פוסט מס' 874.

פוסט מורכב מס' 874. השורה הלא נכונה והבלתי מדויקת לחלוטין שנכתבה בפוסט של ציון נאנוס שהתפרסם ב- Facebook מ- 15 באפריל 2020, ואומרת כך, "…למי שלא היה אז – מכבי באותם ימים גרמה להדחת מליניאק מתפקיד פרשן משחקיה בטלוויזיה כי פרשנותו לא מצאה חן בעיניהם…", שימשה זָרָז וקטליזטור למחקר וכתיבת פוסטים מס' 873 ו-874. ציון נאנוס משקר. מעניין אותי מי מֵזִין את ציון נאנוס ומהיכן הוא שואב את השמועות הבלופריות והרכילויות השקריות האלה בנות שְנוֹת דוֹר שהפכו לאגדה אורבנית שקרית ומחורבנת, כאילו מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא זה שגרם להדחת אריה מליניאק מכֵּס פַּרְשָן הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפני שהוא לא מצא חן בעיני שמעון מזרחי…???. לא נכון (!). אריה מליניאק יודע ומכיר היטב את העובדות מדוע הודח וסולק על ידי ולא בכדי ל-קיבינימט מכֵּס פרשן הכדורסל של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נכון שחלפו מאז 29 (עשרים ותשע) שנים ונכון גם שהוא היה פרשן טוב, אולם אריה מליניאק יודע בדיוק ומכיר היטב את סיבות ונסיבות ההדחה והסילוק שלו על ידי. צבען היה שחור מרכילות מחורבנת וריחן רָקוּב. ב- 1991 לא רציתי אותו עוד כפרשן כדורסל שלי. היו לי נימוקים כבדי משקל. שני קברניטי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית דאז בימים ההם אריה מקל ויוסף בר-אל קיבלו את חוות דעתי ותמכו בה. אינני זוכר שהיו הפגנות כלשהן אז ברחובות הערים בהן דרשו חובבי הספורט וצופי הטלוויזיה להחזיר את אריה מליניאק לעמדת פרשן הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מליניאק היה בורג אחד מיני אוסף של המון ברגים במארג ההפקה העיתונאית-תכנית + ההפקה הטכנולוגית + ההפקה הלוגיסטית + החישובים המתמטיים של עלויות הפקות השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א במסגרות גביעי אירופה בארץ ובחו"ל לקבוצות אלופות + המו"מ הקשוחים אודות תשלומי זכויות השידורים רווי האמביציות של מועדון מכבי ת"א לקבל כמה שיותר ממון מרשות השידור בעוד המנכ"לים של רשות השידור יחדיו עם סמנכ"לים הכספים שלהם עושים מנגד כל מאמץ לשלם כמה שפחות זכויות שידורים. אריה מליניאק היה בורג בלבד. הדחתו וסילוקו של אריה מליניאק מחטיבת הספורט שלי על ידי לא השפיעה אפילו בגרם אחד על כמות המשקל וגובה ה- Rating של צפיית אזרחי ישראל בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א במסגרות האירופיות של גביעי אירופה לקבוצות אלופות. אשנה ואומר שוב : אריה מליניאק היה פרשן כדורסל טוב אולם הוא לא היה חזות הכל כפי שחשב לעצמו וכפי שסיפר לאחרים. הוא היה חתיכת פאזל אחד מתוך מאות שהרכיבו את התמונה הכללית והסופית. הסתדרתי והסתדרנו בלעדיו. הדבר החשוב ביותר בתעשיית הטלוויזיה (באשר היא), הוא ראשית דבר ולפני הכל, להגיע להסכמים עם הוועדות המארגנות השונות ולהשיג את זכויות השידורים הבלעדיות. הצבת כוח אדם מוכשר ומתאים למשימות השידור השונות הוא עסק חשוב מאוד אבל משני (!). נטישתו של יורם ארבל אותי ב- 1990 לא הטרידה אותי אפילו לא לשנייה אחת. הבאתי וגייסתי לשורותיי את מאיר איינשטיין ז"ל שנכנס חיש מהר לנעליו של יורם ארבל. יורם ארבל נשכח ומאיר איינשטיין זרח והבריק מפני של זכויות השידורים של האירועים החשובים והרלוואנטיים בארץ ובחו"ל היו בידיי. מאיר איינשטיין הפך בן רגע לשדר הספורט מס' 1 בארץ. פרשן הכדורסל אלי סהר נבחר על ידי בימים ההם למלא את מקומו של אריה מליניאק ליד מיקרופון הכדורסל. אריה מליניאק נשכח. לא מפני שהיה פרשן לא טוב. הוא נותר Analyst בעל ידע ומעודכן אולם נעלם  מפני שלא הופיע עוד על מרקע המוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלה היו חוקי המשחק. פוסט מס' 874. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חַל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : הפוסטים מתעדכנים מעת לעת גם לאחר הוצאתם לאור.

הערה 4 : כמות הקוראים, הנכנסים, והמתעניינים בבלוג הקרוי YOASHTVBLOG.CO.IL חצתה את רף ה- 800000 (שמונה מאות אלף). 

—————————————————————————–

פוסט מס' 874 : הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020.

—————————————————————————–

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך, והפורה של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב, והמסובך, והפורה של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. צוות השידורים, העריכה, וההפקה שלי ששהה יחדיו עמי בסיאול בירת דרום קוריאה כ- 24 ימים עשה עבודה עיתונאית חרוצה, רצופה, ונאמנה, נעדרת שגיאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כמעט ארבע עשרות של שנים. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של 132 שעות השידורים הישירים של אירועי אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : אבא שלי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ- בלינדמן ל- אלרואי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון. 

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי כמנהל צוות השידורים ועורך ומפיק ראשי מטעמו ומטעמו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל את אירועי אולימפיאדת ברצלונה 92'. היה מדובר בהפקה מורכבת ומסובכת טכנולוגית ולוגיסטית גם בשל יחסי העבודה הגרועים והרעועים ש-שררו אז בין יוסף בר-אל לבין וועד עיתונות / הפקה בראשות משה פרידמן בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הפקנו ושידרנו ישיר מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 לאזרחי מדינת ישראל  155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. היה מדובר בתקופה טלוויזיונית קשה ו-מחורבנת משתי נקודות מבט של עשייה עיתונאית מוגבלת ושימוש בטכנולוגיה טלוויזיונית מוגבלת (בשל סכסוכי העבודה המתמשכים בין וועד עיתונות / הפקה לבין יוסף בר-אל), בהם נדרשתי לעבוד יחדיו עם פיקודיי בברצלונה 1992 בתנאים עיתונאיים וטכנולוגיים מבישים בלתי מתקבלים על הדעת.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 874.

1. פוסט מורכב מס' 874. השורה הלא נכונה והבלתי מדויקת לחלוטין שנכתבה בפוסט של ציון נאנוס שהתפרסם ב- Facebook מ- 15 באפריל 2020, ואומרת כך, "…למי שלא היה אז – מכבי באותם ימים גרמה להדחת מליניאק מתפקיד פרשן משחקיה בטלוויזיה כי פרשנותו לא מצאה חן בעיניהם…", שימשה זָרָז וקטליזטור למחקר וכתיבת פוסט מס' 873 ו- 874. ציון נאנוס משקר. מעניין אותי מי מֵזִין את ציון נאנוס ומהיכן הוא שואב את השמועות הבלופריות והרכילויות השקריות האלה בנות שנות דור שהפכו לאגדה אורבנית שקרית ומחורבנת, כאילו מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא זה שגרם להדחת אריה מליניאק מכֵּס פַּרְשָן הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפני שהוא לא מצא חן בעיני שמעון מזרחי…??? (לא נכון !!). אריה מליניאק יודע ומכיר היטב את הסיבות והנסיבות בגללן ובעבורן הודח וסולק על ידי ב- 1991 מכס פרשן הכדורסל של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז. מנכ"ל רשות השידור בעידן ההוא לפני 29 שנים היה אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. פוסט מס' 874. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב ולמחבר יואש אלרואי. 

2. פוסט מס' 874. יום חמישי – 16 בפברואר 2017. אצטדיון הכדורסל "ארנה" בירושלים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א זוכה בגביע המדינה בפעם ה- 8 ברציפות וסך של 44 פעמים בתולדות המפעל לאחר שהיא מנצחת במשחק הגמר את הפועל ירושלים 68:82. הערה שלי : שתי הקבוצות הנ"ל רוויות בעֵרֶב רָב של שחקנים זרים אמריקניים בעוד השחקנים הישראליים נדחקים לשוליים. פוסט מס' 874. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020.

3. יום חמישי – 17 בפברואר 1977. קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מביסה בעיירה בלגית שכוחת אֵל בקצה הדרומי של בלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, 79:91. מכבי ת"א מעפילה לראשונה בתולדותיה למשחק הגמר שייערך ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. אלכס גלעדי השַדָּר הראשי של חטיבת הספורט (וגם מנהלה) והטלוויזיה הישראלית הציבורית הופכים את מכבי ת"א ממועדון ונבחרת פרטית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נותן לכך גושפנקא רשמית בשעה שהוא מעניק לקבוצת מכבי ת"א ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב. יצחק רבין מעלה את הַרָף ומַשְוֶוה את ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בזירת הכדורסל ב-עיירה הבלגית ווירטון (Virton) לגבורתו של הנער דָּוִד רוֹעֶה צֹאן מי שהכריע בשדה הקרב ב- רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים בעֵמֶק הָאֵלָה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש. פוסט מס' 874. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020.

פוסט מס' 874.

פוסט מס' 874. ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הייתה ארוכת שנים והפכה ל-"קשר סימביוטי" רציף שנמשך מעונת 1970/1971 עד עונת 2007/2006 (למעט עונת 1974/1973). ברית השידור ההיא ש-הפכה ברבות השנים ל-"קשר סימביוטי" ידעה עליות וגם מורדות רוויות קשיים (לא מעטים), מחלוקות, ריבים, אי הסכמות, וגם איומים מצד מכבי ת"א על רשות השידור ועל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. פוסט מס' 874. הועלה לאוויר ב-20 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג לא נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי. 

הערה 3 : כמות הקוראים, הנכנסים, והמתעניינים בבלוג הקרוי YOASHTVBLOG.CO.IL חצה את רף ה- 800000 (שמונה מאות אלף). 

————————————————————————————————————

פוסט מס' 874 : ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (1). פוסט מס' 874. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 20 באפריל 2020. 

———————————————————————————————————— 

פוסט מס' 874. ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הייתה ארוכת שנים והפכה ל-"קשר סימביוטי" שנמשך מעונת 1970/1971 עד עונת 2007/2006 (למעט עונת 1974/1973). ברית השידור הזאת שהפכה ברבות השנים לקשר סימביוטי ידעה עליות וגם מורדות רוויות קשיים לא מעטים, ריבים, מחלוקות, ו-אִי הסכמות, וגם איומים מצדה של מכבי ת"א על רשות השידור. פוסט מס' 874. הועלה לאוויר ב-20 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

להלן קטע קצר מהספר בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים הנקרא : "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי".

הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר, נכתב, ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2016.

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי חוקר, עורך, ומחבר של הספר עב הכרס בן כ- 10000 עמודים, הקרוי, "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". הספר "הקשר הסימביוטי" נמנה על סדרה בת 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה, "מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה". התמונה תועדה וצולמה עם סיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ב- 2003 / 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שם הספר : "הַקֶשֶר הָסִימְבּיוֹטִי". הספר התיעודי בן כ- רבבת (10000) עמודים נחקר ונכתב בשנים 2016 – 1998, ו-דָן בטכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה, הרכבים אנושיים והצבת כוח אדם למשימות השידור הטלוויזיוניות השונות, והסכמי זכויות שידורים הנוגעים לשיתוף הפעולה הממושך שנערך והתקיים בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2003 – 1968 עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעידן ההוא בתקופתם של שני מוריי ומלמדיי דן שילון ואלכס גלעדי, ושלי אחריהם.

הקדמה קצרה :

"הקשר הסימביוטי" שהתפתח ונקשר בין הטלוויזיה הציבורית הישראלית – ערוץ 1 לבין אלופת הכדורסל הישראלי (והאירופי) קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א התמשך לעבר מ-יותר משנות דוֹר בשנים2007 / 2006 – 1971 / 1970. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון  לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSORSHIP הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכלכלית – כספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. גזבר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בימים ההם הקבלן אריה ברנוביץ' אמר לי פעם באחת ההזדמנויות בעת שיחות התחקיר שלי עמו, כלהלן : "ללא תמיכה כלכלית מסיבית של ששת האישים -תעשיינים הנ"ל, מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא היה יכול להתקיים ולהגיע להישגים במסגרות התחרותיות הגבוהות שאפיינו את מפעל הכדורסל האירופי הקרוי, "גביע אירופה לקבוצות אלופות".

הוותיקים בינינו לא ישכחו את זעקתו הנרגשת של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי מבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…", לאחר שקבוצת מכבי ת"א מנצחת ביום חמישי – 7 באפריל 1977 במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את האלופה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה 77:78. שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין ז"ל, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי חוקר, כותב, ומחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2014. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2016.

סיסמאת הספר והסדרה :

"FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right – If Not Give It Up"

השורה התחתונה של הספר והסדרה :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2020.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה–תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל).

ציטוט : "Tell it like it is" (האווארד קוסל / Howard Coselll שדר הספורט המפורסם ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1984 – 1964).

פרפראות.

1. יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי הורידו אתמול ב- Knock out לקרשים את המרואיין שלהם מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד בתוכנית האקטואליה והחדשות שלהם "חמש בערב" ברדיו גלי צה"ל (יום ראשון – 19 באפריל 2020).

האזנתי אתמול (יום ראשון – 19 באפריל 2020) לריאיון הנוקב והמר שערכו יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי בתוכנית האקטואליה "חמש בערב" ברדיו גלי צה"ל בין 17.00 ל- 18.30 עם מנכ"ל משרד האוצר מר שי באב"ד בנושא משבר נגיף הקורונה, והפכו אותו לצֵל. איש כל כך מרכזי ורם מעלה במערכת הכלכלית של מדינת ישראל כמו שי באב"ד נחשף לא רק כנעדר ידע ובכיין, אלא התגלה כאיש לא חכם ורפה שכל. פשוט מדהים. רחוק כ-רחוק מזרח ממערב מלהיות חד, שנון, ממוקד, ובהיר. יכול להיות ש-שי באב"ד הוא כן איש חכם, אולם בשיחה הארוכה שניהלו עמו אתמול (יום ראשון – 19 באפריל 2020) יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי הוא התגלה כאיש טיפש, מסורבל, ו- קוּטֶר שלא הכין את שיעורי הבית שלו. יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי לא רק הרגו אתמול את שי באב"ד בתוכניתם "חמש בערב" אלא גם קָבְרוּ אותו שם. מדוע שר האוצר של מדינת ישראל משה כחלון לא הגיע בעצמו לפגישה הרדיופונית עם שני העיתונאים יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי המנחים, המגישים, והשדרנים של אחת מתוכניות החדשות והאקטואליה החשובות ביותר וגם המעניינות ביותר "חמש בערב" המשודרות בערוצי הרדיו של מדינת ישראל, ושלח את המנכ"ל שלו שי באב"ד לרדיו גלי צה"ל שהפך בצדק לרגע לגוב אריות. מנכ"ל משרד האוצר מר שי באב"ד נחשף ביום ראשון – 19 באפריל 2020 ברדיו גלי צה"ל כ- טמבל גמור. שי באב"ד יצא רע מאוד בשן ועין מהמפגש הרדיופוני שלו אתמול עם שני עיתונאי – שדרני רדיו גלי צה"ל מר יעקב ברדוגו ומר ירון ווילנסקי. 

2. אני אוהב את עיתון "הארץ" ורוחש הערכה למו"ל שלו עמוס שוקן, וגם לאלוף במיל. האמיץ, המוכשר, הנבון, ורב המוניטין (וגם צנוע) עמירם לווין, ו-מי שהיה בעברו מפקד סיירת מטכ"ל ואלוף פיקוד צפון.

אני אוהב את עיתון "הארץ" ורוחש הערכה למו"ל שלו עמוס שוקן. וגם לאלוף במיל. האמיץ, המוכשר, הנבון, ורב המוניטין (וגם צנוע) עמירם לווין, ו-מי שהיה בעברו מפקד סיירת מטכ"ל ואלוף פיקוד צפון, פרסם פוסט חשוב ורלוואנטי היום (יום שני – 20 באפריל 2020) בעמוד מס' 11 של "הארץ", וכותרתו, "ביבי, היה אמיץ, כמו אז ביחידה". חובה לקרוא את עמירם לווין.

3. עו"ד יולנדה גלברד מרעננה.

עו"ד יולנדה גלברד מרעננה מפרסמת היום (יום שני – 20 באפריל 2020) במדור "מכתבים למערכת "הארץ" מידע מעניין בעידן מגיפת נגיף הקורונה, וכותרתו "תלמדו ממלך מרוקו". לכו לקרוא את יולנגה גלברד.

פרק 1.

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס אם כן את אנשי העיתונות הכתובה במהירות הדיווח, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וורד" יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם צד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה , כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתינו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "…את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים…". פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "…אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול…", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של שדר רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is".

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 במאה הקודמת העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל ויוֹאָב פֶּלֶג יבד"ל הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית וב-פופולריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "סַמָּן יְמָנִי".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן בברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון ובולט מכולם בימים ההם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל אז בשנים ההן את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

טקסט תמונה :  1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו במשך שנים רבות ביעילות ובתבונה את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת. החבר'ה האלה הם פשוט בלתי נשכחים עבורי. זיהוי הנוכחים בתמונה : הקרוב אליי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים מעולים וגם אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר ישיר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א באירופה בעת ההיא בלעדיהם ובלעדי עיסוקם המקצועני בתחום הסטטיסטיקה של נתוני המשחקים והעלאתם לאוויר לצורך ידיעת צופיח הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם (!). בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. שלושתם בלתי נשכחים עבורי לעד (!). (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל, “Tell it like it is”. ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי וניווטתי את מהלך השידור הישיר. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 87:88 לזכות סקוויב קאנטו, אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות, פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי. שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א, 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור. חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם. הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו. הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק מרות, "…כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי. גנבתם לנו ניצחון…". פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה.

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר (טכנאי ואיש טלוויזיה נפלא אמין ובעל ידע רב בתחום) לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותינו לפני 30 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו לעשות זאת בסופו של דבר. בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני הפענוח האלקטרוני המדויק של התמונה שקבע כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק והמשקיף טעו. במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי. כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו בשעתו שדר הטלוויזיה היהודי – אמריקני ברשת ABC, הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר.

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר וההוכחה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי יבד"ל ומאמן מכבי ת"א רָלְף קְלָיִין ז"ל כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה ויוזם הבדיקה. הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת. שניהם דיברו אלי בטון חריף ומתלהם, בחרי אף ממש, וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם סקוויב קאנטו. האמת שניהם לא עניינו אותי. לא עבדתי אצל מכבי ת"א. עבדתי בשורות הטלוויזיה ישראלית הציבורית ובעבור הצופים הרבים שלנו. איש לא עמד מעל האמת. גם לא קבוצת הכדורסל של המדינה מכבי ת"א. הם לא הזיזו לי מה עוד שלהשערה ההיא שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות" כמו בעת הנוכחית ב- Euroleague, ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים. טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו אודות פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנעשתה על ידי בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של השחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון ארנון "נוני" מוזס) .

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. גם העיתון "מעריב" מספר לקוראיו כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר. (באדיבות העיתון "מעריב").

מר אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו, היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק אף הוא (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר בתוכנית הטלוויזיה היא "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו, בו נקבע ללא צל של ספק, כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי" כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט [1]. הצטרפות של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו ורמתו של "נוֹנִי" מוֹזֶס לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה.

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

הטקסט שכתב מר ארנון "נוני" מוזס :

"הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה. לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין. עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית ,כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים. אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית. עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בליל – שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".

מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי שהגיתי והוצאתי אותו לפועל. הדפתי את לחצם. "…הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א. האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו…", הבהרתי להם והוספתי, "…תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור…". אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם . זהו שלא הייתי נגדם . הייתי בעד הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי. "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה", אמר לי יוסף "טומי" לפיד באופן אישי, והוסיף, "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100". ה- FIBA  אגב לא התערבה. גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400". הנה הטקסט במלואו [2].

טקסט מסמך :  1 בפברואר 1982. זהו הקטע המקורי מהעיתון "דבר" ז"ל ההוא, ונכתב ע"י מר טדי פרויס ז"ל. (באדיבות העיתון "דבר"). 

הטקסט של טדי פרויס ז"ל :

"במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401. הווה אומר הסל היה חוקי, ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת. אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט", מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן. בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס, פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין. הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות. המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית. לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה". לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני".

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה, אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל, כדוריד, ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק, שחייה, אִגרוף, תחרויות סקי של גלישת סלאלום במורד הרים מושלגים ומה לא. השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית. עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול. (הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO. כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין). ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה. היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף . הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים, לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי. לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת. רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת. שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין. קצב ואופי השידור הישיר השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי שלצדי ששי אפרתי. פאזל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות. נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להפרותו ולהרכיב אותו במהירות לתמונה כוללת אחת.

[1] ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", פרי עטו של ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה את אלופת ספרד ריאל מדריד. שבנו להיכל באותו הרכב. גם מכבי ת"א. למעט אוֹלְסִי פֶּרִי. בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע. ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית "המְחִיקוֹן" שהפעילה הטלוויזיה כדי לשדר רק בשחור / לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו"ל, ואת מכשיר ה- "אַנְטִי – מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו לאוויר בשחור /לבן בשל השימוש במחיקון. יוסף "טומי" לפיד הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט"ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב. הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן- אָרִי שימש מפקח הטכני של הניידת. יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק.

סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות. החל כבר שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב. בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה עושים את ההכנות האחרונות לקראת השידור הישיר, הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות היו"ר עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, וצְבִי רוֹל ז"ל נראית לא שקטה, שרויה במצוקה, ואובדת עצות. חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד מס' אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן היפה שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א. כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי יבד"ל, ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי  ז"ל לא הגיעו להיכל הספורט ביד אליהו. ראינו את רָלְף קְלָיִין ז"ל יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4] וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות. לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב. הנהלת מכבי ת"א ביקשה ממשטרת ת"א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו גב' תמי בן עמי ז"ל (בשיכון ל' בצפון ת"א) כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (כאמור ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי (כאמור בשיכון ל' בצפון תל אביב) אך התברר כי דלתות שתי הדירות נעולות והן חשוכות ואיש אינו עונה מהן. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור, משתמש ונגוע בסמים אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה. גם שום עיתון במדינת ישראל לא העז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל' ולא חש בטוב. כעורך ראשי ומנווט ראשי של כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם של המִשְדָּר הקונקרטי הזה, לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים. אפילו לא ברמז. לא היו לי כל הוכחות ואין זה מתפקידה של הטלוויזיה (במקרה הקונקרטי מחלקת הספורט) להוציא את דיבתו רעה. כעורך ראשי ומפיק ראשי של כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וראשית דבר כאדם וכעיתונאי, הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של "מסמך נקדי". הרי היה לי קל מאוד לכתוב ידיעה כי אולסי פרי לוקח סמים ולהורות ליורם ארבל לשדֵר אותה. מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי. שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות. שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התיצבותו של שחקן החיזוק השחור. הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ'. השלושה התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח. אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר אך לא הוטל עליו עונש חמור. צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל, גביעי המדינה, ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות. הגירסה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה . מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 99 : 93. אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים. מכבי ת"א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5]. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982. קטע עיתונות של "ידיעות אחרונות" . "לאן נעלם אולסי ?" שואלת הכותרת בנימוס.

ראה "ידיעות אחרונות מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו כי "האבדה נמצאה" בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי. הגרסה המקובלת הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב.

ראה "מעריב" מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982. עיתון "מעריב". גרסתה של הכתבת גב' רחל פרימור : "אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…".

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "הארץ". הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת"א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי. 

ראה מאמר של כתב "הארץ" מיכאל "מייק" קרנון מטיף מוסר להנהלת מכבי ת"א במאמרו בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד הערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982, אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן. 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום. לא נמניתי על מפריחי השמועות, ובהיעדר הוכחות טלוויזיונית בתמונה וקול, אסרתי גם על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות רַכְלָן. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה. כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח מאוד ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם. כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה, ואיש לא דיבר על כך בגלוי, מה עוד שחברתו הדוגמנית גב' תמי סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר. הדלת בדירתה בשיכון ל' בצפון תל אביב הייתה נעולה וסגורה. היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את דלת דירתה על בריח.

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים". דבר שקר. האיש שטוען שהוא ראה במו עיניו את אולסי פרי מנוטרל במיטתו וישן בדירתה של תמי בן עמי ז"ל שנת שיכורים, בילף ושיקר את קוראיו ושומעיו. אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו.

תחילת ציטוט מהמקלדת של שלמה מן : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר, אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת , מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?". משה גרטל " יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון). לא נעים לי אבל זאת האמת". סוף ציטוט מהמקלדת של שלמה מן.

אני כופר לחלוטין גם היום בחלוף 38 שנים באמיתות טקסט הציטוט המופיע לעיל.

הערה א' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית"  

משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך שלמה מן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up ההכרחיות והמתבקשות כלהלן, כדי לאמת את סיפורו של משה גרטל, כלהלן :

 א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה למכור את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…?

ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי ז"ל נעלה את דלת דירתה בפני אנשי המשטרה שבאו לחפש את אולסי פרי. הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים. אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול את הסכמתו לכך.

ג. משה גרטל : האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם, שֵם המקליט, ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982…?

ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות, ממש כמו היום – כפופה להליך ביורוקרטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו מראש…? הרי לא ידעת למפרע כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…?

ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל, יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבוריתב- 1982. טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע אם כך לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה אולסי פרי מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע לא סיפרת לטוביה סער ויוסף "טומי" לפיד כי יואש אלרואי לא מאפשר לך לשדר את חומר הפילם הדרמטי שאתה מחזיק בידך…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע אם ככה, הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית…? ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך, מה שמו של המקליט בצוות, ומי היה התורן – חשמלאי בצוות…?

הערה ב' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית"  

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ???

לפני רבע מאה של שנים, ב- 22 ביוני 1986, הבקיע דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה בעל הכריזמה האלוהית שער שנוי במחלוקת ספק בראשו ספק בידו במשחק ארגנטינה – אנגליה בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 86'. זה קרה בדקה ה- 51 באִצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" במכסיקו סיטי. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן יצא להדוף כדור גובה שהתעופף כ-7 מטרים משערו, אך דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה שניתר יחד עִמו הקדים אותו וכבש. המשחק הזה הועבר בשידור ישיר ממכסיקו לירושלים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם עוד 110 רשתות טלוויזיה בתבל. יוֹרָם אָרְבֶּל היה השַדָּר שלי בעמדת השידור שלנו ב- "אַצְטֶקָה". אני הופקדתי ושימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 מטעמם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת דאז, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין בעת ההיא, ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, יָאִיר שְטֶרְן. מקום מושבי כבַּקָּר השידור היה ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. שופט המשחק הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר שניצב כ- 15 מטרים מהאירוע לא הבחין במעשה חריג כלשהו ואישֵר את השער. ארגנטינה צעדה ביתרון 0:1. בעוד השופט נפנה למרכז המגרש מחו האנגלים נמרצות וטענו שהקפטן הארגנטיני כבש את השער באגרופו ולא בראש. זה לא עזר להם. ניידת השידור הגדולה של קבוצת השידור המיוחדת הטלוויזיונית המכסיקנית של "1986 TELEMEXICO", מי ששימשה ה- Host broadcaster הבינלאומי של המונדיאל ההוא ב- 1986, הריצה מייד שלושה הילוכים חוזרים ממוחשבים בזה אחר זה משלוש זוויות צילום שונות : מצלמת קו 16, מצלמה אחורית שהוצבה מאחורי השער האנגלי, ומצלמה מהזווית ההפוכה לבדיקת האירוע. בתום ההילוך החוזר השלישי אִבְחֵן השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל את השערורייה וניסח טקסט מדויק בן 12 מילים בלבד, "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". מובן מאליו כי איכות הטקסט המזהיר של יוֹרָם אָרְבֶּל בשידור ישיר היה מותנה בכמות אמצעי השידור וטיב הטכנולוגיה והבימוי שסיפקה לו קבוצת הטלוויזיה המבצעית של "1986 TELEMEXICO". הטקסט הטלוויזיוני ומכשירי הטלוויזיה הפכו את דְיֶיגוֹ אָרֱמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה לעבריין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכניע את שופט המשחק עֶלִי בֵּנָאסֶר ואת השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן אך לא את 12 מצלמות הטלוויזיה שנכחו ב- "אַצְטֶקָה" וגם לא את יורם ארבל. הקפטן הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הודה בסיום המשחק בריאיון עיתונאי בכיבוש השער בידו אך ניסח זאת באמצעות אמירה תיאולוגית מבריקה שהותירה לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוסרי. "Era la mano de dios" (זאת הייתה יד האלוהים), השיב למקטרגים. הייתי שָם כשיוֹרָם אָרְבֶּל מילא את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל , “Tell it like it is” בסיוע טכנולוגיית הטלוויזיה המכסיקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים יכולנו ב- 1986 רק לחלום על איכות ציוד טלוויזיה כפי שעמד לרשות TELEMEXICO. ראה הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים אודות התפתחות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה העולמית – הבינלאומית מ- 1884, והתפתחות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- 1968, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

טקסט תמונה :  22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86'. אחת התמונות החשובות ביותר בהיסטוריה של צילום תחרויות הספורט בטלוויזיה. מצלמות הטלוויזיה של קבוצת  1986 TELEMEXICO לוכדות את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בקלקלתו. שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר ניצב קרוב לאירוע אך לא הבחין במעשה הרמאות של גאון הכדורגל הארגנטיני שניצב אליו בפרופיל כשידו השמאלית מוסתרת, ואישר את השער. דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את שלישיית השופטים ואת שוער אנגליה פיטר שילטון אך לא את המצלמות המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית יורם ארבל. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית המבצעית המיוחדת "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 19 במארס 1989 אירחה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטרליה בכדורגל באצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם של איטליה 90'. בדקה ה- 71 של המשחק כבש השחקן האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את שערו של השוער הישראלי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מ'. מול צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס המסוכן הציב בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג חומה דלילה ורשלנית. מפני שלא הבין דבר באווירודינמיקה של הכדור כפה על עצמו החלטה שגויה לחלוטין ולא אינטליגנטית בעליל, משהעמיד את החומה שלו במקום הלא נכון, וגם התייצב חסר ידע במקום הלא נכון בשערו. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ניצל את המיקום המוטעה של החומה והשוער ועקף בקלות את הקיר הבלתי יעיל. הכדור חדר לשער ובוני גינזבורג נכנע מייד. רב אומן הטקסט יוֹרָם אָרְבֶּל הפיק בשידור ישיר את הסלוגן המפורסם הבלתי נשכח שלוֹ, "…ככה לא בונים חומה…זה מה שאמרתי לכם…". הביטוי הנפלא יצר מומנטום אך הוא לא היה מדויק לחלוטין בפרטיו. בעיטות חופשיות בכדורגל והמאבק בין הבועט לבין החומה ושוערה הן אתגר צילום טלוויזיוני מרתק. לא צריך להיות מומחה בפיסיקה ומתמטיקה כדי להבין את עיקרון כוח העילוי הפועל על כנף של מטוס בעת ההמראה וכדי לדעת כי אותו "כוח עילוי" הוא אפקטיבי ומשפיע על מעוף הכדור שנבעט בכוח רָב לעבר השער ונַע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לפנים אך בגלל סחרורו (במקרה של צ'ארלי יאנקוס – מימין לשמאל) פועלים עליו כל העת כוחות אווירודינאמיים המטים אותו ממסלולו הצפוי. ואומנם הדוּ קְרָב צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס – בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ב- 19 במארס 1989 באִצטדיון ר"ג התבסס על עקרונות הפיסיקה וחוקי המתמטיקה והניב רֶצֶף תמונות (Sequence) טלוויזיוניות דרמטיות. לדאבון לֵב עשה השוער הישראלי ברגע הזה את כל הטעויות האפשריות ונִיגַּף. הכדור שנבעט ע"י צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס עבר את הדרך של 28 מטרים בתוך שנייה אחת בדיוק, וחדר לשער ליד הקורה הימנית (מנקודת ראותו של הבועט). ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי "הכדורגל סמן ימני" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" המתייחסים בהרחבה לתופעת האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, ומסבירים גם את חוסר מעורבותם של שני מאמני הנבחרת הצמד יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל, שלא הכינו את שיעורי הבית שלהם לקראת ההתמודדות נגד אוסטרליה. השוער בוני גינזבורג ומאמניו היו חסרי מודיעין מינימאלי ולא ידעו אפילו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין בלבד ולכן יכול לסובב את הכדור החופשי הנייח רק לכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו. השמאלית מנקודת מבטו של השוער). כל השלושה, השוער ושני המאמנים – נכשלו מכל היבט בהצבת החומה ובניינה ושילמו את המחיר. צריך להתבונן ב- Sequence הזה כולו כדי להבין מדוע האמירה הכפולה, "…ככה לא בונים חומה, זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה…", נחרתה בזיכרון הקולקטיבי. מאידך היא כללית מידי, איננה קונקרטית, ולא מדויקת מספיק. האָשָם הראשי מוטל על השוער בוני גינזבורג. הוא היה המתכנן, הארכיטקט, והבנאי של חומת הקיר שלו ונכשל כישלון קולוסאלי. האַשָם מִשְנִי מופנה לשני המאמנים המנוחים יַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל ויִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל. הצבת חוֹמָה וגודלה מול בועט מיומן דורשת מחשבה, תרגול מוקדם, ותכנון קונקרטי ןמדוייק מראש, ולגופו של כל מקרה. בניית חוֹמָה איננה אקסיומה. כדאיות הקמתה מותנה באופי וכישרון השחקן הַבּוֹעֵט, באיזו רגל הוא בועט, מרחק הכדור מהשער, ומיקומו הגיאוגראפי ביחס לשער. תבוסתו של בוני גינזבורג מול צ'ארלי יאנקוס היא כרוניקה של טרגדיה ספורטיבית ידועה מראש והייתה עניין של זמן בלבד. השוער הישראלי הובס.

בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג המאוכזב סילק את הכדור של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מרשתו ובעט אותו בייאוּש לעבר מרכז המגרש. רואים זאת היטב בסרט הצילום. הוא אפילו לא היה יכול לבוא בטענות לעצמו או לחומה שלו. לא היו לוֹ את הכלים להתגונן כהלכה מפני שלא היה לוֹ צֵל של מושג קלוש במתמטיקה הפיסיקלית של מדע ה- "אווירודינמיקה" הנוגעת לתורת הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל ובאנטומיה התנועתית של רגל ימין של הבועט המיומן צ'ארלי יאנקוס שסובבה את הכדור. חישוב פשוט מראה כי אם הכדור החופשי שנבעט ע"י צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של ההתמודדות בין נבחרות הכדורגל של ישראל ואוסטרליה באצטדיון ר"ג ב- 19 במארס 1989 עבר את כברת הדרך של 28 מטרים בתוך שנייה אחת הרי שהמהירות הממוצעת של טיסתו בחלל האוויר לעבר שערו של בוני גינזבורג עמדה על 100.8 קמ"ש.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. זהו ה- Grand Master יורם ארבל, גאון הביטוי בשידור ישיר, ושדר הכדורגל הטוב ביותר בתולדות תעשיית הטלוויזיה בישראל בכל הזמנים. (הערה: אולם רק בתנאי שמערכת עיתונאית איתנה ורצינית עטפה אותו). (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבעיטה החופשית בכדורגל היא מַדָּע. הרֶגֶל איננה אֵיבָר מדויק כמו היָד אך מספיק מוקפדת ומְיוּמֶנֶת (וגם חזקה) כדי להפריד כוחות בעת הבעיטה בכדור : כוח אחד משגר ומניע אותו בעוצמה לפנים ומעניק לו כיוון. הכוח השני מסחרר אותו. היחס בין משקלו של הכדור הנבעט להיקפו חושף אותו בעת תנועתו המהירה באוויר לכמה השפעות אווירודינמיות המסכנות מאוד את השוערים (ההסבר נמצא בכל ספר פיסיקה אלמנטארי) בעיקר כשמדובר בבעיטות חופשיות מסוחררות מטווחים של 30 –16 מטרים. לכן גם הצבת החומה היא מדע. חקר השחקן הבועט ואיסוף מודיעין אודות הרגל הבועטת החזקה שלו הכרחי כדי לדעת מראש לאן יסוחרר הכדור, וכיצד יש להציב את החומה מולו או מול כל בועט ספציפי. ב- 14 במארס 1989 חמישה ימים טרם בואה לישראל לפני המשחק באצטדיון ר"ג, ערכה נבחרת אוסטרליה משחק אימון באתונה. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש שער בבעיטה חופשית ממצב דומה לזה שכבש נגד בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הזמנתי את צֶמֶד המאמנים יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לעלות לירושלים לצפות ב- Item הקצרצר שקיבלנו מהטלוויזיה היוונית הציבורית ERT ואשר חשף את סוד כוחו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט בעיטות חופשיות מוכשר ובעל ניסיון של נבחרתו. שניהם סירבו. דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַאָראדוֹנָה היה הראשון שהפך בראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה את הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל באופן שיטתי לכלי נשק קטלני. שחקנים רבים לפניו וגם אחריו, ישראליים ובינלאומיים, קנו אף הם מוניטין בתחום המומחיות הקונקרטי הזה : יהודה שהרבני, אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, רן בן שמעון, ריינר בונהוף, דייויד בקהאם ורבים אחרים. ובימינו אנו כמובן ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו.

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת היה ששי אפרתי. מפקח הקוֹל והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר המשחק [6]. זה היה כבר שֵש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי כהרגלי את השידור הישיר מעמדת הפיקוד שלי במגרש ליד שני הפרשנים. המאמן צבי "צביקה" שרף הוביל את מכבי ת"א הפייבוריטית בעת ההיא ובתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּנְחַס "פִּינִי" גֵרְשוֹן יחדיו עם עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין. היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הטובים באירופה בעת ההיא. לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לציוותי הצילום והמקליטים כשעתיים בטרם השידור הישיר : "אין להפר אותן בשום פנים ואופן. הן פק"ל (פקודות קבע ללחימה בז'רגון הצבאי)". הפקודה הראשונה הייתה לאנשי הקול על הפרקט המצוידים במיקרופונים "GUN MIC" להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צביקה שרף למתחרהו פיני גרשון. וגם לאמנון אלטשולר האיש המופקד על הקונסולה בניידת השידור הגדולה. "תהיה ערני ותגביר את עוצמת ה- Sound בעת פסקי הזמן", הוריתי לו. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים, וכאמור גם שני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. הפקודה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera), בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק. חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00 : 00 – ייחשב הסל כ- כשר.

טקסט תמונה : 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת"א. ה- Time out המפורסם והמסוקר בצורה הטובה ביותר ע"י הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים (בחולצה לבנה במרכז) נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א בשעה שהתוצאה היא שוויון 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן שלוֹ ארז 65:65 אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סמי עומר הנדבק ממש  לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מוריד הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין), פפי תורג'מן, ודורון שפע. [מימין למעלה נראה ציון נאנוס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון]. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל תיעדו את האירוע החד פעמי בצורה מאוד ברורה וללא דופי. זאת הייתה עשייה טלוויזיונית במיטבה. אנשי חטיבת הספורט בפיקודי והטכנאים המצוינים שלנו הביאו לצופי הטלוויזיה שלה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יכלו לשמוע היטב את הוראותיו המדויקות של המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו, כשקלע סל ניצחון 2 שניות לפני שריקת הסיום, וקבע את התוצאה 65:67. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

לא תיארתי לעצמי בראשית המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יְסָמֵן לוח התוצאות שוויון 65:65. במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פסק זמן. שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים, שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את מכבי ת"א ויורם מנדלבאום ז"ל בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את הפועל ירושלים – חשו למלא את תפקידם. הנהלת מכבי ת"א בראשות שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן ז"ל מנעו מהמקליט שלי מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים בפרקי ה- Time out. לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צביקה שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו כֶּנֶס סודי של השב"כ ותמיד חשש מהדלפות. הוא ירא את מיקרופון הטלוויזיה. הכל היה סודי ובלתי נגיש אצל מכבי ת"א. יו"ר הפועל ירושלים דני קליין דאז היה לעומת שמעון מזרחי יותר גמיש, יותר אדיב, ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום ז"ל וסַמִי עוֹמֶר נעמדו באין מפריע ליד המאמן פיני גרשון, עוזרו ארז אדלשטיין, ושחקני הקבוצה שישבו על ה- Bench והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי. המיקרופון (Gun Mic) הסמוך קלט כל מילה ומילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך טלוויזיוני נדיר ומזהיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ה- Time out הגדול, המפורט, והנצפה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר לחלוטין את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת"א בעצמו ולבדו בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו בתוצאה, 65:67 (ראה פירוט התמליל בהמשך הספר "הקשר הסימביוטי"). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו דֵיוִויד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו הווארד קוסל ז"ל שדר הטלוויזיה היהודי אמריקני הבלתי נשכח של רשת ABC, שהכריז בשעתו, כלהלן : “Tell it like it is”.

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל "NOKIA" בין קבוצות מכבי ת"א והפועל חולון. השדר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח. הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר. 6 שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת"א 71:72 מסל של נִיקוֹלָה וִויצִ'יץ'. מאמן הפועל חולון מִיקִי דוֹרְסְמַן נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת"א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם צביקה שרף. זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים מיקי דורסמן וצבי שרף. זהו מבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה המתעד משחק כדורסל , לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה של ערוץ 10 ז"ל ההוא נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים. המצלמות היו שָם אך לא המיקרופונים. בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק. נותרו 6 שניות לשריקת הסיום של המשחק. בעוד מאליק דיקסון מתכונן לשגר פנימה את כדור החוץ התקרב אליו חברו דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל את הכדור. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת"א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים החולוניים ביצעו תרגיל בסיסי של “Give and go” בתורת הכדורסל, והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כידרר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל מכבי ת"א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס. 72:73 לפועל חולון שזכתה באליפות הליגה. מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים – תהילת אֶרֶץ. מאמן מכבי ת"א צביקה שרף שוב נכשל בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות. אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10 ז"ל ההוא משלא הציב את המיקרופונים שלו במקומות הדרושים.

בהיערם, לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח-מט בצורת כדורסל נגד צביקה שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צביקה שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן. הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר. כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן עד למאוד לציווי של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית הָווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”. היינו הטובים ביותר באירופה.

פרק 2. 

*הולדת יחסי הגומלין ב- 1970 בין רשות השידור לבין מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א וראשית הקשר הפילנטרופי ב- 1971 בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א.

*הופעתם ב- 1969 של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי ומנהל הקבוצה מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי. *המו"מ הכספיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם המועדון לצורך שידור ישיר של המשחקים היו קשוחים ולא תמיד מקור לאושר וגאווה.

*השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בטלוויזיה היו במשך שנים רבות מאז ראשית עשור ה- 70 וגם בשנות- 80 ותחילת שנות ה- 90 סוד ציבורי כמוס.

*סעיף מיוחד המעוגן בחוזה בין שני הצדדים אסר על הודעת דבר השידורים הישירים בטלוויזיה (ובעיתונות) עד יום המשחק בשעה שבע בערב.

*המועדון חשש כי פרסומם יבריח את קהל האוהדים מהיציעים וישאיר אותו בבית. החשש התגלה כמופרך אך מכבי ת"א סירבה לוותר . סעיף הפרסום בחוזה הוליד חיכוכים קשים בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת"א. דבר פרסומם המוקדם של שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ה- Promotion שלהם וה- Built up סביבם, השתנה רק עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור באפריל 1993.

שחקן הכדורסל האגדי היהודי-אמריקני טַל בְּרוֹדִי עלה לישראל מטְרֶנְטוֹן – ניו ג'רסי ב- 19 באוקטובר 1966 בהיותו בן 23. אוהד מושבע של המועדון אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו במכוניתו היישר מנמל התעופה לוֹד למגרש המרצפות היָשָן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון". הגעתו הייתה סנסציונית ומאות אוהדים המתינו לו במקום. טל ברודי לבש מאות פעמים את גופייה מספר שֵש של מכבי ת"א וגם את מדי נבחרת ישראל . עשר שנים לקח לוֹ להוביל את מכבי ת"א אל הפסגה האירופית. ב- 7 באפריל 1977 ניצחה מכבי ת"א בראשות הקפטן שלה טל ברודי בבלגראד במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות את הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף. טַל בְּרוֹדִי הוא גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א בכל הזמנים באישיותו וכשרון המשחק שלוֹ. הוא המוביל, הסוחף, ואחד מאבות המורשת המפוארת. הוא מבין האנשים כספורטאי וגם כאדם שהשפיע עלי ביותר ב- 35 שנותיי בתעשיית הטלוויזיה. כשהיה נער בביה"ס התיכון בטרנטון בעיר ניו ג'רסי אמר עליו מאמנו בביה"ס פְרֶד פְּרָיְיס בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…טַל בְּרוֹדִי היה לא רק נער מוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של המשחק אלא ניחן באופן יוצא דופן בדבקות במשימה ובכך הפך למנהיג. פעם הייתה סופת שלגים בטרנטון והעיר ניו ג'רסי נסגרה לחמישה ימים. זה לא הפריע לטל ברודי ליטול מָכּוש ולפנות את הקֶרַח מחלון אולם הכדורסל של בית הספר ולהשתחל דרכו כדי להתאמן לבדו בקליעה לסל. אף אחד חוץ מטל ברודי לא העז לצאת מפתח ביתו בסופת שלגים כזאת…".

טקסט תמונה : 1959. טרנטון – ניו ג'רסי. טל ברודי בן 16 עם מאמנו בביה"ס התיכון פרד פרייס. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1961. אוניברסיטת אילינוי. טל ברודי בן 18 במדי אוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 מוסיף פרד פרייס : "…לא היה כמוהו. עד כדי כך. טל ברודי אהב את המשחק ואת האימון עד כלות. הוא צעד בסופת שלגים בעיר אל פרקט הכדורסל רק כדי לשמור על כושרו כשחקן. הוא היה Fighter כבר בגיל כה צעיר. מעולם לא ראיתי כדורסלן שכה דבק במשימה ובכך גם הפך לדוגמא חינוכית…". מומחי הכדורסל של אוניברסיטת אִילִינוֹי שטַל בְּרוֹדִי לבש את מדיה חיוו את דעתם, "טַל בְּרוֹדִי יכול היה לשחק בכל קבוצה מקצוענית ב- NBA. הוא רק היה צריך לבחור היכן מפני שהיה כוכב עַל. נכונה לו קריירה מזהירה. הוא היה שחקן כדורסלן בעל יכולות ויכול היה להיות ספורטאי עשיר אך בחר לבנות את חייו במדינת ישראל". מנהל קבוצת מכבי ת"א מר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל מנהל מכבי ת"א והאיש שקיבל את טַל בְּרוֹדִי לקבוצת הפאר ההיא של מכבי ת"א, סיפר לי בעת שיחות התחקיר עמו, כלהלן : "…במשחק הגומלין ההוא במסגרת גביע אירופה נגד חוּבֶנְטוּד בַּאדָאלוֹנָה באצטדיון יד אליהו הפתוח ב- 2 במארס 1967 היינו זקוקים לניצחון בן 32 נקודות הפרש מפני שניגפנו במשחק הראשון בבאדאלונה 69:101 וכדי לכפות משחק שלישי ומכריע אצלנו בבית . אני זוכר היטב שטל ברודי אמר לי בתום משחק התבוסה בספרד, "…I’m sorry…". הוא לקח את האשמה עליו אך לא התנהג כספורטאי מובס. במחצית משחק הגומלין באצטדיון הפתוח ביד אליהו נגד חובנטוד בדלונה הובלנו בהפרש זעיר בן ארבע נקודות רק  24:28. נזקקנו לניצחון בן 32 נקודות הפרש לפחות כדי לכפות משחק שלישי ומכריע בתל אביב. זה נראה רחוק. בחדר ההלבשה שררה אווירת נכאים. רק טל ברודי עודד את השחקנים ואמר, "חברה מה זה לקלוע עוד 14 סלים – אנחנו נעשה את זה". הוא היה שחקן נפלא וגם אופטימיסט חסר תקנה שעמד בהבטחתו…". טַל בְּרוֹדִי קלע במשחק הגומלין הזה 36 נקודות ומכבי ת"א הביסה את חובנטוד בדלונה בתוצאה 51:83. משחק הניצחון הזה כונה ע"י הציבור "נֵס בַּדָלוֹנָה" וכפה משחק שלישי בו ניצחה מכבי ת"א בקלות 51:75 והעפילה מאוחר יותר למשחק הגמר הכפול באפריל 1967 נגד הקבוצה האיטלקית אִינִיס ווארזה עם דִינוֹ מֶנֶגִין. מכבי ת"א הפסידה במשחק הראשון ב- 7 באפריל 1967 בווארזה בהפרש של עשר נקודות 67:77, וניצחה כעבור שבוע ביד אליהו 67:68 אך האיטלקים זכו בגביע ומכבי ת"א בסגנות. זאת הייתה ההתחלה. משה דַיָין אמר : "בטַל בְּרוֹדִי עֶלֶם חמודות מתגלם החלום הציוני". מאמן הכדורסל הישראלי שמואל יעקובסון היה הראשון שגילה באקראי ב- 1964 את טַל בְּרוֹדִי ואת יהדותו בשעה שביקר בארה"ב וראה את טַל בְּרוֹדִי משמש יחד עם השחקן ווילט צ'מברליין מדריך במחנה הכדורסל בניו יורק של המאמן האמריקני הנודע קְלֵיְיר בִּי (Klair Bee). שמואל יעקובסון דיווח על "המציאה" לנוֹח קְלִיגֶר יו"ר מועדון מכבי ת"א. בקיץ 1965 השתתף טַל בְּרוֹדִי ככוכב נבחרת ארה"ב בטורניר הכדורסל של המכבייה ה- 7 והתאהב במדינת ישראל. טל ברודי הצטרף לאגודה חובבנית וחבַר לאידיאל ספורטיבי ציבורי שטוו נערים צעירים מתל אביב בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כמו יִצְחָק פֶדֶרְמַן (אביו של דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן), יְהוֹשע רוֹזִין, שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי [7], אַל פְלָיְישֶר, אַרְיֵה בֵּן עָטָר, צְבִי שְמֶרְלִינְג, אַרְיֵה קְלִיגְסְבֶּרְג, משֶה בַּרוּךְ, וסֶם שְטַיְינְבֶּרְג. לפני 77 שנים ב- 1933 עמדה אגודת מכבי ת"א בפני סגירה בגלל חובותיה לעיריית תל אביב. מתקני הספורט שלה ברחוב סלמה הסמוך לשכונת שפירא בדרום העיר ננעלו והועמדו תחת כונס נכסים. באישון לילה באותה שנה עקר הנער יִצְחָק פֶדֶרְמַן את עמודי הסלים במגרש ברחוב סלמה, העמיס אותם בעגלה רתומה לסוס, והעבירם לרחוב המכבי ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן" ושם נטע אותם בקרקע החוֹלית. זאת הייתה ראשית ההיסטוריה של המועדון המפואר.

טקסט תמונה : 1940. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 80 שנים. מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. דור המייסדים. החמישייה המפורסמת של מכבי ת"א בימים ההם . זיהוי השחקנים מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין).  הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחצות הליל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת"א גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי. קראתי לסרט התיעודי הזה בשם, "גופיה מספר שֵש". זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת"א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו אז לטל ברודי  34 אך הוא השלים את המשימה והיה אלוף אירופה. הישג חסר תקדים שלו ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה. קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה"ב שמשנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל. וותיקי מכבי ת"א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ז"ל ורָלְף קְלָיִין ז"ל, ומנהליהם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר הזה "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי –  19  באוקטובר 1966. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' שש" (75 דקות), נחקר, נכתב, הופק, ובויָם על ידי במשך כשלוש שנים בין אפריל 1977 לספטמבר 1980. הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל והעורך שלי היה ז'אן קלוד זרביב (אביב) ז"ל. הסרט שהורכב מקטעי film ו- video שודר בהצלחה רבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. לצורך תחקורו וצילומו ראיינתי בארץ ובארה"ב כ- 100 (מאה) אנשים, ביניהם משה דיין מעריצו של טל ברודי שאמר עליו : "טל ברודי הוא עלם חמודות יהודי – אמריקני. בשחקן הכדורסל הכישרוני הזה מתגלם ומתגשם החלום הציוני".

טקסט תמונה : משה דיין מקבל את פני ב- 28 אפריל 1980 בביתו בצהלה. לא יכולתי שלא לחוּש אהדה עצומה למשה דיין מצביא הדגול והאמיץ הבלתי יישכח של מדינת ישראל. אני מתדרך אותו ומסביר לו את הרקע לריאיון הטלוויזיה עמו הדן בשחקן הכדורסל של מכבי ת"א טל ברודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. אני מראיין את משה דיין בווילה שלו בצהלה לצורכי הסרט על טל ברודי  "גופיה מספר שש". משה דיין אמר לי כלהלן באותה הפגישה ההיא : "טל ברודי הוא עלם חמודות. בטל ברודי מתגשם החלום הציוני !". זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שראיתי את משה דיין פנים אל פנים. לא היה ספק, הוא היה איש מרשים מאין כמותו. משה דיין מת ב- 16 באוקטובר 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים. זה נכון. ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן. מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ומוניטין תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית. הטלוויזיה הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977 – 1976 ועד עונת 2007 – 2006 סכום עצום ונכבד (הנתונים המדויקים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי,"הקשר הסימביוטי") ובתמורה צברה יוקרה ורייטינג. אלה הם בדיוק חוקי המשחק בין הטלוויזיה למושאי השידור שלה. אנחנו צברנו אהדה ותהילה בעקבות הרייטינג השופע. ערוץ 2 צובר בעקבותיו ממון. יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות במפעלים האירופיים, הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה, וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אנוכי שמוניתי בנובמבר 1980 ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל למנהל חטיבת הספורט, ו-באתי בעקבותיהם, העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה. 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום. מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים . בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב. חשנו את האוויר החם של ערוץ 5 וערוץ 2 נושף בעורפנו. כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל. זה היה כמו ריטואל. מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות רבה. הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם או אליהם. בס"ה, היו לנו רק שתי נקודות מפגש במשך שלוש עשרות שנים. היכל הכדורסל ביד אליהו ושולחן המו"מ. מעולם לא התראינו במסגרת פרטית. באופן אינדבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט ה- 8 בנובמבר 1984). ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה. המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו . זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה. אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג. תוֹחֶלֶת החיים שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו, שומעת ומקשיבה לנו. מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ בנובמבר 1968 ואת תחרויות גביע אירופה בנובמבר 1970 אך לשלם לה זכויות שידורים החלה רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976.

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי. ראשיתה בקונטיננט האירופי. מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני. הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה. הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות , מִילָאן ואִינְטֶר. שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן. הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה, הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק.

הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים. הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי. עליך להיות אָלוּף. זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האֵיתָּנוּת התקשורתית היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג. לטלוויזיה יש תכונה מולדת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור. אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים. מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין ז"ל ו/או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב ז"ל. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש. חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות או בית דין גבוה לצדק. היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור. הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למכסימאלית. המשוואה הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה.

פעמים רבות נשאלתי בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי היא דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות". הספר הזה "הקשר הסימביוטי" המופיע בסדרת 13 הספרים העוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה",הוא תיעוד וניתוח של הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים שהתקיימו במשך יותר משנות דוֹר 2006 – 1969 בין הטלוויזיה הציבורית בישראל לבין מכבי ת"א. תחילתה בצילום ושידור הדרבי התל אביבי בכדורסל שהתקיים ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד" במסגרת המחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל בו גברה קבוצת הפועל ת"א על מכבי ת"א 70:78 [8] והמשכה ב- 24 ביוני 1969 בכיסוי משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א ששוחק אף הוא באצטדיון "בלומפילד" ושוב ניצחה הפועל ת"א 70:88 וזכתה בפרס הנכסף. אח"כ העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט "נעמן" (במפרץ עכו) [9]  את המשחק בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה סטנדרד ליאז' 62:74 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם מאז ימיהם של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- 5 יְשַעְיּהוּ "שָיְיקֶה" תָּדְמוֹר תמכו בסימביוזה המתוכננת הזאת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת"א שעלתה ממון לקופה הציבורית אך מאידך הניבה רייטינג מזהיר. יתירה מזאת, השידורים הישירים האלה היו אבן הפַּאזֶל שנושקת לכל האחרות וחיברו את צופי הטלוויזיה ביתר שאת למשדרים שקדמו למשחקי מכבי ת"א ולאלה שבאו בעקבותיהם. הספר הזה הוא גם סיפור אודות שיתוף הפעולה המדהים, היוצא דופן, והדרמטי בין מכבי ת"א לבין נותנת החסות שלה חברת הממתקים והקפה "עֵלִית", מאז שנת 1971 ועד עצם היום הזה. מועדון מכבי ת"א לדורותיו חייב חוֹב עולם למַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ, לדָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ (היה נשוי לתָּמָר בִּתּם של רות ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ), לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ולמִיכַאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס. בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל שוב ושוב ופעם אחר פעם לפסגה. ללא סיועה המסיבי של "עֵלִית" בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי. חברת "עֵלִית" הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את קבוצת מכבי ת"א. במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות והזוויות, שכלל את הטלוויזיה הישראלית – מכבי ת"א – וחברת "עֵלִית", טמון אחד הפרקים החשובים ביותר בהתפתחות ההפקה, ניצול אמצעי השידור והשימוש בהם, ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית לדורותיה.

טקסט תמונה : 1970. דור המייסדים הבלתי נשכח. תעשייני ובעלי חברת "עלית" מרק מושביץ ז"ל (מימין) ואבא פרומצ'נקו ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו תיבדל לחיים ארוכים אלמנתו של אבא פרומצ'נקו ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ העניק  את חסות "עלית" למכבי תל אביב בשנים 1985 – 1971. (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  מיכאל "מייק" שטראוס נשיא חברת "שטראוס – עלית" מעניק את חסות "עלית" למכבי ת"א בשנים 2008 – 1997. (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  דייויד פדרמן יו"ר דירקטוריון "עלית" בשנים 1997 – 1985 חברת "עלית" בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת  הכדורסל של מכבי ת"א והעניקה לה  חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום  עליהם. מאוחר יותר הפך דיוויד פדרמן לחבר הנהלת הקבוצה ואח"כ גם אחד מבעליה. אביו של דייויד פדרמן מר יצחק פדרמן ז"ל היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  זהו עו"ד אבי פילוסוף. יחד עם  עו"ד דוד מושביץ קידם בראשית שנות ה- 70 את הסכם החסות ההיסטורי בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א. (באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת הכדורסל של 1969 – 1968 ניצבו קבוצות כדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א הטובות בארץ ושקולות בכוחן על קו זינוק טלוויזיוני שווה ומשותף לשתיהן. הייתה זאת דווקא הפועל ת"א שזכתה ב- 1969 ב- "דאבל", אליפות הליגה וגביע המדינה בימים שהעִיר נחלקה לשניים . חצי תל אביב הייתה אדומה והחצי האחר צהוב. המטפורה הצבעונית הזאת נוגעת בעצם למאות אלפי אוהדי ספורט של שתי הקבוצות בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה החלה את שידורי הספורט שלה רק שנה קודם לכן ב- 1968. היא לא לקחה צד וצעדה בתחילת הדרך שלובת זרועות יחדיו עם מכבי ת"א וגם עם הפועל ת"א, שני מועדונים שווי כוחות והמובילים בישראל. למכבי ת"א לא היה בראשית הדרך שום יתרון על יריבתה העירונית למַעֵט שני אישים בשיעור קומתם ובדמותם של מנהל הקבוצה מר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ז"ל ויו"ר המועדון עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יבד"ל. אם השניים האלה מר שמואל מחרובסקי ומר שמעון מזרחי ושני התומכים תעשייני "עלית" מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אבא פרומצ'נקו היו ניצבים יחדיו ובראש הפועל ת"א, אזי יש להניח שהסימביוזה הטלוויזיונית הזאת הייתה משנה כיוון. ברבות השנים זכתה מכבי ת"א עשרות פעמים באליפות הליגה וגביע המדינה, וחמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות. קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א אף היא בעלת עבר היסטורי ומבצרה האדום אולם "אוסישקין" שניצב שנים רבות בצפון העיר על גדות הירקון, אינם קיימים עוד.

השתתפתי ב- 32 שנות עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במאות פגישות עם אנשי וועדות מארגנות בארץ ובעולם שדנו ברכישה וקנייה של זכויות שידורים של אירועי ספורט. פגשתי הרבה אנשים רציניים, מוכשרים, ובעלי יכולות אך לעיתים רחוקות נתקלתי באנשים מסוגם של שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ועו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. כה נחושים למען מכבי ת"א וכה שונים באופיים. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הוא איש פתוח, שנון, סרקסטי, ובעל חוש הומור. עו"ד שמעון מזרחי לעומתו – מופנם ומסוגר. אדם שממעיט בדיבור אך מילתו חצובה בסלע. מהימן, הָגוּן, ויָשָר כסרגל. אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' סיפר לי פעם כי שניהם היו שותפים תדירוֹת לחדר במלונות ברחבי אירופה בנסיעותיהם התכופות עם הקבוצה למשחקים בחו"ל ותמיד שמע ממנו רק ארבע מילים, "לילה טוב – ובוקר טוב". שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא איש קשוח אך יודע להתפשר כשצריך לעשות זאת. ישבנו פעמים רבות משני צִדֵי המִתְּרָס. מראה פניו העגמומיים והמיוסרים ילוו את מרקע הטלוויזיה לעַד. מעולם לא ראיתיו מחייך. המועדון חייב לו חוֹב עולם. שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא מנהיג ייחודי מזַן נדיר ובעל חזון שידע לנהל את מכבי ת"א טוב יותר מכל אחד אחר בעידן הטלוויזיה. כמוהו דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן. להתנהלותם המקצועית וההגונה של השניים הייתה השפעה מרחיקת לכת על מועדון הפאר ובאותה מידה גם על הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. אף על פי כן היו עמו לא מעט מחלוקות, ריבים, אי הסכמות, וגם איומים.

טקסט תמונה : 1995. שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (שני משמאל) הוא הספורטאי השני בתולדות הטלוויזיה (אחרי יעקב חודורוב) שזכה להיחשף לפני מיליון צופים בתוכנית "חיים שכאלה" בעריכתו והנחייתו של עמוס אטינגר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, מוטי ארואסטי, מיקי ברקוביץ', שמלוק מחרובסקי ז"ל, ואיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר ובעל יכולות, עמוס אטינגר. (באדיבות שמלוק מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיבדתי והערכתי את עו"ד שמעון מזרחי הרִשמי הענוב, המכופתר, והמדויק עד לפרטי פרטים (תמיד) ואת עמיתו שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי שבניגוד ליו"ר שלו היה לעולם לא פוֹרמאלי בהופעתו ולבושו, וגם בהתנהגותו. שני הפכים. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי היה טיפוס יוצא דופן. חכם ומוכשר, מהיר תפישה ודיבור, שָנוּן וסרקסטי, מהיר חֵימָה אך ישר והגון, רָב אוֹמן ביחסי ציבור על קשרים ענפים כמעט בכל מקום, ובנוסף גם מנהלה המסור והנאמן של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במשך ארבעה עשורים של שנים. לא בכדי יִיחֵד לו עמוֹס אֶטִינְגֶר בזמנו את אחת מתוכניותיו "חיים שכאלה" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דמוּתו הססגוֹנית והישירה לעיתים בּוטה וסרקסטית משכה את תשומת לבה של התקשורת במשך זמן רב. היו לשָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הרבה מאוד ידידים בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות. יתרון חשוב במסכת היחסים בין כל גוף ספורטיבי לבין המדיה (Media) שמכסה אותו. שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי היה דמות ייחודית בנוף הספורט הישראלי. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א חייב לו חוֹב עוֹלָם. "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי החל את הקריירה שלו במכבי ת"א כשחקן כדורסל בברית מכבים עתיד (אגודת בת של מכבי ת"א). כמו רבים לפני ואחריו הוא נמשך דווקא למועדון מכבי ת"א ולא לצד השני של המתרס, הפועל ת"א. הקריירה שלו כשחקן הייתה קצרה אך אולי שם נוצרה הזיקה בינו לבין יסודות הניהול של קבוצת ספורט. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הבין שהמגע האישי החם והטיפול הקונקרטי בכל שחקן הם המנוף להצלחה. הוא העמיד את עצמו 24 שעות ביממה לצורכי השחקנים. ב- 1980 בסיומו של צילומי הסרט הדוקומנטרי "גופיה מס' 6" אודות הכדורסלן טַל בְּרוֹדִי סיפר לי בפרוטרוט כיצד הוא ואַמְנוֹן שְלָאִין קלטו בארץ וטיפחו את שחקן החיזוק האמריקני טַל בְּרוֹדִי . שניהם פשוט אימצו אותו אל חיקם וליבם והעניקו לו תחושה של משפחה. כל מה שביקש מולא לפרטי פרטים. שמו של שָמְלוּק מחרובסקי נדחק בשנים האחרונות הצדה. לא כולם זוכרים אותו אך תרומתו למועדון הייתה יעילה, עצומה, ובלתי נשכחת.

טקסט תמונה : שנת 1952. שמואל 'שמלוק' מחרובסקי (בן 15 עומד ראשון מימין) לובש את מדי קבוצת הכדורסל של ברית מכבים עתיד. זיהוי היושבים מימין לשמאל : יעקב שני, יורם קרני, לובלינר, ברוך לב, ויורם גולדפרב. זיהוי העומדים מימין לשמאל : שמואל "שמלוק" מחרובסקי, אלי גלפנד, יו"ר אגודת ברית מכבי עתיד מר שטייניץ, משהל'ה ודני פרוינדליך . (התמונה, באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י "שמלוק" מחרובסקי.

טקסט תמונה : שנת 1952. שמואל "שמלוק" מחרובסקי (בן 15 ) במדי קבוצת הכדורסל של ברית מכבים עתיד עטורה גביעים . מכבי ת"א הייתה חלק אינטגראלי מגופו ונשמתו. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1984. שמואל "שמלוק" מחרובסקי (שני משמאל) המנהל המיתולוגי של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א יחד עם אברהם פלדה (חמישי משמאל) יו"ר הפועל ת"א, חותכים יחדיו בקיץ 1984 את עוגת הניצחון בקבלת פנים שערך לכבודם ראש עיריית ת"א שלמה " צ'יץ' " להט. ב- 1984 התחלקו שני המועדונים בתהילת הכדורסל. מכבי ת"א הוכתרה בתואר אלופת ישראל והפועל ת"א זכתה בגביע המדינה. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : לו סילבר קפטן מכבי ת"א, שמלוק מחרובסקי, שלמה להט, דני ברכה קפטן הפועל ת"א, אברהם פלדה, ושלושה אנשים לא מזוהים מלשכת ראש העיר. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק 3.

בשנות העבודה הרבות המשותפות משני צדי המתרס למדתי להעריך את הצֶמֶד המפורסם הזה ואת מסירותו חסרת הפשרות למען קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הם הקדישו את החלק הארי של חייהם לטובת המועדון שבו גדלו ואותו ניהלו עכשיו. שניהם היו ידידים של רשות השידור אם מותר להתנסח כך אבל לא חברים בשורותיה. לנו ולהם היה אינטרס משותף במערכת הסימביוטית הזאת . אנחנו רצינו לחשוף את מכבי ת"א בשידורים ישירים בטלוויזיה והם ביקשו תשלום זכויות שידורים עבור החשיפה. היו לא מעט וויכוחים סביב הנושא הכספי . תפקידם היה להגֵן על המועדון. תפקידנו, של אָלֶכְּס גִלְעָדִי בשנים 1980- 1976 ושלי בשנים 2002- 1980 כמנהיגי שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה לשמור על האינטרסים של רשות השידור ולהפוך את שאיפותינו הלכה למעשה. היחסים בין מכבי ת"א לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית התהדקו וכונו "קשרי ספורט" אך הפכו ברבות השנים להרבה יותר מזה. הם היו בראש וראשונה מגעים של כלכלה ומָמוֹן. ביזנס לכל דבר. שֵם המשחק היה דולרים תמורת שידורים ישירים בטלוויזיה. נקודות המפגש בֵּינינוּ במו"מ לא היו תמיד מקוֹר לאוֹשר וגאווה והולידו חיכוכים לא פשוטים שגבלו במריבות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביקשה לשדר ישיר מכסימום משחקים ולשלם מינימום עבור זכויות השידורים. בהיותה מונופול היא גם התנתה בשנים הראשונות את השידורים הישירים באי הדפסת נותנת החסות חברת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. מכבי ת"א רצתה לקבל תשלום גבוה ככל האפשר תמורת הענקת זיכיון הצילום וסירבה להוריד את "עֵלִית" מהגופיות. המאבק הסתיים בפשרה בעונת 1977- 1976 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת"א לראשונה סכום צנוע (ביותר) והתירה לה להופיע עם הפרסומת המסחרית "עֵלִית". ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בתולדותיה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות לאחר שגברה על אלופת איטליה 77:78, חברת "עֵלִית" כנותנת החסות נחשפה למיליון בתי אב, והטלוויזיה קצרה רייטינג חסר תקדים בימים ההם שהתקרב ל- % 100. כל צד הרוויח ושגשג בסימביוזה הזאת שהחזיקה מעמד הרבה יותר זמן מכל ברית שידור אחרת בתולדות הטלוויזיה בארץ ובעולם . אך בעל אקדים את המאוחר.

טקסט תמונה : עונת 1971- 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 50 שנים. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (עומד רביעי משמאל) ושמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל מנהל הקבוצה (כורע שני מימין) – הם האבא והאימא המיתולוגיים של קבוצת הפאר מכבי ת"א במשך שנים רבות. זיהוי העומדים מימין לשמאל : מולי אבישר, גבי נוימרק, אלי קורן, יוסי לז'ה, מיקי ברקוביץ', אריק מנקין (מוסתר), מיכה שוורץ, שחקן החיזוק מארה"ב ביל פלס, היו"ר עו"ד שמעון מזרחי, בן צ'ורלי (חבר הנהלה), המאמן יהושע רוזין ושופט הכדורסל דוד דגן . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : יגאל שצקי , שמואל "שמלוק" מחרובסקי, מוטי ארואסטי, וטל ברודי. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת 1985 – 1984 העמידה הנהלת המועדון בראשותם של עו"ד שמעןן מזרחי , שמואל "שמלוק" מחרובסקי ואריה ברנוביץ' קבוצת פאר לרשותו של מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ועוזרו משה וויינקרנץ. בשורות מכבי ת"א שיחקו קווין מגי, לי ג'ונסון, אולסי פרי, האווי לאסוף ז"ל, לו סילבר, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, חן ליפין ואחרים. הקבוצה דרסה את הליגה והביסה בקלות בגביע אירופה לאלופות את אלופת קפריסין אכילס ניקוסיה ואת אלופת רומניה סטיאור בוקרשט.

ביום חמישי – 1 בנובמבר 1984 החליקה לפתע קבוצת מכבי ת"א בבלגיה מדרגה אחת לפני בית הגמר. הקבוצה הפסידה באופן מפתיע במשחק חוץ לאלופה הבלגית סַאנְאֵיר אוֹסְטֶנְד 90:80. מכבי ת"א הייתה צריכה לנצח במשחק הגומלין בהיכל הספורט ביד אליהו כעבור שבוע לפחות בהפרש של 11 נקודות כדי להעפיל לשלב הבא של המשחקים למקום בו נמצא הכסף הגדול . מכבי ת"א פחדה שלא תוכל לעשות זאת רק עם החמישייה הפותחת. היא הייתה זקוקה נואשות ל- "שחקן השישי" שלה אותו הקהל המופלא והנאמן של האגודה שגודש זה עשרות שנים מידי שבוע את היכל הספורט ביד אליהו ודוחף בשאגותיו את השחקנים קדימה. עו"ד שמעון מזרחי ושָמְלוּק מחרובסקי חששו כי השידור הישיר המתוכנן בטלוויזיה הישראלית של משחק הגומלין בערבו של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 יבריח את קהלם מהיציעים. רווחה אז שמועה כי שידור ישיר של משחק כדורסל בטלוויזיה המונופוליסטית הוא כל כך מפתה עד שימנע מרִבְבת הצופים או לפחות מחלקה להגיע ליציעי ההיכל כדי לעודד את הקבוצה ברגע החשוב שלה. רבים מהם עלולים להישאר בבית. מכבי ת"א הייתה ב- 1984 עסק בעל אוריינטציה כלכלית מגובשת. תפישת עולמה של הנהלתה הייתה אקונומית מוצקה. מכבי ת"א עוסקת בכדורסל ורוח הספורט מרומם ומנפח את מפרשיה אך הממון מניע ומאיץ את גלגליה. הפסדים אינם באים בחשבון. הם אינם פוגעים רק ביוקרת הסמל והקבוצה ונזקם חמור בהרבה מעבר לכך. תבוסות מערערות את המערך הפיננסי ואת היסודות הכלכליים של המועדון ואת קשריו של המועדון עם הטלוויזיה הישראלית בחלק האָרִי של העונה. לכן צריך לנצח. הפסד נחשב לאסון כלכלי. ניצחון על אוֹסְטֶנְד הבלגית במשחק הבית הקרוב ב- 8 בנובמבר 1984 בפחות מ- 11 נקודות הוא ראשית דָבָר תבוסה כספית גדולה וגם כישלון מקצועי – ספורטיבי של המועדון. זה סדר הדברים.

היגיון המָמוֹן הדריך את עו"ד שמעון מזרחי ושמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי לפני כל שיקול אחר. קו המחשבה הזה על פי שיקול דעתם אומר כי הטלוויזיה מבריחה את הקהל מהיציעים ומחסור בקהל עלול לפגוע בעידוד שהקבוצה כה זקוקה לוֹ, ולהביא להפסד. הנימוקים האלה הנחו את שניהם לפעול נגד השידור הישיר המתוכנן על ידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות טוביה סער והביצוע בידי מחלקת הספורט שלוֹ. המועדון פרסם מודעות מאירות עיניים בתשלום במוספי הספורט של עיתוני הערב רבי התפוצה "מעריב" ו- "ידיעות אחרונות" בהן קרא לאוהדיו למלא את יציעי ההיכל ב- 8 בנובמבר 1984. הטקסט היה חד משמעי , "יותר מתמיד אנו זקוקים לעידוד שלכם במשחק הגורלי" . כתב "ידיעות אחרונות" רפי נאה המלווה את המועדון עשרות בשנים, פִּרְסֵם ידיעה בעיתונו : "משחק הגומלין בין מכבי ת"א לסאנאיר אוסטנד ביום חמישי – 8 בנובמבר 1984 , לא ישודר בטלוויזיה הישראלית", אף על פי שהיה ידוע כי בין מכבי ת"א לרשות השידור קיים הסכם כספי חתום המאפשר למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר ישיר בעונת 1985- 1984 את כל משחקי הבית של מכבי ת"א. למרות חששה הבלתי מבוסס מפני שידור ישיר נזהרה מכבי ת"א שלא להתריס בפומבי נגד הרשות. את העבודה עבור הקבוצה של המדינה עשה עבורה העיתונאי רָפִי נָאֶה בשולי מאמרו בעיתון של המדינה. הדבר הרתיח את דמי. מכבי ת"א העמידה את עצמה לשעה קלה מעל להסכם החתום עם רשות השידור. זה היה חוזה קשוח בו אסור היה לנו לפרסם עד שעתיים לפני שריקת הפתיחה למשחק את דבר השידור הישיר. לוחות שידורי הטלוויזיה שהתפרסמו בעיתונות היומית בילפו את הציבור וסיפרו לוֹ כי בשמונה בערב בימי חמישי תשודר תוכנית הספורט "משחק השבוע" ובשמונה וחצי תשודר תוכנית המדע "תַּצְפִּית". אפילו לא מילה אחת אודות השידור הישיר. הדיווח בעיתון "ידיעות אחרונות" על ביטול חד צדדי של השידור הישיר המתוכנן העלה את חמתי. מכבי ת"א הייתה שווה פחות הרבה פחות ללא חשיפתה בטלוויזיה אך זה לא הפריע לה לבטל את הסכם השידור הישיר של המשחק בהיכל יד אליהו נגד אוֹסְטֶנְד. ביום שני – 5 בנובמבר 1984 ירדתי מייד מבניין הטלוויזיה בירושלים לתל אביב לאימון הקבוצה בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לדוּן עם ראשיה בנושא השידור הישיר שנראה לי כמובן מאליו, בזכות ולא בחסד. שילמנו בעבורו במיטב כספנו והוא שוּבַּץ כבר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית. "על איזה ביטול שידור ישיר אתה מדבר מר שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי", אמרתי למנהל הקבוצה בפגישה מוקדמת בהיכל הספורט ביד אליהו בעניין החוזה החתום בין הטלוויזיה למכבי ת"א. בפיו של מנהל מכבי ת"א בעל משרד פרסום ושיווק נודע בעיר כבר היה סלוגן מוכן ונחרץ, "יואש אלרואי, נכון שיש לנו הֵסְכֵּם חתוּם אך הסכּמים נועדו כדי להָפֵר אותם". מילָה במילָה. לזכותו ייאמר כי אמר את הטקסט בגלוי ומבלי למַצְמֵץ. מעולם לא שמעתי תמליל כה מִתְּגָרֶה ומשתחֵץ שכזה. למרות הקשר ההדוק בין האגודה לרשות נוצרה אווירת חשדנות. היה ברור כי אם לא נשדר ישיר את המשחק המכריע נגד סאנאיר אוסטנד ב- 8 בנובמבר 1984, הרי שלרשות השידור יש את הזכות המלאה לנטוש את מכבי ת"א ולחבור אל הפועל ת"א מחזיקת גביע המדינה. הייתי מוכן נפשית לקראת הפרת ההסכם. נראה את מכבי ת"א מנסה לנוּע לפנים בלעדי מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שסוללות לה את הדרך.

גם ביום המשחק עצמו המשיך כתב עיתון "ידיעות אחרונות" לפַמְפֵּם לקוראיו במאמר שכותרתו הייתה "ממינוס 10 – לחורף חם", ובשוליו, "לא יהיה שידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברשת ב' של רדיו 'קול ישראל' " [10]. לא התכוונתי לוותר לאנשי מכבי ת"א. הסכם הוא הסכם . יהיה שידור ישיר פסקתי . דווקא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת חשב אחרת, "לא נורא אם לא יהיה שידור ישיר אחד העיקר שמכבי ת"א תנצח ותגיע לבית הגמר", הסביר את עצמו. סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן תמך בקיום ההסכם כלשונו ובשידור הישיר. לטלוויזיה המונופוליסטית הציבורית היה הרבה כוח אך למכבי ת"א לא פחות. היכל הספורט ביד אליהו היה גָדוּש מפֶּה לְפֶה. מכבי ת"א הביסה את אלופת בלגיה באותו העֶרֶב של 8 בנובמבר 1984 בתוצאה אסטרונומית  75:132 והעפילה לשלב הבא. מיקי ברקוביץ' קלע 35 נקודות, קֶוִוין מֶגִי – 29 נקודות, לי ג'ונסון – 27 נקודות, ואולסי פרי הוסיף עוד 13 נקודות. יורם ארבל ואנוכי והצוות הגדול של ניידת השידור שלנו לא היינו בהיכל ביד אליהו באותו הערב של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984. כולנו העפלנו לקיבוץ כפר גלעדי בגליל העליון למשימת כדורסל אחרת.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אנוכי (מימין) מתדרך ומעביר הוראות בכתב לשַדָּר יורם ארבל והמפיק יוסי לנדאו (יושב לשמאלו של השדר). צלם ה- Close up התחתון הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי) . הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הופתעתי מאוד מסירובו של יו"ר מועדון הגליל העליון גד יעקב לחתום בקיץ 1993 על הסכם שידורים בלעדי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית תמורת סכום שיא של זכויות שידורים בגובה של 1000000 (מיליון) דולר. (התמונה צולמה והוענקה לי באדיבות מר אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הפּוֹאֶנְטָה בסיפּוּר הפרת החוזה ע"י מכבי ת"א הזה הייתה מקוממת . מכבי ת"א מונהגת ע"י שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי הרגישה מספיק חזקה כדי להתחכם לטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותה ולא חששה להתפלמס עם רשות שידור שהייתה נאמנה לה נאמנות מופלגת. האמירה הזאת בעת לחץ רִגְעִי, "…כי כל הסכם נועד להפר אותו…", הייתה בלתי מקובלת. רשות השידור נאמנה להסכם עליו הייתה חתומה עם מכבי ת"א הביסה את האמירה המתריסה בסופו של דבר וגם את כתבותיו של העיתונאי רפי נאה בעיתון "ידיעות אחרונות".

טקסט מסמך : יום חמישי – 8 בנובמבר 1984. עיתון "ידיעות אחרונות" מפרסם בסוף המאמר של הכתב רפי נאה, "ממינוס 10 – לחורף חם", את האינפורמציה הבאה, "המשחק לא יועבר בשידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברדיו ברשת ב' ". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

במשך שנים רבות נַח לו בתוך חוזה השידורים בחוזה בין רשות השידור לבין המועדון המפואר, סעיף סוֹדי מיוחד, שלא הֵתּיר לנו לפרסם ולהודיע לציבור משלמי האגרה מראש את דבר השידורים הישירים של משחקי הבית, אלא רק בימי המשחקים עצמם (בימי חמישי בשבוע) בשבע בערב כשעה וחצי לפני תחילתם. סעיף אנכרוניסטי, שגוּי ופתטי שהיה בעצם גם סוֹד גלוּי לציבור. כולם ידעו שמשחקי מכבי ת"א ישודרו ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק אסור רק היה לדבר על זה. עו"ד שמעון מזרחי התעקש להכניס את הסעיף הזה לחוֹזֶה וביקש את הרשות להקפיד על מילויו כעל קוצו של יוד. היה לו פּחד אובּססיבי מאֵימת הקהל שלא יגיע להיכל ביד אליהו בשל השידורים הישירים. עורבה ופרח. הקהל איננו מֵדיר את רגליו מהמגרשים בגלל שידורי הטלוויזיה אלא בשל רמת העניין וחשיבות האירוע . חששוֹ במשך שנים ארוכות התברר כפחד שווא. בתקופה שבה שימֵש מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הֵסרנו את הסעיף המטוּפּש, המופרך והשערורייתי הזה מן ההסכם. וראו זה פֶּלֶא הקהל לא פחת ולא הדיר רגליו. הוא המשיך לנהוֹר בהמוניו למשחקי מכבי ת"א במקביל למָסוֹת הענקיות של השידורים הישירים. מעגל הקסמים בו עסקי טלוויזיה עתירי רייטינג שזוּרים לעַד עם הצלחות ספורטיביות ומגרשים גדושים בצופים הוכיח שוּב את עובדת קיומו. נוסחת ההצלחה הזאת לא פסחה על מכבי ת"א. השידורים הישירים השיטתיים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית העלו והציבו אותה על סדר היום הציבורי. מצלמות הטלוויזיה זיהו אותה כקבוצה לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי, אחד מיני רבים בארץ, וחיבבו אותה על האומה. פשוטו כמשמעו. הכתבות אודות הקבוצה וקידום השידורים סביבה במשך יותר משנות דוֹר רק העשירו את כמות הצופים בהיכל הספורט ביד אליהו ומעולם לא גרעו אותם. מכבי ת"א של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי הייתה קבוצה מצליחנית והרייטינג שלה במגרש ומחוצה לו הרקיע שחקים. שניהם לא הבינו בשנים ההֵן את סוֹד חוֹק הכֵּלִים השלובים שבין השידורים הישירים בטלוויזיה לבין הגעתו של קהל אוהדיהם להיכל, כשבתווך ניצבת ההצלחה. עֶרֶב המשחק נגד אוֹסְטֶנְד הבלגית ביום חמישי ההוא ב- 8 בנובמבר 1984, ביקשו שניהם למנוע ללא כל הצדקה חוקית והגיונית את השידור הישיר שלנו.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו. המאמן יהושע רוזין ז"ל (עומד ראשון מימין) שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (במרכז) ועוזר המאמן חיים שטרקמן יבד"ל (משמאל) באחד הרגעים המותחים במשחקי גביע אירופה, ובימים שהשידורים הישירים ההם היו סוד כמוס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות שמלוק מחרובסקי ,ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק 4.

פעם לקראת סופה של 1984 טעתה שחקנית התיאטרון והקולנוע יוֹנָה אֵלִיאַן – קֶשֶת מגישת תוכנית הבידור "סיפורי בדים" בעריכת שאול שִירָן בטלוויזיה הישראלית הציבורית, והודיעה בניגוד להסכם, "התוכנית תיעדר מהמסך בשבועיים הקרובים בשל שני שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א מהיכל הספורט ביד אליהו ב- 6 בדצמבר 1984 נגד בנקו רומא, וב- 13 בדצמבר 1984 נגד ריאל מדריד". הודעתה המקרית והלא מכוונת בדבר השידור הישיר הסודי של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניפצה את מסך המיסתורין והפכה מייד לסקנדל ושערורייה רבתי. עו"ד שמעון מזרחי ראה ושמע את הודעת השידור של יוֹנָה אֵלִיאַן והתפוצץ מזעם. הוא שמר בקנאוּת על סעיף הסכם חשיפת השידורים במועֵד המותר ולא היסס לשלוח ב- 2 בדצמבר 1984 מכתב בוטה גדוש איומים וניתוק קשרים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מלווה בעותקים ליוֹחָנָן צַנְגֶן ולי [11]. הנה תוכנו.

טקסט מסמך : 2 בדצמבר 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2 של המסמך המקורי המאיים על רשות השידור, בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל, על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת, "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של המסמך המקורי המאיים על רשות השידור, בו מודיע יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת"א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב למנכ"ל רשות השידור אורי פורת : "ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוחנן צנגן ואנכי יצאנו מדעתנו כשקיבלנו את המכתב. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת – פחות. "איזו חוצפה", שַׂחְנוּ איש לרעהו. "על איזה נֶזֶק מָמוֹנִי בל ישוער הוא מדבר", שאלנו בפליאה האחד את השני. אבל זה היה עו"ד שמעון מזרחי. הוא התנהג כראש משפחה והיה מסור לאגודת מכבי ת"א כמו אב לבנו. כמובן ששידרנו ישיר את שני משחקי הבית הבאים נגד בנקו רומא וריאל מדריד, ואם לנקוט בלשון המשפטנים, "למותר לציין שבשני המשחקים האלה גדשו הצופים את יציעי ההיכל עד אֶפֶס מקום , ולא נגרם שום נזק ממוני למכבי ת"א בשל הודעתה השגויה של גב' יוֹנָה אֶלִיאָן – קֶשֶת . אפילו לא בסֶנְט אחד". הטלוויזיה הישראלית נהתה בצדק אחרי מועדון הפאר הזה שמכונה מכבי ת"א. מכבי ת"א לא הכזיבה וגברה על בנקו רומא 86:95, וניצחה גם את ריאל מדריד 97:101. זהו העיקרון הראשון של הסימביוזה בין קבוצה מנצחת לבין רשת טלוויזיה שבוחרת לצעוד עמה שלובת זרוע ולשדר ישיר את המשחקים שלה. כמו האוהדים גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה שבי אחרי מכבי ת"א אך בתנאי אחד. עליה להיות נבחרת מנצחת.

בנובמבר 1986 חזר הגילוי האניגמתי על עצמו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין נכשל בלשונו וגילה לציבור את פרטי הרָז הכמוס. הוא סיפר בגאווה לאחד העיתונאים כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצאת אוֹ טוֹ טוֹ למִבצע השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. עו"ד שמעון מזרחי תפש את חיים יבין בקלקלתו ונזעק. יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שלח מייד מכתב חריף ומאיים למנהל הטלוויזיה, בו הוא מאשים אותו בהפרת הסכם הסודיות ואיום בביטול חוזה השידורים עם רשות השידור . הוא התנהג כמשפטן ולא כבעל ברית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותו. חיים יבין שחש כאילו חֶרֶב פיפיות מונחת על צוואר רשות השידור, נבהל ומיהר להתנצל. עד כדי כך היה גדול כוחו של עו"ד שמעון מזרחי בימים ההם. מ- התנצלותו המביכה חסרת ההיגיון ונטולת כבוד עצמי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ניתן היה כמעט להבין כי המוסד הזה הקרוי "הטלוויזיה הישראלית הציבורית" עובדת אצל מכבי ת"א.

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1986. זהו מכתב התשובה המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה חיים יבין יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין מנהל רשת שידור מונופוליסטית רבת עוצמה מיהר למחול על כבודו ועל כבוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוקדם מידי. הוא היה איש בעל דרכי נימוסין אירופיים שלא היה צריך להתנצל בצורה כזאת ובסגנון כמעט מתרפס בפני מכבי ת"א. טקסט שמחליש את מנהיגותו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חַיִים יָבִין באמת חשש מאיומו של יו"ר המועדון שכתב למנכ"ל רשות השידור מכתב בוטה, אך עם כל הכבוד לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, הוא לא הבין ו/או אולי שכח כי מכבי ת"א ללא מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחושפות אותה מידֵי שבוע בבת אחת למיליוני צופים, איננה שָוָוה כקליפת השוּם. בסימביוזה הבלתי נמנעת וההכרחית הזאת שני הצדדים הפיקו את מלוא התועלת. ממון, יוקרה, ופופולאריות. רשות השידור המשיכה לכבד את חוזי הכדורסל שחתמה עם מכבי ת"א, ולשלם לה במשך השנים ביד רחבה, והקפידה גם לשמור על השידורים הישירים המקודשים בערבֵי חמישי כעל סוֹד כמוּס מפני הצופים המממנים בכיסם את ההסכמים היקרים המאפשרים את השידורים האלה. פָארְסָה.

כעבור שמונה שנים ב- 27 באפריל 1992 שוּב שָנָה עניין פרסום השידורים הישירים בטרם זמן על עצמו .מדורי הספורט העיתונות הכתובה פירסמו בהבלטה רבה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר ישיר את סדרת משחקי הגמר סַל בין מכבי ת"א לבין הפועל ת"א. חמישה משחקי "דרבי" באבחת שידורים אחת. "מי צריך יותר מזה", חייכתי לעצמי. האֵל הטוב שמע את תפילתי והעניק לי בשנה אחרונה של חוזה הכדורסל שלנו עם איגוד הכדורסל את המיטב. ההתגוששויות בין מכבי ת"א והפועל ת"א על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ובאולם צר המידות באוסישקין היוו אובייקט שידור לא פחות מעניין ממשחקיה של מכבי ת"א בזירה האירופית. רבבות צופים גדשו את היציעים לעייפה ביד אליהו ובאוסישקין בסדרת ה- "דרבי" המסקרנת הזאת מאין כמותה. זה היה קרב ההישרדות האחרון של הפועל ת"א במלחמה בת 60 שנה נגד מכבי ת"א. הצ'אנס האחרון שלה. מנהל הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה הגשים את חלומו . הוא ניצב על קו זינוק משותף עם יו"ר מכבי ת"א שִמְעוֹן מִזְרָחִי. נקרתה לו לפתע שוב ההזדמנות להדיח את העו"ד מהפסגה. המדינה הייתה כמרקחה לקראת סדרת הגמר סל שהייתה גם דרבי תל אביבי בין שתי קבוצות כדורסל הטובות במדינה והנהנות מקהל אוהדים עצום לא רק בתל אביב אלא בכל הארץ. זה לא הפריע לעו"ד שמעון מזרחי להאיץ כתב אישום חריף לאריה מֶקֶל ב- 27 באפריל 1992 הטוען כנגד ההפרה הבוטה של ההסכם בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת"א בדבר הגילוי המוקדם של השידורים הישירים כאילו מנכ"ל רשות השידור אחראי על הפּרסומים בעיתונות [12]. כך כתב יו"ר קבוצת מכבי ת"א לרשות השידור כשהוא משבש בטעות חלק מתארי הניהול של הנמענים. אריה מֶקֶל היה מנכ"ל רשות השידור ולא היו"ר, ויוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה ולא מנכ"ל רשות השידור.

מכבי תל – אביב                                                                 27 באפריל 1992                                                                                                                 

מחלקת הכדורסל

לכבוד

מר אריה מקל  –  יו"ר רשות השידור.                                     מבלי לפגוע בזכויות.

מר יוסף בר-אל – מנכ"ל רשות השידור.

מר יואש אלרועי – מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית.

א. נ.  

הנדון  :  הסכם בין רשות השידור למכבי ת"א.

(…) להפתעתנו, הודיעו בכל העיתונים שיצאו לאור, היום 27.4.1992 , כי משחק הדרבי בין מכבי עלית ת"א והפועל ת"א, בשלב הגמר סל, ישודר בשידור ישיר החל מהשעה 20.30. יתרה מזאת בלוח המשדרים אשר פורסם על ידי רשות השידור עוד בתאריך 23.4.1992 נאמר מפורשות כי לשעה 20.30 נקבע משדר ספורט מיוחד. והרי כל בר דעת יודע כי ביום שני לא מתקיימות תוכניות ספורט רגילות והמשדר היחידי המתוכנן הינו משחק הדרבי (…).

(…) למותר להוסיף, כי הפרה בוטה זו מצידכם של ההסכם הנדון גרמה ותגרום לנו בשבועיים הקרובים נזק כספי בלתי הפיך, אשר עלול להגיע למאות אלפי שקלים (…).

בכבוד רב,

שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל במכבי ת"א

טקסט מסמך : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)

טקסט מסמך : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א למנכ"ל רשות השידור אריה מקל , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל היה איש שונה לגמרי במהותו מחיים יבין ולחלוטין אדם לא רגשני ולא סנטימנטאלי, הוא היה האחרון להתרגש מעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי וממכתביו. הכרתי אותו היטב. הוא לא נבהל ולא נרתע ממכתבו של יו"ר מועדון מכבי ת"א (כמו חיים יבין בשעתו) ולא התכוון לוָותֵּר. הוא הורה לי להמשיך בעבודתי כרגיל . "…התכונן לשידורים הישירים של כל חמשת המשחקים בסדרה", פקד עלי, והוסיף בלשונו העוקצנית והחופשית : "שמעון מזרחי לא מפחיד אותי. שלא יאיים. הוא איננו שווה פרוטה ללא מצלמות הטלוויזיה שלנו, והוא יודע זאת. אנחנו נראה לו מאפוא משתין הדג…יואש אלרואי, אתה ואני לא עובדים אצל שמעון מזרחי…". אריה מקל היה חד משמעי. ב- 1 במאי 1992 הורה אַרְיֵה מֶקֶל בניגוד לחַיִים יָבִין למנהלת לשכתו גב' שַרִית יָאִיר להשיב לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולהסביר לו מדוע הוא דוחה את תוכן מכתבו מ- 27 באפריל 1992 [13]. הוא גיחך אפילו לא הטריח את עצמו להתכתב עם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולא חתם את שמו על מסמך התגובה. הוא נתן למזכירתו שרית ישי לעשות זאת. הנה הוא כלשונו וכתבו.

רשות השידור – המנהל הכללי

כ"ח  בניסן  התשנ"ב – 1  במאי  1992

                                                                  

לכבוד

מר שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל

מכבי ת"א

רח' המכבי 4

תל אביב  63293

א. נ.

                                                           הנדון  :  מיכתבך מיום 27.4.1992

נמסר למנכ"ל על ידי מנהל הטלוויזיה כלהלן –

1. הטלוויזיה לא הודיעה ולא פירסמה שהיא משדרת את משחק הכדורסל

2. אם היו ספקולציות בעיתונים לגבי שידור המשחק , הדבר לא היה באחריות רשות השידור ןאין רשות השידור אחראית למה שמתפרסם בעיתון.

3. הטלוויזיה חייבת בפירסומיה להודיע שלוח השידורים הרגיל לא מתקיים . כך נהגה במשך החודשים האחרונים . לא ייתכן שנפתיע את הצופים ברגע האחרון ונשדר ספורט במקום מישדר אחר מתוכנן . לכן אנו מודיעים שמישדר ספורט מיוחד ישודר בשעות שבהן מתבטלות התוכניות הרגילות , זה מקל על האוכלוסיה שאוהדת ספורט ועוד יותר על האוכלוסיה שאיננה אוהדת ספורט .

4. אינני רואה אלטרנטיבה הולמת , אלא אם כן ננקוט במדיניות של להטעות את הציבור בארץ בכך שביודעין נשבץ בלוח השידורים מישדרים שלא ישודרו , ובמקומם ישובצו ללא כל התראה , מישדרי ספורט .

לפי כך דוחה רשות השידור את האמור במכתבך הנ"ל .

                                                                                               בברכה ,

                                                                                               שרית יאיר

                                                                                               מנהלת הלשכה

עותקים : מר יוסף בר-אל , מנהל הטלוויזיה

               מר יואש אלרואי , מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה

טקסט מסמך :  1 במאי 1992. זהו המסמך המקורי ששלח מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לשמעון מזרחי באמצעות מנהלת לשכתו שרית יאיר. הוא אפילו לא חתם עליו והשאיר את הזכות הזאת למנהלת הלשכה שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרק 5.

ב- 1992 העניקה הפועל ת"א קרב איתן למכבי ת"א. מכבי ת"א ניצחה פעמיים ביד אליהו והפועל ת"א גמלה לה בשני ניצחונות באוסישקין. ביום שלישי – 19 במאי 1992 נערך המשחק המכריע ביד אליהו בשל יתרון המיקום בטבלה של מכבי ת"א, שהעניק לה את הביתיות במשחק החמישי. הצבתי את אורי לוי ליד המיקרופון ואת דייויד בלאט כפרשן שלנו. מכבי ת"א שקורצה מחומר של אלופים הביסה בשידור ישיר את הפועל ת"א בתוצאה 63:81. שני הזרים שלה ווארגאס – 23 נק' ומיצ'ל – 22 קלעו את מירב הנקודות למכבי ת"א. דורון ג'מצ'י וגיא גודס קלעו כל אחד 9 נק', נדב הנפלד ולָאבַאן מרסר קלעו 8 נק', ומוטי דניאל ו- וִוילִי סִימְס הוסיפו 2 נק' כל אחד. להפועל ת"א הרבו לקלוע הזר דייויד ת'רדקיל (שיחק בעבר בבוסטון סלטיקס) – 25 נק'  תומר שטיינהאואר – 14 נק', הזר פרביס שורט – 12 נק', יונתן דלזל – 9 נק' ושמעון אמסלם – 2 נק'.

חמישה ימים קודם לכן ב- 14 במאי 1992 שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בו גברה קבוצת הפועל גליל עליון עם דורון שפר, בְּרֶד לִיף, אנדרו קנדי, גיבסון, אמיר בינו, ומטאלון 76:84 על מכבי ראשל"צ בה שיחקו מיקי ברקוביץ', חיים זלוטיקמן, רוני בוסאני, קורקי נלסון, הזר בנקס, ותומר קרני. שידורם הישיר של סדרת הגמר סל המרתקת ומשחק גמר גביע המדינה ב- 1992 בטלוויזיה הישראלית הציבורית היוו אקורד סיום צורם ומפתיע שסימן באורח בלתי הגיוני את סוף ההתקשרות הארוכה בין הטלוויזיה הישראלית ואיגוד הכדורסל שבראשו ניצב עכשיו היו"ר יורם אוברקוביץ'. מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי התנתקה טוטאלית מהכדורסל הישראלי בתום עשר שנות שידורים מאז 1983 בהן היו עליות ומורדות רבים, ונשארה מחוברת רק למועדון מכבי ת"א. ב- 19 במאי 1992 שלח יורם אוברקוביץ' מכתב הצעה מנומס לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור בו הציע להיפגש כדי לדון בחידוש הסכם השידורים בין הרשות לבין איגוד הכדורסל [14]. כך סיים את מִכתבו בהשראתו של יועץ איגוד הכדורסל לענייני המו"מ אלכס גלעדי.

איגוד הכדורסל

(…) מאחר וְדוּוָחְנוּ בזמנו , שכל עוד לא נבחר וועד מנהל חדש לרשות השידור , לא יוכלו נציגי הרשות להיכנס למו"מ  –  אני מברך את הוועד המנהל החדש ומבקש לדעת בתוך כמה זמן יהיה צוות המו"מ של הרשות ערוּך לנהל עִמנוּ .

כידוע לך אנו מוצפים בקשות מגופי שידור אחרים – רדיו , טלוויזיה וכבלים וכן סוכנים פרטיים להתחיל במו"מ .

אני סבור , ששיתוף הפעולה שלנו בעבר , מזכה את רשות השידור בזכות שימוע ראשונה .

לתשובתך המהירה אצפה (…)  .

בכל הכבוד הראוי יורם אוברקוביץ' יו"ר איגוד הכדורסל

עותקים :

אריה גבעוני –  גזבר            

אלכס גלעדי –  יועץ                                                                       

מני וויצמן – חבר הוועד המנהל של רשות השידור ויו"ר וועדת הספורט של המליאה              

רוני דניאל – מנהל מחלקת הספורט ברדיו "קול ישראל" (היום הכתב הצבאי של ערוץ 2)

אַרְיֵה מֶקֶל ויוסף בר-אל בהשראת סמנכ"ל הכספים מוטי לוי סירבו מכל וכל להצעתי לשלם 750000 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לחוזה בן שלוש שנים לאיגוד הכדורסל הישראלי. זה נראה להם יקר מידי. מכיוון שהייתה קיימת כבר אופציית ערוץ 5 של מיילן טנזר כתחליף לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, החליט איגוד הכדורסל להעביר את כל כובד משקלו לזירת טלוויזיה אחרת צעירה ונמרצת , שונה בטכנולוגיה שלה, ובעלת "אוויר" בלתי מוגבל בדמותו של ערוץ 5 (הספורט) בטלוויזיה בכבלים. ערוץ 5 חתם חוזה לשלוש שנים עם איגוד הכדורסל. זה היה הפסד זכויות השידורים הראשון ובלתי מחויב המציאוּת של ענף ספורט רלוואנטי למשלם האגרה שסִימֵן את תחילתה של שרשרת תבוסות נוספות וכואבות בשנים הבאות של רשות השידור לערוץ 5 וערוץ 2. ב- 1992 נותרה הטלוויזיה הישראלית בתחום שידורי הכדורסל רק עם משחקי מכבי ת"א באירופה. זה היה מעט מידי וגם לא צודק מבחינה ציבורית . עו"ד שמעון מזרחי הגן על מכבי ת"א שלוֹ בחֵירוף נפש. הערכתי אותו כמנהיג ספורט אמיתי וערכי אולי הטוב בישראל. קשקשנים (לא מעטים) בתקשורת ניסו לחבר אותי בעל כורחי לעגלת מכבי ת"א כאילו יש לי כמנהיג שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית איזה אִינְטֶרֶס אישי חשאי בשידור משחקיו של עו"ד שמעון מזרחי בערוץ שלי. דברי הֶבֶל. אינטרס השידור היחיד שהנחה אותי היה הצטיינות הקבוצה והישגיה בארץ ובאירופה. אינטרס השידור היה משותף למכבי ת"א ולרשות השידור אך הדרך המובילה אליו הייתה שונה בתכלית והביאה לא אחת למחלוקות והתנגשויות. רבים מאלה שלא נשאו מעולם בשום אחריות בשום תחום ולא היו מודעים למערכת היחסים המקצועית בינינו, דאגו להפיץ רכילויות מרושעות. הם לא הזיזו לי וגם לא אנשי ציבור שונים שניסו לבחוש בקלחת מפני שלא הייתי חייב להם דבר. הייתי חייב דו"ח למצפּוּני בלבד ולשולחיי – לבּוֹסים שלי.

טקסט מסמך : גזר עיתונות משנות ה- 80  של עיתון שאיננו קיים עוד, שנשמר ונכתב ע"י העיתונאים אבי מורגנשטרן ופיני איתן, ובו דעתי על ח"כ פנחס גולשטיין, שר החינוך יצחק נבון, יו"ר הפועל ת"א אברהם פלדה, ויו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי. הקשרים עם כולם היה על בסיס מקצועי ולחלוטין לא אישי. כמנהיג – עיתונאי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ועורכם הראשי לא הייתי חייב  לאיש מהם דבר, אלא למצפוני, למסך, ולבוסים שלי. זה סדר הדברים. אינני זוכר במדויק את הטקסטים המצותתים בגזר העיתון הזה. שמעון מזרחי ואנוכי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור צעדנו יחדיו שלובי זרוע אך בד בבד ניצבנו משני עברי המתרס. הוא ייצג את האינטרסים של מכבי ת"א ואנוכי את האינטרסים של מוסד השידור בו עבדתי. 

עו"ד שמעון מזרחי ואנוכי היינו חלוקים בדעתנו מעת לעת על נושא מסוים מתוך אלה שנוגעים להסכמי השידורים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א. לא היססתי להביע את דעתי בפניו במלוא חריפותה. ב- 12 באוקטובר 1984 שיגרתי לו מכתב שלא נעם לו ועותק סמוי ממנו הטסתי לשמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי. המסר ברור : הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת הספורט שלה אינן עובדות אצל מכבי ת"א. כעבור שמונה עשר יום קיבלתי את תשובתו הבוטה האישית על הנייר הרשמי המהודר של מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א. את המסמך המחוּצָף שכתב לי, מעטרים שני טורים חשבוניים יורדים העוסקים במתמטיקה כמו "טור חשבוני עולה" של זכיות הקבוצה באליפויות המדינה ובגביעי המדינה. הסטטיסטיקה המופיעה על נייר המכתבים מרשימה. אך לא תוכנו. זהו מכתב אישי כּוֹעֵס, מריר, וחריף ששיגר לי במחשבה קרה. הוא ידע היטב מי אני, מה פועלי בטלוויזיה, ומשקלי ומורשתי ברשות השידור. אף על פי כן לא היסס להכתיב למזכירתו את הטקסט הבא. מכיוון שחלפו כבר יותר מעשרים וחמש שנה חַל על המסמך חוֹק ההתיישנות. אני חושף את המסמך בפומבי במלואו בפעם הראשונה [15]. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי אלי נפתח ללא ברכת שלום. הוא דאג לאינטרסים שלו ואני לשלי. לא הייתי חייב דבר למכבי ת"א אלא לצַו מצפוני בלבד, לרשות השידור ולמוסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולבוסים שלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער + מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן.

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1984. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי אלי הנוגע ליחסים ולקשרים שבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1984. מכתבו של עו"ד שמעון מזרחי אלי הנוגע ליחסי ולקשרים שבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למכבי ת"א. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לכבוד

מר יואש אלרואי                          אישי                      30  באוקטובר 1984

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט ת.ד. 7139 רוממה  –  ירושלים

א.נ.

הנדון  :  מכתבך מ – 12.10.1984

רבות שקלתי באם מכתבך בנדון זכאי למענה מצדי , אולם הואיל והוא נכתב על נייר של רשות השידור , ואף שוגר מטעמה, והואיל וגוף זה הינו חלק ממוסדות המדינה אותה אני מכבד, הרייני מתייחס למכתבך .

איני יודע היאך הרהבת עוז לעצמך להשתמש בביטויים כגון אלו המופיעים במכתבך , ובוודאי שלא אתה הוא זה שתלמדני דרך – ארץ וצורת דיבור . לי מאליו ברור כי כל האמור במכתבך הינו בבחינת ניסיון התגוננות כושל , ומעורר בוז ולעג , ותמוה עד היכן מגיעה דרגת ההיתממות שלך . מעניין בפני מי מצאת לנכון להקרין שנית את אותו קטע מהמשחק ששודר-  בפני אלה שערכו אותו ושמצאו לנכון להקרינו , כולל אותו חלק בו רואיין מאמן הפועל רמת גן , ונתתם לו במה חופשית להכפיש , לזרוק בוץ ולהטיל אשם בכולי עלמא פרט לעצמו ולמקורבים אליו.

מעניין מה הייתה חוות דעתו של יועצכם המשפטי באם חלק זה של השידור היה מובא לידיעתו עובר להקרנה , באם היה מאשרו, או היה מציע לכם לפסול אותו לפחות מבחינת דיברי ההסתה שבו , מבלי לתת לאיש , ולו למאמן מכבי ת"א, להגיב על הדברים האלה. האם באמת חשבת שאתרשם מכך שאתה וחבריך צפיתם שנית באותו הקטע ששודר ? ומה עם אותם הקטעים ששודרו בהילוך איטי תוך כדי דיבורו של מאמן ר"ג ? האם מישהו מכם טרח לבדוק מה אומרת החוקה במקרה ובוצעה העבירה לאחר זריקת הכדור ?

אולם מסתבר כי דורש אנכי הרבה מידי מאנשים מסוגך שאין בתוכם עוז נפשי להודות בטעויות ובמגמתיות, ותמיד ינסו להתחפר ולהסתתר מאחורי טענות ומענות חסרות טעם ומשמעות. אגב, רצוי היה שבבואך לצטט דברים שנאמרו על ידי, וטרחת לשימן במירכאות, הרי שההגינות דורשת שתצטט אותי נכון.

בכל שיחתי עמך לא פגעתי בך אישית, אולם אתה ניסית לעשות זאת, ומזלך ומזלי, כי דבריך לגבי הינם משב חולף ותו לא.

הדרך המשותפת של רשות השידור לבין מחלקת הכדורסל מכבי תל אביב החלה לפני שנים רבות , לא היית זה שצעדת ו/או הצעדת את הצעדים המשותפים בדרך זו, וחלקך, באם בכלל, הינו אפסי ביותר. אל לך להתהדר בנוצות לא לך . אולם גם דרך זו ניתן להביא לידי סיום ואשקול עם חברי באם לא קיים מקום לבטל כל הסכם שקיים , באם קיים , בין רשות השידור לבין מחלקתנו. ודע לך כי באם ייעשה כך , הקולר יהא תלוי רק בך.

לידיעתך , העתק ממכתב זה לא ישלח לאיש , לא באופן סמוי ולא באופן גלוי .

שמ / אב                                                                                                         

שמעון מזרחי

יו"ר מחלקת הכדורסל

מכבי ת"א

ברור שהמכתב החצוף הזה לא השפיע כהוא זה על החלטותיי העתידיות. הוא בפירוש לא הֵזִיז לי. עו"ד שמעון מזרחי עשה את שלוֹ למען המועדון שלי ואני את המוטל עלי לטובת ביתי השני, הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא עבדתי בשירותה של מכבי ת"א. עבדתי בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מכבי ת"א הייתה אובייקט שידור מניב רייטינג עבורי (ועבור רשת הטלוויזיה שלי). פה זה התחיל ופה זה נגמר. ביני לבין עו"ד שמעון מזרחי ואנשי מכבי ת"א לא התקיימו שום חברויות אישיות ושום מפגשי רעים פרטיים, חוץ מפגישות המו"מ לצורך רכישת זכויות השידורים והמפגשים על רצפת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידורים הישירים. צריך להפריד לחלוטין בין ההערכה המקצועית הרבה שרחשתי לשמעון מזרחי ולאנשיו (ואני רוחש להם עד עצם היום הזה) לבין חיי הפרטיים. מעולם לא נפגשתי עם איש מהם שמעון מזרחי, אריה בראנוביץ', שמלוק מחרובסקי, אמנון אבידן, צבי רול ז"ל, דיוויד פדרמן, ומיכאל "מייק" שטראוס – באופן אינדיבידואלי. מעולם לא אכלנו יחדיו במסעדות באופן פרטי ולא בילינו בחברותא על כיסאות נוח בחוף הים, וגם לא הלכנו במשותף להצגות תיאטרון ב- "הבימה" ו/או ה- "קאמרי". הם והמועדון שלהם היו עבורי אינטרס שידור מלבב. כאן זה התחיל ופה זה נגמר.

פרק 6.

ב- 1995 הבאתי לעמדת הפרשן במשחקי הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את העיתונאי אֵלִי סָהָר פרשן הכדורגל של עיתון "הארץ". זאת הייתה בחירה מוצלחת. מייד הוברר שאין הוא נופל במאום מאַרְיֵה מְלִינְיָאק. הוא היה פרשן בעל ידע עצום בכדורסל הישראלי והאירופי, יפה תואר בשעתו, רהוּט דיבור, ובעל קוֹל טוב ומתאים למיקרופון הטלוויזיה. אלי סהר היה מסוג הפרשנים שניחן ביכולת מינון טבעית של כמות המֶלֶל שאמר למיקרופון. מעולם לא חצה את הקו שמפריד בין שידור לבִּרבּוּר. פרשן אינטליגנטי מאוד, חריף שכל ובעל יושרה שלא דופק חשבון לאיש. גם לא למכבי ת"א. הוא היה מחויב למסך הטלוויזיה הציבורית ולצופים שלנו בלבד. תענוג גדול היה להקשיב לו. המאמן המיתולוגי "מר כדורסל" יהושע רוֹזִין ז"ל אמר לי פעם, "…יואש אל תשים לב לרכלנים, אלי סהר הוא פרשן כדורסל בלתי רגיל וגם חכם. שמור עליו, אני יודע על מה אני מדבר, גם אני מבין משהו בכדורסל…".

ראשיתו של הכדורסל האֶרֶצישראלי ושל מכבי ת"א מצוי היכן שהוא בסופן של שנות ה- 20 ותחילת שנות ה- 30 של המאה שעברה. ימי ה- בראשית הללו מסבירים את האמביציות והשאיפות המוקדמות של מכבי ת"א להצטיין כבר מההתחלה, את הארגון היסודי, את התהילה שצברה במשך השנים, ואת הזכות שעמדה לה בסופו של דבר להיות רלוואנטית ולהדק קשרים עם הטלוויזיה הישראלית שרק נולדה. ברחוב סלמה ליד שכונת שפירא שכנו מגרשי הכדורגל והכדורסל של אגודת מכבי ת"א. ב- 1934 פקד משבר כספי ממושך את מועדון הכדורגל של מכבי ת"א והאגודה עמדה בפני פשיטת רגל. עיריית תל אביב הציבה כונס נכסים לאגודה והתכוונה להחרים את מגרשי הספורט ותכולתם לטובתה בגלל אי תשלום חובות , כולל השערים, הסלים, והטריבונות. באחד הימים ב- 1935 בטרם מתן צו ההוצאה לפועל התגנבו למגרש הכדורסל ברחוב סלמה קבוצת נערי מכבי ת"א ובראשם יִצְחָק פֶדֶרְמַן תלמיד בן 15 בגימנסיה "בלפור". הנערים הצעירים עקרו את העמודים ולוחות הסלים ממקומם באישון לילה, העמיסו אותם על כרכרה להובלת זִיפְזִיף רתומה לסוסים, והעבירו אותם צפונה, לחלקת אדמה פנויה ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן". הם תקעו מחדש את העמודים בקרקע, ריצפו את החוֹל באריחים גסים , וסימנו את קווי המגרש החדש. השאר היסטוריה [16].

בקבוצת הבוגרים של מכבי ת"א שיחקו ב- 1935 יהושע רוֹזִין בן ה- 17 (נולד במצרים ב- 16 באוגוסט 1918כשהיה בן חצי שנה עלו הוריו לארץ ישראל), סֶם שְטַיִינְבֶּרְג אלוף ארץ ישראל בימים ההם בקפיצה לגובה וריצת 100 מ', יצחק פדרמן (אביו של דייויד פדרמן) שהיה צעיר השחקנים, דָוִד קְלֵזִינְגֵר הגבוה, יִרְמִיָהוּ אָיְיזֵנְשְטָאט (אֶשֶד) הבלונדיני, שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי (יצחק פדרמן קורא לו כָּסַף), אַל פְלָיְישֶר יהודי-אמריקני, אַרְיֵה "לֵאוֹן" בֵּן-עַטָר, משֶה בַּרוּךְ  רָפִי מִזְרָחִי, בַּקְשִי, אַרְיֵה קְרָאוּס, ואחרים . האפסנאי ואיש המשק היה בימים ההם פנִּחְסַ 'פֶּטְקָה' חֵפֶץ . המנהלים במועדון הכדורסל ובאגודת מכבי ת"א היו עמיל המֶכֶס אוּלְמַן, ואחריו יִצְחָק כַּסְפִּי, יִשָככַר דָנִיאֵל, משֶה קוֹלְבּוֹבְסְקִי, חַיִים וַויִין, מנהל חברת הביטוח "מנורה" מר י. שְטָהל, נוֹח קְלִיגֶר, וישראל גוֹרָל. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי התמנה ליו"ר המועדון בקיץ 1969 . ב- 1935 קמה גם קבוצת הפועל ת"א בראשותו של דוֹב 'בּוּלֶק' פְּרוּסַק עולה חדש מפולין שנחשב למאמן זר בעל ידע רב. דוב פרוסק ייסד את סקציה הכדורסל של הפועל והצטרפו אליו נסים קָאוּלִי, קצנלבוגן, דוד שולמן , פליקסמן, ושחקנים אחרים. החלה היריבות העירונית בת עשרות שנים. ביולי 1936 נערך הדרבי התל אביבי הראשון בכדורסל במגרש 'החדיש' של מכבי ת"א ליד קולנוע אוריון. מכבי ת"א הביסה את הפועל ת"א בתוצאה 37 : 5. בדרבי השני ב- 1937 שוב ניצחה מכבי ת"א בקלות 36 : 16. במכבי ת"א שיחקו יהושע רוזין, שלום קוסובר, יצחק פדרמן אל פליישר, צביקה שמרלינג, והטניסאי יהודה פִינְקֵלְקְרָאוּט. בפברואר 1938 התקיים הדרבי השלישי לאור חשמל. מכבי ת"א ניצחה 34 : 33, וגברה על הפועל ת"א גם בדרבי הרביעי בתוצאה 30 : 19. במכבי ת"א שיחקו יהושע רוזין, יצחק פדרמן , משה ברוך, אריה בן עטר, שלום קוֹסוֹבֶר, דוֹב אַלְדוּבִּי, נתן דְבוֹרְקִין, וירמיהו אייזנשטאט (אֶשֶד). בשורות הפועל ת"א שיחקו דוב פרוסק, דוד שולמן, נסים קאולי, שלמה מַגְרִיזוֹ, ושחקנים נוספים.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 במאה הקודמת. מגרש הכדורסל של מכבי ת"א ברחוב המכבי הישן ליד קולנוע "אוריון". (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  קיץ 1937. הטניסאי יהודה פינקלקראוט מציג את יכולתו על מגרשי הטניס של אגודת מכבי ת"א סמוך למגרש הכדורסל הישן ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי הדרבי בכדורסל בין מכבי ת"א והפועל ת"א טמנו בחובם יוקרה רבה ויריבות פוליטית – ספורטיבית חריפה. במשך 70 שנה הם היו ההצגה הטובה ביותר בעיר. שני מגרשי הכדורסל, האחד של מכבי ת"א ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון, והשני של הפועל ת"א ברחוב אוסישקין על גדות שפך הירקון היו אתרי הספורט המפורסמים במדינה .מכבי "עֵלִית" ת"א זכתה חמֵש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בשנים 1977, 1981, 2001, 2004, ו- 2005, הודות לניהול יסודי ומחושב של הנהלה מסורה בראשותו של יו"ר המועדון שמעון מזרחי. אך לא רק. גם הודות לשיתוף פעולה מזהיר וחסר תקדים שאין לו אָח ורֵע במדינת ישראל עם חברת הממתקים והקפה "עֵלית" המעניקה למועדון חוסן כלכלי ו- Sponsorship (חסות ומימון) במשך שלושים ושבע שנים רצופות מאז עונת המשחקים של 1971 – 1970 ועד עצם היום הזה.

מכבי ת"א וחברת "עֵלִית" נולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה. מכבי ת"א בארץ ישראל ו- "עֵלית" מפעל הממתקים המצליח בלטביה. "עֵלית" נוסדה בלטביה ע"י אֱלִיָהוּ פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. ב- 1933 הוקם המפעל ברמת גן. המוצר הפופולארי שלו היה שוקולד "פרה". בימי הצנע של 1955 הביאו מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ את מוצר הקפה הנמֵס למדינת ישראל . המוצר הפך חיש מהר לאייקון ששינה את הרגלי צריכת הקפה בארץ. ב- 1970 התמזגו חברות הממתקים "עֵלִית" ו- "לִיבֶּר". חברת "עֵלִית" העשירה הפכה לחברת מזון גדולה ומצליחה בארץ. בשנת 1970 ניהלו מַרְק מוֹשֶבִיץ' ומר אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ את "עֵלית" ביד רמה. אבא פרומצ'נקו היה איש המעשה ומרק מושביץ איש יחסי הציבור והשיווק. סייעו להם בניהם דָן מוֹשֶבִיץ ז"ל (נהרג בתאונת מטוס בראשית שנות ה- 70) ואחיו דָוִד מוֹשֶבִיץ' ודָנִי פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ועו"ד אבי פִילוֹסוֹף שהיה נשוי לתמר בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ. החבורה הזאת הייתה הראשונה שיצרה את השותפות העִסקית – כלכלית עם מכבי ת"א והעניקה את התמיכה המטריאליסטית והכספית למועדון. מייסדי הקשר הדוּ – סיטרי הראשון בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת, היו יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי ודָן מוֹשֶבִיץ. לאחר שנהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו אחיו דוד מוֹשִבִיץ. יחסי הגומלין ושיתוף הפעולה בין אלופת ישראל בכדורסל לבין חברת "עֵלִית" הושתתו על עקרונות מוכרים, בו שיווק ופרסום שווה בסופו של דבר כסף . הרבה כסף. חברת "עֵלִית" רקמה את ארבעת האותיות המפורסמות שלה "עֵ לִ י ת" על גופיות שחקני מכבי ת"א תמורת תשלום (רָב) אך הקבוצה נדרשה בתמורה להצטיין . הצטיינות פירושה לנצח בליגה ולזכות בגביע המדינה. קבוצה אלופה יוצרת הזדהות עם הציבור ומביאה אליה אוהדים ומושכת גם את מצלמות הטלוויזיה . שידורי הטלוויזיה הישירים יוצרים את החשיפה. נוסחת ההצלחה של שיתוף הפעולה הזה ברורה אפוא. בתוך זמן קצר הוברר כי ההצלחה הפכה להיות לא רק מקומית אלא גם אירופית.

פרק 7.

ויש עוד דבר. כניסתה של הטלוויזיה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית תיעדה וצילמה בראשית הדרך את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בחינם. משהפכה מכבי ת"א לאובייקט שידור מוצלח עתיר רייטינג תבעה לעצמה את נזיד העדשים בדמותן של זכויות הצילום והשידורים. בעונת המשחקים של 1977 – 1976 שילמה רשות השידור למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה סכום מגוחך (הנתון המתמטי מפורט בספר "הקשר הסימביוטי"). מנכ"ל רשות השידור היה אז יִצְחָק לִבְנִי ז"ל. בתפקיד הסוּפֶּר – קָרְדִינָלִי של מנהל מחלקת הכספים והכלכלה (התפקיד שונה מאוחר יותר לסמנכ"ל כספים) של הרשות שימש יִשְרָאֵל דוֹרִי. ארנון צוקרמן כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בראש חטיבת החדשות ניצב דן שילון, ואת מחלקת הספורט ניהל אלכס גלעדי הנמרץ שהוביל מדיניות שידור המאמצת את אלופת המדינה בכדורסל קבוצת מכבי ת"א לחֵיקָה ולִיבָּה של הטלוויזיה.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (משמאל) לוחץ את ידו של תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו. משקיף במרכז אבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו. (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת. חברת "עֵלִית" כורתת ברית כלכלית עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. מימין לשמאל : אבא פרומצ'נקו ז"ל, אבי פילוסוף, מנהל קבוצת מכבי ת"א שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל, דוד מושביץ, וגב' רות פרומצ'נקו אשתו של אבא פרומצ'נקו ז"ל. (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

*  שנת 1975. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית מעבירה בשידורים ישירים מהיכל הספורט ביד אליהו את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. אחד הצלמים המרכזיים בצוות הצילום שלנו היה חיים פודגור.

בחלוף רבע מאה של שנים, שילמה רשות השידור למכבי ת"א בעונת המשחקים של 2002 – 2001 סכום פנטסטי (הנתון המתמטי נמצא בספר "הקשר הסימביוטי") בהשוואה לאותו המחיר הצנוע ההוא מעונת 1977 – 1976. מנכ"ל רשות השידור באותה תקופה של 2002 – 2001 היה אורי פורת, מוטי לוי שימש סמנכ"ל כספים, יאיר אלוני כיהן בתפקיד כמ"מ מנהל הטלוויזיה, רפיק חלבי הוביל חטיבת החדשות, ואנוכי את מחלקת הספורט. בתקופה של 30 שנה מאז עונת השידורים של 1977 – 1976 ועד לזאת של 2007 – 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א עבור זכויות השידורים סכום נכבד ביותר בדולרים  [17]. כל הנתונים המתמטיים אודות סכומי זכויות השידורים ששילמה רשות השידור למועדון הכדורסל של מכבי ת"א מופיעים לפרטי פרטים בספר עב הכרס בן 8000 עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי".

היחסים בין שמעון מזרחי יו"ר מועדון הנצחי של מכבי ת"א מאז 1969 (ואנשיו) לבין אנשי "עֵלִית" לדורותיהם חרגו מהתחום המסחרי והפכו ליחסי חיבה, אהבה, והערכה הדדיים. הייתה לכך השפעה מרחיקת לכת על חייו של המועדון גם בימים קשים. ההסכמים בין מכבי ת"א ל- "עֵלית" נחתמו אז על מפיות נייר בארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב. כה רב היה האמון ששרר בין שני הגופים, הוועדה המארגנת הספורטיבית וחברה המסחרית נותנת החסות. מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו שלחו את דוד מושביץ ואבי פילוסוף לחתום על הסכמי החסות. עו"ד שמעון מזרחי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…את יוזמת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הגיתי לראשונה בתחילת שנות ה- 70 עם דני מושביץ' ז"ל שנהרג בתאונת מטוס פרטי. את מקומו תפש אחיו דוד מושביץ. שני אחים אהובים ונערצים ע"י מועדון מכבי ת"א. בפגישות בינינו השתתפו גם אריה בראנוביץ' ושמלוק מחרובסקי מצד מכבי ת"א ואבי פילוסוף מחברת "עלית". בין מכבי ת"א ל- "עלית" שררו יחסי אמון וההערכה הדדיים. ההסכמים נחתמו על מפיות נייר בארוחות הבוקר המסורתיות במלון "הילטון" על חוף ימה של תל אביב. אנשי "עֵלִית" אפילו לא העלו בדעתם לקחת עמם מפית כמסמך עדות. הם סמכו עלינו ב- % 100…".

בהיעדר מורשת תיעוד המפיות ההיסטוריות ההן לא נשמרו. חברת "עֵלִית" עברה במשך השנים תהפוכות ניהול דרמטיות. ב- 1985 השתלטה עליה משפחת פֶדֶרְמַן ונישלה את משפחות מוֹשֶבִיץ' ופְרוּמְצֶ'נְקוֹ. נוצר קרע עמוק בין מַרְק מוֹשֶבִיץ' ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ לקבוצת פדרמן. שניהם נפגעו מהצורה בה סללה משפחת פדרמן את דרכה להשתלטות על חברת "עֵלִית". ב- 1996 חַבְרָה משפחת שטראוס בראשותו של מיכאל "מייק" שְטְרָאוּס הידועה בתעשיית מוצרי החָלָב שלה אל משפחת פדרמן בראשותו של דייויד פדרמן לניהול משותף של חברת "עֵלִית". ב- 1999 קנתה משפחת שטראוס את החברה כולה. ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" והפכו לחברת המזון הגדולה בישראל המעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. בין המשפחות בעלות הממון שהחליפו ידיים בשליטה על חברת הממתקים והקפה העשירה לא שררו תמיד יחסי אחווה ואידיליה אך אין וויכוח שכולם העניקו אהבה עצומה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. חברת "עֵלִית" מעולם לא הפסיקה לתמוך ביד רמה במכבי ת"א כל השנים, ולא חשוב מי היה הבעלים. היה לה מהיכן לתת לנו. אלופת הכדורסל נשארה ספינת הדֶגֶל של פרסום וקידום מוצרי הממתקים והקפה של החברה הוותיקה והמצליחה בארץ. בתקופה של 35 שנים מאז 1972 ועד 2007 הזרימה חברת "עֵלִית" למועדון הכדורסל של מכבי ת"א חסות כספית הנאמדת  בהון רב בדולרים (הנתונים המתמטיים הללו מופיעים בדייקנות ובפירוט בספר "הקשר הסימביוטי"). ב- 1973 נחשבו שני אנשי התעשייה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ מיליונרים כבדים שתרמו לקהילה בעין יפה.

טקסט מסמך :  25  בספטמבר 1973. מאמר כלכלי של שאול אברון בעיתון "מעריב" העוסק בעושרה של חברת "עלית". (באדיבות עיתון "מעריב").

טקסט תמונה :  מוצרי "עלית" קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים. (באדיבות חברת "עלית" ודוד מושביץ).

טקסט תמונה :  מוצרי "עלית" קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים. (באדיבות חברת "עלית" ודוד מושביץ).

אריה ברנוביץ' גִזְבָּר מכבי ת"א בשנים 2000 – 1969, זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…מר אבא פרומצ'נקו ז"ל ומר מרק מושביץ ז"ל היו אנשים נפלאים. מַרְק מוֹשֶבִיץ היה קצת יותר מקורב אלינו, אדם בעל אישיות מושלמת. דמותו כשל אציל יהודי – פולני. איש ברוך ורב כישרונות. מר מרק מושביץ נחשב בימים ההם של שנות ה- 70 במאה הקודמת לנדיב של שנות ה- 2000. ברור לגמרי שללא סיועה המסיבי והנדיב של חברת "עֵלִית" במשך כל השנים, ולא חשוב מי היה הבעלים באותה העת, מכבי ת"א לא הייתה יכולה להגיע לאן שהגיעה. ברגעי משבר ולא היו חסרים כאלה התייצבתי אצל מרק מושביץ וביקשתי את עזרתו מעבר לסכום החסות השנתי שהקציבה לנו "עלית". מרק מושביץ מעולם לא אמר לא. הוא היה נדבן ואיש נפלא שהכניס את היד לכיס ונתן לנו ותמך בנו. מרק מושביץ הוא אדם בלתי נשכח…".

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. התעשיינים מרק מושביץ ז"ל (בתמונה) ואבא פרומצ'נקו ז"ל (בתמונה למטה) נשיאי חברת "עֵלִית", הם אבות הקשר ההיסטורי בין "עֵלִית" כ- SPONSOR  כלכלי לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . וותיקי מכבי ת"א לא ישכחו אותם לעולם. (באדיבות דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ וגב' רות פרומצ'נקו אלמנתו של אבא פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל. (באדיבות משפחת פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שְמָן של מכבי ת"א ו- "עֵלִית" נקשר יחדיו במשך ארבעה עשורים והוליד הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים ועוצמה כלכלית . ארבעת האותיות המרכיבות את השם "עֵלית" הרקומות בגאווה על גופיות שחקני מכבי ת"א הפכו זה מכבר לתופעה ישראלית. ראשיתה הולידה מחלוקת צילום עם הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית. הטלוויזיה הציבורית ראתה בראשית שנות ה- 70 בכתובת "עֵלִית" על גופיות מכבי ת"א עודף של פרסומת מסחרית על המִרְקַע וסירבה לצלם את משחקיה. מכבי ת"א טענה שלעניין הזה יש תקדים והדבר מקובל בשידור הציבורי והמסחרי בכל רחבי יבשת אירופה, ואל לה לטלוויזיה להיטפל לאלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה. המחלוקת בין רשות השידור ל- מכבי ת"א התגלגלה ב- 1975 לפִתחו של השופט העליון מאיר שַמְגָר חבר בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל (בג"צ). המחלוקת נפתרה בעונת 1977 – 1976.

לצִדו של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי איש מופנם במקצת שממעיט בדיבור אך מנהיג ספורט מוכשר, בעל משמעת ברזל ומחונן בכריזמה אישית, פעלה קבוצת אנשים שכמו היו"ר ראתה במכבי ת"א מפעל חיים. ביניהם אַמְנוֹן שְלָאִין, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מָחַרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, צְבִי רוֹל ז"ל, ומוֹנִי פַנָאן ז"ל. במכבי ת"א תמכה חברת "עֵלִית" ובראשה חבורת התעשיינים רבי התושייה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ובניהם דָוִד מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף (חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ), ואחר כך דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומאוחר יותר מִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס. בראשית שנות ה- 2000 הצטרף להנהלה רענן כַּץ במקורו בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמצא את עתידו בארה"ב. רַעֲנָן כַּץ שיחק בשורות מכבי ת"א בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. בעוד מכבי ת"א זוכה לתהילת נצח בציבור כתוצאה מתהילת עולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, נעלמה בשנות ה- 2000 קבוצת הפועל ת"א ממפת הכדורסל העירונית. מבצרה אולם אוסישקין הוותיק עומד שוֹמֵם על גדות הירקון וניצב בפני צַו הריסה. אוהדיה חרתו על קירות האולם כתובות גראפיטי בדם לבם. זכר לגעגועים עַזים לעָבָר היָשָן שלא ישוב עוד. הלכתי לשם בעצמי כדי לתעד בצער ויגון את בית הקברות של הפועל ת"א.

טקסט תמונה : שנת 2007. זהו הכותל הצפוני של אולם הכדורסל "אוסישקין" הוותיק בצפון הישן של תל אביב על גדות הירקון . עזובה שולטת בכל. כתובות הגראפיטי הרבות של אוהדי הפועל ת"א מביעות סלידה ליריבה העירונית ורוחשות געגועים אין קץ לעבר המפואר של הפועל ת"א שלא ישוב עוד. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" מסביר ומְפַרֵט את הסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת שהתקיימה יותר משנות דוֹר בין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זה היה דבר מדהים : ממשלות קמו ונפלו, השלטון במדינה התחלף, סרטי קולנוע התיישנו ונשכחו, הצגות תיאטרון ירדו מהבמה ונעלמו, אך קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לעולם נשארה בקדמת הבמה וניצבה על הדוכן הראשי בזירה.

גם פוסט מס' 874 מתייחס לקשרים הסימביוטיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

פוסט מס' 874.

1. פוסט מורכב מס' 874. השורה הלא נכונה והבלתי מדויקת לחלוטין שנכתבה בפוסט של ציון נאנוס שהתפרסם ב- Facebook מ- 15 באפריל 2020, ואומרת כך, "…למי שלא היה אז – מכבי באותם ימים גרמה להדחת מליניאק מתפקיד פרשן משחקיה בטלוויזיה כי פרשנותו לא מצאה חן בעיניהם…", שימשה זָרָז וקטליזטור למחקר וכתיבת פוסט מס' 873. מעניין אותי מי מֵזִין את ציון נאנוס ומהיכן הוא שואב את השמועות הבלופריות והרכילויות השקריות האלה בנות שנות דור שהפכו לאגדה אורבנית, כאילו מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא זה שבאמת גרם להדחת אריה מליניאק מכֵּס פַּרְשָן הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפני שהוא לא מצא חן בעיני שמעון מזרחי…??? פוסט מס' 873. הועלה לאוויר בשבת – 18 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. 

2. פוסט מס' 874. יום חמישי – 16 בפברואר 2017. אצטדיון הכדורסל "ארנה" בירושלים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א זוכה בגביע המדינה בפעם ה- 8 ברציפות וסך של 44 פעמים בתולדות המפעל לאחר שהיא מנצחת במשחק הגמר את הפועל ירושלים 68:82. הערה שלי : שתי הקבוצות הנ"ל רוויות בעֵרֶב רָב של שחקנים זרים אמריקניים בעוד השחקנים הישראליים נדחקים לשוליים. פוסט מס' 874. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020.

3. יום חמישי – 17 בפברואר 1977. קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מביסה בעיירה בלגית שכוחת אֵל בקצה הדרומי של בלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, 79:91. מכבי ת"א מעפילה לראשונה בתולדותיה למשחק הגמר שייערך ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. אלכס גלעדי השַדָּר הראשי של חטיבת הספורט (וגם מנהלה) והטלוויזיה הישראלית הציבורית הופכים את מכבי ת"א ממועדון ונבחרת פרטית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נותן לכך גושפנקא רשמית בשעה שהוא מעניק לקבוצת מכבי ת"א ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב. יצחק רבין מעלה את הַרָף ומַשְוֶוה את ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בזירת הכדורסל ב-עיירה הבלגית ווירטון (Virton) לגבורתו של הנער דָּוִד רוֹעֶה צֹאן מי שהכריע בשדה הקרב ב- רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים בעֵמֶק הָאֵלָה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש. פוסט מס' 874. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020.

טקסט מסמך : יום חמישי – 17 בפברואר 1977. מפת פלנדריה המראה את מדינות בנלוקס (בלגיה, הולנד, ולוקסמבורג), ו- מחביאה את זירת פרקט הכדורסל בעיירה בלגית נידחת ו- שכוחת אֵל ווירטון (Virton) בת רבבת תושבים, שממוקמת בקצה הדרומי של בלגיה סמוך לגבולות לוקסמבורג ו- צרפת. חדי עין יוכלו לגלות את מקומה. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל ראה לנכון להרים את הרָף לדרגה לאומית ו- להשוות את ערך ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בזירת הכדורסל ב- ווירטון עם גבורתו של הנער דָּוִד רועה צאן שהכריע בשדה הקרב ב- רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים במישור עמק האלה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש. הייתי נוכח כעיתונאי ו- כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה קבלת הפנים הממלכתית ההיא שערך ראש הממשלה יצחק רבין ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב לקבוצת מכבי ת"א. ישבתי עם הצלם שלי מיכאל "מיכי" מולד ומכשיר ההקלטה במרחק של כ- 2 (שני) מטרים מראש הממשלה יצחק רבין ושמעתי את הטקסט הנ"ל במו אוזניי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. משרד חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי, כלכלן רשות השידור צבי ברק, ואנוכי יואש אלרואי. בגבו איש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 55) מקבל ומארח את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בלשכתו לאחר הניצחון על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91 בעיירה הבלגית ווירטון ביום חמישי – 17 בפברואר 1977. המשחק הזה הועבר מ- ווירטון בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי (אלכס גלעדי היה המפיק ו- שדר הטלוויזיה במשחק ההוא ב-ווירטון). יו"ר מכבי ת"א מר שמעון מזרחי (בן 38 בתמונה) מעניק תשורה לראש הממשלה יצחק רבין (בן 55, בתמונה), את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקה רשמית. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב ההוא של יום רביעי – 23 בפברואר 1977 נשלחתי מירושלים לתל אביב ע"י הבוס שלי אלכס גלעדי כדי לכסות את האירוע ההוא עבור התוכנית "מבט ספורט" בו ערך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לראשונה בתולדות המדינה קבלת פנים ממלכתית למועדון ספורט פרטי בשם מכבי ת"א. ראש הממשלה יצחק רבין היה גאה בהישגה הספורטיבי העצום והדרמטי של מכבי ת"א וגם נרגש. הוא השווה בנאומו הקצרצר אך המשמעותי בעת קבלת הפנים הממלכתית ההיא את ניצחונה של האלופה הישראלית מכבי ת"א על האלופה צסק"א הסובייטית לגבורתו התנ"כית של הנער דוד בדו קרב שלו נגד גָּלְיָת הפלישתי במישור עמק האלה ליד ירושלים. ישבתי סמוך מאוד לראש הממשלה יצחק רבין יחדיו עם הצלם שלי מיכאל "מִיִּכי" מוֹלָד והקשבתי לכל מילה שלו. יצחק רבין בעל קול רדיופוני איכותי סיים את נאומו הקצרצר. שחקני מכבי ת"א וראש הממשלה עצמו כבר הרימו כוסות יין לחיים, כשלפתע נזכר יצחק רבין בעוד פרט, אותו הוסיף ואמר כלהלן : "…ו- אני רוצה לציין שהניצחון של מכבי ת"א הושג טיפ טיפה גם בסיוע אמריקני…", וסימן בכף ידו את הרווח הקטן שבין האצבע לאגודל. ראה הספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר נקרא, "הקשר הסימביוטי".

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל "Pioneer" ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. אלכס גלעדי (מימין) וקפטן מכבי ת"א טל ברודי (אוחז ביד ימין שלו בגביע אירופה) בתום השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו גברה מכבי ת"א על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע. בסיומו של אירוע העַל ניצבו הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת מכבי ת"א שלובות זרוע יחדיו ברום דוכן המנצחים הספורטיבי והטלוויזיוני האירופי והישראלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אנוכי (בן 42, בתמונה) מראיין את משה דיין ז"ל (בן 66, בתמונה) בווילה הנאה שלו בצהלה בעת שביימתי את הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" (הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל) אודות הכדורסלן הנודע שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי. משה דיין מי שהיה במשך שנים ארוכות אורח כבוד של משחקי הבית של מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו אמר לי בעת הריאיון עמו בביטחון ובאהדה : "ב- עֶלֶם החמודות טל ברודי מתגשם החלום הציוני". הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי היה שחקן החיזוק האמריקני הראשון שנחת באוקטובר 1966 בישראל כדי לתגבר את שורות מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שחיפש נואשות את מקומו באירופה. טל ברודי היה באמת עֶלֶם חמודות אך צריך לזכור כי הגיע לישראל על תקן של שחקן כדורסל ולא של עולה חדש. רק מאוחר יותר קיבל את ההחלטה הסופית לבנות את ביתו בישראל. עשור שנים לאחר עלייתו לישראל ב- 7 באפריל 1977, זכתה קבוצת מכבי ת"א בראשותו כקפטן בגביע אירופה בכדורסל. היא ניצחה בבלגראד במשחק הגמר את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. טל ברודי הגשים את חלום חייו הוא הניף את גביע אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דגול דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002, והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2 במאי 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית הציבורית במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : מורה למתמטיקה לימד את תלמידיו את המשפט המתמטי של שני המתמטיקאים היווניים בעת העתיקה פיתגורס ו- אוקלידס, המוכיח וקובע כי צלע הַיֶתֶּר במשולש ישר זווית גדול תמיד מכל אחת משתי צלעות הַנִיצָבִים אולם סכום הניצבים ביחד גדול לעולם מהַיֶתֶּר, על פי הנוסחא המתמטית : "צלע a בריבוע + צלע b בריבוע גדולות מ- היתר c בריבוע מפני שסכום שטחי הריבועים הבנויים על הניצבים במשולש ישר זווית שווה לשטח הריבוע הבנוי על היתר". ואז קם תלמיד תמים אחד ואמר למורה ברוב טיפשותו, "עזוב אותך מהשטויות שלך…לא צריך הוכחות…רואים את זה בעיניים". נזכרתי בסיפור הזה מפני שביום רביעי – 15 בפברואר 2017) צפיתי בעניין באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בו הפרשן פיני גרשון מסביר ומנתח ביסודיות במשך 1:40 דקה את תמונת הסיכויים ו- יחסי הכוחות בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים ערב משחק הגמר על גביע המדינה, ומדוע לפי דעתו יש עדיפות לשחקנים הישראליים של מכבי ת"א על פני עמיתיהם ב- הפועל ירושלים, כשלפתע קוטע אותו בגסות ובחוסר נימוס אלמנטרי פרשן הכדורגל בוני גינזבורג קצר הרוח שיושב בסמוך לו באולפן ו- שַח לעברו כלהלן : "…פיני גרשון עזוב אותך מה…(כאן הוא נזהר ולא אמר את המילה שנדמה היה שעומדת לו על קצה הלשון…) תגיד ישר מי תנצח מכבי ת"א ו/או הפועל ירושלים…". פיני גרשון התגלה כ- "בעל סברה" ובוני גינזבורג לעומתו כ- אֶוִויל שאיננו מחריש.

פרפרת 2 : השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו פיני גרשון היוו נקודת אור בוהקת בהפקת השידור הישיר הארוך והממצה בן כארבע שעות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל (יום חמישי – 16 בפברואר 2017) בו הביסה מכבי ת"א את הפועל ירושלים בתוצאה המכרעת 68:82 (!). מדובר במאמץ טלוויזיוני ממוקד, מדויק, ממושך, ו- פוֹרֶה של שניהם.   

פרפרת 3 : פרשני ערוצי הטלוויזיה 10 ו- 2 חסרי הסבלנות מתעקשים, ו- שבים ומסתבכים בניחושים שלהם בניסיון לפתור את חידת נשיא ארה"ב החדש דונאלד טראמפ שנע במסלול לא שגרתי, לא מקובל, ולעיתים בלתי צפוי.

פרפרת 4 : מאמן הפועל באר שבע ברק בכר שוגה שגיאה חמורה בהתייחסות שלו ובסדרות החינוך שהוא מעניק חֲדָשִים לַבְּקָרִים לשחקנו המצטיין והמוכשר מאור בוזגלו.

יום חמישי – 16 בפברואר 2017. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בראשות ניב רסקין ופיני גרשון משדר ישיר מאצטדיון הכדורסל "ארנה" בירושלים את משחק הגמר על גביע המדינה בו מביסה מכבי ת"א את הפועל ירושלים 68:82. שמחת הניצחון ופרץ הרגשות היוצאי דופן של שחקני מכבי ת"א בירושלים עם הזכייה ה- 44 בגביע המדינה בתולדות המועדון (8 זכיות רצופות מאז 2010), חשפו והדגישו יותר מכל חולשה ואת עומק הכישלון באירופה.  

נקודת האור הגדולה במשחק הנ"ל על גמר גביע המדינה מכבי ת"א – הפועל ירושלים 68:82 היו ארבעת השחקנים הישראליים שלנו בשורות מכבי ת"א : גל מקל, יוגב אוחיון, גיא פניני, ואיתי שגב. בישראל יש המון שחקני כדורסל סופר מוכשרים אולם היבוא האמריקני בן עשרות שנים בולם את התקדמותם. מה שנותר ממכבי ת"א עם גירושם מהקבוצה של שלושה שחקנים ובראשם האמריקני סוני ווימס וכן הישראלי דגן יבזורי וגם הגרמני מאיק צירבס, עדיין מספיק למסמס ולהביס את הפועל ירושלים שנראית כ- גרוטאה נטולת רעיונות משחק. בריאיון הסיום בתום ההתמודדות הדגיש יו"ר המועדון (מאז 1969) עו"ד שמעון מזרחי את חשיבות הרוח של מכבי ת"א המנשבת בין כתלי המועדון. אינני יודע כמה צופי טלוויזיה שמו לב להצהרה החשובה הזאת של מר שמעון מזרחי בפני ניב רסקין ופיני גרשון כי הרוח של מכבי ת"א עדיין מנשבת בין כתלי המועדון. אין מדובר רק ברוח ובמוטיבציה. מדובר בשליחות ספורטיבית עליונה ובדבקות במשימה ארוכת שנים בגינה זכה שמעון מזרחי בפרס היקר שהמדינה מעניקה לבניה, פרס ישראל (!). מכבי ת"א צברה עד היום הזה 51 אליפויות + 44 גביעי מדינה (8 האחרונים הושגו ברציפות) + 6 גביעי אירופה. מדובר במטען עצום ומורשת ענקית וברוח המכביסטית שמשרה שמעון מזרחי בשדה הקרב המקומי. לרוע מזלו גדולתו זאת איננה מַסְפֶּקֶת בשעה זאת גם לזירה האירופית. שמחת הניצחון ופרץ הרגשות של כל שחקני מכבי ת"א ושל צוות המאמנים וההנהלה בתום הזכייה בגביע המדינה, חשפו לפתע והדגישו יותר מכל בעצם את חולשת הקבוצה ואת עומק הכישלון באירופה. שמחתי מאוד בשמחתם של הישראלים שלנו גל מקל + יוגב אוחיון + גיא פניני + איתי שגב. החבר'ה האלה הם המחר שלנו, ולא רק ש- שיפרו את מצב רוחי, אלא הוכיחו שגם אם אוֹטוֹטוֹ ימלאו לי 80, עתידי טרם מאחוריי. הציבור הישראלי שעדיין אכפת לו מהמדינה שלנו, מחויב להגיש פטיציה לאיגוד הכדורסל לחדול מהיבוא המאסיבי של שחקנים זרים מארה"ב, כדי ו- על מנת לתת הזדמנות ובימה להמון שחקני כדורסל ישראליים שלנו צעירים ומוכשרים שמקננים בלית ברירה מחוץ לקווים וממתינים עד כלות לשעתם שבוששת להגיע. מדובר בבזבוז נוראי של עתיד משאבי האנוש הנפלאים שלנו.

האם ייתכן כי המסורת, המורשת, ורוחה של האלופה מכבי ת"א בימים ההם של עשורי ה- 40, ה- 50, וה- 60 במאה הקודמת שָרוּ בהיכל ה- "ארנה" הירושלמי בליל חמישי של 16 בפברואר 2017 ? 

טקסט תמונה  : 1940. מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. דור המייסדים. החמישייה המפורסמת של מכבי ת"א בימים ההם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזמנו בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז"ל.                                                                                                                           

טקסט תמונה : המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת במגרש המרצפות הישן של בית מכבי ת"א ברחוב המכבים (ליד קולנוע "אוריון"). להלן זיהוי משמאל לימין : אברהם שניאור, עמנואל ברדן, יהודה ווינר, מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה 1.91 מ'). (באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

טקסט תמונה : החמישייה הקלאסית של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי משמאל לימין : אברהם שניאור, יצחק כספי, יהודה "קנבוס" ווינר, המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן, מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד ומנהל חברת הביטוח "מנורה"), זכריה עופרי, אפרים אטלס, ורלף קליין. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י מנחם קורמן ואפרים אטלס.                                                                              

טקסט תמונה : סתיו 1961. מגרש המרצפות של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון" הישן. זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962 – 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת"א. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן חובש מגבעת) יו"ר מחלקת הכדורסל, המנהל שמואל "שמלוק" מחרובסקי, משה גולוביי, צביקה אייזנבוים, אברהם חסיד, יעקב אדליסט, שבתאי "סבי" בן בסט, דוד פריש, תני כהן מינץ, והמאמן יהושע רוזין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו"ר המחלקה מר צבי אדידן), אברהם נתנאל, גדעון פרייטאג, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל 'שמלוק' מחרובסקי.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מכבי ת"א היא אלופת המדינה בכדורסל. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין , רלף קליין, דוד פריש, יעקב אדליסט , תנחום "תני" כהן מינץ, אברהם שניאור, יצחק עמר, ושחקן מס' 15 לא מזוהה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : סבי בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון "אהרונצ'יק" קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל). הערה :  סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל 'שמלוק' מחרובסקי וסבי בן בסט.

לעומת מכבי ת"א חשיבת המשחק של הפועל ירושלים בראשות מאמנה ומנהיגה סימונה פיאניג'אני והביצוע הדַל והמוציאים לפועל של שחקניה האמריקניים (וגם הישראלית ליאור אליהו) נחשף כילדותי, צפוי, ובלתי יעיל. חובה לקרוא את פוסט הניתוח המצוין של אריה מליניאק ב- "ידיעות אחרונות" (יום שישי – 17 בפברואר 2017) כדי להבין את גודל המפלה של הפועל ירושלים. די להתבונן בסטטיסטיקה החובבנית שמניבים כלל שחקניה ובראשם האמריקני קרטיס ג'רלס כשהוא פוגע רק ב- 2 מ- 7 ניסיונות קליעה ל- שתי נקודות (% 28.5) וב- 2 מ- 8 ניסיונות קליעה ל- שלוש נקודות (% 25.0) ו/או ליאור אליהו שקולע רק 5 זריקות לשתי נקודות מ- תריסר ניסיונות (% 41.6), ופוגע ב- 3 זריקות עונשין בלבד מתוך 6 ניסיונות (% 50), ו/או אמארה סטודמאייר שקולע בעונשין 6 מ- 10 (% 60). ניב רסקין שידר לצופיו כי הפועל ירושלים לא קלעה ברבע השלישי במשך 10 דקות אפילו לא סַל שדה אחד ובכל תקופת המחצית השנייה קלעה סך של 21 נקודות בלבד לעומת 47 נקודות במחצית הראשונה. ובאותה נשימה, הפריע לי שניב רסקין ופיני גרשון לא מצאו שום צורך עיתונאי לראיין את הנשיא המנוצח של הפועל ירושלים מר אורי אלון שמשלם מיליוני דולרים לשחקנים שלו ולמאמן המוביל סימונה פיאניג'אני כדי להיות נוֹכחים בעבור אותן יחידות הזמן המכריעות של אירוע חד פעמי בהן אי אפשר לתקן, ולא להיעדר ו- לחדול כפי שאומנם קרה להם (!). האם איננו מתחרט על שהדיח את המאמן הישראלי שלנו דני פרנקו וגייס במקומו את המאמן האיטלקי סימונה פיאניג'אני ? אתה מתבונן באינפורמציה הסטטיסטית ומגלה ש- שחקני הפועל בירושלים זרקו במשחק 41 פעמים ל- 2 נקודות ופגעו במגרש הביתי שלהם רק ב- 17 פעמים (% 41.46), זרקו 21 פעמים לשלוש נקודות ודייקו ב- 6 בלבד (% 28.8), וכן פגעו 16 פעמים בזריקות עונשין מתוך 25 ניסיונות (% 64.0). רדוד. מאזן דל במשחק החשוב של העונה במתקן של הפועל ירושלים ולעיני הקהל הביתי של המועדון. לא בכדי סיכם אריה מליניאק בפוסט שלו ב- "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 17 בפברואר 2017 את רדידות הפועל ירושלים באלו המילים : "…בשנה שעברה הם נתנו את המפתחות ל- אי. ג'יי. רולאנד ולא הגיעו לכלום. השנה הביאו את תואם רולאנד, ואותו סיפור. מתחילת העונה אני צופה, שמי שבונה התקפה על הגרלה בין מטילי שלשות וגויאבות, ונותן את הכדור בידיים של עושה משחק שמכדרר 20 שניות ומשאיר לאחרים 4 שניות לזרוק, חי על זמן שאול. אז זהו החשבון הגיע…". אינני מקנא באורי אלון שצריך לשַלֵם שחקנים הכושלים שלו מיליוני דולרים בעבור יכולת כה דלה. אולם מדובר בכסף פרטי שלו אז שיבושם לו ולשחקניו. ועוד דבר : מדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" שַֹם ביום שישי – 18 בפברואר 2017 בכיס הקטן את אלה של "הארץ" ושל "ישראל היום", ולוּ רק בגלל נתוני המידע הסטטיסטי המפורט של המשחק שהוא מספק לקוראיו. יופי (!).

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עשה עבודה מצוינת והוכיח כי רק "ערוץ טלוויזיה ספורט נטו" מסוגל להתמודד מבחינת כמות זמן "אוויר" עם אירוע לאומי עַל מסקרן ומעניין מסוגו של משחק גמר על גביע המדינה בכדורסל. מצא חן בעיניי במיוחד מאמץ השידור ב- Post Game Show בו ערכו ניב רסקין, פיני גרשון, ועידו גור ראיונות ניתוח וסיכום עם כל גיבורי העלילה : גל מקל, גיא פניני, יוגב אוחיון, איתי שגב, אנדרו גאודלוק, דווין סמית', המאמן איינראס בגאצקיס, וראשי קבוצת הניהול שמעון מזרחי והתעשיין העשיר דייוויד פדרמן וגם עם שני המובסים אמארה סטודמאייר וסימונה פיאניג'אני. היה חסר מאוד (!) ריאיון סיכום עם נשיא הפועל ירושלים השאפתן ובעל החזון אורי אלון. אשנה ואומר פעם נוספת כי ניב רסקין ופיני גרשון עשו עבודה מבורכת (!). שום ערוץ טלוויזיה ארצי איננו מסוגל לפי שעה להתמודד עם כמות הזמן הנדרשת כדי לסקר ברמה עליונה אירוע ספורט לאומי חשוב מסוג משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. ראוי שמשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל (וגם כדורגל) ישודר ישיר בערוץ טלוויזיה הארצי בהם נשיא המדינה נותן את חסותו ומעניק את הפרס למנצחים. ככלות הכל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא ערוץ נישה.

טקסט מסמך : יום שישי – 17 בפברואר 2017. אריה מליניאק מנתח בפוסט התכליתי שלו ב- "ידיעות אחרונות" מדוע הביסה מכבי ת"א את הפועל ירושלים 68:82 במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל (ביום חמישי – 16 בפברואר 2017 באצטדיון ה- "ארנה" בירושלים). מדובר בפוסט מוסבר, מנותח, מנומק, וכתוב היטב ו- חסכוני. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל שלו ארנון "נוני" מוזס).

הליך האמריקניזציה במדינת ישראל, יבוא שחקני כדורסל זרים בעיקר מארה"ב לארץ שנועד להשביח לרגע את רמת המשחק בארץ, מחלחל עמוק – עמוק לתוככי הכדורסל הישראלי מאז 1966. האמריקניזציה מבטלת כמעט כליל במשך יוֹבֵל שנים את נוער העתיד המוכשר שלנו ומשאירה אותו בשוליים. מה חבל.

ראשי הכדורסל בארץ נוהים ביודעין כבר חמש עשרות שנים אחרי הסלוגן ההוא של מקים הטלוויזיה הענייה במדינת ישראל מעפרה, פרופסור אליהוא כ"ץ (עולה חדש מברוקלין – ניו יורק בארה"ב), שטען בעל כורחו בשל אילוצים כספיים וכלכליים כי אם אתה יכול לקנות בזול סרטים זרים וסדרות טלוויזיה בחו"ל אל תפיק כמותם בעצמך ברשת הטלוויזיה שלך בארץ. הוא התכוון לכך שהפקה ישראלית מקורית רבתי עולה ממון רב והיא מעבר לכוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהייתה בשנים ההן דַרְדָק תקשורת דַל נטול אמצעים. ובאמת, כבר בראשית הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של סוף עשור ה- 60 במאה הקודמת ממש בימי ה- בראשית שלה, בתקופת ההתחלה, בימים הראשונים של הנחת תשתיות היסוד, הרכיב אותו המייסד פרופסור אליהוא כ"ץ סלוגן טלוויזיוני כלכלי – עממי מאולץ, אך מדויק, ושַח וביטא אותו כמדיניות שידור כלהלן : (!) "If you can buy it – do not make it". מדהים, אבל זאת הייתה האמת (!). הטלוויזיה הישראלית הציבורית וויתרה משחר נעוריה (בגלל עלויות והוצאות יקרות) על ביצוע והשגת אחת המטרות החשובות שלשמה הוקמה : הפקה מקורית ישראלית במשולש הטלוויזיוני הידוע בעל שלושה קדקודים תיעוד, בידור, ותרבות. כמו איגוד הכדורסל גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית טיפחה מעט הפקה מקורית ישראלית והשקיעה מאמצים גדולים בקנייה ורכש טלוויזיוני אמריקני ואנגלי.

הבה אעבור להיסטוריה חלקית של הכדורסל הישראלית שלאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. רשימה של תעשייני חברת "עֵלִית" לדורותיהם שנשאה בעול ה- Sponsorship של מכבי ת"א אנשים יקרים בעלי חזון מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל, אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל שְטְרָאוּס ייבדלו שניהם לחיים ארוכים, הזרימו במשך שנים ארוכות הון רב לקופת המועדון שהיה החמצן של קבוצת מכבי ת"א. אח"כ עשתה זאת חברת "אלקטרה" והיום עושה זאת חברת ההלבשה "FOX" והכל כדי שמכבי ת"א תוכל לחזק את עצמה שוב ושוב בשחקנים זרים מהארץ ומחו"ל על מנת לזכות באליפות המדינה ובגביע המדינה וכמובן בחוזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של הימים ההם ואח"כ עם ערוץ הטלוויזיה הארצי מס' 10 ועם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מר דֵיוִויד פֶדֶרְמַן סיפר לי בשעתו כי בעונת 1993 – 1992 קרה למכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי אסון ספורטיבי בליגת הכדורסל הלאומית (ליגת העל היום). הקבוצה הודחה בשלב חצי הגמר של ה- Play offs הטוב מ- 5 משחקים ע"י קבוצת הפועל גליל עליון (באותה העונה ההיא של 1993 – 1992 זכתה הפועל גליל עליון באליפות המדינה לאחר שגברה בסדרת הגמר על הפועל ת"א). בתגובה למפלת הקבוצה באותה העונה ההיא של 1993 – 1992 החליט דירקטוריון "עֵלִית" להעניק למכבי ת"א תשלום נוסף של עוד 1.000000 (מיליון) דולר מעבר לסכום ה- Sponsorship העונתי השוטף שהיא כבר קיבלה, על מנת שתוכל להתחזק לקראת עונת 1994- 1993 ולהחזיר לעצמה את תואר האליפות שאבד לה. זאת לדעת : בעונה הנוכחית של 2017 – 2016 נהנית קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מתקציב ענק (יחסי למועדוני כדורסל אחרים בארץ) המוערך ב- 100.000000 (מאה מיליון שקל).

עניין המשכורות המשולמות לשחקני החיזוק האמריקניים בישראל, אופן התשלומים ויחסי הגומלין של מועדוני הספורט הישראליים עם אגף מס ההכנסה הם וודאי טריק מרגיז ומעצבן כפי שניתח פעם את התהליך הפיננסי המתוחכם בעל הרשימה ההיא אריה מליניאק. אולם הן פחות חשובות לשיחה הזאת מהתופעה הספורטיבית הממושכת, המהותית, והיעילה שכופה עלינו תהליך האמריקניזציה במגרשי הכדורסל שלנו ביודעין ומרצון ולא בעל כורחנו. קבוצת הפועל ירושלים החדשה של 2017 – 2013 תחת ההנהגה החדשה בראשות היו"ר אורי אלון ואייל חומסקי ערה אף היא למימון הכספי היקר הנדרש לתחזק שחקני חיזוק עבר אמריקניים כמו דונטה סמית, ברייסי רייט, טוני גפני, ודיון תומפסון וגם שני שחקני ישראליים כמו ליאור אליהו ויותם הלפרין. היום מאכלסת הפועל ירושלים בשורותיה את המוני השחקנים האמריקניים אמארה סטודמאייר + ג'רום דייסון + טרנס קינסי + קרטיס ג'ראלס + מאליק היירסטון + בריאן רנדל וגם את ליאור אליהו ויותם הלפרין (עדיין). אפילו המאמן של הפועל ירושלים הוא איש זר האיטלקי סימונה פיאניג'אני לאחר שהישראלי שלנו המאמן הקודם דני פרנקו הודח. הגלובליזציה החריבה את הכדורסל הישראלי המקורי והרסה את הנוער שלנו. אולי לא בכדי מתנוססת הפרסומת המסחרית "בנק יָהָב" באותיות ענק על התלבושת הרשמית של הפועל ירושלים.

אריה מליניאק ניהל מלחמה עיקשת וצודקת נגד התבוללות הכדורסל שלנו ומטיף לשמירת טוהר הכדורסל הישראלי ועמו מתן תקווה לכדורסלן הישראלי הצעיר. הוא מזכיר לי במידה רבה את ד"ר אָבְשָלוֹם קוֹר (ואביו שלמה קוֹר ז"ל לפניו) שנאבק כבר שנים רבות תוך גילוי דבקות במשימה בתחום שמירת טוהר הלשון העברית. כשם שאריה מליניאק מזכיר בפועלו את אָבְשָלוֹם קוֹר, אבשלום קור חופף בדרשותיו את אלה של מְחַיֶיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ. אֵלִיהוּא כָּ"ץ יליד ניו יורק בארה"ב (נולד בברוקלין ב- 31 במאי 1926) הכריז כבר מבראשית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא מקים מעפרה תִּדְמֶה למורשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC ולא לאופיין של רשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS, ו- NBC, וגם ABC. אֵלִיהוּא כָּ"ץ ביקש לבַסֵס את חזון הטלוויזיה העברית הצעירה על תוכן ישראלי והפקות מקור משלנו. משהוברר לו כי עלות ביצוען של הפקות מקור ישראליות הן בגדר הון תועפות ועלויות פנטסטיות, ואין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית יכולה לעמוד בהן, החליט פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ לוותר, ולמלא את החלל ביבוא במחירים זולים של סדרות טלוויזיה מכל הסוגים מארה"ב ואנגליה. כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם, ומנהלי התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם דבקו בקו המחשבה ההוא שלו. תוכניות טלוויזיה קנויות זרות (בעיקר מארה"ב ואנגליה, וגם קצת מצרפת) חדרו לוואקום הטלוויזיוני הישראלי והפכו באחת ל- "שחקניות חיזוק" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כדורסלנים אמריקניים נכנסו לוואקום הכדורסל הישראלי בעקבות פיגור טבעי של תעשיית הכדורסל בארץ בהכשרת דורות העתיד (ביחס לאירופה) והפכו כאן לשחקני חיזוק. מדינת ישראל נעדרה תמיד כישרונות ושחקני כדורסל טובים כדי לאיים על ההגמוניה האירופית. פלישת האמריקניזציה לעבר חלקת הכדורסל הישראלי כמו חדירה רציפה של השפה האנגלית לתוך מְעִי השפה העברית (במשך כ- 49 שנים מאז 1968) תוך כדי השרשת אין ספור ביטויים אנגלו / אמריקניים הייתה כפי הנראה בלתי נמנעת והיא נמשכת עד עצם היום הזה. כשמדובר בלשון הופך מְצָאי בליל מונחי הכדורסל האמריקניים לחלק בלתי נפרד מז'אנר השפה של שדרני ופרשני הכדורסל הישראליים (לרבות אגב אריה מליניאק עצמו) שפיתחו ויצרו ניב כדורסל מיוחד במינו, צירוף מעניין של עברית – אנגלית. מר אריה מליניאק וד"ר שלמה קוֹר מנהלים מלחמות תרבות – כדורסל ולשון – בשני מישורים שונים אך מקבילים. האם ניתן בכלל להימנע מהשפעת האמריקניזציה על חיינו בשעה שהאומה הישראלית ספוגה תרבות טלוויזיונית אמריקנית מזה עידן ועידנים, מאז ייסדו פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 91 היום) וסגנו עוזי פלד (בן 80 היום) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1968 ? ואם כן, כיצד ? מדוע בעצם ישכון הספורט הישראלי בדד ובגויים לא יתחשב. העיתון "ידיעות אחרונות" מעניק כבר שנים ארוכות בימה נאותה למר אריה מליניאק (וגם לקולגה המצטיינת שלו מר עמיר פלג) על מנת להצביע שוב ושוב על כל מיני חולשות ופגמים בחיינו הציבוריים הספורטיביים. בכך מנסים השניים מזה זמן רב לשמור על טוהר חיינו וניקיון החברה הישראלית משחיתות ואי סדר. ברור שאריה מליניאק ועמיר פלג ראויים להערכה על פועלם מפני שהם מתגייסים למאבק ולמשימה סוציולוגית בעלת חשיבות חברתית עליונה. המלחמה הזאת איננה אבודה מראש. שניהם נחנו בכושר ביטוי ויכולת כתיבה ברורה. לא מפריעה לי הבוטות (וההתלהמות) של אריה מליניאק בתנאי שהעובדות שהוא חושף נכונות. רואים שהוא כותב בדם ליבו, ומבחינים מייד כי האמריקניזציה שפשטה בכל חלקת כדורסל במדינה בזאת – חורה לו. אריה מליניאק כיסח את הצורה ליו"ר איגוד הכדורסל אבנר קופל ולראשי המועדונים ומגלגל לפתחם האשמה חמורה ביותר : "חשוב להם שיהיה פה קרקס".  

ליגת העַל של הכדורסל הישראלית איננה מעניינת אותי כלל ועיקר בשל תהליך האמריקניזציה הממושך שהיא עוברת עד כדי אובדן זהות מוחלט. אין בי שמץ של סקרנות לראות חמישה אמריקניים במדי אליצור אשקלון משחקים נגד חמישה אמריקניים אחרים במדי מכבי ראשל"צ. ו/או נאמר חמישה זרים במדי מכבי חיפה נגד חמישה זרים במדי הפועל ירושלים. לצורך הדיון אנוכי מבדיל את עצמי בהווה כפנסיונר שנושק לגיל 80 וצופה טלוויזיה מן השורה – מהעבר הרחוק ההוא שלי כמנווט ו- מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שיקולי ההתבוננות שלי אז והיום – שונים. כאיש טלוויזיה תחרותי ואמביציוזי רדפתי נואשות בכל מקום אחר הרייטינג. בכך הפכתי במידה רבה כמו רבים מעמיתיי בתעשיית הטלוויזיה למעֵין אגואיסט ופרנואיד מחמת הנסיבות. מועדון הפאר של מכבי ת"א נחשב בעיניי לכלי נשק בו השתמשתי במלחמת ההישרדות שלי ל- הדרת המוניטין של רשת הטלוויזיה שלי. הרייטינג היא תוחלת חייו של כל איש טלוויזיה באשר הוא. גם של מי שנמנה על השידור הציבורי. אי אפשר להיאחז בנימוק כי אנחנו בהיותנו אנשי הטלוויזיה הציבורית משוחררים מעוּלוֹ, ואותנו המִדְרוּג כלל איננו מעניין ולא חשוב. זה מגוחך. אומר ואציין כי ערוץ 1 הציבורי משדר עד עצם היום הזה כמה פריטים בעלי ערך וחשיבות יתירה, אך מכיוון שהפך לכה זניח וכה לא רלוונטי, איש לא רואה גם את הצדדים הטובים והחיוביים שלו. מרקע הטלוויזיה נועד להיראות. להיחשף לציבור. מי שלא נראה ונחשף – נעלם. ערוץ 1 הנוכחי איננו קיים יותר במושגי הטלוויזיה של המאה ה- 21. הוא ממשיך עדיין לשדר מכוח האנרציה של תשלום האגרה בין השאר גם "חומרים טובים" אולם המִדְרוּג הטלוויזיוני של ישראל מחשיב אותו לבר מינן. הטלוויזיה כגוף שידור איננה בית דין גבוה לצדק ו/או מוסד בוררות. כבר דנתי בכך בכמה פוסטים קודמים כי הטלוויזיה שהיא מדיה טהורה שעוסקת בתקשורת המונים מתעניינת במצטיינים ו/או במצטיינים הללו כשהם נכשלים. אין לה חפץ ב- בינוניים וברדודים. כפי שאני התעניינתי בשעתו באלופה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, עמיתיי בחטיבת התוכניות התמקדו במקביל בזמרים אריק איינשטיין, שלמה ארצי, ויורם גאון. זמרים פחות טובים שקעו בתהום הנשייה. קבוצות ספורט בינוניות שהטלוויזיה לא הניחה עליהם פוקוס וזכוכית מגדלת נעלמו מהמפה ואחרות לא באו תחתיהן. אם מישהו מחפש צדק, הגינות, ומוּסָר, אל לו לתור ולבקש אותם במחוזות הטלוויזיה. אין דבר כזה. כל רשת טלוויזיה באשר היא ללא יוצא מן הכלל איננה מוסד חינוכי. היא משדרת אִי צֶדֶק מפני שהיא צועדת שלובת זרוע עם החזקים ומפקירה ביודעין את החלשים (!). הטלוויזיה המסחרית לעולם לא תעסוק במורשת של גדול האומה דוד בן גוריון ולא של מנחם בגין. היא תרוץ אחרי סדרות הריאליטי מניבות רייטינג כמו : "מאסטר שף", "כוכב נולד", "רוקדים עם כוכבים", "דה וויס", "אקס פאקטור", ו- "הישרדות". זהו חוק ברזל בתעשיית הטלוויזיה במדינה חופשית. ההתעסקות הספציפית של דן שילון איש הטלוויזיה הציבורית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, ואחריו של אלכס גלעדי, ושלי בעקבות שניהם – הניב יתרון אחד ברור ומשמעותי בצד הרייטינג ו/או מעבר לו : בריחה לשעה קלה מהביצה המקומית ופתיחת צוהר בינלאומי לעבר הכדורסל האירופי. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות (מאז בריאתה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968) עשתה לציבור היכרות והביאה למסך את מיטב הכדורסל האירופי בראשות קבוצות כדורסל איטלקיות, ספרדיות, יוגוסלביות, סובייטיות, צ'כוסלובקיות, ו- יווניות כמו זימנטאל מילאנו, מובילג'ירג'י ווארזה, סינודינה בולוניה, סקוויב קאנטו, בנקו רומא, פאנאתאנאייקוס ואולימפיאקוס, ריאל מדריד וברצלונה, הכוכב האדום בלגראד, פרטיזן בלגראד, יוגופלסטיקה ספליט, ציבונה זאגרב , צסק"א מוסקבה, זבריובקה ברנו, ז'אלגיריס קובנה, ואחרות. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להתמודד עִמַן בכוחות שווים בלעדי שחקני חיזוק אמריקניים שרכשה בזה אחר זה בסיטונות. האמריקניזציה (חלקה בכסות יהודית) הפכה בסופו של דבר את מכבי ת"א לאלופת אירופה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחוללת ו- עושה אותה לקבוצה של המדינה. נכון, שיחקו בה גם מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי אך מה הייתה שווה מכבי ת"א ללא טל ברודי, בוב גריפין, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, ואריק מנקין…? איש מהם לא צמח על המרצפות הישנות במגרש "מכבי" ההוא בסמוך לרחוב קינג ג'ורג' ו- ליד קולנוע "אוריון" הוותיק ההוא בתל אביב של הימים ההם. אף על פי כן מהותה, אופיה, וחיוניותה של קבוצת מכבי ת"א לפני ארבע עשרות של שנים ערב ההתמודדות היסטורית ב- 17 בפברואר 1977 נגד אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה איננה דומה לקבוצת מכבי ת"א של היום שמרוסקת לשני חלקים ישראלי ואמריקני.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה ארנון צוקרמן מתירה לקבוצת מכבי ת"א לענוד בסופה של עונת המשחקים האירופית 1977 / 1976 את הפרסומת המסחרית "עלית" על גופיות השחקנים. זוהי קבוצת הפאר מכבי ת"א שניצחה ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון / בלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 וב- 7 באפריל 1977 גברה בבלגראד / יוגוסלביה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות. להלן זיהוי גיבורי העלילה מימין לשמאל : ג'ים בוטרייט ז"ל (15), אריק מנקין (4), מוטי ארואסטי (7), טל ברודי (6), בוב גריפין (11), אייל יפה (10), מיקי ברקוביץ' (9), שוקי שוורץ (5), לו סילבר (12), ו- אולסי פרי (8). (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

נכדי הבכור איתמר (לרעייתי ולי יש עשרה נכדים ונכדות) נטע בי המון תקוות ככדורסלן סופר מוכשר שגדל ב- הפועל ירושלים, ושהולך בעקבות סבו. איתמר שגובהו 1.80 חונן ב- טכניקה ושליטה עילאית בכדור, מוביל כדור נפלא, מוסר ורואה משחק נבון, מכדרר מצוין ומשנה כיוון, ויוצר לעצמו ולחבריו עמדות קליעה משופרות. בעיניי רוחי ראיתי אותו ב- NBA ו/או לפחות בקבוצת צמרת ישראלית. הוא מעולם לא הגיע לשום קבוצה בוגרת. הדרכים לשם חסומות. בגיל שש עשרה וחצי עבר לפתע מטמורפוזה ונטש את הכדורסל והלך שבי בקיץ 2011 אחרי תורתם הסוציולוגית של דפני ליף, סתיו שפיר (היום ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), ואיציק שמולי (היום ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), צדק חברתי. בכך אולי בלם את האמביציות הנסתרות שלי וגם של סבים וסבתות נוספים וחסך לנו אכזבה וצער ספורטיבי. במצב הנוכחי שאיפות הכדורסל שלי לגבי נכדיי אינן יכולות להתגשם. האמריקניזציה בכדורסל הישראלי הפכה לפקק תנועה כה גדול עד שלמרבית הצעירים בישראל שנוסעים במתווה הקונקרטי הזה כמעט אין סיכוי להגיע אי פעם ליעדם. הם תקועים בפלונטר. אגב, חוק בוסמן והחוק הרוסי לא מעניינים אותי. אִכפת לי מהנכד שלי ומהנוער הישראלי. הנכד השני שלי נבו בן ה- 15 (גובהו 1.98 מ') מתחיל עכשיו את צעדיו הראשונים בזירת הכדורסל. גם הוא מחונן ומוכשר בתחום אך אינני יודע מה צופן לו העתיד בשל עודף השחקנים הזרים בישראל. ליגת הכדורסל הישראלית באמצעות האמריקניזציה שלה מחפשת איכות על הפרקט, אמורה להעלות את רמת המשחק ואת כמות הקהל ביציעים, ולסחוף רייטינג על המסך הטלוויזיה. ערוץ 1 ו- ערוץ 55 בכבלים מכסים אותה. אולי היא משיגה את היעדים שמצוינים קודם לכן אך אותי באופן אישי היא לא מסקרנת. באופן פרדוקסאלי למרות העלייה ברמה (בשל האמריקניזציה) אינני מתחבר לחלוטין לליגת הכדורסל הישראלית ולא מזדהה עמה. רבים אחרים אולי כן. אני לא. אינני שייך ולא נמנה על המִדְרוּג שמוֹנֶה את רָף הרייטינג שלהן שאגב נשמר רק ע"י ערוץ 55 בכבלים (ערוץ 1 חושף את המדרוג) משום מה בסודי סודות כמו סוד מדינה.

מאידך האמריקניזציה והאירופיזציה של הכדורסל הישראלי איננה תופעה ייחודית רק לנו. היא כאמור גלובאלית. מישהו יודע כמה שחקנים אנגליים משחקים בהרכב הראשון של מנצ'סטר יונייטד, ו/או בצ'לסי, ו/או בארסנל, ו/או בליוורפול ו/או ב- באיירן מינכן, ו/או בברצלונה, ו/או בריאל מדריד…? הרי רובם שם שחקני חיזוק שהובאו למועדונים האנגליים, הספרדיים, והגרמניים מרחבי אירופה ודרום אמריקה. אפילו קבוצות ספרדיות מובהקות בעלות מוניטין עצום כברצלונה וריאל מדריד איבדו את הצביון הספרדי המיוחד שלהן ורוויות בשחקני חיזוק מכל הסוגים. ומה תאמרו על ליגת הכדורסל הנבחרת של ה- NBA שלפתע בשני העשורים האחרונים איננה מתביישת לחזק את שורותיה בעשרות שחקני כדורסל מאירופה. מדינת ישראל איננה אלבניה של הימים ההם ולשמחתנו איננה עטופה במסך ברזל. ייתכן כי מדינה דמוקרטית איננה יכולה להילחם כלל בתנופת הגלובאליזציה הספורטיבית ובסוג הזה של מומנטום של תרבות אמריקנית טלוויזיונית וספורטיבית שחודרת לכל חלל אפשרי. אנחנו יודעים כבר שנים רבות כי הכדורסל הישראלי איננו עשיר דיו כדי להפיק ולייצר כישרונות כפי שהיכרנו בשעתו ביוגוסלביה הגדולה. לתוך הוואקום הישראלי הזה חדרה האמריקניזציה בכל עוזה. הכדורסל הישראלי ייצר בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את מיקי ברקוביץ, בועז ינאי, איתמר מרזל, שמואל אבישר, פנחס חוזז, חנן קרן, אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', שוקי שוורץ, שמריהו זסלבסקי ואחרים. הכדורסל היוגוסלבי לעומת הישראלי ייצר את דראזן דליפאגיץ', דראגאן קיצ'נוביץ', זוראן סלאבניץ', מירזה דליבאסיץ', קרסימיר צ'וסיץ', ועוד – ואטם את שעריו בפני שחקני יבוא. זהו כל ההבדל. ישראל הייתה אלופת אסיה ב- 1974 אך זה לא הספיק לה באירופה. באליפויות אירופה ב- באדאלונה 1973 ובלגראד 1975 היא דורגה במוקם ה- 7. באליפות אירופה בליאז' ב- 1975 היא דורגה במקום החמישי, ובאליפות אירופה בטורינו ב- 1979 זכתה במקום השני. יוגוסלביה לעומת ישראל ללא שחקנים זרים כלל ובאמצעות כדורסלנים תוצרת בית בלבד הוכתרה לאלופת אירופה, אלופת העולם, ואלופה אולימפית. ברמת הקבוצות המצב שונה. הפער הצטמצם בשל היתר היבוא. אפילו ריאל מדריד הגדולה לא הסתפקה בתוצרת מקומית וייבאה מארה"ב ב- 1968 את וויין בראבנדר, מיילס אייקן, וקליף לויק.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. לפני 46 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. טהראן בירת איראן. היכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי של טהראן. נבחרת ישראל בכדורסל ניצבת על פודיום מס' 1 לאחרר שזכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן. זיהוי הנוכחים בשורה העליונה מימין לשמאל : טל ברודי (מס' 6), אביגדור מוסקוביץ' (מס' 11), איתמר מרזל (מס' 13), מוטי ארואסטי, שמריהו זסלבסקי, חנן קרן (מס' 8 מוסתר קצת), מיקי ברקוביץ' (מס' 9), שמואל "מולי" אבישר (מס' 5), שוקי שוורץ, שמואל נחמיאס (מס' 12), בועז ינאי (מס' 13), ג'ק אייזנר. זיהוי הנוכחים בשורה תחתונה מימין לשמאל : המעסה אריה אורגד, איש לאא מזוהה, יוסף "יוֹשוֹ" ענבר, מאמן נבחרת ישראל אלברט חמו, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי,, איש לא מזוהה, אורי אפק, יצחק פיסטינר שופט כדורסל ישראלי בינלאומי. (התמונה צולמה ע"י הוועדה המארגנת האיראנית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1968 נחתו בארץ חמישה שחקני כדורסל יהודיים מארה"ב על מנת ללבוש את מדי קבוצת הפועל ת"א : בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מַארְק טוֹרֶנְשַיְין, אָלָאן צוּקֶרְמַן, ו- לָארִי ז'וֹלוֹט. מטרת גיוסם והבאתם ארצה הייתה להילחם בגדולתה של מכבי ת"א. הגיוס צלח. ב- 1968 ו- 1969 הִכְּתָּה הפועל ת"א את מכבי ת"א ללא תנאי והפכה לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בשנים ההן במדינת ישראל. אולם התברר כי מדינת ישראל לא עניינה את חמשת הכדורסלנים היהודים הללו לאורך זמן ויתר על המידה. בתום פרק הכדורסל בחייהם עזבו כולם את הארץ ושבו איש איש למכורתו האמריקנית, מי מוקדם ומי מאוחר יותר. אפילו בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' יפה התואר הנערץ ע"י רבים ואָהוּב על רבות, מי שעשה כאן קריירה פנטסטית, נטש בסופו של דבר את ישראל וחזר לארה"ב. מנקודת מבט אובייקטיבית על אף היותם יהודים הם היו קודם כל שחקני חיזוק של הפועל ת"א והראשונים שחסמו את דרכו של הנער הישראלי אל טבעת הסל . יחד עם זאת התופעה של שחקני חיזוק מחו"ל בימים ההם הייתה כל כך מינורית בהשוואה ל- 2012 עד שאיש לא חשד בקבוצת שחקני הכדורסל היהודים הללו שבאו לעשות קצת כסף בארץ ואח"כ תכננו לחזור לניו יורק. החמישה ההם היו הראשונים לבלום את הנוער הישראלי. האנשים חשבו שזאת תופעה זמנית אך מתברר שאין דבר קבוע יותר מהזמני. גבולות הארץ נפרצו. אחרי חזרתם לניו יורק של אָלָאן צוּקֶרְמַן ו- לָארִי ז'וֹלוֹט ומאוחר יותר גם אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי חיפש יו"ר הפועל ת"א מר אָבְרָהָם פְּלָדָה ב- נֵרוֹת בארה"ב שחקני חיזוק אמריקניים כדי לנשל את עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מהפסגה. הוא לא היה לבד. גם מר אֵיתָּן מְגִידוֹ יו"ר הפועל ר"ג ניהל מרדף אחרי שמעון מזרחי וגם הוא רצה להפיל את מכבי ת"א ולהתיישב על הכס. כולם זוכרים את שני הענקים האמריקנים קוֹרְקִי נֶלְסוֹן ונִיל ווֹלְק שלבשו את מדי הפועל ר"ג תחת פיקודו של איתן מגידו, ולבטח את שני היהודים – אמריקניים סְטִיב קַפְּלָן וסְטִיב שְלֶכְטֶר, גם הם שחקני יבוא של הפועל ר"ג שבסופו של דבר התאקלמו כאן והפכו לישראליים לכל דבר. שמעון מזרחי היה במידה רבה מורה דרך למר אָבְרָהָם פְּלָדָה ומר אֵיתָּן מְגִידוֹ שניסו לחקותו. שני אלה אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שימשו אף הם מודל לצועדים אחריהם באותו התלם שפילסה מחרשת הכדורסל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא רק הקדים את אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ בהבנת היסטוריית הכדורסל והתפתחותה, וידע כי בשלב כלשהו הופעתה של האמריקניזציה בישראל היא בלתי נמנעת – אלא גם הקדים את שניהם בפענוח ופיצוח קוֹד הטלוויזיה : "אם אתה אלוף – משמע הטלוויזיה תשלב עמך זרועות". זה היה התנאי שהצבתי לו. אם אתה רוצה ללכת שלוב זרוע עמי ועם רשות השידור עליך להיות אלוף. (את אותו התנאי ו- הסטטוס הצענו לכל קבוצה בארץ לרבות הפועל גליל עליון שזכתה באליפות המדינה במאי 1993 אולם היו"ר שלה גדי יעקב מקיבוץ מנרה העדיף ללכת שלוב זרוע עם ערוץ 5 בכבלים). כמובן שהארץ מלאה בתוך שנים ספורות בשחקנים אמריקנים שהגיעו לליגת הכדורסל הישראלית לפרקי זמן קצובים. כולם רצו להיות אלופים וכולם רצו להצטלם בטלוויזיה המונופוליסטית או כפי שכונתה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית". הזרים הגיעו ארצה בדרך כלל למען קריירה קצרת מועד וכדי לעשות כסף. אף על פי כן יצרו הקריירות הקצרות האלה פקק תנועה ארוך ובכך סתמו את עורקי הכדורסל בפני דָם ישראלי. נכון שצריך להבדיל בפוסט הזה ולהטיל חיץ בין כמה קטגוריות שונות : בין שחקני חיזוק אמריקניים לא יהודיים לבין שחקני חיזוק יהודים – אמריקניים ששיחקו כאן וחזרו למכורתם, לבין שחקני כדורסל יהודים – אמריקניים שלא רק שחיזקו את הכדורסל הישראלי לדורותיו, אלא גם תרמו תרומה חשובה בשורות הנבחרת הישראלית הלאומית, ולבסוף בחרו לבנות כאן את ביתם.

טַל בְּרוֹדִי הוא דוגמא ייחודית שחורגת מהוויכוח ומכתב האישום ההוא של אריה מליניאק. גילה אותו בארה"ב באקראי ב- 1964 מאמן הכדורסל הישראלי שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן צפה בטַל בְּרוֹדִי בעת שהותו כמתמחה במחנה קיץ מיוחד בניו יורק של מאמן הכדורסל האמריקני קְלֵייר בִּי (Clair Bee) שם הדריך טַל בְּרוֹדִי יחדיו עם וִוילְט צֶ'מְבֶּרְלֵיְין כדורסלנים אמריקניים צעירים מוכשרים שחלמו כמובן להגיע לשורות ה- NBA. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן לא התמהמה והעביר את התרשמותו לאנשי מכבי ת"א. בחלוף שנה בקיץ 1965 שיחק טל ברודי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7, הרשים כאן מאוד את מי שהיה צריך להרשים, והשאר היסטוריה. באוקטובר 1966 הצטרף טל ברודי לשורות מכבי ת"א ובו במקום תפש משבצת של שחקן נוער ישראלי. איש לא ידע אז גם לא טַל בְּרוֹדִי עצמו כי בסופו של דבר הוא מתכוון באמת לבנות את ביתו לעַד בארץ ישראל. טַל בְּרוֹדִי הגיע למועדון הפאר של מכבי ת"א על תקן של שחקן חיזוק בטרם הפך לעולה חדש שמתכוון לחיות כאן את שארית חייו. את הדברים הללו הוא אמר לי מפורשות. אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו ישיר משדה התעופה לוֹד למגרש הבלטות ברחוב "המכבים" בתל אביב של לפני מלחמת ששת הימים 67', ליד קולנוע "אוריון" הישן שם המתינו לו מאות אוהדי מכבי ת"א וצלם העיתונות לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל .

טקסט תמונה : ערב יום רביעי – 19 באוקטובר 1966. תמונה היסטורית. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין  קפטן מכבי ת"א בימים ההם שבתאי "סבי" בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו שמכיל 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין (בן 53 בתמונה ) לוחץ את ידו של טל ברודי (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז"ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (התמונה הוענקה לי באדיבות לובה קנפר ז"ל תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 40 שנים בספטמבר 1980.

מה אגיד על האמריקניזציה והאירופיזציה שחלחלה לכל פינה בפרקט הכדורסל הישראלי מאז ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ? האם אפשר להשיב את הגלגל לאחור ? מאז 1966 הגיעו לכאן המוני המונים של שחקני כדורסל אמריקניים למטרות חיזוק בשנים ההן, ביניהם גם יהודים, ובראשם כאמור טל ברודי. הנה חלק מהרשימה האין סופית כמעט ההיא : קמיל דירקס, סטיב צ'ובין, רון דאנלופ, סטיב מקמהון, סטיב צ'ובין, ביל פלס, ג'ק אייזנר, לארי גורדון, אולסי פרי, ארל וויליאמס, אריק מנקין, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, סטיב קפלן, סטיב שלכטר, ניל וולק, ג'ון וויליס, סטיב מלוביק, לארי קוסטלו, פלמינג, בראד ליף, ג'ק צימרמן, האווי לאסוף, לאבאן מרסר, פונדקסטר, קורקי נלסון, פרנק בריקובסקי, מייק לארגי, קווין מקגי, טרי פייר, קארל נברסון, הול, ג'ונסון, אנדרו קנדי, יונתן דלזל, טאונס, קארל איימוס, בארלו, מרטין, פרימן, דניס וויליאמס, קמפבל, דיוויד הנדרסון, גיבסון, דאנקלי, אלכסיס, ת'רדקיל, פרביס שורט, רדיסלאב צ'ורצ'יץ', קולמן, צ'יימברס, תופסון, רוברטס, בינגהיימר, ווייט, קונסטנטין פופה, ראדוביץ', הארוול, דאוסן, והרשימה ארוכה כאורך הגלות.

הימים ההם של 18 במארס 1976 בהם שחקני קבוצת הכדורסל של הפועל גבת / יגור על טהרת הישראליים עירא הררי, אור גורן, בועז ינאי, גבריאל "גבי" טייכנר, ואיתמר מרזל, זכו בגביע המדינה לאחר שניצחו את הפועל ת"א עם בארי ליבוביץ' ומרק טורנשיין 76:90 – חלפו לבלי שוב. נוסטלגיה בלבד. וצריך להזכיר בפוסט הקונקרטי הזה עוד דבר. עו"ד שמעון מזרחי לא ניהל את מועדון הכדורסל המשותף של שני הקיבוצים גבת ויגור ואף על פי כן זכו הקיבוצניקים באליפות הליגה של מדינת ישראל. באפריל 1985 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסדרת הגמר סל האחרונה בת שלושה משחקים על תואר אלופת המדינה. בשורות שתי הקבוצות נטלו חלק שחקני חיזוק בעלי מוניטין כמו מַייק לָארְגִי ו- לָאבָאן מֶרְסֶר ב- הפועל תל אביב ו- קֶוִוין מֶקְגִי ו- אוֹלְסִי פֶּרִי ב- מכבי ת"א. מינון השחקנים הזרים בשני המועדונים היה הגיוני ולכן הדבר לא פגם בהתעניינות שיא של כלל הציבור הישראלי הרחב במפגש המשולש. מַייק לָארְגִי ולָאבָאן מֶרְסֶר הזדהו עד עמקי נשמתם עם הצבע האדום של הפועל ת"א כמו גם קֶוִוין מֶקְגִי ו- אוֹלְסִי פֶּרִי עם המדים צהובים – כחולים של מועדונם. הם היו חלק אינטגרלי מקבוצותיהם כבר מספר שנים ונוכחותם עדיין לא פגעה בנוכחות הישראלית. היכל הספורט ביד אליהו היה מפוצץ בצופים ומלא על גדותיו. שלושת השידורים הישירים של שלושת ה-"דרבי'ס" התל אביביים ההם ב- 1985 שהיו גם שלושה מפגשי פסגה אותם הפקתי וניהלתי מהיכל הספורט ביד אליהו, שגשגו מעבר לכל רָף משוער וצברו יותר מ- % 50 רייטינג.

תהליך האמריקניזציה (וגם האנגליזציה) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- סוף עשור ה- 60 של המאה הקודמת הקדים בשלב אחד את רעיון האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי : יבוא שחקנים זרים ו- וויתור על השקעה בנוער הישראלי וקידומו. כבר בראשית בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה מ- עָפָרָה בשנים 1969-1967, וויתר ביודעין ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 94, היום בשנת 2020) על חלק הגון מהפקה ישראלית מקורית (בגין נימוקי עלויות כספיות טלוויזיוניות), והגה סלוגן טלוויזיוני כלכלי / כספי – עממי מאולץ אך מדויק, בו אמר, כלהלן : "If you can buy it – do not make it". 

באותן השנים ההן של עשור ה- 80 במאה הקודמת שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהלתו של חיים יבין שתי סְדרות אופרות הסבון האמריקניות הידועות "דָאלָאס" (DALLAS) ו– "שוֹשֶלֶת" (DYNASTY). דמויותיהן הנצחיות של אָלֶכְּסִיס שגילמה ג'וּאַן קוֹלִינְס, קְרִיסְטַל אותה שיחקה לִינְדָה אֶוָואנְס ובְּלֵייק קֶרִינְגְטוֹן שאת דמותו עיצב השחקן ג'וֹן פוֹרְסַיְית הפכו לאימורטאליות כמו דמותו של המגיש הראשי של "מבט" חַיִים יָבִין מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראליתת הציבורית בשנים 1989 – 1986. כמנהיג השידור הציבורי דאז חשב חיים יבין כי אופרות הסבוןן האמריקניות האלה חייבות לפאר את לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעיצב למען צופיו בימים ההם. משפחת יואינג בחוות סאות'פורק שם כיכבו לָארִי הָגְמַאן (גילם את .J. R האיש השנוא הסדרה) ופֶּטְרִיק דָאפִי בתפקיד בּוֹבִּי יוּאִינְג האח ההגון וטוֹב הלב של .J. R הייתה נערצת. עַם הַסֶפֶר במדינת ישראל סגד לשתי אופרות הסבון הללו שצברו כאן רייטינג עצום. מדהים להסב מבט לאחור ולהיווכח לראות עד כמה האביסו קברניטי השידור הציבורי בימים ההם את קהלם בתוכניות טלוויזיה אמריקניות בידוריות מכל המינים.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. סדרת אופרת הסבון האמריקנית "שושלת" (Dynasty) שהפיקה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1989 -1981 שודרה בהצלחה רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית וזכתה לסקרנות וצפייה שהניבו רייטינג עצום. התברר שעם הספר השוכן במדינת ישראל איננו שונה במאום מאומות העולם. (באדיבות TV guide).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת . את סדרת אופרת הסבון האמריקנית "דאלאס" (Dallas) הפיקה רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בשנים 1991 – 1978. הסדרה שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית וזכתה לסקרנות וצפייה שהניבו רייטינג עצום. (באדיבות TV guide).

כוכבי ה- NBA הרבים ובראשם לארי בירד מבוסטון סלטיקס, אייזיה תומאס רכז המשחק של דטרויט פיסטונס, ג'וליוס ארווינג (Dr. J) מפילדלפיה 1976, טום צ'יימברס מסיאטל סופרסוניקס, שחקני לוס אנג'לס לייקרס קארים עבדול ג'אבאר ומג'יק ג'ונסון, לארי בירד, וקווין מקהייל מבוסטון סלטיקס היו לשמות מוכרים ופופולאריים בישראל ממש כשמם של כוכבי "דאלאס" ו- "שושלת". בהבדל גדול אחד. אופרות הסבון היו שְמָאלְץ בידורי. ה- NBA היה חומר שידור ספורטיבי אמיתי ברמה הגבוהה ביותר שלו. טעם החיים. המציאות עצמה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין לא היה רפורמאטור דָגוּל. הוא היה ביצועיסט וכמו רבים לפניו (וגם אחריו) נהה באופן טבעי אחרי תרבות הטלוויזיה האמריקנית. תרבות הטלוויזיה האמריקנית קנתה לה אחיזה בולטת בטלוויזיה הישראלית הציבורית מקדמת דנה, מאז 1968, מאז ימי סדרת מערבון הטלוויזיה "בוננזה". הרֶכֶש האמריקני הפך לעניין של מסורת. במובן מסוים הפכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר משחר נעוריה למעין סניף של הרשתות האמריקניות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC מהן נקנו המון סדרות טלוויזיה מסוגים שונים. עבור הילדים והנוער וכמובן בעבור האוכלוסייה הבוגרת.

ה- NBA.

זה היה מעניין. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (מאפריל 1986 ועד נובמבר 1989) לא היסס להמשיך במסע האמריקניזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחלו בו קודמיו ובהליך ייבוא של סדרות אמריקניות וגם אופרות סבון האמריקניות (כמו "דאלאס" ו- "שושלת") שגרפו רייטינג ענק. מישהו כינה פעם את עַם ישראל והעניק לו את בתואר "עַם הַסֶפֶר". איזה עם הספר ואיזה נעליים. עם ישראל הוא עם ככל העמים, עם רודף טלוויזיה רכילותית. שתי הסדרות "Dallas" ו- "Dynasty" נחשפו באמת בהבלטה רבה בשנים הרחוקות ההן בערוץ המונופוליסטי של מדינת ישראל ללא שום נקיפות מצפון של קברניטי השידור הציבורי. אופרות הסבון קלות התוכן זכו לתשומת לב עצומה של עם הספר היושב בציון והביסו בקלות ברייטינג ובמדרוג את הדרמות האנגליות המשובחות של ה- BBC. יש לזכור כי היה זה מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העַרָבִית יוסף בר-אל שהקדים את מנהל הטלוויזיה בשפה העִבְרִית חיים יבין, ומי שקנה במחצית עשור ה- 80 את "Dynasty". אך היה זה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ש- יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הפעילו לחץ על יוסף בר-אל ושכנעו אותו ל- וותר על "Dynasty" למען ציבור צופי הטלוויזיה בעִבְרִית. יוסף בר-אל נכנע ו- וויתר. חיש מהר התברר כי שתי אופרות הסבון האמריקניות "Dallas" ו- "Dynasty" משכו אליהן כאמור קהל צופים רב. לעיתים יותר מ- "מבט" ואפילו יותר מהשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה לקבוצות אלופות. יחד עם זה צריך לציין כי ברבות השנים שחלפו מאז עברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל כברת דרך ארוכה וחוותה רוויזיה מרחיקת לכת. שידורים מן הסוג הזה של סדרות אמריקניות שעסקו בפשע ומשטרה ולצִדָן אופרות סבון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדדו ממנה לערוצי הנישה בכבלים לבלי שוב. נדמה לי שזהו באמת מקומם הטבעי.

ואז החל עוד מהלך היסטורי שהפך כמעט סופית את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לסניף אמריקני. היו אלה משחקי הכדורסל של ה- NBA. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין התנגד בתחילה התנגדות נמרצת לרכישה שלי את ה- NBA. הנימוק שלו היה כי המסך הציבורי רווי ממילא בהמון שידורי ספורט וגם בעודף חומרי טלוויזיה אמריקניים. התפתח ביני לבין הבוס שלי וויכוח. אני טענתי שאם כבר מדברים על אמריקניזציה, הרי ש- סַם ה- NBA המוזרק להמוני חובבי הספורט בעולם ובישראל הוא טהור ונקי יותר מ- אופרות הסבון הבידוריות של "דאלאס" ו- "שושלת" שמייצרות עלילות דֶמֶה ואילוזיה, הממכר ומושך אליו ללא כל מאמץ את מעריצי הז'אנר. חיים יבין נעתר לבקשתי. האמת שהיה מדובר גם ב- Deal מצוין שעשיתי עם הנהלת ה- NBA. שילמנו להם זכויות Per שידור ישיר סך של 2000 (אלפיים) דולר. כמו הסדרות האמריקניות ואופרות הסבון האמריקניות גם השידורים הישירים של ה- NBA צלחו היטב ומייד בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. היה מדובר ב- באנקר. גם הם נהנו מסקרנות וצפייה שהולידו רייטינג משגשג. השידור הישיר של המשחק השביעי והמכריע בחוף המזרחי במוצ"ש – 30 במאי 1987 מבוסטון, בין קבוצות הבוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס (בוסטון ניצחה 113:119 והעפילה לסדרת הגמר נגד לוס אנג'לס לייקרס) היה סנסציוני ואחד ממבצעי ההפקה המושלמים שלי כשלצדי אמנון ברקאי. היו שפע של מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות בדרך הארוכה מאולפן CBS בניו יורק, העלאתו בארה"ב (Up link) ללוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary, הורדתו (Down link) בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה בישראל, ודחיפת הסיגנל לאולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. אף על פי כן עבר שידור הכדורסל הישיר המותח בשלום. אפילו ללא תקלה אחת. הייתי מעורה היטב בביזנס הזה של הפקת שידורי הספורט בטלוויזיה – בארץ ובעולם ובשוק הכספים הבינלאומי שמתחזק אותו. הוא זרם בעורקיי כמו דם גופי. לא הייתי צריך להתאמץ להבין אותו. ארגון החומר, הפקתו, ושידורו הישיר היו לא היה רק סַם החיים שלי – הם היו האדרנלין שהפך את חיי למאושרים יותר. לא הופתעתי כשיאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הרים לי טלפון מייד בתום השידור הישיר ההוא של ה- NBA שהבאתי מבוסטון הרחוקה, ובפיו דברי שבח והלל. השידור הישיר היה עתיר רייטינג ואפוף יוקרה עצומה. היום זה טריוויה אז זה נחשב לפלא השמיני. אח"כ שנה את מעשה השבח גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיים יָבִין [1]. הוא כתב לי מכתב הערכה והעניק לי צל"ש בתום אותה השנה ההיא של 1987 בה הבאתי לראשונה את ה-NBA ארצה בשידורים ישירים. מילות השבח שלו נשמרו עד עצם היום הזה. ה- NBA קנה לו נחלה בטלוויזיה ישראלית הציבורית.

[1] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי מתאריך 31 במאי 1987, הנוגע לשידור הישיר של משחק ה- NBA בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס.

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית יאיר שטרן, בתום מבצע השידורים הישירים של סדרות המשחקים הסופיות בליגת ה- NBA. האמריקנית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד מאוהדי שידורי הספורט שלנו בכלל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ושידורי ה- NBA בפרט היה העיתונאי ברוך הכישרונות אדם ברוך ז"ל, איש מערכת "ידיעות אחרונות", ואחד הכותבים הבולטים של העיתון. לאחר השידור הישיר של בוסטון סלטיקס נגד דטרויט פיסטונס הפליג בשבחיו בעיתונו בזכות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובזכות שידורי ה- NBA שלה. "זרקו עצם לאינטליגנציה, השידור בוסטון / דטרויט הוא טעם החיים", כתב ב- 1 ביוני 1987. הנה הטקסט הרלוואנטי והחשוב במלואו [1].

"משהו על החלטת הנהלת הטלוויזיה לשדר במוצאי שבת את משחק הגמר בין בוסטון לדטרויט בשידור חי. טוב מאוד. משהו על כדורסל אמריקני מקצועי. כדורסל בכלל ומקצועני בפרט, הוא אחת הטריטוריות האחרונות העצמאיות שנותרו לאינטליגנציה הישראלית. ההחלטה לשדר חי כמוה כהכרה בזכויות הלגיטימיות של מיעוט ישראלי. המיעוט של האינטליגנציה. יש משהו מיוחד בסוציולוגיה של המיעוט הזה. המיעוט הזה כולל דתיים, חילוניים, שמאל, ימין, ערבים, יהודים, נשים, ילדים, מתנחלים, תושבי פנטהאוזים. ואז ברגע שהודיעו על השידור, ידענו שהטלוויזיה התחברה לשעה קלה למציאות הישראלית. מעניין שהחיבור הזה נעשה לעיתים קרובות באמצעות מחלקת הספורט של הטלוויזיה. מחלקה אמיצה, קטנה, דלת תקציבים, דלת שדרים איכותיים, אבל מחוברת למציאות. יש שאלות טובות ויש שאלות מצוינות. שאלה טובה זו שאלה שיש עליה תשובה גרועה. שאלה מצוינת היא שאלה שאין עליה בכלל תשובה. השאלה המצוינת היא למה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לא מבינה ישר מה יש לה ביד, כשיש לה ביד את הגמר של בוסטון / דטרויט ? למה צריך להוציא לנו את הנשמה לפני כל שידור ספורט איכותי זר, חי ? מה יש לה ביד ? יש לה את האינטליגנציה הישראלית מול המסך כקהל שבוי. למה להוציא לנו את הנשמה ? ככה זה בין יהודים. נגיד שהיא לא מבינה בכדורסל, אבל לא להבין כמה כדורסל שווה בשבילה זב כבר לא להבין בביזנס עצמו. אנחנו אנשים עצבניים, חסרי נחת, מוכי שִעמוּם , והספורט המקצועני ככל הנוגע לטלוויזיה הוא תרופתנו. אבל הסוף מעבר לדלת. כשהטלוויזיה פה תהיה מסחרית, האינטליגנציה הישראלית תזכה לכבוד הראוי לה. ואז או הממלכתית, תתחנן שנראה אצלה כדורסל אמריקני בשידור חי. עד אז חיים יבין, תזכור : יותר משישראל שמרו את השבת, שמר הכדורסל את הטלוויזיה".

טקסט תמונה (1) : העיתונאי הבלתי נשכח אדם ברוך ז"ל. חובב וידען של ה- NBA.(באדיבות מורן שוב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : העיתונאי הבלתי נשכח אדם ברוך ז"ל עוסק בתחביבו ו-קולע לסל. (באדיבות מורן שוב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביחסים האמביוולנטיים המתקיימים בין הטלוויזיה לעיתונות, הייתה למאמרו של עיתונאי ברמתו של אדם ברוך הכותב בשבח מבצע השידורים הישירים הסבוך טכנולוגית בימים ההם של ליגת ה- NBA האמריקנית בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ישראל, חשיבות גדולה. אדם ברוך היה עיתונאי מוערך ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. לא היה ספק כי בכתיבתו העיתונאית השפיע על מקבלי ההחלטות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית. בכך העניק לגיטימציה מוסרית ומעשית ותמיכה למדיניות שידורי הספורט שלי. זה לא היה דבר מובן מאליו בימים ההם. בזכות אישיותו ומשקלו הסגולי כעיתונאי הפכה תמיכתו לתנופה בהפקת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה הציבורית . לרעיון שלי לשָדֵר כדורסל אמריקני על המסך הממלכתי היו גם מתנגדים בציבור אך הם היו מעטים וגם לא היה להם עיתון כדי לבטא בו את התנגדותם. אדם ברוך לא ידע שכל שידורי ה- NBA היו תלויים על בלימה. התקשורת הלוויינית בתקופה ההיא בין ישראל לארה"ב הייתה כל כך מוגבלת ובעייתית עד שכל שידור ישיר משם הפך לנֵס. לקחתי על עצמי בשל הלהיטות לשדר את ה- NBA בישראל סיכונים טכנולוגיים ולוגיסטיים לא תמיד מחושבים מראש . נתתי פרסום לשידורים הישירים האלה של ה- NBA באמצעות Build up בעיתונות ו- Promo (קידום) בשידורי הטלוויזיה, זמן רב בטרם העניקה חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת לווייני התקשורת האטלנטיים את האישורים הנחוצים לחברת "בֶּזֶק" שלנו. תהליך ה- Booking (רישום הזמנת השידורים מהמקור) הוא ביורוקרטי ומסורבל. הצלחת שידורי ה- NBA בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הייתה גם הצלחתם של אנשי חברת "בֶּזֶק" ובראשם גבריאל שֶקֶל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של ישראל, אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה, ואנשים רציניים ומוכשרים שעבדו לידם כמו יצחק "איציק" גינת, ישראל קוז'יקרו (קוֹז'וֹ), בצלאל ליס ורבים אחרים. שיאו של מבצע ה- NBA היה שידור ישיר של המשחק השישי בסדרת הגמר שהקנה ללוס אנג'לס לייקרס את האליפות ביום ראשון – 14 ביוני 1987, לאחר ניצחון בהיכל הביתי שלהם "הפורום" על בוסטון סלטיקס 93:106, וזכייה 2:4 בסדרה. כוכבי הכדורסל של לוס אנג'לס לייקרס מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר ג'יימס וורת'י, ביירון סקוט, מייקל קופר, קורט ראמביס, איי. סי. גרין ואחרים, וכמובן המאמן פאט ריילי הפכו לנערצים בישראל. אבל גם השחקנים המפסידים של בוסטון סלטיקס נעשו ל- Celebrities בקרב חובבי הספורט בישראל. שמם הלך לפניהם. איך אפשר לשכוח את לארי בירד, קווין מקהייל, דני איינג', דניס ג'ונסון, רוברט פּאֶריש, ביל וולטון והמנג'ר – מאמן המיתולוגי רד אוורבך מנהיג כדורסל בלתי נשכח. למחרת תום מבצע שידורי ה- NBA הטלוויזיוני בקיץ ההוא של 1987, לפני 31 שנים, שלח אלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין את ברכתו בכתב [2]. זו לשונה.

טקסט מסמך :  15 ביוני 1987. זהו מסמך ההערכה המקורי  שנכתב ע"י חיים יבין. המכתב הזה נשלח כשבועיים לאחר מאמר התמיכה של העיתונאי אדם ברוך ז"ל ב- "ידיעות אחרונות" בזכות שידורי ה- NBA  על המרקע הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חיים יבין לא היה מעולם אוֹהֵד שידורי ספורט גדול. אך אט – אט הסתגל למציאות החדשה והֵבין בעל כורחו בחושו העיתונאי כמנהל ערוץ טלוויזיה יחיד ומונופוליסטי במדינת ישראל את מה שלא הבין כמנהל החדשות שנים אחדות קודם לכן, את חשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים ברשת הטלוויזיה שאותה ניהל. כמנהל חטיבת החדשות (לאחר דן שילון) בשנים 1980 – 1977 הקשה מאוד על אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. הוא לא הכיר בעובדת ערכם של שידורי הספורט הרלוואנטיים שלא יסולא בפז וחשב שהם גודשים את מסך הטלוויזיה הציבורית יתר על המידה. זה היה למורת רוחו. מידֵי פעם פישל והיצר את צעדיי, אך ארבעת שנות ניהולו את הטלוויזיה הישראלית 1990 – 1986 הן באורח פרדוקסאלי ולמרבה ההפתעה "תור הזהב" של מחלקת הספורט ושל שידוריה. זה לא היה מתאפשר ללא סיוע עצום של פיגורה בכירה ממנו – מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וגם ללא תמיכתו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בעת ההיא, יוחנן צנגן יבד"ל.

יורם ארבל ואריה מליניאק היטיבו לשָדֵר אז Off tube לפני יותר משנות דוֹר את 12 משחקי ה- NBA ההם, דווקא מפני שהמעיטו לדבר וחסכו במילים. השידור בשפה האנגלית של דיק סטוקטון השַדָּר הראשי של CBS ופרשניו, לא הצריך התערבות רבה מידי של צוות השדרים שלנו, אלא לצורכי זיהוי בלבד. היה לנו קושי אחד. נדרשנו להימנע משידור הפרסומות האמריקאיות שהועלו "לאוויר" בעת ההפסקות במחציות ובפסקי הזמן ע"י הרשת. השידורים הישירים ב- 1987 כללו את סִיגְנָל ה- Program המלא של שידור CBS, והיו בתוכם כמובן גם שידורי הפרסומות. היינו צריכים להיות זהירים כדי לרדת בזמן לאולפן ההגשה בירושלים מבלי לאפשֵר לפרסומות האמריקאיות לזלוג למסך שלנו. בהזדמנויות האלה ניתן ליורם ארבל ופרשנו אריה מליניאק מספיק זמן כדי להסביר ולנתח את הסיטואציות המורכבות במשחקים. בעיקר מצא חן בעיני הפרשן שהיה בקי היטב בחומר NBA. בשפתו הציורית והחסכונית, בסגנון דיבורו המהיר, וחוש ההומור הטבעי בו חונן, סייע אריה מליניאק לצופי הספורט להבין את רזי המשחק ולחבב את שידורי הכדורסל האלה במידה הנדרשת. יורם ארבל ואריה מליניאק הפכו ל- Team שידור של משחקי ה- NBA. ההצלחה המפורשת של הצֶמֶד עזרה לי למקד את המאבק על המשך שידור ה- NBA בטלוויזיה הישראלית בשנים הבאות. גם לאחר שחיים יבין ויאיר שטרן תומכים נלהבים של שידורי ה- NBA אמורים היו לסיים את תפקידי ה- Executive שלהם ברשות השידור. שידור משחקי ה- NBA בסוף עשור ה- 80 ע"י הטלוויזיה הישראלית העניקה לנו מקדמה יוקרתית בתחרות נגד ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) העתידים לקום עלינו בתוך שנים ספורות בלבד. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נתן לי בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984 את הכלים, התקציבים, וזמן המסך הראוי כדי להציב את שידורי הספורט לראווה בוויטרינה של רשות השידור. אורי פורת היה קנאי לשמה הטוב של רשות השידור. כשהיה צריך לגעור בגלי צה"ל על שזִינְבוּ בדרך לא דרך ברדיו "קול ישראל" לא היסס לומר לנחמן שָי מפקד גלי צה"ל בזמנו את דעתו עליו. כשהיה צריך להגֵן על הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא היטיב לעשות זאת מהאחרים. הוא היה מנהיג שידור מפני שלקח את רשות השידור ללִבּוֹ.

טקסט תמונה : אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו בחמש השנים של 1989 – 1984. הוא היה איש אָהוּב ומנכ"ל יעיל בקדנציית הניהול הראשונה שלו. (באדיבות משפחת פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : מאמרו של אדם ברוך ז"ל בעיתון "ידיעות אחרונות" מ- 1 ביוני 1987 המשבח את שידורי ה- NBA בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[2] ראה נספח : מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ב- 15 ביוני 1987 (באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן) בתום מבצע הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בהיסטוריה בישראל.

הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם ודרשה באמצעות הוועד המנהל בראשותם של ד"ר חַיִים יָחִיל ז"ל והמשנה שלו ייבדל לחיים ארוכים נַתָּן שַחַם להפיק ערבי שידור מיוחדים המורכבים מיצירה מקורית ואשר ישודרו בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל". המשדרים האלה עסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל, חג ראש השנה וחגי ישראל אחרים – וייוחדו למורשת. הם הפכו לכור היתוך שאיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל. אומה שהורכבה מ- אימיגראנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל. לדעת רבים היצירה המקורית בטלוויזיה הישראלית הציבורית נחשפה מעט מידי. לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה. התברר להם כי תקציבם דַל מידי כדי להפיק יצירה מקורית ישראלית בתחומים השונים של דרמה, תיעוד, בידור, ומוסיקה. אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שמקובל על הציבור. את החֶסֶר ביצירה מקורית עִברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה הכללית (שמה הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים.

כבר בראשית הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969- 1967 הרכיב ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אליהוא כ"ץ סלוגן טלוויזיוני כלכלי – עממי מאולץ אך מדויק כלהלן : "If you can buy it – do not make it". האמירה שהפכה לאימורטאלית (כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה אִימְצוּ אותה אל לבם והשתמשו בה) נועדה להגדיר את המציאות הכלכלית הענייה בה שרויה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה כפי שהיא מאז ראשית ימיה. סדרות הטלוויזיה קראו לציבור הישראלי לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב. סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע , משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית. אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות, וגם של איכות (לא רק בענייני טלוויזיה). "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפְּרָט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח מדוע ולמה , ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות. "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג. רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS , NBC, ו- ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת. ערוצים 2 ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי, "האָח הגָדוֹל", "הִישַרְדוּת", ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק, לעיתים בלתי נתפס. אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית וממכרות את הצוֹפֶה אליהן. בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן. סדרות דוקומנטאריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה", נשכחו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנודעה ברבות הימים בשמה המקוצר "ערוץ 1" הייתה איטית ומסורבלת. ערוץ 1 אומנם נהנה מתקציב אוטומטי שהעניק לוֹ משלם האגרה ואף עשה בימי חלדו ובחרותו דברים רבים וטובים, אך סבל תמיד מיחסי ציבור וכישרון שיווק כושלים. היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל. הוא לא עשה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי הוא, מה תפקידו, והיכן טמון כוחו והפוטנציאל המוסרי שלו. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש…", אמר קהֶלֶת. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית, סגידה, והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים, לעומת רייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים עליהם חקוקות עשרת הדיברות, ואשר הוגשו ע"י מנהיג כריזמאטי בעל חזון משה רבנו גם אם היה איש מגמגם. יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון.

"If you can buy it – do not make it" (!).

כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם מאז ימי מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועוזריהם מנהלי התוכניות והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות. מי יותר ומי פחות. הקנייה המסיבית הזאת של חומר זר איזנה באופן פרדוקסלי את תקציב רשות השידור הענייה. זה החל עוד בתקופת ההקמה ב- 1968 בימי בראשית של פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגֵינים" (The defenders) סדרה בהפקת CBS בשנים 1965 – 1961, "אתם שם" (You are there) סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957 – 1953, וסדרת "המוסיקה לצעירים" (Young people concerts) בהנחיית ליאונרד ברנשטיין. זה נמשך עם סדרת המערבון הטלוויזיוני "בוננזה" (Bonanza) בשנים 1959 – 19533 עם לוֹרֶן גְרִין.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. סדרת מערבון הטלוויזיה האמריקנית "בוננזה" שימשה מעוז שידור במשך שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הציבור התמכר אליה מייד. (באדיבות Tv Guide).

הרכש שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה על דעתם של כל המנכ"לים שלה , על דעת כל מנהלי הטלוויזיה שלה, ועל דעת כל מנהלי התוכניות שלה – צבר תאוצה עם קניית עוד ועוד סדרות אמריקניות נוספות ששודרו בזמן צפייה ראשי. להלן הרשימה הנכבדה :

"משימה בלתי אפשרית" (Mission impossible , בשנים 1973- 1966 עם מרטין לנדאו, פיטר גרייבס, גרג מוריס ברברה ביין, בארני קולייר, ו- פיטר לופוס), "בית קטן בערבה" (Little house on the prairie, בשנים 1983- 1974 עם מייקל לאנדון), "משפחת וולטון" (The Waltons , בשנים 1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס, מישל לרנד, ורלף ווייט), "מקלאוד", "קולומבו" (Columbo בשנים 1977- 1971 עם פיטר פאלק), "קוז'אק" (Kojak  בשנים 1978- 1973 עם טלי סאבאלאס) , "קנון" (Cannon), בשנים 1976- 1971 עם וויליאם קונראד), "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch, בשנים 1979- 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר), "איש עשיר – איש עני"(Rich man – Poor man), "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5 – 0, בשנים 1980- 1968 עם ג'ק לורד), "קווינסי" (Quincy, בשנים 1983- 1976 עם ג'ק גלוגמן), "מאגנום" (Magnum, בשנים 1988- 1980 עם תום סֶלֶק), "המלאכיות של צ'ארלי" (Charlie`s Angels, בשנים 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט, ז'אקלין סמית', וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" (The Rockford Files, בשנים 1980- 1974 עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר), "Happy days" (בשנים 1984- 1974 עם הנרי ווינקלר, רון הווארד, דוני מוסט, ואנסון וויליאמס), "ספינת האהבה" (Love boat, בשנים 1986- 1977 עם פרד גראנדי, גאווין מאקלאוד, טד לאנג' וברני קופל), באטמן (1968- 1966), "משפחת פארתרידג' " (Partridge, בשנים 1973- 1969), "מי הוא הבוס" (Who is the Boss עם טוני דנצה), "The A Team" (בשנים 1987- 1983 עם בוסקו באראקוס) הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" (Ironside , בשנים 1975- 1967 עם ריימונד בר). וזה לא הכול .

טקסט תמונה : 1975. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. אלה הם שני השחקנים הראשיים בסדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולארית "סטארסקי והאטץ", דייויד סול מימין, ופול גלייזר משמאל. הסדרה שודרה בהצלחה רבה בארה"ב בין השנים 1979 – 1975 ונקנתה מייד כמו רשתות טלוויזיה רבות אחרות גם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות "TV GUIDEׂ" וארכיון ABC).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוכשת מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC את סדרת הבלשיות "המלאכיות של צ'ארלי" (CHARLIE’S ANGELS) ומשדרת אותה במשך שנתיים ב- Prime time זמן צפייה ראשי. יופיין של שלוש השחקניות מימין לשמאל ז'אקלין סמית', פארה פואוסט המנוחה, וקייט ג'קסון איננו מוטל בספק, ו- הִיוָוה גורם ראשון במעלה בהצלחת שידור הסדרה הנ"ל. (באדיבות המגזין "TV  GUIDE" וארכיון ABC).

הנה רשימה נוספת של סדרות טלוויזיה אמריקניות ששודרו בחדווה רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשורי ה- 60, 70, 80, ו-90 של המאה הקודמת : "מקגאייוור" (MacGyver, בשנים 1992- 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון), "Wise guy" (בשנים 1990- 1987 עם ווילי טראנובה), "Miami Vice" (ב- 1985 עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון) וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים", "מי משרת אותך", "אני קלאודיוס" (I Claudius סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם), ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים. בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots, ב- 1977), וסדרות משפחתיות "הכול נשאר במשפחה" (All in the family, בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור, גִ'ין סטפלטון, סאלי סטרות'הרס, ובוב ריינר), הסדרה "משפחת בריידי" ( The Brady bunch, בשנים 1974- 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד, פלורנס הנדרסון, אן דייויס, מורין מקורמיק, קריסטופר נייט, מייק לוקינלנד, וסוזן אולסון), "משפחה שכזאת" (Family affairs, עם בראיין קית', סבסטיאן קאבוט, קאטי גרייור, ג'וני וויטאקר, ואניס ג'ונס ), "שלושה בדירה אחת" ו- "משפחת קוסבי" (The Kosby show, בשנים 1992- 1984 עם ביל קוסבי), הסדרה "ציפורים מתות בסתר" (The Thorn Birds, ב- 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד), "Moonlighting" (בשנים 1989- 1985 עם ברוס וויליס וסיביל שפרד), "שלושים ומשהו" (Thirsty something, בשנים 1991- 1987 עם פטרישיה ווטינג, טימותי באספילד, ג'אסון נאגלר, פולי דרייפר, פיטר הורטון, בריטני ולייסי גראוון, קן אולין, מל האריס, ומלאני מיירון) ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" (Dallas, בשנים 1991- 1978 עם לארי האגמאן, קן קרצ'וואל, פאטריק דאפי, לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ), ו- "שוֹשֶלֶת" (Dynasty, בשנים 1989- 1981 עם לינדה אוואנס, ג'ואן קולינס , וג'ון פורסייט).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (מאפריל 1986 ועד נובמבר 1989) לא היסס להמשיך בטיפוח תהליך האמריקניזציה והטמעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מסע שהחלו בו קודמיו ובהליך ייבוא של אין סוף סדרות טלוויזיה אמריקניות ובראשן אופרות סבון האמריקניות (כמו "דאלאס" ו- "שושלת") שגרפו רייטינג ענק. "Dallas" ו- "Dynasty" נחשפו באמת בהבלטה רבה בשנים הרחוקות ההן בערוץ המונופוליסטי של מדינת ישראל ללא שום נקיפות מצפון של קברניטי השידור הציבורי. אופרות הסבון קלות התוכן זכו לתשומת לב עצומה של עַם הַסֶפֶר הַיוֹשֵב בצִיוֹן (ביטוי שגור שאני אוהב להשתמש בו הבא להדגיש כי הטלוויזיה עושה שמות גם באומה העברית שנכתב עליה בשעתו כי היא "עם נבחר…") והביסו בקלות ברייטינג ובמדרוג את הדרמות האנגליות המשובחות של ה- BBC. היה זה מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית מר יוסף בר-אל שהקדים את מנהל הטלוויזיה בשפה העברית מר חיים יבין וקנה במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת את "Dynasty" אך היה זה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ש-יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הפעילו לחץ על יוסף בר-אל ושכנעו אותו כדי שיוותר למען ציבור צופי הטלוויזיה בעִברית. יוסף בר-אל וויתר. "Dallas" ו- "Dynasty" משכו אליה כאמור קהל צופים רב. יחד עם זה צריך לציין כי ברבות השנים שחלפו מאז עברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כברת דרך ארוכה ו- רוויזיה מרחיקת לכת. שידורים מן הסוג הזה של סדרות טלוויזיה אמריקניות שעסקו בפשע ומשטרה ולצדן אופרות סבון בטלוויזיה הישראלית הציבורית, נדדו ממנה לערוצי הנישה בכבלים לבלי שוב. נדמה לי שזהו באמת מקומם הטבעי.

אשנה ואומר שוב. זה לא היה דבר מובן מאליו ולא עניין של מה בכך להפיק לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לא תכנית, לא טכנולוגית, ולא כספית – כלכלית) ולייבא ארצה בשידורים ישירים בקיץ ההוא של 1987 את סדרות משחקי הכדורסל המכריעות בליגת ה- NBA האמריקנית : ואז החל עוד מהלך היסטורי שהפך כמעט סופית את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדלפק טלוויזיה אמריקני. היו זה מבצע שידור טכנולוגי – כלכלי שתוכנן על ידי ואפיין את השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של ליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA רבת המוניטין בשלבים המכריעים שלה ב- 1987. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין התנגד כאמור בתחילה התנגדות נמרצת לרכישה שלי את ה- NBA. הנימוק שלו היה כי המסך הציבורי רווי ממילא בהמון שידורי ספורט וגם בעודף חומרי טלוויזיה אמריקניים. התפתח ביני לבין הבוס שלי וויכוח לא ארוך. התעקשתי וטענתי שאם כבר מדברים על אמריקניזציה, הרי ש- סַם ה- NBA המוזרק להמוני חובבי הספורט בעולם ובישראל הוא טהור ונקי יותר מ- אופרות הסבון של "דאלאס" ו- "שושלת" הממכר ומושך אליו ללא כל מאמץ את מעריצי הז'אנר. חיים יבין נעתר לבקשתי. האמת שהיה מדובר גם ב- Deal מצוין שעשיתי עם הנהלת ה- NBA (עם גב' סוזי פולי וסנדי בראון). שילמנו להם זכויות Per שידור ישיר סך של 2000 (אלפיים) דולר. כמו הסדרות האמריקניות ואופרות הסבון האמריקניות גם השידורים הישירים של ה- NBA צלחו היטב ומייד בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. היה מדובר ב- באנקר. גם הם נהנו מסקרנות וצפייה שהולידו רייטינג משגשג. השידור הישיר של המשחק השביעי והמכריע בחוף המזרחי במוצ"ש – 30 במאי 1987 מבוסטון, בין קבוצות הבוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס (בוסטון ניצחה 113:119 והעפילה לסדרת הגמר נגד לוס אנג'לס לייקרס) היה סנסציוני ואחד ממבצעי ההפקה המושלמים שלנו כשלצדי אמנון ברקאי (היום סמנכ"ל תפעול בחברת החדשות של ערוץ 10). היו שפע של מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות בדרך הארוכה מאולפן CBS בניו יורק, העלתו בארה"ב (Up link) ללוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary הורדתו (Down link) בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה בישראל, ודחיפת הסיגנל לאולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. אף על פי כן עבר שידור הכדורסל הישיר המותח בשלום. אפילו ללא תקלה אחת. הייתי מעורה היטב בביזנס הזה של עשייה והפקת שידורי הספורט בטלוויזיה – בארץ ובעולם. הוא זרם בעורקיי כמו דם גופי. לא הייתי צריך להתאמץ להבין אותו. ארגון החומר, הפקתו, ושידורו הישיר היו לא היה רק סַם החיים שלי – הם היו האדרנלין שהפך את חיי למאושרים יותר. לא הופתעתי כשיאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות הרים לי טלפון מייד בתום השידור הישיר ההוא של ה- NBA שהבאתי מבוסטון הרחוקה, ובפיו דברי שבח והלל. השידור הישיר היה עתיר רייטינג ואפוף יוקרה עצומה. היום זה טריוויה אז זה נחשב לפלא השמיני. אח"כ עשה זאת גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין [1]. הוא כתב לי מכתב הערכה בתום אותה השנה ההיא של 1987 בה הבאתי לראשונה את ה- NBA ארצה בשידורים ישירים. מילות השבח שלו נשמרו עד עצם היום הזה (ראה בהמשך). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין היה כמו אבא של כולנו. היו לי עמו הרבה וויכוחים והמון אי הסכמות חריפות, אולם הוא מעולם לא נטר לי, לא שנא, ואף פעם לא התנקם בי. הוא לא הרים את קולו ולא איבד את שלוותו. חיים יבין היה תמיד אדם הגון, יֶיקֶה ממושמע, וג'נטלמן (!).

[1] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי מתאריך 31 במאי 1987, הנוגע לשידור משחק ה- NBA בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס.

זה נכון שמחסור כרוני באמצעי הפקה וצילום בטלוויזיה הישראלית הציבורית גרם לעונייה של מחלקת הספורט, אך זכות המונופול הבלתי נסבלת של רשות השידור הייתה אבי הסֵיאוּב . המונופול יצר אי סדר בהתאמה שבין רכישת זכויות השידורים לבין הוצאת הזיכיון אל הפועל . סֵיאוּב פירושו שמחסור בעוּגָה במנת האוכל של העובד מביאה אותו להשבתת שידור ישיר של משחק כדורגל. סֵיאוּב פירושו שחציית גבול הזמן המסומן באופן מקרי בעֵת שידור ישיר של משחק כדורסל מארה"ב, מעבר להסכם העבודה הכתוב, מביא את העובד לנתק את השידור על דעת עצמו כאילו בשֵם שמירה על זכויותיו, ולהחשיך את המסך לכל ציבור הצופים במדינת ישראל. היו אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה שהתנהגו כקבצנים בעיקר משהפכו לאנשי וועד. על אנשי הוועדים במסגרות ציבוריות מוטלת אחריות גדולה מפני שהם מנהיגי עובדים. על חלק מהם היא הייתה גדולה מכפי מידותיהם. ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוויה בסכסוכי עבודה קשים, ריב ומדון, עיצומים, שביתות, ומחלוקות משחר נעוריה. שלושת הוועדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, אלה של עיתונות / הפקה, הנדסה, ודירוג משולב, ניצלו את כוחם לא פעם ולא פעמיים כדי לכופף את הנהלות רשות השידור ועל מנת ייצר הסכמי עבודה טובים יותר בעבור הסקטורים שלהם, חלקם מעוותים ובלתי מתקבלים על הדעת.

הקשר הסימביוטי.

* הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואלופת הכדורסל קבוצת מכבי ת"א במשך יותר משנות דוֹר הוא ייחודי. לסוג כזה של יחסי גומלין אין אח ורע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם.

* הברית העסקית- כלכלית רבת השנים בין חברת "עֵלִית" למכבי ת"א בשנים 2007 – 1970 מסייעת למועדון הפאר הישראלי בכדורסל להעפיל לפסגה האירופית . מכבי ת"א לא הייתה יכולה מעולם להעפיל לפסגה ללא הסיוע הכלכלי רב המשמעות של מנהלי חברת "עלית" לדורותיהם.

*  ריבי הפרסומות המסחריות בשידורים הישירים של מכבי ת"א מאז 1970 והתנגדותה הנמרצת של רשות השידור בשנים 1977 – 1971 להצבת פרסומת "עלית" על גופיות שחקני מכבי ת"א . המחלוקת הגיעה לבג"צ.

* הופעתו המזהירה של טל ברודי באוקטובר 1966 במגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע אוריון. עשר שנים וחצי לאחר הגעתו לישראל זוכה מכבי "עלית" ת"א ב- 7 באפריל 1977 לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל . מדינת ישראל מעניקה לטל ברודי ב- 1978 את פרס ישראל.

* עו"ד צעיר בן 30 בשם שמעון מזרחי נבחר בקיץ 1969 ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

* שתי קבוצות הכדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א ניצבות ב- 1969 על קו זינוק טלוויזיוני משותף. מכבי ת"א מנצחת במירוץ.

* תולדות שני מועדוני הכדורסל התל אביביים מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה.

* המרדף המטורף ללא הצלחה של יו"ר הפועל ת"א אברהם פלדה בעקבותיו של המצליחן עו"ד שמעון מזרחי .

* הפועל ת"א מתמוטטת ונעלמת ממפת הכדורסל. מכבי ת"א זוכה מאז 1977 חמש פעמים בגביע אירופה לאלופות בכדורסל.

* תשע בערב של יום חמישי – 17 בפברואר 1977. קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מביסה ב- ווירטון עיירה בלגית קטנה בדרום המדינה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91 ומעפילה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל לראשונה בתולדותיה. המשחק מועבר בשידור ישיר ע"י מר אלכס גלעדי השדר הראשי של חטיבת הספורט ומנהלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ב- 1970 כורתת הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ברית שידור היסטורית עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הברית נמשכת יותר משנות דוֹר עד עונת 2007 – 2006. אין לכך אָח ורֵע בתולדות קשרי הגומלין בין הטלוויזיה ומוסדות ספורט בארץ ובעולם. עליית רָף זכויות השידורים והתפתחות טכנולוגיית הטלוויזיה. המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם מברכים ומאשרים את הקשר הסימביוטי הנצחי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת"א. הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים מתאר את הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים בני 37 שנה, בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשותו של יו"ר אמיץ ומוכשר, ישר דרך, ודבק במשימה – עו"ד שמעון מזרחי, בשנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969. ב- 1969 ניצבו שתי קבוצות כדורסל תל אביביות מצטיינות על קו הזינוק הטלוויזיוני. שתי יריבות עירוניות מושבעות, הפועל ת"א ומכבי ת"א. מכבי ת"א זוכה מאז חמש פעמים בגביע אירופה. הספר מביא את היסטוריית הכדורסל המפוארת של שני המועדונים מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. בשנות ה- 2000 נמחקת הפועל ת"א ממפת הכדורסל הישראלית. אולמה צר המידות רָב המוניטין המכונה "אוסישקין", זה הניצב מזה שנים רבות על גדות הירקון נהרס ע"י העירייה והופך לגן ציבורי. הספר "הקשר הסימביוטי" דן גם בחִבּוּר העסקי המדהים חסר התקדים והרצוף בין חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" עם מכבי ת"א מאז 1970 ועד היום הזה. סיפורם האישי של אנשיייי "עֵלִית" בעבר ובהווה אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מָרְק מוֹשֶבִיץ, עו"ד דָוִד מוֹשֶבִיץ, עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מָיִיק" שְטְרָאוּס. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא התמיכה הכלכלית של "עֵלִית". "עֵלִית" הייתה Sponsor נדיב, מהיר, ויעיל. הספר עוסק בעלייה התלולה של גרף זכויות השידורים. רשות השידור וחברת "עֵלית" משלמות למכבי ת"א במשך 30 עונות  2007 – 1973 סכומים מצטברים של עשרות מיליונים של דולרים. בעונת 1974 / 1973 שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית לראשונה תשלום מיוחד אך פעוט למכבי ת"א עבור זיכיון השידור לעונה אחת (הערה : העובדות המתמטיות והפרטים הכספיים המדויקיםם מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי"). כעבור רבע מאה של שנים ב- 2001 שילמה רשות השידור עבור זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בעונת 2002 / 2001 תשלום עצום ללא כל השוואה לזה ששולם לראשונה בצורה שיטתית וקבועה בתריסר העונות שבין 1974 / 1973 לבין 1985 / 1984 (הערה : העובדות המתמטיות ופרטי המו"מ הכספיים המדויקים מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי"). הספר "הקשר הסימביוטי" הוא גם מסמך כלכלי המסביר את קשריי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמדיום של תקשורת המונים לבין הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הרלוואנטיים. הספר מפרט את גובה הממון והתשלומים ששילמו רשות השידור וחברת "עֵלִית" למכבי ת"א אלופת ישראל ואירופה מידי עונה בעונה, במשך עשרות שנים. השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות ניצחונה של מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון עיירה קטנה בבלגיה על אלופת ברה"מ צסק"א בתוצאה 79:91, וזכייתה במשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד בגביע אירופה לאלופות בכדורסל (גברה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78) הופכים אותה באחת ממועדון ו- נבחרת ספורט פרטית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין נותן לכך גושפנקא רשמית ומעניק למכבי ת"א בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית. כמוהו נוהג ראש הממשלה מנחם בגין במארס 1981 לאחר זכייתה השנייה של הקבוצה בגביע אירופה בסטרסבורג – צרפת. מכבי ת"א הופכת לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה מנחם בגין הולך בעקבות ראש הממשלה הקודם יצחק רבין ומעניק אף הוא קבלת פנים ממלכתית למכבי ת"א אחר שובה מהעיר הצרפתית סטרסבורג עם גביע אירופה שם ניצחה ביום חמישי – 26 במארס 1981 את אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה 79:90. לא היה עוד ספק. מכבי ת"א היא קבוצת פאר ספורטיבית פרטית שהעם אוהב אותה וראשי ממשלה מאמצים אותה אל לִבָּם. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביאה בשידורים ישירים את משחקי מכבי ת"א במפעל האירופי של גביע אירופה לאלופות בכדורסל לכל בית בישראל. השידורים הישירים הללו נסקו לכמעט % 100 רייטינג תמורת תשלום זכויות שידורים בגובה של פרוטות במונחים של תעשיית הטלוויזיה. בתריסר העונות שבין 1974 / 1973 לבין 1985 / 1984 שילמה רשות השידור למכבי ת"א זכויות שידורים מידי עונה בעונה סכום שנע בין 7000 (שבעת אלפים) דולר ל- 10000 (רבבה) דולר. רָף המחירים האמיר בבת אחת במאות אחוזים בשתי העונות ההן של 1986 / 1985 ו- 1987 / 1986 כשרשות השידור בראשות המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם הסכמנו לשלם למכבי ת"א 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר בכל אחת משתי העונות הנ"ל, כלומר סך של 70000 (שבעים אלף) דולר עבור שתי עונות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותן השנים המדוברות היה חיים יבין, אולם הוא לא מעורב כלל ב- מו"מ ההם. זה פשוט לא עניין אותו. גם מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי יאיר שטרן לא היה שותף ל- מו"מ של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שעסקו בתשלום זכויות שידורים עבור שידורי הספורט הרלוואנטיים המקומיים והבינלאומיים לרבות אלה של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הופכת בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בעקבות שידור ניצחונותיה בטלוויזיה הישראלית הציבורית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נותן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית ועורך למכבי ת"א קבלת פנים רשמית בלשכתו בקריה בת"א לאחר הניצחון הסנסציוני ההיסטורי בעיירה הבלגית ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 על אלופת  ברה"מ  צ.ס.ק.א. מוסקבה 79:91. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי (יושב ומוחא כף), דן פתיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה (עומד מאחורי טל ברודי), ראש הממשלה יצחק רבין, ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).                                 

טקסט תמונה : יום ראשון – 28 במארס 1981. לשכת ראש הממשלה בירושלים. ראש הממשלה מנחם בגין תיאטראלי יותר מיצחק רבין בשעה שהוא מניף את גביע אירופה עם שחקן מכבי ת"א לו סילבר. מכבי ת"א ניצחה שלושה ימים קודם לכן בסטרסבורג – צרפת את אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה 79:80 במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בפרס היקר. משמאל, מזכירו האישי של ראש הממשלה יחיאל קדישאי וקיצוני מימין, שמואל "שמלוק" מחרובסקי המנהל הוותיק של מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

תשע בערב, יום חמישי – 7 באפריל 1977. אלופת ישראל בכדורסל קבוצת מכבי ת"א מעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בבלגראד בירת יוגוסלביה מול אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. בעוד דקות ספורות תינתן שריקת הפתיחה למשחק. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ממתין ל- Cue שלי כעורך המשדר מה- Master Control בירושלים כדי להתחיל את השידור הישיר אך מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דן שילון ניצבים בפני דילמה קשה ומורכבת : האם לשדר מבלגראד את משחק הגמר שכל צופי הטלוויזיה בישראל מחכים לו, או להעביר במקומו בתשע בערב בשידור ישיר את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין מתפקידו בגין חשבון הדולרים של רעייתו, ידיעה מרעישה, שחשף העיתונאי דן מרגלית חבר מערכת "הארץ". יצחק רבין ראש הממשלה האציל והנדיב מסייע למתחבטים : "שדרו ישיר את משחק הכדורסל. אני אמתין ואדבר אל הציבור בתום המשחק", אומר ראש הממשלה לשני ראשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ודן שילון. הספר "הקשר הסימביוטי" מדגיש את תמיכתם המובהקת של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם ומקדמת דנה ברכישת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א ושידורם הישיר עלל המרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעיתים תמורת ממון רב. להלן הרשימה : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל המנכ"ל ה- 1 (1974 – 1969), יִצְחָק לִבְנִי ז"ל המנכ"ל ה- 2 (1979 – 1974), יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל המנכ"ל ה- 3 (1984 – 1979), אוּרִי פּוֹרָת ז"ל המנכ"ל ה- 4 בקדנציה הראשונה שלו (1989 – 1984), אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל המנכ"ל ה- 5 (1993- 1989), מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ז"ל המנכ"ל ה- 6 (1998 – 1993), אוּרִי פּוֹרָת ז"ל המנכ"ל ה- 7 בקדנציה השנייה שלו (2001 – 1998), רָן גָלִינְקָא המנכ"ל ה- 8 (חצי שנה בלבד 2002 – 2001), ויוֹסֵף בַּר-אֵל המנכ"ל ה- 9 (המסולק והמודח) בשנים 2005 – 2002, מי שהודח מתפקידו ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן באשמת שחיתות ושוחד מסך). האישים האלה לרבות מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם ומנהלי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית תמכו ללא סייג ביוזמה ובמהלכים שלי (ושל קודמיי בתפקיד דן שילון ואלכס גלעדי) לקידום השידורים הישירים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במסגרת האירופית על המסך הציבורי. יתירה מזאת : הם הבינו כי יש לשלם זכויות שידורים עבור אובייקט צילום מבוקש ופופולארי בין אם מדובר בתחום הבידור ו/או בתחום הספורט. הם כולם ללא יוצא מן הכלל הורו לפתוח את הקופה הציבורית ולשלם למכבי ת"א.

ב- 1998 עובר מועדון מכבי ת"א תהליך הפרטה. נוצרת תחרות ומאבק על רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א בשנים 2001 – 1999 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין הטלוויזיה בכבלים. העסק מסתבך. מעורבותה של חברת הטלוויזיה הצרפתית "+ Canal" וחברת הבת שלה  "+ Sport" בראשות זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerome Valcke) ועוזרתו גב' סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ (Stephanie Mignot) במכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לכל המרבה במחיר בתוך הטריטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. הספר דן במאבק על השליטה בזכויות השידורים של מכבי ת"א בארץ בין המפיק אביב גלעדי לבין מר אברהם פלדה והיועץ המשפטי שלו עו"ד יעקב וינרוט. ב- 18 ו- 20  באפריל  2000 מכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוֹק על ירך את  ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים ואת ערוץ 2 המסחרי, כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד, בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Final four בסלוניקי – יוון. השידור הציבורי צובר רייטינג של % 30.0 מול % 6.0 בלבד של ערוץ 5 בכבלים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הופכת למותג ועוגן שידור של הטלוויזיה הציבורית בישראל בדיוק כשם שריאל מדריד הייתה עוגן שידור של הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE, מנצ'סטר יונייטד עוגן שידור של הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC, ומילאן עוגן שידור של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. הספר "הקשר הסימביוטי" מספר גם על דעיכתה של קבוצת הפועל ת"א ועלייתה לגדולה של הפועל ירושלים על חשבון הפועל ת"א. בעונת 2008 – 2007 מוותרים מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוֹטִי" שְקְלָאר ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור משֶה גָבִיש לראשונה על  זכויות השידורים של מכבי ת"א. לאחר 37 שנה הופכת מכבי ת"א לקניין שידור של הטלוויזיה המסחרית. ערוץ 10 זוכה בבכורה.

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה טלוויזיונית, וזכויות שידורים. מדובר בתעשייה יקרה, יוקרתית, ומורכבת.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2016.

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של הספר בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". טקסט מסמך (1) : זהו השער הקדמי של כריכת הספר עָב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי במשך ארבע עשרה שנים בין 1998 ל- 2012. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, ההפקה, השידורים, העיתונאות העריכה, הממון, וזכויות השידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של הספר בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". טקסט מסמך (1) : זהו השער האחורי של כריכת הספר עָב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים "הקשר הסימביוטי" שחקרתי וכתבתי במשך ארבע עשרה שנים בין 1998 ל- 2012. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, ההפקה, השידורים, העיתונאות העריכה, הממון, וזכויות השידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל).

ציטוט : "Tell it like it is". (האווארד קוסל / Howard Coselll, שדר הספורט המפורסם ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1984 – 1964). 

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס אם כן את אנשי העיתונות הכתובה במהירות הדיווח, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וֶורֶד" יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם צד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות. אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתינו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יורם ארבל היה בעת ההיא גאון הניסוח הטלוויזיוני בשידור ישיר. בלתי נשכח (!). יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית, וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is".

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק ענייןןן של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולאריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי, "סַמָּן יְמָנִי".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בצילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצתת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון ובולט מכולם בימים ההם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מֵלִינְיָאק.

טקסט תמונה : 1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו במשך שנים רבות ביעילות ובתבונה את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת. החבר'ה האלה הם פשוט בלתי נשכחים עבורי. זיהוי הנוכחים בתמונה : הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר ישיר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א באירופה בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חודש מאי של שנת 2000. הייתי במצב רוח מרומם. עונת שידורים חדשה של מכבי ת"א באירופה ניצבה בשער. תכנון שתי הפקות הבינלאומיות הגדולות על ידי שישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה) ואולימפיאדת סידני 2000 – הושלמו. זכויות השידורים של שני מפעלי העַל הללו היו שלי. כלומר של הרֶשֶת שלי. שתי פקודות המבצע / ספרי השידורים של Euro 2000 (כ- 100 עמודים) ו- Sydney 2000 (כ- 150 עמודים) על פיהן תפעל הרשת שלי, נכתבו זה מכבר עַל יָדִי כמנהל חטיבת הספורט והעורך ראשי ומפיק ראשי של שני מבצעי השידור האלה , ומנווט את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הציבור איננו מבין כמו גם אנשי מקצוע וקולגות לעבודה כי מנהל חטיבת הספורט הוא כמו אלוף ספורט אולימפי אך אין זה תואר כדי להתפאר בו. התואר הזה הוא כמעט חלול או אולי אוורירי מפני שאיננו מאפשר למתבונן מהצד לחוש אותו, לגעת בו, למשש אותו. השאיפות שלי כמנהל חטיבת הספורט של השידור הטלוויזיוני הישראלי הייתה להציב את דגלנו בכל אתר ספורט בארץ ובכל אתר בינלאומי ברחבי תבל. מוסרות הממון, הכלים הטכנולוגיים, וזמן המסך בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמיד הגבילו אותי. לא אחת ניצבו המנהלים שלי בין החזון שלי לבין יעדי השידור שביקשתי לכבוש. במשך עשרות שנים עבדתי משעת בוקר מוקדמת עד שעות הלילה המאוחרות – 8 ימים בשבוע , 35 ימים בחודש, 425 ימים בשנה. לציבור אין שום מושג אילו ייסורים חוויתי בדרכי לפסגה (ראה אודותיי) לבטח בעת כישלונות. היו לא מעט כישלונות לצד הרבה הצלחות. גם הקולגות הקרובות ביותר אינם יודעים אילו עוצמת התרוממות רוח יחדיו עם מכאובים, שזורים באושר, סבל, ועינוי אותם אתה חש בעת הנהגתך את רשת הטלוויזיה שלך בזירת התחרות התקשורתית . הם אינם יודעים מפני שהם לא חולקים עמך את עוֹל האחריות שמוטלת על כתפיך בלבד. האנשים לא מבינים עד כמה הרייטינג מהלל אך עלול להיות גם אכזרי, ועד כמה אנו עבדים למוֹלֶך הזה שנקרא מִדְרוּג. כמנווט שידורי הספורט של הרשת שלך אתה דומה לרץ מרתון ו/או לרוכב טור דה פראנס. הקטע אינו נגמר אולם האדרנאלין אוזל. אתה מתעייף לפעמים כי אתה אתה כל השנים הארוכות האלה דרוך, מתוח, ועצבני, ומתחרה לאורך זמן נגד יריבים טלוויזיוניים וגם נגד עצמך. לעיתים גם נגד המנהלים שלך. אתה בודד. אתה מנהל מלחמות לבד. אתה מנווט לבד. אתה מתווכח לבד. אתה מנהל מו"מ לבד. אתה משכנע לבד. נכון שמאחוריך ניצבת קבוצת אנשים אך אתה הוא המנווט והאחראי הראשי לתוצאות הניווט (לא יהיה מנוס מלהקדיש בעתיד כמה פוסטים לאופני הניהול וההתנהלות בימים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההם ולמרורים ש- שבעתי שם). המחשה טובה ניתן למצוא במודל השידורים הישירים של ה- NBA שבניתי והבאתי לראשונה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1987. מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנגד לחלוטין לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של אליפות ה- NBA בחודשים מאי ויוני של שנת 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית (בטענה שמדובר בתוכן אמריקני). הוא העריך שיעד השידור הזה איננו מעניין כל כך את הצופה הישראלי, מה עוד שהמסך היה רווי שידורי ספורט ממילא על פי השקפת עולמו. נדרשתי להתעקש עמו. "מה זאת אומרת תוכן אמריקני ? ומה אם כך עם אופרות הסבון "DALLAS" ו- "DYNASTY" שאתה משדר תדירות על המסך שאותו אתה מנהל כבר מזה שנה ?", התווכחתי עמו. לבסוף השתכנע. היה שווה להתעקש. צריך להבין שבסדרת הגמר ההיא של ה- Play off של ה- NBA נטלו חלק שתי קבוצות בעלות מוניטין לוס אנג'לס לייקרס בשורותיה קארים עבדול ג'אבר, מג'יק גונסון, ג'יימס וורת'י, מייקל קופר, ביירון סקוט, ואחרים, ובוסטון סלטיקס שם שיחקו שחקנים בדרגתם של לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג'ונסון ועוד. שלא לדבר על שני המאמנים ידועי שם מוכרים היטב בארץ פאט ריילי מאמנה של האלופה אז Los Angeles Lakers ורד אוורבך המאמן הוותיק של הטוענת לכתר Boston Celtics. בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והמוצלח ההוא של ה- NBA ב- 1987 (הלייקרס ניצחו 2:4), מורכב בעיקר בשל תקשורת לוויינית מוגבלת ו- יְשָנָה של הבאת סיגנל הטלוויזיה מאולפני רשת הטלוויזיה האמריקנית בניו יורק CBS לאולפנים שלנו בירושלים, היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין מספיק הוֹגֵן ו-הָגוּן כדי להודות כי עם היגיון הגיוני ו- הצלחה לא מתווכחים. הייתי גאה בעצמי ובמסמך הר"מ שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית חיים יבין, לא רק בגלל תוכן הטקסט הרשום בו, אלא בעיקר מפני שהצלחתי לשכנע את הבוס הישיר שלי לשנות את כיוון הגות מחשבתו ואת זווית המבט שלו על כלל תמונת רשת הטלוויזיה שבראשה ניצב. ה- NBA לא היה מסע רכילות אלא המציאות עצמה גם אם היא התקיימה והתחוללה בחו"ל ב-ארה"ב. הציבור הישראלי מצא עניין רב בקיץ 1987 בסיקור ישיר של סדרות משחקי הכדורסל המכריעות בליגת ה- NBA שהובאה למסך מוניטור הטלוויזיה שלו באופן שיטתי ומסודר בפעם הראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי. היה מדובר במבצע טכנולוגי – טלוויזיוני מורכב ומסובך בשל תקשורת לוויינית ענייה, מורכבת, ומסובכת בטרם שלח ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) לחלל האוויר ב- 1988 את לוויין התקשורת המשוכלל שלו ה- ECS (ממנו נהנתה גם הטלוויזיה ישראלית הציבורית שהייתה חברה מלאה ואקטיבית ב- EBU). 

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA. "אני מעביר לך את תודתי ותודת אלפי צופים על יוזמתך, התעקשותך (שלא תמיד קל לנו איתה) ודבקותך במשימה לשידור משחקים אלה שהפכו להיות להיט בקרב חובבי הספורט, לא מעט לעובדה כי הם הועברו בשידור ישיר בטלוויזיה". המגבלה העיקרית שלנו בימים ההם לא היו זכויות השידורים אלא פיגור טכנולוגי מדאיג של תקשורת לוויינים, לרבות תהליך ה- Booking המסורבל באמצעות אנשי "בזק" בעמק האלה וה- Match up ההכרחי של החברה האמריקנית COMSAT. בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק באלה ניצבו רק שתי צלחות אנטנות שהיו מחוברות לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה – Major. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום השידור הישיר של המשחק בשלב הגמר של ה– Eastern conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אני זוכר שלאחר שעזבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ ההוא של 2002 בטריקת דלת בתום 32 שנות שירות (לאחר שממשלת ישראל מינתה את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל) היה זה אלכס גלעדי האיש היחיד שכתב לי כמה מילות עידוד כֵּנוֹת. הן היו עבורי כמדליית זהב בעת שניצבתי בודד, עייף, ומותש על קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית הארוכה ביותר בהיסטוריה. הטקסט שרשם היה בעל ערך עצום עבורי מכמה סיבות, ו- גם מפני שהוא חווה מסעות ייסורים דומים לשלי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. מילות עידוד שכתב לי אלכס גלעדי בעת שחציתי את קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית בתום 32 שנים  שנות שירות את הטלוויזיה הישראליתת הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. עזבתי את ביתי השני בטריקת דלת. משהתמנה יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון לשמֵש בעל הבית של השידור הציבורי במדינת ישראל, לא היה לי עוד חלק ונחלה בו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

בחודש מאי של שנת 2000 הייתי שבע רצון. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה נכונה להתייצב מול האתגרים הבינלאומיים. חשתי ביטחון מפני שלידי ניצב מפיק ממושמע, מסודר, ובעל ידע ברמה גבוהה בדמותו של ששי אפרתי. הוא נכנס בשעתו בהצלחה לנעליו הגדולות של המפיק אמנון ברקאי שעזב לטובת חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אמנון ברקאי היה מפיק ספורט ברמה בינלאומית (!). חשתי ביטחון עִמוֹ בעת היציאה לאין סוף קרבות שידור. בדיוק אותה תחושה ליוותה אותי עכשיו בשעה ש- ששי אפרתי ניצב לימיני (במקום אמנון ברקאי) בשנת 2000 ושנינו התכוננו לקראת שלושת מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים בשנת 2000 : ה- Final four של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א + טורניר הכדורגל של אליפות אירופה לאומות Euro 2000 האמור להתקיים במדינות הולנד ובלגיה + המשחקים האולימפיים של סידני 2000. גם ששי אפרתי כמו אמנון ברקאי היה מפיק ברמה עולמית (!). אדם בעל יושרה, נאמן, מסור, בעל מוסר ודרך ארץ, ורווי דוגמא אישית נפלאה לכפופים לו. אני חושב שמעטים מבינים את ערך מורל היחידה והמוּכָנוּת שלה בטרם ההסתערות על היעד. אני מבוגר משניהם כמעט בשנות דוֹר אולם עלי לציין שאמנון ברקאי כמו גם ששי אפרתי היו כל אחד בתקופתו עמודי התווך שלי. לא רק שלי גם של הטלוויזיה של הרשות. אני חושב שהייתי גם בר מזל משהתמנה יאיר אלוני (ולא מישהו אחר) למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן. יאיר אלוני היה מנהל ישר והגון. הניהול וההובלה בכל דרג, קבוצה, ומקום – מתחילים מיושרה ו/או ב- יושרה (!). הכל היה מוכן במאי 2000 לקראת ההסתערות הגדולה לְמַעֵט החוזה הכספי של 2001 – 2000 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר שידורי הטלוויזיה בן 100 עמודים של Euro 2000. פקודת המבצע המפורטת שמסבירה את כל מהלכי ההפקה, העריכה, והשידור מהיבטיי התוכן, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה – משמשת כמעין תנ"ך שידור בתקופה הקונקרטית האמורה לעיל. רק מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה רשאים לסטות מהפקודה. פקודת המבצע / ספר השידור חולקה לתשעים וחמישה אנשים בטלוויזיה, ברדיו "קול ישראל", ורשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר השידור בת 150 עמודים של אולימפיאדת סידני 2000 שחיברתי וכתבתי בה הסברתי בפרוטרוט למאה ועשרים פונקציות בטלוויזיה, ברדיו "קולל ישראל", וברשות השידור כיצד אנחנו הולכים לכסות את המשחקים האולימפיים של סידני 2000 מהיבטי התוכן , הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. בתקופה של 17 ימים העברנו מסידני לירושלים כמות של 233 שעות בשידורים ישירים ללא טעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הניצחון הגדול של ערוץ הטלוויזיה הציבורי מחד ותבוסת ערוץ 5 מאידך בשידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 האיצו את המו"מ הבא עם מכבי ת"א, ולחיסול יחסי הידידות ביני לבין מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים. מיילן טנזר נעלב מהתבוסה הקשה בסלוניקי 2000 ולקח זאת באופן אישי. ביום חמישי ב- 11 במאי 2000 נפגשנו כרגיל שוב אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם אנשי מכבי ת"א במסעדה האיטלקית הנחמדה והשקטה רחוקה מהעין של חֵן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב הקבוצה שלנו כללה את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי. את מכבי ת"א ייצגו עו"ש שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אמי אשל.

את מקומו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן שסיים את תפקידו ימים ספורים קודם לכן ב- 30 באפריל 2000, תפש מ"מ הנִצחי יאיר אלוני. אורי פורת רצה את רפיק חלבי כמנהל טלוויזיה, אך ההליך היה מסורבל וגם לא נקי מתככים. פרוצדורה תקועה. למנכ"ל רשות השידור לא נותר זמן. בַצר לוֹ מינה לתפקיד באופן זמני את חברו הוותיק יאיר אלוני מראשל"צ כשראשון לציון עוד הייתה מושבה יאיר. מכבי ת"א ניצבה במו"מ הזה נושאת את התואר סגנית אלופת אירופה בכדורסל. בהסכם הכספי של 1995 – 1994 חצינו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהסכים לשלם למכבי ת"א את מה שבאמת הגיע להם.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי".

שש שנים חלפו מאז הפגישה של מוטי קירשנבאום, יאיר שטרן, ושלי ב- 1994 עם מכבי ת"א. סכום שבע הסְפָרוֹת של הסכם השידורים החדש לעונת 2001 – 2000 זינקו לשיא חדש ונעצרו רק כשהמחוג הצביע על סכום פנטסטי של דולרים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניסה לחַלֵץ לעצמו את שקופיות החסות אך ללא הועיל. מכבי ת"א סירבה. תקדים החסויות של מוטי קירשנבאום עדיין עבד למרות שהוא עצמו כבר לא היה מזה שנתיים ברשות השידור. המו"מ המורכב התנהל בצֵל חולשתה של ה- FIBA ותקומתו של גוף כדורסל חדש באירופה, ULEB. אנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר גִיל סמסונוב וידידו ב- Board הציבורי אַלוֹן אלרואי רחשו הערכה מקצועית מעטה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. שניהם ראו בו מנהיג שידור דַל וכוֹשֵל אך הדבר לא מנע מהם לאשר את ההסכם הכספי היקר חיש מהר וללא שום בעיות. שני הליכודניקים האלה שליחי מפלגת "הליכוד", גִיל סַמְסוֹנוֹב נאמנו המוצהר של בנימין נתניהו ואָלוֹן אָלְרוֹאִי איש אמונו המובהק של סִילְבָן שלום, היו ראשית דבר מעריצי מכבי ת"א. ההסכם עבר את כל דרגי הניהול של הוועד המנהל ומליאת רשות השידור.

זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הספורט ב- "בֶּרְסִי" (Bercy) בפאריס, הגדילה את נתח זכויות השידורים לקראת עונת המשחקים הבאה של 2002 – 2001 לשיא חדש של מיליוני דולרים שטרם נשבר עד עצם היום הזה (לרבות ההכנסות משקופיות החסות שגם הן זרמו תקופה מסוימת לקופתה של מכבי ת"א). שני המו"מ בעונת המשחקים של 2001 – 2000  והמו"מ בעונת 2002 – 2001 היו הקשים והמורכבים ביותר שניהלה רשות השידור מול מכבי ת"א אי פעם. עלות החוזים היקרים שצמחו לגבהים חדשים כמעט בלתי סבירים אך בתנאים טלוויזיוניים תחרותיים, ונחתמו בסופו של דבר בין שני הגופים, נבעו בחלקם גם בשל מאבקי כוח, ממון, ושליטה על מבנה הכדורסל האירופי (לקבוצות) בין התאחדות הכדורסל הבינלאומית ה- FIBA (ראשי תיבות של Federation International Basketball Associatio) לבין גוף כדורסל אירופי (ספרדי) חדש ULEB, וועדה מארגנת חדשה ורעננה שנטלה לעצמה את ראשי התיבות של United League European Basketball. בראשה ניצב הספרדי איש קטלוניה מר ג'ורדי ברתומיאו. כל מי שהיה לו יד ועניין בקנייה ומכירה של זכויות השידורים של קבוצת מכבי ת"א סגנית אלופת אירופה באותה שנה היה מעורב בעניין. ה- FIBA מחד, וזֶ'רוֹם וָואלְקֶה ועוזרתו סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ מאידך מרשת הטלוויזיה הצרפתית קָאנָאל פלוס (+ Canal) שנשכרו על ידי התאחדות הכדורסל הבינלאומית לקדם את ענייני השיווק של ULEB, וכן בארץ – אביב גלעדי, אברהם פלדה עם עורך דינו יעקב וָיְנְרוֹט, ערוץ 5 בכבלים, רשות השידור, וכמובן בעלת הבית מכבי ת"א. מדהים עד כמה היה מועדון הכדורסל של מכבי ת"א פופולארי. הציבור איננו מבין את התחרות הנוראית והקשה בין רשות השידור בימים ההם לבין גופי התקשורת המסחריים על ליבו ועינו של הצופה, שביקשו לנגח אותה ולקפח אותה. מו"מ כספיים וכלכליים תחרותיים בין רשתות טלוויזיה באשר הן לבין וועדות מארגנות אודות אובייקטים נחשקים מתחילים היכן שהוא במקום סמוך לקרקעית שאתה יכול לחוש אותה אך נוסקים חיש מהר אל על לאטמוספרה אפילו לסטרטוספרה כמעט ללא שליטה ו- וודאי ללא כל יכולת וזכות למשש אותם שוב. אין דבר מתסכל מזה. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשל היותה סגנית אלופת אירופה בכדורסל ב- 2000 ואלופת אירופה ב- 2001 הפכה לאובייקט שידור נלהב, יקר, ונחשק. ברור שהיא ניצלה את המהומה לטובתה. אין בלִבִּי דבר עליהם. אני מדבר כאיש טלוויזיה. אלו הם חוקי התחרות. Take it or leave it.

דוגמא אחת מיני אלפים למו"מ טלוויזיוני [במקרה הזה אודות רכישת זכויות שידורים אולימפיות בארה"ב בתנאים תחרותיים בין רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות האמריקניות NBC, CBS, ו- ABC]. מו"מ טלוויזיוניים מהסוג הזה שטומנים באמתחתם יוקרה רבה וממוןן עצום, לעולם רוויים בדמעות. דמעות של אושר של המנצחים שזכו בבכורה ודמעות של עצבב ואכזבה של אלה שהפסידו. המו"מ שלנו עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים ההן שבין 1973 ל- 2002 (מועד נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור) הציבו אותנו תמיד בשדרת המנצחים. המנכ"לים של רשות השידור בעידן ההוא המצוין לעיל היו כלהלן : שמואל אלמוג ז"ל 1974 – 1969, יצחק לבני יבד"ל 1979 – 1974, יוסף "טומי" לפיד ז"ל 1984 – 1979, אורי פורת ז"ל 1989 – 1984 (קדנציה ראשונה), אריה מקל יבד"ל 1993 – 1989, מרדכי "מוטי קירשנבאום ז"ל 1998 – 1993, אורי פורת ז"ל 2001 – 1998 (קדנציה שנייה).

בינואר 1984 ניהלו בלוזאן – שווייץ שלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות של ארה"ב ABC , ו- NBC, כמו גם CBS מו"מ עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 בקנדה. האירוע האולימפי הזה היה חשוב לרשתות הטלוויזיה האמריקניות בשל הסמיכות הגיאוגראפית ושעות הצפייה נוחות. חטיבת הספורט של ABC בראשות רון ארלדג' (Roone Arledge) בגיבוי אנשי ההנהלה שלו בניו יורק ליאונארד גולדנסון ופרד פירס הקציבה סכום מאכסימום  של 275000000 (מאתיים שבעים וחמישה מיליון) דולר. אולם חטיבות הספורט של NBC בראשות ארתור ווטסון (Arthur Watson) ו- CBS בראשות ניל פילסון (Neal Pilson) שהיו גם הן להוטות לקנות את הזכויות השיבו מלחמה שערה. התנהלה שם מלחמת "גוֹג וּמַגוֹג". כל רשת הציגה מחדש את מעטפות ה- Bid שלה ואנשי IOC העלו בהתאם גם כל פעם מחדש את רף התשלום . CBS פרשה הראשונה. אחריה NBC (אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת היה חבר בקבוצת המו"מ של NBC). לבסוף ניצחה ABC של רון ארלדג' אך התברר כי זה היה ניצחון פירוס. ABC שילמה סכום פנטסטי של 309000000 (שלוש מאות ותשעה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של משחקי החורף של קאלגארי 1988 שהיה גבוה ב- 34 מיליון דולר יותר מהסכום המְרָבִּי המקורי עליו סיכמה בטרם תחילת המו"מ. הפרסומות המסחריות לא היו יכולות לכסות את ההשקעה בשידורי קאלגארי 1988 ו- ABC הפסידה כ- 50000000 (חמישים מיליון) דולר. האמביציה חסרת הגבולות של אנשי הספורט של ABC לרכוש את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 הביאו לזעזועים גדולים ברשת.

ובכן, אתה יודע היכן המו"מ מתחיל – אינך יודע אפוא הוא ייגמר. זהו פחות או יותר מה שקרה בינינו לבין מכבי ת"א במו"מ רוויי האמביציות שלי בשנת 2000 ושנת 2001. בעת השיחות ההן עם שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן, שוטטו לידינו רוחות הרפאים המבהילות של ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. רוחות הרפאים האלו העלו את המחירים השמימה. במאי 2000 נדרשתי להסביר למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את המצב הסבוך. אורי פורת נחרד. הוא רצה בתחילה להסתלק מהפגישה עם אנשי מכבי ת"א. "אינני מתכוון לשלם למכבי ת"א סכומים מטורפים כאלה", שַח לי שוב ושוב. הוא היה מבוהל וחיוור. הייתי צריך לאחוז בזרועו. מנכ"ל רשות השידור הרגיש נשדד. הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו מבולבלות מהמצב. כמותם הפיקוח הציבורי שלהן. המו"מ של רשות השידור עם מכבי ת"א בקיץ 2000 לקראת עונת השידורים של 2001 – 2000 היה מלא תהפוכות ומהווה עוד ציון דרך בהתפתחות שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הציבורית. הוא מובא בפרוטרוט בספר "הקשר הסימביוטי". את מקומו של מר גִיל סַמְסוֹנוֹב כיו"ר רשות השידור תפש מר נחמן שָי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים. אפילו הוא לא הצליח למנוע את התשלום הענק לאובייקט שידור מהמעלה הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר. בעונת השידורים של 1977- 1976 בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד שילמה לה רשות השידור באותה עונה סכום מועט ומגוחך. חופן של דולרים. כעבור רבע מאה צמח והֶאֶמִיר ההסכם ל- כמעט פי 1000 (אֶלֶף) יותר מההסכם ההוא שנחתם לפני 25 שנה בין שני הצדדים ושהיו לו עֵדים רבים (הערה שלי : נתוני עשרות החוזים הכספיים בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מופיעים בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי"). ב- 2002 נותרו רק שניים פעילים. אני בצִדָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ועו"ד שמעון מזרחי מעברו השני של המִתְרָס במועדון מכבי ת"א [1].

עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מועדון הכדורסל של מכבי ת"א + חברת הקפה והממתקים "עלית". הקרב שניהלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד הצבת פרסומת מסחרית "עלית" על גופיות שחקני מכבי ת"א.

הברית הכלכלית שנחתמה בין מכבי ת"א לבין ראשי חברת "עֵלִית" מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו מאז 1970 הייתה היסטורית והקדימה את זמנה (על פי עדותו של גזבר מכבי ת"א אריה בראנוביץ'). מכבי ת"א הופכת למכבי "עלית" תל אביב. ללא הסיוע הנדיב של הספונסר "עֵלִית" במשך כ- 37 שנה לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל לפסגה ולקשור את גורלה הטלוויזיוני עם השידור הציבורי של מדינת ישראל. מרק מושביץ' ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל יהיו לעולם ועד חקוקים על ליבותיהם של אנשי מועדון מכבי ת"א בכדורסל. בטרם עונת המשחקים של 1971 – 1970 כרתו מנהלי מכבי ת"א, יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, וגזבר הקבוצה הקבלן הבניין אריה בַּרָנוֹבִיץ', ברית חסות היסטורית עם חברת הממתקים "עֵלִית". את חברת "עֵלית" ניהלו שתי משפחות ידועות עשירות ומוכשרות בתל אביב, מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. הדוֹר השני של אנשי "עֵלִית" דוד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואבי פִילוֹסוֹף (היה נשוי לבת של אבא פרומצ'נקו) בעצמם אוהדים מובהקים של מכבי ת"א, ייצגו חברה עשירה במו"מ הכספי עם מכבי ת"א על גובה החסות. זה היה ניסיון התקשרות ראשוני במדינת ישראל בין מועדון ספורט לחברה מסחרית. "עֵלִית" ניאותה להעניק למכבי ת"א כבר בשנה הראשונה של ההסכם בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת Sponsorship (מִימון וחסות) שנתי בגובה של 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר, ובתמורה הציבה את שֵם החברה על גופיות שחקני מכבי ת"א. מכבי ת"א קיבלה ממון, ו- "עֵלִית" חשיפה ופרסום בטלוויזיה. עסקה מסחרית לכל דבר ומשתלמת לשני הצדדים. אף אחד לא ידע ולא שיעֵר כי שיתוף הפעולה הזה יחזיק מעמד עשרות שנים ועוד זרועו נטויה. ב- 1970 זרחה השמש מעל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ולא שקעה מזה עשרים ושלוש שנים. ב- 1970 החלו דן שילון ואלכס גלעדי את מסע מצלמות הטלוויזיה הנעות אחרי מכבי ת"א הקבוצה שהייתה אלופת ישראל בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה, וגם השתתפה במשחקי גביע אירופה. ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970 הרחיקה ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית, ה- ".O. B הלָבָן", מירושלים עד היכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו ליד קיבוצי השומר הצעיר עין המפרץ וכפר מסריק) כדי להעביר משָם בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה את משחק הבית של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. מכבי ת"א נאלצה להרחיק עד "נעמן" מפני שהיכל הספורט ביד אליהו היה בתהליך בנייה והרחבה. קרתה בישראל תופעה ספורטיבית מדהימה שאין לה אָח ורֵע. מכבי ת"א זכתה מידי שנה מאז 1970 שוב ושוב בבכורה ואספה ברציפות עד 1993 עשרים ושלושה תארי אליפות. אליפות הליגה הפכה לרִיטוּאַל ו- "עֵלִית" השביחה את דמי החסות בהתאם. מכבי ת"א ו- "עֵלית" היו עכשיו מודל עסקי לקבוצות ספורט רבות, בעיקר כדורגל וכדורסל, אך שום מועדון ספורט בישראל לא זכה לגיבוי כספי כפי שהעניקה חברת "עֵלית" למכבי ת"א. עו"ד שמעון מזרחי היה האיש הראשון שפיצח את נוסחת הקוֹד של הטלוויזיה הספורטיבית. הוא הבין שההצלחה במגרש לא רק מביאה קהל אלא גם את מצלמות הטלוויזיה. הטלוויזיה יוצרת חשיפה, והחשיפה מביאה עִמה את נותן החסות והפרסומת המסחרית. מכבי ת"א נטשה את מגרשה הביתי הישן צַר המידות ליד קולנוע אוריון שם שיחקה במשך 35 שנים רצופות ועברה להיכל הספורט ביד אליהו. השינוי הארגוני של מעבר ממשחק על מרצפות לכדורסל על פרקט היה דרמטי והפך בבת אחת להצגה הטובה בעיר. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שִגשגה והפכה מודל ניהול. קבוצות ספורט רבות ניסו לחקות את מכבי ת"א. החיקוי לא השתווה מעולם למקור. לא כמותית ולא איכותית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. בית המקדש של הכדורסל הישראלי ומבצרה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. (באדיבות גרשון פורמן מנכ"ל היכל הספורט ביד אליהו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. תיעוד מצולם נפלא שהחזיק בידיו מר גרשון פורמן מנהל היכל הספורט ביד אליהו. מגרש החניה הסמוך להיכל הספורט אליהו מלא וגדוש בערבי ימי חמישי. משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה הפכו להצגה הטובה בעיר. (באדיבות גרשון פורמן וגב' עליזה יונתן .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית מובילת השידור הציבורי במדינה ומכוח חברותה ב- EBU (איגוד השידור הציבורי האירופי) התייחסה באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת בחשד גדול לריבוי ושטף הפרסומות המסחריות המופיעות על המרקע שלה. הוועד המנהל של ראשות השידור בראשותו של היו"ר וולטר איתן ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני פעל על פי תשעת עקרונות הפרסום של ה- EBU, והטילו וֶוטוֹ על צילום תחרויות ספורט בישראל בהן יש שילוט עודף סביב קווי המגרש ופרסומת מסחרית על גופיות או חולצות השחקנים. הנפגעת העיקרית המיידית מההחלטה הייתה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. בתחילתה של עונת המשחקים 1975 – 1974, הודיעו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבני ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כי היות ורשות השידור הציבורית איננה מסחרית לא ניתן יהיה להעביר את משחקי מכבי ת"א בשידורים ישירים בגביע אירופה כל עוד ממשיכה הקבוצה ללבוש את הגופיות עליהן רקומות חברת "עֵלִית".

טקסט תמונה : זהו וולטר איתן ז"ל יו"ר הוועד המנהל  של רשות השידור בשנים 1978- 1972. הוא תמך תמיכה נמרצת ב- 9 עקרונות של ה- EBU המנחים את השידור הציבורי כיצד לנהוג עם הפרסומות המסחריות המופיעות במגרשי הספורט ועל גופיות השחקנים בעת המשחקים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור הורו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שלא לצלם ולשדר את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה כל עוד שחקני הקבוצה לובשים גופיות עם הפרסומת "עֵלִית". (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את חשיפת פרסומת "עֵלִית" בצילומי משחקי מכבי ת"א לא הייתה בגדר המלצה אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דן שילון ולאלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג"צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה. המחלוקת הגיעה לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מאיר שמְגר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג"צ. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, אך זה לא עזר למכבי ת"א. הקבוצה ספגה תבוסה 94:114 מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו ישיר בטלוויזיה מכוח הצַו של השופט העליון מאיר שמגר, למַעֵט משחק אחד. משחקה החגיגי של נבחרת אירופה ב- 22 ביוני 1975 נגד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בו נפרד המועדון מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- "O.B. הלָבָן") אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. המשחק לא היה מתוכנן ולא הוצב כלל בלוח השידורים [2]. זה היה משחק רֵעים שבו לבשו שחקני מכבי ת"א את גופיות "עֵלִית". בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם כדי לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע"י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו כדי להנציח את פרידתו של תנחום "תני" כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ') מזירת הכדורסל. צילמנו 800 (שמונה מאות) רגל בפילם  Reversal. עָמוֹס בִּינְקִין ויחזקאל גרופר פיתחו את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת"א לא וויתרה שיחקה עם פרסומת "עֵלִית" רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא וויתרה ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה.

נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת"א 88:115. משחק הכדורסל האחרון של תנחום "תני" כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים ענפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס . בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים מכוח צַו הביניים של השופט העליון מאיר שמגר. לקראת עונת המשחקים של 1976 – 1975 החליט בג"צ בהרכב שלושה שופטים לא להתערב עוד בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור המחמירה והאוסרת את שידור משחקי מכבי ת"א עם הפרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. נימוק השופטים קבע כי לא קיימת בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור מחלוקת המעידה על אי סבירות קיצונית. מעתה לא ניתן יהיה לצלם את משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית אם הנהלת המועדון וה- Sponsorship "עֵלִית" יתעקשו כי השחקנים ילבשו את הגופיות עם שם החברה. המחלוקת גולגלה לפתחם של שני אנשים בעלי הגיון. דן שילון מהטלוויזיה ודוד מוֹשֶבִיץ מ- "עֵלִית". עונת השידורים החדשה כבר המתינה בשער. צריך לזכור שמכבי ת"א נחשבה כבר אז לאובייקט שידור מוצלח מניב רייטינג. התחלת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" ב- 1970 הייתה הרבה יותר צנועה, אבל כבר מראשית הדרך נוצר אֵמוּן מלא בין ראשי החברה "עֵלִית" לבין מנהלי המועדון. ההסכמים הכספיים נחתמו על מפית נייר בעת ארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב. תופעה יוצאת דופן בפני עצמה.

דָּוִד מוֹשֶבִיץ נולד בתל אביב ב- 26 ביולי 1946 לתעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ. הוא נכנס לעסקי אביו ב- 1972 בהיותו בן 26 לאחר מות אחיו דָנִי מוֹשֶבִיץ בתאונת מטוס. ביום ראשון – 8 ביולי 2007 נפגשתי עם עו"ד דוד מוֹשֶבִיץ במשרדו במגדל השחור ברחוב פריש 3 בתל אביב. דוד מושביץ זוכר היטב בשיחות התחקיר עִמִּי את פרטי פרשת החסות הכספית שהעניקה בעידן ההוא "עלית" למכבי ת"א, כיצד החל העניין, ומחלוקת הצילום והשידורים הישירים בטלוויזיה שנוצרה חיש מהר סביב משחקי מכבי ת"א : "ההרשאה להתקשר מסחרית עם מועדון מכבי ת"א הייתה של אבא שלי מַרְק מוֹשֶבִיץ ועמיתו אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ אך את המגע הישיר עם שמעון מזרחי ואריה בראנוביץ' יצרנו אנוכי ואָבִי פִילוֹסוֹף. אני בניתי יחד עם שמעון מזרחי את מהלך החסות הראשוני של חברת "עֵלית" עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. גם שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי שהיה איש פרסום בחברת "אריאלי" השתתף בפגישה. אנשי "עֵלִית" ואנוכי יחד עם חברי עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף חיפשנו דרך שונה לקשר עם הקהילה ונתיב חדש בתחום השיווק והפרסום. שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה היו עדיין בחיתוליהם. ראשית התהוות המסורת . חשבנו שהחשיפה העקיפה בטלוויזיה תועיל ל- "עֵלִית" מחד ודמי החסות שתשלם החברה למכבי ת"א יעזרו לה מאידך במאבקיה הספורטיביים. ההסכם הראשון בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" נחתם בעונת 1972 – 1971 ועמד על כ- 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. זה היה חידוש והפעם הראשונה שנחתם במדינת ישראל הסכם חסות בין חברה מסחרית (עלית) לקבוצת ספורט (מכבי ת"א). הכל הלך למישרין וכולם היו מבסוטים. כעבור זמן מה ולפתע, החליטה הטלוויזיה הישראלית להגביל את היקף הפרסומות בשילוט ליד קווי המגרש ועל גופיות השחקנים. בעינינו זה נראה החלטה בלתי הגיונית. הגשנו עתירה לבג"צ מפני שחשבנו שההחלטה לא לשדר את "עלית" יוצרת אפליה על מסך הטלוויזיה. קבוצות כדורסל שהגיעו מחו"ל עטורות פרסומת מסחרית על תלבושתן זכו לחשיפה טלוויזיונית בעוד עלינו אסרו. חשנו מקופחים, מה עוד שפרסומת מסחרית על גופיות השחקנים היה מקובל בטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה החלטה מטומטמת ולא הגונה של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1975 לאסור את הקרנת "עֵלִית". למיטב זיכרוני הטלוויזיה המונופוליסטית טרם שילמה אז עבור זכויות השידורים, אך הדבר לא מנע ממנה להתנהג בקשיחות רבה מול קבוצת ספורט ש- "עֵלִית" הייתה עורק הנשימה שלה. החלטת בג"צ מאוד ציערה אותי. בטרם החלה עונת המשחקים של 1976 – 1975 הרים לי דָן שִילוֹן שהיה כבר אז מנהל חטיבת החדשות טלפון ושאל אותי, "איך פותרים את הבעיה". שנינו חששנו מכעס כפול של הציבור. על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאיננה מוותרת בעניין כה פעוט כמו ארבע אותיות מסחריות על גופיות השחקנים, ועל "עֵלִית" שהיא חברה מסחרית מצליחה שממילא מוכרת את הממתקים שלה בכל חוֹר במדינה, ואַל לה להתעקש יותר מידי בעניין ארבע האותיות הפוגעת בסופו של דבר בצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה מן משחק פוקר בין הטלוויזיה ל- "עֵלִית" מי ימצמץ ראשון. אני זוכר שאבא שלי מרק מושביץ ז"ל שהיה אז נשיא התאחדות התעשיינים נשאל ברדיו "קול ישראל" אם יהיו שידורים ישירים בטלוויזיה. תשובתו הייתה חיובית. לבסוף הגענו דן שילון ואנוכי לפשרה משותפת. החלטנו יחדיו כי מכבי ת"א תשחק ללא גופיות "עלית", אך הטלוויזיה תודיע מצִדה בתחילת השידור כלהלן : "השידור הישיר התאפשר בעקבות הסכמתה של חברת "עֵלִית" להוריד את הפרסומת מגופיות השחקנים". דָן שִילוֹן הביא את הפשרה לאישור ברשות השידור ובטלוויזיה ואני הבאתי את העניין לאישור במכבי ת"א ו- "עֵלִית". ההסכם הזה החזיק מעמד שנה או שנתיים, עד שכולם הסכימו לבסוף לפרסומת "עֵלִית", והמחלוקת הסתדרה בסופו של דבר. למרות ש- "עֵלִית" לא נחשפה בשידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית, המשיכה החברה להעניק חסות נדיבה למכבי ת"א. בעונת 1976 – 1975 נתנה "עֵלִית" למכבי ת"א סכום של כ- 80000 (שמונים אלף) דולר. בעונת 1977 – 1976 העונה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות (ניצחה 77:78 את מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית ב- 7 באפריל 1977), העניקה "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר. באמת חתימות ההסכמים נעשו על מפיות נייר בארוחות בוקר משותפות של נציגי "עֵלִית" ואנשי מכבי ת"א. בין שני הגופים "עלית" ומכבי ת"א שרר אמון מוחלט". עד כדי כך שחוזה האימוץ המסחרי בינינו נחתם על מפיות אוכל במלון "הילטון" בתל אביב.

טקסט תמונה : שנת 1992. דוד מושביץ (מימין) ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות דוד מושביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עו"ד דָּוִד מוֹשֶבִיץ מוסיף בעת שיחות התחקיר  עמי כלהלן : "אני בכלל הייתי בתחילה אוהד של מכבי חיפה. הקשר העסקי עם מכבי ת"א הפך אותי לאוהד נלהב שלה. בעונת 1976 – 1975 עזב מיקי ברקוביץ' את מכבי ת"א ונסע ללמוד בארה"ב. הוא ביקש להיות בסופו של המסע שחקן כדורסל מקצועני ב- NBA בארה"ב. חברת "עֵלִית" התגייסה לעזרת מכבי ת"א כדי להחזיר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הביתה לקראת תחילת עונת המשחקים של 1977 – 1976. עשיתי זאת בנפש חפצה. ללא "עֵלִית", אי אפשר היה לשלֵם את משכורתו של השחקן הישראלי המצטיין. צריך לזכור שבאותה עונה רכשה מכבי ת"א את שחקן החיזוק אוֹלְסִי פֶּרִי, ובשורותיה כבר שיחקו שחקני החיזוק היהודים – אמריקניים גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, בּוֹב גְרִיפִין, וגם אֶרִיק מֶנְקִין. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' היה דרוש מאוד למועדון כדי לחזק את האופי הישראלי של הקבוצה, וכדי שהציבור יזדהה עם הקבוצה באמצעות שידורי הטלוויזיה הישירים".

עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף נולד בתל אביב ב- 1 בספטמבר 1946. הוריו גרו בבית מס' 125 בשדרות רוטשילד בתל אביב. בבית הזה של תל אביב הישנה בימים ההם התגוררו הוריה של צִיפָּה קָרָסוֹ רעייתו של שמעון מזרחי. אָבִי פִילוֹסוֹף היה כמו רבים בעיר אוֹהֵד של מכבי ת"א מילדות. אבי פילוסוף התחתן עם תמר פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ונכנס לעסקי "עֵלִית". אָבִי פִילוֹסוֹף זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "רעיון החסות נולד בעונת 1970 – 1969. אני זוכר שראינו שמות של חברות מסחריות על גופיות שחקני הכדורסל באיטליה. דָנִי מוֹשֶבִיץ ז"ל ואני ניהלנו בשם "עֵלִית" את השיחות הראשונות לשיתוף פעולה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . נציגי מכבי ת"א כללו תמיד שלושה אנשים. שִמְעוֹן מִזְרָחִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי. לאחר שדני נהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו דוד מושביץ חברי וידידי היקר. ההסכמים הראשונים בין "עֵלִית" למכבי ת"א נחתמו באמת סביב כוס קפה ועוגה על מפיות נייר במלון "הילטון" בתל אביב. לפחות ארבעה או חמישה ההסכמים הראשונים נחתמו על מפיות ברור שהדבר מעיד על חֲבֵרוּת ויחסי אמון בין שני הצדדים. אני זוכר היטב את שמעון מזרחי מקפל יפה ובעדינות את מפייות החוזה, ושנה אחר שנה טומן אותן בארנק שלו. צריך להבין שמעבר לחסות הכספית מימנה "עֵלִית" את רכישת התלבושות, בגדי האימון, והציוד הספורטיבי של הקבוצה. קשר החסות עם מכבי ת"א היה אפקטיבי מאוד לטובת "עֵלִית". בתחילה שילמנו למכבי ת"א כמה עשרות אלפים של דולרים. כשעזבתי את "עלית" ב- 1983 שילמה החברה למכבי ת"א כבר 250000 (רבע מיליון) דולר ויותר".

טקסט תמונה : קיץ 1975. ראש הממשלה יצחק רבין עורך סיור במפעל הממתקים והקפה המצליח "עלית", הממוקם ברמת גן. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עו"ד אבי פילוסוף, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, עו"ד דוד מושביץ, ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנת 1985 קנתה משפחת פֶדֶרְמַן את "עֵלִית" ממשפחות מרק מוֹשֶבִיץ ואבא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. דייוויד פדרמן המשיך את מדיניות התמיכה הנדיבה של "עֵלִית" במכבי ת"א שהגה לראשונה דוד מוֹשֶבִיץ ב- 1971. בעונת המשחקים של 1972- 1971 העניקה חברת "עלית" למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה Sponsorship (מימון וחסות) בגובה של 35000 (שלושים וחמִישה אֶלֶף) דולר. סכום עצום ובלעדי בימים ההם. בעונת המשחקים של 1977- 1976 (העונה בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות) נתנה חברת "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר (שווה ערך לחמש מֵאוֹת אֶלֶף דולר בשנת 2007). הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה בעונת 1977 – 1976 רק 7000 (שִבעת אלפים) דולר זכויות השידורים עבור כל משחקיה של מכבי ת"א באותה עונה. בעונת המשחקים של 1986 – 1985 תפחו דמי החסות של "עֵלִית" כבר ל- 350000 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר. במקביל האמיר גם מחיר זכויות השידורים של הקבוצה תמורת שידוריה בטלוויזיה הישראלית. אנחנו שילמנו למכבי ת"א באותה הרבה פחות ממה שדייויד פֶדֶרְמַן העניק לה. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חתם על צ'ק בן 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים עבור עונת השידורים 1986- 1985, ועוד 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת עונת 1987 – 1986.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי".

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הפך להיות עסק כלכלי לכל דבר. זכייה באליפות המדינה הייתה לא רק ניצחון ספורטיבי אלא גם הישג פיננסי. המקום הראשון בליגה, הזכייה בגביע המדינה, וההשתתפות במסגרת האירופית של מכבי ת"א משכו אליה את מצלמות הטלוויזיה . החשיפה הטלוויזיונית היא זאת שהולידה בסופו של דבר את עִסקת הממון עם "עֵלית". ההצטיינות הפכה לאקוויוולנט של כסף. מכבי ת"א זכתה לחשיפה טלוויזיונית חסרת תקדים והפכה לקבוצה של המדינה. החל מ- 1990 שילמה "עֵלִית" למכבי ת"א בכל שנה סכום שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) הדולר. דֵייוִיד פֶדֶרְמַן בנו של יצחק פדרמן ז"ל מי שהיה שחקן החמישייה הראשונה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בחלק משנות ה- 30 וה- 40 במאה הקודמת) היה המְמַמֵן וגם חבר הנהלת הקבוצה. כמנהל מחלקת הספורט אני זוכר היטב את דמותו של דייוויד פדרמן בעת המו"מ הקשוחים שהתנהלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת בין רשות השידור לבין מכבי ת"א על גובה זכויות השידורים. ברור שהוא היה קשור רגשית לסמל המועדון של מכבי ת"א. הרי אביו הקים את המועדון ברחוב במכבים בתל אביב והיה שחקן מרכזי בקבוצה. דייוויד פדרמן הוא איש שקט ורציני, נעים הליכות, קר רוח, ממעיט בדיבור, אך חריף שכל בעסקים. בשנת 1997 הייתה החסות של "עֵלִית" שווה כ- 2000000 (שני מיליון) מיליון דולר. סכומים חסרי תקדים במונחים של קבוצת ספורט ישראלית. החברה ראתה במכבי ת"א אומנם מקדמת מכירות אך יחסה החַם לא נבע רק משיקולים מסחריים. אנשי "עֵלית" אהבו באמת את מכבי ת"א מעבר למניעים הכלכליים. נכרתה כאן מעֵין ברית דמים. עדות ליחסים המופלאים והחמים השוררים בין "עֵלית" למכבי ת"א אפשר למצוא בקיץ 1993, שנת המשבר בה איבד המועדון את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון לאחר 23 שנות שלטון רצופות. באותה עונה של 1993 – 1992 בה מכבי ת"א הפסידה את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון שילמה חברת הממתקים לקבוצה 000 000 1 (מִיליון) דולר חסות עבור השֵם "עֵלית" הרקום על גופיות השחקנים. לאחר אובדן האליפות באופן כה לא צפוי להפועל גליל עליון התכנס דירקטוריון "עֵלִית" והעביר החלטה נדיבה להעניק לקבוצה עוד 1.000000 (מִיליון) דולר בנוסף לסכום החסות המקורי שקיבלה כבר כדי להקל על מצוקתה ועל מנת לאפשר לה להתחזק לקראת עונת המשחקים הבאה. ב- 1996 חברה משפחת שְטְרָאוּס למשפחת פֶדֶרְמַן בניהול "עֵלִית", וב- 1999 קנתה את החברה מידיה, אך היחס האוֹהֵד למכבי ת"א לא השתנה. זוהי עִסקה משתלמת לשני הצדדים הנמשכת כבר קרוב ל- 40 שנה.

בצוהרי יום שלישי חַם ולָח – 26 ביוני 2007 נפגשתי עם דייוויד פדרמן במשרדו בבניין "הצוּק" המשקיף על קו החוף של הרצליה. מחלון המשרד נראים מימיו התכולים של ים התיכון כראי. קיבלה את פני מזכירתו האישית גב' דליה פרי. כוס מים קרים והתחקיר מתחיל. דייוויד פדרמן איש עסקים קר רוח, מוכשר, ומצליח נשאר כרגיל צנוע בלבושו וממעיט בדיבורו. הוא זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "משפחת פדרמן רכשה את "עֵלית" ממשפחות מוֹשביץ ופרומצ'נקו ב- 1984. ב- 1985 העניקה "עלית" למכבי ת"א “Sponsorship“ (מימון באמצעות חסות) בסדר גודל של 350000 (שלוש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לעונת משחקים אחת. סכום הגדול פי עשרה מסכום זכויות השידורים ששילמה לה הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה שנה. מידי שנה הוסיפה "עלית" למועדון מכבי ת"א. הסכום תפח לחצי מיליון דולר בעונה, האמיר לגובה של 600000 (שש מאות אלף) דולר, 800000 (שמונה מאות אלף) דולר, ובעונת 1991 – 1990 חצה את גבול ה- 1.000000 (מיליון) דולר. אני זוכר שבקיץ 1993 תמכנו במכבי ת"א ביתר שאת למרות שהקבוצה איבדה תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. באותה עונה החליט דירקטוריון "עלית" לא רק לתת 1000000 (מיליון) דולר כ- “Sponsorship” של המועדון אלא גם להעניק למכבי ת"א סכום בונוס של 1.000000 (מיליון) דולר נוספים כדי שהקבוצה תתחזק לקראת עונת המשחקים של 1994- 1993. שיא  ה- “Sponsorship” שהעניקה "עלית" בתקופתי היה ב- 1997 ועמד על 2.000000 (שני מיליון) דולר".

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. צילום היסטורי שנראה כמו חלום. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי קוצרים את פרי עמלם. קבוצת מכבי ת"א היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת הגביע. זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש, עו"דד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן המנוח מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בפברואר 1996 הצטרפה משפחת שְטְרָאוּס בראשותו של מיכאל "מייק" שטראוס לניהול חברת "עֵלִית". ב- 1999 השתלטה חברת "שְטְרָאוּס" על "עֵלִית" ורכשה אותה לאלתר מידיה של משפחת פדרמן. מיכאל "מייק" שטראוס נשיא מפעלי שטראוס נולד בגרמניה ב- 1 במאי 1934 בעיר אוּלְם ליד שטוטגארט. אימו הִילְדָה ואביו ד"ר ריכרד שטראוס חזו את הנולד, את ההשתלטות הפוליטית של המפלגה הנאצית על גרמניה. כשהיה מיכאל בן שנתיים עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בנהריה. להילדה וריכארד שטראוס הייתה ב- 1937 רפת קטנה בנהריה שהתמחתה בייצור גבינות משפחת שטראוס היא אחת מחלוצות תעשיית המזון בארץ ישראל ונודעה תחילה בזכות ייצור הגבינות שלה ובשנות ה- 50 רכשה את המוניטין שלה בשל הגלידה והארטיקים הטעימים שלה. ברבות השנים הרחיבה המשפחה את עסקיה. ב- 1969 חתמה חברת "שטראוס" על הסכם עם חברת "דָנוֹנֶה" העולמית על ייצור המעדן "דָנִי". ב- 1975 עברה הבעלות על מפעלי "שטראוס" לבן מיכאל שטראוס שהיה דומיננטי בעסקי החברה עוד קודם לכן . ב- 1995 החלה שטראוס לייצר את הסלטים הארוזים והחומוס "אחלה". ב- 1997 רכשה חברת "שטראוס" מחצית מהבעלות על מחלבות יטבתה. התברר כי מיכאל שטראוס הוא גאון כלכלי ומסחרי כאחד.

טקסט תמונה : קיץ  1972. מיכאל "מייק" שטראוס (בן 37) שלישי מימין בתחילת דרכו כאחד מבכירי תעשיית המזון במדינת ישראל עם שר המסחר והתעשיה חיים בר- לב (מריח פרח וורד). מיכאל שטראוס היה אוהד נלהב של מכבי ת"א. הוא ממשיך דרכם של קודמיו בחברת "עלית" דוד מושביץ ודייויד פדרמן ומעניק חסות מסחרית שנתית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בסדר גודל של כ-  2.000000 (שני מיליון) דולר בכל עונה. (התמונה באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" לחברת מזון אחת הגדולה בישראל. חברת "שטראוס" מתמקדת בתעשיית מוצרי חלב ו- "עֵלִית" מייצרת ממתקים וקפה. חברת "שטראוס – עלית" מעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. ביום ראשון – 5 באוגוסט 2007 נפגשתי עם מר מיכאל "מייק" שטראוס במשרדו ברחוב היצירה 3 ברמת גן. מזכירתו הנאמנה רותי קיבלה את פני בכוס קפה. מיכאל שטראוס זוכר בשיחות התחקיר עמי : "במקור אני איש הפועל נהריה. הייתי שחקן כדורגל. במשך השנים נוצרה אצלנו קבוצת חברים שהייתה יורדת בקביעות בימי חמישי לבלות בתל אביב. לאט לאט הפכתי להיות אוהד של מכבי ת"א. הייתי חבר עם דייויד פדרמן. החיבור הגדול עם המועדון נוצר ב- 1996 בשעה שמשפחת שטראוס רכשה מחצית מחברת "עֵלִית". כעבור שלוש שנים, ב- 1999, רכשה "שטראוס" את כל חברת "עֵלִית". חברת "עֵלִית" ברשותי שילמה מייד חוב של הרבה מיליונים של דולרים שצברה מכבי ת"א, יותר מ- 10.000000 (עשרה מיליון) דולר למס הכנסה [3] זה היה חוֹב גדול מאוד. אני זוכר שבתחילה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ומוֹנִי פַנָאן היו מגיעים לנהריה ומבקשים פעם אחר פעם שאעשה טובה ואתן עוד קצת כסף לקבוצה". מיכאל "מייק" שטראוס עושה הפסקה קצרה בשיחה עמי ומחייג בנוכחותי בטלפון הסלולארי שלו לשמואל "שמלוק'" מחרובסקי, "היי "שָמְלוּקִי" אתה זוכר שהיית עולה לנהריה יחד עם מוני פנאן ומבקש ממני שוב ושוב 50000 (חמישים אלף) ₪ לכיסוי כל מיני הוצאות של מכבי תל אביב". שמואל "שמלוק" מחרובסקי ממהר לענות לו כלהלן : "אל מה אתה מדבר מייק , זה היה תמיד הרבה יותר מ- 50000 (חמישים אלף)…עבור סכום של 50 אלף ₪ לא היה כדאי לי בכלל לעלות לנהריה…". מיכאל "מייק" שטראוס לבוש ג'ינס כחול וחולצת טי שירט כחולה מצית לעצמו סיגריה במשרדו היפהפה בקומה ה- 18 של המגדל המפואר, מחייך וממשיך לתאר את המצב : "או. קיי. אולי מדובר ב- 100000 שקל ואולי זה נסב על 150000 שקל, אני באמת לא זוכר כמה, אך היה צריך להפסיק את זה . נערכו חוזים מתוקנים בין "עֵלִית" לבין מכבי ת"א כיאה לחברה ציבורית. כמובן שלא חתמנו על מפיות נייר כמו בימי הבראשית של משפחת מושביץ . הזמנים השתנו. ב- 1995 עדיין בתקופתו של דייויד פדרמן נחתם חוזה כספי ארוך טווח לחמש שנים בין "עלית" למכבי ת"א. בחוזה נקבע כי החברה תשלם חסות שנתית בגובה של 000 600 1 (מיליון ושש מאות אלף) דולר, ובכל שנה תוסיף עוד 000 100 (מאה אלף) דולר. בשנת המשחקים של 2000 – 1999 העניקה "עלית" דמי חסות למכבי ת"א בגובה של 000 000 2 (שני מיליון) דולר".

מיכאל "מייק" שטראוס מוסיף לי בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "בעונת 1998 – 1997 הצעתי להפריט את מכבי ת"א כדי לצאת מהחובות הגדולים. חברת "עלית" רכשה % 10 מהמניות. כך עשתה גם קבוצת "גיבור ספורט". לעסק של מכבי ת"א נכנסה גם חברת "קומברס" בראשותו של קובי אלכסנדר. קבוצה נוספת בראשותו של עו"ד שמעון מזרחי רכשה % 20. החל משנת 2001 – 2000 חתמה חברת "עלית" על חוזי חסות דו שנתיים ושילמה למכבי ת"א סכומים שנעים בן 000 900 1 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לבין 000 000 2 (שני מיליון) דולר. אני באופן אישי אינני מתערב לעולם בניהול המקצועי של הקבוצה".

טקסט תמונה : קיץ 1987. שנת הפריצה הגדולה של חברת "שטראוס" בראשות מיכאל "מייק" שטראוס בתעשיית המזון בישראל . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שר המסחר והתעשייה אריאל "אריק" שרון ורעייתו לילי המנוחים, מיכאל "מייק" שטראוס, דוב לאוטמן ז"ל, דוד מושביץ, ואיש בלתי מזוהה. (התמונה באדיבות מיכאל שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : אלכס גלעדי ב- 1977.

טקסט תמונה : זהו אלכס גלעדי במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. הוא נחשב לאחד מעמודי התווך הראשיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. מדובר באיש טלוויזיה וורסטילי מוכשר, פורה, ו-מוצלח. אישיות בלתי נשכחת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלוג רווי בתגובות. מיעוטן הגיח לאוויר שלו. כבר הודעתי כאן שהבלוג איננו קורס טלוויזיה וגם אין לי זמן לנהל תכתובות ולענות לכל מיני שאלות של כל מיני פונים. עמכם הסליחה.

באשר לאלכס גלעדי. מדובר בעיתונאי צעיר מ- "ידיעות אחרונות" שהגיע ב- 1969 (והוא בן 27) יחד עם רבים אחרים כעובד Free lancer לשורות מחלקת הספורט תחת הנהלתו (ומנהיגותו) של מר דן שילון. דן שילון מייסד מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נעזר בעיתונאים ידועים בעיתונות הכתובה כדי לטפח את תוכניות הספורט שלו ובראשן ספינת הדגל "מבט ספורט". אלכס גלעדי נמנה על חבורת העיתונאים הזאת שכללה גם את דוב עצמון, מייק קרנון, איתן עמית, יאיר שטרן, יצחק שתיל, יורם שימרון, יהושע כהנא, דן מרגלית, עמוס כרמלי ז"ל, ורבים אחרים. אלכס גלעדי היה המוכשר מכולם, הטוב מכולם, והיעיל מכולם. בעוד כולם נָהוּ אחרי המיקרופון בלבד, אלכס גלעדי התעניין בשתי עטיפות נוספות של תעשיית הטלוויזיה : הפקה ובימוי. דן שילון שם אליו לב כבר מהרגע הראשון באותה השנה ההיא של 1969. הצטיינותו ארוכת השנים של אלכס גלעדי בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית שווה מחקר מפני שהוא לא למד מעולם טלוויזיה ותקשורת באוניברסיטה, אבל במשך השנים שחלפו הפך להיות מוסד אוניברסיטאי בעצמו (לפחות שלי). הטלוויזיה הייתה בעצם שוֹפָר לכישרונו של אלכס גלעדי. את המוניטין הטלוויזיוני העצום שלו רכש אלכס גלעדי בהפקת שני מבצעי השידור הבינלאומיים המורכבים והמסובכים שהפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהן היה המתכנן והמפיק הראשי את סיקור ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22 – 19 בנובמבר 1977 ושל תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979 בה ניצחה גלי עטרי ולהקתה עם השיר "הללויה". על פי מיטב שיפוטי, גדלותו הטלוויזיונית (וגם מנהיגותו) התגלו לי ב- 1974 משהתמנה ע"י דן שילון לעורך ומפיק ראשי של הסיקור הטלוויזיוני המסובך והמורכב של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן וראש משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטהראן ההיא תחת שלטונו של השאה מוחמד ריזה פאחלאווי (נמניתי על משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לטהראן 1974 בראשה ניצב אלכס גלעדי, והייתי עֵד לפועלו מקרוב, ממקור ראשון). אח"כ הגיעה ההפקה רחבת הממדים של שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 בראשותו (גם שָם שהיתי עִמוֹ ולצִדוֹ),

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. לפני כ- 40 שנים. אנוכי בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בעת ההפקות הבינלאומיות של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 ואולימפיאדת מונטריאול 1976 וההפקות ההן של השידורים הישירים ההם ב- 15 בפברואר 1977 מ- ווילוורד / בלגיה, מכבי ת"א מנצחת את אלופת צ'כוסלובקיה זברויובקה ברנו 76:91, ב- 17 בפברואר 1977 מ- ווירטון / בלגיה, מכבי ת"א מביסה את אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91, ו- 7 באפריל 1977 מ- בלגראד /יוגוסלביה, מכבי ת"א מנצחת את אלופת איטליה מובילג'ירגי ווארזה 77:78 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הייתה לי זכות גדולה לשהות לצדו ולידו של אלכס גלעדי במשך עשור שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמו גם ההפקה המדויקת הבודדת של השידור הישיר ההוא בעיירה הבלגית ווירטון ב- 17 בפברואר 1977, בו גברה אלופת ישראל בכדורסל קבוצת מכבי ת"א על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. אלכס גלעדי שהה ב- ווירטון לבדו לגמרי ללא סיוע של תפקידי מפתח כמו מפיק, עוזר שדר, וטכנאי מטעם הרשת שלו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה ב- ווירטון השדר, המפיק, והעוזר שדר של עצמו (נעזר גם באמנון לנגזם עובד מחלקת הספורט שהיה בביקור משפחתי באותה העת בבריסל. ראה את עדותו של אמנון לנגזם בהמשך) ואף על פי כן ולמרות בדידותו ביצע הפקה מושלמת ושידור נטול שגיאות. אני הייתי האיש שלו מהצד השני של המשוואה, העורך שלו בירושלים. הוא היה איש טלוויזיה עתיר ידע, רב אמן של שֵכֶל יָשָר, היגיון הֶגְיוֹנִי, וחשיבה נְבוֹנָה. זה מה שחשבתי אודותיו אז לפני ארבע עשרות של שנים. לא שיניתי את דעתי.

ב- 16 בינואר 1979 הושלמה הרבולוציה האיראנית האיסלאמית והשָאה הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי השליט החילוני של המדינה המוסלמית ברח יחד עם רעייתו היפה פַארָה דִיבָּה מטהראן לחו"ל ועמו כל המשפחה המלכותית. הנשיא אנוואר סאדאת העניק להם מקלט זמני בקהיר. ב- 1 בפברואר 1979 שָב האייתואללה המפורסם רוחאללה חומייני בן ה- 82 אדריכל המהפכה האיסלאמית באיראן מגלות ארוכה (חלקה בצרפת) לטהראן ושינה את פני ההיסטוריה של מדינתו לשנים רבות. מיליונים קיבלו את פניו של כהן הדת הפונדמנטליסט בהתלהבות עצומה בנמל התעופה של טהראן בשעה שירד במדרגות כבש המטוס. אִירָאן האיסלאמית בהנהגתו של חוּמייני מיהרה להכריז על ארה"ב שָטָן ואויבת העם האיראני וקראה עליה תיגר. חומייני כיוון את חִצֵי האֶרֶס והשנאה גם לעברה של ישראל וראה בה מדינת אויב לכל דבר. משמרות המהפכה האיסלאמיים המזוינים והנאמנים להאייתולות כוהני הדת פירקו את שירות הביטחון הפנימי של השאה ה- "סַאוָואק" (SAVAK) ותפשו את מקומו אך אִירָאן לא הפכה למדינה חופשית ופתוחה. השליט החדש רוחאללה חומייני נקט במדיניות פנים וחוץ קשוחה. הוא תלה את מתנגדיו או ירה בהם. אירָאן הפכה תחת שלטונו מדיקטטורה חילונית מלוכנית לעריצות אִיסְלָאמִית דתית. כמו ה- "סָאוָואק" גם משמרות המהפכה הטילו מורא על העם הפרסי. הם החרימו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר ועטפו את פני המשטר ברְעָלוֹת. השלטון האיראני הטִירָאנִי הדתי ערף את ראשיהם של נאמני השָאה ללא משפט ומשמרות המהפכה לא התמהמהו זמן רב מידי עד שכבשו את שגרירות ארה"ב בטהראן. הם לכדו את עובדיה והשתמשו בהם כבני ערובה. נוצר עימות מדיני וגם צבאי בין המדינה הדוגלת בפונדמנטליזם איסלאמי קיצוני לבין ארה"ב מנהיגת העולם החופשי. עלייתו הסוחפת והדרמטית של רוחאללה חומייני לשלטון באירָאן ב- 1979 על חשבונו של השָאה היוותה מפלה מדינית כבדה לארה"ב ולתפישתו הפוליטית הגלובאלית של הנשיא ג'ימי קרטר. לא עבר זמן רב מידי והתברר כי לתבוסה האמריקנית באזור הזה של הגלובוס יש השפעות שליליות ומסוכנות מרחיקות לכת. אנחנו רואים אותן בבירור גם בימים אלה במזרח התיכון. המהפכה האיסלאמית ב- 1979 ועלייתו של חומייני לשלטון התאפשרה בשל נסיבות איראניות פנימיות אך גם בגלל תהליכים בינלאומיים ובראשם זה של הממשל האמריקני ההוא שלא נטה עוד חסד בשנות ה- 70 של המאה הקודמת לשָאה הפרסי הדיקטאטור החילוני של איראן שהיה בעל ברית וותיק שלה. השָאה הפרסי היה רודן עשיר בעל עתודות נפט בלתי נדלים ובעל אוריינטציה וחזון – פנטזיה להפוך את ארצו למדינה "מערבית" וחילונית, אך נחשב על ידי נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר למפר שיטתי של זכויות האדם באיראן. השָאה הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי רוֹדָן חילוני תפש את השלטון ב- 1953 לאחר הפיכה פנימית בארצו בתמיכת בריטניה וארה"ב נגד ראש הממשלה המכהן מוחמד מוּסָאדֶק. שתי המעצמות המערביות חששו מהחלטתו של מוחמד מוסאדק ב- 1952 להלאים את תעשיית הנפט האיראנית ולתבוע מחירים גבוהים הרבה יותר למען כלכלת איראן. החלטת מוסאדק נודעה כמשבר "אבאדאן" עיר הנפט במערב איראן. מוסאדק בן ה- 64 הושם במעצר בית. השָאה הצעיר השתלט על המג'לס (בית הנבחרים הפרסי) זכה לתמיכת ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר והחל להוביל את מדינתו בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת תהליך מואץ של קידמה ומודרניזציה טכנולוגית, בחקלאות ובתעשייה. השאה לא וויתר על שלטון היחיד שלו ומנע חופש פוליטי. אט -אט נוצרה תסיסה פוליטית ודתית במדינה.

אני זוכר את הימים של שנת 1960 בהם הייתי רפתן בקיבוץ אפיקים, כשמשרד החקלאות הישראלי ביקש מאתנו וגם מקיבוצים אחרים להעביר לאיראן מאות פרות חולבות מצטיינות. הקיבוצים במדינת ישראל צברו מוניטין חקלאי בינלאומי. הם נטעו את מטעי הבננות הטובים בעולם, נטעו פרדסים שהניבו כמויות אדירות של תפוזים, אשכוליות, ולימונים בעלי טעם נפלא שנשלחו לכל מדינות אירופה, פיתחו את ענף ה- מִדְגֶה לרמתו הגבוהה ביותר, והקימו גם את הרפתות בעלות תנובת החלב הגבוהה ביותר בעולם. משרד החקלאות של ישראל סייע לאיראן בבניית מכוני חלב באמצעות הידע העצום שהצטבר בקיבוצים. מדינת ישראל עזרה לשאה האיראני גם בבניית צבאו ואימונו ובשִכלול עבודת ה- "סַאוָואק" (SAVAK) שירות הביטחון הפנימי של איראן (מקביל לשב"כ הישראלי). ב- 1974 שהיתי חודש בטהראן בירת איראן ככתב ושַדָּר במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אלכס גלעדי שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7 שהתקיימו כאמור באיראן האיסלאמית. שגריר ישראל בטהראן מר אוּרִי לוּבְּרָאנִי תִּדְרֵך אותנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיצד לנהוג ולפעול כאורחי תקשורת במדינה המוסלמית. אני זוכר היטב את אנשי ה- "סָאוָואק" מבטיחים לי, "מינכן שנייה לא תהיה כאן", מתכוונים לכך שבאולימפיאדת מינכן 1972 נרצחו 11 ספורטאים ישראליים אך כאן בטהראן אתם הישראליים יכולים לחוש בטוח. שירות הביטחון האיראני יאבטח אותנו וישמור על חיינו.

הערה : ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב, ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

איראן הייתה דיקטטורה בראשה שליט מונארך. מֶלֶךְ (שָאה) כל יכול מאז ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. עמדה לרשותו טלוויזיה ברמה טכנולוגית מצוינת שתוחזקה ע"י מהנדסי טלוויזיה צרפתיים. הטלוויזיה והתקשורת האיראנית עבדו עבור השָאה ריזה פאחלאווי. לא הופתעתי לראות בימי שהותי בבירה האיראנית טהראן בספטמבר 1974 במסגרת שליחותי ככתב ושַדָּר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחקי אסיה ה- 7, ברחוב, בחנויות, בשוּק, בבתים פרטיים, במשרדי הטלוויזיה, במתקני הספורט ולמעשה בכל מקום ופינה את תמונתו של השָאה לבוש במדים החגיגיים של הצִי ולצִדוֹ רעייתו היפה הקיסרית פַארָה דִיבָּה. השָאה היה דיקטטור שרצה באמת בטובת נתיניו בדרכו שלו אך קִצוֹ של כל טִירָאן קצוב וידוע מראש. זה רק עניין של זמן.

טקסט תמונה : תמונתו של השאה המהודר ריזה פאחלאווי ורעייתו היפה הקיסרית פארה דיבה הייתה תלויה לתפארת בכל מקום ואתר בטהראן. במשרדים, בחנויות, ברחוב, במגרשי הספורט, ובבתים פרטיים. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית משנת 1974 כששהיתי בטהראן באוגוסט – ספטמבר 1974 בעת משחקי אסיה ה- 7).

את כיסאו של השָאה כבש איש דת קיצוני מוסלמי חובש טוּרְבָּאן, "נדיב ידוע" ו- "לוחם נלהב" למען זכויות האזרחים בארצו, ואיך לא, גם "תומך פנאטי" במדינה דמוקרטית וחברה פלורליסטית וחופשית באיראן. לעריץ החדש של איראן קראו רוחאללה חומייני. בשמונה שנות מלחמה ממושכת העקובה מדם של איראן נגד עיראק של סאדאם חוסיין בשנים 1988- 1980, לא היסס הנשיא האיראני רוחאללה חומייני לשלוח ילדים (רבים מהם רכים בני 12) למערכה הכבדה כדי להתפוצץ על המוקשים העיראקיים ובכך לפנות את הדרך לגייסות האירָאניים השועטים קדימה. על צווארי הילדים היו תלויים מפתחות שנועדו לפתוח את שערי גן העדן למתאבדים הצעירים. זה היה "הפרס" שהעניק השליט העליון לילדים המקריבים את חייהם למען האומה האיראנית שמצטנפת ברעלה איסלאמית רדיקאלית אלימה מאין כמותה. ארה"ב בראשותו של הנשיא ג'ימי קרטר הייתה אמורה לשלם מחיר יקר על עיוורונה הפוליטי. חטיבות החדשות של רשתות הטלוויזיה הגדולות והעשירות בארה"ב CBS ,NBC, וְ- ABC  הבינו מייד שהסכסוך האיראני – אמריקני שנוצר עם עלייתו של חומייני לשלטון הוא אירוע חדשותי דרמטי שלא יסתיים במהרה. כדי להבטיח את הכיסוי העיתונאי השוטף של פרשת החטופים מהשגרירות האמריקנית בטהראן שהפכו בינתיים לבני ערובה, השתלטו רשתות הטלוויזיה האמריקנית תמורת מָמוֹן רב ולזמן ניכר מראש הנמדד בחוֹדָשִים על ה- Transponders של לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים (משדרי טלוויזיה בעלי עוצמה הבנויים על עיקרון של Receiver  ו- Transmitter). לווייני התקשורת האלה שייכים לחברה האמריקנית הנודעת Intelsat והם המעבירים את סיגנל שידורי הטלוויזיה במהירות שיא ממקום אחד על פני כדור הארץ למקום אחר המרוחק ממנו אלפי קילומטרים. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות (והעשירות) הפכו את תחנות המִמְסַר הלווייניות לקווי תקשורת טלוויזיוניים חיוניים עבורם. בכך נפגע מייד פוטנציאל התקשורת של הטלוויזיה הישראלית ועִמו ניזוקו הפקות שידורי הספורט הבינלאומיים שלנו מבלי שצפינו זאת. הבלוקאדה האמריקנית על קווי הלוויין החלה בחודש פברואר 1979. אלכס גלעדי ואנוכי לא שיערנו כי היא תימשך עמוק גם לתוך תקופת אליפות אירופה לאומות בכדורסל – איטליה 79' בהשתתפות נבחרת ישראל. צריך לזכור שמדובר בעידן תקשורת שונה ודַל לפני שנות דוֹר. בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ניצבה רק צלחת – אנטנה אחת בלבד שהייתה מחוברת ללוויין האטלנטי ה- Primary של חברת Intelsat האמריקנית. רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת החדשות של ABC מיסֵד אז ב- 1979 את תוכנית החדשות הנודעת "NIGHTLINE", מהדורה לילית שהחלה בעצם כסדרת דיווחים רצופים במשבר בני הערובה האמריקניים בטהראן בהגשת פרנק רוֹלאנד (Frank Roland) ובחלוף כמה חודשים בלבד הפכה לתוכנית קבועה בראשותו של טד קופל (Tedd Koppel). היה זה טד קופל ששִידֵר את פשיטת הנֶפֶל של הקומנדו האמריקני לשחרור בני הערובה באפריל 1980.

כותרת : 1 באפריל 1979. יוסף "טומי" לפיד ז"ל מתמנה למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם יצחק לבני חודשיים לפני פתיחת אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. רשות השידור ניצבת בפני תהפוכות ושינויים דרמטיים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל מטיל את צִלוֹ הענק על הרשות. הוא ו- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל מתכננים להיפטר ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריזמטי היחיד והמיוחד ארנון צוקרמן. זאת הייתה הכותרת של הימים ההם – הזמן ההוא.

במוצ"ש – 31 במרס 1979 ישב יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי יבד"ל מנכ"ל רשות השידור היוצֵא, וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה", בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולארית המכונה ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" (ובאנגלית : Eurovision Song Contest). את מילות השיר כתבה גב' שִמרית אוֹר ואת המוסיקה הלחין קובִּי אוֹשְרָת. גלי עטרי הנפלאה וזמרת מקסימה ולהקתה הקדימו 22 מדינות אירופיות. הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית דוב בן-דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו – וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה. אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח הבימאי שלוֹ. צמד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש. הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם, וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה. יָרְדֵנָה אָרָזִי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אקזוטי משהו, אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שי נשר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה. היא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג מקסימלי שוודאי התקרב ל- % 100.

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של המנכ"ל יצחק לִבְנִי ז"ל ברשות השידור. בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו. כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contrst) אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם, אך יִצְחָק לִבְנִי יבד"ל כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק. יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי ודחק משם את רגליו של יִצְחָק לִבְנִי. דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים היו כמעט נעולות בפני יצחק לבני. ארנון צוקרמן נעל אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני השידור. לכולם בטלוויזיה וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. או אם תרצו מתוחים. הם פשוט לא דיברו איש עם רעהו למעט העברת פקודות.

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוסף "טומי" לפיד את יצחק לִבני בתפקידו. אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו-וויזיון אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוסף "טומי" לפיד כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את ארנון צוקרמן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה מגדול עד קטן. ארנון צוקרמן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג. עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה. מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי ז"ל, והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוסי צמח ז"ל, המפיק אלכס גלעדי יבד"ל, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד ז"ל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע נוצץ ופופולרי ועתיר רייטינג מאין כמוהו. ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולרית וסיפקו סיגנל שידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכישרון רָב אלכס גלעדי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר יבד"ל וחיים מְלוּבַּן ז"ל, בחרו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל ומנהל התוכניות שלו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר והפופולארי וכמובן עתיר רייטינג. ארנון צוקרמן הכיר היטב את כישרון ההפקה של אלכס גלעדי ודבקותו במשימה לא רק בתחום שידורי הספורט לגווניו השונים. אלכס גלעדי הפיק באופן מרשים את מִשְדָר הבחירות לכנסת התשיעית ביום שלישי – 17 במאי 1977 יחד עם בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר ועטור הישגים בשם יוסי צֶמַח. דן שילון שימש אז כמנהל חטיבת החדשות והיה חייב להיות גאה בשני האנשים האלה אלכס גלעדי ויוסי צמח שניווטו לראשונה שידור טלוויזיה מסובך ומורכב מאוד מהיבטי הטכנולוגיה וגם הלוגיסטיקה שטרם נראה כמותו בישראל. הצֶמֶד הזה הניח לראשונה ב- 17 במאי 1977 את תשתיות ההפקה והבימוי המודרניים, שהיו מבוססים על הפעלה בו זמנית של מוקדי שידור רבים ממטות המפלגות השונות הפרוסים ברחבי גוש דן. מִשְדָר הבחירות של 1977 קבע איכות וסטנדרט חדשים ושונים לחלוטין מאלה המקובלים בשידורי חדשות בטלוויזיה בישראל. התוצאה הסופית על המָסָךְ הייתה הצלחה עיתונאית מזהירה של הטלוויזיה בשל ניצול מקסימלי ושימוש מושכל במשאבים הטכנולוגיים שלה ע"י אלכס גלעדי (גם אם היו מוגבלים ומצומצמים בימים ההם) ומיצוי היתרונות עד תום לטובת השידור. צריך להבין שהטכנולוגיה הטלוויזיונית הייתה מועטה כמותית ואיכותית יחסית לגודל ומספר המשימות. לא הייתה קיימת אז למשל טכנולוגיית הסיבים האופטיים. העברת התמונה והקול ממוקדי השידור השונים ברחבי הארץ לחדר הבקרה הראשי חב"מ (Control Master) בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים התבססה על צלחות תמסורת בתדרי תקשורת של גל שידור קצר (Microwave Dishes). ארנון צוקרמן לא שכח את הצטיינותו של אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : יום שלישי – ליל 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' ברוממה ירושלים. דן שילון (מימין) ואלכס גלעדי (במרכז) "מריצים" בהצלחה ו- שגשוג טלוויזיוני מיטבי את משדר הבחירות הישיר לכנסת ה- 9. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל) מעשן סיגר עוקב בדריכות. למטה משמאל זאת היא המפיקה עמית גולדנברג. עומד למעלה בחולצת פסים מתאם הביצוע דוד שניידר ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1979 הביא אלכס גלעדי את אורלי יניב (בת 22) כמגישה לצִדו של יורם ארבל (בן 37). זה היה החלום שלו לבנות צוות הגשה המבוסס על מגיש ומגישה. הבחירה הראשונה של אלכס גלעדי הייתה בזמרת והשחקנית רחלי חיים אך היא לא צלחה. אורלי יניב קריינית בגלי צה"ל הייתה בחירתו השנייה שהפכה מייד לסנסציה לצדו של יורם ארבל הוותיק וקצרה אהדה עצומה.

טקסט תמונה : דצמבר 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. אולפן "מבט ספורט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. שני דרדקי טלוויזיה גב' אורלי יניב (בת 22) ומר יורם ארבל (בן 37) הפכו ברבות השנים רבות ל- Team שידור מוביל בסטנדרט בינלאומי. הם הגישו והנחו את תוכניות הספורט בטלוויזיה בסוף שנות ה- 70 ומרבית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, ברמה גבוהה וזוהרת. הציבור הזדהה עִמם. שניהם הפכו את "מבט ספורט" לאחת מספינות הדגל הראשיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי ואנוכי היינו עסוקים בהפקת אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. אח"כ הוא יצא לחופשה ארוכה בחו"ל והשאיר לי מכתב פרידה מקצועי וחתם אותו, "בידידות אחים – אלכס גלעדי". רק הוא מבין המפקדים שלי באותה העת ההיא כתב לי בסגנון אינטימי, חם, ואישי. מכיוון שחלפו מאז יותר משנות דוֹר אני מרשה לעצמי לפרסם את המסמך ההוא. אלכס גלעדי היה עבורי מורה דרך בעל דוגמא אישית ודרך ארץ, איש שהיה מסור מאין כמוהו לטלוויזיה הישראלית הציבורית, מאורגן, ממושמע, ושָלֵם ראשית דבר עם עצמו, ודבֵק במשימות השידור ללא חת עד כלות. אלכס גלעדי היה בוס שלי וגם חבר שלי. אהבתי אותו. גם רעייתי יעל אהבה אותו. הנה המכתב [1].

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בקיץ 1979. "בידידות אחים", סיים את מכתבו. הערת תיקון שלי : "הדבר חשוב לאימונה לקראת מונטריאול…", הכוונה כמובן לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980. אורלי יניב הגיעה אלינו לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 874. יום חמישי – 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. מכבי ת"א מנצחת בגביע אירופה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי הופכת את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל עורך למכבי ת"א קבלת פנים רשמית בלשכתו בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 ונותן להגדרה "הקבוצה של המדינה" גושפנקה ממלכתית רשמית. פוסט מס' 874. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, ולמחבר יואש אלרואי.

ווירטון – 17 בפברואר 1977 ו- בלגראד-7 באפריל 1977.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות ארנון צוקרמן + חטיבת החדשות בראשות דן שילון + מחלקת הספורט בראשות אלכס גלעדי נערכו מבעוד מועד לסיקור משחקיה של מכבי ת"א נגד קבוצות הכדורסל מהגוש הקומוניסטי שתוכננו ע"י ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) להיערך בבלגיה. אנוכי שימשתי עורך ומפיק בירושלים של המשחק מכבי ת"א נגד צסק"א מוסקבה שנועד להיערך ב- 17 בפברואר 1977 לרבות משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל במהלך התקופה ההיא כששיאה של ההפקה האחרונה היה ביום חמישי – 7 באפריל 1977. שזירת החוטים של השידור הישיר ההוא של מכבי ת"א – מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה נמשכו במרץ רָב כשבוע ימים. אלכס גלעדי ואנוכי, הוא בבלגראד ואנוכי בירושלים. היינו חייבים להיות מדויקים וקפדניים. בתשע בערב שעון ישראל החל ה- Pre Game Show. בתשע ועשרים עברנו בשידור ישיר אל השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שישב בעמדת השידור שלנו בהיכל "Pioneer" בבלגראד. המשחק עצמו החל בתשע ושלושים בערב. את תמונת הלוויין היוגוסלבית ה- Multilateral קיבלתי ב- 21.15. קו השידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire / ארבע גידי. זהו קו שידור משוכלל יותר מתקשורת טלפונית רגילה שמבוססת על 2W) בין השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בעמדת השידור ב- "Pioneer" לביני בעמדת הפיקוד שלי ב- "Master" בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים החל לפעול כבר החל מהשעה 19.30. מעניין, ה- Originator של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי שיצא כאמור מבלגראד הייתה רשת הטלוויזיה היוגוסלבית המצוינת JRT שהייתה חברה באיגוד השידור האירופי ה- EBU (כלל בתוכו את מדינות מערב אירופה וגם כמה מדינות מאפריקה ואסיה כולל ישראל) למרות שיוגוסלביה המדינה הייתה שייכת לחלק הקומוניסטי של מזרח אירופה בראשות ברה"מ (האותיות JRT הן ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) שכיסתה את המשחק באמצעות ניידת שידור שכללה בתוכה 8 (שמונה) מצלמות ושלושה מקורות של הילוכים חוזרים . צריך לזכור שעולם הטלוויזיה לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במצלמות אלקטרוניות גדולות ומסורבלות ועבדו על טייפים שרוחב הרצועה המגנטית שלהם היה 2 אינטשים. בימאי השידור היוגוסלבי היה הסלובני בֶּנוֹ הָאבְלָה (Beno Havlla). השַדָּר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעמדת השידור בהיכל "Pioneer" בבלגראד היה כאמור אלכס גלעדי. הוא היה ראוי בעיניי אז לצל"ש טלוויזיוני על פעילות המזהירה בבלגראד משום שהיה לבד בשטח וניהל בהצלחה (רבה) את השידור הלווייני הישיר ה- Unilateral המורכב והמסובך מבלגראד – יוגוסלביה ללא מפיק ללא טכנאי, ללא פרשן, וללא עוֹזֵר שַדָּר. הוא אלכס גלעדי פעל לחלוטין לבד והיה בודד בזירה למַעֵט העזרה שקיבל ממני ומאנשי ציוותי בירושלים באמצעות קו השידור ה- 4W. החטיבה הטכנית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcating Union) שמקום מושבה היה בבריסל בעת ההיא, הפיצה את סיגנל הטלוויזיה היוגוסלבי (באמצעות רשת ה- Microwave הקרקעית שהייתה פרוסה כשתי וערב על פני מערב אירופה ומזרחה) ל- 19 מדינות חברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU , ועוד כ- 8 חברות אז באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT (איננו קיים יותר. ה- OIRT התפרק עם נפילת חומת ברלין ב- 1990). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלנו את סִיגְנָל הטלוויזיה מבלגראד באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. הסיגנל הטלוויזיוני היוגוסלבי נחת בתחנת התקשורת ל- לוויינים של ישראל הממוקמת בעמק האלה ומשם נשלח באמצעות קווי קרקע (Microwave Dishes) לחדר ה- Master Control שלנו בקומה ב' של הבניין ברוממה בירושלים.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה שעברה. תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. זאת צלחת התקשורת היחידה לתקשורת לוויינים שניצבה בעת ההיא בעמק האלההה ו- כוונה לעבר הלוויין האטלנטי ה- Primary. לוויין ה- Primary נשא עליו כ- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון וקווי מחשבים אולם רק שני Transponders להעברת שידור סיגנלי הטלוויזיה הבינלאומיים. (לע"מ תמורת תשלום).

הגרסה שלי המובאת להלן אודות פעילותו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 נשענת גם על תחקיר וראיונות שניהלתי בעת כתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" עם פרופסור ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה בימים ההם של 7 באפריל 1977,, עםםם דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות, עם הכתב המדיני בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר, עם דָן פַּתִּיר (לשעבר דָן פַּחְטֶר עיתונאי בעל מוניטין ב- "דָבָר") מי ששימש יועץ התקשורת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ב- 1977, ועם מאפרת הטלוויזיה היפה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי מי שאיפרה את ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בבניין מערכת תל אביב בקרייה בטרם ריאיון ההתפטרות שלוֹ. התברר לי כבר אז כי יִצְחָק רָבִּין רחש הערכה גדולה לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקנה למכבי ת"א בעשור ה- 70 של המאה שעברה מעמד של "הקבוצה של המדינה", העניק ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין גושפנקה רשמית לתואר הזה. ב- 23 בפברואר 1977 ערך יִצְחָק רָבִּין בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב קבלת פנים ממלכתית בלתי נשכחת למכבי ת"א לאחר ניצחונה המרשים בעיירה הבלגית וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. הוא ברר את המילים בקפידה וכינה את הניצחון הזה כניצחון "דָוִד על גָּלְיָת". לא פחות. ככתב ועיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי נוכח שָםם בלשכתו בקרייה בתל אביב יחדיו עם הצלם שלי מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד אז ב- 23 בפברואר 1977, יחדיו תיעדנו את האירוע ההוא.

1. סעיפי ההקדמה הקצרצרה.

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משלמת לראשונה למכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 סכום של 7000 דולר (לכל העונה) עבור זכויות השידורים הישירים במשחקי גביע אירופה לקבוצות אלופות.

ב. ב- 17 בפברואר 1977 מחוללת מכבי ת"א סנסציה עולמית כשהיא מנצחת ב- ווירטון עיירה בלגית קטנה ושכוחת אֵל את אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א בתוצאה המכרעת של 79:91.

ג. המשחק מועבר בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית  השדר הוא אלכס גלעדי. ראש הממשלה יצחק רבין מקבל את הקבוצה בלשכתו בקריה בתל אביב ומעניק לה את הגושפנקא הממלכתית "הקבוצה של המדינה". 

ד. ב- 7 באפריל 1977 זוכה מכבי ת"א בבלגראד בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שהיא מנצחת את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78.

ה. ב- 7 באפריל 1977 מודיע יצחק רבין על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל בשל חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב כפי שחשף העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ". היועץ המשפטי לממשלה אהרון ברק דורש להעמיד את גב' לאה רבין לדין פלילי.

ו. יצחק רבין מבקש למסור בנאום בשידור ישיר בטלוויזיה כי הוא נושא יחד עם רעייתו באחריות לחשבון הדולרים האסור ומודיע על התפטרותו מראשות הממשלה.

ז. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת החדשות דן שילון נקלעים לדילמת שידור קשה האם לשדר ישיר בתשע בערב ביום חמישי – 7 באפריל 1977 את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין ו/או את משחק הגמר בכדורסל. יצחק רבין אציל הנפש חוסך להם את ההתלבטות. "אני אדבר לעם אחרי השידור הישיר של הכדורסל", הוא אומר לארנון צוקרמן ודן שילון.

ח. ההפקה המזהירה של אלכס גלעדי ושל הטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית – ממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television).

ט. ראש הממשלה מנחם בגין ומשה דיין ממשיכים את מסורת יצחק רבין ומעניקים גם הם למכבי ת"א חסות ממלכתית.

מכבי ת"א מחוללת סנסציה ומנצחת ביום חמישי – 17 בפברואר ב- ווירטון עיירה נידחת ושכוחת אל בדרום בלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 בדרכה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל שאמור להתקיים ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. השַדָּר אלכס גלעדי מעביר את המשחק מעמדת שידור ב- ווירטון בשידור ישיר לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. הרייטינג נושק ל- % 100.

תזכורת : עונת הכדורסל של 1976 – 1975 הייתה נוראית למכבי ת"א. תקופה שהמועדון ירצה לשכוח. הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו. דָוִד מוֹשֵבִיץ בנו של התעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ' ז"ל מבעלי חברת "עֵלִית" זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה, מיקי ברקוביץ' שחיפש קריירה בארה"ב לא היה חוזר הביתה. חזרתו למכבי ת"א באותה עונה הייתה דרמטית. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' בן ה- 23 שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977- 1976 והפך בה לבורג חשוב ביותר לשחקן מפתח בהא הידיעה. ובאמת באותה שנה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות". צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976 – 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דווילי ועוזרו רָלְף קְלָיִין. ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה. במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות חסר תקדים בתוצאה 78:125. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת-יגור 66:69. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, אִיתָּמָר מַרְזֶל, אוֹר גוֹרֶן, גָבִּי טָיְיכְנֶר, עִירָא הַרָרִי ושחקנים ידועים נוספים) והפועל ת"א (עם בָּארִי לֵיְבּוֹבִיץ', מַרְק טוֹרֶנְשָיְין, מוּלִי אָבִישַר, דָנִי בְּרָכָה, פִּינִי חוֹזֵז, שְמוּאֵל נַחְמִיאָס ואחרים) זינבו בה ונשפו בעורפה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון, הבכורה בליגה , הועמד בסכנה גדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית ששידורי מחלקת הספורט של אלכס גלעדי העניקו לה. הטלוויזיה מטבע בריאתה צועדת שלובת זרוע עם האלופים ודוחה את המפסידנים. ייתכן ו- עו"ד שמעון מזרחי היה הראשון שתפש את הקֶשֶר ופיצח את קוד הטלוויזיה. הוא ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. זה לא היה Case של כסף מפני שהטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה ושידרה ישיר אז את מכבי ת"א בחינם ועדיין ללא תשלום זכויות שידורים. זה היה עניין של זֵהוּת. לא נותרה בידיו ברירה. הוא הדיח את פְרֶד דֵוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין. מינוי נבון. לעוזרו של רָלְף קְלָיִין התמנה אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמכבי ת"א נמצאת בין המֵצַרִים. עם הופעת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניצבו שתי קבוצות הכדורסל התל אביביות הבכירות על קו זינוק טלוויזיוני משותף. לקבוצת הפועל ת"א היה יתרון גדול בהתחלה. היא גברה בעונת 1969- 1968 פעמיים על מכבי ת"א וזכתה באליפות הליגה ובגביע המדינה. הטלוויזיה הראתה זאת. זה היה תחילת עידן שחקני החיזוק שהגיעו מארה"ב לשני המועדונים הגדולים בארץ בעיקר שחקני כדורסל יהודיים כמו טַל בְּרוֹדִי, בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מָרְק טוֹרֵנְשָיְין אבל גם המשכה של תקופה נוסטאלגית בה מכבי ת"א והפועל ת"א השקיעו השקעה מהותית בקבוצות הנוער שלהן, בו ראו ברכה וממנו שאבו את כוחם. שחקנים כמו דָוִד פְרִיש, אָבְרָהָם חַסִיד, תָּנְחוּם "תָּנִי" כּהֵן מִינְץ, שַבְּתָּאי "סַבִּי" בֵּן בַּסָט, יַעֲקב אֶדֶלִיסְט ז"ל, משֶה גוֹלוֹבֵיי ואחרים עלו לשורות קבוצת מכבי ת"א הבוגרת מהנוער. המועדון ברחוב המכבי ליד קולנוע "אוריון" הישן שקק חיים עשרות שנים. אבל גם הפועל ת"א טיפחה את עתידה. הנערים אִילָן זָיְיגֶר, צְבִי לוּבֶּצְקִי, חַיִים חַזָן, אֶרֶז לוּסְטִיג, אוּרִי גוֹטְהָלְף, ואפילו שחקן הנוער אָרִיק אָיְינְשְטֵיְין ז"ל ראו במגרש "אוסישקין" בצפון העיר על גדות הירקון את ביתם השני. שתי הקבוצות האלה היו שוות בכוחן והייתה להן היסטוריה משותפת מזהירה עד שעו"ד שמעון מזרחי פענח את צופן מצלמות הטלוויזיה. הפועל ת"א נעלמה ברבות השנים מהמפה ומכבי ת"א זכתה מאז 1977 חמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות ועוד עשרות פעמים באליפות המדינה ובגביע המדינה. מכבי ת"א זכתה במוניטין עצום בארץ ובאירופה. עו"ד שמעון מזרחי משמש יו"ר המועדון ומנווט אותו בכשרון ארגוני וכלכלי ובדבקות במשימה, כבר 44 שנה מאז חודש ספטמבר של שנת 1969. מן ההיבט הזה הוא היה ראוי לפרס ישראל ואומנם קיבל אותו.

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. תל אביב הישנה והוותיקה של הימים ההם. מועדון מכבי ת"א מכשיר את שחקני קבוצת הנוער במגרש המרצפות הישן ליד קולנוע "אוריון" במרכז תל אביב. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן שלמה הרשמן, מרדכי קומורניק, חיים משגב (מוסקוביץ'), שחקן לא מזוהה, תנחום "תני" כהן מינץ, שבתאי "סבי" בן בסט, גדעוןן בירכץ, שחקן לא מזוהה, האפסנאי ואיש המשק של מכבי ת"א פנחס "פטקה" חפץ. זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : איתן צווייג, שחקן לא מזוהה, מנחם אילון, בועז דגן, שני שחקנים לא מזוהים. הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה סבי בן בסט. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין ילדיו של יהושע רוזין ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. קבוצת הנערים של הפועל ת"א ניצבת במגרש הכדורסל הפתוח של האגודה ברחוב אוסישקין בתל אביב בצפון תל אביב. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : צבי קצ'רגינסקי רכז הכדורסל והאבא של קבוצות הילדים והנערים, שמואל רוכברג ז"ל, אריק איינשטיין ז"ל, אורי פופילס, שמואל שנהר (שיינברג), יענקל'ה רוזן, אילן זייגר ז"ל, והמאמן אורי הולינגר. זיהוי הכורעים משמאל לימין : דוב "דובה" פרומן (מייסד ונשיא לשעבר של חברת "אינטל"), וחיים קליגמן. הערה : סייעו לי בזיהוי הנוכחים צבי לובצקי יבד"ל ואילן זייגר ז"ל. (התמונה באדיבות משפחת איינשטיין, הגרפיקאית תמר בר דיין, והמו"ל דניאלה דִי נוּר).

טקסט תמונה : קיץ 1960. לפני 57 שנים. מגרש המרצפות של אגודת הפועל ת"א ברחוב אוסישקין הממוקם על גדות הירקון. זוהי חמישיית קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א נושאת התקוות שהדיחה את מכבי ת"א מהפסגה בשנת 1960 ושינתה את מציאות הכדורסל בישראל בימים ההם. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עזרי לובושיץ ז"ל, אורי גוטהלף, צבי לובצקי, ארז לוסטיג, וחיים חזן ז"ל. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריית הכדורסל של ישראל בה זוכה הפועל ת"א בתואר אלופת המדינה בכדורסל. חמישיית השחקנים הזאת של הפועל ת"א עשתה צרות צרורות למכבי ת"א לפני כמעט 60 שנים. (התמונה באדיבות מר צבי לובצקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינויו של רָלְף קְלָיִין ב- 1976 לראשונה למאמן מכבי ת"א (במקום פְרֶד דֶוִוילִי) לא היה בכְדִי. רלף קליין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל ניחן בטביעת עין חדה. הוא היה מוכשר ומנהיג מטִבעו, ואולי חשוב מכל הוא היה ראשית דבר מורה ומחנך . הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשך עונות נוספות. בעונת 1977- 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא החזיר ראשית דבר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ מארה"ב בעזרת מרק ודָוִד מוֹשֶבִיץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני אוֹלְסִי פֶּרִי. זאת הייתה רכישה מוצלחת. תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה. את תפקיד קפטן הקבוצה נשא השחקן טַל בְּרוֹדִי בן ה – 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', ואוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ושוּקִי שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומתודיקות לימוד מדויקות. הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחד עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים והייתה לה גם הנהלה יוזמת מצטיינת. לראשונה בהיסטוריה נחתם בעונה ההיא של 1977 – 1976 הסכם כספי בין המועדון לבין רשות השידור המונופוליסטית. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר ישראל דוֹרִי שילם למכבי ת"א עבור כל העונה האירופית של 1977- 1976 סך של זכויות השידורים בגובה של 7000 (שבעת אלפים) דולר. 7000 דולר בסך הכל. כמעט סכום סמלי. ההסכם הכספי הזה היה מודולארי ובין השאר התנה את העפלתה של מכבי ת"א לשלבים הגבוהים במשחקיה במפעל הכדורסל הזה של FIBA שנקרא גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ורבת כוח שלטה בשטח. מנהלה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בפקודת הוועד המנהל של רשות השידור בראשו ניצב ד"ר וָולְטֶר אִיתָּן (וולטר איתן שימש בשעתו מנכ"ל משרד החוץ ושימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשש השנים של 1978 – 1972) הסכים לשלם למכבי ת"א זכויות שידורים מינימאליות, אך אסר עליה ללבוש מדים עם הפרסומת המסחרית של "עֵלִית". מכבי ת"א נכנעה. עד כדי כך הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתלטנית. רק בשני המשחקים הבלתי נשכחים בחו"ל ב- 17 בפברואר 1977 נגד אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה בוִוירְטוֹן – בלגיה ובמשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד במשחק נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה, התירה רשות השידור למכבי ת"א ללבוש גופיות עם הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באותיות באנגלית.

ה- "OB הלָבָן", הלא היא ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמצלמות ב- שָחוֹר / לָבָן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו. הניצחונות לא איחרו לבוא ועוד בשידורים ישירים. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה אז שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם עוזר שדר בשם רָפִי גִינָת ועוזר של עוזר שַדָּר בשם הֶרְצֵל רָוֶוה (היה פעם שוערה של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים). מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סִינוֹדִינֶה בּוֹלוֹנְיָה 81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר. ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100, וחשיפת ההצלחה של מכבי ת"א בטלוויזיה הפכו אותה לקבוצה של המדינה. אך הפִּסְגָה האמיתית ניצבה עדיין מנגד.

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 45 שנים. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ו- רפי גינת, השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה (Floor manager)  יוסף "פונצי" הדר ז"ל קיצוני משמאל. (צילום משה "משהל'ה" פרידמן מ- מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה כשמדבור ביוקרה לאומית. באותה העונה של 1977 – 1976 העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה קבוצת זְבְּרִויוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה. שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלותיהן לארח את מכבי ת"א, לא ב- ברנו ולא מוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זְבְּרִויוֹבְקָה בְּרְנוֹ ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטראלי. הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילוורד הסמוכה לבירה בריסל. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי ב- 17 בפברואר 1977 גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת, מבודדת, ומרוחקת העונה לשם וִוירְטוֹן הממוקמת בקצה הדרומי בלגיה כ- 250 ק"מ מבריסל. ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הקבוצה הרוסית. רק אז נודע לי שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין איננו מחמיץ את שידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א במסגרת האירופית ועושה כל מאמץ לא להפסיד את הצפייה ב- "מבט ספורט". רחובות הערים היו ריקים מאדם. אלכס גלעדי נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות גדולה. בימים ההם נחשבו השידורים הישירים האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב. יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת התקשורת ל- לוויינים הממוקמת בעמק האלה בישראל (סמוך ירושלים) נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר. בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני ללא ביטחונות, ערבויות , ואלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי, וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית). לדָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו הרבה פּרפּוּרֵי בֶּטֶן. הדברים האלה השתנו במרוצת השנים ונעשו פשוטים הרבה יותר. השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה ואשר הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים) זכו לאבטחה ע"י שימוש במערכת גיבוי כפולה.

אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לשתי הערים הבלגיות ווילוֹורד (מרוחקת 11 ק"מ צפונית מבריסל) וְ- ווירטון (מרוחקת 240 ק"מ דרומית מבריסל) בגפו על פי הוראתם של מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה השַדָּר, הפַּרְשָן של עצמו, וגם המפיק והטכנאי במקום של עצמו. במידה לא מעטה היה בר מזל משום שכתב מחלקת הספורט שלנו באותם הימים אמנון לנגזם הזדמן באקראי באותם הימים לביקור משפחתי ב- בלגיה ומשום שהיה מקורב לבימאי הטלוויזיה הבלגי מוריס לואזו (Moriss Loiseau), שימש עוזר שדר של אלכס גלעדי בשני המשחקים ההם נגד זבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית ב- ווילוורד ונגד צסק"א מוסקבה הסובייטית ב- ווירטון. לפני שטָס מינה אותי אלכס גלעדי לעורך ומפיק המִשְדָר בירושלים. אנוכי יודע שהוא סמך על יכולת ההובלה שלי ב- % 100. עֲנָת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שענת שָרָן הייתה קריינית מצוינת, רהוטה, וגם אישה נאה. כשניבטה דמותה של עֲנָת שָרָן מהמסך כשהיא מְבַשֶרֶת את בשורת השידור הישיר הלווייני לציבור ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 בתשע בערב דקות ספורות לפני תחילת המשחק צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977, חשתי הקלה עצומה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זוהי גב' עֲנָת שָרָן שדרנית וקריינית חדשות יפה ו-רהוטה ברדיו "קול ישראל" קנתה את פרסומה גם מפני שהייתה קריינית רצף איכותית בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה. בחללים האלה של הפסקות המשחקים נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס פרי יצירתו של וולט דיסני, ואת פּוֹפַּאיי המלח (Popeye The Sailor man) אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה לא ייאמן אבל זה היה סטנדרט השידור בימים ההם. ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי ב- ווילוורד את זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין בעיירה בלגית קטנה, נידחת, ושכוּחת האֵל וִוירְטוֹן את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גוֹמֶלְסְקִי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא של 17 בפברואר 1977 את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות. ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א שבה לישראל אפופת תהילה.

אבל נדמה לי שהצל"ש הטלוויזיוני האמיתי מנקודת מבטי מגיע לשדר שלנו אלכס גלעדי שעמד בכבוד במשימות השידור המסובכות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום. כעורך מפיק שלו בירושלים התבוננתי בו כיצד הוא צועד ומנווט את עצמו ואותנו בהיגיון ובביטחון במשעול ההפקה האירופי. אין זה דבר פשוט כלל ועיקר. היכל הכדורסל של העיירה הבלגית ווירטון דָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, אולם שם בחרה קבוצת צסק"א מוסקבה להתמודד מול מכבי ת"א, ושם ניצבה ניידת שידוּר בלגית קטנה של רשת הטלוויזיה RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי היה מוריס לאוזו. שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה של מכבי ת"א באותו הערב, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר שאוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אָלֶכְּס גִלְעָדִי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה את המאמן רלף קליין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּול". סיגנל השידור הטלוויזיוני של RTBF נשלח מ- ווירטון ל- בריסל ומשם נעשה Up link ל- לוויין ה- Primary האטלנטי וממנו Down link לתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה.

הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל על האלופה הסובייטית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל האירופי. לפתע היא הפכה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין צָפָה בשידור הישיר. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון הסנסציוני של המכבים על הרוסים והחליט להזמין כמחווה של כבוד והערכה את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב. בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל מזמין ראש המדינה קבוצת ספורט פרטית להתארח בלשכתו. ראשי הממשלות דוד בן גוריון, לוי אשכול, וגב' גולדה מאיר ערכו קבלות פנים לנבחרות ספורט לאומיות שונות ששבו ממאבקים בחו"ל אולם לא נפגשו עם קבוצות פרטיות. שר הביטחון משה דיין היה אורח כבוד קבוע של קבוצת מכבי ת"א במשחקי הבית שלה בגביע אירופה לקבוצות אלופות מאז ההתמודדות באצטדיון יד אליהו הפתוח נגד ריאל מדריד ב- 22 בפברואר 1968, אך יִצְחָק רָבִּין היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שהעניק קבלת פנים למכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 ובירך את שחקניה והנהלתה לאחר הניצחון ההוא ב- וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. לקבלת הפנים הזאת הייתה משמעות היסטורית. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א אט – אט מאז 1970 ובמשך השנים לקבוצה לאומית שכל המדינה חפצה ביקרה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה רשמית. יִצְחָק רָבִּין יצר מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מנחם בגין למכבי ת"א בלשכתו בירושלים לאחר זכייתה במארס 1981 בגביע אירופה, וידועות שיחות הטלפון שערך ראש הממשלה אריאל שרון באמצעות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000. אבל ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה הראשון.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. שר הביטחון הנערץ משה דיין ז"ל עוטה מעיל רוח צבאי ועונד עניבה נכנס בפעם הראשונה מבעד לשערי הברזל של היכל הספורט הפתוח ביד אליהו ומתכבד בכבוד עצום ע"י מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של היו"ר נוח קליגר. משה דיין בא לצפות במשחקה של מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. צועדים לפניו בנו אסי דיין ז"ל (קיצוני מימין), ו- הבן דוֹד עוזי דיין אז רב"ט בסיירת מטכ"ל (היום אלוף מיל. ויו"ר מפעל הפיס), משה דיין, ואחריו מזכירו הצבאי אל"מ מתי ניב ז"ל. משמאל, איש לא מזוהה. מכבי ת"א ניצחה 88:96 לאחר הארכה. בסיום החוקי של המשחק הייתה התוצאה 75:75. (באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אלכס גלעדי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יצחק רבין העניק במשרדו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מחלקת הספורט של אלכס גלעדי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם פרילאנסר מיכאל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש . שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו. דָן פַּתִּיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה ניצב בצד. התבוננתי בו. הוא נראה כמי שמעריץ את יִצְחָק רָבִּין . מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה בזה אחר זה, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', טַל בְּרוֹדִי, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, אוֹלְסִי פֶּרִי, מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי, אֶרִיק מֶנְקִין, שוּקִי שְוָורְץ, עו"ד ויו"ר המועדון שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, הגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' וצמד המאמנים, המאמן הראשי רָלְף קְלָיִין ועוזרו אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה משחקן לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבנו סמוך ליִצְחָק רָבִּין עצמו. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה להם מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה קרובה מאוד ליצחק רבין. הייתי קרוב אליו. שני מטרים לכל היותר ממנו . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי על פניו שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. ראש הממשלה לא היה מאלה המאריכים בדבריהם. בלשכה הקטנה שררה דממה. השתררה דריכות. קולו הרדיופוני של יצחק רבין נקלט היטב במיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה קצר וענייני, הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, וכה אמר : "ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית במאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דָּוִד וגָּלְיָת. תודה רבה לכם". עדשתו של מיכאל "מיכי" מולד לכדה את שחקני מכבי ת"א מאזינים ברוב קשב לנאומו הקצר של ראש הממשלה יצחק רבין. החלו להישמע מחיאות כפיים אך ראש הממשלה יצחק רבין סימן כי טרם סיים את דבריו.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב . יצחק רבין יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל), ומביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. מיקי ברקוביץ' שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה  : 23 בפברואר 1977. מוטי ארואסטי שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. אולסי פרי שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. מאמן מכבי ת"א  רלף קליין ז"ל. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. עוזר מאמן מכבי ת"א אריה דווידסקו ז"ל. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה  : 23 בפברואר 1977. לו סילבר שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. שוקי שוורץ שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : מנהל מכבי ת"א שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. ג'ים בורטרייט שחקן מכבי ת"א. (מתוך הכתבה שלי בסרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

שחקני מכבי ת"א האזינו בדריכות ברוב קשב לנאום הברכה הקצר של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. לא כולם הבינו את השפה העברית אך תפשו את גודל המעמד. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עשה פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי בירכתו אך יִצְחָק רָבִּין ביקש לומר עוד משפט אחד מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, וכך אמר : "…וכרגיל ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני". כדי להדגיש את משפט הסיום, סימן ראש הממשלה בכף יד ימין שלוֹ את המרווח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה של מיכאל "מיכי" מולד צילמה והמיקרופון שלי הקליט את הסצנה במלואה.

הייתה לי שהות להסתכל בפניו של ראש הממשלה האהוּב בעת שנשא את דבריו. הוא היה בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, צניעוּת, וגם רוֹגָע. באופן אישי אהבתי אותו אהבה רבה והערכתיי אותו. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים . הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל – טירון בחטיבת גולני בגדוד 12 והוא אלוף פיקוד הצפון. יצחק רבין העניק למכבי ת"א גושפנקה ממלכתית והטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה אותה לקבוצה של המדינה. אנוכי זוכר היטב גם את עו"ד מר שִמְעוֹן מִזְרָחִי מאופק ועצור באותו הרגע שהעניק לראש הממשלה יצחק רבין את נֵס המועדון. שמעון מזרחי לא הראה שום סימן התרגשות כשהעביר את דגל הקבוצה ליצחק רבין. הוא היה קר רוח לחלוטין והתנהג כאילו מדובר במעשה רגיל של יום – יום . מלשכת ראש הממשלה נסענו מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד ואנוכי לכיכר מלכי ישראל (כיכר יִצְחָק רָבִּין היום) הסמוכה לקריה כדי להנציח את קבלת הפנים הרשמית שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי ושחקן הקולנוע אוּרִי זוֹהַר הנחה את הטקס על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון. מאות אלפי אנשים התאספו בכיכר העיר והצדיעו למכבי ת"א הצטרפו לשאגתו של הבדרן אורי זוהר "כִּיפָק הֵיי" למכבי ת"א. זה היה מחזה מַרְנִין והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל פרטית, מאורע שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. כיכר מלכי ישראל ליד בניין העירייה. מאות אלפים מעניקים למכבי ת"א קבלת פנים המונית ומשולהבת בהנחיית הבדרן אורי זוהר. (לע"מ תמורת תשלום).

הכתבה הזאת שהפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות הנציחה את אהבת העם למכבי ת"א , והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה הישראלית נגד אלופת ברה"מ צסק"א . אלכס גלעדי שידֵר אותה בשלמותה ב- "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977 אולם היה חסר בה סרט הצילום ופס הקול בו ראיינתי את ראש הממשלה יִצְחָקק רָבִּין. ביקשתי מיצחק רבין לנתח ולהשוות בין מנהיגות מדינית למנהיגות ספורטיבית. הכתבה הזאת נעשתה על ידי ועל ידי מיכאל "מיכי" מולד במצלמת BOLEX ומכשיר הקלטה של Sound בנפרד. חומר הצילום בפילם בן 100 feet וסרט ההקלטה נשלחו ל- Intake שלנו בירושלים כמקובל אך משום מה הלך לאיבוד. ריאיון הסיכום שערכתי עם ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בעת הסיקור ההוא היה חסר מאוד בכתבה. עד היום אינני יודע מה היא הסיבה להיעלמותו של החומר העיתונאי – טלוויזיוני בעל הערך העצום. על כל פנים הפופולריות של מכבי ת"א בישראל גאתה והרקיעה שחקים בחודש אפריל ההוא של שנת 1977. גם זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : שניים מאדריכלי הניצחון של מועדון הפאר של מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל ב- 1977. המאמן רלף קליין ז"ל (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (משמאל). מכבי ת"א הייתה משפחה. במשפחתיות שלה ובחברות הקרובה בין השחקנים לבין עצמם וגם עם ההנהלה היה טמון סוד כוחם והצלחתם. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בפברואר 1969 נטש פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 91 היום) בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית שאך זה עתה העמיד אותה על רגליה. הוא חווה תרבות ניהול פוליטית קשוחה של הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל, עמה לא יכול היה להסכין עוד. סגנו עוּזִי פֶּלֶד הלך בעקבותיו ופרש אף הוא (עוּזִי פֶּלֶד היה המנכ"ל הראשון והמוצלח של הזכיינית "טלעד" אחת משלוש החברות הזכייניות יחדיו עם "רשת" / מנכ"ל דן שילון ו- "קשת" / מנכ"ל אלכס גלעדי – שהרכיבו את ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 המסחרי עלה לראשונה ל- "אוויר ב- 4 בנובמבר 1993). ב- 1970 כתב פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (אז בן 44) את המסה המפורסמת שלו אודות נסיבות בריאתה מעפרה ו- הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969 – 1967, וקרא לה : "Television comes to the people of the book". מומלץ לקריאה ועיון. חלק מאנשי חטיבת החדשות בראשות פרופסור שלמה אהרונסון (בן 81 היום) הסתייגו בזמנו מאסטרטגיית והעדפות השידור של אֵלִיהוּא כָּ"ץ ולעגו לתזות הטלוויזיוניות שלו. בעיניהם הוא נחשב עדיין לעולה חדש מארה"ב ונותר "אמריקני מובהק" שאיננו מכיר את המציאות הישראלית במדינת ישראל. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 133 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה").

טקסט תמונה : ינואר 1968. זהו פרופסור אֵלִיהוא כָּ"ץ (בן 42 בשעת צילום התמונה. היום הוא בן 94) מנהל צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כאן הוא נראה בלשכתו בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה שכונה אז "בית היהלומים" והיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. פרופסור אליהוא כ"ץ עלה לארץ מניו יורק, ארה"ב בשנת 1963. ב- 1967 נחשב עדיין ל- "עולה חדש" אך השר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי חשב שאין טוב ממנו והטיל עליו את המעמסה הכבדה להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום, מעפרה. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עונת הכדורסל של 1976- 1975 הייתה נוראית והסבה למכבי ת"א עוגמת נפש רבה. אומנם המצביא משה דיין ז"ל המשיך להיות אורח כבוד של המועדון במשחקי הבית בהיכל הספורט ביד אליהו ואף ירד לפרקט ללחוץ את ידי השחקנים, אולם מדובר בתקופה שהמועדון ירצה לשכוח. מכבי ת"א לא הצליחה להפוך לקבוצה של המדינה וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הצליחה לעשות אותה כזאת. הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו. דָוִד מוֹשֶבִיץ זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ללא התערבותה הפעילה של חברת "עֵלִית" ומימונה, מיקי ברקוביץ לא היה חוזר הביתה. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 השנה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות".

צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976- 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דֶוִוילִי ועוזרו רָלְף קְלָיִין. ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה. במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות אסטרונומי 125 : 78. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת – יגור 69:66. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, איתמר מרזל, אור גורן, גבי טייכנר, עירא הררי, ושחקנים נוספים) והפועל ת"א (עם בארי ליבוביץ', מרק טורנשיין, מולי אבישר, דני ברכה, פיני חוזז, שמואל נחמיאס ואחרים) נשפו בעורפה במשחקי הליגה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון, הבכורה בליגה, הועמד בסכנה מיידית וגדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית בשידורי חטיבת הספורט שהוביל אלכס גלעדי. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ידעו שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. לא נותרה להם ברירה. הם הדיחו את המאמן פְרֶד דֶוִוילִי ומינו תחתיו את רָלְף קְלָיִין ז"ל. זה היה מינוי נבון. רָלְף קְלָיִין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל היה מאמן בעל טביעת עין חדה, מוכשר, ומנהיג מטִבעו. הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעונות נוספות.

בעונת 1977- 1976 ניהלו היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי את אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות מדינת ישראל. הם החזירו ראשית דבר את מיקי ברקוביץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו, ושכרו לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני בשם אוֹלְסִי פֶּרִי. זאת הייתה רכישה מקצועית מוצלחת מאוד גם מבחינה חברתית. תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק אנונימי כמעט, ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה. את תפקיד קפטן הקבוצה נשא טַל בְּרוֹדִי האגדי בן ה- 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית ברציפות. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' (צבר ישראלי), ו- אוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוטי ארואסטי (צבר ישראלי), ג'ים בואטרייט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ומִיכָה שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוֹ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומטודיקות לימוד מדויקות. הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ו- יו"ר המועדון ושְמוּאל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחדיו עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים שהייתה לה הנהלה ומנהיגות מצטיינת. רשות השידור והטלוויזיה ישראלית הציבורית קיבלו החלטה לצעוד שלובי זרוע עם מכבי ת"א.

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1971 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו . זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מפית נייר (לא נשמרה). מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה שני האישים דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ ואבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה ל- קונגלומראט וקונצרן תעשייתי איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס. ב- 1973 הפכו מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים שהעניקו סובסידיה כספית רחבת היקף וארוכת שנים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון, מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית", בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב : "בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י ". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" העשירה תחת ניהולם והנהגתם של מָרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל החליטה ב- 1971 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, ארוכת טווח למשך שנים רבות, בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" שגשגה והפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת ספורטיבית – מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל וחברת "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו אולם זהו כבר סיפור אחר בהזדמנות אחרת.

לראשונה נחתם בעונת 1977- 1976 הסכם כספי שנתי מסודר ו- צנוע בעבור זכויות השידורים בין מועדון מכבי ת"א לבין רשות השידור הישראלית. עונת 1977- 1976 הייתה גם נקודת מפנה פרסומית, ולראשונה ניאותה ואפשרה רשות השידור בעונה המשגשגת ההיא בראשה ניצבו אז המנכ"ל יצחק לבני ויו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן לקבוצת מכבי ת"א להופיע במשחקי חו"ל בשידורים הישירים כשעל גופיות השחקנים רקומה הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באנגלית. רשות השידור המונופוליסטית לא הסכימה עד אז (עד עונת 1977- 1976) לצלם את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נושאת פרסומת "עלית" והמחלוקת בין שני הגופים הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון בראשותו של נשיאו כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָּר. הרשאתה של הטלוויזיה היוותה הקלה כלכלית עצומה על מועדון הכדורסל התל אביבי שסובסד במשך שֶבָע שנים מאז 1970 ע"י חברת "עֵלִית" ורק עתה נחשפה ושֻוְוקָה הפרסומת המסחרית הזאת של "עלית" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המנופוליסטית בכל עוצמתה.

טקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. קפטן מכבי ת"א טל ברודי נושא על גופייתו מס' 6 את הפרסומת המסחרית באנגלית של "עלית" והוגה את הסלוגן האלמותי שלו בתום הניצחון הסנסציוני 79:91 על צסק"א מוסקבה : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא ב- הכּל". מימין המפיק, השדר, והמראיין אלכס גלעדי. (מתוך הסרט הדוקומנטארי שהפקתי, ביימתי, וערכתי "גופייה מס' 6" אודות טל ברודי ושודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980).

סמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דורי נשא ונתן עם היו"ר שמעון מזרחי והגזבר אריה ברנוביץ' והסכים לשלם למכבי ת"א בעונת 1977- 1976 סכום שנתי מזערי שהכיל 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד. זה בעצם מימן את גובה שכרו של אולסי פרי באותה העונה הראשונה שלו ב- 1977- 1976 בשורות מכבי ת"א. (רשימת פירוט הסכומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 2007 מפורטת ו- נמצאת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי". הספר הזה כלול בסדרה רחבת היקף ומפורטת בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) שאני חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת המדינה ואלופת אירופה בעונת 1977 – 1976 והחשופה ביותר בטלוויזיה ישראלית הציבורית המונופוליסטית אלא גם העשירה ביותר. באחד הפוסטים הקודמים רשמתי למען קוראי הבלוג בעיקר הצעירים כמה דוגמאות של מסמכים משנת 1973 ו- 1974 שעסקו ברכישה אד הוק שנתית של זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מדובר בתקופה שדן שילון ואלכס גלעדי ניהלו את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ופרופסור ארנון צוקרמן היה המנהל שלה.

ה- OB הלבן, הלוא היא ניידת השידור הגדולה ומצלמות הטלוויזיה בשחור / לבן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית התייצבו מידי יום חמישי בשבוע בהיכל הספורט ביד אליהו, והצלחות השידורים ישירים לא איחרו לבוא. אלכס גלעדי היה אז שדר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם שני עוזרי שַדָּר צעירים רפי גינת (מזוקן) והרצל רווה. מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סינודינה בולוניה 81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר. ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100. רבים שאלו אותי בשעתו מי עשה את מי : הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית הציבורית את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה. תשובתי לפונים הייתה אחידה ודו סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון – ואנחנו את המצלמות". חשיפת ההצלחות של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית פעם אחר פעם הפכו אותה לקבוצה של המדינה. אולם אפשר היה לנסח את הרעיון ההוא גם במילים אחרות : "מכבי ת"א הפכה בעונת 1977- 1976 לקבוצה של המדינה באמצעותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית". הטלוויזיה היא מדיה לתקשורת המונים שמתעדת את המציאות. אין בידה לשנות את העובדות אולם יש ביכולת המצלמות שלה להשפיע על התודעה הציבורית בשעה שהיא עוקבת ומתעדת שוב ושוב את ניצחונות של אותו ה- אובייקט שבו היא עוסקת ואותו היא משדרת אותו ישיר.

הפסגה האמיתית בעונת 1977- 1976 של מכבי ת"א ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבה עדיין הרחק מנגד בראשיתם של המשחקים. כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה. באותה עונה העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה. שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א ב- ברנו ובמוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זברויובקה ברנו ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטראלי באירופה. הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילוורד. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן. ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יצחק רבין קיצר אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הרוסים. רחובות הערים היו ריקים מאדם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי (בלתי נשכח) נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות עצומה. בימים ההם נחשבו השידורים ה- Unilateral האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב. יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת עֵמֶק הַאֶלָה בישראל נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר, אולם בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני הזה ללא ביטחונות וערבויות, ובלעדי אלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי, וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון מעין חזרה גנרלית). לדן שילון ואלכס גלעדי היו הרבה פּרפורי בטן. הדברים השתנו במרוצת השנים. השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה שהופקו ותוכננו על ידי, הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים – זכו ל- מערכת גיבוי כפולה. זה היה בלתי אפשרי לנהוג כך ב- 1977. אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- וִוירְטוֹן בגפו על פי הוראתם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אלכס גלעדי היה פיגורה טלוויזיונית מוכשרת אולם בודדה מפני שהיה אז השַדָּר, הפרשן של עצמו, וגם המפיק ועוזר השדר של עצמו במקום התרחשות האירוע ב- בלגיה. לפני שטָס מינה אותי לעורך המִשְדָר בירושלים. ענת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שהייתה קריינית מצוינת, רהוטה, וגם אישה נאה. כשניבטה דמותה של ענת שָרָן ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהיא מְבַשֶרֶת לציבור על בוא השידור הישיר בתשע בערב דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה, חשתי הקלה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי. מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה. במרווחים האלה של הפסקות המשחקים בין שתי המחציות נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס, ואת פּוֹפַּאיי המלח אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה היה סטנדרט השידור המקובל בימים ההם. הקנקן ומה שיש בתוכו.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. שדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית ענת שרן היפה והרהוטה, קנתה את פרסומה הראשוני כקריינית רצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בטרם מיסוד אולפני ספורט מנווטים. ענת שרן הובילה את משלם האגרה לצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. (צילום ממוניטור הטלוויזיה. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זבריובקה ברנו 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין ז"ל בעיירה בלגית שכוּחת אֵל ב- ווירטון את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות. ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א בשורותיה שחקן נוער אחד בלבד שצמח על מרצפות המגרש הישן של המועדון ליד קולנוע "אוריון" והשאר שחקני חיזוק אמריקניים ויהודים – אמריקניים שחברו אליה בתקופות שונות, שבה לישראל אפופת הערצה ותהילה שלא היה לה אח ורע בימים ההם לפני 39 (שלושים ותשע) שנים. אבל נדמה לי שהצל"ש וההערכה האמיתיים מנקודת מבטי שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגיעים לשדר אלכס גלעדי. הוא ניצב במקצוענות ראויה לכל שבח ובכבוד עצום בפני משימות השידור הטכנולוגיות והלוגיסטיות המסובכות והמורכבות שנכונו לו למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. מדהים לחשוב היום שהיה אז נטול פרשן, חסר עוזרים, ובלי טכנאי הנדסה לצדו. אף על פי כן תמונות המשחקים וקולו של השדר הגיעו הביתה בשלום. בהיכל הכדורסל של העיירה הבלגית הקטנה ווירטון שדָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, ניצבה ניידת שידוּר בלגית של רשת הטלוויזיה המסחרית RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד (מצלמה מובילה ומצלמה אחורית) שעמדו על מגדלי צילום זעירים ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי בניידת היה הבלגי מוֹרִיס רִיאָזוּ מ- RTBF. שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה והניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א באותו הערב של יום חמישי – 17 בפברואר 1977, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר ששמונה מאות אוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אלכס גלעדי באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה על המגרש רווי האוהדים את המאמן רָלְף קְלָיִין ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של הקפטן טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "…כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא ב- הכּל". טל ברודי זכה לתהילת עולם מפני שאלכס גלעדי מפיק מוערך ואיש טלוויזיה בחסד תיעד אותה את התהילה ההיא לבדו. לגמרי לבדו. רק הוא ואלוהי הטלוויזיה. הצלם הבלגי המופקד על המצלמה המובילה איבד את אָלֶכְּס גִלְעָדִי שניצב על הפרקט ונעלם בין מאות האוהדים הנלהבים לכן בריאיון הראשון עם רָלְף קְלָיִין שמעו רק את קולו של המאמן מבלי לראות אותו. משהעביר אלכס גלעדי את מוקד הריאיון השני ואת המיקרופון שלו אל טַל בְּרוֹדִי התעשת הצלם הבלגי ואיתר את אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הצלם של RTBF לכד אותו באיחור כשהוא כבר מראיין את קפטן מכבי ת"א, אך החזון האלמותי ספורטיבי – פוליטי של טַל בְּרוֹדִי "אנחנו על המפה" נאמר כבר On Camera (בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה). השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.. הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל מכבי ת"א על האלופה הסובייטית צסק"א בשידור ישירר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל  האירופי. לפתע הפכה הקבוצה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. הזכייה ב- ווירטון היה גם ניצחונה של חברת "עֵלִית" ה- Sponsor הוותיק של מכבי ת"א. בפעם הראשונה מזה זמן רב הייתה רקומה על גופיות השחקנים שמה של "עֵלִית" באנגלית (ELITE) שנחשפה בשידור ישיר בן שעתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפני שני מיליון צופים. בעלי החברה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ חיככו ידיהם בהנאה. הקשר המשולש הטלוויזיוני – כלכלי בין רשות השידור לבין מכבי תל אביב ו- "עֵלִית" פעל במלוא עוּזוֹ והפך לסימביוטי. גם ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין ז"ל צָפָה בשידור הישיר ההוא ביום חמישי של 17 בפברואר 1977. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון המרעיש והמפתיע. יִצְחָק רָבִּין הזמין את קבוצת מכבי ת"א לסור ל- לשכתו בקריה בתל אביב ביום רביעי – 23 בפברואר 1977. לקבלת הפנים הממלכתית המדוברת והמצולמת הזאת גם אם נערכה בטקס פשוט בלשכה צנועה הייתה משמעות היסטורית מרחיקת לכת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א מועדון פרטי לקבוצת של המדינה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה לאומית. המדינה העריצה את מכבי ת"א וחפצה ביקרה. לאיש לא היה אכפת כמה זרים משחקים בשורותיה. בכך יצר יִצְחָק רָבִּין מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מְנַחֵם בֵּגִין למכבי ת"א לאחר זכייתה השנייה במארס 1981 בגביע אירופה. זכורות שיחות הטלפון של ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ז"ל עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000.

ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה באמת הראשון שיצר מורשת בה ראשי ממשלה מברכים את מועדון פרטי בשם מכבי ת"א בשעה שהוא מעפיל לפסגה. יִצְחָק רָבִּין אהב והעריך עד למאוד את מועדון מכבי ת"א. ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניק בלשכתו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם Freelancer בשם מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. אני שימשתי איש קול ומקליט שלו. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש. כאמור שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה של מִיכִּי מוֹלַד. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו. מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה מאיש לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מיכאל "מיכי" מולד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה לאנשי מכבי ת"א מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה סמוכה מאוד ליִצְחָק רָבִּין. הייתי מאוד קרוב אליו כמער וחצי ממנו. ראש הממשלה (בן 55) נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. הוא לא היה מאלה המאריכים בדבריהם והשתדל להיות קצר וענייני. יִצְחָק רָבִּין הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר את הטקסט הבא : "ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם". שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. יצחק רבין ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוסס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות : "וכרגיל , ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני". כדי להדגיש את משפט הסיום שלו, סימן ראש הממשלה יצחקק רבין בכף יד ימין שלוֹ את המִרְוָוח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה צילמה והמיקרופון הקליטט את הסצנה. יצחק רבין התייחס בטבעיות ובאהדה ל- "סיוע האמריקני" שבעזרתו הביסו כדורסלני מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה אלופת הכדורסל ונציגה של מעצֶמֶת הספורט הענקית ברה"מ. מיכי מולד תיעד כל פרט ופרט. הייתי נפעם מיצחק רבין. הייתה לי שהות להתבונן בפניו של ראש הממשלה המנהיג האהוּב בעת שנשא את דבריו. יצחק רבין היה אז בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת מחקר וכתיבת 13 הספרים של הסדרה רחבת ההיקף אודות  "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, יושרה, צניעוּת, וגם רוֹגָע. נשקף לו עתיד מזהיר כמו למדינה שהנהיג. אהבתי את יצחק רבין אהבה רבה. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים. הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני והוא אלוף פיקוד הצפון.

עלי לציין כאן שלא רק ראש הממשלה יצחק רבין העניק למכבי ת"א קבלת פנים ממלכתית, גם נשיאי חברת "עֵלִית" חלקו כבוד ויקר למועדון הכדורסל שפרסם את המותג המסחרי שלהם בישראל ובכל רחבי אירופה. אבא פרומצ'נקו ז"ל ומרק מושביץ ז"ל ערכו קבלת פנים ונשף ניצחון במלון "דָן" בתל אביב לאלופת אירופה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה זוהתה קבוצת ספורט כלשהי באמצעות ה- Sponsor שלה. כשאמרת מכבי ת"א – אמרת עלית. כשאמרת עלית – אמרת מכבי ת"א. אבא פרומצ'נקו ז"ל נאם בפני הנוכחים והודה לקבוצת מכבי ת"א על שיתוף הפעולה. הוא הדגיש בהבלטה רבה את תרומתם העצומה לשל שני שחקני החיזוק האמריקניים אולסי פרי וג'ים בוטרייט למועדון. היה לי בשעתו בעת עריכת המחקר והכתיבה הכבוד הרב והעונג להיפגש עם אלמנתו תבד"ל גב' רות פרומצ'נקו ולשמוע ישירות ממנה את קרבתו ואהדתו של בעלה אבא פרומצ'נקו ז"ל למועדון מכבי ת"א. כמו שהיה לי גם הכבוד הרב והעונג להיפגש עם דוד מושביץ יבד"ל בנו של מרק מושביץ ז"ל ולשמוע ממנו עד כמה העריץ אביו את מכבי ת"א והיה גאה בהישגיה הספורטיביים ובחיבור בין "עלית" למועדון האלוף. שני אנשי העסקים הנערצים והמוכשרים ובעלי היוזמה האלה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו היוו בשעתו משענת כלכלית איתנה ביותר למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט תמונה : מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עֵלִית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון, אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה הוענקה לי באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם תום פגישת ראש הממשלה יצחק רבין עם קבוצת מכבי ת"א נסענו מלשכת ראש הממשלה לכיכר מלכי ישראל (כיכר יצחק רבין היום) הסמוכה לקריה, כדי להנציח את קבלת הפנים שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי, שחקן הקולנוע, האמן והבדרן אורי זוהר הנחה את טקס קבלת הפנים על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון. מאות אלפי אנשים בכיכר הצדיעו למכבי ת"א והצטרפו לשאגתו של אורי זוהר "כיפאק הֵיי" למכבי ת"א. זה היה מחזה ספורטיבי והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל. הכתבה הזאת שביימתי וערכתי הפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות שהנציחה את אהבת העם למכבי ת"א, והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה נגד אלופת ברה"מ צסק"א. אלכס גלעדי שידֵר את הכתבה הזאת בשלמותה בתוכנית "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977. הפופולריות והיוקרה של קבוצת הכדורסל של מכביי ת"א בישראל הרקיעה שחקים. גם אלה של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היהה היחיד והמיוחד.

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 כשהיא מחוזקת בחמישה – שישה שחקני חיזוק שהצטרפו לשורותיה מארה"ב, העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להתמודד בשוויון כוחות עם יריבותיה באירופה, ואף להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות הבינלאומיות שחוללו קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות זבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית ו- צסק"א מוסקבה הסובייטית לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. אולם זהו כבר סיפור אחר שנידון כבר באחד הפוסטים הקודמים.

עדותו של איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העיתונאי אמנון לנגזם שהזדמן לביקור משפחתי בבריסל בפברואר 1977 ושימש עוזר שדר של אלכס גלעדי בשני השידורים הישירים ההם : ב- 15 בפברואר 1977 מ- ווילוורד במשחק הניצחון של מכבי ת"א נגד אלופת צ'כוסלובקיה זבריובקה ברנו  76:91, וב- 17 בפברואר במשחק ההיסטורי ההוא מ- ווירטון בו גברה מכבי ת"א על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91.

אמנון לנגזם (בן 68 היום) עבד במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחמש שנים בין 1976 ל- 1981. היה מדובר באיש נעים הליכות, עיתונאי ידען, ו- עוזר שדר מקצוען. הוא היה לעזר רב בימים ההם לשני השדרים המובילים שלי יורם ארבל ונסים קיוויתי.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : נסים קיוויתי, עוזר השדר אמנון לנגזם, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. כרטיס למשחק בו אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה מארחת ב- ווירטון את אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א בבית הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופות. מכבי ת"א ניצחה במשחק הזה את צסק"א מוסקבה בתוצאה 91:79. (באדיבות אמנון לנגזם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היי יואש,

התחלתי לעבוד במחלקת הספורט בקיץ 1976. פגשתי את אלכס גלעדי במכון ווינגייט הייתי בקורס מאמני שחיה אצל יוסף "יוז'ו" טלקי. בהפסקה ניגשתי אליו הצגתי עצמי שאני סטודנט לקולנוע וטלוויזיה ומתפרנס משחייה, בקיא בספורט, כדורסל כדורגל וכו', והייתי רוצה לשלב את לימודי הטלוויזיה עם הידע שלי בספורט. אלכס גלעדי הזמין אותי אליו לרוממה בירושלים. סיפרתי לו שאני מתמצא גם בכדורסל מכבי ת"א ומשם התפתחו הדברים כפי שהתפתחו.

טקסט תמונה : קיץ 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אלכס גלעדי (משמאל) מעניק הזדמנות לאמנון לנגזם להיות חבר מערכת "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהגעתי אליכם למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הסתיים בדיוק קורס הכתבים של בני עורי, אמנון ברקאי, גיורא צור, מיכל הוכשטט, וכל שאר החברה. אלכס גלעדי גייס אותי כעוזר שלו לשידורי הכדורסל (אם אני לא טועה אתה יואש עזרת לו ולדן שילון לפני כן). ומאז הייתי צמוד אליו בשידורים בארץ וכשטס לחו"ל הייתי מצייד אותו בחוברת עבת כרס שהייתי מעדכן כל הזמן. לפני כן אלכס גלעדי שלח אותי לשבת עם מייק קרנון ורפי נאה ולקבל מהם נתונים סטטיסטיים על מכבי תל אביב וגביעי אירופה.

כשנודע כי מכבי ת"א תתארח בבלגיה ע"י צסק"א מוסקבה הסובייטית וזבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית החלטתי לטוס לבלגיה כי משפחתי גרה בבריסל. הגעתי מספר ימים לפני אלכס גלעדי. נפגשנו ערב קודם באימון המסכם לפני זבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית בעיירה וילוורד לא רחוק מבריסל. לכל המשחקים גם בארץ הייתי נוהג להגיע ערב קודם על מנת להכיר ולשוחח עם הקבוצה האורחת. למשחק ב-ווירטון הסיע אותי בימאי הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה הבלגית RTBF מוריס לואזו (Moriss Loiseau) במכוניתו (מוריס לואזו הוא ידיד קרוב של משפחתי). מוריס לואזו אינו יהודי אבל הוא ואשתו אוהבי ישראל בלב ובנפש ואנחנו בקשרים עמם עד היום. תמיד הוא צוחק ואומר ששמו ה- מעוברת הוא משה ציפורי.

טקסט תמונה : בריסל – בלגיה. זהו הבימאי הבלגי מוריס לואזו (Moriss Loiseau) מרשת הטלוויזיה הבלגית RTBF בחברת משפחתו. הוא היה האיש שביים את השידור הישיר ההיסטורי ההוא מ- ווירטון ביום חמישי ההוא של  17 בפברואר 1977 לפני 43 שנים, בו הכניעה אלופת ישראל מכבי ת"א את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במשחק על גביע אירופה לקבוצות אלופות בתוצאה 79:91. אלכס גלעדי היה השדר ואמנון לנגזם עוזר השדר שלו. (באדיבות אמנון לנגזם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בבוקר המשחק נגד צסק"א מוסקבה אני ירדתי במלון / אכסניה ששם שהתה מכבי ת"א ובעוד הבימאי מוריס לואזו שם פעמיו לעבר אולם הכדורסל המקומי להתחיל בהפקה. את אלכס גלעדי פגשתי במלון של מכבי תל אביב. לקרוא למגרש ב- ווירטון "אולם" ולאכסניה שבה שוכנה מכבי ת"א "מלון", זה כבר לכשעצמו לעשות צחוק מעבודה. אבל זה מה שהיה אז. בארוחה הביאו בהפתעה עוגת יום הולדת למיקי ברקוביץ ואני צילמתי במצלמת חובבים (העיתונאים והצלמים הישראליים לא היו נוכחים).

במשחק עצמו בצעתי עבודתי כעוזר שדר כפי שנהגתי בכל משחק. אני זוכר את עמדת השידור המצחיקה של אלכס גלעדי שמוקמה בשורה השנייה ו/או השלישית של המושבים, מורכבת משולחן בית ספר ושני כיסאות. בכלל זה נראה יותר כמו אולם במתנ"ס שכונתי, אבל האווירה הייתה ביתית לגמרי. כ- 500 (חמש מאות) אוהדים רובם ישראליים ו/או יהודים מקומיים אִכְלֶסוּ את המושבים. המאמן הרוסי אלכסנדר גומלסקי ושחקני צסק"א היו בהלם כאילו שיתוק אחז בהם. שחקנים כמו בלוב, מישקין, ז'ארמוחמדוב, ירמין, יידשקו, ו- כוכבים גדולים אחריםלא תיפקדו במשחק ההוא בווירטון ב- 17 בםפברואר 1977, בעוד מיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי, לו סילבר, אולסי פרי, אריק מנקין עשו במגרש כאוות נפשם.

טקסט תמונה : יום חמישי – 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. קבוצת מכבי ת"א מגיעה למגרש צר המידות ב- ווירטון. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אמנון לנגזם (חולצת גולף לבנה מבצבצת מצאוורו), אייל יפה, טל ברודי, שוקי שוורץ, ובוב גריפין. (באדיבות אמנון לנגזם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ההפרש היה גדול לטובת מכבי ת"א ולקראת הסיום אמר לי אלכס גלעדי, "…אתה מביא לי את טל ברודי לעמדת השידור עם השריקה לסיום…". יואש, מדובר במשימה לא קלה. טל ברודי הונף על כתפי האוהדים (אפשר לראות בסרט ובתמונות איך אני נאבק שם להורידו ולהביאו לעמדת הראיונות לאלכס גלעדי). אבל היה כדאי. אני מרגיש עד היום כאילו יש לי חלק במשפט הנצחי הזה ששל ברודי הגה ואמר. מעניין אם זה היה ספונטני ו/או שהוא חשב עליו מראש. אלכס גלעדי מימינו ואני ניצב לשמאלו בתמונות שרצות בטלוויזיה כבר 40 שנה. בשידור החי הבימאי מוריס לואזו התמקד גם בי ב- Close up (נחתך בעריכה). אמי סיפרה לי אח"כ כי קיבלה עשרות טלפונים ממכרים שראו את השידור הישיר ההוא. מעניין כמה רייטינג היה לשידור הזה ? קרוב ל- 100 אחוז בוודאות (!).

טקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. ווירטון בלגיה. עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם) משמאל מוריד את טל ברודי מכתפי האוהדים בתום משחק הניצחון על צסק"א מוסקבה 79:91 ומחיש אותו לעמדת הראיונות המאולתרת של אלכס גלעדי. (באדיבות אמנון לנגזם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום חמישי ההוא של 17 בפברואר 1977. ווירטון בלגיה. אלכס גלעדי (מימין) מראיין את טל ברודי (במרכז). משמאל, עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם) מי שהוריד את טל ברודי מכתפי האוהדים בתום משחק הניצחון על צסק"א מוסקבה 79:91, והחיש אותו לעמדת הראיונות המאולתרת של אלכס גלעדי באולם הכדורסל צר המידות של העיירה הבלגית ווירטון. (באדיבות אמנון לנגזם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחרי המשחק מכבי ת"א – צסק"א מוסקבה 79:91, נסעתי עם העיתונאים הישראליים לעיירה בגבול לוקסמבורג שאינני זוכר את שמה. הגענו לבית הדואר והערנו משנתו את הפקיד שם כדי שייתן להם להשתמש בטלקס. מייק קרנון, משה לרר ז"ל, רפי נאה ואחרים  היו צריכים להעביר דיווחים למערכות העיתונים. איפה אנחנו היום עם האינטרנט, המחשבים, והסמארטפונים. אני נשארתי באירופה ונפגשתי שוב עם אלכס בווארזה – איטליה. שם ביצעתי גם עבודת עיתונאות עבור העיתון "מעריב" והכתב שלהם משה לרר ז"ל. אלכס גלעדי ביקש שאני אירתם למשימה כי הוא לא יכול היה להגיע. השאר כבר שגרתי. נשארתי במחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עד אחרי אולימפיאדת מוסקבה 1980".

סוף הפוסט מס' 874. הועלה לאוויר ביום שני – 20 באפריל 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ומחבר יואש אלרואי.