פוסט חדש מס' 889.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש ומורכב מס' 889 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 ביוני  2020.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 889. תזכורת מָרָה ו-עָגוּמָה. הכתובת הייתה רשומה על הקיר מאז 2001 : "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". עובדי רשות השידור, מנהליה, והמנכ"לים שלה עצמו עיניים והתעלמו מאותה האזהרה וההתרעה התנ"כית ההיא. רשות השידור ז"ל ההיא גססה פעמיים בטרם עֵת בשנים 2005 – 2002 (בראשות המנכ"ל יוסף בר-אל), וב- 2014 – 2011 (בראשות המנכ"ל יוני בן – מנחם). ב- 2017 היא נפחה את נשמתה, מתה, והפכה לז"ל. על הריסותיה וחורבותיה קָם ב- מאי 2017 תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11. (רישום התזכורות בשנים 2014 – 2011 באדיבות "גלובס", "ידיעות אחרונות" ו- "TheMarker"). דיון בפוסט מס' 889. הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 ביוני 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים למשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר (לא בהפתעה) : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים, והחליטו להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) תמך תמיכה מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, בלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה. ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחולל האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט. השר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק מחורבן שכזה מעולם בתולדות רשות השידור.

פוסט חדש מס' 889. תזכורת מָרָה ו-עָגוּמָה. הכתובת הייתה רשומה על הקיר מאז 2001 : "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". עובדי רשות השידור, מנהליה, והמנכ"לים שלה עצמו עיניים והתעלמו מאותה האזהרה וההתרעה התנ"כית ההיא. רשות השידור ז"ל ההיא גססה פעמיים בטרם עֵת בשנים 2005 – 2002 (בראשות המנכ"ל יוסף בר-אל) וב 2014 – 2011 (בראשות המנכ"ל יוני בן – מנחם). ב- 2017 היא נפחה את נשמתה, נקברה, והפכה לז"ל. על הריסותיה וחורבותיה קָם ב- מאי 2017 תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11. (רישום התזכורות באדיבות "גלובס", "ידיעות אחרונות" ו- "TheMarker"). דיון בפוסט מס' 889. הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 ביוני 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

ובכן, ישראל היא במידה רבה מדינת פארטאץ' ולסירוגין גם מדינת חוֹק וסֵדֶר, אבל רק כשמתחשֵק לה.

זה נכון. ישראל היא במידה רבה מדינת פארטאץ' ב- 1001 מתחומי חיינו ולסירוגין גם מדינת חוק וסדר, אבל רק כשמתחשק לה. רק במדינת פארטאץ' לא מסודרת יכול היה להתקיים הליך כה רשלני של מינוי איש כל כך לא מתאים בשם יוסף בר-אל למנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל. ב- מארס / אפריל 2002 מונה יוסף בר-אל למנכ"ל זמני של רשות השידור. שלושה חודשים אח"כ ב- 2 ביוני 2002 זכה למינוי קבע לתקופה של חמש שנים מטעמו של ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן. המינוי הרָם התבצע חיש מהר לאחר הדחתו וסילוקו של המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא ע"י אותו ראש הממשלה אריאל שרון בחודש מארס של שנת 2002. זה לא היה כל כך מזמן. באביב 2002 עם מינויו של יוסף בר-אל למִשְרָה הַרָמָה החלה ההתמוטטות המוסרית והמעשית המואצת של רשות השידור (ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") המושחתת והנכלולית רוויית תככים ומניפולציות ועד ל- Count down הסופי שהוביל לסגירתה ופירוקה על פי חוק בעידן מנכ"ל רשות שידור אחר גם הוא עלוב וכושל בשם יוני בן מנחם (בשנים 2014 – 2011). ב- 2014 מונה לרשות השידור כונס נכסים בדמותו של פרופסור דוד האן. פרופסור דוד האן מינה את יונה וויזנטל לעורך ראשי ו- מנכ"ל בפועל של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור הקודם והמגוחך יוני בן – מנחם ועוזרו הקרוב והכושל זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל המאוד בלתי מוצלח של רשות השידור אמיר גילת הוזזו הצידה, הודחו ו- סולקו קיבינימט בבושת פנים מהדרך. לא הייתה עוד נתיב חזרה. על הריסותיה וחורבותיה של רשות השידור ז"ל ההיא שהפכה ל-פֶגֶר תקשורתי תחת ניהולם המר, הכושל, העלוב, ורווי סכסוכים של המנכ"ל יוני בן מנחם והיו"ר אמיר גילת ׁ(ובשיתוף עוזרו הקרוב הירוד והרדוד של יוני בן מנחם, מר זליג רבינוביץ'), הוּקָם לבסוף במאי 2017 גוף ציבורי תקשורתי חדש בשם, תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11, בראשותם של המנכ"ל אלדד קובלנץ והיו"ר גיל עומר. בין מינויו המופרך ב- אביב 2002 של מר יוסף בר-אל המושחת ומעניק שוחד מסך לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ההיא לבין ההתמוטטות והקריסה הסופית הבלתי נמנעת של השידור הציבורי ז"ל ההוא, והקמת תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" 11 על הריסותיה וחורבותיה של רשות השידור ז"ל ההיא  ב-חודש מאי של שנת 2017, מפרידה תקופה בת 15 שנים. קָמְצוּץ זְמָן במונחים היסטוריים.

טקסט מסמך : 2014. כותרת מדהימה של העיתונאי נתי טוקר ב- "TheMarker" (המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ") מתארת את המצב הכאוטי והמחורבן ו- את האווירה הנכלולית רוויה סכסוכים מרים ו- קשים שהשתררו בצמרת רשות השידור בראשה ניצבו אז שני יריבים – ניצים עלובים, מנכ"ל רשות השידור יוני בן – מנחם ו-יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, אמיר גילת. רשות השידור ז"ל העלובה, המושחתת, והמחורבנת ההיא בראשותם של אותו המנכ"ל היָרוּד ההוא יוֹנִי בן מנחם ואותו היו"ר הרָדוּד ההוא אמיר גילת התמוטטה, קרסה, ונשברה. היא התרסקה לרסיסים ומתה. ההיסטוריה תלתה אותה על עץ גבוה גָרוּם ויָבֵש בכיכר המדינה. דינם ההיסטורי של גופים רקובים ו- מושחתים (לאו דווקא גופי תקשורת) להיעלם. עיתונאי שתי חטיבות החדשות של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" המובילות את השידור הציבורי התחפרו ו- ניצבו אז מנגד בעידן יוסף בר-אל ז"ל וגם עכשיו בתקופת יוני בן מנחם במַדְמֵנוֹת הפרטיות שלהם נוכח חֶבֶל הַתְּלִיָיה ואסון אוֹבְדָנוֹ וכִילְיוֹנוֹ של השידור הציבורי הישן ז"ל ההוא, ומילאו פיהם מים. הבטלנים האלה שתקו ו- סירבו לעלות על הבריקדות. לא כולם, מרביתם. סופו של השידור הציבורי ז"ל המושחת, מעניק שוחד, ו-רווי סכסוכים ההוא היה ידוע ובלתי נמנע. על כתלי רשות השידור ז"ל המושחתת והמנוונת ההיא בראשות יוסף בר-אל ואחריו יוני בן מנחם, היה רשום מאז 2001 הסלוגן התנ"כי האפוקליפטי ההוא, "מנה מנה תקל ופרסין", שניבא את התמוטטותה וסיומה של ממלכת רשות השידור. אין מדובר בהיסטוריה הרחוקה מאיתנו אלפי שנים ואשר כתובה (בארמית) בספר התנ"כי "דניאל" אודות משתה בַּלְשַאצַר מלך בבל. מדובר בעובדות עכשוויות שקרו לא כל כך מזמן ברשות השידור ז"ל ההיא בירושלים. (באדיבות "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : 2014. גם הכותרות של העיתונאי רז שכניק המתפרסמות במוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" נתי טוקר מתארות מצב הכאוטי, מחורבן, ועלוב שהשתרר ברשות בשידור בראשה ניצבים המנכ"ל יוני בן מנחם והיו"ר אמיר גילת (באדיבות "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : 2014. הכותרת מבשרת על קיצה של רשות השידור הישנה ז"ל ההיא והקמתה של רשות שידור חדשה.

טקסט מסמך : 2014. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו אישרה : "גוף חדש יחליף את רשות השידור". 

תזכורת מרה : הכתובת הייתה רשומה על הקיר,"מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". לפני יותר מ-15 שנים באותו יום שני ההוא של-2 במאי 2005, התכנסה ממשלת ישראל לישיבה בלתי נשכחת בתום שבוע פסח של שנת תשס"ה. בתומה החליטה אותה ממשלת ישראל ההיא בראשות אריאל שרון ז"ל וסגנו אהוד אולמרט יבד"ל ובתמיכת היועץ המשפטי דאז מֶנִי מָזוּז יבד"ל, להדיח ולסלק את מנכ"ל רשות השידור הַמֵבִיש יוסף בר-אל מתפקידו ולגָרְשוֹ מ-כִּיסְאוֹ הַרָם בגין מעשי שחיתות ומתני שוחד מסך (!). הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל ב-2 במאי 2005 מתבצעים כשנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להימשך חמש שנים ולהסתיים ב-2 ביוני 2007. אין מדברים סָרָה במתים אולם זאת הייתה המציאות העלובה, המחורבנת, והמושחתת ש-שררה בשורות רשות השידור ההיא (הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל") תחת מנכלותו של יוסף בר-אל ז"ל שמת לפני כמה ימים. 13 שרים תמכו בסילוק ובהדחה, 2 שרים התנגדו לה (מאיר שטרית ודליה איציק), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו, דָנִי נָוֶוה, ופוּאַד בֶּן אֵלִיעֶזֶר ז"ל). לקרוא את הטקסט מבלי להסיר את העיניים, ולא לשכוח. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הדיחה וסילקה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון באופן מֵבִיש ו-חסר תקדים מנכ"ל רשות מכהן את אותו יוסף בר-אל, בגין חטאים של שחיתות ו-מתני שוחד מסך. אין מדובר בדבר של מה בכך. מדינת ישראל הפכה זה מכבר למדינת פארטאץ'. כל קהילה ציבורית באשר היא מכל סוג שהוא שנגועה בשחיתות ושוֹחַד איננה יכולה להאריך חיים והופכת לפֶגֶר. זה רק עניין של זמן וזה מה שקרה לרשות השידור ז"ל ההיא בעידני המנכ"לים ההם יוסף בר-אל בשנים 2005-2002 ויוני בן מנחם בשנים 2011-2014. (באדיבות "גלובס", "ידיעות אחרונות", ו-TheMarker).   

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : התאריך : 3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל") החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה הַמוּצֶלֶת וְהַאָפְלוּלִית. מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. היה מדובר באישיות עלובה, מנכ"ל רשות שידור מחורבן. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי שלה מני מזוז לא קיבלה ולא שעתה ל- עֵדוּת העבר של פרופסור ירון האזרחי שצידד ואמר את מה שאמר על יוסף בר-אל המושחת ומעניק שוחד מסך, כלהלן : "…יוסף, כשרענן כהן בחר בך לתפקיד המנכ"ל התקשרו אלי כמה עיתונאים ואנשי ציבור וביקשו ממני לצאת למתקפה נגדך. אבל אני אמרתי לכולם שאני מכיר אותך, ושיש בך המון חֹכְמָה ושקט, ושהיצירתיות והניסיון שלך יוכלו להציל את הרשות. עכשיו אחרי שלושה שבועות אני כבר רואה שצדקתי, ולכן התקשרתי לברך אותך. אתה באמת האיש המתאים…". ממשלת ישראל דחתה מכל וכול את דברי ההללויה של פרופסור ירון האזרחי המפארות את יוסף בר-אל, ראתה בהם טקסט סרק, והטילה אותם לפח האשפה הסמוך. יוסף בר-אל הודח, נִזְרָק, וסולק ב- 2 במאי 2005 לעַד מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (באדיבות "מעריב").

זה לא היה כל כך מזמן. תזכורות עגומות ומרות באדיבות "גלובס", "ידיעות אחרונות", ו-"TheMarker" (המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ") בשנים 2014-2011. קשה להאמין שזה קרה במדינת ישראל אבל זה באמת התחולל כאן. ככה התנהלה רשות השידור ז"ל הפארטאצ'ית ההיא בשנים הרשומות לעיל, עד שמתה ונקברה בחודש מאי של שנת 2017. על הריסותיה וחורבותיה של אותה רשות השידור ז"ל המושחתת והמנוונת ההיא תחת מנכלותם של יוסף בר-אל ואחריו יוני בן מנחם, קָם ב-15 במאי 2017 תאגיד השידור הציבור החדש "כאן" 11 בפיקודם של המנכ"ל אלדד קובלנץ והיו"ר גיל עומר.

תזכורות מרות ועגומות של "גלובס", "ידיעות אחרונות", ו-"TheMarker" אודות רשות השידור ז"ל ההיא המושחתת והמנוונת בפיקודם של המנכ"ל יוני בן-מנחם והיו"ר אמיר גילת בשנים 2014-2011.

פוסט חדש מס' 889. תזכורת מָרָה ו-עָגוּמָה. הכתובת הייתה רשומה על הקיר מאז 2001 : "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". רשות השידור ז"ל ההיא גססה פעמיים בטרם עֵת בשנים 2005 – 2002 וב- 2014 – 2011. ב- 2017 היא נפחה את נשמתה, מתה, והפכה לז"ל. על הריסותיה וחורבותיה קם ב- 2017 תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11. (רישום התזכורות בשנים 2014 – 2011 באדיבות "גלובס", "ידיעות אחרונות" ו- "TheMarker"). דיון בפוסט מס' 889. הועלה לאוויר ביום ראשון – 28 ביוני 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.