פוסט מס' 887. כל בזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 בחודש יוני של שנת  2020.

———————————————————————————————————-

פוסט מס' 887. עוּבְדָת הָטֶקְסְט הבלתי נָכוֹן ו-לא מְדוּיָק (מגוחך ב-לְשוֹן הַמְעָטָה) שבו משתמשת בְּיוֹדְעִין אִילָנָה דַיָין תדירות בתוכניות "עוּבְדָה" שלה ב-ערוץ 12, בטרם יציאתה במהלך הָמִשְדָר ל-הפסקות ארוכות של פרסומות + Promos לאמור: "עוֹד דַקָּה נָשוּב…", היא מטרידה מפני שבעֶצֶם מדובר ב-דְבָר שֶקֶר והולכת שוֹלָל את צופיה. איזה דַקָּה ואיזה נעליים. שֶקֶר ושוֹלָל בגלל שהמגישה והמנחה שָבָה למִרְקָע בחלוף 11 דקות ולא כעבור דַקָּה כפי שהיא מבטיחה לי ולצופיה האחרים (!). מדובר במעין ניסוח מִרְמָה, ניסוח לא כן, ושימוש כאילו תמים ב-אינפורמציית הטעיה פֶּר אֶקְסֶלָנְס מובהקת, מטרידה, מעיקה, ו-במידה רבה גם שיטתית, שנמסרת במוּדָע ונאמרת יָעֵנִי כלאחר יָד בטבעיות לציבור ב-"עוּבְדָה" כאילו מדובר בנתוני זמן אֶמֶת נכונים. צורת הפנייה הנון-שלנטית ויָעֵנִי כאילו אותנטית של אילנה דיין לציבור צופיה והשימוש החוזר ונשנה בניסוח אינפורמטיבי כל כך לא מדויק של נתון "זמן טלוויזיוני" בטרם יציאה להפסקות פרסומות + Promos ממושכות איננה מדיניות שידור מקרית. מדובר ב-מדיניות מחושבת (ומגוחכת), ש-מוכיחה בעליל פַּעַם אחר פַּעַם ושוּב ושוּב, עד כמה אנשי הטלוויזיה ומנהליהם ומנהיגיהם הם לעִיתִּים עבדים מכורים ונרצעים, מבחילים וכפייתיים, של מוֹלֵך ה-Rating. אף על פי כן לא יכולתי להסיר את עיניי מ-סרטה התיעודי הבלשי הדרמטי, המעניין, והמרתק של אילנה דיין ששוּדַר אֶמֶש ביום חמישי-11 ביוני 2020 ב-"עוּבְדָה" בערוץ 12, ולהתבונן בשלושת גיבורי הסרט התיעודי הזה שלה באיש הביון הישראלי המאופק, המרתק, והזהיר, רב אמן בניסוח, מר עוזי שעיה (היום איש עסקים), בתובע הפדראלי הארגנטיני האמיץ, התמים, ו-יישר דרך המנוח אלברטו ניסמן ז"ל שנלחם למען הצדק בשיטותיו של דון קישוט (ולבסוף שילם בחייו ו-נרצח…), ונשיאת ארגנטינה לשעבר קריסטינה קירשנר הָ-מוּשְחֶתֶּת (!). הסרט התיעודי-בלשי הטלוויזיוני הזה באורך של שעה אחת ו-35 דקות ששודר כאמור ב-"עובדה" ביום חמישי-11 ביוני 2020 מתוחקר, מופק, מבוים, ו-כתוב היטב, ו-עוסק בצורה יסודית ומעניינת מאוד, ומושך תשומת לב רבה, בפרשת הפיצוץ האדיר ההוא (באמצעות 400 ק"ג TNT) ע"י סוכנים איראניים ב-17 ביולי 1994 ואשר הרס את אחד מבנייני הקהילה היהודית בבואנוס איירס. בפיגוע ההוא נטבחו ו-נרצחו 85 יהודים. הפגמים היחידים בהצגת הסרט התיעודי הזה לציבור נעוצים במגישה אילנה דיין שבטרם יציאה להפסקות הפרסומות הארוכות (אליהן מצורפים כאמור גם שידורי קידום ו-Promo) ב-"עוּבְדָה" היא פשוט משקרת ביודעין את צופיה באמצעות טקסט טריוויה מטעה ולא נכון בן שלוש מילים, ושָחָה להם כלהלן, כדי לשמור על נוכחותם ועל כמות המדרוג שלה: "…בעוד דַקָּה נשוב…". בְּלוֹף. לא נכון, לא אָמִין, ולא מהימן. בפועל היא חזרה פעמיים לאוויר בחלוף כ-11 (אחת עשרה) דקות ולא בתּוֹם דַקָּה כפי שהבטיחה לקהל צופיה. הטקסט ה-שקרי הזה של אילנה דיין "…בעוד דַקָּה נשוב…" חוזר על עצמו בכל תוכנית "עוּבְדָה" (שאנוכי רואה). לא מובן מדוע אילנה דיין נזקקת להבטיח לצופיה הבטחות שָוְוא מהסוג הזה שהן בלתי מתקבלות על הדעת. ביציאה השלישית להפסקת פרסומות + שידורי Promo ביום חמישי-11 ביוני 2020 היא נזהרה אולם שוב הבטיחה לצופיה כהאי לישנא הבטחת שווא שקרית, "…עוד דַקָּה, באמת עוד דַקָּה, נשוב…". היא שבה לאוויר בתום שתי דקות ולא בחלוף דקה אחת כפי שהיא עצמה שוב הבטיחה לצופיה. העסק הזה ל-שקר ביודעין את קהל הצופים ולא לסַפֵּר לוֹ את האמת הכרוכה באורך ו-מֶשֶך ההפסקות במִשְדָר המרכזי לצורכי פרנסה מ-שידורי הפרסומות המסחריות פלוס שידורי ה-Promos בתוכניות "עוּבְדָה" שלה, איננו עניין של מה בכך, וגם לא קטנוני. מדובר במדיניות שידור מחושבת מראש ומעיקה שמאושרת ע"י הנהלת ערוץ 12. מדיניות שידור מטרידה ומעיקה שמחוברת וקשורה קשר בל יינתק לתאוות השגת וכיבוש ה-Rating ע"י ערוץ 2 ו-  "עוּבְדָה" בכל מחיר (!). גם במחירי בְּלוֹף ו-שֶקֶר… עם כל הכבוד לעיתונאות של אילנה דיין אין לה שום רְשוּת ולא זְכוּת ל-שקר ול-בלפף את צופיה בשם המוניטין העיתונאי שלה ושל "עוּבְדָה". היא כמובן איננה שָבָה כעבור דַקָּה ולא חוזרת כהֶרֶף עַיִן…!!! היא עושה זאת בחלוף 11 (אחת עשרה) דקות !!!. מדהים אותי לדעת כיצד ו-מדוע אנשי הנהלת ערוץ 12 מסכינים עם התופעה הטלוויזיונית ה-מכוערת וה-בלופרית הזאת הנ"ל…??? מדוע הם עומדים ו-ניצבים מה-צַד ועוצמים עיניים ואוטמים אוזניים נוכח הודעותיה הפומביות הלא נכונות ולא הגונות ביודעין, ב-מוּדָע, ב-מְכֻוָון, ו-מחושבות מראש של אילנה דיין…??? וכל זאת…כדי לשמור על צופיה בערוץ 12 שלא "יברחו" בעת שידורי הפרסומות וה-Promos הארוכים למקורות שידור טלוויזיוניים מתחרים…עוד יותר מדהים אותי מדוע עוזריה הנאמנים והקרובים אליה, אלה שמסייעים לה לייצר ולהפיק את "עוּבְדָה", שותקים ו-ממלאים את פיהם מים מרוב פחד ולא אומרים לה, לפחות היו מציעים לה בהסתר ולוחשים לה, לאמור, "…די גב' אילנה דיין… מספיק עם השקרים הגמדיים והקטנוניים שֶלָךְ ב-עניין מֶשֶךְ ההפסקות… לא מתאים… מדובר בחוסר יוֹשְרָה… הֶרֶף לָךְ… את גדולה מהטקסטים המגוחכים האלה שאת משמיעה לצופים שלך…". עסק ציבורי טלוויזיוני לא רק מגוחך אלא גם שקרי ובלתי הָגוּן לחלוטין. מעניין לשמוע את תגובת הנהלת ערוץ 1 בעניין הנ"ל.

פוסט מס' 887. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. התיעוד והצילומים הם באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12.

וגם ו-בעיקר: פוסט מס' 887 עוסק במבצע כיסוי ושידור מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978, ובסבך ההפקה הטלוויזיונית המרוחקת, המורכבת, והמסובכת ההיא בראשותי בבואנוס איירס, והעברתם ושידורם הישיר מארגנטינה של כל 38 משחקי המונדיאל ההוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, לפני 42 שנים. 21 מהם בשידור ישיר. 17 האחרים בהקלטה ישירה ושידור דחוי.  פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 12 בחודש יוני של שנת 2020.   

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא שסולק והודח על ידו, גם על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן. ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל המופרך מינוי של קבע בן 5 שנים במשרה האחראית כ-מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת זמן כפי שקבועה בחוק). ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור והחליטו להדיח ולהעיף קיבינימט את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז (היום שופט בית המשפט העליון) תמך תמיכה מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכס מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית, אולם היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור בארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

תזכורת : יום שני-2 במאי 2005, ישיבת ממשלת ישראל מתכנסת בתום שבוע פסח של שנת תשס"ה. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובתמיכת היועץ המשפטי מֶנִי מָזוּז מדיחה ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו ומכיסאו הרם בגין מעשי שחיתות ומתן שוחד מסך כשנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להימשך חמש שנים. 13 שרים תמכו בסילוק ובהדחה, 2 שרים התנגדו לה (מאיר שטרית ודליה איציק), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו, דני נווה, ופואד בן אליעזר ז"ל). לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח.

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : 3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל") החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה הַמוּצֶלֶת וְהַאָפְלוּלִית. מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. היה מדובר באישיות עלובה, מנכ"ל רשות שידור מחורבן. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי שלה מני מזוז לא קיבלה ולא שעתה ל- עֵדוּת העבר של פרופסור ירון האזרחי שצידד ואמר את מה שאמר על יוסף בר-אל המושחת ומעניק שוחד מסך, כלהלן : "…יוסף, כשרענן כהן בחר בך לתפקיד המנכ"ל התקשרו אלי כמה עיתונאים ואנשי ציבור וביקשו ממני לצאת למתקפה נגדך. אבל אני אמרתי לכולם שאני מכיר אותך, ושיש בך המון חֹכְמָה ושקט, ושהיצירתיות והניסיון שלך יוכלו להציל את הרשות. עכשיו אחרי שלושה שבועות אני כבר רואה שצדקתי, ולכן התקשרתי לברך אותך. אתה באמת האיש המתאים…". ממשלת ישראל דחתה מכל וכול את דברי ההללויה של פרופסור ירון האזרחי המפארות את יוסף בר-אל, ראתה בהם טקסט סרק, והטילה אותם לפח האשפה הסמוך. יוסף בר-אל הודח, נִזְרָק, וסולק ב- 2 במאי 2005 לעַד מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (באדיבות "מעריב").

פוסט מס' 887. התרשמותי מ-תוכנית הטלוויזיה "עוּבְדָה" (בהובלת והנחיית אילנה דיין) ששודרה בערוץ 12 ביום חמישי – 11 ביוני 2020.

 צפיתי ביום חמישי בלילה – 11 ביוני 2020 בסרט המדובר והמעניין הנ"ל של אילנה דיין עוד פעמיים נוספות מייד בתומו כדי להכיל, להבין, ולעכל עד הסוף את מכלול המוני הנתונים שמשורבבים לתוכו, והתפלאתי שוב מדוע עוזריה הראשיים של אילנה דיין ואנשי המערכת שלה כמו שחר אלתרמן, שרית מגן, שני דרורי, הבימאי גלעד טוקטלי אינם מתערבים ומתירים לאילנה דיין יעני ל-בלפף באופן שיטתי את צופי ערוץ 12 בנושא משך זמני הפסקות הפרסומות המסחריות (+ Promos) ב- "עוּבְדָה" (נפרסה על שעה ו-35 דקות) הנדרשות לפרנס את ערוץ 12 וגם לקדם את התוכניות הבאות של הרשת. מדובר במעֵין נתון / טקסט מוזר, מביך, לא מובן, אולם כלל לא קטנוני ולא ילדותי, אלא שקרי ומחושב מראש, כמותו לא ראיתי בשום רשת בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם בה המגיש הראשי ו/או המגישה הראשית מבלפים את צופיהם ביודעין ובשיטתיות בעניין אורך ומשך ההפסקות שנועדו לצורכי שידור פרסומות מסחריות ושידור Promos. שהיתי כארבעה עשורים בתעשיית הטלוויזיה בארץ והבינלאומית בעולם. בעת שירותי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 כעורך ומנהל חטיבת הספורט שלה, ביקרתי בחמש יבשות תבל, ב-200 ערים ברחבי העולם, ובמרכזן ובמוקדים של 150 רשתות טלוויזיה הפרושות לאורכו ורוחבו של הגלובוס. מעולם לא ראיתי תופעה כזאת בתעשיית הטלוויזיה המסחרית בתבל בה הקריין הראשי והמוביל ו/או השדרנית הראשית והמובילה, מבלפפים את צופיהם, פשוט מרמים אותם, ו-שָחים להם כלאחר יד במין ביטחון שיטתי מחורבן שכזה, בדרכם ל- "הפסקות פרנסה שעוסקות בשידור פרסומות מסחריות", "…בעוד דַקָּה נשוב…", בעוד שאין להם שום כוונה לנהוג כך. מעולם לא ראיתי הבטחת שווא שכזאת בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית וגם לא בארץ. מדובר בהבטחת בלוף כרונית של מערכת "עוּבְדָה", בתופעה טורדנית, מציקה, מכשילה, ושקרית שחוזרת על עצמה שוב ושוב ב- "עוּבְדָה". תכליתה השיטתית של הבטחת הנפל הזאת "…בעוד דַקָּה נשוב…" היא לשמור בשבע עיניים על צופי ערוץ 12 מפני עריקה לערוצי טלוויזיה מתחרים בעת שידורי הפרסומות בערוץ 12.  

מֶשֶךְ הפסקת הפרסומות וה- Promos הראשונה ב- "עוּבְדָה" של יום יום חמישי – 11 ביוני 2020, נמתח מ- 00:40:07 עד 00:51:14. משך ההפסקה השנייה התארך מ- 01:07:31 עד 1:18:37. משך ההפסקה השלישית החל ב- 01:27:20 והסתיים ב- 01:29:18.

הסרט התיעודי ששודר ב- "עוּבְדָה" ביום חמישי – 11 ביוני 2020 מהווה מסמך מוכר אבל מרתק, חיוני, דרמטי, וחשוב וגם קורע לב שהופק במקום התרחשות עלילת הפשע הנורא, בבואנוס איירס. נזכרתי בעת הצפייה בסרט התיעודי המדובר הנ"ל ב- "עוּבְדָה" של אילנה דיין שעסק בפיגוע המוני וב-רצח 85 יהודי ארגנטינה ב- 1994 בבואנוס איירס, בשני שיריו / פואמות רבות המוניטין של חיים נחמן ביאליק "עֶל הַשְחִיטָה" ו-"בעִיר הַהֲרֵגָה" אותן כתב ב- 1903 ו- 1904, שסקרו ועסקו בפוגרומים הנוראיים ורצח יהודים ברוסיה. בשירו "עַל הַשְחִיטָה" כותב חיים נחמן ביאליק, כלהלן : "…ואִם יֵש צֶדֶק – יוֹפַע מִיָיד (!), אַךְ אִם אַחֲרֵי הִישָמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ הַצֶדֶק יוֹפִיעַ – יְמוּגַּר נָא כִּיסְאוֹ לָעַד…". בעקבות הטקסט הנורא ההוא שכתב חיים נחמן ביאליק לפני 117 שנים אודות הצדק הנעלם, אנוכי מביע כאן וכלהלן את דעתי זאת אודות הצדק ההוא עליו דיבר חיים נחמן ביאליק לפני 117 שנים ב-פוסט העכשווי הזה מס' 887 : תקוותי שבורא עולם ימצא לעצמו זמן ו-יבוא חשבון עם אותה נשיאת ארגנטינה קריסטינה קירשנר המרשעת והמושחתת. פרשת העלילה הנפשעת והמנובֶזֶת שחוללה נשיאת ארגנטינה קריסטינה קירשנר והסכם הכיסוי וההסתרה שערכה ב- 27 בינואר 2013 עם ממשלת איראן אויבת מרה ומושבעת של מדינת ישראל טרם הסתיימה. קריסטינה קירשנר סיכמה אז עם שליטי איראן כי שתי המדינות יקימו וועדות חקירה אודות נסיבות הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס כדי להגיע לחקר האמת. מדובר בהסכם מָכוּר ומְנוּבָז. איראן הכחישה מייד את מעורבותה. האישה המושחתת והשקרנית הזאת שקוראים לה קריסטינה קירשנר טרם באה על עונשה, לכן שום דבר טרם נגמר ולא הסתיים. לבי נכמר על התובע הפדראלי הארגנטיני יישר הדרך אלברטו ניסמן ז"ל שנלחם נגד אי הצדק והרשע של נשיאת ארגנטינה הכוחנית והמושחתת ההיא קריסטינה קירשנר בשיטותיו של דון קישוט, ולבסוף נרצח ע"י אותו המשטר הארגנטיני המושחת בראשו ניצבה אז כאמור קריסטינה קירשנר. וגם : ליד הביקורת שנאמרה קודם לכן יש לומר לאילנה דיין, תבורכי על עבודתך העיתונאית הרצינית, מחקריך המעניינים, דבקותך העיקשת במשימות המחקר, ויצירתך הטלוויזיונית הפורייה במשך שנים רבות ב- "עובדה", ויבורכו גם עוזרייך (!). 

טקסט תמונה : זהו איש הביון הישראלי עוזי שעיה. נלקח מתוך סרטה התיעודי הדרמטי והמרתק של אילנה דיין ששודר במסגרת "עובדה" ביום חמישי – 11 ביוני 2020. מסמך טלוויזיוני חשוב שכל אזרח ישראלי הגון ונאמן חייב לראות אותו ולהבין עם איזה אויב איראני מַר יש לנו למדינת ישראל עסק. (סריקה / צילום ב- iphon. באדיבות ערוץ 12).  

טקסט תמונה : זהו התובע הפדראלי הארגנטיני אלברטו ניסמן איש יישר דרך ותמים שנרצח. נלקח מתוך סרטה התיעודי הדרמטי והמרתק של אילנה דיין ששודר במסגרת "עובדה" ביום חמישי – 11 ביוני 2020. מדובר ב-מסמך טלוויזיוני חשוב שכל אזרח ישראלי הגון ונאמן חייב לרואת אותו ולהבין עם איזה אויב איראני מַר יש לנו למדינת ישראל עסק. (סריקה / צילום ב- iphon. באדיבות ערוץ 12). 

טקסט תמונה : אלו הם איש הביון הישראלי עוזי שעיה (מימין) ו התובע הפדראלי של ארגנטינה אלברטו ניסמן איש יישר דרך ותמים, שנרצח. נלקח מתוך סרטה התיעודי הדרמטי והמרתק של אילנה דיין ששודר במסגרת עובדה" ביום חמישי – 11 ביוני 2020. מדובר ב-מסמך טלוויזיוני עיתונאי חשוב שכל אזרח ישראלי הגון ונאמן חייב לרואת אותו ולהבין עם איזה אויב איראני מַר יש לנו למדינת ישראל עסק. (סריקה / צילום ב- iphon. באדיבות ערוץ 12). 

סרטה התיעודי הזה של אילנה דיין, נשא אותי 42 שנים לאחור למונדיאל הכדורגל ההוא שנערך בארגנטינה ב- 1978, אותו הפקתי, ניהלתי, וערכתי ב- בואנוס איירס יחדיו עם צוות השידור שלי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא.

פוסט מס' 887.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי ו/או לצורך פרסום אישי.

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 בחודש יוני של שנת 2020.

————————————————————————————————————-

פוסט חדש : הועלה לאוויר בלילה של יום שישי – 12 בחודש יוני של שנת 2020.

פוסט מס' 887. כיסוי ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978 בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסבך ההפקה הטלוויזיונית המרוחקת, המורכבת, והמסובכת ההיא בשֶל שימוש בטכנולוגיה טלוויזיונית ענייה וישנה בימים ההם לפני 42 שנים בראשותי בבואנוס איירס, שעסקה בשידורים ישירים ומוקלטים של כל 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 78' (נערכו בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית בין 1 ביוני 1978 ל- 25 ביוני 1978) בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ניקיון סיגנל התמונה הטלוויזיונית הארגנטינית ששודרה ע"י ה- Host broadcaster המקומי ATC 7 בשיטת B Pal 625 . פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 12 ביוני 2020. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינו באפריל 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל הזמני של רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני שהודח רן גלינקא) וביוני 2002 העניקו לו מינוי רשמי לתקופה של 5 (חמש) שנים עד יוני 2007. אינני מצטער על כך לרגע. לא על טריקת הדלת ולא על פרישתי לעד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור שהיו לי במשך 32 שנים בית שני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. כיסוי ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה הטלוויזיונית המרוחקת, המורכבת, והמסובכת ההיא בראשותי את מונדיאל ארגנטינה 78' בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דיון ב-ניקיון תמונת ה-Video הטלוויזיונית הארגנטינית ב- 1978 ששודרה ע"י רשת ATC 7 ה- Host broadcaster הארגנטיני בשיטת הצבע 625 Pal B. מעולם לא ראיתי עד אז איכות תמונת טלוויזיה ב-Video ברמה כה גבוהה כפי ששידרה כבר אז לפני 42 שנים ATC 7 הארגנטינית. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי בלילה – 12 ביוני 2020. 

קטע קצרצר מתוך ספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, ונקרא: "הפקות חובקות ארץ ועולם". הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" הוא אחד מ-13 ספרים עבי כרס שאנוכי חוקר וכותב אודות קורות תעשיית הטלוויזיה בארץ (מ-1962) ובעולם (מ-1884) ואשר מרכיבים את כלל הסדרה שקרויה על ידי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת תקשורת ההמונים המכונה טלוויזיה. מהפכת הטלוויזיה הראשונה אפשרה את מהפכת תקשורת ההמונים ה-שנייה הקרויה "מהפכת האינטרנט".    

ציטוט שהעסיק אותי בשעתו : "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו – התוצאות תצמחנה מעצמן". (אלכסנדר קלארק).

הבלוג מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע הטלוויזיונית / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978, שכתבתי וחיברתי ואשר מפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד אז מעולם. המבצע הטלוויזיוני המורכב והמסובך צלח גם הודות לנדיבות לִבָּם של גב' מנואלה פורטאדו המנהלת דאז של ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס המנכ"ל דאז של OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל המנוח יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. ללא הסיוע הנדיב והאוהד של שלושת האישים הנ"ל בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים הטלוויזיוניים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

ראשי פרקים קצרצרים :

פברואר 1978.

1. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הצהרתו המפורסמת של ארנון צוקרמן : "וועד עובדים כן – ברדק לא !" .

 2. היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה, שריה, חברי כנסת, וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור.

3. משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה ומעולם. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה.

4. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster ראשי ורשמי עני של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי. 

פברואר 1978. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. ארנון צוקרמן הוגה את הצהרתו המפורסמת ליד מכונות ה- VTR : "וועד עובדים כן – ברדק לא !". היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה, שריה, חברי כנסת, וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה. הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה וברשות השידור. כיסוי והשידורים הישירים של משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 היוו את ההפקה הרחוקה ביותר מעולם שידעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז מעוֹדָה. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster ראשי ורשמי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי המופץ לכל רחבי תבל באמצעות לווייני תקשורת.

 

טקסט תמונה : הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. פרי יצירה של הוועדה המארגנת הארגנטינית של המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הגרפיקה של הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות הבינלאומית ותעשיית הטלוויזיה הבינלאומית המסקרות את 38 המשחקים של אליפות העולם בכדורגל. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 הבימאי והמפיק הגרמני הוֹרְסְט זָיְיפָארְט איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי / European Broadcasting Union) עורך השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת המונדיאל. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. פרק הרואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אָפֵלָה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית הארגנטינית חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִויֶדָלה המואשם ברציחתם והעלמתם של אלפים מאזרחי ארצו, מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם בכדורגל לקפטן אלופת העולם החדשה נבחרת ארגנטינה, דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה. הייתי שָם כמפיק ועורך של מבצע הטלוויזיה המרוחק, המורכב, והמסובך של שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, וראיתי זאת במו עיניי. ב-אותו יום ראשון ההוא של 25 ביוני 1978 היה ברור לי ש- הכדורגל בארגנטינה איננו רק אירוע ספורטיבי. הוא הרבה יותר מכך. הוא דָת (!).            

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם היה חַיִים יָבִין, הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי, אך לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק. הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978. יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נשא בעוֹל תפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא ששכן בשכונת רוממה בירושלים.

רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה הפוליטית ההיא של 1978, לפני 42 שנים, בארץ ובארגנטינה.

בתוך שנה הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני ז"ל. יוסף "טומי" לפיד פעל להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (בן 86, היום) כבר בראשית כהונתו. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון ז"ל בימים ההם בזמן ההוא, החליטו השניים בקיץ 1979 לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן בשלוש שנים נוספות עד 1982. ארנון צוקרמן שימש בימים ההם של יולי 1979 מנהיג שידור כריזמטי ומוערך ונערץ ע"י עובדיו, ונחשב ע"י רבים למנהל רשת טלוויזיה אמיץ, יישר דרך, ו-מוצלח שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז התמנה לראשונה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-1 באוגוסט 1973. אי הארכת המינוי של ארנון צוקרמן ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון, התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של ארנון צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל", ושם גם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד.

הפוליטיזציה של רשות השידור על שני מרכיביה הראשיים הטלוויזיה הישראלית הציבורית פלוס רדיו "קול ישראל" הייתה כבר בעיצומה ב- 1978. ממשלת ישראל בראשות מנהיג "הליכוד" מנחם בגין מינתה ב- 1978 את פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של ד"ר וָולְטֶר איתן פרי מינויה ב- 1972 של ממשלת העבודה / מערך בראשות גב' גולדה מאיר. מנכ"ל רשות השידור ב- 1978 היה עדיין יִצְחָק לִבְנִי גם כן פרי מינויה של ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר (מונה לתפקידו ב- 1 באפריל 1974). ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסר כל ניסיון ניהולי של רשת שידור מורכבת (טלוויזיה ורדיו) מכל היבט המונה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים, נלקח מאחורי מכתבתו בעיתון "מעריב", ומייד עם הגעתו לרשות הגה ו-טבע את הסלוגן המתוחכם והמפורסם שלו : "…אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית ולא טלוויזיה ניטראלית…". רֶמֶז עבה שנשלח לעברו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון חֲבְרוּ יחדיו לחזון אחד : שניהם תיעבו תיעוב מר את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ב- 1 באפריל 1979 החלה הספירה לאחור (של שניהם) לקראת סוף כהונתו השנייה של ארנון צוקרמן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקבעה ל- 1 באוגוסט 1979. יוסף "טומי" לפיד הכריז כי הוא איננו מדיח את ארנון צוקרמן אלא לא מאריך לו את תקופת כהונתו לקדנציית ניהול שלישית 1982 – 1979. פרופסור ראובן ירון ז"ל אף הקצין את העמדה. בשיחות התחקיר שלי עמו שנים רבות אח"כ ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים אמר לי, כהַאי לִישָנָא, מבלי למצמץ : "…כל כך לא רציתי את ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה מפני שהוא נראה לי מנהל לא הגון ולא ישיר ומוטה פוליטית שמאלה, עד שהודעתי למנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד חד משמעית, או אני – או הוא ארנון צוקרמן. יוסף "טומי" לפיד ראה את העניינים עין בעין כמוני. הוא הבין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית היא מוסד שידור שבמידה רבה מוטה שמאלה…". אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן התמנה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ב- 1 באוגוסט 1973. שש שנות כהונתו נחשבו ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן זכה להערכה עצומה על פועלו מצד עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, רָפִיק חַלָבִּי, יָאִיר שְטֶרְן, יִשְרָאֵל סֶגָל ז"ל, יָעֵל חֵן ז"ל, ורבים אחרים ואנוכי בתוכם. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ראו בהכרזתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא איננו מאריך את תקופת כהונתו של ארנון צוקרמן כ- מהלך הדחה לכל דבר. ביום שני – 23 ביולי 1979 קרה דבר מדהים חסר תקדים . מאות מעיתונאי רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצרים, כותבים, שדרנים, מפיקים, וצלמים יצאו להפגנת ענק משולטת ברחוב הצר "תורה מציון" בירושלים הנמתח מבניין הטלוויזיה עד לבניין חוטי ירושלים (מקום מושבו של רדיו "קול ישראל" ומושבה של הנהלת רשות השידור) בגנות המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. בראש ההפגנה צעד מוטי קירשנבאום שזעק בגרון ניחר שוב ושוב לעברו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד : "…הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה ורשות השידור… אל תאיים… התפטר…". הייתי לידו של מוטי קירשנבאום ושמעתי זאת במו אוזניי. שתי פיגורות טלוויזיוניות משמעותיות מאבות השידור הציבורי לתולדותיו, נעדרו מההפגנה ההיא : הראשון, חַיִים יָבִין (כיהן בימים ההם כמנהל חטיבת החדשות) והשני, יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שסיים זה מכבר את תפקידו כראש צוות מבצע שידורי הטלוויזיה הגדול של תחרות שירי ה- ארוויזיון שנערכה כזכור ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חלב ודבש". אולי גם בשל כך שמר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסד נעורים ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומינה אותו במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חיפש מנהל טלוויזיה נאמן ועושה דברו . צריך להבין שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה כה חשדן כלפי עיתונאי הטלוויזיה עד שנטל לעצמו ב- 1 באוגוסט 1979 גם את משרת ניהול הטלוויזיה. במשך שבעה חודשים נשא בכפל תפקידים, מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה. בטרם הדחת ארנון צוקרמן נפגש יוסף "טומי" לפיד עם אנשי חטיבת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניסה לשכנע אותם בעניין תמימותו הפוליטית וגם להרגיע אותם : "…אינני כלל מהימין כפי שמנסים להציג אותי… בבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 הצבעתי בכלל למפלגת ד"ש…". ארנון צוקרמן שנכח בפגישה השיב לו מייד בנחרצות בקול הבריטון העמוק שלו, וירה, "…את מי זה מעניין למי הצבעת ולמה זה חשוב בכלל…", ו- התכוון לפוליטיזציה שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מתכוון לזרוע בין עיתונאי חטיבת החדשות ע"י ניקוי וטיהור שמו וטשטוש דמותו כאיש הימין כביכול, ולהציג את עצמו בפני עובדיו כדמות נייטראלית, על מנת לזכות באימונם של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתוך תקופת זמן קצרה שנתיים – שלוש נטשו עיתונאים בכירים רבים את הטלוויזיה במחאה נגד שילטונם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הגה מאוחר יותר לאחר נטישתו את הטלוויזיה (ב- 1983) את את הסְלוֹגָן רב המוניטין שלו, "…יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש…(!)". מוטי קירשנבאום ז"ל נטש את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- פנה בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה לשוק הפרטי והחל להפיק תוכניות בתיאטרון סטירי שנקראו "יורדים על השבוע".

טקסט תמונה : 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין, בן 86 היום בעת כתיבת וחיבור הפוסט הזה) ומוטי קירשנבאום ז"ל משמאל (2015 – 1939) חוגגים את עלייתה המוצלחת לאוויר של התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש". מאחור נראה מפקח החשמל והתאורה יז'י ביאלוק ז"ל עולה חדש מפולין. מוטי קירשנבאום ז"ל היה אדם מוכשר וחכם ש-ניצב על סף הגאונות בארבעה תחומים של תעשיית הטלוויזיה : תכנון, כתיבה, עריכה, ובימוי. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים בעת כתיבת הפוסט הזה. הפרופסור למשפטים ראובן ירון ז"ל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 (מימין) ו-יוסף "טומי" לפיד ז"ל (משמאל) מי שכיהן בתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים ההן שבין 1979 ל- 1984. שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת. שררה ביניהם הבנה מוחלטת. הם תפשו בדרך שונה את אופיו של השידור הציבורי ולא התביישו לתת לכך ביטוי הולם. בקיץ 1979 החליטו שניהם בעצה אחת שלא להעניק קדנציה שלישית למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן, החלטה שנתפשה ע"י עובדי רשות השידור כמו "מהלך הדחה…". בחורף 1982 החליטו שניהם שני הנ"ל ללא דיחוי ושוב בעצה אחת, למנות את טוביה סער למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל שהתפטר. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שני בשבוע – 23 ביולי 1979. ליד בניין הטלוויזיה ובניין החוטים ברוממה – ירושלים משכנה של חטיבת החדשות רדיו "קול ישראל" ומקום מושבה של הנהלת רשות השידור. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. מוטי קירשנבאום ז"ל (במרכז, נושא שלט "התפטר" עם סימן קריאה), מוביל ומנהיג הפגנה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של העובדים נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שזה אך נכנס לתפקידו. לשמאלו של מוטי קירשנבאום עומד המפיק יוסי בסון ולימינו הצלם עזרא שמואלי. בגבה למצלמה – זאת היא ג'וּדִי לוֹץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מוטי קירשנבאום צעק ליוסף "טומי" לפיד, "…הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, חרפה שכמותך, תסתלק מכאן, אל תאיים התפטר…". הייתי שם ושמעתי אותו זועק את המילים האלה בכאב וצער. זעקותיו לעברו של מנכ"ל רשות השידור מהדהדות באוזניי עד עצם היום הזה…הוא היה רחוק מהדמות Cool man שדבקה בו בשלב מאוחר יותר של חייו. הוא היה אז אדם רגשן שנוטה להתפרץ. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף עשור שנות ה- 70 במאה הקודמת. מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל. מוטי קירשנבאום נחשב לגדול תומכיו ונאמניו של ארנון צוקרמן. בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הדיח בקיץ 1979 את ארנון צוקרמן מכהונת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הניף מוטי קירשנבאום לעברו של יוסף "טומי" לפיד שלט "התפטר" בהפגנת העובדים המפורסמת, וזעק לעברו בכעס ובזעם רב, "…טומי לפיד הִזְנֵיתָ את הטלוויזיה…(!)" (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון צוקרמן זכה לאהדה חסרת תקדים אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַארְיוֹ (Rosario) מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. בחודש מאי של שנת 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת שלי מנתה שני שדרים, דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בארה"ב ונשלח על פי בקשתי מניו יורק לבואנוס איירס ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף (Sound) ומוֹרִיס בַּרוּךְ (Video), עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת והמסובכת (מאוד) מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית על מרכיביהן השונים עם כמעט אפס תקלות והבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים, צלחה בסופו של דבר (!). היא שגשגה בנתוני ותנאי הימים ההם לפני 42 שנים, גם בשל סיוע מדהים, יעיל, חשוב, ובעל ערך רב של שלושה אנשים מצוינים מהעולם הגדול שעזרו לי לחולל בימים ההם את הבלתי אפשרי. היו אלה  גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של אֶנְטֶל (ENTEL) – ארגנטינה, מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל ז"ל.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם. ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון . תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן ז"ל ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן ז"ל וראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור ז"ל. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית עמירם ניר ז"ל הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "…עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה…". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות סקרניות, הגיוניות, ומקובלות.

ב- 1978 נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל, יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור ז"ל והלחינה נוּרִית הִירְש תבד"ל. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה. לוחם זכויות האדם ב-ברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

הפקה,כיסוי, ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978 ב-בואנוס איירס ע"י חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום ו- ביטחה את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית, בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בתחנת התקשורת ל-לוויינים הישראלית שנבנתה בעמק האלה ליד ירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא. היא ניצבה שוב כגוף נַכֶה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית הדלה שסיפקה לה התחנה הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. בעמק האלה ניצבה בשנים ההן רק אנטנה לוויינית אחת שכוונה אל לוויין ה- Primary האטלנטי. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגרי שידור שמתרחשים במקומות כל כך מרוחקים על פני הגלובוס, כמו מונדיאל ארגנטינה 1978 למשל. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 היוו ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור טלוויזיוני בינלאומי גדול ממדים מורכב ומסובך, ורָב עניין, ברמה של מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. "…יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו ב-בואנוס איירס. אתה תהיה אחראי  מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים וגם על המערכת הפועלת בירושלים…", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה משהו כ-שלושה חודשים לפני שהחל טורניר מונדיאל 78'בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם, ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי לא התייעצו ולא עירבו את מנהל חטיבת החדשות חיים יבין במינוי שלי, למרות שהוא חיים יבין היה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי.טקסט תמונה : פברואר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים בעת כתיבת הפוסט. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, עורך ראשי ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה כמובן בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית – ארכיון יואש אלרואי) .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של ה- EBU sports Operation Group בארגנטינה 1978 שתיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV, מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין והמתכנן הראשי של הסיגנל הטלוויזיוני ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972 ההיא, מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות. שימשתי אצל אלכס גלעדי עיתונאי וכתב – עורך, מפיק שטח, ו-עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מְצוֹא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שָם. עבודת העיתונאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה תכלית חיי.

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36, בתצלום הזה) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978 (Operation Group – Argentina 78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית המסחרית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי המרוחק ההוא של מונדיאל ארגנטינה 1978 (!). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המונח "תמונות בחלל", היה מעין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהֶרֶף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משתי שנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן של ישראל. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : 1978. צילום המתעד את תחנת התקשורת הישראלית ל- לוויינים הממוקמת ב-עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע ללוויינים הישראלית של "בֶּזֶק" בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות חברת "בזק" הייתה מוגבלת מאוד וענייה מאוד יחסית למדינות אחרות החברות ב- EBU (איגוד השידור האירופי שרשות השידור הישראלית הייתה חברה פעילה בו). נדרשו אִלתורים רבים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה הרחוקה לאולפן השידורים שלנו בארץ ב-בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש-היה ממוקם בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי, ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי והחונך שלי לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית הטלוויזיונית של איגוד השידור האירופי בארגנטינה, שנקראה בהגדרתה בשפה האנגלית "EBU Sports Operation Group – Argentina 78" וסַר למרותם של הבריטי בִּיל ווֹרְד (Bill Ward / איש הטלוויזיה הבריטית המסחרית ITV) והספרדי מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero / איש הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE). מקום מושבו של אלכס גלעדי בתוקף תפקידו ב- EBU בארגנטינה היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה. לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה, אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה, והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ומרחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים, זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אומן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות, אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין "שלך" מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, ו/או ארה"ב  ו/או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר, צרכן שידור כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת, ו/או אי הבנת החומר, עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת ל- "אוֹצָר הַמֶלֶך", לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים, חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל, שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי. נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע ומעייף מאוד והתהליך הביורוקרטי איטי ו-מסורבל מאין כמוהו, כלהלן : מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית זאב שטוקהיים ז"ל (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי. במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים נדרש להעביר ב-טֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שֶקֶל ז"ל. גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל ז"ל, שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק עבורו את ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הביורוקראטי המסורבל הזה נעשה בימים ההם ב- 1978 בהתכתבות ב- טלקס (TELEX).

טקסט תמונה : זהו מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצוין זאב שטוקהיים ז"ל קצין תקשורת הלוויינים שלנו בשנים 1991- 1969. הוא היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מהנדס בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, ומסודר מאוד בעבודתו. זאב שטוקהיים ז"ל תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית ביותר להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והבאתם ממקומות שונים בעולם לירושלים. (התמונה באדיבות משפחת שטוקהיים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו מר גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק". לא היה שני לו. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבות לוֹ חוֹב עולם. (התמונה באדיבות משפחת שקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק האלה, בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח, דייקן, פדנטי, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה באדיבות בצלאל ליס – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "Matching Order" הוא אישור OK של "בעל הבית" לצורך ביצוע העברת השידור הלווייני של המזמין ממקום כלשהו סביב הגלובוס לתחנת האֵם שלו. האישור האמריקני הרשמי להזמנת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית חזר אלינו באותה הדרך האיטית והמרגיזה בה נשלח. צריך להמתין. דרושים סבלנות ואורך רוח שלא היו לי. לעיתים חלפו ימים ארוכים בין חלומות השידור שלנו לבין הגשמתם ומימושם. קבלת ה- Matching Order מחברת COMSAT ארכה זמן. לפעמים כשבוע. COMSAT הייתה האופציה היחידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רק לרשותה היו לווייני תקשורת והיא הייתה בעת הבית. לעיתים הייתי מתחייב בפני ההנהלה שלי ובפני הציבור באמצעות שידורי Promo על שידורי ספורט בינלאומיים בטרם היה לנו עדיין Matching order עליהם. שנתי הייתה נודדת באותם הלילות. חששתי שמא "זאב שטוקהיים" אַחֵר אי שם בעולם מנסה להקדים את זאב שטוקהיים המקורי שלי. אתה נוטל אחריות כבדה על כתפיך ושרוי במתח ופחד מתמיד שמא תישאר מאחור. מי שלא חווה את התחרות הבינלאומית הסמויה הזאת בין כל רשתות הטלוויזיה ברחבי תבל, איננו יכול להבין את התחושה.

המצב התקשורתי המסורבל הזה רווי הסכנות המאיים על תקינות השידור נמשך שֵש עשרה שנה ברציפות מ- 1972 ועד  1988. שערִי כבר היה אפור לגמרי מרוב המתח בו הייתי אָפוּף. פלא שלא חטפתי התקף לב. רק שילוחו והפעלתו של לוויין התקשורת האירופי ה- ECS  בקיץ 1988 (ערב שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 בספטמבר אותה שנה) וההתחברות של הטלוויזיה הישראלית למערכת השידור הלוויינית הזאת של ה- EBU (באמצעות הצבתה של צלחת – אנטנה בחצר בניין הטלוויזיה ברוממה) שינו את התמונה מקצה לקצה ואת היכולות הטכנולוגיות שלנו . לוויין התקשורת האירופי הפחית את סכנת כישלון ה- Booking המוקדם מראש ופתח בפני חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת החדשות שלה אופקים חדשים ועידן תקשורת מהיר ויעיל עשרות מונים מזה שהיה קיים עד כה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר משנות דור. זוהי האנטנה ה- ECS צלחת שקוטרה כ- 10 מטרים ואשר מחוברת ללוויין האירופי ה- ECS (ראשי תיבות של European Community Satellite) של איגוד השידור האירופי (EBU). הצלחת – אנטנה הזאת מוצבת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. ניצבים מלפנים שני המפקחים הטכניים בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "בֶּנְיוֹ" בן יוסף (מימין) ושמעון נֶחָמָה (משמאל). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם הזמנת קווי השידור הטלוויזיוניים מחו"ל (Four wires) הייתה רצופה ביורוקרטיה ממושכת ולוותה בקשיים טכניים. ההזמנה של מחלקת הספורט הועברה ל- RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) המסונפת  "לבֶּזֶק" בראשותו של המהנדס הנאמן והמסור נחמן אלון. RTI העבירה את ההזמנה שלנו ל- PTT (ראשי תיבות של Post Telephone Telegraph) רשות התקשורת והדואר של אותה המדינה ממנה ביקשנו לשדר. קווי השידור האלה עוברים צמתי חיבור במדינות שונות בדרכם הארוכה מחו"ל לישראל. לכן הדרך הזאת מסוכנת ומלאת מכשלות. יותר מידי ידיים בחו"ל מתעסקות עם קו השידור שלך שעובר במשעול ארוך עד שהוא מגיע לארץ, ושתמורת שכירתו והשימוש בו, שילמת כסף רב.

ספגנו בעבר מפלות תקשורתיות בשידורינו מחו"ל, בשל חיבור לקוי וחובבני של קווי השידור בצמתים הבינלאומיים השונים ובגלל ביורוקרטיה מסורבלת. למרות ששילמנו כסף רב בגין השירות הזה קולם של השַדָּרִים היה נתקע מעת לעת במקום ישִיבְתם בעמדת השידור בחו"ל. הייתי משתגע מזה. זו גם אחת הסיבות שמיסדתי אולפן שידור בירושלים המאוּיָש בשדרים – מגישים ולצִדם פרשנים כ- Back up לקוֹלוֹ של השַדָּר המקורי שעלול היה ללכת לאיבוד היכן שהוא באירופה או באמריקה.

במשך השנים הרבות של הפקות השידורים הבינלאומיים למדתי לדעת שאיכות סיגנל התמונה הלוויינית הבינלאומית המגיעה לאולפן השידור בירושלים היא בדרך כלל טובה, במידה והזמנה ל- COMSAT נעשתה במועד וגם אושרה על ידו. לא כך היה עם קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים (ראשי תיבות של Four Wire) בעלי ארבע גידים (קו טלפון רגיל הוא 2w ובנוי משני גידים). בעקבות האכזבות החוזרות ונשנות שנחלנו מאופן וצורת ההגעה של קווי השידור הבינלאומיים מחו"ל לאולפני השידור בירושלים הגענו לאבסורדים של ממש ברצוננו למַקְסֵם את אבטחת ביצוע המשימה עד כדי הזמנת קווי השידור כשעה וחצי ואפילו שעתיים לפני תחילת אירוע הספורט המבוקש. את התמונה הלוויינית נהגנו לבקש בדרך כלל כ- 10 (עֶשֶר) דקות בלבד לפני תחילת השידור שלנו. זה נעשה מטעמי חיסכון ולצורכי בדיקות אחרונות של איכות ותקינות התמונה הלוויינית ע"י מהנדסי ה- Video שלנו. תעריפי השימוש בשירותי הלוויין ב- 1978 היו יקרים. עבור 10 הדקות הראשונות של השידור הלווייני נדרשנו לשלם כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר ועבור כל דקה נוספת סכום של 45 (ארבעים וחמישה) דולר. עשר דקות הראשונות האלה היו שוות כסף רב אך הן היווּ חלק מתעודת הביטוח של הפקת השידור. העלות הלוויינית ה- Unilateral (משתתף אחד) של שעתיים שידור ישיר של משחק כדורגל מחו"ל לישראל ב- 1978 עמדה על כ- 6500 (ששת אלפים וחמש מאות) דולר. ככל שהצטרפו יותר רשתות טלוויזיה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הוא הפך ל- Multilateral (רב משתתפים) ועלותו פחתה באופן דרסטי.

הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 של הטלוויזיה הישראלית והבאת סיגנל השידור הבינלאומי מבואנוס איירס לירושלים לוותה בקשיי תקשורת רבים שלא הכרתי כמותן מעולם. היא קמה (וכמעט נפלה) על תקשורת לוויינית בינלאומית מועטה ומוגבלת מאוד ועל קווי שידור ארבע גידים בעלי רוחב פס צר, 3.5 khz הנקראים Four Wires נקראים (בקיצור 4W), שהיו אמורים לשאת את קולות השדרים שלנו מרחבי ארגנטינה לישראל. קווי השידור שלנו היו באיכות ירודה בהשוואה לקווי שידור בעלי פס רחב 7.5 khz ו- 15 khz. הפריבילגיה לשָדֵר על קווי קול משופרים הייתה שמורה לרשתות הטלוויזיה העשירות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית , TVE הספרדית, ו- 1 TF ו- F2A הצרפתיות וגם אחרות. לרשות השידור לא היה מספיק ממון בימים ההם כדי לשכור למבצע השידור מארגנטינה קווי שידור בעלי פס רחב. לכן האיכות הקולית של השדרים דן שילון ויורם ארבל בשידורי ארגנטינה 1978 הייתה בינונית למדי .

בחודש פברואר 1978, כשלושה חודשים וחצי לפני תחילת מונדיאל ארגנטינה אירחה חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים בראשותו של אלכס גלעדי הבלתי נשכח את פגישת מנהלי הספורט החצי שנתית של הרשתות המאוגדות ב- EBU. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז וולטר איתן ז"ל קיבל את פני האורחים הנכבדים. הגיעו לכאן כל התותחים הכבדים של מנהיגות הספורט באיגוד השידור האירופי, ובראשם האנגלים בִּיל וֹורְד ומַיִיק נְיוּסְטוֹן מ- ITV, הספרדי מנולו רומרו, הורסט זייפארט מגרמניה, אָלָן הָארְט וקְלִיף מוֹרְגָן מ- מחלקת הספורט של ה- BBC, הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר, ועוד רבים אחרים מכל רחבי אירופה המערבית. כ- 120 משתתפים. הנושא המרכזי שעלה על סדר היום בשלושת ימי הדיונים העמוסים והפגישות במלון "הילטון" בירושלים היה היערכות איגוד השידור האירופי (EBU) לקראת שידורי הטלוויזיה (והרדיו) של טורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל שעמד להתחיל בארגנטינה ב- 1 ביוני 1978.

במהלך הדיונים בירושלים ביקש בִּיל וֹורְד (Bill Ward) ראש קבוצת הספורט המבצעית של איגוד השידור האירופי המתאמת את שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' (EBU Sports Operation Group-Argentina 78) לאירופה את הסכמתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לצרף את אלכס גלעדי לשורות הקבוצה המבצעית שלוֹ. בִּיל וֹורְד חשב שאלכס גלעדי הוא איש טלוויזיה מצוין שיוכל לסייע לו במבצע השידור הסבוך מארגנטינה וארנון צוקרמן שראה בכך מחמאה בינלאומית לאלכס גלעדי וגם לטלוויזיה הישראלית הציבורית נענה ברצון לבקשה. אלכס גלעדי צורף למשלחת ה- EBU בארגנטינה והוצב באצטדיון בעיר רוֹסָארְיוֹ (Rosario) בתפקיד קצין קישור ומתאם שאמור לטפל, לסייע, ולהקֵל טכנולוגית ולוגיסטית על פעולת ציוותי ה- EBU המשדרים את משחקי הטורניר מעמדות השידור באִצטדיון ברוֹסָארְיוֹ למדינות אירופה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי עצמו סימנו אותי כמחליף. ב- 20 בפברואר 1978 הציב אותי צוקרמן לתפקיד המפיק הראשי והעורך הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מבצע מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78', וביקש ממני לעמוד בראש משלחת השידור שעמדה לטוס לבואנוס איירס. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לעסוק ולהפיק שידור בינלאומי בסדר גודל של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל. נותרו לי שלושה חודשים ללמוד, להבין, ולדעת כיצד מנהלים ומפיקים פרויקט שידור גרנדיוזי רחב היקף בסדר גודל כזה. חוטים רבים טרם נקשרו במארג הטלוויזיוני המורכב והמסובך הזה. נקלעתי לדוחק זמן חמור.

בראשית ינואר 1978 היה אמור אלכס גלעדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של פגישת השדרים העולמית המכונה World Broadcasters Meeting) בבואנוס איירס בירת ארגנטינה יחד עם שאר הקולגות ב- EBU. ה- WBM הוא פגישת קדם ההפקה בינלאומית של המְשַדֵּר הבינלאומי, כדי ללמוד ולהבין את פילוסופיית השידור של ה- Host broadcaster הבינלאומי, במקרה זה "Argentina Television 1978". אלכס גלעדי היה אמור לנתח את הנתונים הטכנולוגיים הרבים והמפורטים ולהיסמך עליהם האלה בשעה שהוא מפיק משם את שידורי הטלוויזיה של המונדיאל עבור הטלוויזיה הישראלית. סיור קדם ההפקה בבואנוס איירס איננו רק טכנולוגי. הוא גם לוגיסטי. על המפיק הראשי וראש הצוות מוטלת האחריות של הזמנת מלונות (במחירים סבירים), הזמנת רכבים להפקה, הכרת מפת העיר ודרכי הגישה לאצטדיונים , וגם קשירת קשרים מקצועיים עם האנשים המקומיים הנושאים באחריות לשידורים מארגנטינה לישראל ובראשם, ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בארגנטינה, אנשי 'ATV 78, ומהנדסי ENTEL ארגנטינה.

הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן שגתה ולא אישרה את הנסיעה החשובה הזאת. אלכס גלעדי רגז ונעלב עד עמקי נשמתו מהבורות המקצועית של הבוסים שלו. הוא מיהר להגיש מכתב התפטרות לארנון צוקרמן. הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי. אלכס טען בצֶדֶק רב, וכך הודיע למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בזו הלשון : "…נסיעת קדם ההפקה לבואנוס איירס הכרחית מן ההיבט המקצועי. היא משולה לכל סיור קדם הפקה אחר בארץ הנדרש לצורך לימוד תהליכי השידור של האובייקט הנבחר. כפי שאני עורך סיורי קדם ההפקה בהיכל הספורט ביד אליהו לקראת שידורי מכבי ת"א או במגרשי הכדורגל, עלי גם להיות בארגנטינה. ההתכוננות והמוכנות שלי הם ערובה איתנה להצלחת שידורי הספורט…". אלכס גלעדי סָבָר שעליו להיות נוכח במקום האירוע במוקדי הפיקוח והניווט ב-בואנוס איירס לפני התרחשותו כדי ללמוד להפיק אותו נכון בזמן אמת. "מבצע השידורים מארגנטינה מסובך עשרת מונים מהפקת השידור הישיר של מכבי ת"א – ריאל מדריד", אמר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, והוסיף, "במצב הזה אינני יכול לשאת באחריות לתוצאות השידורים מארגנטינה". אלכס גלעדי הנרגז שלח מכתב התפטרות מתפקידו לארנון צוקרמן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית רחש אומנם הערכה לאלכס גלעדי אך גיחך לנוכח הטקסט והדף בקלות את ההתפטרות שלוֹ. אלכס גלעדי שָב לעבודה מייד.

אלכס גלעדי קבע בעצה אחת עם ארנון צוקרמן טרם הצטרפותו ל- EBU את הרכב כוח האדם למבצע ארגנטינה. הוא מינה אותי לעורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 78' (במקום התהוותו והתרחשותו בארגנטינה) ומנהל השידורים משָם במקומו. איציק גליקסברג נקבע לעוזר ההפקה שלי במסע הארוך לקצה העולם בצדו השני של כדור הארץ. צֶמֶד השַדָּרים הורכב מדן שילון הוותיק ויורם ארבל הטירון. הוחלט להזעיק את דן שילון מניו יורק (שימש שם בשליחות רשות השידור כ-כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית) ל-בואנוס איירס ולהציב אותו כשַדָּר מוביל של משחקי ארגנטינה 1978. הוא היה איש מקצוע בעל ניסיון רב ששידר את משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בו הביסה ברזיל הנפלאה עם פֶּלֶה את איטליה 1:4 וכן שידר ישיר את מונדיאל מערב גרמניה 1974 בו ניצחה המארחת את הולנד 1:2. משחקי גביע העולם של ארגנטינה 1978 היו המונדיאל השלישי הרצוף של דן שילון עתיר הניסיון. לצִדוֹ בארגנטינה הוצב יורם ארבל שהיה שַדָּר ספורט טירון . חדש ולבטח חסר ניסיון בתחום השידורים הבינלאומיים הישירים. מונדיאל ארגנטינה 1978 היה התנסות הבכורה שלו. אלכס גלעדי העדיף את יוֹרָם אַרְבֵּל על פני רָפִי גִינָת שהיה באותה העת שַדָּר כדורגל וכתב וותיק ממנו בטלוויזיה. רפי גינת נותר המום. הוא היה אז כוח עולה במחלקת הספורט וחשב שנגזלה ממנו כבשת הרָש שלו. רפי גינת נעלב עד עמקי נשמתו. הוא חש מושפל. הוא נטש חיש מהר בקיץ 1978 את מחלקת הספורט של אלכס גלעדי ששכנה בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ועבר למחלקת "כלבוטק" בפיקודו של גדעון לב ארי ז"ל שהייתה ממוקמת ממול אף היא בקומה החמישית של הבניין. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. ראה הספר עב הכרס, "למילים יש וויזואליה משלהן".

טקסט תמונה : 1978. יורם ארבל השדר המועדף של אלכס גלעדי על פני השדר רפי גינת במבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. השדר הראשון והמוביל שלי בכל מקרה היה דן שילון ששימש כתב רשות השידור בניו יורק ונשלח משם אליי לבואנוס איירס לתקופת המשחקים. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978. זהו השדר רפי גינת ש- נדחה ונפסל למשימה ע"י מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז אלכס גלעדי, ולא טס למונדיאל ארגנטינה 1978. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978. זהו רמי ווייץ עליו הטיל אלכס גלעדי לעמוד בראש מערכת ירושלים למורת רוחו הכפולה של רפי גינת. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא רק שלא הפקיד את מיקרופון הכדורגל בידי רָפִי גִינַת, הוא אפילו לא מינה אותו לערוך את משדרי מונדיאל ארגנטינה 1978 בארץ , וגם לא להגיש אותם. הוא לא סמך עליו. אלכס גלעדי מינה את רמי ווייץ כתב מתחיל בחטיבת הספורט להיות העורך וראש מערכת ירושלים, למרות שהיה ברור לכולם שלרָפִי גִינַת יש ניסיון עיתונאי רב יותר. רָפִי גִינַת שימש שנתיים קודם לכן כעורך שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 בירושלים, אבל אלכס גלעדי בחל בו ונטש אותו. לא בגלל שלא ידע לעשות טלוויזיה. רָפִי גִינַת ידע לעשות טלוויזיה אך מנהל חטיבת הספורט חשש ממהימנותו העיתונאית ולא האמין לוֹ. במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 שימש רפי גינת שַדָּר תקצירי Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים וסותם חורים. הוא חַש שאלכס גלעדי פגע בו והרגיש מְבוּזֶה. המגיש הראשי באולפן גביע העולם בירושלים היה עודד בן עמי יוצא גל"צ, שַדָּר וג'נטלמן, בעל קול רדיופוני באיכות יוצאת דופן. מחליפו של עודד בן עמי היה יאיר שטרן. פרשני אולפן ארגנטינה 1978 בירושלים היו מרדכי שפיגלר ואמציה לבקוביץ'.

טקסט תמונה : עודד בן עמי (שדרן גלי צה"ל) נבחר להיות המגיש של אולפן גביע העולם – ארגנטינה 78' בירושלים. (באדיבות עודד בן עמי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חטיבת ההנדסה קבעה את שני הטכנאים בעלי הניסיון יָאִיר שָרְף מפקח קוֹל ותקשורת ו-מוריס ברוך מפקח ה- Video, כנציגיה במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם כיהנו גם כחברים נבחרים בוועד ההנדסה המיליטנטי של הטלוויזיה. מעֵת לעֵת בחנו את יכולת השליטה והמנהיגות של ארנון צוקרמן בגזרת השידור הרחבה. וכמובן איך אפשר ללא האופציה המלאכותית והמיותרת, תוספת של שַדָּר בשפה העַרבית, כאילו חובבי הכדורגל במגזר הערבי לא מבינים את שפתם של שני השדרים בשפה העִברית דן שילון ויורם ארבל. זה היה לפני 33 שנים. רשות השידור עבדה על בסיס Fifty – Fifty כאילו עסקי השידור הם קומונה של הקיבוץ. מַחְמוּד אַבּוּ בָּאקֶר מנהל הספורט בערבית נקבע להיות הנוסע השביעי במשלחת.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף ז"ל (משמאל) מתקין מיקרופון זעיר על דש חליפתו של ח"כ שמואל תמיר ז"ל. יאיר שרף היה אחד הטכנאים האיכותיים ובעלי המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית של הימים ההם. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף  1978. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. זהו המפקח הטכני (Video) מוריס ברוך מבכירי הטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתו של אלכס גלעדי לשלוח לבואנוס איירס את יורם ארבל דחקה את רפי גינת לפינה. הוא הרגיש מקופח ועזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת כדי לחפש קריירה חדשה. רפי גינת בחר להצטרף למערכת "כלבוטק" בראשותו של איש הרדיו גדעון לב ארי ז"ל והמגיש דניאל פאר ז"ל. גדעון לֵב ארי היה איש רדיו "קול ישראל". פיגורה וותיקה ומוכרת וגם מוצלחת. כמו רבים מעמיתיו החליף בימים ההם "מדים" וניסה את כוחו בשידורי הטלוויזיה. התוכנית "כל בו טק" הייתה כפופה למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מוטי קירשנבאום ז"ל. זה היה שנה אחת לפני שגִדְעוֹן לֵב אָרִי נבחר ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לנַהֵל את רדיו "קול ישראל" [1] .

סך זכויות השידורים שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU תמורת שידור מונדיאל ארגנטינה 1978 היה נמוך עד כדי גיחוך. רק 147000 (מאה ארבעים ושבעה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים. סכום שהיה שווה אז ל- 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) דולר. תמורת שימוש בעמדת שידור בששת האִצטדיונים ברחבי ארגנטינה שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר בלבד. אך ההפקה המרוחקת בכללותה בדלותה הטכנולוגית, לוּוְתה בקשיים טכנולוגיים רבים גם מכשולים לוגיסטיים כמעט בלתי עבירים. היא הפכה למורכבת בעיקר בגלל פילוסופיית התקשורת הלוויינית של הקבוצה המבצעית של ה- EBU (הייתה מאוד לא נוחה לנו) ובשל היכולות הדַלוֹת והמצומצמות של משרד הדואר והתקשורת הבינלאומית של ארגנטינה ENTEL הקרויה בראשי תיבות בשפה הספרדית (Empresa Nacional De Telecomunicaciones), וגם של רשת ATC 7 הטלוויזיה הארגנטינית הציבורית – ממלכתית (Argentina Televisora Color), ששידרה עד אז בשחור / לבן ורק עכשיו במונדיאל 1978 עברה לשידורי צבע, ושימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של הטורניר. EBU ,ENTEL, ו- 7 ATC החליטו במשותף להעביר את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לאירופה רק ובלבד באמצעות מערכת התקשורת של לוויין התקשורת האטלנטי ה- Major, בעוד תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים הישראלית בעמק האֵלָה (ליד ירושלים) הייתה מקושרת בימים ההם ב- 1978 רק ללוויין האטלנטי ה- Primary בלבד. היינו שרויים בצרה צרורה. ב-מִלְכּוּד. אנוכי עצמי הייתי שרוי במאבק נגד זמן ההפקה ההולך ואוזל. הקשר עם ארגנטינה הרחוקה בימים ההם היה איטי ומסורבל. היה צורך כל הזמן לוודא, לשנות, לאמת, ולקבוע ולהחליט באמצעות טלקסים ושיחות טלפון, ובתיאום עם ה- EBU את פרטי ההיערכות שלנו. הייתי חסר ניסיון ובודד. היה עלי לפתור בעיות תקשורת טלוויזיוניות מורכבות ומסובכות בתוך זמן קצר. באפריל 1978 יכולתי להשיב לראשונה ובאופן חלקי על ה- Questionnaire של ה- EBU (איגוד השידור האירופי). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אישר לנו למַסֵד משרד הפקה, תקשורת ושידורים ב- IBC ברחוב פיגורואה אלקורטה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז שידורי הטלוויזיה והרדיו הבינלאומי שהוקם ב- בואנוס איירס. לא הצלחתי עדיין בשל האיחור בזמן לגלות ולאַתֵּר את כל הפתרונות הטכנולוגיים לבעיות ולמִגבלות השידורים הישירים מארגנטינה הרחוקה. חלק מהבעיות השונות שהיו קיימות לפני תחילת ההפקה נשארו בעינן. שבועיים לפני טיסתנו לבואנוס איירס חיברתי את פקודת המבצע המסודרת של השידורים. זהו ספר רחב מֵידָע המפרט כמו פקודת מבצע צבאית את המהלכים המדויקים של הטלוויזיה הישראלית בעת שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' במהלך חודש יוני 1978. פקודת המבצע / ספר השידורים הזאת הודפסה ב- 100 עותקים והופצה לכל הפונקציות המעורבות בהפקה בתוככי רשות השידור – טלוויזיה ורדיו. זאת הייתה הפעם הראשונה שחתמתי את שמי והענקתי לעצמי באישורו של הבוס שלי אלכס גלעדי את התואר המקצועי "מפיק" בטלוויזיה הישראלית הציבורית  [2]. קרדיטים של עורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע טלוויזיה המתנהל בקצה השני של העולם, כפי שניתנו לי, נחשבו לכמעט תארים אלוהיים.

טקסט מסמך : אפריל 1978. זוהי "פקודת המבצע הטלוויזיונית / ספר השידורים" שתכננתי, כתבתי, וחיברתי לקראת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת לוויינים מוגבלת בין ארגנטינה לישראל מההיבטים השונים שלה הפכה את מבצע השידורים המרוחק מאוד מגבולות מדינת ישראל למורכב מאוד ומסובך מאוד מההיבטים הטכנולוגיים, וגם יקר יותר מן ההיבט הכספי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כברת דרך ענקית לפנים מאז אותו השידור הישיר (כשנה לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967) ב- 2 במאי 1968 של מצעד צה"ל בירושלים. היא תגברה את עצמה במשך עשור בתחומי הצילום, העריכה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, וגם כוח אדם – והשתפרה לאין ערוך במנהיגות אנושית, ידע מקצועי, ומערכות הפקה. השפעתם וטביעת אצבעותיהם של מנהיגי שידור כארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום ניכרה בכל פינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית פסעה לפנים כמעט בכל פרמטר למעט בתחום יחסי עבודה בין ההנהלה לבין כ- 1000 (אֶלֶף) עובדים שנִמְנוּ על שורותיה שם בצבצו שוב ושוב סכסוכים על רקע שכר, תקנים, ותנאי עבודה, לעיתים קשים ביותר, שהעיבו על התקדמותה. את עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנהיגו שלושה וועדים שונים : וועד עיתונות / הפקה, וועד הטכנאים וההנדסה, ו- וועד עובדי הדירוג המשולב שלא קיבלו את מרות ההנהלה והיו אף פעמים רבות מפוצלים וחלוקים בינם לבין עצמם. סמיכותם של שני האחרונים לשולחנה של ההסתדרות יצרה אין סוף מגבלות ומתחים (לא פשוטים) שהובילו למריבות מקצועיות והצֵרו את פעולות תעשיית הטלוויזיה המקומית. היא הוסגה לאחור. כשהוועדים חשו במצוקה (מנקודת מבטם) הם תמיד מצאו לנכון לאיים על ההנהלות לדורותיהן באִיטוּם שני חלונות הראווה העיקריים של השידור הציבורי בטלוויזיה : תוכניות הספורט ומהדורות החדשות. זה היה ידוע מקדמת דנה ובמשך עשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. הסכסוכים הרבים והממושכים שפרצו בתוככי השידור הציבורי יציר כפיה של האדמיניסטרציה הפוליטית היוו תרוץ לממשלה, שרים, חברי כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית, וההסתדרות להתערב ולבחוש בין כותלי הטלוויזיה. הבחישה של הפוליטיקאים (שלא תהיה טעות הם לא היו מדינאים – הם היו עסקנים פוליטיים) במשך שנים רבות בענייני הטלוויזיה לרבות פלישת אנשי האיגוד המקצועי של ההסתדרות לתוך מסגרות הניהול במסווה של מתווכים העלי רצון טוב, גרמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית קשיי הפקה בלתי מתקבלים על הדעת ונזקים בלתי הפיכים. סכסוכי העבודה שנשנו וחזרו על עצמם בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי בתקופות שונות ובצורות שונות, שיגעו את הציבור וקבעו חד משמעית כי מיסוד ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל איננו מותרות אלא הכרח. מחלוקות מהסוג הזה אודות הסכמי העבודה ושעות העבודה בין הטכנאים לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הבשיל לכדי סכסוך ערב מבצע שידור ארגנטינה 1978, מכיוון שכל משחקי נבחרת ארגנטינה התקיימו בחצות שעון ישראל והסתיימו בשתיים לפנות בוקר. יָאִיר שָרְף דרש פיצוי יותר מהולם וארנון צוקרמן השיב לו שהוא מגזים.

הערה לקוראי הבלוג : יאיר שרף , זאב שטוקהיים , גבריאל "גבי" שקל, אברהם – יצחק נגל, ויצחק לבני אינם עוד בחיים. זיכרונם לברכה.

המשך פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

——————————————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני  2020.  

פוסט מס' 887. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה המרוחקת, תכנונה, והוצאתה לפועל באמצעות טכנולוגיה מוגבלת וישנה, לרבות תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה. איכות ו-ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהפיקה רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7, מי ששימשה Host broadcaster בלעדי של מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה ראויה לשבח. פוסט מס' 887. 

הבלוג מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי המפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם . המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון , של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מינו מינוי מופרך לחלוטין את יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח. אינני מצטער על נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור אפילו לא לרגע. ביום שני – 2 במאי 2005 החליט ראש הממשלה אריאל שרון בתמיכת מרבית שריו להדיח ולסלק לעד את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו הרם בגין מעשי שחיתות ומתן שוחד מסך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אמצע עשור ה- 80 של המאה שעברה. נשיא המדינה חיים הרצוג (משמאל) מבקר במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ירושלים. אנוכי נותן לו הסבר אודות התכנון ארוך הטווח והמפורט של הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות הענקיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ובראשן שידורם הישיר של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והמשחקים האולימפיים של סיאול 1988 (בטלוויזיה הישראלית הציבורית). ברקע נראה לוח השידורים המתוכנן על ידי של אולימפיאדת סיאול 1988. המדבקות האדומות מסמנות שידורים ישירים, והכחולות את השידורים מוקלטים. השיחה בינינו נסבה גם על שני המתאגרפים הבלתי נשכחים במשקל כבד ג'ו לואיס ומוחמד עלי. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. הפקה, כיסוי, ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת ההיא, ותכנון והוצאתה לפועל בתנאים טכנולוגיים ירודים. ניקיון התמונה הטלוויזיונית הארגנטינית ששודרה ע"י ATC 7 בשיטת הצבע 625 Pal B.  פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 887 הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.  

המשך של פוסט מס' 887. מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה המורכבת והמסובכת, ו-תכנון ההפקה והוצאתה לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית.

טקסט תמונה : נובמבר 1980. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל, ממנים אותי למנהל חטיבת הספורט במקומו של אלכס גלעדי שעבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC… מדובר בעול עצום וב-אחריות כבדה. לא הייתה לי כל סיבה לחייך בתמונה הנ"ל… (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשך פוסט מס' 887. תזכורת מהימים ההם – הזמן ההוא. זה מדהים אותי גם בחלוף כל כך הרבה שנים. הסלוגן הבלופרי והנוֹאָל ובמידה לא מועטה גם ספקולאנטי שטבע אריה מליניאק ב- 2007 "עשינו טלוויזיה מכלום" בפני העיתונאי אהרון ווייסברג והסכמתו ההיא של השדר יורם ארבל לניסוח המתעתע הזה, גרר אותי אף הוא שוב לימי הטלוויזיה ההם של מונדיאל ארגנטינה 1978. הן נוגעות ישירות להפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את מונדיאל ארגנטינה 1978, ויעניקו לקוראי הבלוג מקור של הבנה וניתוח, כמה קל לשרבט אידאה שמנוסחת כאקסיומה אך למעשה היא ריקה מתוכן. ולא רק זאת. באותה נשימה הוא שב ומספר לאהרון "ווייסברג על פי ציטוט כלהלן : "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני לא ממשיך לפרשן את מכבי ת"א", ומוסיף, "לא רצו להגיד לי למה אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1, אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בליי אריה מליניאק. למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב". אני לא מאמין לטקסט הנ"ל שאותו אני מדפיס כעת על המקלדת. אבל מה, לפַרְשֵן הוא ידע. אריה מליניאק הניח את יסודות פרשנות הכדורסל בשידורים הישירים ובאולפן של חטיבת הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית. הוא היה פרשן כדורסל מיטבי.

טקסט תמונה : סתיו 1981. היכל הספורט ביד אליהו. אריה מליניאק (משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית קריירות חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אני כמנהל חטיבת הספורט והוא כפרשן שידורי הכדורסל. מימין, זוהי גב' מיכל הוכשטאט כתבת פרילאנסרית דאז בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הבה אשוב אם כן לסיקור הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 שבינתיים צָצָה שם צָרָה יוניוניסטית חדשה ומעצבנת. שני האנשים המובילים בוועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שרף ז"ל ומוריס ברוך יבד"ל, היו אלה שנבחרו להיות הטכנאים שלי בצוות השידור של מונדיאל ארגנטינה 1978. שניהם אמורים היו לטוס עמי לשָם. בהיותם ראשי וועד ביקשו תוספת שכר לעבודת הלילה של הטכנאים בעקבות השידורים הישירים המאוחרים של משחקי נבחרת ארגנטינה, שתוכננו להימשך מחצוֹת הליל עד שתיים לפנות בוקר. שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הסתיימו בימים ההם בדיוק בחצוֹת הליל בדיוק בשעה שמלו משחקי נבחרת ארגנטינה במונדיאל 78'. וועד הטכנאים הודיע לארנון צוקרמן חד וחלק שלא ישדר את "ששת משחקי ארגנטינה" (שלושה בסיבוב הראשון ושלושה בסיבוב השני) ללא תוספת שכר מתאימה בגלל שידורי הלילה המאוחרים. הוועדה המארגנת הארגנטינאית הועידה את משחקי הנבחרת הלאומית שלה לשבע בערב שעון ארגנטינה (חצות שעון ישראל) מטעמי רייטינג טלוויזיוני מקומי. טכנאי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעלי כוח עצום ברשת השידור המונופוליסטית גם מפני שנהנו מתמיכה גורפת של ההסתדרות, דרשו פיצוי כספי בגין עבודה בשעות הקטנות של הלילה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן שאל אותי אם אני מסכים ומוכן להחליף את משחקי נבחרת ארגנטינה בשידורים אחרים מוקדמים יותר. הודעתי לו חד משמעית : "ארנון, אין בדעתי לשנות דָבָר, מאחר ונבחרת ארגנטינה היא "סיפור ענק" בביתה, מועמדת כמעט וודאית לזכות במונדיאל ובגביע העולם, ו- וודאי להעפיל למשחק הגמר עצמו", והוספתי, "תוכנית השידורים הישירים שלי שאתה אישרת כוללת 21 משחקים. שליש מתוכם, כשבעה הם בהשתתפות ארגנטינה במידה ותעפיל לגמר. משחקי ארגנטינה מהווים פרק נכבד בלוח השידורים שקבעתי. איננו טסים רחוק כל כך רק כדי לשָדֵר נבחרות לא מעניינות כמו איראן או טוּניס", והוספתי עוד, "ארנון, כלכל את צעדיך בתבונה מול וועד ההנדסה המיליטאנטי כדי שלא יקרה פה אסון שידור". ארנון צוקרמן קיבל את חוות דעתי. השתררה אי וודאות. היינו אמורים לטוס ביום שלישי – 23.5.1978 לארגנטינה, אך ביטלתי את הטיסה של כל הצוות באישורו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה ברור לי כי ללא ששת השידורים הישירים של משחקי נבחרת ארגנטינה אין טעם בכלל לקיים את הפקת מבצע שידורי מונדיאל 1978 היקרה והמסקרנת.

פעם באחד מסכסוכי העבודה הרבים שפרצו חדשים לבקרים בין ההנהלה לעובדים, איים יאיר שרף ז"ל יו"ר ועד הטכנאים בחטיבת ההנדסה בשעתו, לעצור בערב את מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) בעת שידור התוכניות "באוויר" לצופי הטלוויזיה המונופוליסטית . הדבר הועבר לידיעתו של מנהל הטלוויזיה. ארנון צוקרמן זינק כנשוך נחש מכֵּס המנהל שלו בלשכה בקומה השלישית וטס קומה אחת למטה לחב"מ (חדר בקרה מיוחד שכונה באנגלית Master control ) בה שכנו מכונות ה- VTR עליהן הורכבו הטייפים הכבדים בעלי הרצועה המגנטית ברוחב של שני אינטשים ומהן שודרו תמונות ה- Video. הוא פקד בקול הבַּס – בַּרִיטוֹן שלוֹ ובסגנון דיבורו האיטי על יָאִיר שָרְף : "אל תעז לגעת במכונות השידור. ה- VTR הוא מחוץ לתחום עבורך". יָאִיר שָרְף ענה לו מייד : "ארנון צוקרמן אבל אתה היית זה שאמר כי צריך וועד חזק כדי להגן על זכויות העובדים". ארנון צוקרמן לא התבלבל וירה לעברו של יָאִיר שָרְף סלוגן שלא יישכח : "וועד עובדים כן – בַּרְדָק לא". שהיתי במאסטר באותה שעה והייתי עֵד לחילופי הדברים. חלפו מאז 34 שנים אבל הוא באמת בלתי נשכח. ארנון צוקרמן היה מנהיג שידור חכם ואחד האנשים הדגולים בתולדות הטלוויזיה בכל הזמנים. בסופו של דבר הוא התנהג בנבונות, הלך לקראת הטכנאים ומנע התלקחויות שהיו מנת חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמה שנים מאוחר יותר. בשלושה ימים רווי מתח שבהם נעה המטוטלת מצד לצד נקבע לבסוף שטכנאי חטיבת ההנדסה ישדרו את כל "ששת משחקי ארגנטינה" תמורת תוספת שכר, וכי צֶוֶות השידור יטוס למדינת היעד ביום שישי- 26 במאי 1978.

בראשית מאי 1978 חיברתי את פקודת המבצע / ספר השידורים המסבירה ומדריכה את עובדי הטלוויזיה, אנשי RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel), אנשי "בֶּזֶק" בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה ובראשם גָבְרִיאֵל "גָבִּי" שֶקֶל ז"ל ויִצְחָק נַגֶל ז"ל, כיצד תכסה חטיבת הספורט בפיקודי את 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. פקודת המבצע המשתרעת על פני 88 עמודים העניקה עדיפות לשַדָּר דן שילון הוותיק על פני יורם ארבל הטירון ושמה דגש על הטכנולוגיה והתפישה הטכנית של שידורי הטלוויזיה המתבצעים בקצה השני של כדור הארץ הרחק מגבולה של ישראל, בארגנטינה שביבשת דרום אמריקה. ארגנטינה רכשה מוניטין בתחום הכדורגל אך לא הצטיינה בתעשיית הטלוויזיה. פקודת המבצע נשענה על זהירות מרבית תוך מתן תשומת לב לביטחון הטכנולוגי של שידורי הטלוויזיה, תמונה וקול, העושים כברת דרך ארוכה רווית מהמורות וצמתים טכניים. פקודת המבצע מפרטת בדיוק רב את תהליכי התקשורת הטכנולוגית של העברת תמונת ה- Video ותפעול קווי שידור 4w מששת האצטדיונים הפרושים בחמש ערים ברחבי ארגנטינה ריבר פלייט וסארספילד בעיר הבירה בואנוס איירס, רוסאריו, קורדובה, מנדוסה, ו- מאר דל פלאטה וב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הממוקם בבואנוס איירס לעבר ירושלים, ואת ההיערכות ונהלי חירום מדוקדקים כיצד להתגבר על תקלות אפשריות בעת השידורים הטלוויזיוניים הישירים של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתבצעים ממרחק גיאוגראפי עצום על פני הגלובוס. אשנה ואומר שוב כי היה מדובר במבצע שידורים ישירים מרוחק, מורכב, ומסובך בשל טכנולוגיה ולוגיסטיקה דלות. הענקתי חשיבות עצומה לפתרון מיידי של בעיית תקשורת הלוויינים המוגבלת בין ארגנטינה לאירופה ובין תחנת הקרקע ללוויינים של ארגנטינה בבאלקארסה (Balcarce) לבין תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה (ליד ירושלים). ללא תקשורת לוויינים איתנה ההפקה המרוחקת הזאת הייתה שווה כקליפת השום. חלפו מאז יותמ- 42 שנים. בפרספקטיבה רחבה של זמן , גם היום מרום גילי 82, אני יודע שצדקתי בפילוסופיית הניהול והובלת השידורים. לא יכולה להתקיים עיתונאות טלוויזיונית עדכנית ומהירה ללא טכנולוגיה טלוויזיונית חדשנית ומיידית. אתה יכול להיות גאון הפקה אך אם אין לך לווייני תקשורת שיישאו עמם את סיגנלי השידורים מארגנטינה למדינת ישראל – כל העסק איננו שווה ולוּ פרוטה שחוקה.

חלפו יותר מ- 42 שנים מאז חיברתי את "פקודת המבצע / ספר השידורים" ההוא של שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, אולם היא נשמרה בשלמותה. כמה חלקים חיוניים שלה בלוויית הערות יומן מסע שלי הנוגעות לניווט הטלוויזיוני של המבצע הארוך והמורכב, מובאים בעמודים הבאים, ומוכיחים עד כמה עבודת ההפקה הזאת הייתה מורכבת ומסובכת מההיבט טכנולוגיית הלוויינים שלה. צריך להבין כי שני הלוויינים האטלנטיים שנשאו במעמס העיקרי של הפצת 38 סיגנלי השידורים הישירים של 38 במשחקים במונדיאל ארגנטינה לרחבי תבל, ה- Primary וה- Major נשאו עליהם כל אחד רק שני טרנספונדרים בעלי פס רחב של שידור טלוויזיה לעומת נשיאה של כ- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון בינלאומיים. הביקוש הטלוויזיוני – לווייני תמיד היה גדול מההיצע ולכן גם יקר.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. זהו ה- Cover page המקורי של ספר שידורי הטלוויזיה שחיברתי לקראת מבצע הפקת טורניר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הבין את המורכבות והמסובכות של מבצע שידורי ארגנטינה 78'. זאת הייתה הפקה רחוקה מאוד של אירוע ספורט בינלאומי פופולארי ו-מבוקש. קשיי ההפקה העיקריים נבעו מתקשורת לוויינית ענייה, בעייתית, ומסורבלת. זאת הייתה הפעם הראשונה שחתמתי את שמי כמפיק באישורו של הבוס שלי אלכס גלעדי. תואר שהיה שמור לגדולים ובכירים ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מאי 1978. תוכן העניינים של פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שחיברתי לקראת יציאתנו למבצע טלוויזיה מרוחק מאוד מגבולות המדינה. צריך לזכור שב- 1978 הייתה תקשורת הלוויינים הבינלאומית שלנו במצב עני, ירוד, ומוגבל מאוד. בעמק האלה הייתה מוצבת רק אנטנה – צלחת אחת שהייתה מחוברת ל- לוויין ה- Primary האטלנטי. זה היה מעט מאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מאי 1978. תפוצה של "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1 ביוני 1978. "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978. רישום יומן מסע. יום השידורים הראשון של משחק הפתיחה אלופת העולם מערב גרמניה נגד פולין. השדר הוא דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1 ביוני 1978. "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978. יום השידורים הראשון של משחק הפתיחה אלופת העולם מערב גרמניה נגד פולין. השדר הוא דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום חמישי – 1 ביוני 1978. מונדיאל ארגנטינה 1978. הערות ביומן ההפקה בתום השידור הישיר הראשון של דן שילון מאצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס של משחק הפתיחה מערב גרמניה נגד פולין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  2 ביוני 1978. "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978. יום השידורים השני של משחק השני ארגנטינה – הונגריה. השדר הוא דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 2 ביוני 1978. "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978 . יום השידורים השני כולל שני שידורים ישירים. בשש וחצי בערב יורם ארבל משדר ישיר מ- מאר דל פלאטה את צרפת – איטליה. בחצות משדר ישיר דן שילון  מ- בואנוס איירס את המשחק ארגנטינה – הונגריה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 3  ביוני 1978 . "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978. יום השידורים השלישי של המשחק ברזיל – שוודיה. השדר הוא יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6  ביוני 1978. "פקודת המבצע / ספר השידורים" של מונדיאל ארגנטינה 1978. יום השידורים השישי של שני המשחקים איטליה – הונגריה במאר דל פלאטה (השדר יורם ארבל ) וארגנטינה – צרפת מאצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס (השדר דן שילון). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט הנוכחי מס 122.

ראה המשך בפוסט הבא מס' 123 : מונדיאל ארגנטינה 1978. תכנון והוצאה לפועל (ד'). ניקיון התמונה הטלוויזיונית (רשימה מס' 6).

פוסט מס' 887. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. 

פוסט מס' 887.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

——————————————————————————

פוסט מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

—————————————————————————— 

פוסט 887 חדש : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה. תכנון ההפקה והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית. 

הבלוג מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי, והיא מפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. יצירת התוכן הטלוויזיוני מותנית בטכנולוגיה איתנה. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם. המבצע צלח גם הודות לנדיבות לִבָּם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. אין מדובר במליצה ולא בדברי שבח נטולי כיסוי. ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מ-בואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק ולנהל את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. מבצע הפקה, כיסוי, ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978 בבואנוס איירס ע"י חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פוסט מס' 887 עוסק בסבך ההפקה, התכנון, והוצאתה המורכבת והמסובכת טכנולוגית ולוגיסטית לפועל. דיון באיכות ו-ניקיון התמונה הטלוויזיונית הארגנטינית ATC 7 ששידרה את כל 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 בשיטת הצבע 625 Pal B. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. הקמע הארגנטיני. הילד החייכני והחמוד שלובש את המדים הלאומיים של ארגנטינה ומניח בחדווה את רגלו על הכדור – מייצג את אהבת וסגידת הדור הצעיר לדת הכדורגל. הלוגו עבר את אישורה המפורש של החונטה הצבאית בראשות הגנרל חורחה רפאל ווידלה וזכה למוניטין בינלאומי. (באדיבות ATC 7ׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  שבת – 10 ביוני 1978. מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978. יום השידורים העשירי . אולפן גביע העולם בירושלים פותח את שידוריו ב- 23.30 עם שידור המשחק המוקלט מהערב צרפת – הונגריה (השדר דן שילון), ומעביר בחצות את השידור ליורם ארבל שמשדר ישיר מאצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס את המשחק ארגנטינה – איטליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום ראשון – 11 ביוני 1978. פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. רישום יומן מסע בתום פגישת ה- Team leaders בבטאנוס איירס בהשתתפותי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום ראשון – 11 ביוני 1978. פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. רשמי יומן מסע בתום השידורים הישירים של יורם ארבל את המשחק ברזיל – אוסטריה ודן שילון את המשחק הולנד – סקוטלנד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום שני – 12 ביוני 1978 . פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. רשמי יומן מסע בעקבות שיחת הסיכום עם מאסימו גארפינקל אודות ההנחה העצומה שהוא מעניק לנו הנוגעת לתשלומים עור השידורים הלווייניים מארגנטינה לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. דוגמא של חלק מתכנון השידורים של כל משחקי סיבוב א'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. המשך דוגמא של חלק מתכנון השידורים של כל משחקי סיבוב א'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. האינפורמציה הזאת נלקחה מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 ומשמשת דוגמא לפירוט שמתייחס למשימות המשחקים, מקומות המשחקים, השדרים ועמדות שידור באצטדיונים, שיטת השידור ב- pal 625 ו/או בשיטת 525 ntsc הדורשת המרה טכנולוגית (Conversion), תאריכי המשחקים ושעות המשחקים על פי שעוני ישראל וארגנטינה. הפרש השעות בין שעון ישראל לשעון ארגנטינה בחודשים מאי ויוני של שנת 1978 עמד על חמש שעות. 12.00 שעון ישראל היה שווה ל- 07.00 שעון ארגנטינה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. שימוש בקווי השידור ה- 4w. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. פעילות טכנולוגית שלי ב- בואנוס איירס משולבת עם משרד התקשורת הצרפתי המעלה ל- "אוויר" מתחנת הקרקע לתקשורת ללוויינים הצרפתית BERCENAY (ממוקמת ליד פאריס) לעבר לוויין התקשורת האטלנטי PRIMARY סיגנלים של שידור בשיטת PAL 625. הסיגנלים האלה מיועדים לכמה מדינות אפריקניות דוברות צרפתית, ושיטת השידור שלהם מתאימה לשיטת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שיתוף פעולה Multilateral שכזה חוסך כסף רב לקופת רשות השידור. על מידע טכנולוגי – כלכלי כה חשוב שכזה ניתן לעלות רק אם אתה נמצא במוקד ההתרחשויות. לעומת זה השידורים המגיעים לישראל בשיטת NTSC 525 דורשים Conversion (המרה) ובגלל ה- Converter האופטי הישן העומד לרשות הטלוויזיה הישראלית הם מאבדים מאיכותם. התמונה נמרחת על המסך. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. פירוט משימות (חלק א') לפי שימוש בקווי שידור (4w) ושיטות שידור בצבע (PAL 625 ו/או NTSC 525) והצורך בשימוש בקונברטור (ממיר) בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. פירוט משימות (חלק ב') לפי שימוש בקווי שידור (4w) ושיטות שידור (PAL 625 ו/או NTSC 525) והצורך בשימוש בקונברטור (ממיר) בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. פירוט משימות (חלק ג') לפי שימוש בקווי שידור (4w) ושיטות שידור (PAL 625 ו/או NTSC 525) והצורך בשימוש בקונברטור (ממיר) בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. נוהל שידור חלק א'. (מתוך פקודת מבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. נוהל התגברות על תקלות אפשריות חלק א'. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. נוהל התגברות על תקלות אפשריות (המשך חלק ב'). (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מודיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. נספח חלק א' לנוהל התגברות על תקלות אפשריות. (מתוך פקודת המבצע/ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. נספח לנוהל התגברות על תקלות אפשריות (המשך חלק ב'). (מתוך פקודת מבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. נספח לנוהל התגברות על תקלות אפשריות (המשך חלק ג'). (מתוך פקודת מבצע / ספר שידורים שכתבתי וחיברתי לקראת מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 887.

מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה. תכנון ההפקה והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית.

פוסט מס' 887.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

 ——————————————————————————-

פוסט מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

——————————————————————————– 

פוסט מס' 887. הפקה, כיסוי, ושידורים ישירים של 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מבואנוס איירס ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסבך ההפקה, התכנון, והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. איכות ו-ניקיון תמונת ה-Video הטלוויזיונית של מונדיאל ארגנטינה 1978 שהפיקה רשת ה- Host broadcaster הארגנטינית ATC 7 בשיטת הצבע 625 Pal B. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ב-12 ביוני 2020.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון מינתה את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. בחלוף שלוש שנים במאי 2005 אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו, הדיחו אותו וסילקו אותו מתפקידו הרם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות מכהן באמצע כהונתו. פרשתי מהטלוויזיה ומהרשות כאות מחאה על המינוי המופרך ההוא. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בימים ההם לפני 18 שנים. פרשתי מריצת המרתון הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. הייתי בעיצומה של אותה ריצת המרתון ההיא שהחלה ב-1971 וניצבתי בראש כל הרצים והמתמודדים ב-2002. פרשתי ו-נטשתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 ואת רשות השידור כשאנוכי מוביל במקום הראשון. בכל מקום בארץ ועל פני הגלובוס כולו חציתי ראשון את חוט המטרה יחדיו עם חבריי. הבכורה הייתה שלנו, של חבריי ו-שלי, ושל כל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 שרובם תמכו ו-צעדו מאחורינו בימים ההם. אינני מצטער על הנטישה והפרישה לפני כ-18 שנים אפילו לא לרגע. אינני עובד אף פעם ולא סַר לעולם למרותם של אנשים חנפנים, מושחתים, ונותני שוֹחַד מָסָךְ כפי שקבע היועץ המשפטי של הממשלה דאז ב- 2005, כבוד השופט העליון היום, מר מֶנִי מָזוּז את דעתו זאת על הנעשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 812 ביוני 2020. 

לא כל עניין נחקר ונושא נבדק צריך להסביר. ו/או ניתן ו- אפשר לפָרֵש. דבר אחד ברור מעל לכל ספק, מעל לכל הסברה, מעל לכל פרשנות. התייצבותם של שני השרים בממשלת אריאל שרון, מאיר שיטרית ודליה איציק ב- 2 במאי 2005, לצדו של יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור שהודח על פי תוצאות הצבעת ההדחה הממשלתית ההיא (ב- 2 במאי 2005) בגינה סולק מהכֵּס הרָם בשל האשמות חמורות של שחיתות ושוחד מסך, הייתה אינטרסנטית ו- מסריחה. בטרם הצבעת ההדחה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 חיבר השר הקטן והכושל מאיר שיטרית ו- הגיש כתב סניגוריה לזכותו של יוסף בר-אל, וכה טען (ציטוט) : "…גם אם יוסף בר-אל עשה טעויות יש לו זכויות. הוא עובד 40 שנים ברשות השידור ואינני זוכר טענות נגדו…". טענה מגוחכת ולא נכונה בעליל. השרה המגוחכת והכושלת דליה איציק חיברה אף היא כתב הגנה משלה עבור יוסף בר-אל, וכה אמרה (ציטוט) : "…אף מנכ"ל רשות שידור לא הצליח בתפקידו, כולם נכשלו. ואף פעם לא הדיחו אף אחד, אז למה צריך עכשיו להדיח את יוסף בר-אל…". לא ייאמן אולם זאת הייתה רמת האמפתיה ו- ההגנה המחורבנת שסיפקו שני סניגורים בלופרים בשם מאיר שיטרית ודליה איציק ליוסף בר-אל באותה ההצבעה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 שעסקה בהדחתו המיידית של יוסף בר-אל מהכס הרם של מנכ"ל רשות השידור. זה היה גלגל הצלה מחוּרָר שזרקו שניהם מאיר שיטרית ודליה איציק למים העכורים בהם טבע מנכ"ל רשות השידור המודח ההוא יוסף בר-אל. זה לא עזר לוֹ וגם לא להם. שני השרים ההם מאיר שיטרית ודליה איציק שהיו אמורים להיות נאמנים ליושרה ציבורית, למוּסָר אֶמֶת, נציגים של חוֹק וסֵדֶר, ו- בעלי דֶרֶךְ אֶרֶץ, מעלו בתפקידם ללא כל בושה. הם סרו מדרך הישר והתגלו כבני אדם מבישים ועלובים. מאיר שיטרית ודליה איציק נחשפו ב- 2 במאי 2005 באותה הצבעת ההדחה ההיא כ- שני עסקנים דַלִים ומזויפים שהתעסקו בפוליטיקה מחורבנת. אף על פי ולמרות תמיכתם של מאיר שיטרית ודליה איציק במנכ"ל רשות השידור המושחת ומעניק שוחד מסך יוסף בר-אל (כפי שפורסם בכתובים בדו"ח סיבות ההדחה של ממשלת ישראל את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל), הדחתו ו-סילוקו לעַד לירכתיים, לאותם צידי הדרך האפלוליים של היסטוריית רשות השידור לדורותיה שהיו לה פעם גם משעולים יפים ו- מוּאָרִים, הייתה בלתי נמנעת. הכרחית, מוצדקת, ובלתי נמנעת גם בשל התערבותו ו-תמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי לממשלה בעת ההיא מֶנִי מָזוּז בעד ההדחה וסילוקו של אותו יוסף בר-אל המושחת ההוא לשוליים של השוליים. ואולם בעיקר מפני שבסופו של דבר הקב"ה יתגדל ו-יתקדש שמו מנהל את העולם ורואה את הכל. אינני איש דתי אולם אני מאמין באמונה שלמה באלוהי ישראל בדרכי שלי. ובכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה של רשות השידור במדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן באשמת שחיתות ומתן שוחד מסך (הדו"ח המפורט אודות הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מכס מנכ"ל רשות השידור בתאריך ההוא של 2 במאי 2005 שוכן על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן.

מאיר שיטרית ודליה איציק (זאת שרצתה ושאפה פעם בכל לבה להיבחר לנשיאת מדינת ישראל) נחשפו כ- שני פוליטיקאים קטנים ועלובים. שני פוליטיקאים מחורבנים ש- יצרו פוליטיקה מלוכלכת למען טובתם האישית, לטובתו של יוסף בר-אל, ו-לצורך הפקת השפעה ותועלת פוליטית משותפת של עצמם עבור עצמם, ובדרך הפקת יתרון גם עבורו שישמש אותם בעת ההעפלה לראש ההר. מאיר שטרית ודליה איציק שני אישים ירודים ברמה של עסקנים פוליטיים קטנים סימנו יחדיו עם המנכ"ל המודח יוסף בר-אל את שיא הניוון המוסרי והמעשי מהם הייתה מורכבת רשות השידור הנכחדת ההיא של מדינת ישראל בעת ההיא בשנים שבין 2001 ל- 2005. ניוון מוסרי ומעשי שהורכב מארבעה ווקטורים כבדי משקל שהסבו נזק עצום לשידור הציבורי. זה החל ב- התדרדרות ואיבוד ערכים שאפשרו את חדירת הפוליטיזציה הנכלולית, שגררה עמה חיש מהר את השחיתות והסֵיאוּב. הקריסה וההתמוטטות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול  ישראל" בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל צברו תאוצה פנטסטית. תהליך הפיכתה של רשות השידור הציבורית ההיא לז"ל ול- פֶּגֶר תקשורתי, היה מהיר מהצפוי.

מאוחר יותר החליטו שני המבישים האלה ש- נושאים עליהם אות קין ללא כל בושה, לנסות ל- העפיל לכֵּס נשיאות המדינה. שניהם הובסו כידוע ב- Knock out ע"י כבוד הנשיא הנוכחי המכהן ראובן "רובי" ריבלין. ובכן, בשלוש השנים ההן של 2005 – 2002 לא היה עוד צֵל של ספק : חלק מהשרים ופוליטיקאים בכירים, לא אחד ולא שניים, חברו יחדיו אל יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור המושחת ההוא ונותן שוחד מסך על בסיס של מה שנראה למתבונן, כשיטה : "תן וקח" ו/או "קח ותן". כל ניסוח טוב. היה מדובר בסְמַרְטוּטִיָה. לא פחות. רינה מצליח עשתה אז את עבודה העיתונאית ההיא לא רק ל-בלתי מדויקת, אלא ל- פלסתר באופן מוחלט. היא התעלמה גם ממֵידָע שהתפרסם בשנת 2012 בו מאיר שיטרית חתם על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו ופוטרה, לפיו ניאות ו- הסכים לשלם לה סכום של 270000 (מאתיים ושבעים אלף) שקל בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. השמועות על ההסכם ונסיבותיו הגיעו לאוזני חברי הכנסת ימים מעטים לפני הבחירות לנשיאות ובמהלך הבחירות. תיכף ו- מייד לאחר הבחירות לנשיאות המדינה בהן הובס ע"י הנשיא המכהן היום ראובן "רובי" ריבלין, שודר תחקיר בערוץ 10 שחשף כי העוזרת בביתם של משפחת מאיר שיטרית איימה להגיש תביעה בגין פגיעה בזכויותיה הסוציאליות ובכלל זה הטרדה מינית. מאיר שטרית הכחיש מכל וכל את הטענות על הטרדה מינית של העוזרת אולם לא התפרסמה שום הכחשה אודות התשלום בגובה של 270000 (מאתיים ושבעים אלף) שקל ש- מאיר שיטרית שילם לעוזרת הבית המתלוננת כדי לסתום את פיה. אנשים הגונים אינם שולפים מכיסם ככה סתם יותר מ- 1/4 מיליון שקל כדי לסתום את פיות עוזרות הבית שלהם. המידע הנ"ל התפרסם בעיתונות הארצית ולא הוכחש. רינה מצליח לא העלתה גם את ה- Issue ההוא של "עוזרת הבית" לדיון בכתבתה. דיון כזה עלול היה לסדוק את יושרתו של מאיר שיטרית שביקש ב- 2017 להיבחר שוב לראשות עיריית יבנה. היחצנית רינה מצליח ניסתה בכתבתה ששודרה ב- "אולפן שישי" ביום שישי – 7 בספטמבר 2018 לשווק תדמית לא כֵּנָה ו- מעוותת בצורה מתוחכמת לטובתו של הפוליטיקאי מאיר שיטרית. מ- העולה מהעובדות במידעי עבר מתברר כי מאיר שיטרית איננו מהווה סמל של פוליטיקאי הגון ולא של איש שאמור לשאת בגאון ובגאווה את דגל ה-יושרה. אולי הוא כֵּן, אולי הוא איש ישר, אבל רק כש- מתחשק לו.

אנוכי צועד לאחור 14 שנים וחצי לעבר התאריך ההוא של 6 במאי 2005, אל עיתון "הָאָרֶץ" ומביא את עדותו של הכתב המוכשר והשָנוּן שלו אהוד "אודי" אשרי ז"ל הנוגע ל- Issue העוסק ב-אודותיהם של שני הפוליטיקאים הקטנים מאיר שיטרית ודליה איציק שהרימו בשעתו את יד ימינם והצביעו בהצבעה הממשלתית ההיא ב- 2 במאי 2005 נגד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והיו בעד השארתו על כנו.

העיתונאי המוכשר, האָמִיץ, וישר דרך אהוד "אודי" אשרי ז"ל תפש את מקומם של עיתונאי רשות השידור (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") הפחדנים, השְבֵעִים, והחלשלוּשים (לא כולם, מרביתם) והתחשבן ב-6 במאי 2005 באמצעות המקלדת הַשְנוּנָה שלו בעיתון "הָאָרֶץ" עם שני הָמֵבִישִים השַר מֵאִיר שִיטְרִית והשָרָה דַלְיָה אִיצִיק.

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : עיתון "הארץ". 6 במאי 2005. עיתונאי "הארץ" האמיץ והבלתי נשכח אהוד "אודי" אשרי ז"ל מביע את דעתו ללא כחל ושרק אודות מעשה הצבעתם העלוב של שני השרים הדלים והמבישים מאיר שטרית ודליה איציק בישיבת הממשלה (ב- 2 במאי 2005) בעניין סילוקו והדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן, קוראים לו יוסף בר-אל. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

בעת שידור הכתבה היחצנית ב- "אולפן שישי", ב- מהדורת חדשות משותפת לערוצים 12 + 13  ביום שישי – 7 בספטמבר 2018 בין 20.00 ל- 21.00, סיפר העסקן הקטן מאיר שיטרית לרינה מצליח כי סיכם עם מפלגת ש"ס ש- זאת תתמוך בו בעת ההצבעה בכנסת לתפקיד נשיא המדינה. הח"כים של ש"ס לא נתנו בסופו של דבר את קולם למאיר שיטרית המאוכזב וזה רץ לספר ליחצנית שלו את תמיהתו הרדודה המבוססת על הגדרה עדתית – פוליטית שהוא התפלא על כך שהם הש"סניקים לא הצביעו עבורו מפני שהוא "מרוקאי" והם "מרוקאים". רינה מצליח אפילו לא ניסתה לשרבב איזו שהיא הערת פליאה עיתונאית, "…מר מאיר שיטרית, מה ל- שיוך עדתי ולהגדרת איכות האדם באשר הוא אדם…מה זה חשוב אם אתה "מרוקאי" ו/או "פולני"…?, מדוע זה משנה אם אתה ספרדי ו/או אשכנזי…? חשוב רק אם אתה אדם בעל יושרה ומוסר…". רינה מצליח שתקה ומילאה פיה מים, והכתבה המשיכה לרוץ באוויר כאילו לא קרה מאום.

פוסט מס' 887 מהווה תזכורת וגם עוסק ומתייחס ל- כַתָּבַת הַנֶפֶל, ההתחנפות, וההתרפסות ההיא של רינה מצליח למאיר שטרית פוליטיקאי לא ישר ולא הגון, ואשר שודרה ב- "אולפן שישי" בו זמנית בערוצים 12 / קֶשֶת ו- 13 / רֶשֶת ביום שישי – 7 בספטמבר 2018. פוסט מס' 887 מהווה תזכורת ל-רקע תקופת "רוֹש ולַעֲנָה" ההיא ששררה בשנים ההֵן של 2005 – 2001 ב- רָשוּת הַשִידוּר ז"ל ההיא. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפכו בארבעת השנים ההן שבין 2001 ל- 2005 לגוף פוליטי מוּשְחָת ו- מְנֻוָון. אָשָם לא מבוטל טָמוּן בשני שַרִים מאיר שיטרית ודליה איציק בממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, שידעו היטב כמו רבים אחרים כי מדובר ב- מנכ"ל רשות שידור מושחת ונותן שוחד מסך בשם יוסף בר-אל, והחרישו. מדובר בעוד מנהלים בכירים ש- התוו מדיניות שידור מתרפסת וחנפנית ומכרו את עצמאותו של השידור הציבורי בשנים 2001 – 2005. מדובר בראש וראשונה במוֹכֵר הראשי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים ההן של 2005 – 2001. ב- 26 באפריל 2002 הצהיר יוסף בר-אל קבל עם ועולם בפני העיתונאית שרי מקובר בכותרת ראשית ב- עיתון "מעריב" כי הוא יעשה מה שראש הממשלה אריאל שרון יאמר לו לעשות (ציטוט מדויק : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי"). אשמה כבדה לא פחותה רובצת גם על כתפי עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" השְֹבֵעִים והמדושנים שישבו בנוח על הגדר הטלוויזיונית – רדיופונית, החרישו, ולא יצאו חוֹצֵץ. העיתונאים העלובים האלה בחרו להסתגר בבועת המַדְמֵנָה שלהם במקום לעלות על הבריקדות. רשות השידור ההיא לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. במאי 2017 היא הפכה לגַל חרבות. ל- ז"ל. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד "כאן". פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. 

יום שישי – 7 בספטמבר 2018 היה מעוגן היטב בתקופה נָכְלוּלִית ויָחְצָנִית. באותו היום ההוא לפני 13 חודשים פרסמה רינה מצליח (עיתונאית חברת החדשות המשותפת ההיא לערוצים 12 / קֶשֶת + 13 / רֶשֶת ) ב- "אולפן שישי" בהגשת והנחיית דני קושמרו כתבת חנופה מתרפסת שדנה בפוליטיקאי הכושל מאיר שיטרית שרץ עכשיו לרשות עיריית יבנה. לפתע פתאום נשכח חלק מעברו הֶאָפֵל. הרי הוא השַר מאיר שיטרית היה אוהב אינטרסנט, מעריצו המושבע, ותומך ראשי נלהב של מנכ"ל רשות השידור המודח ההוא יוסף בר-אל שסולק ממשרתו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. אוהב על חשבון אהבתו לציבור. השַר הפוליטיקאי מאיר שיטרית הצביע באותה ישיבת הממשלה ההיא ב- 2 במאי 2005 נגד הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל למרות שידע היטב כי מדובר במנכ"ל רשות שידור מושחת מעניק שוחד מסך. הפוליטיקאי הקטנטן הזה שקוראים לו מאיר שיטרית דווקא הילל ושיבח את מנכלותו המושחתת של יוסף בר-אל. כל זאת לא סופר בכתבתה הַיָחְצָנִית ההיא של רינה מצליח במסווה של כאילו עיתונאית. מאיר שיטרית הוצג ע"י היחצנית הצמודה שלו כ- טלית שֶכוּלָה תכלת. הוא איננו כזה. הוא רחוק מלהיות כזה. רינה מצליח וכתבתה היחצנית זלגו דרך המסננת העיתונאית של חברת החדשות המשותפת ל- אוויר של ערוצים 12 / קֶשֶת + 13 / רֶשֶת. היה מדובר ב-בושה וחרפה עיתונאית. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

העריכה הקונקרטית של חלקו הראשון של פוסט מס' 887 שעולה לאוויר ביום שישי 12 ביוני 2020 היא במידה גסה, רחבת ממדים, בעלת כפילויות, וחוזרת על עצמה בכוונה תחילה בקטעים שונים של הפוסט. ראוי לקוראים הרבים שיעיינו בחומר הכתוב לא פעם ולא פעמיים ולא ישכחו לעולם את מה שקרה לטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 משני צידי המטבע בשנים העכורות ההן של 2005-2001, בעידנים של שני המנכ"לים הירודים והרדודים של רשות השידור רן גלינקא ויוסף בר-אל (ואח"כ גם בעידן מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם בשנים 2014-2011). רן גלינקא מונה למנכ"ל רשות השידור בסתיו 2001 והודח מכהונתו באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בגלל תמימותו וטיפשותו (בעת שיחות התחקיר שניהלתי עם רן גלינקא הוא דיווח לי שעוזרו הקרוב יוסף בר-אל תקע לו סכינים בגב). יוסף בר-אל מונה למנכ"ל רשות השידור הזמני ע"י ראש הממשלה אריאל שרון במקומו של רן גלינקא באביב 2002. הוא קיבל את מינוי הקבע שלו ב-2 ביוני 2002, אולם הודח וסולק מכהונתו הרמה ב-2 במאי 2005 בחלוף שלוש שנים בגין שחיתות ושוחד מסך, ע"י אותה ממשלת אריאל שרון שהושיבה אותו על הַכֵּס הנישא באביב 2002. הצבעת ההדחה הממשלתית ההיסטורית ההיא ב- 2 במאי 2005 בה לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן, זכתה לרוב של 13 שַרים. 2 שַרים (מאיר שיטרית ודליה איציק) התנגדו להדחת יוסף בר-אל למרות שידעו היטב כי מדובר במנכ"ל רשות שידור עלוב, מושחת, ו-מעניק שוחד מסך. 3 שַרים נמנעו (בנימין נתניהו, דני נווה, ו-פואד בן אליעזר המנוח). הפוליטיזציה המֵנוּבֶזֶת והממארת שנחשפה במלוא עוּזָה בשנים ההן של 2005-2002 סִרְטֵנָה את גופותיהם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ושל רדיו "קול ישראל". לא היה עוד מַרְפֵּא שיכול היה להציל אותם מ-דִין מָוֶות שנגזר על שני גופי השידור הציבוריים ועדיין הצעירים הללו. ל-טלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 מלאו ב-2002 שנת מינויו והפקדתו של יוסף על רשות השידור, רק 34 שנים, והיא כבר דעכה. עורקיה הסתיידו ועל הרקמות העדינות והרגישות שלה צמחו גידולי פרא. רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל הפכה לגוויה פוליטית מהלכת מעורטלת ו-עירומה ממלבושי מִדְרוּג ו-רֵייטִינְג. צופיה נטשו אותה. זה היה נורא כי שוב היה מדובר במדינת פארטאץ' מכל זוויות ההתבוננות. בחודש מאי של שנת 2017 מתה רשות השידור ז"ל ההיא, ונקברה. על הריסותיה קם תאגיד "כאן".

מתמיה ואולי לא. מביך ואולי לא. כתבתה המתקרנפת, המתחנפת, והמתרפסת של רינה מצליח לפוליטיקאי  הכושל מאיר שיטרית שרץ כעת לראשות עיריית יבנה חלחלה בקלות דרך חורי המסננת של עורך מהדורת "אולפן שישי" (יום שישי – 7 בספטמבר 2018) והעפילה לאוויר של ערוצים 12 / קשת ו- 13 / רשת מדובר בכתבת נפל שמתעלמת לגמרי מהעובדות בה הפוליטיקאי שר בממשלת ישראל מאיר שיטרית כרת ברית מנובזת של רמאות ושקר עם אותו מנכ"ל רשות השידור הכושל ההוא יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002, אותו יוסף בר-אל מי שהודח ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון מהכֵּס הַרָם ב- 2 במאי 2005 בגין עבירות חמורות של שחיתות ושוחד מסך. מֶנִי מָזוּז היועץ המשפטי של ממשלת אריאל שרון הזהיר את ראש הממשלה כי אין לו כל ברירה אלא להדיח ולסלק מייד את יוסף בר-אל המושחת מכהונתו הרמה. ואומנם ב- 2 במאי 2005 התכנסה ממשלת ישראל לישיבתה השבועית בה העלה ראש הממשלה אריאל שרון לדיון את הצעתו ההיסטורית ו- הדרמטית לגירושו והדחתו של יוסף בר-אל מכהונתו הרמה של מנהיג השידור הציבורי. בתום הגשת ההצעה נערכה הצבעה ותוצאותיה היו כדלקמן : 13 שרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים מאיר שיטרית ודליה איציק הרימו את ידם נגד סילוקו של יוסף בר-אל וביקשו להשאירו בתפקידו בטענות שווא פוליטיות עלובות. שלושה שרים בנימין נתניהו, דני נווה, ו- פואד בן אליעזר, נמנעו (גם כן בגין חישובים פוליטיים עקומים). מדהים שעל רקע חֶשְרָת העָבִים ו- תקופת האוֹפֶל ההיא של רשות השידור בשנים ההן של 2005 – 2002 בה תמך השר מאיר שיטרית ביודעין ובכל כובד משקלו במנכ"ל רשות השידור המושחת והעלוב נותן שוחד יוסף בר-אל, מגלה אותה רינה מצליח בורות מחורבנת יחדיו עם עורך "אולפן שישי" וגם של המגיש דני קושמרו, ומתרפסת בגלוי למאיר שיטרית. אין מדובר בכתבה עיתונאית אודות מאיר שיטרית שרץ לראשות עיריית יבנה, אלא במסע יחצנות לטובתו שמבצעת פרומוטרית בשם רינה מצליח. כתבת היחצנות הנלוזה הזאת עשתה בקלות ביום שישי – 7 בספטמבר 2018 את דרכה לאוויר של חברת החדשות המשותפת לערוצים 12 + 13. לפתע פתאום נשכחה הברית המנובזת ש-כרת הפוליטיקאי הקטנטן מאיר שיטרית עם מנכ"ל רשות השידור המושחת, זה שמעניק שוחד מסך, וקוראים לו יוסף בר-אל. לפתע פתאום נשכחו דברי הסניגוריה החנפניים והמחורבנים שהשמיע מאיר שיטרית אודותיו של יוסף בר-אל בהצבעת ההדחה ההיא של ממשלת ישראל ההיא ב- 2 במאי 2005. לפתע פתאום נשכחו עובדות הַנֶפֶל של ה- טריאומווירט חסר ערך ההוא מאיר שיטרית + דליה איציק + מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2005. רק רגע אחד. זה לא היה כל כך מזמן : השַר מאיר שיטרית ידע היטב כמו כל השרים האחרים כי היועץ המשפטי של הממשלה עו"ד מֶנִי מַזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) כתב כ- הַאי לִישָנָא בדו"ח שלו, מדוע אין לראש הממשלה אריאל שרון שום ברירה אלא להדיח לאלתר את יוסף בר- אל מכהונתו הרמה. כה אמר אז מר מֶנִי מַזוּז : "…מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל פעל בניגוד לחוק ולכללי מנהל תקין בהקשרים שונים, ובהם מינוי מקורבים, העסקה וקידום עובדים ללא מכרזים כדין, התקשרויות עם יועצים חיצוניים ועם מפיקי תוכניות ללא קבלת אישור של הגורמים המוסמכים…". היה מדובר בעדות מכרעת וחד משמעית של היועץ המשפטי של הממשלה שמדברת אודות חנפנות פוליטית ובהשחתה נִבְזִית ומֵסַרְטֶנֶת של השידור הציבורי של מדינת ישראל על כל שלוחותיו. אף על פי כן הצביע השַר הקטנטן מאיר שיטרית באותה הצבעת ההדחה ההיא ב- 2 במאי 2002 נגד סילוקו של יוסף בר-אל וביקש להשאירו בתפקידו. הצבעתם הפוליטית של שני השַרִים מאיר שיטרית ודליה איציק בעד השארתו של יוסף בר-אל בתפקידו מנכ"ל רשות השידור סתרה לגמרי את עדותו הישירה, הַכֵּנָה, והחד משמעית של היועץ המשפטי שלהם. היה ברור כי הצבעתם הפוליטית המלוכלכת ההיא של מאיר שיטרית ודליה איציק בעד השארתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל על כנו, הייתה רווייה אינטרסים והרבה יותר מ-לא הגונה. ובכן, אני מפנה כאן קושיה למנהל חברת החדשות אבי ווייס ועורך "אולפן שישי" המשדר את מהדורת חדשות משותפת בערוצים 12 / קשת + 13 / רשת : ממתי האוויר העיתונאי הופך לאוויר יחצני פרטי שמקדם את מסע הבחירות של מאיר שיטרית הקטנטן לראשות עיריית יבנה…??? מהיכן שואב עכשיו הפוליטיקאי הקטן מאיר שיטרית אומץ לב אזרחי ופוליטי לרוץ שוב בבחירות המוניציפליות לראשות עיריית יבנה…??? לפתע פתאום מאיר שיטרית יחדיו עם היחצנית שלו רינה מצליח כבר לא זוכרים את העובדות ואת עוללות השחיתות ושוחד המסך שביצע וחולל מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 בתוככי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל" בגינן הודח וסולק מרשות השידור ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל. וצריך לזכור גם שאותם שני הכושלים הנחשלים ההם מר מאיר שיטרית + גב' דליה איציק נשאו בשעתו את עיניהם לכס נשיא / נשיאת המדינה כאילו לא קרה כלום. מדובר בפוליטיקה מלוכלכת מאוד ו- מטונפת שהיחצנית רינה מצליח במסווה של עיתונאית עצמה את עיניה ואטמה את אוזניה והתעלמה מהעובדות כאילו לא היו הדברים מעולם. אם גב' רינה מצליח הייתה באמת עיתונאית בעלת יושרה, הגינות, מוּסָר, ודרך ארץ היא הייתה חושפת את כל גיליון ההתנהגות הפוליטית הנכלולית של מאיר שיטרית ולא מאירה בפנס את הפינות שכדאי לה ליָחְצֵן אותם. כתבת היחצנות של רינה מצליח אודותיו של מאיר שיטרית שרץ כעת לראשות עיריית יבנה באולפן שישי של חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו- 13, מהווה טלוויזיה פוליטית מלוכלכת ששותפים לה עורך "אולפן שישי" והמגיש דני קושמרו מפני שלא העירו את הערותיהם העיתונאיות הנדרשות. מאיר שיטרית ידע הכל וראה את כל המתחולל בשנים 2005 – 2002 ברשות השידור הנפשעת, אף על פי כן בחר לא רק להחריש, אלא גם להרים את ידו הימנית ולתמוך בהמשך הפקדתו ושירותו של מנכ"ל רשות שידור מושחת ונותן שוחד מסך, יוסף בר-אל. רינה מצליח איננה עיתונאית. היא יחצנית דלה ודלוחה במסווה של עיתונאית. לפחות במקרה דנן. טינופת. שקר וכזב. רוש ולענה. בדיוק אותו הטקסט שלחש הַמְלֶט לאוזנה של אוֹפֶלְיָה.

קטעי העיתונות מחודש מאי של 2005 שהתפרסמו בפוסט מס' 765 מהווים תזכורת איתנה ומספרים היטב את סיפור הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו מתפקידו הַרָם ע"י ממשלת ישראל. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל מסולק מנכ"ל רשות שידור בעודו נושא בתפקידו. ההדחה חסרת התקדים הזאת סוקרה בהרחבה בעיתונות הישראלית בחודש מאי של שנת 2005 (ראה להלן). יוסף בר-אל כיהן כשלוש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. שנתיים ימים לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להסתיים בקיץ 2007, השליכה אותו ממשלת ישראל מכיסאו הַרָם לעַד, בגין שחיתות ושוחד מָסָךְ, וכפועל יוצא למעשה גם סיום הקריירה שלו ב- שורות רשות השידור. בעת הצבעת ההדחה בממשלה ב- 2 במאי 2005 התברר כי שני שַרים המכהנים בממשלת אריאל שרון, מר מאיר שטרית וגב' דליה איציק, הרימו יד נגד ההדחה והגנו על יוסף בר-אל מהטעמים והנימוקים שלהם כמעט בחֵירוּף נֶפֶש. והיו להם נימוקים "טובים". הסֵיאוּב ושוחד המסך הגיעו לשיאים חדשים שלא היו כמותם מעולם בשידור הציבורי. השר מאיר שטרית דיווח כלהלן ב- 2005 לעיתון "הָאָרֶץ" : "…מאז שמונו יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ואברהם נתן (הערה שלי : אברהם נתן היה איש "ליכוד" מוצהר) ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור יש שָם שֶקֶט ואני רואה שינוי לטובה…". איזה שינוי לטובה ואיזה נעליים. היה ברור שמדובר ב- שַר חַנְפָן בשם מאיר שיטרית שמלקק ליוסף בר-אל שהודח לא בעלמא, אלא בשל נימוקים כבדי משקל של מעשי שחיתות ונתינת שוחד מסך על ידו לפוליטיקאים שהוא חושב ומעריך שכדאי להעניק להם שוחד מסך על מנת לשמור על כיסאו ועל השפעתו. על פי פרסומים עיתונאיים נדמה היה כי בין רשות השידור לבין אגפים פוליטיים בארץ הזאת התפתחה ו- נוצרה מעֵין סימביוזה. רשות השידור על שני הפקטורים, מרכיביה העיקריים, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" (כל אחת בשתי השפות עברית וערבית) הפכו זה מכבר לכמו הנהלות חשבונות דו צדדיות משני צידי המתרס הטלוויזיוני והפוליטי. יוסף בר-אל עשה מחַד את חשבונות מתן שוחד מסך משלו, עם רשימה של פוליטיקאים מה כדאי לו לתת להם, ואלה עשו מאידך את החשבונות שלהם עם מנכ"ל רשות השידור מה כדאי להם לבקש ולתבוע ממנו תמורת תמיכתם בו. עסק מְנוּבָז. 

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : 3 במאי 2005. עיתון "הארץ". סגן ראש הממשלה אהוד אולמרט מספר כי מכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לו שוחד – תוכנית טלוויזיה שבה הוא יופיע לעיתים קרובות. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : 2 במאי 2005. העיתון "מעריב". הח"כ מסיעת העבודה איתן כבל מדווח ל- "מעריב" כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אמר לו כהאי לישנא : "…תרשום את הטלפון שלי ותתקשר בכל עניין שאתה צריך…אם אתה מעביר משהו ולא מכניסים…אם אתה רוצה להעביר ידיעה…". לא ייאמן…? דווקא ייאמן…! (באדיבות העיתון "מעריב").

פוסט מס' 887. Optimize now.  עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית נעה לעולם במשעול מקביל לזה של השלטון והממלכה. אקסיומת הקווים המקבילים במתמטיקה קובעת כי הם אינם נפגשים לעולם. התמוטטותו של השידור הציבורי מאז עידן 2002 בראשות מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל, הייתה בלתי נמנעת ופועל יוצא של ביצוע חטא מוסרי כבד בו הקַו המקביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא רק שנפגש שוב ושוב עם הקַו המקביל של הממלכה, אלא גם חָצָה אותו אין ספור פעמים. שגיאה מתמטית כה גסה גוררת בעקבותיה מפולת. עיתונאות הגונה במדינה חופשית ודמוקרטית מתנהלת לאורו של אותו העיקרון המתמטי האקסיומטי הקובע מפורשות כי היא לעולם נעה בציר מקביל לציר התנועה של הממלכה, ולעולם איננה חוצה אותו. עיתונאי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקום לעלות על הבריקדות ולהתייצב חשופי גוף ללא חולצות נכונים למלחמה מול מנכ"ל רשות שידור מושחת ומעניק שוחד מסך, התכנסו ב- 2002 בתוך בּוּעַת הַמַדְמֵנָה שלהם נוכח המינוי המופרך, הסכינו והחרישו. איזה עָלִיבוּת. הם שָבוּ והתחפרו באותה הבועה הַבּוֹצִית גם ב- 2011 בעֵת עוד מינוי מופרך נוסף של יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור מי שהציב לידו עוזר נחות בשם זליג רבינוביץ'. העיתונאים שוב שתקו. עָלִיבוּת כפולה. כְרוֹנִיקָה שֶל סוֹף מַר שהיה יָדוּעַ מראש. כולם שָם נזכרים מעת לעת גם היום ב- 2020 להַזִיל דמעות על פחדנותם, היעדר אומץ לב אזרחי מינימאלי, ומחדליהם ההם. אסופה של פחדנים שבמו הגותם, פחדנותם, וזרועותיהם החלשות הפכו את רשות השידור ההיא ל- ז"ל. סקטור העיתונאים בערוץ 1 יחדיו עם סקטור הטכנאים בערוץ 1 וגם יחדיו עם סקטור אנשי הדירוג המשולב בערוץ 1. העיתונאים הפחדנים של ערוץ 1 הם ששיחקו על הבימה הראשית תפקיד ראשי ומרכזי כה עָלוּב בימים ההם בשנות הרזון ההן של 2014 – 2001 ו-הפכו לנמושות. ל-משת"פים. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

תזכורת מרה בלתי נתפשת בעיתונות חופשית במדינה דמוקרטית : יום שישי-26 באפריל 2002. כותרת ראשית שמפרסמת העיתונאית שרי מקובר בעיתון "מעריב". מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מי שנועד לתפוס את מקומו של המנכ"ל המודח לפניו רן גלינקא מודיע לעיתונאית "מעריב" שָרִי מַקוֹבֶר ומספר לה במילים אלה, כלהלן: "…אלוהים קרא לי, ואמר לי, ג'וֹ סיים את המשימה שלך…". לא פחות. אלוהים בכבודו ובעצמו קרא באביב 2002 ליוסף "ג'ו" בר-אל להשלים את משימתו (!). לשַנֵן ולקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח. מדהים. המראיינת שרי מקובר לא העלתה בדעתה לשאול את המרואיין הנכבד שלה מתי אירעה והיכן קרתה ההתגלות האלוהית ההיא בה ציווה עליו הקב"ה לסיים את משימתו בממלכת רשות השידור.  

תזכורת מרה. טקסט מסמך, לקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח : יום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל: "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך ההוא של מלחך הפנכה יוסף בר-אל, אז ב- 2002 ל-מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

בחלוף שלוש שנים מאז נמשח יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור זה קרה: בחודש מאי ההוא של שנת 2005, התייצב אותו אלוהי ישראל בפני אריאל שרון ראש הממשלה, וכה אמר לו: "מאסתי ביוסף בר-אל מ-היותו מלך על רשות השידור של מדינת ישראל…תן את רשות השידור לאחד מ- רֵעָיו שהוא טוב ממנו…". ולא יָסָף אריאל שרון לראות את יוסף בר-אל עד יום מותו. כפי ששמואל הנביא לא יָסָף לראות את שאול המלך לאחר משבר אֵמוּן שלטוני-מדיני-ביטחוני-צבאי קשה בין שניהם. (ככתוב בספר שמואל א' פרק ט"ו).

טקסט מסמך : 4 ביוני 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דור. בסבך הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור. זהו מכתב הערכה שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בטרם קיבל את המינוי לשמש בקיץ 1989 כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 40 שנים. זהו היכל הכדורסל ברוממה – חיפה בעת הפקת ועשיית הסרט התיעודי על ידי, "גופייה מס' 6", אודות שחקן הכדורסל טל ברודי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי, הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים), הצלם המשלים שלי משה אלפרט (בן קיבוץ אפיקים), והמקליט דני ברנר (אף הוא בן קיבוץ אפיקים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. זה היה תמוה… הֵם / הֵן ריננו, כתבו, ואמרו עלי שהייתי בשעתו הגבר היפה ביותר ברמה של יותר משחקן קולנוע הוליוודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אבל זה ממש לא הזיז לי. זה היה באמת. אני שומר את הפתקים שהֵם/הֵן כתבו. שאיפתי הגדולה לאורכן של אותן השנים ההן הייתה לתקוע את התורן ולהניף את דִגְלָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר ספורט בארץ ועל פני הגלובוס. התמונה הזאת צולמה בטרם שידור ישיר של סדרת הגמר סַל הסופית של הכדורסל הישראלי, מכבי ת"א נגד הפועל ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. הזיכרון שיישאר ו- יוותר למשפחתי האהובה לאחר מותי יהיה התיעוד : התמונות, הטקסטים, המסמכים, הספרים, וה- CDs של עולמות המוסיקה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי עורך, מנווט, מפיק, ומנהל את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יושב בתווך זהו בימאי הספורט והחדשות המצוין שלי יואב פלג הבלתי נשכח. היו הרבה בימאי טלוויזיה טובים בתחומי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אבל לא ברמתו של יואב פלג (יואב בן קיבוץ אוּשָה בגוש זבולון). משמאל, זהו אחד המפיקים שלי בעת ההיא יוסי לנדאו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה המתואם, הטכנולוגי, והלוגיסטי ההדוקים והמשגשגים עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. שהיתי בסיאול 1988 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי המיטבי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לשיתוף הפעולה הטכנולוגי והלוגיסטי עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב פרידה ממני של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי לאחר נטישתי בטריקת דלת את הטלוויזיה והרשות בתום 32 שנות שירות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה אלי של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל ב- Bercy בפאריס בהם זכתה קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה. מנכ"ל רשות השידור באותה העת היה אורי פורת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלוג ממשיך להציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי , והמפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם . המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה . ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. מהנדס התקשורת הבינלאומית של ENTEL  מאסימו גארפינקל ז"ל האָהוּב, האדיב, היעיל מאוד, והסופר מקצוען הבלתי נשכח , מצולם ומתועד על גדות נהר ה-ריבר פלייט בבואנוס איירס. (באדיבות משפחת גארפינקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניצוצות של דברי הוקרה ושבח ש-נכתבו ע"י מנהליי אליי בתום חלק ממבצעי השידורים הטלוויזיוניים הישירים שאותם הפקתי וניהלתי במשך עשרות שנים מכל קצוות העולם על פני כדור הארץ (יחדיו עם ציוותי השידור שלי שהיו צמודים אליי…) ואותם העברנו כ-אמור לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל… (!). 

בתום הצלחת הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וחזרתי מבואנוס איירס לירושלים, הפקתי לקחים רבים בתחום ההפקות ושידורי הטלוויזיה הבינלאומיים המורכבים והמסובכים בחו"ל לקראת העתיד לבוא. בעיקר אלה המרוחקים מגבולות המדינה . הפקת הלקחים הזאת והאמון הרב שרחשו לי המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם סייעה לי להפיק היטב בחלוף עשור את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988. אף היא התרחשה בקצה השני של העולם מרוחקת מגבולות המדינה אולם תקשורת הלוויינים הבינלאומית השתפרה לאין ערוך . שידרנו בתקופה של 16 ימים מבירת דרום קוריאה סיאול לירושלים סך של 132 שעות שידורים ישירים ללא כל שגיאה . ברור שמבצע השידורים של סיאול 88' זכה להערכה עצומה מקיר לקיר. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית צעדה קדימה במשעול הנכון .

טקסט מסמך : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. מונדיאל ארגנטינה 1978. בסבך ההפקה. תכנון ההפקה והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות.

אני שב ומציג חלק ממסמכי פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978.

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. הסבר אודות הקשר השוטף בין משרד ההפקה והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס בראשותי עם משרד חטיבת הספורט בירושלים בראשות העורך רמי ווייץ. (מתוך פקודת מבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. הסבר ופירוט תקשורת לוויינים בין ארגנטינה לישראל. (מתוך פקודת מבצע / ספר שידורים שכתבתי וחיברתי לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. אולפן גביע העולם בירושלים בהגשת עודד בן עמי ויאיר שטרן והפרשנים מרדכי שפיגלר ואמציה להקוביץ' הוא המנווט את שידורי אליפות העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. (מתוך פקודת מבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. סיכום תוצאות המשחקים, הפרש השערים, והדירוג הסופי בבתים בשלב הראשון המאפשר להבין ולהתכונן לשיטת המשחקים בשלב השני של אליפות העולם ארגנטינה 1978. המסמך הזה הובא על ידי לידיעתו המוקדמת של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. התייעצנו בשיחות טלפון כיצד לתכנן את מערכת השידורים הישירים של משחקי השלב השני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת כיסוי השלב השני של אליפות העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. חלק א'. הדבר נעשה בהתייעצות טלפונית ביני ב- בואנוס איירס לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכיסוי השלב השני של אליפות העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 (המשך חלק ב'). (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכיסוי השלב השני של אליפות העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 על פי הוראות הוועדה המארגנת המקומית של המשחקים ובשיתוף פעולה עם ה- EBU וה- Hostbroadcaster הארגנטיני ATV 1978 (המשך חלק ג'). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכיסוי השלב השני של אליפות העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 (המשך חלק ד'). (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכיסוי השלב השני של אליפות העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 בתאריכים 21.6.1978 – 14.6.1978 לרבות סיכום משחקי השלב השני, וההתכוננות לשידורים הישירים של משחק הגמר והמשחק על המקום ה- 3. המסמך הוגש לדיון וסיכום על ידי בבואנוס איירס בעת התייעצות ושיחה טלפונית עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. שיטת המשחקים בסיבוב השני במונדיאל ארגנטינה אפשרה לשדר ישיר בכל יום משחקים שניים מתוך ארבעה. ס"ה שישה. ששת הנוספים הוקלטו בירושלים ומערכת הספורט שידרה אותם כתקצירים Off tube. (האינפורמציה הזאת נלקחה מתוך רישומי מסע יומן שלי שנכתב לתוך פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת השידור הישיר של המשחק על המקום ה- 3 מאצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס בתאריך שבת – 24 ביוני 1978. השדר המתוכנן הוא יורם ארבל. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. היערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת השידור הישיר והאחרון של משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל מאצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס בתאריך יום ראשון – 25  ביוני 1978. השדר המתוכנן הוא דן שילון. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. מונדיאל ארגנטינה 1978. תכנון ההפקה הבינלאומית ההיא, והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית.

פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב והמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 887 : הועלה לאוויר ב- 12 ביוני 2020. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב והמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 887. מונדיאל ארגנטינה 1978. תכנון ההפקה והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב והמחבר יואש אלרואי.

ראה הספר עב הכרס (14 כרכים) שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. מונדיאל ארגנטינה 1978. תכנון ההפקה והוצאתה המורכבת והמסובכת לפועל. ניקיון התמונה הטלוויזיונית. 

ראה הספר עב הכרס (מורכב מ- 12 כרכים) שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

"הפקות חובקות ארץ ועולם" הוא כאמור ספר עב כרס בן יותר מ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר בן 11 כרכים לרבות הפרולוג המורכב שלו כמו הסדרה כולה נע בשני נתיבים טלוויזיוניים עיקריים – בארץ ובעולם. הספר עוסק במבצעי השידור הגדולים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1968 ובמקביל במה שהתחולל בעולם בעיקר בארה"ב, אנגליה, גרמניה, יפן, צרפת, שווייץ, אוסטרליה, קנדה, ארגנטינה, וברזיל. הדיון בכישרון הטלוויזיה הבינלאומית לסקר אירועים פוליטיים וספורטיביים מתחיל היכן שהוא בראשית שנות ה – 30 של המאה שעברה. למען קוראי הבלוג מצורפים כותרות השערים הקדמי והאחורי של הכרך ה- 11 שהוא פרולוג מורכב של הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

טקסט מסמך : השער הקדמי של הפרולוג המורכב הכרך ה- 12 של הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   טקסט מסמך : השער האחורי של הפרולוג המורכב הכרך ה- 11 של הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם". (התמונות הנוגעות להיסטוריה של הטלוויזיה האמריקנית הן באדיבות שלוש הרשתות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC. התמונה הגרמנית היא באדיבות ZDF. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זהו החלק האחרון שדן במבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978 . היה זה מבצע שידורים טלוויזיוני היולי ומוגבל וקשה לביצוע שהתנהל הרחק מגבולות המדינה בתנאים טכנולוגיים בלתי סבירים לחלוטין, ובתקופה של תקשורת לוויינים בינלאומית בלתי מפותחת. אני חושב שלא הייתי נדרש לכתוב את הפוסטים האחרונים בבלוג הזה שפותחים צוהר טלוויזיוני בינלאומי לקוראי הבלוג הרבים (חלקם חסר ניסיון טלוויזיוני וחסר ידע היסטורי טלוויזיוני ו- לכן הם גם חסרי כל יכולת שיפוט טלוויזיונית) אילמלא הכריז אריה מליניאק ב- 2007 (בשותפות עם יורם ארבל) באוזניו של העיתונאי אהרון ווייסברג, "עשינו טלוויזיה מכלום". הצהרה ספקולאנטית רדודה שאין מאחוריה דבר. להגיד "עשינו טלוויזיה מכלום" זה כמו לומר "אני ואפסי עוד". ברור שהם עשו טלוויזיה אבל לא מכלום. הם היו בשעתו חלק מחוד החנית שלי אולם מאחוריהם ניצבה מערכת עיתונאית וטכנולוגית איתנה ואפקטיבית ! מעט מאוד אנשים יכולים לומר "עשינו טלוויזיה מכלום". בימאי ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היהודי האירי לואיס "לואי" לנטין (Louis "Louie" Lentin) היה רשאי לומר ביום חמישי ההוא ב- 2 במאי 1968 בשתיים בצהריים בתום השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מצעד צה"ל בירושלים : "עשינו טלוויזיה מכלום". הכרזתו הלא צנועה ההיא של אריה מליניאק ב- 2007 היא בגדר קשקוש מוחלט. 

אני שב אפוא לתיאור נוסף של מבצע השידורים הטלוויזיוני של מונדיאל ארגנטינה 1978. (25.6.1978 – 1). אף על פי כן ולמרות שפקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה כתובה, יצאנו לדרך ארוכה מישראל לארגנטינה מבלי ששידורי אליפות העולם בכדורגל עדיין מובטחים לצופי הטלוויזיה בישראל. ניתן היה להתיר  את הקשרים הסבוכים ולפרק את מוקשי השידור רק ב- בואנוס איירס עצמה. זה היה סיכון מחושב שארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקח על עצמו מפני שסמך עלי. רק שנינו ידענו שלא כל המוקשים בדרך זרועת המהמורות הזאת פורקו. סלע המחלוקת רווי דינמיט היה נעוץ בהחלטה סופית של הקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי (EBU Operation Group – Argentina 78) לשדר את כל 38 המשחקים של הטורניר על לוויין התקשורת האטלנטי ה- Major. לרוע המזל ובשל התפתחות טכנולוגית איטית של "בֶּזֶק" תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים של מדינת ישראל בעמק האלה כלל לא הייתה מקושרת אליו. הדרך היחידה לפתור בעיות מהסוג הזה היא להיות נוכח בשטח, בארגנטינה. אי אפשר להתיר בעיות ולפרק סוגיות כל כך מורכבות מהמשרד בירושלים. הטיסה עם צוות השידור שלי מנתב"ג ל- בואנוס איירס הייתה כמו מסע לקצה העולם. היה לנו Over night בפרנקפורט בגרמניה. משם טסנו למדריד, המשכנו לברזיל, ערכנו חנייה קצרה בריו דה ז'אניירו לצורך התרעננות, ואח"כ הנחיתה בבואנוס איירס. 38 שעות לקח לנו להגיע לבואנוס איירס מנתב"ג. כעבור שעות ספורות כבר הייתי בעבודה יחד עם חבריי במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) החדש שהקימה הטלוויזיה הארגנטינית באזור פִיגוּארוֹאָה אַלְקוֹרְטָה  (Figueroa Alcorta) בבואנוס איירס. אני מוצא בעבודת התחקיר את יומן המסע של ההפקה הרחוקה בבואנוס איירס בטרם תחילת המשחקים.

טקסט מסמך : 29 במאי 1978. מונדיאל ארגנטינה 1978. דף מיוֹמָן המסע של ההפקה בבואנוס איירס וההיערכות של צוותי השידורים שלנו בטרם תחילת המשחקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הכרזה הרשמית של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הגרפיקה הארגנטינית משלבת את שמחת הניצחון במשחק הכדורגל עם תחילת עידן המחשבים. (באדיבות FIFA ו- 7 ATC ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראשי פרקים קצרים.

מס' 1. ביצועיה של רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC.

מס' 2 . לא ניתן היה להעביר את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 78' מבואנוס איירס לאולפן בירושלים ללא סיועם הנדיב, המקצועי, והיעיל של היהודי – ארגנטיני מאכסימו גארפינקל, המכסיקני אמאורי דאומאס, וגב' מנואלה פורטאדו מפורטוגל. פילוסופיית השידור של ה- EBU מארגנטינה לאירופה פוגעת קשה ביכולת השידור של טלוויזיה הישראלית הציבורית (חברה מלאה ופעילה באיגוד השידור האירופי). המנהלים שלי : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה, חיים יבין מנהל החדשות, ואלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט.

רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC ששימשה Host broadcaster  בינלאומי של שידורי המונדיאל שידרה ב- 1978 בשָחוֹר/לָבָן. כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מצאתי שם תפישת  שידור מיושנת, טכנולוגיה רעועה, ושידורי חדשות בליווי מוסיקה. משהו שהזכיר את סגנון הקרנת יומני "כרמל" ו- "הרצליה" בבתי הקולנוע שלנו בעידן טרום הטלוויזיה במדינת ישראל. רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 המארחת (Host broadcaster) הייתה ערוץ שידור פוליטי שציית ציות עִיוֵור לשלטון החונטה הצבאית בראשותו של נשיא המדינה חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה. למבקר מבחוץ נראה היה שהחיים ב- בואנוס איירס בירת ארגנטינה עיר מדהימה בגודלה ויפהפייה, מתנהלים על מי מנוחות. ברחובות פְלוֹרִידָה ו- לָאבָאזֶ'ה ששכנו ליד אזור המגורים שלנו במלון פלאזה" באזור סַן מרטין של העיר, פרחו החיים 24 שעות ביממה. סעדתי פעם ארוחת ערב מאוחרת ברחוב פלורידה יחד עם המפיק – בימאי ואיש הטלוויזיה הגרמנית מר הורסט זייפארט. כל החנויות ברחוב שקקו חיים והיו פתוחות עשרים וארבע שעות ביממה. המוני אנשים הסתובבו בשדרות קוריינטס. הם קנו בשתיים, שלוש, וארבע לפנות בוקר בגדים, ספרים, מצרכי מזון, ומה לא. בשלוש לפנות בוקר עמדו אזרחי בואנוס איירס בתור להצגות הקולנוע. מחזה הזוי כמעט. הרי רוב בני האדם חולמים בשעות האלה את חלומותיהם הנעימים ביותר. מרכז ברודווי בלֵב מנהטן בניו יורק נראה שומם בהשוואה ללֵב אזור סַאן מרטין של בואנוס איירס. בואנוס איירס אימצה את סיסמתה של תל אביב, "עיר ללא הפסקה".

מתחת לפני השטח הייתה התמונה שונה. אנחנו לא היינו מודעים אז בביקורנו הקצר ב- 1978 בארגנטינה למעשי הזוועה של השלטון הצבאי נגד אזרחי המדינה. אירוח המשחקים במדינה הענקית הסבו הפסדים ענקיים של כ- 750.000000 (שבע מאות וחמישים מיליון) דולר לממשלת ארגנטינה, אך החונטה הצבאית ראתה בהם מבצע לאומי פופולארי שאמור לשרת את מטרותיה ולהביא להזדהות של כל שורות העם הארגנטיני עם שליטיו. נבחרת הכדורגל הלאומית של ארגנטינה הייתה אהובה מאוד על העם. הכדורגל בארגנטינה הוא דת והשחקנים  אלילים. הזדהות האומה עם שחקניו של המאמן הלאומי סזאר לואיס מנוטי הייתה טוטאלית ואפפה את כל שדרות החברה הארגנטינית. קשה להאמין לאיזו הערצה אלילית זוכים שם השחקנים. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי מקרוב.

טקסט תמונה : זהו סזאר לואיס מנוטי (Cesar Luis Menotti) מאמנה בן ה- 35 של נבחרת ארגנטינה ב- 1978. הוא היה הרבה יותר ממאמן. הוא היה מנהיג. היה לו רק חיסרון אחד, הוא עישן כמויות אדירות של סיגריות בשרשרת. (7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנת 1975 החלו ההכנות וההיערכות המעשית של רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC שנועדו לתת פתרון כיצד לכסות את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל בצורה הטובה ביותר. הוחלט בדרג ממשלתי עליון לבנות ב-בואנוס איירס מרכז טלוויזיה בינלאומי חדיש בצבע שיפיק וישדר לעולם , ויפעל בנפרד ממרכז הטלוויזיה הישן ששידֵר עדיין בשחור / לבן. ההפקה הבינלאומית נתפשה כמשימה לאומית. ארגנטינה נדרשה לעמוד בסטנדרט שידור בינלאומי שהציבו זה מכבר שתי רשתות הטלוויזיה הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF בהפקת מונדיאל 1974 ואולימפיאדת מינכן 1972. משימה כלל לא פשוטה עבור הארגנטינאים. ארגנטינה קיבלה סיוע טלוויזיוני ענק בן 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר מממשלת מערב גרמניה. מומחי ומהנדסי הטלוויזיה הגרמניים של רשתות ARD ו- ZDF, עזרו להקים בשדרת פיגורואה אלקורטה (Figueroa Alcorta) בבואנוס איירס מרכז שידורי טלוויזיה מודרני יפהפה המשדר את הסיגנל שלו ב- 625 PAL B, שיטת הצֶבַע הגרמנית המתקדמת והמדויקת אז בכל תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית (Phase Alternation each Line). זוהי שיטת שידורי טלוויזיה בעלת האיכות החדה והברורה ביותר שהייתה נהוגה כבר אז במרבית מדינות אירופה וגם בישראל . בשיטת שידור זאת קיימים 625 קווי סריקה ו- 25 פריימים בשנייה. שיטת 625 PAL הייתה טובה יותר משיטת הצבע הצרפתית 625 SECAM ולבטח טובה יותר משיטת הצבע האמריקנית 525 NTSC. מרכז הטלוויזיה הארגנטינית ברחוב פיגוארואה אלקורטה נחשב לאחד החדישים והמצוינים מסוגו בתבל. הורסט זייפארט הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972 היה זה שלימד והעביר לבימאי ניידות השידור הארגנטיניות השתלמות מקצועית רחבה. תורה שדנה בעקרונות הבימוי והכיסוי הטלוויזיוני של משחקי הכדורגל הנהוגים באירופה.

מונדיאל ארגנטינה 1978 תוכנן להתחיל ביום חמישי – 1 ביוני 1978 ולהסתיים ביום ראשון – 25 ביוני 1978. לטורניר הגמר העפילו 16 נבחרות. שיטת המשחקים בשלב השני הייתה בדיוק כמו במונדיאל הקודם ארבע שנים קודם לכן במערב גרמניה ב- 1974. כמו בעבר הן הוגרלו לארבעה בתים מוקדמים, בהם המשחקים נערכים בשיטת ליגה בת סיבוב אחד. זה היה שיבוצן בבתים המוקדמים.

בית א'                       בית ב'                        בית ג'                    בית ד'

ארגנטינה                מערב גרמניה              ברזיל                        הולנד

                             (אלופת העולם מ- 1974)                                     (הפיינליסטית מ- 1974)

איטליה                    פולין                          אוסטריה                    פרו

צרפת                      טוניס                         ספרד                        סקוטלנד

הונגריה                  מכסיקו                       שוודיה                        איראן

הוועדה המארגנת המקומית ו- FIFA קבעו ששתי הראשונות בבתים א' ו- ג' ושתי השניות בבתים ב' ו- ד' יוצרות בית A חדש , ושתי הראשונות בבתים ב' ו- ד' יחד עם השניות בבתים א' ו- ג', יוצרות בית B חדש. לשלב השני בבית A העפילו איטליה, אוסטריה, גרמניה המערבית והולנד העפילו לבית A, ונבחרות פולין, פרו, ארגנטינה וברזיל נכנסו לבית B. גם כאן התקיימו המשחקים בשיטה של ליגה בת סיבוב אחד, והמדורגות ראשונות בכל בית העפילו למשחק הגמר. כזכור היו אלה נבחרות ארגנטינה והולנד. היה חשוב לי להסביר את שיטת המשחקים למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. שלב הכרחי בבניית לוח השידורים ותכנון כמות המשחקים המועמדים לשידור ישיר. בארגנטינה נערכו 38 משחקים כמו במונדיאל הקודם שנערך במערב גרמניה ב- 1974. שיטת ארגון המפעל הייתה דומה והוועדה המארגנת המקומית פיזרה אותם בחמש ערים ושישה אִצטדיונים. בואנוס איירס (היו לה שני אצטדיונים גדולים, ריבר פלייט ו- וֶולֶז סארספילד), מאר דל פלאטה, רוסאריו, קורדובה, ומנדוסה. חמֵש שעות הפרידו בין שעון ישראל לבין שעון ארגנטינה . כלומר, אם שעון ישראל הצביע על השעה 12.00 הרי שבארגניטנה הראו המחוגים את השעה 07.00. נקבעו שלושה זמנים מרכזיים בהם יתקיימו המשחקים. 13.45 שעון ארגנטינה (18.45 שעון ישראל) . הזמן השני הראשי נקבע ל- 16.45 שעון ארגנטינה (21.45 שעון ישראל). בשעה הזאת התקיימו תמיד שני משחקים במקביל. הזמן השלישי נקבע כאמור ל- 19.15 שעון ארגנטינה ( 00.15 שעון ישראל), בו התקיים רק משחק בודד ותמיד בהשתתפות ארגנטינה. כל ששת משחקי ארגנטינה בשלב הראשון והשני של האליפות נקבעו להתחיל בשבע ורבע בערב שעון מקומי. חצות ורבע על פי שעון ישראל. ארגנטינה היא מדינה שבה הכדורגל הוא סוג של דת. האומה הארגנטינית מעריצה וסוגדת לאלילי הכדורגל שלה. הייתי שם וראיתי זאת מקרוב . משחק ערב בודד של המדינה המארחת ארגנטינה נותק משאר המשחקים ע"י הוועדה המארגנת המקומית, והיה אמור לגרוף צפיית שיא בארגנטינה ועִמה רייטינג חסר תקדים והכנסות מפרסומות. להפרדה הייתה מטרה נוספת. שלטון ה- "חונטה" הצבאית בראשותו של הדיקטטור חורחה רפאל ווידלה ביקשה למַקֵד את תשומת לב האומה כולה בנבחרת הכדורגל הלאומית באמצעות מסך הטלוויזיה ובכך להסיט אותה מדאגות אחרות. ארגנטינה הדיקטטורית הייתה מדינה קלוקלת ומושחתת (!).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן התיר לי לשדר ישיר לישראל 21 משחקים, לרבות שלושת המשחקים הליליים של ארגנטינה בשלב המוקדם, ולהקליט את 17 הנוספים בירושלים. ערוץ הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 נמנע מעריכת תקצירים יומיים של המשחקים.  ארבע שעות אחרי נחיתת המטוס שהביא אותי ואת צוות השידור שלי לבואנוס איירס היפה היינו כבר כולנו בעבודה. רכב ההפקה ששכרתי הסיע אותנו לרגע למלון שלנו PLAZA באזור סאן מרטין כדי לעשות את ה- Check in הנדרש ומשם נסענו ישירות ל- IBC מרכז השידורים הבינלאומי החדש בצבע בפיגורואה אלקורטה. הטלוויזיה הארגנטינית המיושנת כמעט בכל פרמטר אפשרי שידרה עד אז בשחור / לבן . לִבּי היה כבד עלי. הייתי מוטרד מאוד מבעיות התקשורת הלוויינית הבינלאומית המוגבלת שלנו שטרם נפתרו. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מיסד כאמור פילוסופיית שידור מארגנטינה שפגעה קשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשעה שהחליט לנַתֵּב את כל 38 השידורים הישירים רק ללוויין ה- Major האטלנטי שלרוע מזלי תחנת הקרקע שלנו בעמק האלה כלל לא הייתה מחוברת אליו. אנחנו היינו מקושרים כידוע רק ללוויין האטלנטי ה- Primary בלבד. עלויות השימוש בלווייני התקשורת הבינלאומית מארגנטינה היו יקרות. תמורת עֶשֶר הדקות הראשונות שולם סכום של 1500 דולר ובעבור כל דקה נוספת 45 דולר. הסכומים המצטברים הגדולים האלה מתחלקים שווה בשווה בין משתתפי השידור ה- Multilateral (רבי משתתפים). אנחנו היינו אמורים לשאת בהוצאות האלה לבד מפני שלא היו לנו שותפים נוספים על לוויין ה- Primary האטלנטי.

בנוסף לכל הצרות הטכנולוגיות והכספיות נחסם לוויין ה- Primary שהיה אופציית השידורים היחידה שלנו מארגנטינה לישראל, בשתי נקודות זמן  קריטיות בשעות קיומם של המשחקים עצמם, ע"י שני ביולטינים טלוויזיוניים יומיים קבועים של מקבצי חדשות (SIN) בני חמש עשרה דקות כל אחד ששודרו מליסבון – פורטוגל בשפות הספרדית והפורטוגזית , ויועדו לרשתות הטלוויזיה של דרום ומרכז אמריקה. המגזינים האלה הופקו ושודרו באחריות OTI, גוף שידור בינלאומי ציבורי בדומה ל- EBU האירופי המאגד בשורותיו את מדינות דרום ומרכז אמריקה. מקום מושבו במכסיקו סיטי. הביולטינים האלה שודרו חמֵש פעמים בשבוע (למעט ימי שבת וראשון) ופעמיים ביום. הם נתקעו כעצם בגרוני.

הייתי חייב להתיר את הפלונטר הבינלאומי הזה כדי לקדֵם את מערכת השידורים של הטלוויזיה הישראלית . שתי פיגורות טלוויזיה בינלאומיות ידועות שֵם הופקדו על שידור קבצי החדשות של ה- SIN מליסבון למכסיקו סיטי. המכסיקני אָמָאוֹרִי דָאוּמַאס (Amauri Daumas) היה אחראי על שידורי הביולטין הזה מטעם OTI, ובפורטוגל הפיקה את השידור הזה בעבוּרוֹ גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ (Manuela Furtado) המקסימה מרשת הטלוויזיה הפורטוגלית הממלכתית RTP. שניהם היו אדיבים מאוד כלפי בשיחות הטלפון הארוכות ממשרדי מחלקת הספורט בירושלים לפורטוגל ומכסיקו. הם התייחסו בכובד ראש לבקשתי המפורשת לשָנוֹת את מועדי שידור של הביולטינים כדי לאפשר לנו לשָדֵר ללא הפרעה מארגנטינה על לוויין ה- Primary. הם היו מלאי רצון טוב אך לא הבטיחו לי להצליח בהזזת ה- SIN מתחומי זמן שידור הנחוצים לנו. זה לא היה דבר של מה בכך לשנות אז ב- 1978 סִדרי עולם מן הסוג הזה של הזזת משדרים בינלאומיים למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ הייתה הראשונה למצוא זמני לוויין חלופיים. אַמָאוֹרִי דָאוּמַאס נזקק לזמן ממושך יותר כדי לתאם את החלטת השינוי והיה חייב להיוועץ עם עמיתיו ברשתות הטלוויזיה של מדינות דרום ומרכז אמריקה. הוא הסכים לתת את תשובתו הסופית רק עם בואי המתוכנן לארגנטינה היכן שהוא לקראת סופו של חודש מאי 1978. זה היה זמן קצר ביותר לפני משחק הפתיחה בין אלופת העולם גרמניה המערבית לבין פולין שנקבע ליום חמישי – 1 ביוני 1978 באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס. הייתי במצוקת שידור גדולה וחשפתי אותה בפני אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. לא יכולתי עדיין לפתור את המחסור העצום בתקשורת הלוויינים בין ארגנטינה לישראל.

טקסט תמונה : זהו תרשים השידור הלווייני המקורי שהכנתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ב- 1978. הוא נלקח מספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 78'. הספר שנכתב כפקודת מבצע צבאית שרד את מאורעות הזמן ונותר בשלמותו. הבעיה הראשית שלנו הייתה נעוצה בעובדה ש- EBU  (איגוד השידור האירופי) החליט מראש להעביר את כל השידורים מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי (A4AF – 2) כאשר לתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה לא היה קשר אִתּוֹ. מפני שלא היינו מחוברים כלל ללוויין הזה נאלצנו להשתמש בלוויין ה- Primary האטלנטי (A4AF – 1 ) שימוש Unilateral. לרוע המזל הלוויין הזה היה תפוש ע"י מגזין החדשות הדו יומי, ה- SIN, שנשלח מפורטוגל לרשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל – ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זמן רב ומאמץ עצום הוקדש על ידי בבואנוס איירס למציאת פתרונות טכנולוגיים הולמים כדי להעביר בהצלחה ראשית דבר את 21 השידורים הישירים של משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מתחנת הקרקע הארגנטינית בַּאלְקָארְסֶה (Balcarce) לעבר תחנת הקרקע שלנו בעמק האלה . זה היה מרוץ נגד הזמן. חששתי שמאמץ ההפקה שלי יהיה על חשבון תפקידי כעורך התוכן , על חשבון האחריות הכללית הנוגעת למיומנות המקצועית וההרמוניה בצוות, וארגון שני השדרים דן שילון ויורם ארבל. הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מורכבת ומסובכת מאוד וגזלה ממני זמן רב. זאת הסיבה שבכל רשת טלוויזיה מתוקנת קיימת הפרדה ברורה בין דֶרֶג ההפקה לדֶרֶג העורך. במבצע שידורי ארגנטינה 1978 נשאתי באחריות שני התפקידים האלה יחדיו. בהיותו מודע היטב למורכבות והמסובכות של הפקת ארגנטינה 1978 ובעיקר לקושי הנעוץ בתקשורת הלוויינים ובעייתיות העברת השידורים מארגנטינה הרחוקה לירושלים , ביקש ממני אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לשמור על קשר ישיר עמו ולדווח לו על כל התפתחות. זה היה אומנם קיצור דרך (חובת הדיווח הראשונה שלי בהיררכיה הטלוויזיונית הייתה למנהל החדשות חיים יבין) אך חידוש מפליג עבורי מפני ששרר בינינו בימים ההם Distance עצום. כמנהל הטלוויזיה הוא היה כמו חצי אלוהים בשבילי. לא דיברתי עמו מעולם בעבר. אפילו לא חצי מילה למרות ששימש כמנהל הטלוויזיה כבר חמש שנים . הייתי אז בורג קטן במחלקת הספורט של אלכס גלעדי. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נחשב בימים ההם למנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית בעל אוֹטוֹרִיטָה שנהנה מכבוד רב והערכה גדולה שרחשו לו פיקודיו, אם לא הערצה. בדרך הדיווח הזאת זאת עקף את מנהל חטיבת החדשות חיים יבין שהיה המנהל והבוס הישיר שלי אולי מפני ששם לב שחַיִים יָבִין נמנע מ- ליטול כל אחריות בתכנון והפקת משדר מונדיאל ארגנטינה 1978. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית פתח ערוץ הידברות ישיר עמי ושבר את כללי ונְהָלֵי הדיווח המוסכמים ברשות השידור, דבר לא מקובל בימים ההם.

חיים יבין לא גילה כל עניין בתכנון והפקת מבצע שידורי ארגנטינה 78'. הוא לא התעניין, לא שוחח עמי וגם לא עם אלכס גלעדי לפני. הוא לא שאל שאלות, לא תיחקר אותנו, ולא העניק שום גיבוי. מאום. הוא לא עשה זאת מרוע לב אלא מחוסר יוזמה מפורשת שלו ואולי אדישות. בעת המחקר וחיפוש המסמכים הנוגעים להפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 אני מוצא שאת דו"חות הסיכום של מבצע השידורים הטלוויזיוני המורכב שחיברתי עם שובי ארצה מבואנוס איירס לירושלים, הגשתי לאלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט ולארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה, אך לא לחיים יבין. חיים יבין מעולם לא טיפס לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים שם הייתה ממוקמת חטיבת הספורט. אלכס גלעדי ואנוכי הבנו שהאיש פשוט מנותק מהאירוע. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עסקה במבצע שידורים בינלאומי פופולארי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית בן יותר מחודש ימים, בו נעשים מאמצים גדולים להביא 21 שידורים ישירים (מתוך 38) מארגנטינה הרחוקה לישראל, אך אותו זה לא הטריד יותר מידַי. לאחר שאלכס גלעדי וארנון צוקרמן הטילו עלי את התפקיד לשמש עורך ומפיק של מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 ביקשתי את חיים יבין לשלוח יחד עִמִי לארגנטינה צוות צילום שלנו, בנימוק כלהלן : "גם ללא השתתפות ישראל במפעל היוקרתי תהפוך ארגנטינה למרכז העולם למשך חודש אחד ותהיה מלאה בסיפורים שיעניינו את הצופים בישראל". חיים יבין מיהר להשיב לי : "אתה ואלכס גלעדי כרגיל מגזימים, מדובר בס"ה בכדורגל". צוות הצילום שנחשב למותרות בטלוויזיה לא אושר. בכך יצר חיים יבין תקדים שיוסף "טומי" לפיד ז"ל השתמש בו במונדיאל ספרד 1982. "לא היה לכם צוות צילום בארגנטינה 1978 ולכן גם לא יהיה לך צוות צילום במונדיאל ספרד 1982. לא צריך חדשות מהכדורגל. תסתפק  ב- 25 השידורים הישירים שאני נותן לך מספרד", שח לי יוסף "טומי" לפיד כעבור ארבע שנים בהיותו מנכ"ל רשות השידור. חיים יבין היה קריין בחסד אך לא מנהיג שידור (על פי תפיסתי) על פי מידותיהם של דן שילון ואלכס גלעדי. התייחסותו של חיים יבין לשידורי הספורט בימים ההם הייתה סוג של התנשאות. הקשר ומגע העבודה עִמו היה אפסי. זאת לא הייתה מנהיגות שידור. ככה אלכס גלעדי ואנוכי חשנו. העניינים החשובים בעיניו כמנהל חטיבת החדשות היו אלה שעסקו בתחומי הביטחון, חוץ, כלכלה וכּנֶסֶת ישראל. שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית לרבות אלה של מונדיאל ארגנטינה 1978, למרות שהיו המורכבים והמסובכים ביותר וגם היקרים ביותר והיוקרתיים ביותר, והנצפים ביותר, נחשבו לנחותים ולא חשובים כל עיקר. אם לא סבר כך הרי שנהג כך. אחרת כיצד ניתן להסביר את חוסר ההתעניינות המקצועית שלוֹ בנו ובתוכן השידור שאנחנו מציעים לוֹ. חיים יבין היה הבוס הישיר שלנו ונתן לאלכס גלעדי ולי להבין היטב היכן מקומנו ואפוא אנחנו ניצבים בסולם העדיפויות שלו כמנהל חטיבת החדשות. על פי הבנתנו זאת הייתה שיטה. תפישת עולם שלוֹ. בעיני רבים נוספים בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית נחשבו שידורי הספורט מאכסימום כמו אופיום להמונים. מדהים. שידורי הספורט לא העסיקו את חיים יבין יותר מידי וגם לא את מרבית אנשי חטיבת החדשות שלו. לא מן ההיבט התוכניתי ולא מן ההיבט הטכנולוגי והארגוני. גם לא שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. הוא פשוט לא דיבר אתנו ולא החליף מילה בנושא. ל- וָואקוּם הזה חדר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. הרי מישהו היה צריך לנהל אותנו ולקבל את ההחלטות הסופיות כבדות המשקל. אלכס גלעדי ואנוכי חשנו והרגשנו זאת על בשרנו.

בבואנוס איירס סיפרתי לאלכס גלעדי שמנהל חטיבת החדשות חיים יבין אפילו לא נפרד מאתנו ולא איחל לנו שום ברכת הדרך טרם יציאת משלחת השידור לדרכה הארוכה לארגנטינה 1978. זה היה מביך, תמוה, וגם מוזר. "…עזוב את חיים יבין. אנחנו לא מעניינים אותו, לא עכשיו וגם לא בעתיד, דבר ישירות עם ארנון צוקרמן…", אמר לי אלכס גלעדי לפני טיסתו לארגנטינה ובטֶרֶם חבירתו ל- Operation group של ה- EBU בעיר רוסאריו. אלכס גלעדי ידע שיחסי חטיבת הספורט באחריותו עם חטיבת החדשות הוא מאבק מתמשך וקומולאטיבי שלא התחיל אתמול ולא יסתיים גם לאחר שובו מארגנטינה. חטיבה ו/או מחלקת הספורט כפי שכינה אותה אלכס גלעדי הייתה על פי ההיררכיה הרשמית ברשות השידור בסך הכל "דֶסְק" (Desk) כמו "דֶסְקִים" אחרים בחטיבת החדשות שחיים יבין היה הבוס שלה במשך שלוש שנים מנובמבר 1977 עד נובמבר 1980. "דֶסְק" הספורט למרות ההפקות רבות ההיקף וכמות השידורים העצומה שלוֹ, ארצית ובינלאומית, לא היה מעולם מחלקה עצמאית. אלא "ֶדְסק" שהוא אקוויוולנט לאחרים בחטיבת החדשות כמו דֶסְק הכלכלה, הדֶסְק הערבי דֶסְק הכנסת, דֶסְק התרבות, דֶסְק לענייני חברה ורווחה, ועוד – וכפוף ישירות למנהל חטיבת החדשות. אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הנפלא בעל יצרים חייתיים של מפיק פעל בדרכו שלו. הוא החליט כבר מזמן שהמשעול בו צעד והפילוסופיה והשיטה שלו חשובים מהפירמה והמוניטין של חיים יבין. כך גם פעל.

טקסט תמונה : חיים יבין ב- 1978. לאלכס גלעדי ולי הייתה תחושה מובהקת שהבוס הישיר שלנו החליט ל- הניח את מחלקת הספורט סמוך לשלב התחתון ביותר בסולם העדיפויות של חטיבת החדשות. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1978. ראה בהתנכלותו של מנהל החדשות חיים יבין למחלקת הספורט בשנים 1980 – 1977, התנכלות אישית כלפיו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי איש טלוויזיה מוכשר, בעל יכולות, מתכנן וביצועיסט מהדרגה הטלוויזיונית הגבוהה ביותר, וגם שטוף אמביציות, הרגיש שחיים יבין לא "שַם עליו". לא מפני שמנהל החדשות היה איש רע באופיו, אלא בגלל שחיים יבין לא הבין במאום בהפקה הכול כך מורכבת ומסובכת של האירוע, וגם לא העניק לשידורי ארגנטינה 1978 חשיבות יתירה בלוח המשדרים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יחסיו המקצועיים של אלכס גלעדי עם חיים יבין בשלוש השנים 1980- 1977 בהן שימש מנהל החטיבה תורגמו למעין קרבות אינטרסים של שידורים, מסכת מורכבת, שהפכה בסופו של דבר למחלוקת קשה כמו "מלחמה" בין השניים. צריך לזכור כי ב- 1978 היה לאלכס גלעדי מעמד רם ברשות השידור כמפיק טלוויזיה בכיר, אפילו ברמה בינלאומית. אלכס גלעדי שימש מפיק מִשְדָר הבחירות המוצלח לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 בטלוויזיה הישראלית הציבורית (בו קנה חיים יבין את המוניטין שלו כקריין כמי שניסח את המונח הפוליטי "המהפך") וגם מפיק בעל שם בינלאומי של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22 – 19 בנובמבר 1977. עכשיו כמנהל "דֶסְק" הספורט בחורף 1978 רחש אלכס גלעדי הערכה מקצועית מִזערית בלשון המעטה לבוס הישיר שלו חיים יבין בימים ההם. הוא היה פגוע ממנו פגיעות מצטברות והבין שחיים יבין מצֵר את צעדיו לא במקרה אלא על פי שיטה מחושבת מראש. מחלקת הספורט נתפשה כעוֹל והפקותיה כמטרד. אלכס גלעדי חש ש- "דֶסְק" הספורט הונח סמוך מאוד ליד השָלָב התחתון בסולם העדיפויות של החטיבה. הוא הרגיש מתוסכל, כועס, וגם ממורמר. אלכס גלעדי לקח זאת אישית. לאחר שלוש שנים בהן כיהן חיים יבין כמנהל חטיבת החדשות והיה הבוס הישיר שלו, פירש אלכס גלעדי את יחסו אליו כהתנכלות מכוונת. הייתי שם לידו וראיתי זאת במו עיניי. שוחחנו על כך לא אחת. למרות שהיה "רק" מנהל מחלקת הספורט קינן באלכס גלעדי קורטוב של מנהיגות. הוא היה יָזָם בטבעו ששאף כל הזמן להשתפר וביקֵש  כל העת לשנות את המצב הקיים כאלטרנטיבה לסטטוס קוו קיים ויָרוּד בטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא אהב ולא מצא חן בעיניו. היה לאלכס גלעדי חזון שידור אך הוא הלך במידה כזאת או אחרת נגד הזרם. הוא היה טוב ומוכשר מידי. ככל שהרחיק לכת ואמביציות השידור שלוֹ התרחבו צבר יותר מתנגדים בתוך הרשות הציבורית וביקורת על השינויים שאותם רצה לחולל.

הפקת שידורי הטלוויזיה של חטיבת הספורט בראשות אלכס גלעדי את טורניר הכדורסל הקדם אולימפי בשווייץ במאי 1980 (בטרם אולימפיאדת מוסקבה 1980) בהשתתפות נבחרת ישראל, נתקלה בקשיים , והביאה לפיצוץ אטומי בינו לבין הבוס הישיר שלו. ההפקה נעשתה מירושלים. טורניר הכדורסל הזה לא עניין את חיים יבין ואלכס גלעדי חַש זאת על בשרו. ב- 22 במאי 1980 חיבר אלכס גלעדי מסמך חריף מאין כמותו אודות יחסיו עם חיים יבין הנוגע לאחת מהפקות הספורט הבינלאומיות שחיים יבין לא החשיב. אם לרדת ליתר פרטים בנושא השנוי במחלוקת, היה מדובר כאמור הטורניר הקדם אולימפי בכדורסל שנערך בערים נוישאטל וג'נבה בשווייץ בהשתתפות נבחרת ישראל. כרגיל , נבחרת ישראל אכזבה את הטלוויזיה ואוהדיה ברחוב הספורטיבי. היא הפסידה לצרפת 85:81, הפסידה לפולין 89:74, הפסידה לצ'כוסלובקיה 90:78, והפסידה גם לספרד בתוצאה 100:89. הנבחרת הישראלית ניצחה נבחרות חלשות כמו טורקיה, אוסטריה, שוודיה, וגרמניה ושבה מובסת הביתה. היא לא העפילה לאולימפיאדת מוסקבה 1980 שכזכור הוחרמה מאוחר יותר ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין וע"י הוועד האולימפי הישראלי. אך גם אלכס גלעדי הובס בטורניר הזהה ע"י ההיררכיה הבכירה ממנו בטלוויזיה, ושב בידיים ריקות למשרד שלו בקומה החמישית. הוא החליט לכתוב בעקבות השתלשלות העניינים את הגיגי ליבו למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני. מכונת ההדפסה הישנה במשרד חטיבת הספורט הנפיקה מכתב נִרְגָן ונרחב בין שני עמודים אותו שיגֵר אלכס גלעדי באמת ללא כחל ושרק למנהל הטלוויזיה. המסמך מעיד היטב מה חשב ומה הייתה דעתו של ראש "דֶסְק" הספורט בטלוויזיה על הבוס הישיר שלו מנהל החדשות שלוֹ. התיעוד האותנטי נשמר. המסמך איננו דבר רכילות אלא מסביר את האמביציות ששוררות בתעשיית הטלוויזיה באשר היא, ולעיתים רבות יוצרות מחלוקות גם בין ידידים ועמיתים למקצוע.

טקסט מסמך : 22 במאי 1980. (עמוד מס' 1 מתוך 2). מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני. "השתוללותו של מנהל חטיבת החדשות שכל שצעק כל הזמן הוא, שלא מעניינים אותו שידורי הספורט המטופשים, שאינם אלא בזבוז כסף, אינם אלא עדות לשנאה התהומית של חיים יבין כלפי וגם כלפי העובדים במחלקתי . סיכומו של אותו יום , הודעתו של חיים יבין ליצחק גליקסברג, "כל אנשי הספורט דפרים והעומד בראשם הוא הדפר הראשי". זה הכינוי לו זכו האנשים שבזיעתם הקנו לחטיבת החדשות חלק נכבד מהישגיה", כתב אלכס גלעדי את דעתו על חיים יבין למנהל הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 במאי 1980. (עמוד מס' 2 מתוך 2). מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני. "רק אלה שמשכילים לזכור יכולים להעריך. תכונה כזאת אינני מוצא בראש חטיבת החדשות בנוכחי ואין לי לכן כל ציפיות. יתירה מזו : הערכתו או אי הערכתו חשובים בעיניי כנבלת הצבוע. אשר לי אישית בלעתי כבר הרבה צפרדעים מדו פרצופו של חיים יבין, אך מאחר שטובת הטלוויזיה (וגם טובתי האישית) עמדה לנגד עיניי – הבלגתי", הוסיף אלכס גלעדי במכתבו למנהל הטלוויזיה אודות התנהגותו של חיים יבין כלפי מחלקת הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 18 באוקטובר 1980 שלח אלכס גלעדי המתוסכל עוד מכתב מחאה למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני נגד חיים יבין הנוגע להקצאת אמצעי עריכה VTR לתוכנית "מבט ספורט". הוא חש מקופח. "למרות הוראת העדיפות הכתובה של מנהל הטלוויזיה הוציא מנהל החדשות הוראה אחרת . בדם לבי אני כותב לך ובפעם האחרונה מבקש פתרון הולם", כתב בכתב ידו.

טקסט מסמך : 18 באוקטובר 1980. אלכס גלעדי מפנה בדם ליבו את זעמו כלפיי הבוס הישיר שלו חיים יבין מנהל חטיבת החדשות. חודש וחצי אח"כ בדצמבר 1980, נטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בשכונת רוממה בירושלים. אלכס גלעדי נותן לבוסים שלו להבין מה דעתו ומה הוא חושב עליהם. כך אני פירשתי את התמונה, ואחריות הפרשנות רובצת עלי (לא על אלכס גלעדי). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי סבל מקשיים מקצועיים רבים בתקופת שלטונו של חיים יבין בחטיבת החדשות בשנים 1980 – 1977. חד משמעית. זה מצא את ביטויו במכתבי המחאה הקשים ששיגר למנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני. (מכתבים ומסמכים נוספים של מר אלכס גלעדי לחיים יבין וגורמים בכירים נוספים בטלוויזיה וברשות השידור, מופיעים ב- 13 ספרי הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" בה דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה אותה לאורכה ורוחבה). זאת הייתה תקופה לא קלה עבורו. הוא היה המפיק הנבון בהא הידיעה בבניין אבל לא זכה להערכה הראויה. אלכס גלעדי היה הראשון בימים ההם שהגה יחדיו עם מהנדס הטלוויזיה את השימוש ב- Character Generator (מדפיס כתוביות אלקטרוניות בעברית) בתוכניות הספורט בשעה שחטיבת החדשות השתמשה עדיין בשיטה הידנית בהורדת אותיות Letra set בצבע לבן על נייר בריסטול שחור. השימוש ב- Character Generator היה חידוש מפליג, יעיל, וגם מהיר. אלכס גלעדי ומהנדס אריה מולצ'ינובסקי אימנו והדריכו בעצמם שתי נשים צעירות ירושלמיות, מירה הראל ורוזי קוקה, בשימוש במכשיר האלקטרוני הנחמד הזה. פתאום התברר שמחלקת הספורט מקדימה טכנולוגית בשנות דור את חטיבת האם שלה. בכל שידורי הספורט הישירים והמוקלטים בצבצו לפתע האותיות האלקטרוניות הלבנות. ברור שאלכס גלעדי הסתובב במסדרונות בגֵו זקוף. הוא היה מפיק פנטסטי ללא מתחרים. שחקן שח מט שראה כמה מהלכים קדימה מראש. רב אומן שרשות השידור לא ידעה לשמור עליו ונתנה לו ללכת בדצמבר 1980 לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי גב' מירה הראל  נערת ה- Character Generator הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אשת טלוויזיה יעילה, מוכשרת, ובלתי נשכחת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי גב' רוזי קוקה שהגיעה לטלוויזיה הישראלית הציבורית זמן קצר לאחר מירה הראל, ונחשבה לנערת הקרקטר השנייה. גם היהא הייתה מוכשרת ויעילה, ונותרה בלתי נשכחת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זאת הייתה האווירה המתוחה ששררה בין חטיבת הספורט וחטיבת החדשות. לכן הקמת ערוץ תקשורת ישיר והידברות בלתי אמצעית ביני לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 78', בכל זמן שאחפוץ היה הכרחי. הוא נוצר שלא כמקובל בהיררכיה הקיימת אך היה נדרש כדי להאיץ את מהירות הטיפול וכדי לקבל את האישורים המתאימים לפתרון הבעיות הסבוכות שעדיין ניצבו בפני ההפקה. היא לחלוטין לא הייתה גמורה. לא כל הקצוות נקשרו. טסתי לארגנטינה באיחור רב מבלי שיש עדיין בידי פתרון מניח את הדעת לבעיית תקשורת הלוויינים ולהבאתם ארצה של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 בשידורים ישירים, כפי שתוכננו על ידי במקור בפקודת המבצע – ספר השידור.

קשה להאמין אבל זה היה המצב. הגענו לבואנוס איירס בשבת – 27 במאי 1978 בצהריים (שעון ארגנטינה) סחוטים ועייפים. הטיסה לקצה העולם התארכה לכדי 38 שעות, מנתב"ג לפרנקפורט, משם לרומא, אח"כ למדריד, חציית האוקיינוס האטלנטי לריו דה ז'אניירו, והנחיתה הסופית בבואנוס איירס. הסוגיה המורכבת של תקשורת הלוויינים בין בואנוס איירס לירושלים טרם נפתרה. ה- EBU החליט זה מכבר להשתמש אך ורק בלוויין האטלנטי ה- Major בעוד תחנת עמק האלה שלנו הייתה מקושרת ללוויין ה- Primary בלבד. ניגוד אינטרסים משווע בין ה- EBU Operation Sports Group Argentina 78 לבין הטלוויזיה הישראלית שהייתה חברה מלאה (Active member) בשורות ה- EBU. ציפיתי בעיניים כלות לפגישה עם אמאורי דאומאס. מישהו מ- OTI הציע לי להמר : "קח את השידורים כמו שהם. ה- SIN יפריע לך רק לדקות ספורות. מכסימום תקליט ותשָדֵר את השערים אם יהיו בכלל בסוף השידור הישיר שלך. קח את המזל שלך. זה עדיף עַל לא כלום", אמר לי. דחיתי אותו על הסַף. מטורף מי שמהמר בעסקי טלוויזיה. מְהַמֵר טלוויזיה הופך למפסידן נִצחי חסר תקנה ואני מכיר כמה מהם. גם השידורים בטלוויזיה עובדים על פי חוקי מֶרְפִי, על אחת כמה וכמה בעת שיקולים לא הגיוניים. מי שרוצה להַמֵר שילך לעבוד בקָזִינוֹ. שידורי הספורט בטלוויזיה פועלים על עיקרון התכנון המדויק לטווח ארוך. אין מקום ליד המקרה. אין מקום לחיש גד, אין מקום למתפשרים, אין מקום לוויתורים מטופשים, ואין מקום לסמוך על הסלוגן הרברבני, "אל תדאג – יהיה בסדר". 

אינני יכול שלא לציין את תחושת החרדה שליוותה אותי בכל מהלך הטיסה הממושכת. חשתי את גודל האחריות הרובצת על כתפי. זוהי מעמסה שלא ניתן לחלוק אותה. מאידך מילא אותי כעס רב על יציאתנו המאוחרת מהארץ, ועל צֶמֶד הטכנאים (מצטיינים במקצועם) היושב לידי עכשיו בטיסה והאחראי על העיכוב. "עם כל הכבוד וההערכה, הכוח העומד והמצוי בידיהם הוא רב מידי", חשבתי לעצמי. ארבעת הימים שנותרו עד למועד השידור הראשון של טקס הפתיחה ומשחק הפתיחה של אלופת העולם מערב גרמניה נגד פולין הם בהחלט מועד קָצָר מידַי ולא סביר כדי למצוא את הפתרונות לאין סוף של בעיות טכנולוגיות שליוו את ההפקה וכדֵי להיערך בזמן וכדי להפיק בהצלחה מבצע שידורים בסדר גודל של משחקי גביע העולם בכדורגל. רק עם הגיעי לשטח, למוקד ההתרחשות ב- בואנוס איירס, הצלחתי להבין במדויק את פילוסופיית התקשורת הלוויינית של ארגנטינה לאשוּרָה. 7 ATC קבעה כי חברת ENTEL הלאומית הארגנטינית (ראשי תיבות של Empresa Nacional de Telecomunicaciones) הארגנטינית (מקבילה לחברת "בֶּזֶק" שלנו בישראל) תספק במקביל במהלך האליפות רק שלושה Feeds (סיגנל שידור) לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major. כבר הוסבר קודם לכן כי שני הלוויינים האטלנטיים האלו ה- Primary  ו- Major באחריות COMSAT האמריקנית, ממוקמים בגובה של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ מעל קו המשווה, בין יבשות אפריקה ודרום אמריקה. שיגורם מהקרקע כפוף לחישובים מתמטיים ופיסיקאליים מדויקים. לווייני התקשורת חייבים לנוע בחלל במהירות קבועה וזהה לזאת של מהירות התנועה הסיבובית של כדור הארץ. מהירויות התנועה בחלל של שני הגופים האלה, כדור הארץ והלוויין, שוות לחלוטין. מפני שלווייני התקשורת נעים באותו המסלול ובאותה המהירות בה נע כדור הארץ בציר המעגלי הקבוע שלוֹ, נמצאים הלוויינים כל הזמן כאילו "באותו המקום" יחסית למיקומו של כדור הארץ. מיקומם "הקבוע" והגבוה הופך אותם "לתחנות מִמְסַר" יעילות, הקולטות ומשדרות את התמונה והקול (Receive + Transmit) עבור כל תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים הממוקמת על פני כדור הארץ, ואשר להן יש קשר עַיִן עִם הלוויינים האלה המשייטים בשמיים. זה כל הסוֹד. לווייני התקשורת האלה שתופעלו ע"י COMSAT לא יועדו ב- 1978 אינם רק להעברת שידורי טלוויזיה. כל אחד מהם נשא עליו בימים ההם טכנולוגיה של תקשורת בינלאומית ענפה הכוללת כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) קווי טלפון וקווי מחשבים לעומת שני טרנספונדרים בלבד המיועדים לצורכי שידורי הטלוויזיה. Transponder הוא יחידת שידור בעלת פס רחב מאוד המותקנת על לוויין התקשורת ותפקידה להעברת סיגנלים של טלוויזיה.

תּכנון מערכת השידור הלוויינית הבינלאומית של ENTEL – ארגנטינה היה מורכב. ENTEL ביקשה לנַתֵּב בכל מקרה שני סיגנלים מקבילים של שני שידורים במונדיאל 1978 המתקיימים באותה שעה לכיוון לוויין ה- Major  בשיטת שידור PAL 625 (לעמק האלה לא היה כאמור כל קשר אליו), ואילו אחד משני הסיגנלים המקבילים האלה ינותב אל לוויין ה- Primary שלנו אליו מחוברת עמק האלה, והוא ישודר בשיטת השידור האמריקנית NTSC 525 המקובלת בארצות מרכז ודרום אמריקה. הסיגנל השני "שירד" בתחנות הקרקע של Berceney בצרפת ו- Buitrago בספרד הוחזר ללוויין ה- Primary לאחר שומר באירופה משיטת השידור PAL 625 ל- NTSC 525 הייתי יכול לעשות כבר עבודת דוקטורט בתקשורת לוויינים. [1]. המצב ברגע זה היה שאנחנו מקבלים את סיגנל השידורים שלנו לא רק ללא Back up, אלא גם בשיטת שידור שאיננה מתאימה לנו. ב- Master Control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ניצב אז רק Converter Optical ישן, הממיר שיטת שידור באיכות טכנית גרועה. אותו הקונברטור שהשתמשנו בו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אז מוסד עני ונחות מבחינה טכנולוגית. תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה דמתה בכישוריה לטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה הייתה אמורה לשרת . שני הגופים לא היו ערוכים כראוי כדי להתמודד עִם מבצעי שידור מורכבים כאלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- "בֶּזֶק" נעדרו תשתיות טכנולוגיות הכרחיות כדי להתעסק ברצינות עם שידורי כדורגל ישירים מקצה העולם ועל מנת להעבירם ארצה לטובת משלם האגרה. חלק מהאינפורמציה הטכנולוגית המורכבת והמסובכת הזאת והנתונים הכפופים לה פשוט לא ידעתי לפני יציאתי לארגנטינה. הקדשתי כמויות של זמן ומחשבה בירושלים לפרשת  הלוויינים. סברתי לתומי כי ניתן לגייס את ה- EBU לפחות למשחקים הבודדים. פשוט לא הייתי מודע לעובדה היסודית שהחלטת ENTEL – ארגנטינה לפצל את שני הסיגנלים ל- Major ואחד ל- Primary, היא החלטה שאיננה ניתנת לשינוי. אם היה נערך סיור קדם הפקה קצר שלנו במקום בטרם המשחקים, הייתי מקצֵר מאוד את הדרך לפתרון הבעיה. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הפעיל כמובן לחץ כבד על ENTEL ארגנטינה ליצור Back up  (תימוכין) לסיגנל השידורים הישירים שלוֹ המועברים ללוויין ה- Major. למעשה חפפה בקשת אירופה את רצונם הכֵּן של מומחי התקשורת הארגנטיניים להעניק תימוכין לכל הסיגנלים המתנקזים  ל- Balcarce תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים של ארגנטינה ומשם נשלחים אל שני הלוויינים האטלנטיים. ארגנטינה פנתה למדינות דרום אמריקה האחרות כדי לבדוק אפשרויות מעשיות לשיתוף פעולה תקשורתי ביניהן. הם ראו בצדק בהענקת התימוכין לסיגנלים שלהם צורך חיוני וחשוב ביותר. מכל האמור לעיל הוברר שרק תחנת הקרקע ללוויינים של צ'ילה בימים ההם , הממוקמת על החוף המערבי של יבשת דרום אמריקה מסוגלת לגבות את הסיגנלים המשודרים לכיוון לוויין המייג'ור. לסיגנל השידור שנשלח ללוויין ה- Primary לא היה גיבוי. העובדה הזאת לא הייתה ידועה לי. הייתי תמים לחשוב ש- EBU ילך עִמי על המשחקים הבודדים המשודרים על לוויין ה- Primary ללא גיבוי מתאים (Back up).

עד עצם היום הזה רצות לי אותן התמונות לפני יותר מ- 44 שנים כיצד אני שובר את ראשי על המדוכה בירושלים, מבלי לדעת את העובדות האמיתיות בשטח הארגנטיני. היכולת הטכנולוגית של גיבוי השידורים לאירופה רק על לוויין ה- Major ע"י תחנת הקרקע הצ'יליאנית הייתה נהירה היטב לאנשי הקבוצה המבצעית של איגוד השידור האירופי, בראשה ניצבו בּיל ווֹרְד (Bill Ward) הבריטי והספרדי מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero). יכולת הגיבוי הצ'יליאנית ללוויין ה- Major בלבד הייתה הסיבה ש- EBU החליט להשתמש רק בלוויין הזה לצורך העברת שלושת הסיגנלים לאירופה, הן של המשחקים הכפולים והן של המשחק הבודד. זה נשמע פשוט וטריוויאלי וניתן לפתרון קל היום אך היה מאוד מורכב בימים ההם. עוד באותו ערב ההגעה לבואנוס איירס, לאחר ההתמקמות במלון שלנו "פְּלָאזַה" סַאן מרטין (באזור יוקרתי בבירה הארגנטינית ליד רחובות לָאוַואזֶ'ה ופְלוֹרִידָה), וסיור העבודה וההתמקמות בפיגורואה אלקורטה, ביקשתי להיפגש עם מר מאכסימו גארפינקל (Maximo Garfinkel) יהודי – ארגנטיני שנשא במשרה החשובה של מהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה, וכפי שהתברר גם ציוני חם ואוהד שרוף של מדינת ישראל.

שילמנו לחדר במלון 90 (תשעים) דולר ללילה. הון עתק בימים ההם. כרגיל נכפינו ללון בזוגות על פי הנחיות הקיצוץ והחיסכון של רשות השידור. שיטת הלינה הזוגית במבצעי השידור הגדולים והממושכים הייתה המצאה ייחודית של יצחק לִבני מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלוֹ ישראל דוֹרי. הלינה הקבוצתית במסעות לחו"ל הייתה ריטואל ומסורת מקודשת. כמו בשירות מילואים. שום רשת שידור עולמית אחרת לא כפתה על שליחיה ללון בזוגות. אין דבר כזה . בן זוגי היה מַחְמוּד אָבּוּ – בָּאקֶר, שַדָּר הספורט בשפה העַרבית. יורם ארבל התגורר בחֶדֶר משותף עם איציק גליקסברג, צמד הטכנאים חבר איש לרעהו. רק דן שילון השַדָּר הבכיר שוּכַּן בחדר לבדו על פי הוראת מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. הוא היה מורם מהצוות.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. זהו היהודי – ארגנטיני ציוני חם בנפשו, איש נפלא בעל ידע ויכולות טכנולוגיות מרשימות מאסימו גארפינקל המהנדס הראשי של התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה ENTEL. תרומתו להצלחת ההפקה הכול כך מורכבת והרחוקה ממדינת ישראל היא לעולם בלתי נשכחת עבורי. (התמונה אדיבות פאביאן גארפינקל בנו של מאכסימו גארפינקל. ארכיון יואש אלרואי).                                                                                   

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. מאסימו גארפינקל (ממושקף במרכז) בפרזנטציה תקשורתית  של ENTEL  בבואנוס איירס, ערב תחילת טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. (התמונה באדיבות משפחת גארפינקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום מנוחה קצרה התוודעתי למהנדס התקשורת הארגנטיני מאסימו גארפינקל. מאסימו גארפינקל היה יהודי ציוני חַם (כמו כל יהודי ארגנטינה) איש שקשור מאוד בכל נימי נפשו למדינת ישראל. בן אחיו שהה אז במחנה עבודה בקיבוץ אלומות בעמק הירדן. יצאנו לאכול "אַסָאדוֹ" (Asado) במסעדת בשרים ידועה על גדות נהר הריבר פלייט. מעולם לא שמעתי עד אז על המונח הגסטרונומי הזה, "אַסָאדוֹ". בפעם הראשונה בחיי גם ראיתי כיצד מכינים בארץ ה- "פַּמְפָּס" רחבת הידיים כריכים בהם מונחים בכפיפה אחת נקניק סלאמי וגבינה צהובה. מאסימו גארפינקל הבהיר לי בשיחתנו פרטים סתומים רבים הנוגעים להפקה המורכבת והמסובכת וגם רחוקה מאוד ממדינת ישראל. אילו פגשתי אותו חצי שנה קודם לכן הייתי פותר בקלות את כל בעיות התקשורת הלוויינית הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. ארגנטינה היא ארץ הבשר. פולחן ה- "אסאדו" בבואנוס איירס. לסטייקים הארגנטיניים המצוינים יצא שם דבר ומוניטין בינלאומי בכל רחבי העולם. (באדיבות לשכת העיתונות של ארגנטינה ו- 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מַאסִימֹו גָארְפִינְקֶל התוודה בפני וסיפר לי בשלווה את האינפורמציה הנוגעת לתקשורת הלוויינית הבינלאומית הקונקרטית הזאת : "הטלוויזיה הארגנטינית איננה מסוגלת להעניק יותר משלושה סיגנלים בעת ובעונה אחת כפי שנקבע בתכנון המקורי". הוא אמר זאת מפורשות. ברגע הראשון זה נשמע מדהים. אנחנו לא ידענו זאת וגם לא שמענו את האינפורמציה הזאת מאנשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בבואנוס איירס. המהנדס הראשי של התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה פרש לפני תוכנית חסויה בדבר שיגור סיגנל רביעי ללוויין ה- Primary האטלנטי שלנו באמצעות מָשְדֵר חירום של ENTEL ארגנטינה (משרד התקשורת הארגנטיני), שיופעל במשך שעתיים רק למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ה- Feed הרביעי הזה יוכל להיות מוּזָן באינפורמציה שידור PAL 625 הנוחה לנו ו/או בשיטת השידור בצבע 625 SECAM, (ראשי תיבות של Sequentielle Couleur Avec Memoire), שיטת השידור הצרפתית להעברת שידורי צבע שהייתה נהוגה בימים ההם בצרפת, וגם ב- ברה"מ ומדינות מזרח אירופה שהשתייכו אז לאיגוד השידור המזרח אירופי O.I.R.T. מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל העניק לי ברוב אדיבותו את זכות הבחירה. זה היה נחמד מצִדוֹ אך עניין שיטות הצבע של ה- PAL ו- SECAM לא שינה לנו דבר מפני שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ממילא בימים ההם בשחור/לָבָן. יכולתי אפוא לרתום לחלק מהשידורים של הסיגנל הרביעי את שתי הרשתות הצרפתיות TF- 1 ו- A2 F  ששידרו מארגנטינה בשיטת ה – SECAM שלהם וע"י כך להוזיל בעוד משהו את העלויות הכספיות שלנו.

מהנדס התקשורת היהודי – ארגנטיני מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל גם העניק לנו הנחה משמעותית בעלויות ה- Up Link של Entel argentina (משרד התקשורת של ארגנטינה) תגבה מרשות השידור הישראלית סכום של 540 דולר בלבד תמורת עֶשֶר הדקות הראשונות של השידור הלוויני במקום 1400 דולר כמקובל בשידורים בינלאומיים, ו- 18 דולר לכל דקה נוספת של השידור במקום 45 דולר כנהוג", הבטיח לי, בעוד אנו נוגסים בעונג בסטייקים העסיסיים של ה- "אָסָאדוֹ". הוא עמד בדיבורו. זו הייתה חוויה גדולה לפגוש אותו ולהיעזר בידע העצום שלו ובשירותיו כמהנדס התקשורת הבינלאומית של ארצו. מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל הבלתי נשכח חסך לרשות השידור ממון רב, בהתחשב בעובדה, שכמעט כל השידורים מארגנטינה לישראל נקבעו מראש כשידורי טלוויזיה Unilateral (משתתף יחיד), ולכן היו יקרים מאוד. הודיתי לו מקרב לבי. הזמנתי אותו לבקר בישראל והבטחתי לו לקבל אישית את פניו ולערוך לו סיור בן שבוע בשם רשות השידור ברחבי מדינת ישראל מרמת הגולן ועד אילת. לפני שנפרדנו שלף מארנקו את כרטיס הביקור שלו ואמר לי  בזו הלשון : "מר יואש אלרואי, שמור זאת אצלך. אם יהיו בעיות אל תהסס להתקשר אליי".

טקסט מסמך : 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78' . זהו כרטיס הביקור של מהנדס שירותי התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה מאכסימו גארפינקל , יהודי ציוני ואוהד גדול של מדינת ישראל. בספריית העבודה שלי במשרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים הצטברו אלפי כרטיסי ביקור. זה היה לבטח אחד החשובים שבהם. תרומתו של מאכסימו גארפינקל להצלחת העברתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 לצורכי הקלטה של מונדיאל ארגנטינה 78', מבואנוס איירס לירושלים, היא בלתי נשכחת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשמתי את סיכום הפגישה עם מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל ודיווחתי מייד לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, שחלק חשוב מבעיית התקשורת הלוויינית מארגנטינה נפתרה בסיועו הנדיב של מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל. נותרה לפני המשימה השנייה לפגוש את המכסיקני אַמָאוֹרִי דַאוּמָאס מזכ"ל OTI כדי לשמוע מה יש בפיו בנוגע לפינוי SIN ביולטין החדשות הבינלאומי (ראשי תיבות של South America International News) המשודר מהטלוויזיה הציבורית הפורטוגלית RTP אל מרכז הטלוויזיה של OTI באמצעות לוויין ה- Primary האטלנטי "שלנו" בתקופת משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978.

טקסט מסמך : מונדיאל ארגנטינה 1978. הערות ליומן המסע. סיכום הפגישה עם מאסימו גארפינקל המהנדס הראשי של ENTEL בטרם תחילת המונדיאל. הוא העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה והמרודה % 50 הנחה בתשלום עבור שירותי התקשורת הלווייניים. מייד העברתי את פרטי נושא השיחה וסיכומה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שלישי – 30  במאי 1978 נפגשתי בבואנוס איירס לארוחת עֶרֶב במסעדה איטלקית עם המכסיקני מר אָמַאוּרִי דָאוּמַאס האדיב מנכ"ל OTI. הוא נתן לי מייד תשובה חיובית וסופית, ואמר בשמחה, "…מר יואש אלרואי מאמצי נשאו פרי. OTI וויתרה לטלוויזיה הישראלית לחלוטין על הסְפּוֹטִים של ה- SIN  לאורך כל תקופת המשחקים של מונדיאל ארגנטינה 1978…". לוויין ה- Primary פנוי עכשיו עבורך בכל תקופת האליפות". שוב צלצלתי לארץ לארנון צוקרמן ובישרתי לו כי משימת שִחרוּר הלוויינים הושלמה, אך 21 השידורים הישירים ו- 17 המוקלטים יתבצעו ללא Back up (תִּימוּכִין). זה היה המיטב שאפשר היה לעשות בימים ההם ועלה לרשות השידור בשתי ארוחות ערב וכמה סובנירים נחמדים שלנו. ארנון צוקרמן קיבל את בשורות הצלחת ההפקה הרחוקה בשוויון נפש. כ- פסע היה בין הצלחתה לכישלונה הגמור. הוא היה איש כה מופנם שבקושי אפשר היה לדובב אותו דרך הטלפון . הוא נשאר בדרך כלל קר רוח (כדרכו). הפליא אותי שמחד וויתר על עמדת התיווך בהיררכיה המקובלת בינו לביני והסיר ממנה את חַיִים יָבִין על מנת לקבל את תמסורת האינפורמציה שלי ישירות אליו, ומאידך איננו מפגין עניין יתר בהפקה המסובכת, איננו מתעניין בפתרונות שהשגתי, איננו סקרן, ולא שואל שאלות שנוגעות להפקת מונדיאל ארגנטינה 1978, ואפילו לא מסוגל לומר מילה אחת תודה. ייתכן ודמותו של המפיק הגדול אלכס גלעדי צצה לפתע בשיחות הטלפון שקיבל מקצה העולם והתייצבה ביני לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן לכשעצמו לא התמצא כהוא זה בתקשורת הלוויינים המסובכת. אני חושב שזאת הסיבה בגללה סמך עלי לחלוטין. זאת הייתה ההפקה הבינלאומית הראשונה שלי בסדר גודל עצום שכזה כזה – כמנהיג, מנהל, מנווט, מפיק, מוביל, ועורך. האמת, ארנון צוקרמן לא עניין אותי עוד בעֵת שהותי בבואנוס איירס. עכשיו משהוסרו מכשולי התקשורת הלוויינית הבינלאומית היה צריך לעטוף את ההפקה שנולדה בצֶמֶר גֶפֶן. המתינו לי מהמורות רבות בהמשך הדרך.

טקסט תמונה : קיץ 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78' . זהו הפתרון הטכנולוגי והתרשים המקורי שלי כפי שהצבתי אותו על מפת תקשורת הלוויינים בין בואנוס איירס לירושלים ב- 1978. השרטוט הזה הועבר לידיעתו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סיגנל השידורים של כל המשחקים הגיע מבאלקארסה לעמק האלה בשלושת שיטות השידור של Pal , Secam , ו- NTSC, אבל בסופו של דבר הוא הגיע. זה היה הרע במיעוטו. הייתי מסוגל עכשיו להעביר לירושלים את כל 21 המשחקים המתוכננים לשידורים ישירים עם קולותיהם של דן שילון ויורם ארבל. (השרטוט מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 1978. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הציבור יזכור את שני שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל ארגנטינה 1978 דן שילון והוותיק ויורם ארבל הטירון. גורלו של הפרשן יוסף "יוסל'ה" מרימוביץ' שעשה את עבודתו בהתנדבות עתיד היה להישכח. כבר לא זוכרים אותו. רמת השידור הישיר ומוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה עוד אבן יסוד, נדבך נוסף בפירמידה הכללית שהמשיכה להיתמר מעלה. הכדורגל בארגנטינה הוא דת במגרש ומחוצה לו. צריך להיות שם כדי לחוות את ה-חווייה ולהבין את מורשת הכדורגל הארגנטיני. ארגנטינה ניצחה במשחק הגמר את הולנד 1:3 לשמחתם וגאוותם העצומה של תושבי המדינה. בשעה שנשיא ארגנטינה הדיקטטור הֶעָרִיץ וראש החונטה הצבאית חורחה רפאל ווידלה העניק את גביע העולם לקפטן דניאל פאסארלה, הוא והשלטון הטוטליטארי שלו צברו מוניטין אזרחי.

סיכום ארוך ומפורט של מבצע השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבואנוס איירס את 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. דמותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים שלאחר מכן.

מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל הארגנטיני והמכסיקני אמאורי דאומאס היו שני אנשי תקשורת עלומי שֵם בישראל, אך הם אלוּ שהצילו את שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי. נדיבותם המקצועית אִפשרה לצופי מדינת ישראל לצפות במשחקי גביע העולם על פי התּכנון המוקדם שלי וסדר העדיפויות שלי שנקבע עוד בשהותי בישראל. אני זוכר שבטרם תחילת המשחקים נסעתי לשדה התעופה הבינלאומי של בואנוס איירס כדי לקבל את פניו של דן שילון שהגיע מניו יורק. אינני יודע אם דן שילון שמח בכלל לראות אותי בבואנוס איירס בתפקיד המפיק והעורך הראשי ומנהל המִפְעַל הזה של שידורי מונדיאל ארגנטינה 78'. הוא היה רגיל לראות במחוזות הבינלאומיים הללו את אלכס גלעדי. לפתע פגש אותי. דָן שִילוֹן היה אמור לשָדֵּר בתוך יממה וחצי את טֶקֶס הפתיחה ומשחק הפתיחה. נסעתי ברכב ההפקה לנמל התעופה הבינלאומי של ארגנטינה כדי לקבל את פניו. ערכתי לו סיור קצר ב- IBC ב-פִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה ואח"כ שכרתי לו מונית ושלחתי אותו לנוח במלון שלנו בסַאן מרטין. הוא היה היחיד שזכה "למותרות", כלומר, לדוּר בגפו בחדר במלון על פי הרשאה של ארנון צוקרמן ומכיוון שהיה השַדָּר הראשי שלי במונדיאל ארגנטינה 1978. הצמדתי לו את הטכנאי מוֹרִיס בַּרוּךְ בעמדות השידור באִצטדיונים. בֵּנִי עוֹרִי איש מחלקת הספורט שלנו שהגיע על חשבונו לארגנטינה שימש עוזר שַדָּר של יורם ארבל וגם מעֵין חצי מפיק שלוֹ. זאת הייתה תגבורת חשובה. בני עורי נחשב על ידי במשך שנים רבות לעיתונאי חרוץ ואחראי, ותחקירן מצוין שעשה עבודתו נאמנה מאחורי הקלעים. אהבתי אותו בשל היותו ידען מופלג אך איש צנוע ו-עניו שמוכן תמיד להגיש עזרה. אינני יודע כיצד יורם ארבל היה מסתדר בלעדי העזרה הלוגיסטית של בני עורי ברחבי ארגנטינה הענקית. אני קוטע כאן את הדיווח אודות הפקת מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. השאר מסופר בהמשך פוסט מס' 887 וכמובן בסֶפֶר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים, הקרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם".

תוספת הערה א' : כפי שאמרתי בתחילה, אינני יודע אם הייתי נדרש לכתיבת כמה מהפוסטים הללו אודות ההפקה ה- היולית, הבראשיתית, והבלתי מפותחת הזאת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1970, אילולא הייתי נתקל בהצהרה של מר אריה מליניאק בפני אהרון ווייסברג ב- 2007, "עשינו טלוויזיה מכלום" . כזכור הבהרתי בבלוג הזה בזמנו כי הכרזות טלוויזיוניות בסגנון הזה "עשינו משהו מכלום" שמור רק לאנשי הדור ההוא של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. לבאים אחריהם היה כבר במה להיאחז. הפרק הגדול של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ו- EBU) את מונדיאל ארגנטינה 1978 מופיע בשלמותו ובפרוטרוט בשני ספרי הסדרה רחבת ההיקף "הפקות חובקות ארץ ועולם" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן".

תוספת הערה ב' : בנובמבר 1980 סיים חיים יבין את כהונתו בת שלוש שנים כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ממש באותו הזמן צירפה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את אלכס גלעדי לשורותיה כשחקן חיזוק תמורת משכורת עתק. כשחיים יבין שמע ש- NBC (ולפניה CBS) מתעניינות באלכס גלעדי כשחקן חיזוק הוא אמר, אולי פלט את הטקסט כלהלן : "…אם כך מצבן רע…" במובן השלילי של הפרשנות. אולם עיון קליל בניסוח הזה מראה כי הטקסט המדובר הנ"ל הוא בעל משמעות כפולה, גם חיובית. ב- 22 בדצמבר 1980 ערך אלכס גלעדי בחסות NBC מסיבת פרידה ענקית במלון "דן אכדיה" בהרצליה מ- כור מחצבתו, הלא היא הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאות אנשים הוזמנו ובאו לחלוק כבוד לאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר הפורש ממנה בדרכו לקריירה פנטסטית ןמשגשגת ב- NBC. בין מאות המוזמנים היה נוכח גם חיים יבין. חיים יבין היה החונך והמורה של כולנו. הוא לא נטר טינה ולא שמר שנאה לאיש. עבור רבים מאתנו וגם לי היה כאָב. כמו אבא. הוא הבליג. ראיתי במו עיניי אז באותו הערב של 22 בדצמבר 1980 במלון "דן אכדיה" כיצד הוא לוחץ בחוֹם את ידו של אלכס גלעדי ומחבק אותו ואף מאחל לא הצלחה מְירָבִּית בדרכו החדשה. רבים נטו לחשוב כי בחלוף שנה אחת, אולי פחות, NBC תתייאש ותשיב את אלכס גלעדי במהרה בחזרה לחיקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מתברר שלא. אלכס גלעדי עשה ועודנו עושה קריירה נפלאה ומשגשגת מזה 40 שנים ב- NBC. תשאלו את הבוס שלו בחטיבת הספורט של הרשת מר דיק אברסול (Dick Ebersol). רשת NBC האריכה לו את חוזה העבודה האישי שלו עמם פעם אחר פעם במשך ארבעה עשורים.

טקסט תמונה : 22 בדצמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מלון "דן אכדיה" בהרצליה פיתוח. נשף הפרידה של אלכס גלעדי (בן 38, בתמונה) מהטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו לשורות NBC האמריקנית. מאות אנשים באו להיפרד מאלכס גלעדי מגדולי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. בתמונה, נראה אלכס גלעדי (מימין) נפרד ממזכירתו גב' רחל ברכה. משמאל, יורם ארבל מנחה הטקס. (באדיבות רודולפו כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 בחודש דצמבר של שנת 1980. מלון "דן אכדיה" בהרצליה פיתוח. נשף הפרידה של אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו לשורות NBC האמריקנית. איש NBC מר דוֹן וִויר מסביר לקהל הרחב מדוע החליטה רשת NBC לחזק את שורותיה ולרכוש את מר אלכס גלעדי. משמאל, יורם ארבל מנחה הטקס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין או כפי שרבים מכנים אותו "מר טלוויזיה" התמנה ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לאחר לא מעט לבטים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , באביב 1986. הוא היה הבוס שלי בשתי הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והמוּנְדוֹ – בַּאסְקֶט של ספרד 1986. יַחַסוֹ אלי באופן אישי ולשידורי הספורט באחריותי היה יותר מ- קורקטי. לא אמביוולנטי. תומך. אני זוכר שעם שובי לירושלים בתום שהייה של חודש וחצי ב- מכסיקו סיטי במונדיאל מכסיקו 1986 מצאתי על שולחני כמה מילות הערכה ושבח ממנו וגם ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת. בתוקף תפקידו כמנהל טלוויזיה הבין כעֵת עד כמה הפקות הטלוויזיה הנוגעות למפעלי ספורט בינלאומיים כמו אולימפיאדות ו-מונדיאלים הם מסובכים ביותר ללא כל השוואה עם הפקות טלוויזיה אחרות. האיש שמנווט את ההפקות צועד כל הזמן ולאורך כל הדרך על תפר דק שמפריד בין הצלחה לכישלון. ה-פרוספריטי ו-שגשוג שידורם של אירועי הספורט הגדולים – המקומיים והבינלאומיים מחו"ל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות, איננו דבר של מה בכך ולחלוטין לא מובן מאליו. ההצלחה לא הייתה מקרית מפני שהיא נשענה ראשית דבר על לימוד יסודי של החומר, תכנונים מפורטים ומדוקדקים לפרטי פרטים והתייעצויות רצופות שלי עם כל הדרגים הרלוואנטיים ובעיקר עם מהנדסי הטלוויזיה בתחום ה- Video והתקשורת, וחשיבה ארוכת טווח זמן רָב מראש בטרם ההסתערות על יעדי השידור. מדובר בהכנה והכשרה אסטרטגיים רוויי עשרות אלפי פרטים של פרויקטים טלוויזיוניים שנעים בחלל ועל פני היבשה. אי אפשר לסיים את הפוסט הזה מס' 887 מבלי להעלות על הכתב את תרומתם הגדולה להצלחת ההפקות של כמה מ-מהנדסי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברמתם הגבוהה כמו : עקיבא מלמד, מיכה לויירר, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, מנחם וולף, אלי רבינוביץ', זאב שטוקהיים, שמואל כהן, מאיר חיימי, אלי קרייתי, אלי בבא (כפול 2), עמירם שטדלר, אבנר מריומה, אריה קולקר, אלכסנדר לבריק, אריה מולצ'ינובסקי, וישי פרנקל ואנשיו במחלקת הפיתוח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. שמות האנשים האלה אינם אומרים דבר לציבור הרחב אך עבורי הם בלתי נשכחים גם בחלוף 46 שנים.

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. זהו מכתב הערכה / צל"ש שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 ומונדיאל הכדורסל ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה / צל"ש שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שתי הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 ושל מונדיאל הכדורסל ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. זהו מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הראשון בהיסטוריה של משחקי ה- NBA על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 887. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. 

[1] ראה מפות תקשורת לוויינים ששרטטתי עבור מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן.

יום רביעי – 17 בדצמבר 1980 זכור לי היטב. הוא שייך לתקופה בה החלה כבר ההיערכות שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה את טורניר מונדיאל הכדורגל 1982 שיתקיימו בתוך שנתיים בספרד. אָלֶכְּס גִלְעָדִי הזכיר לי את דבר הפתק הקטן שכתב לי ב- 1978 בכתב ידו בו הוא ממנה אותי למפיק שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של ספרד 82', מפני שהיה שבע רצון מדרך ההפקה והניהול שלי את שידורי טורניר גביע העולם  בכדורגל – מונדיאל ארגנטינה 1978. בדצמבר 1980 היה אָלֶכְּס גִלְעָדִי כבר בדרכו החוצה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר קריירה מפוארת ב- NBC, אך הפתק ההוא נשמר וזה מה שהיה כתוב בו : "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82'. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת . אלכס גלעדי". בכך העניק לי פרס על אותה הפקת הטלוויזיה ההיא של מונדיאל ארגנטינה 1978, שצעדה על תפר דק שהפריד בין הצלחתה לכישלונה.

טקסט מסמך : פתק הערכה / צל"ש שהעניק לי הבוס הישיר שלי אלכס גלעדי בתום הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. הוא הפקיד בידיי גם את פרויקט מונדיאל ספרד 1982 ולא בידי שום איש אחר בחטיבת הספורט שלו. ברור שבחירתו בי החמיאה לי. ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל החדשות שלו חיים יבין, לא שמעתי דבר. אפס תקשורת. אפס תגובה מהבוס הישיר שלי חיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 4  בדצמבר 1980 שימשתי מנהל מחלקת הספורט כשבוע ימים. ידעתי בפני איזה אתגר טלוויזיוני אני ניצב וכי הדרך ליעד הסופי רצופה מכשולים, מהמורות, ביורוקרטיה כבדה, מְסוּרְבָּלוּת, ומחסור כרוני בכסף. שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון וזה מה שהיה חסר לרשות השידור הציבורית של מדינת ישראל. חוסר ממון, מסורבלות, טכנולוגיה מיושנת, ומאבקים מקצועיים מתישים ללא סוף היו הסיבות שאפפו את פרידת הנצח של אָלֶכְּס גִלְעָדִי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ומרשות השידור, שמונה עשר יום אח"כ ב- 22 בדצמבר 1980. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה עסוק בתכנון והפקת מסיבת הפרידה שלו ממאות ידידיו ברשות השידור. נשף הפרידה הענק עמד להתקיים במלון "דָן – אָכָּדְיָה" בהרצליה ביום שני – 22 בדצמבר 1980 בנוכחות אנשי NBC ובראשם דוֹן וִויר (Don Wear) שחטפו את אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאות אנשים בהם אנשי הטלוויזיה ורשות השידור, עיתונאים ואנשי תקשורת, וספורטאים יידועי שֵם באו להצדיע ולהיפרד מאָלֶכְּס גִלְעָדִי אחד הכּישרונות הטלוויזיוניים הגדולים ביותר שצמחו אי פעם במדינת ישראל. אלכס גלעדי היה בדרכו לעבר קריירה טלוויזיונית מזהירה ב- NBC וגם ב- IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) הוועד האולימפי הבינלאומי. ראשו לא היה עוֹד בענייני הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. התרוצצו שמועות שיִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי רץ עם נייר הבקשה שלי אל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור וביקש את עצתו. הטקסט בכתב ידו ובחתימתו על המסמך "…טוביה, מצטער אין לנו תקציב וכ"א (כוח אדם) לכך…", הסגיר אותו. אינני יודע אם הדבר נכון אך אני יודע שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד האיש הדומיננטי ביותר ברשות השידור לא היה מאוהביו הגדולים של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. בין אם מנהל הטלוויזיה ביקש באמת את עצתו של הבוס הגדול שלו ובין אם לאו הרי שהוא דיבר אפוא מגרונו של המנכ"ל, ומנהל החדשות מגרונו של מנהל הטלוויזיה. לא ייאמן. המסמך לעיל הנושא את תשובותיהם השליליות של מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער מעיד על צרות עין, מסורבלות וההתנהלות מגוחכת של רשות השידור בימים ההם. הייתי המום. פתאום אתה מבין מה צפוי לך בפגישות עם הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הדנות בהפקות הרבה יותר רציניות וגדולות מזאת של מסיבת הפרידה מאָלֶכְּס גִלְעָדִי. ראה הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" ובו הפרק, "אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979".

בפעם הראשונה ניצבתי לבדי מול ההיררכיה הגבוהה ביותר ברשות הלא הוא מנכ"ל רשות השידור בעת הוויכוחים המקצועיים על היקף השידורים. הייתי צריך להתחיל מחדש את מסע השכנוע של ההכרה בחשיבות שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד צינן את התלהבותי. הוא לא אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר ב- 17 בדצמבר 1980 את המשחק הרביעי בקמפיין ספרד 82' בו הביסה פורטוגל בליסבון את נבחרת ישראל 0:3 . שערי התבוסה שודרו באיחור של 24  שעות ב- "מבט". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד פגש אותי למחרת במסדרונות בניין הטלוויזיה ברוממה ומצא צורך להעיר לי בבוטות ובשחצנות הידועה שלוֹ , "…אני מבין את רצונך לשָדֵר ישיר כל דבר שזז…", והוסיף, "…אך אין טעם להוציא כל כך הרבה כסף על כדורגל לא מעניין וכל כך לא חשוב, ובעיקר לאחר שישראל הפסידה…". כאילו הייתי אמור להיות נביא וקבלן ניצחונות. מבלי להמתין לתגובתי המשיך את הליכתו לעבר לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי.

יום רביעי – 25 בפברואר 1981 היה גדוש ספורט. אחה"צ אירחה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורגל באצטדיון רמת גן את נבחרת סקוטלנד עם גדול שחקניה קֶנִי דָאלְגְלִיש. זה היה המשחק החמישי של נבחרת ישראל בקמפיין קדם גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה לשדר ישיר את המשחק הזה מטעמי חיסכון. הוא ראה בכך בזבוז זמן וכסף. הוא לא הסכים לשריין עבורי ניידת שידור ו- 60 עובדים לאירוע כאילו בטל מראש. "…הכוחות אינם שקולים והנבחרת שלנו ממילא תפסיד…", אמר לי והוסיף, "…המשחק הזה חסר ערך ספורטיבי, הסקוטים הרבה יותר טובים מאתנו, צלם את המשחק במצלמת פילם ושדר ממנו קטעים נבחרים ב- "מבט"…". אולם היה לו נימוק נוסף. בתשע וחצי בתום אותה מהדורת "מבט" באותו ערב של יום רביעי – 25 בפברואר 1981 עמדתי לשדר ישיר מסרטוחנבוס בהולנד את המחצית השנייה של המשחק דֶן בּוֹס – מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. "…אי אפשר לשגע את המדינה רק עם שידורי הספורט…", סנט בי, והעדיף בתכנון המוקדם שלי אירוע לילה בשידור ישיר עטוף בסיכויי ניצחון של קבוצה פרטית גם אם קוראים לה מכבי ת"א מאשר תבוסה לאומית אחה"צ. את המצב הצילה שלוחת הטלוויזיה הציבורית של ה- BBC הבריטי בסקוטלנד. חטיבת הספורט שלה ביקשה ממני לסייע לה לשדר ישיר את המשחק המדובר ישראל נגד סקוטלנד מאצטדיון ר"ג לגלזגו והסכימה מייד לקחת על עצמה את כל עלות ההפקה. למרות שסקוטלנד הייתה עדיפה על ישראל וניצחונה לא הוטל בספק איש שָם לא ראה בהתמודדות הזאת חוסר עניין ספורטיבי. השקפת עולמו של מנכ"ל ה- BBC הייתה שונה לחלוטין מזאת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. משחק בינלאומי בהשתתפות הנבחרת הלאומית של סקוטלנד משדרים ישיר apriori, ולא חשוב מאזן הכוחות ו/או שם הנבחרת המתמודדת נגד סקוטלנד וגם לא המוניטין שלה. ה- BBC ניאות לשלם לקופת רשות השידור כ- 6000 (ששת אלפים) דולר והתעקש על שידור ישיר בהיקף מלא לאיים הבריטיים בניגוד ליוסף "טומי" לפיד שלא רצה לשדר אותו בישראל. בדיעבד הוא מימן גם את השידור שלנו שהסתכם בתקציר. בכך סייעה לי הרשת הציבורית הבריטית לשכנע את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בנחיצות צילום המשחק באמצעות ניידת שידור גדולה וארבע מצלמות אלקטרוניות . אני לבדי לא הצלחתי לשכנע אותו. רציתי מאוד לשַדֵּר ישיר את המשחק ישראל – סקוטלנד ב- 25 בפברואר 1981 אך יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מחד ושני אנשי ההתאחדות המנכ"ל יַעֲקב אֶרְאֶל והגזבר נַחוּם צִיפֶּלוֹבִיץ' מאידך, התנגדו לבקשתי . ההתאחדות סברה שהשידור הישיר בטלוויזיה ירחיק את הצופים מהיציעים ודרשה תשלום זכויות שידור עבורו. מנכ"ל הרשות חשב שאין ערך ספורטיבי לשידור הישיר מפני שנבחרת ישראל תפסיד ממילא לקֶנִי דָאלְגְלִיש וחבריו ועל כן אין טעם לשלם אפילו אֲגוֹרָה שחוקה תמורת תבוסה או במקרה הטוב הפסֵד. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לעג להישגי הספורט הישראלי בכלל ולכדורגל הישראלי בפרט. הוא לא הסתיר זאת. יתירה מזאת. הוא עשה זאת בחוצפה ובצורה בוטה וצריך לומר לזכותו גם בגלוי.

ב- 14 בדצמבר 1980 פרסם העיתונאי יִשְרָאֵל פָּז (גולדשמידט) עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" מאמר חריף נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתנכרת לאירועי הספורט החשובים במדינת ישראל והרלוואנטיים למשלם האגרה. כותרת המאמר הייתה, "טלוויזיה מתנכרת" . בסוף המאמר קרא יִשְרָאֵל פָּז תיגר על מדיניות מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד החוסכת בשידורים ישירים של אירועי ספורט רלוואנטיים ונהג כלפיו בלשון בוטה : "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן יוסף לפיד בטלוויזיה". יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד השליך את קטע העיתון הזה לסַל האשפה שהיה מונח ליד שולחנו.

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זהו מאמר של ישראל פז ז"ל בעיתון "על המשמר" התוקף את מדיניות שידורי הספורט והכדורגל של הטלוויזיה הישראלית בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן לפיד בטלוויזיה !". (באדיבות עיתון "על המשמר". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 5 במארס 1981 ספג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ביקורת שידור מכיוון שונה פרי עטו של חבר מערכת "מעריב" דוב גולדשטיין, הנוגע לקטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בתשע בערב לצורך שידור מהדורת "מבט". את ביקורת הטלוויזיה הקונקרטית הזאת הוא דווקא אימץ אל ליבו ולא העז להשליך אותה לפח.

טקסט מסמך : 5 במארס 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. זהו מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל ב- "מעריב" ששינה לעד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לפתע, לאחר הופעת המאמר, הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע ל- "מבט". מהדורת החדשות המרכזית בתשע בערב לא קטעה עוד את מהלך השידור הישיר מהיכל הספורט ביד אליהו. (באדיבות העיתון "מעריב") .

טקסט תמונה : חורף 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. זהו אגף במשרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בשכונת רוממה  בירושלים. בתיעוד הזה אנוכי נראה עם עוזריי בעת הפקת משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל בקמפיין קדם גביע העולם – ספרד 82' . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : העורך בני עורי, אנוכי יואש אלרואי, עוזרת ההפקה ריקי אריכא – רנד, מזכירת ההפקה רוחל'ה ברכה, והמפיק אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מיניתי את נסים קיוויתי לשָדֵר את המשחק ישראל – סקוטלנד שעמד להיערך ב- 25 בפברואר 1981 באצטדיון ר"ג. יחדיו נסענו יום קודם לכֵן לאִצטדיון ר"ג, הוא כדי לבקר באימון הנבחרת הסקוטית ואני כדי להיפגש עם אנשי ה- BBC ועל מנת לעמוד מקרוב על הסידורים וההיערכות הטכנית של ניידת השידור הגדולה שלנו (ה- O.B. הלָבָן) שהעניקה שירותי שידור וצילום בשחור / לָבָן לנו וגם ל- BBC . הצבת ניידת השידור באִצטדיון ר"ג ופרישת הציוד האלקטרוני הייתה בימים ההם בעייתית. מלאכת עבדים. תשתית הטלוויזיה הייתה רעועה מכל היבט שהוא. "הרִיגֶרִים" (פועלים – סבלים) בחורים ירושלמים צעירים וחרוצים חניכי קבוצת אליהו בלולו שהתלוו לניידת השידור האלקטרונית נדרשו למאמץ גופני רב כדי להקים את מגדלי הצילום וכדי לפרוש את המצלמות הכבדות והמסורבלות והכבלים העבים על פני מרחקים גדולים באצטדיון הלאומי שאז הרחב והגדול. הדאגה לביטחון משימת השידור בשל נפילות חשמל באזור הביאה אותי להצמיד שני גנראטורים כגיבוי לניידת השידור הגדולה שלנו, ה- "OB הלבן" (כללה בתוכן 5 מצלמות Video), ו-עדיין כיסתה את כל האירועים במדינת ישראל לרבות אירועי הספורט בשחור / לבן.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. יחד עם ניידת השידור הגדולה (ה- "OB הלָבָן") הבאנו עמנו תמיד בהפקות המורכבות והרגישות ובעת שידורים ישירים גם שני גנראטורים (לצורכי Back up) כדי להתגבר על כל תקלת חשמל אפשרית. זאת הייתה הוראת פק"ל שלי שהכתבתי ו-הוצאתי אותה לכל כוחותיי הפועלים בשטח. למרות שניידת השידור של הטלוויזיה קיבלה את החשמל מלוח חשמל מרכזי באצטדיון ר"ג המחובר לרשת הכללית הרי שאחד הגנראטורים שלנו תמיד פעל במקביל כ- גיבוי. בתמונה נראה הבימאי יואב פלג נושא עמו טייפ 2 אינטשים להקלטת השידור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תדרכתי באצטדיון את אנשי ה- BBC שבאו לארץ ובראשם מר מלקולם קֶלָארְד והסברתי להם את פילוסופיית הצילום והכיסוי שלי במשחק ישראל – סקוטלנד . שרטטתי להם את מערך מיקום חמש המצלמות ואת זוויות הצילום שלנו והצגתי בפניהם את תיעוד הצבת המצלמות באצטדיון ר"ג כפי שבצענו בקיץ 1980 במשחק גמר גביע המדינה שלנו (הפועל כפר סבא – מכבי רמת עמידר 1:4). הם ישבו סביבי קשובים ודרוכים. צריך להבין שהאנשים האלה מה- BBC  בעלי מסורת טלוויזיונית ארוכה היו אלה שכיסו והפיקו את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל שהתקיים באנגליה לפני 15 שנה ב- 1966. לפתע נדרשו להאזין לתדריך של מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעדיין משדרת בשחור/לבן. היו לנו אומנם רק חמש מצלמות אלקטרוניות (והשידור התבצע כאמור בשָחוֹר/לָבָן) אך הם ידעו שיש להם על מי לסמוך והיו שבעי רצון מרצינות ההפקה והכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי. ידעתי טלוויזיה ונשמתי טלוויזיה. הדם שזרם בעורקיי היה דם טלוויזיוני. אנוכי חייב לציין כאן ש-הבימאי הקבוע שלי בימים ההם היה יוֹאָב פֶּלֶג. אי אפשר היה להפסיד עִמו. הוא היה בימאי שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית הטוב ביותר . בדרגה אחת מעל כל בימאי הספורט האחרים.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון ר"ג הישן . זהו חלק מ- מערך מיקום והצבת המצלמות האלקטרוניות שלנו באצטדיון ר"ג רחב הידיים. בצילום הזה נראית המצלמה המובילה (צילומים פתוחים ב- Long Shot) ה ממוקמת ברום אצטדיון ר"ג הישן ומספרה 1 במניין משימות הצילום . מתפעל אותם הצלם קרלוס פופ. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. זהו אצטדיון ר"ג הישן. זוהי מצלמה המובילה השנייה (אחראית על צילומים סגורים יותר ב- Medium Long Shot), נקראת מס' 2. המצלמה הזאת הייתה ממוקמת על גג תא הנשיא ושימשה כ- Back up למצלמה המובילה מס 1 של קרלוס פופ. מתפעל אותה הצלם הוותיק והמצוין שמואל "שמולי'ק" ברעם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אצטדיון ר"ג הישן. מצלמה מס' 3 במערך הצילום של ניידת השידור מוצבת על קו האמצע של כר הדשא. תפקידה ללכוד את מאבקי הכדור ואת התנגשויות בין השחקנים היריבים בצילומי Close ups. כמו כן משמשת מצלמה מס' 3 "מצלמת ראיונות" שמביאה את תגובות השחקנים והמאמנים למתרחש במשחק. הצלם הניצב ליד המצלמה האלקטרונית מסוג Marconi (תוצרת אנגליה) הוא חיים פודגור המצוין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אצטדיון ר"ג הישן. המצלמה הרביעית הוצבה על בימת לפיד משחקי המכבייה בדרום האצטדיון ושימשה כמצלמה אחורית מאחורי השערים. פרישת המצלמות הכבדות והכבלים העבים באצטדיון ר"ג רחב הידיים הייתה עבודה מפרכת ונמשכה כחמש עד שש שעות. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

בסופו של דבר הכול היה כשורה ונמצא תקין , חוץ מאוהדי הכדורגל הסקוטיים הערלים ששתו כמה בירות טובות בתל אביב ולא היססו להפשיל את הסמל הלאומי שלהם, החצאית הסקוטית, כדי לחשוף את מבושיהם. זאת הייתה חוויית המפגש הראשון שלי כאיש טלוויזיה בהיסטוריה ארוכה של מפגשים עם אוהדי הכדורגל הפנאטיים מהאיים הבריטיים, ראשית בישראל ואח"כ ברחבי תבל, במונדיאלים, ו- EURO's. הכדורגל הוא מוצר תרבות אנגלי . גם האוהדים שלוֹ שחלקם הפך במשך השנים לחסרי כל נימוס, אלימים, ברוטאליים, וברבריים הם תוצרת אנגלית. תת תרבות בריטית. רבים נוטים לבַקֵר את תרבות אוהד הכדורגל הישראלי והתנהגותו במגרש. צריך לומר בריש גלי כי צופה הכדורגל הישראלי הממוצע הוא מנומס, עדין, ותמים בהשוואה למקבילו האנגלי. אסון אִצטדיון "הייסל" בבריסל ב- 1985 בו נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים היה מעשי ידיהם של אוהדי כדורגל חוליגאנים אנגליים. אסון אִצטדיון "הילסבורו" (Hillsborough) שאֵירַע במשחק חצי גמר הגביע האנגלי בעיר שפילד ב- 1989 בו נהרגו 105 אוהדי כדורגל מ- ליוורפול, התרחש בבריטניה ולא בישראל. התפרעות אוהדים אלימה ביותר ברחובות פאריס במונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 נגרמה ע"י חוליגאנים בריטיים גלוחי ראש ולא ישראליים . בפברואר 1981 ראיתי את אוהדי הכדורגל הסקוטיים שטופי הבירה נעים ברחובות ת"א לבושים חצאיות נטולות תחתונים ומפשילים אותן לעבר כל דִכפין, עובר ועוברת אורח, וחושפים מה מסתתר תחתן. פשוט נדהמתי עד להיכן מוכנים האנשים האלה להרחיק לכת בשם תרבות הכדורגל הבריטית. הם הזכירו בהתנהגותם את חלק מאחיהם האנגליים, אוהדי הכדורגל אלימים, שיכורי משקאות חריפים, וחמומי המוח.

תנאי העבודה והצילום הטלוויזיוני באִצטדיון ר"ג בימים ההם של 1981 היו בלתי נסבלים וגבלו בשערורייה. עמדת השידור נבנתה ביציע הנמוך בתוך הקהל. המצלמה המובילה של ניידת השידור הוצבה על גג תא הנשיא. גַדֵר רשת חלודה באצטדיון r"d הישן הפרידה בין השדר המוביל נסים קיוויתי לכַר הדשא והפריעה לשדה הראייה שלוֹ .

טקסט תמונה :  25 בפברואר 1981. אצטדיון רמת גן. כשעה לפני תחילת משחק קדם גביע העולם ספרד 82' בין נבחרות הכדורגל של ישראל ו-סקוטלנד. הצלם שמוליק ברעם בחליפת גשם מופקד על מצלמה מס' 3 במערך המצלמות של ניידת השידור ה- "OB הלבן". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג הישן מארח את משחק הכדורגל ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם גביע העולם ספרד 82'. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה את המשדר בתנאי שטח בלתי נסבלים. עמדת השידור שלנו ממוקמת מתחת לכיסוי הלבן הקטן יותר מצד שמאל. התמונה נשלחה כדו"ח הפקה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני. (צילום ותיעוד במצלמת הסטילס שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 25 בפברואר 1981. אצטדיון ר"ג הישן מארח את משחק הכדורגל ישראל – סקוטלנד במסגרת קדם גביע העולם ספרד 82'. שחקן נבחרת ישראל בני טבק עולה למגרש מבעד לשער הברזל. על גג תא נשיא המדינה מופקד שוטר. נסים קיוויתי משדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את ההתמודדות מעמדת שידור רעועה, נמוכה מידי, וחסרת שדה ראייה מקיף. עמדת השידור ממוקמת ביציע הכבוד המגודר מצד שמאל. יושב קיצוני מימין רכז ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מר נסים מזרחי. (צילום ותיעוד במצלמת הסטילס שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונה הזאת שימשה דו"ח הפקה ונשלחה מטעמי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני. הם לא התרשמו ממנה בתחילה . נדרשה רוויזיה בתנאי ההפקה ותשתיות הצילום של הטלוויזיה במגרשי הכדורגל במדינת ישראל אך היא התעכבה שוב ושוב מפני שהספורט נתפש כסטריאוטיפ והכדורגל כתולדה שלוֹ , למרות שהפקות הספורט בטלוויזיה הן המסובכות והמורכבות ביותר וגם היקרות והיוקרתיות ביותר בטלוויזיה . בדקה ה- 54 חרץ קֶנִי דאלגליש את גורל המשחק . הוא הבקיע שער אחד בלבד שהתברר בדקה ה- 90  כי היה זה שער הניצחון. סקוטלנד גברה על הנבחרת שלנו 1:0 . זה היה הפסד ספורטיבי מינימאלי שיוסף "טומי" לפיד תירגם אותו לכישלון טלוויזיוני. "…אין טעם לבזבז זמן וכסף על שידורי טלוויזיה ישירים בהם נבחרת ישראל מפסידה, וחמור מזה, כשההפסד צפוי מראש. הכדורגל הישראלי דל ומשעמם…", חיווה מנכ"ל רשות השידור את דעתו בפניי. הוא כמעט צדק. לנבחרת ישראל של גֶ'ק מֶנְסֶל לא היה מה להתפאר בקמפיין הזה. היא הבקיעה עד אז רק שער אחד בחמישה משחקים. אבל לנו היה במה להתהדר. ה- BBC התפעל עמוקות מסטנדרט ההפקה ורמת הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחק ישראל – סקוטלנד. אנשי ה- BBC  מיהרו לשלוח לנו מכתב הערכה ותודה. קרנה של חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עלתה לפתע בעיניהם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער. הרי זהו ה- BBC  הבריטי בכבודו ובעצמו, שהטלוויזיה הישראלית הציבורית כה רוצה להידמות לו, משבח דווקא הוא את חטיבת הספורט בראשותי. הנה מסמך הצל"ש הבריטי כלשונו כפי שהוא נשלח אליי [1].

טקסט מסמך :  4 במארס 1981. זהו הצל"ש הבריטי שהוענק ע"י ה- BBC בשמו של מאלקולם קלארד מפיק בכיר של ה- BBC בסקוטלנד להפקת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את המשחק ישראל – סקוטלנד באצטדיון רמת גן בתאריך 25 בפברואר 1981. המסמך נשמר. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני הקריא את תוכנו בישיבת הסגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות, כתב לי, כלהלן : "התגאיתי בכם. ברכותיי לך ולאנשיך". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק הגומלין שהתקיים ביום שלישי – 28 באפריל 1981 בגלזגו ניצחה סקוטלנד את ישראל בתוצאה 1:3. משה סיני כבש את שער הכבוד במשחק ואת השער השני בששת משחקי הקמפיין. ואז הגיע יום רביעי – 28 באוקטובר 1981. נבחרת ישראל אירחה את נבחרת פורטוגל באִצטדיון ר"ג  מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא הסכים לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחק הגומלין בגלזגו בטענה שישראל נמצאת מחוץ לתמונת הסיכויים המאפשרים לה להעפיל למונדיאל ספרד 82'. זכויות השידור של המשחק היו מינימאליות. כמה אלפי דולרים בודדים והמשחק עצמו נערך אחה"צ מחוץ לטווח זמן הצפייה הראשי. "זהו תפקידנו וחובתנו העיתונאית לשדר ישיר את המשחק עבור משלם האגרה", הרציתי לוֹ. אף על פי כן סירב. היה מדובר מבחינתו כמנכ"ל רשות השידור רק בתחרות כדורגל. זה לא היה מספיק חשוב. תחנוניי לא עזרו לי. יורם ארבל היה שַדָּר המשחק. הבימאי היה הקריין הוותיק אריה אורגד. בתפקיד עוזרת ההפקה שלי שימשה רִיקִי אָרִיכַא – רָנְד. נבחרת ישראל הביסה את פורטוגל 1:4 במשחק כדורגל מזהיר משלושה שערים שהבקיע בני טבק ושער של גידי דמתי. חובבי הכדורגל הפסידו שידור ישיר מרתק.

טקסט תמונה : 28 באוקטובר 1981 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית באצטדיון ר"ג. השַדָּר יורם ארבל (מעשן סיגריה) משוחח עם עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא דקות ספורות לפני תחילת המשחק ישראל- פורטוגל. משמאלו של יורם ארבל זהו יעקב "קובי" ברוך נהג ניידת השידור שלנו ואחד העובדים הוותיקים והמסורים ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שני מימין בשורה הראשונה זהו איש מחלקת הספורט בני עורי. האיש שמדבר בטלפון בשורה השלישית הוא מר חגי קרן צבי עיתונאי "ידיעות אחרונות". לידו מוסתר עיתונאי "דבר" מר ברוך שיינברג. עמדת השידור העליונה שייכת לתחנת הרדיו הצבאית "גלי צה"ל ". שלישי משמאל בשורה העליונה הוא ראודור בנזימן (שיער בהיר וממושקף). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  28 באוקטובר 1981. זוהי עמדת השידור שלנו באִצטדיון ר"ג הישן. יורם ארבל במרכז רכון מול המוניטור, רושם לעצמו את ההרכבים, ומתכונן לשידור הישיר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אריה אורגד (היה שדרן וקריין חדשות בעל מוניטין בעברו ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית), ועוזרת ההפקה המצוינת שלי ריקי רנד- אריכא (עומדת ועונדת Accreditation על צווארה). משמאל, זהו חשמלאי ניידת השידור ז'אן לב- ארי. (תיעוד וצילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. אצטדיון רמת גן הישן. זוהי עמדת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה באצטדיון רמת גן באוקטובר 1981. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזר שדר אמנון לנגזם (משופם), עוזר שדר בני עורי, עוזרת ההפקה ריקי אריכא – רנד (עומדת ו- Accreditation על צווארה), עוזר שדר ראובן (מאחורי יורם ארבל), השדר המוביל שלי יורם ארבל, יעקב "קובי" ברוך (מוסתר), ובימאי ניידת השידור מר אריה אורגד. משוחח בטלפון בשורה השנייה זהו ברוך שיינברג עיתונאי "דָבָר" (ממושקף ואוטם את אוזנו השמאלית). (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקה האחרון של ישראל בקמפיין ספרד 82' נערך בבלפסט נגד צפון אירלנד ב- 18 בנובמבר 1981. ישראל הפסידה 0:1 ונשארה שוּב בבית. סקוטלנד וצפון אירלנד העפילו לטורניר הגמר . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דבק בגרסתו : "הכדורגל הישראלי איננו יצירת מופת שיש להתפאר בה", ולכן אינני מתיר שידורים ישירים.

פוסט מס'887.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוגש בחינם לקוראים. 

—————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 887 : הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020.

—————————————————————————————————————–

פוסט מס' 887. תהום של נֶפֶש מפרידה בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה יחידת טלוויזיה "X" לעבר כיבוש מורכב וסבוך של אלפי יעדי שידור בארץ וברחבי העולם בחמש יבשות תבל אירופה, אסיה, אוסטרליה, צפון אמריקה ודרום אמריקה, ואפריקה עבור רשת הטלוויזיה שלך. אינך רשאי ואתה לא יכול לחלוק אחריות. הבלוג הקונקרטי הזה YOASHTVBLOG.CO.IL נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל וכאלה לא חסרים.  פוסט מס' 877. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל במארס /אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן, והפקדתו כמנהל הכללי של רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה היו אלה שהדיחו וסילקו אותו במאי 2005 מאותה הכהונה הרמה ההיא לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר בפרשת הדחה חסרת תקדים שחוֹק ההתיישנות לא חַל עליה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות שידר מכהן ממשרתו הרָמָה שאמור היה להיות מנהיג השידור הציבורי. אותו המסולק היה יוסף בר-אל. ראו להיכן התדרדר תאגיד השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השנים ההן של 2003 – 2002. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף פוליטי מושחת ו- מנוון בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל שביסס את שלטונו גם על מתן שוחד מסך כל מיני פוליטיקאים. רשות השידור הישנה ההיא שהוקמה ב- 1969 / 1968, ואכלסה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת "הטלוויזיה הכללית" הצעירה, לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. היה מדובר ב- מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל מכהן. יוסף בר-אל העלוב והמושחת גורש בבושת פנים מכיסאו. היה מדובר ב- מעט מידי ומאוחר מידי.

פוסט מס' 887. תְהוֹם של נֶפֶש מפרידה בין להִימָנוֹת כ-חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג את אותה יחידת טלוויזיה "X" לעבר כיבוש יעדי השידור בארץ ובעולם בעבור רשת הטלוויזיה שלך, כלומר בעבור רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. 

1. היו לי פעם 1000 (אֶלֶף) ידידים בטלוויזיה וברשות השידור בטרם מינו אותי ב- נובמבר 1980 מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובעצה אחת עם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל לתפקיד הרָם והסָבוּך של מנהל חטיבת הספורט שלהם. שלושתם ציוו עלי להיכנס חיש מהר לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי שנרכש ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

2. בחלוף חודשיים לאחר המינוי הנכבד, בינואר 1981, כבר לא היה לי אף ידיד. הבנתי כ- הֶרֶף עין להיכן נושבת הרוח.

3. בתוך חודשיים ימים הפכתי להיות "לא נחמד" אבל נותרתי כֵּן. אין דבר כזה חֲבֵרוּת בין מפקד לפַּקוּדוֹ בתקשורת המונים, ובמוסד כמו טלוויזיה רווי אינטרסים ואמביציות אישיות.

4. כמנווט ומנהיג בעל יושרה אתה מחויב למצפונך, למסך הטלוויזיה, ולמי שמנהל אותך. לפי הסדר הזה. לא נשבעתי אמונים למפקדיי על ספר התנ"ך. גם לא לידידיי מהעבר. נשבעתי על ספר התנ"ך למצפוני. סמכתי תמיד על ה- היגיון הטלוויזיוני ה- הגיוני שלי.

5. לכן הרגשתי שאינני חייב בנסיבות טלוויזיוניות מסוימות דָבָר לידידי עָבָר שלי וגם לא למממנים שלי, אלא למצפוני ולמסך בלבד.

6. אינני מאמין בחֲבֵרוּיוֹת. אני מאמין במשמעת שידור עליונה, ביחסי עבודה הוגנים, ובדבקות חטיבת הספורט בפיקודי כדי לבצע באופן מיטבי את משימות השידור המורכבות והמסובכות + היקרות והיוקרתיות שהצבתי בפנינו ובפני הבוסים שלי – בארץ ובעולם.

7. הייתי איש בודד ו- שליח ציבור. האמנתי בשליחותי ובנאמנות המופלגת שלי ושל הצוות שלי למסך הטלוויזיה ולמשלם האגרה.

8. לא הייתי איש טלוויזיה להתרועע. לא היו לי חברים. היו לי מעט מזְעֵיר ידידים, אבל כֵּנִים.

9. אלכס גלעדי, אמנון ברקאי, וששי אפרתי היו שלושת האישים שהשפיעו עליי הכי הרבה בתקופת שירותי את השידור הציבורי בשנים 2003 – 1971. 

10. ברור שיש חיים אחרי הטלוויזיה ועמם חָזוֹן, מִילִים, וּבִיצוּעַ.

ההסבר לכותרת פשוט וברור. אתה כמנהל קבוצה שטופת אמביציות שסובבת סביב המיקרופון והמסך, מרכיב את הבַּדִידִים וחלקי הפזל לזֵר, ו- רואה את התמונה השלימה הכוללת. ואילו הפרט הכפוף לך רואה רק את הבדיד שלו, רק את התמונה הפרטית שלו שמורכבת מה- חלקיק שלו. הוא מתמקד בתמונה הצרה והדלה שלו ועוטף את צרכיו האישיים בקדושה. יחסי בני אנוש מורכבים מאלמנטים של אהדה, ידידות, חיבה, הערכה, אהבה, תחרות, שנאה, אדישות, וגם קנאה. קנאה היא מרכיב אנושי בסיסי ששוכן בתודעה ובתת תודעה שלנו כמו המרכיבים האחרים שנמנו כ- דלעיל לפני רגע. קנאה הופכת לכלי זורע מדנים, משחית, ו- הרסני ברגע שהקנאי נותן לה פומבי, כמו ביחסים התנ"כיים ההם בין קַיִן להֶבֶל. באפריל 1989 ב- 2 באפריל 1989 הטסתי את שדר הכדורגל שלי מס ' 2 נסים קיוויתי לניו זילאנד ואוסטרליה לצורך שידורם הישיר של שני משחקי הגומלין במסגרת האוקייאנית של קדם מונדיאל איטליה 1990. וויתרתי משיקולי ההפקה שלי על שדר הכדורגל הראשון שלי יורם ארבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל תמה ושאל אותי לפשר ההעדפה שלי כשהוא מעלה את הטיעון בו נסים קיוויתי שידר ישיר ב- 1 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 86' באצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחארה במשך כ- 7 דקות שער שכלל לא היה במשחק בבית ג' המוקדם בין נבחרות ברזיל וארגנטינה. התפתחה בינינו שיחה טלוויזיונית בה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מונה את חולשתו ההיא של נסים קיוויתי ואנוכי מלמד סניגוריה על עצמי ומזכיר לו שיורם ארבל היה השַדָּר שלי ב- 29 במאי 1989 ואשר ישיב בעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה על כר הדשא באצטדיון "הייסל" בבריסל במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול האנגלית, ואף על פי כן לא ראה ולא ידע מהחיים שלו את קורות העיתים בשעה שביציע "Z" באצטדיון הייסל ממש לידו נספו 39 אוהדים איטלקיים ו- 250 נפצעו בתגרת מוות עם הרוצחים הבריטיים גלוחי ראש שנקראו אוהדי כדורגל. חלפו מאז יותר מ- 32 שנים. עד היום לא ברור לי מה הן הסיבות שהובילו להתרחשות פרשת הטלוויזיה העכורה והחמורה ביותר מעולם בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בה שדר מוביל שלה בשם יורם ארבל יושב בעמדת שידור מיטבית באצטדיון "הייסל" בבריסל בליל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985, ולא יודע כי ממש לידו בסמוך אליו, בתוככי אצטדיון "הייסל" עורכים חוליגנים בריטיים טבח באוהדי כדורגל איטלקיים. ובכן, היות ונקבע מראש ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עצמו כי הוא איננו מאשר את בקשתי להטסת צוות של 3 אנשים (שדר + מפיק + טכנאי) אלא רק שַדָּר בלבד, לא נותרה לו ברירה אלא להצטרף לארגומנטים שלי. נסים קיוויתי המריא ב- 2 באפריל 1989 לשתי המדינות הרחוקות ההן השוכנות מעבר לאוקיינוסים בצד השני של הגלובוס.

טקסט מסמך : 23 במארס 1989. נסים קיוויתי נקבע על ידי להיות השדר המוביל של שני משחקי הגומלין של נבחרת ישראל בכדורגל נגד ניו זילאנד ב- 9 באפריל 1989 באוקלנד, ונגד אוסטרליה ב- 16 באפריל בסידני, במסגרת הבית האוקייאני בקדם מונדיאל איטליה 1990. זהו המסמך בו ביקשתי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת לאשר לשדר שלי נסים קיוויתי את הוצאות הטיסה + 12 ימי אש"ל מלאים + 4 ימי כלכלה במבצע שני השידורים הישירים ההם המרוחקים מגבולות המדינה. הקושי העיקרי בשתי ההפקות ההן נבע מתקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת. כל פיפס, כל תזוזה, וכל הוצאה שלי אפילו של סנט אחד היו זקוקים לאישורם בכתב של מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 27 במארס 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מורה לסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן למלא את בקשתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

העדפתו של נסים קיוויתי על ידי על פני יורם ארבל לא הייתה סוד. הוא היה גם מפיק באישיותו וגם עיתונאי בתכונותיו. יורם ארבל היה לא זה ולא זה. הוא היה שדר טלוויזיה בעל קול בריטון מוכר אולם אֶפֶס בהפקה וכְלוּם בעיתונאות. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 היה עבורי שיעור טלוויזיוני נורא ולֶקַח מר נוסף ביחסי עבודה ב- Media השאפתנית בעיקר בסמוך למסך ולמיקרופון. לאחריהם, לא עלה עוד בדעתי להטיס אותו את יורם ארבל למשימות שידור בחו"ל ללא סיוע אנושי צמוד בתחומי הלוגיסטיקה והטכנולוגיה. נוצר כאן לפתע מצב חדש. השַדָּר הפחות טוב מבין השניים נבחר לבצע מקצה העולם את שתי משימות השידור היוקרתיות הרחוקות לפני שנות דור, כשכל האומה עתידה לצפות ב- "אוויר" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, ולהאזין דווקא לקולו של נסים קיוויתי ביום ראשון- 9 באפריל 1989 מאוקלנד וביום ראשון – 16 באפריל מסידני, ולא של יורם ארבל. נסים קיוויתי טס שמח וטוב לניו זילאנד ו- אוסטרליה והותיר כאן את יורם ארבל ממורמר ו- מדוכדך. אדם ו- שַדָּר קנאי ש- כמעט יצא מדעתו מרוב קנאה. הוא לא הסתיר זאת. יורם ארבל היה בטוח שזה מגיע לו. רק לו. חלפו 4 שנים מאז אסון "הייסל" 1985 והאיש שכח ב- 1989 את מפלתו. תמונת הפאזל הכללית לא עניינה אותו. הוא התעניין בעצמו בלבד. האיש שלא היה מפיק ולא היה עיתונאי עשה כל הזמן פעולה חשבונית אחת של חיבור וחיסור ברמה של גן ילדים. אם הוא לא יקבל את המגיע לו על פי מה שהוא חושב שמגיע לו, אז יאללה ברוגז. השַדָּר המפונק והמגוחך הזה לא הזיז לי. אי אפשר לנהל, לנווט, ולהוביל קבוצת אנשים לעבר הפסגה, ובדרך גם להקשיב ל-הִתְלָחְשֶשוּיוֹת ול- גחמות של המשתרכים מאחוריך, מאחורי גבך. שלא יובן לא נכון. יורם ארבל היה שדר כדורגל מחונן מס' אחת שלי. אולם ב- אוקלנד הניו זילאנדית ו- סידני האוסטרלית הרחוקות הייתי זקוק ליותר מקול בריטון.  

הפוסט הקונקרטי הזה מס' 711 עוסק כדרכם של החיים עצמם באמירה המתריעה, "שמור אותי מידידיי – משונאיי אשמר בעצמי". אם האיש בצוות שלך מתפנק ומפשל פעם אחת…ואח"כ עוד פעם אחת… ואח"כ עוד פעם אחת…לך תדע מתי יתפנק ויפשל בפעם הבאה. אתה מחויב להגן על האגפים הציבוריים שלך מפני שאין מדובר בנֶכֶס שידור פרטי שלך, לא בקִנְיָין תקשורתי אישי שלך, ו- וודאי לא בכֶסֶף משפחתי שלך. מדובר במבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים מסובכים ומורכבים יקרים ויוקרתיים אשר ממומנים מכיסו של משלם האגרה. אתה כמנווט נושא האחריות ואחריות אי אפשר לחלוק. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1989 היווה עבורי תמרור דרכים אדום ובתוכו סימן קריאה בולט. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1989 היה Milestone. מעֵין כוכב הצפון במצפן הניווט שלי. ידעתי עכשיו היטב להיכן פניי מועדות וטוב יותר כיצד לנהל את יחידת הטלוויזיה "X" שלי.  

פרפראות. 

פרפרת 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת + מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא + מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל + מועדון הכדורסל מכבי ת"א + אנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם.

צוהרי יום חמישי ההוא של 14 ביוני 2001. המו"מ הכספי שלנו עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בתאריך הנקוב במסעדה החביבה "האיטלקייה הקטנה" של חן שפירא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב, היה קשוח, לא נוח, ו- גם יקר. המפגש ההוא התנהל באווירה תחרותית של שוק הטלוויזיה הפורח והמשגשג במדינת ישראל. בתוך המסעדה התהלכו להן רוחות רפאים ב- דמויותיהם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וערוץ 2 המסחרי שלטשו אף הם את עיניהם לעבר סחורת השידור שישבה לה ברוב פאר והדר על הרף באחד מחלונות הראווה של החנויות הרבות בעיר תל אביב. מכבי ת"א לא הייתה אובייקט שידור סטנדרטי. היא הוכתרה ל- אלופת אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הכדורסל של "ברסי" בפאריס והפכה לאובייקט שידור מבוקש. יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי ולצדו אמי אשל העלו את דרישותיהם הכספיות. בצד שלנו ישבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שחשף והציג את עצמו כאוהד קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים (תמיד היה נדמה לי שהוא עושה זאת בחדווה יתירה, יותר מאשר לשידור הציבורי), ואנוכי. מוטי לוי ונחמן שי לא ידעו כי בפגישת הכנה מוקדמת (כשעה וחצי בטרם ההתכנסות ב- "איטלקייה הקטנה" ברח' מונטיפיורי ב- ת"א) שלנו בהשתתפותו של אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי בקפה "לה סנטראל" בשדרות רוטשילד מס' 29 בתל אביב, החלטנו ללכת All in במו"מ הזה עם מכבי ת"א. הרי הכדורגל הישראלי כבר לא היה כבר בידינו מאז עונת 1995 – 1994. רצינו (מאוד) את סחורת השידור הזאת הקרויה מכבי ת"א על המדף שלנו, בבניין שלנו, בחלון הראווה שלנו ב- שכונת רוממה בירושלים. אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי החלטנו ללכת לקראת שמעון מזרחי ולשלם לו כמעט כל סכום שיעלה על הפרק ב- מו"מ. הכנענו די בקלות את שומר הקופה הציבורית סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי עסקנצ'יק פוליטי קטנטן, שבכלל ביקש לקדם בדיון את ענייני הסיקור של מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים במסגרות השידור הציבורי. נחמן שי היה בעל אינטרס מובהק כ- מעריץ מוצהר ואוהד מושבע של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הוא לא הסתיר זאת ובהיכל הכדורסל העירוני ב- "מלחה" נראה לא פעם ולא פעמיים עוטה אפודה אדומה. התיאוריה הכלכלית של נחמן שי בוועד המנהל של רשות השידור מי שנהנה מאימונם של אנשי ציבור ממעמד הפועלים שני הפוליטיקאים אופיר פינס ומוסי רז, הייתה פשוטה בתכלית. ככל שרשות השידור תשלם פחות למכבי ת"א, אזי יישאר משהו באמתחתה גם לטובת הפועל ירושלים. על כל פנים העסקה הטלוויזיונית – כספית – כלכלית בינינו לבין מכבי ת"א המשגשגת החזיקה מעמד היטב בעונת הכדורסל האירופית ההיא של 2002 – 2001. מכבי ת"א ענתה על הציפיות שלי והעפילה שוב ל- Final four של בולוניה / איטליה ב- 3 ו- 5 בחודש מאי של 2002.

בינתיים זעו עמודי התווך של מנהלת רשות השידור. באוגוסט 2001 התפוטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם נפתח נגדו הליך Impeachment פנימי בתוככי רשות השידור. במקומו התמנה באוקטובר 2001 לתפקיד הרָם מנכ"ל רשות שידור זמני חדש תא"ל מילואים רן גלינקא. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותה העת שימש העסקן הקטנטן נחמן שי בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור והמשנה שלו הייתה גב' אהובה אורן – פינס ז"ל. אורי פורת נסוג מרשות השידור כאמור באוגוסט 2001. אולי ברח בטרם נחתה חרב ההדחה על צווארו. על כל פנים הוא התאדה כלא היה. הוא אפילו לא מצא צורך לטלפן אלי לאדמונטון / קנדה שם הייתי עסוק בהפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של ערוץ 1 את תחרויות אליפות העולם ה- 8 ב- א"ק (צוות השידור שלי שם כלל את מאיר איינשטיין ז"ל, את הפרשן גלעד וויינגרטן, ואת כתב ה- ENG שלי גיל תמרי), כדי לומר לי שלום וכמה מילות פרידה. הגיע השלב הראשון של ההתמוטטות ההיסטורית והסופית של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ב- 25 באוקטובר 2001 פרסם עו"ד עמירם מליץ דו"ח ביקורת חמור ביותר אודות אי סדרים קשים ברשות השידור תחת מנכלותו המקצועית של אורי פורת המתפטר ותחת פיקוחם הציבורי של נחמן שי ואהובה אורן – פינס. בחודש מארס של שנת 2002 הודח מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ובמקומו התמנה מנכ"ל רשות שידור זמני חדש בשם יוסף בר-אל. במרוצת 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ומינה במקומו את אברהם נתן. ב- 6 ביולי 2004 התפטרה גב' אהובה אורן – פינס מהוועד המנהל של רשות השידור. ב- 26 בספטמבר 2004 התפטר מתפקידו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל ממשרתו בעודו מנכ"ל רשות שידור מכהן. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות פעיל. במקומו מונה לתפקיד מרדכי "מוטי" שקלאר.

ב- 21 באפריל 2002 הגשתי למנכ"ל רשות השידור הזמני החדש יוסף בר-אל ול- מ"מ מנהל ערוץ 1 החדש יוסי משולם את מפת היערכות הכיסוי שלי את ה- Final four של בולוניה שהיה אמור להיערך בתאריכים 3 ו- 5 במאי 2002 בהשתתפות מכבי ת"א. היה מדובר במבחן ניהול ראשון של הצמד הכושל מנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל פרי מינוי של ממשלת אריאל שרון ועושה דברו יוסי משולם. שניהם דחו את התזכיר הרצ"ב. נפל דבר. הכאוס ברשות השידור ובערוץ 1 צבר תאוצה ו- המשיך להתגלגל באין מפריע במדרון.

טקסט מסמך : 21 באפריל 2002. לפני יותר מ- 18 שנים. זהו מסמך הפקה שתוכנן ו- שורטט על ידי בימים ההם עבור מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר אלוני לקראת כיסוי טורניר הכדורסל של ה- Final four של ה- אירופי ה- Suproleague, שנערך ב- 11 ו- 13 במאי 2001 בהיכל הכדורסל של "Bercy" בפאריס. בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאחר שניצחה במשחק הגמר את פאנאנאתאנאיקוס היוונית בתוצאה 67:81. המסמך מסביר את מערך ההפקה הטלוויזיונית הכפולה והמשולבת בת שתי ניידות שידור שניהלתי, האחת Unilateral רק שלי, והשנייה Multilateral של ה- Suproleague ב- ברסי. צוות השידור שלי במבצע הטלוויזיה ההוא במאי 2001 כלל את השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל ואת הפרשן אלי סהר ואת מפיק העַל שלי ששי אפרתי (מפיק, איש ארגון, ואיש טלוויזיה ברמה בינלאומית). שרטוט המסמך הנ"ל נשלח בחלוף שנה באפריל 2002 כ- "מסמך הסבר" למנכ"ל רשות השידור הזמני החדש יוסף בר-אל ול- מ"מ מנהל ערוץ 1 החדש יוסי משולם בו הצבעתי על הסטנדרטים של ההפקה שלי את ה- Final four העומד להיערך ב- בולוניה – איטליה ב- 3 וב- 5 במאי 2002. השרטוט נועד להדריך את שניהם ולפרש ולבאר כיצד אני מתכוון טכנולוגית ולוגיסטית להפיק את השידורים הישירים של ה- Final four ההוא במאי 2002 ב- בולוניה. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני בעת ההיא אפריל 2002, שהפך לקָבוּעַ ביוני 2002, ולבסוף נזרק והודח ע"י ממשלת ישראל במאי 2005, דחה את כל מהלכי ההפקה שלי על הסַף. כמוהו מנהל ערוץ הזמני מטעמו יוסי משולם שסירב לרעיון של הפקה משולבת של אירוע ספורט / כדורסל ש- לציבור בישראל יש בו עניין רב. יתירה מזאת : מנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל החליט לא להטיס ל- בולוניה את הפרשן שלי אלי סהר בנימוק שמדובר בבזבוז כסף, וכי השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל יכול להסתדר בלעדיו. נימוקיי המקצועיים והמקצועניים בשבחו של אלי סהר ובנחיצותו ההכרחית בעמדת השידור ב- בולוניה לא עזרו לי. יוסף בר-אל היה נחרץ בשליליותו. אלי סהר חוזר בתשובה חובש כיפה רץ (ללא ידיעתי) ל- ח"כ שאול יהלום מטעם ה- מפד"ל והתבכיין לפניו אודות מר גורלו. ה- ח"כ שאול יהלום סידר את העניינים בשיחת טלפון קצרצרה אחת עם הבוס. הפוליטיקה הממארת חדרה בשיא נִבְזוּתָּה לחוליות עמוד השדרה של השידור הציבורי. יוסף בר-אל השתכנע ושינה את דעתו. אלי סהר טס ברגע האחרון לבולוניה. את מה שאנוכי לא הצלחתי לחולל במשך שבועיים ימים, עשה פוליטיקאי אחד בשיחת טלפון אחת בת דקה אחת. הפרשן שלי אלי סהר היה מספיק כֵּן ונאמן כדי לספר לי כמנווט, עורך, ומפיק של מבצע שידורי ה- Final four בבולוניה 2002 את השתלשלות העניינים הפוליטית הזאת. לא הייתי צריך להיות ירמיהו הביא התנ"כי כדי להבין להיכן מועדות עתה פניה של רשות השידור ופרצופו של ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 2. חרפת Eurobasket 2017

אחרית יורובאסקט 2017. מה עם דו"ח הנהלת איגוד הכדורסל בעקבות חרפת נבחרת ישראל המפעל יורובאסקט 2017 ? מה קורה עם פיני גרשון מי שמונה בינואר 2015 ליועץ ומפתח כדורסל גברים באיגוד הכדורסל וגם מונה גם למנהל המקצועי של כל נבחרות ישראל בכדורסל גברים ? מדוע ארז אדלשטיין הלך לבד ? מינויו של עודד קטש למאמן נבחרת ישראל במקומו של ארז אדלשטיין ללא דיון באמריקניזציה שמכלה ומחסלת את עתידו של הנוער הישראלי הוא פתרון זמני ומקומי בלבד. כמובן שלא התכנסה שום מסיבת עיתונאים נוכח המפולת ואיגוד הכדורסל טרם הסיק מסקנות בעקבותיה. מקום מסודר היה מכנס מסיבת עיתונאים רצינית ומסודרת ומאפשר לציבור ולנציגיו העיתונאים לשאול שאלות. בכל זאת קרה כאן משהו בנוגע ל- חרפת הכדורסל הישראלי והאמריקניזציה הבוטה שהשתלטה עליו.

פרפרת 3. מעשה נבלה. פוסט ששלחתי ב- 2008 / 2007 לאלי סהר עורך דאז של מדור הספורט של "ישראל היום". הפוסט הזה שלי לא ראה אור מעולם וירד לטמיון.

זהו לשון הפוסט : "צווחות השירה הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים יחדיו עם שחקן נבחרת ישראל עמית בן שושן באצטדיון "טדי" בשבוע שעבר בעת החגיגה הלילית של הזכייה בגביע המדינה בכדורגל, "אני שונא את סלים טועמה – אני שונא את כל הערבים" הן מעשה נבלה. מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון של כתב ערוץ 2 בן מיטלמן תיעדו חד משמעי את האירוע הנפשע . עד לרגע זה טרם נשמעה הודעת גינוי חריפה של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון וקברניטי הספורט והענשת המועדון לרבות הרחקתו של בן שושן משורות הנבחרת ומכר הדשא לחמש שנים. במוצ"ש – 9 במאי 1998 חגגו אוהדי בית"ר בכיכר ספרא בירושלים יחד עם האוהד מספר אחת של המועדון ראש העיר אהוד אולמרט זכייה שנייה רצופה באליפות המדינה . הזמר חיים משה הרים את המורל וראש הממשלה בנימין נתניהו הוזמן לברך. מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל שלח את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה ואת הבימאי נתן מנספלד לכסות את האירוע "האומנותי". ראש הממשלה התקבל ע"י ההמון המשולהב בקריאות קצובות "מוות לערבים – מוות לערבים". משקיבל את מיקרופון הטלוויזיה לידיו לא היסה את האספסוף המוסת וסיים את נאום הניצחון ב- "יאללה בית"ר". שוב הדהדו הקריאות "מוות לערבים". למחרת שודר התיעוד של המעשה המביש כלשונו במהדורת "מבט". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא להגנת ראש הממשלה והאשים את עורכי החדשות אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בעריכה מגמתית ופִברוק הכתבה ואיים לפטר את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואת מנהל החדשות רפיק חלבי. הקריאה "מוות לערבים" חִלחלה. גם אז נטמע מעשה הנבלה ללא תגובה ראויה של מנהיגי הציבור.

פרפרת 4. "מעריב המוסף" של ערב ראש השנה תשע"ח, ביום רביעי-20 בספטמבר 2017.

מערכת העיתון "מעריב" הפיקה בערב ראש השנה תשע"ח מוסף עשיר תוכן שהיה כדאי לעיין בו ולקרוא אותו, ובראשו ריאיון מורכב מעניין מאוד ונרחב מאוד + עמוד שער שערך אייל לוי עם פרופסור שלמה בן עמי, לשעבר שר החוץ והפנים בממשלת אהוד ברק. כותרת המאמר של אייל לוי היא "נאום ההתפכחות" ש- כולל בתוכו כ- 5000 מילים + צילומים. צריך לקרוא בנוסף גם את הפוסט שמפרסם עוזי ברעם היום בעיתון "הארץ" (יום שני – 25 בספטמבר 2017) וכותרתו "שלמה בן עמי צודק וטועה", בו הוא מפרשן ו- מבאר את "נאום ההתפכחות". מעניין.

פרפרת 5 . אין זה סוד ש- שי האוזמן פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוצא חן בעיניי (מאוד).

שי האוזמן העניק ריאיון לסופר ה"ארץ" עירד צפריר (יום ראשון – 24 בספטמבר 2014) וכותרות "המאמן הישראלי מסורס ונמצא בפראנויה ובמגננה תמידית". הריאיון בן 15 שאלות סקרן אותי בגלל אישיותו התקשורתית של המרואיין. בעיקר עניינו אותי תשובותיו של שי הוזמן לשאלה מס' 9, "מי צריך להיות מאמן הנבחרת הבא ?". התשובה של שי האוזמן, "עודד קטש", ושאלה מס' 10, "למה לא דנשה ?" (כוונה לדן שמיר). התשובה של שי האוזמן : "גם דן שמיר ראוי, אבל יש לי תחושה שצריך – כמו שעשו במכבי – לא לפחד להתפרע, ללכת עד הסוף עם הצערה בכוח, עם מטרה ל- 2021. הייתי מדלג לא רק על גיא פניני אלא גם על דור הביניים כולל יוגב אוחיון וגל מקל, והולך לנבחרות הצעירות פלוס בר טימור ודומיו. צריך מאמן עם שקט נפשי. נבחרות זו גרסת הריאליטי של FIBA ל- "הישרדות", אתה משחק יום אחרי יום ותעצומות הנפש חשובות פה מכל אלמנט אחר. עודד קטש הוא איש שליו בפרופורציות הנכונות, לא יפחד ללכת לשינויים. הוא גם פנוי". מצאה חן בעיניי התנסחותו של שי האוזמן והגדרתו המטפורית את "…טורניר הנבחרות כגרסת ריאליטי של ה- FIBA ל- "הישרדות"…". גור שלף וארז אדלשטיין יודעים, מבינים, ומכירים את תורת משחק הכדורסל לא פחות טוב, אולם אין להם את כישרון השפה, המיקוד, ויכולת הניסוח של שי האוזמן ואת המיומנות שלו למסור לציבור בשטף ובתמציתיות את רעיונותיו והסבריו ו- את חוות דעתו הקצרה אודות מהלכי התחרות. 

פוסט מס' 887. ואז משנטש אותי ב-1990 וחבר לערוץ 2 הניסיוני, רץ יורם ארבל לספר לחבר'ה בלוף שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". הבלוף הפך לאגדה אורבנית. עכשיו משחלפו כמעט 30 (שלושים) שנים אָץ יורם ארבל שוב למולי שפירא מרדיו גלי צה"ל כדי להחיות את אותו הבלוף ההוא הקרוי "דוּק" ועל מנת לצֶקֶת את אותה האגדה האורבנית ב- 25 טון של שנים. קטנוניות, פינוק, ואי אמירת האמת אינם עניין של גיל. הם עניין של אופי. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? (ציטוט של עצמי). מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ציטוט מפיו של ווינסטון צ'רצ'יל). "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (אמר את זה קינגסלי אמיס). הבלוג הזה הומצא ומוּסַד גם כדי לשמור על האגפים שלי. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. 

טקסט מסמך : 15 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. זהו מסמך הערכה – צל"ש ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רָפִיק חַלָבִּי (הבוס הישיר שלי) בתום מבצע השידורים של ה- Final four בפאריס בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague. רפיק חלבי היה עיתונאי מעולה מן הדרגה הראשונה. הוא ניהל בהצלחה את חטיבת החדשות ונהנה מאמונם של פַּקוּדָיו. רפיק חלבי נהנה גם מאמונו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשעתו, יאיר שטרן. רפיק חלבי הוא היום יו"ר מועצת הכפר הדרוזי דליית אל כרמל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך ההערכה – צל"ש ששלח לי רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והממושך של מונדיאל צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך ההערכה – צל"ש ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four בפאריס בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague. לא יכולתי להעריך אותו לאחר שהתברר כי הוא עשה יד אחת עם מנכ"ל רשות השידור החובבני יוסף בר-אל (מאחורי גבי) כדי לקנות במחיר מופרז ביותר ללא כל הצדקה את זכויות השידורים של 8 (שמונה) משחקים בלבד ב- מונדיאל יפן / קוריאה 2002 מידי חברת "צ'ארלטון" בראשות אלי עזור ופנחס זהבי. נחמן שי ויוסף בר-אל היו נטולי כל השכלה וניסיון בניהול משא ומתן הנוגע לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים גדולים. הם כלל לא הכירו את פעילות השוק המקומי והבינלאומי ואת ההיצע שהיה גדול הרבה יותר באותה התקופה מהביקוש. ל- מו"מ הנֶפֶל ההוא בין רשות השידור לבין חבורת "צ'ארלטון" של רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 היה שותף גם השר הממונה דאז על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, שהמליץ על הקנייה. כזכור שילמה רשות השידור פי שמונה יותר בעבור מונדיאל 2002 מאשר תמורת מונדיאל צרפת 1998, שידרנו פי שמונה פחות משחקים במונדיאל 2002 בהשוואה למונדיאל 1998 (במונדיאל צרפת 1998 שידרנו ישיר את כל 64 משחקי הטורניר מעמדות שידור בתריסר האצטדיונים בהם הם נערכו), ובנוסף לכל החובבנות העלובה הזאת, נכפינו לשדר את אותם שמונה המשחקים ההם של יפן / קוריאה 2002 Off tube מהאולפן בירושלים. בעקבות העסקה הכושלת ההיא של רשות השידור עם "צ'ארלטון" הוקם ערוץ 5 פלוס בכבלים שקנה ב- זִיל הַזוֹל את 56 המשחקים הנותרים מ- "צ'ארלטון" ושלח ליפן וקוריאה הדרומית את שני השדרים שלו יורם ארבל ורמי ווייץ כדי לשדר ישיר מהשטח. היה מדובר בעסק ציבורי עלוב ומסריח. נחמן שי שותפו של יוסף בר-אל התגלה כעסקנצ'יק מפלגתי מהדרג הנמוך שראה בתפקידו כיו"ר הרשות קרש ניתור לעבר שדה הפוליטיקה. היום אותו נחמן שי הוא ח"כ. רשות השידור המסואבת בראשות המנכ"ל יוסף בר-אך והיו"ר נחמן שי הפכה לזירה פוליטית נגועה ומלוכלכת במקום זירת שידור. אגב, ואולי לא דרך אגב, ראש הממשלה אריאל שרון שלח את ידיו הארוכות לעבר רשות השידור סילק את אותו נחמן שי הכושל מתפקידו מהטעמים הפוליטיים של עצמו, והציב שם במקומו מישהו משלו גם כן איש כושל פוליטי אחר בשם אברהם נתן, שגם הוא הועזב את הרשות במועד מאוחר יותר. המסמך הנ"ל ששלח לי נחמן שי נשמר אבל הוא חסר ערך. יש לזכור שלמרות שיו"ר הרשות נחמן שי הפך למשת"פ של המנכ"ל יוסף בר-אל הרי שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור התעשתו אם כי באיחור רב, גילו עד כמה האיש איננו מוכשר ולא מוצלח, והיו אלה שהדיחו אותו ב- 2005 מכיסאו הרם לעבר ירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו. נחמן שי ויוסף בר-אל הכושלים נשאו בשעתו במשרות ניהול בכירות ביותר ברשות השידור ש- אִפשרו להם לקדם את השידור הציבורי אולם הם לא קדמו אותו אפילו ב- מילימטר אחד לפנים. שניהם נותרו בלתי יעילים, לא חשובים, וחסרי כל כישרון ויכולת מנהיגות ולבסוף סולקו מתפקידם בטרם השלימו קדנציית ניהול שלימה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"אֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש", כדִּבְרֵי קהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶך בִּירְוּשָלִים. הטקסט הקלאסי מתייחס גם לרשות השידור ההיא בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ההוא נחמן שי. יוסף בר-אל הודח כידוע מהכס הרָם ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון בגין שחיתות ושוחד מסך (במקומו מונה מוטי שקלאר). גורלו של נחמן שי יו"ר ברמה של עסקנצ'יק פוליטי קטנטן לא היה טוב יותר. אף הוא סולק מתפקידו עוד קודם לכן ב- 2002 ע"י אותו ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון (במקומו של נחמן שי נבחר, אברהם נתן).

"הֲבֵל הְבָלִים אָמַר קהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכּל הָבֶל. מַה יִתְרוֹן לָאָדָם בְּכֹל עֲמָלוֹ שֶיַעֲמוֹל תַּחַת הַשָּמֶש ? דוֹר הוֹלֵך וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּמֶש וּבָא הַשָּמֶש, וְאֶל מְקוֹמוֹ שוֹאֵף, זוֹרֵחַ הוּא שָם. הוֹלֵך אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן. סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵך הָרוּחַ וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָב הָרוּחַ. כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָם – וְהָים אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶהַנְּחָלִים הוֹלְכִים, שָם הֵם שָבִים לָלָכֶת. כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים. לֹא יוּכַל אִיש לְדַבֵּר, לֹא תִשְבַּע עַיִן לִרְאוֹת, ולֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּמֹעַ. מַה שֶּהָיָה הוּא שֶיִהְיֶה, וּמַה שֶנַעֲשָּה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש. יֵש דָּבָר שֶיֹאמַר : רְאֵה זֶה חָדָש הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶר הָיָה מִלְּפָנֵינּוּ. אֵין זִיכְרוֹן לָרִאשֹנִים, וְגַם לָאַחֲרוֹנִים שֶיִהְיוּ, לֹא יְהְיֶה לָהֶם זִיכָּרוֹן עִם שֶיִּהְיוּ לָאַחֲרוֹנָה".

אינני שונא את יוסף בר-אל. אינני רוחש לו טינה. מדובר באיש עלוב ש- אנוכי מביע לו בּוּז גלוי. אינני היחיד. גם ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ובחסות היועץ המשפטי דאז של הממשלה מֶנִי מָזוּז רחשה לו שאט נפש והדיחו אותו מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005, בגין עבירות שחיתות ושוחד מסך, בטרם השלים את תקופת כהונתו. מינויו למנכ"ל קבע של רשות השידור ב- 2 ביוני 2002 היה שגוי ומופרך מיסודו, הפקדה שהביאה בבת אחת לרגרסיה עצומה של השידור הציבורי. ממשלת ישראל התעשתה גם אם באיחור של שלוש שנים וסילקה אותו את יוסף בר-אל מרשות השידור. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. המודח הזה היה יוסף בר-אל. יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות ההיא ב- 2002 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים לרבות אנשי חטיבת החדשות. רובם כיהנו ומכהנים שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל. הם חדלי אישים, חסרי יושרה מינימלית, נעדרי מעש וחזון, ומְעוּטֵי כבוד מינימלי שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש. זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה ב- 2002 בגלוי לעין אור השמש למשת"פית, אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים, וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אפֵלים מחורבנים. מדהים כיצד אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעלי ניסיון רב בתחום השידור, קיבלו ומקבלים ב- 2002 החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון, מחרישים מן הצד במקרה הטוב, או מרשים לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם "כ- Yes men", מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם. אין בי טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי 32 שנים והיה ביתי השני ולעיתים גם הראשון.

החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בסתיו 2002 בגין מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הייתה לאלתר וסופית. זה היה צירוף מקרים : ב- 8 ביולי 2002 היום בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת בעיתון "ידיעות אחרונות", ובו הכריז ואני מצטט אותו כהאי לישנא, "הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי", שלח לי אלכס גלעדי מכתב בנושא הנדון טקסט תקווה, חוות דעת שוֹנֶה. הנה הוא כלשונו [1].

אלכס גלעדי – Alex Gilady

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee

8 ביולי  2002

לכבוד

יואש אלרואי מנהל מח' הספורט, הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

יואשיש,

הצטערתי מאוד לשמוע הבוקר על התפטרותך. 21 שנים וחצי נשאת על גבך הרחב את מחלקת הספורט בתנאים לא תנאים וקשיים גדולים כהרים. עכשיו כשכבר החלטת, איני יכול להניא אותך, אך אני יכול לשבח, לפאר ולרומם את מה שעשית ברוממה. אם נזכה והזמן המהיר לא יאמר לנו פתע – הֶרֶף, עוד נזכה לשתף פעולה בתעשייה שאנחנו אוהבים כל כך.

חיבוק אמיץ ונשיקות.

בתודה וברכה, אלכס גלעדי

העתק : דן שילון, הוגה, יוזם, ומקים מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. לפני יותר מ- 15 שנים. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל. ואומר ואוסיף, "בכל הזמנים".

טקסט מסמך (1) : יום שני – 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באוזני כתב העיתון משה שיינמן, כלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון מר ארנון נוני" מוזס). 

טקסט מסמך (2) : יום שני – 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באוזני כתב העיתון משה שיינמן שלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון מר ארנון נוני" מוזס). 

הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור ההוא מר יוסף בר-אל והיו"ר ההוא נחמן שי, וגם מפני המנכ"ל ההוא יהונתן "יוני" בן מנחם והיו"ר ההוא אמיר גילת, היא לדאוג לכך שהפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את המנכ"לים של רשות השידור ואת היו"רים של הרשות לתפקידם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם, ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל.

פרידתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ב- 1 בפברואר 2003 בתום 32 שנות עבודה רצופות, איננה מקרית אֵפוֹא ולא פרישה טבעית. הייתי עצוב ומאוד כעסתי על כל מה שקרה בחודשים האחרונים אך הייתה לי תחושת הקלה מפני חשתי שאני עוזב מעֵין גן עדן של שוטים. יכולתי לאמֵץ עכשיו אל לִבִּי את המליצה השירית הנפלאה הבאה לידי ביטוי בכל עוצמתה בפסוק א' בספר תהילים האומרת, "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". זאת האמת לאמיתה. חשרת העבים של אביב 2002 החזירה אותי לימי ההתחלה שלי בטלוויזיה הישראלית בקיץ מאושר אחד ב- 1971, כשפגשתי לראשונה אז את אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום ז"ל.

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 8 ביולי 2002 בעקבות התפטרותי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור.

טקסט מסמך : 1991. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך פרידה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם חבר לדן שילון כמנכ"ל משותף של הזכיינית "רשת" אחת משלוש קבוצות שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין תחליף ל- כישרון המיקוד, הפוקוס, והניסוח התמציתי בטלוויזיה ובקולנוע. 

תמו לה עוד תקופה. אתה שוב מבין כי יש חיים אחרי הטלוויזיה. ראיתי עכשיו בפעם ה- 100 (מאה) את הסרט "חלף עם הרוח" עם קלארק גייבל ו- וויאן ליי, ראיתי בפעם ה- 80 את "סיפור הפרוורים" עם נאטאלי ווד, ריצ'ארד ביימר, ג'ורג' צ'אקיריס, ראס טמבלין, וריטה מורנו, ראיתי בפעם ה- 60 את "הסנדק" של הבימאי המדהים פראנסיס פורד קופולה (המבוסס על ספרו של מריו פוצו "The Godfather" עם מרלון בראנדו, ראיתי בפעם ה- 50 את "הארי המזוהם" עם קלינט איסטווד, ראיתי בפעם ה- 15 את "הצגת הקולנוע האחרונה" – עם סִיבִיל שאֶפאֶרד ולא שבעתי. בשבועיים הנפלאים האלה שחלפו קראתי שוב את "פרנסוס על גלגלים" של כריסטופר מורלי, ואת "הנער האבוד" של תומאס וולף, ואת "הראשים המוחלפים" של תומאס מאן, ואת "הקברניט הצעיר" של ז'ול וורן, ואת "התפסן בשדה השיפון" של ג'יי. די. סאלינג'ר. תמה לה בעת הזאת תקופה נפלאה אך לא נשלמה. המכנה המשותף לסרטים והספרים הנ"ל הללו הם הצוותים המוכשרים שכתבו, ביימו, וחיברו את המוסיקה. מדובר במומחים ברמה גבוהה, אישים שהיו סופרים, בימאים, ומפיקים שהגו חזון ובסיוע טקסט, מילים, ומוסיקה הגשימו את חלומם ו- חזונם. הניסוח, “Frankly my dear, I don't give a damn”, מילות הפרידה של רט באטלר (קלארק גייבל) מסקרלט אוהארה (וויוויאן ליי) יהיה מזוהה לעד עם הרומן "חלף עם הרוח", סרט בן 3 שעות ו- 39 דקות שעלה למסכי הקולנוע בארה"ה ב- 1939. כשם שהסלוגן של השוטר האמריקני, “O. K. go ahead and make my day“, יהיה מחובר לעד עם קלינט איסטווד כוכב הסרט "הארי המזוהם". כפי שאמירתו ה- נון שאלאנטית של הפושע המבוקש עז נפש וחסר רחמים "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) “If you have to shoot, shoot, don't talk” בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דַבְּרָן והססן – תיזכר לתמיד וגם תזכיר לנו תמיד את הסרט "הטוב, הרע, והמכוער". וכיצד אפשר לשכוח את האמירה ששַם הסופר מריו פוצו בפיו של דון קורליאונה (השחקן מרלון בראנדו) בשעה שהוא שָח לזָמָר ג'וני פונטנה שמאבד גובה בעולם הקולנוע האמריקני, "I will give him an offer he can't refuse", איום ברור וגלוי על יריב סרבן כלשהו בסלנג סתרים של משפחות הפשע של המאפיה האיטלקית בניו יורק. יש חיים אחרי הטלוויזיה. אני כל הזמן משלים את החסר מאז ניתקתי מגע ממנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002.

אני כותב את השורות הנ"ל בשעה שהנכדה הבכורה היפה שלי משתחררת עכשיו משירות צבאי בן שנתיים בצה"ל כסמלת תנאי שדה. אני כל כך גאה בה ובאישיותה מפני שהיא תרמה את כל כישרונה, מִרְצָה, וטוּב לִיבָּה ואת דבקותה במשימה ללא הרף למען המדינה ולטובת שיפור תנאי השדה של חיילים נזקקים. אני גאה בנכד הבכור היפה שלי שלחם ב- "צוק איתן" ואמור להשתחרר בשעה טובה עוד כמה חודשים מצה"ל. אולי הוא עוד ישנה את מסלול חייו ויבחר להיות כדורסלן מקצועי מפני שהוא כל כך מוכשר בתחום. אני גאה בעוד נכדה יפה שלי שהולכת עכשיו לקורס קצינות. אי אפשר להסביר מה זאת גאווה של סבא עד שאינך מגיע בעצמך לרמה העליונה המשפחתית הזאת להיות סבא יחדיו עם הסבתא שהיא רעייתי ל- 10 (עשרה) נכדים ונכדות ולהיות כה קשור ומחובר אל נכדיך והוריהם. אי אפשר להסביר ולנתח למישהו אחר את חוויית ה- הוֹרוּת עד שאינך מתנסה בה בעצמך. כנ"ל מדובר בניסיון חיים עוצמתי שמעניק לך מעמד נפלא ואושר עילאי להיות סבא. עבדתי עשרות שנים בתעשייה המטורפת והתובענית שקרויה טלוויזיה, כפוף אין סוף פעמים ל- Dead line, עבד של העבודה, ומשרת נִרְצָע בעל כורחך של ה- Rating. צלחתי את עשרות השנים ההן בשלום. אינני יודע בדיוק איך אולם משפחתי נותרה שלימה ומאוחדת (!). אני מפנה את מבטי לאחור. הילדים שלי עברו שירות קרבי מפרך ומסוכן. הבכור בצנחנים והשני בגבעתי. אחותם, הבת שלי שירתה בחמ"ל קרבי בגבול הצפוני. אני שרתי ב- גולני. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל שירת ב- "הגנה". גם אבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל שירת בהגנה. ההורים שלנו, אנחנו וילדינו, ועכשיו גם נכדינו נשבענו כולנו להקריב את היקר מכל את חיינו למען מדינת ישראל אם נידרש. אז עכשיו לחזור, לכתוב, ולהתייחס שוב ב- בלוג הזה לעיתונאי "הָאָרֶץ" גדעון לוי (ו- שכמותו), נראה לי מגוחך ומטופש. אפשר להסתדר היטב בלעדיו. בסרטי הקולנוע והספרים הנ"ל האלה רבי ההערכה אתה מוצא לא רק אומנות קולנועית, כישרון כתיבה, ומיומנות מפליגה ביצירת מוסיקה אלא גם יכולת תיעוד ואמינות של הבעה בע"פ ובכתב ברמה מדעית. כאלה שהעניקו תהילת עולם למבצעיהם. איכות הטקסט, גאונות הכתיבה, וכישרון השדר בעת שידור ישיר בטלוויזיה ובקולנוע כאחד – הם אינם רק עניין של ניסוח והגדרה. לחלוטין לא. אנשי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים הללו בתחומים השונים שניצבים בקדמת הבמה של תקשורת ההמונים הזאת שקולים למדינאים. ההשפעה הציבורית שלהם היא עצומה. אקח לדוגמא את מוטי קירשנבאום ז"ל שהגה בשעתו את הסלוגן המופלא, "למילים יש וויזואליה משלהן". כל כך פשוט, ברור, וקולע, וכל כך נכון. ולכן פנטסטי (!). שקול לסלוגן שהגה אייברהאם לינקולן (Abraham Lincoln) הנשיא ה- 16 של ארה"ב בשנים 1865 – 1860 בענייני יושרה ודרך ארץ, "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אתה יכול לרמות חלק מהזמן את כל האנשים, אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן".

You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time

כל אחד מאתנו יודע שמדובר בהגדרה כל כך נכונה. אמת לאמיתה. אולם אייבראהם לינקולן היה האיש שהרכיב וניסח אותה. בכך הוא היה יוצא דופן. כמה סלוגנים כבר יוצא לבן אדם להגות בחייו אם בכלל ? אחד, שניים, אולי שלושה מקסימום. רק שלמה המלך התנ"כי הגה בחייו מאות סלוגנים. אולם Copywriter ברמתו ושכמותו היה רק אחד בהיסטוריה האנושית. ספריו "מִשְלֵי" ו- "קֹהֶלֶת" מוכיחים היטב את גדולתו וכישרונו בתחום. בשבת אחה"צ של 30 ביולי 1966 נערך באצטדיון "וומבלי" בלונדון משחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 בין נבחרות אנגליה וגרמניה. אנגליה ניצחה 2:4 לאחר הארכה וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה (ולפי שעה גם האחרונה) בגביע העולם בכדורגל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שימשה Host broadcaster של מפעל הכדורגל ההוא. את משחק הגמר ההוא ב- 30 ביולי 1966 שידר איש ה- BBC קנת' וולסטהולם (Kenneth Wolstenholme) בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, אגב ללא פרשן. השידור והתיאור שלו נכנסו לקלסיקה ההיסטורית הטלוויזיונית הבינלאומית בזכות מילות הסיום שלו בשניות האחרונות של ההתמודדות ההיא בדקה ה- 120. הנה הן כבר באות.

אוסיף ואומר כי שדרי טלוויזיה לא מעטים – בארץ וגם בעולם הפכו את הטקסט הפתטי שלהם רווי שגיאות לחֶרֶב פִּיפִיוֹת. הם הפכו ללעג וקלס, משל ושנינה, לחוכא ואיטלולא. לעומת הנופלים קיימים אישי שידור אחרים. אני מתייחס ל- ארבעה אנשי טלוויזיה אוניברסאליים שהביאו את השידור הישיר של הספורט הכדורגל בטלוויזיה לדרגת אומנות : האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שַדָּר ה- BBC הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme), יורם ארבל שלנו, וגם נסים קיוויתי שלנו בשידורי הא"ק והשחייה שלו. הווארד קוסל הוביל במשך 20 שנה (1985 – 1965) את שידורי הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC וטבע את הסלוגן העיתונאי שרבים מאתנו התחנכו עליו, "Tell it like it is". קנת' וולסטנהולם היה שַּדָּר כדורגל אנגלי יוצא דופן של רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC, ללא ספק אלוף האיפוק וה- אנדרסטייטמנט. הדקה ה- 120 של משחק הגמר במונדיאל הכדורגל 1966 שנערך באצטדיון "וומבליי" בשבת – 30 ביולי 1966 בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה זכורה לנצח. לא רק בגלל הזכייה ההיסטורית הראשונה (והאחרונה עד כה) של נבחרת אנגליה בגביע העולם, אלא גם בשל השידור הישיר של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם את תומה של ההתמודדות ההיסטורית ההיא. אנגליה צעדה בדקה ה- 120, הדקה האחרונה של ההארכה והמשחק, ביתרון 2:3. כל הנבחרת הגרמנית "שכבה" על השער האנגלי במאמץ להשוות את התוצאה ל- 3:3. אלה היו שניות הסיום של תקופת ההארכה. שופט המשחק השוויצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט (Gottfried Dienst) הציץ בשעונו וכבר עמד לשרוק לתום המשחק, כשג'ף הרסט בלתי מכוסה קיבל לפתע כדור ארוך טווח מהקפטן שלו בּוֹבִּי מוּר והחל שועט עמו לעבר שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. המגן הגרמני וולפגאנג אובראט דלק אחריו אך זה לא עזר לו. ג'ף הרסט ניצל את המקדמה, חדר כמו אָצָן לרחבה, ומ- 14 מ' בעט בעוצמה ברגלו השמאלית והבקיע את שערו האישי השלישי והשער הרביעי לזכות נבחרתו. אנגליה ניצחה 2:4. קנת' וולסטנהולם שידר ישיר את סיומו של האירוע שהכתיר את אנגליה בתואר אלופת העולם בכדורגל לראשונה בתולדותיה בקור רוח ובאיפוק רב עוצמה יוצאים דופן בשעה שניסח את הטקסט הבלתי נשכח הבא במילים האלה :

“And here comes Hurst…he's got…some people are on the pitch…They think it's all over (ג'ף הרסט מבקיע בינתיים את שערו השלישי וחותם את תוצאת המשחק 4 : 2)…it is now…”.

טקסט תמונה : שבת לפנות ערב – 30 ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון ה- BBC הציבורי הבריטי מגיע לשיאו. הבימאי והמפיק המזהיר אָלֶק וִויקְס ז"ל (Alec Weeks, משמאל בן 39) יחדיו עם השדר הראשי המזהיר של ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ז"ל (Kenneth Wolstenholme, מימין בן 46) חוגגים את כיבוש היעד והשלמת המשימה הבינלאומית העצומה של הפקת מונדיאל אנגליה 1966 ואת השידור ישיר של משחק הגמר אנגליה – גרמניה 2:4 באיים הבריטיים וגם בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. (התמונה הוענקה לי באדיבות אלק וויקס ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנגליה ניצחה את נבחרת מערב גרמניה 2:4 וזכתה בגביע העולם. קנת' וולסטנהולם מהווה זיכרון נצח עבור בני עמו הבריטיים וגם עבור אנשי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר שדרנים וכותבי טקסטים. במדינת ישראל אומנם טרם הייתה קיימת טלוויזיה אך הסרט התיעודי ההוא של ה- BBC הקרוי "4 : 2", נקנה על ידי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ושודר כמה פעמים בהזדמנויות שונות על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פנינת שידור בעלת ערך תיעודי רב ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך לצפות בקטע ה- Video הזה כדי להבין את גדולתו האימורטאלית של השַדָּר האנגלי הנבון והבלתי רגיל הזה שאיננו עוד בין החיים. אוסיף ואומר כי דן שילון ואלכס גלעדי התחנכו על מורשת התיאור והשידור של ה- BBC ואימצו אותה אל לִבָּם. כך הם גם חינכו את תלמידיהם עליהם נמנו בשעתו יורם ארבל, רפי גינת, חנוך קינן, גדי ליבנה, איתן עמית, עמוס כרמלי, יאיר שטרן ורבים אחרים. קטעי Video ו- Film רבים של Play by play מסוף עשור ה- 60 ועשור ה- 70 של דן שילון ואלכס גלעדי, וגם של יאיר שטרן השמורים בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 מלמדים כיצד שידרו כאן אירועי ספורט לפני 40 ו- 45 (ארבעים וארבעים וחמש) שנים.

בראשית 1987 בתוקף תפקידי כמנווט ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, חתמתי לראשונה עם הנהלת ה- NBA על מבצע של 12 (תריסר) שידורים ישירים מהשלבים המכריעים של סדרות הגמר במזרח ובמערב לרבות סדרת הגמר הסופית. הנהלת ה- NBA בראשות אֵד דֶסֶר (Ad desser) העניקה לי אז לפני שנות דור בונוס בדמות שידור ישיר של ה- All star game לרבות תחרות ההטבעות (Slam dunk) בה ניצח מייקל ג'ורדאן (1.98 מ') הצעיר והכישרוני, ובעל הניתור המדהים. כדורסלן רב יכולות בתחומי המשחק השונים שמזכיר לוחם קרב 10 מצטיין ב- א"ק. השידורים הישירים ב- 1987 של משחקי ה- NBA הפכו בבת אחת לסנסציה. להצלחה כבירה. מכתבי ההערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ושל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מוכיחים שלא רק שאנוכי דובר אמת לאמיתה, אלא צועד במשעול הטלוויזיוני הנכון. נעתי בדרכי יחדיו עם ציוותי השידור שלי כדי להציב שיאי שידור חדשים בארץ ועל פני כדור הארץ. אין מדובר בפרפרזה. זאת הייתה האמת. התכוונתי לתקוע את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפסגותיהם של עוד הרי טלוויזיה גבוהים נוספים הפרוסים לאורכו ורוחבו של הגלובוס.

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות מר יאיר שטרן במהלך מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בשידור ישיר של אחד ממשחקי ה- East conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. המבצע הטכנולוגי התאפשר ראשית דבר בשל שיפור משמעותי בתקשורת לוויינים בינלאומית בין ישראל לארה"ב. בעמק האלה ניצבו בימים ההם כבר שתי אנטנות – צלחות שכוונו לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major 1. מן הראוי לציון כי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NBA ומנהליה קבעו כי שעות המשחקים של סדרות הגמר בסופי שבוע בחוף במזרחי והמערבי יהיו ב- 15.30 שעון ניו יורק (GMT minus 4) ו- 12.30 שעון לוס אנג'לס (Gmt minus 7). הזמנים האלה התאימו לשעון ישראל (GMT plus 3) ואפשרו לי לייבא אותם ארצה בהצלחה. ראוי לציין גם שהנהלת ה- NBA נהגה עמי חסד כספי והסכימה להעניק לי את זיכיון השידור תמורת 2000 (אלפיים) דולר בלבד בעבור כל משחק. CBS יצאה מגדרה כדי לתמוך במבצע השידורים הישיר המרוחק הוא ואפשרה לי להשתמש בקו השידור של השדר שלהם דיק סטוקטון כ- Guide line בעבור צוות השידור שלי בירושלים יורם ארבל והפרשן אריה מליניאק. כל השידורים הישירים ההם של ה- NBA התבצעו על ידינו בשיטת Off tube. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 48 שנים. היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (משמאל) יחדיו עם יאיר שטרן (מימין) בראשית הקריירה שלנו יחדיו עם הילדים הקטנים שלנו העומדים מלפנים. זיהוי מימין לשמאל : שי שטרן (היה מגיש ומנחה תוכנית בידור בערוץ 10 ו- 13), רועי אלרואי (היום אדריכל), וגור אלרואי (היום פרופסור ו-דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. אולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. אחד מסודות הניהול הוא להיות בשטח בעת ההפקה והעבודה יחדיו עם הפיקודים שלך. אי אפשר להנהיג ולנווט מהמשרד. התמונה צולמה ע"י חבר קיבוץ עמיר אביהו שפירא ומתעדת שידור של משחק כדורסל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) של קבוצת הפועל גליל עליון. זיהוי הנוכחים בתמונה בעמדת השידור מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי (מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בז'קט שחור חובש אוזניות), השדר המוביל שלי יורם ארבל (בז'קט לבן חובש אוזניות), המפיק שלי יוסי לנדאו, והצלם התחתון שלמה גרשנגורן – ספיטירקי. למעלה הצלם המוביל טדי למברג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1939. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. יצחק רבין  בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מחדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ביה"ס "כדורי". זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מהכפר סג'רה), יהושע "זיגי" זייגר, והמשורר חיים גורי (גורפינקל) מניח יד על ברכו הימנית. זיהוי השוכבים מימין לשמאל : שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל) והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע.                 

הערה 1 : עשיתי מאמץ והצלחתי לאתר בשעתו את שאול ביבר המנוח שהיה אז בן 90 וגם את חיים גורי יבד"ל (בן 94), ושניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1938. (לע"מ תמורת תשלום).

הערה 2 : קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרה ובבלוג את כל הנוכחים בכל התמונות גם אם חשיבותם של חלק מהם פחותה, גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי כל הנוכחים בתמונות השונות.

זה מעניין וגם מוזר. גם שדרני העל בטלוויזיה המצליחנים שבהם אינם חסינים בפני אסונות שידור. יורם ארבל התנסח היטב ביום ראשון ההוא של 22 ביוני 1986 באצטדיון "אצטקה" במשחק רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 ארגנטינה – אנגליה 1:2, משזיהה בדקה ה- 51 של המשחק ההוא (בסיוען של 15 המצלמות של Telemexico ושלושה Replays שלהן) את התעלול ומעשה הקונדס של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) כשהוא גובר בידו על השוער הבריטי פיטר שלטון (Peter Shilton). יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ה- "אצטקה" / AZTECA במכסיקו סיטי בעלת תצפית טובה על הנעשה בכר הדשא ירה תחמושת במינון מוגבל דרך הקוונות של כלי הנשק רובה הצלפים שלו, משסיכם את הסיטואציה בתריסר מילים בלבד, והתנסח במדויק : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון". ניסוח מזהיר מפני שהוא נאמר במינימום מילים ואף על פי כן קלע בול במטרה. יורם ארבל חשף את דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן 26 וקפטן נבחרת ארגנטינה כ- רמאי.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. יום ראשון בשבוע ההוא של 22 ביוני  1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. ארגנטינה – אנגליה 1:2. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי והדקה ה- 51 של המשחק. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער המצוין של נבחרת אנגליה בכדורגל פיטר שילטון (Peter Shilton) וגם על שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Benacer) אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל. תיעוד חשוב והכרחי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. בשעה ש- הטכנולוגיה של תעשיית הטלוויזיה (מורכבת + מסובכת +  יקרה כספית / כלכלית) מאפשרת ריבוי מצלמות, ריבוי זוויות צילום, וריבוי Replays מנקודות מבט שונות (לרבות המרשימים שבהם, הילוכים חוזרים ב- SSM), היא הופכת את סך האינפורמציה לא רק למפורטת יותר, מדויקת יותר, ואמינה ומהימנה יותר, אלא מאריכה גם משך חוויית הצפייה בטלוויזיה באירועי השיא של אירועי הספורט בכלל ושל הכדורגל בפרט. וגם : מצלמות הטלוויזיה המפקחות ו- מתעדות את חיי שופטי משחקי הכדורגל בהתמודדויות השונות, חושפות את חולשותיהם, ולכן מכבידות עליהם. הן הופכות במידה רבה את חייהם על כר הדשא לסיוט. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית, "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" ומיקומם של גיבורי העלילה על כר הדשא, מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר, לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור, ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן. גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור. אֶגְרוֹף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני. השופט הטוניסאי עלי בנאסר היה מצוי ב- כושר גופני מניח את הדעת ובסך הכול ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ', והתמקם גם באופן סביר, משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם. אולם לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה. דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שָטָן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו. לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו ולא הבחין במעשה הרמאות שלו. אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו. במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון חינם. בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו. המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה.

אומר ואוסיף : שלוש דקות חלפו, וליורם ארבל הוענקה הזדמנות נוספת לשדר בשידור ישיר בשפתו העשירה ובקול הבריטון העמוק שלו עוד מהלך של גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. זה היה בדקה ה- 54 של המשחק. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נטל את הכדור לעצמו כעשרה מטרים בתוך המחצית של נבחרתו ו- ת"ק פרסה מהשער האנגלי והתחיל לשעוט עִמוֹ לעבר פִּיטֶר שִילְטוֹן. במבצע פריצה אישי שטרם נראה כמותו בהיסטוריה, לאורך של יותר משישים מטר, חלף על פני ארבעה שחקנים אנגליים ובסופו מוֹטֵט את השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן בדחיקת כדור קטנה כזאת אופיינית בכף רגלו השמאלית. יורם ארבל שאג למיקרופון עוד פְּנִינַת שידור, "ש-ע-ר, מֵאָה אַחוּז חוּקי, אֶלֶף אַחוּז חוּקי (!)". הוא שוב צָדָק. גָארִי לִינִיקֶר האנגלי רק צמצם את התוצאה בדקה ה- 80 של המשחק ל- 1:2. ארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר.

אינני זוכר שהמאמן האנגלי בּוֹבּי רוֹבְּסוֹן לחץ באותו המעמד את ידו של עמיתו קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ בתום המשחק. אנגליה נשדדה לאור היום, ושופט המשחק הטוניסאי לא חזר לשפוט עוד במהלך האליפות. הוא נשלח הביתה. ההתנסחות וההתמצאות של יורם ארבל בסבך המחלוקת של "יד האלוהים" בתוך זמן כה קצר, שניות ספורות ממש, ראויות לכל שבח. ברור שתמונות הטלוויזיה המתחלפות בזו אחר זו בעת ההילוכים החוזרים סייעו לו. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן נכנע למעשה הרמאות, "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, ולהחלטה המוטעית של השופט עלי בנאסר, אך לא למצלמות של הקונסורציום הטלוויזיוני המכסיקני “1986 TELEMEXICO”. המצלמות כידוע אינן משקרות.

“ERA  LA  MANO  DE  DIOS”, הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו. "זו הייתה יד האלוהים", כינה במסיבת עיתונאים למחרת המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון. ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו. כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט, שִיוֵוק את עצמו לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת ארגנטינה. לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע, "זאת הייתה יד האלוהים", הציע פרשנות משלו אך המצלמות היו בעוכריו. על כך אמרה האמריקנית סוּזַאן סוֹנְטָאג : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". היא צדקה. דייגו ארמאנדו מאראדונה הרשים אותי באותו המשחק ההוא ב- 22 ביוני 1986 ארגנטינה – אנגליה 1:2. למחרת המשחק ההוא התקיימה כאמור במכסיקו סיטי מסיבת עיתונאים מטעם המשלחת הארגנטינית. ברור ש- חשתי לשם. דייגו ארמאנדו מאראדונה הסביר את פשר התעלול שלו שהיה בעצם מעשה בלתי ספורטיבי ולא הגון, "זאת הייתה יד האלוהים", אמר. התברר שהוא פרחח לְאוּמָן ארגנטיני אבל לא טיפש (דייגו ארמאנדו מאראדונה לא הסכים מעולם לשחק בליגה האנגלית כמו שחקנים ארגנטינים בימים ההם לפני שנות דור, למרות שהוצעו לו סכומי עתק. הוא שיחק בתום מונדיאל ספרד 1982 בספרד ואח"כ באיטליה). דייגו ארמאנדו מארדונה בילף את שופט במשחק הטוניסאי עלי בנאסר וכבש במעשה מרמה שער בלוף שהעלה את ארגנטינה ליתרון 0:1. הוא לא התנצל על כך באותה מסיבת העיתונאים ההיא. לא אז ולא מעולם. בעיניו "יד האלוהים" שלו הייתה מעשה נקם על כר הדשא באנגליה על מה שעוללה לארגנטינה מולדתו ב- "מלחמת פוקלנד". זה מעניין : יורם ארבל ודייגו ארמאנדו מאראדונה הגו סלוגנים בלתי נשכחים והצטרפו לחברתם של הוגי הדעות מוטי קירשנבאום ז"ל ונשיא ארה"ב בשנים 1865 – 1860 אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : 1969. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. חיים יבין עלם חמודות בן 37 הופך למגיש החדשות האולטימטיבי של "מבט" ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שום פורמולה מתמטית לא הייתה יכולה לחזות את הצלחתו הטלוויזיוניות הפנומנאלית (בקנה מידה ישראלי). משהתמנה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור וערוץ 2 שטרם קם כבר נשף בעורפו ותר אחרי כוח אדם מיומן, מיהר להכריז כלהלן : "על שלושה אישי ערוץ 1 אינני מוותר ואלה שמותיהם : חיים יבין, יעקב אחימאיר, ואהוד יערי". משהגיע רגע המבחן קנה מוטי קירשנבאום את נאמנותו של חיים יבין בכסף. הוא שילם לו אז מאפריל 1993 1000 סך של (אֶלֶף) דולר לכל מהדורת "מבט" שהגיש. הסכום הזה נחשב בימים ההם להון עתק. (התצלום באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום ז"ל וחיים יבין יבד"ל (בן 85, היום) נמנו ב- 1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. חיים יבין היה שדרן חדשות בעל מוניטין ב- רדיו "קול ישראל" בשנים 1968 – 1957. לאחר שפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 90 היום) התמנה ביולי 1967 ע"י שר ההסברה ישראל גלילי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה, הפך חַיִים יָבִין (בן 84 היום) לעוזר ראשי שלו, מעין מזכיר – יועץ. אגב, יחדיו עם עוד שני עוזרים מפורסמים בעת ההיא, דוב שנער (היום פרופסור דוב שנער) והבימאי אביטל מוסינזון ז"ל. חיים יבין הפך כמעט באקראי בקיץ 1968 למגיש החדשות הראשי של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אבל הוא היה הרבה יותר מזה. בחלוף שנים רבות הוברר כי בתוקף תפקידיו הביצועיים והמנהליים השונים ראה בו הציבור את אחד מאָבוֹת השידור הטלוויזיוני הציבורי של מדינת ישראל בכל הזמנים. אולם הזמנים האלה השתנו לבלי הכר. ב- 1993 נאלץ מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לרכוש את אמונו של חיים יבין לשידור הציבורי תמורת ממון כדי לשכנע אותו להישאר בשורותיו. חיים יבין נכנס לפנתאון הלאומי בזכות הכרזתו הטלוויזיונית באותו יום שלישי ההוא בעשר בערב ב- 17 במאי 1977 בתום מערכת הבחירות לכנסת ה- 9 : "גבירותיי ורבותיי – מהפך (!)". המילה "מַהְפָּךְ" בה השתמש חיים יבין לראשונה ב- 17 במאי 1977 הייתה סינונים של המילה המקובלת "מַהְפֵּכָה". שתי מילים שכוונתם זהה ושתיהן מתארות שינוי הפוך ופתאומי בעניין מסוים. אולם הכרזתו של חיים יבין אודות ה- "מַהְפָּך" והשימוש שלו במילה "מַהְפָּךְ" הייתה חדשנית והיסטורית. לא רק שהפכה ל- נֶכֶס ב- רָמָה של סלוגן לאומי אלא נכנסה גם לשימוש יום יומי בשפה העברית. הלשונאי אברהם אבן שושן השתמש במילון העברי שלו "הַמִילוֹן הֶחָדָש" בהוצאה השלישית ב- 1962 פעמיים במילה "מהפך" (ב- ניקוד שונה) בהקשרים אחרים לחלוטין. חיים יבין רָב אמן של השפה העברית (מדבר על בוריין גם את שתי השפות גרמנית ואנגלית) היה רשאי להתגאות בהישגו הלשוני הזה שהושג לפני יותר מ- 40 שנים (!).

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9, יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 43 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שעות ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה בישראלית הציבורית ב- "תור הזהב" שלה בשנים 1979 – 1973, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ד"ר חנוך סמית מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה, והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת. הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית (!). (באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין (משמאל) מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה נראה דרוך, ולידו ד"ר חנוך סמית (מימין) מעיין עיון אחרון בסקר מדגם הקלפיות שלו. ברקע, טלפניות המשדר הישיר ההוא. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מופתע (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 83). כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך. זה נראה כ- Flop. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור. צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ. הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון. הוא האמין בו בכל נפשו. אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר, "…זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפח…", אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית. דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה. כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב, "נוּעַ, נוּעַ, סוֹף". בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה את שלוש המילים האלמותיות, "גבירותיי ורבותיי – מהפך !".

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב. ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים. בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין בחולצה לבנה). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. דן שילון בראשית הקריירה הטלוויזיונית ארוכת השנים שלו מגיש את מוסף הספורט ב- "מבט" העוסק באירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968. בתוך זמן קצר ביותר מיסד דן שילון את התוכנית "מבט ספורט" וחיש מהר הפך ל- שדר ספורט ומגיש תוכניות הספורט ברמה של כוכב טלוויזיה לאומי. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1966. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. התמונה צולמה בשיקאגו – ארה"ב. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (קיצוני מימין בן 27) עם קבוצת ידידים בשעה שהיה סטודנט לקולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. שני מימין הוא יאיר גורן (גורין) בן מוצלח של קיבוץ אפיקים שלמד בשנה ההיא של 1966 הנדסת מכונות באוניברסיטת וויסקונסין, וכן עוד שני סטודנטים ישראליים הלומדים בארה"ב מנחם אסא וגיורא גרייבר. פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מינה בקיץ 1968 את מוטי קירשנבאום ז"ל לעורך "מבט" הראשון. לידו כיהנו כעורכי "מבט" נוספים גם דן שילון ואלי ניסן. (התמונה באדיבות יאיר גורין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו מר האווארד קוסל (Howard Cosell) המנוח, שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. (באדיבות ABC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במידה רבה סדר הדברים הַיָשָן מתנהל גם ליד המיקרופון ועל מרקע הטלוויזיה ואיננו משתבש. ההרכבים נשארים פחות או יותר קבועים לאורך זמן רב, אצלנו וגם בעולם. דן שילון היה הכוכב האחד והיחיד בעת שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי הכדורגל והכדורסל. יורם ארבל ירש את תהילתו. אח"כ נישל מאיר איינשטיין את יורם ארבל מבכורתו הטלוויזיונית והפך לשדר הכדורגל, הכדורסל, והא"ק הטוב במדינה. דיוויד קולמאן עשה את אותו הדבר בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה ב- BBC לאחר לכתו של קנת' וולסטנהולם. שדר הכדורגל ברדיו ההונגרי גיורגי ספשי השכיח את שמו של קודמו בתפקיד אישטוואן פלוהאר לאחר תום מלחמת העולם ה- 2. שני שדרני ה- NBA מ- NBC מארב אלברט ובוב קוסטאס נטלו והפקיעו לעצמם ב- 1990 את המוניטין של קודמם מ- CBS דיק סטוקטון. שדר הספורט הנפלא האווארד קוסל מ- ABC יצר בשנים 1983 – 1970 את משדר הספורט הישיר "MONDAY NIGHT FOOTBALL" הבלתי נשכח יחדיו עם שני הפרשנים שלו פרנק גיפורד ודון מרדית'. אבל האימפריה הזאת של האווארד קוסל ורון ארלדג' התמוטטה בסופו של דבר כמו כל האימפריות ונפלה. לוואקום שנוצר חדר צוות השידור של CBS ג'ון מאדן ופאט סאמרוול. שניהם נטלו והעבירו אליהם את תהילתו של האווארד קוסל.

טקסט תמונה : 1980. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. היכל הספורט ביד אליהו. שני השדרים ההם שלא היה בלתם. יורם ארבל (מימין) ונסים קיוויתי (משמאל). שניהם הציבו סטנדרטים גבוהים של שידורים ישירים בטלוויזיה שמשה גרטל רק יכול לחלום עליהם. בתווך עוזר השדר אמנון לנגזם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבל הביטו, שלושה עשר חודשים לפני כן ב- 29 במאי 1985 ישב יורם ארבל בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "הייסל" בבריסל ולא זיהה את האסון שהתרחש בתוך האצטדיון במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול הבריטית. בטרגדיה ההיא נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 אחרים נפצעו ביציע "Z" של אצטדיון "הייסל" בהתנגשות אלימה עם אוהדים גלוחי ראש של הקבוצה האנגלית. יורם ארבל ישב בעמדת שידור נוחה בתוך האצטדיון אבל לא ידע מהחיים שלו. ביום ראשון – 19 במארס 1989 אותו יורם ארבל התעלה על עצמו באצטדיון ר"ג בדקה ה- 71 של משחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה 1:1 (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990) כשהכריז הכרזה כפולה לאחר שהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס הכניע ללא תנאי בבעיטה חופשית מטווח של 28 (עשרים ושמונה) מטרים את שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג, כלהלן : "…זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה…".

טקסט תמונה : יום חמישי – 29 במאי 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. זהו מראה של חלק ממשרד ההפקה שלנו ב- IBC של מכסיקו סיטי 1986. מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC הוקם באחריות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO (ראשי תיבות של IBC הן International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי 1986. זיהוי הנוכחים בתמונה כלהלן : יורם ארבל (יושב בקדמת התמונה) נראה מאושר וטוב לב. נסים קיוויתי (ראשון משמאל) – מהורהר. קיצונית מימין זוהי המפיקה המכסיקנית גב' מוֹנִיקָה זָאמְבְּרָאנוֹ (Monica Zambrano). שני משמאל, אמנון ברקאי יד ימיני במשך שנים רבות בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שדר הטלוויזיה הנפלא נסים קיוויתי ניחן גם באישיות מיוחדת ומעניינת. באוקטובר 1971 נשלח נסים קיוויתי ע"י מנהל מחלקת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק. התחרות ההיא הייתה חשובה מפני ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק ההיא ב- 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן נִיהֵל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה. זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן. נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון את הטקסט הנפלא הבא כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" (!). אני מוסיף ואומר שצריך לזכור שהוא נסים קיוויתי אמר זאת בעת שידור ישיר (!).

באולימפיאדת מינכן 1972 חשף שוב נסים קיוויתי את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוניים כשדר א"ק ושחייה מחונן Play by play ו- מנסח עַל בשידור ישיר. כשעלו השחיינים לעל אדני הזינוק בטרם הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הגה נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". הישג נפלא של שדר טלוויזיה שבונה דרמה ב- 30 (שלושים) מילים בטרם יריית אקדח הזינוק. געגועיי אל נסים קיוויתי רבים. ראה את הפוסט הבא, "פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית". נסים קיוויתי ויורם ארבל היו שני אנשי טלוויזיה יצירתיים, אולם הם לא היו יכולים ליצור ניסוחי עַל בלתי נשכחים שכאלה בלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית של DOZ במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 וללא הטכנולוגיה הטלוויזיונית של TeleMexico במונדיאל מכסיקו 1986.

בקיץ 1976, באולימפיאדת מונטריאול 76' ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן בריצה גמר דרמטית מאין כמותה למרחק 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מ- קלאוס הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…" (הערה : צריך לזכור שהוא אמר זאת ב- שידור ישיר). שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים.

ואז בא התאריך ההוא של 1 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986. הטסתי את נסים קיוויתי לאצטדיון "חליסקו" בעיר גוודאלאחרה שם נערך המשחק ברזיל – ספרד. משימתו הייתה להעביר בשידור ישיר את המשחק ההוא ברזיל – ספרד בשלב המוקדם, ארצה. ואז קרה לו אסון שידור : במשך כ- 7 (שבע) דקות שידר נסים קיוויתי שער שלא היה לטובת ברזיל (עד שתיקן את עצמו) למרות שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מצוינת על כר הדשא באצטדיון "חליסקו". האירוניה בפרשה המביכה עברה את גדותיה. שמונים אחוז מכלל רשתות הטלוויזיה העולמית ששלחו את צִוותיהן לאִצטדיון "חליסקו" ב- גְוָואדָאלָאחָרָה מכל רחבי תבל, לא הצליחו לשדר כלל את המשחק ברזיל – ספרד בשל תקלה טכנולוגית חמורה וחסרת תקדים (במפעל שידור בסדר גודל כזה) של רשת הטלוויזיה המכסיקנית המארחת TELEVISA בתפעול קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים. אחד מלווייני התקשורת הביתיים של מכסיקו קרס ולא הצליח להוביל את קווי השידור הרבים מאִצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במכסיקו סיטי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). בדיעבד, ולרוע מזלו של נסים קיוויתי, היינו בין היחידים בחבורת התקשורת הבינלאומית הנכבדה שקיבלנו כהלכה את קו השידור ה- 4W (באיכות סבירה של kh 3.5) בדרך יבשתית המובילה מהעיר גוואדאלאחרה ל- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי / International Broadcasting Center) הממוקם בעיר הבירה של המדינה הענקית. שגיאת השידור הטראגית והבלתי מובנת של נסים קיוויתי נשמעה בכל רחבי ישראל והונצחה לעַד על טֵייפּ השידוּר.

נסים קיוויתי היה שַדָּר כדורגל טוב. הכי טוב אחרי יורם ארבל. כשהתמודדה נבחרת ישראל ב- 1973 בדרום קוריאה במסגרת טורניר קדם גביע העולם בכדורגל , שלח לשם דן שילון (מנהל חטיבת הספורט אז) את נסים קיוויתי. הוא העדיף את אופציית נסים קיוויתי על נבחרת השַדָּרִים שעמדה לרשותו בארץ בימים ההם. לא היו חסרים במחלקת הספורט אז מועמדים יידועי שם ובראשם יאיר שטרן, איתן עמית, ואלכס גלעדי, ואפילו הטירון יורם ארבל. דן שילון בחר בנסים קיוויתי והעניק לו אשראי רב כשַדָּר ועיתונאי. נסים קיוויתי שידר ב- 28 במאי 1973 מסיאול את משחק הגמר של הטורניר אליו העפילו נבחרות קוריאה וישראל. החלוץ הקוריאני צֶ'ה בּוּם קוּן הבקיע את שער הניצחון בהארכה בדקה ה- 109, ושלח את ישראל הביתה ואת נבחרתו למונדיאל של גרמניה בקיץ 1974. דן שילון הזמין אותו שוב להצטרף למשלחת השדרים של הטלוויזיה הישראלית, שכיסתה את משחקי גביע העולם גרמניה . נסים קיוויתי שידר בתקופתי שלושה מונדיאלים. ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. הוא היה שַדָּר כדורגל טוב . עיתונאים קטנים נטפלו אליו. עורך העיתון הידוע "The New York Times" מר הָאוֶול רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם (פישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב בעיתון שלוֹ), אמר פעם : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר". נִסִים קִיוִויתִּי שהיה שַדָּר אהוּב והָגוּן נהג בתמימות כעצתו. הוא מיהר לתקן את עצמו בצורה כל כך גלויה וכנה (וגם תמימה) על המסך, וזכה ל- קִיתוֹנוֹת של בּוּז מהציבור והעיתונות. אינני מכיר הרבה שַדָּרים שהיו נוהגים כמוהו בדרך האמיצה בה בחר להתנצל בפומבי על המסך.

יורם ארבל ונסים קיוויתי היו שַדָּרֵי ספורט מחוננים כל אחד בדרכו שלו . שניהם היו רבי אומנים בניסוח הטקסט בעת השידור הישיר. הדברים שיצאו מפיהם היו לא רק תולדה של כישרון אלא של רגש . הם יצאו מחדרי לִבָּם ונאמרו בדם לִבָּם. הם האמינו בטקסט ששידרו. טכנולוגיית התקשורת המיידית חשפה את גדולתם של יורם ארבל ונסים קיוויתי במשך שנים רבות . אך הייתה מסוכנת לשדרים כשתפשה אותם בלתי מוכנים לשידור ולכן שימשה ללא התראה כבומרנג. לשניהם קרה אסון שידור כבד באמצע שנות ה- 80 במאה שעברה. האחד התאושש כי היה עשוי מטֶפְלוֹן. דווקא השני שקורץ מפלדה – כּוּפַף. הטעויות הקשות של שני שדרי הספורט הבכירים, העלו מחדש ברשות השידור את שאלת חשיבות שכירת עמדות שידור ב- Venues. "המומחים" למיניהם ששרצו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר שידרו לי סיגנלים מאחורי גבי, "אם השַדָּרִים שלך טועים ממילא בצורה כל כך גסה בשעה שהם יְשוּבִים בעמדות שידור מאובזרות שעולות ממון רב, ו- בעלות תצפית נאה על הנעשה בכר הדשא, מוטב שילמדו מהטלוויזיה הירדנית, ולפחות ייעשו את השגיאה מהאולפן בירושלים". את הטענה הקנטרנית הזאת ביטל באחת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא כלל לא התייחס אליה. שידורי מונדיאל מכסיקו 86' זעזעו את הציבור ובעיקר את העיתונות.

הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן", עוסק בטלוויזיה וקולנוע ומייחד מקום לבימאי הטלוויזיה והקולנוע האולימפי הדגול בַּאד גְרִינְסְפַּאן שהיה רב אומן בכתיבה ותיעוד בסרטי הספורט שלו. אך הספר הזה דן גם בכישרון הביטוי, הכתיבה, והנאום הנַעֲלִים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן. לאייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון אין כמובן קשר עם שידורי הספורט אך כישרון ההתנסחות שלהם בכתב ובע"פ והיכולת להעלות לדיון רעיון באופן בהיר נוגעים ללא ספק ליכולות הביטוי והכתיבה (וה- יושרה) של אנשי טלוויזיה באשר הם. עורכי ומגישי הטלוויזיה נדרשים גם הם כמו המדינאים לתכונות הללו של כישרון כתיבה וניסוח מיטבי בע"פ , מפני שגם הם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו.

כישלון השידור של יורם ארבל ב- 29 במאי 1985 לא העיב על קריירה השידור הטלוויזיונית שלו. נסים קיוויתי לעומתו ניזוק קשה בשל אותה הטעות הגסה שלו ב- 1 ביוני 1986 באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, מששידר במשך שבע דקות שער שלא היה והעניק בטרם זמן יתרון 0:1 לברזיל על ספרד.

הטניסאי השוודי הנודע בְּיוֹרְן בּוֹרְג היה הטוב בעולם באמצע שנות ה- 70 של המאה ועשרים. הוא זכה חמש פעמים ברציפות באליפות ווימבלדון בשנים 1980- 1976. ביורן בורג היה גבר יפה תואר בעל שיער בלונדיני ארוך שגלש לכתפיו. הנערות האנגליות השתגעו עליו. בילדותו זכה לחינוך ספורטיבי נוקשה וקפדני שהפך אותו לג'נטלמן מושלם בעל נימוסים טובים. מין ספורטאי – עַל, שתקן ושליו, שמעולם לא מתווכח עם השופטים ואיננו מתקוטט עם יריביו. קַר מֶזֶג, מדויק, ומאוזן להפליא. קרחון שוודי של ממש. ב- 1981 קרא עליו תגר שחקן הטניס האמריקני ג'וֹן מֶקֶנרוֹ אִיטֵר יד ימין. ג'ון מֶקֶנרוֹ היה היפוכו של ביורן בּוֹרְג. מן הִיפִּי כזה מוכשר מאוד, אך צעקן וחם מזג שבא בטענות לשופטים, כועס על האחרים וגם על עצמו. להבה בוערת בעצמותיו.

טקסט תמונה : שנת 1978. מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס הכל יכול מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון. ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק הגמר בווימבלדון באותו קיץ של 1981 אירעה הפתעה גדולה. ג'ון מקנרו ניצח את בְּיוֹרְן בּוֹרְג והדיח אותו ממַלכוּתוֹ הרצופה בת חמש שנים. שידרנו קטעים נבחרים מן המשחק הזה כעבור ארבעה ימים בתוכנית הספורט השבועית שלנו, "משחק השבוע". אך משהו היה חסר לי בדברי הסיכום של צוות הטניס שלי שכתב וערך את התוכנית. שלושה ימים אח"כ קראתי בעיתון האמריקני היומי והנפוץ באירופה, "Herald Tribune International" מאמר אנליזה מקיף של כתב הטֶניס של העיתון , בו ניתח וסיכם את משחק הגמר ג'ון מקנרו נגד ביורן בורג בווימבלדון ביולי 1981, וחילופי המשמרות שבאו בעקבותיו בשש מילים  בלבד : "תמה תקופת הקֶרַח – החלה תקופת האֵש". טקסט נפלא שמנוסח בבהירות ובדייקנות. הבנתי מייד מה היה חסר לי בדברי הסיכום שלנו. ב- 1981 טרם הבשילה מערכת הספורט לדבר בשפה עיתונאית כה מבריקה שכזאת.

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָאגִית עלינו. האירוע לא ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו, אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו. איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989. אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה, "ככה לא בונים חומה". אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות . כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים. באחד מביקוריי בארה"ב סיפר לי המארח שלי ב- CBS בניו יורק כי שדרן הספורט של הרשת ברנט מאסברגר כה התלהב מ- ג'רי ווסט הקלע המחונן של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס עד שבשידור ישיר אחד סיפר לצופיו, כי, "כאשר גֶ'רִי וֶוסְט (Jerry West) מתרומם לקליעת ג'אמפ שוט – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר". אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו במונחים כאלה ובשפה ציורית שכזאת. האמריקנים חושבים שונה מאיתנו וכותבים שונה, לבטח כשהם מתעדים את היסטוריית ההווה ו/או את היסטוריית העבר. צריך לקרוא את הספר הדוקומנטארי,  "Court room" (בית דין) של קוונטין ריינולדס כדי להבין אודות מה אני כותב.

ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה", הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה שיקרי, בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בעת שידור ישיר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בשפת טלוויזיה מְמַצָה וממוקדת גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. כבר דנתי בכך קודם לכן, אולם לא ציינתי כי הווירטואוזיות בניסוח הזה עולה על ההתנסחות מאוחרת יותר שלו "ככה לא בונים חומה". הניסוח אודות דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית. הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה ובטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". הגיע לו פרס פוליצר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).         

אלכס גלעדי ואנכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו לראות סרטים. בבתי הקולנוע. "יואשיש הולכים לראות הערב לראות את "חלף עם הרוח", יואשיש הולכים הערב שוב לראות את "הארי המזוהם". ובאמת את "חלף עם הרוח" ו- "הארי המזוהם" (Dirty Harry), ראינו כמה וכמה פעמים יחדיו באולמות הקולנוע של תל אביב. בכל פעם שוחחנו על כמה מסצנות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן. זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט. הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind), ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו. טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית הענק באחוזת טָרָה רחבת הידיים לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שהיא אשתו סקארלט א'והרה מפגינה כלפיו. רט באטלר השארמנטי והמיוחד (שחקן הקולנוע האמריקני קלארק גייבל, נולד ב- 1901, היה גבר נאה בעל יופי לאטיני), משיב לה בציניות בטון שליו ונוֹן – שָאלָאנְטִי, כלהלן : “Frankly my dear, I don't give a damn”. במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט שונה טיפ – טיפה מזה הנאמר בסרט רב המוניטין הזה "חלף עם הרוח" : “My dear, I don't give a damn” אך התסריטאי סִידְנִי הָאווֹאַרְד והמפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת. לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו, כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו, מעודדת את עצמה כשהיא שחה למצפונה :

”I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day”.

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

”Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts”.

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" (Dirty Harry) של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס. בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר , כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף, ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם, מהמר קלינט איסטווד על חייו. בטוֹן הדיבור הסמכותי, קר הרוח, והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי, הוא פונה אל הפושע ואומר את האמירה המונומנטלית הבלתי נשכחת הנון שאלנטית בסרט הזה : “O. K. go ahead and make my day“, סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים. הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס , ברורה, "…או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי…". הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע . הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו. הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה . הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו. נשמע קליק קטן. צליל הנוֹקֵר. לא נוצרה ירייה. מחסנית האקדח הייתה ריקה. לא נותרה בו עוד תחמושת. הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח. אלכס גלעדי ואנוכי ראינו שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את הסרט "הארי המזוהם".

הסרט "הסַנְדָק" (The Godfather) בן השלוש שעות, מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוזוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה, ייזכר לעַד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר, דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה. באחת הסצנות הידועות ביותר ורבת המוניטין בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקידב- Showbiz באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח. אמירתו האימורטאלית של הסנדק : “I will make him an offer he can’t refuse” נכנסה כבר מזמן ל- פנתאון ההיסטורי של האמירות שהפכו כותרת לאירוע.

המערבון הנודע, “The Good, The Bad, and the Ugly”  ("הטוב, הרע, והמכוער") של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך – וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות) , ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית “If you have to shoot , shoot , don't talk” של הפושע מבוקש עז נפש וחסר רחמים בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן. כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים, מחברי מחזות, אומנים, מדינאים ומנהיגי מדינות, מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים מן הלב – לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייבראהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון כתיבה ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו בטקס הקדשת בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) עיירה קטנה בפנסילבניה. בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם ידוע אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett)  בן ה- 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ופרופסור ונשיא אוניברסיטת "הארווארד". הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה , אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג . הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה בחֵרוּת". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

19 בנובמבר 1863. גטיסברג. 

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם , במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה , שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוף מעל פני האדמה".

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג. זהו טקסט הנאום של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ, טקסט נאומיו, וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים. מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את כל כתביו.

כוחו של הבלוג במהימנות שלו. שקר אחד קטן וכל העסק מתמוטט. תפקידו של הבלוג לעסוק בתיעוד ההיסטוריה הטלוויזיונית – בארץ ובעולם ובביקורת טלוויזיה. הוא איננו מיועד לעסוק בהנהלת חשבונות. אני נמלא צער אם מישהו מפרש את העיסוק באמינות כ- כתיבת רכילות. בשבת של 2 בחודש מאי של שנת  1998 שידר יורם ארבל ישיר בערוץ 2 מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את המשחק המכריע הפועל בית שאן נגד בית"ר ירושלים. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון וראה מקרוב את המתרחש על כר הדשא לא הבחין בשערוריית "משחק השרוכים". חלק משחקני הפועל בית שאן עשו הכל לאל ידם כדי להקל את מלאכת הניצחון על בית"ר ירושלים כדי שהיא תזכה באליפות המדינה ולא הפועל ת"א. כולם ראו את זה אבל יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מיטבית על הנעשה בזירת ההתמודדות המשיך לשדר ישיר את משחק הנפל המכור הזה כאילו מדובר במאבק ספורטיבי טהור. העורך ומפיק השידור הישיר ההוא בערוץ 1 האחראים הישירים על הפקת תוצרתו של יורם ארבל לא הדיחו אותו בו מייד מכֵּס השַדָּר. מערכת ערוץ 2 החלטוריסטית עצמה עיניים ומעלה בתפקיד העיתונאי ולא לא סילקה אותו מעמדת השידור בקריית אליעזר. אילו עמדה לרשות ערוץ 2 בשבת ההיא של 2 במאי 1998 מערכת עיתונאית רצינית בעלת אינטגריטי ודיגניטי היא הייתה מעיפה לא רק את יורם ארבל קיבינימט (וגם את הפרשן שלו שדומני כי היה זה כדורגל העבר המפורסם ששיחק פעם בקבוצת ליוורפול הבריטית אבי כהן ז"ל) אלא גם את אותם העורך והמפיק ההוא מתפקידם רב האחריות, כעונש על כך שלא אזרו אומץ ולא העיפו את יורם ארבל בו במקום מהמיקרופון. ארבעתם העורך והמפיק והשדר והפרשן שלו נותרו במקומם. השידור הישיר ההוא ב-2 בחודש מאי של שנת 1998 בחיפה, הפועל בית שאן – בית"ר ירושלים 3:2 היה סחבה עיתונאית. סמרטוטיה (!).

אני מבקש לקחת אתכם למסע כדורגל אחר וארוך שהתנהל 20 שנים קודם לכן במונדיאל ארגנטינה 1978 ב- בואנוס איירס הרחוקה. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו למרות הקשיים הטכנולוגיים להצלחה סנסציונית. פעילות מערכת השידורים הלוויינית בין בואנוס איירס לירושלים הייתה דלה ומוגבלת, ורצופת קשיים רבים. הייתי צריך להרגיע כל הזמן מבואנוס איירס את מנהל הטלוויזיה שלי ארנון צוקרמן בירושלים שהיה מוטרד כל העת כמוני. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים וקרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם". ציבור משלם האגרה איננו מבין כהוא זה את הקשיים הטכנולוגיים שליוו את הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 . אך זה גם לא תפקידו כשם שאינו מבין דבר בתעשיית המזון. הוא לוחץ על השָלָט ורוצה לקבל את התמונה שלו כפי שהוא משלם בסופרמרקט ורוצה לקבל את גבינת הקוֹטֶג'. תהליכי ההפקה אינם מעניינים אותו . המשחקים החשובים באמת בשלב הראשון והשני של אליפות ארגנטינה 1978 שודרו ישיר והועברו בשלמותם ארצה. ככל שחלפו הימים הפכה ההצלחה לרוטינה אך היה צריך לפקוח עין כדי לשַמֵר אותה. עמדתי על המשמר . בתקופה של 35 ימי ההפקה יישנתי מעט מאוד אולי שעתיים – שלוש בלילה. הייתי מאוד מוטרד ומלא חששות . השידורים צלחו אומנם למרות המהמורות אך הדירו שינה מעיניי . לך תדע אפוא תיכשל ותיפול. בבוקרו של יום רביעי – 21 ביוני 1978 העירני צלצול טלפון בחדרי במלון "PLAZA" בבואנוס איירס. הספקתי לישון באותו לילה מאכסימום שעתיים, אולי פחות. על הקַו היה יורם ארבל. הוא דיבר משדה התעופה של בואנוס איירס : "יואש אלרואי אומרים לי שערפל סמיך עוטה את רוסאריו והטיסות לשם בוטלו". השבתי לו מנומנם : "או. קיי. יורם ומה אתה אם כך מתכוון לעשות ?". להפתעתי הרבה השיב לי השַדָּר שזה היה המונדיאל הראשון בחייו תשובה חסרת בושה ואמר בגילוי לב ללא כחל ושרק : "יואש תשמע , אני מתכוון לוותר על הטיסה לרוסאריו", והוסיף, "אני מציע שאשדר את המשחק המיועד ארגנטינה נגד פֶּרוּ Off Tube  ממשרד ההפקה והשידורים שלך בפיגורואה אלקורטה". הייתי ישנוני במקצת ושפשפתי את עיניי אך צלול מספיק כדי לא להאמין למשמע אוזניי. חשבתי בתחילה שאינני שומע טוב. אבל שמעתי היטב. עכשיו כבר הייתי עֵר לגמרי. "תשמע חוצפן קטן", אמרתי לו בכעס, "לא הטסתי אותך מישראל והבאתי אותך לארגנטינה כדי לשָדֵר Off tube משחק כדורגל מהמוניטור במשרד ההפקה בבואנוס איירס. אני מצפה ממך להיות דבק במשימת השידור הישיר שלך. זהו הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כאן. זוהי משימתך הבלבדית להחזיק את המיקרופון ולשָדֵר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. מוזמנת לך עמדת שידור באִצטדיון ברוסאריו. מוזמנים לך ולבני עורי (איש מחלקת הספורט שהגיע לארגנטינה בכוחות עצמו ושימש עוזר שדר של יורם ארבל ודן שילון) כרטיסי טיסה הלוך ושוב מבואנוס איירס לרוסאריו . אם אין טיסות יש רכבות. אתה מצויד במספיק כסף מההפקה כדי לממן את הוצאות התחבורה האלה", והוספתי בו במקום, "יש לך שתי ברירות, לשדר מעמדת השידור שלנו המוזמנת עבורך ב- אצטדיון ברוסאריו, ו/או תמצא את עצמך מודח מכאן ומייד, ואני מעלה אותך על המטוס הראשון הממריא מבואנוס איירס לישראל". מעולם לא שמעתי על עצלנות מחורבנת שכזאת, בה השַדָּר שהפך אח"כ להיות השַדָּר הלאומי מעדיף בשל עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם להסתתר במשרד ההפקה שלי בבואנוס איירס ולשדר משחק כדורגל בגביע העולם Off Tube על פני הימצאותו בשטח, בעמדת השידור האותנטית באצטדיון. כבר אז ידעתי שהאיש איננו עיתונאי ונעדר את אחת התכונות החשובות של כל בן אנוש להיות דבק במשימה ובתפקידו במסגרת עבודתו בקבוצה. והבנתי עוד דבר. מדובר בחייל בעל קול באריטון אומנם, אולם אין מנוס ו- לא תהיה לי ברירה אלא להניח עליו מעכשיו זכוכית מגדלת. יורם ארבל הוא חייל במערכת שלך. הוא רואה את החיים מנקודת מבט פרטית מפונקת של מי שהיה בעת שירותו הצבאי חלק מהזמן נהג אישי של קצינת ח"ן ראשית. האחריות הראשית של הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המרוחקת המורכבת והמסובכת הזאת אודות מונדיאל ארגנטינה 1978, לרבות התקשורת הלוויינית הבינלאומית המוגבלת, הסבוכה, והבעייתית שלה הייתה מונחת על כתפיי בלד. לא הייתי רשאי לחלוק אותה עם איש. לבטח לא עם יורם ארבל. 

טקסט מסמך : 1978. זהו תרשים השידור הלווייני המקורי שהכנתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן ב- 1978. הוא נלקח מספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 78'. הספר שנכתב כפקודת מבצע צבאית שרד את מאורעות הזמן . הבעיה הראשית שלנו הייתה נעוצה בעובדה ש- EBU  (איגוד השידור האירופי) החליט מראש להעביר את כל השידורים מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי (A4AF – 2) כאשר לתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה לא היה קשר אִתּוֹ. מפני שלא היינו מחוברים כלל ל- לוויין הזה נאלצנו להשתמש בלוויין ה- Primary האטלנטי (A4AF – 1) שימוש Unilateral. לרוע המזל הלוויין הזה היה תפוש ע"י מגזין החדשות הדו יומי, ה- SIN, שנשלח מפורטוגל בבוקר ובערב למרכז OTI במכסיקו סיטי כדי שמשָם ינותב רשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה. (מתוך ספר השידור/פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל – ארגנטינה 1978). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : קיץ 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78' . זהו הפתרון הטכנולוגי והתרשים המקורי שלי כפי שהצבתי אותו על מפת תקשורת הלוויינים בין בואנוס איירס לירושלים בחודשים מאי ויוני של שנת 1978. השרטוט הזה הועבר לידיעתו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה. סיגנל השידורים של כל המשחקים הגיע מבאלקארסה לעמק האלה בשלושת שיטות השידור הטלוויזיונית של Pal ,Secam, ו- NTSC, אבל בסופו של דבר הוא הגיע. זה היה הרע במיעוטו. הייתי מסוגל עכשיו להעביר לירושלים את כל 21 המשחקים המתוכננים לשידורים ישירים עם קולותיהם של דן שילון ויורם ארבל. (השרטוט מתוך ספר השידור/ פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹרָם אַרְבֵּל ובֵּנִי עוֹרִי הגיעו לרוֹסַארְיוֹ בסופו של דבר במועד. בדרכו לשם הוא הֵפֶר ללא ידיעתי את הוראת קב"ט שגרירות ישראל בבואנוס איירס החשובה ביותר שניתנה לצִוותי השידור שלנו שם, "לעולם אל תתחברו לאנשים שאינכם מכירים, ולעולם אל תיסעו בטרמפים". לא ייאמן…? ייאמן ! יורם ארבל ובני עורי שנשאו על צווארם את תגי ה- Accreditations של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נענו בחפץ לב להצעה של שני עיתונאים ארגנטיניים מקומיים שאותם לא הכירו, ושהציעו להם טרמפ לרוסאריו. הנסיעה לרוסאריו נמשכה כמה שעות אך יורם ארבל ובני עורי הגיעו בזמן לעמדת השידור שלנו באִצטדיון. מדהים : "עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם", משמשים תירוץ לשַדָּר המפונק שלי להישאר במקומו כדי לשָדֵר בשיטת Off Tube מהמוניטור במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- בואנוס איירס משחק כדורגל הנערך ברוסאריו. במקום לשאוף בכל מחיר לעשות זאת מעמדת שידור שלנו באִצטדיון, חלום של כל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא, מעדיף יורם ארבל ללא בושה להיות שדר Off tube. הייתי מופתע מאוד מרמת הפינוק של יורם ארבל. וותרנותו, הנכונות שלוֹ להיכנע ולהתפשר על בינוניות, וחוסר דבקותו במשימת השידור הדליקו לי לפתע אורות אדומים. עיקרון ההִצמדות למשימה בכל תנאי היה מהות ושורש ההבדל בינינו אולי בגלל שאני הייתי לוחם קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" והוא היה בשירותו הצבאי זמר בלהקה צבאית (להקת הנח"ל) ושימש גם כנהג בוסית לעת מצֹא של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. אבל צריך לומר עוד משהו. לזכותו. יורם ארבל היה שַדָּר כדורגל מזהיר. פנומן. אהבתי אותו עד למאוד ותמיד סלחתי לו על כל "חטאיו". הוא היה אב טיפוס של שַדָּר טלוויזיה דָגוּל שזקוק לתשומת לב ולטיפוח מרביים מטעם ההפקה והמערכת. אולי בצדק. שַדָּר כה מוכשר כמותו נולד כנראה פעם בדוֹר. אולי פעם בשני דורות.

טקסט תמונה : יוני 1978. העיתונאי והתחקירן בני עורי במונדיאל ארגנטינה 1978. מדובר באיש מקצוע מצוין, יקר, ונאמן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 21 ביוני 1978, היה יום שידורים גדול, מוצלח, ומשגשג בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חשב כך וצלצל אלי מירושלים לבואנוס איירס כדי להודות לי. חשתי את פעמי הסיום של ההפקה הבינלאומית המרוחקת הזאת. הייתי הרוס מגעגועים לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. אמרתי בשיחת טלפון למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן : "ההפקה המורכבת מתקרבת לקיצה. נותרו שני משחקים אחרונים לשידור ישיר. המשחק על המקום ה- 3 ומשחק הגמר". באותו יום שידרנו ישיר את שני המשחקים המכריעים במחזור האחרון של הסיבוב השני בטורניר. דן שילון שידר מבואנוס איירס בשמונה בערב את ניצחונה של הולנד על איטליה 1:2 בבית A. במקביל למשחק הזה שלחנו לירושלים את סיגנל השידור של ניצחונה של אוסטריה באותו הבית על נבחרת מערב גרמניה 2:3. איש לא ישכח את הבעיטה המדהימה ההיא של השחקן ההולנדי הָארִי הָאן שהכניעה את השוער האיטלקי דִינוֹ זוֹף ממרחק של 28 מטר. השער העלה את הולנד למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות (הערה שלי : גם ללא יוהאן קרויף שכלל לא נטל חלק בטורניר ארגנטינה 1978). באותו לילה בחצוֹת שידר יורם ארבל ישיר מרוסאריו את המשחק ארגנטינה – פרו 0:6 בבית B (ארגנטינה הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של ארבעה שערים). במחצית הייתה התוצאה 0:2. חצי שעה קודם לכן הסתיים המשחק הראשון בבית B בו ניצחה ברזיל את פולין 1:3. הצופים יכלו לצפות בקטעים הנבחרים של המשחק הזה לפני תחילת השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – פֶּרוּ. מַרְיוֹ קֶמְפֶּס ולֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה הבקיעו כל אחד צמד שערים. אלברטו טארנטיני ורנה האוסמאן כבשו כל אחד שער. השער השישי הובקע בדקה ה- 72, כך שלארגנטינה נותר מספיק זמן אפילו כדי להגדיל את התוצאה באם הנסיבות היו מחייבות זאת.

הוועדה המארגנת הארגנטינית שיבצה את המשחק ברזיל – פולין ביום רביעי 21 ביוני 1978 בעיר קורדובה לארבע ארבעים וחמש אחה"צ שעון ארגנטינה, ואת משחקה של ארגנטינה – פֶּרוּ לשבע ורבע בעֶרֶב על פי השעון המקומי. כשעלתה ארגנטינה לכר הדשא ברוֹסָארְיוֹ ידענו כולנו ברוֹסָארְיוֹ וגם בירושלים שארגנטינה חייבת לנצח את פֶּרוּ בהפרש של לפחות ארבעה שערים כדי להעפיל למשחק הגמר. גם נבחרת ארגנטינה כמובן ידעה זאת. תבוסת פֶּרוּ בהפרש שערים סנסציוני הולידה חרושת של רכילויות ב-IBC בפיגורואה אלקורטה. נפוצו אז שמועות רבות סביב אי חוקיות המשחק הזה ותוצאת הסיום הבלתי סבירה. אחת מהן סיפרה שהתאחדות הכדורגל הארגנטינית בסיועו של שליט המדינה דאז הגנרל הדיקטטור חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה ראש החונטה הצבאית המושחתת והכוחנית, שילמה להתאחדות הפרואנית שוחד כספי טבין ותקילין בגובה של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר תמורת נזיד העדשים, אולחם האקדח המעשן והתחמושת שלו לא נמצאו. לא היו הוכחות. רק שמועות. ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) למדה אז לקח מַר וחשוב באִרגון מפעלים. מעכשיו שני המשחקים במחזור האחרון בשלב המוקדם בכל בית ובית יתקיימו תמיד במקביל באותן השעות. במוצ"ש בשמונה בערב – 24 ביוני 1978, שידר יורם ארבל מאצטדיון "ריבר פלייט" את המשחק על המקום השלישי בין נבחרות ברזיל ואיטליה. ברזיל ניצחה 1:2 משערים של דִירְסֵיאוּ ו- נֶלִינְיוֹ. אם אתם פוגשים במקרה היום את יורם ארבל, שאלו אותו אם הוא זוכר את השער של נֶלִינְיוֹ. נִלִינְיוֹ היה מגן ימני בנבחרת ברזיל בעל כושר גופני נדיר. הוא כל הזמן סייע לשורת החלוצים ותקף מהאגף הימני. לפתע באחת ההתקפות בעט מצד ימין בחלק החיצוני של נעל ימין בעיטת תותח מסובבת לכיוון שער פולין. הכדור נע מהר מאוד במסלול מטעה ומפתיע בלתי צפוי משמאל לימין, האופייני לבעיטות מסובבות, והכניע את דִינוֹ זוֹף. "ש ע ר – נֶ לִ י נְ י וֹ", זעק יורם ארבל, כשהוא לא מאמין למראה עיניו. זה היה אחד השערים היפים מן ההיבט האווירודינאמי שהובקעו בטורניר. אומנות של ממש. מלאכת מחשבת ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בעצם בתאגיד השידור "כאן" 11).

משחק הגמר שהתקיים ביום ראשון – 25 ביוני 1978, ביו נבחרות ארגנטינה והולנד באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בשעה שלוש אחה"צ שעון ארגנטינה ושמונה בערב שעון ישראל, גרם לעוֹצֶר בשלוש מדינות. בארגנטינה, הולנד, ובישראל. הבכורה נשמרה לשדר המוביל מר דָן שִילוֹן. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC הציבה מספר שיא של 8 (שמונה) מצלמות באִצטדיון המלא עד אפס מקום. טביעת האצבעות של הבימאי הגרמני הורסט זייפארט הורגשה בכל שוֹט ושוֹט של הצילומים. הורסט זייפארט (Horst Seifart) שימש כבימאי ראשי של אולימפיאדת מינכן ואחד מאנשי הטלוויזיה הבולטים והמוערכים באירופה. הוא היה האיש שערך לבימאים והצלמים הארגנטיניים השתלמות מקצועית מיוחדת. איך אפשר לשכוח את הצילומים המרגשים בהם נראים מקרוב ומרחוק 100000 (מאה אֶלֶף) צופים ב- "רִיבֶר פְּלֵיְיט", משליכים משמחה לאוויר מאות מיליוני פתיתי נייר. המצלמה החמישית  במערך המצלמות הארגנטיני צילמה את החיזיון היפה ב- Close up. דָן שִילוֹן היה המום ושאג למיקרופון טרם בעיטת הפתיחה, "תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות". זה היה מראה טלוויזיוני לא שגרתי. העימות בין נבחרות ארגנטינה והולנד במשחק הגמר הוליד התעניינות גדולה מאוד בעולם וגם בישראל. רבים זכרו כי הייתה זאת הולנד שהביסה את ארגנטינה 0:4 ארבע שנים קודם לכן במשחקי הסיבוב השני של מונדיאל מערב גרמניה בגלזנקירשן ב- 26 ביוני 1974. יוֹהָאן קְרוֹיְף הבקיע אז שני שערים. יוֹהָאן רֶפּ ורוּדִי קְרוֹל הוסיפו כל אחד שער. מההרכב הניגַף ההוא של ארגנטינה נותרו בסגל של 1978 רק שלושה שחקנים : פִילְיוֹל, הָאוּסְמַן, ומָרְיוֹ קֶמְפֶּס. מאמן ארגנטינה סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי העלה לכר הדשא את ההרכב הקבוע שלה עם השוער אובאלדו מאטילדו פיליול (Fillol), חורחה מריו אולגואין, לואיס אדולפו גאלוואן, דניאל פאסארלה, אָלְבֶּרְטוֹ סֶזָאר טָארָאנְטִינִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס (הוחלף ע"י לארוסה בדקה ה- 66), אמריקו רובן גאייגו (Gallego), מָרְיוֹ קֶמְפֶּס, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה (Luque), ורֶנֶה הָאוּסְמַאן (Houseman). שיחקו גם אוֹרטיז (החליף את הָאוּסְמַן בדקה ה- 75) ולָארוֹסָה (החליף את אָרְדִילֶס בדקה ה- 66). רודי מיכאלס הציב בהרכב את השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד (Jan Jongbloed), פּוּרְטְוִוילְט (Poortvielt), רוּדִי קְרוֹל, בְּרָאנְדְטְס (Brandts), יָאנְסֶן (הוחלף ע"י סוּרְבִּיר בדקה ה- 72), יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, הָארִי הָאן, וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף, רֶנֶה וָואן דֶה קֶרְקוֹף, יוֹהָאן רֶפּ (הוחלף ע"י נָאנִינְחָה בדקה ה- 59), רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. הרכב דומה לנבחרת ששיחקה במונדיאל 1974. חסרו שלושה שחקנים ביניהם השחקן הראשי וה- Team leader יוֹהָאן קְרוֹיְף הנודע ורב המוניטין, וגם וָואן הֶנֶחֶם, ורָיְיסְבֶּרְגֶן. שופט המשחק היה גונלה מאיטליה. התפתח משחק שווה כוחות. ארגנטינה הובילה 0:1 משער של מָרְיוֹ קֶמְפֶּס בדקה ה- 38. פּוּרְטְוִוילְט השווה בדקה ה- 81 ל- 1:1. רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק החמיץ שער בטוח שניות לסיום ושתי הנבחרות התייצבו להארכה. מריו קמפס הבקיע בדקה ה- 105 והעלה את קבוצתו ליתרון 1:2. דָנִיֵאל בֶּרְטוֹנִי קבע את התוצאה הסופית 1:3 בדקה ה- 115. הולנד הייתה יריבה שוות כוחות אך בשורות נבחרת ארגנטינה כיכֵב שחקן עודף. הקהל הארגנטיני המדהים היה השחקן ה- 12 של נבחרתו.

נשיא ארגנטינה הדיקטטור העָרִיץ חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה (Jorje Rafael Videla) העניק זה מכבר את גביע העולם לקפטן ארגנטינה דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה ודָן שִילוֹן החזיר את השידור הביתה . לפתע חשתי הקלה עצומה. הסתיימה הפקה מורכבת ומפותלת. רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי ידעו בדיעבד באיזה דרך חתחתים רבת מהמורות צעדתי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. נבחרת ארגנטינה עולה על כר הדשא באצטדיון "ריבר פלייט" בבאונוס איירס. "…תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות…", זעק שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון למיקרופון. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אז לא ידענו עד להיכן הגיעו גבולות העריצות והאכזריות של החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה באותן השנים בראשה ניצב הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה. בכתבת הטלוויזיה היחידה שדן שילון עשה בבואנוס איירס אודות האליפות בעבור "יומן השבוע", הוא לא הזכיר ולוּ במילה אחת את סוגיית העריצות הצבאית שהייתה מנת חלקה של מדינת הכדורגל הארגנטינית. הוא פשוט לא ידע דבר על כך. זמן רב אח"כ נודע לנו ששליטי ארגנטינה הקימו מחנות ריכוז מוסווים ורצחו עשרות אלפים אזרחים מתנגדי המשטר והעלימו את גופותיהם . ביניהם יהודים רבים. סוכנויות הידיעות דיווחו לעולם כי הַחוּנְטָה הצבאית האכזרית זורקת ממטוסים אנשים שהמשטר חושב שהם מסכנים את יציבותו. אזרחי ארגנטינה ספגו מכה אנושה מידיו של חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה האיש שהעניק בשידור ישיר על כר הדשא באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֶיְיט" את גביע העולם בכדורגל לנבחרי הכדורגל של ארצו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבאונוס איירס. תמונת הסיום של מונדיאל ארגנטינה 1978. שחקני נבחרת ארגנטינה מנשקים את גביע העולם בו זכו לפני דקות ספורות. שליט המדינה חורחה רפאל ווידלה העניק את הגביע לקפטן דניאל פאסארלה. הכדורגל בארגנטינה הוא סוג של דת. החונטה הצבאית בראשות גנרל חורחה רפאל ווידלה ניצלה את דת הכדורגל כדי להגביר את הפופולאריות שלה בקרב אזרחי המדינה. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתקופת הניווט, ההפקה, והניהול שלי ב- IBC בבואינוס איירס את הפקת השידורים הישירים במונדיאל ארגנטינה 1978, שתיתי עשרים כוסות קפה שחור ביממה ועישנתי מידֵי יום שלוש קופסאות סיגריות "100 BROADWAY" שהבאתי עמי מהארץ בעלות דגם שלסיגריות ארוכות, והיו חביבות גם על אלכס גלעדי. מצאתי עניין ועונג בתחביב העישון שלי. דאגתי להרעיל את גופי ביודעין. בתום שידור המשחק האחרון, יצאנו יאיר שרף ז"ל ואנוכי מידי ערב לסעוֹד את ליבנו בפיצרייה "ROMA" הנפלאה ש- שכנה בלֵב הבירה הארגנטינית. מעולם לא אכלתי פיצה ענקית (All Dressed) כל כך טעימה כפי שאכלתי אז בבואנוס איירס. זה היה המזון היחיד שדחפתי לפי פעם ביממה חוץ מהסיגריות והקפה.

טקסט תמונה : שהיתי בבירת ארגנטינה כ- 40 יום. עישנתי  60 סיגריות ושתיתי 20 ספלי קפה שחור ביממה. מזוני היה פיצה ארגנטינה אחת נפלאה בפיצרייה "ROMA" בבואנוס איירס. הייתה קיימת קורלציה מלאה בין גודל האחריות שהייתה מוטלת עלי כעורך ומפיק ראשי לבין כמות הניקוטין שהכנסתי לגופי ביודעין. אהבתי אהבה רבה את בואנוס איירס היפהפייה. שמעתי שם ללא סוף את הקריאות של בנות ארגנטינה ב- IBC בפיגוארואה אלקורטה, "…Yoash, Yo Te Quiero…". אבל זה לא היה חשוב. בואנוס איירס וארגנטינה היפהפייה הבלתי נשכחת על שלל אזרחיה קיבלו אותי בסבר פנים יפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודיתי מעמדת הפיקוד של ב- IBC בפיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס לדן שילון והטכנאי מוריס ברוך בעמדת השידור בריבר פלייט ולרמי ווייץ באולפן בירושלים "וסגרתי" את השידור האחרון מארגנטינה. לקחתי את הרכב הצמוד של ההפקה ממגרש החנייה בפיגורואה אלקורטה, כדי לחזור למלון בסַן מרטין יחד עם הטכנאי יאיר שרף, אך הדבר היה בלתי אפשרי. רחובות בואנוס איירס כבר היו "פקוקים", עמוסים לעייפה, וחסומים בעשרות רבות של אלפי אולי מאות כלי רכב צופרים משמחה. מאות אלפים יצאו לרחובות הבירה שיכורי ניצחון ומלאי גאווה. השארנו את אוטו ההפקה שלנו בפיגורואה אלקורטה וצעדנו רגלית כחמישה אולי שישה ק"מ למלון שלנו בסַן מרטין. צריך להבין שהכדורגל בארגנטינה משול לדת, וזכייתה הראשונה בגביע העולם על אדמתה, גרמה לתחושת אושר עצומה בקרב העם. ממש כמו בתל אביב לאחר זכייתה של מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל ב- 1977. כמויות אדירות של כלי רכב כבר הציפו את רחובות הבירה. מיליוני ארגנטיניים יצאו מבתיהם בבואנוס איירס לרחובות וכיכרות העיר היפהפייה. הם ביטאו את תחושות הניצחון שלהם בתופים, מחולות, ומצִלתיים. וגם באמצעות סירים, מחבתות, מצקות, ותרוודים. צפירות שמחה קצובות של המכוניות הרבות מילאו את חלל האוויר. ההמונים בבואנוס איירס ממש יצאו מדעתם מרוב שמחה והתרגשות. אין כמו הפעם הראשונה. לממשלת ארגנטינה בראשות נשיאה חורחה רפאל ווידלה היה במה "להתפאר". מדינתו הוכתרה לראשונה בתולדותיה בתואר הנכסף – אלופת העולם בכדורגל.

על תקן של תייר מזדמן לחודש וחצי לא הייתי מודע לפשעים נגד האנושות שמבצע השלטון של החונטה הצבאית בראשותו של הגנרל חורחה רפאל ווידלה נגד אזרחי ארצו. עכשיו כשאני חוקר וכותב את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אני נזכר שבעת שהותי ב- IBC  בפיגוארואה אלקורטה , צפיתי במקרה באחד הימים בריאיון שערכה עִמו רשת הטלוויזיה האנגלית ה-BBC ושודר במעגל סגור במרכז השידורים. הרוֹדָן הארגנטיני תקף במילים חריפות ביותר את שליט קובה מר פידל קאסטרו והזהיר אותו בצורה בוטה ותקיפה מייבוא המהפכה הקומוניסטית לדרום אמריקה בדרכים האלימות והלא כשרות של ארנסטו צ'ה גווארה, והוסיף, "גם אני יודע לעסוק באמצעים נבזיים ומלוכלכים נגד יריבי ארגנטינה אם נדרש לעשות זאת". הייתי עֵד להופעתו הטלוויזיונית הקשוחה הזאת של נשיא ארגנטינה. הוא הדגיש במהלך הריאיון כמה פעמים, "שהוא מכיר היטב את שיטות העבודה של פידל קסטרו ולא יהסס להשתמש באותן השיטות נגד מתנגדיו". פניו של חורחה רפאל ווידלה היו חתומים ורציניים במהלך הריאיון. הוא לא חייך אפילו פעם אחת. צבע שיערו היה שחור מבריק ומסורק לאחור. את שפתו העליונה קישט שפם. הוא לבש חליפה אפורה. מעבר לריאיון הקוֹדֵר והמאיים לא מצאתי אווירה דומה ברחובות. החיים בארגנטינה מנקודת מבטי בת חמשת השבועות נראו סבירים לחלוטין, והתושבים שמחים בחלקם. בצמתי הרחובות השונים ניצבו מעת לעת חיילים, משטרה ורכבים משִוריינים, אך לא זיהיתי בעיר הבירה שום הפגנות או אווירת אנטי ממסדית. יתרה מזאת. רחובות האזור היוקרתי של סַאן מרטין ובראשם פְלוֹרִידָה ו- לָאוָואזֶ'ה שקקו חיים עשרים וארבע שעות ביממה. המסעדות, חנויות ההנעלה וההלבשה, בתי עסק יוקרתיים ובתי הקולנוע אירחו סועדים וקונים בשתיים לפנות בוקר, כאילו הייתה השעה עכשיו בצהריי היום. רחובות ברודווי ושדרות מנהטן רדומים בשעות כאלה לעומת בואנוס איירס ההומה והיפהפייה. תושבי העיר באזור היוקרתי הזה של בואנוס איירס לא היו בלחץ ולא התנהגו כאילו הם שרויים תחת שלטון צבאי.

במהלך האליפות ביקרנו במועדון הקהילה היהודית "הִיבְּרָאיְיקָה" בבירה. התוודענו ליהדות ארגנטינה שהיא יהדות חמה שאין שנייה לה אולי בתפוצות. הציונות האמיתית מתגלמת ביהודי ארגנטינה שצררו את מיטלטליהם בכל השנים האלו ועלו לישראל כדי לבנות עמנו את ביתם לעַד . אני מכיר רבים מהקהילה היקרה הזאת. אחת מהן היא הגרפיקאית גב' וֶורוֹנִיקָה רָבּוֹטְנִיקוֹף ששימשה כעשר שנים כגרפיקאית צמודה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בערב הזכייה בגביע המונדיאל הגיעה נבחרת ארגנטינה על שלל כוכביה עם מאמנה הצעיר בן ה- 35 סזאר לואיס מנוטי למלון פלאזה שלנו בסַאן מַרְטִין בו התגוררנו. במלון היוקרתי הייתה גזוזטרא ענקית שהשקיפה על כיכר רחבת ידיים, שם המתינו להם כבר כחצי מיליון בני אדם. מראה מוכר שהזכיר לי את קבלת הפנים שהמתינה למכבי ת"א באפריל 1977 בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין היום) בתל אביב, לאחר זכייתה הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. בדרכם לגזוזטרה הם חלפו על פני כולם, טָארָאנְטִינִי הארגנטיני המתולתל יפה התואר, הקפטן דָנִיֵאל פָּאסָארֶלָה, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס כובש השערים המוכשר, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה המשופם, גָאיֶיגוֹ, גָאלְוָואן, אוֹלְגִין, אוֹרְטִיז, השוער פִילְיוֹל, ובראשם המאמן סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי בעל השיער הארוך והעיניים היוקדות שנראה כשחקן קולנוע . יהודים ארגנטינים בני בואנוס איירס סיפרו לי שבהרכב המופלא הזה נפקד מקומו של נער צעיר כבן 18 בעל כישרון ענק העונה לשֵם דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מפני שנופה מהסגל ברגע האחרון ע"י סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי. הם הבטיחו לי שהצטרפותו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מחדש לנבחרת ארגנטינה היא עניין של זמן ועתידה של ארגנטינה כמעצמת כדורגל עִמוֹ מובטח.

טקסט תמונה : סופר סטאר בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה (מימין) . מנשק עם חבריו גביע העולם לנוער. מפני שהיה נער החליט המאמן סזאר לואיס מנוטי לנפות אותו מהנבחרת הלאומית ב- 1978. "עתידו של הנער מובטח. יהיו לו בעתיד עוד הרבה הזדמנויות אחרות", השיב לעיתונאים הרבים לאחר ששאלו אותו מדוע הדיח מהסגל את גאון הכדורגל שלוֹ. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את שמו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שמעתי כבר עם בואי לארגנטינה במרכז השידורים בפיגורואה אלקורטה. 7 ATC שידרה במעגל סגור כתבת אינפורמציה חדשותית בפילם שָחוֹר/לָבָן אודותיו, שם נראה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הילד מקפיץ כדור בווירטואוזיות. מגזין הכדורגל המקומי "לה פיגארו" העריך שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה וארגנטינה ייהפכו בעתיד למעֵין "שידור חוזר" של סיפור ההצלחה המדהים של פֶּלֶה ונבחרת ברזיל. בעת קבלת הפנים ההמונית החמה שערכו מאות אלפים בכיכר סַן מרטין לגיבוריהם, יצא לִבּי דווקא אל נבחרת הולנד שהפסידה פעם שנייה ברציפות במשחק הגמר למדינה המארחת. במונדיאל 1974 הפסידה הולנד לגרמניה המערבית 1:2. את הנבחרת ההולנדית אימן המאמן האוסטרי ארנסט הָאפֶּל. המאמן הקודם רֵיְינוּס מִיכאֶלס שהוביל אותה למשחק הגמר במינכן ארבע שנים קודם לכן כבר לא היה בעניינים. גם יוֹהָאן קְרוֹיְיף האגדי כבר לא שיחק במדי הולנד, אבל שמונה משחקני 1974 נשארו בהרכב הנוכחי ושמרו על צביונה הייחודי של הנבחרת שלבשה חולצות כתומות ומכנסיים לבנים במשחק הגמר. וותיקי 1974 היו השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד, רוּדִי קְרוֹל, וִוים סוּרְבּיר, יָאנְסֶן, הָארִי הָאן, יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, ג'וני רֶפּ, ורוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. השחקנים החדשים היו האחים רֶנֶה ו- וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף , אָרְנִי בְּרָאנְדְטְס , ודִירְק נָאנִינחָה. בדקה ה- 90 של משחק הגמר במצב של 1:1 ממש בשניות הסיום, העניק רוּדִי קְרוֹל לרוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק הזדמנות ומצב אידיאלי לכיבוש שער ניצחון וזכייה בתהילת נצח, אך הכדור של רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק פגע מעשה שָטָן בקורת השער הארגנטיני ולא חדר פנימה. הולנד הייתה נבחרת נפלאה שלא הגיע לה להפסיד . בתקופת ההארכה נדמה היה שארגנטינה עייפה מאוד ולא תחזיק מעמד. אבל חיש מהר הוברר שהמנהיגות הכריזמטית של סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי והקהל הביתי החם העניקו לנבחרת ארגנטינה לפני תחילת ההארכה את מה שהרעיפו אָלְף רָאמְזִי והקהל באצטדיון "וומבלי" בלונדון על נבחרת אנגליה במשחק הגמר נגד גרמניה ב- 1966. משהו שהוא אקוויוולנטי לשיקוי אֵלִים ומרץ נעורים. בואנוס איירס, ארגנטינה, ועמה הם בלתי נשכחים. אתה רק לא מבין כיצד האנשים הנחמדים, האדיבים, ומאירי העיניים האלה מניבים במשך דורות פוליטיקה כה מסואבת ומושחתת.

שני המפקחים הטכניים יאיר שרף ז"ל (Audio) ומוריס ברוך יבד"ל (Video) עשו בארגנטינה עבודה מקצועית יוצאת מן הכלל. הידע המקצועי של שניהם אפשר להם לקרוא נכונה את תמונת המצב. הם איתרו והתגברו על תקלות שונות במהירות תוך גילוי יוזמה ראויה לציון. במסמך מסכם של מבצע שידורי ארגנטינה 78' שפורסם ע"י ה- EBU, הוברר לבסוף כי לטלוויזיה הישראלית הציבורית היה את מספר התקלות הנמוך ביותר בשידורים מבין כל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שפקדו את פִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. זקפתי את העובדה המשמחת הזאת ראשית דבר לזכותם של שני הטכנאים יאיר שרף ז"ל ומוריס ברוך יבד"ל שכרגיל היוו את פוליסת הביטוח של ההפקה. סיורי קדם ההפקה שלנו באִצטדיון רִיבֶר פְּלֶיְיט" עצמו, הכרת קופסת השידור ואמצעי התקשורת וההפקה לפרטי פרטים, הביקורים בצומת חיבורי קווי השידור של ENTEL ושל C.I.B.A. ופגישות עם צמרת התקשורת הארגנטינית , היו חשובים ביותר כדי להבין את פילוסופיית השידור הארגנטינית ואיך להתגבר על התקלות כשהן קורות , ומי הם אנשי הקשר הארגנטיניים שאמורים לסייע לנו בשעת צרה. תקלות קָרוּ, קוֹרוֹת, ויִקְרוּ – השאלה הגדולה היא באיזה מהירות אתה מגיב ופותר אותן. השתמשנו בשני קווי שידור 4W בלבד LV – 301 (קו שידור פרמננטי הפעיל לכל אורך תקופת המשחקים, עליו שילמה הטלוויזיה הישראלית 30000 (שלושים אלף) דולר דמי שימוש גלובאליים, וכן קו שידור 4W בינלאומי 302- OV (קו שידור על בסיס של שכירה ושימוש קונקרטי, עליו שילמנו על פי דקות השימוש בו, לצורכי שידור ותיאומים שונים בין מערכות בואנוס איירס וירושלים.

שני שדרי הכדורגל שנשלחו למונדיאל ארגנטינה 78', נחשבו אז לטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית. העובדה הזאת הייתה מקובלת על אלכס גלעדי ועלי, אבל לא על דעתו של רפי גינת שראה את עצמו מועמד וודאִי לשליחות הזאת. משלא נשלח לארגנטינה עזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת. שנים רבות לא סלח לאָלֶכְּס גִלְעָדִי על החלטתו זאת אותה ראה כעלבון אישי. ראה הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן". דָן שִילוֹן היה שַדָּר כדורגל וספורט הרבה יותר מנוסה מיורם ארבל. ללא השוואה בכלל. דָן שִילוֹן שידר את שני משחקי גמר גביעי העולם של המונדיאלים הקודמים, ב- 1970 במכסיקו בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4 וב-  1974 במינכן בו ניצחה גרמניה המערבית את הולנד 1:2. למרות שנטש את מחלקת הספורט כבר ב- 1974 כדי להתמנות למנהל חטיבת החדשות ואח"כ ב- 1977 נשלח לשמש שליח הטלוויזיה הישראלית בניו יורק, ולא שידר כבר כדורגל מזה ארבע שנים, הטיל אלכס גלעדי על דן שילון להיות שַדָּר מוֹביל של משחקי המונדיאל בארגנטינה 78'. דָן שִילוֹן היה שַדָּר הספורט הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים של המונדיאלים מעמדות שידור באִצטדיונים השונים. הוא היה "חלוד" בתחילת השידורים באליפות העולם בארגנטינה 78'. ניכר שהיה לו קשה לחזור למיקרופון הספורט לאחר היעדרות ארוכה כל כך. אי אפשר להאשים אותו. גם למוחמד עלי היה קשה לשוּב לזירת האִגרוף לאחר היעדרות בת ארבע שנים. אט – אט נכנס למסלול השידור בארגנטינה אך מעולם לא הגיע לרמה הישנה הטובה שלו שאִפיינה אותו בימים עברו. דן שילון היה עיתונאי, מפיק, עורך, וגם שַדָּר ספורט מוכשר בעל פוטנציאל וגם בעל ניסיון אך נעדר כל פרקטיקה של שידור Play by play מאז מינויו למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בנובמבר 1974. שידורי גביע העולם של ארגנטינה 78' סימנו את שקיעתו של דָן שִילוֹן כשַדָּר ספורט ומאידך שימשו קו זינוק מטאורי ליוֹרָם אַרְבֵּל, שקנה שָם לראשונה את עולמו ואת המוניטין שלו.

יוֹרָם אַרְבֵּל חָב את הקריירה שלוֹ לאָלֶכְּס גִלְעָדִי. הפריצה הגדולה שלו התחוללה באמת במונדיאל ארגנטינה 1978, במקום שרפי גינת חשב שהיא תהיה שלו . כששאג בטבעיות רבה בקולו הנפלא במשחקים הרבים ששידר "שָ- עָ – ר !", ושוב  "שָ – עָ – ר !", ידעו כולם שנולד שַדָּר כדורגל חדש. סגנון השידור המשוחרר והבלתי מכופתר של יורם ארבל, הרצוף בניסוחים בהירים, התלהבות גדולה והומור, היה משב רוח מרענן. השידור המשלהב שלו היווה ניגוד עצום ומפתיע לסגנון השידור הקפוא והסטרילי של דן שילון ואלכס גלעדי. סִגנונו של יורם ארבל היה כמעין סטירת לחי לפילוסופיית השידור הטלוויזיוני של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. יוֹרָם אַרְבֶּל נסק כמטאור בשמי השידור וקָנָה את אמינותו הרבה גם בכִישרונו הבלתי רגיל להגות נכונה את אלפי השמות הלועזיים שנקרו לו בדרך המפותלת של השידור הישיר. הייתה לו אוזן מוסיקאלית רגישה מאוד לשפות. אלמלא בחר במיקרופון השידור, יכול היה בקלות להפוך לזמר מצליח. הוא היה מוכשר כ-שֵד בתחום הקריינות והשידור. המיקרופון אהב אותו. נדמה לי שגם המצלמה. יוֹרָם אַרְבֵּל שהיה השַדָּר המִשְנִי במונדיאל ארגנטינה  1978 האפיל לחלוטין על דָן שִילוֹן הבכיר ממנו, ששב לזירת השידור הבינלאומית לאחר היעדרות בת ארבע שנים. דן שילון היה פעם שַדָּר ספורט אהוּב בעל יכולת, שהוכיח את עצמו בעבר אך מעולם לא מיצה את כישרונו בתחום הזה. אולי מפני שהיה מוכשר בתחומי טלוויזיה נוספים. כישרונו נוּתב ותוּעל, אולי התפצל בכיוונים רבים מידי. הפקה, ניהול, עריכה, הגשה, תכנון, ומה לא, ובנוסף גם אחיזה במיקרופון השידור. לארגנטינה הגיע חלוּד. הוא שגה קשות בהגיית כמה שמות של שחקנים מפורסמים שהיו אלילים בישראל. את החלוץ המרכזי הארגנטיני רב המוניטין וכובש השערים הנודע של נבחרתו מָארְיוׁקֶמפֶּס (Mario Kempes) , כינה בשוגֵג בשידורים ישירים עתירי הצפייה כמָארִיוׁקָאמְפָּאס. טעות פטאלית בהגיית שֵם שעלתה לו באובדן יוקרה . לרוע מזלו היא לא הייתה היחידה. הוא שגה לא רק בתחום הגיית השמות מפני שלא עסק בתחום מזה זמן רב . אמינותו כשָדָר כדורגל נפגעה . הקהילה הארגנטינית בישראל ממש בזה ולעגה לו. ולא רק היא. ירין קימור עלה פעם על קו ה- 4W וזעק לי מירושלים לארגנטינה, "…יואש אלרואי, תעיף את דן שילון החנטריש ותן את המשחקים שלוֹ ליורם ארבל…". את הזעקה שלוֹ שמעו בכל בואנוס איירס. אני חושב שהיא הגיעה גם לאוזניו של דן שילון עצמו.

פרשן הכדורגל לעת מצא יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל שישב ליד דן שילון פעמים רבות בעמדות השידור בארגנטינה, לא יכול היה להושיעו. בוודאי לא בענייני הגיית שמות בינלאומיים. יוסל'ה מירמוביץ ז"ל היה שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת"א בכדורגל בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה הקודמת, ובשנות ה- 60 ההן גם מאמן נבחרת ישראל. הוא נחשב לידען גדול בכדורגל הבינלאומי אך מעולם לא היה פרשן טלוויזיה. הצבתי אותו בעמדת השידור שלנו במונדיאל 1978 כסייע שידור מפני שהיה היחיד מבין אנשי הכדורגל בישראל שהגיע לארגנטינה הרחוקה. דן שילון לא היה היחיד שטעה בהגיית שמות. רפי גינת שיבש עשרות פעמים בשידור ישיר בן שעתיים בחצי הגמר במונדיאל ספרד 1982 מבלי משים את שמה של יריבת גרמניה המערבית במשחק הזה, צָֹ רְ  פַ  ת . (במקום צָרפַת). למרות שהעירו לו על כך הוא התבלבל וחזר לסוּרוֹ שוב ושוב. אפילו נקדימון רוגֵל התקשר אלי לספרד והביע את מחאתו על העברית המשובשת של רָפִי גִינַת שַדָּר המשחק.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. רפי גינת משדר מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. לידו קיצוני מימין, המפיק משנה שלי אורי לוי. זה היה המונדיאל הראשון והאחרון של שניהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מאיר איינשטיין ז"ל שיבש בשידור ישיר באליפות העולם בא"ק בסביליה את שמו של אלוף העולם הצ'כי בקרב 10 תּוֹמַאס דְבוֹזָ'אק (Tomas Dvorak), כשכינה אותו בטעות על פי הכתוב באנגלית דְ ב וֹ רָ א ק. אילו התייעץ עם אחד השדרים הצ'כים שנכחו בשטח היה מגלה מייד שאומנם כותבים דבוֹראק אך מבטאים דבוז'אק. בדיוק כפי שהוגים את שמו של הקומפוזיטור הצ'כי הידוע אנטונין דבוז'אק.

כששבתי לירושלים מבואנוס איירס, גיליתי מכתבי צופים התוקפים את איכות שידוריו של דן שילון ומהללים את יורם ארבל. גם החלק הארי של אנשי מערכת הספורט וחטיבת החדשות אושש את מכתבי הציבור שקָטָל את דן שילון, ותמך נחרצות בדעה הדורשת להציב פיגורה חדשה במקומו בפסגת שידורי הספורט. זה היה מצב מוזר ובלתי צפוי, בו מצא את עצמו כוכב שידורי הספורט בהא הידיעה של סוף שנות ה- 60 ושנות ה- 70 של המאה הקודמת, ניצב מול חומת אנטגוניזם המוני שכזה. משפחת הטלוויזיה הגזימה בביקורתה. דן שילון לא היה עד כדי כך גרוע. נכון שהיה חַלוּד בתחילה אך הכישרון והמגע עם המיקרופון לא אבדו לו. חבל שלא ניתן היה לאמן אותו בזירת שידורי הכדורגל נגד יריבי אימון קלים יותר לפני שהוּטל למערכה האמיתית. כשאתה מאבד את אימון הציבור בעת שיבוש הגיית שמות מוכרים ופופולאריים, ניטלת ממך בהכרח  אמינותך כשדר גם בצדדים והמאפיינים האחרים של השידור. נסים קיוויתי, יורם ארבל, ומאיר איינשטיין ז"ל, ומאוחר יותר גם אוּרי לֵוי ורָמִי וָוייץ, שיננו ימים כלֵילוֹת את שמות אלפי הכדורגלנים, האתלטים, הכדורסלנים, הטניסאים ושאר הספורטאים והספורטאיות שאותם הגו בהזדמנויות שונות בשידורי האולימפיאדות, אליפויות העולם ובמונדיאלים. לא תמיד בהצלחה . חלקם שילמו על כך במחיר באמינותם. מדינת ישראל היא מדינת מהגרים כמעט מכל קצוות תבל. אוזנם של צופי הטלוויזיה בארץ כרויות ורגישות להגיית שמות זרים. רוב הצופים מצפים מהשדרים והמגישים להגות את שמות הספורטאים בשפת המקור. למרבה הצער לא תמיד הדבר אפשרי. כששַדָּר הטניס הוגה את שמה של הטניסאית הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נָאבְרָאטִילוֹבָה, אוזנו של צופה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמוצאו מצ'כוסלובקיה נדרכת באופן אוטומטי.

מהבחינה הזאת מצבם של השַדָּרים הישראליים הרבה יותר קשה בהשוואה לשדרי הספורט הבריטיים הפונים לקהל צופים ומאזינים הומוגני. אין ספק שהטוב מכולם בהגיית שמות בינלאומיים ללא כל השוואה עם השדרים האחרים היה יורם ארבל. השמות הלועזיים מכל הסוגים השפות, והארצות "התיישבו" לו היטב על לשונו. הוא הגה אותם ללא שום קושי עם הדגשים וההברות הנכונות. הדיקציה שלו הייתה מושלמת . מן ההיבט הזה הוא היה קריין גאון, למרות שמידי פעם פה ושם התלונן בשידורים הישירים ונתן לשומעיו להבין את הקושי של שָדָר צבר – ישראלי להגות כהלכה שמות לועזיים מכל העולם. פעם היה צריך לשָדֵר את השחקן הגרמני ממועדון הכדורגל של באיירן מינכן העונה לשֵם באסטיאן שוואיינשטאייגר, ושמח לבשר לצופיו שהשחקן הזה איננו נכלל בהרכב הקבוצה לפי שעה . חיים יבין "היֶקֶה" (מוצאו מגרמניה), נהג להתקשר בטלפון בכעס בשנות ה- 70 של המאה שעברה שוּב ושוּב לאלכס גלעדי (כתב לו בעניין הזה גם מכתבים) והתלונן על שיבוש שֵם קבוצת הכדורגל באיירן מינכן (Bayern Minchen). "השַדָּרִים שלכם אומרים כל הזמן "בַּאיְירֶן" (Bayren)  במקום  "בַּאיֶירְן" (Bayern), וזה פשוט לא נכון", רָטַן. חיים יבין לא היה היחיד שבא בתלונות. רבים בציבור הואילו לטלפן למחלקת הספורט כדי להעיר על תופעת שיבוש השמות. אחרים לא התעצלו ומצאו לנכון לכתוב מכתבים כדי לעזור, לתקן ולשפר את ההגייה. לרוע המזל הגיית שמות נכונה ומוחלטת בשפת המקור במדינת ההגירה שלנו, איננה תמיד אפשרית אך ייחדנו לה תמיד תשומת לה מרבית. היה ברור לכולנו שהגייה נכונה היא מרכיב חשוב באמינות שדרי הספורט. מגישה אחת שיבשה פעם "משחק השבת" את שם קבוצת הכדורגל האנגלית לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והגתה אותו "לִיבֶּרְפוּל" (Liberfool). היא שכחה לנקד את הטקסט שלה, ובגלל שלא הייתה בקיאה בחומר נפלה בפח. אמינותה כקריינית פרונטאלית של שידורי הספורט ירדה בבת אחת לשֶפֶל ועמה גם מהימנות ואמינות התוכנית.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים שלנו ב- מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מורכבת ומסובכת מאוד בגלל תקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת ודלה בין בואינוס איירס הרחוקה לבין ירושלים. ההפקה הבינלאומית ההיא לפני 39 שנים בראשה ניצבתי בבואינוס איירס מטעמם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי, ומנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל היוותה מפנה דרמטי בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות, וגם הודות להופעתו המזהירה והבלתי צפויה של יורם ארבל. יורם ארבל הֵציב שָם בקוֹלוֹ הייחודי והתוסס, באינטליגנציית התיאור שלו ובהומור שבו היה מצויד, סטנדרטים חדשים בקצב שידור הדרמה. ב- 1978 בבואנוס איירס קבר יורם ארבל את קריירה שידור הספורט החלודה של דן שילון. כמעט בלתי אפשרי לשוב לזירת התמודדות כשאתה נעדר ממנה כל כך הרבה זמן. זה היה קשה למוּחמד עַלִי בזמנו לחזור לזירת האִגרוף לאחר תקופת היעדרות ארוכה, וזה היה קשה גם לדן שילון לשוב לזירת שידור הכדורגל בארגנטינה. ארבע שנות הֵיעדרות הן המון זמן. דן שילון היה פעם החונך שלי. זה היה ב- 1971. נכון שהוא לא היה בשיאו כשַדָּר ספורט בארגנטינה 1978 אבל הוא נשאר איש טלוויזיה אציל. אדם בעל אינטגריטי שלא מאבד את קור רוחו בשעת לחץ ולוקח את הדברים בפרופורציות המתאימות. הוא הותיר עלי רושם רב כאיש טלוויזיה וורסאטילי וממושמע גם במונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל היה השני בטלוויזיה הישראלית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים בגביע העולם בכדורגל. יורם ארבל שידר מעמדות שידור בהיכלי הכדורגל את גמר המונדיאל של ספרד 1982 בו איטליה ניצחה את גרמניה המערבית 1:3, בגמר מונדיאל מכסיקו 86' שם ארגנטינה גברה על גרמניה מערבית 2:3, ובגמר גביע העולם – איטליה 1990 כשגרמניה ניצחה את ארגנטינה 0:1. מאיר איינשטיין היה השַדָּר השלישי בתולדות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנהנה מהזכות וההילה לשָדֵר שלושה משחקי גמר ברציפות : ב- 1994 שידר מאצטדיון ה- "Rose Bowl" בלוס אנג'לס את ניצחונה של ברזיל על איטליה בבעיטות הכרעה מ- 11מ' לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו אפס גם בתום ההארכה ו- 120 דקות. ב- 1998 שידר מאִצטדיון "סֵיְינְט דֶנִיס" בפאריס את ניצחונה הגדול של צרפת המארחת על ברזיל 0:3. אך את משחק הגמר האחרון שלוֹ בין נבחרות ברזיל וגרמניה שהתקיים ב- 30 ביוני 2002 ביוקוהאמה – יפן (הסתיים בתוצאה 0:3 לברזיל), היה שותף לדעתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי לא חייבים לשָמֵר את העיקרון העיתונאי של שידור מהשטח, ואפשר לעשות זאת גם באמצעות שידור Off Tube מסכן מן האולפן בירושלים.

עקב אכילס של מבצע שידורי ארגנטינה 1978 הייתה הפרשנות שנלוותה לשידורים הישירים של השדר המוביל דן שילון. יורם ארבל שידר לבד ותמיד ללא פרשן. יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ איש מקסים מלא חֵן הוא ידען גדול בכדורגל אך איננו פרשן טלוויזיה טבעי. לא כל שחקן או מאמן כדורגל נולד עם הכישרון לתרגם את הידע המקצועי שלו לטובת מסך הטלוויזיה. הם מעטים. את יוסל'ה מרימוביץ' בן ה- 54 במונדיאל ארגנטינה 1978 מעולם לא אימנו להיות פרשן טלוויזיה אך הוא היה איש הכדורגל הישראלי היחיד שהגיע על חשבונו לארגנטינה הרחוקה. הוא היה ברירת מחדל שלי ובכורח הנסיבות הצבתי אותו בעמדת הפרשנות שלנו כדי לסייע לדן שילון, אך מה לוֹ ולמיקרופון ? יוסל'ה מרימוביץ' שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בעברו מאמן מוכשר נטל אליפויות עם כמה מקבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי וכמאמן לאומי זכה עם נבחרת ישראל באליפות אסיה ב- 1964 שנערכה בתל אביב. למרות הצטיינותו זכה מפיו של דן שילון לתואר "צעֶכִישְטעֶר" (מבולבל – ביידיש). שילון סיפר לי פעם, "יוסל'ה מרימוביץ' נסע במכוניתו הפרטית עם שני שחקניו בני טבק ומאיר נמני למשחק אימון בקריית אליעזר בחיפה. בחדרה כבה המנוע והמאמן ביקש משני שחקניו לדחוף את האוטו כדי לסייע בהנעתו. האוטו קרטע אך לבסוף המנוע נדלק ומרימוביץ' המשיך בנסיעה כשהוא שוכח את טבק ונמני מאחור. שני השחקנים הצעירים לא התמהמהו ותפשו טרמפ אך הגיעו לחיפה כעוסים ונרגזים. כשראה אותם מרימוביץ' נזף בהם "מדוע איחרתם הרי המשחק עומד כבר להתחיל". יוסלה מירמוביץ' ז"ל היה אדם אהוב עד למאוד.

מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היווה תמיד את החוליה החלשה בשידורים הישירים מאז מונדיאל מכסיקו 1970. הפרשנות הזאת לבשה ופשטה צורה עד להופעתו של אבי רצון אצלי היכן שהוא ב- 1990.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-אצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס בטרם תחילת השידור הישיר של  משחק הגמר על גביע העולם בין נבחרות ארגנטינה והולנד. השדר דן שילון (מימין) והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' משדרים ישיר מעמדת שידור באצטדיון את משחק הגמר לירושלים. יוסל'ה מרימוביץ היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד, מאמן או שחקן, שהגיע מישראל לארגנטינה. חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות גדולה, משכמו ומעלה, בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה והטובה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת היותי בארגנטינה הזדמן לי פעמים רבות לשוחח עם הקולגות ועמיתי בתחנות השונות אודות "מוסד הפרשנות בספורט ותפקיד פרשן הכדורגל בטלוויזיה". רובם היו בדעה שרמת הפרשנים (הצמודים לשדרים) נופלת מרמת השידור Play by play של השדרים. דוגמא מצוינת הייתה בפיו של מפיק שידורי הרשת הצרפתית TF-1. הפרשן שלו היה שחקן העבר הדגול של קבוצת "ריימס" הצרפתית האגדית ונבחרת צרפת ז'יסט פונטיין, האיש כבש 13 שערים לזכות נבחרתו במשחקי המונדיאל של שוודיה 1958 והפך למלך השערים של טורנירי הגמר בכל הזמנים . מפיק הרשת הצרפתית טען שזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בעל רגלי הזהב על כר הדשא איננו מצליח "לתרגם" את הידע שלוֹ בתחום לשפת הטלוויזיה. פיגורה כדורגל רבת מוניטין בצרפת ובעולם אך הדבר איננו מוצא את ביטויו בשידור.

מן המפורסמות הוא כי כל רשת שידור באשר היא מנסה להציב ליד מיקרופון הפרשנות שלה שחקני כדורגל מפורסמים או מאמנים יידועי שם. הצרפתים הביאו עמם ב- 1978 את ז'יסט פונטיין, ה- BBC  צירף לצוות ארגנטינה 78' את בילי רייט (האגדי), אנחנו שידרנו מארגנטינה 78' עם יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל, והענקנו במה למרדכי שפיגלר באולפן בירושלים. במבט לאחור לא בטוח בכלל שהצבת שחקנים או מאמנים מפורסמים בעמדת הפרשנות היא apriori הפתרון האידיאלי. ניסיוני האישי לימד אותי כי גם לכלל הקדוש הזה יש יוצאים מהכלל. לא קיימת שום קורלציה מוכחת בין היותו של האיש שחקן או מאמן מצטיין בעברו, לבין יכולתו הקונקרטית לשמש פרשן במִדיה אלקטרונית מיידית. פרשנות הספורט בטלוויזיה או לצורך הדיון הזה פרשנות הכדורגל הקונקרטית, נתפשה לנצח ע"י המנכ"לים של רשות השידור כמותרות . אין טעות גדולה מזאת . פרשנות הספורט הנבונה היא חשובה כמו פרשנות פוליטית, מדינית , מוסיקאלית , תרבות , תיאטרון ותחומים אחרים נוספים. פרשנות ספורט חכמה היא מדע של ממש. יכולת ההתנסחות הקצרה, כשרון ההתמקדות, העברית התקנית, והתכונה של הפרשן הנבון להביא מידע נוסף מעבר לרמת השידור הישיר של Play by play, הם מעשי אומנות. למחרת משחק הגמר סגרנו את משרד השידורים ב- בואנוס איירס ושלחנו את הציוד הביתה לירושלים. ביקשתי את אישורו של אלכס גלעדי לקבל את חופשתי השנתית והמראתי ביום שלישי – 29 ביוני 1978 מבואנוס איירס היפהפייה למאנהאטן – ניו יורק כדי להיפגש עם באד גרינספאן יוצרה של סדרת המופת הדוקומנטרית Olympiad (האולימפיאדה). חודש ימים שהיתי במנהאטן מרכז העולם. היה זה ביקורי הראשון בארה"ב.

עם שובי לארץ מארה"ב הושמעו בפני טענות קשות על תּפקוּדוֹ של רמי ווייץ כעורך ראשי של אולפן גביע העולם בירושלים. אני יודע שראש מערכת ירושלים וציוותו עשו עבודה מסורה ותרמו את מיטבם, אך משהו עכור התרחש שָם לאורך זמן בתוך שורות הטריאומווירט המקומי המנהיג את השידורים, העורך, המגיש והפרשן. הבנתי שיאיר שטרן וידידוֹ הפרשן מרדכי שפיגלר חברוּ לקואליציה נגד רמי ווייץ. איש מאִתנו לא תאר לעצמו כי "הנפילה" תהיה דווקא בירושלים, הרי כולם ציפו שהיא תתרחש בבואנוס איירס. האחריות שבה להיות מנת חלקו של אלכס גלעדי, אך שנינו הבנו כי מה שקרה בירושלים יוצר חומר למחשבה, לא רק כיצד להעניק אמצעים לאולפן המנווט בירושלים, אלא כיצד ניתן ליצור בעתיד צֶוֶות עבודה אנושי חסר חיכוכים וקנאה. התיישבתי עכשיו לכתוב דו"ח סיכום מפורט מנקודת מבטי, ספר בן 70 עמודים, הנוגע להפקת לקחי מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. העברתי אותו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולמנהל הספורט אלכס גלעדי. לא שיתפתי בו את חיים יבין. אני יודע שאלכס גלעדי כתב דו"ח דומה לארנון צוקרמן שנתיים קודם לכן בתום שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. בשנתיים האלה שבין 1976 ל- 1978 כמעט ולא נעשה דבר לקידום ושיפור הטכנולוגיה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות בדו"ח הספר, מדובר בשידורים מורכבים ומסובכים ביותר וגם יקרים מאוד מבחינה כלכלית, הדורשים היערכות ארוכת טווח מוכנות מחושבת זמן רב מראש, התכוננות מוּשְכֶּלֶת, ושימוש בטכנולוגיה מודרנית.

חלק קטן ממשחקי ארגנטינה 78' הועבר לארץ בשל אילוצים טכניים בשיטת השידור NTSC 525. לרוע מזלנו ניצב בימים ההם קונברטור אופטיקאלי יָשָן (Standard Converter) בירושלים שהמיר בצורה גרועה את תמונת ה- NTSC 525 לשיטת השידור שלנו PAL 625. (הקבוצה המבצעית הארגנטינית 1978 ATV שכונתה Argentina Television) ורשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC מובילת השידורים הפיקו במקור סיגנל שידור בשיטת הצבע PAL B 625. הקונברטור הישן שלנו מרח את התמונה ופגע באיכותה. רכישת קונברטור דיגיטאלי הוא הכרח א"ב בטכנולוגיה טלוויזיונית ודבר יסודי ובסיסי בשידורי כל רשת טלוויזיה באשר היא. הטלוויזיה הישראלית הייתה ענייה מידי אז כדי לרכוש אותו דגם אחד כזה. אחד הסעיפים המרכזיים בדו"ח היה הצורך הדחוף לשפר את תקשורת הלוויינים הבינלאומית של הטלוויזיה הציבורית ואת איכות קווי השידור שלה. הודיתי לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה על הגיבוי העצום שהעניק לי ולדרך עבודתי, ועל ששמר ללא פשרות עַל העיקרון העיתונאי החשוב של השידור הישיר מהשטח מעמדות השידור באצטדיונים בכל רחבי ארגנטינה. הדבר גרר אחריו כמובן עלויות כספיות ניכרות בתחומים נוספים אחרים של העשייה הטלוויזיונית, אך ארנון צוקרמן לא וויתר. משימת השידור הישיר מהשטח שהייתה חשובה בעיני, הייתה חשובה גם בעיניו. ארנון צוקרמן אולי הבין פחות מאחרים בטכנולוגיה הסבוכה של שידורי הטלוויזיה אך הוא היה מנהיג מבטן ומלידה שהיה להוט ליטול אחריות. בכך נבדל ממנהלים אחרים. כעבור זמן קצר הגיע דו"ח הרייטינג של מונדיאל ארגנטינה 78' כפי שנערך במשותף על ידי המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים בראשותו של פרופסור לואיס גוטמן ז"ל והמכון לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בראשותו של פרופסור אליהוא כ"ץ. הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול אך יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה היו רשאים להיות גאים בנתוני הצפייה [1].

1. כ- % 80 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה ראו את שידורי גביע העולם בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. כ- % 2 בלבד מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו בשידורים של הטלוויזיה הירדנית.

3. כ- % 32 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו באותם שידורי המשחקים שלנו שחלקם התקיימו בשעות הלילה המאוחרות בין שתיים עשרה בלילה לשלוש לפנות בוקר . (מרבית השידורים שלנו התקיימו בשעות שבין תשע בערב לשתיים עשרה בלילה).

4.  כ- % 70 היו שבעי רצון מהשידורים של דן שילון ויורם ארבל.

טקסט תמונה : דצמבר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. אנוכי (בן 40) חוזר לחטיבת הספורט בבניין "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים בתום מבצע שידורי הטלוויזיה המרוחק, המורכב, והמסובך של 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978, ומכין את דו"ח הסיכום לשני הבוסים שלי אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום יחיאל שריג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שובי ארצה התיישבתי לכתוב את דו"ח הסיכום שלי בן 80 העמודים למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולבוס שלי מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי.  בעמוד מס' 57 האחרון של הדו"ח כתבתי לשניהם כלהלן [2].

משהו אישי וסיכום :

"…תודה אישית מקרב לב לאיציק גליקסברג עוזר ההפקה שלי, וזאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים . רוב תודות גם לגבריאל שֶקֶל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק" ולמאסימו גארפינקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. המינוי שהוענק לי ב-  20.2.1978, לעמוד בראש צצות הטלוויזיה הישראלית לארגנטינה ולהפיק את השידורים משם, גרם לכך שאהיה מצוי בעבודתי יותר מאשר תמיד. עד לאותו תאריך לא הייתי בקיא כלל בכל המתחולל סביב ההפקה הענקית. חלוקת העבודה במחלקת הספורט הייתה כזאת , שאני מופקד על תחומים אחרים . המינוי החדש גרם לכך, שבתוך זמן קצר ביותר וללא אתראה מוקדמת, הייתי צריך להשתלט על כמות עצומה של חומר. השקעתי את עצמי בעבודה שהתמשכה ללא הפוגה 18 – 16 שעות בכל יום ויום. ההתמסרות הייתה מוחלטת כגודל האחריות והתפקיד. כמויות החומר והמחשבות היו כל כך רבים, עד שלעיתים לפני לכתי לישון, הנחתי ליד מיטתי עט ונייר כדי להנציח את המחשבות שהתרוצצו בראשי, וכדי שלא לתת לפרטים להישכח ממני. ההתמסרות הייתה כל כך מוחלטת עד שדברים רבים (גם בחיים הפרטיים) נדחקו הצידה- ובעצם כדי לפנות מקום לעיקר, וכדי לאפשר הצבת פתרונות גם לא ליד המכתבה במשרד. אם להודות על האמת, היו אלה ימים נפלאים של יצירה בלתי פוסקת. אלה היו אולי הימים היפים ביותר שלי בטלוויזיה הישראלית. מבצע שידורי גביע העולם ארגנטינה 1978, היה מבצע גדול, מורכב ומסובך. ניתן לקבוע ללא צל של ספק כי הצלחת השידורים מארגנטינה הייתה הצלחה גדולה. ניתן לומר כי המשימה בכללותה בוצעה בצורה טובה. תמיד יהיה מה לשפר. תמיד יהיה מה לתקן . כך נכון לומר עם על הפקת ארגנטינה 1978. אנו עוסקים באלפי פרטים טכניים, אנו באים במגע עם מאות אנשים בארץ ובעולם , ואנו בעצמנו רק בני אדם. מכאן מתחיל השלב של הפקת הלקחים . זהו הרגע שבו עוצרים את המכונה. זהו הרגע שבו מאטים לרגע את התאוצה כדי לחשוב ולנתח "מה קרה…". זהו הרגע לעצור קמעא כדי לקחת תנופה, וכדי לקדם ולפאר גם בעתיד את איכות ההפקה ורמת השידורים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית…".

בברכה וכבוד רב,

 יואש  אלרואי

"מ ב ט   ס פ ו ר ט" – 1978

הנחתי את דו"ח הסיכום המפורט של הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 על שולחנם של ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי. מטרת הדו"ח המסכם היה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל הבא בספרד 1982. שבתי לתפקידי הקודמים במחלקת הספורט. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא הגיב לדו"ח. ממנהל חטיבת החדשות חיים יבין לא שמעתי מילה. זה לא הפתיע אותי יתר על המידה. זמן קצר אחרי הגשת הדו"ח ההוא מצאתי פתק על שולחני בכתב ידו של אלכס גלעדי. זה היה מעין גיליון הערכה קצר בו היה כתוב, כלהלן :

טקסט מסמך : זהו הפתק – צל"ש המקורי שכתב לי אלכס גלעדי. המסמך נשמר. "יואש יקירי, הריך נתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1978. הוא היה עבורי מופת ומודל לחיקוי במשך עשרות שנים. אישיות טלוויזיונית ואדם באשר הוא אדם בלתי נשכח. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרנו כולנו לשִגרת חיינו במחלקת הספורט. מונדיאל ספרד 1982 נראה עִידַן רחוק. לבטח שידורי הטלוויזיה שלוֹ. איש לא העריך כי בתוך ארבע שנים הללו בין 1978 ל- 1982 יתחוללו כל כך הרבה תמורות במבנה הניהולי של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. במונדיאל ספרד 1982 אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא היה עוד מנהל הטלוויזיה. את מקומו תפשו בזה אחר זה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ואחריו טוּבְיָה סָעַר יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי פינה את כיסאו לטובת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, ואַלֶכְּס גִלְעָדִי יבד"ל המצטיין נדד לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הטריאומוויראט יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, יצחק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, וטוּבְיָה סָעַר מינו אותו לנהל את מחלקת הספורט במקומו של אלכס גלעדי. מכיוון שלא נערך כל Post mortem הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978, לא הופקו לקחים, ולא נקבעו מטרות ויעדי שידור לקראת מונדיאל ספרד 1982 נדרשתי להתחיל את כל המהלכים הכספיים – כלכליים, המטרות העיתונאיות, ההסברים למבנה כוח האדם, וניתוח התשתית הטכנולוגית הנדרשת לצורך הפקה של אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה – מבראשית . גם לא תיארתי לעצמי שכעבור שנה בדיוק מתום משחקי ארגנטינה 1978, אקלע שוב למרכזה של סערת תקשורת לוויינים בינלאומית, בה נדרשתי לבצע אקרובטיקה טלוויזיונית לוליינית של ממש כדי לצאת מן המֵצַר. זה קרה באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בשתי ערים באיטליה גוריציה וטורינו – בחודש יוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל בהדרכתו של רלף קליין שזכתה במדליית הכסף ובמקום השני הסנסציוני לאחר נבחרת ברה"מ.

חטיבות החדשות של הרשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC עשו בְּלוֹקָאדָה תקשורתית בת חודשים רבים מראש מאז פברואר 1979 על לוויין ה- Primary היחיד "שלנו", בשל האירוע הפוליטי של חטיפת אנשי השגרירות האמריקנית בטהראן ע"י משמרות המהפכה של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני, והפיכתם לבני ערובה בידי שלטון מוסלמי פונדמנטליסט. אלכס גלעדי ואנכי לא ידענו בפברואר 1979 כי רשתות הטלוויזיה האמריקניות וסוכנות הצילום הבריטית VISNEWS חוסמים אותנו על לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. צריך להבין כי קיץ 1979 הייתה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה מחוברת רק ללוויין ה- Primary באחריות החברה האמריקנית COMSAT. אבל זהו כבר סיפור דרמטי אחר במסגרת התפתחות שידורי הספורט לגוונים השונים שלהם בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית.

ציטוט : "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו – התוצאות תצמחנה מעצמן". (אלכסנדר קלארק).

הבלוג מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי המפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית עד אז מעולם . המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון , של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי) , ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה . ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.                                                      

פברואר 1978.

1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הצהרתו המפורסמת של ארנון צוקרמן שנורתה לעברו של יאיר שרף ז"ל יו"ר וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית : "וועד עובדים כן – ברדק לא !".

2. היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה , שריה , חברי כנסת , וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור.

3. משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה ומעולם. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה.

4. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי.   

טקסט תמונה : הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. פרי יצירה של הוועדה המארגנת הארגנטינית של המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הגרפיקה של הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות המסקרת את המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הוֹרְסְט זָיְיפָארְט איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עורך השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת המונדיאל. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. פרק הרואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אפלה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִויֶדָלה המואשם ברציחתם של עשרות אלפים מאזרחי ארצו מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם לקפטן דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה. הייתי שָם כמנווט שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, וראיתי זאת במו עיניי .            

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית.  מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה בימים ההם היה חַיִים יָבִין הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי אך לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק. הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978. יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נשא בעוֹל התפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית השוכן בשכונת רוממה בירושלים.

בתוך שנה הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני ז"ל. יוסף "טומי" לפיד פעל להדיח את ארנון צוקרמן כבר בראשית כהונתו. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון החליטו השניים לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן ששימש מנהיג שידור כריזמטי ומנהל הטלוויזיה מוצלח שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז קיץ 1973. אי הארכת המינוי התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל" ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל. ארנון צוקרמן יבד"ל זכה לאהדה חסרת תקדים אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַארְיוֹ מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. במאי 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת מנתה שני שדרים דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בניו יורק) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף (Sound) ו-מוֹרִיס בַּרוּךְ (Video), עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת ומסובכת מאוד מבחינה טכנולוגית על מרכיביהן השונים עם כמעט אפס תקלות והבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה בירושלים צלחה בסופו של דבר בשל סיוע של שלושה אנשים מצוינים שעזרו לי לחולל את הבלתי אפשרי. היו אלה  גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של אֶנְטֶל – ארגנטינה מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר , על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים . דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם . ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון. תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

מדובר בהיסטוריה רחוקה. ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן ז"ל ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן ז"ל וראש הממשלה מנחם בגין ז"ל  לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור ז"ל. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית עמירם ניר הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר ז"ל הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של עמירם ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות הגיוניות.

ב- 1978 נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל , יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל עט מייד על המציאה. לוחם זכויות האדם בברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית, בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בעמק האלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא . היא ניצבה שוב כגוף נַכה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית שסיפקה לה התחנה בעמק האלה . לטלוויזיה הישראלית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגר שידור שמתרחש במקום כל כך מרוחק על פני הגלובוס. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור בינלאומי גדול ממדים ורָב עניין. "יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו בבואנוס איירס . אתה תהיה אחראי  מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים וגם על המערכת הפועלת בירושלים", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה כשלושה חודשים לפני שהחל הטורניר בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם לא התייעצו ולא עירבו את מנהל החדשות חיים יבין במינוי למרות שהיה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי .

טקסט תמונה : פברואר 1978. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, מנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ארכיון יואש אלרואי) .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ששמה היה, "EBU sports Operation Group" בארגנטינה 1978. הנבחרת הזאת תיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV , מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972, מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות. שימשתי אצל אלכס גלעדי כתב – עורך, מפיק שטח, עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מצא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שם. זאת הייתה תכלית חיי. העבודה והמשפחה. רעייתי ושלושת ילדיי.

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978   (Operation Group – Argentina 78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי הזה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תמונות בחלל", הייתה מין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהֶרֶף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן של ישראל. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות "בזק" הייתה מוגבלת וענייה. נדרשו אִלתורים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי, ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי והחונך שלי לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית רחבת ידע, הכישרון, והמוניטין של איגוד השידור האירופי במונדיאל ארגנטינה 1978 (בעלת הצליל המוכר EBU Sports Operation Group – Argentina78), וסַר למרותם של בִּיל ווֹרְד ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. מקום מושבו בתוקף תפקידו היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה . לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה במונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה, אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה , והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ורחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים , זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אומן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות , אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, או ארה"ב, ו/או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר , צרכן שידור כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת ל- "אוֹצָר הַמֶלֶך" לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים , חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל, שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי . נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע . התהליך מסורבל מאין כמוהו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית זאב שטוקהיים ז"ל (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי . במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים נדרש להעביר בטֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שֶקֶל . גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל , שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק את  ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הביורוקרטי הזה נעשה בהתכתבות.

טקסט תמונה :  מהנדס הטלוויזיה זאב שטוקהיים ז"ל קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991- 1969. היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה . מהנדס בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, ומסודר מאוד בעבודתו. זאב שטוקהיים ז"ל תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה. (התמונה באדיבות משפחת שטוקהיים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו מר גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק". לא היה שני לו. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבות לוֹ חוֹב עולם. (התמונה באדיבות משפחת שקל – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק האלה, בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח, דייקן, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה באדיבות בצלאל ליס – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "Matching Order" הוא אישור OK של "בעל הבית" לצורך ביצוע העברת השידור הלווייני של המזמין ממקום כלשהו סביב הגלובוס לתחנת האֵם שלו. האישור האמריקני הרשמי להזמנת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית חזר אלינו באותה הדרך האיטית והמרגיזה בה נשלח. צריך להמתין. דרושים סבלנות ואורך רוח שלא היו לי. לעיתים חלפו ימים ארוכים בין חלומות השידור שלנו לבין הגשמתם ומימושם. קבלת ה- Matching Order מחברת COMSAT ארכה זמן. לפעמים כשבוע. COMSAT הייתה האופציה היחידה של הטלוויזיה הישראלית. רק לרשותה היו לווייני תקשורת והיא הייתה בעת הבית. לעיתים הייתי מתחייב בפני ההנהלה שלי ובפני הציבור באמצעות שידורי Promo על שידורי ספורט בינלאומיים בטרם היה לנו עדיין Matching order עליהם. שנתי הייתה נודדת באותם הלילות. חששתי שמא "זאב שטוקהיים" אַחֵר אי שם בעולם מנסה להקדים את זאב שטוקהיים המקורי שלי. אתה נוטל אחריות כבדה על כתפיך ושרוי במתח ופחד מתמיד שמא תישאר מאחור. מי שלא חווה את התחרות הסמויה הזאת איננו יכול להבין את התחושה. המצב התקשורתי המסורבל הזה רווי הסכנות המאיים על תקינות השידור נמשך שֵש עשרה שנה ברציפות מ- 1972 ועד  1988. שערִי כבר היה אפור לגמרי מרוב המתח בו הייתי אפוף. פלא שלא חטפתי התקף לב. רק שילוחו והפעלתו של לוויין התקשורת האירופי ה- ECS  בקיץ 1988 (ערב שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 בספטמבר אותה שנה) וההתחברות של הטלוויזיה הישראלית למערכת השידור הלוויינית הזאת של ה- EBU (באמצעות הצבתה של צלחת – אנטנה בחצר בניין הטלוויזיה ברוממה) שינו את התמונה מקצה לקצה ואת היכולות הטכנולוגיות שלנו. לוויין התקשורת האירופי הפחית את סכנת כישלון ה- Booking המוקדם מראש ופתח בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת החדשות שלה אופקים חדשים ועידן תקשורת מהיר ויעיל עשרות מונים מזה שהיה קיים עד כה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת. זוהי האנטנה ה- ECS צלחת שקוטרה כ- 10 מטרים ואשר מחוברת ללוויין בעל ראשי תיבות של European Community Satellite של איגוד השידור האירופי (EBU). הצלחת – אנטנה הזאת מוצבת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. ניצבים מלפנים שני המפקחים הטכניים יצחק "בניו" בן יוסף (מימין) ושמעון נחמה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם הזמנת קווי השידור מחו"ל (Four wires) הייתה רצופה ביורוקרטיה ממושכת ולוותה בקשיים טכניים . ההזמנה של מחלקת הספורט הועברה ל- RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) המסונפת  "לבֶּזֶק" בראשותו של המהנדס הנאמן והמסור נחמן אלון. RTI העבירה את ההזמנה שלנו ל- PTT (ראשי תיבות של Post Telephone Telegraph) רשות התקשורת והדואר של אותה המדינה ממנה ביקשנו לשדר. קווי השידור האלה עוברים צמתי חיבור במדינות שונות בדרכם הארוכה מחו"ל לישראל. לכן הדרך הזאת מסוכנת ומלאת מכשלות. יותר מידי ידיים בחו"ל מתעסקות עם קו השידור שלך שעובר במשעול ארוך עד שהוא מגיע לארץ, ושתמורת שכירתו והשימוש בו, שילמת כסף רב.

ספגנו בעבר מפלות תקשורתיות בשידורינו מחו"ל, בשל חיבור לקוי וחובבני של קווי השידור בצמתים השונים וביורוקרטיה מסורבלת. למרות ששילמנו כסף רב בגין השירות הזה קולם של השַדָּרִים היה נתקע מעת לעת במקום ישִיבְתם בעמדת השידור בחו"ל. הייתי משתגע מזה. זו גם אחת הסיבות שמיסדתי אולפן שידור בירושלים המאוּיָש בשדרים – מגישים ולצִדם פרשנים כ- Back up לקוֹלוֹ של השַדָּר המקורי שעלול היה ללכת לאיבוד היכן שהוא באירופה או באמריקה.

במשך השנים הרבות של הפקות השידורים הבינלאומיים למדתי לדעת שאיכות סיגנאל התמונה הלוויינית הבינלאומית המגיעה לאולפן השידור בירושלים היא בדרך כלל טובה, במידה והזמנה ל- COMSAT נעשתה במועד וגם אושרה על ידו. לא כך היה עם קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים (Four Wire) בעלי ארבע גידים (קו טלפון רגיל הוא 2w ובנוי משני גידים). בעקבות האכזבות החוזרות ונשנות שנחלנו מאופן וצורת ההגעה של קווי השידור הבינלאומיים מחו"ל לאולפני השידור בירושלים הגענו לאבסורדים של ממש ברצוננו למַקְסֵם את אבטחת ביצוע המשימה עד כדי הזמנת קווי השידור כשעה וחצי ואפילו שעתיים לפני תחילת אירוע הספורט המבוקש . את התמונה הלוויינית נהגנו לבקש בדרך כלל כ- 10 (עֶשֶר) דקות בלבד לפני תחילת השידור שלנו . זה נעשה מטעמי חיסכון ולצורכי בדיקות אחרונות של איכות ותקינות התמונה הלוויינית ע"י מהנדסי ה- Video שלנו . השימוש בשירותי הלוויין ב- 1978 הייתה יקרה . עבור 10 הדקות הראשונות של השידור הלווייני נדרשנו לשלם כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר ועבור כל דקה נוספת סכום של 45 (ארבעים וחמישה) דולר. עשר דקות הראשונות האלה היו שוות כסף רב אך הן היווּ חלק מתעודת הביטוח של הפקת השידור. העלות הלוויינית ה- Unilateral (משתתף אחד) של שעתיים שידור ישיר של משחק כדורגל מחו"ל לישראל ב- 1978 עמדה על כ- 6500 (ששת אלפים וחמש מאות) דולר . ככל שהצטרפו יותר רשתות טלוויזיה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הוא הפך ל- Multilateral (רב משתתפים) ועלותו פחתה באופן דרסטי.

הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 של הטלוויזיה הישראלית והבאת סיגנאל השידור הבינלאומי מבואנוס איירס לירושלים לוותה בקשיי תקשורת רבים שלא הכרתי כמותן מעולם. היא קמה (וכמעט נפלה) על תקשורת לוויינית בינלאומית מועטה ומוגבלת מאוד ועל קווי שידור ארבע גידים בעלי רוחב פס צר של 4W 3.5 khz (קווי Four Wires / ארבע גידיים), שהיו אמורים לשאת את קולות השדרים שלנו מרחבי ארגנטינה לישראל. קווי השידור שלנו היו באיכות ירודה בהשוואה לקווי שידור בעלי פס רחב  7.5 khz  ו- 15 khz. הפריבילגיה לשָדֵר על קווי קול משופרים הייתה שמורה לרשתות הטלוויזיה העשירות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית , TVE הספרדית , ו- 1 TF ו- F2A הצרפתיות וגם אחרות. לרשות השידור לא היה מספיק ממון בימים ההם כדי לשכור למבצע השידור מארגנטינה קווי שידור בעלי פס רחב. לכן האיכות הקולית של השדרים דן שילון ויורם ארבל בשידורי ארגנטינה 1978 הייתה בינונית למדי.

בחודש פברואר 1978, כשלושה חודשים וחצי לפני תחילת מונדיאל ארגנטינה אירחה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בירושלים בראשותו של אלכס גלעדי את פגישת מנהלי הספורט החצי שנתית של הרשתות המאוגדות ב- EBU. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וולטר איתן קיבל את פני האורחים הנכבדים. הגיעו לכאן כל התותחים הכבדים של מנהיגות הספורט באיגוד השידור האירופי, ובראשם האנגלים בִּיל וֹורְד ומַיִיק נְיוּסְטוֹן מ- ITV , הספרדי מנולו רומרו, הורסט זייפארט מגרמניה, אָלָן הָארְט וקְלִיף מוֹרְגָן מ- מחלקת הספורט של ה- BBC הבריטי, הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר, ועוד רבים אחרים מכל רחבי אירופה המערבית. כ- 120 משתתפים. הנושא המרכזי שעלה על סדר היום בשלושת ימי הדיונים העמוסים והפגישות במלון "הילטון" בירושלים היה היערכות איגוד השידור האירופי (EBU) לקראת שידורי הטלוויזיה (והרדיו) של טורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל שעמד להתחיל בארגנטינה ב- 1 ביוני 1978.

במהלך הדיונים בירושלים ביקש בִּיל וֹורְד (Bill Ward) ראש קבוצת הספורט המבצעית של איגוד השידור האירופי המתאמת את שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' (EBU Sports Operation Group-Argentina 78) לאירופה את הסכמתו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לצרף את אלכס גלעדי לשורות הקבוצה המבצעית שלוֹ. בִּיל וֹורְד חשב שאלכס גלעדי הוא איש טלוויזיה מצוין שיוכל לסייע לו במבצע השידור הסבוך מארגנטינה וארנון צוקרמן שראה בכך מחמאה בינלאומית לאלכס גלעדי וגם לטלוויזיה הישראלית הציבורית נענה ברצון לבקשה. אלכס גלעדי צורף למשלחת ה- EBU בארגנטינה והוצב באצטדיון בעיר רוֹסָארְיוֹ (Rosario) בתפקיד קצין קישור ומתאם שאמור לטפל, לסייע, ולהקֵל על ציוותי ה- EBU המשדרים את משחקי הטורניר מעמדות השידור באִצטדיון ברוֹסָארְיוֹ למדינות אירופה.

מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי עצמו סימנו אותי כמחליף. ב- 20 בפברואר 1978 הציב אותי צוקרמן לתפקיד המפיק הראשי והעורך הראשי של שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' וביקש ממני לעמוד בראש משלחת השידור שעמדה לטוס לבואנוס איירס. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לעסוק ולהפיק שידור בינלאומי בסדר גודל של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל . נותרו לי שלושה חודשים ללמוד, להבין, ולדעת כיצד מנהלים ומפיקים פרויקט שידור גרנדיוזי רחב היקף בסדר גודל כזה. חוטים רבים טרם נקשרו במארג המורכב והמסובך הזה. נקלעתי לדוחק זמן חמור. בראשית ינואר 1978 היה אמור אלכס גלעדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של פגישת השדרים העולמית המכונה World Broadcasters Meeting) בבואנוס איירס בירת ארגנטינה יחד עם שאר הקולגות ב- EBU. ה- WBM הוא פגישת קדם ההפקה בינלאומית של המְשַדֵּר הבינלאומי, כדי ללמוד ולהבין את פילוסופיית השידור של ה- Host broadcaster הבינלאומי, במקרה זה  "Argentina Television 1978". אלכס גלעדי היה אמור לנתח את הנתונים הטכנולוגיים הרבים והמפורטים ולהיסמך עליהם האלה בשעה שהוא מפיק משם את שידורי הטלוויזיה של המונדיאל עבור הטלוויזיה הישראלית. סיור קדם ההפקה בבואנוס איירס איננו רק טכנולוגי. הוא גם לוגיסטי. על המפיק הראשי וראש הצוות מוטלת האחריות של הזמנת מלונות (במחירים סבירים) , הזמנת רכבים להפקה , הכרת מפת העיר ודרכי הגישה לאצטדיונים , וגם קשירת קשרים מקצועיים עם האנשים המקומיים הנושאים באחריות לשידורים מארגנטינה לישראל ובראשם, ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בארגנטינה, אנשי ATV 78, ומהנדסי ENTEL.

הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל שגתה ולא אישרה את הנסיעה החשובה הזאת. אלכס גלעדי רגז ונעלב עד עמקי נשמתו מהבורות המקצועית של הבוסים שלו . הוא מיהר להגיש מכתב התפטרות לארנון צוקרמן . הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי. אלכס טען בצֶדֶק רב, "נסיעת קדם ההפקה לבואנוס איירס הכרחית מן ההיבט המקצועי. היא משולה לכל סיור קדם הפקה אחר בארץ הנדרש לצורך לימוד תהליכי השידור של האובייקט הנבחר. כפי שאני עורך סיורי קדם ההפקה בהיכל הספורט ביד אליהו לקראת שידורי מכבי ת"א או במגרשי הכדורגל, עלי גם להיות בארגנטינה. ההתכוננות והמוכנות שלי הם ערובה איתנה להצלחת שידורי הספורט". אלכס גלעדי סָבָר שעליו להיות נוכח במקום האירוע לפני התרחשותו כדי ללמוד להפיק אותו נכון בזמן אמת . "מבצע השידורים מארגנטינה מסובך עשרת מונים מהפקת השידור הישיר של מכבי ת"א – ריאל מדריד", אמר למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, והוסיף, "במצב הזה אינני יכול לשאת באחריות לתוצאות השידורים מארגנטינה". אלכס גלעדי הנרגז שלח מכתב התפטרות מתפקידו לארנון צוקרמן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית רחש אומנם הערכה לאלכס גלעדי אך גיחך לנוכח הטקסט והדף בקלות את ההתפטרות שלוֹ. אלכס גלעדי שָב לעבודה מייד.

אלכס גלעדי קבע בעצה אחת עם ארנון צוקרמן טרם הצטרפותו ל- EBU את הרכב כוח האדם למבצע ארגנטינה. הוא מינה אותי למפיק הראשי בארגנטינה ומנהל השידורים משם במקומו. איציק גליקסברג נקבע לעוזר ההפקה שלי במסע הארוך. צֶמֶד השַדָּרים הורכב מדן שילון הוותיק ויורם ארבל הטירון. הוחלט להזעיק את דן שילון מניו יורק (שימש שם ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לבואנוס איירס ולהציב אותו כשַדָּר מוביל של משחקי ארגנטינה 1978. הוא היה איש מקצוע בעל ניסיון רב ששידר את משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בו הביסה ברזיל הנפלאה עם פֶּלֶה את איטליה 1:4 וכן שידר ישיר את מונדיאל מערב גרמניה 1974 בו ניצחה המארחת את הולנד 1:2. משחקי גביע העולם של ארגנטינה 1978 היו המונדיאל השלישי הרצוף של דן שילון עתיר הניסיון. לצִדוֹ בארגנטינה הוצב יורם ארבל שהיה שַדָּר ספורט טירון . חדש ולבטח חסר ניסיון בתחום השידורים הבינלאומיים הישירים. מונדיאל ארגנטינה 1978 היה התנסות הבכורה שלו. אלכס גלעדי העדיף את יוֹרָם אַרְבֵּל על פני רָפִי גִינָת שהיה באותה העת שַדָּר כדורגל וכתב וותיק ממנו בטלוויזיה. רפי גינת נותר המום. הוא היה כוח עולה במחלקת הספורט וחשב שנגזלה ממנו כבשת הרש ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא חש מושפל. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי . ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן".

טקסט תמונה : 1978. יורם ארבל השדר המועדף על אלכס גלעדי במונדיאל ארגנטינה 1978. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978. השדר רפי גינת נדחה ע"י מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ולא טס למונדיאל ארגנטינה 1978. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978 . זהו רמי ווייץ עליו הטיל אלכס גלעדי לעמוד בראש מערכת ירושלים למורת רוחו הכפולה של רפי גינת. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא רק שלא הפקיד את מיקרופון הכדורגל בידי רָפִי גִינַת, הוא אפילו לא מינה אותו לערוך את משדרי מונדיאל ארגנטינה 1978 בארץ, וגם לא להגיש אותם. הוא לא סמך עליו. אלכס גלעדי מינה את רמי ווייץ כתב מתחיל בחטיבת הספורט להיות העורך וראש מערכת ירושלים, למרות שהיה ברור לכולם שלרָפִי גִינַת יש ניסיון עיתונאי רב יותר. רָפִי גִינַת שימש שנתיים קודם לכן כעורך שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 בירושלים, אבל אלכס גלעדי בחל בו ונטש אותו. לא בגלל שלא ידע לעשות טלוויזיה. רָפִי גִינַת ידע לעשות טלוויזיה אך מנהל חטיבת הספורט חשש ממהימנותו העיתונאית ולא האמין בו ו-לוֹ. במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 שימש רפי גינת שַדָּר תקצירי Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים וסותם חורים. הוא חַש שאלכס גלעדי פגע בו והרגיש מְבוּזֶה. המגיש הראשי באולפן גביע העולם של ארגנטינה 1978 בירושלים לפני 42 שנים היה עודד בן עמי יוצא גל"צ, שַדָּר וג'נטלמן, בעל קול רדיופוני באיכות יוצאת דופן. מחליפו היה יאיר שטרן. פרשני האולפן בירושלים של מונדיאל ארגנטינה 1978 היו מרדכי שפיגלר ואמציה לבקוביץ'.

טקסט תמונה : עודד בן עמי (שדרן גלי צה"ל) נבחר להיות המגיש של אולפן גביע העולם – ארגנטינה 78' בירושלים. (באדיבות עודד בן עמי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חטיבת ההנדסה קבעה את שני הטכנאים בעלי הניסיון יָאִיר שָרְף מפקח קוֹל ותקשורת ומוריס ברוך מפקח ה- Video, כנציגיה במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם כיהנו גם כחברים נבחרים בוועד ההנדסה המיליטאנטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מעֵת לעֵת בחנו את יכולת השליטה והמנהיגות של ארנון צוקרמן בגזרת השידור הרחבה. וכמובן איך אפשר ללא האופציה המלאכותית והמיותרת , תוספת של שַדָּר בשפה העַרבית, כאילו חובבי הכדורגל במגזר הערבי לא מבינים את שפתם של שני השדרים בשפה העִברית דן שילון ויורם ארבל . זה היה לפני 33 שנים. רשות השידור עבדה על בסיס Fifty – Fifty כאילו עסקי השידור הם קומונה של הקיבו . מַחְמוּד אַבּוּ בָּאקֶר מנהל הספורט בערבית נקבע להיות הנוסע השביעי במשלחת.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף ז"ל (משמאל) מתקין מיקרופון זעיר על דש חליפתו של ח"כ שמואל תמיר ז"ל. אחד הטכנאים האיכותיים ובעלי המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית של הימים ההם. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף  1982. זהו מפקח הטכני (Video) מוריס ברוך מבכירי הטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתו של אלכס גלעדי לשלוח לבואנוס איירס את יורם ארבל דחקה את רפי גינת לפינה . הוא הרגיש מקופח ועזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת כדי לחפש קריירה חדשה. רפי גינת בחר להצטרף למערכת "כלבוטק" בראשותו של איש הרדיו גדעון לב ארי והמגיש דניאל פאר ז"ל. גדעון לֵב ארי ז"ל היה איש רדיו "קול ישראל". פיגורה וותיקה ומוכרת וגם מוצלחת. כמו רבים מעמיתיו החליף בימים ההם "מדים" וניסה את כוחו בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התוכנית "כלבוטק" הייתה כפופה למנהל התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל. זה היה שנה אחת לפני שגִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל נבחר ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לנַהֵל את רדיו "קול ישראל" [1].

סכום זכויות השידורים שלנו שנדרשנו ע"י ה- EBU לשלם אותו תמורת שידור מונדיאל ארגנטינה 1978 היה נמוך עד כדי גיחוך. רק 147000 (מאה ארבעים ושבעה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים סכום שהיה שווה אז ל- 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) דולר. תמורת שימוש בעמדת שידור בששת האִצטדיונים ברחבי ארגנטינה שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר בלבד . אך ההפקה הרחוקה בכללותה לוּוְתה בקשיים טכנולוגיים ולוגיסטיים. היא הפכה למורכבת בעיקר בגלל פילוסופיית התקשורת הלוויינית של הקבוצה המבצעית של ה- EBU ובשל היכולות הדַלוֹת והמצומצמות של משרד הדואר והתקשורת הבינלאומית של ארגנטינה ENTEL (ראשי תיבות בשפה הספרדית של Empresa Nacional De Telecomunicaciones), וגם של רשת ATC 7 הטלוויזיה הארגנטינית הציבורית – ממלכתית (Argentina Televisora Color), ששידרה עד אז בשחור/לבן ורק עכשיו עברה לשידורי צבע, ושימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של הטורניר. EBU , ENTEL , ו- 7 ATC החליטו במשותף להעביר את סיגנל השידורים מ-בואנוס איירס לאירופה רק באמצעות מערכת התקשורת של לוויין התקשורת האטלנטי ה- Major בעוד תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האֵלָה (ליד ירושלים) הייתה מקושרת ללוויין האטלנטי ה- Primary בלבד. היינו במִלְכּוּד. הייתי שרוי במאבק נגד זמן ההפקה ההולך ואוזל. הקשר עם ארגנטינה הרחוקה בימים ההם היה איטי ומסורבל. היה צורך כל הזמן לוודא, לשנות, לאמת, ולקבוע ולהחליט באמצעות טלקסים ושיחות טלפון , ובתיאום עם ה- EBU את פרטי ההערכות שלנו. הייתי חסר ניסיון ובודד. היה עלי לפתור בעיות תקשורת מורכבות ומסובכות בתוך זמן קצר. באפריל 1978 יכולתי להשיב לראשונה ובאופן חלקי על ה- Questionnaire של ה- EBU. ארנון צוקרמן אישר לנו למַסֵד משרד הפקה, תקשורת ושידורים ב- IBC ברחוב פיגורואה אלקורטה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז שידורי הטלוויזיה והרדיו הבינלאומי שהוקם ב- בואנוס איירס. לא הצלחתי עדיין בשל האיחור בזמן לגלות ולאַתֵּר את כל הפתרונות הטכנולוגיים לבעיות ולמִגבלות השידורים הישירים מארגנטינה הרחוקה. חלק מהבעיות השונות שהיו קיימות לפני תחילת ההפקה נשארו בעינן . שבועיים לפני טיסתנו לבואנוס איירס חיברתי את פקודת המבצע המסודרת של השידורים. זהו ספר רחב מֵידָע המפרט כמו פקודת מבצע צבאית את המהלכים המדויקים של הטלוויזיה הישראלית בעת שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' במהלך חודש יוני 1978 . פקודת המבצע הודפסה ב- 100 עותקים והופצה לכל הפונקציות המעורבות בהפקה בתוככי רשות השידור – טלוויזיה ורדיו. זאת הייתה הפעם הראשונה שחתמתי את שמי והענקתי לעצמי באישורו של אלכס גלעדי את התואר המקצועי מפיק בטלוויזיה הישראלית [2]. עורך ומפיק של מבצע טלוויזיה המתנהל בקצה השני של העולם נחשבו לכמעט תארים אלוהיים.

טקסט מסמך : אפריל 1978. זוהי פקודת המבצע / ספר השידורים שתכננתי וחיברתי לקראת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת לוויינים מוגבלת בין ארגנטינה לישראל מההיבטים השונים שלה הפכה את מבצע השידורים למורכב מאוד ומסובך מאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כברת דרך ענקית לפנים מאז אותו השידור הישיר (כשנה לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967) ב- 2 במאי 1968 של מצעד צה"ל בירושלים. היא תגברה את עצמה במשך עשור בתחומי הצילום, העריכה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, וגם כוח אדם – והשתפרה לאין ערוך במנהיגות אנושית, ידע מקצועי, ומערכות הפקה. השפעתם וטביעת אצבעותיהם של מנהיגי שידור כארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום ניכרה בכל פינה . הטלוויזיה פסעה לפנים כמעט בכל פרמטר למעט בתחום יחסי עבודה בין ההנהלה לבין כ- 1000 (אֶלֶף) עובדים שנִמְנוּ על שורותיה שם בצבצו שוב ושוב סכסוכים על רקע שכר, תקנים, ותנאי עבודה, לעיתים קשים ביותר, שהעיבו על התקדמותה. את עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנהיגו שלושה וועדים שונים : וועד עיתונות / הפקה, וועד הטכנאים וההנדסה, ו- וועד עובדי הדירוג המשולב שלא קיבלו את מרות ההנהלה והיו אף פעמים רבות מפוצלים וחלוקים בינם לבין עצמם. סמיכותם של שני האחרונים לשולחנה של ההסתדרות יצרה אין סוף מגבלות ומתחים (לא פשוטים) שהובילו למריבות מקצועיות והצֵרו את פעולות תעשיית הטלוויזיה המקומית. היא הוסגה לאחור. כשהוועדים חשו במצוקה (מנקודת מבטם) הם תמיד מצאו לנכון לאיים על ההנהלות לדורותיהן באִיטוּם שני חלונות הראווה העיקריים של השידור הציבורי בטלוויזיה : תוכניות הספורט ומהדורות החדשות. זה היה ידוע מקדמת דנה ובמשך עשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. הסכסוכים הרבים והממושכים שפרצו בתוככי השידור הציבורי יציר כפיה של האדמיניסטרציה הפוליטית היוו תרוץ לממשלה, שרים, חברי כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית , וההסתדרות להתערב ולבחוש בין כותלי הטלוויזיה. הבחישה של הפוליטיקאים (שלא תהיה טעות הם לא היו מדינאים – הם היו עסקנים פוליטיים) במשך שנים רבות בענייני הטלוויזיה לרבות פלישת אנשי האיגוד המקצועי של ההסתדרות לתוך מסגרות הניהול במסווה של מתווכים העלי רצון טוב, גרמה לטלוויזיה הישראלית קשיי הפקה בלתי מתקבלים על הדעת ונזקים בלתי הפיכים. סכסוכי העבודה שנשנו וחזרו על עצמם בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי בתקופות שונות ובצורות שונות, שיגעו את הציבור וקבעו חד משמעית כי מיסוד ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל איננו מותרות אלא הכרח. מחלוקות מהסוג הזה אודות הסכמי העבודה ושעות העבודה בין הטכנאים לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הבשיל לכדי סכסוך ערב מבצע שידור ארגנטינה 1978, מכיוון שכל משחקי נבחרת ארגנטינה התקיימו בחצות שעון ישראל והסתיימו בשתיים לפנות בוקר. יו"ר וועד ההנדסה יָאִיר שָרְף דרש פיצוי יותר מהולם וארנון צוקרמן השיב לו שהוא מגזים.

פרסומם של המסמכים הבאים ותיעודם כאן בסיומו של פוסט מס' 884 הוא חיוני ולא ראוותני (!). המסמכים האלה לא נועדו להתהדר בהם אלא מהווים הוכחה מוחשית בלתי נדלית כי הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהן, ניצבו לצידי ו-תמכו במדיניות השידור התֹכניתית והכלכלית שלי תמיכה מלאה ללא סייגים לאורכה של רבע מאה של שנים, ונתנו לכך עֵדוּת לא רק פָּנִים אֶל פָּנִים ב-ע"פ ובטפיחה על השכם, אלא גם בכתב (!). לרבות ההתקשרות המסיבית הייחודית שלנו ההיא בימים ההם עם פעילותו המשגשגת של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני במכתב שמילותיו נגעו בלבי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אליי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים המצוין והבלתי נשכח של הרשות יוחנן צנגן (אדם משכמו ומעלה) בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת הטלוויזיה "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידיד, הקולגה, והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. מכתבו של אלכס גלעדי (נשיא חברת הטלוויזיה "קשת" בערוץ 2 המסחרי, סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, וחבר IOC / הוועד האולימפי הבינלאומי) אליי, לאחר עזיבתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אשנה ואומר שוב בתום כתיבת פוסט מס' 887 : עובדת הטקסט הבלתי נכון ו-לא מדויק בלשון המעטה שבו משתמשת ביודעין אילנה דיין תדירות בתוכניות "עובדה" שלה, בטרם יציאתה להפסקות ארוכות של פרסומות + Promos לאמור: "עוד דַקָּה נשוב…", היא מטרידה מפני שבעֶצֶם מדובר ב-דְבָר שֶקֶר והולכת שוֹלָל את צופיה. שֶקֶר ושוֹלָל מפני שהמגישה והמנחה שָבָה למִרְקָע בחלוף 11 דקות ולא כעבור דַקָּה כפי שהיא מבטיחה לי ולצופיה האחרים (!). מדובר בניסוח מִרְמָה ואינפורמציית הטעייה פֶּר אֶקְסֶלָנְס מובהקת וב-מידה רבה גם שיטתית שנמסרת במוּדָע ונאמרת יָעֵנִי כלאחר יָד כאילו בטבעיות לציבור ב-"עובדה" כאילו מדובר בנתוני זמן אמת נכונים. צורת הפנייה הנון שלנטית ויָעֵנִי כאילו אותנטית של אילנה דיין לציבור צופיה והשימוש החוזר ונשנה בניסוח כל כך לא מדויק של נתון "זמן טלוויזיוני" בטרם יציאה לאותן הפסקות פרסומות + Promos ממושכות, היא מדיניות מחושבת (ומגוחכת), ו-מוכיחה בעליל פַּעַם אחר פַּעַם ושוּב ושוּב, עד כמה אנשי הטלוויזיה ומנהליהם ומנהיגיהם הם לעִיתִּים עבדים מכורים ונרצעים, מבחילים וכפייתיים של מוֹלֵך ה-Rating. אף על פי כן לא יכולתי להסיר את עיניי מסרטה התיעודי הבלשי הדרמטי, המעניין, והמרתק של אילנה דיין ששוּדַר אֶמֶש ביום חמישי-11 ביוני 2020 ב-"עובדה" בערוץ 12, ולהתבונן בשלושת גיבורי הסרט התיעודי הזה שלה באיש הביון הישראלי המאופק, המרתק, והזהיר, רב אמן בניסוח, מר עוזי שעיה (היום איש עסקים), בתובע הפדראלי הארגנטיני האמיץ, התמים, ו-יישר דרך המנוח אלברטו ניסמן ז"ל שנלחם למען הצדק בשיטותיו של דון קישוט (ו-לבסוף נרצח…), ונשיאת ארגנטינה לשעבר קריסטינה קירשנר המושחתת. הסרט התיעודי-בלשי הטלוויזיוני הזה באורך של שעה אחת ו-35 דקות ששודר כאמור ב-"עובדה" ביום חמישי-11 ביוני 2020 מתוחקר, מופק, מבוים, ו-כתוב היטב, ו-עוסק בצורה יסודית ומעניינת מאוד, ומושך תשומת לב רבה, בפרשת הפיצוץ האדיר ההוא (באמצעות 400 ק"ג TNT) ע"י סוכנים איראניים ב-17 ביולי 1994 שהרס את אחד מבנייני הקהילה היהודית בבואנוס איירס בו נטבחו ו-נרצחו 85 יהודים. הפגמים היחידים בהצגת הסרט התיעודי הזה לציבור נעוצים במגישה אילנה דיין שבטרם יציאה להפסקות הפרסומות הארוכות (אליהן מצורפים כאמור גם שידורי קידום ו-Promo) היא פשוט משקרת ביודעין את צופיה באמצעות טקסט טריוויה מטעה ולא נכון בן שלוש מילים, ושָחָה להם כלהלן: "…בעוד דַקָּה נשוב…". לא נכון. בפועל היא חזרה פעמיים לאוויר בחלוף כ-11 (אחת עשרה) דקות ולא בתּוֹם דַקָּה כפי שהבטיחה לקהל צופיה. הטקסט השקרי הזה של אילנה דיין "…בעוד דַקָּה נשוב…" חוזר על עצמו בכל תוכנית "עוּבְדָה" (שאנוכי רואה). לא מובן מדוע אילנה דיין נזקקת להבטיח לצופיה הבטחות שווא מהסוג הזה שהן בלתי מתקבלות על הדעת. ביציאה השלישית להפסקת פרסומות + שידורי Promo ביום חמישי-11 ביוני 2020 היא נזהרה אולם שוב הבטיחה לצופיה כהאי לישנא הבטחת שווא שקרית, "…עוד דַקָּה, באמת עוד דַקָּה, נשוב…". היא שבה לאוויר בתום שתי דקות ולא בחלוף דקה אחת כפי שהיא עצמה שוב הבטיחה לצופיה. העסק הזה לשקר ביודעין את קהל הצופים ולא לסַפֵּר לוֹ את האמת הכרוכה באורך ו-מֶשֶך ההפסקות במִשְדָר המרכזי לצורכי פרנסה מ-שידורי הפרסומות המסחריות וה-Promos בתוכניות "עובדה" שלה, איננו עניין של מה בכך וגם לא קטנוני. מדובר במדיניות שידור מחושבת מראש ומעיקה שמאושרת ע"י הנהלת ערוץ 12. מדיניות שידור מטרידה ומעיקה שמחוברת וקשורה קשר בל יינתק לתאוות השגת וכיבוש ה-Rating בכל מחיר. גם במחירי בְּלוֹף ושֶקֶר. עם כל הכבוד לעיתונאות של אילנה דיין אין לה שום רְשוּת ולא זְכוּת לשקר את צופיה בשם המוניטין העיתונאי שלה ושל "עובדה". היא כמובן איננה שָבָה כעבור דַקָּה ולא חוזרת כהֶרֶף עַיִן. היא עושה זאת בחלוף 11 (אחת עשרה) דקות. מדהים אותי כיצד אנשי הנהלת ערוץ 12 מסכינים עם התופעה, ו-עומדים ו-ניצבים מהצד ועוצמים עיניים ואוטמים אוזניים נוכח הודעותיה הפומביות הלא נכונות ולא הגונות ביודעין, במודע, במכוון, ומחושבות מראש של אילנה דיין כדי לשמור על צופיה בערוץ 12 שלא יברחו בעת שידורי הפרסומות וה-Promos הארוכים למקורות שידור מתחרים. עוד יותר מדהים אותי מדוע עוזריה הנאמנים והקרובים אליה, אלה שמסייעים לה לייצר ולהפיק את "עובדה" שותקים וממלאים את פיהם מים מרוב פחד ולא אומרים לה, לפחות היו מציעים לה בהסתר ולוחשים לה, לאמור, "…די גב' אילנה דיין… מספיק עם השקרים הגמדיים והקטנוניים שלך בעניין משך ההפסקות… לא מתאים… מדובר בחוסר יוֹשְרָה… הֶרֶף לָךְ… את גדולה מהטקסטים המגוחכים האלה שאת משמיעה לצופים שלך…". עסק לא רק מגוחך אלא גם שקרי ובלתי הָגוּן לחלוטין. פוסט מס' 887. הועלה לאוויר ביום שישי-12 ביוני 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. התיעוד והצילומים הם באדיבות חברת החדשות של ערוץ 12. וגם ובעיקר: פוסט מס' 887 עוסק במבצע כיסוי ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978, ובסבך ההפקה הטלוויזיונית המרוחקת, המורכבת, והמסובכת ההיא בראשותי בבואנוס איירס את 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 78' ששודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 42 שנים. 21 מהם בשידור ישיר. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 12 ביוני 2020.

 סוף הפוסט מס' 887. הועלה לאוויר ביום שישי – 12 ביוני 2020. פוסט מס' 887. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.