותה השנה ההיא של 1982. זה היה המונדיאל השלישי שלי והראשון שלוֹ של יוסף "טומי" לפיד. "החזק אותי בתמונה", ביקש אותי. בעת פגישת ה- WBM בבניין הקונגרסים במרכז מדריד השוכן בסמיכות לאִצטדיון הכדורגל "סנטיאגו ברנביאו" (Santiago Bernabeu) מגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל המפורסמת ריאל מדריד בהשתתפות מאות אנשי טלוויזיה ורדיו מכל רחבי תבל – נערכה במקום גם הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים של טורניר הגמר של משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. כרגיל התקיים במדריד בסמיכות ל- WBM העולמי כנס נפרד במקביל של ה- EBU  (איגוד השידור האירופי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נמנית על שורותיו). טסתי למדריד בשליחות מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כדי ללמוד בצוותא עם הקולגות שלי מ- EBU את פרטי ההפקה הענקית, ועל מנת להחליט כיצד להתנהל טכנולוגית ולוגיסטית, וכיצד ומה לשָדֵר.

טקסט תמונה : ינואר 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" בלֵב מדריד בירת ספרד . אנוכי ניצב ליד מבנה ארכיטקטוני עצום , אִצטדיון הכדורגל המפואר והיפהפה של ריאל מדריד בינואר 82', הממוקם בלֵב הבירה הספרדית. האִצטדיון המהודר והמרווח נקרא על שמו של סנטיאגו ברנביאו נשיא מועדון ריאל מדריד בעבר. הוא מתמלא ב- 100000 (מאה אלף) אנשים בתוך רבע שעה ומתרוקן בסדר ושלווה בתוך עשר דקות. קשה להאמין כיצד עם ספרדי ים תיכוני (כמונו) מנהל את חייו בצורה כה מאורגנת ומעוררת כבוד. למעלה מימין רואים את הגשר המחבר את בניין הקונגרסים של העיר עם האִצטדיון המלכותי של ריאל מדריד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1982. ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. בניין הקונגרסים בעיר הבירה מדריד. כאן התקיימו במשך ארבעה ימים פגישות ה- WBM ופגישת העבודה של ה- EBU שעסקו בדרך ופילוסופיית הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982 ע"י  RTVE בראשות מנואל "מנולו" רומרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנוכי עם עובדי וסדרני מועדון ריאל מדריד באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" האחראיים על הסדר ובדיקת הכרטיסים באצטדיון. בעלת אחד המזנונים באצטדיון ביקשה להצטרף לצילום. אזרחי ספרד הם אנשים פשוטים, נחמדים, ומאירי עיניים שעושים את עבודתם נאמנה בענייני משמעת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש ינואר של שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנוכי מתעד ו- מצלם בתוך אחד ממתקני הכדורגל המפורסמים ביותר בעולם, ובעלי המוניטין, "ESTADIO  SANTIAGO  BERNABEU", אצטדיון הכדורגל של ריאל מדריד בטבורה של בירת ספרד. אנשי ה- EBU שנטלו חלק בפגישת ה- WBM הוזמנו לצפות במשחק של ריאל מדריד. המשחק עצמו לא עניין אותי יתר על המידה. היה לי הרבה יותר חשוב לדעת כיצד RTVE מפיקה את כיסוי המשחק וכמה מצלמות אלקטרוניות היא מציבה כדי לסקר אותו. אהבתי את העם הספרדי מכניס אורחים אהבה רבה. שבע שנים לאחר תום השלטון הדיקטטורי של הגנרליסמו פרנציסקו פרנקו, נשארו אזרחי ספרד אדיבים, מחייכים, טובי לב ומלאי חיות. רציתי להנציח אותם בזיכרון שלי. שלפתי את מצלמת הסטילס שלי. לא הופתעתי מכוחה של עדשת המצלמה. חצי אִצטדיון היפנה אליה את מבטו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מלאכת ההפקה הבינלאומית שלי את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 החלה בראשית  1981. עכשיו היא צברה עכשיו תאוצה. היא לא דמתה לאחרות  שקדמו לה. היא הייתה רחבה וגדולה יותר, מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה של טורנירי הגמר שהחלו בשנת 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי, החליטה ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לארגן את המפעל היוקרתי בצורה שונה ובשיטה אחרת. היא הגדילה את מספר הנבחרות המשתתפות ל- 24 במקום 16 נבחרות כפי שהיה נהוג עד כה. (14 מתוך ה- 24 היו נבחרות אירופיות) . כמות המשחקים בטורניר ספרד 1982 צמחה ל- 52. הועדה המארגנת הספרדית פיזרה את 52 משחקי הטורניר על פני ארבע עשרה ערים ושִבְעָה עשר אצטדיונים בכל רחבי המדינה (השלישית בגודלה באירופה). בנתח הגדול והחשוב של האירוח התחלקו כמובן שתי הערים המרכזיות במדינה הנפלאה הזאת, הבירה מדריד והעיר ברצלונה (העיר הראשית של מחוז קָאטָאלוּנְיָה). זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שניצבתי לבד לגמרי מול אתגרי טלוויזיה כל כך מורכבים וגם מוּל הנהלת רשות השידור נוקשה וקשוחה בראשות המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל והמשנה שלו שלמה עבדי ז"ל. אלכס גלעדי לא היה עוֹד עִמי כדי לסייע לי ולגונן עלי. הוא היה כבר שייך ל- NBC.

צריך לשים לב כאן לעובדה חשובה : תוספת של שמונה נבחרות הנוטלות חלק במשחקי טורניר הגמר של אליפות העולם, הגדילה את כמות המשחקים  מ- 38 במונדיאל ארגנטינה 1978 ל- 52  במונדיאל ספרד 1982. גידול של  % 36. פועל יוצא של שיתוף 24 נבחרות בטורניר ספרד 1982 גרם למֶשֶך הטורניר להתארך. אינטנסיביות השידורים הישירים ועלותם גדלו בהתאם. מונדיאל ספרד 1982 הפך להיות בפעם הראשונה אירוע כלכלי רִוְוִחי והפך את ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לא רק לגוף בעל השפעה עצומה בשדה הספורט הבינלאומי, אלא גם לגוף עשיר ובעל ממון. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם . טמון בו כסף רב . המְשָדֵר הטלוויזיוני הציבורי העולמי הכולל בתוכו שישה איגודי שידור בינלאומיים המייצגים את רשתות הטלוויזיה בכל חמש יבשות תבל (EBU, OIRT, OTI, ASBU, URTNA, ABU) שילם סכום של 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל-  25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. ביזנס ענק.

ההכנסות במונדיאל ספרד 1982 הסתכמו ב- 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר. 27000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר היו פרי של הכנסה ממכירת הכרטיסים . 26.000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר הופקו מזכויות השידורים, ו-  24.000000 (עשרים וארבעה מיליון) דולר היו תוצאה של מכירת פרסומות מסחריות (Advertising).

לאחר ניקוי ההוצאות השונות בגובה של 34.000000 (שלושים וארבעה מיליון) דולר נשארו בקופה 43.000000 (ארבעים ושלושה מיליון) דולר. הסכום חולק כלהלן : % 10 כ- 4300000 (ארבעה מיליון ועוד שלוש מאות אלף) דולר הועברו ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) . % 25 כ- 10.600000 (עשרה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר ניתנו לוועדה המארגנת הספרדית של המשחקים (RFEF). סכום של 27600000 (עשרים ושבעה מיליון ועוד שש מאות אלף) דולר הוענקו כבונוסים לקבוצות המשתתפות בטורניר ספרד 1982. נבחרת איטליה שזכתה באליפות העולם ב- 1982 לאחר שגברה על מערב גרמניה 1:3 גרפה בונוס של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. מערב גרמניה סגניתה צברה 2.300000 (שני מיליון ועוד שלוש מאות אלף) דולר בטורניר . הכדורגל הפך לתעשייה של ממון. עידַן התמימות חלף זה מכבר. כשמדברים היום על רוח והאחווה בספורט צריך לזכור שמניעים אותן לא רק השאיפה למצוינות והביצוע המושלם . הכדורגלנים ושאר אלופי הספורט מתוגמלים היום בכסף גדול תמורת הצטיינותם.

טקסט תמונה : 13 ביוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. טקס הפתיחה של מונדיאל הכדורגל ספרד 82'. אִצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. מבנה ארכיטקטוני מרשים המסוגל להכיל 120000 (מאה ועשרים אלף) צופים. הצילום נעשה מאזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה. ביקרתי בתוקף תפקידי באצטדיון הנהדר הזה בעל המראה המרשים כמה וכמה פעמים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחק הפתיחה בין אלופת העולם ארגנטינה לנבחרת בלגיה נקבע ליום ראשון – 13.6.1982 באִצטדיון "נואו קמפ" בברצלונה. תפארת ארכיטקטונית. מבנה ספורט מפואר שהפך לאחד מסמלי העיר. משחק הגמר יתקיים בדיוק כעבור ארבעה שבועות ביום ראשון – 11.7.1982 באִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד. במקרה של תוצאת תיקו במשחק הגמר בתום 120 דקות נקבע שייערך משחק גמר חוזר כעבור יומיים ביום שלישי – 13.7.1982 באותו מקום. יורם ארבל נקבע לשדר את משחק הפתיחה ומשחק הגמר. הוא היה ללא ספק השַדָּר המועדף על ידי וטוב יותר לאין שיעור מנסים קיוויתי ורפי גינת. הספרדים המוכשרים הכינו קבלת פנים טלוויזיונית מרהיבה לעולם כולו. את פניהם וגם את פני קידמה כרזת המשחקים של הצייר הדגול חוּאן מירו.

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. כרזת המשחקים הנפלאה של מונדיאל ספרד 1982 שצוירה בידי האמן חואן מירו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסברתי ל-מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, ל-מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, וגם ל-מנהל החדשות טוביה סער כי בעת תכנון לוח המשדרים חשוב להתבונן בהגיון ה- FIFA והוועדה המארגנת המקומית הספרדית כיצד הם מעצבים את שיטת המשחקים של האליפות. נקבעו שישה בתים מוקדמים. שיבוץ הנבחרות איננו מקרי. בראש כל בית הוצבו הנבחרות הטובות ביותר ספרד, איטליה, מערב גרמניה, ארגנטינה, ברזיל, ו- אנגליה. אליהן הוגרלו – שובצו נבחרות מן הדרג השני, השלישי, והרביעי. לסוג כזה של ארגון מפעלי ספורט יש חזון כספי. חשוב לוודֵא שהנבחרות המצטיינות ובעלות המוניטין יצעדו בנתיב בטוח. רצוי שהן יעפילו לשלבים הגבוהים של הטורניר מפני שהן מושכות את מירב קוני הכרטיסים והעניין של רשתות הטלוויזיה. לנבחרות לאומיות מסוגן של ניו – זילנד, אל – סאלוואדור, אלג'יר, או סקוטלנד אין כמעט סיכוי להעפיל לשלבים האחרונים של הטורניר. אולי אסור שזה גם יקרה. זה מקלקל ומסב נזק ליוקרת הטורניר ולהתעניינות הגלובאלית בו. כפי שידוע למשחק הגמר בספרד 1982 העפילו שתי מעצמות כדורגל נבחרות איטליה ומערב גרמניה לשביעות רצון רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות הנה חלוקת השיבוץ של  24 הנבחרות לששת הבתים בטורניר על פי שיטת הדירוג מחושבת מראש. השיבוץ מונע מפגש מוקדם מידַי בין הנבחרות הגדולות לבין עצמן. זהו ניסיון קידום ברור של הנבחרות החזקות לעבר השלבים המכריעים של הטורניר.

חלוקת 24 הנבחרות על פי איכות וטיב ל- 6 בתים מוקדמים במונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

בית א'           בית ב'              בית ג'          בית ד'        בית ה'         בית ו'

איטליה        מע' גרמניה       ארגנטינה      אנגליה         ספרד          ברזיל

איטליה אלופת העולם ב- 1934 ו- 1938. מערב גרמניה אלופת העולם ב- 1954 ו- 1974. ארגנטינה אלופת העולם ב- 1978. אנגליה אלופת העולם ב- 1966. ברזיל אלופת העולם ב- 1958, 1962, ו- 1970. ספרד הוצבה בראש בית ה' כמדינה המארחת.

פולין            אלג'יר               בלגיה           צרפת          הונדורס         ברה"מ

פרו             צ'ילה                הונגריה        צ'כוסלובקיה   יוגוסלביה       סקוטלנד

קמרון         אוסטריה           אל-סַלבדור     כוויית          צ פ' אירלנד      ניו-זילנד

שיטת המשחקים בסיבוב הראשון קבעה כי בכל בית יתמודדו הקבוצות בשיטת ליגה בת סיבוב אחד. פירושו של דבר כי בשלב הראשון בלבד יתקיימו 36 משחקים (6 בכל בית). כמות משחקים ענקית המקבילה כמעט לסך הכולל של כל משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. שתי המנצחות בכל בית (12 נבחרות) יעפילו לשלב השני, בו יקבעו ארבעה בתים חדשים בני שלוש נבחרות כל אחת. גם המשחקים בשלב השני של האליפות ייערכו בשיטת ליגה בת סיבוב אחד, שלושה משחקים בכל בית, ס"ה יתקיימו 12 משחקים בשלב השני. ארבעת המנצחות בארבעת הבתים בשלב השני עולות לשלב חצי הגמר (2 משחקים), המנצחות בחצי הגמר מעפילות למשחק הגמר, והמפסידות משחקות על המקום השלישי. ס"ה 52 משחקים. פרויקט שידורים ענק שתבע מרשתות הטלוויזיה בעולם מאמצים כספיים ולוגיסטיים הרבה יותר גדולים מבעבר.

טקסט תמונה :  הוועדה המארגנת הספרדית מפרסמת בינואר 1982 (חצי שנה לפני תחילת האליפות) את מערך 52 המשחקים ואת שיטת המאבקים בארבעת השלבים של טורניר מונדיאל ספרד 1982 – על פי ימים, תאריכים, שעות, והמקומות בהם ייערכו. עבודה ארגונית נאה , שהעניקה די זמן והותר לרשתות הטלוויזיה בעולם להפיק ולהתארגן נכונה לקראת מבצע השידור הענק. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) הטלוויזיה הממלכתית של ספרד שימשה כרשת שידור מארחת (Host broadcaster ) של האירוע העולמי. % 98 משטחה של ספרד הענקית כוסה כבר אז ע"י רשת מיקרוגל (Microwave), מערכת ארצית של תמסורת שידורי טלוויזיה ממקום למקום. הישג טכנולוגי מרשים ביותר שמדינת ישראל רק הייתה יכולה לחלום עליו ב- 1982. רשת המיקרוגל הארצית התנקזה לשני מוקדים ראשיים בעלי אופציות רבות במדריד. הראשון לעבר מרכז השידורים החדש ומשוכלל שלה שהוקם בא'וֹדוֹנֶל בטוֹרֶה אֶסְפּנְיָה (Torre Espania ) ובמקביל גם למרכז הישן של הטלוויזיה הספרדית ששכן באזור  פְּרָדוֹ דֶל רֵיי במדריד (Prado del rey). זוהי מין "עיירת טלוויזיה" גדולה בת 10000 (עשרת אלפים) עובדים. כל 14 הערים המארחות את המשחקים מדריד, ברצלונה, וולנסיה, אליקנטה, אלצ'ה, מאלאגה, סביליה, וויאדוליד, וויגו, לה קורוניה, אוביידו, גיחון, בילבאו, וסרגוסה שכנו תחת מטריית המיקרוגל הארצית של הטלוויזיה הספרדית הציבורית. הישג טכנולוגי מרשים שרשות השידור שלנו בראשות יוסף "טומי" לפיד יכלה רק לחלום עליו. שיטת השידור בצבע של הטלוויזיה הספרדית תאמה את שלנו, Pal 625. שידורי ספרד 82' היו אמורים להישלח לצופים בישראל בסיגנל צבעוני לאחר שהנהלת רשות השידור החליטה ב- 4 ביוני 1982 להפסיק את מחיקת הצבע משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ראו את המעבר משידור בשָחוֹר / לָבָן לשידור בצבע הישג אישי שלהם.

טקסט תמונה : מתקן תקשורת ספרדי של צלחות מיקרוגל (Microwave) בראשית שנות ה- 80 המוצב במדריד לצורך קבלה והעברה (Receive & Transmit) של שירותי טלפוניה, קווי שידור 4W, וסיגנל השידורים של הטלוויזיה והרדיו. אלפי מתקנים אלה ברחבי ספרד הענקית (המדינה השלישית בגודלה באירופה) שודרגו לקראת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל ב- 1982 ע"י רשת הטלוויזיה הספרדית הציבורית המצוינת RTVE. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הארכיטקטורה הנפלאה של מרכז השידורים החדש של RTVE (רשות השידור הספרדית טלוויזיה ורדיו) הנקרא "טורה – אספניה" (Torre Espana), והוקם לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זהו מרכז השידורים החדש, היפהפה, והמרשים של RTVE – Torre Espana ומגדל השידורים שלוֹ המיתמר לגובה של 220 מטרים ברובע "אוֹדוֹנֶל" בעיר הבירה מדריד. המרכז ובו שירותי הטלוויזיה של ה- IBC הנוח והפונקציונלי מוסדו לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל ספרד 1982. ממשלת ספרד בנתה את התשתיות המתאימות הנלוות להפקת הטלוויזיה הבינלאומית הענקית של מונדיאל ספרד 1982. ניתן לראות את הכבישים הרחבים והנוחים המובילים אל מרכז הטלוויזיה הבינלאומי העצום הזה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המונדיאל היה פרויקט אִרגוני ואתגר שידור בינלאומי ראשון ענק ממדים שספרד לקחה על עצמה להרים מאז מותו ב- 1975 של הדיקטאטור שלה הגנרליסמו פרנציסקו פראנקו. מייד לאחר מותו של פרנציסקו פראנקו הפכה ספרד למדינה דמוקרטית ו-כלכלתה פרחה לתפארת. בתוך שבע שנים בין 1975 ל- 1982 הייתה ספרד המדינה השלישית בגודלה באירופה, למעצמה כלכלית. המדינה הנפלאה ומאירת הפנים הזאת יחד עם רשת הטלוויזיה הממלכתית שלה הפיקו אירוע ספורט עולמי שמדינת ישראל ורשת הטלוויזיה הקטנטונת שלה אפילו לא יכלו לחלום עליו. את פני אנשי הטלוויזיה הבאים מכל רחבי תבל לספרד הקבילה גרפיקה שובת עין, בה נקשרו יחדיו RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) והציור המפורסם של הצייר הספרדי מִירוֹ שנושאו  "82 ESPANA". רשות השידור הציבורית ממלכתית של ספרד שהכינה את שידורי ספרד 82' קשרה וחיברה את תרבות הטלוויזיה והכדורגל עם האומנות הספרדית והצייר הידוע חואן מירו שהיה אחד ממיצגיה. זאת הייתה הפתעה נעימה. מישהו ב- RTVE הרחיק ראות . ספרי ההדרכה המפורטים יצאו לאור טרם המשחקים בארבע שפות ספרדית, אנגלית, צרפתית, וגרמנית. הם כללו מִפְרָטִים מדויקים של הטכנולוגיה הטלוויזיונית כמו עמדות שידור וקווי W4 ועלותם, אופן וצורת ההפקה של הקבוצה המבצעית של RTVE ו- CTNE (חברת הטלפונים הלאומית הספרדית המעניקה את שירותי התקשורת והטלפוניה), ודרך ההיערכות וכיצד להתכונן לקראת השידורים המורכבים. הטלוויזיה הספרדית הפתיעה את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי בכריכת ספרי השידור שנשאו רמז דק אך ברור. אומנות ספרדית וטלוויזיה ספרדית.

טקסט תמונה :  מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. זהו ה- Cover page של ספר השידור הטכנולוגי והלוגיסטי שהפיקה הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE בשידורי ספרד 82'. ספר השידור הטלוויזיוני הזה היעיל והמפורט בהגיון רב, המשלב את הלוגו של ה- GRUPO OPERATIVO הספרדית עם הציור של חואן מירו "ESPANA 82", מסביר ומדריך בצורה ברורה מאוד את המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי באשר הוא כיצד להיערך לקראת השידורים המורכבים. ה- Cover page האטרקטיבי היה רעיון מבריק של שיווק באמצעות גרפיקה המשלבת את טורניר גביע העולם בכדורגל- ספרד 82' עם אוצרות האומנות הספרדית רבת המוניטין. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה מארגנת הספרדית נרתמה אף היא לשיווק נושא התיירות. התפוז הספרדי נבחר לקמע המשחקים. הגרפיקאים הספרדיים מיהרו להפכו לשחקן כדורגל והציבו כדור בידיו. השחקן החדש נקרא עכשיו "תפוזון"(Naranjito).

טקסט תמונה : קמע המשחקים הצבעוני והספקטקולרי "התפוזון הספרדי", שוּוק כמוצר תיירותי רחב ממדים. בשנת 1982 ביקרו בספרד כ- 40000000 (ארבעים מיליון) תיירים . תייר זר על כל תושב ספרדי מקומי. נתון מדהים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראש הקבוצה המבצעית המיוחדת הספרדית של RTVE (רשות השידור הספרדית) בת אלפי עובדים שהפיקה וצילמה את השידורים עמד איש צעיר ומוכשר בן 41 (נולד ב- 22 באפריל 1941) בשם מנולו רומרו (Manolo Romero). הוא הפך להיות חיש מהר אחד מפיגורות הטלוויזיה הבינלאומיות הידועות והדגולות ביותר בתבל בימים ההם.

טקסט תמונה : זהו מנולו רומרו ב- 1982, מגדולי אנשי הטלוויזיה הבינלאומית בדורנו. הוא היה ראש הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE שהפיקה את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82'. הזמנתי אותו באופן אישי להשתתף עמנו בארוחה החגיגית שערכתי במדריד בתום ההפקה לצוות הטלוויזיה הישראלית כאות הצדעה לפועלו. הוא נענה וכיבד אותנו בנוכחותו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  זוהי נבחרת הטלוויזיה של מנולו רומרו "שהרימה" הפקת טלוויזיה בינלאומית לתפארת במונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם חזרתי לארץ פרשתי ב- 27 בינואר 1982 בפני המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער את מפות ההיערכות של ההפקה בספרד וירושלים ואת תוכנית השידורים המפורטת הסופית שלי [1]. הפגישה הזאת נסמכה על שני דו"חות הפקה קודמים שהוגשו על ידי למנהל החדשות טוביה סער ב- 22 ביוני 1981 וב- 11 בנובמבר 1981 [2] [3]. בהצעה הראשונה ביקשתי מיוסף "טומי" לפיד בשיחת טלפון ממדריד בתום פגישת ה- WBM לשָדֵר ישיר את כל 52 המשחקים של המונדיאל. המנכ"ל פסל את בקשתי על הסף. "…השתגעת לגמרי…", השיב ןאמר לי בלי להמתין יותר מידי זמן. התוכנית השנייה החלופית הציעה כ- 22 שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות (מתוך 36 משחקים), ו- 16 שידורים ישירים נוספים של כל המשחקים החל מהשלב השני ועד סוף הטורניר, לרבות משחק הגמר עצמו. הצעתי לשדר ישיר עכשיו 38 משחקים מתוך סך ה- 52 לאורך 28 ימי האליפות. כולם בזמן צפייה נוח. רובם בזמן צפייה ראשי. שעוני ישראל וספרד חפפו זה את זה בקיץ 1982 (עמדו על 2 + GMT). ספרד הסיטה את מחוגי שעונה שעה אחת קדימה ועברה לשעון הקיץ האירופי.

טוביה סער נדהם מגודל המָסָה. גם יוסף "טומי" לפיד חשב בתחילה שזה חזון אחרית הימים. החלה הטפת המוסר המוכרת מימים ימימה ע"י הבוסים שלי. מכל עבר נשמעו קולות ממורמרים וניגונם המוכר, "…מה יואש אלרואי הזה חושב לעצמו, לא כולם אוהבים ספורט, יש רק ערוץ טלוויזיה אחד בישראל, לא יעלה על הדעת לשדר כמות כזאת של כדורגל…", ושאר קלישאות ידועות. המנכ"ל שהיה חכם מעוזריו ושלט בהם ביד רמה נדרש להכריע. הוא התעשת גם אם מאוחר והֵבין שמונדיאל ספרד 1982 הוא אֵירוּע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של השנה ומוצר טלוויזיה שיש לוֹ ביקוש רב בישראל. על רשות השידור המונופוליסטית שהוא עומד בראשה והמחזיקה בזכויות השידור הבלעדיות שלו מוטלת החובה לחשוף אותו בצורה מקצועית ועניינית לטובת משלם האגרה. בסופו של דבר לאחר ששמע את נימוקי כל הצדדים התפשר יוסף "טומי" לפיד ואישֵר תוכנית שידורים מוגבלת. מקוצצת, יותר מ-מוגבלת. שבעה שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות. משחק הפתיחה ארגנטינה – בלגיה, ברזיל – ברה"מ, אנגליה – צרפת, ברזיל – סקוטלנד, אנגליה – צ'כוסלובקיה, ברה"מ – צ'כוסלובקיה ברה"מ – סקוטלנד, וצרפת – צ'כוסלובקיה והקלטה של היתר, אך קיבל את הצעתי לשידורים ישירים בהיקף מלא של כל  16 המשחקים הבאים מן השָלָב השני של המונדיאל ועד למשחק הגמר (כולל). שידור ישיר בהיקף מלא כמעט בכל יום. סך של 23 שידורים ישירים בפרק זמן של כ- ארבעה שבועות.

טקסט תמונה (1) : זהו שרטוט התכנון של RTVE להעברת ה- Video המולטי לאטראלי והיוני לאטראלי מהאצטדיונים השונים ברחבי ספרד למרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד ומשם לרחבי תבל. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : שרטוט התכנון של RTVE להעברת ה- Audio ה- Multilateral וה- Unilateral מ- 14 האצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של ספרד הענקית ל- IBC  במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (3) : זהו השרטוט המקורי שלי בכתב ידי, המציג את מערך התקשורת הלוויינית ואת אופציות העברת הסיגנלים של הכדורגל מספרד לישראל ערב שידורי מונדיאל ספרד 1982. שרטטתי את המסמך הזה כדי להסביר את מגוון אפשרויות התקשורת הבינלאומית העומדות לרשותנו לעומת המוגבלויות שהיינו שרויים בהן בעת מונדיאל ארגנטינה 1978. רציתי ליצור באמצעות התרשים הזה, "אהדה טכנולוגית" בלב הבוסים שלי יוסף "טומי" לפיד, יצחק "צחי" שמעוני, וטוביה סער, כדי לקבל את תמיכתם להצעה המרבית שלי ולפוטנציאל השידור הישיר של מכסימום משחקים מספר 1982 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (השרטוט נלקח מספר השידור / פקודת המבצע של ספרד 1982 שכתבתי וחיברתי בעת ההיערכות לקראת השידורים הישירים מספרד 1982 עצמה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה זה אך טבעי שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בחר ומינה אותי לעמוד בראש צוות הטלוויזיה לשידורי ספרד 1982, כדי שאנהל ואפיק עבורו את מבצע השידורים הזה. יוסף "טומי" לפיד וסמנכ"ל הכספים שלו ישראל דוֹרִי אישרו בסופו של דבר לזְכוּת המבצע הזה לא מעט אמצעים, לרבות מצבת כוח האדם, והקמת המערך הטכנולוגי והלוגיסטי בספרד וירושלים כפי שתיכננתי. כשהגיע הדיון לעניין מיסוּד משרד תקשורת, שידורים, והפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-מדריד שם שכן מרכז התקשורת והשידורים הבינלאומי, הקרוי, IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center), שעלותו נסבה על מחיר של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר ומחיר מ"ר אחד משטחו היה יותר מ- 900 (תשע מאות) דולר – סירב יוסף "טומי" לפיד לקבוע עמדה ולהחליט. נקבע דיון בנפרד. החשוב מכל היה שהמנכ"ל מחוץ להיותו מפקד רשות השידור היה גם עיתונאי בעצמו ואִישֵר לי את עיקרון השידור הישיר מהשטח, מעמדות שידור באִצטדיונים. השידור מהשטח גָבָה מחיר כספי כבד. רשתות הטלוויזיה בעולם (כולל אנחנו) נדרשו לשלם 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר תמורת כל עמדת שידור בכל 14 האִצטדיונים הַפְּרוּשֹים ברחבי ספרד בהם נערכים 52 משחקי האליפות. כמעט פי שלושה יותר ממה ששילמנו במונדיאל ארגנטינה 1978. הוֹן עַתֵּק בימים ההם על פי תפישתו של המנכ"ל ועוזריו. אך יוסף "טומי" לפיד ז"ל הסכים לבסוף להתייצֵב מאחורי העיקרון העיתונאי של השידור מהשטח ולשָלֵם את העלויות. זה לא היה דָבָר מובן מאליו. מן ההיבט הכלכלי הייתה הפקת מונדיאל ספרד 1982 נקודת מפנה. עד אז שילמנו מעט כסף עבור שימוש בעמדות שידור במונדיאלים ובאולימפיאדות. עבור שימוש בעמדת שידור אחת במונדיאל ארגנטינה 1978 שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר. במונדיאל ספרד 1982 האמירו המחירים ב- % 250. למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה נראה המון והרבה יותר מידי.

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 39 שנים. זהו קונסורציום השידור הבינלאומי מתכנס במדריד כשנה לפני תחילת משחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 82' (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). להלן זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין :ריצ'ארד באן נציג ה- EBU (איגוד השידור האירופי), פרנסיסקו גואררו מנהל מחלקת יחסי הציבור של RTVE, מנולו רומרו יו"ר הקבוצה המבצעית של RTVE (הטלוויזיה הספרדית הציבורית)  המפיקה את סיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי, הקטור קירוגה מנהל חטיבת התיאום והמידע בקבוצה המבצעית של RTVE, פרנץ בנקו מהונגריה נציג OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), אנחל מורנו המהנדס האחראי על הביצועים הטכניים באצטדיונים, אמאורי דאומס נציג OTI (איגוד השידור של מרכז ודרום אמריקה) , וחוזה אלמיידו קאסטרו אף הוא נציג של OTI. (באדיבות  RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסקנות קונסורציום של השידור הבינלאומי ב-פגישה ההיא ב- 1981 היו חשובות והיוו ציוני דרך בהתפתחות כיסוי הכדורגל בטלוויזיה הבינלאומית, כלהלן :

א. נקבע כי לכיסוי הטלוויזיה של משחקי ספרד 1982 צריך להיות צביון ייחודי.

ב. נקבע אופי הכיסוי הטלוויזיוני של המשחקים באצטדיונים השונים (נעשה ע"י RTVE) צריך להיות אחיד.

ג.  נקבע כי כל 52 השידורים הישירים צריכים להתחיל כ- 8 דקות לפני בעיטת הפתיחה כדי שהשדרים יוכלו להציג את ההרכבים והשחקנים של הנבחרות המתמודדות.

ד. נקבע כי השחקנים יתייצבו לנגינת ההִמנונים בתלבושתם המלאה ומספרים בולטים כדי שאפשר יהיה לזהות ולהציג כל שחקן על המסך בשמו המלא. ההפסקה בין שתי המחציות תימשך רבע שעה. מצלמה אחת תהיה ב- "אוויר" בזמן ההפסקה ותראה את המגרש ב- Long Shot  (צילום מרחוק).

ה. נקבע כי הצבת המצלמות ב- 12 האצטדיונים במונדיאל 1982 עצמו תהיה הולמת את פרזנטציה ה- Video של הקבוצה המבצעית של RTVE בפגישה ההיא ב- 1981.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. מסקנות הקונסורציום (1 מתוך 2). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. מסקנות הקונסורציום (2 מתוך 2). (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחרתי לקחת עִמי את השדרים יורם ארבל (שַדָּר מוביל), נסים קיוויתי, ורפי גינת איש מערכת "כל בו טק". בראש הצוות הטֶכני שלי ניצב אז מיכה לויירר מנהל מחלקת הקוֹל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מיכה לויירר היה רב אומן בתקשורת בינלאומית. עמדו להצטרף אליו מפקח השידור איש ה- Video מנחם וולף (יֶקֶה – ידען ומסודר). לימים הפך להיות מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה. אליהם הצטרף איש קוֹל נוסף, טכנאי צעיר ומוכשר מאוד בשם סעדיה קאראוואני שהצטיין בהבנת מִגוָון הטכנולוגיות של מיסוד קווי השידור והקמת תקשורת בינלאומית בין ספרד לישראל.

טקסט תמונה : יום ראשון –  5 ביוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. מיכה לויירר (משמאל) וסעדיה קאראוואני (מימין) במטוס "אל על" המטיס אותנו מנתב"ג למדריד בימים שעוד היה מותר לעשן במושבים האחרונים בירכתי המטוסים. מיכה לויירר מנהל מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה הישראלית היה מומחה בינלאומי בתחומי הקול והתקשורת ואחד מאנשי ההנדסה החשובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית. ה- EBU השתמש לא אחת בשירותיו הטובים. לסעדיה קאראוואני שירש אותו היה ממי ללמוד. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את אורי לוי הצבתי כמפיק מִשנה שלי לצִדי בצֶוֶות ההפקה של ספרד 1982. הוא מעולם לא היה מפיק, אך רציתי לקַדֵם אותו ולהציג בפניו פן נוסף בשידורי הטלוויזיה שטרם הכיר. המינוי קומם את איציק גליקסברג שראה את עצמו מועמד טבעי לתפקיד. זה לא הזיז לי. לא הייתי חייב דבר לאיש. המחשבה היחידה שהעסיקה אותי היה פיתוחה המהיר של מערכת הספורט כולה והצבתה בנקודת זינוק חדשה. נכונו לנו בתוך זמן קצר אתגרי שידור רבים ועצומים. את עדה קרן הבאתי למדריד כעוזרת הפקה שלי.

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. אני עוטף את אורי לוי (מימין) ואת מיכה לויירר. ברקע ניצב מגדל השידורים הענק "טורה אספניה" (Torre Espania) של הטלוויזיה הספרדית RTVE  ו- IBC היעיל במדריד. הבאתי את אורי לוי עמי לספרד כדי לקדם אותו בתחום טלוויזיה קונקרטי שהוא לא הכיר אז, תחום התכנון וההפקה. ראית בו איש ראוי ומהימן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צֶוֶות שידורי המונדיאל של ספרד 1982 מנה תשעה אנשים. קבוצת השידור הגדולה ביותר ששיגרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה בהיסטוריית שידורי גביעי העולם בכדורגל, אך הקטן ביותר בכמותו מבין ציוותי הטלוויזיה הבינלאומיים שהגיעו לסיקור המונדיאל. אל הצוות הזה הצטרף שַדָּר הטלוויזיה בשפה הערבית סלומון מוניר על פי אישור מיוחד של יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור. השתתפותו של שַדָּר ספורט בערבִית בימים ההם ב- 1982 במפעל ספורט בינלאומי, הקוֹטֵע ביודעין מעֵת לעֵת דווקא בשיא המתח והדרמה את השידור הרצוף בשפה העִברית על פי קו מחשבה מוטעה ופקודת שידור מעוותת של המפקד העליון (קרי מנכ"ל רשות השידור), הולידה את אחת ממחלוקות השידור הגדולות ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. השערורייה הייתה כל כך גדולה עד שנקדימון "נקדי" רוגל, אֵל הצֶדֶק שנחשב  ל"אורים ותומים" של הגיון עיתונאות השידור בטלוויזיה, נדרש להתערב ולהכריע אחת ולתמיד בסוגיה הזאת. והוא הכריע נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד.

נשארה רק סוגיה אחת בלתי פתורה. חסר היה אישור המנכ"ל למיסודו של משרד ההפקה , התקשורת והשידורים שלי במדריד. פרט טכני קטן לציבור אך אלמנט שידור חשוב ביותר עבורי ועבור רשת הטלוויזיה שלי. הצורך בהקמת משרד הפקה של מחלקת הספורט במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד הביא אותי בפעם הראשונה כמנהל שידורי הספורט להתנגשות גלויה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. הבנתי מסמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דוֹרִי כי המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד איננו מאשר הקמת משרד ב- IBC במדריד, הדבר אינו דרוש לשידור על פי דעתו, והוא רואה בו מותרות ועול כלכלי מיותר. זאת הייתה צרה צרורה מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה מחוסר כל ידע טכנולוגי וניסיון בהפקה כה מורכבת שמבוססת על קווי תקשורת ושידור 4W תקינים והנוגעת למיסוד "Production office & communication" כמו בהרבה פרטים טכנולוגיים אחרים בהפקות רחבות היקף, אבל הוא היה העורך הראשי והמחליט הסופי. יוסף "טומי" לפיד היה משולל השכלה טלוויזיונית כדי להבין כי הפונקציה הזאת הקרויה "משרד הפקה, תקשורת, ושידורים" מהווה בעצם חדר פיקוד ושליטה באמצעותה אני מנהל את מבצע השידורים שלנו ברחבי ספרד הענקית, ובכך תעודת ביטוח של ההפקה כולה שהייתה מסובכת וגם מרוחקת מגבולות המדינה. מדהים שהעורך הראשי של רשות השידור אִפְשֵר לי לשלוח אנשים לקרב אך לא העניק לי אפשרות לפַקֶד עליהם. הבנתי כי מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 נמצא בסכנה אמיתית. ב- 25 בפברואר 1982 החשתי מכתב ובו חוות דעתי על הצורך החיוני במשרד בספרד 1982 למנהל החדשות טוביה סער שעמד כבר על סף מינויו למנהל הטלוויזיה במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי.

טקסט מסמך : 25 בפברואר 1982. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982. המסמך מנמק לטוביה סער מנהל חטיבת החדשות מדוע הקמת משרד שלנו ב- IBC במדריד היא חיונית ביותר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהיעדר אישור תקציבי בן 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר למיסוּד המשרד לא יכולתי להשיב עדיין על חלק מהשאלות הקונקרטיות ב- Questionnaire הבינלאומי של הטלוויזיה הספרדית הנוגעות למשרד. זה שיגע אותי והטריד את מנוחתי. פשוט הֵדיר שינה מעיני. השאלון המקדים הזה הופנה לכל רשתות הטלוויזיה והרדיו בעולם המתכוונות לשדר את מונדיאל ספרד 1982. הוא מפורט מאוד ומציע שירותי שידור הנוגעים לכל היבטי ההפקה, השידור והלוגיסטיקה, וכן הבקשות ה- Unilateral של כל רשת משדרת טלוויזיה ורדיו. הכול כמובן תמורת תשלום. יש לענות עליו על פי Deadline מוסכם שנקבע ע"י הרשת המארחת, כדי לתת לה שהות מספקת להתמודד עם הבקשות הרבות, וליישמן בשטח. כמובן שרשות השידור המסורבלת והאיטית לא כיבדה את רגע נעילת ההזמנות בהפקת ספרד 1982. לא מרוע לֵב. בגלל חובבנות שנובעת מפרוצדורות ביורוקרטיות ארוכות מידי. מבצע השידורים שתוכנן בקפדנות רבה ע"י RTVE בראשות מנולו רומרו, היה ענק ממדים. הקמתן, מיסודן, ובנייתן של כ- 1100 (אלף ומאה) עמדות שידור במועֵד ב- 17 אִצטדיונים הפרושים על פני ספרד במועד בעבור רשתות הטלוויזיה (וגם הרדיו) הבינלאומיות המגיעות למונדיאל מכל רחבי העולם, מיסודם של אלפי קווי שידור 4W וקווי טלפון בינלאומיים, בניית מרכזי שידור על כל התכולה הטכנולוגית שלהם, והיכולת להעביר את האינפורמציה הטלוויזיונית המתקבלת יום – יום, כמעט עשרים וארבע שעות ביממה במשך חודש שלם מהרבה מאוד מקורות שידור במקביל, באמצעות תקשורת מקומית ברחבי ספרד ותקשורת לוויינית לעולם כולו – אינם עניין של מה בכך. זהו מבצע שידורים מורכב ומסובך מאוד וגם יָקָר.

בפעם הראשונה נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם במיטב כספה הציבורי מחירים יקרים שלא הורגלה בהם בעבר. לא רק עבור זכויות השידורים, אלא גם תמורת הפקת השידורים שכללו את השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שהעניקו לנו RTVE והוועדה המארגנת הספרדית. לכל צעד ושעל בספרד 1982 היה מחיר. עלות עמדת שידור אחת במשחק בודד עמדה על 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר לעומת 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר במונדיאל ארגנטינה 1978 . המחיר הכולל של סך עמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית באִצטדיונים השונים ברחבי ספרד חצה את גבול 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. יוסף "טומי" לפיד לא הבין בתחילה את המבנה הכלכלי של הפקת שידורי ספרד 1982. זה נראה לו מופרך לשלם כסף עבור עבודה עיתונאית טריוויאלית. "למה זה כל כך יקר ?", הוא שאל אותי שוב ושוב.

העלויות הטכניות של שכירת עמדות השידורים באצטדיונים באירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים, האמירו במשך השנים כלהלן :

מונדיאלים                                אולימפיאדות                          אליפויות העולם בא"ק

אנגליה 1966, חינם                    מינכן 1972, 500 דולר                     הלסינקי 1983, 150 דולר

מכסיקו 1970, חינם                    מונטריאול 1976, 1000 דולר            רומא 1987, 3000 דולר

גרמניה 1974, חינם                    מוסקבה 1980, 1500 דולר               טוקיו 1991, 3500 דולר

ארגנטינה 1978, 850 דולר         לוס אנג'לס 1984, 16200 דולר[4]    שטוטגרט 1993, 3000 דולר

ספרד 1982, 2200 דולר             סיאול 1988, 1200 דולר                 גטבורג 1995, 3200 דולר

מכסיקו 1986, 2900 דולר           ברצלונה 1992, 3000 דולר             אתונה 1997, 4000 דולר

איטליה 1990, 3200 דולר           אטלנטה 1996, 3500 דולר             סביליה 1999, 4000 דולר

ארה"ב 1994, 2900 דולר            סידני 2000, 5500 דולר                 אדמונטון 2001, 4000 דולר

צרפת 1998, 4500 דולר             אתונה 2004, 7800 דולר                פאריס 2003, 4500 דולר

יפן/קוריאה 2002, 5000 דולר      בייג'ינג 2008, 11000 דולר             הלסינקי 2005, 4000 דולר

גרמניה 2006, 4500 דולר            לונדון 2012, 12000 דולר              אוסאקה 2007, 4500 דולר

דרום אפריקה 2010, 5100 דולר                                                       ברלין 2009, 4500 דולר

                                                                                                     דאגו 2011, 5500 דולר

                                                                                           מוסקבה 2014 6000 דולר

טקסט מסמך : (עמוד מס' 1 מתוך 2) זהו מפרט העלות הכספית בן 220000 (מאתיים ועשרים אלף) פזטות ספרדיות (כ-  2200 דולר) של שימוש חד פעמי למשחק בודד בעמדת שידור של הטלוויזיה באצטדיונים במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא הבין בתחילה מדוע אנו נדרשים לשלם כל כך הרבה כסף על זכותנו הטבעית לשדר אינפורמציה עיתונאית למשלם האגרה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  (עמוד מס' 2 מתוך 2) זהו מפרט העלות הכספית בן 220000 (מאתיים ועשרים אלף) פזטות ספרדיות (כ-  2200 דולר) של שימוש חד פעמי למשחק בודד בעמדת שידור של הטלוויזיה באצטדיונים במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור לא הבין בתחילה מדוע אנו נדרשים לשלם כל כך הרבה כסף על זכותנו הטבעית לשדר אינפורמציה עיתונאית למשלם האגרה. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לכך היה צריך להוסיף את מחירי מיסוד קווי השידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire – קו שידור ארבע גידי של הטלוויזיה) הבינלאומיים ממדריד לבניין הטלוויזיה ברוממה-ירושלים, וכן מיסוד מכשירי טלפון הבינלאומיים בכל אחת מעמדות השידור שלנו כדי שישמשו כ- Back up (אופציית תמיכה) במקרה וקו השידור ה- 4W המקורי יינזק. עלות מטר מרובע אחד במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) לצורך הקמת המשרד במדריד היה כ- 915 דולר. לחדר במלון "קונבסיון" (Convencion) בו התגוררנו במדריד נדרשנו לשלם ללילה כ- 112 דולר, מחיר שנתפש ע"י הנהלת רשות השידור והטלוויזיה כחלום בלהות. זכויות השידורים לבדם עמדו על סכום של 128000 (מאה עשרים ושמונה אֶלֶף) דולר. כמו כן היה צריך גם להטיס את צוות השידור לספרד, לשכור לו טיסות מקומיות למשימות השידור בערי ספרד השונות, ולממן את שהותו בכל מיני מלונות ולהאכילו בכל התקופה הארוכה הזאת. עלות הפקת שידורי ספרד 1982 התקרבה ל- 450000 (ארבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר. סכום מגוחך היום אך נחשב ע"י המנכ"ל טומי לפיד ושר הכספים שלו ישראל דוֹרִי בימים ההם להון עתֵּק. שניהם נדהמו מהיקף העלויות וגובה המחירים [5]. לקח להם זמן לעכל את הנתונים הכספיים "המחרידים" שלא היו מקובלים מבחינתם . אך זאת הייתה חלק מהמְצִיאוּת הפיננסית במונדיאל ספרד 1982.

טקסט תמונה : מפרט העלויות הכספיות של CTNE (משרד התקשורת של ספרד) על שימוש בטלפוניה וקווי שידור 4W – בתקופת משחקי מונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שישי – 5 במרס 1982, כשלושה חודשים לפני תחילת המונדיאל, ולאחר התלבטויות ממושכות אין סופיות, ניאות ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור סוף כל סוף לאשר לאיטלקי מר ליאונרדו לה פייטרה (Leonardo la Pietra) איש ה- EBU שעסק בתיאומי וגביית הכספים מטעם איגוד השידור האירופי, את הסכמת רשות השידור לשלם את מחיר זכויות השידורים של משחקי גביע העולם – ספרד 82'. הסכום עמד על 193000 (מאה תשעים ושלושה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל- 128000 (מאה עשרים ושמונה אֶלֶף) דולר. מקום מושבו של ה- EBU  הוא בגֶ'נֶבָה – שווייץ, לכן הוא מנהל את חשבונות הכספים שלו על פי המטבע שווייצרי בפרנקים שווייצריים. [6][7].

ביום ראשון – 4 באפריל 1982 בשעה אחת בצהרים (עֶרֶב צאתי לשירות מילואים ממושך), זומנה פגישה בדרג מנכ"ל בסוגיית מיסוד המשרד שלנו ב- IBC (ראשי תיבות שלInternational Broadcasting Center) במדריד. יוסף "טומי" לפיד דרש לדעת מדוע הפונקציה הזאת כל כך חשובה לשידורים שלי מספרד, והאם יש הצדקה להוציא 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר נוספים מקופת הרשות עבור שידורי המונדיאל, "רק משוּם שיואש אלרואי סבור שזאת פונקציית שידור הכרחית". הדיון התבסס על נייר העמדה שהצגתי למנהל החדשות בעניין חמישה שבועות קודם לכן [8]. הפגישה התקיימה במקום משכנה החדש של הנהלת רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. ההנהלה נדדה מבניין "החוטים" בשכונת רוממה בירושלים בראשית שמונת ה- 80 של המאה הקודמת ושכרה קומת משרדים בניין "כלל" המפואר במרכז העיר. היא שילמה הון שכירות עתק. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בחר לקיים את קבוצת הפקודות בטרם קרב במשרדו של המשנה שלו הסמנכ"ל שלמה עבדי ז"ל. בפגישה המכרעת הזאת נכחו מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער שהתמנה לתפקידו רק לפני חודשיים, מנהל הטלוויזיה הקודם ושותף העבר של יוסף "טומי" לפיד בעיצוב השידור הציבורי יצחק "צחי, שמעוני, המהנדס מיכה לויירר ראש הצוות הטכני שלי, אורי לוי מפיק המשנה שלי בצוות השידור, סמנכ"ל הכספים יעקב דוֹרי, מנהל שירותי ההנדסה גַבִּי פִישֶר, המשנה למנכ"ל שלמה עבדי, ואנוכי. הייתי סקרן לדעת באיזה שלב וכיצד יתערב מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער לטובתי במהלך הצגת טיעוניי לפני מנכ"ל רשות השידור. להתערבותו של מנהל הטלוויזיה בדינאמיקה של מו"מ מהסוג הזה והתייצבותו לצדי היה אמור להיות משקל רב. מה עוד שהפונקציה הזאת של הקמת משרד ההפקה התקשורת, והשידורים במדריד היה נחוץ והכרחי. תהיתי לסוג הקשר שנוצר בין יוסף "טומי" לפיד לבין טוביה סער, לקשר שיש בין הממנה לממונה. הרהרתי האם הקשר הזה בין השניים הוא סימביוטי. טוביה סער רחש חיבה לשידורי הספורט. יוסף "טומי" לפיד לא. אבל לא זה היה לב העניין. השאלה הייתה האם טומי לפיד בתוקף תפקידו כעורך ראשי של שידור ה- Media האלקטרונית חושב ששידורי הספורט (הרלוואנטיים) בטלוויזיה הם מרכיב חשוב בנדבך השידור הציבורי עליו הוא מופקד.

קיבלתי הראשון את רשות הדיבור. הסברתי באריכוּת ליוסף "טומי" לפיד את  הנחיצות במשרד כזה ואת הפונקציות שהוא משמש ואת העלוּת שלוֹ, כלהלן : "עלות המשרד ששיטחו כ- 12 מטרים רבועים שווה אומנם ל- 11000 (אחד עשר אלף) דולר, אך זהו איננו "משרד" במובן המקובל של המילה, אלא יחידת שטח חיונית שיחד עם המרכיבים הטכנולוגיים בתוכה מהווה את מרכז ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית", והוספתי, "המשרד שלנו ממוּקם בלֵב מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד. קווי השידור ה- 4W שלנו מהאִצטדיונים השונים לרבות הטלפוניה מתנקזים למרכז הבקרה הספרדי הבינלאומי (IBC), משם מועברים למשרד שלנו לצורך בקרה שלנו, ומן המשרד שלנו מוחזרים למרכז הבקרה  הספרדי (IBC) בדרכם לאולפנים בירושלים. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת במדריד שולט על מיתוג קווי השידור ה- 4W ועמדות השידור שלנו ברחבי ספרד ובמקביל מקושר גם לאולפן השידור בירושלים, ובכך הוא מאפשר לי לנהל ולחלוש על השידור הישיר המתבצע משני מוקדים – בספרד ובארץ. המשרד שלנו במדריד מחובר גם מיידית לחדר בקרת התקשורת הלוויינית של ה- EBU  לצורך בירור תקלות במידה וייקרוּ בשידור סיגנל השידורים הישירים והתקצירים המוקלטים מספרד לירושלים הממוקם אף הוא במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד". ההסבר המפורט נראה לי אולטימטיבי וכל כך ברור ומובן מאליו עד שהחלטתי לסיים אותו באיום, "בלי משרד שלנו ב- IBC במדריד לא ניתן ואי אפשר יהיה לבצע את השידורים כפי שתכננתי".

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האזין בקשב רב לדבריי ולתהליך התקשורתי בינינו. אי אפשר היה לטעות בשפת גופו. לפתע נדלק, התרגז, והֶאֶדים. הבנתי מייד ששגיתי בשִיווּק המֶסֶר. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בקריירה הארוכה שלי בת עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתבטאתי והשתמשתי בצירוף שתי המילים, "אי אפשר". מעולם לא שבתי להשתמש ולומר אותן בשום סיטואציה. בשום קונסטלציה. זאת התבטאות בעייתית מפני שאין דבר כזה "אי אפשר". אם "אי אפשר" – תתפטר. בלתי אפשרי לומר "אִי אֶפְשָר" וגם להישאר בתפקיד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כמעט יצא מדעתו. "אם עוד פעם אחת תגיד שאי אפשר אז בכלל לא יהיו שידורים מספרד", נזף בי בקול רם כשכף ידו השמאלית חובטת בשולחן ועורקי צווארו תפוחים מדם. הוא היה אדוֹם וחַמוּם. פתאום התדרדר הדיון הבּוֹטֶה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למחוזות שבהם לא היה לי שום ניסיון קודם. לא הייתי מוכן נפשית מבעוד מועד לכך . בחֶדֶר שרַר שקט מוחלט. דממה. הפניתי את מבטי לעבר טוביה סער ויצחק "צחי" שמעוני כדי לקבל את סיועם אך לא ראיתי אותם. הם היו שם אך נעלמו כשראשיהם המורכנים ומבטם מושפל מטה כאילו "עִלעלוּ" בניירות ובמסמכים שהיו מונחים על בירכיהם. הם הֵליטו עיניהם מפניו של מנכ"ל רשות השידור הזועף. והוא ידע לכעוס. שניהם לא התערבו בוויכוח ביני לבין יוסף "טומי" לפיד ונשארו דוממים . הבנתי שאני לבד. גם שני הטכנאים המהנדס אורי לעדן ומומחה הקול והתקשורת מיכה לויירר ישבו שם נדהמים וקפואים על מקומם. נוצרה שם פלנטה אחרת. קור מקפיא ללא קול וללא קשב. דומייה מעיקה של אלם ושתקנות. סמנכ"ל הכספים ישראל דוֹרִי ישב גם הוא דומֵם ולא העז לומר מילה למרות שהכיר בחשיבות מיסוד משרד תקשורת והפקה במדריד. הוא לא לא ניסה לתרום שום טקסט יצירתי משלו בוויכוח הזה. הוא השאיר את קלפיו נסתרים מתחת לשולחן. אולי מפני שהיה על סף סיום הקריירה שלו ברשות השידור ופרישתו ממנה. מאורי לוי לא ציפיתי כמובן לכלום. הוא היה טירון ירוק בתחילת דרכו ולא היה לו עדיין מה לומר. בחירתו כמפיק משנה שלי הייתה צעד ראשון בדרך ארוכה לפיתוחו כאיש טלוויזיה וורסטילי. צעדים דומים נקטתי מאוחר יותר גם לצורך קידומם של אמנון ברקאי וששי אפרתי בהפקות השידור הבינלאומיות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : חורף 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אידיליה שוררת בלשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (מימין) יחדיו עם מנהלת לשכתו המסורה והמקצוענית שלו גב' רוחמה איילון (במרכז), ונהגו האישי מר גבי אוחנה (משמאל). יוסף "טומי" לפיד היה איש בוטה וחכם שלא הכיר ולא הבין את הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הטלוויזיוניות הנדרשות כדי "להרים" את הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זה לא היה פשוט לנהל מולו מו"מ כספי אודות אמצעי שידור כדי לבסס את איכות תנאי ההפקה. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרתי לעימות עם יוסף "טומי" לפיד. מעולם לא לימדו אותי לנהל מו"מ ישירות פנים אל פנים נוכח מנכ"ל רשות השידור. לבטח לא עם אדם שמעולם לא הפיק ולא נִיהֵל קודם לכן שידורי טלוויזיה ישירים כל כך מורכבים ומסובכים כמו משחקי גביע העולם בכדורגל. מדובר בתקופה של לפני שנות דור . שידורי הטלוויזיה הישירים מאירופה וארה"ב לישראל היו עדיין מסובכים ו- לוו ב- ביורוקרטיה מסורבלת וארוכת דרך. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד היה כאמור איש חכם אך חסר כל ניסיון בהיבטים הטכנולוגיים המורכבים והכלכליים של העלויות היקרות, אך הוא היה האיש שנדרש עכשיו להכריע ולאשֵר לי את התקציבים שכלל לא היה מודע לעלותם. הופתעתי מאוד מרמת הדיון הנמוכה במפגש קבוצת הפקודות הזאת. נדהמתי להיווכח איזה פער עצום רובץ בין הידע הטלוויזיוני שאני הייתי מצויד בו בכל התחומים המרכיבים את תמונת הקרב של ההיערכות לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 לבין זה המועט של מפקדי יוסף "טומי" לפיד. הוא פשוט לא היה בקי בנושא (בלשון המעטה) ונדרש להכריע בנושאים שלא היה לוֹ בהם כל ניסיון. גם לא מושג. נזכרתי במחלוקות העבר ששררו בין יוסף "טומי" לפיד ז"ללבין מפקדי לשעבר בחטיבת הספורט מר אלכס גלעדי. יוסף "טומי" לפיד לא הבין אז ופשוט לא התמצא לחלוטין גם עכשיו בנתוני כמות כוח האדם ובמרכיבים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הנחוצים כדי למַמֵש את משימת השידורים הישירים מספרד 1982. הוא נעדר השכלה טלוויזיונית בסיסית שהייתה אמורה לגבש את תפישת עולמו ולסייע לו להחליט את ההחלטות המתחייבות ובכך להכריע את קרב השידור. אם להשתמש במטפורה צבאית דמה המצב להתכנסות קבוצת פקודות קרבית בה המ"פ מנווט וקורא את מפת הקרב אך למח"ט שלו אין כל מושג על מה הוא מדבר. אינני יודע אם מנהל הטלוויזיה הנוכחי טוביה סער ומנהל הטלוויזיה המתפטר יצחק "צחי" שמעוני העבירו לו במהלך החודשים שחלפו את עיקרי תוכניתי. המחשבות התרוצצו בראשי כמו בסרט נַע. היה ברור לי כי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא הכין את שיעורי הבית שלו. האם באשמתו או באשמת עוזריו ? זה כבר לא היה רלוואנטי עכשיו. ברור שלא היו לו את הכלים הנחוצים כדי להכין את שיעורי הבית . לא ניתן לפתור תרגילים באלגברה, גאומטריה, וטריגונומטריה במתמטיקה אם חסרים לך את התשתית הנחוצה. כנ"ל בענייני טלוויזיה. בדיעבד התברר גם כי מנכ"ל רשות השידור לא הכין את שיעורי הבית שלו גם בפגישתו עם נציגי הרדיו וסמך בעיניים קשורות על מנהל רדיו "קול ישראל' מר גדעון לב ארי. שניהם שילמו על כך מחיר יקר. זה היה מצב קריטי ורגיש, וודאי לא הזמן להטיח האשמות נגד הנהלת הרשות. שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות עוד באווירת לחץ המו"מ ההוא שנוצרה בחדר כדי לשכנע את יוסף "טומי" לפיד בצדקתי, חוץ מלגַיֵיס את השכל הישר ואת ההיגיון שלי שעל פי תפישתי ואמונתי היה הגיוני לחלוטין. נעצתי את עיניי בעיניו. את השיחה ההיא באפריל 1982 שהייתה המו"מ הראשון בקריירה שלי עם יוסף "טומי" לפיד לא אשכח לעולם. שנינו לא הסרנו את מבטינו איש מרעהו. הוא הבין מעט מאוד בהפקות טלוויזיה בינלאומיות אך לפחות היה איש חכם ואני חושב שגם הגון. לא הלכתי עם הראש בקיר. דיברתי בשקט והוא האזין לי, "המשרד הזה הוא פוּנקציה הכרחית לביטחון הניווּט של השידורים מספרד 1982 לירושלים. חשוב מאוד שתדע שרשתות הטלוויזיה הרציניות ב- EBU ממסדות אף הן פונקציות טכניות תומכות במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד הדומות לזאת שאני מבקש להציג בפניך. אין לי שום עניין לחְוֹות תקלות תקשורת בקווי השידור שלנו בעת פיקוד אישי שלי באירוע כל כך מורכב ומסובך , וגם יוּקרתי ויָקָר וממושך מבלי יכולת להתגבר עליהן", אמרתי והוספתי, "גם במונדיאל האחרון בארגנטינה 1978 מיסדנו משרד הפקה ותקשורת במרכז השידורים הבינלאומי בבואנוס איירס". הזכרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, והמשכתי, "גם אלכס גלעדי הקים משרד הפקה, שידורים ותקשורת כבר בימי אולימפיאדת מונטריאול 1976. אני שב וחוזר ואומר לך בכל האחריות כמפיק ומנהל מבצע שידורי ספרד 1982, כי דרך ומהות עבודת המשרד והטכנאים הצמודים אליו מהווה את  פוליסת הביטוח של ההפקה והשידורים מספרד. זאת הפקה בסדר גודל בינלאומי ממושכת מאוד, יקרה מאוד, יוקרתית מאוד, ובעלת פוטנציאל צפייה ו- Rating וגם רחוקה מהארץ, ולכן דרושה לה פוליסת ביטוח בדמותו של מיסוד משרד הפקה, שידורים, ותקשורת ב- IBC במדריד סמוך למקום התרחשות קרבות השידור. אי אפשר לנהל קרבות שידור בשלט רחוק. עליך להיות נוכח בשטח ולראות את תמונת הקרב מקרוב". עשיתי פאוזה קצרה. הייתה דממה בחדר. המשכתי להתבונן ביוסף "טומי" לפיד ואמרתי לו, "אדוני המנכ"ל אם תבטל את שכירתו והקמתו של המשרד ותעניש אותי בביטול השידורים מספרד אקבל את החלטתך ואתפטר מניהול שידורי הספורט , אך זכור שגם עליך חלה האחריוּת המקצועית הציבורית כמוני. אתה כמנכ"ל רשות השידור וכעורך הראשי שלה תישא בתוצאות כישלון השידור ותידרש להסביר לציבור כמוני מה קרה כאן". יוסף "טומי" לפיד היה המום מנחרצות דבריי. הוא לא קטע אותי, לא התערב, ולא דיבר. הוא רק התבונן בי וגם אני בו. אינני מסיר לעולם את עיניי מבן שיחי. אינני יודע מדוע. אולי זה עניין של הרגל מקטנות. הייתי כֵּן עִמוֹ. התביעות המקצועיות שלי היו דרישות אמת. מעולם לא הפרתי את ה- יושרה שלי כלפי הממונים עלי. גם לא כלפי פִּיקוּדַיי. אינני רמאי ולא אופורטוניסט. הדיווח הכֵּנֶה, ה- יושרה והאמינות, והדוגמא האישית היו נֵר לרגלי. כך חינכו אותי בקיבוץ אפיקים ובשירות הצבאי שלי ב- "גולני". הדרישות שלי מההנהלה היו מקצועיות לחלוטין . לא ביקשתי דבר למען יוקרתי האישית. מנכ"ל רשות השידור ידע זאת היטב. אני בטוח שהוא העריך זאת והוקיר את נחישותי למען הצלחתם של המשדרים מספרד 1982 למען משלם האגרה הציבורית.

טקסט תמונה : ראשית חודש יוני של שנת 1982. זהו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (בן 50). הוא היה מודע היטב לאחריות הגדולה שרובצת עליו כעורך ראשי של רשות השידור והכללתם של שידורי הספורט הרלוואנטיים בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בקיץ 1982 ניצב בפני שתי משימות סיקור טלוויזיוניות ענקיות, כיסוי מלחמת לבנון ה- 1 והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. הצילום המוגדל הזה מגלה ארשת פנים של מנכ"ל רשות שידור מודאג. מבטו נישא לעבר האופק. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע כבר שמלחמת לבנון הראשונה מתדפקת בשער. מבטו הטרוד מסגיר את מחשבותיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1982. אנוכי בעת המו"מ עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד על היקף התקציב, תנאי ההפקה, והאמצעים הטכנולוגיים הדרושים להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. היה מדובר בהפקת טלוויזיה שלנו שניצבתי בראשה, מורכבת ומסובכת מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים, וגם רחוקה מגבולות המדינה ואשר התנהלה בעיצומה של מלחמת לבנון ה-1. הערכתי את יוסף "טומי" לפיד ואת ה-יושרה שלו כלפיי. גם הוא כמנכ"ל רשות השידור ניצב בפני סיטואציה מורכבת, מסובכת, ויקרה כלכלית. הייתה מוטלת על יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אחריות כבדה. הוא עמד בה. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צורת ההתמודדות בוויכוח המקצועי הזה הייתה מעין מו"מ ביני לבין יוסף "טומי" לפיד של מנצח מול מנצח, או מפסיד מול מפסיד. במערכת היחסים ההיררכית הזאת בין המנכ"ל לפיקודו שהתפתחה למעין עימות, יכלו להיות שני מנצחים או שני מפסידים. לא היה כאן מו"מ של מנצח – מפסיד, או מפסיד – מנצח. יוסף "טומי" לפיד ידע את זה. מנכ"ל רשות השידור כבר פתח את פיו כדי לסכם את הדיון כשלפתע הֵגיח קוֹל נוסף מכיוון בלתי צפוי. אצבע אלוהים שלחה את הקול הזה להדהד בחדר הדיונים. זה היה קולו של הסמנכ"ל שלמה עבדי שביקש להשמיע את דברי הקטגוריה והבֶּלַע שלוֹ באוזני המנכ"ל שלו. כמעשה בלעם בן בלק בן ציפור. לעולם לא אשכח את מה שקרה שָם באותן השניות במשרד האטוּם ההוא. זאת הייתה סנסציה. מהפך דרמטי במונחים של מו"מ בטלוויזיה אודות הפקה של אירוע בינלאומי גדול וממושך דוגמת טורניר גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982.

המִשְנֶה של יוסף "טומי" לפיד הסמנכ"ל שלמה עבדי שעד אז ישב בשקט בפינת החדר ולא פצה את פיו התרומם ממקום מושבו, והתערב לפתע בצורה גסה כשהוא טוען ברוגז ובהתנשאות, "כן טומי", אמר בהתרגשות והוסיף, "…יואש אלרואי דורש משרד בעלוּת של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר, מה פתאום…? אין לנו כסף לדרישות שלו. חוץ מזה אישרת לו משלחת ענקית של תשעה אנשים . מה פתאום טומי…? אין לכך תקדים. במונדיאל ארגנטינה 1978 הם מנו בכלל רק שישה אנשים. זה עולה הון תועפות. אין לנו כסף. אני מתנגד באופן הנחרץ ביותר לתוכנית ההפקה המגלומנית של יואש אלרואי ולהטסת כמות כזאת של אנשים לספרד…". זאת הייתה אמפליטודה. בשפת המתמטיקה הפיסיקלית – הסטייה הגדולה ביותר לרעתי של מטוטלת שיווי המשקל. עכשיו גם סמנכ"ל רשות השידור היה נגדי.

לפתע התהפכו היוצרות. חלפה שנייה אחת אולי שתיים ומנכ"ל רשות השידור סמוּק הפנים וגדַל הגוּף סובב את גופו ממני והעתיק את מבטו הכועס לעבר משנהו. קֶצֶב וטוֹן קוֹלוֹ הפכוּ קְרֶשֶנדוֹ, "תקשיב שלמה עבדי", אמר בהחלטיות, והוסיף :"יש להם משרד כפי שיואש אלרואי ביקש, יש להם תשעה אנשים בצֶוֶות השידורים כפי שיואש אלרואי רצה, ויש ליואש אלרואי גם את 23 השידורים הישירים מספרד כפי שהוא תּכְנֵן". מנכ"ל רשות השידור גדל הגוף וכבד המשקל קם מכיסאו, עזב את החדר, והפטיר מניה וביה, "הפגישה הסתיימה". רגע בלתי נשכח בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ידעתי עכשיו שיש לי את שידורי ספרד 1982. לא כפי שרציתי ותִּכננתי בתחילה אך הרבה יותר מכפי שרצו וחשבו לנכון מנהל הטלוויזיה החדש שהיה גם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער, והמשנה למנכ"ל שלמה עבדי .

טקסט תמונה : חורף 1982. זהו שלמה עבדי ז"ל מי ששימש משנה למנכ"ל הרשות ושימש סמנכ"ל כספים וכוח אדם ראשי שלרשות השידור. הבוס שלו יוסף "טומי'" לפיד ז"ל לא סַפָר אותו ברגע האמת ודחה את חוות דעתו המקצועית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אווירת המתח התפוגגה בבת אחת. מנהל הטלוויזיה לשעבר יצחק "צחי" שמעוני התרומם מכיסאו עגום פנים. הוא היטיב להכיר את המנכ"ל "ההונגרי" הבוטה שלו ולא שבע נחת מצורת התנהלות העניינים. הוא כבר החליט להתפטר זה מכבר מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל הטלוויזיה הנוכחי החדש טוביה סער שלא העניק לי טיפת גיבוי בכל הוויכוח הארוך עם מנכ"ל רשות השידור, הרשה לעצמו עכשיו להגיח ממחבואו. פתאום גיחך ואמר ברצינות תהומית, "…אתה רואה יואש אלרואי…", והוסיף, "…מה דאגת כל כך, סידרתי לך את כל מה שביקשת…". פָארְסָה. הוא לא סידר כלום. הוא שתק במשך כל הוויכוח. הבנתי שהקשר בינו לבין הממנה שלו הוא סימביוטי. טוביה סער הפדנט והצייתן לא שכב עבורי על הגדר. הבנתי אותו. רק עתה התמנה להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא בשום אופן לא התכוון לריב את ריבי עם הבוס הגדול למרות אהדתו האישית לי ולשידורי הספורט. אך טוביה סער בכל זאת עשה משהו חשוב למען ההפקה. הוא אישר בכְתב את מה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר לי בע"פ. [9]. הפתיע אותי מאוד ישראל דורי שפעל היטב למען הפקת ספרד 1982 מאחורי הקלעים אך בחר לדוֹמֵם את המנוע שלו דווקא ברגע שכל כך הייתי זקוק לו. אח"כ גם הבנתי למה. כששאלתי אותו מדוע לא התערב לטובת העניין, פטר אותי בחביבות האופיינית לוֹ, "השארתי אותך לבד כדי שתתאמן".

ישראל דוֹרִי (הבוס בימים ההם של יוחנן צנגן, צבי ברק, ומוטי לוי) היה פיגורה חשובה ומשפיעה במערך הניהול של רשות השידור. הוא סייע בזמנו לאלכס גלעדי ואח"כ עזר גם לי להכין את תקציב שידורי הספורט ולעצבם מן ההיבטים הפיננסיים בראשית צעדיי בניהול המורכב מאוד של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה היכן שהוא ב- 1981.

יוסף "טומי" לפיד היה איש צעיר רק בן 47 בשנת 1979 בשעה שמונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. איש חכם ובוטה, תוסס, דינאמי, ומלא טמפרמנט. כמו המנכ"לים האחרים שקדמו לו ואלה שבאו אחריו בשרשרת בזה אחר זה, גם הוא היה מינוי פוליטי מטעם ממשלת ישראל. יוסף "טומי" לפיד נחשב לעיתונאי וותיק ומוכשר, בעל מוניטין והשפעה ב- "מעריב" מימים ימימה. הוא היה ניצול שואה ובראשית הקריירה העיתונאית שלו שימש מזכירו האישי של העורך והמייסד של העיתון "מעריב", עזריאל קרליבך. כמו מורו עזריאל קרליבך היה יוסף "טומי" לפיד רב אמן בכתיבה וניסוח. כבר נאמר כאן אלף פעמים כי יוסף "טומי" לפיד מעולם לא ניהל קודם לכן רשת שידור ציבורית – ממלכתית המונה אלפי עובדים בשתי הרשתות הציבוריות של הטלוויזיה והרדיו . יוסף "טומי" לפיד גם מעולם לא חוָוה על בשרו שום הפקת טלוויזיה בינלאומית רחבת ממדים ברמה ובהיקף מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, והכלכלה כמו שידור המשחקים האולימפיים ו/או גביעי העולם בכדורגל, המונדיאלים. הוא וִויתֵּר מיוזמתו על הפקת שידור "האֶרו – וִיזיוֹן" (Eurovision) שנקרה לו בראשית דרכו ברשות השידור. זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות שירי "הארו-וויזיון" שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979 העניקה לרשות השידור את הזכות הנוספת לארח את תחרות הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) גם באביב 1980, אך יוסף "טומי" לפיד סירַב לעשות זאת בשל מצבה הכספי הרעוע של הרשות לטענתו. על האולימפיאדה הראשונה שלו כמנכ"ל הרשות שהתקיימה במוסקבה בקיץ 1980, הטיל ראש הממשלה מנחם בגין חֶרֶם. ציוותי השידור של מחלקת הספורט נשארו בארץ ושידרו את המשחקים האולימפיים בשיטת Off Tube מן האולפן בירושלים. המנכ"ל הבטיח אז בכתב לאלכס גלעדי כי שידורי אולימפיאדת מוסקבה מן האולפן בירושלים, אינם מהווים תקדים לעתיד, ונובעים אך ורק משיקולים פוליטיים של החרמת המשחקים ע"י מדינת ישראל [10]. כך כתב במסמך החשוב, מהחשובים ביותר שנכתבו אי פעם ע"י מנכ"ל כלשהו בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

יוסף "טומי" לפיד היה חסר אז כל השכלה טלוויזיונית בהפקת אירועי ענק של התעשייה הזאת. מפני זאת נשמע לוֹ המושג, "משרד טלוויזיה", כקונוטציה הקשורה ל- "משרד רגיל של עיתון", בו יושבים שליחיו וכותבים את מאמריהם. לכן סירב בתחילה בנוקשות רבה לשלם את הסכום היקר של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר דמי שכירות בעבור 12 מ"ר, שטח המשרד הקטנטן שלי במרכז השידורים הבינלאומי במדריד. עלות שכירת מטר רבוּע אחד עמדה על כ- 916 (תשע מאות ושישה עשר) דולר. מנכ"ל רשות השידור לא היה מוּדע לצורך החיוני של פונקציה טכנית חשובה מהסוג הזה של משרד הפקה, תקשורת ושידורים, פונקציה הממיינת ומנקזת את השידורים של עצמה, מקיימת מיתוג עצמאי של קווי השידור שלה, ועורכת בקרה מקצועית מכוונת על כל מערכת השידור המעבירה את השידורים הישירים והמוקלטים מספרד לישראל. זאת הייתה הפעם הראשונה של יוסף "טומי" לפיד להיתקל בסוג כזה של שידור שאפתני מאז החל לנהל את הרשות. אין ספק שמחירי ההפקה הגבוהים הוציאו אותו משָלְוָותּוֹ. אך אף על פי כן ולמרות השיחה הקשה באותו היום למדתי להכירו ברבות הימים. זה לא היה אישי נגדי ולא נבע מרוע לב. הוא עשה זאת מדאגה ומחמת מצוקתה הכספית של רשות השידור שעליה היה מופקד. יוסף "טומי" לפיד היה איש הגיוני ומהיר תפישה, וגם הגון וישר דרך עִמִי. הוא הֵבין בדרכו שלו למרות מתנגדיו בטלוויזיה, כי כמנכ"ל קיבל את רשות השידור לתקופת פיקדון ומשמרת בת חמש שנים , ומוטלת עליו החובה למסור אותה בבוא העֵת למחליפו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה מקודמו לתפקיד. למרות הכול את מונדיאל ספרד 1982 ביקש לכסות בממדים קטנים יותר מאשר תכננתי אני, אך הבין כמוני שללא סדר ותכנון קפדני מוקדם, לא ניתן להגיע לתוצאות שידור רציניות.

רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הם גופים ציבוריים מסורבלים והיררכיים מאין כמותם. אתה נזקק לאין סוף אישורים מדרגי הניהול השונים. הבירוקרטיה הכלכלית, המסובכת, והמתישה – מעיקה. מדיניות האישורים "עובדת" פעמים רבות על סמך תקדימים, גם אם נפח המשימות העכשווי השתנה לבלי הכר לעומת העבר, בעיקר כשמדובר בהפקות ספורט טלוויזיוניות בינלאומיות. מטבע הדברים הן מורכבות ארוכות ויקרות, וגם יוקרתיות.

היה זה לקח חשוב עבורי לקראת הבאות. אתה חייב להתכונן ביסודיות רבה לקראת המפגשים עם ההנהלה הראשית. אתה נדרש להכין כהלכה את שיעורי הבית ולוודא שגם הבוס שלך יכין את שיעורי הבית שלו. עליך היות מסוּדר ומוכשר כדי לדעת להסביר בקיצור ובצורה בהירה והגיונית כיצד אתה מתכוון להרכיב את הפּאזֶל המסובך ולנהל אותו, בכפוף לדו"ח הכספי שאתה מגיש . הכול צריך להיות מחושב מראש. אין לאַלתֵּר כאן ואין לקחת צָ'אנס מפני שאת סיכומן ותוצאותיהן של הפגישות הלא שכיחות הללו קשה מאוד לשנות אח"כ גם אם אתה  צודק ורוצה לתקן מאוחר יותר סעיף כזה או אחר. חוץ מזה לעולם אל תאמר "אי אפשר". לא היה לי אז שום ניסיון בהצגת פרזנטציה כל כך מורכבת של אירוע ספורט בינלאומי ענק בפני הדֶרֶג הניהולי הבכיר ביותר ברשות השידור. זאת הייתה פרזנטציה רוויה בהרבה מאוד פרטים תוכניים, טכנולוגיים, ולוגיסטיים. הייתי צריך להרצות בזהירות מפני שלא היה לי מספיק זמן כדי לפַרֵק ספק אחר ספק שלהם בדרך להשגת האישורים הנדרשים למיסוד הפקת ספרד 1982, ולשכנע אותם שאני צודק במהלכיי כדי שיבינו כי סוף מעשיי במחשבותיי תחילה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לנאום כמחצית השעה בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד – ושֶלוֹ להקשיב לי. אני זוכר היטב את מבטו מלא החששות. הוא באמת היה מודאג. חשבתי לעצמי במידה רבה שמה שברור ומובן לי יהיה נהיר בעל כורחו לשומעיי שהם גם מנהליי. זאת הייתה טעות מפני שהמציאות המורכבת הייתה שוֹנָה. הופתעתי להיווכח עד כמה לצמרת רשות השידור לא היה צֵל של מושג במבנה השידור הטכנולוגי והלוגיסטי של מונדיאל ספרד 1982. הם לא ידעו כיצד פועלת אופרציה שידור בינלאומית בהיקף כזה. הטרמינולוגיה של שפת השידור וזָ'רְגוֹן המונחים הטכנולוגיים של הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בטלוויזיה הייתה זרה להם לחלוטין, בעיקר לא מוכרת לאיש שצריך לבסוף לקבל את ההחלטות, המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. חוסר התמצאות בסיסית במורשת הטכנולוגית של הטלוויזיה לצד אינפורמציית המחירים הגבוהים מנעו מהם בתחילה לעזור לעצמם כדי לעזור לי לגבש לוח שידורים סביר. לפעמים הרגשתי שאני צועד ימים רבים ללא סוף במין וִויָה דוֹלוֹרוֹזה כלכלית. מנסה לשכנע את ההנהלה שלי בצדקת טיעוני כאילו מדובר בעסק פרטי של משפחתי. הנתונים הכספיים הדאיגו אותם מאוד. ככל שהתארכה מַצֶגֶת דבריי הם הלכו ונעשו פחות רגועים. הם חשו כאִילוּ אני פוגע בקופתם המדולדלת. מנקודת מבטי היה לרשות השידור מזל גדול שבאותה העֵת ניצב בראשה יוסף "טומי" לפיד ולידו ישראל דוֹרִי. בגלל שהיה חכם מהאחרים וגם מהיר תפישה (וחֵמה) התעשת יוסף :טומי" לפיד הראשון. הוא העריך את היֶדע והכּישרון שלי ואת המאמצים הרבים שהשקעתי בתכנון הפקת שידורי המונדיאל, ונתן לי אור ירוק לצאת לדרך. יוסף "טומי" לפיד הֵבין לבסוף את גודל משימת השידור והאחריות הכבדה של מונדיאל ספרד 1982 המוטלת עלי וגם עליו כמנכ"ל רשות השידור.

ב- 11 באפריל 1982 יצאתי לשירות מילואים ממושך כקצין קרבי עם הגדוד שלי להגן על גבולה המזרחי הארוך של מדינת ישראל בערבה הגובֵל עם ירדן, מקיבוץ עין גדי בואכה אילת. כעבור חודש ב- 11 במאי 1982 ממש עם סיום שירות המילואים הפעיל ההוא, נקרא הגדוד לפתע לעלות צפונה למחנה בן עמי ליד עכו. הצטיידנו במחסני החירום לקראת כניסה מיידית ללבנון. אך עוד באותו לילה בוטלה פקודת המלחמה, ולמחרת יום רביעי – 12 במאי 1982 השתחררנו הביתה. מצאתי רשת שידור שונה. בראשה ניצב טוביה סער ולא יצחק "צחי" שמעוני. בימים שנותרו עד תחילת משחקי מונדיאל ספרד 82' הייתי עסוק בחיבור וכתיבה של ספר השידור בן 100 עמודים המהווה את פקודת המבצע המסודרת של הפקת שידורי הטלוויזיה של ספרד 82', פקודת מבצע המסבירה ומסכמת בדיוק רב ובפרוטרוט את כל מהלכי ההפקה והשידור. הספר הוּפץ במאה וחמישים עותקים לכל הרפרנטים והגורמים הרבים בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. ספר השידור הזה [13]משמש כמעין תנ"ך של הטלוויזיה על פיו יישק דבר בתקופת המשחקים. בפתחו כתבתי לכל העושים במלאכה בלשון זו :

"לקורא שלום רב, מונח לפניך ספר השידור/ פקודת המבצע של שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' . פקודת המבצע נועדה לעשות סדר במחשבות של כולנו, כדי שנשדר על גל אחד והיא מעלה על הכתב את סיכומים ודרך הפעולה של מחלקת הספורט והטלוויזיה הישראלית באירוע המדובר אנא מימך, קרא בעיון את הפרוש לפניך, כדי להימנע מתקלות אפשריות. אין לי כל ספק שבעת העבודה בשטח יהיה לבטח קשה. כרגיל תיווצרנה בעיות קטנות כגדולות, אך הן נוצרו כדי לפתור אותן. יחד נטה כתף וברוח צוות טובה נעשה את העבודה כהלכה. כי זוהי מטרתנו, לשדר את הטוב ביותר בתנאים העומדים לרשותנו".

טקסט תמונה : זהו ה- Cover page  של ספר השידורים / פקודת המבצע בן 100 העמודים שחיברתי לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'.  את העותק הראשון מסרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עם הקדשתי, "יש לך עם מי לצאת לקרב – ותוצאתו איננה מוטלת בספק (!)". השני הועבר לידיו של מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פעלתי באקלים כמעט בלתי אפשרי. את העותק הראשון מסרתי אישית למנכ"ל רשות השידור טומי לפיד. למרות שהיה עסוק מאוד בעֵת ההיא הסכים לקבל את פניי. הוא היה כל כך טרוד עד שראה אפילו בהפסקות האוכל המקובלות, ארוחות הצהריים והערב שלוֹ בזבוז זמן, ודרש מעוזריו כי את האוכל יביאו לו בתוך פיתה ללשכתו. מנהל לשכתו גב' רוחמה איילון שלחה כל יום את נהגו האישי גבי אוחנה לשוּק מחנה יהודה הקרוב כדי להביא למנכ"ל בעל התיאבון הבריא שתי פיתות עמוסות בבשר, חוּמוּס, סַלָט, וצִ'יפְּס. מיטב ה- Junk food. "אפשר לאכול וגם לעבוד", התבדח עמי והוסיף לי, "אחרי שאסיים את תפקידי כמנכ"ל רשות השידור אכתוב סֶפֶר ואקרא לוֹ, "חמש שנים בפיתה". יוסף "טומי" לפיד סעד את ליבו במשך שנים בצורה לא מסודרת ולא מבוקרת . לוחות הזמנים הצפופים וצורת העבודה האינטנסיבית של ניהול רשתות שידור של הטלוויזיה והרדיו הציבוריים במשך חמש שנים כפו עליו סגנון של חֲטוֹף ואֶכוֹל. הוא פרק כל עול גסטרונומי והיה לחלוטין חסר משמעת בעניין האוכל. לכן היה נפוח, עב מותניים וכרס בטרם עֵת. הוא היה רק בן 50 ונראה מבוגר מכפי מגילו אך כריזמאטי כרגיל. קסמו האישי מעולם לא נטש אותו. הוא היה רעיונאי, קופירייטר מבריק, ורב אומן בניסוח בכתיבה ובע"פ. ועיתונאי מצוין. אדם יחיד ומיוחד, הגון וישר וגם בוטה וקשה, שבמרבית התחומים היה משכמו ומעלה מבין הסובבים אותו. מנהלת לשכתו הנאמנה גב' רוחמה איילון הייתה נוכחת כשהוספתי לו הקדשה בכתב ידי בספר ההפקה של שידורי מונדיאל ספרד 1982, "למרות כל הקשיים יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינם מוטלים בספק".

ב- 1 ביוני 1982 פרסם עורך ומפיק "מבט" יאיר שטרן תדריך הנוגע למבצע שידורי ספרד 1982. בסופו של המסמך כתב כלהלן : "זכרו כי מחלקת הספורט המפיקה משדרים אלה היא חלק אינטגראלי מחטיבת החדשות ואני מאחל בשם כולנו הצלחה לאנשי הספורט בהפקת מבצע שידורים ענק זה". הייתי זקוק לברכתו.

טקסט מסמך : 1 ביוני 1982. מסמך התדריך של עורך ומפיק "מבט" יאיר שטרן לעובדי חטיבת החדשות הנוגד לשידורי מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כרגיל עֶרֶב תחילת מבצע שידורים גדול בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהלו הטכנאים מאבק בינם לבין עצמם וגם עם ההנהלה על טיב "הגדרת המקצועות" והשוואת "תנאי העבודה" של טכנאי ה- Video בספרד לזו של טכנאי הקול שם. הוויכוח המטופש והילדותי בין שני הסקטורים של הטכנאים היה נעוץ בשאלה האם רשאי טכנאי הווידיאו להחזיק בידיו "Lip mic" (קיצור של שתי המילים "Lips Microphone", סוּג של מיקרופון הצמוד לשפתיים שתפקידו לְבוֹדֵד את קול השַדָּר מרעש הקהל באִצטדיון), שהוא רכושו הבלעדי של טכנאי הקול. טכנאי ה- Video החליטו להחרים את סיגנל שידורי הלוויין הנמצא בתחום פיקוחם. הריב בין הנִצִים הטכניים הרקיע שחקים וכמעט הוליד דחייה של טיסתי למדריד ואולי את ביטולו המוחלט של כל מבצע שידורי מונדיאל ספרד 1982. עיצומי וועד ההנדסה בשל ריב פנימי בין שני הסקטורים ה- Video ובקוֹל בתוך הטלוויזיה הישראלית עֶרֶב משחקי גביע העולם בכדורגל, יצר אי סדר ולחץ עצום בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הפוליטיקאים מייד התערבו. ב- 1 ביוני 1982 ארבעה ימים לפני טיסתי למדריד כדי להתחיל את מבצע השידורים הצהיר הח"כ הליברלי פנחס גולדשטיין ז"ל בוועדת החינוך והספורט של הכנסת, "מוטב טלוויזיה סגורה – מאשר להיות כלי משחק בידי טכנאי הטלוויזיה המכתיבים את רצונם לעם ישראל".

הח"כ גב' אוֹרָה נַמִיר מהמערך וח"כ יהודה פרח מהליכוד הגישו הצעה דחופה לסדר היום לדיון במצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הח"כ הצעיר מהליכוד מאיר שטרית הציע לסגור את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאלתר. עוד חכמולוג. סגן שר התחבורה דוד שיפמן הציע לשר החינוך והתרבות זבולון המר השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ולראש הממשלה מנחם בגין להקים לאלתר עוד ערוץ טלוויזיה בארץ. הוא ביקש שהערוץ ה- 2 יוקם על בסיס מתקני הציוד וכוח האדם של הטלוויזיה החינוכית, והוא שישדר את משחקי גביע העולם בכדורגל מספרד 1982 במידה והטלוויזיה הישראלית תמשיך בעיצומים הבלתי נסבלים שלה. הח"כ אִמְרִי רוֹן חבר מפ"ם פנה בקריאה נרגשת לראש הממשלה מנחם בגין להפעיל את מלוא השפעתו כדי שהטלוויזיה כן תשדר את משחקי המונדיאל של ספרד 1982. אִמרי רוֹן חבר קיבוץ משמר העמק טען בפני מנחם בגין כי אם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא תשדר את משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982, יהפוך ערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית לערוץ הממלכתי – לאומי של מדינת ישראל. המדינה סערה וגעשה והעניינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב המונדיאל הלכו והסתבכו. טוביה סער מנהל הטלוויזיה החדש שלח לי מכתב המבטל את יציאת המשלחת לספרד 1982 לנוכח עיצומי הטכנאים. הנה לשונו [14].

טקסט מסמך : 31 במאי 1982. מכתבו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אל גבי פישר מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואליי, "המקפיא" את יציאת משלחת השידור למונדיאל ספרד 82'  בשל עיצומי הטכנאים בטלוויזיה. פעלנו כל הזמן באקלים בלתי אפשרי של יחסי עבודה רעועים בתוך רשות השידור ושורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יחסי העבודה העכורים בין הטכנאים לבין עצמם הידרדרו לשפל המדרגה. הבוס הישיר שלהם גבריאל "גבי" פישר שהובא מחוץ לכותלי רשות השידור לנהל את שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, לא הצליח להשתלט על העניינים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהה בתקופה ההיא כחודש בדרום אפריקה ובהיעדר ידו החזקה, מנהיגותו, וחריפות שכלו, המשיכו הנִצִים לכרות בהנאה את קבריהם לעצמם. מחלות ילדות של סכסוכי עבודה פנימיים, מנהיגות רדודה של חלק מהמנהלים בשדרת הפיקוד העליונה ואיומי ההשבתה הריטואליים ששבו וחזרו על עצמם מעת לעת, היו ממאפייניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982, גם משבגרה ומלאו לה 14 שנה.

המלחמה המתקרבת אל גבולה הצפוני של ישראל עם לבנון לא בלמה את הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82', אבל טיעוניו של וועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית היו חזקים ממאורעותיה. ה- Issue מי יחזיק במיקרופון של הטלוויזיה הישראלית בספרד 1982 טכנאי קוֹל או טכנאי ווידיאו, היה חשוב בעיני וועד ההנדסה יותר מהשידורים עצמם. הפקת שידורי המונדיאל עמדה לרדת לטִמיון. ב- 2 ביוני 1982 הענקתי ריאיון למר שאול אייזנברג אז כתב בכיר של היומון "חדשות הספורט" [15]. כותרת הריאיון הייתה, "אם לא ישודרו המשחקים – טרגדיה", וכותרת המשנה, "2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות) שקל כבר הושקעו במבצע השידורים. תכנון של 4 שנים עלול לרדת לטמיון. הבעיה איננה אם אנחנו נצא לספרד 1982 ו/או שנישאר בבית , אלא אם יהיו שידורים ממשחקי גביע העולם אם לאו. אם חלילה לא יהיו שידורים, תהיה זאת טרגדיה גדולה מאוד עבורי באופן אישי ועבור רשות השידור. מאחורי מבצע השידורים של ספרד 82' מסתתרת עבודה של הרבה ידע, כישרון, מאמץ, מוטיבציה, וממון. חבל שהם ירדו לטמיון".

במאמץ של הרגע האחרון הצליחו יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל להרגיע את המצב. יוסף "טומי" לפיד נִפנֵף מעליו את כל הפוליטיקאים מהימין והשמאל גם יחד ועשה את המעשה הנבון והחכם באותו רגע. הוא התקשר ביוזמתו למזכיר ההסתדרות הארצית של ההנדסאים זלמן שֶנְקְמַן ועירֵב אותו בסכסוך הפנימי של חטיבת ההנדסה. הוא לא היה טיפש האיש הזה יוסף "טומי" לפיד, מי שמכהן היום כשַר המשפטים וסגן ראש ממשלת ישראל, ויו"ר מפלגת "שינוי" שלה 15 מנדטים בכנסת ישראל. זלמן שנקמן עשה ליוסף "טומי" לפיד את העבודה השחורה והשלים בן הנִצִים.

עוד קודם לכן דאג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בהיגיון רב למנוע ריבי סמכויות מיותרים וקבע כי שלושת הטכנאים הטסים עִמי לספרד 1982, מיכה לויירר וסעדיה קאראוואני אנשי הקול, ומנחם וולף איש ה- Video יוצאים לספרד כצוות אחד [16]. תנאי העבודה הסוערים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו בלתי מתקבלים על הדעת. בתוך כל אלה נדרשתי להפיק פרויקט שידורים כל כך מורכב ומסובך וממושך. הייתי הרוס מעייפות ומרוט עצבים. חוסר הוודאות המתמשך הרג אותי. פלא שלא השתגעתי.

טקסט תמונה : 1983. בין כתליה ובמסדרונות רשות השידור הממלכתית . יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984- 1979 (כבן 51 בתמונה, ונראה כבר נפוח ושמן מאוכל) היה איש נבון שעשה כל מאמץ לחיות בשלום עם הוועדים החזקים והמיליטנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו "קול ישראל". כאן הוא נראה עם יו"ר וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה הצלם צבי וולף. יוסף "טומי" לפיד היה פוליטיקאי מנוסה שידע לא ליפול לבורות שהאחרים כרו לו, ועקף אותם. במרבית תקופת שלטונו ברשות השידור הוא נהנה משקט תעשייתי וכמעט ללא שביתות וללא עיצומים של הוועדים. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב צל"ש ו-הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 930. הועלה לאוויר ביום שני – 26 באוקטובר 2020.